HaEmunot veHaDeot
HaEmunot veHaDeot somebodyHaEmunot veHaDeot
Donate to Sefaria: https://www.sefaria.org/ways-to-give
HaEmunot veHaDeot, Introduction 1 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman
HaEmunot veHaDeot, Introduction 1 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman somebodyאמר יהודה בן שאול, פתח מחברו ואמר: ברוך י"י אלהי ישראל אשר לו יאות עין האמת הברורה, המאמת למדברים מציאות נפשותם אמת ברורה, ומצאו בה מוחשיהם מציאה ברורה, וידעו בה ידיעותם ידיעת צדק, נסתלקו בה מעליהם השבושים, וסרו עמה הספקות, ונצללו להם הראיות, והזדכו להם המופתים, וישתבח על כל ספור נעלה לתהלה: Yehuda Ben Shaul said, “The author opened his composition saying, ‘Blessed is Hashem, the God of Israel who is deserving of being considered the Clear Evident Truth, Who makes the existence of the souls of speaking creatures absolutely clear to them by which their senses find existence and know it in a correct fashion. Therefore, corruptions disappear from them and doubts leave them, so that demonstrations become clear to them and proofs lucid. May he be lauded beyond all means of praise.’”
HaEmunot veHaDeot, Introduction 2 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman
HaEmunot veHaDeot, Introduction 2 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman somebodyואחר מה שפתחנו בו מתהלת אלהינו ושבחו במאמר קצר, אני מקדים לספר הזה אשר כוונתי לחברו, הודעת סבת נפילת הספקות לבני אדם בדרושיהם ואופני הסרתם, עד שתשלם הגעתם אל הדרוש ושלוט קצתם על קצתם, עד אשר קיימו אותו אמתית כפי מחשבתם וסברתם. ובאלהים אעזר לגלותם מעלי עד אשר ישלם לי מה שאגיע בו אל עבודתו, כאשר שאל אותו חסידו באמרו (תהלים קי"ט י"ח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ורצוני לשום את זה עם דברי הספר כלו מאמר קרוב ולא רחוק, מהדברים הקלים ולא הקשים, משרשי הראיות והטעם ולא מסעפותם, לבעבור יקרב דרכו ויקל טרחו ויישר למודו ויגיע בו מבקשו אל הצדק והאמת, כמו שאמר החכם על החכמה כשהיא קרובה (משלי ב' ט') אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל מעגל טוב: After having opened with praise and lauding for our God in a short expression [of such]; I will preface this book that I intend to author by making known the causes of doubts among men in their searches and the causes for their defection [in which] they search for the truth and [mistakenly think they] come to it ever gradually until it comes to be regarded as true according to their thoughts and views. With God’s help I will lift them from such uncertainties in my mind so I may fully attain the means of serving him. This is as the pious one [David] asked, "Open my eyes that I may perceive the wonders of your Torah." (Psalms 119:18) It is my will to formulate this introductory essay and the entire book in short rather than lengthy essays, in simple language and not difficult language, the basics of the proofs and their reasons and not their subdivisions. Through this the book will be easy to follow, painless to read, and simple to master and he who desires will come thereby to justice and truth. This is as the wise man [Solomon] said concerning the nearness of wisdom, "Then will you understand righteousness, justice and upright behavior – every good course."(Proverbs 2:9)
ואודיע תחלה סבת נפילת הספקות לבני אדם. ואומר כי המושכלות מפני שהיו יסודותם מושמים על המוחשים, והיו הדברים המושגים בחוש נופלים בהם הספקות בא' משני סבות; וזה אם מפני קוצר ידיעת הדורש בדרושו, או מפני שהוא מקל על עצמו ומניח העיון וההשתכלות. כאדם שמבקש את ראובן, ונסתפק לו בא' מב' דברים, אם בעבור שאין יודע אותו, ואפשר שיהיה לפניו ולא יכירנו או שיהיה זולתו ויחשוב שהוא הוא, או מפני שהוא מקל על עצמו ומבקש אותו בקלות ורפיון לב. ובעבור זה לא יתברר לו ג"כ הדברים המושכלים, יפול בהם הספק לאחד משתי סבות האל. אם מפני שמבקש המדע השכלי אינו יודע אופני הראיות, ומשים הראיה לא ראיה ומשים ג"כ מה שאיננה ראיה ראיה. או שהוא יודע דרך העיון, אך הוא מקל על עצמו וממהר לגזור על הידוע קודם השלמת מלאכת העיון בו. וכ"ש אם יתקבצו באדם ב' הדברים יחד, ר"ל שלא יהיה בקי במלאכת העיון ועם זה איננו ממתין עד שישלים מה שהוא נודע ממנה כמשפט, ויהיה רחוק מבקשתו אז בענין יאוש. ואמר החכם בראשונים מן הנזכרים (נחמיה י' כ"ט) יודע מבין, ובאחרונים מהם (תהלים פ"ב ה') לא ידעו ולא יבינו. וכל שכן אם יצטרף אל שני הדברים האלה דבר שלישי, והוא שיהיה המבקש לא ידע מה יבקש, כי אז יהיה יותר רחוק מן הדבר, עד שיקרה לו האמת או ימצאהו ולא ירגיש בו. והוא כמי שאינו בקי במלאכת המשקל ולא דמות המאזנים והאבנים, ולא כמה זווים יש לו אצל המחוייב לו אפילו היה המחוייב לו פורעו משלם, לא היה מתברר לו שפרעו מה שהיה חייב לו, ואם יקח ממנו פחות ממה שהוא חייב לו, הוא חושב שהונה אותו. וכמו שיהיה זה הענין בשנים התובע אחד מהם את חברו, כן ענין הדורש לשקול לעצמו ואיננו יודע כלי השקילה ולא הכמות השקולה. ומשלו עוד במי שהוא מקבל ממון לעצמו או לזולתו ברצוי עצמו, והוא אינו בקי במלאכת הרצוי, ויקח פעמים רבות המעות הרעות ויניח הטובות. וכן אם יהיה בקי במלאכה אם לא יסתכל בטוב. וכבר דמה הכתוב רצוי דברי הצדק ברצוי הממון באמרו (משלי י' כ') כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט. ושם אשר ידיעתם במלאכת הרצוי מעטה או סבלם מעט רשעים, מפני שהם חומסים האמת, כאשר אמר (משלי שם) לב רשעים כמעט. ושם המרצים צדיקים בעבור סבלם וידיעתם, בהקדמתו כסף נבחר לשון צדיק. ואין החכמים משובחים והספקות מסתלקות מעליהם, כי אם בסבלם עול ידיעת תכלית חלקי המלאכה אחר ידיעתם אותה, כמו שאמר החכם (איוב ל"ב י"א) הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונותיכם עד תחקרון מלין. ואמר [דוד] הצדיק האחר (תהלים קי"ט מ"ג) ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד: First I will make known the causes of doubts among people. I say that intellectual ideas are based on sensory perception. Doubt can only be cast upon sensory perception for one of two reasons: 1) The person searching is insufficiently acquainted with what he’s searching for or 2) because he’s easy on himself and doesn’t engage [in his quest] in-depth and with persistence. For instance, if a person is looking for Reuben he could be in doubt [as to whether he has the correct person] for one of two reasons: 1) He doesn’t know him so [Reuben] could be right in front of him and he doesn’t recognize him or he made a mistake and confused Reuben with a look-alike or 2) because he’s easy on himself and doesn’t search for him seriously and [searches] with laxity of heart. Because of this even intellectual things are not clear to him and doubt falls on them due to one of the aforementioned reasons. Either [corresponding to the first cause of insufficient knowledge] because our seeker of intellectual knowledge is unacquainted with the methods of proof and makes a proof a non-proof and a non-proof a proof. Alternatively, he knows the methods of attaining knowledge but he’s easy on himself and he rushes to judgement before completing his investigation. All the more so [will the person err] if both of these are combined in him. That is to say, if this person is unacquainted with intellectual investigation and despite this he still rushes to judgement. Such a person is far [from his goal or is in] despair [of reaching his goal.] The wise man [Nehemiah] said of the first class of individuals mentioned, "all who know understand."(Nehemiah 10:29) Of the second class, however, [it is written], "They neither know nor understand." (Psalms 82:5) This is even worse when a third factor is added to the above two, that is, the seeker doesn’t know what he’s seeking. Such a person is even further removed from [the truth of the] matter. Even if he chances upon truth or [somehow] discovers it he wouldn’t recognize it. He is like [a creditor] who is not expert in the art of weighing or the nature of a balance or weights [and doesn’t] even know how much his debtor owes him. Even if his debtor paid him in full, he wouldn’t know that he was paid what he was owed. If his debtor had paid him less than he owed he might think that it’s he who had swindled the debtor. Similar to the above mentioned case involving two litigants is this found even in a case involving one person weighing something who doesn’t understand weighing instruments and the quantity of what’s being weighed. He may furthermore be compared to someone who gets money for himself or someone else to sort without knowing how to sort [currency]. Due to this, he would often accept defective coins and reject valid [coins]. Something similar would happen even if he’s well-versed in doing the action but fails to perform his duty carefully. Scripture has itself likened the sorting of right words [from incorrect words] to the sorting of currency when it said, "The tongue of a righteous man is tested silver, But the heart of the wicked is of little worth."(Proverbs 10:20) Those who have little knowledge of the art of sorting or who have little patience are presented as wicked because they do violence to the truth as is written, "the heart of the wicked is worth little." (Ibid.) Those who sort [by contrast] are presented as righteous on account of their patience and knowledge as it says in the beginning [of the verse], "Like tested silver is the speech of the righteous." The wise are only praised and doubts removed from them on account of their patient work in the field after becoming thoroughly acquainted with it. This is as the wise man [Job] said, "Here I have waited out your speeches, I have given ear to your insights, While you probed the issues."(Job 32:11) [David,] the righteous one likewise said, "Do not utterly take the truth away from my mouth." (Psalms 119:43)
ואשר הביאני אל הדבר הזה הוא מה שראיתי רבים מבני אדם באמונתם ודעותם, מהם מי שהגיע אל האמת והוא יודע אותה ושמח בה, וכן אמר הנביא (ירמיה ט"ו ט"ז) נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי. ומהם מי שהגיע אל האמת והוא מסתפק בה ואיננה מתאמתת אצלו ולא מחזיק בה, וכן אמר הכתוב (הושע ח' י"ב) אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו. ומהם מי שלא מתאמת אצלו ומחזיק בה, והוא אומר השקר וחושב שהוא אמת, והוא מחזיק בשוא ומניח השוא, ועליו נאמר (איוב ט"ו ל"א) אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו. ומהם מי שמנהיג את עצמו בדעת מן הדעות זמן, ואחר כך מאסו בעבור דבר שראה בו, והעתיק ממנו אל דעת אחרת אחר זמן, ומאסו בעבור דבר שהיה מגונה בעיניו בו, ואח"כ העתיק ממנו אל דעת א' אחר זמן, ועזבו בעבור ענין שהפסיד אותו בעיניו, וזה בהתהפכות כל ימיו. ומשלו במי שרוצה ללכת אל עיר ולא ידע הדרך אליה, והוא הולך פרסה ואח"כ נבוך בדרך וישוב וילך בדרך אחרת פרסה, ויהיה נבוך בה וישוב, וכן בשלישית וברביעית. וכן אמר הכתוב (קהלת ו' ט"ו) עמל הכסיל תיגענו כי לא ידע ללכת אל עיר: I came to discuss this matter due to what I observed vis a vis people concerning their beliefs and viewpoints. Among them are those who came to the truth, know it and rejoice in it. This is as the prophet [Jeremiah] says, "Your words were found and I ate them; and your words caused much exultation and rejoicing in my heart." (Jeremiah 15:16) Among them are also those who came to the truth, but are in doubt about it and it is not made [definitely] true [in his self-perception] nor is he firm in [this belief.] About them does Scripture say, "I wrote for him most of my Torah and they have become alien to them." (Hosea 8:12) Among them are also those for whom it is neither verified [to their satisfaction] nor are they [firm in their conviction] and such a person spews falsity thinking it to be the truth and clings to falsehood and abandons truth. On such a person is it written, "He will not be trusted; He will be misled by falsehood, And falsehood will be his recompense." (Job 15:31) [Lastly,] there is among them he who accustoms himself to follow one of the schools of thought of his time and afterwards he rejects because of some [problem] he saw with it. He then follows another school of thought and rejects it due to what he perceives as some defect. He then, again, follows another system of thought and abandons it because of some defect he perceived in it. He will be constantly changing his mind his entire life. An analogy [for this person] is someone who wishes to go to a city and doesn’t know the way there. He walks a parasang and afterwards is lost on the way and he returns and, again, walks a parasang in a different direction. He is, again, lost on the way and returns and he does this [again] for a third and fourth time. Thus does Scripture say, "The labor of a fool wearies him for he does not know the way to the city." (Ecclesiastes 10:15)
וכאשר עמדתי על השרשים האלה ורוע סעפותם, כאב לבי על מיני מן המדברים והתעוררה נפשי לעמנו בני ישראל, ממה שראיתי בזמני מרבים מן המדברים המאמינים, אמונתם בלתי זכה ודעותם אינם ברורים, והרבה מהמכחישים מתגדלים בהפסד ומתפארים על אנשי האמת והם התועים. וראיתי בני אדם כאלו טבעו בימי הספקות, וכבר כסו אותם מימי השבושים, ואין צולל שיעלה אותם ממעמקיהם ולא שוחה שיחזיק בידם וימשם. והיה אצלי ממה שלמדני אלהי מה שאוכל לסמוך אותם בו, וביכלתי ממה שחננני מה שאשימהו להם למסעד. וראיתי כי הועילם בו חובה עלי והישירם אליו מן הדין עלי, וכמו שאמר הנביא (ישעי' נ' ד') יי אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר. וגם מה שאני מתודה בקצור חכמתי שאיננה תמימה, ובחסר ידיעתי שאיננה שלימה, ואינני חכם מכל בני דורי, אך כפי יכלתי והשגת שכלי, וכמו שאמר הנביא (דניאל ב' ל') ואנא לא בחכמה די איתי בי מכל חייא וגומ'. ועם זה אינני מתיאש שיצליחני אלהי ויצילני ויחנני במה שידע מכוונתי ומצפוני במה שבקשתי לא כפי פעלי ויכלתי, וכמו שאמר חסידו (דה"י א' כ"ט י"ז) ידעתי אלהי כי אתה בוחן לבב ומישרים תרצה: When I stood and considered these roots and the evil resulting therefrom my heart was pained for my species, that of rational beings, and my soul was stirred for our people, the children of Israel. In my time I saw many rational beings who were believers whose faith was not pure and their convictions unclear. Additionally, many of the dissenters made themselves great on account of their loss and were glorified over the men of truth although they are the ones in error. I saw men who were drowning in the seas of doubts and overwhelmed by the waters of confusion and there was no diver to lift them up from their depths nor a swimmer to take them by his hands and carry them [to shore]. Inasmuch as my God has taught me some things by which I can assist them, I thought it was my duty to help them and to direct them [to the truth.] This is as the prophet said, "The Lord God gave me a skilled tongue, To know how to speak timely words to the weary." (Isaiah 50:4) While I do admit briefly that my knowledge is incomplete, my achievements aren’t perfect, and I am not wiser than my contemporaries, yet according to my abilities and intellectual capacities – as the Prophet said "not because my wisdom is greater than all living things [has this mystery been revealed to me...]"(Daniel 2:30) - I do not despair that my God will grant me success and save me and grant me what he knows to be the purpose and intention of my quest and not according to my attainments and abilities. This is as the Saint [Davud] said, "I know, my God, that you try the heart and desire uprightness." (1 Chronicles 29:17)
ואני משביע באלהים בורא הכל, כל חכם לב שיעיין בספר הזה, ויראה בו שום טעות שיתקנה, או מלה מסופקת שישיבנה אל הישרה, ואל יעכבהו מזה ענין שאין הספר שלו, או שאני הקדמתיו לגלות מה שלא נזדמן לו. כי לחכמים חמלה על החכמה, והם מוציאים לה חנינה, כחנינת אנשי הקרבה. וכאשר אמר (משלי ז' ד') אמור לחכמה אחותי את. אעפ"י שהכסילים חומלים על סכלותם ואינם מניחים אותה, כמו שאמר (איוב כ' י"ג) יחמול עליה ולא יעזבנה: I swear by God, the creator of all, all wise of heart who look into this book and see within it any error to fix or unclear word to fix it. Let him not restrain himself on account of the fact that this is not his book, or that I had anticipated him in explaining what is unclear to him [and he had yet to get up to the explanation]. This is because wise men care about wisdom and have mercy on [wisdom] similar to the mercy family members have for each other. This is as it is said, "Say to wisdom, ‘You are my sister.’" (Proverbs 10:4) This despite the fact that [even] fools are devoted to their foolishness and do not let it go as is said, "He saves it and does not let it go." (Job 20:13)
ואחרי כן אשביע על כל מבקש חכמה שמעיין בו, בשם הבורא יתברך, שיכוין את לבו בעת שיקראהו ויכוין בו כוונתו ויעזוב התואנה והערבוב, עד שתשלם לו הטובה ותתום לו התועלת באומץ מי שלמדנו מה שמועיל לנו, כאמרו (ישעיה מ"ח י"ז) אני י"י אלהיך מלמדך להועיל וגו'. וכאשר ינהג החכם והתלמיד בספר המנהג הזה יוסיף בו המאמין אמונה, ויסתלק הספק מעל המסתפק, וישוב המאמין בקבלה להאמין בעיון ובהבנה, ויעמוד הטוען בשקר ויתייסר המתעקש המתאנה, וישמחו הצדיקים הישרים, כאמרו (תהלים ק"ז מ"ב) יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי י"י. ובזה ייטבו מצפוני בני אדם ותוך תפלתם כאשר יהיה עמם בלבם, גוער בם על התעות ומעיר אותם על הנכונה, וכאשר אמר החסיד (תהלים קי"ט י"א) בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך. ותתקיים אמונתם בעסקיהם ותמעט קנאת קצתם בקצתם על עניני העולם, ויבאו כלם לפני אנשי החכמה ולא יטו אל דבר אחר, ותהיה להם תשועה טובה ורחמים, כאמרו (ישעיה מ"ה כ"ב) פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ כי אני אל ואין עוד. כל זה יהיה עם הסתלקות הספקות והסרת השבושים, ותתפשט הידיעה באלהים ובתורתו כהתפשט המים בחלקי הים, כמו שאמר (חבקוק ב' י"ד) כי תמלא הארץ לדעת את כבוד י"י כמים יכסו על ים: After this, I request that every seeker of knowledge who looks into this book, in the name of the Creator, may he be blessed, that he direct his heart and have in mind the same intention as I do (that is, unbiased study) and to desist from conjecture and confutation until he will have obtained benefit and gained profit by His power and might as He said, “I am the Lord your God, teaching you for your own benefit.” (Isaiah 48:17) If the wise man and student follow such a course in reading this book the belief of the believer will be strengthened and doubts will be removed from the doubter and he who believes because of tradition will believe out of in-depth study and understanding. The opponent will come to a halt and the righteous and upright will rejoice as is said, “The upright see it and rejoice; the mouth of all wrongdoers is stopped. The wise man will take note of these things; he will consider the steadfast love of the Lord.” (Psalms 107:42) Through this will men improve their inner lives and their prayer as well for they will be with God [when praying] having acquired a deterrent [against sin] and an urge to do what is right as the Saint said, “In my heart I treasure Your promise; therefore I do not sin against You.” (Psalms 119:11) Their beliefs will prevail in their affairs and their jealousy for this-worldly things will gradually diminish. They will all go before men of wisdom and not stray to anything else. There will be salvation, good and mercy for them as He said, “Turn to Me and gain success, All the ends of earth! For I am God, and there is none else.” (Isaiah 45:22) All this will happen when doubts are removed and corruptions dispelled and knowledge of God and his Torah will spread like water at the sea-shore as he [Habakuk] said, “For the earth shall be filled With awe for the glory of the Lord As water covers the sea.” (Habakkuk 2:14)
HaEmunot veHaDeot, Introduction 3 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman
HaEmunot veHaDeot, Introduction 3 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman somebodyואולי יאמר אומר מה ענין החכמה שהבורא יתברך שם אלה השבושים והספקות בין הברואים? ונקדים הנה התשובה על זה ונאמר היותם ברואים הוא עצמו חייב להם הספק והשבוש. והוא, כי כאשר היו צריכים בחלק הבריאה בכל פעל שיפעלוהו אל מדה מהזמן ישלם בה פעלם חלק אחר חלק, והיה המדע אשר הוא אחד מהפעלים צריך בלא ספק אל כמו זה, ותחלת מה שתחלינה ידיעותם להם, תחלינה מדברים מקובצים ומשובשים, ובכח השכל אשר בם אינם מניחים לזקק אותם ולצרפם במדה מהזמן עד דור מעליהם הספיקות ויזדקק להם הזך בלתי מעורב עם שום ספק, וכאשר יש לכל מלאכה ממלאכתם חלקים, אם הם פוסקים מעשיהם קודם השלמתם לא תתום המלאכה להם, כמו הזריעה והבנין והאריגה ושאר המלאכות אשר לא ישלמו כי אם בהמתין עושיהם עד אחריתם, כן מלאכת המדע צריכה שתוחל מתחלתה והולכים עמה פרק אחרי פרק עד אחריתה. ובענין ההתחלה יהיו הספקות על דרך הדמיון עשרה, ובענין השני ישובו תשעה, ובענין השלישי ישובו שמונה. וכן כל אשר יעיין האדם ויסתכל יחסרו הספקות עד אשר יזדקק בסוף הענינים, האחד הוא המבוקש וישאר לבדו בלי ספק עמו ולא שבוש בו. וביאור זה כמי שמבקש מופת שיעמוד בו על האמת, ואנחנו יודעים כי המופת דבור, והדבור מין מן מיני הקול, והקולות על דרכים רבים, וכאשר יבא המבקש לזקק מבוקשו וכבר מצא הקולות משובשים מסופקים והחל בחלוקם, והפריש מהם תחלה קול הקשת הגרמים, כנפול אבן על אבן, וכהבקע קצת הגשמים, וכקול הרעש והרעם, והדומה להם, וידע כי אלה המינים לא יועילו לו להביא מופת, ויעלה אל ענין השני אל קולות החיים בלבד והוא אשר יקווה למופת להיות בהם. ואח"כ יפריש מהם קולות החיים שאינם מדברים כצהילה והנהיקה והגעייה והנעירה והדומה להם, מפני שאין בהם שום חכמה, ויעלה בענין שלישי אל קולות בני אדם בלבד אשר במינם כל מדע, עד שיפריש מהם הקול הטבעי אשר הוא קולנו והדומה לו, בעבור שאין בו תועלת, ויעלה בענין רביעי אל קול האדם הלמודי, ר"ל אשר הוא מכ"ב אותיות, ויפריש ממנו האותיות הנפרדות, מפני שכל אות נפרדת מהם לא יועיל על דבר, כאמרך א ב ג ד כל אחד לבדו, ויעלה אל הענין החמישי אל האותיות המורכבות, עד שיהיו שמות כל אחד מהם משתי אותיות או ג' או יותר. ואחר כן יפריש מהם כל שם נפרד שיאמר לבדו, כאמרך שמים כוכב אדם, כי אין בטבע השמות האלה כשהם נפרדים שיורו על יותר מהנקרא בהם, ויעלה בששי אל הדבור המחובר, כאמרך כוכב מזהיר, אדם כותב, והדומה לזה מה שיהיו שתי מלות מחוברות או מלה ושם או יותר מזה, כי הוא מקום שיגיע במחוברים האלה אל מבוקשו. ואח"כ יפריש מאלה השתי מלות המחוברות או יותר כל חלק שאיננו הגדה. ואח"כ יעלה במעלה השביעית אל ההגדות, כאשר יאמר כבר זרחה השמש וכבר ירד המטר והדומה לזה. ואחר כן ידע כי ההגדות על ג' דרכים, ראוי, כאמרך האש חמה. ונמנע, כאמרך האש קרה. ואפשר, כאמרך ראובן באשכנז או בבבל. ואח"כ ישים שני חלקי הראוי והנמנע לצד, ויעלה בשמינית אל ההגדה האפשריית ויחקור עליה אם היה כאשר הגיד המגיד עליה אם לא? ואח"כ יעלה בענין התשיעי אל הבאת הראיה בדבר ההוא, אם הוא מן הראוי, יוציא ממנו מה שמחייבו בקצת הדרך אשר אני עתיד לבארה. אבל הנמנע ימנע בו כל הדומה בדבר אשר גזר בו. וכאשר יבטלו כלם ולא נשאר כי אם האחד ההוא אשר עלה בידו בענין העשירי והזדקק לו והזדכך, יפיל כל השערים הראשונים מלבו אשר היו מספקים מבוקשו ומשבשים אותו קודם העיון בו, והסיר כל א' ואחד מהם. וכבר התבאר, כי המעיין החל בעיון מדברים מעורבים, ולא זז לזקק אותם תשעה מעשרה, ואחר כן שמנה מתשעה, ואחר כן שבעה משמנה, עד שיסתלקו מעליו כל הערבובים, נשאר לו המזוקק הצרוף. ואם הוא פוסק העיון בהגיעו אל הענין הרביעי או החמישי או איזה מעלה שתהיה, כבר סרו מעליו מן הספקות כפי המעלות אשר הניח אחריו, ונשארו עליו מהם כפי אשר הניח מן המעלות לפניו. ואם הוא מחזיק הענין שהגיע אליו, יקווה לו שישוב עליו וישלימנו, ואם איננו מחזיק צריך לשוב אל הענין מראשיתו. ובעבור הדבר הזה טעו אנשים רבים ומאסו בחכמה, קצתם, מפני שלא ידעו הדרך אליה, וקצתם, ידעו ונכנסו בדרכה, אך לא השלימוה והיו מהאובדים, וכמו שאמר הכתוב (משלי כ"א ט"ו) אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח: Perhaps someone might ask: "What wisdom impelled the creator, may He be blessed, to place these confusions and doubts among the created creatures?" We open here with the answer to this and we say that the fact they are created itself requires them to have doubts and uncertainties. That is to say, since for every action that they do they must complete it step by step [acquiring] knowledge would, without doubt, be like this since it too is an action. In the beginning they solely have what comes to them at first, [that is to say] that they start out jumbled and confused which by the power of the intellect they have they continually refine and gradually purify [the garbled knowledge] until the doubts depart from them and [they acquire the] pure form [of knowledge] without any admixture of doubts. Now, since every activity has phases if they cease working [on the activity] before its completion the activity would be unfinished. Take for instance: sowing, building, weaving or any other activity which will not be completed unless the person doing them is patient [to persist] until the end. Similarly [acquiring] knowledge requires that one start from the beginning and persist in [the study] part by part until the end. In the beginning the doubts based in imagination will be ten. In the second stage only nine will remain and at the third stage only eight will remain. Thus whenever a person investigates and looks into [these matters] doubts disappear from him until [the knowledge] is refined [and known without doubts and uncertainties] at the end. This is the person who seeks [the truth] and it remains with him without doubts or uncertainties. The explanation of this is a person who seeks a demonstrative proof on which to establish the truth. Now, a proof is a statement, a statement is a species of the genus of sounds, and sounds are of many types. When the seeker seeks to refine the object of his quest he first finds solely unintelligible and ambiguous noises and begins to classify them. He first removes the [noises produced by] 1) the smashing of bodies against each other, such as a stone falling on another stone, 2) the cleaving of certain physical things, 3) the sound of thunder and crashing and those like them. [He does this for] he knows that these species [of sounds] cannot possibly have any proof. He will then go to the second stage, [this time only considering the sounds] produced by living beings for these, he hopes, may have the proof. He then eliminates sounds from non-speaking creatures such as neighing, braying, lowing and the like for they contain no wisdom. [Thus] he comes to the third stage, that of the speech of mankind, [the speech of his] species [containing] all wisdom [to be found.] From this he eliminates natural sounds such as, "Ah" and such for these are of no use. At the fourth stage he comes upon men’s intelligible speech, that is to say those produced by the 22 letters [of the Hebrew alphabet], he then separates disparate letters from them because disparate letters yield nothing. It is essentially as if one were to say Aleph, Bet, Gimmel, Dalet each by themselves. He then comes to the fifth stage [that is] the combined letters which produce nouns when two, three or more of these letters are combined. From this he eliminates all nouns that are said by themselves such as when someone says: "heaven","star","man", since it is not in the nature of these nouns, when disparate, to say anything more than the objects they themselves indicate. At the sixth stage he’s dealing with connected speech, such as, "shining star", "a person writes"; and other combinations of two words or a word and a noun or more. This is the place where he might possibly find his object. From this he now removes all cases of two or more words that do not constitute a statement. At the seventh stage he now only has statements such as: "the sun has already shone," "the rain has fallen,” and the like. He knows that statements come in one of three forms: 1) necessary statements such as, “the fire is hot”, 2) impossible statements such as, “the fire is cold,” 3) possible statements such as, “Reuben is in Ashkenaz 1 Roughly Northern France/Germany or Babylonia 2 Roughly Iraq .” He then puts aside the necessary and impossible statements [since their truth is already known]. He then considers the possible statements and inquires as to whether they correspond to reality. He then continues on to the ninth stage and demonstrating – in a way that I’ll explain later – that [given certain necessary premises this too is] necessary, or that [since certain premises are impossible] this too is impossible. When only one possibility remains and all alternatives have been eliminated he has reached the tenth stage, which is now clear to him and lucid for him, he eliminates all the divisions he made as part of his inquiry from his heart that had caused his objections to be unclear and ambiguous before his investigation when he eliminated these divisions one by one. It is thus clear, that the investigator begins with [a bunch of] jumbled things from which he sifts nine out of the ten, then eight from the nine, and seven from the eight until all ambiguities are removed from him, only the pure extract remaining. If he stops [his inquiry] at only the fourth, fifth or whatever step only the doubts that he has gotten about to removing at the step will leave him and he’ll be left with the doubts from the steps he didn’t complete. If he holds onto what he has learned there is hope that he’ll return [to the subject] and complete [his investigation of it.] If he doesn’t hold onto it he’ll have to start all over again. Because of this many people err and spurn wisdom. Some of them do so because they do not know the way [to wisdom] and some know and began their journey but did not complete it and they are among the lost ones as Scripture says, “A man who strays from the path of the intellect will rest in the company of ghosts.” (Proverbs 21:15)
ואמרו חכמי ישראל במי שלא השלים ענייני החכמה, משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צורכן רבו המחלוקו'. (סנהדרין פ"ח ע"ב) ולמדנו מזה כי התלמידי' כשהם משלימים הלמוד, לא תהיה בניהם מחלוקות ולא ערבוב, על כן אל ישיב הכסיל או הקץ, חטאו על הבורא יתברך הוא הטוב, אלה הספקות סכלותו וקוצו ועצלתו בהם כאשר בארנו, כי לא יתכן שיהיה מעשה ממעשיו ברגע אחד בהסתלקות הספקות, כי אז היה יוצא מחוק הברואים והוא נברא. ומי שלא תלה החטא בזה בעצמו, אך התאוה שישימהו הבורא יודע מדע שאין בו ספק, כבר שאל שישימהו אלהיו דומה לו, כי היודע בלא סבה הוא הבורא יתברך, וכאשר אני עתיד לבאר. אבל כל הברואים לא יתכן שיהיה מדעם בלא סבה. והיא הדרישה והעיון הצריכים למדה מהזמן כאשר ספרנו, והם מתחלת רגעי הזמן ההוא עד אחריתם בספקות כאשר בארנו. והמשובחים הם הממתינים עד אשר יצרפו הכסף מן הסיג, וכאשר אמר (משלי כ"ה ד') הגו סיגים מכסף, וימיצו חלב המלאכה עד אשר יוציאו חמאתה, וכמו שא' (משלי ל' ל"ג) כי מיץ חלב יוציא חמאה וגו', ועד אשר יצמח זרעם ויקצרוהו, כמו שא' (הושע י' י"ב) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד, ועד שיתבשל פרי עצם וישוב למזון, וכמו שא' (משלי ג' י"ח) עץ חיים היא למחזיקים בה: The Sages of Israel said regarding he who does not complete [his study] of matters of wisdom, “When the numbers of the disciples of Shamai and Hillel who did not serve scholars sufficiently increased dispute increased.” (Sanhedrin 88b) We learn from this that when the students had completed their learning there would not be disputes between them nor discord. Thus, let not the fool or decreer of falsehood ascribed his failings to the good God, may He be blessed. These doubts are [a result of] his foolishness, [a result of] his decreeing falsehood and [a result of] his laziness as we have explained. In fact, it is impossible that a single act at one moment should remove all doubts for that would violate the law of creatures and he is a created creature. [Furthermore,] he who does not ascribe his failure to himself desires that his creator give him knowledge free from all doubt, that it to say he’s asking him to make him a God similar to God himself! [This is because the only] one who can know [anything] without depending upon a cause is the Creator, may He be blessed. I will explain this later. As for created beings, it is impossible that they should have uncaused knowledge. That is, [they must know things] by analysis and detailed research which requires a certain amount of time as we have related. Thus, during all these times will they find themselves in a state of uncertainty as we have explained. Those who are praised are those who are patient until they have purified the silver of the dross as it is said, “The dross having been separated from the silver…” (Proverbs 25:4); or, until they have distilled the clear milk of the art and extracted its cream as it is said, “As milk under pressure produces butter, [And a nose under pressure produces blood, So patience under pressure produces strife.] (Proverbs 30:33); or, until their seed is fully grown and they harvest it as is said, “Sow righteousness for yourselves; Reap the fruits of goodness” (Hosea 10:12); or until the fruit of their trees has ripened and becomes food as is said, “It is a tree of life for those who grasp hold of her.” (Proverbs 3:18)
HaEmunot veHaDeot, Introduction 4 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman
HaEmunot veHaDeot, Introduction 4 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman somebodyוכיון שהשלמנו מה שרצינו לזכרו מענין השבושים והספקות, אנחנו צריכים לבאר מה היא האמונה? ונאמר כי היא ענין עולה בלב לכל דבר ידוע בתכונה אשר הוא עליה, וכאשר תצא חמאת העיון יקבלנה השכל ויקיפנה ויכניסנה בלבבות ותמזג בהם, ויהיה בהם האדם מאמין בענין אשר הגיע אליו, ויצניעהו לעת אחרת או לעתים, וכמו שא' (שם י' י"ד) חכמים יצפנו דעת, וכמו שא' (איוב כ"ב כ"ב) קח נא מפיו תורה: Now that we’ve finished explaining what we wished concerning confusions and doubts we must clarify what is a belief? We say that is a thing that comes to the heart with regard to the nature of what is apprehended. When the cream of investigation emerges the intellect accepts it, it is embraced and enters into [peoples’] hearts and when it is digested the person becomes a believer in [the notion] he has come to. He then deposits it for a future time or times as is said, “The wise store up knowledge.”(Proverbs 10:14) This is also as it is said, “Accept instruction from His mouth.” (Job 22:22)
והאמונה על שני דרכים, אמת ושקר. והאמונה האמתית הוא שידע הדבר כאשר הוא, הרב רב והמעט מעט, והלבן לבן והשחור שחור, והנמצא נמצא והנעדר נעדר. והאמונה השקרית היא שידע הדבר בהפך מה הוא, הרב מעט והמעט רב, והלבן שחור והשחור לבן, והנמצא נעדר והנעדר נמצא. והחכם המשובח מי ששם אמתות הדברים שרש ומנהיג עליהם דעתו, ועם חכמתו בוטח אל המובטח בו, ונזהר ממה שצריך להזהר ממנו. והכסיל המגונה, מי ששם דעתו לשרש, וחושב כי אמתות הדברים הולכות אחר דעתו, ועם סכלותו בוטח במה שצריך להזהר ממנו, ונזהר מהבטוח בו, וכאשר אמר החכם (משלי י"ד ט"ז) חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח: A belief can be of one of two sorts: true or false. A true belief is when a thing is known to be as it is; [that is], that many are many, few are few, white is white, black is black, what is extant exists and that which is non-existent does not exist. A false belief is knowing something to be the opposite of what it truly is; [such as thinking that] many are few, that few are many, that white is black, that black is white, that which exists is non-existent and that that which is non-existent is existent. The praiseworthy wise man is he who places the truth of things as his principle and guiding principle for his beliefs. [Additionally, a wise man] despite his wisdom only relies on what he should rely on and is cautious of what he needs to be cautious of. The disgusting fool is he who makes his belief his principle and thinks that the truth of things must be in accordance with his opinion; in his foolishness he trusts in what one must be cautious of and is cautious of what one should trust in. This is as the wise man [Solomon] said, “A wise man is diffident and shuns evil, But a dullard rushes in confidently.” (Proverbs 14:16)
ואחבר אל המאמר הזה זכרון אנשים תמהתי עליהם, המה עבדים וחושבים כי אין אדון להם, וסמכו על כל מה שהרחיקו שהוא בטל, וכל מה שיקיימוהו שהוא מקויים, אלה אשר צללו בתהומות האולת, וכבר הגיעו אל תהומות האבדון. ואם האמת אתם, מי שאין לו מהם ממון יעלה על דעתו שתיבותיו וארגזיו מלאים ממון ויראה מה יועיל לו. או יעלה על דעתו שהוא בן שבעים שנה והוא בן ארבעים ויראה מה יועיל לו. או יעלה בדעתו שהוא שבע כשהוא רעב, או שהוא רוה כשהוא צמא, או שהוא מכוסה כשהוא ערום ויראה ענינו מה יהיה. ומי שיש לו מהם אויב מזיק יעלה בדעתו שאויבו כבר מת ואבד ואיננו ירא ממנו, ומה מהרה תבואהו רעה שלא יגור ממנה. וזאת היא האולת הגמורה מאנשים חשבו כי כאשר לא יאמינו באלהותו ינוחו ממצותיו ואזהרותיו וגמולו וענשו ושאר מה שדומה לזה, ובכמוהם אמר הכתוב (תהלים ב' ג') ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו: I must add to this last observation are those amazing people [I’ve seen], who despite being slaves think they have no master and are confident that anything they disbelieve in must not exist and what they believe in must exist. These individuals are sunk in the depths of stupidity and they have already reached the depths of perdition. If the truth is as they say, let a person who has no money think that his coffers and chests are full of money and see what good it does him. Or let him think that’s he 70 when he’s 40 and see what good it does him. Alternatively, let him think he’s satisfied when he’s hungry or that he’d hydrates when he’s thirsty or that clothed when he’s naked and then let us see [with our own] eyes what will happen. Also, let one of them who has a harmful enemy that that his enemy has already died and perished and that he needn’t fear from him. How quickly indeed would he come to the misfortune from which he failed to protect himself. This is the absolute stupidity of those who think that since they don’t believe in their God they are released from his commandments, his prohibitions, his rewards and his punishments and other things like them. About those like them does Scripture say, “’Let us break the cords of their yoke, shake off their ropes from us!’[He who is enthroned in heaven laughs; the Lord mocks them.]” (Psalms 2:3-4)
והנה קצת אנשי הודו התגברו לסבול האש והיא שורפת אותם בכל עת שיקרבו אליה. וקצת מהמתפקרים בעניני הבחרות מתגברים לסבול מכות המטות והמקלות והם מכאיבים אותם בכל עת שיפגעו בם, כ"ש שיותר יהיה חזק מה שיגיע אל המתגברים על בורא הכל כענין הזה, והם עם אולתם אינם נמלטים ממה שחייבה חכמתו, וכמו שאמר החכם (איוב ט' ד') חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם: Behold, these are some Hindus who have hardened themselves to bear fire although it burns them whenever they approach it. Some of those throwing off [the yoke] regarding youthful matters have grown accustomed to beatings by canes and whip though they are pained by them whenever they are struck by them. All the more so [does this apply] to those who embolden themselves regarding their creator in a similar fashion. They, along with their stupidity, will not escape from what [God’s] wisdom mandates for them. This is as the wise man [Job] said, “Wise of heart and mighty in power— Who ever challenged Him and came out whole?” (Job 9:4)
HaEmunot veHaDeot, Introduction 5 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman
HaEmunot veHaDeot, Introduction 5 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman somebodyוכיון שהשלמנו מה שראינו לחברו אל המאמר הראשון, צריך שנדבר הנה על משכי האמת ונותני הבירור אשר הם מוצא כל ידוע ומבוע כל נודע, ונדבר עליו כפי מה שהוא ראוי לענין הספר הזה, ונאמר שהם שלשה משכים. הראשון ידיעת הנראה. והשני מדע השכל. והשלישי ידיעה מה שההכרח מביא אליו. ונסמוך לזה באור כל אחד מאלה השרשים: Now that we’ve concluded what we saw [fit] to add to our first statement we must speak about the bases of truth and that which gives certainty which are the source of all that is known and the well [from which] all that is known [emerges.] Speaking about this is proper given the topic of this book. We say there are three bases of knowledge: 1) observation, 2) intellectual knowledge [that is not known from strict logical necessity], 3) knowledge based on logical necessity. Having mentioned the bases of knowledge we will now proceed to explain each of these bases of knowledge.
ונאמר כי ידיעת הנראה הוא מה שישיגהו האדם באחד מן החמשה חושים, אם בראות או בשמע או בריח או במשוש או בטעם. אבל מדע השכל הוא אשר יעלה בשכל, כמו שהצדק טוב והכזב מגונה. אך מדע ההכרחית הוא מה שאם לא יאמין בו האדם יתחייב לבטל המושכל או המוחש. וכאשר לא יתכן לבטל א' מהם מכריחו הדבר להאמין בענין ההוא. כאשר אנחנו מודים בעל כרחנו כי יש לאדם נפש, אף על פי שאין אנו רואים אותה, שלא נבטל פעלה הנראה. וכי יש לנפש שכל, אף על פי שאין אנו רואים אותו, שלא נבטל פעלו הנראה. ואלה השלשה שרשים מצאנו בני אדם שאין מודים בהם, והמעט מהם שכפר בשרש הראשון, ואני עתיד לזכרם במאמר הראשון מן הספר ואשיב עליהם. ובכפירתו בראשון כופר בשני ובשלישי מפני שהם בנויים עליו. ורבים מאלה מי שהודה בראשון וכפר בשני ובשלישי, ואני עתיד לזכור עוד דבריהם במאמר הראשון ואשיב עליהם. ויותר מכלם מי שהודה בשני השרשים הראשונים וכפר בשלישי. וסבת התחלק מעלותם בזה, שמדע השני יותר נעלם מהראשון, והשלישי יותר נעלם מהשני, והכפירה יותר ממהרת אל הנעלם מאל הנראה. ויש אנשים שכפרו במדה הזה להחזיק בתמורה, וכל אחד מהם שלא כדעת חברו, וכל אחד מהם מקיים מה שהרחיק בעל דינו וטוען עליו שההכרח מביאו לזה, כמי שקיים שכל הדברים נחים וכפר בתנועה, ואחר קיים כי כל הדברים נעים וכפר בנוח, וכל אחד משים הראיה שמביא חברו ספק ושבוש. אבל אנחנו קהל המיחדים מאמינים באלה השלשה משכים אשר למדעים, ונחבר אליהם משך רביעי הוצאנו אותו בשלש ראיות ושב לנו שרש, והוא ההגדה הנאמנת, כי היא בנויה על מדע החוש ומדע השכל, ומה שחייבו. כאשר אני עתיד לבאר במאמר השלישי מן הספר הזה: We say that observation is what a person perceives via his five senses; sight, hearing, smell, touch or taste. Intellectual knowledge [not inferred from logical necessity] is what springs to mind [intuitively], such as the goodness of truth and the disgusting nature of lies. Necessary knowledge is what a person must infer if he is to believe his intellect or his senses. Since it is not sensible to cast aside one of them he is coerced to believe in the thing [in question. An example of this] is how we’re forced to concede the existence of the human soul (despite not seeing it) so as to avoid denying its manifest activities. [Likewise we are forced to concede] that the soul has an intellect (despite not seeing it) so as to avoid denying its manifest activities. However, we find some people who do not believe in one of these three bases. A few of them deny the first basis and I will mention them in the first essay in this book and respond to their claims. Due to their denial of the first [basis] they [inherently] deny the second and third [bases] because they are established on [the first basis.] Many more, however concede the first basis but deny the second and third. I will later mention their words in more detail in the first essay and respond to them. More than both [aforementioned groups] combined though are those who accept the first two bases and deny the last. The cause of their differences in terms of rating [each of these forms of knowledge] is due to the fact that the second basis is more obscure than the first and the third, in turn, even more obscure than the second. Additionally, it is easier to deny what is hidden that what is clearly visible. There are people who deny [the third basis] inconsistently [sometimes rejecting its validity and sometimes recognizing it]. Each one of them does not share the opinion of his fellow and each affirms what his opponent negates and he argues that he was forced to hold this opinion out of logical necessity. For instance, you have people who affirm that all things are unmoving and who deny [the reality of] movement. Another affirms that all things are moving and denies [the reality of] rest. Each establishes doubts and uncertainties with his fellow’s proof. We, however, the congregation of monotheists believe in all three of these bases of knowledge and we add a fourth basis which emerges from the prior three bases. This is authentic tradition for it is established based on sensory knowledge and intuition. [We thus believe in what] it obligates as I will explain in the third essay of this book.
ואומר הנה כי זה המדע, רוצה לומר ההגדה הנאמנת וספרי הנבואה מאמתים לנו אלה השלשה שרשים כי הם מדעים אמתיים. מפני שהוא מונה המוחשים המורחקים מן העצבים ומשים אותם חמשה ומחבר אליהם שנים, כאומרו (תהלים קט"ז ה') פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו. והחמשה הם החושים עצמם. והשנים המחוברים אליהם, אחד מהם התנועה, כמו שאמר (תהלים קט"ז ז') רגליהם ולא יהלכו, ובה יודע הכבד והקל, כאשר ימנע האדם התנועה לכבדותו או של ימנעהו לקלותו. וזה שהאנשים רצו להוסיף במספר אלה החושים ואמרו במה מהם תודע הקלות והכובד, ונאמר בחושי התנועה שבה תמצא הקלות והקושי. והאחר הדבור, כאמרו (תהלים קט"ז ז') לא יהגו בגרונם, והוא כלל הדבור בעל השמות והחבור וההקדמות והמופתים כאשר בארנו. וכאשר אמר לנו מדע השכל וצוה בצדק והזהיר מהכזב, באמרו (משלי ח' ז') כי אמת יהגה הכי, וגומר בצדק כל אמרי פי וגומר. ואח"כן אמת לנו המדע ההכרחי, כי כל מה שמביא לדחות מאומה מן המוחש או מן המושכל שהוא שקר, ובטול מה שדוחה המוחש, באמרו (איוב י"ח ד') טורף נפשו באפו הלמענך תעזב וגו', אבל בטול מה שדוחה המושכל מהכזב והצדק, באמרו (איוב כ"ד כ"ה) אם לא איפה מי יכזיבני וגומ'. ואח"כך הודיענו שכל המדעים בנויים על מה שהשגנו בחושינו אשר זכרנום, ומסתעפים מהם ומוצאים מהם, כאמרו (איוב ל"ד ב') שמעו חכמים מלי ויודעים האזינו לי כי אזן מלים תבחן וחיך אכל יטעם לו. ואחר כן אמת לנו האמרים הצדיקים שהם אמת, כאמרו (איוב ט"ו י"ז) אחוך שמע לי וגו' אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה הארץ וגומר. ויש להם תנאים כבר בארנום בפי' אלה הפסוקים במקומם. וכיון שזכרנו אלה השרשים הד' צריך שנבאר אופני הראיה מהם. ונאמר כי מדע החוש כל אשר יפול חושינו האמתי בדבוק אשר בינינו ובינו ראוי שנדע שהוא הוא באמת כאשר השגנוהו אין בו ספק, אחר אשר נהיה רגילים בענין הדמיונים ולא נטעה בהם, כעם אשר חשבו כי הצורה אשר תראה במראה כי היא צורה ברואה שם באמת, ואינה כי אם טבע מיוחד לגשמים הזכים שתהפך צורת מה שהוא נכהה בה. ולא כעם אשר שמו הקומה אשר תראה במים נהפכת שהיא אמת תברא בעת ההיא, ולא ידעו שהסבה בזה היא בשיהיו המים יותר עמוקים שיעורם משיעור אורך הקומה. וכאשר ישמר מזה וזולתו, יגיע אל דעת המוחשות באמת ולא תטענו הדמות, כאשר אמר הכתוב (מ"ב ג' כ"ב) ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם. אך המושכלות כל אשר יצטייר בשכלנו הנצל מכל פגע והוא מדע אמת אין בו ספק, אחר שנדע איך נעיין, ואחר כן נשלים העיון ונשמר מן הדמיונים והחלומות. כי יש עם שקיימום אמתות ברואות בצורות אשר ראה האדם, וחייבו עצמם זה כדי שלא ידחו הנראה, ולא ידעו כי קצתם יהיה מעניני היום מחולף אשר עברו על המחשב, ובזה אמר הכתוב (קהלת ה' ב') כי בא החלום ברוב ענין. וקצתם מפני המזונות וחומם וקורם ורובם ומעוטם. ובזה אמר הכתוב (ישעיה כ"ט ח') כאשר יחלום הרעב והנה אוכל וכאשר יחלום הצמא והנה שותה. וקצתם מפני המסך הגובר על המזג. והחם והלח ידמה שמחות שמיני שחוק, והיבש ידמה אבל ודאגות, וכמו שאמר הכואב החולה (איוב ז' י"ג) כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי וחתתני בחלומות ומחזיונות תבעתני. אך בהם רמז מעט עליוני מתערב בהם על דרך הרמז והדמיון, כמו שאמר (איוב ד' י"ג) בחלום חזיון לילה וגו'. אבל ההכרחיים מהמדעים כאשר ישיג חושנו בדברים אחרים עמו, אנו חייבים שנאמין בהם כלם בין שיהיו מעט או הרבה, מפני שלא התקיים המוחש ההוא כי אם בהם ואפשר שיהיה א' ואפשר שיהיו ב' או ג' או ד' או יותר מזה ואפילו הגיעו אל מה שהגיעו, מפני שא"א בלתי המוחש ההוא וא"א בלעדיהם כלם: I say that this form of knowledge, that is authentic tradition and the prophetic books, establishes the truth of the other 3 bases for us. [We know it affirms the validity of the senses from the fact that] it counts the senses which are distant from [the capacity] of idols and lists all five senses and adds two additional things. [This is] as it is written, "they have a mouth but speak not, they have eyes but see not." (Psalms 115:5) The five are the senses themselves and of the two things added; one of which is motion as it is said, "they have feet but walk not." Through this [faculty] heaviness and lightness are known. For instance, a person may be prevented from moving due to his weight which he wouldn’t be were he lighter. For this reason did people wish to add a seperate sense to account for [our awareness of] heaviness and lightness asking where we could get such knowledge from [if it were not its own sense.] We say [that] it is accounted for by motion. The other is speech as it is said, "they cannot make a sound in their throats." (Psalms 115:7) This obviously includes all individual nouns, word-combinations, premises or proofs as we have explained. Likewise do [authentic tradition and the prophetic books] affirm the [relaibility] of intuition for it commands us to speak the truth and cautions us against lies. This is as it says, "My mouth utters truth; [Wickedness is abhorrent to my lips.] All my words are just, [None of them perverse or crooked.] " (Proverbs 8:7-8) After this it establishes the truth of necessary knowledge for us, that is that whatever leads us to reject non-necessary rational knowledge or the senses is false. The invalidity of what goes against the senses is established when Scripture says, "You who tear yourself to pieces in anger— Will the earth be abandoned for your sake? Will rocks be dislodged from their place?"(Job 18:4) The invalidity of a theory that goes against [non-necessary] rational knowledge concerning [the] falseness and truth [of propositions] is [shown by] what is said, "Surely no one can confute me, [Or prove that I am wrong]." (Job 24:25). After this it makes known to us that all knowledge is founded on what is known via the senses as we have previously explained and are supported and emerge from them. This is as it is said, "Listen, O wise men, to my words; You who have knowledge, give ear to me. For the ear tests arguments As the palate tastes food." (Job 34:2-3) After this it informs us of the reliability of trustworthy reports. This is as it is said, "I will hold forth; listen to me [What I have seen, I will declare— ] That which wise men have transmitted from their fathers,And have not withheld, To whom alone the land was given,[No stranger passing among them: The wicked man writhes in torment all his days; Few years are reserved for the ruthless.] " (Job 15:17-20) There are conditions for these as we have explained in the exposition of the verses in their respective places. Now that we have explained these bases of knowledge we must explain their evidentiary uses. We say that vis a vis sensory knowledge, that is what is perceived correctly via the senses, due to the connection existing between us and the object it is fitting that it is known to us without doubt. This, [of course], is only provided we can detect illusions and not be misled by them like those people who look into a mirror and think the mirror image is what’s actually there though this is [just an illusion] produced by the nature of refined bodies to reflect the outline of what is facing them. Nor [do we maintain the opinion of] those who regard the figure which appears reversed in the water as being actually extant at that time since this is just a result of the depth of the water being greater than the length of the person. As long as we are viligant of this and stuff like it we will come to true sensory knowledge and not be led astray by illusion. This is as Scripture says, "Next morning, when they rose, the sun was shining over the water, and from the distance the water appeared to the Moabites as red as blood." (1 Kings 3:22) [Non-necessary] rational knowledge is what arises in our mind when it is free from defects and this is doubtlessly to be regarded as true knowledge. This too, assuming we know how to investigate and after which we investigate to the end and guard ourselves from imaginings and dreams. There are people who affirm the truth of the forms people see [in dreams.] They obligate themselves [to maintain this view] so as not to contradict what is manifest. They however are unmindful that it may be partly due to the previous’s day affairs being in mind. About this does Scripture say, "dreams come with much brooding." (Ecclesiastes 5:2) Some are the result of food whether it is hot, cold, much, or little. About this does Scripture say, "Like one who is hungry And dreams he is eating,[But wakes to find himself empty;] And like one who is thirsty And dreams he is drinking, [But wakes to find himself faint And utterly parched.]" (Isaiah 29:8) Some may be due to the humors being out of proportion and the heat and moisture [that comes into existence due to this] produces [unneeded] sadness and worry. This is as the sickened pained one [Job] said, "When I think, ‘my bed will comfort me, My couch will share my sorrow,’ You frighten me with dreams, And terrify me with visions, [Till I prefer strangulation, Death, to my wasted frame.] (Job 7:15-17) However within dreams is mixed some heavenly hint by way of allusion and illusion as it is said, "In thought-filled visions of the night, [When deep sleep falls on men, Fear and trembling came upon me, Causing all my bones to quake with fright. ] (Job 4:13-14) With regards to necessary knowledge, whenever our senses sense something we are obligated to believe [the necessary things it requires] whether they be few or many [things] for we could not sense what we are sensing without them. Now, these [propositions] may be one, two, three, four or even more. Whatever number they are is irrelevant since it’s impossible to negate the sense percept the necessary knowledge cannot be negated either.
והאחד מהם כי כשאנחנו רואים עשן שנאמין מציאות האש במציאות העשן, כי לא יתום זה כי אם בזה. וכן כאשר נשמע קול אדם מאחורי הפרגוד או מאחורי הכותל, אנחנו חייבים שנאמין במציאותו, מפני שלא יהיה קול אדם כי אם מאדם נמצא. אבל מה שיוסיף על האחד כמו שאנו רואים, המזון נכנס בבטן בעל חי מוגשם ותצא הפסולת ממנו; ואם לא נאמין בד' דברים לא ישלם מה שהשיגו חושינו, והוא שיש בהם כח מושך המזון לפנים וכח מחזיק בו עד שיתבשל, וכח שמעכל אותו, וכח דוחה פסלתו בו נדחה חוץ. וכאשר יהיה המוחש לא יתום כי אם באלו הארבעה צריך שנאמין שארבעתם אמת. ואפשר שלא תשלם לנו אמונת מה שנאמין עד שנחדש לו מלאכה שתאמתהו לנו, ואפשר שנצטרך למלאכות רבות, וכאשר יתאמת שהדבר ההוא המוחש נתלה בהם; אנו חייבים שנחשוב אותם כלם אמת עד שיתקיים המוחש ההוא. וזה כאשר נראה הירח מאיר על הארץ והוא בא בעתים שונים מיום ומלילה, ועם זה הולך הליכה ארוכה והליכה קצרה, כאשר יקצר עתים להגיע אל א' המחנות השמנה ועשרים אשר השגנום וקראנו להם שמות, וימשך עתים ויעבור אותם. ועם זה אנו רואים אותו פעם הולך בנגב ופעם בצפון, ונדע מזה כי אם היתה לו תנועה אחת בלבד לא היתה מתחלפת הליכתו ורחבו. וראותנו התחלפותו מחייב שיש לו תנועות רבות, ושהתנועות הרבות לא תהיינה כי אם מגשמים רבים, מפני הגשם האחד לא ינוע בעת א' שתי תנועות מתחלפות, כ"ש ג' או ד'. ושהגשמים הרבים השוים בצורתם פוסקים קצתם את קצתם, ולכן התנועות יחסרו קצתם מקצתם או יוסיפו עליו, ושזה לא יתאמת לנו כי אם במלאכת השיעור שנקראת הנדס"ה. והיא תראה אותם לנו נכנסים בצורה על דרך ההרכבה, אחר שנעמוד על הפשוט מהם והתעסקנו לדעת הצורות הפשוטות, אחד הנקודות והקוים, עד שידענו הצורה המשולשת והמרובעת והעגולה והנכנסת והפשוטה והפוסקת, עד שהגענו לידיעת הצורה הפוסקת ומה שמתברר מחלקיה, ומה שמתבטל, עד שידענו כי צורות הגלגלים כדוריות או עגולות ומקצתם בתוך קצתם. ובהשלמת המלאכות האלה יתברר לנו כי הליכת הירח מורכב מארבעה תנועות, וצריך שנאמין כי אלה המלאכות אמת, מפני שלא תתום לנו אמונת התחלפות הליכתו על החק הטבעי כי אם בהם. וכיון שבארנו איך יהיה המדע ההכרחי, צריך שנזכיר מה שישמרהו מן ההפסד, והוא שרוב מחלוקות בני אדם והתחלפות ראיותיהם בו וממנו. ונאמר כשיאמר אומר האמנתי בכך שלא אבטל המוחש, אנו חייבין לעיין שמא המוחש יתקיים בזולת מה שהאמין בו, ואם הוא כן, מה שהאמין בו בטל. וזה כמי שהאמין כי ההגורה בעבור שרואים מלבנתה שהיה עליה סבוב גלגל השמש מקדם, וכאשר יבחנו דבריו נמצא זולתן אפשר, והוא שיהיה זה איד עולה מחלק אישיי עומד, או כוכבים קטנים נקבצים, או זולת זה, ויתבטל מה שאמר. ואם יאמר אומר האמנתי כך שלא אבטל המושכל, אנו חייבין לעיין אם המושכל ההוא יתחייב בזולת מה שהאמין בו, בטלה אמונתו. וזה מי שחשב שיש ארץ אחרת זולת זאת, וראיתם על זה שתהיה האש באמצע, כי כל דבר חשוב שמור באמצע. וכבר התישר לנו שנחשוב זה לאדם השוכן בארץ אשר הוא באמצע הכל, ובטל מה שחייבוהו עצמם בו. וכשיאמר אומר האמנתי בכך הקשה על המוחש, והיתה האמונה ההיא מפסדת מוחש אחר, נדון בגבול שבשני המוחשים, כמו שחשבו כי הדברים כולם הוחלו מן המים כי ב"ח מיסוד לח, ועזבו מה שהם רואים אותו מהגרת המים מהתוכו לא יתכן שיהיה שרש כי לא יעמוד בעצמו, וכאשר נפגשים בהבאת הראיה כמו אלה השנים הגדול שבהם יותר ראוי לראיה. וכאשר יאמר אומר האמנתי כך הקשה על המוחש, ויהיה קצת מאמרו סותר את קצתו מאמרו שקר. כמאמר אשר חשבו כי הטוב הוא כל מה שהוא ערב לנו מפני שכך הם חשים, ואינם זוכרים שהריגתם תערב לשונאיהם כאשר הריגת שונאיהם תערב להם, ויהיה טוב ורע יחד דבר שסותר זה את זה: An example of this is how when we see smoke we infer the existence of a fire from the smoke since [the smoke] could not exist without the fire. Likewise, when we hear a human voice from behind a curtain or a wall we must believe in [the person’s] existence because a human voice could only come from a person being present [there.] Another example we could add is when we see food enter the belly of a living thing and the refuse emerges from it. If we do not believe four [operations were done] we could not explain what we sensed via our senses. [These operations are:] 1) A force that draws the food inside [to the belly], 2) A force that holds it until it has been digested, 3) A force that furthers its digestion, 4) A force that moves the refuse to the outside. Since sensory data could not be explained without inferring these four [operations] we must believe these four operations occured. Perhaps we could not fully believe [in what we observe] until we invent a new science that verifies it for us. We might, in fact, perhaps require multiple sciences. Once it is clear that [the validity of the sensory data] requires upholding [all of these sciences] we must consider them all true so as to upheld sensory data. For instance, we see the moon shining upon the earth and it [rises] at different times of the day and night. It does so by following either a long route or a short route. When it follows the short route it comes to one of the 28 stations we have distinguished and assigned names to or it takes more time [going on the longer route] and passes [the stations by.] We see that it sometimes moves to the south and sometimes to the north [of the sphere of the constellations] and we know from this that if it had one [set] route it’s speed and extent [of it’s course] would be unchanging. Our observation of its changes obligates us to believe that it has many movements and these many movements can only be explained by positing multiple bodies since one body cannot have two different movements at the same time, let alone three or four. Also, when multiple bodies which are of the same form collide their speed will either diminish or increase. This is only known to us via the science called handasa (geometry.) This shows us how one figure enters the other. We must first master plane geometry. After having acquired knowledge of the basic forms, that is, points and lines we proceed to study [the properties of] plane figures, triangles, squares, circles, the concentric, the tangent and the secant until we get to know the properties of the intercepting [spherical] figure and which of its segments are tenable and which must be disregarded. This enables us to know that the heavenly bodies are spherical or circular and that some are concentric with each other. Through the completion of the study of these sciences it is made clear to us that the moon’s course consists of four different motions and we must believe in truth of these sciences since our belief in the variation of the moon’s course by natural law can only be upheld via affirming them. Since we have previously explained how knowledge can be necessary, we must make note of how it can be guarded from defect, this is because most disputes among humanity and the variations of their pieces of evidence are about it or due to it. We say that when someone says, “I believe this so as not to negate sensory data,” we must look into whether the sensory data may be affirmed without positing what he believes. If [sensory data can be affirmed] in such a manner [that doesn’t admit what he believes] his belief is to be disregarded. For instance, you have some who believe, due to the whiteness they observe within it, that the milky way was formerly circled by the sphere of the sun. When we test their words we find that there’s another possibility. This [whiteness] may be an ascending mist or a permanent particle of fire or small stars gathered together or something else. Hence what they say is disregarded. If someone says, “I believe in such so not to disregard reason,” we must investigate whether the intellect truly requires an affirmation of his belief. If [it does not] his belief is to be disregarded. For instance, some maintain there must another earth besides ours. Their proof of this is that thereby the fire would be located in the center and any important thing is in the center. However, this [distinction] is already afforded to man who dwells on the planet that’s in the middle of everything and thus the [argument by which] they obligated themselves [to affirm this belief] is nullified. Suppose someone were to say, “I believe x is true due to sensory data.” However, this theory would contradict other sensory data we must affirm the more important of the two senses. For instance, you have those who affirm that all things were created from water because animals originate from the humid element. They disregard, however, water’s tendency to percolate and overflow and it is thus impossible that is it the origin of all things for it does not stand up by itself. When we come bring a proof and two such [contradictory phenomena] are observed the greater one of them is the one deserving to be considered a proof. Suppose someone were to say, “I believe this to be true due to sensory data,” but one part of his theory contradicts another part of his theory. In that case his theory is false. For instance, there are those who say that the good is what gives us pleasure because that is what makes sense to the,. They do not remember however that the killing of them would give pleasure to their enemies just as the killing of their enemies would please them. Thus the same thing would be simultaneously good and bad which is [an impossible] contradiction.
וכשיאמר אומר האמנתי כך לעלת כך ודקדקנו העלה ההיא ומצאנו אותה מחייבת דבר אחר איננו מאמין בו כבר בטלה, כמאמר אנשי הקדמות האמינו כי הדברים קדומים, מפני שאין אנו מאמינים אלא במה שהשיגוהו חושינו, ואשר אין מאמינים כי אם במה שהשיגוהו חושיהם ימנעם שיאמינו כי הדברים קדמונים, כי אי אפשר שיחושו הקדמון בקדמותו. וכן אם יאמר אומר האמנתי כך לעלה כך, ותמצאהו שנכנס ביותר קשה ממה שברח ממנו, כאשר ברח קצת המיחדים מאמור שאינו יכול על השבת אתמול, נכנס במה שהוא יותר רע לספר עליו מה שהוא הבל, וכאשר אני עתיד לזכור במאמר הראשון: Someone might also say, "I believe x for reason y," but upon investigating that reason we find it obligates belief in something other than the proponent’s belief. That reason is then to be disregarded. For example, proponents of the theory of eternity declare, "We believe that all things are eternal because we do not believe in anything save that which our senses perceive." However, since they only believe in what their senses perceive they are prevented from affirming that all things are eternal because it’s impossible to have sensed what exists eternally in its prime. Likewise, if someone says, "I reject x for y reason," and you find that he caused greater difficulties for himself [via this theory of his] than what he fled from. An example of this is how some monotheists fled from saying that [God] is incapable of bringing back yesterday. They thereby came to something even worse, ascribing absurdity [to God]. I will explain this further in the first treatise.
ואנחנו עתה כאשר נדרוש קיום אמתת מדע ההכרחי, נשמרהו מחמשה הענינים האלה המפסידים אותו. והוא שלא תגזר בזולתו אמתת המוחש, ולא תגזר בזולתו אמתת הידוע. ולא שיהיה מפסיד אמת אחרת, ושלא יסתור קצתו, כל שכן שיכנס ביתר רע ממה שברח ממנו וזה אחרי שמירת המוחש והמושכל ברגילות אשר זכרנו. ויהיו שבעה ענינים עם המתון על מלאכת העיון עד השלמתה תצא לנו האמת. וכשיבא זולתנו להביא לנו ראיה במדע ההכרחי, נבחין דבריו באלה השבעה. וכאשר יבחן במבחן וישקל במאזנים יהיה אמת גם כן מקובל, וכן נשתמש בהם בעניני ההגדה הנאמנת, רוצה לומר ספרי הנביאים, אך אין זה מקום לבאר בו כל אופניהם, וכבר בארתי מזה קצת נרחב בפתיחת פירוש התורה: Now, we, when we seek logically necessary knowledge must guard it from the five things that detract from it. We must: 1) That there is no other way of upholding sensory data, nor 2) any other means of upholding what is apprehended by reason. Additionally, it must 3) not contradict any other known fact, 4) nor contradict itself let alone 5) be an even worse theory that [the theory] one fled from. All this is in addition to 6) the regular steps taken to guard the senses and intellect [from error] that we mentioned. We have seven things if one adds patience to complete one’s investigation to the point where he comes upon the truth. Should someone come to bring us a proof regarding a logically necessary matter we would test it with these seven things. If upon being rubbed by touchstone and weighed by a scale it comes out to be true we will accept it. Similarly with matters regarding authentic tradition, that is, the prophetic books, this, however, is not the place to explain all the properties of these [books] and I already explained this at some length in the introduction to my commentary on the Torah.
HaEmunot veHaDeot, Introduction 6 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman
HaEmunot veHaDeot, Introduction 6 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman somebodyואם יאמר אומר איך נשים עלינו לדין העיון בידיעות ודקדוקים עד אשר נאמין אותם כפי מה שיתבררו במלאכת השיעור ויתישבו, והעם מרחיקים המלאכה הזאת עד שהם אומרים שהעיון בה מביא הכפירה ומביא אל האפיקורסות? נאמר כי זה אינו אלא אצל עמי הארץ שבהם, כאשר סוברים עמי הארץ שבעיר הזאת כי כל מי שהוא הולך אל ארץ הודו יעשיר. וכמו שנאמר על עמי הארץ שבעירנו שהם סוברים שדבר שהוא דומה לתנין בולע הירח ונקדר. וכאשר אומרים על קצת עמי הארץ שבערב שהם סוברים שמי שמת מהם ולא ישחטו גמלו על קברו יביאוהו ליום הדין רגלי. והרבה כזה ממה שראוי לשחוק עליו. ואם יאמר אומר הנה חכמי ישראל הזהירו מזה, ובלבד העיון בתחלת הזמן ותחלת המקום, כאמרם כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאלו לא בא לעולם; מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור (חגיגה יא). נאמר ונעזר באלהים כי העיון האמתי לא יתכן שימנעוהו ממנו, ויוצרנו כבר צוה בו עם ההגדה הנאמנה, כאמרו (ישעי' מ' כ"א) הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם הלא הבינותם מוסדות הארץ. ואמרו החסידים קצתם לקצתם (איוב ל"ד ד') משפט נבחרה לנו נדעה בינינו מה טוב. וכאשר יש לחמשת האנשים בזה, רוצה לומר איוב וחבריו מאמרים נרחבים. אבל מנעו שנעזוב ספרי הנביאים לצד ושנסמך על מה שיצא לכל אחד ואחד בעדת עצמו בהעלותו על דעתו התחלות הזמן והמקום, כי כל המעיין מן הצד הזה אפשר שימצא ואפשר שיטעה, ועד שימצא יהיה בלא דת, ואם ימצא הדת ויחזיק בה לא יבטח מהעתקתו ממנה בספק שיעמוד לפניו יפסיד עליו אמונתו, ואנחנו כלנו מסכימים שהעושה זה חוטא, אם הוא בעל עיון, אבל אנחנו קהל בני ישראל חוקרים ומעיינים על דרך זולת זו, שהוא מה שאני עתיד לזכרו ולבאר בע"ה: Now someone might ask how we can permit ourself to speculate about the known things and their particulars until we believe them and think of them in a manner similar to what we explained with reference to geometry [that is, as uncontestable truths.] Do not the people furthermore distance themselves from this labor to the point that they say that investigation into this brings to unbelief and leads to heresy? We say that only the ignoramuses among them hold this just as the ignoramuses of this city claim that anyone who goes to India will become rich. Likewise, the ignoramuses of our city say that something similar to a crocodile swallows the moon and [thereby causes it] to be come eclipsed. Similarly, some of the Arab ignoramuses think that anyone who does not have his camel slaughtered on his grave will be brought to the day of judgment by his legs. There are many such things which it is fitting to laugh at. If someone will say, "Lo! The Sages of Israel have warned us about this and especially regarding speculation about the beginning of time and place as they said, ‘It would’ve been better had one who inquires into four things never come into the world. These four things are: 1) what is above, 2) what is below, 3) what was before [creation], 4) what will be after [the end of creation.]’" We would say, and God help us in this, that is impossible that they prohibited our engaging in genuine speculation and, indeed, our fashioner himself has enjoined it upon us via true tradition [that is, in the prophetic books.] This is as He [God] said [to Isaiah], "Do you now know? Have you not heard? Have you not been informed from the beginning? Do you not understand the earth’s foundations?" (Isaiah 40:21) Furthermore, some of the saints said to each other, "Let us choose for ourselves what is right so we may know among ourselves what is good." (Job 34:4) Furthermore, these five people, namely Job and his friends, have many similar such statements. What [the Sages] enjoined one from doing was laying aside the books of the prophets and accept any notion that might come to an individual’s mind about the beginning of time and place. Someone who investigates in this manner may find the truth or may err. Until he finds [the truth] he would be without [a] religion. If he, perchance, stumbles upon [the truths of] religion and has it in hand he is not secure from [the possibility of] losing [this knowledge] for a doubt that occurs to him may cause him to lose his [newly acquired] faith. We all agree that one who does this is a sinner if he be a man of speculation.We, the congregation of the children of Israel, investigate and speculate in a way different than this which I will soon mention and elaborate upon with the help of God.
דע! אלהים יישירך האיש המעיין בספר הזה, כי אנחנו חוקרים ומעיינים בעניני תורתנו בשני ענינים. האחד מהם שיתברר אצלנו בפעל מה שידענו מנביאי האלהים במדע, והשני שנשיב על כל מי שטוען עלינו בדבר מדברי תורתנו; והוא שאלהינו ית' חייבנו כל מה שאנו צריכים אליו מענין תורתנו על ידי נביאיו, אחד שאמת להם הנבואה אצלנו באותות ובמופתים, וצונו שנאמין בענינים ההם ונשמרם. והודיענו כי כאשר נעיין ונחקור יצא לנו הברור השלם בכל שער כאשר הודיענו על יד נביאיו. והבטיחנו כי לא יתכן שיהיה לכופרים עלינו טענה בתורתנו ולא ראיה למספקים באמונתנו. והוא באמרו כמה שהגיד לנו מן הדברים כלם שהם מוחלים והוא הבורא את התחלתם והוא א' אין שותף לו, כאמרו (ישעיה מ"ד ו') כה אמר י"י מלך ישראל וגואלו י"י צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים. ואמר אחריו במה שצוה בו והזהירנו ממנו והגיד אותה לנו שהוא היה והוא יהיה, כאמרו (שם שם ז') ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי משומי עם עולם ואותיות ואשר תבאנה יגידו למו. והסיר פחדנו מן החולקים עלינו כי לא יתכן להם שיגברו עלינו בטענה ולא שיראו עלינו דבר מחוייב, כמו שאמר (שם שם ח') אל תפחדו ואל תרהו הלא מאז השמעתיך והגדתי ואתם עדי היש אלוה מבלעדי ואין צור בל ידעתי. ואמרו אל תפחדו רוצה בו עניני בעלי דינין ברובם וכחותם ומדותם, כמו שאמר במקום אחר (שם נ"א י"ג) ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק. ואמרו ואל תרהו הוא כמו ואל תיראו כאשר יבא בענין התמורה הה' במקום אלף, ורוצה מן הדברים עצמם זמן הטעיות עצמם, כאשר אמר במקום אחר (יחזקאל ב' ו') מפניהם אל תירא ומדבריהם אל תחת, ואמר (שמות ט' כ') הירא את דבר י"י. ואמרו הלא מאז השמעתיך, רוצה בו ההגדות שעתידים לבא, ואמרו, והגדתי רוצה בו ההגדות אשר חלפו, כמו שאמר (ישעיה מב ט׳) הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד. ואמרו ואתם עדי, דומה אל מה שראה העם מן האותות הנראות והמופתים הנגלים, והם על פנים רבים מבא העשר מכות על מצרים ובקיעת הים ומעמד הר סיני. ואני רואה כי ענין אות המן יותר נפלאת מכולם, כי הדבר המתמיד יותר נפלא מהנפסק, כי לא יעלה בדעת תחבולה שתכלכל עם שמספרם קרוב לאלף אלפים אדם ארבעים שנה לא מדבר, כי אם ממזון מוחל יחל אותו הבורא להם באויר. ואלו היה הנה שום פנים לתחבולה לקצת זה, היו מקדימים אלה הפילוסופים הקדמונים והיו מכלכלים תלמידיהם בו, ומלמדים אותם החכמות והיו מספיקים להם, מהצטרך להתעסק בקנין ולבקש עזר מבני אדם, ולא שיהיו המון בני ישראל מסכימים על הענין הזה ומספיק זה בתנאי כל הגדה נאמנת. ועם זה כשהיו אומרים לבניהם שאנחנו עמדנו במדבר מ' שנה אוכלים המן ולא היה לו שום עיקר, היו אומרים להם בניהם: הנה אתם מכזבים לנו; אתה פלוני הלא זה שדך ואתה פלוני הלא זה גנך אשר מהם הייתם תמיד מתפרנסים זה מה שלא היו בניהם מקבלים מהם בשום פנים. ואמרו היש אלוה מבלעדי, רוצה בו שמא הייתם יראים שיהיה קצת מה שהגדתי לכם שהיה או קצת מה שהגדתי לכם שיהיה אין כן אם היתה בריאה מבורא זולתי, ושמא לא הייתי יודע כל מה שיעשהו, וכיון שאני אחד דעתי כוללת כל מה שעשיתיו ומה שאעשהו. ואמרו ואין צור בל ידעתי, נכנסו בו גדולי בני אדם וחכמיה, כי מלת צור נופלת על גדולי בני אדם, כאמרו (ישעיה נ"א א') הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם וגו'. ועוד (תהלים פ"ט מ"ד) אף תשיב צור חרבו ולא הקמותו במלחמה, ורוצה בו כי אין חכם ואין גדול שלא אדעהו, ולא יתכן שיהיה להם טענה עליכם בתורתכם ולא שובר לאמונתכם, מפני שדעתי כוללת הכל והודעתי לכם אותו: Know - may God direct he who reads this book upright- that we investigate matters of our Torah with two purposes: 1) So the mere intellectual knowledge we know from the prophets should be made clear to us in a tangible way, 2) To refute anyone who contests the teachings of the Torah. That is, our God, may He be blessed, has obligated us with regards to all we need regarding the Torah[‘s religious obligations] via the prophets. First though, he verified their prophecy by means of signs and wonders. Then, he commanded us to believe these [words of the prophet] and to guard them. He also made known to us that when we inquire and investigate we can find out the whole truth [from investigation alone in addition to knowing it via the] prophets. He has also assured us of the impossibility of the unbelievers having a [valid] argument against our Torah or the skeptics a proof against our faith. [All this is to be found] in [God’s] statement in which he told us that all things had a beginning, that he is the creator who started [their causal chains] and that he is one with no partner. This is as he said, "Thus says Hashem the King of Israel and its redeemer, Hashem of Hosts, I am the first and the last and besides me there is no God." (Isaiah 44:6) He after this tells us what he has commanded us to do or forbidden to us and tells us that he always has been and always will be. This is as he said (Ibid. 7) , "Who like me can proclaim? Let him declare it and match me this way. Let him tell the future of an ancient people, Let him relate events yet to occur." Additionally, he removed our fear of those who disagree with us for it is unsensible to assume they should prevail in argument or that they should show us a logically necessary argument [against our faith]. This is as [God] said, "Do not be frightened or fearful. Did I not tell you from that time [long ago] and relate it. You are my witnesses. Is there any God besides me? [Indeed], there is no rock, I know of none." When he said, "do not be afraid" he means this with reference to your opponent’s numbers, power and traits as he said elsewhere, "You have feared daily all day because of the oppressor." (Isaiah 51:13) When he said v’al tirhu (do not be fearful) [the meaning of this] is equivalent to v’al tir’oo for by means of substition a heh may be substituted for an aleph. He means from these words [that we need not fear] the [opponent’s] claims [taken by themselves] as He said elsewhere, "from them do not fear and do not be afraid of their words." (Ezekiel 2:6) He also said, "He who feared the word of Hashem." (Exodus 9:20). As for His statement, "Did I not tell you from that time?"; he means the traditions concerning what is to come. [As for] "relate it", by this he means the traditions about that which has already happened as He said, "The first things have come and I am now relating new things." (Isaiah 42:9) When he said, "You are my witnesses," this relates to what the people saw through the wonderous signs and great wonders. These were of many sorts from the coming of the ten plagues upon Egypt to the splitting of the Sea to the revelation at Mount Sinai. As I see it it, the sign of the Manna was the most wonderous sign of them all, for an enduring thing is more amazing than a temporary one. Indeed, no scheme will come to mind [naturally] by which to sustain a people numbering something close to thousands of thousands for forty years in the desert with nothing but created food that the Creator made for them from the air. Were there any means to produce even a part of such a scheme the philosophers of old would have been the first to take advantage of it and would thereby have provided for their disciples and teach them wisdom and allowed them to have no need to work or to request help from others. Now, the masses of the children of Israel would not have agreed on this [were it not true]. Such [proof], then is sufficient for an authentic tradition. Besides, when they would have told their kids, "We were in the desert for fourty years eating the manna," when this statement had no basis in fact their children would’ve said to them: "You are lying to us. You, mister, is this not your field? You, mister, is this not your garden? Have you not always dervied your subsistence from these?" Thus, the children would not have accepted it at all. When he said, "Is there a God beside me?" he meant [something like,] "If you happen to be afraid that some of the things I told you that have already happened or that I have told you will happen are untrue,[your worry may be justified were] if creation were effected by a creator besides I. Perhaps in that case I would not know what he had did. Since I am One my knowledge includes all that I have done and all that I will do." Regarding his statement, "there is no rock that I do not know," subsumed under it are the greatest of men and their sages for the term "rock" is applied to great men as in, "Look to the rock you were hewn from and the hole of the put from which you were dug out. Look to Abraham your father and to Sarah who bore you. (Isaiah 51:1-2) Additionally, [it also says], "Thou hast also turned back the edge of his sword, and hast not made him to stand in the battle."(Psalms 89:43) Therefore what is meant [by the original verse is that] "there are no sages or great men who I did not know about [that will have a successful argument] and it is therefore impossible that there should be a [successful] argument against you regarding your Torah nor a crack in your faith because my knowledge includes everything and I have made it known to you."
