פָּתַח רִבִּי אַבָּא וְאָמַר, כְּתִיב (ויקרא כ״ב:י״ג) וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְגוֹ', זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל מִכָּל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד בָּרָא עָלְמָא, לָא בָּרָא לֵיהּ אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, בְּגִין דִּיְקַבְּלוּן אוֹרַיְיתָא בְּטוּרָא דְּסִינַי, וְיִתְדָּכוּן בְּכֹלָּא, ויִשְׁתַּכְּחוּן זַכָּאִין קָמֵיהּ. “But if a priest’s daughter be a widow or divorced and have no child”, etc. (Lev. 22, 13). ‘Blessed’, he said, ‘is the portion of Israel above that of all other nations, because God created the world only for their sake, that they might receive the Law on Mount Sinai and become pure and righteous in His sight.

תָּא חֲזִי, כַּד אִשְׁתְּלִים הַאי עָלְמָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְהַהוּא אָדָם אִתְנְעִיץ בְּאַרְעָא, וְרוּמֵיהּ מָטֵי עַד צֵית שְׁמַיָא, בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַשְׁלְמָא (ס"א לאשלפא) נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא מֵעֵילָּא לְתַתָּא, בְּגִין דְּיִתְאֲחִיד ויִתְקְשָׁר דָּא בְּדָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ז׳) וַיִּיצֶר יְיָ' אֱלהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וְגוֹ'. לְמֶהֱוֵי קָשִׁיר דָּא בְּדָא, וְיִשְׁתְּכַּח שְׁלִים כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְיַשְׁלִים וִיתַקֵּן גַּרְמֵיהּ הָכֵי. Now, when this world was made after the supernal pattern and that first man was planted in the earth whose stature reached to the heaven, God desired to draw down a holy soul from heaven to earth in order that they might be joined and linked together. And therefore “God formed man dust from the ground”, etc. (Gen. 2, 7), that he might join one with the other and himself be perfect.

וּבְגִין כָּךְ בָּרָא לֵיהּ דְּכַר וְנוּקְבָּא, לְמֶהֱוֵי שְׁלִים. וְאֵימָתַי אִקְרֵי בַּר נָשׁ שְׁלִים כְּגַוונָא דִּלְעֵילָּא בְּשַׁעֲתָא דְּאִזְדַּוִּוג בְּבַת זוּגֵיהּ בְּאַחֲדוּתָא בְּחֶדְוָותָא בִּרְעוּתָא, וְיַפִּיק מִנֵּיהּ וּמִנוּקְבֵיהּ בֵּן (ר"ס) וּבַת. וּכְדֵין הוּא בַּר נָשׁ שְׁלִים כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְאַשְׁלִים הוּא לְתַתָּא, כְּגַוונָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וּכְדֵין אִתְקְרֵי (ס"א אתקיים) שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה עָלֵיהּ. And therefore God created man male and female that he might be perfect. For when is man called complete after the supernal pattern? When he is joined with his mate in unity, in joy, and in affection, and there issue from their union a son and a daughter. Then is man complete below like the Holy Name above, and the Holy Name is attached to him.

וּבַר נָשׁ דְּלָא בָּעֵי לְאַשְׁלְמָא שְׁמָא קַדִּישָׁא לְתַתָּא, טַב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרֵי, דְּהָא לֵית לֵיהּ חוּלָקָא כְּלַל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. וְכַד נָפִיק נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ, לָא אִתְאַחֲדָא בֵּיהּ כְּלַל, דְּהָא אַזְעָרַא דִּיּוּקְנָא דְּמָארֵיהּ עַד דְּאִתְקַשְּׁרָא (ס"א דאתהדרא) ואִתְתַּקְּנַת בְּכֹלָּא. But if a man is not willing to complete the Holy Name below, it were better for him that he had not been born, for he has no portion at all in the Holy Name, and when his soul leaves him it never joins him again, because he diminished the likeness of his Master, until it has been wholly rectified, as it is written: “But if a priest’s daughter be a widow or divorced”, etc.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא כ״ב:י״ג) וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְגוֹ'. וּבַת כֹּהֵן, דָּא נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא, דְּאִתְקְרֵי בְּרַתָּא דְּמַלְכָּא, דְּהָא אוּקְמוּהָ דְּנִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא מִזִוּוּגָא דְּמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא נַפְקַת. וּבְגִינֵי כַּךְ הֵיךְ גּוּפָא דִּלְתַתָּא מִדְּכָר וְנוּקְבָּא, אוּף הָכִי נִשְׁמְתָא לְעֵילָּא. כִּי תִּהְיֶה אַלְמָנָה מֵהַהוּא גּוּפָא דְּאִזְדַּוְּוגַת בֵּיהּ, וּמִית. וּגְרוּשָׁה, דְּאִתְתַּרְכַת מֵהַהוּא חוּלָקָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. וְכָל כַּךְ לָמָּה, בְּגִין דְּזְרַע אֵין לָהּ לְאִשְׁתַּכְּחָא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וּלְאִתְקַשְּׁרָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ, מַאן וְשָׁבָה. וְשָׁבָה סְתָם, לְאִתְתַּקְנָא כְּמִלְּקַדְּמִין. וּכְדֵין וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כִּנְעוּרֶיהָ: כְּקַדְמֵיתָא. מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל, לְאִתְעַנְּגָא בְּעִנּוּגָא דְּמַלְכָּא. “The priest’s daughter” is the holy soul, called “daughter of the king”, who issues from the union of the King and the Matrona, and is therefore the lower body consisting of male and female, there being a corresponding soul above. “If she shall be widowed” from that body to which she was united, “or divorced” from that portion of the Holy Name, because “she has no seed” to resemble therewith that which is above and to be linked to the Holy Name, then “she shall return” to be restored to her original state. Thereupon “she shall return to her father’s house”, that is, to the Holy One, blessed be He, “as in her youth”, as at first, and “she shall eat of her father’s bread”, to partake of the delights of the King.