תָּא חֲזֵי, בְּהַאי יוֹמָא אִתְכַּסְּיָיא סִיהֲרָא, וְלָא נָהִיר עַד בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, דְּיִשְׂרָאֵל תַּיְיבִין כֻּלְּהוּ בְּתִיּוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא, וְאִימָא עִלָּאָה תָּאבַת וְנָהֲרַת לָהּ. וְהַאי יוֹמָא נְהִירוּ דְּאִימָא נַטְלָא, וְאִשְׁתְּכַח חֵידוּ בְּכֹלָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא. יוֹם כִּפּוּר מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאן יוֹם הַכִּפּוּרִים. אֶלָּא בְּגִין דִּתְרֵי נְהוֹרִין נָהָרִין בְּחַד. בּוּצִינָא עִלָּאָה, נָהִיר לְבוּצִינָא תַּתָּאָה. וּבְהַאי יוֹמָא מִנְּהוֹרָא עִלָּאָה נָהִיר. וְלָא מִנְּהוֹרָא דְּשִׁמְשָׁא וּבְגִין כָּךְ בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ כְּתִיב. This day is called “the concealing (keseh) for the day of our feast”, because the moon is still covered and does not shine.¹Cf. T. B. Rosh Hashanah, 8b. Through what then will it shine? Through repentance and the sound of the shofar, as it is written, “Blessed is the people that know the trumpet sound, because, O Lord, they shall walk in the light of thy countenance” (Ps. 89, 15). On this day the moon is covered, and it does not shine until the tenth day, when Israel turn with a perfect repentance, so that the supernal Mother gives light to her. Hence this day is called the day of atonements (kipurim,) because two lights are shedding illumination, since the higher lamp is illumining the lower. For on this day the Moon receives illumination from the supernal Light and not from the light of the Sun.

רִבִּי אַבָּא שָׁלַח לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, אֵימָתַי זִוּוּגָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. שָׁלַח לֵיהּ, (בראשית כ׳:י״ב) וְגַם אָמְנָה אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה. אִתְרְגִישׁ רִבִּי אַבָּא, אָרִים קַלֵיהּ, בָּכָה וְאָמַר, רִבִּי רִבִּי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וַוי, וַוי לְעָלְמָא כַּד תִּפּוּק מִנֵּיהּ, וַוי לְדָרָא דִּיהוֹן בְּעָלְמָא כַּד תִּסְתָּלַּק מִנְּהוֹן וְיִשְׁתַּאֲרוּן יַתְמִין מִנָךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָּיא לְרִבִּי אַבָּא, הַאי דְּשָׁלַח לָקֳבְלָךְ. מַאי קָאָמַר. R. Abba sent to inquire of R. Simeon: ‘When is the union of the Community of Israel with the Holy King?’ He answered him with the verse: “And moreover she is indeed my sister the daughter of my father, but not the daughter of my mother” (Gen. 20, 12). R. Abba lifted up his voice and wept, saying: ‘My master, my master, holy lamp, alas for the world when thou shalt depart from it, alas for the generation which shall be orphaned of thee!’ R. Hiya said to R. Abba: ‘What means this answer that he sent you?’

אָמַר ודַּאי לָאו זִוּוּגָא דְּמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּנַהֲרָא מֵאַבָּא עִלָּאָה, וְכַד אִתְנַהֲרָא מִנֵּיהּ, קָרֵינָן לָהּ קֹדֶשׁ דְּהָא מִבֵּי אַבָּא נַטְלָא הַאי. וּכְדֵין מִזְדַּוְּוגֵי כַּחֲדָא, בְּגִין דְּמַלְכָּא קֹדֶשׁ אִקְרֵי, דִּכְתִּיב, (ירמיה ב) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ', דְּנָטִיל מֵאֲתַר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ. כְּדֵין אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִי, דְּהָא מִבֵּי אַבָּא שְׁמָא דָּא, וְלָא מִבֵּי אִימָּא, וְעַל דָּא וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה, לְאִזְדַּוְּוגָא כַּחֲדָא, בְּזִמְנָא דָּא, וְלָא בְּזִמְנָא אָחֳרָא, בְּזִמְנָא דְּנַטְלָא מִבֵּי אַבָּא, וְלָא בְּזִמְנָא דְּנַטְלָא מִבֵּי אִימָּא. וְיוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹכַח, דְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אָסוּר, בְּגִין דְּזִוּוּגָא לָא אִשְׁתְּכַח, דְּהָא מִבֵּי אִימָּא נַטְלָא, וְלָא מִבֵּי אַבָּא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, וַדַּאי זַכָּאָה דָּרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁארֵי בְּגַוִּיהּ, זַכָּאִין אִינּוּן דְּקַיְימִין קַמֵּיהּ כָּל יוֹמָא. He replied: ‘The union of the King with the Matrona is only when she is illumined from the supernal Father, when she is called holy. Then indeed she is “my sister the daughter of my father”, but not “of my mother”, since it is from the Father that she derives this name.’

אָמַר רִבִּי אַבָּא, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם, וְקָאִים בְּדִינָא קַמֵּי מָארֵיהּ, וְתָב בְּתִיּוּבְתָּא, וְקַבִּיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר לֵיהּ, אָדָם, אַנְתְּ תְּהֵא סִימָנָא לִבְנָיִךְ לְדָרֵי דָּרִין, בְּהַאי יוֹמָא קַיְימִין בְּדִינָא, וְאִי יְתוּבוּן אֲנָא אֲקַבֵּל לוֹן, וְאֵיקוּם מִכּוּרְסְיָיא דְּדִינָא, וְאֶתְקַיֵּים עַל כּוּרְסְיָיא דְּרַחֲמֵי, וַאֲרַחֵם עָלַיְיהוּ. וְדָוִד אָמַר, (תהילים קט״ז:א׳) אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְיָ' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים ק״ל:ד׳) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא. וּכְתִיב, (תהילים ל״ו:י׳) כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. רעיא מהימנא פִּקּוּדָא (מ"ג) דָּא, לְאִתְעַנָּאָה בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, לְאַכְנְעָא גּוּפָא וְנַפְשָׁא, בְּרָזָא דְּחֲמִשָּׁה עִנּוּיִין, דְּחֲמִשָּׁה דַּרְגִּין דְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי. דְּהָא מְקַטְרְגָא קָא אָתֵי לְאַדְכְּרָא חוֹבֵיהוֹן, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְכֻלְּהוּ בְּתִיּוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא קַמֵּי אֲבוּהוֹן. כֹּלָּא, כְּמָה דְּאִתְּמַר בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי. (ע"כ רעיא מהימנא) (פקודא מ"ד למפלח כהנא וכו' ס"ג ע"א) R. Abba said: ‘On New Year Adam was created and was brought to trial before his Master and repented and was pardoned by the Almighty. He said to him: Adam, thou shalt be a sign to thy descendants for all generations. On this day they are brought to trial, and if they repent I will pardon them and remove from the Throne of Judgement and sit on the Throne of Mercy and have mercy on them.’

(ויקרא כ״ג:כ״ז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (תהילים ל״ב:א׳) לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חַטָאָה. לְדָוִד מַשְׂכִּיל, הָא תָּנֵינָן בְּי' זִינֵי זִמְרָא (נ"א אתתקן) אִתְקְרֵי סֵפֶר תְּהִלִּים, בְּנִצוּחַ, בְּנִגוּן, בְּמַשְׂכִּיל, בְּמִכְתָּם, בְּמִזְמוֹר, בְּשִׁיר, בְּאַשְׁרֵי, בִּתְפִלָּה, בְּהוֹדָאָה, בְּהַלְלוּיָהּ, וְעִלָּאָה מְכֻלְּהוּ הַלְלוּיָהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ. HOWBEIT ON THE TENTH DAY OF THIS SEVENTH MONTH IS THE DAY OF ATONEMENT; IT SHALL BE AN HOLY CONVOCATION UNTO YOU. R. Hiya quoted here the verse: “A Psalm of David, Maschil. Blessed is he whose transgression is forgiven, whose sin is covered” (Ps. 32, 1).

הָכָא מַשְׂכִּיל, אַתְרֵיהּ יְדִיעַ, מַהוּ מַשְׂכִּיל, מַיָּא דְּאֲחְכִּימוּ לְאִינּוּן דְּשָׁתוּ לְהוּ, הַהוּא אֲתַר (ס"א דמשתדלן בההוא אתר) דְּאִקְרֵי מַשְׂכִּיל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (משלי ט״ז:כ׳) מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב. וּבְגִין דְּאִקְרֵי הָכֵי, תַּלְיָא בֵּיהּ סְלִיחָה, חֵירוּ דְּחִירִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חַטָאָה. What’, he said, ‘is meant by Maschil? The waters that give wisdom to those who seek to find that place which is called maschil (lit. he that giveth heed). And because it is called so, forgiveness and complete freedom depend on it.

מַאי כְּסוּי חַטָאָה. הָא אוּקְמוּהָ, דְּהוּא כַּסוּי מִבְּנֵי נָשָׁא, הַהוּא חַטָּאָה דְּחָב לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאוֹדֵי קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֲבָל (ס"א כסוי חטאה) תָּא חֲזֵי, כַּד בַּר נָשׁ חָטֵי, וְחָב זִמְנָא חֲדָא, וּתְרֵין וּתְלָתָא, וְלָא אַהְדָּר בֵּיהּ, הָא חוֹבוֹי בְּאִתְגַּלְיָא אִינּוּן וּמְפַרְסְּמֵי לוֹן לְעֵילָּא, וּמְפַרְסְּמֵי לוֹן לְתַתָּא. וְכָרוֹזֵי אָזְלִין קַמֵּיהּ וּמַכְרְזֵי, אִסְתְּלָקוּ מִסָּחֲרָנֵיהּ דִּפְלַנְיָא, נָזִיף הוּא מִמָּארֵיהּ, נָזִיף הוּא לְעֵילָּא, נָזִיף הוּא לְתַתָּא, וַוי לֵיהּ דְּפָגִים דִּיּוּקְנָא דְּמָארֵיהּ, וַוי לֵיהּ דְּלָא חָיִישׁ לִיקָרָא דְּמָארֵיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גַּלֵּי חוֹבֵיהּ לְעֵילָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב כ׳:כ״ז) יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ. וְכַד בַּר נָשׁ אָזִיל בְּאוֹרְחָא דְּמָארֵיהּ, וְאִשְׁתָּדַּל בְּפוּלְחָנֵיהּ, וְאִזְדְּמַן לֵיהּ חַטָּאָה חַד, כֹּלָּא מְכַסִּין עִלָּוִיהּ, עִלָּאִין וְתַתָּאִין, דָּא אִקְרֵי כְּסוּי חַטָאָה. What is meant by “whose sin is covered”? As we have explained, that sin which he commits before God and, concealing it from men, confesses to God. Observe that when a man commits a sin once and twice and three times, and does not repent, his sins are exposed and are published above and below, and heralds go before him and proclaim, Keep away from So-and-so, who is scorned of his Master, scorned above and scorned below, Woe to him that he has impaired the likeness of his Master, woe to him that he has not regarded the honour of his Master. When, however, a man walks in the way of his Master and occupies himself with His service, if then he should happen to commit a sin, all screen him, higher and lower, and he is called “one whose sin is covered”.

אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, עַד כְּעַן לָא מָטִית לְעִקָרָא דְּמִלָּה. וְשַׁפִּיר קָאַמָרְתְּ. וְהַאי דְּקָאָמְרוּ חַבְרַיָּיא שַׁפִּיר. אֲבָל אִי הָכִי, מְכוּסֶּה חַטָּאָה מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ כְּסוּי חַטָּאָה. Said R. Abba to him: ‘All this is quite correct, but you have not yet got to the root of the matter.

אֶלָּא תְּרֵי מִלֵּי דְּחָכְמְתָא אִית בֵּיהּ, וְתַרְוַויְיהוּ הָכִי. חַד כְּמָה דְּתָנֵינָן, דְּעוֹבָדִין טָבִין דְּבַר נָשׁ עָבִיד בְּהַאי עָלְמָא, עָבְדִין לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא לְבוּשָׁא יַקִּירָא עִלָּאָה, לְאִתְלַבְּשָׁא בְּהוּ. וְכַד בַּר נָשׁ אַתְקִין עוֹבָדִין טָבִין, וְגַבְרִין עָלֵיהּ עוֹבָדִין בִּישִׁין, וְאַשְׁגַּח בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעוֹבָדוֹי בִּישִׁין סַגִּיאִין, וְאִיהוּ רָשָׁע, דְּאִשְׁתְּכַח חַטָאָה קַמֵּי מָארֵיהּ, וְתוֹהֵא עַל אִינּוּן טָבָאן דַּעֲבַד בְּקַדְמִיתָא, הָא אִתְאַבִיד הוּא מִכֹּלָּא, מֵהַאי עָלְמָא, וּמֵעָלְמָא דְּאָתֵי. מַה עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵאִינּוּן טָבָאן דַּעֲבֵיד הַאי חַטָּאָה בְּקַדְמִיתָא. There are two recondite teachings in this expression. One is this. We have learnt that the good deeds which a man does in this world fashion for him a precious and noble garment wherewith to cover himself. Now when a man has laid up a store of good deeds and then falls into evil ways, if God observes that his bad deeds outweigh the good and that he is wicked enough to regret all the good deeds that he did at first,¹v. T. B. Kiddushm, 40b. then he is entirely lost both in this world and in the other. What, then, does God do with the good deeds which he performed at first?

אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַף עַל גַּב דְּהַהוּא רָשָׁע חַטָּאָה אִתְאֲבִיד. אִינּוּן טָבָאן וְזַכְיָין לָא אִתְאֲבִידוּ. אִית צַדִיק דְּאָזִיל בְּאָרְחוֹי דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וְאַתְקִין לְבוּשׁוֹי מֵעוֹבָדוֹי, וְעַד לָא אַשְׁלִים לְבוּשׁוֹי, אִסְתָּלַּק. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁלִים לֵיהּ, מֵאִינּוּן עוֹבָדִין דַּעֲבַד (ס"א דאבד) הַאי רָשָׁע חַטָּאָה, וְאַשְׁלִים לְבוּשׁוֹי, לְאִתְתַּקְּנָא בְּהוּ בְּהַהוּא עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב כ״ז:י״ז) יָכִין וְצַדִּיק יִלְבַּשׁ. הַהוּא חַטָּאָה אַתְקִין, וְצַדִיק אִתְחָפֵּי מִמָּה דְּאִיהוּ תַּקִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב כְּסוּי חַטָאָה, (כסוי הוא מדא דחטאה אתחפי מחטאה) וְעַל דָּא לָא כְּתִיב מְכוּסֶּה, אֶלָּא כְּסוּי. For though the wicked sinner perishes, the good deeds that he performed do not perish. If, then, there is a righteous man who walks in the ways of the King and is preparing his garment from his works, but before he has completed it he departs from this world, God completes it from the deeds which have been lost to that wicked sinner for him to array himself therewith in the other world, as it is written, “He (the wicked man) shall prepare it, but the just shall put it on” (Job 27, 17). Hence he may be said to be “covered from sin”, that is, from the sins of the wicked.

כַּךְ הַאי, מֵאִינּוּן מְצוּלוֹת יָם הוּא, וּמְצוּלוֹת יָם אִקְרֵי, מְצוּלוֹת מֵהַהוּא יָם קַדִּישָׁא, מְצוּלוֹת, זוּהֲמָא דְּכַסְפָּא. וְעַל דָּא, כָּל אִינּוּן חֲטָאִין דְּיִשְׂרָאֵל שַׁרְיָין לְגַוִּיהּ (ס"א לגביה), וְהוּא קַבִּיל לוֹן, וְיִשְׁתַּאֲבוּן בְּגַוִיהּ. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּאִיהוּ חַטָאָה אִקְרֵי. מַאי חַטָאָה. גִּרְעוֹנָא. וְעַל דָּא הוּא גִּרְעוֹנָא דְּכֹלָּא, וְנָטַל גִּרְעוֹנָא דְּגוּפָא וּדְנַפְשָׁא. בְּהַאי יוֹמָא נָחִית הַאי מְצוּלוֹת יָם, זוּהֲמָא (דכספא) דְּנַפְשָׁא, וְנָטִיל זוּהֲמָא דְּגוּפָא. מַאן הוּא זוּהֲמָא דְּגוּפָא. דָּא אִינּוּן חוֹבִין דְּאִתְעָבֵידוּ עַל יְדֵי דְּיֵצֶר הָרָע, דְּאִקְרֵי מְזוֹהָם מְנוּוָל. All the sins are thus dropped into it. For this reason it is also called “Sin” (hetaah, lit. failure), inasmuch as it takes away, especially on this day, the defilement of the soul and of the body, to wit, the sins committed through the evil prompting which is called filthy and disgusting.’

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, תְּנָן (ויקרא ט״ז:ח׳) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת, אִי הָכִי יְקָרָא הוּא דַּעֲזָאזֵל, חֲמִיתּוּן עַבְדָּא דְּשַׁדֵי עַדְבִין בְּמָארֵיהּ, אוֹרְחוֹי דְּעָלְמָא דְּעַבְדָא לָא נָטַל אֶלָּא מַה דְּיָהִיב לֵיהּ מָארֵיהּ. אֲבָל, בְּגִין דְּסָמָאֵ"ל זַמִּין הַאי יוֹמָא בְּדִלְטוֹרָא, וּבְגִין דְּלָא יְהֵא לֵיהּ פִּטְרָא (ס"א בהאי עדבא הוא סלקא ביה) יָהֲבִין לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַאי. R. Jose said: ‘It is written, “And he shall put on the two he-goats lots”. This would seem to be a great honour for Azazel. Have you ever seen a slave cast lots with his master? Usually the servant takes only what his master gives him. The fact, however, is that because Samael is ready on this day with his accusations, and so that he should not have any grievance, he is given a portion in this way.

וְהַאי עַדְבָא מִגַּרְמֵיהּ הוּא דְּסָלִיק בֵּיהּ, דְּאָמַר רִבִּי יְהוּדָה אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מִלָּה עִלָּאָה אַשְׁכַּחְנָא בְּעַדְבָא. עַדְבָא דִּיהוֹשֻׁעַ, כְּתִיב בֵּיהּ, (במדבר כ״ו:נ״ו) עַל פִּי הַגּוֹרָל, עַל פִּי הַגּוֹרָל וַדַּאי, דְּאִיהוּ אָמַר דָּא חוּלָקָא דִּיהוּדָה, דָּא דְּבִנְיָמִין וְכוּ', וְכֵן כֻּלְּהוּ. אוּף הָכָא, כֵּיוָן דְּכַהֲנָא שַׁוִּי יְדוֹי, אִינּוּן עַדְבִין מְדַלְּגֵי וְסַלְּקִין בִּידָא דְּכַהֲנָא, (ס"א וסלקין עדבין בידא דכהנא, אינון מדלגי מן ידוי) וְשָׁארָן בְּאַתְרַיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל, עָלָה עָלָיו וַדַּאי. This lot used to come up of itself. For so said R. Judah in the name of R. Isaac: We find a great wonder in the lot. The lot which Joshua cast used of itself to say, This is the portion of Judah, this is the portion of Benjamin, etc. And so here, too, when the priest placed his hands in position, the lots used to leap up and come down in their places, as it is written, “The goat on which hath gone up the lot for the Lord”.

וְלָא דָּא בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא בְּכָל זִמְנָא דְּדִלְטוּרָא זַמִין, וְאִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּתָא, בָּעֵינָן לְשַׁוָואָה לָקֳבְלֵיהּ בְּמָה דְּיִתְעֲסָק, וְשָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. בְּהַאי יוֹמָא דַּלְטּוֹרָא זַמִּין לְאַלְלָא אַרְעָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב א׳:ז׳) וַיֹאמֶר יְיָ' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא. וְהָא תָּנֵינָן, מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, מַאי הוּא. אֶלָּא הַאי הוּא דִּלְטּוֹרָא רַבָּא מְקַטְרְגָא דְּיִשְׂרָאֵל. Not on this occasion only, but whenever accusation is prepared and permission is given to the accuser it behoves us to set before him something with which he may occupy himself and so leave Israel alone. The Companions have noted in connection with the words of the Satan “from going to and fro in the earth” (Job 1, 7), that, when the Israelites were about to cross the Red Sea, he said, I have gone to and fro through the Holy Land and I have seen that these are not worthy to enter it.

