(ויקרא ט״ז:א׳) וַיְדַבֵּר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן וְגוֹ'. וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, כֵּיוָן דִּכְתִּיב וַיְדַבֵּר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה, אֲמַאי זִמְנָא אָחֳרָא וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה דַּבֶּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךְ, דְּהָא בְּמִלּוּלָא קַדְמָאָה סַגֵּי. אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, כְּתִיב, וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְיָ' אֵלָיו. וּכְתִיב, (שמות כ״ד:א׳) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְיָ'. וְהָא אוּקְמוּהָ מִלָּה, דְּהָכָא דַּרְגָּא חַד. וּלְבָתַר, דַּרְגָּא אָחֳרָא. אוּף הָכָא, וַיְדַבֵּר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה דַּרְגָּא חַד. וּלְבָתַר וַיֹאמֶר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךְ, דַּרְגָּא אָחֳרָא. וְכֹלָּא, בְּחַד מַתְקְלָא סַלְּקָא, וּמִן שָׁרְשָׁא חָד כֻּלָּא אִתְחַבָּר. (Lev. 16:1) "And Hashem spoke to Moses after the death of the two sons of Aaron... and Hashem said to Moses". Rabbi Yehuda comments: Since the verse says, "And Hashem spoke to Moses," what need is there to repeat "and Hashem said to Moses, Speak to your brother Aaron...?" The first statement should have sufficed. We learn that it is written, "And Hashem (lit. 'He') called to Moses and (lit. 'Hashem') spoke to him" (Lev. 1:1) and also, "And He said to Moses, Come up to Hashem" (Shemot 24:1). It has already been established that the discourse here represents one level (Malchut). Afterwards, the words, "AND HASHEM SPOKE TO HIM" OR "COME UP TO HASHEM" represent another level (Ze'er Anpin). Here too in our text, "And Hashem spoke to Moses" represents one level (the level of judgment referred to as "speaking") and afterwards the verse, "And Hashem said to Moses, Speak to your brother Aaron" represents another level, (the quality of Mercy, which is "Saying") which reveals that they carry one equal scale and all are joined from one source.

אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, (תהילים ב׳:י״א) עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה. וּכְתִיב, (תהילים ק׳:ב׳) עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּשִׂמְחָה בָּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה. הָנֵי קְרָאֵי קַשְׁיָין אֲהַדְדֵי, אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּיִרְאָה. דְּכָל פּוּלְחָנָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִפְלַח קָמֵי מָארֵיהּ, בְּקַדְמִיתָא בָּעֵי יִרְאָה, לְדַחֲלָא מִנֵּיהּ, וּבְגִין דַּחֲלָא דְּמָארֵיהּ, יִשְׁתְּכַּח לְבָתַר דְּיַעֲבֵיד בְּחֶדְוָותָא פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (דברים י׳:י״ב) מָה יְיָ' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה. R. Isaac opened his discourse with the text: “Serve the Lord with fear and rejoice with trembling.” We also read: “Serve the Lord with gladness, come before him with singing.” These verses seem to contradict one another. But the truth is that “Serve the Lord with fear” means that all service which a man renders to his Master should begin with fear and awe of Him, and through this fear he will come to perform the precepts of the Torah with joy.

וְגִילוּ בִּרְעָדָה. דְּאָסִיר לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְמֶחְדֵּי יַתִּיר בְּעָלְמָא דֵּין. הַאי בְּמִלֵי דְּעָלְמָא, אֲבָל בְּמִלֵי דְּאוֹרַיְיתָא וּבְפִקוּדֵי דְּאוֹרַיְיתָא, בָּעֵי לְמֶחְדֵּי. לְבָתַר, יִשְׁתְּכַּח בַּר נָשׁ דְּיעָבִיד בְּחֶדְוָותָא פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. דִּכְתִּיב, עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּשִׂמְחָה. “And rejoice with trembling”: a man should not rejoice overmuch in this world, that is to say, in worldly matters. But in matters of religion and the study of the Torah he should rejoice. So after beginning with fear a man will come to perform the precepts of the Torah with joy, as it is written, “Serve the Lord with gladness.”

רִבִּי אַבָּא אָמַר, עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּיִרְאָה. רָזָא דְּמִלָּה הוּא, עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּיִרְאָה, מַה יִרְאָה הָכָא. אֶלָּא כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דִּכְתִּיב, (משלי א׳:ז׳) יִרְאַת יְיָ' רֵאשִׁית דָּעַת, וּכְתִיב, (תהילים קי״א:י׳) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ'. יִרְאַת יְיָ', קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָכִי אִקְרֵי. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּיִרְאָה, מַאן דְּבָעֵי לְמֶעְבַּד פּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ, מֵאָן אֲתַר שָׁארֵי, וּבְאָן אֲתַר יְכַוִּון פּוּלְחָנָא לְיַחֲדָא שְׁמָא דְּמָארֵיהּ. הָדָר וְאָמַר בְּיִרְאָה, בְּיִרְאָה הוּא שֵׁירוּתָא, מִתַּתָּא לְעֵילָּא. (תא חזי בני אהרן האי אוקימנא והא אתמר מלה) R. Abba said: ‘The expression “Serve the Lord with fear” contains a mystical allusion. What kind of fear is meant? It is that which here esoterically alludes to the Holy One, blessed be He, as in the verse, “The fear of the Lord is the beginning of knowledge” (Prov. 1, 7).’ R. Eleazar said: ‘If a man desires to serve his Master, from what place should he commence and in what place should he first aim at unifying the name of his Master? In “fear”, with which the ascent heavenwards commences.’

תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב הָכָא אַחֲרֵי מוֹת, וּלְבָתַר דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךְ וְגוֹ' בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶלָּא מִכָּאן, שֵׁירוּתָא לְאַזְהָרָא לְכַהֲנֵי, כָּל מַאן, דְּבַעְיָין לְאִזְדַּהֲרָא בְּהַאי זֹאת, וְדָא הִיא יִרְאַת יְיָ'. Come and see: It is written here, "After the death" and later, "Speak to Aaron your brother...Thus shall Aaron come." (Vayikra 16:2-3). (From the death of the sons of Aharon) commences the warning to each of the priests that they must be mindful of Zot (Eng. 'this' fem.), which is the fear of Hashem.

דָּבָר אַחֵר. אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, אַחֲרֵי מוֹת נָדָב וַאֲבִיהוּא, מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי טַעְמָא שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, וְהָא יְדִיעַ דִּבְנוֹי הֲווֹ. אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, דְּעַד כָּאן לָאו בִּרְשׁוּתַיְיהוּ קַיְימֵי, אֶלָּא בִּרְשׁוּתָא דְּאָבוּהוֹן, וּבְגִין כָּךְ, בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְיָ' וַיָמוּתוּ, דְּאִינּוּן דָּחֲקוּ שַׁעֲתָא בְּחַיֵּי דְּאָבוּהוֹן, וְכֹלָּא הֲוָה, בְּגִין הַהוּא חוֹבָא דְּעָבְדוּ, דִּכְתִּיב (במדבר ג׳:ד׳) בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה. דְּתַנְיָא, בְּאָתַר חַד, כְּתִיב בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה, וּבְאֲתָר חַד כְּתִיב, בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְיָ'. וְהַאי וְהַאי הֲוָה, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב הָכָא בְּנֵי אַהֲרֹן, וּכְתִיב בְּקָרְבָתָם. Another interpretation is as follows. R. Jose said: ‘Why does the text say, “after the death of the two sons of Aaron”, and not “after the death of Nadab and Abihu”, since we know they were his sons? The reason is to show that they had not yet emerged from the guardianship of their father, but they thrust themselves forward in his lifetime.’

(תאנא) אָמַר רִבִּי חִיָיא, יוֹמָא חַד הֲוִינָא אָזִיל בְּאָרְחָא, לְמֵיהַךְ גַּבֵּיה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, לְמֵילַף מִנֵּיהּ פַּרְשְׁתָּא דְּפִסְחָא. עַרְעִית בְּחַד טוּרָא, וַחֲמֵינָא בְּקִיעִין גּוּמִּין בְּחַד טִינְרָא, וּתְרֵין גּוּבְרִין בָה. עַד דַּהֲוִינָא אָזִיל, שְׁמַעְנָא קָלָא דְּאִינּוּן גּוּבְרִין, וַהֲווּ אַמְרִין, (תהילים מ״ח:א׳-ב׳) שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח גָּדוֹל יְיָ' וּמְהֻלָל מְאֹד וְגוֹ'. מַאי שִׁיר מִזְמוֹר. אֶלָּא הָכִי תָּאנָא מִשְּׁמֵיהּ דרִבִּי שִׁמְעוֹן, שִׁיר דְּאִיהוּ כָּפוּל, שִׁיר דְּאִיהוּ מְשׁוּבַּח מִשְּׁאַר שִׁירִין, וְעַל דְּאִיהוּ מְשׁוּבַּח מִשְּׁאַר שִׁירִין, תְּרֵין זִמְנִין אִתְּמַר בֵּיהּ שִׁירָתָא, וְכֵן (תהילים צ״ב:א׳) מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. כְּהַאי גַּוְונָא, (שיר השירים א׳:א׳) שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה, שִׁירָתָא לְעֵילָּא מִן שִׁירָתָא. R. Hiya said: ‘One day I was on my way to visit R. Simeon to learn from him the portion of the Passover. In a certain mountain which I passed I saw some clefts in a rock and two men sitting in one. As I went along I caught the sound of their voices saying: “A song, a psalm of the sons of Korah.” Why both song and psalm? We have learnt in the name of R. Simeon that this is a double song, and therefore superior to other songs. So, too, with the expressions, “A psalm, a song for the Sabbath day” (Ps. 92, 1), or “Song of songs” (S.S. 1, 1): the doubling is a sign of pre-eminence.

שִׁיר מִזְמוֹר, שִׁירָתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּקָא מְזַמְּרֵי בְּנֵי קֹרַח עַל אִינּוּן דְּיַתְבֵי, עַל פִּתְחָא דְּגֵיהִנָם. וּמַאן אִינּוּן, אֲחוּהוֹן דְּאִינּוּן דְּיַתְבֵי בְּתַרְעֵי דְּגֵיהִנָּם. וְעַל דָּא, שִׁירָתָא דָּא בְּיוֹם שֵׁנִי אִתְּמַר. קָרִיבְנָא גַּבַּיְיהוּ, אֲמֵינָא לְהוּ, מַאי עֲסָקַיְיכוּ בַּאֲתַר דָּא. אָמְרוּ מְזַבְּנֵי אֲנָן, וּתְרֵי יוֹמֵי בְּשַׁבְּתָא, בָּדִילְנָא מִיִשׁוּבָא וְנַעֲסֵק בְּאוֹרַיְיתָא. בְּגִין דְּלָא שַׁבְקִין לָן בְּנֵי נָשָׁא, כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא. אֲמֵינָא זַכָּאָה חוּלָקֵיכוֹן. This is the song of the Holy One, blessed be He, which was sung by the sons of Korah, those who sat at the doorway of Gehinnom.¹According to another reading, “regarding those who sat”, etc. Cf. T. B. Baba Bathra, 74a. Therefore this Psalm is recited (in the morning prayers) on the second day of the week. I went up to them and asked them what they were doing in that place. They said: “We are pedlars, and two days in the week we go into a solitary place and study the Torah, because on other days people will not let us.” I said to them: “Happy is your portion.”

תּוּ פָּתְחוּ וְאָמְרוּ. בְּכָל זִמְנָא דְּצַדִיקַיָא מִסְתַּלְּקֵי מֵעָלְמָא, דִּינָא אִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא, וּמִיתַתְהוֹן דְּצַדִיקַיָא מְכַפֶּרֶת עָל חוֹבֵי דָּרָא. וְעַל דָּא פַּרְשְׁתָּא דִּבְנֵי אַהֲרֹן, בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי קָרֵינָן לָהּ, לְמֶהֱוִי כַּפָּרָה לְחוֹבֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִתְעַסְּקוּ בְּמִיתָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא אִלֵּין, וְיִתְחַשֵׁב לְכוּ כְּאִלּוּ אַתּוּן מְקָרְבִין קָרְבְּנִין בְּהַאי יוֹמָא לְכַפְּרָא עָלַיְיכוּ. דְּתָנֵינָן, כָּל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל יֵהוֹן בְּגָלוּתָא, וְלָא יִקְרְבוּן קָרְבְּנִין בְּהַאי יוֹמָא, וְאִינּוּן תְּרֵין שְׂעִירִין לָא יַכְלִין לְקָרְבָא, יְהֵא לְהוּ דֻּכְרָנָא, דִּתְרֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, וְיִתְכַּפֵּר עֲלַיְיהוּ. They continued: “Whenever the righteous are removed from the world, punishment is removed from the world and the death of the righteous atones for the sins of the generation. Therefore we read the section dealing with the death of the sons of Aaron on the Day of Atonement that it may atone for the sins of Israel. God says: Recount the death of these righteous ones, and it will be accounted to you as if you brought an offering on that day to make atonement for you. For we have learnt that so long as Israel are in captivity, and cannot bring offerings on that day, the mention of the two sons of Aaron shall be their atonement.

דְּהָכִי אוֹלִיפְנָא, דִּכְתִּיב, (במדבר ג׳:ב׳) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְגוֹ'. וּכְתִיב, הַבְּכֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. וְאֶלְעָזָר וְאִיתָמָר מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. אֶלָּא שָׁקוּל הֲוָה אֲבִיהוּא כִּתְרֵי אֲחוּי. וְנָדָב כְּכֻלְּהוּ. We have learned that it is written, "These are the names of the sons of Aaron, the priests" (Bemidbar 3:3) and also, "Nadab the firstborn, and Abihu, Elazar and Itamar" (Ibid. 2). It should read: 'And Elazar and Itamar" so why write "Elazar and Itamar?" (i.e. why delete the Vav). Abihu was equal to his two brothers and Nadab is equal to all the others.

וְאִית דְּמַתְנֵי (לה אפכא) הַבְּכֹר נָדָב, דָּא בִּלְחוֹדוֹי, וַאֲבִיהוּא בִּלְחוֹדוֹי, וְכָל חַד אִתְחֲשִׁיב בְּעֵינֵיהּ, כְּתַרְוַיְיהוּ, כְּאֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. אֲבָל נָדָב וַאֲבִיהוּא בִּלְחוֹדַיְיהוּ, שְׁקוּלִין הֲווֹ לְקָבֵל שִׁבְעִין סַנְהֶדְרִין, דַּהֲווֹ מְשַׁמְּשִׁין קָמֵי מֹשֶׁה. וּבְגִין כַּךְ, מִיתָתְהוֹן מְכַפְּרָא עַל יִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא כְּתִיב, (ויקרא י׳:ו׳) וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה. וְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הַבְּכֹר נָדָב, כְּלוֹמַר, הַהוּא, דְּכָל שְׁבָחָא וִיקָרָא דִּלֵּיהּ (מה שמיה). נָדָב וַאֲבִיהוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, דְּהָנֵי תְּרֵי, לָא אִשְׁתְּכָחוּ כְּוָתַיְיהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. For so we have learnt, that Abihu was equal to his two brothers Eleazar and Ithamar, and Nadab to all together, and Nadab and Abihu were reckoned as equal to the seventy elders who were associated with Moses; and therefore their death was an atonement for Israel.

וַיְדַבֵּר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו כ״ט:כ״ב) לָכֵן כֹּה אָמַר יְיָ' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָדָה אֶת אַבְרָהָם וְגוֹ'. הַאי קְרָא קַשְׁיָא, לָכֵן כֹּה אָמַר יְיָ' אֲשֶׁר פָדָה אֶת אַבְרָהָם מִבָּעֵי לֵיהּ. מַאי, כֹּה אָמַר יְיָ' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָדָה אֶת אַבְרָהָם. R. Hizkiah quoted in this connection the verse: “Therefore thus saith the Lord to the house of Jacob who redeemed Abraham” (Isa. 29, 22). ‘We might think’, he said, ‘that the words “to the house of Jacob” are misplaced, but really the verse is to be taken as it stands.

אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ וְהָא אִתְּמַר, דְּיַעֲקֹב פָדָה אֶת אַבְרָהָם וַדַּאי. דִּבְהַהִיא שַׁעֲתָא דְּנָפַל בְּגוֹ נוּרָא דְּכַשְׂדָּאֵי, דָּנוּ דִּינֵיהּ (ס"י ואמרו קמי קודשא בריך הוא, בגין מאי ישתזיב האי, זכות אבהן לית ליה. אמר ליה, ישתזיב בגין בנוי, דהכי תניא, ברא מזכי אבא). אָמְרוּ, הָא יִשְׁמָעֵאל דְּנָפִיק מִנֵּיהּ. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָא יִצְחָק, דְּיוֹשִׁיט קְדָלֵיהּ עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. אַמְרוּ, הָא עֵשָׂו דְּנָפִיק מִנֵּיהּ. אָמַר, הָא יַעֲקֹב, דְּאִיהוּ כּוּרְסְיָא שְׁלֵימָתָא, וְכָל בְּנוֹהִי שְׁלֵימִין קָמַאי. אַמְרוּ, הָא וַדַּאי בִּזְכוּתָא דָּא יִשְׁתְּזִיב אַבְרָהָם הֲדָא הוּא דִכְתִיב, אֲשֶׁר פָדָה אֶת אַבְרָהָם. For when Abram was cast into the furnace of the Chaldeans the angels said before God: How shall this one be delivered, seeing that he has no merit of his ancestors to rely upon? God replied: He shall be delivered for the sake of his sons. But, they said, Ishmael will issue from him? There is Isaac who will stretch forth his neck on the altar. But Esau will issue from him? There is Jacob who is the complete throne and all his sons who are perfect before me. They said: Assuredly through this merit Abraham shall be delivered. Hence it is written: “Jacob who redeemed Abraham,’

לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחוָרוּ כִּי בִרְאוֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי. מַאן אִינּוּן יְלָדָיו מַעֲשֵׂה וְגוֹ'. אִלֵּין אִינּוּן, חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. דַּאֲפִּילוּ גַרְמַיְיהוּ לְגוֹ נוּרָא יָּקִידְתָא לְקָדָשָׁא שְׁמֵיהּ לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב מַאי בָּעֵי הָכָא יַעֲקֹב, וְהָא כְּתִיב, (דניאל א׳:ו׳) וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיאֵל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. בְּנֵי יְהוּדָה אִקְרוּן, וּבְגִין כָּךְ לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יְהוּדָה מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב. The verse continues: “Jacob shall not now be ashamed… but when he seeth his children the work of my hands”, etc. The reference here in “his children” is to Hananiah, Mishael and Azariah, who cast themselves into the fiery furnace.

אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן. בְּהַאי שַׁעֲתָא דְּאִתְּכְפִיתוּ, לְמִנְפַּל בְּנוּרָא, כָּל חַד אָרִים קַלֵיהּ וְאָמַר, גַּבֵּי כָּל אִינּוּן עַמִּין וּמַלְכִין וְאָפַרְכַיָא, חֲנַנְיָה אָמַר, (תהילים קי״ח:ו׳-ז׳) יְיָ' לִי לֹא אִירָא מַה יַעֲשֶׂה לִי אָדָם יְיָ' לִי בְּעוֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשוֹנְאָי טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְיָ' וְגוֹ'. מִישָׁאֵל פָּתַח וְאָמַר, (ירמיהו ל׳:י׳) וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְיָ' וְגוֹ' כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם יְיָ' לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה וְגוֹ'. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, דְּשַׁמְעוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָא דְּיַעֲקֹב. תַּוְוהוּ וְחַיְיכוּ בְּלֵצָנוּתָא. עֲזַרְיָה פָּתַח וְאָמַר, (דברים ו׳:ד׳) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ' אֱלֹהֵינוּ יְיָ' אֶחָד. We have learnt that when they were bound in order to be cast into the fire, each of them lifted up his voice and quoted a verse of Scripture in the presence of all the princes and rulers. Hananiah said: “The Lord is on my side, I will not fear what man can do to me”, etc. (Ps. 118, 6). Mishael said: “Therefore fear thou not, O Jacob my servant, saith the Lord”, etc. (Jer. 30, 10). When those present heard the name of Jacob they all laughed in scorn. Azariah said: “Hear, O Israel, the Lord our God the Lord is one” (Deut. 6, 4).

הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו מ״ד:ה׳) זֶה יֹאמַר לַיְיָ' אָנִי וְגוֹ'. זֶה יֹאמַר לה' אָנִי, דָּא חֲנַנְיָה, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב, דָּא מִישָׁאֵל, וְזֶה יִכְתּוֹב יָדוֹ לַיְיָ' וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה, דָּא עֲזַרְיָה, בֵּיהּ שַׁעֲתָא כָּנַשׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּמַלְיָא דִּילֵיהּ, אָמַר לוֹן, בְּמַאן מִלָּה, מֵאִינּוּן מִלִּין דְּאָמְרוּ אִלֵּין תְּלָתָא, אַשְׁזִיב לוֹן. פָּתְחוּ וְאָמְרוּ, (תהילים פ״ג:י״ט) וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ יְיָ' לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ. At that moment God assembled His court and said to them: For the sake of which of those verses shall I deliver them? They replied: “They shall know that thou alone whose name is the Lord art most high over all the earth” (Ps. LXXXVII).

בָּה שַׁעֲתָא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכוּרְסְיָיא, כּוּרְסְיָיא דִּילִי, בְּמַאן מִלָּה מֵאִינּוּן מִלִּין, אַשְׁזִיב לְאִינּוּן צַדִּיקַיָּיא. אָמַר לֵיהּ, בְּהַאי מִלָּה דְּכֻלְּהוּ חַיְּיכִין בָה, אַשְׁזִיב לוֹן, לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחוָרוּ. כְּמָה דְּקָאִים יַעֲקֹב לְגַבֵּי דְּאַבְרָהָם בְּנוּרָא, יְקוּם הַשְׁתָּא לְגַבֵּי אִלֵּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, כֹּה אָמַר יְיָ' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָדָה אֶת אַבְרָהָם לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְגוֹ'. מֵהַאי כִּסּוּפָא דְּלֵצָנוּתָא. God then turned to His Throne and said: With which of these verses shall I deliver them? The Throne replied: With the one at which they all laughed: as Jacob stood by Abraham in the furnace, so let him stand by these. Hence it is written in connection with them, “Not now shall Jacob be ashamed”.

תָּנָא, כֻּלְּהוּ דַּהֲווֹ חַיְיכִין מִמִּלָּה דָּא, אִתּוֹקָדוּ בְּהַהוּא נוּרָא, וְקָטַל לוֹן שְׁבִיבָא דְּנוּרָא. מַאן שֵׁזִיב לְאִלֵּין. עַל דַּהֲווֹ מְצָלָן קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּמְיַחֲדָן שְׁמֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת, וְעַל דִּמְיַחֲדָן שְׁמֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת, אִשְׁתֵּזִיבוּ מֵהַהוּא נוּרָא יָקִידְתָּא. Now why were these delivered? Because they prayed to God and unified His name in the fitting manner.

(ויקרא ט״ז:ב׳) וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ' רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (קהלת א׳:ז׳) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, תַּוַּוהְנָא עַל בְּנֵי עָלְמָא, דְּהָא לֵית לְהוּ עַיְינִין לְמֵחֱזֵי, וְלִבָּא לְאַשְׁגְחָא, וְלָא יַדְעִין, וְלָא שַׁוְיָין לִבַּיְיהוּ לְאִסְתַּכְּלָא בִּרְעוּתָא דְמָאָרֵיהוֹן, הֵיךְ נַיְימִין, וְלָא מִתְעָרֵי מִשֵׁנָתַיְיהוּ, עַד לָא יֵיתֵי הַהוּא יוֹמָא דְּחָפֵי עָלַיְיהוּ חֲשׁוֹכָא וְקַבְלָא, וְיִתְבַּע הַהוּא מָארֵיהּ דְּפִקְדוֹנָא, חוּשְׁבָּנָא מִנַּיְיהוּ. R. Simeon said: ‘I am amazed to see how little men pay heed to the will of their Master, and how they allow themselves to be wrapt in sleep until the day comes which will cover them with darkness, and when their Master will demand reckoning from them. The Torah calls aloud to them, but none inclines his ear. Mark now that in future generations the Torah will be forgotten, and there will be none to close and open. Alas for that generation! There will be no generation like the present until the Messiah comes and knowledge shall be diffused throughout the world.

וְכָרוֹזָא כָּל יוֹמָא קָארֵי עָלַיְיהוּ, וְנִשְׁמָתֵהוֹן, אַסְהִידַת בְּהוֹן בְּכָל יוֹמָא וְלֵילְיָא, אוֹרַיְיתָא רָאמַת קָלִין לְכָל עִבָר, מַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת, (משלי א׳:כ״ב) עַד מָתַי פְּתָאִים תְּאֶהֲבוּ פֶתִי (משלי ט׳:ה׳) מִי פֶתִי יָסוּר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לוֹ. לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. וְלֵית מַאן דְּיַרְכִּין אוּדְנֵיהּ, וְלֵית מַאן דְּיִתְּעַר לִבֵּיהּ. The Torah calls aloud to them, but none inclines his ear.

תָּא חֲזֵי, זְמִינִין דָּרֵי בַּתְרָאֵי דְּיֵיתוּן, דְּיִתְנְשֵׁי אוֹרַיְיתָא מִבֵּינַיְיהוּ, וְחַכִּימֵי לִבָּא יִתְכַּנְּשׁוּן לְאַתְרַיְיהוּ, (ס"א לאתרא קדישא) וְלָא יִשְׁתְּכַּח מַאן דְּסָגִיר וּפָתַח. וַוי לְהַהוּא דָּרָא. וּמִכָּאן וּלְהָלְאָה, לָא יְהֵא דָּרָא כְּדָרָא דָּא, עַד דָּרָא דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, וּמַנְדְּעָא יִתְּעַר בְּעָלְמָא, דִּכְתִּיב, (ירמיהו ל״א:ל״ד) כִּי כֻלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם. Mark now that in future generations the Torah will be forgotten, and there will be none to close and open. Alas for that generation! There will be no generation like the present until the Messiah comes and knowledge shall be diffused throughout the world.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, (בראשית ב׳:י׳) וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן. וְתָנֵינָן, מַה שְׁמֵיהּ דְּהַהוּא נָהָר. אוֹקִימְנָא יוּבַל שְׁמֵיהּ, דִּכְתִּיב, (ירמיהו י״ז:ח׳) וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו. וּבְסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, חַיִּים שְׁמֵיהּ, דִּמִתַּמָּן נָפְקִין חַיִּים לְעָלְמָא, וְאִינּוּן אִקְרוּן חַיֵּי מַלְכָּא. וְהָא אוֹקִימְנָא, הַהוּא אִילָנָא רַבָּא וְתַקִּיפָא, דְּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵּיהּ. אִקְרֵי עֵץ חַיִּים. אִילָנָא דְּנָטַע שָׁרְשׁוֹי בְּאִינּוּן חַיִּים, וְכֹלָּא הוּא שַׁפִּיר. It is written: “A river went forth from Eden” (Gen. 2, 10). It has been laid down that the name of that river is Jubilee, but in the book of Rab Hamnuna the Elder it is called Life, because life issues thence to the world. We have also laid down that the great and mighty Tree in which is food for all is called the Tree of Life, because its roots are in that Life.

