רָקִיעַ דְּקַאמְרָן דְּקַיְּימָא עַל גִּנְתָּא, אִיהִי קַיְּימָא עַל ד' רֵישֵׁי חֵיוָון, וְאִינּוּן ד' אַתְוָון (רי"א ע"א) דְּקָאָמְרָן, אִינּוּן רָזָא דְּד' חֵיוָן. וְהַאי רְקִיעָא קַיְּימָא לְתַתָּא (ס"א עלייהו), כְּמָה דְּאִתְּמַר. רָקִיעַ דְּהַהִיא נְקוּדָה, קַיְּימָא לְעֵילָּא, עַל אִינּוּן ד' חֵיוָון עִלָּאִין דְּקָאָמְרָן, וְהַהוּא רְקִיעָא (כגוונא דא מן דא) אִיהוּ אִתְרְקָם בִּגְוָונִין קַדִּישִׁין. The firmament overspreading the Garden of Eden is supported by the heads of the four Holy Beasts, who are symbolized by the four letters referred to above. There is, besides, a lower firmament on the pattern of the upper firmament. This firmament is embroidered with all divine colours,

בְּהַאי רָקִיעַ אִסְתַּכְּלָן אַרְבַּע חֵיוָון, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין לְתַתָּא. כַּד הַאי רָקִיעַ אַנְהִיר בִּגְוָונוֹי וְנָצִיץ, כְּדֵין יַדְעִין כָּל אִינּוּן רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין וּמַשִׁירְיָין, דְּהָא טַרְפָּא דִּילְהוֹן אִזְדָּמַן. רְקִיעָא דָּא מְרֻקְּמָא בְּכָל גַּוְונִין קַדִּישִׁין, בֵּיהּ קַיְימִין אַרְבַּע פִּתְחִין רְשִׁימִין, בְּאַרְבַּע אַתְוָון מְנַצְצָן. and it possesses four portals marked respectively by four scintillating letters.

פִּתְחָא חֲדָא רְשִׁימָא לִסְטַר מִזְרָח, וּבֵיהּ קַיְּימָא בְּהַהוּא פִּתְחָא אָת חַד, וְהַהוּא אָת אִיהוּ א', וְדָא נָצִיץ וְסָלִיק וְנָחִית בְּהַאי פִּתְחָא. פִּתְחָא דָּא נָהִיר וְנָצִיץ מִנְצִיצוּ עִלָּאָה. וְהַאי אָת נָצִיץ וּבָלִיט (ס"א ולהיט) בְּגַוֵיהּ, וְאִיהִי נַחְתָּא וְסַלְּקָא, וְאִתְרְשִׁים בְּהַהוּא פִּתְחָא. One portal is to the east, having stamped on it the letter aleph, which scintillates and constantly moves up and down.

פִּתְחָא תִּנְיָינָא, רְשִׁימָא לִסְטָר צָפוֹן, וּבֵיהּ קַיְּימָא אָת חַד, וְאִיהִי אָת ד'. וְדָא קַיְּימָא וְנָצְצָא, סַלְּקָא וְנַחְתָּא, וְלָהֲטָא בְּהַהוּא פִּתְחָא. לְזִמְנִין נָצִיץ בִּנְצִיצוּ, וּלְזִמְנִין אִתְטָמַר הַהוּא נְהוֹרָא, וְלָא נָהִיר. וְעַל דָּא, אָת דָּא לָא קַיְּימָא בְּקִיוּמָא תָּדִיר, וְאָת דָּא אִתְרְשִׁים בְּהַהוּא פִּתְחָא. The second portal is on the north side with the letter daleth stamped on it, which likewise scintillates, and without pause moves up and down. Its scintillation, however, is inconstant, as sometimes it flashes brightly and sometimes its light completely disappears.

פִּתְחָא תְּלִיתָאָה, אִיהוּ פִּתְחָא דְּקַיְּימָא לִסְטַר מַעֲרָב, וּבֵיהּ קַיְּימָא אָת חַד, דְּאִתְרְשִׁים וְאִתְנְהִיר בְּהַהוּא פִּתְחָא. וְדָא אִיהוּ אָת נ', וְהַאי אָת נָצִיץ בִּנְצִיצוּ בְּהַהוּא פִּתְחָא. The third portal is on the west with the letter nun stamped on it, likewise scintillating.

פִּתְחָא רְבִיעָאָה, דָּא אִיהוּ פִּתְחָא דְּקַיְּימָא לִסְטַר דָּרוֹם, וּבֵיהּ קַיְּימָא רְשִׁימוּ דְּחָד נְקוּדָה תַּתָּאָה זְעִירָא, דְּאִתְחָזֵי וְלָא אִתְחָזֵי, וְדָא אִיהִי אָת י', וְאִלֵּין אַרְבַּע אַתְוָון לְאַרְבַּע סִטְרִין, (נ"א נציצין) נָצְצִין בְּהַהוּא רָקִיעַ, בְּאִינּוּן פִּתְחִין. Finally, there is the fourth portal on the south, having stamped on it a point, the Lower Point, a tiny point, visible and yet not visible, to wit, the letter yod.

בְּהַאי רָקִיעַ רְשִׁימִין אַתְוָון אַחֲרָנִין, (ד"א לד' סטרין) בְּכִתְרִין עַל רֵישַׁיְיהוּ. וְאִינּוּן עֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, מִתְעַטְּרָן בְּכִתְרִין. רְקִיעָא דָּא נָטִיל וְסָחֲרָא עַל גַּבֵּי חֵיוָון, בִּרְשִׁימוּ דְּאַתְוָון, רָזָא דְּחוּשְׁבָּן דְּיִחוּדָא, בְּרָזָא דְּצֵרוּפָא חֲדָא וְאִינּוּן: א"ט ב"ח ג"ז ד"ו. The other letters of the alphabet are also stamped on that firmament, numbering altogether twenty-two, all adorned with crowns. The firmament revolves on the Living Beings, carrying with it letters arranged in a certain grouping which symbolizes the Divine Unity, viz. Aleph Teth, Beth Heth, Gimel Zain, Daleth Vau.

אִלֵּין אַתְוָון סָחֲרָן בְּהַהוּא רָקִיעַ, בְּרָזָא דְּאַתְוָון אַחֲרָנִין, (דרתיכי) עִלָּאִין קַדִּישִׁין סְתִימִין. וְאִינּוּן אַתְוָון אַחֲרָנִין (ס"א עלאין) סְתִימִין, סָחֲרִין לְהַהוּא רָקִיעַ, וּכְדֵין אִתְחַזְיָין אִלֵּין אַתְוָון בְּגִלְגּוּלָא, (ס"א דהאי רקיעא) דְּאִינּוּן א"ט ב"ח, וּרְשִׁימִין בְּהַאי רְקִיעָא. These letters themselves symbolize other higher letters. When that firmament is illumined there become revealed four mystical groupings of letters, each composing the Divine Name, and together spelling out the thirty-two Paths of Wisdom.

בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְנְהִיר הַאי רְקִיעָא, אִתְנָהֲרָן בֵּיהּ אַרְבַּע רָזִין דִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין, וְאִינּוּן צִרוּפָא בְּצֵרוּפִין דִּתְלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין. כְּדֵין נָחִית טַלָּא מֵהַאי רְקִיעָא, בְּאִינּוּן אַתְוָון דְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאִתְּזָנוּ כָּל אִינּוּן רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין וּמַשִׁירְיָין קַדִּישִׁין, וְנַטְלֵי כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָה. At that moment a dew descends from that firmament, distilled through the letters of the mystery of the Divine Name, which forms the food of all the celestial holy legions and hosts, who gather it up joyfully.

בְּשַׁעֲתָא דְּדִינָא תַּלְיָיא, אִלֵּין אַתְוָון אִתְטְמָרוּ, וְאִתְגְּנִיזוּ ד' גּוֹ ד', וְאִינּוּן ט"ח ז"ו. בְּשַׁעֲתָא דְּאִלֵּין אִתְגְּנִיזוּ וְאִתְטָמָרוּ, כְּדֵין קָלָא דִּסְטָר צָפוֹן אִתְּעַר, וְיַדְעֵי דְּדִינָא שַׁרְיָיא עַל עָלְמָא. וּבְהַאי רְקִיעָא אִתְרְשִׁים גַּוְונָא חֲדָא, דְּכָלִיל כָּל גַּוְונִין. When chastisement impends over the world, the first of each pair of these letters is absorbed, as it were, in the second, thus leaving only Teth, Heth, Zain, Vau (THZV). Then a voice from the north is stirred up so that all know that Rigour prevails over the world; at that moment, also, that firmament assumes a colour that comprehends all colours.

כַּד נָטִיל הַאי רְקִיעָא מִסִּטְרָא דְּמִזְרָח, אִינּוּן אַרְבַּע רֵישִׁין דְּקָאָמְרָן, בְּאַרְבַּע (אנפין) אַתְוָון, נַטְלִין כֻּלְּהוּ בְּמַטְלָנִין, וְסַלְקֵי בִּסְלִיקוּ לְעֵילָּא. וְכַד אִינּוּן נַטְלִין וְסַלְּקִין לְעֵילָּא, אִסְתַּלְּקַת מַאן דְּאִסְתַּלְּקַת. וְאַתְוָון אִתְהַדְרוּ וְאִתְחַזְיָין בִּשְׁלִימוּ, בְּרָזָא קַדְמָאָה, א"ט ב"ח ג"ז ד"ו, וְאִתְרְקָם הַהוּא רְקִיעָא, כְּדֵין אִתְנְהִיר בִּנְהִירוּ. When there is a movement in the eastern side of the firmament it embraces the aforesaid four four-faced Holy Beasts with the aforesaid letters, who all rise upward. The hidden letters then reappear, restoring the mystical letter-grouping of Aleph-Teth, Beth-Heth, Gimel-Zain, Daleth-Vau; the firmament is irradiated, a resounding voice proceeds from the letters, reaching the highest heavens,

וְכַד הַאי רְקִיעָא אִתְנְהִיר כְּמִלְּקַדְמִין, בְּאִלֵּין אַתְוָון, כּוּלְּהוּ אִתְהֲדָרוּ וְשָׁאֲגֵי לְמִטְרַף טַרְפָּא וּמְזוֹנָא. כֵּיוָן דְּאִינּוּן שָׁאֲגֵי וְסַלְּקִין קָלָא, הַהוּא קָלָא אִשְׁתְּמַע לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וּכְדֵין נַטְלָּא בִּרְכָאן וְקִדּוּשָׁן, מַאן דְּנַטְלָא. and celestial food and blessings and beatitudes are diffused again in plenty for those who come to partake of it.

סָחֲרָן אַתְוָון וּמִתְגַּלְגְּלָן, וְסָחֲרָן הַהוּא רְקִיעָא, וְקַיְימָן אִינּוּן אַתְוָון לִסְטַר דָּרוֹם. כֵּיוָן דְּקַיְימִין אִינּוּן אַתְוָון לִסְטַר דָּרוֹם, סַלְּקִין וְנַצְצָן בִּנְצִיצוּ וְלָהֲטִין. כְּדֵין בְּאֶמְצָעִיתָא דְּהַהוּא רְקִיעָא, רְשִׁימוּ חַד אִתְרְשִׁים, וְהַהוּא רְשִׁימוּ אִיהוּ אָת חַד, וְאִיהוּ י'. כֵּיוָן דְּאָת דָּא אִתְרְשִׁים וְאִתְחַזְיָיא, כְּדֵין לָהֲטִין אֲבַתְרֵיהּ, תְּלַת אַתְוָון אַחֲרָנִין, וְאִינּוּן הו"ה. The letters then in their turn make the tour of the firmament until they reach the southern side; then they ascend, scintillating with a fiery gleam. Then in the centre of that firmament there is traced out a certain letter, to wit, Yod, followed by another three flaming letters, viz. He’, Vau, He’.

