Chapter 10
Chapter 10 somebodyIntroduction 10:56-60 (Chapter 10) (Introduction) (Zohar)
Introduction 10:56-60 (Chapter 10) (Introduction) (Zohar) somebodyאִשְׁתַּטַּח רִבִּי חִיָּיא בְּאַרְעָא וּנְשַׁק לְעַפְרָא, וּבְכָה וְאָמַר עַפְרָא עַפְרָא כַּמָּה אַתְּ קְשֵׁי קְדַל, כַּמָּה אַתְּ בַּחֲצִיפוּ. דְּכָל מַחֲמַדֵּי עֵינָא יִתְבְּלוּן בָּךְ, כָּל עַמּוּדֵי נְהוֹרִין דְּעָלְמָא תֵּיכוּל וְתֵידוּק. כַּמָּה אַתְּ חֲצִיפָא, בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא דְּהֲוָה נָהִיר עָלְמָא, שַׁלִּיטָא רַבְרְבָא מְמַנָּא דִּזְכוּתֵיהּ מְקַיֵּים עָלְמָא אִתְבְּלֵי בָּךְ. רִבִּי שִׁמְעוֹן נְהִירוּ דְּבוּצִינָא נְהִירוּ דְּעָלְמִין אַנְתְּ בָּלֵי בְּעַפְרָא וְאַנְתְּ קַיַּים וְנָהֵג עָלְמָא. אִשְׁתּוֹמֵם רִגְעָא חָדָא, וְאָמַר עַפְרָא עַפְרָא לָא תִתְגָּאֵי דְּלָא יִתְמַסְּרוּן בָּךְ עַמּוּדִין דְּעָלְמָא דְּהָא רִבִּי שִׁמְעוֹן לָא אִתְבְּלֵי בָּךְ. R. Hiya then prostrated himself on the earth, kissed the dust, and said weeping: ‘Dust, Dust, how stiffnecked art thou, how shameless art thou that all the delights of the eye perish within thee! All the beacons of light thou consumes and grindest into nothingness. Fie on thy shamelessness! That Sacred Lamp that illuminated the world, the mighty spiritual force by whose merits the world exists, is consumed by thee. Oh, R. Simeon, thou beacon of light, source of light to the world, how hast thou turned to dust, thou leader of the world whilst alive!’ After falling for a moment into a reverie, he continued, ‘O dust, dust! pride not thyself, for the pillars of the world will not be delivered into thy power, nor will R. Simeon perish within thee.’
קָם רִבִּי חִיָּיא וְהֲוָה בָּכֵי. אֲזַל וְרִבִּי יוֹסֵי עִמֵּיהּ. מֵהַהוּא יוֹמָא אִתְעַנֵּי אַרְבְּעִין יוֹמִין לְמֶחמֵי לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמְרוּ לֵיהּ לֵית אַנְתְּ רַשַּׁאי לְמֶחֱמֵי לֵיהּ. בְּכָה וְאִתְעַנִּי אַרְבְּעִין יוֹמִין אַחֲרִינִין. אַחֲזִיאוּ לֵיהּ בְּחֶזְוָוא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, דְּהֲווּ לָעָאן בְּמִלָּה דָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וְהֲווּ כַּמָּה אַלְפִין צַיְיתִין לְמִלּוּלֵיהּ. R. Hiya then arose weeping and set out in company with R. Jose. He fasted from that day for forty days, in order that he might see R. Simeon. ‘Thou canst not see him’ was all the answer to his supplication. He then fasted another forty days, at the end of which he saw in a vision R. Simeon and his son R. Eleazar discussing the very subject which R. Jose had just explained to him, while thousands were looking on and listening.
אַדְהָכִי חֲמָא כַּמָּה גַדְפִין רַבְרְבִין עִלָּאִין וּסְלִיקוּ עֲלַייהוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וּסְלִיקוּ לִמְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא, וְכָל אִלֵּין גַּדְפִין הֲווּ מְחַכָּאן לְהוּ. חֲמָא דְמִתְהַדְּרָן וּמִתְחַדְּשָׁן בְּזִיווֹן וּנְהִירוּ יַתִּיר מִנְהוֹרָא דְזִיוָא דְשִׁמְשָׁא. Meanwhile, there appeared a host of huge winged celestial beings upon whose wings R. Simeon and his son R. Eleazar were borne aloft into the heavenly Academy, whilst those beings remained at the threshold, awaiting them. Their splendour was constantly renewed, and they radiated a light exceeding that of the sun.
פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר יִיִעוּל רִבִּי חִיָּיא וְלֶיחמֵי בְּכְּמָה דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַדְתָּא אַנְפֵּי צַדִּיקַיָּיא לְזִמְנָא דְּאֲתֵי. זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּעָאל הָכָא בְּלָא כִסּוּפָא, וְזַכָּאָה מַאן דְּקָאִים בְּהַהוּא עָלְמָא כְּעַמּוּדָא תַּקִּיף בְּכֹלָא. וְחֲמָא דְּהֲוָה עָאל, וְהֲוָה קָם רִבִּי אֶלְעָזָר וּשְׁאָר עַמּוּדִין דְּיָתְבִין תַּמָּן. וְהוּא הֲוָה כְּסִיף וְאַשְׁמִיט גַרְמֵיהּ וְעָאל וְיָתִיב לְרַגְלוֹי דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. R. Simeon then opened his mouth and said, ‘Let R. Hiya enter and behold what the Holy One, blessed be He, has prepared for the rejoicing of the righteous in the world to come. Happy is he who enters here without misgiving, and happy is he who is established as a strong pillar in the world to come.’ On entering he (R. Hiya) noticed that R. Eleazar and the other great scholars that were sitting near him stood up. He drew back in some embarrassment, and sat down at the feet of R. Simeon.
קָלָא נָפַק וְאָמַר מָאִיךְ עֵינָךְ. לָא תִזְקוֹף רֵישָׁךְ, וְלָא תִסְתַּכַּל. מָאִיךְ עֵינוֹי וְחֲמָא נְהוֹרָא דְּהֲוָה נָהִיר לְמֵרָחוֹק. קָלָא אַהֲדַר כְּמִלְקַדְּמִין וְאָמַר עִלָּאִין טְמִירִין סְתִימִין פְּקִיחֵי עֵינָא אִנּוּן דִּמְשָׁטְטִין בְּכָל עָלְמָא אִסְתְּכָּלוּ וְחֲמוּ. תַּתָּאִין (נ"א תנאין) דְּמִיכִין סְתִימִין בְּחוֹרֵיכוֹן אִתְעָרוּ. A voice thereupon went forth, saying, ‘Lower thine eyes, raise not thy head and do not look.’ He lowered his eyes and discerned a light shining afar. The voice went forth again, saying ‘O, ye unseen celestials, ye open-eyed who sweep to and fro throughout the world, behold and see! O, ye terrestrial beings who are sunk deep in slumber, awake!
מָאן מִנְכוֹן דִּי חֲשׁוֹכָא מְהַפְּכָן לִנְהוֹרָא וְטָעֲמִין מְרִירָא לְמִתְקָא עַד לָא יֵיתוֹן הָכָא. מָאן מִנְּכוֹן דִּמְחַכָּאן בְּכָל יוֹמָא לִנְהוֹרָא דְנָהִיר בְּשַׁעֲתָא דְמַלְכָּא פָּקִיד (ויקהל קצ"ו ע"א) לְאַיַּלְתָּא וְאִתְיַיקַר וְאִתְקְרֵי מַלְכָּא מִכָּל מַלְכִין דְּעָלְמָא. מָאן דְּלָא מְצַפֶּה דָא בְּכָל יוֹמָא בְּהַהוּא עָלְמָא, לֵית לֵיהּ חוּלָקָא הָכָא. Who among you laboured to turn darkness into light and bitter into sweet before you entered here? Who among you awaited every day the light that shall break forth what time the King shall visit his beloved gazelle, when He will be glorified and called King by all the kings of the world? He who did not thus wait every day in the world below will have no share here.’