וְתָאנָא, הַהוּא נָהָר אַפִּיק נַחֲלִין עֲמִיקִין, בִּמְשַׁח רְבוּת, לְאַשְׁקָאָה גִּנְתָּא, וּלְרַוָּואָה אִילָנִין וּנְטִיעִין, דִּכְתִּיב (תהילים ק״ד:ט״ז) יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְיָ' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע, וְאִינּוּן נַחֲלִין, נַגְדִּין וְאִתְמַשְּׁכָן וּמִתְכַּנְּשִׁין בִּתְרֵין קַיָימִין (נ"א סמכין) וְאִינּוּן בִּרְיָיתֵי (תרי) קָרֵינָן לְהוּ, (מלכים א ז) יָכִי"ן וּבוֹעַ"ז, וְשַׁפִּיר. וּמִתַּמָּן נָפְקִין כָּל אִינּוּן נַחֲלִין, וְשַׁרְיָין לוֹן בְּחַד דַּרְגָּא דְּאִקְרֵי צַדִּיק, דִּכְתִּיב, (משלי י׳:כ״ה) וְצַדִיק יְסוֹד עוֹלָם. וְכֻלְּהוּ אַזְלִין וּמִתְכַּנְּשִׁין לְהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי יָם, וְהוּא יַמָּא דְּחָכְמְתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (קהלת א׳:ז׳) כָּל (שמות נ' ע"ב) הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְגוֹ'. We have learnt that that river sends forth deep streams with the oil of plenitude to water the Garden and feed the trees and the shoots. These streams flow on and unite in two pillars which are called Jachin and Boaz. Thence the streams flow on and come to rest in a grade called Zaddik, and from hence they flow further till they all are gathered into the place called Sea, which is the sea of Wisdom.

וְאִי תֵּימָא, דְּהָא מָטוּ לַאֲתָר דָּא, וּפַסְקִין, וְלָא תַּיְיבִין, לְבָתַר כְּתִיב, אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הוֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת, בְּגִין דְּהַהוּא נַהֲרָא לָא פָּסִיק לְעָלְמִין. הֵם שָׁבִים, לְאָן אֲתַר שָׁבִים, לְאִינּוּן תְּרֵין קַיְימִין, נֶצַח וְהוֹד. לָלָכֶת, בְּהַאי צַדִּיק, לְאַשְׁכְּחָא בִּרְכָאָן וְחִידוּ. וְהַיְינוּ רָזָא דְּתָנֵינָן, (תהילים ק״ד:כ״ו) לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ, דָּא צַדִּיק. But the current of that river never ceases, and therefore the streams flow back to the two pillars, Nezah. and Hod, whence they traverse that Zaddik to find there blessings and joy.

כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ. מַאן עִתּוֹ. דָּא (עתו דצדיק) מַטְרוֹנִיתָא, דְּאִקְרֵי עִתּוֹ דְּצַדִּיק, וּבְגִין כָּךְ כֻּלְּהוּ מְחַכָּאן לְהַאי עִתּוֹ, כֻּלְּהוּ דְּאַתְּזְנָן לְתַתָּא, מֵאֲתַר דָּא אַתְּזְנָן, וְרָזָא דָּא אוֹקִימְנָא, (תהילים קמ״ה:ט״ו) עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְגוֹ' כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. The Matrona is called the “time” of the Zaddik, and therefore all who are fed below are fed from this place, as it is written: “The eyes of all wait on thee and thou givest them their meat in due season” (Ps. 145, 15).

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי כֹּל, מְבַסֵּם לְעִתּוֹ, וּמִתְחַבְּרָא עִמֵּיהּ, כֻּלְּהוּ עָלְמִין בְּחֵידוּ, כֻּלְּהוּ עָלְמִין בְּבִרְכָּאן, כְּדֵין שְׁלָמָא אִשְׁתְּכַח בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְכַד גַּרְמִין חַיָּיבֵי עָלְמָא, דְּתַמָן לָא אִשְׁתְּכָחוּ בִּרְכָאן דְּאִינּוּן נַחֲלֵי, וְיַנְקָא, הַאי עֵת, מִסִּטְרָא אָחֳרָא, כְּדֵין דִּינִין מִתְעָרִין בְּעָלְמָא, וּשְׁלָמָא לָא אִשְׁתְּכַח. וְכַד בָּעָאן בְּנֵי עָלְמָא לְאִתְבָּרְכָא, לָא יַכְלִין אֶלָּא עַל יְדָא דְּכַהֲנָא, בְּגִין דְּיִתְּעַר כִּתְרָא דִּילֵיהּ, וְיִתְבְּרַךְ מַטְרוֹנִיתָא, וְיִשְׁתְּכָחוּ בִּרְכָאן בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. When these two are joined, all worlds have gladness and blessing, and there is peace among upper and lower beings. But when through the sins of this world there are no blessings from these streams, and the “time” sucks from the “other side”, then judgement impends over the world and there is no peace. Now when mankind desire to be blessed, they can only be so through the priest, when he arouses his own Crown and blesses the Matrona, so that there are blessings in all worlds.

תָּאנָא, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, בָּעָא מֹשֶׁה קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִלָּה דָּא, אָמַר לֵיהּ, אִי בְּנֵי עָלְמָא יְתוּבוּן קַמָּךְ, עַל יְדֵי דְּמַאן מִתְבָּרְכָאן. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלִי אַתְּ אוֹמֵר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ, דְּהָא בִּידֵיהּ מְסִירָאן בִּרְכָאן לְעֵילָּא וְתַתָּא. We have learnt that at that time Moses inquired of God concerning this, saying: If the sons of men shall return to Thee, through whom shall they be blessed? and God replied: Do not ask Me. Speak to Aaron thy brother, for in his hands are delivered blessings above and below.

וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי אַבָּא, זִמְנִין אִית קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאִשְׁתַּכְּחָא רַעֲוָון, וּלְאִשְׁתַּכְחָא בִּרְכָאן, וּלְמִתְבַּע בָּעוּתֵי, וְזִמְנִין, דְּרַעֲוָון לָא אִשְׁתְּכָחוּ, וּבִרְכָּאן לָא מִזְדַּמְנָן, וְדִינִין קַשְׁיָין מִתְעָרִין בְּעָלְמָא. וְזִמְנִין דְּדִינָא תָּלֵי. תָּא חֲזֵי, זִמְנִין אִית בְּשַׁתָּא, דְּרַעֲוָוא אִשְׁתְּכַח. וְזִמְנִין אִית בְּשַׁתָּא, דְּדִינָא אִשְׁתְּכַח. וְזִמְנִין אִית בְּשַׁתָּא, דְּדִינָא אִשְׁתְּכַח וְתַלְיָא. זִמְנִין אִית בְּיַרְחֵי, דְּרַעֲוָא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ. וְזִמְנִין אִית בְּיַרְחֵי, דְּדִינִין אִשְׁתְּכָחוּ, וְתַּלְיָין עַל כֹּלָּא. R. Abba said: ‘There are times when God is propitious and ready to dispense blessing to those that pray to Him, and times when He is not propitious and judgement is let loose on the world, and times when judgement is held in suspense. There are seasons in the year when grace is in the ascendant, and seasons when judgement is in the ascendant, and seasons when judgement is in the ascendant but held in suspense.

זִמְנִין אִית בְּשָׁבוּעֵי, דְּרַעֲוָון מִשְׁתַּכְּחָן, וְזִמְנִין אִית בְּשָׁבוּעֵי, דְּדִינִין מִשְׁתַּכְּחָן בְּעָלְמָא. וְזִמְנִין אִית בְּיוֹמֵי, דְּרַעֲוָוא אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא וְעָלְמָא אִתְבַּסְמָא. וְזִמְנִין אִית בְּיוֹמֵי דְּדִינִין תַּלְיָין וּמִשְׁתַּכְחָן, וַאֲפִילּוּ בְּשַׁעְתֵּי. וְעַל דָּא כְּתִיב, (קהלת ג׳:א׳) וְעֵת לְכָל חָפֵץ וְגוֹ'. וּכְתִיב, (תהילים ס״ט:י״ד) וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ וְגוֹ'. וּכְתִיב, (ישעיה נה) דִּרְשׁוּ יְיָ' בְּהִמָּצְאוֹ. וּכְתִיב, (תהילים י׳:א׳) לָמָּה יְיָ' תַּעֲמוֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. וּכְתִיב, (ירמיהו ל״א:ג׳) מֵרָחוֹק יְיָ' נִרְאָה לִי. וְזִמְנִין דְּאִיהוּ קָרוֹב, דִּכְתִּיב, (תהילים קמ״ה:י״ח) קָרוֹב יְיָ' לְכָל קוֹרְאָיו. בְּגִין כָּךְ, וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ'. Similarly with the months and similarly with the days of the week, and even with the parts of each day and each hour. Therefore it is written: “There is a time for every purpose” (Eccl. 3, 1), and again, “My prayer is unto thee, O Lord, in an acceptable time” (Ps. 69, 14). Hence it says here: “Let him not come at every time to the Sanctuary”.’

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הָא אוֹקִימְנָא. מִלָּה בְּעִתּוֹ, וְהָכִי הוּא ודַּאי, וְהָכָא אָתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַזְהָרָא לְאַהֲרֹן, דְּלָא יִטְעֵי בְּהַהוּא חוֹבָא, דְּטָעוּ בְּנוֹי, דְּהָא הַאי עֵת יְדִיעָא, בְּגִין כָּךְ לָא יִטְעֵי לְחַבְּרָא עֵת אָחֳרָא, לְגַבֵּי מַלְכָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ. כְּלוֹמַר, אַף עַל גַּב דְּיֵחֱמֵי עִידָּן, דְּאִתְּמְסַר בִּידָא אָחֳרָא, לְאִתְנָהֲגָא עָלְמָא, וְיִתְמְסַר בִּידוֹי לְיַיחֵד בֵּיהּ לְקָרְבָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא, דְּהָא אֲנָא וּשְׁמִי חַד הוּא. וּבְגִּינֵי כַּךְ, (ס"א לקרבא ליה לקודשא בריך הוא דהא האי עת ידיע, בגין כך) וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ. וְאִי בָּעֵי לְמִנְדַּע בְּמָה יֵיעוּל. בְּזֹאת. בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. דְּהַאי זֹאת, הִיא עֵת דַּאֲחִידַת בִּשְׁמִי, בְּהַאי י', דִּרְשִׁימָא בִּשְׁמִי, יֵיעוּל אֶל הַקֹּדֶשׁ. (אבל) וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת. R. Simeon said: ‘This interpretation of the word “time” is quite correct and here God warned Aaron not to make the same mistake as his sons and try to associate a wrong “time” with the King, even if he should see that the control of the world has been committed for the time to the hands of another, and though he has the power to unify with it and bring it near to Holiness.¹Al. “Yet it is not so far committed that this power should be united and brought near to Holiness (i.e. that its name should be linked with God as the name Adonay is).”. And if he wants to know with what he should enter, the answer is, with zoth (this=Shekinah), for that is the “time” which is attached to my name by the letter yod which is inscribed in my name.

תָּאנָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כְּתִיב (קהלת ג׳:י״א) אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ הַאי מִלָּה אוֹקְמָהּ בּוּצִינָא (ס"א בשמא) קַדִּישָׁא וְהָכִי הוּא דְּתַנִּינָא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ וְהָכִי הוּא וַדַּאי. אֶת הַכֹּל וַדַּאי. עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, דָּא בְּדָא, וְלָא יִתְעָרְבוּן אָחֳרָנִין בֵּינַיְיהוּ. בְעִתּוֹ מַמָּשׁ, וְלָא בָּאֳחָרָא. בְּגִינֵי כַּךְ, אַזְהָרוּתָא לְאַהֲרֹן, וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל בְּמָה יֵיעוּל. בְּזֹאת, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דִּכְתִּיב בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. R. Jose taught: Verily it is as the Holy Lamp (R. Simeon) explained the verse, “He hath made everything (kol) beautiful in its time (be’itto)”; that is to say, “He hath made kol (Yesod) beautiful in ‘eth (Malkuth), and none should interpose between them”; and therefore Aaron was warned that he should not come at every “time” into the Sanctuary, but only with zoth.’

רִבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתִיב קָמֵי אֲבוּהָ, אָמַר לֵיהּ, כְּתִיב בִּכְנִישְׁתָּא דְּקֹרַח, (במדבר ט״ז:ל״ג) וְיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל, מַאי וְיֹּאבְדוּ. אֶלָּא כְּמָה דִּכְתִּיב, (ויקרא כ״ג:ל׳) וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. (ס"א כתיב בבני אהרן (ויקרא י׳:ב׳) ותצא אש מלפני יי' ותאכל אותם וימותו. וכתיב בכנישתא דקרח ואש יצאה מאת יי' ותאכל את החמשים ומאתים איש ס"ד דשקילין דא כדא) אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, שָׁאנֵי אִינּוּן בְּנֵי אַהֲרֹן, דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ אֲבֵדָה, כְּאִינּוּן דִּכְנִישְׁתָּא דְּקֹרַח, דִּכְתִּיב בְּהוּ, וְיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. וּכְתִיב, (במדבר י״ז:כ״ז) הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבַדְנוּ. לְאַכְלְלָא אִינּוּן דְּאַקְרִיבוּ קְטֹרֶת בּוּסְמִין, מָאתָן וְחַמְשִׁין, דְּאִתְאֲבִידוּ וַדַּאי, וְאִלֵּין לָא אִתְאֲבִידוּ. Once when R. Eleazar was studying with his father he said to him: ‘It is written of the sons of Aaron that a fire went forth from the Lord and consumed them, and also of the assembly of Korah that a fire went forth from the Lord and consumed them (Num. 16, 35). Were they then in the same category?’ R. Simeon replied: ‘There is a difference, because of the assembly of Korah it says that “they perished from the congregation”, but this word is not used of the sons of Aaron.’

אָמַר לֵיהּ כְּתִיב, וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ. וּכְתִיב, בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. כֵּיוָן דְּאָמַר, וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת, אֲמַאי לָא כְּתִיב, בְּמָה זִמְנָא יֵיעוּל. אָמַר לֵיהּ אֶלְעָזָר, הָא אִתְּמַר, וּמִלָּה חַד הוּא, וְזִמְנָא חַד הוּא הֲווֹ יַדְעֵי כַּהֲנֵי. אֲבָל עַל מַה דְּחָאבוּ בְּנוֹי, בָּעָא לְאַזְהָרָא הָכָא, וְהָא אִתְּמַר. אָמַר לֵיהּ, וַאֲנָא הָכִי סָבִירְנָא, וּבְגִין לְאִתְיַישְּׁבָא מִלָּה בְּעֵינָא. He further asked him: ‘Since it says, “let him not come at all times into the sanctuary”, why does it not specify at which time he should come?’ He replied: ‘As we have explained, there was a certain time which was known to the priests, and here these words are inserted only as a warning to Aaron, as we have explained.’ He replied: ‘That is what I thought, only I wanted to make certain.’

אָמַר לֵיהּ, אֶלְעָזָר בְּרִי תָּא חֲזֵי, כָּל קָרְבְּנִין וְכָל עִלָּוָון, נַיְיחָא הוּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲבָל לָא הֲוָה נַיְיחָא, כְּמָה דְּהַאי קְטֹרֶת, דִּקְטֹרֶת מְעַלְיָא מִכֹּלָּא. וּבְגִין כָּךְ, הֲווֹ מַעֲלִין לֵיהּ לְגוֹ בְּגוֹ, בִּלְחִישׁוּ. וְהָא אִתְּמַר. וּבְגִין כָּךְ, לָא אִתְעֲנָשׁוּ כָּל בְּנֵי נָשָׂא בִּשְׁאָר קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון כְּמוֹ בַּקְּטֹרֶת, דְּכָל פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָכָא אִתְקְטַר וְאִתְקְשַׁר יַתִּיר מִכֹּלָּא. וְעַל דָּא אִקְרֵי קְטֹרֶת. וְהָא אִתְּמַר, (משלי כ״ז:ט׳) שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב. R. Simeon continued: ‘Eleazar, my son, note that all the offerings were acceptable to God, but none so much as the incense, wherefore it was taken into the inmost shrine with the greatest privacy, and the severest punishment was inflicted for its misuse.’

דָּבָר אַחֵר עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ. שַׁפִּיר הוּא מַאן דְּאָמַר. עַל מָוְת אֲהֵבוּךָ, דְּהָא בְּמִלָּה דָּא מָארֵיהוֹן דְּדִינִין אִתְבַּסְּמָן, וּבְגִין דְּהַאי קְטֹרֶת, אִתְקְטַר בְּמִשְׁחָא דִּלְעֵילָּא יַתִּיר, אִתְחֲשָׁב קָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון. אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אֲנָא כִּקְטֹרֶת, וְאַנְתְּ כְּמִשְׁחָא, מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה וְגוֹ'. נָרוּצָה: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ. אֲנָא וְכָל אוּכְלוּסִין, דְּהָא כֻּלְּהוּ בִּי אֲחִידָן, וְעַל דָּא מָשְׁכֵנִי, דְּהָא בִּי תַּלְיָין. And because this incense is bound up with the supernal ointment more closely it is more esteemed by the Almighty Holy One, blessed be He, than all offerings and sacrifices. The verse continues: “Draw me, we will run after thee”. Therefore the Community of Israel says: “I am like incense and thou art like oil, draw me after thee, and we shall run, I and all my hosts.”

הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו. אִם יֵיעוּל לִי מַלְכָּא בְּאִדָרוֹי, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, אֲנָא וְכֻלְּהוּ אוּכְלוּסִין. תָּאנָא. כֻּלְּהוּ אוּכְלוּסִין, בְּשַׁעֲתָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל חַדָּאת וּמִתְבָּרְכָא, כֻּלְּהוּ חַדָּאן, וְדִינָא לָא שַׁרְיָא כְּדֵין בְּעָלְמָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים צ״ו:י״א) יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ. “Let the King bring me to his chambers that we may all be glad and rejoice in thee”.’

כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי בִּיקָרֵיהוֹן. וְתָנֵינָא, מֶלֶךְ בָשָׂר וָדָם, אִי בַּר נָשׁ רָכִיב עַל סוּסְיָא דִּילֵיהּ, בַּר קַטָלָא הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַרְכִּיב אֵלִיָּהוּ עַל דִּילֵיהּ, דִּכְתִיב, (מלכים ב ב׳:י״א) וַיָּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳּעָרָה הַשָׁמָיִם וְגוֹ'. הָכָא מַאי כְּתִיב, וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַיְילֵיהּ לְמֹשֶׁה בֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות כ״ד:י״ח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, בְּתוֹךְ הֶעָנָן מַמָּשׁ, כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ד׳:ה׳) וּבָרָא יְיָ' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶיהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן. וּכְתִיב, (שמות מ׳:ל״ח) כִּי עָנָן יְיָ' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם. FOR I WILL APPEAR IN THE CLOUD UPON THE MERCY SEAT. R. Judah said: ‘Happy are the righteous that God seeks to honour them. If a man rides on the horse of an earthly king he is put to death, but God let Elijah ride upon His, as it is written: “And Elijah went up in a whirlwind into heaven” (2 Kings 2, 11); and He also took Moses into the cloud, though it is written here, “in the cloud I shall appear on the mercy seat”.

וְתָאנָא, הַאי דִּכְתִּיב, (שמות לד) וַיֵּרֶד יְיָ' בֶּעָנָן. בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. תָּאנָא, אֲתַר דַּהֲווֹ שָׁרָאן אִינּוּן כְּרוּבֵי, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, כְּרוּבִים עַל אָת הֲווֹ יַתְבִין. וְתָאנָא, ג' זִמְנִין בְּיוֹמָא אִתְרְחִישׁ נִיסָא, בְּגַדְפַיְיהוּ. בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְגְּלֵי עָלַיְיהוּ קְדוּשָּׁה דְּמַלְכָּא, אִינּוּן מִגַּרְמַיְיהוּ סַלְּקִין גַּדְפַּיְיהוּ, וּפַרְסִין לוֹן, וְחַפְּיָין עַל כַּפּוֹרְתָא. לְבָתַר קְמִיטִין גַּדְפַיְיהוּ, וְנֶאֱחָזִין בְּגַּדְפַיְיהוּ (ס"א ונאחזין בגופייהו) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות כ״ה:כ׳) וְהָיוּ הַכְּרוּבִים פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, פּוֹרְשֵׂי וְלָא פְּרוּשֵׂי. סוֹכְכִים וְלָא סְכוּכִים. דָּא בְּאָת (ס"א בזאת) הֲווֹ קַיְימֵי וְחַדָּאן בִּשְׁכִינְתָּא. We have learnt that this was the place where the Cherubim abode. We have learnt that three times a day a miracle was accomplished with their wings. When the holiness of the King descended upon them they of themselves raised their wings and spread them out so as to cover the mercy seat. Then they folded their wings and stood rejoicing in the divine presence.’

תַּנְיָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, זִמְנָא חֲדָא, הֲוָה צְרִיכָא עַלְמָּא לְמִטְרָא, אָתוּ לְקָמֵיהּ (ס"א אזלו לגביה) דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, רִבִּי יֵיסָא וְרִבִּי חִזְקִיָּה וּשְׁאָר חַבְרַיָּיא. אַשְׁכְּחוּהוּ דְּהֲוָה אָזִיל לְמֵחֱמֵי, לְרִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, הוּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ. כֵּיוָן דְּחָמָא לוֹן, פָּתַח וְאָמַר, (תהילים קל״ג:א׳) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה מַה טוֹב וּמַה נָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. מַאי שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. It has been taught in the name of R. Jose: Once the people were short of rain and they sent a deputation to R. Simeon, R. Jesse, R. Hizkiah and the rest of the Companions. R. Simeon was on the point of going to visit R. Pinchas ben Jair, along with his son R. Eleazar. When he saw them he exclaimed: ‘ “A song of ascents; Behold how good and how pleasant it is for brethren to dwell together in unity” (Ps. 133, 1).

כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, בְּשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ חַד בְּחַד מַשְׁגִּיחִין אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, כְּתִיב, מַה טוֹב וּמַה נָעִים. וְכַד מְהַדֵּר דְּכוּרָא אַנְפּוֹי מִן נוּקְבָּא, וַוי לְעָלְמָא. כְּדֵין כְּתִיב, (משלי י״ג:כ״ג) וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט. בְּלֹא מִשְׁפָּט וַדַּאי, וּכְתִיב, (תהילים פ״ט:ט״ו) צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, דְּלָא אָזִיל דָּא בְּלָא דָּא, וְכַד מִשְׁפָּט, מִתְרַחֵק מִצֶדֶק, וַוי לְעָלְמָא. (כדין כתיב, (משלי י״ג:כ״ג) ויש נספה בלא משפט). The expression “in unity”,’ he said, ‘refers to the Cherubim. When their faces were turned to one another, it was well with the world-“how good and how pleasant”, but when the male turned his face from the female, it was ill with the world.

וְהַשְׁתָּא חֲמֵינָא, דְּאַתּוּן אֲתִיתוּן, עַל דִּדְכוּרָא לָא שַׁרְיָא בְּנוּקְבָּא, אָמַר, אִי לְדָא אֲתִיתוּן גַּבָּאי תִּיבוּ. דְּהַאי יוֹמָא אִסְתַּכַּלְנָא, דְּיִתְהַדָר כֹּלָּא לְמִשְׁרֵי אַנְפִּין בְּאַנְפִּין. וְאִי לְאוֹרַיְיתָא אֲתִיתוּן, שָׁרוּ גַּבָּאי. אָמְרוּ לֵיהּ, לְכֹלָּא, קָא אֲתֵינָא לְגַבֵּי דְּמֹר, יִשְׁתְּמִיט חַד מִינָן, לְבַשְּׂרָא לַאֲחָנָא, שְׁאָר חַבְרַיָּיא, וַאֲנָן נֵתִיב לְקָמֵיהּ דְּמֹר. Now, too, I see that you are come because the male is not abiding with the female. If you have come only for this, return, because I see that on this day face will once more be turned to face. But if you have come to learnthe Torah, stay with me.’ They said: ‘We have come for both purposes. Let, therefore, one of us go and take the good news to our fellows, and we will stay here with our Teacher.’

עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים א׳:ה׳) שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְגוֹ'. אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּגָלוּתָא, וְנָאוָה אֲנִי בְּפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, דְּאַף עַל גַּב דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא לָא שַׁבְקֵי לוֹן. כְּאָהֳלֵי קֵדָר, דְּאִינּוּן בְּנֵי קְטוֹרָה (ס"א טורי), דְּאִתְקַדְּרוּ אַנְפַּיְיהוּ תְּדִירָא, וְעִם כָּל דָּא כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה, כְּהַהוּא חֵיזוֹ שְׁמַיָא לְמִדְכֵּי, דִּכְתִּיב, (תהילים ק״ד:ב׳) נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. As they went along he took as his text, “I am black but comely, O ye daughters of Jerusalem” (S.S. 1, 5). ‘The Community of Israel says to the Holy One, blessed be He: I am black in captivity but I am comely in religious practices, for although Israel are in exile they do not abandon these. “I am black like the tents of Kedar”, to wit, the sons of Keturah, whose faces are always swarthy, and yet I am like the curtains of Solomon, like the brightness of the skies.

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחוֹרֶת. מַאי טַעְמָא (ס"א אני שחרחורת בגין ששזפתני) אַל תִּרְאוּנִי, בְּגִין שֶׁאֲנִי שֶׁחַרְחֹרֶת. שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ, דְּלָא אִסְתָּכַּל בִּי שִׁמְשָׁא, לְאַנְהָרָא לִי כְּדְקָא יֵאוֹת. יִשְׂרָאֵל מַה אִינּוּן אַמְרִין. בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִּי. מַאן אִינּוּן בְּנֵי אִמִּי, אִלֵּין רַבְרְבִין מְמָנָן תְּרִיסִין עַל שְׁאָר עַמִּין. “Look not upon me because I am swarthy.” Why am I swarthy? Because the sun hath gazed hard on me, but not looked upon me to illumine me as he should have done. “My mother’s sons were angry with me.” These words are said by Israel, and refer to the Chieftains appointed over the other nations.

דָּבָר אַחֵר, בְּנֵי אִמִּי מַמָּשׁ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (איכה ב׳:א׳) הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ וְגוֹ'. וְכַד הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ, שָׂמוּנִי נוֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים. מַאי טַעְמָא. דְּכַרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי. וְתָנֵינָן, בְּנֵי אִמִּי וַדַּאי אִסְתְכָּמוּ עָלַי, כְּלוֹמַר, כַּד אִתְעָדֵי אֶרֶץ, מִשָּׁמַיִם, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דִּכְתִּיב, (שמות ב׳:ד׳) וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק. Or they may still be spoken by the Community of Israel, and allude to the verse, “For he hath cast from earth to heaven the beauty of Israel” (Lam. 2, 1).

וְהָכָא אִתְּמַר וַדַּאי, הִנֵּה מַה טוֹב וּמַה נָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. וּבְהוּ אוֹקִימְנָא (נ"א והכא אוקימנא), גַּם יָחַד. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ויקרא כ״ו:מ״ד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם, שֶׁבֶת אַחִים בִּכְלַל, כֵּיוָן דִּכְתִּיב, גַּם, לְאַכְלְלָא כָּל אִינּוּן דִּלְעֵילָּא, דְּכָל שׁוּלְטָנוּתָא בְּהַהוּא אֲתַר אִשְׁתְּכַח. Or again, the words, “how good, how pleasant it is for brethren to dwell together in unity” may refer to the Companions when they sit together and there is no discord between them.

דָּבָר אַחֵר. הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָעִים וְגוֹ'. אִלֵּין אִינּוּן חַבְרַיָּיא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִינּוּן יַתְבִין כַּחֲדָא, וְלָא מִתְפָּרְשָׁן דָּא מִן דָּא. בְּקַדְמִיתָא אִתְחָזוּן גּוּבְרֵי מַגִּיחֵי קְרָבָא, דְּבָעוּ לְקָטְלָא דָּא לְדָא. לְבָתַר, אִתְהֲדָרוּ בִּרְחִימוּתָא דְּאַחְוָה. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַהוּ אוֹמֵר, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. גַּם, לְאַכְלְלָא עִמְּהוֹן שְׁכִינְתָּא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָצִית לְמִלּוּלַיְיהוּ, וְנִיחָא לֵיהּ וְחַדֵּי בְּהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (מלאכי ג׳:ט״ז) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו וְגוֹ'. At first they are like combatants who seek to kill one another, but afterwards they become friends and brothers.¹v. T. B. Kiddushin, 30b. Then God says: “Behold how good”, etc., and He himself listens to them and delights in their converse.