וְהָא אַתְּעֲרוּ חַבְרַיָּיא, (דודאי) בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דַּהֲווֹ זְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְמֶעְבַּר יַמָּא, וּלְאִתְפָּרְעָא מִמִּצְרָאֵי, אָמַר, אֲנָא אַעְבַרְנָא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וַחֲמֵינָא דְּלָא אִתְחָזוּן אִלֵּין לְמֵיעַל בְּגַוָּוהּ, אִי אַנְּתְּ דָּאִין דִּינָא, דִּינַיְיהוּ הָכָא כְּמִצְרָאֵי, מַה שַׁנְיָין אִלֵּין מֵאִלֵּין, אוֹ יְמוּתוּן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא, אוֹ יְהַדְרוּן כֻּלְּהוּ לְמִצְרַיִם. וְלָאו אַנְתְּ הוּא דְּאֲמָרְתְּ, (בראשית ט״ו:י״ג) וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם ד' מֵאוֹת שָׁנָה, וְהָא לָא סְלִיקוּ מֵחוּשְׁבָּנַיָא אֶלָּא רְד"וּ, וְלָא יַתִּיר. If Thou wilt here execute judgement on the Egyptians, how do the Israelites differ from them?¹v. Yalkut Reubeni on Beshalah. Either let them all die together, or let them all return to Egypt. And further, didst Thou not say, “they shall serve them four hundred years”, and only two hundred and ten of the number are past?

אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַאי אַעְבִּיד, אִשְׁתַּדְּלוּתָא בַּעְיָא הָכָא, לְאַיְיתָאָה קְרָבָא לָקֳבְלֵיהּ, יָהִיבְנָא לֵיהּ בְּמָה דְּיִתְעֲסָק, וְיִּשְׁבּוֹק בְּהוּ לְבָנַי, וְהָא אִשְׁתְּכַח בְּמַאן דְּיִתְעֲסָק, מִיַּד אָמַר לֵיהּ, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמוֹהוּ בָּאָרֶץ. מִיַּד פָּלִג לֵיהּ דַּלְטּוֹרָא בְּמִלִּין, וַיַעַן הַשָּׂטָן אֶת יְיָ' וַיֹאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. Thereupon God said: ‘What am I to do? This one must have some sop thrown to him. I will give him something with which to occupy himself so as to leave my sons. I have someone for the purpose. Straightway God said to him, “Hast thou considered my servant Job?”, and straightway the Satan sought to discredit him, saying, “Does Job fear God for nothing?”.

לְרַעְיָא דְּבָעֵי לְאַעְבְּרָא עָאנֵיהּ בְּחַד נַהֲרָא, אַעְבָּר זְאֵבָא לְקַטְרְגָא לֵיהּ בְּעָאנֵיהּ, רַעְיָא הֲוָה חַכִּים, אָמַר מַאי אַעְבִּיד, דִּבְעוֹד דַּאֲנָא אַעְבָּר לְטַלְיָיא, יְקַטְרֵג הוּא בְּעָאנֵי. זָקַף עֵינוֹי, וְחָמָא בֵּין עָאנָא, חַד תַּיְישָׁא מֵאִלֵּין תַּיְישֵׁי בָּרָא, דְּהֲוָה רַב וְתַקִּיף. אָמַר, אַשְׁדֵּי דָּא לָקֳבְלֵיהּ, וּבְעוֹד דִּמְקַטְרְגֵי דָּא בְּדָא, אַעְבָּר לְכָל עָאנָא, וְיִשְׁתֵּזְבוּן מִנֵּיהּ. Imagine a shepherd seeking to take his flock across a river, when he sees a wolf about to fall on them. What shall I do? he says. While I am carrying the lambs across, he will fall on the sheep. Then he catches sight among the flock of a ram from the fields, strong and powerful.

כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, וַדַּאי הָא תַּיְישָׁא חַד רַב וְתַקִּיף וְאָלִים, אַשְׁדֵּי לְקָבְלֵיהּ, וּבְעוֹד דְּהוּא יִשְׁתְּדַל בֵּיהּ, יַעַבְרוּן בָּנַי, וְלָא יִשְׁתְּכַּח קַטֵּיגוֹרָא לְגַבַּיְיהוּ. מִיַּד, וַיֹאמֶר יְיָ' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ. עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זִוִּוג לְהוּ כַּחֲדָא, דִּכְתִּיב הִנּוֹ בְיָדֶךָ. בְּעוֹד דְּהוּא אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ, שָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְלָא אִשְׁתְּכַח קַטֵּיגוֹרָא לְגַבַּיְיהוּ. I will throw this one to him, he says, and while they are struggling I will take all the flock across and save them. So God said: Here is a strong and powerful ram, I will throw it to him, and while he is busy with it my sons shall cross and not be attacked. Thus while the Satan was busy with Job he left Israel alone and they were not accused.

אוּף הָכִי בְּהַאי יוֹמָא, דִּלְטוֹרָא זַמִּין לְאַלְלָא אַרְעָא, וּבָעֵינָא לְשַׁדְּרָא לְקֳבְלֵיהּ בְּמָה דְּיִתְעֲסָק (כגוונא דיליה), וּבְעוֹד דְּאִיהוּ אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ, שָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. וּמַתְלָא אַמְרֵי לְזִלְזוּלָא דְּבֵי מַלְכָּא, הַב לֵיהּ זְעֵיר חַמְרָא, וִישַׁבְּחָךְ קַמֵּי מַלְכָּא. וְאִי לָאו יֵימָּא לְמַלְכָּא מִלָּה בִּישָׁא. לְזִמְנִין נַטְלִין לָהּ לְהַהִיא מִלָּה, עִלָּאֵי דְּבֵי מַלְכָּא, וּמַלְכָּא עֲבִיד דִּינָא בְּגִינֵיהּ. So on the Day of Atonement also the informer is ready to spy out the land, and we must send him something with which he may occupy himself. So there is a saying, Give some wine to the menial of the king’s palace and he will praise thee to the king, and if not he will malign thee to him, and it may be that the officers of the king will take up his words and the king will execute judgement.’

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, לְשַׁטְיָא דְּקָאִים קָמֵי מַלְכָּא, הַב לֵיהּ חַמְרָא, וּלְבָתַר אֵימָא לֵיהּ, וְאַחְזֵי לֵיהּ, כָּל אִינּוּן טַעֲוָון דְּעַבְדַּת, וְכָל אִינּוּן בִּישִׁין, וְהוּא יֵיתֵי וִישַׁבְּחָךְ, וְיֵימָּא דְּלָא יִשְׁתְּכַּח בְּעָלְמָא כְּוָותָךְ. אוּף הָכָא, הָא קָאִים דַּלְטוֹרָא תָּדִיר קַמֵּי מַלְכָּא, יִשְׂרָאֵל יָהֲבִין לֵיהּ הַאי דּוֹרוֹן, וּבְהַאי דּוֹרוֹן פִּתְקָא, לְכָל בִּישִׁין, וּלְכָל טַעֲוָון, וּלְכָל חוֹבִין דְּעַבְדוּ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָתֵי וּמְשַׁבַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְאִתְעָבִיד סַנֵּיגוֹרָא עָלַיְיהוּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַהְדָּר כֹּלָּא לְרֵישָׁא דְּבִישֵׁי דְּעַמֵּיהּ, בְּגִין דִּכְתִּיב, (משלי כ״ה:כ״ב) כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ. R. Isaac said: ‘Give the fool who stands before the king some wine and tell him all the faults and errors thou hast committed and he will come and praise thee and say that there is not another in the world like thee. So here the informer is ever before the king, and Israel present him a gift along with a list of all the faults and wrongs which they have done, and he comes and praises Israel and becomes their defender, and God puts all on the head of the wicked of his own people.’

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וַוי לוֹן לְעַמָּא דְּעֵשָׂו, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי שָׂעִיר מְשַׁדְּרֵי לְהַהוּא דִּלְטוֹרָא מְמָנָא דְּעָלַיְיהוּ, דִּבְגִינֵיהּ אָתֵי לְשַׁבְּחָא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַהְדָּר כָּל אִינּוּן חוֹבִין לְרֵישָׁא דְּעַמֵּיהּ, בְּגִין דִּכְתִּיב, (תהילים ק״א:ז׳) דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵי הֲווֹ יַדְעֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם מֵהַאי שָׂעִיר, לָא שַׁבְקִין לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, יוֹמָא חַד בְּעָלְמָא. Said R. Jose: ‘Woe to the people of Esau at the time when Israel send that he-goat to the Informer who is their Chieftain, since for its sake he comes and praises Israel and God diverts all those sins on to the head of his people.’

תָּא חֲזֵי, כָּל הַהוּא יוֹמָא מִשְׁתְּדַּל אִיהוּ בְּהַהוּא שָׂעִיר, וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְכַפֵּר לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְדָכֵי לוֹן מִכֹּלָּא, וְלָא אִשְׁתְּכַח קַטֵגוֹרְיָא קַמֵּיהּ. לְבָתַר, הוּא אָתֵי וּמְשַׁבַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. וּכְדֵין שָׁאִיל לֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא, אָתִיב בְּתוּשְׁבַּחְתַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְקַטֵיגוֹרָא אִתְעָבִיד סַנֵיגוֹרָא וְאָזִיל לֵיהּ. Said R. Judah: ‘If the heathen knew of that he-goat, they would not leave Israel alive a single day. All that day Satan is occupied with that goat, and therefore God makes atonement for Israel and purifies them from all their sins and they are not accused before Him. Afterwards the Satan comes and praises Israel and the accuser becomes defender and departs.

כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְשִׁבְעִין שָׂרִין דְּסָחֲרִין כּוּרְסְיָיא, חֲמִיתּוּן הַאי דִּלְטוֹרָא, הֵיאַךְ קָאִים עַל בָּנַי תָּדִיר, (אסתכמו) הָא שְׂעִירָא חֲדָא דְּאִשְׁתְּכַח (ס"א אשתדר) גַּבֵּיהּ, בְּפִתְקָא דְּכָל חוֹבַיְיהוּ וְכָל טָעֲוָּתַיְיהוּ, וְכָל מַה דְּחָטוּ וְחָבוּ קַמַּאי, וְהוּא קַבִּיל לוֹן. כְּדֵין אִסְתְכָּמוּ כֻּלְּהוּ, דְּיָהַדְרוּן אִינּוּן חוֹבִין עַל עַמֵּיהּ. Then God says to the seventy Chiefs that surround His throne, Do you see how this Informer is always seeking to attack my sons? A certain goat has been sent to him with a tablet recording all their sins and errors which they have committed before me, and he has accepted it. Then they all agree that those sins should be discharged on the head of his own people.’

רִבִּי אַבָּא אָמַר, כָּל אִינּוּן חוֹבִין וְחַטָּאִין מִתְדַּבְּקִין בֵּיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, (מיכה ז׳:י״ט) וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חֲטֹּאתָם. וּלְבָתַר, כֻּלְּהוּ מִתְהַדְּרָן בְּרֵישֵׁיהוֹן דְּעַמֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ט״ז:כ״ב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה. בְּהַאי יוֹמָא מִתְעַטָּר כַּהֲנָא בְּעִטְרִין עִלָּאִין, וְהוּא קָאִים בֵּין עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וּמְכַפֵּר עָלֵיהּ וְעַל בֵּיתֵיהּ, וְעַל כַּהֲנֵי, וְעַל מַקְדְּשָׁא, וְעַל יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ. R. Abba said: ‘At first all those sins cleave to him, and afterwards they are discharged upon the head of his people. ‘On this day the priest is crowned with superior crowns and stands between heavenly and earthly beings and makes atonement for himself and his house and the priests and the sanctuary and all Israel.

תָּאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּעָאל בְּדָמָא דְּפָר, מְכַוִּין בְּרֵישָׁא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְאָדֵי בְּאֶצְבְּעֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, וְהִזָה אוֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת וְהֵיךְ עָבִיד. בָּסִים בְּקִפְטָא (ס"א בקטפא) דְּאֶצְבְּעָא, וְאָדֵי כְּמַצְלִיף, בְּטִיפִין דְּאֶצְבְּעָא, לְסִטְרֵי קַפְתּוּרָא (ס"א קטעורא) (ס"א כפורתא), אָדֵי וְאִתְכְּוַּון, וְשָׁארִי לְמִמְנֵי אַחַת, אַחַת וְאַחַת. אַחַת בִּלְחוֹדָהָא, אַחַת (תיקון פ"ב ע"א, רעיא מהימנא ק"ח ע"ב) דְּכָלִיל כֹּלָּא, אַחַת שְׁבָחָא דְּכֹלָּא, אַחַת דְּכֹלָּא אֲהַדְּרָן לַקֳבְלָהּ, אַחַת רֵישָׁא דְּכֹלָּא. לְבָתַר אַחַת וְאַחַת, דְּאִינּוּן שַׁרְיָין כַּחֲדָא, בִּרְעוּתָא בְּאַחְוָותָא, וְלָא מִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין. We have learnt that at the moment when he enters with the blood of the bullock he concentrates his thoughts on the highest principle of faith and sprinkles with his finger, as it is written, “and he shall sprinkle it upon the mercy-seat and before the mercy-seat”’ He used to dip the top of his finger in the blood and sprinkle, going lower and lower each time, at the side of the mercy-seat. He began to count one¹v. T. B. Yoma, 53b. -the first “one” by itself, one being the sum of all, the glory of all, the goal of all, the beginning of all. Then “one and one”, joined together in love and friendship inseparable.

בָּתַר דְּמָטָא לְהַאי וְאַחַת, דְּהִיא אִימָּא דְּכֹלָּא. מִכָּאן שָׁארֵי לְמִמְנֵי בְּזִוּוּגָא, וּמָנֵי וְאָמַר, אַחַת וּשְׁתַּיִם. אַחַת וְשָׁלֹשׁ. אַחַת וְאַרְבַּע. אַחַת וְחָמֵשׁ. אַחַת וָשֵׁשׁ. אַחַת וָשֶׁבַע. בְּגִין לְאַמְשָׁכָא וּלְנַגְדָּא לְהַאי אַחַת, דְּהִיא אִימָּא (ימא) עִלָּאָה, בְּדַרְגִּין יְדִיעָן, לְכִתְרָא (ס"א לנהרא לאימא) דְּאִימָא תַּתָּאָה. וּלְאַמְשָׁכָא נַהֲרִין עֲמִיקִין מֵאַתְרַיְיהוּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא, יוֹמָא דָּא תְּרֵין נְהוֹרִין נַהֲרִין כַּחֲדָא, אִימָּא עִלָּאָה נַהֲרָא לְאִימָּא תַּתָּאָה. וְעַל דָּא כְּתִיב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּמָה דְּאִתְּמַר. When he had passed this “and one” which is the mother of all, he began to count in pairs, saying, “one and two”, “one and three”, “one and four”, “one and five”, “one and six”, “one and seven”, so as to draw down this “one” which is the supernal Mother by certain grades to the crown of the lower Mother¹Al. “to illumine the lower Mother”. and to draw deep rivers from their place to the Community of Israel. Hence on this day two luminaries diffuse light together, the supernal Mother giving light to the lower Mother.’

אָמַר רִבִּי יִצְחָק קִפְטְרָא חֲדָא קְשִׁירָא בְּרַגְלוֹי דְּכַהֲנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה עָאל, דְּאִי יָמוּת הָתָם, יַפְּקוּהוּ מִלְּבַר. וּבְמַּה יַדְעֵי. בְּהַהוּא זְהוֹרִיתָא אִתְיְידַע וְאִשְׁתְּמוֹדַע, כַּד לָא יְהָפֵךְ גַּוְונוֹי. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִשְׁתְּמוֹדַע, דְּכַהֲנָא אִשְׁתְּכַח לְגוֹ בַּחֲטָּאָה. וְאִי יִפּוּק בִּשְׁלָם, בִּזְהוֹרִיתָא אִתְיְידַע וְאִשְׁתְּמוֹדַע, דְּיֵהָפֵךְ גַּוְונוֹי לְחִוָּור. כְּדֵין חֶדְוָותָא הִיא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְאִי לָאו כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּכָחוּ בְּצַעֲרָא, וַהֲווּ יַדְעֵי כֹּלָּא, דְּלָא אִתְקְבָּלוּ צְלוֹתְהוֹן. R. Isaac said: ‘A cord was tied to the feet of the High Priest before he entered the Holy of Holies, so that if he died suddenly within they should be able to draw him out. They used to know by a certain thread of scarlet if the priest had been successful in his intercessions. If its colour did not change, they knew that the priest within was not free from sin, but if he was to issue in peace, it was known by the thread changing its colour to white, when there was rejoicing above and below. If it did not, however, all were distressed, knowing that their prayer had not been accepted.’¹v. T. B. Yoma, 39a.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כֵּיוָן דְּהֲוָה עָאל, וְטִמְטֵם עֵינוֹי דְּלָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּמָה דְּלָא אִצְטְרִיךְ, וַהֲוָה שָׁמַע קָל גַּדְפֵּי כְּרוּבְיָיא מְזַמְּרֵי וּמְשַׁבְּחֵי. הֲוָה יָדַע כַּהֲנָא, דְּכֹלָּא הֲוָה בְּחֶדְוָה, וְיִפּוּק בִּשְׁלָם. וְעִם כָּל דָּא בִּצְלוֹתֵיהּ הֲוָה יָדַע, דְּמִלִּין נָפְקִין בְּחֶדְוָותָא, וּמִתְקַבְּלָן וּמִתְבָּרְכָן כְּדְקָא יָאוּת, וּכְדֵין חֶדְוָותָא הִיא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. R. Judah said: ‘When he went in and closed his eyes so as not to see what he had no right to see, and heard the voice of the Cherubim chanting praises, he knew that all was in joy and that he would come out in peace, and another sign was if his words came forth joyfully, so as to be accepted and blessed.’

רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי, אָמַר לֵיהּ, הַאי יוֹמָא אֲמַאי הוּא בְּהַאי אֲתַר תָּלֵי, וְלָא בְּדַרְגָּא אָחֳרָא, דְּיֵאוֹת הוּא לְמֶהֱוִי בְּדַרְגָּא דְּמַלְכָּא שָׁארֵי, יַתִּיר מִכֹּלָּא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּרִי, הָכִי הוּא וַדַּאי, וְיָאוּת שָׁאַלְתָּ. R. Eleazar asked R. Simeon: ‘Why is this day attached only to this grade? Surely it should more than any other day be in the grade where the King abides?’ He replied: ‘Eleazar, my son, you have asked a good question.

תָּא חֲזֵי, מַלְכָּא קַדִּישָׁא, שָׁבִיק הֵיכָלֵיהּ וּבֵיתֵיהּ בִּידָא דְּמַטְרוֹנִיתָא, וְשָׁבַק לִבְנוֹי עִמָּהּ, בְּגִין לְדַבְּרָא לוֹן, וּלְאַלְקָאָה לוֹן, וּלְמִשְׁרֵי בְּגַוַויְיהוּ. דְּאִי זַכָּאן מַטְרוֹנִיתָא עָאלַת בְּחֶדְוָותָא בִּיקָרָא לְגַבֵּי מַלְכָּא. וְאִי לָא זַכָּאן, הִיא וְאִינּוּן, אִתְהֲדָרוּ בְּגָלוּתָא. וְהָא אוֹקִימְנָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (משלי י״ט:כ״ו) מְשַׁדֶּד אָב יַבְרִיחַ אֵם. וּכְתִיב, (ישעיהו נ׳:א׳) וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. The reason is this. The Holy King has left his temple and house in the hands of the Matrona and has left his sons with her that she may guide them and chastise them and abide in their midst, so that if they are virtuous the Matrona enters with joy and honour into the presence of the King. If, however, they are not deserving, She and they are sent into exile according to our interpretation of the text, “and through your transgression your mother is sent away” (Isa. 50, 1).

וְעַל דָּא אִית יוֹמָא חַד בְּשַׁתָּא, לְאַשְׁגְּחָא בְּהוּ, וּלְעַיְינָא בְּהוּ. וְכַד אִזְדְּמַן הַאי יוֹמָא, אִימָּא עִלָּאָה דְּכָל חֵירוּ בִּידָהָא, אִזְדְּמַן לָקֳבְלֵיהּ, לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל אִזְדְרָזוּ בְּהַאי יוֹמָא, בְּכַמָּה פּוּלְחָנִין, בְּכַמָּה צְלוֹתִין, בְּכַמָּה עִנּוּיִין, כֻּלְּהוּ בִּזְכוּתָא. כְּדֵין אִזְדְּמַן לְהוּ חֵירוּ, מֵאֲתַר דְּכָל חֵירוּ בִּידָהָא דְּמַטְרוֹנִיתָא. בְּנֵי מַלְכָּא בְּנָהָא, דְּאִתְפָּקְדָן בִּידָהָא, כֻּלְּהוּ זַכָּאִין, כֻּלְּהוּ בְּלָא חֲטָאָן, בְּלָא חוֹבִין, כְּדֵין אִזְדַּוְּוגַת (ס"א וכד אזדמן האי יומא וישראל אזדמנו בהאי יומא בכמה פולחנין בכמה צלותין בכמה ענויין כלהו בזכותא כדין אימא עלאה דכל חירו בידהא אזדמנת לקבלא לאסתכלא בהו בישראל וחמאת בני מלכא בנהא (נ"א ברהא) דאתפקדן בידהא דמטרוניתא כלהו זכאין בלא חטאין בלא חובין כדין אזמינת להו חירו מאתר דכל חירו בידהא דמטרוניתא כדין מטרוניתא עלאה) לְגַבֵּי מַלְכָּא, בִּנְהִירוּ, בְּחֶדְוָה, בִּשְׁלִימוּ, בִּרְעוּתָא. דְּהָא רַבִּיאַת בְּנִין לְמַלְכָּא עִלָּאָה כְּדְקָא יָאוּת. Hence one day is appointed in the year for examining them. When this day comes the supernal Mother, in whose hand is all freedom, comes to examine Israel, and Israel prepare themselves on this day with many prayers and services and fastings to make themselves worthy. Then is freedom granted to them from the place where all freedom abides, through the hand of the Matrona. And when she sees the sons of the King, her sons who are entrusted to her hands, all virtuous without sin or guilt, She joins the King with smiles, with gladness, and with perfect love, because she has trained up fitting sons for the supreme King.

וְכַד הַאי יוֹמָא לָא אִשְׁתְּכָחוּ כְּדְקָא יָאוּת, וַוי לוֹן, וַוי לִשְׁלוּחֵיהוֹן, וַוי דְּהָא מַטְרוֹנִיתָא אִתְרַחֲקַת מִן מַלְכָּא, וְאִימָא עִלָּאָה אִסְתָּלָקַת, וְלָא נָפִיק מִנָּהּ חֵירוּ לְעָלְמִין. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹלִיף לוֹן אוֹרְחוֹי, בְּגִין לְאִשְׁתְּזָבָא מִן דִּינָא, וְיִשְׁתַּכְחוּן זַכָּאִין קַמֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ט״ז:ל׳) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם. וּכְתִיב, (יחזקאל ל״ו:כ״ה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכָּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְגוֹ'. But if they are not found as they should be on this day, woe to them and woe to their emissaries, for the Matrona is removed from the King and the supreme Mother departs and no freedom proceeds from her to any world. Happy are Israel whom the Holy One, blessed be He, has taught His ways that they may be delivered from judgement and found deserving before Him. Hence it is written: “For on that day he shall make atonement for you” (Lev. 16, 30), and “I shall sprinkle on you purifying waters” (Ezek. 36, 25).’

תָּא חֲזֵי, בְּהַאי יוֹמָא אִתְכַּסְּיָיא סִיהֲרָא, וְלָא נָהִיר עַד בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, דְּיִשְׂרָאֵל תַּיְיבִין כֻּלְּהוּ בְּתִיּוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא, וְאִימָא עִלָּאָה תָּאבַת וְנָהֲרַת לָהּ. וְהַאי יוֹמָא נְהִירוּ דְּאִימָא נַטְלָא, וְאִשְׁתְּכַח חֵידוּ בְּכֹלָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא. יוֹם כִּפּוּר מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאן יוֹם הַכִּפּוּרִים. אֶלָּא בְּגִין דִּתְרֵי נְהוֹרִין נָהָרִין בְּחַד. בּוּצִינָא עִלָּאָה, נָהִיר לְבוּצִינָא תַּתָּאָה. וּבְהַאי יוֹמָא מִנְּהוֹרָא עִלָּאָה נָהִיר. וְלָא מִנְּהוֹרָא דְּשִׁמְשָׁא וּבְגִין כָּךְ בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ כְּתִיב. This day is called “the concealing (keseh) for the day of our feast”, because the moon is still covered and does not shine.¹Cf. T. B. Rosh Hashanah, 8b. Through what then will it shine? Through repentance and the sound of the shofar, as it is written, “Blessed is the people that know the trumpet sound, because, O Lord, they shall walk in the light of thy countenance” (Ps. 89, 15). On this day the moon is covered, and it does not shine until the tenth day, when Israel turn with a perfect repentance, so that the supernal Mother gives light to her. Hence this day is called the day of atonements (kipurim,) because two lights are shedding illumination, since the higher lamp is illumining the lower. For on this day the Moon receives illumination from the supernal Light and not from the light of the Sun.

רִבִּי אַבָּא שָׁלַח לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, אֵימָתַי זִוּוּגָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. שָׁלַח לֵיהּ, (בראשית כ׳:י״ב) וְגַם אָמְנָה אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה. אִתְרְגִישׁ רִבִּי אַבָּא, אָרִים קַלֵיהּ, בָּכָה וְאָמַר, רִבִּי רִבִּי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וַוי, וַוי לְעָלְמָא כַּד תִּפּוּק מִנֵּיהּ, וַוי לְדָרָא דִּיהוֹן בְּעָלְמָא כַּד תִּסְתָּלַּק מִנְּהוֹן וְיִשְׁתַּאֲרוּן יַתְמִין מִנָךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָּיא לְרִבִּי אַבָּא, הַאי דְּשָׁלַח לָקֳבְלָךְ. מַאי קָאָמַר. R. Abba sent to inquire of R. Simeon: ‘When is the union of the Community of Israel with the Holy King?’ He answered him with the verse: “And moreover she is indeed my sister the daughter of my father, but not the daughter of my mother” (Gen. 20, 12). R. Abba lifted up his voice and wept, saying: ‘My master, my master, holy lamp, alas for the world when thou shalt depart from it, alas for the generation which shall be orphaned of thee!’ R. Hiya said to R. Abba: ‘What means this answer that he sent you?’

אָמַר ודַּאי לָאו זִוּוּגָא דְּמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּנַהֲרָא מֵאַבָּא עִלָּאָה, וְכַד אִתְנַהֲרָא מִנֵּיהּ, קָרֵינָן לָהּ קֹדֶשׁ דְּהָא מִבֵּי אַבָּא נַטְלָא הַאי. וּכְדֵין מִזְדַּוְּוגֵי כַּחֲדָא, בְּגִין דְּמַלְכָּא קֹדֶשׁ אִקְרֵי, דִּכְתִּיב, (ירמיה ב) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ', דְּנָטִיל מֵאֲתַר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ. כְּדֵין אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִי, דְּהָא מִבֵּי אַבָּא שְׁמָא דָּא, וְלָא מִבֵּי אִימָּא, וְעַל דָּא וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה, לְאִזְדַּוְּוגָא כַּחֲדָא, בְּזִמְנָא דָּא, וְלָא בְּזִמְנָא אָחֳרָא, בְּזִמְנָא דְּנַטְלָא מִבֵּי אַבָּא, וְלָא בְּזִמְנָא דְּנַטְלָא מִבֵּי אִימָּא. וְיוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹכַח, דְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אָסוּר, בְּגִין דְּזִוּוּגָא לָא אִשְׁתְּכַח, דְּהָא מִבֵּי אִימָּא נַטְלָא, וְלָא מִבֵּי אַבָּא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, וַדַּאי זַכָּאָה דָּרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁארֵי בְּגַוִּיהּ, זַכָּאִין אִינּוּן דְּקַיְימִין קַמֵּיהּ כָּל יוֹמָא. He replied: ‘The union of the King with the Matrona is only when she is illumined from the supernal Father, when she is called holy. Then indeed she is “my sister the daughter of my father”, but not “of my mother”, since it is from the Father that she derives this name.’

אָמַר רִבִּי אַבָּא, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם, וְקָאִים בְּדִינָא קַמֵּי מָארֵיהּ, וְתָב בְּתִיּוּבְתָּא, וְקַבִּיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר לֵיהּ, אָדָם, אַנְתְּ תְּהֵא סִימָנָא לִבְנָיִךְ לְדָרֵי דָּרִין, בְּהַאי יוֹמָא קַיְימִין בְּדִינָא, וְאִי יְתוּבוּן אֲנָא אֲקַבֵּל לוֹן, וְאֵיקוּם מִכּוּרְסְיָיא דְּדִינָא, וְאֶתְקַיֵּים עַל כּוּרְסְיָיא דְּרַחֲמֵי, וַאֲרַחֵם עָלַיְיהוּ. וְדָוִד אָמַר, (תהילים קט״ז:א׳) אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְיָ' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים ק״ל:ד׳) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא. וּכְתִיב, (תהילים ל״ו:י׳) כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. רעיא מהימנא פִּקּוּדָא (מ"ג) דָּא, לְאִתְעַנָּאָה בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, לְאַכְנְעָא גּוּפָא וְנַפְשָׁא, בְּרָזָא דְּחֲמִשָּׁה עִנּוּיִין, דְּחֲמִשָּׁה דַּרְגִּין דְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי. דְּהָא מְקַטְרְגָא קָא אָתֵי לְאַדְכְּרָא חוֹבֵיהוֹן, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְכֻלְּהוּ בְּתִיּוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא קַמֵּי אֲבוּהוֹן. כֹּלָּא, כְּמָה דְּאִתְּמַר בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי. (ע"כ רעיא מהימנא) (פקודא מ"ד למפלח כהנא וכו' ס"ג ע"א) R. Abba said: ‘On New Year Adam was created and was brought to trial before his Master and repented and was pardoned by the Almighty. He said to him: Adam, thou shalt be a sign to thy descendants for all generations. On this day they are brought to trial, and if they repent I will pardon them and remove from the Throne of Judgement and sit on the Throne of Mercy and have mercy on them.’

כַּךְ הַאי, מֵאִינּוּן מְצוּלוֹת יָם הוּא, וּמְצוּלוֹת יָם אִקְרֵי, מְצוּלוֹת מֵהַהוּא יָם קַדִּישָׁא, מְצוּלוֹת, זוּהֲמָא דְּכַסְפָּא. וְעַל דָּא, כָּל אִינּוּן חֲטָאִין דְּיִשְׂרָאֵל שַׁרְיָין לְגַוִּיהּ (ס"א לגביה), וְהוּא קַבִּיל לוֹן, וְיִשְׁתַּאֲבוּן בְּגַוִיהּ. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּאִיהוּ חַטָאָה אִקְרֵי. מַאי חַטָאָה. גִּרְעוֹנָא. וְעַל דָּא הוּא גִּרְעוֹנָא דְּכֹלָּא, וְנָטַל גִּרְעוֹנָא דְּגוּפָא וּדְנַפְשָׁא. בְּהַאי יוֹמָא נָחִית הַאי מְצוּלוֹת יָם, זוּהֲמָא (דכספא) דְּנַפְשָׁא, וְנָטִיל זוּהֲמָא דְּגוּפָא. מַאן הוּא זוּהֲמָא דְּגוּפָא. דָּא אִינּוּן חוֹבִין דְּאִתְעָבֵידוּ עַל יְדֵי דְּיֵצֶר הָרָע, דְּאִקְרֵי מְזוֹהָם מְנוּוָל. All the sins are thus dropped into it. For this reason it is also called “Sin” (hetaah, lit. failure), inasmuch as it takes away, especially on this day, the defilement of the soul and of the body, to wit, the sins committed through the evil prompting which is called filthy and disgusting.’

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, תְּנָן (ויקרא ט״ז:ח׳) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת, אִי הָכִי יְקָרָא הוּא דַּעֲזָאזֵל, חֲמִיתּוּן עַבְדָּא דְּשַׁדֵי עַדְבִין בְּמָארֵיהּ, אוֹרְחוֹי דְּעָלְמָא דְּעַבְדָא לָא נָטַל אֶלָּא מַה דְּיָהִיב לֵיהּ מָארֵיהּ. אֲבָל, בְּגִין דְּסָמָאֵ"ל זַמִּין הַאי יוֹמָא בְּדִלְטוֹרָא, וּבְגִין דְּלָא יְהֵא לֵיהּ פִּטְרָא (ס"א בהאי עדבא הוא סלקא ביה) יָהֲבִין לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַאי. R. Jose said: ‘It is written, “And he shall put on the two he-goats lots”. This would seem to be a great honour for Azazel. Have you ever seen a slave cast lots with his master? Usually the servant takes only what his master gives him. The fact, however, is that because Samael is ready on this day with his accusations, and so that he should not have any grievance, he is given a portion in this way.

וְהַאי עַדְבָא מִגַּרְמֵיהּ הוּא דְּסָלִיק בֵּיהּ, דְּאָמַר רִבִּי יְהוּדָה אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מִלָּה עִלָּאָה אַשְׁכַּחְנָא בְּעַדְבָא. עַדְבָא דִּיהוֹשֻׁעַ, כְּתִיב בֵּיהּ, (במדבר כ״ו:נ״ו) עַל פִּי הַגּוֹרָל, עַל פִּי הַגּוֹרָל וַדַּאי, דְּאִיהוּ אָמַר דָּא חוּלָקָא דִּיהוּדָה, דָּא דְּבִנְיָמִין וְכוּ', וְכֵן כֻּלְּהוּ. אוּף הָכָא, כֵּיוָן דְּכַהֲנָא שַׁוִּי יְדוֹי, אִינּוּן עַדְבִין מְדַלְּגֵי וְסַלְּקִין בִּידָא דְּכַהֲנָא, (ס"א וסלקין עדבין בידא דכהנא, אינון מדלגי מן ידוי) וְשָׁארָן בְּאַתְרַיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל, עָלָה עָלָיו וַדַּאי. This lot used to come up of itself. For so said R. Judah in the name of R. Isaac: We find a great wonder in the lot. The lot which Joshua cast used of itself to say, This is the portion of Judah, this is the portion of Benjamin, etc. And so here, too, when the priest placed his hands in position, the lots used to leap up and come down in their places, as it is written, “The goat on which hath gone up the lot for the Lord”.

וְלָא דָּא בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא בְּכָל זִמְנָא דְּדִלְטוּרָא זַמִין, וְאִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּתָא, בָּעֵינָן לְשַׁוָואָה לָקֳבְלֵיהּ בְּמָה דְּיִתְעֲסָק, וְשָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. בְּהַאי יוֹמָא דַּלְטּוֹרָא זַמִּין לְאַלְלָא אַרְעָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב א׳:ז׳) וַיֹאמֶר יְיָ' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא. וְהָא תָּנֵינָן, מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, מַאי הוּא. אֶלָּא הַאי הוּא דִּלְטּוֹרָא רַבָּא מְקַטְרְגָא דְּיִשְׂרָאֵל. Not on this occasion only, but whenever accusation is prepared and permission is given to the accuser it behoves us to set before him something with which he may occupy himself and so leave Israel alone. The Companions have noted in connection with the words of the Satan “from going to and fro in the earth” (Job 1, 7), that, when the Israelites were about to cross the Red Sea, he said, I have gone to and fro through the Holy Land and I have seen that these are not worthy to enter it.

וְהָא אַתְּעֲרוּ חַבְרַיָּיא, (דודאי) בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דַּהֲווֹ זְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְמֶעְבַּר יַמָּא, וּלְאִתְפָּרְעָא מִמִּצְרָאֵי, אָמַר, אֲנָא אַעְבַרְנָא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וַחֲמֵינָא דְּלָא אִתְחָזוּן אִלֵּין לְמֵיעַל בְּגַוָּוהּ, אִי אַנְּתְּ דָּאִין דִּינָא, דִּינַיְיהוּ הָכָא כְּמִצְרָאֵי, מַה שַׁנְיָין אִלֵּין מֵאִלֵּין, אוֹ יְמוּתוּן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא, אוֹ יְהַדְרוּן כֻּלְּהוּ לְמִצְרַיִם. וְלָאו אַנְתְּ הוּא דְּאֲמָרְתְּ, (בראשית ט״ו:י״ג) וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם ד' מֵאוֹת שָׁנָה, וְהָא לָא סְלִיקוּ מֵחוּשְׁבָּנַיָא אֶלָּא רְד"וּ, וְלָא יַתִּיר. If Thou wilt here execute judgement on the Egyptians, how do the Israelites differ from them?¹v. Yalkut Reubeni on Beshalah. Either let them all die together, or let them all return to Egypt. And further, didst Thou not say, “they shall serve them four hundred years”, and only two hundred and ten of the number are past?

אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַאי אַעְבִּיד, אִשְׁתַּדְּלוּתָא בַּעְיָא הָכָא, לְאַיְיתָאָה קְרָבָא לָקֳבְלֵיהּ, יָהִיבְנָא לֵיהּ בְּמָה דְּיִתְעֲסָק, וְיִּשְׁבּוֹק בְּהוּ לְבָנַי, וְהָא אִשְׁתְּכַח בְּמַאן דְּיִתְעֲסָק, מִיַּד אָמַר לֵיהּ, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמוֹהוּ בָּאָרֶץ. מִיַּד פָּלִג לֵיהּ דַּלְטּוֹרָא בְּמִלִּין, וַיַעַן הַשָּׂטָן אֶת יְיָ' וַיֹאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. Thereupon God said: ‘What am I to do? This one must have some sop thrown to him. I will give him something with which to occupy himself so as to leave my sons. I have someone for the purpose. Straightway God said to him, “Hast thou considered my servant Job?”, and straightway the Satan sought to discredit him, saying, “Does Job fear God for nothing?”.

לְרַעְיָא דְּבָעֵי לְאַעְבְּרָא עָאנֵיהּ בְּחַד נַהֲרָא, אַעְבָּר זְאֵבָא לְקַטְרְגָא לֵיהּ בְּעָאנֵיהּ, רַעְיָא הֲוָה חַכִּים, אָמַר מַאי אַעְבִּיד, דִּבְעוֹד דַּאֲנָא אַעְבָּר לְטַלְיָיא, יְקַטְרֵג הוּא בְּעָאנֵי. זָקַף עֵינוֹי, וְחָמָא בֵּין עָאנָא, חַד תַּיְישָׁא מֵאִלֵּין תַּיְישֵׁי בָּרָא, דְּהֲוָה רַב וְתַקִּיף. אָמַר, אַשְׁדֵּי דָּא לָקֳבְלֵיהּ, וּבְעוֹד דִּמְקַטְרְגֵי דָּא בְּדָא, אַעְבָּר לְכָל עָאנָא, וְיִשְׁתֵּזְבוּן מִנֵּיהּ. Imagine a shepherd seeking to take his flock across a river, when he sees a wolf about to fall on them. What shall I do? he says. While I am carrying the lambs across, he will fall on the sheep. Then he catches sight among the flock of a ram from the fields, strong and powerful.

כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, וַדַּאי הָא תַּיְישָׁא חַד רַב וְתַקִּיף וְאָלִים, אַשְׁדֵּי לְקָבְלֵיהּ, וּבְעוֹד דְּהוּא יִשְׁתְּדַל בֵּיהּ, יַעַבְרוּן בָּנַי, וְלָא יִשְׁתְּכַּח קַטֵּיגוֹרָא לְגַבַּיְיהוּ. מִיַּד, וַיֹאמֶר יְיָ' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ. עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זִוִּוג לְהוּ כַּחֲדָא, דִּכְתִּיב הִנּוֹ בְיָדֶךָ. בְּעוֹד דְּהוּא אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ, שָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְלָא אִשְׁתְּכַח קַטֵּיגוֹרָא לְגַבַּיְיהוּ. I will throw this one to him, he says, and while they are struggling I will take all the flock across and save them. So God said: Here is a strong and powerful ram, I will throw it to him, and while he is busy with it my sons shall cross and not be attacked. Thus while the Satan was busy with Job he left Israel alone and they were not accused.

