רִבִּי יִצְחָק אָמַר, עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת. אָמְרָה כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עַל מִשְׁכָּבִי אִתְרָעַמְנָא קַמֵּיהּ, דִּיְהֵא מִזְדְּוַּוג עַמִּי לְמֶחְדֵּי לִי, וּלְבָרְכָא לִי, בְּחֵידוּ שְׁלִים. דְּהָכִי תָּנֵינָן דְּמִזִוּוּגָא דְּמַלְכָּא בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כַּמָּה צַדִּיקִים יַרְתּוּ יְרוּתַת אַחֲסַנְתָּא קַדִּישָׁא, וְכַמָּה בִּרְכָאן מִשְׁתַּכְּחֵי בְּעָלְמָא. R. Isaac interpreted thus: ‘ “I make plaint to him of my bed, that he may unite with me to gladden and bless me”, for, as we have learnt, from the union of the King with the Community of Israel many righteous ones obtain a holy inheritance and many blessings accrue to the world.’

(ויקרא י״ב:ב׳) וַיְדַבֵּר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְגוֹ'. רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (שיר השירים ג׳:א׳) עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי וְגוֹ'. עַל מִשְׁכָּבִי, בְּמִשְׁכָּבִי מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ עַל מִשְׁכָּבִי. אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אָמְרָה קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבָעָאת מִנֵּיהּ עַל גָּלוּתָא, בְּגִין דְּהִיא יָתְבָא בֵּין שְׁאָר עַמִּין עִם בְּנָהָא, וּשְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וְעַל דְּהִיא שְׁכִיבַת בְּאַרְעָא אָחֳרָא מִסְאֲבָא, אָמְרָה, עַל מִשְׁכָּבִי בָּעֵינָא, דְּכָאִיבְנָא (נ"א דשכיבנא) בְּגָלוּתָא, וְעַל דָּא, בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וּלְאַפָּקָא לִי מִנֵּיהּ. AND THE LORD SPOKE UNTO MOSES SAYING, WHEN A WOMAN, ETC. R. Abba cited here the verse: “By night upon my bed I sought him”, etc. (S.S. 3, 1). ‘This verse’, he said, ‘is spoken by the Community of Israel who in the exile lies in the dust, in an alien unclean land, and therefore complains of her bed and beseeches “him whom her soul loveth” to deliver her from thence.

(ויקרא י״ב:ב׳) אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ. תָּנֵינָן, אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת זָכָר. רִבִּי אֲחָא אָמַר, הָא תָּנֵינָן, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּזַר עַל הַהִיא טִפָּה, אִי אִיהוּ דְּכַר אִי אִיהִי נוּקְבָּא, וְאַתְּ אַמְרַת אִשָׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת זָכָר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַבְחִין בֵּין טִפָּה דִּדְכוּרָא וּבֵין טִפָּה דְּנוּקְבָּא, וּבְגִין דְּאַבְחִין לֵיהּ, גָּזַר עָלֵיהּ, אִי לִהֱוִי דְּכַר אוֹ נוּקְבָּא. IF A WOMAN CONCEIVE SEED. We have learnt that if a woman conceives the seed first, the child is a male. Said R. Aha: ‘But have we not learnt that God decrees whether the semen is to be male or female?’ R. Jose replied: ‘Indeed, God distinguishes whether the germ itself comes from a male or female source,¹According to the Zohar, the seed itself contains both a male and a female element. v. Zohar, Exodus, 161b. and therefore He decrees whether the child is to be male or female.’

אָמַר רִבִּי אֲחָא, וְיָלְדָה זָכָר, וְכִי כֵּיוָן דְּמַזְרַעַת יוֹלֶדֶת, דִּכְתִּיב, וְיָלְדָה (אלא), הַאי קְרָא הָכִי מִבָּעֵי לֵיהּ, אִשָׁה כִּי תַּהַר וְיָלְדָה זָכָר. (ס"א תזריע ויהיה זכר) מַהוּ, כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אִתְּתָא, מִן יוֹמָא דְּאִתְעַבְּרַת עַד יוֹמָא דְּיוֹלִדַת לֵית לָהּ בְּפוּמָא, אֶלָּא יְלִידוּ דִּילָהּ אִי לִהֱוִי דְּכַר, וְעַל דָּא, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. R. Aha also asked why the word “conceive-seed” is used instead of merely “conceive”. R. Jose answered: ‘A woman from the time she becomes pregnant till she is delivered can talk of nothing but the child she is to bear, whether it is to be a boy or a girl.’

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ אָתֵי לְאִתְקַדְשָׁא לְאִזְדַוְּוגָא בְּנוּקְבֵיהּ, (בכוונה) בִּרְעוּתָא קַדִּישָׁא דִּילֵיהּ, אִתְּעַר עָלֵיהּ רוּחָא (אחרא) קַדִּישָׁא, כָּלִיל דְּכַר וְנוּקְבָּא. וְרָמִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַד שְׁלוּחָא מְמָנָא עַל עִדּוּיֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא, וּמָנֵי בִּידֵיהּ הַהוּא רוּחָא, וְאוֹדַע לֵיהּ, לְאָן אֲתַר יִפְקוֹד לֵיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (איוב ג׳:ג׳) וְהַלַּיְלָה אָמַר הוֹרָה גָּבֶר. הַלַּיְלָה אָמַר, לְהַהוּא מְמָנָא, הוֹרָה גָּבֶר מִפְּלַנְיָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפְקִיד לֵיהּ, לְהַהוּא רוּחָא, כָּל מַה דְּאַפְקִיד, וְהָא אוּקְמוּהָ. Observe that when a man goes to unite with his wife in sanctity, his holy thought awakens a spirit compounded of male and female, and God signals to a messenger who is in charge of the conception of human beings and entrusts to him that spirit and informs him where to deposit it, and also lays various injunctions on the spirit itself.

כְּדֵין רוּחָא נַחְתָּא, וְחַד צוּלְמָא עִמֵּיהּ, (ק"ד ע"ב) הַהוּא דְּקָאִים בְּדִיוּקְנֵיהּ לְעֵילָּא, בְּהַהוּא צוּלְמָא אִתְבְּרֵי (ס"א אתרבי), בְּהַהוּא צוּלְמָא אָזִיל בְּהַאי עָלְמָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (תהילים ל״ט:ז׳) אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ. בְּעוֹד דְּהַאי צוּלְמָא אִשְׁתְּכַח (ויחי ר"כ ע"א) עִמֵּיהּ דְּבַּר נָשׁ, (בצולמא דיליה) קָאִים בְּהַאי עָלְמָא, דְמִתְחֲבְּרָאן כַּחֲדָא (ס"א אשתכח עמיה בר נש קאים בהאי עלמא ותרין אינון דמתחברן כחדא), וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אַזְהַר לִבְנֵי נָשָׁא וְאָמַר, (שיר השירים ב׳:י״ז) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, תְּרֵי. Then the spirit goes down to earth along with a certain form which bore its image above, and in that form it is created and goes about in this world; and so long as that form is with a man, he retains his form in this world.

וּבְסִפְרָא דְּחָרָשִׁין דְּאַשְׁמְדַאי, אַשְׁכַּחְנָא דְּאִינּוּן דְּיַדְעֵי (ס"א דבעו) לְחַרְשָׁא חָרָשִׁין מִסְטַר שְׂמָאלָא, וּלְאִתְדַּבְּקָא בְּהוּ, יְקוּם לִנְהוֹרָא דִּשְׁרָגָא, אוֹ בַּאֲתַר דְּיִתְחֲזוּן אִינּוּן צוּלְמִין דִּילֵיהּ, וְיֵימָא אִינּוּן מִלִּין דְּמִתַתְּקְנֵי לְאִינּוּן חָרָשִׁין, וְיִקְרֵי לוֹן, לְאִינּוּן סִטְרִין מִסְאֲבִין, בִּשְׁמָהָן מִסְאֲבִין דִּילְהוֹן, וְיַזְמִּין (ויומי) צוּלְמִין דִּילֵיהּ לְאִינּוּן דְּקָארֵי, וְיֵימָא דְּהוּא אִתְתָּקַּן בִּרְעוּתֵיהּ לְהוּ לְפִקּוּדַיְיהוּ, וְהַהוּא בַּר נָשׁ נָפַק מֵרְשׁוּ דְּמָארֵיהּ וּפִקְדוֹנָא דִּילֵיהּ, יָהַב לִסְטַר מִסְאֲבָא. In the book of the sorceries of Asmodai we find that one who knows how to practise magic from the side of the left should rise by the light of the lamp and utter certain incantations and call the unclean sides by their names and prepare his forms for those whom he invites and say he is ready for their commands. Then that man passes out of the dominion of his Master and places himself in charge of the unclean side.

וּבְאִינּוּן מִלִּין דְּחָרָשִׁין דְּאִיהוּ יֵימָא, וְיַזְמִין (נ"א ויומי) לוֹן לְצוּלְמֵי, אִתְחָזוּן תְּרֵין רוּחִין וּמִתְתַּקְּנִין בְּאִינּוּן צוּלְמִין דִּילֵיהּ, בְּחֵיזוּ דִּבְנֵי אֱנָשָׁא, וּמוֹדְעִין לֵיהּ מִלִּין לְאַבְאָשָׁא, וּמִלִּין לְאוֹטָבָא, לְזִמְנִין יְדִיעָן. וְאִלֵּין תְּרֵי רוּחִין, דְּלָא אִתְכְּלִילוּ בִּכְלָלָא דְּגוּפָא, הַשְׁתָּא אִתְכְּלִילָן בְּאִלֵּין צוּלְמִין, וּמִתְתַּקְּנָן בְּהוּ וּמוֹדְעִין לֵיהּ לְבַר נָשׁ מִלִּין לְאַבְאָשָׁא, וְדָא הוּא דְּנָפִיק מֵרְשׁוּתָא דְּמָארֵיהּ, וּפִקְדוֹנָא דִּילֵיהּ, יָהִיב לִסְטַר מִסְאֲבָא. And through his incantations two spirits appear in the shape of men which show him how to confer certain benefits or do certain kinds of harm at certain specified times.

תָּא חֲזֵי, אָסִיר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַשְׁדָאָה מָאנֵי דְּבֵיתָא, וּלְאַפְקְדָא לֵיהּ לְסִטְרָא אָחֳרָא, דְּלָא אִצְטְרִיךְ, אוֹ מִלָּה אָחֳרָא דִּכְוָותֵיהּ, (ס"א דביתיה לקבלא ליה) דְּהָא כַּמָה גַּרְדִּינֵי נִימוּסִין זְמִינִין לְהַהוּא מִלָּה לְקַבְּלָא לֵיהּ, וּמֵהַהוּא זִמְנָא, לָא שָׁארוּ עָלֵיהּ בִּרְכָאן, דְּהָא מִסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא. כָּל שֶׁכֵּן מַאן דְּאַזְמִין בִּרְעוּתֵיהּ עַל הַהוּא טִיבוּ עִלָּאָה דִּילֵיהּ, לְאָחֳרָא וּלְסִטְרָא אָחֳרָא. דְּהָא, מֵהַהוּא דְּאַזְמִין לֵיהּ הֲוִי. It is forbidden to a man to abandon any vessel of his house into the possession of the “other side”, for many emissaries are in wait to punish such an act, and from that time blessings do not rest upon him-all the more if he assigns to the “other side” the most precious part of himself.

וְכַד קְרִיבוּ יוֹמִין דְּבַּר נָשׁ לְנָפְקָא מֵהַאי עָלְמָא, הַהוּא צוּלְמָא עִלָּאָה דְּיָהֲבֵי לֵיהּ, אַתְיָא הַהוּא רוּחָא בִּישָׁא דְּהֲוָה מִתְדָּבַּק בֵּיהּ בְּכָל יוֹמָא, וְנָטִיל לֵיהּ לְהַהוּא צוּלְמָא, וְאִתְתָּקַּן בֵּיהּ וְאָזִיל לֵיהּ, וְלָא אִתְחֲזָר בֵּיהּ בְּבַּר נָשׁ לְעָלְמִין. כְּדֵין יִנְדַּע דְּהָא אִתְדַּחְיָא הוּא מִכֹּלָּא. For from that time he belongs to it, and when the time comes for the celestial form which has been given to him to depart from this world, the evil spirit to which he clung comes and takes it, and it is never again restored to him.

