פָּתַח וְאָמַר, (תהילים כ״ג:ה׳) תַּעֲרוֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צוֹרְרָי וְגוֹ', יָתְבוּ (ס"א חדו) תַּמָּן, כָּל הַהוּא יוֹמָא, וַהֲווּ חַבְרַיָּא כֻּלְּהוּ חַדָּן בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, וְחֶדְוָותָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה סַגֵּי. נָטַל רִבִּי פִּנְחָס לְרִבִּי אֶלְעָזָר, וְלָא שַׁבְקֵיהּ כָּל הַהוּא יוֹמָא וְכָל לֵילְיָא, וַהֲוָה חַדֵּי עִמֵּיהּ, קָרָא עָלֵיהּ, (ישעיהו נ״ח:י״ד) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ', כָּל חֶדְוָותָא וְעִנּוּגָא יַתִּירָא דָּא דְּחוּלָקִי הוּא, (על דא דעמי הוא על דא כתיב (תהילים קמ״ד:ט״ו) אשרי העם שככה לו וגו') זְמִינִין בְּהַהוּא עָלְמָא לְאַכְרְזָא עָלַי, זַכָּאָה חוּלָקָךְ רִבִּי פִּנְחָס, דְּאַנְתְּ זָכִית לְכָל הַאי, (דברי הימים א י״ב:י״ט) שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעוֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ. אַשְׁכִּימוּ לְמֵיזַל, קָם רִבִּי פִּנְחָס וְאָחִיד בֵּיהּ בְּרִבִּי אֶלְעָזָר, וְלָא שַׁבְקֵיהּ לְמֵיהַךְ. אוֹזִיף רִבִּי פִּנְחָס לְרַבִּי שִׁמְעוֹן וּבַרְכֵיהּ, וּלְכֻלְּהוּ חַבְרַיָּיא. עַד דַּהֲווּ אַזְלֵי אָמַר לְהוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרַיָּיא, (תהילים קי״ט:קכ״ו) עֵת לַעֲשׂוֹת לַיְיָ'. and the psalm, “Thou preparest a table before me in the presence of mine enemies” (Ps. 23, 5). All that day they gladdened themselves with words of the Torah, and the joy of R. Simeon was great. R. Pinchas took R. Eleazar and did not leave him all that day and night, saying: ‘All this great joy and gladness is of my portion, and they will make proclamation concerning me to that effect in the other world.’ When they rose to depart R. Pinchas would not at first let R. Eleazar go, but he accompanied R. Simeon and all the Companions on their way. As they went along R. Simeon said: ‘It is time to work for the Lord.’