וְאַתּוּן חַבְרַיָּיא דְּהָכָא, כְּמָה דַּהֲוִיתוֹן בַּחֲבִיבוּתָא בִּרְחִימוּתָא, מִקַּדְמַת דְּנָא, הָכִי נָמֵי, מִכָּאן וּלְהָלְאָה לָא תִּתְפָּרְשׁוּן דָּא מִן דָּא, עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַחְדֵּי עִמְּכוֹן, וְיִקְרֵי עָלַיְיכוּ שְׁלָם. וְיִשְׁתְּכַּח בְּגִינֵיכוֹן שְׁלָמָא בְּעָלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים קכ״ב:ח׳) לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם בָּךְ. You, therefore, Companions that are gathered here, as you have been close friends hitherto, so may you never part until God shall give you glad greeting, and for your sake may there be peace in the world.’

אָזְלוּ. עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, מָטוּ לְבֵי רִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר. נָפַק רִבִּי פִּנְחָס, וּנְשָׁקֵיהּ. אָמַר, זָכֵינָא לְנַשְּׁקָא שְׁכִינְתָּא. זַכָּאָה חוּלָקִי אַתְקִין לְהוּ טִיקְלֵי דְּעַרְסֵי, קַפְטוּרֵי דְּקִילְטָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אוֹרַיְיתָא לָא בָּעֵי הָכִי, אַעְבָּר לְהוֹן, וְיָתִיבוּ. אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, עַד לָא נֵיכוּל, נִשְׁמַע מִמָּארֵיהּ דְּאוֹרַיְיתָא מִלָּה. דְּהָא רַבִּי שִׁמְעוֹן כָּל מִלּוֹי בְּאִתְגַּלְיָיא אִינּוּן, אִיהוּ גַּבְרָא דְּלָא דָּחִיל מֵעֵילָּא וּמִתַתָּא, לְמֵימַר לוֹן, לָא דָּחִיל מֵעֵילָּא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתָּכַּם בֵּיהּ, לָא דָּחִיל מִתַּתָּא, כְּאַרְיֵה דְּלָא דָּחִיל מִבְּנֵי עָנָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרִיה, אֶלְעָזָר קוּם בְּקִיּוּמָךְ, וְאֵימָא מִלָּה חַדְתָּא, לְגַבֵּי דְּרִבִּי פִּנְחָס וּשְׁאָר חַבְרַיָּיא. They then went on their way till they reached R. Pinchas ben Jair. R. Pinchas came out and kissed him, saying: ‘I am privileged to kiss the Shekinah.’ He prepared for them couches with awnings. Said R. Simeon: ‘The Torah does not require this.’ So he removed them and they sat down. Said R. Pinchas: ‘Before we eat let us hear something from the great Master, for R. Simeon always speaks his mind; he is a man who says what he has to say without fear of heaven or earth. He has no fear of heaven since God concurs with him, and he is no more afraid of men than a lion of sheep.’ R. Simeon then turned to R. Eleazar his son, saying: ‘Stand up and say something new in the presence of R. Pinchas and the rest of the Companions.’

אָזְלוּ. עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, מָטוּ לְבֵי רִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר. נָפַק רִבִּי פִּנְחָס, וּנְשָׁקֵיהּ. אָמַר, זָכֵינָא לְנַשְּׁקָא שְׁכִינְתָּא. זַכָּאָה חוּלָקִי אַתְקִין לְהוּ טִיקְלֵי דְּעַרְסֵי, קַפְטוּרֵי דְּקִילְטָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אוֹרַיְיתָא לָא בָּעֵי הָכִי, אַעְבָּר לְהוֹן, וְיָתִיבוּ. אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, עַד לָא נֵיכוּל, נִשְׁמַע מִמָּארֵיהּ דְּאוֹרַיְיתָא מִלָּה. דְּהָא רַבִּי שִׁמְעוֹן כָּל מִלּוֹי בְּאִתְגַּלְיָיא אִינּוּן, אִיהוּ גַּבְרָא דְּלָא דָּחִיל מֵעֵילָּא וּמִתַתָּא, לְמֵימַר לוֹן, לָא דָּחִיל מֵעֵילָּא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתָּכַּם בֵּיהּ, לָא דָּחִיל מִתַּתָּא, כְּאַרְיֵה דְּלָא דָּחִיל מִבְּנֵי עָנָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרִיה, אֶלְעָזָר קוּם בְּקִיּוּמָךְ, וְאֵימָא מִלָּה חַדְתָּא, לְגַבֵּי דְּרִבִּי פִּנְחָס וּשְׁאָר חַבְרַיָּיא. They then went on their way till they reached R. Pinchas ben Jair. R. Pinchas came out and kissed him, saying: ‘I am privileged to kiss the Shekinah.’ He prepared for them couches with awnings. Said R. Simeon: ‘The Torah does not require this.’ So he removed them and they sat down. Said R. Pinchas: ‘Before we eat let us hear something from the great Master, for R. Simeon always speaks his mind; he is a man who says what he has to say without fear of heaven or earth. He has no fear of heaven since God concurs with him, and he is no more afraid of men than a lion of sheep.’ R. Simeon then turned to R. Eleazar his son, saying: ‘Stand up and say something new in the presence of R. Pinchas and the rest of the Companions.’

אַפֵּי רַבְרְבֵי, וְאַפֵּי זוּטְרֵי, כְּלִילָן כְּחַד לְעֵילָּא, תְּרֵי סַלְּקִין וְשָׁאטִין, וּתְרֵין מַגְרוֹפִין בִּידַיְיהוּ. אֶלֶף טוּרִין סַלְּקִין וְעָאלִין (ס"א אלין טמירין עאלין וסלקין) בְּכָל יוֹמָא, מִשַּׁקְיוּ דְּהַהוּא יַמָּא, לְבָתַר, אִתְעֲקָרוּ מִנָּהּ, וְסַלְּקִין לְיַמָּא אָחֳרָא. of this mighty sea in four directions, and each has four aspects. A thousand rocks rise and sink every day from the tide of that sea. Afterwards they are uprooted from it and go to another sea.

לֵית חוּשְׁבָּנָא לְאִינּוּן דְּאִתְאַחֲדָן בְּשַׂעְרָהָא, תְּרֵין בְּנִין יַנְקִין כָּל יוֹמָא, דְּאִקְרוּן מְאַלְלֵי אַרְעָא. וְדָא הוּא רָזָא דְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא, דִּכְתִּיב, (יהושע ב׳:א׳) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׂ לֵאמֹר. וְאִלֵּין, יַנְקִין מִתְּחוֹת סִטְרֵי אֶבְרָהָא, תְּרֵין בַּנוֹת בִּתְחוֹת רַגְלָהָא, (ס"א ואלין ינקן מסטרא דאברהא, תרין בנת בתחותהא) וְעַל דָּא כְּתִיב, (בראשית ו׳:ב׳) וַיִּרְאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם. וְאִלֵּין מִתְאַחֲדָן בְּטַרְפֵּי (ס"א בטופרי) דְּהַהִיא עַרְסָא, וְדָא הוּא דְּתָנֵינָן, דִּכְתִּיב, (מלכים א ג׳:ט״ז) אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זוֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ. אָז תָּבֹאנָה, וְלָא מִקַּדְמַת דְּנָא, וּבְזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, אָהֲדְרוּן קְדָל מִבָּתַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַאי כְּתִיב, (ישעיהו ג׳:י״ב) עַמִּי נוֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ. וַדַּאי. There is no number to those that cling to her hair. Two sons suck from her every day who are called “spies of the land”, and two daughters are at her feet, and these cling to the sides of that litter.

בִּידָא שְׂמָאלָא, שִׁבְעִין עַנְפִין, דְּמְגַדְּלִין בֵּין נוּנֵי יַמָּא, כֻּלְּהוּ סוּמָקֵי כְּוַורְדָּא. וְעֵילָּא מִנְּהוֹן, עַנְפָּא חַד סוּמָקָא יַתִּיר, דָּא סָלִיק וְנָחִית. וְכֻלְּהוּ אִתְחַפְיָּין בְּשַׂעְרָהָא. In her left hand are seventy branches that grow among the fishes of the sea, all red as a rose, and above them all is one of a still deeper red. This one goes up and down and all hide in her hair.

מָארֵי דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא. כַּד נָחִית חִוְיָא. אִתְעָבִיד מְקַפֵּץ עַל טוּרִין, מְדַלְגָא עַל טִנָרֵי. עַד דְּיִשְׁכַּח טַרְפָּא, דְּאָחִיד בְּטוּפְרֵי וְיֵיכוּל. כְּדֵין שָׁכִיךְ, וְאִתְחַזָר לִישָׁנֵיהּ לְטָב. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דִּמְזַמְּנִין לֵיהּ טַרְפֵיהּ. אַהֲדָר לְאַתְרֵיהּ (ס"א לבתריה), עַיִּיל בְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא. When the master of the evil tongue comes down he becomes a serpent leaping over the hills and mountains until he finds prey to consume. Then he becomes mollified and his tongue turns to good. Israel furnish him with prey and then he returns to his place and enters into the hollow of the great abyss.

כַּד (ס"א סליק סלקין) סַלְּקִין מָארֵי דְּרוֹמְחִין וְסַיְיפִין, דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבָּנָא, סוּחֲרָנַיְיהוּ דְּאִינּוּן שִׁתִּין עִלָּאִין, דְּסוּחֲרָנֵיהּ דְּהַאי עַרְסָא, אֶלֶף אַלְפִין, וְרִבּוֹא רִבְּוָון, קַיְימִין בְּכָל סִטְרָא דְּהַאי עַרְסָא לְעֵילָּא. וּמִנֵּיהּ אַתְּזְנָן, כֻּלְּהוּ מִקָּמֵיהּ (ס"א ומניה אתזנו, ליה פלחין כולהו קמיה) יְקוּמוּן. When he ascends, there also ascend demons girt with spear and sword without number, who surround the sixty who are round the litter, so that myriads of myriads stand round this litter above, all being nurtured by it and doing obeisance to it,

מִתְּחוֹת כֻּלְּהוּ, נָפְקִין כַּמָה אֶלֶף וְרִבְּבָן, דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבָּנָא, וְנַחְתִּין וְשָׁאטִין בְּעָלְמָא, עַד דְּתַקְעֵי מָארֵי שׁוֹפָרָא, וּמִתְכַּנְּשֵׁי. וְהָנֵי בְּזוּהֲמָא דְּטוּפְרֵי אֲחִידָן. and below there go forth from it myriads who wander about the world until the trumpet blows and they assemble. These cling to the uncleanness of the nails.

דָּא עַרְסָא כָּלִיל לוֹן, דָּא עַרְסָא, רַגְלוֹהִי אֲחִידָן בְּאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא, כֹּלָּא עָאלִין בִּכְלָלָא, דְּאִשְׁתְּכַח לְעֵילָּא, וְאִשְׁתְּכַח לְתַתָּא, בַּשָׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, וְעַל דָּא כְּתִיב הִנֵּה. מַאי הִנֵּה. בְּגִין דִּזְמִינָא לְכֹלָּא לְעֵילָּא וְתַתָּא. וּרְשׁוּמָא הַאי עַרְסָא מִכֹּלָּא, אֲדֹנָ"י אִתְקְרֵי, רִבּוֹנָא דְּכֹלָּא, רְשִׁימָא בֵּין חַיָּילָהָא. This litter embraces them all. Its feet take hold of the four corners of the world; it is found in heaven above and in the earth below. It is called Adonay, the lord of all, this name being inscribed among its hosts.

בְּגִין כַּךְ, כַּהֲנָא בָּעֵי לְכַוְּונָא מִלֵּי דִּלְעֵילָּא, לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא מֵאֲתַר דְּבָעָא לְיַחֲדָא, וְעַל דָּא תָּנֵינָן, כְּתִיב, בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, בְּהַאי בָּעֵי לְקָרְבָא קְדוּשָּׁה לְאַתְרֵיהּ, מֵהַאי אֲתַר, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְדַחֲלָא מִקַּמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (דברים ל״ב:כ״ט) לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת מִיַּד יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם. כְּלוֹמַר, אִי יִסְתַּכְּלוּן בְּנֵי נָשָׂא בְּעוֹנְשָׁא, הֵיךְ אֲחִידַת זֹאת בֵּין חַיָּילָהָא, וְהֵיךְ אִתְמָנוּ קַמָּהּ כָּל אִינּוּן בְּנֵי חַיָּילִין, וַאֲחִידָן בְּפוּלְחָנָא לְאִתְפָּרְעָא מִן חַיָּיבַיָּא, מִיַּד יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם, וְיִסְתַּמְרוּן עוֹבָדֵיהוֹן, וְלָא יְחוּבוּן קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. Therefore the priest must concentrate his thought on heavenly things to unify the holy name from the fitting place. Hence we have learnt that Aaron was to come to the sanctuary with zoth. With this he was to bring the holiness to its place, and from this place man must fear God. Hence it is written, “O that they were wise, that they considered zoth” (Deut. 32, 29); that is to say, if men consider how zoth is surrounded by her hosts who stand ready before her to punish sinners, then at once they would “consider their latter end”, be careful of their acts and not sin before the Holy One, blessed be He.’

תּוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל בַּר נָשׁ דְּזָכֵי לְמֵילַף אוֹרַיְיתָא, וְנָטִיר לָהּ לְהַאי זֹאת. הַאי זֹאת נְטִירַת לֵיהּ, וְגָזַר עִמֵּיהּ קַיְּימָא עַל קַיְּימָא דִּילֵיהּ, דְּלָא יִתְעֲדֵי מִנֵּיהּ, וּמִן בְּנוֹהִי וּמִן בְּנֵי בְּנוֹהִי לְעָלְמִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו נ״ט:כ״א) וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם וְגוֹ'. יָתְבוּ לְמֵיכַל. עַד דְּאָכְלוּ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרַיָּיא, כָּל חַד וְחַד לֵימָא מִלָּה חַדְתָּא דְּאוֹרַיְיתָא. עַל פָּתוֹרָא, לְקָמֵיהּ דרִבִּי פִּנְחָס. R. Simeon further said: ‘If a man studies the Torah and guards this zoth, then zoth protects him and makes a covenant with him regarding his own covenant that it shall not depart from him or from his sons or his sons’ sons for ever, as it is written: “And as for me, this (zoth) is my covenant with them”, etc.’ They then sat down to eat, and in the course of the meal R. Simeon said to the Companions: ‘Let each one enunciate a new idea concerning the Torah at the table before R. Pinchas.’

פָּתַח רִבִּי חִזְקִיָּה וְאָמַר, (ישעיהו נ׳:ד׳) יְיָ' אֱלֹהִים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר וְגוֹ'. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ מִכָּל שְׁאָר עַמִין, וּקְרָאָן, קֹדֶשׁ. דִּכְתִּיב, (ירמיה ב) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ'. וְיָהִיב לְהוּ חוּלָק, לְאִתְאַחֲדָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. וּבְמָּה אֲחִידוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. בְּגִין דְּזָכוּ בְּאוֹרַיְיתָא, דְּכָל מַאן דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא זָכֵי בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. R. Hizkiah then began with the text: “The Lord God hath given me the tongue of them that are taught, that I should know how to sustain with words him that is weary” (Isa. 50, 4). ‘Happy are Israel in that God has chosen them above all other peoples and called them “holy” and given them as their portion union with the holy name. How do they effect this union? By their attainments in the Torah, for knowledge of the Torah means union with the Holy One, blessed be He.

(נ"א בקדש) (רצ"ז ע"א) וְתָנֵינָן קָמֵיהּ דְּמַר, מַאי קֹדֶשׁ. שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא דְּאִקְרֵי חָכְמָה עִלָּאָה, וּמֵהַאי אֲתַר (נגיד משח רבות קדישא בשבילין ידיען, לאתר דאקרי בינה עלאה), וּמְתַּמָן נַפְקִין מְבּוּעִין וּנְחָלִין לְכָל עֵבָר, עַד דְמַטוּ לְהַאי זֹאת. (ומהאי אתר אתער רוחא קדישא) וְהַאי זֹאת כַּד מִתְבָּרְכָא, אִקְרֵי קֹדֶשׁ, וְאִקְרֵי חָכְמָה, וּקְרָאן לֵיהּ (נ"א והאי זאת כד אתברכא מאתר עלאה דא דאקרי קדש ואקרי חכמה קראן ליה) רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. כְּלוֹמַר, רוּחַ, מֵהַהוּא קֹדֶשׁ דִּלְעֵילָּא. וְכַד נָפְקִין וּמִתְעָרִין מִנֵּהּ רָזֵי אוֹרַיְיתָא, כְּדֵין אִתְקְרֵי לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. We have learnt in the presence of our Master: What is holiness? The consummation of the whole which is called Supernal Wisdom. From thence issue streams and fountains in all directions till they reach this zoth. And when this zoth is blessed from the supernal place called Holiness and Wisdom, it is called “the spirit of holiness”; and when mysteries of the Torah proceed from it, it is called “the language of holiness”.

וּבְשַׁעֲתָא דְּנָגִיד הַהוּא רְבוּת קַדִּישָׁא, לְאִינּוּן תְּרֵי קַיְימִין, דְּאִקְרוּן לִמּוּדֵי ה', וְאִקְרוּן צְבָאוֹת, אִתְכְּנַשׁ תַּמָּן, וְכַד נָפִיק מִתַּמָּן, בְּהַהוּא דַּרְגָּא דְּאִקְרֵי יְסוֹד, לְהַהוּא חָכְמָה זְעֵירָא, כְּדֵין אִתְקְרֵי לְשׁוֹן לִמוּדִים. וְנָפִיק לְאִתְּעָרָא לְאִינּוּן קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִים. כְּדֵין כְּתִיב, יְיָ' אֱלֹהִים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמוּדִים. וְלָמָּה. לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב הַאי לְבוּצִינָא קַדִּישָׁא, רַבִּי שִׁמְעוֹן. וְעוֹד דְּסָלִיק לֵיהּ לְעֵילָּא לְעֵילָּא, בְּגִין כָּךְ כָּל מִלּוֹי בְּאִתְגַּלְיָיא אִתְּמָרוּ, וְלָא אִתְכַּסְיָין. עָלֵיהּ כְּתִיב, (במדבר י״ב:ח׳) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידוֹת. When the holy oil flows to those two pillars¹Nezah and Hod. that are called “the disciples of the Lord”, it is gathered in there, and when it issues thence through the grade called Yesod to this lesser Wisdom, it is called “the tongue of the disciples”, and it goes forth to arouse the superior holy saints. Hence it is written, “The Lord has given me the tongue of disciples”, and why? “To know how to sustain with words him that is weary”. God gives this tongue to the Sacred Lamp, R. Simeon, nay more, He raises him higher and higher: therefore he speaks his mind openly without concealment.’

פָּתַח רִבִּי חִיָּיא וְאָמַר, (קהלת ג׳:ט״ו) מַה שֶׁהָיָה כְּבָר הוּא (נקרא שמו ל"ג) וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת וְגוֹ'. מַה שֶׁהָיָה כְבָר, הַיְינוּ דְּתָנֵינָן, עַד לָא בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַאי עָלְמָא, הֲוָה בָּארֵי עָלְמִין וְחָרִיב לוֹן, עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק בִּרְעוּתֵיהּ, לְמִבְרֵי הַאי עָלְמָא, וְאַמְלִיךְ בְּאוֹרַיְיתָא. כְּדֵין אִתְתָּקַּן הוּא בְּתִקּוּנוֹי, וְאִתְעַטָּר בְּעִטְרוֹי, וּבָרָא הַאי עָלְמָא. וְכָל מַאי דְּאִשְׁתְּכַח בְּהַאי עָלְמָא, הָא הֲוָה קַמֵּיהּ, (והא סליק מקמיה) וְאִתְתָּקַּן קַמֵּיהּ. R. Hiya took as his text: “That which is hath been already and that which is to be”, etc. (Eccl. 3, 15). ‘This is explained by what we have learnt, that before God created this world He created others and destroyed them, until He consulted the Torah, and through it made the proper adjustments and became crowned. Thus all that was to be in this world was before Him fully prepared.

וְתָאנָא, כָּל אִינּוּן דַּבָּרֵי עָלְמָא, דְּאִשְׁתְּכָחוּ בְּכָל דָּרָא וְדָרָא, עַד לָא יֵיתוּן לְעָלְמָא, הָא הֲווֹ קַיְימֵי קַמֵּיהּ בְּדִיּוּקְנֵיהוֹן. (והכי תאנא) אֲפִילּוּ כָּל אִינּוּן נִשְׁמָתִין דִּבְנֵי נָשָׁא, עַד לָא יֶחתוּן לְעָלְמָא, כֻּלְּהוּ גְּלִיפִין קָמֵיהּ בִּרְקִיעָא, בְּהַהוּא דִּיּוּקְנָא מַמָּשׁ, דְּאִינּוּן בְּהַאי עָלְמָא. וְכָל מַה דְּאוֹלְפִין בְּהַאי עָלְמָא, כֹּלָּא יָדְעוּ עַד לָא יֵיתוּן לְעָלְמָא. וְתָנֵינָא, הַאי בְּאִינּוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט. We have learnt, too, that all men of all generations stood before Him in their likenesses before they came into the world, and even all the souls of men were traced out before Him in the firmament in the similitude of their shape in this world. All, too, that they afterwards learnt in this world they already knew before they came into it. All this, however, applies only to the truly virtuous.

וְכָל אִינּוּן דְּלָא מִשְׁתַּכְּחִין זַכָּאִין בְּהַאי עָלְמָא, אֲפִילּוּ תַּמָּן, מִתְרַחֲקִין מִקַּמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָאלִין בְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, וְדַחֲקִין שַׁעֲתָא, וְנַחְתִּין לְעָלְמָא. וְהַהִיא נִשְׁמְתָא דִּלְהוֹן, הָא אוֹלִיפְנָא, כְּמָה דְּאִינּוּן קְשֵׁי קְדָל בְּהַאי עָלְמָא, כַּךְ הֲווֹ עַד לָא יֵיתוּן לְעָלְמָא. וְהַהוּא חוּלָקָא קַדִּישָׁא דְּיָהַב לוֹן רָמָאן לֵיהּ, וְאָזְלִין וְשָׁאטִין וְאַסְתַּאָבוּן, בְּהַהוּא נוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, וְנַטְלֵי חוּלָקֵיהוֹן מִתַּמָּן, וְדַחֲקִין שַׁעֲתָא וְנַחְתֵּי לְעָלְמָא. אִי זָכֵי לְבָתַר, וְתָב בְּתִיּוּבְתָּא קָמֵי מָארֵיהּ, הוּא נָטִיל הַהוּא חוּלָקָא דִּילֵיהּ מַמָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, מַה שֶׁהָיָה כְּבָר (נקרא שמו) הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת וְגוֹ' כְּבָר הָיָה. Those who did hot turn out virtuous in this world even there were far from the Holy One, blessed be He, being in the hollow of the abyss, whence they came down into the world before their time. And as they proved to be stiff-necked in this world, so, we have learnt, they were before they came into the world. They threw away the holy portion which was given them and went and defiled themselves with the hollow of the abyss and took their portion from thence and came down into the world before their time. If such a one deserves well afterwards and repents before his Master, he takes his own proper portion, namely, “that which hath been already”.

תָּא חֲזֵי בְּנֵי אַהֲרֹן לָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּיִשְׂרָאֵל כְּוָותַיְיהוּ, בַּר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְאִינּוּן אִקְרוּן (שמות כ״ד:ט׳) אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְעַל דְּטָעוּ קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, מִיתוּ. וְכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא לְאוֹבָדָא לוֹן, וְהָא תָּנֵינָן בְּרָזָא דְּמַתְנִיתִין, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבֵד חֶסֶד בְּכֹלָּא, וַאֲפִילּוּ בְּרַשִׁיעֵי עָלְמָא לָא בָּעֵי לְאוֹבָדָא לוֹן. וְהָנֵי זַכָּאֵי קְשׁוֹט סַלְּקָא דַּעְתָּךְ דְּאִינּוּן אִתְאֲבִידוּ מֵעָלְמָא, זְכוּתָא דִּלְהוֹן אָן הוּא. זְכוּתָא דְּאָבוּהוֹן אָן הוּא. זְכוּתָא דְּמֹשֶׁה הָכִי נָמֵי. וְאִינּוּן הֵיךְ אִתְאֲבִידוּ. Now we may ask concerning the sons of Aaron, the like of whom were not in Israel, how they could perish from the world as they did. Where was their own merit, the merit of their father, the merit of Moses?

אֶלָּא הָכִי אוֹלִיפְנָא מִבּוּצִינָא קַדִּישָׁא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָס עַל יְקָרָא דִּלְהוֹן, וְאִתּוֹקַד גַּרְמֵיהוֹן לְגוֹ, וְנִשְׁמָתֵהוֹן לָא אִתְאֲבִידוּ, וְהָא אוֹקִימְנָא. וְתָּא חֲזֵי עַד לָא מִיתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן כְּתִיב, (שמות ו׳:כ״ה) וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ וְגוֹ', אִקְרֵי שְׁמֵיהּ פִּנְחָס, דְּהֲוָה זַמִּין לְאִתְתָּקְנָא עֲקִימָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה. We have, however, learnt from the Sacred Lamp that God was indeed solicitous for their honour, and so their bodies were burnt within but their souls did not perish.¹v. T. B. Sabbath, 113b, where the reverse is stated. Phineas, too, was already in existence who was to repair the damage; whence it is written, “that which is to be already was”.

וְתָאנָא, כֻּלְּהוּ זַכָּאֵי קְשׁוֹט, עַד לָא יֵיתוּן לְעָלְמָא, כֻּלְּהוּ אִתְתְּקָנוּ לְעֵילָּא, וְאִקְרוּן בִּשְׁמָהָן. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מִן יוֹמָא דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, הֲוָה אִזְדְּמַן קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִשְׁתְּכַח עִמֵּיהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי לֵיהּ בִּשְׁמֵיהּ, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ לְעֵילָּא וְתַתָּא, עָלֵיהּ כְּתִיב (משלי כ״ג:כ״ה) יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ, אָבִיךָ: דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאִמֶּךָ: דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. We have learnt that all the truly virtuous before they come into the world are prepared above and called by their names. And R. Simeon ben Yohai from the first day of Creation was stationed before the Holy One, blessed be He, and God called him by his name, happy is his portion above and below!

וְתָאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה בְּתַפְנוּקֵי מַלְכִין, יָתִיב בְּעִטְרוֹי, כְּדֵין כְּתִיב עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ. דָּא יְסוֹד דְּאַפִּיק בִּרְכָאן לְאִזְדַּוְּוגָא מַלְכָּא קַדִּישָׁא בְּמַטְרוֹנִיתָא. (בהא דרגא) וּכְדֵין אִתְיַיהֲבוּן בִּרְכָאן בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, (ונפקין) וּמִתְבָּרְכָן עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְהַשְׁתָּא הָא בּוּצִינָא קַדִּישָׁא מִתְעַטָּר בְּעִטְרוֹי דְּהַאי דַּרְגָּא, וְהוּא וְחַבְרַיָּיא סְלִיקוּ תּוּשְׁבְּחָן מִתַּתָּא לְעֵילָּא, וְהִיא מִתְעַטְּרָא בְּאִינּוּן תּוּשְׁבְּחָן. הַשְׁתָּא אִית לְאַפָּקָא בִּרְכָאן לְכֻלְּהוּ חַבְרַיָּיא מֵעֵילָּא לְתַתָּא, בְּהַאי דַּרְגָּא קַדִּישָׁא, וְרִבִּי אֶלְעָזָר (ס"א דרבי אלעזר) בְּרֵיהּ לֵימָא מֵאִינּוּן מִלִּין מְעַלְּיָין דְּאוֹלִיף מֵאֲבוֹי. Then “my spikenard gives forth its fragrance”: this is Yesod, who sends forth blessings at the union of the Holy King and the Matrona, and so blessings are dispensed to all worlds and upper and lower are blessed. And now the Sacred Lamp is crowned with the crowns of that grade, and he and the Companions send up praises from earth to heaven wherewith She is crowned. Now blessings must be brought down from heaven on to the Companions through that grade. Let, therefore, R. Eleazar his son expound to us some of the profound ideas which he has leamt from his father.

