(ויקרא כ״א:ה׳) לֹא יִקְרְחֻה קָרְחָה בְּרֹאשָׁם. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, לֹא יִקְרְחֻה בְּהֵ"א מַאי טַעֲמָא. אֶלָּא, הַהוּא שֶׁמֶן עִלָּאָה, דְּאִיהוּ מְשַׁח רְבוּת קוּדְשָׁא, דְּאַשְׁלִים לְכָל שִׁבְעָה יוֹמִין כְּמָה דְּאִתְּמַר, דִּכְתִּיב, (ויקרא ח׳:ל״ג) כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם, הַהוּא שֶׁמֶן עִלָּאָה אִתְעָדֵי מִנֵּיהּ וְאִתְקְרַח, אִי אִיהוּ אַפְגִּים רֵישֵׁיהּ. בְּגִין דְּרֵישָׁא דְּכַהֲנָא עִלָּאָה, הַהוּא שֶׁמֶן עִלָּאָה הֲוִי, וְעַל דָּא לָא לִיבְעֵי לֵיהּ לְכַהֲנָא דִּלְתַתָּא, לְאַחֲזָאָה בֵּיהּ בְּגַרְמֵיהּ פְּגִימוּ כְּלַל, וְהָא אִתְּמַר. וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב בְּהֵ"א. THEY SHALL NOT MAKE BALDNESS UPON THEIR HEAD. R. Jose said: ‘The reason is that on the head of the supernal Priest is the holy oil of anointing, the removal of which would cause baldness; and therefore the priest below must perform an action symbolical of this.”¹Here follows in the original a passage expanding this idea in the highly allusive and untranslatable style of the Midrash Hane’elam.