Chapter 32
Chapter 32 somebodyVayikra 32:246-247 (Chapter 32) (Vayikra) (Zohar)
Vayikra 32:246-247 (Chapter 32) (Vayikra) (Zohar) somebodyכְּגוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, דְּיוֹמָא חַד הֲוָה יָתִיב אַבָּבָא דְּתַרְעָא (נ"א דמערתא) דְלוּד, זָקַף עֵינוֹי, חָזָא שִׁמְשָׁא דְּנָהִיר, וְאַסְתִּים נְהוֹרָא ג' זִמְנִין, אַדְּהָכִי אִתְחֲשָׁךְ נְהוֹרָא, וְאִתְחַזֵּי בֵּיהּ בְּשִׁמְשָׁא אוּכָמָא וִירוֹקָא. אָמַר לֵיהּ לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, תָּא אֲבַתְרָאי בְּרִי, וְנֶחמֵי דְּהָא וַדַּאי גְּזֵרָה אִתְגְּזַר לְעֵילָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְאוֹדָעָא לִי, דְּוַדַּאי תְּלָתִין יוֹמִין תַּלְיָא הַהוּא מִלְּתָא דְּאִתְגְּזַר לְעֵילָּא. וְלָא עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַד דְּאוֹדְעֵיהּ לְצַדִּיקַיָּיא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (עמוס ג׳:ז׳) כִּי לֹא יַעֲשֶׂה יְיָ' אֱלהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים. One day he was sitting at the gate of Lydda when he lifted up his eyes and saw the light of the sun darkened three times, and black and yellow spots appearing in the sun. He said to his son, R. Eleazar: ‘Follow me, my son, and let us see what happens, for of a surety some punishment is decreed above, and God desires to let me know. For such a decree is kept in suspense thirty days, and God does not carry it out before making it known to the righteous, as it is written, “For the Lord will do nothing but he revealeth his secret to his servants the prophets” (Amos 3, 7).’
עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי עָאלוּ בְּהַהוּא כֶּרֶם. חָמוּ חַד חִויָא דְּהֲוָה אָתֵי, וּפוּמֵיהּ פְּתִיחָא (נ"א והוה לחיש בלישניה), וּמְלַהֲטָא בְּאַרְעָא בְּעַפְרָא. אִשְׁתְּנִיק רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְקַטְפָר יְדוֹי בְּרֵישֵׁיהּ דְּחִוְיָא, שָׁכִיךְ חִויָא, מָאִיךְ פּוּמֵיהּ. וְחָמָא לִישָׁנִיהּ מַרְחִישׁ. אָמַר לֵיהּ חִוְיָא חִויָא, זִיל וְאֵימָא לְהַהוּא חִוְיָא עִלָּאָה, דְּהָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בְּעָלְמָא שְׁכִיחַ. עַיְילֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ לְחַד נוּקְבָּא דְּעַפְרָא. אָמַר גּוֹזֵר אֲנָא, כְּשֵׁם דְּתַתָּאָה אִתְחֲזָר לְנוּקְבָּא דְּעַפְרָא, כֵּן עִלָּאָה יִתְחַזֵר לְנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא. They came into a vineyard, where they saw a serpent advancing like a coil of fire along the ground. R. Simeon shook his garments and brought his hand down on the head of the serpent, which then came to a halt, though its tongue was still moving. He said to it: “Serpent, serpent, go and tell that supernal Serpent that R. Simeon is still alive.” It then put its head into a hole in the ground. He said: “I ordain that just as this serpent has returned to its hole in the ground, so the supernal one shall return to the hollow of the great abyss.”
רָחִישׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּצְלוֹתָא, עַד דַּהֲווֹ מְצַלֵּי שָׁמְעוּ חַד קָלָא, פּוּטְקְרָא דְּקִיטְפָא עוּלוּ לְאַתְרַיְיכוּ, קַטְפִירָא דְּבוּרְיָינֵי לָא שָׁרָאן בְּעָלְמָא, דְּהָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בָּטִיל לוֹן. זַכָּאָה אַנְתְּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּמָארָךְ בָּעֵי בִּיקָרָךְ עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא. בְּמֹשֶׁה כְּתִיב (שמות לכ) וַיְחַל מֹשֶׁה וְגוֹ', דְּמַשְׁמַע דְּאָחִיד לֵיהּ פַּרְגּוֹדָא, וְאַנְתְּ רַבִּי שִׁמְעוֹן גּוֹזֵר, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְקַיֵּים. הוּא גּוֹזֵר, וְאַנְתְּ מְבַטֵּל. R. Simeon then began to pray. As they were praying they heard a voice say: “Ye ministers of evil, return to your place; ye band of ruffians, abide not in the world, for R. Simeon ben Yochai annuls your power. Happy art thou, R. Simeon, that thy Master is solicitous for thy honour at all times, above that of all other men.”
