Tetzaveh
Tetzaveh somebodyChapter 01
Chapter 01 somebodyTetzaveh 1:1-7 (Chapter 01) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 1:1-7 (Chapter 01) (Tetzaveh) (Zohar) somebody(שמות כ״ז:כ׳) וְאַתָּה תְּצַוֵּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגו'. וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְגו'. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, מַאי שְׁנָא הָכָא מִבְכָל אֲתָר, דִּכְתִּיב וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. וְאַתָּה תְּצַוֵּה אֶת בְּנִי יִשְׂרָאֵל. (שמות ל׳:כ״ג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר. אֶלָּא כֹּלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ, לְאַכְלְלָא שְׁכִינְתָּא בַהֲדֵיהּ. AND THOU SHALT COMMAND THE CHILDREN OF ISRAEL:… AND THOU BRING NEAR UNTO THEE AARON THY BROTHER. Said R. Hiya: What is the significance of the expression “and thou” in these and other passages, e.g., “And thou shalt speak unto all that are of a wise heart” (XXVIII, 3); “And thou take unto thee principal spices” (Ex. 30, 23)? In all cases it contains a reference to the supernal world, indicating that the Shekinah is joined with Moses.’
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, נְהוֹרָא עִלָּאָה, וּנְהוֹרָא תַּתָּאָה כָּלִיל כַּחֲדָא, אִקְרֵי (קל"ח ע"ב) וְאַתָּה. כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (נחמיה ט׳:ו׳) וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. וְעַל דָּא לָא כְּתִיב, וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךְ. וְצִוִיתָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְדִבַּרְתָּ אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. בְּגִין דְּהַהוּא זִמְנָא שַׁרְיָא שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא, וְאִשְׁתָּתַּף כֹּלָּא כַּחֲדָא, לְשַׁרְיָא עַל אוּמָנוּתָא דְּעוֹבָדָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מֵהָכָא, (שמות ל״ו:א׳) אֲשֶׁר נָתַן יְיָ' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה. Said R. Isaac: ‘The upper and the lower lights, when united, are designated “and thou”, as, for instance, in the passage, “and thou givest life to them all”. Therefore it does not say merely “Command”, “Take unto thee”, “speak”, etc., but prefixes the words “And thou”, because at the time of the building of the Tabernacle the Sun united with the Moon, and all the divine aspects were merged into one Whole which should rest upon the holy place and bless the work of its construction.’ R. Eleazar derived the same inference from the words: “Then wrought Bezalel… and every wise-hearted man, in whom the Lord put wisdom and understanding” (Ex. 37, 1).
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מֵהָכָא, וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה. אֲשֶׁר מִלֵּאתִים מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, לְהַהוּא לִבָּא, מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו י״א:ב׳) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ' רוּחַ חָכְמָה וְגוֹ' וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה, דְּשַׁרְיָא שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא דְּכֹלָּא, וְעַל דָּא אִתְרְשִׁים כֹּלָּא בְכָל אֲתָר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִי הָכִי הָנֵי וְאַתָּה וְאַתָּה, הֵיאַךְ מִתְיַישְּׁבָן בִּקְרָאֵי. Said R. Simeon: ‘It can also be proved from the verse, “And thou shalt speak unto all that are of a wise heart, to him whom I have filled with the spirit of wisdom.” Instead of “to him”, we should have expected “to them”, but the singular form refers to the “heart”, which He has filled with the spirit of wisdom, as it is written: “And the spirit of the Lord shall rest upon him, the spirit of wisdom and understanding”, etc. (Isa. 11, 2). Therefore it was necessary to say, “Him whom I have filled with the spirit of wisdom”, in order to show that the Sun united with the Moon in an all-embracing completeness. For the same reason “and thou” is used in all the cases which we have considered.’ Said R. Eleazar: ‘How, then, are all the passages beginning with “and thou” to be understood?’
אָמַר לֵיהּ, כֻּלְּהוּ מִתְיַישְּׁבָן נִינְהוּ. וְאַתָּה הַקְּרֵב אֵלֶיךָ: לְיַחֲדָא בַּהֲדֵיהּ, וּלְקָרְבָא בַּהֲדֵיהּ, רָזָא דִּשְׁמָא קַדִישָׁא כְּדְקָא יֵאוֹת. וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב: בְּגִין דְּכֻלְּהוּ לָא אַתְיָין לְמֶעְבַּד עֲבִידְתָּא, עַד דְּרוּחַ קֻדְשָׁא מְמַלְּלָא בְּגַוַּויְיהוּ, וְלָחַשׁ לוֹן בִּלְחִישׁוּ, וּכְדֵין עַבְדֵי עֲבִידְתָּא. וְאַתָּה תְּצַוֵּה אֶת בְּנִי יִשְׂרָאֵל: רוּחַ קֻדְשָׁא פַּקְדָא עָלַיְיהוּ, וְאַנְהִיר עָלַיְיהוּ, לְמֶעְבַּד עוֹבָדָא בִּרְעוּתָא שְׁלִים. וְאַתָּה קַח לְךָ: כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. (דכתיב) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ, וְהָנִי כֻּלְּהוּ, הָכָא בְּעוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא. דְּכֹלָּא אִתְעָבִיד בְּרָזָא דָּא. R. Simeon replied: ‘In this way: “And thou bring near unto thee Aaron”-to join and unite with him in fitting manner the mystery of the Holy Name; “And thou shalt speak unto all that are of a wise heart”: this indicates that none of them came to do the work of Aaron’s vestments before the Holy Spirit spoke in them bidding them begin: “And thou shalt command the children of Israel that they bring pure oil… for the light”-this indicates that it was the Holy Spirit which urged them to do this and shed its light upon them that they might perform the work with all their heart; “And thou take unto thee principal spices”- this has the same significance as “And thou bring near unto thee Aaron”. In fact, all the repetitions of the phrase “and thou” which occur in connection with the work of the Tabernacle contain this implication.’
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר (תהילים כ״ב:כ׳) וְאַתָּה יְיָ' אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה. וְאַתָּה יְיָ' כֹּלָּא חַד. אַל תִּרְחָק: לְאִסְתַּלְּקָא מִינָן, לְמֶהֱוֵי סָלִיק נְהוֹרָא עִלָּאָה מִתַּתָּאָה. דְּהָא כַּד אִסְתָּלַּק נְהוֹרָא עִלָּאָה מִתַּתָּאָה, כְּדֵין אִתְחֲשָׁךְ כָּל נְהוֹרָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח כְּלַל בְּעָלְמָא. R. Simeon spoke on the verse: “And thou, O Lord, be not far from me; O my strength, haste thou to help me” (Ps. 22, 20). Said he: ‘The two invocations, “And thou, O Lord”, are in effect one. “Be not far”, that is, do not soar away from us aloft, to remove the upper Light from the lower, for when the one separates from the other all light is darkened and removed from the world.
וְעַל דָּא אִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא בְּיוֹמוֹי דְּיִרְמְיָהוּ. וְאַף עַל גַּב דְּאִתְבְּנֵי לְבָתַר, לָא אַהְדָר נְהוֹרָא לְאַתְרֵיהּ כַּדְקָא יֵאוֹת. וְעַל רָזָא דָּא, שְׁמָא דְּהַהוּא נְבִיאָה דְּאִתְנַבֵּי עַל דָּא, יִרְמְיָהוּ. אִסְתַּלְקוּתָא דִּנְהוֹרָא עִלָּאָה, דְּאִסְתָּלַּק לְעֵילָא לְעֵילָּא, וְלָא אַהְדָר לְאַנְהָרָא לְבָתַר כְּדְקָא יֵאוֹת. יִרְמְיָהוּ: אִסְתָּלַּק וְלָא אַהְדָר לְאַתְרֵיהּ, וְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְשָׁא וְאִתְחֲשָׁכוּ נְהוֹרִין. For this cause, indeed, was the Temple destroyed in the time of Jeremiah, and although it was afterwards restored, that Light did not even then return to its place with the same fulness and perfection as before. The very name of that prophet signifies the “going up on high” (Jeremiah; lit. God shall be exalted) of the supernal light, and its continued absence from its place in the earthly sanctuary. Jeremiah himself was removed and never returned to his place, and the Temple was destroyed and the light was darkened;
אֲבָל יְשַׁעְיָהוּ, שְׁמָא גָּרִים לְפוּרְקָנָא, וּלְאַהְדָּרָא נְהוֹרָא עִלָּאָה לְאַתְרִיהּ, (ישעיהו לאנהרא ההוא נהורא עלאה ולמעבד פורקנא) וּלְמִבְנֵי בֵּי מַקְדְשָׁא, וְכָל טָבִין וְכָל נְהוֹרִין, יָהַדְרוּן כְּדִבְּקַדְמֵיתָא. וְעַל דָּא, שְׁמָהָן דִּתְרֵין נְבִיאִין אִלֵּין, קַיְימִין דָּא לָקֳבֵל דָּא, בְּגִין דִּשְׁמָא גָּרִים, וְצֵרוּפָא דְּאַתְוָון דָּא בְּדָא, גַּרְמִין עוֹבָדָא, הֵן לְטָב וְהֵן לְבִישׁ. וְעַל רָזָא דָּא, צֵרוּפָא דְּאַתְוָון דִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין, וְכֵן אָתְוָון בְּגַרְמַיְיהוּ, גַּרְמִין לְאִתְחֲזָאָה רָזִין עִלָּאִין, כְּגַוְונָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּאַתְוָון בְּגַרְמַיְיהוּ, גַּרְמִין רָזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין לְאִתְחֲזָאָה בְּהוּ. but Isaiah’s very name (“The Salvation of the Lord”) is the cause of future redemption and the return of the supernal light to its place and the restoration of the Temple and all the splendour and glory thereof. Therefore the names of these two prophets are thus differentiated, because the name is of great significance and potency, and the combination of letters one with the other operates either for good or for evil. Connected with this mystery is the combination of the letters of the holy names, and even the letters in themselves can be made to reveal supreme mysteries.
Chapter 02
Chapter 02 somebodyTetzaveh 2 (Chapter 02) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 2 (Chapter 02) (Tetzaveh) (Zohar) somebodyרָזָא קַדְמָאָה, יוֹ"ד, נְקוּדָה קַדְמָאָה דְּקַיְּימָא עַל תֵּשַׁע סַמְכִין דְּסַמְכִין לָהּ. וְאִינּוּן קַיְימִין לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא. כְּמָה דְּסוֹפָא דְּמַחֲשָׁבָה, נְקוּדָה בַּתְרָאָה, קַיְּימָא לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא. בַּר דְּהַאי דְּכָר, וְאִיהִי נוּקְבָּא.
וְהַאי קַיְּימָא בְּלָא גּוּפָא, וְכַד קַיְּימָא בִּלְבוּשָׁא, דְּאִתְלָבַּשׁ בְּהוּ, אִיהִי קַיְּימָא עַל תֵּשַׁע סַמְכִין, בְּרָזָא דְּאָת ם בְּלָא עִגּוּלָא. וְאַף עַל גַּב דְּאָת ס' אִיהִי בְּעִגּוּלָא, וְקַיְּימָא בְּעִגּוּלָא. אֲבָל בְּרָזָא דְּאַתְוָון חֲקִיקִן, גּוֹ נְקוּדֵי, טְהִירִין לְעֵילָּא, אִינּוּן בְּרִבּוּעָא, דִּלְתַתָּא אִיהוּ בְּעִגּוּלָא.
הַאי בְּרִבּוּעַ אִיהִי קַיְּימָא בְּשִׁיעוּרָא דְּתֵשַׁע נְקוּדִין, תְּלַת תְּלַת לְכָל סְטָר. וְאִינּוּן בְּשִׁיעוּרָא דְּחוּשְׁבָּנָא תְּמַּנְיָא נְקוּדִין, וְאִינּוּן תֵּשַׁע. וְאִלֵּין אִינּוּן דְּקַיְימִין מֵרָזָא דְּבוּצִינָא בְּרִיבּוּעָא בְּסַמְכִין תִּשְׁעָה לְאָת יוֹ"ד, נְקוּדָה חֲדָא. אִינּוּן תִּשְׁעָה. אִינּוּן תְּמַנְיָא בְּרָזָא דְּאָת ם בְּרִבּוּעָא, כְּגַוְונָא דָּא:: תְלָת תְלָת לְכָל סְטָר
וְדָא אִיהוּ רָזָא : דְּאָת יוֹ"ד נְקוּדָה חֲדָא, וְאַף עַל גַּב דְּאִיהִי נְקוּדָה חֲדָא, דִּיּוּקְנָא דִּילָהּ, רֵישָׁא לְעֵילָּא, וְקוֹצָא לְתַתָּא, וְשִׁיעוּרָא דִּילָהּ תְּלַת נְקוּדִין כְּגַוְונָא דָּא וְעַל דָא אִתְפַּשְׁטוּתָא לְאַרְבַּע סִטְרִין, תְלָת, תְלָת לְכָל סְטָר אִיהִי תֵשַׁע וְאִיהִי תְמַנְיָא.
וְאִלֵּין אִינּוּן סַמְכִין דְּנָפְקִין מֵרָזָא דְּבוּצִינָא, לְמֶהוֵי סַמְכִין לְאָת יוֹ"ד, וְאִלֵּין אִקְרוּן רְתִיכָא דִּילָהּ. וְלָא קַיְּימִין בִּשְׁמָא, בַּר בְּרָזָא דְּתֵשַׁע נְקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא.
וּבְרָזָא דְּסִפְרָא דְּאָדָם, אִתְפְּלָגוּ אִלֵּין תֵּשַׁע דְּאִינּוּן תְּמַנְיָא, בְּצֵרוּפָא דְּאַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, לְצָרְפָא לוֹן וּלְיַחֲדָא לוֹן בְכָל אִינּוּן גַּוְונִין, כַּד נַטְלִין אִלֵּין תְּמַנְיָא דְּאִינּוּן תֵּשַׁע, נַהֲרִין בִּנְהִירוּ דְּאָת ם בְּרִבּוּעָא, וְאַפִּיק נְהוֹרִין תְּמַנְיָא, (ס"א תמניא אתחזון) אִתְחָזוּן וְאַתְוָון תִּשְׁעָה. וְאִתְפַּלְגָּן לְתַתָּא לְנַטְלָא כָּל מַשְׁכְּנָא.
וְאִינּוּן צֵרוּפָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּרָזָא דְּשִׁבְעִין וּתְרֵין אַתְוָון מְחַקְּקָן, דְּנַפְקֵי מֵרָזָא דִּתְלַת גַּוְונִין, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא. וְכֹלָּא מֵרָזָא דִּתְלַת נְקוּדִין, שִׁיעוּרָא דְּאָת יוֹ"ד, דְּאִיהִי לְד' סִטְרִין, וְאִינּוּן תְּמַנְיָא נְקוּדִין, וְאִינּוּן תֵּשַׁע נְקוּדִין, וְאִינּוּן תְּרֵיסַר נְקוּדִין עִלָּאִין. ג' ג' לְכָל סְטָר וּסְטָר, וּמֵהָכָא נַחְתִּין לְתַתָּא בִּתְרֵיסַר לְשִׁית סִטְרִין. וְכַד אִתְחָקְּקָן תְּרֵיסַר אִלֵּין בְּשִׁית סִטְרִין, אִינּוּן שִׁבְעִין וּתְרֵין שְׁמָהָן, רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּשִׁבְעִין וּתְרֵין דְּאִינּוּן שְׁמָא דָּא קַדִּישָׁא.
וְכֹלָּא אִיהוּ סָלִיק בִּרְעוּתָא, דִּסְמִיכוּ דְּמַחֲשָׁבָה בְּאִינּוּן סַמְכִין דְּאָת יוֹ"ד, וְעַל דָּא אַתְוָון בְּצִרוּפַיְּיהוּ, תְּלַת תְּלַת בְכָל צֵרוּפָא דִּילֵיהּ, בְּגִין לְסַלְּקָא בִּרְעוּתָא דְּאָת י', דִּתְלַת נְקוּדִין, כְּמָה דְּאִתְּמַר, וְעַל דָּא לָא אִסְתְּלִיק בִּסְלִיקוּ דְּצֵרוּפָא, אֶלָּא מֵעִקָרָא וְשָׁרְשָׁא דְּרָזָא דְּאִלֵּין סַמְכִין, דְּסַמְכִין לְאָת י' רָזָא דְּאָת ם' בְּרִבּוּעָא, ט' נְקוּדִין, תְּמַנְיָא נְקוּדִין, תְּרֵיסַר נְקוּדִין, שִׁבְעִין וּתְרֵין נְקוּדִין. אִשְׁתְּכַח, דְּכָל רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, קַיְּימָא בְּאָת י', וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא, וְקַיְּימָא בְּרָזָא דְּבוּצִינָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר לְמֶעְבַּד סְמִיכוּ לְכָל אָת וְאָת. וְאִינּוּן סַמְכִין אִינּוּן רְתִיכָא דִּלְהוֹן, דְּכָל אָת וְאָת, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
רָזָא תִּנְיָינָא, אָת ה', דְּקַיְּימָא עַל חֲמִשָּׁה סַמְכִין, דְּסַמְכִין לָהּ, דְּנָפְקִין מֵרָזָא דְּבוּצִינָא, כַּד אִתְכְּנַשׁ לְאִסְתַּלְּקָא לְעֵילָּא, מֵרָזָא (ר"ד ע"א) דְּמִשְׁחָתָא.
אָת דָּא הֵיכְלָא קַדִּישָׁא אִקְרֵי, לְגוֹ, נְקוּדָה דִּקְאַמְרָן. וְכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דִּקְאַמְרָן דְּאָת ם בְּרִבּוּעָא. אֲבָל הָכָא לָא אִתְרְשִׁים בַּר אָת ה', וּרְתִיכָא דִּילָהּ חֲמִשָּׁה סַמְכִין דִּקְאַמְרָן.
דְּכַד בָּטַשׁ נְהִירוּ דְּבוּצִינָא בְּאָת י', אִתְנְהִיר, וּמֵהַהוּא בְּטִישׁוּתָא, אִתְעָבִידוּ אִינּוּן תֵּשַׁע (פנחס רפ"ג ע"ב, תצא ר"ח ע"א) סַמְכִין דִּקְאַמְרָן. וּמִגּוֹ נְהִירוּ דְּאִתְנְהָר אָת י', אִתְפְּשָּׁטוּ תְּלַת נְקוּדִין דְּי'. תְּרֵין לְעֵילָּא, דְּאִינּוּן רֵישָׁא. וְחַד לְתַתָּא, דְּאִיהוּ קוֹצָא דְּי', כְּגַוְונָא דָּא דְּקַאֲמְרָן. כַּד אִתְפְּשָּׁטוּ, תְּרֵין, אִתְעָבִידוּ תְּלַת. חַד אִתְעָבִיד תְּרֵין. וְאִתְפָּשָׁטוּ, וְאִתְעָבִיד חַד הֵיכָלָא. דָּא הֵיכָלָא, לְבָתַר דְּאִתְעָבִיד הֵיכָלָא לְחַד נְקוּדָה קַדְמָאָה, אִתְעָבִיד בִּגְנִיזוּ טָמִיר רָזָא דְּאָת דָּא, וְקַיְּימָא עַל חָמֵשׁ אַחֲרָנִין.
אַרְבְּעָה גְּנִיזִין אִינּוּן, בְּחַד נְקוּדָה דְּקַיְּימָא לְגוֹ בְּאֶמְצָעִיתָא, אִינּוּן חָמֵשׁ. וְאִיהִי ה'. כְּמָה דְּהֵ"א דִּלְתַתָּא, קַיְּימָא עַל אַרְבַּע, וְאִיהִי נְקוּדָה עַל אַרְבַּע, דְּקַיְּימָא בְּגוֹ אֶמְצָעִיתָא. אוּף הָכָא נָמֵי הַאי. וּמַה דְּקַיְּימָא עַל ה' סַמְכִין, הָכִי הוּא וַדַאי, בְּגִין דְּהַאי נְקוּדָה עִלָּאָה, אִיהִי עַל תְּרֵין גַּוְונִין, חַד בִּלְחוֹדוֹי, וְחַד בִּטְמִירוּ.
וּבְסִפְרָא דְּרָזִין דְּחֲנוֹךְ, ה' וַדַאי קַיְּימָא עַל חָמֵשׁ סַמְכִין דְּנָפְקִין מִגּוֹ בּוּצִינָא. וּכְדֵין אַפִּיק חֲמֵשׁ קַיְימִין אַחֲרָנִין, וְאִשְׁתְּכַח הַאי ה' בְּרָזָא דַּעֲשָׂרָה. וְכַד אִתְפַּרְשַׁת, קַיְּימָא ה' דָּא, עַל סַמְכִין, וְאִינּוּן הֲווֹ תְּלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי, בְּחַד דַּרְגָּא דְּאִתּוֹסָף עָלַיְיהוּ.
וְאִלֵּין אִינּוּן (ק"פ) תְּרֵיסַר דְּקַיְימִין בְּשִׁית. זִמְנִין אִינּוּן אַרְבְּעִין וּתְרֵין. זִמְנִין שִׁבְעִין וּתְרֵין הֲווֹ, אֲבָל (קל"ב) נַחְתִּין לְתַתָּא. וְהָכָא אִתְפְּרָשׁוּ שְׁבִילִין לְכָל סְטַר, דְּאִינּוּן תְּלָתִין וּתְרֵין, אִשְׁתְּאַר אַרְבְּעִין. וּתְרֵין אוּדְנִין יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, הָא אַרְבְּעִין וּתְרֵין, אִלֵּין מ"ב אַתְוָון עִלָּאִין, דְּאִינּוּן אַתְוָון רַבְרְבָן דְּאוֹרַיְיתָא.
בְּגִין (הקדמה ג' ע"ב) דְּאִית אַתְוָון רַבְרְבָן, וְאִית אַתְוָון זְעִירִין. אַתְוָון רַבְרְבִין אִינּוּן לְעֵילָּא, אַתְוָון זְעִירִין לְתַתָּא. וְכֹלָּא לְתַתָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. בְּגִין דְּאִית שְׁמָהָן קַדִּישִׁין עִלָּאִין, דְּקַיְימִין בִּרְעוּ דְּרוּחָא וְלִבָּא בְּלָא מִלּוּלָא כְּלַל.
וְאִית שְׁמָהָן קַדִּישִׁין תַּתָּאִין, דְּקַיְימִין בְּמִלָּה, וּבִמְשִׁיכוּ דְּמַחֲשָׁבָה וּרְעוּ עָלַיְיהוּ. וְאִית שְׁמָהָן אַחֲרָנִין לְתַתָּא, דְּאִינּוּן מֵהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא, וְאִלֵּין לָא קַיְימִין, אֶלָּא בִּרְעוּ דְּעוֹבָדָא לְתַתָּא, לְסַלְּקָא רְעוּ דְּהַהוּא עוֹבָדָא דִּלְתַתָּא לְגַבֵּיהּ. בְּגִין דְּאִיהוּ סִטְרָא אַחֲרָא לָאו אִיהוּ, אֶלָּא בְּעוֹבָדִין דְּהַאי עָלְמָא, לְאִסְתַּאֲבָא בְּהוֹן. כְּגַוְונָא דְּבִלְעָם, וְאִינּוּן בְּנֵי קֶדֶם, וְכָל אִינּוּן דְּמִתְעַסְּקֵי בְּהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא.
וְאִלֵּין, לָא קַיְימֵי בְּאַתְוָון רְשִׁימִין מִן כ"ב דְּאוֹרַיְיתָא, בַּר תְּרֵין, וְאִלֵּין ח' וק', וְסַמְכִין לוֹן בִּסְמִיכוּ (בראשית ב' ע"א) אַתְוָון דְּשֶׁקֶר. אֲבָל אִלֵּין אִינּוּן אִשְׁתְּמוֹדְעָאן לְגַבַּיְיהוּ יַתִּיר. וְעַל דָּא בִּתְּהִלָּה לְדָוִד, בְּכֻלְּהוּ כְּתִיב ו' בְּכָל אָת וְאָת, בַּר מֵאִלֵּין תְּרֵין, דְּלָא כְּתִיב ו', דְּהָא ו' שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ.
וּבְּגִין כָּךְ אִינּוּן אַרְבְּעִין וּתְרֵין אַתְוָון, דְּעָלְמָא דָּא אִתְבְּרֵי בְּהוּ, אִשְׁתְּכַח הַאי ה' עִלָּאָה, לְסַלְּקָא לְתִשְׁעִין וּתְרֵין, תִּשְׁעִין הֲווֹ, בַּר תְּרֵין אוּדְנִין יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. וְרָזָא דָּא (ס"א וסימניך) (בראשית י״ז:י״ז) וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. אֲבָל אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּנָא תִּשְׁעִין וּתְרֵין, וְכַד אִתּוֹסָף דַּרְגָּא דְּרָזָא דִּבְרִית, דְּאִיהוּ רְקִיעָא תְּמִינָאָה, וְקַיְּימָא לִתְמַנְיָא יוֹמִין, הָא מֵאָה. וְאִלֵּין וַדַּאי מֵאָה בִּרְכָאן בְּכָל יוֹמָא דְּאִצְטְרִיכָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְאִתְעַטְרָא בְּהוּ. וְכֹלָּא בְּרָזָא דְּה'.
הַאי ה', אִיהִי דִּיּוּקְנָא דִּילָהּ בִּתְרֵין נוּנִין, רָזָא דְּמֵאָה, וְאִינּוּן חָמֵשׁ סַמְכִין רְתִיכִין, דְּנַפְקֵי מִגּוֹ בּוּצִינָא, וְאִינּוּן חָמֵשׁ אַחֲרָנִין דְּנַפְקִין מִינָּהּ. וְעַל דָּא דְּיוּקְנָהָא כְּגַוְונָא דָּא ן ן, תְּרֵין נוּנִין, וּנְקוּדָה דְּקַיְימָא בְּאֶמְצָעִיתָא. וְעַל דָּא ו' קַיְּימָא בֵּינַיְיהוּ תָּדִיר, כְּגַוְונָא דָּא (רל"ה ע"ב) נוּן, בְּגִין דְּהָכָא אִיהוּ אַתְרֵיהּ לְאִתְעַטְרָא, וְאַף עַל גַּב דְּרָזִין אַחֲרָנִין אִינּוּן בְּרָזָא דְּה', אֲבָל דָּא אִיהוּ בְּרָזִין דְּסִפְרָא דְּחֲנוֹךְ, וְהָכִי הוּא וַדַּאי.
וְכַד אִתְתַּקְנָא בְּאִינּוּן חַמְשִׁין בִּלְחוֹדַיְיהוּ, אִיהוּ נְקוּדָה חֲדָא דְּקַיְּימָא בְּרָזָא דְּנ', כְּגַוְונָא דָּא (ה') נ', נוּ"ן. וְחַד נְקוּדָה בְּאֶמְצָעִיתָא דְּאִיהִי שַׁלְטָא עָלַיְיהוּ, וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא. זַכָּאִין אִינּוּן דְּיַדְעֵי אָרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵהַךְ בְּאָרְחֵי קְשׁוֹט. זַכָּאִין אִינּוּן בְּהַאי עָלְמָא, וְזַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
רָזָא תְּלִיתָאָה אָת ו', הַאי אָת דִּיּוּקְנָא דְּרָזָא דְּאָדָם, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְהָא אוּקִימְנָא, דְּהַאי אָת, קַיְּימָא עַל י"ב רְתִיכִין. וְכַד מִתְפָּרְשָׁאן, אִינּוּן כ"ד רְתִיכִין, דִּכְלִילָן בְּהַאי אָת פְּשִׁיטוּ דִּיּוּקְנָא דְּבַר נָשׁ, לָקֳבֵל דְּרוֹעִין וְיַרְכִין וְגוּפָא שַׁיְיפִין דִּלְהוֹן כ"ד אִינּוּן דִּדְּרוֹעִין, וְיַרְכִין, וְגוּפָא, הָא אִתְּמַר, אֲבָל כֻּלְּהוּ סְתִימִין בְּגוּפָא, וְגוּפָא קַיְּימָא בְּכֻלְּהוּ כ"ד, וְכֻלְּהוּ רְתִיכִין כְּלִילָן בֵּיהּ בְּגוּפָא, וּבְגִין דִּכְלִילָן כֻּלְּהוּ בֵּיהּ, קַיְּימָא, ו' פְּשִׁיטוּ חַד.
גּוּפָא חַד כָּלִיל בְּכ"ד רְתִיכִין, וְאִלֵּין אִינּוּן: רֵישָׁא בְּשִׁית. גּוּפָא בְּי"ח, וְאַף עַל גַּב דְּכָל רְתִיכִין אִינּוּן (נ"א י' י') (נ"א י"ח) י"ב לְכָל סְטָר, בְּכֹלָּא קַיְּימָא גּוּפָא. אֲבָל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אִינּוּן שִׁית דְּרֵישָׁא, דְּאִינּוּן שַׁיְיפִין לְאַעֲלָאָה רֵישָׁא. תִּמְנִי סְרֵי חוּלְיָין דְּקַיְּימָא רֵישָׁא, וְסַמְכָא גּוּפָא עָלַיְיהוּ.
וְכֻלְּהוּ פְּשִׁיטוּ חַד, בְּרֵישָׁא וְגוּפָא, וְאִינּוּן שִׁיתִּין כֻּלְּהוּ כָּלִיל לוֹן, דְּאִיהוּ רָזָא דְּשִׁית. וְעַל דָּא שִׁיעוּרָא דְּאָת ו', רֵישָׁא שִׁיעוּרָא בְּשִׁית נְקוּדִין מַמָּשׁ, גּוּפָא בְּתַמְנֵי סְרֵי. כְּגַוְונָא דָּא כָּל אִלֵּין רָזִין מִתְפָּרְשָׁן, לְאַכְלְלָא לוֹן בְּגוּפָא, בְּגִין דִּדְּרוֹעִין וְיַרְכִין כֻּלְּהוּ בִּגְנִיזוּ, וְעַל דָּא כֹּלָּא אִתְכְּלִיל בְּרָזָא דְּאָת ו' וּדְיּוּקְנָא דִּילָהּ.
וְכַד שְׁלִימוּ דְּאָת דָּא אִתְחָזֵי, כְּדֵין כָּל סִטְרִין בִּישִׁין אִסְתָּתָמוּ, וְאִתְפָּרְשָׁן מִסִּיהֲרָא, וְלָא אִתְחַפְיָין, בְּגִין דְּאִיהוּ מַבְקַע כָּל מַשְׁקוֹפִין דִּרְקִיעִין, וְאַנְהִיר לָהּ, וְלָא יַכְלָא מְקַטְרְגָא לְאַבְאָשָׁא כְּלַל. וְכַד הַאי אִסְתַּלָּק, כְּדֵין סָלִיק וְאַסְטֵי וּמְפַתֵּי, וְיָכִיל לְקַטְרְגָא עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, בְּגִין דְּאִיהוּ מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, וְהָא אוֹקִימְנָא. 1The passage omitted (first 35 Hebrew lines) deals with the symbolism of the shapes of certain Hebrew letters, and is unsuitable for translation.THAT HE MAY MINISTER UNTO ME IN THE PRIEST’S OFFICE. Said R. Simeon: ‘Moses did not make use of the Moon until he was completed on all sides in the mystery of the vau (six),1i.e. until he obtained a perfect cognition of the Sefirah Tifereth.
ו' אִיהוּ נְהוֹרָא דְּנָהִיר לְסִיהֲרָא, וְאַף עַל גַּב דִּנְהִירִין סַגִּיאִין אִתְכְּלִילָן בֵּיהּ, נְהוֹרָא דְּנָהִיר לְסִיהֲרָא אִיהוּ חַד פְּשִׁיטוּ לְמַלְיָּא לָהּ. וְאִיהוּ רָזָא דְּאָלֶף, רְשִׁימוּ בְּכָל אִינּוּן רָזִין. וְכַד נָהִיר לְסִיהֲרָא בְּרָזָא דְּו' נָהִיר לָהּ. as elsewhere explained. This is indicated by the superfluous vau at the end of le-khahano (to be a priest). The word li (to me) indicates that the vau (Tifereth) was to make use of the he (Malkuth), that all might be one. Blessed are the Israelites who “entered and came out” and comprehended the mystery of the ways of the Torah, to walk in the way of truth.
וּבְסִפְרָא דְּאָדָם קַדְמָאָה, בְּדִיּוּקְנִין דְּאַתְוָון, ו' חַד נְקוּדָה לְעֵילָּא, וְחָמֵשׁ נְקוּדִין דִּלְתַתָּא, וְכֵן שִׁיעוּרָא דִּילָהּ כְּגַוְונָא דָּא, ו' וְכָל נְקוּדָה קַיְּימָא בְּרָזָא דְּעֶשֶׂר, בְּגִין דְּלֵית לָךָ נְקוּדָה דְּלָא אַשְׁלִים לְעֶשֶׂר, דְּכָל נְקוּדָה אִית בֵּיהּ תֵּשַׁע סַמְכִין רְתִיכִין, וְהַהִיא נְקוּדָה אַשְׁלִים לְעֶשֶׂר. נְקוּדָה דִּימִינָא תֵּשַׁע סַמְכִין רְתִיכִין לָהּ, וְאִיהִי עֲשָׂרָה. וְכֵן לִשְׂמָאלָא. וְכֵן לְכָל סִטְרִין. וְעַל דָּא, כֻּלְּהוּ נְקוּדִין אִינּוּן כָּל חַד וְחַד כְּלָלָא דְּעֶשֶׂר, אִיהִי וּרְתִּיכוֹי. וְכֻלְּהוּ כְּלִילָן בְּהַהוּא פְּשִׁיטוּ דְּאָת ו', בְּגִין כָּךְ כֹּלָּא אִיהוּ בְּדִיּוּקְנָא בְּרָזָא דְּאָת ו'.
וְכַד עָיִיִל שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא, (סיהרא) נָפַק מֵהַאי ו' חַד פְּשִׁיטוּ רָזָא דִּבְרִית, כְּגַוְונָא דָּא ג', וְדָא אִיהוּ לְאָעֲלָא בְּנוּקְבָּא. וְכַד אִתְכְּלִיל כֹּלָּא בְּהַאי פְּשִׁיטוּ דְּאָת ו', כְּדֵין קַיְּימָא לְשַׁמְּשָׁא בְּנוּקְבָּא. וְרָזָא דָּא דִּכְתִּיב, וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ, לְאִתְכַּלְּלָא (וילך רמ"ג ע"ב, קצ"א ע"ב) דְּרוֹעָא בְּגוּפָא, וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ, אִלֵּין כָּל אִינּוּן רְתִיכִין וְסַמְכִין דִּילֵיהּ. דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא לְגַבֵּיהּ, דִּכְתִּיב, (במדבר ג׳:מ״ה) קַח אֶת הַלְוִיִּם, לְאִשְׁתַּכְּחָא ו' דְּכָלִיל כֹּלָּא. בְּחַד פְּשִׁיטוּ, לְמֶהֱוֵי חַד.