אוּף הָכִי בְּהַאי יוֹמָא, דִּלְטוֹרָא זַמִּין לְאַלְלָא אַרְעָא, וּבָעֵינָא לְשַׁדְּרָא לְקֳבְלֵיהּ בְּמָה דְּיִתְעֲסָק (כגוונא דיליה), וּבְעוֹד דְּאִיהוּ אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ, שָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. וּמַתְלָא אַמְרֵי לְזִלְזוּלָא דְּבֵי מַלְכָּא, הַב לֵיהּ זְעֵיר חַמְרָא, וִישַׁבְּחָךְ קַמֵּי מַלְכָּא. וְאִי לָאו יֵימָּא לְמַלְכָּא מִלָּה בִּישָׁא. לְזִמְנִין נַטְלִין לָהּ לְהַהִיא מִלָּה, עִלָּאֵי דְּבֵי מַלְכָּא, וּמַלְכָּא עֲבִיד דִּינָא בְּגִינֵיהּ. So on the Day of Atonement also the informer is ready to spy out the land, and we must send him something with which he may occupy himself. So there is a saying, Give some wine to the menial of the king’s palace and he will praise thee to the king, and if not he will malign thee to him, and it may be that the officers of the king will take up his words and the king will execute judgement.’

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, לְשַׁטְיָא דְּקָאִים קָמֵי מַלְכָּא, הַב לֵיהּ חַמְרָא, וּלְבָתַר אֵימָא לֵיהּ, וְאַחְזֵי לֵיהּ, כָּל אִינּוּן טַעֲוָון דְּעַבְדַּת, וְכָל אִינּוּן בִּישִׁין, וְהוּא יֵיתֵי וִישַׁבְּחָךְ, וְיֵימָּא דְּלָא יִשְׁתְּכַּח בְּעָלְמָא כְּוָותָךְ. אוּף הָכָא, הָא קָאִים דַּלְטוֹרָא תָּדִיר קַמֵּי מַלְכָּא, יִשְׂרָאֵל יָהֲבִין לֵיהּ הַאי דּוֹרוֹן, וּבְהַאי דּוֹרוֹן פִּתְקָא, לְכָל בִּישִׁין, וּלְכָל טַעֲוָון, וּלְכָל חוֹבִין דְּעַבְדוּ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָתֵי וּמְשַׁבַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְאִתְעָבִיד סַנֵּיגוֹרָא עָלַיְיהוּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַהְדָּר כֹּלָּא לְרֵישָׁא דְּבִישֵׁי דְּעַמֵּיהּ, בְּגִין דִּכְתִּיב, (משלי כ״ה:כ״ב) כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ. R. Isaac said: ‘Give the fool who stands before the king some wine and tell him all the faults and errors thou hast committed and he will come and praise thee and say that there is not another in the world like thee. So here the informer is ever before the king, and Israel present him a gift along with a list of all the faults and wrongs which they have done, and he comes and praises Israel and becomes their defender, and God puts all on the head of the wicked of his own people.’

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וַוי לוֹן לְעַמָּא דְּעֵשָׂו, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי שָׂעִיר מְשַׁדְּרֵי לְהַהוּא דִּלְטוֹרָא מְמָנָא דְּעָלַיְיהוּ, דִּבְגִינֵיהּ אָתֵי לְשַׁבְּחָא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַהְדָּר כָּל אִינּוּן חוֹבִין לְרֵישָׁא דְּעַמֵּיהּ, בְּגִין דִּכְתִּיב, (תהילים ק״א:ז׳) דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵי הֲווֹ יַדְעֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם מֵהַאי שָׂעִיר, לָא שַׁבְקִין לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, יוֹמָא חַד בְּעָלְמָא. Said R. Jose: ‘Woe to the people of Esau at the time when Israel send that he-goat to the Informer who is their Chieftain, since for its sake he comes and praises Israel and God diverts all those sins on to the head of his people.’

תָּא חֲזֵי, כָּל הַהוּא יוֹמָא מִשְׁתְּדַּל אִיהוּ בְּהַהוּא שָׂעִיר, וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְכַפֵּר לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְדָכֵי לוֹן מִכֹּלָּא, וְלָא אִשְׁתְּכַח קַטֵגוֹרְיָא קַמֵּיהּ. לְבָתַר, הוּא אָתֵי וּמְשַׁבַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. וּכְדֵין שָׁאִיל לֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא, אָתִיב בְּתוּשְׁבַּחְתַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְקַטֵיגוֹרָא אִתְעָבִיד סַנֵיגוֹרָא וְאָזִיל לֵיהּ. Said R. Judah: ‘If the heathen knew of that he-goat, they would not leave Israel alive a single day. All that day Satan is occupied with that goat, and therefore God makes atonement for Israel and purifies them from all their sins and they are not accused before Him. Afterwards the Satan comes and praises Israel and the accuser becomes defender and departs.

כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְשִׁבְעִין שָׂרִין דְּסָחֲרִין כּוּרְסְיָיא, חֲמִיתּוּן הַאי דִּלְטוֹרָא, הֵיאַךְ קָאִים עַל בָּנַי תָּדִיר, (אסתכמו) הָא שְׂעִירָא חֲדָא דְּאִשְׁתְּכַח (ס"א אשתדר) גַּבֵּיהּ, בְּפִתְקָא דְּכָל חוֹבַיְיהוּ וְכָל טָעֲוָּתַיְיהוּ, וְכָל מַה דְּחָטוּ וְחָבוּ קַמַּאי, וְהוּא קַבִּיל לוֹן. כְּדֵין אִסְתְכָּמוּ כֻּלְּהוּ, דְּיָהַדְרוּן אִינּוּן חוֹבִין עַל עַמֵּיהּ. Then God says to the seventy Chiefs that surround His throne, Do you see how this Informer is always seeking to attack my sons? A certain goat has been sent to him with a tablet recording all their sins and errors which they have committed before me, and he has accepted it. Then they all agree that those sins should be discharged on the head of his own people.’

רִבִּי אַבָּא אָמַר, כָּל אִינּוּן חוֹבִין וְחַטָּאִין מִתְדַּבְּקִין בֵּיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, (מיכה ז׳:י״ט) וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חֲטֹּאתָם. וּלְבָתַר, כֻּלְּהוּ מִתְהַדְּרָן בְּרֵישֵׁיהוֹן דְּעַמֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ט״ז:כ״ב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה. בְּהַאי יוֹמָא מִתְעַטָּר כַּהֲנָא בְּעִטְרִין עִלָּאִין, וְהוּא קָאִים בֵּין עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וּמְכַפֵּר עָלֵיהּ וְעַל בֵּיתֵיהּ, וְעַל כַּהֲנֵי, וְעַל מַקְדְּשָׁא, וְעַל יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ. R. Abba said: ‘At first all those sins cleave to him, and afterwards they are discharged upon the head of his people. ‘On this day the priest is crowned with superior crowns and stands between heavenly and earthly beings and makes atonement for himself and his house and the priests and the sanctuary and all Israel.

תָּאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּעָאל בְּדָמָא דְּפָר, מְכַוִּין בְּרֵישָׁא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְאָדֵי בְּאֶצְבְּעֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, וְהִזָה אוֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת וְהֵיךְ עָבִיד. בָּסִים בְּקִפְטָא (ס"א בקטפא) דְּאֶצְבְּעָא, וְאָדֵי כְּמַצְלִיף, בְּטִיפִין דְּאֶצְבְּעָא, לְסִטְרֵי קַפְתּוּרָא (ס"א קטעורא) (ס"א כפורתא), אָדֵי וְאִתְכְּוַּון, וְשָׁארִי לְמִמְנֵי אַחַת, אַחַת וְאַחַת. אַחַת בִּלְחוֹדָהָא, אַחַת (תיקון פ"ב ע"א, רעיא מהימנא ק"ח ע"ב) דְּכָלִיל כֹּלָּא, אַחַת שְׁבָחָא דְּכֹלָּא, אַחַת דְּכֹלָּא אֲהַדְּרָן לַקֳבְלָהּ, אַחַת רֵישָׁא דְּכֹלָּא. לְבָתַר אַחַת וְאַחַת, דְּאִינּוּן שַׁרְיָין כַּחֲדָא, בִּרְעוּתָא בְּאַחְוָותָא, וְלָא מִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין. We have learnt that at the moment when he enters with the blood of the bullock he concentrates his thoughts on the highest principle of faith and sprinkles with his finger, as it is written, “and he shall sprinkle it upon the mercy-seat and before the mercy-seat”’ He used to dip the top of his finger in the blood and sprinkle, going lower and lower each time, at the side of the mercy-seat. He began to count one¹v. T. B. Yoma, 53b. -the first “one” by itself, one being the sum of all, the glory of all, the goal of all, the beginning of all. Then “one and one”, joined together in love and friendship inseparable.

בָּתַר דְּמָטָא לְהַאי וְאַחַת, דְּהִיא אִימָּא דְּכֹלָּא. מִכָּאן שָׁארֵי לְמִמְנֵי בְּזִוּוּגָא, וּמָנֵי וְאָמַר, אַחַת וּשְׁתַּיִם. אַחַת וְשָׁלֹשׁ. אַחַת וְאַרְבַּע. אַחַת וְחָמֵשׁ. אַחַת וָשֵׁשׁ. אַחַת וָשֶׁבַע. בְּגִין לְאַמְשָׁכָא וּלְנַגְדָּא לְהַאי אַחַת, דְּהִיא אִימָּא (ימא) עִלָּאָה, בְּדַרְגִּין יְדִיעָן, לְכִתְרָא (ס"א לנהרא לאימא) דְּאִימָא תַּתָּאָה. וּלְאַמְשָׁכָא נַהֲרִין עֲמִיקִין מֵאַתְרַיְיהוּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא, יוֹמָא דָּא תְּרֵין נְהוֹרִין נַהֲרִין כַּחֲדָא, אִימָּא עִלָּאָה נַהֲרָא לְאִימָּא תַּתָּאָה. וְעַל דָּא כְּתִיב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּמָה דְּאִתְּמַר. When he had passed this “and one” which is the mother of all, he began to count in pairs, saying, “one and two”, “one and three”, “one and four”, “one and five”, “one and six”, “one and seven”, so as to draw down this “one” which is the supernal Mother by certain grades to the crown of the lower Mother¹Al. “to illumine the lower Mother”. and to draw deep rivers from their place to the Community of Israel. Hence on this day two luminaries diffuse light together, the supernal Mother giving light to the lower Mother.’

אָמַר רִבִּי יִצְחָק קִפְטְרָא חֲדָא קְשִׁירָא בְּרַגְלוֹי דְּכַהֲנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה עָאל, דְּאִי יָמוּת הָתָם, יַפְּקוּהוּ מִלְּבַר. וּבְמַּה יַדְעֵי. בְּהַהוּא זְהוֹרִיתָא אִתְיְידַע וְאִשְׁתְּמוֹדַע, כַּד לָא יְהָפֵךְ גַּוְונוֹי. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִשְׁתְּמוֹדַע, דְּכַהֲנָא אִשְׁתְּכַח לְגוֹ בַּחֲטָּאָה. וְאִי יִפּוּק בִּשְׁלָם, בִּזְהוֹרִיתָא אִתְיְידַע וְאִשְׁתְּמוֹדַע, דְּיֵהָפֵךְ גַּוְונוֹי לְחִוָּור. כְּדֵין חֶדְוָותָא הִיא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְאִי לָאו כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּכָחוּ בְּצַעֲרָא, וַהֲווּ יַדְעֵי כֹּלָּא, דְּלָא אִתְקְבָּלוּ צְלוֹתְהוֹן. R. Isaac said: ‘A cord was tied to the feet of the High Priest before he entered the Holy of Holies, so that if he died suddenly within they should be able to draw him out. They used to know by a certain thread of scarlet if the priest had been successful in his intercessions. If its colour did not change, they knew that the priest within was not free from sin, but if he was to issue in peace, it was known by the thread changing its colour to white, when there was rejoicing above and below. If it did not, however, all were distressed, knowing that their prayer had not been accepted.’¹v. T. B. Yoma, 39a.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כֵּיוָן דְּהֲוָה עָאל, וְטִמְטֵם עֵינוֹי דְּלָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּמָה דְּלָא אִצְטְרִיךְ, וַהֲוָה שָׁמַע קָל גַּדְפֵּי כְּרוּבְיָיא מְזַמְּרֵי וּמְשַׁבְּחֵי. הֲוָה יָדַע כַּהֲנָא, דְּכֹלָּא הֲוָה בְּחֶדְוָה, וְיִפּוּק בִּשְׁלָם. וְעִם כָּל דָּא בִּצְלוֹתֵיהּ הֲוָה יָדַע, דְּמִלִּין נָפְקִין בְּחֶדְוָותָא, וּמִתְקַבְּלָן וּמִתְבָּרְכָן כְּדְקָא יָאוּת, וּכְדֵין חֶדְוָותָא הִיא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. R. Judah said: ‘When he went in and closed his eyes so as not to see what he had no right to see, and heard the voice of the Cherubim chanting praises, he knew that all was in joy and that he would come out in peace, and another sign was if his words came forth joyfully, so as to be accepted and blessed.’

רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי, אָמַר לֵיהּ, הַאי יוֹמָא אֲמַאי הוּא בְּהַאי אֲתַר תָּלֵי, וְלָא בְּדַרְגָּא אָחֳרָא, דְּיֵאוֹת הוּא לְמֶהֱוִי בְּדַרְגָּא דְּמַלְכָּא שָׁארֵי, יַתִּיר מִכֹּלָּא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּרִי, הָכִי הוּא וַדַּאי, וְיָאוּת שָׁאַלְתָּ. R. Eleazar asked R. Simeon: ‘Why is this day attached only to this grade? Surely it should more than any other day be in the grade where the King abides?’ He replied: ‘Eleazar, my son, you have asked a good question.

תָּא חֲזֵי, מַלְכָּא קַדִּישָׁא, שָׁבִיק הֵיכָלֵיהּ וּבֵיתֵיהּ בִּידָא דְּמַטְרוֹנִיתָא, וְשָׁבַק לִבְנוֹי עִמָּהּ, בְּגִין לְדַבְּרָא לוֹן, וּלְאַלְקָאָה לוֹן, וּלְמִשְׁרֵי בְּגַוַויְיהוּ. דְּאִי זַכָּאן מַטְרוֹנִיתָא עָאלַת בְּחֶדְוָותָא בִּיקָרָא לְגַבֵּי מַלְכָּא. וְאִי לָא זַכָּאן, הִיא וְאִינּוּן, אִתְהֲדָרוּ בְּגָלוּתָא. וְהָא אוֹקִימְנָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (משלי י״ט:כ״ו) מְשַׁדֶּד אָב יַבְרִיחַ אֵם. וּכְתִיב, (ישעיהו נ׳:א׳) וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. The reason is this. The Holy King has left his temple and house in the hands of the Matrona and has left his sons with her that she may guide them and chastise them and abide in their midst, so that if they are virtuous the Matrona enters with joy and honour into the presence of the King. If, however, they are not deserving, She and they are sent into exile according to our interpretation of the text, “and through your transgression your mother is sent away” (Isa. 50, 1).

וְעַל דָּא אִית יוֹמָא חַד בְּשַׁתָּא, לְאַשְׁגְּחָא בְּהוּ, וּלְעַיְינָא בְּהוּ. וְכַד אִזְדְּמַן הַאי יוֹמָא, אִימָּא עִלָּאָה דְּכָל חֵירוּ בִּידָהָא, אִזְדְּמַן לָקֳבְלֵיהּ, לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל אִזְדְרָזוּ בְּהַאי יוֹמָא, בְּכַמָּה פּוּלְחָנִין, בְּכַמָּה צְלוֹתִין, בְּכַמָּה עִנּוּיִין, כֻּלְּהוּ בִּזְכוּתָא. כְּדֵין אִזְדְּמַן לְהוּ חֵירוּ, מֵאֲתַר דְּכָל חֵירוּ בִּידָהָא דְּמַטְרוֹנִיתָא. בְּנֵי מַלְכָּא בְּנָהָא, דְּאִתְפָּקְדָן בִּידָהָא, כֻּלְּהוּ זַכָּאִין, כֻּלְּהוּ בְּלָא חֲטָאָן, בְּלָא חוֹבִין, כְּדֵין אִזְדַּוְּוגַת (ס"א וכד אזדמן האי יומא וישראל אזדמנו בהאי יומא בכמה פולחנין בכמה צלותין בכמה ענויין כלהו בזכותא כדין אימא עלאה דכל חירו בידהא אזדמנת לקבלא לאסתכלא בהו בישראל וחמאת בני מלכא בנהא (נ"א ברהא) דאתפקדן בידהא דמטרוניתא כלהו זכאין בלא חטאין בלא חובין כדין אזמינת להו חירו מאתר דכל חירו בידהא דמטרוניתא כדין מטרוניתא עלאה) לְגַבֵּי מַלְכָּא, בִּנְהִירוּ, בְּחֶדְוָה, בִּשְׁלִימוּ, בִּרְעוּתָא. דְּהָא רַבִּיאַת בְּנִין לְמַלְכָּא עִלָּאָה כְּדְקָא יָאוּת. Hence one day is appointed in the year for examining them. When this day comes the supernal Mother, in whose hand is all freedom, comes to examine Israel, and Israel prepare themselves on this day with many prayers and services and fastings to make themselves worthy. Then is freedom granted to them from the place where all freedom abides, through the hand of the Matrona. And when she sees the sons of the King, her sons who are entrusted to her hands, all virtuous without sin or guilt, She joins the King with smiles, with gladness, and with perfect love, because she has trained up fitting sons for the supreme King.

וְכַד הַאי יוֹמָא לָא אִשְׁתְּכָחוּ כְּדְקָא יָאוּת, וַוי לוֹן, וַוי לִשְׁלוּחֵיהוֹן, וַוי דְּהָא מַטְרוֹנִיתָא אִתְרַחֲקַת מִן מַלְכָּא, וְאִימָא עִלָּאָה אִסְתָּלָקַת, וְלָא נָפִיק מִנָּהּ חֵירוּ לְעָלְמִין. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹלִיף לוֹן אוֹרְחוֹי, בְּגִין לְאִשְׁתְּזָבָא מִן דִּינָא, וְיִשְׁתַּכְחוּן זַכָּאִין קַמֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ט״ז:ל׳) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם. וּכְתִיב, (יחזקאל ל״ו:כ״ה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכָּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְגוֹ'. But if they are not found as they should be on this day, woe to them and woe to their emissaries, for the Matrona is removed from the King and the supreme Mother departs and no freedom proceeds from her to any world. Happy are Israel whom the Holy One, blessed be He, has taught His ways that they may be delivered from judgement and found deserving before Him. Hence it is written: “For on that day he shall make atonement for you” (Lev. 16, 30), and “I shall sprinkle on you purifying waters” (Ezek. 36, 25).’

תָּא חֲזֵי, בְּהַאי יוֹמָא אִתְכַּסְּיָיא סִיהֲרָא, וְלָא נָהִיר עַד בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, דְּיִשְׂרָאֵל תַּיְיבִין כֻּלְּהוּ בְּתִיּוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא, וְאִימָא עִלָּאָה תָּאבַת וְנָהֲרַת לָהּ. וְהַאי יוֹמָא נְהִירוּ דְּאִימָא נַטְלָא, וְאִשְׁתְּכַח חֵידוּ בְּכֹלָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא. יוֹם כִּפּוּר מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאן יוֹם הַכִּפּוּרִים. אֶלָּא בְּגִין דִּתְרֵי נְהוֹרִין נָהָרִין בְּחַד. בּוּצִינָא עִלָּאָה, נָהִיר לְבוּצִינָא תַּתָּאָה. וּבְהַאי יוֹמָא מִנְּהוֹרָא עִלָּאָה נָהִיר. וְלָא מִנְּהוֹרָא דְּשִׁמְשָׁא וּבְגִין כָּךְ בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ כְּתִיב. This day is called “the concealing (keseh) for the day of our feast”, because the moon is still covered and does not shine.¹Cf. T. B. Rosh Hashanah, 8b. Through what then will it shine? Through repentance and the sound of the shofar, as it is written, “Blessed is the people that know the trumpet sound, because, O Lord, they shall walk in the light of thy countenance” (Ps. 89, 15). On this day the moon is covered, and it does not shine until the tenth day, when Israel turn with a perfect repentance, so that the supernal Mother gives light to her. Hence this day is called the day of atonements (kipurim,) because two lights are shedding illumination, since the higher lamp is illumining the lower. For on this day the Moon receives illumination from the supernal Light and not from the light of the Sun.