אִלֵּין אַתְוָון מְנַצְצָן בְּאֶמְצִעוּ דְּהַאי רְקִיעָא, סַלְּקִין וְנַחְתִּין, מְלַהֲטִין בִּתְלֵיסַר (נ"א בתריסר) לַהֲטִין. כְּדֵין לְבָתַר דְּאִלֵּין תְּלֵיסַר זִמְנִין מְלַהֲטָן, נַחְתָּא מַאן דְּנַחְתָּא, וְאִתְכְּלִילַת בְּאִינּוּן אַתְוָון, וְאִתְעַטְּרַת בְּהוּ, וְלָא אִתְיְידָעַת. כְּדֵין, כֻּלְּהוּ חַיָּילִין, וְכֻלְּהוּ מַשִׁירְיָין, בְּחֵידוּ. וְסַלְּקִין שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן. These letters swing up and down, sending out thirteen flames of fire. Then there descends a something which becomes absorbed in these letters, is adorned by them as with a crown, but remains undisclosed. Great joy is then among all the hosts and legions, hymns and praises ascend on high, the firmament begins a second time to rotate and revolve,

רְקִיעָא דָּא נַטְלָא תִּנְיָינוּת, וְסָחֲרָא וּמִתְגַּלְגְּלָא, וְאִינּוּן אַתְוָון קַדְמָאֵי דְּקָאָמְרָן, דְּאִינּוּן א"ט ב"ח, כֻּלְּהוּ אִתְכְּלִילוּ בְּאִינּוּן אַתְוָון עִלָּאִין, רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּקָאָמְרָן, וְסָחֲרָן הַהוּא רְקִיעָא, וְקַיְימִין אִינּוּן אַתְוָון דַּהֲווֹ בְּאֶמְצָעִיתָא רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, כֻּלְּהוּ אִתְרְשִׁימוּ לִסְטַר צָפוֹן, וְאִתְרְשִׁימוּ וְלָא אִתְרְשִׁימוּ. לֵית מַאן דְּיִסְתָּכַּל בְּהַהוּא סִטְרָא, כֻּלְּהוּ אִתְחַפְיָין, וְאַמְרֵי בְּקַל נְעִימוּ בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ' מִמְּקוֹמוֹ. אִתְחַפְיָּין מִסִּטְרָא דְּצָפוֹן (ס"א דאנפין) וְאָמְרִין דָּא אִתְחַפְיָּין מִכָּל סִטְרִין וְאַמְרִין דָּא. and the aforementioned letters- ‘t, bh, gz, dv -become absorbed in the supernal letters that contain the mystery of the Divine Name just mentioned, and these letters that were in the centre of the firmament, containing the mystery of the Divine Name are now traced out in the north side. They are traced out most faintly, and there is no one who can observe steadily that side. The celestial hosts then break forth in melodious song, reciting: “Blessed be the glory of the Lord from his place” (Ezek. 3, 12). And they repeat the same from all sides.

רְקִיעָא דָּא סָחֲרָא כְּמִלְּקַדְמִין, וְאִתְגַּלְגְּלָא מִסִּטְרָא לְסִטְרָא. כְּדֵין קָל נְעִימוּ דְּמַשִׁירְיָין סַגִּיאִין בְּסִטְרָא דָּא, וְקָל נְעִימוּ דְּמַשִׁירְיָין סַגִּיאִין בְּסִטְרָא דָּא, וְכֵן לְד' סִטְרִין. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא הַהוּא רְקִיעָא אִתְנְהִיר בִּנְהִירוּ אַחֲרָא, יַתִּיר מִכְּמָּה דְּהֲוָה, וְקַיְּימָא בִּנְהִירוּ בְּגָוֶון אַחֲרָא, כְּלִילָא בְּכָל גַּוְונִין. As the firmament revolves, the volume of melodious sound, with the same refrain, goes up from all the numerous legions, at each of the four sides of the firmament. The firmament then becomes illumined with an exceedingly bright light, brighter than before, displaying, in a different mode, a colour composed of the whole range of colours;

וְאִלֵּין אַתְוָון דְּקָאָמְרָן, סַלְּקִין לְעֵילָּא בְּהַהוּא רְקִיעָא, וּמְקַבְּלִין לְאָת חַד דְּאִיהִי עִלָּאָה, דְּקָא מִתְחַבְּרָא בִּשְׁמָא דָּא, דְּאִלֵּין אַתְוָון. בְּגִין דְּאַף עַל גַּב דְּאִלֵּין אַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, הַאי אִיהוּ שְׁמָא דְּאִתְכְּלִיל לְתַתָּא, בְּגִין דְּרָזָא דָּא אִתְכְּלִיל לְעֵילָּא, וְאִתְכְּלִיל לְתַתָּא, וְכַד אִתְכְּלִיל לְתַתָּא, אִלֵּין אַתְוָון סַלְּקִין לְקַבְּלָהּ לְאָת חַד (ד"א יו"ד) דְּהָא מֵהַהוּא אָת אִתְּזָנוּ אִלֵּין אַתְוָון לְתַתָּא, וְהַהוּא אָת אִיהוּ ו'. וְנָחִית וְאִתְחֲבְּרוּ אִלֵּין אַתְוָון. בְּהַהוּא אָת, וּכְדֵין כֻּלְּהוּ בְּעִטּוּרָא חֲדָא, וְאִתְעָבִיד שְׁמָא שְׁלִים. and the aforementioned Divine Name of four letters becomes augmented by an additional letter from on high, to wit, the letter vau, resulting in V- TETRAGRAMMATON (lit. and TETRAGRAMMATON), expressive of both the male and female principles.

לְתַתָּא, שְׁמָא שְׁלִים וְלָא שְׁלִים. שְׁמָא שְׁלִים בַּחֲמֵשׁ אַתְוָון (ד"א ולא שלים דתשע אתוון, שמא שלים בחמש אתוון) אִיהוּ, (רכ"ו ע"ב) וַיְדוָֹ"ד. רָזָא דְּכַר וְנוּקְבָּא בִּרְמִיזוּ. שְׁמָא שְׁלִים בִּתְשַׁע אַתְוָון, אִינּוּן יְדוָֹ"ד אֱלהִים. דָּא אִיהוּ שְׁמָא שְׁלִים מִכֹּלָּא. שְׁמָא אַחֲרָא אִיהוּ בִּרְמִיזוּ, וְאִיהוּ בְּחָמֵשׁ כִּדְקָאָמְרָן. אֲבָל דָּא אִיהוּ שְׁלִים (בראשית מ"ה ע"ב) בְּכֹלָּא. Yet the Divine Name is not perfect except when it is composed of the nine letters, to wit, TETRAGRAMMATON ELHYM (Elohim). When these letters are thus joined,

כֵּיוָן דְּמִתְחַבְּרָן אִלֵּין אַתְוָון, הַהוּא רְקִיעָא אַנְהִיר בִּתְלָּתִין וּתְרֵין נְהוֹרִין, כְּדֵין כֹּלָּא אִיהוּ בְּחֶדְוָוה, כֹּלָּא קָאִים בְּרָזָא חֲדָא עֵילָּא וְתַתָּא. כָּל אִינּוּן רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן מַשִׁירְיָין, כֻּלְּהוּ קַיְימִין בְּרָזָא דִּשְׁלִימוּ. וְכָל דַּרְגִּין מְתַקְּנָן עַל אַתְרַיְיהוּ, כָּל חַד וְחַד כְּדְקָא יֵאוֹת. that firmament shines with thirty-two lights, and all is joy, all is joined in one recondite union, both the upper and the lower world.

בְּהַאי רְקִיעָא קָאִים לִסְטַר צָפוֹן, חַד שַׁלְהוֹבָא נָהִיר, דְּלָא שָׁכִיךְ תָּדִיר, וְאִיהוּ רָשִׁים בְּאַתְוָון אַחֲרָנִין, לִיָמִין, וְאִינּוּן עֶשֶׂר שְׁמָהָן, וְסַלְּקִין לְשִׁבְעִין שְׁמָהָן, וְכֻלְּהוּ רְשִׁימִין בְּהַאי רְקִיעָא, וְנַהֲרִין כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא. In that same firmament, again, there is on the north side a flaming light that is never extinguished, to the right of which there are impressions of other letters, forming ten Sacred Names, in which are implicit seventy Names.

מְהַאי רְקִיעָא, נַטְלִין כָּל אִינּוּן רְקִיעִין דִּלְתַתָּא, דְּלִסְטַר קְדוּשָּׁה, עַד דְּמָטוּ לְאִינּוּן רְקִיעִין אַחֲרָנִין דְּלִסְטַר אַחֲרָא, וְאִלֵּין אִקְרוּן יְרִיעוֹת עִזִּים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיַּעַשׂ יְרִיעוֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן. By that firmament are borne along all the lower firmaments within the region of holiness as far as the boundary of the “other” firmaments belonging to the “other side”. These latter are called “curtains of goats’ hair”, allusion to which is made in the verse, “And he made curtains of goats’ hair for a tent over the tabernacle.”

בְּגִין דְּאִית יְרִיעוֹת וְאִית יְרִיעוֹת, יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן, אִינּוּן יְרִיעוֹת דְּאִקְרוּן רְקִיעֵי חֵיוָון דְּמַשְׁכְּנָא קַדִּישָׁא. יְרִיעוֹת עִזִּים. אִינּוּן רְקִיעִין (ד"א יריעות) אַחֲרָנִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא. אִלֵּין רְקִיעִין בְּרָזָא דִּרְתִּיכִין דְּרוּחִין קַדִּישִׁין. וְאִלֵּין רְקִיעִין דִּלְבַר, דְּקַיְימִין בְּמִלִּין דְּעָלְמָא, וְאִינּוּן סִטְרִין דְּתִיּוּבְתִּין, וְעוֹבָדִין דְּגוּפָא. וְאִלֵּין חַפְיָין עַל אִינּוּן רְקִיעִין דִּלְגוֹ, כִּקְלִיפָה עַל מוֹחָא. רְקִיעִין דִּלְגוֹ אִינּוּן הַהוּא קְלִישׁוּ, דְּקַיְּימָא עַל מוֹחָא, וְאִלֵּין אִקְרוּן שָׁמַיִם לַיְיָ'. לִשְׁמָא חֲדָא דָּא דִּלְתַתָּא. For there are curtains and curtains. The “curtains of the tabernacle” are the counterpart of the firmaments spread over the Holy Beasts in the Holy Tabernacle; whereas the “curtains of goats hair” represent altogether different firmaments, those of the “other side”. The former contain the mystery of the legions of the holy spirits; the latter represent the substance of mundane matter, of bodily appetites and actions, and hence form the outer covering of the inner firmaments similar to the shell that surrounds the brain. The latter are called “heavens of the Lord”.

רְקִיעִין אַחֲרָנִין לְעֵילָּא, וְאִינּוּן רְקִיעִין פְּנִימָאִין, דְּאִקְרוּן רְקִיעֵי הַחַיּוֹת, דְּאִינּוּן רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּרָזָא דְּחֵיוָון רַבְרְבָן עִלָּאִין, וְאִלֵּין אִינּוּן רָזִין דְּאַתְוָון (ס"א רזין עלאין) עִלָּאִין, בְּרָזֵי דְּאוֹרַיְיתָא, כְּלָלָא דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, מְחַקְּקָן רְשִׁימִין, דְּנַפְקֵי מִגּוֹ רְקִיעָא עִלָּאָה תְּמִינָאָה. דְּאִיהוּ רָקִיעַ דְּעַל גַּבֵּי חֵיוָון עִלָּאִין, וְהַאי אִיהוּ דְּלֵית לֵיהּ חֵיזוּ. הַאי אִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז, לֵית בֵּיהּ גּוָֹון. Opposite to these lower heavens are the supernal heavens, heavens within heavens, called the “heavens of the Holy Beasts”, in allusion to the supernal mighty Holy Beasts. They contain the mystery of the Torah, and on the highest heaven of all, namely, the eighth,¹Binah. there are engraved the twenty-two letters of the alphabet. That heaven is supported by the supernal Holy Beasts, and itself is of an essence entirely undisclosed, beyond any attribute of colour,

כָּל גַּוְונִין מִנֵּיהּ נַפְקֵי. בֵּיהּ לֵית גּוָֹון, לָא אִתְחָזֵי, וְלָא אִתְגַלְיָיא, הַאי אִיהוּ דְּאַפִּיק כָּל נְהוֹרִין. בֵּיהּ לָא אִתְחָזֵי, לָא נְהִירוּ, וְלָא חָשׁוּךְ, וְלָא גּוָֹון כְּלַל, בַּר נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּחָמָאן מִגּוֹ רְקִיעָא תַּתָּאָה, כְּמִבָּתַר כּוֹתָלָא, נְהִירוּ דְּאַפִּיק וְנָהִיר הַאי רְקִיעָא עִלָּאָה, וְהַהוּא נְהִירוּ דְּלָא פָּסַק, לֵית מַאן דְּיֵדַע לֵיהּ, לֵית מַאן דְּקָאִים בֵּיהּ. whilst being itself the source and origin of all colours and all light. There is neither light nor darkness in it, but the souls of the righteous, as from behind a wall, discern the light which it sends forth and which illumines the supreme heaven, a light never ceasing, a light not to be known or grasped.

