Chapter 19
Chapter 19 somebodyAchrei Mot 19:118-123 (Chapter 19) (Achrei Mot) (Zohar)
Achrei Mot 19:118-123 (Chapter 19) (Achrei Mot) (Zohar) somebodyאָתָא רִבִּי אַבָּא וְשָׁאִיל, כְּתִיב וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת וְגוֹ'. הָנֵי עַדְבִין לָמָּה. וְאַהֲרֹן לָמָּה לֵיהּ לְמֵיהַב עַדְבִין. וּפַרְשְׁתָּא דָּא לָמָּה. וְהָא אוֹלִיפְנָא קַמֵּי דְּמַר סִדְרָא דְּיוֹמָא, וְהַאי בְּעֵינָא לְמִנְדַּע. R. Abba came and asked him: It is written, AND AARON SHALL CAST LOTS UPON THE TWO GOATS. What, he asked, is the meaning of these lots, and why had Aaron to cast them?
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (בראשית מ״ב:כ״ד) וַיִקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסוֹר אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. וְכִי מַה חָמָא יוֹסֵף לְמֵיסַב לְשִׁמְעוֹן עִמֵּיהּ יַתִּיר מֵאֲחוֹהִי. אֶלָּא, אָמַר יוֹסֵף, בְכָל אֲתַר שִׁמְעוֹן (ולוי) פְּתִיחוּתָא דְּדִינָא אִיהוּ (אינון), וְהַהִיא שַׁעֲתָא דַּאֲזִילְנָא מֵאַבָּא לְגַבַּיְיהוּ דְּאֶחָי, שִׁמְעוֹן פָּתַח בְּקַדְמִיתָא בְּדִינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ל״ז:י״ט-כ׳) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא וְעַתָּה לְכוּ וְגוֹ'. לְבָתַר בִשְׁכֶם, (בראשית ל״ד:כ״ה) וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְּנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, כֻּלְּהוּ בְּדִינָא הֲווֹ. טַב לְמֵיסַב דָּא, וְלָא יִתְּעַר קְטָטוּתָא בְּכֻלְּהוּ שְׁבָטִין. R. Simeon began his reply by citing the verse: “And he took from them Simeon and bound him before their eyes” (Gen. 42, 24) ‘Why did Joseph take Simeon rather than any other one of the brothers? The reason was that Joseph said to himself: Simeon and Levi everywhere open the door to judgement. So it was with me and so it was with Shechem. It is therefore meet that I should take this one so that he should not rouse contention among all the tribes.
וְתָנֵינָן, מַאי קָא חָמָא שִׁמְעוֹן לְאִזְדַּוְּוגָא בְּלֵוִי יַתִּיר מִכֹּלָּא. וְהָא רְאוּבֵן הֲוָה אָחוּהָּ וְסָמִיךְ לֵיהּ, אֶלָּא שִׁמְעוֹן חָמָא וְיָדַע דְּלֵוִי מִסִּטְרָא דְּדִינָא קָא אָתֵי, וְשִׁמְעוֹן מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא יַתִּיר אִתְאֲחָד. אָמַר נִתְעֲרָב חַד בְּחַד וַאֲנָן נֶחֱרִיב עָלְמָא. מָה עָבֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נָטַל לֵיהּ לְחוּלָקֵיהּ לְלֵוִי, אָמַר מִכָּאן וּלְהָלְאָה שִׁמְעוֹן לֵיתִיב בְּקוּפְטִירָא בַּהֲדֵּיהּ בִּלְחוֹדוֹי. The question has also been asked why Simeon associated himself with Levi rather than, say, with Reuben, who was also his full brother. The reason was that he saw that Levi came from the side of judgement and he himself was attached to the side of stern judgement. He therefore thought that if Levi joined him they would be able to conquer the world. What then did God do? He took Levi for his portion, and made Simeon isolated.
תָּאנָא בְּסִטְרָא דְּאִימָא, תְּרֵין גַּרְדִּינֵי טְהִירִין (ס"א תריסין) אִתְאַחֲדָן בִּידָא שְׂמָאלָא, וְהָא אוֹקִימְנָא דְּאִינּוּן מְאַלְלֵי אַרְעָא בְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, וְהַיְינוּ רָזָא דִּכְתִּיב, (יהושע ב׳:א׳) שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים. We have learnt that on the side of the Mother there are two emissaries attached to her left hand who roam about the world to spy it out.
וְתָאנָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל יַתִּיר מִכָּל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְדַכְּאָה לְהוּ, וּלְרַחֲמָא עָלַיְיהוּ, דְּאִינּוּן חוּלָקֵיהּ וְעַדְבֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לב) כִּי חֵלֶק יְיָ' עַמּוֹ וְגוֹ', וּכְתִיב (דברים לב) יַרְכִּיבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ דַּיְיקָא. דְּהָא אִינּוּן אִתְאַחֲדָן לְעֵילָּא לְעֵילָּא. וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְחִימוּתָא דִּילֵיהּ אִתְדְּבָק בְּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (מלאכי א׳:ב׳) אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ', וּכְתִיב (דברים ז׳:ח׳) כִּי מֵאַהֲבַת יְיָ' אֶתְכֶם וְגוֹ', וּמִגּוֹ רְחִימוּתָא יַתִּירָא דְּרָחִים לְהוּ, יָהַב לוֹן יוֹמָא חַד בְּשַׁתָּא לְדַכְאָה לְהוּ, וּלְזַכָּאָה לְהוּ מִכָּל חוֹבֵיהוֹן, דִּכְתִּיב, (ויקרא טז) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה וְגוֹ'. בְּגִין דִּיהוֹן זַכָּאִין בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְלָא יִשְׁתְּכַּח בְּהוּ חוֹבָא. וְעַל דָּא בְּיוֹמָא דָּא, מִתְעַטְּרִין יִשְׂרָאֵל, וְשַׁלְטִין עַל כֻּלְּהוּ גַּרְדִּינִין, וְעַל כֻּלְּהוּ טְהִירִין. Now Israel are God’s portion, and from His great love for them He gave them one day in the year to cleanse and purify them from all their sins, and therefore on this day they are crowned and are safe from all executioners and all hostile emissaries.
תָּאנָא (ויקרא ט״ז:ח׳) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת. וְנָתַן אַהֲרֹן, בְּגִין דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד. עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים, עַל דַּיְיקָא, בְּגִין דְּתִתְבֲּסַם מַטְרוֹנִיתָא. גּוֹרָל אֶחָד לַיְיָ' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל וְהָא תְּרֵין שְׂעִירִין אִינּוּן, אֲמַאי חַד לַיְיָ'. אֶלָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יֵתִיב הַאי גַּבָּאי, וְחַד יֵזִיל וְיִשׁוֹט בְּעָלְמָא, דְּאִלְמָלֵי תַּרְוַיְיהוּ מִזְדַּוְּוגָן, לָא יָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל. It is written that Aaron shall cast lots upon the two he-goats. Why is one of these for the Lord? Because God said, Let one abide by me and the other roam about the world; for if the two were combined the world would not be able to stand against them.
נָפַק הַאי, אָזִיל וְשָׁאט בְּעָלְמָא, וְאַשְׁכַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, בְּכַמָּה פּוּלְחָנִין, בְּכַמָּה דַּרְגִּין, בְּכַמָּה נִמוּסִין טָבָן, לָא יָכִיל לְהוּ, כֻּלְּהוּ שְׁלָמָא בֵּינַיְיהוּ, לָא יָכִיל לְמֵיעָל בְּהוּ בְּדַלְטוֹרָא. (אזל ושאט בעלמא, ואשכח לישראל כהאי גוונא) (נ"א ישראל לתתא אוף הכי כהאי גוונא) הַאי שְׂעִירָא שַׁלְחִין לֵיהּ בְּמַטוּלָא דְּכָל חוֹבַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. The second one therefore goes forth, and when he finds Israel absorbed in religious service and pious deeds and all at peace with one another he can see no opportunity to bring a charge against them.
תָּאנָא, כַּמָה חֲבִילֵי טְרִיקִין מִזְדַּוְּוגָן (נ"א מזדמנן), דְּאִינּוּן תְּחוֹת יְדֵיהּ, וּמְמָנָן לְאַלְלָא אַרְעָא, עַל כָּל אִינּוּן דְּעַבְרִין עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא. וְהַהוּא יוֹמָא, לָא שְׁכִיחַ דַּלְטּוֹרָא (ס"א פטרא) לְמַלְּלָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. כַּד מָטָא הַאי שְׂעִירָא לְגַבֵּי טוּרָא, כַּמָה חֵידוּ עַל חֵידוּ מִתְבַסְּמִין כֻּלְּהוּ בֵּיהּ. וְהַהוּא גַרְדִינָא דְּנָפִיק, אַהְדָּר וְאָמַר תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּיִשְׂרָאֵל, קַטֵיגוֹרָא אִתְעָבִיד סַנֵיגוֹרָא. We have learnt that there are many demons under his control, whose office it is to spy out the earth for those who transgress the commands of the Law; but on that day there is no opening for any accusation against Israel. When that he-goat reaches the rock (of Azazel) there is great rejoicing and the emissary who went forth to accuse returns and declares the praises of Israel, the accuser becoming the defender.
וְתָּא חֲזֵי, לָאו דָּא בִּלְחוֹדוֹי הוּא, אֶלָּא בְּכָל אֲתַר דְּבַעְיָין יִשְׂרָאֵל לְאִתְדַכְּאָה מֵחוֹבַיְיהוּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לוֹן עֵיטָא לְקַשְּׁרָא מָארֵי דְּדִינָא, וּלְבַסְּמָא לְהוּ בְּאִינּוּן קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, דִּקְרֵבִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּכְדֵין לָא יַכְלִין לְאַבְאָשָׁא. וְהַהוּא יוֹמָא יַתִּיר עַל כֹּלָּא, כְּמָה דְּמְבַסְּמִין יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא לְכֹלָּא, הָכִי מְבַסְּמִין לְכָל אִינּוּן דְּאִית לְהוּ דַּלְטּוֹרָא (ס"א פטרא) וְכֹלָּא קָרְבְּנָא הוּא וּפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. And not only on this day, but whenever Israel desire to be cleansed of their sins, God shows them how to restrain the accusers by means of the offerings which are brought before the Holy One, blessed be He, and then they cannot harm. But this day is more efficacious than all; and just as Israel appease all below, so all those who have accusations to bring (above) are appeased, though all the service is to the Holy One.
תָּאנָא, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דִּכְתִּיב, וְלָקַח אַהֲרֹן אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְגוֹ', מִתְעָרִין אִינּוּן בְּהַהוּא יוֹמָא לְעֵילָּא, וּבַעְיָין לְשַׁלְּטָאָה (נ"א לשטאה) וּלְמֵיפָּק בְּעָלְמָא. כֵּיוָן דְּכַהֲנָא מְקָרֵב אִלֵּין לְתַתָּא, מִתְקָרְבִין אִינּוּן לְעֵילָּא. כְּדֵין עַדְבִין סַלְּקִין בְּכָל סִטְרִין, כַּהֲנָא יָהַב עַדְבִין לְתַתָּא, כַּהֲנָא יָהִיב עַדְבִין לְעֵילָּא. כְּמָה דְּחַד אִשְׁתְּאַר בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְתַתָּא. וְחַד אַפְּקִין לֵיהּ לְהַהוּא מַדְבְּרָא, הָכִי נָמֵי לְעֵילָּא, חָד אִשְׁתְּאַר בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְחַד נָפִיק וְשָׁט בְּעָלְמָא, לְהַהוּא מַדְבְּרָא עִלָּאָה, וְחַד בְּחַד מִתְקַשָּׁר. We have learnt that at the hour of which it is written that Aaron should take the two he-goats, all those (accusers) above rouse themselves and seek to go forth into the world, and when Aaron brings near those below those above are also brought near. The lots are then produced for both sides; and as the priest casts lots below so the Priest casts lots above; and just as below one is left for the Holy One and one is thrust out to the wilderness, so above one remains with the Holy One, blessed be He, and one goes forth into the supernal wilderness; so the two are connected.
כְּתִיב (ויקרא ט״ז:כ״א) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו וְגוֹ'. בְּגִין כָּךְ וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִסְתְּכַּם עַל יְדוֹי. עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי, הַחַי דַּיְיקָא, לְאַכְלְלָא הַהוּא דִּלְעֵילָּא. It is written later: AND AARON SHALL LAY HIS TWO HANDS ON THE HEAD OF THE LIVE GOAT AND CONFESS OVER HIM, ETC. He must use both hands in order that the Holy One may concur with him. The he-goat is called “live”, to include the one above.
(ויקרא ה) וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹת, כְּמָה דִּכְתִּיב (ויקרא ה׳:ה׳) וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ. וְאוֹקִימְנָא עָלֶיהָ, דְּאִתְדָכֵּי בַּר נָשׁ וְאִשְׁתְּאַר עָלֶיהָ כָּל הַהוּא חוֹבָא. אוּף הָכִי וְהִתְוַדָּה עָלָיו, בָּתַר דְּאוֹדֵי כַּהֲנָא בְּגִינַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, עָלָיו: כְּלוֹמַר, יִשְׁתַּאֲרוּן כֻּלְּהוּ עָלָיו. The words “over him” mean that the sins shall all be left on the goat.’
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, אִי הָכִי וְהָא כְּתִיב וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִים, אָמַר לֵיהּ שָׁאנֵי הָכָא, דְּהָתָם לַשְּׂעִירִים הֲווֹ קְרֵבִין קָרְבְּנָא, וּבְגִין כָּךְ לָא כְּתִיב וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם שְׂעִירִים, אֶלָּא לַשְּׂעִירִים, דְּהָתָם לַשְּׂעִירִים הֲווֹ עַבְדֵּי פּוּלְחָנָא, וְשׁוּלְטָנוּתָא. וְהָכָא וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם, וְקָרְבְּנָא לָא אִתְעָבִיד אֶלָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תָּא חֲזֵי, דִּבְגִינֵי קָרְבְּנָא מִתְבַּסְּמָן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְדִינָא לָא שַׁרְיָא וְשַׁלְטָא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. R. Abba asked how this could be reconciled with the verse which says, “And they shall no more sacrifice their sacrifices unto the he-goats after which they go a-whoring” (Lev. 17, 7). He replied: ‘It does not say there that they should not sacrifice he-goats, but to he-goats. So here, the goat bore on itself all their iniquities, but the offering was brought only to the Holy One, blessed be He, and through the offering upper and lower are appeased and judgement has no sway over Israel.