רַבִּי אֶלְעָזָר אִעֲרַא בְּבֵי אוּשְׁפִּיזָא בְּלוּד, וְהֲוָה עִמֵּיהּ רַבִּי חִזְקִיָּה. קָם בְּלֵילְיָא לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, קָם רַבִּי חִזְקִיָּה גַּבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּקִיסְטְרָא דְּקוּסְטָא חַבְרַיְיא שְׁכִיחֵי. R. Eleazar was once at an inn at Lud, where R. Hizkiah also happened to be. In the course of the night he got up to study the Torah, as did also R. Hizkiah. On seeing him, he said, ‘An inn like this is always a meeting-place for the companions.’

פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר (שיר השירים ב׳:ג׳) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר וְגו'. כְּתַפּוּחַ, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהוּ חָמִיד וּמִתְעַטַּר בִּגְוָונוֹי מִכָּל שְׁאָר אִילָנִין דְּלָא אִית דְּדָמֵי לֵיהּ. רָשִׁים אִיהוּ מִכֹּלָּא, רָשִׁים הוּא דְּלֵית אָחֳרָא כַּוָּתֵיהּ. He then began to discourse on the text: As the apple tree among the trees of the wood, so is my beloved among the sons (S. S. 2, 3). ‘The apple tree,’ he said, ‘indicates the Holy One, blessed be He, being more delightful than all the other trees, and distinguished among them by its colours. So none can compare with Him;

בְּגִינִי כָּךְ בְּצִלּוֹ חִמַדְתִּי. בְּצִלּוֹ וְלָא בְּצִלָּא אָחֳרָא. בְּצִלוֹ וְלָא בְצִלָּא דִּשְׁאָר מְמַנָּן. חִמַּדְתִּי, אֵימָתַי, מִן יוֹמָא דְּהֲוָה אַבְרָהָם בְּעָלְמָא דְּאִיהוּ חָמִיד וְרָחִים לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַהֲבָה כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו מ״א:ח׳) אַבְרָהָם אוֹהֲבִי. וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי, דָּא הוּא יִצְחָק דְּאִיהוּ אִיבָּא קַדִּישָׁא. therefore “I delighted in his shadow”-in his shadow and not in that of the other guardian-angels, even from the time when Abram was in the world, Abram, who was attached to God in love, as it is written, “Abraham my friend” (Is. 41, 8). His fruit was sweet to my taste refers to Isaac, who was a holy fruit.

דָּבָר אַחֵר בְּצִלּוֹ חִמַדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, דָּא יַעֲקֹב. וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי, דָּא יוֹסֵף הַצַּדִּיק דְּעֲבַד פֵּירִין קַדִּישִׁין בְּעָלְמָא. וְעַל דָּא כְּתִיב (בראשית ל״ז:ב׳) אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף. דְּכָל אִנּוּן תּוֹלְדוֹת דְּיַעֲקֹב (יוסף דאיהו דעביד תולדות) (נ"א ביוסף הצדיק קיימי, דעביד תולדות כעין כלהו) (ד"א ל"ג שבטים), וּבְגִין כָּךְ אִקְרוּן יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָא דְאֶפְרַיִם דִּכְתִיב, (ירמיהו ל״א:כ׳) הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם וְגו'. The words “In his shadow I delighted and sat down” may also be referred to Jacob, and the words “and his fruit was sweet to my taste” to Joseph, who produced holy fruit in the world.

מַאי טַעְמָא הֲוָה אֶחָד. דְּלָא הֲוָה אָחֳרָא בְּעָלְמָא דִי סָלִיק לִמְהֵימְנוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּר אִיהוּ. אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִזְקִיָּה וְהָא כְּתִיב וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן. אָמַר לֵיהּ עַד כְּעָן אִנּוּן לָא הֲווּ בְּדַרְגִּין עִלָאִין דְּאִתְעַטַּר בְּהוּ אַבְרָהָם. He was so called because no one else of his contemporaries attained to the virtue of faith in God.’ Said R. Hizkiah to him: ‘What of the words “And the souls which they made in Haran”?’ He replied: ‘These did not reach the higher grades which Abraham acquired.’

לְבָתַר אָמַר לֵיהּ תוּ שְׁמַעְנָא דְּלָא אִקְרֵי אַבְרָהָם אֶחָד עַד דְּאִסְתַּלַּק בְּיִצְחָק וְיַעֲקֹב. כֵּיוָן דְּאִסְתַּלַּק בְּיִצְחָק וְיַעֲקֹב (נ"א והא) וְהֲווּ כֻּלְהוּ תְּלָתְהוֹן אֲבָהָן דְּעָלְמָא כְּדֵין אִקְרֵי אַבְרָהָם אֶחָד. וּכְדֵין הוּא תַּפּוּחַ בְּעָלְמָא רָשִׁים מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא. אָמַר לֵיהּ שַׁפִּיר קָא אֲמַרְתְּ. later on he said to him: ‘Another thing I have been told is that Abraham was not called “one” until he had associated with himself Isaac and Jacob. When he had done this and when all three were patriarchs, then Abraham was called “one”, and then he became the apple tree distinguished above all the rest of the world.’ He said: ‘Your explanation is good.’

דָּבָר אַחֵר כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כֵּן דּוֹדִי דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּצִלּוֹ דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. חִמַדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, בְּיוֹמָא דְאִתְגְּלֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל טוּרָא דְסִינַי וְקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא וְאָמְרוּ (שמות כ״ד:ז׳) נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע. According to another explanation, the words “the apple tree”, “my beloved”, and “in his shadow” all equally indicate the Holy One, blessed be He. “I delighted and sat”: to wit, on the day when God revealed Himself on Mount Sinai and Israel received the Torah and said, “We will do and we will hearken” (Ex. 24, 7).

וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. אִלֵּין מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא דִּכְתִיב בְּהוּ (תהילים י״ט:י״א) וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים. דָּבָר אַחֵר וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי, אִלֵּין נִשְׁמַתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָא דְּכֻלְהוּ אִיבָּא דְּעוֹבָדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְקָיְימֵי עִמֵּיהּ לְעֵילָא. “His fruit is sweet to my taste” refers to the words of the Torah which are called “sweeter than honey and the honeycomb” (Ps. 19, 11). Another explanation refers the “fruit” to the souls of the righteous, who are the fruit of the handiwork of the Almighty and abide with Him above.

תָּא חֲזֵי, כָּל נִשְׁמָתִין דְּעָלְמָא דְּאִנּוּן אִיבָּא דְּעוֹבָדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֻּלְהוּ חַד בְּרָזָא חַד, וְכַד נָחֲתֵי לְעָלְמָא כֻּלְהוּ מִתְפָּרְשִׁין בִּגְוָונִין דְּכַר וְנוּקְבָא, וְאִנּוּן דְּכַר וְנוּקְבָא מְחֻבָּרִין כְּחֲדָא. Listen to this. All the souls in the world, which are the fruit of the handiwork of the Almighty, are all mystically one, but when they descend to this world they are separated into male and female, though these are still conjoined.

וְתָּא חֲזֵי, תִּיאוּבְתָּא דְנוּקְבָא לְגַבֵּי דְכוּרָא עָבִיד נֶפֶשׁ. וּרְעוּתָא דְּתִיאוּבְתָּא דִּדְכוּרָא לְגַבֵּי נוּקְבָא וְאִתְדַּבְּקוּתָא דִילֵיהּ בָּהּ, אַפִּיק נֶפֶשׁ וְכָלִיל תִּיאוּבְתָּא (נ"א תיאובתיה) דְנוּקְבָא וְנָטִיל לָהּ. וְאִתְכְּלִיל) תִּיאוּבְתָּא תַּתָּאָה בְּתִיאוּבְתָּא דִּלְעֵילָא וְאִתְעֲבִידוּ רְעוּתָא חָדָא בְּלָא פִּירוּדָא. When they first issue forth, they issue as male and female together.