עַד הָכָא רֶמֶז לִשְׁמָא קַדִּישָׁא, (נ"א רזא דשמים קדישין) דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי בִּשְׁמָהָן. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, לֵית חַכִּים בְּסָכְלְתָנוּ, דְּיָכִיל לְמִנְדַּע וּלְאִתְדַּבְּקָא כְּלָל. בַּר נְהִירוּ חַד זְעֵיר בְּלָא קִיוּמָא, (נ"א קיומא דכלא) לְאִתְיַישְּׁבָא בֵּיהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּעָאל וְנָפַק, וְיָדַע לְאִסְתַּכְּלָא בְּרָזִין דְּמָארִיהּ, וּלְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ. Happy is the portion of whoever can penetrate into the mysteries of his Master and become absorbed into Him, as it were.

בְּרָזִין אִלֵּין יָכִיל בַּר נָשׁ לְאִתְדַּבְּקָא בְּמָארֵיהּ, לְמִנְדַּע שְׁלִימוּ דְּחָכְמָה בְּרָזָא עִלָּאָה, כַּד פָּלַח לְמָארֵיהּ בִּצְלוֹתָא, בִּרְעוּתָא, בְּכִוּוּן לִבָּא, אַדְבַּק רְעוּתֵיהּ כְּנוּרָא בְּגַחַלְתָּא, לְיַיחֵדָא אִינּוּן רְקִיעִין תַּתָּאִין דְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, לְאַעְטְרָא לוֹן בִּשְׁמָא חֲדָא תַּתָּאָה. וּמִתַּמָּן וּלְהָלְאָה לְיַיחֲדָא אִינּוּן רְקִיעִין עִלָּאִין פְּנִימָאִין, לְמֶהוֵי כֻּלְּהוּ חַד, בְּהַהוּא רְקִיעָא עִלָּאָה (רל"ט ע"א) דְּקַיְּימָא עָלַיְיהוּ. Especially does a man achieve this when he offers up his prayer to his Master in intense devotion, his will then becoming as the flame inseparable from the coal, and his mind concentrated on the unity of the lower firmaments, to unify them by means of a lower name, then on the unity of the higher firmaments, and finally on the absorption of them all into that most high firmament.

וּבְעוֹד דְּפוּמֵיהּ וְשִׂפְוָותֵיהּ מְרַחְשָׁן, לִבֵּיהּ יְכַוֵּון, וּרְעוּתֵיהּ יִסְתָּלַק לְעֵילָּא לְעֵילָּא, לְיַיחֲדָא כֹּלָּא בְּרָזָא דְּרָזִין, דְּתַמָּן תְּקִיעוּ דְּכָל רְעוּתִין וּמַחֲשָׁבִין בְּרָזָא דְּקַיְּימָא בְּאֵין סוֹף, וּלְכַוְּונָא בְּהַאי בְּכָל צְלוֹתָא וּצְלוֹתָא, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא לְאַעְטְרָא כָּל יוֹמוֹי, בְּרָזָא דְּיוֹמִין עִלָּאִין בְּפוּלְחָנִיהּ. Whilst a man’s mouth and lips are moving, his heart and will must soar to the height of heights, so as to acknowledge the unity of the whole in virtue of the mystery of mysteries in which all ideas, all wills and all thoughts find their goal, to wit, the mystery of the En-sof (Infinite, Illimitable). We should repeat the same endeavour at each prayer, so as to adorn each day with the crown of the mystery of its corresponding supernal day, by means of our prayer.

בְּלֵילְיָא יְשַׁוֵּי רְעוּתֵיהּ, דְּהָא אִתְפְּטַר מֵעָלְמָא דָּא, וְנִשְׁמָתֵיהּ נַפְקַת מִנֵּיהּ, וְיִהֲדָּר לָהּ לְמָארֵי דְּכֹלָּא, בְּגִין דְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, (ס"א ההיא נקודה קיימא, לאכללא בגווה אינון נשמתין דצדיקייא). At night a man should represent to himself that he is about to quit this world, and that his soul will leave him and return to the Master of all. For every night the Supreme Point absorbs in itself the souls of the righteous.

רָזָא דְּרָזִין לְמִנְדַּע לְאִינּוּן חַכִּימֵי לִבָּא. רְקִיעָא דָּא תַּתָּאָה, בְּרָזָא דְּהַהִיא נְקוּדָה קַיְּימָא, כְּמָה דְּאַמָרָן. הַהוּא רְקִיעָא אִיהוּ כָּלִיל מֵעֵילָּא (ויצא קנ"ג ע"ב) וּמִתַּתָּא, וִיסוֹדָא דִּילֵיהּ לְתַתָּא כְּהַאי שְׁרָגָא דְּסַלְּקָא נְהוֹרָא אוּכָמָא, (בראשית נ"א ע"א) לְאִתְאַחֲדָא בִּנְהוֹרָא חִוָּורָא, וִיסוֹדָא דִּילָהּ אִיהוּ לְתַתָּא, בְּהַהִיא פְּתִילָה בְּמִשְׁחָא. אוּף הָכִי לְתַתָּא, הַהִיא נְקוּדָה. בִּימָמָא אִתְכְּלִילַת מִלְּעֵילָּא, וּבְלֵילְיָא אִתְכְּלִילַת מִתַּתָּא, בְּאִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא. Here is a recondite truth for the initiate. The lower firmament, as mentioned above, is sustained by that Point. That firmament, moreover, is a fusion of the upper and the lower worlds, having its basis in the lower world, much as the dark flame of a lamp merges into the white flame above while having its basis below in a wick sunk in oil. So in the daytime that Point is essentially above, but in the night it is essentially below, becoming absorbed in the souls of the righteous, since at night all things return to their original root and source.

וְכָל מִלִּין דְּעָלְמָא, אָהַדְרוּ כֻּלְּהוּ, לְעִקָרָא וִיסוֹדָא וְשָׁרָשָׁא, דְּנַפְקוּ מִנֵּיהּ. וְכַמָּה לֵילָוָון זְמִינִין לְנַטְלָא כָּל חַד וְחַד מַה דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים ט״ז:ז׳) אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי. נַפְשָׁא אַזְלַת וְשָׁטָאת, וְתָבַת לְהַהוּא עִקָרָא דְּאִתְחָזֵי לָהּ. גּוּפָא קָאִים שָׁכִיךְ כְּאַבְנָא, וְאַהְדָר לְהַהוּא אֲתָר דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ, לְמִשְׁרֵי עֲלוֹי, וּבְגִין כַּךְ תָּב גּוּפָא לְסִטְרֵיהּ, וְנַפְשָׁא לְסִטְרָהּ. So the soul mounts up, returning to its source, whilst the body lies still as a stone, thus reverting to its own source of origin.

גּוּפָא שָׁרֵי עֲלוֹי רָזָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וּבְגִין כַּךְ אִסְתָּאֲבוּ יְדוֹי, וּבָעֵי לְאַסְחָאָה לוֹן. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּהָא בְּלֵילְיָא כֹּלָּא תָּב לְאַתְרֵיהּ, וְנִשְׁמָתֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא סַלְּקִין וְאִתְהַדְּרָן לְאַתְרַיְיהוּ, וְאִתְעַטְּרַת (בהו) מַה דְּאִתְעַטְּרַת, וְאִתְכְּלִילַת מִכָל סִטְרִין, כְּדֵין סַלְּקָא יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִתְעַטָּר מִכֹּלָּא. Whilst in that state the body is beset by the influences of the “other side”, with the result that its hands become defiled and remain so until they are washed in the morning, as explained elsewhere. The souls of the righteous, in ascending in the night into their own celestial spheres, are woven into a crown, as it were, with which the Holy One, blessed be He, adorns Himself.

בְּלֵילְיָא שַׁלְטָאָן מְמָנָן דְּאִתְפְּקָדוּ עַל אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא, לְסַלְּקָא לוֹן לְעֵילָּא, וּלְקָרְבָא לוֹן קָרְבָּן נַיְיחָא, לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן. הַהוּא מְמָנָא דְּאִתְפְּקַד עַל כָּל אִינּוּן מַשִׁירְיָין, (רנ"ג ע"א קנ"ד ע"א) סוֹרִיָ"א שְׁמֵיהּ רַב מְמָנָא. כֵּיוָן דְּנִשְׁמְתָא סַלְּקָא בְּכָל אִינּוּן רְקִיעִין, כְּדֵין מְקָרְבִין לָהּ לְגַבֵּיהּ, וְאָרַח בָּהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, (ישעיהו י״א:ג׳) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְיָ'. כְּמָה דְּזַמִּין מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְמֶעְבַּד בְּעָלְמָא, וְעַל יְדֵיהּ אַעְבָּרוּ כֻּלְּהוּ בְּפִקְדוֹנָא עַל יְדֵיהּ, לְאִתְקָרְבָא לְהָלְאָה. There are night attendants who have charge of those souls, take them up on high and offer them up as an acceptable sacrifice to their Master. The supreme chieftain of those legions bears the name of Suriya, and each soul, as it passes through all the firmaments, is first brought before him, and he inhales its scent, as it says: “And he will inhale the scent of the fear of the Lord” (Isa. 11, 3). He takes them under his charge, and passes them on higher, until they arrive at the place of sacrifice.

וְכֻלְּהוּ נִשְׁמָתִין כַּד אִתְקְרִיבוּ לְהַהוּא אֲתָר דְּאִתְקְרִיבוּ, וְאִתְחָזוּן תַּמָּן, דָּא אִיהוּ רָזָא, כֻּלְּהוּ נִשְׁמָתִין אִתְכְּלִילוּ בְּהַהִיא נְקוּדָה, וְנַטְלָא לוֹן זִמְנָא חֲדָא, כְּמַאן דְּבָלַע בְּלִיעוּ דְּמִלָּה, וְאִתְעַבְּרָא כְּאִתְּתָא דְּמִתְעַבְּרָא. רָזָא דָּא לְמָארֵי מְדִין. כַּד הַאי נְקוּדָה אִתְעַבְּרַת, כְּאִתְּתָא דְּמִתְעַבְּרָא, אִתְהֲנֵי מֵהַהִיא הֲנָאוּתָא, דְּאִתְכְּלִילַת נִשְׁמְתָא מְהַאי עָלְמָא, בְּאִינּוּן עוֹבָדִין, וּבְהַהִיא אוֹרַיְיתָא דְּאִשְׁתַּדָּלַת בָּהּ בִּימָמָא. וְנַטְלָא הַהוּא רְעוּ דְּהַאי עָלְמָא, וּבֵיהּ אִתְהֲנֵי בְּחֶדְוָה, וְאִתְכְּלִילַת מִכָּל סִטְרִין. There all the souls are absorbed in the Supreme Point; as a woman conceives a child, so does the Supreme Point conceive them, experiencing a rapturous pleasure in absorbing in itself the souls with all their good deeds and Torah studies performed during the past day.

לְבָתַר אַפִּיקַת לוֹן לְבַר, וְאוֹלִידַת לוֹן כְּמִלְּקַדְּמִין, וְנִשְׁמְתָא אִיהִי חַדְתָּא הַשְׁתָּא כְּמִלְּקַדְמִין, וְרָזָא דָּא (איכה ג׳:כ״ג) חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים. חֲדָשִׁים וַדַּאי כְּמָה דְּאִתְּמַר. מַה טַעַם אִינּוּן חֲדָשִׁים. בְּגִין רָזָא דִּכְתִּיב, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. רַבָּה וַדַּאי, (בראשית י"ט ע"ב) דְּיַכְלָא לְאַכְלְלָא לוֹן, וּלְאַעֲלָא לוֹן לְגַוָּוהּ, וְאַפִּיקַת לוֹן וְאִינּוּן חַדְתִּין. וְעַל דָּא נַקְטָא אַחֲרָנִין מִלְּעֵילָּא בִּימָמָא. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. The souls then re-emerge, that is to say, they are born anew, each soul being fresh and new as at its former birth. This is the inner meaning of the words, “They are new every morning; great is thy faithfulness” (Lam. 3, 23). That is to say, “they (the souls) are new every morning”, because “great is thy faithfulness” to absorb them and then let them out as newly-born. Happy are the righteous in this world and in the world to come.’

אַדְּהָכִי נָהָר יְמָמָא, אָמַר רִבִּי אַבָּא, נְקוּם וּנְהַךְ, וְנוֹדֶה לְרִבּוֹן עָלְמָא. קָמוּ וְאָזְלוּ, וְצַלוּ, וּלְבָתַר אָהַדְרוּ חַבְרַיָּיא לְגַבֵּיהּ, אֲמַרוּ לֵיהּ, מַאן דְּשָׁרֵי, לְסַיֵּים שְׁבָחָא. זַכָּאָה חוּלָקָנָא בְּאוֹרְחָא דָּא, דְּכָל הַאי זָכִינָא לְאַעְטְרָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּרָזִין דְּחָכְמְתָא. By now day had broken, and R. Abba said: ‘Let us rise and offer up praise to the Master of the World.’ Then, after having recited their prayers, the Companions returned to him and said: ‘Let him who began the discourse conclude it. Happy is our portion that we have been privileged to adorn the Holy One, blessed be He, with the crown of the recondite teachings of Wisdom.’