ועל הדרך הזה ירחמך האל, נעיין ונחקור להוציא אל מה שהודיענו אלהינו במדע ובהכרח, ויסמך לשער הזה שער שאנו צריכים לו ונאמר כשיהיו דברי התורות מתקיימות בחקירה ובעיון הברור כאשר הגיד לנו אלהינו, מה אופני החכמה שהודיענו אותם מדרך הנבואה והעמיד עליהם מופתים ואותות הנראות לא המושכלות? אחר כך אשיב בעזרת האל התשובה השלמה. ונאמר מפני שידע בחכמתו כי המבוקשים המוצאים במלאכת העיון לא ישלמו כי אם במדה מהזמן, כי אם ימחה אותנו בידיעת תורתו עליה, נעמוד זמן בלא תורה עד שתשלם המלאכה ויתום העסק בה. ושמא רבים ממנו לא תשלם בו המלאכה בעבור חסרון שיש בו, או שלא ישלם לו להתעסק בה בעבור שיקוץ בה, או מפני שהספקות שולטים עליו ומבלבלים אותו, ושמרנו הבורא שכל אלו הטרחים כלם במהרה ושלח לנו שלוחיו והגיד לנו בהגדה והראנו בעינינו אותות עליה ומופתים שלא התערב בהם ספק, ולא מצאנו דרך לדחותם, כמו שאמר (שמות כ' כ"ב) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. ודבר עם נביאו בפנינו ושם זה מחייב להאמין בו תמיד, כמו שאמר (שם י"ט י"ט) בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. והתחייבנו מיד לקבל ענין התורה, וכל אשר נכלל בה כבר התקיים בעד המוחש והתחייב בקבולו כל מי שהוגד לו בראיית ההגדה הנאמנת, כאשר אני עתיד לבאר. וצונו שנרצה לעיין במתון עד שיצא לנו זה בעיון ולא סרנו מהמעמד ההוא עד שנתקיימה טענתו עלינו, והתחייבנו להאמין בתורתו ממה שראו עינינו ושמעו אזנינו, ואם יארך הזמן למעיין ממנו עד שישלם עיונו לא יחוש לזה, ומי שיתאחר בעבור דבר מונע מזה לא ישאר מבלי דת. ומי שיהיה מן הנשים או הנערים ומי שלא ידע לעיין תהיה דתו שלמה לו ומגיע אליה, כי כל בני אדם שוים במדעים החושיים, ישתבח החכם המנהיג. ובעבור זה אתה רואה בתורה מקבץ בהרבה מקומות הנשים והבנים והאבות בזכרון האותות והמופתים: It is then that in this way – may God have mercy upon you – that we investigate and speculate so what our God has informed us about is known to us by rational knowledge and necessity. While we’re on this topic we should ask a related question which goes something like the following: "If the truths of the Torah could be established via speculation and proper inquiry as God has informed us why did he make [religious] knowledge known to us via prophecy and awesome wonders and signs to establish them as opposed to intellectual proofs?" I will now give – with the help of God – a complete answer to this question. We say [God acted in this way] because He knew in His wisdom that those engaged in speculation would not complete [their work] until after a certain amount of time and if he had removed from us knowledge of the Torah’s truths [by means other than such speculative demonstration] they would be without knowledge of the Torah’s truths until they completed their work so we could employ the conclusions. Some people may never have completed their work due to some deficiency of theirs, some error in their reasoning or because doubts rule over the individual and confuse him. God protected us from all these burdens quickly by sending us his messengers and telling us via these messages [religious truths] and he gaves signs for them and wonders that do not admit an admixture of doubt such that they could not possibly be rejected. This is as He [God] said, "You see that I spoke with you from Heaven." (Exodus 20:22) He, furthermore, spoke with his prophet before us and thus established an obligations to always believe in [the prophet.] This is as He [God] said, "So the people shall hear when I speak to you and they believe in you forever."(Exodus 19:19) Thus we were obligated to immediately accept the Torah and all that’s included in it for it had been substantiated by the senses. It is also obligatory for anyone to whom its related to to also accept it because of the proof of authentic tradition as I will explain later. He commanded us to investigate patiently until this was also borne out by speculation. Thus, we must persevere until the arguments become convincing to us and we’ve obligated ourselves [by these proofs] to believe in [God’s] Torah on account of what our eyes saw and our ears heard. Thus, even if such investigation takes a long time to complete one needn’t worry and he who is delayed for whatever reason is not left without religion. Furthermore, women, children and people who don’t know how to speculate can have full religious [belief] and come close to it for all men are equal in the sensory sciences. 3i.e everyone’s sensory capacities are equal since everyone can see, hear etc. Praised then be the All-wise Director [for creating things in this way.] Thus you find the children and women included along with the fathers when the signs and wonders are mentioned.
ואחר כן אומר בהקרבת זה כמי ששקל ממונו אלף זוז, לחמשה לכל אחד ב"ב זוז, ולששה אנשים לכל אחד ששה עשר זוז ושני שלישי זוז. ולשבעה לכל אחד ארבעה עשר זוז ושתי שביעיות. ולשמנה אנשים לכל אחד שנים עשר זוז ושלש שמיניות. ולתשעה אנשים לכל אחד עשרה זוזים ותשיעית. ורוצה לאמת אצלם במהרה מה שנשאר מן הכל, והוא אומר שהנשאר הוא ת' ק' זוז וישים ראיתו על ממונו שקילת הממון, וכאשר ישקול אותו מהרה וימצאנו ת"ק זוז וישים ראיתו על ממונו שקילת הממון, וכאשר ישקול אותו מהרה וימצאנו ת"ק זוז התחייבו להאמין מה שאמר להם, ויש להם מתון לדעתו מדרך החשבון כל א' כפי השגתו והבנתו, ומה שקורה לו מדבר מונע. וכמי שספר על חולה מהחולים בענין מעניני החולי והוא נותן במהרה עליו אות טבעית עד שיעמוד הדורש אותה מדרך העיון על מבוקשו. וראוי שנאמין עוד שהתורה היתה לבורא על ברואיו קודם בני ישראל באותות ובמופתים נגלים, מי שראה יש עליו טענה במה שהשיגו חוש ראותו. ומי שהוגד לו יש עליו טענה במה שהשיגו חוש שמעו. וכמו שאמרה תורה על קצתם (בראשית י"ח י"ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו': Next I say regarding this, that one might compare this to one who has a total of 1,000 drachmas weighs out 20 for each of five men, 16 and 2/3rds for six people, 14 and 2/7th for seven people,12 and a half for eight people and 11 1/9th for nine people and wishes to quickly check how much money is left. He says that 500 drachmas remains and establishes his proof based on the weight of the money and when they speedily weighed the money and they find it weighs 500 they must believe what the person told them. They then can patiently know it via calculation, each one according to his capacity and understanding, [irrespective] of whatever obstacles he may encounter [he can then know the truth.] Another analogy would be with regard to how a person establishes certain symptoms to diagnose a specific illness quickly until the diagnostician can complete his investigation [as to the exact illness.] It is fitting for us furthermore to believe that even before that divine instruction was known from the Creator to man before the children of Israel with signs and awesome wonders. Whoever saw it would be convinced by means of what he saw. He whom it was told to has reason to be convinced because of what he has heard. Thus the Torah says about one of these [people], "For I have known him so he should command etc." (Genesis 18:19)
HaEmunot veHaDeot, Introduction 7 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman
HaEmunot veHaDeot, Introduction 7 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman somebodyואסמיך לדברים האלה מה שעלה בדעתי בסבות, אשר הפילו בכפירה ובכזב וברוח מהאמנת האותות והעיון באמונות. כי אני רואה מהם שמונה, הם נמצאות הרבה. תחלתם כובד הטורח על טבע בני אדם, וכאשר ירגיש הטבע בענין שבא עליו לחזק אותו ולאמצו בראיה ומשתמש בה בענין התורה הוא בורח ומפחד מזה. ובעבור זה אתה רואה הרבה בני אדם אומרים: האמת כבדה. ומהם אומרים: האמת מרה. והם רוצים בחירות ובורחים ממנה, ועליהם אמר הכתוב (יחזקאל י"א ט"ו) רחקו מעל י"י לנו היא נתנה הארץ למורשה. ולא הבינו הפתאים כי אם ילכו לרצון הטבע בברחם מהעמל והיגיעה ישארו רעבים ונענים בבטול הרע והבנין. והשנית הסכלות הגוברת על רבים מהם והוא מדבר בלשון האולת וחושב בלבו העצלה ואומר מבלי מחשב, אין דב, וכן במצפונו. ובאלה הוא אומר (הושע י' ג') כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את י"י והמלך מה יעשה לנו. ואינם חושבים כי כאשר הם מדברים בקצת האולתות האל והגבוהות ימותו ויאבדו. והשלישית נטות האדם למלאת תאוותיו במאכל ומשתה, ומשגל, ובקנין, והוא ממהר לעשות זה בזריזות בלי מחשבה, ובהם אומר הכתוב (תהלים נ"ג ב') אמר נבל בלבו אין אלהים וגו'. ולא חשב כי כאשר יעשה זה בחליו ובבריאותו ויאכל כל מה שיתאוה, וישגל כל אשר ימצא, ימות ויאבד. והרביעית הקיצה בעיון ומיעוט התישבות בעת השמע והמחשב ומספיק לו המזער ויאמר כבר עיינתי ולא יצא לי כי אם זה, ובהם אמר הכתוב (משלי י"ב כ"ז) לא יחרוך רמיה צידו וגו'. ופירוש רמיה הקץ לא יגיע לחפצו, ולא ידעו כי אם ינהגו בזה בענין תאותם לא תשלם להם. והחמישית עזות וגאוה שגוברים על האדם, ולא יודה כי יש חכמה נעלמת ממנו ולא מדע עמד לפניו, ובהם אמר הכתוב (תהל' י' ד') רשע בגובה אפו בל ידרוש וגו', ולא הרגיש כי הטענה הזאת לא תועילהו בעשות טבעת ולא בכתיבת אות. והששית מלה שישמענה האדם בשם אחד מן המכחישים והגיעה אל לבו ותמחצהו ויעמוד כל ימיו במחצו. ובוא אומר (משלי י"ח ח') דברי נרגן כמתלהמים וגו', ולא חשב כי אם לא יגן על עצמו מהחום והקור יביאוהו אל המות. והשביעית ראיה חלושה שמע אותה מאחד מן המיחדים והוא חושב כי הכל הוא כן ויהיו משחקים עליהם ומלעיבים בם, ולא העלה במחשבתו כי סוחר הבגדים היקרים אם איננו בקי בקפולם לא יפחית זה הבגדים מאומה. והשמינית אדם שיש בינו ובין קצת המיחדים שנאה ומביאו זה עוד לשנוא אלהיו, ובהם הוא אומר (תהל' קי"ט קל"ט) צמתתני קנאתי כי שכחו דבריך צרי, ולא ידע הכסיל ששונאו לא יוכל להגיע ממנו מה שהגיע הוא מעצמו, כי אין ביכולת משנאו להתמיד עליו הענוי המכאיב עדי עד. אך מי שהיה מנהגו חלוף הדעות, כאשר חשב בפסוקים מהמקרא, וראה בהם מה שהרחיקו או שהתפלל לאלהיו ולא ענהו ושאל ממנו ולא נתן לו. אם שראה רשעים שלא נקם מהם. או שהיה תמה איך תעמוד לכופרים מלכות, או שראה המות אוסף את הבריות וכולל אותם, או שענין האחדות והנפש וענין הגמול והעונש לא עלה בשכלו. אלה כלם והדומה להם אני עתיד לזכור כל א' מהם במאמר אשר הוא ממנו, ובשער הראוי לו, ואדבר עליו כפי היכולת, ואקוה שאגיע בו אל תקות המנהגים בזה בע"ה: I should add to this a list of what are, in my view, the causes of disbelief, [falling into] lies and a spirit [of resistance to] the truths of the miracles and speculation concerning religious belief. I see eight of these often. [These eight are:] 1) the natural burdensomeness of effort for humans. Meaning, that when they see a certain thing that ought to be held and supported by proofs and used in religious life he flees from it and fears it. Thus, you see many people saying: “The truth is burdensome.” Some of them say: “The truth is bitter.” They desire choice and thus flee from [truth]. Concerning them does Scripture say, “Get you far from the Lord: to us is this land given in possession.”(Ezekiel 11:15) These fools do not understand that if they obeyed their instinct [of laziness, consistently] fleeing from effort and toil they would starve by failing to cultivate [the soil] or build [homes.] 2) The stupidity of many of them. They speak foolishly, are lazy in their hearts and say without thinking, “There is nothing there.” They also reflect on this inwardly. Of these people does Scripture say, “For now they say, We have no King, because we did not fear the Lord; what then will the King do to us?”4While the king in the verse isn’t God the term has been capitalized because the translator believes that Rabbi Saadia is poetically applying the verse in this way.(Hosea 10:3) They do not consider that if they spoke even a bit of this sort of foolishness in reference to a human ruler they’d die and disappear [all the more so with reference to God]. 3) Man’s instinct to fulfill his desires in terms of, [for instance:] food, feasting, sex and property. He rushes to [fulfill his desires] without thinking. Of these does Scripture say, “The despicable person says in his heart, ‘There is no God’.” This person does not consider that if he did this when he was ill or even when he was well eating whatever he desires and having sex with whoever he found he would die and perish. 4) An aversion to inquiry and an inability to listen attentively or engage in sustained thought. Thus he is content and says, “I already looked into it and I only got this out of it.” Of them does Scripture say, “The remiyah does not roast his catch: [but the industrious man arrives at precious wealth.]” (Proverbs 12:27) The meaning of remiyah is “one without ambition.” He does not get to what he desires. They don’t realize that if they acted in this way with regards to their desires they’d never fulfill them. 5) People’s brazenness and pride which causes them to not concede there is any wisdom hidden from them nor any science that stands before him [that he has yet to master]. Of these does Scripture say, “The wicked, through the pride of his countenance thinks, He will not seek out: [all his thoughts are, God is not].” (Psalms 10:4) This type of individual does not understand that this argument would not help in fashioning a signet ring or writing a letter of the alphabet. 6) Something someone heard in the name of one of the dissenters which touched his heart and worried him and he is thus stuck in worry his entire life. Thus is it said, “The words of a grumbler are like blows, and they go down into the innermost parts of the body.” (Proverbs 18:8) This individual doesn’t consider that if he doesn’t protect himself from cold and heat he will die [likewise one must guard oneself intellectually against heresy.] 7) A weak proof he heard from one of the monotheists and he thinks, therefore, that all of them are like this. He thus laughs at them and mocks them. He does not consider that the fact that a seller of precious linens can’t describe them does not diminish the linens themselves. 8) Someone for whom hatred exists between him and certain monotheists and this causes him to, [in addition to just hating them, also] hating their God. Of them is it said, “My zeal consumes me, because my enemies have forgotten Thy words.” (Psalms 119:139) This fool does not consider that his enemy could not possibly bring upon him what he has brought upon himself for his enemy does not have the power to eternally cause him perpetual, painful torment. There may, however, exist an individual whose error is due to certain Bible verses in which he saw something that should be kept far away from or who has an unanswered prayer to his God. Or he may [disbelieve out of] seeing that evildoers are not punished or who is perplexed by the continued rule of the disbelievers. Or he saw how death collects all life or he does not understand the notions of divine unity, the soul or reward and punishment. For these and other people [I tell them] that I will explain these [things] in the respective chapters of the relevant treatises. I will speak about them according to my ability. I hope that I will [positively] affect the hopes of those who venture into these subjects, God willing.
HaEmunot veHaDeot, Introduction 8 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman
HaEmunot veHaDeot, Introduction 8 Saadia For All: A Creative Commons Translation of the Introduction to Emunot Vdeot by Zachary Kleiman somebodyוכאשר הגיעו הדברים עד הנה, אני רואה לזכור ענין הספר ומספר מאמרם, ואח"כ אחל לבארם, ואקדים בהתחלתם זכרון מה שבא בדברי הנביאים, ואח"כ אביא עליהם המופתים המושכלים כאשר הקדמתי. ואומר כי כל מאמרי הספר הזה עשרה: Since our discussion has reached this point I see it fitting to make mention of the point of the book and the number of its treatises. After this I will elaborate each subject. I will begin with what is known on the subject from the words of the prophets. After this, I will bring intellectual proofs [of these things] as I explained earlier. The number of treatises in this book are 10:
המאמר הראשון בשהעולם וכל אשר בו מחודש: 1) That the world and everything in it is created.
המאמר השני בשהבורא אחד: 2) That the Creator is one.
המאמר השלישי בשיש לו צווי ואזהרה: 3) Concerning commandments and prohibitions.
המאמר הרביעי בעבודה והמרי: 4) Concerning worship of God and rebellion against him.
המאמר החמישי בזכיות ובחובות: 5) Concerning merit and demerit.
המאמר הששי בנפש ובענין המות ומה שאחריו: 6) Concerning the soul, death and what happens afterwards.
המאמר השביעי בתחיית המתים: 7) Concerning the resurrection of the dead.
המאמר השמיני בגאולת בני ישראל: 8) Concerning the redemption of the children of Israel.
המאמר התשיעי בגמול והעונש: 9) Concerning retribution and punishment.
המאמר העשירי במה הוא הטוב לאדם שיעשהו בעולם הזה: 10) Concerning what it is good for a person to do in his life.
ואחל בכל מאמר במה שהוא לו ממה שהודיענו אלהינו, ובמה שמחזקו מן המושכל, ואחר כן אסמיך לו מי שנטה אליו, ומי שחלק עליו ממי שהגיע אלי, ואזכור מה שיש לו מן הדברים ומה שיש עליו מן התשובות, ואח"כ אחתום בראיות הנבואה אשר לענין ההוא אשר לו המאמר. ומהאלהים אשאל להישירני וכל מי שמעיין בו, ולהגיעני אל תאותי, בעדו וחסידיו והוא שומע קרוב: I will begin each treatise with what God has informed us about it and whatever support it has within reason. I will then make mention of those who stray from it and their arguments as they have been reached me. I will mention the thesis as well as the responses to it and will then conclude with proofs from prophecy concerning the matter addressed by the treatise. I ask of God that he guide me, and all those who look into [this book] in the correct path and bring me to my desire for Him and his saints for he is listening and ever-near.
נשלמה ההקדמה: Thus ends the introduction.
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 1
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 1 somebodyוכיון שהקדמנו ההקדמה הזאת אומר פותח, הודיענו אלהינו יתברך בדברי נביאיו, שיש לו עלינו תורה נעבדהו בה, ובה מצות שצוה אותנו בם, אנחנו חייבים לשמרם ולעשותם בלב שלם. הוא אמרו (דברים כ "ו ט"ז) היום הזה י"י אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך. והעמידו לנו נביאיו על המצות ההם האותות והמופתים המלאים, ושמרנום ועשינו אותם מיד. ואחר כך מצאנו העיון מחייב שנצוה בהם, ולא היה ראוי לעזבנו מבלעדי דבר. וראוי שאבאר ממה שמחייב אותו העיון לענין הזה דברים וענינים, ואומר: כי השכל מחייב להקביל כל מטיב אם בהטבה, אם הוא צריך אליה, אם בהורות, אם אינו צריך לגמול. וכאשר היה זה מחיובי השכל, לא היה נכון שיעזבהו הבורא יתברך בעניני עצמו, אבל התחייב לצוות ברואיו בעבודתו והודות לו, בעבור שבראם. והשכל מחייב עוד, שהחכם לא יתיר לגדפו ולקללו. והתחייב עוד, למנוע הבורא עבדיו מזה להקביל בו. והשכל מחייב עוד, שימנע הברואים לחטא קצתם לקצתם, בכל מיני החטאים. והתחייב עוד, שלא יתיר להם החכם זה. והשכל מכשיר עוד, שיטריח החכם עושה בדבר מהדברים, ויתן לו שכרו עליו, בעבור שיגיעהו אל התועלת בלבד, מפני שהיה זה ממה שמועיל לעושה, ולא יזיק המטריח. וכאשר הקבץ אלו הארבעה ענינים, יהיו כלליהם הם המצות אשר צונו אלהינו. והוא שחייבנו לדעתו ולעבדו בלב שלם, כמו שאמר הנביא (דה"י א' כ"ח ט') ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה. ועוד הזהירנו, מהקבילו בקללות ובגדופים, אף על פי שאינם מזיקים אותו, אלא שאין מדרך החכמה להתירם, כאמרו (ויקרא כ"ד ט"ו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו. ולא התיר לקצתנו להרע לקצתנו, ולחמסם, כמו שאמר (שם י"ט י"א) לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו. ואלה השלשה ענינים, הם ומה שנסמך אליהם, הם החלק הראשון משני חלקי המצות, ונסמך אל הראשון מהם, להכנע לו ולעבדו, ולעמוד לפניו, והדומה לזה, והכל בכתב. ונסמך אל השני, שלא ישותף לו, ולא ישבע בשמו לשקר, ושלא יתארהו בתארים המגנים, והדומה לזה, והכל בכלל. ויסמך אל השלישי, עשות המשפט, והאמת והצדק והדין, והרחקה מהרוג המדברים, ואיסור הניאוף, והגנבה, והרכילות, ושיאהב המאמין לאחיו מה שהוא אוהב לנפשו, וכל אשר נכלל באלה השערים, והכל בכתב. וכל ענין מאלה שמצוה בו, נטע בשכלנו טובתו, וכל ענין מהם שהזהיר ממנו, נטע בשכלנו גנותו, כמו שאמרה החכמה אשר היא השכל (משלי ח' ז') כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע. והחלק השני דברים אין השכל גוזר אותם, שהם טובים לעצמם ולא מגונים לעצמם, הוסיף לנו הבורא עליהם צווי והזהרה, להרבות גמולנו והצלחתנו עליהם, כמו שאמר (ישעי' מ"ב כ"א) י"י חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. והיה המצווה בו מהם טוב, והמוזהר ממנו מהם מגונה, למקום העבודה בהם, והוספו בענין השני בחלק הראשון ועם זה אי אפשר שלא יהיה להם עם ההסתכלות, תועלות חלקיות, ועלילה מעטה מדרך המושכל, כאשר היה לחלק הראשון תועלות גדולות ועלילה גדולה מדרך המושכל:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 10
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 10 somebodyואחרי אשר דברתי בעניני הבטול במה שזכרתיו, וזכרתי הערבובים העולים על הלבבות; בעבור מות הנביאים ואכילתם ושתיתם ומשגלם והחמס העובר עליהם, להבר את הלבבות אשר כמעט שיפסדו בעבורם. וזכרתי עוד מהספורים הנופלים על הבורא, בהרחקת הדמות, ושער החכמה והיכולת והתארים, אשר אם הייתי סובלם, הייתי ירא שיכפרו בני אדם. אני רואה שאחבר אליהם שנים עשר ענינים, אני חושב; שאם לא אדבר על א' מהם, יתבלבלו לבות בני האדם, ותפסד אמונתם. וכאשר נבארם, יסוד שלטון ספקותם, ויברו הלבבות מהם, כאשר התבררו מן הראשונים. ואומר: אולי קצת בני אדם מקצרים להחזיק בספר הזה, בעבור שאין פרושי המצות מבוארים בו. ואומר: כי איננו לבדו המשך לתורתינו, אך יש לנו זולתו שני משכים אחרים. אחד מהם לנפיו, והוא מבוע השכל. והשני אחריו, מוצא הקבלה. ומה שלא מצאנוהו בהם והשלימו בה המצות בכמותם ואיכותם בזה. והשני אולי אחד מקצר מהחזיק בו, בעבור שחושב שיש בו סתירה, כאמרו בשמואל (ש"ב כ"ד ט') ויהי ישראל שמונה מאות אלף איש ובדברי הימים (א' כ"א ה') ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש. ואומר כי קרוב לשלש מאות אלף היו כתובים בספר המלך ארבעה ועשרים אלף לכל חדש, כמו שאמר (שם כ"ז א') לכל חדשי השנה המחלוקת האחת ארבעה ועשרים אלף, והפילו מן הנבואה האחת הכתובים, ונכתבו באחרת. השלישי אולי יביאהו לזה מחשבו שיש בו הגדה שהיא שקר, שיהיה הבן גדול מן האב שנתים, כי יהורם בן יהושפט מת והיו לו ארבעים שנה, ועמד אחזיה בנו תחתיו, ונכתב במלכים (ב' ח' כ"ו) שהיו לו שנים ועשרים שנה, ובדברי הימים (ב' כ"ב ב') שנים וארבעים שנה. ואומר כי מנין שנים ועשרים שנה לחייו, ומנין השנים וארבעים שנה לחיי אמו, והיתה העלה בזה כי בעבורה מת. ואם יתבענו תובע: איך ייחסו הבן אל מנין שהיה קודם הויתו? והנה חקרתי על ענין זה, ומצאתיו שיהיה אחד מבני ישראל מבקש הבן ונודר נדר קודם שיוחן אותו בשנים, וכאשר יוחן אותו יקראהו בן נדרי, כמו שאמר (משלי ל"א ב') מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי. וכן מעמיקים מבקשי האמת על הענינים עד שיתברר להם הדרך. והרביעי אולי ימהר ממהר בעבור מצות הקרבנות, אם לשחוט הבהמות או להקטרת הדם והחלב. ואקרב הענין הזה ואומר: כי הבורא גזר על כל בעלי חיים במות, ושם לכל אדם ימי חייו, ושם מדת חיי הבהמות לעת שחיטתה, ושם השחיטה במקום המות. ואם יש בשחיטה צער יותר על צער המות, הוא היודע זה, וראוי אז לתת להם שעור תמורת הצער ההוא. ונאמר זה, אם תתברר התוספת בשכל לא בנבואה. אבל הקטרת הדם והחלב כבר בארה התורה שהושם זה, שיתבונן [האדם] בו, כי נפשותינו משכנם הדם, וכמו שאמר (ויקרא י"א) כי נפש הבשר בדם הוא. וכאשר נראה זה נשוב אל נפשנו לאמר: לא נוסיף לחטא, שלא ישפכו דמנו וישרפו חלבנו, כאשר אנחנו רואים. והחמישי אולי חושב יחשוב: איך השכין הבורא אורו בין בני אדם והניח המלאכים הטהורים. ונאמר ומי הודיעך שהניח המלאכים הטהורים בלא אור? כי אפשר, שכבר השכין הבורא ביניהם מאורו כפלים ממה ששמו בין בני אדם, כל שכן שהכתוב אמר (תהל' פ"ט ח') אל נערץ סוד קדושים רבה ונראה על כל סביביו, רוצה לומר: מי שהוא סביב האור ההוא. והששי אולי יתמה ממעשה המשכן ויאמר: מה לבורא לאהל ולמסך, ולנרות מודלקות, ולקול נשמע לנגון, וללחם אפוי, ולריח טוב, ולמנחת סולת ויין ושמן ופירות, והדומה לזה? ואומר ובאלהים אעזר, כי אלה כלם מדרכי העבודה, לא מדרך הצורך. כי כבר דן לו השכל שאיננו צריך אל דבר, אבל צורך הכל אליו. אך כוון שיעבדוהו עבדיו מן הטוב שיש להם; והטוב מה שיש להם, הבשר והיין והסלת והקטרת והשמן והדברים הערבים, ויביאו מהם דבר מועט, כפי יכלתם, ויגמלם הוא בדבר רב כפי יכלתו, כמו שאמר (משלי ג' ט') כבד את י"י מהונך וגו' וימלאו אסמיך שבע וגומר. ויצילם מרעות שלא יצילם אחר מהם זולתו, בעבור העבודות ההם, כמו שאמר (תהלים נ' י"א) זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך וקראני ביום צרה אחלצך וגו'. ויכבדו משכן האור ההוא, שנקרא שכינה, מממונם בזהב וכסף ובאבנים היקרים ושאר הדברים הנכבדים, ויגמלם על זה, שיראה להם הנבואה מן המשכן ההוא, כמו שאמר על המשכן (שמות כ״ט:מ״ג מ"ג) ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי. וכן ישוב מקום לשמוע תפלת האומה וכל צרה שתמצאם, כאשר ספר שלמה בבנותו הבית משערי שמיעת התפלות, ואמר לו הבורא (מ"א ט' ג') שמעתי תפלתך ואת תחנתך אשר התחננת לפני. והשביעי שיחשוב בחלקי המצות: איך יהיה האדם בעוד גופו בבריאתו השלמה איננו תמים, וכאשר יכרות ממנו דבר ידוע, יהיה תמים; רצוני בזה: המילה? ואבאר כי הדבר השלם הוא, אשר אין בו לא תוספת ולא חסרון, וברא הבורא זה האבר תוספת באיש, וכאשר יכרתנו תסור התוספת, וישאר שלם. והשמיני שיחשב בענין פרה אדומה: איך היתה מצותה שתטהר הטמאים ותטמא הטהורים? ונאמר איננו דבר זר שיפעל דבר אחד שני פעלים זה הפך זה, בערך על הגוף הפוגע בו. כי אנחנו רואים, האש מתכת העופרת, ומקפיאה החלב, ונראה המים מרטיב עץ הארז ומנגב העץ הנקרא אלגמי"ז ונמצא המאכל הטוב מועיל הרעב, ומזיק השבע. ונמצא הרפואה החשובה תועיל לחולה, ותזיק לבריא. ואיננו זר שיהיה דבר מטהר הטמא, ומטמא הטהור. והתשיעי הקרבן אשר היו מקריבים לעזאזל ביום הכיפורים, כי כבר נדמה לבני אדם שהוא שם שד. ואומר: כי עזאזל שם הר, כמו שאמר במקום אחר (מ"ב י"ד ז') הוא הכה את אדום בגיא מלח עשרה אלפים ותפש את הסלע במלחמה ויקרא שמה יקתאל עד היום. וכן יבנאל וירפאל הכל מקומות. והיה אחד משני השעירים מקריבים אותו על הכהנים במקדש, והאחר מקריבים אותו על ההמון חוץ למקדש, על דרך היתרון. אבל ענין הפלת הגורלות אשר הוא יותר זר ממה שיש בענין. אבאר: כי אין זה לשנוי המוקרב לו, אך הם שניהם קרבן לאלוה אחד. אך הפלת הגורלות בעבור שנוי המוקרב בעדם, והם כהנים וישראל. וראוי שיפילו גורלות תחלה, וכאשר יהיה לכל אחד שלו, אז יקריב אותו בעד נפשו בבירור שהוא קנין לו. והעשירי אומר על עגלה ערופה איך יכופר בה לעם עון שלא עשוהו, כי כבר הקדים בתחלת הענין (דברים כ"א א') כי ימצא חלל לא נודע מי הכהו? ואומר: כמו שראוי ליסר האדם על שותו, מה שאין ראוי לעשותו, כן ראוי ליסרו על עזבו לעשות, מה שראוי לעשותו. ואלה הנזכרים, אילו היו מעמידים שומרים וסובבים בעיר, היה נודע מי הכהו, וכאשר לא עשו כן, התחייבו בעונש, ולא בשיעור דמי הבהמה ההיא בלבד, אך במניעותם מן הזריעה בקצת שדותם. והאחד עשר שהוא רואה האומה המחזקת בתורה הזאת דלה ונקלה? ונאמר: אלו שם לאנשי התורה המלכות התמידה, היו אומרים עליהם הכופרים, כי אינם עובדים אלהיהם כי עם לשמירת תאותם, וכאשר ידעת שאמרו על איוב. והיו עוד אומרים על נפשם, כי לא עבדו בעבור שהשפילם והזילם, ולא נתן להם מלכות, והגדיל הבורא אלה ולא האמינו, ונתקיימה עליהם הטענה, והשפיל אלה ולא כפרו בו, והתחייב הדין להם, וכמו שאמרו (תהל' מ"ב י"ט) ולא נסוג אחור לבנו ותט אשורנו מני ארחך. והשנים עשר כי לא מצא בתורה גמול ולא עונש בעולם הבא, אבל מצא בה הגמול העולמי בלבד? ואומר כבר יחדתי לזה הענין מאמר בפני עצמו הוא המאמר התשיעי, אבאר בו כל מה שצריך אליו בענין הזה, בעזרת הבורא יתברך:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 2
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 2 somebodyוראוי שאקדם הדברים על המצות השכליות תחלה ואומר: מן החכמה לאסור שפיכות דמי המדברים, שלא יותר זה, ויכלה קצתם את קצתם, ויש בו אחר מה שמרגישים בו מן הצער, בטול הענין שכוון בו החכם, ומכרית אותם ההרג מאשר בראם לו והטריחם בו. ומן החכמה לאסור הזנות, שלא יהיו המדברים כבהמות, ולא ידע אחד מהם אביו שיכבדהו גמול שגדלהו, ושיורישהו האב טרפו כאשר ירש ממנו המציאה, ושידע שאר קרוביו מדוד ואחי אם, ויעשה מה שהוא מוצא להם מן החנינה. ומן החכמה לאסור הגנבה, כי אם תותר, יבטחו קצת בני אדם על גניבת ממון קצתם, ולא יישבו העולם ולא יקנו ממון, אך אם יבטח הכל על זה תבטל הגנבה עוד בבטול הקנינים, מפני שלא ימצא מה שיגנוב כלל. ומן החכמה אך מראשיתה, דבר צדק ועזוב הכזב, כי הצדק הוא האמירה על הדבר כאשר הוא ובענינו, והכזב הוא האמירה על הדבר לא כאשר הוא, ולא בענינו, וכאשר יפול החוש עליו, וימצאנו בתכונה מהתכונות, והליץ עליו הנפש בהפך בתכונת זולתה, מקבילות שני התכונות בנפש ומתהפכות, ותשער מהמנעם בדבר נכרי. ואחר כן אומר שראיתי מבני אדם, מי שסובר, כי אלה ד' השרשים המוזרים, אינם מוזרים, אבל המוזר אצלו, מה שיצעדהו. וידאיגהו, והטוב אצלו מה שיערב לו וירגיעהו. ולי על הדברים האלה תשובה רחבה במאמר הד' בשער הצדק. אך אזכור ממנה הנה קצת ואומר, כי מי שחושב זה, כבר עזב כל מה שהבאתיו לראיה הנה, ומי שעזב זה הוא סכל, והסתלק טרחו מעלינו. ועם זה לא אנוח עד שארחיבהו ההתהפכות וההמנע, ואומר: כי הריגת השונא מה שיערב להורג, ויצער ההרוג, ולקיחת הממון והנשים הנשואות, ממה שיערב ללוקח, ויצער ללקוח ממנו. ועל המחשבה הזאת יתחייב להיות כל פועל מאלו השנים חכמה וסכלות יחד. חכמה, מפני שיערב לגנב ולהורג ולזונה, וסכלות, מפני שהוא מצער בעל דינו. וכל דעת שמביאה אל ההתהפכות ועל ההמנע הוא שקר; אך יתקבץ עליהם ההפך הזה, באיש א', בדבש שנפל בו מעט ארס אכלו והוא ערב והורג, ומתחייבים שתהיה חכמה וסכלות יחד. אחר כן אומר בחלק הב' אשר הוא מותר בשכל, והתורה צותה בקצתו ואסרה קצתו, והניחה השאר מותר כמו שהוא, כמו קדוש יום בין ימים, כשבתות ומועדים, וקדוש איש משאר בני אדם, ככהן והנביא. וההמנע מאכול קצת המאכלים, ומשכב קצת בני אדם, והפרישות תכף לקצת המקרים בעבור הטומאה. ואלה השרשים ומה שיולד מהם, ומה שיצטרף אליהם, אף על פי שהעלה הגדולה בקיומם מצות אלהינו, והבאתנו אל התועלת, אני מוצא לרובם עלות חלקיות מועילות, ואני רואה לזכור קצתם ולדבר עליהם, וחכמת הבורא למעלה מהכל. ואומר: כי מתועלת קדוש קצת הזמן, תחלה בעזיבת המעשים בו, להגיע אל המנוחה מרב היגיעה, ולהגיע אל קצת החכמה, וחלק מן התוספת בתפלה, ויפנו בני אדם לפגיעת קצתם את קצתם בהתקבצם, וידברו בעניני תורתם ויכריזו בהם, וכל הדומה לזה. ומתועלת קדוש איש מיוחד, לקבל ממנו החכמה יותר, ולהפגיע בעדם, ולחבב לבני אדם הדרך הישרה; כדי שיגיעו אל מעלות, ושישתדל להישיר בני אדם כיון שהוא ראוי לכך, ומה שדומה לזה. ומתועלות אסור אכילת קצת בעלי חיים, שלא ידמוהו לבורא, כי לא יתכן שיחייב לאכול מה שהוא דומה לו, ולא לטמאו, ושלא יעבוד האדם מאומה מהם, כי לא יתכן לעבוד מה שהושם לו למאכל, ולא מה שהושם אצלו טמא. ומתועלת הרחקת שכיבת קצת הנשים, אשת איש כאשר הקדמנו, אבל האב והאחים הצורך מביא להתיחד עמם, ובהתרת נשואיהם, היה עולה על לבם לזנות עמם, ושלא יתאוו לצורה היפה מקרוביהם, ושלא ימאסו צורה שאיננה יפה, כשיראו קרוביהם אינם חפצים בה. ומתועלות הטומאה והטהרה, שיכנע האדם מעצמו ומבשרו, ושתיקר בעיניו התפלה, אחר שפסק ממנה ימים, ושייקר בעיניו הקדש והמקדש, אחר שנמנע ממנו ימים, ושישיב לבו ליראת שמים. ועל זה הדמיון כאשר יחקרו רוב המצות האלה השמעיות ימצא להם מן סעיפי העלילה ותועלותיה, דברים רבים, וחכמת הבורא בדעתו למעלה מכל מה שישיגוהו המדברים, כמו שאמר (ישעיה נ"ה ט') כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 3
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 3 somebodyוכיון שאמרתי זה הכלל בשני חלקי המצות, והם השכליות והשמעיות, ראוי שאבאר מה היה הצורך לשלוחים ולנביאים. כי שמעתי כי יש אנשי שאומרים כי אין לבני אדם צורך לנביאים, וששכליהם מספיקים להם להישירם במה שיש בהם מן הטוב ומן הרע. ושבתי אל מבחן האמת וראיתי בו, שאם היה הדבר כמו שאמרו, הבורא יודע בו יותר מהם ולא היה שולח שלוחים, כי איננו פועל מה שאין לו ענין. ואחר כך הסתכלתי בענין, ומצאתי צורך הברואים אל השלוחים צורך גדול, לא מפני המצות השמעיות בלבד, להודיע אותם, אך מפני המצות השכליות, כי המעשה בהם לא ישלם כי אם בשלוחים, שיעמידו בני אדם עליהם. ומזה שהשכל דן בהודאה לאל על טובתו, ולא שם גבול להודאה ההיא, לא ממאמר מזמן ותכונה, והצטרכו לשלוחים. ושמו לו גבול, וקראוהו תפלה. ושמו לו עתים ומאמרים מיוחדים ותכונה מיוחדת ומגמה מיוחדה. ומזה שהשכל הרחיק הנאוף, באין בו גבול מושם, היך תהיה האשה נקנית לאיש, עד שתשוב כאשת איש. היהיה זה בדבור בלבד, או בממון בלבד, או ברצון אביה בלבד, או בעדות שנים, או עשרה, או בקבוץ אנשי העיר בזה, או בסימן שיסמנו עליה, שירשמוה ברושם. ובאו הנביאים ואמרו: במהר ושטר ועדות. ומזה כי השכל מרחיק הגנבה, ואין בו איך יהיה הממון ברשות האדם, עד שיהיה קונהו מדרך המלאכה, או מדרך הסחורה, או מדרך הירושה, או מדרך ההפקר, כמו ציד הבר והים, או בתת הדמים יתקיים המקח, או בתפישו המקח, או בדבור בלבד, ושאר מה שיפול בשער הזה מן הספקות שהיא ארוך ורחב. ובאו הנביאים בכל שאר מהם בדין פוסק. ומזה הערכת החבלות, כי השכל רואה לשער הנזק, ולא שם לשעורו גבול; אם בתוכחה בלבד, או בקללה עמה, או בהלקאה גם כן. ואם היה בהלקאות, כמו שיעורו, וכן הקללה והתוכחות, או שלא יספיקו ממנו כי אם בהמיתו, ואם עונש כל מזיק אחד, או קצתם אינו דומה לקצתם. ושמו הנביאים לכל אחד מהם תשלום ידוע, ושתפו קצתם עם קצתם בענינים, ושמו לקצתם תשלום ממון. ובעבור אלה הדברים אשר ספרנו, והדומה להם, הוצרכנו לשליחות הנביאים, כי אם היינו מונחים לעצתנו, היינו חולקים בדעותינו, ולא היינו מסכימים על דבר, ועוד בעבור השמעיות כאשר בארתי:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 4
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 4 somebodyוכיון שבארתי: איך הביאה צורך לשליחות הנביאים, ראוי שאסמיך לזה איך התקיימה להם השליחות אצל בני אדם. ואומר: בעבור שהיו בני אדם יודעים בכחש ויכלתם, שהם אינם יכולים להכריח הטבעים, ולא להפך העצמים, אך הם נלאים מעשות זה, כי זה מעשה בוראם, שהכריח הטבעים הנחלקים, ובראם מחוברים, ויהיה ענינם לברוח זה מזה, ושנה עצמי נפרדיהם, עד ששבו מחוברים, לא יראה מהם עצם גמור, אבל נראה דבר אחר, זולת העצמים האלה המתבודדים; רוצה לומר: אדם או צמח, והדומה לזה מהגשמים, מתחייב להיות זה אצלם סימן מעשה הבורא. וכל נביא שיבחרהו הבורא יתברך לשליחותו, נותן לו אות מאלה האותות; אם הכרח טבע, כמו מניעת האש משרוף, ועצירת הנהר שלא יעבור, והעמיד הגלגל מהליכתו, והדומה לזה או הפוך עין, כאשר נהפך החי דומם, והדומם חי, והמים דם, והדם מים. וכאשר ינתן לו אות הזה, יתחייב הרואה אותם מבני אדם להקדישו, ולהאמין בו במה שיאמר להם, כי החכם לא נתן לו אות, עד שהיה נאמן אצלו. וזה הענין אף על פי שהוא בשכל, הוא כתוב בספרים, כאשר ידעת מדבר משה רבינו, והאותות המלאים אשר נתנו לו, מה שאינני צריך לזכרם הנה. וכאשר הם מבוארים בספר ואלה שמות וזולתו ופרושם. וכמו שאמר לעמו (דברים ז' י"ט) המסות הגדולות אשר ראו עיניך. ומי שהאמין בו מבני אדם, הם הצדיקים, כאשר אמר (שמות ד' ל') ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם. ומי שלא האמין הם התועים; וכאשר נודע מענין מי שנאמר בו: כי לא האמינו באלהים. ואני צריך לאמר הנה דבר אשמור בו האמתות, והוא, שהבורא יתברך, איננו הופך עין, עד אשר יודיע לבני אדם שהוא עתיד להפכם, והעלה בזה להאמין בנבואות, אבל בלתי עלה אינו הופך מאומה מן העינים. כי אם היינו חושבים זה, היו האמתות נפסדות לנו, והיה כל אחד ממנו, כאשר ישוב אל ביתו ואל בני ביתו, לא יהיה בטיוח, שלא יהפוך עיניהם הבורא, ושיהיו זולת מה שעזבו. וכן בשיעור על אדם בעדות, או דן בדין, אבל צריך שנאמין כי הנמצאות על תכונתם. לא ישנה אותם בוראם כי אם אחר שיעיד עליהם. ואומר עוד שלא יתכן בחכמה, שיהיו השלוחים לבני אדם מלאכים, מפני שבני אדם אינם יודעים שיעור כח המלאכים, במה שיוכלו, ולא במה שילאו ממנו, וכאשר יבואו באותות מלאים, יש לבני אדם לחשוב שכל המלאכים כן טבעם, ולא יתאמת אצלם שהאות ההוא מאת הבורא. אך השלוחים כשיהיו בני אדם כמונו, ונמצאת עושים מה שנלאה מעשותות, ומה שאיננו כי אם ממעשה הבורא, תתאמת להם השליחות במאמרו. ואומר עוד כי בעבור העלה הזאת, השוה בין הנביאים ובין שאר בני אדם במות, שלא יחשבו בני אדם, כי כאשר יכולים לחיות לעולם שלא כדרכם, הם כן יכולים לעשות האותות המלאים, שלא כדרכם הם. ועל כן לא הספיק להם מבלעדי אכילה ושתיה, ולא מנעם מן הזווג, כדי שלא יפול הספק באותותם, ויסברו בני אדם שהמניעה ההיא מטבעם, וכאשר נתקנה להם, נתקנו להם גם כן האותות. ועל כן עוד לא הבטיחם בבריאות הגוף התמידה, ולא בממון הרבה, ולא בבנים, ולא ההצלה מחמס חומס, בין במכות, או בחרפות, בין בהריגה, כי אם היה עושה זה, היה אפשר שייחסו בני אדם הענין ההוא אל טבעם, שיצאו בו מגדר שאר בני אדם, ויאמרו: כאשר יתחייב יציאתם בענין הזה, כן התחייב שיוכלו על מה שנלאה ממנו. ואומר: בחכמתו נעלה על כל מאמר, כי עזבם בכל עניניהם כשאר בני אדם, והוציאם מכללם שנתן להם יכולת, על מה שנלאים ממנו שאר בני אדם, שיאמת אותו ותאמן שליחותו. ואומר: בעבור זה עוד לא שמם עושים האותות תמיד, שלא יחשבו המון העם, שיש בהם טבע מיוחד מחייב זה, אבל שם אותם עושים זה בעת מן העתים, וידעו זה עת מבלעדי עת, ויתבאר בזה שהוא בא אליהם מצד הבורא, ולא מעצמם, ישתבח החכם ויתברך:
ואשר הביאני לזכור כל אלה הדברים הנה, שראיתי אנשים הפסידו אותם מחשבותם, כאשר חשבו בדברים האלה, וקצתם אמר: הרחקתי שימות הנביא כשאר האדם, וקצתם שהרחיק שירעב ויצמא, וקצתם הרחיק שישגל ויוליד, וקצתם הרחיק שיעבור עליו החמס והעול, וקצתם הרחיק שיעלם ממנו דבר מן הנמצאות. ומצאתי כל מה שהזכירו און ועול. אך התאמת לי שהחכמה במה שעשה הבורא בענין שלוחיו. היא דומה לשאר מעשיו, כמו שאמר (תהלים ל"ג ד') כי ישר דבר י"י וכל מעשהו באמונה. והמה לא ידעו מחשבות י"י ולא הבינו עצתו (מיכה ד' י"ב):
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 5
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 5 somebodyועמדתי על שהנביאים היה מתאמת אצלם, שהדבר שהיו שומעים, היה מאת הבורא קודם שייחסהו הבורא אצל עמו, והוא, שהיה נראה לו אות מתחלת עם התחלת הדבור, ותשלם עם השלמתו, והיא אם עמוד ענן, או עמוד אש, או אור בהיר, מבלעדי האורים הרגילם, וכאשר רואה הנביא זה, יתברר לו בלי ספק, כי הדבור מאת הבורא. ואפשר שיראוהו גם כן העם, כמו שהיו עם משה כשהיה נפרד מהם ללכת אל מקום הנבואה, היו עומדים ומביטים באויר, והוא צח בלי ענן, ועיניהם אל משה. וכאשר היה מגיע למקום הנבואה, היה יורד הענן בעמוד, ויעמוד עד אשר ידבר עמו, ויעלה וישוב אליהם, כמו שאמר (שמות ל"ג ח') והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו. וכאשר ישוב אליהם ויגיע שליחותו, היו אומרים: אמת, אנו ראינו נקיות האויר קודם הגיעך, וירידת עמוד הענן בהגיעך, והיה עכובו כשיעור שמעך הדברים אשר אמרת אלינו. ועוד, כי מצאתי קצת נביאים אשר לא פורש בענינו שהיה מדבר אליו בעמוד ענן, התבאר מענינו בספר אחר שהיתה נבואתו כן. כי שמואל הובא עם משה ואהרן, ואמר על הכל (תהלים ל"ט ז') בעמוד ענן ידבר אלהים, וכאשר מצאתי כזה בשמואל, אין ספק, כי רבים מהנביאים כמוהו. ואם ישאל שואל איך עמדו החרטומים כנגד משה ואותותיו? נאמר: כי האותות אשר עשה משה עשרה, הפיכת המטה והתשעה האחרים, לא זכרה התורה שעשו נגדו, כי אם השלשה, והשלשה גם כן לא זכרה התורה להשוות בינם ובינו, אבל זכרה זה לשנות מעשהו ומעשיהם. והוא שבארה שמשה עשה דבר נראה, כאשר צוה י"י, ושאלה עשו דבר נסתר ונעלם, כאשר חוקרים עליו ומגלים אותו, ותראה התחבולה בו, כמו שאמרה בשלשה (שמות ז' י"א) ויעשו החרטומים בלטיהם, וזאת המלה בלשון נופלת על הדבר הנסתר והנעלם, כמו שאמר (ש"א כ"א ט') הנה היא לוטה בשמלה אחרי האפוד. וכמו (ישעי' כ"ה ז') פני הלוט הלוט על כל העמים. (מ"א י"ט י"ג) וילט פניו באדרתו. (ש"ב י"ט ח') והמלך לאט את פניו. (ש"א י"ח כ"ב) דברו אל דור בלט, והדומה להם. וכאשר פרשה התורה באמרה בלהטיהם, או בלטיהם, התבאר כי זה לגנות פעלם לא לאמתו. וזה שאמרך: אמר ראובן דברים ישרים, ואמר שמעון דברים מעוותים, או תאמר עשה לוי מעשה טוב, ועשה שמעון מעשה רע, כי אינך מכוין כי אם להבדיל בין שני המאמרים ושני המעשים, לא להשוות ביניהם וכיון ששמתי זה השרש, איננו צריך בו להראות, איך היה אפשר בו שיעשו תחבולה בחלקים מעטים מן המים, ומשנים אותם בצבעים, ואיך היו משליכים בקצת אגמי המים, לבריח מהם הצפרדעים, אלא שאלו החלקים לא יתכן כמוהם בגרמים הגדולים, אבל אשר עשה משה ששנה מי היאור כלם, ושעורו מהלך ארבע מאות פרסה מעלא"ק עד מריו"ט. וכן העלה הצפרדעים מכלו, מה שאי אפשר בו תחבולה ולא ערמה, אבל הוא מעשה העזוז החכם היכול, כמו שאמר (תהלים קל"ו ד') לעושה נפלאות גדלות לבדו. ואם ישאל שואל איך נבחר יונה לשליחותו וברח ממנה, והחכם איננו בוחר, מי שימרהו? אומר: כבר הסתכלתי בדבר יונה ולא מצאתי כתוב שאומר, כי הוא לא הגיע השליחות הראשונה, אף על פי שלא מצאתיו, גם כן אומר שהגיע אותה, אך חויבתי להאמין בזה כדרך כל הנביאים. ושהחכם לא בחר לשליחותו מי שלא יגיענה, וכבר מצאתי הכתוב אומר (בכמה מקומות) וידבר י"י אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל לאמר, ואיננו מפורש וידבר משה כן אל בני ישראל כי אם בקצתם. אבל ברח יונה משני דברים, שישלחהו פעם שנית בשליחותו, כי עלה בלבו כי הראשונה התראה, והשנית לאיים ולהפחיד בעונש, ופחד יונה שייעדם בדבר וישובו, ויסתלק הוועד ההוא, וייחסו אותו אל הכזב, ויצא מן הארץ אשר יעדם הבורא שתהיה בו הנבואה. וזה מפורש באחרית מאמרו (יונה ד' ב') אנא י"י הלא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברוח תרשישה. ולא היה עליו בזה חטא, מפני שלא אמר לו אלהיו הנני שולח אותך שנית, אבל היה זה דבר שעל על לבו ודחה מה שאפשר להיות או שלא להיות, והשיבו אלהינו אל הארץ המיוחדת בהכרח, עד שנבא אותו ושלחו, ונשלמה חכמתו:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 6
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 6 somebodyואחר כן אבאר ענין ספרי הקדש, ואומר: כי הוא קצר לנו מכלל, מה שהיה בזמן החולף הגדות נתקן בהם לעבודתו, זכרם בספרו, וחבר אליהם מצותו, וסמך אליהם מה שהוא גומל עליהם, והיה זה תועלת קיימת לעולם. והוא, שכל ספרי הנביאים וספרי החכמים מכל עם, אף על פי שהם רבים, אינם כוללים כי אם שלשה שרשים. תחלתם, בסדור הצווי והאזהרה, והם שער אחד. ושני, גמול ועונש, והם פריהם. והשלישי הגדת מי שהטיב בארצות, והצליח, ומי שהפסיד בהם, ואבד. כי התקון השלם לא יהיה כי אם בקבוץ אל השלשה. והמשל בזה אומר: כמי שנכנס אל חולה שיש לו קדחת, והתברר לו כי סבת חליו תגבורת הדם. ואם אמר לו: אל תאכל בשר ואל תשתה יין, כבר תקן מענינו, ולא התקון השלם, ואם יוסיף ויאמר לו: שלא תטרף דעתך, כבר הוסיף בתקון, ואינו עד עתה שלם, עד שיאמר לו כאשר קרה לפלוני, וכאשר יעשה זה, כבר נשלם תקונו. ועל כן קבצו הספרים אלה השלשה שרשים, ואינני צריך לזכור דבר מהם, מפני רובם. ואחר כן אומר: שהחכם יתעלה, מדעתו שתורותיו ודברי אותותיו צריכים בארך הזמן אל מעתיקים, כדי שיתאמתו לאחרונים, כמו שהתאמתו לראשונים, שם בשכלים מקום לקבול ההגדה הנאמנת. ובנפש מקום להתישב בה, כדי שיאתמתו בו ספריו והגדותיו. ואני רואה לזכור חלקים מאמתות ההגדה, לולא כי הנפשות מתישבות שיש בעולם הגדה אמתית, לא היה אדם מקוה מה שדרכו לקוותו, ממה שיבושר בו בהצלחה בסחורה, והתועלת במלאכה פלונית, שכח האדם וצרכו מושמים לקנות. ולא היה ג"כ ירא ממה שיראים ממנו, מסכנת הדרך הפלוני, ומן ההכרזה במניעת המעשה הפלוני, אם לא יקוה ויירא יפסדו לו כל עניניו. אם לא יחשוב שיש בעולם הגדה, לא יקבלו מצות מלכם ולא הזהרתו, כי אם בעת שיראו אותו בעיניהם, וישמעו דבריו באזניהם, וכשלא יהיה עמם יסתלק קבול מצותו והזהרתו, ואלו היה זה כן, בטלה ההנהגה, ואבדו הרבה מבני אדם. ולולי שיש בעולם הגדה אמתית, לא היה מגיע האדם לדעת, שזה קנין אביו, וזה ירושת זקנו. וגם לא היה מגיע לדעת שהוא בן אמו, כל שכן שיהיה בין אביו. והיו עניני בני אדם בספקות, עד שלא יאמינו, כי אם במה שיפול חושם עליו בעת נפילתו בלבד. וזה הדעת קרוב מדעת המתעלמים, אשר זכרנו במאמר הראשון. כבר אמרו בספרים כי ההגדה הנאמנת אמת, נאמנת (הדבר) המושג בראות, הוא אמרו (ירמיהו ב׳:י׳ י') כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד, ולמה הוסיף בשער ההגדה והתבוננו מאד, אומר: כי ההגדה יפול בה ההפסד מה שלא יפול במוחש משני צדדים. אחד מהם מדרך הסברא, והאחר מדרך ההזדה, ועל כן אמר והתבוננו מאד. וכאשר השתדלנו באלה השני ענינים, איך נאמין ההגדה עליהם? מצאנו בשכל כי הסברא וההזדה אינם נעלמים אלא מן היחיד, אך הקבוץ הדת סברותם לא יתחלקו, אך אם יזידו ויסכימו על בריאת ההגדה לא יעלם זה בין ההמון מהם, אך תהיה הגדתם, בכל מקום שתצא, תצא עמה הגדת הסכמותם. וכאשר תראה הגדת אתותינו בני ישראל על אלה השלשה שרשים, תמצאה נצלת מאלה הטענות ברורה נאמנת:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 7
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 7 somebodyוכיון שהקדמתי אלה הדברים, אני רואה לסמוך לדברים האלה הדבור בבטול התורות, כי זה מקומו. ואומר: כבר קבלו בני ישראל קבלה גמורה, שמצות התורה אמרו להם הנביאים עליהם שלא יבוטלו, ואמרו ששמעו זה במאמר מפורש, יסתלק ממנו כל מחשב וכל סברא. ואחר כן התבוננתי בספרים, ומצאתי מה שיש בהם מורה על זה, תחלה שרוב המצות כתוב בהן לדורותיכם. ועוד מה שאמרה (דבר' ל"ג ד') תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. ועוד כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה, וכיון שאמר הבורא שהאומה תעמוד כל עמידת השמים והארץ, מן ההכרח שתעמד תורותיה כל ימי השמים והארץ, והוא אמרו (ירמיה ל"א ל"ה) כה אמר י"י נותן שמש לאור יומם חקות ירח וככבים וגומר אם ימושו החקים האלה מלפני נאם י"י גם זרע ישראל וגו'. וראיתי באחרית הנבואות, מזהיר על שמירת תורת משה עד יום דין ושליחות אליהו הנביא קודם, הוא אמרו (מלאכי ג' כ"ב) זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים. (שם ג' כ"ג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו לפני בא יום י"י הגדול והנורא. וראיתי אנשים מאומתינו שמביאים ראיה לדחות בטול התורה מדרך הכלל. ואומר: לא תמלט התורה כשמצוה בה הבורא מאחר מארבעה ענינים. אם שיפרש בה שהיא עולמית, וזה לא יתכן לבטלה או שישימה בחלק מהזמן, כאלו אמר עשו זה מאה שנה, ובטולו פחות ממאה שנה לא יתכן, ואחר המאה כבר נשלם ולא יפול עליו בטול. או שתהיה נסמך אל מקום, כאלו אמר עשו זה במצרים, ובמצרים לא יתכן לבטלו, ואם יצוה בזולתו בזולת מצרים אין בטול. או שיהיה מעולל בעלה. כאלו אמר עשו זה, בעבור שמימי היאור נגרים, וקודם שיעמדו מימי היאור לא יתכן לבטלו, ואם יצוה בזולתו אחר עמידת המים איננו בטול. וכאשר יאמר להם, והנה הנה חלק חמישי הוא התורה, אשר הוגבל לה זמן, ולא יסורו בני אדם מעשותה עד אשר יצוו בזולתה, אומרים וזה ג"כ אלו היה, היה בחלק מהזמן, כי המדה תהיה ידועה אם אצל האלהים על אמתתה, או אצל בני אדם אל עת הצווי השני. ועל שני הענינים יחדיו יבטל הבטול במצרים, ויהיה זמן התורה חלקי בשכל מתחלת הצווי בה. וקצתם אומר, זה החלק החמישי לא יתכן, כי התורה הכלליית והחלקיית לא היו, כי אם שלא ישאר דבר סתם. וראיתי למי שהוא מכשיר הבטול בקנין הזה שבעה מאמרים, וחושב שהם מדרך העיון ושכלם לקיים, ואני רואה לזכרם ולזכור מה שיש עליהם מן התשובות. ואומר תחלתם, הקשתו על החיים והמות, הוא אומר כאשר כשר להחיות בחכמה ולהמית בחכמה, כן יתן התורה בחכמה ויבטלה בחכמה. ויתבאר לי, כי יש ביניהם הפרש גדול, כי לא החיה כי אם להמית, ולא נתן תורה לבטלה, כי המות היא דרך הנסיעה אל העלם הבא, אשר היא הכונה, ולא נתן תורה בעבור לבטלה, כי התורה אלו היתה בעבור לבטלה, לא היה אפשר לכל תורה מבלי בטול, ותבטל הראשונה בשניה, והשניה בשלישית, עד אין תכלית וזה שקר. ועם זה אלו היה זה כן, היה בתורת השנית לעולם הפך וסתירה. ובאור זה, שהתורה השנית יהיה בה הכונה זולתה, מפני שהוא תורה, וזה משפט כל תורה, ותהיה הוא הכונה מפני שהיא מבטלת הראשונה, וכן משפט כל מבטל שיהיה הוא הכונה הראשונה, והוא מאמר יש בו דקות והשני הקשתו על המת, המצווים בתורה, וסור התורה מהם במות, וראיתי שהמות לא היה אפשר שלא יסיר התורה מן המתים, כיון שלא יפול עליהם צווי ולא אזהרה, ואין הקשה במה שאפשר בלעדיו על מה שא"א בלעדיו, ואם לא יהיה אפשר בלעדי הבטול, עוד ישוב ההפך אשר זכרתיו עם בטול כל תורה. והשלישית הקשתו על מי שעושה ביום וישבות ביום אחר, ויצום ביום ויאכל ביום אחר וזה ג"כ מדרך ההכרח, כי האדם מפני שלא היה ביכלתו שיצום בכל יום, ולא שישבות בכל יום, לא היה נכון שיצוהו הבורא בזה, והתורה יתכן לאדם שיעשנה בכל דור. והרביעית הקשתו על מה המעשיר ומוריש, מפקח ומעור, שעושה כל אחד מהם בעת שהוא טוב שיעשהו בו. והסתכלתי מה שיש בין הדברים האלה, כי כל ההצלחות כבר שמם גמול מי שעבד אותו, וכל היסורים שמם גמול מי שהמרה אותו, אבל התורה לא שמה גמול לא על העבודה ולא על ההמראה. ואלו היה טוען זה טוען, היתה מפסידתו עליו התורה הראשונה, מפני שתבטל שתהיה גמול לדבר שקדם לה, כיון שאין תורה לפניה. והחמישי הקשתו על התאדם התמרה אחר שהיא ירוקה, והדומה לזה. ואלה כלם התבוננתי בהם והנה הם מחוייבים אם בבניה והטבע או בהרגל, והתורה איננה כן, כי אם היתה כן היה מתחייב בטול כל תורה וישוב ההפך. והששי אמר: כאשר היתה המלאכה בשבת מותרת בשכל, ובטלה השמע במניעה, כן יתכן שישיבנה שמע אחד אל התרתה. ואומר: בענין זה היתה זאת ההקשה נגמרת, אלו היה השכל מתחייב המעשה בשבת, ואז היה לומר שהשמע בטל המחוייב ההוא, אבל ההתר לא. כי האדם לא סר שיראה בשכלו שהוא מותר לו שיבטל בכל יום שבת וזולתו, אם למנוחת גופו אם להנאה שיהנה בה, או לשניהם יחדיו. וכן באה בתורה במה שהוא מותר בשכל ואמרה לו השבת למנוחת גופך, ושתקנה בזה תועלת גמול ולא בטל לדבר, אף על פי ששמו עולמי, כי יתכן בשכלו שיצוהו חכם לבטל יום ידוע, ויתן לו לכל יום דינר. והשביעי אמר: כאשר היה נכון שתהיה תורת משה בלתי תורת אברהם, היה גם כן נכון שתהיה תורה זולת משה, בלתי תורתו. וכאשר נעיין בתורת משה, נמצאנה תורת אברהם באמת, אך נוסיף משה המצות והשבת, לחדושים שהתחדשו על עמו, כמי שינצל ביום ידוע וידור לצום אותו היום תמיד. וכאשר יישר זה אצלו מחמת עצמו, יישר שיצוהו בר אלהיו. ואם תהיה התוספת בטול, מי שהוא מתנדב בתפלה, או בצום, או בצדקה, כבר בטל תורתו. ואם בעל התורה התיר לו זה, כבר התיר שיבטל תורתו, ומתחייב על הקשותיו הראשונות כמו זה ואלה כלם, ירחמך אלהים! טרדות לא התקיים מהם עם העיון מאומה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 8
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 8 somebodyואחר אלה השבעה, אני רואה לזכור דבר שהם אומרים ירחבו בו הדברים והוא, שהם אומרים כמו שהיתה סבת האמין במשה, העמידו האותות והמופתים, כן חייב שתהיה הסבה להאמין בזולתו האותות והמופתים. ותמהתי בעת שמעי זה תמה גדול, הוא, שסבת האמיננו במשה, לא היתה האותות והמופתים בלבד, אבל סבת האמיננו בו ובכל נביא, שיקראנו תחלה אל מה שיכשר, וכאשר נשמע דברו ונראה אותו שיכשר, נבקש ממנו המופתים עליו, וכאשר יעמידם נאמין בו, ואם נשמע טענתו מתחלתה ונראה שלא תכשר, לא נבקש ממנו מופתים, כי אין מופת על נמנע. והדרך באלה השני ענינים, כראובן ושמעון עמדו לפני הדין, ואם יטעון ראובן מה שאפשר כמוהו, כאלו אמר יש לי עליו אלף דינר יבקש ממנו הדיין עדים; וכאשר יעידו העדים יתחייב לו הממון. ואם יטעון עליו מה שאי אפשר, כאלו אמר יש לי עליו חדקל, תהיה טענתו מעקרה בטלה, שאין חדקל ברשות אדם, ולא יתכן שיבקש הדיין עדים על זה. כן הדרך עם כל טוען בנבואה, אם יאמר לנו שאלהים מצוה אתכם, שתצומו יום כך, נבקש ממנו אותות וכאשר נראה אותם נאמין ונצום. ואם יאמר אלהי יצוה אתכם, בנאוף ולגנוב, או שהוא מודיעכם שיביא מי המבול, או שברא השמים והארץ בשנה, בלי מחשבה, לא נבקש ממנו אות, מפני שקראנו למה שלא יכשירהו השכל, או הגדה נאמנת. וכבר הוסיף קצתם על המאמר הזה ואמר: אם לא ישגיח אלינו ויראנו האותות והמופתים ונראה בהכרח, מה נאמר בעת ההיא: עניתיו כי נאמר בעת ההיא, כאשר נאמר במי שיראה לנו לנו אותות ומופתים על עזיבת מה שיש בשכלנו מטוב הצדק, וגנות הכזב, והדומה לזה. והוצרך לומר, כי גנות הכזב וטוב הצדק, אינם מדרך השכל, אבל הם מדרך הצווי והאזהרה, וכן מניעת הרציחה והניאוף והניאוף והגנבה והדומה להם. וכיון שיצא אל אלה הדברים הקל טרחו מעלי ולא הוצרכתי לדבר עמו ומהם מה שמביא טענה על בטול התורה בפסוקים מהמקרא, והנני זוכרם וזוכר דבריו בהם, ומה שיש תשובה עליו, ותחלתם (דברים ל"ג ב') ויאמר י"י מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו'. ואלה השלשה שמות להר סיני. והוא שכל הר יהיה בתחלה כנגד עירות שמותם, פוסקים אותו בשמות, כמו שנקראת כל פסקה ממנו בשם העיר שכנגדה, כמו שהים אחר, והארצות אשר כנגדו מקנות אותו שמות רבים לעמת כל ארץ, כן הר סיני הוא הר נגד סיני, ושעיר ופארן נפגשים שניהם, הוא אמרו (במדבר י' י"ב) ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני ויחנו במדבר פארן, והראיה על שפארן ושעיר נפגשים, אמרו (בראשית י"ד ו') ואת החורי בהררם שעיר עד איל פארן. ומצאתי בקצת הספרים ששעיר רומזים בו אל הר סיני, כמו שאמר (שופטים ה' ד') י"י בצאתך משעיר, ואחר כך אמר זה סיני. והוסיפו אנשים ואמרו, שהוא, אחר שאמר הופיע מהר פארן בלשון החולף אמר (חבק' ג' י') אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן, בלשון העתיד. והתבאר לי שהמנין כשיבא, יהיו קצת המלות חולפות, וקצתם כאלו הם עתידות, כאשר מנה חטאות אבותינו במדבר (תהילים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף מהרו שכחו מעשיו ויתאוו תאוה במדבר. וקצתם ספר עליהם בלשון עתיד (תהלים ק"ו ט' י') יעשו עגל בחורב, תפתח ארץ ותבלע דתן, כאלו הם עתידות, והם חולפות באמת. כי כן דרך המודה שיאמר פלוני ייטיב לי ויועילני. כן דרך המתרעם לומר פלוני יחמסני ויזיקני ויעשקני:
וראיתי אנשים שואלים, מי הוא זה שאומר עליו (עובדיה א' א') וציד בגוים שולח קומו ונקומה עליה למלחמה. והודעתים שהוא יחזיאל, וזאת המלחמה היתה לאדום בימי יהושפט כי עובדיה היה בימיו, וכאשר באו להלחם עמו בני עמון ומואב בהר שעיר, (כאשר הוא מפורש בדברי הימים.) צם יהושפט והתפלל אל אלהיו. כאשר הוא כתוב (דה"י ב' כ') ושלח אליו יחזיאל בעבור הגוים ההם, באמרו ויחזיאל בן זכריהו בן בניה בן יעיאל בן מתניה הלוי וגומר ואמר להם התיצבו אתם לצד ואלהים יצילכם מאדום. הוא אמרו לא לכם להלחם בזאת (דה"י ב' שם) התיצבו עמדו וראו את ישועת י"י. וענין קומו בדברי עובדיהו, הוא ענין התיצבו עמדו בדברי יחזיאל, וכאשר שמע ממנו התיצבו, נועצו בזה וחשבו שהוא רצה בעמידה להלל ולהודות, הוא אמרו (שם שם כ"א) ויועץ אל העם ויעמד משוררים לי"י. והפיק בזה רצון הבורא והצילם מן האויב, כאשר החלו להלל ולהודות לו, כמו שאמר (שם שם כ"ב) ובעת החלו ברנה ותהלה וגומר. והכל גבר חלף:
ומצאתי זולת אלה טוען בדברי ירמיהו (ל"א ל"א) הנה ימים באים נאם י"י וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. ואמרתי לו ראה מה שאחריו, כי כבר פירש שהברית הזאת החדשה היא התורה עצמה, באמרו (שם שם ל"ג) כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם י"י נתתי את תורתי בקרבם וגומר. ואיננה שבה שלא כברית הראשונה, אלא שלא תופר בפעם הזאת, באשר הופרה בראשונה, כאמרו (שם שם ל"ב) אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 9
HaEmunot veHaDeot, [Treatise III] Revelation and the Commandments 9 somebodyואחרי אלה המאמרים מצאתי להם ספקות מן המקרא, הם חושבים שיראו מהם בטול צווי והזהרה, והם רבים ואשר נלוה אליהם יותר בהם, אבל סמכתי מהם על עשר שאלות, ומה שיבא מזולתם יתבונן בהם הקורא את ספרי זה; כי יגלו לו אפני הטעות בהם, והסברא אשר סברו בהם. ותחלתה לקיחת בני אדם את אחיותיהם ואומרים זה בטול, ואין זה בטול, אבל הוא לצורך. כי אנחנו חושבים שהאחות מנועה קודם משה, כמו שמצאנו אברהם אומר לשרה (בראשית י"ב י"ג) אמרי נא אחותי את. אבל לקיחת בני אדם את אחיותיהם היה בעבור ההכרח, כי לא היה מן המדברים זולתם. וכאשר רחב הזרע, נפסקה אמתלת ההכרח למי שעשה זה. כמי שיאכל ביום הצום בחליו, וכאשר ירפא, תפסק אמתלתו. וכמי שיאכל המתה במדבר, וכאשר ימצא זולתה, תסור האמתלה. והשנית דן על קין בעבור הרגו הבל, נד ונע בלבד, ודן אחרי כן בהריגה כל רוצח. וזה ג"כ איננו בטול, כי הקב"ה לא צוה להרוג את הרוצח, כי אם בדיין ועדים, וכיון שלא נמצא ז בעת הרוג קין את הבל, לא נתחייב ההרג, אך ענשו בזולתו, הלא תראה שאמר לנח (בראשית ט' ו') שופך דם האדם באדם דמו ישפך. והשלישית מה שצוה בקרבן כל אדם, אחר כן מנעם כלם, חוץ מאהרן ובניו. וזה ג"כ איננו בטול, כי אין הכתוב אומר שכל בני אדם העמדו להקריב, אבל היה מקריב קודם אהרן, מי שהיה מעמד בכמו מקומו, אבל זולת המעמד לא היה לו להקריב קודם בחירת אהרן, ולא אחר בחירתו. והרביעית הקרבת הקרבן בשבת, אחר אסור המעשה בו. וזה גם כן איננו בטול, אבל הוא ממה שמאמץ דחות הבטול, כי הקרבן היתה קודם מצות השבת, ולא יתכן שתמנענה מצות השבת, ויהיה זה בטול, ואסרה שאר המעשים חוץ מן הקרבן והמילה הקודמים לה. והחמישית מה שאמר הבורא לאברהם על יצחק (בראשית כ"ב ב') והעלהו שם לעולה על אחד ההרים וגומר, ואחר כן אמר (שם שם י"ב) אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה. וזה גם כן איננו בטול אצלנו ולא אצלם, כי מי שמכשיר הבטול, לא יכשירהו קודם שיקבל המצוה פעם אחת, שלא יהיה שוא, אבל צוה לאברהם שיזמן את בנו לקרבן, וכאשר נשלם ממנו הזמון, בהראות העצים והאש ולקיחת הסכין, אמר לו: דייך! לא רציתי ממך יותר מזה. והששית מה שאמר הבורא לבלעם על שלוחי בלק (במדבר כ״ב:ל״ה י"ב) לא תלך עמהם, ואחר כן אמר לו לך עם האנשים. וזה גם איננו בטול, כי האנשים אשר מנעו ללכת עמם, אינם האנשים אשר צוהו בלכת עמם; כי אמר (שם שם ט"ו) ויוסף עוד בלק שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה, ומנעו ללכת עם הפחותים וצוהו ללכת עם הגדולים, להוסיף בגדולתו, עד שיאמר הציל הבורא בני ישראל מיד פלוני האדם הגדול. והשביעית מה שאמר הבורא לחזקיהו (ישעיה ל"ח א') כי מת אתה ולא תחיה, אחר כן אמר לו (שם שם ה') הנני יוסף על ימימך חמש עשרה שנה. וזה גם כן איננו בטול מפני כשמבורא מצוה צווי איום או גערה אל עבדו, וכאשר ישמעהו העבד ותחת בו הגערה יסור ממנו מה שאיימו בו, וכמו שידענו מענין נינוה, וכל בעל תשובה ונכנע. והשמינית ענין (במדבר ח' י"ח) ואקח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל. וזה גם כן איננו בטול, כי ממנהגו להגדיל מעלת עבדו, וכאשר ימרה אותו ישפילנו. כמו שהשכין אדם בגן עדן, וכאשר חטא גרשו, והביא אבותינו לארץ כנען, וכאשר חטאו הגלם ופזרם, וכל מה שהוא על דרך העונש כן. והתשיעית אמרו (יהושע ו') כי יהושע נלחם בשבת. ואין הדבר כן, כי לא זכר בכל יום מלחמה, אבל היו בכל יום נושאים הארון ותוקעים בשופרות, ואלו המעשים מותרים בשבת, אבל היום הזה שבו היתה המלחמה לא היה שבת. והעשירית אמרו שהכונה בתחלה היתה נגד המשכן, ואחר כך העתיקה והפנה אותה אל בית המקדש. וזה גם כן איננו בטול, כי הכונה תחלה היתה מצות התחלתה כנגד הארון, ובעוד שהיה הארון במדבר, היתה הכונה שם, וכאשר נסע אל הגלגל ושילה ונוב וגדעון וב"ה, הלכה הכונה אחריו. וזהו מאמר האומר: שילך העלול אחר העולה:
ואנשים מהם דקדקו במלת עולם, ואמרו ראינוה בלשון עברי מתחלקת לחלקים. ואמרנו כן יש לה שלשה ענינים, אחד מהם חמשים שנה. והשני ימי הנזכר ההוא. והשלישי כל ימי עולם. וכאשר נראה את זה על מצות השבת, יבטלו השני ענינים, ויתקיים האחרון. כי ראינו את ירמיהו והוא אחר דור משה, קרוב לשמונה מאות וחמשים שנה, ואחר דורות רבים וכתות רבות מבני ישראל, מזהירם על שמירת יום השבת, ושלא יעשה בו מלאכה, כמו שאמר (י"ז כ"ב) ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת. וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם. וכיון שבטל זמן החמשים, וזמן האנשים ההם, לא נשאר מן החלקים; כי אם ימי העולם. וקצתם שואלים אותנו, על מלות הקבלה, אשר שמענום בהתמדת מצות התורה כל ימי עולם, והוא חושב, כי מאמר שנאמר לו יסבור סברא אחרת לשנותו עלינו. ומנהגנו שנאמר לו, הימצא בעולם דבר אמתי מבואר הסתלק עמו כל סברא וכל ספק? ואם יאמר לא יבטל אמתות הדבר וישימהו כלו ספק. ואם יאמר כן, נאמר לו בדבור ההוא האמתי, שמענו הצווים לשמור מצות התורה. וראיתי מהם מי שאומר: אם יאמרו לכם הברהמי"ם אנחנו קבלנו מאדם הראשון, שנלבש שעטנז, ושנחרוש בשור ובחמור יחדיו, ואין לכם לקבל דברי נביא שיאסרם, כי אדם אמר לנו שלא יבטלו. ואלה, יישירך האלהים! טענות אין להם עקר, אבל הם טוענים אותם לברהמי"ם. אבל טוענים הברהמי"ם שהם מותרים בלבד, ואנחנו גם כן מודים שהיו מותרים בלבד, ואנחנו גם כן מודים שהיו מותרים בעת שהיו. והקרבת מניעתם בשכל, מפני שהיה אפשר לאדם להמנע מהם מצד עצמו, לתועלת שתגיענו. ואלו היה בא ברהמ"י לטעון לעתיד, מה שטענו להם, לא היו שומעין לו, כי המקבל איננו אומר בכל יום אלא מה שאמר באתמולו. ואיננו כמו החושב הנועץ, שאפשר לו לומר נגלה לי היום, מה שלא עמדתי עליו אתמול. ועתה, ירחמך האל! אחר שסרו אלה הבטולים מעלינו, ובטלו התמה הגדול עלינו, שלא נקיים אלה המצות אשר יגענו והשתדלנו להעמידם, הלא תשוב היגיעה לריק, כמי שאמר עליה (איוב ל"ט ט"ז) תקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה וגומר. ונהיה אז כמי שאין לו דעת ולא תבונה, כמו שאמר (איוב ל"ט י"ז) כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה. וצריך להשמר מזה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 1