וְעַל דָּא אִשְׁתְּכַח יִחוּדָא בְּהַאי, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא, כֹּלָּא אִיהוּ חַד. וְעַל דָּא אִתְעָבִיד חַד פְּשִׁיטוּ, וְאִקְרֵי אֶחָד, וְלָא תִּשְׁכַּח בַּר פְּשִׁיטוּ חַד בִּלְחוֹדוֹי, וְדָא הוּא חַד.
ה' בַּתְרָאָה, אִתְעָבִיד חַד גּוּפָא, בְּהַאי נְקוּדָה דְּאֶמְצָעִיתָא. וְאָעִיל בָּהּ ו', וְאִשְׁתְּכַח ו' בֵּין ב' נְקוּדִין, חַד לְעֵילָּא, וְחַד לְתַתָּא. וּכְדֵין, אִתְאֲחִיד עָלְמָא עִלָּאָה, בְּעָלְמָא תַּתָּאָה, וְאִיהוּ חַד. וְאוֹקִימְנָא. אָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא וְנָשְׁקוּ יְדוֹי. בָּכָה רִבִּי אַבָּא וְאָמַר, וַוי לְעָלְמָא כַּד יִתְכְּנִישׁ שִׁמְשָׁא וְיִתְחֲשָּׁךְ עָלְמָא.
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, יַרְכִּין לְתַתָּא, בְּרָזָא דְּאָת ו', מְנָא לָן דְּאִתְכְּלִילוּ בְּהַאי אָת. אָמַר לֵיהּ, דִּכְתִּיב, (מלאכי ג׳:כ״ב) זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, וְלָא כְּתִיב נְבִיאִי, לְאִתְחֲזָאָה דְּכֹלָּא אִתְכְּלִיל בְּרָזָא דְּו', וְאָת ו' אִקְרֵי חַד, וְאִיהוּ חַד בִּלְחוֹדָהָא, וּפְשִׁיטוּ חַד וְהָא אִתְּמַר.
Tetzaveh 2:28 (Chapter 02) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 2:28 (Chapter 02) (Tetzaveh) (Zohar) somebodyרָזָא קַדְמָאָה, יוֹ"ד, נְקוּדָה קַדְמָאָה דְּקַיְּימָא עַל תֵּשַׁע סַמְכִין דְּסַמְכִין לָהּ. וְאִינּוּן קַיְימִין לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא. כְּמָה דְּסוֹפָא דְּמַחֲשָׁבָה, נְקוּדָה בַּתְרָאָה, קַיְּימָא לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא. בַּר דְּהַאי דְּכָר, וְאִיהִי נוּקְבָּא.
וְהַאי קַיְּימָא בְּלָא גּוּפָא, וְכַד קַיְּימָא בִּלְבוּשָׁא, דְּאִתְלָבַּשׁ בְּהוּ, אִיהִי קַיְּימָא עַל תֵּשַׁע סַמְכִין, בְּרָזָא דְּאָת ם בְּלָא עִגּוּלָא. וְאַף עַל גַּב דְּאָת ס' אִיהִי בְּעִגּוּלָא, וְקַיְּימָא בְּעִגּוּלָא. אֲבָל בְּרָזָא דְּאַתְוָון חֲקִיקִן, גּוֹ נְקוּדֵי, טְהִירִין לְעֵילָּא, אִינּוּן בְּרִבּוּעָא, דִּלְתַתָּא אִיהוּ בְּעִגּוּלָא.
הַאי בְּרִבּוּעַ אִיהִי קַיְּימָא בְּשִׁיעוּרָא דְּתֵשַׁע נְקוּדִין, תְּלַת תְּלַת לְכָל סְטָר. וְאִינּוּן בְּשִׁיעוּרָא דְּחוּשְׁבָּנָא תְּמַּנְיָא נְקוּדִין, וְאִינּוּן תֵּשַׁע. וְאִלֵּין אִינּוּן דְּקַיְימִין מֵרָזָא דְּבוּצִינָא בְּרִיבּוּעָא בְּסַמְכִין תִּשְׁעָה לְאָת יוֹ"ד, נְקוּדָה חֲדָא. אִינּוּן תִּשְׁעָה. אִינּוּן תְּמַנְיָא בְּרָזָא דְּאָת ם בְּרִבּוּעָא, כְּגַוְונָא דָּא:: תְלָת תְלָת לְכָל סְטָר
וְדָא אִיהוּ רָזָא : דְּאָת יוֹ"ד נְקוּדָה חֲדָא, וְאַף עַל גַּב דְּאִיהִי נְקוּדָה חֲדָא, דִּיּוּקְנָא דִּילָהּ, רֵישָׁא לְעֵילָּא, וְקוֹצָא לְתַתָּא, וְשִׁיעוּרָא דִּילָהּ תְּלַת נְקוּדִין כְּגַוְונָא דָּא וְעַל דָא אִתְפַּשְׁטוּתָא לְאַרְבַּע סִטְרִין, תְלָת, תְלָת לְכָל סְטָר אִיהִי תֵשַׁע וְאִיהִי תְמַנְיָא.
וְאִלֵּין אִינּוּן סַמְכִין דְּנָפְקִין מֵרָזָא דְּבוּצִינָא, לְמֶהוֵי סַמְכִין לְאָת יוֹ"ד, וְאִלֵּין אִקְרוּן רְתִיכָא דִּילָהּ. וְלָא קַיְּימִין בִּשְׁמָא, בַּר בְּרָזָא דְּתֵשַׁע נְקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא.
וּבְרָזָא דְּסִפְרָא דְּאָדָם, אִתְפְּלָגוּ אִלֵּין תֵּשַׁע דְּאִינּוּן תְּמַנְיָא, בְּצֵרוּפָא דְּאַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, לְצָרְפָא לוֹן וּלְיַחֲדָא לוֹן בְכָל אִינּוּן גַּוְונִין, כַּד נַטְלִין אִלֵּין תְּמַנְיָא דְּאִינּוּן תֵּשַׁע, נַהֲרִין בִּנְהִירוּ דְּאָת ם בְּרִבּוּעָא, וְאַפִּיק נְהוֹרִין תְּמַנְיָא, (ס"א תמניא אתחזון) אִתְחָזוּן וְאַתְוָון תִּשְׁעָה. וְאִתְפַּלְגָּן לְתַתָּא לְנַטְלָא כָּל מַשְׁכְּנָא.
וְאִינּוּן צֵרוּפָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּרָזָא דְּשִׁבְעִין וּתְרֵין אַתְוָון מְחַקְּקָן, דְּנַפְקֵי מֵרָזָא דִּתְלַת גַּוְונִין, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא. וְכֹלָּא מֵרָזָא דִּתְלַת נְקוּדִין, שִׁיעוּרָא דְּאָת יוֹ"ד, דְּאִיהִי לְד' סִטְרִין, וְאִינּוּן תְּמַנְיָא נְקוּדִין, וְאִינּוּן תֵּשַׁע נְקוּדִין, וְאִינּוּן תְּרֵיסַר נְקוּדִין עִלָּאִין. ג' ג' לְכָל סְטָר וּסְטָר, וּמֵהָכָא נַחְתִּין לְתַתָּא בִּתְרֵיסַר לְשִׁית סִטְרִין. וְכַד אִתְחָקְּקָן תְּרֵיסַר אִלֵּין בְּשִׁית סִטְרִין, אִינּוּן שִׁבְעִין וּתְרֵין שְׁמָהָן, רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּשִׁבְעִין וּתְרֵין דְּאִינּוּן שְׁמָא דָּא קַדִּישָׁא.
וְכֹלָּא אִיהוּ סָלִיק בִּרְעוּתָא, דִּסְמִיכוּ דְּמַחֲשָׁבָה בְּאִינּוּן סַמְכִין דְּאָת יוֹ"ד, וְעַל דָּא אַתְוָון בְּצִרוּפַיְּיהוּ, תְּלַת תְּלַת בְכָל צֵרוּפָא דִּילֵיהּ, בְּגִין לְסַלְּקָא בִּרְעוּתָא דְּאָת י', דִּתְלַת נְקוּדִין, כְּמָה דְּאִתְּמַר, וְעַל דָּא לָא אִסְתְּלִיק בִּסְלִיקוּ דְּצֵרוּפָא, אֶלָּא מֵעִקָרָא וְשָׁרְשָׁא דְּרָזָא דְּאִלֵּין סַמְכִין, דְּסַמְכִין לְאָת י' רָזָא דְּאָת ם' בְּרִבּוּעָא, ט' נְקוּדִין, תְּמַנְיָא נְקוּדִין, תְּרֵיסַר נְקוּדִין, שִׁבְעִין וּתְרֵין נְקוּדִין. אִשְׁתְּכַח, דְּכָל רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, קַיְּימָא בְּאָת י', וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא, וְקַיְּימָא בְּרָזָא דְּבוּצִינָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר לְמֶעְבַּד סְמִיכוּ לְכָל אָת וְאָת. וְאִינּוּן סַמְכִין אִינּוּן רְתִיכָא דִּלְהוֹן, דְּכָל אָת וְאָת, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
רָזָא תִּנְיָינָא, אָת ה', דְּקַיְּימָא עַל חֲמִשָּׁה סַמְכִין, דְּסַמְכִין לָהּ, דְּנָפְקִין מֵרָזָא דְּבוּצִינָא, כַּד אִתְכְּנַשׁ לְאִסְתַּלְּקָא לְעֵילָּא, מֵרָזָא (ר"ד ע"א) דְּמִשְׁחָתָא.
אָת דָּא הֵיכְלָא קַדִּישָׁא אִקְרֵי, לְגוֹ, נְקוּדָה דִּקְאַמְרָן. וְכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דִּקְאַמְרָן דְּאָת ם בְּרִבּוּעָא. אֲבָל הָכָא לָא אִתְרְשִׁים בַּר אָת ה', וּרְתִיכָא דִּילָהּ חֲמִשָּׁה סַמְכִין דִּקְאַמְרָן.
דְּכַד בָּטַשׁ נְהִירוּ דְּבוּצִינָא בְּאָת י', אִתְנְהִיר, וּמֵהַהוּא בְּטִישׁוּתָא, אִתְעָבִידוּ אִינּוּן תֵּשַׁע (פנחס רפ"ג ע"ב, תצא ר"ח ע"א) סַמְכִין דִּקְאַמְרָן. וּמִגּוֹ נְהִירוּ דְּאִתְנְהָר אָת י', אִתְפְּשָּׁטוּ תְּלַת נְקוּדִין דְּי'. תְּרֵין לְעֵילָּא, דְּאִינּוּן רֵישָׁא. וְחַד לְתַתָּא, דְּאִיהוּ קוֹצָא דְּי', כְּגַוְונָא דָּא דְּקַאֲמְרָן. כַּד אִתְפְּשָּׁטוּ, תְּרֵין, אִתְעָבִידוּ תְּלַת. חַד אִתְעָבִיד תְּרֵין. וְאִתְפָּשָׁטוּ, וְאִתְעָבִיד חַד הֵיכָלָא. דָּא הֵיכָלָא, לְבָתַר דְּאִתְעָבִיד הֵיכָלָא לְחַד נְקוּדָה קַדְמָאָה, אִתְעָבִיד בִּגְנִיזוּ טָמִיר רָזָא דְּאָת דָּא, וְקַיְּימָא עַל חָמֵשׁ אַחֲרָנִין.
אַרְבְּעָה גְּנִיזִין אִינּוּן, בְּחַד נְקוּדָה דְּקַיְּימָא לְגוֹ בְּאֶמְצָעִיתָא, אִינּוּן חָמֵשׁ. וְאִיהִי ה'. כְּמָה דְּהֵ"א דִּלְתַתָּא, קַיְּימָא עַל אַרְבַּע, וְאִיהִי נְקוּדָה עַל אַרְבַּע, דְּקַיְּימָא בְּגוֹ אֶמְצָעִיתָא. אוּף הָכָא נָמֵי הַאי. וּמַה דְּקַיְּימָא עַל ה' סַמְכִין, הָכִי הוּא וַדַאי, בְּגִין דְּהַאי נְקוּדָה עִלָּאָה, אִיהִי עַל תְּרֵין גַּוְונִין, חַד בִּלְחוֹדוֹי, וְחַד בִּטְמִירוּ.
וּבְסִפְרָא דְּרָזִין דְּחֲנוֹךְ, ה' וַדַאי קַיְּימָא עַל חָמֵשׁ סַמְכִין דְּנָפְקִין מִגּוֹ בּוּצִינָא. וּכְדֵין אַפִּיק חֲמֵשׁ קַיְימִין אַחֲרָנִין, וְאִשְׁתְּכַח הַאי ה' בְּרָזָא דַּעֲשָׂרָה. וְכַד אִתְפַּרְשַׁת, קַיְּימָא ה' דָּא, עַל סַמְכִין, וְאִינּוּן הֲווֹ תְּלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי, בְּחַד דַּרְגָּא דְּאִתּוֹסָף עָלַיְיהוּ.
וְאִלֵּין אִינּוּן (ק"פ) תְּרֵיסַר דְּקַיְימִין בְּשִׁית. זִמְנִין אִינּוּן אַרְבְּעִין וּתְרֵין. זִמְנִין שִׁבְעִין וּתְרֵין הֲווֹ, אֲבָל (קל"ב) נַחְתִּין לְתַתָּא. וְהָכָא אִתְפְּרָשׁוּ שְׁבִילִין לְכָל סְטַר, דְּאִינּוּן תְּלָתִין וּתְרֵין, אִשְׁתְּאַר אַרְבְּעִין. וּתְרֵין אוּדְנִין יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, הָא אַרְבְּעִין וּתְרֵין, אִלֵּין מ"ב אַתְוָון עִלָּאִין, דְּאִינּוּן אַתְוָון רַבְרְבָן דְּאוֹרַיְיתָא.
בְּגִין (הקדמה ג' ע"ב) דְּאִית אַתְוָון רַבְרְבָן, וְאִית אַתְוָון זְעִירִין. אַתְוָון רַבְרְבִין אִינּוּן לְעֵילָּא, אַתְוָון זְעִירִין לְתַתָּא. וְכֹלָּא לְתַתָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. בְּגִין דְּאִית שְׁמָהָן קַדִּישִׁין עִלָּאִין, דְּקַיְימִין בִּרְעוּ דְּרוּחָא וְלִבָּא בְּלָא מִלּוּלָא כְּלַל.
וְאִית שְׁמָהָן קַדִּישִׁין תַּתָּאִין, דְּקַיְימִין בְּמִלָּה, וּבִמְשִׁיכוּ דְּמַחֲשָׁבָה וּרְעוּ עָלַיְיהוּ. וְאִית שְׁמָהָן אַחֲרָנִין לְתַתָּא, דְּאִינּוּן מֵהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא, וְאִלֵּין לָא קַיְימִין, אֶלָּא בִּרְעוּ דְּעוֹבָדָא לְתַתָּא, לְסַלְּקָא רְעוּ דְּהַהוּא עוֹבָדָא דִּלְתַתָּא לְגַבֵּיהּ. בְּגִין דְּאִיהוּ סִטְרָא אַחֲרָא לָאו אִיהוּ, אֶלָּא בְּעוֹבָדִין דְּהַאי עָלְמָא, לְאִסְתַּאֲבָא בְּהוֹן. כְּגַוְונָא דְּבִלְעָם, וְאִינּוּן בְּנֵי קֶדֶם, וְכָל אִינּוּן דְּמִתְעַסְּקֵי בְּהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא.
וְאִלֵּין, לָא קַיְימֵי בְּאַתְוָון רְשִׁימִין מִן כ"ב דְּאוֹרַיְיתָא, בַּר תְּרֵין, וְאִלֵּין ח' וק', וְסַמְכִין לוֹן בִּסְמִיכוּ (בראשית ב' ע"א) אַתְוָון דְּשֶׁקֶר. אֲבָל אִלֵּין אִינּוּן אִשְׁתְּמוֹדְעָאן לְגַבַּיְיהוּ יַתִּיר. וְעַל דָּא בִּתְּהִלָּה לְדָוִד, בְּכֻלְּהוּ כְּתִיב ו' בְּכָל אָת וְאָת, בַּר מֵאִלֵּין תְּרֵין, דְּלָא כְּתִיב ו', דְּהָא ו' שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ.
וּבְּגִין כָּךְ אִינּוּן אַרְבְּעִין וּתְרֵין אַתְוָון, דְּעָלְמָא דָּא אִתְבְּרֵי בְּהוּ, אִשְׁתְּכַח הַאי ה' עִלָּאָה, לְסַלְּקָא לְתִשְׁעִין וּתְרֵין, תִּשְׁעִין הֲווֹ, בַּר תְּרֵין אוּדְנִין יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. וְרָזָא דָּא (ס"א וסימניך) (בראשית י״ז:י״ז) וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. אֲבָל אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּנָא תִּשְׁעִין וּתְרֵין, וְכַד אִתּוֹסָף דַּרְגָּא דְּרָזָא דִּבְרִית, דְּאִיהוּ רְקִיעָא תְּמִינָאָה, וְקַיְּימָא לִתְמַנְיָא יוֹמִין, הָא מֵאָה. וְאִלֵּין וַדַּאי מֵאָה בִּרְכָאן בְּכָל יוֹמָא דְּאִצְטְרִיכָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְאִתְעַטְרָא בְּהוּ. וְכֹלָּא בְּרָזָא דְּה'.
הַאי ה', אִיהִי דִּיּוּקְנָא דִּילָהּ בִּתְרֵין נוּנִין, רָזָא דְּמֵאָה, וְאִינּוּן חָמֵשׁ סַמְכִין רְתִיכִין, דְּנַפְקֵי מִגּוֹ בּוּצִינָא, וְאִינּוּן חָמֵשׁ אַחֲרָנִין דְּנַפְקִין מִינָּהּ. וְעַל דָּא דְּיוּקְנָהָא כְּגַוְונָא דָּא ן ן, תְּרֵין נוּנִין, וּנְקוּדָה דְּקַיְימָא בְּאֶמְצָעִיתָא. וְעַל דָּא ו' קַיְּימָא בֵּינַיְיהוּ תָּדִיר, כְּגַוְונָא דָּא (רל"ה ע"ב) נוּן, בְּגִין דְּהָכָא אִיהוּ אַתְרֵיהּ לְאִתְעַטְרָא, וְאַף עַל גַּב דְּרָזִין אַחֲרָנִין אִינּוּן בְּרָזָא דְּה', אֲבָל דָּא אִיהוּ בְּרָזִין דְּסִפְרָא דְּחֲנוֹךְ, וְהָכִי הוּא וַדַּאי.
וְכַד אִתְתַּקְנָא בְּאִינּוּן חַמְשִׁין בִּלְחוֹדַיְיהוּ, אִיהוּ נְקוּדָה חֲדָא דְּקַיְּימָא בְּרָזָא דְּנ', כְּגַוְונָא דָּא (ה') נ', נוּ"ן. וְחַד נְקוּדָה בְּאֶמְצָעִיתָא דְּאִיהִי שַׁלְטָא עָלַיְיהוּ, וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא. זַכָּאִין אִינּוּן דְּיַדְעֵי אָרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵהַךְ בְּאָרְחֵי קְשׁוֹט. זַכָּאִין אִינּוּן בְּהַאי עָלְמָא, וְזַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
רָזָא תְּלִיתָאָה אָת ו', הַאי אָת דִּיּוּקְנָא דְּרָזָא דְּאָדָם, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְהָא אוּקִימְנָא, דְּהַאי אָת, קַיְּימָא עַל י"ב רְתִיכִין. וְכַד מִתְפָּרְשָׁאן, אִינּוּן כ"ד רְתִיכִין, דִּכְלִילָן בְּהַאי אָת פְּשִׁיטוּ דִּיּוּקְנָא דְּבַר נָשׁ, לָקֳבֵל דְּרוֹעִין וְיַרְכִין וְגוּפָא שַׁיְיפִין דִּלְהוֹן כ"ד אִינּוּן דִּדְּרוֹעִין, וְיַרְכִין, וְגוּפָא, הָא אִתְּמַר, אֲבָל כֻּלְּהוּ סְתִימִין בְּגוּפָא, וְגוּפָא קַיְּימָא בְּכֻלְּהוּ כ"ד, וְכֻלְּהוּ רְתִיכִין כְּלִילָן בֵּיהּ בְּגוּפָא, וּבְגִין דִּכְלִילָן כֻּלְּהוּ בֵּיהּ, קַיְּימָא, ו' פְּשִׁיטוּ חַד.
גּוּפָא חַד כָּלִיל בְּכ"ד רְתִיכִין, וְאִלֵּין אִינּוּן: רֵישָׁא בְּשִׁית. גּוּפָא בְּי"ח, וְאַף עַל גַּב דְּכָל רְתִיכִין אִינּוּן (נ"א י' י') (נ"א י"ח) י"ב לְכָל סְטָר, בְּכֹלָּא קַיְּימָא גּוּפָא. אֲבָל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אִינּוּן שִׁית דְּרֵישָׁא, דְּאִינּוּן שַׁיְיפִין לְאַעֲלָאָה רֵישָׁא. תִּמְנִי סְרֵי חוּלְיָין דְּקַיְּימָא רֵישָׁא, וְסַמְכָא גּוּפָא עָלַיְיהוּ.
וְכֻלְּהוּ פְּשִׁיטוּ חַד, בְּרֵישָׁא וְגוּפָא, וְאִינּוּן שִׁיתִּין כֻּלְּהוּ כָּלִיל לוֹן, דְּאִיהוּ רָזָא דְּשִׁית. וְעַל דָּא שִׁיעוּרָא דְּאָת ו', רֵישָׁא שִׁיעוּרָא בְּשִׁית נְקוּדִין מַמָּשׁ, גּוּפָא בְּתַמְנֵי סְרֵי. כְּגַוְונָא דָּא כָּל אִלֵּין רָזִין מִתְפָּרְשָׁן, לְאַכְלְלָא לוֹן בְּגוּפָא, בְּגִין דִּדְּרוֹעִין וְיַרְכִין כֻּלְּהוּ בִּגְנִיזוּ, וְעַל דָּא כֹּלָּא אִתְכְּלִיל בְּרָזָא דְּאָת ו' וּדְיּוּקְנָא דִּילָהּ.
וְכַד שְׁלִימוּ דְּאָת דָּא אִתְחָזֵי, כְּדֵין כָּל סִטְרִין בִּישִׁין אִסְתָּתָמוּ, וְאִתְפָּרְשָׁן מִסִּיהֲרָא, וְלָא אִתְחַפְיָין, בְּגִין דְּאִיהוּ מַבְקַע כָּל מַשְׁקוֹפִין דִּרְקִיעִין, וְאַנְהִיר לָהּ, וְלָא יַכְלָא מְקַטְרְגָא לְאַבְאָשָׁא כְּלַל. וְכַד הַאי אִסְתַּלָּק, כְּדֵין סָלִיק וְאַסְטֵי וּמְפַתֵּי, וְיָכִיל לְקַטְרְגָא עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, בְּגִין דְּאִיהוּ מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, וְהָא אוֹקִימְנָא. 1The passage omitted (first 35 Hebrew lines) deals with the symbolism of the shapes of certain Hebrew letters, and is unsuitable for translation.THAT HE MAY MINISTER UNTO ME IN THE PRIEST’S OFFICE. Said R. Simeon: ‘Moses did not make use of the Moon until he was completed on all sides in the mystery of the vau (six),1i.e. until he obtained a perfect cognition of the Sefirah Tifereth.
ו' אִיהוּ נְהוֹרָא דְּנָהִיר לְסִיהֲרָא, וְאַף עַל גַּב דִּנְהִירִין סַגִּיאִין אִתְכְּלִילָן בֵּיהּ, נְהוֹרָא דְּנָהִיר לְסִיהֲרָא אִיהוּ חַד פְּשִׁיטוּ לְמַלְיָּא לָהּ. וְאִיהוּ רָזָא דְּאָלֶף, רְשִׁימוּ בְּכָל אִינּוּן רָזִין. וְכַד נָהִיר לְסִיהֲרָא בְּרָזָא דְּו' נָהִיר לָהּ. as elsewhere explained. This is indicated by the superfluous vau at the end of le-khahano (to be a priest). The word li (to me) indicates that the vau (Tifereth) was to make use of the he (Malkuth), that all might be one. Blessed are the Israelites who “entered and came out” and comprehended the mystery of the ways of the Torah, to walk in the way of truth.
וּבְסִפְרָא דְּאָדָם קַדְמָאָה, בְּדִיּוּקְנִין דְּאַתְוָון, ו' חַד נְקוּדָה לְעֵילָּא, וְחָמֵשׁ נְקוּדִין דִּלְתַתָּא, וְכֵן שִׁיעוּרָא דִּילָהּ כְּגַוְונָא דָּא, ו' וְכָל נְקוּדָה קַיְּימָא בְּרָזָא דְּעֶשֶׂר, בְּגִין דְּלֵית לָךָ נְקוּדָה דְּלָא אַשְׁלִים לְעֶשֶׂר, דְּכָל נְקוּדָה אִית בֵּיהּ תֵּשַׁע סַמְכִין רְתִיכִין, וְהַהִיא נְקוּדָה אַשְׁלִים לְעֶשֶׂר. נְקוּדָה דִּימִינָא תֵּשַׁע סַמְכִין רְתִיכִין לָהּ, וְאִיהִי עֲשָׂרָה. וְכֵן לִשְׂמָאלָא. וְכֵן לְכָל סִטְרִין. וְעַל דָּא, כֻּלְּהוּ נְקוּדִין אִינּוּן כָּל חַד וְחַד כְּלָלָא דְּעֶשֶׂר, אִיהִי וּרְתִּיכוֹי. וְכֻלְּהוּ כְּלִילָן בְּהַהוּא פְּשִׁיטוּ דְּאָת ו', בְּגִין כָּךְ כֹּלָּא אִיהוּ בְּדִיּוּקְנָא בְּרָזָא דְּאָת ו'.
וְכַד עָיִיִל שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא, (סיהרא) נָפַק מֵהַאי ו' חַד פְּשִׁיטוּ רָזָא דִּבְרִית, כְּגַוְונָא דָּא ג', וְדָא אִיהוּ לְאָעֲלָא בְּנוּקְבָּא. וְכַד אִתְכְּלִיל כֹּלָּא בְּהַאי פְּשִׁיטוּ דְּאָת ו', כְּדֵין קַיְּימָא לְשַׁמְּשָׁא בְּנוּקְבָּא. וְרָזָא דָּא דִּכְתִּיב, וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ, לְאִתְכַּלְּלָא (וילך רמ"ג ע"ב, קצ"א ע"ב) דְּרוֹעָא בְּגוּפָא, וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ, אִלֵּין כָּל אִינּוּן רְתִיכִין וְסַמְכִין דִּילֵיהּ. דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא לְגַבֵּיהּ, דִּכְתִּיב, (במדבר ג׳:מ״ה) קַח אֶת הַלְוִיִּם, לְאִשְׁתַּכְּחָא ו' דְּכָלִיל כֹּלָּא. בְּחַד פְּשִׁיטוּ, לְמֶהֱוֵי חַד.
וְעַל דָּא אִשְׁתְּכַח יִחוּדָא בְּהַאי, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא, כֹּלָּא אִיהוּ חַד. וְעַל דָּא אִתְעָבִיד חַד פְּשִׁיטוּ, וְאִקְרֵי אֶחָד, וְלָא תִּשְׁכַּח בַּר פְּשִׁיטוּ חַד בִּלְחוֹדוֹי, וְדָא הוּא חַד.
ה' בַּתְרָאָה, אִתְעָבִיד חַד גּוּפָא, בְּהַאי נְקוּדָה דְּאֶמְצָעִיתָא. וְאָעִיל בָּהּ ו', וְאִשְׁתְּכַח ו' בֵּין ב' נְקוּדִין, חַד לְעֵילָּא, וְחַד לְתַתָּא. וּכְדֵין, אִתְאֲחִיד עָלְמָא עִלָּאָה, בְּעָלְמָא תַּתָּאָה, וְאִיהוּ חַד. וְאוֹקִימְנָא. אָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא וְנָשְׁקוּ יְדוֹי. בָּכָה רִבִּי אַבָּא וְאָמַר, וַוי לְעָלְמָא כַּד יִתְכְּנִישׁ שִׁמְשָׁא וְיִתְחֲשָּׁךְ עָלְמָא.
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, יַרְכִּין לְתַתָּא, בְּרָזָא דְּאָת ו', מְנָא לָן דְּאִתְכְּלִילוּ בְּהַאי אָת. אָמַר לֵיהּ, דִּכְתִּיב, (מלאכי ג׳:כ״ב) זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, וְלָא כְּתִיב נְבִיאִי, לְאִתְחֲזָאָה דְּכֹלָּא אִתְכְּלִיל בְּרָזָא דְּו', וְאָת ו' אִקְרֵי חַד, וְאִיהוּ חַד בִּלְחוֹדָהָא, וּפְשִׁיטוּ חַד וְהָא אִתְּמַר.
Tetzaveh 2:8-18 (Chapter 02) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 2:8-18 (Chapter 02) (Tetzaveh) (Zohar) somebodyרָזָא קַדְמָאָה, יוֹ"ד, נְקוּדָה קַדְמָאָה דְּקַיְּימָא עַל תֵּשַׁע סַמְכִין דְּסַמְכִין לָהּ. וְאִינּוּן קַיְימִין לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא. כְּמָה דְּסוֹפָא דְּמַחֲשָׁבָה, נְקוּדָה בַּתְרָאָה, קַיְּימָא לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא. בַּר דְּהַאי דְּכָר, וְאִיהִי נוּקְבָּא.
וְהַאי קַיְּימָא בְּלָא גּוּפָא, וְכַד קַיְּימָא בִּלְבוּשָׁא, דְּאִתְלָבַּשׁ בְּהוּ, אִיהִי קַיְּימָא עַל תֵּשַׁע סַמְכִין, בְּרָזָא דְּאָת ם בְּלָא עִגּוּלָא. וְאַף עַל גַּב דְּאָת ס' אִיהִי בְּעִגּוּלָא, וְקַיְּימָא בְּעִגּוּלָא. אֲבָל בְּרָזָא דְּאַתְוָון חֲקִיקִן, גּוֹ נְקוּדֵי, טְהִירִין לְעֵילָּא, אִינּוּן בְּרִבּוּעָא, דִּלְתַתָּא אִיהוּ בְּעִגּוּלָא.
הַאי בְּרִבּוּעַ אִיהִי קַיְּימָא בְּשִׁיעוּרָא דְּתֵשַׁע נְקוּדִין, תְּלַת תְּלַת לְכָל סְטָר. וְאִינּוּן בְּשִׁיעוּרָא דְּחוּשְׁבָּנָא תְּמַּנְיָא נְקוּדִין, וְאִינּוּן תֵּשַׁע. וְאִלֵּין אִינּוּן דְּקַיְימִין מֵרָזָא דְּבוּצִינָא בְּרִיבּוּעָא בְּסַמְכִין תִּשְׁעָה לְאָת יוֹ"ד, נְקוּדָה חֲדָא. אִינּוּן תִּשְׁעָה. אִינּוּן תְּמַנְיָא בְּרָזָא דְּאָת ם בְּרִבּוּעָא, כְּגַוְונָא דָּא:: תְלָת תְלָת לְכָל סְטָר
וְדָא אִיהוּ רָזָא : דְּאָת יוֹ"ד נְקוּדָה חֲדָא, וְאַף עַל גַּב דְּאִיהִי נְקוּדָה חֲדָא, דִּיּוּקְנָא דִּילָהּ, רֵישָׁא לְעֵילָּא, וְקוֹצָא לְתַתָּא, וְשִׁיעוּרָא דִּילָהּ תְּלַת נְקוּדִין כְּגַוְונָא דָּא וְעַל דָא אִתְפַּשְׁטוּתָא לְאַרְבַּע סִטְרִין, תְלָת, תְלָת לְכָל סְטָר אִיהִי תֵשַׁע וְאִיהִי תְמַנְיָא.
וְאִלֵּין אִינּוּן סַמְכִין דְּנָפְקִין מֵרָזָא דְּבוּצִינָא, לְמֶהוֵי סַמְכִין לְאָת יוֹ"ד, וְאִלֵּין אִקְרוּן רְתִיכָא דִּילָהּ. וְלָא קַיְּימִין בִּשְׁמָא, בַּר בְּרָזָא דְּתֵשַׁע נְקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא.
וּבְרָזָא דְּסִפְרָא דְּאָדָם, אִתְפְּלָגוּ אִלֵּין תֵּשַׁע דְּאִינּוּן תְּמַנְיָא, בְּצֵרוּפָא דְּאַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, לְצָרְפָא לוֹן וּלְיַחֲדָא לוֹן בְכָל אִינּוּן גַּוְונִין, כַּד נַטְלִין אִלֵּין תְּמַנְיָא דְּאִינּוּן תֵּשַׁע, נַהֲרִין בִּנְהִירוּ דְּאָת ם בְּרִבּוּעָא, וְאַפִּיק נְהוֹרִין תְּמַנְיָא, (ס"א תמניא אתחזון) אִתְחָזוּן וְאַתְוָון תִּשְׁעָה. וְאִתְפַּלְגָּן לְתַתָּא לְנַטְלָא כָּל מַשְׁכְּנָא.
וְאִינּוּן צֵרוּפָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּרָזָא דְּשִׁבְעִין וּתְרֵין אַתְוָון מְחַקְּקָן, דְּנַפְקֵי מֵרָזָא דִּתְלַת גַּוְונִין, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא. וְכֹלָּא מֵרָזָא דִּתְלַת נְקוּדִין, שִׁיעוּרָא דְּאָת יוֹ"ד, דְּאִיהִי לְד' סִטְרִין, וְאִינּוּן תְּמַנְיָא נְקוּדִין, וְאִינּוּן תֵּשַׁע נְקוּדִין, וְאִינּוּן תְּרֵיסַר נְקוּדִין עִלָּאִין. ג' ג' לְכָל סְטָר וּסְטָר, וּמֵהָכָא נַחְתִּין לְתַתָּא בִּתְרֵיסַר לְשִׁית סִטְרִין. וְכַד אִתְחָקְּקָן תְּרֵיסַר אִלֵּין בְּשִׁית סִטְרִין, אִינּוּן שִׁבְעִין וּתְרֵין שְׁמָהָן, רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּשִׁבְעִין וּתְרֵין דְּאִינּוּן שְׁמָא דָּא קַדִּישָׁא.
