וַיֹּאמֶר אֱלהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. (ויאמר אלהים למי הוא אומר אינו אומר אלא לאחרים. יהי (לעיל כב) אור לעולם הזה. ויהי אור לעולם הבא). וְדָא (דא) אִיהוּ נְהוֹרָא דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא. וְהוּא נְהוֹרָא דְּעֵינָא. וְהוּא נְהוֹרָא דְּאַחֲזֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם קַדְמָאָה וְהֲוֵי חָזֵי בֵּיהּ מִסְיָיפֵי עָלְמָא וְעַד סְיָיפֵי עָלְמָא. וְהוּא נְהוֹרָא דְּאַחֲזֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדָוִד וְהֲוָה מְשַׁבֵּחַ וְאָמַר (תהילים ל״א:כ׳) מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ. וְהוּא נְהוֹרָא דְּאַחֲזֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמשֶׁה וְחָמָא בֵּיהּ מִגִּלְעָד וְעַד דָּן. AND GOD SAID, LET THERE BE LIGHT, AND THERE WAS LIGHT. This is the original light which God created. This is the light of the eye. It is the light which God showed to Adam, and through which he was able to see from one end of the world to the other. It was the light which God showed to David, who on seeing it burst forth into praise, saying, “Oh, how abundant is thy goodness which thou hast laid up for them that fear thee” (Ps. 31, 20). It is the light through which God showed to Moses the Land of Israel -from Gilead to Dan.

וּבְשַׁעֲתָא דְּחָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּיקוּמוּן תְּלָתָא דָרִין חַיָּיבִין. וְאִנּוּן דָּרָא דֶּאֱנוֹשׁ וְדָרָא דְּטוֹפָנָא וְדָרָא דְּפַלָּגָה (נ"א גניז ליה) בְּגִין דְּלָא יִשְׁתַּמְּשׁוּן בֵּיהּ, וְיָהַב יָתֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמשֶׁה וְאִשְׁתַּמַּשׁ בֵּיהּ תְּלַת יְרָחִין דְּאִשְׁתָּאֲרוּן לֵיהּ מִיּוֹמֵי עִבּוּרָא דִילֵיהּ. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (שמות ב׳:ב׳) וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים. When God foresaw that three sinful generations would arise, namely the generation of Enosh, the generation of the Flood, and the generation of the Tower of Babel, He put it away so that they should not enjoy it, and gave it to Moses for the first three months after he was born when his mother hid him.

וּבָתַר תְּלַת יְרָחִין עָאל קַמֵּי פַּרְעֹה נָטִיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִנֵּיהּ. עַד דְּקָאִים עַל טוּרָא דְסִינַי לְקַבָּלָא אוֹרַיְיתָא וְהָדַר לֵיהּ הַהוּא נְהוֹרָא וְאִשְׁתַּמַּשׁ בֵּיהּ כָּל יוֹמוֹי. וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִקְרַב בַּהֲדֵיהּ עַד דְּיָהַב מַסְוְה עַל אַנְפּוֹי כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (שמות לה) וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. וְאִתְעַטַּף בֵּיהּ כְּטַלִּית. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ק״ד:ב׳) עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה. When he was brought before Pharaoh God withdrew it from him, and only restored it to him when he stood upon the mountain of Sinai to receive the Torah. From that time he had the use of it for the rest of his life, so that the Israelites could not approach him till he put a veil over his face (Ex. 34, 30).

יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. כָּל מַה דְּאִתְּמָר בֵּיהּ וַיְהִי הוּא בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְּאֲתֵי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק אוֹר דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעוֹבָדָא דִבְרֵאשִׁית הֲוָה סָלִיק נְהוֹרֵיהּ מִסְּיָיפֵי עָלְמָא עַד סְיָיפֵי עָלְמָא וְאִתְגְּנִיז. LET THERE BE LIGHT, AND THERE WAS LIGHT. Anything to which the term vayehi (and there was) is applied is found in this world and the next world. R. Isaac said: ‘The radiance which God produced at the time of the Creation illumined the world from one end to the other, but was withdrawn,

הַהוּא נְהוֹרָא נָפַק מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא דְּאִתְגַּלְּפָא בְּקִלְפוֹי דִטְמִירָא דְּכֹלָּא. עַד דְּמֵהַהוּא נְהוֹרָא דְּאִתְגְּנִיז אִתְגְּלִיף בִּשְׁבִיל חַד טְמִירָא לַחֲשׁוֹכָא דִלְתַתָּא וּנְהוֹרָא שָׁארֵי בֵּיהּ. מָאן חֲשׁוֹכָא דִלְתַתָּא. הַהוּא דְאִקְרֵי לַיְלָה דִּכְתִיב בֵּיהּ וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. This light issued from the darkness which was carved out by the strokes of the Most Recondite; and similarly from that light which was stored away there was carved out through some hidden process the lower-world darkness in which light resides. This lower darkness is what is called “night” in the verse, “and the darkness he called night” (Gen. 1, 5).

