רִבִּי אַבָּא פָּתַח (תהילים ק״ד:ג׳) הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו וְגו' בַּמַיִם אִלֵּין מַיִין עִלָּאִין דְּכֹלָּא דְּבְּהוּ תַּקִּין בֵּיתָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (משלי כ״ד:ג׳) בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן. R. Abba illustrated from the text: ‘Who lays the beams of his upper chambers in the waters, etc.” (Ps. 104, 3), the “waters” mentioned here being the supernal waters through which the “house” was built up, as it is written, “through wisdom a house is builded and through understanding it is established” (Prov. 24, 3).

הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ. רִבִּי יֵיסָא סָבָא פָּלִיג עָבִים עָ"ב יָ"ם. עָב דְּאִיהוּ חשֶׁךְ שְׂמָאלָא דְּקַיְימָא עַל יָם דָּא. הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ דָּא רוּחָא דְּמַקְדְּשָׁא עִלָּאָה. וְרָזָא דָא (שמות כ״ה:י״ח) שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב. כְּתִיב (תהילים י״ח:י״א) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעוֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב חַד לְבָתַר אִיגְלֵי עַל כַּנְפֵי רוּחַ וְעַד דְּהַאי אִתְעַר לָא אִתְגְּלִי בְּהַאי. In the following clause, “Who makes the clouds his chariot”, R. Yesa divided the word abim (clouds) into ab (cloud), and yam (sea), interpreting it to mean “the cloud”, viz. darkness from the Left, “resting on this sea”. “Who walketh upon the wings of the wind”: this is the spirit of the supernal sanctuary….

רִבִּי יוֹסֵי אָמַר כְּתִיב, (איוב כ״ח:כ״ה) וּמַיִם תִּכֵּן בַּמִּדָּה. בַּמִּדָּה מַמָּשׁ אַתְקִין לְהוּ כַּד מָטוּן לְגַוָּוהּ. וְאִנּוּן תִּקּוּנָא דְעָלְמָא כַּד מָטוּ מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה. אָמַר רִבִּי אַבָּא כָּךְ הֲווּ קַדְמָאֵי אָמְרֵי כַּד הֲווּ מָטָאן לְהַאי אֲתַר מְרַחֲשָׁן שִׁפְוָון דְּחַכִּימִין וְלָא אָמָרִין מִדִּי בְּגִין דְּלָא יִתְעַנְשׁוּן. R. Jose said: ‘It is written, “and he meteth out waters by measure” (middah), implying that God literally measured them out, so that they were for the well-being of the world when they came from the side of Geburah (Force).’ R. Abba said: ‘When the scholars of old came to this place, they used to say: “The lips of the wise move but they say nothing lest they bring down punishment on themselves”.’

וְכַד אִתְבְּנִיאוּ כֻּלְהוּ וְאִתְעַטְּרוּ. הֲווּ מַיִין עִלָּאִין מִתְעָרְבִין בְּמַיִין תַּתָּאִין וַאֲפִיקוּ בֵּיתָא דְעָלְמָא (ועל דא אפיקו תרין נהורין חד דאקרי ארץ ונהורא דאקרי שמים) וְעַל דָּא ב' אִתְחַזֵּי בְּרִישָׁא וּמַיִין סָלְקִין וְנָחֲתִין עַד דְּהַאי רָקִיעַ הֲוָה וְאַפְרִישׁ לוֹן. וּמַחְלוֹקֶת הֲוָה בַּשֵּׁנִי דְּבֵיהּ אִתְבְּרֵי גֵּיהִנֹּם דְּאִיהוּ נוּרָא דְדָלִיק כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (דברים ד׳:כ״ד) אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא. וְזַמִּין לְאַשְׁרָאָה עַל רֵישַׁיְיהוּ דְּחַיָּיבַיָא. When they were all built and crowned, the upper waters and the lower waters, which were still mingled together, produced the habitation of the world. And the waters continued going up and down until this firmament came into being and separated them. The division took place on the second (day), on which was created Gehinnom, which is a blazing fire, and which is destined to rest upon the heads of sinners.’

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מֵהָכָא כָּל מַחְלוֹקֶת דְּאִיהוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּים. דְּהָא הָכָא מַחְלוֹקֶת דְּאִיהוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם הֲוָה וְשָׁמַיִם בְּהַאי אִתְקַיָּים. לְבָתַר דָּא דִּכְתִיב וַיִּקְרָא אֱלהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וְגו'. בְּקַטְפִירָא דְּעִילִיתָא בְּקִסְטַיְיהוּ שְׁכִיחֵי וְאִתְקַיְימוּ. דְּהָא תָּנִינָן כְּתִיב, (שמות כ״ו:ל״ג) וְהִבְדִּילָה הַפָּרוֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים דַּיְיקָא, דְּהָא אִיהוּ רָקִיעַ דִּמְפָרֵשׁ בְּגוֹ בְּאֶמְצָעִיתָא. Said R. Judah: ‘From this we learn that every division (of opinion) in which both sides act for the glory of heaven endures, since here we have a division which was for the sake of heaven. Through the firmament the heavens were established, as it is written, “and God called the firmament heaven”, since this divides the more from the less holy, like the curtain in the Tabernacle.’

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב לְבָתַר יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד. מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם מַמָּשׁ. אֶל מָקוֹם אֶחָד. לְאֲתַר דְּאִקְרֵי אֶחָד. וְאִיהוּ יַם תַּתָּאָה דְּהָא אִיהוּ אַשְׁלִים לְאֶחָד. וּבְלָּא אִיהוּ לָא אִקְרֵי אֶחָד. וּמַשְׁמַע דִּכְתִיב יִקָּווּ דְּבֵיהּ מִתְכַּנְשִׁין כֻּלְהוּ מַיָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (קהלת א׳:ז׳) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְגו'. LET THE WATERS UNDER THE HEAVEN BE GATHERED: i.e. those “under the heaven” only. TO ONE PLACE: i.e. to the place which is called “one”, namely, the lower sea, which completes the formation of One, and without which God would not be called One.

רִבִּי יֵיסָא אָמַר אֶל מָקוֹם אֶחָד, דָּא אִיהוּ אֲתַר דִּכְתִיב בֵּיהּ (ישעיהו נ״ד:י׳) וּבְרִית שְׁלוֹמִי לא תָמוּט. דְּהָא אִיהוּ נָטִיל כֹּלָּא וְשָׁדֵי בְּיַמָּא וּבֵיהּ אִתְתַּקָּנַת אַרְעָא דִּכְתִיב וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה דָּא הוּא אֶרֶץ. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אָרֶץ. R. Yesa said: “‘One place” is the place of which it is written, “my covenant of peace shall not be removed” (Is. 54, 10), for this takes the Whole and casts it into the sea, whereby the earth is established, as it is written, AND LET THE DRY LAND APPEAR, which is the earth, as it is written, AND GOD CALLED THE DRY LAND EARTH.

אַמַּאי אִקְרֵי יַבָּשָׁה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק הַיְינוּ דִכְתִיב (דברים ט״ז:ג׳) לֶחֶם עוֹנִי לֶחֶם עָנִי כְּתִיב. וּבְגִין דְּאִיהוּ לֶחֶם עָנִי אִקְרֵי יַבָּשָׁה. וְשָׁאִיב בְּגַוָּוהּ כָּל מֵימִין דְּעָלְמָא וְאִיהִי יְבֵשָׁא הֲוֵי. עַד דְּאֲתַר דָּא אִמְלֵי לָהּ וּכְדֵין נַגְדִין מַיָא אוֹרַח דְּאִנּוּן מְקוֹרוֹת. The earth is called “dry” because it is “bread of the poor one” (Yesod), and it remains dry until this place fills it, and then the waters commence to flow from their sources.’

וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים דָּא הוּא בֵּית כְּנִישׁוּת מַיִין דִּלְעֵילָא דְּתַמָּן מִתְכַּנְשִׁין כָּל מַיָא וּמִתַּמָּן נָגְדִין וְנָפְקִין. אָמַר רִבִּי חִיָּיא מִקְּוֵה הַמַיִם דָּא צַדִּיק. דְּכַד מָטָא לְמִקְוֵה הַמַּיִם כְּתִיב וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב וּכְתִיב, (ישעיהו ג׳:י׳) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. (וכן אור קדמאה טוב אקרי. וכן כלהו כתיב בהו כי טוב. בר יומא תניינא דלא כתיב ביה כי טוב). רִבִּי יוֹסֵי אָמַר יִשְׂרָאֵל מִקְוֵה אִיהוּ. דִּכְתִיב, (ירמיהו י״ז:י״ג) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ. AND THE GATHERING TOGETHER OF THE WATERS CALLED HE SEAS. This is the upper reservoir of the waters where they are all collected and from which they all flow and issue forth. R. Hiya said: ‘The gathering place of the waters is the Zaddik (righteous one), because it is written in connection with it, AND GOD SAW THAT IT WAS GOOD, and it is written elsewhere, “say ye of the righteous that he is good” (Is. 3, 10).’

רִבִּי חִיָּיא אָמַר דָּא צַדִּיק. הַיְנוּ דִּכְתִיב קָרָא יַמִּים. בְּגִין דִּנְחָלִין ומַבּוּעִין וּנְהָרִין כֻּלְהוּ נָטִיל לוֹן וְאִיהוּ מְקוֹרָא דְּכֹלָּא וְאִיהוּ נָטִיל כֹּלָּא בְּגִינֵי כָּךְ יַמִּים. וְעַל דָּא וַיַּרְא אֱלהִים כִּי טוֹב וּכְתִיב, (ישעיהו ג׳:י׳) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. R. Jose said: ‘This Zaddik is also referred to in the words, “he called seas”, because he takes all the streams and sources and rivers and he is the source of all; hence he is called “waters”. Hence it says: AND GOD SAW THAT IT WAS GOOD.

וּבְגִין דְּאִתְרְשִׁים אִיהוּ אַפְרִישׁ בֵּין יוֹמָא קַדְמָאָה לִתְלִיתָאָה וְלָא אִתְּמָר כִּי טוֹב בְּגַוַיְיהוּ. דְּהָא בְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה עָבְדַּת אַרְעָא אִיבִין מֵחֵילָא דְּהַאי צַדִּיק. דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר אֱלהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי. מַאי עֵץ פְּרִי. דָּא עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע דְּאִיהוּ עָבִיד אִיבִּין וּפֵרִין. עוֹשֶׂה פְּרִי דָּא צַדִּיק יְסוֹד דְּעָלְמָא. And since the Zaddik is designated with the words “that it is good”, there is a gap between the first and the third days, and on the day between it is not written, “that it was good”, since on the third day the earth brought forth produce from the impulse of that Zaddik, as it is written, AND GOD SAID, LET THE EARTH PUT FORTH GRASS, HERB YIELDING SEED, AND FRUIT TREE BEARING FRUIT AFTER ITS KIND. By “fruit tree” is meant the tree of the knowledge of good and evil, which put forth blossoms and fruit. “Bearing fruit” is the Zaddik, the basis of the world.