וְכֹלָּא אִיהוּ סָלִיק בִּרְעוּתָא, דִּסְמִיכוּ דְּמַחֲשָׁבָה בְּאִינּוּן סַמְכִין דְּאָת יוֹ"ד, וְעַל דָּא אַתְוָון בְּצִרוּפַיְּיהוּ, תְּלַת תְּלַת בְכָל צֵרוּפָא דִּילֵיהּ, בְּגִין לְסַלְּקָא בִּרְעוּתָא דְּאָת י', דִּתְלַת נְקוּדִין, כְּמָה דְּאִתְּמַר, וְעַל דָּא לָא אִסְתְּלִיק בִּסְלִיקוּ דְּצֵרוּפָא, אֶלָּא מֵעִקָרָא וְשָׁרְשָׁא דְּרָזָא דְּאִלֵּין סַמְכִין, דְּסַמְכִין לְאָת י' רָזָא דְּאָת ם' בְּרִבּוּעָא, ט' נְקוּדִין, תְּמַנְיָא נְקוּדִין, תְּרֵיסַר נְקוּדִין, שִׁבְעִין וּתְרֵין נְקוּדִין. אִשְׁתְּכַח, דְּכָל רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, קַיְּימָא בְּאָת י', וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא, וְקַיְּימָא בְּרָזָא דְּבוּצִינָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר לְמֶעְבַּד סְמִיכוּ לְכָל אָת וְאָת. וְאִינּוּן סַמְכִין אִינּוּן רְתִיכָא דִּלְהוֹן, דְּכָל אָת וְאָת, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
רָזָא תִּנְיָינָא, אָת ה', דְּקַיְּימָא עַל חֲמִשָּׁה סַמְכִין, דְּסַמְכִין לָהּ, דְּנָפְקִין מֵרָזָא דְּבוּצִינָא, כַּד אִתְכְּנַשׁ לְאִסְתַּלְּקָא לְעֵילָּא, מֵרָזָא (ר"ד ע"א) דְּמִשְׁחָתָא.
אָת דָּא הֵיכְלָא קַדִּישָׁא אִקְרֵי, לְגוֹ, נְקוּדָה דִּקְאַמְרָן. וְכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דִּקְאַמְרָן דְּאָת ם בְּרִבּוּעָא. אֲבָל הָכָא לָא אִתְרְשִׁים בַּר אָת ה', וּרְתִיכָא דִּילָהּ חֲמִשָּׁה סַמְכִין דִּקְאַמְרָן.
דְּכַד בָּטַשׁ נְהִירוּ דְּבוּצִינָא בְּאָת י', אִתְנְהִיר, וּמֵהַהוּא בְּטִישׁוּתָא, אִתְעָבִידוּ אִינּוּן תֵּשַׁע (פנחס רפ"ג ע"ב, תצא ר"ח ע"א) סַמְכִין דִּקְאַמְרָן. וּמִגּוֹ נְהִירוּ דְּאִתְנְהָר אָת י', אִתְפְּשָּׁטוּ תְּלַת נְקוּדִין דְּי'. תְּרֵין לְעֵילָּא, דְּאִינּוּן רֵישָׁא. וְחַד לְתַתָּא, דְּאִיהוּ קוֹצָא דְּי', כְּגַוְונָא דָּא דְּקַאֲמְרָן. כַּד אִתְפְּשָּׁטוּ, תְּרֵין, אִתְעָבִידוּ תְּלַת. חַד אִתְעָבִיד תְּרֵין. וְאִתְפָּשָׁטוּ, וְאִתְעָבִיד חַד הֵיכָלָא. דָּא הֵיכָלָא, לְבָתַר דְּאִתְעָבִיד הֵיכָלָא לְחַד נְקוּדָה קַדְמָאָה, אִתְעָבִיד בִּגְנִיזוּ טָמִיר רָזָא דְּאָת דָּא, וְקַיְּימָא עַל חָמֵשׁ אַחֲרָנִין.
אַרְבְּעָה גְּנִיזִין אִינּוּן, בְּחַד נְקוּדָה דְּקַיְּימָא לְגוֹ בְּאֶמְצָעִיתָא, אִינּוּן חָמֵשׁ. וְאִיהִי ה'. כְּמָה דְּהֵ"א דִּלְתַתָּא, קַיְּימָא עַל אַרְבַּע, וְאִיהִי נְקוּדָה עַל אַרְבַּע, דְּקַיְּימָא בְּגוֹ אֶמְצָעִיתָא. אוּף הָכָא נָמֵי הַאי. וּמַה דְּקַיְּימָא עַל ה' סַמְכִין, הָכִי הוּא וַדַאי, בְּגִין דְּהַאי נְקוּדָה עִלָּאָה, אִיהִי עַל תְּרֵין גַּוְונִין, חַד בִּלְחוֹדוֹי, וְחַד בִּטְמִירוּ.
וּבְסִפְרָא דְּרָזִין דְּחֲנוֹךְ, ה' וַדַאי קַיְּימָא עַל חָמֵשׁ סַמְכִין דְּנָפְקִין מִגּוֹ בּוּצִינָא. וּכְדֵין אַפִּיק חֲמֵשׁ קַיְימִין אַחֲרָנִין, וְאִשְׁתְּכַח הַאי ה' בְּרָזָא דַּעֲשָׂרָה. וְכַד אִתְפַּרְשַׁת, קַיְּימָא ה' דָּא, עַל סַמְכִין, וְאִינּוּן הֲווֹ תְּלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי, בְּחַד דַּרְגָּא דְּאִתּוֹסָף עָלַיְיהוּ.
וְאִלֵּין אִינּוּן (ק"פ) תְּרֵיסַר דְּקַיְימִין בְּשִׁית. זִמְנִין אִינּוּן אַרְבְּעִין וּתְרֵין. זִמְנִין שִׁבְעִין וּתְרֵין הֲווֹ, אֲבָל (קל"ב) נַחְתִּין לְתַתָּא. וְהָכָא אִתְפְּרָשׁוּ שְׁבִילִין לְכָל סְטַר, דְּאִינּוּן תְּלָתִין וּתְרֵין, אִשְׁתְּאַר אַרְבְּעִין. וּתְרֵין אוּדְנִין יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, הָא אַרְבְּעִין וּתְרֵין, אִלֵּין מ"ב אַתְוָון עִלָּאִין, דְּאִינּוּן אַתְוָון רַבְרְבָן דְּאוֹרַיְיתָא.
בְּגִין (הקדמה ג' ע"ב) דְּאִית אַתְוָון רַבְרְבָן, וְאִית אַתְוָון זְעִירִין. אַתְוָון רַבְרְבִין אִינּוּן לְעֵילָּא, אַתְוָון זְעִירִין לְתַתָּא. וְכֹלָּא לְתַתָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. בְּגִין דְּאִית שְׁמָהָן קַדִּישִׁין עִלָּאִין, דְּקַיְימִין בִּרְעוּ דְּרוּחָא וְלִבָּא בְּלָא מִלּוּלָא כְּלַל.
וְאִית שְׁמָהָן קַדִּישִׁין תַּתָּאִין, דְּקַיְימִין בְּמִלָּה, וּבִמְשִׁיכוּ דְּמַחֲשָׁבָה וּרְעוּ עָלַיְיהוּ. וְאִית שְׁמָהָן אַחֲרָנִין לְתַתָּא, דְּאִינּוּן מֵהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא, וְאִלֵּין לָא קַיְימִין, אֶלָּא בִּרְעוּ דְּעוֹבָדָא לְתַתָּא, לְסַלְּקָא רְעוּ דְּהַהוּא עוֹבָדָא דִּלְתַתָּא לְגַבֵּיהּ. בְּגִין דְּאִיהוּ סִטְרָא אַחֲרָא לָאו אִיהוּ, אֶלָּא בְּעוֹבָדִין דְּהַאי עָלְמָא, לְאִסְתַּאֲבָא בְּהוֹן. כְּגַוְונָא דְּבִלְעָם, וְאִינּוּן בְּנֵי קֶדֶם, וְכָל אִינּוּן דְּמִתְעַסְּקֵי בְּהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא.
וְאִלֵּין, לָא קַיְימֵי בְּאַתְוָון רְשִׁימִין מִן כ"ב דְּאוֹרַיְיתָא, בַּר תְּרֵין, וְאִלֵּין ח' וק', וְסַמְכִין לוֹן בִּסְמִיכוּ (בראשית ב' ע"א) אַתְוָון דְּשֶׁקֶר. אֲבָל אִלֵּין אִינּוּן אִשְׁתְּמוֹדְעָאן לְגַבַּיְיהוּ יַתִּיר. וְעַל דָּא בִּתְּהִלָּה לְדָוִד, בְּכֻלְּהוּ כְּתִיב ו' בְּכָל אָת וְאָת, בַּר מֵאִלֵּין תְּרֵין, דְּלָא כְּתִיב ו', דְּהָא ו' שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ.
וּבְּגִין כָּךְ אִינּוּן אַרְבְּעִין וּתְרֵין אַתְוָון, דְּעָלְמָא דָּא אִתְבְּרֵי בְּהוּ, אִשְׁתְּכַח הַאי ה' עִלָּאָה, לְסַלְּקָא לְתִשְׁעִין וּתְרֵין, תִּשְׁעִין הֲווֹ, בַּר תְּרֵין אוּדְנִין יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. וְרָזָא דָּא (ס"א וסימניך) (בראשית י״ז:י״ז) וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. אֲבָל אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּנָא תִּשְׁעִין וּתְרֵין, וְכַד אִתּוֹסָף דַּרְגָּא דְּרָזָא דִּבְרִית, דְּאִיהוּ רְקִיעָא תְּמִינָאָה, וְקַיְּימָא לִתְמַנְיָא יוֹמִין, הָא מֵאָה. וְאִלֵּין וַדַּאי מֵאָה בִּרְכָאן בְּכָל יוֹמָא דְּאִצְטְרִיכָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְאִתְעַטְרָא בְּהוּ. וְכֹלָּא בְּרָזָא דְּה'.
הַאי ה', אִיהִי דִּיּוּקְנָא דִּילָהּ בִּתְרֵין נוּנִין, רָזָא דְּמֵאָה, וְאִינּוּן חָמֵשׁ סַמְכִין רְתִיכִין, דְּנַפְקֵי מִגּוֹ בּוּצִינָא, וְאִינּוּן חָמֵשׁ אַחֲרָנִין דְּנַפְקִין מִינָּהּ. וְעַל דָּא דְּיוּקְנָהָא כְּגַוְונָא דָּא ן ן, תְּרֵין נוּנִין, וּנְקוּדָה דְּקַיְימָא בְּאֶמְצָעִיתָא. וְעַל דָּא ו' קַיְּימָא בֵּינַיְיהוּ תָּדִיר, כְּגַוְונָא דָּא (רל"ה ע"ב) נוּן, בְּגִין דְּהָכָא אִיהוּ אַתְרֵיהּ לְאִתְעַטְרָא, וְאַף עַל גַּב דְּרָזִין אַחֲרָנִין אִינּוּן בְּרָזָא דְּה', אֲבָל דָּא אִיהוּ בְּרָזִין דְּסִפְרָא דְּחֲנוֹךְ, וְהָכִי הוּא וַדַּאי.
וְכַד אִתְתַּקְנָא בְּאִינּוּן חַמְשִׁין בִּלְחוֹדַיְיהוּ, אִיהוּ נְקוּדָה חֲדָא דְּקַיְּימָא בְּרָזָא דְּנ', כְּגַוְונָא דָּא (ה') נ', נוּ"ן. וְחַד נְקוּדָה בְּאֶמְצָעִיתָא דְּאִיהִי שַׁלְטָא עָלַיְיהוּ, וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא. זַכָּאִין אִינּוּן דְּיַדְעֵי אָרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵהַךְ בְּאָרְחֵי קְשׁוֹט. זַכָּאִין אִינּוּן בְּהַאי עָלְמָא, וְזַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
רָזָא תְּלִיתָאָה אָת ו', הַאי אָת דִּיּוּקְנָא דְּרָזָא דְּאָדָם, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְהָא אוּקִימְנָא, דְּהַאי אָת, קַיְּימָא עַל י"ב רְתִיכִין. וְכַד מִתְפָּרְשָׁאן, אִינּוּן כ"ד רְתִיכִין, דִּכְלִילָן בְּהַאי אָת פְּשִׁיטוּ דִּיּוּקְנָא דְּבַר נָשׁ, לָקֳבֵל דְּרוֹעִין וְיַרְכִין וְגוּפָא שַׁיְיפִין דִּלְהוֹן כ"ד אִינּוּן דִּדְּרוֹעִין, וְיַרְכִין, וְגוּפָא, הָא אִתְּמַר, אֲבָל כֻּלְּהוּ סְתִימִין בְּגוּפָא, וְגוּפָא קַיְּימָא בְּכֻלְּהוּ כ"ד, וְכֻלְּהוּ רְתִיכִין כְּלִילָן בֵּיהּ בְּגוּפָא, וּבְגִין דִּכְלִילָן כֻּלְּהוּ בֵּיהּ, קַיְּימָא, ו' פְּשִׁיטוּ חַד.
גּוּפָא חַד כָּלִיל בְּכ"ד רְתִיכִין, וְאִלֵּין אִינּוּן: רֵישָׁא בְּשִׁית. גּוּפָא בְּי"ח, וְאַף עַל גַּב דְּכָל רְתִיכִין אִינּוּן (נ"א י' י') (נ"א י"ח) י"ב לְכָל סְטָר, בְּכֹלָּא קַיְּימָא גּוּפָא. אֲבָל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אִינּוּן שִׁית דְּרֵישָׁא, דְּאִינּוּן שַׁיְיפִין לְאַעֲלָאָה רֵישָׁא. תִּמְנִי סְרֵי חוּלְיָין דְּקַיְּימָא רֵישָׁא, וְסַמְכָא גּוּפָא עָלַיְיהוּ.
וְכֻלְּהוּ פְּשִׁיטוּ חַד, בְּרֵישָׁא וְגוּפָא, וְאִינּוּן שִׁיתִּין כֻּלְּהוּ כָּלִיל לוֹן, דְּאִיהוּ רָזָא דְּשִׁית. וְעַל דָּא שִׁיעוּרָא דְּאָת ו', רֵישָׁא שִׁיעוּרָא בְּשִׁית נְקוּדִין מַמָּשׁ, גּוּפָא בְּתַמְנֵי סְרֵי. כְּגַוְונָא דָּא כָּל אִלֵּין רָזִין מִתְפָּרְשָׁן, לְאַכְלְלָא לוֹן בְּגוּפָא, בְּגִין דִּדְּרוֹעִין וְיַרְכִין כֻּלְּהוּ בִּגְנִיזוּ, וְעַל דָּא כֹּלָּא אִתְכְּלִיל בְּרָזָא דְּאָת ו' וּדְיּוּקְנָא דִּילָהּ.
וְכַד שְׁלִימוּ דְּאָת דָּא אִתְחָזֵי, כְּדֵין כָּל סִטְרִין בִּישִׁין אִסְתָּתָמוּ, וְאִתְפָּרְשָׁן מִסִּיהֲרָא, וְלָא אִתְחַפְיָין, בְּגִין דְּאִיהוּ מַבְקַע כָּל מַשְׁקוֹפִין דִּרְקִיעִין, וְאַנְהִיר לָהּ, וְלָא יַכְלָא מְקַטְרְגָא לְאַבְאָשָׁא כְּלַל. וְכַד הַאי אִסְתַּלָּק, כְּדֵין סָלִיק וְאַסְטֵי וּמְפַתֵּי, וְיָכִיל לְקַטְרְגָא עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, בְּגִין דְּאִיהוּ מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, וְהָא אוֹקִימְנָא. 1The passage omitted (first 35 Hebrew lines) deals with the symbolism of the shapes of certain Hebrew letters, and is unsuitable for translation.THAT HE MAY MINISTER UNTO ME IN THE PRIEST’S OFFICE. Said R. Simeon: ‘Moses did not make use of the Moon until he was completed on all sides in the mystery of the vau (six),1i.e. until he obtained a perfect cognition of the Sefirah Tifereth.
ו' אִיהוּ נְהוֹרָא דְּנָהִיר לְסִיהֲרָא, וְאַף עַל גַּב דִּנְהִירִין סַגִּיאִין אִתְכְּלִילָן בֵּיהּ, נְהוֹרָא דְּנָהִיר לְסִיהֲרָא אִיהוּ חַד פְּשִׁיטוּ לְמַלְיָּא לָהּ. וְאִיהוּ רָזָא דְּאָלֶף, רְשִׁימוּ בְּכָל אִינּוּן רָזִין. וְכַד נָהִיר לְסִיהֲרָא בְּרָזָא דְּו' נָהִיר לָהּ. as elsewhere explained. This is indicated by the superfluous vau at the end of le-khahano (to be a priest). The word li (to me) indicates that the vau (Tifereth) was to make use of the he (Malkuth), that all might be one. Blessed are the Israelites who “entered and came out” and comprehended the mystery of the ways of the Torah, to walk in the way of truth.
וּבְסִפְרָא דְּאָדָם קַדְמָאָה, בְּדִיּוּקְנִין דְּאַתְוָון, ו' חַד נְקוּדָה לְעֵילָּא, וְחָמֵשׁ נְקוּדִין דִּלְתַתָּא, וְכֵן שִׁיעוּרָא דִּילָהּ כְּגַוְונָא דָּא, ו' וְכָל נְקוּדָה קַיְּימָא בְּרָזָא דְּעֶשֶׂר, בְּגִין דְּלֵית לָךָ נְקוּדָה דְּלָא אַשְׁלִים לְעֶשֶׂר, דְּכָל נְקוּדָה אִית בֵּיהּ תֵּשַׁע סַמְכִין רְתִיכִין, וְהַהִיא נְקוּדָה אַשְׁלִים לְעֶשֶׂר. נְקוּדָה דִּימִינָא תֵּשַׁע סַמְכִין רְתִיכִין לָהּ, וְאִיהִי עֲשָׂרָה. וְכֵן לִשְׂמָאלָא. וְכֵן לְכָל סִטְרִין. וְעַל דָּא, כֻּלְּהוּ נְקוּדִין אִינּוּן כָּל חַד וְחַד כְּלָלָא דְּעֶשֶׂר, אִיהִי וּרְתִּיכוֹי. וְכֻלְּהוּ כְּלִילָן בְּהַהוּא פְּשִׁיטוּ דְּאָת ו', בְּגִין כָּךְ כֹּלָּא אִיהוּ בְּדִיּוּקְנָא בְּרָזָא דְּאָת ו'.
וְכַד עָיִיִל שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא, (סיהרא) נָפַק מֵהַאי ו' חַד פְּשִׁיטוּ רָזָא דִּבְרִית, כְּגַוְונָא דָּא ג', וְדָא אִיהוּ לְאָעֲלָא בְּנוּקְבָּא. וְכַד אִתְכְּלִיל כֹּלָּא בְּהַאי פְּשִׁיטוּ דְּאָת ו', כְּדֵין קַיְּימָא לְשַׁמְּשָׁא בְּנוּקְבָּא. וְרָזָא דָּא דִּכְתִּיב, וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ, לְאִתְכַּלְּלָא (וילך רמ"ג ע"ב, קצ"א ע"ב) דְּרוֹעָא בְּגוּפָא, וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ, אִלֵּין כָּל אִינּוּן רְתִיכִין וְסַמְכִין דִּילֵיהּ. דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא לְגַבֵּיהּ, דִּכְתִּיב, (במדבר ג׳:מ״ה) קַח אֶת הַלְוִיִּם, לְאִשְׁתַּכְּחָא ו' דְּכָלִיל כֹּלָּא. בְּחַד פְּשִׁיטוּ, לְמֶהֱוֵי חַד.
וְעַל דָּא אִשְׁתְּכַח יִחוּדָא בְּהַאי, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא, כֹּלָּא אִיהוּ חַד. וְעַל דָּא אִתְעָבִיד חַד פְּשִׁיטוּ, וְאִקְרֵי אֶחָד, וְלָא תִּשְׁכַּח בַּר פְּשִׁיטוּ חַד בִּלְחוֹדוֹי, וְדָא הוּא חַד.
ה' בַּתְרָאָה, אִתְעָבִיד חַד גּוּפָא, בְּהַאי נְקוּדָה דְּאֶמְצָעִיתָא. וְאָעִיל בָּהּ ו', וְאִשְׁתְּכַח ו' בֵּין ב' נְקוּדִין, חַד לְעֵילָּא, וְחַד לְתַתָּא. וּכְדֵין, אִתְאֲחִיד עָלְמָא עִלָּאָה, בְּעָלְמָא תַּתָּאָה, וְאִיהוּ חַד. וְאוֹקִימְנָא. אָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא וְנָשְׁקוּ יְדוֹי. בָּכָה רִבִּי אַבָּא וְאָמַר, וַוי לְעָלְמָא כַּד יִתְכְּנִישׁ שִׁמְשָׁא וְיִתְחֲשָּׁךְ עָלְמָא.
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, יַרְכִּין לְתַתָּא, בְּרָזָא דְּאָת ו', מְנָא לָן דְּאִתְכְּלִילוּ בְּהַאי אָת. אָמַר לֵיהּ, דִּכְתִּיב, (מלאכי ג׳:כ״ב) זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, וְלָא כְּתִיב נְבִיאִי, לְאִתְחֲזָאָה דְּכֹלָּא אִתְכְּלִיל בְּרָזָא דְּו', וְאָת ו' אִקְרֵי חַד, וְאִיהוּ חַד בִּלְחוֹדָהָא, וּפְשִׁיטוּ חַד וְהָא אִתְּמַר.
Chapter 03
Chapter 03 somebodyTetzaveh 3:38-41 (Chapter 03) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 3:38-41 (Chapter 03) (Tetzaveh) (Zohar) somebody(שמות כ״ח:א׳) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, לָא שִׁמֵשׁ מֹשֶׁה (נ"א שמשא) (נ"א דאיהו שמשא) בְּסִיהֲרָא, עַד דְּאִתְכְּלִיל בְּכָל סִטְרִין בְּרָזָא דְּו', כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי. לְכַהֵן לִי לָא כְּתִיב, אֶלָּא לְכַהֲנוֹ לִי, לְשִׁמּוּשָׁא דִּילֵיהּ, לְשִׁמּוּשָׁא דְּאָת דָּא, לְשִׁמּוּשָׁא דִּילֵיהּ וַדַּאי. לִי דָּא אָת ה', לְאַעֲלָא וּלְשַׁמְּשָׁא ו' בְּה', לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּעָאלוּ וְנַפְקוּ, וְיַדְעֵי בְּרָזָא דְּאָרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵהָךְ בְּאֹרַח קְשׁוֹט.
מִתּוֹךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲמַאי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא כֹּלָּא לָא אִתְקְרֵי לְמֶהֱוֵי חַד כְּדְקָא יֵאוֹת, אֶלָּא מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. דְּהָא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קַיְימֵי לְתַתָּא, לְאִתְפַּתְּחָא אָרְחִין, וּלְאַנְהָרָא שְׁבִילִין, וּלְאַדְלְקָא בּוּצִינִין, וּלְקָרְבָא כֹּלָּא מִתַּתָּא לְעֵילָּא, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד, וּבְגִינֵי כַּךְ כְּתִיב (דברים ד׳:ד׳) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ' וְגוֹ'. “From among the children of Israel”, because only from there is unity possible, for the children of Israel stand here below as emissaries of the Most High, to open the gates, to shed light upon the ways, to kindle the radiance of the heavenly fire, to draw all things that are below near to them that are above, in order that all may become a unity. Therefore it is written: “And ye who cleave to the Lord your God, ye are all alive to-day”.’
וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ וְגוֹ' אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כֹּלָּא אִיהוּ קְרִיבָה, לְמַאן דְּיָדַע לְיַחֲדָא יִחוּדָא, וּלְמִפְלַח לְמָארֵיהּ, דְּהָא בְּזִמְנָא דְּאִשְׁתְּכַח קָרְבְּנָא כְּדְקָא יֵאוֹת, כְּדֵין אִתְק1ְריב כֹּלָּא כַּחֲדָא, (נ"א דרגין כלהו כחד) וּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין, אִשְׁתְּכַח, בְּעָלְמָא בְּבֵי מַקְדְּשָׁא, וְאִתְכַּפְיָא וְאִתְכַּסְיָא סִטְרָא אַחֲרָא, וְשָׁלִיט סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁא בִּנְהִירוּ וְחִידוּ. וְכַד קָרְבְּנָא לָא אִשְׁתְּכַח כְּדְקָא יֵאוֹת, אוֹ יִחוּדָא לָא הֲוֵי כְּדְקָא יֵאוֹת, כְּדֵין אַנְפִּין עֲצִיבוּ. וּנְהִירוּ לָא אִשְׁתְּכַח, וְאִתְכַּסְיָא סִיהֲרָא, וְשַׁלְטָא סִטְרָא אַחֲרָא בְּעָלְמָא, (נ"א דלא אתחריב בי מקדשא אלא בגין וכו') בְּגִין דְּלָא אִית מַאן דְּיָדַע לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, כְּדְקָא יֵאוֹת. R. Simeon further said: ‘In all things there is a “drawing near” for him who understands how to accomplish the union and to worship the Lord, for when the sacrifice is offered in manner due, all grades are brought near as one unity, and the light of the Countenance is present in the world, in the Sanctuary, and the “other side” is subdued and covered in, and the side of holiness reigns in all as light and joy. But when the sacrifice is not offered in manner due, and the union is not effected, this Countenance is overcast and the light is not present, the Moon is in hiding, and the “other side” reigns, because there is no one who knows how to unify the Holy Name in the proper fashion.’1Here follows in the original a passage about Job which is reproduced with only slight variations from Zohar, Exodus, 34a.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, (פ' בא ל"ד ע"א) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא נַסֵּי לְאִיּוֹב, וְלָא אָתָא עִמֵּיהּ בְּנִסְיוֹנָא, כְּנִסְיוֹנָא דִּשְׁאַר צַדִּיקַיָּא, דְּהָא לָא כְּתִיב בֵּיהּ וְהָאֱלהִים נִסָּה אֶת אִיּוֹב, כְּמָה דִּכְתִּיב בְּאַבְרָהָם (בראשית כ״ב:א׳) וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם. דְּאִיהוּ בְּיָדֵיהּ אַקְרִיב לִבְרֵיהּ יְחִידָאי לְגַבֵּיהּ. וְאִיּוֹב לָא יָהִיב לֵיהּ וְלָא מָסַר לֵיהּ כְּלוּם. וְלָא אִתְּמַר לֵיהּ, אֲבָל אִתְמְסָר בִּיְדָא דִּמְקַטְרְגָא, בְּדִינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאִיהוּ אַתְּעָר לְהַהוּא מְקַטְרְגָא לְגַבֵּיהּ, מַה דְּאִיהוּ לָא בָּעָא. דְּהָא בְּכָל זִמְנָא אָתָא הַהוּא מְקַטְרְגָא לְאַתְעֲרָא עַל בְּנֵי נָשָׁא, וְהָכָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַתְּעָר לְגַבֵּיהּ, דִּכְתִּיב, (איוב א׳:ח׳) הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב. אֲבָל רָזָא עֲמִיקָא אִיהוּ.
Chapter 05
Chapter 05 somebodyTetzaveh 5 (Chapter 05) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 5 (Chapter 05) (Tetzaveh) (Zohar) somebodyוְתָּא חֲזֵי, אִלְמָלֵא חוּלָקָא יָהַב לְכֹלָּא, מְקַטְרְגָא לָא יָכִיל לֵיהּ לְבָתַר, וְאִי תֵּימָא אֲמַאי אַבְאִישׁ לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֶלָּא, בְּגִין דְּגָרִים לְכַסְיָּא נְהוֹרָא וּלְאִתְחַפְיָּא, וְאִיהוּ לָא קָרִיב קָרֵבְּנָא אַחֲרָא, לְאַתְּזָנָא בֵּיהּ אַחֲרָנִין, אֶלָּא עוֹלָה, דְּסַלְּקָא לְעֵילָּא, וְעַל דָּא כְּתִיב, כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים, דְּאִלְמָלֵא סִטְרָא אַחֲרָא אִתְּזָנַת בְּחוּלָקָא, אִתְעֲבַר מֵעַל מַקְדְּשָׁא וְאִסְתַּלָּק מִנֵּיהּ, וְסִטְרָא דִּקְדוּשָׁה הֲוָה סָלִיק לְעֵילָּא לְעֵילָּא.
אֲבָל אִיהוּ לָא בָּעָא דְּאִתְהֲנֵי אַחֲרָא מִקָרְבָּנֵיה, וְאַעְדֵּי גַּרְמֵיהּ מִנֵּיהּ. מְנָא לָן. דִּכְתִּיב, (איוב א׳:א׳) וְסָר מֵרָע. וְעַל דָּא קָרִיב תָּדִיר עוֹלָה, דְּהָא עוֹלָה לָא אִתְהָנֵי מִנֵּיהּ סִטְרָא אַחֲרָא לְעָלְמִין. וּבְגִין כַּךְ, כָּל מָה דְּנָטִיל לְבָתַר, מִדִּידֵיהּ נָטִיל. וְעַל דָּא אִיּוֹב גָּרִים לְחַפְיָא עָרְלָה עַל בְּרִית קַיָימָא, דְּלָא הֲוָה אַעְדֵּי מִנֵּיהּ. וּבְגִין כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּעַר לְהַהוּא מְקַטְרְגָא, דִּכְתִּיב הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב.
תָּא חֲזֵי, כַּד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְאַחֲדָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, לָא קַיְּימָא שַׁעֲתָא. בְּגִין דְּעָרְלָה חַפְיָא נְהוֹרָא, עַד זִמְנָא דְּהַהוּא מְקַטְרְגָא הֲוָה נָטִיל דִּילֵיהּ מֵאִיּוֹב, וְעַל דָּא פָּקִיד לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵיכְלֵיהּ לְהַהוּא פֶּסַח בִּבְהִילוּ, עַד דְּהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ בְּאִיּוֹב, וּפָקִיד לְאִתְעַבְּרָא עָרְלָה מִנַּיְיהוּ, וּכְדֵין אִתְאֲחָד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא אִתְפְּרַשׁ מִן קֻדְשָׁא, וְאִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ בְּאִיּוֹב, וְנָטִיל מִדִילֵיהּ. וּכְדֵין (שמות יב) פֶּסַח הוּא לַיְיָ' וַדַּאי. דְּעַד הַשְׁתָּא לָא הֲוָה פֶּסַח לַיְיָ'. זַכָּאִין אִינּוּן דְּיַדְעֵי וּמְיַחֲדֵי יִחוּדָא דְּמָארֵיהוֹן כְּדְקָא יֵאוֹת.
כְּתִיב (שמות לה) אֱלהֵי מַסֵּכָה לא תַעֲשֶׂה לָּךְ, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ אֶת חַג הַמַּצוֹת תִּשְׁמֹר. (מאי עביד) מַאי הַאי לְגַבֵּי הַאי. אֶלָּא הָכִי אוּקְמוּהָ, מַאן דְּאָכִיל חָמֵץ בְּפֶסַח (כאילו עביד כוכבים ומזלות למפלח לגרמיה, דהא רזא הכי הוא דחמץ בפסח) כְּמַאן דְּפָלַח לְכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אִיהוּ. It is written:1The section from here to p. 187b seems to be out of place, and to belong properly to the portion Ki Tisa. “Thou shalt not make to thee molten gods”, and immediately after, “the feast of unleavened bread shalt thou keep” (Ex. 34, 17-18). What connection is there between the two precepts? We have been taught concerning this matter as follows: If one eats leaven during the Passover, it is as though he worshipped idols.
תָּא חֲזֵי, כַּד נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם נָפְקוּ מֵרְשׁוּ דִּלְהוֹן, מֵרְשׁוּ אַחֲרָא, מֵהַהוּא רְשׁוּ דְּאִקְרֵי חָמֵץ, נַהֲמָא בִּישָׁא. וְעַל דָּא אִקְרֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הָכִי, וְדָא אִיהוּ רָזָא דְּיֵצֶר הָרָע, פּוּלְחָנָא נוֹכְרָאָה, דְּאִקְרֵי אוּף הָכִי שְׂאוֹר. וְדָא אִיהוּ יֵצֶר הָרָע, דְּהָכִי אִיהוּ יֵצֶר הָרָע בְּבַר נָשׁ, כְּחָמִיר בְּעִיסָה, עָאל בִּמְעוֹי דְּבַר נָשׁ זְעֵיר זְעֵיר, וּלְבָתַר אַסְגֵּי בֵּיהּ, עַד דְּכָל גּוּפָא אִתְעֲרַב בַּהֲדֵיהּ. וְדָא אִיהוּ כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים פ״א:י׳) לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר. אֵל זָר וַדַּאי. For when Israel went out from Egypt they emerged from the dominion of the Egyptians, from that dominion which is called “leaven”; for the “evil inclination” operates in man and grows in him like leaven in the dough: it enters into him, and, little by little, extends its influence until his whole self is permeated by it. This is idolatry, concerning which it is written, “Let there be no strange god in thee” (Ps. 81, 10)
Chapter 06
Chapter 06 somebodyTetzaveh 6:55-61 (Chapter 06) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 6:55-61 (Chapter 06) (Tetzaveh) (Zohar) somebodyאֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (ישעיהו ב׳:כ״ב) חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל מַאי חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם, וְכִי אַזְהַר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִתְמָנְע מִשְּׁאָר בְּנֵי נָשָׁא. אוּף אִינּוּן נָמֵי לְגַבֵּיהּ, יִשְׁתַּכְחוּן בְּנֵי נָשָׁא דְּלָא יִקְרְבוּן אִלֵּין בְּאִלֵּין לְעָלְמִין. אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ בְּמַאן דְּאֲשְׁכִּים לְפִתְחָא דְּחַבְרֵיהּ לְמֵיהָב לֵיהּ שְׁלָם. R. Judah discoursed in connection with this theme on the words: “Cease ye from man, whose breath (neshamah) is in his nostrils, for wherein is he to be accounted of?” (Isa. 2, 22). ‘This verse,’ said he, ‘has already been explained; but what is the particular significance of the expression, “cease ye from man”? Must one, then, avoid any intercourse with men? If that were so, there would be no social life whatsoever, and assuredly it was not thus ordained! It has, however, been expounded as applying to the man who rises up early to pay court to his neighbour (instead of going to prayers),
וַאֲנָא אוֹקִימְנָא לֵיהּ בִּקְרָא אַחֲרָא, דִּכְתִּיב, (משלי כ״ז:י״ד) מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל (רכ"ו ע"ב) גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָּא שַׁפִּיר. אֲבָל מַאי חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ. הָכָא פָּקִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נָשׁ, וְאַזְהִיר לֵיהּ לְאִסְתַּמְּרָא מֵאִינּוּן בְּנֵי נָשָׁא, דְּסָטוּ אָרְחַיְיהוּ מֵאֹרַח טָב לְאֹרַח בִּישׁ, וּמְסָאֲבֵי נַפְשַׁיְיהוּ בְּהַהוּא מְסָאֲבוּ אַחֲרָא. which thought I have connected with another verse, namely: “He that blesseth his friend with a loud voice, rising early in the morning, it shall be counted a curse to him” (Prov. 27, 14). But although this explanation is satisfactory as far as it goes, the question still remains, What is the meaning of the expression, “Whose breath (neshamah) is in his nostrils”? It is this: the Holy One commands man to guard himself against those men who have turned from the good to the evil way, and have polluted their souls by the impurity of the “other side”.