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּנִשְׁמְתָא נַחְתָּא לְאַעֲלָא לֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, נַחְתָּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן דְּאַרְעָא, וְחָמָאת יְקָרָא דְּרוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא קַיְימִין שׁוּרִין שׁוּרִין. לְבָתַר אַזְלַא לַגֵּיהִנָּם, וְחָמָאת לְהוּ לְרַשִׁיעַיָּיא דְּצַוְוחִין וַוי וַוי, וְלָא מֵרַחֲמֵי עָלַיְיהוּ. וּבְכֹלָּא אַסְהִידוּ בָּהּ סַהֲדוּתָא, וְהַהוּא צוּלְמָא קַדִּישָׁא קַיְּימָא עָלֵיהּ, עַד דְּנָפִיק לְעָלְמָא. When the soul is about to descend to this world, it first goes down to the terrestrial Garden of Eden and sees there the glory of the souls of the righteous, and then it goes down to Gehinnom and sees the wicked who cry “Woe, woe”, and find no compassion.

וְכַמָּה אֶלֶף וְרִבְבָן נַפְקֵי בְּזִמְנָא חֲדָא לְעָלְמָא. וּמִן יוֹמָא דְּאַפְקַת לוֹן, לָא אִקְרוּן נַפְשָׁן, עַד דְּאִתְיַישְּׁבָן בְּגוּפָא. וְכַמָּה הוּא, ל"ג יָמִים. הַיְינוּ דִּכְתִּיב, וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים וְגוֹ'. וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, דְּהָא כָּל שִׁבְעַת יָמִים לָא עָאלִין רוּחִין לְגַבָּהּ, לְאִתְקַשְּׁרָא בָּהּ, וְכָל אִלֵּין שִׁבְעַת יָמִים, רוּחָא אָזְלָא בְּגוּפָא, לְאַשְׁכְּחָא אַתְרֵיהּ. וּכְדֵין כְּתִיב, (ויקרא כ״ב:כ״ז) וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ. Many myriads are brought forth at every hour, but they are not called souls until they are settled in a body, and this is only after thirty-three days. SHE SHALL BE UNCLEAN SEVEN DAYS. Because for seven days spirits do not go in to abide with her; for seven days the spirit seeks for its place in the body, and only on the eighth day does it settle there

וּבְיוֹמָא תְּמִינָאָה, אִתְהֲדָרוּ רוּחָא וְגוּפָא לְאִתְחֲזָאָה קָמֵי מַטְרוֹנִיתָא, וּלְאִתְקַשְּׁרָא בָּהּ, וּבִדְכוּרָא, בְּגוּפָא וּבְרוּחָא. וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה, לְאִתְיַישְּׁבָא רוּחָא בְּגוּפָא. וְג' יָמִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ. אֶלָּא שְׁלֹשֶׁת יָמִים דְּמִילָה, דְּרַבְיָא כָּאִיב, וְרוּחָא לָא שַׁרְיָא מָדוֹרֵיהּ בְּגוּפָא כִּשְׁאָר יוֹמִין, וְעַל דָּא וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה. so that body and soul may appear before the Matrona and unite with Her. ‘AND SHE SHALL CONTINUE IN THE BLOOD OF HER PURIFYING THREE AND THIRTY DAYS. These are to allow the spirit to settle in the body. The three extra days are the first three after the circumcision, during which the child is in pain and the spirit cannot settle down in the body.

בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר יְמֵי טָהֳרָה. בִּדְמֵי טָהֳרָה, אִלֵּין, דְּמֵי מִילָה, דָּמָא בָּתַר דָּמָא דְּאָתֵי מֵרַבְיָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לְאִינּוּן דְּמֵי כָּל אִלֵּין יוֹמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה. טָהֳרָה סְתָם, וְלָא אַדְכִּיר הֵ"א בַּתְרָאָה, דְּלָא תֵּימָא טָהֳרָה דְּמַטְרוֹנִיתָא, אֶלָּא טָהֳרָה סְתָם, דְּמֵי טָהֳרָה אִקְרוּן אִלֵּין דְּמֵי דַּכְיָא. In the beginning "in the bloods of purification" and later "the days of purification" (Lev. 12:4). "In her bloods of purification" those are the bloods of the circumcision, blood after blood that comes from the child, and the Holy Blessed One guards those bloods all these days, as it is written "she will sit in the bloods of purification." Simple purification, and the text does not bring a "hey" at the end [no possessive] so you wouldn't say the purification of the Matronita, rather, simple purification, that the bloods of purification are called the bloods of merit.

רעיא מהימנא (ויקרא י״ב:ג׳) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. פִּקּוּדָא דָּא, לְמִגְזַר לִתְמַנְיָּא יוֹמִין גְּזִירוּ דְּקַּיָּימָא קַדִּישָׁא. רָזָא עִלָּאָה, דִּכְתִּיב, (תהילים כ״ה:י״ד) סוֹד יְיָ' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם. לְמַאן, לְאִינּוּן יְרֵאָיו אִינּוּן דַּחֲלֵי חַטָאָה, דְּהָא רָזָא דְּקַּיָּימָא קַדִּישָׁא לָא אִתְחֲזִי לְגַלָּאָה בַּר לְהוּ. וְרָזָא דְּקַּיָּימָא קַדִּישָׁא, הָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמַר בְּכַמָּה דּוּכְתִּין. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. מִצְוָה זוֹ לָמוּל לִשְׁמֹנָה יָמִים מִילַת בְּרִית הַקֹּדֶשׁ. סוֹד עֶלְיוֹן, שֶׁכָּתוּב (תהלים כה) סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם. לְמִי? לְאוֹתָם יְרֵאָיו, אוֹתָם יִרְאֵי חֵטְא, שֶׁהֲרֵי סוֹד הַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ לֹא רָאוּי לְגַלּוֹת, רַק לָהֶם. וְאֶת סוֹד הַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ הֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ, וְנִתְבָּאֵר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.

דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא דְּמִתְכַּנְשֵׁי עַמָּא קַדִּישָׁא לְאַעְבְּרָא הַהוּא עָרְלָה מִקַּמֵּי בְּרִית, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּנִישׁ כָּל פָּמַלְיָא דִּילֵיהּ, וְאִתְגְּלֵי וַדַּאי לְאַעְבְּרָא לְהַהוּא עָרְלָה לְעֵילָּא, מִקַּמֵּי בְּרִית קַיָּימָא קַדִּישָׁא. דְּהָא כָּל עוֹבָדִין דְּיִשְׂרָאֵל עַבְדִּין לְתַתָּא, מִתְעָרֵי עוֹבָדָא לְעֵילָּא. וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְדַּחְיָיא הַהוּא עָרְלָה, מִכָּל עַמָּא קַדִּישָׁא לְעֵילָּא. וּלְהַהוּא עָרְלָה מְתַקְּנֵי מָאנָא חֲדָא בְּעַפְרָא, לְאַשְׁרָאָה הַהוּא עָרְלָה בְּגַוִיהּ. בְּרָזָא דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ה:כ״ה) וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ. (בראשית ג׳:י״ד) וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיְּיךָ. שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁמִּתְכַּנְּסִים הָעָם הַקָּדוֹשׁ לְהַעֲבִיר אוֹתָהּ הָעָרְלָה מִלִּפְנֵי הַבְּרִית, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַנֵּס אֶת כָּל הַפָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ וּמִתְגַּלֶּה וַדַּאי לְהַעֲבִיר אֶת אוֹתָהּ הָעָרְלָה לְמַעְלָה מִלִּפְנֵי בְּרִית הַקָּדוֹשׁ. שֶׁהֲרֵי כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים לְמַטָּה, מְעוֹרְרִים מַעֲשֶׂה לְמַעְלָה. וּבְאוֹתוֹ זְמַן נִדְחֵית אוֹתָהּ הָעָרְלָה מִכָּל הָעָם הַקָּדושׁ לְמַעְלָה, וּמַתְקִינִים לְאותָהּ הָעָרְלָה כְּלִי אֶחָד עִם עָפָר לְהַשְׁרוֹת אוֹתָהּ הָעָרְלָה בְּתוֹכוֹ, בְּסוֹד הַכָּתוּב (ישעיה סה) וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ. (בראשית ג) וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךְ.

מִכָּאן, (תיקון ס"א) דְּלָא אִצְּטְרִיךְ לְאַנְהֲגָא קְלָנָא בְּהַהוּא אֲתַר, אַף עַל גַּב דִּמְעַבְרֵי לֵיהּ מִקַּמֵּי הַאי בְּרִית, וְדוּכְתֵיהּ, כַּד מִתְעַבְּרָא מֵהַאי בְּרִית, עַפְרָא אִיהוּ, (ס"א דהא) דְּהָרֵי בָּתַר דְּהַהוּא נָחָשׁ אִתְעַבָּר מִקַּמֵּי אָדָם, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁוִּי לֵיהּ מָדוֹרֵיהּ בֶּעָפָר, דִּכְתִּיב וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיְּיךָ. וְכֵיוָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד אַעְבָּר לֵיהּ מִקַּמֵּי אָדָם שַׁוִּי מָדוֹרֵיהּ בְּעַפְרָא וְאַתְקִין לֵיהּ, כַּךְ בְּהַהוּא גַּוְונָא מַמָּשׁ, אֲנָן צְּרִיכִין כַּד מְעַבְּרִין לַעָרְלָה, לְאִתְתַּקְנָא לֵיהּ עַפְרָא, לְמֶהֱוִי בֵּיהּ מָדוֹרֵיהּ. מִכָּאן שֶׁלֹּא צָרִיךְ לִנְהֹג בִּזָּיוֹן בַּמָּקוֹם הַהוּא. אַף עַל גַּב שֶׁמַּעֲבִירִים אוֹתוֹ מֵהַבְּרִית הַזּוֹ, וּמְקוֹמוֹ כַּאֲשֶׁר נִפְרָד מֵהַבְּרִית הַזּוֹ הוּא עָפָר, (שהנה) שֶׁהֲרֵי אַחַר שֶׁהַנָּחָשׁ הַהוּא הָעֳבַר מִלִּפְנֵי הָאָדָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂם לוֹ אֶת מְדוֹרוֹ בֶּעָפָר, שֶׁכָּתוּב וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךְ. וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁהֶעֱבִיר אוֹתוֹ מִלִּפְנֵי אָדָם, שָׂם מְדוֹרוֹ בֶּעָפָר וְהִתְקִין אוֹתוֹ, כָּךְ בְּאוֹתוֹ גָּוֶן מַמָּשׁ אָנוּ צְרִיכִים כְּשֶׁמַּעֲבִירִים אֶת הָעָרְלָה, לְהַתְקִין לָהּ עָפָר שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ הַמָּדוֹר שֶׁלּוֹ.

כָּל בַּר נָשׁ אִצְּטְרִיךְ לְקָרְבָא הַהוּא בְּרָא קָרְבְּנָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּחֶדְוָה, בִּרְעוּ דְּלִבָּא, לְמֵיעַל לֵיהּ תְּחוֹת גַּדְפּוֹי דִּשְׁכִינְתָּא, וְאִתְחַשָּׁב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִיהוּ קָרְבְּנָא, שְׁלִים לְאִתְקַבְּלָא בְּרַעֲוָא. כָּל אָדָם צָרִיךְ לְהַקְרִיב אוֹתוֹ בֵּן קָרְבָּן לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּשִׂמְחָה, בִּרְצוֹן הַלֵּב, לְהַכְנִיסוֹ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְנֶחְשָׁב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא קָרְבָּן שָׁלֵם שֶׁיִּתְקַבֵּל בְּרָצוֹן.

