(ויקרא ט׳:א׳) וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי וְגוֹ'. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, (איוב ל״ח:ז׳) בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹּקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לוֹן אוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא, חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא, חֶדְוָותָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאַטְיָילוּתָא דִּילֵיהּ, דִּכְתִּיב, (משלי ח׳:ל׳) וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם. וְאוֹרַיְיתָא כֹּלָּא, חַד שְׁמָא קַדִּישָׁא אִיהִי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבְאוֹרַיְיתָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא דִּכְתִּיב, (משלי ח׳:ל׳) וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָּא אוּמָן. AND IT CAME TO PASS ON THE EIGHTH DAY. R. Isaac said: ‘Happy are Israel in that God has given them a holy Law which is the universal delight, the joy of the Holy One, blessed be He, and His recreation, as it is written, “and I was daily his delight” (Prov. 8, 30). The Torah is all one name of the Holy One, blessed be He. By the Torah was the world created, as it is written, “And I was an artificer with him” (Ibid.).

וּבְאוֹרַיְיתָא אִתְבְּרֵי בַּר נָשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית א׳:כ״ו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאוֹרַיְיתָא, בָּעֵינָא לְמִבְרֵי אָדָם. אָמְרָה קַמֵּיהּ, הַאי בַּר נָשׁ זַמִּין לְמֶחֱטֵי וּלְאַרְגְזָא קַמָּךְ, אִי לָא תַּאֲרִיךְ רוּגְזָךְ עָלֵיהּ, הֵיךְ יְקוּם בְּעָלְמָא. אָמַר לָהּ, אֲנָא וְאַתְּ נוֹקִים לֵיהּ בְּעָלְמָא, דְּהָא לָאו לְמַגָּנָא אִתְקָרֵינָא אֶרֶךְ אַפַּיִם. (ס"א דהא כל זמנא דישתדלון באורייתא מתקיימי בעלמא) By the Torah, too, was man created, as it is written, “And God said, Let us make man” (Gen. 1, 26). Said the Holy One, blessed be He, to the Torah: “I desire to create man.” She replied: “This man is destined to sin and to provoke Thee unless Thou art long-suffering with him; how, then, shall he endure?” To which God replied: “I and thou shall maintain him, for not for nothing am I called ‘long-suffering’.”

רִבִּי חִיָּיא אָמַר, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אוּקְמוּהָ לֵיהּ לְבַּר נָשׁ בְּעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵינוּ. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר מֵהָכָא, (קהלת ב׳:י״ב) אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ, עָשׂוּהוּ וַדַּאי. וְדָא הוּא צֶלֶם וּדְמוּת, צֶלֶם: בִּדְכוּרָא. דְּמוּת: בְּנוּקְבָּא וְעַל דָּא שֵׁירוּתָא דְּאוֹרַיְיתָא ב', וְאוֹקְמוּהָ. R. Hiya said that the Oral and the Written Law together preserve mankind, as it is written: “Let us make man in our image, according to our likeness”-“image” having reference to the Masculine and “likeness” to the Feminine; and for this reason the Torah commences with the letter Beth (=2), as already explained.

רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, ב' תְּרֵין גַּגִין, וְחַד דְּאָחִיד לוֹן. מַאי קָא מַיְירֵי. אֶלָּא חַד לִשְּׁמַיָּא וְחַד לְאַרְעָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָחִיד וְקַבִּיל לוֹן. R. Judah said: ‘The beth has two parallel lines and a third joining them. What do these signify? One for heaven, one for earth, and one for the Holy One, blessed be He, who unites and receives them.’

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, ג' נְהוֹרִין (צדדים אלין) אִינּוּן עִלָּאִין קַדִּישִׁין, דַּאֲחִידָן כַּחֲדָא, וְאִינּוּן כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְאִלֵּין פָּתְחִין פִּתְחָא לְכֹלָּא. פָּתְחִין פִּתְחָא לִמְהֵימְנוּתָא, וְאִלֵּין בֵּיתָא דְּכֹלָּא. וְעַל דָּא בַּיִת אִקְרוּ, דְּאִלֵּין אִינּוּן בֵּיתָא. וּבְגִין כָּךְ שֵׁירוּתָא דְּאוֹרַיְיתָא ב'. דְּהָא הִיא אוֹרַיְיתָא (ס"א אביה הוי אסוותא) הֲוִי וְאַסְוָותָא דְּעָלְמָא. R. Eleazar said: ‘These represent three supernal and closely connected holy lights in which the whole Torah is comprised, and which provide the introduction to faith. Therefore to study the Torah is like studying the Holy Name, as we have said, that the Torah is all one holy supernal name.

וּבְגִין כָּךְ, מַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, כְּאִלּוּ אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. וְהָא אִתְּמַר, דְּאוֹרַיְיתָא כֹּלָּא, חַד שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה אִיהִי. וּבְגִין דְּאִיהִי שְׁמָא קַדִּישָׁא, פַּתְחָא בְּבֵית, דְּאִיהִי כְּלָלָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בִּתְלַת קִשְׁרֵי מְהֵימְנוּתָא. Therefore it commences with the letter beth, which symbolizes the holy name with three bonds of faith.

תָּא חֲזֵי, כָּל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, מִתְדַּבְּקִין בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִתְעַטְּרֵי בְּעִטְרֵי דְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְרְחִימוּ לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹשִׁיט לוֹן יְמִינֵיהּ (ס"א וקודשא בריך הוא ארשים לון) כָּל שֶׁכֵּן אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא נָמֵי בְּלֵילְיָא. וְהָא אוּקְמוּהָ, דְּאִינּוּן מִשְׁתַּתְּפֵי בִּשְׁכִינְתָּא (נ"א בכנסת ישראל) וְאִתְחַבָּרוּ כַּחֲדָא. וְכַד אָתֵי צַפְרָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְעַטֵּר לְהוּ, בְּחַד חוּטָא דְּחֶסֶד, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בֵּין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. All those who study the Torah cleave to the Holy One, blessed be He, and are crowned with the crowns of the Torah and beloved above and below, and God stretches out to them His right hand; and all the more to those who study at night, who, as we have stated, are associated with the Shekinah and joined with her. When morning comes the Holy One, blessed be He, winds round them a thread of grace to distinguish between the higher and the lower ranks,

וְכָל אִינּוּן כֹּכְבֵי צַפְרָא, בְּשַׁעֲתָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְכָל אִינּוּן דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, אָתָאן לְאִתְחֲזָאָה קָמֵי מַלְכָּא, כֻּלְּהוּ מְזַמְּרֵי כַּחֲדָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹּקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. מַאי וַיָּרִיעוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו כ״ד:י״ט) רוֹעָה הִתְרוֹעֲעָה הָאָרֶץ. דְּאִינּוּן דִּינִין מִתַּבְּרִין, וְאַתְּבָּרוּ כֻּלְּהוּ מִקַּמֵּי בֹּקֶר, כַּד אִתְּעַר בֹּקֶר בְּעָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית כד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר. וְעַל דָּא וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. and all the stars of the morning, what time the Community of Israel and those who study the Torah come to appear before the King, break forth into song together, as it is written, “When the morning stars sing together and the sons of God shout for joy” (Job 38, 7).’

רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, ב' תְּרֵין גַּגִין, וְחַד דְּאָחִיד לוֹן. מַאי קָא מַיְירֵי. אֶלָּא חַד לִשְּׁמַיָּא וְחַד לְאַרְעָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָחִיד וְקַבִּיל לוֹן. R. Judah said: ‘The beth has two parallel lines and a third joining them. What do these signify? One for heaven, one for earth, and one for the Holy One, blessed be He, who unites and receives them.’

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, ג' נְהוֹרִין (צדדים אלין) אִינּוּן עִלָּאִין קַדִּישִׁין, דַּאֲחִידָן כַּחֲדָא, וְאִינּוּן כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְאִלֵּין פָּתְחִין פִּתְחָא לְכֹלָּא. פָּתְחִין פִּתְחָא לִמְהֵימְנוּתָא, וְאִלֵּין בֵּיתָא דְּכֹלָּא. וְעַל דָּא בַּיִת אִקְרוּ, דְּאִלֵּין אִינּוּן בֵּיתָא. וּבְגִין כָּךְ שֵׁירוּתָא דְּאוֹרַיְיתָא ב'. דְּהָא הִיא אוֹרַיְיתָא (ס"א אביה הוי אסוותא) הֲוִי וְאַסְוָותָא דְּעָלְמָא. R. Eleazar said: ‘These represent three supernal and closely connected holy lights in which the whole Torah is comprised, and which provide the introduction to faith. Therefore to study the Torah is like studying the Holy Name, as we have said, that the Torah is all one holy supernal name.

וּבְגִין כָּךְ, מַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, כְּאִלּוּ אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. וְהָא אִתְּמַר, דְּאוֹרַיְיתָא כֹּלָּא, חַד שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה אִיהִי. וּבְגִין דְּאִיהִי שְׁמָא קַדִּישָׁא, פַּתְחָא בְּבֵית, דְּאִיהִי כְּלָלָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בִּתְלַת קִשְׁרֵי מְהֵימְנוּתָא. Therefore it commences with the letter beth, which symbolizes the holy name with three bonds of faith.

תָּא חֲזֵי, כָּל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, מִתְדַּבְּקִין בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִתְעַטְּרֵי בְּעִטְרֵי דְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְרְחִימוּ לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹשִׁיט לוֹן יְמִינֵיהּ (ס"א וקודשא בריך הוא ארשים לון) כָּל שֶׁכֵּן אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא נָמֵי בְּלֵילְיָא. וְהָא אוּקְמוּהָ, דְּאִינּוּן מִשְׁתַּתְּפֵי בִּשְׁכִינְתָּא (נ"א בכנסת ישראל) וְאִתְחַבָּרוּ כַּחֲדָא. וְכַד אָתֵי צַפְרָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְעַטֵּר לְהוּ, בְּחַד חוּטָא דְּחֶסֶד, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בֵּין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. All those who study the Torah cleave to the Holy One, blessed be He, and are crowned with the crowns of the Torah and beloved above and below, and God stretches out to them His right hand; and all the more to those who study at night, who, as we have stated, are associated with the Shekinah and joined with her. When morning comes the Holy One, blessed be He, winds round them a thread of grace to distinguish between the higher and the lower ranks,

וְכָל אִינּוּן כֹּכְבֵי צַפְרָא, בְּשַׁעֲתָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְכָל אִינּוּן דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, אָתָאן לְאִתְחֲזָאָה קָמֵי מַלְכָּא, כֻּלְּהוּ מְזַמְּרֵי כַּחֲדָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹּקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. מַאי וַיָּרִיעוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו כ״ד:י״ט) רוֹעָה הִתְרוֹעֲעָה הָאָרֶץ. דְּאִינּוּן דִּינִין מִתַּבְּרִין, וְאַתְּבָּרוּ כֻּלְּהוּ מִקַּמֵּי בֹּקֶר, כַּד אִתְּעַר בֹּקֶר בְּעָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית כד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר. וְעַל דָּא וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. and all the stars of the morning, what time the Community of Israel and those who study the Torah come to appear before the King, break forth into song together, as it is written, “When the morning stars sing together and the sons of God shout for joy” (Job 38, 7).’

רִבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה אָזִיל בְּאוֹרְחָא, אַשְׁכָּחֵיהּ לְרִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר דְּהֲוָה אָתֵי, גָּעָא חֲמָרֵיהּ. אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, וַדַּאי בְּטַקוּלָא (נ"א בקלא) דְּחֶדְוְותָא דַּחֲמָרָא, חֲמֵינָא (חמית) אַנְפִּין חַדְתִּין יִשְׁתַּכְּחוּן הָכָא, כֵּיוָן דְּנָפַק מִבָּתַר עַנְפּוֹי דְּטוּרָא, חָמָא לֵיהּ לְרִבִּי אֶלְעָזָר דְּהֲוָה אָתֵי, אָמַר וַדַּאי טַקוּלָא (נ"א קלא) דְּחֶדְוְותָא אִשְׁתְּלִים. נָחַת רִבִּי אֶלְעָזָר לְגַבֵּיהּ, וְנָשִׁיק לֵיהּ, אָמַר לֵיהּ אִי טוּפְסָא דְּאָרְחָא, חַד לְגַבָּךְ, נֵזִיל וְנִתְחַבֵּר כַּחֲדָא. וְאִי לָאו טוֹל אָרְחָךְ וְזִיל. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי לָקֳבְלָךְ אֲזִילְנָא, כֵּיוָן דְּאַשְׁכַּחְנָא לָךְ, אֵיזִיל אֲבַתְרָךְ וְנִתְחַבָּר כַּחֲדָא. R. Eleazar was once travelling along a road on which R. Phineas ben Yair happened to be coming towards him. The ass on which R. Phineas was riding whinnied, and he said: ‘Verily, from the note of gladness in the ass’s voice, I see that I shall meet someone here.’ When he emerged from under the brow of the hill he saw R. Eleazar approaching, and said: ‘Assuredly, the omen of the ass’s voice has been fulfilled.’ R. Eleazar then came up to him and kissed him. He said to him: ‘If you have the same destination as I have, let us join company, and if not, go your way.’ He replied: ‘Indeed, I was going to look for you, and since I have found you I will follow you and we can keep company.’

פָּתַח רִבִּי פִּנְחָס וְאָמַר, (תהילים קכ״ח:ה׳) יְבָרֶכְךָ יְיָ' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב וְגוֹ'. יְבָרֶכְךָ יְיָ' מִצִיּוֹן, מַאי טַעְמָא מִצִּיּוֹן. בְּגִין דְּהָא מִתַמָּן שָׁרָאן בִּרְכָאן לְאִשְׁתַּתְּפָא (ס"א לאשתכחא). הֲדָא הוּא דִכְתִיב כִּי שָׁם צִוָּה יְיָ' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם. וּבְגִין כָּךְ יְבָרֶכְךָ יְיָ' מִצִיּוֹן דְּהָא מִתַּמָּן נַפְקֵי בִּרְכָאן לְכֹלָּא. וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלַם, דִּבְגִינֵי צִיּוֹן יְרוּשָׁלַם אִתְבָּרְכָא, דְּכֵיוָן דְּצִיּוֹן אִתְמְלֵי בִּרְכָאן, כְּדֵין יְרוּשָׁלַם אִתְבָּרְכָא, וְאִשְׁתְּכָחוּ בָּהּ רַחֲמִים. וְכַד יְרוּשָׁלַם אִתְבָּרְכָא, כָּל עַמָּא אִתְבָּרְכָא. R. Phineas then began a discourse on the verse: “The Lord shall bless thee out of Zion, and thou shalt see the good of Jerusalem” etc. (Ps. 128, 5). ‘Why’, he said, “from Zion “? Because there blessings repose, as it is written, “For there the Lord commanded the blessing, even life for evermore” (Ps. 133, 3). And for the sake of Zion Jerusalem is blessed and visited with mercy, and when Jerusalem is blessed all the people are blessed.

כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, דְּלָא יִתְחֲזֵי קֶשֶׁת בְּיוֹמָךְ, כְּמָה לְאָבוּךְ. וְעַל דָּא וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלַם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ, דַּחֲלֵי חַטָּאָה, חֲסִידִין, קַדִּישִׁין, כְּדֵין שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. מַאי שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא, כְּמַאן דְּאָמַר שְׁלָמָא עַל רֵישֵׁיהּ דְּמַלְכָּא, דְּלָא יֶחְסַר כֹּלָּא. כַּךְ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, בְּזִמְנָא דְּצַדִּיקַיָּיא יִשְׁתַּכְּחוּן בְּעָלְמָא. The words “all the days of thy life” mean that the rainbow shall not be seen in thy days any more than in the days of thy father.l “And see thy children to thy children”, god-fearing, saintly and holy. “Peace upon Israel¹The appearance of the rainbow was supposed to indicate a lack of virtue in the generation. Cf. Zohar, Gen. 225a.“: as who should say. “Peace upon the head of the king that he may lack nothing.” So there is peace upon Israel when righteous men are in the world.’

עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, מָטָא עִדָּן צְלוֹתָא, נַחְתּוּ וְצַלּוּ. עַד דַּהֲווֹ מְצָלֵי, קַפְטָר חַד חִוְיָא בְּרַגְלוֹי דְּחֲמָרָא, דְּרִבִּי פִּנְחָס. קִסְטָא (ס"א קפטא) וְגָעָא תְּרֵי זִמְנֵי. בָּתַר דְּסִיְּימוּ צְלוֹתָא, אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, וַדַּאי צַעֲרָא הוּא לִבְעִירָא דִּילִי, דְּהָא יוֹמָא דָּא אַקְדִּימְנָא, וַהֲוִינָא מַרְחִישׁ בְּאוֹרַיְיתָא, וְאַעְבַּר לִי בַּאֲתַר דְּלִכְלוּכָא שַׁרְיָא, וְהַשְׁתָּא מְצַעֲרֵי לָהּ. קָמוּ וְחָמוּ חַד חִוְיָא קָטִיר אֲרַגְלֵיהּ, אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, חִוְיָא חִוְיָא, זִיל וְאַתְחַר (ס"א ואסטר) קוּטְרָךְ, בְּקִטְפוּרָא דְּחוּרָא. אַדְּהָכִי אִתְנְשַׁר חִוְיָא, וְנָפַל קַפְסִירֵי קַפְסִירֵי. As they were going along the time for prayer arrived, so they dismounted and said their prayers. While they were praying a serpent wound itself round the legs of the ass of R. Phineas, which thereupon uttered two cries. When they had finished praying R. Phineas said: ‘I can understand my animal being in pain, because earlier in the day, while I was meditating on the Torah, it took me through some filth; hence now it is being hurt. ‘ As they stood up they saw a snake coiled round its legs, whereupon R. Phineas said: “Snake, go and wind yourself round your own hole.” At this the snake dissolved and fell into pieces.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וּמַה כָּל כַּךְ מְדַקְדֵק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּצַדִּיקַיָּיא. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְדַקְדֵק בְּהוּ בְּצַדִּיקַיָּיא, וְנָטִיר לוֹן, וּבָעָא לְאוֹסְפָא לוֹן קְדוּשָּׁה עַל קְדוּשָּׁתַיְיהוּ וְהַשְׁתָּא הַאי חֲמָרָא, עַל דְּלָא נָטַר קְדוּשָּׁתָא דִּילִי אִצְטָעַר. וְדָא חִוְיָא שְׁלִיחָא הַוְיָא, וְכַמָּה שְׁלוּחִין אִית לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבְכֻלְּהוּ עָבִיד שְׁלִיחוּתֵיהּ, וַאֲפִילּוּ בְּחַיוֹת בָּרָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא כ״ו:כ״ב) וְשָׁלַחְתִּי בָּכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם. וַאֲפִילּוּ בְּיַד גּוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים כ״ח:מ״ט) יִשָֹּׁא יְיָ' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ. Said R. Eleazar: ‘Is God so particular with the righteous?’ He replied: ‘Verily He is, and He takes note of all their errors, and desires to raise their holiness to a still higher level. This ass has been tormented because it did not guard my holiness, and this snake was a divine messenger. And how many agents has the Almighty, even beasts of the field and even idolaters, as it says, “The Lord shall bring a nation against thee from far, from the ends of the earth” (Deut. 28, 49).’

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וּבִידָא דְּיִשְׂרָאֵל עָבִיד שְׁלִיחוּתָא. אָמַר לֵיהּ, אִין. כְּגוֹן רָשָׁע בִּידָא דְּצַדִּיק. אֲבָל רָשָׁע בִּידָא דְּיִשְׂרָאֵל רָשָׁע אָחֳרָא, לָא עָבִיד בֵּיהּ שְׁלִיחוּתָא, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ לָא מְכַוְּון בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות כ״א:י״ג) וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ. וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה דַּיְיקָא, דְּלָא לְקַטָלָא לֵיהּ. דָּא, וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ, בְּגִין לְאַעְנְשָׁא לְתַרְוַויְּיהוּ. R. Eleazar asked: ‘Does God ever make an Israelite His agent?’ He replied: ‘Yes: that is, a pious Israelite to punish a wicked one, but not one wicked one to punish another, save when he does so accidentally, as it is written, “but God deliver him into his hand” (Ex. 21, 13), in order to punish both of them.’

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הֵיכִי עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שְׁלִיחוּתָא בִּידָא דְּהָנֵי, וּבִידָא דְּגוֹי. אָמַר לֵיהּ וְאָבוּךְ לָא קָאָמַר לָךְ. אָמַר לֵיהּ עַד לָא שָׁאִילְנָא. Said R. Eleazar: ‘How does God use such Israelites and idolaters as His agents?’ ‘Has not your father told you?’ said R. Phineas. ‘I have never yet asked him,’ he replied.

פָּתַח וְאָמַר, (איוב ל״ד:כ״ט) וְהוּא יַשְׁקִיט וּמִי יַרְשִׁיעַ וְגוֹ'. וְהוּא יַשְׁקִיט, בְּזִמְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב שְׁקִיטוּ וְשַׁלְוָה לְבַּר נָשׁ, מַאן הוּא רַשַּׁאי לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ, וּלְמֶעְבַּד לֵיהּ קַטֵיגוֹרְיָא. וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ. וּבְזִמְנָא דְּאִיהוּ אַסְתִּיר עֵינֵיהּ מִלְּאַשְׁגְּחָא עָלֵיהּ, מַאן הוּא דְּיִשְׁגַּח עָלֵיהּ, לְנַטְרָא לֵיהּ, וּלְמֶעְבַּד לֵיהּ נְטִירוּ. וְאוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּדָא, עַל גּוֹי, וְעַל אָדָם יַחַד. בֵּין לְעָלְמָא כֹּלָּא, בֵּין לְעַמָּא חַד, בֵּין לְחָד בִּלְחוֹדוֹי. R. Phineas thereupon began by quoting the verse: “When he giveth quietness who then can condemn?” etc. (Job 34, 29). ‘When God’, he said, ‘gives quietness and ease to a man, who is there that is authorized to injure and malign him? And when He withdraws His watchful providence from him, who can keep watch over him to protect him? And in this God’s ways are “unto a man or a nation alike”- the same for the world or for a people or for an individual.

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דִּבְנֵי נָשָׁא מִתְכַּשְּׁרָן עוֹבָדִין לְתַתָּא, אִתְּעַר לְגַבַּיְיהוּ לְעֵילָּא יְמִינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כְּדֵין מִתְעָרִין כַּמָה רְחִימִין, כַּמָה נְטוּרֵי עָלְמָא, כַּמָה נְטוּרֵי דְּבַר נָשׁ, מִימִינָא וּמִשְּׂמָאלָא. וּכְדֵין אִתְכַּפְיָא שְׂמָאלָא, וְלָא יַכְלָא לְשַׁלְּטָאָה. וּבְזִמְנָא דִּבְנֵי אֱנָשָׁא לָא מִתְכַּשְּׁרָן עוֹבָדִין לְתַתָּא, שְׂמָאלָא אִתְּעַר, וְכָל אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, כֻּלְּהוּ אִתְּעֲרוּ, וְכֻלְּהוּ אִתְעָבִידוּ שְׁלוּחִין לְאַבְאָשָׁא לְגַבַּיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא. דְּהָא אִינּוּן דְּעָבְרוּ עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין בְּאַנְפַּיְיהוּ, וְאִשְׁתְּמוֹדְעָן לְגַבֵּי אִינּוּן דְּמִתְּעֲרֵי מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. For when men’s actions are virtuous on earth, then the Right Hand of the Holy One, blessed be He, is active for them above, and many friends and protectors come forward on their behalf above on the right and on the left, and the Left Hand is subdued and kept under control. But when men’s actions on earth are not virtuous, then the Left is awakened, and all those who come from the side of the left with it, and all become agents to inflict harm on men. For all who transgress the precepts of the Law receive a mark on their faces through which they are recognized by those who rise up from the side of the left.

וּבְגִין כָּךְ, חֵיוָותָא וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, כֻּלְּהוּ אִקְרוּן (נ"א אינון) שְׁלוּחִין, לְגַבֵּי אִינּוּן רְשִׁימִין דְּמִתְּעֲרֵי לְהוּ. וְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל גַּב דְּלָא מְכַשְׁרָן עוֹבָדִין, כֻּלְּהוּ מִן סִטְרָא דִּימִינָא קָא אַתְיָין. וּבְגִין דְּאִתְכַּפְיָיא יְמִינָא בְּעוֹבָדַיְיהוּ, שַׁלְטָא עָלַיְיהוּ שְׂמָאלָא, וְכָל אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, וְעַל דָּא, שְׁלִיחוּתָא בִּידָא דְּחֵיוָותָא וְגוֹי, וְכָל דְּדָמֵי לוֹן, דְּאִינּוּן מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, וְלָא בִּידָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאַף עַל גַּב דְּחַיָּיבָא אִיהוּ, מִסִּטְרָא דִּימִינָא קָא אָתֵי. Hence serpents and idolaters, and all who come from the side of the left, are called “agents” in regard to those who bear this mark. Now Israelites, even if their actions are not virtuous, still come from the side of the right, but because the right has been paralysed by their actions the left has power over them, and those who come from the side of the left. Hence the agents chosen for punishing them are serpents and idolaters, and such-like who are from the side of the left, but not other Israelites, even sinners, because they are still from the side of the right.

וְיִשְׂרָאֵל חַיָּיבָא, דְּנָפַל בִּידָא דְּיִשְׂרָאֵל חַיָּיבָא אָחֳרָא, בְּזִמְנָא דְּלָא אִתְכַּוָּון בֵּיהּ, בְּגִין דְּיִתְעֲנְשׁוּ תַּרְוַויְיהוּ, וִיקַבְּלוּן עוֹנְשָׁא לְדַכְּאָה לוֹן. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מְנָלָן. אָמַר לֵיהּ אִינּוּן בִּימִינָא. וְלָא אִתְדְּבָקוּ בִּשְׂמָאלָא, וְלָא אִתְעָרְבוּ בַּהֲדָהּ לְעָלְמִין, וְעַל דָּא, לְזִמְנָא אָחֳרָא אִתְעָבְרוּ. And if it happens that a sinful Israelite falls into the hand of another Israelite sinner, this is that they may both be punished and be purified by their punishment.’ Said R. Eleazar: ‘Whence do you derive all this?’

פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא וְגוֹ'. וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי, מַאי יוֹם הַשְּׁמִינִי. אֶלָּא כְּתִיב וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ', כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם. כִּי שִׁבְעַת, בְּשִׁבְעַת יָמִים מִבָּעֵי לֵיהּ, אוֹ שִׁבְעָה יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם, מַאי כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא. R. Eleazar then discoursed on the verse: “And it came to pass on the eighth day”, etc. He said: ‘This “eighth day” has reference to the preceding statement. “for he shall consecrate you seven days” (Lev. 8, 33). Why seven days?

אֶלָּא, זַכָּאִין אִינּוּן כַּהֲנֵי, דְּמִתְעַטְּרֵי בְּעִטְרוֹי דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וּמְשִׁיחִין בִּמְשַׁח רְבוּת קַדִּישָׁא, בְּגִין דְּאִתְּעַר מִשְׁחָא (אחרא) עִלָּאָה, דְּמַשְׁקֵי לְכָל שִׁבְעָה, וְאִתְמַשְּׁחָן מֵהַהוּא רְבוּת קַדִּישָׁא, וְאִתְדְּלָקוּ מִנֵּיהּ כָּל אִינּוּן שִׁבְעָה בּוּצִינִין, וְהַאי מְשַׁח רְבוּת הוּא כְּלָלָא דְּכָל שִׁבְעָה, וְכֻלְּהוּ בֵּיהּ אִתְכְּלִילוּ. Happy indeed are the priests who are crowned with the crowns of the holy King, and anointed with the holy oil, because thereby is put in motion the supernal oil which moistens all the Seven and from which the seven lamps are lit, this oil comprising them all

וְתָנֵינָן שִׁיתָא אִינּוּן, וְכֻלְּהוּ אִתְכְּלִילָן בְּהַאי, וְדָא הוּא כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ, וּבְגִין כַּךְ שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא, דְּהָא בְּהַאי תַּלְיָין. וְעַל דָּא, אִקְרֵי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בַּת שֶׁבַע. מַאי אִיהִי בַּת שֶׁבַע. דְּאִיהִי כְּלִילָא מִשִּׁיתָא אָחֳרָנִין. as we have learnt that there are six, and this is the consummation of all; hence, “seven days he shall consecrate you”. Therefore, too, the Community of Israel is called “Bathsheba” (lit. daughter of seven), because She is the consummation of six others.

כֵּיוָן דְּהַאי שִׁבְעָה, אַשְׁלִים לְהוּ לְכַהֲנֵי, וְאַעְטַּר לוֹן, וּמָשַׁח לוֹן בְּכֹלָּא, כַּד מָטוּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי תְּמִינָאָה, אִתְפְּקַד אַהֲרֹן לְקָרְבָא עֵגֶל, בְּגִין דְּאִיהוּ בְּרֵיהּ דְּפָרָה, לְכַפָּרָא עַל הַהוּא חוֹבָא דְּעֵגֶל אָחֳרָא דַּעֲבַד אַהֲרֹן, וְחָב לְגַבֵּי פָּרָה, דְּאִיהִי תְּמִינָאָה, שְׁלִימוּ דֶּמֱמוּנֵיה (ס"א דאמוני) יִשְׂרָאֵל. וְאִשְׁתְּכַח כַּהֲנָא שְׁלִים בְּכֹלָּא, בִּתְמַנְיָא מִינֵי לְבוּשִׁין דִּיקָר, שְׁלִים בְּכָל כִּתְרִין, שְׁלִים לְעֵילָּא, שְׁלִים לְתַתָּא. After this septet had perfected the priests and crowned them and anointed them, when they reached the Community of Israel, which is the eighth, Aaron was commanded to offer a calf, to atone for the sin of that other calf which Aaron made, thereby sinning against the “cow”, which is the eighth, the completion of the guardians of Israel. Thus the priest is found complete in all, in the eight different vestments and in all crowns, complete above and below.

וּבְכֹלָּא, בָּעֵי לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא. וְעַל דָּא אִתְעָבִיד בֵּיהּ בְּאַהֲרֹן עוֹבָדָא לְתַתָּא, בְּגִין דְּיִתְּעַר הָכִי לְעֵילָּא, וְיִשְׁתְּכַּח כֹּלָּא בְּגַוְונָא חַד, וּכְדֵין אִתְבָּרְכָאן עָלְמִין כֻּלְּהוּ, וּמִשְׁתַּכְחִין בִּרְכָאן עַל יְדָא דְּכַהֲנָא. וְהָכָא אִשְׁתְּלִים כַּהֲנָא בְּכֹלָּא כַּדְקָא חֲזֵי. Now, on all solemn occasions some act must be manifested, and therefore a ceremony was performed with Aaron below to produce a corresponding reaction above, and in this way worlds were blessed through the mediation of the priest. Aaron had to bring a calf for a sin-offering on account of the sin he had previously committed.

וְיִשְׂרָאֵל דְּחָבוּ עִמֵּיהּ דְּכַהֲנָא בְּהַאי, מַקְרִיבִין כְּגַוְונָא דָּא, דִּכְתִּיב וְשׁוֹר וְאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבּוֹחַ לִפְנֵי יְיָ'. שׁוֹר, עַל מַה דְּחָבוּ. וְאַיִל לְאַשְׁלְמָא לְהַאי אֲתַר בִּשְׁלִימוּ דְּיִצְחָק. Israel, who shared the sin of the priest, had to bring a similar offering, viz., “an ox and a ram for peace offerings, to sacrifice before the Lord”, an ox for their sin and a ram to complete this place with the perfection of Isaac.

מַאי שְׁנָא בְּכַהֲנָא דִּכְתִּיב בֵּיהּ עֵגֶל לְחַטָּאת, וְלָא כְּתִיב בְּיִשְׂרָאֵל שׁוֹר לְחַטָּאת. אֶלָּא, יִשְׂרָאֵל הָא קַבִּילוּ עוֹנְשָׁא בְּקַדְמִיתָא, וּבְגִין דְּקַבִּילוּ עוֹנְשָׁא בְּכַמָה אֲתַר, עַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בָּעָא לְאַדְכְּרָא לוֹן חוֹבַיְיהוּ כִּדְקַדְמֵיתָא, וְעַל דָּא לָא כְּתִיב הָכָא לְחַטָּאת, אֶלָּא לִשְׁלָמִים, בְּגִין לְאַחֲזָאָה שְׁלָמָא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּשְׁלָמָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל עַל דָּא. The term “sin-offering” is not used in connection with Israel as with the priest, because Israel had already suffered their punishment in many places, and therefore God did not wish to mention their sin; hence it is written here, “for a peace offering” and not “for a sin-offering”, as a sign of peace, to show that God had been reconciled with Israel in respect of this.