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 1 somebodyואומר, שאלהינו ית' הודיענו על ידי נביאיו שהוא אחד חי יכול חכם לא ידמה לו דבר ואין דומה לפעליו. והעמידו לנו על זה האותות והמופתים, וקבלנוהו מהרה אל מה שיעלה לנו מן העיון. מה שהוא אחד, כמו שאמר (דברים ו' כ"ז) שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד. ואמרו עוד (שם ל"ב ל"ט) ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי וגומר, ואמרו (שם ל"ב י"ב) י"י בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. ומה שהוא חי אמרו (שם ה' נ"ג) כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש וגומר. ואמרו (ירמיה י' י') וי"י אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם. ומה שהוא יכול, אמרו (איוב מלכים ב ב׳:י״ד) ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה. ואמרו (דה"י א' כ"ט י"א) לך י"י הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגומר. ומה הוא חכם, אמרו (איוב ט' יד') חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם. ואמרו (ישעיה מ' כ"ח) אין חקר לתבונתו. ומה שאין דומה לו ולא לפעליו, אמרו (תהלים פ"ו ח') אין כמוך באלהים י"י ואין כמעשיך. ואחר ששמענו אלה החמשה ענינים מספרי הנביאים, התעסקנו לקיימם מדרך העיון, ומצאנום כן, ומצאנו עמו בטול כל טענה שיטעון עלינו כל מי שחולק עלינו על דבר מהם, והם אינם משתדלים בזה כי אם משני פנים אין להם שלישי אחד מהם הקשתו על הברואים. והשניים שהוא תופש אותנו בכל מלה שנתארהו בה, וכל מלה שנכתבה בהגשמת המלה, לא בהעברתה. וכאשר תתישב לנו הידיעה הזאת נבאר זה ביכולת הבורא ואמצתו:
ואומר תחלה, כי מצאנו מה שיורה על שהוא אחד, אחר מה שקדם מן הראיות מה שאומר מעושה הגשמים, מפני שהיה של ממיניהם, והיו הגשמים רבים, יתחייב שהוא אחד, מפני שאם יוסיף על האחד יפול עליו המספר, ויכנס תחת חקי הגשמים. ועוד כי השכל גזר בענין העושה, במה שאי אפשר בלעדיו, אבל מה שמוסיף עליו אפשר בלעדיו, ואין צורך אליו. ועוד כי העושה האחר תתקיים בראיה הראשונה, אשר היא ראית החדוש, אך מה שמוסיף עליו צריך אל ראיה שנית, זולת הראיה ההוא, להורות עליו, ואין דרך לראיה שאיננו מדרך החדוש בשום פנים:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 10
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 10 somebodyוכיון שבארתי שהמושכל והכתוב והמקובל הסכימו כלם על הרחקת הדמיון מאלהינו יתברך, אני רוצה להציע אלה המלות הגשמיות, ואומר שהם עשר. ראש באמרו (ישעיה נ"ט י"ז) וכובע ישועה בראשו. עין באמרו (דברים י"א י"ב) תמיד עיני י"י אלהיך בה. אזן באמרו (במדבר י"א י"ח) כי בכיתם באזני י"י. פה באמרו (שמות י"ז א') על פי י"י. שפה באמרו (תהלים פ"ט ל"ה) ומוצא שפתי לא אשנה. פנים באמרו (במדבר ו' כ"ה) יאר י"י פניו אליך. יד באמרו (שמות ט' ג') הנה יד י"י. לב באמרו (בראשית ח' כ"א) ויאמר י"י על לבו. מעים באמרו (ירמיה לא כ') על כן המו מעי לו. רגל באמרו (תהלים צ"ט ה') והשתחוו להדם רגליו. ואלה דברים והדומה להם ממעשה הלשון והרחבה, תפיל כל אחד מהם על ענין וסברתו במה שנמצאנו בזולת ענין הבורא, ונדע כי הלשון כן אמתתה ומנהגה, שתרחיב ותשאיל ותדמה, כאשר מרחיבה ואומרת שהשמים מדברים (שם י"ט ב') השמים מספרים כבוד אל. ושהים מדבר (ישעיה כ"ג ד') כי אמר ים מעוז הים לאמר. ושהמות מדבר (איוב כ"ח כ"ג) אבדון ומות אמרו. ושהאבן שומעת (יהושע כ"ד כ"ז) הנה האבן הזאת תהיה לנו לעדה כי היא שמעה. ושההרים מדברים (ישעיה נ"ה י"ג) ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה. ושהגבעות לובשות (תהלים ל"ה י"ג) וגיל גבעות תחגרנה, והדומה לזה, מה שלא יספר מהרה. ואם יאמר אומר: מה היתה התועלת שהרחיב הלשון זאת ההרחבה שתפיל לנו אלו הספקות, ולמה לא סמכה על מלות אמתות, והיתה מסירה מעלינו זאת הרעה? אומר: כי אלו סמכה על מלה אחת, היה השמוש בלשון מתמעט ולא היה מגיע להגיד בה על קצת המכוונות. ואלו היינו באים לספר עליו בלשון האמתי, היינו חייבים לעזוב ולהניח שומע ורואה רחום חפץ, עד אשר לא יעלה לנו כי אם הישות בלבד. וכיון שבארתי הדבר הזה, אשוב אל העשרה ההם בביאורים וענינים, ואומר: שרצו הנביאים בראש ענין ההגדלה וההעלאה, כאשר אמר בבני אדם (שם ג' ד') כבודי ומרים ראשי. ורצו בעין השגחה, כאמרו (בראשית מ"ד כ"א) ואשימה עיני עליו. ורצו בפנים הרצון והכעס, כמו שאמר (משלי ט"ז ט"ו) באור פני מלך חיים. ונאמר (ש"א א' י"ח ) ופניה לא היו לה עוד. ורצו באזן קבול הדברים, כאמרו (בראשית מ"ד י"ח) ידבר נא עבדך דבר באזני אדני. ורצו בפה ובשפה באור וצווי, כאמרו (במדבר ד' כ"ז) על פי אהרן ובניו. (משלי י' כ"א) שפתי צדיק ירעו רבים. ורצו ביד יכולת, כאמרו (ישעיה נ"ט א') הן לא קצרה יד י"י ורצו בלב חכמה, כאמרו (משלי ז' ז') נער חסר לב. ורצו במעים חנות, כאמרו (תהלים מ' ט') ותורתך בתוך מעי. ורצו ברגל הכרח, כאמרו (שם ק"י א') עד אשית אויביך. וכיון שמצאנו אלה המלות בבני אדם על זולת ההגשמה, ואחר כן אומר בקצת העתים, קל וחומר שיכשר פרושם בעניני הבורא על זולת ההגשמה. ואחר כן אומר: כי כבר מצאנו אלה המלות במוצק, ולא שיכשר שיהיה לו מאומה מן אלה האברים, והוא, שאנחנו מוצאים בלשון לארץ ולמים שתים עשרה מלות. תחלתם ראש (משלי ח' כ"ו) וראש עפרות תבל ועין באמרו (שמות י' ד') וכסה את עין הארץ. ואזן כאמרו (ישעיה א' א') והאזיני ארץ. פנים, כאמרו (במדבר י"א ל"א) על פני הארץ. ופה, כאמרו (שם ט"ז ל"ב) ותפתח הארץ את פיה. כנף כאמרו (ישעיה כ"ד ט"ז) מכנף הארץ. יד כאמרו (דניאל י' ד') על יד הנהר. שפה, כאמרו (שמות ב' ג') על שפת היאור. לב, כאמרו (שם ט"ו ח') קפאו תהומות בלב ים. טבור, כאמרו (יחזקאל ל"ח י"ב) על טבור כארץ. בטן, כאמרו (יונה ב' ג') מבטן שאול שועתי שמעת קולי. רחם, כאמרו (איוב ל"ח ח') ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא. וירך, כאמרו (ירמיה לא ח') וקבצתים מירכתי ארץ. וכאשר מצאנו הלשון שעשה אלה המלות, למה שעיד חושנו, שאין מאומה מאלה האברים, אבל הם כלם העברות, כן עשתה זה למה שהעיד לו שכלנו שאין לו מאומה מאל האברים; אבל הם כלם העברות. ואם יאמר אומר: אין הלשון עושה, אלא מה שהוא מוגשם, יתחייב שימציאנו אלה השתים עשרה בארץ ובמים, וכמו שעברו אלה המלות, עבר עוד המצטרף אליהם מהטה אזנך, פקח עיניך, שלח ידך, והדומה לזה, ועברו פעליהם המיוחסים אלים, מויראה, וישמע, וידבר, ויחשב. והדומה לזה, והיה לכל אחד מהם סברא, עד וירח י"י, אשר משמעו קשה, הוא קבול, כאמרו (איוב י"ד ט') מריח מים יפרח, כפי מה שמסכים למושכל ולכתוב ולמקובל. ואם יפרץ פרץ ויאמר: ואיך יתכן שיסבור אלו הסברות באלו המלות המוגשמות, ובמה שייוחס אליהם, והכתוב כבר פרש שצורתו כצורת האדם? ראוה הנביאים מדברת עמם, ומיחסים אליה דבריו, וכן שכן שהוא על כסא, ומלאכים נושאים אותו ממעל לרקיע אשר על ראשם, כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. וכבר נראית הורה הזאת על כסא ומלאכים מימינה ומשמאלה, כאמרו (מ"א כ"ב י"ט) ראיתי את י"י יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו. נענה כי זאת הצורה ברואה, וכן הכסא והרקיע והנושאיו כלם מחודשים, חדשם הבורא מאוד לאמת אצל נביאו, כי הוא שלח דבריו אליו, כאשר אבאר במאמר השלישי. והיא צורה יקרה מן המלאכים עצומה בבריאתה, בעלת הוד ואור, והיא נקראת כבוד י"י, ועליה ספר קצת הנביאים (דניאל ז' ט') חזה הוית עד די כרסון דמיו. ועליה אמרו החכמים שכינה. ויש שתהיה אור בלא צורת איש, והבורא הגדיל נביאו, שהשמיעו הנבואה מצורה עצומה ברואה מאור נקרא כבוד י"י כאשר בארנו. וממה שמורה על מה שאמרנו, מה שאמר הנביא על זאת הצורה (יחזקאל ב' א') בן אדם עמוד על רגלך ואדבר אותך. ולא יתכן שיהיה זה המדבר הוא אדון העולמים, כי התורה אמרה (דברים ל"ד י') ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו י"י פנים אל פנים, אבל שאר הנביאים המלאכים דברו עמם. ואם נמצא הכתוב שכבר פרש שם המלאך כבר פרש המחודש. ואם אמר כבוד י"י הוא מחודש, ואם יזכור שם ה', ולא סמך אליו כבוד ולא מלאך, אבל סמך אליו ראיה, או תאר איש, אין ספק שיש במאמר דבר נסתר הוא כבוד י"י או מלאך י"י כאשר הלשון מסתרת כמו שקדמתי:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 11
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 11 somebodyואחר כן אדבר על האיכות, והם המקרים, ואומר: שהוא באמת לא יתכן שיקרהו מקרה, כי הוא בורא המקרים כלם. וזה אשר נמצא שאומר שהוא אוהב דבר או שונא דבר, הענין בזה שכל אשר צונו בו קראו אהוב אצלו, כאשר חייבנו לאוהב אותו, באמרו (תהלים ל"ז כ"ח) כי י"י אוהב משפט. (שם י"א ז') צדיק י"י צדקות אהב והדומה לזה. וקבץ רבים מהם, ואמר (ירמיה ז' כ"ג) כי באלה חפצתי נאם י"י. וכל אשר הזהירנו ממנו שלא נעשהו, קראו שנוא אצלו, מפני שחייבנו לשנאתו, כמו שאמר (משלי ו' ט"ז) שש הנה שנא י"י. (ישעיה ס"א ח') שונא גזל בעולה. וקבץ מהם רבים, ואמר (זכריה ח' י"ז) כי את כל אלה אשר שנאתי נאם י"י, ומה שאנו רואים שאומר שהוא רוצה ושהוא כועס, הענין בו, שקצת ברואיו כאשר חייב להם ההצלחה והגמול קורא זה רצון, כאמרו (תהלים קמ"ז י"א) רוצה י"י את יריאיו. (שם פ"ה ב') רצית י"י את ארצך. וכאשר יתחייב קצתם הצער והענש, קורא זה כעס, כאמרו (שם ל"ד י"ז) פני י"י בעושי רע. (עזרא ח' כ"ב) ועזו ואפו על כל עוזביו. אבל הכעס והרצון המוגשמים, והאהבה והשנאה המוגשמות, לא יהיו כי אם במי שיקוה ויירא, ונמנע מבורא הכל, שיקוה לדבר ממה שברא, או שייראהו, ועל הדרך הזה נוציא שאר תארי היראה העולים במחשבה. - ועל המצטרף אומר: כי הבורא יתברך לא יתכן שיצרפו אליו על דבר ההגשמה ולא ייוחס אליו, כי הוא לא סר קדמון, ואין דבר מן העשוים מצטרף אליו ולא מיוחס. ועתה כאשר עשם לא יתכן שישתנה עצמו וישוב מיוחס אליו ומצטרף אליו בהגשמה, אחר שלא היה כן. וזה אשר נראה בספרים שקוראים אותו מלך, ומשימים בני אדם עבדים אליו והמלאכים משרתים, כאמרו (תהלי' י' ט"ז) י"י מלך עולם ועד. (שם קי"ג א') הללו עדי י"י. (שם ק"ד ד') משרתיו אש לוהט. אלה כלם על דרך הכבוד והגדול, בעבור שהגדול שבבני אדם אצלם הוא מלך, ועל ענין שהוא עושה כל מה שירצה, ומצותו מתקיימת, כמו שאמר (קהלת ח' ד') באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה. ואשר נמצא שמיחסים אליו אוהבים ושונאים, כאמרו (תהלים צ"ז י') אוהבי י"י שנאו רע, ואמרו (שם פ"א ט"ז) משנאי י"י יכחשו לו. זה מהם על דרך הכבוד והגנוי, וכבדו החסידים מבני אדם בשם אוהבים, וגנו החטאים בשם שונאים, וכן שאר מה שנכנס בשער הזה. - ואומר במקומות לא יתכן שיצטרך הבורא אל מקום שיהיה לו, מכמה פנים. תחלתם, שהוא בורא כל המקומות. ועוד שלא סר לבדו ואפס מקום, ואיננו נעתק בעבור בריאתו למקום. ועוד כי הצריך אל מקום הוא הגשם, אשר הוא ממלא מה שיפגשהו וממששו, ויהיה כל אחד מן המתמששים מקום לאחר, וזה כלו נמנע מהבורא. וזה אשר הנביאים אומרים שהוא בשמים, על דרך הגדול והכבוד, מפני שהשמים אצלם רמים מכל דבר שידענוהו, כמו שאמרו (קהלת ה' א') כי האלהים בשמים ואתה על הארץ ועוד (מ"א ח' כ"ז) כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. וכן המאמר כשהוא שוכן בבית המקדש (שמות כ"ט מ"ח) ושכנתי בתוך בני ישראל (יואל ד' כ"א) וי"י שוכן בציון. וכל זה להגדיל המקום ההוא והישות. ועם זה כבר הראה בו אורו הנברא, אשר הקדמנו זכרו, הנקרא שכינה וכבוד. ועל הזמן לא יתכן שיהיה לבורא זמן, מפני שהוא בורא כל זמן, מפני שלא סר לבדו ואין זמן, לא יתכן שיעתיקהו הזמן וישנהו, ושהזמן איננו כי אם מדת קיום הגשמים, ואשר איננו גשם מרומם בהזמן וממדות הקיום. ואם נספר עליו בעמידה וקיומה היא על דרך הקרוב כאשר הקדמנו. וזה אשר בספרים האומרים (תהלים צ' ב') מעולם ועד עולם אתה אל. ועוד (ישעיה מ"ג י"ג) כי מיום אני הוא. ועוד (שם שם י') לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. אבל שבים כל אלו הנקודות מן העתים על פעלו. ואשר אמרו: מעולם ועד עולם אתה אל, אינם רוצים בו כי אם לא סרת מושיע תחלת הזמן לעבדיך, כאמרם (תהלים ס"ח כ"א) האל לנו אל למושעות. ואמרו ית': לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה, רוצה בו, קודם שאשלח נביאי ואחר ששלחתיו, אין אלוה מבלעדי; כי כבר הקדים לפניו עבדי אשר בחרתי, ובלשון העם יכשר שיאמר האדם לפני, והוא רוצה, קודם פעלי. כמו שאמר יואב (ש"ב י"ח י"ד) לא כן אוחילה לפניך. ויאמר אחרי, והוא רוצה, אחר פעלי. כמו שאמר נתן הנביא (מ"א א' י"ד) ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך. וכן גם מיום אני הוא, רומז אל יום נכבד יום מעמד הר סיני או מה שדומה לו, והוא אומר מן העת ההיא, אני הוא המצווה אתכם בזה, והמזהיר אתכם מזה, והמציל אתכם מזה, מפני שגמר המאמר אפעל ומי ישיבנה. ועל הקנין כי כל הברואים הם ברואיו ומעשיו, ולא יתכן שנאמר שקונה זה מבלעדי זה, ולא שֶׁקִנְיָנוֹ לזה יותר ולזה פחות. ואשר נראה בספרים אומרים שעם סגולתו וקנינו וחבלו ונחלתו (דברים ל"ב ט') כי חלק י"י עמו יעקב חבל נחלתו. אין זה כי אם על דרך הגדול והכבוד, מפני שאצלנו סגלת כל אדם וחלקו יקרים אצלו. ועוד כי משימים אותו גם הוא על דרך העברה, חלק החסידים ומנתם, באמרו (תהלים ט"ז ה') י"י מנת חלקי וכוסי, וזה על דרך הסגלה והגדול. ועל הדרך הזה יהיה ענין קריאתו אלוה לאדם ולמאמינים, כאמרו אלהי אברהם יצחק ויעקב. וכאמרו אלהי העברים, כי הוא אלהי הכל, וזה ממנו על דרך הגדול והכבוד לחסידים. - ועל המצב כי הבורא יתברך וית' אינו גשם, ולא יתכן שיהיה לו מצב מהמצבים, לא מישיבה ולא מעמידה והדומה לזה. והכל נמנע מפני שאיננו גשם, ושהוא לא סר ואין דבר זולתו.. ומפני שהמצב איננו כי אם השען גשם על אחר, ואפני המצב מחייבים שנוי וחלוף לנצב. ומה שאומרים הספרים (שם כ"ט י') וישב י"י מלך לעולם, רוצים בו הקיום. ואשר אומר (במדבר י' צ"ד) קומה י"י ויפוצו אויביך, אינם רוצים בו כי אם הקדמות העזר והעונש. ואשר אמר (שמות ל"ד ה') ויתיצב עמו שם, רוצים בו האור ההוא שנקרא שכינה. ואשר אמר (בראשית י"ח ל"ג) וילך י"י כאשר כלה, רוצים בו לעלות האור ההיא. ועם הדרך הזה הוא מתקיים כל מה שדומה לדברים האלה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 12
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 12 somebodyואומר על הפועל כי הבורא יתברך, אף על פי שאנחנו קוראים אותו עושה ופועל, לא יתכן ענינים בזה מוגשם; והוא שהפועל על המוגשם לא יוכל לפעול בזולתו עד שיפעל בנפשו, וינוע תחלה ואחר כן יניע, והוא ית' יחפוץ ויהיה הדבר, וזה דרך פעלו תמים. ועוד כי כל פועל מוגשם, צריך אל חומר יעשה בו, ואל מקום וזמן שיעשה בשם, ואל כלי שיפעל בו; וכל זה מרומם ממנו. כאשר בארנו. וזה אשר נמצא בספרים זוכרים מקצת הפעלים הדבר והפכו, או מקצתם בדבר לא הפכו, כלו מושב אל שהוא כשחפץ לחדש דבר ימציאנו בלי שיפגעהו מעשה ולא משוש. ובשער הבריאה אמרו בדבר והפכו, ויעש אלהים, וישבת. וכאשר "ויעש" איננו בתנועה ולא ביגיעה; אבל הוא המציא הדבר המחודש, כן בלי ספק "וישבת" לא מתנועה ולא מיגיעה, אבל הוא עזיבת המציא הדבר המחודש. ואף על פי שאמרו וינח, איננו דבר יותר מעזיבת החדוש והבריאה. ובשער הנבואה אמרו וידבר י"י. וענין הדבור שהוא ברא דבור, הגיע באויר אל שמע הנביא, או העם. והפך הדבור מה שאמרו (ישעיה מ"ב י"ד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק. וענין החרישות הזאת המתנה ואריכות. כי לשון הערב מספרת עליו ספוד הדבור כפי סברתינו, ואינה מספרת עליו החרישות ולא בסברא, וכאשר נוציא כמו החשיתי אל הפרוש, יתברר מה שזכרנוהו וספרנוהו בתחלת הדברים באריכות. ובהצלת הברואים מענין שמצער אותם קוראים אותו זכירה, שאמרו (בראשית ח' א') ויזכר אלהים את נח. (שם ל' כ"ב) ויזכר אלהים את רחל והדומה לזה. ואמרו בשתי הלשונות זכירה, ולא ספרה עליו אחת מהן הפך הזכירה אשר היא השכחה בעזב ההצלה. אך רוב מה שהם אומרים (איכה ב' א') ולא זכר הדום רגליו. והטובה והרחמים, נאמרים עליו בשם אל רחום וחנון. והנקמה והעונש, נאמרים עליו בשם אל קנוא ונוקם. ואלה הענינים גם כן שהיה על הברואים, כאשר אמר (נחום ב' ב') נוקם י"י לצריו ונוטר הוא לאויביו. ואמר (דברים ז' ט') שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור. וכל אשר בא מאלה השמות ענינם שב אל הברואים. וזה הוא ההפרש בין שמות העצם ושמות הפעלים וכאשר בארנו בפרוש ואלה שמות. - ועל הנפעל אין חושבים שמאומה מההפעלות נופל על הבורא כי אם הראות בלבד. וצריך שאבאר עוד שהראות אינה נופלת עליו, והוא, שהדברים אינם נראים כי אם במראים הנראים בשטחיהם, המיוחסים אל הארבעה טבעים, ומתחברים עם הכחות אשר בראות העין ממיניהם באמצעות האויר ויראו, אך הבורא מן השקר שיחשוב עליו חושב שיש בו מאומה מן המקרים, אין שלטון לראות על השגתו. והנה אתה רואה, אי אפשר למחשבות לדמותו ולציירו בהם, ואיך יהיה דרך לראות אליו? וכבר בלבל דעת קצת בני אדם ענין משה רבינו, איך שאל מאלהיו (שמות ל"ב) הראני נא את כבודך, והוסיף להם בלבול תשובתו: לא תוכל לראות את פני כל לא יראני האדם וחי, ונכפל בלבולם באמרו: וראית את אחורי ופני לא יראו:
ואומר בגלות כל זה ובארו, כי יש לבורא אור בראהו, והראהו לנביאים להיות ראיה להם כל דברי הנבואה אשר ישמיעום הם מאת הבורא, וכאשר יראה אותו אחד מהם אומר ראיתי כבוד י"י. ויש שאומר ראיתי את י"י, על דרך ההסתר. וכבר ידעת כי משה ואהרן ונדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל אמר עליהם בתחלה (שם כ"ד י') ויראו את אלהי ישראל. ופרשו אחר כן (שם שם י"ז) ומראה כבוד י"י כאש אוכלת בראש ההר; אבל כשהם רואים האור ההוא, אינם יכולים להסתכל בו מרוב כחו ובהירותו, ומי שמסתכל תתפרד הרכבתו ויפרח רוחו, כמו שאמר (שם י"ט כ"א) פן יהרסו אל י"י לראות ונפל ממנו רב. ושאל משה רבינו שיחזקהו הבורא להסתכל באור ההוא, והשיבו כי תחלת האור ההוא עצומה, לא תוכל לראותה ולא להסתכל בה, שלא ימות, אך יסך עליו בענן או במה שדומה לו, עד שיעבור תחלת האור הוא, מפני שחזק כל דבר נוגה בהתחלתו, כמו שאמר (שם ל"ג כ"ב) ושכותי כפי עליך עד עברי. וכאשר עבר תחלת האור, גלה מעל משה הדבר הסוכך עד שהסתכל באחריתו, כאשר אומר (שם שם כ"ח) והסירות את כפי וראית את אחורי. אבל הבורא עצמו לא יתכן שיראה אותו אחד מהם, כי זה מדרך השקר:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 13 Sefaria Community Translation
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 13 Sefaria Community Translation somebodyואחר כן אומר: איך יתקיים במחשבתנו הענין הזה, רוצה לומר הבורא יתברך, וחוש מחושינו לא נפל עליו? ואומר: כאשר יתקיים בה, הטבת הטוב וגנות הכזב, וחושינו לא נפלו עליו. וכאשר נעלה בשכלנו המנע מקבץ נמצא ונעדר, ושאר המתרחקים, והחושים לא ראו את זה. ואמר הכתוב (ירמיה י' י') וי"י אלהים אמת. ואומר: ואיך יעלה בשכלנו המצאו בכל מקום, עד שלא יהיה מקום רק ממנו? מפני שלא סר קודם כל מקום. ואלו היו המקומות הפרידים בין חלקיו לא היה בורא אותם. ואלו היו הגשמים מטרידים המקומות ממנו או מקצת, לא היה בורא אותם. וכיון שהדבר כן המצאו אחרי שברא הגשמים כלם, כהמצאו קודם לכן, בלא שנוי ולא פרידה, ולא הסתר ולא הפסק, וכמו שאמר (שם כ"ג כ"ד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם י"י הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם י"י. ואקרב להבין זה ואומר: לולא שהרגלנו שקצת הכתלים אין סותרים בעד הקול, וכן אנו רואים שהזכוכית איננה שכה בעד האור, וידענו כי אור השמש לא יזיקוהו הלכלוכים אשר בעולם, היינו תמהים על זה. ואלה כלם פליאות מעידות על אמתת ענינו. ואומר עוד: איך יעלה בלב שהוא יודע כל מה שהיה וכל מה שיהיה, ושידיעתם אצלו שוה? ואבאר שהברואים אינם יודעים מה שעתיד, מפני שידיעתם אינם כי אם מדרך החושים, ומה שלא יצא אל שמעם ולא ראותם ושאר חושיהם לא יעמדו עליו. אבל הבורא אשר אין דרך ידיעתו בסבה, אך היא מפני שעצמו מדע, והחולף והעתיד אצלו יחד בשוה, ידעם בלא סבה. וכאשר אמר (ישעיה מ"ו י') מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה. - וכאשר יגיע האדם אל ידיעת הענין הזה הדק, בדרך ההגדה וראות האותות והמופתים, תאמינהו נפשו ותמזג ברוחו וישוב נמצא בחדריה, וכל אשר תעמוד בהיכלה תמצאנו, כאשר אמר הנביא (שם כ"ו ט') נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך. ותשגה באהבתו אהבה שלמה שאין בה ספק, כמו שאמר (דברים ו' ו') ואהבת את י"י אלהיך בכל לבבך וגומר. ויהיה העבד ההוא זוכרו ביום בלכתו, ובלילה על יצועו, וכמו שאמר (תהלים ס"ג ז') אם זכרתי על יצועי באשמורות אהגה בך. וכמעט שתהיה מדברת ר"ל הרוח שתהמה בעת זכרו מהכוסף והכליון, וכמו שאמר (תהי' ע"ז ד') אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ותתעטף רוחי סלה. ויזון אותו זכרו יותר מן הדשנים, וירוה אותה שמו יותר מכל רוה, כמו שאמר (שם ס"ג ו') כמו חלב ודשן תשבע נפשי וגומר, עד שתשיב כל עניניה כלם אליו, ותהיה חוסה בו ובוטחת תמיד, כאשר אמר (שם ס"ב ט') בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם וגומר. ואם ייטיב לה, תודה, ואם יצערנה, תסבול, וכמו שאמר (שם כ"ב ל') אכלו וישתחוו כל דשני ארץ. ואלו היה מפריד בינה ובין גופה היתה מיחלת לו, ולא היתה חושדת אותו, כמו שאמר (איוב י"ג ט"ו) הן יקטלני לו איחל. וכל אשר תסתכל בעניניו תוסיף יראה ופחד, וכמו שאמר (שם כ"ג ט"ו) על כן מפניו אבהל אתבונן ואפחד ממנו. וכל אשר תתבונן במדותיו, תגדיל שבחיהם ותוסיף שמחתה, וכמו שאמר (תהלים ק"ה ו') ישמח לב מבקשי י"י, עד שתאהב אוהביו ותוקיר מוקיריו, כמו שאמר, (שם קל"ט י"ז) ולי מה יקרו רעיך אל וגומר. ותשנ א משנאיו ותאיב אויביו, וכמו שאמר (שם שם כ"א) הלא משנאיך י"י אשנא וגומר, עד שתטעון בעבורו ותשיב על מי שמדבר בו ובעניניו, בשכל ובדעת, לא בכבדות, כמו שאמר (איוב ל"ו ג') אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק כי אמנם לא שקר מלי תמים דעו עמך, ותשכחנו ותהללנו בשכל וביושר, לא בגוזמא ובשקר, כמו שאמר הכתוב במשבחים (דה"י ב' ל' כ"ב) וידבר חזקיהו על לב הלוים המשכילים שכל טוב לי"י. ולא תשכחנו בשהוא ישים החמשה יותר מן העשרה, שלא יוסיף בהם, ולא שיכניס עולם בחלל הטבעת, שלא יצר זה וירחיב זה, ולא שישיב אתמול החולף, כי כל זה הבל. ואפשר שישאלנו קצת הכופרים על כל אלה ונשיב, כי הוא יכול על כל דבר, וזה אשר שלא עליו איננו כלום, כי הוא הבל, וההבל איננו כלום, וכאלו שאלו היוכל על לא כלום; אך על זה שאלו באמת. אבל היא משבחת אותו בענינים העצמיים, שהוא הקדמון אשר לא חלף ולא יחליף, כמו שאמר (דברים ל"ג כ"ז) מעונה אלהי קדם. ושהוא אחד בעצמו באמת, כמו שאמר (נחמיה ט' ו') אתה הוא י"י לברך. ושהוא החי והקיים, כמו שאמר (דברים ל"ב מ') כי אשא אל שמים ידי וגומר. ושהוא יכול על כל דבר, כמו שאמר (נחמיה ט' ל"ב) האל הגדול הגבור והנורא. ושהוא היודע כל דבר ידיעה שלמה, כמו שאמר (איוב ל"ז ט"ז) התדע על מפלשי עב מפלאות המים דעים. ושהוא בורא כל דבר תחלה, כמו שאמר (ירמיה י' ט"ז) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא. ושאיננו עושה השוא ולא התהו, כמו שאמר (ישעיה מ"ה י"ח) לא תהו בראה לשבת יצרה. ושאיננו מעול ולא חומץ, כמו שאמר (דברים ל"ב ד') הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. ושאינו עושה לעבדיו כי אם הטוב, שנא' (תהלים קמ"ה ט') טוב י"י לכל וגומר. יודוך י"י כל מעשיך וגומר. כבוד מלכותך יאמרו וגומר. ושאיננו משתנה ולא יחלוף, כמו שאמר (מלאכי ג' ו') אני י"י אלהים לא שניתי ואתם בני יעקב וגומר. ושמלכותו לא תחלוף ולא תכלה, כמו שאמר (תהלים קמ"ה י"ג) מלכותך מלכות כל עולמים וגומר. ושמצותו קיימת אין משיב לה, כמו שאמר, (שם ק"ג י"ט) י"י בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. ושחובה לשבחו במדותיו הטובות והגדולות, כמו שאמר (קל"ח ה') וישירו בדרכי י"י כי גדול כבוד י"י. ושכל מה שיספרו עליו המספרים וישבחוהו בו המשבחים הוא נעלה וגדול ומרומם מהכל, כמו שאמר (נחמיה ט' ה') ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה. וזה אשר תמצא במקומות מהספרים מן השבח והתהלה איננו מיוחס אליו, אך הוא מיוחס אל ספוריו, כמו שאמר (יחזקאל ג' י"ב) ברוך שם כבוד י"י ממקומו. ושאמרו (תהלים ס"ח ה') זמרו שמו ופעמים תמצאנו לספר ספורו ויאמר (שם ע"ב י"ח) ברוך שם כבודו. ואמר (שם צ"ז י"ב) והודו לזכר קדשו. אך בדברי רבותינו רבים כאלו, הוא לספר ספורו שהם אומרים; ברוך שם כבוד מלכותו. ואומר בכל זה שהוא גם כן ממעשה הלשון, והוא, כאשר הוא מכונת להגדיל ולהאדיר, מקדמים המלות קודם שיזכרו המגודל ההוא. וכל אשר ירבו המלות ההם הקודמות, יהיה בהם יותר גדולה, כמו שנאמר (אסתר א' ד') בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת. והוא הוא עשרו ומלכותו וגדולתו, והוא גם כן יקרו ותפארתו וגדולתו. ודמו הספורים קצתם לקצתם. - הסתכל. יישירך האלהים! מה שכתבנוהו, והתבונן בו בנמשך, ועלהו במחשבתך, ואל תמהר לגזור על המלות. אבל גזור על השרשים הקודמים. ושים המלות העברה והקרבה, כאשר בארנו: Afterwards I say: How can this matter, that is, the blessed Creator, be sustained in our thoughts when none of our senses has fallen upon Him? And I say: Just as the goodness of good and the corruption of falsehood can be sustained in it (the mind) even though our senses have not fallen upon it. And just as we can conceive intellectually of the existence of that which has been collected and that which is found yet absent, and other such abstract things, even though the senses have not seen them. As Scripture says (Jeremiah 10:10): "But the Lord is truly God."And I say: How can His existence everywhere arise in our minds, such that there is no place except Him? Because no place was devoid of Him beforehand. For if places had separated His parts, He would not have created them. And if corporeal things had disturbed the places from Him, even partially, He would not have created them. And since the matter is thus - that His existence after creating all corporeal things is like His existence before creating them, without change, separation, concealment, or interruption - as it says (Jeremiah 23:24): "Can a man hide in secret places where I cannot see him? declares the Lord. Do I not fill the heavens and earth? declares the Lord."And I bring this matter closer to comprehension and say: Were it not that we are accustomed to some veils not blocking sound, and similarly we see that glass does not obstruct light, and we know that the sun's light is not harmed by the filth in the world - we would be astonished by this. But all these are wondrous things that testify to the truth of His matter. And I say further: How can it arise in the mind that He knows all that was and all that will be, and that knowledge of them is equal to Him? I explain that created beings do not know what will come about, because their knowledge comes only through the senses; and what has not come to their hearing, sight, and other senses, they cannot grasp. But the Creator, whose way of knowing is not through any cause, but is intrinsic knowledge because His essence is knowledge - the ephemeral and the future are together equal to Him, and He knows them without cause. As it says (Isaiah 46:10): "Declaring the end from the beginning, and from ancient times things that are not yet done; saying: 'My counsel shall stand, and all My pleasure I will do.'" And when a person reaches this subtle matter intellectually, through tradition and seeing signs and proofs, his soul will believe it, and it will blend into his spirit, and he will find it present in his inner chambers, and wherever it stands in his hall, he will find Him there - as the prophet said (Isaiah 26:9): "My soul yearns for You in the night, also my spirit within me seeks You earnestly." And his love for Him will be perfect, without doubt, as it says (Deuteronomy 6:5): "And you shall love the Lord your God with all your heart and with all your soul and with all your might." And that servant will remember Him by day in his going about, and by night on his bed, as it says (Psalms 63:7): "When I remember You on my bed, I meditate on You in the night watches." His spirit, so to speak, will murmur at the time of remembering Him, from longing and pining, as it says (Isaiah 26:9): "My soul yearns for You in the night, also my spirit within me seeks You earnestly." And His remembrance will nourish him more than fatness, and His name will water him more than any water, as it says (Psalms 63:6): "My soul is satisfied as with marrow and fatness; and my mouth offers praises with joyful lips." Until he returns all his affairs to Him, and takes shelter in Him and always trusts in Him, as it says (Psalms 62:9): "Trust in Him at all times, O people; pour out your heart before Him; God is a refuge for us." And if He does good for him, he will give thanks, and if He afflicts him, he will endure - as it says (Psalms 22:30): "All the prosperous of the earth shall eat and worship." And if He were to separate him from his body, he would still hope for Him and not suspect Him - as it says (Job 13:15): "Though He slay me, yet will I trust in Him." And in all that he observes of His ways, he will increase in awe and fear - as it says (Job 23:15): "Therefore I am terrified at His presence; when I consider, I am in dread of Him." And all that he contemplates of His attributes, he will magnify their praise and increase his joy - as it says (Psalms 105:3): "Let the hearts of those who seek the Lord rejoice!" Until he loves those who love Him, and honors those who honor Him, as it says (Psalms 139:17): "How precious also are Your thoughts to me, O God!" And he will hate those who hate Him, and loathe His enemies - as it says (Psalms 139:21): "Do I not hate them, O Lord, who hate You?" Until he will argue on His behalf and respond concerning Him and His ways with intellect and knowledge, not with heaviness - as it says (Job 36:3): "I will fetch my knowledge from afar, and ascribe righteousness to my Maker. For truly my words are not false; one who is perfect in knowledge is with you." And he will praise and laud Him with intellect and honesty, not with exaggeration and lies - as it says concerning those who praise (2 Chronicles 30:22): "And Hezekiah spoke encouragingly to all the Levites who showed good skill in the service of the Lord." And he will not forget Him by making the five more than the ten, without adding to them, nor by fitting a world into the hollow of a ring, without having formed this one and expanded that one, nor by returning yesterday that has passed - for all this is futile. And some of the heretics may ask about all this, and we will answer that He is able to do anything, and that which is not dependent on Him is nothing - for it is futile, and futility is nothing; it is as if they asked whether He could do nothing. But they asked properly concerning this. Rather, he (the perfect servant) praises Him for intrinsic matters - that He is the Primal One who does not change or exchange, as it says (Deuteronomy 33:27): "The eternal God is a dwelling place." And that He Himself is truly One, as it says (Nehemiah 9:6): "You alone are the Lord." And that He lives and exists forever, as it says (Deuteronomy 32:40): "For I lift up my hand to heaven and swear, As I live forever..." And that He is able to do anything, as it says (Nehemiah 9:32): "Now therefore, our God, the great, mighty and awesome God..." And that He knows everything with perfect knowledge, as it says (Job 37:16): "Do you know the balancings of the clouds, the wondrous works of Him who is perfect in knowledge?" And that He creates everything from the beginning, as it says (Jeremiah 10:16): "He who is the Portion of Jacob is not like these, for He is the Maker of all things." And that He does not do anything futile or chaotic, as it says (Isaiah 45:18): "He did not create it a waste, He formed it to be inhabited." And that He is not unjust or spoiled, as it says (Deuteronomy 32:4): "The Rock! His work is perfect, for all His ways are justice." And that He does only good for His servants, as it says (Psalms 145:9): "The Lord is good to all, and His compassion is over all that He has made." May all Your works praise You, O Lord... May they speak of the glory of Your kingdom... And that He does not change or become different, as it says (Malachi 3:6): "For I the Lord do not change; therefore you, O children of Jacob, are not consumed." And that His kingdom will not cease or end, as it says (Psalms 145:13): "Your kingdom is an everlasting kingdom..." And that His command stands, no one can turn it back, as it says (Psalms 103:19): "The Lord has established His throne in the heavens, and His kingdom rules over all." And that it is obligatory to praise Him for His good and great attributes, as it says (Psalms 138:5): "And they shall sing of the ways of the Lord, for great is the glory of the Lord." And that all that the narrators recount about Him, and for which the praisers praise Him - He is supremely lofty, great and exalted beyond it all, as it says (Nehemiah 9:5): "Blessed be Your glorious name, which is exalted above all blessing and praise." And this which is found in places in the books of praise and laudation is not attributed to Him, but rather to His narrations, as it says (Ezekiel 3:12): "Blessed be the glory of the Lord from His place." And that they said (Psalms 68:5): "Sing to His name" - and you will sometimes find it said (Psalms 72:18): "Blessed be the Lord God, the God of Israel, who alone does wondrous things" to recount His story. And it says (Psalms 97:12): "Rejoice in the Lord, O you righteous, and give thanks to His holy name." But in the words of our Rabbis there are many such things - it is to recount His story that they say: "Blessed be the name of the glory of His kingdom." And I say concerning all this that it too is a product of speech; that is, when it is intended to magnify and exalt, they place words before mentioning that great one. And the more such preceding words there are, the greater the exaltation. As it says (Esther 1:4): "He displayed the riches of his royal glory and the splendor and pomp of his majesty." And it is His wealth, kingship, and greatness; it is also His value, glory, and greatness. And the narrators likened some to others. Observe, may God guide you! What we have written, and contemplate it closely, and raise it up in your thoughts, and do not be hasty to decide on the words. Rather, decide based on the preceding fundamentals. And place the words as transition and approach, as we have explained.
נשלם המאמר השני: The second treatise is complete.
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 2
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 2 somebodyואחר אלה השלש ראיות על שהוא אחד, אומר: כי כל טענה שהיא מפרידה בין שנים, היא טענה לאחד, וכבר עמדת על מה שקדם מתשובתינו על בעלי הדעת הזה. ואומר הנה עוד, שמצאתי אלה כשיאמר להם: למה סמכתם כל אלה הנמצאות כלם אל שני שרשים בלבד, ולא חשבתם שלכל אחד מהם שרש שחדשו? הם אומרים אנחנו רואים אותם ואם רבו אפניהם, כי הם נקבצים אל התועלת והחזק, ואין ביניהם שלישי, על כן סמכנום אל שנים. והתבוננתי במאמר הזה ומצאתי שיש למדבר עמם, שיאמר להם: וכבר מצאנו התועלת והנזק שנקבץ אל חמשה חושים. מהם מה שיוחש בראות, ומהם מה שיוחש בשמע, וכן בשלשה האחרים, ואינם יותר ראוים בקבצם אל שנים מזולתם, לקבצם אל חמשה. יש לנו לאמר להם עוד: שכל תועלת ונזק מתקבצים תחת המראה, ושרשי המראה הטבעית שבעה, לובן ושחור ירוק וירקרק ואדום ומראה השמים ומראה העפר, ואינם יותר ראוים, בקבץ הכל אל שנים מזולתם, לקבצם אל שבעה. ועוד יש לנו לומר להם שהם נקבצים תחת הטעמים, ושרשי הטעם תשעה, המתוק והדשן והם חמים לחים והמר והמליח והחריף והם חמים יבשים והקובץ והחמוץ והעפוץ והם יבשים קרים, והתפל והוא קר לח, ואינם יותר ראוים לקבצם אל שנים מזולתם, לקבצם אל תשעה. וכן יאמר להם על הארבעה טבעים אשר הם סומכים אליהם הכל. וכן בעשר המאמרות אשר על העצם וכן בששת מיני התנועה, וכן בשבעה מיני הכמות, וכן בשלשה הזמנים, ושלש הגזירות, ושלש הצורות, לא אאריך בדברים עד שיתברר הפסד מה שנטו אליו מאפני ההתחלקות, שחלצו מספר מבין שאר המספרים, וגזרו עליו. ואוסיף בזה ביאור ואומר: כי כל אחד מהם כשהוא רוצה לברוא דבר, לא יתום לו כי אם בעזר האחר לו, ושניהם א"כ נלאים. ועם זה אם יהיה חפצו מכריח האחר לעזרו, שניהם מוכרחים. ואם יהיו בוחרים, ירצה אחר מהם להחיות גשם, ורוצה האחר להמיתו, יתחייב שיהיה הגשם ההוא חי מת יחד. ואומר עוד אם יהיה כל אחד מהם יכול להעלים דבר מחבירו, שניהם א"כ אינם יודעים. ואם אינם יכולים על זה, שניהם א"כ נלאים. ואומר עוד, כי אם הם דבקים, הם דבר א'. ואם הם נפרדים, יש ביניהם דבר שלישי, ולא אפשר לבעליהם לדמותם אל החשך והאור, והמשתמשים בלא שלישי, כי אלה מקרים, והם אצלם גשמים. ויצאו אלה הטענות מסכימים למה שאמרו הספרים, כי אין בורא כי אם א', באמרם (דברם ד' ל"ה) אתה הראת לדעת כי י"י הוא האלהים אין עוד מלבדו. ואמרו (שם ד' ל"ט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי י"י הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ועוד (ישעיהו מ״ה:כ״ב כ"ב) פנו אלי והושעו בל אפסי ארץ כי אני אל ואין עוד. ועוד (שם מ"ה ו') למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס מבלעדי אני י"י ואין עוד. ועוד (שם) אני י"י ואין עוד זולתי. ועוד (שם מ"ה כ"א) הלא אני י"י ואין עוד, והדומה לזה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 3
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 3 somebodyואם יאמר אומר: אם כן מה ענין אלה השני שמות המשתמשים תמיד במקרא י"י אלהים? נאמר לו כבר אמת שהוא לענין אחד, באמרו (שם מ"ה י"ח) כי כה אמר י"י בורא השמים הוא האלהים. ואמרו (תהלים ק' ג') דעו כי י"י הוא האלהים. ואם זה הביאור אל תשגיח אם יספר אחד מהם בפעל אחד, והשני בפעל אחר ודומה לזה, כלשון (שופטים ח כט-ל) וילך ירבעל בן יואש וישב בביתו ולגדעון היו שבעים בנים יוצאי ירכו. ספר השם הזה בפעל אחד, וספר האחר בפעל אחר, ולא השגיח, כי כבר אמת, כי ירבעל הוא גדעון. ואם יאמר אם כן מה ענין אמרו (תהלי' מ"ה כ"ג) אלהי וי"י לריבי. וכן (ש"ב כ"ב י"ד) ירעם משמים י"י ועליון יתן קולו? נאמר זאת עלה שנית, ירעם מפני שהוא י"י ושהוא עליון. העירה כי אתה אלהי ואתה י"י. ודמיונו כלון (תהלים מ"ט ב') שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון. ענינו שאתם עמים ואתם יושבי חלד, ושאתם בני אדם ושאתם בני איש, ודומה לאמרו (ישעיהו מ״ד:ב׳) אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל. אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו, שאתה יעקב ואתה ישורון. וכלל אומר כל מה שימצא בספרים ובדברינו אנחנו המיחדים, מלשון בספור בוראינו ומעשיו, וחולק על מה שמחייבו העיון האמתי, בלי ספק שהוא דרך העברה מהלשון, ימצאוהו המחפשים כאשר יבקשוהו. ואין השער הזה צריך להרחיב בפרושו בספר הזה, ושנבאר דרכי ההעברות והשמושים ורחב הלשון. כי כבר בארתי מזה שעור רחב בפתיחת פירוש התורה, לא אשוב לשנותו. אך אכוון לבאר מה שיש (בלבד) בלשון בכל ספק שבא לידי בלבד - ואם יאמר: מה ענין אמרו (שם מ"ח ט"ז) י"י אלהים שלחני ורוחו. נאמר כי יכשר להיות ענינו ברוחו, כאמרו (תהלים ק"ה ד') דרשו י"י ועזו ופרושו בעזו. וכאמרו (ישעיה ס' ב') ועליך יזרח י"י וכבודו עליך יראה, ופירשו (תהלים ק"ב י"ז) כי בנה י"י ציון נראה בכבודו. וכאמרו (ישעיה י"ג ה') י"י וכלי זעמו ופירשו (חבק' ג' י"א) בזעם תצעד ארץ, כן פירשו הנה (נחמיה ט' ל') ותעד בם ברוחך ביד נביאיך. אלה ואי זה דבר מזה שיבא לידינו ונמצא לו העברה ושמוש שאפשר אין אנו צריכים יותר מזה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 4
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 4 somebodyואחר כן אומר שמצאתי מדרך העיון, מה שיורה שהוא חי יכול חכם, הוא מה שהתאמת לנו שהוא ברא הדברים, ובכח שכלנו התברר, כי לא יעשה כי אם יכול ולא יכול כי אם חי, ולא יהיה העשוי המתוקן, אלא ממי שידע קודם שיעשה ואיך יהיה:
ואלה השלשה ענינים מצאום שכלנו לעושינו פתאום בלי מחשבה מביאה אחת, והוא, שבמה שעשה התקיים לו שהוא חי יכול חכם, כאשר בארתי. ולא יתכן שיגיע השכל אל אחד מהשלש הענינים האלה קודם האחר, אך הוא מגיע אליהם פתאום, מפני שהוא שקר אצלו שיעשם זולת חי, ושיעשם זולת יכול, ושיבא מעשה גמור ומתוקן, ממי שלא ידע איך יבא הפעל, כי מי שאינו ידע לא יהיה מעשהו מתוקן ולא מכוון. וכאשר התקיימו בשכלנו אלה השלשה ענינים בבת אחת, לא נתכן ללשונותינו להגיעו בבת אחת, כי לא מצאנו בלשון מלה מקבצת אלה הג' ענינים, ונצטרכנו להליץ עליהם בשלש המלות, אחר אשר קשרנו הדבר בביאור שהשכל ראם בבת אחת. ואל יחשוב חושב שהקדמון יתברך יש בו ענינים שונים, כי כל אלה הענינים הם כלם בענין שהוא עושה, אך מליצתינו היא אשר הביאתנו להוציא זה הידוע בשלש מלות. כי לא מצאנו בדברים המושמים מלה שתקבץ אותם, ולא יתכן לברוא להם מלה, ותהיה המלה בלתי ידועה, ותהיה צריכה לפירוש, ונשוב למלות רבות במקומה. ואם יחשוב חושב: כי הענינים האלה מחייבים שנוי, ר"ל: שיהיה זה זולת זה, אבאר לו הפסד מה שחשב בעיון האמת, והוא שהשנוי והשתנות לא יהיו כי אם בגשמים ובמקרים אך בורא [הגשמים ו] המקרים הוא מרומם מכל שנוי ההשתנות, ולא יספיק לי זה עד שאשביעהו באור. ואומר, כי כאשר אמרנו עושה, איננו מועיל תוספת בעצמו, אך מועיל שיש לו הנה עשוי. כן אמרנו חי יכול חכם אשר הם פרושי עושה, אבל לא יהיה עושה, כי אם מי שאלה הענינים לו בבת אחת ([א"כ] אינו מועיל תוספת בעצמו אבל מועיל שיש לו הנה עשוי). ואחר שהתבוננתי בזה ותקנתי, שבתי אל ספרי הקדש ומצאתי בהם בבטול הזולת ממנו, (דברים ד' ל"ה) אין עוד מלבדו. (איוב כ"ו י"ד) ומה שמץ דבר נשמע בו. ועוד (זכריה י"ד ד') יהיה י"י אחד ושמו אחד:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 5
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 5 somebodyואחר כן אומר שבשער הזה טעו הנוצרים וחשבו בו זולתו, והביאם זה אל שישימוהו שלשה, ויצאו אל הכפירה. והנה אני מקיים שיש עליהם מהתשובה מהמושכל, ובאחד האמת באחדותו אעזר. ואינני מכוין בתשובה הזאת עמי הארץ שבהם, כי הם אינם יודעים כי אם השלוש המוגשם בלבד, ולא אטריד ספרי בתשובתם מפני שהוא מבואר ונקל, אבל אכוון להשיב אל חכמיהם, אשר חושבים שהם מאמינים בשלשה בעיון ובדקות תבונה, ובאו אל אלה המדות ותלו עצמם בם ואמרו: לא יברא כי אם דבר חכם חי, וחשבו כי חיותו וחכמתו שני דברים זולת עצמו, ושבו אצלם ג'. ותחלת מה שתגל בו התשובה עליהם, שהם אינם נמלטים משיחשבוהו גשם או לא גשם, ואם חשבוהו גשם. הם טועים כפתיי עמם, ועם זה הם חייבים בכל תשובה שהשיבונו בה על כל מי שיגשימהו. ואם לא יחשבוהו גשם, אמרו שיש בו שנוי, עד שיהיה תארו זה אינו תארו האחר, הוא אמרם שהוא מוגשם באמת, אבל אמרוהו בלשון אחר, כי מה שיש בו שנוי הוא גשם בלא ספק, ואנחנו כבר קיימנו, כי הענינים האלה הם תאר אחד, אבל בלשון לא יוכל לקבצה בדבור, כאשר יוכל השכל לקבצה במדע. ודומה זה למי שאומר הוא אינו עובד האש, אבל הוא עובד הדבר השורף המאיר העולה למעלה, אשר הוא האש באמת. ואחר כן נשתדל עמם שיאמרו בפיהם שהוא גשם, ואם ימנעו מזה ויאמרו לא יתכן לאמר שהוא גשם, שכל גשם עשוי, וכן יתחייב שלא יאמרו שחיותו וחכמתו זולתו, שכל מי שחיותו זולתו עשוי. ואלה, ירחמך האל! סכלו אפני הבאה הראיה, והוא שאנחנו המון המיחדים האמננו שחיי האדם זולתו, בעבור שראינוהו פעם חי ופעם מת, ידענו כי דבר היה בו והיה חי, וכאשר סר ממנו שב מת. וכן כאשר ראינוהו פעם חכם ופעם סכל ידענו כי דבר היה בו והיה חכם, וכאשר סר ממנו שב סכל. ולולי מה שראינו מאלה ב' הענינים באדם, היינו מאמינים כי האדם חי חכם לעצמו. וכיון שבטל באמת מצוא עת לבורא הכל, שלא יהיה בה חי ולא חכם, כאשר נמצא לאדם, התחייב בלי ספק שיהיה חי לעצמו וחכם לעצמו, ובטל מה שנטו אליו האנשים האלה מעיקרו. ועם זה לא השלימו מה שראוי לידועם על דעתם, והוא שאמרו עצמו וחיותו וחכמתו, ועזבו לומר ויכלתו וכן ענין שומע ורואה. ואם אמרם חי מספיק להם מיכול, ואמרם חכם מספיק להם משומע ורואה, אמרם ג"כ חכם מספיק להם מחי, כי אין חכם כי אם חי. הלא תראה שהם לא הלכו על דעתם אפילו אחר עיונם, אך הבהילו במאמר הזה לעמוד בו כנגד מה שנאמר להם. ואחר כן אומר: כי אם היה אפשר בענינו שנוי אחד, היה אפשר בו כל שנוי שבעולם כי העיון איננו מעיין כי אם בכללי הדברים ומיניהם, ואיננו מעיין באישיהם ופרטיהם. ואם האנשים האלה חשבו להביא ראיה מן המושכל, כבר בארנו הפסדו עליהם במה שנטו אליו. ואם הביאו ראיה מן הכתוב, במה שאומרים קצתם, ראיתי הכתוב אומר רוח ומלה, הוא אמרו (ש"ב כ"ג ב') רוח י"י דבר בי ומלתו על לשוני. נאמר כי זה הרוח והמלה ברואים, הם הדברים המופרדים אשר שם הבורא בפי נביאו, וכבר ידענו כי הספרים קוראים שם הבורא נפש, כאשר אמר (תהל' כ"ד ד') אשר לא נשא לשוא נפשי במקום שמי. וכאשר היה בברואים נפש ורוח ענין אחד, והיה נפש בבורא ענינו שם, כן לו רוח וענינו חזון ונבואה. וזה מאלה המביאים ראיה מעוט ידיעה בלשון העברים. וכן מצאתי קצתם מביא ראיה, כי הספרים אמרו, כי רוח האל עושה. כאמרו (איוב ל"ג ד') רוח אל עשתני ונשמת שדי תחיני. ואמרו שדבר הבורא עושה, כאמרו (תהלים ל"ג ה') בדבר י"י שמים נעשו. וראיתי שגם זה ממעוט ידיעתם בלשון; אך חפץ הספרים באמרם כי העושה עשה הדברים בצוויו, או במאמרו, או בחפצו, או ברצונו; כלומר שעשה אותם בכוונה, לא על דרך השוא ולא בשגגה, ולא בהכרח, כאשר אמר (איוב כ"ג י"ג) והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש. ורוצים באמרו שהוא עשה אותו בדברו וברוח פיו ובמאמרו ובקריאתו שעשה אותם בבת אחת, לא במדה מהזמן, ולא חלק אחרי חלק, כאשר אמר (ישע' מ"ח י"ג) קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. ונדמה לנו זה בדבר אשר נאמר לו בו או שנפח בו ברוח פיו, כן אמר (תהל' ל"ג ו') וברוח פיו כל צבאם. מנשמת רוח אפך (שם י"ח ט"ז) ומזה אני מוצא אותם עוזבים דעתם, כי הספרים אומרים כי ידו תעשה (איוב י"ב ט') כי יד י"י עשתה זאת. ושעינו תצור (משלי כ"ב י"ב) עיני ה' נצרו דעת. ושכבודו יאסוף (ישע' נ"ח ח') כבוד י"י יאספך. ושאפו עולה (תהל' ע"ח ל"א) ואף י"י עלה בהם. ושרחמיו באים (שם קי"ט ע"ז) יבואוני רחמיך ואחיה. ויהיה כל אחד מאלו הענינים והדומה להם מדות אחרות מוספות על הרוח והמלה. מפני שלכלם פעל מיוחס להם כאשר להם פעל מיוחס. ואלה, יישירך האלהים! והדומה להם אצלנו העברות בדבור והרחבות נרחבה בהם הלשון, ולכל אחד מהם הקרבה והבנה, אבאר אותו בעתיד בעזרת האל:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 6
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 6 somebodyומצאתי קצתם חושב ענין י"י קנני ראשית דרכו (משלי ח' נ"ב) שלבורא מלה קדמונה לא סרה ברואה. והשער הזה כבר השיבותי קודם הפעם הזאת על אשר השיבותי אל הרוחניים, ובארתי שמלת קנני ענינה בריאה, וגליתי שהתאר ההוא תאר החכמה; ואין רוצים בו שברא הדברים בכלי הוא החכמה, אבל רוצים בו שברא הדברים מתוקנים, יעיד מי שיראה אותם כי חכם עשה אותם. וראיתי אחרים נתלים בנעשה אדם בצלמנו (בראש' א') ואומרים שזה הדבור רומז לרבים. ואלה יותר סכלים מהאנשים ההם, כי לא ידעו כי לשון העברים מתרת לגדול לאמר נפעל ונעשה והוא אחד, כאשר אמר בלק (במדבר כ"ב ו') אולי אוכל נכה בו. ואמר דניאל (ב' ל"ו) דנא חלמא ופשרא נאמר קודם מלכא. ואמר מנוח (שופטים י"ג ט"ו) נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים והדומה להם. ואחדים חושבים בענין (בראשית י"ח א') וירא אליו י"י באלוני ממרא ואומרים, שזה הענין אשר נראה לאברהם הנקרא בשם הזה הוא שלשה; כי הוא פירש אחריו, שלשה אנשים נצבים. ואבאר כי אלה הם סכלים מהכל, והוא, שלא המתינו עד שיגיעו לסוף הענין, ואלו היו ממתינים עד שישמעו (שם שם כ"ב) ויפנו משם האנשים וילכו סדומה ואברהם עודנו עומד לפני י"י. היו יודעים כי האנשים כבר הלכו וכבוד י"י עומד ואברהם לפניו, ובטל שיהיה הוא הם, אבל נראה הכבוד תחלה לאברהם שילמד ממנו שאלה אנשי חסידים ויראי השם. על כן אמר להם (שם שם ג') אדני אם נא מצאתי חן בעיניך; רוצה לומר, מלאכי י"י, על דרך ההסתר הנמצא בלשון העברים ובלשונות אחרות, כאשר אמרו (שופטים ז' כ') לי"י ולגדעון רוצים, חרב לי"י ולגדעון. ואומרים (שם ט"ז ב') לעזתים לאמר. וכבר הסתירו (שם ט' כ"ה) ויוגד. ואמרו (ש"ב ט"ו י"ב) וישלח אבשלום. והסתירו ויקח את אחיתופל והדומה לזה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 7
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 7 somebodyואלה האנשים, ירחמך האל! ארבע כתות. השלש מהם יותר קדמונים, והרביעית מקרוב יצאה. הראשונה רואה כי משיחם גופו ורוחו מהבורא יתברך. והשנית רואה שגופו נברא ורוחו מהבורא לו. שלישית רואה שרוחו וגופו נבראים, ויש בו רוח אחרת מהבורא. אבל הרביעית חושבת שהוא כמו הנביאים בלבד, וסוברים בבן הנזכר אצלם בו, כאשר נסבור אנחנו בבני בכורי ישראל (שמות ד' כ"ב) כי הוא להגדיל ולפאר בלבד. וכאשר חושבים זולתנו ענין אברהם ידיד הבורא. וזאת הכת האחרונה התחייבו ממה שאשיב עליהם בספר זה, וממה שאזכרנו בשער השלישי בשער בטול התורות שנקרא בערבי אל נס"ך. וכל מה שאזכרנו במאמר השמיני בביאת המשיח. אך הכת הראשונה האומרת כי קצת האל שב גוף ורוח, היא מתחייבת עם שתי התשובות האלה כל מה שיתחייבו בו האומרים, כי הדברים הנבראים הם מן הבורא. והכת השלישית האומרת שגופו ורוחו מחודשים, תחייב כי גוף מחודש שב אלוה בשתוף דבר בו אלהי, ומקישין אותו לחול הכבוד על הר סיני, ובעץ הסנה, ובאהל מועד. וזה מחייב אותם להאמין, כי האהל והסנה וההר, האלהים גם כן, ויוסיפו רעה, ועם זה התחייבו מה שזכרתיו בשער בטול התורות ובשער ביאת המשיח. אך הכת האמצעית התחייב בו מה שהתחייבו בו השתי כתות יחד, תתחייב מה שהתחייבה בו הראשונות, מפני שאמרה שהרוח אלהית עליונה, ומה שהתחייבה בו האחרונה, מפני שאמרה כי הגוף מחודש. ואם זה מה שיש בשער בטול התורות וביאת המשיח לא תמלט ממנו, והוא, מה שזכרתיו בקצרם לגלות התשועה על מי שהאמין שהוא שנים או שלשה או יותר, אך הוא אחד נפרד:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 8
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 8 somebodyואסמיך לזה מה שאולי יאמר אומר: איך יהיה מה שהיא יותר דק מכל דק בענין חזק מכל חזק? אומר: כי החכם שם לשער הזה סימנים בנמצא, והוא, שהנפש יותר דקה מהגוף והיא חזקה ממנו ובה מנהיג את עצמו, ועל כן היו האבות נשבעים (ירמיה ל"ח ט"ז) חי י"י אשר עשה לנו את הנפש הזאת. וכן החכמה יותר דקה מן הנפש והיא חזקה ממנה ובה תתנהג, ובעבור זאת תמצאנה לבדה מיוחסת אל הבורא, (משלי ג' י"ט) י"י בחכמה יסד ארץ. וכן בארבע יסודות אנו רואים המים שהם יותר דקים מן העפר, והם יותר חזקים ממנו, מפני שהם שוקעים בו ועוקרים אותו. והרוח יותר דק מן המים והוא חזק מהם, כי הוא מניע אותם ופעמים ישליכם. והאש יותר חזקה מן הכל, כי עגלת האש סובבת הכל, ומתנועתה המתמדת תנוח הארץ וכל אשר עליה במרכז, והתנועה העליונה המזרחית אשר מסבבת הגלגל הגדל לא ידע לה אדם סבה מניעה, כי אם מצות יוצרה ית', אשר הוא דק מן הכל וחזק מן הכל. וכבר התבאר כי כל דבר הוא יותר דק בענין הוא חזק ממנו. וכיון שהקדמתי הענינים האלה, אני רואה לכתוב רוב התארים והדברים ששואלים עליהם בענין הזה, ממה שעולה על הלב, ונמצא בכתוב, ונשמע מדברי מאמין. ואקדים לזה מאמר כולל:
ואומר: כי כל מה שרומזים אליו בענין הזה מעצם ומקרה, או תאר לעצם ומקרה, לא יכשר ממנו לא רב ולא מעט בענין העושה. כי זה העושה יתברך ויתעלה התקיים לו שהוא עושה הכל, ולא נשאר עצם ולא מקרה ולא מה שיתואר בו, אלא שכבר נכר ונגבל ונכלל והתקיים שזה העושה עשהו, וכבר נמנע ונשתקר שיאמר עליו מאומה ממה שהוא עשהו. וכל מה שימצא בספרי הנביאים מתארי העצם והמקרה, אי אפשר שלא ימצא להם בלשון ענינים זולת ההגשמה, עד שיסכים למה שמחייב אותו העיון. וכל מה שנאמרהו אנחנו המון המאמינים מתאריו ממה שידמה להגשמה, הוא ממנו הקרבה והמשלה, ואינו בגשמות הדברים אשר נאמר כמוהם על בני אדם. וכיון שבארתי אלה השלשה ענינים, אל יטעוך המעיין בספר ויכניסו עליך הספקות, מאמרך חיה, ומאמרך חפץ, ומאמרך רצה וכעס והדומה לזה. וכן ממה שיש בספרים, כי אלה המעלות לא נאמר אותם אלא אחר קיום השרש, כאשר הקדמנו אליו שישובו אליו וינשאו עליו, כי הבנין איננו נבנה כי אם המיסוד ולמעלה, ואיננו נבנה ממעלה למטה. על כן אל תהי נבוך בעבור תאר שתראה אותו בספרים או שתמצא אותנו מסכימים עליו, ותשוב בספק. אבל הקש אותו על השרש באשר כבר התברר והתקיים באמת:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 9
HaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 9 somebodyוהנה אני מציע אלה הענינים על עשר המאמרות, ואדבר על כל אחד מהם במה שיכשר ואומר כי אנשים סברו כי זה הענין עצם, ונחלקו דעותם בו. אמר קצתם אדם, ואמר קצתם אש, ואמר קצתם אויר, וקצתם כסף. ואחרים אמרו דברים אחרים זולת אלה, וכיון שהתקיים שהוא בורא כל אדם, וכל אש וכל אויר וכל כסף, וכל נמצא, כבר התבטל בראית השכל כל אלה המחשבות. וכאשר התקיים זה בשכל, כן התקיים מן הספרים, והוא, שהדברים הנמצאים חמשה שרשים; המוצק, והצומח, ובעלי חיים, והכוכבים, והמלאכים. והרחיקו הספרים מהדמות חמשתם אל הבורא או שידמה להם, ואמרו ביקר שבמוצק, והוא הזהב והכסף (ישעיה מ"ו ה' י') למי תדמיוני ותשוו ותמשילוני ונדמה. הזלים זהב מכיס וכסף בקנה ישקלו. ואמרו יתברך: למי תדמיוני ותשוו, בטל בו שיהיה דבר דומה אליו, ואמרו: תמשילוני ונדמה, בטל בו שיהיה הוא דומה אל דבר. ואמרו ביקר שבצמח, הארז והשטה (שם מ' י"ח-כ') ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו? הפסל נסך חרש. המסכן תרומה עץ לא ירקב יבחר. ואמרו בבעלי חיים כלם (דברים ד' ט"ו-י"ח) ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה תבנית כל בהמה אשר בארץ תבנית כל צפור כנף אשר תעוף בשמים תבנית כל רומש באדמה תבנית כל דגה אשר במים מתחת לארץ. ואמרו בכוכבים (ישעיה מ' כ"ה כ"ו) ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם. ואמרו במלאכים (תהלים פ"ט ז') כי מי בשחק יערך לי"י בבני אלים. וקבצו כל נמצא והרחיקו, שידמו לבורא או שידמה אליהם הבורא. ואלה הדברים המפורשים, הם השרשים (הברואים) הבטוח בהם, וראוי שיושב כל דבר מסתפק מהעברות הלשון אליהם עד שיסכים עמם. ומזה מה שאמר הכתוב (בראשית א' כ"ז) ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו. ואבאר שזה על דרך ההגדלה והחשיבות, והוא, כאשר כל הארצות שלו והגדיל אחד מהם, באמרו: זאת ארצי, ושכל ההרים שלו והגדיל אחד מהם, באמרו: זה הרי. וכן יש לו כל הצורות והגדיל אחד מהם באמרו: זאת צורתי, על דרך היחוד והסגולה, לא על דרך ההגשמה. ומהם מה שאמר הכתוב (דברים ד' כ"ד) כי י"י אלהיך אש אוכלה הוא. ואבאר שרוצה בזה שהוא באש שורף למי שכפר וכחש, ואני מוצא בלשון שהוא מדמה בלא כף. ויוציא אתכם מכור הברזל (שם ט' כ') שענינו כמכור הברזל. ועוד (ש"א כ"ד ט"ו) אחרי כלב מת אחרי פרעוש אחד, ענינו, ככלב מת, או כפרעוש. ועוד (דה"י א' י"ב ח') ופני אריה פניהם בבני גד, ענינו, כפני אריה. כן אש אוכלה ענינו כאש אוכלה הוא שהוא עונש. ואחר כן אדבר אל הכמות ואומר: שענין הכמות סובל שני דברים לא יתכנו על הבורא, אחת מהם מדת ארך ומדת רחב ומדת עמק, והאחרים פרקים וחבורים יתפרקו ויתחברו קצתם אל קצם, ולא יאמר על הבורא מאומה מזה, בראיות, מן המושכל, ומן הכתוב, ומן המקובל מן המושכל; שאל הפרקים והחבורים הם אשר בקשנו להם בורא ומצאנוהו בשכלנו. ומצאנו שלא נשאר מהם דבר שלא נכנס תחת ענין שהוא עשהו. ומן הכתוב, כאשר הקדמנו (דברים ט' ט"ז) פן תשחיתון, ושאר הכתובים. ומן המקובל, כי מצאנו חכמי עמנו הנאמנים על תורתינו בכל מקום שמצאו מאומה מאלה הדמיונים, לא תרגמוהו מוגשם, אבל השיבוהו אל מה שמסכים לשרש הקודם. והם תלמידי הנביאים, ויודעים יותר דברי הנביאים. ואלו היה אצלם שאלה המלות בגשמותם, היו מתרגמים אותם לנו כאשר הם. אך התברר להם מהנביאים, חוץ ממה שיש בשכלם, כי אלה המלות המוגשמות, רצה בהם ענינים גדולים ויקרים, תרגמום כאשר התברר להם. ומזה תרגמו (שמות ט' ג') הנה יד י"י הויה, הא מחא מן קדם י"י הויא. (שם כ"ד י') ותחת רגליו, תרגמוהו ותחות כורסיה יקריה. ותרגמו (שם י"ז א') ע"פ י"י, על מימרא די"י. ותרגמו (במדבר י"א י"ח) באזני י"י, קדם י"י, וכן כל מה שדומה לזה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IV] Free Will; Obedience and Disobedience 1
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IV] Free Will; Obedience and Disobedience 1 somebodyוכיון שהקדמתי הדברים האלה אתחיל עת ואומר:
הודיענו אלהינו על יד נביאיו, שהוא שם לאדם יתרון על כל ברואיו, כאמרו (שם שם כ"ח) וירדו בדגת הים וגומר. וכאשר אמר במזמור (תהילים ח׳:ב׳) י"י אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ, מתחלתו ועד סופו. ושהוא נתן לו יכולת לעבדו, ושם אותה לפניו והשליטו עליה. ושם הבחירה ברשותו, וצוהו שיבחר בטוב, כאשר אמר (דברים ל' י"ט) ראה נתתי לפניך היום את החיים וגומר. ואמר אחרי כן (שם שם) ובחרת חיים וגומר. והעמידו לנו על המאמר הזה האותות והמופתים וקבלנוהו. ואחר כן עייננו במלאכת העיון; במה נתן לנו יתרון, ומצאנו יתרונו בחכמה אשר נתנה לו ולמדו אותה, כאשר אמר (תהלים צ"ד י') המלמד אדם דעת. והוא בה שומר כל דבר שחלף מהפעלים. ובה רואה רוב הנולדות אשר תבאנה. ובה הגיע להעביד הבהמות לעבוד לו הארץ, ויביאו לו תבואתה. ובה הגיע להוציא המים ממעמקי הארץ, עד שיהיו הולכים [על] (עד) פניה. ועוד עשה לו הגלגלים השואבים ממנה מעצמם. ובה הגיע לבנות הבתים הנכבדים, וללבוש הבגדים החמודות, ולתקן המטעמים הערבים. ובה הגיע לנהוג החיילים והמחנות להנהגת המלכות והשלטון, עד שנתקנו בני אדם. ובה הגיע אל ידיעת תכונת הגלגל, והליכת הכוכבים, ושיעור גרמיהם ומרחקיהם ושאר עניניהם. ואם יחשוב חושב, כי אשר נתן לו היתרון הוא דבר זולת האדם, יראנו אלה המעלות או קצתם לזולתו, וזה מה שלא ימצאהו. ובדין אם כן, שיהיה המצווה המוזהר הגמול הענוש, כי הוא קטב העולם ומכונתו, כמו שאמר (ש"א ב' ח') כי לי"י מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. ואמר (משלי י' כ"ה) וצדיק יסוד עולם. וכאשר התבוננתי אלה השרשים ומה שמסתעף מהם, ידעתי כי מותר האדם, איננו טעות שנופלת בלבנו עליו ולא נטות אל הותירנו, ולא שהביאתנו גאוה, ולא עזות שנטעון אותו לנפשנו; כי אם אמת ברורה וצדק מבואר, ולא הותירו החכם אל הדברים, כי אם בעבור ששמו מקום למצותו והזהרתו, כאשר אמר (איוב כ"ח כ"ח) ויאמר לאדם הן יראת י"י היא חכמה וסור מרע בינה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IV] Free Will; Obedience and Disobedience 2
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IV] Free Will; Obedience and Disobedience 2 somebodyוצריך שאזכור מה שדקדקתי בשער הזה ממה שהוצרך אליו:
ואומר שחשבתי ואמרתי: איך תהיה הכונה מכל אשר בעולם על האדם, והנה אנחנו רואים גופו קטן ונבזה? והתישבתי בזה ומצאתי, שאף על פי שגופו קטן, נפשו רחבה מהשמים והארץ, כי מדעו כולל כל אשר בם, עד שהגיע לדעת מה שיש למעלה מהם אשר בו היא עמידתם; רוצה לומר: הבורא יתברך, וכמו שאמר (תהלים קל"ט י"ד) נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד. וחשבתי בענין ימי חייו ואמרתי: למה לא יחיה תמיד? והתבאר לי שהבורא לא נתן לו החיים האלה הקצרים בעולם הזה, אשר הוא עולם הטרח, אך כאשר יסייעוהו יהיה לו החיים התמידים, כאשר אמר הכתוב (תהלים כ"א ה') חיים שאל ממך נתת לו וגומר. וכאשר אבאר בממאר התשיעי. וחשבתי איך היה עם מותר האדם, בנין גופו חלוש, מורכב מהדם והליחה ושתי המררות, ולמה לא היו חלקיו זכות מתמידות? והשיבותי המחשבה הזאת ואמרתי: אם נרצה זה, אנו רוצים שיברא כוכב או מלאך, כי גוף האדם הוא זה הנברא מאלה התערובות, והוא יותר זך מכל הדברים האלה הארציים, ומה שהיא יותר זך ממנו, הוא אחד מהשנים, אם מלאך, או כוכב. ומי שיחפץ לשום גוף האדם מחלקים, אינם חלקיו, הוא רוצה לבטלו, כמי שרצה שלא יהיו שמים, כי אם מעפר, ושלא תהיה ארץ כי אם מאש, שרצונו הבל ומה שאיננו חכמה. וכבר אמר (תהלים ק"ד כ"ד) מה רבו מעשיך י"י כלם בחכמה עשית וגומר. וחשבתי עוד בחליים הבאים עליו ואמרתי: הלואי נצל מהם, או נדחו מעליו. ומצאתים טובים לו; בעבור שישוב מחטאיו ויכנע לאלהיו ויתקנו עניניו, כמו שאמר (איוב ל"ג י"ט) והוכח במכאיב על משכבו. וחשבתי עוד במשול החום והקור, והרגשתו בארס זוחלי העפר, והחיות המזיקות. וידעתי כי הרגשתו בה מתקנתו, כי אם לא היה מרגיש בצער, לא היה מפחד מעונש אלהיו. כי כאשר אמר אליו: אני אצערך. לא היה יודע מה הוא הצער. ושמהו מרגיש בצערים האלה לבעבור יכירם ויהיו לו לדמיון, כמו שששאמר בחום הגדול (מלאכי ג' י"ט) כי הנה יום בא בוער כתנור. ואמר בדמות העונש בארס (דברים ל"ב ל"ג) חמת תנינים יינם. וחשבתי באלה הצרכים המורכבים בו, והתאוות אשר הרבה מהם לרע לו. והתבאר לי כי החכם לא הרכיבם בו, כי אם לשום כל אחת מהנה במקומה בשכל אשר חננו הלאהים. תאות המזון להעמיד הצורה, ותאות המשגל להעמיד תמורתו. ויתעסק בכל כפי שבאר לו והתירו. ואם הוא מתעסק בו מצד ההתר, יהיה משובח, ומתעסק בו מן האיסור, יהיה מגונה, כמו שאמר (משלי י"א כ"ג) תאות צדיקים אך טוב ותקות רשעים עברה, ואמר (תהילים י׳:ג׳ ג') כי הלל רשע על תאות נפשו. וחשבתי: איך יעותד לו הצער המכאיב וההתמדה באש. וראיתי כי לעמת זה הנעמות התמידית וההתמדה כגמול, ואם לא יהיו שניהם כן, לא יקוה תקוה גמורה, ולא יירא יראה גמורה, וכמו שאמר (דניאל י"ב ב') אלה לחיי הולם ואלה לחרפות לדראון עולם. וחשבתי שהוא קודם דזה צוה עליו בעולם הזה להמית אותו באפני ארבעה מיתות. והתבאר לי כי זה לתקנתו, ואיננה יוצאה חוץ לשכל כי השכל כשהוא רואה כי אדם האחד כשיפסד אחר מנתחיו, בחלי או בארס, שכריתתו תקנה בעבור הצלת שאר גופו, כן רואה מן המדברים, כי המית מי שנשחת מהם והשחית בארץ תקנה בעבור שינצל שאר המין, כמו שאמר (דברים י"ט כ') והנשארים ישמעו וייראו. ואחר אשר ספרתי אלה השבעה שערים משער הצדק בצווי האדם הזה, אומר, וכן כל מה שנדמה למאמין ממה שדומה להם, ראוי שיחשוב בו הטוב, כי בלי ספק ימצא לו פנים מן החכמה, כמו שאמר (תהלים כ"ה י') כל ארחות י"י חסד ואמת וגו':
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IV] Free Will; Obedience and Disobedience 3
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IV] Free Will; Obedience and Disobedience 3 somebodyואחר שבארתי: איך תהיה העמידה על השערים האלה מאופני הצדק, אומר, וממה שהוא נאות לצדק הבורא וחמלתו על האדם הזה, שנתן לו כח ויכולת לעשות מה שצוהו בו, ולהמנע ממה שהזהירו ממנו. וזה מבואר בשכל, ובכתוב. בשכל, שהחכם לא צוה אדם מה שאין ביכלתו, ולא מה שילאה מעשוהו. ובכתוב, כמו שאמר (מיכה ו' ג') עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי. ועוד אמר (ישעיה מ' ל"א) וקויי י"י יחליפו כח. (ישעיה מ"א א') החרישו אלי איים ולאמים יחליפו כח. ואמר עוד (מיכה ב' א') באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם. וראיתי כי היכולת ראויה שתהיה קודם הפעל, עד שיתן לאדם הפעל והעזיבה על התמורה. כי אם היתה שוה עם הפעל, היה כל אחד מהם סבה לאחר, או לא יהיה אחד מהם סבה לאחר. ואלו היתה אחר הפעל, היה אדם יכול להשיב, מה שעשה קודם וזה הבל, ואשר לפניו הבל. וכבר התחייב שתהיה יכלת האדם קודם פעלו, כדי שישלם לו בה להגיע אל מצות אלהיו. ואראה לבאר כי כאשר עשות האדם את הדבר הוא פועל, כן עזיבתו אותו הוא פועל גם כן. כי לא עזב אותו כי אם לעשות הפכו. ואיננה כעזיבת הבורא יתברך לברא הדברים אשר ברא, שאיננה פעל; כי הבורא כשעזב לברא הגשמים ומה שיש בהם, לא היה הפך לגשמים החם. אבל האדם כיון שפעלו המקרים, הוא עוזב דבר, שיבחר לפעול הפכו, ואם לא יאהב, ישנא, ואם לא ירצה, יכעס, ולא תמצא לו מעלה ביניהם. וכן הכתוב אומר (ויקרא י"ח ל') ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם. ואמר עוד (תהלים קי"ט ג') אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. וצריך שאבאר, שהאדם לא יעשה דבר עד שיהיה בוחר לעשותו, כי לא יתכן לעשות, מה שאין לו בחירה, ולא מי שאיננו בוחר. וזה שאנחנו רואים התורה שאיננה מחייבת בענש מי שחטא בשגגה, לא בעבור שאיננו בוחר אבל בעבור שלא שלא ידע העלה והסבה בזה, כאמרנו בהורג נפש בשגגה, שהוא מזיד בכרות העץ ובוחר; אבל שגג להשמר. ובמחלל שבת שהוא מזיד לקושש עצים, אבל שכח שהוא יום שבת:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IV] Free Will; Obedience and Disobedience 4