וְקָרְבְּנָא דָּא, כְּגַוְונָא דְּקָרְבְּנָא דִּבְעִירָא, דָּא לַח' יוֹמִין, וְדָא לַח' יוֹמִין, דִּכְתִּיב, וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יִרָצֶּה, בְּמַאי יִרָצֶּה. בְּמֶעְבַּר עָלֵיהּ חַד שַׁבְּתָא, כֵּיוָן דְּאַעְבָּר עָלֵיהּ חַד שַׁבְּתָא, כְּדֵין יִרָצֶּה דָּא לְקָרְבְּנָא, וְדָא לְקָרְבְּנָא. אֲמַאי. בְּגִין דְּאִתְדְּבַק וְאִזְדְּמַן לְגַבֵּי הַהוּא שַׁבָּת, רָזָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא, וְעַל דָּא כֹּלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ. (ע"כ רעיא מהימנא) וְהַקָּרְבָּן הַזֶּה, כְּמוֹ קָרְבַּן הַבְּהֵמָה. זֶה לִשְׁמֹנָה יָמִים, וְזֶה לִשְׁמֹנָה יָמִים, שֶׁכָּתוּב וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה. בַּמֶּה יֵרָצֶה? בָּזֶה שֶׁעוֹבֶרֶת עָלָיו שַׁבָּת אַחַת. כֵּיוָן שֶׁעוֹבֶרֶת עָלָיו שַׁבָּת אַחַת, אָז זֶה יֵרָצֶה לְקָרְבָּן, וְזֶה לְקָרְבָּן. לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁנִּדְבָּק וְנִזְדַּמֵּן אֶל אוֹתָהּ הַשַּׁבָּת, סוֹד בְּרִית הַקֹּדֶשׁ, וְעַל כֵּן הַכֹּל הוּא בְּסוֹד עֶלְיוֹן. (ע"כ רעיא מהימנא).

דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא דְּמִתְכַּנְשֵׁי עַמָּא קַדִּישָׁא לְאַעְבְּרָא הַהוּא עָרְלָה מִקַּמֵּי בְּרִית, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּנִישׁ כָּל פָּמַלְיָא דִּילֵיהּ, וְאִתְגְּלֵי וַדַּאי לְאַעְבְּרָא לְהַהוּא עָרְלָה לְעֵילָּא, מִקַּמֵּי בְּרִית קַיָּימָא קַדִּישָׁא. דְּהָא כָּל עוֹבָדִין דְּיִשְׂרָאֵל עַבְדִּין לְתַתָּא, מִתְעָרֵי עוֹבָדָא לְעֵילָּא. וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְדַּחְיָיא הַהוּא עָרְלָה, מִכָּל עַמָּא קַדִּישָׁא לְעֵילָּא. וּלְהַהוּא עָרְלָה מְתַקְּנֵי מָאנָא חֲדָא בְּעַפְרָא, לְאַשְׁרָאָה הַהוּא עָרְלָה בְּגַוִיהּ. בְּרָזָא דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ה:כ״ה) וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ. (בראשית ג׳:י״ד) וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיְּיךָ. שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁמִּתְכַּנְּסִים הָעָם הַקָּדוֹשׁ לְהַעֲבִיר אוֹתָהּ הָעָרְלָה מִלִּפְנֵי הַבְּרִית, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַנֵּס אֶת כָּל הַפָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ וּמִתְגַּלֶּה וַדַּאי לְהַעֲבִיר אֶת אוֹתָהּ הָעָרְלָה לְמַעְלָה מִלִּפְנֵי בְּרִית הַקָּדוֹשׁ. שֶׁהֲרֵי כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים לְמַטָּה, מְעוֹרְרִים מַעֲשֶׂה לְמַעְלָה. וּבְאוֹתוֹ זְמַן נִדְחֵית אוֹתָהּ הָעָרְלָה מִכָּל הָעָם הַקָּדושׁ לְמַעְלָה, וּמַתְקִינִים לְאותָהּ הָעָרְלָה כְּלִי אֶחָד עִם עָפָר לְהַשְׁרוֹת אוֹתָהּ הָעָרְלָה בְּתוֹכוֹ, בְּסוֹד הַכָּתוּב (ישעיה סה) וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ. (בראשית ג) וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךְ.

מִכָּאן, (תיקון ס"א) דְּלָא אִצְּטְרִיךְ לְאַנְהֲגָא קְלָנָא בְּהַהוּא אֲתַר, אַף עַל גַּב דִּמְעַבְרֵי לֵיהּ מִקַּמֵּי הַאי בְּרִית, וְדוּכְתֵיהּ, כַּד מִתְעַבְּרָא מֵהַאי בְּרִית, עַפְרָא אִיהוּ, (ס"א דהא) דְּהָרֵי בָּתַר דְּהַהוּא נָחָשׁ אִתְעַבָּר מִקַּמֵּי אָדָם, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁוִּי לֵיהּ מָדוֹרֵיהּ בֶּעָפָר, דִּכְתִּיב וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיְּיךָ. וְכֵיוָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד אַעְבָּר לֵיהּ מִקַּמֵּי אָדָם שַׁוִּי מָדוֹרֵיהּ בְּעַפְרָא וְאַתְקִין לֵיהּ, כַּךְ בְּהַהוּא גַּוְונָא מַמָּשׁ, אֲנָן צְּרִיכִין כַּד מְעַבְּרִין לַעָרְלָה, לְאִתְתַּקְנָא לֵיהּ עַפְרָא, לְמֶהֱוִי בֵּיהּ מָדוֹרֵיהּ. מִכָּאן שֶׁלֹּא צָרִיךְ לִנְהֹג בִּזָּיוֹן בַּמָּקוֹם הַהוּא. אַף עַל גַּב שֶׁמַּעֲבִירִים אוֹתוֹ מֵהַבְּרִית הַזּוֹ, וּמְקוֹמוֹ כַּאֲשֶׁר נִפְרָד מֵהַבְּרִית הַזּוֹ הוּא עָפָר, (שהנה) שֶׁהֲרֵי אַחַר שֶׁהַנָּחָשׁ הַהוּא הָעֳבַר מִלִּפְנֵי הָאָדָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂם לוֹ אֶת מְדוֹרוֹ בֶּעָפָר, שֶׁכָּתוּב וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךְ. וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁהֶעֱבִיר אוֹתוֹ מִלִּפְנֵי אָדָם, שָׂם מְדוֹרוֹ בֶּעָפָר וְהִתְקִין אוֹתוֹ, כָּךְ בְּאוֹתוֹ גָּוֶן מַמָּשׁ אָנוּ צְרִיכִים כְּשֶׁמַּעֲבִירִים אֶת הָעָרְלָה, לְהַתְקִין לָהּ עָפָר שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ הַמָּדוֹר שֶׁלּוֹ.

כָּל בַּר נָשׁ אִצְּטְרִיךְ לְקָרְבָא הַהוּא בְּרָא קָרְבְּנָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּחֶדְוָה, בִּרְעוּ דְּלִבָּא, לְמֵיעַל לֵיהּ תְּחוֹת גַּדְפּוֹי דִּשְׁכִינְתָּא, וְאִתְחַשָּׁב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִיהוּ קָרְבְּנָא, שְׁלִים לְאִתְקַבְּלָא בְּרַעֲוָא. כָּל אָדָם צָרִיךְ לְהַקְרִיב אוֹתוֹ בֵּן קָרְבָּן לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּשִׂמְחָה, בִּרְצוֹן הַלֵּב, לְהַכְנִיסוֹ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְנֶחְשָׁב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא קָרְבָּן שָׁלֵם שֶׁיִּתְקַבֵּל בְּרָצוֹן.

וְקָרְבְּנָא דָּא, כְּגַוְונָא דְּקָרְבְּנָא דִּבְעִירָא, דָּא לַח' יוֹמִין, וְדָא לַח' יוֹמִין, דִּכְתִּיב, וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יִרָצֶּה, בְּמַאי יִרָצֶּה. בְּמֶעְבַּר עָלֵיהּ חַד שַׁבְּתָא, כֵּיוָן דְּאַעְבָּר עָלֵיהּ חַד שַׁבְּתָא, כְּדֵין יִרָצֶּה דָּא לְקָרְבְּנָא, וְדָא לְקָרְבְּנָא. אֲמַאי. בְּגִין דְּאִתְדְּבַק וְאִזְדְּמַן לְגַבֵּי הַהוּא שַׁבָּת, רָזָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא, וְעַל דָּא כֹּלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ. (ע"כ רעיא מהימנא) וְהַקָּרְבָּן הַזֶּה, כְּמוֹ קָרְבַּן הַבְּהֵמָה. זֶה לִשְׁמֹנָה יָמִים, וְזֶה לִשְׁמֹנָה יָמִים, שֶׁכָּתוּב וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה. בַּמֶּה יֵרָצֶה? בָּזֶה שֶׁעוֹבֶרֶת עָלָיו שַׁבָּת אַחַת. כֵּיוָן שֶׁעוֹבֶרֶת עָלָיו שַׁבָּת אַחַת, אָז זֶה יֵרָצֶה לְקָרְבָּן, וְזֶה לְקָרְבָּן. לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁנִּדְבָּק וְנִזְדַּמֵּן אֶל אוֹתָהּ הַשַּׁבָּת, סוֹד בְּרִית הַקֹּדֶשׁ, וְעַל כֵּן הַכֹּל הוּא בְּסוֹד עֶלְיוֹן. (ע"כ רעיא מהימנא).

רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, (משלי כ״ח:כ״ד) גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְגוֹ'. אָבִיו, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אִמּוֹ, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מַאי גּוֹזֵל. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו ג׳:י״ד) גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם. וּמַאן אִיהוּ, מַאן דְּחָמִיד אִתְּתָא אָחֳרָא דְּלָאו אִיהִי בַּת זוּגֵיהּ. R. Hiya said: ‘It is written, “Whoso robbeth his father and his mother”, etc. (Prov. 28, 24). The “father” here’, he said, ‘is the Holy One, blessed be He, and the “mother” is the Community of Israel;

תַּמָּן תָּנֵינָן, כָּל הַנֶּהנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, כְּאִלּוּ גּוֹזֵל לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְגוֹ'. כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלָל דָּא, אִיהוּ אִינְתּוּ. מַאן דְּאִתְדַּבָּק בְּאִנְתּוּ לְמֵהֱנֵי מִנָּהּ, וְאַף עַל גַּב, דְּאִיהִי פְּנוּיָה, וְאַהֲנֵי מִנָּהּ בְּלָא בְּרָכָה, כְּאִלּוּ גּוֹזֵל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּזִוּוּגָא דִּלְהוֹן, בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת הוּא. וּמַה עַל פְּנוּיָה כַּךְ, מַאן דְּיִתְדְּבַּק בְּאִנְתּוּ דְּאָחֳרָא, דְּקָאִים כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, בְּזִוּוּגָא דְּז' בְּרָכוֹת, עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה. and we have learnt, ‘Whoever enjoys anything of this world without a blessing is like one who robs the Holy One and the Community of Israel. So he who has enjoyment of his wife without a blessing is like one who robs the Holy One and the Community of Israel, because their union is consummated by seven blessings. Further, he is “the companion of the destroyer” (Ibid.), because he impairs the celestial form and arrangement: all the more so, then, one who covets the wife of another to cleave to her.’

רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (בראשית ל״ב:כ״ז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וְגוֹ'. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, וְכִי עָקוּד הֲוָה בִּידֵיהּ דְּיַעֲקֹב. אֶלָּא זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָס עַל יְקָרָא דִּלְהוֹן, וְלָא שָׁבִיק לוֹן לְעָלְמִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים נ״ה:כ״ג) לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִיק. וְהָא כְּתִיב, (בראשית ל״ב:כ״ו) וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב. R. Abba then discoursed on the verse: “And he said, Let me go, for the day breaketh” (Gen. 32, 26)….¹Here follow in the text certain reflections on the conflict of Jacob and the angel which have appeared in substance elsewhere.

תָּא חֲזֵי וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, כְּדֵין וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ וְגוֹ'. תָּנֵינָן מִסִּטְרָא דְּדִינָא קָא אָתֵי, וְשׁוּלְטָנֵיהּ בִּסְטָר לֵילְיָא. מַאי בִּסְטָר לֵילְיָא. לְאַעֲלָא גָלוּתָא (נ"א בגלותא) כֵּיוָן דְּסָלִיק נְהוֹרָא, תָּשַׁשׁ חֵילֵיהּ, וְאִתְגַּבָּר עָלֵיהּ חֵילֵיהּ דְּיַעֲקֹב. (נ"א הוא) דְּהָא מִסִּטְרָא דְּלֵילְיָא קָא אָתֵי, וּבִזְמְנָא דְּהֲוָה לֵילְיָא לָא הֲוָה יָכִיל בֵּיהּ יַעֲקֹב. כַּד סָלִיק נְהוֹרָא אִתְתְּקַף חֵילָא דְּיַעֲקֹב, וְאָחִיד בֵּיהּ, וְאִתְגַּבָּר עָלֵיהּ. חָמָא לֵיהּ יַעֲקֹב דְּהָא שְׁלִיחָא הוּא. Why was not the angel able to prevail over Jacob? Because the sun had risen and his strength was crippled….