אֲבָל אַהֲרֹן, דְּהָא לָא קַבִּיל עוֹנְשָׁא מִצְּלוֹתָא דְּמֹשֶׁה, דִּכְתִּיב, (דברים ט׳:כ׳) וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְיָ' וְגוֹ'. וּכְתִיב וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִיא, וְעַד כְּעַן חוֹבָא הֲוָה תָּלֵי, כְּתִיב וְעֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, לְחַטָּאת וַדַּאי, (ואיל לעולה) בְּגִין דִּיְכַפֵּר חוֹבֵיהּ, וְיִתְדַכֵּי וְיִשְׁתְּלִים בְּכֹלָּא. Aaron, however, who had been saved from punishment through the prayer of Moses (v. Deut. 9, 20), and whose guilt still hung over him, had to bring a sin-offering, that his sin might be atoned for and that he should be purified and whole.

וּבְהַהוּא יוֹמָא אִשְׁתְּלִימוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְאִשְׁתְּכַח שְׁלָמָא בְּכֹלָּא, בְּחֶדְוָותָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא וְאִלְמָלֵא דְּאִשְׁתְּכַח עִרְבּוּבְיָא דִּבְנֵי אַהֲרֹן בְּהַהוּא יוֹמָא, מִן יוֹמָא דְּאִסְתָּלָקוּ יִשְׂרָאֵל מִן יַמָּא, לָא אִשְׁתְּכַח חֶדְוָותָא דְּעִלָאֵי וְתַתָּאֵי כְּהַהוּא יוֹמָא. בְּהַהוּא יוֹמָא אִתְעַבָּר הַהוּא חוֹבָא מִן עָלְמָא, וְאִשְׁתְּכָחוּ כַּהֲנָא וְיִשְׂרָאֵל מִתְדַּכְּאָן מִנֵּיהּ. (כל) הַהוּא יוֹמָא, אִתְעֲבָרוּ כָּל אִינּוּן מְקַטְרְגִין דִּלְעֵילָּא, וַהֲווּ אַזְלִין וְשָׁטָאן בְּסַחֲרָנַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְלָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּהַהוּא עִדָנָא. On that day upper and lower beings reached their perfection, and there was peace everywhere in the joy of heaven and earth, and but for the tragedy of the sons of Aaron on that day there would have been no such joy above and below from the day that the Israelites came up from the Red Sea. On that day the sin of the Golden Calf was wiped out, and priests and people were cleansed of it. On that day all the accusers above were silenced, and they circled round Israel without being able to find any spot at which to attack them

עַד דְּגָרִים שַׁעֲתָא, וְקָמוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא וְעִכְּבוּ (ס"א וערבבו) חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא. וְאִשְׁתְּכַח רוּגְזָא בְּעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיֵּרָא כְבוֹד יְיָ' אֶל כָּל הָעָם, מִיַד וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וְגוֹ'. until the hour arrived when Nadab and Abihu rose up and spoilt the general joy, and wrath descended on the world.

תְּנָן, בְּהַהוּא יוֹמָא חֶדְוָותָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הֲוַות, לְאִתְקַטְּרָא בְּקִיטוּרָא דִּמְהֵימְנוּתָא בְּכֻלְּהוּ קִשְׁרִין קַדִּישִׁין. דְּהָא קְטֹרֶת קָשִׁיר כֹּלָּא כַּחֲדָא, וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי קְטֹרֶת. וְאִינּוּן אָתוּ, וּקְשִׁירוּ כָּל אִינּוּן אָחֳרָנִין כַּחֲדָא, וְשָׁרוּ לָהּ לְבַר, דְּלָא קָשְׁרוּ לָהּ בַּהֲדַיְיהוּ, וּקְשִׁירוּ מִלָּה אָחֳרָא. וּבְגִין כַּךְ, אַזְהַר לוֹן לְכַהֲנֵי לְבָתַר, דִּכְתִּיב, (ויקרא ט״ז:ג׳) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. We have learnt that on that day it was the joy of the Community of Israel to be united [with her Spouse] by the bond of faith with all holy ties (for the incense binds all-hence its name),¹Ketoreth, connected with katar, Aramaic for “bind”. and they came and linked all the others together and left Her outside, and linked up something else.’

וּבְכַמָּה גַּוְונִין עִרְבְּבוּ חֶדְוָותָא דְּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. חַד דְּלָא אִתְנְסִיבוּ, וְלָא אִתְחַזְיָין לְקָרְבָא, וּלְאִתְבָּרְכָא עָלְמִין עַל יְדַיְיהוּ. וְחַד דְּלָא הֲוָה שַׁעֲתָא כְּדְקָא יֵאוֹת. וְחַד דְּדַּחֲקוּ שַׁעֲתָא. וְחַד, דְּהָא מִקַּדְמַת דְּנָא, נָפַק נִימוּסָא דִּלְהוֹן, וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְיָ' אֵשׁ זָרָה וְגוֹ'. וַדַּאי מִלָּה אָחֳרָא אִתְקְשָּׁרוּ בְּקִשּׁוּרָא דָּא, וְשָׁרוּ לְכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְבַר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי פִּנְחָס, לָא תֵּימָא דְּאִינּוּן שָׁארוּ לָהּ לְבַר, אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא אִתְקַשְּׁרָא עַל יְדַיְיהוּ. דְּהָא בְּכָל אֲתַר דְּלָא אִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָּא, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא שַׁרְיָא בֵּינַיְיהוּ כְּלַל. בְּגִין כַּךְ אַזְהַר לְכַהֲנֵי, דִּכְתִּיב בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, דְּיִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָּא. וְעַל דָּא לָא יִיעוּל כַּהֲנָא לְקוּדְשָׁא, עַד דְּיִתְנְסִיב. בְּגִין דְּיִשְׁתָּתַּף בְּקִשּׁוּרָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. דְּמַאן דְּלָא אִנְסִיב, שָׁארֵי לָהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְבַר, וְהִיא לָא אִשְׁתַּתְּפָא בַּהֲדֵיהּ, וְעַל דָּא אִשְׁתְּכַח עִרְבּוּבְיָא בְּהַהוּא יוֹמָא לְגַבַּיְיהוּ. (ויקרא ט׳:א׳) וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי, רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים ב׳:ב׳) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְהָא אוּקְמוּהָ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח לָהּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וַחֲבִיבוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָקֳבְלָהָא, לְאִתְדַּבְּקָא בָּהּ. Said R. Phineas to him: ‘Do not say that they left her outside, but only that the Community of Israel was not united [to the rest] through them,¹Because they were not married. for wherever male and female are not found together, the Community of Israel does not abide. Therefore it is written, “With this shall Aaron come into the sanctuary” (Lev. 16, 3), which was a warning to him that he should be male with female; and therefore a priest should not enter the sanctuary till he is married, in order that he may have a share in the union of the Community of Israel.’ R. Jose referred in this connection to the verse: “As a lily among thorns, so is my love among the daughters” (S.S. 2, 2).

וְעַל דָּא, מַאן דְּאִנְסִיב, בָּעֵי לְשַׁבְּחָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְשַׁבְּחָא לָהּ לְכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהָא תָּנֵינָן בְּכֹלָּא בָּעֵי לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא, כְּמָה דְּאִיהוּ בַּר נָשׁ מִתְדְּבַק בְּבַת זוּגֵיהּ, וַחֲבִיבוּתָא דִּילֵיהּ לָקֳבְלָהּ, כַּד אָתֵי לְמִפְלַח קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, הוּא אִתְּעַר זִוּוּגָא אָחֳרָא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֲבִיבוּתָא דִּילֵיהּ לְאִתְדַּבְּקָא בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּמַאן דְּאִתְעַר מִלָּה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְבָרֵךְ לֵיהּ, וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְבָרְכָא לֵיהּ, וְהָא אִתְּמַר. As has been explained,’ he said, ‘this verse is spoken by the Holy One, blessed be He, in praise of the Community of Israel in His love and desire for Her, and therefore it is a married man who should utter the praises of the Holy One, blessed be He, and of the Community of Israel. For, since he cleaves to his spouse and devotes his affection to her, when he comes to serve before the Holy God he awakens another love, that of the Holy One, blessed be He, for the Community of Israel. And for this the Holy One blesses him and the Community of Israel blesses him.

תָּא חֲזֵי, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכָא עַל יְדֵי דְּכַהֲנָא, וְיִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכָאן עַל יְדֵי דְּכַהֲנָא. וְכַהֲנָא מִתְבָּרְכָא עַל יְדֵי דְּכַהֲנָא עִלָּאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (במדבר ו׳:כ״ז) וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרַכֵם. For the Community of Israel is blessed by the priest and the Israelite is blessed by the priest, and the priest is blessed by the Supernal Priest, as it is said: “And they shall put my name upon the children of Israel and I will bless them” (Num. 6, 27).

כְּתִיב (תהילים כ״ה:ו׳) זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ' וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה. זְכֹר רַחֲמֶיךָ, דָּא יַעֲקֹב. וַחֲסָדֶיךָ, דָּא אַבְרָהָם. כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה, וּמֵעוֹלָם נָטַל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְסָלִיק לוֹן לְעֵילָּא, וַעֲבַד מִנַּיְיהוּ רְתִיכָא קַדִּישָׁא, לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. וּבְגִין דַּהֲווֹ מֵעוֹלָם, הוּא דְּכִיר לְהוֹן לְאַגָּנָא וּלְרַחֲמָא עַל עָלְמָא. כְּגַוְונָא דָּא. נָטִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא מִן עָלְמָא, וְסָלִיק לוֹן לְעֵילָּא, לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. It is written: “Remember, O Lord, thy tender mercies and thy lovingkindnesses, for they have been ever of old” (me’olam, lit. from the world, Ps. 25, 6). “Mercies” here refers to Jacob and “lovingkindnessess’ to Abraham. God takes them from the world and raises them aloft, and makes of them a holy Chariot to shield the world. So God does with all the righteous.

וְאִי תֵּימָא יִצְחָק אֲמַאי לָא אַדְכַּר הָכָא. אֶלָּא אִשְׁתְּאַר לְאִתְפָּרְעָא מֵאִינּוּן דְּעָאקִין לִבְנוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פט) עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶּךָ. וּכְתִיב, (ישעיהו מ״ב:י״ג) יְיָ' כַּגִבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה וְגוֹ', וְדָא הוּא יִצְחָק, דְּאִסְתַּלָּק מֵהָכָא. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ' וַחֲסָדֶיךָ, אִלֵּין אִינּוּן יַעֲקֹב וְאַבְרָהָם, דְּבָעֵינָן לְהוֹן לְאַגָּנָא עֲלָן. אֲבָל יִצְחָק, לְמֶעְבַּד קְרָבִין קַיְּימָא, וּבְגִּינֵי כַּךְ לָא בָּעֵינָן לֵיהּ לְגַבַּיְיהוּ. It may be asked, why is there no reference to Isaac here? He was left over to punish those who oppress his offspring, and is referred to in the verse, “Arouse thy might” (Ps. 80, 3); and again, “The Lord shall go forth as a mighty man, he shall stir up jealousy like a man of war” (Isa. 42, 13). R. Hiya said: ‘Jacob and Abraham we require to shield us, but Isaac’s function is to make war, and therefore we do not desire him to be associated with them.

דָּבָר אַחֵר כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה, דְּכַד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, נָטַל יִצְחָק וּבָרָא בֵּיהּ עָלְמָא. חָמָא דְּלָא יָכִיל לְמֵיקָם בִּלְחוֹדוֹי, נָטַל אַבְרָהָם וְקִיֵּים בֵּיהּ עָלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ד׳) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, אַל תִּקְרֵי בְּהִבָּרְאָם, אֶלָּא בְּאַבְרָהָם. חָמָא דְּבַעְיָין קִיּוּמָא יַתִּיר, נָטַל לְיַעֲקֹב, וְשָׁתַף לֵיהּ בְּיִצְחָק, וְקִיֵּים עָלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וְעַל דָּא, בְּאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב אִתְקַיָּים עָלְמָא. וּבְגִין כָּךְ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה. We may also explain the words “for they are from the world” thus. When God created the world He took Isaac and created with him the world. He saw that it would not be able to endure, so He supported it with Abraham. He saw that it needed further support, so He took Jacob and joined him with Isaac. Hence the world is supported by Abraham and Jacob, and they are “from the world”.’¹The text here inserts a passage which in substance is merely a repetition of p. 37a, “R. Eleazar discoursed…” to p. 37b, “something else”.

(חסר) (ויקרא י׳:י״ב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וְגוֹ', כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְיָ' עֲלֵיכֶם. רִבִּי אַבָּא אָמַר, הָא תָּנֵינָן בְּעוֹבָדִין דִּלְתַתָּא, אִתְּעָרוּן עוֹבָדִין לְעֵילָּא, וְעוֹבָדָא דִּלְתַתָּא בָּעֵי לְאִתְחֲזָאָה כְּגַוְונָא דְּעוֹבָדָא דִּלְעֵילָּא. ¹The first 15 lines of the Hebrew text do not appear in our translation.AND MOSES SAID UNTO ELEAZAR AND ITHAMAR, LET NOT THE HAIR OF YOUR HEADS GO LOOSE, ETC…. FOR THE ANOINTING OIL OF THE LORD IS UPON YOU. R. Abba said: ‘All joy above derives from the Holy Oil, from which issue gladness and blessings to all the Lamps, and with the stream of which the Supernal Priest is crowned.

תָּא חֲזֵי, כָּל חֶדְוָותָא דִּלְעֵילָּא, תַּלְיָא בְּהַהוּא שַׁמְנָא קַדִּישָׁא, דְּמִתַּמָּן נָפִיק חֶדְוָה וּבִרְכָּאן לְכֻלְּהוּ בּוּצִינִין, וְכַהֲנָא עִלָּאָה (מיניה) אִתְעֲטָּר בִּנְגִּידוּ דְּמִשְׁחָא, וּבְגִין כָּךְ כַּהֲנָא, דִּרְבוּ מִשְׁחָא אִתְנְגִיד עָלֵיהּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, בָּעֵי לְאַחֲזָאָה חֵידוּ, וּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין (יתיר מכלא), וְלָא יִתְחֲזֵי גִּרְעוֹנָא בְּרֵישֵׁיהּ, וְלָא בִּלְבוּשֵׁיהּ, אֶלָּא לְמֶהֱוִי כֹּלָּא שְׁלִים כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְלָא יִתְחֲזֵי בֵּיהּ פְּגִימוּ כְּלָל, בְּגִין דְּלָא יַעֲבִיד פְּגִימוּ בַּאֲתַר אָחֳרָא. Therefore the priest on earth on whom the anointing oil has flowed must display a smiling and joyful countenance, and there must be no blemish on his head or his attire or anywhere else, that he may not cause a blemish in another place.

תָּא חֲזֵי, אִלְמָלֵא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר אִתְחָזוּן פְּגִימוּ בְּהַהִיא שַׁעֲתָא בִּלְבוּשֵׁיהוֹן אוֹ בְּרָאשֵׁיהוֹן, לָא אִשְׁתְּזִיבוּ בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, דְּהָא שַׁעֲתָא קַיְּימָא לְמֶעְבַּד דִּינָא. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, בְּשַׁעֲתָא דְּמוֹתָנָא אִעְרַע בְּעָלְמָא, לָא יִתְּעַר אִינַשׁ גַּרְמֵיהּ לְמִלָּה בְּעָלְמָא, בְּגִין דְּלָא יִתְּעֲרוּן עָלֵיהּ. בַּר אִי אִתְּעַר גַּרְמֵיהּ לְטָב, וְיָכִיל לְדַחְיָיא (לדחקא) שַׁעֲתָא, דְּהָא בְּזִמְנָא וְשַׁעֲתָא דְּדִינָא קַיְּימָא בְּעָלְמָא, מַאן דְּיִעְרַע בֵּיהּ, לַקְטֵי לֵיהּ וְיִסְתָּלַק מֵעָלְמָא. וּבְגִין כָּךְ וְלֹא תָמוּתוּ. כְּתִיב וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵיפָה, בְּגִין דְּאִינּוּן לָא אַתְיָין מִסִּטְרָא דְּכַהֲנֵי, וְלָא מִתְזָקֵי. Hence had Eleazar and Ithamar allowed any blemish to appear at that moment on their heads or their garments they would not have been delivered, for it was a time of judgement. So we have learnt that when a plague is rife a man should not apply himself to any undertaking lest he become a marked man. Hence it is written, “lest ye die. But let your brethren the whole house of Israel bewail the burning”, because they did not come from the side of the priests, and therefore would not be injured.’

פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא וְגוֹ'. וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי, מַאי יוֹם הַשְּׁמִינִי. אֶלָּא כְּתִיב וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ', כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם. כִּי שִׁבְעַת, בְּשִׁבְעַת יָמִים מִבָּעֵי לֵיהּ, אוֹ שִׁבְעָה יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם, מַאי כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא. R. Eleazar then discoursed on the verse: “And it came to pass on the eighth day”, etc. He said: ‘This “eighth day” has reference to the preceding statement. “for he shall consecrate you seven days” (Lev. 8, 33). Why seven days?

אֶלָּא, זַכָּאִין אִינּוּן כַּהֲנֵי, דְּמִתְעַטְּרֵי בְּעִטְרוֹי דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וּמְשִׁיחִין בִּמְשַׁח רְבוּת קַדִּישָׁא, בְּגִין דְּאִתְּעַר מִשְׁחָא (אחרא) עִלָּאָה, דְּמַשְׁקֵי לְכָל שִׁבְעָה, וְאִתְמַשְּׁחָן מֵהַהוּא רְבוּת קַדִּישָׁא, וְאִתְדְּלָקוּ מִנֵּיהּ כָּל אִינּוּן שִׁבְעָה בּוּצִינִין, וְהַאי מְשַׁח רְבוּת הוּא כְּלָלָא דְּכָל שִׁבְעָה, וְכֻלְּהוּ בֵּיהּ אִתְכְּלִילוּ. Happy indeed are the priests who are crowned with the crowns of the holy King, and anointed with the holy oil, because thereby is put in motion the supernal oil which moistens all the Seven and from which the seven lamps are lit, this oil comprising them all

וְתָנֵינָן שִׁיתָא אִינּוּן, וְכֻלְּהוּ אִתְכְּלִילָן בְּהַאי, וְדָא הוּא כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ, וּבְגִין כַּךְ שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא, דְּהָא בְּהַאי תַּלְיָין. וְעַל דָּא, אִקְרֵי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בַּת שֶׁבַע. מַאי אִיהִי בַּת שֶׁבַע. דְּאִיהִי כְּלִילָא מִשִּׁיתָא אָחֳרָנִין. as we have learnt that there are six, and this is the consummation of all; hence, “seven days he shall consecrate you”. Therefore, too, the Community of Israel is called “Bathsheba” (lit. daughter of seven), because She is the consummation of six others.

כֵּיוָן דְּהַאי שִׁבְעָה, אַשְׁלִים לְהוּ לְכַהֲנֵי, וְאַעְטַּר לוֹן, וּמָשַׁח לוֹן בְּכֹלָּא, כַּד מָטוּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי תְּמִינָאָה, אִתְפְּקַד אַהֲרֹן לְקָרְבָא עֵגֶל, בְּגִין דְּאִיהוּ בְּרֵיהּ דְּפָרָה, לְכַפָּרָא עַל הַהוּא חוֹבָא דְּעֵגֶל אָחֳרָא דַּעֲבַד אַהֲרֹן, וְחָב לְגַבֵּי פָּרָה, דְּאִיהִי תְּמִינָאָה, שְׁלִימוּ דֶּמֱמוּנֵיה (ס"א דאמוני) יִשְׂרָאֵל. וְאִשְׁתְּכַח כַּהֲנָא שְׁלִים בְּכֹלָּא, בִּתְמַנְיָא מִינֵי לְבוּשִׁין דִּיקָר, שְׁלִים בְּכָל כִּתְרִין, שְׁלִים לְעֵילָּא, שְׁלִים לְתַתָּא. After this septet had perfected the priests and crowned them and anointed them, when they reached the Community of Israel, which is the eighth, Aaron was commanded to offer a calf, to atone for the sin of that other calf which Aaron made, thereby sinning against the “cow”, which is the eighth, the completion of the guardians of Israel. Thus the priest is found complete in all, in the eight different vestments and in all crowns, complete above and below.

וּבְכֹלָּא, בָּעֵי לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא. וְעַל דָּא אִתְעָבִיד בֵּיהּ בְּאַהֲרֹן עוֹבָדָא לְתַתָּא, בְּגִין דְּיִתְּעַר הָכִי לְעֵילָּא, וְיִשְׁתְּכַּח כֹּלָּא בְּגַוְונָא חַד, וּכְדֵין אִתְבָּרְכָאן עָלְמִין כֻּלְּהוּ, וּמִשְׁתַּכְחִין בִּרְכָאן עַל יְדָא דְּכַהֲנָא. וְהָכָא אִשְׁתְּלִים כַּהֲנָא בְּכֹלָּא כַּדְקָא חֲזֵי. Now, on all solemn occasions some act must be manifested, and therefore a ceremony was performed with Aaron below to produce a corresponding reaction above, and in this way worlds were blessed through the mediation of the priest. Aaron had to bring a calf for a sin-offering on account of the sin he had previously committed.

עֵגֶל לָמָּה. דִּכְתִּיב עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, בְּגִין הַהוּא חַטָּאת, דַּעֲבַד בְּקַדְמִיתָא. וְאַיִל לְעוֹלָה, מַאי טַעְמָא אַיִל. בְּגִין אַיִל דְּיִצְחָק, דַּהֲוָא עוֹלָה תְּמִימָה, וְהַאי אִתְחֲזֵי לְקָרְבָא, לְאַשְׁלְמָא כֹּלָּא. וְהַאי אֲתַר, מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק אִשְׁתְּאַב. וְהַאי אַיִל בְּגִין אַיִל דְּיִצְחָק מִתְקָרְבָא עוֹלָה, (בגין דאיהי עולה) דְּהָא עוֹלָה לְעֵילָּא סַלְּקָא, וּבְגִין לְאַעְטְּרָא לָהּ בִּשְׁלֵימוּתָא. עֵגֶל וְאַיִל: עֵגֶל בְּגִינָהּ, כִּדְקָאַמְרָן. אַיִל, לְאַשְׁלְמָא לָהּ בִּשְׁלִימוּ דְּיִצְחָק כַּדְקָא חֲזֵי. Also a ram for a burnt-offering. Why a ram? Because of the ram of Isaac, who was a perfect burnt-offering, and this also was brought to make the sacrifice complete. Thus the calf was brought for its own sake and the ram to complete it duly with the perfection of Isaac.

וְיִשְׂרָאֵל דְּחָבוּ עִמֵּיהּ דְּכַהֲנָא בְּהַאי, מַקְרִיבִין כְּגַוְונָא דָּא, דִּכְתִּיב וְשׁוֹר וְאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבּוֹחַ לִפְנֵי יְיָ'. שׁוֹר, עַל מַה דְּחָבוּ. וְאַיִל לְאַשְׁלְמָא לְהַאי אֲתַר בִּשְׁלִימוּ דְּיִצְחָק. Israel, who shared the sin of the priest, had to bring a similar offering, viz., “an ox and a ram for peace offerings, to sacrifice before the Lord”, an ox for their sin and a ram to complete this place with the perfection of Isaac.

מַאי שְׁנָא בְּכַהֲנָא דִּכְתִּיב בֵּיהּ עֵגֶל לְחַטָּאת, וְלָא כְּתִיב בְּיִשְׂרָאֵל שׁוֹר לְחַטָּאת. אֶלָּא, יִשְׂרָאֵל הָא קַבִּילוּ עוֹנְשָׁא בְּקַדְמִיתָא, וּבְגִין דְּקַבִּילוּ עוֹנְשָׁא בְּכַמָה אֲתַר, עַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בָּעָא לְאַדְכְּרָא לוֹן חוֹבַיְיהוּ כִּדְקַדְמֵיתָא, וְעַל דָּא לָא כְּתִיב הָכָא לְחַטָּאת, אֶלָּא לִשְׁלָמִים, בְּגִין לְאַחֲזָאָה שְׁלָמָא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּשְׁלָמָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל עַל דָּא. The term “sin-offering” is not used in connection with Israel as with the priest, because Israel had already suffered their punishment in many places, and therefore God did not wish to mention their sin; hence it is written here, “for a peace offering” and not “for a sin-offering”, as a sign of peace, to show that God had been reconciled with Israel in respect of this.

אֲבָל אַהֲרֹן, דְּהָא לָא קַבִּיל עוֹנְשָׁא מִצְּלוֹתָא דְּמֹשֶׁה, דִּכְתִּיב, (דברים ט׳:כ׳) וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְיָ' וְגוֹ'. וּכְתִיב וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִיא, וְעַד כְּעַן חוֹבָא הֲוָה תָּלֵי, כְּתִיב וְעֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, לְחַטָּאת וַדַּאי, (ואיל לעולה) בְּגִין דִּיְכַפֵּר חוֹבֵיהּ, וְיִתְדַכֵּי וְיִשְׁתְּלִים בְּכֹלָּא. Aaron, however, who had been saved from punishment through the prayer of Moses (v. Deut. 9, 20), and whose guilt still hung over him, had to bring a sin-offering, that his sin might be atoned for and that he should be purified and whole.

וּבְהַהוּא יוֹמָא אִשְׁתְּלִימוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְאִשְׁתְּכַח שְׁלָמָא בְּכֹלָּא, בְּחֶדְוָותָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא וְאִלְמָלֵא דְּאִשְׁתְּכַח עִרְבּוּבְיָא דִּבְנֵי אַהֲרֹן בְּהַהוּא יוֹמָא, מִן יוֹמָא דְּאִסְתָּלָקוּ יִשְׂרָאֵל מִן יַמָּא, לָא אִשְׁתְּכַח חֶדְוָותָא דְּעִלָאֵי וְתַתָּאֵי כְּהַהוּא יוֹמָא. בְּהַהוּא יוֹמָא אִתְעַבָּר הַהוּא חוֹבָא מִן עָלְמָא, וְאִשְׁתְּכָחוּ כַּהֲנָא וְיִשְׂרָאֵל מִתְדַּכְּאָן מִנֵּיהּ. (כל) הַהוּא יוֹמָא, אִתְעֲבָרוּ כָּל אִינּוּן מְקַטְרְגִין דִּלְעֵילָּא, וַהֲווּ אַזְלִין וְשָׁטָאן בְּסַחֲרָנַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְלָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּהַהוּא עִדָנָא. On that day upper and lower beings reached their perfection, and there was peace everywhere in the joy of heaven and earth, and but for the tragedy of the sons of Aaron on that day there would have been no such joy above and below from the day that the Israelites came up from the Red Sea. On that day the sin of the Golden Calf was wiped out, and priests and people were cleansed of it. On that day all the accusers above were silenced, and they circled round Israel without being able to find any spot at which to attack them

עַד דְּגָרִים שַׁעֲתָא, וְקָמוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא וְעִכְּבוּ (ס"א וערבבו) חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא. וְאִשְׁתְּכַח רוּגְזָא בְּעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיֵּרָא כְבוֹד יְיָ' אֶל כָּל הָעָם, מִיַד וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וְגוֹ'. until the hour arrived when Nadab and Abihu rose up and spoilt the general joy, and wrath descended on the world.

תְּנָן, בְּהַהוּא יוֹמָא חֶדְוָותָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הֲוַות, לְאִתְקַטְּרָא בְּקִיטוּרָא דִּמְהֵימְנוּתָא בְּכֻלְּהוּ קִשְׁרִין קַדִּישִׁין. דְּהָא קְטֹרֶת קָשִׁיר כֹּלָּא כַּחֲדָא, וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי קְטֹרֶת. וְאִינּוּן אָתוּ, וּקְשִׁירוּ כָּל אִינּוּן אָחֳרָנִין כַּחֲדָא, וְשָׁרוּ לָהּ לְבַר, דְּלָא קָשְׁרוּ לָהּ בַּהֲדַיְיהוּ, וּקְשִׁירוּ מִלָּה אָחֳרָא. וּבְגִין כַּךְ, אַזְהַר לוֹן לְכַהֲנֵי לְבָתַר, דִּכְתִּיב, (ויקרא ט״ז:ג׳) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. We have learnt that on that day it was the joy of the Community of Israel to be united [with her Spouse] by the bond of faith with all holy ties (for the incense binds all-hence its name),¹Ketoreth, connected with katar, Aramaic for “bind”. and they came and linked all the others together and left Her outside, and linked up something else.’

וּבְכַמָּה גַּוְונִין עִרְבְּבוּ חֶדְוָותָא דְּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. חַד דְּלָא אִתְנְסִיבוּ, וְלָא אִתְחַזְיָין לְקָרְבָא, וּלְאִתְבָּרְכָא עָלְמִין עַל יְדַיְיהוּ. וְחַד דְּלָא הֲוָה שַׁעֲתָא כְּדְקָא יֵאוֹת. וְחַד דְּדַּחֲקוּ שַׁעֲתָא. וְחַד, דְּהָא מִקַּדְמַת דְּנָא, נָפַק נִימוּסָא דִּלְהוֹן, וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְיָ' אֵשׁ זָרָה וְגוֹ'. וַדַּאי מִלָּה אָחֳרָא אִתְקְשָּׁרוּ בְּקִשּׁוּרָא דָּא, וְשָׁרוּ לְכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְבַר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי פִּנְחָס, לָא תֵּימָא דְּאִינּוּן שָׁארוּ לָהּ לְבַר, אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא אִתְקַשְּׁרָא עַל יְדַיְיהוּ. דְּהָא בְּכָל אֲתַר דְּלָא אִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָּא, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא שַׁרְיָא בֵּינַיְיהוּ כְּלַל. בְּגִין כַּךְ אַזְהַר לְכַהֲנֵי, דִּכְתִּיב בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, דְּיִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָּא. וְעַל דָּא לָא יִיעוּל כַּהֲנָא לְקוּדְשָׁא, עַד דְּיִתְנְסִיב. בְּגִין דְּיִשְׁתָּתַּף בְּקִשּׁוּרָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. דְּמַאן דְּלָא אִנְסִיב, שָׁארֵי לָהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְבַר, וְהִיא לָא אִשְׁתַּתְּפָא בַּהֲדֵיהּ, וְעַל דָּא אִשְׁתְּכַח עִרְבּוּבְיָא בְּהַהוּא יוֹמָא לְגַבַּיְיהוּ. (ויקרא ט׳:א׳) וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי, רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים ב׳:ב׳) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְהָא אוּקְמוּהָ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח לָהּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וַחֲבִיבוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָקֳבְלָהָא, לְאִתְדַּבְּקָא בָּהּ. Said R. Phineas to him: ‘Do not say that they left her outside, but only that the Community of Israel was not united [to the rest] through them,¹Because they were not married. for wherever male and female are not found together, the Community of Israel does not abide. Therefore it is written, “With this shall Aaron come into the sanctuary” (Lev. 16, 3), which was a warning to him that he should be male with female; and therefore a priest should not enter the sanctuary till he is married, in order that he may have a share in the union of the Community of Israel.’ R. Jose referred in this connection to the verse: “As a lily among thorns, so is my love among the daughters” (S.S. 2, 2).

וְעַל דָּא, מַאן דְּאִנְסִיב, בָּעֵי לְשַׁבְּחָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְשַׁבְּחָא לָהּ לְכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהָא תָּנֵינָן בְּכֹלָּא בָּעֵי לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא, כְּמָה דְּאִיהוּ בַּר נָשׁ מִתְדְּבַק בְּבַת זוּגֵיהּ, וַחֲבִיבוּתָא דִּילֵיהּ לָקֳבְלָהּ, כַּד אָתֵי לְמִפְלַח קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, הוּא אִתְּעַר זִוּוּגָא אָחֳרָא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֲבִיבוּתָא דִּילֵיהּ לְאִתְדַּבְּקָא בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּמַאן דְּאִתְעַר מִלָּה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְבָרֵךְ לֵיהּ, וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְבָרְכָא לֵיהּ, וְהָא אִתְּמַר. As has been explained,’ he said, ‘this verse is spoken by the Holy One, blessed be He, in praise of the Community of Israel in His love and desire for Her, and therefore it is a married man who should utter the praises of the Holy One, blessed be He, and of the Community of Israel. For, since he cleaves to his spouse and devotes his affection to her, when he comes to serve before the Holy God he awakens another love, that of the Holy One, blessed be He, for the Community of Israel. And for this the Holy One blesses him and the Community of Israel blesses him.

תָּא חֲזֵי, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכָא עַל יְדֵי דְּכַהֲנָא, וְיִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכָאן עַל יְדֵי דְּכַהֲנָא. וְכַהֲנָא מִתְבָּרְכָא עַל יְדֵי דְּכַהֲנָא עִלָּאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (במדבר ו׳:כ״ז) וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרַכֵם. For the Community of Israel is blessed by the priest and the Israelite is blessed by the priest, and the priest is blessed by the Supernal Priest, as it is said: “And they shall put my name upon the children of Israel and I will bless them” (Num. 6, 27).

