Chapter 47
Chapter 47 somebodyEmor 47:300-305 (Chapter 47) (Emor) (Zohar)
Emor 47:300-305 (Chapter 47) (Emor) (Zohar) somebodyאָמַר לֵיהּ, ודַּאי הָכִי הוּא. וְהָא שְׁמַעְנָא מִלָּה. אֲבָל מַאן דְּשָׁארִי בְּתַעֲנִיתָא בְּשַׁבְּתָא, עָבִיד גְּרִיעוּתָא לְשַׁבָּת, אוֹ לָא. אִי תֵּימָא דְּלָא עָבִיד גְּרִיעוּתָא, הָא סְעוּדָתֵי דִּמְהֵימְנוּתָא בָּטִיל מִנֵּיהּ, וְעוֹנְשֵׁיהּ סַגִי, הָא חֶדְוָותָא דְּשַׁבָּת בָּטִיל מִנֵּיהּ. Assuredly it is so,’ said R. Jose, ‘and so I have already heard. But tell me, if a man fasts on Sabbath, does he do anything derogatory to the Sabbath or not? How can you say he does not, seeing that he neglects the repasts of faith, and his punishment must be great, since he does away with the joy of the Sabbath.’
אָמַר לֵיהּ, מִלָּה דָּא שְׁמַעְנָא, דְּדָא הוּא דְּאַשְׁגְחָן עָלֵיהּ מִלְּעֵילָּא, מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא. בְּגִין דְּהַאי יוֹמָא, חֶדְוָותָא הוּא לְעֵילָּא וְתַתָּא. חֶדְוָותָא דְּכָל חֶדְוָון. חֶדְוָותָא, דְּכָל מְהֵימְנוּתָא בֵּיהּ אִשְׁתְּכַח. וַאֲפִילּוּ רְשָׁעִים דְּגֵיהִנָּם נַיְיחִין בְּהַאי יוֹמָא. וְהַאי בַּר נָשׁ לֵית לֵיהּ חֶדְוָה, וְלֵית לֵיהּ נַיְיחָא, וְשַׁנְיָא דָּא מִכָּל עִלָּאִין וְתַתָּאִין. כֻּלְּהוּ שָׁאַלִין עָלֵיהּ, מַאי שַׁנְיָא דִּפְלַנְיָא הוּא בְּצַעֲרָא. He replied: ‘I have heard that on the contrary this is he who is more remarked above than any other. For this day is one of supreme joy above and below, joy of all joys, the joy of faith, on which even sinners in Gehinnom have respite. Now when this man is seen to be without joy and without rest, different from all others above and below, they all ask, What is the cause of So-and-so being in sorrow?
וּבְשַׁעֲתָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא אִתְגְּלֵי בְּהַאי יוֹמָא, וְאִשְׁתְּכַח הַאי בְּצַעֲרָא, צְלוֹתֵיהּ סַלְּקָא וְקַיְּימָא קַמֵּיהּ, כְּדֵין אִתְקְרָעוּ כָּל גִּזְרֵי דִּינִין דְּאִתְגְזָרוּ עָלֵיהּ, וַאֲפִילּוּ אִסְתְכָּמוּ בְּבֵי דִּינָא דְּמַלְכָּא עָלֵיהּ לְבִישׁ, כֹּלָּא אִתְקְרַע, בְּגִין דִּבְשַׁעֲתָא דְּעַתִּיקָא אִתְגַּלְיָיא, כָּל חֵירוּ וְכָל חֵידוּ אִשְׁתְּכַח, בְּגִין דְּאִתְגַּלְיָיא בְּהִלּוּלָא דְּמַלְכָּא. And when the Ancient Holy One is revealed on this day and the prayer of this sorrowful one rises and stands before Him, then all the punishments decreed against him are cancelled, even if the Court of the King has concurred in the sentence, because when the Ancient One is revealed all freedom and all joy is present.
וְעַל דָּא תָּנֵינָן, קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה. מַאן שִׁבְעִין שָׁנָה. אֶלָּא אַף עַל גַּב דְּאַסְכִּמוּ עָלֵיהּ כָּל אִינּוּן שִׁבְעִין כִּתְרֵי מַלְכָּא, דְּהוּא אִתְחֲזֵי בְּהוּ, כֹּלָּא אִתְקְרַע. בְּגִין דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא נָטִיל (ס"א בטיל ליה והני) לֵיהּ לְבַּר נָשׁ, וְהָנֵי מִלֵי, כַּד מִתְעָרֵי עָלֵיהּ בְּחֶלְמָא בְּלֵילְיָא דְּשַׁבְתָא. Hence, as we have learnt, the sentence of “seventy years” is annulled, the “seventy years” being the seventy crowns of the king in which He is revealed. All this, however, is only when a man is warned in a dream on the night of Sabbath.
