Metzora

Metzora somebody

Zohar
Jewish Thought
Theology

Chapter 01

Chapter 01 somebody

Zohar
Jewish Thought
Theology

Metzora 1:1-4 (Chapter 01) (Metzora) (Zohar)

Metzora 1:1-4 (Chapter 01) (Metzora) (Zohar) somebody

1

(ויקרא י״ד:א׳-ב׳) וַיְדַבֵּר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְגוֹ'. רִבִּי אַבָּא פָּתַח, (ספרי שמות כ"ו ע"א) (איוב י״ט:כ״ט) גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן. שַׁדּוּן, שַׁדִּין כְּתִיב. כַּמָה אִית לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא לְאִסְתַּמְּרָא אָרְחַיְיהוּ וּלְדַחֲלָא מִקַּמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא יִסְטֵי מֵאָרְחָא דְּכַשְׁרָא, וְלָא יַעֲבוֹר עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, וְלָא יִתְנְשֵׁי מִנָּהּ.

2

דְּכָל מַאן דְּלָא לָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא יִשְׁתְּדַל בָּה, נְזִיפָא הוּא מְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רְחִיקָא הוּא מִנֵּיהּ, לָא שַׁרְיָא שְׁכִינְתָּא עִמֵּיהּ. וְאִינּוּן נְטוּרִין, דְּאַזְלִין עַמֵּיהּ, אִסְתְּלָקוּ מִנֵּיהּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּמַכְרְזֵי קָמֵיהּ וְאַמְרֵי, אִסְתְּלָקוּ סוֹחֲרָנֵיהּ דִּפְלַנְיָא, דְּלָא חָשׁ עַל יְקָרָא דְּמָארֵיהּ. וַוי לֵיהּ, דְּהָא שַׁבְקוּהוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין. לֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּאָרְחָא דְּחַיֵּי.

3

וְכַד אִיהוּ אִשְׁתָּדַּל בְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ, וְלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, כַּמָה נְטוּרִין זְמִינִין לָקֳבְלֵיהּ לְנַטְרָא לֵיהּ, וּשְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא עָלֵיהּ, וְכֹלָּא מַכְרְזֵי קַמֵּיהּ וְאַמְרֵי, הָבוּ יְקָרָא לְדִיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא, הָבוּ יְקָרָא לִבְרֵיהּ דְּמַלְכָּא, אִתְנְטִיר הוּא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.

4

תָּא חֲזֵי, בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא דְּאָמַר נָחָשׁ לְאִתְּתָא, גָּרִים לְאִתְּתָא, וּלְאָדָם, לְמִגְזַר עָלַיְיהוּ מִיתָה, וְעַל כָּל עָלְמָא בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא כְּתִיב, (תהילים נ״ז:ה׳) וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה. בְּגִין כָּךְ, גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב, מִפְּנֵי לִישָׁנָא בִּישָׁא. כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב. מַאי כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב. דָּא חֶרֶב לַיְיָ', דִּתְנָן, חֶרֶב אִית לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּבֵיהּ דָּאִין לְחַיָּיבַיָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ל״ד:ו׳) חֶרֶב לַיְיָ' מָלְאָה דָם. (דברים ל״ב:מ״ב) וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר. וּבְגִין כָּךְ גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן, שַׁדִּין כְּתִיב. בְּגִין דְּתֵדְעוּן דְּהָכִי אִתְּדָּן, מַאן דְּאִית לֵיהּ חֶרֶב בְּלִישָׁנֵיהּ, אִזְדְּמַן לֵיהּ חֶרֶב (ס"א אחדן בההוא חרב) דְּשָׁצֵי כֹּלָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע. AND THE LORD SPOKE UNTO MOSES SAYING, THIS SHALL BE THE LAW OF THE LEPER. R. Abba cited here the verse: “Be ye afraid of the sword, for wrath bringeth the punishments of the sword, that ye may know there is a judgement” (Job 19, 29). ‘Observe,’ he said, ‘that through the evil tongue of the serpent death came upon the world. The evil tongue is called a “sharp sword” (Ps. 57, 5), and therefore it says, “Be ye afraid of the sword”, to wit, of the evil tongue. Why? “For wrathful are the punishments of the sword”, to wit, the sword of the Lord, “that ye may know there is a judgement”, for he that hath a sword in his tongue is punished with the sword; hence it says, “this is the law of the leper”.’



Zohar
Jewish Thought
Theology

Chapter 03

Chapter 03 somebody

Zohar
Jewish Thought
Theology

Metzora 3:9-12 (Chapter 03) (Metzora) (Zohar)

Metzora 3:9-12 (Chapter 03) (Metzora) (Zohar) somebody

8

כַּד אָתֵי צַפְרָא, (ס"א כרוזא קרי בקול) כָּל חַיָּילִין וּמַשִׁרְיָין דִּלְעֵילָּא מְשַׁבְּחָן לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב ל״ח:ז׳) בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹקֶר וְגוֹ'. כְּדֵין כַּמָה תַּרְעִין אִתְפְּתָחוּ לְכָל סִטְרִין. וְתַרְעָא דְּאַבְרָהָם, אִתְפְּתַח בָּהּ בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, לְזַמְּנָא לְכָל בְּנֵי עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (בראשית כ״א:ל״ג) וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע.

9

וּמַאן דְּלָא יִתְּעַר רוּחֵיהּ בְּפוּלְחָנָא דְּמָרֵיהּ, בְּהֵיךְ אַנְפִּין יְקוּם קָמֵי מַלְכָּא, כַּד יִתְּעֲרוּן עָלֵיהּ בְּדִינָא, וְיִתְפְּשׂוּן לֵיהּ בְּקוֹלָרָא, וְלָא יִשְׁתְּכַּח עָלֵיהּ זְכוּתָא לְאִשְׁתְּזָבָא, כְּדֵין כְּתִיב, (קהלת ט׳:י״ב) וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי אָדָם. וְעַד לָא יִנְפּוֹק בַּר נָשׁ מֵהַאי עָלְמָא, בְּכַמָּה דִּינִין אִתְּדָּן נַפְשָׁא עִם גּוּפָא, עַד לָא יִתְפָּרְשׁוּן דָּא מִן דָּא, וְלֵית מַאן דְּיִשְׁגַּח.

