אַפֵּי רַבְרְבֵי, וְאַפֵּי זוּטְרֵי, כְּלִילָן כְּחַד לְעֵילָּא, תְּרֵי סַלְּקִין וְשָׁאטִין, וּתְרֵין מַגְרוֹפִין בִּידַיְיהוּ. אֶלֶף טוּרִין סַלְּקִין וְעָאלִין (ס"א אלין טמירין עאלין וסלקין) בְּכָל יוֹמָא, מִשַּׁקְיוּ דְּהַהוּא יַמָּא, לְבָתַר, אִתְעֲקָרוּ מִנָּהּ, וְסַלְּקִין לְיַמָּא אָחֳרָא. of this mighty sea in four directions, and each has four aspects. A thousand rocks rise and sink every day from the tide of that sea. Afterwards they are uprooted from it and go to another sea.

לֵית חוּשְׁבָּנָא לְאִינּוּן דְּאִתְאַחֲדָן בְּשַׂעְרָהָא, תְּרֵין בְּנִין יַנְקִין כָּל יוֹמָא, דְּאִקְרוּן מְאַלְלֵי אַרְעָא. וְדָא הוּא רָזָא דְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא, דִּכְתִּיב, (יהושע ב׳:א׳) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׂ לֵאמֹר. וְאִלֵּין, יַנְקִין מִתְּחוֹת סִטְרֵי אֶבְרָהָא, תְּרֵין בַּנוֹת בִּתְחוֹת רַגְלָהָא, (ס"א ואלין ינקן מסטרא דאברהא, תרין בנת בתחותהא) וְעַל דָּא כְּתִיב, (בראשית ו׳:ב׳) וַיִּרְאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם. וְאִלֵּין מִתְאַחֲדָן בְּטַרְפֵּי (ס"א בטופרי) דְּהַהִיא עַרְסָא, וְדָא הוּא דְּתָנֵינָן, דִּכְתִּיב, (מלכים א ג׳:ט״ז) אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זוֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ. אָז תָּבֹאנָה, וְלָא מִקַּדְמַת דְּנָא, וּבְזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, אָהֲדְרוּן קְדָל מִבָּתַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַאי כְּתִיב, (ישעיהו ג׳:י״ב) עַמִּי נוֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ. וַדַּאי. There is no number to those that cling to her hair. Two sons suck from her every day who are called “spies of the land”, and two daughters are at her feet, and these cling to the sides of that litter.

בִּידָא שְׂמָאלָא, שִׁבְעִין עַנְפִין, דְּמְגַדְּלִין בֵּין נוּנֵי יַמָּא, כֻּלְּהוּ סוּמָקֵי כְּוַורְדָּא. וְעֵילָּא מִנְּהוֹן, עַנְפָּא חַד סוּמָקָא יַתִּיר, דָּא סָלִיק וְנָחִית. וְכֻלְּהוּ אִתְחַפְיָּין בְּשַׂעְרָהָא. In her left hand are seventy branches that grow among the fishes of the sea, all red as a rose, and above them all is one of a still deeper red. This one goes up and down and all hide in her hair.

מָארֵי דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא. כַּד נָחִית חִוְיָא. אִתְעָבִיד מְקַפֵּץ עַל טוּרִין, מְדַלְגָא עַל טִנָרֵי. עַד דְּיִשְׁכַּח טַרְפָּא, דְּאָחִיד בְּטוּפְרֵי וְיֵיכוּל. כְּדֵין שָׁכִיךְ, וְאִתְחַזָר לִישָׁנֵיהּ לְטָב. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דִּמְזַמְּנִין לֵיהּ טַרְפֵיהּ. אַהֲדָר לְאַתְרֵיהּ (ס"א לבתריה), עַיִּיל בְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא. When the master of the evil tongue comes down he becomes a serpent leaping over the hills and mountains until he finds prey to consume. Then he becomes mollified and his tongue turns to good. Israel furnish him with prey and then he returns to his place and enters into the hollow of the great abyss.

כַּד (ס"א סליק סלקין) סַלְּקִין מָארֵי דְּרוֹמְחִין וְסַיְיפִין, דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבָּנָא, סוּחֲרָנַיְיהוּ דְּאִינּוּן שִׁתִּין עִלָּאִין, דְּסוּחֲרָנֵיהּ דְּהַאי עַרְסָא, אֶלֶף אַלְפִין, וְרִבּוֹא רִבְּוָון, קַיְימִין בְּכָל סִטְרָא דְּהַאי עַרְסָא לְעֵילָּא. וּמִנֵּיהּ אַתְּזְנָן, כֻּלְּהוּ מִקָּמֵיהּ (ס"א ומניה אתזנו, ליה פלחין כולהו קמיה) יְקוּמוּן. When he ascends, there also ascend demons girt with spear and sword without number, who surround the sixty who are round the litter, so that myriads of myriads stand round this litter above, all being nurtured by it and doing obeisance to it,

מִתְּחוֹת כֻּלְּהוּ, נָפְקִין כַּמָה אֶלֶף וְרִבְּבָן, דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבָּנָא, וְנַחְתִּין וְשָׁאטִין בְּעָלְמָא, עַד דְּתַקְעֵי מָארֵי שׁוֹפָרָא, וּמִתְכַּנְּשֵׁי. וְהָנֵי בְּזוּהֲמָא דְּטוּפְרֵי אֲחִידָן. and below there go forth from it myriads who wander about the world until the trumpet blows and they assemble. These cling to the uncleanness of the nails.