רִבִּי אַבָּא שָׁלַח לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, אֵימָתַי זִוּוּגָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. שָׁלַח לֵיהּ, (בראשית כ׳:י״ב) וְגַם אָמְנָה אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה. אִתְרְגִישׁ רִבִּי אַבָּא, אָרִים קַלֵיהּ, בָּכָה וְאָמַר, רִבִּי רִבִּי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וַוי, וַוי לְעָלְמָא כַּד תִּפּוּק מִנֵּיהּ, וַוי לְדָרָא דִּיהוֹן בְּעָלְמָא כַּד תִּסְתָּלַּק מִנְּהוֹן וְיִשְׁתַּאֲרוּן יַתְמִין מִנָךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָּיא לְרִבִּי אַבָּא, הַאי דְּשָׁלַח לָקֳבְלָךְ. מַאי קָאָמַר. R. Abba sent to inquire of R. Simeon: ‘When is the union of the Community of Israel with the Holy King?’ He answered him with the verse: “And moreover she is indeed my sister the daughter of my father, but not the daughter of my mother” (Gen. 20, 12). R. Abba lifted up his voice and wept, saying: ‘My master, my master, holy lamp, alas for the world when thou shalt depart from it, alas for the generation which shall be orphaned of thee!’ R. Hiya said to R. Abba: ‘What means this answer that he sent you?’

אָמַר ודַּאי לָאו זִוּוּגָא דְּמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּנַהֲרָא מֵאַבָּא עִלָּאָה, וְכַד אִתְנַהֲרָא מִנֵּיהּ, קָרֵינָן לָהּ קֹדֶשׁ דְּהָא מִבֵּי אַבָּא נַטְלָא הַאי. וּכְדֵין מִזְדַּוְּוגֵי כַּחֲדָא, בְּגִין דְּמַלְכָּא קֹדֶשׁ אִקְרֵי, דִּכְתִּיב, (ירמיה ב) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ', דְּנָטִיל מֵאֲתַר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ. כְּדֵין אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִי, דְּהָא מִבֵּי אַבָּא שְׁמָא דָּא, וְלָא מִבֵּי אִימָּא, וְעַל דָּא וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה, לְאִזְדַּוְּוגָא כַּחֲדָא, בְּזִמְנָא דָּא, וְלָא בְּזִמְנָא אָחֳרָא, בְּזִמְנָא דְּנַטְלָא מִבֵּי אַבָּא, וְלָא בְּזִמְנָא דְּנַטְלָא מִבֵּי אִימָּא. וְיוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹכַח, דְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אָסוּר, בְּגִין דְּזִוּוּגָא לָא אִשְׁתְּכַח, דְּהָא מִבֵּי אִימָּא נַטְלָא, וְלָא מִבֵּי אַבָּא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, וַדַּאי זַכָּאָה דָּרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁארֵי בְּגַוִּיהּ, זַכָּאִין אִינּוּן דְּקַיְימִין קַמֵּיהּ כָּל יוֹמָא. He replied: ‘The union of the King with the Matrona is only when she is illumined from the supernal Father, when she is called holy. Then indeed she is “my sister the daughter of my father”, but not “of my mother”, since it is from the Father that she derives this name.’

אָמַר רִבִּי אַבָּא, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם, וְקָאִים בְּדִינָא קַמֵּי מָארֵיהּ, וְתָב בְּתִיּוּבְתָּא, וְקַבִּיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר לֵיהּ, אָדָם, אַנְתְּ תְּהֵא סִימָנָא לִבְנָיִךְ לְדָרֵי דָּרִין, בְּהַאי יוֹמָא קַיְימִין בְּדִינָא, וְאִי יְתוּבוּן אֲנָא אֲקַבֵּל לוֹן, וְאֵיקוּם מִכּוּרְסְיָיא דְּדִינָא, וְאֶתְקַיֵּים עַל כּוּרְסְיָיא דְּרַחֲמֵי, וַאֲרַחֵם עָלַיְיהוּ. וְדָוִד אָמַר, (תהילים קט״ז:א׳) אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְיָ' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים ק״ל:ד׳) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא. וּכְתִיב, (תהילים ל״ו:י׳) כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. רעיא מהימנא פִּקּוּדָא (מ"ג) דָּא, לְאִתְעַנָּאָה בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, לְאַכְנְעָא גּוּפָא וְנַפְשָׁא, בְּרָזָא דְּחֲמִשָּׁה עִנּוּיִין, דְּחֲמִשָּׁה דַּרְגִּין דְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי. דְּהָא מְקַטְרְגָא קָא אָתֵי לְאַדְכְּרָא חוֹבֵיהוֹן, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְכֻלְּהוּ בְּתִיּוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא קַמֵּי אֲבוּהוֹן. כֹּלָּא, כְּמָה דְּאִתְּמַר בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי. (ע"כ רעיא מהימנא) (פקודא מ"ד למפלח כהנא וכו' ס"ג ע"א) R. Abba said: ‘On New Year Adam was created and was brought to trial before his Master and repented and was pardoned by the Almighty. He said to him: Adam, thou shalt be a sign to thy descendants for all generations. On this day they are brought to trial, and if they repent I will pardon them and remove from the Throne of Judgement and sit on the Throne of Mercy and have mercy on them.’

(ויקרא כ״ג:כ״ז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (תהילים ל״ב:א׳) לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חַטָאָה. לְדָוִד מַשְׂכִּיל, הָא תָּנֵינָן בְּי' זִינֵי זִמְרָא (נ"א אתתקן) אִתְקְרֵי סֵפֶר תְּהִלִּים, בְּנִצוּחַ, בְּנִגוּן, בְּמַשְׂכִּיל, בְּמִכְתָּם, בְּמִזְמוֹר, בְּשִׁיר, בְּאַשְׁרֵי, בִּתְפִלָּה, בְּהוֹדָאָה, בְּהַלְלוּיָהּ, וְעִלָּאָה מְכֻלְּהוּ הַלְלוּיָהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ. HOWBEIT ON THE TENTH DAY OF THIS SEVENTH MONTH IS THE DAY OF ATONEMENT; IT SHALL BE AN HOLY CONVOCATION UNTO YOU. R. Hiya quoted here the verse: “A Psalm of David, Maschil. Blessed is he whose transgression is forgiven, whose sin is covered” (Ps. 32, 1).

הָכָא מַשְׂכִּיל, אַתְרֵיהּ יְדִיעַ, מַהוּ מַשְׂכִּיל, מַיָּא דְּאֲחְכִּימוּ לְאִינּוּן דְּשָׁתוּ לְהוּ, הַהוּא אֲתַר (ס"א דמשתדלן בההוא אתר) דְּאִקְרֵי מַשְׂכִּיל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (משלי ט״ז:כ׳) מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב. וּבְגִין דְּאִקְרֵי הָכֵי, תַּלְיָא בֵּיהּ סְלִיחָה, חֵירוּ דְּחִירִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חַטָאָה. What’, he said, ‘is meant by Maschil? The waters that give wisdom to those who seek to find that place which is called maschil (lit. he that giveth heed). And because it is called so, forgiveness and complete freedom depend on it.

מַאי כְּסוּי חַטָאָה. הָא אוּקְמוּהָ, דְּהוּא כַּסוּי מִבְּנֵי נָשָׁא, הַהוּא חַטָּאָה דְּחָב לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאוֹדֵי קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֲבָל (ס"א כסוי חטאה) תָּא חֲזֵי, כַּד בַּר נָשׁ חָטֵי, וְחָב זִמְנָא חֲדָא, וּתְרֵין וּתְלָתָא, וְלָא אַהְדָּר בֵּיהּ, הָא חוֹבוֹי בְּאִתְגַּלְיָא אִינּוּן וּמְפַרְסְּמֵי לוֹן לְעֵילָּא, וּמְפַרְסְּמֵי לוֹן לְתַתָּא. וְכָרוֹזֵי אָזְלִין קַמֵּיהּ וּמַכְרְזֵי, אִסְתְּלָקוּ מִסָּחֲרָנֵיהּ דִּפְלַנְיָא, נָזִיף הוּא מִמָּארֵיהּ, נָזִיף הוּא לְעֵילָּא, נָזִיף הוּא לְתַתָּא, וַוי לֵיהּ דְּפָגִים דִּיּוּקְנָא דְּמָארֵיהּ, וַוי לֵיהּ דְּלָא חָיִישׁ לִיקָרָא דְּמָארֵיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גַּלֵּי חוֹבֵיהּ לְעֵילָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב כ׳:כ״ז) יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ. וְכַד בַּר נָשׁ אָזִיל בְּאוֹרְחָא דְּמָארֵיהּ, וְאִשְׁתָּדַּל בְּפוּלְחָנֵיהּ, וְאִזְדְּמַן לֵיהּ חַטָּאָה חַד, כֹּלָּא מְכַסִּין עִלָּוִיהּ, עִלָּאִין וְתַתָּאִין, דָּא אִקְרֵי כְּסוּי חַטָאָה. What is meant by “whose sin is covered”? As we have explained, that sin which he commits before God and, concealing it from men, confesses to God. Observe that when a man commits a sin once and twice and three times, and does not repent, his sins are exposed and are published above and below, and heralds go before him and proclaim, Keep away from So-and-so, who is scorned of his Master, scorned above and scorned below, Woe to him that he has impaired the likeness of his Master, woe to him that he has not regarded the honour of his Master. When, however, a man walks in the way of his Master and occupies himself with His service, if then he should happen to commit a sin, all screen him, higher and lower, and he is called “one whose sin is covered”.

אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, עַד כְּעַן לָא מָטִית לְעִקָרָא דְּמִלָּה. וְשַׁפִּיר קָאַמָרְתְּ. וְהַאי דְּקָאָמְרוּ חַבְרַיָּיא שַׁפִּיר. אֲבָל אִי הָכִי, מְכוּסֶּה חַטָּאָה מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ כְּסוּי חַטָּאָה. Said R. Abba to him: ‘All this is quite correct, but you have not yet got to the root of the matter.

אֶלָּא תְּרֵי מִלֵּי דְּחָכְמְתָא אִית בֵּיהּ, וְתַרְוַויְיהוּ הָכִי. חַד כְּמָה דְּתָנֵינָן, דְּעוֹבָדִין טָבִין דְּבַר נָשׁ עָבִיד בְּהַאי עָלְמָא, עָבְדִין לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא לְבוּשָׁא יַקִּירָא עִלָּאָה, לְאִתְלַבְּשָׁא בְּהוּ. וְכַד בַּר נָשׁ אַתְקִין עוֹבָדִין טָבִין, וְגַבְרִין עָלֵיהּ עוֹבָדִין בִּישִׁין, וְאַשְׁגַּח בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעוֹבָדוֹי בִּישִׁין סַגִּיאִין, וְאִיהוּ רָשָׁע, דְּאִשְׁתְּכַח חַטָאָה קַמֵּי מָארֵיהּ, וְתוֹהֵא עַל אִינּוּן טָבָאן דַּעֲבַד בְּקַדְמִיתָא, הָא אִתְאַבִיד הוּא מִכֹּלָּא, מֵהַאי עָלְמָא, וּמֵעָלְמָא דְּאָתֵי. מַה עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵאִינּוּן טָבָאן דַּעֲבֵיד הַאי חַטָּאָה בְּקַדְמִיתָא. There are two recondite teachings in this expression. One is this. We have learnt that the good deeds which a man does in this world fashion for him a precious and noble garment wherewith to cover himself. Now when a man has laid up a store of good deeds and then falls into evil ways, if God observes that his bad deeds outweigh the good and that he is wicked enough to regret all the good deeds that he did at first,¹v. T. B. Kiddushm, 40b. then he is entirely lost both in this world and in the other. What, then, does God do with the good deeds which he performed at first?

אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַף עַל גַּב דְּהַהוּא רָשָׁע חַטָּאָה אִתְאֲבִיד. אִינּוּן טָבָאן וְזַכְיָין לָא אִתְאֲבִידוּ. אִית צַדִיק דְּאָזִיל בְּאָרְחוֹי דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וְאַתְקִין לְבוּשׁוֹי מֵעוֹבָדוֹי, וְעַד לָא אַשְׁלִים לְבוּשׁוֹי, אִסְתָּלַּק. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁלִים לֵיהּ, מֵאִינּוּן עוֹבָדִין דַּעֲבַד (ס"א דאבד) הַאי רָשָׁע חַטָּאָה, וְאַשְׁלִים לְבוּשׁוֹי, לְאִתְתַּקְּנָא בְּהוּ בְּהַהוּא עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב כ״ז:י״ז) יָכִין וְצַדִּיק יִלְבַּשׁ. הַהוּא חַטָּאָה אַתְקִין, וְצַדִיק אִתְחָפֵּי מִמָּה דְּאִיהוּ תַּקִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב כְּסוּי חַטָאָה, (כסוי הוא מדא דחטאה אתחפי מחטאה) וְעַל דָּא לָא כְּתִיב מְכוּסֶּה, אֶלָּא כְּסוּי. For though the wicked sinner perishes, the good deeds that he performed do not perish. If, then, there is a righteous man who walks in the ways of the King and is preparing his garment from his works, but before he has completed it he departs from this world, God completes it from the deeds which have been lost to that wicked sinner for him to array himself therewith in the other world, as it is written, “He (the wicked man) shall prepare it, but the just shall put it on” (Job 27, 17). Hence he may be said to be “covered from sin”, that is, from the sins of the wicked.

וְחַד, דְּאִתְחֲפֵּי הַהוּא חַטָּאָה דְּהַאי זַכָּאָה, בְּאִינּוּן דְּאִקְרוּן מְצוּלוֹת יָם, דְּהָא מַאן דְּנָפִיל בִּמְצוּלוֹת יָם, לָא אִשְׁתְּכַח לְעָלְמִין בְּגִין דְּמַיִין חָפִין עָלַיְיהוּ. (מאן מצולות ים) כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (מיכה ז׳:י״ט) וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם. מַאן מְצוּלוֹת יָם. אֶלָּא רָזָא יַקִּירָא הוּא, וְהָא (אוקמוה רבי שמעון אמר) אוֹקְמֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר, כָּל אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרָא תַּקִּיפָא, וְאִתְאַחֲדוּ בְּזִינִין בִּישִׁין, בְּכִתְרִין תַּתָּאִין, כְּגוֹן עֲזָאזֵל בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, דָּא אִקְרֵי מְצוּלוֹת יָם. כְּזָפְטָא דְּכַסְפָּא, כַּד בַּחֲנִין לֵיהּ בְּנוּרָא, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (משלי כ״ה:ד׳) הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף. Another lesson is this, that the sin of this righteous man is hidden in what are called “the depths of the sea”, just as one who falls into the depths of the sea can never be found, because the waters cover him. What are these “depths of the sea”? It is a deep mystery, which R. Simeon has explained. All those that come from the violent side and are attached to the “evil species,” the lower crowns, like Azazel on the Day of Atonement, are called the “depths (m’zuloth=darifying region) of the sea”, since they draw the impurities off the holy sea in the same way as the fire purifies silver, drawing off its dross.

כַּךְ הַאי, מֵאִינּוּן מְצוּלוֹת יָם הוּא, וּמְצוּלוֹת יָם אִקְרֵי, מְצוּלוֹת מֵהַהוּא יָם קַדִּישָׁא, מְצוּלוֹת, זוּהֲמָא דְּכַסְפָּא. וְעַל דָּא, כָּל אִינּוּן חֲטָאִין דְּיִשְׂרָאֵל שַׁרְיָין לְגַוִּיהּ (ס"א לגביה), וְהוּא קַבִּיל לוֹן, וְיִשְׁתַּאֲבוּן בְּגַוִיהּ. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּאִיהוּ חַטָאָה אִקְרֵי. מַאי חַטָאָה. גִּרְעוֹנָא. וְעַל דָּא הוּא גִּרְעוֹנָא דְּכֹלָּא, וְנָטַל גִּרְעוֹנָא דְּגוּפָא וּדְנַפְשָׁא. בְּהַאי יוֹמָא נָחִית הַאי מְצוּלוֹת יָם, זוּהֲמָא (דכספא) דְּנַפְשָׁא, וְנָטִיל זוּהֲמָא דְּגוּפָא. מַאן הוּא זוּהֲמָא דְּגוּפָא. דָּא אִינּוּן חוֹבִין דְּאִתְעָבֵידוּ עַל יְדֵי דְּיֵצֶר הָרָע, דְּאִקְרֵי מְזוֹהָם מְנוּוָל. All the sins are thus dropped into it. For this reason it is also called “Sin” (hetaah, lit. failure), inasmuch as it takes away, especially on this day, the defilement of the soul and of the body, to wit, the sins committed through the evil prompting which is called filthy and disgusting.’

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, תְּנָן (ויקרא ט״ז:ח׳) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת, אִי הָכִי יְקָרָא הוּא דַּעֲזָאזֵל, חֲמִיתּוּן עַבְדָּא דְּשַׁדֵי עַדְבִין בְּמָארֵיהּ, אוֹרְחוֹי דְּעָלְמָא דְּעַבְדָא לָא נָטַל אֶלָּא מַה דְּיָהִיב לֵיהּ מָארֵיהּ. אֲבָל, בְּגִין דְּסָמָאֵ"ל זַמִּין הַאי יוֹמָא בְּדִלְטוֹרָא, וּבְגִין דְּלָא יְהֵא לֵיהּ פִּטְרָא (ס"א בהאי עדבא הוא סלקא ביה) יָהֲבִין לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַאי. R. Jose said: ‘It is written, “And he shall put on the two he-goats lots”. This would seem to be a great honour for Azazel. Have you ever seen a slave cast lots with his master? Usually the servant takes only what his master gives him. The fact, however, is that because Samael is ready on this day with his accusations, and so that he should not have any grievance, he is given a portion in this way.

וְהַאי עַדְבָא מִגַּרְמֵיהּ הוּא דְּסָלִיק בֵּיהּ, דְּאָמַר רִבִּי יְהוּדָה אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מִלָּה עִלָּאָה אַשְׁכַּחְנָא בְּעַדְבָא. עַדְבָא דִּיהוֹשֻׁעַ, כְּתִיב בֵּיהּ, (במדבר כ״ו:נ״ו) עַל פִּי הַגּוֹרָל, עַל פִּי הַגּוֹרָל וַדַּאי, דְּאִיהוּ אָמַר דָּא חוּלָקָא דִּיהוּדָה, דָּא דְּבִנְיָמִין וְכוּ', וְכֵן כֻּלְּהוּ. אוּף הָכָא, כֵּיוָן דְּכַהֲנָא שַׁוִּי יְדוֹי, אִינּוּן עַדְבִין מְדַלְּגֵי וְסַלְּקִין בִּידָא דְּכַהֲנָא, (ס"א וסלקין עדבין בידא דכהנא, אינון מדלגי מן ידוי) וְשָׁארָן בְּאַתְרַיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל, עָלָה עָלָיו וַדַּאי. This lot used to come up of itself. For so said R. Judah in the name of R. Isaac: We find a great wonder in the lot. The lot which Joshua cast used of itself to say, This is the portion of Judah, this is the portion of Benjamin, etc. And so here, too, when the priest placed his hands in position, the lots used to leap up and come down in their places, as it is written, “The goat on which hath gone up the lot for the Lord”.

וְלָא דָּא בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא בְּכָל זִמְנָא דְּדִלְטוּרָא זַמִין, וְאִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּתָא, בָּעֵינָן לְשַׁוָואָה לָקֳבְלֵיהּ בְּמָה דְּיִתְעֲסָק, וְשָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. בְּהַאי יוֹמָא דַּלְטּוֹרָא זַמִּין לְאַלְלָא אַרְעָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב א׳:ז׳) וַיֹאמֶר יְיָ' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא. וְהָא תָּנֵינָן, מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, מַאי הוּא. אֶלָּא הַאי הוּא דִּלְטּוֹרָא רַבָּא מְקַטְרְגָא דְּיִשְׂרָאֵל. Not on this occasion only, but whenever accusation is prepared and permission is given to the accuser it behoves us to set before him something with which he may occupy himself and so leave Israel alone. The Companions have noted in connection with the words of the Satan “from going to and fro in the earth” (Job 1, 7), that, when the Israelites were about to cross the Red Sea, he said, I have gone to and fro through the Holy Land and I have seen that these are not worthy to enter it.