אָמַר לֵיהּ שְׁבוֹק לִי דְּלָא יָכִילְנָא לָךְ. מַאי טַעְמָא לָא יָכִיל לֵיהּ. בְּגִין דְּהֲוָה סָלִיק נְהוֹרָא, וְאִתְּבַּר חֵילָא דִּידֵיהּ, דִּכְתִּיב, (איוב ל״ח:ז׳) בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. מַאי וַיָּרִיעוּ. דְּאִתְּבָּרוּ כָּל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דְּדִינָא. כְּדֵין אִתְתָּקַּף יַעֲקֹב וְאָחִיד בֵּיהּ. For when the light appears, all the emissaries of punishment are restrained,

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּסָלִיק נְהוֹרָא, אִתְכַּפְיָין כָּל אִינּוּן מָארֵי דְּדִינִין, וְלָא מִשְׁתַּכְּחֵי, וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִשְׁתָּעֵי בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהַהִיא שַׁעֲתָא עִידָּן דְּרַעֲוָא הוּא לְכֹלָּא, וְאוֹשִׁיט לָהּ מַלְכָּא וּלְכָל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּכְּחֵי עִמָּהּ, שַׁרְבִיטָא דְּחוּטָא דְּחֶסֶד, לְאִשְׁתַּכְּחָא בִּשְׁלִימוּ בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְהָא אִתְּמַר. For when the light appears, all the emissaries of punishment are restrained, and then the Community of Israel communes with the Holy One, blessed be He, and that hour is a time of grace for all, and the King holds out to her and all who are with her his sceptre of the thread of grace so that they may be wholly united to the holy King.

פָּתַח וְאָמַר (קהלת ז׳:ט״ו) אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ. הַאי קְרָא אוֹלִיפְנָא בֵּי רִבִּי דּוֹסְתָּאי סָבָא, דְּהֲוָה אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרִבִּי יֵיסָא סָבָא. אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי, וְכִי שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּהֲוָה חַכִּים עַל כֹּלָּא, אֵיךְ אָמַר הָכִי דְּאִיהוּ חָמָא כֹּלָּא בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ אָזִיל בַּחֲשׁוֹכֵי עָלְמָא דְּהָא כָּל מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בַּחֲשׁוֹכֵי עָלְמָא, לָא חָמֵי מִדִי, וְלָא יָדַע מִדִי. King Solomon said: “All have I seen in the days of my vanity” (Eccl. 7, 15). In the days of King Solomon the moon was full, and Solomon was the wisest of men and he saw all:

אֶלָּא הָכִי אִתְּמַר, בְּיוֹמוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, קַיְּימָא סִיהֲרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא, וְאִתְחַכָּם שְׁלֹמֹה עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, וּכְדֵין חָמָא כֹּלָּא, וְיָדַע כֹּלָּא. וּמַאי חָמָא. חָמָא כֹּ"ל, דְּלָא אַעְדֵּי מִן סִיהֲרָא. וַהֲוָה נָהִיר לָהּ שִׁמְשָׁא (ס"א ליה כשמשא). הֲדָא הוּא דִכְתִיב אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי. מַאן הֶבְלִי. דָּא סִיהֲרָא דְּאִתְכְּלִילַת מִן כֹּלָּא, מִן מַיָּא וְאֶשָּׁא וְרוּחָא כַּחֲדָא. כְּהֶבֶל דְּנָפִיק מִן פּוּמָא, דְּכָלִיל מִכֹּלָּא. he saw “All” attached to the Moon and illuminating her like the sun.

וְהוּא חָמָא כֹּ"ל, בְּהַהוּא הֶבֶל דִּילֵיהּ, דְּאָחִיד בֵּיהּ. יֵשׁ צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ, תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּאַסְגִּיאוּ זַכָּאִין בְּעָלְמָא, הַאי כֹּ"ל לָא אַעְדֵּי מִן סִיהֲרָא לְעָלְמִין, וְהַאי כֹּ"ל נָטַל כָּל מְשַׁח וּרְבוּ וְחֵדוּ דִּלְעֵילָּא, וְאִתְמְלֵּי (ס"א ידוי ורוי) וְחַדֵּי וְרַבֵּי, בְּגִין לְאִזְדַּוְּוגָא בְּסִיהֲרָא, וְהוּא רָוַוח בְּגִינָהּ. Now, when the righteous are numerous in the world, this “All” does not depart from the Sun, and receives all anointing and joy from above to unite with the Moon, for whose sake it is thus enriched.

וְתַנְיָא, וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת. מִן הַסִּכְלוּת מַמָּשׁ, אָתֵי תּוֹעַלְתָּא לְחָכְמְתָא, דְּאִלְמָלֵא לָא אִשְׁתְּכַח שְׁטוּתָא בְּעָלְמָא, לָא אִשְׁתְּמוֹדְעָא חָכְמְתָא וּמִלּוֹי. (תיקון קכ"ג ע"א) וְתָאנָא חִיּוּבָא הוּא עַל בַּר נָשׁ דְּאוֹלִיף חָכְמְתָא, לְמֵילַף זְעֵיר מִן שְׁטוּתָא, וּלְמִנְדַּע לָהּ. בְּגִין דְּאָתֵי תּוֹעַלְתָּא לְחָכְמְתָא בְּגִינֵיהּ. כְּמָה דְּאַתְיָא תּוֹעַלְתָּא לִנְהוֹרָא מֵחֲשׁוֹכָא, דְּאִלְמָלֵא חֲשׁוֹכָא לָא אִשְׁתְּמוֹדַע נְהוֹרָא. וְלָא אַתְיָיא (נ"א אתחזיא) תּוֹעַלְתָּא לְעָלְמָא מִנֵּיהּ. AND IF A MAN’S HAIR BE FALLEN OFF HIS HEAD. R. Hiya cited here the verse: “Then I saw that wisdom excelleth folly as light excelleth darkness” (Eccl. 2, 13). ‘Where’, he said, ‘is the great wisdom in this remark of king Solomon? Does not anyone, even one who has no wisdom himself, know that wisdom is superior to folly as light to darkness, and why, therefore, does Solomon say, “Then I saw”? The truth, however, is that what is meant is that there is an excellence or profit to wisdom from folly itself, for if there were no folly, wisdom and its words would not be recognized. We have learnt that it is incumbent on a man when he learns wisdom to learn a little folly also, since there is a certain benefit to wisdom from it as there is to light from darkness.

תָּנָא שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה, לַחָכְמָה סְתָם. דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אַבָּא, תָּא חֲזֵי רָזָא דְּמִלָּה, לָא נָהִיר חָכְמְתָא דִּלְעֵילָּא, וְלָא אִתְנְהִיר, אֶלָּא בְּגִין שְׁטוּתָא דְּאִתְּעַר מֵאֲתַר אָחֳרָא, וְאִלְמָלֵא הַאי, נְהִירוּ וּרְבוּ סַגִיא וְיַתִּיר לָא הֲוָה (להוי), וְלָא אִתְחַזְיָא תּוֹעַלְתָּא דְּחָכְמְתָא. וּבְגִין שְׁטוּתָא אִתְנְהִיר יַתִּיר, וּנְהִירִין לֵיהּ יַתִּיר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה, לַחָכְמָה סְתָם, מִן הַסִּכְלוּת סְתָם. וְכַךְ לְתַתָּא, אִלְמָלֵא לָא הֲוָה שְׁטוּתָא שְׁכִיחַ בְּעָלְמָא, לָא הֲוִי חָכְמְתָא שְׁכִיחַ בְּעָלְמָא. We have also learnt that this applies to the supernal Wisdom, for R. Simeon said to R. Abba: The supernal Wisdom does not illumine or become illumined save on account of the folly that arises from another place, and but for this it would have no superiority or excellence, and the profit of wisdom would not be discernible. So on earth, if there were no folly there would be no wisdom.

וְהַיְינוּ דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כַּד הֲווֹ יַלְפִין מִנֵּיהּ חַבְרַיָּיא רָזֵי דְּחָכְמְתָא, הֲוָה מְסַדֵּר קָמַיְיהוּ פִּרְקָא דְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא, בְּגִין דְּיֵיתֵי תּוֹעַלְתָּא לְחָכְמְתָא בְּגִינֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת י׳:א׳) יָקָר מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעַט, מִשּׁוּם דְּהִיא תִּקּוּנָא דְּחָכְמְתָא, וִיקָרָא דְּחָכְמְתָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, וְלִבִּי נוֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחוֹז בְּסִכְלוּת. Therefore did Rab Hamnuna the Elder, when he instructed the Companions in the secrets of wisdom, also give them a discourse full of folly, that wisdom might benefit therefrom. Therefore it is written: “More precious than wisdom and than honour is a little folly” (Eccl. 10, 1).’

רִבִּי יוֹסֵי אָמַר יָקָר מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד, כְּלוֹמַר יְקָרָא דְּחָכְמְתָא וְנוֹי דִּילָהּ, וִיקָרָא דְּכָבוֹד דִּלְעֵילָּא, מַאי הִיא. סִכְלוּת מְעַט. זְעֵיר דִּשְׁטוּתָא אַחְזֵי וְגַלֵּי יְקָרָא דְּחָכְמְתָא וְכָבוֹד דִּלְעֵילָּא, יַתִּיר מִכָּל אָרְחִין דְּעָלְמָא. R. Jose said: ‘This means that a little folly reveals and displays the honour of wisdom and the glory of heaven more than anything else.

תָּאנָא בְּכַמָּה דַּרְגִּין אִתְקְרֵי בַּר נָשׁ: אָדָם, גֶּבֶר, אֱנוֹשׁ, אִישׁ. גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם אָדָם. (משום) דִּכְתִּיב, (בראשית א׳:כ״ז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ. וּכְתִיב (בראשית ט׳:ו׳) כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. וְלָא כְּתִיב, גֶּבֶר, אֱנוֹשׁ, אִישׁ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִי הָכִי, וְהָא כְּתִיב (ויקרא א׳:ב׳) אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיְיָ'. (ולא גבר, אנוש, איש) מַאן בָּעֵי לְמִקְרַב קָרְבְּנָא. מַאן דְּאִיהוּ חַטָּאָה וּכְתִיב אָדָם. We have learnt: Man in the Scripture has four names- adam, geber, enosh, ish-and the highest of them is adam.’ Said R. Judah: ‘But is it not written, “When a man (adam) shall bring from you an offering” (Lev. 1, 2), and who is it that requires to bring an offering? Is it not a sinner?’

אָמַר רִבִּי יִצְחָק תָּא חֲזֵי, קִיּוּמָא דְּעָלְמָא דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין, הוּא קָרְבְּנָא. נַיְיחָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמַאן אִתְחֲזֵי לְמִקְרַב קַמֵּיהּ הַאי נַיְיחָא, הֶוִי אוֹמֵר הַאי אָדָם, דְּיַקִּירָא מִכֹּלָּא. אָמַר לֵיהּ אִי הָכִי, הָא כְּתִיב, אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ וְגוֹ', וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת. אָמַר לֵיהּ, לְהַאי בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכָּאָה יַתִּיר מִכֹּלָּא, דְּמַאן דְּאִיהוּ בְּדַרְגָּא עִלָּאָה דְּכֻלְּהוּ, לָא לִיתִיב הָכֵי. R. Isaac replied: ‘The offering is the mainstay of the world, of upper and lower beings, the solace of the Almighty, and who is fitting to offer it? Surely this man who is called Adam.’ Said R. Judah: ‘If so, what of the verse, “When a man (adam) has on the skin of his flesh… and it become in the skin of his flesh the plague of leprosy”?’ He replied: ‘This one God desires to heal more than all others,’

וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב בָּאָדָם, וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. וּבָא לָא כְּתִיב, אֶלָּא וְהוּבָא, דְּכָל מַאן דְּחָמֵי לֵיהּ, אִתְחַיָּיב בֵּיהּ לְאַקְרוֹבֵי קָמֵי כַּהֲנָא, דְּדִיּוּקְנָא קַדִּישָׁא לָא לֵיתִיב הָכִי. וּכְתִיב אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע וְגוֹ', וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בְּעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרוֹת וְגוֹ', וְלָא כְּתִיב בְּהוּ וְהוּבָא. and therefore it is written concerning him, “he shall be brought unto the priest”; it is the duty of anyone who sees him to bring him to the priest, in order that the holy image may not remain thus.’

