130
תָּאנָא, (ויקרא ט״ז:ה׳) וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת, וּמֵאֵת עֲדַת, בְּגִין דִּיְהֵא מִכֻּלְּהוּ, וְיִתְכַּפֵּר לְכֻלְּהוּ. דְּהָא כָּל חוֹבַיְיהוּ דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָכָא תַּלְיָין, וְכֻלְּהוּ מִתְכַּפְּרֵי בְּדָא. וְלָא סָגֵי מִבַּר נָשׁ חַד. וּמֵאָן אֲתַר אִתְנְסִיבוּ מֵאִינּוּן קוּפִּין דְּבַעֲזָרָה נַטְלִין אַגְרָא, וְאַיְיתֵי לְהוּ מֵאִינּוּן דָּמֵי דַּהֲווֹ מִכֻּלְּהוּ. AND OF THE CONGREGATION OF THE PEOPLE OF ISRAEL HE SHALL TAKE TWO HE-GOATS FOR A SIN-OFFERING. This offering was to be taken from all of them, so as to make atonement for all of them, and it was not sufficient that it should be taken from one individual. From whence, then, was it taken? They used to take the money for it from the boxes in the Temple court, which contained the contributions of all.