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IV] Free Will; Obedience and Disobedience 4 somebodyואומר אחרי הדברים האלה, כי הבורא אין לו שום הנהגה במעשי בני אדם, ואיננו מכריחם לעבודה ולא למרי. ויש לי אל זה ראיות מדרך המוחש ומדרך השכל וממה שבכתב ושבקבלה. מדרך המוחש, שמצאתי האדם שוער בנפשו, שיוכל לדבר, ויוכל לשתוק. ויוכל לתפוש, ויוכל להניח, ואיננו שוער בכח אחר שימנעהו מחפצו כלל. אין הדבר כי אם שהוא מנהיג טבעו בשכלו, ואם יעשה כן יהיה משכיל, ואם לא יהיה סכל. ומן המושכל כי הראיות כבר תתקיימנה במה שקדם על הפסד היות פעל אחד משני פועלים. ומי שחשב שהבורא מכריח את עבדו על דבר, כבר שם הפעל האחד לשניהם יחד. ועוד שאם היה מכריחו לא היה ענין לצוויו והזהרתו אותו. ועוד אם יהיה מכריחו על פעל לא היה נכון לענשו עליו. ועוד שאם היו בני אדם מוכרחים, היה הגמול ראוי למאמין ולכופר יחד. מפני שכל אחד מהם עשה מה שצוה לו לעשותו. כמו שאם היה חכם משים, אחר משני אומנים לבנות, והשני להרוס, חייב לתת שכר שניהם. ועוד שאם היה האדם מוכרח היתה לו טוענה, כי ידע כי האדם לא יוכל לנצח יכלת בוראו, וכאשר יתנצל לפניו הכופר שאיננו יכול להאמין בו, מן הדין שיהיה צדיק במאמרו, והתנצלותו מקובלת. ומן הכתוב כמו שהקדמנו תחלה ובחרת בחיים (דברים ל׳:י״ט י"ט). ומה שבא בחוטאים (מלאכי א ט') מידכם היתה זאת הישא מכם פנים וגומר. ומה שבאר שהוא נקי מחטאיהם, באמרו (ישעיה ל' א') הוי בנים סוררים נאם י"י לעשות עצה ולא מני. ומה שבאר מהנקותו ממעשה הכוזבים, באמרו (ירמ' כ"ג כ"א) לא שלחתי את הנביאים והם רצו וגומר. וממה שיש בקבלה בדברי רבותינו, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר (דברים י' י"ב) ועתה ישראל מה י"י אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגומר (ברכות ל"ג). ואף על פי שלא נשאר אחר אלה הבאורים דבר שיבוקש, הכחיש הבורא ההכרח בשלשה שרשים. הראשון בתמה, ששם בני אדם לתמוה על הענין הזה, באמרו (יחזקאל י"ח כ"ג) החפץ אחפוץ במות הרשע נאם י"י אלהים הלא וגומר. והשני בקיימו שזה הדבר לא יהיה, באמרו (יחזקאל י"ח ל"ב) כי לא אחפוץ במות המת נאם י"י אלהים וגומר. והשלישי שנשבע על זה, באמרו (יחזקאל ל"ג י"א) אמור אליהם חי אני נאם י"י אלהים אם אחפוץ במות הרשע וגו' וסבב הענין מכל צד וזרז עליו:
ואחר הביאור הזה אביא אחריו שלש שאלות, ואומר, אולי יאמר אומר: כשהבורא נקי מרצותו בחטא חוטא, איך יתכן להיות בעולמו מה שאינו רוצה בו? והתשובה בזה קרובה, והוא, שהמורחק אצלנו שיניח החכם ברשותו דבר שלא ירצהו, הוא באדם. כי האדם הוא מואס הדבר אשר יזיקהו, ואלהינו יתברך לא מאס הדברים האלה בעבור עצמו, כי לא יתכן שישיגהו מקרה מהמקרים, אבל מאסם בעבורנו מפני שהם מזיקים אותנו. כ"א נחטא בו ולא נודה במה שאנו חייבים לו נסכל, ואם נחטא קצתנו על קצתנו נאביד נפשותינו והוננו. וכיון שהדבר גלוי כן, איננו רחוק שיהיה בעולמו מה שנמאסהו אנחנו, ומה שבאר לנו שהוא נמאס אצלו, לנו על דרך החמלה. וכבר באר זה בכתוב באמרו (ירמיה ז' י"ט) האותי הם מכעיסים נאם י"י הלא אותם וגומר. ואולי יאמר עוד כשהוא יודע מה שיהיה קודם היותו, כבר ידע שהאדם עתיד למרותו, ואי אפשר שלא ימדהו האדם כדי שתשלם ידיעתו. וגלות הספק הזה יותר באור מן הראשון. והוא שאומרו, אין לו ראיה שידיעת הבורא את הדברים הם סבת היותם, אבל זה מאמר שסבר אותו או הזיד בו. ובאור הפסד זה, שאם היתה ידיעת הבורא את הדבר סבה להיותו, היו הדברים קדמונים, מפני שידיעתו אותם קדמונית לא סרו, מפני שלא סר יודע אותם. אבל נחשוב שהוא יודע הדברים על אמתת הויתם, ומה שיש מהם ממה שיחדשהו הוא כבר ידע שיחדשהו, ומה שיש מהם מה שיבחרהו האדם, כבר ידע שהאדם יבחרהו. ואם יאמר, וכאשר ידע הבורא שהאדם עתיד לדבר, היתכן שיחריש או שישתוק? נאמר בלשון צח, כי האדם אלו היה שישתוק תמורה שידבר, היינו משימים בעקר המאמר, כי הבורא ידע שהאדם עתיד לשתוק, ולא היה נכון שנשים שהוא ידע שהאדם עתיד לדבר, כי הוא ידע העולה מפעל האדם הנופל אחר כל מחשבה והקדמה ואיחור, והוא בעצמו אשר ידעו, וכמו שאמר (תהלים צ"ד י"א) י"י יודע מחשבות אדם. (דברים ל"א כ"א) כי ידעתי את יצרו:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IV] Free Will; Obedience and Disobedience 5
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IV] Free Will; Obedience and Disobedience 5 somebodyומצאתי בני אדם שואלים בשער הזה. מה אפני החכמה שיצוה ויזהיר הצדיק אשר ידע ממנו כי לא יסור מעבודתו? ומצאתי לזה ארבעה פנים. מהם להודיעו מה שהוא חפץ ממנו, ומהם לשלם לו הגמול, כי אם יעבוד אותו והוא בלתי מצווה, לא יהיה לו גמול. ומהם שאם יגמלהו על מה שלא צוהו בו, או יענישהו על מה שלא הזהירו יהיה זה עול. ומהם שינה עליו הצווי עם הנביא עם הצווי אשר בשכל, בעבור שישמר ויזהר, כמ"ש (יחזקאל ג' כ"ג) ואתה כרי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק והוא לא חטא חיה יחיה כי נזהר. ושואלים עוד ומה אפני החכמה בשליחות אל הכופרים אשר ידע מהם כי לא יאמינו? וחושבים זה לשוא. ומצאתי להם ששה פנים, מהם שאם לא היה שולח אל הכופר שיאמין, ומהם שמה שיש בידיעה אלו לא היה יוצא אל הפעל, היה הגמול והעונש כפי ידיעתו, לא כפי מעשה הברואים. ומהם שראיותיו החושיים והשכליים, כאשר העמידם בעולם למאמינים ולכופרים, כן ראוי שיהיו ראיותיו הנבואיות כוללות המאמינים והכופרים. ומהם כי כמו שנתברר לנו כי מי שמצוה ברע למי שלא יעשהו מריע לו ונקרא סכל, כן מי שמצוה בטוב, כאשר יעזוב המצווה לקבל מצותו, תשוב מצותו סכלות, בעבור שלא קבלה, יהיה גם כן מי שמצוה ברע שתשוב מצותו חכמה, כאשר יקבלנה המצווה בה, ותתהפכנה אמתות הטוב והרע ותהיינה כפי הקבול וזה הבל. ומהם כי באשר השוה ביניהם בשכל והכח והיכולת, כן ראוי שישוה ביניהם בצווי ובשליחות. ואחר כן אומר, כי העושה לשוא, הוא עושה דבר שאין לו תועלת לאחד מהברואים, אבל שליחות הבורא יתברך אל הכופרים, אעפ"י שהם בחרו שהם לא יעשו אותה, ולא יועילו בה ולא יוסרו, המאמינים ושאר בני אדם כבר נוסרו והתבוננו, וכאשר אתה רואה כי בני אדם עד עתה ועד עולם הם מספרים ענין המבול ואנשי סדום ופרעה, והדומה להם. ושואלים עוד: כשתהיה מסירת האדם להרג, אחד ממעה הבורא, אם לעונש על חטא או לנסיון, כאשר יהרגהו עול, כאיזבל לקצת הנביאים, מה נאמר בזה המעשה, ולמי ניחס אותו? נאמר כי המות מעשה אלהים, וההרג מעשה העול, ואם החכמה חייבה המות, אלו לא היה העול, היה מת בסבה אחרת. וכן השאלה על הגנב כשהוא אבידת ממון בני אדם גזירת הבורא, אם לענוש או לנסיון, איך נאמר בגנבת ההיא ממעשה הבורא? והתשובה בזה, שהאבוד מעשה הבורא, והגניבה מעשה האדם, וכאשר חייבה החכמה איבוד הדבר ההוא, אלו לא היה גונבו הגנב, היה אבד בפנים אחרים. וכן ענו שמעיה ואחיה לקצת מלכי אדום ואמרו, ואם אנו מחוייבי מיתה לשמים, אם אין אתה הורגנו, הרבה מזיקים יש לו לפגוע בנו. ושואלים עוד: ואיך נענש דוד על העבירה, בהביא אבשלום לעשות כמוה, ויותר גדולה ממנה? כאמרו (שמואל ב י״ב:י״ב) כי אתה עשית בסתר ואנכי אעשה את הדבר הדה נגד כל ישראל וגו'. נאמר כי אלה הדברים אשר ספר נתן הנביא על שני חלקים, אחד מהם מעשה הבורא, והוא הגברת אבשלום והשליטו על כל אשר לדוד. ועל זה אומר (שם) הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעך. והשני מעשה אבשלום בבחירתו, והוא מה שאומר ושכב את נשיך לעיני השמש הזאת, (שם) ורצה בהקדמתו להודיע לדוד בחירת אבשלום, להכאות את לבו בזה. ושואלים על ענין סנחריב ונבוכדנצר ומה שעשו בעולם מן ההרג והחרבן, ושאר עניני החמם, ואיך אמר על האחד שהוא מטהו כשאמר (ישעי' י' ה') הוי אשור שבט אפי וגו'. ועל השני שהוא חרבו, כשאמר, (יחזקאל ל' כ"ד) וחזקתי זרועות מלך בבל ונתתי את חרבי בידו. ונאמר כי מקום פעל הבורא לשניהם וזולתם, הוא נתינת היכולת והאמץ כאשר נמשלו בחרב ובמטה, ועם כל זה כל אשר עשו הם וחילם היה בבחירה שחייבים עליה הענש, ועל כן אמר (ישעי' י') פקד על פרי גדל לבב מלך אשור וגו', ואמר (ירמיהו נ״א:כ״ד כ"ד) ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים. ושואלים עוד כיון שכל המקרים מתחדשים במצותו, כשהוא מסבב למאמין שיכזב בעבור דבר שמצריכו אל הכזב, הוא אם כן הביאו אל הכזב? יש בזה שתי תשובות, אחת מהנה, כי המעיין כשיעיין היטב באיך יצטרך האדם לכזב, ימצא לו סבה מחטא האדם בהנהגתו, וישיב הדבר על בוראו, כמ"ש (משלי י"ט ג') אולת אדם תסלף דרכו ועל י"י יזעף לבו. והאחרת שעם השכל אשר הרכיבו בו, איננו צריך אל הכזב לעולם, כי כאשר יאמר מאמר שאפשר שמכירים אותו על אמתת ההגדה על דרך העברת הלשון, הוא אומר אמת. ואין (עליו) מסברת העול מדבריו. וזה כמו שאמר אברהם על שרה אחותי היא, והוא רוצה קרובתי, כאשר מצאנו לוט שנקרא אח מדרך הלשון. והם סברו שהיא אחותו באמת, ולא היה חטא עליו בזה, אבל החטא עליהם, כי הם עולו, כי דרך בני אדם לשאול הגר על עניניו ועל תועלותיו, ועל מה שהוא טוב לו, ועל מה שצריך לו, ואין דרך לשאול אותו על מי שיש עמו ומה הוא ממנו, וכל שכן שכבר נסה בזולתו, כמ"ש (בראשית כ' י"א) כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני. וכיון שדברתי בשאלות האלה במה שיש בו די, מתחייב המעיין בספר להשיב בתשובותם ככל מה שימצאהו דומה להם:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IV] Free Will; Obedience and Disobedience 6
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IV] Free Will; Obedience and Disobedience 6 somebodyואחר כן אחבר אל הדברים האלה כל הפסוקים אשר יש בהם ספקות ושבושים בענין ההכרח, ומפני רובם בעבור רוחב הלשון כאשר זכרתי במאמר היחוד, כי הלשון אם לא תרחיב, לא ימצא בה כי אם הדבר בלבד, ראיתי לזכור מיני הוצאתם עד שיהיו נאותים למה שיש בשכל, וכאשר אספור כמה מינים הוא, וזכרתי מכל מין מהם קצת, והמעיין בספר הזה יחבר כל מין וכל איש אל מינהו בשכלו ובתבונתו. ואומר שהם שמנה מינים, הראשון מהם שער ההזהרה, נדמה לבני אדם המניעה באזהרה כמניעת המעשה, ויש ביניהם הפרש גדול, וזה כאמרו לאבימלך (שם ו') ואחשך גם אנכי אותך מחטא לי, סברו שהוא מעשה, ולא מנעו כי אם בהזהרה ובהודעה שהוא אשת איש ובהפחדה, כמו שאשמר לו (שם ג') הנך מת על האשה אשר לקחת, והיא בעולת בעל, ואמר לו עוד (שם ז') ואם אינך משיב דע כי מות תמות. ומניעת אבימלך מהאשה ההיא שלא יגיע אליה, היא כמניעת המגרש שלא ישא גרושתו אחר שנשאה לאחר, כמ"ש (דברים כ"ד ד') לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וגו', והוא יכול בבחירה ואיננו יכול במצוה. וכאמרו (שם י"ז ד') לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך והדומה לזה. והשני המניעה מתקנות העולם וטובותיו, וחשבו זה הכרח, והוא כאמרו (ישעי' ו' י') השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע וגו', הכתוב רוצה שיתחדש עליהם סבה שלא יסתכלו בעבורה בעניני עולמם, ממה שמחדש להם מלחמה או רעה והדומה להם. ויהיו נבוכים בתקון המעשה ההוא, כמ"ש (דברים כ"ח כ"ט) והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה, וכמ"ש (איוב ה' י"ג) לוכד חכמים בערמם וגו', יומם יפגשו חשך וגו'. ואמר (שם י"ב כ"ד) מסיר לב ראשי עם הארץ וגו'. ימששו חשך ולא אור וגו'. ואלה סברו שהוא בענין התורה, ויהיה ענין ושב ורפא לו, ישובו מהלחם באויבם וינוחו ממנו, כאשר אמר במלחמה, (הושע ה' י"ג) והוא לא יוכל לרפא לכם ולא יגהה מכם מזור. והשלישי בחזוק הנפש, בבא פגע מרעה ומשמועה שלא יאבד מהם, שמעוה בספרים וסברו שהוא חזוק הלב שלא יקבל העבודה, וכ"ש שיחסו הכתוב אל הלב בעבור שהנפש בו, והוא אמרו (שמות ז' ג') ואני אקשה את לב פרעה, וחזקתי את לב פרעה (שם י"ד ד') כי אני הכבדתי את לבו, (שם י' א') ואמר על סיחון כי הקשה יי אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו (דברים ב' ל'). ונצטרך פרעה לחזוק נפשו שלא יאבד במכות ההם עד שישלמו לו שאר המכות, וכבר באר לו זה באמרו (שמות ט' ט"ו) כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך וגו', ואולם בעבור זאת העמדתיך (שם ט"ז) וגו'. אבל סיחון נצטרך לחזוק לבו שלא יאבד מפחד שמע בני ישראל, כמ"ש (דברים ב' כ"ה) אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך, וכן אנשי ארץ כנען הצטרכו לחזון שלא ימיתם פחד השמועות, כמ"ש (יהושע ב' י"א) ונשמע וימס לבבנו וגו', ועל כן אמר כי מאתיי' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל (שם י"א כ'). והרביעי השמת מעלה ומדרגה, ראו בני אדם זכרון הענין הזה במקרא, וסברו כי הוא הפעלה והשמה. והוא שהמהיר במלאכה מאמת האמת ממנה ומבטל השקר, כאשר נאמר כי השופט הצדיק את ראובן והכזיב את שמעון, ושהוא הצדיק לוי והרשיע יהודה, ולא נרצה בזה שהוא שם אחד מהם לעשות דבר ולא צוהו בו, אבל רצוני שבאר עליו וגלה לו ושמהו במעלתו, וכמו שאמרה התורה והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע (דברים כ"ה א'). וכן אומר כבר אמת השופט שטר פלוני וזייף שטר פלני, לא זייפו בפעל, אבל הוא בבאור. והגיעני שאומרים על שני דינרי הזהב, כי המרצה היטב זה, ופחת זה, ואינם רוצים שפחתו בידו, אבל רוצים שהגיד שהוא מפוחת. וכאשר יתמידו המחשבות בהעברה הזאת ויתישבו בה, יהי על הדרך הזה מה שאמרו הספרים מפעל הבורא (משלי ג' ל"ד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. ואמר עוד (יחזקאל י"ד ט') והנביא בי יפותה ודבר דבר אני יי' פתיתי את הנביא ההוא, ר"ל: בארתי עליו שהוא מופתה. וכן אמרו (ירמיהו ד׳:י׳ י') השא השאת לעם הזה ולירושלים לאמר שלום יהיה לכם, בטל דברי המתנבאים להם בגלותו להם. וכן שאלתם (ישעי' ס"ג י"ז) למה תתענו יי' מדרכיך, אל תשימנו תועים, שתדון עלינו שאנחנו תועים, אבל כפר לנו ורחם עלינו. ומי שלא יבין ענין אלה והדומה להם ישימם הכרח. והחמישי שער הכפרה, רואים אנו שהאדם אומר הטני אליך ואל תטני מעליך, כמ"ש (תהלים קי"ט ל"ו) הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע, אל תט לבי לדבר רע (שם קמ"א ד'), ויחשוב שרצה בשתי ההטאות ענין ההכרח, ולא רצה כי אם הכפרה. רוצה לומר כשתכפר לי כבר הטיתני שלא אשוב לחטא לך, ואם לא תכפר לי כבר הפלת בנפשי היאוש, ותביאני הכפרה לנטות לעבודתך, כמ"ש (שם נ"א ט"ו) אלמדה פושעי' דרכיך וגו'. והששי ספור פועל הוא כבניה השרשיה, חושבים בו שהוא השמה ולמוד, כמ"ש (משלי י"ו א') לאדם מערכי לב ומיי' מענה לשון, רוצה בו הבריאה השרשיה, כמ"ש (שם ד') און שומעת בעון רואה וגו'. והשביעי ההפלגה במאמר, יסבר השומע כי הוא דבר מיוחד, כאמרו (שם כ"א ח') פלגי מים לב מלך ביד יי' וגו'. סובר שיש למלכים דבר מיוחד שיפיל בלבם מה שיחפץ, אבל זה הפלגה הוא אומר, אפילו המלך בעבודת הבורא, כמו המים ביד עצמו, כאר יחפץ המלך יטנו וישתמש בו:
והשמיני חדוש סבה, תהיה עם חדושה בחירת האדם במעשה מן המעשים, וזה בא על שלשה ענינים, אחד מהם ההצלה מן האויבים, עד שיפנה האדם בעבור זה למעשה מן המעשים, ויאמרו כי המציל אותו מאויביו גרם לו זה על דרך העברה, כאשר אמר (ד"ה א' ה' כ"ו) ויער אלהי ישראל את רוח מול מלך אשור. ועוד (ד"ה ב' ל"ו כ"ב) העיר יי' את רוח כורש מלך פרס. ועוד (שם כ"א ט"ז) ויער יי' על יהורם. ועוד (עזרא ו' כ"ב) כי שמחם יי' והסב לב מלך אשור, ועוד (ד"ה ב' כ"ה) ולא שמע אמציה כי מהאלהים היא. ועוד לא שמע המלך אל העם כי היתה סבה מעם יי' (מלכים א י״ב:ט״ו ט"ו). כל זה בהצלה מן האויב ומן הנזק. והשני זכות ההבנה וברור העצה בשוות המזג, עד שיבין האדם שערי הדת והחכמה, ושומע זה יחשוב כי הוא הכרח, והוא מ"ש (תהלים כ"ה ד') דרכיך יי' הודיעני אורחותיך למדני. ועוד (שם כ"ז א"י) הורני יי' דרכך ונחני בדרך מישור. ועוד (שם קיט ל"ז) העבר עיני מראות שוא ועוד (ד"ה ב' ל' י"ב) גם ביהודה היתה יד האלהים. והשלישי אות מלאה יחדשנה הבורא, ותהיה סבה להאמין עם רב, וישמענה השומע ויחשוב כי פעל העם הכרח, כאשר אמר אליהו ענני יי' ענני וידעו העם הזה, (מלכים א' י"ח ל"ז) ר"ל כי האש כשתרד ותשרוף העולה, תסב בה את לב העם אשר הוא אחורנית. ואין במאמר הסתר זולת ההא שנאמר האחרנית. וכן בעת הישועה אשר אמר (יחזקאל ל"ו כ"ו) ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו, איננו רוצה בזה דבר, כי אם הראות האותות והמופתים:
ואחר אלה השמנה שרשים לא נשאר כי אם מה שהטעות בו מפני סדור הפסוק, באמרו (תהילים נ״א:ו׳ ו') לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך חשב השומע כי זה השב אומר: כי הוא בעבור שיתקיים עליו מה שגזר בו אלהיו, ואיננו שב אמרו: "למען תצדק" על חטאתו, אך הוא ב על אמרו, ומחטאתי טהרני. הוא אמרו כפר לעוני עד שיתקיים מאמרך אשר אמרת וגזרת, כי מי שישוב אליך תכפר לו, וזה ממה שנוהג בלשון דומה, כאמרו (שם ל"ד י"ח) צעקו ויי' שמע. אשר איננו שב על פני יי' בעושי רע, אבל הוא שב על עיני יי' אל צדיקים. ועם אלה הבאורים יסתלקו כל הספקות אשר הם מדמים ההכרח, וטענת בוראנו שלמה על ברואיו בעבודתו והמרותו, אין להם טענה עליו וכמו שאמר הכתוב (איוב ד' י"ז) האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר. וכאשר התקיימו האותות המלאות ושליחות הנביאים:
נשלם המאמר הרביעי מן הספר:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 1
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 1 somebodyבגמול ועונש:
אמר יהודה בן שאול. אמר המחבר, הודיענו אלהינו יתברך ויתעלה, כי כבר קבע זמן לגמול הצדיקים, ובו יבדיל ביניהם ובין הכופרים, כמו שאמר (מלכי ג' י"ז י"ח) והיו לי אמר יי' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וגו'. ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים וגו'. והעמידו לנו הנביאים האותות והמופתים וקבלנוהו, וצריך שנקדים שנזכור מחייבות הזמן הזה הנקרא העולם הבא, מן הראיות המושכלות, והכתובות, והמקובלות. ואומר תחלה, כי כאשר התאמת במאמר השלישי והרביעי והששי, כי השמים והארץ ומה שיש ביניהם, לא נבראו כלם כי אם בעבור האדם, ועל כן שמהו באמצע וכל הדברים מקיפים, ועל כן נתן לנפש יתרון מעלה בשכל ובחכמה, ועל כן חייבה במצות ובאזהרות, הכינה בם לחיים התמידים, ושהחיים האלה, כאשר ישלמו אישי המדברים אשר חייבה חכמתו לברו' אותם, וישכיננה עולם אחר ויגמלנה בו.והבאתי על הענינים האלה, מן הראיות המושכלות, והכתובות והמקובלות שם, מה שהוא הקדמה והצעה למאמר הזה מה שיש בו די. וראיתי לחבר אליו מה שיעזרהו ויוסיף לו באור מהג' משכים הנזכרים:
ואומר ממה שמחייב אותו השכל עוד, שהבורא ית' כפי מה שנראה לנו מחכמתו ויכלתו והטבתו אל ברואיו, לא יתכן להיות שיעור הטובה אשר כיון בה לנפש הזאת, הוא מה שהיא מוצאה בעולם הזה מטובותיו והנאותיו. שכל טובה שיש בעולם יש עמה רעה, ועם כל הצלחה עמל, ועם כל הנאה צער, ועם כל שמחה אבל. וכל חלקיו שוים, וההכרעה לענינים המעציבים על המשמחים. וכיון שזה מבואר ואין בו ספק, מן השוא שיהיה החכם משים תכלית תועלת הנפש הזאת, הענינים האלה הנהפכים. אבל ראוי שיהיה מזמן לה מדור שיש בו החיים הגמורים וההצלחה המיוחדת ימציאוה אותה. ועוד כי אני מוצא כל הנפשות אשר ידעתים, אינן נחות בעולם הזה ולא בוטחות, אפי' אם הגיעו אל הגדול שבמלכיות, ואל העליונה שבמעלותם. ואין זה בטבעה, כי אם בעבור ידיעתה, כי יש מדור יותר נכבד מכל טובות המדור, והיא נכספת לו ועיניה צופיות אליו, ולולי זה היתה נחה ושוקטת. ומזה שהוא גנה לשכל האדם דברים שטבעו מתאוה להם, מהזנות והגנבה, והעזות והנקמה, והדומה לזה. וכאשר ישמר מזה, ימצאנו עצב וצער ודאגה, ויצטער ויכאב לבו, ולא היה עושה בו כל זה, לולי שהוא גומל אותו עליו טובה. וכן שייפה לשכלו הצדק והיושר, ולצוות בטוב ולהזהר מן הרע, וקיים את כל אלה, ותשיגהו שנאת בני אדם כשיפרע לקצתם, וכאשר יצוום ויזהירם להבדיל בינם ובין תאותם, ואפשר שיגדפוהו ויכוהו, ואפשר שימיתוהו. ולא היה מביא אותו אל כל אלה במה שייפה לשכלו, לולא שהוא עתיד לגמלו עליו גמול גדול. ומזה עוד מה שאנו רואים מחמוס קצת בני אדם את קצתם, ויהיה החומס והחמוס בטוב או ברע, ואחר כן ימותו, וכיון שהוא ית' שמו שופט צדק, מן הדין שיהיה מכין להם מדור שני, ידין בו בין שניהם בצדק, וישיב לזה גמולו כפי מה שהגיע אליו מצער החומס, ויביא על זה מן הענש, כפי מה שמצא מן הערבות בחמסו ועשקו. ומזה עוד, כי אנחנו רואים כופרים בנעימים בעולם הזה, ומאמינים בצער בו, ואי אפשר שאין לאלו ולאלו עולם אחר, שגומלים אותן בו הצדק והמשפט. ומזה עוד, שאנחנו מוצאים מי הרג נפש אחת, ומי שהרג עשרה נפשות יומת, וכן מי שנאף פעם אחת, ומי שנאף עשרים פעם יומת, וכן כל מי שנוהג המנהג הזה. ואם יאמר אומר והלא היה חוב שיברא הבורא את האדם הזה בעולם האחר מתחלה, ויסיר מעליו כל אלה הצערים? נשיב אותו בכמו מה שהקדמנו ביאורו במאמר השלישי:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 10
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 10 somebodyאבל השאלה היש לאלהים עליהם עבודה? אומר כן, שלא יתכן שיעשה בדבר הזה שיעזוב שכל שלם בלי צוי והזהרה, ואלו היה נכון לעשותו בעולם הבא היה עושהו בעולם הזה, אך יש לו בו חבה עליהם שיאמינו באלהותו, ושלא יקללוהו, ולא יספרו עליו המדות המגונות, ומה שדומה לזה. אלו מדרך השכליות הגמורים, וזה דבר שאי אפשר זולתה, וזכרו הספרים עבודה אחרת שמעית, והוא שיכוין להם מקום מארצם, יחייבם בו שיבואו אליו בכל פעם, הוא להם כיום השבת וראש חדש אצלנו עתה, ויעבדוהו שם במה שיצוה אותם, עד שלא יעזבם בלי עבודה כמ"ש (שם ס"ו כ"ג) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר יי'; וכאשר ישלימו, יצאו ויראו הענושים, כמ"ש (שם כ"ד) ויצאו וראו בפגרי האנשים, מפני שאמר יבא כל בשר. ואמרו קדמוננו שהצדיקים אין עומדים בלי עבודה בעולם הבא, כאשר הם בעולם הזה, אמרו, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אבל הענושים לא יתכן שיצוו בעבודה בעבור היסורין ובעבור שהיתה מעתיקה אותם מענינם המתמיד כאשר הקדמנו. אבל תשובת השתי שאלות האחרונות, אשר אחת מהנה אם יעדו מה יהיה גמולם? והאחרת, אם הם לא יעבדו, מה יהיה מענינם? כבר השיבותי עליהם בסוף המאמר השמיני, ואמרתי שלא ערב להם הגמול הנצחי, כי אם בעבור שידע שהם יבחרו בעבודתו ולא בהמרותו, וכי כאשר יבחרו בה, יוסיף להם ביתרון הטובה כאשר בארנו. וכיון שיצאו שתי אלה עם הראשונה אשר קדם באורה, נשארו עשר בלבד:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 11
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 11 somebodyוראוי שאחבר אל המאמר הזה מה שאומר. אבל ענין הגמול על כל מצוה ודת והשתדלות מה הוא? וכן ענין הענש על כל מצוה ודת והשתדלות; - כי לא עבר זה בעלם הזה, לכמה פנים מן החכמה. אחד מהם כי שרש העון אשר בו הגמול והענש לא ראינוהו, אבל הגיענו בדרך הקירוב וההבנה, ואיך נעמוד על סעיפיהם אשר הם יותר דקים? ועוד שלא יארכו הדברים וירחבו המאמרים וירבה הטרח; ועוד שלא נבחר מה שנרצה מן העבודות, כשנדע גמול כל אחד מהם; ועוד כי הטרדה הגדולה בלבותינו, הוא הדבר הקרוב אלינו בצווי לאמר ענין הישועה, ועל כן הרחיבו בו הספרים ובארו. אבל אני מקוה שיפורשו לנו מיום הגמול לכל עבודה, ומדיני דרכי הענש על כל עבירה בזמן הישועה בשיגלה הענין הזה, ויפנו הלבבות לבקש חכמה, ויזדככו הטבעים לקבל התבונה, כי קרובה היא ומזומנת לצאת אל העולם הבא. ואומר שעל כן אמר שהנבואה תהיה כוללת הכל, באמרו (יואל ג׳:א׳ א') והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר, כי לא יתנבאו כי אם במה שהוא, ואשר יהיה עתיד בעת ההיא, הוא גמול העולם הבא וענשו. וכאשר יודיעם זה, יתן להם עליו אותות ומופתים, כמ"ש אחריו (שם ג') ונתתי מופתים בשמים ובארץ. ואחר כן אמר אחריו, כי הדברים האלה יהיו קודם תחיית המתים, כשאמר (שם ד') השמש יהפך לחשך והירח לדם, ומי שהשכיל לנפשו יהיה מן המשכילים ומי שמתקן בני אדם לעבודת אלהים וילמדם מה שיגיעו בו אליה, יהיה ממצדיקי הרבים, כמ"ש (דניאל י"ב ג') והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ובעבור זה יצוה כל חכם על ההשגחה ובלמוד בני אדם והישרים:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 2
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 2 somebodyואזכור מקום הכתובים במקום הזה י"ג ענין, תחלתם ענין יצחק, ראית אותו שמסר עצמו לשחיטה ולקרבן לעשות מצות בוראו, ואלו היה אצלו שהגמול איננו כי אם בעולם הזה בלבד, איזה דבר היה מקוה שיהיה גמולו אחרי מותו? גם הבורא עוד לא היה מצוהו בזה, כיון שלא יהיה לו עליו גמול. ומצאתי עוד, חנניה מישאל ועזרי' מסרו נפשותם לאש שלא יעבדו הצלם, ואלו היו יודעין שהגמול איננו כי אם בעולם הזה אי זה דבר היה נשאר להם אחר שתשרפם האש שיקוו אותו? ומצאתי בדניאל שמסר עצמו לאריות, בעבור התפלה שהיה מתפלל לבוראו, ואם היה יודע שהגמול איננו כ"א בעולם הזה מה היה נשאר לו לקוות אחר שיאכלוהו האריות? אלה הדברים (ירחמך האלהים) מורים, כי הנבראים מסכימים, כי הגמול איננו בעולם הזה. ואם יאמר אומר, הן לא נמצא מה שנזכר בתורה מן הגמול, כי אם בעולם הזה בלבד? והוא מה שכתוב בפרשת אם בחקותי, ובפרשת והיה אם שמוע תשמעו. נאמר כי הבורא לא עזבם מבלתי גמול העולם הבא, כאשר אנו עתידים לבאר, ולא היה המפורש בה בהצלחת העולם הזה ורעתו, כי אם לשתי סבות. אחת מהנה, שגמול העולם הבא מפני שאין עומדין עליו כי אם בשכל כאשר בארנו, לא זכרתהו התורה כי אם בקצרה, כאשר עשתה בויצו יי' אלהים על האדם לאמר, ולא אמרה, אנכי יי' אלהיך לא תרצח לא תנאף לא תגנוב, כי השכל מורה על כל אלה, אבל הראתה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, מפני שאין השכל מורה עליו. וכן לא הזכירה הגמול האחר, בעבור שסמכה על השכל שיורה עליו. והשנית כי הנבואה ממנהגה להרחיב בדברים שהצורך מביא אליהם בקרוב, ותקצר בדברים הרחוקים, וכאשר היה צורך העם בעת שנתנה להם התורה, לידיעת ענין ארץ כנען אשר הם באים אליה, הרחיבה להם בפרושו ובמה שיש בו מפרי עבודתם והמרותם, ועל כן התחילה במטר ובמה שבפרשת כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא (דברים י"א י'), עד סופה, ורמזה אל הרחוק במאמר קצר, לא בפרוש רחב. והטענה הגדולה בזה, מצאנו משה רבינו הגדול שבצדיקים ובעובדים, לא היה לו מעניני גמול העולם הזה דבר, כמו ונתתי גשמיכם בעתם, והשיג לכם דיש, ונתתי שלום, ופניתי אליכם, ואכלתם ישן, מפני שלא בא אל ארץ כנען; ואלו לא היה לצדיקים כי אם מה שיש באם בחקותי, היה מתחייב שיהיה רובו למשה ואין עוד, זה מורה שרוב הגמול בעולם הבא. אך הדברים האלה כפי האותות והמופתים, כאשר בארתי קודם זה. ומזה מה שהוגד לנו, כי אליהו מתפלל שיברך הבורא בקמח ובשמן לזולתו בתפלתו, והוא מבקש חלת לחם ולא יגיע אליה. ושאלישע והוא מת החיה הבורא בעבורו האדם אשר השליכו אל קברו, ואלו היה הגמול העולם הזה בלבד, לא היה יכול מי שאינו ראוי להגיע אליו, להגיע זולתו אל מאומה ממנו. ומזה מה שספר לנו על אנשי סדום, שמעת שהגדילו ברעה ובחטא, הפך הבורא את ארצם, והמטיר עליה אש וגפרית, ואלו לא היה עונש כי אם בעולם הזה, היה יורד על מי שהגדיל להרע אש וגפרית בין רב למעט, הכל לפי חטאתו, ואין אנחנו רואים כן. ומזה שבני ישראל כשעבדו זולתו, השליט עליהם זולתם מן האומות ושבו אותם והגלום. והנה אנחנו רואים עמים רבים עובדים זולתו ואינם נשבים ולא גולים, ואלו היה העונש בעולם הזה, היה מגיע אליהם כמהו. ומזה עוד שהוא צדיק כאשר צוה בהרוג טף מדין, והמית טף המבול, והנה אנחנו רואים שהוא מצער בטף וממיתם, מתחייב שיהיה אחר המות ענין, שיגיעו בו אל תמורת מה שנצטערו בו, כאשר בארנו:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 3
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 3 somebodyוכיון שזכרתי אלה הששה ענינים, צריך שאסמוך להם השבעה האחרים אשר מן הכתוב. ואומר כי הם שבעה ענינים, לכל ענין רמז מן התורה וראיה, ובשאר ספרי הנביאים פירוש וביאור. השרש הראשון, קריאת מה שמקנה אותו החכמה והתורה חיים, כאמרו (יחזקאל כ' כ"א) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וקריאת מה שמגיעים אליו הכסילים, ממה שמקנה אותם סכלותם מות, כאמרו (שם י"ח כ') הנפש החוטאת היא תמות, ועוד (משלי ח' ל"ה ל"ו) כי מוצאי מצא חיים, וחוטאי חומס נפשו כל משנאי אהבו מות, ועוד (שם ט"ו כ"ד) ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה, ועוד (שם ז' ל"ז) דרכי שאול ביתה, ועוד (תהלים כ"ז י"ג) לולא האמנתי לראות בטוב יי' בארץ חיים, ועוד (שם ט"ז י' י"א) כי לא תעזוב נפשי לשאול, תודיעני אורח חיים; וכיון שלא היה אפשר לרמוז בחיים האלה אל חיי העולם הזה, מפני שהצדיק והרשע שוים בו, התחייב לרמוז בהם אל חיי העולם הבא. ותחת כל פסוק דברים ארוכים. והשרש השני ההודאה כי טובה צפונה קיימת לפני האלהים לצדיקים, ורעה צפונה לרשעים. אמר בזה (משלי י' ז') זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, ואמר נחמיה זכרה לי אלהי לטובה (נחמיה ה' י"ט). וברשעים אמר, (שם ו' י"ד) זכרה אלהי לטוביה ולסנבלט כמעשיהם אלה, וזה אחר מה שאמר בתורה, (דברים ו' כ"ה) וצדקה תהיה לנו, ולך תהיה צדקה לפני יי' אלהיך (שם כ"ד י"ג), ועוד (ישעיה נ"ח ח') והלך לפניך צדקך. ותחת כל פסוק פרושים רבים. והשרש השלישי הודעה שלאלהים ספרים שמורים יש בהם מעשה הצדיקים והרשעים, כמו שאמר משה (שמות ל"ב ל"ב) מחני נא מספרך אשר כתבת, ואמר (תהלים ס"ט כ"ט) ימחו מספר חיים, ועוד (מלאכי ג' ט"ז) ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יי' ולחושב שמו, ואמר (ישעיה ס"ה יו') הנה כתובה לפני. וכל מאמר כולל פרושים רבים. והשרש הרביעי ההתראה שיש לבורא מעמד, יגמול בו על כל מעשה אם טוב ואם רע, כאמרו (בראשית ד' ז') הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ועוד כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם (קהלת ג' י"ז), ועוד שם פחדו פחד (תהלים י"ד ה'), ועוד שם נפלו פועלי און (שם ל"ו י"ג), ועוד שם יצעקו ולא יענה (איוב ל״ה:י״ב י"ב), וכולל כל מאמר מזה פרושים רבים. והשרש החמישי עוד הרחבת הספרים שהבורא שופט צדק ישלם לכל איש כמעשהו, והוא אמרו (דברים ל"ב, ד') הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול וגו', ועוד (תהלים קמ"ה י"ז) צדיק יי' בכל דרכיו, ועוד (שם ט', ח' ט') ויי' לעולם ישב כונן למשפט כסאו, והוא ישפוט תבל בצדק. למשפטיך עמדו היום (שם קי"ט צ"א), ועוד יתן לו לבטח וישען ועניהו על דרכיהם (איוב כ"ד כ"ג), כי עיניו על דרכי איש (שם ל"ד כ"א), כי נכח עיני יי' דרכי איש (משני ה' כ"א), כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט (קהלת י"ב י"ד). וכל פסוק כולל פירוש גדול. והשרש הששי זכרון שיש לבורא יום מוכן לגמול, אמר בו (צפניה א' י"ד-ב' א') כי קרוב יום יי' הגדל קרוב ומהר מאד, יום עברה היום ההוא, והצרותי לאד והלכו כעזרי', גם כספם גם זהבם. התקוששו וקושו בטרם לדת חק ולכל פסוק מאלה פירושי' אינני זוכרם הנה שלא יארך הספור. והשרש השביעי קריאת הגמול טוב, ושמונעים אותו מן הרשעים, כאמרו (דברי ה' כ"ט) למען ייטב להם ולבניהם לעולם, ועוד (תהלים ל"א כ') מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך, ועוד (קהלת ח' י"ב י"ג) כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים וטוב לא יהיה לרשע. ולכל פסוק מאלה פרושים. ואם יסבור סובר שאלה הפסוקים סובלים סברות אחרות מפסידים הטענה בהם לעולם הבא, נבאר שהדבר איננו כמו שסבר, כי השכל חייב הגמול בעולם אחר וכל פרוש מסכים למה שיש בשכל הוא האמת, וכל מה שמביא אל מה שהוא חולק בשכל, הוא הבטל. ואלה ראיות מן הכתוב בדרכים קצרים:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 4
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 4 somebodyאבל הקבלה הדברים בה יותר רחבים משיוכל אדם לכתבם כלם. אך אזכור ממה שבאו בה ראשי דברים, ואומר, קבלו קדמוננו מן הנביאים, כי העולם הזה דומה לפני העולם הבא כפרוזדור לפני ארמון המלכים, אשר צריך שיתקן אדם עצמו בו, במה שהוא ראוי להתקן קודם שיכנס אל הארמון לפני המלך. וזה מבואר בדבריהם, העולם הזה דומה לפרזדור לפני העולם הבא, התקן עצמך בפרזדור כדי שתכנס לטרקלין. ואמרו עוד ששעה בתשובה בעולם הזה יותר מועילה מכל חיי העלם הבא, שאין בו תשובה, כאשר בארנו שמה שנכתב על הנפש בעולם הזה מקדרות ושחרות אי אפשר להנקות; וששעה מנוחה בעולם הבא, טוב מכל חיי העולם הזה, כי הנפשות אליו לא סרו נשקפות עדיו ומצפות אליו, כאשר בארנו. והוא אמרם, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה. וקבלו עוד שהעולם הבא החיים בו כאור, ואין שם מאכל ולא משתה ולא פריה ורביה ולא ממכר ולא דבר מדברי העולם הזה, אבל גמול הצדיקים מכבוד הבורא. הוא אמרם, העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, והם נהנים מזיו השכינה. ואני עתיד לשוב לבאר איכות גמול הצדיקים בפרוש ובבאור. ומרב החזיקם בענין הזה הנכבד, קבלו שכל מי שאינו מאמין בגמול העולם הבא, ובמתן תורה, ואיננו מאמין בקבלה, אין לו חלק לעולם הבא, ואפילו אם מעשיו טובים. והוא אמרו, אלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחית המתים, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ומנו שבעה שהתקים אצלם שאין להם חלק לעולם הבא, מפני שהחטיאו בה בני אדם, והוציאום מעבודת הבורא, ולא יכלו לתקן מה שהפסידו. והוא אמרם, שלשה מלכים וארבעה הדיוטות, אין להם חלק לעולם הבא. שלשה מלכים, ירבעם אחאב ומנשה, וארבעה הדיוטות, בלעם דואג ואחיתופל וגיחזי. ועוד כשתרגמו לנו התורה משם הנביאים זכר בתרגומה תחית משה רבינו עליו השלום, כשתרגמו וירא ראשית לו (דברים ל"ג כ"א) ויתקבל בקדמיתא דיליה ארי תמן באחסנתיה וגו'. וזכרו עוד חיי העולם בתרגום יחי ראובן ואל ימות (שם ו'), אמרו יחי ראובן חיי עלמא ומותא תנינא לא ימות ובתרגום נביאים יש מה שלא יוכל אדם לספו' גמול מפרושי העולם הבא. ואחר שפרשתי מה שנזכר בשלשה המשכים, המושכל והכתוב והמקובל, מהגמול והענש העום הבא, אומר, שעמנו מסכימים כלם עליו מחכמה מקובלת, מהם בדברים מבוארים שלא יסבלו סברא ולא שנוי, מפורשים היטב כאשר אמרתי בבטול התורה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 5
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 5 somebodyוכיון שבארתי השרשים האלה היטב ותקנתים, אומר אחר כן, כי כבר בארתי ופרשתי שהגמול והענש לגוף ולנפש יחד, מפני שהם פעל אחד; וכן איך יחיה הבורא המתים, ויחבר הנפש עם גופה, בארתיו ופרשתיו. והשיבותי על השאלות התלויות בענין, וגליתי הספקות אשר אולי יפלו בה והסירותים. וצריך שנדבר עתה הנה בפירוש מהות הגמול ומהות הענש, ובספור המקום אשר יהיה אז, ובספור הזמן אשר יהיה להם, שמחייב התמדה נצחית לגמולים ולענושים. ואם גמולם וענשם שוים בענין, ואם יש ביניהם הפרש (ובין) הראוי התמידי? ואם יתקבצו הגמולים והענושים זה עם זה? ואם יש עליהם עבודה לבורא? ואם יתכן שיבחרו בהמרותו? ואם יעבדוהו מה יהיה גמולם? וכאשר אפרש אלה העשר ענינים, ישלם כל מה שצריך אליו במאמר הזה:
ואחל בתחלה הודעת מהות הגמול והענש, וכבר זכרתי לפנים מהם קצת, אך אוסיף בהם הנה באור, ואומר שהגמול והענש שני ענינים דקים, יבראם אלהינו בעת השלם, ויגיע מהם אל כל אדם כפי הראוי לו, והם שניהם מעצם אחד, דומה לכח האש שורפת מאירה, והיא מאירה לצדיקים ולא לרשעים, ושורפת הרשעים ולא הצדיקים. ובזה אמר הכתוב (מלאכי ג' י"ט כ') כי הנה היום בא בוער כתנור, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ומה טוב דמותו אותם בשני מעשי השמש, אשר בה יהיה חום היום, ובה יהיה האור הבהיר. ואמרו היום בוער ושמש צדקה הוא מדבר אחד, הלא תראה כי הלשון רומזת אל השמש במלת יום, באמרה (שופטים י"ט י"א) והיום רד מאד, ואמרה עוד (שם ט') הנה נא רפה היום לערוב. ושרש זאת אשר יחדשנה הבורא מדומה לשמש, אלא שיש בינה ובין השמש הפרש; כי השמש חומה ואורה מתערבים ומשתתפים, לא יגבר אחד מהם מן האחר; והעצם הזה ביכולת הבורא, יתקבץ אורה לצדיקים, ויתקבץ חומה לרשעים, אם בכח שמיחד אותה בו, אם במקרה, שישמור בו אלה מן החום, ויסתיר בו האור מלאה. והסברא השנית יותר קרובה, וכבר ראינו שעשה כן במצרים שקבץ האור לישראל, והחשך למצרים במקרה כמצותו. וכיון ששמתי זה השרש, אומר עתה כי בעבור זה קוראים הספרים כל גמול הצדיקים אור, וכל ענש הרשעים אש, כמו שהם אומרים בגמול (תהלים ל"ו י') כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, ועוד אור זרוע לצדיק (שם צ"ז י"א), אור צדיקים ישמח (משלי י"ג ט'), להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים (איוב ל"ג ל'). וכמו שאומרים בנפש הרשע (ישעי' א' ל"א), והיה החסון לנעורת ופועלו לניצוץ ובערו שניהם וגו', ועוד (שם ל' ל"ב) כי ערוך מאתמול תפתה, ועוד (איוב ט"ו ל"ד) כי ערת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד, ועוד (איוב כ"ב כ') אם לא נכחד קימנו ויתרם אכל אש, ועוד (איוב כ' כ"ו) כל חשך טמון לצפוני תאכלהו אש לא נפח, ועוד תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם (ישעי' ל"ג י"א). ועוד (שם כ"ו י"א) אף אש צריך תאכלם, ועוד ימטר על רשעים פחים אש וגפרית (תהלים י"א ו'), ימוטו עליהם גחלים באש יפילם (שם ק"מ י"א) והדומה לזה. ואם ידרוש דורש להמשיל לו איך יהיה גוף בלי מאכל ובלי משתה תמיד? נמשיל לו במשה רבינו עליו השלום, אשר החיהו הבורא ארבעים יום שלש פעמים בלא מאכל ובלא משתה, כמ"ש (שמות ל"ד כ"ח) ויהי שם עם י"י ארבעים יום וגו'. אך חיה באור אשר בראו לו ונתנו על פניו, כמ"ש (שם כ"ט) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. שם זה אות והקרבה אל שכלנו, שנעמוד על חיות הצדיקים באור לא במזון, וכן אמר לו (שם י') נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו'. וזה כאמרו לצדיקים, ומעולם לא שמעו ולא האזינו. עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעי' ס"ד ג'). אבל איך יחיה הבורא הענוש תמיד העומד נצח באש? לא מצאנו במה שקדם מי שאירע לו כה שנמשיל בו, וכאשר לא נמצא, זכרו הכתוב בפירוש ואמר (ישעי' ס"ו כ"ד) כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה. וזה המאמר מחייב שיהיו נפשותם שמורות בגופם בענין דק חוץ מן החום המכאיב, עד שיהיה החום המכאיב ענש להם ויסבלוהו. ויישר עוד שישמור נפשות הצדיקים בענין, עד שתהיה האורה המגעת אליהם מערבות מתמדת, חוץ מהענין אשר בו יעמדו. אלא שהצרך להאמין בזה הענין הדק השומר, הוא בשער הענושים יותר צריך, ממה שצריך בשער הגמולים. הלא תראה שהמלכים כשהם רוצים לענוש האדם זמן ארוך נותנים לו לאכול ולשתות קודם שישלם בו חפצם מן הענש, כי הם עושים זה מתחת הטבע. אבל הבורא עושה ממעל לטבע, יעמיד וישמור בלא מאכל. ונקרא הגמול גן עדן, בעבור שלא נמצא בעולם יותר נכבד מן הגן והוא אשר השכין בו האדם. ונקרא הענש גיהנם, מפני שהכתוב קראו תפתה. והוא שם מקום קרוב לבית המקדש, יאמר עוד התפת וגיא בן הנם (ירמיהו ז׳:ל״ב ל"ב), ונאמר לו בספר יהושע גיא הנם (יהושע ט"ו ח'). ועל גן ששכן בו אדם נושאים המשל הנכבד, באמרו כגן עדן הארץ לפניו (יואל ב' ג'), ועל מקום התפת נושאים המשל הפחות, כמ"ש (ירמיהו י״ט:י״ג י"ג) והיו בתי ירושלים ובתי מלכי יהודה כמקום התפת הטמאים:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 6
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 6 somebodyוכיון שבארתי שתי המדות האלה צריך (להשיב) על השאלה השלישית, והוא המאמר במקום אלה הגמולים והענושים, כיון שהם אדם גופים ונפשות, ואי אפשר להם בלי מקום ינוחו בו, ומקיף שיקיפם, יברא להם הבורא וישכנם בם. והמאמר הזה מביא אליו צרך הנבראים, ועם זה שספרי הקדש זכרו אותה, אך קראוהו שמים וארץ להקריב אל הבנתו, מפני שאין אנו רואים כי אם שמים וארץ; והוא אמרו (ישעי' ס"ו כ"ב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה. ואומר בשער זכרון המקום, מה אפני החכמה בשמים חדשים וארץ חדשה, ולמה לא גמלם במקום הזה הידוע? ואבאר ואומר, מפני שהארץ לא הוכנה כי אם לצרכי המזון, ועל כן יש בה שדות לזרוע וגנות, ונהרים ואפיקים להשקות האילנות והבהמות, והים והנחלים למטר ולשטף, ומדברות למרעה החיות, ודרכים להולכים. והצרכנו למדור הזה לכל אלה המותרים כלם, בעבור צרכנו למזון ולקנין, אבל מדוד העוה"ב אין בו לא מזון ולא קנין, ואין צרך לשדות ולא לצמח, ולא לנהרות ולא להרים ולא לנחלים, ולא לכל מה שדומה לזה, ואין צריך לבני אדם בעת ההיא, כי אם מתקע ומקיף בלבד, יבראהו להם כפי אשר ירצה, והוא המושב והמקיף אותו. ואין דומה פרוש כי כאשר השמים (שם) ופרוש אמרו (שם ס"ה י"ז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה; כל הפסוק ההוא בעת הישועה, וכאלו חדש להם עולם על דרך המשל, כל שכן שאמר אחריו (שם י"ח) כי הנני בורא את ירושלים גילה ועמה משוש, ואיננו רוצה שיחדש בריאת ירושלים, אבל יחדש לה השמחה, כי השלמתו גילה ועמה משוש, וכאלו בראם בשמחה; כי כאשר השמים החדשים, כיון שהוא בעולם הבא, הוא מקום ומקיף באמת, יבראם לבני אדם, וימחה המתקע הזה והמקיף הזה, וישימם לאין, כאר פירש שם (תהלים ק"ב כ"ו-כ"ט) לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים, המה יאבדו ואתה תעמוד, ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, בני עבדיך ישכונו. ואמרו ישכונו, אחרי המחות השמים והארץ, מחייב בריאת מקום אחר ישכנו בו. - ועוד בעבור האויר אשר בין שתי קצוות האלה, כבר התברר לנו שהוא מושך גופותינו, מה שהצריכנו אל תמורה תחתיו מהמזון; ומפני שהיו בני אדם בעולם הבא אינם צריכים מזון, התחייב שיהיה האויר להם שלא כטבע האויר הזה, עד שלא יצטרכו אל המזון, וכאשר יהיו שתי הקצוות בטבע האלה כזה, שהאויר הממוצע ביניהם איננו זה האויר ולא בטבעו:
אך איך יהיה הזמן אשר הוא תשובת השאלה הרביעית? אומר כי זמן כלו אור בלי חשך, ר"ל שלא יהיו שתי משמרות זו אחר זו לילה ויום, כי הלילה והיום אפני החכמה כשהשכינה בני אדם בארץ, במקום שיהיו במסע השמש ותנועתה, להיות היום להתעסק בו במחיתם ודרכיהם, והלילה למנוחה ולהשקט ולמשגל ולהתבודד בעצות והדומה לזה, אבל העולם הבא, אין בו מכל זה מאומה, ואיננו צריך אליהם בלי ספק ללילה ויום, וכן למנות החדשים והשנים, כי זה איננו בעולם כי אם לחשבון ולשכירות ולצמח הארץ והדומה לזה, אלא שחלק מה מהזמן יהיה לו אות, יהיה עליהם בו עבודה כאשר אני עתיד לבאר:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 7
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 7 somebodyאבל השתי שאלות החמישית והששית, אשר המה הרבות זכר גמול הצדיקים וענש הרשעים, אדבר בזה מדרך המושכל. ואומר כי כאשר חייב הבורא את האדם בעבודתו, היה ראוי לעורר חפצו עליה בגדול שבדברים המעוררים את החפץ, כי אם היה מושך חפצו בדברים מעטים, ולא היה עובד אותי, היה יכול האומר לומר, אולי אם היה מיחלו ביותר שיחל היה עובדו; וכאשר יחל אותו בכל, לא תשאר לו טענה. ובאור זה, אם הושם זמן גמול הצדיקים אלף שנה, היה אפשר לומר, כי לא חפצו בה קצת בני אדם, בעבור מעוט השנים, וכן שני אלפים ושלשת אלפים, וכל מה שהוא קצוב, ימצא בשכל שיעור אחר למעלה ממנו; וכאשר ישים גמולם בלי תכלית ובלי הפסק, וטובותם לא תמוטנה, לא נשאר מקום לטוען לטעון. ואלי יאמר אומר כי הענין הזה בגמול יותר נכון, כי היא טובה והצלחה וחסד, אבל ביסורים וההתמדה באש, רואה אני שזה עזיבת הרחמים ואכזריות, ומה שאיננו דומה למדותיו יתברך; ואומר בזה עוד דבר מגיע, כי כאשר התחייב ליחל אותם יחול שאין גדול ממנו, כן התחייב להפחידם הפחד שאין גדול ממנו; כי אם היה מפחידם ביסורי אלף שנה, היה יכול האומר לומר, אלו היה משים אותם אלפים היו מפחדים יותר, ואם היה משים אותם אלפים היה יכול לומר, אלו היה משים אותם רבבה היו מפחדים יותר, על כן שם היסורין באין תכלית, שיהיה מפחיד בגדול שבהפחד, שלא תשאר עמו תואנה לשום אדם. וכאשר ייראם ביראה הגמורה ולא ישמעו, לא היה נכון להמיר מה שהפחדים ויכזיב מאמרו, אך בעבור הצדיק מאמרו ודברו, ראוי שיתמיד עליהם היסורין, וחמסם על נפשם, כי מרו וכחשו, ולו החסד בשהגדיל עליהם בפחד היסורין לתקנם לעבודה. וזה הענין דומה לשאר הדברים אשר בראם הוא בחכמה, והם שבים לשער בחטא האדם, כמי שיצא בלילה וירד לבור, ויאכל המאכל בלא עתו, ושיתרפא במה שמזיק והדומה לזה. ואח"כ אומר בשער מן הכתוב שהוא מתמיד לעד. תחלה אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם (דניאל י"ב ב'), ואומר עוד (תהלים ט"ז י"א) נעימות בימינך נצח, ואמר עוד (שם מ"ט כ') עד נצח לא יראו אור. וכאשר אמר (שם ק"ב כ"ח) ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, אמר אחריו (שם כ"ט בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון. וחייב במאמר הזה, שכמו שהוא ית' קיים לעד לבלי הפסק, כן עמידת הצדיקים מתמדת בלי הפסק. ואם יטעון טוען ויאמר, כאשר הכשרת עמידת הברואים עמו באחרית הזמן באין תכלית, יכשר גם כן שיהיו הברואים עמו בתחלת הזמן באין תכלית? אני מבאר ההפרש אשר יש בין שני הדברים. ואומר, כי היא מן השוא שיהיה הנברא לא סר עם בוראו בלא תכלית, כי כל עושה בהכרח הדברים קודם למעשהו; אבל כשהוא מקדים ועושה אותו, בכל יום שאנחנו רואים אותו בשכלנו יכול לקיימו בו, נראה אותו גם כן יכול לקימו יום אחר; וכאשר יבטיחהו שיעשה לו, כן הוא מגיע לו כל יום ביום וכל עת בעת, לא ירחיק השכל מזה מאומה אבל מכשיר אותו. ואם יאמר מה יתרון בעת ההיא לבורא על הנברא? נאמר, זה המאמר אין צריך תשובה. ואיך ידמה הגוף והרוח הצריך אל זמן ואל מקום, הנהנה, המצווה, והמוזהר, הצריך אל עמידה שיעמידהו, למי שהתעלה מכל הענינים האלה והדומה להם. אבל הוא לפניו כמי שעיניו ונפשו תלויות למה שיחדשהו לו, כמו שנאמר (שם) וזרעם לפניך יכון:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 8
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 8 somebodyאבל תשובת השאלה, אם גמולם וענשם שוים בענין? אומר, כמו שלא יכלה גמול אלף זכות, כן לא יכלה גמול זכות אחת, וכמו שאלף חובה לא יכלה ענשה, כן חובה אחת לא יכלה ענשה, אלא שהגמול והענש אעפ"י שהם לנצח למעשה אחד ולאלף מעשה, ענין כל אחד יהיה כפי מעשהו. ומי שעושה זכות אחת או עשר או מאה או אלף, יהיה ענינו בגמול כפי מה שעשה, אלא שהוא לנצח, כאשר אנו רואים בעולם הזה אנשים, תכלית טובתם המנוחה בלבד, ואנשים שהם עם המנוחה אוכלים ושותים, ואנשים אחרים, שהם עם כל זה לובשים הבגדים החמודות, ואחרים עם כל זה יש להם מעלות גדולות, כן בעולם הבא אנשים, נאמר בהצלחתם אף בשרי ישכון לבטח (תהלים י"ו ט'), ואחרים, בצל כנפיך יחסיון (שם ל"ו ח'), ואחרים, ירויון מדשן ביתך (שם ט'). ואחרים, והלבש אותך מחלצות (זכרי' ג' ד'). ואחרים, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה (שם ז'), רמז בו אל המלאכים אשר נאמר (ישעי' ו' ב') שרפים עומדים ממעל לו. וכן מי שעובר עבירה אחת או עשרה או מאה או אלף, יהיה ענינו בענש כפי מה שעשה, אלא שהוא מותמד לנצח, כאשר אנחנו רואים בעולם הזה אנשים שענשם שיושמו במשמר, ואחרים שגוררים עם זה בחבלים, ואחרים עם כל זה קשורים וכפותים, ואחרים עם כל זה אסורים בזיקים וכבלים, ואחרים עם כל זה מכים אותם במה שמכאיבם; כן בעולם הבא, אנשים שנאמר ביסוריהם, ואספו אספרה אסיר על בור וסגרו על מסגר (ישעיה כ "ד כ"ב), ואחרים, עונותיו ילכדונו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך (משלי ה' כ"ד) ואחרים, ואם אסורים בזיקים (איוב ל"ו ח'), ואחרים, וסער מתגורר על ראש רשעים יחול (ירמיהו ל׳:כ״ג כ"ג):
אבל השאלה (השמינית) היש בענין הצדיקים יתרון זה על זה? וכן בענין הרשעים, כבר נכנס שרש תשובתה במאמר הזה הקודם. אבל רואה אני להשריש משרש, אשר להם יתרון שבעה סעיפים ואומר, כי ממה שמורה שיש לצדיקים מעלות בגמולם, שכל אחת יתרה על חברתה, תחלה מה שמחייב אותו השכל, ואחר כן שמצאנו בספרים שבע מעלות זו למעלה מזו. הראשונה שקצתם יהיה לו אור כזריחת אור השמש, אמר בו (מלאכי ג' כ') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה, וקצתם יהיה לו עם ערבות בניצוציה, כמו שאמר (שם) ומרפא בכנפיה, וקצת' יתקיים לו האור כדבר הנטוע, כמ"ש (תהלים צ"ז י"א) אור זרוע לצדיק, וקצתם יוסיף לו האור. כמ"ש (משלי י"ג ט') אור צדיקים ישמח, וקצתם יהיה אורו כאור הגלגל, אמר בו, (דניאל י"ב ג') והמשכילים יזהירו בזהר הרקיע, וקצתם יהיה אורו כאור הכוכבים, חוץ מן השמש, אמר בם (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, וקצתם יהיה אורו לו כאור עצם השמש, ובם אמר (שופטים ה' ל"א) ואהביו כצאת השמש בגבורתו. וכמו שידענו שמרע"ה היו פניו מלאים הוד, ופני יהושע פחות ממנו, מפני שאמר בו (במדבר כ"ז כ') ונתת מהודך עליו, ולא אמר כל הודך, ופני שבעים זקנים פחות מהם, בעבור שאמר (י"א כ"ה) ויאצל מן רוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים, וכאשר תהיה עלת מהודך עלליו, למען ישמעו כל עדת בני ישראל, הזקנים בכלל העם. ומה שיורה על כי הענושים גם כן יש להם מעלות זה על זה, מצאנו בספרים להם זכרון שבע מעלות בלהב האש. מהם מי שהאש מלהבת פניו עד שיאדימו, ובכמוהם אמר (ישעי' י"ג ח') פני להבים פניהם; ומהם מי שישחירו פניו כשחרות הקדרה, ובכמוהם אמר, (יואל ב' ו') כל פנים קבצו פארור; ומהם מי שיגיעהו ממנו כמו צליה ובשול, ובהם הוא אומר, (מלאכי ג' י"ט) הנה היום בא בוער כתנור; ומהם מי שיגיעהו כמי שתאכלהו האש, ובהם הוא אומר (איוב כ' כ"ז) תאכלהו אש לא נפח; ומהם מי שיגיעהו כאש אוכלת בעצים, ובהם הוא אומר (ישעי' ל' ל"ג) מדורתה אש ועצים; ומהם מי שיגיעהו כאש אוכלת העפר והאבנים, ובכמוהם הוא אומר, (דברים ל"ב כ"ב) ותאכל ארץ ויבולה; ומהם מי שיגיעהו כאש אוכלת עד מעמקי ארץ, כמו שעושים הזועות, ובהם הוא אומר, (איוב ל"א י"ב) כי אש היא עד אבדון תאכל, כאשר ידענו כי מכת מצרים היתה כוללת ומגיע לכל אחד כפי מדתו, כמו שאמר (תהלים ע"ח נ') יפלה נתיב לאפו. ופרוש יפלס ישקלהו במשקל, כמו שאמר (משלי י"ו י"א) פלס ואזני משפט ליי. - אבל תשובת השאלה (התשיעית) מי אשר ם ראויים ליסורים האלה? נאמר, הכופרים והמשתפים ובעלי העברות החמורות אר לא עשו תשובה. אך הכופרים והמשתפים הוא אשר אמר בהם (ישעיהו ס״ו:כ״ד כ"ד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי ובעלי העברות החמורות, הם אשר נכתב בהם כרת או מיתות בית דין. כי כאשר יכרתו מהעולם הזה, יוציאו' אל הכרת בעולם הבא מבין הצדיקים גם כן, מפני שלא עשו תשובה. ואם לא יכריתנו, אבל השלים ימיו כדי שיאריך לו, ועם כל זה לא עשה תשובה, יהיה ענשו יותר קשה, והכרתו מבין הצדיקים יותר ראוי, מפני שהאריך לו ולא שב. ואם לא יהיה מכל אשר ספרנו מאומה, מה שהוא זולתם הם קלות ויכופרו לו. - ואם יאמר אומר באי זה דבר יכופרו לו מבלי תשובה? נאמר, הלא הקדמנו המאמר שאין להם כי אם קלות, ואמרנו שזה מחייב שכבר נזהרו מן החמורות, ולא נזהרו מהם עד שקיימו שבנגדם, ולא כפרו אבל האמינו, ולא שתפו אבל יחדו, ולא רצחו ולא גנבו ולא נאפו, אבל עשו בצדק ובמשפט. ומי שהוא על הדרך רוב מעשיו זכיות, והעבירות המעטות ההם כנגד אל, ישלמו לו עליהם בעולם הזה ויצא נקי, כאשר בארתי במאמר החמשי:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 9
HaEmunot veHaDeot, [Treatise IX] The World to Come 9 somebodyאבל השאלה (העשירית) היא היתקבץ קצתם על קצתם? אומר, כפי אשר הסתכלתי ומצאתי, כי הצדיקים והרשעים רואים קצתם את קצתם בראות בלבד, כמו שאמר בצדיקים (ישעיה שם) ויצאו ובאו בפגרי האנשים הפושעים בי. וכל אשר יתברר להם יסורם, יאמרו ישתבח מי שהצילנו מן היסורין האלה, וישמחו ויגילו בענינם. וכמו שאמר על הרשעים (שם ל"ג י"ד) פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים, יתמהו על הצדיקים איך יעברו על האש היוקדת ולא תזיקם, ויאנחו על מה שאבד מהם מהגמול. וכאשר דמה אותם שמה כאנשים, נקראו לאכול לסעודה, ואחרים שזמנו ליסורים, והם רואים אותם ונאנחים, הוא אמרו (שם ס"ה י"ג) לכן כה אמר יי' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וגו'. אבל הצדיקים קצתם עם קצתם, מי שמעלתו מהם קרובה למעלת אחר יפגענו, ואם תהיה רחוקה לא יפגענו. ועלה בדעתי, הענושים כל שנים מהם שתהיה מעלותם קרובות זו לזו אינם נפגשים, מפני שהיסורים פוסקין ביניהם וטרדתם בהם:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise I] The Creation of the World 1 Sefaria Community Translation
HaEmunot veHaDeot, [Treatise I] The Creation of the World 1 Sefaria Community Translation somebodyוכאשר בארתי ההקדמה הזאת, אומר, כי אלהינו יתברך ויתעלה הודיענו כי כל הדברים מחודשים, והוא חדשם לא מדבר כמו שאמר (בראשית א' א') בראשית ברא אלהים וגו'. ואומר עוד (ישעיהו מ״ד:כ״ד כ"ד) אנכי י"י עושה כל נוטה שמים לבדי וגומ'. ואמת זה אצלנו באותות ובמופתים וקבלנוהו. ואחרי כן עיינתי בענין הזה, היתאמת בעיון כאשר התאמת בנבואה? ומצאתיו כן מפנים רבים, אקצר מכללם ארבע ראיות: And as I explained this introduction, I say, for our blessed God has informed us that all things are renewed, and He renews them not from a thing, as it is said (Genesis 1:1), "In the beginning God created," and also, "I, the Lord, make all things, stretching out the heavens by Myself." (Isaiah 44:24) This truth, we have received through signs and miracles. Afterward, I examined this matter, asking whether it is affirmed through investigation as it is affirmed through prophecy? And I found it to be so from various perspectives. I will briefly summarize four evidences:
הראשונה מהם, מן התכליות, והוא שהשמים והארץ כיון שהתברר שיש להם תכלית בהיות הארץ באמצע וסבוב השמים סביבותיה, התחייב שיהיה לכחם תכלית; כי אי אפשר שיהיה כח לאין תכלית בגשם בעל תכלית, ודוחה זה הידוע. וכאשר יכלה הכח השומר אותם התחייב שיהיה להם תחלה וסוף. ואחרי שנגלתה לי זאת הראיה, התישבתי בדקדוקם, ולא מהרתי לגזור אומר בה, עד שבררתיה, באמרו שמא הארץ אין לה תכלית בארך וברחב ובעמק? אחרי כן אמרתי אלו היתה כן, לא היתה השמש מקפת אותה עד שהיא משלמת סבובה בכל יום ולילה פעם אחת, ותשוב זורחת ממקום שזרחה ובאה למקום שבאה, וכן הירח ושאר הככבים. ואחר כן אמרתי שמא המים אין להם תכלית? ואמרתי ואיך יהיה זה והם מתנועעים כלם וסובבים סביב הארץ תמיד כי לא יתכן לחשוב כל הגלגל הקרוב אלינו הוא אשר יסוב, והשאר יותר גדול משיסוב, מפני שאין אנו משכילים כי אם זה הדבר אשר יסוב, ולא נשכיל אחריו דבר אחר, כל שכן שנאמין שהוא שמים ונאמר שהוא סובב. ואחרי כן חקרתי ואמרתי שמא יש ארצות רבות, ושמים רבים, יקיפו כל שמים מהם הארץ שלהם, ויהיו עולמים שיאן להם תכלית. וראיתי זה נמנע מצד הטבע, כי לא יתכן להיות עפר ממעל לאש בטבע ולא אויר תחת מים בטבע, כי האש והאויר קלים שניהם והעפר והמים כבדים שניהם. וידעתי כי אילו הי בנמצא גוש עפר חוץ לארץ הזאת היה בוקע כל אויר וכל אש עד אשר יגיע לעפר הארץ הזאת. וכן אם היה מקוה מים חוץ למים האלה היה בוקע האויר והאש עד שיגיע למים האלה. ומצאתי המציאה הגמורה כי אין שמים בלתי אלה ולא ארץ כי אם זאת, וכי השמים האלה יש להם תכלית, והארץ הזאת יש לה תכלית, וכאשר גשמיהם יש להם גבול, כן יש לכחם גבול מגיע אל קץ ויעמוד אצלו, ולא יתכן להם לעמוד אחר כלות הכח ההוא ולא ימצאו קודם היותו, ומצאתי הכתוב שהעיד עליהם בתכלית, באמרו (דברים י"ג ח') מקצה הארץ ועד קצה הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. והעיד כי השמש תסובב סבוב הארץ ותשוב בכל יום: וזרח השמש ובא השמש (קהלת א' ה'): The First of them, from the aspect of purpose, is that the heavens and the earth, once it became clear that they have a purpose, with the earth being in the middle and the heavens surrounding it, it is necessary for them to have a purpose. For it is impossible for a thing to have no purpose in rain, which serves a purpose, and this notion is refuted by well-known facts. Once I clarified this evidence to myself, I meticulously examined it, not rushing to deduce a statement until I clarified it. I pondered, "Perhaps the earth has no purpose in terms of length, width, and depth?" Afterward, I thought, "Even if that were so, the sun would not circle it until it completes its rotation once a day and night, rising from the place it rose and coming to the place it came. The same applies to the moon and other stars." Then, I asked, "Perhaps water has no purpose?" And I said, "How can that be when they all move continuously and orbit around the earth constantly, for it is not possible to think that only the closest celestial sphere to us is the one that rotates, and the rest are larger than the one that rotates, as we are only able to perceive the one that rotates, and we cannot perceive anything beyond it, especially that we believe it to be the heavens and we say that it rotates. Afterward, I examined and said, "Perhaps there are many lands and many heavens, each encompassing a separate earth, and they are eternal worlds with a purpose of their own." But I saw that this is precluded by nature because it is impossible for dust to be above fire in nature, nor air beneath water in nature, for fire and air are both light, and dust and water are both heavy. I realized that if there were a solid mass of dust outside this earth, air and fire would bubble up until it reached the dust of this earth. Similarly, if there were a reservoir of water outside these waters, air and fire would bubble up until they reached those waters. And I found the perfect solution, that there are no heavens other than these, and no earth other than this one. As for these heavens, they have a purpose, and this earth has a purpose, and just as their rains have a limit, so does their power have a limit that reaches an end and stops there. It is impossible for them to stand after that power is exhausted, and they will not find anything before their existence. I found that the Scripture testified about them explicitly, saying (Deuteronomy 13:8), "From one end of the earth to the other end of the earth, and from one end of the heavens to the other end of the heavens." And it testified that the sun will orbit the earth, and it will return every day: "The sun rises, and the sun sets" (Ecclesiastes 1:5).
והראיה השנית מקבוץ החלקים והרכבת הפרקים, והוא, שראיתי הגשמים חלקים מחוברים, ופרקים מורכבים, והתבאר לי בהם סימן מעשה העושה והחדוש. אחר כן אמרתי שמא אלה הפרקים והחבורים אינם כי אם בגשמים הקטנים; רוצה לומר גשמי החוש והצמח. ופשטתי מחשבתי אל הארץ והנה היא כן, כי היא עפר ואבן וחול והדומה להם מקובצים. ועליתי בה אל השמים וראיתי בם כתות רבות מן הגלגלים קצתם בתוך קצם, יש בהם כתות מן המאורים הנקראים ככבים, נגזרו, גדול וקטן, רב אור ומעט אור, והורכבו בתוך הגלגלים ההם. וכאשר נתברר לי הקבוץ והחבור וההרכבה, אשר הם החדושים בגשם השמים וזולתם, האמנתי בעבור הראיה הזאת עוד, כי השמים וכל אשר בהם מחודשים, ומצאתי הכתוב אומר כי פירוד חלקי החיים וחבורם יורה על חדושם, והוא אמרו (תהלים קי"ט ע"ג) ידיך עשוני ויכוננוני, ואמר בארץ, (ישעיה מ"ה י"ח) יוצר הארץ ועושה הוא כוננה, ואמר בשמים, (תהלים ח' ד') כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וככבים אשר כוננת: The Second piece of evidence is from the collection of parts and the composition of chapters, and it is that I observed the rain being composed of connected parts and the chapters being intricate, and in them, a sign of the act of creation and innovation was evident to me. Afterward, I thought, "Perhaps these chapters and connections are only in the small rains," meaning the sensory and vegetative rains. I narrowed down my thought to the earth, and behold, it is indeed so, for it consists of dust, stones, sand, and similar particles gathered together. I ascended to the heavens and observed many categories of celestial bodies, some of them within others. Among them are categories of luminous bodies called stars, varying in size, some large and some small, some with abundant light and some with little light, all composed within those celestial spheres. As the grouping, connecting, and composition became clear to me, which are innovations in the rain of the heavens and others, I affirmed through this evidence that the heavens and all that is in them are renewed. I found the scriptural statement saying that the dispersion of the parts of living beings and their composition indicates their renewal, as it says (Psalm 119:73), "Your hands made me and established me," and it says about the earth (Isaiah 45:18), "He fashioned it and made it," and it says about the heavens (Psalm 8:4), "When I see Your heavens, the work of Your fingers, the moon, and the stars that You set in place." The Third evidence is from specific instances. I found that all the rains will not escape.
והשלישית מן הראיות, המקרים. והוא שמצאתי כל הגשמים לא ימלטו ממקרים שיקרו בכל אחד, אם מעצמו אם מזולת עצמו, כמו שיולד החי והצמח ויגדל עד אשר ישלם, ואחר כן יחסר ויתפרדו חלקיו. ואחר כן אמרתי שמא הארץ נמלטת מאלה המקרים? והשתדלתי בה ומצאתיה שאיננה נמלטת מצמח וחיים שהם מחודשים, וידוע כי מה שאיננו נמלט מן המחודש שהוא כמוהו. אחר כן אמרתי שמא השמים נמלטים מחדושים כאלה? והשתכלתי והנה אינם נמלטים מחדושים, ועקרם התנועה הדבקה בהם, לא תנוח, אבל תנועות רבות שונות, עד אם תערוך אחת מהנה אל האחרת; תדע כי יש להם אחור ומהירות, ומהם נפילת אור קצתם על קצתם, ויתחדש בהם האור כירח. ומהם שמראה קצת הככבים לקצת האודם והלובן והירקרק והירוק. וכאשר מצאתי החדושים שכללו אותם והם לא קדמו להם. האמנתי כל מה שלא קדם החדוש הוא כמוהו, בעבור שהוא נכנס בגדרו, ואמר הכתוב בחדושי הארץ והשמים שהם מורים על תחלתם (ישעיה מ"ה י"ב) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי: The Third piece of evidence is from instances and occurrences. I found that all rains will not escape various occurrences that happen to each one, whether spontaneously or due to external factors. This is similar to the birth of living beings and plants, which are renewed, grow until they reach completion, then diminish, and their parts separate. Afterward, I thought, "Perhaps the earth escapes these occurrences?" I examined it and found that it does not escape the growth of plants and living beings, which are renewed. It is known that what is not exempt from renewal is similar to what is. Then I said, "Perhaps the heavens escape such renewals?" I scrutinized them, and they do not escape renewals. Their primary motion, which adheres to them, does not rest, but there are various distinct movements among them. If one of them moves toward another, you will know that they have backward and forward movements, and some of them experience a fall of light upon each other, and light is renewed in them, like the moon. Among them are those that appear as some stars with various colors such as red, white, yellow, and green. When I found the renewals that encompassed them and that they did not precede them, I believed that everything that did not precede the renewal is similar to it because it falls within its definition. The Scripture says about the renewals of the earth and the heavens, which indicate their beginning (Isaiah 45:12), "I made the earth and created man upon it. I, My hands, stretched out the heavens, and I commanded all their host."
והראיה הרביעית מהזמן. והיא שידעתי כי הזמנים שלשה חולף ועומד ועתיד. ואף על פי שהעומד פחות מכל עתה, שמתי העתה כנקודה. ואמרתי אם יהיה האדם משתדל ממחשבתו לעלות מהנקודה הזאת למעלה, לא יתכן לו זה בעבור שהזמן אין לו תכלית, ומה שאין לו תכלית לא תעלה בו המחשבה למעלה ותעבור בו. העלה עצמה תמנע שתלך בו ההויה למטה ותעבור בו עד שתגיע אצלנו. ואם לא תגיע ההויה אלינו לא נהיה. ויהיה הדבר מחוייב שאנחנו המון ההוים אינם הוים והנמצאים אינם נמצאים. וכאשר מצאתי עצמי נמצא, ידעתי כי ההויה עברה על זמן עד שהגיעה אלי. ולולי שיש לזמן תכלית לא היתה ההויה עוברת בו, והיתה דעתי (בזמן) גם כן בזמן העתיד, כאשר היתה דעתי בחולף בלא עכוב. ומצאתי הכתוב אומר כמו זה בזמן הרחוק (איוב ל״ו:כ״ה כ"ה) כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק; ואמר (שם ל"ו ג') אשא דעי למרחוק. והגיעני על אחד מהמכחשים, ממי שפגע זולתי מהמאמינים שטען על הראיה הזאת, ואמר היתכן שיעבוד האדם מה שאין לו תכלית לחלקיו בהליכה? כי כל מיל שילך אותו האדם או אמה, ויעל אותו על מחשבתו, נמצאהו מתחלק לחלקים שאין להם תכלית. ומקצת המאמינים הוצרך להודות בחלק שאינו מתחלק. וקצתם הודה בטפר"ה; פירוש הוא הדלוג מלמטה למעלה. וקצתם הודה בנפילת חלקים רבים על חלקים. והשתכלתי בטענה הזאת ומצאתיה נבהלה, מפני שחלוק הדבר לאין תכלית אינו נופל כי אם במחשבה, ולא יתכן שיפול בפועל, מפני שהוא דק מנפול הפעל עליו או החלוק. ואם הזמן החולף עברה אותו הויה במחשבה לא בפעל, הוא בעיני דומה הטענה הזאת, ואם ההויה עברה בזמן בפעל עד שהגיע אליו, תהיה זאת הטענה אינה שוברת טענותינו מפני שהיא במחשבה - ואחרי אלה הראיות יש לי ראיות אחרות, מהם מה שכתבתיו בפרשת בראשית, ומהם מה שכתבתיו בפירוש הלכות יצירה, וכתשובותי על חיוי הכלבי, חוץ מדברים אחרים תמצאם בשאר חבורי. ועם כל זה אומר כי התשובות אשר אשיב בהם במאמר הזה על מי שחולק על הדעת הזה, הם כלם מחזקות ומאמצות אותו, וצריך שיתבונן האדם בהם, ויחובר מהם אל הדעת הזה מה שהוא דומה לו: The Fourth piece of evidence is from time. I knew that time consists of three components: past, present, and future. Even though the present is shorter than any other time, I considered it as a point. I thought, "If a person strives to ascend from this point upwards, it is impossible for him because time has no end. What has no end will not allow thoughts to rise above it and pass through it. The rising thought itself will prevent it from going downward, and it will pass through it until it reaches us. If the being does not reach us, it will not exist. Thus, it is necessary to conclude that we, the aggregate of beings, are not beings, and the existent is not existent. When I found myself in existence, I knew that existence passed through time until it reached me. If time did not have an end, existence would not pass through it, and my thought would have remained in existence, continuing forever without delay. I found that the scripture says similarly about a distant time (Job 36:25): 'Every man sees it, a man looks at it from afar,' and he said (Job 36:3), 'I will raise my knowledge from afar.' I was struck by one of the objectors, someone other than those who believe in this argument. He claimed, "Is it possible for a person to ascend from that which has no end to its parts in walking?" Because every step the person takes, whether an ama (cubit) or an ema (cubit), and raises it in his thought, he finds it dividing into parts that have no end. I was perplexed by this objection because the division of the thing into what has no end occurs only in thought, and it is impossible for it to occur in reality because it is finer than the finest action upon it or the division. If the being ascends from this point in thought and passes through it until it reaches us, and if it does not reach us, existence will not be. The matter is contingent on the fact that we, the aggregate of beings, are not beings, and the existents are not existents. If time, which passes, passed that being in thought and not in reality, it is similar to this objection. If the being passed through time in reality until it reached me, this objection is not refuted because it is only in thought. After these proofs, I have other evidence, some of which I wrote in the section on "Bereshit," and some in the explanation of the laws of creation. You will find them in other compositions as well. Despite all this, I say that the responses I provide in this article to those who dispute this view all strengthen and support it. The person must contemplate them and connect from them to this view that is similar to them.
HaEmunot veHaDeot, [Treatise I] The Creation of the World 2
HaEmunot veHaDeot, [Treatise I] The Creation of the World 2 somebodyוכאשר התברר לי ברור גמור כי הדברים כלם מחודשים, עיינתי אחר כן, היתכן שיעשו את עצמם או לא יתכן שיעשה אותם כי אם זולתם. ובטל אצלי שיהיו הם עושים את עצמם, מפנים אני זוכר מהם שלשה. הפנים הראשונים הם שכל גשם שנכוין אליו מן הנמצאות וחשבנו שהוא יעשה את עצמו, אנחנו יודעים שאחר הויתו יהיה יותר חזק ואמיץ על עשות כמוהו. ואם עשה את עצמו והוא חלש ועשה כמוהו והוא חזק; וכאשר נלאה לעשות כמוהו והוא חזק, כבר נלאה לעשות כמוהו והוא חלש. והפנים השניים כי כאשר נעלה במחשבתנו שיעשה הדבר את עצמו, זה שקר על שני חלקי הזמן, כי אם נשתדל להודות בעשותו עצמו קודם שהיה, יודעים אנחנו כי אז היה נעדר, והנעדר לא יעשה דבר, ואם נאמר כי אחר שהיה עשה את עצמו כיון שקדמה הויתו איננו צריך לעשות את עצמו, ואין בכאן חלק שלישי כי אם עתה אשר איננה סובלת מעשה. והפנים השלישיים כי כאשר נחשוב שהגשם יכול לעשות את עצמו, לא יתכן זה אלא עד שנחשוב עליו שהוא יכול לעזוב עשותו את עצמו, ואם נחשוב עליו זה נמצאהו נמצא ונעדר יחד, מפני שמחשבתנו יכול לא יהיה כי אם נמצא, וחברנו אליו מאמר שלא יעשה את עצמו הוא שנאמין שהוא נעדר, ומה שהביא לקבץ נמצא עם נעדר לדבר אחד בענין הוא שקר משחת. ומצאתי הכתוב שקדם להכחשת הענין הזה; באמרו (תהלים ק' ג') הוא עשנו ולא אנחנו, ובקצפו על מי שאמר (יחזקאל כ"ט ג') לי יאורי ואני עשיתיני, וענשו אותו:
ואחר הפנים האלה אשר בטלו אצלי שיהיה הדבר מחדש את עצמו, וחייבו שזולתו עשהו, עיינתי במלאכת העיון אם מחדשו עשהו מדבר, או לא מדבר כאשר נכתב בספרים? ומצאתי שנעלה בשכלנו שחדשו מדבר טעות, מפני שהוא דבר סותר קצתו את קצתו, מפני שאמרנו חדשו מחייב שיהיה העצם נברא מוחל. ואם נשער המאמר מדבר נחייב שחומר שלו קדמון לא נברא ולא מוחל, וכאשר נעלה על השכל חדושו לא מדבר, נמצאהו דבר ישר. ואם יאמר לי אומר חייבת לדברים עושה בידוע, מפני שלא ראית במוחש עשוי כי אם מעושה ולא פעול כי אם מפועל, ג"כ לא ראית במוחש שיהיה דבר כי אם מדבר, ואיך שמת ראיתך שאין פעול כי אם מפועל, ולא שמת ראיתך שאין דבר כי אם מדבר, והם שוים במציאה? אומר לו כי היות דבר מדבר או לא מדבר הוא המבוקש אשר דרשתי להביא הראיות עליו, ולא יתכן שיהיה הדבר אשר יתעסקו להביא עד עליו שיעיד הוא על עצמו באחת משתי המעלות, אבל מביאים עד מזולתו כאשר היה אין פעל כי אם מפועל לצד מן המבוקש הזה אשר אנחנו מבקשים אמתתו, לקחתיו לראיה עליו ודן לי היות דבר לא מדבר. עם שמצאתי קצת מהדברים אפשר שיאמר עליו ה, אלא שהמאמר דק יוצא חוץ לענין הספר והנחתיו ולקחתי הגלוי. והתבאר לי עוד, כי כל מה שנחשוב שהנמצאות נבראו ממנו, כבר חייבנו שדבר ההוא הוא קדמון, ואם היה קדמון ישתוה הוא והבורא בקדמות, התחייב שלא יוכל לו לברוא ממנו דברים, ולא היה נשמע לו להפעל כרצונו ולהצטייר כחפצו, אלא שנחבר אליהם עלה שלישית למחשבתנו הפרידה ביניהם, עד שהיה בה זה עושה וזה עשוי, ואם נאמר זה, נאמר דבר שאיננו נמצא, כי לא מצאנו כי אם עושה ועשוי לבד. וזכרתי עוד כי עקר מבוקשנו היה מי עשה מדבר, כי העושה ראוי שיקדם לעשוי, ואין א' מהם יותר ראוי להיות סבה להויית האחר ממה שיהיה האחר סבה להוייתו, וזה שקר גמור. וזכרתי עוד, כי האומר שהוא ברא דבר מדבר, כשימשך האדם עמו ימשכנו עד שיביאנו אל שלא ברא דבר כלל. והוא שהסבה המפלת בלב היות דבר מדבר, הוא המוחש כן השגנוהו, ויאמר כי המוחש גם כן יושג שיהיה במקום ובזמן, והצורה מצויירת, ובשיעור משוער, ובמצב נצב, ובצירוף מצטרף, ושאר התכונות הדומות לאלה, כי משפטם כלם בשער הזה, כמשפט דבר מדבר. ואם נבוא להשלים כל משפטיהם עד שנאמר נברא דבר מדבר בזמן ובמקום ובשיעור משוער ועל מצב נצב ובצירוף מצטרף והדומה להם, והיו כלם קדמוניות, לא נשאר אם כן דבר לבורא, ותבטל הבריאה כלל. ודקדקתי עוד כי אם לא נודה היות דבר לא מדבר לפניו, לא יתכן שימצא דבר כלל. והוא שאם נעלה במחשבתנו דבר מדבר יהיה דרך הדבר השני במאמר כדרך הראשון ותנאו, שלא יהיה כי אם מדבר שלישי, ודרך השלישי כדרך השני ותנאו, שלא יהיה כי אם מדבר רביעי, ויגיע הדבר עד אין תכלית. וכיון שמה שאין לו תכלית לא ישלם, כבר נתחייב שלא נמצא, והנה אנחנו נמצאים; ולולי שהדברים אשר היו לפנים יש להם תכלית לא היו נשלמים עד שנמצינו. ואשר יצא לנו מן המושכל, הוא הכתוב בספרי הנביאים, כי הגשמים תחלתם מאת הבורא, כאשר נאמר (תהלים צ' ב') בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועל העולם אתה אל:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise I] The Creation of the World 3
HaEmunot veHaDeot, [Treatise I] The Creation of the World 3 somebodyוכיון שהגעתי לאמת אלה השלשה שרשים בדרך העיון, כאשר התאמתו בדברי הנביאים והמופתים, והוא שהדברים מחודשים ושמחדשם זולתם, ושהוא חדשם לא מדבר, והיה זה הדעת הראשון מן המאמר הזה אשר הוא העיון להתחלות. ראוי שאביא אחריו שנים עשר דעות, למי שחלק עלינו באמונה הזאת, ויהיה הכל שלש עשרה. ואבאר בו כל מה שטען בו כל עם לדעתם ומה שסתר אותו. ואם יהיה לו דומה מן הכתוב אבארהו בגזרת השם:
והדעת השני דעת מי שאמר שבורא הדברים יש לו גשמים רוחניים קדמוניים, מהם ברא אלה הגשמים המורכבים. וטען על זה, מפני שלא יהיה דבר כי אם מדבר. וכאשר עלו במחשבתם למעלה והתעסקו לדמות, איך ברא הבורא הדברים המורכבים מן הרוחניים, אמרו נדמה לנו שהוא קבץ מהם נקודות קטנות, והם החלקים אשר לא יחלקו, והם מעלים אותם במחשבתם שהם דקים עד מאד יותר דק מה שאפשר להיות מן האבק, ועשה מהם קו ישר, ואחר כן גזר הקו ההוא לשני גזרים שוים. אחר כן הרכיב מן האחד מהם על השני הרכבה אלכסונית, עד שיהיו כצורת הסמך היונית אשר היא כצורת אלף למד בערבי בלא תושבת כזה. ואחר כן סימר אותם במקום שנפגשו, ואחר כן גזר אותם ממקום הסימור ועשה האחד מהם הגלגל העליון הגדול, ועשה מן האחרת הגלגלים הקטנים. ואחר כן צייר מן החלקים ההם הרוחניים צורה אצטרובולית, וברא מהם עגלת האש. ואחר כן צייר מהם צורה שמיניית וברא ממנה עגלת העפר, ואחר כן צייר מהם צורה שתים עשרניי ושם עליה סבוב האויר, ואחר כן צייר ממנה צורה עשרימייה וברא ממנה כל הימים, וגזרו בזה ושמו בזה אמונתם. והביאם אל המאמר הזה, שלא יודו במה שאינו בנמצא. ואלה הצורות אשר טרחו בהבאתם לדמותם אל צורות הטבעים האלה הנמצאים. והנני מבאר מה שיש עליהם בשערים האלה. ואומר, שיש עליהם במאמרים האלה שתים עשרה תשובות. מהם הארבעה הראשונות, אשר הורו אותנו שהדברים מחודשים, ומהם האחרות אשר הורו אותנו שבורא הדברים בראם לא מדבר, ואחר שיסבלו אלה השמונה תשובות, אני מוצא ארבעה תשובות אחרות שיתחייבו בם:
תחלתם שהם האמינו, במה שאין כמוהו בנראה, והם הרוחניים, אשר הם מדמים במחשבתם כאבק ושכדק מכל דק, וכחלק שאין מתחלק, וזה דבר שלא יושכל:
והשנית אני רואה כי אלה הדברים אשר טענו, לא יתכן שיהיו חמים ולא קרים ולא לחים ולא יבשים, מפני שה אומרים שאלה הד' טבעים מהם נבראו. ואני רואה עוד, שלא יתכן להיות להם מראה, ולא טעם ולא ריח, ולא גבול ולא שיעור, ולא רוב ולא מיעוט, ולא במקום ולא בזמן, מפני שאלה הדברים הם תארי הגשמים, והדברים ההם הם אצלם קודם הגשמים, וזה תוספת למה שלא יושכל, וברחו מהיותו דבר לא מדבר, ונכנסו במה שהוא יותר רחוק ועמוק ממנו:
והשלישית שאני מרחיק ואחשוב לשקר, התהפכות דבר לא מצוייר בצורה, עד שיצוייר בצורת האש המים והאויר והעפר, והצטיירות מה שאינו ארוך ולא רחב ולא עמק, עד שהיה ממנו הארוך הרחב העמוק, וכן השתנות מה שאין לו ענין, עד שיהיו לו כל הענינים הנראים עתה. ואם אצלם שנתקנו כל ההפוכים והשנוים, מפני שהבורא חכם יכול להפכם ולשנותם, חכמתו אם כן ויכלתו לברא דבר לא מדבר. וננוח מאלה הרוחניים השקרים:
והרביעית שלא תתקיים מה שטרחו בו, מהאמנת החתוך והדבוק וההרכבה והסימור והחתוך השני, ושאר מה שנסמך אל המעשים האלה. מפני שאין ראיה מעמדת על דבר מהם, אבל הם מחשבות וסברות. אבל אני רואה שיש במלאכה הזאת סתירה, והיא, שהעושה אצלם אם הוא יכול להפוך את הרוחניים גשמים, הוא יכול להפכם ברגע אחד, ובטלו אלו החלוקים. ואם הוא אצלם אינו יכול להפכם כי אם מעט, כמעשה הברואים דבר אחרי דבר, כל שכן שלא יוכל להפכם מן הרוחניות אל הגשמיות. וסבלו אלה השקרים כלם, מלבד עזיבת האותות והמופתים, ומן ההוראה בבלתי המוחש לא נחו. והגיעני כי יש אנשים מעמנו, חשבו, כי הענין שאמר בו הכתוב (משלי ח' כ"ב) י"י קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז ושאשר הפרה הוא ענין אלה הרוחניים. התבוננתי בדבר, ומצאתיו שטעו בפירוש הענין הזה, מחמש עשרה פנים השנים עשר אשר בארתים מדרך השכל, אך הג' אחרים, מדרך לשון העברים ודברי המקרא. תחלתם כי מלת קנני מורה על בריאת הדבר, כמו שאמר (בראש' י"ד כ"ב) קונה שמים וארץ. וכמו שאמר עוד (תהל' ק"ד כ"ט) מלאה הארץ קנינך. ואם הם מחזיקים שהמלה הזאת מחייבת קדמות, יחשבו גם כן כי השמים וכל אשר בהם קדמונים, ויבטלו בריאתם מרוחניים אשר היתה כוונתה אליהם. ואם תהיה אצלם מלת הקנין בשמים ובארץ מחייבם בריאתם, היא עצמה תחייב בריאת הרוחניים. והשניים שמלת ראשית דרכו מורה על ענין תחלת הבריאה, כי כמוה נאמר בגדול שבבהמות (איוב מ' י"ט) הוא ראשית דרכי אל, וכאשר ענינה שם שהוא תחלת מה שברא בבהמות יהיה גם כן ענינה הנה, כי זה הנזכר תחלת מה שברא מהדברים. ואם אינם רוצים בפירוש הזה, יחייבו שהבהמה ההיא קדמונית. והשלישיים שזה הענין הנזכר אוהב האמת ושונא השקר, כמו שאמר (משלי ח' ח') בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש. ומי שאהבו אוהב את החיים, ומי ששנאו אוהב המות, כמו שאמר (שם שם ל"ה) כי מוצאי מצא חיים וחוטאי חומס נפשו כל משנאי אהבו מות. והוא מצוה לבקשו ולהזהר בו. כמו שאמר (שם שם ל"ב) ועתה בנים שמעו לי והקשיבו כל אמרי פי. ואם הם הרוחניים אין נמלטות המדות האלה שיהיו להם, אם בענין פשיטותם או אחר הרכבתם, ואם נחשוב אותם להם בפשיטותם אין עמם בעת ההיא צדק ולא טוב, ולא חיים ולא מות, ול אדם נמצא שיקשם ויגיע אליהם. ואם נחשוב שהם לחם אחרי ההרכבה, החלק אשר יש לנו מהם אנחנו מגיעים אליו בהכרח, והחלק הנשאר אשר לא הורכב אי אפשר להגיע אליו, כי המורכבות יבדילו בינינו וביניו כפי דבריהם. והגיעני שאחרים חשבו, כי פרשת (איוב כ"ח י"ב) והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה, ושאר הענין שהוא תאר הרוחניים, מפני שאמר באחרונה אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. ומצאתי אלה גם כן טעו בפי' יותר מטעות הראשונים, מפני שהענין הראשון אין מפורש בו שהיא החכמה. אעפ"י שעל האמת שאין בו ספק הוא על החכמה, אבל הענין השני היה זכרון החכמה בו מפורש, ואיך הטעו עצמם בכנוייו? וראיתי עוד שהכתוב מבאר על החכמה הזאת כי נמצאת עם הארבעה יסודות לא קודם, כאשר נאמר אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה; זכר השמים והארץ, ואחר כן לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה; זכר האויר והמים, אחר כן ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, וכבר נגלה בטול סברת שני הענינים האלה ברוחניות, אם הם על החכמה; ואין החפץ בה שהיא היתה לבורא ככלי שברא בה הדברים, אבל החפץ בה שהיא חדשה מבריאת היסודות וסעפותם, ונתבארה חכמתו שבה הכל מתוקן:
והדעה השלישית דעת מי שאמר, שבורא הגשמים בראם מעצמו. מצאתי אלה האנשים לא נתכן להם לכחש בעושה, ועם זה לא קבל שכלם כפי מחשבתם היות דבר לא מדבר, וכיון שאין דבר כי אם הבורא, האמינו כי ברא הדברים מן עצמו. ואלה, ירחמך האל! יותר כסילים מן הראשונים. וראיתי לגלות אולתם בשלש עשרה פנים; מהם הארבעה אשר על בעלי הרוחניים, וארבעה ראיות החדוש, וארבעה ראיות היות דבר לא מדבר. אך אופני התשובה אשר על מי שאמר בקדמות הרוחניים, אינם חייבים בהם, אך הם חייבים כמותם חמש ענינים כל אחד מהם הרחיק אותו:
הראשון השתנות הענין הקדמון אשר אין לו צורה, ולא תכונה ולא שיעור ולא מקום ולא זמן, עד ששב קצת גוף שיש לו צורה ושיעור וגבול ומקום וזמן ושאר מה שנכללו עליו הנמצאות, ואין להעלות זה על הלב בי אם מרחוק שברחוקים:
והשני, בחירת האדם אשר לא ישיגהו שנוי, ולא יפעל בו פועל, ולא ישיגהו משיג, שישים קצתו גוף, עד שישיגיהו המשיגים, ועד שיפעלו בו הפועלים, ועד שיסכל אחר החכמה, ויאנש אחר המנוחה, וירעב ויצמא וידאג וייגע, וישיגוהו שאר הרעות, והוא היה רחוק מכל אלה, ואין לו צורך לקנות מהם תועלת, אין אלה הדברים כי אם מעניני ההבל:
והשלישי, הצדיק אשר לא יעול, איך גזר על קצת חלקיו להפילם ברעות האלה? וכאשר אשתדל לדעת זאת, לא אמצאהו שיעבור אחד משני ענינים, אם שבא עליו ה בדין והתחייב בו, לא יהיה כי אם בעבור רעה שעשה או בחטאים שחטא, או שיהיה בלא חיוב, ויהיה זה חמס שחמסו ועול שעול עליו. ועל אי זה משני הענינים שבא הדבר, מצאתיו מופסד ושקר:
והרביעי, איך קבל החלק ההוא מצות שאר החלקים עד שהטבע ונתקן ונצטייר וכנס תחת הצער? אם היה זה בעבור פחד שפחד או תקוה שקוה, ואלו היה זה על אי זה משני הענינים, לא ימלט שיהיה דרך הכל שיפחד ושיקוה, או שיהיה זה דרך הקצת לבד? ואם הוא זה דרך הכל, מאי זה דבר יירא, ולמה יקוה ואין דבר זולתו. ואם יהיה זה דרך הקצת, לאי זו עלה שב הקצת מקוה ומפחד והשאר לא יקוה ולא יפחד? ואם הקצת קבל מצות הרוב לא לתקוה ולא לפחד ולא ליראה, זו רעה, מפני שאין לו עלה ידועה, וכל זה כזב ושקר:
והחמישי מי שיוכל להשיב חלקיו מן הצערים, והוא חכם, לא יתכן שלא ישיבם. ואם נעביר על דעתנו שהוא יעשה כן, יבטלו הברואים, ואם אי אפשר בלעדיהם בסוף, כאשר לא היה אפשר בלעדיהם בתחלה, יהיו אלה החלקים שהם גופים לעתים, וכל חלק מהם יצטייר ויתכן מדה מהזמן, ואחרי כן ימלט ויסתלק ויכנס תחתיו חלק בהפעלות. ועם כל זה לא יתכן שיהיה תכלית לעתים האל, מפני שהכלל אשר הם ממנו אין לו תכלית, וזה מה שידחנו השכל ותמאנה אותו המחשבות הברורות. ואינני חושב הפתאים בברחם מהיות דבר לא מדבר, עד שהאמינו באלה האולתות כלם, אלא כמי שבורח מן החום אל האש ומן המטר אל תחת, המרזבים חוץ ממה שדחו מדבר האותות והמופתים:
והדעת הרביעית דעת מי שחבר בין אלה השנים, וחשב כי הבורא ברא הנמצאות מעצמו ומדברים קדמונים. ויתחייבו באלה י"ז תשובות. הי"ב הראשונות אשר על בעלי הרוחניים, ואלה החמש אשר על מי שחשב כי הבורא ברא הדברים מעצמו, והיה זה יותר סכל משתי הכתות הקודמות. ואם אלה ההבלים כלם נטו אליהם, בעבור יכולת הבורא, וחשבו עליו שהוא יכול על כל, שקר משנוי עצמו ומה שיתחבר אל זה. ואני רואה שיכלתו על היות דבר לא מדבר יותר קל על הנפש, ויותר קרוב אל השכל, ויותר נאות לאותות ולמופתים:
והדעת החמישית, דעת מי שאמר בשני עושים קדמונים. ואלה, יישירך האלהים. יותר סכלים במה שנטו אליו מכל מי שקדם זכרו. והוא שהם מדחיקים שיהיו שני פועלים מפועל אחד, ואומרים כי לא ראו כזה, והסכימו על זה ואמרו; הנה אנחנו רואים הדברים כלם שיש בהם טוב ורע נזק ותועלת, וכבר התחייב שיהיה הטוב אשר שט, משרש כלו טוב, ויהיה הרע אשר בם משרש כלו רע. והביאם זה לומר כי מוצא הטוב אין לו תכלית מחמשה צדדים, והם המעלה ומזרח ומערב ודרום וצפון, ויש לו תכלית מלמטה ממקום שהוא ממשש מוצא הרע; וכן מוצא הרע אין לו תכלית מחמשה צדדים, והוא מטה ומזרח ומערב ודרום וצפון, ויש לו תכלית מלמעלה ממקום שהוא ממשש מוצא הטוב. ואמרו עוד שאלה השני שרשים, לא סרו נבדלים זה מזה, ואחר כן נמזגו והתחדשו אלו הגשמים מהמזגם. ונחלקו בסבת המזגם, שקצתם חשבו כי הטוב היתה סבתו שירפא הצד הפוגש אותו מן הרע; ומקצתם חשבו, כי הרע היתה סבת המזגו לתקותו בטוב שיהנה במה שבו מן הערבות. והסכימו כי זה המזוג לו עד זמן כשיהיה כלה, תהיה התגבורת לטוב ויחלש לרע ויפסק מעשהו. והנני כותב מה שיש על אלה מן התשובות בכל שער ממה שטעו בו. ואומר כי יש עליהם תחלה ארבעה פנים אשר הביאונום ראיה על היותם לא מדבר; ואחריהם החמש פנים אשר על מי שחשב שהבורא יתברך בראם מעצמו, ואלה י"ג פנים, ועליהם אחריהם מה שהוא מיוחד בהם ט"ו מינים מן התשובות במאמר הזה, חוץ ממה שיש עליהם במאמר השני. והוא שלקחתי קטבי דבריהם, וסבבתי עליהם אופן העיון, ונתקו בו עד שלא נשאר מהם דבר. והשיבותי אל לבי ראשון (ראשון), מה שחשבו כי אין בנראה שני פעלים זה הפך זה מעושה אחד. ומצאתי שהיות שני פעלים מפועל אחד נכון מכמה פנים; אחד מהם שהאדם יקצוף ויכעס, ואחר כן ירצה וימחול, ויאמר כבר רציתי וכבר מחלתי. ואם הטוב הוא המוחל הוא ג"כ היה הקוצף, ואם הרע הוא המוחל, כבר היטיב כאשר מחל; ועל שתי הפנים יחדיו כבר היו שני המעשים לא'. ועוד כי אנו רואים האדם רוצח וגונב, וכאשר יביאוהו להודות יודה במה שחטא ובמה שעשה; ואם הרע הוא שהודה כבר צדק, והצדק הוא טוב. ואם הטוב הוא אשר הודה, הוא גם כן אשר רצח וגנב, ועל שני הענינים יחד כבר התקיימו לאחד השני מעשים. ועוד שאם יהיה הכח הכועס איננו הכח הרוצה, וכן הכח הגונב, איננו הכח המודה, ראוי א"כ שלא יזכור רוצה בעת רצותו מה שהיה ממנו בעת קצפו, ולא יזכור המודה בעת הודאתו מה שהיה ממנו בעת חטאו, ואנחנו מוצאים המוחש בהפך זה כלו. ואחר כן השתכלתי מה שהכשירוהו מהיות פועל א' לשנים, והנה הוא מופסד משני פנים. אחד מהם שאם נעלה בדעתנו ששנים שיעשו עשוי אחד ונחשוב שאחד מהם עושה את כלו, והשני גם א עושה את כלו, יהיה כל זה הבל, כי העושה את כלו לא נשאר לשני מה יעשה. ואם נחשוב כי א' מהם עושה את קצתו והאחר עושה קצתו, כל העשוי א"כ כבר היה לעושה אחר ואין לו שותף בו:
והפנים השניים, כי המעלה על דעת שני דברים יעשו מעושה אחד, א"א לו שלא יחשוב לכל אחד מהם שכמו שיכול שיעשה הדבר ההוא, כן הוא יכול שיעזוב עשותו. וכאשר נעלה על דעתנו שתי בחירות זו הפך זו במעשה אחד, בחר אחד מהפועלים עשוהו, ובחר האחד שיעזוב עשותו, נראה אותו בשכלנו עשוי, עזוב, בעת אחד, וזה הפך מבואר. והנה אתה רואה אותם, שהרחיקו מה שהתקיים בעדות הנראה, והודו במה שבטלו הנראה:
ואלה חמשה תשובות, שלשה על הרחקתם שני מעשים מעושה אחד, ושתים על קיומם מעשה א' לשנים. ואחר כן אומר, ברחו מהיות דבר לא מדבר, מפני שלא ראו כמוהו, והפילו עצמם בגומך לא נראה כמוהו. ותחלת זה, שהם הודו כי כל אחד מהשנים אין לו תכלית מחמשה צדדים, אשר לא ראו, והיה יותר טוב להם שישימם שיש להם תכלית, הקשה על הששית אשר ראו איתה, ודנו בהפך זה. ועוד שהם במה שחשבו, כי הרב מכל אחד מהשנים נפרד בלתי נמזג; והם כל דבר שהשיגו מהם לא השיגוהו כי אם נמזג, ועזבו להאמין כי הכל נמזג, הקשה על הקצת, ויחשבוהו בהפך זה. ועוד כמה שחשבו, שהמזג חדש בלתי קדמון לא היה לפניו מזג, ומה הודיעם? ואולי שני הענינים לא סרו נמזגים, ונפרדים עד אין מספר. ועוד במה שחשבום, שהם עתידים להפרד אחר זמן, ומה הודיעם שזה יהיה? ואולי לא יהיו נפרדים לעולם, הקשה על הנראה לו, שמא יפרדו וימזגו בעתיד לאין תכלית? ראה! איך ברחו מהיות דבר לא מדבר, מפני שלא ראו כמוהו בנמצא; והסכימו על חלקים בלתי נמזגים, ושהם אין להם תכלית, ובמזג לא היה מזג לפניו, ובהפרד לא יהיה אחריו מזג, ולא ראו דבר מזה לנמצאות, אך ראו הנמצאות בהפך זה. ואלה ארבעה תשובות אחרות. ואחר כן עיינתי בשתי עלות המזג אצלם, ומצאתים נפסדות שתיהן, והוא כי הפועל אם היה כשאר אמרו קצתם בכוון הטוב, כבר שב רע בהתערבו עם הרע בכוונו בקשת הרע, ואם הוא בכוון הרע כבר נהפך המכוון מעצמותו; וזה מה שממאנים להודות בו. ועוד אם הוא המזג מפועל הטוב לא הגיע אל מה שכוון (מהרעות) הצד הממשש אותתו. אבל אנחנו רואים צערו בהכנס הרע יותר גדול מהמשוש וזה תאר עצל פתי. ואם הוא הפועל לרע כבר הגיע אל בקשתו, והנה אנחנו רואים אותו שיערב לו הטוב ויאכלהו וישתהו וירוה אותו ויקרב אליו, ועל שני העיינים כבר נפל היאוש מגבור הטוב על הרע. ואחרי כן התבוננתי אפני המזג אחר שהיו נפרדים, וראיתי המוחש דוחה את זה, כי אנחנו רואים האש מתרחק מהתחבר אל המים, ונראה האויר בורח מהתערב בעפר, וכאשר יהיו חלקיהם המעטים על זה ההמנע, כל שכן שימנעו חלקיהם הרבים ולא ישלם המזג לעולם וזה מבואר. ועוד אם העם נתלים בהקשה יש לנו עליה אלה השלשה תשובות אחרונות; ואם מצד ההגדה אומרים המאמרים האלה, ההגדה הברורה לא תהיה כי אם מדרך הנבואה, וכל נביא איננו כי אם אחרי המזג, ובזה שלש טענות. הראשונים שאחרי הפרדו ממוצא הגמור אינו יודע מה יהיה מהמוצא ההוא. והשנית כי בהתערבו עם הרע כבר נשתנה צדקו ולא יהיו הנפשות בוטחות בו. והשלישית כי הנביא אין מתקיימת לו הנבואה כי אם באותות המלאות, והאותות המלאות לא תהיינה כי אם בחדוש מה שאין בטבע ולא כמנהג, והם מכחישים מה שהוא הפך הטבע והמנהג, והם מביאים ראיה תמיד במה שהם סוברים בטבע ובחק. וזה ממה שמרחיק אותם מטעות הנבואה, כי לא יתכן אצלם להביא מופתים עליה, וזה השלמת החמשה עשר פנים. ואני עתיד לזכור אחריהם פנים אחרים במאמר השני מאמר היחוד בעזרת האלהים ואמצתו. ולא תנוח דעתי אחר כן במקום הזה על כל מה שזכרתי, עד שאבאר כי זה הדבר אשר החזיקו בו העם הזה, ר"ל: החשך, אינו הפך האור, אבל הוא העדר האור. ואם יאמרו מאי זה טעם אתה אומר כי אין החשך הפך האור? אביא בזה ג' ראיות. אחת מהן כי האדם אינו יכול לברא שרש, והנה אנחנו רואים אותו כשהוא עומד לשמש וישים כפו האחת על השנית כמו קובה, יהיה מה שיש ביניהם חשך, והאדם אינו בורא שרש החשך, אך סך בעד האור מהגיע אל האויר אשר בין כפיו, וחשך מפני שחסר האור. והשנית כי אני רואה את האדם יש לו צל כשהוא עומד לפני נר א', ואם נקיפהו בנרות רבים לא יהיה לו צל, ואין בכח האדם לכלות שרש מהשרשים, אבל המציא האור אשר היה נעדר בקצת האויר המקיף את האדם. והשלישית כי לא ראיתי שני גופים זה הפך זה שיהפך אחד מהם וישוב האחר על השלמות, כאשר לא יהפכו המים אש ולא האש מים. וכאשר ראיתי האויר החשוך ישוב מאיר, ידעתי כי החושך איננו הפך האור אבל הוא העדרו. ואחר כן מצאתי שאר המוחשים על הדרך הזה, והוא שהאויר מקבל הקול מן המדבר ומגיעו אלינו, ואם לא יקרעהו קול לא נשמע דבר, ולא נאמר באויר ההוא איננו משמיע הפך הקול, אבל הוא העדר הקול. וכן המאמר בריח, כי האויר מקבלו באי זה מקום שיהיה ומגיעו אלינו, ואם לא יהיה לא נריח דבר, ואין זה הפך הריח, אבל הוא העדרו. וכן האויר מקבל האור ומגיעו אל עינינו, אם לא יהיה אור לא נראה דבר, אין זה הפך האור, אבל הוא העדר האור. וכאשר ראיתי הגופים העבים מונעים האור ונדמה לבני אדם כי הצל יולד מהם, אמרתי אולי יטענו כי החשך יולד מן העפר. והתבאר לי כי אם היינו לוקחים גוש עפר ועמדנו במקום השמש וזרינו את עפרו באויר, לא היינו רואים לחשך מקום כלל. ונאמר עוד, אולי הם טוענים באדם אשר הקיפוהו הנרות כי צלו שב אל גופו, וידעתי שאם היה זה כן היה משחיר הנראה מגופו. ואלה דברים נראים מוחשים, דוחים התחדשות השבושים אשר נאמרו כי החשך באור, ואני יודע כי האלהים ספר על עצמו (ישעיה מ"ה ז') שהוא יוצר אור ובורא חושך. ואומר במה שהוא נאות למוחש הזה, כי הוא ברא האויר המקבל האור והחשך במציאות והעדר, כאמרו אחריו (שם שם) עושה שלום ובורא רע. ואנחנו מסכימים כלנו כי הבורא לא ברא רע, אך ברא לדברים אשר הם סובלים שיהיה לאדם בהם שלום ורע בבחירתו, שאם יאכל המאכל כפי צרכו וישתה המים כפי צרכו יהיה זה שלום, ואם יקח מהם מה שאינו סובל יהיה זה רע, וכאשר אני עתיד לבאר במאמר הרביעי בשאר הצדק, אבל יחס האור והחשך לבריאתו, בעבור רוע מחשבת מי שהאמין בשנים, ועל כן אמר יוצר אור ובורא חשך, והודיענו עוד כי יש לאור ולחשך תכלית, וכאשר השיבונו אל העם הזה באמרו (איוב כ"ו י') חק חג על פני מים עד תכלית אור עם חשך:
והדעת הששי דעת מי שהודה בארבעה יסודות. אלה חשבו שכל הגשמים מורכבים מארבעה יסודות, והם החום והקור והלחות והיובש, שאלה הארבעה, היה כל אחד נפרד בתחלה, ואחר כן התחברו והתחדשו מהם הגשמים. ומביאים ראיה על זה כי הם רואים הגשמים מקבלים מחוץ חום האור וקורו, וכיון שהדבר לא יקבל כי אם הדומה לו, כבר נתחייב שיהיו בתוך גשמיהם אלה הארבעה. ואלה סכלים מכל מי שקדם, בעבור דברים אני אספרם ואבארם עליהם, עזבו בהם דרך הראיה ותעו מדרך האמת. ואומר תחלה, שהם הרחיקו היות דבר לא מדבר כדי שלא יודו במה שלא נראה כמוהו, ונכנסו במה שלא נראה כלל והאמינו בו. והוא ששום אדם בעולם לא ראה חום נפרד, ולא לחות גמור, ולא קור פושט, ולא יובש לבד, אך השיגו החושים, והם נקבצים נגשמים. וטענו אלה כי בתחלה היה כל אחד מהם נפרד, ולא ראו מזה דבר. ואחר כן מה שהם מאמינים שהתחברו, אחר שהיו נפרדים, הוא עוד בהפך המוחש, כי אנחנו והם לא ראינו מעולם מים שהתחברו עם האש, ולא אש שהתחבר עם המים, עד שהמים והעפר אשר יתכן חבורם, ולא יפסדו כשאנו מחברים אותם, ואחר כן נעזבם, הם מתחילים להפרד ושוקע העפר וצפים המים, ודבר שאם יכרח להתחבר, יפרד, מן השקר שיבא הוא מאליו להתחבר עם הפכו ואחר כן עיינתי במה שזכרו מן ההתחברות, ומצאתיו איננו נמלט משיהיה התחברותם לעצמם, או לדבר אחר זולת זה, ואם ההתחברות ההוא לעצמם, בטל מה שאמרו עצמיהם לא סרו נפרדים, והתחייב שמאז המצאם הם מורכבים. ואם התחברות לדבר זולת זה, אל הענין ההוא היה כונתינו ואמרנו כי יש להם בורא בראם מחוברים. ואחר כן עיינתי בהפרד אשר שמוהו קדמון, ואם הוא לעצמם בכל עת שימצא עצמם, לא יהיו כי אם נפרדות, ובטל החבור, ואם הוא לדבר אחר, תהיה עלה חמישית, צריך שיהיו נתבעים לברר אותה, וזה מה שלא ימצאוהו. אבל הבאתם הראיות על מציאות אלה הארבעה בגשמים, אין זו תשובה עלינו, אך אנחנו נאמר שהם נמצאים, יש להם ממציא המציאם. ואלה התשובות עליהם, אמרו בכל א' מהן הפך הנראה, ומהיותו כל אחד מארבעה נפרד, ובואם מאיליהם אל ההרכבה, והמיותם בכל ענין או לזולת עצמם. אלה התשובות עליהם עם השתים עשרה הקודמות; ר"ל ד' ראיות החדוש, וד' ראיות שהדבר אינו עושה את עצמו, וד' ראיות היות דבר לא מדבר, ואלה השתים עשרה, מלבד מה שהוא מתחייב באותות ובמופתים ומי שידעתיו מעמנו שסבר קדמות דבר מהטבעים, לא מצאתיו שחושב כי אם קדמות המים והאויר, מפני שהתורה ספרה על עגלת האש והעפר (בראש' א' א') בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, אבל סבר על המים והאויר שהם קדמוניות, מפני שחשב שענין (שם שם ב') והארץ היתה תהו ובהו. ורוח וגו' המים, שהם כן קודם הבריאה. וזה מאמרו אולת גמורה, כי התורה לא אמרה והארץ היתה, אלא אחר שהקדימה בראשית ברא אלהים, והיתה הארץ כאשר נבראה עפר ימים ואויר, וכבר ספר הכתוב על הרוח, באמרו (עמוס ד' י"ג) כי הנה יוצר הרים ובורא הרוח. ועל המים התחתונים באמרו (תהלים צ"ה ה') אשר לו הים והוא עשהו, ועל העליונים באמרו (שם קמ"ח ד') והמים אשר מעל השמים כי הוא צוה ונבראו:
והדעת השביעי דעת מי שאמר בארבעה יסודות וההיולי, ואלה הם יותר סכלים מכל מי שקדם זכרם, מפני שקיימו העשוי עושה, וקיימו הדברים לא עצם ולא מקרה, ויתחייבו הי"ו. חייובים אשר על בעלי הטבעים, ועמם החמשה חייובים שעל בעלי הרוחניים, ואלה אחד ועשרים. וכאשר נאמר לאלה השתי כתות, כאשר אינכם רואים עושה הגשמים האלה, למה אמרתם שהטבעים עשו אותם, ולמה לא אמרתם שאין להם עושה? נמצאם שאומרים אף על פי שלא ראינו להם פועל בנראה, צריך שנאמין שיש להם פועל שאיננו נראה, שאין פעל הווה כי אם מפועל, וראיתם זאת בעצמה מבטלת שיהיה הדומם עושה דבר, כי אין אנו רואים פועל כי אם בוחר, ונמצאם עוד אומרים ראינו המים כשפוסקים אותם מן האילן לא יעשה פרי, והוא ראיה כי מעשה ההפרות למים. ונאמר כי בורא הגוף בלא סבה יכול שיבראהו בסבה, כי לא יתכן שיהיה יכול הדבר הגדול וילאה מהקטן, וכיון שאין פעל כי אם מבוחר, יתחייב שיהיה הבוחר הוא אשר עשה הפרי בסבה היא המים. ונמצאם עוד אומרים, כבר הסכמנו כלנו על שהאש שורפת, ולמה יחסתם הפעל לזולתה? נאמר כאשר הסכמנו על שהסכין כורת, והפעל איננו כי אם למניעו, ואפשר שיהיה למניע ההוא מניע אחר. כן נאמר כי האש שורפת ולאש מניע הוא האויר, ולאויר מניע הוא הבורא, והפעל אם כן לבורא אשר הוא המניע הראשון. וכבר אמר הכתוב במעשים שהם למניע הראשון, באמרו (ישעיה י' ט"ו) היתפאר הגרזן על החוצב בו אם יתגדל המשור על מניפו כהניף שבט את מרימיו כהרים מטה לא עץ. והבאתי אלה השבושים בסוף אלה הדעות, שלא יפגשום קצת התלמידים ויתבלבלו:
והדעת השמינית דעת מי שאומר, כי השמים הם הפועלים את הגשמים, והוא משים אותם קדמונים, ואינם מאלה הארבעה טבעים; אך הם מדבר חמישי. וכאשר ישיבו עליו מחום השמש, הוא אומר כי אין עצמה חם אבל היא מחמימות האויר מרב סבובה ויגיע אליו חומו. ואומר זה, מביא ראיה על השמים שהוא טבע חמישי, מפני שהוא רואה תנועתה עגולה; בהפך תנועת האש או האויר אשר הם למעלה; והפך תנועת העפר והמים אשר הם למטה. וכבר טעה טעות מבוארת, במה שהביא ראיה ממנו, ובמה שהביא ראיה עליו. ואני מבאר הכל. ואומר: כי אופני טעותו במה שהביא ראיה מן השמים, כי אלו היתה אש היתה תנועתה למעלה, כאשר אנחנו אומרים כי תנועת האש עצמה הטבעית היא הסבוב, והראיה על זה תנועת השמים אשר היא אש גמורה, כאשר התבאר לנו מתנועת השמש המוחשת, אך זאת התנועה שתראה לאש למעלה, היא מקרית, בעבור שתצא מעגלת האויר, וכאשר תצא מעגלת האויר ותגיע אל מוצאה, תשתנה תנועתה הסבובייה. וזה כמו האבן אשר אין לה תנועה במוצאה; אבל היא שוקעת, וכאשר ישליכוה למעלה תתנועע למטה, עד שתצא מעגלת האויר, וכאשר תצא, ממטה יראה טבעה שאין לה תנועה. וכאשר נראה האבן אשר אין לה תנועה, מתנועעת בהכרה עד שתגיע אל מוצאה, תהיה האש אשר יש לה תנועה סבובייה יותר קרובה להבנתינו, שתתנועע תנועה זולתה, עד שתגיע אל מוצאה. הלא תראה כי האיש הזה, בעבור זה הספק החלוש, חייב את נפשו להאמין בדבר חמישי שאיננו מושכל, ובא ליחס חום השמש שהוא מוחש אל האויר, לא אל עצמו. וזה תמה מעצתו שישים הברור ספק, והספק ברור קיים, ויברח מהיות דבר לא מדבר, מפני שלא ראה כמוהו, והוא מאמין בטבע חמישי ולא ראה כמוהו. ויתחייב עוד בהפסד אמונתו, שעצם השמים יש לו תכלית, וכחו אין לו תכלית, ובעבור זה אינם אצלו כלים, וזה תחלת מה שהקדמנו לסתור דבריו, ושאר השנים עשר מאמרים הקודמים. ועם כל זה אשיב עליו במה שטען מקדמות השמים, הד' פנים אחרים. תחלתם סדור הגלגלים, והוא שהדבר הקדמון לא תהיה קצתו יותר ראוי במעלה החשובה מקצתו האחרת, ואם הפנימי הוא החשוב או החיצון, הוא מחוייב הטענה. וכן המאמר בסדור הכוכבים, כי קצתם בגלגלים ורובם בגלגל החיצון. והשניים מהשיגנו השמים בעינינו. וידוע שעינינו אינם משיגים כי אם מה שהוא מאלה הארבעה יסודות, כי טבעיהם מתחברים עם טבעי עינינו, אבל אם יהיה יסוד חמישי נמצא אין לו בעינינו דבר דומה שידבק בו, ויראנו החוש, אלא אם יחשוב שיש בנו גם כן מאומה מן הטבע החמישי, וזה שאינני חושב. והשלישיים מהתוספת והחסרון. והוא, שכל יום חולף מהזמן לגלגל, הוא תוספת על מה שחלף וחסרון מן העתיד, ומה שהוא סובל התוספת והחסרון, יש תכלית לכחו, ותכלית מחייבת החדוש. ואם יתגבר חושב ויחשוב כי חליפת יום מן הימים, לא תוסיף על מה שחלף ולא תחסיר ממה שעתיד, נקח המציאה והנראה. והרביעיים מהתחלפות התנועות. והוא, שהכח אשר אין לו תכלית לא יתחלף בעצמו, וכאשר ראינו תנועות השמים מתחלפות, עד שקצתם נערכים אל קצת על שלשים כפל, ועל שלש מאות וחמישים וחמש, ועל יותר מזה, ידענו שכל א' מהם יש לו תכלית. וביאור זה, שהתנועה המזרחיית לגלגל הגדול, תראה סובבת בכל יום ולילה פעם אחת. והתנועה המערבית לכוכבים הקיימים, תנוע בכל מאה שנה שיעור מדרגה אחת. ועל הערך הזה לא תסוב סבוב שלם כי אם באלף שנה, יהיו ימים י"ג אלף אלפים וק' מ' אלף יום. אלה כפלי התנועה המזרחיית, מלבד מה שיש בין זה מן התנועות. ומה תאמר בכח שתעבור תנועתו זה המעבר, איך לא יהיה לו תכלית? ואלה הי"ז פנים על האומר זה, מלבד טענת האותות והמופתים. ואמרו הספרים כי השמים לא יעשו דבר וכל מעשיהם הם ליוצרינו יתברך, הוא אמרו (ירמיהו י״ד:כ״ב כ"ב) היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים הלא אתה יי' אלהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה, ואמר עוד (ישעי' מ"ה י"ב) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי:
והדעת התשיעי דעת המקרה. אלא האנשים חשבו כי שכלם הורה אותם שהשמים והארץ היו במקרה, בלא כוונת מכוין ולא פועל ולא בוחר ולא דומם. וכאשר שאלו אותם איך יעבירו זה על דעתם, אמרו כי גשמים לא יודע מה הם, נקבצו אל המקום הזה ונדחקו ונלחצו, ומה שהיה מהם קל מהר לעלות למעלה, ושב שמים וכוכבים, ומה שהיה מהם כבר שקע למטה, וצף עליו הלח והתמצע בינם הרפה, וסבב אותם הוא האויר, והשוה אותם והעמידם. ואין ספק שאלה יותר סכלים מכל אשר קדם זכרם. ויתחייבו מהתשובות עליהם השנים עשר פנים אשר הקדמנום, ומתחייבים עוד אלה השלשה פנים אשר אני מספר אותם. תחלתם שהדבר הבא במקרה ייוחס אל דבר טבעי, ויהיה הדבר ההוא בטבע, וזה במקרה, ואם יהיה כל דבר במקרה מה הוא הדבר שיהיה בטבע? והשני כי הדברים הנופלים במקרה מעטים בשיעורם, ואם יהיו כל הגשמים הם הדבר המעט, א"כ מה הוא הדבר הרב? והשלישי שהדבר הנופל במקרה אין לו קיימא, מפני שאין לו שורש הולך עליו, ולא משך שמכלכל אותו ההתמדה, אם יהיה כל דבר אין לו קיימא, מה הוא אשר לו קיימא? ואלה, ירחמך האלהים! דברים מופסדים, והויות שאין לחם קיימא בעת המבחן והנסיון. וכאשר בארתי טעותם במאמרם במקרה, כן אבארהו בשאר מה שסברו וחשבו. ואומר, כי מאמרם כי הדברים באו ונקבצו ונדחקו יראה לנו מאין באו, והם יודעים מקום שהיו בו זולת זה אשר קצתם מקום לקצתם, ומאי זה דבר ברחו, ואיזה דבר היה סבת עזיבתם לראשון והליכתם אל השני. ואחר כן יאמרו איך היו מקודם זה הקבוץ, העל מה שהם או על זולתו? ואם הוא ענינם בהפך מה שהם עליו, איך חושבים האיכות ההיא? ואחרת מאולתם, אמרם כי כל דבר מזהיר חלק, עלה מהם למעלה, מורה אמרם זה, על שהם סוברים שהכוכבים כשיעור החול או הבדולח אשר ימצא בארץ, ולא ידעו כי א' מן הכוכבים ככל הארץ כפלים רבים, והם רחוקים מזה, והיא מהם והדומה לו מרומם. אחר כן אומר, ואם הם אומרים אמת על המקרה, ימציאוהו שיתכן התחברות חלקי בית מאבנים ועצים מעצמם, ויפסלו ויתרככו עד שיהיה בית, או יתחברו חלקי הספינה מעצים וברזל ויתחזקו מאליהן ויבאו בים. וזה מה שלא ימציאונו נראה, ולא יכשירוהו במאמר שלא יחשבו לפתאים. וכאשר תחבר אלה השבעה תשובות אל מה שקדם, תהיינה תשע עשרה; חוץ ממה שנתברר באותות ובמופתים:
ודעת העשירי הדעת הידוע בקדמות. והוא, דעת מורכב מצלעות רבות. אפשר ששתפוהו עם ההיולי, ואפשר ששתפוהו עם הארבעה טבעים, ואפשר ששמיהו נפרד לבדו. ואומרים בעליו: כי הדברים כלם לא סרו על מה שאנחנו רואים מהארץ והשמים והצמח והחיים ושאר המקרים, אין להם תחלה ולא סוף. והגדולה שבטענתם, שהם אין מאמינים אלא במה שיפול עליו ראותם, ולא השיגו חושיהם לגשמים האלה תחלה ולא סוף. ואלה, ירחמך האלהים! אשר אני חושב, שבבני אדם מה שיחשב שהם מלאים, המתוכח עמהם שלא תתקיים עליהם טענה. ואבאר שאלה יותר סכלים מכל מה שקדם זכרו, ובאלהים אעזר ואביאם במטה הויכוח, עד שאביאם אל ההודעה בידוע. ואומר כי תחלת טעותם, שאחר שאמרו שלא נודה כי אם במה שיפול עליו חושינו, הודו במה שלא נפל עליו חושם, כי לא אמרו: לא ראינו תחלת הגשמים וסופם, ויצדקו על חושם, אך הם אומרים; כבר התברר לנו שאין להם תחלה ולא סוף, וזה ענין לא יתכן שיראוהו בחוש. וכאשר ישובו לטעון שהם השכילוהו בשכל, הקשה על המוחש, יעזבו שורש טענתם, ויודו בידוע בלתי המוחש אך אני מוצא ואתם סותרים דבריהם, שכל אחד מאמין שהמדינות אשר הלך בם, והמעשים אשר עשה, ובני אדם שראה, והחשבון אשר חשב, וכבר רחקו מעיניו או מתו, אמת, והוא אינו רואה אותם בחושו, מפני שרחקו ממנו, אבל הוא יודע בשכלו אשר קבל צורתם דמותם ונטבעו אצלו. אבל אני רואה אותם סותרים דבריהם, אחר שישמעוהו ויראוהו. והוא, שחוש הראות אין לו ממשלת על השמע, וחוש הטעם אין לו ממשלת על המשוש. וכאשר יגיעו חושי האדם לדבר שיש לו מראה וקול וטעם ומשוש, אם לא יהיה הנה מדע תקבץ בו הנפש כל אלה המוחשים, לא תגיע אליהם. ואחר כן אני מוצא כל אחד מהם כשהוא רואה אדם, ואחר כן ישאלוהו: הראית אותו, אומר כן, ואם המענה הוא לחוש, הוא איננו מדבר, ואם המענה לדבור, הוא לא ראה מאומה. וזאת ראיה שיש הנה מדע צפנהו חוש הראות והליץ בעדו הדבור. ובאמרם כי אין מדע כי אם מה שיפול עליו החוש, הם עוזבים זה השרש. והוא שהם כשאין להם לקיים דבר כי אם בחוש, אם כן אין להם גם כן לבטל כי אם בחוש, ומי יתן שיאמרו באי זה חוש בטלו כל מדה, בלתי המוחש, בראות או בשמע או בזולת זה; ובמצאנו שהם יראים מהדברים שיש לירא מהם, כמו הבית הרעוע שיפול עליהם, ויקוו הדברים המקווים כמו הזרע והלידה, ממה שיורה כי כלם מתנהגים במדע ולא בחוש לבד, כי אין החוש נופל על תקוה ויראה. ובמה שאנחנו רואים אותם שהם מתרפאים בעת החולי וכ"ש ברפואות הנמאסות, אשר הם מרגישים בצערם, והם חושבים שהם עושים בטבעם, ראיה שאינם סומכים על החוש, כי אם על המדע. ובשאלנו אותם על השלג, אשר עינינו רואות אותו יורד מן האויר, אם הוא חלק מן האויר, יתבאר ענינו שאם ישימוהו חלק מן האויר יבערו. ואם ישימוהו חלק מן המים ויאמרו, אבל האויר הקפיאו, כבר הודו בידוע ועזבו המוחש. וכ"ש אם יודו בהיותו אד קודם היותו מים, ואי זה סבה העלתהו מן הארץ, או היתה לסבה ההיא סבה אחרת, כ"ש שכבר הודה במה שיש אחר המוחש. ואנחנו לא נסיר שוטינו מעליהם, עד שנביאם מהאמונה במוחש אל האמונה במה שסמוך לו. ואם יש שם שלישי, אל מה שסמוך, למה שסמוך לו. ואם יש שם רביעי אל מה שסמוך, למה שסמוך לו, וכן לעולם, עד אשר ישלם המדע, ונודהו בו על חדוש הדברים. ואלה השמונה פנים הם חייבים בהם עם השנים עשר הראשונים, רצוני לומר: החדוש וארבע ראיותיו, וארבע ראיות המחדש, וד' דאיות היות דבר לא מדבר, ויהיו עשרים. ומי שיש מהם שחבר ההיולי אל מאמרו, יתחייב במה שיש עליו מן התשובה. ומי שיש מהם שחבר הטבעים אל מאמרו, יתחייב מה שיש עליהם מן התשובות. והספרים כבר חברו הידוע אל המושכל ואל המוחש ואל הטבע, באמרו (איוב י"ב י"א) הלא אזן מלין תבחן וחיך אכל יטעם לו. (בישישים חכמה וארך ימים תבונה.)
והדעת האחר עשר הוא דעת בעלי העקשות. אלה שמים הנמצאות, קדמוניות מחודשות יחד, כי אמתת הדברים אצלם אינה אלא כפי הדעות, והם יותר סכלים מכל שקדם זכרו. ותחלת מה שאבאר מסכלותם, כי הדברים לא היו בעבור הדעות, אבל הדעות היו בעבור הדברים שיבינום על אמתם, והפכו אלה הכסילים הדבר, ושמו הדברים הולכים אחר הדעות. וכבר הקדמנו בפתיחת הספר הזה דברים קצרים בענין הזה, והנחתי דבר אחר בו אומר אותו הנה. והוא, שאלה חושבים כי הדבר כשחולקים בו שנים. יאמינהו האחד על דרך אחת, ויאמינהו השני על דרך אחרת, יתחייב שיהיה לדבר הוא שתי אמתות, ומאמרם זה מביא אל דרכים רבים מן ההפסד, ואזכור מהם שבעה. אומר, כאשר מחייבים שתי אמונות, כן יהיו חייבים שהאמונות מחייבות לדבר עשרה אמתות. ואחר כן התחייבו, שעצם הדבר אשר יש לו עשר אמתות בעבור עשרה מאמינים, שיהיה בכל עת שיראה אדם אחר לדבר ההוא אמונת אחד עשר, תוסיף אמת אחת באמתותיו, ושיהיה בכל עת שתבטל אצל אדם מן העשר אמונות, שתבטל בזה אחת מאמתותיו, ושלא יפסקו על דבר בעצמו כמה יש לו מן האמתות, כי לא פגשו כל בני אדם וידעו כמה יש לו אצלם מפני האמונות. ויתחייבו עוד, שאם בני אדם יהיו טרודים שלא יעיינו באי זה דבר ולא האמינו לו ענין כלל, שיבטל הדבר ההוא ולא תהיה לו אמת כלל. וכאשר יתחייב, כי השתי דעות שהם בשתי ראיות, מקנים הדבר הא' שתי אמתות, יתחייב כמוהו בשתי הדעות, שהאחד מהם בראיות והשני בזדון, רוצה לומר: שמזידים בו לומר השקר, שיקנו הדבר שתי אמתות, ויהיה כזב, מי שכזב על פלוני החי ואמר שהוא מת, מקנהו אמתת המות, כאשר הקנהו צדק, מי שצדק עליו החיים. וכאשר יתחייב זה בשני מאמרים האחד צדק והאחד כזב, יתחייב גם כן בשני מאמרים שניהם כזב, ויהיה אז המראה האדום, כשיראו אותו השנים, ומאמין האחד שהוא לבן, והשני שהוא שחור, יהיה המראה ההוא לבן ושחור יחד, ותבטל אמתתו אשר היא האודם. חוץ ממה שהם חייבים במה שכתבנוהו מאמתות הדברים בפתיחת הספר הזה, ומן הראיות הנזכרות בחדוש. ואמר הכתוב במי שחשב שהדבר הולך אחר אמונתו ונעתק עם מחשבתו, (איוב י"ח ג') טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ:
והדעת השנים עשר דעת העמידה. אלה האנשים חשבו, כי האמת הוא שיעמוד האדם ולא יאמין בדבר, כי אמרו: כי העיון רב ספקות, ואנחנו רואים, כמו הברק הלוהט, לא יאצר ולא יתפש, והראוי שנעמוד מהאמין. ואלה יותר סכלים מאנשי העקשות, מפני שהם חברו אל האמתת הנמצאות שקרים, ואלה עמדו מהאמת והשקר יחדיו. וראיתי לבאר מה שיש עליהם בזה להשיבם בו אל האמת, כי הם יתוקנו בדבר עמהם בדרך העיון, אם לא טבעו באולת שנתיאש מהם, כמו הכת אשר אחריהם ואומר, אם תהיה אצלם אמתת כל דבר העמידה ממנו, הם חייבין שיעמדו מן העמידה, ולא יגזרו עליה שהיא האמת, ולא דנתי עליהם בזה עד שדנתי בו על עצמי, כי כאשר האמנתי כי המדע אמת, האמנתי שבו ידעתי שהוא האמת. ואחר כן אומר, כי דבריהם עם המדברים עמם לחייבם בעמידה, יוצאים בזה ממה שטענוהו, ובאים להצדיק במדעים, ולולי זה לא היו חושבים לקיים העמידה. ואומר עוד, כי רוצם עמנו אל שכלם, בעת הצרך אל ההנהגה; כאשר הם רצים אל ראותם, בעת שהם צריכים לראות, ואל שמעם, בעת שהם צריכים לשמוע, יבטל עמידתם ויאמת המדעים, כמו החושים. ואומר עוד: כי מה שהם שוכרים האומן הבקי והרופא המומחה, והמשער המופלג, ממה שמורה כי לא יאמינו בענין העמידה, ואלו היה הדבר כן, היו לוקחים כל מי שימצאוהו. ואומר עוד: כי זכרם מה שהיה מן הפעלים, ומה שקרה להם מן המקרים, וכל שכן אם יגזרו עליו העדות, ממה שמבטל העמידה ויקיים האמתות. ואומר עוד: כי השתמשם במחשבה בכל דבר שיש לו אחרית; מבקשים שתהיה אחריתו טובה ולא רעה, בטול העמידה והכנע אל האמתות. ואומר עוד: כי מה שהם משבחים המטיבים, ומגנים המריעים, וכן שהם מצדיקים הצדיקים, ומכזיבים הכוזבים, ממה שמבטל העמידה ומקיים האמתות. ואלה הארבעה עניינים עם מה שקדם בפתיחת הספר, יעירום על אמתת האמת, ונורם בו על חדוש הדברים, וכמו שצותה החכמה ואמרה (משלי ח' ה') הבינו פתאים ערמה וכסילים הבינו לב:
והדעת השלשה עשר דעת הסכלים. והם העם אשר עם הכחשתם המדעים כחשו המוחשות עוד, ואמרו: כי אין אמת לשום דבר כלל, לא לידוע ולא למוחש. והם יותר סכלים ממה שקדם זכרם, כי הם כאשר יאמר להם, היתכן שיהיה הדבר הקדמון לא חדש, או חדש לא קדמון, או חדש וקדמון יחדיו, או לא חדש ולא קדמון, יאמרו כן. וכאשר יאמר לאחד מהם, יתכן שיהיה האדם ההוא אדם לא חמור, או חמור לא אדם, או אדם וחמור יחד, או לא חמור ולא אדם, אומרים עוד כן. ומי שהביאתהו האולת, או הוציאתהו העקשות אל ענין כזה, אין אופן לדבר אתו, ולא תועלת בהתוכח עמו, והוא, שכל ראיה שתשוב עליהם בה, מכחישים בה ומחזיקים בעקשות ובהבהלה, ובכמוהם אמר הכתוב (שם י"ח א') בכל תושיה יתגלע. ואמר עוד (שם כ"ג ט) באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך. ומי שמתוכח עמהם ויאמר להם: במדע אמרתם שאין מדע או באולת? אז יהיו במבוכה מפני שאין אצלם לעיון דרך אמת. אך הפנים, ירחמך האלהים! בזה, שירעבו עד שיתרעמו מהרעב, ויצמאו עד שיגיע מהם הצמא, ויוכו המכות המכאיבות עד שיבכו ויזעקו. וכאשר יבטאו להודאה בכאב, כבר הורו במוחש, וכאשר יבקשו המאכל והמשתה והמנוחה, כבר הודו בתחלת דבר שסמוך למוחש. ולא נסור מהם להעלותם מדבר אל דבר, עד שנעלם אל המדע השלם, ונורם בו שהדברים מחודשים. ואם הם לא יודו בדברים אלה, כבר נפלו ביאוש הגמור מהתקן, ובם אמר הכתוב (שם כ"ז כ"ב) אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו:
וראוי לבאר הנה דעות אחרים מלבד אלה השנים עשר, אבל אינם שרשים, אך קצתם סעיפים משרש אחד, וקצתם סעיפים נקבצו משני שרשים א' משלשה, ואין צריך לזכרם הנה ולא להשיב עליהם. אבל בזכרי אלה השנים עשר שרש, ובארתי השובר עליהם, בטלתי בזה סעיפיהם ונכרתו פארותם, והתקיים השרש הראשון, כי הדברים מחודשים, ושמחדשם חדשם לא מדבר, כאשר בארתי ופרשתי:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise I] The Creation of the World 4
HaEmunot veHaDeot, [Treatise I] The Creation of the World 4 somebodyוכיון שהשלמתי ביאור הדעות האלה, ומה שהביא ממנו ראיה כל א' מהם על דעתו, ומה שיתחייב לו מן הטענות, אסמיך לדברים האלה, מה שאפשר שישאלו עליו קצת בני אדם בשער הזה. ואומר: כי הם שואלים אם יהיו הדברים מחודשים, איך יאמר החכם (קהלת א' ד') דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת? ואבאר ואומר: כי החכם לא רצה בזה עמידת הארץ לאין תכלית, אך שם המאמר הזה ראיה על חדושה. והוא ממה שראינו אותה שאין החדושים נפרדים ממנה, כי דור הולך ודור בא מאנשים ובעלי חיים וצמח, והיא כן עומדת עד סוף עולמה, התבאר לנו בזה שהיא מחודשת, כי מה שאיננו נפרד מן החדושים מחודש, מפני שהחדוש כולל אותו. ואולי חושב יחשוב ויאמר: איך יבא דבר לא מדבר? ונאמר: אלו היו הברואים מגיעים לעמוד על זה איך הוא, לא היינו חייבים שייחדהו שכלנו לבורא הקדמון, כאשר נהיה כלנו משיגים, אבל דנו השכלים ביחד הבורא בפעל הזה, מפני שאין דרך לנברא לעמוד עליו איך הוא, ומי שיצריכנו הראותו זאת האיכות, הוא מצריך שנשים עצמנו ונשימנו בוראים. אבל נשקיף עליה בשכלנו, מבלי שנדמה אותה ולא נציירנה. או שמא יחשב במקום הארץ, ויאמר: אי זה דבר היה במקומה זה? ומאמרו זה אמנם מביא אותו סכלותו בגדר המקום. וסברתו כי ענין המקום הוא מה שהוא מושם תחת הדברים, והבקש נפשו מקום למקום, ורואה שאין לזה תכלית, ויהיה נבוך:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise I] The Creation of the World 5
HaEmunot veHaDeot, [Treatise I] The Creation of the World 5 somebodyוצריך שאבאר כי אמתת המקום איננו כמו שחשב, אבל הוא פגישת שני הגשמים המתמששים, ויקרא מקום משושם מקום. אבל ישוב כל א' מהם מקום לחבירו, והארץ עתה בסבובה קצתם מקום לקצתה. וכאשר לא תהיה ארץ ולא גשמים יבטל שיאמר מקום בשום פנים. ושמא יחשב ג"כ בזמן, ויאמר: קודם שהתחדשו (מקום) הגשמים האלה, איך היה הזמן ההוא ערום מהנצמאות כלם? וזה עוד אין אומר אותו, כי אם מי שהוא סכל בגדר הזמן, ויחשוב כי הוא דבר יוצא חוץ לגלגל, ושהעולם כלו בו. ואין אמתת הזמן כן, אבל אמתתו השארות הנמצאות האלה ענין אחד אשר מהגלגל ומה שלמטה ממנו, וכאשר לא יהיו אלה הנמצאים, בטל שיאמר זמן בשום צד. ושמא עוד ימעטו בעיניו אלה הגשמים ויאמר: זאת היא כל היכולת וכל החכמה? הנה נאמר לו, ברא מה שידע שנשיגהו ונדעהו ונשמרהו, ויספיק לנו לקבל הודאה בו על אלהותו. ואם יאמר: ההניח דבר שלא ברא אותו? נאמר, הלא הוא בורא כל דבר. ואולי יאמר: איך יקבל השכל, כי אין לעולם כי אם ד' אלפים ושש מאות ותשעים ושלש שנה. ונאמר כי כאשר נאמין עולם נברא, א"א לו בלא התחלה, התראה אם היינו אנחנו הברואים בשנת מאה לבריאת עולם, ההיינו תמהים ומכחישים את זה? כל שכן שלא נכחישהו בזמן הזה. ואלי יאמר בלבו: כאשר יהיה אצלנו מי שעזב דבר, שהוא פועל בעזיבתו ההיא, ולא סר הבורא עזב הדברים עד שבראם, וכיון שעזיבתו ההיא נקראה פעל, לא נעדר עמו פעל עם ערך הזמן, ונאמר: כי לא היו ענינו בני אדם פעלים, כי אם לפני שהם פועלים המקרים, כי אם לא ירצו יכעסו, ואם לא ישנאו יאהבו; אבל הבורא פעלו שיחדש הגשמים, והגשמים אין להם הפך שיהיה, כאשר יעזבם כבר פעל אותם, אך כאשר יעזב לחדשם לא ימצא דבר זולתו. ואולי יחשב: לאי זו עלה ברא הבורא אלה הנמצאות? ובזה שלש תשובות. הראשונה שנאמר בראם לא לעלה, ולא יהיה עם זה לבהלה, כי האדם יהיה פועל לבטלה, כשהוא פועל ללא עלה, מפני שהוא מניח תועלתו, וזה מרומם מהבורא. והשנית שרצה בזה להראות החכמה ולגלותה, וכמו שאמר (תהלים קמ"ה י"ב) להודיע לבני האדם גבורותיו. והשלישית רצה בזה תועלת הברואים, במה שמנהיגם בו ויעבדוהו, וכאשר אמר (ישעיה מ"ח י"ז) אני יי' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. ואם יאמר למה לא בראם קודם הזמן הזה? נאמר כי לא היה זמן שנשאל עליו, ועוד כי זה דרך כל בעל בחירה שיעשה בכל עת שירצה:
נשלם המאמר הראשון:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 1
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 1 somebodyבגאולה האחרונה
אמר יהודה בן שאול, אמר המחבר: הודיענו אלהינו על פי נביאיו שיגאלנו קהל בני ישראל מן העוני אשר אנחנו בו, ויקבץ נפוצותינו ממזרח וממערב מצפון וים, ויביאנו אל עיר קדשנו וישכיננו, ונהיה סגולתו ונחלתו, כאמרו (זכריה ח' ז' ח') הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים. והרחיבו נביאיו בענין הזה, עד שכתבו בו ספרים רבים, ולא הגיעתנו הידיעה הזאת מהנביאים האחרונים בלבד, אבל מהנביא הראשון מהרע"ה עמדנו על המועד הזה, שאמר בתורה (דברים ל' ג'), ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך, ושאר מה שכתוב בפרשה עד סופה. והעמידו האותות והמופתים על זה וקבלנוהו. והסתכלתי בענין הזה בדרך העיון, ולא היה בו דבר שצריך לדקדק ולחלק, כי אם ענין אחד אזכור אותו באמצע המאמר הזה. אבל שרש הגאולה הוא חייב מפנים רבים, מהם קיום אותות משה אשר החל ובשר בהם, והאותות אשר יתקיימו לישעיה, וזולתו מהנביאים אשר בשרו בהם, ושהשולח אותם משלימם בלי ספק, כמו שאמר (ישעיה מ"ד כ"ו) מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים. ומהם שהוא צדיק לא יעול, וכבר הביא על האומה הגולה הגדולה הזאת אצלנו הארוכה, ובלי ספק כי קצתה לענש, וקצתה לנסיון, ולכל אחד משני הענינים מדה בתכלית, ולא יתכן שיהיה באין תכלית, וכאשר תכלה, יתחייב שירפו מאלה, ושישלם גמול אלה, כמו שאמר (ישעיה מ' ב') כי נרצה עונה כי לקחה מיד יי' כפלים בכל חטאתיה. ומהם שהוא נאמן בכל מועדיו, יקים דברו ויעמיד מצותו, כמו שאמר (ישעיה מ' ח') יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם. ומהם שנקיש המועדים האלה למועד הראשון שיעדנו בהיותנו במצרים, שיעדנו שידין את לוחצינו ומעבידינו ושיתן לנו רכוש גדול בלבד, והוא אמרו (בראשית ט"ו י"ד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וכבר ראו עינינו מה שעשה לנו מקריעת ים סוף והמן והשלו, ומעמד הר סיני ועמידת השמש והדומה לזה. כל שכן שיעדנו בדברים הגדולים העצומים מהטובה וההצלחה והגדולה והנצח והכבוד, אשר שמם כפל מה שהגיענו מן העוני והשפלות, כאמרו (ישעיה ס"א ז') תחת בשתכם משנה וכלמה ירונו חלקם לכן בארצם משנה יירשו. ודמה מה שעבר עלינו לרגע קטון, ומה שיגמלנו עליו רחמיו הגדולים, כמ"ש (שם נ"ד ז') ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. ועל הנסיון והבחינה במה שעבר, הוא עתיד לעשות לנו כפלים על מה שיעדנו, מה שלא יוכל לספרו מהרה, כמו שאמר (דברים ל' ה') והטיבך והרבך מאבותיך. ובעבור זה שונה לנו זכר יציאת מצרים במקומות רבים מהתורה, ומזכירנו מה שראינוהו. ואם נשאר דבר ממה שעשה לנו בגלות מצרים שלא הזכירו בפי' בגאולה הזאת, הוא נכנס תחת מאמרו (מיכה ז׳:ט״ו ט"ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ועל כן אנחנו סובלים ומיחלים מה שיעדנו, לא נקוץ ולא נקצוף, אך נוסיף חוזק ואומץ, כמו שאמר (תהלים ל"א כ"ה) חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים ליי'. ומי שרואה אותנו בענין הזה הוא תמה עלינו, או חושב אותנו לכסילים, מפני שלא נסה כאשר נסינו ולא האמין כאשר האמננו, והוא כמי שלא ראה זריעת החטה, וכשהוא רואה מי שמשליך אותה בבקעת האדמה לצמוח, יחזיקנו לכסיל, ואיננו מכיר כי הוא הכסיל, אלא בעת הקציר כשתשוב המדה עשרים או שלשים, וכן דמה הכתוב ואמר (תהלים קכ"ו ה') הזורעים בדמעה ברנה יקצורו. וכמו מי שלא ראה מעולם גדול בנים, והוא לועג למי שהוא רואה שמגדל בן וסובל כל טרחיו, ואומר אי זה דבר יקוה מזה? וכאשר יגדל וילמד החכמות ויהיו מלך וינהיג החילים, ידע האדם ההוא, כי לנפשו לעג. ובדמות הענין אשר נקוה לבן זכר, הוא מה שאמר (ישעיה ס"ו ז') בטרם יבא חבל ל והמליטה זכר:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 2
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 2 somebodyואחר כן אומר, ומי ששעור השמים אצלו כשיעור זרת ואל דרך הקירוב, איך יקשה לשלוח הנבואה אלינו מהם? ומי שמדת המים אצלו כפרישת כף איך יקשה עליו לקבץ פזורנו מתוכם? ומי שעפר הארץ אצלו כדבר מדוד, איך לא יהיה נקל אצלו לקבץ נדחנו מאפסיה? ומי שההרים אצלו כדבר השקול, איך לא יהיה קרוב אצלו לבנות הר קדשנו? ועל כן קדם בתחלת הנחמות מי מדד בשעלו מים וגו' (ישעיה מ' י"ב). ומי שכל הגוים אצלו נטפי מים מהדלי, וכאבק המאזנים, איך לא ישפילם לפנינו? כמו שאמר (ישעיה מ' ט"ו) הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו. ומי שנעירתם מן הארץ אצלו כאשר נקבץ כנפות האמתחת וננער אותה, כמו שאמר (איוב ל"ח י"ג) לאחוז בכנפו' הארץ וינערו רשעים ממנה. ואלו הייתי אומה מי שברא דבר לא מדבר היה מספיק לי בזה, אך הצעתי אלה העניני' מפני שהציעם הוא ית', ולא יתכן שנעלה על לבנו שאיננו יודע מה שאנחנו בו, ולא שאינו נפרע לנו, ולא שאיננו מרחם. וכמו שהוכיחנו ואמר, (ישעיה מ' כ"ז) למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מיי' וגו'. ולא שאיננו יכול להושיענו ולשמוע תפלתנו, כמו שאמר (שם נ"ט א') הן לא קצר יד יי' מהושיע וגו'. ולא שמאסנו ועזבנו, אך כמו שאמר (דברים ד' ל"א) כי אל רחום יי' אלהיך לא ירפך ולא יעזבך: אבל (ירחמך האל) הדבר אשר נאמין, שהוא שם לשעבודנו ב' זמנים, אחד מהם זמן התשובה, והב' זמן הקץ. ואי זה בהם שיקדים תתחייב בו הגאולה, ואם תשלם תשובתנו אין מביטין אל הקץ, אבל יהיה כמו שאמר הכתוב בתורה (דברים ל' א-י) והיה כי יבאו אליך כל הדברים האלה הברכה והקללה ושבת עד יי' אלהיך ושמעת בקולו ושב יי' אלהיך וגו', ושאר הי' פסוקים. ואם תקצר תשובתנו, נעמוד עד השלמת הקץ, ויהיה קצתנו ענושי' וקצתנו מנוסי', כאשר הוא ידוע בכל רעה שתבא בכלל בכל חלקי הזמן, ברעב והחרב והדבר, שיהיו קצת בני אדם ענושים בהם, וקצתם מנוסים, עד שהמבול לא נמלט שלא היה בו עוללים וטף מנוסים ונשכרים, וכמו שאין אצלי ספק שאבותינו במצרים היו בהם צדיקים רבים ועמדו בנסיון עד שנשלם הקץ ההוא. על כן אל יאמר לנו אומר אלו היו בכם צדיקים היתה באה לכם הגאולה, כי הנה משה ואהרן ומרים עמדו בשעבוד יותר משמנים שנה עד שנשלם הקץ, וכמוהם מהצדיקים:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 3
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 3 somebodyוצריך שאזכור מדת הקץ ואומר, שאלהינו יתברך הראה לנביאו דניאל שלשה מלאכים, האחד מהם עומד ממעל למי חדקל (דניאל י' ד'), והשנים האחרים עומדים על שתי השפתות, ושואלים את העומד למעלה מהמים, מתי תהיה הגאולה? והוא אמרו (שם י"ב ה') ראיתי אני דניאל והנה שנים אחרים עומדים, אחד הנה לשפת היאור ואחד הנה לשפת היאור. והחל המלאך העומד ממעל למימי היאור, ונשבע על קץ שקבעו, אעפ"י שלא שאל ממנו להשבע, ואמ' דניאל (שם ז'), ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור, וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי. ושני המלאכים שמעו ממנו מועד מועדי', והספיק להם בזה וכאלו ידעו פירושו, אבל דניאל לא ידע מה פירוש מועד מועדים וחצי, ושאל הוא את המלאך העומד ממעל למימי היאור על זה, כמו שאמר (שם ח') ואני שמעתי ולא אבין ואומרה אדני מה אחרית אלה? והחל המלאך עוד והקדים לו העלה אשר בעבורה סתם הדבר קודם שיפרש לו המענה, ואמר לו סתמתי הדבר כדי שלא יעמדו עליו הפתאים והכסילים ויקוצו, כי אינם מתאוים ויראים מה שהחכמים מתאוים ויראים, והוא גמול העולם הבאה, חיים המתמידים, אבל הם מתאוים מהרה מלכות העולם וכבודו. אבל החכמים יעמדו עליו, כמו שאמר (דניאל ט' י') לך דניאל כי סתומים וחתומי' הדברים וגו'. יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים וגו'. ואחר כן פירש אותו לו שהם אלף ושלש מאות ושלשי' וחמש שנה. כאמרו (שם י"ב) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמשה. ומלת ימים, תקופת שנה, כמו שאמרה התורה (ויקרא כ"ה כ"ט) ימים תהיה גאולתו, וסמך לו, ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה. ומצאנו כל קץ ששם אותו למלחמה מן הממלכות, הם שנים לא ימים. ויש יזכרם השנים, והיה מקץ שבעים שנה יפקוד יי' את צור (ישעיה כ"ג י"ז). ואמר עוד, מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים (יחזקאל כ"ט י"ג). ויש שיזכרם בלשון ימים והם שנים כמו שאמר ליחזקאל ואני נתתי לך את עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום (שם ד' ה'). וקבץ לשון שנים ולשון יום, הראה בזה כי ימים הם שנים, וכן במקום הזה. ודניאל הבין איך היה פירוש מועד מועדים וחצי אלף ושלש מאות ושלשים וחמש שנה, ולא הוסיף לשאול. ואנחנו (יישירך האל) צריכים להשתדל ולחקור על פירוש מועד מועדים וחצי, עד שיהיו כמו אלף ושלש מאות ושלשים וחמש שנה. כי אמרו למועד איננו כי אם לשמוש הדברים, כאמרך (שמות כ"ג ט"ו) למועד חדש האביב. והעקר מועדים וחצי. וחקרתי ומצאתי זה מסכים שנאמין, שהוא רוצה במאמר מועדים, שני מלכות ישראל, ויהיה הקץ כשני מלכותם וחצים בלי ספק. והוא שכל עתי המלכות שמנה מאות ותשעים שנה, ת"פ קודם בנין הבית, ות"י בבית, וחצים תמ"ה, יהיה הכל אלף ושלש מאות ושלשים וחמש בלי תוספת ובלי חסרון. ויהיה אמרו (דניאל י"ב י"א) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים, מעת מאורע שאירע בבית שני בתחלת בנינו, תהיה אחר העת אשר אמר בו המאמר הזה לדניאל, חמש וארבעים שנה. ויהיה אמרו (דניאל ח' י"ד) עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש, צריך שיקח ממנה החצי, שהציע הימים ושמם לילה ויום, ויהיה החצי אלף וק"ן. ויהיה זה מאחר העת אשר נאמר בו לדניאל המאמר הזה קפ"ה, יגיע סוף הג' זמנים אל שנה א' בעצמה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 4
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 4 somebodyואחר כן אומר, ובעבור הדמות הספק בשלשה הזמנים בקץ הזה המושם לשעבודנו זה, שם אלהינו בשני קצי השני השעבודים הראשונים הדמות הספק גם כן, שלא נחשוב שהספק אירע בקץ הזה לבדו, מפני שאינו אמת. וכאשר נראה שני הקצים הקודמים אשר כבר ידענו אמתם, נמצא בהם כמו זה, יסור הספק מלבותינו. ואבאר זה ואומר, שהספק בשעבוד מצרים הוא, שפעם הוא ארבע מאות שנה, גרות זרע אברהם ועבדותם וענוים, כמו שאמר (בראשית ט"ו י"ג) כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וזה מעת שנולד יצחק. ופעם הוא ארבע מאות ושלשים שנה, יכנסו בהם שני גרות אברהם, כי יציאת אברהם מחרן אל ארץ כנען מפורשת, ויציאתו אל חרן איננה מפורשת, ותהיה גרות אברהם שלשים שנה, כמו שאמר, (שמות י"ב מ') ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אבל איך נקרא אברהם בני ישראל? ואיך נקראו חרן וארץ כנען מצרים? יש להם פירושים אין זה מקומו. ועם זה כל מה שישבו במצרים ר"י שנה, ולא יוכל אדם לאמר שישבו שם ארבע מאות שנה, בעבור שימי קהת ועמרם ומשה מונעים, ואין זה מקום באורו. וכבר שבו שלשה זמנים, ארבע מאות, וארבע מאות ושלשים, ומאתים ועשר שנים. אבל שעבוד בבל יש לו שני זמנים, האחד נ"ב שנה, והוא אמרו (ירמיה כ"ט י') לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, והשני שבעים שנה, והוא אמרו (בדניאל ט' ב') למלאת לחרבות ירושלים שבעים שנה, והיה בין מלכות בבל וחרבן ירושלים שמנה עשר שנה, כמו שנאמר, (מלכים ב כ״ה:ח׳ ח') ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר, והוא כמו שנים וחמשים עד מלכות כורש, ונתן להם רשות לבנות, ובנו בשנה ההיא, ושבתה מלאכת הבנין י"ז שנה עד השלמת השבעים, כמו שאמר, (עזרא ד' כ"ד) בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש. וכאשר לא הזיק בקץ הראשון השתנות שלשה זמנים, ארבע מאות, וארבע משות ושלשים, ור"י, ולא הזיק בקץ השני השתנות שני זמנים, נ"ב, וע', כן לא יזיק בקץ השלישי השתנות שלשה זמנים, אלף ומאה וחמשים, ואלף ור"צ, ואלף ושלש מאות ול"ה, בעבור שחנן אלהים את עמו מהחכמה מה שיכירו בה הכל:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 5
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 5 somebodyוכיון שפרשתי הקצים האלו ובארתים, אומר עתה, כבר ידענו שאם לא תשלם תשובתנו נעמוד עד השלמת הקץ, ואם ישלם הקץ קודם שנשוב לא יתכן שתהיה הישועה ואנחנו חוטאים, שהוא הגלנו מפני חטאינו, וכאשר ארך גלותינו ולא שבנו, ישיבנו קודם שנתקן? יהיה זה בשוא. אבל קדמוננו ז"ל קבלו, שתקראנה אותנו צרות רבות ורעות, שנבחר בעבורם התשובה, ונהיה ראויים להגאל. והוא מה שאמרו, אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו, הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהם מלך, שגזרותיו קשות כהמן, והם עושין תשובה ונגאלין. ואמרו שסבת זה, עמידת איש מבני יוסף בהר הגליל, ויתקבצו אליו אנשים מבני עמנו, וילך אל בית המקדש אחר שיהיה ברשות אדום, ויעמוד שם עמם זמן, ואחר כן יעלה עליהם מלך ששמו ארמילוס, וילחם בה וילכוד העיר ויהרג וישבה ויענה, ויהיה האיש אשר משבט יוסף, בכלל ההרוגים, ויהיו עמנו בצרות גדולות, והקשה שבצרות הפסד ענינם עם כל המלכיות והתבאשם בם, עד שיגרשום אל המדברות, עד אשר ירעבו ויצמאו. ומחוזק הצרות המוצאות, יצאו רבים מהם מתורתם, וישארו הנשארים המתבררים המזוקקים, ואז יראה להם אליהו ותבא הגאולה:
ואחר ששמעתי אלה הצרות, התבוננתי בכתוב, ומצאתי בו מקום לכל דבר מהם. ותחלתם שאדום יכבשו בית המקדש בעת הגאולה, יאמר בו (עובדי' א' כ"א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, ושילחם בם אחד מבני רחל, אמר בזה, (ירמיה מ"ט כ') לכן שמעו עצת יי' אשר יעץ על אדום ומחשבותיו אשר חשב על יושבי תימן אם לא יסחבום צעירי הצאן, ושאנשים מעטים מן האומה יתקבצו אליו לא רבים, אמר בו, (שם ג' י"ד) ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, ושהעולה עליהם יתפשם וישבם ויהרגם, אמרו בו (זכריה י"ד א' ב') הנה יום בא ליי' וחולק שללך בקרבך ואספתי את כלן הגוים אל ירושלים למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים, ושהאיש אשר מלך יהיה מן הנהרגים ויבכו לו ויספדהו, אמר בו (שם י"ב י') והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עלו כמספד על היחיד, ושאר הענין; ושצרה גדולה תמצא האומה בעת ההיא, אמר בו (דניאל י"ב א') והיתה עת צר אשר לא נהיתה מהיות גוי עד היום ההוא, וששנאה גדולה תתחדש בין רבים מהם ובין האומות, עד שיגרשום אל המדברות הרבים, אמר בו (יחזקאל כ' ל"ה) והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם, ושירעבו ושיצמאו ויתענו כאשר אירע לאבותיהם, אמר אחריו (שם) ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים כאשר נשפטתי את אבותיכם, ושיתבררו שם ויבחנו איך סבלם וחוזק אמונתם, אמר אחריו (שם ל"ז) והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת הברית, ושאלה הדברים גורמים למי שאמונתו חלושה לצאת מדתו, שיאמר: זה הוא אשר היינו מקוים? וזה הוא אשר הגיע אלינו ממנו? אמר בו אחריו (שם ל"ח) וברותי מכם המורדים והפושעים בי, ושהנשאר יראה להם אליהו וישיב את לבבם, אמר בו (מלאכי ג' כ"ג כ"ד) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו', והשיב לב אבות על בנים. והנה עניני הדברים האלה מפורשים במקרא, והוסיפו לנו הקדמונים שסדרום דבר אחרי דבר כאשר נכתבו. וישתבח מי שהגביר חסדו עלינו, בהקדמת זכרון הצרות האלה, שלא תפגענה אותנו פתאום ותיאשנה אותנו, ובהתחדשם אמר עוד (ישעיה כ"ד ט"ז) מכנף הארץ זמירות שמענו עד סוף הפרשה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 6