לְמִינוֹ דְּכָל בְּנֵי נְשָׁא דְּאִית לוֹן רוּחָא קַדִּישָׁא. דְּאִיהוּ אִיבָּא דְּהַהוּא אִילָנָא רָשִׁים בְּהוּ רְשִׁימָא לְמִינוֹ. וּמַאי אִיהוּ, בְּרִית קֹדֶשׁ בְּרִית שָׁלוֹם. וּבְנֵי מְהֵימְנוּתָא לְמִינוֹ, לְמִינוֹ עָאלִין וְלָא מִתְפָּרְשָׁן מִנִּיהּ. וְצַדִּיק עוֹשֶׂה פְּרִי הוּא. וְהַהוּא אִילָנָא אִתְעַבְרַת וְאַפִּיקַת הַהוּא פְּרִי לְמִינוֹ. לְמִינוֹ דְּהַהוּא עוֹשֶׂה פְּרִי דְיֶהוֵי כַּוָּותֵיהּ. “After its kind” means that all human beings who have in them the spirit of holiness which is the blossom of that tree are stamped as being of its kind. This stamp is the covenant of holiness, the covenant of peace, and the faithful enter into that kind and do not part from it. The Zaddik generates, and that tree conceives and brings forth fruit after his kind, i.e. after the kind of the producer, so as to be like him.

זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּדָמֵי לְאִמֵּיהּ וְלְאֲבוֹי. וְעַל כֵּן רְשִׁימָא קַדִּישָׁא בְּיוֹמָא תְּמִינָאָה בְּגִין דְּיִדְמֵי לְאִמֵּיהּ. (בגין דהיא דרגא תמינאה וההיא נפשא דפרח מנה אצטריכת לאתחזאה קמה לתמניא יומין) וְכַד אִתְפְּרָעַת וְאִתְגַּלְיָיא רְשִׁימָא קַדִּישָׁא בְּגִין דְּיִדְמֵי לְאֲבוֹי. וְעַל דָּא עֵץ פְּרִי דָּא אִמָּא. עוֹשֶׂה פְּרִי דָּא בְּרִית קֹדֶשׁ אֲבוֹי. לְמִינוֹ דְּיִדְמֵי לֵיהּ וְאִתְרְשִׁים בֵּיהּ. Blessed he that resembles these his mother and his father. The holy seal is therefore set upon him on the eighth day that he may resemble his “mother” (who is the eighth grade), and the flesh is turned back to show the holy seal in order that he may resemble the “father”. So by “fruit tree” we understand the mother, by “producing” the father, by “fruit” the holy covenant, and by “to its kind”, the resemblance to the father.

אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ. זַרְעוֹ בוֹ. זֶרַע בּוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ. מַאי זַרְעוֹ בוֹ. אֶלָּא זֶרַע וָא"ו בּוֹ. עַל הָאָרֶץ הָכִי הוּא וַדַּאי. דְּהָא הַהוּא זַרְעָא אַשְׁדֵי עַל אַרְעָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּאִנּוּן קַדִּישִׁין וְדַמְיָין לְקַדִּישִׁין. וְעַל דָּא וַדַּאי כְּתִיב, (ישעיהו ס׳:כ״א) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים. כֻּלָּם צַדִּיקִים וַדַּאי. דְּהָא מֵהָנֵי נָפְקוּ וּלְהָנֵי דַּמְיָין. זַכָּאִין אִנּוּן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאֲתֵי. WHOSE SEED IS IN IT UPON THE EARTH. Instead of zar’o (whose seed), we may read zera’vau (the seed of Vau), which has literally been cast upon the earth. Blessed is the lot of Israel, who are holy and resemble the holy angels, wherefore it is written, “and thy people are all righteous” (Is. 60, 21), truly righteous, for from such they issue and such they resemble. Happy they in this world and in the world to come.’

אָמַר רִבִּי חִיָּיא כְּתִיב, (ירמיהו י׳:י״ב ונא) עוֹשֶׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ. מַאי עוֹשֶׂה אֶרֶץ (בכחו. עשה ארץ מבעי ליה. אלא עושה ודאי תדיר ומתקן קודשא בריך הוא להאי ארץ) דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא. בְּכֹחוֹ דָּא צַדִּי"ק. מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ. תֵּבֵל דָּא אֶרֶץ דִּלְתַתָּא. בְּחָכְמָתוֹ דָּא צֶדֶק דִּכְתִיב וְהוּא (תהילים ט׳:ט׳) יִשְׁפּוֹט תֵּבֵל בְּצֶדֶק. עוֹשֶׂה אֶרֶץ דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהוּא מַתְקִין אַרְעָא וּמַתְקִין אָרְחוֹי. וּבְמָּה. בְּכֹחוֹ כִּדְקָאֲמָרָן. R. Hiya said: ‘It is written, “God maketh the earth by his strength” (Jer. 10, 12). He who “maketh the earth” is the Holy One, blessed be He, above; “by his strength” means by the Zaddik; “he establishes the universe”, this is the earth beneath; “by his wisdom,’, refers to Zedek (justice). Also it is written, “makes the earth”, and not “made”, because God constantly regulates the earth and its activities through the agency of His “strength”, as just explained…

אָמַר רִבִּי יִצְחָק כְּתִיב, (תהילים ל״ג:ו׳) בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. אִלֵּין שְׁמַיָא דִלְתַתָּא דְּאִתְעֲבִידוּ בִּדְבַר שָׁמַיִם דִּלְעֵילָא. בְּרוּחַ. דְּאַפִּיק קָלָא עַד דְּמָטֵי לְהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק וְלָא פָּסְקִין מֵימוֹי לְעָלְמִין. וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. כֻּלְהוּ תַּתָּאֵי קָיְימִין בְּרוּחַ דְּאִיהוּ דְּכַר. R. Isaac said: ‘It is written, “By the word of the Lord the heavens were made and by the breath of his mouth all their hosts.” The “heavens” mentioned here are the lower heavens, which were made by the word of the upper heavens, through the spirit which sent forth a voice until it reached that stream which issues and flows perennially. By “all their hosts” is meant the lower world, which exists through that “breath”, which is male.

(תהילים ק״ד:י״ג) מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ. מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו. מָאן עֲלִיּוֹתָיו כִּדְקָאֲמָרָן. דִּכְתִיב, (תהילים ק״ד:י״ג) הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו. מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ. רָזָא דְהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק לְתַתָּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב עוֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ וְגו' וְהָא אִתְּמָר: A similar lesson is derived from the verse, “Who watereth the mountains from his upper chambers, the earth is full of the fruit of thy works” (Ps. 104, 13). The “upper chambers” we have already explained, and the term can be further illustrated by the verse, “Who lays the beams of his upper chambers in the waters.” The expression “the fruit of thy works” alludes to that stream which ever flows and issues forth; hence it is written, “Yielding fruit whose seed is in it,” as explained.’

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. יְהִי מְאֹרֹת חָסֵר. רִבִּי חִזְקִיָּה אוֹמֵר מְאוֹרֹת דְּשַׁרְיָא בֵּיהּ תּוּקְפָא דְדִינָא. קִילְטָא דְדִינָא. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר יְהִי מְאֹרֹת לְתַתָּא אִיהִי סִיהֲרָא דְּבָהּ תַּלְיָא אַסְכָּרָה לְרַבְיֵי עָלְמָא. וּבָהּ תַּלְיָא מְאֹרֹת. בְּגִין דְּאִיהִי נְהוֹרָא זוּטְרָא מִכָּל נְהוֹרִין. וְזִמְנִין דְּאִתְחַשְּׁכָא וְלָא מְקַבְּלָא נְהוֹרָא. LET THERE BE LIGHTS IN THE FIRMAMENT OF THE HEAVEN TO GIVE LIGHT UPON THE EARTH. The word meoroth (lights) is written defectively. R. Hizkiah says that this indicates that this firmament is the home of the rigour of justice. R. Jose says that the defective spelling indicates the lowest, namely the moon, which is the cause of croup in children. It is also the cause of other misfortunes, because it is the smallest of all the luminaries, and sometimes it is obscured and receives no light at all.

בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. דָּא הוּא רְקִיעָא דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְכֻלְהוּ. בְּגִין דְּנָטִיל כָּל נְהוֹרִין וְהוּא נָהִיר לְהַאי נְהוֹרָא דְּלָא נָהֲרָא (והיא תליא ביה בגין דאתדבק בה ההוא מארה וביה תליין לתתא כל אנון זיינין אחרנין בגין זעירו דנהורא). IN THE FIRMAMENT OF HEAVEN. This is the firmament which includes all the others, since it receives all lights and it illumines the one which has no light of its own.

רִבִּי יִצְחָק אָמַר וְאַפִּיק (נ"א ואפילו) הַאי רְקִיעָא דְּלָא נָהִיר. וְקָרִינָן לֵיהּ מַלְכוּת שָׁמַיִם וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶרֶץ הַחַיִּים. הַשָּׁמַיִם אִיהוּ (דנהיר) הַאי רָקִיעַ. בְּגִינֵי כָּךְ יְהִי מְאֹרֹת חָסֵר ו'. מַאי טַעְמָא דְּהָא בְּלָא וָא"ו מוֹתָא הוּא בְּעָלְמָא. R. Isaac said: ‘Even that firmament which has no light of its own is called by us “the kingdom of heaven” and “the land of Israel” and “the land of the living”. It is the heaven which illumines this firmament. Hence the word meoroth is written defectively, to show that without Vau there would be death to the world.

יְהִי מְאֹרֹת כֹּלָּא בֵּיהּ תַּלְיָא לְאַכְלָלָא לִילִית בְּעָלְמָא. כְּתִיב, (איוב ג׳:י״ט) קָטָן וְגָדוֹל שָׁם הוּא. וּכְתִיב, (ישעיהו ל״ג:כ״א) כִּי אִם שָׁם אַדִּיר יְיָ לָנוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיה ל״ד:י״ד) אַךְ שָׁם הִרְגִיעָה לִילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ. Everything is included in it, and through it Lilith also finds a place in the world. (We derive this from the recurrence of the word “there” in the sentences: “the small and the great are there” (Job. 3, 19). “The Lord shall be with us there in majesty” (Is. 33, 21), and “Lilith reposeth there” (Is. 34, 14).’)

