Chapter 15
Chapter 15 somebodyKedoshim 15:93-96 (Chapter 15) (Kedoshim) (Zohar)
Kedoshim 15:93-96 (Chapter 15) (Kedoshim) (Zohar) somebodyרִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר קְרָא אֲבַתְרֵיהּ, (ויקרא י״ט:י״ד) לֹא תְּקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוִּר וְגוֹ', הַאי קְרָא כְּמַשְׁמָעוֹ. אֲבָל פַּרְשְׁתָּא דָּא, כֹּלָּא אוֹלִיפְנָא מִינָּהּ מִלִּין אָחֳרָנִין, וְכֻלְּהוּ תַּלְיָין דָּא בְּדָא. תָּא חֲזֵי, מַאן דְּלָיִיט לְחַבְרֵיהּ, וְאִיהוּ קַמֵּיהּ, וְאַכְסִיף לֵיהּ, כְּאִלּוּ אוֹשִׁיד דָּמֵיהּ, וְהָא אוֹקִימְנָא. וְהַאי קְרָא, דְּלָאו חַבְרֵיהּ עִמֵּיהּ, וְהוּא לָיִיט לֵיהּ, הַהִיא מִלָּה סַלְּקָא. R. Hiya discoursed on the next verse: THOU SHALT NOT CURSE THE DEAF NOR PUT A STUMBLING BLOCK BEFORE THE BLIND. ‘This verse can be taken literally, but all this section has also other significations, and each set is connected with the other. See now. If a man curses his neighbour in his presence, it is as if he spills his blood
דְּלֵית לָךְ מִלָּה וּמִלָּה דְּנָפִיק מִפּוּמֵיהּ, דְּלָא אִית לֵיהּ קָלָא, הַהוּא קָלָא סָלִיק לְעֵילָּא, וְכַמָּה קַסְטְרִין מִתְחַבְּרָן עִמֵּיהּ דְּהַהוּא קָלָא, עַד דְּסַלְּקָא וְאִתְּעַר אֲתַר דִּתְהוֹמָא רַבָּא, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ וְכַמָּה מִתְעָרִין עָלֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ. וַוי לְמַאן דְּאַפִּיק מִלָּה בִּישָׁא מִפּוּמֵיהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ. When, however, he curses him not in his presence, the voice of his words ascends, and is joined by many emissaries of judgement until the place of the great abyss is aroused
וְלִפְנֵי עִוִּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל, כְּמַשְׁמָעוֹ. וְאוּקְמוּהָ, בְּמַאן דְּגָרִים לְאָחֳרָא לְמֶחֱטֵי. וְכֵן מַאן דְּמָחֵי לִבְרֵיהּ רַבָּא. וְלִפְנֵי עִוִּר לֹא תִתֵּן וְגוֹ', בְּמַאן דְּלָא מָטָא לְהוֹרָאָה וְאוֹרֵי, (כמה דאת אמר) דִּכְתִּיב, (משלי ז׳:כ״ו) כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצוּמִים כָּל הֲרוּגֶיהָ. וְהַאי אַעְבָּר, מִשּׁוּם וְלִפְנֵי עִוִּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל, בְּגִין דְּאַכְשִׁיל לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי. Woe, therefore, to him who lets an evil word issue from his mouth. The words, “thou shalt not put a stumbling block before the blind” we interpret of one who leads another into sin,1v. T. B. Moed Katon, 17a. and also of one who strikes his grown-up son; or again, of one who not being competent gives decisions on points of Jewish law, because he causes his fellow-man to come to grief in the future world.
דְּתָנֵינָן מַאן דְּאָזִיל בְּאוֹרַח מֵישַׁר בְּאוֹרַיְיתָא, וּמַאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא כְּדְקָא יָאוּת, אִית לֵיהּ חוּלָקָא טָבָא תָּדִיר לְעָלְמָא דְּאָתֵי. דְּהַהִיא מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא דְּאַפִּיק מִפּוּמֵיהּ, אַזְלָא וְשָׁאֲטָא בְּעָלְמָא, וְסַלְּקָא לְעֵילָּא. וְכַמָּה עִלָּאִין קַדִּישִׁין מִתְחַבְּרָאן בְּהַהִיא מִלָּה, וְסַלְּקָא בְּאוֹרַח מֵישָׁר, וְאִתְעַטָּר בְּעִטְרָא קַדִּישָׁא, וְאִסְתֲּחֵי בְּנַהֲרָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּנָגִיד וְנָפִיק מֵעֵדֶן, וְאִתְקַבַּל בֵּיהּ, וְאִשְׁתְּאַב בְּגַוִיהּ, וְאִתְעַנָּג (ס"א ואתנטע) סוֹחֲרָנֵיהּ דְּהַהוּא נַהֲרָא, אִילָנָא עִלָּאָה. וּכְדֵין נָגִיד וְנָפִיק נְהוֹרָא עִלָּאָה וְאִתְעַטָּר בֵּיהּ בְּהַהוּא בַּר נָשׁ כָּל יוֹמָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר. (יתרו נ"ז ע"א). For we have learnt that he who walks straightly in the path of the Torah and who studies it in the fitting manner has ever a goodly portion in the world to come, since the word of Torah which issues from his lips flits about the world and goes aloft, where many angels join it, and it is crowned with a holy crown and bathed in the light of the world to come, so that there proceeds from it a celestial light which crowns him during the whole of the day.