וְהָא אַתְּעֲרוּ חַבְרַיָּיא, (דודאי) בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דַּהֲווֹ זְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְמֶעְבַּר יַמָּא, וּלְאִתְפָּרְעָא מִמִּצְרָאֵי, אָמַר, אֲנָא אַעְבַרְנָא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וַחֲמֵינָא דְּלָא אִתְחָזוּן אִלֵּין לְמֵיעַל בְּגַוָּוהּ, אִי אַנְּתְּ דָּאִין דִּינָא, דִּינַיְיהוּ הָכָא כְּמִצְרָאֵי, מַה שַׁנְיָין אִלֵּין מֵאִלֵּין, אוֹ יְמוּתוּן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא, אוֹ יְהַדְרוּן כֻּלְּהוּ לְמִצְרַיִם. וְלָאו אַנְתְּ הוּא דְּאֲמָרְתְּ, (בראשית ט״ו:י״ג) וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם ד' מֵאוֹת שָׁנָה, וְהָא לָא סְלִיקוּ מֵחוּשְׁבָּנַיָא אֶלָּא רְד"וּ, וְלָא יַתִּיר. If Thou wilt here execute judgement on the Egyptians, how do the Israelites differ from them?¹v. Yalkut Reubeni on Beshalah. Either let them all die together, or let them all return to Egypt. And further, didst Thou not say, “they shall serve them four hundred years”, and only two hundred and ten of the number are past?

אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַאי אַעְבִּיד, אִשְׁתַּדְּלוּתָא בַּעְיָא הָכָא, לְאַיְיתָאָה קְרָבָא לָקֳבְלֵיהּ, יָהִיבְנָא לֵיהּ בְּמָה דְּיִתְעֲסָק, וְיִּשְׁבּוֹק בְּהוּ לְבָנַי, וְהָא אִשְׁתְּכַח בְּמַאן דְּיִתְעֲסָק, מִיַּד אָמַר לֵיהּ, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמוֹהוּ בָּאָרֶץ. מִיַּד פָּלִג לֵיהּ דַּלְטּוֹרָא בְּמִלִּין, וַיַעַן הַשָּׂטָן אֶת יְיָ' וַיֹאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. Thereupon God said: ‘What am I to do? This one must have some sop thrown to him. I will give him something with which to occupy himself so as to leave my sons. I have someone for the purpose. Straightway God said to him, “Hast thou considered my servant Job?”, and straightway the Satan sought to discredit him, saying, “Does Job fear God for nothing?”.

לְרַעְיָא דְּבָעֵי לְאַעְבְּרָא עָאנֵיהּ בְּחַד נַהֲרָא, אַעְבָּר זְאֵבָא לְקַטְרְגָא לֵיהּ בְּעָאנֵיהּ, רַעְיָא הֲוָה חַכִּים, אָמַר מַאי אַעְבִּיד, דִּבְעוֹד דַּאֲנָא אַעְבָּר לְטַלְיָיא, יְקַטְרֵג הוּא בְּעָאנֵי. זָקַף עֵינוֹי, וְחָמָא בֵּין עָאנָא, חַד תַּיְישָׁא מֵאִלֵּין תַּיְישֵׁי בָּרָא, דְּהֲוָה רַב וְתַקִּיף. אָמַר, אַשְׁדֵּי דָּא לָקֳבְלֵיהּ, וּבְעוֹד דִּמְקַטְרְגֵי דָּא בְּדָא, אַעְבָּר לְכָל עָאנָא, וְיִשְׁתֵּזְבוּן מִנֵּיהּ. Imagine a shepherd seeking to take his flock across a river, when he sees a wolf about to fall on them. What shall I do? he says. While I am carrying the lambs across, he will fall on the sheep. Then he catches sight among the flock of a ram from the fields, strong and powerful.

כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, וַדַּאי הָא תַּיְישָׁא חַד רַב וְתַקִּיף וְאָלִים, אַשְׁדֵּי לְקָבְלֵיהּ, וּבְעוֹד דְּהוּא יִשְׁתְּדַל בֵּיהּ, יַעַבְרוּן בָּנַי, וְלָא יִשְׁתְּכַּח קַטֵּיגוֹרָא לְגַבַּיְיהוּ. מִיַּד, וַיֹאמֶר יְיָ' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ. עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זִוִּוג לְהוּ כַּחֲדָא, דִּכְתִּיב הִנּוֹ בְיָדֶךָ. בְּעוֹד דְּהוּא אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ, שָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְלָא אִשְׁתְּכַח קַטֵּיגוֹרָא לְגַבַּיְיהוּ. I will throw this one to him, he says, and while they are struggling I will take all the flock across and save them. So God said: Here is a strong and powerful ram, I will throw it to him, and while he is busy with it my sons shall cross and not be attacked. Thus while the Satan was busy with Job he left Israel alone and they were not accused.

אוּף הָכִי בְּהַאי יוֹמָא, דִּלְטוֹרָא זַמִּין לְאַלְלָא אַרְעָא, וּבָעֵינָא לְשַׁדְּרָא לְקֳבְלֵיהּ בְּמָה דְּיִתְעֲסָק (כגוונא דיליה), וּבְעוֹד דְּאִיהוּ אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ, שָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. וּמַתְלָא אַמְרֵי לְזִלְזוּלָא דְּבֵי מַלְכָּא, הַב לֵיהּ זְעֵיר חַמְרָא, וִישַׁבְּחָךְ קַמֵּי מַלְכָּא. וְאִי לָאו יֵימָּא לְמַלְכָּא מִלָּה בִּישָׁא. לְזִמְנִין נַטְלִין לָהּ לְהַהִיא מִלָּה, עִלָּאֵי דְּבֵי מַלְכָּא, וּמַלְכָּא עֲבִיד דִּינָא בְּגִינֵיהּ. So on the Day of Atonement also the informer is ready to spy out the land, and we must send him something with which he may occupy himself. So there is a saying, Give some wine to the menial of the king’s palace and he will praise thee to the king, and if not he will malign thee to him, and it may be that the officers of the king will take up his words and the king will execute judgement.’

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וַוי לוֹן לְעַמָּא דְּעֵשָׂו, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי שָׂעִיר מְשַׁדְּרֵי לְהַהוּא דִּלְטוֹרָא מְמָנָא דְּעָלַיְיהוּ, דִּבְגִינֵיהּ אָתֵי לְשַׁבְּחָא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַהְדָּר כָּל אִינּוּן חוֹבִין לְרֵישָׁא דְּעַמֵּיהּ, בְּגִין דִּכְתִּיב, (תהילים ק״א:ז׳) דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵי הֲווֹ יַדְעֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם מֵהַאי שָׂעִיר, לָא שַׁבְקִין לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, יוֹמָא חַד בְּעָלְמָא. Said R. Jose: ‘Woe to the people of Esau at the time when Israel send that he-goat to the Informer who is their Chieftain, since for its sake he comes and praises Israel and God diverts all those sins on to the head of his people.’

תָּא חֲזֵי, כָּל הַהוּא יוֹמָא מִשְׁתְּדַּל אִיהוּ בְּהַהוּא שָׂעִיר, וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְכַפֵּר לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְדָכֵי לוֹן מִכֹּלָּא, וְלָא אִשְׁתְּכַח קַטֵגוֹרְיָא קַמֵּיהּ. לְבָתַר, הוּא אָתֵי וּמְשַׁבַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. וּכְדֵין שָׁאִיל לֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא, אָתִיב בְּתוּשְׁבַּחְתַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְקַטֵיגוֹרָא אִתְעָבִיד סַנֵיגוֹרָא וְאָזִיל לֵיהּ. Said R. Judah: ‘If the heathen knew of that he-goat, they would not leave Israel alive a single day. All that day Satan is occupied with that goat, and therefore God makes atonement for Israel and purifies them from all their sins and they are not accused before Him. Afterwards the Satan comes and praises Israel and the accuser becomes defender and departs.

כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְשִׁבְעִין שָׂרִין דְּסָחֲרִין כּוּרְסְיָיא, חֲמִיתּוּן הַאי דִּלְטוֹרָא, הֵיאַךְ קָאִים עַל בָּנַי תָּדִיר, (אסתכמו) הָא שְׂעִירָא חֲדָא דְּאִשְׁתְּכַח (ס"א אשתדר) גַּבֵּיהּ, בְּפִתְקָא דְּכָל חוֹבַיְיהוּ וְכָל טָעֲוָּתַיְיהוּ, וְכָל מַה דְּחָטוּ וְחָבוּ קַמַּאי, וְהוּא קַבִּיל לוֹן. כְּדֵין אִסְתְכָּמוּ כֻּלְּהוּ, דְּיָהַדְרוּן אִינּוּן חוֹבִין עַל עַמֵּיהּ. Then God says to the seventy Chiefs that surround His throne, Do you see how this Informer is always seeking to attack my sons? A certain goat has been sent to him with a tablet recording all their sins and errors which they have committed before me, and he has accepted it. Then they all agree that those sins should be discharged on the head of his own people.’

רִבִּי אַבָּא אָמַר, כָּל אִינּוּן חוֹבִין וְחַטָּאִין מִתְדַּבְּקִין בֵּיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, (מיכה ז׳:י״ט) וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חֲטֹּאתָם. וּלְבָתַר, כֻּלְּהוּ מִתְהַדְּרָן בְּרֵישֵׁיהוֹן דְּעַמֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ט״ז:כ״ב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה. בְּהַאי יוֹמָא מִתְעַטָּר כַּהֲנָא בְּעִטְרִין עִלָּאִין, וְהוּא קָאִים בֵּין עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וּמְכַפֵּר עָלֵיהּ וְעַל בֵּיתֵיהּ, וְעַל כַּהֲנֵי, וְעַל מַקְדְּשָׁא, וְעַל יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ. R. Abba said: ‘At first all those sins cleave to him, and afterwards they are discharged upon the head of his people. ‘On this day the priest is crowned with superior crowns and stands between heavenly and earthly beings and makes atonement for himself and his house and the priests and the sanctuary and all Israel.

תָּאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּעָאל בְּדָמָא דְּפָר, מְכַוִּין בְּרֵישָׁא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְאָדֵי בְּאֶצְבְּעֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, וְהִזָה אוֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת וְהֵיךְ עָבִיד. בָּסִים בְּקִפְטָא (ס"א בקטפא) דְּאֶצְבְּעָא, וְאָדֵי כְּמַצְלִיף, בְּטִיפִין דְּאֶצְבְּעָא, לְסִטְרֵי קַפְתּוּרָא (ס"א קטעורא) (ס"א כפורתא), אָדֵי וְאִתְכְּוַּון, וְשָׁארִי לְמִמְנֵי אַחַת, אַחַת וְאַחַת. אַחַת בִּלְחוֹדָהָא, אַחַת (תיקון פ"ב ע"א, רעיא מהימנא ק"ח ע"ב) דְּכָלִיל כֹּלָּא, אַחַת שְׁבָחָא דְּכֹלָּא, אַחַת דְּכֹלָּא אֲהַדְּרָן לַקֳבְלָהּ, אַחַת רֵישָׁא דְּכֹלָּא. לְבָתַר אַחַת וְאַחַת, דְּאִינּוּן שַׁרְיָין כַּחֲדָא, בִּרְעוּתָא בְּאַחְוָותָא, וְלָא מִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין. We have learnt that at the moment when he enters with the blood of the bullock he concentrates his thoughts on the highest principle of faith and sprinkles with his finger, as it is written, “and he shall sprinkle it upon the mercy-seat and before the mercy-seat”’ He used to dip the top of his finger in the blood and sprinkle, going lower and lower each time, at the side of the mercy-seat. He began to count one¹v. T. B. Yoma, 53b. -the first “one” by itself, one being the sum of all, the glory of all, the goal of all, the beginning of all. Then “one and one”, joined together in love and friendship inseparable.

בָּתַר דְּמָטָא לְהַאי וְאַחַת, דְּהִיא אִימָּא דְּכֹלָּא. מִכָּאן שָׁארֵי לְמִמְנֵי בְּזִוּוּגָא, וּמָנֵי וְאָמַר, אַחַת וּשְׁתַּיִם. אַחַת וְשָׁלֹשׁ. אַחַת וְאַרְבַּע. אַחַת וְחָמֵשׁ. אַחַת וָשֵׁשׁ. אַחַת וָשֶׁבַע. בְּגִין לְאַמְשָׁכָא וּלְנַגְדָּא לְהַאי אַחַת, דְּהִיא אִימָּא (ימא) עִלָּאָה, בְּדַרְגִּין יְדִיעָן, לְכִתְרָא (ס"א לנהרא לאימא) דְּאִימָא תַּתָּאָה. וּלְאַמְשָׁכָא נַהֲרִין עֲמִיקִין מֵאַתְרַיְיהוּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא, יוֹמָא דָּא תְּרֵין נְהוֹרִין נַהֲרִין כַּחֲדָא, אִימָּא עִלָּאָה נַהֲרָא לְאִימָּא תַּתָּאָה. וְעַל דָּא כְּתִיב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּמָה דְּאִתְּמַר. When he had passed this “and one” which is the mother of all, he began to count in pairs, saying, “one and two”, “one and three”, “one and four”, “one and five”, “one and six”, “one and seven”, so as to draw down this “one” which is the supernal Mother by certain grades to the crown of the lower Mother¹Al. “to illumine the lower Mother”. and to draw deep rivers from their place to the Community of Israel. Hence on this day two luminaries diffuse light together, the supernal Mother giving light to the lower Mother.’

אָמַר רִבִּי יִצְחָק קִפְטְרָא חֲדָא קְשִׁירָא בְּרַגְלוֹי דְּכַהֲנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה עָאל, דְּאִי יָמוּת הָתָם, יַפְּקוּהוּ מִלְּבַר. וּבְמַּה יַדְעֵי. בְּהַהוּא זְהוֹרִיתָא אִתְיְידַע וְאִשְׁתְּמוֹדַע, כַּד לָא יְהָפֵךְ גַּוְונוֹי. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִשְׁתְּמוֹדַע, דְּכַהֲנָא אִשְׁתְּכַח לְגוֹ בַּחֲטָּאָה. וְאִי יִפּוּק בִּשְׁלָם, בִּזְהוֹרִיתָא אִתְיְידַע וְאִשְׁתְּמוֹדַע, דְּיֵהָפֵךְ גַּוְונוֹי לְחִוָּור. כְּדֵין חֶדְוָותָא הִיא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְאִי לָאו כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּכָחוּ בְּצַעֲרָא, וַהֲווּ יַדְעֵי כֹּלָּא, דְּלָא אִתְקְבָּלוּ צְלוֹתְהוֹן. R. Isaac said: ‘A cord was tied to the feet of the High Priest before he entered the Holy of Holies, so that if he died suddenly within they should be able to draw him out. They used to know by a certain thread of scarlet if the priest had been successful in his intercessions. If its colour did not change, they knew that the priest within was not free from sin, but if he was to issue in peace, it was known by the thread changing its colour to white, when there was rejoicing above and below. If it did not, however, all were distressed, knowing that their prayer had not been accepted.’¹v. T. B. Yoma, 39a.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כֵּיוָן דְּהֲוָה עָאל, וְטִמְטֵם עֵינוֹי דְּלָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּמָה דְּלָא אִצְטְרִיךְ, וַהֲוָה שָׁמַע קָל גַּדְפֵּי כְּרוּבְיָיא מְזַמְּרֵי וּמְשַׁבְּחֵי. הֲוָה יָדַע כַּהֲנָא, דְּכֹלָּא הֲוָה בְּחֶדְוָה, וְיִפּוּק בִּשְׁלָם. וְעִם כָּל דָּא בִּצְלוֹתֵיהּ הֲוָה יָדַע, דְּמִלִּין נָפְקִין בְּחֶדְוָותָא, וּמִתְקַבְּלָן וּמִתְבָּרְכָן כְּדְקָא יָאוּת, וּכְדֵין חֶדְוָותָא הִיא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. R. Judah said: ‘When he went in and closed his eyes so as not to see what he had no right to see, and heard the voice of the Cherubim chanting praises, he knew that all was in joy and that he would come out in peace, and another sign was if his words came forth joyfully, so as to be accepted and blessed.’

רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי, אָמַר לֵיהּ, הַאי יוֹמָא אֲמַאי הוּא בְּהַאי אֲתַר תָּלֵי, וְלָא בְּדַרְגָּא אָחֳרָא, דְּיֵאוֹת הוּא לְמֶהֱוִי בְּדַרְגָּא דְּמַלְכָּא שָׁארֵי, יַתִּיר מִכֹּלָּא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּרִי, הָכִי הוּא וַדַּאי, וְיָאוּת שָׁאַלְתָּ. R. Eleazar asked R. Simeon: ‘Why is this day attached only to this grade? Surely it should more than any other day be in the grade where the King abides?’ He replied: ‘Eleazar, my son, you have asked a good question.

תָּא חֲזֵי, מַלְכָּא קַדִּישָׁא, שָׁבִיק הֵיכָלֵיהּ וּבֵיתֵיהּ בִּידָא דְּמַטְרוֹנִיתָא, וְשָׁבַק לִבְנוֹי עִמָּהּ, בְּגִין לְדַבְּרָא לוֹן, וּלְאַלְקָאָה לוֹן, וּלְמִשְׁרֵי בְּגַוַויְיהוּ. דְּאִי זַכָּאן מַטְרוֹנִיתָא עָאלַת בְּחֶדְוָותָא בִּיקָרָא לְגַבֵּי מַלְכָּא. וְאִי לָא זַכָּאן, הִיא וְאִינּוּן, אִתְהֲדָרוּ בְּגָלוּתָא. וְהָא אוֹקִימְנָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (משלי י״ט:כ״ו) מְשַׁדֶּד אָב יַבְרִיחַ אֵם. וּכְתִיב, (ישעיהו נ׳:א׳) וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. The reason is this. The Holy King has left his temple and house in the hands of the Matrona and has left his sons with her that she may guide them and chastise them and abide in their midst, so that if they are virtuous the Matrona enters with joy and honour into the presence of the King. If, however, they are not deserving, She and they are sent into exile according to our interpretation of the text, “and through your transgression your mother is sent away” (Isa. 50, 1).

וְעַל דָּא אִית יוֹמָא חַד בְּשַׁתָּא, לְאַשְׁגְּחָא בְּהוּ, וּלְעַיְינָא בְּהוּ. וְכַד אִזְדְּמַן הַאי יוֹמָא, אִימָּא עִלָּאָה דְּכָל חֵירוּ בִּידָהָא, אִזְדְּמַן לָקֳבְלֵיהּ, לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל אִזְדְרָזוּ בְּהַאי יוֹמָא, בְּכַמָּה פּוּלְחָנִין, בְּכַמָּה צְלוֹתִין, בְּכַמָּה עִנּוּיִין, כֻּלְּהוּ בִּזְכוּתָא. כְּדֵין אִזְדְּמַן לְהוּ חֵירוּ, מֵאֲתַר דְּכָל חֵירוּ בִּידָהָא דְּמַטְרוֹנִיתָא. בְּנֵי מַלְכָּא בְּנָהָא, דְּאִתְפָּקְדָן בִּידָהָא, כֻּלְּהוּ זַכָּאִין, כֻּלְּהוּ בְּלָא חֲטָאָן, בְּלָא חוֹבִין, כְּדֵין אִזְדַּוְּוגַת (ס"א וכד אזדמן האי יומא וישראל אזדמנו בהאי יומא בכמה פולחנין בכמה צלותין בכמה ענויין כלהו בזכותא כדין אימא עלאה דכל חירו בידהא אזדמנת לקבלא לאסתכלא בהו בישראל וחמאת בני מלכא בנהא (נ"א ברהא) דאתפקדן בידהא דמטרוניתא כלהו זכאין בלא חטאין בלא חובין כדין אזמינת להו חירו מאתר דכל חירו בידהא דמטרוניתא כדין מטרוניתא עלאה) לְגַבֵּי מַלְכָּא, בִּנְהִירוּ, בְּחֶדְוָה, בִּשְׁלִימוּ, בִּרְעוּתָא. דְּהָא רַבִּיאַת בְּנִין לְמַלְכָּא עִלָּאָה כְּדְקָא יָאוּת. Hence one day is appointed in the year for examining them. When this day comes the supernal Mother, in whose hand is all freedom, comes to examine Israel, and Israel prepare themselves on this day with many prayers and services and fastings to make themselves worthy. Then is freedom granted to them from the place where all freedom abides, through the hand of the Matrona. And when she sees the sons of the King, her sons who are entrusted to her hands, all virtuous without sin or guilt, She joins the King with smiles, with gladness, and with perfect love, because she has trained up fitting sons for the supreme King.