רָקִיעַ דְּקַאמְרָן דְּקַיְּימָא עַל גִּנְתָּא, אִיהִי קַיְּימָא עַל ד' רֵישֵׁי חֵיוָון, וְאִינּוּן ד' אַתְוָון (רי"א ע"א) דְּקָאָמְרָן, אִינּוּן רָזָא דְּד' חֵיוָן. וְהַאי רְקִיעָא קַיְּימָא לְתַתָּא (ס"א עלייהו), כְּמָה דְּאִתְּמַר. רָקִיעַ דְּהַהִיא נְקוּדָה, קַיְּימָא לְעֵילָּא, עַל אִינּוּן ד' חֵיוָון עִלָּאִין דְּקָאָמְרָן, וְהַהוּא רְקִיעָא (כגוונא דא מן דא) אִיהוּ אִתְרְקָם בִּגְוָונִין קַדִּישִׁין. The firmament overspreading the Garden of Eden is supported by the heads of the four Holy Beasts, who are symbolized by the four letters referred to above. There is, besides, a lower firmament on the pattern of the upper firmament. This firmament is embroidered with all divine colours,

בְּהַאי רָקִיעַ אִסְתַּכְּלָן אַרְבַּע חֵיוָון, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין לְתַתָּא. כַּד הַאי רָקִיעַ אַנְהִיר בִּגְוָונוֹי וְנָצִיץ, כְּדֵין יַדְעִין כָּל אִינּוּן רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין וּמַשִׁירְיָין, דְּהָא טַרְפָּא דִּילְהוֹן אִזְדָּמַן. רְקִיעָא דָּא מְרֻקְּמָא בְּכָל גַּוְונִין קַדִּישִׁין, בֵּיהּ קַיְימִין אַרְבַּע פִּתְחִין רְשִׁימִין, בְּאַרְבַּע אַתְוָון מְנַצְצָן. and it possesses four portals marked respectively by four scintillating letters.

פִּתְחָא חֲדָא רְשִׁימָא לִסְטַר מִזְרָח, וּבֵיהּ קַיְּימָא בְּהַהוּא פִּתְחָא אָת חַד, וְהַהוּא אָת אִיהוּ א', וְדָא נָצִיץ וְסָלִיק וְנָחִית בְּהַאי פִּתְחָא. פִּתְחָא דָּא נָהִיר וְנָצִיץ מִנְצִיצוּ עִלָּאָה. וְהַאי אָת נָצִיץ וּבָלִיט (ס"א ולהיט) בְּגַוֵיהּ, וְאִיהִי נַחְתָּא וְסַלְּקָא, וְאִתְרְשִׁים בְּהַהוּא פִּתְחָא. One portal is to the east, having stamped on it the letter aleph, which scintillates and constantly moves up and down.

פִּתְחָא תִּנְיָינָא, רְשִׁימָא לִסְטָר צָפוֹן, וּבֵיהּ קַיְּימָא אָת חַד, וְאִיהִי אָת ד'. וְדָא קַיְּימָא וְנָצְצָא, סַלְּקָא וְנַחְתָּא, וְלָהֲטָא בְּהַהוּא פִּתְחָא. לְזִמְנִין נָצִיץ בִּנְצִיצוּ, וּלְזִמְנִין אִתְטָמַר הַהוּא נְהוֹרָא, וְלָא נָהִיר. וְעַל דָּא, אָת דָּא לָא קַיְּימָא בְּקִיוּמָא תָּדִיר, וְאָת דָּא אִתְרְשִׁים בְּהַהוּא פִּתְחָא. The second portal is on the north side with the letter daleth stamped on it, which likewise scintillates, and without pause moves up and down. Its scintillation, however, is inconstant, as sometimes it flashes brightly and sometimes its light completely disappears.

פִּתְחָא תְּלִיתָאָה, אִיהוּ פִּתְחָא דְּקַיְּימָא לִסְטַר מַעֲרָב, וּבֵיהּ קַיְּימָא אָת חַד, דְּאִתְרְשִׁים וְאִתְנְהִיר בְּהַהוּא פִּתְחָא. וְדָא אִיהוּ אָת נ', וְהַאי אָת נָצִיץ בִּנְצִיצוּ בְּהַהוּא פִּתְחָא. The third portal is on the west with the letter nun stamped on it, likewise scintillating.

פִּתְחָא רְבִיעָאָה, דָּא אִיהוּ פִּתְחָא דְּקַיְּימָא לִסְטַר דָּרוֹם, וּבֵיהּ קַיְּימָא רְשִׁימוּ דְּחָד נְקוּדָה תַּתָּאָה זְעִירָא, דְּאִתְחָזֵי וְלָא אִתְחָזֵי, וְדָא אִיהִי אָת י', וְאִלֵּין אַרְבַּע אַתְוָון לְאַרְבַּע סִטְרִין, (נ"א נציצין) נָצְצִין בְּהַהוּא רָקִיעַ, בְּאִינּוּן פִּתְחִין. Finally, there is the fourth portal on the south, having stamped on it a point, the Lower Point, a tiny point, visible and yet not visible, to wit, the letter yod.

בְּהַאי רָקִיעַ רְשִׁימִין אַתְוָון אַחֲרָנִין, (ד"א לד' סטרין) בְּכִתְרִין עַל רֵישַׁיְיהוּ. וְאִינּוּן עֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, מִתְעַטְּרָן בְּכִתְרִין. רְקִיעָא דָּא נָטִיל וְסָחֲרָא עַל גַּבֵּי חֵיוָון, בִּרְשִׁימוּ דְּאַתְוָון, רָזָא דְּחוּשְׁבָּן דְּיִחוּדָא, בְּרָזָא דְּצֵרוּפָא חֲדָא וְאִינּוּן: א"ט ב"ח ג"ז ד"ו. The other letters of the alphabet are also stamped on that firmament, numbering altogether twenty-two, all adorned with crowns. The firmament revolves on the Living Beings, carrying with it letters arranged in a certain grouping which symbolizes the Divine Unity, viz. Aleph Teth, Beth Heth, Gimel Zain, Daleth Vau.

אִלֵּין אַתְוָון סָחֲרָן בְּהַהוּא רָקִיעַ, בְּרָזָא דְּאַתְוָון אַחֲרָנִין, (דרתיכי) עִלָּאִין קַדִּישִׁין סְתִימִין. וְאִינּוּן אַתְוָון אַחֲרָנִין (ס"א עלאין) סְתִימִין, סָחֲרִין לְהַהוּא רָקִיעַ, וּכְדֵין אִתְחַזְיָין אִלֵּין אַתְוָון בְּגִלְגּוּלָא, (ס"א דהאי רקיעא) דְּאִינּוּן א"ט ב"ח, וּרְשִׁימִין בְּהַאי רְקִיעָא. These letters themselves symbolize other higher letters. When that firmament is illumined there become revealed four mystical groupings of letters, each composing the Divine Name, and together spelling out the thirty-two Paths of Wisdom.

בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְנְהִיר הַאי רְקִיעָא, אִתְנָהֲרָן בֵּיהּ אַרְבַּע רָזִין דִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין, וְאִינּוּן צִרוּפָא בְּצֵרוּפִין דִּתְלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין. כְּדֵין נָחִית טַלָּא מֵהַאי רְקִיעָא, בְּאִינּוּן אַתְוָון דְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאִתְּזָנוּ כָּל אִינּוּן רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין וּמַשִׁירְיָין קַדִּישִׁין, וְנַטְלֵי כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָה. At that moment a dew descends from that firmament, distilled through the letters of the mystery of the Divine Name, which forms the food of all the celestial holy legions and hosts, who gather it up joyfully.

בְּשַׁעֲתָא דְּדִינָא תַּלְיָיא, אִלֵּין אַתְוָון אִתְטְמָרוּ, וְאִתְגְּנִיזוּ ד' גּוֹ ד', וְאִינּוּן ט"ח ז"ו. בְּשַׁעֲתָא דְּאִלֵּין אִתְגְּנִיזוּ וְאִתְטָמָרוּ, כְּדֵין קָלָא דִּסְטָר צָפוֹן אִתְּעַר, וְיַדְעֵי דְּדִינָא שַׁרְיָיא עַל עָלְמָא. וּבְהַאי רְקִיעָא אִתְרְשִׁים גַּוְונָא חֲדָא, דְּכָלִיל כָּל גַּוְונִין. When chastisement impends over the world, the first of each pair of these letters is absorbed, as it were, in the second, thus leaving only Teth, Heth, Zain, Vau (THZV). Then a voice from the north is stirred up so that all know that Rigour prevails over the world; at that moment, also, that firmament assumes a colour that comprehends all colours.

כַּד נָטִיל הַאי רְקִיעָא מִסִּטְרָא דְּמִזְרָח, אִינּוּן אַרְבַּע רֵישִׁין דְּקָאָמְרָן, בְּאַרְבַּע (אנפין) אַתְוָון, נַטְלִין כֻּלְּהוּ בְּמַטְלָנִין, וְסַלְקֵי בִּסְלִיקוּ לְעֵילָּא. וְכַד אִינּוּן נַטְלִין וְסַלְּקִין לְעֵילָּא, אִסְתַּלְּקַת מַאן דְּאִסְתַּלְּקַת. וְאַתְוָון אִתְהַדְרוּ וְאִתְחַזְיָין בִּשְׁלִימוּ, בְּרָזָא קַדְמָאָה, א"ט ב"ח ג"ז ד"ו, וְאִתְרְקָם הַהוּא רְקִיעָא, כְּדֵין אִתְנְהִיר בִּנְהִירוּ. When there is a movement in the eastern side of the firmament it embraces the aforesaid four four-faced Holy Beasts with the aforesaid letters, who all rise upward. The hidden letters then reappear, restoring the mystical letter-grouping of Aleph-Teth, Beth-Heth, Gimel-Zain, Daleth-Vau; the firmament is irradiated, a resounding voice proceeds from the letters, reaching the highest heavens,

וְכַד הַאי רְקִיעָא אִתְנְהִיר כְּמִלְּקַדְמִין, בְּאִלֵּין אַתְוָון, כּוּלְּהוּ אִתְהֲדָרוּ וְשָׁאֲגֵי לְמִטְרַף טַרְפָּא וּמְזוֹנָא. כֵּיוָן דְּאִינּוּן שָׁאֲגֵי וְסַלְּקִין קָלָא, הַהוּא קָלָא אִשְׁתְּמַע לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וּכְדֵין נַטְלָּא בִּרְכָאן וְקִדּוּשָׁן, מַאן דְּנַטְלָא. and celestial food and blessings and beatitudes are diffused again in plenty for those who come to partake of it.

סָחֲרָן אַתְוָון וּמִתְגַּלְגְּלָן, וְסָחֲרָן הַהוּא רְקִיעָא, וְקַיְימָן אִינּוּן אַתְוָון לִסְטַר דָּרוֹם. כֵּיוָן דְּקַיְימִין אִינּוּן אַתְוָון לִסְטַר דָּרוֹם, סַלְּקִין וְנַצְצָן בִּנְצִיצוּ וְלָהֲטִין. כְּדֵין בְּאֶמְצָעִיתָא דְּהַהוּא רְקִיעָא, רְשִׁימוּ חַד אִתְרְשִׁים, וְהַהוּא רְשִׁימוּ אִיהוּ אָת חַד, וְאִיהוּ י'. כֵּיוָן דְּאָת דָּא אִתְרְשִׁים וְאִתְחַזְיָיא, כְּדֵין לָהֲטִין אֲבַתְרֵיהּ, תְּלַת אַתְוָון אַחֲרָנִין, וְאִינּוּן הו"ה. The letters then in their turn make the tour of the firmament until they reach the southern side; then they ascend, scintillating with a fiery gleam. Then in the centre of that firmament there is traced out a certain letter, to wit, Yod, followed by another three flaming letters, viz. He’, Vau, He’.