וּמַאן דְּלָעֵי (נ"א דיליף) בְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא אִשְׁתָּדַּל בָּהּ בְּאוֹרַח קְשׁוֹט, וּבְאוֹרַח מֵישָׁר. הַהוּא מִלָּה סַלְּקָא, וְסָטֵי אוֹרְחִין, וְלֵית מַאן דְּיִתְחַבָּר בָּהּ, וְכֹלָּא דַּחְיָּין לָהּ לְבַר, וְאָזִיל וְשָׁאט בְּעָלְמָא וְלָא יִשְׁכַּח אֲתַר. מַאן גָּרִים לֵיהּ הַאי. הַהוּא דְּסַאטֵי לֵיהּ מֵאוֹרַח מֵישָׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְלִפְנֵי עִוִּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל. וּבְגִּינֵי כַּךְ כְּתִיב, וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ'. But if a man studies the Torah not in the true and proper manner, his words stray from the path and no angels join them, but they are thrust away by all and find no resting place. Who is the cause of this? The one who led him astray from the right path.
וּמַאן דְּתִיאוּבְתֵּיה לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא אַשְׁכַּח מַאן דְּיוֹלִיף לֵיהּ, וְהוּא בִּרְחִימוּתָא דְּאוֹרַיְיתָא, לָעֵי בָּהּ, וּמְגַּמְגֵּם בָּהּ, בְּגִמְגוּמָא דְּלָא יָדַע. כָּל מִלָּה וּמִלָּה סַלְּקָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי בְּהַהִיא מִלָּה, וְקַבִּיל לָהּ, וְנָטַע לָהּ סָחֲרָנֵיהּ דְּהַהוּא נַחֲלָא, וְאִתְעָבִידוּ מֵאִלֵּין מִלִּין אִילָנִין רַבְרְבִין, וְאִקְרוּן עַרְבֵי נַחַל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ה׳:י״ט) בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד. If a man, however, desires to study the Torah and cannot find a proper teacher, and yet out of his love for the Torah he pores over it and babbles it ignorantly, all his words ascend and God rejoices in them and plants them around the River, where they grow into mighty trees and are called “willows of the brook”.
וְדָוִד מַלְכָּא אָמַר, (תהילים פ״ו:י״א) הוֹרֵנִי יְיָ' דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵךְ בַּאֲמִתֶּךָ. וּכְתִיב (תהילים כ״ז:י״א) וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי. זַכָּאִין אִינּוּן דְּיַדְעִין אוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, וּמִשְׁתַּדְּלֵי בָּהּ בְּאֹרַח מֵישָׁר, דְּאִינּוּן נַטְעִין אִילָנִין דְּחַיִּין לְעֵילָּא, דְּכֻלְּהוּ אַסוּותָא. וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב, (מלאכי ב׳:ו׳) תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ. וְכִי אִית תּוֹרָה דְּלָאו אִיהִי אֱמֶת. אִין כְּגַוְונָא דְּאַמָרָן, דְּאוֹרֵי מַאן דְּלָא יָדַע, וְלָאו אִיהוּ קְשׁוֹט וְהַהוּא דְּאוֹלִיף מִלָּה מִינֵיהּ, אוֹלִיף מִלָּה דְּלָאו אִיהוּ אֱמֶת. וּבְגִּינֵי כַּךְ כְּתִיב, תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ. Happy are those who know the ways of the Torah and study it in the proper manner, for they plant trees of life which are superior to all healing medicines. Therefore it says, “The law of truth was in his mouth” (Mal. 2, 6). For there is a law which is not of truth, namely, of him who gives decisions without being qualified, and one who learns from him learns something which is not truth.
וְעִם כָּל דָּא, מִבָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵילַף מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא מִכָּל בַּר נָשׁ, אֲפִילּוּ מִמַּאן דְּלָא יָדַע. בְּגִין דְּעַל דָּא יִתְּעַר בְּאוֹרַיְיתָא, וְיֵיתֵי לְמֵילַף מִמַּאן דְּיָדַע, וּלְבָתַר אִשְׁתְּכַח, דְּאָזִיל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא בְּאֹרַח קְשׁוֹט. תָּא חֲזֵי, יִשְׁתְּדַל בַּר נָשׁ בְּעָלְמָא בְּאוֹרַיְיתָא וּפִקּוּדוֹי, אֲפִילּוּ דְּלָא עָבִיד לִשְׁמָהּ, דְּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. None the less it behoves a man to learn Torah, even from one who is not qualified, in order that thus his interest may be aroused and he may eventually learn from one who is qualified and walk in the straight path of the Torah.’