(ויקרא כ״א:י״ז) אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדוֹרוֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בּוֹ מוּם. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, בְּגִין דְּאִיהוּ פָּגִים, וּמַאן דְּאִיהוּ פָּגִים, לָא אִתְחֲזֵי לְשַׁמְּשָׁא בְּקוּדְשָׁא. וְהָא אוּקְמוּהָ, דְּבַּר נָשׁ דְּאִשְׁתְּכַח פָּגִים, לֵית בֵּיהּ מְהֵימְנוּתָא, וְהַהוּא פְּגִימוּ אַסְהִיד עָלֵיהּ, כָּל שֶׁכֵּן כַּהֲנָא, דְּבַעְיָא לְאִשְׁתַּכְחָא שְׁלִים, מָארֵיהּ דִּמְהֵימְנוּתָא, יַתִיר מִכֹלָּא, וְהָא אוּקְמוּהָ. WHOEVER HE BE OF THY SEED THROUGHOUT THEIR GENERATIONS THAT HATH A BLEMISH. R. Isaac said: ‘Whoever has a blemish is not fitted to serve before the Holy One, as we have laid down, that whoever has a blemish has no true faith, and his blemish bears witness against him.’

רִבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתִיב בְּקִסְטְרָא דְּבֵי חָמוּי, וְהוּא הֲוָה אָמַר, זִילְגָא דִּבְקִסְטִירָא בְּעֵיטָא שְׁכִיחַ. אַדְהָכִי, אַעְבָר חַד בַּר נָשׁ, פָּגִים מְעֵינֵיהּ חַד. אָמַר חָמוּי, נִשְׁאַל לְהַאי. אָמַר, פָּגִים הוּא, וְלָאו מְהֵימָנָא. אָמַר, נִשְׁאַל בַּהֲדֵיהּ. אָתוּ שְׁאִילוּ לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, טוּפְקָא מַאן הוּא בְּעָלְמָא. אָמַר עֲתִירָא, אֲבָל דְּיַשְׁלִיף, בַּהֲדֵיהּ אֲנָא מִכֻּלְּהוּ. (ס"א עתירא, אבל דישליף, ווי על דא, בהדיה אנא מכלהו) אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, בְּמִלּוֹי אִשְׁתְּמַע, דְּלָאו מְהֵימְנוּתָא גַּבֵּיהּ, וְלָאו בַּר מְהֵימָנָא הוּא. תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב, דְּהָא קְדוּשָּׁא דִּלְעֵילָּא, לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פָּגִים. R. Eleazar was once sitting in the room of his father-in-law, and he complained that his eyes were watering. A man happened to pass by who had lost one eye. ‘Let us ask him,’ said the father-in-law. He replied: ‘He is blemished, and therefore not to be trusted.’ ‘Still let us ask him,’ said the other. So they said to him: ‘Who is mightiest in the world?’ He replied: ‘A rich man; and I shall remain with him through all.’ Said R. Eleazar: ‘His words show that he has no religious faith in him.’ He then discoursed on the verse: “For the law and for the testimony; if they speak not according to this word” (Isa. 8, 20).

פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו ח׳:כ׳) לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה. לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה. מַאן הוּא תּוֹרָה, וּמַאן הוּא תְּעוּדָה. אֶלָּא תּוֹרָה, דָּא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב. תְּעוּדָה, דָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פָּגִים, דְּהָא מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב אִתְבְּנֵי. כְּתִיב צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמּוּדָי, צוֹר תְּעוּדָה, דָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, בְּגִין דְּתַמָּן אִתְּצַר צְרוֹרָא דְּחַיֵּי, וּבִתְעוּדָה אִתְקְשַׁר קִשְׁרָא דְּחַיֵּי (נ"א קשרא דמהימנותא) דִּלְעֵילָּא, לְמֶהֱוִי כֹּלָּא חַד. “‘Law” here’, he said, ‘signifies the Written Law, and “testimony” the Oral Law. The Oral Law does not rest in a blemished place, because it is fashioned from the Written Law. Hence the text says “Bind up the testimony” (Ibid. 16), because there in the Oral Law is the bundle of life, and the knot of faith is tied up with the testimony above,

וּמִתַּמָּן לְתַתָּא אִתְפָּרְשָׁן אוֹרְחִין וּשְׁבִילִין, וּמִתַּמָּן מִתְפָּרְשִׁין אוֹרְחִין בְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:י׳) וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. and thence diverse paths through all the worlds.

חֲתוֹם תּוֹרָה, חֲתִימָה דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִיהִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב בְּאָן אֲתַר. בְּלִמּוּדָי, אִלֵּין נְבִיאֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלכים א ז׳:כ״א) וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יָכִין וַיָקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִקְרָא שְׁמוֹ בּוֹעַז. וּמִתַּמָּן אִתְפָּרְשָׁן אוֹרְחִין לִנְבִיאֵי מְהֵימְנֵי, וְקַיְימֵי אִלֵּין בְּקִיּוּמָא לְגוּפָא, לְשִׁית טְהִירִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ה׳:ט״ו) שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ. וְכֹלָּא לָא קַיְּימָא אֶלָּא בִּשְׁלִימוּ, וְלָא שַׁרְיָא קְדוּשָּׁה דְּכֹלָּא, אֶלָּא בִּשְׁלִימוּ, כַּד מִתְחַבְּרָאן דָּא בְּדָא, כֹּלָּא הוּא שְׁלִים, כֹּלָּא הוּא חַד, לָא אִתְפְּגִים אֲתַר. וְעַל דָּא אִקְרֵי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שָׁלֵם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית י״ד:י״ח) וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם (תהילים ע״ו:ג׳) וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ. “Seal the law among my disciples” (Ibid.) Were is the seal of the Written Law? In “my disciples”, that is, the prophets. The whole is established only in its completeness, and holiness rests on it only when it is complete, when part is joined with part and there is no empty place. Hence no man with a blemish must draw near to serve, nor must a sacrifice with a blemish be offered.