וְכַד הַאי יוֹמָא לָא אִשְׁתְּכָחוּ כְּדְקָא יָאוּת, וַוי לוֹן, וַוי לִשְׁלוּחֵיהוֹן, וַוי דְּהָא מַטְרוֹנִיתָא אִתְרַחֲקַת מִן מַלְכָּא, וְאִימָא עִלָּאָה אִסְתָּלָקַת, וְלָא נָפִיק מִנָּהּ חֵירוּ לְעָלְמִין. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹלִיף לוֹן אוֹרְחוֹי, בְּגִין לְאִשְׁתְּזָבָא מִן דִּינָא, וְיִשְׁתַּכְחוּן זַכָּאִין קַמֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ט״ז:ל׳) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם. וּכְתִיב, (יחזקאל ל״ו:כ״ה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכָּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְגוֹ'. But if they are not found as they should be on this day, woe to them and woe to their emissaries, for the Matrona is removed from the King and the supreme Mother departs and no freedom proceeds from her to any world. Happy are Israel whom the Holy One, blessed be He, has taught His ways that they may be delivered from judgement and found deserving before Him. Hence it is written: “For on that day he shall make atonement for you” (Lev. 16, 30), and “I shall sprinkle on you purifying waters” (Ezek. 36, 25).’

תָּא חֲזֵי, בְּהַאי יוֹמָא אִתְכַּסְּיָיא סִיהֲרָא, וְלָא נָהִיר עַד בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, דְּיִשְׂרָאֵל תַּיְיבִין כֻּלְּהוּ בְּתִיּוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא, וְאִימָא עִלָּאָה תָּאבַת וְנָהֲרַת לָהּ. וְהַאי יוֹמָא נְהִירוּ דְּאִימָא נַטְלָא, וְאִשְׁתְּכַח חֵידוּ בְּכֹלָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא. יוֹם כִּפּוּר מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאן יוֹם הַכִּפּוּרִים. אֶלָּא בְּגִין דִּתְרֵי נְהוֹרִין נָהָרִין בְּחַד. בּוּצִינָא עִלָּאָה, נָהִיר לְבוּצִינָא תַּתָּאָה. וּבְהַאי יוֹמָא מִנְּהוֹרָא עִלָּאָה נָהִיר. וְלָא מִנְּהוֹרָא דְּשִׁמְשָׁא וּבְגִין כָּךְ בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ כְּתִיב. This day is called “the concealing (keseh) for the day of our feast”, because the moon is still covered and does not shine.¹Cf. T. B. Rosh Hashanah, 8b. Through what then will it shine? Through repentance and the sound of the shofar, as it is written, “Blessed is the people that know the trumpet sound, because, O Lord, they shall walk in the light of thy countenance” (Ps. 89, 15). On this day the moon is covered, and it does not shine until the tenth day, when Israel turn with a perfect repentance, so that the supernal Mother gives light to her. Hence this day is called the day of atonements (kipurim,) because two lights are shedding illumination, since the higher lamp is illumining the lower. For on this day the Moon receives illumination from the supernal Light and not from the light of the Sun.

רִבִּי אַבָּא שָׁלַח לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, אֵימָתַי זִוּוּגָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. שָׁלַח לֵיהּ, (בראשית כ׳:י״ב) וְגַם אָמְנָה אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה. אִתְרְגִישׁ רִבִּי אַבָּא, אָרִים קַלֵיהּ, בָּכָה וְאָמַר, רִבִּי רִבִּי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וַוי, וַוי לְעָלְמָא כַּד תִּפּוּק מִנֵּיהּ, וַוי לְדָרָא דִּיהוֹן בְּעָלְמָא כַּד תִּסְתָּלַּק מִנְּהוֹן וְיִשְׁתַּאֲרוּן יַתְמִין מִנָךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָּיא לְרִבִּי אַבָּא, הַאי דְּשָׁלַח לָקֳבְלָךְ. מַאי קָאָמַר. R. Abba sent to inquire of R. Simeon: ‘When is the union of the Community of Israel with the Holy King?’ He answered him with the verse: “And moreover she is indeed my sister the daughter of my father, but not the daughter of my mother” (Gen. 20, 12). R. Abba lifted up his voice and wept, saying: ‘My master, my master, holy lamp, alas for the world when thou shalt depart from it, alas for the generation which shall be orphaned of thee!’ R. Hiya said to R. Abba: ‘What means this answer that he sent you?’

אָמַר ודַּאי לָאו זִוּוּגָא דְּמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּנַהֲרָא מֵאַבָּא עִלָּאָה, וְכַד אִתְנַהֲרָא מִנֵּיהּ, קָרֵינָן לָהּ קֹדֶשׁ דְּהָא מִבֵּי אַבָּא נַטְלָא הַאי. וּכְדֵין מִזְדַּוְּוגֵי כַּחֲדָא, בְּגִין דְּמַלְכָּא קֹדֶשׁ אִקְרֵי, דִּכְתִּיב, (ירמיה ב) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ', דְּנָטִיל מֵאֲתַר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ. כְּדֵין אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִי, דְּהָא מִבֵּי אַבָּא שְׁמָא דָּא, וְלָא מִבֵּי אִימָּא, וְעַל דָּא וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה, לְאִזְדַּוְּוגָא כַּחֲדָא, בְּזִמְנָא דָּא, וְלָא בְּזִמְנָא אָחֳרָא, בְּזִמְנָא דְּנַטְלָא מִבֵּי אַבָּא, וְלָא בְּזִמְנָא דְּנַטְלָא מִבֵּי אִימָּא. וְיוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹכַח, דְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אָסוּר, בְּגִין דְּזִוּוּגָא לָא אִשְׁתְּכַח, דְּהָא מִבֵּי אִימָּא נַטְלָא, וְלָא מִבֵּי אַבָּא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, וַדַּאי זַכָּאָה דָּרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁארֵי בְּגַוִּיהּ, זַכָּאִין אִינּוּן דְּקַיְימִין קַמֵּיהּ כָּל יוֹמָא. He replied: ‘The union of the King with the Matrona is only when she is illumined from the supernal Father, when she is called holy. Then indeed she is “my sister the daughter of my father”, but not “of my mother”, since it is from the Father that she derives this name.’

אָמַר רִבִּי אַבָּא, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם, וְקָאִים בְּדִינָא קַמֵּי מָארֵיהּ, וְתָב בְּתִיּוּבְתָּא, וְקַבִּיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר לֵיהּ, אָדָם, אַנְתְּ תְּהֵא סִימָנָא לִבְנָיִךְ לְדָרֵי דָּרִין, בְּהַאי יוֹמָא קַיְימִין בְּדִינָא, וְאִי יְתוּבוּן אֲנָא אֲקַבֵּל לוֹן, וְאֵיקוּם מִכּוּרְסְיָיא דְּדִינָא, וְאֶתְקַיֵּים עַל כּוּרְסְיָיא דְּרַחֲמֵי, וַאֲרַחֵם עָלַיְיהוּ. וְדָוִד אָמַר, (תהילים קט״ז:א׳) אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְיָ' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים ק״ל:ד׳) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא. וּכְתִיב, (תהילים ל״ו:י׳) כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. רעיא מהימנא פִּקּוּדָא (מ"ג) דָּא, לְאִתְעַנָּאָה בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, לְאַכְנְעָא גּוּפָא וְנַפְשָׁא, בְּרָזָא דְּחֲמִשָּׁה עִנּוּיִין, דְּחֲמִשָּׁה דַּרְגִּין דְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי. דְּהָא מְקַטְרְגָא קָא אָתֵי לְאַדְכְּרָא חוֹבֵיהוֹן, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְכֻלְּהוּ בְּתִיּוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא קַמֵּי אֲבוּהוֹן. כֹּלָּא, כְּמָה דְּאִתְּמַר בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי. (ע"כ רעיא מהימנא) (פקודא מ"ד למפלח כהנא וכו' ס"ג ע"א) R. Abba said: ‘On New Year Adam was created and was brought to trial before his Master and repented and was pardoned by the Almighty. He said to him: Adam, thou shalt be a sign to thy descendants for all generations. On this day they are brought to trial, and if they repent I will pardon them and remove from the Throne of Judgement and sit on the Throne of Mercy and have mercy on them.’

(ויקרא כ״ג:כ״ז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (תהילים ל״ב:א׳) לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חַטָאָה. לְדָוִד מַשְׂכִּיל, הָא תָּנֵינָן בְּי' זִינֵי זִמְרָא (נ"א אתתקן) אִתְקְרֵי סֵפֶר תְּהִלִּים, בְּנִצוּחַ, בְּנִגוּן, בְּמַשְׂכִּיל, בְּמִכְתָּם, בְּמִזְמוֹר, בְּשִׁיר, בְּאַשְׁרֵי, בִּתְפִלָּה, בְּהוֹדָאָה, בְּהַלְלוּיָהּ, וְעִלָּאָה מְכֻלְּהוּ הַלְלוּיָהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ. HOWBEIT ON THE TENTH DAY OF THIS SEVENTH MONTH IS THE DAY OF ATONEMENT; IT SHALL BE AN HOLY CONVOCATION UNTO YOU. R. Hiya quoted here the verse: “A Psalm of David, Maschil. Blessed is he whose transgression is forgiven, whose sin is covered” (Ps. 32, 1).

הָכָא מַשְׂכִּיל, אַתְרֵיהּ יְדִיעַ, מַהוּ מַשְׂכִּיל, מַיָּא דְּאֲחְכִּימוּ לְאִינּוּן דְּשָׁתוּ לְהוּ, הַהוּא אֲתַר (ס"א דמשתדלן בההוא אתר) דְּאִקְרֵי מַשְׂכִּיל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (משלי ט״ז:כ׳) מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב. וּבְגִין דְּאִקְרֵי הָכֵי, תַּלְיָא בֵּיהּ סְלִיחָה, חֵירוּ דְּחִירִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חַטָאָה. What’, he said, ‘is meant by Maschil? The waters that give wisdom to those who seek to find that place which is called maschil (lit. he that giveth heed). And because it is called so, forgiveness and complete freedom depend on it.

מַאי כְּסוּי חַטָאָה. הָא אוּקְמוּהָ, דְּהוּא כַּסוּי מִבְּנֵי נָשָׁא, הַהוּא חַטָּאָה דְּחָב לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאוֹדֵי קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֲבָל (ס"א כסוי חטאה) תָּא חֲזֵי, כַּד בַּר נָשׁ חָטֵי, וְחָב זִמְנָא חֲדָא, וּתְרֵין וּתְלָתָא, וְלָא אַהְדָּר בֵּיהּ, הָא חוֹבוֹי בְּאִתְגַּלְיָא אִינּוּן וּמְפַרְסְּמֵי לוֹן לְעֵילָּא, וּמְפַרְסְּמֵי לוֹן לְתַתָּא. וְכָרוֹזֵי אָזְלִין קַמֵּיהּ וּמַכְרְזֵי, אִסְתְּלָקוּ מִסָּחֲרָנֵיהּ דִּפְלַנְיָא, נָזִיף הוּא מִמָּארֵיהּ, נָזִיף הוּא לְעֵילָּא, נָזִיף הוּא לְתַתָּא, וַוי לֵיהּ דְּפָגִים דִּיּוּקְנָא דְּמָארֵיהּ, וַוי לֵיהּ דְּלָא חָיִישׁ לִיקָרָא דְּמָארֵיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גַּלֵּי חוֹבֵיהּ לְעֵילָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב כ׳:כ״ז) יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ. וְכַד בַּר נָשׁ אָזִיל בְּאוֹרְחָא דְּמָארֵיהּ, וְאִשְׁתָּדַּל בְּפוּלְחָנֵיהּ, וְאִזְדְּמַן לֵיהּ חַטָּאָה חַד, כֹּלָּא מְכַסִּין עִלָּוִיהּ, עִלָּאִין וְתַתָּאִין, דָּא אִקְרֵי כְּסוּי חַטָאָה. What is meant by “whose sin is covered”? As we have explained, that sin which he commits before God and, concealing it from men, confesses to God. Observe that when a man commits a sin once and twice and three times, and does not repent, his sins are exposed and are published above and below, and heralds go before him and proclaim, Keep away from So-and-so, who is scorned of his Master, scorned above and scorned below, Woe to him that he has impaired the likeness of his Master, woe to him that he has not regarded the honour of his Master. When, however, a man walks in the way of his Master and occupies himself with His service, if then he should happen to commit a sin, all screen him, higher and lower, and he is called “one whose sin is covered”.

אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, עַד כְּעַן לָא מָטִית לְעִקָרָא דְּמִלָּה. וְשַׁפִּיר קָאַמָרְתְּ. וְהַאי דְּקָאָמְרוּ חַבְרַיָּיא שַׁפִּיר. אֲבָל אִי הָכִי, מְכוּסֶּה חַטָּאָה מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ כְּסוּי חַטָּאָה. Said R. Abba to him: ‘All this is quite correct, but you have not yet got to the root of the matter.

אֶלָּא תְּרֵי מִלֵּי דְּחָכְמְתָא אִית בֵּיהּ, וְתַרְוַויְיהוּ הָכִי. חַד כְּמָה דְּתָנֵינָן, דְּעוֹבָדִין טָבִין דְּבַר נָשׁ עָבִיד בְּהַאי עָלְמָא, עָבְדִין לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא לְבוּשָׁא יַקִּירָא עִלָּאָה, לְאִתְלַבְּשָׁא בְּהוּ. וְכַד בַּר נָשׁ אַתְקִין עוֹבָדִין טָבִין, וְגַבְרִין עָלֵיהּ עוֹבָדִין בִּישִׁין, וְאַשְׁגַּח בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעוֹבָדוֹי בִּישִׁין סַגִּיאִין, וְאִיהוּ רָשָׁע, דְּאִשְׁתְּכַח חַטָאָה קַמֵּי מָארֵיהּ, וְתוֹהֵא עַל אִינּוּן טָבָאן דַּעֲבַד בְּקַדְמִיתָא, הָא אִתְאַבִיד הוּא מִכֹּלָּא, מֵהַאי עָלְמָא, וּמֵעָלְמָא דְּאָתֵי. מַה עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵאִינּוּן טָבָאן דַּעֲבֵיד הַאי חַטָּאָה בְּקַדְמִיתָא. There are two recondite teachings in this expression. One is this. We have learnt that the good deeds which a man does in this world fashion for him a precious and noble garment wherewith to cover himself. Now when a man has laid up a store of good deeds and then falls into evil ways, if God observes that his bad deeds outweigh the good and that he is wicked enough to regret all the good deeds that he did at first,¹v. T. B. Kiddushm, 40b. then he is entirely lost both in this world and in the other. What, then, does God do with the good deeds which he performed at first?

אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַף עַל גַּב דְּהַהוּא רָשָׁע חַטָּאָה אִתְאֲבִיד. אִינּוּן טָבָאן וְזַכְיָין לָא אִתְאֲבִידוּ. אִית צַדִיק דְּאָזִיל בְּאָרְחוֹי דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וְאַתְקִין לְבוּשׁוֹי מֵעוֹבָדוֹי, וְעַד לָא אַשְׁלִים לְבוּשׁוֹי, אִסְתָּלַּק. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁלִים לֵיהּ, מֵאִינּוּן עוֹבָדִין דַּעֲבַד (ס"א דאבד) הַאי רָשָׁע חַטָּאָה, וְאַשְׁלִים לְבוּשׁוֹי, לְאִתְתַּקְּנָא בְּהוּ בְּהַהוּא עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב כ״ז:י״ז) יָכִין וְצַדִּיק יִלְבַּשׁ. הַהוּא חַטָּאָה אַתְקִין, וְצַדִיק אִתְחָפֵּי מִמָּה דְּאִיהוּ תַּקִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב כְּסוּי חַטָאָה, (כסוי הוא מדא דחטאה אתחפי מחטאה) וְעַל דָּא לָא כְּתִיב מְכוּסֶּה, אֶלָּא כְּסוּי. For though the wicked sinner perishes, the good deeds that he performed do not perish. If, then, there is a righteous man who walks in the ways of the King and is preparing his garment from his works, but before he has completed it he departs from this world, God completes it from the deeds which have been lost to that wicked sinner for him to array himself therewith in the other world, as it is written, “He (the wicked man) shall prepare it, but the just shall put it on” (Job 27, 17). Hence he may be said to be “covered from sin”, that is, from the sins of the wicked.

וְחַד, דְּאִתְחֲפֵּי הַהוּא חַטָּאָה דְּהַאי זַכָּאָה, בְּאִינּוּן דְּאִקְרוּן מְצוּלוֹת יָם, דְּהָא מַאן דְּנָפִיל בִּמְצוּלוֹת יָם, לָא אִשְׁתְּכַח לְעָלְמִין בְּגִין דְּמַיִין חָפִין עָלַיְיהוּ. (מאן מצולות ים) כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (מיכה ז׳:י״ט) וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם. מַאן מְצוּלוֹת יָם. אֶלָּא רָזָא יַקִּירָא הוּא, וְהָא (אוקמוה רבי שמעון אמר) אוֹקְמֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר, כָּל אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרָא תַּקִּיפָא, וְאִתְאַחֲדוּ בְּזִינִין בִּישִׁין, בְּכִתְרִין תַּתָּאִין, כְּגוֹן עֲזָאזֵל בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, דָּא אִקְרֵי מְצוּלוֹת יָם. כְּזָפְטָא דְּכַסְפָּא, כַּד בַּחֲנִין לֵיהּ בְּנוּרָא, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (משלי כ״ה:ד׳) הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף. Another lesson is this, that the sin of this righteous man is hidden in what are called “the depths of the sea”, just as one who falls into the depths of the sea can never be found, because the waters cover him. What are these “depths of the sea”? It is a deep mystery, which R. Simeon has explained. All those that come from the violent side and are attached to the “evil species,” the lower crowns, like Azazel on the Day of Atonement, are called the “depths (m’zuloth=darifying region) of the sea”, since they draw the impurities off the holy sea in the same way as the fire purifies silver, drawing off its dross.

כַּךְ הַאי, מֵאִינּוּן מְצוּלוֹת יָם הוּא, וּמְצוּלוֹת יָם אִקְרֵי, מְצוּלוֹת מֵהַהוּא יָם קַדִּישָׁא, מְצוּלוֹת, זוּהֲמָא דְּכַסְפָּא. וְעַל דָּא, כָּל אִינּוּן חֲטָאִין דְּיִשְׂרָאֵל שַׁרְיָין לְגַוִּיהּ (ס"א לגביה), וְהוּא קַבִּיל לוֹן, וְיִשְׁתַּאֲבוּן בְּגַוִיהּ. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּאִיהוּ חַטָאָה אִקְרֵי. מַאי חַטָאָה. גִּרְעוֹנָא. וְעַל דָּא הוּא גִּרְעוֹנָא דְּכֹלָּא, וְנָטַל גִּרְעוֹנָא דְּגוּפָא וּדְנַפְשָׁא. בְּהַאי יוֹמָא נָחִית הַאי מְצוּלוֹת יָם, זוּהֲמָא (דכספא) דְּנַפְשָׁא, וְנָטִיל זוּהֲמָא דְּגוּפָא. מַאן הוּא זוּהֲמָא דְּגוּפָא. דָּא אִינּוּן חוֹבִין דְּאִתְעָבֵידוּ עַל יְדֵי דְּיֵצֶר הָרָע, דְּאִקְרֵי מְזוֹהָם מְנוּוָל. All the sins are thus dropped into it. For this reason it is also called “Sin” (hetaah, lit. failure), inasmuch as it takes away, especially on this day, the defilement of the soul and of the body, to wit, the sins committed through the evil prompting which is called filthy and disgusting.’