כְּתִיב (תהילים כ״ה:ו׳) זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ' וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה. זְכֹר רַחֲמֶיךָ, דָּא יַעֲקֹב. וַחֲסָדֶיךָ, דָּא אַבְרָהָם. כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה, וּמֵעוֹלָם נָטַל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְסָלִיק לוֹן לְעֵילָּא, וַעֲבַד מִנַּיְיהוּ רְתִיכָא קַדִּישָׁא, לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. וּבְגִין דַּהֲווֹ מֵעוֹלָם, הוּא דְּכִיר לְהוֹן לְאַגָּנָא וּלְרַחֲמָא עַל עָלְמָא. כְּגַוְונָא דָּא. נָטִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא מִן עָלְמָא, וְסָלִיק לוֹן לְעֵילָּא, לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. It is written: “Remember, O Lord, thy tender mercies and thy lovingkindnesses, for they have been ever of old” (me’olam, lit. from the world, Ps. 25, 6). “Mercies” here refers to Jacob and “lovingkindnessess’ to Abraham. God takes them from the world and raises them aloft, and makes of them a holy Chariot to shield the world. So God does with all the righteous.

וְאִי תֵּימָא יִצְחָק אֲמַאי לָא אַדְכַּר הָכָא. אֶלָּא אִשְׁתְּאַר לְאִתְפָּרְעָא מֵאִינּוּן דְּעָאקִין לִבְנוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פט) עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶּךָ. וּכְתִיב, (ישעיהו מ״ב:י״ג) יְיָ' כַּגִבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה וְגוֹ', וְדָא הוּא יִצְחָק, דְּאִסְתַּלָּק מֵהָכָא. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ' וַחֲסָדֶיךָ, אִלֵּין אִינּוּן יַעֲקֹב וְאַבְרָהָם, דְּבָעֵינָן לְהוֹן לְאַגָּנָא עֲלָן. אֲבָל יִצְחָק, לְמֶעְבַּד קְרָבִין קַיְּימָא, וּבְגִּינֵי כַּךְ לָא בָּעֵינָן לֵיהּ לְגַבַּיְיהוּ. It may be asked, why is there no reference to Isaac here? He was left over to punish those who oppress his offspring, and is referred to in the verse, “Arouse thy might” (Ps. 80, 3); and again, “The Lord shall go forth as a mighty man, he shall stir up jealousy like a man of war” (Isa. 42, 13). R. Hiya said: ‘Jacob and Abraham we require to shield us, but Isaac’s function is to make war, and therefore we do not desire him to be associated with them.

דָּבָר אַחֵר כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה, דְּכַד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, נָטַל יִצְחָק וּבָרָא בֵּיהּ עָלְמָא. חָמָא דְּלָא יָכִיל לְמֵיקָם בִּלְחוֹדוֹי, נָטַל אַבְרָהָם וְקִיֵּים בֵּיהּ עָלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ד׳) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, אַל תִּקְרֵי בְּהִבָּרְאָם, אֶלָּא בְּאַבְרָהָם. חָמָא דְּבַעְיָין קִיּוּמָא יַתִּיר, נָטַל לְיַעֲקֹב, וְשָׁתַף לֵיהּ בְּיִצְחָק, וְקִיֵּים עָלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וְעַל דָּא, בְּאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב אִתְקַיָּים עָלְמָא. וּבְגִין כָּךְ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה. We may also explain the words “for they are from the world” thus. When God created the world He took Isaac and created with him the world. He saw that it would not be able to endure, so He supported it with Abraham. He saw that it needed further support, so He took Jacob and joined him with Isaac. Hence the world is supported by Abraham and Jacob, and they are “from the world”.’¹The text here inserts a passage which in substance is merely a repetition of p. 37a, “R. Eleazar discoursed…” to p. 37b, “something else”.

(חסר) (ויקרא י׳:י״ב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וְגוֹ', כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְיָ' עֲלֵיכֶם. רִבִּי אַבָּא אָמַר, הָא תָּנֵינָן בְּעוֹבָדִין דִּלְתַתָּא, אִתְּעָרוּן עוֹבָדִין לְעֵילָּא, וְעוֹבָדָא דִּלְתַתָּא בָּעֵי לְאִתְחֲזָאָה כְּגַוְונָא דְּעוֹבָדָא דִּלְעֵילָּא. ¹The first 15 lines of the Hebrew text do not appear in our translation.AND MOSES SAID UNTO ELEAZAR AND ITHAMAR, LET NOT THE HAIR OF YOUR HEADS GO LOOSE, ETC…. FOR THE ANOINTING OIL OF THE LORD IS UPON YOU. R. Abba said: ‘All joy above derives from the Holy Oil, from which issue gladness and blessings to all the Lamps, and with the stream of which the Supernal Priest is crowned.

תָּא חֲזֵי, כָּל חֶדְוָותָא דִּלְעֵילָּא, תַּלְיָא בְּהַהוּא שַׁמְנָא קַדִּישָׁא, דְּמִתַּמָּן נָפִיק חֶדְוָה וּבִרְכָּאן לְכֻלְּהוּ בּוּצִינִין, וְכַהֲנָא עִלָּאָה (מיניה) אִתְעֲטָּר בִּנְגִּידוּ דְּמִשְׁחָא, וּבְגִין כָּךְ כַּהֲנָא, דִּרְבוּ מִשְׁחָא אִתְנְגִיד עָלֵיהּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, בָּעֵי לְאַחֲזָאָה חֵידוּ, וּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין (יתיר מכלא), וְלָא יִתְחֲזֵי גִּרְעוֹנָא בְּרֵישֵׁיהּ, וְלָא בִּלְבוּשֵׁיהּ, אֶלָּא לְמֶהֱוִי כֹּלָּא שְׁלִים כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְלָא יִתְחֲזֵי בֵּיהּ פְּגִימוּ כְּלָל, בְּגִין דְּלָא יַעֲבִיד פְּגִימוּ בַּאֲתַר אָחֳרָא. Therefore the priest on earth on whom the anointing oil has flowed must display a smiling and joyful countenance, and there must be no blemish on his head or his attire or anywhere else, that he may not cause a blemish in another place.

תָּא חֲזֵי, אִלְמָלֵא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר אִתְחָזוּן פְּגִימוּ בְּהַהִיא שַׁעֲתָא בִּלְבוּשֵׁיהוֹן אוֹ בְּרָאשֵׁיהוֹן, לָא אִשְׁתְּזִיבוּ בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, דְּהָא שַׁעֲתָא קַיְּימָא לְמֶעְבַּד דִּינָא. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, בְּשַׁעֲתָא דְּמוֹתָנָא אִעְרַע בְּעָלְמָא, לָא יִתְּעַר אִינַשׁ גַּרְמֵיהּ לְמִלָּה בְּעָלְמָא, בְּגִין דְּלָא יִתְּעֲרוּן עָלֵיהּ. בַּר אִי אִתְּעַר גַּרְמֵיהּ לְטָב, וְיָכִיל לְדַחְיָיא (לדחקא) שַׁעֲתָא, דְּהָא בְּזִמְנָא וְשַׁעֲתָא דְּדִינָא קַיְּימָא בְּעָלְמָא, מַאן דְּיִעְרַע בֵּיהּ, לַקְטֵי לֵיהּ וְיִסְתָּלַק מֵעָלְמָא. וּבְגִין כָּךְ וְלֹא תָמוּתוּ. כְּתִיב וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵיפָה, בְּגִין דְּאִינּוּן לָא אַתְיָין מִסִּטְרָא דְּכַהֲנֵי, וְלָא מִתְזָקֵי. Hence had Eleazar and Ithamar allowed any blemish to appear at that moment on their heads or their garments they would not have been delivered, for it was a time of judgement. So we have learnt that when a plague is rife a man should not apply himself to any undertaking lest he become a marked man. Hence it is written, “lest ye die. But let your brethren the whole house of Israel bewail the burning”, because they did not come from the side of the priests, and therefore would not be injured.’

פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא וְגוֹ'. וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי, מַאי יוֹם הַשְּׁמִינִי. אֶלָּא כְּתִיב וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ', כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם. כִּי שִׁבְעַת, בְּשִׁבְעַת יָמִים מִבָּעֵי לֵיהּ, אוֹ שִׁבְעָה יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם, מַאי כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא. R. Eleazar then discoursed on the verse: “And it came to pass on the eighth day”, etc. He said: ‘This “eighth day” has reference to the preceding statement. “for he shall consecrate you seven days” (Lev. 8, 33). Why seven days?

אֶלָּא, זַכָּאִין אִינּוּן כַּהֲנֵי, דְּמִתְעַטְּרֵי בְּעִטְרוֹי דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וּמְשִׁיחִין בִּמְשַׁח רְבוּת קַדִּישָׁא, בְּגִין דְּאִתְּעַר מִשְׁחָא (אחרא) עִלָּאָה, דְּמַשְׁקֵי לְכָל שִׁבְעָה, וְאִתְמַשְּׁחָן מֵהַהוּא רְבוּת קַדִּישָׁא, וְאִתְדְּלָקוּ מִנֵּיהּ כָּל אִינּוּן שִׁבְעָה בּוּצִינִין, וְהַאי מְשַׁח רְבוּת הוּא כְּלָלָא דְּכָל שִׁבְעָה, וְכֻלְּהוּ בֵּיהּ אִתְכְּלִילוּ. Happy indeed are the priests who are crowned with the crowns of the holy King, and anointed with the holy oil, because thereby is put in motion the supernal oil which moistens all the Seven and from which the seven lamps are lit, this oil comprising them all

וְתָנֵינָן שִׁיתָא אִינּוּן, וְכֻלְּהוּ אִתְכְּלִילָן בְּהַאי, וְדָא הוּא כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ, וּבְגִין כַּךְ שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא, דְּהָא בְּהַאי תַּלְיָין. וְעַל דָּא, אִקְרֵי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בַּת שֶׁבַע. מַאי אִיהִי בַּת שֶׁבַע. דְּאִיהִי כְּלִילָא מִשִּׁיתָא אָחֳרָנִין. as we have learnt that there are six, and this is the consummation of all; hence, “seven days he shall consecrate you”. Therefore, too, the Community of Israel is called “Bathsheba” (lit. daughter of seven), because She is the consummation of six others.

כֵּיוָן דְּהַאי שִׁבְעָה, אַשְׁלִים לְהוּ לְכַהֲנֵי, וְאַעְטַּר לוֹן, וּמָשַׁח לוֹן בְּכֹלָּא, כַּד מָטוּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי תְּמִינָאָה, אִתְפְּקַד אַהֲרֹן לְקָרְבָא עֵגֶל, בְּגִין דְּאִיהוּ בְּרֵיהּ דְּפָרָה, לְכַפָּרָא עַל הַהוּא חוֹבָא דְּעֵגֶל אָחֳרָא דַּעֲבַד אַהֲרֹן, וְחָב לְגַבֵּי פָּרָה, דְּאִיהִי תְּמִינָאָה, שְׁלִימוּ דֶּמֱמוּנֵיה (ס"א דאמוני) יִשְׂרָאֵל. וְאִשְׁתְּכַח כַּהֲנָא שְׁלִים בְּכֹלָּא, בִּתְמַנְיָא מִינֵי לְבוּשִׁין דִּיקָר, שְׁלִים בְּכָל כִּתְרִין, שְׁלִים לְעֵילָּא, שְׁלִים לְתַתָּא. After this septet had perfected the priests and crowned them and anointed them, when they reached the Community of Israel, which is the eighth, Aaron was commanded to offer a calf, to atone for the sin of that other calf which Aaron made, thereby sinning against the “cow”, which is the eighth, the completion of the guardians of Israel. Thus the priest is found complete in all, in the eight different vestments and in all crowns, complete above and below.

וּבְכֹלָּא, בָּעֵי לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא. וְעַל דָּא אִתְעָבִיד בֵּיהּ בְּאַהֲרֹן עוֹבָדָא לְתַתָּא, בְּגִין דְּיִתְּעַר הָכִי לְעֵילָּא, וְיִשְׁתְּכַּח כֹּלָּא בְּגַוְונָא חַד, וּכְדֵין אִתְבָּרְכָאן עָלְמִין כֻּלְּהוּ, וּמִשְׁתַּכְחִין בִּרְכָאן עַל יְדָא דְּכַהֲנָא. וְהָכָא אִשְׁתְּלִים כַּהֲנָא בְּכֹלָּא כַּדְקָא חֲזֵי. Now, on all solemn occasions some act must be manifested, and therefore a ceremony was performed with Aaron below to produce a corresponding reaction above, and in this way worlds were blessed through the mediation of the priest. Aaron had to bring a calf for a sin-offering on account of the sin he had previously committed.

עֵגֶל לָמָּה. דִּכְתִּיב עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, בְּגִין הַהוּא חַטָּאת, דַּעֲבַד בְּקַדְמִיתָא. וְאַיִל לְעוֹלָה, מַאי טַעְמָא אַיִל. בְּגִין אַיִל דְּיִצְחָק, דַּהֲוָא עוֹלָה תְּמִימָה, וְהַאי אִתְחֲזֵי לְקָרְבָא, לְאַשְׁלְמָא כֹּלָּא. וְהַאי אֲתַר, מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק אִשְׁתְּאַב. וְהַאי אַיִל בְּגִין אַיִל דְּיִצְחָק מִתְקָרְבָא עוֹלָה, (בגין דאיהי עולה) דְּהָא עוֹלָה לְעֵילָּא סַלְּקָא, וּבְגִין לְאַעְטְּרָא לָהּ בִּשְׁלֵימוּתָא. עֵגֶל וְאַיִל: עֵגֶל בְּגִינָהּ, כִּדְקָאַמְרָן. אַיִל, לְאַשְׁלְמָא לָהּ בִּשְׁלִימוּ דְּיִצְחָק כַּדְקָא חֲזֵי. Also a ram for a burnt-offering. Why a ram? Because of the ram of Isaac, who was a perfect burnt-offering, and this also was brought to make the sacrifice complete. Thus the calf was brought for its own sake and the ram to complete it duly with the perfection of Isaac.

וְיִשְׂרָאֵל דְּחָבוּ עִמֵּיהּ דְּכַהֲנָא בְּהַאי, מַקְרִיבִין כְּגַוְונָא דָּא, דִּכְתִּיב וְשׁוֹר וְאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבּוֹחַ לִפְנֵי יְיָ'. שׁוֹר, עַל מַה דְּחָבוּ. וְאַיִל לְאַשְׁלְמָא לְהַאי אֲתַר בִּשְׁלִימוּ דְּיִצְחָק. Israel, who shared the sin of the priest, had to bring a similar offering, viz., “an ox and a ram for peace offerings, to sacrifice before the Lord”, an ox for their sin and a ram to complete this place with the perfection of Isaac.

מַאי שְׁנָא בְּכַהֲנָא דִּכְתִּיב בֵּיהּ עֵגֶל לְחַטָּאת, וְלָא כְּתִיב בְּיִשְׂרָאֵל שׁוֹר לְחַטָּאת. אֶלָּא, יִשְׂרָאֵל הָא קַבִּילוּ עוֹנְשָׁא בְּקַדְמִיתָא, וּבְגִין דְּקַבִּילוּ עוֹנְשָׁא בְּכַמָה אֲתַר, עַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בָּעָא לְאַדְכְּרָא לוֹן חוֹבַיְיהוּ כִּדְקַדְמֵיתָא, וְעַל דָּא לָא כְּתִיב הָכָא לְחַטָּאת, אֶלָּא לִשְׁלָמִים, בְּגִין לְאַחֲזָאָה שְׁלָמָא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּשְׁלָמָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל עַל דָּא. The term “sin-offering” is not used in connection with Israel as with the priest, because Israel had already suffered their punishment in many places, and therefore God did not wish to mention their sin; hence it is written here, “for a peace offering” and not “for a sin-offering”, as a sign of peace, to show that God had been reconciled with Israel in respect of this.

אֲבָל אַהֲרֹן, דְּהָא לָא קַבִּיל עוֹנְשָׁא מִצְּלוֹתָא דְּמֹשֶׁה, דִּכְתִּיב, (דברים ט׳:כ׳) וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְיָ' וְגוֹ'. וּכְתִיב וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִיא, וְעַד כְּעַן חוֹבָא הֲוָה תָּלֵי, כְּתִיב וְעֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, לְחַטָּאת וַדַּאי, (ואיל לעולה) בְּגִין דִּיְכַפֵּר חוֹבֵיהּ, וְיִתְדַכֵּי וְיִשְׁתְּלִים בְּכֹלָּא. Aaron, however, who had been saved from punishment through the prayer of Moses (v. Deut. 9, 20), and whose guilt still hung over him, had to bring a sin-offering, that his sin might be atoned for and that he should be purified and whole.