דְּהָא כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נָשׁ, עָבֵד לֵיהּ בְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה, וְנָפַח בֵּיהּ רוּחָא (נ"א נשמתא) קַדִּישָׁא, דְּכָלִיל בִּתְלַת כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּאִית בֵּיהּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, וְעֵילָּא מִכֹּלָּא נְשָׁמָה, דְּאִיהִי חֵילָא עִלָּאָה לְמִנְדַּע, וּלְמֵטַר פִּקּוּדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאִי הַהִיא נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא אָעִיל לָהּ בְּפוּלְחָנָא אַחֲרָא, הַאי אִיהוּ מַסְאִיב לָהּ, וְנָפִיק מִפּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ. בְּגִין דִּתְלַת חֵילִין אִלֵּין, כֻּלְּהוּ חַד, נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה מִשְׁתַּתְּפֵי כַּחֲדָא, וַהֲווּ חַד, וְכֹלָּא כְּגַוְונָא דְּרָזָא עִלָּאָה. (על דא נאמר (שם י"ג) הולך את חכמים וגו') For, when the Holy One created man, He made him on the supernal pattern and breathed into him a holy breath consisting of a triad, as has already been established, whose several names are nephesh, ruah, and neshamah, the highest being the neshamah, for it is the superior energy by means of which man can apprehend and keep the commandments of the Holy One. But when he lets his soul participate in the “strange worship”, he defiles that soul and departs from the worship and the ways of his Lord. For these three aspects of the soul, nephesh, ruah, and neshamah, are all one, being merged one in the other on the pattern of the supernal mystery.
וְאִי חָזֵינָן לְהַאי בַּר נָשׁ, דַּהֲווֹ בֵּיהּ אִלֵּין דַּרְגִּין כֻּלְּהוּ. עַד לָא קַיְּימָא בְּקִיּוּמֵיהּ לְמִנְדַּע מַאן אִיהוּ, בְּמַאי אִתְיְדַע (דלא) לְקָרְבָא בַּר נָשׁ בַּהֲדֵיהּ, אוֹ לְאִתְמָנְעָא מִנֵּיה. (ס"א בר נש דאית ביה דרגין אלין כלהו וקיימא בקיומיה דא איהו גבר שלים עבדא מהימנא דמאריה ובעי לאשתתפא ביה ולאתחברא בהדיה למילף אורחוי מניה. ובמאי אתיידע בר נש למנדע מאן איהו לקרבא בהדיה או לאתמנעא מניה) בְּרוּגְזֵיהּ מַמָּשׁ, יְדַע לֵיהּ בַּר נָשׁ, וְיִשְׁתְּמוֹדַע מַאן אִיהוּ. אִי הַהִיא נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא נָטַר בְּשַׁעֲתָא דְּרוּגְזוֹי, (אתיא עליה) דְּלָא יֶעְקַר לָהּ מֵאַתְרָהָא, בְּגִין לְמִשְׁרֵי תְּחוֹתָהּ הַהוּא אֵל זָר, דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ כְּדְקָא יֵאוֹת. דָּא אִיהוּ עַבְדָּא דְּמָארִיהּ, דָּא אִיהוּ גְּבָר שְׁלִים. And when we see a man who possesses all these three grades untarnished and firmly established therein, we may know that he is a complete man, a faithful servant of his Master; and with such a one we may safely associate in order to learn from him his way of life. And how is one to discern whether a person is one whose acquaintance is to be cultivated or shunned? By his temper; for by his demeanour when roused to anger can his character be discerned. If he guards the holy soul when he is wroth, in order that it may not be uprooted from its place, and supplanted by the “other side”, then he is indeed a man, a servant of his Lord, complete and holy.
וְאִי הַהוּא בַּר נָשׁ לָא נָטִיר לָהּ, וְאִיהוּ עָקַר קְדוּשָּׁה דָּא עִלָּאָה מֵאַתְרֵיהּ, לְמִשְׁרֵי בְּאַתְרֵיהּ סִטְרָא אַחֲרָא. וַדַּאי דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּמָרִיד בְּמָארֵיהּ, וְאָסִיר לְקָרְבָא בַּהֲדֵיהּ וּלְאִתְחַבְּרָא עִמֵּיהּ, וְדָא אִיהוּ (איוב י״ח:ד׳) טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ. אִיהוּ טָרִיף וְעָקַר נַפְשֵׁיהּ, בְּגִין רוּגְזֵיהּ, וְאַשְׁרֵי בְּגַוֵּיהּ אֵל זָר. וְעַל דָּא כְּתִיב חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ, דְּהַהִיא נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא טָרִיף לָהּ, וְסָאִיב לָהּ, בְּגִין אַפּוֹ. אֲשֶׁר נְשָׁמָה אַחְלַף בְּאַפּוֹ. כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא. כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אִתְחֲשִׁיב הַהוּא בַּר נָשׁ. But one who in his ire cares nothing for the welfare of his soul, uprooting it and letting it be replaced by the impure domination, such a man is a rebel against his Lord, one with whom we should shun contact of any kind, for he is one who, as it is written, “teareth his soul in his anger” (Job 18, 4)- he tears and uproots his soul in his heedless rage, and allows a “strange god” to usurp its place within him and to take possession of him in its stead. Thus the words, “Cease ye from a man whose soul is torn in his anger” (aph=anger as well as nostril), are obviously an injunction to refrain from intercourse with him who tears the holy soul and defiles it in his anger. “For wherein (ba-meh) is he to be accounted for?”-such a one is “accounted” an “idol” (bamah, lit. “high place”), and to associate oneself with such a person is like associating with idolatry.
וּמַאן דְּאִתְחַבָּר עִמֵּיהּ, וּמַאן דְּאִשְׁתָּעֵי (ס"א משתתף) בַּהֲדֵיהּ, כְּמַאן דְּאִתְחַבָּר בְּכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מַמָּשׁ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מַמָּשׁ שָׁארֵי בְּגַוֵּיהּ. וְלָא עוֹד, אֶלָּא דְּעָקַר קְדוּשָּׁה עִלָּאָה מֵאַתְרֵיהּ, וְשָׁארִי בְּאַתְרֵיהּ כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֵל זָר. מַה אֵל זָר כְּתִיב בֵּיהּ (ויקרא י״ט:ד׳) אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים, כְּגַוְונָא דָּא, אָסִיר לְאִסְתַּכְּלָא בְּאַנְפּוֹי. And not only that: such a person has also uprooted holiness from its place and raised in its stead a “strange god” there; and as in regard to a “strange god” it is written: “Do not turn to idols” (Lev. 19, 4), so it is prohibited to look on the face of such a person in his anger.
וְאִי תֵּימָא הָא רוּגְזָא דְּרַבָּנָן. רוּגְזָא דְּרַבָּנָן טָב אִיהוּ לְכָל סִטְרִין, דְּהָא תָּנֵינָן דְּאוֹרַיְיתָא אֶשָּׁא אִיהִי, וְאוֹרַיְיתָא קָא מַרְתְּחָא לֵיהּ, דִּכְתִּיב, (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הֲלֹא כֹה דְּבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְיָ'. רוּגְזָא דְּרַבָּנָן בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. רוּגְזָא דְּרַבָּנָן לְמֵיהַב יְקָרָא לְאוֹרַיְיתָא, וְכֹלָּא לְפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוִי, לְכַךְ נֶאֱמַר (דברים ד׳:כ״ד) כִּי יְיָ' אֱלהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא. As to the question, What about the anger of students of the Torah? that anger is good in all its aspects, since, as we have been taught, the Torah is fire, and it is she who kindles that holy anger in her devotees, as it is written, “Is not my word like as a fire? saith the Lord” (Jer. 23, 29). The anger of scholars is for offences against the Torah, it is in her honour, it is for the sake of the Holy One’s glory and majesty. Therefore it says: “For the Lord thy God is a consuming fire, he is a zealous God” (Deut. 4, 24).
אֲבָל אִי בְּמִלִּין אַחֲרָנִין, לָאו פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַאי, בְּגִין דִּבְכָל חַטָּאִים דְּקָא עָבִיד בַּר נָשׁ, לָאו אִיהוּ כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מַמָּשׁ כְּהַאי, וְאָסִיר לְקָרְבָא בַּהֲדֵיהּ דְּהַאי. וְאִי תֵּימָא הָא לְשַׁעֲתָא הֲוָה, דְּעָבַר וְהָדַר אַהְדָּר. לָאו הָכִי, דְּכֵיוָן דְּאִעֲקָר קְדוּשָּׁא דְּנַפְשֵׁיהּ מִנֵּיהּ וּמֵאַתְרֵיהּ, וְהַהוּא אֵל זָר, מַקְפַּח הַהוּא אֲתָר, אִתְתָּקַּף בֵּיהּ, וְלָא שָׁבִיק לֵיהּ. בַּר כַּד אִתְדָּכֵי בַּר נָשׁ מִכֹּל וָכֹל, וְעָקַר לֵיהּ לְעָלְמִין, וּלְבָתַר אִשְׁתָּדַּל לְאִתְקַדְּשָׁא וּלְאַמְשָׁכָא קְדוּשָּׁה עָלֵיהּ. כְּדֵין וּלְוָאי דְּאִתְקַדֵשׁ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, אִתְקָדָּשׁ מַמָּשׁ. (ס"א אמאי והא אתדחי ואתקדש) But if a person becomes angry over purely secular matters, this is no service of God, and no sin that man commits is so literally idolatry as this, since it actually sets up an idol in the very heart of him who is angered: unto such a man one is forbidden to speak or draw nigh. Should one say, But, after all, this anger is only a momentary impulse from which he may soon repent-why, then, such severity as this? the answer would be, that in reality it is not thus, because he has uprooted the holiness of his soul from its place and the “other god” has entrenched himself therein, and will never leave him until by a great effort the person so afflicted completely purifies himself and roots out from his inner self that evil, and thereafter endeavours to sanctify himself afresh, and to draw down holiness from above upon himself; then only can there be a possibility of renewal and sanctification for him.’ Said R. Jose to him: ‘Why only a possibility of renewal and sanctification?’
אֲמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ עָקַר קְדוּשָּׁה דְּנַפְשֵׁיהּ, וְשַׁרְיָא בְּאַתְרֵיהּ הַהוּא אֵל זָר דְּאִקְרֵי טָמֵא, אִסְתְּאָב בַּר נָשׁ, וְסָאִיב לְמַאן דְּקָרִיב בַּהֲדֵיהּ, וְהַהִיא קְדוּשָּׁה עָקְרַת מִנֵּיהּ, וְכֵיוָן דְּעָקְרַת מִנֵּיהּ זִמְנָא חֲדָא, כַּמָּה דְּיַעֲבִיד בַּר נָשׁ עוֹד, לָא תִּיתוּב לְאַתְרָהָא. R. Judah replied: ‘Consider this: when a man uproots the holiness of his soul and is given admission to that “strange god” in its place-the “strange god” which is called “impure”-that man has become polluted and he pollutes everyone with whom he comes into contact, and holiness flees from him; and, holiness having once fled, whatever the person may do afterwards, it will not return to its place again.’
אֲמַר לֵיהּ אִי הָכִי, כַּמָה מִסְאֲבִין אִינּוּן דְּמִּתְדָכָּאן. אֲמַר לֵיהּ שָׁאנִי מִסְאֲבוּ אַחֲרָא, דְּלָא יָכִיל לְמֶעְבַּד יַתִּיר. אֲבָל דָּא שַׁנְיָא מִכֹּלָּא, דְּכָל גּוּפָא סָאִיב מִגּוֹ וּמִבַּר, וְנַפְשָׁא, וְכֹלָּא מַסְאִיב. וּשְׁאַר מִסְאֲבוּ דְּעָלְמָא, לָאו אִיהוּ אֶלָּא גּוּפָא לְבַר בִּלְחוֹדוֹי, וּבְּגִין כָּךְ כְּתִיב חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ, דְּאַחְלָף קְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהּ בְּגִין אַפּוֹ, דְּדָא אִיהוּ מִסְאֲבוּ דְּמַסְאִיב כֹּלָּא. כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא. בָּמָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וַדַּאי נֶחְשָׁב אִיהוּ. Said R. Jose: ‘And yet, how many who had defiled themselves are purified!’ R. Judah replied: ‘But anger, in contradistinction to sins which pollute only the body, pollutes also the soul and, in fact, the whole being. Therefore one must beware of such a man and must “keep the feast of unleavened bread”, that is, the side of holiness within, and not exchange it for the “other side” to pollute oneself and others.’
תָּא חֲזֵי, הַאי אִיהוּ רוּגְזָא דְּאִיהוּ כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, סִטְרָא אַחֲרָא, כְּמָה דְּאַמָרָן, דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתַּמְּרָא מִנֵּיהּ וּלְאִתְפָּרָשָׁא מֵעֲלוֹי, וְעַל דָּא כְּתִיב (שמות לה) אֱלהֵי מַסֵּכָה לא תַעֲשֶׂה לָּךְ. לָּךְ: בְּגִין לְאַבְאָשָׁא גַּרְמָךְ. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר. תִּשְׁמֹר: דָּא סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְנַטְרָא לֵיהּ, וְלָא יָחְלָף לֵיהּ בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא. וְאִי יֶחְלָף לֵיהּ הָא אִיהוּ מַסְאִיב, וְסָאִיב לְכָל מַאן דְּקָרִיב בַּהֲדֵיהּ. “The feast of unleavened bread shalt thou keep (tishmor). Seven days shalt thou eat unleavened bread, as I have commanded thee” (Ex. 34, 18). This is the sphere called shamor (keep=Kingdom, the “Feminine” emanation), therefore it says in regard to this feast, “keep”.
Chapter 07
Chapter 07 somebodyTetzaveh 7:64-69 (Chapter 07) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 7:64-69 (Chapter 07) (Tetzaveh) (Zohar) somebodyאֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, הַאי אִיהוּ אֲתָר דְּאִקְרֵי שָׁמוֹר. וּבְּגִין כָּךְ כְּתִיב, אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ. שִׁבְעַת יָמִים אִלֵּין, לָאו אִינּוּן כְּשִׁבְעַת הַיָּמִים דְּסֻכּוֹת, דְּאִינּוּן עִלָּאִין וְאִלֵּין תַּתָּאִין. וְעַל דָּא, בְּאִינּוּן הַלֵּל גָּמוּר, וּבְהָנִי לָאו הַלֵּל גָּמוּר, וְעַל דְּאִינּוּן לְתַתָּא, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת. מַצֹּת כְּתִיב חָסֵר בְּלָא ו', דְּעַד לָא שָׁרָאן אִינּוּן יוֹמִין עִלָּאִין, רָזָא דְּו'. These “seven days” are not like the seven days of the feast of Tabernacles, avhich latter are “upper” days (belonging to the world of “Understanding”), whilst the former are “lower” days (belonging to the world of “Kingdom”). Therefore, on the feast of Tabernacles the full “Hallel”)1i.e. Ps. 113-118. in full. is recited, whilst on that of Passover (after the first day) only a part of it1i.e. the same psalms with the omission of Ps. 115, 1-11, and 116, 1-11. is recited.
וְאִי תֵּימָא, כֵּיוָן דְּהַאי רָזָא דְּחַג הַמַּצּוֹת אִתְקַדָּשׁ, אֲמַאי נַחְתָּא, דְּהָא תָּנֵינָן מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלָא מוֹרִידִין, אֲמַאי נַחְתָּא לְתַתָּא בְּאִינּוּן יוֹמִין תַּתָּאִין. It may be asked, After the feast of the Passover has been sanctified (on the first day), why is there a descent to a lower plane on the succeeding days? Is there not an ancient rule that “in holy things there must be continual progress upward, not regression downward”? Why, then, is not the “complete” Hallel said on the remaining six days of the feast? Why does the sanctification “come down” in these “lower” days?
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (ויקרא ט״ז:ו׳) וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְגוֹ', מַאן דִּיְכַפֵּר, אִצְטְרִיךְ (נ"א לכפרא) עָלֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, וּבָתַר עַל בֵּיתֵיהּ. כְּגַוְונָא דָּא, הַאי דַּרְגָּא, שָׁאֲרִי לְאִתְקַדְּשָׁא וּלְנָפְקָא בִּקְדוּשָׁה, לְכַפְּרָא עָלֵיהּ, וְכֵיוָן דְּאִיהוּ אִתְקַדָּשׁ, בָּעֵי לְכַפָּרָא עַל בֵּיתֵיהּ, וּלְקַדְּשָׁא לוֹן, וְעַל דָּא נַחְתָּא לְתַתָּא לְקַדְּשָׁא בֵּיתֵיהּ. וּבְמָּה מְקַדֵּשׁ לוֹן, בְּיִשְׂרָאֵל דִּלְתַתָּא. בְּחוּשְׁבָּנָא דְעוֹמֵר וְכֵיוָן דְּאִלֵּין מִתְקַדְשָׁאן, בָּעֵינָן לְסַלְּקָא לָהּ לְעֵילָּא, דְּהָא כַּד בֵּיתָא דְּמַטְרוֹנִיתָא אִתְקַדְשַׁת, כְּדֵין סַלְקַת לְעֵילָּא, לְאִתְקַשְּׁרָא בְּאִינּוּן יוֹמִין עִלָּאִין לְעֵילָּא. The answer would be as follows: It is written concerning the High Priest: “And he should make an atonement for himself and for his house” (Lev. 16, 6); from which it is clear that he, being the medium of propitiation, must first make atonement on his own behalf and then be the means of atonement for his household. The same applies here: the grade of the Passover feast began to be sanctified first (on the first day), and having been sanctified itself required to sanctify its household, and for this reason it “came down”. And what is the instrument of that sanctification? Israel which is below, when she counts the days of the Omer (from the second night of Passover until the night of Pentecost). And when these have been sanctified, this grade must be raised in order to ascend above, for when the house of the Matrona (Israel, the “bearer” of the Shekinah) is sanctified, it ascends to the upper region in order to unite itself with those “higher” days above (on the Feast of Weeks).
וְעַל דָּא אֲנָן עַבְדִּין חוּשְׁבָּנָא, בְּקִיּוּמָא עַל קַיְימִין, בְּגִין דְּאִינּוּן יוֹמִין, יוֹמִין עִלָּאִין אִינּוּן, וְכֵן בְּכָל זִמְנָא דְּעָאל בַּר נָשׁ לְאִינּוּן יוֹמִין עִלָּאִין, בֵּין בִּצְלוֹתָא, בֵּין בִּשְׁבָחָא, אִצְטְרִיךְ לְקַיְּימָא עַל רַגְלוֹי, יַרְכִּין וְגוּפָא כַּחֲדָא תַּמָּן. יַרְכִּין וְגוּפָא לְקַיְּימָא, כִּדְכוּרָא דְּקַיְּימָא בְּחֵילֵיהּ, וְלָא כְּנוּקְבָא דְּאָרְחָהָא לְמֵיתַב. וְעוֹד בְּגִין שְׁבָחָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה. Therefore we have to count the days of the Omer standing, because these are “high” days. So, also, whenever a man enters into those “high” days, whether it be with prayers nr hymns of praise, he must pray or sing standing, his thighs taut, his feet firm, his body erect: the attitude. of a man, instinct with power, as distinct from the characteristic attitude of a woman, which is sitting. Another reason for standing is that the counting of the days of the Omer signifies praise-giving to the upper world.
וּבְגִין דְּאִיהוּ רָזָא דִּדְכוּרָא, נָשִׁים פְּטוּרוֹת מֵחוּשְׁבָּנָא דָּא, וְלָא מִתְחַיְיבָן לְמִימְנִי בַּר דְּכוּרִין, לְאִתְקַשְּׁרָא כָּל חַד כְּדְקָא יֵאוֹת. כְּגַוְונָא דָּא, (שמות כ״ג:י״ז) יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ, דְּכוּרִין, וְלָא נָשִׁין. בְּגִין דְּרָזָא דִּבְרִית בִּדְכוּרָא אִיהוּ, וְלָא בְּנוּקְבָּא, וּבְגִין דְּקַיְּימָא רָזָא לְעֵילָּא, נָשִׁין לָא מִתְחַיְיבָן. And because the counting of the Omer is part of the mystery of the world of Masculinity, therefore it is not obligatory for women; for it is only the men who are obliged to count, in order to unite all the attributes according to the Divine purpose. Similarly it is written (in regard to the pilgrimage to Jerusalem on the three festivals): “Three times in the year all thy males shall appear before the Lord God” (Ex. 23, 16)-males but not females, because the mystery of the Covenant applies to males but not to females; therefore the command to “appear” being bound up with that supernal mystery, women are not obliged to keep it.
וְרָזָא אוֹלִיפְנָא הָכָא, דִּבְכָל שִׁבְעַת יוֹמִין, מֵאִלֵּין יוֹמִין עִלָּאִין, נַטְלָא קְדוּשָּׁא יוֹמָא חַד (ומתאחד) דְּאִלֵּין תַּתָּאֵי, וְהַאי תַּתָּאָה אִקְרֵי שָׁבוּעַ, דְּאִתְקַדָּשׁ בְּשִׁבְעָה יוֹמִין עִלָּאִין. וְכֵן בְּכָל שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מֵאִינּוּן חַמְשִׁין יוֹמִין, עַד וְלָא עַד בִּכְלָל, וְכַד אִשְׁתְּכָחוּ אַרְבְּעִין וּתֵשַׁע יוֹמִין עִלָּאִין, אִשְׁתְּכָחוּ לְתַתָּא שֶׁבַע יוֹמִין, דְּאִתְקַדָּשׁוּ בְּהוּ וְכָל חַד אִקְרֵי שָׁבוּעַ, דְּעָאל בְּאִינּוּן שֶׁבַע. וְעַל דָּא כְּתִיב, (ויקרא כ״ג:ט״ו) שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה. בְּגִין דְּאִינּוּן נוּקְבִין, נָקַט קְרָא לִישָׁנָא דְּנוּקְבִין. We have also learnt in this connection the mystery, that from every seven of those “high” days, one day of the lower days receives holiness, and that day is called Shabu’a (week),1Alluding to the fact that in the counting of the Omer the weeks are mentioned as well as the days. because it was sanctified by the seven “supernal” days. And so it is with all the sevens of the fifty days (between the second night of Passover and the night of Pentecost), or rather the forty-nine days, and as there are forty-nine supernal days, seven days below are sanctified, and every one of these days is called “week”, because it ascends by means of those seven. Therefore it is written, “Seven complete weeks they shall be” (Lev. 23, 15). Because they (i.e. the “lower” days) are of the Feminine grade they are designated by a feminine form (sheba’ instead of shib’ah).
וְכַד אִתְקַדָּשׁוּ בְּהוּ, וּבֵיתָא, מִתַּתְקְנָא לְאִתְחַבְּרָא אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ, כְּדֵין אִקְרֵי חַג שָׁבוּעוֹת, מֵאִינוּן נוּקְבֵי דְּשָׁארוּ עָלַיְיהוּ אִינּוּן יוֹמִין עִלָּאִין, דְּאִתְקַדָּשׁוּ בְּהוּ. וּבְּגִין כָּךְ כְּתִיב בְּשָׁבוּעוֹתֵיכֶם, אִינּוּן דִּלְכוֹן, וְלָא כְּתִיב בְּשָׁבוּעוֹת, בְּגִין דְּהָכִי נָמֵי מִתְקַדְּשִׁין יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא עִמְּהוֹן. And when they have been sanctified by them (i.e. by the supernal days), and the “House” has been prepared, so that the Wife (the Shekinah) may be united with her Spouse, then it is called “The Feast of Weeks” (Pentecost), because of the “lower” days which have been hallowed by the “higher”. Therefore it is written: “In your weeks” (Num. 28, 26), because they are “yours”, as Israel is also sanctified with them.
וְעַל דָּא כַּד מָטוּן לְתֵשַׁע וְאַרְבְּעִין יוֹמִין, הַהוּא יוֹמָא עִלָּאָה דְּעָלַיְיהוּ, דְּאִיהוּ יוֹמָא דְּחַמְשִׁין, דְּשַׁלִּיט עַל תִּשְׁעָה וְאַרְבְּעִין יוֹמִין, רָזָא דִּכְלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא, בְּתִשְׁעָה וְאַרְבְּעִין אַנְפִּין, וּכְדֵין הַהוּא יוֹמָא עִלָּאָה, יוֹמָא דְּחַמְשִׁין, בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, אַפִּיק אוֹרַיְיתָא כְּלָלָא בְּתִשְׁעָה וְאַרְבְּעִין אַנְפִּין. Hence, when forty-nine days have been reached and passed, the fiftieth day, which reigns over them, symbolizes the mystery of the Torah (given on that day), which possesses forty- nine aspects; and this day, by means of the impulse from below, brought forth the Torah complete with forty-nine aspects.’
Chapter 09
Chapter 09 somebodyTetzaveh 9 (Chapter 09) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 9 (Chapter 09) (Tetzaveh) (Zohar) somebodyתְּרֵין נַהֲמֵי אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל, חַד, כַּד נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, אָכְלוּ מַצָּה, לֶחֶם עוֹנִי. וְחַד בְּמַדְבְּרָא, לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם. (חד בפסח וחד בשבועות) דִּכְתִּיב, (שמות ט״ז:ד׳) הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְעַל דָּא קָרְבָּנָא דְּיוֹמָא דָּא נָהֲמָא אִיהוּ. וְעַל נָהֲמָא, אִתְקְרִיבוּ כָּל שְׁאַר קָרְבָּנִין. דְּנָהֲמָא אִיהוּ עִקָר, דִּכְתִּיב, (ויקרא כ״ג:י״ח) וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים וְגוֹ', וּכְתִיב (ויקרא כ״ג:י״ז) מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה וְגוֹ', דְּדָא אִיהוּ נָהֲמָא דְּאֲחְכִּימוּ בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל, חָכְמְתָא עִלָּאָה דְּאוֹרַיְיתָא, וְעָאלוּ בְּאָרְחָהָא. The children of Israel ate, when they left Egypt, two kinds of bread: one on their leaving, unleavened bread, the “bread of affliction”; and the other in the wilderness, “bread from heaven” (Ex. 16, 4). Therefore the essential sacrifice of the day (Pentecost, when the Torah was given) was bread (Lev. 23, 17), and the others were additional to this, as it is written: “And ye shall offer with the bread some lambs”, etc. (Ibid. 18), for this was the bread by means of which the Israelites were endowed with the superior wisdom of the Torah, and entered into her ways.
הַשְׁתָּא אִית לָן לְאִסְתַּכְּלָא, בַּפֶּסַח נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִנָּהֲמָא דְּאִתְקְרֵי חָמֵץ, כְּתִיב, (שמות י״ג:ז׳) וְלָא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וּכְתִיב (שמות י״ב:י״ט) כִּי כָּל אוֹכֵל מַחְמֶצֶת מַאי טַעֲמָא. בְּגִין יְקָרָא דְּהַהוּא נַהֲמָא דְּאִתְקְרֵי מַצָּה. הַשְׁתָּא דְּזָכוּ יִשְׂרָאֵל לְנַהֲמָא עִלָּאָה יַתִּיר לָא יֵאוֹת הֲוָה לְאִתְבַּטְּלָא חָמֵץ, וְלָא אִתְחַזְיָא כְּלַל. וַאֲמַאי קָרְבָּנָא דָּא, חָמֵץ הֲוָה, דִּכְתִּיב סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה. וְתוּ, דְּהַשְׁתָּא בְּיוֹמָא דָּא אִתְבָּטַּל יֵצֶר הָרָע, וְאוֹרַיְיתָא דְּאִתְקְרֵי חִירוּ אִשְׁתְּכַחַת. Now one has to consider: On the Passover the Israelites emerged from their subsistence on the [spiritual] bread called “leaven” to be nourished by the more honourable bread called Mazzah (unleavened). Now, when the Israelites were worthy (on the Day of Pentecost) to eat a more excellent bread, would it not have been more appropriate that the “leaven” should have been abolished altogether and not been in evidence at all? Why, then, was that sacrifice based chiefly on leavened bread, as it is written: “They (the two loaves) shall be baken with leaven” (Lev. 23, 17)? Moreover, on that day (Pentecost) the “evil inclination” (leaven) came to naught, and the Torah, called “Freedom”, was then given.
אֶלָּא, לְמַלְכָּא דְּהֲוָה לֵיהּ בַּר יְחִידָאי, וְחָלַשׁ. יוֹמָא חַד הֲוָה תָּאִיב לְמֵיכַל, אָמְרוּ יֵיכוּל בְּרֵיהּ דְּמַלְכָּא (ס"א מיכלא דאסוותא דא) אַסְוָותָא דָּא, וְעַד דְּיֵיכוּל לֵיהּ, לָא יִשְׁתְּכַּח מֵיכְלָא וּמְזוֹנָא אַחֲרָא בְּבֵיתָא. עָבְדוּ הָכִי. כֵּיוָן דְּאָכַל הַהוּא אַסְוָותָא, אָמַר מִכָּאן וּלְהָלְאָה יֵיכוּל כָּל מָה דְּאִיהוּ תָּאִיב, וְלָא יָכִיל לְנַזְקָא לֵיהּ. We may, however, explain by the following parable. A king had an only son who fell seriously ill. After a time the prince expressed a desire to eat, but he was forbidden to eat any food other than that prescribed by the physicians, and orders were given that for the set term of that diet no other viands should be found in the palace. All was carried out accordingly. But when the prince was come to the end of the period of his special diet the ban was lifted, and it was intimated that now he was free to eat whatsoever he fancied, since it would not harm him.
כַּךָ כַּד נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לָא הֲוֵי יַדְעֵי עִקָרָא וְרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יִטְעֲמוּן יִשְׂרָאֵל אַסְוָותָא, וְעַד דְּיֵיכְלוּן אַסְוָותָא דָּא, לָא אִתְחָזֵי לְהוֹן מֵיכְלָא אַחֲרָא. כֵּיוָן דְּאָכְלוּ מַצָּה, דְּאִיהִי אַסְוָותָא לְמֵיעַל וּלְמִנְדַּע בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה אִתְחָזֵי לוֹן חָמֵץ, וְיֵיכְלוּן לֵיהּ, דְּהָא לָא יָכִיל לְנַזְקָא לוֹן. וְכָּל שֶׁכֵּן דִּבְיוֹמָא דְּשָׁבוּעוֹת, אִזְדָּמַן נַהֲמָא עִלָּאָה, דְּאִיהוּ אַסְוָותָא בְּכֹלָּא. Similarly, when the Israelites came out from Egypt they knew not the essence and mystery of the Faith. Said the Holy One: “Let them taste only the medicinal food, and before they have finished it be shown no other food soever.” But when the mazzoth were finished, which was the medicine by means of which they were to enter and to comprehend the mystery of the Faith, then the Holy One proclaimed: “From now on they may see and eat leavened bread, because it cannot harm them”-especially on the Day of Pentecost, when the supernal bread, which is a cure of all ills, was prepared for them.
וְעַל דָּא מְקָרְבִין חָמֵץ, לְאִתּוֹקְדָא עַל מַדְבְּחָא. וּמְקָרְבִין תְּרֵין נַהֲמִין אַחֲרָנִין כַּחֲדָא. וְחָמֵץ, אִתּוֹקְדָא בְּנוּרָא דְּמַדְבְּחָא וְלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה, וּלְנַזְקָּא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. וּבְגִינֵי כַּךְ, יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין אִתְדָּבָקוּ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּאַסְוָותָא דְּאוֹרַיְיתָא בְּיוֹמָא דָּא. וְאִלְמָלֵי הֲווֹ נַטְרֵי יִשְׂרָאֵל תְּרֵין סִטְרִין דְּנַהֲמֵי אִלֵּין, לָא הֲווֹ עַיְילִין בְּדִינָא לְעָלְמִין. Therefore leaven was offered to be burnt on the altar,1According to the Talmud, the two loaves of leaven were to be eaten by the priests. and two other loaves were offered with it, and the leaven was burnt by the fire of the altar, and it could not reign over and do harm to Israel. Therefore holy Israel cleaves to the Holy One, blessed be He, on this day (Pentecost), and if the Israelites had but preserved the two sides (symbols) of the two loaves they would never have been subjected to chastisement.
בְּיוֹמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּאִיהוּ יוֹמָא דְּדִינָא, (בכל יומא) דְּלָאו אִיהוּ, אֶלָּא לְאִינּוּן דְּלָא נַטְלוּ מֵיכְלָא דְּאַסְוָותָא, וְשָׁבְקוּ לְאַסְוָותָא דְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין מֵיכְלָא אַחֲרָא דְּאִיהוּ חָמֵץ. דְּהָא בְּיוֹמָא דָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, הַהוּא חָמֵץ סַלְּקָא, וּמְקַטְרְגָא עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ, וְאַלְשִׁין עָלֵיהּ, וְאִיהוּ קַיְּימָא בְּיוֹמָא דָּא מְקַטְרְגָא עַל עָלְמָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָתִיב בְּדִינָא עַל כֹּלָּא וְדָאִין עָלְמָא. New Year’s Day is a day of judgement for those who have not accepted the healing food, and have neglected the “medicine” of the Torah for the sake of another food, which is leaven. For on this day that “leaven” ascends and accuses mankind and speaks evil against all whom it can malign in any wise. And at that time the Holy One, blessed be He, sits in judgement over all and pronounces His decrees in regard to all the spheres.