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 6 somebodyואומר אחר זה, כי על שני הענינים יחד, ר"ל אם לא נחזור בתשובה ויהיו המאורעים של בן יוסף, ואם נחזור בתשובה ולא יהיו, יראה לנו משיח בן דוד פתאום. ואם יהיה משיח בן יוסף קודם לו, יהיה כשליח לו וכמתקן האומה וכמסקל הדרך, כמ"ש (מלאכי ג' א') הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני, וכמצרף אש לבעלי החטאים הגדולים, וכמכבס בורית לבעלי החטאים הקלים, כמו שאמר אחריו (שם ב') ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים. ואם לא יבא, ויבא בן דוד פתאום, כמ"ש (שם א') ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ויביא עמו עם עד אשר יגיע אל ירושלים. ואם תהיה ביד ארמילוס, יהרוג אותו ויתפשנה. והוא מה שאמר (יחזקאל כ"ה י"ד) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל. ואם תהיה יד זולתו, יהיה גם כן מאדום. וכיון שלא בא בן יוסף, יפגעו מבן דוד מה שיאמץ לבם וירפא שברם ויגביה נפשם, כמ"ש (ישעיה ס"א א' ב') רוח יי' אלהים עלי יען משח יי' אותי לבשר ענוים שלחני לחבוש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור וגו' לקרא שנת רצון ליי'. ופירש הנה מיני הגמול מהגדולה והכבוד והתפארת, באמרו אחריו (שם ג') לשום לאבילי ציון לתת להם פאר תחת אפר. ויושיבו הארץ וישכנו בה, כמו שאמר אחריו (שם ד') ובנו ממך חרבות עולם. אז ישמעו אנשי גוג את שמע בן דוד ועמו, וטוב ארצם ורוב הונם, ושהם ישבים לבטח בלי מבצר ובלי חומר והדומה לזה, יעלה בלבבם לתפשה, כמו שאמר בגוג (יחזקאל ל"ח י"א) ואמרת אעלה על ארץ פרזות אבא השוקטים יושבי לבטח כלם יושבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם. ויקבוץ אליו עם רב מאומות רבות, ויעבור בארצות רבות עד שיגיע אליהם. כמו שאמר (שם ט"ו) ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך. ויהיו הנקבצם אליו שני מינים, האחד מהם רשעים גדולים מתמכרים למות, והשני עם מתקנים להכנס בתורת ישראל. והמומתים הם אשר אמר בם (יואל ד' ב') וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט, ואמר עוד (שם ט-יד) קראו זאת בגוים קדשו מלחמה וגו', כותו אתיכם לחרבות וגו', עושו ובואו כל הגוים וגו', יעורו ויעלו הגוים וגו', שלחו מגל כי בשל קציר וגו', המונים המונים בעמק החרוץ. והמתקנים הם אשר אמר בהם (צפניה ג' ט') כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' וגו'. ויבאו על הרשעים ביום ההוא, ארבעה מינים מן המגפות. קצתם ימותו במה שימטר עליהם אש וגפרית ואבנים, כמו שאמר (יחזקאל ל"ח כ"ב) וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית וגו', וקצתם ימותו בחרב איש ברעהו, כמו שאמר (שם כ"א) וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם יי' אלהים וגו', וקצם ימותו שימק בשרו ויתפרדו אבריו, כמו שאמר (זכריה י"ד י"ב) וזאת תהיה המגפה אשר יגוף יי' וגו' בהמק בשרו והוא עומד על רגליו, עד שאם יבא אחד מהם להחזיק ידו ביד רעהו תעלה בידו, כמו שאמר (שם י"ג) והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על יד רעהו. והשאר יחיה בהם סימני מכות שתבאנה עליהם, כנקירת עין, וגדיעת אף, וכריתת אצבע, ויצאו אל קצוי הארצות, ויספרו מה שראו, כמו שאמר (ישעיה ס"ו י"ט) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים אל הגוים. והמתקנים גם כן על ארבעה מינים, מהם מי שיעבוד את בני ישראל בבתיהם, והם הגדולים, כמו שאמר (שם מ"ט כ"ג) והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך, ומהם מי שיעבוד אותם בעבודת המדינות והכפרים, כמו שאמר (שם י"ד ב') בית ישראל על אדמת ה' לעבדים ולשפחות, ומהם מי שיעבדום בשדות ובמדברות. כמו שאמר (שם ס"א ה') ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם, והשאר ישובו אל אדמתם, והם תחת יד ישראל, ויגזור עליהם בן דוד לבא בכל שנה לחוג את חג הסכות, כמו שאמר (זכריה י"ד ט"ז) והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך יי' צבאות וגו'. וכל אומה שלא תחוג בו לא ירד עליהם מטר, כמו שאמר (שם י"ז) והיה אשר לא יעלה מכל משפחות הארת אל ירושלים וגו'. ואם יאמרו המצרים, אנחנו אין צריכים למטר, כי יאורנו משקה את ארצנו, לא יעלה יאורם, כמו שאמר (שם י"ח) ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה וגו'. ואז יראו האומות כי הדבר הגדול שיוכלו להתקרב אל בן דוד, הוא שישאו אליו מי שהוא מעמו למנחה, כמו שאמר (ישעיה י"ד ב') ולקחום עמים והביאום אל מקומם. וכל אומה תעשה בזה כפי יכלתה, כי עשיריהם ישאו בני ישראל על הסוסים ובפרדים ובצבים ובכירכרות דרך גדולה וכבוד, כמ"ש (שם ס"ו כ') והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליי' וגו'. והעניים שבהם ישאו על כתפיהם, ובניהם בחצנם כמו שאמר (שם מ"ט כ"ב) והביאו בניך בחצן וגו'. ומי שיהיה מהם ביניהם באיי הים, ישאו אותם בספינות עם כסף וזהב, כמו שאמר (שם ס' ט') כי לי איים יקוו ואניות תרשיש וגו'. ומי שיהיה מהם בארץ כוש, ישאו אותם בארבו' של גומא עד שיגיעו למצרים, כי במקום הגבוה הר יוצא במים, לא יוכלו הדוגית לעור בו שלא ישברו, אך ארבות הגומא העשוים בשעוה, אם יגעו בהר תכפף ולא תשכר, כמו שאמר (שם י"ח א') הוי ארץ צלצל כנפי' אשר מעבר לנהרי כוש. וענין צלצל כנפים שארצותם מסככים ונתסרים מהרבה בני אדם. ואמר (שם ב') השולח בים צירים ובכלי גמא, ואמר בסוף הפרשה, בעת ההיא יובל שי לה' צבאות וגו', ואמר (צפניה ג' י') מעבר לנהרי כוש עתירי בת פוצי יובילון מנחתי. ומי שנשאר במדברות מישראל או במקום שאין שם מי שישאנו מן האומות, יביאהו אלהינו במהרה, כאלו העבים נושאים אותו, כמו שאמר (ישעיה מס' ח') מי אלה כעב תעופנה, או כאלו הוא עוף, כמו שאמר (שם) וכיונים אל ארובותיהם, או כאלו הרוחות נושאות אותו, כמו שאמר (שם מ"ג ו') אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו' וכאשר יתקבצו החיים מישראל המאמינים כאשר זכרתי, תהיה אז תחית המתים, כאשר בארתי במאמר הקודם לזה, ויהיה בן יוסף בראשם, כי הוא איש צדיק ומנוסה, ויגמלהו הבור בטוב. אז יחדש הבורא בנין מקדשו, כמו שאמר (תהלים ק"ב י"ז) כי בנה יי' ציון נראה בכבודו, והגזרות והיכלות כאשר פרש יחזקאל בויהי בעשרים וחמש שנה לגלותנו, עד אחרית הפרשה (יחזקאל מ׳:א׳). ובאבנים היקרות כמו שבאר ישעיהו (ישעיה נ"ד י"ב) ושמתי כדכר שמשותיך ושעריך לאבני אקדח. ותתישב כל הארץ עד שלא ישאר בה מקום חרב, כמו שאמר (שם ל"ה ז') והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים. אז יראה אור השכינה זורח על בית המקדש, עד שיהיו המאורים נגדו כהים, כי כבר פרשתי במאמר השני שהוא מאיר יותר מכל אור, כמו שאמר (שם ס' א') קומי אורי כי בא אורך וגו', עד שיהיה מי שאיננו יודע דרך בית המקדש ילך דרך האור ההוא, כי הוא מן השמים עד הארץ, כמו שאמר (ישעיה ס"א ט') ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בעמים. ויעמדו על הענין הזה כל ימי העולם, לא ישתנ' ענינם, כמו שאמר (שם מ"ה י"ז) ישראל נושע ביי' תשועת עולמים. ועלה בלבי, כי לא אמר המלה הזאת שהיא עד עולמי עד במקום הזה כשאר המקומות, כ"א לאמת אצלנו חוזק הישועה בחזק שמצא בלשון, ולדחות דברי מי שאומר שיש לה קץ ותכלית. והודיענו כי העם יבחרו בעבודה ולא במרי, כאשר הוא מפורש בפרשת ומל יי' אלהיך את לבבך (דברים ל' ו') ובפרשת (יחזקאל ל"ו כ"ו) ונתתי לכם לב חדש, עד סופה. ובוחרים בזה בכמה פנים, האחד מפני שהם רואים אור השכינה וחול הנבואה עליהם, ושהם במלכותם בטוב ובנעימים, ואין מי שיכריחם, ואינם חסרים דבר, וכל עניניהם בהצלחה. והודיענו שכל דבר וכל נגף וכל מחלה יסורו כלם מקרבנו, וכן כל אבל וכל יגון וכל שנאה. אבל יהיה להם עולם שכלו שמחה וששון, עד כאלו שמיהם וארצם התחדשו להם, כמו שבאר בפרשת (ישעיה ס"ה יז-יט) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה כי אם שישו וגילו עדי עד, וגלתי בירושלים. ומה נכבד עולם כלו שמחה וששון, כלו עבודת האל ויראתו, כלו גמול ושכר טוב. ובזה אומר (תהלים קמ"ד יב-יד) אשר בנינו כנטיעים, מזוינו מלאים, אלופינו מסובלים:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 7
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 7 somebodyואחר הפרושים האלה אדבר על מי שהגיעני, כי יש אנשים שנקראים יהודים, חושבים כי אלה המועדים כלם ואלה הנחמות היו כלם בבית שני ועברו, ולא נשאר מהם דבר. והוא ששמו שרשי' מופסדי' ובנו עליהם דבריהם, והם שאמרו שזאת ההפלגה שאנחנו רואים לישוע', כמו לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף (ישעיה ס' כ') ואמר (ירמיה ל"ח מ') לא ינתש ולא יהרס לעולם, הכל הוא בתנאי אם תשלם עבודת העם, אמרו זה דומה למה שאמר משה לישראל (דברים י"א כ"א) למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו', וכאשר חטאו נגמרו ימיהם וסרה מלכותם, כן היו קצת המועדים האלה בבית שני וסרו, וקצתם לא היו, בעבור שחטאו. ולקחתי (יישירך האלהים) מכונת דברי האנשים האלה אשר היא התנאי, והבאתיה במלאכת הדקדוק, ומצאתיה מופסדת בטלה מכמה צדדין. אחד מהם שמועדי משה פרש בם שהם על תנאי, שהוא אומר (שם כ"ב) כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת והוריש יי' את כל הגוים האלה. ואמר (שמות כ"ג כ"ב) כי אם שמוע תשמעו בקולו, ואיבתי את אויביך. והיה עקב תשמעון (דברים ז' י"ב), והדומה לזה. ואלה הנחמות אין בהם מהתנאי הזה מאומה, אבל הם מועדים פשוטים. ועוד כי משה לא די לו שהתנה על עמו באם שמור ואם שמוע, ושישיבם בהפך זה אל שכלם, ושאם לא יקיימו לא יקים להם, עד שהפך להם הענין, כמו שאמר (שם ח' י"ט ') והיה אם שכח תשכח את יי' אלהיך וגו', כגוים אשר יי' מאביד מפניכם כן תאבדון. ואמר עוד (שם ד' כ"ה כ"ו) כי תוליד בנים, העידותי בכם היום ובאלה הנחמות לא התנה בדבר כל שכן שיהפכם. ומהם ששם אלה המועדים כמו מבול נח, ואמר כמו שאם יחטאו הברואים לא אביא עליהם עוד המבול, בעבור שנשבעתי עליו שלא יהיה עוד, אבל הייתי עונש אותו בזולתו, כן אתם לא אסיר מלכותכם, בעבור שנשבעתי על זה. והוא אמרו (ישעיה נ"ד ט') כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד. ואלו היו חוטאים היה עונש אותם במה שירצה לא בהסרת מלכותם. ומהם שכבר הודיע כי העם יבחרו בעבודתו לא בהמרותו, כאשר פרשנו. והוא יודע כל מה שיהיה כאשר הקדמנו, ובטל שיהיה שם חטא או עון שלא ידעהו. וכאשר לא יהיה חטא, אפילו אם היה תנאי לא היה מזיק להם, כל שכן שאין שם תנאי. ועוד שבתורה שמהו כמו החדשות אשר גזר בהם, כאשר בארנו במאמר הששי, כאשר נשבע וגזר ואמר, (דברים ל"ג מ-מג) כי אשא אל שמים ידי, אם שנותי ברק חרבי, אשכיר חצי מדם, הרנינו גוים עמו. ועם כל אלה הבאורים, יבוטל מה שנדמה להם ומה שהבהילו בו משער התנאי:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 8
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 8 somebodyוכיון שעקרתי יסוד בנינם, אשיב עליהם אח"כ בחמשה עשר שער. חמשה מהם בראיה מן הכתוב, וחמשה מן ההגדה, וחמשה ממה שיושג בראות. והחמשה אשר מן הכתוב, תחלתם בנחמות האלה, שישראל יקובצו כלם אל בית המקדש, ולא ישאר מהם אחד בגרות, כמ"ש (יחזקאל ל"ד י"ג) וקבצתים מן הארצות והביאותים אל אדמתם, ולא שב מהם בבית שני כי אם שנים וארבעים אלף ושלש מאות וששים, כמו שאמר (נחמיה ז' ס"ו) כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים. והשני שיקובצו מאיי הים, כמו שאמר (ישעיה י"א י"א) מחמת ומאיי הים, ולא הלכו בגלות הראשונה אל מקום מן האיים, כל שכן שישובו מהם. והשלישי שהעמים יבנו חומות בית המקדש, כמו שאמר (שם ס' י') ובנו בני נכר חומותיך, ולא די שלא בנו לנו מאומה בבית שני, אלא שמנעו אותנו לבנות והיינו במלחמה תדירא בבנין, כמ"ש (נחמיה ד' י"א) הבונים בחומה באחת ידו עושה במלאכה ואחת מחזקת השלח. והרביעי ששערי המדינה יהיו פתוחים לילה ויומם מהבטחת הנכנסים והיוצאים כמ"ש (ישעיה ס' י"א) ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו ומצאתים בבית שני סוגרים אותם קודם בא השמש, ולא היו פותחים אותם עד חצי היום כמ"ש (נחמיה ז' ג') ואומר להם לא יפתחו שערי ירושלים וגו'. והחמישי שלא תשאר אומה שלא יהיו תחת עבודתם כאמרו (ישעיה ס' י"ב) כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו, ומה שאין בו ספק שהם ושדותיהם היו משועבדים למלכים בבית שני כמ"ש (נחמיה ט' ל"ו) הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתת לאבותינו. ואלה החמשה באורים אשר מן הכתוב. והחמשה אשר מצד ההגדה, תחלתם שהעם יבערו אש מן העצים אשר יהיו בכלי מלחמת גוג שבע שנים כמ"ש (יחזקאל ל"ט ט'), ויצאו יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק בקשת וחצים ובמקל יד וברמח ובערו בהם אש שבע שנים. והשני שיאור מצרים יחרב במקום אחד, ונהר פרת בשבעה מקומות, כמ"ש (ישעיה י"א ט"ו) והחרים יי' את לשון ים מצרים וגו'. והשלישי שהר הזתים יבקע מחציו מזרחה וימה עד שיחלק, ויהיה חציו אל הצפון וחציו אל הנגב, ויהיה ביניהם גיא גדולה, כמ"ש (זכריה י"ד ד') ונבקע הר הזתים וגו'. והרביעי בנין בית המקדש, ככתוב בצורת הבית מתחלתה ועד סופה (יחזקאל מ-מח). והחמישי שיצא מעין מבית המקדש, ואחר כן ירחב עד שיהיה נהר גדול שלא יוכל אדם לעבור בו, כמו שאמר (יחזקאל מ"ז א') והנה מים מתחת מפתן הבית עד סוף הפרשה. ועל שתי שפתות הנהר, כל עץ מאכל שפריו מתמיד ועלהו קים, ממנו מזון וממנו רפואה, כמ"ש (שם י"ב) ועל נחל יעלה על שפתו מזה ומזה וגו'. ולא הגד לנו שהיה מאומה מאלה החמשה, אבל ההגדה מחיבת שלא היה מהם דבר בשום פנים. והחמשה האחרים אשר ישיגם הראות, תחלתם שהברואים כלם יאמינו ויודו כי הבורא אחד, כמ"ש (זכריה י"ד ט') ביום ההוא יהיה יי' אחד, והנה אנחנו רואים אותם בתעותם וכפירתם, והשני שמירת בני ישראל שלא יתנו עוד מס ולא נושאים ממון ולא תבואה לזולתם, כמ"ש (ישעיה ס"ב ח') נשבע יי' בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך וגו', ואנחנו רואים כל אומה נותנת מס ועובדת ושומעת לאומה אשר היא תחת ידה. והשלישי תסתלקנה המלחמות עד שלא ישא אדם כלי מלחמה, כמ"ש (שם ב' ד') וכתתו חרבותם לאתים. לא ישא גוי אל גוי חרב, ואשר אנחנו רואין הפך זה. והרביעי שבעלי חיים ישלימו קצתם את קצתם, עד שירעה הזאב והכבש, ויאכל האריה התבן, וישחק היונק בפתן ובאפעה, כמ"ש (שם י"א ו') וגר זאב עם כבש וגו', ואנחנו רואין אותן שהם על טבעם ורעתם, לא נשתנה מהם דבר. ואם יסבור עוד סובר ויאמר איננו רוצה אלא שישלימו האנשים הרעים עם הטובים ולא יזיקום, אין הדבר כי אם בהפך, והם היום יותר ממה שהיו מקדם מן החמס והעול מהחזק לחלש. והחמישי ישוב סדום לקדמותה, כמ"ש (יחזקאל ט"ז נ"ה) ושבתי את שבותיהן וגו', ואחותיך סדום ובנותיה תשבן לקדמתן. וכבר ספרה התורה שימה של סדום היתה מתוקה והיו משקין ממנה ברגל, כאמרו (בראשית י"ג י') וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה, ואמר (שם) כגן יי' כארץ מצרים, כמ"ש (שם ב' י') ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ואמרה כארץ מצרים כמ"ש (דברים י"א י') אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק, והיא היום חרבה מוצא מלח, וימה מלוח כאשר היא. ואלה הענינים כלם מורים ראיה גמורה, על שהנחמות האלה לא היו עדין:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 9
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VIII] Messianic Redemption 9 somebodyוכל אשר השיבונו בו על אלה, היא תשובה על הנוצרים, חוץ ממה שזכרנו מבנין בית שני, כי הם אינם אומרים שהמועדים החלו מן העת היא, אבל ישימום קודם חרבן בית שני קל"ח שנה, ויתיחדו הנוצרים האלה בתשובה אחרת, והיא מה שזכר הנביא בפרשת שבועים שבעים (דניאל ט' כ"ד), והוא שפרושה אצלנו שהם ארבע מאות ותשעים שנה מעת שגלו העם עד שהחלו בבנין הבית השני, כמ"ש (שם כ"ה) ותדע ותשכיל מן מוצא דבר. ומהם ארבע מאות ול"ד שנה זמן בנין הבית, יהיה בקצת בטול והפסק ועכוב הבנין, כמ"ש (שם) ושבועים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים, והוא מה שזכרנו בפרשת (עזרא ד' כ"ד) באדין בטלת עבידת בית אלהא. והשבוע האחרון קצתו שלום בין האומה ובין קצת המלכים, וקצתו מלחמה עמם והפרת ברית, כמ"ש (דניאל ט' כ"ז) והגביר ברית לרבים שבוע אחד. ותשם הארץ ויאבדו רבים מאנשיה, כמ"ש (שם) ועל כנף שקוצים משומם ועד כלה ונחרצה. וזה הכלל הוא שבועים שבעים מקבצים טוב והטבת ענין, והסרת המלכות והכהונה והנביאים; כי אמר בתחלתם לכלא הפשע ולהתם חטאות ולכפר עון וגו'. וזה כמאמר האומר עמדתי בחופה ובחולי ובסחורה ג' יום מקבצים טוב ורע, ואח"כ יפרוט אותם. והגיד שבסופם יכרת כל כהן משיח ולא ימצא, כמ"ש (שם כ"ו) ואחרי השבועים ששים ושנים יכרת משיח. ואיננו רוצה במאמר הזה איש אחד בעצמו, אבל הוא רוצה כל כהן משיח, כמ"ש בתורה, (ויקרא ד' ג' ט"ז) אם הכהן המשיח, והביא הכהן המשיח, והדומה לזה. ונכרת מן העם כהן גדול אחר הזמן הזה, כמו שהודיענו. וחשבו העם הזה שאמרו יכרת משיח, הוא רוצה איש אחד ידוע, וזה מופסד מכמה פנים, מהם שמלת משיח אין מתיחד בה איש ידוע, אבל היא נופלת על כל כהן ומלך, ועוד שמלת יכרת כשהיא הריגה איננה נאמרת כי אם על מי שיהרג בדין, כמ"ש (שם י"ז י"ד) כל אכליו יכרת. ועוד כי זה המאורע, עם חרבן הבית, כאשר סמך אליו (דניאל ט' כ"ו) והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא. ויותר מבואר מזה כלו, שמעת שנאמרה לדניאל, עד העת אשר אמרו, איננו כי אם רמ"ה שנה, והכלל הוא ארבע מאות שנה, מהם ע' קודם בית שני, ומהם ארבע מאות ועשרים ישובו. ומצאתי העם הזה לא היתה להם תחבולה, אלא שטענו תוספת במספר, ואמרו שמלכות פרס משכה על ישראל קודם יון כשלש מאות שנה, ושמספר מלכיהם בימים האלה היו שבעה עשר מלך, וחשבותי עליהם מהכתוב בספר דניאל, שלא יתכן שיהיה בין מלכות בבל ומלכות יון ממלכי פרס בארץ ישראל יותר מארבעה, מפני שאמר המלאך לדניאל, ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו. ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלשה מלכים עומדים לפרס (שם י"א א' ב'). אלה התשובות עליהם, מלבד מה שיש עליהם בבטול התורה, ומלבד מה שיש עליהם בשער היחוד, חוץ מהדברים האחרים אשר לא היו ראוים להביאם בספר הזה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 1
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 1 somebodyבתחיית המתים והוא הנכבד שבמועדי בני ישראל אשר יעדם הבורא בם בעת הישועה:
אמר יהודה בן שאול, אמר המחבר. יתברך ויתעלה האל אלהי ישראל. המאמת דבריו, הצדיק במועדו. ואחרי כן אומר שמצאתי המון בני ישראל מאמינים, כי הבורא יתברך ויתעלה, יחיה מתיהם בעת הגאולה, ומצאתים שמפרשים כל פרשה שיש בספרים, שנראה ממנה תחיית המתים בעת הישועה כפשוטה, ועוזרים זה בדברים מקובלים כוללים פרושי המין ההוא, ומצאתי אנשים מעטים מן האומה, שאינם מודים שזה יהיה בעת הגאולה, ואומרים שזה יהיה בעת היציאה אל העולם הבא, וסומכים בזה על שבוש חלש, קצתו שמעתיו מהם, קצתו ראיתיו להם באפשר. ומפני שהיה חוב לכל צדיק שיעלה בלבו תחלה הדבר הנרצה, וידחה מעליו הדברים ההפוכים, כאשר אמר הכתוב (משלי י' ל"ב) שפתי צדיק ידעון רצון, ועליו עוד להודיע לאומה ולהקריבו להבנתם, ושישיבנה מדברי הפתאים, כמו שאמר עוד, (שם כ"א) שפתי צדיק ידעו רבים ואוילים בחסר לב ימותו, היה ראוי בעבור בקשתי הצדק, אעפ"י שלא הגעתי אליו, שאשגיח על הספר הזה ודקדוקו השגחה רבה, עד שיעלה לי תחלה הדבר המבואר בתכלית מה שאפשר. ואחר כן אכתבהו לאומתינו להיות לה מישר העזר בו על עבודת אלהינו, ועל סבל מה הוא בו מן הגלות, ונהגתי בו הדרך אשר צוה בו הבורא לצוות בסבל, באמרו (ישעיה ל"ה ג' ד') חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלהיכם וגו'. וכאשר הסתכלתי בזה, כדי שיתבאר לי היש על מה שסוברים ההמון מתחיית המתים בעת הגאולה טענה, ועיינתי בענין ומצאתי, שהמוצאים אשר יעלו תחלה בראשונה אשר יצאו מהם משכי הטענה על זה, ארבעה אין להם חמישי. וראיתי כל שבוש ששמעתי או חשבתי בו שיהיה טענה על האמונה הזאת, ועמדתי על שבר הכל וביטולו והפסדו, ואז התקימה האמונה הזאת בראיות, מן השלשה ענינים אשר מהם ימשכו המאמינים ראיותם. והמוצאים הארבעה אשר חקרתי עליהם לראות היש על האמונה הזאת בהם תשובה, הם מוצא הטבע והשכל והכתוב והקבלה. והחילותי מן הטבע, מפני שקדימתו קדימה עצמית. ואמרתי אולי יתחייב המנע ההודאה בתחיית המתים מפני המנע הטבע לעשות זה, מפני שאין כמו שגדלים בעלי חיים בטבע, ושבים קצתם בטבע ומתים בטבע, יחיו גם כן אחרי המות בטבע, וכאשר התבוננתי במחשבה הזאת הנחשבת, מצאתיה שאין נתלים בה כי אם האומרים בקדמות או בשניים, מפני שלא יתכן אצלם שיהיו הדברים אלא על דרך המנהגים הנהוגים הנודעים, אבל המיחדים שמאמינים שהבורא משנה מנהגי הטבע, וישימם בכל עת שירצה כאשר ירצה, אי אפשר להם להמנע מהודות בתחיית המתים מצד הטבע, שכלם מודים ששלח אליהם נביאיו ובידם אותות מלאות, וגדול מזה בראתו היסודות הראשונות לא מדבר, ויהיה באור המאמר הזה, שמי שמרחיק תחיית המתים בעת הישועה מפני שהטבע לא יעשה זה, יתחיב להרחיק לעמתו הפוך המטה תנין, והמים דן, ועמוד מי הים והקפאם, ועכוב התנועה והגדולה המזרחי' עד שארך בה עמידת השמש על הארץ, ושאר האותות הבהירות אשר זכרו הספרים שהבורא עשאם על ידי נביאיו, עד שיכחש האומר זה בכל הנסים, ויתחייב עוד להרחיק בריאת דבר לא מדבר, עד שיכפור בבורא ויצא מכלל המאמיני'. ותחיית המתים אצל העיון השלם, יותר קל ויותר קרוב מבריאת דבר לא מדבר. וכבר התבאר כי מי שיודה שהבורא התחיל הנמצאות לא מדבר, ואמץ נביאיו באותות מלאות, לא יוכל להרחיק תחיית המתים, ולא להתלות לטעון בטבע, כל שכן עם הודאתו שהאשה השונמית החיה הבורא בנה בעולם הזה, כמו שאין ספק בזה אצל עמנו. ועוד שניתי החקירה הזאת ואמרתי, אולי יהיה השער הזה אשר אנחנו מדברים בו מן הדברים ההבליי', אשר לא יכשר להאמי' שתפול היכולת עליהם, כמו השבת אתמול ושום החמש יותר מן העשרה, והיה אפני העברת זה על לבי שאמרתי כשהגוף החי אחר מותו כבר נמקו החלקים אשר היו בו מן היסודות הארבעה אשר הגיע כל חלק מהם ליסודו השרשי ונמזג בו, ואחר כן התחברו חלקים מן היסודות ההם והתרכב מהם גוף שני, ואחר כן נמקו במותו ובו אל מוצאיהם, ואחר כן התחברו פעם שלישית והתרכב מהם גוף אחר, ואחר כן נמקו במותו, איך יהיה הראשון על שלמותו והשני על שלמותו, והשלישי על שלמותו, וחלקי כל אחד מהם כבר נכנסו באחר בעת שהתרכב, וכאשר זקקתי הרעיון והעלותי מיץ ההכרה, מצאתי זאת הסברא המתעה שאיננה אמת. והוא שיסודות הגוף כאשר נמקו, והגיע כל אחד מהם אל מוצאו מחם וקר ולח ויבש. אלו לא היה במוצא השרשי מה שיתרכב ממנו גוף שני כי אם מה שנתק מן הגוף הראשון, לא היה אפשר שיברא שני אלא על אחד משני פנים. אם שיהיו חלקיו חלקי הראשון, או שיברא בריאה. ועל שני הפנים יחדיו, יבטל שנות הגופים אחר שנמקו. אך מפני שהיו המוצאים יותר גדולים מחלקי כל המורכבים כפלים רבים אשר לא יספרו מרוב, כי החכמים יודעים שהאויר אשר בין הארץ ובין תחלת חלק מן השמים, כמו כל הארץ כלה ועפרה והריה וימיה וצמחיה ובעלי חיים שבה, אלף פעם ותשעה ושמונים פעם, מפני שהוא מוכה שלשה ושלשים בשלשה ושלשים. וכיון שהדבר כן, על הרחב הזה יכול בורא הגוף השני לשום חלקיו חלקים מן היסודות אשר לא שמש בם בגוף הראשון, וכי ירכיב השלישי מחלקים לא היו נמזגים בשני, וכן יחבר הרביעי מחלקים לא התערבו בשלישי, מפני רחב עולמי היסודות ומוצאיהם, ויעזוב נמקי הגוף הראשון והשני והשלישי, ומה שאחריהם בעצמם, לא ישמש להם בחבורים העתידים, עד שיהיו מוכנים לחבר מהם חלקי כל גוף וישיבהו בעת שירצה. ומה שמקל את זה עוד ומקרב, כי המחויים בחמשת אלפים שנה, אינם על דרך הקירוב כי אם חמשים כת מבני אדם, ואין שיעורם כלם חלק אחד מחלקי הארץ. ואם ישאל שואל על מי שאכלוהו החיות איך יחוייה והוא כבר נשתנה אל גופות אחרים? נשיב כי האומר המאמר הזה אומר, כי הגופים הנאכלים הם כלים ומשתנים אל הגופים אשר נכנסו עליהם. וראוי שנשיבהו אל שני הדברים יחד, בשרש אשר אנחנו קהל המיחדים מאמינים בו ונדעהו, כי אין לגוף מן הברואים לכלות גוף אחד בשום ענין אפילו אם ישרפהו באש לא יוכל לכלותו לעולם, כי לא יוכל לכלות הדברים עד שישובו לא דבר, כי אם מי שבראם לא מדבר, ושמם נמצאים; אבל כל הברואים אינו יכולים כי אם להפריד חלקי הגוף בלבד, עד שהאש כשהיא בוערת בגוף מן הגופים אין דרכה כי אם להפריד אבריו, וישוב החום אשר בו אל מוצא האש, והלחות והקור אל מוצאיהם, ותשאר העפרורית אפר, מבלתי שיכלה מחלקי היסודות. וכאשר תעשה האש הנראית לעין, כן תעשה האש אשר בבעלי חיים בדבר הנאכל. וכאשר יאכל החי תפוח על דרך הדמיון יפרדו חלקיו, וינגב האויר מחלקיו מה שדרכו לנגב מחלקי התפוח תמיד, ומה שאלו לא מצא לנגב מחלקי התפוח, היה מנגב כמוהו הגוף החי ההוא תמיד, עד שלא ישאר בו כי אם העפרורית בלבד. וכמו שהמאמר בתפוח הנאכל, כן המאמר באדם הנאכל, כי האויר מנגב החלקים אשר משלשה היסודות מגוף החי אשר אכלו, וישאר החלק העפרי ויורד למטה, ואין הפרש ביניהם, אלא שהחלקים אשר שבו אל האויר מן התפוח הנאכל כבר, התערבו ביסודות השרשיים, והחלקים אשר עלו אל האויר מגוף האדם הנאכל, הם שמורים בלתי מתערבים ביסודות השרשיים להיותם מוכנים לעת הפקידה כאשר הקדמנו. וכאשר העברתי הדברים האלה על לבי, סרו מעלי הספקות ההם, והתאמצה אמונתי בדעת הזה והחזקתי בו, ואמרתי ישתבח היכול על כל דבר:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 2
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 2 somebodyואחר כן חקרתי במוצא השני אשר הוא המחשב בשכל, ודרשתי אם אמצא לאמונה הזאת מה שיבטל אותה, ולא מצאתי מה שמספק בה כי אם שלשה דרכים. האחת מהם שתהיה היכולת על תחיית המתים מן השקר, וכבר עמדתי על שאיננה כן כאשר בארתי. והשנית שיהיה היכול על זה לא הבטיחם בו, ומצאתיו שהבטיח בו במקומות רבים מן המקרא, אעפ"י שיתכן לסבור בהם סברות רבות עד שיעתקו מענין תחיית המתים אל ענינים אחרים, לא ראיתי העיון מחייב דחות הנראה מהם, בעבור שיתכן שתסבלהו הסברא, והוא שאנחנו כל בני ישראל מאמינים, כי כל אשר בספרי הנביאים, הוא כאשר נראה ממשמעו והידוע ממלותיו, אלא מה שהנראה והידוע ממנו, מביא אל אחד מארבעה דברים, אם להכחיש מוחש כמו שנאמר על חוה, (בראשית ג' כ') כי היא היתה אם כל חי, או להשיב מה שיש בשכל, כמו שאמר (דברי ד' כ"ד) כי יי' אלהיך אש אוכלה. או לסתור דבר אחר כתוב, כמו שנאמר (מלאכי ג' י') ובחנוני נא, אחר שאמר (דברים ו' ט"ז) לא תנסו את יי' אלהיכם. או להכחיש מה שקבלוהו קדמוננו, כמו שאמר (שם כ"ה ג') ארבעים יכנו לא יוסיף, ואמרו רבותינו שהם שלשים ותשע מכה. והדרך בכל אלה שיבוקש להם שער עובר בלשון, ממה שמנהג הלשון לשמש במלות ההם בו, עד שיסכים לענין ההוא ולא יחלוק עליו, כי זה ימצא בלי ספק, וכמצאנו למאמרו, אם כל חי, מדבר מבני אדם, וכמצאנו (דברי ד' כ"ד) לאמרו, כי יי' אלהיך אש אוכלה על דרך הדמיון והקירוב אומר, כי ענשו כאש אוכלה שהיא שורפת מהרה, כמו שאמר (שם ל"ב כ"ב) כי אש קדחה באפי וגו'. וכמצאנו לאמרו (מלאכי ג' י') ובחנוני נא בזאת, אחר אמרו (דברים ו' ט"ז) לא תנסו את יי'. הפרש, והוא שהבחינה על שני פנים, אחד מהם יכולת הבורא היוכל על הדבר אם לא, וזה הוא האסור כאשר אמר (תהלי' ע"ח י"ח י"ט) וינסו אל בלבבם וגו' היוכל אל לערך שלחן במדבר, והשני בחינת האדם ענינו אצל הבורא, היש לו אצלו מעלה יתירה אם לא, אחר שהוא מודה שהוא יכול על המעשה ההוא, וזה מותר כאשר אמר בגדעון (שופטים ו' ל"ו) ויאמר גדעון אל האלהים אם ישך מושיע בידי את ישראל אנסה נא רק הפעם בגזה וגו' והוא כמו שאמרו בחנוני נא בזאת. ומצאנו לאמרו ארבעים יכנו הוא שוה למה שהעתיקו רבותינו ז"ל שהוא ל"ט והוא שנאמר שהשלים הל"ט ושמם ארבעים כמו שהשלים הל"ט שנה שהלכו במדבר ושמם ארבעים, כמו שאמר (במדבר י"ד ל"ד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה תשאו את עונותיכם ארבעים שנה. והשנה הראשונה כבר עברה בלא הענש ההוא. ואלה התוצאות אנו נוהגים בהם וכל המעינים, כאשר יכריחנו דבר מאחת מאלה הארבעה אשר זכרנו, אבל כשאין צריך דוחק כל דבר כתוב ומקובל ונשמע מכל אחד מאלה הארבעה אשר זכרנום, לא יתכן לבקש תוצאות והעברות אשר בהם מועד תחיית המתים, עד שנוציאם מפשוטם. אך ראוי שנניחם כאשר הם, כי האומר אותם, הוא יכול ויועד יחד. והשלישי, שיהיו סעיפים מסתעפים מהשרש הזה מפסידים אותו, כשיעלם אדם על לבו וכאשר אי אפשר לשרש בלתי הסעיפים ההם, ואי אפשר להם, יתחייב בהכרח בטול השרש המביא אליהם והמצריך להם. וחקרתי ולא מצאתי סעיף אחר המאמרים האלה. ואבאר איך הלוכם ויושר אפניהם בעזרת האל:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 3
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 3 somebodyואחר כן חקרתי במוצא השלישי, והוא הכתוב במקרא. והסתכלתי אולי יש בה מה שמונע תחיית המתים בעולם הזה, ומצאתי ספקות שאפשר שנתלים בה המרחיקים את זה, וראיתי לזכרם הנה ולבטלם. מהם ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב (תהלים ע"ח ל"ט). ואמר עוד (שם ק"ג ט"ו) אנוש כחציר ימיו וגו', (איוב י"ד ב') כציץ יצא וימל וגומר, כי רוח עברה בו ואיננו וגו'. (תהלים כ"ג ט"ז). ואמר עוד (איוב ז' י') כלה ענן וילך וגו' לא ישוב עוד לביתו וגו' ואמר עוד (שם י"ד י"ב) ואיש שכב ולא יקום ומה שדומה לזה. והתבוננתי כל זה היטב ולא מצאתי אחד מהם שהחפץ בו שהבורא אמר שלא יחיה את המתים אבל כל זה ספור שאין אדם יכול לקום מן הקבר אחר רדתו אליו, ושאינו יכול להנער מן העפר ולשוב אל ביתו. ומה שיהיה מהמאמרים האלה דברי בני אדם הוא, שמתחננים בו לפני בוראם ושואלים ממנו לרחם עליהם מפני שהם בענין הזה, ומה שיש דברי הבורא הוא ספור אחת מן החובות אשר בה ירחם עליהם ויחנם, והוא שהם בענין החלוש הזה ממעוט היכולת. וכל אשר יוסיפו הספרים לזכור שהמת לא יוכל להחיות את עצמו ולא יקום ממשכבו, תוסיף יכולת הבורא אצלנו גדולה, כי הוא יכול לפקוד את בני האדם ולהחיותם. ותהיה זאת הפליאה הגדולה, כמו שאמר על מעמד הר סיני (דברי ד' ל"ב), כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך וגו' הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו. וכן שאר האותות והמופתים אשר הם נפלאים בעיני בני אדם איך היו. וכן האותות העתידים נפלאים בעיניהם איך יהיו, כמו שאמר (ישעיה ט"ו ח') מי שמע כזאת מי ראה כאלה, ומהם מה שאמר הכתוב, (קהלת ט' ד'-ו') כי מי אשר יחובר אל כל החיים יש בטחון וגו' כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה וגו' גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה וגו'. ועינתי בפרוש הפסוקים האלה, והם כאשר אני מספר כי מי שיחובר אל החיים יש לו בטחון, ולכלב החי טוב מן האריה המת, והוא שהחיים יודעים שימותו, והמתים אינם יודעים מאומה, ולא נשאר להם שכר כי נשכח זכרם, עד שאהבתם ושנאתם וקנאתם כבר אבדו להם, וחלק אין להם עוד לעולם בדבר שיעשה תחת הגלגל. ואמרתי שזאת הספיקה חזקה, אפשר שנתלים בה עוד מחזיקי הדעת הזה, והסתכלתי במה שיש לפני זה, ומצאתי החכם שהקדים, שהמאמרים האלה אינם דבריו על עצמו, אבל הם ספור דברי הכסילים ומה שעולה בלבם, כאשר אמר לפניו מאמר מפורש (שם ג') וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל המתים. ופרושו שלבות בני האדם מלאים רע והרהורים, ואמר מי אשר יחובר, כי החיים יודעים שימותו, גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה. וזה כמו שאמרה התורה (שמות ה׳:ב׳ ב') ויאמר פרעה מי יי' אשר אשמע בקולו. והוא דברי הבורא ספור מה שאמר פרעה, כן אלה המאמרים דברי החכם ספור דברי הכסילים. ואחר שקרא החכם המאמרים האלה רע והוללות, יהיה ענין מי שהחזיק בם ראוי שלא יקביל פני שכינת בוראו, כי כבר באר כי אנשי רע והוללות לא יתיצבו לנגדו ולא יגורו אצלו, כמו שאמר (תהלים ה' ה') לא יגורך רע לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך. ויהיה ענינו ענין הנכרת כפרעה אשר אמר בו ויאמר פרעה מי יי' ושאר הפסוק. המקום יצילנו מכל אולת:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 4
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 4 somebodyואחר כן מצאתי הכתוב מפורש במה שיעדנו בוראנו, אמרו כי כאשר בני ישראל אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו (יחזקאל ל"ז י"א) אמר להם הנביא, כה אמר יי' אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, ונתתי רוחי בכם וגו'. וידעת' כי אני יי' (שם יב-יד). ר"ל יעדתי אתכם, והקימותי מה שיעדתי אתכם והוא אמרו (שם י"א) ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרי' יבשו עצמותינו וגו' לכן הנבא ואמרת אליהם הנה אני פותח את קברותיכם וגו'. ותהיה הקדמתו הנה אומרים יבשו עצמותינו, על מי שידע שיעלה בלבנו ונחשוב בו ונאמר, איך יחיה העצמות אחר יבשם, וישיב הלחות אחר סורם ויחבר ביניהם ובין הנפש אחר הפרדה. ויהיה אמרו והעליתי אתכם מקברותכם, מבאר שזה מועד לבני ישראל לבדם. ויהיה אמרו והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, לאמת אצלנו שזה המועד בעולם הזה, שלא נחשוב שהוא בעולם הבא. ויהיה אמרו וידעתם כי אני יי' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי, אשר הוא כמו שנוי, שכל אחד מהם כשיחיה יתברר לו כי הוא אשר היה חי, והוא אשר מת, והוא בעצמו אשר חיה. ויהיה אמרו ונתתי רוחי בכם וחייתם וגו'. וידעתם כי אני יי' דברתי ועשיתי נאם יי', להתברר אצלנו שימי הישועה יהיה להם אריכות בעולם הזה. ומצאתי עוד ישעיהו אומר, יהיו מתוך נבלתי יקומון וגו' (ישעיה כ"ו י"ט) מסכים לזה ונאות לו, והוא שפרושו יחיו מתיך ויקומו גויותינו, כשתאמר הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טלך, ואל הארץ תפיל המתים. ויחיו מתיך הוא דומה לאמרו, הנני פותח את קברותיכם, אך נבלתי יקומון הוא דומת למה שאמר שם והעליתי אתכם מקברותיכם. ומה שאמר הקיצו ורננו שוכני עפר. דומה לאמרו וידעתם כי אני יי' בפתחי את קברותכם. כי המקיץ מספר בהקיצו מה שראה בחלומו וידע כי הוא הוא אשר היה ישן והוא אשר נעור. ואמרו כי טל אורות טלך, דומה לאמרו שם, יבשו עצמותינו אבדה תקותינו נגזרנו לנו. וזה הרטבה להם וחדוש לחות, אבל אורות רומז בו אל הנפש, ושם אותה אורות רבות ולא אמר אור אחד, בעבור הכחות הרבים אשר לה, והם ששה עשר כחות, כאשר בארתי במעשה בראשית. והוא דומה למה שאמר אבדה תקותינו. ומצאתי עוד מאמר דניאל ורבים מישיני עפר יקיצו וגו' (דניאל י"ב ב'). וזה המאמר מהמלאך לדניאל הוא לעולם הזה בלי ספק, והוא שכל העתידות אשר הודיעו הם שבעה וארבעים פסוק. הפסוק הראשון מהם במלכות פרס, והוא אמרו (שם י"א ב') ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלשה מלכים. והספיק לו פסוק אחד מפני שהיתה סוף מלכותם. ואחר כן שלשה עשר פסוק במלכות יון, והוא מאמרו (שם ג-טז) ועמד מלך גבור עד ויעש הבא אליו כרצונו. ואחר כן עשרים פסוק במלכית רומי. והם מאמרו (שם טז-לו) ויעש הבא אליו עד ועשה כרצונו המלך. ואחר כן עשרה פסוקים במלכות הערב, והם מן ועשה כרצונו המלך (שם ל"ו) עד ובעת ההיא יעמוד מיכאל (שם י"ב א'). ואחר כן שלשה פסוקים בישועה, ובעה ההיא יעמוד מיכאל וגו', ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו וגו'. והמשכילים יזהירו (שם א-ג). וקצר עניניהם דניאל, מפני שכבר השלים באורם בספר ישעיה וירמיהו ויחזקאל. ואלה השבעה וארבעים פסוק נאמרו יחד מאורע אחר מאורע על הסדר. וכמו שמלכי פרס ויון והרומיי' והערב בעולם הזה לא בבא, גם כן ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, בעולם הזה לא בבא. ואמרו ורבים, רוצה בו רבים מרבים מהם. והוא כן בעבור שאמר מישיני אדמת עפר, וזה כולל כל בני אדם, על כן יחד באמרו ורבים, ליחד בו בני ישראל בלבד. ומסכים לאמרו מקברותיכם עמי, ואמרו יחיו מתיך. ואמרו עפר, עד שידמה ליבשו עצמותינו, ויהיה כנגד כי טל אורות טל. ואמרו יקיצו לדמות להקיצו ורננו, ולהדמות אל וידעתם כי אני יי' בפתחי את קברותיכם. אבל אמרו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות, אינו רוצה החלק המחויים עד שיהיה מהם עם בגן עדן ועם בגיהנם, אבל רצה החלק העם אשר בקברות, והרבים ההם אשר יקיצו, הם לחיי עולם, והאחרים אשר לא יקיצו, הם לדראון עולם:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 5
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 5 somebodyוכאשר מצאתי הפסוקים האלה והדומים להם, חשבתים היטב אחר כן ואמרתי, אולי יתכן לסבור בפסוקים האלה סברות אחרות, עד שישובו מענין תחיית המתים אל ענין החיות המלכים והעמדת המלכות, וצריך להנהיגם המנהג הזה, והוא שהרמת השפל מענין השפלות אל ענין הגדולה והרוממות, ידומה להרמה מן העפר. כמו שאמר (תהלים קי"ג ז') מקימי מעפר דל. ואמר יען אשר הרימותיך מן העפר (מ"א י"ד ז'). ודמה מי שהוא בצוק ובצרה למתים, כמו שאמר (תהלים פ"ח ו') במתים חפשי כמו חללים שוכני קבר וגומר ואמר עוד נשכחתי כמת מלב וגו' (שם ל"א י"ג). וידמו תשועתו מהענין ההוא לתחייה, כמו שאמר אשר הראיתנו צרות רבות ורעות תשוב תחיינו וגו' (שם ע"א כ'). ואמר עוד הלא אתה תשוב תחיינו וגו' (שם פ"ה ז'). והתבוננתי עם העיון והחיוב, כי אם יתחייב או יכשר שנסבור פרשיות האלה אשר יש בהם תחיית המתים על הדרכים האלה, עד שנעתקו מפשוטם מבלי דוחק שיביא אל זה, יתחייב ויכשר על הדרך הזה, לסבור במצות השמעיות, וההגדות הקדמוניות, והאותות והנזכרות, סברות אחרות, עד שלא ישאר מהם דבר כפשוטו, אך יעתקו אל ענינים אחרים. ואדמה מהם קצת מן המצות השמעיות. ולא יאכל חמץ, (שמות י"ג ג') אפשר שיסברו בו ולא יהיה ביניכם זנות, מפני שדמה אותו בלחם אשר הוא חמץ, שאי אפשר שלא לדבקו, כאמרם (הושע ז' ד') כלם מנאפים כמו תנור וגו' מלוש בצק עד חמצתו. ואמרו לא תבערו אש וגו' (שמות ל"ה ג') אפשר שיסברו בו אל תצאו למלחמה מפני שכבר דמה אותה לאש, באמרו (במדבר כ"א כ"ח) כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן. ואמרו (דברים כ"ב ו') לא תקח האם על הבנים. יתכן לסבור בו, כשתכבשו את אויביכם, לא תהרגו הזקנים עם הבחורים. כמו שאמר (הושע י' י"ד) כשוד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה אם אל בנים רוטשה, עד שלא תשאר מצוה שמעית. ומההגדות הקדמוניות דברי הבריאה, אמרו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, יתכן תקון ענין אומה מן האומות, כאשר אמר בהפסד ענין אומתינו, ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם (ירמי' ד' כ"ג), ואמר בהשבת תקונה, כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה (ישעיה ס"ה י"ז). וכן יסברו בתדשא הארץ דשא עשב, שלום הגופות, כמו שאמר (שם ס"ו י"ד) ועצמותיכם כדשא תפרחנה. וכן בפרי עושה פרי, המלך הגדול, כמו שאמר (יחזקאל י״ז:כ״ג כ"ג) בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי וגו'. וכן יהי מאורות, תורה ונביאים וחכמה, כמו שאמר (משלי ו' כ"ג) כי נר מצוה ותורה אור, נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי (תהלים קי"ט ק"ה), עד שלא תשאר בריאה ממעשה בראשית, שלא תצא מפשוטו של ענין אשר הוא הבריאה והיצירה. ובספור האותות והמופתים, יסברו גם כן, ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, (שמות י"ד כ"ב) שבאו בתוך חיל פרעה, והם עומדים מימין ומשמאל יבשים. כי החיל ידומה למים, כמו שאמר בסנחריב (ישעיה ח' ז') ולכן הנה יי' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור. אף בפרעה עצמו אמר, בטרם יכה פרעה את עזה, כה אמר יי' הנה מים עולים מצפון והיו לנחל שוטף (ירמיה מ"ז א' ב'). ויסברו בוידום השמש וירח עמד (יהושע י' י"ג), בהראות המלכות ורוממותה, כאשר דמה הסרתה וחלשתה בבא השמש, באמרו (מיכה ג' ו') ובאה השמש על הנביאי' וקדר עליהם היום, ואמר עוד (ירמיה ט"ו ט'), באה שמשה בעוד יומם, ואמר בתקון זה והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' (ישעיה ל' כ"ו), עד שלא ישאר מופת ולא אות שלא יצא מפשוטו ויבוטלו. ותדע מי שמחייב או מכשיר לסבור בספור תחיית המתים שהם משלים, מפני שיתכן שיסברו בם דרך אחרת, שמתחייב לחייב ולהכשיר לדבור בספור מעשה בראשית ובכל האותות והמופתים וכל המצות השמעיות עד שישימם כלם משלים, כי אפשר שיסברו בם סברות, ואם יקבל זה על עצמו, יצא מכלל תורת ישראל, ואם ימאן לעשות כן, יבטל מה שהקשה עלינו בכמוהו בתחיית המתים:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 6
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 6 somebodyואחר כן התבוננתי בתורה בשירה אשר שמה לעד לו על בני ישראל, כאשר אמר (דברים ל"א י"ט) למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. ומצאתי בה זכרון תחיית המתים בעת הישועה, והוא מביאה על סדר. ספר תחלה חסדו על עצמו, באמרו (שם ל"ב ו') הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך, עד ודם ענב תשתה חמר (שם י"ד). ואחר כן ספר בעטם וכחשם, וישמן ישורון ויבעט (שם ט"ו), עד מכעס בניו ובנותיו (שם י"ט). ואחר כן ספר קצפו עליהם וענשו להם, באמרו (שם כ') ויאמר אסתירה פני מהם וגו' אשביתה מאנוש זכרם (שם כ"ו) ואחר כן ספר חמלתו עליהם בגבור האויב עליהם והתרוממו, באמרו (שם כ"ז) לולא כעס אויב אגור, ומה שעתד לאויב מן הנקמה והשלום, באמרו (שם ל"ד) הלא הוא כמוס עמדי, ומרחמיו על עמו בעת רוב חולשתו ומיעוט יכלתו, באמרו (שם ל"ו) כי ידין יי' עמו, עד יהי עליכם סתרה (שם ל"ח). ואחר כן יעד בהגלותו להצילו ולגאול אותו, באמרו (שם ל"ט) ראו עתה כי אני אני הוא. והשיב בזה על ארבעת מיני המכחישים. הראשונים מהם מי שאמר כי אין בורא. השיב עליהם באמרו, ראו עתה כי אני אני הוא. ומהם מי שאמר שהוא בורא אך שתף עמו. השיב עליו ואין אלהים עמדי. והשלישי מי שהכחיש תחיית המתים. השיב עליהם באמרו, אני אמית ואחיה. ובעבור שידע שיהיה מי שיאמר, כי רוצה באמרו אני אמית ואחיה שהוא ממית דור ומחיה דור אחר אחריו, חבר אליו מחצתי ואני ארפא, לברר אצלנו כי כאשר הנרפא הוא אשר מחץ כן המחויה הוא אשר המית. והרביעי מי שהכחיש החשבון והענש. השיב עליו באמרו, ואין מידי מציל. ואחר כן סדר שאר עניני הישועה, באמרו אם שנותי ברק חרבי (שם מ"א), אשכיר חצי מדם (שם מ"ב), הרנינו גוים עמו (שם מ"ג). וכל זה בעולם הזה, כאשר פרשתי ובארתי:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 7
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 7 somebodyואחר כן לא נמנעתי מחקור במוצא הד', אשר הוא העתקת הנביאים וקבלת החכמים. אמרתי אולי אמצא בו תשובה על תחיית המתים, כי דבריהם ז"ל מלאים מזכרה וספורה, וראיתי לזכור מהם דברים מעטים, תהיה כמזכרת לזה בעבור מה שרבו, ומשאלות המלכים להם על הענין הזה, והשיב כל אחד מהם כפי דעתו, ומה ששאלו אותם עמי ארץ שבעמנו, והשיבו אותם על דרכים רבים. אבל אומר, מפני שאמר הכתוב (מלאכי ג' כ"ג) הנה אני שולח לכם את אליה הנביא, ואמר עוד (מיכה ה' ד') והקמונו עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם, שאלו על אלה הז' רועים מי הם? ואמרו קבלנו, דוד באמצע, שת ומתושלח מימינו, אברהם ויצחק ויעקב ומשה משמאלו. ושאלו אותם עוד על ח' נסיכים מי הם? ואמרו קבלנו, ישי שאול ושמואל עמוס צפניה חזקיה אליהו ומשיח, והנה אמרו בפי' שהמתים יעמדו בעת הישועה. ואמרו עוד קבלנו, כי מי שימות בז' שני גוג לא יעמוד בתחיית המתים, כי היא נוהגת אצלם מנהג הקריאה הקודמת לחתונה, שמי שאוכל בה אוכל בחתונה, ומי שאינו אוכל בה אינו אוכל בחתונה, וכן אמרו (ירושלמי שביעית ד, ח) אמר רבי יונה המת בז' שני גוג לא יזכה לימות המשיח, וסימניך דעביד פרטגמיא אכיל משתיתא. ואמרו עוד מי שכפר בתחיית המתים לא יחיה לימות המשיח, אעפ"י ששאר מעשיו טובים, מפני שהוא מדה כנגד מדה, מי שכופר בדבר מונעין אותו ממנו, כמו שהיה מענין השליש של יהורם בן אחאב, מפני שהכחיש דבר אלישע ומה שבשרם בו מהשובע אחר הרעב הודיעו שלא יהנה ממנו, אבל יראה אותו בעיניו ומשם לא יאכל, כמו שאמרו (סנהדרין צ.) הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, שנאמר (מלכים ב' ז' ב') ויען השליש אשר למלך נשען על ידו את איש האלהים וגו' ויאמר הנך רואה בעיניך וגו'. ואמרו עוד כי המתים יעמדו בתכריכיהם, ואמרו עתידים הצדיקים לעמוד בלבושיהם, ואין השבת בגדיהם יותר קשה אצל השכל מהשבת גופותיהם ורוחותם. וכאשר פשט באומה הפליגו בתכריכיהם, עד שהביא זה הדבר לידי רעה גדולה, שכל מי שלא היתה ידו משגת הניח מתו וברח, עד שתקן רבן גמליאל וצוה שילבישוהו שני בגדי פשתן מגוהצין, ונהגו כל העם אחריו (מו"ק כ"ז):
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 8
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VII] The Resurrection of the Dead 8 somebodyואחר שדקדקתי אלו הדקדוקים, התעסקתי לחקור על סעיפי האמונה הזאת ופארותיה, וראיתי לכתוב ממה שנזדמן לי מה' י' שאלות, ואשיב עליה מהכתוב והשכל והקבל'. השאלה הראשונה, אם ישאל שואל מי ומי יחיו מן האומה בעת הישועה? אשיב ואומר כל צדיק ובעל תשובה. כי מי שימות מבלי תשובה הוא מהענושים, וכן ראוי בשכל. כי כבר הבטיח הבורא את השב שיקבלהו, בכתובים רבים. וכבר התחייבו כל אלה המועדים לכל שב מדברי רז"ל, אחר שמנו מיני החטא ושמום ד' מעלו', עבר אדם על מצות עשה, ואח"כ עבר על מצות לא תעשה, ואח"כ כריתות ומיתת ב"ד, ואח"כ מי שנתחלל בו שם שמים. ואמרו אח"כ או יכול שכפרה לו מיתתו, ת"ל הנה אני פותח את קברותיכם. והנה נתחייבה תחיית המתים לכל שב, ואני אומר כי מעט הם מבני עמנו שמתים מבלי תשובה. והב' הימותו אחר כן? ואשיב כי לא ימותו, אבל מעתיקים אותם מימות המשיח אל נעימות העולם הבא. ובזה ארז"ל מתים שהקב"ה עתיד להחיותם, שוב אינן חוזרים לעפרן. והג' התכיל אותם הארץ? ואומר שמעת שיצאה אומתינו לבני העולם אלפים ומאתים שנה ועוד, יהיו כמו שנים ושלשים דור, כל דור ק"כ רבבה אנשים ונשים על דרך הקירוב. ואם נאמר אם כלם שוים וכלם יחיו, אין ממלאים מן הארץ כי אם חלק ממאה וחמשם חלק, על שנשים לכל אחד יותר מד' אמה למקומו ולזריעתו ולדרכיו ולבהמותיו. וזולת זה כי כל אנשי הדורות יהיו מאה ועשרים רבבה בשנים ושלשים על הקירוב, יהיה הכל שלשת אלפי רבבה ושמנה מאות וארבעים רבבה, וכאשר נגזור להם מן הארץ מאתים פרסה על מאתים, אשר הם חלק ממאה וחמשים מן הארץ, ונמדוד אותם אמות, בכל פרסה שלשה מילים, וכל מיל ד' אלפים אמה, וכל אמה אשר היא אמתים וחצי ושליש, יהיה לכל אדם רחב במקומו רפ"ח אמות, ואי זה דבר יש בזה בזה שיתבלבלו בו החכמים?. והד' אם יכירום אנשי ביתם וקרוביהם מן החיים? ואומר כי הנביאים והרועים והנסיכים כשמתחייב שיכירום בני האדם, יתחייב לעמת זה שיכירו קצתם את קצתם ושיחובר כל אדם אל שבטו, כאשר הוא מבואר בסדור השבטים בספר יחזקאל וזולתו. והה' מי שימות מהם והוא סומא או מבוטל מאבריו או בשאר הפגעים והמומין מה יהיה מענינו? ואומר, שיחיה תחלה במום ההוא עד שיכירוהו בני אדם שהוא הוא, ואחר כן ירפאהו הבורא ותהיה אות גמורה, כמ"ש רז"ל עומדין במומן ואחר כן מתרפאין, ועל כן הקדים אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא, וכבר אמרו אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם (ישעיה ל"ה ה' ו'). והששית אם יאכלון וישתון וישאו נשים? ואומר כן, כמו שבן הצרפית אשר החיהו הבורא על ידי אליהו, ובן השונמית על ידי אלישע, אכלו ושתו, ויתכן נשאו נשים. והשביעית איך יעתקו אל העול' הבא אשר אין בו אכילה ולא בעילה וכבר נהגו בם בעולה הזה ויחיו? ואומר, כמו שנהג משה רבינו עליו השלום האכילה והשתיה והבעילה ועמד בלעדיהם ארבעים יום בהר סיני שלשה פעמים וחיה, כמו שכתוב בתורה. והשמינית כיון שהמחויים בימי הישועה הם מונחים לבחירתם בעבודה, שמא יבחרו במרי ולא יחיו בעולם הגמול? אשיב בזה, שמשיבים כל עמנו המון המאמינים בענין הצדיקים בעולם הבא, כיון שהם בוחרים בעבודה ולא במרי שמא יבחרו במרי? ואומר, כי היודע מה שהיה קודם שיהיה, לא הבטיח הצדיקים שבעולם הבא בגמול המתמיד אלא לדעתו, שהם בוחרים בעבודה ולא במרי, כן אומר אחר שהוא יודע מה שיהיה, לא הבטיח תחיית המתים לצדיקי ישראל, עד שידע כי בימות המשיח יבחרו בעבודה לא במרי. והתשיעית, אם יש להם על העבודה ההיא אשר בימות המשיח גמול? ואומר כן, כאשר יש לצדיקים בעולה הזה גמול עבודתם, כן יהיה לאנשי ימות המשיח גמול על עבודתם, שלא יתכן שתהיה עבודה שאין עמה גמול. וכאשר יש שם לצדיקים תוספת על מה שראוי לזכיותם הקודמים, כן מה שיעשו בימות המשיח תוספת על מה שראוי לזכיותם הקודמות. והשאלה העשירית על העם אשר בהם הישועה בחייהם, מה יהיה מענינם? וכן הילודים בזמן הישועה? ואשיב, בעבור שהכתוב לא דבר בזה ולא רבותינו לא קבלו בזה קבלה, נחלקו בזה על שלשה דרכים. יש מי שאומר שאין מתים כלל, ונתלה באמרו (ישעיה כ"ה ח') בלע המות לנצח. ויש מי שאומר ימותו ויחיו כדי להשתוות עם המחויים ההם. ויש מי שאומר יחיו שנים רבות וימותו, ולא יחיו עד העולם הבא. ולבי (האלהים יישירך) נוטה אל זה המאמר השלישי, מפני שלא מצאתי תחיית המתים הובטחה בימי הישועה, אלא למי שהיה בגלות. ולא ראיתי להוסיף על זה דבר מלבי, כל שכן שהעלה בתחיית המתים אשר מתו בגלות, היא שלא תמנע מהם זאת הישועה הגדולה, אבל מי שראה אותה מן החיים והישרים, כבר הגיע לחפצו. אך ימיהם יהיו ארוכים, כגון ארבע מאות שנה וחמש מאות שנה, עד שיהיה המת בן מאתים בדור ההוא, כמו שמת בדור הזה בן עשרים, כמו שאמר (ישעיה ס"ה כ') כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל. ומי שחטא על בני אדם והוא בן מאה שנה יקולל, ויהיו הימים כימי הבנינים והנטעים הגדולים, כמו שאמר (שם כ"ב) לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי וגו'. וכאשר עמדתי על הדברים האלה, רציתים בלבי לאמונה, וכתבתים על ספר להיות לבני ישראל לבטחון, והוא שראיתי שהאומה תתישב בהם בעבור שבעה דברים. מפני שתחיית המתים אות גדולה מאותות הבורא הנגלות, ובבטחון בהיותה תוספת בהאמין ביכלתו, וכי כל הנביאים מתקבצים בה, והנה אנחנו היום מתאוים לראות אחד מהם, כל שכן כלם, וכל המלכים הצדיקים והחכמים הגדולים מתקבצים בה, עוד אשר אנחנו נכספים לראות אחד בהם, ושקרובי כל אחד מהם אשר התאבל עליהם ודאג להם, יחברם ויראה הבן אביו, והאח אחיו, והאוהב אוהבו, והחכם תלמידו, ושאר הקרובים. והרבה לדברי הנפש אשר הנפשות תלויות בהם, יגלו לנו כשיחיו. ויספרו לנו מה שעבר ומה שהיה, מאיכות ענין מותם ושכרם וקומם. ושכל דורות בני ישראל אשר הם הרבבות אשר הקדמתי זכרם יבאו יחד ויהיה לקבוצם ההוד וההדר הגדול. ושהוא סבה מחיבת להאמין בעולם הבא יותר, שנאמר כמו שיתקיים זה המועד, יתקימו כל מועדי העולם הבא, ונקנה אותם על דרך הבחינה, כמו שאמר (שם כ"ה ט') ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו. ומה נכבד מועד, יתקבצו בו כל אלה הטובות הגדולות. ואלה הטובות חייבו אותי לקיים אמתתו, ולהועיל לאומה ולהישירה בו. ובקשתי שאזכה להיות מן הרואים בחיות או בהחיות גמול על הישירי, ויתברך האל הנאמן במועדיו וישתבח:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 1 google translate
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 1 google translate somebodyבעצם הנפש והמות ובמה שסמוך לו: In the essence of the soul and death and what is close to it: Yehuda ben Shaul said. The author said, Our God, may He be blessed and exalted, informed us that the beginning of the human soul is in his heart, with the perfection of the form of his body, as they said (Zechariah 12:1) The burden of the 10th chapter of Israel is that he inclines the heavens and establishes the earth and creates the spirit of man in his midst. And that He put parts to stand in groups. And when He completes, He will separate them, until the number of his souls, which His wisdom obliged to create them, is orphaned, and when He orphans them, He will connect them and between their bodies and their parts, and His prophets gave us the signs and wonders about this, and we soon accepted them. And then we got busy to exist For us it is in the way of study, on the way that we have followed in the other previous articles: and the beginning of what is worthy of inquiry about the very soul, what is it? And it is that I have found human beings divided by itself, wonderful disputes that disturb the hearts, I see that most of them leave memory, and I will bring seven opinions from them, except The first four whose memory precedes, and there will be eleven. Because those four were already tested and refined and all four were lost and voided. And they are spiritual, and you know that the things are from the Creator, and you know that they are from him and speak another and the opinion of the two owners. And since the soul is one of the known things, when he entered it at all Those things, the answer to those articles has already been entered in general, and we don't need to change them, but I will mention these seven, and I say first, I found people who think that the soul is a case of chance, and as it seems to me that which brought them to this article, because it is not They saw it, but they saw its action, and they thought because of its minuteness from those who felt it with the senses, that it was a case of the minutes of cases, and with it five classes were divided, some of them thought it was a self-motivating case, and some thought it was complete for natural rain, and some thought it was a combination of the four naturals, and some thought it called The senses, and some of them believed that it was a case born of the blood. And when I sat down to look at these articles, which are all grouped together by the article that is a case, that the case and the completeness and the connection and the connection and the childbearing in the cases, I found them all false from several sides. One of them, because the accidental thing, this great wisdom did not come from him, and these are the honorable minds in which the world will be fixed, as I remembered in the previous article. And also because the case will not happen in another case, for what is in it from the loss. And here we find the soul in many cases, it will say a wise soul, and a frustrated soul, and it will say a righteous soul, and an evil soul, and it will say that it has love and hatred and desire and foam, and the other well-known manners, and it is not possible with these matters to be a case, but we will see it in this matter From the acceptance of opposites, it is more appropriate to be a bone. And the second I saw people thinking. And the third people considered fire, and I found these second articles still lost, because if there was wind, its nature would be hot and humid, and if these were fire, its nature would be hot and dry, and we do not find it so. And the fourth is the one who said that she is two parts, one part is the instrument of my words, and we are not a bride and he resides in the heart. And the second is essential, and it spreads in the rest of the body and is a bride. And you also adjusted to me because it was a mistake, because the part of this thing was other than the part that is part of the body, there was no place for them to merge, because it is ancient and it is new, and it is a bride and it is not a bride. And these were the verbal part, except for the part that spreads in the body, the rest of the senses will not hear, see, or feel. And it is not in this answer that I answered, that the senses will be little by little, and the bee will speak of them all, when I explained in the first article; But says that what is evident from this article is that there are two souls because each part is alone. And the fifth is the one who said that she is two airs, one of them inside, and the other outside. And it is necessary for this article, that a will will only be fulfilled by drawing the air from outside, and it is believed that it is half, and it is not only to breathe into the warmth of nature in which the soul resides in the heart. When you blow on the fire to keep the bad smoke away from it, you want to say from the fire. And the sixth is the one who thought she was pure blood and was a cloud by himself, when he wrote in his book. And the Torah article (Leviticus 17:11) was mistaken for this because the blood is in the soul. And he did not remember what she said before (there) that the soul of the flesh is in the blood, but it seems that the blood is its abode and center, and in its strength it will show us its strength, and in its weakness it will show us its weakness, and when it rejoices and shows its joy in the thing in which it rejoices, and it shows the blood with it, and when Flee from the sight of a thing that you are afraid of, take it with you. And what the Torah said that the blood is in the soul, is according to the custom of the language, that it calls the thing the name of its dwelling, when wisdom calls it the heart, saying (Proverbs 7:7) A boy without a heart. Because the heart dwells, and the tongue calls a language. In the saying (Genesis 11:1) And let all the earth be one language. For in the language it shall be:
אמר יהודה בן שאול. אמר המחבר, הודיענו אלהינו יתברך ויתעלה, כי התחלת נפש האדם בלבו, עם שלמות צורת גופו, כאמרו (זכריה י"ב א') משא דבר י"י על ישראל נאם י"י נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח אדם בקרבו. ושהוא שם חלקים לעמידתה מקובצים. וכאשר ישלם יפריד ביניהם, עד שיתום מספר הנפשו' אשר חייבה חכמתו לברוא אותם, וכאשר יתום אותם, יחבר בינם ובין גופותם וחלקיהם, והעמידו לנו נביאיו האותות והמופתים על זה, וקבלנום מהרה. ואחר כן התעסקנו להתקיים לנו זה בדרך העיון, על הדרך אשר הלכנו בה בשאר המאמרים הקודמים:
ותחלת מה שראוי לחקור עליו עצם הנפש מה הוא? והוא שמצאתי בני אדם חולקים בעצמה, מחלוקות נפלאות מטרידות הלבבות, אני רואה לעזוב זכרון רובם, ואביא מהם שבעה דעות, זולת הארבעה הראשוני אשר קדם זכרם, ויהיו אחד עשר. כי הארבע ההם, כבר בחנתים ודקדקתים ונפסדו ארבעתם ובטלו. והם הרוחניים, ודעת שהדברים מעצם הבורא, ודעת שהם ממנו ומדבר אחר ודעת בעלי השניים. וכיון שהנפש אחד מהדברים הידועים, כאשר הכניסוה בכלל הדברים ההם, כבר נכנסה גם כן בכלל התשובה על המאמרים ההם, ואין אנו צריכים לשנותם, אבל אזכור אלה השבעה, ואומר תחלה, מצאתי אנשים חושבים, כי הנפש מקרה מהמקרי', וכמדומה לי כי אשר הביאם אל המאמר הזה, בעבור שלא ראו אותה, אבל ראו פעלה, וחשבו בעבור דקותה מהרגיש אותה בחוש, שהיא מקרה מפני דקות המקרים, ועם ה נחלקו חמש מחלקות, קצתם חשבוה מקרה מניע עצמו, וקצם חשבוה שלמות לגשם טבעי, וקצתם חשבוה חבור הארבעה טבעים, וקצתם חשבוה התקשר החושים, וקצתם סברו שהיא מקרה נולד מן הדם. וכאשר התישבתי להתבונן במאמרים האלה, אשר מקבץ אותם כלם המאמר שהיא מקרה, שהמקרה והשלמות והחבור וההתקשרות וההתילדות במקרים, מצאתים כלם שקר מכמה צדדים. אחד מהם, כי הדבר המקרי לא תבא ממנו החכמה הגדולה הזאת, ואלה התבונו' הנכבדות אשר בם תקון העולם, כאשר זכרתי במאמר קודם לזה. ועוד כי המקרה לא יהיה נקרה במקרה אחר, בעבור מה שיש בזה מן ההפסד. והנה אנחנו מוצאים הנפש נקרית במקרים רבים, תאמר נפש חכמה, ונפש סכלה, ותאמר נפש זכה, ינפש רעה, ותאמר שיש לה אהבה ושנאה ורצון וקצף, ושאר המדות הנודעות, ולא יתכן עם הענינים האלה שתהיה מקרה, אבל נראה אותה בענין הזה מקבולה ההפכים, יותר ראויה שתהיה עצם. והשני ראיתי אנשים חשבוה רוח. והשלישי אנשים חשבוה אש, ומצאתי אלה השני מאמרים עוד נפסדים, מפני שאם היתה רוח, היה טבעה חם ולח, ואלו היתה אש, היה טבעה חם יבש, ואין אנו מוצאים אותה כן. והרביעי מי שאמר שהיא שני חלקים, החלק האחד שכלי דברי, ואיננו כלה והוא שוכן בלב. והשני חיוני, והוא מתפשט בשאר הגוף והוא כלה. והתאמת לי עוד כי זה טעות, כי החלק הדבר אלו היה זולת החלק המתפש' בגוף, לא היה אפש' שימזגו, מפני שזה קדמון וזה חדש, וזה כלה וזה איננו כלה. ועוד אלו היה החלק הדברי זולת חלק המתפשט בגוף לא ישמע ולא יראה ולא יחוש שאר החושים. ואין בתשובה הזאת אשר השיבותי, כי החושים יהיו קצתם לקצתם, וידבר הדבור על כלם, כאשר פרשתי במאמר הראשון; אבל אומר כי הנראה מן המאמר הזה הוא, שהנה שתי נפשות מפני שכל חלק לבד. והחמישי' מי שאמר שהיא שני אוירים, האחד מהם בפנים, והשני בחוץ. והצריכו למאמר הזה, שמצאוה לא תתקיים כי אם במשיכת האויר מחוץ, וסבר שזה בחציה, ואיננו כי אם להרויח לחום הטבע אשר הנפש שוכנת בו בלב. כאשר מנפחים על האש להרחיק העשן הרע ממנה רוצה לומר מהאש. והששי מי שחשב שהיא דם גמור והוא ענן לבדו, כאשר כתב בספרו. והטעהו בזה מאמר התורה (ויקרא י"ז י"א) כי הדם הוא בנפש. ולא זכר מה שאמרה קודם (שם) כי נפש הבשר בדם היא, אבל זה נראה כי הדם הוא משכנה ומרכזה, ובכחו יראה לנו כחה, ובחלשתו יראה לנו חלשתה, וכשהיא שמחה ותראה שמחתה בדבר אשר תשמח בו, ותראה הדם עמה, וכאשר תנוס מיראת דבר שתירא ממנו, תקחהו עמה לפנים. ומה שאמרה התורה כי הדם היא בנפש, הוא על מנהג הלשון, שהיא קוראה הדבר בשם משכנו, כאשר קוראה החכמת לב, באמרו (משלי ז' ז') נער חסר לב. מפני שהלב משכנה, וקוראה הלשון שפה. באמרה (בראשית י"א א') ויהי כל הארץ שפה אחת. כי בשפה תהיה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 2
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 2 somebodyוהדעת השביעי הוא הדעת האמת, ואני אבאר אותו בעזרת האל והקדמתי לפניו אלה הששה דעות הנזכרי', כדי שיתברר למי שיקרא בספר הזה, כי המחקר בידיעת הנפש, הוא מחקר בדבר עמוק ודק, כמו שספרתי על מחקר אמת דבר לא מדבר, ובענן בורא הנמצאות, כן היא. זאת גם כן בענינה מן הדקות, מה שיהיו בו נבוכים הרבה מבני אדם. ואומר ובעבור זה תמצא החכם מוקיר, מי שיעמוד על אמתת ענין הנפש הדברית אשר באדם, באמרו (קהלת ג' כ"א) מי יודע רוח בני האדם העול' היא למעל' וגו'. וראוי שאבאר, כי אמרו מי יודע. אינו ספק כי קצת הנפשות עליונות נכבדו', וקצתם שפלות נמבזות, אף הוא קיים לנפשות שהן כך, אבל אמרו מי יודע, הוא להוקיר מי שידענה כן, ואומר לשומע זה, כאמרך, מי יודע ראובן החכם, ומי יודע שמעון העבד? כי באמרך זה, תתקיים החכמה לראובן, והעודה לשמעון בלי ספק, ואין שאלתך על מי שידע, כי אם להוקיר אותם ולכבדם והדומה לזה. כן אומר החכם, מי יודע הנפש הנכבדה העולה, והנפש הפחותה היורדת, הוא אמת לשתי הנפשות שהן כן בלי ספק, ומקום אמרו מי יודע, רוצה בו כי מי שיעמד על זה כבר הגיע וינצל. ואומר עוד, כי מאמרו זה, רוצה לומר מי יודע, הוא להפלא והוקיר על התחבר שתי הנפשות אל עניני השני גופים, והוא אומר, כי עניני שני הגופים, כבר מצאנום שוים בחוש גשמים ומקרים, ואין ספק אצלנו כי יש בין שתי הרוחות הפרש, ומי ידעהו ויעמוד עליו, הוא אמרו קודם זה, (שם ג' י"ט) כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל. ואחר כן אמר, מי יודע רוח בני האדם. ומחזק המאמר הזה שהוא כאשר אמרנו, הוספתו בו (שם) ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל. ולא יתכן שרצה החכם בזה שאין מותר לנפש האדם על נפש הבהמות, כי אין חכם אומר זה, כי היה מבטל החכמה, ועוד כי עם הארץ שיש לו מעט דעת לא יאמר זה, והוא רואה עצמו נכבד מן הבהמות, בענינים אשר יארך באורם, מהעבידו אותם ורכבו עליהם, והשתמשו בהם כאשר ירצה, אבל רצה בזה המאמר, כי גוף האדם אין לו יתרון על גוף הבהמות במאומה, כי הוא מורכב מארבע יסודות כהם, וכאשר אמר אחריו (שם כ') הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. אבל היתרון מי יודע רוח בני האדם. וזה עוד כמאמר האומר, כי האדם והאבן החלמיש, שוים בענין ההתאבנות, אין ביניהם הפרש, כי זה אבן וזה אבן, ומי יודע האור המזהיר אשר באודם והגבה אשר בצור החלמיש כבר הגיע. ויכשר שיהיה ענין מי יודע קיום, כאמרו (יואל ב' י"ד) מי יודע ישוב ונחם, אשר ידע שהוא חוטא ישוב, כן אומר הנה אשר ידע יבין שזאת עולה וזאת יורדת:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 3
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 3 somebodyוכיון שהקדמתי אלה המאמרים, ראוי שאביא המאמר השביעי, ואומר, כי אשר התאמת כי הנפש ברואה, בעבור מה שקדמתי מחדוש כל נמצא, והפסד שיהיה דבר קדמון זולתי הבורא, ומאמר הבורא (זכרי' י"ב א') יוצר רוח אדם בקרבו. אבל הבור' בורא אותה עם שלמות צורת האדם כאמרו בקרבו. וכאשר לא סרו אבותינו נשבעים חי יי' אשר עשה לנו את הנפש הזאת (ירמי' ל"ח ט"ז). ושעצמה עצם נקי כנקיות הגלגלים. ושהיא מקבלת האור כאשר יקבל הגלגל ותהיה בו מאירה, אבל עצמה יותר דק מן הגלגלים, ועל כן נהיתה מדברת ועמדתי על זה משני השרשים הגדולים, אחד מהם המושכל, והוא כאשר ראיתי מעשה חכמתה והנהגתה מבלתי הגוף, וראיתי הגוף ערום מכל זה בהפרדה ממנו, ואלו היתה כמו החלקים הארציים, לא היה לה דבור כאשר אין למאומה מן הגלגל, ויתחייב שתהיה עצם דק יותר זך ונקי ופשוט מעצם הגלגלים. והשני מדברי הספרים, כי הנפשות הזכות תאורנה כהאור הגלגלים מהככבים, והוא אמרו (דניאל י"ב ג') והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. והנפשות הרעות לא תאורנה אך הן יותר פחותות מענין הגלגל הסתם, כמ"ש (איוב ט"ו ט"ו) הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה. וידעתי כי הספרים לא דמו אלה בגלגלים המזהירים, ואלה בפחות מהגלגלי' סתם, אלא שהיא מכמו זה העצם. ואלה שני הדמיונים מחזקים מה שאמר החכם, העולה היא למעלה היורדת היא למטה. אחר כן אומר על דרך דקדוק החקירה, כי מאמר החכם באחרית ספרו (קהלת י"ב ז') והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנו קיום ואות מורה על אמיתת הפירוש אשר פרשתי בו, מי יודע רוח בני האדם. ואם יתעקש מתעקש שהוא ספק מן החכם כפי מאמרי עוד, כבר שב החכם מספקו בראשונה לאמתו באחרונה, ואמר והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (שם י"ב ז') ודבריו ברוח האדם, כאמרו בפרשה ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט. (שם י"א ט') ואחר כן התבאר לי כי הנפש הזאת חכמה לעצמה מכמה פנים. אחד מהם כי לא יתכן שקנתה החכמה מן הגוף, כי אין זה מענינו. ועוד בעבור מה שהתאמת, כי הסומא רואה בחלומו כאלו הוא רואה, וכיון שלא השיג זה מחמת גופו, לא השיגו כי אם מחמת נפשו. ובזה טעה עוד מי שחשבה התקשר החושים והסתבכם והפגשם, והוא שהיא היא הנותנת לכולם החוש, ואיך יתנו לה הם העצם? אך אומר זה הפך הגזרות והפך האמתות. ואחר כן התבאר לי שהיא לא תפעל אלא בכוף, כי פעל כל נברא צריך אל כלי מהכלים וכאשר תתחבר לגוף יראו לה ג' כחות, כח ההכרה, וכח הכעס, וכח התאוה, ועל כן קראה אותה לשוננו בשלשה שמות, נפש, ורוח, ונשמה. ורמזה באמרה נפש אל שיש לה כח מתאוה, כאמרך (דברי' י"ב כ') כי תאוה נפשך, (איוב ל"ג כ') ונפשו מאכל תאוה. ורמזה בשם רוח אל שיש לה כח כועס, כאמרך (קהלת ז' ט') אשל תבהל ברוחך לכעוס, (משלי כ"ט א') כל רוחו יוציא כסיל. ורמזה בשם נשמה אל שיש לה כח מדעי, כאמרך (איוב ל"ב ח') ונשמת שדי תבינם, ונשמת מי יצאה ממך (שם כ"ו ד'). ובענין אלה הכחית טעה מי ששמה שני חלקים. אחד מהם בלב, והאחר בשאר הגוף, אך השלשה לנפש אחת, וחברה הלשון לזה שני שמות אחרים, חיה, ויחידה, וקראה אותה חיה, בעבור שהיא עומדת בהעמדת בוראה לה, אבל יחידה, מפני שאין לה דומה בארץ. ואחר כן התבאר לי כי משכנה בלב מבני אדם, וכאשר הוא גלוי כי הגידים אשר נותנים לגוף החוש והתנועה, צמיחתם כלם מן הלב ועם שאני מוצא הסעיפים הגדולים אין מוצאם מן הלב, אך צמיחתם מן המוח, וידעתי כי הסעיפים ההם אינם לנפש, אבל המה מיתרים לגוף וקשרים. ולזה מחבר הכתוב תמיד הלב והנפש, כאמרו (דברי' י"א י"ג) בכל לבכם ובכל נפשכם, בכל לבבך ובכל נפשך (שם ו' ה'), והדומה לזה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 4