לְמַלְכָּא דַּעֲבֵיד הִלוּלָא לִבְרֵיהּ, וְגָזַר חֶדְוָה עַל כֹּלָּא. בְּהַאי יוֹמָא דְּהִלּוּלָא, כָּל עָלְמָא הֲווֹ חֲדָאן, וּבַר נָשׁ חַד הֲוָה עָצִיב, תָּפִיס בְּקוּלְרָא. אָתָא מַלְכָּא לְחֶדְוָותָא, חָמָא כָּל עַמָּא חֲדָאן כְּמָה דְּאִיהוּ גָּזַר. זָקַף עֵינוֹי, חָמָא הַהוּא בַּר נָשׁ תָּפִיס בְּקוּלְרָא עָצִיב. אָמַר, וּמַה כָּל בְּנֵי עָלְמָא חֲדָאן בְּהִלּוּלָא דִּבְרִי, וְדָא תָּפִיס בְּקוּלְרָא. מִיַּד פָּקִיד וְנַפְקֵי לֵיהּ, וְשָׁאֲרוּ לֵיהּ מִקוּלְרֵיהּ. (ס"א מקטרוי) Imagine a king who makes a wedding feast for his son and orders all to rejoice. All therefore rejoice, but one man is in sorrow because he is chained for execution. When the king comes he sees all rejoicing as he ordained, but he lifts up his eyes and sees one man chained and sorrowing. Why, he says, should all rejoice in the espousals of my son and this one be chained for execution? And straightway he orders him to be released.
כַּךְ הַאי דְּשָׁארִי בְּתַעֲנִיתָא בְּשַׁבְּתָא, כָּל עָלְמָא חֲדָאן, וְאִיהוּ עָצִיב, וְהַאי אִתְפַּס בְּקוּלְרָא. בְּשַׁעֲתָא דְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא אִתְגַּלְיָיא בְּהַאי יוֹמָא, וְאִשְׁתְּכַח הַאי בַּר נָשׁ תָּפִיס בְּקוּלְרָא, אַף עַל גַּב דְּאַסְכִּימוּ עָלֵיהּ כָּל אִינּוּן שִׁבְעִין שְׁנִין דְּאַמָרָן, כֹּלָּא אִתְקְרַע, וְלָא שָׁארֵי עָלֵיהּ דִּינָא. בְּיוֹמָא אָחֳרָא אִית בֵּיהּ רְשׁוּ לְמִקְרַע לֵיהּ, בְּהַהוּא יוֹמָא, כָּל שֶׁכֵּן שַׁבָּת. So with him who fasts on Sabbath when all the world is rejoicing: when the Holy Ancient One is disclosed, even though all those “seventy years” have concurred in his sentence, it is wholly annulled. If on other days it is possible to procure annulment, how much more on Sabbath?
דְּלֵית לָךְ יוֹם דְּלָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ חֵילָא, וּמַאן דְּשָׁארִי בְּתַעֲנִיתָא דְּחֶלְמָא בְּהַהוּא יוֹמָא, לָא סָלִיק הַהוּא יוֹמָא עַד דְּקָרַע דִּינֵיהּ. אֲבָל לָאו דְּשִׁבְעִים שָׁנָה כְּיוֹמָא דְּשַׁבָּת. בְּגִין כָּךְ, בְּהַהוּא יוֹמָא מַמָּשׁ, וְלָא בְּיוֹמָא אָחֳרָא, דְּלֵית רְשׁוּ לְיוֹמָא עַל יוֹמָא אָחֳרָא. כָּל יוֹמָא, מַה דְּאִירַע בְּיוֹמֵיהּ, עָבִיד. דְּלָא אִירָע בְּיוֹמֵיהּ, לָא עָבִיד. וְעַל דָּא לָא לִבְעֵי לֵיהּ לְאֱינָשׁ לְסַלְּקָא לֵיהּ מִיּוֹמָא דָּא לְיוֹמָא אָחֳרָא. וּבְגִין כַּךְ, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ תָּנֵינָן, וְלָא דְּבַר יוֹם לְיוֹמָא אָחֳרָא. For every day has its own power, and if a man fasts on account of a dream, before the day ends his sentence is annulled; not, however, if it is of the “seventy years”, unless on Sabbath. Hence he has to fast on that day and not on another, for one day has no power over the next, each being responsible only for what happens in itself. Hence a man should not postpone his fast from one day to another.
וְתָא חֲזֵי, לָאו לְמַגָנָא מִתְעָרֵי עָלֵיהּ בְּחֶלְמָא, בְּגִין לְמִתְבַּע עָלֵיהּ רַחֲמֵי. וַוי לְהַהוּא בַּר נָשׁ דְּלָא מִתְעָרֵי עָלֵיהּ, וְלָא אוֹדְעוּ לֵיהּ בְּחֶלְמָא, דְּהָא אִקְרֵי רָע. וּבְגִינֵי כַּךְ, (תהילים ה׳:ה׳) לֹא יְגוּרְךָ רָע כְּתִיב. וּכְתִיב (משלי י״ט:כ״ג) בַּל יִפָּקֶד רָע, בַּל יִפָּקֶד, בְּגִין דְּאִיהוּ רָע. Observe, too, that a man is not warned in a dream without reason. Woe to him who has no warning dreams; he is called “evil”, as it is written: “He that is not visited (in a dream) is evil” (Prov. 19, 23).’
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כְּתִיב (ישעיהו נ״ח:י״ג) מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר, כֵּיוָן דִּכְתִיב מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ, מַהוּ וְדַבֵּר דָּבָר. אֶלָּא, עַד דְּיִגְזַר מִלָּה כְּדְקָא יֵאוֹת, וִימַלֵּל לֵיהּ. וַדַאי כַּךְ הוּא בְּרִירָא דְּמִלָּה, מַשְׁמַע דִּכְתִיב וְדַבֵּר דָּבָר. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, (ישעיהו ס״ג:ח׳) וַיֹּאמֶר אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ.