כְּתִיב בֵּיהּ בְּעֵשָׂו, (בראשית כ״ה:כ״ה) וַיֵצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי. וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, אִי תֵּימָא, דְּיַעֲקֹב טִפָּה קַדְמָאָה הֲוָה, לָאו הָכֵי, דְּהָא כְּתִיב, וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, וְלָא כְּתִיב, וַיֵּצֵא רִאשׁוֹן. וּבְגִין דְּיִצְחָק אָתֵי מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, נָפַק עֵשָׂו אַדְמוֹנִי, סוּמָקָא. דְּאִי יַעֲקֹב הֲוָה בּוּכְרָא, הַהִיא טִפָּה קַדְמָאָה נָפְקָא הָכִי סוּמָקָא. אֲבָל טִפָּה תִּנְיָינָא הֲוָה, וּבְגִין כַּךְ לָא נָפְקָא הָכֵי, דְּהָא מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי הֲוַת הַהִיא טִפָּה, מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא. It is written of Esau, “And the first came forth red” (Gen. 25, 25). Though Esau came forth first, he was not really the elder, since at the time of procreation Isaac’s thoughts were first centred on mercy, represented by Jacob, and afterwards on judgement, represented by Esau. Hence Jacob was really created first.

רִבִּי יְהוּדָה הֲוָה מַתְנֵי הָכֵי. עֵשָׂו נִקְרָא רִאשׁוֹן, דִּכְתִּיב, (בראשית כ״ה:כ״ה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי רִאשׁוֹן, דִּכְתִּיב, (ישעיהו מ״ד:ו׳) אֲנִי רִאשׁוֹן ואֲנִי אַחֲרוֹן וְאֶת אַחֲרוֹנִים אֲנִי הוּא. וְזַמִּין לְאִתְפָּרְעָא רִאשׁוֹן מֵרִאשׁוֹן. וּלְמִבְנֵי רִאשׁוֹן, דִּכְתִּיב, (ירמיהו י״ז:י״ב) כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּתִיב, (ישעיהו מ״א:כ״ז) רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּהּ הִנָּם וְלִיְרוּשָׁלַ ם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן. R. Judah used to teach as follows. Esau is called “first”, and God is also called “first”, as it is written, “I am the first and I am the last” (Isa. 44, 6). The “first” will one day punish the “first” and rebuild the other “first”, to wit, “A glorious throne set on high from the first, the place of our Sanctuary” (Jer. 17, 12).

תָּאנָא, זְמִינָא יְרוּשָׁלַם, לְמֶהֱוִי שׁוּרָהָא לְעֵילָּא וּלְאִתְקָרְבָא עַד כּוּרְסֵי יְקָרָא דְּמַלְכָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ירמיהו ג׳:י״ז) בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִיְרוּשָׁלַ ם כִּסֵּא יְיָ'. כְּדֵּין כְּתִיב, (ישעיהו ל׳:כ״ו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם. כְּדֵין (זכריה י״ד:ט׳) בַּיוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. בָּרוּךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: יִמְלוֹךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. We have learnt: One day the walls of Jerusalem will reach on high to the throne of the King, as it is written, “At that time they shall call Jerusalem the throne of the Lord” (Jer. 3, 17).’