וּבְגִינֵי כַּךְ כַּד יָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, אֲטְעִים לְהוּ מֵהַהוּא נַהֲמָא עִלָּאָה, דְּהַהוּא אֲתָר, וּמִגּוֹ הַהוּא נַהֲמָא, הֲווֹ יַדְעִין וּמִסְתַּכְּלִין בְּרָזֵי דְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵהַךְ בְּאֹרַח מֵישָׁר, וְהָא אוּקְמוּהָ מִלָּה אִינּוּן חַבְרַיָּיא בְּרָזִין (ס"א אלין דקאמרן) אִלֵּין כִּדְקָאמְרָן. Therefore, when He gave the Torah to Israel He gave them to taste of that supernal bread of the celestial realm, namely, the manna, by means of which they were enabled to perceive and penetrate into the mysteries of the Torah and to walk in the straight path. However, this subject has been elucidated by the Companions, in connection with the mysteries to which we have already referred.’
רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא, וַהֲווּ אַזְלִין עִמְּהוֹן, רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יוֹסֵי, עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי אִעֲרָעוּ בְּחַד סָבָא, וַהֲוָה אָחִיד בִּידֵיהּ חַד יַנּוּקָא, זָקַף עֵינוֹי רִבִּי שִׁמְעוֹן וְחָמָא לֵיהּ, אָמַר לֵיהּ לְרִבִּי אַבָּא וַדַּאי מִלִּין חַדְתִּין אִית גַּבָּן בְּהַאי סָבָא. R. Simeon and his son, R. Eleazar, were out walking one day, accompanied by R. Abba and R. Jose. As they went along, they beheld ahead of them an old man, who led by the hand a young child. R. Simeon, on perceiving them, exclaimed, turning to R. Abba: ‘Assuredly, we shall hear new and instructive expositions from that old man.’ So they walked on more quickly, and presently overtook the couple.
כַּד מָטוּ לְגַבֵּיהּ, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּמָטוּל דְּקּוּפְטְרָךְ בְּגַבָּךְ קָא אָתִית, מַאן אַנְתְּ. אָמַר לֵיהּ, יוּדָאי אֲנָא. אָמַר, מִלִּין חַדְתִּין וַדַּאי יוֹמָא דָּא לְגַבָּךְ, אָמַר לֵיהּ לְאָן הוּא אַרְעָךְ. אָמַר לֵיהּ, דִּיוּרִי הֲוָה בְּאִינּוּן פְּרִישֵׁי מַדְבְּרָא, דַּהֲוֵינָא, מִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וְהַשְׁתָּא אֲתֵינָא לְיִשׁוּבָא, לְמֵיתַב בְּצִלָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּאִלֵּין יוֹמֵי דְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה דָּא. When they approached the old man, R. Simeon said to him: ‘Thou travellest in heavy garments. Who art thou?’ The stranger replied: ‘I am a Jew.’ Said R. Simeon: ‘Verily we shall hear new interpretations to-day from thee. Whence art thou?’ The old man answered: ‘I was wont until but lately to live retired from the world, a recluse in the desert, where I studied the Torah and meditated on sacred matters, but now I am come into the midst of the habitation of men, to sit in the shadow of the Holy One in these days of the seventh month.’
חַדֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, נֵתִיב, דְּוַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁדְרָךְ לְגַבָּן. אָמַר לֵיהּ, חַיֶּיךָ דְּנִשְׁמַע מִלָּה מִפּוּמָךְ, מֵאִינּוּן מִלִּין חַדְתִּין עַתִּיקִין, דִּנְטַעְתּוּן תַּמָּן בְּמַדְבְּרָא, מֵהַאי יַרְחָא שְׁבִיעָאָה. וַאֲמַאי אִתְפְּרַשְׁתּוּן הַשְׁתָּא מִמַּדְבְּרָא, לְמֵיתֵי לְיִשׁוּבָא. אָמַר לֵיהּ הַהוּא סָבָא, בִּשְׁאֶלְתָּא דָּא, יְדַעְנָא דְּחָכְמְתָא גַּבָּךְ, וּמִילָּךְ מָטוּ לִרְקִיעֵי דְּחָכְמְתָא. (ס"א נטו לתקיעו דחכמתא) R. Simeon rejoiced and said: ‘Let us sit down, for verily the Holy One has sent thee to us. By thy life, we shall hear words from thy mouth of those which have been planted in the desert concerning this seventh month. But why art thou now so far from thy place of retirement, and why bent upon fixing thy dwelling elsewhere? The old man replied: ‘From this question I can see that thou lackest not wisdom, and that indeed thy words reach the firmament of wisdom itself.’
Chapter 10
Chapter 10 somebodyTetzaveh 10 (Chapter 10) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 10 (Chapter 10) (Tetzaveh) (Zohar) somebodyפָּתַח הַהוּא סָבָא וְאָמַר, (דברים א׳:ל״א) וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְיָ' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְגוֹ'. הַאי קְרָא הָכִי מִבָּעֵי לֵיהּ, וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ, מַהוּ רָאִיתָ. אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּבַר לוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא, מַדְבְּרָא תַּקִּיפָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (דברים ח׳:ט״ו) נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְגוֹ'. וּמַדְבְּרָא דְּאִיהוּ תַּקִּיף מִשְּׁאַר מַדְבְרִין בְּעָלְמָא. מַאי טַעֲמָא. Then he began to speak as follows: ‘It is written: “And in the wilderness where thou hast seen how that the Lord thy God bare thee as a man doth bear his son in all the way that ye went, until ye came unto this place” (Deut. 1, 31). This verse ought surely to run: “And in the wilderness where the Lord thy God bare thee”; what is the significance of the words “where thou hast seen”? The answer is as follows. The Holy One led Israel tnrough a terrible wilderness “wherein were fiery serpents and scorpions” (Ibid. 8, 15); indeed, the most fearful wilderness in the world. Why did He do this?
בְּגִין דְּהַהוּא שַׁעֲתָא דְּנָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְאִשְׁתְּלִימוּ לְשִׁתִּין רִבְּבָן, אִתְתָּקַּף מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, וְאִסְתַּלָּק עַל כֹּלָּא, וְסִיהֲרָא אִתְנְהִירַת וּכְדֵין אִתְכַּפְיָא מַלְכוּ חַיָּיבָא סִטְרָא אַחֲרָא. וְאַפִּיק לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵיהַךְ בְּמַדְבְּרָא תַּקִּיפָא. דְּאִיהוּ אֲתָר וְשֻלְטָנוּ דְּסָמָאֵ"ל חַיָּיבָא, דְּאִיהוּ דִּילֵיהּ מַמָּשׁ, בְּגִין לְתַּבְרָא תּוּקְפֵּיהּ וְחֵילֵיהּ, וּלְכַתְּתָא רֵישֵׁיהּ, (ס"א ולאחתא ליה) וּלְאַכְפְּיָא לֵיהּ, דְּלָא יִשְׁלוֹט. וְאִלְמָלֵא דְּחָאבוּ יִשְׂרָאֵל, בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעְבְּרָא לֵיהּ מֵעָלְמָא, וְעַל דָּא אַעְבַּר לוֹן בְּאַחֲסַנְתֵּיהּ וְעַדְבֵיהּ וְחוּלָקֵיהּ מַמָּשׁ. Because in the hour when they left Egypt and increased to the number of sixty myriad souls, the Holy Kingdom was strengthened and stood firm, high above all, and the Moon was illumined, and thus the wicked dominion, the “other side”, was subdued, and the Holy One brought the Israelites out in order to lead them through the terrible wilderness, the very realm and domain of Samael the wicked, in order that the evil power might be broken and the ruler of the regions of darkness be crushed, that it might rear its head no more. Had the Israelites not sinned, the Holy One would have resolved to remove him altogether from the world. Therefore He led them through his very dominion and territory.
כֵּיוָן דְּחָאבוּ בְּכַמָּה זִמְנִין, נָשִׁיךְ לוֹן חִוְיָא, וּכְדֵין אִתְקְיָּים (בראשית ג׳:ט״ו) הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְגוֹ'. יִשְׂרָאֵל מָחוּ רֵישֵׁיהּ בְּקַדְמִיתָא, וְלָא יַדְעֵי לְאִסְתַּמְּרָא מִינֵּיהּ, וּלְבָתַר אִיהוּ מָחָא בְּבַתְרַיְיתָּא, וְנָפְלוּ כֻּלְּהוּ בְּמַדְבְּרָא, וְאִתְקָיָּים וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. וְאַרְבְּעִין שְׁנִין לָקוּ מִנֵּיהּ, לָקֳבֵל מ' מַלְקוּת דְּבֵי דִּינָא. But when they sinned the serpent stung them many a time, and then was fulfilled that which was written: “He shall bruise thy head (rosh) and thou shalt bruise his heel” (Gen. 3, 15)- that is to say, Israel first (be-rosh) bruised his head, but because later they knew not how to guard themselves against him he finally smote them and they all fell dead in the wilderness, and then the other half of the verse was fulfilled: “and thou (i.e. the serpent) shalt bruise his heel”. And forty years long were they chastised by him, which corresponded to the forty lashes of the judges.
וְעַל דָּא כְּתִיב אֲשֶׁר רָאִיתָ, בְּעֵינַיְיהוּ הֲוֹי חֲמָאן לְהַהוּא מָארֵי דְּמַדְבְּרָא, אָזִיל כָּפִית קָמַיְיהוּ, וְנַטְלֵי אַחַסַנְתֵּיהּ וְעַדְבֵיהּ. מְנָּלָן. מִדִּכְתִּיב (שמות ט״ו:ט״ו) אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, וְאִלֵּין אִינּוּן (דברים ח׳:ט״ו) נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב. וַאֲנָן אוּף הָכִי אִתְפְּרַשְׁנָא מִיִשׁוּבָא לְמַדְבְּרָא תַּקִּיפָא, וּלְעַיְינָא תַּמָּן בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין לְאַכְפְּיָא לְהַהוּא סִטְרָא. Therefore it says: “where thou hast seen”. They saw with their own eyes the prince of the desert, a prisoner bound before them, and they took his lot and possession. And so I also separated myself from the haunts of men and departed to dwell in the desert in order to be able better to meditate upon the Torah and to subdue that “other side.”
וְתוּ דְּלָא מִתְיַשְּׁבָן מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, אֶלָּא תַּמָּן. דְּלֵית נְהוֹרָא אֶלָּא הַהוּא דְּנָפִיק מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא, דְּכַד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא דָּא, אִסְתַּלָּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָּא, וְאִתְיָיקָּר בִּיקָרֵיהּ. וְלֵית פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא, וְלֵית טוּבָא אֶלָּא מִגּוֹ בִּישָׁא. וְכַד עָאל בַּר נָשׁ בְּאוֹרַח בִּישָׁא, וְשָׁבִיק לֵיהּ, כְּדֵין אִסְתַּלָּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּיקָרֵיהּ, וְעַל דָּא שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא טוֹב וָרָע כַּחֲדָא, וּלְאִסְתַּלְּקָא לְבָתַר בְּטוֹב, וְלֵית טוֹב אֶלָּא הַהוּא דְּנָפַק מִגּוֹ בִּישָׁא. וּבְהַאי טוֹב, אִסְתַּלָּק יְקָרֵיהּ, וְדָא אִיהוּ פּוּלְחָנָא שְׁלִים. Besides, the words of the Torah can best sink into the soul there in the desert, for there is no light except that which issues from darkness, for when that “other side” is subdued the Holy One is exalted in glory. In fact, there can be no true worship except it issue forth from darkness, and no true good except it proceed from evil. And when a man enters upon an evil way and then forsakes it the Holy One is exalted in glory. Hence the perfection of all things is attained when good and evil are first of all commingled, and then become all good, for there is no good so perfect as that which issues out of evil. The divine Glory is extolled and extended thereby, and therein lies the essence of perfect worship.
וַאֲנָן, עַד הַשְׁתָּא יָתִיבְנָא תַּמָּן, כָּל יוֹמֵי שַׁתָּא, בְּגִין לְאַכְפְּיָא בְּמַדְבְּרָא לְהַהוּא סִטְרָא. הַשְּׁתָּא דְּמָטָא זִמְנָא דְּפוּלְחָנָא קַדִּישָׁא, דְּסִטְרָא דִּקְדוּשָׁא, אַהֲדַרְנָא לְיִשׁוּבָא דְּתַמָּן אִיהוּ פּוּלְחָנָא דִּילֵיהּ. וְתוּ, דְּהַשְׁתָּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מָטָא זִמְנָא דְּהַהוּא חִוְיָא, לְמִתְבַּע דִּינָא מִקָּמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְתַמָּן אִיהוּ שַׁלִּיט. וּבְגִין כַּךְ נָפַקְנָא מִתַּמָּן וַאֲתֵינָא לְיִשׁוּבָא. And as for us, we remained in the desert throughout all the days of the year in order to subdue there that “other side”, but now, when the time for the divine worship from the side of holiness has come, we return to an inhabited place where the worship of the Holy One is carried on. Moreover, now in the season of the New Year the time has come for that serpent to demand justice from the Holy One, and he rules there at present, and therefore we went away from there and are come to an inhabited place.’
Chapter 11
Chapter 11 somebodyTetzaveh 11:92-96 (Chapter 11) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 11:92-96 (Chapter 11) (Tetzaveh) (Zohar) somebodyפָּתַח הַהוּא סָבָא וְאָמַר, (תהילים פ״א:ד׳) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, הַשְׁתָּא אִיהוּ זִמְנָא, לְאִתְּעָרָא דִּינָא עִלָּאָה תַּקִּיפָא, וְכַד אִיהוּ אִתְּעַר סִטְרָא אַחֲרָא אִתְתָּקַּף בַּהֲדֵיהּ, וְכֵיוָן דְּאִיהוּ אִתְתָּקַּף, סָלִיק וְחַפְיָא לְסִיהֲרָא, דְּלָא נָהִיר נְהוֹרָא, וְאִתְמַלְיָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא. כְּדֵין כָּל עָלְמָא אִיהוּ בְּדִינָא, עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְכָרוֹזָא כָּרִיז בְּכֻלְּהוּ רְקִיעִין, אַתְקִינוּ כּוּרְסְיָא דְּדִינָא, לְמָארֵיהּ דְּכֹלָּא, דְּאִיהוּ בָּעֵי לְמֵידָן. The old man then proceeded to discourse on the verse: “Blow the trumpet in the new moon, in the time appointed on our solemn feast-day” (Ps. 81, 4). He said: ‘Now is the time when the mighty supernal judgement is awakened, and with it the “other side” also gathers force. And with this access of force it ascends and veils the Moon that She may no more shine, and She falls entirely under the influence of stern Justice. Then all the worlds and spheres come under the aegis of judgement, both celestial and terrestrial beings, and a herald makes proclamation throughout all the firmaments, saying: “Prepare the Throne of Judgement for the Lord of all, since He cometh to judge all worlds!”
וְרָזָא הָכָא, וְאִתְנְהִיר לָן בְּמַדְבְּרָא, אֲמַאי אִתְּעַר דִּינָא עִלָּאָה בְּיוֹמָא דָּא. אֶלָּא כָּל רָזִין וְכָל קִדוּשִׁין יַקִירִין, כֻּלְּהוּ תַּלְיָין בִּשְׁבִיעָאָה. וְהַהוּא שְׁבִיעָאָה עִלָּאָה, עָלְמָא עִלָּאָה, דְּאִקְרֵי עָלְמָא דְּאָתֵי. מִנֵּיהּ נַהֲרִין כָּל בּוּצִינִין, וְכָל קִדוּשִׁין, וְכָל בִּרְכָּאן. וְכַד מָטֵי זִמְנָא, לְחַדְתּוּתֵי בִּרְכָּאן וְקִדּוּשִׁין לְאַנְהֲרָא, בָּעָא לְאַשְׁגָּחָא בְכָל תִּקּוּנָא דְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ, וְכָל אִינּוּן תִּקּוּנִים לְאִתְקַיְּימָא כֻּלְּהוֹן, סַלְּקִין מִגּוֹ תַּתָּאֵי, אִי אִינּוּן כַּשְׁרָאן. וְאִי לָא כַּשְׁרָאן, כְּדֵין קַיְּימָא (ס"א מלה) דְּלָא נָהִיר, עַד דְּאִתְפָּרְשָׁן חַיָּיבִין מִגּוֹ זַכָּאִין, כְּדֵין אִתְּעַר דִּינָא. Here is a mystery which was revealed to us during our sojourn in the desert. Why is supernal justice roused to activity just on this day? Because all mysteries and all glorious sanctifications are centred in the mystery of seven. And the supernal Seventh, the upper world, called “the world to come”, is the realm whence all lights derive their brightness. And when the time arrives when those blessings and sanctifications are to be renewed with fresh light, all the conditions in the different worlds are passed in review. Then all these preparations ascend from earth if they are fitting, but if not, then it is decreed that the Moon is not to shine till the sinners have been separated from the righteous. Then judgement is awakened,
וּמֵהַהוּא דִּינָא, אִתְתָּקַּף סִטְרָא אַחֲרָא, וְאִשְׁתְּכַח מְקַטְרְגָא, בְּגִין דְּיִנָתְנוּן לֵיהּ אִינּוּן, חַיָּיבַיָּא. בְּגִין דְּעָלֵיהּ כְּתִיב, (איוב כ״ח:ג׳) וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר. וְחַפְיָא לְסִיהֲרָא, אֲמַאי (ד"א לא מסרא לון בידא דמקטרגא.) בְּגִין דְּלֵית תִּיאוּבְתֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאוֹבָדָא לְעוֹבָדֵי יְדוֹי. and from that judgement the “other side” gains strength, and the Accuser demands that the wicked should be delivered unto him-for concerning him it is written, “He searcheth out all extremities” (Job. 28, 3); and he causes the light of the Moon to be concealed, as we have said. And why are the wicked not delivered into that Accuser’s hands? Because it is not the will of the Holy One to destroy His handiwork.
וְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, קַיְּימָא קְלִיפָא תַּקִּיפָא, דְּלָא יָכִיל לְאִתָּבְּרָא, בַּר בְּהַהוּא עֵיטָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. בְּגִין לְתַּבְרָא הַהוּא כִּסֵּה דְּאִתְחֲפְיָא סִיהֲרָא, וְלָא נָהִיר. But that “other side” is encased in a powerful shell which cannot be broken, except by means of that counsel which the Holy One, blessed be He, gave to Israel when He said: “Blow the trumpet in the new moon, in the covering (ba-kese) of our solemn feast-day”, in order to break that “covering” (kese) which prevents the Moon from shining.
וְכַד מִתְּעֲרֵי יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא בְּשׁוֹפָר, הַהוּא קַלָּא דְּנָפִיק מִשּׁוֹפָר, בָּטַשׁ בַּאֲוִירָא, וּבָקַע רְקִיעִין, עַד דְּסַלְּקָא לְגַבֵּי הַהוּא טִנָרָא תַּקִּיפָא, (נ"א סטרא אחרא) דְּחָפֵי לְסִיהֲרָא, אַשְׁגַּח, וְאַשְׁכַּח אִתְעֲרוּתָא דְּרַחֲמֵי, כְּדֵין הַהוּא דְּסָלִיק וְקַיְּימָא לְעֵילָּא, אִתְעַרְבָב. כְּדֵין הַהוּא קַלָּא קַיְּימָא, וְאַעְבַּר הַהוּא דִּינָא, וְכֵיוָן דִּלְתַתָּא אַתְּעָרוּ רַחֲמֵי, הָכִי נָמֵי לְעֵילָּא, אִתְּעַר שׁוֹפְרָא אַחֲרָא עִלָּאָה, וְאַפִּיק קָלָא דְּאִיהוּ רַחֲמֵי, וְאַתְעָרְעוּ קָלָא בְּקָלָא, רַחֲמֵי בְּרַחֲמֵי, וּבְאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, אִתְּעַר הָכִי נָמֵי לְעֵילָּא. And when the Israelites blow the trumpet here below the voice thereof smites the air and breaks through all firmaments until it reaches the mighty rock which covers up the Moon through the evil power of the “other side”, and when Satan, who has ascended and stands above, perceives that Mercy has been roused he becomes confused, and the trumpet’s voice causes the strength of the Accuser to depart from him, and the voice of judgement to be hushed and rigorous punishments to be revoked. And when Mercy is roused from below another supernal trumpet is roused and brings forth a voice, which is Mercy, in the upper sphere, and voice meets voice, and the awakening below causes an awakening above.
וְאִי תֵּימָא, הֵיךְ יָכִיל קָלָא דִּלְתַתָּא, אוֹ אִתְּעָרוּתָא דִּלְתַתָּא לְאַתְעֲרָא, הָכִי נָמֵי. תָּא חֲזֵי, עָלְמָא תַּתָּאָה, קַיְּימָא לְקַבְּלָא תָּדִיר, וְהוּא אִקְרֵי אֶבֶן טָבָא. וְעָלְמָא עִלָּאָה לָא יָהִיב לֵיהּ, אֶלָּא כְּגַוְונָא דְּאִיהוּ קַיְּימָא. אִי אִיהוּ קַיְּימָא בִּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין מִתַּתָּא, כְּדֵין הָכִי נַהֲרִין לֵיהּ מִלְעֵילָּא. וְאִי אִיהוּ קַיְּימָא בַּעֲצִיבוּ, יַהֲבִין לֵיהּ דִּינָא בְּקָבְלֵיהּ. If it should be asked, how the awakening below can have such an effect on the higher sphere, the answer is this. The lower world is always in a receptive state-being called “a good (precious) stone”- and the upper world only communicates to it according to the condition in which it is found at any given time. If it shows a smiling countenance, light and joy from the world above pour down upon it; but if it be sad and downcast, it receives the severity of judgement,
כְּגַוְונָא דָּא, (תהילים ק׳:ב׳) עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּשִׂמְחָה. חֶדְוָה דְּבַּר נָשׁ, מָשִׁיךְ לְגַבֵּיהּ חֶדְוָה אַחֲרָא עִלָּאָה. הָכִי נָמֵי הַאי עָלְמָא תַּתָּאָה, כְּגַוְונָא דְּאִיהִי אִתְעַטְּרָת, הָכִי אַמְשִׁיךְ מִלְעֵילָּא. בְּגִין כָּךְ מְקַדְּמֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַתְעֲרֵי בַּשּׁוֹפָר קָלָא דְּאִיהוּ (רזא דרחמי) כָּלִיל בְּאֶשָּׁא וּמַיָא וְרוּחָא, וְאִתְעָבִיד חַד, וְסַלְּקָא לְעֵילָּא, וּבָטַשׁ בְּהַאי אֶבֶן טָבָא, וְאִצְטְבַּע בְּאִינּוּן גַּוְונִין דְּהַאי קָלָא, וּכְדֵין כְּמָה דְּאִתְחַזִיאָת, הָכִי מָשִׁיךְ מִלְּעֵילָּא. as it is written, “Worship the Lord in joy” (Ps. 100, 2), that the joy of man may draw down upon him supernal joy. So, too, does the lower sphere affect the upper: according to the degree of awakening below there is awakening and heavenly joy above. Therefore the Israelites haste to awaken the voice of the trumpet, which is compounded of fire, water, and wind, and all are made one and the voice ascends and strikes that “precious stone”, which then receives the various colours of this voice and then draws down upon itself the attribute from above, according to the colour which it shows.
וְכֵיוָן דְּאִתַּקְנַת בְּהַאי קָלָּא. רַחֲמֵי נַפְקֵי מִלְּעֵילָּא, וְשַׁרְיָין עָלָהּ, וְאִתְכְּלִילָא בְּרַחֲמֵי, מִתַּתָּא וּמִלְּעֵילָּא. וּכְדֵין אִתְעַרְבָּב סִטְרָא אַחֲרָא. (אסתכל וחמי בנהירו דאנפין) וְאִתְחַלָּשׁ תֻּקְפֵּיהּ, וְלָא יָכִיל לְקַטְרְגָא. וְהַאי אֶבֶן טָבָא, קַיְּימָא בִּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין, מִכָּל סִטְרִין, בִּנְהִירוּ דִּלְתַתָּא, וּבִנְהִירוּ דִּלְעֵילָּא. And when it is duly prepared by this voice, Mercy issues from on high and rests upon it, so that it is enfolded in mercy, both above and below. Then is the “other side” thrown into confusion, and its power weakened, so that it lacks the strength to accuse, and the “precious stone” is lit up on both sides, from below and from above.
אֵימָתַי קַיְּימָא בִּנְהִירוּ דִּלְעֵילָּא, הֲוֵי אוֹמֵר בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי. וּבְיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי אִתְנְהִיר הַהוּא אֶבֶן טָבָא, בִּנְהִירוּ דִּלְעֵילָּא, מִגּוֹ נְהִירוּ דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, (ואתערבב ההוא דלטורא) וּכְדֵין מְתַקְּנִין יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא חַד שָׂעִיר, וּמְשַׁדְּרִין לְהַאי מַדְבְּרָא תַּקִּיפָא, דְּאִיהוּ שַׁלְטָא עָלֵיהּ. And when is that light shed from the world above upon the ways of men? Verily, on the Day of Atonement. On that day the “precious stone” is illumined with the light from above, which emanates from the splendour of the world to come. Therefore Israel prepare a goat here below for the Day of Atonement and send it forth to that terrible desert which is under the dominion of the Accuser.
Chapter 13
Chapter 13 somebodyTetzaveh 13 (Chapter 13) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 13 (Chapter 13) (Tetzaveh) (Zohar) somebodyתָּא חֲזֵי, הַהוּא שָׂעִיר דִּמְשַׁדְּרִין יִשְׂרָאֵל לַעֲזָאזֵל, לְהַהוּא מַדְבְּרָא, בְּגִין לְמֵיהַב חוּלָקָא לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, לְאִתְעַסְּקָא בַּהֲדֵיהּ. וְאִי תֵּימָא, תְּרֵין שְׂעִירִין אֲמַאי הָכָא, חַד לַיְיָ' וְחַד לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא. תִּינַח הַהוּא שָׂעִיר דְּסִטְרָא אַחֲרָא. לַיְיָ' אֲמַאי. Observe this: the goat which the Israelites sent down to Azazel, into that desert, was sent with the intention of giving to the “other side” a portion, so pacifying and keeping it occupied that it might not do harm to the sons of the Kingdom. But it may be objected: “Why, then, was it necessary to have two goats, one “to the Lord” and one to the “other side”?
אֶלָּא לְמַלְכָּא דְּהֲוָה אַרְגִּיז עַל בְּרֵיהּ, קָרָא לְסַנְטִירָא, הַהוּא דְּעָבִיד דִּינָא בִּבְנֵי נָשָׁא תָּדִיר, בְּגִין דְּיִזְדָּמַּן לְמֶעְבַּד דִּינָא בִּבְרֵיהּ. הַהוּא סַנְטִירָא חַדֵּי, וְעָאל בְּבֵי מַלְכָּא לְמֵיכַל תַּמָּן, כֵּיוָן דְּאַשְׁגַּח בֵּיהּ בְּרֵיהּ, אָמַר, וַדַּאי לָא עָאל סַנְטִירָא דָּא בְּבֵי אַבָּא, אֶלָּא בְּגִין דְּאַרְגִּיז מַלְכָּא עָלַי. מָה עָבֵד, אָזַל וְאִתְפְּיָיס בַּהֲדֵיהּ. כֵּיוָן דְּאִתְפָּיַיס בַּהֲדֵיהּ, פָּקִיד מַלְכָּא לְמֶעְבַּד סְעוּדָתָא עִלָּאָה לֵיהּ וְלִבְרִיהּ, וּפָקִיד דְּלָא יָדַע בֵּיהּ הַהוּא סַנְטִירָא. לְבָתַר עָאל הַהוּא סַנְטִירָא. אָמַר מַלְכָּא הַשְׁתָּא אִי יִנְדַּע דָּא, מִסְּעוּדָתָא עִלָּאָה דְּאַתְקִינִית לִי וְלִבְרִי, יִתְעַרְבֵּב פָּתוֹרָא. מָה עֲבַד. קָרָא לַמְּמָנָא עַל סְעוּדָתָא, אָמַר לֵיהּ, אַתְקִין מִדִי, וּתְשָׁוֵי קַמָּאי, וּתְשָׁוֵי קַמֵּיהּ דְּהַהוּא סַנְטִירָא, בְּגִין דְּיַחְשִׁיב דְּסָעִיד קַמָּאי מִדִּילִי, וְלָא יִנְדַּע בְּהַהִיא סְעוּדָתָא יַקִּירָא דְּחֶדְוָה דִּילִי וְדִבְרִי, וְיִטּוֹל הַהוּא חוּלָקָא וְיֵזִיל לֵיהּ, וְיִתְפְּרַשׁ מִחֶדְוָה דִּסְעוּדָתָא דִּילָן. וְאִי לָאו דְּמַלְכָּא עָבִיד הָכִי, לָא יִתְפְּרַשׁ הַהוּא סַנְטִירָא מִבֵּי מַלְכָּא. The answer to this question can be gathered from the following parable. A king once became angered with his son, and he called to that minister whose office it was to punish offenders that he might be at hand to chastise his son on the morrow. The minister, in high spirits, was overjoyed, and entered the palace to partake of food there. The prince, on seeing him, thought to himself: “Surely, that man comes here to no good purpose, but doubtless because my father is angry with me.” So what did he do? He straightway went in unto his father and persuaded him to forgive him. Then the king commanded that a banquet should be prepared for him and his son, but that the minister should not be told thereof, for, he thought to himself, should he get wind of the repast which I have ordered for myself and my son, he will disturb our meal. What, then, did the king do? He called to his chamberlain and said unto him: “Prepare first a meal for this minister, in order that he may imagine that I am showing him a mark of special favour by giving a banquet in his honour, and so be satisfied and depart, without knowing anything of the previous meal which I have commanded thee to prepare, and which we shall consume when he is gone. Therefore let him, as I have said, take his part and then go, that our joy may be complete and undisturbed.” And so it was done. Now, if the king had not dealt thus with his minister and his son, the former would not have left the palace, and the feast of forgiveness would have been marred.
כַּךָ אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַזְמִינוּ תְּרֵין שְׂעִירִין, חַד לִי וְחַד לְהַהוּא דַּלְטוֹרָא, בְּגִין דְּיַחְשִׁיב דְּמִסְּעוּדָתָא דִּילִי קָאֲכִיל, וְלָא יִנְדַּע בִּסְעוּדָתָא דְּחֶדְוָה אַחֲרָא דִּילָן, וְיִסַּב הַהוּא חוּלָקָא, וְיֵזִיל לְאָרְחֵיהּ, וְיִתְפְּרַשׁ מִבֵּיתִי. כֵּיוָן דְּאִמָא עִלָּאָה, עָלְמָא דְּאָתֵי, אָתֵי לְמִשְׁרֵי (ק' ע"ב) גּוֹ הֵיכְלָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה, לְאַשְׁכְּחָא נְהִירוּ (נ"א לאשגחא עלה בנהירו) דְּאַנְפִּין, דִּין הוּא דְּלָא יִשְׁתְּכַּח הַהוּא דַּלְטוֹרָא, וְלָא מָארֵי דְּדִינִין לְקַמֵּיהּ, כַּד אַפִּיק כָּל בִּרְכָאן, וְאַנְהִיר לְכֹלָּא. וְכָל הַהוּא חִירוּ יִשְׁתְּכַּח, וְיִשְׂרָאֵל נַטְלֵי מֵאִינּוּן בִּרְכָאן. Similarly, the Holy One said to Israel: “Prepare ye two goats, one for Me and one for that Accuser, in order that he may imagine that he is participating in My meal, but in reality may be quite unaware of the true meal of our joy. Let him take his part and go his way and leave My house.” As the “supernal Mother”, the world to come, comes down to dwell in the palace of the lower world in order that all faces should be lit up there, it is meet that the Accuser should not be found in its holy presence, neither he nor any other of the ministers of judgement, when it dispenses blessings and radiates light upon all things and freedom unto all creatures, and Israel takes of these blessings.
דְּהָא כַּד עָלְמָא דְּאָתֵי, עָאל לְהֵיכָלָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה, וְאַשְׁכַּח דְּחַדֵּי עָלְמָא תַּתָּאָה עִם בְּנוֹי בְּהַהִיא סְעוּדָתָא עִלָּאָה, כְּדֵין אִיהוּ בָּרִיךְ פַּתוֹרָא, וְעָלְמִין כֻּלְּהוּ מִתְבָּרְכִין, וְכָל חִידוּ וְכָל נְהִירוּ דְּאַנְפִּין אִשְׁתְּכָחוּ תַּמָּן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא טז) לִפְנֵי יְיָ' תִּטְהָרוּ. (ק' ע"ב) For when the “world to come” enters into its palace, lhe lower world, and finds that it rejoices with its children in the most excellent meal, it blesses the table, and all the worlds are blessed, and all is joy and radiant looks. Therefore it says (in regard to the Day of Atonement): “That ye may be clean from all your sins before the Lord” (Lev. 16, 30).
כְּתִיב (ויקרא ט״ז:ח׳) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיְיָ' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. דָּא אִיהוּ הַהוּא חֶדְוָה דְּהַהוּא דַּלְטוֹרָא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָטִיל עִמֵּיהּ גּוֹרָל, וְזַמִּין לֵיהּ, וְלָא יָדַע דְּנוּר דָּלִיק אַטִּיל עַל רֵישֵׁיהּ, וְעַל עַמָּא דִּילֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (משלי כ״ה:כ״ב) כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ. It is written: “And Aaron shall cast lots upon the two goats, one lot for the Lord and the other lot for Azazel”. This gives the Accuser great joy: that God should take a lot with him, and, as it were, invite him by the Holy One’s own desire and invitation. But he little realizes how that the Lord heaps coals of fire on his head and upon the heads of all his legions.
