Chapter 54
Chapter 54 somebodyVayikra 54:369-374 (Chapter 54) (Vayikra) (Zohar)
Vayikra 54:369-374 (Chapter 54) (Vayikra) (Zohar) somebodyאָמְרוּ רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסִי, וַדַּאי אוֹרְחָא תַּקִינָא קָמָן, עָאלוּ לִמְעַרְתָּא וְדַמְכוּ. בְּפַלְגּוּ לֵילְיָא, שַׁמְעוּ קָל חֵיוָתָא בְּמַדְבְּרָא דְּנַהֲמֵי. אַתְּעָרוּ. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, הָא עִידָּן הוּא לְסַיְּיעָא לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהִיא מְשָׁבַּחַת לְמַלְכָּא. אָמְרוּ, כָּל חַד וְחַד לֵימָא מִלָּה מִמַּה דְּשָׁמַע וְיָדַע בְּאוֹרַיְיתָא, יָתְבוּ כֻּלְּהוּ. Said R. Hiya and R. Jose: ‘Verily, our way is made straight before us.’ So they went into the cave and slept. At midnight they heard the cries of wild animals in the wilderness, so they got up. Said R. Hiya: ‘It is time to assist the Community of Israel in praising the King. Let each of us say something which he has learnt of the Torah. So they all sat down
פָּתַח רִבִּי חִיָּיא ואָמַר, (תהילים כ״ב:א׳) לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד. מַאן אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר. דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. דְּאִקְרֵי (משלי ה׳:י״ט) אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן. וְכִי אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, וְלָא כָּל יוֹמָא. אֶלָּא, אַיֶּלֶת: מֵהַהוּא אֲתַר, דְּאִקְרֵי אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן. וְהִיא אַתְיָא מֵהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי שַׁחַר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (הושע ו׳:ג׳) כַּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ, וְדָוִד מַלְכָּא עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קָאָמַר דָּא, דְהָא לֹא אֲמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דָּא (ס"א דאקרי אילת אהבים ויעלת חן והיא אתייא מההוא אתר דאקרי שחר כמה דאת אמר כשחר נכון מוצאו ודוד מלכא על כנסת ישראל קאמר דא) מַשְׁמַע דִּכְתִּיב עַל אַיְּלֶת הַשַּׁחַר. and R. Hiya commenced with the text, “For the Chief Musician, set to Ayeleth Hashahar, a psalm of David” (Ps. 22, 1). ‘ “Ayeleth Hashahar (lit. hind of the morning)” ‘, he said, ‘is the Community of Israel, who is called “a loving hind and a pleasant doe” (Prov. 5, 19). Is she then a hind of the morning only and not of all the day? What it means, however, is a hind from that place which is called ” dawn”, of which it says, “his going forth is as sure as the morning” (Hos. 6, 3).
תָּא חֲזִי, בְּשַׁעֲתָא דְּרָמַשׁ לֵילְיָא, פִּתְחִין סְתִימִין דְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי מִשְׁתַּכְּחֵי (ס"א משתככי). וְכָל אִינּוּן רְחִיקִין, מִתְעָרִין וְאַזְלִין וְשָׁטָאן כָּל עָלְמָא, וּמְהַדְּרִין עַל גּוּפֵי בְּנִי נָשָׁא, וְסַחֲרֵי לְאַתְרַיְיהוּ וּלְעַרְסַיְיהוּ. וְחָמָאן דִּיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וּמִסְתָּפֵי. דְּהָא אִתָּקָפוּ בְּעַרְסַיְיהוּ בְּמִלֵי דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. וּבְנֵי נָשָׁא, נִשְׁמָתְהוֹן סַלְּקִין כָּל חַד וְחַד כִּדְחֲזֵי לֵיהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּנִשְׁמָתְהוֹן סַלְּקִין לְעֵילָּא, וְלָא מִתְעַכְּבֵי בַּאֲתַר אָחֳרָא דְּלָא אִצְטְרִיךְ. See now. When night falls, the doors of the upper world are closed, and those below fall to rest, and the distant ones (demons) awake and fly about and flit around the bodies of men, but if they see the likeness of the Holy King they are afraid, if men on their beds have thought about the Holy King. The souls of men ascend each according to its desert, as explained elsewhere.
כַּד אִתְפְּלַג לֵילְיָא, כָּרוֹזָא קָאִים וְכָרִיז, וּפִתְחִין פְּתִיחוּ. כְּדֵין רוּחָא חַד דִּסְטָר צָפוֹן אִתְּעַר, וְאָקִישׁ בְּכִנוֹר דְּדָוִד, וּמְנַגֵּן מֵאֵלָיו. וְשַׁבְּחַת לְמַלְכָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּצַדִּיקַיָּיא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן. At midnight a herald gives order and the gates are opened. Then a wind arises from the north and strikes the harp of David, which then plays of itself and praises the King, and the Holy One, blessed be He, has joyous communion with the righteous in the Garden of Eden.
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּאִתְּעַר בְּהַהוּא זִמְנָא וְאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל מַאן דְּקָאִים בְּהַהוּא זִמְנָא וְאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, אִקְרֵי חַבְרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל. וְלא עוֹד, אֶלָּא דְּאִלֵּין אִקְרוּן אַחִים וְרֵעִים לֵיהּ. דִּכְתִּיב, (תהילים קכ״ב:ח׳) לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. וְאִקְרוּן חֲבֵרִים בַּהֲדֵי מַלְאֲכִין עִלָּאִין, וּמַשִׁרְיָין עִלָּאִין, דִּכְתִּיב, (שיר השירים ח׳:י״ג) חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ. Happy the lot of those who then rise from their beds to study the Torah! When the morning comes, the gates of the south are opened and healing goes forth to the world, and the east wind awakens and mercy prevails, and all the stars which are under the rule of that “morning” break out into song and praise the most high King, as it says, “when the morning stars sang together”.