10

(אפילו) בְּהַהוּא זִמְנָא דְּמָטָא שַׁעֲתָא לְאִתְפָּרְשָׁא, לָא נָפְקָא נַפְשָׁא מִן גּוּפָא, עַד דְּאִתְגְּלֵי עָלֵיהּ שְׁכִינְתָּא, וְנַפְשָׁא, מִגּוֹ חֶדְוָתָא וַחֲבִיבוּתָא דִּשְׁכִינְתָּא, נָפְקָא מִגּוּפָא לְקָֹבְלָהָא. אִי זַכָּאָה הוּא, מִתְקְשַׁר בָּהּ וְאִתְדַּבָּק בָּהּ. וְאִי לָאו, שְׁכִינְתָּא אַזְלָא, וְהִיא אִשְׁתְּאָרַת, וְאַזְלַת וּמִתְאַבְּלָא עַל פְּרִישׁוּתָא דְּגוּפָא. מַתְלָא אַמְרֵי. שׁוּנְרָא מֵאֶשָּׁא לָא מִתְפָּרְשָׁא, חַדְדֵי לְסַכִּינָא, אַזְלָא אֲבַתְרֵיהּ. R. Eleazar said: ‘When a man is on the point of leaving this world, his soul suffers many chastisements along with his body before they separate. Nor does the soul actually leave him until the Shekinah shows herself to him, and then the soul goes out in joy and love to meet the Shekinah. If he is righteous, he cleaves and attaches himself to her. But if not, then the Shekinah departs, and the soul is left behind, mourning for its separation from the body, like a cat which is driven away from the fire.

11

לְבָתַר אִתְדָּנוּ תַּרְוַויְיהוּ עַל יְדוֹי דְּדוּמָה. גּוּפָא אִתְּדָּן בְּקִבְרָא עַד דְּתָב לְעַפְרָא, וְנַפְשָׁא בְּאֶשָּׁא דְּגֵיהִנָּם בְּכַמָּה דִּינִין, עַד הַהוּא זִמְנָא דְּאִתְגְּזַר עָלָהּ לְקַבְּלָא עוֹנְשָׁא. בָּתַר דְּקַבִּילַת עוֹנְשָׁא, וּמָטֵי זִמְנָא לְאִתְדַּכְּאָה, כְּדֵין אִסְתָּלְקָא מִגֵּיהִנָּם, וְאִתְלַבְּנַת מֵחוֹבָהָא כְּפַרְזְלָא דְּאִתְלָבַּן בְּנוּרָא, וְסַלְּקִין עִמָּהּ, עַד דְּעָאלָת לְגִנְתָּא דְּעֵדֶן דִּלְתַתָּא, וְאִסְתַּחֵי תַּמָּן בְּאִינּוּן מַיָּא, וְאִסְתַּחֵי בְּבוּסְמִין דְּתַמָּן. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שיר השירים) מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבֹנָה. וְקַיְּימָא תַּמָּן עַד זִמְנָא דְּאִתְגְּזַר עָלֵיהּ לְאִתְרַחֲקָא מֵאֲתַר דְּיַתְבִין בֵּיהּ צַדִּיקַיָּא. Afterwards both are punished by the hand of Dumah. The body is punished in the grave and the soul in the fire of Gehinnom for the appointed period. When this is completed she rises from Gehinnom purified of her guilt like iron purified in the fire, and she is carried up to the lower Garden of Eden, where she is cleansed in the waters of Paradise and perfumed with its spices, and there she remains till the time comes for her to depart from the abode of the righteous.

12

וְכַד מָטָא זִמְנָא לְסַלְּקָא, כְּדֵין סַלְּקִין עִמָּהּ, דַּרְגָּא בָּתַר דַּרְגָּא, עַד דְּאִתְקְרִיבַת כְּקוּרְבְּנָא עַל מַדְבְּחָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן, כַּהֲנָא עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא, הַאי נַפְשָׁא דְּלָא אִסְתְּאָבַת כָּל כַּךְ, בְּהַאי עָלְמָא, הַאי אִית לָהּ תְּקַנְתָּא, כְּגַוְונָא דָּא. וְאִי לָאו, (קהלת א׳:ט״ו) מְעֻוָּות לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְגוֹ'. Then she is carried up stage after stage until she is brought near like a sacrifice to the altar. Hence it is written, “This shall be the law of the leper on the day of his cleansing: he shall be brought to the priest”, to wit, to the angelic Priest above. This is the fate of a soul which has not been defiled overmuch in this world, and which can yet be healed in this way; but otherwise, “that which is crooked cannot be made straight”.



Zohar
Jewish Thought
Theology

Chapter 04

Chapter 04 somebody

Zohar
Jewish Thought
Theology

Metzora 4:18 (Chapter 04) (Metzora) (Zohar)

Metzora 4:18 (Chapter 04) (Metzora) (Zohar) somebody

13

(ויקרא י״ד:ב׳) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, (קהלת א׳:ה׳) וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְגוֹ'. הַאי קְרָא אִתְּמַר, וְאוֹקִימְנָא לֵיהּ בְּנִשְׁמְתָא דְּבַּר נָשׁ, בְּשַׁעֲתָא דְּהִיא קַיְּימָא עִמֵּיהּ דְּבַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא, כְּדֵין, וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ. וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, בְּזִמְנָא דְּנָפִיק בַּר נָשׁ מֵהַאי עָלְמָא, וְאִשְׁתְּכַח בִּתְשׁוּבָה, כְּדֵין אֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם, אִי זַכָּאָה אִיהוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ויקרא כ״ב:ז׳) וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר, וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים. R. Isaac cited the verse: “The sun also ariseth and the sun goeth down” (Eccl. 1, 5). ‘When a man’s soul (neshamah)’, he said, ‘is with him in this world, then it may be said of him that “the sun riseth and the sun goeth down”. And when man departs from this world in a frame of repentance then “he hasteth to his place where he ariseth”.

14

תָּא חֲזֵי, כָּל חוֹבֵי עָלְמָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְכַפֵּר עָלַיְיהוּ, בִּתְשׁוּבָה, בַּר מֵהַהוּא לִישָׁנָא בִּישָׁא, דְּאַפִּיק שׁוּם בִּישׁ עַל חַבְרֵיהּ. וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע, זֹאת הִיא תּוֹרָתוֹ שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רָע. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, כָּל מַאן דְּאַפִּיק לִישָׁנָא בִּישָׁא, אִסְתַּאֲבָן לֵיהּ כָּל שַׁיְיפוֹי, וְיִתְחֲזֵי לְסַגְרָא, בְּגִין דְּהַהִיא מִלָּה בִּישָׁא סַלְּקָא וְאִתְּעַר רוּחָא מִסְאֲבָא עֲלוֹי וְאִסְתְּאַב, אָתֵי לְאִסְתַּאֲבָא מְסָאֲבִין לֵיהּ, בְּמִלָּה דִּלְתַתָּא אִתְּעַר מִלָּה אָחֳרָא. To those who repent, God grants pardon for all sins save for the evil tongue, as it is written: “This shall be the law of the leper”, the word mezorah (leper) being interpreted as mozi shem ra’ (slanderer).’1Cf. T. B. Erekhin, 16a; Shab, 97a. R. Hiya said: ‘Whoever spreads false reports, all his limbs become defiled and he is meet for shutting up, because his evil speech rises aloft and calls down an unclean spirit on him.