וּבְהַהוּא יוֹמָא אִשְׁתְּלִימוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְאִשְׁתְּכַח שְׁלָמָא בְּכֹלָּא, בְּחֶדְוָותָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא וְאִלְמָלֵא דְּאִשְׁתְּכַח עִרְבּוּבְיָא דִּבְנֵי אַהֲרֹן בְּהַהוּא יוֹמָא, מִן יוֹמָא דְּאִסְתָּלָקוּ יִשְׂרָאֵל מִן יַמָּא, לָא אִשְׁתְּכַח חֶדְוָותָא דְּעִלָאֵי וְתַתָּאֵי כְּהַהוּא יוֹמָא. בְּהַהוּא יוֹמָא אִתְעַבָּר הַהוּא חוֹבָא מִן עָלְמָא, וְאִשְׁתְּכָחוּ כַּהֲנָא וְיִשְׂרָאֵל מִתְדַּכְּאָן מִנֵּיהּ. (כל) הַהוּא יוֹמָא, אִתְעֲבָרוּ כָּל אִינּוּן מְקַטְרְגִין דִּלְעֵילָּא, וַהֲווּ אַזְלִין וְשָׁטָאן בְּסַחֲרָנַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְלָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּהַהוּא עִדָנָא. On that day upper and lower beings reached their perfection, and there was peace everywhere in the joy of heaven and earth, and but for the tragedy of the sons of Aaron on that day there would have been no such joy above and below from the day that the Israelites came up from the Red Sea. On that day the sin of the Golden Calf was wiped out, and priests and people were cleansed of it. On that day all the accusers above were silenced, and they circled round Israel without being able to find any spot at which to attack them

עַד דְּגָרִים שַׁעֲתָא, וְקָמוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא וְעִכְּבוּ (ס"א וערבבו) חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא. וְאִשְׁתְּכַח רוּגְזָא בְּעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיֵּרָא כְבוֹד יְיָ' אֶל כָּל הָעָם, מִיַד וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וְגוֹ'. until the hour arrived when Nadab and Abihu rose up and spoilt the general joy, and wrath descended on the world.

תְּנָן, בְּהַהוּא יוֹמָא חֶדְוָותָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הֲוַות, לְאִתְקַטְּרָא בְּקִיטוּרָא דִּמְהֵימְנוּתָא בְּכֻלְּהוּ קִשְׁרִין קַדִּישִׁין. דְּהָא קְטֹרֶת קָשִׁיר כֹּלָּא כַּחֲדָא, וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי קְטֹרֶת. וְאִינּוּן אָתוּ, וּקְשִׁירוּ כָּל אִינּוּן אָחֳרָנִין כַּחֲדָא, וְשָׁרוּ לָהּ לְבַר, דְּלָא קָשְׁרוּ לָהּ בַּהֲדַיְיהוּ, וּקְשִׁירוּ מִלָּה אָחֳרָא. וּבְגִין כַּךְ, אַזְהַר לוֹן לְכַהֲנֵי לְבָתַר, דִּכְתִּיב, (ויקרא ט״ז:ג׳) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. We have learnt that on that day it was the joy of the Community of Israel to be united [with her Spouse] by the bond of faith with all holy ties (for the incense binds all-hence its name),¹Ketoreth, connected with katar, Aramaic for “bind”. and they came and linked all the others together and left Her outside, and linked up something else.’

וּבְכַמָּה גַּוְונִין עִרְבְּבוּ חֶדְוָותָא דְּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. חַד דְּלָא אִתְנְסִיבוּ, וְלָא אִתְחַזְיָין לְקָרְבָא, וּלְאִתְבָּרְכָא עָלְמִין עַל יְדַיְיהוּ. וְחַד דְּלָא הֲוָה שַׁעֲתָא כְּדְקָא יֵאוֹת. וְחַד דְּדַּחֲקוּ שַׁעֲתָא. וְחַד, דְּהָא מִקַּדְמַת דְּנָא, נָפַק נִימוּסָא דִּלְהוֹן, וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְיָ' אֵשׁ זָרָה וְגוֹ'. וַדַּאי מִלָּה אָחֳרָא אִתְקְשָּׁרוּ בְּקִשּׁוּרָא דָּא, וְשָׁרוּ לְכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְבַר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי פִּנְחָס, לָא תֵּימָא דְּאִינּוּן שָׁארוּ לָהּ לְבַר, אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא אִתְקַשְּׁרָא עַל יְדַיְיהוּ. דְּהָא בְּכָל אֲתַר דְּלָא אִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָּא, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא שַׁרְיָא בֵּינַיְיהוּ כְּלַל. בְּגִין כַּךְ אַזְהַר לְכַהֲנֵי, דִּכְתִּיב בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, דְּיִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָּא. וְעַל דָּא לָא יִיעוּל כַּהֲנָא לְקוּדְשָׁא, עַד דְּיִתְנְסִיב. בְּגִין דְּיִשְׁתָּתַּף בְּקִשּׁוּרָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. דְּמַאן דְּלָא אִנְסִיב, שָׁארֵי לָהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְבַר, וְהִיא לָא אִשְׁתַּתְּפָא בַּהֲדֵיהּ, וְעַל דָּא אִשְׁתְּכַח עִרְבּוּבְיָא בְּהַהוּא יוֹמָא לְגַבַּיְיהוּ. (ויקרא ט׳:א׳) וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי, רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים ב׳:ב׳) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְהָא אוּקְמוּהָ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח לָהּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וַחֲבִיבוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָקֳבְלָהָא, לְאִתְדַּבְּקָא בָּהּ. Said R. Phineas to him: ‘Do not say that they left her outside, but only that the Community of Israel was not united [to the rest] through them,¹Because they were not married. for wherever male and female are not found together, the Community of Israel does not abide. Therefore it is written, “With this shall Aaron come into the sanctuary” (Lev. 16, 3), which was a warning to him that he should be male with female; and therefore a priest should not enter the sanctuary till he is married, in order that he may have a share in the union of the Community of Israel.’ R. Jose referred in this connection to the verse: “As a lily among thorns, so is my love among the daughters” (S.S. 2, 2).

וְעַל דָּא, מַאן דְּאִנְסִיב, בָּעֵי לְשַׁבְּחָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְשַׁבְּחָא לָהּ לְכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהָא תָּנֵינָן בְּכֹלָּא בָּעֵי לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא, כְּמָה דְּאִיהוּ בַּר נָשׁ מִתְדְּבַק בְּבַת זוּגֵיהּ, וַחֲבִיבוּתָא דִּילֵיהּ לָקֳבְלָהּ, כַּד אָתֵי לְמִפְלַח קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, הוּא אִתְּעַר זִוּוּגָא אָחֳרָא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֲבִיבוּתָא דִּילֵיהּ לְאִתְדַּבְּקָא בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּמַאן דְּאִתְעַר מִלָּה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְבָרֵךְ לֵיהּ, וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְבָרְכָא לֵיהּ, וְהָא אִתְּמַר. As has been explained,’ he said, ‘this verse is spoken by the Holy One, blessed be He, in praise of the Community of Israel in His love and desire for Her, and therefore it is a married man who should utter the praises of the Holy One, blessed be He, and of the Community of Israel. For, since he cleaves to his spouse and devotes his affection to her, when he comes to serve before the Holy God he awakens another love, that of the Holy One, blessed be He, for the Community of Israel. And for this the Holy One blesses him and the Community of Israel blesses him.

תָּא חֲזֵי, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכָא עַל יְדֵי דְּכַהֲנָא, וְיִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכָאן עַל יְדֵי דְּכַהֲנָא. וְכַהֲנָא מִתְבָּרְכָא עַל יְדֵי דְּכַהֲנָא עִלָּאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (במדבר ו׳:כ״ז) וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרַכֵם. For the Community of Israel is blessed by the priest and the Israelite is blessed by the priest, and the priest is blessed by the Supernal Priest, as it is said: “And they shall put my name upon the children of Israel and I will bless them” (Num. 6, 27).

כְּתִיב (תהילים כ״ה:ו׳) זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ' וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה. זְכֹר רַחֲמֶיךָ, דָּא יַעֲקֹב. וַחֲסָדֶיךָ, דָּא אַבְרָהָם. כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה, וּמֵעוֹלָם נָטַל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְסָלִיק לוֹן לְעֵילָּא, וַעֲבַד מִנַּיְיהוּ רְתִיכָא קַדִּישָׁא, לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. וּבְגִין דַּהֲווֹ מֵעוֹלָם, הוּא דְּכִיר לְהוֹן לְאַגָּנָא וּלְרַחֲמָא עַל עָלְמָא. כְּגַוְונָא דָּא. נָטִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא מִן עָלְמָא, וְסָלִיק לוֹן לְעֵילָּא, לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. It is written: “Remember, O Lord, thy tender mercies and thy lovingkindnesses, for they have been ever of old” (me’olam, lit. from the world, Ps. 25, 6). “Mercies” here refers to Jacob and “lovingkindnessess’ to Abraham. God takes them from the world and raises them aloft, and makes of them a holy Chariot to shield the world. So God does with all the righteous.

וְאִי תֵּימָא יִצְחָק אֲמַאי לָא אַדְכַּר הָכָא. אֶלָּא אִשְׁתְּאַר לְאִתְפָּרְעָא מֵאִינּוּן דְּעָאקִין לִבְנוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פט) עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶּךָ. וּכְתִיב, (ישעיהו מ״ב:י״ג) יְיָ' כַּגִבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה וְגוֹ', וְדָא הוּא יִצְחָק, דְּאִסְתַּלָּק מֵהָכָא. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ' וַחֲסָדֶיךָ, אִלֵּין אִינּוּן יַעֲקֹב וְאַבְרָהָם, דְּבָעֵינָן לְהוֹן לְאַגָּנָא עֲלָן. אֲבָל יִצְחָק, לְמֶעְבַּד קְרָבִין קַיְּימָא, וּבְגִּינֵי כַּךְ לָא בָּעֵינָן לֵיהּ לְגַבַּיְיהוּ. It may be asked, why is there no reference to Isaac here? He was left over to punish those who oppress his offspring, and is referred to in the verse, “Arouse thy might” (Ps. 80, 3); and again, “The Lord shall go forth as a mighty man, he shall stir up jealousy like a man of war” (Isa. 42, 13). R. Hiya said: ‘Jacob and Abraham we require to shield us, but Isaac’s function is to make war, and therefore we do not desire him to be associated with them.

דָּבָר אַחֵר כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה, דְּכַד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, נָטַל יִצְחָק וּבָרָא בֵּיהּ עָלְמָא. חָמָא דְּלָא יָכִיל לְמֵיקָם בִּלְחוֹדוֹי, נָטַל אַבְרָהָם וְקִיֵּים בֵּיהּ עָלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ד׳) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, אַל תִּקְרֵי בְּהִבָּרְאָם, אֶלָּא בְּאַבְרָהָם. חָמָא דְּבַעְיָין קִיּוּמָא יַתִּיר, נָטַל לְיַעֲקֹב, וְשָׁתַף לֵיהּ בְּיִצְחָק, וְקִיֵּים עָלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וְעַל דָּא, בְּאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב אִתְקַיָּים עָלְמָא. וּבְגִין כָּךְ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה. We may also explain the words “for they are from the world” thus. When God created the world He took Isaac and created with him the world. He saw that it would not be able to endure, so He supported it with Abraham. He saw that it needed further support, so He took Jacob and joined him with Isaac. Hence the world is supported by Abraham and Jacob, and they are “from the world”.’¹The text here inserts a passage which in substance is merely a repetition of p. 37a, “R. Eleazar discoursed…” to p. 37b, “something else”.

רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (שמות ו׳:כ״ג) וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה. וַיִּקַח אַהֲרֹן. כֹּלָּא כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ, כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. תָּא חֲזֵי, רְאוּיָה הָיְתָה בַּת שֶׁבַע לְדָוִד, מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא. רְאוּיָה הָיְתָה אֱלִישֶׁבַע לְאַהֲרֹן מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא. R. Eleazar here adduced the verse: “And Aaron took him Elisheba, the daughter of Aminadab, the sister of Nahshon, to wife” (Ex. 6, 23). ‘Aaron’, he said, ‘acted fitly, copying the supernal model. “Elisheba” was destined for Aaron from the time of the Creation, just as “Bathsheba”¹v. p. 37a. was destined for David from the time of the Creation.

מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא כֹּלָּא חַד. אֲבָל הָתָם לְדִינָא, הָכָא לְרַחֲמֵי. כַּד אִתְחַבְּרָא בְּדָוִד, לְדִינָא, לְאַגָּחָא קְרָבִין, לְאוֹשָׁדָא דָּמִין. הָכָא בְּאַהֲרֹן, לִשְׁלָמָא, לְחֶדְוָה, לִנְהִירוּ דְּאַנְפִּין, לְאִתְבָּרְכָא. וְעַל דָּא אִתְקְרֵי (הכי) הָתָם בַּת שֶׁבַע, הָכָא אֱלִישֶׁבַע. אֱלִישֶׁבַע: דְּאִתְחַבְּרָא בְּחֶסֶד, (תא חזי) בַּת שֶׁבַע לְדִינָא, לְיָרְתָא מַלְכוּתָא וּלְאִתָּקְפָא. Both are one, but the one name refers to judgement, the other to mercy. When she was joined with David, it was for judgement, to wage war and shed blood. Here with Aaron it was for peace, for joy, for gladness and blessing. Hence with David she is called Bathsheba, and with Aaron Elisheba: Elisheba (lit. to seven) to show that she was joined to Grace; Bathsheba (daughter of seven) to signify that she inherited royalty and power.¹The text here introduces a brief digression on the esoteric significance of the “voice of the trumpet”, the substance of which has already appeared elsewhere.

תָּא חֲזֵי, וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע, לְבַסְּמָא לָהּ, לְמֵחֱדֵי לָהּ, לְחַבְּרָא לָה בְּמַלְכָּא, בְּזִוּוּגָא שְׁלִים, לְאִשְׁתַּכְּחָא בִּרְכָאן לְעָלְמִין כֻּלְּהוּ, עַל יְדֵי דְּאַהֲרֹן. בְּגִין כָּךְ, בָּעֵי כַּהֲנָא לְאִשְׁתַּכְּחָא בִּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין, בְּחֵידוּ, כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, דְּהָא עַל יְדוֹי בִּרְכָאן וְחֶדְוָון מִשְׁתַּכְּחֵי. וְעַל דָּא אִתְרַחֲקָא מִנֵּיהּ דִּינָא וְרוּגְזָא וְעָצִיבוּ, בְּגִין דְּלָא יִתְפְּגָם מֵהַהוּא אֲתַר דְּאִתְקְטַר בֵּיהּ. וְעַל דָּא וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה, וְלָאו כַּהֲנָא. עָלַיְיהוּ כְּתִיב (דברים ל״ג:י״א) בָּרֵךְ יְיָ' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה וְגוֹ'. Hence, “Aaron took Elisheba” to gratify her, to rejoice her, to join her with the King in a perfect union, that blessings might be diffused through all worlds by means of Aaron. Hence the priest must be ever smiling and joyful, since he is the instrument of joy and blessing, and in this way punishment, wrath and gloom are removed from him, that he may not be disqualified for the place to which he is linked.’

(ויקרא י׳:ט׳) יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מִגּוֹ פַּרְשְׁתָּא דָּא שַׁמְעֵינָן, דְּנָדָב וַאֲבִיהוּא רְוִי חַמְרָא הֲווֹ, מִדְּאַזְהַר לְכַהֲנֵי בְּהָא. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (תהילים ק״ד:ט״ו) וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ וְגוֹ', אִי בָּעֵי כַּהֲנָא לְמֶחְדֵּי וּלְאִשְׁתַּכְּחָא בִּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין יַתִּיר מִכֹּלָּא, אֲמַאי אָסִיר לֵיהּ חַמְרָא, דְּהָא חֵידוּ בֵּיהּ אִשְׁתְּכַח, נְהִירוּ דְּאַנְפִּין בֵּיהּ אִשְׁתְּכַח. DRINK NO WINE NOR STRONG DRINK, THOU NOR THY SONS, ETC. R. Judah said: ‘The fact that this injunction was given to the priests shows that Nadab and Abihu were under the influence of wine.’ R. Hiya adduced here the verse: “Wine rejoiceth the heart of man” (Ps. 104, 15). ‘If, he said, the priest requires to be glad and smiling more than other men, why is he forbidden wine, which creates joy and smiles?

