רִבִּי חִיָּיא אָמַר, אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה, דָּא אֶשּׁוֹ דְּיִצְחָק. דִּכְתִּיב, (בראשית כ״ב:ז׳) הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְהַיְינוּ אֵשׁ תָּמִיד, דְּקַיְּימָא תָּדִיר. וְהָעֵצִים, אִלֵּין עֵצִים דְּאַבְרָהָם, דִּכְתִּיב וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר. ¹The first 11 lines of the Hebrew text do not appear in our translation.FIRE SHALL BE KEPT BURNING UPON THE ALTAR CONTINUALLY; IT SHALL NOT GO OUT. R. Hiya said: This fire is the fire of Isaac, who said (at the time of the binding), “Behold the fire and the wood” (Gen. 22, 7), which perpetually exists.

תְּנָן, מֵאֶשָּׁא דְּיִצְחָק נָגִיד וּמָטֵי לְהַאי מִזְבֵּחַ, וְנָפִיק גּוּמְרָא חַד לִסְטַר מִזְרָח, וְגוּמְרָא חַד לִסְטַר מַעֲרָב, וְגוּמְרָא חַד לִסְטַר צָפוֹן, וְגוּמְרָא חַד לִסְטַר דָּרוֹם, לְד' זָוְויָּין דְּמַדְבְּחָא, וְכַהֲנָא אַסְחַר לָהּ לְד' זָוְויָּין. We have learnt that from the fire of Isaac there issue forth to the altar certain coals, one to the east side, one to the west side, one to the north side, and one to the south side.

בְּמַדְבְּחָא (ס"א במזרח) אִית כֶּבֶשׁ חַד, בְּדַרְגִּין יְדִיעָן. וְדַרְגָּא תַּתָּאָה, מָטֵי וְנָחִית לִתְהוֹמָא עִלָּאָה, מִגּוֹ שִׁית חַד. וּבְשַׁעֲתָא דְּאִינּוּן גּוּמְרִין מָטוּ לְד' זָוְויָּין, חַד זִיקָא אִתְּעַר וְנָחִית לְהַהוּא תְּהוֹמָא עִלָּאָה. Now there is on the altar a footway with a certain number of steps, and the lowest step reaches to the abyss which is the highest of six, and when the coals mentioned above reach the four corners of the altar a spark shoots forth and descends to that highest abyss.

וּבְהַהוּא אֲתַר, אִית חַיָּילִין חַיָּילִין דְּאָמְרֵי קָדוֹשׁ, בְּקָל רַב עִלָּאָה. וּמִסִּטְרָא אָחֳרָא אַמְרֵי קָדוֹשׁ, בְּקָל נְעִימוּתָא עִלָּאָה. וּמִסִּטְרָא אָחֳרָא, חַיָּילִין אָחֳרָנִין דְּאָמְרֵי קָדוֹשׁ. וְכֵן לְד' זַוְויָין. שִׁית מְאָה אֶלֶף רִבְּוָון חַיָּילִין בְּכָל זָוְויָּיא אִשְׁתְּכַח, וְעָלַיְיהוּ חַד מְמָנָא, וְכֻלְּהוּ מִתְלַבְּשֵׁי אֵפוֹדָא, וְקַיְימֵי לְסַדְּרָא פּוּלְחָנָא דְּמַדְבְּחָא לָקֳבֵל תַּתָּאֵי. In that place there are numerous hosts who proclaim “holy” with a loud voice, and on another side they say “holy” with a soft and wondrous voice, and on another side there are yet other hosts which say “holy”. There ar e six hundred thousand myriads in each corner, all under one commander, and all clad in an ephod, who are there to carry out the service of the altar in correspondence with those on earth.