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר יְהִי מְאֹרֹת. אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְּלָא נַהֲרָא מִגַרְמָהּ. אֶלָּא עַל יְדָא דִּנְהוֹרִין עִלָּאִין דְּנָהֲרִין לָהּ כַּעֲשָׁשִׁיתָא דְּלָקְטָא נְהוֹרָא דְּנָהִיר. כְּתִיב, (יהושע ג׳:י״א) הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. הִנֵּה אֲרוֹן דָּא אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְּלָא נָהֲרָא. הַבְּרִית אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְּנָהֲרָא. הִנֵּה אֲרוֹן דָּא הִיא מְאֹרֹת. אֲרוֹן תֵּיבוּתָא לְאַעֲלָאָה בְּגַוַיהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתַב. הַבְּרִית דָּא שִׁמְשָׁא דְּנָהִיר לָהּ. וְאִיהִי בְּרִית בַּהֲדֵיהּ אֲרוֹן הַבְּרִית דַּיְיקָא. אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. הַבְּרִית דְּאִיהוּ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. R. Eleazar said: ‘The word meoroth (lights), being written defectively, indicates a shining body which has no light of its own, but only reflects the light of other more luminous bodies. It is written: “Behold, the ark of the covenant, the Lord of all the earth” (Josh. 3, 11). The ark here is the “unclear mirror”; the covenant is the “clear mirror”. The ark is the receptacle for the Written Torah, whereas the covenant is the sun that illumines it. The covenant is the “lord of all the earth”; and on its account the ark is also called Adon (lord), which is the same as Adonai (the Lord).

תָּא חֲזֵי, כֹּכָבִים וּמַזָּלוֹת בִּבְרִית קַיָּימִין דְּאִיהוּ (שמשא דקאמרן ודא) רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם דִּרְשִׁימִין בֵּיהּ וּגְלִיפִין בֵּיהּ כֹּכָבִים וּמַזָּלוֹת וּבֵיהּ תַּלְיָין לְאַנְהָרָא. רִבִּי יֵיסָא סָבָא הֲוָה אָמַר הָכִי יְהִי מְאֹרֹת דְּתַלְיָיא בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם וְדָא סִיהֲרָא דְתַלְיָיא בֵּיהּ. כֵּיוָן דִּכְתִיב וְהָיוּ לִמְאוֹרוֹת הָא שִׁמְשָׁא (כאן חסר) וּלְמוֹעֲדִים דְּהָא זִמְנַיָיא וְחַגִּין יְרָחִין וְשַׁבַּתֵּי בְּהוּ תַּלְיָאן וְהֲווּ. Observe that stars and planets exist through a covenant which is the firmament of the heaven, in which they are inscribed and engraved.’ R. Yesa the Elder used to explain thus: ‘The words “let there be lights” refer to the moon, which is suspended in the firmament of the heaven. The words “and let them be for lights” indicate the sun. “They shall be for seasons”, because seasons, holydays, new-moons and Sabbaths are determined by them.

וְכֹלָּא בַּעֲבִידְתָּא קַדְמָאָה עִלָּאָה. דִּשְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא אִתְאַחִיד בֵּיהּ. וְאִיהוּ הוּא כֹּלָּא. שִׁבְעָה כֹּכְבֵי אִנּוּן לָקֳבֵל שִׁבְעָה רְקִיעִין וְכֻלְהוּ מַדְּבְרֵי עָלְמָא. וְעָלְמָא עִלָּאָה עֲלַיְיהוּ. וּתְרֵין עָלְמִין נִינְהוּ עָלְמָא עִלָּאָה וְעָלְמָא תַּתָּאָה. תַּתָּאָה כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָא דִּכְתִיב, (דבה הימים א טז) מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. מֶלֶךְ עִלָּאָה. וּמֶלֶךְ תַּתָּאָה. There are seven planets corresponding to seven firmaments, and by all the world is regulated. The supernal world is above them. There are two worlds, an upper world and a lower world, the lower being on the pattern of the upper. There is a higher king and a lower king.

(תנינן) כְּתִיב יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. יְיָ מֶלֶךְ לְעֵילָא. יְיָ מָלָךְ בְּאֶמְצָעִיתָא. ה' יִמְלוֹךְ לְתַתָּא. רִבִּי אַחָא אָמַר יְיָ (נ"א דא חכמה עילאה) מֶלֶךְ דָּא עָלְמָא עִלָּאָה דְּאִיהוּ עָלְמָא דְּאֲתֵי. יְיָ מָלָךְ דָּא תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל. יְיָ יִמְלוֹךְ דָּא אֲרוֹן הַבְּרִית (נ"א רבי אחא אמרז יי מלך דא חכמה עלאה. יי מלך דא עלמא עלאה דאתי. יי ימלוך דא תפארת ישראל). It is written: “The Lord reigneth, the Lord hath reigned, the Lord will reign for evermore”, i.e. “the Lord reigneth” above, “the Lord hath reigned” in the middle, “the Lord will reign” below.’ R. Aha said: ‘“The Lord” refers to the supernal Wisdom; “reigneth”, to the supernal world which is the world to come. “The Lord hath reigned” refers to the “beauty of Israel”; “the Lord will reign” signifies the ark of the covenant.

אֲתָא זִמְנָא אָחֳרָא דָּוִד וְאַהֲדַר לוֹן מִתַּתָּא לְעֵילָא. וְאָמַר (תהילים י׳:ט״ז) יְיָ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד. יְיָ מֶלֶךְ לְתַתָּא. עוֹלָם בְּאֶמְצָעִיתָא. וָעֶד לְעֵילָא. דְּתַמָּן וִיעוּדָא וְקִיּוּמָא וְאַשְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא. מֶלֶךְ לְעֵילָא יִמְלוֹךְ לְתַתָּא. At another time David reversed the order and said, “The Lord is king for ever and ever” (Ps. 10, 16), i.e. “the Lord is king”, below, “for ever”, in the middle, “and ever”, above, for there is the reunion and the perfection of all. God “is king” above, and “will reign” below.’

רִבִּי אַבָּא אָמַר כָּל הָנֵי מְאוֹרוֹת כֻּלְהוּ מִתְחַבְּרָן בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ לְאַנְהָרָא עַל אַרְעָא. מָאן הוּא רְקִיעָא דְּנָהִיר עַל אַרְעָא. הוֵי אֵימָא דָּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק מֵעֵדֶן דִּכְתִיב וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. R. Abba said: ‘All those lights are collected in the firmament of the heaven to give light on the earth. What is this firmament that gives light upon the earth? It is, of course, that stream which flows and issues forth from Eden, as it is written, “And a river went forth from Eden to water the garden.”

תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּסִיהֲרָא שָׁלְטָא וְאִתְנְהִיר מֵהַהוּא נַהֲרָא דְּנָגִיד וְנָפִיק. כָּל אִנּוּן שְׁמַיָא דִּלְתַתָּא וְחֵילֵיהוֹן כֻּלְהוֹן אִתּוֹסְפָן נְהוֹרָא. וְכֹכְבַיָא דִּמְמַנָּן עַל אַרְעָא כֻּלְהוּ שָׁלְטִין וּמְגַדְּלִין צְמָחִים וְאִילָנִין. וְעָלְמָא אִתְרַבֵּי בְּכֻלְהוּ. וְאֲפִילּוּ מַיָא וְנוּנֵי יַמָּא כֻּלְהוּ בִּרְבוּ יַתִּיר. וְכַמָּה גַּרְדִּינִי נִימוּסִין שָׁאטָן בְּעָלְמָא. בְּגִין דְּכֻלְהוּ בְּחֶדְוָה בִּרְבוּ חֵילָא. כַּד חֶדְוָה הוּא בְּבֵי מַלְכָּא אֲפִילוּ אִנּוּן מִבֵּי תַּרְעֵי. וְאֲפִילוּ אִנּוּן מִדְּבֵי טַרְנָשֵׁי (נ"א טרטשי). כֻּלְהוּ חָדָן וְשָׁטָאן בְּעָלְמָא. וְרַבְיֵי דְּעָלְמָא בַּעֲיָין לְאִסְתַּמְּרָא. For when the moon is dominant and is illumined by that stream which flows and issues forth, all the lower heavens and their hosts receive increased light, and the stars which have charge of the earth all function and cause plants and trees to grow, and enrich the earth, and even the waters and the fishes of the sea are more productive. Many emissaries of divine justice also traverse the world, because all are in good spirits and full of energy when there is gladness in the king’s palace, and even the beings which hover on the outskirts are glad and fly about the world; and therefore it is necessary to take special care of young children.’

רִבִּי אַחָא אָמַר. וַיִּתֵן אוֹתָם אֱלהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וְכַד כֻּלְהוֹן קַיָּימִין בֵּיהּ כְּדֵין חֶדְוָותָא דָּא עִם דָּא, כְּדֵין סִיהֲרָא אַזְעִירַת נְהוֹרָא מִקַּמֵּי שִׁמְשָׁא. כָּל מַה דְּנָטִיל בְּגִין לְאַנְהָרָא לָהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. AND GOD SET THEM IN THE FIRMAMENT OF THE HEAVEN. R. Aha said: ‘When all of them were there they rejoiced in one another. Then the moon diminished its light in presence of the sun; all the light which it receives from the sun is to shine upon the earth, as it is written, “to give light upon the earth”.’

רַב יִצְחָק אָמַר כְּתִיב, (ישעיהו ל׳:כ״ו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים. מָאן שִׁבְעַת הַיָּמִים. אִלֵּין אִנּוּן שִׁבְעַת יוֹמִין דִּבְרֵאשִׁית. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר אִלֵּין אִנּוּן שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים. R. Isaac said: ‘It is written, “The light of the moon shall be as the light of the sun, and the light of the sun as the light of the seven days” (Is. 30, 26). These seven days are the seven days of the Creation.’

מִלּוּאִים וַדַּאי. בְּגִין דְּהַהוּא זִמְנָא אִתְבַּסַּם עָלְמָא וְאִתְהַדַּר בְּאַשְׁלָמוּתֵיהּ וְלָא אִתְפְּגִים סִיהֲרָא בְּגִין חִוְיָא בִּישָׁא דִּכְתִיב בֵּיהּ (משלי ט״ז:כ״ח) וְנַרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. וְאֵימָתַי יְהֵא דָּא בְּזִמְנָא דִּכְתִיב, (ישעיהו כ״ה:ח׳) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח. וּכְדֵין כְּתִיב, (זכריה י״ד:ט׳) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד: R. Judah said: ‘They are the seven days of the consecration of the Tabernacle, when the world was restored to its original completeness, and the moon was not impaired by the evil serpent. This will again be at the time when “God shall swallow up death for ever” (Is. 25, 8), and then “the Lord will be one and his name one”.’

רִבִּי אַבָּא פָּתַח (תהילים ק״ד:ג׳) הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו וְגו' בַּמַיִם אִלֵּין מַיִין עִלָּאִין דְּכֹלָּא דְּבְּהוּ תַּקִּין בֵּיתָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (משלי כ״ד:ג׳) בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן. R. Abba illustrated from the text: ‘Who lays the beams of his upper chambers in the waters, etc.” (Ps. 104, 3), the “waters” mentioned here being the supernal waters through which the “house” was built up, as it is written, “through wisdom a house is builded and through understanding it is established” (Prov. 24, 3).

הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ. רִבִּי יֵיסָא סָבָא פָּלִיג עָבִים עָ"ב יָ"ם. עָב דְּאִיהוּ חשֶׁךְ שְׂמָאלָא דְּקַיְימָא עַל יָם דָּא. הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ דָּא רוּחָא דְּמַקְדְּשָׁא עִלָּאָה. וְרָזָא דָא (שמות כ״ה:י״ח) שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב. כְּתִיב (תהילים י״ח:י״א) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעוֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב חַד לְבָתַר אִיגְלֵי עַל כַּנְפֵי רוּחַ וְעַד דְּהַאי אִתְעַר לָא אִתְגְּלִי בְּהַאי. In the following clause, “Who makes the clouds his chariot”, R. Yesa divided the word abim (clouds) into ab (cloud), and yam (sea), interpreting it to mean “the cloud”, viz. darkness from the Left, “resting on this sea”. “Who walketh upon the wings of the wind”: this is the spirit of the supernal sanctuary….

רִבִּי יוֹסֵי אָמַר כְּתִיב, (איוב כ״ח:כ״ה) וּמַיִם תִּכֵּן בַּמִּדָּה. בַּמִּדָּה מַמָּשׁ אַתְקִין לְהוּ כַּד מָטוּן לְגַוָּוהּ. וְאִנּוּן תִּקּוּנָא דְעָלְמָא כַּד מָטוּ מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה. אָמַר רִבִּי אַבָּא כָּךְ הֲווּ קַדְמָאֵי אָמְרֵי כַּד הֲווּ מָטָאן לְהַאי אֲתַר מְרַחֲשָׁן שִׁפְוָון דְּחַכִּימִין וְלָא אָמָרִין מִדִּי בְּגִין דְּלָא יִתְעַנְשׁוּן. R. Jose said: ‘It is written, “and he meteth out waters by measure” (middah), implying that God literally measured them out, so that they were for the well-being of the world when they came from the side of Geburah (Force).’ R. Abba said: ‘When the scholars of old came to this place, they used to say: “The lips of the wise move but they say nothing lest they bring down punishment on themselves”.’

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אָת קַדְמָאָה דְּאַתְוָון הֲוָה שַׁטְיָא עַל אַנְפּוֹי דְּקִיטְרָא דַכְיָא וְאִתְעַטַּר מִלְּרַע מִלְּעֵילָא וְסָלִיק וְנָחִית וּמַיָא מִתְגַּלְּפֵי בְּגִלּוּפַיְיהוּ וּמִתְיַישְׁבָן בְּדוּכְתַּיְיהוּ וְאִתְכְּלִילוּ חַד בְּחַד. וְכֵן אַתְוָון כֻּלְהוּ כְּלִילָן דָּא בְּדָא וּמִתְעַטְּרָן דָּא בְּדָא עַד דְּאִתְבְּנֵי עֲלַיְיהוּ בִּנְיָינָא וִיסוֹדָא. R. Eleazar said: ‘The first of the letters was flitting over the face of the ethereal expanse, and was crowned above and below, and went up and down, and the waters were graven into their shapes and were settled in their places, and enfolded in one another; and so all the letters were combined with one another and crowned with one another until a firm building was erected on them.

וְכַד אִתְבְּנִיאוּ כֻּלְהוּ וְאִתְעַטְּרוּ. הֲווּ מַיִין עִלָּאִין מִתְעָרְבִין בְּמַיִין תַּתָּאִין וַאֲפִיקוּ בֵּיתָא דְעָלְמָא (ועל דא אפיקו תרין נהורין חד דאקרי ארץ ונהורא דאקרי שמים) וְעַל דָּא ב' אִתְחַזֵּי בְּרִישָׁא וּמַיִין סָלְקִין וְנָחֲתִין עַד דְּהַאי רָקִיעַ הֲוָה וְאַפְרִישׁ לוֹן. וּמַחְלוֹקֶת הֲוָה בַּשֵּׁנִי דְּבֵיהּ אִתְבְּרֵי גֵּיהִנֹּם דְּאִיהוּ נוּרָא דְדָלִיק כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (דברים ד׳:כ״ד) אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא. וְזַמִּין לְאַשְׁרָאָה עַל רֵישַׁיְיהוּ דְּחַיָּיבַיָא. When they were all built and crowned, the upper waters and the lower waters, which were still mingled together, produced the habitation of the world. And the waters continued going up and down until this firmament came into being and separated them. The division took place on the second (day), on which was created Gehinnom, which is a blazing fire, and which is destined to rest upon the heads of sinners.’

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מֵהָכָא כָּל מַחְלוֹקֶת דְּאִיהוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּים. דְּהָא הָכָא מַחְלוֹקֶת דְּאִיהוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם הֲוָה וְשָׁמַיִם בְּהַאי אִתְקַיָּים. לְבָתַר דָּא דִּכְתִיב וַיִּקְרָא אֱלהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וְגו'. בְּקַטְפִירָא דְּעִילִיתָא בְּקִסְטַיְיהוּ שְׁכִיחֵי וְאִתְקַיְימוּ. דְּהָא תָּנִינָן כְּתִיב, (שמות כ״ו:ל״ג) וְהִבְדִּילָה הַפָּרוֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים דַּיְיקָא, דְּהָא אִיהוּ רָקִיעַ דִּמְפָרֵשׁ בְּגוֹ בְּאֶמְצָעִיתָא. Said R. Judah: ‘From this we learn that every division (of opinion) in which both sides act for the glory of heaven endures, since here we have a division which was for the sake of heaven. Through the firmament the heavens were established, as it is written, “and God called the firmament heaven”, since this divides the more from the less holy, like the curtain in the Tabernacle.’

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב לְבָתַר יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד. מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם מַמָּשׁ. אֶל מָקוֹם אֶחָד. לְאֲתַר דְּאִקְרֵי אֶחָד. וְאִיהוּ יַם תַּתָּאָה דְּהָא אִיהוּ אַשְׁלִים לְאֶחָד. וּבְלָּא אִיהוּ לָא אִקְרֵי אֶחָד. וּמַשְׁמַע דִּכְתִיב יִקָּווּ דְּבֵיהּ מִתְכַּנְשִׁין כֻּלְהוּ מַיָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (קהלת א׳:ז׳) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְגו'. LET THE WATERS UNDER THE HEAVEN BE GATHERED: i.e. those “under the heaven” only. TO ONE PLACE: i.e. to the place which is called “one”, namely, the lower sea, which completes the formation of One, and without which God would not be called One.

רִבִּי יֵיסָא אָמַר אֶל מָקוֹם אֶחָד, דָּא אִיהוּ אֲתַר דִּכְתִיב בֵּיהּ (ישעיהו נ״ד:י׳) וּבְרִית שְׁלוֹמִי לא תָמוּט. דְּהָא אִיהוּ נָטִיל כֹּלָּא וְשָׁדֵי בְּיַמָּא וּבֵיהּ אִתְתַּקָּנַת אַרְעָא דִּכְתִיב וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה דָּא הוּא אֶרֶץ. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אָרֶץ. R. Yesa said: “‘One place” is the place of which it is written, “my covenant of peace shall not be removed” (Is. 54, 10), for this takes the Whole and casts it into the sea, whereby the earth is established, as it is written, AND LET THE DRY LAND APPEAR, which is the earth, as it is written, AND GOD CALLED THE DRY LAND EARTH.

אַמַּאי אִקְרֵי יַבָּשָׁה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק הַיְינוּ דִכְתִיב (דברים ט״ז:ג׳) לֶחֶם עוֹנִי לֶחֶם עָנִי כְּתִיב. וּבְגִין דְּאִיהוּ לֶחֶם עָנִי אִקְרֵי יַבָּשָׁה. וְשָׁאִיב בְּגַוָּוהּ כָּל מֵימִין דְּעָלְמָא וְאִיהִי יְבֵשָׁא הֲוֵי. עַד דְּאֲתַר דָּא אִמְלֵי לָהּ וּכְדֵין נַגְדִין מַיָא אוֹרַח דְּאִנּוּן מְקוֹרוֹת. The earth is called “dry” because it is “bread of the poor one” (Yesod), and it remains dry until this place fills it, and then the waters commence to flow from their sources.’

וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים דָּא הוּא בֵּית כְּנִישׁוּת מַיִין דִּלְעֵילָא דְּתַמָּן מִתְכַּנְשִׁין כָּל מַיָא וּמִתַּמָּן נָגְדִין וְנָפְקִין. אָמַר רִבִּי חִיָּיא מִקְּוֵה הַמַיִם דָּא צַדִּיק. דְּכַד מָטָא לְמִקְוֵה הַמַּיִם כְּתִיב וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב וּכְתִיב, (ישעיהו ג׳:י׳) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. (וכן אור קדמאה טוב אקרי. וכן כלהו כתיב בהו כי טוב. בר יומא תניינא דלא כתיב ביה כי טוב). רִבִּי יוֹסֵי אָמַר יִשְׂרָאֵל מִקְוֵה אִיהוּ. דִּכְתִיב, (ירמיהו י״ז:י״ג) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ. AND THE GATHERING TOGETHER OF THE WATERS CALLED HE SEAS. This is the upper reservoir of the waters where they are all collected and from which they all flow and issue forth. R. Hiya said: ‘The gathering place of the waters is the Zaddik (righteous one), because it is written in connection with it, AND GOD SAW THAT IT WAS GOOD, and it is written elsewhere, “say ye of the righteous that he is good” (Is. 3, 10).’

רִבִּי חִיָּיא אָמַר דָּא צַדִּיק. הַיְנוּ דִּכְתִיב קָרָא יַמִּים. בְּגִין דִּנְחָלִין ומַבּוּעִין וּנְהָרִין כֻּלְהוּ נָטִיל לוֹן וְאִיהוּ מְקוֹרָא דְּכֹלָּא וְאִיהוּ נָטִיל כֹּלָּא בְּגִינֵי כָּךְ יַמִּים. וְעַל דָּא וַיַּרְא אֱלהִים כִּי טוֹב וּכְתִיב, (ישעיהו ג׳:י׳) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. R. Jose said: ‘This Zaddik is also referred to in the words, “he called seas”, because he takes all the streams and sources and rivers and he is the source of all; hence he is called “waters”. Hence it says: AND GOD SAW THAT IT WAS GOOD.

וּבְגִין דְּאִתְרְשִׁים אִיהוּ אַפְרִישׁ בֵּין יוֹמָא קַדְמָאָה לִתְלִיתָאָה וְלָא אִתְּמָר כִּי טוֹב בְּגַוַיְיהוּ. דְּהָא בְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה עָבְדַּת אַרְעָא אִיבִין מֵחֵילָא דְּהַאי צַדִּיק. דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר אֱלהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי. מַאי עֵץ פְּרִי. דָּא עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע דְּאִיהוּ עָבִיד אִיבִּין וּפֵרִין. עוֹשֶׂה פְּרִי דָּא צַדִּיק יְסוֹד דְּעָלְמָא. And since the Zaddik is designated with the words “that it is good”, there is a gap between the first and the third days, and on the day between it is not written, “that it was good”, since on the third day the earth brought forth produce from the impulse of that Zaddik, as it is written, AND GOD SAID, LET THE EARTH PUT FORTH GRASS, HERB YIELDING SEED, AND FRUIT TREE BEARING FRUIT AFTER ITS KIND. By “fruit tree” is meant the tree of the knowledge of good and evil, which put forth blossoms and fruit. “Bearing fruit” is the Zaddik, the basis of the world.

