Chapter 37
Chapter 37 somebodyAchrei Mot 37:219-224 (Chapter 37) (Achrei Mot) (Zohar)
Achrei Mot 37:219-224 (Chapter 37) (Achrei Mot) (Zohar) somebodyאָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, (ישעיהו כ״ו:ט׳) נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְּקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ, נַפְשִׁי בַּלַּיְלָה מִבָּעֵי לֵיהּ. אֲשַׁחֲרֶךָּ, יְשַׁחֲרֶךָ מִבָּעֵי לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ הָא אוּקְמוּהָ, (בראשית כ"ג) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (איוב י״ב:י׳) אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ. What are these sources? One is above, of which it is written, “And a river went forth from Eden to water the Garden”, etc., and from there it flows forth and waters the Garden and all the streams issue from it and meet again in two sources called Nezah and Hod, and these pour forth water into that grade of Zaddik which goes forth from thence and waters the Garden.
תָּא חֲזֵי נַפְשָׁא וְרוּחָא אִשְׁתְּמוֹדָע (ס"א אשתעי) (ס"א אשתתפי) כַּחֲדָא לְעָלְמִין. תָּנָא פּוּלְחָנָא שְׁלֵימָתָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִפְלַח לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְּתַנִּינָן (דברים ו׳:ה׳) וְאָהַבְתָּ אֶת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'. דְּיַרְחִים לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְחִימוּתָא דְּנֶפֶשׁ מַמָּשׁ, וְדָא הוּא רְחִימוּתָא שְׁלֵימָתָא, רְחִימוּתָא דְּנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ. כְּמָה דְּאִתְדְּבָּקוּ אִלֵּין בְּגוּפָא, וְגוּפָא רָחִים לוֹן. (ס"א כדין) כַּךְ יִתְדָּבָק בַּר נָשׁ לְרַחֲמָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רְחִימוּתָא דְּנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ, לְאַדְבְּקָא בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה (כלומר) נַפְשִׁי מַמָּשׁ. Observe that the soul and the spirit are inseparable. We have learnt that the perfect service offered by man to God consists in loving Him with his soul and his spirit. As these cleave to the body and the body loves them, so a man should cleave to God with the love of his soul and his spirit. Hence it says, “With my soul I have desired thee and with my spirit I seek thee early”.
אַף רוּחִי בְּקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ, אִתְדַּבְּקָא בָּךְ בִּרְחִימוּתָא סַגִיאָה, בַּלַּיְלָה. דְּבָעֵי בַּר נָשׁ מֵרְחִימוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְמֵיקָם בְּכָל לֵילְיָא, לְאִשְׁתַּדְלָא בְּפוּלְחָנֵיהּ, עַד דְּיִתְעַר צַפְרָא, וְיִתְמְשַׁךְ עָלֵיהּ חוּטָא דְּחֶסֶד. דְּתַנְיָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ דִּרְחִימוּתָא דָּא רָחִים לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהָנֵי זַכָּאֵי קְשׁוֹט דִּמְרַחֲמִין לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָכִי, עָלְמָא מִתְקַיְימָא בְּגִינֵיהוֹן, וְשַׁלְטִין עַל כָּל גְּזִירִין קָשִׁין דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא. (נ"א היא) (בגין דיתקיים עלמא בגיניהון) It has been taught: Happy is the man who loves the Almighty with such a love; such are the truly virtuous for whose sake the world is established and who can annul all evil decrees both above and below.
תָּאנָא, הַהוּא זַכָּאָה דְּאִתְדַּבָק בְּרוּחֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ לְעֵילָּא, בְּמַלְכָּא קַדִישָׁא, בִּרְחִימוּתָא כְּדְקָא יֵאוֹת. שַׁלִּיט בְּאַרְעָא דִּלְתַתָּא, וְכָל מַה דְּגָזַר עַל עָלְמָא אִתְקַיָּים. מְנָא לָן, מֵאֵלִיָּהוּ. דִּכְתִּיב, (מלכים א י״ז:א׳) חַי יְיָ' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְּבָרִי. We have learnt that the virtuous man who with his soul and his spirit cleaves to the Holy King above with fitting love has power over the earth below, and whatever he decrees for the world is fulfilled, just as Elijah decreed concerning the rain.
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאַתְיָין נִשְׁמָתִין קַדִישִׁין מֵעֵילָּא לְתַתָּא, וְאִינּוּן זַכָּאֵי עָלְמָא מְשַׁלְּפֵי לְהוּ מִמַּלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, זְעִירִין אִינּוּן, דִּבְהַהוּא שַׁעֲתָא דְּנָחִית, קַיְּימָא קָמֵי מַלְכָּא, וּרְעוּתָא דְּמַלְכָּא לְאִסְתַּכְּלָא בָּהּ, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּנָשַׁב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחָא בְּכָל חֵילָא וְחֵילָא דִּשְׁמַיָּא, כֻּלְּהוּ חַיָּילִין אִתְעָבִידוּ, וְקַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהילים ל״ג:ו׳) וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. וּמִנַּיְיהוּ אִתְעַכְּבוּ עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָחִית לְהוּ לְתַתָּא. When the holy souls come down from heaven to earth and the virtuous of the world withdraw themselves from the King and the Matrona, few are they who at that time stand before the King and on whom the King deigns to look. For, as we have stated, at the time when God breathed spirit into all the hosts of the heavens, they all came into being and existence, but some were held back until the Holy One, blessed be He, sent them below, and these have sway both above and below.