אִלֵּין אַתְוָון מְנַצְצָן בְּאֶמְצִעוּ דְּהַאי רְקִיעָא, סַלְּקִין וְנַחְתִּין, מְלַהֲטִין בִּתְלֵיסַר (נ"א בתריסר) לַהֲטִין. כְּדֵין לְבָתַר דְּאִלֵּין תְּלֵיסַר זִמְנִין מְלַהֲטָן, נַחְתָּא מַאן דְּנַחְתָּא, וְאִתְכְּלִילַת בְּאִינּוּן אַתְוָון, וְאִתְעַטְּרַת בְּהוּ, וְלָא אִתְיְידָעַת. כְּדֵין, כֻּלְּהוּ חַיָּילִין, וְכֻלְּהוּ מַשִׁירְיָין, בְּחֵידוּ. וְסַלְּקִין שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן. These letters swing up and down, sending out thirteen flames of fire. Then there descends a something which becomes absorbed in these letters, is adorned by them as with a crown, but remains undisclosed. Great joy is then among all the hosts and legions, hymns and praises ascend on high, the firmament begins a second time to rotate and revolve,

עַד הָכָא רֶמֶז לִשְׁמָא קַדִּישָׁא, (נ"א רזא דשמים קדישין) דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי בִּשְׁמָהָן. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, לֵית חַכִּים בְּסָכְלְתָנוּ, דְּיָכִיל לְמִנְדַּע וּלְאִתְדַּבְּקָא כְּלָל. בַּר נְהִירוּ חַד זְעֵיר בְּלָא קִיוּמָא, (נ"א קיומא דכלא) לְאִתְיַישְּׁבָא בֵּיהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּעָאל וְנָפַק, וְיָדַע לְאִסְתַּכְּלָא בְּרָזִין דְּמָארִיהּ, וּלְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ. Happy is the portion of whoever can penetrate into the mysteries of his Master and become absorbed into Him, as it were.

בְּרָזִין אִלֵּין יָכִיל בַּר נָשׁ לְאִתְדַּבְּקָא בְּמָארֵיהּ, לְמִנְדַּע שְׁלִימוּ דְּחָכְמָה בְּרָזָא עִלָּאָה, כַּד פָּלַח לְמָארֵיהּ בִּצְלוֹתָא, בִּרְעוּתָא, בְּכִוּוּן לִבָּא, אַדְבַּק רְעוּתֵיהּ כְּנוּרָא בְּגַחַלְתָּא, לְיַיחֵדָא אִינּוּן רְקִיעִין תַּתָּאִין דְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, לְאַעְטְרָא לוֹן בִּשְׁמָא חֲדָא תַּתָּאָה. וּמִתַּמָּן וּלְהָלְאָה לְיַיחֲדָא אִינּוּן רְקִיעִין עִלָּאִין פְּנִימָאִין, לְמֶהוֵי כֻּלְּהוּ חַד, בְּהַהוּא רְקִיעָא עִלָּאָה (רל"ט ע"א) דְּקַיְּימָא עָלַיְיהוּ. Especially does a man achieve this when he offers up his prayer to his Master in intense devotion, his will then becoming as the flame inseparable from the coal, and his mind concentrated on the unity of the lower firmaments, to unify them by means of a lower name, then on the unity of the higher firmaments, and finally on the absorption of them all into that most high firmament.

וּבְעוֹד דְּפוּמֵיהּ וְשִׂפְוָותֵיהּ מְרַחְשָׁן, לִבֵּיהּ יְכַוֵּון, וּרְעוּתֵיהּ יִסְתָּלַק לְעֵילָּא לְעֵילָּא, לְיַיחֲדָא כֹּלָּא בְּרָזָא דְּרָזִין, דְּתַמָּן תְּקִיעוּ דְּכָל רְעוּתִין וּמַחֲשָׁבִין בְּרָזָא דְּקַיְּימָא בְּאֵין סוֹף, וּלְכַוְּונָא בְּהַאי בְּכָל צְלוֹתָא וּצְלוֹתָא, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא לְאַעְטְרָא כָּל יוֹמוֹי, בְּרָזָא דְּיוֹמִין עִלָּאִין בְּפוּלְחָנִיהּ. Whilst a man’s mouth and lips are moving, his heart and will must soar to the height of heights, so as to acknowledge the unity of the whole in virtue of the mystery of mysteries in which all ideas, all wills and all thoughts find their goal, to wit, the mystery of the En-sof (Infinite, Illimitable). We should repeat the same endeavour at each prayer, so as to adorn each day with the crown of the mystery of its corresponding supernal day, by means of our prayer.

בְּלֵילְיָא יְשַׁוֵּי רְעוּתֵיהּ, דְּהָא אִתְפְּטַר מֵעָלְמָא דָּא, וְנִשְׁמָתֵיהּ נַפְקַת מִנֵּיהּ, וְיִהֲדָּר לָהּ לְמָארֵי דְּכֹלָּא, בְּגִין דְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, (ס"א ההיא נקודה קיימא, לאכללא בגווה אינון נשמתין דצדיקייא). At night a man should represent to himself that he is about to quit this world, and that his soul will leave him and return to the Master of all. For every night the Supreme Point absorbs in itself the souls of the righteous.

רָזָא דְּרָזִין לְמִנְדַּע לְאִינּוּן חַכִּימֵי לִבָּא. רְקִיעָא דָּא תַּתָּאָה, בְּרָזָא דְּהַהִיא נְקוּדָה קַיְּימָא, כְּמָה דְּאַמָרָן. הַהוּא רְקִיעָא אִיהוּ כָּלִיל מֵעֵילָּא (ויצא קנ"ג ע"ב) וּמִתַּתָּא, וִיסוֹדָא דִּילֵיהּ לְתַתָּא כְּהַאי שְׁרָגָא דְּסַלְּקָא נְהוֹרָא אוּכָמָא, (בראשית נ"א ע"א) לְאִתְאַחֲדָא בִּנְהוֹרָא חִוָּורָא, וִיסוֹדָא דִּילָהּ אִיהוּ לְתַתָּא, בְּהַהִיא פְּתִילָה בְּמִשְׁחָא. אוּף הָכִי לְתַתָּא, הַהִיא נְקוּדָה. בִּימָמָא אִתְכְּלִילַת מִלְּעֵילָּא, וּבְלֵילְיָא אִתְכְּלִילַת מִתַּתָּא, בְּאִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא. Here is a recondite truth for the initiate. The lower firmament, as mentioned above, is sustained by that Point. That firmament, moreover, is a fusion of the upper and the lower worlds, having its basis in the lower world, much as the dark flame of a lamp merges into the white flame above while having its basis below in a wick sunk in oil. So in the daytime that Point is essentially above, but in the night it is essentially below, becoming absorbed in the souls of the righteous, since at night all things return to their original root and source.

וְכָל מִלִּין דְּעָלְמָא, אָהַדְרוּ כֻּלְּהוּ, לְעִקָרָא וִיסוֹדָא וְשָׁרָשָׁא, דְּנַפְקוּ מִנֵּיהּ. וְכַמָּה לֵילָוָון זְמִינִין לְנַטְלָא כָּל חַד וְחַד מַה דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים ט״ז:ז׳) אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי. נַפְשָׁא אַזְלַת וְשָׁטָאת, וְתָבַת לְהַהוּא עִקָרָא דְּאִתְחָזֵי לָהּ. גּוּפָא קָאִים שָׁכִיךְ כְּאַבְנָא, וְאַהְדָר לְהַהוּא אֲתָר דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ, לְמִשְׁרֵי עֲלוֹי, וּבְגִין כַּךְ תָּב גּוּפָא לְסִטְרֵיהּ, וְנַפְשָׁא לְסִטְרָהּ. So the soul mounts up, returning to its source, whilst the body lies still as a stone, thus reverting to its own source of origin.

גּוּפָא שָׁרֵי עֲלוֹי רָזָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וּבְגִין כַּךְ אִסְתָּאֲבוּ יְדוֹי, וּבָעֵי לְאַסְחָאָה לוֹן. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּהָא בְּלֵילְיָא כֹּלָּא תָּב לְאַתְרֵיהּ, וְנִשְׁמָתֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא סַלְּקִין וְאִתְהַדְּרָן לְאַתְרַיְיהוּ, וְאִתְעַטְּרַת (בהו) מַה דְּאִתְעַטְּרַת, וְאִתְכְּלִילַת מִכָל סִטְרִין, כְּדֵין סַלְּקָא יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִתְעַטָּר מִכֹּלָּא. Whilst in that state the body is beset by the influences of the “other side”, with the result that its hands become defiled and remain so until they are washed in the morning, as explained elsewhere. The souls of the righteous, in ascending in the night into their own celestial spheres, are woven into a crown, as it were, with which the Holy One, blessed be He, adorns Himself.

בְּלֵילְיָא שַׁלְטָאָן מְמָנָן דְּאִתְפְּקָדוּ עַל אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא, לְסַלְּקָא לוֹן לְעֵילָּא, וּלְקָרְבָא לוֹן קָרְבָּן נַיְיחָא, לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן. הַהוּא מְמָנָא דְּאִתְפְּקַד עַל כָּל אִינּוּן מַשִׁירְיָין, (רנ"ג ע"א קנ"ד ע"א) סוֹרִיָ"א שְׁמֵיהּ רַב מְמָנָא. כֵּיוָן דְּנִשְׁמְתָא סַלְּקָא בְּכָל אִינּוּן רְקִיעִין, כְּדֵין מְקָרְבִין לָהּ לְגַבֵּיהּ, וְאָרַח בָּהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, (ישעיהו י״א:ג׳) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְיָ'. כְּמָה דְּזַמִּין מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְמֶעְבַּד בְּעָלְמָא, וְעַל יְדֵיהּ אַעְבָּרוּ כֻּלְּהוּ בְּפִקְדוֹנָא עַל יְדֵיהּ, לְאִתְקָרְבָא לְהָלְאָה. There are night attendants who have charge of those souls, take them up on high and offer them up as an acceptable sacrifice to their Master. The supreme chieftain of those legions bears the name of Suriya, and each soul, as it passes through all the firmaments, is first brought before him, and he inhales its scent, as it says: “And he will inhale the scent of the fear of the Lord” (Isa. 11, 3). He takes them under his charge, and passes them on higher, until they arrive at the place of sacrifice.

וְכֻלְּהוּ נִשְׁמָתִין כַּד אִתְקְרִיבוּ לְהַהוּא אֲתָר דְּאִתְקְרִיבוּ, וְאִתְחָזוּן תַּמָּן, דָּא אִיהוּ רָזָא, כֻּלְּהוּ נִשְׁמָתִין אִתְכְּלִילוּ בְּהַהִיא נְקוּדָה, וְנַטְלָא לוֹן זִמְנָא חֲדָא, כְּמַאן דְּבָלַע בְּלִיעוּ דְּמִלָּה, וְאִתְעַבְּרָא כְּאִתְּתָא דְּמִתְעַבְּרָא. רָזָא דָּא לְמָארֵי מְדִין. כַּד הַאי נְקוּדָה אִתְעַבְּרַת, כְּאִתְּתָא דְּמִתְעַבְּרָא, אִתְהֲנֵי מֵהַהִיא הֲנָאוּתָא, דְּאִתְכְּלִילַת נִשְׁמְתָא מְהַאי עָלְמָא, בְּאִינּוּן עוֹבָדִין, וּבְהַהִיא אוֹרַיְיתָא דְּאִשְׁתַּדָּלַת בָּהּ בִּימָמָא. וְנַטְלָא הַהוּא רְעוּ דְּהַאי עָלְמָא, וּבֵיהּ אִתְהֲנֵי בְּחֶדְוָה, וְאִתְכְּלִילַת מִכָּל סִטְרִין. There all the souls are absorbed in the Supreme Point; as a woman conceives a child, so does the Supreme Point conceive them, experiencing a rapturous pleasure in absorbing in itself the souls with all their good deeds and Torah studies performed during the past day.

לְבָתַר אַפִּיקַת לוֹן לְבַר, וְאוֹלִידַת לוֹן כְּמִלְּקַדְּמִין, וְנִשְׁמְתָא אִיהִי חַדְתָּא הַשְׁתָּא כְּמִלְּקַדְמִין, וְרָזָא דָּא (איכה ג׳:כ״ג) חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים. חֲדָשִׁים וַדַּאי כְּמָה דְּאִתְּמַר. מַה טַעַם אִינּוּן חֲדָשִׁים. בְּגִין רָזָא דִּכְתִּיב, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. רַבָּה וַדַּאי, (בראשית י"ט ע"ב) דְּיַכְלָא לְאַכְלְלָא לוֹן, וּלְאַעֲלָא לוֹן לְגַוָּוהּ, וְאַפִּיקַת לוֹן וְאִינּוּן חַדְתִּין. וְעַל דָּא נַקְטָא אַחֲרָנִין מִלְּעֵילָּא בִּימָמָא. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. The souls then re-emerge, that is to say, they are born anew, each soul being fresh and new as at its former birth. This is the inner meaning of the words, “They are new every morning; great is thy faithfulness” (Lam. 3, 23). That is to say, “they (the souls) are new every morning”, because “great is thy faithfulness” to absorb them and then let them out as newly-born. Happy are the righteous in this world and in the world to come.’