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 4 somebodyוכיון שהקדמתי אלה המאמרים, אומר כי מצאתי קצת בני אדם אומרים, מה אופני החכמה ששם הבורא יתברך זאת הנפש הנכבדת, אשר הוא יותר זכה מן הגלגל, בגוף הפחות הזה? ואמרו בלבם, כי הרע אליה. והתחייבתי שאתעכב במקום הזה, ואבארהו באר היטב. ואקדם בתחלת מאמרי, כי הבורא יתברך אשר ספרנו ענינו במה שקדם, מתכלית השקר שיאמר עליו שהוא מריע על נברא או שיעול עליו, מפני שכל המקרים מסתלקים מעליו. ועוד כי פעליו כלם ישרים וטובים, ועוד כי לא ברא הבריאות כי אם להועילם, לא להזיקם. אלה המאמרים מכלל שסכומו ספור, ואחר כן אחבר אליהם מן המאמרים החלקיים הפרטיים, ואומר כי העוול אין לו כי אם שלש סבות אין להם רביעית, ושלשתם מרוחקות מן הבורא יתברך. ותחלתם שיעול המעול מיראתו ממי שיעול עליו, והשנית חמדתו דבר שיגיעהו ממנו, והשלישית מסכלותו בענין האמת. והבורא אשר לא יאמר עליו שיירא, ולא שיחמוד, ולא שיסכל מאומה מן המדעים, כבר הסתלקו מעליו הסבות כלם. ואחר כן הסתכלתי בספרים ומצאתים טוענין לצדקו באלה השלש, והוא מה שאמר החסיד (איוב ל"ד י"ט) אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כלם. אשר לא נשא פני שרים, רומז בו אל שער היראה, ולא נכר שוע לפני דל, רמז בו אל שער החמדה. ואמרו כי מעשה ידיו כלם, רמז בו אל שעד המדע, מפני שהוא יודע את ברואיו, וכל שכן שידע מעשיהם ומה שיתחייב להם ועליהם. וכיון ששמתי הצדק הזה שרש לו, כל שאלה שישאלו בה בני אדם בענין הנפש, ראוי שאשיבנ' אל זה השרש ואשיאנה עליו. ואומר בעבו' שהית' בלתי פועלת לבדה בבנינ', התחייב חבורה אל דבר תגיע בו אל הפועלי', ותגיע אל הנעם המתמיד, ואל ההצלחה הגמורה, כאשר בארנו במאמ' החמישי. כי העבודות יוסיפו בעצמה אור, והעונות מקדירים עצמה ומשחירים אות', כאשר מספרים הספרים (תהלי' צ"ז י"א) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. ועוד אור צדיקים ישמח (משלי י"ג ט'). והבוחן זה הוא צור העולמים, והוא שהוא יודע כל מעשים, ודמו זה הספרים לצריפת האש הזהב והכסף, ויתבאר בה אמתת עצמם, והזהב והכסף השרשיים יעמדו, והנתלה בהם משאר המתכות, קצתם ישרף וקצם יעוף, כמ"ש (משלי כ"ז כ"א) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו. ועוד (זכריה י״ג:ט׳ ח') וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב. והנפשות הזכות המזוקקות אשר נצלו, תוקרנה ותכובדנה, כמ"ש (איוב כ"ג י') כי ידע דרך עמדי בהנני כזהב אצא. והדומות לסיגים ולזיופים בהם תרדנה ותפחתנה, כמו שנאמר (ירמיה ו' ל"ט) לשוא צרף צרוף ורעים לו נתקו כסף נמאס קראו להם. ועם זה אומר כי המגואלו' מהם בעודם בגוף, אפשר לחם תשובנה ותזכנה ותנקינ' ועל כן התשובה מקובלת בעוד האדם חי, וכאשר תצא ממנה לא יתכן לה להנקות ממה שנתקרב בה, ולא תקוה לה מאומה מזה, כאשר אמר (משלי י"א ז') במות אדם רשע תאבד תקוה. ומי שיאמר כי הטוב לה היה אלו הניחה נפרדת ותנוח מן האשמות והגאולים והיסורים, אני אבאר לו ואגלה לו כי הפרידה אלו היתה טובה לא היה עושה זה לה בוראה, ואחר כן ממה שידענוהו, כי אלו היה מניחה נפרדת, לא היתה מגעת אל נעם ולא אל הצלחה ולא אל חיים מתמידים, כי הגעתה אל כל אלה איננה כי אם בעבודת בוראה, ואי אפשר לה על חק הבניה אל העבודה כי אם בגוף, מפני שעמו פועלת כל פעל, כמו שהאש אי אפשר לה להראות כי אם בהתלותה בדבר, ודברים אחרים מן החלקיים לא יתום פעל אחד מהם כי אם על האחר, ואלו נשארה הנפש לבדה, לא היתה פועלת דבר כל שכן שהגוף לא היה פועל דבר. ואם יהיו שניהם ערומים מן המעשים, לא היה לבריאתם ענין, ואם לא יהיה לבריאתם ענין, יבטל על בטולו בריאת השמים והארץ ומה שיש ביניהם, כי הכל לא נברא כי אם בעבור האדם, כאשר אמרנו בתחלת המאמר הג' כאשר קדם הנה, נוטה שמים ויוסד ארץ, בעבור ויוצר רוח אדם בקרבו (זכרי' י"ב א'), וכאשר יש במעשה בראשית, כי הכל בעבור נעשה אדם. ואם יאמר יניחנה על ענינה נפרדת, ויתן לה כח לעשות עד שתגיע בו אל מה שרצה לה, נאמר כי השתדלותו בזה כהשתדלו' הראשונה אשר זכרנוה בגשם האדם, שיהיה כמו עצם הככבים והמלאכים, ונשיב כי הוא השתדל שתהיה הנפש לא נפש, והאדם לא אדם, מפני שהנפש המשכלת אשר לא תפעל כי אם עם גשם האדם. אם תהיה פועלת לא בגשם האדם, היא כוכב או גלגל או מלאך, ועל אי ה דבר שיהיה, כבר בטלה אמתתה, והוא אם כן בקש לבטלה בלשון בלתי לשון הבטול, והוא כמו שבקש שתהיה האש יורדת למטה, והמים עולים למעלה בטבע, אשר זה בטול ענינם, או בקש שתהיה האש מקררת, והשלג מחמם, אשר הוא בטול עצמיהם. ומבקש זה, חומס החכמה, כי החכמה היות הדברים על אמתותם הידועות, ואין החכמה שיהיו הדברי' כאשר יחמוד החומר ויתאוה המתאוה. וכאשר אמר הכתוב (ישעי' מ"ה ט') הוי רב את יוצרו וגו'. היאמר חמר ליוצרו מה תעשה וגו': אבל הדבק העונות בה אשר הרחיק, זה יהיה ברוע בחירתה כשהיא ממרה מה שכיון בה בוראה, וכאשר אמר (קהלת ז' כ"ט) לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים אלת האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. ומה הרחיקו מן הגאולים והטומא', נאמר כי כלל גוף האדם אין בו דבר טמא אך הוא טהור, כי הטומאה איננה דבר מוחש ולא מה שיחייבהו השכל, אבל התחייב בתור', והתור' לא טמאה קצת לחות בני אדם, כי אם אחרי הפרד' מהם לא טמאתם והם בהם. אלא אם ישיב לנו אומר הדבר הזה תורות נכריו' מעצמו, ויחייבו בהם ואנחנו לא נקבלם ממנו. והיסורים אשר זכרם אינם נמלטים מאחת משתי מעלות, שיהיו היסורין קנתה אותם היא בצאתה בעת החשך ובעת החום ובעת הקור, החטא לה, לא לאלהים, כי הוא כבר נתן בה שכל שמצוה אותה להשמר מאלו המקרים והמרתו, כאשר אמר (משלי כ"ז י"ב) ערום ראה רעה ונסתר ופתאי' עברו ונענשו. ואם היסורי' חדשם עליה אלהים, הוא לצדקו ולרחמיו, לא הביאם עליה אלא על דרך מוסר, לגמלה תמורתם טובה, כאשר אמר (דברים ח' ט"ז) ולמען נסותך להטיבך באחריתך. ואמר עוד אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו' להשקיט לו מימי רק וגו' (תהלים צ"ד י"ב):
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 5
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 5 somebodyואחר כן אבאר, כי הנפש והגוף יחדיו פעל א', כאשר קדם בתחלת היצירה, (בראשית ב' ז') וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח בפניו נשמת חיים. וכן המה שניהם גמול אחד ועונש א' וזה אשר תמצא רוב בני אדם נבוכים בשער הזה, קצתם חושב כי הגמול והענש הם לנפש בלבד, וקצתם חושב שהם על הגוף בלבד, וקצתם סברם על העצמות בלבד, והוא בנימן. והטעה את כלם מעוט' ידיעת' בלשון, והוא כי מי שימצא מהם הלשון אומרת (ויקרא ד' ב') נפש כי תחטא, נפש כי תמעל מעל. (שם ה' ט"ו) הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל י"ח ד'), השב כי הפעלים לנפש בלבד, ולא התבונן שהיא אומרת ונפש כי תגע בכל דבר טמא (ויקרא ז' כ"א), והנפש אשר תאכל בשר (שם כ'), ואיננו כי אם הגוף. ואחר ראה הלשון אומרת, והיה מדי חדש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות לפני (ישעיה ס"ו כ"ג). ויברך כל בשר שם קדשו (תהלים קמ"ה כ"א) והדומה לזה, וחשב: כי המעשים לגוף, ולא התבונן מה שיש עמם, כי הדבור והמליצה הם לנפש, ובנימן מצא, ותהי עונותם על עצמותם (יחזקאל ל"ב כ"ז). ועוד כל עצמותי תאמרנה וגו' (תהלים ל"ה י'), וחשב כי הסמיכה על העצמות. ואני אומר שבספר החתוך, כי גוית האדם הם העצמות והבשר והגידין והמיתרים, משמשים ושומרים. אלא שאני יודע, כי הוא לא אמר זה על הדרך הזאת בעבור מעוט ידיעתו, כי למלאכה כונה, ודרך זולת דרך מלאכה אחרת: ואין מלאכת התורה ממלאכת החתוך בשום פנים, אבל לא התבונן, כי מאמר יי' מי כמוך, לא יהיה בעצמות. ולא די לו זה, עד שחבר אליו כי גופת שאול ובניו שרפום אנשי יבש גלעד, כמו שאמר (ש"א נל"א י"ב) ויבאו יבשה וישרפו אותם שם. ושעצמותם לבדם נקברו, כמו שאמר (שם י"ג) ויקחו את עצמותיהם ויקברו אותם תחת האשל ביבשה. והנה אתה רואה כשאמר (שמות י"ג י"ט) ויקח משה את עצמות יוסף. מי שרף גויתו? ועוד מי שרף גוית איש האלהים אשר בא מיהודה? כשהוא אומר אצל עצמותיו הניחו את עצמותי (מ"א י"ג ל"א). אך אמרו וישרפו אותם שם כמו וישרפו עליהם, כאשר אמר לשם (ירמיה ל"ד ה') ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים ישרפו לך, וכלשון ויבך אותו אביו (בראשית ל"ז ל"ה), במקום ויבך עליו. והכלל שלא ידע מי שיחס המעשים אל הנפש לבדה, ומי שיחסם אל הגוף לבדו, ומי שיחסם אל העצמות לבדם חק הלשון ומנהגה, והוא כי מנהגה, כשיהיה פעל מיוחם אל שלשה דברים או ארבעה או חמשה, תיחס אותו פעם על הראשון לבדו, כאשר אנחנו יודעים כי הדבור חושב חמשה כלים, פה ושפה ולשון וחיך וגרון, והלשון אומרת פי יספר צדקתך (תהלים ע"א ט"ו). ולשוני תהגה צדקך (שם ל"ה כ"ח). שפתי ישבחונך (שם ס"ג ד'). אל חבך שופר (הושע ח' א'). קרא בגרון (ישעיה נ"ח א'). ואי זה מה החמשה זכרה הארבעה האחרים עמו, כן הנה יש פעמים שתזכיר הנפש לבדה או הגוף או העצמות או העור והיא רוצה הכל, ואפשר שתיחס פעל מן הפעלים, לא יהיה כי אם לגוף ולנפש, אל אבר אחד, כאמרו (משלי ז׳:י״א י"א) בביתה לא ישכנו רגליה, ותעש בחפץ כפיה (שם ל"א י"ג) ובהמרותם תלן עיני (איוב י"ז ב'). אם חכי לא יבין הוות (שם י' ל'). והדומה לזה. וכבר בארנו מצד השכל ומצד הכתוב שהם פעל אחד, ונחבר אל זה מצד הקבלה מה שאמרו רבותינו (סנהדרין צא א), אם בא אדם לומר יכולין גוף ונשמה לפטור עצמם מן הדין, משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס, והושיב בו שני שומרים, אחד חגר ואחד סומה, ושאר הענין:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 6 Sefaria Community Translation
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 6 Sefaria Community Translation somebodyואחר כן אדבר בענין קץ ימי החיים, ואומר כי בוראם שם להתחברות' מדת ימים מנויים. כמו את מספר ימיך אמלא (שמות כ"ג כ"ו). ואמר לקצת הנביאים (דברי' ל"א י"ד) הן קרבו ימיך למות. לקצתם אמר (שמואל ב' ז' י"ב) והיה כי ימלאו ימיך והדומה לזה. ואחר כן אומר כי יש פעמים שמוסיף במדה ההיא, בדעתו כי הנפש תשאר בגוף, כי ידיעתו אינה שונה אמתת הדבר, אבל המדה ההיא אצלי, אשר תסבול התוספת והחסרון, מדת הכח אשר נתן לגוף. והוא שמתחלת שבראו אין ספק כי בנה אותו על כח מן הכחות אם רב אם מעט, ומדת עמידת הכח ההוא היא הנקראת קץ, והוא יכול להוסיף בו ולאמצו, ותעמד עם השבעים שלשים אחרים, ויכול להחלישו ולהמס אותו וימס בארבעים. ועל הבאור הזה יסבור התוספת בקץ הימים, והחסרון אשר יהיה מן החיים לאדם, אחר התוספת והחסרון הוא אשר ידעו בוראו שיעמידם על האמת. ובאור זה שהוא יודע ששרש כח הגוף היה על שבעים, והוא מוסיף בו שלשים או מחסר שלשים. ומאי זה מקום התחייבה החסרון? מאמרו (משלי י' כ"ז) יראת יי' תוסיף ימים. ואמר בקצת הצדיקים, (מ"ב כ' ו') והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה. ואמר ברוב הגמולים למען יאריכון ימיך והדומה לו, ואמר ברשעים ויי' הכא כל בכור בארץ מצרים (שמות י"ב כ"ט), ויהיו המתים במגפה (במדבר כ"ה ט') והדומה לו: ואלו היו מתים כפי כח קצתם, לא היתה מגפה בעבור חטאתם, ולא היה דבר נעצר בעבור מעשה פנחס. וכבר שם הנביא המגפה זולת קץ הימים, באמרו (ש"א כ"ו י') כי אם יי' יגפנו או יומו יבא ומת. ואינני אומר שכל צדיק מוסיפין לו, ולא כל רשע מחסרין לו, אך כפי בחירת הבורא וכפי הטוב, ומי שלא הוסיפו לו מן הצדיקים, גמול העולם הבא לפניו, ומי שלא קצרו ימיו מן הרשעים ענש העולם הבא לפניו, כמו שנאמר (קהלת ג' א') ועת לכל חפץ: And afterwards, I will speak about the end of the days of [a person's] life: And I say that the Creator of [the body and the soul] placed a measure of specific days to their combination. This is like (Exodus 23:26), "I will fill the count of your days." And He said to some prophets (Deuteronomy 31:14), "Here, your days are drawing near to die"; and to others (II Samuel 7:12), "When your days are filled," and that which is similar to this. And afterwards I say that there are times when He adds to this measure, knowing that the soul will remain [longer] with the body - given that his knowledge is no different than the truth about something. However this measure, for me, which absorbs the increase or reduction [in years] is the measure of strength that He gave to the body. And that is that - from the beginning, when He created him - there is no doubt that He built him with a specific strength, be it great or little. And the measure of the endurance of this strength is what is called the end (ketz). But He is able to add to him and strengthen him - such that with the seventy [years, on average,] He can establish thirty [more] years - and He is [also] able to weaken him and make him wilt, so that he wilts (dies) at forty. And according to this explanation, we can understand the addition to the end of the days [of a person], and the shortening of the life that there would be for a person; beyond the increase or reduction that His Creator knew [his natural strength] would bear in truth (naturally). And the explanation of this is that He knows that the root strength of the body (on average) is seventy years, and he may [then] add thirty years to it, or subtract thirty. And what is the source that obligates this reduction [or increase in years]? It is its statement (Proverbs 10:27), "The fear of the Lord adds days." And it [also] stated about some of the righteous ones (II Kings 20:6), "And I will add fifteen years to your days." And it states about many rewards, "in order that your days will be lengthened," and that which is similar to it. And with the wicked, it stated (Exodus 12:29), "and the Lord smote every firstborn in the Land of Egypt"; "And those that died in the plague were" (Numbers 25:9), and that which is similar to it. And if they died according to the strength of their [natural] end, the plague would not have been on account of their sin, nor would the plague have been stopped on account of Pinchas' deed . And the prophet already distinguished the plague from the end of [a person's days], when he said (I Samuel 26:10), "the Lord will strike him with a plague, or his day will come and he will die." But I am not saying that they add to the life of every righteous person, or that they subtract from every wicked person. Rather it is according to the choice of the Creator and according to the good [done by the person]. And [for] the righteous ones whose lives were not increased, the reward of the world to come is before him. And [for] the wicked ones whose lives were not shortened, the punishment of the world to come is before him. It is as it is stated (Ecclesiastes 3:1), "and there is a time for everything,"
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 7
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 7 somebodyוכיון שבארתי אלה הענינים, צריך שאבאר איך יהיה ענין הנפש בעת הפרדה מן הגוף? ואומר כי רבותינו הודיעונו, שהמלאך אשר ישלחנו הבורא להפריד ביניהם, יתראה לאדם כצורת אש ירקרקת מלאה עינים מאש כעין חשמל, ובידו חרב שלופה, מכוין אליו בה, וכאשר יראהו, יחרד למראה, והתפרד נפשו מגופו. וכאשר הסתכלתי בכתוב, מצאתי הענין בו כמו שהודיעונו, באמרו בעת המגפה (ד"ה א' כ"א ט"ז) וישא דוד את עיניו וירא את מלאך יי' עומד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו. וכאשר התפלל והקריב, אמר אחר כן, (שם כ"א כ"ז) ושיאמר יי' למלאך וישב חרבו אל נדנה. ולמדתי שגוף המלאך מאש ירקרקת, מאמרו (יחזקאל א' י"ג) ודמות החיות מראיהן כגחלי אש. וכלו מלא עינים, באמרו (שם ו' י"ב) וכל בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב. ושאש העינים כעין חשמל, כי אם היתה ירקרקת כמו הגוף, לא היו נכרים שהם עינים, אבל הם נכרים בהשתנות מראיהן, והוא עין החשמל הנזכר. וכבר ידעת כי ראות האש הגדולה, כמעט שלא מתו אבותינו ממנה, כמו שנאמר (דברים ה' כ"ה) ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדול' הזאת. וכל שכן כשמכונין אל האדם בה עם חרב שלופה. וכבר ידעת עוד שדוד מפני שראה את המלאך אעפ"י שלא כונן אליך בשום חזק, איך הבהילו והרעידו כמו שאמר (ד"ה א' כ"א ל') כי נבעת מפני חרב מלאך יי'. ולא סר מן היום ההו' מרעיד בלתי מתחמם עד יום מותו, כאשר אמר (מ"א א' א') ויכסוהו בבגדי' ולא יחם לו. כל שכן מי שמכוונין אליו בה ואם יאמר אומר, למה לא נראה הנפש כשהיא יוצאה מן הגוף? בעבור זכותה והדמותה לאויר בזכותו, כאשר לא נראה הגלגלים בעבור נקיות גרמיהם וזכותם, וכאשר מנהגי להמשיל, כי אם היה לוקח אדם עשרה עששיות זכוכות זך, ושם כל אחת מהן בתוך חברתה, ושם בתוכם נר דולק, לא היה מי שרואהו מרחוק שהוא תוך עשר עששיות, בעבור עבור האש בגרמיהם, ועבור הראות באור, וזה דבר גלוי. אחר כן מה יהיה מענינה אחר יציאתה מן הגוף? ואשיב במה שקדמתי זכרו, שהוא תהיה שמורה אל עת הגמול, כאשר אמר (משלי כ"ד י"ב) ונוצר נפשך הוא ידע. ויהיה הזך ממנה מקום שמירתו למעלה, והעכור למטה, כאשר הקדמתי מאמרו, כזהר הרקיע (דניאל י"ב ג'). ומאמרו העולם היא למעלה (קהלת ג׳:כ״א). וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, נשמתן של צדיקים גנוזה תחת כסא הכבוד, ושם רשעים משוטטת בעולם ואין לה מנוחה, וזה והדומה לו ההפרש שביניהם. ובתחלת זמן הפרוד, תעמוד הנפש זמן מבלי מנוחה, עד שיכלה הגוף. וענין זה שיתפרקו חלקיו, ויקשה עליה בזמן ההוא, מה שתדעהו ממה שיעבור על הגוף מן התולעת והרמה והדומה להם, כאשר יקשה לאדם כשהוא רואה ביתו אשר היה שוכן בו חרב ועולה בו שמיר ושית. והקושי הזה יש שיהיה לנפש מעט ורב, ויקשה עליה כפי שהוא רואי לה, כמו שמעלתה בירידה תהיה במעט ורב. ובזה אמרו רז"ל, קשה רמה למת, כמחט לבשר החי, וסומכין זה אל מאמר הכתוב אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל (איוב י״ד:כ״ב). וזהו שקוראים אותו דין הקבר או חבוט הקבר. ואחר כן אומר שזמן עמידתם נפרדים יהיה, עד שיתקבצו שאר הנפשות אשר חייבה חכמת הבורא בריאתם, והוא אחרית עמידת העולם, וכאשר ישלם מספרם ויתקבצו, תחוברנה הנפשות עם גופיהם, כאשר אבאר במאמר הסמוך לזה ויגמול אותם במה שראוי להם. וזה עם מה שבארנוהו במה שקדם מן המאמר, יתבאר עוד ממה שאמר החכם, כי אחר שאמר (קהלת י"ב ז') והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. הודיענו שסוף ענינם אל הגמול באמרו אחר כן, (שם י"ג י"ד) סוף דבר הכל נשמע כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט. ואמרו את כל מעשה, רוצה בו הגוף והנפש יחדיו. ואמרו על כל נעלם, רוצה בו מה שהוא נעלם ממנו מענין הנפש הוא גלוי אצל הבורא, ואז יביא אותה מן השמים ויביא הגוף מן הארץ ויגמלם, כמו שאמר (תהלים נ' ד') יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו. ישתבח החכם ויתברך! ונשאל ממנו שידריכנו בדרך הטובה, אך מה שיהיה מן הגמול והענש? אני עתיד לבארו במאמר התשיעי בעזרת האל:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 8 Sefaria Community Translation
HaEmunot veHaDeot, [Treatise VI] The Soul and Death 8 Sefaria Community Translation somebodyואני מסכים לסמוך לדברים האלו זכר מה שנחלקו בו החולקים בעצם הנפש מה הוא. ואמרו, יותר ראוי שתושם גשם, ומצאתי אשר אמרו שהיא מקרה, הכל חושבים שהיא תמס ותפסד ותמק. אבל אשר אמרו שהיא מן הרוחניים, ומן בוראה לבדו, וממנו ודבר אחר, ומן שני שרשים קדמונים, הם חושבים כלם שתשוב אל מוצאה אשר ממנה נחצבה, וכבר בארתי הפסד כל אלה המאמרים ובטולם. אבל אומר שאנשים ממי שנקראים יהודים, מצאתים אומרים בהשנות, וקוראים אותו ההעתקה, וענינו. אצלם שרוח ראובן תשוב אל שמעון, ואחר כן בלוי, ואחר כן ביהודה, ויש מהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה, ורוח הבהמה באדם, ודברים רבים מזה השגעון והערבוב, והסתכלתי במה שחושבים שהביאם אל המאמר הזה, ומצאתים ארבעה שבושים, ואני רואה לזכרם, ולהשיב עליהם, ותחלת זה שהוא מחזיק בדעת הרוחניים, והשלשה דעות האחרים, ומי שאינו יודע כי אנשי דעת ההשנות, לקחוהו מדעת השניים והרוחניים, וכבר גליתי מה שיש על כלם מן התשובות וזכרתי אותו. והשני, שראו מדות רבים מבני אדם, ומצאום דומות למדות הבהמות. כמי שרואים אותו ענו כמדת הצאן, ורע כמדת החיות, ורעבתן ככלב, וקל כעוף, והדומה לזה. והסכימו בעבור אלה הענינים, שאלה המדות לא היו בבני אדם, עד שהיה בהם מרוחות הבהמות. וזה ירחמך האלהים מורה על רוב סכלותם, כי הם חושבים שגוף האדם מהפך הנפש מעצמותה, עד שישימנה נפש אדם אחר שהיתה נפש בהמה. ועוד שהיא מהפכת אותו מעצמותו, עד שתשים מדותיו כבהמות, אף על פי שצורתו בבני אדם. ולא די להם ששמו עצם הנפש מתהפך, ולא קיימו לה עצם אמתי, עד שסתרו דבריהם ושמוה מהפכת הגוף ומשנה אתו, והגוף מהפך אותה ומשנה אותה, וזאת היא היציאה מן המושכל: And I agree to rely on these things in memory of what is disputed about the essence of the soul, what it is. And they said, it is more appropriate that it rains, and I found what they said was a coincidence, everyone thinks it will melt and disappear and sink. But those who said that it is from the spiritual, and is produced alone, and from it and something else, and from two ancient roots, all think that it will return to its source from which it was cut, and I have already investigated and voided them. But he says that people from those who are called Jews, I found them saying with pleasure, and the copy reads it, and they answered. With them Reuben's spirit will return to Shimon, and then to Levi, and then to Judah, and many of them say, there are times when the human spirit will be in an animal, and the human spirit. Life in a person, and many things like this madness and confusion, and I looked at what they think brought them to this article, and they found four disorders, and I see in their memory, and to answer them, and the beginning is that he holds the spiritual opinion, and the other three opinions, and who does not know that people of a change of mind, took From the second and spiritual opinion, and I already found out what is in all of them from the answers I remembered this. and the second, that they saw many forms of men, and that they resembled the forms of beasts. As those who see him are punished like sheep, bad like cattle, hungry like a dog, light like a hen, and the like. And agreed for the sake of these matters, that there are not these qualities in human beings, until they have animal spirits in them. And God have mercy on you for most of your frustration, because they think that the human body transforms the soul from its bones, until it becomes another human soul that was an animal soul. And she brings him back from his bones, until he is like a beast, even though his form is human. And it was not enough for them that the name of the soul turns over, and they did not establish a true object for it, until they contradicted their words and called it the rotation of the body and its change, and the body rotates. This changes him, and this is the departure from reason:
והשלישי שמביאים דבריהם על דרך הטענה, ואומרים כיון שהבורא שופט צדק, לא היה מביא יסורין על העוללים, כי אם על חטא שחטאו נפשותם, בעת שהיו בגוף אשר קודם גופם, ויש על זה תשובות רבות תחלתם שהם שכחו שער הגמול אשר זכרנו. ועוד כי אנחנו נשאל אותם על ענין הראשון, רוצה לומר תחלת בריאת הנפש, אם צוה אותה בוראה בעבודה מן העבודות, אם לא? ואם יאמרו לא צוה אותה, בטלו הענשים כלם, מפני שלא היתה מצווה מתחלה. ואם יודו במצוה, הנפש בעת ההיא לא קבלה ולא מרתה, וכבר הודו שהאדם יצווה לעתיד לא לחולף בלבד, וישובו אל מאמרינו בתמורה ויעזבו הסכמתם, על שאין יסורין אלא על מה שחלף, והרביעי שהם נתלים בספקות מן המקרא, ראיתי לזכור מהם קצתם ואומר שמהם דברי משה (דברים כ"ט י"ד) כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום. ואמרו זה מורה על שרוחות האחרונים הם רוחות הראשונים ועל כן הם הנמצאים והם שאינם נמצאים. ופשט הפסוק מבטל מה שסברוהו, כי הוא אומר שהנמצא זולת שאיננו נמצא, ופרושו איננו כי אם שחייב מי שיגיעו אליו דברי משה, שיקבלם כקבול הנמצאים אתו. ומהם (תהלים א' א') אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ואמרו כי מפני שאמר לא הלך ולא אמר לא ילך, למדנו שהענש על דבר שעשתה נפשו בגוף הראשון. וזה מהם תכלית הטעות, כי הכתוב לא חייב לנזכר אשרי כי אם אחרי שלא הלך, ולא חייבו לו קודם שלא הלך. והנראה מהכתוב תשובה עליהם, ואלו היה כמו שאמרו היה הגמול על הזכיות הבאות, לא על החולפות, מפני אמרו אחריו ובתורתו יהגה, ולא אמר הגה, כאשר חייבו הענש על העונות החולפות ולא על הבאות מאמרו לא הלך ולא אמר לא ילך. ומהם אמרו (איוב ל"ח י"ד) תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש, וסברו כי אמרו תתהפך על הנפש, ואמרו זה מורה שהיא מתהפכת באדם ובבהמה תמיד, ולא הבינו הפתאים שהוא לא אמר כי אם על הארץ, מפני שהקדים לפניו לאחוז בכנפות הארץ, ועליה אמר שהיא מתהפכת ברשעים כחמר חותם, והם שוקדים כאלו היא לבושם, לא יוכלו להעתיק ממנה עד שתשלם גזרת האל בהם. ומהם דברי הנביא (תהלי' כ"ג ג') נפשי ישובב. וחשבו זאת השבה מגוף אל גוף, ולא הבינו הפתאים כי היא מנוחה ומרגוע והשקט מצער שהיתה בו, ואיננה השבה אחרי יציאה, וזה בלשון אבותינו מבואר גלוי, שאמרו על שמשון בעת שצמא והשקהו בוראו מים, ותשב רוחו ויחי (שופטים ט"ו י"ט) ולא יצאה כבר. ואמרו על המצרי כאשר רעב והאכילו דוד, ותשב רוחו (שמואל א' ל' י"ב). ואמרו על הציר נאמן, ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב (משלי כ"ה י"ג). ואמרו בחכמה, תורת יי' תמימ' משיבת נפש (תהלים י"ט ח'). ואני מנשא דברי מקלות דעתם, וארוממם מפחיתותם, לולי יראתי מן ההשאה. ובסוף דבריהם אומרים, מארבע רוחות באי הרוח ופחי בחרוגים האלה ויחיו (יחזקאל ל"ז ט'). ואומר ואי זו דבר נכרי יש בזה? כי לא אמר זה כי אם מפני שהרוחות להם שקט למעלה ולמטה, ובאי זה מקום שתהיה משני הצדדין ומארבע רוחותם תבא, שבוראה קורא לה, כמו שאמר החסיד (איוב י"ג כ"ב) וקרא ואנכי אענה: And the third, who bring their words by way of argument, and say that since the Creator judges justly, He would not bring torment on the wrongdoers, but for a sin that their souls committed, while they were in the body that preceded their body, and there are many answers to this, beginning with the fact that they forgot the gate of recompense that we remembered. Furthermore, because we will ask them about the first issue, do you want to say the beginning of the creation of the soul, if the Creator commanded it to work from the works, if not? And if they say it was not a commandment, the punishments are all nullified, because there was no starting commandment. And if they accept the mitzvah, the soul at that time neither received nor died, and they already admitted that the person will command the future not only the passing, and they will return to our articles in return and leave their agreement, that there is no suffering except for what has passed, and the fourth that they are hung with doubts from the Bible, I saw to remember a few of them and say that they are my words Moshe (Deuteronomy 29:14) For what we slept here with us stands today. And they said this indicates that the spirits of the last are the spirits of the first and therefore they are the ones that are and they are the ones that are not. And the verse simply cancels out what they thought, because it says that what is found is apart from what is not found, and its meaning is that it is obligatory for those to whom the words of Moses come, to accept them as accepted by those who are with him. And of them (Psalms 1:1) blessed is the man who did not follow the counsel of the wicked, and they said that because he said he would not go and did not say he would not go, we learned that the punishment for something his soul did was in the first person. And this is the purpose of the error, because the scriptures do not oblige Ashari to be remembered except after he did not go, and they did not oblige him before he did not go. And we see from the scriptures an answer for them, and these were as they said, the reward was for the future victories, not for the passing ones, because they said after him and in his teachings, he would come, and he did not say he came, when they charged the punishment for the past seasons and not for the coming ones, his article did not go and did not say that he will not go. And of them they said (Job 38:14) It shall be turned like sealing clay and they shall stand like a garment, and they believed that they said it shall be turned upon the soul, and they said that this is a teaching that it is always turning in man and beast, and the fools did not understand that he did not say that it was on the earth, because he preceded him to take hold of the wings The earth, and on it he said that it is turned over by the wicked like sealing clay, and they burn it as if it were their clothing, they will not be able to copy from it until God's decree is fulfilled in them. And what are the words of the prophet (Psalms 23:3) My soul will be mischievous. And they thought it was a return from body to body, and the fools did not understand that it is rest and calmness and the silence is from sorrow that was in him, and there is no return after departure, and this is clearly explained in the language of our ancestors, what they said about Samson when he was thirsty And the Creator watered him with water, and his spirit returned and he lived (Judges 15:19) and it no longer went out. And they said about the Egyptian when he was hungry and they fed David, and his spirit returned (1 Samuel 3:12). And they said of the messenger, he is faithful, a messenger is faithful to his senders, and the soul of his master will return (Proverbs 25:13). And they said wisely, the Torah 10 Tamim' restores a soul (Psalms 19:8). And I bear the words of their lightness, and their arrogance reduces them, if I had not feared the sheaah. And at the end of their words they say, "From four spirits in the island of the wind, and I cast away those who are outcasts, and they will live" (Ezekiel 37 ninth'). And says, isn't there something foreign about it? Because he did not say this, but because the winds are quiet above and below, and in this island there is a place where it will come from both sides and from the four winds, which the Creator calls to it, as the disciple said (Job 13:22) and he called and I will answer:
נשלם המאמר הששי מן הספר: The sixth article from the book is completed:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 1
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 1 somebodyבזכיות ובחובות:
אמר יהודה בן שאול. אמר המחבר: הודינו אלהינו יתברך, כי עבודות האדם אותו כשהם רבים נקראו זכיות, ושהמרותיו כשירבו נקראו חובות, וכי הכל שמור אצלו על כל עבדיו, כמ"ש (ירמיה ל"ב י"ט) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על דרכי בני אדם. ונאמר עוד (איוב ל"ד כ"א) כי עיניו על דרכי איש וגו'. וכי הם פעלים יפעלו בנפשות וישימום זכות או מטונפות, כאשר הוא אומר מעונות, ונשא עונו נושא חטאו, ואל עונם ישאו נפשם, (הושע ג' ח') הנפש ההיא עונה בה (במדבר ט"ו ל"א). ואם יעלה זה מבני אדם ולא התברר אצלם, הוא גלוי אצלו יתברך, כמו שאמר (ירמיה י"ז י') אני יי' חוקר לב בוחן כליות וגו'. והביא על כל הענינים האלה האותות והמופתים וקבלנום וכאשר התקיים לנו זה, התעסקתי בעיון בענין הזה כאשר קדמתי, וראיתי בנמצאות מלאכות דקות נעלמות מרבים מבני אדם, וידמו טוביהם לרעיהם, עד שיגיעו אל החכם מהם, ויכיר מה שיש בינותם, ומהם מלאכת הרצוי, תראה הפתי אשר איננו בקי בה, מדמה הדינר הטוב לרע, עד שיבדילם המרצה. ומהם מלאכת הרפואות, תראה הפתאים מבקשים דפיקת הגידים, ולא ידעו מהפשטם והקבצם, מה האיכות הגוברת על הגוף, וידעם הרופא הבקיא. ומזה חכמת הקיאפה, אשר הם מביטים בקוי הפנים והרגלים, ומבדילים בין איש לאיש, במה שהוא נעלם מזולת', ממי שאין זאת מלאכתו. וכן במלאכת הפנינים מאודם ומפטדה ובדלח וזולתם, לא יכירם כי אם הבקי. והכלל כל מלאכה דקה, הרבה ממומיה יעלמו מן הפתאים ויראו לחכמים. וכאשר מצאתי אלה הדברים המלאכותיים כאשר ספרתי, הוספתי להחזיק במומי הנפשות העונות והאשמים, אף על פי שאינם נראים לבני אדם, מפני שאין חושם משער בם. והם נגלים לעושיהם, כי הוא בראם, והחל אותם, והוא שהנפש עצם שכלי זך יותר זך מעצם הכוכבים והגלגלים, ואנחנו אין אנו רואים אותה בחושנו, ואיך יתבאר לנו מה שפועל בעצמה ומעכיר אותה? אך הוא מבואר לבוראה ובורא הגלגל, ועל כן ישים השמים והכוכבים דומים לה בענין הזה כשהוא אומר (איוב כ"ה ה') וכוכבים לא זכו בעיניו, ושמים לא זכו בעיניו (שם ט"ו ט"ו). ואומר כי היא לו כאור הנר אשר יחופש לו כל המחבואים והחדרים ויראה כל מה שהוא נסתר בם, כמ"ש (משלי כ' כ"ז) נר יי' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן, ואמר עוד כי הוא חם מאש אשר תתיך הזהב והכסף בכור ותזקק אותם, כמ"ש (שם י"ז ג') מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות יי'. ואמרתי מה נפלא הדבר הזה, כי האדם הוא אוכל שתי אכילות מותר ואסור; ורואה אותם שזנין אותו, ובועל שתי בעילות מותר ואסור, וימצאם ערבים, וחושב אותם על דרך אחת, והמרצה הוא מרצה מה שפועלים ברוח כאשר בארנו, וכמ"ש (שם כ"א ג') כל דרך איש ישר בעיניו. ואחר כן התבאר לי כי הזכיות כשירבו לנפש, תזך ותאיר, כמ"ש (איוב ל"ג כ"ח) וחיתו באור תראה. לאיר באור החיים (שם כ"ט). וכאשר ירבו עליה העונות תעכר ותחשך. וכאשר אמר במי שהוא כן, (תהלים מ"ט כ') עד נצח לא יראו אור. ואחר כן הודיענו כי הוא שומר כל אלה הזכיות והחובות על כל בני אדם, והמה אצלו ככתובים אצלנו, כמ"ש על הצדיקים (מלאכי ג' ט"ז) ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יי' ולחושבי שמו. ואמר על הרשעים, (ישעיה ס"ה ו') הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם שלמתי. וכאשר השתכלתי בזה המשל מדברי החכם, מצאתי בתכלית התקון והנכונה, והוא שאנחנו המון הברואים, מפני שמצאנו ביכלתנו אשר שמה החכם בנו שנבין האותיות אשר נדבר בם, ונוליד לכל אות סימן מהמכתב, עד שנשמר בזה חשבוננו, וכל החדושים אשר נצטרך לדעתם, כל שכן שיהיה בחכמתו הוא מה שישמור עלינו הכל בלי כתב ולא ספר. ודמה לנו זה בכתב, בעבור שהרגלנו בו החשבון. לקרב אל הבנתנו כאשר בארתי. והודיענו עוד, כי בעוד שאנחנו עומדים בעולם המעשה, הוא שומר על כל אחד מעשהו, וכבר זמן גבולו עליו לעולם האחר אשר הוא עולם הגמול, והעולם ההוא יבראהו כשישלים כל מספר המדברים אשר חייבה חכמתו שיבראם, שם יגמול הכל כפי מעשיהם, כמ"ש החכם (קהלת ג' י"ז) ואמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלהים, ואמר עוד (שם) כי אל כל מעשה האלהים יביא במשפט וגו'. ואני עתיד לבאר דעת הגמול במאמר התשיעי מהספר הזה במה שיכשר. ועם זה לא הניח עבדיו בעולם הזה בבלתי גמול על הטוב, ועונש על האשם, מה שיהיה לאות ולסימן לכל המונה לעת הקבץ מעשה הברואים. ועל כן אנחנו רואים שהוא זוכר בתורה הברכות אשר בפרשת אם בחקותי (ויקרא כ"ו ג'-יג), ואמר בכמוהם (תהלים ס"ו ז') עשה עמי אות לטובה. וזוכר הקללות אשר בוהיה אם לא תשמע (דברים כ"ח טו-סח) ואומר עליהם (שם מ"ט), והיו בך לאות ולמופת. ומענינים בעולם הזה, וכל הזכיות שמורות לצדיקים וחתומות כמ"ש (שם ל"ב ל"א) הלא הוא כמוס עמודי חתום באוצרותי:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 2
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 2 somebodyוכיון שהקדמתי אלה הדברים, אני רואה לספר מדרגות הברואים באפני זכיותם וחובותם כמה הם, ממה שידענו מן הכתוב זמן המקובל, ואשים כל אחד מהם במקומו כאשר ידעתיו, לבעבור יתישרו בו רבים מבני אדם. ואומר שמדרגות בני אדם בשער הזכיות והחובות עשרה מעלות; צדיק ורשע, ועובר וממרה, ושלם ומקצר, וחוטא ומזיד, ושב וכופר. ויש הנה השוה מפורש לבד, כדי שאדבר על ענינו. וראוי שאבאר כל שער מהם ומה שיש בו. ואומר נקרא צדיק מי שרוב מעשיו זכיות, ורשע מי שרוב מעשיו חובות. והענין הזה דומה לדברים הטבעיים. והוא שהחכמים קורין לדבר חם, כאשר יהיה החום בו יותר מן הקור, וקורין לדבר קר, כאשר יהיה הקור יותר מן החום. וקורין לגוף בריא כשהבריאות בו יותר, וחולה, כשהחולי בו יותר. ועל הדרך הזה באו השמות הנבואיים, שקורין האדם צדיק כשיהיו רוב מעשיו צדק. כאשר קראו יהושפט וחזקיהו צדיקים אע"פ שיה במקצת מעשיהם חטא, כאשר נאמר ליהושפט (ד"ה ב' י"ט ל') הלרשע לעזור ולשונאי יי' תאהב ובזאת עליך קצף. ונאמר לחזקיה ולא כגמול עליו השיב חזקיהו (שם ל"ב כ"ה) וכמו שקראו יהוא רשע, והוא בטל את הבעל, וקראו צדקיהו רשע, וכבר הציל ירמיהו. וממה שזכר אותו החכם בשער הזה, לגמול בעולם הזה עבדיו על המעט ממעשיהם, עד שישאר להם הרוב לעולם האחר, כי לא יתכן להעתיקם בעולם ההוא ממדרגה אל מדרגה, כי כל אחד מהגמולים עומד תמיד במה שהוא בו, כאשר אמר (דניאל י"ב ב') לחיי עולם ולדראון עולם. ושם הגמול על המעט בול' הזה, כאשר בכלל הזכיות שהם לזמן הרחוק, והמעט מן הזכיות לעולם הזה, כאשר אמר (דברי' ז' ט') וידעת כי יי' אלהיך הוא האלהים שומר הברית והחסד וגו' ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. ומחלק הענין הזה, כי משה ואהרן חטאו חטא אחד, וענש אותם עליו בעולם הזה, כמ"ש (במדבר כ' י"ב) יען לא האמנתם בי להקדישני וכו' לכן לא תביאו וגו'. ושאביה בן ירבעם עשה טובה אחת, וגמל אותו עליה בעולם הזה כמ"ש (מלכים א' י"ד ג') כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב. ועל השרש הזה אפשר שיהיה לצדיק חטאים רבים, חוייב שיהיה בעבורם כל ימי חייו נגש ונענה, ואפשר שיהיה לחוטא זכיות רבות, ראוי שיהיה בעבורם רוב ימיו בטוב. ובזה אמרו רבותי' ז"ל (קדושין ר"ע) כל שזכיותיו מרובין לו מעונותיו מריעין לו, ודומה כמי ששרף את התורה כלה, וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו, ודומה כמי שקיים את התורה כלה. וזה המאמר במי שעושה זכיות וחובו', ובעת שעושה הזכות לא התחרט על החובה. ובעת שעושה החובה לא התחרט על הזכות. אבל מי שעושה זכיות רבות והתחרט עליהם, כבר אבדם כלם בחרטתו, ובו נאמר (יחזקאל י"ח כ"ד) ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול וגו'. ומי שעשה חובות רבות והתחרט עליהם וקיים חקי התשובה, כבר הסירם מעל עצמו, ובו אומר (שם י"ח) ובשוב רשע מרשעתו וגומר. ואחר כן אמד (שם י"ח) כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו וארז"ל (יומא ס"ב) בביאור זה בתוהה על הראשונות. ועל השרש הזה גם כן, אפשר שיהיה איש צדיק זכיותיו מוכנות לו לעולם הבא, ויתחרט עליהם, ויפלו מההכנה לעולם הבא, ויגמלהו הבורא עליהם בעולם הזה על קצתם, ויראוהו בני אדם כאשר החל לכפור, החלו טובותיו, וימלאם לבם לחטא, והטובה ההיא אינה בעבור מה שהחל בו מן הכפירה, אבל היא חובת מה שהיה מוכן לו, והכו בו על פניו. ואפשר שיהיה אדם רשע מוכנות חובותיו לעולם הבא, ויתחרט עליהם וישוב, ויפלו מענוש אותו עליהם לעולם הבא, ויפרעו ממנו בעולם הזה, במה שאי אפשר, בלעדיו מעונש עולמי, כאשר אני עתיד לבאר. ויראו אותו בני אדם, כאשר החל לשוב מחטאתיו, אז באו עליו הרעות, ויתמהו ולא ידעו כי זה שמצאו איננו בעבור מה שהחל בו, אך משארית מה שסר ממנו, וכאשר יתבוננו בני אדם במינים האלה, יגלו מעליהם הספקות, ויחזקו לבותם לעבודה, כמ"ש (איוב י"ז ט') ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יוסיף אמץ. ואם יאמר אומר, שחובה אחת תפסיד זכיות רבות איננה עושה זה, אלא שיש עמה חרטה, בעבור עלת החרטה לא בעבור עצמה. ושזכות אחת תתקן חובות רבות, ואיננה עושה זה כי אם עם התשובה, בעבור התשובה לא בעבור עצמה. - והוצרכתי לביאור הזה מפני שראיתי אנשים מזייפים הדברים, ואומרים אם יש בשיעור כפירה אחת, לאבד הרבה מן האמונה לא יתכן להיות בשיעור אמונה אחת, מה שיאבד הרבה כפירות, ואם יש בכח אמונה אחת, מה שיסיר הרבה כפירות, לא יתכן להיות כפירה אחת, מה שיסיר הרבה מן האמונה ויהיו המאמינים נבוכים בדברים האלה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 3
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 3 somebodyואחר כן אומר, כי אני מוצא יסורי הצדיקים בעולם הזה על שני דרכים, אחד מהם על חטאים מעטים, כאשר הקדמתי לבאר. והשני התחלת רעה יביאה הבורא עליהם, כשידע מהם שהם סובלים אותה, ואחר כן יגמלם עליה טובה, כמ"ש (תהלים י"א ה') יי' צדיק יבחן. ולא נהג לעשות כן עם מי שאינו סובל, מפני שאין בו תועלת. אבל, התועלת בסבל הצדיקים, כדי שידעו בני האדם, כי לא בחרם האלהים לחנם. וכאשר ידעת מענין איוב וסבלו. אלא אם יהיה האדם נענש ביסוריו, וישאל מאלהיו להודיעו על מה הביאם עליו? נהג להודיעו, כאשר אמר (ירמיה ה' י"ט) והיה כי תאמרו תחת מה עשה יי' אלהינו לנו את כל אלה וגו'. ובזה תקון מפני שמביאו לסור מחטאתיו. וכאשר יהיה האדם נבחן ביסוריו, וישאל מאלהיו להודיעו למה הביאם עליו? נהג שלא להודיעו, כאשר אמר משה רבינו (במדבר י"א י"א) למה הרעות לעבדך? ולא באר לו. ואמר איוב, (איוב י' ב') הודיעני על מה תריבני? ולא באר לו. ובזה עוד תקון כדי שלא יהיה סבל הצדיק נקל אצל בני אדם, ויאמר לא סבל כי אם בעבור שידע כי גמולו יהיה גדול. ואומר עוד כי אפילו השלם יתכן שמריעין לו לגמול אותו, כי אני מוצא העוללים מריעים להם, ואין ספק אצלי בגמולם. ויהיה היסורין שמביא עליהם הבורא לטוב להם, כמו מוסר אביהם להם להכותם ולאסרם, כדי למנוע מהם ההזק, וכאש ישקם הרפואות המרות הנמאסות להסיר מחלותם. וכמי שאמר (דברים ח' ה') כי כאשר ייסר איש את בנו יי' אלהיך מיסרך. ואמר עוד בכמו זה, (משלי ג' י"ג) כי את אשר יאהב יי' יוכיח וגומר ואם יאמר אומר הוא יכול להיטיב להם בשעור הגמול הזה מבלתי יסורין נשיבהו בתשובתינו הראשונה אשר אמרנו, כי נטה בנו אל החלק הגדול כי ההשבה על דרך הגמול יותר גדולה ממה שעל דרך החסד:
ואחר כן אומר, כי טובת הכופרים לעולם הזה והארכתם, היא על שבעה דרכים. יש מהם מי שידע הבורא ממנו שעתיד לשוב, והוא מאריך לו כדי שתשלם תשובתו, כאשר מצאנוהו שהאריך למנשה כ"ב שנה עד שחזר בתשובה ל"ג שנה אעפ"י שתשובתו לא נשלמה לו. ומהם מי שהאריך לו כדי שיצא ממנו בן צדיק, כאשר האריך לאחז ויצא ממנו חזקיהו, וכאשר האריך לאמון ויצא ממנו יאשיהו. ומהם מי שמאריך לו להנקם בו מאנשים רשעים ממנו, כאשר אמר על אשור (ישעיה י' ו') בגוי חנף אשלחנו וגו'. ומהם מי שמאריך בעבור בקשת צדיק, על דבר שיהיה בו תקנתו כמו שאמר ללוט (בראשית י"ט כ"א) הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי וגו'. ומהם מי שמאריך לו להכביד עליו העונש, כאשר הציל פרעה מעשר המכות עד שהטביעו בים, כאשר אמר (תהלים קל"ו ט"ו) ונער פרעה וחילו בים סוף. ועל הענינים האלה שאל ירמיהו אלהיו על האנשים הרשעים, להודיעו על איזה דרך הוא מאריך להם, לא שהיה הדבר רע בעיניו כשאמר (ירמיה י"ב א') מדוע דרך רשעים צלחה וגומר. והודיעו כי הוא על הפנים האחרוני', כדי לענשם ענש חזק, כאשר אמר בפרשה שאחריה (שם ז') עד מתי האבל הארץ וגו'. וכיון שבארתי מה שצריך אליו בשער הצדיק והרשע, אחבר אליו שאומר, הנה אנחנו רואים הכתוב אומר, (קהלת ט' י"ח) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ודמהו כזבוב נופל בשמן רוקח, כמו שאמר אחריו (שם י' א') זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. אין זה כי אם על קריאת השם בלבד, כאלו היו לו לאדם מאתים ואחד מעשים, מהם מאה זכיות ומאה חובות, יהיה ענינו שוה. ואם היה המעשה האחד טוב, נקרא בו צדיק. ואם יהיה רע, נקרא בו רשע:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 4
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 4 somebodyאך העובד, הוא אשר יחד לו מצוה אחת, לא יעברנה כל ימי חייו, שאם יסכים בזולתה או יחלק בה לא יקצר בזאת כלל, כאלו שם לעצמו שלא יאבד תפלה בזמנה, או שלא יקנה ממון מצד אסורא בשום פנים, או שלא יבעל בעילת אסורא מעולם, והדומה לזה. וכמו שאמרו רבותינו כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו את ימיו ונוחל את הארץ, ובארו זה כגון שיחד לו מצוה אחת לעשותה כגון כבוד אב ואם. אבל מי שלא הניח מצוה שלא עבר עליה פעם אחת אינו נקרא עובד. אבל הממדה הוא מי ששם לעצמו חק לחלוק על מצות אחת תמיד, וקדמוננו קוראים אותו משומד. והדמיון בזה כאלו יש בבני אדם מי שרואה כי מצוה מהמצות קצר בה, והוא משתדל לשמרה כאלו היה קשה לו, מצות הרבית או מצות הדבית או מצות המאכל, והוא מתנהג באחת מהם כפי מה שיזדמן לו. ועל כן יש לכל אדם מצוה כפי ההחלקות דעתם. אבל השלם מי שהתישר לו לקיים כל המצות והאזהרו' ולא קצר במאומה מהם, והוא שיקרא צדיק גמור. אעפ"י שבני אדם חושבים כי מציאת אדם שהוא כן, רחוק שינצלו לו כל דרכיו, ואני רואה שיתישר זה, כי אם לא יהיה לא היה החכם מצוה בו. ואם יאמר אומר, מפני שמצאנו בתורה (במדבר כ"ח כ"ב) ושעיר חטאת אחד לכפר עליכ', ידענו כי אי אפשר בלתי חטא, נאמר כי זה נכתב על האפשר, ואם יחטא יכפר לו בו, ואם לא יהיה לנו עליו הגמול. ואם יאמר, איך אמר, (קהלת ז' כ') כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעש טוב ולא יחטא, נאמר לא אמר זה כי אם על היכלת, כי אין אחד מן הצדיקים יכול לעשות שוב אלא הוא יכול לעשות רע, אבל הוא בורר בטוב ומגבירו על הרע. אבל המקצר הוא המיקל במצות עשה, והוא שנאמר עליו עובר על מצות עשה, והוא המקל בתפילין ובצצית ובסכה ולולב ושופר והדומה לזה, והוא במעלה הזאת מן החטא. אך החוטא הוא העובר על מצות לא תעשה, אבל לא על החמורו', ובאי זה צד נדע שאינם חמורו'. מפני שלא הגדילו ענשם בעול' הזה, והוא נקר' עובר על מצות לא תעשה, והוא כמי שמקל בנבלה וטרפה ושעטנז ובעוננות ובכחש, והדומה לזה שענינו במעלה הזאת מן החטא. אבל המזיד הוא שעובר על החמורות, והם שיש בו כרת בידי שמים, ומיתה בידי שמים, וארבע מיתות בית דין, ובזה נדע כי הם חמורות, כמו העריות וחלול שבת והאכילה ביום הכפורים, וחמץ בפסח, והדומ' לזה, הוא במעל' הזאת מן החטא. אבל הכופר הוא העוזב העקר, ר"ל בורא הכל יתברך וית', ועזבו אותו על שלשה דרכים, אם שיהיה עובד זולתו מדמיון עשוי, או אדם או שמש או ירח, וכמו שיש בלא יהיה לך אלהי' אחרים, או שלא עבד זולתו ולא עבדו, והוא איננו עובד דבר, לא אמת ולא שקר, וכמו שיש בפרשת (איוב כ"א י"ד) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. או שיהיה בספק באמונתו, והוא נקרא בשם מאמין ואפשר שיתפלל ויתחנן ואין לבו שלם ומאמין, והוא מפתה במאמרו ובאמונתו, וכאשר אמ' (תהלים ע"ח ל"ו ל"ז) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו. והוא נקרא מי שנתחלל בו שם שמים והוא במעלה הזאת מן החטא. ואלה כלם כאשר ישובו, יכופר להם בעולם הזה, חוץ ממה שכתב בו הבורא לא ינקה, כי אי אפשר שלא תבא עליו רעה עולמית:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 5
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 5 somebodyוהעשירי הוא השב. המקים עניני התשובה. ועניני התשוב' ארבעה, העזיבה, והחרטה, ובקשת הכפרה, ושיקבל על עצמו שלא ישנה. וארבעתם מקובצים במקרא במקום התשובה, באמרו (הושע י"ד ב-ה) שובה ישראל עד יי' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל יי' ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמ' עוד אלהינו למעשה ידינו. ואמרו שובה, שוב ממה שהיית בו, והוא שד עזיבת החטאים. ואמרו כי כשלת, רוצה בו החרטה, רוצה לומ' כי החטאים ההם רעים ומכשילים. ואמרו קחו עמכם, רוצה בו בקשת הכפרה. ויש הנה מלה נכרית, כל תשא עון וקח טוב, כנגד מה שתכפר לנו, נודה לך ונאמר טוב וישר יי', וכמו המלה הזאת (ישעי' ל' ה') כל הוביש על עם לא יועילו למו ועקר גזרתו מן כל קבל אשר בלשון התרגום, וכבר התחבר עם העברי באמרו (קהלת ה' ט"ו) כל עמת שבא כן ילך. ובו עוד, ונשלמה פרים שפתינו, יתכן להיות כפרים, ויתכן שיש בו הסתר, ונשלמה פרים אשר פצו שפתינו. ואמרו אשזר לא יושיענו, ועל סוס לא נרכב, ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו. שער עזיבת ההשנות. וספר הנה אלה הג' דברים, על אשור וסוס וע"ז, מפני שהם הנראים יותר במיני החטאים שחטאו, כאשר הוא כתוב בתחלת הספר, (הושע ח' ט') כי המה עלו אשור פרא בודד לו ועוד (הושע ח' י"א) כי הרבה אפרים מזבחות לחטא. וכן אם היו הנגלים שבחטאי העם גנוב ורצוח ונאוף, היה אומר דם נקי לא נשפוך, נאוף לא ננאף, וגנבה לא נגנוב. וכאשר ישלמו אלה הארבעה הם גדרי התשובה, ואינני ירא על רב עמינו שיפילו מגדרי התשובה כי אם זה השער הרביעי, רוצה לומר ההשנות, כי אני בוטח כי בשעת הצום והתפלה, יעזבו ויתחרטו ויבקשו הכפרה, אך אני חושב שהם מסכימים לשנות, ואחר כן אומר מה תהיה התחבולה להסיר המחשבה לשנות מהלבבות, אומר לחבר דברים בפרישות מן העולם, ויזכור האדם ענין חלישותו ועניו ויגיעתו ומותו והפרד חלקיו, והתולעה והרמה, והחשבון, והיסורין, והדומה לזה, ומה שהוא מתחבר למה שיש בזה, עד שימאס בעולם הזה, וכאשר ימאס אותו כלו יכנסו חטאיו בכלל המאוסים, וייטיב את דעתו לעזבם. ואומר כי על כן מצאתי החכמים הראשונים, נהגו לומר ביום הכפור כמו שאלה החבורים אתה מבין שרעפי לבי, ואל תבא עמנו בתוכחות, אדון כל פעל והדומה להם. ולאלה הארבעה סמוכים שלשה, והם התוספת בתפלה ובצדק, ולהשיב בני אדם למוטב, אמר (משלי י"ו ו') בתפלה וצדקה בחסד ואמת יכופר עון ובידאת י"י סור מרע. ובהשיב בני אדם למוטב (תהלים נ"א ט"ו) אלמדה פושעים דרכיך וגו' ואבאר עוד כי האדם כאשר יסכים בעת תשובתו בלב שלם שלא ישנה, תהיה תשובתו מקובלת. ואם תשיאהו התאוה אחר כן לשנות, אין תשובתו נפסדת, אך ימחלו לו העונות שהיו קודם התשובה, ויכתב עליו מה שיהיה לאחריה. וכן אם ינהג המנהג הזה פעמים רבות, שישוב ואחר כן ישנה לחטא, אין כותבין עליו כי אם מה שאחר התשובה, כשתהיה בכל פעם דעתו שלמה ולבו טוב שלא ישנה. וזה אשר אתה מוצא הכתוב אומר (עמוס ב' ו') על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, איננו בקבול התשובה, אבל הוא בדחות הענש מהם אחר השליחו, כאלו היה שולח אל עם שישובו, ואם לא ישובו, אביא עליהם החרב והרעב, ואם ישובו אחר השליחות הראשונה או השנית או השלישית, לא יביא עליהם מה שאמר להביא, ואם לא, יגזור עליהם מה שאמר להביא, ואם יגזור עליהם מה שאמר, אפילו אם ישובו אחר כן לא יועיל להם תשובתם ברביעית, לדחות מהם הענש ההוא בעולם הזה, אבל היא מועיל' להם להנצל בעולם הבא:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 6
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 6 somebodyוכיון שבארתי המאמר הזה, אחבר אליו שאר הדברים אשר לא תקובל עמהם התפלה, ואומר כי הם שבעה. תחלתם, כשיתפלל אדם אחר שנגזר דין עליו בדבר, כאשר ידעת מענין משה רבינו. ע"ה, (דברים ג' כ"ג) ואתחנן אל י"י, וענה אותו (שם כ"ו) רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. והשני התפלה מבלי כוונת הלב, וכמו שאמר (תהלים ע"ח לה-לז) ויזכרו כי אלהים צורם וגו' ויפתוהו בפיהם וגו' ולבם לא נכון עמו וגו'. והשלישי מי שאינו רוצה לשמוע דברי תורה, כמו שאמר (משלי כ"ח ט') אוטם אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. והרביעי מי שמתעלם מזעקת העני, כמו שאמר (שם כ"א י"ג) אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה. והחמישי מי שמתיר לעצמו ממון שאסור לו, כמו שאמר (מיכה ג' ג' ד') ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו וגו' אז יצעקו אל י"י ולא יענה אותם. והששי כשהוא מתפלל בלא טהרה, כמו שאמר (ישעי' א' ט"ו ט"ז) גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו רחצו הזכו וגו'. והשביעי מי שרבו עונותיו ואיננו מתפלל בתשובה, כמו שאמר (זכרי' ז' י"ג) קראתי ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע. וצריך שאבאר במקום הזה, שכל העונות ימחלו עם התשובה, חוץ משלשה, המתעה עם בדעת רע שמראה להם, או בהוראה רעה שמורה להם, כי לא יתכן לו להשיב את מה שעשה, ובו אמר (משלי כ"ח ט') משגה ישרים בדרך רע בשחותו הוא יפול ותמימים ינחלו טוב. ומי שהוציא שם רע על חבירו. כי אי אפשר לו להשיבו, ובו אומר פן יחסדך שומע ודבתך לא תשוב (שם כ"ה י'). ומי שיש בידו גזלה ואיננו משיבה אל בעלה, כמ"ש (ויקרא ה' כ"ג) והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל. ואמר (יחזקאל ל"ג ט"ו) חבול ישיב רשע גזלה ישלם בהקות החיים הלך. ואם ימות הנגזל ישיב ליורשיו, כמ"ש (שם ויקרא ה' כ"ד) לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו. ואם לא ידענו, יפקירנה ותהיה הפקר:
ואבאר עוד מה שיעדתי לבאר מן העונות, אשר אי אפשר שלא יענש עליהם בעולם הזה, אעפ"י שעשה תשובה, ואומר שהם ארבעה. תחלתם שבועת שוא, אמר בה (שמות כ' ז') כי לא ינקה י"י את אשר ישא שמו לשוא. והשני שפיכות דם נקי, אמר בו (יואל ד' כ"א) ונקיתי דמם לא נקיתי. והשלישי הבא על אשת איש, אמר בו (משלי ו' כ"ט) כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה. והרביעית עדות שקר, אמר בה (שם י"ט ה') עד שקרים לא ינק ויפיח כזבים לא ימלט. ויתחבר אליהם מי שנחתם עליו גזר דין כמו, רב לך, (דברים ג' כ"ו) כאשר בארנו. והתשובה עם אלה החמשה מקובלת, אלא שאיננו נמלט מרע שתבא עליו בעולם הזה עליהם. ומי שהרע לחברו שלא בממון, אבל בגדוף או בהכאה, הדבר תלוי במחילתו. ואם ימחל לו, יסור ענשו, כמו שאמר (בראשית נ' י"ז כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וגו'. וצריך שישאל ג' פעמים', כמו שאמר, (שם) אנא שא נא. ואם ימות המגודף או המוכה, יאמר במעמד עשרה אנשים, חטאתי לפלני ג' פעמי', כי אם היה חי וישאל ממנו כן, ולא היה עונהו היה נמחל לו. ואבאר עוד הזכיות אשר אי אפשר שלא יבא עליהם גמול בעולם הזה, אפילו אם יכפור אדם. ואומר שהם שלשה, כבוד אב ואם, כמו שאמר (שמות כ' ב') כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך. והרחמים על בעלי חיים, כמו שאמר (דברים כ"ב ז ') שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים. ושיהיה משאו ומתנו באמונה, כמו שאמר (שם כ"ה ט"ו) אבן שלמה וצדק יהיה לך. ויתחבר אל זה היעידה בטובה כשתהיה בגזר דין, כמו שאמר ליהוא (מ"ב ט"ו י"ב) בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל בגזר דין. וחטא הוא ובניו, ולא היה אפשר שלא להשלימם מה שיעדו בו. ואל יחשוב חושב שאמרו והיה בך חטא בקצת העונות, שאי אפשר מבלי ענש בעולם הזה, כי המאמר הזה איננו כי אם בשלשה דברים, באחור הנדרים והם לאלהים, יתכן למחול התאחרם, ובהמנע מהלוות לעני, והוא נמחל עם התשובה, והארכת שכר שכיר והוא נכנס בשער הגזלות:
ואבאר עוד שיש לתשובה חמש מעלות כל מעלה קודמת מהם גדולה מהמתאחרת. הראשונה שישוב האדם בשנים אשר חטא בהם, ובעיר ההיא אשר חטא בה, ושיהיו ענינו חטאיו מצויים לו, ובזה הוא אומר (יחזקאל י"ח ל"א) השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה. והשנית שיעברו השנים ההם ויצא מן העיר ההיא ויסורו ממנו עניני חטאיו, ובו אומר (ישעי' ל"א ו') שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל. והשלישית שלא ישוב עד שיפחידוהו ברעד שתבא עליו, כמו שאמר לאנשי ננוה (יונה ג' ד') עוד ארבעים יום וננוה נהפכת. והרביעית מי שלא שב עד שבאה עליו קצת הרעה אשר הפחידוהו בה, כמו שאמר (ד"ה ב' ל' ו') בני ישראל שובו אל י"י אלהי אברהם יצחק וישראל וישב אל הפלטה. והחמישית אם ישוב שעת צאת נפשו, הוא גם כן נקרא שב, כאשר אמר (איוב ל"ג כ"ד-כ"ז) ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממיתים וגו', יעתר אל אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה. ועל כן מנהגנו לאמר לחולה קרוב לפני מותו, אמור, חטאתי ועויתי ופשעתי, תהא מיתתי כפרה לכל עונותי:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 7
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 7 somebodyוכיון שהשלמתי ביאורי העשרה ההם אשר הקדמתי שמותם, אומר עתה באדם השוה. והוא אשר שעוד עונותיו כשעור זכיותיו, האדם הזה אם ימצא מרוחם, ונחשב עם הצדיקים. והוא שהרחמים הנזכרים לבורא יתברך ויתעלה, מפני שאי אפשר שיחולו עליו ויבואו בו, מפני שאין בו מקרה כאשר הקדמנו, ראוי שיהיה מושב אל הנבראי', והיו משמות הפעל. ויעלה בידינו מהם שלשה ענינים האחד קבול התשובה, כאשר אמר (ישעי' כ"ה ז') וישב אל י"י וירחמהו. ושמוע תפלת מי שהוא בצרה, כמו שאמר (חבקוק ג' ב') ברגז רחם תזכור. והשגת השוה בצדיקים, כמו שאמר (תהלים קט"ז ה') חנון י"י וצדיק ואלהינו מרחם. ואמרו רבותינו ורב חסד מטה כלפי חסד, שאם היתה שקולה מכרעת, ועל כן לא יהיו בני אדם בעת הגמול כי אם שתי כתות, אין בהם שלישית אלא צדיקים ורשעים בלבד כאשר אמר (מלאכי ג' י"ח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע:
ואני רואה לשום במאמר זה הדברים האלה, ואומר כי העבודה מן החשובים יותר חשובה כמו שאמר (תהילים ל"ג א') רננו צדיקים ביי'. והחטא מהם יותר גדול, כמו שאמר (ירמי' כ"ג י"א) כי גם נביא גם כהן חנפו. והעבודה במקום הנבחר המיוחד, יותר חשובה, כאשר אמר (יחזקאל כ' מ') כי בהר קדשי בהר מרום ישראל שם יעבדוני כל בית ישראל. והחטיא במקום הנבחר יותר גדול, כמו שאמר (ירמי' כ"ג י"א) גם בביתי מצאתי רעתם נאם י"י. והפרישות בבחרות יותר חשובה, כמו שאמר (עמוס ב' י"א) ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים. וההפקר בזקן יותר מגונה, שאמר (הושע ז' ט') גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע. וההאמנ' ברש יותר גדולה, כמו שאמר (משלי י"ט א') טוב רש הולך בתומו מעקש דרכים. והעשק מן העשיר יותר גדול, כמ"ש (שמואל, ב' י"ב א-ו) ויקח את כבשת האיש הרש ושאר הענין. יעזור האויב יותר גדול, כמ"ש (שמואל א' כ"ד כ') וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה. וההזקה לאוהב יותר קשה, כמ"ש (תהלים נ"ה כ"א) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. והענוה מהגדול יותר גדולה, כמ"ש (במדבר י"ב ג') והאיש משה ענו מאד מכל האדם והגאוה מן השפל יותר קשה, כמ"ש (משלי ל' י"ד) לאכול עניים מארץ ואביונים מבני אדם. והזקת החכם ומי שמועיל לבני אדם יותר קשה, כמ"ש (עמוס ה' י"ב) כי ידעתי רבים פשעיכם ועצומים חטאתיכם צוררי צדיק לוקחי כפר. ורוב העשוקים יותר קשה, כי עושק אלף איש באלף זוז יותר קשה משיעשק בהם חמש מאות איש, כמ"ש (איוב ל"ה ט') מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים. והחטא ביום הנכבד יותר קשה, כמ"ש (ישעי' נ"ח ד') הן ביום צמכם תמצאו חפץ. והצדקה מן העני יותר חשובה, כמ"ש (משלי ט' ט"ז) טוב מעט ביראת י"י. והצום מן המעונג יותר חשוב, כמ"ש (יואל ב' ט"ז) יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה. כאשר צונו להקדיש הבכורים והבכורים, וכהתפלל בבקר בזרוח השמש, כי אלה דברים יקרים אצלנו, כמ"ש (דברים י"ב י"א) וכל מבחר נדריכם אשר תדרו ליי':
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 8
HaEmunot veHaDeot, [Treatise V] Merit and Demerit 8 somebodyוכיון שזכרתי הענינים האלה, אני צריך לדבר בשער המחשבות, ואומר כי המחשבות שיעלו על לב בני אדם וידמו אותם, יש להם על זה גמול רב, כמ"ש (ישעיה נ"ה ז') יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו. ומי שיטה אליהם, ואחר כן יחשב במעשה ולא יעשהו, יש עליו אשמת ההסכמה, לא אשמת המעשה, כמ"ש (משלי ט"ו כ"ו) תועבת י"י מחשבות רע. ואין בכל הדברים מה שיענש האדם עליו ועל מחשבתו ועל מצפונו, חוץ מהכפירה בבורא, כי הוא דבר לא יגיע אדם אליו כי אם במחשבה בלבד, ובו נאמר (יחזקאל י"ד ה') למען תפוש את בית ישראל בלבם אשר נזורו מעלי בגלוליהם כלם. ואומר בסוברים הסוברים בפסוקים על ארבעה דרכים, מי שסובר להפיק בין פסוק ובין מה שיש בנראה, או בשכל, או מה שיש בכתוב אחר, או מה שיש בקבלה, וישלם לו זה יהיו לו עליו גמול, ובו אומר (משלי ב' ה') אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת י"י וגו'. ואם לא ישלם לו זה, אין לו גמול כי אם ענש. והסובר במצות והוליד ספק, הוא משיג את נביאי השקר, אשר נאמ' בהם (יחזקאל י"ג ג') אשר הולכי' אחר רוחם ולבלתי ראו. והסובר בעניני הבורא וחדש, הוא משיג את הכופרים, כאשר סוברים בפר' נעשה אדם בצלמנו, וחשבו כי מלאך ברא אדם וכל העולם. ובהם אמ' (תהלים קל"ט כ') אשר יומרוך למזימה נשוא לשוא עריך. ואומר, והדיין אשר מיסר ועונש מעצמו, אם כונתו שמירת התורה ותקנתה, יש לו גמול, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה, אלא כדי לעשות סייג לתורה. ואם מכוין בזה לנטות או לבצוע, הוא מאבד את עצמו, כמ"ש (משלי י"ז כ"ו) גם ענוש לצדיק לא טוב. ואומר בעמי הארץ רוצה לומר אשר לא למדו, והם שואלים החכם אשר באנשי דורם והטוב שבם, ועושים על פיהו, תורתם שלמה כמ"ש (שם י' כ"א) שפתי צדיק ירעו רבים וגו'. ואם לא יעשו כן אין להם אמתלא, ובהם הוא אומר (שם ט"ו י"ב) לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך. ואומר בעניים אשר ישיגם הקצור בתפלתם ועבודתם, כל מי שמקצר מהם בעבור המזון יש להם אמתלא. ומהם שיש למעלה ממנו הם נתבעים, כמ"ש (איוב ל"ו ט"ו) יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם. ואומר בחולים שאין להם אמתלא במה שמעוולים בו את הדין בחלים, כמ"ש (הושע ז' י"ד) ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם. ואומר בשכורים שאין להם אמתלא על מה שחוטאים בעת שכרותם, כי הדין, שכור מקחו מקח וממכרו ממכר, עבר עבירה שיש בה מיתה, ממיתין אותו, מלקות, מלקין אותו. ואומר בנגושים מישראל בידי גוים שאין להם אמתלא על קוצם, אבל יסבלו כמ"ש (איה ג' ל') יתן למכהו לחי ישבע בחרפה. ואומר בשונים בעבירות, כי תשובתם יותר קשה, כמ"ש (משלי כ"ו י"א) ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו. ואמרו רבותינו האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ואומר בסומכים על כפרת יום כפור, שלא יועיל להם בלי תשובה, וכמו שאמרו רבותינו זכרם לברכה יכול לכפר על השבים ועל שאינן שבים, תלמוד לומר אך בעשור, הא אינו מכפר אלא על השבים בלבד. ואומר במפסידי בני אדם, שתשובתם לא תשלם בהרגל, וכמו שאמר (ירמי' ב' ל"ג) מה תיטיבי דרכך לבקש אהבה לכן גם את הדעות למדת את דרכיך. ואומר במצדיקי בני אדם, כי חטאיהם לא ישלמו בהרגל, כמ"ש (איוב כ"ג י"א י"ד) באשורו אחזה רגלי דרכו שמרתי ולא אט מצות שפתיו ולא אמיש מחקי צפנתי אמרי פיו. ואני יודע כי אלו קבצתי הענינים הרבים, לא הייתי משלים מה שצריך אליו מהערת בני אדם על תורתם, אך אלה הכללים קרובים יהיו מועילים להם בעזר בורא:
נשלם המאמר החמישי מן הספר:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 1
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 1 somebodyוכאשר הקדמתי המאמר הזה, אומר עתה, כי כן באהבות, אהבה לדברים, ושנאה לדברים, כמו שאמר (משלי י"ט כ"א) רבות מחשבות בלב איש ועצת יי' היא תקום. וכאשר הגופים אינם קיימים ביסוד אחד לבד מד' היסודות, וגוף האילנות אינו קיים בחלק אחד ממה שזכרנו, והאדם אינו חי בבשר או בעצמות בלבד, גם השמים אינם מאירים בכוכב אחד, כן האדם לא יתנהג כל ימיו במדה א'; אבל מהתקבצות מה שזכרנו בכל שער על רוב מדבר אחד ומעט מאחר, ישלם כל הנזכר, כן מהתקבצות מהות האדם באהבה ובשנאה על רב ומעט, ישלם כל הנזכר, כן המתקבצות מהות האדם באהבה ובשנאה על רב ומעט, ישלם לו תקון עניניו, ויהיה כאלו הביאם לפני הדיין ודן עליהם, כמ"ש (תהלים קי"ב ה') טוב איש חונן ומלוה יכלכל וגו', או כאלו שקלם במשקלו וחלק אותם חלקים, וכמו שאמר (משלי ד' כ"ו) פלס מעגל רגלך. וכאשר יעשה כן יהיו כל עניניו שוים ומתוקנים. ואשר חייב שאשים השער הזה התחלת המאמר הזה, הוא שראיתי אנשים חושבים ומאמיני', כי חובה שיתנהג האדם במדה אחת כל ימיו, יגביר אהבת דבר על שאר האהובים, ושנאת דבר על שאר השנואים; והסתכלתי בעצה הזאת, והנה היא מתכלית הטעות מכמה פנים. אחד מהם כי שנאת דבר אחד והגברתו, אלו היה יותר תקון, לא היה נוטע הבורא במדות האדם אהבת שאר דברים; ואלו היה הדבר כן, היה אפשר לבראו מיסוד אחד, ושיבראנו גזרה אחת, יהיה בורא כן שאר כל הנמצאות ויהיו על הענין הזה. הלא תראה שחלקי הפעלים לא יכשר בהם השתמש דבר אחד לבדו, כל שכן כלליהם. ומזה אלו בנה בונה בית מאבנים בלבד או מעצים בלבד או ממחצלאות בלבד או ממסמרים בלבד, לא יהיה תקון כמו שיהיה, אם היה בונה מאלה מקובצים; ודומה לזה יאמר בתבשיל ובמאכל ובמשתה ובמלבוש ובשמוש ושאר החפצים. ואיך לא יפתח האדם עיניו כשהוא רואה כל אלה החלקים אינם הווים מדבר אחד, והם הוכנו לו לשמשו ולתקנתו, כל שכן עניני נפשו ומדותיה?