פָּתַח וְאָמַר, (תהילים כ״ג:ה׳) תַּעֲרוֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צוֹרְרָי וְגוֹ', יָתְבוּ (ס"א חדו) תַּמָּן, כָּל הַהוּא יוֹמָא, וַהֲווּ חַבְרַיָּא כֻּלְּהוּ חַדָּן בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, וְחֶדְוָותָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה סַגֵּי. נָטַל רִבִּי פִּנְחָס לְרִבִּי אֶלְעָזָר, וְלָא שַׁבְקֵיהּ כָּל הַהוּא יוֹמָא וְכָל לֵילְיָא, וַהֲוָה חַדֵּי עִמֵּיהּ, קָרָא עָלֵיהּ, (ישעיהו נ״ח:י״ד) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ', כָּל חֶדְוָותָא וְעִנּוּגָא יַתִּירָא דָּא דְּחוּלָקִי הוּא, (על דא דעמי הוא על דא כתיב (תהילים קמ״ד:ט״ו) אשרי העם שככה לו וגו') זְמִינִין בְּהַהוּא עָלְמָא לְאַכְרְזָא עָלַי, זַכָּאָה חוּלָקָךְ רִבִּי פִּנְחָס, דְּאַנְתְּ זָכִית לְכָל הַאי, (דברי הימים א י״ב:י״ט) שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעוֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ. אַשְׁכִּימוּ לְמֵיזַל, קָם רִבִּי פִּנְחָס וְאָחִיד בֵּיהּ בְּרִבִּי אֶלְעָזָר, וְלָא שַׁבְקֵיהּ לְמֵיהַךְ. אוֹזִיף רִבִּי פִּנְחָס לְרַבִּי שִׁמְעוֹן וּבַרְכֵיהּ, וּלְכֻלְּהוּ חַבְרַיָּיא. עַד דַּהֲווּ אַזְלֵי אָמַר לְהוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרַיָּיא, (תהילים קי״ט:קכ״ו) עֵת לַעֲשׂוֹת לַיְיָ'. and the psalm, “Thou preparest a table before me in the presence of mine enemies” (Ps. 23, 5). All that day they gladdened themselves with words of the Torah, and the joy of R. Simeon was great. R. Pinchas took R. Eleazar and did not leave him all that day and night, saying: ‘All this great joy and gladness is of my portion, and they will make proclamation concerning me to that effect in the other world.’ When they rose to depart R. Pinchas would not at first let R. Eleazar go, but he accompanied R. Simeon and all the Companions on their way. As they went along R. Simeon said: ‘It is time to work for the Lord.’

תָּאנָא, כַּמָה חֲבִילֵי טְרִיקִין מִזְדַּוְּוגָן (נ"א מזדמנן), דְּאִינּוּן תְּחוֹת יְדֵיהּ, וּמְמָנָן לְאַלְלָא אַרְעָא, עַל כָּל אִינּוּן דְּעַבְרִין עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא. וְהַהוּא יוֹמָא, לָא שְׁכִיחַ דַּלְטּוֹרָא (ס"א פטרא) לְמַלְּלָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. כַּד מָטָא הַאי שְׂעִירָא לְגַבֵּי טוּרָא, כַּמָה חֵידוּ עַל חֵידוּ מִתְבַסְּמִין כֻּלְּהוּ בֵּיהּ. וְהַהוּא גַרְדִינָא דְּנָפִיק, אַהְדָּר וְאָמַר תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּיִשְׂרָאֵל, קַטֵיגוֹרָא אִתְעָבִיד סַנֵיגוֹרָא. We have learnt that there are many demons under his control, whose office it is to spy out the earth for those who transgress the commands of the Law; but on that day there is no opening for any accusation against Israel. When that he-goat reaches the rock (of Azazel) there is great rejoicing and the emissary who went forth to accuse returns and declares the praises of Israel, the accuser becoming the defender.

וְתָּא חֲזֵי, לָאו דָּא בִּלְחוֹדוֹי הוּא, אֶלָּא בְּכָל אֲתַר דְּבַעְיָין יִשְׂרָאֵל לְאִתְדַכְּאָה מֵחוֹבַיְיהוּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לוֹן עֵיטָא לְקַשְּׁרָא מָארֵי דְּדִינָא, וּלְבַסְּמָא לְהוּ בְּאִינּוּן קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, דִּקְרֵבִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּכְדֵין לָא יַכְלִין לְאַבְאָשָׁא. וְהַהוּא יוֹמָא יַתִּיר עַל כֹּלָּא, כְּמָה דְּמְבַסְּמִין יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא לְכֹלָּא, הָכִי מְבַסְּמִין לְכָל אִינּוּן דְּאִית לְהוּ דַּלְטּוֹרָא (ס"א פטרא) וְכֹלָּא קָרְבְּנָא הוּא וּפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. And not only on this day, but whenever Israel desire to be cleansed of their sins, God shows them how to restrain the accusers by means of the offerings which are brought before the Holy One, blessed be He, and then they cannot harm. But this day is more efficacious than all; and just as Israel appease all below, so all those who have accusations to bring (above) are appeased, though all the service is to the Holy One.

תָּאנָא, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דִּכְתִּיב, וְלָקַח אַהֲרֹן אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְגוֹ', מִתְעָרִין אִינּוּן בְּהַהוּא יוֹמָא לְעֵילָּא, וּבַעְיָין לְשַׁלְּטָאָה (נ"א לשטאה) וּלְמֵיפָּק בְּעָלְמָא. כֵּיוָן דְּכַהֲנָא מְקָרֵב אִלֵּין לְתַתָּא, מִתְקָרְבִין אִינּוּן לְעֵילָּא. כְּדֵין עַדְבִין סַלְּקִין בְּכָל סִטְרִין, כַּהֲנָא יָהַב עַדְבִין לְתַתָּא, כַּהֲנָא יָהִיב עַדְבִין לְעֵילָּא. כְּמָה דְּחַד אִשְׁתְּאַר בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְתַתָּא. וְחַד אַפְּקִין לֵיהּ לְהַהוּא מַדְבְּרָא, הָכִי נָמֵי לְעֵילָּא, חָד אִשְׁתְּאַר בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְחַד נָפִיק וְשָׁט בְּעָלְמָא, לְהַהוּא מַדְבְּרָא עִלָּאָה, וְחַד בְּחַד מִתְקַשָּׁר. We have learnt that at the hour of which it is written that Aaron should take the two he-goats, all those (accusers) above rouse themselves and seek to go forth into the world, and when Aaron brings near those below those above are also brought near. The lots are then produced for both sides; and as the priest casts lots below so the Priest casts lots above; and just as below one is left for the Holy One and one is thrust out to the wilderness, so above one remains with the Holy One, blessed be He, and one goes forth into the supernal wilderness; so the two are connected.

כְּתִיב (ויקרא ט״ז:כ״א) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו וְגוֹ'. בְּגִין כָּךְ וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִסְתְּכַּם עַל יְדוֹי. עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי, הַחַי דַּיְיקָא, לְאַכְלְלָא הַהוּא דִּלְעֵילָּא. It is written later: AND AARON SHALL LAY HIS TWO HANDS ON THE HEAD OF THE LIVE GOAT AND CONFESS OVER HIM, ETC. He must use both hands in order that the Holy One may concur with him. The he-goat is called “live”, to include the one above.

(ויקרא ה) וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹת, כְּמָה דִּכְתִּיב (ויקרא ה׳:ה׳) וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ. וְאוֹקִימְנָא עָלֶיהָ, דְּאִתְדָכֵּי בַּר נָשׁ וְאִשְׁתְּאַר עָלֶיהָ כָּל הַהוּא חוֹבָא. אוּף הָכִי וְהִתְוַדָּה עָלָיו, בָּתַר דְּאוֹדֵי כַּהֲנָא בְּגִינַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, עָלָיו: כְּלוֹמַר, יִשְׁתַּאֲרוּן כֻּלְּהוּ עָלָיו. The words “over him” mean that the sins shall all be left on the goat.’

אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, אִי הָכִי וְהָא כְּתִיב וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִים, אָמַר לֵיהּ שָׁאנֵי הָכָא, דְּהָתָם לַשְּׂעִירִים הֲווֹ קְרֵבִין קָרְבְּנָא, וּבְגִין כָּךְ לָא כְּתִיב וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם שְׂעִירִים, אֶלָּא לַשְּׂעִירִים, דְּהָתָם לַשְּׂעִירִים הֲווֹ עַבְדֵּי פּוּלְחָנָא, וְשׁוּלְטָנוּתָא. וְהָכָא וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם, וְקָרְבְּנָא לָא אִתְעָבִיד אֶלָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תָּא חֲזֵי, דִּבְגִינֵי קָרְבְּנָא מִתְבַּסְּמָן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְדִינָא לָא שַׁרְיָא וְשַׁלְטָא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. R. Abba asked how this could be reconciled with the verse which says, “And they shall no more sacrifice their sacrifices unto the he-goats after which they go a-whoring” (Lev. 17, 7). He replied: ‘It does not say there that they should not sacrifice he-goats, but to he-goats. So here, the goat bore on itself all their iniquities, but the offering was brought only to the Holy One, blessed be He, and through the offering upper and lower are appeased and judgement has no sway over Israel.

תָּאנָא, וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה. מַהוּ אִישׁ עִתִּי. אֶלָּא רָזָא דְּמִלָּה הָכִי הוּא בְּכָל מַה דְּאִתְעָבִיד, בָּעֵי בַּר נָשׁ זַמִּין לְהַהִיא מִלָּה. אִית בַּר נָשׁ דְּבִרְכְתָא אִתְקַיָּים עַל יְדֵיהּ יַתִּיר מֵאָחֳרָא. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב בֵּיהּ בְּכַהֲנָא, (משלי כ״ב:ט׳) טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ, אַל תִּקְרֵי יְבוֹרָךְ, אֶלָּא יְבָרֵךְ, בְּגִין דְּהוּא זַמִּין דְּיִתְקַיָּים בִּרְכָתָא עַל יְדֵיהּ בְּהַאי. (ס"א ושארי ברכתא באשגחותא דיליה). ‘AND SHALL SEND HIM AWAY BY THE HAND OF A MAN THAT IS IN READINESS. The words “in readiness” contain a hint that for every kind of action there are men specially fitted.

וְאִית בַּר נָשׁ דְּהוּא זַמִּין לְאִתְקַיְּימָא לְוָוטִין עַל יְדֵיהּ, וּבְכָל מַה דְּיַשְׁגַח לֵיתֵי לְוָוטַיָיא וּמְאֵרָה וּבְעִיתָא כְּגוֹן בִּלְעָם, דְּאִקְרֵי רַע עַיִן, דְּהֲוָה זַמִּין בְּכָל בִּישׁ, וְלָא הֲוָה זַמִּין לְטָב. וְאַף עַל גַּב דִבְרָךְ, בִּרְכָתֵיהּ לָא בִּרְכָתָא, וְלָא אִתְקְיָּים. וְכַד הֲוָה לָיִיט, כָּל מַאן דְּלָיִיט אִתְקְיָּים, וְאַפִילּוּ בְּרִגְעָא חֲדָא, וְעַל דָּא כְּתִיב, (במדבר כ״ד:ג׳) שְׁתֻם הָעָיִן. בְּכָל אֲתַר דְּעֵינֵיהּ שַׁלְטָא אִתְלַטְּיָיא. There are others, again, who are specially fitted for the transmission of curses, and curses light wherever they cast their eyes. Such was Balaam, who was the fitting instrument of evil and not of good, and even when he blessed his blessing was not confirmed, but all his curses were confirmed, because he had an evil eye.

תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב. (במדבר כ״ד:א׳) וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו, בְּגִין דְּיִתְעַר מֵהַהוּא סִטְרָא הַהוּא דְּשַׁלְטָא תַּמָּן, וְיֵיתֵי בְּדַלְטוֹרְיָא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. מַה כְּתִיב בְּהוּ בְּכַהֲנֵי, (משלי כ״ב:ט׳) טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ, דְּהוּא הֲוָה זַמִּין בְּהַאי, וְשָׁארִי בִּרְכָתָא בְּאַשְׁגָּחוּתָא דִּילֵיהּ. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, יִסְטֵי בַּר נָשׁ אֲפִילּוּ מִמֵּאָה אָרְחִין, וְלָא יִאְרַע בְּבַּר נָשׁ דְּאִית לֵיהּ עֵינָא בִּישָׁא. Hence, as we have learnt, a man should turn aside a hundred times in order to avoid a man with an evil eye. So here, “a man that is in readiness” means a man who is marked out by nature for this service.

אוּף הָכָא וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי, דְּהוּא זַמִּין לְהַאי. וְרָשִׁים לְהַאי, וְכַהֲנָא הֲוָה אִשְׁתְּמוֹדַע בֵּיהּ, חַד עֵינָא יַתִיר מֵאָחֳרָא פּוּרְתָא. סוּרְטָא דְּעַל עֵינָא אִתְחַפְּיָא בְּשַׂעֲרִין סַגִיאִין. מְכַּחֲלָא עֵינָא, וְלָא מִסְתָּכַּל בְּמֵישָׁר. הַאי הוּא בַּר נָשׁ זַמִּין לְהַאי, וְכַדְקָא חֲזֵי לֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב בְּיַד אִישׁ עִתִּי. The priest was able to tell such a man because he had one eye slightly larger than the other, shaggy eyebrows, bluish eyes and a crooked glance. This was the kind of man fitted for such a task.

בְּגוּשׁ חֲלָבָא הֲוָה בַּר נָשׁ, דִּבְכָל אֲתַר דְּמָחֵי בִּידוֹי, הֲוָה מִית, וְלָא הֲווֹ בְּנֵי נָשָׂא מְקָרְבִין בַּהֲדֵיהּ. בְּסוּרְיָּא הֲוָה בַּר נָשׁ, דִּבְכָל אֲתַר דְּאִסְתָּכַּל אֲפִילּוּ לְטָב, כֹּלָּא אִתְהַפָּךְ לְבִישׁ. יוֹמָא חַד הֲוָה חַד בַּר נָשׁ אָזִיל בְּשׁוּקָא, וַהֲווּ אַנְפּוֹי נְהִירִין. אָתָא הַהוּא בַּר נָשׁ וְאִסְתָּכַּל בֵּיהּ, וְאִתְבָּקַע עֵינֵיהּ. בְּגִין כָּךְ, בְּכֹלָּא הֲוָה בַּר נָשׁ זַמִּין, לְהַאי וּלְהַאי. וְעַל דָּא כְּתִיב טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ, אַל תִּקְרֵי יְבוֹרָךְ אֶלָּא יְבָרֵךְ. In Gush Halba¹=Gischala, in Galilee. there was a man whose hands brought death to whatever they touched, and none would come near him. In Syria there was a man whose look always brought ill hap, even though he meant it for good. One day a man was walking in the street with a beaming countenance when this man looked at him and his eye was knocked out. Thus different men are fitted either for one thing or the other. Hence it is written, “He that hath a good eye shall be blessed” (Prov. 22, 9), or, as we should rather read by a change in the vowelling (yebarech for yeborach), “shall bless”.

וְתָאנָא, הַאי בַּר נָשׁ דְּהֲוָה אָזִיל לְמַדְבְּרָא, כַּד מָטָא בֵּיהּ בְּהַהוּא שְׂעִירָא הֲוָה סָלִיק לְטוּרָא, וְדָחֵי לֵיהּ בִּתְרֵין יְדוֹי. וְלָא הֲוָה נָחִית לְפַלְגוּת טוּרָא, עַד דְּאִתְעָבִיד שַׁיְיפִין שַׁיְיפִין. וְהַהוּא בַּר נָשׁ הֲוָה אָמַר, כַּךְ יִמָּחוּ עֲוֹנוֹת עַמְּךָ וְגוֹ'. וּבְגִין דְּסָלִיק הַהוּא קַטֵיגוֹרְיָא וְאִתְעָבִיד סַנֵיגוֹרְיָא דְּיִשְׂרָאֵל, כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל חוֹבַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְכָל מַה דִּכְתִיב בְּאִינּוּן פִּתְקִין דִּלְעֵילָּא, לְאַדְכְּרָא חוֹבַיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא, נָטִיל לוֹן וּרְמֵי לוֹן כְּהַאי גַּוְונָא, לַאֲתַר דְּאִתְקְרֵי מְצוּלוֹת יָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (מיכה ז׳:י״ט) וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם. We have learnt that the man who took the goat to the wilderness used to go up on a mountain and push it down with both his hands, and before it was half way down all its bones were broken,¹v. T. B. Yoma, 67a. and the man used to say: “So may the iniquities of thy people be wiped out”, etc. And when the accuser of Israel was thus made into its advocate, the Holy One, blessed be He, took all the sins of Israel and all the records of them above and threw them into the place called “depths of the sea”, as it is written: “Thou wilt cast all their sins into the depths of the sea” (Mic. 7, 19).

תָּאנָא, (ויקרא ט״ז:ה׳) וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת, וּמֵאֵת עֲדַת, בְּגִין דִּיְהֵא מִכֻּלְּהוּ, וְיִתְכַּפֵּר לְכֻלְּהוּ. דְּהָא כָּל חוֹבַיְיהוּ דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָכָא תַּלְיָין, וְכֻלְּהוּ מִתְכַּפְּרֵי בְּדָא. וְלָא סָגֵי מִבַּר נָשׁ חַד. וּמֵאָן אֲתַר אִתְנְסִיבוּ מֵאִינּוּן קוּפִּין דְּבַעֲזָרָה נַטְלִין אַגְרָא, וְאַיְיתֵי לְהוּ מֵאִינּוּן דָּמֵי דַּהֲווֹ מִכֻּלְּהוּ. AND OF THE CONGREGATION OF THE PEOPLE OF ISRAEL HE SHALL TAKE TWO HE-GOATS FOR A SIN-OFFERING. This offering was to be taken from all of them, so as to make atonement for all of them, and it was not sufficient that it should be taken from one individual. From whence, then, was it taken? They used to take the money for it from the boxes in the Temple court,¹v. Mishnah, Shekalim, iv, 2. which contained the contributions of all.

תָּאנָא, בְּהַהוּא יוֹמָא כַּמָה פִּתְחִין פְּתִיחָן לָקֳבְלֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל לְקַבְּלָא צְלוֹתֵיהוֹן. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא לְזַכָּאָה לוֹן, וּלְדַכְּאָה לוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר וְגוֹ'. בְּהַאי יוֹמָא אִתְעֲטָּר כַּהֲנָא בְּכַמָּה עִטְרִין. בְּהַאי יוֹמָא פּוּלְחָנָא דְּכַהֲנָא יַקִּירָא וְרַב מִכָּל פּוּלְחָנִין. לְכֹלָּא יָהַב חוּלָקָא בְּאִינּוּן קָרְבְּנִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּהַאי יוֹמָא אִתְעֲטָּר (ס"א אתער) חֶסֶד בְּעָלְמָא עַל יְדָא דְּכַהֲנָא, מְקָרֵב קָרְבְּנִין עַל חוֹבֵיהוֹן דְּעַמָּא. עַל חוֹבֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר עַל חוֹבֵיהוֹן דְּעַמָּא. מְקָרֵב עִלָּוָון עָלֵיהּ וְעַל עַמָּא וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי. On that day many doors were opened facing Israel to receive their prayers. On that day the priest was crowned with many crowns, and his service was more precious than at any other time, since he gave portions to all in those offerings of the Holy One, blessed be He. On that day lovingkindness was awakened in the world by the hand of the priest bringing offerings.

רעיא מהימנא פִּקּוּדָא (מ"ד) דָּא, לְמִפְלַח רַבָּא כַּהֲנָא פּוּלְחָנָא דְּהַהוּא יוֹמָא כְּמָה דְּאִצְּטְרִיךְ, וּלְמִשְׁלַח שָׂעִיר לַעֲזָאזִל. רָזָא דָּא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, בְּגִין לְאִתְפָּרְשָׁא מֵעַמָּא קַדִּישָׁא, וְלָא יִתְבַּע חוֹבֵיהוֹן קָמֵי מַלְכָּא. וְלָא יְקַטְרֵג עָלַיְיהוּ, דְּהָא לֵית לֵיהּ תְּקִיפוּ וְשׁוּלְטָנוּ, (בה) בַּר כַּד אִתָּקַף רוּגְזָא מִלְּעֵילָּא, וּבְהַהוּא דּוֹרוֹנָא אִתְהַפָּךְ לְבָתַר אַפּוֹטְרוֹפוֹסָא עָלַיְיהוּ, וְעַל דָּא אִתְדַּחְיָיא מִקַּמֵּי מַלְכָּא. וְהָא אוֹקִימְנָא, בְּגִין דְּאִיהוּ קֵץ כָּל בָּשָׂר. מִצְוָה זוֹ, שֶׁיַּעֲבֹד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֶת עֲבוֹדַת אוֹתוֹ הַיּוֹם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, וְלִשְׁלֹחַ שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל. הַסּוֹד הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, כְּדֵי שֶׁיִּפָּרֵד מֵהָעָם הַקָּדוֹשׁ וְלֹא יִתְבַּע אֶת חֲטָאֵיהֶם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְלֹא יְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ תֹּקֶף וְשִׁלְטוֹן (בה) אֶלָּא רַק כְּשֶׁמִּתְחַזֵּק הָרֹגֶז מִלְמַעְלָה, וּבְאוֹתוֹ דוֹרוֹן מִתְהַפֵּךְ אַחַר כָּךְ לְאַפּוֹטְרוֹפּוֹס עֲלֵיהֶם, וְעַל כֵּן נִדְחֶה מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַהֲרֵי בֵּאַרִנוּ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא קֵץ כָּל בָּשָׂר.

וְעַמָּא קַדִּישָׁא יָהֲבִין לֵיהּ כְּמָה דְּאִצְּטְרִיךְ לֵיהּ שָׂעִיר, וְרָזָא דָּא (בראשית כ״ז:י״א) הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִיר. כְּמָה דְּאִיהוּ בִּסְטָר דִּקְדוּשָּׁה דְּכַר וְנוּקְבָּא, אוּף הָכִי בִּסְטָר מְסָאֲבוּ דְּכַר וְנוּקְבָּא. מַתְלָא אַמְרֵי, לְכַלְבָּא אַרְמֵי לֵיהּ גַּרְמָא, יְלַחֵךְ עַפְרָא דְּרַגְלָךְ. וְהָעָֹם הַקָּדוֹשׁ נוֹתְנִים לוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ שָׂעִיר, וְסוֹד זֶה - (בראשיתכז) הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִיר. כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה זָכָר וּנְקֵבָה, אַף כָּךְ בְּצַד הַטֻּמְאָה זָכָר וּנְקֵבָה. מָשָׁל אוֹמְרִים, זְרֹק עֶצֶם לְכֶלֶב, וְהוּא יְלַחֵךְ אֶת עֲפַר רַגְלְךְ.

שָׁאֲלוּ לְבֶן זוֹמָא, מַהוּ לְסָרוּסֵי כַּלְבָא. אָמַר לָהֶם, (ויקרא כ״ב:כ״ד) וּבְאַרְצְּכֶם לֹא תַּעֲשׂוּ, כָּל שֶׁבְּאַרְצְּכֶם לֹא תַּעֲשׂוּ. כְּמָה דְּאִצְּטְרִיךְ עָלְמָא לְהַאי, הָכִי אִצְּטְרִיךְ עָלְמָא לְהַאי. וְעַל דָּא אִתְּמַר, (בראשית א׳:ל״א) וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד דָּא מַלְאָךְ הַמָּוְת. לֵית לְבַטְלָא לֵיהּ מִן עָלְמָא, עָלְמָא אִצְּטְרִיךְ לֵיהּ, אַף עַל גַּב דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (ישעיהו נ״ו:י״א) וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה וְגוֹ', לָא יִתְבַטְלוּן מִן עָלְמָא. כֹּלָּא אִצְּטְרִיךְ טוֹב וָרָע. שָׁאֲלוּ אֶת בֶּן זוֹמָא, הַאִם לְסָרֵס כֶּלֶב? אָמַר לָהֶם, (ויקרא כב) וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ, כֹּל שֶׁבְּאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ. כְּמוֹ שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ אֶת זֶה, כָּךְ צָרִיךְ הָעוֹלָם אֶת זֶה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר, (בראשית א) וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד - זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת, אֵין לְבַטְּלוֹ מִן הָעוֹלָם, שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ אוֹתוֹ. אַף עַל גַּב שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ישעיה נב) וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה וְגוֹ', לֹא יִתְבַּטְּלוּ מִן הָעוֹלָם. הַכֹּל צָרִיךְ, טוֹב וָרָע.

וּבְגִּינֵי כַּךְ אִית לָן בְּיוֹמָא דָּא לְמִרְמֵי לֵיהּ גַּרְמָא לְכַלְבָּא, עַד דְּאִיהוּ גָּרִיר, יֵיעוּל מַאן דְּיֵיעוּל לְגַבֵּי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, וְלֵית מַאן דְּיִמְחֵי בִּידוֹי. לְבָתַר יְכָשְׁכֵּשׁ לֵיהּ בִּזְנָבֵיהּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ לָנוּ בַּיּוֹם הַזֶּה לִזְרֹק עֶצֶם לַכֶּלֶב, עַד שֶׁהוּא גּוֹרֵר, יִכָּנֵס מִי שֶׁיִּכָּנֵס לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְיָדוֹ. אַחַר כָּךְ יְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ.

פָּתַח וְאָמַר, מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, דָּא אוֹרַיְיתָא. דְּכָל מַאן דְּזָכֵי לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וּמְרַוִי נַפְשָׁא מִנָּהּ, מַה כְּתִיב וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַכְרִיז עָלֵיהּ כַּמָה טָבָאן לְאוֹטָבָא לֵיהּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וּשְׁמוּעָה טוֹבָה, מַאן אֲתַר מֵאֶרֶץ מֶרְחָק, מֵאֲתַר דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה רָחִיק מִנֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא, מֵאֲתַר דְּהֲוָה בַּר נָשׁ בִּדְבָבוּ עִמֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא, דִּכְתִּיב, (איוב כ׳:כ״ז) וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ, מֵהַהוּא אֲתַר מַקְדִּימִין לֵיהּ שְׁלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, מֵאֶרֶץ מֶרְחָק. וּכְתִיב (ירמיהו ל״א:ג׳) מֵרָחוֹק יְיָ' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אַהֲבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד. He then continued his exposition, saying: ‘The “cold waters” mentioned here refer to the Torah, since he who studies the Torah and sates his soul with it will hear “a good report from a distant land”, to wit, the promise of many good things in this world and the next from God, who was at first far from him, and also from the place where men were previously at enmity with him, from that place greeting of peace shall be given to him.’

