Chapter 03
Chapter 03 somebodyVayikra 3:32 (Chapter 03) (Vayikra) (Zohar)
Vayikra 3:32 (Chapter 03) (Vayikra) (Zohar) somebodyרעיא מהימנא פָּתַח וְאָמַר בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַלָּה, אִיהִי מַלְכוּת, אֲדֹנָ"י. אָרִיתִי מוֹרִי, דָּא חֶסֶד, דַּרְגָּא דְּאַבְרָהָם, דְּאִתְּמַר עֲלֵיהּ אֵלֵךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר. עִם בְּשָׂמִי, דָּא נֶצַּח, דַּרְגָּא דְּאַהֲרֹן, דִּכְתִּיב בֵּיהּ (שמות ל׳:כ״ג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ. וְאִינּוּן דְּרוֹעָא יְמִינָא, בְּיַרְכָא יְמִינָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (תהילים ט״ז:י״א) נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַּח. וְאִינּוּן תְּרֵין בִּרְכָּן לָקֳבְלֵיהּ, חַד מָגֵן אַבְרָהָם, ותִנְיָינָא עֲבוֹדָה, דְּהוּא רְצֵּה.
אָכַלְתִּי יַעְרִי, דָּא גְּבוּרָה פַּחַד יִצְּחָק. עִם דִּבְשִׁי הוֹד, דַּרְגָּא דְּדָוד, וְהַיְינוּ דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא, עִם יַרְכָא שְׂמָאלָא. שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, גּוּף וּבְרִית, יַעֲקֹב עִם שְׁלמֹה. לְבָתַר אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ ושִׁכְרוּ דּוֹדִים, י"ב שְׁבָטִים, בי"ב בִּרְכָאן. תּוֹסֶפֶת בִּרְכַּת הַמִּינִין, מַאן אָכִיל לָהּ, הַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּיהּ בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַלָה.
וְאִית דְּפָלִיג לוֹן בְּרָזָא אָחֳרָא, אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, גּוּף וּבְרִית, יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, שׁוֹקָא יְמִינָא עִם שְׂמָאלָא. יֵינִי עִם חֲלָבִי, דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא בִּימִינָא, דְּאִינּוּן יִינִי גְּבוּרָה, חֲלָבִי חֶסֶד. (ע"כ רעיא מהימנא)
רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ ושִׁכְרוּ דּוֹדִים, אִלֵּין כָּל מָארֵי דִּיבָבָא וִילָלָה, דְּאִתְבְּסָמוּ כֻּלְּהוּ וְאִתְבְּרָכוּ כַּחֲדָא. דְּהָא מִסְּעוּדָתָא דְּמַלְכָּא מִתְהַנְיָין כֹּלָּא. וְאֵימָתַי אַכְלֵי כֻּלְּהוּ. בְּשַׁעֲתָא דְּמַלְכָּא (ס"א אתאחדי) אָתֵי חַדֵי. וְעַל דָּא מַלְכָּא אִתְחַדֵי, וְחַדֵּי לְמַטְרוֹנִיתָא בְּקַדְמִיתָא, לְבָתַר כֻּלְּהוּ אַכְלָן וְחַדָּאן. R. Judah said that the words, “Eat, O friends, drink, yea drink abundantly, O beloved”, were addressed to all the lords of the loud battle-shout, who were then established and blessed because they all partook of the banquet of the King. For when the King came rejoicing he rejoiced the Matrona, and then they all ate and were glad.
רִבִּי אַבָּא אָמַר, אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים, אִלֵּין אִינּוּן שִׁית דְּקַאמְרָן, וְאִלֵּין אִינּוּן דִּכְתִּיב בְּהוּ, (שיר השירים א׳:ד׳) הבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו וְגוֹ'. שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ, מֵהַהוּא יַיִן דְּרַוִּי לְכֹלָּא. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, כָּל אִינּוּן דִּלְתַתָּא, דְּכֵיוָן דְּאִינּוּן שִׁית אִתְבָּרְכָאן, כֻּלְּהוּ דִּלְתַתָּא מִתְבָּרְכָאן. R. Abba said that the terms “friends” and “beloved” refer to the Six mentioned, who were bidden to drink and drink abundantly from that wine which slakes the thirst of all. R. Eleazar said that these terms refer to all the lower orders, since when those Six are blessed all beneath are blessed.
