וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי אַבָּא, זִמְנִין אִית קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאִשְׁתַּכְּחָא רַעֲוָון, וּלְאִשְׁתַּכְחָא בִּרְכָאן, וּלְמִתְבַּע בָּעוּתֵי, וְזִמְנִין, דְּרַעֲוָון לָא אִשְׁתְּכָחוּ, וּבִרְכָּאן לָא מִזְדַּמְנָן, וְדִינִין קַשְׁיָין מִתְעָרִין בְּעָלְמָא. וְזִמְנִין דְּדִינָא תָּלֵי. תָּא חֲזֵי, זִמְנִין אִית בְּשַׁתָּא, דְּרַעֲוָוא אִשְׁתְּכַח. וְזִמְנִין אִית בְּשַׁתָּא, דְּדִינָא אִשְׁתְּכַח. וְזִמְנִין אִית בְּשַׁתָּא, דְּדִינָא אִשְׁתְּכַח וְתַלְיָא. זִמְנִין אִית בְּיַרְחֵי, דְּרַעֲוָא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ. וְזִמְנִין אִית בְּיַרְחֵי, דְּדִינִין אִשְׁתְּכָחוּ, וְתַּלְיָין עַל כֹּלָּא. R. Abba said: ‘There are times when God is propitious and ready to dispense blessing to those that pray to Him, and times when He is not propitious and judgement is let loose on the world, and times when judgement is held in suspense. There are seasons in the year when grace is in the ascendant, and seasons when judgement is in the ascendant, and seasons when judgement is in the ascendant but held in suspense.

זִמְנִין אִית בְּשָׁבוּעֵי, דְּרַעֲוָון מִשְׁתַּכְּחָן, וְזִמְנִין אִית בְּשָׁבוּעֵי, דְּדִינִין מִשְׁתַּכְּחָן בְּעָלְמָא. וְזִמְנִין אִית בְּיוֹמֵי, דְּרַעֲוָוא אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא וְעָלְמָא אִתְבַּסְמָא. וְזִמְנִין אִית בְּיוֹמֵי דְּדִינִין תַּלְיָין וּמִשְׁתַּכְחָן, וַאֲפִילּוּ בְּשַׁעְתֵּי. וְעַל דָּא כְּתִיב, (קהלת ג׳:א׳) וְעֵת לְכָל חָפֵץ וְגוֹ'. וּכְתִיב, (תהילים ס״ט:י״ד) וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ וְגוֹ'. וּכְתִיב, (ישעיה נה) דִּרְשׁוּ יְיָ' בְּהִמָּצְאוֹ. וּכְתִיב, (תהילים י׳:א׳) לָמָּה יְיָ' תַּעֲמוֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. וּכְתִיב, (ירמיהו ל״א:ג׳) מֵרָחוֹק יְיָ' נִרְאָה לִי. וְזִמְנִין דְּאִיהוּ קָרוֹב, דִּכְתִּיב, (תהילים קמ״ה:י״ח) קָרוֹב יְיָ' לְכָל קוֹרְאָיו. בְּגִין כָּךְ, וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ'. Similarly with the months and similarly with the days of the week, and even with the parts of each day and each hour. Therefore it is written: “There is a time for every purpose” (Eccl. 3, 1), and again, “My prayer is unto thee, O Lord, in an acceptable time” (Ps. 69, 14). Hence it says here: “Let him not come at every time to the Sanctuary”.’

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הָא אוֹקִימְנָא. מִלָּה בְּעִתּוֹ, וְהָכִי הוּא ודַּאי, וְהָכָא אָתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַזְהָרָא לְאַהֲרֹן, דְּלָא יִטְעֵי בְּהַהוּא חוֹבָא, דְּטָעוּ בְּנוֹי, דְּהָא הַאי עֵת יְדִיעָא, בְּגִין כָּךְ לָא יִטְעֵי לְחַבְּרָא עֵת אָחֳרָא, לְגַבֵּי מַלְכָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ. כְּלוֹמַר, אַף עַל גַּב דְּיֵחֱמֵי עִידָּן, דְּאִתְּמְסַר בִּידָא אָחֳרָא, לְאִתְנָהֲגָא עָלְמָא, וְיִתְמְסַר בִּידוֹי לְיַיחֵד בֵּיהּ לְקָרְבָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא, דְּהָא אֲנָא וּשְׁמִי חַד הוּא. וּבְגִּינֵי כַּךְ, (ס"א לקרבא ליה לקודשא בריך הוא דהא האי עת ידיע, בגין כך) וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ. וְאִי בָּעֵי לְמִנְדַּע בְּמָה יֵיעוּל. בְּזֹאת. בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. דְּהַאי זֹאת, הִיא עֵת דַּאֲחִידַת בִּשְׁמִי, בְּהַאי י', דִּרְשִׁימָא בִּשְׁמִי, יֵיעוּל אֶל הַקֹּדֶשׁ. (אבל) וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת. R. Simeon said: ‘This interpretation of the word “time” is quite correct and here God warned Aaron not to make the same mistake as his sons and try to associate a wrong “time” with the King, even if he should see that the control of the world has been committed for the time to the hands of another, and though he has the power to unify with it and bring it near to Holiness.¹Al. “Yet it is not so far committed that this power should be united and brought near to Holiness (i.e. that its name should be linked with God as the name Adonay is).”. And if he wants to know with what he should enter, the answer is, with zoth (this=Shekinah), for that is the “time” which is attached to my name by the letter yod which is inscribed in my name.

תָּאנָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כְּתִיב (קהלת ג׳:י״א) אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ הַאי מִלָּה אוֹקְמָהּ בּוּצִינָא (ס"א בשמא) קַדִּישָׁא וְהָכִי הוּא דְּתַנִּינָא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ וְהָכִי הוּא וַדַּאי. אֶת הַכֹּל וַדַּאי. עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, דָּא בְּדָא, וְלָא יִתְעָרְבוּן אָחֳרָנִין בֵּינַיְיהוּ. בְעִתּוֹ מַמָּשׁ, וְלָא בָּאֳחָרָא. בְּגִינֵי כַּךְ, אַזְהָרוּתָא לְאַהֲרֹן, וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל בְּמָה יֵיעוּל. בְּזֹאת, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דִּכְתִּיב בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. R. Jose taught: Verily it is as the Holy Lamp (R. Simeon) explained the verse, “He hath made everything (kol) beautiful in its time (be’itto)”; that is to say, “He hath made kol (Yesod) beautiful in ‘eth (Malkuth), and none should interpose between them”; and therefore Aaron was warned that he should not come at every “time” into the Sanctuary, but only with zoth.’

רִבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתִיב קָמֵי אֲבוּהָ, אָמַר לֵיהּ, כְּתִיב בִּכְנִישְׁתָּא דְּקֹרַח, (במדבר ט״ז:ל״ג) וְיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל, מַאי וְיֹּאבְדוּ. אֶלָּא כְּמָה דִּכְתִּיב, (ויקרא כ״ג:ל׳) וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. (ס"א כתיב בבני אהרן (ויקרא י׳:ב׳) ותצא אש מלפני יי' ותאכל אותם וימותו. וכתיב בכנישתא דקרח ואש יצאה מאת יי' ותאכל את החמשים ומאתים איש ס"ד דשקילין דא כדא) אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, שָׁאנֵי אִינּוּן בְּנֵי אַהֲרֹן, דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ אֲבֵדָה, כְּאִינּוּן דִּכְנִישְׁתָּא דְּקֹרַח, דִּכְתִּיב בְּהוּ, וְיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. וּכְתִיב, (במדבר י״ז:כ״ז) הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבַדְנוּ. לְאַכְלְלָא אִינּוּן דְּאַקְרִיבוּ קְטֹרֶת בּוּסְמִין, מָאתָן וְחַמְשִׁין, דְּאִתְאֲבִידוּ וַדַּאי, וְאִלֵּין לָא אִתְאֲבִידוּ. Once when R. Eleazar was studying with his father he said to him: ‘It is written of the sons of Aaron that a fire went forth from the Lord and consumed them, and also of the assembly of Korah that a fire went forth from the Lord and consumed them (Num. 16, 35). Were they then in the same category?’ R. Simeon replied: ‘There is a difference, because of the assembly of Korah it says that “they perished from the congregation”, but this word is not used of the sons of Aaron.’

אָמַר לֵיהּ כְּתִיב, וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ. וּכְתִיב, בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. כֵּיוָן דְּאָמַר, וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת, אֲמַאי לָא כְּתִיב, בְּמָה זִמְנָא יֵיעוּל. אָמַר לֵיהּ אֶלְעָזָר, הָא אִתְּמַר, וּמִלָּה חַד הוּא, וְזִמְנָא חַד הוּא הֲווֹ יַדְעֵי כַּהֲנֵי. אֲבָל עַל מַה דְּחָאבוּ בְּנוֹי, בָּעָא לְאַזְהָרָא הָכָא, וְהָא אִתְּמַר. אָמַר לֵיהּ, וַאֲנָא הָכִי סָבִירְנָא, וּבְגִין לְאִתְיַישְּׁבָא מִלָּה בְּעֵינָא. He further asked him: ‘Since it says, “let him not come at all times into the sanctuary”, why does it not specify at which time he should come?’ He replied: ‘As we have explained, there was a certain time which was known to the priests, and here these words are inserted only as a warning to Aaron, as we have explained.’ He replied: ‘That is what I thought, only I wanted to make certain.’

אָמַר לֵיהּ, אֶלְעָזָר בְּרִי תָּא חֲזֵי, כָּל קָרְבְּנִין וְכָל עִלָּוָון, נַיְיחָא הוּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲבָל לָא הֲוָה נַיְיחָא, כְּמָה דְּהַאי קְטֹרֶת, דִּקְטֹרֶת מְעַלְיָא מִכֹּלָּא. וּבְגִין כָּךְ, הֲווֹ מַעֲלִין לֵיהּ לְגוֹ בְּגוֹ, בִּלְחִישׁוּ. וְהָא אִתְּמַר. וּבְגִין כָּךְ, לָא אִתְעֲנָשׁוּ כָּל בְּנֵי נָשָׂא בִּשְׁאָר קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון כְּמוֹ בַּקְּטֹרֶת, דְּכָל פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָכָא אִתְקְטַר וְאִתְקְשַׁר יַתִּיר מִכֹּלָּא. וְעַל דָּא אִקְרֵי קְטֹרֶת. וְהָא אִתְּמַר, (משלי כ״ז:ט׳) שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב. R. Simeon continued: ‘Eleazar, my son, note that all the offerings were acceptable to God, but none so much as the incense, wherefore it was taken into the inmost shrine with the greatest privacy, and the severest punishment was inflicted for its misuse.’