וְסִימָנִךָ, (אסתר ה׳:י״ב) אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי. וּכְתִיב, וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב. בְּהַהוּא חוּלָקָא דְּנָטִיל, וְאָזִיל לֵיהּ. וּלְבָתַר כַּד אָתֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, לְבֵי מַטְרוֹנִיתָא, מַטְרוֹנִיתָא תַּבְעַת עָלָהָא, וְעַל בְּנָהָא, וְעַל עַמָּא מִן מַלְכָּא. Haman, too, “went forth that day joyful and with a glad heart” (Esther 5, 9)-namely, with that portion which was given him. But when the Supernal King comes in unto the Matrona She pleads before the King for Herself, for Her children, for Her people,
וַאֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, וְצַלּוּ צְלוֹתִין בְּכָל יוֹמָא, אִיהִי סַלְקַת בְּיוֹמָא דָּא, לְקָמֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, וְתַבְעַת עַל בְּנָהָא. וּכְדֵין אִתְגְּזָרוּ, כָּל אִינּוּן נוּקְמִין, דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד עִם אֱדוֹם, וְאִתְגְּזַר הֵיךְ זַמִין דַּלְטוֹרָא דָּא לְאִתְעַבְּרָא מֵעָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו כ״ה:ח׳) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח. and even when Israel is in exile, if they pray all this day long (on the Day of Atonement), She ascends unto the Supernal King and pleads for Her children, whereby all the punishments which the Holy One is about to inflict upon Edom (Rome) are decreed and fixed, and, in addition, those concerning the unsuspecting Accuser himself -for though he knows it not, he is destined to be done away with, as it is written, “And death will be swallowed up for ever” (Isa. 25, 8).
וְסִימָנִךָ, בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא (אסתר ז׳:ד׳) כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְגוֹ'. כִּי אֵין הַצָּר שׁוֶֹה בְּנֶזֶק הַמֶּלֶךְ. מַאי בְּנְזֶק הַמֶּלֶךְ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (יהושע ז׳:ט׳) וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. דְּהָא שְׁמָא עִלָּאָה, לָא אִתְקָיָּים בְּקִיּוּמֵיהּ, וְדָא אִיהוּ בְּנֶזֶק הַמֶּלֶךְ. So Esther said: “For we are sold, I and my people, to be destroyed… for the enemy could not countervail the king’s damage” (Ibid. 7, 4).
וּכְדֵין וְהָמָן נִבְעָת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה כְּדֵין, נְהִירוּ דְּאַנְפִּין, וְכָל חִידוּ אִשְׁתְּכַח, וְיִשְׂרָאֵל נַפְקֵי לְחִירוּ, בְּהַהוּא יוֹמָא. כְּדֵין מֵהַהוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה, חִירוּ וְחֶדְוָה בְּאִתְגַּלְּיָא, לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ, כְּדֵין בָּעֵי לְמֵחדֵי עִמְּהוֹן, מִכָּאן וּלְהָלְאָה, כְּמָה דְּיָהֲבוּ לֵיהּ חוּלָקָא לְאִתְפָּרְשָׁא מִנְהוֹן, הָכִי נָמֵי יַהֲבִין לִשְׁאַר עַמִּין, לְאִתְפָּרְשָׁא מִנְּהוֹן לְתַתָּא. And then: “Haman was frightened before the presence of the King and the queen” (Ibid. 7, 6). Then radiant looks and perfect joy prevail, and Israel enters into freedom on that day. And from that day on freedom and joy reign manifestly over them, and the Holy One wills to associate Himself with them in joy thenceforward. And as the Israelites gave Satan a portion in order that he might leave them alone and in peace, so also did they give a portion to the pagan nations (the offering of seventy oxen on the Feast of Tabernacles for the seventy nations) in order that they might leave them alone here on earth below1The next two Pages in the original, dealing in further detail with the goat and the purifying effects of the Day of Atonement and the resulting joyousness of the Feast of Tabernacles, are made up mainly of fragments which belong in reality to other parts of the Zohar and occur in a more complete form elsewhere.
תָּא חֲזֵי, מָה הוּא רָזָא דְּקָרְבְּנָא, לְקָרְבָא שָׂעִיר, (לקבל שעיר) וְלָא מִלָּה אַחֲרָא. וַאֲמַאי שָׂעִיר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְהָכָא נָמֵי שָׂעִיר. אֶלָּא אִי תֵּימָא בְּגִין דְּאִיהוּ סִטְרָא דִּילֵיהּ יֵאוֹת. אֲמַאי לָא הֲוִי עֵז.
אֶלָּא מִלָּה דָּא אִצְטְרִיךְ, וְאִיהִי אִשְׁתְּכָחַת לְמָארֵיהוֹן דְּחָרָשִׁין, דְּכָל עוֹבָדַיְיהוּ בְּמָה דְּלָא (אתחבר) יְהֵא בְּנוּקְבָּא. וְעַל דָּא שָׂעִיר לָא אִתְחַבָּר בְּנוּקְבָּא, בְּסִטְרִין דִּילֵיהּ כֻּלְּהוּ. עֵז כַּד אִתְחַבָּר בְּנוּקְבָּא. וּבְגִין דְּאִיהוּ מַלְכָּא, יַהֲבִין לֵיהּ בְּגִין יְקָרָא דִּילֵיהּ, הַאי דְּלָא אִתְחַבָּר בְּנוּקְבָּא, וְלָא יָהִיב חֵילֵיהּ לְאַחֲרָא. וְדָא אִשְׁתְּמוֹדָע לְאִינּוּן חָרָשִׁין, דְּמִשְׁתַּמְּשִׁין בְּהָנֵי עוֹבָדֵי. וּבְגִינֵי כַּךְ, שַׁרְיָין עַל הַהוּא שָׂעִיר, כָּל אִינּוּן חֲטָאֵיהוֹן.
וְתָּא חֲזֵי, אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ חוּלָקָא לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, רָזָא הָכָא, כָּל הָנֵי סִטְרִין אַחֲרָנִין דִּלְתַתָּא, (דאקרון מצולות ים) כֻּלְּהוּ מִסְאֲבִין יַתִּיר. וְכָל מַה דְּנַחְתִּין דַּרְגִּין תַּתָּאִין, הָכִי מִסְאֲבוּ דִּלְהוֹן יַתִּיר. וּבְגִין כַּךְ, בָּעֵז יַתִּיר חוּלָקֵיהוֹן, בְּגִין דְּשַׂעֲרָא דִּילֵיהּ תַּלְיָא יַתִּיר מִבְּעִירָא אַחֲרָא, כְּמָה דְּדִינָא דִּלְהוֹן תָּלֵי לְתַתָּא בִּמְסָאֲבוּ. אֲבָל הַאי מַלְכּוּ חַיָּיבְתָא אַחֲרָא, מַלְכָּא דְּכֹלָּא בְּהַהוּא סִטְרָא, בָּרוּר אִיהוּ יַתִּיר מִסְאֲבוּ דִּילֵיהּ, וְלָא מִסְאֲבוּ שְׁלִים כְּהָנֵי תַּתָּאֵי. וְעַל דָּא שָׂעִיר, דִּשְׂעַר דִּילֵיהּ לָא תַּלְיָא, וְלָא שְׁעִיעַ. לָא שְׁעִיעַ, בְּגִין דְּהַהוּא מִסְאֲבוּ דִּילֵיהּ. וְלָא תַּלְיָא, בְּגִין דְּלָא יִתְתָּקַף בֵּיהּ מִסְאֲבוּ כְּהָנִי תַּתָּאֵי, וְעַל דָּא וַדַּאי שָׂעִיר וְלָא אַחֲרָא.
כִּפּוּר, אֲמַאי אִקְרֵי כִּפּוּר, אֶלָּא בְּגִין דְּנָקִי כָּל מְסָאֲבוּ, וְאַעְבַּר לֵיהּ מִקַּמֵיהּ, בְּהַהוּא יוֹמָא. וְעַל דָּא, יוֹם כִּפּוּר: יוֹמָא דִּנְקִיוּתָא, וְהָכִי קָרֵינָא לֵיהּ. כְּתִיב (ויקרא ט״ז:ל׳) כִּי בַיוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, כִּי הַיּוֹם הַזֶּה מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי כִּי בַיוֹם הַזֶּה. אֶלָּא בְּגִין דְּאִתְדָכֵּי מַקְדְּשָׁא לְעֵילָּא, אִתְנַקֵי (נ"א ואתנהיר') כְּתִיב כִּי בַיוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, יְכַפֵּר וִינָקֵי בְּקַדְמִיתָא בַּיוֹם הַזֶּה, בְּגִין דְּיִתְדָּכֵי, וּלְבָתַר עֲלֵיכֶם.
תּוּ, יְכַפֵּר בַּיוֹם הַזֶּה, וִינָקֵי לֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, וְכָל דָּא עֲלֵיכֶם, בְּגִינֵכוֹן אִצְטְרִיךְ לְנַקָּאָה לֵיהּ, וּלְדַכְּאָה לֵיהּ בְּקַדְמִיתָא. יְכַפֵּר, מַאן יְכַפֵּר. אֶלָּא דָּא הוּא עָלְמָא עִלָּאָה, דְּנָהִיר וְנָקֵי לְכֹלָּא. וְעַל דָּא כֻּלְּהוּ סִטְרִין בִּישִׁין, דְּאִקְרוּן מְצוּלוֹת יָם, אִתְעֲבָרוּ. וּכְמָּה דְּאִינּוּן מְצוּלוֹת יָם תַּלְיָין, הָכִי נָמֵי תַּלְיָיא שַׂעֲרָא (ס"א דיליה, דהוא סטרא וכו') דִּילֵיהּ כָּל הַהוּא סִטְרָא דִּלְהוֹן, וְשַׂעֲרָא דְּהַהוּא סִטְרָא לָא שְׁעִיעַ.
כְּגַוְונָא דָּא כְּתִיב, (ויקרא ט״ז:ט״ז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטוּמְאֹת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם. וְכָל חֲטֹאתָם מִּבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא לְהַנָאָה לְהוֹן, מִכָּאן וּלְהָלְאָה לְכָל חֶטְאָם דְּלָא יָכִיל מְקַטְרְגָא לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ (ועל דא) בְּיוֹמָא דְּכִפּוּר, דְּאִיהוּ קִנּוּחָא דְּכָל חוֹבִין, וְנַקְיוּ דִּלְהוֹן. בָּעָאן יִשְׂרָאֵל לְנַקָּאָה גַּרְמַיְיהוּ, וּלְמֵהַךְ יְחֵפֵי רַגְלִין, כְּמַלְאָכֵי עִלָּאִין. חֲמֵשׁ עִנּוּיִין, בְּגִין לְאִסְתַּיְּיעָא בְּחָמֵשׁ סִטְרִין עִלָּאִין, דְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי אַפִּיק לוֹן, וְאִינּוּן תַּרְעִין דִּילֵיהּ.
וְאִי שְׁתִיָּה קָא חָשִׁיב, דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק, הָא שִׁית, וְאַף עַל גַּב דְּבִכְלָל אֲכִילָה אִיהוּ, וּכְדֵין אִינּוּן שִׁית, וְעִנּוּיָא בַּתְרָאָה תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אִיהוּ, וּבְדַרְגָּא שְׁתִיתָאָה שְׁכִיחַ, וְלָקֳבְלֵיהּ אֲנָן עָבְדִין עִנּוּיָא דָּא.
Tetzaveh 13:111 (Chapter 13) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 13:111 (Chapter 13) (Tetzaveh) (Zohar) somebodyתָּא חֲזֵי, הַהוּא שָׂעִיר דִּמְשַׁדְּרִין יִשְׂרָאֵל לַעֲזָאזֵל, לְהַהוּא מַדְבְּרָא, בְּגִין לְמֵיהַב חוּלָקָא לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, לְאִתְעַסְּקָא בַּהֲדֵיהּ. וְאִי תֵּימָא, תְּרֵין שְׂעִירִין אֲמַאי הָכָא, חַד לַיְיָ' וְחַד לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא. תִּינַח הַהוּא שָׂעִיר דְּסִטְרָא אַחֲרָא. לַיְיָ' אֲמַאי. Observe this: the goat which the Israelites sent down to Azazel, into that desert, was sent with the intention of giving to the “other side” a portion, so pacifying and keeping it occupied that it might not do harm to the sons of the Kingdom. But it may be objected: “Why, then, was it necessary to have two goats, one “to the Lord” and one to the “other side”?
אֶלָּא לְמַלְכָּא דְּהֲוָה אַרְגִּיז עַל בְּרֵיהּ, קָרָא לְסַנְטִירָא, הַהוּא דְּעָבִיד דִּינָא בִּבְנֵי נָשָׁא תָּדִיר, בְּגִין דְּיִזְדָּמַּן לְמֶעְבַּד דִּינָא בִּבְרֵיהּ. הַהוּא סַנְטִירָא חַדֵּי, וְעָאל בְּבֵי מַלְכָּא לְמֵיכַל תַּמָּן, כֵּיוָן דְּאַשְׁגַּח בֵּיהּ בְּרֵיהּ, אָמַר, וַדַּאי לָא עָאל סַנְטִירָא דָּא בְּבֵי אַבָּא, אֶלָּא בְּגִין דְּאַרְגִּיז מַלְכָּא עָלַי. מָה עָבֵד, אָזַל וְאִתְפְּיָיס בַּהֲדֵיהּ. כֵּיוָן דְּאִתְפָּיַיס בַּהֲדֵיהּ, פָּקִיד מַלְכָּא לְמֶעְבַּד סְעוּדָתָא עִלָּאָה לֵיהּ וְלִבְרִיהּ, וּפָקִיד דְּלָא יָדַע בֵּיהּ הַהוּא סַנְטִירָא. לְבָתַר עָאל הַהוּא סַנְטִירָא. אָמַר מַלְכָּא הַשְׁתָּא אִי יִנְדַּע דָּא, מִסְּעוּדָתָא עִלָּאָה דְּאַתְקִינִית לִי וְלִבְרִי, יִתְעַרְבֵּב פָּתוֹרָא. מָה עֲבַד. קָרָא לַמְּמָנָא עַל סְעוּדָתָא, אָמַר לֵיהּ, אַתְקִין מִדִי, וּתְשָׁוֵי קַמָּאי, וּתְשָׁוֵי קַמֵּיהּ דְּהַהוּא סַנְטִירָא, בְּגִין דְּיַחְשִׁיב דְּסָעִיד קַמָּאי מִדִּילִי, וְלָא יִנְדַּע בְּהַהִיא סְעוּדָתָא יַקִּירָא דְּחֶדְוָה דִּילִי וְדִבְרִי, וְיִטּוֹל הַהוּא חוּלָקָא וְיֵזִיל לֵיהּ, וְיִתְפְּרַשׁ מִחֶדְוָה דִּסְעוּדָתָא דִּילָן. וְאִי לָאו דְּמַלְכָּא עָבִיד הָכִי, לָא יִתְפְּרַשׁ הַהוּא סַנְטִירָא מִבֵּי מַלְכָּא. The answer to this question can be gathered from the following parable. A king once became angered with his son, and he called to that minister whose office it was to punish offenders that he might be at hand to chastise his son on the morrow. The minister, in high spirits, was overjoyed, and entered the palace to partake of food there. The prince, on seeing him, thought to himself: “Surely, that man comes here to no good purpose, but doubtless because my father is angry with me.” So what did he do? He straightway went in unto his father and persuaded him to forgive him. Then the king commanded that a banquet should be prepared for him and his son, but that the minister should not be told thereof, for, he thought to himself, should he get wind of the repast which I have ordered for myself and my son, he will disturb our meal. What, then, did the king do? He called to his chamberlain and said unto him: “Prepare first a meal for this minister, in order that he may imagine that I am showing him a mark of special favour by giving a banquet in his honour, and so be satisfied and depart, without knowing anything of the previous meal which I have commanded thee to prepare, and which we shall consume when he is gone. Therefore let him, as I have said, take his part and then go, that our joy may be complete and undisturbed.” And so it was done. Now, if the king had not dealt thus with his minister and his son, the former would not have left the palace, and the feast of forgiveness would have been marred.
כַּךָ אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַזְמִינוּ תְּרֵין שְׂעִירִין, חַד לִי וְחַד לְהַהוּא דַּלְטוֹרָא, בְּגִין דְּיַחְשִׁיב דְּמִסְּעוּדָתָא דִּילִי קָאֲכִיל, וְלָא יִנְדַּע בִּסְעוּדָתָא דְּחֶדְוָה אַחֲרָא דִּילָן, וְיִסַּב הַהוּא חוּלָקָא, וְיֵזִיל לְאָרְחֵיהּ, וְיִתְפְּרַשׁ מִבֵּיתִי. כֵּיוָן דְּאִמָא עִלָּאָה, עָלְמָא דְּאָתֵי, אָתֵי לְמִשְׁרֵי (ק' ע"ב) גּוֹ הֵיכְלָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה, לְאַשְׁכְּחָא נְהִירוּ (נ"א לאשגחא עלה בנהירו) דְּאַנְפִּין, דִּין הוּא דְּלָא יִשְׁתְּכַּח הַהוּא דַּלְטוֹרָא, וְלָא מָארֵי דְּדִינִין לְקַמֵּיהּ, כַּד אַפִּיק כָּל בִּרְכָאן, וְאַנְהִיר לְכֹלָּא. וְכָל הַהוּא חִירוּ יִשְׁתְּכַּח, וְיִשְׂרָאֵל נַטְלֵי מֵאִינּוּן בִּרְכָאן. Similarly, the Holy One said to Israel: “Prepare ye two goats, one for Me and one for that Accuser, in order that he may imagine that he is participating in My meal, but in reality may be quite unaware of the true meal of our joy. Let him take his part and go his way and leave My house.” As the “supernal Mother”, the world to come, comes down to dwell in the palace of the lower world in order that all faces should be lit up there, it is meet that the Accuser should not be found in its holy presence, neither he nor any other of the ministers of judgement, when it dispenses blessings and radiates light upon all things and freedom unto all creatures, and Israel takes of these blessings.
דְּהָא כַּד עָלְמָא דְּאָתֵי, עָאל לְהֵיכָלָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה, וְאַשְׁכַּח דְּחַדֵּי עָלְמָא תַּתָּאָה עִם בְּנוֹי בְּהַהִיא סְעוּדָתָא עִלָּאָה, כְּדֵין אִיהוּ בָּרִיךְ פַּתוֹרָא, וְעָלְמִין כֻּלְּהוּ מִתְבָּרְכִין, וְכָל חִידוּ וְכָל נְהִירוּ דְּאַנְפִּין אִשְׁתְּכָחוּ תַּמָּן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא טז) לִפְנֵי יְיָ' תִּטְהָרוּ. (ק' ע"ב) For when the “world to come” enters into its palace, lhe lower world, and finds that it rejoices with its children in the most excellent meal, it blesses the table, and all the worlds are blessed, and all is joy and radiant looks. Therefore it says (in regard to the Day of Atonement): “That ye may be clean from all your sins before the Lord” (Lev. 16, 30).
כְּתִיב (ויקרא ט״ז:ח׳) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיְיָ' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. דָּא אִיהוּ הַהוּא חֶדְוָה דְּהַהוּא דַּלְטוֹרָא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָטִיל עִמֵּיהּ גּוֹרָל, וְזַמִּין לֵיהּ, וְלָא יָדַע דְּנוּר דָּלִיק אַטִּיל עַל רֵישֵׁיהּ, וְעַל עַמָּא דִּילֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (משלי כ״ה:כ״ב) כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ. It is written: “And Aaron shall cast lots upon the two goats, one lot for the Lord and the other lot for Azazel”. This gives the Accuser great joy: that God should take a lot with him, and, as it were, invite him by the Holy One’s own desire and invitation. But he little realizes how that the Lord heaps coals of fire on his head and upon the heads of all his legions.
וְסִימָנִךָ, (אסתר ה׳:י״ב) אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי. וּכְתִיב, וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב. בְּהַהוּא חוּלָקָא דְּנָטִיל, וְאָזִיל לֵיהּ. וּלְבָתַר כַּד אָתֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, לְבֵי מַטְרוֹנִיתָא, מַטְרוֹנִיתָא תַּבְעַת עָלָהָא, וְעַל בְּנָהָא, וְעַל עַמָּא מִן מַלְכָּא. Haman, too, “went forth that day joyful and with a glad heart” (Esther 5, 9)-namely, with that portion which was given him. But when the Supernal King comes in unto the Matrona She pleads before the King for Herself, for Her children, for Her people,
וַאֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, וְצַלּוּ צְלוֹתִין בְּכָל יוֹמָא, אִיהִי סַלְקַת בְּיוֹמָא דָּא, לְקָמֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, וְתַבְעַת עַל בְּנָהָא. וּכְדֵין אִתְגְּזָרוּ, כָּל אִינּוּן נוּקְמִין, דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד עִם אֱדוֹם, וְאִתְגְּזַר הֵיךְ זַמִין דַּלְטוֹרָא דָּא לְאִתְעַבְּרָא מֵעָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו כ״ה:ח׳) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח. and even when Israel is in exile, if they pray all this day long (on the Day of Atonement), She ascends unto the Supernal King and pleads for Her children, whereby all the punishments which the Holy One is about to inflict upon Edom (Rome) are decreed and fixed, and, in addition, those concerning the unsuspecting Accuser himself -for though he knows it not, he is destined to be done away with, as it is written, “And death will be swallowed up for ever” (Isa. 25, 8).
וְסִימָנִךָ, בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא (אסתר ז׳:ד׳) כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְגוֹ'. כִּי אֵין הַצָּר שׁוֶֹה בְּנֶזֶק הַמֶּלֶךְ. מַאי בְּנְזֶק הַמֶּלֶךְ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (יהושע ז׳:ט׳) וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. דְּהָא שְׁמָא עִלָּאָה, לָא אִתְקָיָּים בְּקִיּוּמֵיהּ, וְדָא אִיהוּ בְּנֶזֶק הַמֶּלֶךְ. So Esther said: “For we are sold, I and my people, to be destroyed… for the enemy could not countervail the king’s damage” (Ibid. 7, 4).
וּכְדֵין וְהָמָן נִבְעָת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה כְּדֵין, נְהִירוּ דְּאַנְפִּין, וְכָל חִידוּ אִשְׁתְּכַח, וְיִשְׂרָאֵל נַפְקֵי לְחִירוּ, בְּהַהוּא יוֹמָא. כְּדֵין מֵהַהוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה, חִירוּ וְחֶדְוָה בְּאִתְגַּלְּיָא, לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ, כְּדֵין בָּעֵי לְמֵחדֵי עִמְּהוֹן, מִכָּאן וּלְהָלְאָה, כְּמָה דְּיָהֲבוּ לֵיהּ חוּלָקָא לְאִתְפָּרְשָׁא מִנְהוֹן, הָכִי נָמֵי יַהֲבִין לִשְׁאַר עַמִּין, לְאִתְפָּרְשָׁא מִנְּהוֹן לְתַתָּא. And then: “Haman was frightened before the presence of the King and the queen” (Ibid. 7, 6). Then radiant looks and perfect joy prevail, and Israel enters into freedom on that day. And from that day on freedom and joy reign manifestly over them, and the Holy One wills to associate Himself with them in joy thenceforward. And as the Israelites gave Satan a portion in order that he might leave them alone and in peace, so also did they give a portion to the pagan nations (the offering of seventy oxen on the Feast of Tabernacles for the seventy nations) in order that they might leave them alone here on earth below1The next two Pages in the original, dealing in further detail with the goat and the purifying effects of the Day of Atonement and the resulting joyousness of the Feast of Tabernacles, are made up mainly of fragments which belong in reality to other parts of the Zohar and occur in a more complete form elsewhere.
תָּא חֲזֵי, מָה הוּא רָזָא דְּקָרְבְּנָא, לְקָרְבָא שָׂעִיר, (לקבל שעיר) וְלָא מִלָּה אַחֲרָא. וַאֲמַאי שָׂעִיר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְהָכָא נָמֵי שָׂעִיר. אֶלָּא אִי תֵּימָא בְּגִין דְּאִיהוּ סִטְרָא דִּילֵיהּ יֵאוֹת. אֲמַאי לָא הֲוִי עֵז.
אֶלָּא מִלָּה דָּא אִצְטְרִיךְ, וְאִיהִי אִשְׁתְּכָחַת לְמָארֵיהוֹן דְּחָרָשִׁין, דְּכָל עוֹבָדַיְיהוּ בְּמָה דְּלָא (אתחבר) יְהֵא בְּנוּקְבָּא. וְעַל דָּא שָׂעִיר לָא אִתְחַבָּר בְּנוּקְבָּא, בְּסִטְרִין דִּילֵיהּ כֻּלְּהוּ. עֵז כַּד אִתְחַבָּר בְּנוּקְבָּא. וּבְגִין דְּאִיהוּ מַלְכָּא, יַהֲבִין לֵיהּ בְּגִין יְקָרָא דִּילֵיהּ, הַאי דְּלָא אִתְחַבָּר בְּנוּקְבָּא, וְלָא יָהִיב חֵילֵיהּ לְאַחֲרָא. וְדָא אִשְׁתְּמוֹדָע לְאִינּוּן חָרָשִׁין, דְּמִשְׁתַּמְּשִׁין בְּהָנֵי עוֹבָדֵי. וּבְגִינֵי כַּךְ, שַׁרְיָין עַל הַהוּא שָׂעִיר, כָּל אִינּוּן חֲטָאֵיהוֹן.
וְתָּא חֲזֵי, אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ חוּלָקָא לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, רָזָא הָכָא, כָּל הָנֵי סִטְרִין אַחֲרָנִין דִּלְתַתָּא, (דאקרון מצולות ים) כֻּלְּהוּ מִסְאֲבִין יַתִּיר. וְכָל מַה דְּנַחְתִּין דַּרְגִּין תַּתָּאִין, הָכִי מִסְאֲבוּ דִּלְהוֹן יַתִּיר. וּבְגִין כַּךְ, בָּעֵז יַתִּיר חוּלָקֵיהוֹן, בְּגִין דְּשַׂעֲרָא דִּילֵיהּ תַּלְיָא יַתִּיר מִבְּעִירָא אַחֲרָא, כְּמָה דְּדִינָא דִּלְהוֹן תָּלֵי לְתַתָּא בִּמְסָאֲבוּ. אֲבָל הַאי מַלְכּוּ חַיָּיבְתָא אַחֲרָא, מַלְכָּא דְּכֹלָּא בְּהַהוּא סִטְרָא, בָּרוּר אִיהוּ יַתִּיר מִסְאֲבוּ דִּילֵיהּ, וְלָא מִסְאֲבוּ שְׁלִים כְּהָנֵי תַּתָּאֵי. וְעַל דָּא שָׂעִיר, דִּשְׂעַר דִּילֵיהּ לָא תַּלְיָא, וְלָא שְׁעִיעַ. לָא שְׁעִיעַ, בְּגִין דְּהַהוּא מִסְאֲבוּ דִּילֵיהּ. וְלָא תַּלְיָא, בְּגִין דְּלָא יִתְתָּקַף בֵּיהּ מִסְאֲבוּ כְּהָנִי תַּתָּאֵי, וְעַל דָּא וַדַּאי שָׂעִיר וְלָא אַחֲרָא.
כִּפּוּר, אֲמַאי אִקְרֵי כִּפּוּר, אֶלָּא בְּגִין דְּנָקִי כָּל מְסָאֲבוּ, וְאַעְבַּר לֵיהּ מִקַּמֵיהּ, בְּהַהוּא יוֹמָא. וְעַל דָּא, יוֹם כִּפּוּר: יוֹמָא דִּנְקִיוּתָא, וְהָכִי קָרֵינָא לֵיהּ. כְּתִיב (ויקרא ט״ז:ל׳) כִּי בַיוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, כִּי הַיּוֹם הַזֶּה מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי כִּי בַיוֹם הַזֶּה. אֶלָּא בְּגִין דְּאִתְדָכֵּי מַקְדְּשָׁא לְעֵילָּא, אִתְנַקֵי (נ"א ואתנהיר') כְּתִיב כִּי בַיוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, יְכַפֵּר וִינָקֵי בְּקַדְמִיתָא בַּיוֹם הַזֶּה, בְּגִין דְּיִתְדָּכֵי, וּלְבָתַר עֲלֵיכֶם.
תּוּ, יְכַפֵּר בַּיוֹם הַזֶּה, וִינָקֵי לֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, וְכָל דָּא עֲלֵיכֶם, בְּגִינֵכוֹן אִצְטְרִיךְ לְנַקָּאָה לֵיהּ, וּלְדַכְּאָה לֵיהּ בְּקַדְמִיתָא. יְכַפֵּר, מַאן יְכַפֵּר. אֶלָּא דָּא הוּא עָלְמָא עִלָּאָה, דְּנָהִיר וְנָקֵי לְכֹלָּא. וְעַל דָּא כֻּלְּהוּ סִטְרִין בִּישִׁין, דְּאִקְרוּן מְצוּלוֹת יָם, אִתְעֲבָרוּ. וּכְמָּה דְּאִינּוּן מְצוּלוֹת יָם תַּלְיָין, הָכִי נָמֵי תַּלְיָיא שַׂעֲרָא (ס"א דיליה, דהוא סטרא וכו') דִּילֵיהּ כָּל הַהוּא סִטְרָא דִּלְהוֹן, וְשַׂעֲרָא דְּהַהוּא סִטְרָא לָא שְׁעִיעַ.
כְּגַוְונָא דָּא כְּתִיב, (ויקרא ט״ז:ט״ז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטוּמְאֹת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם. וְכָל חֲטֹאתָם מִּבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא לְהַנָאָה לְהוֹן, מִכָּאן וּלְהָלְאָה לְכָל חֶטְאָם דְּלָא יָכִיל מְקַטְרְגָא לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ (ועל דא) בְּיוֹמָא דְּכִפּוּר, דְּאִיהוּ קִנּוּחָא דְּכָל חוֹבִין, וְנַקְיוּ דִּלְהוֹן. בָּעָאן יִשְׂרָאֵל לְנַקָּאָה גַּרְמַיְיהוּ, וּלְמֵהַךְ יְחֵפֵי רַגְלִין, כְּמַלְאָכֵי עִלָּאִין. חֲמֵשׁ עִנּוּיִין, בְּגִין לְאִסְתַּיְּיעָא בְּחָמֵשׁ סִטְרִין עִלָּאִין, דְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי אַפִּיק לוֹן, וְאִינּוּן תַּרְעִין דִּילֵיהּ.
וְאִי שְׁתִיָּה קָא חָשִׁיב, דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק, הָא שִׁית, וְאַף עַל גַּב דְּבִכְלָל אֲכִילָה אִיהוּ, וּכְדֵין אִינּוּן שִׁית, וְעִנּוּיָא בַּתְרָאָה תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אִיהוּ, וּבְדַרְגָּא שְׁתִיתָאָה שְׁכִיחַ, וְלָקֳבְלֵיהּ אֲנָן עָבְדִין עִנּוּיָא דָּא.
Chapter 14
Chapter 14 somebodyTetzaveh 14 (Chapter 14) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 14 (Chapter 14) (Tetzaveh) (Zohar) somebodyכְּתִיב (במדבר כ״ט:ז׳) וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, וּכְתִיב (ויקרא כ״ג:כ״ז) אַך בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ. בֶּעָשׂוֹר, בָּעֲשִׂירִי מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי בֶּעָשׂוֹר. אֶלָּא, בְּגִין דְּהַשְׁתָּא בְּיוֹמָא דָּא, כָּל דַּרְגִּין עִלָּאִין, אַתְיָין אִלֵּין עַל אִלֵּין, לְמִשְׁרֵי עַל סִיהֲרָא, וּלְאַנְהֲרָא לָהּ. וְכֻלְּהוּ בְּרָזָא דְּעֶשֶׂר, עַד דְּסַלְּקָא לְמֵאָה. וְכַד קַיְּימָא בְּרָזָא דְּמֵאָה, כַּדִּין כֹּלָּא חַד, וְאִקְרֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְעַל דָּא בֶּעָשׂוֹר, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר זָכוֹר, שָׁמוֹר, דְּכֻלְּהוּ אַתְיָין בְּגִין לְעַשָׂרָא וּלְאַנְהָרָא בְּרָזָא דְּעֶשֶׂר. כָּתוּב (במדבר כט) וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, וְכָתוּב (ויקרא כג) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ. בֶּעָשׂוֹר - בָּעֲשִׂירִי צָרִיךְ לוֹ לוֹמַר! מַה זֶּה בֶּעָשׂוֹר? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁעַתָּה בְּיוֹם זֶה, כָּל מַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת בָּאוֹת אֵלּוּ עַל אֵלּוּ לִשְׁרוֹת עַל הַלְּבָנָה וּלְהָאִיר אוֹתָהּ, וְכֻלָּן בְּסוֹד שֶׁל עֶשֶׂר, עַד שֶׁעוֹלָה לְמֵאָה. וְכַאֲשֶׁר עוֹמֶדֶת בְּסוֹד שֶׁל מֵאָה, אָז הַכֹּל אֶחָד, וְנִקְרָא יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְעַל זֶה בֶּעָשׂוֹר, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר זָכוֹר, שָׁמוֹר, שֶׁכֻּלָּם בָּאִים כְּדֵי לְעַשֵּׂר וּלְהָאִיר בְּסוֹד שֶׁל עֶשֶׂר.
אַהְדָּר הַאי סָבָא רֵישֵׁיהּ לָקֳבְלֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר לֵיהּ, (רבי שמעון) הָא יָדַעְנָא דִּשְׁאֶלְתָּא תִּבָּעֵי בְּהַאי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וַדַּאי, (ס"א דא בעשירי יאות הוא, והכי הוא, אבל בעשור אמאי וכו') בֶּעָשׂוֹר יֵאוֹת הוּא. אִי הָכִי הוּא, אֲמַאי סָלִיק לְמֵאָה, וְהָא מִקְרָא לָא אִתְחָזֵי, אֶלָּא דְּסָלִיק לְשִׁבְעִין, מַשְׁמַע דִּכְתִּיב בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, וְכַד מְעַשְּׂרֵי לְשְׁבִיעָאָה עֶשֶׂר זִמְנִין, הָא וַדַּאי סָלִיק לְשִׁבְעִין. אֲמַר לֵיהּ, עַל דָּא אַהֲדַרְנָא רֵישָׁא לְגַבָּךְ, דְּהָא יָדַעְנָא דְּחַכִּימָא אַנְתְּ. הֶחֱזִיר הַזָּקֵן הַזֶּה רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר לוֹ, (רבי שמעון,) הֲרֵי יָדַעְתִּי שֶׁשְּׁאֵלָה תַקְשֶׁה בְכָאן, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי, (זה בעשירי נכון הוא וכן הוא, אבל בעשור מדוע וכו') בֶּעָשׂוֹר נָכוֹן הוּא. אִם כָּךְ הוּא, מַדּוּעַ עוֹלֶה לְמֵאָה? וַהֲרֵי מֵהַפָּסוּק לֹא נִרְאֶה, אֶלָּא שֶׁעוֹלֶה לְשִׁבְעִים, מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וְכַאֲשֶׁר מְעַשְּׂרִים לַשְּׁבִיעִי עֶשֶׂר פְּעָמִים, הֲרֵי וַדַּאי עוֹלֶה לְשִׁבְעִים. אָמַר לוֹ, עַל זֶה הֶחֱזַרְתִּי רֹאשִׁי כְלַפֶּיךְ, שֶׁהֲרֵי יָדַעְתִּי שֶׁחָכָם אַתָּה.
תָּא חֲזֵי, תְּרֵין רָזִין הָכָא, חַד דְּהָא סִיהֲרָא חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי אִקְרֵי, וּבְּגִין כָּךְ אִקְרֵי חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי עָשׂוֹר, בְּגִין דְּקָא מְנָהֲרִין לָהּ עֶשֶׂר זִמְנִין, הָא מֵאָה. וְתוּ, הַאי מִלָּה דְּקָאַמְרַת, וַדַּאי לְשִׁבְעִין סְלִיקָא בְּהַאי יוֹמָא, (ובדרגא דשבעין איהו, ובדרגא דמאה איהו. לדרגא דמאה לאשלמא ולאנהרא.) וּבְהַאי דַּרְגָּא דְּשִׁבְעִין, דְּהָא בְּיוֹמָא דָּא נָטִיל לְכָל עַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל לְמֵידָן, וְכֻלְּהוּ קַיְימִין בְּנִשְׁמְתָא יַתִּיר מִגּוּפָא, דְּהָא בְּיוֹמָא דָּא עִנּוּיָא דְּנַפְשָׁא אִיהוּ, וְלָא מִגּוּפָא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לא תְעוּנֶּה. וְהַאי יוֹמָא נָטִיל לְכָל נַפְשָׁאן וַהֲווּ בִּרְשׁוּתֵיהּ, וְאִי לָא קַיְּימָא בְּרָזָא (נ"א ברשותא) דְּשִׁבְעִין, לֵית לֵיהּ רְשׁוּ בְּנַפְשָׁאן, (ס"א לקיימא תמן) דְּקִיּוּמָא דְּנַפְשָׁאן בְּרָזָא דְּשִׁבְעִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים צ׳:י׳) יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, שְׁנֵי סוֹדוֹת כָּאן. אֶחָד, שֶׁהֲרֵי הַלְּבָנָה נִקְרֵאת חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, וּמִפְּנֵי כֵן נִקְרָא חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי עָשׂוֹר, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁמְּאִירִים לָהּ עֶשֶׂר פְּעָמִים - הֲרֵי מֵאָה. וְעוֹד, דָּבָר זֶה שֶׁאָמַרְתָּ, וַדַּאי לְשִׁבְעִים עוֹלָה בְּיוֹם זֶה (ובמדרגה של שבעים היא, ובמדרגה של מאה היא, לדרגה של מאה להשלים ולהאיר). וּבְדַרְגָּה זוֹ שֶׁל שִׁבְעִים, שֶׁהֲרֵי בְּיוֹם זֶה נוֹטֵל לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל לָדוּן, וְכֻלָּם עוֹמְדִים בַּנְּשָׁמָה יוֹתֵר מֵהַגּוּף, שֶׁהֲרֵי בְּיוֹם זֶה עִנּוּי שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הוּא, וְלֹא שֶׁל הַגּוּף, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם. כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה. וְיוֹם זֶה לוֹקֵחַ לְכָל הַנְּפָשׁוֹת וְנִמְצָאוֹת בִּרְשׁוּתוֹ. וְאִם לֹא עוֹמֶדֶת בְּסוֹד (ברשות) שֶׁל שִׁבְעִים, אֵין לָהּ רְשׁוּת בַּנְּפָשׁוֹת (לעמד שם), שֶׁעֲמִידַת הַנְּפָשׁוֹת בְּסוֹד שֶׁל שִׁבְעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהליםצ) יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְגוֹ'.
וְאִי תֵּימָא נַפְשָׁאן דְּרַבְיֵי דְּלָא אַשְׁלִימוּ לְשִׁבְעִין שְׁנִין לָא שַׁלְטָא בְּהוּ. וַדַּאי שַׁלְטָא בְּהוּ, אֲבָל לָא בִּשְׁלִימוּ, כְּמַאן דְּזָכֵי יוֹמִין סַגִּיאִין לְפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, וְעִם כָּל דָּא בְּכֻלְּהוּ שִׁבְעִין שְׁנִין אַזְלָא. וְעַל דָּא תָּנֵינָן אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט. מַאן אֶחָד. בְּיִחוּדָא דְּשִׁבְעִין שְׁנִין, מַאן דְּאַסְגֵּי, וּמַאן דְּאַמְעִיט. וְאִם תֹּאמַר, נַפְשׁוֹת הַיְלָדִים שֶׁלֹּא הִשְׁלִימוּ לְשִׁבְעִים שָׁנָה לֹא שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם - וַדַּאי שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, אֲבָל לֹא בִשְׁלֵמוּת, כְּמִי שֶׁזָּכָה לְיָמִים הַרְבֵּה לְמִצְווֹת הַתּוֹרָה, וְעִם כָּל זֶה, בְּכָל שִׁבְעִים שָׁנָה הִיא הוֹלֶכֶת. וְעַל זֶה לָמַדְנוּ, אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט. מַה זֶּה אֶחָד? בְּיִחוּד שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, מִי שֶׁמַּרְבֶּה וּמִי שֶׁמַּמְעִיט.
וְעַל דָּא, בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי אַעְבַּר בְּכֻלְּהוּ שִׁבְעִין, וְאִשְׁתְּלִים הַאי דַּרְגָּא בְּכֻלְּהוּ, וְכָל נִשְׁמָתִין סַלְּקִין קָמֵיהּ, וְדָאִין לְהוֹן בְּדִינָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַיִּיס עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹמָא דָּא, מַאן דְּלָא אַעֲבָר טִינָא מִרוּחֵיהּ לְכַפָּרָא עָלֵיהּ, (ביומא דא) כַּד סָלִיק צְלוֹתֵיהּ בְּהַאי יוֹמָא, טָבַע בְּהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי רֶפֶשׁ וָטִיט, וְאִיהוּ מְצוּלוֹת (שלח קס"ג ע"ב) יָם וְלָא סָלִיק לְאִתְעַטְּרָא בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא. וְעַל זֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עוֹבֶרֶת בְּכָל הַשִּׁבְעִים, וְנִשְׁלֶמֶת דַּרְגָּה זוֹ בְּכֻלָּם, וְכָל הַנְּשָׁמוֹת עוֹלוֹת לְפָנָיו, וְדָן אֶת כֻּלָּן בְּדִין, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם זֶה. מִי שֶׁלֹּא הֶעֱבִיר טִנּוּף מֵרוּחוֹ לְכַפֵּר עָלָיו, (ביום זה) כַּאֲשֶׁר עוֹלָה תְפִלָּתוֹ בְּיוֹם זֶה, טוֹבֵעַ בַּמָּקוֹם הַהוּא שֶׁנִּקְרָא רֶפֶשׁ וָטִיט, וְהוּא מְצוּלוֹת יָם, וְלֹא עוֹלֶה לִהְיוֹת עֲטָרָה בְרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ.
בְּיוֹמָא דָּא לָא אִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ (ויקרא רל"א ע"א) לְפָרְשָׁא חֲטָאוֹי קָמֵי אַחֲרָא, בְּגִין דְּכַמָּה אִינּוּן דְּנַטְלֵי הַהִיא מִלָּה, וְסַלְקֵי לָהּ לְעֵילָּא, וְאִית סָהֲדִין בְּהַהִיא מִלָּה. וּמַה (מיכה ז׳:ה׳) מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִּיךָ, כָּל שֶׁכֵּן אִינּוּן דְּאַזְלֵי וְעַיְּינֵי לְקַטְרְגָא לוֹן, וְסָהֲדֵי עָלֵיהּ. וְכָל שֶׁכֵּן דְּחָצִיפוּ אִיהוּ לְקָמֵי כֹּלָּא, וְחִלוּל שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (קהלת ה׳:ה׳) אֶל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ. (מכאן והלאה רזא בגוון) בְּיוֹם זֶה לֹא צָרִיךְ בֶּן אָדָם לְפָרֵשׁ חֲטָאָיו בִּפְנֵי אַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁכַּמָה הֵם שֶׁלּוֹקְחִים הַדִּבּוּר הַהוּא וּמַעֲלִים אוֹתוֹ לְמַעְלָה, וְיֵשׁ עֵדִים בַּדִּבּוּר הַהוּא. וּמָה (מיכהז) מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךְ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךְ - כָּל שֶׁכֵּן אֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִים וּמִסְתַּכְּלִים לְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם וּמְעִידִים עֲלֵיהֶם, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁעַזּוּת הוּא לִפְנֵי הַכֹּל וְחִלּוּל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעַל זֶה כָּתוּב, (קהלת ה) אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךְ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךְ. (מכאן והלאה סוד באופן אחר)
פָּתַח וְאָמַר, (שמות י״ב:ב׳) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים וְגוֹ', וְכִי כֻּלְּהוּ זִמְנִין וְחֳדָשִׁין לָאו אִינּוּן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (אלא חדשיכם לא כתיב) אֶלָּא הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, דִּילִי אִיהוּ, אֲבָל אֲנָא מָסְרִית לֵיהּ לְכוֹן, דִּלְכוֹן אִיהוּ בְּאִתְגַּלְּיָא, אֲבָל שְׁבִיעָאָה דִּילִי אִיהוּ, וְעַל דָּא אִיהוּ בַּכֶּסֶה, וְלָא בְּאִתְגַּלְּיָא. יַרְחָא דִּלְכוֹן, אִיהוּ בְּסִדּוּרָא, כְּסֵדֶר דְּאַתְוָון אָבִיב, דְּאִיהוּ אב"ג. י"ב אִיהוּ רָזָא דְּג'. (ס"א ואיהו אב"ג כסדרא דאתוון) אֲבָל יַרְחָא שְׁבִיעָאָה דִּילִי אִיהוּ מִסּוֹפָא דְּאַתְוָון. (ס"א תשרי) מַאי טַעֲמָא. אָתּוּן מִתַּתָּא לְעֵילָּא, וַאֲנָא מֵעֵילָּא לְתַתָּא. פָּתַח וְאָמַר, (שמות יב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים וְגוֹ'. וְכִי כָל הַזְּמַנִּים וְהֶחֳדָשִׁים אֵינָם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? (אלא חדשיכם לא כתוב) אֶלָּא הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, שֶׁלִּי הוּא, אֲבָל אֲנִי מָסַרְתִּי אוֹתוֹ לָכֶם. שֶׁלָּכֶם הוּא בְנִגְלֶה, אֲבָל שְׁבִיעִי שֶׁלִּי הוּא, וְעַל זֶה הוּא בַּכֶּסֶה וְלֹא בְגִלּוּי. חֹדֶשׁ שֶׁלָּכֶם הוּא מְסֻדָּר כְּסֵדֶר אוֹתִיּוֹת אָבִיב, שֶׁהוּא א' ב' ג'. י"ב הוּא סוֹד אוֹת ג' (והוא א' ב' ג' כסדר האותיות). אֲבָל הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שֶׁלִּי הוּא מִסּוֹף הָאוֹתִיּוֹת (תשרי). מָה הַטַּעַם? אַתֶּם מִמַּטָּה לְמַעְלָה, וַאֲנִי מִמַּעְלָה לְמַטָּה.
הַאי דִּילִי. בְּרִישָׁא דְּיַרְחָא, אֲנָא אִיהוּ בְּאִתְכַּסְיָיא. בַּעֲשָׂרָה דְּיַרְחָא, אֲנָא אִיהוּ, בְּגִין דַּאֲנָא בְּחָמֵשׁ קַדְמָאֵי, וּבְחָמֵשׁ אַחֲרָנִין, וּבְחָמֵשׁ תְּלִיתָאֵי. בְּקַדְמִיתָא דְּיַרְחָא אֲנָא אִיהוּ, בְּגִין חֲמִשָּׁא יוֹמִין. בַּעֲשָׂרָה דְּיַרְחָא אֲנָא אִיהוּ, בְּגִין חֲמֵשׁ יוֹמִין אַחֲרָנִין. בט"ו דְּיַרְחָא אֲנָא אִיהוּ, בְּגִין חֲמֵשׁ תְּלִיתָאֵי. זֶה שֶׁלִּי. בְּרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ אֲנִי הוּא בְכִסּוּי, וּבַעֲשָׂרָה לַחֹדֶשׁ אֲנִי הוּא, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי בְּחָמֵשׁ רִאשׁוֹנוֹת, וּבְחָמֵשׁ אַחֲרוֹנוֹת, וּבְחָמֵשׁ שְׁלִישִׁיּוֹת. בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ אֲנִי הוּא מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה יָמִים. בַּעֲשָׂרָה לַחֹדֶשׁ אֲנִי הוּא מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה יָמִים אֲחֵרִים. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ אֲנִי הוּא מִשּׁוּם חָמֵשׁ שְׁלִישִׁיִּים.
מַאי טַעְמָא כּוּלֵי הַאי. בְּגִין דְּכָל יַרְחָא דָּא מֵעָלְמָא עִלָּאָה אִיהוּ, וְעָלְמָא עִלָּאָה בְּרָזָא דְּחָמֵשׁ אִיהוּ, בְּכָל זִמְנָא וְזִמְנָא, וּבְגִינֵי כַּךְ יַרְחָא דָּא אִיהוּ בַּכֶּסֶה, וְלָא בְּאִתְגַּלְּיָא, בְּגִין דְּעָלְמָא עִלָּאָה בַּכֶּסֶה אִיהוּ, וְכָל מִלּוֹי בְּאִתְכַּסְיָיא. וְיַרְחָא דָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי. כֵּיוָן דְּמָטָא יוֹמָא דְּחָמֵיסָר, כְּדֵין גַּלְיָיא. כֹּלָּא אִיהוּ מָטָא בְּחַדְתּוּתָא דְּסִיהֲרָא, וְסִיהֲרָא אִשְׁתְּלִימָת, וְאִתְנְהִירַת מֵאִימָּא עִלָּאָה, וְקַיְּימָא לְאַנְהָרָא לְתַתָּאֵי מִגּוֹ נְהוֹרָא דִּלְעֵילָּא, וְעַל דָּא אִקְרֵי רִאשׁוֹן, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ויקרא כ״ג:מ׳) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן. עַד הַשְׁתָּא קַיְימֵי כֻּלְּהוּ יוֹמִין בְּרָזָא עִלָּאָה, מִכָּאן נַחְתִּין לְרָזָא תַּתָּאָה. מָה הַטַּעַם כָּל זֶה? מִשּׁוּם שֶׁכָּל חֹדֶשׁ זֶה הוּא מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְעוֹלָם הָעֶלְיוֹן בְּסוֹד חָמֵשׁ הוּא, בְּכָל זְמַן וּזְמַן, וּמִשּׁוּם כָּךְ חֹדֶשׁ זֶה הוּא בְכִסּוּי וְלֹא בְגִלּוּי, מִשּׁוּם שֶׁעוֹלָם הָעֶלְיוֹן בְּכִסּוּי הוּא, וְכָל דְּבָרָיו בְּהֶסְתֵּר. וְחֹדֶשׁ זֶה הוּא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ. כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ יוֹם הַט"ו לַחֹדֶשׁ, אָז מִתְגַּלֶּה. הַכֹּל הוּא מַגִּיעַ בְּהִתְחַדְּשׁוּת הַלְּבָנָה, וְנִשְׁלֶמֶת הַלְּבָנָה וּמְאִירָה מֵאִמָּא הָעֶלְיוֹנָה, וְעוֹמֶדֶת לְהָאִיר לַתַּחְתּוֹנִים מִתּוֹךְ הָאוֹר הָעֶלְיוֹן, וְעַל זֶה נִקְרָא רִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. עַד עַכְשָׁו עוֹמְדִים כָּל הַיָּמִים בְּסוֹד עֶלְיוֹן. מִכָּאן יוֹרְדִים לְסוֹד תַּחְתּוֹן.
תָּא חֲזֵי, מִיּוֹמָא עִלָּאָה הֲווֹ אִלֵּין יוֹמִין קַדְמָאִין, רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, מַאן דָּאִין דִּינָא דְּעָלְמָא, דְּהָא דִּינָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּהַאי עָלְמָא, אֶלָּא מִדִּינָא תַּתָּאָה, (ס"א רזא) דְּדָא (ישעיהו נ״ד:ה׳) אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא. דְּאִי תֵּימָא דִּינָא דְּעָלְמָא דָּאִין לְעֵילָּא, אִי הָכִי לָא אִתְקְרֵי עָלְמָא דְּחִירוּ, עָלְמָא דִּנְהִירוּ דְּכָל עָלְמִין. עָלְמָא דְּכָל חַיִּין, עָלְמָא דְּכָל חִירוּ. וְאִי תֵּימָא מִדִּינָא דְּיִצְחָק. אִי אִיהוּ אִתְּעַר דִּינָא לְגַבֵּי הַאי עָלְמָא, לָא יַכְלִין כָּל עָלְמָא לְמִסְבַּל, דְּהַהוּא אֶשָּׁא תַּקִּיפָא עִלָּאָה, לָא אִית מַאן דְּסָבִיל לֵיהּ, אֶלָּא אֶשָּׁא דִּלְתַתָּא, דְּאִיהוּ אֶשָּׁא דְּסָבִיל אֶשָּׁא. בֹּא וּרְאֵה, מִיּוֹם הָעֶלְיוֹן הָיוּ יָמִים אֵלּוּ הָרִאשׁוֹנִים, סוֹד שֶׁל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, מִי דָן דִּין שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי דִּין לֹא נִמְצָא בְזֶה הָעוֹלָם אֶלָּא מִדִּין הַתַּחְתּוֹן? (סוד) שֶׁזֶּה - (ישעיה נד) אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא. שֶׁאִם תֹּאמַר דִּין הָעוֹלָם דָּן לְמַעְלָה, אִם כֵּן לֹא הָיָה נִקְרָא עוֹלַם הַחֵרוּת, עוֹלָם שֶׁהוּא אוֹר שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, עוֹלָם שֶׁל כָּל הַחַיִּים, עוֹלָם שֶׁל כָּל הַחֵרוּת. וְאִם תֹּאמַר מִדִּין שֶׁל יִצְחָק - אִם הוּא מְעוֹרֵר דִּין לְגַבֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יְכוֹלִים כָּל הָעוֹלָם לִסְבֹּל, שֶׁהָאֵשׁ הָעֶלְיוֹן הַתַּקִּיף הַהוּא, אֵין מִי שֶׁסּוֹבֵל אוֹתוֹ, אֶלָּא אֵשׁ שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁהוּא אֵשׁ שֶׁסּוֹבֵל אֵשׁ.
אֶלָּא, כְּמָה דְּעָלְמָא דָּא עָלְמָא תַּתָּאָה דְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. הָכִי נָמֵי כָּל דִּינוֹי מֵעָלְמָא תַּתָּאָה, דֶּאֱלֹהִים שׁוֹפֵט. וְדָא אִקְרֵי דִּינָא עִלָּאָה עַל הַאי עָלְמָא, וּבְגִין דְּאִיהוּ דַּרְגָּא שְׁבִיעָאָה, לָא גָּזִיר גְּזֵרָה עַל בַּר נָשׁ, אֶלָּא מֵעֶשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵילָּא. אֶלָּא, כְּמוֹ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, כָּךְ גַּם כָּל דִּינָיו מֵעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, שֶׁל אֱלֹקִים שׁוֹפֵט. וְזֶה נִקְרָא דִין עֶלְיוֹן עַל הָעוֹלָם הַזֶּה, וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא דַרְגָּה שְׁבִיעִית, לֹא גוֹזְרִים גְּזֵרָה עַל בֶּן אָדָם אֶלָּא מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה.
אַשְׁגַּח הַאי סָבָא בַּרִבִּי שִׁמְעוֹן, וְחָמָא לֵיהּ דְּזַלְגִּין עֵינוֹי דִּמְעִין. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אִי הִיא שְׁבִיעָאָה, אֲמַאי מֵעֶשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵילָּא. אָמַר לֵיהּ, זַכָּאָה מַאן דְּמַלִּיל עַל אוּדְנִין דְּשַׁמְעִין. הִסְתַּכֵּל הַזָּקֵן הַזֶּה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרָאָה אוֹתוֹ שֶׁזּוֹלְגוֹת עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם הִיא שְׁבִיעִית, מַדּוּעַ מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה? אָמַר לוֹ, אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּדַבֵּר עַל אָזְנַיִם שׁוֹמְעוֹת.
תָּא חֲזֵי, בֵּי דִּינָא דִּלְתַתָּא בְּאַרְעָא, לָא גַּזְרִין דִּינָא עַל בַּר נָשׁ, עַד תְּלֵיסַר שְׁנִין. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּשַׁבְקִין שֶׁבַע שְׁנִין לְשְׁבִיעָאָה, אֱלהֵי כָּל הָאָרֶץ יִקָּרֵא. וְלֵית רְשׁוּ לְבַר נָשׁ בְּאִינּוּן שֶׁבַע. וְאִינּוּן שֶׁבַע, לָא שָׁרָאן אֶלָּא עַל תְּלֵיסַר דִּלְתַתָּא, בְּאַרְעָא דְּאִינּוּן כּוּרְסְיָּיא לְגַבֵּיהּ, וּבְגִין כַּךְ, כָּל גִּזְרִין, וְכָל דִּינִין דִּלְתַתָּא, מֵאִינּוּן שֶׁבַע שְׁנִין דִּלְתַתָּא, כְּלָלָא דְּעֶשְׂרִין שְׁנִין אִיהוּ. בֹּא וּרְאֵה, בֵּית דִּין שֶׁלְּמַטָּה בָּאָרֶץ לֹא גוֹזְרִים דִּין עַל בֶּן אָדָם עַד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁעוֹזְבִים שֶׁבַע שָׁנִים לַשְּׁבִיעִית, אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא. וְאֵין רְשׁוּת לָאָדָם בְּאֵלּוּ הַשֶּׁבַע. וְאֵלּוּ הַשֶּׁבַע לֹא נִמְצָאוֹת אֶלָּא עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שֶׁלְּמַטָּה (בארץ), שֶׁאֵלּוּ כִסֵּא לְגַבָּיו, וּמִשּׁוּם זֶה כָּל גְּזֵרוֹת וְכָל הַדִּינִים שֶׁלְּמַטָּה, מֵאֵלּוּ הַשֶּׁבַע שָׁנִים שֶׁלְּמַטָּה, כְּלָלוּת שֶׁל עֶשְׂרִים שָׁנָה הֵם.
וְדִינָא דְּעָלְמָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, עַל יְדָא דְּהַאי דַּרְגָּא אִיהוּ, דְּאִיהוּ מַמָּשׁ קַיְּימָא בְּדִינָא עַל בְּנוֹי בְּהַאי עָלְמָא, בְּגִין לְאִתְדַּכְּאָה לְגַבֵּי עָלְמָא עִלָּאָה, בְּגִין דְּלֵית לֵיהּ סִיוּעַ לְסַלְּקָא וּלְאִתְדַכְּאָה אֶלָּא מִגּוֹ תַּתָּאֵי. וְדִין הָעוֹלָם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא עַל יְדֵי זוֹ הַמַּדְרֵגָה, שֶׁהוּא מַמָּשׁ עוֹמֵד בְּדִין עַל בָּנָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְהִטַּהֵר לְגַבֵּי הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ סִיּוּעַ לַעֲלוֹת וּלְהִטַּהֵר אֶלָּא מִתּוֹךְ הַתַּחְתּוֹנִים.
Tetzaveh 14:118-127 (Chapter 14) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 14:118-127 (Chapter 14) (Tetzaveh) (Zohar) somebodyכְּתִיב (במדבר כ״ט:ז׳) וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, וּכְתִיב (ויקרא כ״ג:כ״ז) אַך בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ. בֶּעָשׂוֹר, בָּעֲשִׂירִי מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי בֶּעָשׂוֹר. אֶלָּא, בְּגִין דְּהַשְׁתָּא בְּיוֹמָא דָּא, כָּל דַּרְגִּין עִלָּאִין, אַתְיָין אִלֵּין עַל אִלֵּין, לְמִשְׁרֵי עַל סִיהֲרָא, וּלְאַנְהֲרָא לָהּ. וְכֻלְּהוּ בְּרָזָא דְּעֶשֶׂר, עַד דְּסַלְּקָא לְמֵאָה. וְכַד קַיְּימָא בְּרָזָא דְּמֵאָה, כַּדִּין כֹּלָּא חַד, וְאִקְרֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְעַל דָּא בֶּעָשׂוֹר, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר זָכוֹר, שָׁמוֹר, דְּכֻלְּהוּ אַתְיָין בְּגִין לְעַשָׂרָא וּלְאַנְהָרָא בְּרָזָא דְּעֶשֶׂר. כָּתוּב (במדבר כט) וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, וְכָתוּב (ויקרא כג) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ. בֶּעָשׂוֹר - בָּעֲשִׂירִי צָרִיךְ לוֹ לוֹמַר! מַה זֶּה בֶּעָשׂוֹר? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁעַתָּה בְּיוֹם זֶה, כָּל מַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת בָּאוֹת אֵלּוּ עַל אֵלּוּ לִשְׁרוֹת עַל הַלְּבָנָה וּלְהָאִיר אוֹתָהּ, וְכֻלָּן בְּסוֹד שֶׁל עֶשֶׂר, עַד שֶׁעוֹלָה לְמֵאָה. וְכַאֲשֶׁר עוֹמֶדֶת בְּסוֹד שֶׁל מֵאָה, אָז הַכֹּל אֶחָד, וְנִקְרָא יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְעַל זֶה בֶּעָשׂוֹר, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר זָכוֹר, שָׁמוֹר, שֶׁכֻּלָּם בָּאִים כְּדֵי לְעַשֵּׂר וּלְהָאִיר בְּסוֹד שֶׁל עֶשֶׂר.
אַהְדָּר הַאי סָבָא רֵישֵׁיהּ לָקֳבְלֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר לֵיהּ, (רבי שמעון) הָא יָדַעְנָא דִּשְׁאֶלְתָּא תִּבָּעֵי בְּהַאי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וַדַּאי, (ס"א דא בעשירי יאות הוא, והכי הוא, אבל בעשור אמאי וכו') בֶּעָשׂוֹר יֵאוֹת הוּא. אִי הָכִי הוּא, אֲמַאי סָלִיק לְמֵאָה, וְהָא מִקְרָא לָא אִתְחָזֵי, אֶלָּא דְּסָלִיק לְשִׁבְעִין, מַשְׁמַע דִּכְתִּיב בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, וְכַד מְעַשְּׂרֵי לְשְׁבִיעָאָה עֶשֶׂר זִמְנִין, הָא וַדַּאי סָלִיק לְשִׁבְעִין. אֲמַר לֵיהּ, עַל דָּא אַהֲדַרְנָא רֵישָׁא לְגַבָּךְ, דְּהָא יָדַעְנָא דְּחַכִּימָא אַנְתְּ. הֶחֱזִיר הַזָּקֵן הַזֶּה רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר לוֹ, (רבי שמעון,) הֲרֵי יָדַעְתִּי שֶׁשְּׁאֵלָה תַקְשֶׁה בְכָאן, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי, (זה בעשירי נכון הוא וכן הוא, אבל בעשור מדוע וכו') בֶּעָשׂוֹר נָכוֹן הוּא. אִם כָּךְ הוּא, מַדּוּעַ עוֹלֶה לְמֵאָה? וַהֲרֵי מֵהַפָּסוּק לֹא נִרְאֶה, אֶלָּא שֶׁעוֹלֶה לְשִׁבְעִים, מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וְכַאֲשֶׁר מְעַשְּׂרִים לַשְּׁבִיעִי עֶשֶׂר פְּעָמִים, הֲרֵי וַדַּאי עוֹלֶה לְשִׁבְעִים. אָמַר לוֹ, עַל זֶה הֶחֱזַרְתִּי רֹאשִׁי כְלַפֶּיךְ, שֶׁהֲרֵי יָדַעְתִּי שֶׁחָכָם אַתָּה.
תָּא חֲזֵי, תְּרֵין רָזִין הָכָא, חַד דְּהָא סִיהֲרָא חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי אִקְרֵי, וּבְּגִין כָּךְ אִקְרֵי חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי עָשׂוֹר, בְּגִין דְּקָא מְנָהֲרִין לָהּ עֶשֶׂר זִמְנִין, הָא מֵאָה. וְתוּ, הַאי מִלָּה דְּקָאַמְרַת, וַדַּאי לְשִׁבְעִין סְלִיקָא בְּהַאי יוֹמָא, (ובדרגא דשבעין איהו, ובדרגא דמאה איהו. לדרגא דמאה לאשלמא ולאנהרא.) וּבְהַאי דַּרְגָּא דְּשִׁבְעִין, דְּהָא בְּיוֹמָא דָּא נָטִיל לְכָל עַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל לְמֵידָן, וְכֻלְּהוּ קַיְימִין בְּנִשְׁמְתָא יַתִּיר מִגּוּפָא, דְּהָא בְּיוֹמָא דָּא עִנּוּיָא דְּנַפְשָׁא אִיהוּ, וְלָא מִגּוּפָא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לא תְעוּנֶּה. וְהַאי יוֹמָא נָטִיל לְכָל נַפְשָׁאן וַהֲווּ בִּרְשׁוּתֵיהּ, וְאִי לָא קַיְּימָא בְּרָזָא (נ"א ברשותא) דְּשִׁבְעִין, לֵית לֵיהּ רְשׁוּ בְּנַפְשָׁאן, (ס"א לקיימא תמן) דְּקִיּוּמָא דְּנַפְשָׁאן בְּרָזָא דְּשִׁבְעִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים צ׳:י׳) יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, שְׁנֵי סוֹדוֹת כָּאן. אֶחָד, שֶׁהֲרֵי הַלְּבָנָה נִקְרֵאת חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, וּמִפְּנֵי כֵן נִקְרָא חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי עָשׂוֹר, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁמְּאִירִים לָהּ עֶשֶׂר פְּעָמִים - הֲרֵי מֵאָה. וְעוֹד, דָּבָר זֶה שֶׁאָמַרְתָּ, וַדַּאי לְשִׁבְעִים עוֹלָה בְּיוֹם זֶה (ובמדרגה של שבעים היא, ובמדרגה של מאה היא, לדרגה של מאה להשלים ולהאיר). וּבְדַרְגָּה זוֹ שֶׁל שִׁבְעִים, שֶׁהֲרֵי בְּיוֹם זֶה נוֹטֵל לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל לָדוּן, וְכֻלָּם עוֹמְדִים בַּנְּשָׁמָה יוֹתֵר מֵהַגּוּף, שֶׁהֲרֵי בְּיוֹם זֶה עִנּוּי שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הוּא, וְלֹא שֶׁל הַגּוּף, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם. כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה. וְיוֹם זֶה לוֹקֵחַ לְכָל הַנְּפָשׁוֹת וְנִמְצָאוֹת בִּרְשׁוּתוֹ. וְאִם לֹא עוֹמֶדֶת בְּסוֹד (ברשות) שֶׁל שִׁבְעִים, אֵין לָהּ רְשׁוּת בַּנְּפָשׁוֹת (לעמד שם), שֶׁעֲמִידַת הַנְּפָשׁוֹת בְּסוֹד שֶׁל שִׁבְעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהליםצ) יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְגוֹ'.
וְאִי תֵּימָא נַפְשָׁאן דְּרַבְיֵי דְּלָא אַשְׁלִימוּ לְשִׁבְעִין שְׁנִין לָא שַׁלְטָא בְּהוּ. וַדַּאי שַׁלְטָא בְּהוּ, אֲבָל לָא בִּשְׁלִימוּ, כְּמַאן דְּזָכֵי יוֹמִין סַגִּיאִין לְפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, וְעִם כָּל דָּא בְּכֻלְּהוּ שִׁבְעִין שְׁנִין אַזְלָא. וְעַל דָּא תָּנֵינָן אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט. מַאן אֶחָד. בְּיִחוּדָא דְּשִׁבְעִין שְׁנִין, מַאן דְּאַסְגֵּי, וּמַאן דְּאַמְעִיט. וְאִם תֹּאמַר, נַפְשׁוֹת הַיְלָדִים שֶׁלֹּא הִשְׁלִימוּ לְשִׁבְעִים שָׁנָה לֹא שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם - וַדַּאי שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, אֲבָל לֹא בִשְׁלֵמוּת, כְּמִי שֶׁזָּכָה לְיָמִים הַרְבֵּה לְמִצְווֹת הַתּוֹרָה, וְעִם כָּל זֶה, בְּכָל שִׁבְעִים שָׁנָה הִיא הוֹלֶכֶת. וְעַל זֶה לָמַדְנוּ, אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט. מַה זֶּה אֶחָד? בְּיִחוּד שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, מִי שֶׁמַּרְבֶּה וּמִי שֶׁמַּמְעִיט.
וְעַל דָּא, בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי אַעְבַּר בְּכֻלְּהוּ שִׁבְעִין, וְאִשְׁתְּלִים הַאי דַּרְגָּא בְּכֻלְּהוּ, וְכָל נִשְׁמָתִין סַלְּקִין קָמֵיהּ, וְדָאִין לְהוֹן בְּדִינָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַיִּיס עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹמָא דָּא, מַאן דְּלָא אַעֲבָר טִינָא מִרוּחֵיהּ לְכַפָּרָא עָלֵיהּ, (ביומא דא) כַּד סָלִיק צְלוֹתֵיהּ בְּהַאי יוֹמָא, טָבַע בְּהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי רֶפֶשׁ וָטִיט, וְאִיהוּ מְצוּלוֹת (שלח קס"ג ע"ב) יָם וְלָא סָלִיק לְאִתְעַטְּרָא בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא. וְעַל זֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עוֹבֶרֶת בְּכָל הַשִּׁבְעִים, וְנִשְׁלֶמֶת דַּרְגָּה זוֹ בְּכֻלָּם, וְכָל הַנְּשָׁמוֹת עוֹלוֹת לְפָנָיו, וְדָן אֶת כֻּלָּן בְּדִין, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם זֶה. מִי שֶׁלֹּא הֶעֱבִיר טִנּוּף מֵרוּחוֹ לְכַפֵּר עָלָיו, (ביום זה) כַּאֲשֶׁר עוֹלָה תְפִלָּתוֹ בְּיוֹם זֶה, טוֹבֵעַ בַּמָּקוֹם הַהוּא שֶׁנִּקְרָא רֶפֶשׁ וָטִיט, וְהוּא מְצוּלוֹת יָם, וְלֹא עוֹלֶה לִהְיוֹת עֲטָרָה בְרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ.
