רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (תהילים ל״א:כ׳) מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנִי אָדָם. מָה רַב טוּבְךָ. כַּמָה אִית לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא, לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמִנְדַּע בְּאוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהָא בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא קָלָא נָפִיק, וְאַכְרִיז וְאָמַר, אִסְתַּמְרוּ בְּנֵי עָלְמָא, טְרוּקוּ גַּלֵּי חוֹבִין, אִסְתָּלָּקוּ מֵרְשָׁתָא דְּתָפִיס, עַד לָא יִתָּפְסוּן רַגְלַיְיכוּ בְּהַאי רְשָׁתָא. (רל"ה ע"ב) גַּלְגָּלָּא סָחֲרָא תָּדִיר, סָלִיק וְנָחִית. וַוי לְאִינּוּן דְּדַחְיָין רַגְלַיְיהוּ מִגּוֹ גַּלְגָּלָּא, דְּהָא נַפְלֵי לְגוֹ עוּמְקָא, דְּטָמִיר לְאִינּוּן חַיָּיבֵי עָלְמָא. R. Jose cited here the verse: “Oh how abundant is thy goodness, which thou hast laid up for them that fear thee” (Ps. 31, 20). ‘How greatly incumbent’, he said, ‘it is on the sons of men to reflect on and to study the ways of the Holy One, blessed be He, inasmuch as day by day a voice goes forth and proclaims: “O ye people of the world, take heed unto yourselves, close the gates of sin, keep away from the perilous net before your feet are caught in it!” A certain wheel¹v. Zohar, Exodus, 95b. is ever whirling continuously round and round. Woe to those whose feet lose their hold on the wheel, for then they fall into the Deep which is predestined for the evildoers of the world!’

וַוי לְאִינּוּן דְּנַפְלִין וְלָא יְקוּמוּן, וְלָא יִנְהֲרוּ בִּנְהוֹרָא דְּגָנִיז לְצַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּכַמָּה נְהוֹרִין גְּנִיזִין לוֹן, כַּמָה עִדּוּנִין בְּהַהוּא עָלְמָא טְמִירִין לוֹן, דִּכְתִּיב מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ. מָה רַב טוּבְךָ, הָא אוּקְמוּהָ, דָּא הוּא אוֹר דְּגָנִיז לְצַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, דִּכְתִּיב, (בראשית א׳:ד׳) וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וּכְתִיב (תהילים צ״ז:י״א) אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. וְעַל דָּא מָה רַב טוּבְךָ. Woe to those who fall, never to rise and enjoy the light that is stored up for the righteous in the world to come! Happy are the righteous in the world to come, for many are the effulgences treasured up for them, many the felicities reserved for them. The verse continues: “which thou hast wrought for them that take refuge in thee in the sight of the sons of men”.

כְּתִיב הָכָא מָה רַב טוּבְךָ, וּכְתִיב הָתָם וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. אֲשֶׁר צָפַנְתָּ, בְּגִין דְּאִסְתָּכַּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא נְהוֹרָא, וְאִסְתָּכַּל בְּאִינּוּן חַיָּיבַיָּא דִּזְמִינִין לְמֶחטֵי בְּעָלְמָא, וְגָנִיז לֵיהּ לְהַהוּא נְהוֹרָא, לְמִזְכֵּי בֵּיהּ צַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, כְּמָה דְּאִתְּמַר. The word “wrought” refers to the fact that God wrought the light as the medium for the creation of the world. “For them that take refuge in thee”, to wit, for those who dwell underneath the shadow of the Holy One, blessed be He;

פָּעַלְתָּ, בְּקַדְמִיתָא צָפַנְתָּ, וּלְבָתַר פָּעַלְתָּ. אֶלָּא צָפַנְתָּ כְּמָה דְּאִתְּמַר. פָּעַלְתָּ בְּגִין דְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּגָנִיז, בֵּיהּ עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוּמָנוּתָא דְּעָלְמָא. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, (בראשית ב׳:ד׳) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּאַבְרָהָם כְּתִיב, וְהַהוּא נְהוֹרָא דְּאַבְרָהָם, גָּנִיז לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבֵיהּ עָבִיד אוּמָנוּתָא דְּעָלְמָא, דִּכְתִּיב פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ, לְאִינּוּן דְּיַתְבֵי תְּחוֹת צִלָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. “in the sight of the sons of men”, inasmuch as it is the functioning of this light that makes possible the existence of mankind, who are sustained by it despite the fact that the light itself is stored away. Again, “which thou hast wrought”, viz. as a medium for the construction of the world according to an orderly plan;

נֶגֶד בְּנֵי אָדָם, דְּהָא בְּהַאי אוּמָנוּתָא דְּאִתְעָבִיד בְּהַאי נְהוֹרָא, קַיְימִין בְּנֵי נָשָׁא בְּעָלְמָא, וְקִיּוּמָא דִּילְהוֹן הֲוִי. אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ גָּנִיז, בֵּיהּ קַיְימִין בְּנֵי נָשָׁא בְּעָלְמָא דֵּין. פָּעַלְתָּ, אוּמָנוּתָא דְּעָלְמָא דָּא, דְּבֵיהּ אִתְעָבִיד כֹּלָּא בְּחוּשְׁבָּנָא, אוּמָנוּתָא דְּעָלְמָא, כְּגַוְונָא דָּא אוּמָנוּתָא דְּמַשְׁכְּנָא, דְּאִיהוּ אוּמָנוּתָא כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא, וְהָא אוֹקִימְנָא. and similar to the construction of the world was the construction of the Tabernacle.

כְּתִיב הָכָא אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, וּכְתִיב הָתָם אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. בְּגִין דְּכָל אִינּוּן תּוֹלָדִין דְּעַבְדוּ וְאַפִּיקוּ שְׁמַיָא וְאַרְעָא, כֻּלְּהוּ בְּחֵילָא דְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּגָנִיז אִתְעָבִידוּ וְנַפְקוּ. פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן בְּהַהוּא חֵילָא נַפְקוּ. מְנָלָן. דִּכְתִּיב וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה, דָּא אִיהוּ מִסִּטְרָא (רכ"ב ע"א רל"ו ע"א) דִּימִינָא. וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב דָּא (ר"כ ע"ב) אִיהוּ מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. וּמַשְׁכְּנָא מִסִּטְרָא דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא אִתְּקַם וְאִתְעָבִיד. וּמֹשֶׁה דְּהֲוָה בֵּינַיְיהוּ, אוֹקִים לֵיהּ. This is indicated by the similarity of the phrase, “these are the accounts of the tabernacle”, and “these are the generations of the heaven and the earth”. For all the generations of heaven and earth were produced by the energy of that treasured-up Light; and likewise, all that came within the “accounts of the tabernacle” was accomplished by the same energy. How do we know this? Because Scripture says, “And Bezalel, the son of Uri, the son of Hur, of the tribe of Judah”, he being of the “right side”; “and with him was Oholiab”, who was of the “left side”, for the Tabernacle was made by the energy of both the right side and the left side, and was finally erected by Moses, who united the two.’