Chapter 06
Chapter 06 somebodyShmini 6:70-75 (Chapter 06) (Shmini) (Zohar)
Shmini 6:70-75 (Chapter 06) (Shmini) (Zohar) somebody(ויקרא י׳:ט׳) יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מִגּוֹ פַּרְשְׁתָּא דָּא שַׁמְעֵינָן, דְּנָדָב וַאֲבִיהוּא רְוִי חַמְרָא הֲווֹ, מִדְּאַזְהַר לְכַהֲנֵי בְּהָא. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (תהילים ק״ד:ט״ו) וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ וְגוֹ', אִי בָּעֵי כַּהֲנָא לְמֶחְדֵּי וּלְאִשְׁתַּכְּחָא בִּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין יַתִּיר מִכֹּלָּא, אֲמַאי אָסִיר לֵיהּ חַמְרָא, דְּהָא חֵידוּ בֵּיהּ אִשְׁתְּכַח, נְהִירוּ דְּאַנְפִּין בֵּיהּ אִשְׁתְּכַח. DRINK NO WINE NOR STRONG DRINK, THOU NOR THY SONS, ETC. R. Judah said: ‘The fact that this injunction was given to the priests shows that Nadab and Abihu were under the influence of wine.’ R. Hiya adduced here the verse: “Wine rejoiceth the heart of man” (Ps. 104, 15). ‘If, he said, the priest requires to be glad and smiling more than other men, why is he forbidden wine, which creates joy and smiles?
אֶלָּא שֵׁירוּתָא דְּחַמְרָא חֶדְוָותָא. סוֹפֵיהּ עֲצִיבוּ. וְעוֹד דְּיַּיִן מִסִּטְרָא דְּלֵיוָאֵי אָתֵי, מֵאֲתַר דְּחַמְרָא שָׁרֵי, דְּהָא אוֹרַיְיתָא וְחַמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה הוּא. (ס"א סיפיה עציבו, וכהנא שירותא וסיומא בעי חדותא ונהירו דאנפין, יין אתי מסטרא דליואי) וְסִטְרָא דְּכַהֲנָא מַיִין צְלִילִין נְהִירִין. The truth is that wine rejoices at first and saddens afterwards, and the priest must be glad throughout. Also wine is of the side of the Levites, but the side of the priests is pure and clear water.’
רִבִּי יוֹסֵי אָמַר כָּל חַד אוֹזִיף לְחַבְרֵיהּ, וְכָלִיל כֹּלָּא דָּא בְּדָא, וּבְגִין כָּךְ, חַמְרָא שָׁרֵי חֶדְוָותָא, בְּגִין דְּכָלִיל מִגּוֹ מַיָּא, וּלְבָתַר אַהְדָּר לְאַתְרֵיהּ, וְעָצִיב וְרָגִיז וְדָאִין דִּינָא. (וכהנא שירותא וסיומא בעי חדותא ונהירו דאנפין) R. Jose said: ‘Each lends to the other, and therefore wine gladdens at first because it contains water, but afterwards it reverts to its own nature and brings gloom.’
רִבִּי אַבָּא אָמַר, מֵאֲתַר חַד נָפְקוּ, יַיִן וְשֶׁמֶן וּמַיִם. מַיִם וְשֶׁמֶן לִימִינָא, נַטְלֵי כַּהֲנֵי וְיַרְתֵּי לוֹן, וְשֶׁמֶן יַתִּיר מִכֹּלָּא. דְּאִיהוּ חֶדְוָותָא שֵׁירוּתָא וְסִיּוּמָא, דִּכְתִּיב, (תהילים קל״ג:ב׳) כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן. וְיַיִן לִשְׂמָאלָא, יַרְתֵּי לֵיוָאֵי, לְאַרְמָא קָלָא וּלְזַמְּרָא, וְלָא לִשְׁתּוּק, דְּהָא חַמְרָא לָא שָׁתִיק לְעָלְמִין, וְשֶׁמֶן בַּחֲשַׁאי הוּא תָּדִיר. R. Abba said: ‘Wine, oil and water issue from the same place. Water and oil, which are on the right, are taken by the priests, especially oil, which is joy first and last, as it is written: “Like the goodly oil upon the head that ran down upon the beard, even Aaron’s beard” (Ps. 133, 2). Wine, which is on the left, is inherited by the Levites, that they may raise their voices in song and not be silent, for wine is never silent, but oil is always noiseless.
מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא, שֶׁמֶן דְּאִיהוּ בַּחֲשַׁאי בִּלְחִישׁוּ תָּדִיר, אָתֵי מִסִּטְרָא דְּמַחֲשָׁבָה, דְּאִיהוּ בִּלְחִישׁוּ תָּדִיר וְלָא אִשְׁתְּמַע, וְהוּא בַּחֲשַׁאי, וְעַל דָּא הוּא מִימִינָא. וְיַיִן דְּאִיהוּ (קרח קע"ו) לְאַרְמָא קָלָא, וְלָא שָׁתִיק לְעָלְמִין, אָתֵי מִסִּטְרָא דְּאִימָּא, וְיָרְתִין לֵיוָאֵי לִסְטַר שְׂמָאלָא, וְקַיְימֵי לְזַמְּרָא לְאַרְמָא קָלָא, וְקַיְימֵי בְּדִינָא. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, (דברים כ״א:ה׳) וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. The difference between them is this. Oil comes from the side of Thought, which is always silent and unheard, whereas wine, which is for raising the voice, comes from the side of the Mother.
בְּגִין כַּךְ, כַּהֲנָא כַּד יִיעוּל לְמַקְדְּשָׁא לְמִפְלַח פּוּלְחָנָא, אָסִיר לֵיהּ לְמִשְׁתֵּי חַמְרָא, דְּהָא עוֹבָדוֹי בַּחֲשַׁאי אִינּוּן, וּבַחַשַׁאי (ס"א אתחזי) אָתָאן וְאִתְכְּוָּון, (ס"א ובחשאי אתכוון במה דאתכוון) וְזִוִּוג לְמַאן דְּזִוִּוג, וְנָגִיד בִּרְכָאן לְעָלְמִין כֻּלְּהוּ, וְכֹלָּא בַּחֲשַׁאי, (ועוד) דְעוֹבָדוֹי כֻּלְּהוּ בְּרָזָא. וְחַמְרָא מְגַלֶּה רָזִין הוּא, דְּהָא כָּל עוֹבָדוֹי לְאַרְמָא קָלָא קָאִים. Therefore the priest, when he entered the Sanctuary to perform divine service, was forbidden to drink wine, because his service is carried out quietly.’
רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יִצְחָק הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא, מִבֵּי מִרוֹנְיָא לְצִפּוֹרִי, וַהֲוָה רַבְיָיא חַד שְׁכִיחַ בְּגַוָּון (ס"א לגבייהו), בְּחַמְרָא בְּקִינְטָא דְּדוּבְשָׁא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה נֵימָא מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. R. Judah and R. Isaac were once going from Be Merunia to Sepphoris, and with them was a youth leading an ass, on which was a jar of honey. Said R. Judah: ‘Let us discourse on the Torah as we go.’
פָּתַח רִבִּי יִצְחָק וְאָמַר, (שיר השירים ז׳:י׳) וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים וְגוֹ'. וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב, דָּא יֵינָא דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִיהוּ טָב. דְּהָא יֵינָא אָחֳרָא לָאו אִיהוּ טָב, וְיֵינָא דְּאוֹרַיְיתָא, טָב לְכֹלָּא. טָב לְעָלְמָא דָּא, וְטָב לְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְדָא הוּא יֵינָא דְּנִיחָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתִּיר מִכֹּלָּא, וּבִזְכוּ דָּא, מַאן דִּמְרַוִּי מִיֵינָא דְּאוֹרַיְיתָא, יִתְּעַר לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְיִזְכֵּי לְאַחֲיָיא, כַּד יוֹקִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים, הָא תָּנֵינָן דְּאֲפִילּוּ בְּהַהוּא עָלְמָא, יִזְכֵּי לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים. R. Isaac began by quoting the verse: “And thy palate is like the best wine that goeth down smoothly for my beloved” (S.S. 7, 9). ‘This wine’, he said, ‘is the wine of the Torah, which is in truth good, because there is another wine which is not good. But the wine of the Torah is good for all-good for this world and good for the world to come. This, too, is the wine that pleases the Holy One, blessed be He, more than all, and therefore he who quaffs deeply of the wine of the Torah will wake in the world to come and will come to life when God shall raise the righteous.’ Said R. Judah: ‘We have learnt that even in that world he will be able to study the Torah, as it is written, “He causeth to mutter the lips of the sleepers” (Ibid.).’