15

פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו א׳:כ״א) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה וְגוֹ'. מַאן דַּהֲוַת מְהֵימָנָא לְבַעְלָהּ, אַהֲדְרַת לְזוֹנָה. מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, מִשְׁפָּט, וַדַּאי דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, צֶדֶק, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּבְגִין דְּאַתְּעָרַת מִלָּה אָחֳרָא, אִסְתְּלַּק מִנָּהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְשַׁרְיָא בָּהּ רוּחָא דְּקַטוּלֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְעַתָּה מְרַצְחִים. וּמַה יְרוּשָׁלַם קַרְתָּא קַדִּישָׁא כַּךְ, שְׁאָר בְּנֵי נָשָׁא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע. So it says: “How is the faithful city become an harlot” (Isa. 1, 21). Because Jerusalem uttered evil speech, God departed from her and a spirit of murderers abode in her. If that was the fate of Jerusalem the holy city, how much more so must it be that of ordinary men! Hence it says, “This shall be the law of the leper”.’

16

רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, זֹאת תִּהְיֶה וַדַּאי לָקֳבְלֵיהּ לְאִתְפָּרְעָא מִנֵּיהּ, דְּהַהוּא מוֹצִיא שֵׁם רָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן, מַאי קָא מַשְׁמַע לָן. מַשְׁמַע, מַאן דְּאִית לֵיהּ לִישָׁנָא בִּישָׁא צְלוֹתֵיהּ לָא עָאלַת קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהָא אִתְּעַר עָלֵיהּ רוּחָא מִסְאֲבָא. כֵּיוָן דְּאָהֲדָר בִּתְשׁוּבָה וְקַבִּיל עָלֵיהּ תְּשׁוּבָה, מַה כְּתִיב, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן וְגוֹ' וְרָאָה הַכֹּהֵן וְגוֹ'. R. Judah said: ‘Zoth (this)1The Shekinah. indeed shall confront him to punish him for his evil speech. ON THE DAY OF HIS CLEANSING HE SHALL BE BROUGHT TO THE PRIEST. This shows that the prayer of an evil speaker does not ascend to the Almighty, but if he repents, then “on the day of his cleansing he shall be brought to the Priest”.’

17

(ויקרא י״ד:ד׳) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווֹ שְׁכִיחֵי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. יוֹמָא חַד אָמַר לֵיהּ, עֵץ אֶרֶז הָא יְדִיעַ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (מלכים א ה׳:י״ג) מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, דְּהָא הַהוּא עֵץ אֶרֶז, לָא אִשְׁתָּרְשָׁן נְטִיעוֹי אֶלָּא בַּלְּבָנוֹן, וְהָא אִתְּמַר. אֵזוֹב לָמָּה, וּמַאי הוּא. THEN THE PRIEST SHALL COMMAND TO TAKE FOR HIM THAT IS TO BE CLEANSED TWO LIVING CLEAN BIRDS, ETC. When R. Isaac and R. Jose were once studying with R. Simeon, they said to him: ‘We know the symbolism of the cedar tree the shoots of which are transplanted in Lebanon, as has been expounded. But what is the point of the hyssop?’

18

פָּתַח וְאָמַר, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תּוֹלַעַת וְאֵזוֹב. תָּא חֲזֵי, בַּר נָשׁ דְּמִשְׁתַּדֵּל בְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ, וְאִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁארֵי עֲלוֹי וּשְׁכִינְתָּא אִשְׁתַּתְּפָא בַּהֲדֵיהּ. כֵּיוָן דְּבַּר נָשׁ אָתֵי לְאִסְתַּאֲבָא, שְׁכִינְתָּא אִסְתָּלָקַת מִנֵּיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְחִיק מִנֵּיהּ, וְכָל סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהּ מְרַחֲקִין מִנֵיהּ, וְשָׁארִי עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא וְכָל סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא, אָתֵי לְאִתְדַכְּאָה מְסַיְּיעִין לֵיהּ. בָּתַר דְּאִתְדָכֵּי וְאַהְדָּר בִּתְשׁוּבָה, הַהוּא דְּאִסְתַּלָּק מִנֵּיהּ אַהְדָּר, וְשָׁארִי עֲלוֹי. He replied: ‘It is written here, “two living clean birds and cedar wood and scarlet and hyssop”. “Living” is a reference to two of the “living creatures” (Hayoth) that Ezekiel saw, denoting the place from which the true prophets draw inspiration. “Cedar wood” we have explained. “Scarlet” indicates the place of Severity, which is associated with him at first. “Hyssop” is the lesser Vau which gives sustenance to the Community of Israel. All these again rest upon him because he has been purified.’



Zohar
Jewish Thought
Theology

Chapter 07

Chapter 07 somebody

Zohar
Jewish Thought
Theology

Metzora 7:25-27 (Chapter 07) (Metzora) (Zohar)

Metzora 7:25-27 (Chapter 07) (Metzora) (Zohar) somebody

22

רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, (ויקרא א׳:א׳) וַיִקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְיָ' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. וַיִקְרָא אָלֶף זְעֵירָא, אֲמַאי. אֶלָּא בְּגִין לְאַחֲזָאָה מַאן הוּא הַהוּא דְּקָרָא, הַהוּא דְּשָׁרֵי בְּמַקְדְּשָׁא, וּכְדֵין זַמִּין לְמֹשֶׁה, כְּמַאן דְּזַמִּין אוּשְׁפִּיזָא. הָכָא א' זְעֵירָא, הָתָם א' רַבְּתָא, אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ. (ס"א אדם) דָּא שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא. Who was it that called? The One who abides in the sanctuary.

23

תָּא חֲזֵי, מַה בֵּין מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, הֵי מִנַּיְיהוּ עִלָּאָה. אֶלָּא מֹשֶׁה עִלָּאָה, מֹשֶׁה שׁוּשְׁבִינָא דְּמַלְכָּא, אַהֲרֹן שׁוּשְׁבִינָא דְּמַטְרוֹנִיתָא. מְתַל לְמַלְכָּא דְּהֲוָה לֵיהּ מַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה. מָה עֲבַד. יָהַב לָהּ שׁוּשְׁבִינָא לְתַקְּנָא לָהּ וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּמִלֵּי דְּבֵיתָא. וְעַל דָּא, כַּד עַיִּיל שׁוּשְׁבִינָא דָּא לְמַלְכָּא, לָא עַיִּיל אֶלָּא עִם מַטְרוֹנִיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן וְגוֹ'. Moses was greater than Aaron, for Moses was the guest of the King, and Aaron was the guest of the Matrona. Just as a king might appoint for his queen a companion to attend to her and her house, and therefore the companion would never appear before the king without the queen, so of Aaron it is written, “With zoth (this, i.e. the Shekinah) shall Aaron come”, etc. (Lev. 16, 3).