דָּא עַרְסָא כָּלִיל לוֹן, דָּא עַרְסָא, רַגְלוֹהִי אֲחִידָן בְּאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא, כֹּלָּא עָאלִין בִּכְלָלָא, דְּאִשְׁתְּכַח לְעֵילָּא, וְאִשְׁתְּכַח לְתַתָּא, בַּשָׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, וְעַל דָּא כְּתִיב הִנֵּה. מַאי הִנֵּה. בְּגִין דִּזְמִינָא לְכֹלָּא לְעֵילָּא וְתַתָּא. וּרְשׁוּמָא הַאי עַרְסָא מִכֹּלָּא, אֲדֹנָ"י אִתְקְרֵי, רִבּוֹנָא דְּכֹלָּא, רְשִׁימָא בֵּין חַיָּילָהָא. This litter embraces them all. Its feet take hold of the four corners of the world; it is found in heaven above and in the earth below. It is called Adonay, the lord of all, this name being inscribed among its hosts.

בְּגִין כַּךְ, כַּהֲנָא בָּעֵי לְכַוְּונָא מִלֵּי דִּלְעֵילָּא, לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא מֵאֲתַר דְּבָעָא לְיַחֲדָא, וְעַל דָּא תָּנֵינָן, כְּתִיב, בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, בְּהַאי בָּעֵי לְקָרְבָא קְדוּשָּׁה לְאַתְרֵיהּ, מֵהַאי אֲתַר, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְדַחֲלָא מִקַּמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (דברים ל״ב:כ״ט) לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת מִיַּד יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם. כְּלוֹמַר, אִי יִסְתַּכְּלוּן בְּנֵי נָשָׂא בְּעוֹנְשָׁא, הֵיךְ אֲחִידַת זֹאת בֵּין חַיָּילָהָא, וְהֵיךְ אִתְמָנוּ קַמָּהּ כָּל אִינּוּן בְּנֵי חַיָּילִין, וַאֲחִידָן בְּפוּלְחָנָא לְאִתְפָּרְעָא מִן חַיָּיבַיָּא, מִיַּד יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם, וְיִסְתַּמְרוּן עוֹבָדֵיהוֹן, וְלָא יְחוּבוּן קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. Therefore the priest must concentrate his thought on heavenly things to unify the holy name from the fitting place. Hence we have learnt that Aaron was to come to the sanctuary with zoth. With this he was to bring the holiness to its place, and from this place man must fear God. Hence it is written, “O that they were wise, that they considered zoth” (Deut. 32, 29); that is to say, if men consider how zoth is surrounded by her hosts who stand ready before her to punish sinners, then at once they would “consider their latter end”, be careful of their acts and not sin before the Holy One, blessed be He.’

תּוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל בַּר נָשׁ דְּזָכֵי לְמֵילַף אוֹרַיְיתָא, וְנָטִיר לָהּ לְהַאי זֹאת. הַאי זֹאת נְטִירַת לֵיהּ, וְגָזַר עִמֵּיהּ קַיְּימָא עַל קַיְּימָא דִּילֵיהּ, דְּלָא יִתְעֲדֵי מִנֵּיהּ, וּמִן בְּנוֹהִי וּמִן בְּנֵי בְּנוֹהִי לְעָלְמִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו נ״ט:כ״א) וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם וְגוֹ'. יָתְבוּ לְמֵיכַל. עַד דְּאָכְלוּ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרַיָּיא, כָּל חַד וְחַד לֵימָא מִלָּה חַדְתָּא דְּאוֹרַיְיתָא. עַל פָּתוֹרָא, לְקָמֵיהּ דרִבִּי פִּנְחָס. R. Simeon further said: ‘If a man studies the Torah and guards this zoth, then zoth protects him and makes a covenant with him regarding his own covenant that it shall not depart from him or from his sons or his sons’ sons for ever, as it is written: “And as for me, this (zoth) is my covenant with them”, etc.’ They then sat down to eat, and in the course of the meal R. Simeon said to the Companions: ‘Let each one enunciate a new idea concerning the Torah at the table before R. Pinchas.’