אֶלָּא שֵׁירוּתָא דְּחַמְרָא חֶדְוָותָא. סוֹפֵיהּ עֲצִיבוּ. וְעוֹד דְּיַּיִן מִסִּטְרָא דְּלֵיוָאֵי אָתֵי, מֵאֲתַר דְּחַמְרָא שָׁרֵי, דְּהָא אוֹרַיְיתָא וְחַמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה הוּא. (ס"א סיפיה עציבו, וכהנא שירותא וסיומא בעי חדותא ונהירו דאנפין, יין אתי מסטרא דליואי) וְסִטְרָא דְּכַהֲנָא מַיִין צְלִילִין נְהִירִין. The truth is that wine rejoices at first and saddens afterwards, and the priest must be glad throughout. Also wine is of the side of the Levites, but the side of the priests is pure and clear water.’

רִבִּי יוֹסֵי אָמַר כָּל חַד אוֹזִיף לְחַבְרֵיהּ, וְכָלִיל כֹּלָּא דָּא בְּדָא, וּבְגִין כָּךְ, חַמְרָא שָׁרֵי חֶדְוָותָא, בְּגִין דְּכָלִיל מִגּוֹ מַיָּא, וּלְבָתַר אַהְדָּר לְאַתְרֵיהּ, וְעָצִיב וְרָגִיז וְדָאִין דִּינָא. (וכהנא שירותא וסיומא בעי חדותא ונהירו דאנפין) R. Jose said: ‘Each lends to the other, and therefore wine gladdens at first because it contains water, but afterwards it reverts to its own nature and brings gloom.’

רִבִּי אַבָּא אָמַר, מֵאֲתַר חַד נָפְקוּ, יַיִן וְשֶׁמֶן וּמַיִם. מַיִם וְשֶׁמֶן לִימִינָא, נַטְלֵי כַּהֲנֵי וְיַרְתֵּי לוֹן, וְשֶׁמֶן יַתִּיר מִכֹּלָּא. דְּאִיהוּ חֶדְוָותָא שֵׁירוּתָא וְסִיּוּמָא, דִּכְתִּיב, (תהילים קל״ג:ב׳) כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן. וְיַיִן לִשְׂמָאלָא, יַרְתֵּי לֵיוָאֵי, לְאַרְמָא קָלָא וּלְזַמְּרָא, וְלָא לִשְׁתּוּק, דְּהָא חַמְרָא לָא שָׁתִיק לְעָלְמִין, וְשֶׁמֶן בַּחֲשַׁאי הוּא תָּדִיר. R. Abba said: ‘Wine, oil and water issue from the same place. Water and oil, which are on the right, are taken by the priests, especially oil, which is joy first and last, as it is written: “Like the goodly oil upon the head that ran down upon the beard, even Aaron’s beard” (Ps. 133, 2). Wine, which is on the left, is inherited by the Levites, that they may raise their voices in song and not be silent, for wine is never silent, but oil is always noiseless.

מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא, שֶׁמֶן דְּאִיהוּ בַּחֲשַׁאי בִּלְחִישׁוּ תָּדִיר, אָתֵי מִסִּטְרָא דְּמַחֲשָׁבָה, דְּאִיהוּ בִּלְחִישׁוּ תָּדִיר וְלָא אִשְׁתְּמַע, וְהוּא בַּחֲשַׁאי, וְעַל דָּא הוּא מִימִינָא. וְיַיִן דְּאִיהוּ (קרח קע"ו) לְאַרְמָא קָלָא, וְלָא שָׁתִיק לְעָלְמִין, אָתֵי מִסִּטְרָא דְּאִימָּא, וְיָרְתִין לֵיוָאֵי לִסְטַר שְׂמָאלָא, וְקַיְימֵי לְזַמְּרָא לְאַרְמָא קָלָא, וְקַיְימֵי בְּדִינָא. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, (דברים כ״א:ה׳) וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. The difference between them is this. Oil comes from the side of Thought, which is always silent and unheard, whereas wine, which is for raising the voice, comes from the side of the Mother.

בְּגִין כַּךְ, כַּהֲנָא כַּד יִיעוּל לְמַקְדְּשָׁא לְמִפְלַח פּוּלְחָנָא, אָסִיר לֵיהּ לְמִשְׁתֵּי חַמְרָא, דְּהָא עוֹבָדוֹי בַּחֲשַׁאי אִינּוּן, וּבַחַשַׁאי (ס"א אתחזי) אָתָאן וְאִתְכְּוָּון, (ס"א ובחשאי אתכוון במה דאתכוון) וְזִוִּוג לְמַאן דְּזִוִּוג, וְנָגִיד בִּרְכָאן לְעָלְמִין כֻּלְּהוּ, וְכֹלָּא בַּחֲשַׁאי, (ועוד) דְעוֹבָדוֹי כֻּלְּהוּ בְּרָזָא. וְחַמְרָא מְגַלֶּה רָזִין הוּא, דְּהָא כָּל עוֹבָדוֹי לְאַרְמָא קָלָא קָאִים. Therefore the priest, when he entered the Sanctuary to perform divine service, was forbidden to drink wine, because his service is carried out quietly.’

רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יִצְחָק הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא, מִבֵּי מִרוֹנְיָא לְצִפּוֹרִי, וַהֲוָה רַבְיָיא חַד שְׁכִיחַ בְּגַוָּון (ס"א לגבייהו), בְּחַמְרָא בְּקִינְטָא דְּדוּבְשָׁא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה נֵימָא מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. R. Judah and R. Isaac were once going from Be Merunia to Sepphoris, and with them was a youth leading an ass, on which was a jar of honey. Said R. Judah: ‘Let us discourse on the Torah as we go.’

פָּתַח רִבִּי יִצְחָק וְאָמַר, (שיר השירים ז׳:י׳) וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים וְגוֹ'. וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב, דָּא יֵינָא דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִיהוּ טָב. דְּהָא יֵינָא אָחֳרָא לָאו אִיהוּ טָב, וְיֵינָא דְּאוֹרַיְיתָא, טָב לְכֹלָּא. טָב לְעָלְמָא דָּא, וְטָב לְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְדָא הוּא יֵינָא דְּנִיחָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתִּיר מִכֹּלָּא, וּבִזְכוּ דָּא, מַאן דִּמְרַוִּי מִיֵינָא דְּאוֹרַיְיתָא, יִתְּעַר לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְיִזְכֵּי לְאַחֲיָיא, כַּד יוֹקִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים, הָא תָּנֵינָן דְּאֲפִילּוּ בְּהַהוּא עָלְמָא, יִזְכֵּי לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים. R. Isaac began by quoting the verse: “And thy palate is like the best wine that goeth down smoothly for my beloved” (S.S. 7, 9). ‘This wine’, he said, ‘is the wine of the Torah, which is in truth good, because there is another wine which is not good. But the wine of the Torah is good for all-good for this world and good for the world to come. This, too, is the wine that pleases the Holy One, blessed be He, more than all, and therefore he who quaffs deeply of the wine of the Torah will wake in the world to come and will come to life when God shall raise the righteous.’ Said R. Judah: ‘We have learnt that even in that world he will be able to study the Torah, as it is written, “He causeth to mutter the lips of the sleepers” (Ibid.).’

אָמַר הַהוּא רַבְיָא, אִי כְּתִיב וְחִכֵּךְ מִיֵּין הַטּוֹב, הֲוִינָא אַמְרֵי הָכֵי. אֲבָל כְּיֵין הַטּוֹב כְּתִיב, וְלָא מִיֵּין. אַשְׁגְּחוּ בֵּיהּ, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּרִי אֵימָא מִילָּךְ, דְּשַׁפִּיר קָא אַמְרַת. The youth hereupon remarked: ‘If it had been written, “thy palate is from the best wine”, your explanation would have been correct, but it is written “like the best wine”.’ They looked at him, and R. Judah said: ‘Speak on, for your remark is a good one.’

פָּתַח וְאָמַר, (בראשית א׳:כ״א) וַיִבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים וְגוֹ'. וַיִבְרָא אֱלֹהִים, כָּל אֲתַר דְּדִינָא אֱלֹהִים אִקְרֵי. וְהַהוּא אֲתַר עִלָּאָה אֲתַר דְּנָפְקוּ מִנֵּיהּ, הָכִי קָרֵי לֵיהּ הָכָא. וְאַף עַל גַּב דְּרַחֲמֵי הוּא, מִנֵיהּ נָפְקוּ דִּינִין, וּבֵיהּ תַּלְיָין. He thereupon discoursed on the verse: “And God created the great sea-monsters,” etc. (Gen. 1, 21). He said: ‘The name Elohim is usually applied to the place of judgement, but here it is applied to the most high place from which judgements issue, for although it is intrinsically a place of Mercy, yet judgements issue from it and depend upon it.

אֶת הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים, אִלֵּין אֲבָהָן. דְּאִינּוּן מִתְשַׁקְיָין בְּקַדְמִיתָא, וּמִשְׁתָּרְשִׁין עַל כֹּלָּא. וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרוֹמֶשֶׂת, וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה, דָּא נֶפֶשׁ, דְּהַהִיא אֶרֶץ עִלָּאָה אַפִּיקַת מֵהַהִיא חַיָּה עִלָּאָה עַל כֹּלָּא, דִּכְתִּיב תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה. וְדָא אִיהִי נֶפֶשׁ דְּאָדָם קַדְמָאָה, דְּמָשִׁיךְ בְּגַוִיהּ. הָרוֹמֶשֶׂת: דָּא הִיא חַיָּה דְּרַחֲשָׁא בְּכָל טוּרִין (ס"א סטרין), לְעֵילָּא וְתַתָּא. אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם, דְּהַהוּא נָהָר עִלָּאָה נָגִיד וְנָפִיק מֵעֵדֶן, וְאַשְׁקֵי לְהַאי אִילָנָא, לְאִשְׁתָּרְשָׁא בְּשָׁרְשׁוֹי עַל כֹּלָּא, וּלְאִשְׁתַּכְּחָא בֵּיהּ מְזוֹנָא לְכֹלָּא. The “great sea-monsters” are the “Patriarchs”, which are watered first and spread their roots throughout all. “And every living creature” (lit. living soul): this is the soul which the supernal Earth brought forth from the “living creature” (hayah), which is the highest of all, to wit, the soul of the first man which formed in its midst. “That moveth”: this is the “living creature” (hayah) that moves about on all sides above and below. “Which the waters brought forth abundantly”, namely the waters of that supernal stream which issues from Eden and waters the Tree there that it may spread its roots and provide food for all.

דָּבָר אַחֵר הַחַיָּה הָרוֹמֶשֶׂת, דָּא הוּא דָּוִד מַלְכָּא, דִּכְתִּיב בֵּיהּ (תהילים קי״ח:י״ז) לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וְגוֹ'. וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, אִלֵּין כָּל אִינּוּן מַלְאֲכִין קַדִּישִׁין, דְּמִשְׁתַּכְּחֵי לְקַדְּשָׁא שְׁמָא דְּמָארֵיהוֹן בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, דִּכְתִּיב בְּהוּ (ישעיהו ו׳:ב׳) שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד. וּמִנְּהוֹן טָאסִין בְּעָלְמָא לְמֶעְבַּד רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן, כָּל חַד וְחַד כַּדְקָא חֲזֵי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, ודַּאי כָּל כַּךְ לְהַאי רַבְיָא לָא אִתְחֲזֵי, אֲבָל אֲנָא חָמֵי בֵּיהּ דְּלַאֲתַר עִלָּאָה יִסְתְּלַק. “And every winged fowl after its kind”: these are the holy angels whose function it is to sanctify the name of their Master every day, or to perform the messages of their Master in this world.’ Said R. Judah: ‘This is really too much for one so young to know, and I foresee that he will be removed to a place of eminence.’

רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, (דברים ל״ב:ל״ח) אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל דְּאִינּוּן קַדִּישִׁין, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְקַדְּשָׁא לוֹן. תָּא חֲזֵי יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין, כָּל חַיֵּי עָלְמָא דְּיַרְתִין, כֹּלָּא תַּלְיָין בְּהַהוּא עָלְמָא דְּאָתֵי, בְּגִין דְּאִיהוּ חַיִּין דְּכֹלָּא, לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְהוּא אֲתַר, דְּיַיִן דְּמִנְטְרָא שָׁארֵי (ואקרי יין) וּמִתַּמָּן נָפְקִין חַיִּין וּקְדוּשָׁא לְכֹלָּא. וְיַיִן דְּיִשְׂרָאֵל בְּגִין יַיִן דְּיִשְׂרָאֵל אָחֳרָא, וְדָא בְּדָא תַּלְיָא. דְּהָא יִשְׂרָאֵל לְעֵילָּא, בֵּיהּ נָטִיל חַיִּין, וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי עֵץ חַיִים, עֵץ מֵהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי חַיִּים, וְנַפְקֵי מִתַּמָּן חַיִּין, וְעַל דָּא מְבָרְכִין לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיַיִן. וְיַיִן דְּיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא כְּהַאי גַּוְונָא. R. Isaac took the verse: “Which did eat the fat of their sacrifices and drink the wine of their drink offering”. He said: ‘Happy are Israel in that they are holy, and God desired to sanctify them. All the life of this world that they inherit is derived from the World-to-come, because that is life both above and below, and the place where the “treasured wine” commences, and from which life and holiness issue. And Israel use wine on account of the wine of another Israel, for the supernal Israel derives life therefrom, and therefore they bless the Holy One with wine.

עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דְּאִיהוּ מְסָאָב, וּמַאן דְּקָרִיב בַּהֲדֵיהּ יִסְתְּאָב, כַּד יִקְרַב בְּיַיִן דְּיִשְׂרָאֵל, הָא אִסְתְּאַב וְאָסִיר, כָּל שֶׁכֵּן הַהוּא יַיִן דְּאִיהוּ עָבִיד. וְעַל דָּא לָא תֵּימָא דְּדָא הוּא בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא כָּל מַה דְּעָבְדֵי יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, כֹּלָּא הוּא כְּעֵין דּוּגְמָא דִּלְעֵילָּא, כָּל שֶׁכֵּן יַיִן, דְּקָאֵי בַּאֲתַר עִלָּאָה, דּוּגְמָא דְּיַיִן דְּמִנְטְרָא. Hence, when the idolater, who is unclean and defiles anyone who associates with him, touches the wine of Israel it becomes unclean and is forbidden; all the more the wine which he himself makes. All the practices of Israel are on the supernal pattern, and especially their offering of wine, which holds a very high rank, like the “treasured wine”.

בְּגִין כַּךְ יִשְׂרָאֵל שַׁתְיָין יַיִן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִתְעָבִיד כַּדְקָא חֲזֵי בִּקְדוּשָּׁה, כְּגַוְונָא דְּיִשְׂרָאֵל לְעֵילָּא, דְּשָׁתֵי וְאִשְׁתָּרְשָׁא וְאִתְבָּרְכָא בְּהַהוּא יַיִן עִלָּאָה קַדִּישָׁא, וְלָא שָׁתָאן יַיִן דְּאִתְעָבִיד בִּמְסָאֲבוּתָא, וּמִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבוּתָא, דְּהָא בֵּיהּ שַׁרְיָא רוּחָא דִּמְסָאֲבוּתָא. (ולאו הוא מסטרא דישראל) וּמַאן דְּשָׁתֵי לֵיהּ (בהדייהו), אִסְתְּאַב רוּחֵיהּ, וְאִסְתְּאַב אִיהוּ, וְלָאו הוּא מִסִּטְרָא דְּיִשְׂרָאֵל, וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. דְּהָא הַהוּא עָלְמָא דְּאָתֵי, יַיִן דְּמִנְטְרָא אִיהוּ. Hence Israel drink the wine of Israel which has been made in holiness, as is fitting, just as the Israel above drinks of that holy wine, and they do not drink wine which has been made in defilement and from the side of defilement, for the spirit of uncleanness rests on it, and if one drinks it his spirit is defiled and he is not of the side of Israel and has no share in the World-to-come, which is the “treasured wine”.

וְעַל דָּא יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין, בַּעְיָין לְנַטְרָא דָּא עַל כֹּלָּא, בְּגִין דְּאִתְקְשַׁר בַּאֲתַר דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וּבְגִין כָּךְ, בְּיַיִן אִתְבְּרִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתִּיר מִכֹּלָּא, בְּגִין דְּאִיהוּ חַדֵּי לְסִטְרָא שְׂמָאלָא, וּבְגוֹ חֶדְוָותָא דִּילֵיהּ אִתְכְּלִיל בִּימִינָא. וְכַד אִתְעָבִיד כֹּלָּא יְמִינָא, כְּדֵין שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּחֵידוּ, וּבִרְכָּאן מִשְׁתַּכְּחֵי בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. וּבְעוֹבָדָא דִּלְתַתָּא יִתְּעַר עוֹבָדָא דִּלְעֵילָּא, וְעַל דָּא מְזַמְּנֵי יַיִן לָקֳבֵיל יַיִן. Hence God is blessed with wine above all, because wine rejoices the Left side and in that joy merges itself in the Right, and when the whole becomes Right the Holy Name is glad, and blessings are everywhere diffused.