24

מֹשֶׁה שׁוּשְׁבִינָא לְמַלְכָּא, בְּגִין כָּךְ אִזְדָּמַן כְּאוּשְׁפִּיזָא, וּלְבָתַר, וַיְדַבֵּר יְיָ' אֵלָיו. אַהֲרֹן הוּא שׁוּשְׁבִינָא לְמַטְרוֹנִיתָא, וְכָל מִלּוֹי הֲווֹ, לְפַיְּיסָא לְמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא, וְיִתְפְּיָיס מַלְכָּא בַּהֲדָהּ. וְעַל דָּא בְּגִין דְּאִיהוּ, שׁוּשְׁבִינָא לָהּ שַׁוִּי מָדוֹרֵיהּ בַּהֲדָהּ, לְתַקְּנָא בֵּיתָא וּלְעַיְינָא תָּדִיר בְּמִלֵּי דְּבֵיתָא. וְעַל דָּא אִתְתְּקַּן כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְאִקְרֵי כֹּהֵן גָּדוֹל. מְנָא לָן. דִּכְתִּיב, (תהילים ק״י:ד׳) אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק. Moses, however, was invited as a guest by the King himself, and afterwards “the Lord spoke to him”. All Aaron’s discourse was for the purpose of bringing harmony between the King and the Queen, and therefore he made his dwelling with her to attend to her house, and for this he was perfected after the supernal model and was called “high priest”.

25

וּבְגִין כָּךְ כָּל מַה דְּאִצְטְרִיךְ מִבֵּי מַלְכָּא, נָטִיל, וְלֵית מַאן דְּיִמְחֵי בִּידֵיהּ. וְעַל דָּא הוּא קָאִים לְדַכְּאָה לְכָל אִינּוּן דְּעָאלִין לְבֵי מַטְרוֹנִיתָא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּכַּח מִסְאֲבָא בְּאִינּוּן בְּנֵי הֵיכָלָא. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים וְגוֹ'. So he obtained all his requests of the King, and therefore it fell to him to purify all those who came before the Queen, so that there should be none unclean among those who entered the sanctuary. Hence it is written: “And he shall take for him that is to be cleansed two birds”, etc.’

26

רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, (תהילים ב׳:ד׳) יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק יְיָ' יִלְעַג לָמוֹ. יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, דָּא יִצְחָק דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּחַמְרָא, נָהִיר בְּקַדְמִיתָא, וְחַיִיךְ, וּלְבָתַר זָעִים וְתָרִיךְ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם וְלָא כְּתִיב, יוֹשֵׁב שָׁמַיִם. יִשְׂחָק, נָהִיר וְחַיִיךְ. וְעַל דָּא דִּינָא נָהִיר וְחַיִיךְ, לְהוּ לְרַשִׁיעַיָּיא. R. Judah cited the verse: “He that sitteth in the heavens shall laugh, the Lord shall have them in derision” (Ps. 2, 4). The word “laugh”, he said, has reference to Isaac, who came from the side of wine, which first smiles and then rages and kills.

27

וּלְבָתַר מַה כְּתִיב, אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהַלֵמוֹ. וְכַךְ אָרְחֵי דְּחַיָּיבַיָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָהִיר לְהוּ בְּהַאי עָלְמָא, וְנָהִיר לוֹן אַנְפִּין כְּחַמְרָא, דְּנָהִיר בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר זָעִים וְקָטִיל. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָשִׁיךְ לוֹן לְחַיָּיבַיָּא, אִי יְהַדְרוּן לָקֳבְלֵיהּ, יָאוּת, וְאִי לָא שָׁצֵי לוֹן מֵהַהוּא עָלְמָא דְּאָתֵי, וְלֵית לוֹן בֵּיהּ חוּלָקָא, וְיִשְׁתֵּצוּן מִכֹּלָּא. אַתּוּן לְאִתְדַכְּאָה, מְסַיְּיעִין לוֹן. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְדַכֵּי לוֹן וְקָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ, וְקָארִי עָלַיְיהוּ שָׁלוֹם. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב (ישעיהו נ״ז:י״ט) שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב וְגוֹ'. So God is patient with the wicked: if they turn to Him, it is well, but if not, He destroys them from the future world and they have no share in it.



Zohar
Jewish Thought
Theology

Chapter 09

Chapter 09 somebody

Zohar
Jewish Thought
Theology

Metzora 9:34-35 (Chapter 09) (Metzora) (Zohar)

Metzora 9:34-35 (Chapter 09) (Metzora) (Zohar) somebody

33

רִבִּי חִזְקִיָּה הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר, לֵילְיָא חַד קָמוּ בְּפַלְגוּת לֵילְיָא לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא. פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, (קהלת ז׳:י״ד) בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וְגוֹ' גַּם אֶת זֶה לְעוּמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים וְגוֹ'. בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב, בְּזִמְנָא דְּאַסְגֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֶסֶד בְּעָלְמָא, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמֵיהַךְ בְּשׁוּקֵי וּלְאִתְחֲזָאָה קָמֵי כֹּלָּא, דְּהָא כַּד שָׁארֵי טִיבוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא, בְּכֹלָּא שָׁארֵי, וּבְכֹלָּא עָבִיד טִיבוּ וְאַסְגֵּי לֵיהּ בְּעָלְמָא. וּבְגִין כָּךְ, יִתְחֲזֵי בַּר נָשׁ בְּאִתְגַּלְיָא בְּשׁוּקֵי, וְיַעְבִיד טִיבוּ דְּלִשְׁרֵי עָלֵיהּ טִיבוּ אָחֳרָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב. הֱיֵה בְטוֹב וַדַּאי. Once, when R. Hizkiah was studying with R. Eleazar, they rose at midnight, and R. Eleazar discoursed on the verse: “On the day of good be of good cheer, and on the day of evil observe, for God hath made one to match the other” (Eccl. 7, 14). ‘When God’, he said, ‘lavishes kindness on the world, a man should go abroad and show himself, for God’s kindness then extends to all. Therefore a man should do kindness that kindness may be shown to him.

34

וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה. לָא כְּתִיב וּבְיּוֹם רָעָה הֱיֵה בְּרָע, אֶלָּא, בְּיוֹם רָעָה רְאֵה. דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דְּדִינָא תַּלְיָא בְּעָלְמָא, לָא לִבְעֵי לֵיהּ לֶאֱינִישׁ לְאִתְחֲזָאָה בְּשׁוּקָא וּלְמֵיהַךְ יְחִידָאָה בְּעָלְמָא. דְּהָא כַּד דִּינָא שַׁרְיָא בְּעָלְמָא, עַל כֹּלָּא שָׁארֵי. וּמַאן דְּפָגַע בֵּיהּ, וְאַעְרַע קַמֵּיהּ, יִתְדָּן בְּהַהוּא דִּינָא. וּכְדֵין כְּתִיב, (משלי י״ג:כ״ג) וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט. דְּהָא מִשְׁפָּט אִסְתַּלָּק מִצֶדֶק, וְלָא שַׁרְיָין דָּא בְּדָא עַל עָלְמָא. וְעַל דָּא רְאֵה. רְאֵה וַהֲוִי נָטִיר, אַשְׁגַּח וְעַיֵין לְכָל סְטָר. וַהֲוִי יָדַע, דִּבְכֻלְּהוּ שַׁרְיָא דִּינָא, וְלָא תִּפּוּק לְבַר, וְלָא תִּתְחֲזֵי בְּשׁוּקָא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁרֵי עֲלָךְ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּגַם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים. כַּמָה דְּכַד שָׁארֵי טִיבוּ בְּעָלְמָא שָׁארֵי עַל כֹּלָּא, כַּךְ, כַּד שַׁרְיָא דִּינָא בְּעָלְמָא שָׁארֵי עַל כֹּלָּא, וּמַאן דְּאִעְרַע בֵּיהּ אִתְפַּס. But at the time when judgement impends over the world a man should not show himself abroad nor walk alone, for when judgement impends over the world it impends over all, and will strike anyone it lights upon. Therefore on that day look carefully on all sides and go not abroad, for God hath made one to match the other; just as when kindness is abroad it extends to all, so when judgement is over the world it is over all.