וְעַל דָּא תָּנִינָן מַאי דִכְתִיב, (איוב י״ב:כ״ב) מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת מִנִּי חשֶׁךְ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִי תֵימָא מֵחשֶׁךְ סָתִים אִתְגַּלְּיָין. הָא חֲזִינָן דִּטְמִירִין אִנּוּן כָּל אִנּוּן כִּתְרִין עִלָּאִין וְקָרִינָן עֲמוּקוֹת. מַהוּ מְגַלֶּה. אֶלָּא כָּל אִנּוּן טְמִירִין עִלָּאִין לָא אִתְגַּלְּיָין אֶלָּא מִגּוֹ הַהוּא חֲשׁוֹכָא דְּאִיהוּ בְּרָזָא דְלֵילְיָא. (ויהא כלא חד ברזא דוהיה אור הלבנה כאור החמה בדרגא חדא ועד יומא דייתי הוא גנוז וטמיר (שייך לעיל בשטה ב)) תָּא חֲזֵי, כָּל אִנּוּן עֲמִיקִין סְתִימִין דְּנָפְקֵי מִגּוֹ מַחֲשָׁבָה וְקָלָא נָטִיל לוֹן לָא אִתְגַּלְּיָין עַד דְּמִלָּה מְגַלָּה לוֹן. מָאן מִלָּה הַיְינוּ דִבּוּר. Hence the Rabbinical exposition of the text: “He uncovereth deep things out of darkness” (Job. 12, 22)’, on which R. Jose said: ‘This cannot be the original darkness, since all the supernal crowns contained therein are still undisclosed, and we call them”deep things”. The term “uncovereth” can be applied to those supernal mysteries only in so far as they are contained in that darkness which is in the category of night. For all those deep and hidden things which issue from (God’s) thought and are taken up by the Voice are not disclosed till the Word reveals them. This Word is Speech,

וְהַאי דִּבּוּר אִקְרֵי שַׁבָּת. וּבְגִין דְּשַׁבָּת אִקְרֵי דִבּוּר, דִּבּוּר דְּחוֹל אָסוּר בְּשַׁבָּת. (גליון מהרש"ב וכך הוה עביד רבי שמעון כד חמי לאמיה דהות משתעיא הוה אמר לה, אמא, שתוקי, שבת הוא ואסיר). בְּגִין דְּדִבּוּר דָּא בַּעֲיָא לְשַׁלְטָאָה וְלָא אָחֳרָא. וְהַאי דִבּוּר דְּאִיהוּ אָתֵי מִסִּטְרָא דְּחשֶׁךְ מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת מִגַּוֵּיהּ. וּמַשְׁמַע מִנִּי חשֶׁךְ. הַהוּא דְּאֲתֵי מִסִּטְרָא דְחשֶׁךְ דִּכְתִיב מִנִּי דַּיְיקָא. and this Speech is called Sabbath, because this Speech seeks to dominate and not to let any other do so. It is this Speech which comes from the side of darkness that discloses hidden things from that darkness.’

אָמַר רִבִּי יִצְחָק אִי הָכִי מַאי דִכְתִיב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ. אָמַר לֵיהּ, אוֹר אַפִּיק יוֹם וְחשֶׁךְ אַפִּיק לַיְלָה. לְבָתַר חָבַר לוֹן כְּחֲדָא וְהֲווּ חַד דִּכְתִיב וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד. דְּלַיְלָה וְיוֹם אִקְרוּן חַד. וְהַאי דִכְתִיב וַיַּבְדֵּל אֱלהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ (דאפריש מחלוקת) דָּא בְּזִמְנָא דְגָלוּתָא דְּאִשְׁתְּכַח פָּרוֹדָא. Said R. Isaac: ‘If so, what is the meaning of the text, “And God divided the light from the darkness”?’ He replied: ‘Light produced day and darkness produced night. Afterwards He joined them together and they were one, as it is written, “And there was evening and there was morning one day”, i.e. night and day were called one. As for the words, “And God divided the light from the darkness”, this means that He prevented dissension between them.’

אָמַר רִבִּי יִצְחָק עַד הָכָא דְּכוּרָא בְּאוֹר וְנוּקְבָא בַּחֲשׁוֹכָא. לְבָתַר מִתְחַבְּרָן כְּחֲדָא לְמֶהוֵי חַד. בְּמַאי אִתְפַּרְשָׁאן לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בֵּין נְהוֹרָא וּבֵין חֲשׁוֹכָא. מִתְפַּרְשָׁן דַּרְגִּין וְתַרְוַויְיהוּ כְּחַד הֲווּ. דְּהָא לֵית נְהוֹרָא אֶלָּא בַּחֲשׁוֹכָא וְלֵית חֲשׁוֹכָא אֶלָּא בִּנְהוֹרָא. וְאַף עַל גַּב דְּאִנּוּן חַד אִתְפַּרְשָׁן בִּגְוָונִין וְעִם כָּל דָּא אִנּוּן חַד דִּכְתִיב יוֹם אֶחָד. Said R. Isaac: ‘Up to this point the male principle was represented by light and the female by darkness; subsequently they were joined together and made one. The difference by means of which light is distinguished from darkness is one of degree only; both are one in kind, as there is no light without darkness and no darkness without light; but though one, they are different in colour.’