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, כֹּלָּא שַׁפִּיר, אֲבָל רָזָא דְּמִלָּה, אִכְלוּ רֵעִים לְעֵילָּא, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים לְתַתָּא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, מַאן אִינּוּן לְעֵילָּא, וּמַאן אִינּוּן לְתַתָּא. אָמַר לֵיהּ יָאוּת שָׁאִילְתָּא, דָּא אֲתַר עִלָּאָה דְּאִינּוּן בְּאַחֲדוּתָא בְּחֶדְוָותָא דְּלָא מִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין, אִלֵּין אִקְרוּן רֵעִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:י׳) וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן, וְעֵדֶן וְהַהוּא נָהָר לָא מִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין, וְאִשְׁתְּכָחוּ לְעָלְמִין בִּרְעוּתָא בְּאַחֲדוּתָא בְּחֶדְוָותָא. שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים, אִלֵּין אִינּוּן לְתַתָּא, דְּאִקְרוּן דּוֹדִים, לְזִמְנִין יְדִיעָן וְהָא אוֹקִימְנָא. R. Simeon said: ‘All these explanations are good, but the real truth is that “friends” refers to those above and “beloved” to those below.’ ‘Who’, asked R. Eleazar, ‘are those above and those below?’ ‘This is a good question’, he replied. ‘Those in the higher realm who are fast friends and never separate are called “friends”, whereas those below who unite only at certain times are called “beloved ones”.
תָּא חֲזֵי בְּאִינּוּן עִלָּאֵי כְּתִיב בְּהוּ אֲכִילָה בְּלָא שְׁתִיָּה. מַאי טַעְמָא. מַאן דְּאִית לֵיהּ גַּרְבֵּי דְּחַמְרָא, אֲכִילָה בַּעְיָא. וּבְגִין דְּתַמָן שַׁרְיָא חַמְרָא דְּמִנְטְרָא, כְּתִיב בְּהוּ אֲכִילָה. וּבְאִינּוּן תַּתָּאֵי דְּבַעְיָין שַׁקְיוּ, כְּתִיב בְּהוּ שְׁתִיָּה, דְּהָא כָּל נְטִיעָן שַׁקְיוּ בַּעְיָין מִנַּחֲלָא דְּעָמִיקָא. וְעַל דָּא, בְּאִלֵּין אֲכִילָה, וּבְאִלֵּין שְׁתִיָּה. אִלֵּין רֵעִים וְאִלֵּין דּוֹדִים. Note that those in the higher realm are bidden only to eat and not to drink. For he who already has a cask of wine needs something to eat with it, and since in that realm is the precious “wine of creation”, they are invited to eat, whereas those below who require liquid are invited to drink, for all shoots require to be watered from the deep stream.’
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, אִתְחֲזֵי דְּהָא דּוֹדִים חֲבִיבוּתָא אִינּוּן, אֲמַאי אִינּוּן תַּתָּאֵי. אָמַר לֵיהּ, אִינּוּן דְּתָאֲבִין דָּא לְדָא, וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין תָּדִיר, אִקְרוּ דּוֹדִים. וְאִינּוּן דְּמִשְׁתַּכְּחֵי תָּדִיר, וְלָא מִתְכַּסְּיָין וְלָא מִתְפָּרְשָׁן דָּא מִן דָּא, אִקְרוּ רֵעִים. וְעַל דָּא, אִלֵּין דּוֹדִים, וְאִלֵּין רֵעִים, אִלֵּין בִּרְעוּתָא בְּאַחֲדוּתָא תָּדִיר, וְאִלֵּין בְּתִיאוּבְתָּא לְזִמְנִין. וְדָא הוּא שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, בְּגִין דְּתִתְבָּרְכָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּכְדֵין חֶדְוָותָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. Said R. Eleazar to him: ‘The term “beloved” is the more endearing of the two: why, then, is it applied to those below?’ He replied: ‘Those who yearn for one another, but are not always together, are called “beloved”, whereas those who are always together and never hidden or separated from one another are called “friends”. In the inseparableness of the one set and the yearning of the other lies the completeness of the whole, for the blessing of the Community of Israel and the joy of all worlds.’
