וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לָא יְדַעְנָא מָאן עָבִיד תֵּרוּכִין לְמָאן. אִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבַד תֵּרוּכִין לְאָדָם אִי לָא. אֲבָל מִלָּה אִתְהַפִּיךְ וַיְגָרֶשׁ אֶת, אֶ"ת דַּיְיקָא. וּמָאן גֵּרַשׁ אֶת, הָאָדָם. הָאָדָם וַדַּאי גֵּרַשׁ אֶת. AND HE DROVE OUT THE MAN. R. Eleazar said: We naturally suppose that “he” is the subject and “man” the object. The truth is, however, that “man” is the subject and the object is the accusative particle eth, so that we render “and the man drove out eth”.

וּבְגִין דָּא כְּתִיב וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְיָ אֱלהִים מִגַּן עֵדֶן. אַמַּאי וַיְשַׁלְּחֵהוּ, בְּגִין דְּגֵרַשׁ אָדָם אֶת כִּדְקָאֲמָרָן. וַיַּשְׁכֵּן, אִיהוּ אַשְׁרֵי לוֹן בְּאֲתַר דָּא דְּאִיהוּ גָּרִים וְסָתִים אוֹרְחִין וּשְׁבִילִין וְאַשְׁרֵי דִּינִין עַל עָלְמָא וְאַמְשִׁיךְ לְוָוטִין מֵהַהוּא יוֹמָא וּלְעֵילָא. Hence it is written, “And God sent him forth from the Garden of Eden”, for the reason that he had divorced eth, as we have explained. AND HE PLACED: the subject is still “man”; it was he who fixed the Cherubim in this place, who closed the path to Paradise, who subjected the world to chastisement, and drew upon it curses from that day onward.

וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, כָּל אִנּוּן דְּשָׁרְיָין בְּקוֹזְפֵי דִינִין עַל עָלְמָא, דְּמִתְהַפְּכִין לִגְוָונִין סַגִּיאִין בְּגִין לְאִתְפְּרָעָא מֵעָלְמָא. לְזִמְנִין גּוּבְרִין לְזִמְנִין נָשִׁין לְזִמְנִין אֶשָׁא מְלַהֲטָא וּלְזִמְנִין רוּחִין דְּלֵית מָאן דְּקָאִים בְּהוּ. וְכָל דָּא לִשְׁמוֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים דְּלָא יוֹסִיפוּן לְאַבְאָשָׁא כְּקַדְמִיתָא. THE FLAME OF A SWORD WHICH TURNED EVERY WAY: this refers to those beings who are ever in readiness to chastise the world, and who take all manner of shapes, being sometimes male, sometimes female, sometimes flaming fire and sometimes irresistible winds. All this is TO KEEP THE WAY OF THE TREE OF LIFE, so that man should not do any more mischief there.

לַהַט הַחֶרֶב, אִנּוּן דִּמְלַהֲטָאן אֶשָׁא וְקוֹסְטִירִי עַל רָאשֵׁיהוֹן דְּרַשִּׁיעַיָא וְחַיָּיבַיָא. וּמִתְהַפְּכִין גְּוָונִין לְכַמָּה זַיְינִין לְפוּם אָרְחַיְיהוּ דִּבְנִי נָשָׁא. וְעַל דָּא לַהַט כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר (מלאכי ג׳:י״ט) וְלִהֵט אוֹתָם הַיּוֹם הַבָּא וְגו' וְהָא אִתְּמָר. הַחֶרֶב דָּא חֶרֶב לַה' כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה לה) חֶרֶב לַה' מְלֵאָה דָּם וְגו'. The “flaming sword” denotes those punitive spirits who heap fire on the heads of the wicked and sinners (in hell). They take various forms according to the offences of those who are punished. The word “flaming” (lahat) here has its analogy in the verse, “the day that cometh shall burn them up” (ve-lihat, Mal. 3, 19). The “sword” is that mentioned in the verse, “The sword of the Lord is filled with blood, etc.” (Is. 34, 6).’

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לַהַט הַחֶרֶב (אפילו) כָּל אִנּוּן קַסְטְרִין דִּלְתַתָּא דְּמִתְהַפְּכִין מִדְּיוֹקְנָא לִדְיוֹקָנָא כֻּלְהוֹן מְמַנָּן עַל עָלְמָא לְאַבְאָשָׁא וּלְאַסְטָאָה לוֹן לְחַיָּיבֵי עָלְמָא דְּעָבְרִין עַל פִּקּוּדֵי דְּמָארֵיהוֹן. R. Judah said: ‘All those punitive spirits that we have mentioned, that assume so many various forms, are charged to maltreat and harry in this world the sinners who deliberately transgress the precepts of their Master.

תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּחָב אָדָם אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ כַּמָּה זַיְינִין בִּישִׁין וְכַמָּה גַּרְדִינִי נִמּוּסִין וְדָחִיל מִכֻּלְהוּ וְלָא יָכִיל לְקָיְימָא עֲלַיְיהוּ. שְׁלמֹה יָדַע חָכְמְתָא עִלָּאָה וְשַׁוֵּי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִטְרָא דְמַלְכוּתָא וְהֲווּ דָּחֲלוּ מִנֵּיהּ כָּל עָלְמָא. כֵּיוָן דְּחָב אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ כַּמָּה זַיְינִין בִּישִׁין וְכַמָּה גַרְדִינֵי נִמּוּסִין וְדָחִיל מִכֻּלְהוּ וּכְדֵין יָכִילוּ לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ וּמַה דְּהֲוָה בִּידֵיהּ נְטָלוּ מִנֵּיהּ. For when a man sins, he draws towards himself numbers of evil spirits and emissaries of punishment, before whom he quails in fear. Solomon was conversant with the mysteries of Wisdom, and God set upon his head the crown of royalty, and the whole world feared him. When, however, he sinned, he drew towards himself numbers of evil and punitive spirits, of whom he was much frightened, so that they were able to maltreat him and to take away his (precious) possessions.