לְמִינוֹ דְּכָל בְּנֵי נְשָׁא דְּאִית לוֹן רוּחָא קַדִּישָׁא. דְּאִיהוּ אִיבָּא דְּהַהוּא אִילָנָא רָשִׁים בְּהוּ רְשִׁימָא לְמִינוֹ. וּמַאי אִיהוּ, בְּרִית קֹדֶשׁ בְּרִית שָׁלוֹם. וּבְנֵי מְהֵימְנוּתָא לְמִינוֹ, לְמִינוֹ עָאלִין וְלָא מִתְפָּרְשָׁן מִנִּיהּ. וְצַדִּיק עוֹשֶׂה פְּרִי הוּא. וְהַהוּא אִילָנָא אִתְעַבְרַת וְאַפִּיקַת הַהוּא פְּרִי לְמִינוֹ. לְמִינוֹ דְּהַהוּא עוֹשֶׂה פְּרִי דְיֶהוֵי כַּוָּותֵיהּ. “After its kind” means that all human beings who have in them the spirit of holiness which is the blossom of that tree are stamped as being of its kind. This stamp is the covenant of holiness, the covenant of peace, and the faithful enter into that kind and do not part from it. The Zaddik generates, and that tree conceives and brings forth fruit after his kind, i.e. after the kind of the producer, so as to be like him.

זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּדָמֵי לְאִמֵּיהּ וְלְאֲבוֹי. וְעַל כֵּן רְשִׁימָא קַדִּישָׁא בְּיוֹמָא תְּמִינָאָה בְּגִין דְּיִדְמֵי לְאִמֵּיהּ. (בגין דהיא דרגא תמינאה וההיא נפשא דפרח מנה אצטריכת לאתחזאה קמה לתמניא יומין) וְכַד אִתְפְּרָעַת וְאִתְגַּלְיָיא רְשִׁימָא קַדִּישָׁא בְּגִין דְּיִדְמֵי לְאֲבוֹי. וְעַל דָּא עֵץ פְּרִי דָּא אִמָּא. עוֹשֶׂה פְּרִי דָּא בְּרִית קֹדֶשׁ אֲבוֹי. לְמִינוֹ דְּיִדְמֵי לֵיהּ וְאִתְרְשִׁים בֵּיהּ. Blessed he that resembles these his mother and his father. The holy seal is therefore set upon him on the eighth day that he may resemble his “mother” (who is the eighth grade), and the flesh is turned back to show the holy seal in order that he may resemble the “father”. So by “fruit tree” we understand the mother, by “producing” the father, by “fruit” the holy covenant, and by “to its kind”, the resemblance to the father.

אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ. זַרְעוֹ בוֹ. זֶרַע בּוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ. מַאי זַרְעוֹ בוֹ. אֶלָּא זֶרַע וָא"ו בּוֹ. עַל הָאָרֶץ הָכִי הוּא וַדַּאי. דְּהָא הַהוּא זַרְעָא אַשְׁדֵי עַל אַרְעָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּאִנּוּן קַדִּישִׁין וְדַמְיָין לְקַדִּישִׁין. וְעַל דָּא וַדַּאי כְּתִיב, (ישעיהו ס׳:כ״א) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים. כֻּלָּם צַדִּיקִים וַדַּאי. דְּהָא מֵהָנֵי נָפְקוּ וּלְהָנֵי דַּמְיָין. זַכָּאִין אִנּוּן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאֲתֵי. WHOSE SEED IS IN IT UPON THE EARTH. Instead of zar’o (whose seed), we may read zera’vau (the seed of Vau), which has literally been cast upon the earth. Blessed is the lot of Israel, who are holy and resemble the holy angels, wherefore it is written, “and thy people are all righteous” (Is. 60, 21), truly righteous, for from such they issue and such they resemble. Happy they in this world and in the world to come.’

אָמַר רִבִּי יִצְחָק כְּתִיב, (תהילים ל״ג:ו׳) בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. אִלֵּין שְׁמַיָא דִלְתַתָּא דְּאִתְעֲבִידוּ בִּדְבַר שָׁמַיִם דִּלְעֵילָא. בְּרוּחַ. דְּאַפִּיק קָלָא עַד דְּמָטֵי לְהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק וְלָא פָּסְקִין מֵימוֹי לְעָלְמִין. וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. כֻּלְהוּ תַּתָּאֵי קָיְימִין בְּרוּחַ דְּאִיהוּ דְּכַר. R. Isaac said: ‘It is written, “By the word of the Lord the heavens were made and by the breath of his mouth all their hosts.” The “heavens” mentioned here are the lower heavens, which were made by the word of the upper heavens, through the spirit which sent forth a voice until it reached that stream which issues and flows perennially. By “all their hosts” is meant the lower world, which exists through that “breath”, which is male.

(תהילים ק״ד:י״ג) מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ. מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו. מָאן עֲלִיּוֹתָיו כִּדְקָאֲמָרָן. דִּכְתִיב, (תהילים ק״ד:י״ג) הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו. מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ. רָזָא דְהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק לְתַתָּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב עוֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ וְגו' וְהָא אִתְּמָר: A similar lesson is derived from the verse, “Who watereth the mountains from his upper chambers, the earth is full of the fruit of thy works” (Ps. 104, 13). The “upper chambers” we have already explained, and the term can be further illustrated by the verse, “Who lays the beams of his upper chambers in the waters.” The expression “the fruit of thy works” alludes to that stream which ever flows and issues forth; hence it is written, “Yielding fruit whose seed is in it,” as explained.’

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. יְהִי מְאֹרֹת חָסֵר. רִבִּי חִזְקִיָּה אוֹמֵר מְאוֹרֹת דְּשַׁרְיָא בֵּיהּ תּוּקְפָא דְדִינָא. קִילְטָא דְדִינָא. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר יְהִי מְאֹרֹת לְתַתָּא אִיהִי סִיהֲרָא דְּבָהּ תַּלְיָא אַסְכָּרָה לְרַבְיֵי עָלְמָא. וּבָהּ תַּלְיָא מְאֹרֹת. בְּגִין דְּאִיהִי נְהוֹרָא זוּטְרָא מִכָּל נְהוֹרִין. וְזִמְנִין דְּאִתְחַשְּׁכָא וְלָא מְקַבְּלָא נְהוֹרָא. LET THERE BE LIGHTS IN THE FIRMAMENT OF THE HEAVEN TO GIVE LIGHT UPON THE EARTH. The word meoroth (lights) is written defectively. R. Hizkiah says that this indicates that this firmament is the home of the rigour of justice. R. Jose says that the defective spelling indicates the lowest, namely the moon, which is the cause of croup in children. It is also the cause of other misfortunes, because it is the smallest of all the luminaries, and sometimes it is obscured and receives no light at all.

בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. דָּא הוּא רְקִיעָא דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְכֻלְהוּ. בְּגִין דְּנָטִיל כָּל נְהוֹרִין וְהוּא נָהִיר לְהַאי נְהוֹרָא דְּלָא נָהֲרָא (והיא תליא ביה בגין דאתדבק בה ההוא מארה וביה תליין לתתא כל אנון זיינין אחרנין בגין זעירו דנהורא). IN THE FIRMAMENT OF HEAVEN. This is the firmament which includes all the others, since it receives all lights and it illumines the one which has no light of its own.

רִבִּי יִצְחָק אָמַר וְאַפִּיק (נ"א ואפילו) הַאי רְקִיעָא דְּלָא נָהִיר. וְקָרִינָן לֵיהּ מַלְכוּת שָׁמַיִם וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶרֶץ הַחַיִּים. הַשָּׁמַיִם אִיהוּ (דנהיר) הַאי רָקִיעַ. בְּגִינֵי כָּךְ יְהִי מְאֹרֹת חָסֵר ו'. מַאי טַעְמָא דְּהָא בְּלָא וָא"ו מוֹתָא הוּא בְּעָלְמָא. R. Isaac said: ‘Even that firmament which has no light of its own is called by us “the kingdom of heaven” and “the land of Israel” and “the land of the living”. It is the heaven which illumines this firmament. Hence the word meoroth is written defectively, to show that without Vau there would be death to the world.

יְהִי מְאֹרֹת כֹּלָּא בֵּיהּ תַּלְיָא לְאַכְלָלָא לִילִית בְּעָלְמָא. כְּתִיב, (איוב ג׳:י״ט) קָטָן וְגָדוֹל שָׁם הוּא. וּכְתִיב, (ישעיהו ל״ג:כ״א) כִּי אִם שָׁם אַדִּיר יְיָ לָנוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיה ל״ד:י״ד) אַךְ שָׁם הִרְגִיעָה לִילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ. Everything is included in it, and through it Lilith also finds a place in the world. (We derive this from the recurrence of the word “there” in the sentences: “the small and the great are there” (Job. 3, 19). “The Lord shall be with us there in majesty” (Is. 33, 21), and “Lilith reposeth there” (Is. 34, 14).’)

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר יְהִי מְאֹרֹת. אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְּלָא נַהֲרָא מִגַרְמָהּ. אֶלָּא עַל יְדָא דִּנְהוֹרִין עִלָּאִין דְּנָהֲרִין לָהּ כַּעֲשָׁשִׁיתָא דְּלָקְטָא נְהוֹרָא דְּנָהִיר. כְּתִיב, (יהושע ג׳:י״א) הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. הִנֵּה אֲרוֹן דָּא אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְּלָא נָהֲרָא. הַבְּרִית אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְּנָהֲרָא. הִנֵּה אֲרוֹן דָּא הִיא מְאֹרֹת. אֲרוֹן תֵּיבוּתָא לְאַעֲלָאָה בְּגַוַיהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתַב. הַבְּרִית דָּא שִׁמְשָׁא דְּנָהִיר לָהּ. וְאִיהִי בְּרִית בַּהֲדֵיהּ אֲרוֹן הַבְּרִית דַּיְיקָא. אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. הַבְּרִית דְּאִיהוּ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. R. Eleazar said: ‘The word meoroth (lights), being written defectively, indicates a shining body which has no light of its own, but only reflects the light of other more luminous bodies. It is written: “Behold, the ark of the covenant, the Lord of all the earth” (Josh. 3, 11). The ark here is the “unclear mirror”; the covenant is the “clear mirror”. The ark is the receptacle for the Written Torah, whereas the covenant is the sun that illumines it. The covenant is the “lord of all the earth”; and on its account the ark is also called Adon (lord), which is the same as Adonai (the Lord).