רִבִּי חִזְקִיָּה אוֹקִים הַאי קְרָא בְּקָרְבְּנִין, בְּגִין דְּאִינּוּן סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא, לְקַרְבָּא קַמֵּיהּ, וּמִתְהַנְיָין מִינֵיהּ מָארֵיהוֹן דְּדִינִין, וּמִתְבַּסְּמָן כֻּלְּהוּ, וְאִשְׁתְּכַח חֶדְוָותָא בְּכֹלָּא. R. Hizkiah applied the verse to the sacrifices, because they are the banquet which is brought before the King, and the accusers also partake of it and are satisfied, and so joy is diffused everywhere.
רִבִּי אֲחָא אוֹקִים הַאי קְרָא, בְּשַׁעֲתָא דְּעָאלָת שְׁכִינְתָּא לְמַשְׁכְּנָא, דְּאִשְׁתְּכָחוּ בִּרְכָאן וְחֶדְוָון בְּכֹלָּא, וְעָאלַת שְׁכִינְתָּא כְּכַלָּה לַחוּפָּה, וּכְדֵין אִשְׁתְּלִימוּ אִשְׁתְּכָּחוּ יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, וְאִתְאַחֲדוּ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות כ״ה:ח׳) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ ושָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, וּכְדֵין עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי אִתְבְּסָּמוּ. R. Aha applied the verse to the time when the Shekinah entered the Tabernacle, blessing and joy being then universally diffused, and Israel being perfected and joined to the Holy One, blessed be He, on earth, as it is written, “and they shall make me a sanctuary and I shall dwell among them” (Ex. 25, 8).1The first 24 lines of the Hebgrew text do not appear in the translation as explained in the Translator’s note on Page 2a.
Vayikra 3:32-34 (Chapter 03) (Vayikra) (Zohar)
Vayikra 3:32-34 (Chapter 03) (Vayikra) (Zohar) somebodyרעיא מהימנא פָּתַח וְאָמַר בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַלָּה, אִיהִי מַלְכוּת, אֲדֹנָ"י. אָרִיתִי מוֹרִי, דָּא חֶסֶד, דַּרְגָּא דְּאַבְרָהָם, דְּאִתְּמַר עֲלֵיהּ אֵלֵךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר. עִם בְּשָׂמִי, דָּא נֶצַּח, דַּרְגָּא דְּאַהֲרֹן, דִּכְתִּיב בֵּיהּ (שמות ל׳:כ״ג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ. וְאִינּוּן דְּרוֹעָא יְמִינָא, בְּיַרְכָא יְמִינָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (תהילים ט״ז:י״א) נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַּח. וְאִינּוּן תְּרֵין בִּרְכָּן לָקֳבְלֵיהּ, חַד מָגֵן אַבְרָהָם, ותִנְיָינָא עֲבוֹדָה, דְּהוּא רְצֵּה.
אָכַלְתִּי יַעְרִי, דָּא גְּבוּרָה פַּחַד יִצְּחָק. עִם דִּבְשִׁי הוֹד, דַּרְגָּא דְּדָוד, וְהַיְינוּ דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא, עִם יַרְכָא שְׂמָאלָא. שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, גּוּף וּבְרִית, יַעֲקֹב עִם שְׁלמֹה. לְבָתַר אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ ושִׁכְרוּ דּוֹדִים, י"ב שְׁבָטִים, בי"ב בִּרְכָאן. תּוֹסֶפֶת בִּרְכַּת הַמִּינִין, מַאן אָכִיל לָהּ, הַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּיהּ בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַלָה.
וְאִית דְּפָלִיג לוֹן בְּרָזָא אָחֳרָא, אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, גּוּף וּבְרִית, יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, שׁוֹקָא יְמִינָא עִם שְׂמָאלָא. יֵינִי עִם חֲלָבִי, דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא בִּימִינָא, דְּאִינּוּן יִינִי גְּבוּרָה, חֲלָבִי חֶסֶד. (ע"כ רעיא מהימנא)
רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ ושִׁכְרוּ דּוֹדִים, אִלֵּין כָּל מָארֵי דִּיבָבָא וִילָלָה, דְּאִתְבְּסָמוּ כֻּלְּהוּ וְאִתְבְּרָכוּ כַּחֲדָא. דְּהָא מִסְּעוּדָתָא דְּמַלְכָּא מִתְהַנְיָין כֹּלָּא. וְאֵימָתַי אַכְלֵי כֻּלְּהוּ. בְּשַׁעֲתָא דְּמַלְכָּא (ס"א אתאחדי) אָתֵי חַדֵי. וְעַל דָּא מַלְכָּא אִתְחַדֵי, וְחַדֵּי לְמַטְרוֹנִיתָא בְּקַדְמִיתָא, לְבָתַר כֻּלְּהוּ אַכְלָן וְחַדָּאן. R. Judah said that the words, “Eat, O friends, drink, yea drink abundantly, O beloved”, were addressed to all the lords of the loud battle-shout, who were then established and blessed because they all partook of the banquet of the King. For when the King came rejoicing he rejoiced the Matrona, and then they all ate and were glad.
רִבִּי אַבָּא אָמַר, אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים, אִלֵּין אִינּוּן שִׁית דְּקַאמְרָן, וְאִלֵּין אִינּוּן דִּכְתִּיב בְּהוּ, (שיר השירים א׳:ד׳) הבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו וְגוֹ'. שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ, מֵהַהוּא יַיִן דְּרַוִּי לְכֹלָּא. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, כָּל אִינּוּן דִּלְתַתָּא, דְּכֵיוָן דְּאִינּוּן שִׁית אִתְבָּרְכָאן, כֻּלְּהוּ דִּלְתַתָּא מִתְבָּרְכָאן. R. Abba said that the terms “friends” and “beloved” refer to the Six mentioned, who were bidden to drink and drink abundantly from that wine which slakes the thirst of all. R. Eleazar said that these terms refer to all the lower orders, since when those Six are blessed all beneath are blessed.
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, כֹּלָּא שַׁפִּיר, אֲבָל רָזָא דְּמִלָּה, אִכְלוּ רֵעִים לְעֵילָּא, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים לְתַתָּא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, מַאן אִינּוּן לְעֵילָּא, וּמַאן אִינּוּן לְתַתָּא. אָמַר לֵיהּ יָאוּת שָׁאִילְתָּא, דָּא אֲתַר עִלָּאָה דְּאִינּוּן בְּאַחֲדוּתָא בְּחֶדְוָותָא דְּלָא מִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין, אִלֵּין אִקְרוּן רֵעִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:י׳) וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן, וְעֵדֶן וְהַהוּא נָהָר לָא מִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין, וְאִשְׁתְּכָחוּ לְעָלְמִין בִּרְעוּתָא בְּאַחֲדוּתָא בְּחֶדְוָותָא. שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים, אִלֵּין אִינּוּן לְתַתָּא, דְּאִקְרוּן דּוֹדִים, לְזִמְנִין יְדִיעָן וְהָא אוֹקִימְנָא. R. Simeon said: ‘All these explanations are good, but the real truth is that “friends” refers to those above and “beloved” to those below.’ ‘Who’, asked R. Eleazar, ‘are those above and those below?’ ‘This is a good question’, he replied. ‘Those in the higher realm who are fast friends and never separate are called “friends”, whereas those below who unite only at certain times are called “beloved ones”.
תָּא חֲזֵי בְּאִינּוּן עִלָּאֵי כְּתִיב בְּהוּ אֲכִילָה בְּלָא שְׁתִיָּה. מַאי טַעְמָא. מַאן דְּאִית לֵיהּ גַּרְבֵּי דְּחַמְרָא, אֲכִילָה בַּעְיָא. וּבְגִין דְּתַמָן שַׁרְיָא חַמְרָא דְּמִנְטְרָא, כְּתִיב בְּהוּ אֲכִילָה. וּבְאִינּוּן תַּתָּאֵי דְּבַעְיָין שַׁקְיוּ, כְּתִיב בְּהוּ שְׁתִיָּה, דְּהָא כָּל נְטִיעָן שַׁקְיוּ בַּעְיָין מִנַּחֲלָא דְּעָמִיקָא. וְעַל דָּא, בְּאִלֵּין אֲכִילָה, וּבְאִלֵּין שְׁתִיָּה. אִלֵּין רֵעִים וְאִלֵּין דּוֹדִים. Note that those in the higher realm are bidden only to eat and not to drink. For he who already has a cask of wine needs something to eat with it, and since in that realm is the precious “wine of creation”, they are invited to eat, whereas those below who require liquid are invited to drink, for all shoots require to be watered from the deep stream.’
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, אִתְחֲזֵי דְּהָא דּוֹדִים חֲבִיבוּתָא אִינּוּן, אֲמַאי אִינּוּן תַּתָּאֵי. אָמַר לֵיהּ, אִינּוּן דְּתָאֲבִין דָּא לְדָא, וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין תָּדִיר, אִקְרוּ דּוֹדִים. וְאִינּוּן דְּמִשְׁתַּכְּחֵי תָּדִיר, וְלָא מִתְכַּסְּיָין וְלָא מִתְפָּרְשָׁן דָּא מִן דָּא, אִקְרוּ רֵעִים. וְעַל דָּא, אִלֵּין דּוֹדִים, וְאִלֵּין רֵעִים, אִלֵּין בִּרְעוּתָא בְּאַחֲדוּתָא תָּדִיר, וְאִלֵּין בְּתִיאוּבְתָּא לְזִמְנִין. וְדָא הוּא שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, בְּגִין דְּתִתְבָּרְכָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּכְדֵין חֶדְוָותָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. Said R. Eleazar to him: ‘The term “beloved” is the more endearing of the two: why, then, is it applied to those below?’ He replied: ‘Those who yearn for one another, but are not always together, are called “beloved”, whereas those who are always together and never hidden or separated from one another are called “friends”. In the inseparableness of the one set and the yearning of the other lies the completeness of the whole, for the blessing of the Community of Israel and the joy of all worlds.’
רִבִּי חִזְקִיָּה אוֹקִים הַאי קְרָא בְּקָרְבְּנִין, בְּגִין דְּאִינּוּן סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא, לְקַרְבָּא קַמֵּיהּ, וּמִתְהַנְיָין מִינֵיהּ מָארֵיהוֹן דְּדִינִין, וּמִתְבַּסְּמָן כֻּלְּהוּ, וְאִשְׁתְּכַח חֶדְוָותָא בְּכֹלָּא. R. Hizkiah applied the verse to the sacrifices, because they are the banquet which is brought before the King, and the accusers also partake of it and are satisfied, and so joy is diffused everywhere.
רִבִּי אֲחָא אוֹקִים הַאי קְרָא, בְּשַׁעֲתָא דְּעָאלָת שְׁכִינְתָּא לְמַשְׁכְּנָא, דְּאִשְׁתְּכָחוּ בִּרְכָאן וְחֶדְוָון בְּכֹלָּא, וְעָאלַת שְׁכִינְתָּא כְּכַלָּה לַחוּפָּה, וּכְדֵין אִשְׁתְּלִימוּ אִשְׁתְּכָּחוּ יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, וְאִתְאַחֲדוּ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות כ״ה:ח׳) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ ושָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, וּכְדֵין עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי אִתְבְּסָּמוּ. R. Aha applied the verse to the time when the Shekinah entered the Tabernacle, blessing and joy being then universally diffused, and Israel being perfected and joined to the Holy One, blessed be He, on earth, as it is written, “and they shall make me a sanctuary and I shall dwell among them” (Ex. 25, 8).1The first 24 lines of the Hebgrew text do not appear in the translation as explained in the Translator’s note on Page 2a.
Vayikra 3:41 (Chapter 03) (Vayikra) (Zohar)
Vayikra 3:41 (Chapter 03) (Vayikra) (Zohar) somebodyרעיא מהימנא פָּתַח וְאָמַר בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַלָּה, אִיהִי מַלְכוּת, אֲדֹנָ"י. אָרִיתִי מוֹרִי, דָּא חֶסֶד, דַּרְגָּא דְּאַבְרָהָם, דְּאִתְּמַר עֲלֵיהּ אֵלֵךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר. עִם בְּשָׂמִי, דָּא נֶצַּח, דַּרְגָּא דְּאַהֲרֹן, דִּכְתִּיב בֵּיהּ (שמות ל׳:כ״ג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ. וְאִינּוּן דְּרוֹעָא יְמִינָא, בְּיַרְכָא יְמִינָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, (תהילים ט״ז:י״א) נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַּח. וְאִינּוּן תְּרֵין בִּרְכָּן לָקֳבְלֵיהּ, חַד מָגֵן אַבְרָהָם, ותִנְיָינָא עֲבוֹדָה, דְּהוּא רְצֵּה.