אַדְּהָכִי חֲמָא כַּמָּה מִן חַבְרַיָיא סַחֲרָנֵיהּ כָּל אִנּוּן עַמּוּדִין דְּקַיָּימִין. וְחֲמָא דִסְלִיקוּ לוֹן לִמְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא. אִלֵּין סַלְקִין וְאִלֵּין נָחֲתִין, וְעֵילָא דְּכוּלְהוּ חֲמָא מָארֵי דְגַדְפֵי דְּהֲוָה אָתֵי Meanwhile he beheld a number of his colleagues gather round, even all the mighty pillars of wisdom, and he saw them ascend to the heavenly Academy, while others in turn descended. At the head of them all he saw the chief of the winged angels, who approached him and solemnly declared
וְהוּא אוֹמֵי אוֹמָאָה דְּשָׁמַע מֵאֲחוֹרֵי פַּרְגּוֹדָא דְּמַלְכָּא מַפְקַד בְּכָל יוֹמָא וּדְכִיר לְאַיַּלְתָּא דִי שְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וּבְעַט בְּעִיטִין בְּהַהוּא שַׁעֲתָא בִּתְלַת (שמות מ"ב) מְאָה וְתִשְׁעִין רְקִיעִין, וְכֻלְהוּ מְרַתְּתִין וְזָעִין קַמֵּיהּ. וְאוֹרִיד דִּמְעִין עַל דָּא, וְנָפְלֵי אִנּוּן דִּמְעִין רְתִיחִין כְּאֶשָׁא לְגוֹ יַמָּא רַבָּא, וּמְאִנּוּן דִּמְעִין קָאִים הַהוּא מְמַנָּא דְיַמָּא וְאִתְקְיַּים וְקָדִישׁ שְׁמֵיהּ דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא וְקָבִּיל עֲלֵיהּ לְמִבְלַע כָּל מֵימוֹי דִּבְרֵאשִׁית וְיִכְנוֹשׁ לְהוּ לְגַוֵּיהּ בְּשַׁעְתָּא דְיִתְכַּנְשׁוּן כָּל עַמְמַיָּא עַל עַמָּא קַדִּישָׁא, וִינַגְבוֹן מַיָּא, וְיַעַבְרוּן בִּנְגִיבוּ. that he had heard ‘from behind the curtain’ that the King visits each day and remembers his gazelle which is trodden in the dust, and that at the moment He does so He strikes the three hundred and ninety heavens so they all quake and tremble before Him: for her fate He sheds tears hot as burning fire, which fall into the great sea. From these tears arises and is sustained the presiding genius of the sea, who sanctifies the name of the Holy King, and who has pledged himself to swallow up all the waters of the creation and to gather them all within himself on that day when all the nations shall assemble against the holy people, so that they shall be able to pass on dry land.
אַדְהָכִי שָׁמַע קָלָא דְּאָמַר פַּנּוּן אֲתַר, פַּנּוּן אֲתַר דְּהָא מַלְכָּא מְשִׁיחָא אָתֵי לִמְתִיבְתָּא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּגִין דְּכָל צַדִּיקַיָּיא דְּתַמָּן רֵישֵׁי מְתִיבְתָּא וְאִנּוּן מְתִיבְתֵּי דְתַמָּן רְשִׁימִין אִנּוּן. וְכָל אִנּוּן חַבְרִין דִּי בְּכָל מְתִיבְתָּא סַלְקֵי (סלקין) מִמְּתִיבְתָּא דְּהָכָא לִמְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא. וּמָשִׁיחַ אָתֵי בְּכָל אִנּוּן מְתִיבְתֵּי וְחָתִים אוֹרַיְיתָא מִפּוּמַיְיהוּ דְרַבָּנָן. וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא אָתֵי מָשִׁיחַ מִתְעַטֵּר מִן (נ"א רישי) רֵיחֵי מְתִיבְתֵּי בְּעִטְרִין עִלָּאִין. Anon he heard a voice proclaiming, ‘Make room, make room, for King Messiah is coming to the Academy of R. Simeon.’ For all the righteous there have been heads of Academies on earth, and have become disciples of the heavenly Academy, and the Messiah visits all these Academies and puts his seal on all the expositions that issue from the mouths of the teachers. The Messiah then entered wearing heavenly diadems, with which he had been crowned by the heads of the Academy.