35

תָּא חֲזֵי, כַּד דִּינָא שַׁרְיָא בְּעָלְמָא, כַּמָה סַיְיפִין תַּלְיָין, דְּנַפְקֵי מֵהַהוּא חֶרֶב עִלָּאָה, וְזַקְפִין רֵישָׁא וְחָמָן דְּהָא הַהוּא חֶרֶב עִלָּאָה סוּמָקָא, מַלְיָיא דָּמָא בְּכָל סִטְרִין, כְּדֵין גַּזְרִין נִימוּסִין. וְכַמָּה סַיְיפַיָּא אִתְּעֲרוּ, (ס"א כדין פסירן סייפין, וכמה נימוסין אתערו) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שיר השירים ג׳:ח׳) אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ. וּכְתִיב, (יהושע ה׳:י״ג) וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ. וְכֻלְּהוּ מִשְׁתַּכְּחֵי לְמֶעְבַּד דִּינָא. וּמַאן דְּיִעְרַע בְּהוּ אִתְּזָק. כְּתִיב, (בראשית י״ט:י״ט) הִנֵה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ וְגוֹ'. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דִּבְכָל אֲתַר דְּדִינָא שַׁרְיָא בְּכֹלָּא שַׁרְיָא, בֵּין בְּמָתָא בֵּין בְּמַדְבְּרָא וּבְסָחֲרָנָא דְּמָתָא. How many swords, then, suspended from the most high sword, issue forth and, seeing that highest sword red and bloody on all sides, decree punishments and set to work!’



Zohar
Jewish Thought
Theology

Chapter 11

Chapter 11 somebody

Zohar
Jewish Thought
Theology

Metzora 11 (Chapter 11) (Metzora) (Zohar)

Metzora 11 (Chapter 11) (Metzora) (Zohar) somebody

40

תּוּ פָּתַח וְאָמַר. (שיר השירים ח׳:ז׳) מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת וְגוֹ'. מַיִם רַבִּים דָּא דְּרוֹעָא יְמִינָא, דְּבָעֵי לְקַשְּׁרָא בֵּיהּ קִשְׁרָא דִּתְפִלָּה עַל דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא, לְקַיְּימָא וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. דָּבָר אַחֵר, מַיִם רַבִּים, דָּא הוּא נָהָר עִלָּאָה, דְּמִנֵּיהּ נָפְקִין נַהֲרִין לְכָל עִבָר, וְכֻלְּהוּ נַגְדִּין וְאִתְמַשְּׁכָן מִנֵּיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים צ״ג:ד׳) מִקּוֹלוֹת מַיִם רַבִּים. מֵאִינּוּן קוֹלוֹת דְּמַיִם רַבִּים, דְּנַפְקָן וְאִתְמַשְּׁכָן מִנֵּיהּ. וּנְהָרוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, נָשְׂאוּ נְהָרוֹת וְגוֹ'. R. Eleazar further discoursed on the verse: “Many waters cannot quench love”, etc. (Ibid. 7). ‘This’, he said, ‘is the Right Arm which desires to bind the phylactery on the Left Arm, in accordance with the verse, “that his right hand might embrace me” (S.S. 2, 6). Or again, the “waters” may be the primordial stream from which issue other streams in every direction.

41

אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, דְּרָחִים כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יָבוּזוּ לוֹ. (שיר השירים ח׳:ז׳) בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ, יָבוּז מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי יָבוּזוּ לוֹ. אֶלָּא, אִם יִתֵּן אִישׁ, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (משלי כ״ד:ד׳) כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים. בְּאַהֲבָה, דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּיהּ, וְלָא לְאִתְקַשְּׁרָא בַּהֲדָהּ, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ, כָּל אִינּוּן אוּכְלוּסִין וְכָל אִינּוּן מַשִׁרְיָין דִּלְעֵילָּא, לְהַהוּא הוֹן יָקָר, דְּהָא לֵית רְעוּתָא לְכֻלְּהוּ אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְקַשְּׁרָא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִתְעַטְּרָא בַּהֲדֵיהּ, כְּדֵין כָּל אִינּוּן אוּכְלוּסִין, וְכָל אִינּוּן מַשִׁרְיָין, וְכֻלְּהוּ עָלְמִין כֻּלְּהוּ בְּחֵדוּ, בִּנְהִירוּ, בְּבִרְכָּאן, (על דא אמר) כְּתִיב שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. מַאן דְּאָנַח תְּפִלִּין, כַּד מָנַח תְּפִלָּה שֶׁל יַד, בָּעֵי לְאוֹשָטָא דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא, לְקַבְּלָא לָהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּלְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא עִם יְמִינָא, בְּגִין לְחַבְּקָא לָהּ, לְקַיְּימָא דִּכְתִּיב, שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. לְאִתְחֲזָאָה בַּר נָשׁ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וּלְאִתְעַטְּרָא בְּכֹלָּא, וּכְדֵין בַּר נָשׁ שְׁלִים בְּכֹלָּא, בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָארֵי עָלֵיהּ, (ישעיהו מ״ט:ג׳) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. “If a man were to give all the substance of his house for love, it would be utterly contemned”: this means that if the Holy One, blessed be He, were to offer to the angels all the substance of His house in lieu of His uniting with the Community of Israel, they would contemn it, since they have no joy save in the hour when the Community of Israel unites with the Holy One, blessed be He. When a man puts on the phylactery of the hand, he should stretch out his left arm as though to draw to him the Community of Israel and to embrace her with the right arm, so as to copy the supernal model, as it is written, “O that his left hand were under my head and his right hand embraced me” (S.S. 2, 6), for then is that man wholly sanctified.’