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, תְּנָן (ויקרא ט״ז:ח׳) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת, אִי הָכִי יְקָרָא הוּא דַּעֲזָאזֵל, חֲמִיתּוּן עַבְדָּא דְּשַׁדֵי עַדְבִין בְּמָארֵיהּ, אוֹרְחוֹי דְּעָלְמָא דְּעַבְדָא לָא נָטַל אֶלָּא מַה דְּיָהִיב לֵיהּ מָארֵיהּ. אֲבָל, בְּגִין דְּסָמָאֵ"ל זַמִּין הַאי יוֹמָא בְּדִלְטוֹרָא, וּבְגִין דְּלָא יְהֵא לֵיהּ פִּטְרָא (ס"א בהאי עדבא הוא סלקא ביה) יָהֲבִין לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַאי. R. Jose said: ‘It is written, “And he shall put on the two he-goats lots”. This would seem to be a great honour for Azazel. Have you ever seen a slave cast lots with his master? Usually the servant takes only what his master gives him. The fact, however, is that because Samael is ready on this day with his accusations, and so that he should not have any grievance, he is given a portion in this way.

וְהַאי עַדְבָא מִגַּרְמֵיהּ הוּא דְּסָלִיק בֵּיהּ, דְּאָמַר רִבִּי יְהוּדָה אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מִלָּה עִלָּאָה אַשְׁכַּחְנָא בְּעַדְבָא. עַדְבָא דִּיהוֹשֻׁעַ, כְּתִיב בֵּיהּ, (במדבר כ״ו:נ״ו) עַל פִּי הַגּוֹרָל, עַל פִּי הַגּוֹרָל וַדַּאי, דְּאִיהוּ אָמַר דָּא חוּלָקָא דִּיהוּדָה, דָּא דְּבִנְיָמִין וְכוּ', וְכֵן כֻּלְּהוּ. אוּף הָכָא, כֵּיוָן דְּכַהֲנָא שַׁוִּי יְדוֹי, אִינּוּן עַדְבִין מְדַלְּגֵי וְסַלְּקִין בִּידָא דְּכַהֲנָא, (ס"א וסלקין עדבין בידא דכהנא, אינון מדלגי מן ידוי) וְשָׁארָן בְּאַתְרַיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל, עָלָה עָלָיו וַדַּאי. This lot used to come up of itself. For so said R. Judah in the name of R. Isaac: We find a great wonder in the lot. The lot which Joshua cast used of itself to say, This is the portion of Judah, this is the portion of Benjamin, etc. And so here, too, when the priest placed his hands in position, the lots used to leap up and come down in their places, as it is written, “The goat on which hath gone up the lot for the Lord”.

וְלָא דָּא בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא בְּכָל זִמְנָא דְּדִלְטוּרָא זַמִין, וְאִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּתָא, בָּעֵינָן לְשַׁוָואָה לָקֳבְלֵיהּ בְּמָה דְּיִתְעֲסָק, וְשָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. בְּהַאי יוֹמָא דַּלְטּוֹרָא זַמִּין לְאַלְלָא אַרְעָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב א׳:ז׳) וַיֹאמֶר יְיָ' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא. וְהָא תָּנֵינָן, מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, מַאי הוּא. אֶלָּא הַאי הוּא דִּלְטּוֹרָא רַבָּא מְקַטְרְגָא דְּיִשְׂרָאֵל. Not on this occasion only, but whenever accusation is prepared and permission is given to the accuser it behoves us to set before him something with which he may occupy himself and so leave Israel alone. The Companions have noted in connection with the words of the Satan “from going to and fro in the earth” (Job 1, 7), that, when the Israelites were about to cross the Red Sea, he said, I have gone to and fro through the Holy Land and I have seen that these are not worthy to enter it.

וְהָא אַתְּעֲרוּ חַבְרַיָּיא, (דודאי) בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דַּהֲווֹ זְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְמֶעְבַּר יַמָּא, וּלְאִתְפָּרְעָא מִמִּצְרָאֵי, אָמַר, אֲנָא אַעְבַרְנָא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וַחֲמֵינָא דְּלָא אִתְחָזוּן אִלֵּין לְמֵיעַל בְּגַוָּוהּ, אִי אַנְּתְּ דָּאִין דִּינָא, דִּינַיְיהוּ הָכָא כְּמִצְרָאֵי, מַה שַׁנְיָין אִלֵּין מֵאִלֵּין, אוֹ יְמוּתוּן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא, אוֹ יְהַדְרוּן כֻּלְּהוּ לְמִצְרַיִם. וְלָאו אַנְתְּ הוּא דְּאֲמָרְתְּ, (בראשית ט״ו:י״ג) וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם ד' מֵאוֹת שָׁנָה, וְהָא לָא סְלִיקוּ מֵחוּשְׁבָּנַיָא אֶלָּא רְד"וּ, וְלָא יַתִּיר. If Thou wilt here execute judgement on the Egyptians, how do the Israelites differ from them?¹v. Yalkut Reubeni on Beshalah. Either let them all die together, or let them all return to Egypt. And further, didst Thou not say, “they shall serve them four hundred years”, and only two hundred and ten of the number are past?

אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַאי אַעְבִּיד, אִשְׁתַּדְּלוּתָא בַּעְיָא הָכָא, לְאַיְיתָאָה קְרָבָא לָקֳבְלֵיהּ, יָהִיבְנָא לֵיהּ בְּמָה דְּיִתְעֲסָק, וְיִּשְׁבּוֹק בְּהוּ לְבָנַי, וְהָא אִשְׁתְּכַח בְּמַאן דְּיִתְעֲסָק, מִיַּד אָמַר לֵיהּ, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמוֹהוּ בָּאָרֶץ. מִיַּד פָּלִג לֵיהּ דַּלְטּוֹרָא בְּמִלִּין, וַיַעַן הַשָּׂטָן אֶת יְיָ' וַיֹאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. Thereupon God said: ‘What am I to do? This one must have some sop thrown to him. I will give him something with which to occupy himself so as to leave my sons. I have someone for the purpose. Straightway God said to him, “Hast thou considered my servant Job?”, and straightway the Satan sought to discredit him, saying, “Does Job fear God for nothing?”.

לְרַעְיָא דְּבָעֵי לְאַעְבְּרָא עָאנֵיהּ בְּחַד נַהֲרָא, אַעְבָּר זְאֵבָא לְקַטְרְגָא לֵיהּ בְּעָאנֵיהּ, רַעְיָא הֲוָה חַכִּים, אָמַר מַאי אַעְבִּיד, דִּבְעוֹד דַּאֲנָא אַעְבָּר לְטַלְיָיא, יְקַטְרֵג הוּא בְּעָאנֵי. זָקַף עֵינוֹי, וְחָמָא בֵּין עָאנָא, חַד תַּיְישָׁא מֵאִלֵּין תַּיְישֵׁי בָּרָא, דְּהֲוָה רַב וְתַקִּיף. אָמַר, אַשְׁדֵּי דָּא לָקֳבְלֵיהּ, וּבְעוֹד דִּמְקַטְרְגֵי דָּא בְּדָא, אַעְבָּר לְכָל עָאנָא, וְיִשְׁתֵּזְבוּן מִנֵּיהּ. Imagine a shepherd seeking to take his flock across a river, when he sees a wolf about to fall on them. What shall I do? he says. While I am carrying the lambs across, he will fall on the sheep. Then he catches sight among the flock of a ram from the fields, strong and powerful.

כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, וַדַּאי הָא תַּיְישָׁא חַד רַב וְתַקִּיף וְאָלִים, אַשְׁדֵּי לְקָבְלֵיהּ, וּבְעוֹד דְּהוּא יִשְׁתְּדַל בֵּיהּ, יַעַבְרוּן בָּנַי, וְלָא יִשְׁתְּכַּח קַטֵּיגוֹרָא לְגַבַּיְיהוּ. מִיַּד, וַיֹאמֶר יְיָ' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ. עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זִוִּוג לְהוּ כַּחֲדָא, דִּכְתִּיב הִנּוֹ בְיָדֶךָ. בְּעוֹד דְּהוּא אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ, שָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְלָא אִשְׁתְּכַח קַטֵּיגוֹרָא לְגַבַּיְיהוּ. I will throw this one to him, he says, and while they are struggling I will take all the flock across and save them. So God said: Here is a strong and powerful ram, I will throw it to him, and while he is busy with it my sons shall cross and not be attacked. Thus while the Satan was busy with Job he left Israel alone and they were not accused.

אוּף הָכִי בְּהַאי יוֹמָא, דִּלְטוֹרָא זַמִּין לְאַלְלָא אַרְעָא, וּבָעֵינָא לְשַׁדְּרָא לְקֳבְלֵיהּ בְּמָה דְּיִתְעֲסָק (כגוונא דיליה), וּבְעוֹד דְּאִיהוּ אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ, שָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. וּמַתְלָא אַמְרֵי לְזִלְזוּלָא דְּבֵי מַלְכָּא, הַב לֵיהּ זְעֵיר חַמְרָא, וִישַׁבְּחָךְ קַמֵּי מַלְכָּא. וְאִי לָאו יֵימָּא לְמַלְכָּא מִלָּה בִּישָׁא. לְזִמְנִין נַטְלִין לָהּ לְהַהִיא מִלָּה, עִלָּאֵי דְּבֵי מַלְכָּא, וּמַלְכָּא עֲבִיד דִּינָא בְּגִינֵיהּ. So on the Day of Atonement also the informer is ready to spy out the land, and we must send him something with which he may occupy himself. So there is a saying, Give some wine to the menial of the king’s palace and he will praise thee to the king, and if not he will malign thee to him, and it may be that the officers of the king will take up his words and the king will execute judgement.’

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, לְשַׁטְיָא דְּקָאִים קָמֵי מַלְכָּא, הַב לֵיהּ חַמְרָא, וּלְבָתַר אֵימָא לֵיהּ, וְאַחְזֵי לֵיהּ, כָּל אִינּוּן טַעֲוָון דְּעַבְדַּת, וְכָל אִינּוּן בִּישִׁין, וְהוּא יֵיתֵי וִישַׁבְּחָךְ, וְיֵימָּא דְּלָא יִשְׁתְּכַּח בְּעָלְמָא כְּוָותָךְ. אוּף הָכָא, הָא קָאִים דַּלְטוֹרָא תָּדִיר קַמֵּי מַלְכָּא, יִשְׂרָאֵל יָהֲבִין לֵיהּ הַאי דּוֹרוֹן, וּבְהַאי דּוֹרוֹן פִּתְקָא, לְכָל בִּישִׁין, וּלְכָל טַעֲוָון, וּלְכָל חוֹבִין דְּעַבְדוּ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָתֵי וּמְשַׁבַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְאִתְעָבִיד סַנֵּיגוֹרָא עָלַיְיהוּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַהְדָּר כֹּלָּא לְרֵישָׁא דְּבִישֵׁי דְּעַמֵּיהּ, בְּגִין דִּכְתִּיב, (משלי כ״ה:כ״ב) כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ. R. Isaac said: ‘Give the fool who stands before the king some wine and tell him all the faults and errors thou hast committed and he will come and praise thee and say that there is not another in the world like thee. So here the informer is ever before the king, and Israel present him a gift along with a list of all the faults and wrongs which they have done, and he comes and praises Israel and becomes their defender, and God puts all on the head of the wicked of his own people.’

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וַוי לוֹן לְעַמָּא דְּעֵשָׂו, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי שָׂעִיר מְשַׁדְּרֵי לְהַהוּא דִּלְטוֹרָא מְמָנָא דְּעָלַיְיהוּ, דִּבְגִינֵיהּ אָתֵי לְשַׁבְּחָא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַהְדָּר כָּל אִינּוּן חוֹבִין לְרֵישָׁא דְּעַמֵּיהּ, בְּגִין דִּכְתִּיב, (תהילים ק״א:ז׳) דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵי הֲווֹ יַדְעֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם מֵהַאי שָׂעִיר, לָא שַׁבְקִין לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, יוֹמָא חַד בְּעָלְמָא. Said R. Jose: ‘Woe to the people of Esau at the time when Israel send that he-goat to the Informer who is their Chieftain, since for its sake he comes and praises Israel and God diverts all those sins on to the head of his people.’

תָּא חֲזֵי, כָּל הַהוּא יוֹמָא מִשְׁתְּדַּל אִיהוּ בְּהַהוּא שָׂעִיר, וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְכַפֵּר לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְדָכֵי לוֹן מִכֹּלָּא, וְלָא אִשְׁתְּכַח קַטֵגוֹרְיָא קַמֵּיהּ. לְבָתַר, הוּא אָתֵי וּמְשַׁבַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. וּכְדֵין שָׁאִיל לֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא, אָתִיב בְּתוּשְׁבַּחְתַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְקַטֵיגוֹרָא אִתְעָבִיד סַנֵיגוֹרָא וְאָזִיל לֵיהּ. Said R. Judah: ‘If the heathen knew of that he-goat, they would not leave Israel alive a single day. All that day Satan is occupied with that goat, and therefore God makes atonement for Israel and purifies them from all their sins and they are not accused before Him. Afterwards the Satan comes and praises Israel and the accuser becomes defender and departs.

כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְשִׁבְעִין שָׂרִין דְּסָחֲרִין כּוּרְסְיָיא, חֲמִיתּוּן הַאי דִּלְטוֹרָא, הֵיאַךְ קָאִים עַל בָּנַי תָּדִיר, (אסתכמו) הָא שְׂעִירָא חֲדָא דְּאִשְׁתְּכַח (ס"א אשתדר) גַּבֵּיהּ, בְּפִתְקָא דְּכָל חוֹבַיְיהוּ וְכָל טָעֲוָּתַיְיהוּ, וְכָל מַה דְּחָטוּ וְחָבוּ קַמַּאי, וְהוּא קַבִּיל לוֹן. כְּדֵין אִסְתְכָּמוּ כֻּלְּהוּ, דְּיָהַדְרוּן אִינּוּן חוֹבִין עַל עַמֵּיהּ. Then God says to the seventy Chiefs that surround His throne, Do you see how this Informer is always seeking to attack my sons? A certain goat has been sent to him with a tablet recording all their sins and errors which they have committed before me, and he has accepted it. Then they all agree that those sins should be discharged on the head of his own people.’

רִבִּי אַבָּא אָמַר, כָּל אִינּוּן חוֹבִין וְחַטָּאִין מִתְדַּבְּקִין בֵּיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, (מיכה ז׳:י״ט) וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חֲטֹּאתָם. וּלְבָתַר, כֻּלְּהוּ מִתְהַדְּרָן בְּרֵישֵׁיהוֹן דְּעַמֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ט״ז:כ״ב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה. בְּהַאי יוֹמָא מִתְעַטָּר כַּהֲנָא בְּעִטְרִין עִלָּאִין, וְהוּא קָאִים בֵּין עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וּמְכַפֵּר עָלֵיהּ וְעַל בֵּיתֵיהּ, וְעַל כַּהֲנֵי, וְעַל מַקְדְּשָׁא, וְעַל יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ. R. Abba said: ‘At first all those sins cleave to him, and afterwards they are discharged upon the head of his people. ‘On this day the priest is crowned with superior crowns and stands between heavenly and earthly beings and makes atonement for himself and his house and the priests and the sanctuary and all Israel.

תָּאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּעָאל בְּדָמָא דְּפָר, מְכַוִּין בְּרֵישָׁא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְאָדֵי בְּאֶצְבְּעֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, וְהִזָה אוֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת וְהֵיךְ עָבִיד. בָּסִים בְּקִפְטָא (ס"א בקטפא) דְּאֶצְבְּעָא, וְאָדֵי כְּמַצְלִיף, בְּטִיפִין דְּאֶצְבְּעָא, לְסִטְרֵי קַפְתּוּרָא (ס"א קטעורא) (ס"א כפורתא), אָדֵי וְאִתְכְּוַּון, וְשָׁארִי לְמִמְנֵי אַחַת, אַחַת וְאַחַת. אַחַת בִּלְחוֹדָהָא, אַחַת (תיקון פ"ב ע"א, רעיא מהימנא ק"ח ע"ב) דְּכָלִיל כֹּלָּא, אַחַת שְׁבָחָא דְּכֹלָּא, אַחַת דְּכֹלָּא אֲהַדְּרָן לַקֳבְלָהּ, אַחַת רֵישָׁא דְּכֹלָּא. לְבָתַר אַחַת וְאַחַת, דְּאִינּוּן שַׁרְיָין כַּחֲדָא, בִּרְעוּתָא בְּאַחְוָותָא, וְלָא מִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין. We have learnt that at the moment when he enters with the blood of the bullock he concentrates his thoughts on the highest principle of faith and sprinkles with his finger, as it is written, “and he shall sprinkle it upon the mercy-seat and before the mercy-seat”’ He used to dip the top of his finger in the blood and sprinkle, going lower and lower each time, at the side of the mercy-seat. He began to count one¹v. T. B. Yoma, 53b. -the first “one” by itself, one being the sum of all, the glory of all, the goal of all, the beginning of all. Then “one and one”, joined together in love and friendship inseparable.

בָּתַר דְּמָטָא לְהַאי וְאַחַת, דְּהִיא אִימָּא דְּכֹלָּא. מִכָּאן שָׁארֵי לְמִמְנֵי בְּזִוּוּגָא, וּמָנֵי וְאָמַר, אַחַת וּשְׁתַּיִם. אַחַת וְשָׁלֹשׁ. אַחַת וְאַרְבַּע. אַחַת וְחָמֵשׁ. אַחַת וָשֵׁשׁ. אַחַת וָשֶׁבַע. בְּגִין לְאַמְשָׁכָא וּלְנַגְדָּא לְהַאי אַחַת, דְּהִיא אִימָּא (ימא) עִלָּאָה, בְּדַרְגִּין יְדִיעָן, לְכִתְרָא (ס"א לנהרא לאימא) דְּאִימָא תַּתָּאָה. וּלְאַמְשָׁכָא נַהֲרִין עֲמִיקִין מֵאַתְרַיְיהוּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא, יוֹמָא דָּא תְּרֵין נְהוֹרִין נַהֲרִין כַּחֲדָא, אִימָּא עִלָּאָה נַהֲרָא לְאִימָּא תַּתָּאָה. וְעַל דָּא כְּתִיב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּמָה דְּאִתְּמַר. When he had passed this “and one” which is the mother of all, he began to count in pairs, saying, “one and two”, “one and three”, “one and four”, “one and five”, “one and six”, “one and seven”, so as to draw down this “one” which is the supernal Mother by certain grades to the crown of the lower Mother¹Al. “to illumine the lower Mother”. and to draw deep rivers from their place to the Community of Israel. Hence on this day two luminaries diffuse light together, the supernal Mother giving light to the lower Mother.’

אָמַר רִבִּי יִצְחָק קִפְטְרָא חֲדָא קְשִׁירָא בְּרַגְלוֹי דְּכַהֲנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה עָאל, דְּאִי יָמוּת הָתָם, יַפְּקוּהוּ מִלְּבַר. וּבְמַּה יַדְעֵי. בְּהַהוּא זְהוֹרִיתָא אִתְיְידַע וְאִשְׁתְּמוֹדַע, כַּד לָא יְהָפֵךְ גַּוְונוֹי. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִשְׁתְּמוֹדַע, דְּכַהֲנָא אִשְׁתְּכַח לְגוֹ בַּחֲטָּאָה. וְאִי יִפּוּק בִּשְׁלָם, בִּזְהוֹרִיתָא אִתְיְידַע וְאִשְׁתְּמוֹדַע, דְּיֵהָפֵךְ גַּוְונוֹי לְחִוָּור. כְּדֵין חֶדְוָותָא הִיא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְאִי לָאו כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּכָחוּ בְּצַעֲרָא, וַהֲווּ יַדְעֵי כֹּלָּא, דְּלָא אִתְקְבָּלוּ צְלוֹתְהוֹן. R. Isaac said: ‘A cord was tied to the feet of the High Priest before he entered the Holy of Holies, so that if he died suddenly within they should be able to draw him out. They used to know by a certain thread of scarlet if the priest had been successful in his intercessions. If its colour did not change, they knew that the priest within was not free from sin, but if he was to issue in peace, it was known by the thread changing its colour to white, when there was rejoicing above and below. If it did not, however, all were distressed, knowing that their prayer had not been accepted.’¹v. T. B. Yoma, 39a.