אָכַלְתִּי יַעְרִי, דָּא גְּבוּרָה פַּחַד יִצְּחָק. עִם דִּבְשִׁי הוֹד, דַּרְגָּא דְּדָוד, וְהַיְינוּ דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא, עִם יַרְכָא שְׂמָאלָא. שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, גּוּף וּבְרִית, יַעֲקֹב עִם שְׁלמֹה. לְבָתַר אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ ושִׁכְרוּ דּוֹדִים, י"ב שְׁבָטִים, בי"ב בִּרְכָאן. תּוֹסֶפֶת בִּרְכַּת הַמִּינִין, מַאן אָכִיל לָהּ, הַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּיהּ בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַלָה.
וְאִית דְּפָלִיג לוֹן בְּרָזָא אָחֳרָא, אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, גּוּף וּבְרִית, יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, שׁוֹקָא יְמִינָא עִם שְׂמָאלָא. יֵינִי עִם חֲלָבִי, דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא בִּימִינָא, דְּאִינּוּן יִינִי גְּבוּרָה, חֲלָבִי חֶסֶד. (ע"כ רעיא מהימנא)
רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ ושִׁכְרוּ דּוֹדִים, אִלֵּין כָּל מָארֵי דִּיבָבָא וִילָלָה, דְּאִתְבְּסָמוּ כֻּלְּהוּ וְאִתְבְּרָכוּ כַּחֲדָא. דְּהָא מִסְּעוּדָתָא דְּמַלְכָּא מִתְהַנְיָין כֹּלָּא. וְאֵימָתַי אַכְלֵי כֻּלְּהוּ. בְּשַׁעֲתָא דְּמַלְכָּא (ס"א אתאחדי) אָתֵי חַדֵי. וְעַל דָּא מַלְכָּא אִתְחַדֵי, וְחַדֵּי לְמַטְרוֹנִיתָא בְּקַדְמִיתָא, לְבָתַר כֻּלְּהוּ אַכְלָן וְחַדָּאן. R. Judah said that the words, “Eat, O friends, drink, yea drink abundantly, O beloved”, were addressed to all the lords of the loud battle-shout, who were then established and blessed because they all partook of the banquet of the King. For when the King came rejoicing he rejoiced the Matrona, and then they all ate and were glad.
רִבִּי אַבָּא אָמַר, אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים, אִלֵּין אִינּוּן שִׁית דְּקַאמְרָן, וְאִלֵּין אִינּוּן דִּכְתִּיב בְּהוּ, (שיר השירים א׳:ד׳) הבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו וְגוֹ'. שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ, מֵהַהוּא יַיִן דְּרַוִּי לְכֹלָּא. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, כָּל אִינּוּן דִּלְתַתָּא, דְּכֵיוָן דְּאִינּוּן שִׁית אִתְבָּרְכָאן, כֻּלְּהוּ דִּלְתַתָּא מִתְבָּרְכָאן. R. Abba said that the terms “friends” and “beloved” refer to the Six mentioned, who were bidden to drink and drink abundantly from that wine which slakes the thirst of all. R. Eleazar said that these terms refer to all the lower orders, since when those Six are blessed all beneath are blessed.
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, כֹּלָּא שַׁפִּיר, אֲבָל רָזָא דְּמִלָּה, אִכְלוּ רֵעִים לְעֵילָּא, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים לְתַתָּא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, מַאן אִינּוּן לְעֵילָּא, וּמַאן אִינּוּן לְתַתָּא. אָמַר לֵיהּ יָאוּת שָׁאִילְתָּא, דָּא אֲתַר עִלָּאָה דְּאִינּוּן בְּאַחֲדוּתָא בְּחֶדְוָותָא דְּלָא מִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין, אִלֵּין אִקְרוּן רֵעִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:י׳) וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן, וְעֵדֶן וְהַהוּא נָהָר לָא מִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין, וְאִשְׁתְּכָחוּ לְעָלְמִין בִּרְעוּתָא בְּאַחֲדוּתָא בְּחֶדְוָותָא. שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים, אִלֵּין אִינּוּן לְתַתָּא, דְּאִקְרוּן דּוֹדִים, לְזִמְנִין יְדִיעָן וְהָא אוֹקִימְנָא. R. Simeon said: ‘All these explanations are good, but the real truth is that “friends” refers to those above and “beloved” to those below.’ ‘Who’, asked R. Eleazar, ‘are those above and those below?’ ‘This is a good question’, he replied. ‘Those in the higher realm who are fast friends and never separate are called “friends”, whereas those below who unite only at certain times are called “beloved ones”.