עַד דְּאָתֵי צַפְרָא, כֵּיוָן דְּאָתֵי צַפְרָא, קָם הַהוּא נַעַ"ר, יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמֵּיהּ, לְדַכְּאָה לְהוּ, וְעָאל לְשַׁמְּשָׁא. כַּד אִתְּעַר בֹּקֶר, כְּדֵין הִיא שַׁעֲתָא דְּרַעֲוָא, דְּאִשְׁתָּעֵי מַטְרוֹנִיתָא בְּמַלְכָּא, וּמַלְכָּא מָשִׁיךְ מִנֵּיהּ חַד חוּטָא דְּבִרְכָּאן וּפָרִיס עַל מַטְרוֹנִיתָא, וְעַל אִינּוּן דְּמִזְדַוְּוגֵי לֵהּ. מַאן אִינּוּן דְּמִזְדַוְּוגֵי עִמֵּהּ. אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא בְּלֵילְיָא, כַּד אִתְפְּלַג. Then that “lad”¹Metatron. who sucks from his mother’s breasts rises to purify them and enters to minister. That is a time of favour when the Matrona converses with the King, and the King stretches forth a thread of blessing and winds it round the Matrona and all who are joined with her. These are they that study the Torah at night time after midnight.

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּאָתֵי עִם מַטְרוֹנִיתָא, בְּשַׁעֲתָא דְּאָתַת לְקַבְּלָא אַנְפֵּי מַלְכָּא, לְאִשְׁתָּעֵי בֵּיהּ. וְאִשְׁתְּכַח עִמָּהּ. בְּשַׁעֲתָא דְּאוֹשִׁיט מַלְכָּא יְמִינָא, לְקַבְּלָא לְמַטְרוֹנִיתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים קל״ט:ט׳) אֶשָּׂא כַּנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם. מַאי אַחֲרִית יָם. הַהִיא שַׁעֲתָא אַחֲרִית דְּהַהוּא יַם הוּא. דְּכַד אִתְפְּלַג, שֵׁירוּתָא הֲוָה, וְדִינָא הֲוָה, וְהַשְׁתָּא אַחֲרִית הוּא דִּילָהּ, דְּמִסְתַּלְּקִין דִּינָהָא. וְעָאלַת בְּגַדְפּוֹי דְּמַלְכָּא, הִיא וְכָל אִינּוּן דְּמִזְדַּוְּוגִין לֵהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם. R. Simeon said: ‘Happy he who comes with the Matrona at the hour when she goes to greet the King and to converse with Him, and He stretches out his right hand to receive her. This hour is called “the uttermost parts of the sea” (Ps. 139, 9), when her chastisements depart and she enters under the wings of the King, with all those that are attached to her.

וְתָאנָא, כָּל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְפְּלִיג לֵילְיָא. אִשְׁתְּתַּף בִּשְׁכִינְתָּא. וְכַד אָתֵי צַפְרָא, וּמַטְרוֹנִיתָא אִתְחַבְּרַת עִם מַלְכָּא, הוּא אִשְׁתְּכַח עִמָּהּ עִם מַלְכָּא. וּמַלְכָּא פְּרֵיס עַל כֻּלְּהוּ גַּדְפּוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים מ״ב:ט׳) יוֹמָם יְצַוְּה יְיָ' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי וְגוֹ'. At that time the Patriarchs invite the Matrona and advance to converse with her, and the Holy One, blessed be He, joins them.

תָּאנָא, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, אֲבָהָן מִזְדַּמְּנִין בְּמַטְרוֹנִיתָא, וְקַדְּמִין לְאִשְׁתָּעֵי בַּהֲדָהּ, וּלְאִתְחַבְּרָא עִמָּהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַלִּיל עִמָּהּ בְּהוּ. וְהוּא קָארֵי לָהּ לְפָרְסָא לָהּ גַּדְפּוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים נ׳:א׳) מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים יְיָ' דִּבֶּר וַיִקְרָא אָרֶץ וְגוֹ'. אֵל: דָּא נְהִירוּ דְּחָכְמְתָא, וְאִקְרֵי חֶסֶד. אֱלֹהִים: דָּא גְּבוּרָה. יְדִֹוִ"ד: דָא שְׁלִימוּ דְּכַלָּא, רַחֲמֵי. וְעַל דָא, דִּבֶּר וַיִקְרָא אָרֶץ וְגוֹ'. Hence it is written: “God, even God the Lord hath spoken and called the earth”, etc. The first “God” here (El) refers to the light of Wisdom which is called Lovingkindness; the second “God” (Elohim) to Might: and “the Lord” to Mercy.’

תָּאנָא כַּד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי עָלְמָא דִּלְתַתָּא, כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא עֲבַד לֵיהּ. עֲבַד יְרוּשְׁלֵים, אֶמְצָעִיתָא דְּכָל אַרְעָא. וַאֲתַר חַד דְּאִקְרֵי צִיּוֹן, עָלָה. וּמֵהַאי אֲתַר מִתְבָּרְכָא. וּבְהַאי אֲתַר דְּצִיּוֹן שָׁארֵי עָלְמָא לְאִתְבָּנָאָה, וּמִנֵּיהּ אִתְבְּנֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, אֵל אֱלֹהִים יְיָ' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרָח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ. וּמֵאָן אֲתַר. מִצִּיּוֹן מִכְלַל יוֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ. כְּלוֹמַר, מִצִיּוֹן דְּהוּא שְׁלִימוּ דְּיוֹפִי דְּעָלְמָא, אֱלֹהִים הוֹפִיעַ. תָּא חֲזֵי, לָא אִתְבָּרְכָא יְרוּשָׁלַם, אֶלָּא מִצִּיּוֹן. וְצִיּוֹן מֵעֵילָּא, וְכֹלָּא חַד בְּחַד אִתְקְשַׁר. For, as we have learnt, Jerusalem is the centre of the earth and a (heavenly) place called Zion is above it, and from this place it is blessed, and the two are indissolubly linked together.

תָּאנָא, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, (ויקרא ט״ז:י״ח) וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְיָ' וְכִפֶּר עָלָיו. אֶל הַמִּזְבֵּחַ סְתָם. (כביכול) כְּמָה דְּאִתְעָבִיד לְתַתָּא, אִתְעָבִיד לְעֵילָּא, וְכֹלָּא אִתְקְשַׁר חַד בְּחַד. וְתָאנָא, כְּמָה דִּבְהַאי יוֹמָא מְכַפֵּר כַּהֲנָא לְתַתָּא, הָכִי נָמֵי לְעֵילָּא. וְכַד כַּהֲנָא דִּלְתַתָּא מְסַדֵּר פּוּלְחָנֵיהּ, כַּהֲנָא דִּלְעֵילָּא הָכִי נָמֵי, (כביכול) לָא אִשְׁתְּכַח לְעֵילָּא, עֵד דְּאִשְׁתְּכַח לְתַתָּא. וּמִתַּתָּא שָׁארֵי לְסַלְּקָא קְדוּשָּׁה דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וּמִשְׁתַּכְחִין כֻּלְּהוּ עָלְמִין חַד קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. AND HE SHALL GO OUT UNTO THE ALTAR WHICH IS BEFORE THE LORD, AND MAKE ATONEMENT FOR IT. We have learnt that just as the priest makes atonement below on this day, so also it is above, nor does the Priest above commence his service until the priest below has done so; for from below the sanctification of the Holy King commences to ascend, and then all worlds are one before the Holy One, blessed be He.’

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵא הֲווֹ יַדְעִי יִשְׂרָאֵל אֲמַאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּקִיד עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, לְאוֹכָחָא לְהוּ יַתִּיר מִכָּל שְׁאָר עַמִּין, יִנְדְּעוּן דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁבִיק דִּידֵיהּ, וְלָא גָּבֵי מִנְּהוֹן חַד מִמֵּאָה. תָּאנָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּמָה רְתִיכִין, כַּמָה חַיָּילִין אִית לֵיהּ, כַּמָה שׁוּלְטָנִין מְמָנָן מִשְׁתַּכְּחִין בְּפוּלְחָנֵיהּ, כַּד זַמִּין לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּהַאי עָלְמָא, אַכְתַּר לוֹן בְּכִתְרִין קַדִּישִׁין כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, אַשְׁרֵי לוֹן בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, בְּגִין דְּיִשְׁתְּכָחוּ בְּפוּלְחָנֵיהּ, קָשִׁיר לְכֻלְּהוּ עִלָּאֵי בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. Said R. Judah: ‘If Israel only knew why God visits their sins upon them more than those of other nations, they would perceive that He does not collect from them a hundredth part of His due. Many are the Chariots, Powers and Rulers that God has to serve Him. Now when He placed Israel in this world He crowned them with holy crowns and placed them in the holy land that they might devote themselves to His service, and He made all the celestials depend upon Israel,

וְחֶדְוָון לָא עָאלִין קַמֵּיהּ, וּפוּלְחָנָא לָא אִתְעָבִיד קָמֵיהּ לְעֵילָּא, עַד דְּיִשְׂרָאֵל עַבְדִּין לְתַתָּא. כָּל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּכְּחִין בְּפוּלְחָנֵיהּ דְּמָארֵיהוֹן לְתַתָּא, הָכִי נָמֵי לְעֵילָּא. (כביכול) בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּטַלֵּי פּוּלְחָנָא לְתַתָּא. בְּטַלֵּי לְעֵילָּא, וּפוּלְחָנָא לָא אִשְׁתְּכַח לָא לְעֵילָּא וְלָא לְתַתָּא. וְעַל דְּיִשְׂרָאֵל בַּטְלוּ פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד שָׁארָן בְּאַרְעָא, הָכִי נָמֵי לְעֵילָּא, כָּל שֶׁכֵּן לְבָתַר. so that there is no joy or service before Him until Israel commence below; And when Israel neglect the service, it is suspended above, and there is no service either in earth or in heaven. And if this was so when Israel were in their own land, how much more so subsequently!

אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יִשְׂרָאֵל אִי אַתּוּן יַדְעִין, כַּמָה אוּכְלוּסִין, כַּמָה חַיָּילִין, מִתְעַכְּבִין בְּגִינַיְיכוּ, תִּנְדְּעוּן דְּלֵית אַתּוּן כְּדַאי לְמֵיקָם בְּעָלְמָא, אֲפִילּוּ שַׁעֲתָא חֲדָא. וְעִם כָּל דָּא מַה כְּתִיב, (ויקרא כ״ו:מ״ד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים וְגוֹ', (בגין כך) וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ, אֶל הַמִּזְבֵּחַ סְתָם, אֲשֶׁר לִפְנֵי יְיָ' סְתָם. וְכִפֶּר עָלָיו לְבָתַר, וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עוֹלָתוֹ וְאֶת עוֹלַת הָעָם וְגוֹ'. וְכִפֵּר עָלָיו מַאי קָא מַיְירֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, לְאִתְּעָרָא חֶסֶד בְּעָלְמָא בְּקַדְמִיתָא. If Israel but knew, says God, how many hosts and multitudes are held up through them, they would see that they are not worthy to survive for an instant. Therefore “the priest shall go out to the altar which is before the Lord”-this is the supernal Altar-and then “make atonement for it”, and then “he shall come forth and offer his burnt offering and the burnt offering of the people” (v. 24).’

תָּאנָא, כְּתִיב וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מַאי וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ. אֶלָּא אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הָא תָּנֵינָן, חַיָּיבַיָּא עַבְדִּין פְּגִימוּתָא לְעֵילָּא, וּמִתְעָרִין דִּינִין, וְגַרְמִין לְאִסְתַּאֲבָא מַקְדְּשָׁא. וְחִוְיָא תַּקִּיפָא שָׁארֵי לְאִתְגַּלָּאָה. וּכְדֵין דִּינִין מִתְעָרִין בְּעָלְמָא, וּבְהַאי יוֹמָא, בָּעֵי כַּהֲנָא לְדַכְּאָה כֹּלָּא, וּלְאִתְעַטְּרָא (ס"א ולאתערא) כִּתְרָא קַדִּישָׁא דִּילֵיהּ, דְּהִיא רֵישָׁא דְּמַלְכָּא. בְּגִין דְּיֵיתֵי מַלְכָּא לְאַשְׁרָאָה בְּמַטְרוֹנִיתָא, וְכַד רֵישָׁא דְּמַלְכָּא נָטִיל, כֹּלָּא נָטִיל, וְיֵיתֵי לְאִזְדַּוְּוגָא בְּמַטְרוֹנִיתָא וּלְאַתְעֲרָא חֵידוּ וּבִרְכָּאן בְּעָלְמָא. (ס"א בגין דייתי מלכא לאזדווגא במטרוניתא ולאתערא חדו וברכאן בעלמא, וכד רישא דמלכא נטיל כלא נטיל) It is written: “And he shall make atonement for the holy place because of the uncleanness of the children of Israel” (v. 16). R. Eleazar said: ‘The wicked cause imperfection above and arouse judgement and bring defilement on the Sanctuary, so that the mighty Serpent shows himself. So on this day the priest has to purify all and put on his holy crown so that the King may come to abide with the Matrona and to awaken joy and blessing in the world.

אִשְׁתְּכַח דְּכָל שְׁלָמָא (נ"א שלימו) דְּעֵילָּא וְתַתָּא, בְּכַהֲנָא תַּלְיָיא. דְּאִי אִתְּעַר כִּתְרָא דִּילֵיהּ, כֹּלָּא אִתְּעַר וְכֹלָּא בִּשְׁלִימוּ אִשְׁתְּכַח. וְעַל דָּא כְּתִיב וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ. בְּקַדְמִיתָא וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ. לְאַסְגָּאָה שְׁלָמָא בְּעָלְמָא, וּלְאַסְגָּאָה חֵידוּ בְּעָלְמָא. וְכַד חֵידוּ דְּזִוּוּגָא אִשְׁתְּכַח בְּמַלְכָּא וּבְּמַטְרוֹנִיתָא, כָּל שַׁמָּשִׁין, וְכָל בְּנֵי הֵיכָלָא, כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּכָחוּ בְּחֵידוּ (וכד חידו דעלמא). וְכָל חוֹבִין דְּחָבוּ קָמֵי מַלְכָּא, אִתְכַּפָּר לְהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ' תִּטְהָרוּ. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ. בְּשַׁעֲתָא דְּעָאל לְזַוְּוגָא לְהוּ, וּבְשַׁעֲתָא דְּמִזְדַּוְּוגִין מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, הַהִיא שַׁעֲתָא וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ. Thus completeness both above and below can be realized only through the priest, when he awakens his own proper Crown. So when the joy of union comes to the King and the Matrona, all the ministers and attendants of the palace rejoice, and all the sins that they committed against the King are forgiven. Hence it is written, “No man shall be in the tent of meeting when he goeth in to make atonement in the holy place until he goeth out”, to wit, when he goes in to unite them; and at that moment “he shall make atonement for himself and his house”.’

תָּאנָא, (ויקרא ט״ז:י״ז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, (ויקרא כ״ו:מ״ב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְגוֹ', וְהַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, כִּבְיָכוֹל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִמְּהוֹן בְּגָלוּתָא, דְּהָא שְׁכִינְתָּא לָא אִתְעָדֵי מִנַּיְיהוּ לְעָלְמִין. תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל אִשְׁתְּכָחוּ בְּגָלוּתָא דְּבָבֶל, שְׁכִינְתָּא בֵּינַיְיהוּ שַׁרְיָא, וְתָאבָת עִמְּהוֹן מִן גָּלוּתָא. וּבִזְכוּת אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא דְּאִשְׁתָּאָרוּ בְּאַרְעָא, שָׁארַת בְּאַרְעָא, וְלָא אַעְדֵּי מִנַּיְיהוּ לְעָלְמִין. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, דְּאִתְהַדְּרַת מַטְרוֹנִיתָא בְּמַלְכָּא, וְאִתְהַדָּר כֹּלָּא בְּהִלּוּלָא דְּמַלְכָּא, בְּגִין כָּךְ אִקְרוּן אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וַדַּאי. R. Isaac said: ‘When Israel are in captivity, God, if one may say so, is with them in captivity, for the Shekinah never leaves them. It was with them in Babylon and returned with them from the captivity; and for the sake of those righteous who were left in the land it abode in the land, as it never left them.’ R. Judah said: ‘The Matrona returned to the King and everything was gloriously restored, and therefore they were called “the men of the great Synagogue”.

תָּאנָא, בְּכָל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, אִי אִינּוּן זַכָּאִין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַקְדִּים לְרַחֲמָא עָלַיְיהוּ, וּלְאַפָּקָא לוֹן מִגָּלוּתָא. וְאִי אִינּוּן לָא זַכָּאִין, מְעַכֵּב לוֹן בְּגָלוּתָא, עַד הַהוּא זִמְנָא דְּאִתְגְּזַר. וְכַד מָטָא זִמְנָא, וְאִינּוּן לָא אִתְחַזְיָין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁגַּח לִיקָרָא דִּשְׁמֵיה, וְלָא אַנְשֵׁי לְהוּ בְּגָלוּתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְגוֹ'. אִלֵּין אֲבָהָן דְּכֹלָּא, רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. We have learnt that if Israel in exile show themselves deserving, God will have mercy on them and hasten to bring them forth from exile, and if not He keeps them there until the appointed time,¹v. T. B. Sanhedrin, 98a. and if when that comes they are still not worthy He has regard to the honour of His Name and does not forget them in exile, as it is written: “I shall remember my covenant with Jacob”, etc. (Lev. 26, 42).’

אִתְקְשַּׁר י' בְּה', ה' בְּו', ו' בְּה'. (ס"א ו' בה', ה' בו', ו' בו', ו' בה') דָּא אָחִיד בְּדָא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (בראשית מ״ט:כ״ד) וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרוֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב. וּכְתִיב, (במדבר כ״ד:כ״א) אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ. כְּדֵין אִתְקְשַּׁר כֹּלָּא חַד בְּחַד, דָא בְּדָא, נַהֲרִין מַפְתְּחָן, וְנַהֲרִין אַנְפִּין כֻּלְּהוּ, כְּדֵין כֻּלְּהוּ נַפְלִין עַל אַנְפַּיְיהוּ, וּמִזְדַּעְזְעָן, וְאַמְרֵי בְּרִיךְ שְׁמָא יְקָרָא מַלְכוּתֵיהּ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. When all was linked together, all faces were illumined. Then all fell on their faces and trembled and said, “Blessed be the name of his glorious kingdom for ever and ever”.

רעיא מהימנא אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, בְּהַהוּא זִמְנָא, אִלֵּין מָארֵי מַתְנִיתִין מָארֵי חָכְמְתָא עִלָּאָה, מָארֵי קַבָּלָה, מָארֵי רָזֵי תּוֹרָה, שַׁעֲתָא דְּחִיקַת לוֹן. וְהַאי אִיהוּ דְּאָמַר כְּאַיָּל תַּעֲרוֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, דְּאִינּוּן אֲפִיקֵי מַיִם דְּאוֹרַיְיתָא לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא. וְלֵית תּוֹרָה, אֶלָּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָּעִיתָא. דִּיהוֹן אִלֵּין אֲפִיקֵי מַיִם, בְּצַּעֲרָא בִּיגוֹנָא בְּעַנְיוּתָא, וְאִלֵּין אִינּוּן חֲבָלִים צִּירִין דְּיוֹלֵדָה, דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, דְּאִתְּמַר בָּהּ, (משלי כ״ג:כ״ה-כ״ו) וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ. וּבְאִינּוּן חֲבָלִים, תְּהֵא בְּצַּעֲרָא דִּלְהוֹן. אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, בְּאוֹתוֹ זְמַן בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה הַלָּלוּ, בַּעֲלֵי הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, בַּעֲלֵי קַבָּלָה, בַּעֲלֵי רָזֵי תוֹרָה, הַשָּׁעָה דְּחוּקָה לָהֶם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, שֶׁאוֹתָם אֲפִיקֵי מַיִם שֶׁל הַתּוֹרָה אֶל הַשְּׁכִינָה. וְאֵין תּוֹרָה אֶלָּא עַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁיִּהְיוּ אֲפִיקֵי הַמַּיִם הַלָּלוּ בְּצַעַר, בְּיָגוֹן וּבְעֹנִי, וְאֵלּו הֵם חֲבָלִים, צִירִים שֶׁל יוֹלֵדָה, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, שֶׁבָּהּ נֶאֱמַר (משלי כג) וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךְ. וּבְאוֹתָם הַחֲבָלִים תִּהְיֶה בַּצַּעַר שֶׁלָּהֶם.

וּבְאִינּוּן חֲבָלִים דְּצַּוְוחַת בְּהוֹן, אִתְּעָרַת שִׁבְעִין סַנְהֶדְרִין דִּלְעֵילָּא, עַד דְּיִתְּעַר קוֹל דִּילָהּ עַד יְהוָֹ"ה, וּמִיַּד (תהילים כ״ט:ט׳) קוֹל יְיָ' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת, דְּאִינּוּן מָארֵי מַתְנִיתִין, (תהילים מ״ה:ט״ו) בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ, כֻּלְּהוֹן יִהוֹן לוֹן חִיל כַּיּוֹלֵדָה מַמָּשׁ, בְּדַחֲקִין, דְּדַחֲקָא לוֹן שַׁעֲתָא, בְּכַמָּה נְשִׁיכִין דְּיִצֶּר הָרָע, דְּחִוְיָא דְּנָשִׁיךְ לוֹן בְּכַמָּה דַּחֲקִין. וּבְאוֹתָם חֲבָלִים שֶׁצּוֹעֶקֶת בָּהֶם, מִתְעוֹרְרִים שִׁבְעִים סַנְהֶדְרִין שֶׁלְּמַעְלָה, עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר קוֹלָהּ עַד יְהֹוָ"ה, וּמִיָּד - (תהלים כט) קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת, שֶׁהֵם בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ, לְכֻלָּם יִהְיֶה חִיל כַּיּוֹלֵדָה מַמָּשׁ בַּדְּחָקִים שֶׁהַשָּׁעָה דּוֹחֶקֶת אוֹתָם בְּכַמָּה נְשִׁיכוֹת שֶׁל יֵצֶר הָרָע, שֶׁל נָחָשׁ שֶׁנּוֹשֵׁךְ אוֹתָם בְּכַמָּה דְחָקִים.

בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְפַּתְּחַת לְאוֹלָדָא מְשִׁיחָא, בְּגִין חֲבָלִים וְדוֹחֲקִים דְּצַּדִּיקִים, וּמָארֵי מִדּוֹת, וּמָארֵי רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, מָארֵי בּוֹשֶת וַעֲנָוָה, מָארֵי יִרְאָה וְאַהֲבָה, מָארֵי חֶסֶד, אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שׂוֹנְאֵי בָצַּע, דְּדַחֲקָא לוֹן שַׁעֲתָא. וְהַאי הוּא דְּאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, אַנְשֵׁי חַיִל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לָעִיר וְלָא יְחוֹנָנוּ, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וּתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, וְהַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָה, וְהַיַּיִן בְּיוֹקֶר. בְּאוֹתוֹ זְמַן נִפְתַּחַת לְהוֹלִיד אֶת הַמָּשִׁיחַ, מִשּׁוּם הַחֲבָלִים וְהַדְּחָקִים שֶׁל הַצַּדִּיקִים, וּבַעֲלֵי מִדּוֹת וּבַעֲלֵי רָזִים שֶׁל הַתּוֹרָה, בַּעֲלֵי בֹּשֶׁת וַעֲנָוָה, בַּעֲלֵי יִרְאָה וְאַהֲבָה, בַּעֲלֵי חֶסֶד, אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שׂוֹנְאֵי בָצַע, שֶׁדָּחֲקָה אוֹתָם הַשָּׁעָה. וְזֶהוּ שֶׁבֵּאֲרוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, אַנְשֵׁי חַיִל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וּתְהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, וְהַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר.

וּמֵאִינּוּן קָלִין דְּיָהִיבַת, דְּאִינּוּן שִׁבְעִין, לָקֳבֵל שִׁבְעִין תֵּיבִין דְּיַעַנְךָ יְיָ' בְּיוֹם צָּרָה, אִתְפַּתְּחַת רַחְמָהּ, דְּאִיהִי ב', כְּלִילָא מִתְּרֵין בֵּיתִין, לְאוֹלָדָא ב' מְשִׁיחִין, וְאָעִילַת רֵישָׁהּ בֵּין בִּרְכָּהָא, דְּאִיהוּ רֵישָׁא דִּילָהּ, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָּעִיתָא. תְּרֵין שׁוֹקָהָא, נֶצַּח וְהוֹד, תְּרֵין נְבִיאִים. מִתַּמָּן אוֹלִידַת תְּרֵין מְשִׁיחִין. בְּהַהִיא זִמְנָא וַיֶּחֱשׂוֹף יְעָרוֹת, יִתְעַבָּר נָחָשׁ מֵעָלְמָא (ע"כ רעיא מהימנא) וּמֵאוֹתָם קוֹלוֹת שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת, שֶׁהֵם שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים תֵּבוֹת שֶׁל יַעַנְךְ ה' בְּיוֹם צָרָה, נִפְתַּחַת רַחְמָהּ, שֶׁהִיא שְׁתַּיִם, כְּלוּלָה מִשְּׁתֵּי בֵּיתִי"ם, לְהוֹלִיד שְׁנֵי מְשִׁיחִים, וּמַכְנִיסָה אֶת רֹאשָׁהּ בֵּין בִּרְכֶּיהָ, שֶׁהוּא הָרֹאשׁ שֶׁלָּהּ, הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי. שְׁתֵּי שׁוֹקֶיהָ, נֵצַח וְהוֹד, שְׁנֵי נְבִיאִים. מִשָּׁם מוֹלִידָה שְׁנֵי מְשִׁיחִים. בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיֶּחֱשׂף יְעָרוֹת, יָעֳבַר הַנָּחָשׁ מֵהָעוֹלָם. (עד כאן רעיא מהימנא).

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאַתְיָין נִשְׁמָתִין קַדִישִׁין מֵעֵילָּא לְתַתָּא, וְאִינּוּן זַכָּאֵי עָלְמָא מְשַׁלְּפֵי לְהוּ מִמַּלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, זְעִירִין אִינּוּן, דִּבְהַהוּא שַׁעֲתָא דְּנָחִית, קַיְּימָא קָמֵי מַלְכָּא, וּרְעוּתָא דְּמַלְכָּא לְאִסְתַּכְּלָא בָּהּ, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּנָשַׁב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחָא בְּכָל חֵילָא וְחֵילָא דִּשְׁמַיָּא, כֻּלְּהוּ חַיָּילִין אִתְעָבִידוּ, וְקַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהילים ל״ג:ו׳) וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. וּמִנַּיְיהוּ אִתְעַכְּבוּ עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָחִית לְהוּ לְתַתָּא. When the holy souls come down from heaven to earth and the virtuous of the world withdraw themselves from the King and the Matrona, few are they who at that time stand before the King and on whom the King deigns to look. For, as we have stated, at the time when God breathed spirit into all the hosts of the heavens, they all came into being and existence, but some were held back until the Holy One, blessed be He, sent them below, and these have sway both above and below.

וְתָאנָא, מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, קַיְימֵי קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְעַכָּבוּ עַד דְּמָטָא זִמְנָא לְאַחֲתָא לוֹן בְּאַרְעָא, וְאִלֵּין שְׁלִיטוּ לְעֵילָּא וְתַתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב חַי יְיָ' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אֲשֶׁר אֲנִי עוֹמֵד לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֲשֶׁר עָמַדְתִּי. לְבָתַר אַהְדָר לְאַתְרֵיהּ, וְסָלִיק לְאִדָּרֵיהּ, וְאִינּוּן אָחֳרָנִין לָא סַלְּקִין עַד דִּימוּתוּן. בְּגִין דְּלָא קַיְימוּ קוֹדֶם לָכֵן כְּאִינּוּן אָחֳרָנִין. וּבְגִין כַּךְ אֵלִיָּהוּ אִתְעָבִיד שְׁלִיחָא, מַלְאָכָא לְעֵילָּא, וְאִלֵּין דְּמִתְדַּבְּקָן יַתִיר לְמַלְכָּא. Hence Elijah said: “As the Lord liveth before whom I have stood” (I Kings 17, 1), not “before whom I am standing“. Afterwards he returned to his place and ascended to his chamber, but the others do not ascend until they die, because they did not stand before God previously. Therefore Elijah and all those who cleave to the King were made messengers of the heavenly King,

אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרָא דְּאָדָם קַדְמָאָה דְּכָל רוּחִין קַדִישִׁין דִּלְעֵילָּא, עָבְדִין שְׁלִיחוּתָא, וְכֻלְּהוּ אַתְיָין מֵאֲתַר חַד. דְּנִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִיקַיָּיא מִתְּרֵי דַּרְגִּין דִּכְלִילָן בְּחַד, וּבְגִין כַּךְ סַלְּקִין יַתִיר, וְדַרְגֵּיהוֹן יַתִיר, וְהָכִי הוּא. וְכָל אִינּוּן דַּהֲווֹ טְמִירִין תַּמָּן, נַחְתּוּ וּסְלִיקוּ בְּחַיֵּיהוֹן, כְּגוֹן חֲנוֹךְ דְּלָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ מִיתָה. וְהָא אוֹקִימְנָא מִלָּה דָּא, בַּחֲנוֹךְ וְאֵלִיָּהוּ. as we find in the book of Adam that all holy spirits above perform God’s messages and all come from one place, whereas the souls of the righteous are of two degrees combined together, and therefore they ascend to a greater height. This applies to Enoch and Elijah.