אָמַר הַהוּא רַבְיָא, אִי כְּתִיב וְחִכֵּךְ מִיֵּין הַטּוֹב, הֲוִינָא אַמְרֵי הָכֵי. אֲבָל כְּיֵין הַטּוֹב כְּתִיב, וְלָא מִיֵּין. אַשְׁגְּחוּ בֵּיהּ, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּרִי אֵימָא מִילָּךְ, דְּשַׁפִּיר קָא אַמְרַת. The youth hereupon remarked: ‘If it had been written, “thy palate is from the best wine”, your explanation would have been correct, but it is written “like the best wine”.’ They looked at him, and R. Judah said: ‘Speak on, for your remark is a good one.’
אָמַר, אֲנָא שְׁמַעְנָא, דְּמַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וְדָבִיק בָּה, וְהַהִיא מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּמַע בְּפוּמֵיהּ, וְלָא לָחִישׁ לָהּ בִּלְחִישׁוּ, אֶלָּא אָרִים קָלֵיהּ בָּה. דְּאוֹרַיְיתָא הָכִי בַּעְיָא לְאַרְמָא קָלָא, דִּכְתִּיב, (משלי א׳:כ״א) בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא, לְאָרָמָא רִנָּה דְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא בִּלְחִישׁוּ. כְּיֵין הַטּוֹב, כַּחֲמַר טָב דְּלָא שָׁתִיק. וְהוּא עָתִיד לְאָרָמָא קָלָא, כַּד יִפּוּק מֵהַאי עָלְמָא. הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵשָׁרִים, דְּלָא יִסְטֵי לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא, לָא יִשְׁתְּכַּח דְּיִמְחֵי בִּידוֹי. דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים, אֲפִילּוּ בְּהַהוּא עָלְמָא שִׁפְוָותֵיהּ מְרַחְשָׁן אוֹרַיְיתָא. He continued: ‘I have heard that if a man who studies the Torah diligently allows his expositions to be heard and does not merely whisper them, then he is like good wine, which also is not silent and causes the voice to be raised. When he departs from this world, then “my beloved goeth straight forward”, turning neither to the right nor the left, and none interferes with him; and in that world, too, his lips mutter words of the Torah.’
תּוּ שְׁמַעְנָא וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב, הַאי קְרָא לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְּמַר, וּבְתוּשְׁבַּחְתָּא אִתְּמַר. אִי הָכִי, מַאן הוּא דִּמְשַׁבַּח לָהּ בְּהַאי. אִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַהוּ הוֹלֵךְ לְדוֹדִי, הוֹלֵךְ אֵלַי מִבָּעֵי לֵיהּ. I have further heard that this verse was addressed to the Community of Israel in her praise. It may be asked, who is it that praises her thus, for if it is the Holy One, blessed be He, we should expect “for me” instead of “for my beloved”.
אֶלָּא וַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָא מְשַׁבַּח לָהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְּהִיא קָא מְשָׁבַּחַת לֵיהּ, דִּכְתִּיב חִכּוֹ מַמְתַּקִּים, כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח לֵהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. (דכתיב) וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב, יֵין הַטּוֹב: דְּהוּא חַמְרָא דְּמִנְטְרָא. הוֹלֵךְ לְדוֹדִי: דָּא יִצְחָק, דְּאִקְרֵי יְדִיד מִבֶּטֶן. לְמֵישָׁרִים: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים צ״ט:ד׳) אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים, לְאִתְכַּלְּלָא שְׂמָאלָא בִּימִינָא. וְדָא הוּא מֵישָׁרִים, דִּבְגִין חֶדְוָותָא דְּהַהוּא חֲמָר טַב, אִתְכְּלִיל שְׂמָאלָא בִּימִינָא, וְחַדָּאן כֹּלָּא. (דובב שפתי ישנים) דְּהָא כֹּלָּא מִתְעֲרֵי בְּחֶדְוָואן וּבִרְכָּאן, וְעָלְמִין כֻּלְּהוּ מִשְׁתַּכְּחֵי בְּחֵדוּ, וּמִתְעָרֵי לְאַרְקָא בִּרְכָאן לְתַתָּא. However, the Holy One does in truth praise the Community of Israel thus, in response to Her praises. As She says, “His palate is sweet”, He replies, “Thy palate is like the best wine”, to wit, the wine that has been treasured from the Creation. “My beloved” is Isaac, who is called “beloved from the womb”, and “straight forward” means, to unite the left with the right, through the joy diffused by that wine. Hence “causing to mutter the lips of the sleepers”, because all are awakened with joy and blessing, and all worlds rejoice and rouse themselves to pour down blessings below.’