כְּתִיב (משלי כ״ה:ד׳-ה׳) הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצּוֹרֵף כֶּלִי הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ וְיִכּוֹן בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאַסְגִּיאוּ חַיָּיבִין בְּעָלְמָא, כּוּרְסְיָיא דְּמַלְכָּא קַדִישָׁא אִתְתַּקְּנַת בְּדִינָא, לְאִסְתְּאָבָת (ס"א ואשתאבת) (ס"א וקיימא) בְּדִינָא, וְשַׁלְהוֹבוֹי אוֹקְדִין עָלְמָא. וּבְשַׁעֲתָא דְּאִתְעֲבָר חַיָּיבַיָא מֵעָלְמָא, כְּדֵין וְיִכּוֹן בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ. בַּחֶסֶד, וְלָא בְּדִינָא מַאי מַשְׁמַע. It is written: “Take away the wicked from before the king and his throne shall be established in lovingkindness ” (Prov.xxv, 3). When sinners are numerous in the world, the throne of the holy King is established in judgement and flames play around the world. But when the wicked are removed from the world, His throne is established in lovingkindness and not in judgement.

(ויקרא י״א:א׳) וַיְדַבֵּר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵיהֶם זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ וְגוֹ', מַאי שְׁנָא הָכָא אַהֲרֹן. אֶלָּא בְּגִין דְּאִיהוּ קַיְּימָא תָּדִיר לְאַפְרְשָׁא בֵּין מִסְאֲבָא וּבֵין דַּכְיָא. דִּכְתִּיב לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. AND THE LORD SPAKE UNTO MOSES AND TO AARON SAYING, THESE ARE THE LIVING THINGS WHICH YE SHALL EAT, ETC . Why was Aaron joined with Moses here? Because it was always his function to divide between the clean and the unclean.

רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (תהילים ל״ד:י״ג) מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים וְגוֹ'. נְצוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וְגוֹ'. סוּר מֵרָע וְגוֹ'. וּכְתִיב (משלי כ״א:כ״ג) שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ וְגוֹ'. מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים. מַאן חַיִּים. אֶלָּא אִלֵּין חַיִּים דְּאִקְרוּן עָלְמָא דְּאָתֵי, וְחַיִּים תַּמָּן שַׁרְיָין. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, עֵץ חַיִּים, הִיא אִילָנָא מֵאִינּוּן חַיִּים, אִילָנָא דְּאִתְנְטַע בְּאִינּוּן חַיִּין. וְעַל דָּא מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים כְּתִיב. R. Abba expounded in this connection the verse: “What man is he that desireth life and loveth many days that he may see good?” (Ps. 34, 13). ‘Life here’, he said, ‘is the life which is called ” the world to come”, where true life abides. Similarly the “tree of life” means the tree that springs from that life and is planted therein.

אוֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב, מַאן יָמִים. אֶלָּא דָּא הוּא שְׁמָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, דַּאֲחִידָא בְּאִינּוּן יוֹמִין עִלָּאִין, דְּאִקְרוּן יְמֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ, יְמֵי הַשָּׁמַיִם וַדַּאי, עַל הָאָרֶץ וַדַּאי. מַאן דְּבָעֵי חַיִּים דִּלְעֵילָּא, לְמֶהֱוִי לֵיהּ חוּלָקָא בְּהוּ. וּמַאן דְּבָעֵי יוֹמִין עִלָּאִין לְאִתְדַּבְּקָא בְּהוּ וּלְרַחֲמָא לְהוּ. יִנְטַר פּוּמֵיהּ מִכֹּלָּא, יִנְטַר פּוּמֵיהּ וְלִישָׁנֵיהּ, יִנְטַר פּוּמֵיהּ מִמֵּיכְלָא וּמִמִּשְׁתְּיָא, דִּמְסָאֵב לְנַפְשָׁא, וּמְרַחָקָא לְבַּר נָשׁ מֵאִינּוּן חַיִּין וּמֵאִינּוּן יוֹמִין, וְיִנְטַר (ס"א פומיה ולישניה) לִישָׁנֵיהּ מִמִּלִּין בִּישִׁין, דְּלָא יִסְתְּאַב בְּהוּ, וְיִתְרְחַק מִנַּיְיהוּ, וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוּלָקָא בְּהוּ. By “days” here is signified the name of the Holy King which is attached to the supernal days called “the days of the heaven over the earth”. He who desires to have a portion in the higher life and to cleave to the supernal days should above all keep guard over his mouth and his tongue. He should preserve his mouth from food and drink which defile the soul and remove man from those supernal days and life, and he should keep his tongue from words of evil so as not to be defiled by them.

תָּא חֲזֵי, פּוּמָא וְלִישָׁן, אֲתַר (אחרא) עִלָּאָה הָכִי אִקְרֵי, וּבְגִין כָּךְ לָא יַפְגִּים אִינִישׁ פּוּמֵיהּ וְלִישָׁנֵיהּ, וְכָּל שֶׁכֵּן לְאִסְתַּאֲבָא נַפְשֵׁיהּ וְגַרְמֵיהּ, בְּגִין דְּאִסְתְּאַב הוּא בְּעָלְמָא אָחֳרָא, וְהָא אוֹקִימְנָא. Further, “mouth” and “tongue” are names given to supernal places, and therefore a man should be careful not to bring a stain on his mouth and tongue.’ THESE ARE THE LIVING THINGS WHICH YE SHALL EAT… AMONG ALL THE BEASTS. Why does it say first “living things” and then “beasts”?

(ויקרא י״א:ב׳) זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה וְגוֹ', הַאי קְרָא לָאו רֵישֵׁיהּ סֵיפֵיהּ, וְלָאו סֵיפֵיהּ רֵישֵׁיהּ. זֹאת הַחַיָּה בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר מִכָּל הַבְּהֵמָה. אֶלָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּכָל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל מְנַטְרֵי נַפְשַׁיְיהוּ, וְגַרְמַיְיהוּ, דְּלָא לְסָאֲבָא לוֹן, וַדַּאי זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, יֵהוֹן שְׁכִיחִין בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה, לְאִתְדַּבְּקָא בִּשְׁמִי, בִּבְרִירוּ דְּהַהִיא בְּהֵמָה דְּבָרִירְנָא לְכוּ לְמֵיכַל, לָא תִּסְתַּאֲבוּ בְּהוּ, וְתֶהווֹן דְּבֵקִין בִּשְׁמִי. What it means is that as long as Israel keep their souls from impurity, then they will eat “living things” so as to be of a high grade of holiness and cleave to God’s Name through rejecting the “beasts” which are not selected as clean.

וְכָל זִמְנָא דְּלָאו אִינּוּן נַטְרִין נַפְשַׁיְיהוּ וְגַרְמַיְיהוּ מִמֵּיכְלָא וּמִשְׁתְּיָּא, יִתְדַבְּקוּן בַּאֲתַר אָחֳרָא מִסְאֲבָא, לְאִסְתַּאֲבָא בְּהוּ. וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב, זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל, מִכָּל ודַּאי, דְּאִיהוּ רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ. מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ, בְּגִין דְּהַאי מֵיכְלָא דְּהַאי בְּהֵמָה אִשְׁתְּכַח דַּכְיָא, וְלָא יְסָאַב לְכוּ, יְהֵא לְכוּ חוּלָקָא בִּשְׁמִי, לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ. But if they do not keep themselves from unclean food and drink, then they shall cleave to another unclean place and be defiled by it. The eating, however, of the animals selected will be clean and will not defile them nor deprive them of a share in God’s Name.

תּוּ, זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ. בְּפַרְעֹה כְּתִיב, (שמות ו׳:ז׳) בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְיָ'. הָא זֹאת לָקֳבְלָךְ, לְאִתְפָּרְעָא מִנָךְ. אוּף הָכָא זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה, הָא זֹאת לָקֳבְלֵיכוֹן, לְאִתְפָּרְעָא מִנַּיְיכוּ, אִי תְּסָאֲבוּן נַפְשֵׁכוֹן. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּנַפְשָׁתָא מִנָּהּ הֲווֹ, וְאִי אַתּוּן תְּסָאֲבוּן לְהַהוּא דִּילָהּ, הָא זֹאת לָקֳבְלַיְיכוּ, אִי לְטָב הִיא קַיְּימָא לְגַבַּיְיכוּ, אִי לְבִישׁ הִיא קַיְּימָא לְגַבַּיְיכוּ. Again, we may lay stress on the word zoth (this) and interpret: zoth (i.e. the Shekinah) confronts you to punish you if you defile your souls, because your souls are from her, and therefore she stands before you for good or ill.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר כְּלַל כֹּלָּא, כְּמָה דְּאִית עֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְהֵימְנוּתָא לְעֵילָּא. כַּךְ אִית עֶשֶׂר כִּתְרֵי דְּחָרָשֵׁי מֵסָאֲבֵי לְתַתָּא. וְכָל מַה דִּי בְּאַרְעָא, מִנַּיְיהוּ אֲחִידָן בְּסִטְרָא דָּא, וּמִנַּיְיהוּ אֲחִידָן בְּסִטְרָא אָחֳרָא. R. Simeon said: ‘As there are ten Crowns of Faith above, so there are ten crowns of unclean sorcery below. All things on earth are attached either to one side or to the other.

וְאִי תֵּימָא, הַאי עֵז, דְּשַׁרְיָא עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא. לָאו הָכֵי. דְּאִי רוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא בֵּיהּ, אָסִיר לָן לְמֵיכַל. אֶלָּא אַעְבְּרָן בְּגַוַויְיהוּ, וְיִתְחֲזוּן לָקֳבְלֵיהוֹן, וְלָא שַׁרְיָא לְדַיְּירָא בְּהוּ, דְּכַד אִינּוּן שַׁרְיָין, רוּחַ אָחֳרָא אַעְבָּר עָלַיְיהוּ, וּפְרִישָׁן מִגַּרְמַיְיהוּ. וּבְגִין כַּךְ אִתְחָזוּן לָקֳבְלַיְיהוּ, וּמְקַטְרְגֵי בְּגַוַויְיהוּ, וְלָא שַׁלְטֵי בְּהוּ בְּגַרְמַיְיהוּ, וְעַל דָּא שָׁרִי לָן לְמֵיכַל. It may be asked, What of the goat in which dwells an unclean spirit, and is yet permitted? This is not really so, for if an unclean spirit dwelt in it, we should not be permitted to eat it. The fact is that the evil spirit passes through it and appears in front of it, but is not allowed to dwell in it.

תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּאַתְיָין לְשַׁלְּטָאָה בְּהוּ, אַעֲבַר רוּחָא חֲדָא, זַקְפָן עַיְינִין וְחָמָאן רְשִׁימִין דִּלְהוֹן, וְאִתְפָּרְשָׁן מִנַּיְיהוּ, אֲבָל אִתְחֲזוֹ לָקֳבְלֵיהוֹן, וְלָא אֲסִירֵי לָן לְמֵיכַל. For when the evil spirit comes to take possession of it, another spirit passes by, and they raise their eyes and see their marks and depart from them, though still appearing before them, and therefore they are not forbidden to us as food.

בֵּין בִּבְעִירֵי, בֵּין בְּחֵיוָותָא, בֵּין בְּעוֹפֵי, בֵּין בְּנוּנֵי יַמָּא, בְּכֻלְּהוּ אִתְחָזוּן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא (רחמי ודינא), וְכָל מַאן דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דִּימִינָא, (מסטרא דרחמי) שָׁארֵי לָן לְמֵיכַל. וְכָל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא (מסטרא דדינא), כֻּלְּהוּ אָסִיר לָן לְמֵיכַל. בְּגִין דְּדַרְגָּא (ס"א דגרמא) דְּכֻלְּהוּ מִסְאֲבָא, וְכֻלְּהוּ מִסְאֲבִין, וְרוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא בְּגַוַויְיהוּ, וְדָרֵי בְּהוּ. וְעַל דָּא רוּחָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל, לָא יִתְעָרַב בְּהוּ, וְלָא יִסְתְּאָב בְּהוּ, בְּגִין דְּיִשְׁתַּכְּחוּן קַדִּישִׁין, וְיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לְעֵילָּא וְתַתָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא אִתְרְעֵי בְּהוּ, וּבָעֵי לְדַכְּאָה לְהוּ, וּלְקַדְּשָׁא לְהוּ עַל כֹּלָּא, בְּגִין דַּאֲחִידָן בֵּיהּ. Cattle, beasts, birds and fishes show signs of right or left, and whichever comes from the right we may eat and whichever comes from the left we may not eat, because an unclean spirit dwells in them; wherefore the holy spirit of Israel must not be mixed up with them, in order that they may remain holy and be recognized as such above and below. Happy is the portion of Israel in that the holy King delights in them and desires to sanctify and purify them above all others because they cling to Him.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (ישעיהו מ״ט:ג׳) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר, אִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתְפָּאַר בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, הֵיךְ אַתְיָין לְאִסְתַּאֲבָא וּלְאִתְדַּבְּקָא בְּסִטְרָא מִסְאֲבָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם וְגוֹ', מַאן דְּאִיהוּ בְּדִיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא, לָא לִבְעֵי לֵיהּ לְאַפְרְשָׁא מֵאוֹרְחוֹי דְּמַלְכָּא. וּבְגִין כַּךְ רָשִׁים לְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כָּל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דָּא, וְכָל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא אָחֳרָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב בְּהוּ, (ישעיהו ס״א:ט׳) כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם (נח ע"א, פ') כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְיָ', בֵּרַךְ יְיָ' מַמָּשׁ, בֵּרַךְ יְיָ' בְּכֹלָּא. It is written, “Israel in whom I am glorified” (Isa. 49, 3). If the Holy One, blessed be He, takes pride in Israel, how can they go and defile themselves and cling to the other, unclean side? Therefore it is written, “Sanctify yourselves therefore and be ye holy, for I am holy”; he that is in the likeness of the king should not depart from the ways of the king. Happy the portion of Israel of whom it is written, “All that see them shall acknowledge them that they are the seed which the Lord hath blessed” (Isa. 61, 9).

וְתָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּאָכִיל מֵאִינּוּן מַאֲכָלֵי דַּאֲסִירֵי, אִתְדְּבַק בְּסִטְרָא אָחֳרָא, וְגָעִיל נַפְשֵׁיהּ וְגַרְמֵיהּ, וְרוּחַ מְסָאָב שַׁרְיָא עָלֵיהּ, וְאַחְזֵי גַּרְמֵיהּ דְּלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בֶּאֱלָהָא עִלָּאָה, וְלָא אָתֵי מִסִּטְרֵיהּ, וְלָא אִתְדְּבַק בֵּיהּ. וְאִי יִפּוּק הָכִי מֵהַאי עָלְמָא, אֲחִידָן בֵּיהּ כָּל אִינּוּן דַּאֲחִידָן בִּסְטָר (ס"א דאתיין מסטר) דִּמְסָאֲבָא, וּמְסָאֲבִין לֵיהּ וְדַיְינִין לֵיהּ כְּבַּר נָשׁ דְּאִיהוּ גַּעֲלָא דְּמָארֵיהּ, גַּעֲלָא בְּהַאי עָלְמָא, וְגַעֲלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. Whoever eats of these unclean foods cleaves to the other side and defiles himself and shows that he has no portion in the most high God and comes not from His side, and if he departs in this state from this world he is seized by those who belong to the side of uncleanness, who punish him as a man spurned of his Master, and there is no healing to his defilement

וְעַל דָּא כְּתִיב, וְנִטְמֵתֶם בָּם בְּלָא א', דְּלָא אִשְׁתְּכַח אַסוּותָא לְגִעוּלֵיהּ, וְלָא נָפִיק מִמְּסָאֲבוּתֵיהּ לְעָלְמִין. וַוי לוֹן, וַוי לְנַפְשַׁיְיהוּ, דְּלָא יִתְדַבְּקוּן בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי לְעָלְמִין, דְּהָא אִסְתְּאָבוּ. וַוי לְגַרְמַיְיהוּ, עָלַיְיהוּ כְּתִיב (ישעיהו ס״ו:כ״ד) כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְגוֹ', וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר. מַאי דֵּרָאוֹן. סִרְחוֹנָא. מַאן גָּרִים לֵיהּ, הַהוּא סְטָר דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ. and he never escapes from it.’