תָּא חֲזֵי, כֹּכָבִים וּמַזָּלוֹת בִּבְרִית קַיָּימִין דְּאִיהוּ (שמשא דקאמרן ודא) רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם דִּרְשִׁימִין בֵּיהּ וּגְלִיפִין בֵּיהּ כֹּכָבִים וּמַזָּלוֹת וּבֵיהּ תַּלְיָין לְאַנְהָרָא. רִבִּי יֵיסָא סָבָא הֲוָה אָמַר הָכִי יְהִי מְאֹרֹת דְּתַלְיָיא בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם וְדָא סִיהֲרָא דְתַלְיָיא בֵּיהּ. כֵּיוָן דִּכְתִיב וְהָיוּ לִמְאוֹרוֹת הָא שִׁמְשָׁא (כאן חסר) וּלְמוֹעֲדִים דְּהָא זִמְנַיָיא וְחַגִּין יְרָחִין וְשַׁבַּתֵּי בְּהוּ תַּלְיָאן וְהֲווּ. Observe that stars and planets exist through a covenant which is the firmament of the heaven, in which they are inscribed and engraved.’ R. Yesa the Elder used to explain thus: ‘The words “let there be lights” refer to the moon, which is suspended in the firmament of the heaven. The words “and let them be for lights” indicate the sun. “They shall be for seasons”, because seasons, holydays, new-moons and Sabbaths are determined by them.

וְכֹלָּא בַּעֲבִידְתָּא קַדְמָאָה עִלָּאָה. דִּשְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא אִתְאַחִיד בֵּיהּ. וְאִיהוּ הוּא כֹּלָּא. שִׁבְעָה כֹּכְבֵי אִנּוּן לָקֳבֵל שִׁבְעָה רְקִיעִין וְכֻלְהוּ מַדְּבְרֵי עָלְמָא. וְעָלְמָא עִלָּאָה עֲלַיְיהוּ. וּתְרֵין עָלְמִין נִינְהוּ עָלְמָא עִלָּאָה וְעָלְמָא תַּתָּאָה. תַּתָּאָה כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָא דִּכְתִיב, (דבה הימים א טז) מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. מֶלֶךְ עִלָּאָה. וּמֶלֶךְ תַּתָּאָה. There are seven planets corresponding to seven firmaments, and by all the world is regulated. The supernal world is above them. There are two worlds, an upper world and a lower world, the lower being on the pattern of the upper. There is a higher king and a lower king.

(תנינן) כְּתִיב יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלָךְ יְיָ יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. יְיָ מֶלֶךְ לְעֵילָא. יְיָ מָלָךְ בְּאֶמְצָעִיתָא. ה' יִמְלוֹךְ לְתַתָּא. רִבִּי אַחָא אָמַר יְיָ (נ"א דא חכמה עילאה) מֶלֶךְ דָּא עָלְמָא עִלָּאָה דְּאִיהוּ עָלְמָא דְּאֲתֵי. יְיָ מָלָךְ דָּא תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל. יְיָ יִמְלוֹךְ דָּא אֲרוֹן הַבְּרִית (נ"א רבי אחא אמרז יי מלך דא חכמה עלאה. יי מלך דא עלמא עלאה דאתי. יי ימלוך דא תפארת ישראל). It is written: “The Lord reigneth, the Lord hath reigned, the Lord will reign for evermore”, i.e. “the Lord reigneth” above, “the Lord hath reigned” in the middle, “the Lord will reign” below.’ R. Aha said: ‘“The Lord” refers to the supernal Wisdom; “reigneth”, to the supernal world which is the world to come. “The Lord hath reigned” refers to the “beauty of Israel”; “the Lord will reign” signifies the ark of the covenant.

אֲתָא זִמְנָא אָחֳרָא דָּוִד וְאַהֲדַר לוֹן מִתַּתָּא לְעֵילָא. וְאָמַר (תהילים י׳:ט״ז) יְיָ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד. יְיָ מֶלֶךְ לְתַתָּא. עוֹלָם בְּאֶמְצָעִיתָא. וָעֶד לְעֵילָא. דְּתַמָּן וִיעוּדָא וְקִיּוּמָא וְאַשְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא. מֶלֶךְ לְעֵילָא יִמְלוֹךְ לְתַתָּא. At another time David reversed the order and said, “The Lord is king for ever and ever” (Ps. 10, 16), i.e. “the Lord is king”, below, “for ever”, in the middle, “and ever”, above, for there is the reunion and the perfection of all. God “is king” above, and “will reign” below.’

רִבִּי אַבָּא אָמַר כָּל הָנֵי מְאוֹרוֹת כֻּלְהוּ מִתְחַבְּרָן בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ לְאַנְהָרָא עַל אַרְעָא. מָאן הוּא רְקִיעָא דְּנָהִיר עַל אַרְעָא. הוֵי אֵימָא דָּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק מֵעֵדֶן דִּכְתִיב וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. R. Abba said: ‘All those lights are collected in the firmament of the heaven to give light on the earth. What is this firmament that gives light upon the earth? It is, of course, that stream which flows and issues forth from Eden, as it is written, “And a river went forth from Eden to water the garden.”

תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּסִיהֲרָא שָׁלְטָא וְאִתְנְהִיר מֵהַהוּא נַהֲרָא דְּנָגִיד וְנָפִיק. כָּל אִנּוּן שְׁמַיָא דִּלְתַתָּא וְחֵילֵיהוֹן כֻּלְהוֹן אִתּוֹסְפָן נְהוֹרָא. וְכֹכְבַיָא דִּמְמַנָּן עַל אַרְעָא כֻּלְהוּ שָׁלְטִין וּמְגַדְּלִין צְמָחִים וְאִילָנִין. וְעָלְמָא אִתְרַבֵּי בְּכֻלְהוּ. וְאֲפִילּוּ מַיָא וְנוּנֵי יַמָּא כֻּלְהוּ בִּרְבוּ יַתִּיר. וְכַמָּה גַּרְדִּינִי נִימוּסִין שָׁאטָן בְּעָלְמָא. בְּגִין דְּכֻלְהוּ בְּחֶדְוָה בִּרְבוּ חֵילָא. כַּד חֶדְוָה הוּא בְּבֵי מַלְכָּא אֲפִילוּ אִנּוּן מִבֵּי תַּרְעֵי. וְאֲפִילוּ אִנּוּן מִדְּבֵי טַרְנָשֵׁי (נ"א טרטשי). כֻּלְהוּ חָדָן וְשָׁטָאן בְּעָלְמָא. וְרַבְיֵי דְּעָלְמָא בַּעֲיָין לְאִסְתַּמְּרָא. For when the moon is dominant and is illumined by that stream which flows and issues forth, all the lower heavens and their hosts receive increased light, and the stars which have charge of the earth all function and cause plants and trees to grow, and enrich the earth, and even the waters and the fishes of the sea are more productive. Many emissaries of divine justice also traverse the world, because all are in good spirits and full of energy when there is gladness in the king’s palace, and even the beings which hover on the outskirts are glad and fly about the world; and therefore it is necessary to take special care of young children.’

רִבִּי אַחָא אָמַר. וַיִּתֵן אוֹתָם אֱלהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וְכַד כֻּלְהוֹן קַיָּימִין בֵּיהּ כְּדֵין חֶדְוָותָא דָּא עִם דָּא, כְּדֵין סִיהֲרָא אַזְעִירַת נְהוֹרָא מִקַּמֵּי שִׁמְשָׁא. כָּל מַה דְּנָטִיל בְּגִין לְאַנְהָרָא לָהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. AND GOD SET THEM IN THE FIRMAMENT OF THE HEAVEN. R. Aha said: ‘When all of them were there they rejoiced in one another. Then the moon diminished its light in presence of the sun; all the light which it receives from the sun is to shine upon the earth, as it is written, “to give light upon the earth”.’

רַב יִצְחָק אָמַר כְּתִיב, (ישעיהו ל׳:כ״ו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים. מָאן שִׁבְעַת הַיָּמִים. אִלֵּין אִנּוּן שִׁבְעַת יוֹמִין דִּבְרֵאשִׁית. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר אִלֵּין אִנּוּן שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים. R. Isaac said: ‘It is written, “The light of the moon shall be as the light of the sun, and the light of the sun as the light of the seven days” (Is. 30, 26). These seven days are the seven days of the Creation.’

מִלּוּאִים וַדַּאי. בְּגִין דְּהַהוּא זִמְנָא אִתְבַּסַּם עָלְמָא וְאִתְהַדַּר בְּאַשְׁלָמוּתֵיהּ וְלָא אִתְפְּגִים סִיהֲרָא בְּגִין חִוְיָא בִּישָׁא דִּכְתִיב בֵּיהּ (משלי ט״ז:כ״ח) וְנַרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. וְאֵימָתַי יְהֵא דָּא בְּזִמְנָא דִּכְתִיב, (ישעיהו כ״ה:ח׳) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח. וּכְדֵין כְּתִיב, (זכריה י״ד:ט׳) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד: R. Judah said: ‘They are the seven days of the consecration of the Tabernacle, when the world was restored to its original completeness, and the moon was not impaired by the evil serpent. This will again be at the time when “God shall swallow up death for ever” (Is. 25, 8), and then “the Lord will be one and his name one”.’

רִבִּי אַבָּא פָּתַח (תהילים ק״ד:ג׳) הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו וְגו' בַּמַיִם אִלֵּין מַיִין עִלָּאִין דְּכֹלָּא דְּבְּהוּ תַּקִּין בֵּיתָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (משלי כ״ד:ג׳) בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן. R. Abba illustrated from the text: ‘Who lays the beams of his upper chambers in the waters, etc.” (Ps. 104, 3), the “waters” mentioned here being the supernal waters through which the “house” was built up, as it is written, “through wisdom a house is builded and through understanding it is established” (Prov. 24, 3).

הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ. רִבִּי יֵיסָא סָבָא פָּלִיג עָבִים עָ"ב יָ"ם. עָב דְּאִיהוּ חשֶׁךְ שְׂמָאלָא דְּקַיְימָא עַל יָם דָּא. הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ דָּא רוּחָא דְּמַקְדְּשָׁא עִלָּאָה. וְרָזָא דָא (שמות כ״ה:י״ח) שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב. כְּתִיב (תהילים י״ח:י״א) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעוֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב חַד לְבָתַר אִיגְלֵי עַל כַּנְפֵי רוּחַ וְעַד דְּהַאי אִתְעַר לָא אִתְגְּלִי בְּהַאי. In the following clause, “Who makes the clouds his chariot”, R. Yesa divided the word abim (clouds) into ab (cloud), and yam (sea), interpreting it to mean “the cloud”, viz. darkness from the Left, “resting on this sea”. “Who walketh upon the wings of the wind”: this is the spirit of the supernal sanctuary….