42

תוספתא בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. מַאי בּוֹז. יוֹמָא תִּנְיָינָא וְיוֹמָא שְׁתִּיתָאָה וְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה דְּסוּכּוֹת, דִּבְהוֹן הֲווֹ מְנַסְּכֵי מַיִם וְיַיִן. דְּז' יוֹמִין דְּסוּכּוֹת, בְּהוֹן הֲווֹ מַקְרִיבִין יִשְׂרָאֵל, ע' פָּרִים, לְכַפְּרָא עַל שִׁבְעִין מְמָנָן, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּאַר עָלְמָא חָרוּב מִנַּיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (במדבר כ״ט:י״ב) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם וְגוֹ' וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה אִשֵּׁה וְגוֹ'. (ע"כ תוספתא)



Zohar
Jewish Thought
Theology

Metzora 11:41-42 (Chapter 11) (Metzora) (Zohar)

Metzora 11:41-42 (Chapter 11) (Metzora) (Zohar) somebody

40

תּוּ פָּתַח וְאָמַר. (שיר השירים ח׳:ז׳) מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת וְגוֹ'. מַיִם רַבִּים דָּא דְּרוֹעָא יְמִינָא, דְּבָעֵי לְקַשְּׁרָא בֵּיהּ קִשְׁרָא דִּתְפִלָּה עַל דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא, לְקַיְּימָא וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. דָּבָר אַחֵר, מַיִם רַבִּים, דָּא הוּא נָהָר עִלָּאָה, דְּמִנֵּיהּ נָפְקִין נַהֲרִין לְכָל עִבָר, וְכֻלְּהוּ נַגְדִּין וְאִתְמַשְּׁכָן מִנֵּיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים צ״ג:ד׳) מִקּוֹלוֹת מַיִם רַבִּים. מֵאִינּוּן קוֹלוֹת דְּמַיִם רַבִּים, דְּנַפְקָן וְאִתְמַשְּׁכָן מִנֵּיהּ. וּנְהָרוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, נָשְׂאוּ נְהָרוֹת וְגוֹ'. R. Eleazar further discoursed on the verse: “Many waters cannot quench love”, etc. (Ibid. 7). ‘This’, he said, ‘is the Right Arm which desires to bind the phylactery on the Left Arm, in accordance with the verse, “that his right hand might embrace me” (S.S. 2, 6). Or again, the “waters” may be the primordial stream from which issue other streams in every direction.

41

אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, דְּרָחִים כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יָבוּזוּ לוֹ. (שיר השירים ח׳:ז׳) בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ, יָבוּז מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי יָבוּזוּ לוֹ. אֶלָּא, אִם יִתֵּן אִישׁ, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (משלי כ״ד:ד׳) כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים. בְּאַהֲבָה, דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּיהּ, וְלָא לְאִתְקַשְּׁרָא בַּהֲדָהּ, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ, כָּל אִינּוּן אוּכְלוּסִין וְכָל אִינּוּן מַשִׁרְיָין דִּלְעֵילָּא, לְהַהוּא הוֹן יָקָר, דְּהָא לֵית רְעוּתָא לְכֻלְּהוּ אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְקַשְּׁרָא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִתְעַטְּרָא בַּהֲדֵיהּ, כְּדֵין כָּל אִינּוּן אוּכְלוּסִין, וְכָל אִינּוּן מַשִׁרְיָין, וְכֻלְּהוּ עָלְמִין כֻּלְּהוּ בְּחֵדוּ, בִּנְהִירוּ, בְּבִרְכָּאן, (על דא אמר) כְּתִיב שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. מַאן דְּאָנַח תְּפִלִּין, כַּד מָנַח תְּפִלָּה שֶׁל יַד, בָּעֵי לְאוֹשָטָא דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא, לְקַבְּלָא לָהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּלְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא עִם יְמִינָא, בְּגִין לְחַבְּקָא לָהּ, לְקַיְּימָא דִּכְתִּיב, שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. לְאִתְחֲזָאָה בַּר נָשׁ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וּלְאִתְעַטְּרָא בְּכֹלָּא, וּכְדֵין בַּר נָשׁ שְׁלִים בְּכֹלָּא, בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָארֵי עָלֵיהּ, (ישעיהו מ״ט:ג׳) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. “If a man were to give all the substance of his house for love, it would be utterly contemned”: this means that if the Holy One, blessed be He, were to offer to the angels all the substance of His house in lieu of His uniting with the Community of Israel, they would contemn it, since they have no joy save in the hour when the Community of Israel unites with the Holy One, blessed be He. When a man puts on the phylactery of the hand, he should stretch out his left arm as though to draw to him the Community of Israel and to embrace her with the right arm, so as to copy the supernal model, as it is written, “O that his left hand were under my head and his right hand embraced me” (S.S. 2, 6), for then is that man wholly sanctified.’

42

תוספתא בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. מַאי בּוֹז. יוֹמָא תִּנְיָינָא וְיוֹמָא שְׁתִּיתָאָה וְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה דְּסוּכּוֹת, דִּבְהוֹן הֲווֹ מְנַסְּכֵי מַיִם וְיַיִן. דְּז' יוֹמִין דְּסוּכּוֹת, בְּהוֹן הֲווֹ מַקְרִיבִין יִשְׂרָאֵל, ע' פָּרִים, לְכַפְּרָא עַל שִׁבְעִין מְמָנָן, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּאַר עָלְמָא חָרוּב מִנַּיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (במדבר כ״ט:י״ב) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם וְגוֹ' וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה אִשֵּׁה וְגוֹ'. (ע"כ תוספתא)



Zohar
Jewish Thought
Theology

Chapter 13

Chapter 13 somebody

Zohar
Jewish Thought
Theology

Metzora 13:50-51 (Chapter 13) (Metzora) (Zohar)

Metzora 13:50-51 (Chapter 13) (Metzora) (Zohar) somebody

47

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב, (ויקרא ט״ו:ל״א) וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטּוּמְאָתָם וְגוֹ' בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם. וְהִזַּרְתֶּם, כְּהַאי זָר, דְּאִיהוּ זָר מְכֻּלְּהוּ, וְלָא אִתְחַבָּר בְּמָה דְּלֵיתֵיהּ דִּילֵיהּ. R. Eleazar continued: ‘It is written: “Thus shall ye separate the children of Israel from their uncleanness” (Lev. 15, 31).

48

וְתָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּמִסְתַּאֲבִין בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא, מִסְאֲבִין לוֹן בְּכֹלָּא, וְהָא אִתְּמַר. אֲבָל, בְּשַׁעֲתָא דְּרוּחַ מִסְאֲבָא אִתְּעַר (ס"א לתתא, אתער רוח וכו') חֲשַׁבְתּוּן זָר, אֶלָּא רוּחַ מִסְאֲבָא דִּלְתַתָּא, אִתְּעַר רוּחַ מִסְאֲבָא אָחֳרָא, וְאִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּתָא לְנַחְתָּא לְעָלְמָא. מַאי רְשׁוּתָא, רְשׁוּתָא דִּקְדוּשָּׁה דְּהֲוָה נָחִית וּמָחֵי בֵּיהּ, לָא אִשְׁתְּכַח, וְאִסְתְּלַּק, וּכְדֵין אִתְגַּלְיָיא דִּינָא, לָקֳבְלֵיהוֹן דְּחַיָּיבִין, וְאוֹסִיף דִּינָא עַל דִּינֵיהּ, וּכְדֵין, תְּרֵין רוּחִין מִשְׁתַּכְּחִין בְּעָלְמָא, חַד, רוּחָא דְּדִינָא, וְחַד, רוּחָא דִּמְסָאֲבָא. When an unclean spirit is roused below, it rouses another unclean spirit above which obtains permission to go down to the world, when the spirit of holiness which used to come down and smite it is no longer there. Then judgement confronts sinners, and there are two harmful spirits in the world, one of judgement and one of uncleanness.’