אַדְּהָכִי נָהָר יְמָמָא, אָמַר רִבִּי אַבָּא, נְקוּם וּנְהַךְ, וְנוֹדֶה לְרִבּוֹן עָלְמָא. קָמוּ וְאָזְלוּ, וְצַלוּ, וּלְבָתַר אָהַדְרוּ חַבְרַיָּיא לְגַבֵּיהּ, אֲמַרוּ לֵיהּ, מַאן דְּשָׁרֵי, לְסַיֵּים שְׁבָחָא. זַכָּאָה חוּלָקָנָא בְּאוֹרְחָא דָּא, דְּכָל הַאי זָכִינָא לְאַעְטְרָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּרָזִין דְּחָכְמְתָא. By now day had broken, and R. Abba said: ‘Let us rise and offer up praise to the Master of the World.’ Then, after having recited their prayers, the Companions returned to him and said: ‘Let him who began the discourse conclude it. Happy is our portion that we have been privileged to adorn the Holy One, blessed be He, with the crown of the recondite teachings of Wisdom.’

רָקִיעַ דְּקַאמְרָן דְּקַיְּימָא עַל גִּנְתָּא, אִיהִי קַיְּימָא עַל ד' רֵישֵׁי חֵיוָון, וְאִינּוּן ד' אַתְוָון (רי"א ע"א) דְּקָאָמְרָן, אִינּוּן רָזָא דְּד' חֵיוָן. וְהַאי רְקִיעָא קַיְּימָא לְתַתָּא (ס"א עלייהו), כְּמָה דְּאִתְּמַר. רָקִיעַ דְּהַהִיא נְקוּדָה, קַיְּימָא לְעֵילָּא, עַל אִינּוּן ד' חֵיוָון עִלָּאִין דְּקָאָמְרָן, וְהַהוּא רְקִיעָא (כגוונא דא מן דא) אִיהוּ אִתְרְקָם בִּגְוָונִין קַדִּישִׁין. The firmament overspreading the Garden of Eden is supported by the heads of the four Holy Beasts, who are symbolized by the four letters referred to above. There is, besides, a lower firmament on the pattern of the upper firmament. This firmament is embroidered with all divine colours,

בְּהַאי רָקִיעַ אִסְתַּכְּלָן אַרְבַּע חֵיוָון, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין לְתַתָּא. כַּד הַאי רָקִיעַ אַנְהִיר בִּגְוָונוֹי וְנָצִיץ, כְּדֵין יַדְעִין כָּל אִינּוּן רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין וּמַשִׁירְיָין, דְּהָא טַרְפָּא דִּילְהוֹן אִזְדָּמַן. רְקִיעָא דָּא מְרֻקְּמָא בְּכָל גַּוְונִין קַדִּישִׁין, בֵּיהּ קַיְימִין אַרְבַּע פִּתְחִין רְשִׁימִין, בְּאַרְבַּע אַתְוָון מְנַצְצָן. and it possesses four portals marked respectively by four scintillating letters.

פִּתְחָא חֲדָא רְשִׁימָא לִסְטַר מִזְרָח, וּבֵיהּ קַיְּימָא בְּהַהוּא פִּתְחָא אָת חַד, וְהַהוּא אָת אִיהוּ א', וְדָא נָצִיץ וְסָלִיק וְנָחִית בְּהַאי פִּתְחָא. פִּתְחָא דָּא נָהִיר וְנָצִיץ מִנְצִיצוּ עִלָּאָה. וְהַאי אָת נָצִיץ וּבָלִיט (ס"א ולהיט) בְּגַוֵיהּ, וְאִיהִי נַחְתָּא וְסַלְּקָא, וְאִתְרְשִׁים בְּהַהוּא פִּתְחָא. One portal is to the east, having stamped on it the letter aleph, which scintillates and constantly moves up and down.

פִּתְחָא תִּנְיָינָא, רְשִׁימָא לִסְטָר צָפוֹן, וּבֵיהּ קַיְּימָא אָת חַד, וְאִיהִי אָת ד'. וְדָא קַיְּימָא וְנָצְצָא, סַלְּקָא וְנַחְתָּא, וְלָהֲטָא בְּהַהוּא פִּתְחָא. לְזִמְנִין נָצִיץ בִּנְצִיצוּ, וּלְזִמְנִין אִתְטָמַר הַהוּא נְהוֹרָא, וְלָא נָהִיר. וְעַל דָּא, אָת דָּא לָא קַיְּימָא בְּקִיוּמָא תָּדִיר, וְאָת דָּא אִתְרְשִׁים בְּהַהוּא פִּתְחָא. The second portal is on the north side with the letter daleth stamped on it, which likewise scintillates, and without pause moves up and down. Its scintillation, however, is inconstant, as sometimes it flashes brightly and sometimes its light completely disappears.

פִּתְחָא תְּלִיתָאָה, אִיהוּ פִּתְחָא דְּקַיְּימָא לִסְטַר מַעֲרָב, וּבֵיהּ קַיְּימָא אָת חַד, דְּאִתְרְשִׁים וְאִתְנְהִיר בְּהַהוּא פִּתְחָא. וְדָא אִיהוּ אָת נ', וְהַאי אָת נָצִיץ בִּנְצִיצוּ בְּהַהוּא פִּתְחָא. The third portal is on the west with the letter nun stamped on it, likewise scintillating.

פִּתְחָא רְבִיעָאָה, דָּא אִיהוּ פִּתְחָא דְּקַיְּימָא לִסְטַר דָּרוֹם, וּבֵיהּ קַיְּימָא רְשִׁימוּ דְּחָד נְקוּדָה תַּתָּאָה זְעִירָא, דְּאִתְחָזֵי וְלָא אִתְחָזֵי, וְדָא אִיהִי אָת י', וְאִלֵּין אַרְבַּע אַתְוָון לְאַרְבַּע סִטְרִין, (נ"א נציצין) נָצְצִין בְּהַהוּא רָקִיעַ, בְּאִינּוּן פִּתְחִין. Finally, there is the fourth portal on the south, having stamped on it a point, the Lower Point, a tiny point, visible and yet not visible, to wit, the letter yod.

בְּהַאי רָקִיעַ רְשִׁימִין אַתְוָון אַחֲרָנִין, (ד"א לד' סטרין) בְּכִתְרִין עַל רֵישַׁיְיהוּ. וְאִינּוּן עֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, מִתְעַטְּרָן בְּכִתְרִין. רְקִיעָא דָּא נָטִיל וְסָחֲרָא עַל גַּבֵּי חֵיוָון, בִּרְשִׁימוּ דְּאַתְוָון, רָזָא דְּחוּשְׁבָּן דְּיִחוּדָא, בְּרָזָא דְּצֵרוּפָא חֲדָא וְאִינּוּן: א"ט ב"ח ג"ז ד"ו. The other letters of the alphabet are also stamped on that firmament, numbering altogether twenty-two, all adorned with crowns. The firmament revolves on the Living Beings, carrying with it letters arranged in a certain grouping which symbolizes the Divine Unity, viz. Aleph Teth, Beth Heth, Gimel Zain, Daleth Vau.

אִלֵּין אַתְוָון סָחֲרָן בְּהַהוּא רָקִיעַ, בְּרָזָא דְּאַתְוָון אַחֲרָנִין, (דרתיכי) עִלָּאִין קַדִּישִׁין סְתִימִין. וְאִינּוּן אַתְוָון אַחֲרָנִין (ס"א עלאין) סְתִימִין, סָחֲרִין לְהַהוּא רָקִיעַ, וּכְדֵין אִתְחַזְיָין אִלֵּין אַתְוָון בְּגִלְגּוּלָא, (ס"א דהאי רקיעא) דְּאִינּוּן א"ט ב"ח, וּרְשִׁימִין בְּהַאי רְקִיעָא. These letters themselves symbolize other higher letters. When that firmament is illumined there become revealed four mystical groupings of letters, each composing the Divine Name, and together spelling out the thirty-two Paths of Wisdom.

בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְנְהִיר הַאי רְקִיעָא, אִתְנָהֲרָן בֵּיהּ אַרְבַּע רָזִין דִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין, וְאִינּוּן צִרוּפָא בְּצֵרוּפִין דִּתְלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין. כְּדֵין נָחִית טַלָּא מֵהַאי רְקִיעָא, בְּאִינּוּן אַתְוָון דְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאִתְּזָנוּ כָּל אִינּוּן רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין וּמַשִׁירְיָין קַדִּישִׁין, וְנַטְלֵי כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָה. At that moment a dew descends from that firmament, distilled through the letters of the mystery of the Divine Name, which forms the food of all the celestial holy legions and hosts, who gather it up joyfully.

בְּשַׁעֲתָא דְּדִינָא תַּלְיָיא, אִלֵּין אַתְוָון אִתְטְמָרוּ, וְאִתְגְּנִיזוּ ד' גּוֹ ד', וְאִינּוּן ט"ח ז"ו. בְּשַׁעֲתָא דְּאִלֵּין אִתְגְּנִיזוּ וְאִתְטָמָרוּ, כְּדֵין קָלָא דִּסְטָר צָפוֹן אִתְּעַר, וְיַדְעֵי דְּדִינָא שַׁרְיָיא עַל עָלְמָא. וּבְהַאי רְקִיעָא אִתְרְשִׁים גַּוְונָא חֲדָא, דְּכָלִיל כָּל גַּוְונִין. When chastisement impends over the world, the first of each pair of these letters is absorbed, as it were, in the second, thus leaving only Teth, Heth, Zain, Vau (THZV). Then a voice from the north is stirred up so that all know that Rigour prevails over the world; at that moment, also, that firmament assumes a colour that comprehends all colours.

כַּד נָטִיל הַאי רְקִיעָא מִסִּטְרָא דְּמִזְרָח, אִינּוּן אַרְבַּע רֵישִׁין דְּקָאָמְרָן, בְּאַרְבַּע (אנפין) אַתְוָון, נַטְלִין כֻּלְּהוּ בְּמַטְלָנִין, וְסַלְקֵי בִּסְלִיקוּ לְעֵילָּא. וְכַד אִינּוּן נַטְלִין וְסַלְּקִין לְעֵילָּא, אִסְתַּלְּקַת מַאן דְּאִסְתַּלְּקַת. וְאַתְוָון אִתְהַדְרוּ וְאִתְחַזְיָין בִּשְׁלִימוּ, בְּרָזָא קַדְמָאָה, א"ט ב"ח ג"ז ד"ו, וְאִתְרְקָם הַהוּא רְקִיעָא, כְּדֵין אִתְנְהִיר בִּנְהִירוּ. When there is a movement in the eastern side of the firmament it embraces the aforesaid four four-faced Holy Beasts with the aforesaid letters, who all rise upward. The hidden letters then reappear, restoring the mystical letter-grouping of Aleph-Teth, Beth-Heth, Gimel-Zain, Daleth-Vau; the firmament is irradiated, a resounding voice proceeds from the letters, reaching the highest heavens,

וְכַד הַאי רְקִיעָא אִתְנְהִיר כְּמִלְּקַדְמִין, בְּאִלֵּין אַתְוָון, כּוּלְּהוּ אִתְהֲדָרוּ וְשָׁאֲגֵי לְמִטְרַף טַרְפָּא וּמְזוֹנָא. כֵּיוָן דְּאִינּוּן שָׁאֲגֵי וְסַלְּקִין קָלָא, הַהוּא קָלָא אִשְׁתְּמַע לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וּכְדֵין נַטְלָּא בִּרְכָאן וְקִדּוּשָׁן, מַאן דְּנַטְלָא. and celestial food and blessings and beatitudes are diffused again in plenty for those who come to partake of it.

סָחֲרָן אַתְוָון וּמִתְגַּלְגְּלָן, וְסָחֲרָן הַהוּא רְקִיעָא, וְקַיְימָן אִינּוּן אַתְוָון לִסְטַר דָּרוֹם. כֵּיוָן דְּקַיְימִין אִינּוּן אַתְוָון לִסְטַר דָּרוֹם, סַלְּקִין וְנַצְצָן בִּנְצִיצוּ וְלָהֲטִין. כְּדֵין בְּאֶמְצָעִיתָא דְּהַהוּא רְקִיעָא, רְשִׁימוּ חַד אִתְרְשִׁים, וְהַהוּא רְשִׁימוּ אִיהוּ אָת חַד, וְאִיהוּ י'. כֵּיוָן דְּאָת דָּא אִתְרְשִׁים וְאִתְחַזְיָיא, כְּדֵין לָהֲטִין אֲבַתְרֵיהּ, תְּלַת אַתְוָון אַחֲרָנִין, וְאִינּוּן הו"ה. The letters then in their turn make the tour of the firmament until they reach the southern side; then they ascend, scintillating with a fiery gleam. Then in the centre of that firmament there is traced out a certain letter, to wit, Yod, followed by another three flaming letters, viz. He’, Vau, He’.

