רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, הָווֹ יַתְבֵי לֵילְיָא חַד, וְלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי. הָא כְּתִיב (בראשית ג׳:ט״ז) וְאֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנִךְ וְהֵרוֹנִךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְגוֹ'. וְאוֹלִיפְנָא דְּדָא אִיהוּ רָזָא עִלָּאָה. תִּינָח לְתַתָּא, אֲבָל אִיהוּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר. R. Simeon and R. Eleazar his son were one night sitting together studying the Torah. Said R. Eleazar to his father, R. Simeon: ‘It is written: “Unto the woman he said: I will greatly multiply thy pain and thy travail, in pain thou shalt bring forth children; and thy desire shall be to thy husband”, etc. (Gen. 3, 16). We have learned that this passage contains a profound mystical teaching. One may comprehend this passage in its terrestrial significance, but what corresponds in the supernal world?’

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (תהילים מ״ב:ב׳) כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל חַיָּה חֲדָא אִית בְּעָלְמָא, וְאִיהִי שַׁלְטָא בְּשֻׁלְטָנָא עַל אֶלֶף מַפְתְּחָן בְּכָל יוֹמָא. וְאִיהִי נוּקְבָּא וְתִיאוּבְתָּא דִּילָהּ תָּדִיר עַל אֲפִיקֵי מַיִם לְמִשְׁתֵּי וּלְאִתְרַוָואָה מִצַחוּתָא, דִּכְתִּיב כְּאַיָּל תַּעֲרוֹג עַל אֲפִיקֵי מַיִם. R. Simeon cited the verse: “As the hart panteth after the water brooks”, etc. (Ps. 42, 2). ‘This verse has already been expounded,’ he said. ‘There is, however, a certain female animal that has under her daily charge a thousand keys, and that pants continually after the water brooks to drink and quench her thirst, of which it is thus written, “As the hart panteth after the water brooks.”

הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא. בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב כְּאַיָּל, וְלָא כְּתִיב כָּאַיֶּלֶת, וּלְבָתַר תַּעֲרוֹג, וְלָא כְּתִיב יַעֲרוֹג. אֲבָל רָזָא דָּא, דְּכַר וְנוּקְבָּא תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא דְּלָא לְאַפְרָשָׁא לוֹן, וְחַד אִיהוּ, דְּלָא אִצְטְרִיךְ לְסַלְּקָא דָּא מִן דָּא, אֶלָּא תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא. וְהַאי נוּקְבָּא, תַּעֲרוֹג עַל אֲפִיקֵי מַיִם, וְאִיהִי מִתְעַבְּרָא מִן דְּכוּרָא, וְקָשֵׁי עָלָהּ דְּהָא עַל דִּינָא קַיְּימָא. It is to be observed that this verse commences with a masculine subject, “hart” (‘ayyal), and continues with a feminine predicate, tha’erog (she panteth). The recondite explanation of this is that it is an allusion to the male-female as one undivided and inseparable; and so it is the female part of the same that “panteth for the water brooks” and then becomes impregnated from the male element, and is in labour, coming under the scrutiny of Rigour.

וְכַד אוֹלִידַת קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לָהּ חַד חִוְיָא עִלָּאָה רַבְרְבָא, וְאָתֵי וְנָשִׁיךְ לְגַבֵּי הַהוּא אֲתָר, וְאוֹלִידַת. וְרָזָא דָּא הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרוֹנֵךְ, בְּגִין דְּאִיהִי מִתְחַלְחְלָא בְּכָל יוֹמָא, וּבְעַצִּיבוּ עַל עוֹבָדִין דְּעָלְמָא. בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים. בְּעֶצֶב, דָּא רָזָא דְּחִוְיָיא, דְּעָצִיב אַנְפֵּיהוֹן דְּעָלְמָא. But at the moment when she is about to be delivered of offspring the Holy One, blessed be He, prepares for her a huge celestial serpent through whose bite she is safely delivered. And this is the hidden meaning of, “I will greatly multiply thy pain and thy travail”, for she is in daily convulsions and pain because of the deeds of mankind: “in pain thou shalt bring forth children”, a hidden allusion to the Serpent who casts a gloom over the faces of mankind;

וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר תַּעֲרוֹג עַל אֲפִיקֵי מַיִם. וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ, הָא אוֹקִימְנָא רָזָא, דְּאִיהוּ שַׁלִּיט עָלָהּ. וְכָל דָּא לָמָּה. בְּגִין דְּאָמְרָה סִיהֲרָא, כְּמָה דְּתָנֵינָן. וּבְּגִין כָּךְ אַזְעִירַת נְהוֹרָאָה, וְאַזְעִירַת שׁוּלְטָנָהָא, וְלֵית לָהּ רְשׁוּ מִגַּרְמָהּ, בַּר כַּד יָהֲבִין לָהּ חֵילָא. “and thy desire shall be to thy husband”: this is in harmony with the expression, “she panteth for the water brooks”; “and he shall rule over thee”: this has been already expounded elsewhere. Why all this? It was on account of the Moon’s dissatisfaction with her state, in punishment for which, as tradition teaches us, her light was diminished, also her power was reduced so that she is beholden to what they grant her from outside.

בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָּנִים, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְאִי תֵּימָא אֲמַאי אִצְטְרִיךְ חִוְיָא לְדָא. אֶלָּא דָּא פָּתַח אוֹרְחָא לְנַחְתָּא כָּל (ס"א בכל) אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּעָלְמָא. דְּאִלְמָלֵא לָא פָּתַח אוֹרְחִין לְנַחְתָּא לְתַתָּא, לָא יִשְׁרֵי בְּגַוֵיהּ דְּבַר נָשׁ, מַה כְּתִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ. מַאי לַפֶּתַח. לְהַהוּא פֶּתַח דְּאִתְעַתְּדָא לְאוֹלָדָא, לְאַפָּקָא נִשְׁמָתִין לְעָלְמָא, אִיהוּ קָאִים לְגַבֵּי הַהוּא פֶּתַח. It may be asked, Why is the Serpent necessary in this connection? It is because it is he who opens the passage for the descent of souls into the world. For if he did not open the way, no soul would come down to animate a man’s body in the world. So Scripture says, “sin coucheth at the door” (Gen. 3, 7), alluding to the celestial door through which pass the souls at birth to emerge into this world. He, the Serpent, waits at that door.