רִבִּי יוֹסֵי אָמַר כְּתִיב, (איוב כ״ח:כ״ה) וּמַיִם תִּכֵּן בַּמִּדָּה. בַּמִּדָּה מַמָּשׁ אַתְקִין לְהוּ כַּד מָטוּן לְגַוָּוהּ. וְאִנּוּן תִּקּוּנָא דְעָלְמָא כַּד מָטוּ מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה. אָמַר רִבִּי אַבָּא כָּךְ הֲווּ קַדְמָאֵי אָמְרֵי כַּד הֲווּ מָטָאן לְהַאי אֲתַר מְרַחֲשָׁן שִׁפְוָון דְּחַכִּימִין וְלָא אָמָרִין מִדִּי בְּגִין דְּלָא יִתְעַנְשׁוּן. R. Jose said: ‘It is written, “and he meteth out waters by measure” (middah), implying that God literally measured them out, so that they were for the well-being of the world when they came from the side of Geburah (Force).’ R. Abba said: ‘When the scholars of old came to this place, they used to say: “The lips of the wise move but they say nothing lest they bring down punishment on themselves”.’

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אָת קַדְמָאָה דְּאַתְוָון הֲוָה שַׁטְיָא עַל אַנְפּוֹי דְּקִיטְרָא דַכְיָא וְאִתְעַטַּר מִלְּרַע מִלְּעֵילָא וְסָלִיק וְנָחִית וּמַיָא מִתְגַּלְּפֵי בְּגִלּוּפַיְיהוּ וּמִתְיַישְׁבָן בְּדוּכְתַּיְיהוּ וְאִתְכְּלִילוּ חַד בְּחַד. וְכֵן אַתְוָון כֻּלְהוּ כְּלִילָן דָּא בְּדָא וּמִתְעַטְּרָן דָּא בְּדָא עַד דְּאִתְבְּנֵי עֲלַיְיהוּ בִּנְיָינָא וִיסוֹדָא. R. Eleazar said: ‘The first of the letters was flitting over the face of the ethereal expanse, and was crowned above and below, and went up and down, and the waters were graven into their shapes and were settled in their places, and enfolded in one another; and so all the letters were combined with one another and crowned with one another until a firm building was erected on them.

וְכַד אִתְבְּנִיאוּ כֻּלְהוּ וְאִתְעַטְּרוּ. הֲווּ מַיִין עִלָּאִין מִתְעָרְבִין בְּמַיִין תַּתָּאִין וַאֲפִיקוּ בֵּיתָא דְעָלְמָא (ועל דא אפיקו תרין נהורין חד דאקרי ארץ ונהורא דאקרי שמים) וְעַל דָּא ב' אִתְחַזֵּי בְּרִישָׁא וּמַיִין סָלְקִין וְנָחֲתִין עַד דְּהַאי רָקִיעַ הֲוָה וְאַפְרִישׁ לוֹן. וּמַחְלוֹקֶת הֲוָה בַּשֵּׁנִי דְּבֵיהּ אִתְבְּרֵי גֵּיהִנֹּם דְּאִיהוּ נוּרָא דְדָלִיק כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (דברים ד׳:כ״ד) אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא. וְזַמִּין לְאַשְׁרָאָה עַל רֵישַׁיְיהוּ דְּחַיָּיבַיָא. When they were all built and crowned, the upper waters and the lower waters, which were still mingled together, produced the habitation of the world. And the waters continued going up and down until this firmament came into being and separated them. The division took place on the second (day), on which was created Gehinnom, which is a blazing fire, and which is destined to rest upon the heads of sinners.’

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מֵהָכָא כָּל מַחְלוֹקֶת דְּאִיהוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּים. דְּהָא הָכָא מַחְלוֹקֶת דְּאִיהוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם הֲוָה וְשָׁמַיִם בְּהַאי אִתְקַיָּים. לְבָתַר דָּא דִּכְתִיב וַיִּקְרָא אֱלהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וְגו'. בְּקַטְפִירָא דְּעִילִיתָא בְּקִסְטַיְיהוּ שְׁכִיחֵי וְאִתְקַיְימוּ. דְּהָא תָּנִינָן כְּתִיב, (שמות כ״ו:ל״ג) וְהִבְדִּילָה הַפָּרוֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים דַּיְיקָא, דְּהָא אִיהוּ רָקִיעַ דִּמְפָרֵשׁ בְּגוֹ בְּאֶמְצָעִיתָא. Said R. Judah: ‘From this we learn that every division (of opinion) in which both sides act for the glory of heaven endures, since here we have a division which was for the sake of heaven. Through the firmament the heavens were established, as it is written, “and God called the firmament heaven”, since this divides the more from the less holy, like the curtain in the Tabernacle.’

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב לְבָתַר יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד. מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם מַמָּשׁ. אֶל מָקוֹם אֶחָד. לְאֲתַר דְּאִקְרֵי אֶחָד. וְאִיהוּ יַם תַּתָּאָה דְּהָא אִיהוּ אַשְׁלִים לְאֶחָד. וּבְלָּא אִיהוּ לָא אִקְרֵי אֶחָד. וּמַשְׁמַע דִּכְתִיב יִקָּווּ דְּבֵיהּ מִתְכַּנְשִׁין כֻּלְהוּ מַיָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (קהלת א׳:ז׳) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְגו'. LET THE WATERS UNDER THE HEAVEN BE GATHERED: i.e. those “under the heaven” only. TO ONE PLACE: i.e. to the place which is called “one”, namely, the lower sea, which completes the formation of One, and without which God would not be called One.

רִבִּי יֵיסָא אָמַר אֶל מָקוֹם אֶחָד, דָּא אִיהוּ אֲתַר דִּכְתִיב בֵּיהּ (ישעיהו נ״ד:י׳) וּבְרִית שְׁלוֹמִי לא תָמוּט. דְּהָא אִיהוּ נָטִיל כֹּלָּא וְשָׁדֵי בְּיַמָּא וּבֵיהּ אִתְתַּקָּנַת אַרְעָא דִּכְתִיב וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה דָּא הוּא אֶרֶץ. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אָרֶץ. R. Yesa said: “‘One place” is the place of which it is written, “my covenant of peace shall not be removed” (Is. 54, 10), for this takes the Whole and casts it into the sea, whereby the earth is established, as it is written, AND LET THE DRY LAND APPEAR, which is the earth, as it is written, AND GOD CALLED THE DRY LAND EARTH.

אַמַּאי אִקְרֵי יַבָּשָׁה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק הַיְינוּ דִכְתִיב (דברים ט״ז:ג׳) לֶחֶם עוֹנִי לֶחֶם עָנִי כְּתִיב. וּבְגִין דְּאִיהוּ לֶחֶם עָנִי אִקְרֵי יַבָּשָׁה. וְשָׁאִיב בְּגַוָּוהּ כָּל מֵימִין דְּעָלְמָא וְאִיהִי יְבֵשָׁא הֲוֵי. עַד דְּאֲתַר דָּא אִמְלֵי לָהּ וּכְדֵין נַגְדִין מַיָא אוֹרַח דְּאִנּוּן מְקוֹרוֹת. The earth is called “dry” because it is “bread of the poor one” (Yesod), and it remains dry until this place fills it, and then the waters commence to flow from their sources.’

וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים דָּא הוּא בֵּית כְּנִישׁוּת מַיִין דִּלְעֵילָא דְּתַמָּן מִתְכַּנְשִׁין כָּל מַיָא וּמִתַּמָּן נָגְדִין וְנָפְקִין. אָמַר רִבִּי חִיָּיא מִקְּוֵה הַמַיִם דָּא צַדִּיק. דְּכַד מָטָא לְמִקְוֵה הַמַּיִם כְּתִיב וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב וּכְתִיב, (ישעיהו ג׳:י׳) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. (וכן אור קדמאה טוב אקרי. וכן כלהו כתיב בהו כי טוב. בר יומא תניינא דלא כתיב ביה כי טוב). רִבִּי יוֹסֵי אָמַר יִשְׂרָאֵל מִקְוֵה אִיהוּ. דִּכְתִיב, (ירמיהו י״ז:י״ג) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ. AND THE GATHERING TOGETHER OF THE WATERS CALLED HE SEAS. This is the upper reservoir of the waters where they are all collected and from which they all flow and issue forth. R. Hiya said: ‘The gathering place of the waters is the Zaddik (righteous one), because it is written in connection with it, AND GOD SAW THAT IT WAS GOOD, and it is written elsewhere, “say ye of the righteous that he is good” (Is. 3, 10).’

רִבִּי חִיָּיא אָמַר דָּא צַדִּיק. הַיְנוּ דִּכְתִיב קָרָא יַמִּים. בְּגִין דִּנְחָלִין ומַבּוּעִין וּנְהָרִין כֻּלְהוּ נָטִיל לוֹן וְאִיהוּ מְקוֹרָא דְּכֹלָּא וְאִיהוּ נָטִיל כֹּלָּא בְּגִינֵי כָּךְ יַמִּים. וְעַל דָּא וַיַּרְא אֱלהִים כִּי טוֹב וּכְתִיב, (ישעיהו ג׳:י׳) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. R. Jose said: ‘This Zaddik is also referred to in the words, “he called seas”, because he takes all the streams and sources and rivers and he is the source of all; hence he is called “waters”. Hence it says: AND GOD SAW THAT IT WAS GOOD.

וּבְגִין דְּאִתְרְשִׁים אִיהוּ אַפְרִישׁ בֵּין יוֹמָא קַדְמָאָה לִתְלִיתָאָה וְלָא אִתְּמָר כִּי טוֹב בְּגַוַיְיהוּ. דְּהָא בְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה עָבְדַּת אַרְעָא אִיבִין מֵחֵילָא דְּהַאי צַדִּיק. דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר אֱלהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי. מַאי עֵץ פְּרִי. דָּא עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע דְּאִיהוּ עָבִיד אִיבִּין וּפֵרִין. עוֹשֶׂה פְּרִי דָּא צַדִּיק יְסוֹד דְּעָלְמָא. And since the Zaddik is designated with the words “that it is good”, there is a gap between the first and the third days, and on the day between it is not written, “that it was good”, since on the third day the earth brought forth produce from the impulse of that Zaddik, as it is written, AND GOD SAID, LET THE EARTH PUT FORTH GRASS, HERB YIELDING SEED, AND FRUIT TREE BEARING FRUIT AFTER ITS KIND. By “fruit tree” is meant the tree of the knowledge of good and evil, which put forth blossoms and fruit. “Bearing fruit” is the Zaddik, the basis of the world.

לְמִינוֹ דְּכָל בְּנֵי נְשָׁא דְּאִית לוֹן רוּחָא קַדִּישָׁא. דְּאִיהוּ אִיבָּא דְּהַהוּא אִילָנָא רָשִׁים בְּהוּ רְשִׁימָא לְמִינוֹ. וּמַאי אִיהוּ, בְּרִית קֹדֶשׁ בְּרִית שָׁלוֹם. וּבְנֵי מְהֵימְנוּתָא לְמִינוֹ, לְמִינוֹ עָאלִין וְלָא מִתְפָּרְשָׁן מִנִּיהּ. וְצַדִּיק עוֹשֶׂה פְּרִי הוּא. וְהַהוּא אִילָנָא אִתְעַבְרַת וְאַפִּיקַת הַהוּא פְּרִי לְמִינוֹ. לְמִינוֹ דְּהַהוּא עוֹשֶׂה פְּרִי דְיֶהוֵי כַּוָּותֵיהּ. “After its kind” means that all human beings who have in them the spirit of holiness which is the blossom of that tree are stamped as being of its kind. This stamp is the covenant of holiness, the covenant of peace, and the faithful enter into that kind and do not part from it. The Zaddik generates, and that tree conceives and brings forth fruit after his kind, i.e. after the kind of the producer, so as to be like him.

זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּדָמֵי לְאִמֵּיהּ וְלְאֲבוֹי. וְעַל כֵּן רְשִׁימָא קַדִּישָׁא בְּיוֹמָא תְּמִינָאָה בְּגִין דְּיִדְמֵי לְאִמֵּיהּ. (בגין דהיא דרגא תמינאה וההיא נפשא דפרח מנה אצטריכת לאתחזאה קמה לתמניא יומין) וְכַד אִתְפְּרָעַת וְאִתְגַּלְיָיא רְשִׁימָא קַדִּישָׁא בְּגִין דְּיִדְמֵי לְאֲבוֹי. וְעַל דָּא עֵץ פְּרִי דָּא אִמָּא. עוֹשֶׂה פְּרִי דָּא בְּרִית קֹדֶשׁ אֲבוֹי. לְמִינוֹ דְּיִדְמֵי לֵיהּ וְאִתְרְשִׁים בֵּיהּ. Blessed he that resembles these his mother and his father. The holy seal is therefore set upon him on the eighth day that he may resemble his “mother” (who is the eighth grade), and the flesh is turned back to show the holy seal in order that he may resemble the “father”. So by “fruit tree” we understand the mother, by “producing” the father, by “fruit” the holy covenant, and by “to its kind”, the resemblance to the father.

אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ. זַרְעוֹ בוֹ. זֶרַע בּוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ. מַאי זַרְעוֹ בוֹ. אֶלָּא זֶרַע וָא"ו בּוֹ. עַל הָאָרֶץ הָכִי הוּא וַדַּאי. דְּהָא הַהוּא זַרְעָא אַשְׁדֵי עַל אַרְעָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּאִנּוּן קַדִּישִׁין וְדַמְיָין לְקַדִּישִׁין. וְעַל דָּא וַדַּאי כְּתִיב, (ישעיהו ס׳:כ״א) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים. כֻּלָּם צַדִּיקִים וַדַּאי. דְּהָא מֵהָנֵי נָפְקוּ וּלְהָנֵי דַּמְיָין. זַכָּאִין אִנּוּן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאֲתֵי. WHOSE SEED IS IN IT UPON THE EARTH. Instead of zar’o (whose seed), we may read zera’vau (the seed of Vau), which has literally been cast upon the earth. Blessed is the lot of Israel, who are holy and resemble the holy angels, wherefore it is written, “and thy people are all righteous” (Is. 60, 21), truly righteous, for from such they issue and such they resemble. Happy they in this world and in the world to come.’

אָמַר רִבִּי חִיָּיא כְּתִיב, (ירמיהו י׳:י״ב ונא) עוֹשֶׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ. מַאי עוֹשֶׂה אֶרֶץ (בכחו. עשה ארץ מבעי ליה. אלא עושה ודאי תדיר ומתקן קודשא בריך הוא להאי ארץ) דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא. בְּכֹחוֹ דָּא צַדִּי"ק. מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ. תֵּבֵל דָּא אֶרֶץ דִּלְתַתָּא. בְּחָכְמָתוֹ דָּא צֶדֶק דִּכְתִיב וְהוּא (תהילים ט׳:ט׳) יִשְׁפּוֹט תֵּבֵל בְּצֶדֶק. עוֹשֶׂה אֶרֶץ דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהוּא מַתְקִין אַרְעָא וּמַתְקִין אָרְחוֹי. וּבְמָּה. בְּכֹחוֹ כִּדְקָאֲמָרָן. R. Hiya said: ‘It is written, “God maketh the earth by his strength” (Jer. 10, 12). He who “maketh the earth” is the Holy One, blessed be He, above; “by his strength” means by the Zaddik; “he establishes the universe”, this is the earth beneath; “by his wisdom,’, refers to Zedek (justice). Also it is written, “makes the earth”, and not “made”, because God constantly regulates the earth and its activities through the agency of His “strength”, as just explained…

אָמַר רִבִּי יִצְחָק כְּתִיב, (תהילים ל״ג:ו׳) בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. אִלֵּין שְׁמַיָא דִלְתַתָּא דְּאִתְעֲבִידוּ בִּדְבַר שָׁמַיִם דִּלְעֵילָא. בְּרוּחַ. דְּאַפִּיק קָלָא עַד דְּמָטֵי לְהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק וְלָא פָּסְקִין מֵימוֹי לְעָלְמִין. וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. כֻּלְהוּ תַּתָּאֵי קָיְימִין בְּרוּחַ דְּאִיהוּ דְּכַר. R. Isaac said: ‘It is written, “By the word of the Lord the heavens were made and by the breath of his mouth all their hosts.” The “heavens” mentioned here are the lower heavens, which were made by the word of the upper heavens, through the spirit which sent forth a voice until it reached that stream which issues and flows perennially. By “all their hosts” is meant the lower world, which exists through that “breath”, which is male.

(תהילים ק״ד:י״ג) מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ. מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו. מָאן עֲלִיּוֹתָיו כִּדְקָאֲמָרָן. דִּכְתִיב, (תהילים ק״ד:י״ג) הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו. מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ. רָזָא דְהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק לְתַתָּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב עוֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ וְגו' וְהָא אִתְּמָר: A similar lesson is derived from the verse, “Who watereth the mountains from his upper chambers, the earth is full of the fruit of thy works” (Ps. 104, 13). The “upper chambers” we have already explained, and the term can be further illustrated by the verse, “Who lays the beams of his upper chambers in the waters.” The expression “the fruit of thy works” alludes to that stream which ever flows and issues forth; hence it is written, “Yielding fruit whose seed is in it,” as explained.’

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. יְהִי מְאֹרֹת חָסֵר. רִבִּי חִזְקִיָּה אוֹמֵר מְאוֹרֹת דְּשַׁרְיָא בֵּיהּ תּוּקְפָא דְדִינָא. קִילְטָא דְדִינָא. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר יְהִי מְאֹרֹת לְתַתָּא אִיהִי סִיהֲרָא דְּבָהּ תַּלְיָא אַסְכָּרָה לְרַבְיֵי עָלְמָא. וּבָהּ תַּלְיָא מְאֹרֹת. בְּגִין דְּאִיהִי נְהוֹרָא זוּטְרָא מִכָּל נְהוֹרִין. וְזִמְנִין דְּאִתְחַשְּׁכָא וְלָא מְקַבְּלָא נְהוֹרָא. LET THERE BE LIGHTS IN THE FIRMAMENT OF THE HEAVEN TO GIVE LIGHT UPON THE EARTH. The word meoroth (lights) is written defectively. R. Hizkiah says that this indicates that this firmament is the home of the rigour of justice. R. Jose says that the defective spelling indicates the lowest, namely the moon, which is the cause of croup in children. It is also the cause of other misfortunes, because it is the smallest of all the luminaries, and sometimes it is obscured and receives no light at all.

בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. דָּא הוּא רְקִיעָא דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְכֻלְהוּ. בְּגִין דְּנָטִיל כָּל נְהוֹרִין וְהוּא נָהִיר לְהַאי נְהוֹרָא דְּלָא נָהֲרָא (והיא תליא ביה בגין דאתדבק בה ההוא מארה וביה תליין לתתא כל אנון זיינין אחרנין בגין זעירו דנהורא). IN THE FIRMAMENT OF HEAVEN. This is the firmament which includes all the others, since it receives all lights and it illumines the one which has no light of its own.

רִבִּי יִצְחָק אָמַר וְאַפִּיק (נ"א ואפילו) הַאי רְקִיעָא דְּלָא נָהִיר. וְקָרִינָן לֵיהּ מַלְכוּת שָׁמַיִם וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶרֶץ הַחַיִּים. הַשָּׁמַיִם אִיהוּ (דנהיר) הַאי רָקִיעַ. בְּגִינֵי כָּךְ יְהִי מְאֹרֹת חָסֵר ו'. מַאי טַעְמָא דְּהָא בְּלָא וָא"ו מוֹתָא הוּא בְּעָלְמָא. R. Isaac said: ‘Even that firmament which has no light of its own is called by us “the kingdom of heaven” and “the land of Israel” and “the land of the living”. It is the heaven which illumines this firmament. Hence the word meoroth is written defectively, to show that without Vau there would be death to the world.

יְהִי מְאֹרֹת כֹּלָּא בֵּיהּ תַּלְיָא לְאַכְלָלָא לִילִית בְּעָלְמָא. כְּתִיב, (איוב ג׳:י״ט) קָטָן וְגָדוֹל שָׁם הוּא. וּכְתִיב, (ישעיהו ל״ג:כ״א) כִּי אִם שָׁם אַדִּיר יְיָ לָנוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיה ל״ד:י״ד) אַךְ שָׁם הִרְגִיעָה לִילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ. Everything is included in it, and through it Lilith also finds a place in the world. (We derive this from the recurrence of the word “there” in the sentences: “the small and the great are there” (Job. 3, 19). “The Lord shall be with us there in majesty” (Is. 33, 21), and “Lilith reposeth there” (Is. 34, 14).’)

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר יְהִי מְאֹרֹת. אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְּלָא נַהֲרָא מִגַרְמָהּ. אֶלָּא עַל יְדָא דִּנְהוֹרִין עִלָּאִין דְּנָהֲרִין לָהּ כַּעֲשָׁשִׁיתָא דְּלָקְטָא נְהוֹרָא דְּנָהִיר. כְּתִיב, (יהושע ג׳:י״א) הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. הִנֵּה אֲרוֹן דָּא אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְּלָא נָהֲרָא. הַבְּרִית אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְּנָהֲרָא. הִנֵּה אֲרוֹן דָּא הִיא מְאֹרֹת. אֲרוֹן תֵּיבוּתָא לְאַעֲלָאָה בְּגַוַיהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתַב. הַבְּרִית דָּא שִׁמְשָׁא דְּנָהִיר לָהּ. וְאִיהִי בְּרִית בַּהֲדֵיהּ אֲרוֹן הַבְּרִית דַּיְיקָא. אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. הַבְּרִית דְּאִיהוּ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. R. Eleazar said: ‘The word meoroth (lights), being written defectively, indicates a shining body which has no light of its own, but only reflects the light of other more luminous bodies. It is written: “Behold, the ark of the covenant, the Lord of all the earth” (Josh. 3, 11). The ark here is the “unclear mirror”; the covenant is the “clear mirror”. The ark is the receptacle for the Written Torah, whereas the covenant is the sun that illumines it. The covenant is the “lord of all the earth”; and on its account the ark is also called Adon (lord), which is the same as Adonai (the Lord).