וְתָאנָא מְאָה וְעֶשְׂרִין וַחֲמֵשׁ אֶלֶף דַּרְגִּין (לצדיקייא) לְנִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, סְלִיקוּ בִּרְעוּתָא, עַד לָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְזַמְּנָא לְהוּ בְּעָלְמָא דֵּין, בְּכָל דָּרָא וְדָרָא, וְסַלְּקִין וְטָאסִין עָלְמָא, וּמִתְקַשְּׁרֵי בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי, וְזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַדְּתָּא עָלְמָא בְּהוּ, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ב) כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה וְגוֹ'. We have learnt that a hundred and twenty-five thousand grades of souls of the righteous were decided upon by the Almighty before the world was created, and these are sent into this world in every generation and they fly about the world and are “bound in the bundle of the living”, and through them God will resurrect the world.

(ויקרא ט״ז:כ״ט) תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם, נַפְשׁוֹתֵיכֶם קָאָמַר, בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּכְחִין קָמֵי מַלְכָּא קַדִישָׁא זַכָּאִין, וִיהֵא רְעוּתָא דִּלְהוֹן לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְאִתְדַּבְקָא בֵּיהּ, בְּגִין דְּיִתְכַּפֵּר לְהוּ חוֹבַיְיהוּ. וְעַל דָּא, מַאן דְּאָכַל וְשָׁתֵי בִּתְשִׁיעָאָה, וּמְעַנְּגָא נַפְשֵׁיהּ בְּמֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָיא, אִשְׁתְּכַח בַּעֲשִׂירָאָה עִנּוּיָא דְּנַפְשָׁא בִּתְרֵין חוּלָקִין, וְאִשְׁתְּכַח כְּאִלּוּ אִתְעַנֵּי תְּשִׁיעָאָה וַעֲשִׂירָאָה. אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם: לְאַכְלְלָא כֹּלָּא, גּוּפָא וְנַפְשָׁא, וּלְאִתְכַּנְּעָא בְּהַאי יוֹמָא, לְאִתְכַּפְּרָא עַל חוֹבֵיהוֹן. YE SHALL AFFLICT YOUR SOULS. that Israel may be meritorious in the eyes of God and that their whole intent may be to cleave to Him so that their sins may be forgiven. The word “souls” (instead of “soul”) indicates that one should eat and drink and feast on the ninth day so as to make the affliction double on the tenth.

תָּאנָא כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. בַּיוֹם הַזֶּה. הַיּוֹם הַזֶּה מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא בַּיוֹם הַזֶּה דַּיְיקָא, דְּבֵיהּ אִתְגְלֵי עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, לְכַפָּרָא עַל חוֹבֵיהוֹן דְּכֹלָּא. FOR ON THIS DAY SHALL HE ATONE FOR YOU. This indicates, as we have learnt, that on this day the Ancient Holy One reveals himself to make atonement for the sins of all.’

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם. וְהָיְתָה לָכֶם מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי זֹאת. הָא דְּאַמָרָן, לְחֻקַּת עוֹלָם. בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר חֻקַּת עוֹלָם אִתְקְרֵי, גְּזֵרַה דְּמַלְכָּא, דְּעַיִּיל כָּל נִמוּסוֹי בַּאֲתַר דָּא, וְאַסְתִּים לוֹן, כְּמָאן דְּסָתִים כֹּלָּא, בְּאַסְקוּפָא חֲדָא. (ק"פ) חֻקַּת עוֹלָם וַדַאי. בְּהַאי זֹאת רָשִׁים וְחָקַק כָּל גְּנִיזִין דִּילֵיהּ, וְכָל טְמִירִין דִּילֵיהּ. Observe now that it is written, “This shall be to you a statute for ever” (Lev. 16, 29). This promise is a decree of the King, fixed and sealed.

אֵימָתַי אִתְדָּכֵי בַּר נָשׁ מֵחוֹבֵיהּ בְּשַׁעֲתָא דְּעָאל בְּהַאי תְּשׁוּבָה כַּדְקָא חֲזֵי. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, דְּתָב קָמֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, וְצַלֵּי צְלוֹתָא מֵעוּמְקָא דְּלִבָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ'. When is a man purified of his sin?’ R. Isaac said: ‘When he returns to the Most High King and prays from the depths of his heart, as it is written, “From the depths I cried unto thee”.’

רִבִּי אַבָּא אָמַר, מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ', אֲתַר גָּנִיז הוּא לְעֵילָּא, וְהוּא עַמִיקָא (שמות ס"ג ע"ב) דְּבֵירָא, וּמֵהַאי נָפְקִין נַחֲלִין וּמַבּוּעִין לְכָל עִיבָר, וְהַהוּא עֲמִיקָא דַּעֲמִיקְתָא אִקְרֵי תְּשׁוּבָה. וּמַאן דְּבָעֵי לְאָתָבָא וּלְאִתְדַכְּאָה מֵחוֹבוֹי, בְּהַאי עוּמְקָא אִצְטְרִיךְ לְמִקְרֵי לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ'. R. Abba said: ‘There is a hidden place above, which is “the depth of the well”, whence issue streams and sources in all directions. This profound depth is called Repentance, and he who desires to repent and to be purified of his sin should call upon God from this depth.

תָּאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה בַּר נָשׁ חָב קָמֵי מָארֵיהּ, וְקָרִיב קָרְבָּנֵיהּ עַל מַדְבְּחָא, וְכַהֲנָא מְכַפֵּר עָלֵיהּ, וּבָעֵי בָּעוּתֵיהּ עָלֵיהּ, מִתְעָרִין רַחֲמֵי, וְדִינִין מִתְבַּסְּמָן, וּתְשׁוּבָה אָרִיק בִּרְכָאן, בְּמַבּוּעִין דְּנַגְדִּין וְנָפְקִין, וּמִתְבָּרְכִין כֻּלְּהוּ בּוּצִינִין כַּחֲדָא, וּבַר נָשׁ אִתְדָּכֵי מֵחוֹבֵיהּ. We have learnt that when a man repented before his Master and brought his offering on the altar, and the priest made atonement for him and prayed for him, mercy was aroused and judgement mitigated and Repentance poured blessings on the issuing streams and all the lamps were blessed together, and the man was purified from his sin.’

תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַפִּיק עֶשֶׂר כִּתְרִין, עִטְרִין קַדִּישִׁין לְעֵילָּא, דְּאִתְעַטָּר בְּהוּ, וּמִתְלַבָּשׁ בְּהוּ, וְהוּא אִינּוּן, וְאִינּוּן הוּא, כְּשַׁלְהוֹבָא דַּאֲחִידָא בְּגוּמְרָא, וְלֵית תַּמָּן פִּרוּדָא. לָקֳבֵיל דְּנָא, אִית עֶשֶׂר כִּתְרִין דְּלָא קַדִּישִׁין לְתַתָּא, וְאִינּוּן אֲחִידָן בְּזוּהֲמָא דְּטוּפְרָא דְּחַד עִטְרָא קַדִּישָׁא, דְּאִקְרֵי חָכְמָה. וְעַל דָּא אִקְרוּן חָכְמוֹת. (AFTER THE DOINGS OF THE LAND OF EGYPT IN WHICH YE DWELT SHALL YE NOT DO.) The Holy One, blessed be He, has produced ten holy crowns above wherewith He crowns and invests Himself, and He is they and they are He, being linked together like the flame and the coal. Corresponding to these are ten crowns beneath, which are not holy, and which cling to the uncleanness of the nails of a certain holy Crown called Wisdom, wherefore they are called “wisdoms”.

אָמַר רִבִּי חִיָּיא, תַּוַּוהְנָא אִי אִית מַאן דְּיָדַע לְאוֹדָעָא לְהוּ לְמֵתַיָּיא, בַּר אֲנָן. אָמַר רִבִּי אַבָּא, צַעֲרָא מוֹדְעָא לְהוּ. אוֹרַיְיתָא מוֹדְעָא לְהוּ. דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דְּלֵית מַאן דְּיָדַע בְּהַאי, (בראשית רכ"א ע"א) אַפְקֵי אוֹרַיְיתָא סָמוּךְ לְקִבְרִי, וְאִינּוּן מִתְעָרֵי, עַל אוֹרַיְיתָא עַל מַה אִתְגַּלְיָיא לְהַהוּא אֲתַר, כְּדֵין דּוּמָה אוֹדַע לְהוֹן. Said R. Hiya: ‘I wonder if anyone knows how to inform the dead besides us.’ R. Abba replied: ‘The sufferings of men tell them, the Torah tells them. For when there is none who knows how to do this, they take out the Scroll of the Law to the graveyard, and the dead are curious to know why it has been brought there; and then Duma informs them.’

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וְאִינּוּן יַדְעֵי דְּהָא עָלְמָא בְּצַעֲרָא, וְחַיַיָא לָא אִתְחָזוּן, וְלָא יַדְעֵי לְאוֹדָעָא לְהוּ. בֵּיהּ שַׁעֲתָא כֻּלְּהוּ צַוְוחִין עַל אוֹרַיְיתָא דְּאִתְקְלָנָא וְאִתְגַּלְיָיא לְהַהוּא אֲתַר. אִי בְּנֵי נָשָׁא תַּיְיבִין וּבָכָאן בְּלִבָּא שְׁלִים, וְתַיְיבִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כֻּלְּהוּ מִתְכַּנְּשֵׁי, וּבָעָאן רַחֲמֵי, וּמוֹדִיעִין לְאִינּוּן דְּמִיכֵי חֶבְרוֹן, וְעָאלִין וּמוֹדְעִין לְרוּחַ דבְּגַּן עֵדֶן, כְּמָה דְּאַמָרָן. R. Jose added: ‘They then know that the world is in trouble and the living are not meet nor know how to inform them. Then they all lament for the dishonour done to the Torah in bringing it to such a place. If men repent and weep with all their heart and return to God, then they all gather together and seek mercy and inform the sleepers of Hebron, as we have said.

וְאִי אִינּוּן לָא תַּיְיבִין בְּלִבָּא שְׁלִים לְמִבָּעֵי וּלְמִבְכֵּי עַל צַעֲרָא דְּעָלְמָא. וַוי לְהוֹן, דְּכֻלְּהוּ מִתְכַּנְּפֵי לְרֵיקָא אַמְרֵי מַאן גָּרַם לְאוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא דְּאִתְגַּלְיָיא עַל יְדַיְיהוּ בְּלָא תְּשׁוּבָה. וְכֻלְּהוּ אָתָאן לְאִתְחַדְתָּא (ס"א לאדכרא) חוֹבַיְיהוּ בְּגִינֵי כַּךְ לָא יַהֲכוּן תַּמָּן בְּלָא תְּשׁוּבָה וּבְלָא תַּעֲנִיתָא לְמִבָּעֵי בָּעוּתָא קַמַּיְיהוּ. רִבִּי אַבָּא אָמַר, (ס"א כלא אתלת) בְּלָא תְּלַת תַּעֲנִיתָא. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, אֲפִילּוּ חַד, וּבְהַהוּא יוֹמָא, וּבִלְבַד דְּעָלְמָא יָתִיב בְּצַעֲרָא טְפֵי, כְּדֵין כֻּלְּהוּ מִזְדַּוְּוגֵי לְמִבָּעֵי רַחֲמִין עַל עָלְמָא. But if they do not repent, then woe to them for that they have assembled for nothing, and have caused the holy Torah to go into banishment without repentance, and they all go to remind God of their sins. Therefore men should not go thus to the graveyard without repentance and fasting.’ R. Abba said: ‘ There should be three fasts.’ R. Jose, however, said that one is sufficient, namely on the same day, provided they are very contrite’.

קָמוּ רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא וְאַזְלוּ. אַמְרֵי, וַדַּאי בְּשַׁעֲתָא דְּזַכָּאִין לָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּעָלְמָא, עָלְמָא לָא מִתְקַיְּימָא אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּמֵתַיָּיא. אָמַר רִבִּי יֵיסָא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִטְרָא, אֲמַאי אַזְלֵינָן לְגַבֵּיהוֹן דְּמֵתַיָּיא, וְהָא כְּתִיב (דברים י״ח:י״א) וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים וְאָסִיר. אָמַר לֵיהּ עַד כָּאן לָא חֲמֵיתָא גַּדְפָּא דְּצִפָּרָא דְּעֵדֶן. וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, אֶל הַמֵּתִים דַּיְיקָא. דְּאִינּוּן חַיָּיבֵי עָלְמָא, דְּאִינּוּן מֵעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, דְּאִשְׁתְּכָחוּ תָּדִיר מֵתִים. אֲבָל יִשְׂרָאֵל דְּאִינּוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט, שְׁלֹמֹה קְרָא עָלַיְיהוּ (קהלת ד׳:ב׳) וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, בְּזִמְנָא אָחֳרָא וְלָא הַשְׁתָּא. שֶׁכְּבָר מֵתוּ, וְהַשְׁתָּא אִינּוּן חַיִּין. R. Hizkiah and R. Jesse then rose and went on their way. ‘Verily,’ they said, ‘when there are no righteous in the world, the world is sustained only by the Scroll of the Law.’ R. Jesse asked: ‘Why, when rain is wanted, do we go to the graveyards, seeing that it is forbidden to “inquire of the dead” (Deut. 18, 11)?’ He replied: ‘You have not yet seen the “wing of the Bird of Eden”.¹r. Simeon. The “dead” here are those of the sinners of the heathens who are forever dead, but of Israel who are truly virtuous Solomon says that “they have died aforetime”, but now they are living.

וְעוֹד, דִּשְׁאָר עַמִּין כַּד אָתָאן לִמְתֵיהוֹן, אַתְיָין בְּחַרְשִׁין, לְאִתְּעָרָא עָלַיְיהוּ זִינִין בִּישִׁין. וְכַד יִשְׂרָאֵל אָתָאן לִמְתֵיהוֹן, אַתְיָין בְּכַמָּה תְּשׁוּבָה לְקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בִּתְבִירוּ דְּלִבָּא, בְּתַעֲנִיתָא לָקֳבְלֵיהּ, וְכֹלָּא בְּגִין דְּנִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין יִבְעוּן רַחֲמֵי לְקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלַיְיהוּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָיִיס עַל עָלְמָא בְּגִינֵיהוֹן. Further, when other peoples visit their dead, they do so with divinations to summon demons to them, but Israel go with repentance before the Lord, with a contrite heart and with fasting, in order that the holy souls may beseech mercy for them.

וְעַל דָּא תָּנֵינָן, צַדִּיקָא אַף עַל גַּב דְּאִתְפְּטָר מֵהַאי עָלְמָא, לָא אִסְתַּלָּק וְלָא אִתְאֲבִיד מְכֻּלְּהוּ עָלְמִין, דְּהָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין אִשְׁתְּכַח יַתִּיר מֵחַיּיוֹי. דִּבְחַיּיוֹי אִשְׁתְּכַח בְּהַאי עָלְמָא בִּלְחוֹדוֹי, וּלְבָתַר אִשְׁתְּכַח בִּתְלַת עָלְמִין, וְזַמִּין לְגַבַּיְיהוּ, דִּכְתִּיב, (שיר השירים א׳:ג׳) עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, אַל תִּקְרֵי עֲלָמוֹת, אֶלָּא עוֹלָמוֹת. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן. Therefore we have learnt that the righteous man, even when he departs from this world, does not really disappear from any world, since he is to be found in all of them more than in his lifetime. For in his lifetime he is only in this world, but afterwards he is in three worlds.

תָּאנָא, כְּתִיב (שמואל א כ״ה:כ״ט) וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי, נִשְׁמַת אֲדוֹנִי מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא כְּמָה דְּאַמָרָן, דְּזַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא דְּכֹלָּא אִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא, נֶפֶשׁ בְּרוּחַ, וְרוּחַ בִּנְּשָׁמָה, וּנְשָׁמָה בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אִשְׁתְּכַח דְּנֶפֶשׁ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים. So vke find that Abigail said to David: “May the soul (nefesh) of my lord be bound in the bundle of life” (I Sam. 25, 29); she did not say “super-soul” (neshamah), because all three are bound together, and so even the nefesh of the righteous is in “the bundle of the living”.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַאי דְּאָמְרוּ חַבְרַיָּיא, גָּלוּתָא דְסֵפֶר תּוֹרָה אֲפִילּוּ מִבֵּי כְּנִישְׁתָּא לְבֵי כְּנִישְׁתָּא אָחֳרָא אָסִיר. וְכָּל שֶׁכֵּן לְבֵי רְחוֹב, אֲמַאי לְבֵי רְחוֹב. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּמָה דְּאַמָרָן, בְּגִין דְּיִתְעָרוּן עָלֵיהּ וְיִתְבְּעוּן רַחֲמֵי עַל עָלְמָא. אָמַר רִבִּי אַבָּא, שְׁכִינְתָּא כַּד אִתְגַּלְיָיא הָכִי נָמֵי מֵאֲתַר לַאֲתַר, עַד דְּאָמְרָה (ירמיהו ט׳:א׳) מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים וְגוֹ' אוּף הָכָא בְּקַדְמִיתָא מִבֵּי כְּנִישְׁתָּא לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, לְבָתַר לְבֵי רְחוֹב, לְבָתַר בַּמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּנֵי בָּבֶל מִסְתָּפוּ וְלָא קָא עַבְרֵי אֲפִילּוּ מִבֵּי כְּנִישְׁתָּא לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, כָּל שֶׁכֵּן הַאי. R. Eleazar said: ‘The Companions have laid down that it is forbidden to remove a Scroll of the Law even from one synagogue to another, all the more to bring it out into the street. Why then do we do so when praying for rain?’ R. Judah replied: ‘As we have explained, that the dead may be awakened and entreat for the world.’ R. Abba said: ‘The Shekinah also was driven from place to place until she said: “O that I had in the wilderness a lodging place of wayfaring men”, etc. (Jer. 9, 1). So here, the Scroll is first taken from synagogue to synagogue, then into the street, then to “the wilderness, the lodging place of wayfaring men”.’ R. Judah said: ‘In Babylon they are afraid to take it even from synagogue to synagogue.’

תַּנְיָא, אָמַר לְהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרַיָּא, בְּיוֹמַאי לָא יִצְטָרְכוּן בְּנֵי עָלְמָא לְהַאי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, צַדִּיקַיָּיא מְגִינִּין עַל עָלְמָא בְּחַיֵּיהוֹן, וּבְמִיתָתְהוֹן יוֹתֵר מֵחַיֵּיהוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ל״ז:ל״ה) וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי, וְאִילּוּ בְּחַיּיוֹהִי לָא כְּתִיב. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִּיב לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי, דְּשָׁקִיל הַאי לְגַבֵּי הַאי. אֶלָּא, בְּגִין דְּדָוִד זָכָה לְאִתְקַשְּׁרָא בִּרְתִּיכָא קַדִּישָׁא דַּאֲבָהָתָא, וּבְגִין כָּךְ כֹּלָּא חַד, בְּרִיךְ הוּא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. It has been taught that R. Simeon said to the Companions: ‘In my days the world will not require this.’ R. Jose said to him: ‘The righteous shield the world in their lifetime, and after their death even more than in their life. For so God said (to King Hezekiah): “I will defend this city to save it for my own sake and for my servant David’s sake” (Isa. 37, 35), but in David’s lifetime He did not say so.’ R. Judah said: ‘Why does God put David here on a par with Himself? Because David was found worthy to be attached to the Holy Chariot of the Patriarchs, and therefore all is one.

וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, מַאן פֶּתַח עֵינַיִם כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (בראשית י״ח:א׳) וְהוּא יוֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל. וּכְתִיב, (שמות י״ב:כ״ג) וּפָסַח יְיָ' עַל הַפֶּתַח. וּכְתִיב (תהילים קי״ח:י״ט) פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק וְגוֹ'. עֵינַיִם: דְּכָל עַיְינִין דְּעָלְמָא לְהַאי פִּתְחָא מְצַפָּאן. אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה, מַאי תִּמְנָתָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (במדבר יב) וּתְמוּנַת יְיָ' יַבִּיט. וְהָכִי אוֹקִימְנָא, תָּמָר אוֹקִימַת מִלָּה לְתַתָּא, וּפַרְחַת פַּרְחִין, וַאֲנִיצַת עַנְפִין בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם. מִי זֶה פֶּתַח עֵינַיִם? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל. וְכָתוּב (שמות יב) וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח. וְכָתוּב (תהלים קיח) פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק וְגוֹ'. עֵינַיִם - שֶׁכָּל עֵינֵי הָעוֹלָם מְצַפִּים לַפֶּתַח הַזֶּה. אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה, מַה זֶּה תִּמְנָתָה? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב) וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט. וְכָךְ בֵּאַרְנוּ, תָּמָר הֵקִימָה הַדָּבָר לְמַטָּה, וְהִפְרִיחָה פְרָחִים וְנִצְנְצָה עֲנָפִים בְּסוֹד הָאֱמוּנָה.

(הושע י״ב:א׳) וִיהוּדָה עוֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן. וַיִרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה וְגוֹ'. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (משלי ל׳:כ׳) כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת. כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ, וְאוֹקִימְנָא כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ, אוֹקִידַת עָלְמָא בְּשַׁלְהוֹבוֹי, וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוְן. מַאי טַעְמָא. בְּגִין כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ, וְלֵית מַאן דְּיֵדַע אוֹרְחָהָא, לְאִשְׁתְּזָבָא מִנָּהּ. וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ, אֶל הַדֶּרֶךְ מַמָּשׁ, לְאִתְחַבְּרָא חִוָּורָא בְּסוּמָקָא. וַיֹאמֶר הָבָה נָא אָבֹא אֵלַיִךְ וְגוֹ', הָא אוֹקִימְנָא הָבָה בְּכָל אֲתַר. וִיהוֹדָה עֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן (הושע יב). וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה וְגוֹ'. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל) כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת. כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ, וּבֵאַרְנוּ כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ, שָׂרְפָה אֶת הָעוֹלָם בְּשַׁלְהֲבוֹתֶיהָ, וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ דְּרָכֶיהָ לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה. וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ, אֶל הַדֶּרֶךְ מַמָּשׁ, לְחַבֵּר לָבָן בְּאָדם. וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ וְגוֹ', הֲרֵי בֵּאַרְנוּ הָבָה בְּכָל מָקוֹם.

כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִיא. כִּי כַלָּתוֹ הִיא דְּעָלְמָא, מְתַרְגְּמִינָן אֲרִי שֵצַיְיתָא דְּעָלְמָא הִיא. מַאי טַעֲמָא לָא יָדַע. בְּגִין דְּהָא מְנַהֲרָן אַנְפָּהָא, לְקַבְּלָא מִנֵּיהּ, וְאִזְדַּמְּנָא לְאִתְבַּסְּמָא וּלְרַחֲמָא עָלְמָא (דבר אחר) כִּי כַלָּתוֹ הִיא, דָּא כַּלָּה מַמָּשׁ, דִּכְתִּיב, (שיר השירים ד׳:ח׳) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה. כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִיא. כִּי כַלָּתוֹ הִיא שֶׁל הָעוֹלָם, מְתַרְגְּמִים: אֲשֶׁר הַשְׁמָדַת הָעוֹלָם הִיא. מָה הַטַּעַם לֹא יָדַע? מִשּׁוּם שֶׁהֵאִירוּ פָנֶיהָ לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְהִזְדַּמְּנָה לְבַשֵּׂם וּלְרַחֵם עַל הָעוֹלָם. כִּי כַלָּתוֹ הִיא - זוֹ כַּלָּה מַמָּשׁ, שֶׁכָּתוּב (שיר ד) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה.

וַתֹּאמֶר מַה תִּתֵּן לִי כִּי תָּבֹא אֵלָי. הַשְׁתָּא כַּלָּה בַּעְיָא תַּכְשִׁיטָהָא. וַיֹאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן. לְמַלְכָּא דְהַוָה לֵיהּ בְּרָא מֵאָמַהוּ חֲדָא, וְאָזִיל בְּהֵיכָלָא, בָּעָא מַלְכָּא לְאִתְנַסְּבָא בְּמַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה, וּלְאַעְלָאָה בְּהֵיכָלֵיהּ. אָמְרָה מַאן יָהִיב לֵיהּ בְּהֵיכָלֵיהּ דְּמַלְכָּא (נ"א מאן יהיב ליה לדין בהיכליה דמלכא. אמר מלכא), אָמַר מִכָּאן וּלְהָלְאָה אַשְׁדַר וְאַתָּרִיךְ לִבְרָא דְּאָמַהוּ מֵהֵיכָלָא דִּילִי. וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי. עַכְשָׁו הַכַּלָּה צְרִיכָה תַכְשִׁיטֶיהָ. וַיּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצּאן. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן מִשִּׁפְחָה אַחַת שֶׁהָלַךְ בַּהֵיכָל, רָצָה הַמֶּלֶךְ לָשֵׂאת גְּבִירָה עֶלְיוֹנָה וּלְהַכְנִיסָהּ לְהֵיכָלוֹ. אָמְרָה: מִי נָתַן אֶת זֶה בְּתוֹךְ הֵיכַל הַמֶּלֶךְ? (מי נתן את זה בהיכל המלך אמר המלך:) אָמַר: מִכָּאן וָהָלְאָה אֲשַׁלַּח וַאֲגָרֵשׁ אֶת בֶּן הַשִּׁפְחָה מֵהֵיכָלִי.

כַּךְ נָמֵי הָכָא, אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן. וְהָא אוֹקִימְנָא, בְּלֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי. וְכָל אִינּוּן בְּסִטְרָא דִּבְכוֹר בְּהֵמָה קָא אָתוּ. וְעַל דָּא לָא כְּתִיב אָנֹכִי אֶתֵּן, אֶלָּא אָנֹכִי אֲשַׁלַּח, אַתָּרִיךְ וְאַשְׁדָּר לֵיהּ, דְּלָא יִשְׁתְּכַּח בְּהֵיכָלִי. כָּךָ גַּם כָּאן, אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ בְּלֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי. וְכָל אוֹתָם שֶׁמִּצַּד בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הֵם בָּאוּ. וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב אָנֹכִי אֶתֵּן, אֶלָּא אָנֹכִי אֲשַׁלַּח, אֲגָרֵשׁ וַאֲשַׁלַּח אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בְהֵיכָלִי.

וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ. אִלֵּין אִינּוּן סִימָנִין דְּמַטְרוֹנִיתָא, דְּאִתְבָּרְכָא מִן מַלְכָּא בְּזִוּוּגָהָא. וַיֹּאמֶר מַה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֵּן לָךְ, וַתֹּאמֶר חוֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ. אִלֵּין אִינּוּן (נ"א סטרי) קִטְרֵי עִלָּאֵי, תַּכְשִׁיטָהָא דְּכַלָּה אִתְבָּרְכָא מִתְּלָתָא אִלֵּין, נֶצַח הוֹד יְסוֹד, וְכֹלָּא אִשְׁתְּכַח בִּתְלָתָא אִלֵּין וְכַלָה (ס"א מנצח הוד יסוד) מֵהָכָא מִתְבָּרְכָא. מִיַּד וַיִּתֶּן לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ. וַיְּהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים. מַאן מִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים. בָּתַר דִּיתַלְּתוּן יַרְחַיָּא, וְהָא ג' יַרְחִין אוֹקִימְנָא. וְהָכָא כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, דְּשָׁארִי יַרְחָא רְבִיעָאָה לְאִתְּעָרָא דִּינִין בְּעָלְמָא בְּחוֹבֵי בְּנֵי נָשָׁא, וְהִיא יַנְקָא מִסִּטְרָא אָחֳרָא. כְּדֵין, וַיּוּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, הָא כַּלָּה בְּסִטְרָא אָחֳרָא אִשְׁתְּכַחַת. מַה כְּתִיב, הוֹצִיאוּהָ. כְּמָה דִּכְתִּיב, (איכה ב׳:א׳) הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל. וְתִשָּׂרֵף, בְּשַׁלְהוֹבֵי טִיהֲרָא בְּגָלוּתָא. מַה כְּתִיב, הִיא מוּצֵאת, לְאִתְמַשְּׁכָא בְּגָלוּתָא. וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ. לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה מִמֶּנוּ לָא כְּתִיב, אֶלָּא לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ. דִּילֵיהּ סִימָנִין אִלֵּין מִשְׁתַּכְּחִין, אָנֹכִי הָרָה. מִיַּד וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי. צָדְקָה וַדַּאי, וּשְׁמָא גָּרִים. מַאן גָּרִים לָהּ, שְׁמָא דָּא. הָדָר וְאָמַר מִמֶּנִּי, דִּכְתִּיב, (תהילים י״א:ז׳) כִּי צַדִּיק יְיָ' צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחזוּ פָנֵימוֹ. צָדְקָה: צָדַק ה', דְּמִמֶּנִּי נַטְלַת שְׁמָא דָּא. מִמֶּנִּי יָרְתָא. מִמֶּנִּי אִשְׁתְּכַחַת. וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךְ. אֵלּוּ הֵם סִימָנֵי הַגְּבִירָה שֶׁהִתְבָּרְכָה מֵהַמֶּלֶךְ בְּזִוּוּגָהּ. וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ, וַתֹּאמֶר חֹתָמְךְ וּפְתִילֶךְ וּמַטְּךְ. אֵלּוּ הֵם (צדדי) הַקְּשָׁרִים הָעֶלְיוֹנִים, תַּכְשִׁיטֶיהָ שֶׁל הַכַּלָּה מִתְבָּרְכִים מִשְּׁלֹשֶׁת אֵלֶּה, נֵצַח הוֹד יְסוֹד, וְהַכֹּל נִמְצָא בִּשְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה, וְהַכַּלָּה (מנצח הוד יסוד) מִתְבָּרֶכֶת מִכָּאן. מִיָּד - וַיִּתֶּן לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ. וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים. מַה זֶּה מִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים? אַחַר שֶׁיְּשַׁלְּשׁוּ הֶחֳדָשִׁים, וַהֲרֵי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בֵּאַרְנוּ. וְכָאן כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, שֶׁהִתְחִיל הַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי לְעוֹרֵר דִּינִים בָּעוֹלָם מֵחֲטָאֵי בְּנֵי אָדָם, וְהִיא יוֹנֶקֶת מִצַּד הָאַחֵר. אָז - וַיֵּגּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךְ. הֲרֵי כַּלָּה בַּצַּד הָאַחֵר נִמְצֵאת. מַה כָּתוּב? הוֹצִיאוּהָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, (איכה ב) הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל. וְתִשָּׂרֵף, בְּשַׁלְהֶבֶת הַצָּהֳרַיִם בַּגָּלוּת. מַה כָּתוּב? הִיא מוּצֵאת, לְהִמָּשֵׁךְ, לַגָּלוּת. וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ. לֹא כָתוּב לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה מִמֶּנּוּ, אֶלָּא לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ. שֶׁלּוֹ הַסִּימָנִים הַלָּלוּ הַמְּצוּיִים, אָנֹכִי הָרָה. מִיָּד - וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי. צָדְקָה וַדַּאי, וְהַשֵּׁם גּוֹרֵם. מַה גָּרַם לָהּ? הַשֵּׁם הַזֶּה. חָזַר וְאָמַר, מִמֶּנִּי, שֶׁכָּתוּבּ כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ. צָדְקָה - צָדַק ה', שֶׁמִּמֶּנִּי נָטְלָה אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה. מִמֶּנִּי יָרְשָׁה, מִמֶּנִּי נִמְצֵאת.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי טַעְמָא חָמִיהָ כְּתִיב בַּאֲתַר חַד, יְהוּדָה בַּאֲתַר אָחֳרָא. אָמַר לֵיהּ, כֹּלָּא אִתְקְטַר דָּא בְּדָא. חָמִיהָ, בַּאֲתַר עִלָּאָה תָּלֵי. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מָה הַטַּעַם כָּתוּב חָמִיהָ בְּמָקוֹם אֶחָד, וִיהוּדָה בְּמָקוֹם אַחֵר? אָמַר לוֹ, הַכֹּל נִקְשָׁר זֶה עִם זֶה. חָמִיהָ תָּלוּי בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, פַּרְשְׁתָּא דָּא אוֹקִימְנָא בְּרָזָא עִלָּאָה, בְּכַמָּה גַּוְונִין. כַּד יִסְתַּכְּלוּן מִלֵּי, מִינָּהּ יִשְׁתְּמַע רָזִין דְּאוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְדִינוֹי בְּכָל אֲתַר. וְהִיא יַדְעַת וְאַקְדִּימַת גַּרְמָאָה לְמִלָּה דָּא, לְאַשְׁלְמָא אוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּיִנְפְּקוּ מִינָּהּ מַלְכִין שַׁלִּיטִין, וּזְמִינִין לְשַׁלְּטָאָה עַל עָלְמָא. וְרוּת כְּהַאי גַּוְונָא עַבְדַת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ בֵּאַרְנוּ בְּסוֹד עֶלְיוֹן בְּכַמָּה גְוָנִים. כְּשֶׁיִּתְבּוֹנְנוּ בַדְּבָרִים, מִמֶּנָּה יִשָּׁמְעוּ הַסּוֹדוֹת שֶׁל דַּרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְדִינָיו בְּכָל מָקוֹם. וְהִיא יָדְעָה וְהִקְדִּימָה עַצְמָהּ לַדָּבָר הַזֶּה, לְהַשְׁלִים אֶת דַּרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנָּה מְלָכִים שַׁלִּיטִים, שֶׁעֲתִידִים לִשְׁלֹט עַל הָעוֹלָם. וְרוּת עָשְׂתָה כְּגוֹן זֶה.

אָמַר רִבִּי אַבָּא, פַּרְשְׁתָּא דָּא בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא דְּאוֹרַיְיתָא אִתְקַשְּׁרָא, וְכֹלָּא סָתִים וְגַלְיָא. וְאוֹרַיְיתָא כֹּלָּא כְּהַאי גַּוְונָא אִשְׁתְּכַחַת. וְלֵית לָךָ מִלָּה בְּאוֹרַיְיתָא, דְּלָא רָשִׁים בָּהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, דְּסָתִים וְגַלְיָא. בְּגִינֵי כַּךְ, סְתִימֵי דְּאוֹרַיְיתָא, קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין יָרְתִין לָהּ, וְאִתְגַּלְיָא בִּשְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא. כְּגַוְונָא דָּא כְּתִיב, (תהילים ק״ב:כ״ב) לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם יְיָ' וּתְהִלָּתוֹ בִּיְרוּשָׁלַ ם, דְּהָא בְּצִיּוֹן בְּמַקְדְּשָׁא, שָׁרֵי לְאַדְכְּרָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כַּדְקָא חֲזֵי. וּלְבַר בְּכִינּוּיוֹ. וְעַל דָּא כֹּלָּא סָתִים וְגַלְיָא. תָּאנָא, כָּל מַאן דְּגָרַע אָת חַד מֵאוֹרַיְיתָא. אוֹ יוֹסִיף אָת חַד בְּאוֹרַיְיתָא, כְּמַאן דִּמְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה דְּמַלְכָּא. ...Rabbi Aba said: This parsha is bound with the secret of the wisdom of the Torah, and it is all in hidden and revealed [esoteric and simple meanings], and all Torah is likewise. You have no word in Torah in which the Holy High Name is not engraved, hidden and revealed. In this way, the secrets of Torah - the Holy High Ones inherit them, and reveal them to the rest of the people of the world. In this way it is written " that the name of Ad-nai may be recounted in Zion, His praises in Jerusalem " (Ps. 102:22) - behold, "in Zion" [means] in the Temple, [where] they were permitted to say the Holy Name as revealed. And in other [places] in its accepted form. And in this, all is hidden and revealed. We are taught: whoever diminishes a letter from the Torah, or adds a letter to the Torah, is like one who lies with the King's Holy and High Name.

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, עוֹבָדָא דְּמִצְרַיִם פַּלְחִין לְשִׁפְחָה, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. עוֹבָדָא דִּכְנַעַן, פַּלְחִין לְהַהוּא דְּאִקְרֵי (שמות י״ב:כ״ט) שְׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר. וְעַל דָּא כְּתִיב, (בראשית ט׳:כ״ה) אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. בְּגִין כָּךְ כֻּלְּהוּ מַכְתִיבִין (ס"א מברכין) (ס"א מכדבין) בְּמִלִּין קַדִּישִׁין, וְעַבְדִין עוֹבָדִין (ס"א עריין) בְּכֹלָּא. בְּגִינֵי כַּךְ כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ וְגוֹ'. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, דְּעַבְדִּין דִּינִין (ס"א זינין) בִּישִׁין לְשַׁלְטָא עַל (נ"א לסאבא) אַרְעָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וְלֹא תְּטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ. וּכְתִיב וַתִּטְמָא הָאָרֶץ. ¹The first 5 lines of the Hebrew text are not found in our translation.R. Isaac said: ‘The Egyptians used to serve the power called “handmaid” and the Canaanites the power called “the captive which is behind the mill”, and all used to misuse holy words and practise their arts therewith; therefore the Israelites were commanded: “After the doings of the land of Egypt shall ye not do”, etc.’ R. Judah said that they caused evil demons to rule over the land, as it says, “and the land was defiled”.

(ויקרא י״ח:ג׳) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ', רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (איוב ל״ח:י״ג) לֶאֱחוֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ', תָּאנָא, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכְּאָה לְאַרְעֵיהּ, מִכָּל מְסַאֲבוּתָא דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, דְּסָאִיבוּ לָהּ. כְּהַאי מַאן דְּאָחִיד בְּטָלִיתֵיהּ, וְאַנְעַר טִנּוּפָא מִנֵּיהּ. וְכָל אִינּוּן דְּאִתְקְבָרוּ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, לְמִשְׁדֵּי לוֹן לְבַר, וּלְדַכְּאָה אַרְעָא קַדִּישָׁא מִסִּטְרָא אָחֳרָא (ס"א קדישא אחרא), כִּבְיָכוֹל דְּהֲוָה מַתְּזָנָא לִשְׁאָר רַבְרְבֵי עַמִּין, וּלְקַבְּלָא מְסַאֲבוּתָא דִּלְהוֹן, וּלְדַבְּרָא לוֹן. וְזַמִּין לְדַכְּאָה לָהּ וּלְאַעְבְּרָא לוֹן לְבַר. We have learnt that one day God will purify His land of all the uncleanness wherewith the heathen have defiled it, like one who cleans a garment, and will cast out all those that are buried in the holy land, and purify it from the “other side”, since, if one may say so, it went a-whoring after the Chieftains of the peoples and received their uncleanness.

בְּגִינֵי כַּךְ, אוֹרַיְיתָא קִיוּמָא דְּכֹלָּא, וּמְהֵימְנוּתָא דְּכֹלָּא, לְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא דִּמְהֵימְנוּתָא דָּא בְּדָא כַּדְקָא חֲזֵי. וּמַאן דְּאִתְגְּזַר, אִתְקָשַׁר בְּהַהוּא קִשְׁרָא דִּמְהֵימְנוּתָא. וּמַאן דְּלָא אִתְגְּזַר, וְלָא אִתְקְשַׁר בֵּיהּ, כְּתִיב בֵּיהּ, (ויקרא כ״ב:י׳) וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ. (שמות י״ב:מ״ח) וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ. דְּהָא אִתְּעַר רוּחַ מִסְאֲבָא דְּמִסִּטְרֵיהּ, וְאָתֵי לְאִתְעָרְבָא בִּקְדוּשָּׁה. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דְּפָרִישׁ לְיִשְׂרָאֵל בְּנוֹי, רְשִׁימִין בִּרְשִׁימָא קַדִּישָׁא, מִנַּיְיהוּ וּמִזוּהֲמָא דִּלְהוֹן. עָלַיְיהוּ כְּתִיב, (ירמיהו ב׳:כ״א) וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת. וּבְגִּינֵי כַּךְ, (מיכה ז׳:כ׳) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, וְלָא לְאָחֳרָא. תּוֹרַת אֱמֶת, לְזֶרַע אֱמֶת. אָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וּנְשָׁקֵיהּ עַל יְדוֹי. Therefore the Torah is the support of all and the link that binds all in faith, and he who is circumcised is attached to that link and he who is not circumcised is not. Of such it is written, “No stranger shall eat of the holy thing” (Lev. 22, 10), for an unclean spirit comes from his side and mingles itself with the holiness. Blessed be the Merciful One who has separated Israel from them and their uncleanness.’ R. Eleazar then came and kissed his hands.

רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, כְּתִיב (שמואל א י״ב:כ״ב) כִּי לֹא יִטּוֹשׁ יְיָ' אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ וְגוֹ', כִּי לֹא יִטּוֹשׁ יְיָ' אֶת עַמּוֹ, מַאי טַעְמָא בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. בְּגִין דְּכֹלָּא אִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא, וּבְמָּה אִתְקָשָּׁרוּ יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּהַהוּא רְשִׁימָא קַדִּישָׁא דְּאִתְרְשִׁים בִּבְשָׂרֵיהוֹן. וּבְגִּינֵי כַּךְ, לֹא יִטּוֹשׁ יְיָ' אֶת עַמּוֹ. וְלָמָּה. בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל דְּאִתְרְשִׁים בְּהוּ. R. Hizkiah said: ‘It is written, “God will not forsake his people for the sake of his great name” (I Sam. 12, 22), since Israel is linked to God, and by what? By the holy impress on their flesh.

תָּאנָא, אוֹרַיְיתָא אִקְרֵי בְּרִית, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי בְּרִית. וְהַאי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא אִקְרֵי בְּרִית. וְעַל דָּא כֹּלָּא אִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא, וְלָא אִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יֵיסָא, אוֹרַיְיתָא וְיִשְׂרָאֵל שַׁפִּיר. אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְנָלָן דְּאִקְרֵי בְּרִית. אָמַר לֵיהּ דִּכְתִּיב, (תהילים ק״ו:מ״ה) וַיִּזְכּוֹר לָהֶם בְּרִיתוֹ, וְהָא אִתְיְידַע, וְהָא אִתְּמַר. We have learnt that the Torah is called “covenant”, and God is called “covenant”, and this impress is called “covenant”, and so all is inseparably linked together.’ R. Jesse asked whence we derive the statement that God is called covenant. He replied: ‘From the text, “And he remembered for them his covenant” (Ps. 106, 45), as has been explained.

(ויקרא י״ח:ד׳) וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ, חֻקּוֹתַי: אִלֵּין אִינּוּן נִמוּסֵי מַלְכָּא. מִשְׁפָּטַי: אִלֵּין אִינּוּן גִּזְרֵי אוֹרַיְיתָא, רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, כָּל אִינּוּן נִמוּסִין מֵאֲתַר דְּאִקְרֵי צֶדֶק, אִקְרוּן חֻקּוֹתַי, וְאִינּוּן גְּזֵרַת מַלְכָּא. וּבְכָל אֲתַר דְּאִקְרֵי מִשְׁפָּט אִקְרוּן דִּינָא דְּמַלְכָּא, דְּאִיהוּ מַלְכָּא קַדִּישָׁא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַלְכָּא דִּשְׁלָמָא כֹּלָּא דִּילֵיהּ הוּא. דְּהוּא מַלְכָּא קַדִּישָׁא, בַּאֲתַר דִּתְרֵין חוּלָקִין אֲחִידָן דָּא בְּדָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים פ״ט:ט״ו) צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, וְאִינּוּן דִּינָא וְרַחֲמֵי. וּבְגִּינֵי כַּךְ חֹק וּמִשְׁפָּט. וְעַל דָּא כְּתִיב (תהילים קמ״ז:י״ט-כ׳) חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל. לְיִשְׂרָאֵל וְלָא לִשְׁאָר עַמִּין. The “statutes” mentioned above are ordinances of the King, and the “judgements” are the edicts of the Torah.’ R. Judah said that all those ordinances which come from the place called “Righteousness” are called “my statutes”, and they are the edicts of the King, and those that come from the place called “judgement” are called his “judgements”, the judgements of the King who is enthroned in the place where two sections, judgement and mercy, meet.

בַּתְרֵיהּ מַה כְּתִיב, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי. וְתָנֵינָן, אַף עַל גַּב דְּאִתְגְּזַר וְלָא עָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, הֲרֵי הוּא כְּגוֹי בְּכֹלָּא, וְאָסִיר לְמֵילַף לֵיהּ פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא. וְעַל דָּא תָּנֵינָן (שמות כ׳:כ״ב) מִזְבַּח אֲבָנִים, דָּא מִזְבֵּחַ אֲבָנִים מַמָּשׁ. וְהָא קַשְׁיוּ דְּלִבֵּיהּ בְּאַתְרֵיהּ קַיְּימָא, וְזוּהֲמָא לָא אִתְפְּסָק מִנֵיהּ. בְּגִינֵי כַּךְ, לָא סָלִיק בִּידֵיהּ הַהוּא גְּזִירוּ, וְלָא מְהַנְיָא לֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (שמות כ׳:כ״ב) כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ. We have learnt that even though one is circumcised, if he does not carry out the precepts of the Torah he is like a heathen in all respects, and it is forbidden to teach him the precepts of the Torah. He is called “an altar of stones” because of the hardness of his heart, and therefore his circumcision does not avail him aught.

חַד חֵיזוֹ דִּבְדוֹלְחָא, קַיְּימָא עַל חַרְבָּא חַד, בְּרֵישָׁא דְּהַהוּא רַבְיָא (נ"א חרבא) מְלָהֲטָא סוּמָקָא מִגּוֹ בְּדוֹלְחָא. תְּרֵין סִטְרִין מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא, אִתְחֲזֵי הַהוּא חַרְבָּא, בִּרְשִׁימִין עֲמִיקִין, חַד גְּבָר תַּקִּיף, עוֹלְמָא דְּקַיְּימָא בי"ג עָלְמִין. חַגִיר הַהוּא חַרְבָּא, לְמֶעְבַּד נוּקְמִין. עִמֵּיהּ חַגִּירִין שִׁתִּין אָחֳרָנִין, כֻּלְּהוּ מִשְׁתַלְחֶפֵי (נ"א מתיילפי) (ס"א משלפי) נַצְחִין קְרָבָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים מ״ה:ד׳) חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ. וּכְתִיב (שיר השירים ג׳:ח׳) כֻּלָּם אֲחוּזֵי חֶרֶב מְלוּמְּדֵי מִלְחָמָה וְגוֹ'. בְּכַמָּה גַּוְונִין מִתְהַפְּכִין אַנְפַּיְיהוּ, לֵית דְּיֵדַע לוֹן, בַּר חַד תּוֹלַעְתָּא דְּשָׁאט (ס"א דשארי) בֵּין נוּנֵי יַמָּא, כָּל אֲבָנִין דְּאַעְבָּר עָלַיְיהוּ מִתְבַּקְּעִין. מַרְאֶה אֶחָד שֶׁל בְּדוֹלַח עוֹמֵד עַל חֶרֶב אַחַת, בְּרֹאשׁ אוֹתוֹ יֶלֶד (חרב) מְלַהֵט אָדם מִתּוֹךְ הַבְּדוֹלַח. שְׁנֵי צְדָדִים מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה, נִרְאֵית אוֹתָהּ הַחֶרֶב בִּרְשָׁמִים עֲמֻקִּים, גֶּבֶר אֶחָד תַּקִּיף, סֻלָּם שֶׁעוֹמֵד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר עוֹלָמוֹת חָגוּר אוֹתָהּ הַחֶרֶב לַעֲשׂוֹת נְקָמוֹת, וְעִמּוֹ חֲגוּרִים שִׁשִּׁים אֲחֵרִים, כֻּלָּם מֻחְלָפִים (מלמדי) (שולפי) מְנַצְּחֵי קְרָב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים מה) חֲגוֹר חַרְבְּךְ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךְ וַהֲדָרֶךְ. וְכָתוּב (שיר ג) כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה וְגוֹ'. בְּכַמָּה גְוָנִים מִתְהַפְּכִים פְּנֵיהֶם, שֶׁאֵין מַכִּיר אוֹתָם פְּרָט לְתוֹלַעַת אַחַת שֶׁשָּׁטָה (ששורה) בֵּין דְּגֵי הַיָּם, כָּל הָאֲבָנִים שֶׁעוֹבְרוֹת עֲלֵיהֶם נִבְקָעוֹת.

בְּהַהוּא זִמְנָא, קָלָא דְּנָפִיק מֵאִינּוּן דַּחֲגִירֵי חַרְבָּא, מְבָקַע תִּמְנֵיסָר טוּרִין רַבְרְבִין, וְלֵית מַאן דְּיַרְכִּין אוּדְנֵיהּ. כֻּלְּהוּ עָלְמָא סְתִימִין עַיְינִין, אֲטִימִין לִבָּא, לֵית מַאן דְּיַשְׁגַּח דְּהָא בִּנְיָינָא לִסְתּוֹר כַּד עַבְדִּין עוֹבָדָן דְּלָא מִתְכַּשְּׁרָן, סָאטִין מֵאָרְחָא דְּתַקְּנָא, יְמִינָא אַעְדֵּי, וּשְׂמָאלָא שַׁלְטָא, כְּדֵין עֶרְיָין אִשְׁתְּכָחוּ. וַוי לְחַיָּיבַיָּא דְּגַרְמִין דָּא בְּעָלְמָא, דְּהָא לָא מִתְבָּרְכִין לְעֵילָּא, עַד דְּיִשְׁתְּצוּן אִינּוּן לְתַתָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ק״ד:ל״ה) וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרַכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ' הַלְלוּיָהּ. (ע"כ). בְּאוֹתוֹ זְמַן הַקּוֹל שֶׁיּוֹצֵא מֵאוֹתָם חֲגוּרֵי הַחֶרֶב, מְבַקֵּעַ שְׁמוֹנָה עָשָׂר הָרִים גְּדוֹלִים, וְאֵין מִי שֶׁיַּרְכִּין אָזְנָיו. כָּל הָעוֹלָם סְתוּמֵי עֵינַיִם, אֲטוּמֵי לֵב, אֵין מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ, שֶׁהֲרֵי הַבִּנְיָן סָתוּר כְּשֶׁעוֹשִׂים מַעֲשִׂים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים, סוֹטִים מִדֶּרֶךְ תְּקִינָה, הַיָּמִין סָרָה וְהַשְּׂמֹאל שׁוֹלֶטֶת, וְאָז מְצוּיוֹת עֲרָיוֹת. אוֹי לָרְשָׁעִים שֶׁגּוֹרְמִים אֶת זֶה בָּעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי אֵין מִתְבָּרְכִים לְמַעְלָה עַד שֶׁיִּכְלוּ אוֹתָם לְמַטָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קד) וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' הַלְלוּיָהּ. (עד כאן)

וְרָזָא דְּמִלָּה דִּכְתִּיב, (משלי ל״א:א׳) דִּבְרֵי לְמוֹאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ (אמו ודאי), דָּא בַּת שֶׁבַע, וְהָא אִתְּמַר כְּתִיב, (משלי י׳:א׳) מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ. תּוּגַת אִמּוֹ וַדַּאי. חָמֵי מַה כְּתִיב, בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב, בְּעוֹד דְּהַאי בַּר אָזִיל בְּאוֹרַח מֵישָׁר, וְהוּא חַכִּימָא, יְשַׂמַּח אָב (כלל), דָּא מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְעֵילָּא. יְשַׂמַּח אָב סְתָם. אִשְׁתְּכַח הַאי בַּר בְּאוֹרְחָא תְּקָלָא, מַה כְּתִיב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ. תּוּגַת אִמּוֹ וַדַּאי, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְרָזָא דְּמִלָּה כְּתִיב, (ישעיהו נ׳:א׳) וּבְפִשְׁעֲכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. It is written, “A wise son maketh a glad father, but a foolish son is the heaviness of his mother” (Prov. 10, 1). As long as this son goes in the right way and is wise he rejoices his father, the Holy King, but if he perverts his way he is the heaviness of his mother, to wit, the Community of Israel.

תָּא חֲזֵי, לָא אִשְׁתְּכַח חֶדְוָותָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּיוֹמָא דְּסָלִיק שְׁלֹמֹה לְחָכְמְתָא, וְאָמַר שִׁיר הַשִּׁירִים. כְּדֵין נְהִירוּ אַנְפּוֹי דְּמַטְרוֹנִיתָא, וְאָתֵי מַלְכָּא לְמִשְׁרֵי מָדוֹרֵיהּ עִמָּהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (מלכים א ה׳:י׳) וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְגוֹ'. מַאי וַתֵּרֶב. דְּסַלְּקָא שְׁפִּירוּ דְּמַטְרוֹנִיתָא, וְאִתְרַבִּיאַת בְּדַרְגָּהָא עַל כָּל שְׁאָר דַּרְגִּין, בְּגִין דְּמַלְכָּא שַׁוִּי מָדוֹרֵיהּ בָּהּ. וְכָל כַּךְ לָמָּה. בְּגִין דְּאַפִּיקַת בְּרָא חַכִּימָא דָּא לְעָלְמָא. (נ"א למלכא) Never was there such joy before the Holy One, blessed be He, as on the day when Solomon attained to wisdom and composed the Song of Songs. Then was the face of the Matrona brightened, and the King came to make his abode with her, so that she became more beautiful and exalted than ever. Why was this? Because she had produced this wise son for the world.¹Al. “King”.

וְכַד אַפִּיקַת לֵיהּ לִשְׁלֹמֹה, לְכָל יִשְׂרָאֵל אַפִּיקַת, וְכֻלְּהוּ הֲווֹ בְּדַרְגִּין עִלָּאִין זַכָּאִין כִּשְׁלֹמֹה (ס"א בשלמא). דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי בְּהוּ, וְאִינּוּן בֵּיהּ. וּבְיוֹמָא דְּשַׁכְלַל שְׁלֹמֹה בֵּיתָא לְתַתָּא, אַתְקִינַת מַטְרוֹנִיתָא בֵּיתָא לְמַלְכָּא. וְשַׁוּוּ מָדוֹרֵיהוֹן כַּחֲדָא, וּנְהִירוּ אַנְפָּהָא בְּחֶדְוָה שְׁלִימוּ. כְּדֵין אִשְׁתְּכַח חֶדְוָותָא לְכֹלָּא, לְעֵילָּא וְתַתָּא. וְכָל כַּךְ לָמָּה. בְּגִין דִּכְתִּיב, מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ, דְּדַּבְּרַת לֵיהּ לִרְעוּתָא דְּמַלְכָּא. When she produced Solomon she produced all Israel, and all were in high degrees, virtuous like Solomon, and God rejoiced in them and they in Him. On the day when Solomon completed the temple below the Matrona prepared the house above, and they made their abode together and her face was bright with perfect joy, and then there was gladness for all above and below.