אִלֵּין אַתְוָון מְנַצְצָן בְּאֶמְצִעוּ דְּהַאי רְקִיעָא, סַלְּקִין וְנַחְתִּין, מְלַהֲטִין בִּתְלֵיסַר (נ"א בתריסר) לַהֲטִין. כְּדֵין לְבָתַר דְּאִלֵּין תְּלֵיסַר זִמְנִין מְלַהֲטָן, נַחְתָּא מַאן דְּנַחְתָּא, וְאִתְכְּלִילַת בְּאִינּוּן אַתְוָון, וְאִתְעַטְּרַת בְּהוּ, וְלָא אִתְיְידָעַת. כְּדֵין, כֻּלְּהוּ חַיָּילִין, וְכֻלְּהוּ מַשִׁירְיָין, בְּחֵידוּ. וְסַלְּקִין שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן. These letters swing up and down, sending out thirteen flames of fire. Then there descends a something which becomes absorbed in these letters, is adorned by them as with a crown, but remains undisclosed. Great joy is then among all the hosts and legions, hymns and praises ascend on high, the firmament begins a second time to rotate and revolve,

רְקִיעָא דָּא נַטְלָא תִּנְיָינוּת, וְסָחֲרָא וּמִתְגַּלְגְּלָא, וְאִינּוּן אַתְוָון קַדְמָאֵי דְּקָאָמְרָן, דְּאִינּוּן א"ט ב"ח, כֻּלְּהוּ אִתְכְּלִילוּ בְּאִינּוּן אַתְוָון עִלָּאִין, רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּקָאָמְרָן, וְסָחֲרָן הַהוּא רְקִיעָא, וְקַיְימִין אִינּוּן אַתְוָון דַּהֲווֹ בְּאֶמְצָעִיתָא רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, כֻּלְּהוּ אִתְרְשִׁימוּ לִסְטַר צָפוֹן, וְאִתְרְשִׁימוּ וְלָא אִתְרְשִׁימוּ. לֵית מַאן דְּיִסְתָּכַּל בְּהַהוּא סִטְרָא, כֻּלְּהוּ אִתְחַפְיָין, וְאַמְרֵי בְּקַל נְעִימוּ בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ' מִמְּקוֹמוֹ. אִתְחַפְיָּין מִסִּטְרָא דְּצָפוֹן (ס"א דאנפין) וְאָמְרִין דָּא אִתְחַפְיָּין מִכָּל סִטְרִין וְאַמְרִין דָּא. and the aforementioned letters- ‘t, bh, gz, dv -become absorbed in the supernal letters that contain the mystery of the Divine Name just mentioned, and these letters that were in the centre of the firmament, containing the mystery of the Divine Name are now traced out in the north side. They are traced out most faintly, and there is no one who can observe steadily that side. The celestial hosts then break forth in melodious song, reciting: “Blessed be the glory of the Lord from his place” (Ezek. 3, 12). And they repeat the same from all sides.

רְקִיעָא דָּא סָחֲרָא כְּמִלְּקַדְמִין, וְאִתְגַּלְגְּלָא מִסִּטְרָא לְסִטְרָא. כְּדֵין קָל נְעִימוּ דְּמַשִׁירְיָין סַגִּיאִין בְּסִטְרָא דָּא, וְקָל נְעִימוּ דְּמַשִׁירְיָין סַגִּיאִין בְּסִטְרָא דָּא, וְכֵן לְד' סִטְרִין. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא הַהוּא רְקִיעָא אִתְנְהִיר בִּנְהִירוּ אַחֲרָא, יַתִּיר מִכְּמָּה דְּהֲוָה, וְקַיְּימָא בִּנְהִירוּ בְּגָוֶון אַחֲרָא, כְּלִילָא בְּכָל גַּוְונִין. As the firmament revolves, the volume of melodious sound, with the same refrain, goes up from all the numerous legions, at each of the four sides of the firmament. The firmament then becomes illumined with an exceedingly bright light, brighter than before, displaying, in a different mode, a colour composed of the whole range of colours;

וְאִלֵּין אַתְוָון דְּקָאָמְרָן, סַלְּקִין לְעֵילָּא בְּהַהוּא רְקִיעָא, וּמְקַבְּלִין לְאָת חַד דְּאִיהִי עִלָּאָה, דְּקָא מִתְחַבְּרָא בִּשְׁמָא דָּא, דְּאִלֵּין אַתְוָון. בְּגִין דְּאַף עַל גַּב דְּאִלֵּין אַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, הַאי אִיהוּ שְׁמָא דְּאִתְכְּלִיל לְתַתָּא, בְּגִין דְּרָזָא דָּא אִתְכְּלִיל לְעֵילָּא, וְאִתְכְּלִיל לְתַתָּא, וְכַד אִתְכְּלִיל לְתַתָּא, אִלֵּין אַתְוָון סַלְּקִין לְקַבְּלָהּ לְאָת חַד (ד"א יו"ד) דְּהָא מֵהַהוּא אָת אִתְּזָנוּ אִלֵּין אַתְוָון לְתַתָּא, וְהַהוּא אָת אִיהוּ ו'. וְנָחִית וְאִתְחֲבְּרוּ אִלֵּין אַתְוָון. בְּהַהוּא אָת, וּכְדֵין כֻּלְּהוּ בְּעִטּוּרָא חֲדָא, וְאִתְעָבִיד שְׁמָא שְׁלִים. and the aforementioned Divine Name of four letters becomes augmented by an additional letter from on high, to wit, the letter vau, resulting in V- TETRAGRAMMATON (lit. and TETRAGRAMMATON), expressive of both the male and female principles.

לְתַתָּא, שְׁמָא שְׁלִים וְלָא שְׁלִים. שְׁמָא שְׁלִים בַּחֲמֵשׁ אַתְוָון (ד"א ולא שלים דתשע אתוון, שמא שלים בחמש אתוון) אִיהוּ, (רכ"ו ע"ב) וַיְדוָֹ"ד. רָזָא דְּכַר וְנוּקְבָּא בִּרְמִיזוּ. שְׁמָא שְׁלִים בִּתְשַׁע אַתְוָון, אִינּוּן יְדוָֹ"ד אֱלהִים. דָּא אִיהוּ שְׁמָא שְׁלִים מִכֹּלָּא. שְׁמָא אַחֲרָא אִיהוּ בִּרְמִיזוּ, וְאִיהוּ בְּחָמֵשׁ כִּדְקָאָמְרָן. אֲבָל דָּא אִיהוּ שְׁלִים (בראשית מ"ה ע"ב) בְּכֹלָּא. Yet the Divine Name is not perfect except when it is composed of the nine letters, to wit, TETRAGRAMMATON ELHYM (Elohim). When these letters are thus joined,

כֵּיוָן דְּמִתְחַבְּרָן אִלֵּין אַתְוָון, הַהוּא רְקִיעָא אַנְהִיר בִּתְלָּתִין וּתְרֵין נְהוֹרִין, כְּדֵין כֹּלָּא אִיהוּ בְּחֶדְוָוה, כֹּלָּא קָאִים בְּרָזָא חֲדָא עֵילָּא וְתַתָּא. כָּל אִינּוּן רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן מַשִׁירְיָין, כֻּלְּהוּ קַיְימִין בְּרָזָא דִּשְׁלִימוּ. וְכָל דַּרְגִּין מְתַקְּנָן עַל אַתְרַיְיהוּ, כָּל חַד וְחַד כְּדְקָא יֵאוֹת. that firmament shines with thirty-two lights, and all is joy, all is joined in one recondite union, both the upper and the lower world.

בְּהַאי רְקִיעָא קָאִים לִסְטַר צָפוֹן, חַד שַׁלְהוֹבָא נָהִיר, דְּלָא שָׁכִיךְ תָּדִיר, וְאִיהוּ רָשִׁים בְּאַתְוָון אַחֲרָנִין, לִיָמִין, וְאִינּוּן עֶשֶׂר שְׁמָהָן, וְסַלְּקִין לְשִׁבְעִין שְׁמָהָן, וְכֻלְּהוּ רְשִׁימִין בְּהַאי רְקִיעָא, וְנַהֲרִין כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא. In that same firmament, again, there is on the north side a flaming light that is never extinguished, to the right of which there are impressions of other letters, forming ten Sacred Names, in which are implicit seventy Names.

מְהַאי רְקִיעָא, נַטְלִין כָּל אִינּוּן רְקִיעִין דִּלְתַתָּא, דְּלִסְטַר קְדוּשָּׁה, עַד דְּמָטוּ לְאִינּוּן רְקִיעִין אַחֲרָנִין דְּלִסְטַר אַחֲרָא, וְאִלֵּין אִקְרוּן יְרִיעוֹת עִזִּים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיַּעַשׂ יְרִיעוֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן. By that firmament are borne along all the lower firmaments within the region of holiness as far as the boundary of the “other” firmaments belonging to the “other side”. These latter are called “curtains of goats’ hair”, allusion to which is made in the verse, “And he made curtains of goats’ hair for a tent over the tabernacle.”

בְּגִין דְּאִית יְרִיעוֹת וְאִית יְרִיעוֹת, יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן, אִינּוּן יְרִיעוֹת דְּאִקְרוּן רְקִיעֵי חֵיוָון דְּמַשְׁכְּנָא קַדִּישָׁא. יְרִיעוֹת עִזִּים. אִינּוּן רְקִיעִין (ד"א יריעות) אַחֲרָנִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא. אִלֵּין רְקִיעִין בְּרָזָא דִּרְתִּיכִין דְּרוּחִין קַדִּישִׁין. וְאִלֵּין רְקִיעִין דִּלְבַר, דְּקַיְימִין בְּמִלִּין דְּעָלְמָא, וְאִינּוּן סִטְרִין דְּתִיּוּבְתִּין, וְעוֹבָדִין דְּגוּפָא. וְאִלֵּין חַפְיָין עַל אִינּוּן רְקִיעִין דִּלְגוֹ, כִּקְלִיפָה עַל מוֹחָא. רְקִיעִין דִּלְגוֹ אִינּוּן הַהוּא קְלִישׁוּ, דְּקַיְּימָא עַל מוֹחָא, וְאִלֵּין אִקְרוּן שָׁמַיִם לַיְיָ'. לִשְׁמָא חֲדָא דָּא דִּלְתַתָּא. For there are curtains and curtains. The “curtains of the tabernacle” are the counterpart of the firmaments spread over the Holy Beasts in the Holy Tabernacle; whereas the “curtains of goats hair” represent altogether different firmaments, those of the “other side”. The former contain the mystery of the legions of the holy spirits; the latter represent the substance of mundane matter, of bodily appetites and actions, and hence form the outer covering of the inner firmaments similar to the shell that surrounds the brain. The latter are called “heavens of the Lord”.

רְקִיעִין אַחֲרָנִין לְעֵילָּא, וְאִינּוּן רְקִיעִין פְּנִימָאִין, דְּאִקְרוּן רְקִיעֵי הַחַיּוֹת, דְּאִינּוּן רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּרָזָא דְּחֵיוָון רַבְרְבָן עִלָּאִין, וְאִלֵּין אִינּוּן רָזִין דְּאַתְוָון (ס"א רזין עלאין) עִלָּאִין, בְּרָזֵי דְּאוֹרַיְיתָא, כְּלָלָא דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, מְחַקְּקָן רְשִׁימִין, דְּנַפְקֵי מִגּוֹ רְקִיעָא עִלָּאָה תְּמִינָאָה. דְּאִיהוּ רָקִיעַ דְּעַל גַּבֵּי חֵיוָון עִלָּאִין, וְהַאי אִיהוּ דְּלֵית לֵיהּ חֵיזוּ. הַאי אִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז, לֵית בֵּיהּ גּוָֹון. Opposite to these lower heavens are the supernal heavens, heavens within heavens, called the “heavens of the Holy Beasts”, in allusion to the supernal mighty Holy Beasts. They contain the mystery of the Torah, and on the highest heaven of all, namely, the eighth,¹Binah. there are engraved the twenty-two letters of the alphabet. That heaven is supported by the supernal Holy Beasts, and itself is of an essence entirely undisclosed, beyond any attribute of colour,

כָּל גַּוְונִין מִנֵּיהּ נַפְקֵי. בֵּיהּ לֵית גּוָֹון, לָא אִתְחָזֵי, וְלָא אִתְגַלְיָיא, הַאי אִיהוּ דְּאַפִּיק כָּל נְהוֹרִין. בֵּיהּ לָא אִתְחָזֵי, לָא נְהִירוּ, וְלָא חָשׁוּךְ, וְלָא גּוָֹון כְּלַל, בַּר נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּחָמָאן מִגּוֹ רְקִיעָא תַּתָּאָה, כְּמִבָּתַר כּוֹתָלָא, נְהִירוּ דְּאַפִּיק וְנָהִיר הַאי רְקִיעָא עִלָּאָה, וְהַהוּא נְהִירוּ דְּלָא פָּסַק, לֵית מַאן דְּיֵדַע לֵיהּ, לֵית מַאן דְּקָאִים בֵּיהּ. whilst being itself the source and origin of all colours and all light. There is neither light nor darkness in it, but the souls of the righteous, as from behind a wall, discern the light which it sends forth and which illumines the supreme heaven, a light never ceasing, a light not to be known or grasped.