בְּיוֹמָא דָּא לָא אִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ (ויקרא רל"א ע"א) לְפָרְשָׁא חֲטָאוֹי קָמֵי אַחֲרָא, בְּגִין דְּכַמָּה אִינּוּן דְּנַטְלֵי הַהִיא מִלָּה, וְסַלְקֵי לָהּ לְעֵילָּא, וְאִית סָהֲדִין בְּהַהִיא מִלָּה. וּמַה (מיכה ז׳:ה׳) מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִּיךָ, כָּל שֶׁכֵּן אִינּוּן דְּאַזְלֵי וְעַיְּינֵי לְקַטְרְגָא לוֹן, וְסָהֲדֵי עָלֵיהּ. וְכָל שֶׁכֵּן דְּחָצִיפוּ אִיהוּ לְקָמֵי כֹּלָּא, וְחִלוּל שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (קהלת ה׳:ה׳) אֶל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ. (מכאן והלאה רזא בגוון) בְּיוֹם זֶה לֹא צָרִיךְ בֶּן אָדָם לְפָרֵשׁ חֲטָאָיו בִּפְנֵי אַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁכַּמָה הֵם שֶׁלּוֹקְחִים הַדִּבּוּר הַהוּא וּמַעֲלִים אוֹתוֹ לְמַעְלָה, וְיֵשׁ עֵדִים בַּדִּבּוּר הַהוּא. וּמָה (מיכהז) מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךְ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךְ - כָּל שֶׁכֵּן אֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִים וּמִסְתַּכְּלִים לְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם וּמְעִידִים עֲלֵיהֶם, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁעַזּוּת הוּא לִפְנֵי הַכֹּל וְחִלּוּל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעַל זֶה כָּתוּב, (קהלת ה) אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךְ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךְ. (מכאן והלאה סוד באופן אחר)
פָּתַח וְאָמַר, (שמות י״ב:ב׳) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים וְגוֹ', וְכִי כֻּלְּהוּ זִמְנִין וְחֳדָשִׁין לָאו אִינּוּן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (אלא חדשיכם לא כתיב) אֶלָּא הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, דִּילִי אִיהוּ, אֲבָל אֲנָא מָסְרִית לֵיהּ לְכוֹן, דִּלְכוֹן אִיהוּ בְּאִתְגַּלְּיָא, אֲבָל שְׁבִיעָאָה דִּילִי אִיהוּ, וְעַל דָּא אִיהוּ בַּכֶּסֶה, וְלָא בְּאִתְגַּלְּיָא. יַרְחָא דִּלְכוֹן, אִיהוּ בְּסִדּוּרָא, כְּסֵדֶר דְּאַתְוָון אָבִיב, דְּאִיהוּ אב"ג. י"ב אִיהוּ רָזָא דְּג'. (ס"א ואיהו אב"ג כסדרא דאתוון) אֲבָל יַרְחָא שְׁבִיעָאָה דִּילִי אִיהוּ מִסּוֹפָא דְּאַתְוָון. (ס"א תשרי) מַאי טַעֲמָא. אָתּוּן מִתַּתָּא לְעֵילָּא, וַאֲנָא מֵעֵילָּא לְתַתָּא. פָּתַח וְאָמַר, (שמות יב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים וְגוֹ'. וְכִי כָל הַזְּמַנִּים וְהֶחֳדָשִׁים אֵינָם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? (אלא חדשיכם לא כתוב) אֶלָּא הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, שֶׁלִּי הוּא, אֲבָל אֲנִי מָסַרְתִּי אוֹתוֹ לָכֶם. שֶׁלָּכֶם הוּא בְנִגְלֶה, אֲבָל שְׁבִיעִי שֶׁלִּי הוּא, וְעַל זֶה הוּא בַּכֶּסֶה וְלֹא בְגִלּוּי. חֹדֶשׁ שֶׁלָּכֶם הוּא מְסֻדָּר כְּסֵדֶר אוֹתִיּוֹת אָבִיב, שֶׁהוּא א' ב' ג'. י"ב הוּא סוֹד אוֹת ג' (והוא א' ב' ג' כסדר האותיות). אֲבָל הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שֶׁלִּי הוּא מִסּוֹף הָאוֹתִיּוֹת (תשרי). מָה הַטַּעַם? אַתֶּם מִמַּטָּה לְמַעְלָה, וַאֲנִי מִמַּעְלָה לְמַטָּה.
הַאי דִּילִי. בְּרִישָׁא דְּיַרְחָא, אֲנָא אִיהוּ בְּאִתְכַּסְיָיא. בַּעֲשָׂרָה דְּיַרְחָא, אֲנָא אִיהוּ, בְּגִין דַּאֲנָא בְּחָמֵשׁ קַדְמָאֵי, וּבְחָמֵשׁ אַחֲרָנִין, וּבְחָמֵשׁ תְּלִיתָאֵי. בְּקַדְמִיתָא דְּיַרְחָא אֲנָא אִיהוּ, בְּגִין חֲמִשָּׁא יוֹמִין. בַּעֲשָׂרָה דְּיַרְחָא אֲנָא אִיהוּ, בְּגִין חֲמֵשׁ יוֹמִין אַחֲרָנִין. בט"ו דְּיַרְחָא אֲנָא אִיהוּ, בְּגִין חֲמֵשׁ תְּלִיתָאֵי. זֶה שֶׁלִּי. בְּרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ אֲנִי הוּא בְכִסּוּי, וּבַעֲשָׂרָה לַחֹדֶשׁ אֲנִי הוּא, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי בְּחָמֵשׁ רִאשׁוֹנוֹת, וּבְחָמֵשׁ אַחֲרוֹנוֹת, וּבְחָמֵשׁ שְׁלִישִׁיּוֹת. בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ אֲנִי הוּא מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה יָמִים. בַּעֲשָׂרָה לַחֹדֶשׁ אֲנִי הוּא מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה יָמִים אֲחֵרִים. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ אֲנִי הוּא מִשּׁוּם חָמֵשׁ שְׁלִישִׁיִּים.
מַאי טַעְמָא כּוּלֵי הַאי. בְּגִין דְּכָל יַרְחָא דָּא מֵעָלְמָא עִלָּאָה אִיהוּ, וְעָלְמָא עִלָּאָה בְּרָזָא דְּחָמֵשׁ אִיהוּ, בְּכָל זִמְנָא וְזִמְנָא, וּבְגִינֵי כַּךְ יַרְחָא דָּא אִיהוּ בַּכֶּסֶה, וְלָא בְּאִתְגַּלְּיָא, בְּגִין דְּעָלְמָא עִלָּאָה בַּכֶּסֶה אִיהוּ, וְכָל מִלּוֹי בְּאִתְכַּסְיָיא. וְיַרְחָא דָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי. כֵּיוָן דְּמָטָא יוֹמָא דְּחָמֵיסָר, כְּדֵין גַּלְיָיא. כֹּלָּא אִיהוּ מָטָא בְּחַדְתּוּתָא דְּסִיהֲרָא, וְסִיהֲרָא אִשְׁתְּלִימָת, וְאִתְנְהִירַת מֵאִימָּא עִלָּאָה, וְקַיְּימָא לְאַנְהָרָא לְתַתָּאֵי מִגּוֹ נְהוֹרָא דִּלְעֵילָּא, וְעַל דָּא אִקְרֵי רִאשׁוֹן, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ויקרא כ״ג:מ׳) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן. עַד הַשְׁתָּא קַיְימֵי כֻּלְּהוּ יוֹמִין בְּרָזָא עִלָּאָה, מִכָּאן נַחְתִּין לְרָזָא תַּתָּאָה. מָה הַטַּעַם כָּל זֶה? מִשּׁוּם שֶׁכָּל חֹדֶשׁ זֶה הוּא מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְעוֹלָם הָעֶלְיוֹן בְּסוֹד חָמֵשׁ הוּא, בְּכָל זְמַן וּזְמַן, וּמִשּׁוּם כָּךְ חֹדֶשׁ זֶה הוּא בְכִסּוּי וְלֹא בְגִלּוּי, מִשּׁוּם שֶׁעוֹלָם הָעֶלְיוֹן בְּכִסּוּי הוּא, וְכָל דְּבָרָיו בְּהֶסְתֵּר. וְחֹדֶשׁ זֶה הוּא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ. כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ יוֹם הַט"ו לַחֹדֶשׁ, אָז מִתְגַּלֶּה. הַכֹּל הוּא מַגִּיעַ בְּהִתְחַדְּשׁוּת הַלְּבָנָה, וְנִשְׁלֶמֶת הַלְּבָנָה וּמְאִירָה מֵאִמָּא הָעֶלְיוֹנָה, וְעוֹמֶדֶת לְהָאִיר לַתַּחְתּוֹנִים מִתּוֹךְ הָאוֹר הָעֶלְיוֹן, וְעַל זֶה נִקְרָא רִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. עַד עַכְשָׁו עוֹמְדִים כָּל הַיָּמִים בְּסוֹד עֶלְיוֹן. מִכָּאן יוֹרְדִים לְסוֹד תַּחְתּוֹן.
תָּא חֲזֵי, מִיּוֹמָא עִלָּאָה הֲווֹ אִלֵּין יוֹמִין קַדְמָאִין, רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, מַאן דָּאִין דִּינָא דְּעָלְמָא, דְּהָא דִּינָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּהַאי עָלְמָא, אֶלָּא מִדִּינָא תַּתָּאָה, (ס"א רזא) דְּדָא (ישעיהו נ״ד:ה׳) אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא. דְּאִי תֵּימָא דִּינָא דְּעָלְמָא דָּאִין לְעֵילָּא, אִי הָכִי לָא אִתְקְרֵי עָלְמָא דְּחִירוּ, עָלְמָא דִּנְהִירוּ דְּכָל עָלְמִין. עָלְמָא דְּכָל חַיִּין, עָלְמָא דְּכָל חִירוּ. וְאִי תֵּימָא מִדִּינָא דְּיִצְחָק. אִי אִיהוּ אִתְּעַר דִּינָא לְגַבֵּי הַאי עָלְמָא, לָא יַכְלִין כָּל עָלְמָא לְמִסְבַּל, דְּהַהוּא אֶשָּׁא תַּקִּיפָא עִלָּאָה, לָא אִית מַאן דְּסָבִיל לֵיהּ, אֶלָּא אֶשָּׁא דִּלְתַתָּא, דְּאִיהוּ אֶשָּׁא דְּסָבִיל אֶשָּׁא. בֹּא וּרְאֵה, מִיּוֹם הָעֶלְיוֹן הָיוּ יָמִים אֵלּוּ הָרִאשׁוֹנִים, סוֹד שֶׁל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, מִי דָן דִּין שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי דִּין לֹא נִמְצָא בְזֶה הָעוֹלָם אֶלָּא מִדִּין הַתַּחְתּוֹן? (סוד) שֶׁזֶּה - (ישעיה נד) אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא. שֶׁאִם תֹּאמַר דִּין הָעוֹלָם דָּן לְמַעְלָה, אִם כֵּן לֹא הָיָה נִקְרָא עוֹלַם הַחֵרוּת, עוֹלָם שֶׁהוּא אוֹר שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, עוֹלָם שֶׁל כָּל הַחַיִּים, עוֹלָם שֶׁל כָּל הַחֵרוּת. וְאִם תֹּאמַר מִדִּין שֶׁל יִצְחָק - אִם הוּא מְעוֹרֵר דִּין לְגַבֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יְכוֹלִים כָּל הָעוֹלָם לִסְבֹּל, שֶׁהָאֵשׁ הָעֶלְיוֹן הַתַּקִּיף הַהוּא, אֵין מִי שֶׁסּוֹבֵל אוֹתוֹ, אֶלָּא אֵשׁ שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁהוּא אֵשׁ שֶׁסּוֹבֵל אֵשׁ.
אֶלָּא, כְּמָה דְּעָלְמָא דָּא עָלְמָא תַּתָּאָה דְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. הָכִי נָמֵי כָּל דִּינוֹי מֵעָלְמָא תַּתָּאָה, דֶּאֱלֹהִים שׁוֹפֵט. וְדָא אִקְרֵי דִּינָא עִלָּאָה עַל הַאי עָלְמָא, וּבְגִין דְּאִיהוּ דַּרְגָּא שְׁבִיעָאָה, לָא גָּזִיר גְּזֵרָה עַל בַּר נָשׁ, אֶלָּא מֵעֶשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵילָּא. אֶלָּא, כְּמוֹ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, כָּךְ גַּם כָּל דִּינָיו מֵעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, שֶׁל אֱלֹקִים שׁוֹפֵט. וְזֶה נִקְרָא דִין עֶלְיוֹן עַל הָעוֹלָם הַזֶּה, וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא דַרְגָּה שְׁבִיעִית, לֹא גוֹזְרִים גְּזֵרָה עַל בֶּן אָדָם אֶלָּא מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה.
אַשְׁגַּח הַאי סָבָא בַּרִבִּי שִׁמְעוֹן, וְחָמָא לֵיהּ דְּזַלְגִּין עֵינוֹי דִּמְעִין. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אִי הִיא שְׁבִיעָאָה, אֲמַאי מֵעֶשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵילָּא. אָמַר לֵיהּ, זַכָּאָה מַאן דְּמַלִּיל עַל אוּדְנִין דְּשַׁמְעִין. הִסְתַּכֵּל הַזָּקֵן הַזֶּה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרָאָה אוֹתוֹ שֶׁזּוֹלְגוֹת עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם הִיא שְׁבִיעִית, מַדּוּעַ מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה? אָמַר לוֹ, אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּדַבֵּר עַל אָזְנַיִם שׁוֹמְעוֹת.
תָּא חֲזֵי, בֵּי דִּינָא דִּלְתַתָּא בְּאַרְעָא, לָא גַּזְרִין דִּינָא עַל בַּר נָשׁ, עַד תְּלֵיסַר שְׁנִין. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּשַׁבְקִין שֶׁבַע שְׁנִין לְשְׁבִיעָאָה, אֱלהֵי כָּל הָאָרֶץ יִקָּרֵא. וְלֵית רְשׁוּ לְבַר נָשׁ בְּאִינּוּן שֶׁבַע. וְאִינּוּן שֶׁבַע, לָא שָׁרָאן אֶלָּא עַל תְּלֵיסַר דִּלְתַתָּא, בְּאַרְעָא דְּאִינּוּן כּוּרְסְיָּיא לְגַבֵּיהּ, וּבְגִין כַּךְ, כָּל גִּזְרִין, וְכָל דִּינִין דִּלְתַתָּא, מֵאִינּוּן שֶׁבַע שְׁנִין דִּלְתַתָּא, כְּלָלָא דְּעֶשְׂרִין שְׁנִין אִיהוּ. בֹּא וּרְאֵה, בֵּית דִּין שֶׁלְּמַטָּה בָּאָרֶץ לֹא גוֹזְרִים דִּין עַל בֶּן אָדָם עַד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁעוֹזְבִים שֶׁבַע שָׁנִים לַשְּׁבִיעִית, אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא. וְאֵין רְשׁוּת לָאָדָם בְּאֵלּוּ הַשֶּׁבַע. וְאֵלּוּ הַשֶּׁבַע לֹא נִמְצָאוֹת אֶלָּא עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שֶׁלְּמַטָּה (בארץ), שֶׁאֵלּוּ כִסֵּא לְגַבָּיו, וּמִשּׁוּם זֶה כָּל גְּזֵרוֹת וְכָל הַדִּינִים שֶׁלְּמַטָּה, מֵאֵלּוּ הַשֶּׁבַע שָׁנִים שֶׁלְּמַטָּה, כְּלָלוּת שֶׁל עֶשְׂרִים שָׁנָה הֵם.
וְדִינָא דְּעָלְמָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, עַל יְדָא דְּהַאי דַּרְגָּא אִיהוּ, דְּאִיהוּ מַמָּשׁ קַיְּימָא בְּדִינָא עַל בְּנוֹי בְּהַאי עָלְמָא, בְּגִין לְאִתְדַּכְּאָה לְגַבֵּי עָלְמָא עִלָּאָה, בְּגִין דְּלֵית לֵיהּ סִיוּעַ לְסַלְּקָא וּלְאִתְדַכְּאָה אֶלָּא מִגּוֹ תַּתָּאֵי. וְדִין הָעוֹלָם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא עַל יְדֵי זוֹ הַמַּדְרֵגָה, שֶׁהוּא מַמָּשׁ עוֹמֵד בְּדִין עַל בָּנָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְהִטַּהֵר לְגַבֵּי הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ סִיּוּעַ לַעֲלוֹת וּלְהִטַּהֵר אֶלָּא מִתּוֹךְ הַתַּחְתּוֹנִים.
Chapter 16
Chapter 16 somebodyTetzaveh 16:138-140 (Chapter 16) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 16:138-140 (Chapter 16) (Tetzaveh) (Zohar) somebodyכְּתִיב (ויקרא כ״ג:מ״ב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, דָּא הוּא רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְהַאי קְרָא עַל עָלְמָא עִלָּאָה אִתְּמַר, וְהָכִי תָּנֵינָן, כַּד אִתְבְּרֵי עָלְמָא, אִתְּמַר הַאי קְרָא. כָּתוּב (ויקרא כג) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. זֶהוּ סוֹד הָאֱמוּנָה, וְסוֹד זֶה נֶאֱמַר עַל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. וְכָךְ לָמַדְנוּ, כַּאֲשֶׁר נִבְרָא הָעוֹלָם נֶאֱמַר פָּסוּק זֶה.
כַּד שָׁרָא חָכְמָה לְנָפְקָא, מֵאֲתָר דְּלָא יְדִיעַ וְלָא אִתְחֲזֵי, כְּדֵין נָפִיק חַד מִשְׁחָתָא, וּבָטַשׁ, וְהַהִיא חָכְמְתָא עִלָּאָה, נָצִיץ וְאִתְפָּשַּׁט לְכָל סִטְרִין, בְּרָזָא דְּמַשְׁכְּנָא עִלָּאָה. וְהַהוּא מַשְׁכְּנָא עִלָּאָה, אַפִּיק שִׁית סִטְרִין, וּכְדֵין הַהוּא נְצִיצוּ דְּמִשְׁחָתָא נָהִיר לְכֹלָּא, וְאָמַר בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. כַּאֲשֶׁר הִתְחִילָה חָכְמָה לָצֵאת מִמָּקוֹם שֶׁלֹּא יָדוּעַ וְלֹא נִרְאֶה, אָז יוֹצֵאת מִדָּה אַחַת וּמַכָּה, וְהַחָכְמָה הַהִיא הָעֶלְיוֹנָה מְאִירָה וּמִתְפַּשֶּׁטֶת לְכָל הַצְּדָדִים בְּסוֹד הַמִּשְׁכָּן הָעֶלְיוֹן. וְהַמִּשְׁכָּן הָעֶלְיוֹן הַהוּא מוֹצִיא שִׁשָּׁה צְדָדִים, וְאָז הַנִּיצוֹץ הַהוּא שֶׁל הַמִּדָּה מֵאִיר לְכֻלָּם, וְאָמַר בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים.
מַאן סֻּכֹּת חָסֵר ו'. דָּא מַשְׁכְּנָא תַּתָּאָה, דְּאִיהוּ כַּעֲשָׁשִׁיתָא, לְאַחֲזָאָה לְכָל נְהוֹרִין, וּכְדֵין אָמַר, בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. מַאן שִׁבְעַת יָמִים. מֵעָלְמָא עִלָּאָה לְתַתָּאָה, דְּכֻלְּהוּ קַיְימֵי בְּקִיּוּמָא, לְאַנְהָרָא לְהַאי סֻּכֹּת. וּמַאן אִיהִי. דָּא (עמוס ט׳:י״א) סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת. סֻכַּת שָׁלוֹם. וּבָעֵי עַמָּא קַדִּישָׁא לְמֵיתָב תְּחוֹת צִלָּהָא, בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וּמַאן דְּיָתִיב בְּצִלָּא דָּא, יָתִיב בְּאִינּוּן יוֹמִין עִלָּאִין. מִי הוּא סֻכֹּת חָסֵר ו'? זֶה מִשְׁכָּן תַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא כַּעֲשָׁשִׁית, לְהַרְאוֹת אֶת כָּל הָאוֹרוֹת. וְאָז אָמַר בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. מִי הֵם שִׁבְעַת יָמִים? מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לַתַּחְתּוֹן, שֶׁכֻּלָּם עוֹמְדִים וּמְזֻמָּנִים לְהָאִיר לְזוֹ הַסֻּכֹּת. וּמִי הִיא? זוֹ (עמוס ט) סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת. סֻכַּת שָׁלוֹם. וְצָרִיךְ הָעָם הַקָּדוֹשׁ לָשֶׁבֶת תַּחַת הַצֵּל שֶׁלָּהּ, בְּסוֹד הָאֱמוּנָה. וּמִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּצֵל זֶה, יוֹשֵׁב בְּאֵלּוּ הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים.
וְעַל דָּא כֻּלְּהוּ בַּסֻּכֹּת בַּסֻּכֹּת וְחַד בַּסוּכּוֹת שְׁלִים, חַד שְׁלִים, לְאַחֲזָאָה דְּמַאן דְּיָתִיב בְּצִלָּא דָּא, יָתִיב בְּאִינּוּן יוֹמִין עִלָּאִין לְעֵילָּא, דְּקַיְימִין עַל הַאי תַּתָּאָה, לְאַנְהָרָא לֵיהּ, לְחַפְיָא עָלֵיהּ, וּלְאַגָּנָא לֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ. וְעַל זֶה כֻּלָּם בַּסֻּכֹּת בַּסֻּכֹּת, וְאֶחָד בַּסֻּכּוֹת שָׁלֵם. אֶחָד שָׁלֵם, לְהַרְאוֹת שֶׁמִּי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּצֵל זֶה, יוֹשֵׁב בְּאֵלּוּ הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לְמַעְלָה, שֶׁעוֹמְדִים עַל זֶה הַתַּחְתּוֹן לְהָאִיר לוֹ, לְכַסּוֹת עָלָיו וּלְהָגֵן עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁצָּרִיךְ.
וְתוּ, כֻּלְּהוּ אִקְרוּן סֻכּוֹת בִּשְׁלִימוּ, וּכְתִיב סֻכַּת חָסֵר, דָּא עָלְמָא תַּתָּאָה, דְּבָעָא בְּהָנֵי ז' יוֹמִין קַדִּישִׁין, לְמֵיזָן לִשְׁאַר מְמָנָן רַבְרְבָן דְּעַמִּין, בְּעוֹד דְּאִיהִי נַטְלָא חֶדְוָה בְּבַעְלָהּ, וְלָא יְקַטְרְגוּן חֶדְוָותָא, בְּגִין דְיִתְרַבְרְבוּן (ס"א דיתעדנון) בְּהַהוּא מְזוֹנָא, קָרְבָּנִין דִּלְהוֹן סַגִּיאִין יַתִּיר מִשְּׁאָר יוֹמִין, בְּגִין דְּיִתְעַסְּקוּן בְּהוּ, וְלָא יִתְעָרְבוּן לְבָתַר בְּחֶדְוָה דְּיִשְׂרָאֵל. וּמַאן חֶדְוָה דְּיִשְׂרָאֵל, דָּא יוֹמָא תְּמִינָאָה דַּעֲצֶרֶת. וְעוֹד, כֻּלָּם נִקְרָאִים סֻכּוֹת בִּשְׁלֵמוּת, וְכָתוּב סֻכֹּת חָסֵר, זֶה הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן שֶׁצָּרִיךְ בְּאֵלּוּ הַשִּׁבְעָה יָמִים קְדוֹשִׁים לָזוּן לִשְׁאָר הַמְמֻנִּים הַגְּדוֹלִים שֶׁל הָעַמִּים, בְּשָׁעָה שֶׁהִיא לוֹקַחַת שִׂמְחָה בְּבַעְלָהּ, וְלֹא יְקַלְקְלוּ שִׂמְחָתָהּ, כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּלְבְּלוּ (שיתעדנו) בַּמָּזוֹן הַהוּא, הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁלָּהֶם רַבִּים יוֹתֵר מִשְּׁאָר יָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָהֶם וְלֹא יִתְעָרְבוּ לְבַסּוֹף בַּשִּׂמְחָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּמִי הִיא שִׂמְחָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל? זֶה יוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת.
וְתָּא חֲזֵי, בְּעוֹד דְּאִינּוּן שְׁאַר מְמָנָן חַדָּאן, וְאַכְלִין בְּהַהוּא מְזוֹנָא דִּמְתַּקְנִי לוֹן יִשְׂרָאֵל. אִינּוּן מְתַקְּנֵי כּוּרְסְיָּיא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתַּתָּא, וּלְסַלְּקָא לֵיהּ לְעֵילָּא, בְּאִינּוּן זִינִין, וּבְחֶדְוָה, וּבְהִלּוּלָא, וּלְאַקְפָא מַדְבְּחָא. כְּדֵין אִיהִי סַלְּקָא, וְנַטְלָא בִּרְכָּאן וְחֶדְוָה בְּבַעְלָהּ. וּבֹא רְאֵה, בְּעוֹד שֶׁאֵלּוּ שְׁאָר הַמְמֻנִּים שְׂמֵחִים וְאוֹכְלִים בַּמָּזוֹן הַהוּא שֶׁמְּתַקְּנִים לָהֶם יִשְׂרָאֵל, הֵם מְתַקְּנִים כִּסֵּא לַקָּבָּ"ה מִלְּמַטָּה, וּלְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ לְמַעְלָה בְּאֵלּוּ הַמִּינִים, וּבְשִׂמְחָה, וּבְהַלֵּל, וּלְהַקִּיף הַמִּזְבֵּחַ. אָז הִיא עוֹלָה וְלוֹקַחַת בְּרָכוֹת וְשִׂמְחָה בְּבַעְלָהּ.
וּשְׁאַר חֵיוָון רַבְרְבָן מְמָנָן דְּעַמִּין, אָכְלָן וּמַדְקָן וְרַפְסָן וְאִתְּזָנוּ. וְאִיהִי נַקְטָא נַפְשָׁאן בְּעִנּוּגִין לְעֵילָּא, כְּמָה דְּאִתְּמַר. כֵּיוָן דְּנַחְתָּא, וְהָא נַקְטָא כָּל בִּרְכָּאן וְכָל קִדּוּשִׁין וְכָל עִנּוּגִין, וְיִשְׂרָאֵל כָּל הָנֵי שִׁבְעָה יוֹמִין הֲווֹ (ויקרא רצ"ד ע"ב) מַשְׁכִין לָהּ בְּאִינּוּן עוֹבָדִין דְּקָא עַבְדִּין וּמְקָרְבִין בַּהֲדָהּ, כְּדֵין נַחְתָּא לְקָרְבָא בִּבְנָהָא, וּלְמֵחדֵי לוֹן יוֹמָא חַד, וְהַהוּא יוֹמָא אִיהוּ יוֹמָא תְּמִינָאָה, בְּגִין דְּכָל ז' יוֹמִין אַחֲרָנִין בַּהֲדָהּ. וְעַל דָּא אִיהוּ תְּמִינָאָה, וּתְמַנְיָא יוֹמִין כַּחֲדָא. וּבְגִין כַּךְ אִקְרֵי עֲצֶרֶת: כְּנִישִׁין. כְּנִישִׁין כֻּלְּהוּ בְּהַאי יוֹמָא. וְאִקְרֵי שְׁמִינִי, וְלֵית שְׁמִינִי אֶלָּא מִגּוֹ שִׁבְעָה. וּשְׁאָר חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת מְמֻנּוֹת הָעַמִּים, אוֹכְלוֹת וְשׁוֹחֲקוֹת וְרוֹמְסוֹת וְנִזּוֹנוֹת. וְהִיא נוֹטֶלֶת נְפָשׁוֹת בְּעֹנֶג לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. כֵּיוָן שֶׁיּוֹרֶדֶת, וְהִיא לוֹקַחַת כָּל הַבְּרָכוֹת וְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הָעִנּוּגִים, וְיִשְׂרָאֵל כָּל אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה יָמִים הָיוּ מוֹשְׁכִים אוֹתָהּ בְּאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים שֶׁהֵם עוֹשִׂים וּמַקְרִיבִים לָהּ, אָז יוֹרֶדֶת לְהִתְקָרֵב בְּבָנֶיהָ וּלְשַׂמֵּחַ אוֹתָם יוֹם אֶחָד. וְהַיּוֹם הַהוּא הוּא יוֹם שְׁמִינִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל שִׁבְעָה יָמִים אֲחֵרִים אִתָּהּ. וְעַל זֶה הוּא שְׁמִינִי, וּשְׁמוֹנָה יָמִים כְּאֶחָד. וּמִפְּנֵי זֶה נִקְרָא עֲצֶרֶת - כִּנּוּס. מִתְכַּנְּסִים כֻּלָּם בְּיוֹם זֶה. וְנִקְרָא שְׁמִינִי, וְאֵין שְׁמִינִי אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׁבְעָה.
Chapter 18
Chapter 18 somebodyTetzaveh 18 (Chapter 18) (Tetzaveh) (Zohar)
Tetzaveh 18 (Chapter 18) (Tetzaveh) (Zohar) somebodyאַדְּהָכִי הֲוָה רִבִּי שִׁמְעוֹן בָּכֵי וְחַדֵּי. זָקְפוּ עַיְינִין, וְחָמוּ חֲמִשָּׁה מֵאִינּוּן פְּרוּשִׁים, דַּהֲווֹ אַזְלֵי אֲבַתְרֵיהּ, לְמִתְבַּע לֵיהּ. קָמוּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, מִכָּאן וּלְהָלְאָה מָה שְׁמָךְ. אָמַר, נְהוֹרָאי סָבָא, בְּגִין דִּנְהוֹרָאי אַחֲרָא אִית גַּבָּן. אַזְלוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאִינּוּן חַבְרַיָּיא עִמֵּיהּ תְּלַת מִילִין, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, לְאִינּוּן אַחֲרָנִין, מַה אָרְחָא דָּא גַּבַּיְיכוּ. אָמְרוּ, לְמִתְבַּע לֵיהּ לְהַאי סָבָא, דְּמֵימוֹי אֲנָן שָׁתָאן בְּמַדְבְּרָא. אָתָא רִבִּי שִׁמְעוֹן וּנְשָׁקֵיהּ, אָמַר לֵיהּ, נְהוֹרָאי שְׁמָךְ, וּנְהוֹרָא אַנְתְּ, וּנְהוֹרָא עִמָּךְ שָׁרֵי. R. Simeon wept and rejoiced. Then they lifted up their eyes and saw five persons approaching, who were evidently disciples of the old man, since they followed him as though seeking to speak with him. They all rose and R. Simeon turned to him and said: ‘And now, what is thy name?’ He replied: ‘Old Nehorai is my name: I am so known to distinguish me from another Nehorai who is among us.’ R. Simeon and his companions then walked on with him a distance of three miles, accompanied by the five newcomers, to whom R. Simeon said: ‘For what have you come here?’ They answered: ‘We came to find this old man, the waters of whose wisdom we imbibe in the desert.’ Then came R. Simeon and kissed the old man and said: ‘Nehorai is thy name, and light (nehara) dwells with thee indeed!’
פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (דניאל ב׳:כ״ב) הוּא גָּלֵא עֲמִיקָתָא וּמְסַּתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא. הוּא גָּלֵה עֲמִיקָתָא וּמְסַּתְּרָתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גַּלֵּי עֲמִיקָתָא וּמְסַּתְּרָתָא, דְּכָל עֲמִיקִין סְתִימִין עִלָּאִין אִיהוּ גַּלֵּי לוֹן. וּמַאי טַעֲמָא גַּלֵּי לוֹן. בְּגִין דְּיָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא. דְּאִלְמָלֵא חֲשׁוֹכָא לָא אִתְיְדַע נְהוֹרָא. וְאִיהוּ יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא. וּבְגִין כַּךְ גַּלֵּי עֲמִיקָתָא וּמְסַּתְּרָתָא, דְּאִי לָאו חֲשׁוֹכָא לָא יִתְגַּלְיָין עֲמִיקִין וּמְסַתְּרָאָן. וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא. מַאן נְהוֹרָא דָּא. נְהוֹרָא דְּאִתְגַּלְיָיא מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא. Then he turned to the Companions, and said: ‘He revealeth the deep and secret things; and He knows what is in the darkness, and the light dwelleth with Him” (Dan. 2, 22). Why does He reveal them? Because He knows what is in the darkness; for, were it not for darkness we would not know what light is. “And light dwelleth with Him.” What light is that? It is the light which is revealed out of darkness. And as to us, out of the darkness of the great wilderness this great light has risen to enlighten us.
וַאֲנָן מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא דְּהַוָה בְּמַדְבְּרָא, אִתְגְּלֵי לָן נְהוֹרָא דָּא. רַחֲמָנָא יַשְׁרֵי עִמָּךְ נְהוֹרָא, בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. אָזְלֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרַיָּיא, אִלֵּין תְּלַת מִילִין אֲבַתְרֵיהּ, אָמַר לֵיהּ, אֲמַאי לָא אָזְלֵי אִלֵּין עִמָּךְ כְּקַדְמִיתָא. אֲמַר לֵיהּ, לָא בְּעֵינָא לְאַטְרְחָא לְבַר נָשׁ עִמִּי, הַשְׁתָּא דְּאָתוּ נֵזִיל כַּחֲדָא. אָזְלוּ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָזַל לְאָרְחֵיהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, הָא אֲנָן יְדַעְנָא שְׁמֵיהּ, וְאִיהוּ לָא יָדַע שְׁמֵיהּ דְּמֹר, אָמַר לֵיהּ, מִנֵּיהּ יָדַעְנָא דְּלָא לְאִתְחֲזָאָה. בָּרוּךָ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: which is revealed out of darkness. And as to us, out of the darkness of the great wilderness this great light has risen to enlighten us. May the Merciful One let His light dwell with thee in this world and the world to come.’ R. Simeon and his companions then journeyed with the old man for a further three miles, and then he asked him: ‘Why did not thy five disciples accompany thee from the first?’ He replied: ‘I did not wish anyone to be troubled on my account, but from henceforth they shall go along with me, seeing that they have come.’ Then they went their way, and R. Simeon his. Presently R. Abba said: ‘Now we know the name of that ancient, but he departed without having learnt the name of the great Master with whom he conversed.’ Said R. Simeon: ‘I have learnt from him not to tell (without being asked).’