אָתוּ רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יִצְחָק וְנַשְּׁקוּ לֵיהּ רֵישֵׁיהּ, וְחַדּוּ עִמֵּיהּ, אָמְרוּ לֵיהּ מַה שְׁמָךְ. אָמַר לְּהוֹ יֵיסָא. אָמְרוּ רִבִּי יֵיסָא תְּהֵא. יַתִּיר תְּהֵא שְׁכִיחַ בְּעָלְמָא מֵרַבִּי יֵיסָא חַבְרָנָא, דְּאִסְתַּלָּק מִבֵּינָנָא. אָמְרוּ לֵיהּ וּמַאן אָבוּךְ. אָמַר לְּהוֹ, אַפְטַר מֵעָלְמָא, וַהֲוָה אוֹלִיף לִי כָּל יוֹמָא ג' מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וּבְלֵילְיָא ג' מִילִּין דְּחָכְמְתָא דְּאַגַּדְתָּא. וְהָנֵי מִילֵי אוֹלִיפְנָא מֵאַבָּא, וְהַשְׁתָּא דִּיוּרִי בְּחַד בַּר נָשׁ, וְסָלִיק לִי מֵאוֹרַיְיתָא. וַאֲנָא אָזִיל כָּל יוֹמָא לַעֲבִידְתָּא, וּבְכָל יוֹמָא אַהֲדַרְנָא אִינּוּן מִלִּין דְּאוֹלִיפְנָא מֵאַבָּא. R. Judah and R. Isaac approached him joyfully and kissed him. They said to him: ‘What is your name?’ He replied: ‘Jesse.’ They said: ‘You shall be Rabbi Jesse: you shall become more famous than our colleague Rabbi Jesse who has departed from us.’ They then said to him: ‘Who is your father?’ He replied: ‘He is no longer alive. He used to teach me every day three expositions of the Torah, and every night three pieces of Agadaic lore, What I have just told you I learnt from my father, and now I live with a man who will not let me study, and makes me work all day, and so every day I go over again the things I learnt from my father.’
אָמְרוּ לֵיהּ הַהוּא בַּר נָשׁ יָדַע בְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר לוֹן לָאו. סָבָא הוּא, וְלָא יָדַע לְבָרְכָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִית לֵיהּ בְּנִין, וְלָא שַׁוִּי לוֹן בְּבֵי רַב. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (נ"א אי לאו הכי הוה) אִי לָא הֲוָה הָכִי, הֲוָה אֲעִילְנָא לְגַבֵּי הַאי כְּפַר לְמַלְּלָא עֲלָךְ, הַשְׁתָּא אָסִיר לָן לְמֵחֱזֵי אַנְפּוֹי. שְׁדֵי חֲמָרָא מִנָךְ, וְאַתְּ זִיל לְגַבָּן. אָמְרוּ לֵיהּ מַאן הוּא אָבוּךְ. אָמַר רִבִּי זְעֵירָא דִּכְפַר רָאמִין. They said to him: ‘Does that man know anything of the Torah?’ He replied: ‘He does not. He is an old man and he cannot say Grace, and he has sons whom he does not send to school.’ Said R. Judah: ‘If that were not the case, I would go into that village to talk to him about you, but after what you tell me, it would be wrong of us to look at him. Leave your ass, therefore, and come along with us.’ They then asked him who his father was. He replied: ‘R. Zeira of Kfar Ramin.’
שָׁמַע רִבִּי יְהוּדָה וּבָכָה, אָמַר אֲנָא הֲוִינָא בְּבֵיתֵיהּ, וְאוֹלִיפְנָא מִנֵּיהּ ג' מִלִּין בְּכַסָּא דִּבְרָכָה, וְאוֹלִיפְנָא מִנֵּיהּ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית תְּרֵי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וּמַה מֵהַאי רַבְיָא בְּרֵיהּ אוֹלִיפְנָא, מִנֵּיהּ לָא כָּל שֶׁכֵּן. אַזְלוּ וְאָחִידוּ בִּידֵיהּ. חָמוּ חַד חֲקַל וְיָתְבוּ תַּמָּן. אָמְרוּ לֵיהּ אֵימָא חַד מִלָּה, מֵאִינּוּן דְּאוֹלִיף לָךְ אָבוּךְ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. On hearing this R. Judah wept and said: ‘I was once in his house, and I learnt from him three things concerning the Cup of Benediction and two relating to the work of Creation.’ Said R. Isaac: ‘Seeing that we could learn from his son, how much more from himself! ‘ So they went along holding his hand until they came to a field where they sat down. They said to him: ‘Tell us something that your father taught you concerning the work of Creation.’