מִתְּחוֹת דָּא, כָּל אִינּוּן רְקִיעִין אִתְכְּלִילוּ בִּשְׁמָא דָּא אִקְרֵי שָׁמַיִם וְאִלֵּין (ד"א שמא קדישא) (תקון קט"ו ע"ב) אִקְרוּן הַשָּׁמַיִם אִינּוּן דִּשְׁמָא עִלָּאָה אִקְרֵי בְּהוֹן, אִינּוּן דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִתְעֲטָּר בְּהוֹן. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים קט״ו:ט״ז) הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ', לְהַהוּא גְּנִיזוּ דִּרְקִיעָא עִלָּאָה, דְּקָאִים עָלַיְיהוּ. There are lower heavens and upper heavens, both referred to in the passage, saying, “The heavens, heavens of the Lord” (Ps. 115, 16), but this is the supremest heaven, raised over them all. Up to this point some hint is given by the holy names by which the Holy One, blessed be He, is called, but beyond this point the discernment even of the wisest cannot pierce, and it is altogether outside the range of our faculties, excepting for one gleam of light, too minute to be dwelt on.

עַד הָכָא רֶמֶז לִשְׁמָא קַדִּישָׁא, (נ"א רזא דשמים קדישין) דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי בִּשְׁמָהָן. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, לֵית חַכִּים בְּסָכְלְתָנוּ, דְּיָכִיל לְמִנְדַּע וּלְאִתְדַּבְּקָא כְּלָל. בַּר נְהִירוּ חַד זְעֵיר בְּלָא קִיוּמָא, (נ"א קיומא דכלא) לְאִתְיַישְּׁבָא בֵּיהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּעָאל וְנָפַק, וְיָדַע לְאִסְתַּכְּלָא בְּרָזִין דְּמָארִיהּ, וּלְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ. Happy is the portion of whoever can penetrate into the mysteries of his Master and become absorbed into Him, as it were.

בְּרָזִין אִלֵּין יָכִיל בַּר נָשׁ לְאִתְדַּבְּקָא בְּמָארֵיהּ, לְמִנְדַּע שְׁלִימוּ דְּחָכְמָה בְּרָזָא עִלָּאָה, כַּד פָּלַח לְמָארֵיהּ בִּצְלוֹתָא, בִּרְעוּתָא, בְּכִוּוּן לִבָּא, אַדְבַּק רְעוּתֵיהּ כְּנוּרָא בְּגַחַלְתָּא, לְיַיחֵדָא אִינּוּן רְקִיעִין תַּתָּאִין דְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, לְאַעְטְרָא לוֹן בִּשְׁמָא חֲדָא תַּתָּאָה. וּמִתַּמָּן וּלְהָלְאָה לְיַיחֲדָא אִינּוּן רְקִיעִין עִלָּאִין פְּנִימָאִין, לְמֶהוֵי כֻּלְּהוּ חַד, בְּהַהוּא רְקִיעָא עִלָּאָה (רל"ט ע"א) דְּקַיְּימָא עָלַיְיהוּ. Especially does a man achieve this when he offers up his prayer to his Master in intense devotion, his will then becoming as the flame inseparable from the coal, and his mind concentrated on the unity of the lower firmaments, to unify them by means of a lower name, then on the unity of the higher firmaments, and finally on the absorption of them all into that most high firmament.

וּבְעוֹד דְּפוּמֵיהּ וְשִׂפְוָותֵיהּ מְרַחְשָׁן, לִבֵּיהּ יְכַוֵּון, וּרְעוּתֵיהּ יִסְתָּלַק לְעֵילָּא לְעֵילָּא, לְיַיחֲדָא כֹּלָּא בְּרָזָא דְּרָזִין, דְּתַמָּן תְּקִיעוּ דְּכָל רְעוּתִין וּמַחֲשָׁבִין בְּרָזָא דְּקַיְּימָא בְּאֵין סוֹף, וּלְכַוְּונָא בְּהַאי בְּכָל צְלוֹתָא וּצְלוֹתָא, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא לְאַעְטְרָא כָּל יוֹמוֹי, בְּרָזָא דְּיוֹמִין עִלָּאִין בְּפוּלְחָנִיהּ. Whilst a man’s mouth and lips are moving, his heart and will must soar to the height of heights, so as to acknowledge the unity of the whole in virtue of the mystery of mysteries in which all ideas, all wills and all thoughts find their goal, to wit, the mystery of the En-sof (Infinite, Illimitable). We should repeat the same endeavour at each prayer, so as to adorn each day with the crown of the mystery of its corresponding supernal day, by means of our prayer.

בְּלֵילְיָא יְשַׁוֵּי רְעוּתֵיהּ, דְּהָא אִתְפְּטַר מֵעָלְמָא דָּא, וְנִשְׁמָתֵיהּ נַפְקַת מִנֵּיהּ, וְיִהֲדָּר לָהּ לְמָארֵי דְּכֹלָּא, בְּגִין דְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, (ס"א ההיא נקודה קיימא, לאכללא בגווה אינון נשמתין דצדיקייא). At night a man should represent to himself that he is about to quit this world, and that his soul will leave him and return to the Master of all. For every night the Supreme Point absorbs in itself the souls of the righteous.

רָזָא דְּרָזִין לְמִנְדַּע לְאִינּוּן חַכִּימֵי לִבָּא. רְקִיעָא דָּא תַּתָּאָה, בְּרָזָא דְּהַהִיא נְקוּדָה קַיְּימָא, כְּמָה דְּאַמָרָן. הַהוּא רְקִיעָא אִיהוּ כָּלִיל מֵעֵילָּא (ויצא קנ"ג ע"ב) וּמִתַּתָּא, וִיסוֹדָא דִּילֵיהּ לְתַתָּא כְּהַאי שְׁרָגָא דְּסַלְּקָא נְהוֹרָא אוּכָמָא, (בראשית נ"א ע"א) לְאִתְאַחֲדָא בִּנְהוֹרָא חִוָּורָא, וִיסוֹדָא דִּילָהּ אִיהוּ לְתַתָּא, בְּהַהִיא פְּתִילָה בְּמִשְׁחָא. אוּף הָכִי לְתַתָּא, הַהִיא נְקוּדָה. בִּימָמָא אִתְכְּלִילַת מִלְּעֵילָּא, וּבְלֵילְיָא אִתְכְּלִילַת מִתַּתָּא, בְּאִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא. Here is a recondite truth for the initiate. The lower firmament, as mentioned above, is sustained by that Point. That firmament, moreover, is a fusion of the upper and the lower worlds, having its basis in the lower world, much as the dark flame of a lamp merges into the white flame above while having its basis below in a wick sunk in oil. So in the daytime that Point is essentially above, but in the night it is essentially below, becoming absorbed in the souls of the righteous, since at night all things return to their original root and source.

וְכָל מִלִּין דְּעָלְמָא, אָהַדְרוּ כֻּלְּהוּ, לְעִקָרָא וִיסוֹדָא וְשָׁרָשָׁא, דְּנַפְקוּ מִנֵּיהּ. וְכַמָּה לֵילָוָון זְמִינִין לְנַטְלָא כָּל חַד וְחַד מַה דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים ט״ז:ז׳) אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי. נַפְשָׁא אַזְלַת וְשָׁטָאת, וְתָבַת לְהַהוּא עִקָרָא דְּאִתְחָזֵי לָהּ. גּוּפָא קָאִים שָׁכִיךְ כְּאַבְנָא, וְאַהְדָר לְהַהוּא אֲתָר דְּאִתְחָזֵי לֵיהּ, לְמִשְׁרֵי עֲלוֹי, וּבְגִין כַּךְ תָּב גּוּפָא לְסִטְרֵיהּ, וְנַפְשָׁא לְסִטְרָהּ. So the soul mounts up, returning to its source, whilst the body lies still as a stone, thus reverting to its own source of origin.

גּוּפָא שָׁרֵי עֲלוֹי רָזָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וּבְגִין כַּךְ אִסְתָּאֲבוּ יְדוֹי, וּבָעֵי לְאַסְחָאָה לוֹן. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּהָא בְּלֵילְיָא כֹּלָּא תָּב לְאַתְרֵיהּ, וְנִשְׁמָתֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא סַלְּקִין וְאִתְהַדְּרָן לְאַתְרַיְיהוּ, וְאִתְעַטְּרַת (בהו) מַה דְּאִתְעַטְּרַת, וְאִתְכְּלִילַת מִכָל סִטְרִין, כְּדֵין סַלְּקָא יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִתְעַטָּר מִכֹּלָּא. Whilst in that state the body is beset by the influences of the “other side”, with the result that its hands become defiled and remain so until they are washed in the morning, as explained elsewhere. The souls of the righteous, in ascending in the night into their own celestial spheres, are woven into a crown, as it were, with which the Holy One, blessed be He, adorns Himself.

בְּלֵילְיָא שַׁלְטָאָן מְמָנָן דְּאִתְפְּקָדוּ עַל אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא, לְסַלְּקָא לוֹן לְעֵילָּא, וּלְקָרְבָא לוֹן קָרְבָּן נַיְיחָא, לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן. הַהוּא מְמָנָא דְּאִתְפְּקַד עַל כָּל אִינּוּן מַשִׁירְיָין, (רנ"ג ע"א קנ"ד ע"א) סוֹרִיָ"א שְׁמֵיהּ רַב מְמָנָא. כֵּיוָן דְּנִשְׁמְתָא סַלְּקָא בְּכָל אִינּוּן רְקִיעִין, כְּדֵין מְקָרְבִין לָהּ לְגַבֵּיהּ, וְאָרַח בָּהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, (ישעיהו י״א:ג׳) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְיָ'. כְּמָה דְּזַמִּין מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְמֶעְבַּד בְּעָלְמָא, וְעַל יְדֵיהּ אַעְבָּרוּ כֻּלְּהוּ בְּפִקְדוֹנָא עַל יְדֵיהּ, לְאִתְקָרְבָא לְהָלְאָה. There are night attendants who have charge of those souls, take them up on high and offer them up as an acceptable sacrifice to their Master. The supreme chieftain of those legions bears the name of Suriya, and each soul, as it passes through all the firmaments, is first brought before him, and he inhales its scent, as it says: “And he will inhale the scent of the fear of the Lord” (Isa. 11, 3). He takes them under his charge, and passes them on higher, until they arrive at the place of sacrifice.

וְכֻלְּהוּ נִשְׁמָתִין כַּד אִתְקְרִיבוּ לְהַהוּא אֲתָר דְּאִתְקְרִיבוּ, וְאִתְחָזוּן תַּמָּן, דָּא אִיהוּ רָזָא, כֻּלְּהוּ נִשְׁמָתִין אִתְכְּלִילוּ בְּהַהִיא נְקוּדָה, וְנַטְלָא לוֹן זִמְנָא חֲדָא, כְּמַאן דְּבָלַע בְּלִיעוּ דְּמִלָּה, וְאִתְעַבְּרָא כְּאִתְּתָא דְּמִתְעַבְּרָא. רָזָא דָּא לְמָארֵי מְדִין. כַּד הַאי נְקוּדָה אִתְעַבְּרַת, כְּאִתְּתָא דְּמִתְעַבְּרָא, אִתְהֲנֵי מֵהַהִיא הֲנָאוּתָא, דְּאִתְכְּלִילַת נִשְׁמְתָא מְהַאי עָלְמָא, בְּאִינּוּן עוֹבָדִין, וּבְהַהִיא אוֹרַיְיתָא דְּאִשְׁתַּדָּלַת בָּהּ בִּימָמָא. וְנַטְלָא הַהוּא רְעוּ דְּהַאי עָלְמָא, וּבֵיהּ אִתְהֲנֵי בְּחֶדְוָה, וְאִתְכְּלִילַת מִכָּל סִטְרִין. There all the souls are absorbed in the Supreme Point; as a woman conceives a child, so does the Supreme Point conceive them, experiencing a rapturous pleasure in absorbing in itself the souls with all their good deeds and Torah studies performed during the past day.