וּכְדֵין (נטיל) כָּלִיל כֹּלָא נוּקְבָא וְאִתְעַבְּרַת מִן דְּכוּרָא וְתִיאוּבְתִּין דְּתַרְוַויְיהוּ מִתְדַּבְּקָן כְּחֲדָא, וְעַל דָּא כֹּלָּא כָּלִיל דָּא בְּדָא. וְכַד נִשְׁמָתִין נָפְקִין דְּכַר וְנוּקְבָא כְּחֲדָא נָפְקִין. Subsequently, when they descend (to this world) they separate, one to one side and the other to the other,

לְבָתַר כֵּיוָן דְּנָחֲתֵי מִתְפָּרְשָׁן דָּא לְסִטְרָא דָא וְדָא לְסִטְרָא דָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְזַוִּוג לוֹן לְבָתַר. וְלָא אִתְיְיהִיב זִוּוּגָא לְאָחֳרָא אֶלָּא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, דְּאִיהוּ יָדַע זִוּוּגָא דִּלְהוֹן לְחַבְּרָא לוֹן כְּדְקָא יָאוֹת. and God afterwards mates them-God and no other, He alone knowing the mate proper to each.

זַכָּאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בְּעוֹבָדוֹי וְאָזִיל בְּאוֹרַח קְשׁוֹט בְּגִין דְּאִתְחַבַּר נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ כְּמָה דְּהֲוָה מֵעִיקָרָא, דְּהָא אִי זָכֵי בְּעוֹבָדוֹי דָּא הוּא בַּר נָשׁ שְׁלִים כְּדְקָא יְאוּת. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. דְּהוּא בְּתִקּוּנָא מְבֹרָךְ לְאִתְבָּרְכָא מִנֵּיהּ עָלְמָא, בְּגִין דְּכֹלָּא בְּעוֹבָדִין דְּבַר נָשׁ תַּלְיָא אִי זָכֵי אִי לָא זָכֵי. Happy the man who is upright in his works and walks in the way of truth, so that his soul may find its original mate, for then he becomes indeed perfect, and through his perfection the whole world is blessed.’

אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה הָכִי שָׁמַעְנָא דִּכְתִיב, (הושע י״ד:ט׳) מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לֵיהּ לִכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל מִמֶּנִּי וַדַּאי פֶּרְיְךָ נִמְצָא. פֶּרְיִי נִמְצָא לָא כְּתִיב אֶלָּא פֶּרְיְךָ. הַהוּא תִּיאוּבְתָּא דְּנוּקְבָא דְּעֲבִיד נֶפֶשׁ וְאִתְכְּלִיל בְּתוּקְפָא דִדְּכוּרָא וְאִתְכְּלִיל נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ וְאִתְעֲבִידוּ חָד כָּלִיל דָּא בְּדָא כִּדְאֲמָרָן. לְבָתַר אִשְׁתַּכָּחוּ תַּרְוַויְיהוּ בְּעָלְמָא, וְדָא בְּחֵילָא דִּדְכוּרָא אִשְׁתְּכַח אִיבָּא דְנוּקְבָא. Said R. Hizkiah: ‘I have heard the following explanation of the verse “From me is thy fruit found” (Hos. 14, 9). The Holy One, blessed be He, said to the Community of Israel, “From me assuredly is thy fruit found”-not my fruit, but thy fruit: the desire of the female produces a vital spirit and is embraced in the vehemence of the male, so that soul is joined with soul and they are made one, each embraced in the other. Afterwards they become two in this world, and thus through the force of the male is produced the fruit of the female.

דָּבָר אַחֵר בְּתִיאוּבְתָּא דְּנוּקְבָא אִשְׁתְּכַח אִיבָּא דִדְכוּרָא. דְּאִי לָאו תִּיאוּבְתָּא דְּנוּקְבָא לְגַבֵּי דְכוּרָא לָא אִתְעֲבִידוּ פֵּירִין לְעָלְמִין הֲדָא הוּא דִכְתִיב מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא: According to another explanation, the fruit of the male is produced through the desire of the female, since if not for the desire of the female for the male no fruit would ever be produced.’