49

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִצְטְרִיכְנָא הָכָא לְמֵימַר מִלָּה דְּאוֹלִיפְנָא מֵאַבָּא. תָּא חֲזֵי, הָכָא יַלְפִינָן מִנֶּגַע דְּבֵיתָא. דְּכַד רוּחָא מִסְאֲבָא שַׁרְיָא בְּבֵיתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְדַכְּאָה לֵיהּ, שָׁדַר נֶגַע צָרַעַת בְּבֵיתָא, לְקַטְרְגָא דָּא בְּדָא, וְהַהוּא נֶגַע לָא אַעְדֵּי מִבֵּיתָא, וְאַף עַל גַּב דְּרוּחַ מִסְאֲבָא אִסְתְּלַּק מֵהַהוּא בֵּיתָא, עַד דְּיִנְתְּצוּן בֵּיתָא, אֲבָנִין וְאָעִין וְכֹלָּא, כְּדֵין אִתְדָּכֵי אַתְרָא. Said R. Eleazar: ‘Here I must say something that I have learnt from my father. Just as when an unclean spirit rests upon a house, God sends a plague of leprosy to attack it and so cause the house to be purified,

50

כְּהַאי גַּוְונָא, מַאן דְּאִסְתְּאָב וְאִתְּעַר רוּחָא מִסְאֲבָא וְשָׁארִי עֲלוֹי, כַּד בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכְּאָה עָלְמָא, אִתְּעַר רוּחַ דִּינָא תַּקִּיפָא, וְאִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא וְשַׁרְיָא עַל הַהוּא רוּחָא מִסְאֲבָא, וּמְקַטְרְגֵי דָּא בְּדָא, עַד דְּיִתְעַבָּר מֵעָלְמָא, וְהַהוּא רוּחָא דִּינָא תַּקִּיפָא, לָא אִסְתְּלַּק מֵאַתְרֵיהּ עַד דְּיִנָּתֵץ אֲתַר, שַׁיְיפִין וְגַרְמִין וְכֹלָּא, כְּדֵין אִתְדָּכֵי עָלְמָא וְאִתְעַבְּרוּ מִנֵּיהּ רוּחִין מִסְאֲבִין, וְעָלְמָא אִשְׁתְּכַח בְּדַכְיוּ. so if a spirit of uncleanness rests on a man and God desires to purify him, He rouses a spirit of stern judgement which contends with that unclean spirit until it is expelled. Nor does that spirit of judgement depart until it has loosened the bodily frame. Then at last is the man purified and freed from the unclean spirits.

51

וְעַל דָּא תָּנֵינָן, אָתָא לְאִסְתַּאֲבָא מִסְאֲבִין לֵיהּ ודַּאי. וַוי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ כַּד שָׁארֵי עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא, וְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ בְּעָלְמָא, דְּוַדַּאי לִינְדַע, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְבַעֲרָא לֵיהּ מִן עָלְמָא. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּא דְּכֻלְּהוּ קַדִּישִׁין, וְאִשְׁתְּכָחוּ בִּקְדוּשָּׁה קָמֵי מַלְכָּא קַדִישָׁא, וְשַׁרְיָא עָלַיְיהוּ רוּחַ קַדִּישָׁא, בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. כֵּיוָן דְּאָתָא צַפְרָא קָמוּ אַזְלוּ. Therefore we have learnt that if a man wants to defile himself, heaven helps to defile him,1T. B. Yoma, 38b. and woe to a man when an unclean spirit is found in him all his life, for this indeed shows that God desires to clear him out of the world (to come). Happy are the righteous on whom rests a spirit of holiness in this world and in the world to come’. When it was full day they went on their way,



Zohar
Jewish Thought
Theology

Chapter 15

Chapter 15 somebody

Zohar
Jewish Thought
Theology

Metzora 15 (Chapter 15) (Metzora) (Zohar)

Metzora 15 (Chapter 15) (Metzora) (Zohar) somebody

55

כְּתִיב בֵּיהּ בְּעֵשָׂו, (בראשית כ״ה:כ״ה) וַיֵצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי. וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, אִי תֵּימָא, דְּיַעֲקֹב טִפָּה קַדְמָאָה הֲוָה, לָאו הָכֵי, דְּהָא כְּתִיב, וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, וְלָא כְּתִיב, וַיֵּצֵא רִאשׁוֹן. וּבְגִין דְּיִצְחָק אָתֵי מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, נָפַק עֵשָׂו אַדְמוֹנִי, סוּמָקָא. דְּאִי יַעֲקֹב הֲוָה בּוּכְרָא, הַהִיא טִפָּה קַדְמָאָה נָפְקָא הָכִי סוּמָקָא. אֲבָל טִפָּה תִּנְיָינָא הֲוָה, וּבְגִין כַּךְ לָא נָפְקָא הָכֵי, דְּהָא מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי הֲוַת הַהִיא טִפָּה, מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא. It is written of Esau, “And the first came forth red” (Gen. 25, 25). Though Esau came forth first, he was not really the elder, since at the time of procreation Isaac’s thoughts were first centred on mercy, represented by Jacob, and afterwards on judgement, represented by Esau. Hence Jacob was really created first.

56

וְטִפָּה דְּעֵשָׂו לָא הֲוַת כְּטִפָּה דְּיַעֲקֹב, דְּדָא שְׁלִים וְדָא לָא שְׁלִים. וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא, יִצְחָק הֲוָה מְכַוִּון בְּסִיוּמָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, דְּאַפִּיק בְּסִטְרוֹי, בִּגְלִיפוֹי טְהִירִין בְּשַׁיְיפוֹי, וּבְגִין כַּךְ עֵשָׂו, זוּהֲמָא דְּאִתְהַתִּיךְ מִדַּהֲבָא.

57

וְעַל דָּא תָּנֵינָן, דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְכַוְּונָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, בִּרְעוּתָא דְּמָארֵיהּ, בְּגִין דְּיִפּוּק בְּנִין קַדִּישִׁין לְעָלְמָא. וְאִי תֵּימָא, יִצְחָק לָא אִתְכַּוָּון. לָאו הָכֵי, אֶלָּא אִתְכַּוָּון בִּקְדוּשָּׁה, וְאִתְכַּוָּון בְּסִיוּמָא דְּהַהוּא אֲתַר, וְאִשְׁתְּכַח כַּד נָפַק הַהִיא טִפָּה קַדְמָאָה, בְּהַהוּא אֲתַר מַמָּשׁ, וְעַל דָּא כְּתִיב, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר.