אַדְהָכִי חָמָא דְּנָהִיר שִׁמְשָׁא, וְאִתְעֲבָר הַהוּא אוּכָמָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, ודַּאי הָא עָלְמָא אִתְבְּסָּם, עָאל לְבֵיתֵיהּ וְדָרַשׁ, (תהילים י״א:ז׳) כִּי צַדִּיק יְיָ' צְדָקוֹת (בראשית כ"ג ע"א) אָהֵב יָשָׁר יֶחזוּ פָנִימוֹ. מַאי טַעְמָא כִּי צַדִּיק יְיָ' צְדָקוֹת אָהֵב, מִשּׁוּם דְּיָשָׁר יֶחזוּ פָנֵימוֹ. מַאי פָנִימוֹ. פָּנִים עִלָּאִין דִּבְנֵי עָלְמָא, בָּעוּן לְמִבָּעֵי רַחֲמֵי מִנֵּיהּ, עַל כָּל מַה דְּאִצְטְרִיכָן. By this time he saw that the sun was shining again and the blackness had passed. He said: “Surely the world is safe again.” He then went into his house and expounded the verse: “For the Lord is righteous, he loveth righteousness, the upright shall behold his face” (Ps. 11, 8). ‘God’, he said, ‘loves to do righteous acts when the upright behold his face, that is, pray to him for their needs.
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אִי הָכִי יָשָׁר יֶחזֶה פָנֵימוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ, אוֹ יְשָׁרִים יֶחזוּ, מַאי יָשָׁר יֶחזוּ. אָמַר לֵיהּ רָזָא עִלָּאָה, דְּאִינּוּן (קל"ב) יְמֵי קֳדָם דְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין. וִימֵי עוֹלָם, דִּזְעֵיר אַנְפִּין, דְּאִינּוּן אִקְרוּן פָנִימוֹ, (דאינון) חָמָאן בְּאֹרַח מֵישָׁר מַה דְּאִצְטְרִיךְ לְמֵחמֵי. According to a more esoteric explanation, the verse means that the ‘days of antiquity’ (yeme kedem) of the Ancient Unrevealed Holy One and the ‘days of old’ (yeme olam) of the Small of Countenance, which are called ‘his face’, see with direct glance the most precious of sights.
דְּתָאנָא בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁגַּח בְּעָלְמָא, וְחָמָא דְּמִתְכַּשְׁרָן עוֹבָדֵיהוֹן דִּבְנִי נָשָׁא לְתַתָּא, אִתְגַּלְּיָיא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא בִּזְעֵיר אַנְפִּין, וּמִסְתַּכְּלָן כָּל אִינּוּן אַנְפִּין בְּאַנְפִּין סְתִימִין, וּמִתְבָּרְכָן כֻּלְּהוּ. מַאי טַעְמָא מִתְבָּרְכָן. מִשּׁוּם דְּמִסְתַּכְּלִין אִלֵּין בְּאִלֵּין בְּאֹרַח מֵישָׁר, דְּלָא סָטוּ לִימִינָא ולִשְׂמָאלָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב יָשָׁר יֶחזוּ פָנֵימוֹ. וּמִתְבָּרְכָן כֻּלְּהוּ, וּמְשַׁקְיָין דָּא לְדָא, עַד דְּאִתְבָּרְכָן כֻּלְּהוּ עָלְמַיָּא. וּמִשְׁתַּכְחֵי כֻּלְּהוּ עָלְמִין כְּחַד, וּכְדֵין אִתְקְרֵי (זכריה יד) יְיָ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. For so we have learnt, that when the Holy One, blessed be He, looks upon the works of men and sees that they are good, then the Ancient Holy One is revealed in the Small of Countenance, and all the countenance of the latter beholds the hidden countenance and is wholly blessed, since they look at one another directly without turning to the right or left, and they water one another until all worlds are blessed and all become one, so that ‘the Lord is one and his name is one’.
וכַד חוֹבֵי עָלְמָא סְגִיאוּ, אַסְתִּים עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וְלָא מַשְׁגִּחִין אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, וּכְדֵין דִּינִין מִתְעָרֵי בְּעָלְמָא, וְכוֹרְסָוָון רְמִיוּ, וְעַתִּיק יוֹמִין אַסְתִּים, וְלָא אִתְגַּלְּיָיא. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (דניאל ז׳:ט׳) חָזֵה הֲוִית עַד דִּי כוֹרְסָוָון רְמִיוּ וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִיב. עַד דִּי כוֹרְסָוָון רְמִיוּ, דְּאִינּוּן כִּתְרִין עִלָּאִין, דִּמְשַׁקְיָין לְכֻלְּהוּ אָחֳרָנִין, לְאוּקוּמֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ. וּמַאן אִינּוּן. אֲבָהָן. וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִיב, וְלָא אִתְגַּלְּיָיא. וּכְדֵין מְהַפְּכִין חַיָּיבֵי עָלְמָא רַחֲמֵי לְדִינָא. But when sin is rife in the world, the Ancient Holy One is hidden and they do not look at one another face to face, and punishment is let loose on the world and the thrones are cast down and the Ancient of Days is hidden and does not appear, so that sinners turn mercy into judgement.