וּבְגִּינֵי כַּךְ, כַּהֲנָא דְּקָאִים לְתַתָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, בָּעֵי לְמֶהֱוִי שְׁלִים יַתִּיר מִכֹּלָּא, וְלָא יִתְחֲזֵי פָּגִים, וְעַל דָּא אַזְהַר לְהוּ לְכַהֲנֵי, דִּכְתִּיב אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדוֹרוֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם. Therefore the priest must above all others be complete and not show any blemish, and therefore the Scripture warns the priests saying, “whoever of thy seed hath a blemish”, etc.’

תּוּ פָּתַח וְאָמַר, (מלאכי א׳:ח׳) וְכִי תַגִּישׁוּן עִוִּר לִזְבּוֹחַ אֵין רָע, וְכִי תַגִּישׁוּ פִסֵּחַ וְחוֹלֶה אֵין רָע, וְכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר אֵין רָע, אִי הָכִי טוֹב הוּא. אֶלָּא סוֹפֵיהּ דִּקְרָא אוֹכַח, דְּיִשְׂרָאֵל בְּאִינּוּן יוֹמִין הֲווֹ מְמָנָן כַּהֲנֵי מָארֵי דְּמוּמִין, עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, וּלְשַׁמְּשָׁא עַל מַקְדְּשָׁא, וְאַמְרֵי מַאי אִכְפַּת לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּא, אוֹ אָחֳרָא. וְאִינּוּן הֲווֹ דְּאַמְרֵי אֵין רָע. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתִיב לְהוֹן הַהִיא מִלָּה דַּהֲווֹ אַמְרֵי. אָמַר: יִשְׂרָאֵל אַתּוּן אַמְרֵי כַּד מְקָרְבֵי מָארֵי דְּמוּמִין עַל פּוּלְחָנִי אֵין רָע, מַאי אִכְפַּת לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. He further quoted the verse: “And when ye offer the blind for sacrifice, is it no evil?” etc. (Mal. 1, 8). In those days the Israelites used to appoint priests with blemishes to serve at the altar and in the Sanctuary, saying: What does it matter to God if it is this one or another? It is no evil. And God answered them with their own words: It is no evil!

סוֹפֵיהּ דִּקְרָא מַה כְּתִיב, הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתְךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ. בַּר נָשׁ מִנַּיְיכוּ, אִי בָּעִיתוּ לְשַׁלוּמֵי לְמַלְכָּא, וּלְקָרְבָא קַמֵּיהּ דּוֹרוֹנָא, אַתּוּן מְשַׁדְרִין לֵיהּ בִּפְגִימָא, אוֹ לָא. הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ בְּהַהוּא דּוֹרוֹנָא, כָּל שֶׁכֵּן וְכָּל שֶׁכֵּן דְּאַתּוּן מְקָרְבִין קָמַאי בַּר נָשׁ פָּגִים לְקָרְבָא דּוֹרוֹנָא, הָא דּוֹרוֹנָא דִּלְכוֹן לְכַלְבָּא אִתְמְסַר, דְּוַדַּאי בַּר נָשׁ דְּאִיהוּ פָּגִים, פָּגִים הוּא מִכֹּלָּא, פָּגִים הוּא מְהֵימְנוּתָא. וְעַל דָּא כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב. “Present it now unto thy governor, will he be pleased with thee or will he accept thy person?” (Ibid.) If any one of you wanted to make a present to the king, would he send it by the hand of a man who was deformed? How then can you set before Me a man with a blemish to present your gift? Such a gift is given to the dog.’

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַשְׁלְמָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וּלְאִשְׁתַּכְּחָא שְׁלֵימִין בְּכֹלָּא, דְּלָא יְהֵא בְּהוֹן מָארֵי דְּמוּמִין כְּלַל, בְּגִין דִּיהוֹן תִּקּוּנָא דְּעָלְמָא, כְּאִלֵּין מָאנֵי וּלְבוּשָׁא דְּבַּר נָשׁ דְּאִינּוּן תִּקּוּנָא דְּגוּפָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ל״ח:י״ד) ויִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ. R. Jose said: ‘God will one day make Israel whole so that there shall be none with a blemish among them, in order that they may adorn the world as a man’s garments adorn his body.

(ס"א ד"א) תָּא חֲזֵי, כַּד יִתְּעֲרוּן מֵעַפְרָא, כְּמָה דְּעָאלוּ, הָכִי יְקוּמוּן, חִגְרִין אוֹ סוּמִין. עָאלוּ חִגְרִין וְסוּמִין, יְקוּמוּן בְּהַהוּא לְבוּשָׁא, דְּלָא יֵימְרוּן דְּאָחֳרָא הוּא דְּאִתְּעַר. וּלְבָתַר, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יֵיסֵי לוֹן, וְיִשְׁתַּכְחוּן שְׁלֵימִין קַמֵּיהּ, וּכְדֵין יְהֵא עָלְמָא שְׁלִים בְּכֹלָּא, כְּדֵין (זכריה י״ד:ט׳) בַּיוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. Observe that when the dead rise from the dust, they will leave it as they entered; if they went into it lame or blind, they shall rise from it lame or blind, in order that it should not be said that it is another who has risen. Afterwards, however, God will heal them and they will be whole before Him and the world will be whole.¹Cf. T. B. Sanhedrin, 91a.