בַּאֲתַר אָחֳרָא מִשְׁתַּכְּחֵי גַּלְגַּלֵּי יַמָּא דְּנַהֲמִין, וְנַחְתִּין בְּדַרְגִּין יְדִיעָן, וְתַמָּן חַיָּילִין אַמְרִין בְּקָל נְעִימוּתָא, (יחזקאל ג׳:י״ב) בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ' מִמְּקוֹמוֹ. וְכֻלְּהוּ מְשַׁבְּחֵי בְּשִׁירָתָא, וְלָא מִשְׁתַּכְכֵי בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא, וְכֻלְּהוּ מְסַדְּרֵי שְׁבָחָא בְּקָל נְעִימוּתָא. In another place the waves of the sea roar and descend a certain number of degrees, and there other hosts proclaim with the voice of song: “Blessed be the glory of the Lord from his place” (Ezek. 3, 12). Their song of praise is not stilled day or night, and all make melody.

בַּאֲתַר אָחֳרָא, מִשְׁתַּכְּחֵי חַיָּילִין חַיָּילִין, קַיְימִין בִּדְחִילוּ בְּזִיעַ בְּרֶתֶת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (יחזקאל א) וְנֹגַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם. (וגבה להם ויראה להם). וְכֻלְּהוּ מִסְתַּכְּלֵי לְגַבֵּי הַהוּא מַדְבְּחָא דִּלְעֵילָּא. In another place are hosts who stand in fear and trembling. All look towards that supernal altar.

וּבְשַׁעֲתָא דְּמָטֵי אֶשָּׁא דְּיִצְחָק עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, כַּמָה זִיקִין סַלְּקִין וְנַחְתִּין לְכָל עִיבָר, וּמִתְלַהֲטִין מִנַּיְיהוּ, כַּמָה תַּקִּיפִין מָארֵי דְּחֵילָא, גִּיבָּרִין דְּעָלְמָא. וְאִלְמָלֵא דְּכַהֲנָא קָאִים עַל מַדְבְּחָא, וּמְסַדֵּר אָעִין, לָא יָכִיל עָלְמָא לְמֵיקָם קָמַיְיהוּ. מֵאִלֵּין גּוּמְרִין וְזִיקִין דְּנָפְקִין, מִתְלַהֲטָן גַּבֵּיהוֹן דְּאִינּוּן חֵיוָון, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בּוֹעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים. When the fire of Isaac reaches the altar sparks fly about on every side, and from them many mighty beings are set aflame. And did not the priest stand by the altar and lay in order the wood, the world could not stand before them. From the sparks which issue the backs of those “living creatures” are set aflame (Ezek. 1, 13).

מִסִּטְרָא דִּימִינָא דְּאִינּוּן חֵיוָון, אִתְּעַר רוּחָא חֲדָא מִלְּעֵילָּא, נָשִׁיב וְיָתִיב בְּהַהוּא אֶשָּׁא, וּמִתְלַהֲטָא וּמִתְבַּסְּמָא, וְלָהִיט, וְשָׁכִיךְ בְּזִיוָוא יַקִּירָא, וְנָהִיר לְכַמָּה חַיָּילִין דְּקַיְימִין בְּסִטְרָא דִּימִינָא. מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, אִתְּעַר רוּחָא אָחֳרָא תַּקִּיפָא, מַתְבָּר טִנָרִין, וְנָשִׁיב (ס"א ויתיב) בְּהַהוּא אֶשָּׁא, וְאִתְתְּקַף וְאִתְגַּבָּר. כְּדֵין אִתְלְבַּשׁ מִנֵּיהּ הַהוּא רוּחָא דְּמִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, וְנָהִיר (ס"א ולהיט) לְכַמָּה חַיָּילִין דְּקַיְימִין לְהַהוּא סְטַר. וְכֵן לְאַרְבַּע סִטְרִין, לְד' מַשִׁרְיָין. וְכֻלְּהוּ מִתְבַּסְּמָן בְּשַׁעֲתָא דְּכַהֲנָא סָלִיק עַל מַדְבְּחָא. On the right side of those “living creatures” a certain wind stirs from above which blows upon that fire, so that it settles down with a steady flame and gives light to the hosts standing on the right side. Then on the left side rises a strong wind breaking the rocks which blows upon that fire and makes it burn fiercely, till it gives light to the hosts on that side. And so on all four sides for the four camps. But all are appeased when the priest goes up to the altar.’