(ויקרא כ"א) אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים, רִבִּי יִצְחָק אָמַר, אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים, בִּלְחִישׁוּ. כְּמָה דְּכָל עוֹבָדֵיהוֹן דְּכַהֲנֵי בִּלְחִישׁוּ, כַּךְ אֲמִירָה דִּלְהוֹן בִּלְחִישׁוּ. אֱמוֹר וְאָמַרְתָּ: זִמְנָא חַד, וּתְרֵין זִמְנִין, לְאַזְהָרָא לְהוּ עַל קְדוּשַׁיְיהוּ, בְּגִין דְּלָא יִסְתַּאֲבוּן. דְּמַאן דִּמְשַׁמֵּשׁ בַּאֲתַר קַדִּישָׁא, בַּעְיָא דְּיִשְׁתְּכַח קַדִּישָׁא בְּכֹלָּא. לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּגוּפָא בְּלָא רוּחַ, מִסְאֲבָא הוּא, וְשָׁארֵי עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא. דְּהָא תִּיאוּבְתָּא דְּרוּחֵי מִסְאֲבֵי לְגַבֵּי גּוּפֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל אִיהוּ, בְּגִין דְּאִתְּרָק מִנַּיְיהוּ רוּחָא קַדִּישָׁא, וּבְמָנָא דְּקוּדְשָׁא, אַתְיָין לְאִתְחַבְּרָא. וְכַהֲנֵי דְּאִינּוּן קַדִּישִׁין, קְדוּשָּׁתָא עַל קְדוּשָּׁתָא, לָא בַּעְיָין לְאִסְתַּאֲבָא כְּלַל, בְּגִין דִּכְתִּיב, (במדבר ו׳:ז׳) כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ. וּכְתִיב כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי יְיָ'. R. Isaac said that the word “say” here signifies “say quietly”, just as all the operations of the priests were carried out in quietness; and the repetition “say” and “thou shalt say” is to give emphasis to the injunction that they should not defile themselves, since he who ministers in a holy place should be holy throughout. As we have said, the body without the spirit is unclean, and the desire of unclean spirits is for the bodies of Israel, since now that the holy spirit has been emptied out of them they want to be joined to a holy vessel. The priests who are additionally holy must not defile themselves at all, since “the oil of the anointment of the Lord is upon him”.’