בְּהַהוּא שַׁעֲתָא קָמוּ כָּל אִנּוּן חַבְרַיָיא וְקָם רִבִּי שִׁמְעוֹן וְהֲוָה סָלִיק נְהוֹרֵיהּ עַד רוּם רָקִיעַ, אָמַר לֵיהּ רִבִּי זַכָּאָה אַנְתְּ דְּאוֹרַיְיתָךְ סָלְקָא בִּתְלַת מְאָה וְשִׁבְעִין נְהוֹרִין, וְכָל נְהוֹרָא וּנְהוֹרָא אִתְפַּרְשַׁת לְשִׁית מְאָה וּתְלֵיסַר טַעֲמִין סָלְקִין וְאִסְתַחְיָין בְּנַהֲרֵי אֲפַרְסְמוֹנָא דַכְיָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ חָתִים אוֹרַיְיתָא מִמְּתִיבְתָּךְ וּמִמְתִיבְתָּא דְּחִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּמִגּוֹ מְתִיבְתָּא דְּאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי. All the colleagues stood up, along with R. Simeon, from whom a light shot up to the empyrean. The Messiah said to him, ‘Happy art thou, for thy teaching mounts on high in the form of three hundred and seventy illuminations, and each illumination subdivides itself into six hundred and thirteen arguments, which go up and bathe themselves in streams of pure balsam. And the Holy One, blessed be He, Himself places His seal on the teaching of thy Academy and of the Academy of Hezekiah, King of Judah, and of the Academy of Ahijah of Shiloh.
וְאֲנָא לָא אָתֵינָא לְמִחְתַּם מִמְתִיבְתָּךְ, אֶלָא) מָארֵי דְגַדְפִין אָתֵי הָכָא, דְּהָא יְדַעְנָא דְלָא יֵיעוּל גּוֹ מְתִיבְתֵּי אַחְרִיתִּי אֶלָּא בִּמְתִיבְתָּךְ. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא סָח לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן הַהוּא אוֹמָאָה דְּאוֹמֵי מָארֵי דְגַדְּפִין. כְּדֵין אִזְדַּעְזַע מָשִׁיחַ וְאָרִים קָלֵיהּ וְאִזְדַּעְזְעוּ רְקִיעִין וְאִזְדַּעְזַע יַמָּא רַבָּא וְאִזְדַּעְזַע לִוְיָתָן וְחָשִׁיב עָלְמָא לְאִתְהַפְּכָא. אַדְהָכִי חָמָא לְרִבִּי חִיָּיא לְרַגְלוֹי דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר מָאן יָהִיב הָכָא בַּר נָשׁ לָבִישׁ מַדָּא דְהַהוּא עָלְמָא. אָמַר (ליה) רִבִּי שִׁמְעוֹן דָּא אִיהוּ רִבִּי חִיָּיא נְהִירוּ דְבוּצִינָא דְאוֹרַיְיתָא. אָמַר לֵיהּ יִתְכַּנֵּשׁ הוּא וּבְנוֹי וְלֶיהֱווֹן מִמְתִיבְתָּא דִילָךְ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן זִמְנָא יִתְיְיהִיב לֵיהּ. I come not to set my seal in thy Academy, since it is the chief of the winged angels who comes here; for I know that he does not visit any but thy Academy.’ After that R. Simeon told him what the chief of the winged angels had so solemnly declared. Thereupon the Messiah fell a-quaking, and he cried aloud, and the heavens quivered, and the great sea quaked and the Leviathan trembled, and the world was shaken to its foundations. His eye then fell upon R. Hiya, who was sitting at the feet of R. Simeon. ‘Who has brought here this man,’ he asked, ‘who still wears the raiment of the other world?’ R. Simeon answered, ‘This is the great R. Hiya, the shining lamp of the Torah.’ ‘Let him then,’ said the Messiah, ‘be gathered in, together with his sons, and let them become members of the Academy.’ R. Simeon said, ‘Let a time of grace be granted to him.’
יָהֲבוּ לֵיהּ זִמְנָא וְנָפַק מִתַּמָּן מִזְדַּעְזַע וְזָלְגָן עֵינוֹי דִמְעִין. אִזְדַּעְזַע רִבִּי חִיָּיא וּבְכָה וְאָמַר זַכָּאָה חוּלַקְהוֹן דְּצַדִּיקַיָיא בְּהַהוּא עָלְמָא, וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַר יוֹחָאי דְּזָכָה לְכָךְ. עֲלֵיהּ כְּתִיב, (משלי ח׳:כ״א) לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ וְאוֹצְרוֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. A time of grace was then granted to him, and he went forth from thence trembling, with tears running from his eyes, saying as he wept, ‘Happy is the portion of the righteous in that world and happy is the portion of the son of Yohai who has merited such glory. It is concerning such as he that it is written, “That I may cause those who love me to inherit a lasting possession; and their treasures will I fill” (Prov. 8, 21.)’