אָמַר לֵיהּ, וְהָא כְּתִיב (במדבר י״ב:ג׳) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, (שמות ל״ב:א׳) כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ, אֲמַאי לָא אִקְרֵי אָדָם. אָמַר לֵיהּ מִשּׁוּם דְּאִקְרֵי עֶבֶד לְמַלְכָּא, דִּכְתִּיב, (במדבר י״ב:ז׳) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה. (יהושע א׳:ב׳) מֹשֶׁה עַבְדִּי. וְאוֹף הָכִי אִקְרֵי אִישׁ לְגַבֵּי אָדָם דִּלְעֵילָּא. אָמַר לֵיהּ אִי הָכִי, וְהָא כְּתִיב (שמות ט״ו:ג׳) יְיָ' אִישׁ מִלְחָמָה, וְלָא כְּתִיב אָדָם. אָמַר לֵיהּ (תהלים כה) סוֹד יְיָ' לִירֵאָיו. אָמַר לֵיהּ אִי הָכִי אֲנָא בֵּינַיְיהוּ (ס"א יתיב) אָתִיבוּ בְּכֹלָּא, וּבַאֲתַר דָּא לָא זָכִינָא. Said R. Judah: ‘But it is written, “Now Moses the man (ish)”; why is he not called “adam”?’ He replied: ‘Because he was the “servant of the king”, and therefore he is called ish in relation to the supernal Adam. But,’ he said, ‘why then is it written, “The Lord is a man (ish) of war”?’ He replied: ‘The secret of the Lord is to them that fear him.’ Said R. Judah: ‘I too am one of them, yet I have not been privileged to hear this.’

אָמַר לֵיהּ זִיל לְרִבִּי אַבָּא, דַּאֲנָא אוֹלִיפְנָא מִנֵּיהּ עַל מְנָת דְּלָא לְגַלָּאָה. אָזַל לְגַבֵּי דְּרִבִּי אַבָּא, אַשְׁכָּחֵיהּ דְּהֲוָה דָּרִישׁ וְאָמַר, אֵימָתַי אִתְקְרֵי שְׁלֵימוּתָא דִּלְעֵילָּא (נ"א דכלא), כַּד יָתִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכוּרְסְיָּיא. וְעַד דְּלָא יָתִיב בְּכוּרְסְיָּיא, לָא אִשְׁתְּכַח שְׁלֵימוּתָא. דִּכְתִּיב, (יחזקאל א׳:כ״ו) וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה, מַשְׁמַע דִּכְתִּיב אָדָם, דְּהוּא כְּלָלָא, וּשְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּאַשְׁכָּחִית לָךְ בְּהַאי. אָמַר לֵיהּ אִי הָכִי הָא כְּתִיב (שמות ט״ו:ג׳) יְיָ' אִישׁ מִלְחָמָה, וְלָא כְּתִיב אָדָם. אָמַר לֵיהּ יָאוּת שָׁאַלְתָּ. Said the other: ‘Go to R. Abba, for I learnt it from him only on condition that I should not tell.’ So he went to R. Abba, and found him discoursing and saying: ‘When is there said to be completeness above? When the Holy One, blessed be He, sits on his throne. For so it is written: “And upon the likeness of the throne was the likeness as the appearance of a man (adam) upon it above” (Ezek. 1, 26); the term “adam” indicates wholeness and completeness.’ Said R. Judah: ‘God be blessed that I have found you discoursing thus. Tell me: is it not written, “The Lord is a man (ish) of war”?’

תָּא חֲזֵי, הָתָם לָא אִשְׁתְּכַח שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, וּבְגִּינֵי כַּךְ אִקְרֵי אִישׁ. אֲבָל הָכָא, שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, וּכְלָלָא דְּכֹלָּא, בְּגִין כַּךְ אִקְרֵי אָדָם. קָארֵי עָלֵיהּ (תהילים קי״ט:ע״ב) טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף. Said R. Abba: ‘Your question is a good one, and the answer is this. At the Red Sea there was not yet full consummation, and therefore God was called ish; but in the vision of Ezekiel there was full consummation, and therefore God was called adam.’ ‘ “The law of thy mouth is better to me than thousands of gold and silver” (Ps. 119, 72),’ exclaimed R. Judah.

תּוּ אָמַר לֵיהּ, כְּתִיב (תהלים לו) אָדָם וּבְהֵמָה, וְלָא כְּתִיב אִישׁ וּבְהֵמָה. אָמַר לֵיהּ וְלָא. וְהָכְּתִיב (שמות י״א:ז׳) לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה. אֲבָל מַה דִּכְתִּיב אָדָם וּבְהֵמָה, כְּמָה דִּכְתִּיב, (מלכים א ה׳:י״ג) מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן עַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יוֹצֵא בַּקִּיר. אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא הוּא, דְּנָקִיט עִלָּאָה מְכֻּלְּהוּ, וְנָמִיךְ מְכֻּלְּהוּ. אוּף הָכָא עִלָּאָה דְּכֹלָּא, אָדָם, וְנָמִיךְ מִכֹּלָּא בְּהֵמָה. But’, he continued, ‘it is also written, “O Lord, thou preservest man (adam) and beast” (Ps. 36, 7). Should not the term ish be used here?’ He said: ‘This is analogous to the expression: “From the cedar which is in Lebanon to the hyssop that springeth out of the wall” (I Kings 5, 16); it is the way of the Scripture in such cases to mention the two extremes.’

אָמַר לֵיהּ וְהָא כְּתִיב (בראשית ב׳:ה׳) וְאָדָם אַיִן לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה. אָמַר לֵיהּ, תָּא חֲזֵי, דְּכָל מַה דִּי בְּעָלְמָא לָא הֲוִי אֶלָּא בְּגִינֵיהּ דְּאָדָם, וְכֻלְּהוּ בְּגִינֵיהּ מִתְקַיְּימֵי, וְלָא אִתְחֲזִיאוּ בְּעָלְמָא, וְכֻלְּהוּ אִתְעַכְּבוּ עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דְּאִקְרֵי אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ה׳) וְכֹל שִׁיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְגוֹ'. טֶרֶם: עַד לָא, כְּתַרְגּוּמוֹ. מִשּׁוּם דְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה לָא אִתְחֲזֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאָדָם אַיִן, כְּלוֹמַר, כֻּלְּהוּ אִתְעַכְּבוּ בְּגִינֵיהּ דְּהַאי דִּיּוּקְנָא, עַד דְּאִתְחֲזֵי. וּבְגִין כָּךְ לָא אִתְחֲזֵי (נ"א אתברי) הַאי דִּיּוּקְנָא, אֶלָּא בְּדִיּוּקְנָא דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ז׳) וַיִּיצֵר יְיָ' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, בְּשֵׁם מָלֵּא. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּאִיהוּ שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, וּכְלָלָא דְּכֹלָּא. But,’ he went on, ‘is it not written: “And there was no man (adam) to till the ground” (Gen. 2, 5)?’ He answered: ‘Everything in the world was only made for the sake of man, and all things were kept back until he that was called Adam should appear, since his form was after the divine prototype, and when he was created all was complete.’

אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, כֹּלָּא הוּא בְּחַד מַתְקְלָא סַלְּקָא, וְכֹלָּא חַד. וּמִשּׁוּם דְּדִינֵי תַּתָּאֵי מִתְאַחֲדָן (נ"א ומתלכדן) וּמִתְחַבְּרָן בְּשַׂעֲרוֹי דְּהַאי. אִקְרֵי הוּא דִּינָא קַשְׁיָא, וְכַד אִתְעַבָּר מִנֵּיהּ שַׂעֲרָא דְּרֵישָׁא, אִתְבְּסָם, וְדִינִין דִּלְתַתָּא לָא אִזְדְּמָנוּ. וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי טָהוֹר. דְּלָא אִקְרֵי טָהוֹר, אֶלָּא כַּד נָפִיק מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא, וְכַד נָפִיק מִן מִסְאֲבָא, אִקְרֵי טָהוֹר. דִּכְתִּיב, (איוב י״ד:ד׳) מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא. מִטָּמֵא וַדַּאי, וְהָכָא כְּתִיב, וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא. Because the lower judgements are attached to the hair of this one,¹According to the anthropomorphic symbolism of the Sifra di-Zeniutha. he is called “Stern Judgement”, but when the hair is removed he becomes mitigated and the lower judgements are not held in readiness. Therefore he is called clean, as having emerged from the side of uncleanness, and here too it is written: “And if the hair of ish be fallen off his head, he is bald, he is clean.”

אָמַר רִבִּי יִצְחָק מַהוּ נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם. נֶגַע מַמָּשׁ הוּא, אִי חִוָּורָא אִתְחֲזֵי, וְסוּמָקָא לָא אִתְעַבָּר. מַשְׁמַע דִּכְתִּיב לָבָן אֲדַמְדָּם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, דְּחִוָּורָא לָא אִתְחֲזֵי אֶלָּא בְּסוּמָקָא, כְּגַוְונָא חִוָּורָא וְסוּמָקָא. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, אַף עַל גַּב דְּחִוָּורָא אִתְחֲזֵי, אִי סוּמָקָא לָא אָזִיל, נֶגַע הוּא. דִּכְתִּיב, (ישעיהו א׳:י״ח) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. וְכַד אִתְחֲוָּור, כֹּלָּא רַחֲמֵי אִשְׁתְּכָחוּ, וְדִינִין לָא אִשְׁתְּכָחוּ. (ס"א דהא אתעקרו) Rabbi Isaac said: ‘This plague is called “reddish-white” (Lev. 13, 42); it is still a plague if the white is visible and the red has not disappeared. When, however, the whole has become white, mercy is present and judgement departs.’

תָּאנֵי רִבִּי אַבָּא, כְּתִיב נֶגַע הוּא, וּכְתִיב נֶגַע הִיא. חַד דְּכַר וְחַד נוּקְבָּא. אֶלָּא כַּד נוּקְבָּא, אִסְתְּאָבַת בְּגִין חוֹבֵי תַּתָּאֵי, כְּתִיב נֶגַע הִיא. וְכַד דְּכַר לָא אִתְדָּכֵי בְּגִין חוֹבֵי תַּתָּאֵי, כְּתִיב נֶגַע הוּא. Rabbi Abba said: ‘Sometimes the Female is sullied by the sins of men and sometimes the Male, and the priest knew from which side the punishment came,

וְאִשְׁתְּמוֹדְעָן מִלִּין אִלֵּין לְגַבֵּי כַּהֲנָא, דִּינִין דְּאָתוּ מֵהַאי, וְדִינִין דְּאָתוּ מֵהַאי. וְאִשְׁתְּמוֹדְעָן קָרְבָּנֵי דְּבַעְיָין לְקָרְבָא, דִּכְתִּיב זָכָר תָּמִים. וּכְתִיב נְקֵבָה תְּמִימָה יְבִיאֶנָּה, דְּהָא אִשְׁתְּמוֹדְעָן מִלֵי, מֵאָן אָתוּ דִּינִין, וּמֵאָן אִינּוּן חוֹבֵי. דְּאִתְאַחֲדָן בְּהַאי אוֹ בְּהַאי. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים נ״א:י״ט) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה. לְאַפָּקָא שְׁאָר קָרְבְּנִין דְּלָא כְּתִיב רוּחַ נִשְׁבָּרָה, דְּאִינּוּן שְׁלָמָא לְעָלְמָא, וְחֶדְוָה דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין. and he also knew the sacrifices which ought to be brought, as it is written: “The sacrifices of Elohim (i.e. sacrifices to avert punishment) are a contrite spirit” (Ps. 51, 18).’