וְכַד הַאי בַּר כְּמָה דַּאֲמֵינָא, (ס"א דאצטריך) לָא אִתְדְּבַר לִרְעוּתֵיהּ דְּמַלְכָּא. כְּדֵין הִיא עֶרְיָיתָא דְּכֹלָּא, עֶרְיָיתָא דְּכָל סִטְרִין דְּהָא מַלְכָּא פָּרִישׁ מִמַּטְרוֹנִיתָא, וּמַטְרוֹנִיתָא אִתְרַחֲקַת מְהֵיכָלֵיהּ, וּבְגִין כָּךְ עֶרְיָיתָא הִיא דְּכֹלָּא. וְכִי לָא עֶרְיָיתָא הוּא, מַלְכָּא בְּלָא מַטְרוֹנִיתָא, וּמַטְרוֹנִיתָא בְּלָא מַלְכָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִיא. אִמְּךָ הִיא וַדַּאי, וְשַׁרְיָא עִמָּךְ, בְּגִינֵי כַּךְ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוָתָהּ. But when this son does not conform to the will of the King, then there is uncovering of nakedness on all sides, because the King parts from the Matrona and the Matrona is kept away from the palace; for is not their separation a kind of nakedness? Hence it is written, “the nakedness of thy father and thy mother shalt thou not uncover”.

אָמַר לֵיהּ, כַּד מִלָּה תַּלְיָא בִּתְשׁוּבָה, וְלָא תַּיְיבִין, כְּדֵין ה' עִלָּאָה נָטִיל לוֹן, וְאַנְגִיד לְוָאו וְי', לְגַבָּהּ, בְּגִין דְּלָא תַּיְיבִין, כְּדֵין אִקְרֵי הוֹי. הוֹי כַּד אִסְתַּלָּק מַלְכָּא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וְצַוְוחִין בְּנֵי נָשָׁא וְלָא אַשְׁגַּח בְּהוּ. וְהַהוּא עִלָּאָה אֶהְיֶה טְמִירָא, סָלִיק לְו', וְי' לְגַבֵּיהּ, בְּגִין דְּלָא אִתְקְבִּיל צְלוֹתֵיהּ, כְּדֵין אִקְרֵי אוֹי, דְּהָא א' סָלִיק לְגַבֵּיהּ דְּו' וְי'. (ס"א דהוא א' סליק גביה לה' ו' לי') וּכְדֵין תְּשׁוּבָה לָא אִשְׁתְּכַח. וְעַל דָּא אִסְתַּלָּק מֵאִלֵּין אַתְוָון ה', דְּהָא בִּתְשׁוּבָה לָא תַּלְיָיא. אָמַר לוֹ, כְּשֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה וְלֹא שָׁבִים, אָז ה' הָעֶלְיוֹנָה נוֹטֶלֶת אוֹתָם וּמַשְׁפִּיעָה לְוָא"ו וְי' אֵלֶיהָ, כִּי לֹא שָׁבִים, וְאָז נִקְרָא הוֹי. הוֹי כְּשֶׁהִסְתַּלֵּק הַמֶּלֶךְ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְצוֹוְחִים בְּנֵי אָדָם וְאֵין מַשְׁגִּיחַ בָּהֶם. וְאוֹתוֹ הָעֶלְיוֹן אֶהְיֶה הוּא הַטָּמִיר, מַעֲלֶה לְו', וְי' אֵלָיו, כִּי לֹא הִתְקַבְּלָה תְפִלָּתוֹ, אָז נִקְרָא אוֹי, שֶׁהֲרֵי א' עוֹלֶה לְו' וְי', (שהיאא'עולהלה'לו'לי') וְאָז אֵין מְצוּיָה תְשׁוּבָה, וְלָכֵן הִסְתַּלְּקָה מֵהָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ ה', שֶׁהֲרֵי לֹא תָלוּי בִּתְשׁוּבָה.

וַדַּאי כַּד אַסְגִּיאוּ חוֹבֵי עָלְמָא טְפֵי, וּתְשׁוּבָה הֲוָה תַּלְיָא בְּקַדְמִיתָא, וְלָא בָּעוּ, כְּדֵין אִסְתַּלָּק ה', וא' סָלִיק לְו' יוֹ"ד לְגַבֵּיהּ, וְאִקְרֵי אוֹי. וְכַד חָרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא, וּתְשׁוּבָה אִסְתָּלָקַת (ולא מעליא), כְּדֵין צָוְוחוּ וְאָמְרוּ, (ירמיהו ו׳:ד׳) אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם. מַאי כִּי פָנָה הַיּוֹם. דָּא הוּא יוֹמָא עִלָּאָה, דְּאִקְרֵי תְּשׁוּבָה, דְּאִסְתַּלָּק וְאִתְעֲבָר, וְלָא שְׁכִיחַ. הַהוּא יוֹמָא דְּאִשְׁתְּמוֹדַע, לְפַשְׁטָא יְמִינָא לְקַבְּלָא חַיָּיבִין, וְהָא אִתְפְּנֵי מִכֹּלָּא, וְלָא אִשְׁתְּכַח, וְעַל דָּא אָמְרוּ אוֹי, וְלָא הוֹי. כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב, דְּהָא אִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְרַבְרְבֵי מְמָנָן דִּשְׁאָר עַמִּין, לְמִשְׁלַט עָלַיְיהוּ. וַדַּאי כְּשֶׁהִתְרַבּוּ יוֹתֵר חֲטָאֵי הָעוֹלָם, וּתְשׁוּבָה הָיְתָה תְלוּיָה בָּרִאשׁוֹנָה וְלֹא רָצוּ, אֲזַי הִסְתַּלְּקָה ה', וְא' הֶעֶלְתָה אֶת ו' וְיוֹ"ד אֵלָיו, וְנִקְרָא אוֹי. וּכְשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהַתְּשׁוּבָה הִסְתַּלְּקָה (ולאמעלה), אֲזַי צָוְחוּ וְאָמְרוּ, (ירמיה ו) אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם. מַה זֶּה כִּי פָנָה הַיּוֹם? זֶהוּ הַיּוֹם הָעֶלְיוֹן, שֶׁנִּקְרָא תְשׁוּבָה, שֶׁהִסְתַּלֵּק וְעָבַר וְלֹא מָצוּי. אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנּוֹדָע, לִפְשֹׁט הַיָּמִין כְּנֶגֶד הָרְשָׁעִים, וַהֲרֵי הִתְפַּנָּה מֵהַכֹּל וְלֹא נִמְצָא, וְלָכֵן אָמְרוּ אוֹי וְלֹא הוֹי. כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב, שֶׁהֲרֵי נִתְּנָה רְשׁוּת לִגְדוֹלֵי הַמְמֻנִּים שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם.

תָּאנָא, סָלִיק ו' לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וְהֵיכָלָא אִתּוֹקַד, וְעַמָּא אִתְגְּלֵי, וּמַטְרוֹנִיתָא אִתְתְּרָכַת, וּבֵיתָא אִתְחֲרָבַת. לְבָתַר כַּד נָחִית ו"ו לְאַתְרֵיהּ, אַשְׁגַּח בְּבֵיתֵיהּ וְהָא אִתְחֲרִיב, בָּעֵי לְמַטְרוֹנִיתָא, וְהָא אִתְרַחֲקַת וְאַזְלַת. חָמָא לְהֵיכָלֵיהּ, וְהָא אִתּוֹקַד. בָּעָא לְעַמָּא, וְהָא אִתְגְּלֵי. חָמָא לְבִרְכָּאן דְּנַחֲלִין עֲמִיקִין דַּהֲווֹ נַגְדִּין, וְהָא אִתְמְנָעוּ. כְּדֵין כְּתִיב, (ישעיהו כ״ב:י״ב) וַיִּקְרָא יְיָ' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגוֹר שָׂק. וּכְדֵין לָבְשׁוּ שָׁמַיִם קַדְרוּת. לָמַדְנוּ, עָלְתָה ו' לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְהַהֵיכָל נִשְׂרַף, וְהָעָם גָּלָה, וְהַגְּבִירָה גֹּרְשָׁה, וְהַבַּיִת נֶחֱרַב. אַחַר כָּךְ שֶׁיָּרַד וָ"ו לִמְקוֹמוֹ, הִשְׁגִּיחַ עַל בֵּיתוֹ וְהִנֵּה חָרַב, בִּקֵּשׁ אֶת הַגְּבִירָה, וְהִנֵּה הִתְרַחֲקָה וְהָלְכָה. רָאָה אֶת הֵיכָלוֹ, וְהִנֵּה נִשְׂרַף. בִּקֵּשׁ אֶת הָעָם, וְהִנֵּה גָּלָה. רָאָה אֶת בִּרְכוֹת הַנְּחָלִים הָעֲמֻקִּים שֶׁהָיוּ שׁוֹפְעִים, וְהִנֵּה נִמְנְעוּ. וְאָז כָּתוּב, (ישעיה כב) וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק. וְאָז לָבְשׁוּ שָׁמַיִם קַדְרוּת.

כְּדֵין ו' ה' (ס"א ו' י') אִתְנְגִיד חַד לָקֳבֵיל חַד. וְה' עִלָּאָה, נָגִיד מַבּוּעֵי לְסִטְרָא אָחֳרָא, וּבִרְכָּאן לָא מִשְׁתַּכְּחָן. דְּהָא דְּכַר וְנוּקְבָּא לָא אִשְׁתְּכָחוּ, וְלָא שַׁרְיָין כַּחֲדָא. כְּדֵין (ירמיהו כ״ה:ל׳) שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוִהוּ. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, וּבָכָה רִבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, בְּכִיָיה תְּקִיעָא בְּלִבָּאִי מִסִּטְרָא חֲדָא, וְחֶדְוָותָא בְּלִבָּאִי מִסִּטְרָא אָחֳרָא. דְּהָא שְׁמַעְנָא מִלִּין, דְּלָא שְׁמַעְנָא עַד הַשְׁתָּא, זַכָּאָה חוּלָקִי. אֲזַי ו' ה' (ו' י') נִמְשְׁכוּ אֶחָד כְּנֶגֶד הָאֶחָד, וְה' הָעֶלְיוֹנָה הִשְׁפִּיעָה אֶת הַמַּעְיָנוֹת לַצַּד הָאַחֵר, וְהַבְּרָכוֹת לֹא נִמְצְאוּ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְצְאוּ הַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה וְלֹא שְׁרוּיִים כְּאֶחָד. אֲזַי שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, וּבָכָה רַבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּכִיָּה תְקוּעָה בְּלִבִּי מִצַּד אֶחָד, וְשִׂמְחָה בְּלִבִּי מִצַּד אַחֵר, שֶׁהֲרֵי שָׁמַעְתִּי דְבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי עַד עַתָּה. אַשְׁרֵי חֶלְקִי!

דְּתַנְיָא, לָא יַכְלִין שַׂנְאֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל לְאַבְאָשָׁא לְהוּ, עַד דְּיִשְׂרָאֵל מַחֲלִישִׁין חֵילָא דִּשְׁכִינְתָּא מִקַּמֵּי רַבְרְבֵי מְמָנָן דִּשְׁאָר עַמִּין. כְּדֵין יַכְלִין לְהוֹן שַׂנְאֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וְשַׁלְטִין עָלַיְיהוּ, וְגַזְרִין עָלַיְיהוּ כַּמָה גְּזֵירִין בִּישִׁין. וְכַד אִינּוּן תַּיְיבִין לָקֳבְלָה, הִיא מְתָבָּרַת חֵילָא וְתּוּקְפָּא דְּכָל אִינּוּן מְמָנָן רַבְרְבִין, וְתַבְרַת חֵילָא וְתּוּקְפָּא דְּשַׂנְאֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וְאִתְפָּרְעָא לְהוּ מִכֹּלָּא. For so it has been taught, that the enemies of Israel have no power over them until Israel weaken the might of the Shekinah in face of the Chieftains who are appointed over the other nations. Then only the latter have power over them and enact cruel decrees against them. But when they return in repentance to her she breaks the power of all those Chieftains and of the enemies of Israel and avenges them on all.

וְעַל דָּא וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, דְּבָעֵי בַּר נָשׁ דְּלָא יִסְתְּאָב בְּחוֹבוֹי, וַיַּעֲבָר עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא. דְּאִי עָבִיד הָכֵי, מְסָאֲבִין לֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב וְנִטְמֵתֶם בָּם, בְּלֹא א'. וְתָאנָא, מָאתָן וּתְמַנְיָא וְאַרְבְּעִין שַׁיְיפִין בְּגוּפָא, וְכֻלְּהוּ אִסְתַּאֲבָן, כַּד אִיהוּ אִסְתְּאַב. כְּלוֹמַר, כַּד בָּעֵי לְאִסְתַּאֲבָא. וְעַל דָּא, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. מַאי מַחֲנֶיךָ, אִלֵּין אִינּוּן שַׁיְיפֵי גּוּפָא. וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, מַאי עֶרְוַת דָּבָר. עֶרְיָיתָא נוּכְרָאָה לְהַאי (ס"א דהוי) דָּבָר רָמָז, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. דְּאִי הָכִי, וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ וַדַּאי. וְעַל דָּא עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּכְתִּיב עֶרְוַת אָבִיךָ הוּא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. Hence “thy camp shall be holy”: a man must not defile himself by sin and transgress the commands of the Law. We have learnt that there are two hundred and forty-eight members in the human body, and all are defiled when he is defiled, that is, when he is minded to be defiled.

תָּאנָא, עַל ג' מִלִּין מִתְעַכְּבִין יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. עַל דְּעַבְדִין קְלָנָא בִּשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא. וּמְהַדְּרֵי אַנְפַּיְיהוּ מִן שְׁכִינְתָּא, וְעַל דִּמְסָאֲבֵי גַּרְמַיְיהוּ קָמֵי שְׁכִינְתָּא. וְכֻלְּהוּ אוֹקִימְנָא בְּמַתְנִיתָא דִּילָן. We have learnt that for three things Israel are kept in captivity: because they pay scant respect to the Shekinah in their exile, because they turn their faces away from the Shekinah, and because they defile themselves in the presence of the Shekinah.’

וְהַשְׁתָּא דְּזָכִינָא בְּאוֹרַיְיתָא, אִתְּעַרְנָא עַל הַהִיא מִלָּה, וּמִן יוֹמָא דְּאִתְפְּטָר רִבִּי שַׂמְלָאי מֵהָכָא, לָא הֲוָה בַּר נָשׁ דְּיַנְהִיר לָן בְּאוֹרַיְיתָא כְּוָותֵיהּ. וַאֲנָא דָּחִילְנָא לְמֵימַר מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא דְּלָא אוֹלִיפְנָא. וּמִלָּה דָּא דְּאִסְתַּכַּלְנָא דְּמִלָּה דְּחָכְמְתָא הִיא, וְלָא יְדַעְנָא. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי מִלָּה דְּחָכְמְתָא הִיא, וּרְמִיזָא עִלָּאָה הִיא לְעֵילָּא וּלְתַתָּא. Now, however, that I have become a student of the Torah I have been thinking again over that remark, but since R. Simlai departed this world there has been none who can enlighten us on questions of the Torah like him, and I am afraid to put forth any opinion of my own which I have not learnt from a teacher, and I can see that there is a hidden meaning in this remark though I do not understand it.’ ‘Truly’, replied R. Abba, ‘it has a hidden meaning with reference both to the upper and the lower world.

תָּאנָא, אִתְעַבְּרַת הֵ"א עִלָּאָה בִּרְחִימוּתָא וַחֲבִיבוּתָא דְּלָא מִתְפְּרַשׁ מִנָּהּ יוֹ"ד לְעָלְמִין. אִתְעַבְּרַת וְאַפִּיקַת וָא"ו, לְבָתַר קָאִים קַמָּהּ, וְיַנְקָא לֵיהּ. וְדָא (נ"א ודאין בעלמא) וָא"ו כַּד נָפְקָא, בַּת זוּגוֹ נַפְקָא עִמֵּיהּ. אַתְיָא חֶסֶד אִתְּעַר גַּבֵּיהּ, וּפָרִישׁ לוֹן, וְנַפְקוּ גִּזְעִין מִתְּחוֹת לְעֵילָּא, וְאִתְפָּשָּׁטוּ עַנְפִין, וְאַסְגִּיאוּ, וְאִתְעָבִידַת הֵ"א תַּתָּאָה. וְאִתְרַבִּיאַת בְּעַנְפָּהָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, עַד דְּאִזְדַּוְּוגַת בְּאִילָנָא עִלָּאָה, וְאִתְחַבָּרוּ וָא"ו עִם הֵ"א, מַאן גָּרִים לוֹן. חֶסֶד הוּא. חֶסֶד הוּא וַדַּאי. דְּחִבֵּר לוֹן כַּחֲדָא. ¹The first 3 lines of the Hebrew text are not found in our translation.‘We have learnt that the upper He was conceived from the love of its inseparable companion Yod, and brought forth Vau. When this Vau came forth, its mate came forth with it. Lovingkindness came and parted them, and there came forth roots from beneath the Highest, and branches spread and grew and the lower He, was produced. It spread its branches higher and higher until it joined the upper tree and Vau was linked with He. Who caused this? Hesed.

יוֹ"ד עִם הֵ"א עִלָּאָה. לָא תַּלְיָא חִבּוּרָא דִּלְהוֹן בְּחֶסֶד, אֶלָּא בְּמַזָּלָא תַּלְיָיא חִבּוּרָא דִּלְהוֹן, וַחֲבִיבוּתָא דִּלְהוֹן, דְּלָא (ס"א ע"ב) מִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין. יוֹ"ד אִתְקָשַׁר בְּהֵ"א, וְהֵ"א אִתְקָשַׁר בְּוָא"ו, וָא"ו אִתְקָשַׁר בְּהֵ"א, וְהֵ"א אִתְקָשַׁר בְּכֹלָּא. וְכֹלָּא חַד קִשּׁוּרָא הוּא, וְחַד מִלָּה. לָא אִתְפְּרָשׁוּ דָּא מִן דָּא לְעָלְמִין. כִּבְיָכוֹל, מַאן דְּגָרִים פִּרוּדָא, כְּאִלּוּ חָרִיב עָלְמָא, וְאִקְרֵי עֶרְיָיתָא דְּכֹלָּא. But the union of Yod with the upper He is not caused by Hesed but by mazzal (lit. Iuck). In this way Yod is linked with He, He with Van, Vau with He, and He, with all, and all forms one entity, of which the elements are never to be separated. He who causes separation between them, as it were, lays waste the world and is called “the nakedness of all”.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר, תָּא חֲזֵי, הָנֵי עֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון דִּגְלִיפִין בְּאוֹרַיְיתָא, כֻּלְּהוּ מִתְפָּרְשָׁן בְּהָנֵי (נ"א מאלין) עֶשֶׂר אֲמִירָן. כָּל אֲמִירָה וַאֲמִירָה מֵאִלֵּין עֶשֶׂר, דְּאִינּוּן כִּתְרֵי מַלְכָּא כֻּלְּהוּ גְּלִיפִין בְּאַתְוָון יְדִיעָן (ד"א אחרנין), בְּגִינֵי כַּךְ שְׁמָא קַדִּישָׁא אִתְכַּסְּיָיא בְּאַתְוָון אָחֳרָנִין, וְכָל אֲמִירָה, אוֹזִיף לַאֲמִירָה עִלָּאָה מִנָּהּ אַתְווֹי, בְּגִין דְּאִתְכְּלִיל הַאי בְּהַאי. וְעַל דָּא שְׁמָא קַדִּישָׁא, גָּלִיפְנָא לֵיהּ בְּאַתְוָון אָחֳרָנִין, בְּגִין דְּאִתְכַּסְיָין דָּא בְּדָא, וְדָא בְּדָא, עַד דְּמִתְקַשְּׁרָן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא. R. Simeon said to R. Eleazar: ‘See now. These twenty-two letters which are inscribed in the Torah are all illustrated in the Ten Creative Utterances. Each of those ten, which are the crowns of the King, is traced in certain letters. Hence the Holy Name is disguised under other letters and each Utterance lends to the one above it certain letters, so that they are comprised in one another. Therefore we trace the Holy Name in other letters not its own, one set being concealed in the other, though all are linked together.

וּמַאן דְּבָעֵי לְמִנְדַּע צִרוּפֵי שְׁמָהָן קַדִּישִׁין, לִינְדַע אִינּוּן אַתְוָון דִּרְשִׁימִין בְּכָל כִּתְרָא וְכִתְרָא, וּכְדֵין לִינְדַע וְיִתְקְיָּים בְּכֹלָּא. וְהָא גָּלִיפְנָא לוֹן, בְּכָל אִינּוּן אַתְוָון דִּרְשִׁימָן וִידִיעָן בְּכָל כִּתְרָא וְכִתְרָא, מִסִּפְרָא עִלָאָה דִּשְׁלֹמֹה. וְהָכִי סָלִיק בִּידָן, וְחַבְרַיָּיא גְּלִיפִין לוֹן, (ס"א ולחברייא גלינן לון) וְשַׁפִּיר הוּא, דְּהָא כָּל כִּתְרָא וְכִתְרָא אוֹזִיף לְחַבְרֵיהּ אַתְווֹי, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, וּלְזִמְנִין דְּלָא אִצְטְרִיךְ אֶלָּא, בְּאַתְווֹי אִינּוּן דִּרְשִׁימִין בֵּיהּ. וְכֻלְּהוּ יְדִיעָן לְגַבֵּי חַבְרַיָּיא וְהָא אוֹקִימְנָא לוֹן. He who desires to know the combinations of the holy names must know the letters which are inscribed in each crown and then combine them. I myself trace them from the profound book of Solomon, and so I am able to do it and reveal them to the Companions.

זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי בִּיקָרֵיהוֹן, וּמְגַּלֵי לְהוֹן רָזִין עִלָּאִין דִּשְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא, דְּלָא גַּלֵּי לְעִלָּאִין קַדִּישִׁין, וְעַל דָּא יָכִיל מֹשֶׁה, לְאִתְעַטְּרָא בֵּינֵי קַדִּישִׁין, וְכֻלְּהוּ לָא יַכְלֵי לְמִקְרַב בַּהֲדֵיהּ, כְּנוּרָא יָקִידְתָּא, וְגוּמְרֵי דְּאֶשָּׁא. דְּאִי לָאו הָכִי, מַאן הֲוָה לֵיהּ לְמֹשֶׁה, לְמֵיקָם בֵּינַיְיהוּ. אֶלָּא זַכָּאָה חוּלָקָא דְּמֹשֶׁה, דְּהָא כַּד שָׁארֵי לְמַלְּלָא עִמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בָּעָא לְמִנְדַּע שְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא (ס"א שמוי קדישין), סָתִים וְגַלְיָא, בְּכָל חַד וְחַד כַּדְקָא חֲזֵי, וּכְדֵין אַדְבַּק וְיָדַע יַתִּיר מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא. Blessed are the righteous in this world and the next, because God desires to honour them and reveals to them profound secrets of the Holy Name which He does not reveal to the celestial holy ones (angels). And therefore Moses was able to crown himself among those holy ones and they were not able to touch him, though they are like a burning flame and coals of fire. For otherwise how could Moses have stood among them? When God commenced to speak with Moses, the latter desired to know His holy names, disclosed and undisclosed, each one in fitting manner, and thus he came closer and learnt more than any other man.

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּסָלִיק מֹשֶׁה גּוֹ עֲנָנָא יַקִּירָא, עָאל בֵּינֵי קַדִּישִׁין. פָּגַע בֵּיהּ חַד מַלְאָכָא בְּשַׁלְהוֹבֵי נוּרָא, בְּעַיְינִין מְלַהֲטָן, וְגַדְפּוֹי מוֹקְדָן, בָּעָא לְשַׁאֲפָא לֵיהּ בְּגַוִּויהּ. וְהַהוּא מַלְאָכָא גַּבְרִיאֵל (ס"א גזריא"ל) (ס"א גזרנא"ל) (קמוא"ל) שְׁמֵיהּ, כְּדֵין אַדְכַּר מֹשֶׁה חַד שְׁמָא קַדִּישָׁא. דְּהֲוָה גָּלִיף בִּתְרֵיסַר אַתְוָון, וְאִזְדַּעְזָע וְאִתְרְגַשׁ, עַד דְּסָלִיק מֹשֶׁה בֵּינַיְיהוּ. וְכֵן לְכָל חַד וְחַד, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ (שמות נח ע"א) וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵי. When Moses entered into the cloud and came among the angels, one named Gazarniel came up to him with flames of fire, with flashing eyes and burning wings, and sought to wound him. Then Moses mentioned a certain holy name which was traced with twelve letters, and the angel was utterly confused; and so with all the others.

תָּאנָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי דִּכְתִּיב אֲנִי יְיָ'. אֲנִי יְיָ': עָתִיד לִיתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. אֲנִי יְיָ' עָתִיד לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא. אִינּוּן דִּכְתִּיב בְּהוּ (ישעיהו ס״ו:כ״ד) הַפּוֹשְׁעִים בִּי. כְּתִיב אֲנִי יְיָ', וּכְתִיב (דברים ל״ב:ל״ט) אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה. אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, הָרְשָׁעִים הוֹפְכִים אוֹתִי לְמִדַּת הַדִין. דְּתַנְיָא, שֵׁם מָלֵא: יְיָ' אֱלֹהִים. זָכוּ יְיָ', וְאִי לָאו אֱלֹהִים. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, חַיָּיבִין עַבְדֵי פְּגִימוּתָא לְעֵילָּא. מַאי פְּגִימוּתָא. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא פְּגִימוּתָא מַמָּשׁ, וְהָא אִתְּמַר. I AM THE LORD. R. Jose taught: ‘This means, “I am the Lord who will one day bestow a good reward on the righteous in the time to come; I am the Lord who will one day punish the wicked in the time to come”. It is written, “I kill and make alive” (Deut. 32, 39); although I am in the attribute of mercy, the wicked turn me to the attribute of judgement.’ R. Simeon said: ‘Sinners cause imperfection above, as we have explained.’

וַאֲפִילּוּ מַאן דְּבָעֵי, יַעְבִיד בְּהוּ חַרְשִׁין לִבְנֵי נָשָׁא, מִשּׁוּם אִינּוּן דְּתַּלְיָין בְּהוּ, וּמַאן דְּאַעְבָּר לוֹן, כְּאִלּוּ אַסְגֵּי חֶסֶד בְּעָלְמָא, וְדִינִין בִּישִׁין לָא מִשְׁתַּכְּחִין. וְיַּעְבַּר הַהוּא זוּהֲמָא וְטוּפְרָהָא דְּרָשִׁים בֵּיהּ. דְּתַנְיָא, מַאן דְּדָרִיךְ בְּרַגְלֵיהּ, אוֹ בִּמְסָאנֵיהּ עָלַיְיהוּ, יָכִיל לְאִתְזְקָא. וּמַה בְּהַאי שִׁיּוּרֵי דְּשִׁיּוּרֵי דְּזוּהֲמָא דִּלְעֵילָּא כַּךְ, אִתְּתָא דִּמְקַבְּלָא וְאִתְחֲבָּרַת בְּחִוְיָא, וְאָטִיל בָּהּ זוּהֲמָא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וַוי לְעָלְמָא דִּמְקַבְּלָא מִינָּהּ מֵהַהוּא זוּהֲמָא, בְּגִינֵי כַּךְ וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טוּמְאָתָהּ לֹא תִּקְרַב. and a person stepping on them with his foot or his shoe may come to harm. If this is true of this remnant of a remnant of filth, how much more of the woman who was joined with the Serpent! Alas for the world which inherited that filth from her! Therefore it is written, “To a woman in the separation of her uncleanness thou shalt not draw near”. Happy the generation in which R. Simeon lived! To it the words apply, “Happy art thou O land, when thy king is a free man”. This is R. Simeon, who holds his head erect to expound doctrine and fears not, like a free man who says what he wants to say without fear.’