כַּד אָתֵי יְמָמָא, כָּרוֹזָא קָאִים וְכָרִיז, וּפַתְחִין דִּסְטָר דָּרוֹמָא אִתְפְּתָחוּ. וּמִתְעַרִין כֹּכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּפִתְחִין דְּרַחֲמִין אִתְפְּתָחוּ. וּמַלְכָּא יְתִיב וְקַבִּיל תּוּשְׁבְּחָן. כְּדֵין כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נַטְלָא לְאִינּוּן מִלִּין וְסַלְּקָא. וְכָל אִינּוּן חֲבֵרִים אֲחִידָן בְּגַדְפָּהָא, וּמִלַּיְיהוּ אַתְיָין וְשַׁרְיָין בְּחֵיקָא דְּמַלְכָּא. כְּדֵין פָּקִיד מַלְכָּא, לְמִכְתַּב כָּל אִינּוּן מִלִּין. When the morning comes, a herald stands forth and proclaims, and the gates of the South open, and the stars and constellations stir, and the gates of mercy open, and the King sits and receives praises. Then the Community of Israel takes these words and ascends, and all those companions cling to her wings, and their words come and rest in the King’s bosom. Then the King commands all these words to be written down.
וּבְסִפְרָא כְּתִיבוּ כָּל אִינּוּן בְּנֵי הֵיכָלֵיהּ, וְחוּטָא דְּחֶסֶד אִתְמְשַׁךְ עָלַיְיהוּ, דְּמֵהַהוּא חוּטָא אִתְעֲטָּר בַּר נָשׁ בְּעִטְרָא דְּמַלְכָּא, וּמִנֵּיהּ דַּחֲלִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, הוּא עָאל בְּכָל תַּרְעֵי מַלְכָּא, וְלֵית מַאן דְּיִמְחֵי בִּידוֹי. וַאֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דְּמָארֵיהוֹן דְּדִינָא קַיְימִין לְמֵידָן עָלְמָא, לָא דַּיְינִין עָלֵיהּ דִּינָא. בְּגִין דְּהָא אִתְרְשִׁים בִּרְשִׁימוּ דְּמַלְכָּא, דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָא דְּאִיהוּ מֵהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, וּבְגִין דָּא לָא דַּיְינִין עָלֵיהּ דִּינָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל שֶׁכֵּן בְּזִמְנָא דְּמַלְכָּא תָּאִיב עַל מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. And in the book are written all those of his palace, and a thread of grace is woven round them, which is the crown of the King, causing all beings above and below to be afraid of them, so that they enter without let or hindrance into all the gates of the King. And even when the executioners of judgement arise to punish the world, they do not touch such a one, because he bears the stamp of the King, which proclaims him to come from the palace of the King. Happy the lot of the righteous who study the Torah, especially at the time when the King longs for the words of the Torah!
תָּא חֲזֵי, רָזָא דְּמִלָּה, לָא קַיְּימָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קָמֵי מַלְכָּא אֶלָּא בְּאוֹרַיְיתָא. וְכָל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא אִשְׁתְּדָלוּ בְּאוֹרַיְיתָא. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שָׁרָאת עִמְּהוֹן. כַּד אִתְבְּטָלוּ מִמִּלֵּי אוֹרַיְיתָא, לָא יַכְלָא לְקַיְּימָא עִמְּהוֹן שַׁעֲתָא חֲדָא. בְּגִינֵי כַּךְ, בְּשַׁעֲתָא דִּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל אַתְּעָרַת לְגַבֵּי מַלְכָּא בְּאוֹרַיְיתָא, אִתְתָּקִיף חֵילָהָא, וּמַלְכָּא קַדִּישָׁא חַדֵּי לְקַבְּלָא לָהּ. The secret of the matter is that the Community of Israel does not come into the King’s presence save with the Torah. So as long as Israel in their own land studied the Torah the Community of Israel abode with them, but when they neglected the Torah she could not stay with them an instant. So when she presented herself to the King with the Torah she was full of strength and confidence and the Holy King rejoiced to meet her,
וכָל זִמְנָא דִּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל אָתַת לְקָמֵי מַלְכָּא, וְאוֹרַיְיתָא לָא אִשְׁתְּכַחַת עִמָּהּ, כִּבְיָכוֹל תָּשַׁשׁ חֵילָהָא. וַוי לְאִינּוּן דִּמְחַלְּשִׁין חֵילָא דִּלְעֵילָּא, בְּגִינֵי כַּךְ, זַכָּאִין אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְכָּל שֶׁכֵּן בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתַּתְּפָא בָּהּ בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָארִי עָלֵיהּ, (ישעיהו מ״ט:ג׳) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. but when she came without the Torah, then, as it were, her strength was enfeebled. Woe to those who cause weakness above, and happy those who study the Torah, especially at the time when it is needful to associate with it the Community of Israel. Of such a one God says, “Thou art my servant, Israel, in whom I will be glorified” (Isa. 49, 3).