58

תָּא חֲזֵי, דָּוִד בִּשְׁפִירוּ דְּסוּמָקָא נָפַק, וְאִתְאֲחָד בִּקְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (שמואל א ט״ז:י״ב) וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי. אֲבָל יַעֲקֹב בּוּכְרָא הֲוָה מִנֵּיהּ דְּעֵשָׂו, לָאו מִטִּפָּה, אֶלָּא דְּכַוָּונָה דִּרְעוּתָא, בְּאִילָנָא עִלָּאָה רַבְרְבָא וְתַקִּיף, וְעֵשָׂו בְּהַהוּא אֲתַר דְּסִיוּמָא דְּכֹלָּא, וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב, (עובדיה א׳:ב׳) הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד.

59

רִבִּי יְהוּדָה הֲוָה מַתְנֵי הָכֵי. עֵשָׂו נִקְרָא רִאשׁוֹן, דִּכְתִּיב, (בראשית כ״ה:כ״ה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי רִאשׁוֹן, דִּכְתִּיב, (ישעיהו מ״ד:ו׳) אֲנִי רִאשׁוֹן ואֲנִי אַחֲרוֹן וְאֶת אַחֲרוֹנִים אֲנִי הוּא. וְזַמִּין לְאִתְפָּרְעָא רִאשׁוֹן מֵרִאשׁוֹן. וּלְמִבְנֵי רִאשׁוֹן, דִּכְתִּיב, (ירמיהו י״ז:י״ב) כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּתִיב, (ישעיהו מ״א:כ״ז) רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּהּ הִנָּם וְלִיְרוּשָׁלַ ם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן. R. Judah used to teach as follows. Esau is called “first”, and God is also called “first”, as it is written, “I am the first and I am the last” (Isa. 44, 6). The “first” will one day punish the “first” and rebuild the other “first”, to wit, “A glorious throne set on high from the first, the place of our Sanctuary” (Jer. 17, 12).

60

תָּאנָא, זְמִינָא יְרוּשָׁלַם, לְמֶהֱוִי שׁוּרָהָא לְעֵילָּא וּלְאִתְקָרְבָא עַד כּוּרְסֵי יְקָרָא דְּמַלְכָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ירמיהו ג׳:י״ז) בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִיְרוּשָׁלַ ם כִּסֵּא יְיָ'. כְּדֵּין כְּתִיב, (ישעיהו ל׳:כ״ו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם. כְּדֵין (זכריה י״ד:ט׳) בַּיוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. בָּרוּךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: יִמְלוֹךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. We have learnt: One day the walls of Jerusalem will reach on high to the throne of the King, as it is written, “At that time they shall call Jerusalem the throne of the Lord” (Jer. 3, 17).’



Zohar
Jewish Thought
Theology

Chapter 16

Chapter 16 somebody

Zohar
Jewish Thought
Theology

Metzora 16:61-63 (Chapter 16) (Metzora) (Zohar)

Metzora 16:61-63 (Chapter 16) (Metzora) (Zohar) somebody

61

תוספתא (נ"ח מ"ה) רִבִּי אֶלְעָזָר, וְרִבִּי יוֹסֵי חָמוּי, הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי אֶלְעָזָר, אֶפְשָׁר שַׁמַעְת מֵאָבוּךְ מַאי דִּכְתִּיב, וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ לָא יְדַעְנָא. עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי מָטוּ לִמְעַרְתָּא דְּלוּד. שָׁמְעוּ הַהוּא קָלָא דְּאָמַר, תְּרֵי עוּזְלִין דְּאַיַלְתָּא עָבְדוּ קָמַאי רְעוּתָא דְּנִיחָא לִי. וְאִינּוּן הֲווֹ מַשִׁרְיָּיתָא קַדִּישָׁא דְּעָרַע יַעֲקֹב קַמֵּיהּ. אִתְרְגִישׁ רִבִּי אֶלְעָזָר, וְאִסְתָעַר בְּנַפְשׁוֹי, וְאָמַר, מָרֵיהּ דְּעָלְמָא כַּךְ אוֹרְחוֹי, טַב לָן דְּלָא נִשְׁמַע, שְׁמַעְנָא וְלָא יְדַעְנָא. R. Hiya said: ‘One day I was on my way to visit R. Simeon to learn from him the portion of the Passover. In a certain mountain which I passed I saw some clefts in a rock and two men sitting in one. As I went along I caught the sound of their voices saying: “A song, a psalm of the sons of Korah.” Why both song and psalm? We have learnt in the name of R. Simeon that this is a double song, and therefore superior to other songs. So, too, with the expressions, “A psalm, a song for the Sabbath day” (Ps. 92, 1), or “Song of songs” (S.S. 1, 1): the doubling is a sign of pre-eminence. This is the song of the Holy One, blessed be He, which was sung by the sons of Korah, those who sat at the doorway of Gehinnom.1According to another reading, “regarding those who sat”, etc. Cf. T. B. Baba Bathra, 74a.

62

אִתְרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָא, וְשָׁמַע הַהוּא קָלָא דְּאָמַר, אַבְרָהָם וְיִצְּחָק הֲווֹ, נָפַל עַל אַנְפּוֹי וְחָמָא דִּיּוּקְנָא דַּאֲבוֹי, אָמַר לֵיהּ, אַבָּא, שָׁאִילְנָא וַאֲתִיבוּנָא, דְּאַבְרָהָם וְיִצְּחָק הֲווֹ, דְּעָרְעוּ לְיַעֲקֹב כַּד אִשְׁתְּזִיב מִלָּבָן. אָמַר לֵיהּ בְּרִי, פּוּק (ס"א פסקך) פִּתְקָךְ, וְסָב סְבָתֵךְ, פּוּם מְמַלֵּל רַבְרְבָן הֲוָה. וְלָא דָּא הִיא בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא לְכָל צַּדִּיקַיָּא נִשְׁמָתְהוֹן דְּצַּדִּיקַיָּא מְעַרְעִין קֳדָמוֹהִי לְשֵׁיזָבוּתֵיהּ, וְאִינּוּן מַלְאֲכֵיא קַדִישֵׁי עִלָּאֵי.

63

וְתָּא חֲזֵי, יִצְּחָק קַיָּים הֲוָה בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, אֲבָל נִשְׁמָתֵיהּ קַדִּישָׁא אִתְנְסִיבַת בְּכוּרְסְיָא יְקָרָא דְּמָארֵיהּ, כַּד אִתְעֲקָד עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. וּמִכְּדֵּין אַסְתְּמוּ עֵינוֹי מֵחֵיזוּ. הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (בראשית ל״א:מ״ב) לוּלֵא וְגוֹ' וּפַחַד יִצְּחָק הָיָה לִי. (ע"כ תוספתא)



Zohar
Jewish Thought
Theology