וְעַל דָּא בְּמָּה דְאָזִיל בַּר נָשׁ וּבְהַהוּא אָרְחָא דְּאִתְדָּבַּק בֵּיהּ, הָכִי מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ חֵילָא מְמַנָּא דְּאָזִיל לְקֳבְלֵיהּ. כָּךְ אָדָם הֲוָה מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ חֵילָא אָחֳרָא מְסָאַב. דְּסָאִיב לֵיהּ וּלְכָל בְּנֵי עָלְמָא. In truth, a man by his actions is always drawing to himself some emissary from the other world, good or evil according to the path which he treads. So Adam drew to himself an emissary of defilement who defiled him and all mankind after him.

תָּא חֲזֵי, כַּד חָב אָדָם מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ חֵילָא מְסָאֲבָא וְסָאִיב לֵיהּ וּלְכָל בְּנֵי עָלְמָא. וְהַאי הוּא חִוְיָא בִישָׁא דְּאִיהוּ מְסָאָב וְסָאִיב עָלְמָא. דְּתָנִינָן כַּד אַפִּיק נִשְׁמָתִין מִבְּנִי נְשָׁא, אִשְׁתָּאַר מִנֵּיהּ גּוּפָא מְסָאָב וְסָאִיב בֵּיתָא. וְסָאִיב לְכָל אִנּוּן דִּמְקָרְבִין בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (במדבר י״ט:י״א) הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת וְגו'. This was the evil serpent who is himself unclean and defiled the world. Our Sages have taught that when he draws the soul out of a man, there is left an unclean body which renders the whole house unclean, and all those that touch it, as it is written, “He that touches a dead body, etc.” (Num. 30, 11).

וְעַל דָּא כֵּיוָן דְּאִיהוּ נָטִיל נִשְׁמְתָא וְסָאִיב גּוּפָא כְּדֵין אִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְכָל אִנּוּן סִטְרֵי מְסָאֲבָן לְשָׁרְיָא עֲלוֹי. דְּהָא הַהוּא גּוּפָא אִסְתָּאַב מִסִּטְרָא דְּהַהוּא חִוְיָא בִישָׁא דְּשַׁרְיָא עֲלוֹי. וְעַל דָּא בְּכָל אֲתַר דְּהַהוּא חִוְיָא בִישָׁא שָׁארֵי מְסָאַב לֵיהּ וְאִסְתָּאַב. The reason is that when he takes the soul and renders the body unclean, permission is given to all the unclean spirits, which are akin to the evil serpent, to rest upon it, and so the whole place where the evil serpent is present becomes defiled.

וְתָּא חֲזֵי, כָּל בְּנֵי עָלְמָא בְּשַׁעֲתָא דְּנַיְימֵי עַל עַרְסַיְיהוּ בְּלֵילְיָא, וְלֵילְיָא פָּרִישׂ גַּדְפָהָא עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא טָעֲמֵי טַעֲמָא דְמוֹתָא. וּמִגּוֹ דְּטָעֲמֵי טַעֲמָא דְמוֹתָא הַאי רוּחָא מְסָאֲבָא שַׁטְיָא עַל עָלְמָא וְסָאִיב (על) עָלְמָא (ד"א ל"ג בגו קפטרא דיליה) וְשַׁרְיָא עַל יְדוֹי דְּבַר נָשׁ וְאִסְתָּאַב. Further, when men sleep on their beds at night-time and night spreads her wings over the world, they are having a foretaste of death, and in consequence the unclean spirit is let loose in the world, carrying pollution. In particular it rests upon a man’s hands and defiles them, so that when he wakes up and his soul is restored to him, everything which he touches with his hands is rendered unclean.

וְכַד אִתְעַר וְאִתְהַדַּר לֵיהּ נִשְׁמָתֵיהּ, בְּכָל מַה דְּיִקְרַב בִּידוֹי כֻּלְהוּ מְסָאֲבֵי, בְּגִין דְּשָׁרְיָא עֲלַיְיהוּ רוּחַ מְסָאֳבָא. וְעַל דָּא לָא יִסַּב בַּר נָשׁ מָנוֹי לְאַלְבָּשָׁא מִמָּאן דְּלָא נָטִיל יְדוֹי. דְּהָא אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ הַהוּא רוּחַ מְסָאֲבָא וְאִסְתָּאַב. וְאִית לֵיהּ רְשׁוּ לְהַאי רוּחַ מְסָאֲבָא לְשָׁרְיָא בְּכָל אֲתַר דְּאִשְׁתְּכַח רְשִׁימוּ מִסִּטְרֵיהּ. Hence a man should be careful when dressing not to take his garments from a person who has not washed his hands, because in this way he draws upon himself the unclean spirit and becomes defiled. This spirit is authorised to settle in every place where there is the merest trace of the side from which it issues.