אָמַר רִבִּי אַבָּא, חֲמֵינָא לְאִינְהוּ בְּנֵי עָלְמָא, דְּלָא מַשְׁגְּחָן, וְלָא יַדְעִין בִּיקָרָא דְּמָארֵיהוֹן, כְּתִיב בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, (ויקרא כ׳:כ״ד) אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי. וּכְתִיב, (ויקרא כ׳:כ״ד) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי יְיָ'. אִי אִינּוּן מִתְרַחֲקָן, אָן הוּא קְדוּשָּׁה דִּלְהוֹן, הָא רְעוּתָא דִּלְהוֹן אִתְרַחֲקַת מִנֵּיהּ. וּקְרָא אַכְרִיז וְאָמַר, (תהילים ל״ב:ט׳) אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין, בְּמָה אִתְפָּרְשָׁן בְּנֵי נָשָׁא מִסּוּס וָפֶרֶד, בִּקְדוּשָּׁה דְּגַרְמַיְיהוּ, לְאִשְׁתַּכְּחָא שְׁלֵימִין וּרְשִׁימִין מִכֹּלָּא. If they depart from God, where is their holiness, seeing that their thoughts are turned from Him? And Scripture cries to them saying: “Be not as the horse or as the mule which have no understanding” (Ps. 32, 9). In what are human beings distinguished from the horse and the mule? By sanctification and self-perfection.

וְעַל דָּא זִוּוּגָא דִּבְנֵי נָשָׁא הוּא בְּזִמְנִין יְדִיעָן, לְכַוְּונָא רְעוּתָא לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהָא אִתְּעֲרוּ, בְּפַלְגוּת לֵילְיָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָאל בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא עִם צַדִּיקַיָּיא, וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְשַׁבַּחַת לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהִיא שַׁעֲתָא דִּרְעוּתָא לְאִתְדַּבְּקָא בְּהוּ. Hence the marital intercourse of human beings should be at fixed times, that they may concentrate their thoughts on cleaving to the Holy One, blessed be He. As has been pointed out, at midnight God enters the Garden of Eden to have communion with the righteous, and the Community of Israel praises the Holy One, blessed be He, and that is a propitious time to cleave to Him.

וְחַבְרַיָּיא דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, מִשְׁתַּתְּפֵי בָּהּ בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, לְשַׁבְּחָא לְמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְאִתְעַסְּקָן בְּאוֹרַיְיתָא, שְׁאָר בְּנֵי נָשָׁא כְּדֵין עִידָּן רְעוּתָא לְאִתְקַדְּשָׁא בִּקְדוּשָּׁה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְכַוְּונָא רְעוּתָא לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ. וְאִינּוּן חַבְרַיָּיא דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא זִוּוּגָא דִּלְהוֹן בְּשַׁעֲתָא דְּזִוּוּגָא אָחֳרָא אִשְׁתְּכַח, וְהַאי מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת לְכַוְּונָא רְעוּתָא לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהוּא עִידָּן רְעוּתָא דְּמִתְבָּרְכָן כֹּלָּא עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. But as for the Companions who study the Torah, the time of their intercourse is at the time of another intercourse, from Sabbath to Sabbath,¹v. T. B. Ketuboth, 62b. for that is the time when all above and below are blessed.

אִי בְּנֵי נָשָׁא אִתְרַחֲקוּ מִנֵּיהּ, וְעַבְדָּן כִּבְעִירֵי, אָן הוּא קְדוּשָּׁה דִּלְהוֹן, לְאִשְׁתַּכְּחָא קַדִּישִׁין. אָן אִינּוּן נַפְשָׁאָן קַדִּישִׁין דְּמָשְׁכָן מֵעֵילָּא. וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא צָוַוח וְאָמַר, (משלי י״ט:ב׳) גַּם בְּלֹא דַּעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב. גַּם בְּלֹא דַּעַת, מַאן הוּא דַּעַת. דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. נֶפֶשׁ לֹא טוֹב, דָּא הוּא נֶפֶשׁ, דְּאִינּוּן מַשְׁכִין בְּעוֹבָדַיְיהוּ, לֹא טוֹב, דְּהָא מִסִּטְרָא אָחֳרָא אִתְמַשְּׁכָאן עָלַיְיהוּ נַפְשָׁתָא דְּלָאו אִיהוּ טוֹב, בְּגִין דְּלָא מְכַוְּונֵי לִבַּיְיהוּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. But if men abandon Him and act like beasts, where are those holy souls which they derive from above? King Solomon also cries aloud: “Also without knowledge the soul is not good” (Prov. 19, 2), for they draw upon themselves a soul that is not good from the “other side”.

מַאן דְּאִתְלְהִיט בְּיֵצֶר הָרָע, בְּלָא רְעוּתָא וְכַוָּונָה דְּלִבָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. מִסִּטְרָא דְּיֵצֶר הָרָע אִתְמְשַׁךְ עָלֵיהּ נַפְשָׁא, דְּלָאו אִיהִי טוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב גַּם בְּלֹא דַּעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא. מַאן דְּאִיהוּ אָץ בְּרַגְלַיִם וְדָחֵי שַׁעֲתָא בְּלָא רְעוּתָא קַדִּישָׁא, חוֹטֵא. חוֹטֵא וַדַּאי, בְּכֹלָּא. He who is inflamed with the evil inclination and turns not his thoughts to God draws upon himself a soul which is not good.

וְאִי תֵּימָא בְּמַה יְדִיעַ. כְּגוֹן דְּאִתְּזַק בְּהַהוּא בֵּיתָא, הַהוּא דְּבָנֵי לָהּ, אוֹ אַנְשֵׁי בֵּיתֵיהּ, אוֹ בְּנִזְקֵי דְּגוּפָא, אוֹ בְּנִזְקֵי מָמוֹנָא, הוּא וּתְרֵין אָחֳרָנִין אֲבַתְרֵיהּ. הָא וַדַּאי יַעֲרוֹק בַּר נָשׁ לְטוּרָא, וְלָא יָדוּר בֵּיהּ. יָדוּר בְּטִיחֲלָא דְּעַפְרָא, וְלָא יָדוּר בֵּיהּ. If it is asked, How is one to know such a house? it is one in which the man who built it has come to harm, he or his family, whether through sickness or loss of money, he and two others after him. Better a man should fly to the mountains or live in a mud hut than dwell there.

רִבִּי חִזְקִיָּה הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, כְּתִיב נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם, כְּדֵין הוּא נֶגַע, דְּהָא חִוָּורָא לָא קָאִים בְּעֵינֵיהּ. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, כְּתִיב (ישעיהו א׳:י״ח) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים וְגוֹ', זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְדַכְּאָה לוֹן בְּכֹלָּא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתַּכְּחוּן בְּדִינָא קַמֵּיהּ. וּמָארֵיהוֹן דְּדִינָא לָא יִשְׁלְטוּן בְּהוֹן, דְּהָא כֹּלָּא אָזִיל בָּתַר זִינֵיהּ. סוּמָקָא לְסוּמָקָא, וְחִוָּורָא לְחִוָּורָא. יְמִינָא לִימִינָא, וּשְׂמָאלָא לִשְׂמָאלָא. R. Hizkiah was once studying with R. Simeon. He said: ‘It is written, “a reddish-white plague”. This is a plague, because the white does not retain its purity.’ R. Simeon said: ‘Happy are lsrael in that God desired to purify them, so that they should not come up for sentence before Him. For like always goes to like, red to red and white to white; right to right and left to left.

רִבִּי יִצְחָק הֲוָה אָזִיל לְקַטְפוּרֵי דַּאֲבוֹי. חָמָא חַד בַּר נָשׁ, דְּסַאטֵי בְּקוּטְרָא דְּמָטוּלָא אֲכַתְפוֹי. אָמַר לֵיהּ, שׁוּרְטָא דְּקִישְׁטָא בְּכַתְפָךְ אֲמַאי, לָא אָמַר לֵיהּ מִדִי. אָזַל אֲבַתְרֵיהּ, חָמָא דְּעַיִּיל בִּמְעַרְתָּא חֲדָא, עָאל אֲבַתְרֵיהּ, חָמָא קְטוּרָא דִּתְנָנָא דְּהֲוָה סָלִיק מִתְּחוֹת אַרְעָא, וְעָאל הַהוּא בַּר נָשׁ בְּנוּקְבָּא חַד, וְאִתְכַּסְיָא מִנֵּיהּ. דָּחִיל רִבִּי יִצְחָק, וְנָפַק לְפוּם מְעַרְתָּא. R. Isaac was once going to his father’s home when he saw a man turning aside from the road with a load on his shoulders. He said to him: ‘What is that bundle you have on your shoulders?’ but the man gave him no answer. So he followed him till he saw him enter a cave. He went in after him and saw a cloud of smoke ascend from beneath the ground, while the man went into a hole and he lost sight of him. R. Isaac then left the cave in great fear. They then left the spot.

עַד דְּהֲוָה יָתִיב, אַעְבְּרוּ רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי חִזְקִיָּה, חָמָא לוֹן, וְקָרִיב גַּבֵּיהוֹן, סַח לוֹן עוֹבָדָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשֵׁזְבָךְ. הַאי מְעַרְתָּא דְּסָגִיר, דִּסְרוֹנְיָא הִיא, וְכָל יַתְבֵי הַהִיא קַרְתָּא, חַרְשִׁין אִינּוּן, וְאַתְיָין לְמַדְבְּרָא לְחִוְויָין אוּכָמִין, דְּאִינּוּן בְּנֵי עֶשֶׂר שְׁנִין, אוֹ יַתִּיר, לְמֶעְבַּד חַרְשִׁין, וְלָא מְנַטְרָא מִנַּיְיהוּ, וְאִתְעָבִידוּ סְגִירִין וְכָל זַיְינֵי חַרְשִׁין דִּלְהוֹן בְּהַאי מְעַרְתָּא אִינּוּן. As he was sitting there, R. Judah and R. Hizkiah passed by. He went up to them and told them what had happened. Said R. Judah: ‘Thank God for delivering you. That cave is where the lepers of Sarunia are, and all the inhabitants of that town are magicians and go into the desert to get black snakes ten years old or more, and through not being careful of them they become leprous, and all their magic arts are in that cave.’

אָזְלוּ, עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, אִעְרָעְרוּ בְּחַד בַּר נָשׁ דְּהֲוָה אָתֵי, וּבְרֵיהּ דְּהֲוָה מְרַע, קָטִיר עַל חֲמָרָא. אָמְרוּ לֵיהּ מַאן אַתְּ. אָמַר לְהוֹ יוּדָאי, וְדָא הוּא בְּרִי דְּאִיהוּ קָטִיר עַל חֲמָרָא. אָמְרוּ לֵיהּ, אֲמַאי הוּא קָטִיר. אָמַר לוֹן דִּיוּרִי הוּא בְּחַד כְּפַר, דְּאִיהוּ מִבְּנֵי רוֹמָאֵי, וְהַאי בְּרִי הֲוָה אוֹלִיף אוֹרַיְיתָא בְּכָל יוֹמָא, וַהֲוָה אַהְדָּר לְבֵיתָא, וְלָעֵי לוֹן לְאִינּוּן מִלִּין. וְג' שְׁנִין הֲוָה דִּיוּרִי בְּהַהוּא בֵּיתָא, וְלָא חֲמֵינָא מִדִי. וְהַשְׁתָּא יוֹמָא חַד עָאל בְּרִי לְבֵיתָא לְאָהַדְּרָא מִלִּין, אַעְבָּר חַד רוּחָא קָמֵיהּ, וְנָזִיק לֵיהּ, אַעֲקָם פּוּמֵיהּ וְעֵינוֹי, וִידוֹי אִתְעַקָמוּ, וְלָא יָכִיל לְמַלְּלָא. וַאֲתֵינָא לְגַבֵּי מְעַרְתָּא דִּסְגִירוּ דִּסְרוֹנְיָא דִּלְמָא יִלְּפוּן לִי מִלָּה דְּאַסוּותָא. On their way they came across a man who had with him a sick child tied to an ass. They asked him why the boy was tied. He replied: ‘I live in a town of the Arameans, and my son here used to learn the T orah every day, and when he came home used to go over what he had learnt. Three years I lived in the same house and observed nothing wrong, but now one day when my son went into the house to repeat his lesson an evil spirit passed before him and distorted his eyes and his mouth and his hands, so that he is not able to speak. So I am going to the cave of the lepers of Sarunia to see if they can show me how to cure him.’

פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, (ירמיהו כ״ב:י״ג) הוֹי בּוֹנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק, דְּהָא בְּכָל אֲתַר דְּאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ צֶדֶק, כָּל רוּחִין וְכָל מַזִּיקֵי עָלְמָא עַרְקֵי מִנֵּיהּ, וְלָא מִשְׁתַּכְּחֵי קַמֵּיהּ. וְעִם כָּל דָּא, מַאן דְּאַקְדִים וְנָטִיל אֲתַר, אָחִיד בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִזְקִיָּה, אִי הָכִי שָׁקִיל שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּרוּחַ מִסְאֲבָא. Said R. Judah: ‘It is written, “Woe to him that buildeth his house without righteousness” (Jer. 22, 13), because wherever there is righteousness all evil spirits fly from before it. Yet withal, whichever comes first to the place takes possession of it.’ Said R. Hizkiah: ‘If so, the holy Name is merely on a level with the unclean spirit?’

אָמַר לֵיהּ, לָאו הָכִי, אֶלָּא שְׁמָא קַדִּישָׁא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר מִסְאֲבָא, וּבְגִין כַּךְ, אִי שְׁמָא קַדִּישָׁא נָטִיל אֲתַר מִקַּדְמַת דְּנָא, כָּל רוּחִין וְכָל מַזִּיקִין דְּעָלְמָא לָא יַכְלִין לְאִתְחֲזָאָה בֵּיהּ, כָּל שֶׁכֵּן לְקָרְבָא בַּהֲדֵיהּ. אִי רוּחַ מִסְאֲבָא קָדִים, נָטִיל אֲתַר. שְׁמָא קַדִּישָׁא לָא שַׁרְיָא בֵּיהּ, דְּהָא לָאו אַתְרֵיהּ. He replied: ‘Not so. If the holy spirit is there first, no evil spirits can appear there, much less approach. But if the evil spirit is there first, the holy Name does not rest upon it.’

וְכַד הֲוָה נָחִית נֶגַע צָרַעַת, הֲוָה מַדְכֵּי אַתְרָא, וְאַפִּיק לְרוּחַ מִסְאֲבָא מֵאַתְרֵיהּ, וּלְבָתַר מְנַתְּצֵי בֵּיתָא, אֲבָנִין וְאָעִין וְכֹלָּא, וּבָנֵי לָהּ כְּמִלְּקַדְּמִין, בִּסְטָר קַדִּישָׁא בְּצֶדֶק, דְּדָכִיר לֵיהּ לִשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלִשְׁרֵי עָלֵיהּ קְדוּשָּׁה, וְעִם כָּל דָּא בְּעַפְרָא אָחֳרָא, וְיַרְחִיק בֵּיתָא מֵאַתְרֵיהּ, מִיְּסוֹדָא קַדְמָאָה תְּרֵי טְפָחִים. Now when the plague of leprosy came, one had to purify the place and drive out the unclean spirit, and afterwards the house was taken down and built up again in holiness with the mention of the holy Name; and still other mortar had to be used and the foundation was removed two handbreadths.

הַשְׁתָּא דְּלָא אִתְחֲזֵי, וְלָא נָחִית מַאן דִּמְקַטְרֵג בֵּיהּ בְּהַהוּא רוּחַ מִסְאֲבָא, לְאַפָּקָא לֵיהּ מֵאַתְרֵיהּ, מַאי תָּקַנְתֵּיה. אִי יָכִיל לְנָפְקָא מֵהַאי בֵּיתָא שַׁפִּיר. וְאִי לָאו יִבְנֶה לֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין, בַּאֲבָנִין אָחֳרָנִין, וְאָעִין וְכֹלָּא, וְיַפִּיק וְיַרְחִיק לֵיהּ מֵאֲתַר קַדְמָאָה, וְיִבְנֵי לֵיהּ עַל שְׁמָא קַדִּישָׁא. Nowadays, however, that the plague does not appear, there being thus no one able to drive out the evil spirit, what is the remedy? The best thing is to remove from the house, but if this cannot be done, it should be rebuilt with fresh wood and stones, and a little away from the previous spot, with the mention of the holy Name.’

וְעִם כָּל דָּא, לָא נָפִיק הַהוּא רוּחָא מִן אֲתַר קַדְמָאָה, בְּגִין דִּקְדוּשָּׁה לָא שַׁרְיָא עַל אֲתַר מִסְאֲבָא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק לָמָּה לֵיהּ לְאַטְרְחָא כּוּלֵי הַאי, בְּזִמְנָא דָּא כְּתִיב, (קהלת א׳:ט״ו) מְעֻוָּות לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְגוֹ'. מִיּוֹמָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, לָא אִשְׁתְּכַח אַסוּותָא בְּעָלְמָא, בְּגִינֵי כַּךְ בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאִזְדַּהֲרָא, כִּי הֵיכִי דְּלִהֱוִי נָטִיר. R. Isaac said to him: ‘Why should one take all this trouble in these days, since it is written: “That which is crooked cannot be made straight” (Eccl. 1, 15)? Since the destruction of the Temple there is no remedy; hence a man should be very careful.’

אַמְרֵי נְזִיל בַּהֲדֵי הַאי בַּר נָשׁ וְנֶחֱמֵי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, אָסִיר לָן. אִי הֲוָה אָזִיל לְגַבֵּי גַּבְרָא רַבָּא דָּחִיל חַטָּאָה, כְּגוֹן נַעֲמָן לְגַבֵּי אֱלִישָׁע, נֵזִיל אֲבַתְרֵיהּ. הַשְׁתָּא דְּאִיהוּ אָזִיל לְגַבֵּי רְחִיקֵי עָלְמָא, רְחִיקֵי אוֹרַיְיתָא, גַּעֲלֵי מִכֹּלָּא, אָסִיר לָן לְאִתְחֲזָאָה קָמַיְיהוּ. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דִּי שֵׁזִיב לָן מִנַּיְיהוּ. וְהַאי בַּר נָשׁ אָסִיר לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וְהָא תָּנֵינָן בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין, חוּץ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה וְכוּ'. אָמַר לֵיהּ, וְדָא עֲבוֹדָה זָרָה אִיהוּ, וְלָא עוֹד, אֶלָּא דְּהָא כְּתִיב (דברים י״ח:י׳) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ וְגוֹ'. אַזְלוּ לְאָרְחַיְיהוּ. They said: ‘Let us go along with this man and see.’ Said R. Isaac: ‘We may not. If we were going to a great and God-fearing man, like Naaman to Elisha, we could accompany him. But as he is going to such abandoned and godless people we must not.’ ‘But’, said R. Judah, ‘we have learnt that for healing sickness anything may be used save the wood of an Asherah?‘¹v. Deut. 16, 21. He replied: ‘This too is idolatry.’

אָזַל הַהוּא בַּר נָשׁ לְהַהִיא מְעַרְתָּא, הוּא וּבְרֵיהּ, שָׁרֵי לֵיהּ בִּמְעַרְתָּא. עַד דְּנָפַק אֲבוֹי לְקַטְרָא לַחֲמָרֵיהּ, נָפַק קִיטוּרָא דְּאֶשָּׁא, וּמָחָא לֵיהּ בְּרֵישָׁא, וְקַטְלֵיהּ. אַדְּהָכִי עָאל אֲבוֹי, וְאַשְׁכְּחֵיהּ מִית. נָטַל לֵיהּ וְלַחֲמָרֵיהּ, וְאָזַל לֵיהּ. וְאַשְׁכַּח לְהוּ לְבָתַר יוֹמָא חַד, לְרִבִּי יִצְחָק, וּלְרִבִּי יְהוּדָה, וְרִבִּי חִזְקִיָּה, דַּהֲווֹ אַזְלֵי. בָּכָה קָמַיְיהוּ, וְסָח לוֹן עוֹבָדָא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וְלָא זִמְנִין סַגִּיאִין אֲמֵינָא לָךְ, דְּאָסִיר לְמֵיהַךְ תַּמָּן. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, (דניאל ד׳:ל״ד) דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשׁוֹט, וְאֹרְחָתֵיהּ דִּין. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּאַזְלִין בְּאֹרַח קְשׁוֹט, בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְעָלַיְיהוּ כְּתִיב, (משלי ד׳:י״ח) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ וְגוֹ'. So they went on their way. The man then entered the cave with his son, and left him there while he went out to tether his ass. Meanwhile a cloud of smoke came out and struck the boy on the head and killed him. When the father went in, he found him dead, so he took him and his ass, and on the next day came up with R. Isaac and R. Judah and R. Hizkiah. With many tears he related to them what had happened. Said R. Isaac: ‘Did I not tell you many times that it was forbidden to enter there? Blessed are the righteous who walk in the way of truth in this world and in the next.’

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, בְּכָל עוֹבָדוֹי דְּבַּר נָשׁ, לִבְעֵי לֵיהּ דְּלִהֱווֹן כֻּלְּהוּ לִשְׁמָא קַדִּישָׁא. מַאי לִשְׁמָא קַדִּישָׁא. לְאַדְכְּרָא בְּפוּמֵיהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא עַל כָּל מַה דְּאִיהוּ עָבִיד, דְּכֹלָּא הוּא לְפוּלְחָנֵיהּ, וְלָא יִשְׁרֵי עֲלוֹי סִטְרָא אָחֳרָא. בְּגִין דְּאִיהוּ זַמִּין תְּדִירָא לְגַבֵּי בְּנֵי נָשָׁא, וְיָכִיל לְאַשְׁרָאָה עַל הַהוּא עֲבִידְתָּא. וְעַל דָּא, הַשְּׁתִּי אוֹ הָעֵרֶב הֲוָה אִסְתְּאַב, וְשַׁרְיָא עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא. וּמַה בְּהַאי כַּךְ, מַאן דְּפָקִיד מִלּוֹי לְסִטְרָא אָחֳרָא דְּלָא אִצְטְרִיךְ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב (דברים כ״ג:י׳) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכָּל דָּבָר רָע. R. Eleazar said: ‘In all his actions a man should have in mind the holy Name and declare that all is for the service of God, so that the “other side” should not rest on him, for this is ever lying in wait for man. Therefore it was that the warp and the woof used to become unclean and the “other side” rested on them.’

רִבִּי יִצְחָק הֲוָה אָזִיל לְקַטְפוּרֵי דַּאֲבוֹי. חָמָא חַד בַּר נָשׁ, דְּסַאטֵי בְּקוּטְרָא דְּמָטוּלָא אֲכַתְפוֹי. אָמַר לֵיהּ, שׁוּרְטָא דְּקִישְׁטָא בְּכַתְפָךְ אֲמַאי, לָא אָמַר לֵיהּ מִדִי. אָזַל אֲבַתְרֵיהּ, חָמָא דְּעַיִּיל בִּמְעַרְתָּא חֲדָא, עָאל אֲבַתְרֵיהּ, חָמָא קְטוּרָא דִּתְנָנָא דְּהֲוָה סָלִיק מִתְּחוֹת אַרְעָא, וְעָאל הַהוּא בַּר נָשׁ בְּנוּקְבָּא חַד, וְאִתְכַּסְיָא מִנֵּיהּ. דָּחִיל רִבִּי יִצְחָק, וְנָפַק לְפוּם מְעַרְתָּא. R. Isaac was once going to his father’s home when he saw a man turning aside from the road with a load on his shoulders. He said to him: ‘What is that bundle you have on your shoulders?’ but the man gave him no answer. So he followed him till he saw him enter a cave. He went in after him and saw a cloud of smoke ascend from beneath the ground, while the man went into a hole and he lost sight of him. R. Isaac then left the cave in great fear. They then left the spot.

עַד דְּהֲוָה יָתִיב, אַעְבְּרוּ רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי חִזְקִיָּה, חָמָא לוֹן, וְקָרִיב גַּבֵּיהוֹן, סַח לוֹן עוֹבָדָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשֵׁזְבָךְ. הַאי מְעַרְתָּא דְּסָגִיר, דִּסְרוֹנְיָא הִיא, וְכָל יַתְבֵי הַהִיא קַרְתָּא, חַרְשִׁין אִינּוּן, וְאַתְיָין לְמַדְבְּרָא לְחִוְויָין אוּכָמִין, דְּאִינּוּן בְּנֵי עֶשֶׂר שְׁנִין, אוֹ יַתִּיר, לְמֶעְבַּד חַרְשִׁין, וְלָא מְנַטְרָא מִנַּיְיהוּ, וְאִתְעָבִידוּ סְגִירִין וְכָל זַיְינֵי חַרְשִׁין דִּלְהוֹן בְּהַאי מְעַרְתָּא אִינּוּן. As he was sitting there, R. Judah and R. Hizkiah passed by. He went up to them and told them what had happened. Said R. Judah: ‘Thank God for delivering you. That cave is where the lepers of Sarunia are, and all the inhabitants of that town are magicians and go into the desert to get black snakes ten years old or more, and through not being careful of them they become leprous, and all their magic arts are in that cave.’