וְתָאנָא, מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, קַיְימֵי קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְעַכָּבוּ עַד דְּמָטָא זִמְנָא לְאַחֲתָא לוֹן בְּאַרְעָא, וְאִלֵּין שְׁלִיטוּ לְעֵילָּא וְתַתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב חַי יְיָ' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אֲשֶׁר אֲנִי עוֹמֵד לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֲשֶׁר עָמַדְתִּי. לְבָתַר אַהְדָר לְאַתְרֵיהּ, וְסָלִיק לְאִדָּרֵיהּ, וְאִינּוּן אָחֳרָנִין לָא סַלְּקִין עַד דִּימוּתוּן. בְּגִין דְּלָא קַיְימוּ קוֹדֶם לָכֵן כְּאִינּוּן אָחֳרָנִין. וּבְגִין כַּךְ אֵלִיָּהוּ אִתְעָבִיד שְׁלִיחָא, מַלְאָכָא לְעֵילָּא, וְאִלֵּין דְּמִתְדַּבְּקָן יַתִיר לְמַלְכָּא. Hence Elijah said: “As the Lord liveth before whom I have stood” (I Kings 17, 1), not “before whom I am standing“. Afterwards he returned to his place and ascended to his chamber, but the others do not ascend until they die, because they did not stand before God previously. Therefore Elijah and all those who cleave to the King were made messengers of the heavenly King,
אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרָא דְּאָדָם קַדְמָאָה דְּכָל רוּחִין קַדִישִׁין דִּלְעֵילָּא, עָבְדִין שְׁלִיחוּתָא, וְכֻלְּהוּ אַתְיָין מֵאֲתַר חַד. דְּנִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִיקַיָּיא מִתְּרֵי דַּרְגִּין דִּכְלִילָן בְּחַד, וּבְגִין כַּךְ סַלְּקִין יַתִיר, וְדַרְגֵּיהוֹן יַתִיר, וְהָכִי הוּא. וְכָל אִינּוּן דַּהֲווֹ טְמִירִין תַּמָּן, נַחְתּוּ וּסְלִיקוּ בְּחַיֵּיהוֹן, כְּגוֹן חֲנוֹךְ דְּלָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ מִיתָה. וְהָא אוֹקִימְנָא מִלָּה דָּא, בַּחֲנוֹךְ וְאֵלִיָּהוּ. as we find in the book of Adam that all holy spirits above perform God’s messages and all come from one place, whereas the souls of the righteous are of two degrees combined together, and therefore they ascend to a greater height. This applies to Enoch and Elijah.
וְתָאנָא מְאָה וְעֶשְׂרִין וַחֲמֵשׁ אֶלֶף דַּרְגִּין (לצדיקייא) לְנִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, סְלִיקוּ בִּרְעוּתָא, עַד לָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְזַמְּנָא לְהוּ בְּעָלְמָא דֵּין, בְּכָל דָּרָא וְדָרָא, וְסַלְּקִין וְטָאסִין עָלְמָא, וּמִתְקַשְּׁרֵי בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי, וְזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַדְּתָּא עָלְמָא בְּהוּ, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ב) כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה וְגוֹ'. We have learnt that a hundred and twenty-five thousand grades of souls of the righteous were decided upon by the Almighty before the world was created, and these are sent into this world in every generation and they fly about the world and are “bound in the bundle of the living”, and through them God will resurrect the world.
(ויקרא ט״ז:כ״ט) תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם, נַפְשׁוֹתֵיכֶם קָאָמַר, בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּכְחִין קָמֵי מַלְכָּא קַדִישָׁא זַכָּאִין, וִיהֵא רְעוּתָא דִּלְהוֹן לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְאִתְדַּבְקָא בֵּיהּ, בְּגִין דְּיִתְכַּפֵּר לְהוּ חוֹבַיְיהוּ. וְעַל דָּא, מַאן דְּאָכַל וְשָׁתֵי בִּתְשִׁיעָאָה, וּמְעַנְּגָא נַפְשֵׁיהּ בְּמֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָיא, אִשְׁתְּכַח בַּעֲשִׂירָאָה עִנּוּיָא דְּנַפְשָׁא בִּתְרֵין חוּלָקִין, וְאִשְׁתְּכַח כְּאִלּוּ אִתְעַנֵּי תְּשִׁיעָאָה וַעֲשִׂירָאָה. אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם: לְאַכְלְלָא כֹּלָּא, גּוּפָא וְנַפְשָׁא, וּלְאִתְכַּנְּעָא בְּהַאי יוֹמָא, לְאִתְכַּפְּרָא עַל חוֹבֵיהוֹן. YE SHALL AFFLICT YOUR SOULS. that Israel may be meritorious in the eyes of God and that their whole intent may be to cleave to Him so that their sins may be forgiven. The word “souls” (instead of “soul”) indicates that one should eat and drink and feast on the ninth day so as to make the affliction double on the tenth.
תָּאנָא כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. בַּיוֹם הַזֶּה. הַיּוֹם הַזֶּה מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא בַּיוֹם הַזֶּה דַּיְיקָא, דְּבֵיהּ אִתְגְלֵי עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, לְכַפָּרָא עַל חוֹבֵיהוֹן דְּכֹלָּא. FOR ON THIS DAY SHALL HE ATONE FOR YOU. This indicates, as we have learnt, that on this day the Ancient Holy One reveals himself to make atonement for the sins of all.’