תָּא חֲזֵי בְּאִינּוּן עִלָּאֵי כְּתִיב בְּהוּ אֲכִילָה בְּלָא שְׁתִיָּה. מַאי טַעְמָא. מַאן דְּאִית לֵיהּ גַּרְבֵּי דְּחַמְרָא, אֲכִילָה בַּעְיָא. וּבְגִין דְּתַמָן שַׁרְיָא חַמְרָא דְּמִנְטְרָא, כְּתִיב בְּהוּ אֲכִילָה. וּבְאִינּוּן תַּתָּאֵי דְּבַעְיָין שַׁקְיוּ, כְּתִיב בְּהוּ שְׁתִיָּה, דְּהָא כָּל נְטִיעָן שַׁקְיוּ בַּעְיָין מִנַּחֲלָא דְּעָמִיקָא. וְעַל דָּא, בְּאִלֵּין אֲכִילָה, וּבְאִלֵּין שְׁתִיָּה. אִלֵּין רֵעִים וְאִלֵּין דּוֹדִים. Note that those in the higher realm are bidden only to eat and not to drink. For he who already has a cask of wine needs something to eat with it, and since in that realm is the precious “wine of creation”, they are invited to eat, whereas those below who require liquid are invited to drink, for all shoots require to be watered from the deep stream.’
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, אִתְחֲזֵי דְּהָא דּוֹדִים חֲבִיבוּתָא אִינּוּן, אֲמַאי אִינּוּן תַּתָּאֵי. אָמַר לֵיהּ, אִינּוּן דְּתָאֲבִין דָּא לְדָא, וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין תָּדִיר, אִקְרוּ דּוֹדִים. וְאִינּוּן דְּמִשְׁתַּכְּחֵי תָּדִיר, וְלָא מִתְכַּסְּיָין וְלָא מִתְפָּרְשָׁן דָּא מִן דָּא, אִקְרוּ רֵעִים. וְעַל דָּא, אִלֵּין דּוֹדִים, וְאִלֵּין רֵעִים, אִלֵּין בִּרְעוּתָא בְּאַחֲדוּתָא תָּדִיר, וְאִלֵּין בְּתִיאוּבְתָּא לְזִמְנִין. וְדָא הוּא שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, בְּגִין דְּתִתְבָּרְכָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּכְדֵין חֶדְוָותָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. Said R. Eleazar to him: ‘The term “beloved” is the more endearing of the two: why, then, is it applied to those below?’ He replied: ‘Those who yearn for one another, but are not always together, are called “beloved”, whereas those who are always together and never hidden or separated from one another are called “friends”. In the inseparableness of the one set and the yearning of the other lies the completeness of the whole, for the blessing of the Community of Israel and the joy of all worlds.’
רִבִּי חִזְקִיָּה אוֹקִים הַאי קְרָא בְּקָרְבְּנִין, בְּגִין דְּאִינּוּן סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא, לְקַרְבָּא קַמֵּיהּ, וּמִתְהַנְיָין מִינֵיהּ מָארֵיהוֹן דְּדִינִין, וּמִתְבַּסְּמָן כֻּלְּהוּ, וְאִשְׁתְּכַח חֶדְוָותָא בְּכֹלָּא. R. Hizkiah applied the verse to the sacrifices, because they are the banquet which is brought before the King, and the accusers also partake of it and are satisfied, and so joy is diffused everywhere.
רִבִּי אֲחָא אוֹקִים הַאי קְרָא, בְּשַׁעֲתָא דְּעָאלָת שְׁכִינְתָּא לְמַשְׁכְּנָא, דְּאִשְׁתְּכָחוּ בִּרְכָאן וְחֶדְוָון בְּכֹלָּא, וְעָאלַת שְׁכִינְתָּא כְּכַלָּה לַחוּפָּה, וּכְדֵין אִשְׁתְּלִימוּ אִשְׁתְּכָּחוּ יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, וְאִתְאַחֲדוּ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות כ״ה:ח׳) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ ושָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, וּכְדֵין עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי אִתְבְּסָּמוּ. R. Aha applied the verse to the time when the Shekinah entered the Tabernacle, blessing and joy being then universally diffused, and Israel being perfected and joined to the Holy One, blessed be He, on earth, as it is written, “and they shall make me a sanctuary and I shall dwell among them” (Ex. 25, 8).1The first 24 lines of the Hebgrew text do not appear in the translation as explained in the Translator’s note on Page 2a.