אָזְלוּ, עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, אִעְרָעְרוּ בְּחַד בַּר נָשׁ דְּהֲוָה אָתֵי, וּבְרֵיהּ דְּהֲוָה מְרַע, קָטִיר עַל חֲמָרָא. אָמְרוּ לֵיהּ מַאן אַתְּ. אָמַר לְהוֹ יוּדָאי, וְדָא הוּא בְּרִי דְּאִיהוּ קָטִיר עַל חֲמָרָא. אָמְרוּ לֵיהּ, אֲמַאי הוּא קָטִיר. אָמַר לוֹן דִּיוּרִי הוּא בְּחַד כְּפַר, דְּאִיהוּ מִבְּנֵי רוֹמָאֵי, וְהַאי בְּרִי הֲוָה אוֹלִיף אוֹרַיְיתָא בְּכָל יוֹמָא, וַהֲוָה אַהְדָּר לְבֵיתָא, וְלָעֵי לוֹן לְאִינּוּן מִלִּין. וְג' שְׁנִין הֲוָה דִּיוּרִי בְּהַהוּא בֵּיתָא, וְלָא חֲמֵינָא מִדִי. וְהַשְׁתָּא יוֹמָא חַד עָאל בְּרִי לְבֵיתָא לְאָהַדְּרָא מִלִּין, אַעְבָּר חַד רוּחָא קָמֵיהּ, וְנָזִיק לֵיהּ, אַעֲקָם פּוּמֵיהּ וְעֵינוֹי, וִידוֹי אִתְעַקָמוּ, וְלָא יָכִיל לְמַלְּלָא. וַאֲתֵינָא לְגַבֵּי מְעַרְתָּא דִּסְגִירוּ דִּסְרוֹנְיָא דִּלְמָא יִלְּפוּן לִי מִלָּה דְּאַסוּותָא. On their way they came across a man who had with him a sick child tied to an ass. They asked him why the boy was tied. He replied: ‘I live in a town of the Arameans, and my son here used to learn the T orah every day, and when he came home used to go over what he had learnt. Three years I lived in the same house and observed nothing wrong, but now one day when my son went into the house to repeat his lesson an evil spirit passed before him and distorted his eyes and his mouth and his hands, so that he is not able to speak. So I am going to the cave of the lepers of Sarunia to see if they can show me how to cure him.’

אָמַר לֵיהּ רִבִּי יְהוּדָה, וּבְהַהוּא בֵּיתָא יַדְעַת מִן קַדְמַת דְּנָא, דְּאִתְנְזַק בֵּיהּ בַּר נָשׁ אָחֳרָא. אָמַר לֵיהּ יְדַעְנָא, דְּהָא מִכַּמָּה יוֹמִין אִתְנְזַק בֵּיהּ חַד בַּר נָשׁ, וַהֲווּ אַמְרֵי דְּמַרְעָא הֲוָה, וּמִנַּיְיהוּ אַמְרֵי דְּרוּחָא דְּבֵיתָא, וּלְבָתַר עָאלוּ בֵּיהּ כַּמָה בְּנֵי נָשָׁא, וְלָא אִתְנְזִיקוּ. אָמְרוּ, הַיְינוּ דְּאַמְרֵי חַבְרַיָּיא, וַוי לְאִינוּן דְּעַבְרִין עַל מִלַּיְיהוּ. R. Judah said to him: ‘Do you know of any other person having come to harm in that house before?’ He replied: ‘I know that a long time ago a man did come to harm there, but people said that it was just an illness, while others said that it was the evil spirit of the house. Since then many people have been in the house without suffering any harm.’ They said: ‘This proves the truth of what the Companions said. Woe to those who disregard their words.’

פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, (ירמיהו כ״ב:י״ג) הוֹי בּוֹנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק, דְּהָא בְּכָל אֲתַר דְּאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ צֶדֶק, כָּל רוּחִין וְכָל מַזִּיקֵי עָלְמָא עַרְקֵי מִנֵּיהּ, וְלָא מִשְׁתַּכְּחֵי קַמֵּיהּ. וְעִם כָּל דָּא, מַאן דְּאַקְדִים וְנָטִיל אֲתַר, אָחִיד בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִזְקִיָּה, אִי הָכִי שָׁקִיל שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּרוּחַ מִסְאֲבָא. Said R. Judah: ‘It is written, “Woe to him that buildeth his house without righteousness” (Jer. 22, 13), because wherever there is righteousness all evil spirits fly from before it. Yet withal, whichever comes first to the place takes possession of it.’ Said R. Hizkiah: ‘If so, the holy Name is merely on a level with the unclean spirit?’

אָמַר לֵיהּ, לָאו הָכִי, אֶלָּא שְׁמָא קַדִּישָׁא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר מִסְאֲבָא, וּבְגִין כַּךְ, אִי שְׁמָא קַדִּישָׁא נָטִיל אֲתַר מִקַּדְמַת דְּנָא, כָּל רוּחִין וְכָל מַזִּיקִין דְּעָלְמָא לָא יַכְלִין לְאִתְחֲזָאָה בֵּיהּ, כָּל שֶׁכֵּן לְקָרְבָא בַּהֲדֵיהּ. אִי רוּחַ מִסְאֲבָא קָדִים, נָטִיל אֲתַר. שְׁמָא קַדִּישָׁא לָא שַׁרְיָא בֵּיהּ, דְּהָא לָאו אַתְרֵיהּ. He replied: ‘Not so. If the holy spirit is there first, no evil spirits can appear there, much less approach. But if the evil spirit is there first, the holy Name does not rest upon it.’

וְכַד הֲוָה נָחִית נֶגַע צָרַעַת, הֲוָה מַדְכֵּי אַתְרָא, וְאַפִּיק לְרוּחַ מִסְאֲבָא מֵאַתְרֵיהּ, וּלְבָתַר מְנַתְּצֵי בֵּיתָא, אֲבָנִין וְאָעִין וְכֹלָּא, וּבָנֵי לָהּ כְּמִלְּקַדְּמִין, בִּסְטָר קַדִּישָׁא בְּצֶדֶק, דְּדָכִיר לֵיהּ לִשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלִשְׁרֵי עָלֵיהּ קְדוּשָּׁה, וְעִם כָּל דָּא בְּעַפְרָא אָחֳרָא, וְיַרְחִיק בֵּיתָא מֵאַתְרֵיהּ, מִיְּסוֹדָא קַדְמָאָה תְּרֵי טְפָחִים. Now when the plague of leprosy came, one had to purify the place and drive out the unclean spirit, and afterwards the house was taken down and built up again in holiness with the mention of the holy Name; and still other mortar had to be used and the foundation was removed two handbreadths.

הַשְׁתָּא דְּלָא אִתְחֲזֵי, וְלָא נָחִית מַאן דִּמְקַטְרֵג בֵּיהּ בְּהַהוּא רוּחַ מִסְאֲבָא, לְאַפָּקָא לֵיהּ מֵאַתְרֵיהּ, מַאי תָּקַנְתֵּיה. אִי יָכִיל לְנָפְקָא מֵהַאי בֵּיתָא שַׁפִּיר. וְאִי לָאו יִבְנֶה לֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין, בַּאֲבָנִין אָחֳרָנִין, וְאָעִין וְכֹלָּא, וְיַפִּיק וְיַרְחִיק לֵיהּ מֵאֲתַר קַדְמָאָה, וְיִבְנֵי לֵיהּ עַל שְׁמָא קַדִּישָׁא. Nowadays, however, that the plague does not appear, there being thus no one able to drive out the evil spirit, what is the remedy? The best thing is to remove from the house, but if this cannot be done, it should be rebuilt with fresh wood and stones, and a little away from the previous spot, with the mention of the holy Name.’

וְעִם כָּל דָּא, לָא נָפִיק הַהוּא רוּחָא מִן אֲתַר קַדְמָאָה, בְּגִין דִּקְדוּשָּׁה לָא שַׁרְיָא עַל אֲתַר מִסְאֲבָא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק לָמָּה לֵיהּ לְאַטְרְחָא כּוּלֵי הַאי, בְּזִמְנָא דָּא כְּתִיב, (קהלת א׳:ט״ו) מְעֻוָּות לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְגוֹ'. מִיּוֹמָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, לָא אִשְׁתְּכַח אַסוּותָא בְּעָלְמָא, בְּגִינֵי כַּךְ בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאִזְדַּהֲרָא, כִּי הֵיכִי דְּלִהֱוִי נָטִיר. R. Isaac said to him: ‘Why should one take all this trouble in these days, since it is written: “That which is crooked cannot be made straight” (Eccl. 1, 15)? Since the destruction of the Temple there is no remedy; hence a man should be very careful.’

אַמְרֵי נְזִיל בַּהֲדֵי הַאי בַּר נָשׁ וְנֶחֱמֵי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, אָסִיר לָן. אִי הֲוָה אָזִיל לְגַבֵּי גַּבְרָא רַבָּא דָּחִיל חַטָּאָה, כְּגוֹן נַעֲמָן לְגַבֵּי אֱלִישָׁע, נֵזִיל אֲבַתְרֵיהּ. הַשְׁתָּא דְּאִיהוּ אָזִיל לְגַבֵּי רְחִיקֵי עָלְמָא, רְחִיקֵי אוֹרַיְיתָא, גַּעֲלֵי מִכֹּלָּא, אָסִיר לָן לְאִתְחֲזָאָה קָמַיְיהוּ. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דִּי שֵׁזִיב לָן מִנַּיְיהוּ. וְהַאי בַּר נָשׁ אָסִיר לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וְהָא תָּנֵינָן בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין, חוּץ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה וְכוּ'. אָמַר לֵיהּ, וְדָא עֲבוֹדָה זָרָה אִיהוּ, וְלָא עוֹד, אֶלָּא דְּהָא כְּתִיב (דברים י״ח:י׳) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ וְגוֹ'. אַזְלוּ לְאָרְחַיְיהוּ. They said: ‘Let us go along with this man and see.’ Said R. Isaac: ‘We may not. If we were going to a great and God-fearing man, like Naaman to Elisha, we could accompany him. But as he is going to such abandoned and godless people we must not.’ ‘But’, said R. Judah, ‘we have learnt that for healing sickness anything may be used save the wood of an Asherah?‘¹v. Deut. 16, 21. He replied: ‘This too is idolatry.’

אָזַל הַהוּא בַּר נָשׁ לְהַהִיא מְעַרְתָּא, הוּא וּבְרֵיהּ, שָׁרֵי לֵיהּ בִּמְעַרְתָּא. עַד דְּנָפַק אֲבוֹי לְקַטְרָא לַחֲמָרֵיהּ, נָפַק קִיטוּרָא דְּאֶשָּׁא, וּמָחָא לֵיהּ בְּרֵישָׁא, וְקַטְלֵיהּ. אַדְּהָכִי עָאל אֲבוֹי, וְאַשְׁכְּחֵיהּ מִית. נָטַל לֵיהּ וְלַחֲמָרֵיהּ, וְאָזַל לֵיהּ. וְאַשְׁכַּח לְהוּ לְבָתַר יוֹמָא חַד, לְרִבִּי יִצְחָק, וּלְרִבִּי יְהוּדָה, וְרִבִּי חִזְקִיָּה, דַּהֲווֹ אַזְלֵי. בָּכָה קָמַיְיהוּ, וְסָח לוֹן עוֹבָדָא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וְלָא זִמְנִין סַגִּיאִין אֲמֵינָא לָךְ, דְּאָסִיר לְמֵיהַךְ תַּמָּן. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, (דניאל ד׳:ל״ד) דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשׁוֹט, וְאֹרְחָתֵיהּ דִּין. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּאַזְלִין בְּאֹרַח קְשׁוֹט, בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְעָלַיְיהוּ כְּתִיב, (משלי ד׳:י״ח) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ וְגוֹ'. So they went on their way. The man then entered the cave with his son, and left him there while he went out to tether his ass. Meanwhile a cloud of smoke came out and struck the boy on the head and killed him. When the father went in, he found him dead, so he took him and his ass, and on the next day came up with R. Isaac and R. Judah and R. Hizkiah. With many tears he related to them what had happened. Said R. Isaac: ‘Did I not tell you many times that it was forbidden to enter there? Blessed are the righteous who walk in the way of truth in this world and in the next.’