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 10
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 10 somebodyהשביעי שער ישוב העולם. ראו אנשים אחרים, כי ישוב טוב בכל מה שיתעסק בו האדם, ואמרו כי ישוב הבית הוא דבר שצריך, כי לולא הוא לא היה לאדם מקום יהיה לו מחסה מן החום והקור, ויתקבצו אליו כל הנלוים אליו; אך ישוב השדות צרכם למזון, שאי אפשר לעמוד בלעדיו, וכלם מחדשים לאדם השמחה, ורחב הלב והחריצות והגילה, וכמו שאמר (קהלת ה' ח') ויתרון ארץ בכל הוא מלך לשדה נעבד; ובישוב ובנינים מתפארים המלכים והשרים, כמו שאמר (איוב ג' י"ד) עם מלכים ויועצי ארץ הבונים חרבות למו; ובכמו זה יעד המאמינים, כמו שאמר (דברים ו' י"א) ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת. והתבוננתי בעצתם ומצאתים שטעו, כאשר חייבו עזיבת כל הדברים התעסק בשער הזה, ואיך יוכל אדם לישב מאומה מכל זה, כי אם בחכמה ועצר ובידיעת המדות והשערים. ואם לא יהיה באמצע מדע רחב לא יגיע דבר מהמבוקש הזה, ואם יטריח אדם עצמו בשער היישוב, יפול ביגיעה ובעמל והדאגה והתוגה והוצאת הממון משלו ומשל אחרים, מתאותו להשלים מה שהחל ממנו, וכמ"ש (ירמי' כ"ב י"א) הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבוד חנם. ואם ישלים מה שהחל, ויראה בו דבר שלא יישר בעיניו, לא ישוה כל מה שטרח בעיניו מאומה, ויהיה עמלו ויגיעתו לריק, וכמ"ש (מלכים א' ט' י"ב) ויצא חירם מצור לראות את עדים אשר נתן לו שלמה ולא ישרו בעיניו. ואיה היגון המתמיד וקוצר רוח כי אם עמו. ואיה קנאת בני אדם וכעס המלכים והבאת הפגעים כי אם עמו, וכמ"ש (עמוס ה' י"א) בתי גזית בניתם ולא תשבו בם. ואם יהיה הישוב שדות, לא יצמחו נטעיהם כרצון האדם, אך הם צומחים כרצון בוראם, והדאגה על זה מתמדת. ואם יעקרם ויעמיד אחרים תחתם תכפל דאגתו והתוגה על העצר המטר יותר גדולה, וכן בצמאון ובקוצים ובירקון והארבה והשטף, וכמ"ש (מ"א ח' ל"ז) רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שדפון ירקון ארבה. ועול המלכים וחמס עבדיהם, עד שיהיה מה שיעשו השדות להם, ולא יגיע מהם ליד בעליהם מאומה, וכמ"ש (קהלת ה' י') ברבות הטובה רבו אוכליה ואין יתרון לבעליה כי אם ראות עיניו. ואם יגדל מה שזרע ויאסוף את תבואתו, תהיה כונתו וחפצו ביוקר השערים וצוק העתים, עד שיקח מה שיש ביד העניים והדלים, כמ"ש (עמוס ח' ו') לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר. ולא נתנה אהבת היישוב בלב האדם כי אם לתקן בו צרכו בלבד, כמו שאמר (תהלים קו לו) ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 11
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 11 somebodyהשמיני שער החיים. ראו אחרים כי הטוב שידרוש האדם בעולם הזה, ההשגה על אריכות ימי חייו, ואמרו כי ארך החיים, בו יגיע האדם אל כל אשר יחפוץ, מעניני התורה ועניני העולם, ואם לא ישתדל האדם על זה אי זה דבר ישמור, ובה יעדו הספרים באמרם למען יאריכון ימיך (שמות כ' י"ב), למען תחיו ימים רבים (ירמי' ל"ה ז'). וסבות החיים אצל אלה התמדת האכילה והשתיה, ושלא ירבה במשגל, ושישתדל לשמח את נפשו, ושימנע מהכנס בסכנות ובפחדים, כל עניני התורה ועניני העולם. ואמת הוא כי הענינים האלה מתקנים הגוף, אבל אינם סבות החיים, כי אנחנו מוצאים הרבה מבני אדם הם על הענין הזה, והם קצרי חיים, ואחרים בהפך הענין הזה, וחייהם ארוכים. ותראה גופים שבנינם חזק, יהרסו מהרה, ואחרים בנינם חלוש, יעמדו ימים רבים. ואם היה הענין כאשר אמרו, היו המלכים מאריכים ימים יותר מכל אדם, בעבור שהם יכלתם על המזונות והתענוג. ועוד אזכור כל מה שהניחו בשער הזה, כי האדם כל אשר יאריכו ימיו, ירבו יגוניו ודאגותיו וצרותיו, וכמו שאמר (תהלים כ"ה י"ז) צרות לבבי הרחיבו; וירבו עליו העונות והחטאים, ויאריך חשבונם ומנינם, וכאלו הם מתחדשים בכל יום, כמ"ש (צפניה ג' ז') אכן השכימו השחיתו כל עלילותם; ובעוד שהוא בענין הילדות הוא סכל לא ידע מאומה, כמו שאמר (משלי כ"ב ט"ו) אולת קשורה בלב נער; וכאשר יגיע אל ימי הנערות יעתק אל ההפסד ואל ההפקר, כמו שאמר (שם כ"ט) נער משולח מביש אמו; וכאשר יגיע אל הבחרות, יכנס בעמל וביגיעה, וכמ"ש (שם י"ו כ"ו) נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו; וכאשר יגיע אל הזקנה יסור כל מה שהתאוה ויהיו חייו עליו לטרח, כמו שאמר (קהלת י"ב י"א) עד אשר לא יבאו ימי הרעה והגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, ויחסר זיוו ולחו והרגשתו וכחותיו, וישוב כעב אשר נמס ממנו המטר, ונשאר עשנו היבש אשר אין בו תועלת, כמ"ש אחריו (קהלת י"ב ב') עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחרי הגשם, ושאר הפרשה עד סופה. והאדם הצדיק לא יאהב חיי העולם הזה, כי אם בעבור שהיא מדרגה יגיע בה ויעלה ממנה אל העולם הבא, לא בעבור עצמה. ולא נתנה אהבתה בלב האדם כי אם שלא ימית את עצמו כשתבא עליו צרה, כמ"ש (בראשית ט' ה') ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 12
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 12 somebodyהתשיעי באהבת השררה. ראו אחרים הגדול שבמה שמתעסק בו האדם בעולם הזה הגאוה והגדולה והשררה, ואמרו שהנפש תטה אחרי הגדולה, ותראה שקשה עליה השפלות אל אדם אחד ולהתודות לו, ותמצא השררה מחזקת אותה ומרוממתה ותוסיף לה חריצות והתפשטות; וכן הצווי והאזהרה יערבו לה; ולולא השררה לא היה העולם מסודר, ולא נשלמו תקנותיו; המלכים מנהיגים המלחמות והשמירה, והשופטים ישפטו בין הצנועים מבני אדם, והשוטרים מתקנים העזים שבהם; ובה ברך קצת הצדיקים את קצתם כמ"ש (בראשית כ"ז כ"ט) יעבדוך עמים. אבל מה שזכרוהו מסדור העולם בשמירה ובמשפט ובמנוי איננו נדחה, אבל הוא מאמרנו וכונתנו, אך הם שאלוה שאלה נעזרו בו על דעתם; כי סדור העולם לא יהיה כי אם בחכמה, והם הפילו מעלת החכמה ושמוה לשררה לעצמה. וצריך שאזכור מה ששכחו אותו מנזקי הגאוה והשררה, מהם כי האדם כשיתגאה ותגדל נפשו בעיניו, יצא משטתו, ויתגאה על הקרובים והרחוקים, ויראה עצמו כאלו הוא יחיד בדורו, ויבוז לעצת כל אדם, ויתעקש וידחה כל מאמר, וכמ"ש (משלי י"ח א') לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע, וחולק על הזקנים במה שנסוהו בארך ימיהם, והכינו אותו ברגילותם, ולא ישמע לעצתם ולמצותם, וכמ"ש (משלי י"ב ט"ו) דרך אויל ישר בעיניו, ויפסדו לו עניני עולמו, ומה שיתקנו לו מהם, ייחסם אל כחו ויכלתו והנהגתו והכרתו, וכמו שאמר (ישעי' י' י"ב) אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו כי אמר בכח ידי עשיתי וגו'; ועולה מזה לחלוק עם האומנים באומנותם, ויחשבו אותו לפתי וילעגו לו, ולחלוק על החכמים במלאכותם המדעיות, ישתדל לשבור אותם, והכסיל השותק יש לו תקוה ממנו, וכמ"ש (משלי כ"ו י"ב) ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו; ויבא מזה לדבר במלכים ובשרים ולא תבשר בעיניו עצתם, ולא תישר אצלו הנהגתם, ובו נאמר (משלי כ"ו ט"ז) חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם; ויפליג בזה עד שידבר בחכמות הבורא ית' וידיעתו, וירחיק הרוב בהם ויגנהו, וכמו שאמר (תהלים ע"ג י"א) ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון; ויביאהו זה לבא בכל עמל וסכנה ופחד, מבטחונו כי עצתו תצילהו, והיא הכשילתהו, וכמו שאמר (איוב ה' י"ב) מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. ואם לא תשלם לו השררה והמלכות, אז יראו מקנאיו ויצמחו משנאיו, אעפ"י שלא ידע להם כי אם התחלה, כמו שאמר (תהלים נ"ט ה') בלי עון ירוצון וגו'. אבל בתחלת ראותם שמולך עליהם, חפצים להרגו, וכמו שאמר (בראשית ל"ז כ') ועתה לכו ונהרגהו, והוא תמיד לא יאכל כי אם חתום, ולא ישתה כי אם שמור, וכאלו יושב תחת חודו של חרב, וכאלו חייו תלוים בשערה, כמ"ש (ש"א כ' ג') כי כפשע ביני ובין המות, ויבדילו אנשיו בינו ובין הדין באמת, ויביאוהו אל החשדים ואל הספקות, ויחזקו עליו דברי בני אדם, ותקשה עליו תביעת הבורא אותו, כמו שאמר (הושע ה' א') ובית המלך האזינו כי לכם המשפט. ולא נטע הבורא ית' בנפש האדם אהבת השררה והגאוה, כי אם בעבור שתכסף בהם לגמול העולם הבא, כמו שאמר (איוב ל"ו ז') לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 13
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 13 somebodyהעשירי שער הנקמה. ראו אחרים כי הטוב במה שמכוין האדם בעולם הזה, שינקם מאויביו. ואמרו שהנקמה מסירה הדאגה מהנפש, ויסתלק מעליה היגון אשר היתה בו, ותמצא ערבות במה שהיא רואה באויבה, ותניח מן הכעס ותסיר המחשבה הרעה, ותמנע אויב אחר מעשות מה שעשה הראשון. הלא תראה כי הטוב מה שנאמר למאמינים (ישעי' מ"א י"א) הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך תבקשם ולא תמצאם אנשי מצותך. והתבוננתי כל מה שזכרו, והנה הם בו מהבילים, כי כל אשר זכרו לא עשה בנפש המעשה הזה, אלא בעבור שבא לה מאליו, לא עשתה היא בו כלום; אבל כשהיא נופלת בעצה ומחשבה על האויב, היא נופלת בים השחור, ובכל יום תתחדש לה עצה אחרי עצה, וכו' שאמר (תהלים ק"מ ג') אשר חשבו רעות בלב, וימלא האדם לבו שלא יפגע אדם ולא יחמול ולא יחון ולא יקבל תחנה, וכמו שאמר (משלי כ"א י') נפש רשע אותה רע לא יוחן בעיניו רעהו, ועל הוצאת כל ממונו וכל הונו בנקמה ההיא, וכמ"ש (ישעי' י"ג י"ז) הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו בו. ואעפ"י שלא יגיע להרוג האויב ההוא כי אם בהרוג אלף אוהב או בהרוג עצמו, לא ירגיש לזה, וכמו שאמר (שופטים י"ו ל') תמות נפשי עם פלשתים; ואעפ"י שלא יגיע אל זה כי אם בעזיבת אלהיו ועבודתו, לא יחשוב בזה, וכמ"ש (תהלים פ"ו י"ד) ועדת עריצים בקשו נפשי ולא שמוך לנגדם. וכאשר יסבול כל אלה הענינים, אפשר שלא יגיע עמם אל מה שהוא מבקש, וכמו שאמר (מ"ב ג' כ"ו) להבקיע אל מלך אדום ולא יכולו, ואפשר שיהפך עליו הענין ויאבד הוא, וכמ"ש (משלי כ"ו כ"ז) כורה שחת בה יפול וגו'; ואם ינצל וישלם לו מה שבקש, כבר הפיל נפשו בענש החזק מאת הבורא, אשר לא יצילנו אדם ממנו אלא במחילת מי שהרע אליו, וכמו שאמר (שם כ"ח י"ז) אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו. ואיה התקוה לעמוד כנגד הזמן על דעת אנשיו, והתקוה לעמוד כנגד המזלות כדברי בעליהם, והתוחלת הנכזבה לעמוד כנגד בורא השמים והארץ כדברינו אנחנו אנשי האמת? והם חושבים כי הם חוץ להנהגתו, וכמו שאמר (תהלים ס"ד ו') יחזקו למו דבר רע. ואיה שנאת בני אדם ואיבת הברואים, ושיפקוד בלב מה שיקנאו בו על הטובה וישמחו לאידו, וכמו שאמר (שם ט') ויכשילוהו עלימו לשונם, ולא ימצא דואג לדאגתו ולא כואב למפלתו אלא הכל שמחים לשברו, כמו שאמר (נחום ג' י"ט) אין כהה לשברך נחלה מכתך כל שומעי שמעך וגו', ואפשר שיהיה שרש השנאה הזאת מחמס זה המתנקם באחרונה, כמו שאמר (תהלים כ"ה י"ט) ושנאת חמס שנאוני, אל תחון כל בוגדי און סלה (שם נ"ט ו'). אבל נטעה בנפש אהבת הנקמה, לקחת דין הבורא מן המשחיתים בארצות, כדי שיתקנו בני אדם, כמו שנאמר (שם ק"א ח') לבקרים אצמית כל רשעי ארץ להכרית מעיר יי' כל פועלי און:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 14
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 14 somebodyהאחד עשר שער החכמה. מתלמידי החכמים מי שאמר, כי אין ראוי לאדם להתעסק בעולם הזה בדבר חוץ מן בקשת החכמה; ואמרו כי בה יגיע אל ידיעת מה שיש בארץ מהטבעים והמגזים, ואל ידיעת הבורא ממה שבשמים מהכוכבים והגלגלים, ויש לה ערבות ותענוג לנפש, כמו שאמר (משלי ב' י') ודעת לנפשך ינעם, ורפואה שתרפא אותה מהסכלות, כמו שאמר (שם ג' ח') רפאות תהי לשרך, וכאלו היא הנאתו כמזון, כמו שאמר (שם) ושקוי לעצמותיך, ועינו בה כבדולח וכפנינים על המלכים, כמ"ש (משלי א' ט') כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך; ומי שאיננו מכוין אליה ולא מבינה, כאלו איננו מבני אדם, וכמו שאמר (תהלים כ"ח ה') כי לא יבינו אל פעלות יי' ואל מעשה ידיו. ומצאתי כל מה שאמרו אמת, אבל מקום הטעות בו, הוא מה שאמרו שלא יתעסקו בדבר זולתה; ואם לא יתעסקו עמה במזון ובמחסה ובמסתור תבטל, כי אין עמידה זולתם; ואם ישליך את עצמו בצרכיו אלה על אנשים אחרים, היה נבזה ואין סומכין עליו ולא מקבלים דבריו, וכמ"ש (קהלת ט' ט"ז) וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים; ואם יספיק לו המזון העב היבש, וינהיג עצמו בו ויעבה טבעו ויכער, תבטל זכות החכמה ודקותה, וכמ"ש (משלי כ"ה י"א) תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו. הלא תראה בני ישראל במדבר זנם הבורא במזון דק רוצה לומר המן, כדי שילמדו החכמה, כמו שאמר (שמות ט"ז ד') ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא; וראה עוד בני לוי שהיה חלקם אחד משלש עשרה מן התבואה, מפני שהם שבט משלש עשר שבטים, ושם להם המעשר, כדי שישימו מזונם דק. ואלו היו מסכימים בני אדם על מה שאומרים אלה, בטלה חכמת היצירה בהכרת הזרע ובעזיבת הנשואין, ואלוהיו מתעסקין בחכמת היצירה לבדה, בטלה חכמת התורה. ולא נטע בלבם אהבת העולם אלא להיות עזר לזאת וינעמו יחד, וכמו שאמר (משלי כ"ב כ"א) להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 15 Sefaria Community Translation
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 15 Sefaria Community Translation somebodyהשנים עשר שער העבודה. ימצאו אנשים רבים שאומרים, כי הטוב במה שיתעסק בו האדם בעולם הזה, עבודת אלהיו בלבד והוא שיצום ביום, ויקום בלילה לשבח ולהודות, ויניח כל עסקי העולם כלם, כי אלהיו ימלא לו ספוקו ממזון ורפואה ושאר צרכיו. והנה אנחנו מוצאים בעבודה תענוג גדול כמו שאמר (תהלים קמ"ז א') כי נעים נאוה תהלה, וששון ושמחה, כמו שאמר (שם ק' ב') עבדו את יי' בשמחה. ומצפון אצל הבורא לעת הגמול, כמו שאמר (מלאכי ג' י"ז) וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. אלה (ירחמך האלהים) כל מה שספרו בעבודת בוראנו אמת וברור, וכל המדות לא יגיעוהו, כמ"ש (תהלים קמ"ה ג') גדול יי' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר, אך מקום טעותם הוא ההתבודדות בה לבדה, ואמרם כי לא יתעסק האדם בזולתה. ואם לא יתעסק במזון לא יתקיים הגוף, ואם לא יתעסק בפריה, לא תהיה העבודה כל עיקר. כי אם היו מסכימים על זה אנשי דור מן הדורות כלם, וימותו אחר כן, היתה העבודה מתה עמהם; אבל העבודה לאבות ולבנים ולבני בנים, כמ"ש (דברים ו' ב') למען תירא את יי' אלהיך לשמור את כל חקותיו ומצותיו אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך. ואחר כן נגלה להם מה שנעלם מהם, כי העבודה היא בכל המצות השכליות והשמעיות, כמ"ש (דברים י' י"ב) ועתה ישראל מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את יי' אלהיך לשמור את מצות יי'. ואי זה דבר יקיים המתבודד ממצות המדות והשקלים כמ"ש (ויקרא י"ט ל"ו) מאזני צדק אבני צדק וגו'? ואי זה דבר יקיים ממצות הדינין באמת ובמשפט, כאמרו לא תטה משפט לא תכיר פנים (דברים ט"ז י"ט)? ואי זה דבר יקיים באסור והתר כאכילת הבשר והדומה לזה, כאמרו (דברים ט"ז מ"ז) להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ועוד להורות ביום הטמא וביום הטהור (דברים י"ד נ"ו)? וכן בענין הזריעה והמעשר והצדקות והדומה להם. ואם תאמר ילמד כל זה ויורה בו לאנשים אחרים ויעשוהו אם כן הם הם העובדים לא הוא, כי בהם נשלמה עבודת הבורא לא בו. אבל מה שזכרו מהבטחון על הבורא בתקון הגוף ותקון המזון, הוא כמו שאמרו, אך נשאר להם דבר; והוא ששמו ית' שם לכל דבר סבה ומנהג צריך שיבוקש מהפנים ההם. ואם הם אומרים אמת שהבטחון כולל, יבטחו עליו בשער העבודה גם כן, שיגיעם אל גמולו בלא עבודה; ואם לא יכשר זה, מפני ששם העבודה סבה לגמול, לא יהיה אפשר מבלי הקנין והנשואין וההשגחות, אשר שמם סבה לתקון בני אדם. אלא שפעמים עושה הבורא קצת מאלה על דרך האות והמופת בלא עסק אדם; אבל ישימהו מנהג שישנה הטבע אשר הטביע: There are many people who say that it is good that a person busy himself in this world with divine service alone, fasting by day, arising at night to praise and thank, and he should leave behind all worldly affairs, for the Lord will fulfill his needs for nourishment, healing, and his other needs. Behold, we find great pleasure in divine service as it is said, “… it is pleasant to sing praise (to our Lord),” and joy and happiness like it is said, “serve G-d with happiness.” And (divine service is) stored with the Creator for future reward, like it is said, “And I will be compassionate to them like a man is compassionate toward his son who serves him.” These, may the Lord have compassion on you, all that they told you about the service of our Creator are true and clear, and all the characteristics will not reach Him (will not sufficiently describe Him), as it is said, “great is G-d and very praiseworthy and His greatness cannot be fathomed.” However, the place of their error is the isolation in it (divine service) exclusively, and their saying that a person should not occupy himself in anything else. If one does not occupy himself with nourishment, his body will not persist; and if he will not engage in fertility, there will be no divine service at all, for if everyone from some generation would agree to this and they all died, divine service would die with them. Rather, divine service is for the parents and children and grandchildren, like it is said, “that you may fear G-d your Lord, to keep all his statutes and his commandments, which I command you, and your son, and your son’s son, all the days of your life….”
And afterwards we should reveal to them that which was concealed from them, that divine service is in all the rational and non-rational commandments, as is said, “that you would fear G-d your Lord, to keep all His statutes and His commandments…” And what does one fulfill by alienating himself from the commandments of measures and weights, like it is written, “Just scales and just weights….”? And what matter does he fill from the commandments of judging with truth and justice, like it says, “Do not distort justice; do not show favoritism”? And what matter will he fulfill in the prohibited and forbidden such as eating regarding meat and the like, as they said, “To distinguish between the impure and the pure…,” and also “To instruct (about the law) of the day of becoming impure and of the day of becoming pure…” And so too about the matter of planting, and tithing, and charity, and the like. And if you reply that he will teach all this and instruct others in it and they will do it (the actual actions), if so then they are the ones performing divine service and not him, for through them service of the Creator was completed and not him.
But what they mentioned about trust in the Creator regarding care of the body and nourishment, this is as they said, but there remains for them a matter, and that is that the Creator emplaced for every matter a cause and a routine through which it should be pursued. And if they say (it is the) truth that trust (in the Creator) is all-encompassing (i.e. there is no need for practical endeavor), they should trust Him in the “gate” of divine service also, that reward will reach them without service (work). And if this should not be fitting because in this (heavenly reward) service is the cause of the reward, it should not be possible without business, and marriage, and management, which He set for people’s betterment. (If exertion is the cause for reward in the world-to-come, then exertion is also the cause for betterment in this world. (See the commentary Shveel HaEmunah.)) Although sometimes the Creator does some of these things by way of sign and wonder without the toil of man, but He will not set them as a routine to change nature that He stamped (on the world).
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 16
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 16 somebodyהשלשה עשר שער המנוחה. אמרו אנשים, כי המנוחה טוב מכל מה שיתנהג בו האדם בעולם הזה; כי היא סבת לרפואת הנפש, להעביר ולעדן גופה ולשמור חושיה, וכל אשר ייגע האדם עיניו תלוית אל המנוחה, והיא מבוקשו. הלא תראה שהמלכים הם במנוחה יותר מכל אדם, ולולי שהענין הזה הוא טוב לא היו בוחרים בו. ואיה נוח הגוף ועזיבת הקיצה והמהירות והיגון והדאגה, עד שתורת האמת כשבוחרים בה מדמים אותה בה, כאמרו (ירמי' ו' ט"ז) ומצאו מרגוע לנפשכם. וצוה במנוחה בשבתות ובמועדים. והשקפתי על עצת אלה, ומצאתים סכלים מכל אדם, ואמרו מה שלא ידעו; כי המנוחה לא תשלם לאדם אלא אחר ההשגחה הגדולה ותקון צרכיו והכנת כל אודותיו, ואח"כ ינוח וישקוט, כמ"ש (משלי כ"ד כ"ז) הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך, אבל המנוחה לבדה מבלתי דבר מאלה, איננה כי אם מנוחה בשם, והעולה מענינה הוא העצלה. ואל תשאל על העצלה מה היא? כי האדם כשיתעלף ויתעצל יבואהו הריש ויחסר כל טוב, כמ"ש (משלי ו׳:י׳-י״א י') מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב ובא במהלך רישך ומחסורך כאיש מגן, וכאשר יתעצל ולא יכין לו מזון ולא כסות ולא מחסה, יהיה ביגון כל ימיו, עד שימיתוהו תאוותיו ומשאלות לבו, כמו שאמר (משלי כ"א כ"ה) תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות, עד שהוא מניח התפלה והצום והעמידה והתנועה במצות ובכל תועלת. ועל כן הפך הענין בצדק, כי ענין העצלות עוד נופל על הרשעות, ואמר (משלי כ"א כ"ו) כל היום התאוה תאוה וצדיק יתן ולא יחשוך. ואיה הרפיון והכובד והנפח והחלישות והשדפון וכאב התחתית והפודגרא וגיד הנשה והכליות וחלי הפיל והרבה מן הנגעים, כי אם על הבטלה? ואפילו מי שספקו על אחרים אין ראוי לו להתבטל, וכמ"ש (משלי ל"א ל"ז) צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל. אבל אנחנו מוצאים הנפש נוטה אל המנוחה, ושבוראה שמה לה הנהגה השקט ובבטחה אשר בעולם הבא והנחילה בה, כמו שאמר (ישעי' ל"ב י"ז) והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם וישב עמי בנוה שלום:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 17
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 17 somebodyוכבר התבאר ממה שהצעתיו ובארתיו למי שקורא הספר, שכל מי שרוצה להתנהג בענין מן השלשה עשר ענינים האלה, תהיה בטלה עצתו ולא נכונה; מפני שהוא מחייב להתנהג בו לבדו, והניח לשתף עמו זולתו, והתעות לו מחפצו, וקצר להגיע אל מה שאהב, כאשר הקדמתי ממאמר שלמה, כי כל דבר מעוות וחסרון, אבל כשיקובצו הענינים האלה כלם, הוא הנכון הגמור:
ואין ראוי גם כן שיוקח מכל אחד מהם חלק משלשה עשר בשוה, אך יקח מכל מין מהם השיעור אשר הוא ראוי לקחת כפי מה שתחייבהו החכמה והתורה. וכאשר יקובצו פזורי אלה השלשה עשר ענין, תהיה חמאת המיץ שיגיע האדם מן המאכל והמשתה והמשגל, מה שיעמיד בו גופו וזרעו; וכאשר ימצא זה מהתרו, ישלח בו תאותו עד שתקח ממנו בהתר, ואם תרצה להרבות או לקחת מזולת התירו, יחסמנה וימנענה, ואם לא תרצה להמנע כחפצו, ישלח בה מדות הפרישות, עד שתמאס בכל ענין. וישמור מה שחננו הבורא מממון ובנים כפי אהבתו בהם, ויעבוד האדמ' כפי צרכיו, ואם תמשול בו התאוה שתביאהו באיסור, ישלח בה הפרישות עד שימנע מזה. ויאהב חיי העולם הזה, בעבור העולם האחר, כי הוא הטרקלין שלו, לא בעבור עצמו. ואל יחפוץ במאומה מן השררה והנקמה, ואם יבא לו זה מאליו, יקבלנו לקיים בו משפטי התורה, ויישיר בני אדם. ולא יתנהג במאומה מן העצלה כלל, ומה שישארו לו מעתותיו אחר זמון מזונותיו, ישיב השגחתו בם אל העבודה והחכמה. וכאשר יקבץ אל אלה המעשים כאשר זכרנו, יהיה משובח בשני העולמים, וכמו שאמר (משלי ד' כ"ג) מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים, וישובו המעשים דומים לגופים המורכבים מארבעה טבעים, ולכל גוף שהוא שרשים מחוברים, וכרפואות אשר המנהג בהם שיקח מאחד מהם משקל שלשה זוזים, ויהיה בו משקל זוז מדבר אחד, ומדבר אחר ד' גרות, ומאחר חצי זוז, ומאחר ב' גרות, ומאחר גרה וחצי, ומאחר איסר, ולא יתכן שיקחו אותם חלקים שוים, כן הענין באלה המדות אשר זכרתי:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 18
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 18 somebodyוראיתי להתנדב בסוף המאמר הזה בזכר מזגי המוחשים קצתם עם קצתם, להיותו תוספת בסדר ובבחינה למה שהקדמנו ממזג המדות. ואומר, הידוע כי המוחשים חמשה, נטעמים, ונראים ונשמעים, ומורחים, וממוששים. ואניח השנים מהם, והם הממוששים, כי אינם מביאים לידי ערבות כי אם בדרך אחד והוא הרך, ואחר כן הטעמים, כי הרכבתם ידועה, כמו ההרובה הפאלודג מהנשא והסוכר והכרכום וזולתם, וכן כל המטעמים מן המזונות והתבשילים. ואכוין בדברי אל שלשת המוחשים האחרים, ואומר, כי המראה הנפרד מלובן או אודם או ירוק או שחור, מנהגו להחליש החוש כשיביט אליו, כאשר יכהה הראות מן ההבטה אל השלג, וכאשר יזיק האודם לעין, ויחלש כח הראות מן השחרות, והדומה לזה, והוא עם זה אינם מביאים לידי ערבות ושמחה רבה, אבל כשימזגו קצתם עם קצתם, יתחדש מהם אפני הערבות ותנועה רבה לכחות הנפש. ואומר, כי האודם המתערב עם הירוק, יניע המרה האדומה ומדותיה, ויראה מהנפש חוזק העוז; והירוק המתערב עם השחור, יניע כח הלחה הלבנה, ותראה הנפש כח השפלות; אך אם יתקבץ השחרות והלובן והירוק והאודם, יניעו כח הדם, ויראה מן הנפש כח המלכות והממשלה; וכאשר יתחבר הירוק עם הירקרק, יניעו כח המרה השחורה, ויראה מן הנפש כח המורך והאבל; וכן אם יוסיף או יחסר בה מזג המראים, יתחדש לנפש מכחותם כפיהם. וכן הקול הנפרד והנעימה הנפרדת והנגינה, לא יניעו ממדות הנפש כי אם דבר אחד בלבד, ופעמים יזיקוה, אבל המזגם ישוה מה שיראה ממדותיה וכחותיה, וראוי לך לדעת מעשיהם נפרדים עד שיהיה כפיהם. ונאמר, כי הנגינות שמנה, לכל אחת מהם שיעור מהנעימות. הראשון מהם שעוד השלש נעימות, שתים סמוכות, ואחת נעה; והשניה שלש נעימות, אחת נחה ואחת נעה, ואלה השתי נגינות, מניעים כח האדם וכח המלכות והממשלה; והשלישית שעורה שתי נעימות סמוכות אין ביניהם זמן נעימה, ואחת נחה, ובין כל השפל והגבה והשפל זמן נעימה, וזאת לבדה מעירה המרה האדומה והגבורה וחוזק הלב ומה שדומה להם; והרביעית שעורה שלשה נעימות סמוכות, לא יהיה ביניהם זמן נעימה, וכן כל שלש ושלש זמן נעימה, וזאת לבדה מניעה הלחה הלבנה, ותראה מהנפש כח השפלות והכניעה והמורך והדומה לזה; והחמישים שעורה נעימה נפרדת, ושתים שונות זו מזו אין ביניהם זמן נעימה, ובין הגבה והשפל זמן נעימה; והששית שעורה שלש נעימות מתנועעות; והשביעית שעורה שתי נעימות סמוכות, אין ביניהם זמן נעימה, ובין כל שתים ושתים זמן נעימה; והשמינית שעורה שתי נעימות סמוכות, אין ביניהם זמן נעימה, ובין כל שתים ושתים זמן שתי נעימות; ואלה הארבע כלם, מניעים המרה השחורה, ומראות מן הנפש מדות נחלקות, פעם אל השמחה, ופעם אל הדאגה. וממנהג המלכים, למזוג קצתם עם קצתם, עד שתשתוינה, ויהיה מה שתניענה ממדות שמעה אותם, כפי מה שייטיב נפשותם להנהגת המלכות, ולא יוציאם אל הרבוי ברחמים או באכזריות, ולא בגבורה ולא במרך, ולא בתוספת ובחסרון בשמחה. ועל זה יהיה ענין הריח הנפרד, לכל מריח מהם כח, וכאשר ימזגו קצתם בקצתם, יקנה ענין כפי רוב המזג ומעוטו. ומזה שהמר דרור הם יבש, והכפור קר דק, והזעפרן חם יבש, והאהלות קרים ולחים, והענבר חם ממוצע, ומימי הורדים קרים ודקים. וכאשר יעורב כל א' מהם באחר, ימזגו כחותיו ויתקנו לתועלות בני אדם. וכיון שההשויה בכל המוחשים יותר מועילה לאדם, כ"ש השוית מדותיו ואהבותיו שתהיה מועילה לו יותר:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 19
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 19 somebodyוהעולה מן הכלל הזה, שיהיה האדם קונה בעולם הזה כפי תקונו, ויאכל וישתה בהתר כפי צרכו, ויציב השגחתו על החכמה והעבודה והשם הטוב, ויקח מכל אחד מהאהבות הנזכרות כפי מה שסדרנו, כל דבר בעתו. וזאת היא הבחירה המשובחת, והיא חמאת מה שזכרו שלמה בספרו בג' מקומות; אחד מהם (קהלת ב' כ"ד) אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו וגם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא. ואמרו שיאכל ושתה, שער המזון, ואמרו בעמלו, שער הקנין, ואמרו מיד האלהים, רוצה בו מהתרו ממה שחננו בוראו, לא ממה שהוא חומס וגוזל. ואמר והראה את נפשו טוב, הם שבעה ענינים מספר עליהם בספרו שהם טוב; והשני (קהלת ג' י"ג) וגם כל האדם שיאכל וישתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים הוא, וזה עוד כולל ארבעה ענינים, המזון, מאמרו שיאכל ושתה, והקנין, מאמרו בכל עמלו, ומן ההתר, באמרו מתת אלהים הוא, ורומז אל השבעה ענינים, באמרו וראה טוב; והשלישי (קהלת ה' י"ז) הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות, יש בו הארבעה ענינים אשר זכרנו, והוסיף עליהם אשר יפה, ורומז בזה שתהיה כל אחת מהמדות והאהבות בעת הראויה לה לא בזולתה, כמו שאמר מפורש בספר הזה (קהלת ג' י"א), את הכל עשה יפה בעתו. וענין טובה הזכורה בפסוק הזה יש בו שלשה פנים מן החכמה כאשר פרושם בספר הזה. ואמר טובה חכמה מכלי קרב (קהלת ט' י"ח) טובה חכמה מגבורה (קהלת ט' ט"ז), טובה חכמה עם נחלה (קהלת ז' י"א). ולכל פסוק מהם מדה מיוחדת. אך טובה חכמה עם נחלה, הוא מיוחד בחכמת הטבעים ויצירת העולם, מפני שסופו ויותר לרואי השמש (שם); ואמרו טובה חכמה מגבורה, הוא מיוחד בהנהגת המלכות, כי הגדתה ובא אליה מלך גדול וסבב אותה (קהלת ט' י"ד); ואמרו טובה חכמה מכלי קרב, הוא מיוחד בעבודה וביראה, מפני שסופו וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. אבל פרושי השבע עניני טוב אשר זכרנו שהם מן הספר, מהם השם הטוב והזכר הטוב, אמר בו (קהלת ז' א') טוב שם משמן טוב; ומהם זכרון המות בעת המקרים ולא ישכח, אמר בו (קהלת ז' ב') טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה; ומהם הכעס לכבוד הבורא, אמר בו (קהלת ז' ג') טוב כעס משחוק: ומהם ראות אחרית הדברים, אמר בו (קהלת ז' ח') טוב אחרית דבר מראשיתו; ומהם הסבל והמתון, אמר בו (שם) טוב ארך אפים מגבה רוח; ומהם חברת החכמים והצדיקים, אמר בו (קהלת ז' ה') טוב לשמוע גערת חכם; ומהם שיאמין האדם שאיננו נמלט מחטא, כדי שיכנע בעבור זה לפני אלהיו, אמר בו (שם י"ח) טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך. וכבר התבאר כי החכם בעת שחקר עניני העולם, רמז אל אלה הי"א דברים, שבעה קראם טוב, ושלשה קראם טובה, והאחד קראו יפה, והוא עשות כל דבר אהוב ונמאס בעתו. ואלה האחד עשר אמנם יעשו אחר לקיחת המזון מהקנין המותר, ובמקום אשר נברא לו כאשר בארנו. ואחרי שקרבתי השער הזה ככל מה שיכולתי מדרכי הקירוב אומר, כי כל הספר איננו מועיל כי אם לזכות הלב וכונת תקונו, כמו שאמר (איוב י"א י"ג) אם אתה הכינות לך. ואמר החכם: בכל לבי דרשתיך בלבי צפנתי אמרתך (תהלים קי"ט). וראוי שיזככו הלבבות ויכנעו לשם אלהינו יתברך, וכמו שאמר (מ"ב כ"ב י"ט) יען רך לבבך ותכנע מפני יי' בשמעך אשר דברתי על המקום הזה וגו'. הלא תראה כי הנאכל והנשתה והנראה והנשמע עושים עם כונת הלב יותר ממה שעושים בלעדיה:
ואשאל מהאל יתברך ישימנו מן המאמינים, ולא מן התועים. וישים בלבנו אהבתו ויראתו, כדי שנזכה לחיי העולם הזה ולחיי העולם הבא:
תם ונשלם ספר האמונות, ת"ל מגלה צפונות
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 2
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 2 somebodyוצריך שאבאר כי חדושי הבחירה הזאת אין דעתה מעטה, אך היא גדולה כמו שאני מדמה ואומר; מהם מי שבחר לשוט בהרים, והוציאו זה השגעון; ומהם מי שבחר הרבות האכילה, והוציאתו אל הטחורים; ומהם מי שבחר הנקמה, ונקם מעצמו, ומה שדומה לענינים האלה, ממה שאני עתיד לבארו באמצע המאמר זה בעזרת האל:
אבל אקדם הנה ואומר, כי על כן צריכים לחכמה בהנהגת האדם ומהלכיו תמיד, כמו שאמר (משלי ו׳:כ״ב כ"ב) בהתהלכך תנחה אותך. והשרש בשער הזה, שיהיה האדם מושל במדותיו, ושולט במה שיאהבהו וישנאהו; כי לכל אחד ממה שהוא אוהב ושונא, מקום ראוי שישתמש בו, וכאשר יראה המקום אשר ראוי להשתמש בו במדה ההי' ישלחנה בשיעור ע שישלי' המעשה ההיא, וכאשר יראה המקום אשר ראוי לעצור המדה ההיא, יעצרנה עד שיעבור מעליו הרוח ההיא. אכל זה בישוב ויכולת לפשוט בעת שירצה, ולתפוש בעת שירצה, וכמ"ש (שם ט"ז ל"ב) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. וכבר הקדמתי קודם זה כי לנפש שלשה כחות, התאוה והכעס וההכרה. וכח התאוה הוא אשר יביא האדם לכסוף למאכל ולמשתה ולמשגל, ושייטבו בעיניו המראים הנאים, והריח הטוב, והמשושים הרכים. וכח הכעס, הוא אשר יביא האדם אל התגברות והשררה, והעזר לאחרים, והנקמה והגאוה והעזות, והדומה לזה. אבל כח ההכרה הוא אשר ידין על הכחות האחרים. ואי זה מהם ידמה האדם או ענף מענפיהם, אז יתעסק בכח ההכרה להתבונן בהם ולבחנם, ואם יראה אחריתו וסופו נצולים מפגע, אז ייעץ בו, כ"ש שתהיה אחריתו משובחת; ואם יראה בצד מצדדיו פגע מן הפגעים, ייעץ בעזיבתו. וכל אדם שיקים השער הזה, וימשיל הכרתו על תאותו וכעסו, יהיה במוסר החכמים, כמ"ש (שם ט"ו ל"ג) יראת יי' מוסר חכמה. וכל אדם ימשיל תאותו וכעסו בהכרתו, לא יהיה איש מוסר. ואם יקרא ענינו זה מוסר שלא כדין, הוא מוסר אוילים, כאשר אמר (שם א' ז') ומוסר אוילים בזו, ואמר עוד וכעכס אל מוסר אויל (שם ז' כ"ב):
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 3
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 3 somebodyוכיון שהקדמתי המאמר הזה, שהצורך מביא אל חכם, שיסדר לנו האהבות והשנאות איך נתנהג בענינם, אומר, שמצאתי החכם שלמה בן דוד שהתעסק בזה, להודיענו מה הוא הטוב, ואמר (קהלת א' י"ד) ראיתי את כל המעשים אשר נעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח. אינו רוצה באמרו הכל הבל ורעות רוח, קבוץ המעשים והתחברותם כי הבורא המציאם, ואין חכם אומר כזה על מה המציאו בוראו הכל הבל; אבל רצה בזה, כי כל מעשה שיקחוהו בני אדם לבדו, כלומר כי כל אחד מן מעשי הדם כאש יעשהו נפרד, יהיה הבל ורעות רוח. ובהפרד אמר עוד (שם ט"ו) מעוות לא יוכל לתקון, וכל אחד מעוות מהתקן, מקצר מהשלם; אבל בהתחברותם לא יהיה חסרון כי אם שלמות ותמימות. ומחזק הפרוש הזה שהוא כן, שהראה שלשה שערים מאהבות העולם, וגזר על כל אחד שהוא הבל, ופירושו השאה, כאמרו (ירמי' כ"ג ט"ז) מהבילים המה אתכם, משיאים אתכם, ואמרו (תהלים ס"ב י"א) ובגזל אל תהבלו. ותחלתם שיתיחד בחכמה לבדה ויעזוב שאר האהבות, אמר בזה (קהלת א' י"ז) ואתנה לבי לדעת חכמה. וזכר העלה בו, כי כל אדם כפי שתרבה חכמתו ירבה מכאובו כאשר יגלו לו ממומי הדברים מה שהיה במנוחה קודם הגלותם לו, והוא מה שאומר (שם י"ח) ויוסיף דעת יוסיף מכאוב. ואחר כן שנה בשמחה ובשחוק בלבד, ואמר אם ישים האדם דעתו לפנות אליה ולהשגיח עליה, יהיה לו זה גם כן הבל, כמ"ש (שם ב' א') אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב; וזכר העלה בו מה היא, כי האדם בעת ההיא מרגיש מעצמו בעת השחוק והשמחה פחיתות וגנות, וכבר נכנס במדות הבהמות, והוא אמרו (שם ב') לשחוק אמרתי מחולל ולשמחה. ואחר כן שלש בישוב העולם, והודיע כי העסק בו גם כן הבל, כאמרו (שם ד') הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים עשיתי לי גנות ופרדסים, ושאר מה שספר ממעשיו עד סוף הפרשה; וזכר העלה בשנאתו את כל זה, שיניחנו לאדם שיהיה אחריו, ותהיה יגיעתו לריק, כמ"ש (שם י"ח) ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי. וכאשר ספר אלה השלשה שערים, פסק לזכור שאר אהבות העולם, שלא ימנעהו זה ממה שהוא צריך לדבר ולצוות; אך רמז בתוך השערים האלה, להשוות בין אלה השלשה, והוא שנתעסק במעט מן החכמה ומן התענוג, ולא נניח לעיין במה שהוא הטוב, כמו שאמר (שם ג') תרתי אני בלבי למשוך ביין את בשרי:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 4
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 4 somebodyועלה בדעתי (יישירך האלהים) לקבץ משרשי אלה האהבות שלשה עשר; ואזכור מה שידעתי ממה שהביא כל עם לבחור העסק בכל אחד מהם לבדה כל ימיהם; ואחר כן אבאר אי זה דבר הניחו ועזבו מהענין ההוא; ואזכור בכל אחד מהם המקום אשר ראוי להשתמש בה אשר לו נברא והושם, ואקבץ כלל ממה שאניח כל חפץ בכל שער, יהיה הקבוץ ספר פרישות שלם. ואספרם מתחלה ואומר, כי משרשי האהבות שלשה עשר; הפרישות, והאכילה, והמשגל, והחשק, והבנים, והיישוב, והחיים, והממון, והשררה, והנקמה, והעבודה, והחכמה, והמנוחה. ואחר כן אראה לשכל אחד אחד, ואזכיר לו אפני החפץ בו, ואכתוב מה שראוי מן הפרישות בו, ואיה מקומו הראוי לו. ואומר בראשון:
שער הפרישות. ראו אנשים כי אשר ראוי להתנהג בו האדם בעולם הזה, הפרישות וההליכה על ההרים ולבכות ולספוד ולהתאבל על העולם הזה. ואמרו חיבנו זה מפני שהוא עולם כליה, מתהפכת באנשיה, איננה קיימת. בעוד שיהיה האדם שמח בו שמחה בהשקט ובשלוה, תתהפך עליו ותהיה שמחתו אבל, וגדלותו שפלותו, והצלחתו עמל, כמ"ש (איוב כ"ז י"ט-כ"ב) עשיר ישכב ולא יאסף עיניו פקח ואיננו. תשיגהו כמים בלהות. ישאהו קדים וילך. ואלו היה האדם משתדל בכל כחו להתחכם תנצחהו אולתו, או להנקות ינצחהו טנופו, או להיות בריא יחלחו מזגו, או להלבב יכשילהו לשונו, כמ"ש (שם ט' כ') אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני. ואין בן אדם שידע מה שיתחדש עליו מחולי ופגע ושכול ודאגה וחסרון ושאר הפגעים, וכמ"ש (משלי כ"ז א') אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום. וכל אשר יוסיף להחזיק בו ינתק מבטחו, כמ"ש (איוב ח' י"ד ט"ו) אשר יקוט כסלו ובית עכביש מבטחו, ישען על ביתו ולא יעמוד יחזיק בו ולא יקום. ואין ענינו בו כי אם בזיוף ושקר וכזב כל ימיו, וכמ"ש (תהלים צ' י') ורהבם עמל ואון. וכמה גבורים השח השפיל, וכמו שאמר (שם ע"ו ו') אשתוללו אבירי לב. וכמה גדולים הכניע וחלל, כמ"ש (ישעי' כ"ג ט') לחלל גאון כל צבי להקל כל נכבדי ארץ. וכמה מיחל טובו המירה לו ברע, ופתח עיניו לראות באורה והחשיכה בפניו כמ"ש (איוב ל' כ"ו) כי טוב קויתי ויבא רע. ונשען דאגותיו על האדם הזה, והשליך עליו חולשתו, וכמ"ש (תהלים פ"ח ח') עלי סמכה חמתך. ואנה העונות והחטאים והחשבון והיסורין וההבדל בינו ובין אלהיו? עד שישוב לו כטורף באפו, וכאכזרי אחרי הרחמים, כמ"ש (איוב י' ט"ז) כשחל בצודני ותשוב תתפלא בי, ואמר עוד (ישעי' י"ג ט') הנה יום יי' בא אכזרי ועברה וחרון אף. ואמרו צריך למאוס בעולם הזה ולא יבנה בית ולא יטע, ולא יקח אשה ולא יוליד, ואל ישכון עם מי שבוחר המעשים האלה, שלא ירגילו אותו ותדבק בו ממדותם; אבל יתבודד בהרים, ויאכל מה שימצא מהצמח, עד שימות בדאגה ובאבל:
והסתכלתי במה שאמרו העם הזה ומצאתיו רובו אמת, אך טעו בעזיבת הישוב ובני אדם; כי עזבו זכרון מה שלא יוכל אדם לעמוד בלעדיו מן המזון והכסות והמחסה; וגם הניחו זכרון נפשם כי עזבו לישא נשים, וכרות הזרע אלו היה טוב, היו מתנהגים בו בני אדם כלם ובטל מין המדברים, ובבטולו תבטל החכמה והתורה ויום הדין והשמים והארץ; ותהיינה הנפשות בסכנה בין החיות והאריות והנחשים והחום והקור והפגעים. ואיה עבי הטבע והשגעון וטרוף הדעת בהעדר המאכל הטוב, והמים הקרים, והפסד הדם, והמית המרה השחורה? עד שיצטרכו אל אנשי הישוב לרפוא אותם שיועיל להם, ואפשר שלא יועיל. והיו משתוממים האנשים מבני אדם עד שיחשבו שיהרגו אותם, ויש שישנאום על היותם מוחזקים אצלם לרעים וחטאים עד שיתירו לעצמ' שפיכת דמם. ויש שישובו כמדות הבהמות ויצאו מן האנושות, כמ"ש (איכה ד' ג') בת עמי לאכזר כיענים במדבר, ואמר (איוב ל' ו' ז') בערוץ נחלים לשכון חורי עפר וכפים, בין שיחים ינהקו, ויפסידו נפשם לגמרי. אבל הפרישות טובה לאדם כשיתנהג בה במקומה, והוא כשיזדמן לו המאכל והמשתה האסור והמשגל האסור והממון האסור, ישלח המדה הזאת עד שתרחיקהו מכל זה, כמו שאמר (קהלת ב' כ"ב כ"ג) כי מה הוה לאדם בכל עמלו. כי כל ימיו מכאובים וכעס עניניו:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 5
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 5 somebodyהשני שער האכילה והשתיה. ראו קצת בני אדם כי הראוי שיתנהג בו האדם שער האכילה והשתיה. ואמרו כי המזון בו קיימת הגופים והנפשות, ועם זה יש בו ערבות גדולה והוא סבת גידול הגופים ורבוים והעמדת הזרע. והנה אתה רואה האדם יצום יום אחד יחלש אור עיניו ושמעו ומחשבתו וזכרונו ורעיונו, וכאשר יאכל ישובו כל כחותיו כבתחלה, ויש עת שירעב ויכפור באלהיו, ולא יבין מה שיתפלל אליו. והנה אתה רואה ישוב הארץ כלו איננו מושם כי אם במקום הנהרות בעבור הזרע ושתות המים, וכן מס המלכים וכן מתנות החילים; ואליהם יגיע המשל באמור כל אדם זה לחמי. ותראה מבטיחים הספרים בהם הצדיקים כאמרם (שמות כ"ג כ"ה) ועבדתם את יי אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך, וכן (ויקרא כ"ה י"ט) ונתנה הארץ פרי ואכלתם לשבע, והדומ' לזה הרבה; ושכל אירוסין וחתונ' ולידה ומילה וברית ומועד וחנוך לא ישלם דבר מהם כי אם בו, וכן החברה והרעות בין האוהבים; ואמרו היין מראהו נחמד וריחו טוב וטעמו ערב, ישים הדואג שמח, והכילי נדיב, ורך הלבב גבור. וכבר קבצם הפסוק בשבח, באמרו (תהלים ק"ד ט"ו) ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן וגו'. והתבוננתי במאמרם זה ומצאתי רובו טעות, ועוד כי הם הביטו אל טובותיו ולא הביטו אל רעותיו. והוא שרוב המאכל גורם הקבסה ומכביד האיברים, וממלא הראש והעינים, ומביא לידי גויעה בהרבותו, וישיב הלב נמהר, וישנה מדות האדם, ויטה אל תאות המאכל ולהרבות הממון, עד שלא יזכור השבע, וידמה למדות הבהמות והכלבים, וכמ"ש (ישעיה כ"ו י"ב) והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה. גם ישוב כמו האש אשר מה שיובא אליה תאכלנו מבלי הרש כמו שאמר (שם ' י"ח) ויהי העם כמאכולת אש. גם ישוב כמות אשר יאסוף אליו כל הבריות ולא יאמר די, כמו שאמר (חבקוק ב' ה') אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע. גם ישוב כארבע סבות החסרון והם האש והמים והמות והעקר, כמו שאמר (משלי ל' ט"ו) לעלוקה שתי בנות הב הב שאול ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים ואש לא אמרה הון, עד שתהיה עינו רעה במי שיאכל ממנו חלת לחם אפילו אם יהיה עשיר, ואם יראה לו זה יהיה בלי לב, וכמו שאמר (משלי כ"ג ז') כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך. וכאשר יראה זה ממדותיו, ימאסוהו המלכים וגדולי בני אדם ומשכילהם, ולא ישבו עמו; כי כאשר יאכל ימהר, ואם יראה חתיכה טובה יקפוץ עליה, והוא ראשית מי שישלח ידו לאכול ואחרית מי שישאנה, ועינו אל מה שיבא מן המאכל, מאשר לבו אליו, וכמו שאמר (שם א' ב') כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך. ושמת שכין בלועיך; ועוד כי יכוין להפנות עד שיוכל לאכול שנית מהתאוות לו, וכאלו הוא משפך שופך מלמעלה ויורד מלמטה וכמ"ש (ישעי' כ"ח ח') כי כל שולחנות מלטו קיא צואה בלי מקום; ועוד כי בא להקיא מרוב המאכל כאשר לא תכילנו האצטומכא כמ"ש (משלי כ"ג ח') אכלת תקיאנה. ואיה עבי הלב עד שיעזוב תורתו וישבה אלהיו? כמו שאמר (הושע י"ג ו') כמרעית' וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני. ושכחו ממעשה היין נגוב המוח אם ישתהו חי, והרטבתו אם ישתהו מזוג. ואיה התגברותו על השכל והפסדו את החכמה? וכמו שאמר (משלי כ' א') לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם. ואיה הרפותו את הגידים והרעישה והמית הדם וקדחת הדם והמורסות והסמטות, וכהות שטח האצטומכא והכשת הכבד וגריד' שריקת המעים והמכאובים הגדולים? וכמו שאמר (שם כ"ג כ"ט) למי אוי למי אבוי למאחרים על היין. ואיה העברות והתועבות, ליפות כל גנות והתר כל איסור, והוא מתהלך בגוף האדם מעט מעט, וכמו שאמר (שם ל"ב) ואחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש עיניך יראו זרות. ואיה הריגת הנפש והמכות והמאסר והכבל והענש, הלא בו? ואיה כל דרכי האונאה והתחבולות והאבדן, כי אם בו? ומי שהרגיל את עצמו לסמוך על המאכל והמשתה מהתירם ולא יגיע אליהם, יקחם מאשר ימצא, כמו שאמר (שם ד' י"ז) כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו. אבל הם טובים לאדם לקחת מהם מעט כפי מה שיעמיד גופו, כמ"ש (משלי י"ג כ"ה) צדיק אוכל לשובע נפשו, וכאשר יראה בשכלו מקום לזה, ישלח תאות המאכל והמשתה, וכאשר יהיה לו מזונו יעצרנה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 6
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 6 somebodyהשלישי שער המשגל. ראו אנשים כי המשגל ראוי שיהיה נבחר על כל אהבות העולם, וכי יש לו ערבות יותר גדול מכל ערבות שבעולם; כי לכל יש דבר שיעמוד במקומו, וזה אין דבר שיעמוד במקומו; והוא מוסיף בשמחת הנפש ויחזקנה, ומקל מלאות כל שכן מן הראש ומן המוח; והוא מניח כעס האדם ומעביר מעליו דאגות, ומועיל מחלי המרה השחורה הנקרא מלאנכוליא; והגדול שבדברים שהוא סבת היות האדם המדבר החכם, ואין סבת התחברות בני האדם ורעותם כי אם בו; ואלו היה דבר מגונה, היה הבורא מונע ממנו נביאיו ושלוחיו, הלא תראה כי קצתם אמר הבה את אשתי (בראשית כ"ט כ"א) מאין בשת, ואחר אמר ואקרב אל הנביאה (ישעי' ח' ג') מאין הכלם. וחקרתי דברי אלה, ומצאתי בהם טעות; ועוד כי הניחו נזקיו וגנותו מהם, כי הוא מזיק לעינים, ומסיר תאות המאכל והמשתה, ומפיל הכח, והרבה פעמים מביא השחפת וכאב החלצים וחלל הבטן, והורס הגוף ומכלהו מהרה וימהר הזקנה, ובו נאמר (משלי ל"א ג') אל תתן לנשים חילך. ואיה טרדת הלב ובלבול הדעת ועמימות העינים והמית הנפש כי אם עמו, וכמ"ש (הושע ד' י"א) זנות יין ותירוש יקח לב. ומי שלבו עליו לא ינוח להב אשו כי אם בעת הגעתו אל חפצו בלבד, וכאשר יעשה חפצו תבער אשו כבתחלה, כמ"ש (הושע ז' ד') כלם מנאפים כמו תנור בוערה מאופה. ואיה הטנוף והלכלוך, עד אם ירגיש ויהיה לו מעט דעת, יהיו שלמותיו מתעבים אותו, אפילו אם התרחץ כל ימיו, כמי שאמר (איוב ט' ל' ל"א) אם התרחצתי במי שלג וגו' אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי. ואיה החרפה והבוז והנגע, ומה שישאר זכרו עד אחרית הימים וסוף הזמנים, וכמו שאמר (משלי ו׳:ל״ג ל"ב ל"ג) נואף אשה חסר לב וגו' נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה. ואיה שיחשוב כל בני אדם עורים וחרשים עד שיחשוב כל גנות בגלות, ויחשוב שאינם יודעים, וכמו שאמר (ירמי' י"ג כ"ז) נאופיך ומצהלותיך זמת זנותך. ואיה שישים ביתו מעון לכל לץ ולכל נואף ולכל לסטם ומשחית ואיננו שוער, וכמו שאמר (שם ה' ז') ואשביע אותם וינאפו ובית זונה יתגודדו, וגורם לעצמו ולבניו שלא יהיה לו בן כשר, כמו שגרם הוא לזולתו מעצמו כזה, שהוא מדה כנגד מדה, וכמו שאמר (איוב ל"ט א' י') אם נפתה לבי על אשה, תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין. ואין התאוה הזאת טובה לאדם כי אם להקים בה זרע, וכמו שאמר (בראשית ט' ז') ואתם פרו ורבו, וישלחנה בדעת בעת שהיא ראויה, ויעצרנה מהרבות:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 7
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 7 somebodyהרביעי שער החשק. השער הזה ואם הוא גנאי לזכור, איננו יותר מגונה מדעות הכופרים, אעפי"כ זכרנום להשיב עליהם, ויסור הספק מן הלב, כן נזכור את זה גם כן להשיב עליו, ויסור ספק מן הלב. יש אנשים שרואים שהחשק טוב מכל מה שיתנהג בו האדם, וחושבים כי הוא מזכך הרוח והמזג, עד שתשוב הנפש זכה צפה על הגוף מזכותה, ושהוא ענין דק עד מאד, ומשיבים אותו לפעולת הטבע, ואומרים כי הוא משך נצוק אל הלב, תחלתו ההבטה, ואחר כן תוחלת, ואחר כן קביעות, ואחר כן יעזרוהו משכים אחרים ויתקיים. ועלו מזה למעלה, עד שהשיבו אותו לפעולת הכוכבים, ואמרו כשיהיו מזלות בני אדם שוים, מביאים זה אל זה משליש או משתות, וימשול על שני חלקי אהבותם כוכב אחד מחייב ביניהם האהבה והחברה. גם עלו מזה עד שאמרו שהוא פעל הבורא יתברך, וטענו שהוא ברא רוחות הנבראים ככדורים עגולים, וחלק אותם לשנים, ומשים כל חלק באדם אחד, ובעבור זה כשימצא כל חלק את חלקו הוא נתלה בו. גם עלו מזה עד ששמוהו כמו חובה ואמרו כי נסו בני אדם בשער הזה, כדי שידעו כניעת האהבה ויכנעו לו ויעבדוהו. העם הזה בכל מה שזכרו, פתאים אין בהם דעת. וראיתי להשיב עליהם בשער הזה בתחלה תשובה נראית במה שכזבו, ואחר כן אראה להם הפך מה שנתלו בו. ואומר כי מה שאמרו על הבורא, לא יתכן שינסה האדם במה שהזהיר ממנו, וכמ"ש (איוב כ"ד י"ב) ואלוה לא ישים תפלה, ועוד כי לא אל חפץ רשע אתה (תהלים ה' ה'). אבל ענין חלוק הכדורים אשר נתלו בו, כיון שהשיבונו על מי שאמר בקדמות הרוחניים, ובארנו כי נפש כל אדם היא נבראת עם השלמת צורתו, בטל השער הזה ושבור. ומה שטענו מצד הכוכבים מהפקת שני המזלות ושני החלקים, אלו היה כמו שאמרו, לא היה נמצא ראובן שאוהב את שמעון, שלא יהיה שמעון אוהב אותו מפני שהם שוים, ואין אנחנו מוצאים הדבר כן. ומה שזכרוהו כי ההתחלה הבטה ואחריה נפילת התוחלת בלב, אומר כי על כן צונו בוראנו שנשיב לעבודתו העין והלב יחד, וכמו שאמר (משלי כ"ג כ"ו) תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה, והזהירנו מהשיבם להמרותו, באמרו (במדבר ט"ו ל"ט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ואין זה כי אם עד שיקבע הענין הזה בלב ויתפשהו וימשול בו, ומקצר האדם ההוא ממאכלו וממשתהו ומכל תקנותיו, עד שימק בשרו וידל גופו וישלטו בו החליים החדים. ואיה הלהב והגויעה והיגון וההמיה, ונדנוד הלב וההתעלפות והקיצה והאסטנינות, וכמ"ש (הושע ז' ו') כי קרבו כתנור לבם בארבם. ויש שיעלה זה אל המוח ומחליש הראות והמחשבה והזכרון, ויש שמבטל ההרגשה והתנועה, ואפשר שיראה חשוקו פתאום ויגוע ותתעלם רוחו בגופו ארבעה ועשרים שעות, ושמא יחשבוהו למת ויקברוהו, ואפשר שיבינו אליו או שישמעו זכרו ויתאנח אנחה שימות בה באמת, ויהיה המשל אמת כמ"ש (משלי ז' כ"ו) כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה רגליה יורדות מות. ואיך יהיה האדם אסיר הוא ודעתו, עד שלא ידע לעצמו אלוה ולא ענין ולא עולם זה ולא עולם בא זולתו. וכמ"ש (איוב ל"ו י"ג) וחנפי לב ישימו אף. ואיה הכניעה והעבודה לו ולכל הנלוים אליו, והישיבה על הפתחים והשקידה על כל נוה, וכמו שאמר (ירמי' ג' ס') שאי עיניך על שפיים וראי איפה לא שכבת על דרכים ישבת להם. ואיה ההליכה בלילה והעמידה בשחרית, וההסתרות מכל חי, פן יפגעהו וימות מיתות רבות בכל כלימה וכלימה, וכמו שאמר (איוב כ"ד ט"ו) ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין. ואיה הריגת החושק או החשוק או אחת מן הכתות הנלוות אליהם, או אותם ואת הנלוים אליהם, ושמא רבים מבני אדם עמם, וכמו שאמר המשל (יחזקאל כ"ג מ"ה) כי נואפות הנה ודם בידיהם. ואם יגיע יום מן הימים אל מה שבקש, ויגיע לתולדת מה שבעבורו חייבה נפשו כל הצער ההוא, תשוב מתחרטת מתעבת מואסת למי שהיתה אוהבת, יותר מאהבתה אותו, וכמו שאמר (ש"ב י"ג ט"ו) וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד. ויכיר האדם כי מכר נפשו ותורתו וכל הרגשותיו ושכלו, אחר נפול החץ אשר אין לו חשבון, כמו שאמר (משלי ז' כ"ב כ"ג) הולך אחריה פתאום וגו', עד יפלח חץ כבדו. ואין הענן הזה טוב כי אם באשתו של אדם שיאהבה ותאהבהו ליישוב העולם, כמו שאמר (משלי ה' י"ט) אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד, ויראהו האדם לאשתו בשכל ובכשרות, כפי אשר תנעם חברתם בה, ויעצרנה מזולת זה בגבורה ויכולת:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 8
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 8 somebodyהחמישי שער קבוץ הממון. ראו אנשים כי הטוב שיתנהג בו האדם בעולם הזה, הטורח בקבוץ הממון, והשלמת הדברים. מהם מה שאמרו כי המאכל והמשתה והמשגל אשר בהם תקנת הגוף לא יושגו כי אם בו, וכן בו יהיה המקח והממכר והנישואין, וכל עסק שיהיה בין בני אדם בו יהיה, עד שהמלכים לא ימליכום כי אם בו, ואין מקבצים החילים וכובשים המבצרים כי אם בעבורו, ולא יחפרו המוצאים המטמונים, כי אם להוציא אותו מהם, ואין ההליכה אל בתי העשירים וחלות פניהם כי אם בעבורו, ואין הנדבות והכבוד והצדקה וההודות כי אם להם, וכמ"ש (משלי י"ט ו') רבים יחלו פני נדיב, ומשלת בגוים רבים (דברים ט"ו ו'), וזאת הממשלה בממון, וכמו שנאמר (משלי כ״ב:ז׳ ז') עשיר ברשים ימשול. והסתכלתי בדבריהם וראיתי, שהטוב ממנו הוא מה שיבא לאדם מבלי טרח ועמל, אל מי שישתדל לדרשו, הוא ביגיעה ובמחשבה ובקוצר הרוח ובנדודים בלילה והיגיעה ביום, עד שאם יגיע למה שירצה ממנו, לא תתישב שנתו לעתים רבות, וכמו שאמר (קהלת ה' י"א) מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. וכאשר ישימהו האדם כונתו ימשול בו ויתאוהו, כאשר זכרתי בשער האכילה והשתיה, שיהיה כאש וכמות וכעוצר רחם, גם יותר מהם, כמו שאמר בזה (משלי כ"ז כ') שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה. ואיה המריבה והתגרה והשנאה והמלחמה, כאשר יעשו הזאבים והכפירים עד שיטרפו טרף, וכמ"ש (נחום ב' י"ג) אריה טורף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וגו'. ואיה סבל צעקת היתומים והאלמנות והעניים ושאר העשוקים, ואיננו פונה אליהם, כי אם מי שיאהב קבוץ הממון, וכמ"ש (קהלת ד' א') והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם. ואיה לקיחת הממון והפסד הכבוד ואבוד האמונה וגלות כל מסתור, ובו אמר (הושע ז' א') ונגלה עון אפרים ורעות שומרון כי פעלו שקר וגנב יבא פשט גדוד בחוץ. ואיה העברת המועדים ושבועות השקר עד שיעדר הצדק לגמרי, כמו שאמר (ירמי' ז' כ"ח) אבדה האמונה ונכרתה מפיהם. וכאשר יבא לו הממון כחפצו, בוטח בו ושוכח אלהיו וכופר במי שחננו הממון, כמו שאמר (דברים ח' י"ג י"ד) וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת את יי' אלהיך. ויש פעמים רבות שיהיה הממון סבת הריגתו ואבדו, אם בלסטים או בשלטון והדומה לזה, וישאר הוא ובניו חסרי כל, וכמו שאמר (קהלת ה' י"ב-ט"ו) עושר שמור לבעליו לרעתו, כאשר יצא מבטן אמו, גם זו רעה חולה; ואם ישאר בידו עד עת מותו, ישא האב עון הממון עמו אל הקבר, ויסבול אשמתו, כמ"ש (יחזקאל י"ח י"ח) אביו כי עשק עושק וגו', ויניח לבן פחות אשר לא יהיה לו ברכה, כמ"ש (משלי כ' כ"א) נחלה מבוחלת [מבוהלת] בראשונה ואחריתה לא תבורך. אבל הושם האדם לאהוב הממון לשמור מה שחננו הבורא ולא יאבדהו לזולתו, כמו שאמר (משלי ו' כ"ב) ברכת יי' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה:
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 9
HaEmunot veHaDeot, [Treatise X] Moral Conduct; Thought and Belief 9 somebodyהששי שער הבנים. ראו אנשים אחרים שישתדלו בקשת הבנים, ואמרו שיש בזה שמחה לנפש ומחמד לעין וששון וגילה, ולולי הבנים לא היו בני אדם, ולא יתקים העולם, והם הסגלה לאדם לעת הזקנה, והזוכרים אותו בטוב אחר מותו; ושהחנינה והרחמים אינם כי אם להם, והכבוד והיקר להם. ודי כי כל נכבד מן הנביאים שואל אותם, כאשר תמצא אברהם אומר (בראשית ט"ו ג') הן לי לא נתת זרע, ואמרה התורה ויעתר יצחק ליי' לנוכח אשתו כי עקרה היא (שם כ"ה כ"א), ואמרה רחל הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (שם ל' א'); ופעמים מלמדו האב תורת האלהים יתברך ויתעלה וחקיו ומצותיו, יקנה בם שכר, כאשר אמר (ישעי' ל"ח י"ט) אב לבנים יודיע אל אמתך. והשתכלתי במה שאמרו, וראיתיו נכון בבנים שיחנם הבורא לעבדו כרצונו; ומקום טעות אלה, שמחייבים כונת זה השער לבדו, מבלי שאר הדברים. ואומר מה תועלת יש בהם אם לא יהיה להם מזון וכסות ומחסה, ומה טוב יש בגדולם אם לא יהיה להם חכמה ומדע? ומה היא חנינתם והחמלה עם העדר אלה הדברים? רק תוספת בצער האבות; ואנה הוא יקרם וכבודם, שיקוה מהם דבר, כשלא יהיה להם הקדמות? ואיה צער ההריון וחבלי הלידה ומה שיקרה מן חליה, וכמו שאמר (בראשית ג' ט"ו) בעצב תלדי בנים. ושמא תמות בעת לדתה ותשוב השמחה לאבל, כמו שאמר (בראשית ל"ה י"ח) ויהי בצאת נפשה כי מתה. ואיה יגיעת האב ועמלו והכנסתו בכל סכנה כי אם על מזון בניו, כמו שאמר (איוב ל"ט ל') ואפרוחיו יעלעו דם. ואיה צער הגדול והנהגת החלי ותקון הרפואות ושמירת מי השעורים והכנת המשקים, כי אם עמהם ברוב. כל שכן שאחרית הענין למות ולשכול, והוא האוי והאבוי, כמו שאמר (הושע ט' י"ב) כי שם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם. ואם יחיו, הפחד ממה שיחדשוהו הזכרים מהם איננו מניח לו לישון, וכמ"ש (משלי י"ט כ"ו) משדד אב יבריח אם בן מביש ומחפיר; ופחד ממה שיתחדש על הנקבות מהם הוא כלימת עולם וחרפת פנים, כמו שאמרו רבותינו (סנהדרין ק' ב') מפחדה לא יישן בלילה. והכלל אם יהיו ממרים תאבד התוחלת, כל שכן אם יהיו מרעים, ועליהם אמר (שם ל' י"א) דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך. אבל שם האב לאהוב את הבנים להחזיק במה שחננו בוראו בהם ולא יקוץ בהם, כמו שאמר (תהלים קכ"ז ג') הנה נחלת יי' בנים שכר פרי הבטן: