רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא הֲווֹ אָזְלֵי בְּאָרְחָא, אָמַר רִבִּי יֵיסָא לְרִבִּי חִזְקִיָּה. חֲמֵינָא בְּאַפָּךְ דְּהִרְהוּרָא אִית בְּגַוָּוךְ. אָמַר לֵיהּ, הָא וַדַּאי הַאי קְרָא אִסְתַּכַּלְנָא בֵּיהּ, כֵּיוָן דְּאָמַר שְׁלֹמֹה, (קהלת ג׳:י״ט) כִּי מִקְּרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְּרֶה אֶחָד לָהֶם וְגוֹ'. וְתָנֵינָן, דְּכָל מִלּוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, כֻּלְּהוּ סְתִימִין מִדַּרְגִּין דְּחָכְמְתָא. אִי הָכִי, הַאי קְרָא אִית בֵּיהּ לְאִסְתַּכְּלָא, דְּהָא פִּתְחָא לְאִינּוּן דְּלָאו בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ. As R. Hizkiah and R. Jesse were once walking together, the latter said: ‘I see from your looks that some thought is troubling you.’ He replied: ‘I am pondering on the verse: “For that which befalleth the sons of man befalleth beasts, even one thing befalleth them” (Eccl. 3, 19). This saying of the wise Solomon troubles me, because it seems to give an opening to the unbelievers.’

אָמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא, וְאִית בֵּיהּ לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא. אַדְּהָכִי חָמוּ חַד בַּר נָשׁ דְּהֲוָה אָתֵי, שָׁאַל לוֹן מַיָּיא, דְּהֲוָה צָחֵי, וַהֲוָה לָאֵי בְּתוּקְפָּא דְּשִׁמְשָׁא. אָמְרוּ לֵיהּ, מַאן אַתְּ. אָמַר לוֹן יוּדָאי אֲנָא, וַאֲנָא לָאֵי וְצָחֵינָא. אָמְרוּ לָעִית בְּאוֹרַיְיתָא, אָמַר לוֹן, עַד דַּאֲנָא עִמְּכוֹן בְּמִלִּין, אֶסְלַּק לְהַאי טוּרָא, וְתַמָּן אֶסַּב מַיָּיא וְאִשְׁתֵּי. That is assuredly so,’ he replied. At that moment a man came up to them and asked them for water, as he was thirsty and weary from the heat of the sun. They asked him who he was. He replied that he was a Jew. ‘Have you studied the Torah?’ they asked. He replied: ‘Instead of talking with you, I can go up to that hill and find water there and drink.’

אַפִּיק רִבִּי יֵיסָא חַד זְפִירָא מָלֵי מַיִין, וִיהַב לֵיהּ. בָּתַר דְּשָׁתָה, אָמַר נְסַלֵּק עִמָּךְ לְמַיָּיא. סְלִיקוּ לְטוּרָא, וְאִשְׁתְּכָחוּ חַד חוּטָא דְּמַיָיא דָּקִיק, וּמַלֵּי קַטְפוּרָא חַד. יָתְבוּ. אָמַר לוֹן הַהוּא בַּר נָשׁ, הַשְׁתָּא שָׁאִילוּ, דְּהָא אֲנָא אִשְׁתָּדַּלְּנָא בְּאוֹרַיְיתָא, עַל יְדוֹי דְּחַד בְּרִי, דַּאֲנָא עַיְילִית לֵיהּ לְבֵי רַב, וּבְגִינֵיהּ רָוַוחְנָא בְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה אִי עַל יְדָא דִּבְרָךְ, טַב הוּא. אֲבָל מִלָּה דַּאֲנָן בֵּיהּ, אֲנָא חֲמֵינָא דְּלַאֲתָר אַחֲרָא בָּעֵי לְאִסְתַּלְּקָא. אָמַר הַהוּא בַּר נָשׁ, אֵימָא מִלָּךְ, דִּלְזִמְנִין בְּאָפַּרְקָסָתָא דְּעַנְיָיא תִּשְׁכַּח מַרְגָּנִיתָא. R. Jesse thereupon brought out a flask full of water and gave it to him. When he had drunk, they said: ‘We will go up there with you for water.’ So they went up to the rock and found there a trickling stream from which they filled a bottle. They then sat down, and the man said to them: ‘You just now asked me if I had studied the Torah. I have done so through a son of mine whom I have put under a teacher, and from whom I have gained some knowledge of the Torah.’ R. Hizkiah said to him: ‘If it is through your son, well and good; but I see that for the solution of our problem we shall have to look somewhere else.’ The man said: ‘Let me hear it, since sometimes in the beggar’s wallet one finds a pearl.’

אָמַר לֵיהּ הַאי קְרָא דְּאָמַר שְׁלֹמֹה, סַח לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, וְכִי (נ"א כמה) בְּמָה אַתּוּן פְּרִישָׁן מִשְּׁאַר בְּנֵי נָשָׁא דְּלָא יַדְעֵי. אָמְרוּ לֵיהּ וּבְמָּה. אָמַר לוֹן, עַל דָּא אָמַר שְׁלֹמֹה הַאי קְרָא, וְלָא אָמַר הַאי מִגַּרְמֵיהּ, כִּשְׁאַר אִינּוּן מִלִּין. אֶלָּא אַהְדָּר אִינּוּן מִלִּין דְּטִפְּשָׁאֵי עָלְמָא דְּאַמְרֵי כַּךְ, וּמַאי אַמְרֵי. כִּי מִקְרֶה הָאָדָם וּמִקְּרֶה הַבְּהֵמָה וְגוֹ', טִפְּשָׁאֵי דְּלָא יַדְעֵי וְלָא מִסְתַּכְּלָן בְּחָכְמְתָא אַמְרֵי דְּהַאי עָלְמָא אָזִיל בְּמִקְרֶה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אַשְׁגַּח עָלַיְיהוּ, אֶלָּא מִקְרֶה הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד וְגוֹ'. They then quoted to him the verse of Solomon. He said to them: ‘Wherein are you different from all other men who also do not know?’ They replied: ‘Wherein then?’ He then said: ‘That is the way in which Solomon meant this verse. He was not saying it in his own name like the rest of the book, but was repeating what is said by worldly fools, that “the hap of man and the hap of the beast”, etc.; that is to say, that this world is the sport of chance, and there is no Providence, but “the hap of man and the hap of beast is the same”.’

וְכַד שְׁלֹמֹה אִסְתָּכַּל בְּאִלֵּין טִפְּשָׁאִין דְּקָאַמְרֵי דָּא קָרָא לוֹן בְּהֵמָה, דְּאִינּוּן עַבְדִּין גַּרְמַיְיהוּ בְּהֵמָה מַמָּשׁ, בְּגִין דְּאַמְרֵי מִלִּין אִלֵּין. וּמְנָלָן. קְרָא דְּעָלֵיהּ אוֹכַח, דִּכְתִּיב, (קהלת ג׳:י״ח) אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם לְבָרָם הָאֱלֹהִים וְלִרְאוֹת שְׁהֶם בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם. אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי וַחֲשִׁיבְנָא בְּהַאי לְאִסְתַּכְּלָא עַל מָה, עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם. עַל הַהוּא מִלָּה דְּטִפְּשׁוּתָא, דְּאִינּוּן אַמְרֵי לְבָרָם הָאֱלֹהִים בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וְלָא יִתְחַבְּרוּן בַּהֲדֵי בְּנֵי נָשָׁא אַחֲרָנִין דְּאִית לוֹן מְהֵימְנוּתָא, וְלִרְאוֹת שְׁהֶם בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם. וְלִרְאוֹת בְּהוּ אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, שֶׁהֵם בְּהֵמָה מַמָּשׁ, וְדַעְתַּיְיהוּ כִּבְעִירָא. הֵמָּה לָהֶם בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וְלָא לְאַעֲלָאה לִבְנֵי מְהֵימְנוּתָא בְּדַעְתָּא דְּטִפְּשׁוּתָא דָּא, וְעַל דָּא הֵמָּה לָהֶם, וְלָא לְאַחֲרָנִין. וּמַה דַּעְתָּא דִּלְהוֹן. כִּי מִקְּרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְּרֶה אֶחָד לְכֻלָּם וְגוֹ'. תִּיפַּח רוּחֵיהוֹן דְּאִינּוּן בְּעִירֵי. אִינּוּן טִפְּשָׁאֵי. אִינּוּן מְחוּסְרֵי מְהֵימְנוּתָא. וַוי לוֹן וַוי לְנַפְשַׁיְיהוּ. טַב לְהוּ דְּלָא יֵיתוּן לְעָלְמָא. When Solomon observed this, he called those fools themselves “cattle”, as it says in the next verse, “I said in my heart concerning this saying of the sons of men that God should put them on one side and that (the faithful) should see that they are cattle for themselves”. A curse on those cattle, on those fools, on those faithless unbelievers! Better they had never come into the world!

וּמַה אָתִיב לוֹן שְׁלֹמֹה עַל דָּא. קְרָא אֲבַּתְרֵיהּ, וְאָמַר, וּמִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ. מִי יוֹדֵעַ בְּאִינּוּן טִפְּשָׁאֵי, דְּלָא יַדְעֵי בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה, הִיא לְמַעְלָה, לַאֲתָר עִלָּאָה, לַאֲתָר יְקָר, לַאֲתָר קַדִּישָׁא, לְאִתְּזְנָא מִנְּהִירוּ עִלָּאָה, מִנְּהִירוּ דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, לְמֶהֱוִי צְרוֹרָא בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי, וְאִשְׁתְּכָחַת קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא עוֹלָה תְּמִימָה וְדָא הוּא הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה. What did Solomon answer them? “Who knows the spirit of the sons of man which goeth upwards and the spirit of the beast which goeth downwards to the earth?” Who of those fools that wot not of the honour of the supreme King knows that the spirit of the sons of man goes upwards to a supernal, precious and holy place to be nourished by the supernal brightness of the Holy King and to be included in the “bundle of the living”,

וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלַאו לְהַהוּא אֲתָר דְּהַוָה כָּל בַּר נָשׁ, דִּכְתִּיב בֵּיהּ (בראשית ט׳:ו׳) בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם, וּכְתִיב (משלי כ׳:כ״ז) נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם. הֵיךְ אַמְרֵי אִינּוּן טִפְּשָׁאֵי דְּלָאו מִבְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל, תִּיפַּח רוּחֵיהוֹן, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, (תהילים ל״ה:ה׳) יִהְיוּ כְּמוֹץ לִפְנֵי רוּחַ וּמַלְאַךְ יְיָ דּוֹחֶה. אִלֵּין יִשְׁתַּאֲרוּן בַּגֵיהִנָּם, לְאִינּוּן דַּרְגִּין תַּתָּאִין, וְלָא יִסְתַּלְּקוּן לְדָרֵי דָּרִין. עָלַיְיהוּ כְּתִיב (תהילים ק״ד:ל״ה) יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרַכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ הַלְלוּיָהּ. אָתוּ רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא, וְנַשְׁקוּ רֵישֵׁיהּ, אָמְרוּ וּמַה כָּל כַּךְ הֲוָה עִמָּךְ וְלָא יְדַעְנָא, זַכָּאָה הַאי שַׁעֲתָא דְּאַעְרַעְנָא בָּךְ. while the spirit of the beast goes downwards to the earth, and not to that place where is every man of those of whom it is written, “In the image of God he made man”? How can those foolish unbelievers say that there is one spirit to all? They shall be like chaff before the wind, and will be left in Gehinnom and not ascend for all generations. ‘ R. Hizkiah and R. Jesse thereupon came and kissed him on his head, saying: ‘All this you knew and we were not aware! Blessed the hour in which we met thee!’

תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְהַר לִבְנֵי עָלְמָא וְאָמַר, (דברים ל׳:י״ט) וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה, (בהאי עלמא, ובעלמא דאתי) וְחַיִּין דְּהַהוּא עָלְמָא נִינְהוּ. אִינּוּן חַיָּיבִין מְחוּסְרֵי מְהֵימְנוּתָא מַאי קָא אַמְרֵי. (קהלת ט) כִּי מִי אֲשֶׁר יִבְחַר וְגוֹ'. אַף עַל גַּב דְּיִבְחַר בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא (ס"א בההוא עלמא) כְּמָה דְּאָמַר, לָאו הוּא כְּלוּם, דְּהָא מְסִירָא דָּא בִּידָנָא, (קהלת ט׳:ד׳) אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן, וּמְסִירָא דָּא בִּידַיְיהוּ, (קהלת ט׳:ד׳) כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. הֵיךְ יְהֵא לָן חַיִּין בְּהַהוּא עָלְמָא. וְעַל דָּא זֶה רָע ודַּאי, דְּלָא יְדוּרוּן בְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וְלָא יְהֵא לוֹן חוּלָקָא בֵּיהּ. וְאַף עַל גַּב דְּכָל הָנֵי קְרָאֵי תִּשְׁכַּח סְמִיכִין לְחַבְרַיָּיא בְּמִלִּין אַחֲרָנִין, אֲבָל וַדַּאי שְׁלֹמֹה קָא אָתָא לְגַלָּאָה עַל אִינּוּן חַיָּיבִין מְחוּסְרֵי מְהֵימְנוּתָא, דְּלֵית לוֹן חוּלָקָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. And he goes on: “For he who chooses (the future world) does naught,¹Translating the Kethib of Eccl. 9, 4. for we are well assured that for all the living there is trust”, and also that a live dog is better than a dead lion.’

אָמַר לֵיהּ, תִּבְעֵי דְּנִתְחַבָּר בַּהֲדָךְ וְתֵזִיל בַּהֲדָן. אָמַר לְהוּ, אִי עֲבִידְנָא הָכִי, אוֹרַיְיתָא יִקְרֵי עָלַי כְּסִיל, וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּאִתְחָיַיבְנָא בְּנַפְשָׁאי. אָמְרוּ לֵיהּ לָמָּה. אָמַר לוֹן דְּהָא שְׁלִיחָא אֲנָא, וְשַׁדְרוּ לִי בִּשְׁלִיחוּתָא, וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אָמַר, (משלי כ״ו:ו׳) מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שׁוֹתֶה שׁוֹלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל. תָּא חֲזֵי, מְרַגְּלִים עַל דְּלָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא וּשְׁלוּחֵי מְהֵימְנוּתָא, אִתְחָיָיבוּ בְּנַפְשַׁיְיהוּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. נָשַׁק לוֹן, וְאָזַל לֵיהּ. They said to him: ‘Would you mind if we join you, and you should accompany us?’ He replied: ‘Were I to do so, the Torah would call me a fool, and, moreover, I should render my life forfeit.’ ‘Why so’, they asked. ‘Because’, he said, ‘I am a messenger, and King Solomon said, “He cutteth short his own legs, and drinketh in damage who sendeth words by the hand of a fool” (Prov. 26, 6). For the spies, because they did not prove trusty and faithful messengers forfeited their lives both in this world and the next.’ He then embraced them and departed.

אַזְלוּ רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא, עַד דַּהֲווֹ אָזְלוּ פָּגְעוּ בְּאִינּוּן בְּנֵי נָשָׁא. שָׁאִילוּ רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא עָלֵיהּ, אָמְרוּ מַה שְׁמֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ. אָמְרוּ, רִבִּי חַגַּי הוּא, וְחַבְרָא דְּבֵין חַבְרַיָּיא הוּא, וְשַׁדְרוּ לֵיהּ חַבְרַיָּיא דְּבָבֶל, לְמִנְדַּע מִלִּין מֵרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וּשְׁאַר חַבְרַיָּיא. אָמַר רִבִּי יֵיסָא, ודַּאי דָּא הוּא רִבִּי חַגַּי, דְּכָל יוֹמוֹי לָא בָּעָא לְאַחֲזָאָה גַּרְמֵיהּ בְּמַה דְּיָדַע, וְעַל דָּא אָמַר לָן דְּהָא בְּרֵיהּ זָכָה לֵיהּ בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּאָמַר קְרָא, (משלי כ״ו:י״ב-י״ג) רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְּוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ. וַדַּאי שְׁלִיחָא מְהֵימָנָא אִיהוּ, (וזכאה הוא שליחא מהימנא) וְזַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּשָׁדַר מִלּוֹי בִּידָא דִּשְׁלִיחָא מְהֵימָנָא. R. Hizkiah and R. Jose also went their way, and meeting some men they inquired about the stranger. They were told that he was R. Haggai and one of the leading Companions, and that the Companions in Babylon had sent him to make some inquiries of R. Simeon and the other Companions. Said R. Jesse: ‘Assuredly this is the R. Haggai who was always unwilling to let it be known that he is a scholar, and therefore it was that he told us that he learnt the Torah through his son. Verily he is a faithful messenger, and happy is the man who has committed his message to him.

תָּא חֲזֵי, אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם מִבְּנֵי כְּנַעַן הֲוָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (הושע י״ב:ח׳) כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה. וּכְנַעַן כְּתִיב עָלֵיהּ, (בראשית ט׳:כ״ה) אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. וּבְגִין דְּהֲוָה שְׁלִיחָא מְהֵימָנָא, מַה כְּתִיב בֵּיהּ. (בראשית כ״ד:כ״ז) בֹּא בְּרוּךְ יְיָ. בְּרוּךְ יְיָ מַמָּשׁ. וְעַל דָּא אַכְתִּיב הָכִי בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּנָפַק מֵהַהִיא קְלָלָה, וְאִתְבְּרַךְ. וְלָא דַּי לֵיהּ דְּנָפִיק מִנָּהּ, אֶלָּא דְּאִתְבְּרַך בִּשְׁמֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאוֹלִיפְנָא דְּאָתָא מַלְאָךְ, וְאָעִיל מִלָּה דָּא בְּפוּמֵיהּ דְּלָבָן. So, too, Eleazar, the servant of Abraham, was accursed in virtue of being a Canaanite, but because he was a faithful messenger he escaped from his curse and was blessed in the name of the Lord (Gen. 24, 31).

וַיִשְׁלַח אוֹתָם מֹשֶׁה וְגוֹ', כֻּלָּם אֲנָשִׁים. כֻּלְּהוּ זַכָּאִין הֲווֹ, וְרֵישֵׁי דְּיִשְׂרָאֵל הֲווֹ. אֲבָל אִינּוּן דִּבְּרוּ לְגַרְמַיְיהוּ עֵיטָא בִּישָׁא. אֲמַאי נַטְלֵי עֵיטָא דָּא. אֶלָּא אָמְרוּ, אִי יֵיעֲלוּן יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, נִתְעֲבָר אֲנָן מִלְּמֶהֱוִי רֵישִׁין, וְיִמְנֵי מֹשֶׁה רֵישִׁין אַחֲרָנִין, דְּהָא אֲנָן זָכֵינָן בְּמַדְבְּרָא לְמֶהֱוִי רֵישִׁין, אֲבָל בְּאַרְעָא לָא נִזְכֵּי. וְעַל דְּנַטְלֵי עֵיטָא בִּישָׁא לְגַרְמַיְיהוּ, מִיתוּ אִינּוּן, וְכָל אִינּוּן דְּנַטְלָן מִלַּיְיהוּ. ALL OF THEM MEN. They were all virtuous, but they were misled by a false reasoning. They said: If Israel enter the land, we will be superseded, since it is only in the wilderness that we are accounted worthy to be leaders, and this was what caused their death and the death of all who followed them.

תּוּ אָמַר, וְכִי עַל דָּא בִּלְחוֹדוֹי תָּוָּה שְׁלֹמֹה, וְהָא בַּאֲתָר אַחֲרָא אָמַר כְּגַוְונָא דָּא, פָּתַח וְאָמַר, (קהלת ט׳:ג׳) זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. זֶה רָע וַדַּאי. מַאי זֶה רָע. דָּא הוּא מַאן דְּאוֹשִׁיד זַרְעָא בְּרֵיקָנַיָּא, וְחָבִיל אוֹרְחוֹי, בְּגִין דְּהַאי לָאו מָדוֹרֵיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ה׳:ה׳) כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגוּרְךָ רָע. עַל דָּא אָמַר, זֶה רָע, דְּלָא יְהֵא לֵיהּ מָדוֹרָא לְעֵילָּא. כִּי מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל וְגַם לֵב בְּנֵי הָאָדָם מָלֵא רָע (בגין דא) וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם. בְּחַיֵּיהֶם שְׁטּוּתָא תָּקִיעַ בְּלִבַּיְיהוּ, וְאִינּוּן מְחוּסְרֵי מְהֵימְנוּתָא, וְלֵית לוֹן חוּלָקָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְאִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, לָאו בְּעָלְמָא דֵּין, וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (קהלת ט׳:ג׳) וְאַחֲרָיו אֶל הַמֵּתִים. He then proceeded: ‘This is not the only instance of such a usage. There is, for instance, the verse: “This is evil in all that is done under the sun, for there is one hap to all” (Ibid. 9, 3): as much as to say, “What the evil man says is, There is one hap to all”.

תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְהַר לִבְנֵי עָלְמָא וְאָמַר, (דברים ל׳:י״ט) וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה, (בהאי עלמא, ובעלמא דאתי) וְחַיִּין דְּהַהוּא עָלְמָא נִינְהוּ. אִינּוּן חַיָּיבִין מְחוּסְרֵי מְהֵימְנוּתָא מַאי קָא אַמְרֵי. (קהלת ט) כִּי מִי אֲשֶׁר יִבְחַר וְגוֹ'. אַף עַל גַּב דְּיִבְחַר בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא (ס"א בההוא עלמא) כְּמָה דְּאָמַר, לָאו הוּא כְּלוּם, דְּהָא מְסִירָא דָּא בִּידָנָא, (קהלת ט׳:ד׳) אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן, וּמְסִירָא דָּא בִּידַיְיהוּ, (קהלת ט׳:ד׳) כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. הֵיךְ יְהֵא לָן חַיִּין בְּהַהוּא עָלְמָא. וְעַל דָּא זֶה רָע ודַּאי, דְּלָא יְדוּרוּן בְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וְלָא יְהֵא לוֹן חוּלָקָא בֵּיהּ. וְאַף עַל גַּב דְּכָל הָנֵי קְרָאֵי תִּשְׁכַּח סְמִיכִין לְחַבְרַיָּיא בְּמִלִּין אַחֲרָנִין, אֲבָל וַדַּאי שְׁלֹמֹה קָא אָתָא לְגַלָּאָה עַל אִינּוּן חַיָּיבִין מְחוּסְרֵי מְהֵימְנוּתָא, דְּלֵית לוֹן חוּלָקָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. And he goes on: “For he who chooses (the future world) does naught,¹Translating the Kethib of Eccl. 9, 4. for we are well assured that for all the living there is trust”, and also that a live dog is better than a dead lion.’

אָמַר לֵיהּ, תִּבְעֵי דְּנִתְחַבָּר בַּהֲדָךְ וְתֵזִיל בַּהֲדָן. אָמַר לְהוּ, אִי עֲבִידְנָא הָכִי, אוֹרַיְיתָא יִקְרֵי עָלַי כְּסִיל, וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּאִתְחָיַיבְנָא בְּנַפְשָׁאי. אָמְרוּ לֵיהּ לָמָּה. אָמַר לוֹן דְּהָא שְׁלִיחָא אֲנָא, וְשַׁדְרוּ לִי בִּשְׁלִיחוּתָא, וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אָמַר, (משלי כ״ו:ו׳) מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שׁוֹתֶה שׁוֹלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל. תָּא חֲזֵי, מְרַגְּלִים עַל דְּלָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא וּשְׁלוּחֵי מְהֵימְנוּתָא, אִתְחָיָיבוּ בְּנַפְשַׁיְיהוּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. נָשַׁק לוֹן, וְאָזַל לֵיהּ. They said to him: ‘Would you mind if we join you, and you should accompany us?’ He replied: ‘Were I to do so, the Torah would call me a fool, and, moreover, I should render my life forfeit.’ ‘Why so’, they asked. ‘Because’, he said, ‘I am a messenger, and King Solomon said, “He cutteth short his own legs, and drinketh in damage who sendeth words by the hand of a fool” (Prov. 26, 6). For the spies, because they did not prove trusty and faithful messengers forfeited their lives both in this world and the next.’ He then embraced them and departed.

אַזְלוּ רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא, עַד דַּהֲווֹ אָזְלוּ פָּגְעוּ בְּאִינּוּן בְּנֵי נָשָׁא. שָׁאִילוּ רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא עָלֵיהּ, אָמְרוּ מַה שְׁמֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ. אָמְרוּ, רִבִּי חַגַּי הוּא, וְחַבְרָא דְּבֵין חַבְרַיָּיא הוּא, וְשַׁדְרוּ לֵיהּ חַבְרַיָּיא דְּבָבֶל, לְמִנְדַּע מִלִּין מֵרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וּשְׁאַר חַבְרַיָּיא. אָמַר רִבִּי יֵיסָא, ודַּאי דָּא הוּא רִבִּי חַגַּי, דְּכָל יוֹמוֹי לָא בָּעָא לְאַחֲזָאָה גַּרְמֵיהּ בְּמַה דְּיָדַע, וְעַל דָּא אָמַר לָן דְּהָא בְּרֵיהּ זָכָה לֵיהּ בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּאָמַר קְרָא, (משלי כ״ו:י״ב-י״ג) רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְּוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ. וַדַּאי שְׁלִיחָא מְהֵימָנָא אִיהוּ, (וזכאה הוא שליחא מהימנא) וְזַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּשָׁדַר מִלּוֹי בִּידָא דִּשְׁלִיחָא מְהֵימָנָא. R. Hizkiah and R. Jose also went their way, and meeting some men they inquired about the stranger. They were told that he was R. Haggai and one of the leading Companions, and that the Companions in Babylon had sent him to make some inquiries of R. Simeon and the other Companions. Said R. Jesse: ‘Assuredly this is the R. Haggai who was always unwilling to let it be known that he is a scholar, and therefore it was that he told us that he learnt the Torah through his son. Verily he is a faithful messenger, and happy is the man who has committed his message to him.

תָּא חֲזֵי, אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם מִבְּנֵי כְּנַעַן הֲוָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (הושע י״ב:ח׳) כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה. וּכְנַעַן כְּתִיב עָלֵיהּ, (בראשית ט׳:כ״ה) אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. וּבְגִין דְּהֲוָה שְׁלִיחָא מְהֵימָנָא, מַה כְּתִיב בֵּיהּ. (בראשית כ״ד:כ״ז) בֹּא בְּרוּךְ יְיָ. בְּרוּךְ יְיָ מַמָּשׁ. וְעַל דָּא אַכְתִּיב הָכִי בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּנָפַק מֵהַהִיא קְלָלָה, וְאִתְבְּרַךְ. וְלָא דַּי לֵיהּ דְּנָפִיק מִנָּהּ, אֶלָּא דְּאִתְבְּרַך בִּשְׁמֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאוֹלִיפְנָא דְּאָתָא מַלְאָךְ, וְאָעִיל מִלָּה דָּא בְּפוּמֵיהּ דְּלָבָן. So, too, Eleazar, the servant of Abraham, was accursed in virtue of being a Canaanite, but because he was a faithful messenger he escaped from his curse and was blessed in the name of the Lord (Gen. 24, 31).

וַיִשְׁלַח אוֹתָם מֹשֶׁה וְגוֹ', כֻּלָּם אֲנָשִׁים. כֻּלְּהוּ זַכָּאִין הֲווֹ, וְרֵישֵׁי דְּיִשְׂרָאֵל הֲווֹ. אֲבָל אִינּוּן דִּבְּרוּ לְגַרְמַיְיהוּ עֵיטָא בִּישָׁא. אֲמַאי נַטְלֵי עֵיטָא דָּא. אֶלָּא אָמְרוּ, אִי יֵיעֲלוּן יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, נִתְעֲבָר אֲנָן מִלְּמֶהֱוִי רֵישִׁין, וְיִמְנֵי מֹשֶׁה רֵישִׁין אַחֲרָנִין, דְּהָא אֲנָן זָכֵינָן בְּמַדְבְּרָא לְמֶהֱוִי רֵישִׁין, אֲבָל בְּאַרְעָא לָא נִזְכֵּי. וְעַל דְּנַטְלֵי עֵיטָא בִּישָׁא לְגַרְמַיְיהוּ, מִיתוּ אִינּוּן, וְכָל אִינּוּן דְּנַטְלָן מִלַּיְיהוּ. ALL OF THEM MEN. They were all virtuous, but they were misled by a false reasoning. They said: If Israel enter the land, we will be superseded, since it is only in the wilderness that we are accounted worthy to be leaders, and this was what caused their death and the death of all who followed them.

(במדבר י״ג:ט״ז) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, וְכִי הוֹשֵׁעַ קְרָאֵיהּ קְרָא, וְהָא כְּתִיב (שמות י״ז:ט׳) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ. (שמות ל״ג:י״ב) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר. (שמות י״ז:י״ג) וַיַּחֲלוֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ. אֶלָּא אָמַר לֵיהּ מֹשֶׁה, יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מִנַּיְיהוּ. ¹The first 8 lines of the Hebrew text are not found in our translation. AND MOSES CALLED HOSHEA THE SON OF NUN JOSHUA: As much as to say: May KAH save thee from them!’

רִבִּי אַבָּא אָמַר, כֵּיוָן דְּשַׁדְרֵיהּ לְמֵיעַל לְתַמָן, אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוִי שְׁלִים. וּבְמָּה. בִּשְׁכִינְתָּא. דְּעַד הַהִיא שַׁעֲתָא נַעַר אִקְרֵי, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא קָשִׁיר לֵיהּ מֹשֶׁה בַּהֲדָהּ, וְאַף עַל גַּב דְּאַשְׁכְּחָן יְהוֹשֻׁעַ בְּקַדְמִיתָא, קְרָא קַרְיֵיהּ הָכִי עַל הַהוּא דְּזַמִּין לְמִקְרְיֵיהּ. אָמַר מֹשֶׁה, וַדַּאי לָא אִצְטְרִיךְ דָּא לְמֵיעַל תַּמָּן, אֶלָּא בִּשְׁכִינְתָּא, וְהָכִי אִתְחֲזֵי. R. Abba said: ‘As he was being sent for the purpose of entering the land, it was requisite that he should be perfect, to wit, through the Shekinah, for up to that time he had been called “a lad”, and therefore Moses joined the Shekinah with him. And though we find the name Joshua before this in the text (e.g. Ex. 17, 9; XXXIII, 11), it is there used in anticipation.’

(במדבר י״ג:כ׳) הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְגוֹ', רִבִּי חִיָּיא אָמַר, וְכִי לָא הֲוָה יָדַע מֹשֶׁה דְּאִית בָּהּ כַּמָה אִילָנִין מְשַׁנְיָין דָּא מִן דָּא, וְהָא הוּא שִׁבַּח לָהּ לְיִשְׂרָאֵל בְּכַמָּה זִמְנִין, וְהוּא אִסְתָּפַּק בְּדָא. וְהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאָמַר לֵיהּ לְמֹשֶׁה בְּקַדְמִיתָא, דְּהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָא אַתְּעֲרוּ חַבְרַיָּיא, דִּכְתִּיב, (איוב א׳:א׳) אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ. WHETHER THERE ARE TREES (lit. tree) IN IT OR NOT (ayin). Said R. Hiya: ‘Did not Moses know that there were trees in it, seeing that God had told him that it was a land flowing with milk and honey?’

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, רָמַז לָהֶם רְמִיזָא דְּחָכְמְתָא, עַל מַה דְּשָׁאִילוּ בְּקַדְמִיתָא. דִּכְתִּיב, (שמות י״ז:ז׳) הֲיֵשׁ יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן. אָמַר, תַּמָּן, תֶּחֱמוּן, אִי הִיא אִתְחַזְיָא לְהַאי, אוֹ לְהַאי. אָמַר לוֹן, אִי תֶּחֱמוּן דְּאִיבָא דְּאַרְעָא כִּשְׁאַר אַרְעֵי דְּעָלְמָא, יֵשׁ בָּהּ עֵץ אִילָנָא דְּחַיֵּי, וְלָא מֵאֲתָר עִלָּאָה יַתִּיר. וְאִי תֶּחֱמוּן דְּאִיבָא דְּאַרְעָא יַתִּיר וּמְשַׁנְיָיא מִכָּל אֲתָר דְּעָלְמָא, תִּנְדְּעוּן, דְּהָא מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא קָא נָגִיד וְאִתְמְשַׁךְ הַהוּא שִׁנוּיָיא עִלָּאָה, מִכָּל אַתְרֵי דְּעָלְמָא. וּבְדָא תִּנְדְּעוּן, הֲיֵשׁ בָּהּ עֵ"ץ, אִם אַיִ"ן, וְדָא בָּעִיתוּן בְּקַדְמִיתָא (דבמעיכון בעיתון) לְמִנְדַּע דָּא, דִּכְתִּיב, (שמות י״ז:ז׳) הֲיֵשׁ יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ. בְּקִרְבֵּנוּ דַּיְיקָא, אוֹ אִם אַיִן. וְעַל דָּא וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ, לְמִנְדַּע שִׁנּוּיָיא דִּילֵיהּ. R. Simeon said: ‘What he said was this: “If you see that the produce of the land is like that of other lands, then the Tree of Life is in it, but it does not derive from a still higher place. But if you see that its produce is superior to that of all the rest of the world, then you will know that that difference originates from the Ancient Holy One who is called ayin (nothing), and you will know the answer to the question once asked by the Israelites, “whether the Lord is in our midst or ayin” (Ex. 17, 7).’

(במדבר י״ג:כ״ב) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָבֹא עַד חֶבְרוֹן. וַיָבֹאוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כָּלֵב הוּא דְּאָתָא לְצַלָּאָה עַל קִבְרֵי אֲבָהָתָא. אָמַר כָּלֵב, יְהוֹשֻׁעַ הָא בָּרְכֵיה מֹשֶׁה בְּסִיוּעָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, וְיָכִיל לְאִשְׁתְּזָבָא מִנַּיְיהוּ, וַאֲנָא מַה אַעְבִּיד. אִימְלָךְ, לְמִבָּעֵי בָּעוּתָא עַל קִבְרֵי אֲבָהָתָא, בְּגִין דְּיִשְׁתְּזִיב מְרָזֵיהוֹן (ס"א מעיטא בישא) דִּשְׁאַר מְאַלְלִין. AND THEY WENT UP IN THE SOUTH AND (HE) CAME TO HEBRON. It should surely be “they came”?’ R. Jose said: ‘The reference is to Caleb, who went to pray over the graves of the patriarchs. Caleb said: Joshua has been blessed by Moses with support from heaven, and can therefore be delivered from these. What shall I do? He therefore conceived the idea of praying on the graves of the patriarchs in order to keep clear of the evil counsel of the other spies.’

תָּאנָא, אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, מִמַּאן נַפְקוּ. זַרְעָא הֲווֹ מֵאִינּוּן נְפִילִין, דְּאָפִּיל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא, וְאוֹלִידוּ מִבְּנַת אַרְעָא, וּמִנַּיְיהוּ נַפְקוּ גִּיבָּרֵי עָלְמָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (בראשית ו׳:ד׳) הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, שַׁמָּשֵׁי (נ"א מדאתברי) עָלְמָא מִשְׁתַּכְּחֵי. אַנְשֵׁי הַשֵּׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי. AND THERE WERE AHIMAN, ETC. We have learnt that Ahiman, Sheshai and Talmai were of the descendants of the giants whom God cast down upon the earth and who begat children from the daughters of men.’

(במדבר י״ג:כ״ג) וַיָבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וְגוֹ', רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (ישעיהו מ״ב:ה׳) כֹּה אָמַר הָאֵל יְיָ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם וְגוֹ'. כַּמָּה אִית לְהוּ לִבְנֵי נָשָׁא לְאִסְתַּכְּלָא בְּפוּלְחָנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּמָּה אִית לְהוּ לְאִסְתַּכְּלָא בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, כְּאִילּוּ מְקָרֵב כָּל קוֹרְבְּנִין דְּעָלְמָא לְקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְכַפֵּר לֵיהּ עַל כָּל חוֹבוֹי, וּמְתָּקְנִין לֵיהּ כַּמָה כּוּרְסְיָין לְעָלְמָא דְּאָתֵי, (חסר). AND THEY CAME TO THE BROOK OF ESHCOL.

תָּאנָא, אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, מִמַּאן נַפְקוּ. זַרְעָא הֲווֹ מֵאִינּוּן נְפִילִין, דְּאָפִּיל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא, וְאוֹלִידוּ מִבְּנַת אַרְעָא, וּמִנַּיְיהוּ נַפְקוּ גִּיבָּרֵי עָלְמָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (בראשית ו׳:ד׳) הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, שַׁמָּשֵׁי (נ"א מדאתברי) עָלְמָא מִשְׁתַּכְּחֵי. אַנְשֵׁי הַשֵּׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי. AND THERE WERE AHIMAN, ETC. We have learnt that Ahiman, Sheshai and Talmai were of the descendants of the giants whom God cast down upon the earth and who begat children from the daughters of men.’

(במדבר י״ג:כ״ג) וַיָבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וְגוֹ', רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (ישעיהו מ״ב:ה׳) כֹּה אָמַר הָאֵל יְיָ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם וְגוֹ'. כַּמָּה אִית לְהוּ לִבְנֵי נָשָׁא לְאִסְתַּכְּלָא בְּפוּלְחָנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּמָּה אִית לְהוּ לְאִסְתַּכְּלָא בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, כְּאִילּוּ מְקָרֵב כָּל קוֹרְבְּנִין דְּעָלְמָא לְקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְכַפֵּר לֵיהּ עַל כָּל חוֹבוֹי, וּמְתָּקְנִין לֵיהּ כַּמָה כּוּרְסְיָין לְעָלְמָא דְּאָתֵי, (חסר). AND THEY CAME TO THE BROOK OF ESHCOL.

תָּא חֲזֵי, לֵית רְשׁוּ לִבְנֵי עָלְמָא לְמֵימַר מִלִּין סְתִימִין וּלְפָרְשָׁא לוֹן, בַּר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתָּכַּם עַל יְדוֹי. וּבְגִין דְּדָרָא דִּילֵיהּ רְשִׁימָא הוּא לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְעַל דָּא מִלִּין אִתְּמָרוּ בְּאִתְגַּלְיָיא עַל יְדוֹי, וְלָא יְהֵא דָּרָא כְּדָרָא דָּא דְּאִיהוּ שָׁארֵי בְּגַוִיהּ, עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא. Hence men are not permitted to utter secret things and divulge them, save only the Holy Lamp, R. Simeon, since the Holy One, blessed be He, has concurred with him, and because his generation is distinguished both on high and below, and therefore things are divulged through him, and there shall be no such another generation till the Messiah comes.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (בראשית א׳:כ״ז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ (בכלא הוא כעין דוגמא דעילא תא חזי) רָזָא דְּמִלָּה, תְּלַת עָלְמִין אִית לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהוּ גָּנִיז בְּגַוָויְיהוּ. עָלְמָא קַדְמָאָה, הַהוּא עִלָּאָה טְמִירָא דְּכֹלָּא, דְּלָא אִסְתָּכַּל בֵּיהּ, וְלָא אִתְיְדַע בֵּיהּ, בַּר אִיהוּ, דְּאִיהוּ גָּנִיז בְּגַוִּויהּ. Now, as for your question. The Holy One, blessed be He, has three words in which He is enshrouded. The first¹Aziluth. is a supernal recondite one which is known only to Him who is concealed therein.

עָלְמָא תִּנְיָינָא, דְּאִיהוּ קָשִׁיר בְּהַהוּא דִּלְעֵילָּא, וְדָא הוּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּמוֹדַע מִנֵּיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב (תהילים קי״ח:י״ט) פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, זֶה הַשַּׁעַר לַיְיָ. וְדָא הוּא עָלְמָא תִּנְיָינָא. The second¹Beriah. one is linked with the first and is the one from which the Holy One, blessed be He, is known.

עָלְמָא תְּלִיתָאָה, הַהוּא עָלְמָא תַּתָּאָה מִנַּיְיהוּ, דְּאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ פִּרוּדָא, וְדָא הוּא עָלְמָא, דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי שַׁרְיָין בְּגַוִּויהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ, וְלָא אִשְׁתְּכַח. אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ הַשְׁתָּא, כַּד בָּעָאן לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמִנְדַּע לֵיהּ, אִסְתַּלָּק מִנַּיְיהוּ, וְלָא אִתְחֲזֵי, עַד דְּכֻלְּהוּ שָׁאֲלֵי אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. (יחזקאל ג׳:י״ב) בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ. וְהַאי הוּא עָלְמָא דְּלָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ תְּדִירָא. The third¹Yezirah. is a lower one in which is found separation, and in this abide the celestial angels, and the Holy One, blessed be He, is both in it and not in it, so that all ask, “Where is the place of his glory?”

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, מִפַּרְשְׁתָּא דָּא אוֹלִיפְנָא רָזָא דְּחָכְמְתָא, וְאִשְׁתְּמָעוּ מִנָּהּ רָזִין עִלָּאִין וְיַקִּירִין. תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח בְּאוֹרַיְיתָא, וְאָמַר אַזִילוּ בְאוֹרְחַי, אִשְׁתַדְלוּ בְּפוּלְחַנַי, וְהָא אֲנָא מְעַיִיל לְכוֹן לְעָלְמִין טָבִין, לְעָלְמִין עִלָּאִין. בְּנֵי נָשָׁא דְּלָא יַדְעֵי, לָא מְהֵימְנֵי, וְלָא מִסְתַּכְּלֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, אֲזִילוּ אֲלִילוּ הַהוּא עָלְמָא טָבָא, הַהוּא עָלְמָא עִלָּאָה דְּכִסּוּפָא. אִינּוּן אַמְרֵי, אֵיךְ נֵיכוּל לְאַלְלָא לֵיהּ, וּלְמִנְדַּע כָּל הַאי. R. Simeon said: ‘AII this section (Num. XIII) can be expounded esoterically. God praises the Torah and says: “Walk in My ways and devote yourselves to My service, and I will bring you in to good and noble worlds.” To men who will not believe this God says: “Go and spy out that good and desirable land.” They say: “How are we to spy it out and to find out all this?”’

מַה כְּתִיב. עֲלוּ זֶה בַנֶּגֶב, אִשְׁתְּדָּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא, וְתֶחמוּן דְּהָא הִיא קַיְּימָא קַמַיְּיכוּ, וּמִנָהּ תִּנְדְּעוּן לֵיהּ. (במדבר י״ג:י״ח) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִיא וְגוֹ'. תֶּחמוּן מִנָּהּ הַהוּא עָלְמָא, דְּהָא יְרוּתָא דְּאַחֲסָנָא, דַּאֲנָא עָיֵיל לְכוּ בָּה. וְאֶת הָעָם הַיּוֹשֵׁב עָלֶיהָ, אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא דִּבְגִנְתָּא דְּעֵדֶן, דְּקַיְימָן שׁוּרִין שׁוּרִין בִּיקָרָא עִלָּאָה, בְּדַרְגִּין עִלָּאִין. Therefore it is written: “Go up here in the south”: study the Torah, and from it you will know that the land is before you. “And ye shall see the land what it is”: from it you shall see the world of that inheritance into which I am bringing you. “And the people that dwell in it”: those are the righteous in the Garden of Eden who stand in rows in the celestial glory.

הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, בָּהּ תֶּחמוּ אִי זָכוּ לְכָל הַאי כַּד אַתְּקָפוּ עַל יִצְרֵיהוֹן, וְתַבְרוּ לֵיהּ, אִי לָא. אוֹ כַּד אַתְּקָפוּ בְּאוֹרַיְיתָא, לְמִלְעֵי בָּהּ יְמָמָא וְלֵילְיָא. אוֹ אִי אַרְפּוּ יְדַיְיהוּ מִנָּהּ. וְזָכוּ לְכָל הַאי. הַמְעַט הוּא אִם רָב, אִי סַגִּיאִין אִינּוּן דְּאִשְׁתָּדָּלוּ בְּפוּלְחָנִי, וְאַתְּקִיפוּ בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּזָכוּ לְכָל הַאי אִי לָא. “Whether he is strong or weak”: through this you shall see whether they attained to all this when they conquered their evil inclination or no, or when they clung fast to the Torah to study it night and day, or if they relaxed their hold on it and still attained to all this. “Whether they be many or few”: whether they be many that devote themselves to my service and cling to the Torah in order to attain to all this or not.

(במדבר י״ג:כ׳) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִיא אִם רָזָא. מִדְּאוֹרַיְיתָא תִּנְדְּעוּן מַה הָאָרֶץ. מַה הַהוּא עָלְמָא אִי אַסְגֵּי טִיבוּ עִלָּאָה לְיָתְבָהָא, אוֹ אִי אַזְעִיר מִנֵּהּ כְּלוּם. הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן, הֲאִית בָּהּ אִילָנָא דְּחַיֵּי, לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין, אוֹ אִי צְרוֹרָא דְּחַיֵּי אִשְׁתְּכַח בְּגַוָּוהּ, אִם לָא. “And what is the land, whether it is fat or lean”: from the Torah ye shall discover what is the nature of that other world, whether it confers in abundance heavenly bliss on those that dwell there or withholds from them anything. “Whether there are in it trees or no”: whether the Tree of Life is therein for all eternity, and whether the “bundle of the living” is there or not.

לְבָתַר וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן, עַד דְּאָתֵי לְאִתְחַבְּרָא בָּהּ, קָארֵי וְשָׁאנֵי בָּה. (במדבר י״ג:כ״ב) וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, תַּמָּן חָמֵי פְּלִיגָּן סַגִּיאִין, טָמֵא וְטָהוֹר, אָסוּר וּמוּתָּר, (נ"א כשר ופסול) עוֹנָשִׁין וְאַגָּרִין. אִלֵּין אִינּוּן אָרְחֵי דְּאוֹרַיְיתָא, דִּקְדוּקֵי אוֹרַיְיתָא. יְלִידֵי הָעֲנָק, דְּאִתְיְלִידוּ מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. until “he comes to Hebron”, that is, he comes to read and re-read it. “And there were Ahiman, Sheshai and Talmai”: there they see great contrasts, unclean and clean, forbidden and permitted, punishments and rewards.

(במדבר י״ג:כ״ג) וַיָבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל, אִלֵּין אִינּוּן מִלֵּי אַגָּדָה, דְּרָשָׁה, דְּתַּלְיָין מִסִּטְרָא דִּמְהֵימְנוּתָא. וַיִכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְגוֹ', אוֹלְפִין מִתַּמָּן רָאשֵׁי פִּרְקִין, רָאשֵׁי מִלִּין, אִינּוּן דִּבְנֵי מְהֵימְנוּתָא, חַדָּאן בְּמִלִּין, וּמִתְבָּרְכָן מִלִּין בְּגַוַיְיהוּ, וּמִסְתַּכְּלָן שָׁרְשָׁא חַד וְעִקָרָא חַד, וְלָא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ פִּרוּדָא. אִינּוּן דְּלָא מִשְׁתַּכְּחֵי בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, וְלָא אוֹלְפֵי אוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, שַׁוְיָן לֵיהּ לִמְהֵימְנוּתָא בְּפִרוּדָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּשָּׂאוּהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם, בְּפִרוּדָא. מַהוּ בַמּוֹט. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים קכ״א:ג׳) אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ. וּמִן הָרִמּוֹנִים וּמִן הַתְּאֵנִים, כֹּלָּא שָׁוִין לְהָנֵי מִילֵי לְסִטְרָא אַחֲרָא, לְסִטְרָא דְּמִינָאֵי, לְסִטְרָא דְּפִרוּדָא. “And they came to the brook of Eshcol”: these are the words of Agadah which strengthen faith. “And they cut from there a branch”: they teach from there general principles which rejoice the true believers and show them how all is reduced to one principle without deviation. But the sceptical and those who do not learn the Torah for its own sake find deviation, as it says, “and they carried it on upon a pole between two”.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ. וַיָּשֻׁבוּ, תַּיְיבִין לְסִטְרָא בִּישָׁא, וְתַיְיבִין מֵאָרְחָא דִּקְשׁוֹט. אַמְרֵי, מַאי אִכְפַּת לָן. עַד יוֹמָא לָא חֲמֵינָא טַב לְעָלְמָא, אַעְמַלְנָא בָּהּ, בֵּיתָא רֵיקָם. יָתִיבְנָא בִּקְלָנָא דְּעַמָּא, וּלְהַהוּא עָלְמָא מַאן יִזְכֵּי וּמַאן יֵיעוּל לְגַוִּויהּ, טַב לָן דְּלָא אַטְרַחְנָא כּוּלֵי הַאי. (במדבר י״ג:כ״ז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ', הָא אַעְמַלְנָא וְלָאֵינָא, בְּגִין לְמִנְדַּע חוּלָקָא דְּהַהוּא עָלְמָא. וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא, טַב הוּא הַהוּא עָלְמָא עִלָּאָה, כְּמָה דְּיָדַעְנָא בְּאוֹרַיְיתָא, אֲבָל מַאן יְכִיל לְמִזְכֵּי בֵּיהּ. Then, “they returned from spying out the land”: they turn from the way of truth and return to the evil side, saying: What use is this? Till this day we have derived no benefit; we have laboured for nothing. We have made ourselves laughing-stocks, and as for the other world, who can make himself worthy to enter it? We have laboured and toiled to find out what is the portion of that world, and “indeed it is flowing with milk and honey”; that other world is indeed good.

(במדבר י״ג:כ״ח) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, תַּקִּיף הוּא, דְּלָא יַחֲשִׁיב כָּל עָלְמָא כְּלָל, בְּגִין דִּיְהֵא לֵיהּ עוּתְרָא סַגִיא לְאִשְׁתַּדְּלָא בֵּיהּ, מַאן הוּא דְּיִזְכֵּי בָּהּ. וַדַּאי אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּאָרֶץ, מַאן דְּבָעֵי לְמִזְכֵּי בָּהּ, בָּעֵי לְמֶהֱוִי תַּקִּיף בְּעוּתְרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (משלי י״ח:כ״ג) וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוּת. וְהֶעָרִים גְּדוֹלוֹת בְּצוּרוֹת. בָּתִּין מַלְיָין כָּל טוּבָא, דְּלָא יַחְסְרוּן מִכֹּלָּא. וְעִם כָּל דָּא וְגַם יְלִידֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם, בָּעֵי גּוּפָא תַּקִּיף, גִּיבֹּר כַּאֲרִי. (דאשתכח תמן תדירא) בְּגִין דְּהִיא מַתֶּשֶׁת חֵילֵיהּ דְּבַּר נָשׁ לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּהַהוּא אִיסוּר וְהֵתֵּר, טָמֵא וְטָהוֹר, כָּשֵׁר וּפָסוּל. מַאן יֵיכוּל לְזַכָּאָה בָּהּ. “Howbeit the people are fierce”: he that would study must be strong-minded so as to disregard this world, and therefore he should be well provided with money, and also a strong body, since the study of the Torah weakens a man’s strength.

וְעוֹד, (במדבר י״ג:כ״ט) עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. אִי יֵימָּא בַּר נָשׁ, דְּאֲפִילּוּ בְּכָל דָּא יִזְכֵּי. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, הָא יִצְרָא בִּישָׁא, קַטֵיגוֹרָא, מְקַטְרְגָא דְּבַר נָשׁ, דְּיִשְׁתְּכַח תָּדִיר בְּגוּפָא. וְהַחִתִּי וְהָאֱמוֹרִי וְגוֹ', כַּמָה מְקַטְרְגֵי מִשְׁתַּכְּחֵי תַּמָּן. דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְמֵיעַל בְּהַהוּא עָלְמָא כְּלָל, מַאן יִזְכֵּי לֵיהּ, וּמַאן יֵיעוּל בְּגַוִיהּ, בְּמִלִּין אִלֵּין, (במדבר ל״ב:ט׳) וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בְּגִין דְּאַפִּיקוּ שׁוּם בִּישׁ עָלָהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיּוֹצִיאוּ אֶת דִּבַּת הָאָרֶץ. And should a man say that with all this he will still manage, “Amalek dwells in the south land”: the evil inclination, the seducer of man, is always in his body, “and the Hivite and the Amorite”: many are the accusers there to prevent a man entering into that world; so who can attain it? Thus “they spread an evil report of the land”.

אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא מַאי קָא אָמְרֵי, אִם חָפֵץ בָּנוּ יְיָ וּנְתָנָה לָנוּ. כֵּיוָן דְּיִשְׁתָּדַּל בַּר נָשׁ בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא בָּעֵי מִנָן אֶלָּא לִבָּא, וְיִסְתַּמְרוּן הַהוּא רְשִׁימָא קַדִּישָׁא, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס׳:כ״א) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. What say then the faithful? “If the Lord delight in us, he will give it to us”: if a man seeks with all his heart to serve God, only the heart is required;

בְּגִין כַּךְ אַל תִּירְאוּ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם, אִינּוּן בְּגַרְמַיְיהוּ מְזַמְּנָן מְזוֹנֵי בְּכָל יוֹמָא לְאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלכים א י״ז:ד׳) וְאֶת הָעוֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ. וּכְתִיב (מלכים א י״ז:ו׳) וְהָעוֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר. סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם. מַאן צִלָּם. דָּא תּוּקְפָּא דְּדִינָא קַשְׁיָא. מַאי טַעֲמָא אַעְדֵּי. מִשּׁוּם דְּיְיָ אִתָּנוּ אַל תִּירָאוּם. כֹּלָּא אַעְדִּיאוּ בְּגִין אוֹרַיְיתָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, דְּהָא מִתְקַשְּׁרֵי בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַמָּשׁ. וְאִקְרוּן אַחִים וְרֵעִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים קכ״ב:ח׳) לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם בָּךְ. “Neither fear ye the people of the land”: for if a broken body will study the Torah, it will find healing therein. “For they are bread for us”: those accusers themselves provide every day food for those who study the Torah.’

(במדבר י״ג:כ״ג) וַיָבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וְגוֹ'. רִבִּי אַבָּא אָמַר, כָּרְתוּ הַהוּא אֶשְׁכּוֹל, אָתוּ לְסַלְּקָא לֵיהּ לָא יָכִילוּ. אָתוּ לְנַטְלָא לֵיהּ, לָא יָכִילוּ. אָתוּ כָּלֵב וִיהוֹשֻׁעַ, נַטְלוּ לֵיהּ, וּסְלִיקוּ לֵיהּ, וְאִזְדְקַף עַל יְדַיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּשָּׂאוּהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם. בִּשְׁנָיִם בְּאִינּוּן שְׁנַיִם יְחִידָן. זְמוֹרָה מַאי קָא בָּעָאן. אֶלָּא אֶשְׁכּוֹל הֲוָה תַּלְיָיא בֵּיהּ, וּבְעוֹד דְּהֲוָה מִתְחַבָּר בְּאַתְרֵיהּ, אִקְרֵי זְמוֹרָה. לְבָתַר קַרְיֵיה מוֹט, דִּכְתִּיב וַיִּשָּׂאוּהוּ בַמּוֹט. הַהוּא דְּאִשְׁתְּמוֹדַע. הַהוּא דְּכָרְתוּ. AND THEY CAME UNTO THE VALLEY OF ESHCOL. R. Abba said: ‘They cut off the cluster, and when they came to raise it they were not able, nor even to move it, but Caleb and Joshua came and lifted it. While joined to the tree it was called a “branch”, but afterwards a “staff’.

מִכָּאן יָדְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, דְּאִינּוּן אִתְחַזְיָין לְמֵיעַל לְאַרְעָא, וּלְמֶהֱוִי לוֹן בָּהּ חֻלָק וְאַחֲסָנָא. עַד דַּהֲווֹ אַתְיָין אַמְלְכוּ עָלַיְיהוּ כֻּלְּהוּ, קָאִים כָּלֵב בְּאִיבָּא, אָמַר אִיבָּא אִיבָּא, אִי בְּגִינָךְ אֲנָן מִתְקַטְלִין, מַה אֲנָן בְּחוּלָקָךְ. מִיַּד קָלִיל גַּרְמֵיהּ. וְיָהֲבוּ לוֹן. Through this Joshua and Caleb knew that they were destined to enter into the land and obtain a portion in it. On the way the others plotted against them, so Caleb addressed the branch, saying: Fruit, fruit, if for thee we are to be killed, why should we have thee? Straightway it lightened itself and they gave it to them.’

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, לָא יָהֲבוּ לְאָחֳרִי, דְּהָא כְּתִיב וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, וּכְתִיב בִּשְׁנָיִם, וּבְכֻלְּהוּ לָא הֲווֹ שְׁנַיִם כְּוָותַיְיהוּ. וּמִכָּאן אוֹלִיף יְהוֹשֻׁעַ לְבָתַר, דִּכְתִּיב, (יהושע ב׳:א׳) וַיִשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים. וְהָנֵי שְׁנַיִם הָא אוּקְמוּהָ קַדְמָאֵי. וְכַד מָטוּ לְגַבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, יָהֲבוּ לוֹן, וְאִינּוּן אִשְׁתָּאֲרוּ, וְעַבְדּוּ גַּרְמַיְיהוּ שִׁירַיִים. R. Eleazar said: ‘They did not give it to any other, but when they came back to the Israelites they gave it to them, and withdrew into the background.’

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, כַּד הֲווֹ מָטָאן לְגַבַּיְיהוּ דְּאִינּוּן עֲנָקִים, הֲווֹ שַׁוְויָין הַהוּא חוּטְרָא דְּמֹשֶׁה קַמַּיְיהוּ, וְאִשְׁתְּזִיבוּ. וּמְנָלָן דְּהַהוּא חוּטְרָא יָהִיב לוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עַלוּ זֶה בַנֶּגֶב. כְּתִיב הָכָא עֲלוּ זֶה, וּכְתִיב הָתָם (שמות ד) וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה וְגוֹ', וּבְגִינֵיהּ אִשְׁתֵּזִיבוּ. דְּאִי תֵּימָא הָנֵי עֲנָקַיָּיא שַׁבְקֵי לוֹן. אֶלָּא אָתוּ לְנַסְבָּא לוֹן, וַהֲווּ שַׁוְויָין לְקָמַיְיהוּ הַהוּא חוּטְרָא, וּמִשְׁתֵּזְבֵי (ס"א ומשתמטי) מִקַּמַּיְיהוּ. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, מָסוֹרֶת שְׁמָא קַדִּישָׁא מָסַר לוֹן מֹשֶׁה, וּבְגִינֵיהּ אִשְׁתֵּזִיבוּ מִנַּיְיהוּ. R. Isaac said: ‘When they came into the presence of the Anakim they displayed before them the staff of Moses and so were delivered.’ R. Judah said: ‘We have a tradition that Moses transmitted to them the Holy Name, and through this they were delivered.’

רִבִּי חִיָּיא אָמַר, תְּלַת שְׁמָהָן אִקְרוּן, נְפִילִים. עֲנָקִים. רְפָאִים. וְכֻלְּהוּ אוֹרְכֵי יוֹמֵי. נְפִילִין אִקְרוּן בְּקַדְמִיתָא, לְבָתַר כַּד אִתְחַבְּרוּן בִּבְנַת בְּנֵי נָשָׁא, וְאוֹלִידוּ מִנַּיְיהוּ, אִקְרוּן עֲנָקִים. לְבָתַר דַּהֲווֹ אָזְלֵי וְשָׁטָאן בְּהַאי עָלְמָא, וּמִתְרַפְיָין מֵהַהוּא דִּלְעֵילָּא, אִקְרוּן רְפָאִים. R. Hiya said: ‘The giants were called by three names: Neflim, Anakim, Refaim. Their original name was Nefilim, and when they associated with the daughters of men they were called Anakim, and then when they went about the world and neglected the Heavenly One they were called Refaim.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וְהָא כְּתִיב (איוב כ״ו:ה׳) הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ, (דברים ב׳:י״א) רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כַּעֲנָקִים. אָמַר לֵיהּ, הָכִי הוּא, בְּגִין דַּעֲנָקִים אָתוּ מֵהַאי סִטְרָא וּמֵהַאי סִטְרָא, וְאִתְיָאֲשׁוּ יַתִּיר בְּאַרְעָא. כְּגַוְונָא דָּא רְפָאִים, וּמִנַּיְיהוּ נַפְקֵי, וַהֲווּ אוֹרְכֵי יוֹמֵי. וְכַד מִתְחַלְּשֵׁי אִתְחֲלָשׁ פַּלְגוּת גּוּפָא, וּפַלְגּוּת קָאִים. כֵּיוָון דְּפַלְגּוּת גּוּפָא הֲוָה מִית, הֲווֹ נַסְבֵּי עִשְׂבָּא מֵעִשְׂבֵּי בָּרָא וְשַׁדְיָין לְפוּמַיְיהוּ, וּמִיתוּ. וּבְגִין דְּאִינּוּן בָעָאן לְקָטְלָא גַּרְמַיְיהוּ, אִקְרוּן רְפָאִים. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, שַׁדְיָין גַּרְמַיְיהוּ בְּיַמָּא רַבָּא, וְטַבְעָן וּמֵתִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב כ״ו:ה׳) הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשׁוֹכְנֵיהֶם. They lived to a great age until at last half their body became paralysed while the other half remained vigorous. They would then take a certain herb and throw it into their mouths and die, and because they thus killed themselves they were called Refaim.’ R. Isaac said that they used to drown themselves in the sea, as it is written, “The Refaim are slain beneath the waters” (Job 26, 5).

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אִלְמָלֵא הֲווֹ עַיְילִין יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, בְּסִימָנָא (נ"א באומנא) דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, לָא הֲוָה קָאִים עָלְמָא רִגְעָא חַד. מַאן אוּמָנָא דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, נָחָשׁ. וְרָזָא דְּמִלָּה, מִדְּאָתָא נָחָשׁ עַל חַוָּה אַטִּיל בָּהּ זוּהֲמָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, וְעַל כֹּלָּא מָחַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בַּר מִן לִישָׁנָא בִּישָׁא. בְּגִין דִּכְתִּיב, (תהילים י״ב:ה׳) אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשׁוֹנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ. R. Simeon said: ‘Had Israel entered the land under the sign of the evil tongue, they would not have endured an instant.

תָּא חֲזֵי, כַּמָּה עָבֵד הַהוּא לִישָׁנָא בִּישָׁא, גָּזַר עַל אֲבְהֲתָנָא דְּלָא יֵיעוּל לְאַרְעָא וּמִיתוּ אִינּוּן דְּאָמְרוּ. וְאִתְגְּזַר בִּכְיָה לְדָרֵי דָּרִין. (כל שכן הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא) כִּבְיָכוֹל כֵּיוָן דְּאַפִּיקוּ עַל אַרְעָא קַדִּישָׁא, כְּאִילּוּ אַפִּיקוּ עָלֵיהּ. בְּגִין כַּךְ קַנֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל דָּא, (כלומר קני לשמיה) וְקָאִימוּ יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ לְאִשְׁתֵּצָאָה מֵעָלְמָא, אִלְמָלֵא בָּעוּתֵיהּ דְּמֹשֶׁה. Observe how much evil was wrought by the evil tongue: it called forth the decree that our ancestors should not enter the land, those that uttered it died, and weeping was decreed for succeeding generations. Their calumny of the Holy Land was, as it were, a calumny of the Almighty, and therefore God was indignant on account of this, and all Israel would have been destroyed but for the prayer of Moses.

(במדבר י״ג:כ״ז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, מַאי שְׁנָא הָכָא וַיְסַפְּרוּ, וְלָא כְּתִיב וַיַּגִּידוּ, אוֹ וַיֹּאמְרוּ. אֶלָּא כָּל חַד אוֹלִיף מִלָּה בִּלְחוֹדוֹי. וַיַּגִּידוּ, בְּכָל אֲתָר רֶמֶז קָא רָמִיז בְּחָכְמְתָא, וְהָא אִתְּמַר. וַיֹּאמֶר, אֲמִירָה בְּעָלְמָא. וַיֹּאמְרוּ, הִרְהוּרָא דְּלִבָּא. וַיֹּאמְרוּ, תַּפְקִידְתָּא. וְהָא אוֹקִימְנָא בְּכַמָּה אֲתָר. וַיְסַפְּרוּ, פְּרִישׁוּתָא דְּמִלָּה בְּכָל אֲתָר. AND THEY TOLD HIM: the word “told” (sapper) means “explaining in detail”.

בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ, הָלַכְנוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא בָּאנוּ, עָאלָנָא לְתַמָן לְהַהִיא אַרְעָא דַּהֲוִית מְשַׁבַּח בְּכָל יוֹמָא, וַהֲוִית אַמָרְתּ דְּלֵית דִּכְוָותָה. וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, מַאן דְּבָעֵי לְמֵימַר כְּדִיבָא, אָמַר מִלָּה דִּקְשׁוֹט בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין דִּיְּהֶמְנוּ לֵיהּ כְּדִבוֹי. WE CAME: as much as to say, “We entered into that land of which you were always singing the praises’. AND SURELY IT FLOWETH WITH MILK AND HONEY: R. Isaac said that if a man wants to deceive he should first say something true so that he may be believed.

רִבִּי חִיָּיא אָמַר, (אלא) הָכִי אָמְרוּ, עָאלָנָא לְהַהִיא אַרְעָא דַּהֲוִית מְשַׁבַּח לָהּ כָּל יוֹמָא וְאַמָרַת דְּלֵית דִּכְוָותָה, (וגם זבת חלב ודבש היא), וַאֲרִימַת שְׁבָחָא עַל כֹּלָּא. וְלָאו הָכִי, דְּהָא זֶה פִּרְיָה, אַתְכְּלָא חַד מֵאִינּוּן זְעִירִין קַטְפוּ. אָמְרוּ, אִי לְדָא אַחֲסִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְסַבְלוּ כָּל אִינּוּן עַקְתִּין וְלֵיאוּתִין, הָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם אִית אַתְכְּלִין וְאֵיבִין דְּאַרְעָא יַתִּיר, עַל חַד תְּרֵין. R. Hiya, however, said that what they meant was, “We came into the land which you praised so much and which you said was flowing with milk and honey, and this is its fruit! If this is the inheritance which God is giving to Israel and for which they have endured such sufferings, there is fruit in Egypt twiceasgood.

(במדבר י״ג:כ״ח) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, אוֹרְחֵיהּ דְּעָלְמָא דְּאִינּוּן גִּבָּרִין מַגִּיחֵי קְרָבָא יַתְבִין לְבַר, לְאִסְתַּמְּרָא אָרְחִין. וְהָכָא אֲפִילוּ אִינּוּן בְּנֵי מָתָא, תַּקִּיפִן גִּבּוֹרִין. וְהֶעָרִים בְּצוּרוֹת, דְּאֲפִילּוּ כָּל מַלְכִין דְּעָלְמָא יִתְכָּנְּשׁוּ עָלַיְיהוּ. לָא יַעַבְדּוּן בְּהוּ פְּגִימוּתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כָּל מַה דְּאַמְרֵי, בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא אָמְרוּ, וְקַשְׁיָא מְכֻּלְּהוּ, דִּכְתִּיב עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. לְבַר נָשׁ דִּנְשָׁכֵיהּ חִוְיָא, כַּד בָּעָאן לְאַגְזְמָא לֵיהּ, אַמְרֵי הָא חִוְיָא הָכָא. HOWBEIT THE PEOPLE THAT DWELL IN THE LAND ARE FIERCE: as a rule the best warriors are stationed outside the towns to protect the roads, but here even those who dwell in the cities are mighty men. AND THE CITIES ARE FORTIFIED: even if all the kings of the world were to assemble against them, they could make no impression on them. R. Jose said: ‘The worst of their calumnies was that AMALEK DWELLS IN THE LAND OF THE SOUTH: so when a man has been bitten by a snake, if people want to frighten him they say, There is a snake here.

רִבִּי אַבָּא אָמַר, ודַּאי דָּא קַשְׁיָא מִכָּל מַה דְּאָמְרֵי, כְּלוֹמַר, הַהוּא דְּאַגָּח קְרָבָא בְּכֹלָּא, הָא הָכָא זַמִּין. וּבְאָן אֲתָר. בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, דְּהָא הוּא אֲתָר לְאַעְלָאָה בֵּיהּ. מִיַּד וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם. קְבִיעוּ בִּכְיָה לַדּוֹרוֹת, לְעָלְמִין, בְּהַהוּא לֵילְיָא. So they said: That one that made war on you before is here, and where? In the land of the south, by which you have to enter. Straightway ALL THE CONGREGATION LIFTED UP THEIR VOICE AND CRIED: they doomed that night to be one of weeping for all generations.

(במדבר י״ד:י״ז) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ יְיָ. רִבִּי אֲחָא וְרִבִּי יוֹסֵי אַמְרֵי, זַכָּאי אִינּוּן יִשְׂרָאֵל מֵעַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת דְּעָלְמָא. דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ, וְאִתְכְּנֵי בְּהוּ, וְאִתְפָּאַר בְּהוּ, דְּהָא עָלְמָא לָא אִבְרֵי אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּיִשְׁתַּדְּלוּן בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּחַד בְּחַד אִתְקַשְׁרָן. וְיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא בְּהַאי עָלְמָא, אִינּוּן קִיּוּמָא דִּילֵיהּ, וְקִיּוּמָא דְּכָל שְׁאַר עַמִּין, אֵימָתַי בִּזְמַן דְּעַבְדֵי רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן. AND NOW, I PRAY THEE, LET THE POWER OF THE LORD BE GREAT. Observe that when God created man, He formed him on the supernal pattern, and placed his strength and power in the middle of the body where the heart is.

לְבָתַר וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן, עַד דְּאָתֵי לְאִתְחַבְּרָא בָּהּ, קָארֵי וְשָׁאנֵי בָּה. (במדבר י״ג:כ״ב) וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, תַּמָּן חָמֵי פְּלִיגָּן סַגִּיאִין, טָמֵא וְטָהוֹר, אָסוּר וּמוּתָּר, (נ"א כשר ופסול) עוֹנָשִׁין וְאַגָּרִין. אִלֵּין אִינּוּן אָרְחֵי דְּאוֹרַיְיתָא, דִּקְדוּקֵי אוֹרַיְיתָא. יְלִידֵי הָעֲנָק, דְּאִתְיְלִידוּ מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. until “he comes to Hebron”, that is, he comes to read and re-read it. “And there were Ahiman, Sheshai and Talmai”: there they see great contrasts, unclean and clean, forbidden and permitted, punishments and rewards.

(במדבר י״ג:כ״ג) וַיָבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל, אִלֵּין אִינּוּן מִלֵּי אַגָּדָה, דְּרָשָׁה, דְּתַּלְיָין מִסִּטְרָא דִּמְהֵימְנוּתָא. וַיִכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְגוֹ', אוֹלְפִין מִתַּמָּן רָאשֵׁי פִּרְקִין, רָאשֵׁי מִלִּין, אִינּוּן דִּבְנֵי מְהֵימְנוּתָא, חַדָּאן בְּמִלִּין, וּמִתְבָּרְכָן מִלִּין בְּגַוַיְיהוּ, וּמִסְתַּכְּלָן שָׁרְשָׁא חַד וְעִקָרָא חַד, וְלָא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ פִּרוּדָא. אִינּוּן דְּלָא מִשְׁתַּכְּחֵי בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, וְלָא אוֹלְפֵי אוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, שַׁוְיָן לֵיהּ לִמְהֵימְנוּתָא בְּפִרוּדָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּשָּׂאוּהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם, בְּפִרוּדָא. מַהוּ בַמּוֹט. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים קכ״א:ג׳) אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ. וּמִן הָרִמּוֹנִים וּמִן הַתְּאֵנִים, כֹּלָּא שָׁוִין לְהָנֵי מִילֵי לְסִטְרָא אַחֲרָא, לְסִטְרָא דְּמִינָאֵי, לְסִטְרָא דְּפִרוּדָא. “And they came to the brook of Eshcol”: these are the words of Agadah which strengthen faith. “And they cut from there a branch”: they teach from there general principles which rejoice the true believers and show them how all is reduced to one principle without deviation. But the sceptical and those who do not learn the Torah for its own sake find deviation, as it says, “and they carried it on upon a pole between two”.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ. וַיָּשֻׁבוּ, תַּיְיבִין לְסִטְרָא בִּישָׁא, וְתַיְיבִין מֵאָרְחָא דִּקְשׁוֹט. אַמְרֵי, מַאי אִכְפַּת לָן. עַד יוֹמָא לָא חֲמֵינָא טַב לְעָלְמָא, אַעְמַלְנָא בָּהּ, בֵּיתָא רֵיקָם. יָתִיבְנָא בִּקְלָנָא דְּעַמָּא, וּלְהַהוּא עָלְמָא מַאן יִזְכֵּי וּמַאן יֵיעוּל לְגַוִּויהּ, טַב לָן דְּלָא אַטְרַחְנָא כּוּלֵי הַאי. (במדבר י״ג:כ״ז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ', הָא אַעְמַלְנָא וְלָאֵינָא, בְּגִין לְמִנְדַּע חוּלָקָא דְּהַהוּא עָלְמָא. וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא, טַב הוּא הַהוּא עָלְמָא עִלָּאָה, כְּמָה דְּיָדַעְנָא בְּאוֹרַיְיתָא, אֲבָל מַאן יְכִיל לְמִזְכֵּי בֵּיהּ. Then, “they returned from spying out the land”: they turn from the way of truth and return to the evil side, saying: What use is this? Till this day we have derived no benefit; we have laboured for nothing. We have made ourselves laughing-stocks, and as for the other world, who can make himself worthy to enter it? We have laboured and toiled to find out what is the portion of that world, and “indeed it is flowing with milk and honey”; that other world is indeed good.

(במדבר י״ג:כ״ח) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, תַּקִּיף הוּא, דְּלָא יַחֲשִׁיב כָּל עָלְמָא כְּלָל, בְּגִין דִּיְהֵא לֵיהּ עוּתְרָא סַגִיא לְאִשְׁתַּדְּלָא בֵּיהּ, מַאן הוּא דְּיִזְכֵּי בָּהּ. וַדַּאי אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּאָרֶץ, מַאן דְּבָעֵי לְמִזְכֵּי בָּהּ, בָּעֵי לְמֶהֱוִי תַּקִּיף בְּעוּתְרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (משלי י״ח:כ״ג) וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוּת. וְהֶעָרִים גְּדוֹלוֹת בְּצוּרוֹת. בָּתִּין מַלְיָין כָּל טוּבָא, דְּלָא יַחְסְרוּן מִכֹּלָּא. וְעִם כָּל דָּא וְגַם יְלִידֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם, בָּעֵי גּוּפָא תַּקִּיף, גִּיבֹּר כַּאֲרִי. (דאשתכח תמן תדירא) בְּגִין דְּהִיא מַתֶּשֶׁת חֵילֵיהּ דְּבַּר נָשׁ לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּהַהוּא אִיסוּר וְהֵתֵּר, טָמֵא וְטָהוֹר, כָּשֵׁר וּפָסוּל. מַאן יֵיכוּל לְזַכָּאָה בָּהּ. “Howbeit the people are fierce”: he that would study must be strong-minded so as to disregard this world, and therefore he should be well provided with money, and also a strong body, since the study of the Torah weakens a man’s strength.

וְעוֹד, (במדבר י״ג:כ״ט) עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. אִי יֵימָּא בַּר נָשׁ, דְּאֲפִילּוּ בְּכָל דָּא יִזְכֵּי. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, הָא יִצְרָא בִּישָׁא, קַטֵיגוֹרָא, מְקַטְרְגָא דְּבַר נָשׁ, דְּיִשְׁתְּכַח תָּדִיר בְּגוּפָא. וְהַחִתִּי וְהָאֱמוֹרִי וְגוֹ', כַּמָה מְקַטְרְגֵי מִשְׁתַּכְּחֵי תַּמָּן. דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְמֵיעַל בְּהַהוּא עָלְמָא כְּלָל, מַאן יִזְכֵּי לֵיהּ, וּמַאן יֵיעוּל בְּגַוִיהּ, בְּמִלִּין אִלֵּין, (במדבר ל״ב:ט׳) וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בְּגִין דְּאַפִּיקוּ שׁוּם בִּישׁ עָלָהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיּוֹצִיאוּ אֶת דִּבַּת הָאָרֶץ. And should a man say that with all this he will still manage, “Amalek dwells in the south land”: the evil inclination, the seducer of man, is always in his body, “and the Hivite and the Amorite”: many are the accusers there to prevent a man entering into that world; so who can attain it? Thus “they spread an evil report of the land”.

אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא מַאי קָא אָמְרֵי, אִם חָפֵץ בָּנוּ יְיָ וּנְתָנָה לָנוּ. כֵּיוָן דְּיִשְׁתָּדַּל בַּר נָשׁ בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא בָּעֵי מִנָן אֶלָּא לִבָּא, וְיִסְתַּמְרוּן הַהוּא רְשִׁימָא קַדִּישָׁא, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס׳:כ״א) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. What say then the faithful? “If the Lord delight in us, he will give it to us”: if a man seeks with all his heart to serve God, only the heart is required;

אֲבָל, (במדבר י״ד:ט׳) אַךְ בַּיְיָ אַל תִּמְרוֹדוּ, בָּעֵי דְּלָא יִמְרְדוּן בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאוֹרַיְיתָא לָא בָּעֵי עוּתְרָא, וְלָא מָאנֵי דְּכַסְפָּא וְדַהֲבָא. וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ, דְּהָא גּוּפָא תְּבִירָא, אִי יִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא, יִשְׁכַּח אַסְוָותָא בְּכֹלָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ג׳:ח׳) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. וּכְתִיב (משלי ד׳:כ״ב-כ״ג) וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא. וְכָל אִינּוּן מְקַטְרְגֵי, אִינּוּן מַכְרְזָאן וְאָמְרֵי, פַּנוּ אֲתָר לִפְלָנְיָּיא עַבְדָּא דְּמַלְכָּא. only “rebel not against the Lord”: he should not rebel against the Torah, for the Torah demands not wealth nor vessels of gold or silver.

בְּגִין כַּךְ אַל תִּירְאוּ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם, אִינּוּן בְּגַרְמַיְיהוּ מְזַמְּנָן מְזוֹנֵי בְּכָל יוֹמָא לְאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלכים א י״ז:ד׳) וְאֶת הָעוֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ. וּכְתִיב (מלכים א י״ז:ו׳) וְהָעוֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר. סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם. מַאן צִלָּם. דָּא תּוּקְפָּא דְּדִינָא קַשְׁיָא. מַאי טַעֲמָא אַעְדֵּי. מִשּׁוּם דְּיְיָ אִתָּנוּ אַל תִּירָאוּם. כֹּלָּא אַעְדִּיאוּ בְּגִין אוֹרַיְיתָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, דְּהָא מִתְקַשְּׁרֵי בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַמָּשׁ. וְאִקְרוּן אַחִים וְרֵעִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים קכ״ב:ח׳) לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם בָּךְ. “Neither fear ye the people of the land”: for if a broken body will study the Torah, it will find healing therein. “For they are bread for us”: those accusers themselves provide every day food for those who study the Torah.’

(במדבר י״ג:כ״ג) וַיָבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וְגוֹ'. רִבִּי אַבָּא אָמַר, כָּרְתוּ הַהוּא אֶשְׁכּוֹל, אָתוּ לְסַלְּקָא לֵיהּ לָא יָכִילוּ. אָתוּ לְנַטְלָא לֵיהּ, לָא יָכִילוּ. אָתוּ כָּלֵב וִיהוֹשֻׁעַ, נַטְלוּ לֵיהּ, וּסְלִיקוּ לֵיהּ, וְאִזְדְקַף עַל יְדַיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּשָּׂאוּהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם. בִּשְׁנָיִם בְּאִינּוּן שְׁנַיִם יְחִידָן. זְמוֹרָה מַאי קָא בָּעָאן. אֶלָּא אֶשְׁכּוֹל הֲוָה תַּלְיָיא בֵּיהּ, וּבְעוֹד דְּהֲוָה מִתְחַבָּר בְּאַתְרֵיהּ, אִקְרֵי זְמוֹרָה. לְבָתַר קַרְיֵיה מוֹט, דִּכְתִּיב וַיִּשָּׂאוּהוּ בַמּוֹט. הַהוּא דְּאִשְׁתְּמוֹדַע. הַהוּא דְּכָרְתוּ. AND THEY CAME UNTO THE VALLEY OF ESHCOL. R. Abba said: ‘They cut off the cluster, and when they came to raise it they were not able, nor even to move it, but Caleb and Joshua came and lifted it. While joined to the tree it was called a “branch”, but afterwards a “staff’.

מִכָּאן יָדְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, דְּאִינּוּן אִתְחַזְיָין לְמֵיעַל לְאַרְעָא, וּלְמֶהֱוִי לוֹן בָּהּ חֻלָק וְאַחֲסָנָא. עַד דַּהֲווֹ אַתְיָין אַמְלְכוּ עָלַיְיהוּ כֻּלְּהוּ, קָאִים כָּלֵב בְּאִיבָּא, אָמַר אִיבָּא אִיבָּא, אִי בְּגִינָךְ אֲנָן מִתְקַטְלִין, מַה אֲנָן בְּחוּלָקָךְ. מִיַּד קָלִיל גַּרְמֵיהּ. וְיָהֲבוּ לוֹן. Through this Joshua and Caleb knew that they were destined to enter into the land and obtain a portion in it. On the way the others plotted against them, so Caleb addressed the branch, saying: Fruit, fruit, if for thee we are to be killed, why should we have thee? Straightway it lightened itself and they gave it to them.’

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, לָא יָהֲבוּ לְאָחֳרִי, דְּהָא כְּתִיב וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, וּכְתִיב בִּשְׁנָיִם, וּבְכֻלְּהוּ לָא הֲווֹ שְׁנַיִם כְּוָותַיְיהוּ. וּמִכָּאן אוֹלִיף יְהוֹשֻׁעַ לְבָתַר, דִּכְתִּיב, (יהושע ב׳:א׳) וַיִשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים. וְהָנֵי שְׁנַיִם הָא אוּקְמוּהָ קַדְמָאֵי. וְכַד מָטוּ לְגַבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, יָהֲבוּ לוֹן, וְאִינּוּן אִשְׁתָּאֲרוּ, וְעַבְדּוּ גַּרְמַיְיהוּ שִׁירַיִים. R. Eleazar said: ‘They did not give it to any other, but when they came back to the Israelites they gave it to them, and withdrew into the background.’

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, כַּד הֲווֹ מָטָאן לְגַבַּיְיהוּ דְּאִינּוּן עֲנָקִים, הֲווֹ שַׁוְויָין הַהוּא חוּטְרָא דְּמֹשֶׁה קַמַּיְיהוּ, וְאִשְׁתְּזִיבוּ. וּמְנָלָן דְּהַהוּא חוּטְרָא יָהִיב לוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עַלוּ זֶה בַנֶּגֶב. כְּתִיב הָכָא עֲלוּ זֶה, וּכְתִיב הָתָם (שמות ד) וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה וְגוֹ', וּבְגִינֵיהּ אִשְׁתֵּזִיבוּ. דְּאִי תֵּימָא הָנֵי עֲנָקַיָּיא שַׁבְקֵי לוֹן. אֶלָּא אָתוּ לְנַסְבָּא לוֹן, וַהֲווּ שַׁוְויָין לְקָמַיְיהוּ הַהוּא חוּטְרָא, וּמִשְׁתֵּזְבֵי (ס"א ומשתמטי) מִקַּמַּיְיהוּ. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, מָסוֹרֶת שְׁמָא קַדִּישָׁא מָסַר לוֹן מֹשֶׁה, וּבְגִינֵיהּ אִשְׁתֵּזִיבוּ מִנַּיְיהוּ. R. Isaac said: ‘When they came into the presence of the Anakim they displayed before them the staff of Moses and so were delivered.’ R. Judah said: ‘We have a tradition that Moses transmitted to them the Holy Name, and through this they were delivered.’

רִבִּי חִיָּיא אָמַר, תְּלַת שְׁמָהָן אִקְרוּן, נְפִילִים. עֲנָקִים. רְפָאִים. וְכֻלְּהוּ אוֹרְכֵי יוֹמֵי. נְפִילִין אִקְרוּן בְּקַדְמִיתָא, לְבָתַר כַּד אִתְחַבְּרוּן בִּבְנַת בְּנֵי נָשָׁא, וְאוֹלִידוּ מִנַּיְיהוּ, אִקְרוּן עֲנָקִים. לְבָתַר דַּהֲווֹ אָזְלֵי וְשָׁטָאן בְּהַאי עָלְמָא, וּמִתְרַפְיָין מֵהַהוּא דִּלְעֵילָּא, אִקְרוּן רְפָאִים. R. Hiya said: ‘The giants were called by three names: Neflim, Anakim, Refaim. Their original name was Nefilim, and when they associated with the daughters of men they were called Anakim, and then when they went about the world and neglected the Heavenly One they were called Refaim.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וְהָא כְּתִיב (איוב כ״ו:ה׳) הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ, (דברים ב׳:י״א) רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כַּעֲנָקִים. אָמַר לֵיהּ, הָכִי הוּא, בְּגִין דַּעֲנָקִים אָתוּ מֵהַאי סִטְרָא וּמֵהַאי סִטְרָא, וְאִתְיָאֲשׁוּ יַתִּיר בְּאַרְעָא. כְּגַוְונָא דָּא רְפָאִים, וּמִנַּיְיהוּ נַפְקֵי, וַהֲווּ אוֹרְכֵי יוֹמֵי. וְכַד מִתְחַלְּשֵׁי אִתְחֲלָשׁ פַּלְגוּת גּוּפָא, וּפַלְגּוּת קָאִים. כֵּיוָון דְּפַלְגּוּת גּוּפָא הֲוָה מִית, הֲווֹ נַסְבֵּי עִשְׂבָּא מֵעִשְׂבֵּי בָּרָא וְשַׁדְיָין לְפוּמַיְיהוּ, וּמִיתוּ. וּבְגִין דְּאִינּוּן בָעָאן לְקָטְלָא גַּרְמַיְיהוּ, אִקְרוּן רְפָאִים. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, שַׁדְיָין גַּרְמַיְיהוּ בְּיַמָּא רַבָּא, וְטַבְעָן וּמֵתִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב כ״ו:ה׳) הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשׁוֹכְנֵיהֶם. They lived to a great age until at last half their body became paralysed while the other half remained vigorous. They would then take a certain herb and throw it into their mouths and die, and because they thus killed themselves they were called Refaim.’ R. Isaac said that they used to drown themselves in the sea, as it is written, “The Refaim are slain beneath the waters” (Job 26, 5).

דָּא עִם דָּא, מַה דְּלָא הֲווֹ יַכְלִין לְמַלְּלָא מִקַּדְמַת דְּנָא. נַפְקוּ מֵהַהִיא פִּתְחָא, וְיָתְבוּ בְּגִנְתָא תְּחוֹת אִילָנִין. אָמְרוּ דָּא לְדָא, כֵּיוָן דַּאֲנָן הָכָא, וְחָמֵינָן כָּל דָּא, אִי נֵמוּת הָכָא, וַדַּאי נֵיעוּל לְעָלְמָא דְּאָתֵי. יָתְבוּ. שֵׁינָתָא נַפְלַת עָלַיְיהוּ. וְדַמְכוּ. אַדְהָכִי, הָא הַהוּא מְמָנָא אָתָא, וְאַתְעַר לוֹן, אָמַר לוֹן, קוּמוּ פּוּקוּ לְגוֹ פַּרְדֵּס דְּאַבְרָא. נַפְקוּ, חָמוּ לְאִלֵּין מָארֵי מִקְרָא, דַּהֲווּ אַמְרֵי בְּהַהוּא קְרָא, (במדבר י״ד:ל״ה) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ, הָא בַּאֲתָר אַחֲרָא לָא. וְשָׁם יָמוּתוּ, הָא בַּאֲתָר אַחֲרָא לָא, וְדָא בְּגוּפִין, אֲבָל בְּנִשְׁמָתִין לָא, כְּגַוְונָא דִּבְנֵי גִּנְתָא. .. with one another things that they had not been able to discuss previously. They went out through that door and sat down in a garden under some trees. They said: ‘Now that we are here and see all this, if we die here we shall certainly enter the future world.’ So they sat there and fell asleep, until the guardian came and woke them, saying: ‘Rise and go forth into the outer garden’. So they went out and found the Masters of Holy Writ expounding the verse, IN THIS WILDERNESS THEY SHALL BE CONSUMED: but not (they said) in any other place. AND THERE THEY SHALL DIE: but not in any other place. This speaks of the bodies, but in regard to their souls they shall be like the denizens of the Garden.

אָמַר לוֹן הַהוּא מְמָנָא, פּוּקוּ. נַפְקוּ בַּהֲדֵיהּ, אָמַר לוֹן, שְׁמַעְתּוּן מִדִי לְגוֹ הַהוּא דַּרְגָּא. אָמְרוּ, שְׁמַעְנָא דְּהָא חַד קָלָא הֲוָה אָמַר, מַאן דְּפָסַק, יִתְפְּסַק. מַאן דְּקָצַר, יִתְקַצָר. מַאן דְּקָצַר, יִתְאֲרָךְ. אָמַר לוֹן, יְדַעְתּוּן מַאי הַאי. אָמְרוּ, לָא. אָמַר לוֹן, חֲמִיתּוּן הַהוּא נִשְׁרָא רַבְרְבָא, וְהַהוּא יְנוֹקָא דְּקָא מְלַקֵּט עֲשָׂבִין, רִבִּי אִילָאִי דִּנְצִיבִין הֲוָה. הוּא וּבְרֵיהּ, וּמָטָא הָכָא, וְחָמָא הוּא וִינוֹקָא בְּרֵיהּ מְעַרְתָּא דָּא, כֵּיוָן דְּעָאלוּ לְגוֹ חָשׁוּךְ, לָא יָכִילוּ לְמִסְבַּל, וּמִיתוּ. The guardian then told them to leave the garden, and they went out with him. He said to them: ‘Did you hear anything from that grade?’ They replied: ‘We heard a voice say, “He who interrupts shall be interrupted, he who shortens shall be shortened, he who shortens shall be lengthened”.’ ‘Did you understand what it meant,’ he asked, and they answered, ‘No’. He said to them: ‘Did you observe a mighty eagle, and a boy who gathered herbs? R. Ilai of Nisibis and his son once came here and saw this cave, and when they went into it they could not endure the darkness and died.

וְהַהוּא יְנוֹקָא בְּרֵיהּ, קַיְּימָא בְּכָל יוֹמָא קָמֵּיהּ דִּבְצַלְאֵל, בְּשַׁעֲתָא דְּנָחִית מִמְּתִיבְתָא עִלָּאָה, וְאָמַר קָמֵּיהּ תְּלַת מִלִּין, עַד לָא יִפְתַּח בְּצַלְאֵל בְּרָזִין סְתִימִין דְּחָכְמְתָא, דְּכָל מִלּוֹי רָזִין סְתִימִין אִינּוּן, (ישעיהו ס״ד:ג׳) דְּעַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ. הַאי (מאן) דְּאָמַר, מַאן דְּפָסַק יִתְפְּסַק. מַאן דְּפָסַק מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, עַל מִלִּין בְּטֵלִין, יִתְפַּסְקוּן חָיּוֹהִי מֵהַאי עָלְמָא, וְדִינֵיה קַיְּימָא בְּהַהוּא עָלְמָא. מַאן דְּקָצַר יִתְקַצָר, מַאן דְּקָצַר אָמֵן, וְלָא מַאֲרִיךְ בֵּיהּ גּוֹ נַיְיחָא, יִתְקְצַר מֵחַיִּין דְּהַאי עָלְמָא. מַאן דְּקָצַר יִתְאֲרָךְ, מַאן דְּאָמַר אֶחָד, אִצְטְרִיךְ לְחַטְּפָא אָלֶף, וּלְקַצְּרָא קְרִיאָה דִּילֵהּ, וְלָא יְעַכֵּב בְּהַאי אָת כְּלָל. וּמַאן דְּעָבִיד דָּא, יִתְאָרְכוּן חַיָיו. The boy stands every day before Bezalel when he comes down from the heavenly Academy and says three things. “He who interrupts shall be interrupted”: that is, if one interrupts his study of the Torah to speak of idle matters, his life shall be interrupted in this world and his judgement awaits him in the other world. “He who shortens shall be shortened”: if one shortens his “Amen”, and does not draw it out, his life shall be shortened. “He who shortens shall be lengthened”: the first syllable of ehad (one)¹In the Shema. should be uttered very rapidly and not dwelt on at all; and if one does so, his life will be prolonged.’

אָמְרוּ לֵיהּ, תּוּ אָמַר, תְּרֵין אִינּוּן, וַחֲדָא אִשְׁתְּתַּף בְּהוּ, וְאִינּוּן תְּלָתָא. וְכַד הֲווֹ תְּלָתָא, אִינּוּן חַד. אָמַר לוֹן, אִלֵּין תְּרֵין שְׁמָהָן דִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן יְיָ יְיָ. אֱלֹהֵינוּ אִשְׁתְּתַּף בְּהוּ, וְאִיהוּ חוֹתָמָא דְּגוּשְׁפַּנְקָא, אֱמֶת. וְכַד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא אִינּוּן חַד בְּיִחוּדָא חֲדָא. They said to him: ‘He also said: “They are two, and one is joined to them, making three, and when they are three they are one”.’ He said to them: ‘These are the two names “Lord” in the Shema ;¹“Hear, O Israel, the Lord our God, the Lord is one.”. “our God” is, as it were, the signature, and when they are joined they form one.’

תּוּ אָמַר, תְּרֵין אִינּוּן וְחַד אִתְהַדָר. כַּד שַׁלִּיט. טָאס עַל גַּדְפֵּי רוּחָא, וְשָׁאט בְּמָאתָן אֶלֶף, וְאִתְטָמַּר. אָמַר לוֹן, אִלֵּין תְּרֵין כְּרוּבִים, דְּהֲוָה רָכִיב בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמִן יוֹמָא דְּאַגְנִיז יוֹסֵף מֵאֲחוּי, אַגְנִיז אִיהוּ (ס"א חד), וְאִשְׁתְּאַר חַד לְגַבֵּי בִּנְיָמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים י״ח:י״א) וַיִּרְכַב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. וְאַגְנִיז בְּמָאתָן אֶלֶף עָלְמִין וְאִתְטָמַּר, הַהוּא דְּרָכִיב עָלֵיהּ, דְּאִינּוּן מָאתָן אֶלֶף גְּנִיזִין, אִינּוּן דִּילֵיהּ, בְּרִיךְ הוּא. They said to him: ‘He also said: “They are two and have become one; when he has sway he flies on the wings of the wind and traverses two hundred thousand and hides himself’.’ He said to them: ‘These are the two cherubim on which the Holy One, blessed be He, used to ride, but from the day that Joseph has been hidden from his brethren one has been hidden away in two hundred thousand worlds, and He who was wont to ride upon it has hidden himself.

פּוּקוּ מֵהָכָא, זַכָּאִין אַתּוּן, נַפְקוּ, יָהַב לוֹן הַהוּא מְמָנָא וַורְדָא (אחרא) חֲדָא וְנַפְקוּ. כַּד נַפְקוּ אַסְתִּים פּוּם מְעַרְתָּא, וְלָא אִתְחֲזֵי כְּלָל. חָמוּ הַהוּא נִשְׁרָא, דְּהֲוָה נָחִית מֵהַהוּא אִילָנָא, וְעָאַל גּוֹ מְעַרְתָּא אַחֲרָא. אַרְחוּ אִינּוּן בְּהַהוּא וַּורְדָּא, וְעָאלוּ תַּמָּן, אַשְׁכָּחוּ הַהוּא נִשְׁרָא אַפּוּם מְעַרְתָּא, אָמַר לוֹן עוּלוּ זַכָּאֵי קְשׁוֹט חַבְרִין, דְּהָא לָא חֲמֵינָא חֶדְוָה דְּחַבְרוּתָא, מִן יוֹמָא דַּאֲנָא הָכָא, אֶלָּא בְּכוּ. Now go forth from here.’ They went forth and the guardian gave them a rose, and the mouth of the cave closed, leaving nothing visible. They saw the eagle come down from a tree and enter another cave. They smelt the rose and entered there, and the eagle said to them: ‘Enter, ye truly virtuous, for yours is the first society I have enjoyed since I came here.’

עָאלוּ מָאטוּ לַפַּרְדֵס אַחֲרָא, וְהַהוּא נִשְׁרָא בַּהֲדַיְיהוּ, כַּד מָטוּ לְגַבֵּי אִינּוּן מָארֵיהוֹן דְּמִשְׁנָה, אִתְהַדָּר הַהוּא נִשְׁרָא בְּדִיּוּקְנָא דְּאָדָם, בִּלְבוּשׁ יְקָר, מְנַהֲרָא כְּוָותַיְיהוּ, וְיָתִיב עִמְּהוֹן כַּחֲדָא, אָמַר לְאִינּוּן דְּיַתְבֵי, הָבוּ יְקָר לְמָארֵי מַתְנִיתָא דְּאָתוּ הָכָא, דְּהָא מָארֵיהוֹן אַחְמֵי לוֹן פְּלִיאָן רַבְרְבָן הָכָא. אָמַר חַד מִנַּיְיהוּ, אִית בְּכוּ סִימָנָא. אָמְרוּ הִין. אַפִּיקוּ תְּרֵין וְרָדִין, וְאַרְחוּ בְּהוּ. אָמְרוּ, תִּיבוּ מָארֵי מְתִיבְתָּא, תִּיבוּ זַכָּאֵי קְשׁוֹט, אֲחִידוּ בְּהוּ, וְיָתְבוּ. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, אוֹלְפוּ תַּמָּן תְּלָתִין הֲלָכוֹת, דְּלָא הֲווֹ יַדְעֵי מִקַּדְמַת דְּנָא, וְרָזִין אַחֲרָנִין דְּאוֹרַיְיתָא. They went in and came to another garden along with the eagle. When they came to the Masters of the Mishnah the eagle took the form of a man in a resplendent robe like theirs and sat down with them. He said to them: ‘Pay honour to the scholars of the Mishnah who have come here, since their teacher showed us many wonderful things here.’ One of them said to them: ‘Have you a token?’ They said: ‘Yes’, and brought out the two roses. They smelt them and said to them: ‘Sit, members of the Academy, sit, ye truly virtuous.’ Then they took hold of them and they sat down and learnt thirty rules that they did not know before, and other mysteries of the Torah.

אָהַדְרוּ לְגַבֵּי אִינּוּן מָארֵי מִקְרָא, אַשְׁכָּחוּ דַּהֲווֹ אַמְרֵי, (תהילים פ״ב:ו׳) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְכֶם. אֲנִי אָמַרְתִּי, בְּשַׁעֲתָא דְּאַקְדִימְתּוּן עֲשִׂיָּה לַשְּׁמִיעָה. דְּהָא אֱלֹהִים אַתֶּם וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּאַמְשִׁכְתּוּן בָּתַר יֵצֶר הֵרַע, אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וְגוֹ'. מַה מִיתָתוֹ שֶׁל אָדָם אָחִית לֵיהּ לְעַפְרָא, בְּגִין דְּיִתְמְחֵי הַהוּא יֵצֶר הָרָע דִּי בְּגַוִּיהּ, וְהַהוּא יֵצֶר הָרָע אִיהוּ דְּמִית, וְאִתְעַכָּל בְּגַוִּיהּ. They then went back to the Masters of Holy Writ and found them expounding the verse: “I said, Ye are gods, and all of you sons of the Most High” (Ps. 82, 6). ‘This’, they said, ‘is what God said when Israel at Mount Sinai said “we will do” before “we will hear”,¹v. Ex. 24, 7. but when they followed their evil imagination He said, “Verily like Adam ye shall die”; like Adam, that is, whose death drew him down to the dust in order that the evil imagination in him might be wiped out; for it is that evil imagination which died and was consumed within him.’

אַדְּהָכִי, הָא רִבִּי אִילָאִי אָתָא, נָהִיר כְּשִׁמְשָׁא. אָמַר לֵיהּ אוֹרַיְיתָא חַדְתָּא שְׁמַעְתָּא. אָמַר לוֹן וַדַּאי, וּרְשׁוּ יָהֲבוּ לִי לְמֵימַר לְכוּ מִלֵּי. אִתְחַבְּרָא כַּחֲדָא אַפּוּם מְעַרְתָּא, וְיָתְבוּ. אָמַר לוֹן זַכָּאִין אַתּוּן, דְּאַחְמֵי לְכוֹן מָארֵיכוֹן כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְהָא לֵית לְכוּ דְּחִילוּ וְאֶמְתָּנוּ, אָמְרוּ וַדַּאי הָא אִתְנְשֵׁי מִנָן אָרְחָא דִּבְנֵי נָשָׁא, וּתַוָּוהָא אִיהוּ עַל כָּל מַה דַּחֲמֵינָן בְּהַאי טוּרָא. At last R. Ilai came, resplendent like the sun. They said to him: ‘Have you heard any new exposition?’ He said: ‘Assuredly so, and permission has been given to me to tell you.’ So they gathered together at the mouth of the cave and sat down. He said to them: ‘Happy are you to have been shown by your Master the like of the other world. Are you not afraid?’ They said: ‘Assuredly, we can no longer feel like other human beings, being so amazed at all we have seen in this mountain.’

אָמַר לוֹן, חֲמִיתּוּן אִלֵּין טוּרַיָּא, כֻּלְּהוּ רָאשֵׁי מְתִיבְתֵּי לְעַמָּא דָּא דִּבְמַדְבְּרָא. וְזָכוּ הַשְׁתָּא, מַה דְּלָא זָכוּ כַּד הֲווֹ בַּחַיִּין. וְאִלֵּין רֵישֵּׁי מְתִיבְתֵּי, כֻּלְּהוּ בְּרֵישׁ יַרְחֵי וְשַׁבַּתֵּי וּמוֹעֲדַיָּיא, מִתְכַּנְּשֵׁי לְגַבֵּי טוּרָא דְּאַהֲרֹן כַּהֲנָא, וּמִתְעָרֵי לְגַבֵּיהּ, וְעָאלִין גּוֹ מְתִיבְתָּא דִּילֵיהּ, וּמִתְחַדְּשָׁן תַּמָּן, בְּדַכְיוּ דְּטַלָא קַדִּישָׁא דְּנָחִית עַל רֵישֵׁיהּ, וּמְשַׁח רְבוּ דְּנָגִיד עָלֵיהּ, וְעִמֵּיהּ מִתְחַדְּשָׁן כֻּלְּהוּ בְּחִדּוּשִׁין דִּרְחִימִין דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, עַד דְּאִקְרֵי הָכָא מְתִיבְתָּא דִּרְחִימוּתָא. He said to them: ‘Do you see those rocks? They are the Heads of the Academies of this people in the wilderness, and they enjoy now privileges which they did not enjoy when they were alive. On New Moons and Sabbaths and festivals these Heads of Academies gather to the rock of Aaron the priest and throng round him and enter into his academy, and there they are renewed with the purity of the holy dew which descends upon his head and the oil of anointment which flows upon him, and along with him they are all renewed with the rejuvenation of the beloved of the Holy King, so that this is called the Academy of Love,

וְאִיהוּ נָטִיל בְּכָל מְתִיבְתָּא, בִּטְמִירוּ דָּקִיק מִתְעָפְפָן כְּנִשְׁרִין גּוֹ מְתִיבְתָּא דִּנְהוֹרָא, וְאִיהִי מְתִיבְתָּא דְּמֹשֶׁה, וְכֻלְּהוּ קַיְימֵי לְבַר, וְלָא עָאלִין לְגוֹ, בַּר אַהֲרֹן בִּלְחוֹדוֹי וּכְפוּם שַׁעֲתָא אִקְרוּן בִּשְׁמָא. and He sustains the whole Academy secretly¹The text seems here to be imperfect. … flashing like eagles’ wings in the Academy of light, and this is the Academy of Moses. All stand without and no one enters save Aaron alone, but occasionally one or other of them is called by name.

וְלֵית מַאן דְּחָמֵי לֵיהּ לְמֹשֶׁה, דְּהָא הַהוּא מַסְוְה דְּאַנְפּוֹי, פְּרֵיס קָמֵיהּ. וּשְׁבַע עֲנָנֵי יְקָר סַחֲרָנֵיהּ. אַהֲרֹן קָאִים גּוֹ פַּרְגּוֹדָא דִּלְתַּתָּא מִן מֹשֶׁה. וּפַרְגּוֹדָא פָּסִיק, וְלָא פָּסִיק בְּגַּוַּיְיהוּ. וְכָל רֵישֵּׁי מְתִיבְתֵּי, לְבַר מִפָּרוֹכְתָּא דְּפַרְגּוֹדָא דָּא. וְכָל שְׁאָר, לְבַר מֵאִינּוּן עֲנָנִין. וּכְפוּם חִדּוּשֵׁי דִּנְהִירוּ דְּאוֹרַיְיתָא דְּאִתְנַהֲרָא, הָכִי מְנָהֲרָן אִינּוּן עֲנָנִין. No one can see Moses, because a veil overspreads his face and seven clouds of glory surround him. Aaron stands within the curtain below Moses, the curtain half separating them, and all the Heads of the Academies remain outside of this curtain. All the rest remain outside of the clouds. The more illuminating the exposition given of the Torah, the more those clouds are lit up,

וְאִתְקְלִישׁוּ בִּדְקִיקוּ דִּנְהוֹרָא, עַד דְּאִתְחֲזֵי הַהוּא מַסְוְה, וּמִגּוֹ הַהוּא מַסְוְה, חָמָאן נְהוֹרָא דְּנָהִיר יַתִּיר מִכָּל נְהִירִין דְּעָלְמָא. וְאִינּוּן אַנְפֵּי מֹשֶׁה. אַנְפּוֹי לָא אִתְחָזוּן כְּלָל, וְלֵית מַאן דְּחָמֵי לוֹן, בַּר הַהוּא נְהִירוּ דְּנָפִיק מִגּוֹ הַהוּא מַסְוְה, בָּתַר כָּל אִינּוּן עֲנָנִין. and they become more and more transparent until the veil becomes visible, and from the midst of that veil they see a light brighter than that of all other lights, and this is the face of Moses. No one actually sees his face, but only the light which proceeds from the veil behind all the clouds.

מֹשֶׁה אָמַר מִלָּה סְתָם לְאַהֲרֹן, וְאַהֲרֹן פָּרִישׁ לְרַבְרְבֵי מְתִיבְתֵּי. בְּמַה פָּרִישׁ. בְּכָל אִינּוּן מַבּוּעִין דְּאַסְתִּימוּ מִנֵּיהּ, כַּד מָטָא זִמְנֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ. וְהַשְּׁתָּא אִיהוּ מְהָדָר לוֹן. בְּכַמָּה פְּלִיאָן, וּמְקוֹרִין וּמַבּוּעִין וּנְחָלִין דְּנַבְעִין מִכָּל מִלָּה וּמִלָּה. Moses makes a remark to Aaron, and Aaron explains it to the Heads of the Academies. How does he explain it? With all those founts of wisdom which were closed to him when the time of Joshua came. Now he restores them with wonderful streams that flow from each word.

כָּל נָשִׁין זַכְיָין דְּהַאי דָּרָא, אָתָאן לְמִרְיָם אוּף הָכָא בְּהָנֵי זִמְנִין. וּכְדֵין סַלְּקִין כֻּלְּהוּ, כְּתִמְרוֹת עָשָׁן גּוֹ מַדְבְּרָא דָּא. וְהַהוּא יוֹמָא, אִקְרֵי יוֹמָא דְּהִלּוּלָא. נָשִׁין בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת וּבְלֵילֵי יוֹמִין טָבִין, כֻּלְּהוּ אָתָאן לְגַבֵּי מִרְיָם, וְיַדְעִין אִשְׁתַּדְּלוּתָא בִּידִיעָה דְּמָארֵי עָלְמָא. זַכָּאָה דָּרָא דָּא, מִכָּל דָּרִין דְּעָלְמָא. נַפְקֵי מִמְּתִיבְתָּא דְּמֹשֶׁה, וּפַרְחֵי לְגַבֵּי מְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא, וְאִינּוּן דְּאִתְחָזוּן פַּרְחֵי לְגַבֵּי מְתִיבְתָּא עִלָּאָה. עַל הַהוּא דָּרָא כְּתִיב, (תהילים קמ״ד:ט״ו) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו. Similarly all the virtuous women of that generation come to Miriam. Then they all ascend like pillars of smoke in this wilderness. That day is called the day of the marriage celebration. The women on the eves of Sabbaths and festivals all come to Miriam to gain knowledge of the Sovereign of the Universe. Happy is that generation above all other generations. When they emerge from the Academy of Moses they fly to the Academy of the firmament, and those who are qualified fly to the highest Academy. Of that generation it is written: “Happy is the people that is in such a case, yea, happy is the people whose God is the Lord” (Ps. 144, 15).’¹The last 13 lines of the Hebrew text do not appear in our translation.²From here to p. 174a the text is fragmentary, and it is not easy to find a connecting thread.

דָּא עִם דָּא, מַה דְּלָא הֲווֹ יַכְלִין לְמַלְּלָא מִקַּדְמַת דְּנָא. נַפְקוּ מֵהַהִיא פִּתְחָא, וְיָתְבוּ בְּגִנְתָא תְּחוֹת אִילָנִין. אָמְרוּ דָּא לְדָא, כֵּיוָן דַּאֲנָן הָכָא, וְחָמֵינָן כָּל דָּא, אִי נֵמוּת הָכָא, וַדַּאי נֵיעוּל לְעָלְמָא דְּאָתֵי. יָתְבוּ. שֵׁינָתָא נַפְלַת עָלַיְיהוּ. וְדַמְכוּ. אַדְהָכִי, הָא הַהוּא מְמָנָא אָתָא, וְאַתְעַר לוֹן, אָמַר לוֹן, קוּמוּ פּוּקוּ לְגוֹ פַּרְדֵּס דְּאַבְרָא. נַפְקוּ, חָמוּ לְאִלֵּין מָארֵי מִקְרָא, דַּהֲווּ אַמְרֵי בְּהַהוּא קְרָא, (במדבר י״ד:ל״ה) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ, הָא בַּאֲתָר אַחֲרָא לָא. וְשָׁם יָמוּתוּ, הָא בַּאֲתָר אַחֲרָא לָא, וְדָא בְּגוּפִין, אֲבָל בְּנִשְׁמָתִין לָא, כְּגַוְונָא דִּבְנֵי גִּנְתָא. .. with one another things that they had not been able to discuss previously. They went out through that door and sat down in a garden under some trees. They said: ‘Now that we are here and see all this, if we die here we shall certainly enter the future world.’ So they sat there and fell asleep, until the guardian came and woke them, saying: ‘Rise and go forth into the outer garden’. So they went out and found the Masters of Holy Writ expounding the verse, IN THIS WILDERNESS THEY SHALL BE CONSUMED: but not (they said) in any other place. AND THERE THEY SHALL DIE: but not in any other place. This speaks of the bodies, but in regard to their souls they shall be like the denizens of the Garden.

אָמַר לוֹן הַהוּא מְמָנָא, פּוּקוּ. נַפְקוּ בַּהֲדֵיהּ, אָמַר לוֹן, שְׁמַעְתּוּן מִדִי לְגוֹ הַהוּא דַּרְגָּא. אָמְרוּ, שְׁמַעְנָא דְּהָא חַד קָלָא הֲוָה אָמַר, מַאן דְּפָסַק, יִתְפְּסַק. מַאן דְּקָצַר, יִתְקַצָר. מַאן דְּקָצַר, יִתְאֲרָךְ. אָמַר לוֹן, יְדַעְתּוּן מַאי הַאי. אָמְרוּ, לָא. אָמַר לוֹן, חֲמִיתּוּן הַהוּא נִשְׁרָא רַבְרְבָא, וְהַהוּא יְנוֹקָא דְּקָא מְלַקֵּט עֲשָׂבִין, רִבִּי אִילָאִי דִּנְצִיבִין הֲוָה. הוּא וּבְרֵיהּ, וּמָטָא הָכָא, וְחָמָא הוּא וִינוֹקָא בְּרֵיהּ מְעַרְתָּא דָּא, כֵּיוָן דְּעָאלוּ לְגוֹ חָשׁוּךְ, לָא יָכִילוּ לְמִסְבַּל, וּמִיתוּ. The guardian then told them to leave the garden, and they went out with him. He said to them: ‘Did you hear anything from that grade?’ They replied: ‘We heard a voice say, “He who interrupts shall be interrupted, he who shortens shall be shortened, he who shortens shall be lengthened”.’ ‘Did you understand what it meant,’ he asked, and they answered, ‘No’. He said to them: ‘Did you observe a mighty eagle, and a boy who gathered herbs? R. Ilai of Nisibis and his son once came here and saw this cave, and when they went into it they could not endure the darkness and died.

וְהַהוּא יְנוֹקָא בְּרֵיהּ, קַיְּימָא בְּכָל יוֹמָא קָמֵּיהּ דִּבְצַלְאֵל, בְּשַׁעֲתָא דְּנָחִית מִמְּתִיבְתָא עִלָּאָה, וְאָמַר קָמֵּיהּ תְּלַת מִלִּין, עַד לָא יִפְתַּח בְּצַלְאֵל בְּרָזִין סְתִימִין דְּחָכְמְתָא, דְּכָל מִלּוֹי רָזִין סְתִימִין אִינּוּן, (ישעיהו ס״ד:ג׳) דְּעַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ. הַאי (מאן) דְּאָמַר, מַאן דְּפָסַק יִתְפְּסַק. מַאן דְּפָסַק מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, עַל מִלִּין בְּטֵלִין, יִתְפַּסְקוּן חָיּוֹהִי מֵהַאי עָלְמָא, וְדִינֵיה קַיְּימָא בְּהַהוּא עָלְמָא. מַאן דְּקָצַר יִתְקַצָר, מַאן דְּקָצַר אָמֵן, וְלָא מַאֲרִיךְ בֵּיהּ גּוֹ נַיְיחָא, יִתְקְצַר מֵחַיִּין דְּהַאי עָלְמָא. מַאן דְּקָצַר יִתְאֲרָךְ, מַאן דְּאָמַר אֶחָד, אִצְטְרִיךְ לְחַטְּפָא אָלֶף, וּלְקַצְּרָא קְרִיאָה דִּילֵהּ, וְלָא יְעַכֵּב בְּהַאי אָת כְּלָל. וּמַאן דְּעָבִיד דָּא, יִתְאָרְכוּן חַיָיו. The boy stands every day before Bezalel when he comes down from the heavenly Academy and says three things. “He who interrupts shall be interrupted”: that is, if one interrupts his study of the Torah to speak of idle matters, his life shall be interrupted in this world and his judgement awaits him in the other world. “He who shortens shall be shortened”: if one shortens his “Amen”, and does not draw it out, his life shall be shortened. “He who shortens shall be lengthened”: the first syllable of ehad (one)¹In the Shema. should be uttered very rapidly and not dwelt on at all; and if one does so, his life will be prolonged.’

אָמְרוּ לֵיהּ, תּוּ אָמַר, תְּרֵין אִינּוּן, וַחֲדָא אִשְׁתְּתַּף בְּהוּ, וְאִינּוּן תְּלָתָא. וְכַד הֲווֹ תְּלָתָא, אִינּוּן חַד. אָמַר לוֹן, אִלֵּין תְּרֵין שְׁמָהָן דִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן יְיָ יְיָ. אֱלֹהֵינוּ אִשְׁתְּתַּף בְּהוּ, וְאִיהוּ חוֹתָמָא דְּגוּשְׁפַּנְקָא, אֱמֶת. וְכַד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא אִינּוּן חַד בְּיִחוּדָא חֲדָא. They said to him: ‘He also said: “They are two, and one is joined to them, making three, and when they are three they are one”.’ He said to them: ‘These are the two names “Lord” in the Shema ;¹“Hear, O Israel, the Lord our God, the Lord is one.”. “our God” is, as it were, the signature, and when they are joined they form one.’

תּוּ אָמַר, תְּרֵין אִינּוּן וְחַד אִתְהַדָר. כַּד שַׁלִּיט. טָאס עַל גַּדְפֵּי רוּחָא, וְשָׁאט בְּמָאתָן אֶלֶף, וְאִתְטָמַּר. אָמַר לוֹן, אִלֵּין תְּרֵין כְּרוּבִים, דְּהֲוָה רָכִיב בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמִן יוֹמָא דְּאַגְנִיז יוֹסֵף מֵאֲחוּי, אַגְנִיז אִיהוּ (ס"א חד), וְאִשְׁתְּאַר חַד לְגַבֵּי בִּנְיָמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים י״ח:י״א) וַיִּרְכַב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. וְאַגְנִיז בְּמָאתָן אֶלֶף עָלְמִין וְאִתְטָמַּר, הַהוּא דְּרָכִיב עָלֵיהּ, דְּאִינּוּן מָאתָן אֶלֶף גְּנִיזִין, אִינּוּן דִּילֵיהּ, בְּרִיךְ הוּא. They said to him: ‘He also said: “They are two and have become one; when he has sway he flies on the wings of the wind and traverses two hundred thousand and hides himself’.’ He said to them: ‘These are the two cherubim on which the Holy One, blessed be He, used to ride, but from the day that Joseph has been hidden from his brethren one has been hidden away in two hundred thousand worlds, and He who was wont to ride upon it has hidden himself.

פּוּקוּ מֵהָכָא, זַכָּאִין אַתּוּן, נַפְקוּ, יָהַב לוֹן הַהוּא מְמָנָא וַורְדָא (אחרא) חֲדָא וְנַפְקוּ. כַּד נַפְקוּ אַסְתִּים פּוּם מְעַרְתָּא, וְלָא אִתְחֲזֵי כְּלָל. חָמוּ הַהוּא נִשְׁרָא, דְּהֲוָה נָחִית מֵהַהוּא אִילָנָא, וְעָאַל גּוֹ מְעַרְתָּא אַחֲרָא. אַרְחוּ אִינּוּן בְּהַהוּא וַּורְדָּא, וְעָאלוּ תַּמָּן, אַשְׁכָּחוּ הַהוּא נִשְׁרָא אַפּוּם מְעַרְתָּא, אָמַר לוֹן עוּלוּ זַכָּאֵי קְשׁוֹט חַבְרִין, דְּהָא לָא חֲמֵינָא חֶדְוָה דְּחַבְרוּתָא, מִן יוֹמָא דַּאֲנָא הָכָא, אֶלָּא בְּכוּ. Now go forth from here.’ They went forth and the guardian gave them a rose, and the mouth of the cave closed, leaving nothing visible. They saw the eagle come down from a tree and enter another cave. They smelt the rose and entered there, and the eagle said to them: ‘Enter, ye truly virtuous, for yours is the first society I have enjoyed since I came here.’

עָאלוּ מָאטוּ לַפַּרְדֵס אַחֲרָא, וְהַהוּא נִשְׁרָא בַּהֲדַיְיהוּ, כַּד מָטוּ לְגַבֵּי אִינּוּן מָארֵיהוֹן דְּמִשְׁנָה, אִתְהַדָּר הַהוּא נִשְׁרָא בְּדִיּוּקְנָא דְּאָדָם, בִּלְבוּשׁ יְקָר, מְנַהֲרָא כְּוָותַיְיהוּ, וְיָתִיב עִמְּהוֹן כַּחֲדָא, אָמַר לְאִינּוּן דְּיַתְבֵי, הָבוּ יְקָר לְמָארֵי מַתְנִיתָא דְּאָתוּ הָכָא, דְּהָא מָארֵיהוֹן אַחְמֵי לוֹן פְּלִיאָן רַבְרְבָן הָכָא. אָמַר חַד מִנַּיְיהוּ, אִית בְּכוּ סִימָנָא. אָמְרוּ הִין. אַפִּיקוּ תְּרֵין וְרָדִין, וְאַרְחוּ בְּהוּ. אָמְרוּ, תִּיבוּ מָארֵי מְתִיבְתָּא, תִּיבוּ זַכָּאֵי קְשׁוֹט, אֲחִידוּ בְּהוּ, וְיָתְבוּ. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, אוֹלְפוּ תַּמָּן תְּלָתִין הֲלָכוֹת, דְּלָא הֲווֹ יַדְעֵי מִקַּדְמַת דְּנָא, וְרָזִין אַחֲרָנִין דְּאוֹרַיְיתָא. They went in and came to another garden along with the eagle. When they came to the Masters of the Mishnah the eagle took the form of a man in a resplendent robe like theirs and sat down with them. He said to them: ‘Pay honour to the scholars of the Mishnah who have come here, since their teacher showed us many wonderful things here.’ One of them said to them: ‘Have you a token?’ They said: ‘Yes’, and brought out the two roses. They smelt them and said to them: ‘Sit, members of the Academy, sit, ye truly virtuous.’ Then they took hold of them and they sat down and learnt thirty rules that they did not know before, and other mysteries of the Torah.

אָהַדְרוּ לְגַבֵּי אִינּוּן מָארֵי מִקְרָא, אַשְׁכָּחוּ דַּהֲווֹ אַמְרֵי, (תהילים פ״ב:ו׳) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְכֶם. אֲנִי אָמַרְתִּי, בְּשַׁעֲתָא דְּאַקְדִימְתּוּן עֲשִׂיָּה לַשְּׁמִיעָה. דְּהָא אֱלֹהִים אַתֶּם וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּאַמְשִׁכְתּוּן בָּתַר יֵצֶר הֵרַע, אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וְגוֹ'. מַה מִיתָתוֹ שֶׁל אָדָם אָחִית לֵיהּ לְעַפְרָא, בְּגִין דְּיִתְמְחֵי הַהוּא יֵצֶר הָרָע דִּי בְּגַוִּיהּ, וְהַהוּא יֵצֶר הָרָע אִיהוּ דְּמִית, וְאִתְעַכָּל בְּגַוִּיהּ. They then went back to the Masters of Holy Writ and found them expounding the verse: “I said, Ye are gods, and all of you sons of the Most High” (Ps. 82, 6). ‘This’, they said, ‘is what God said when Israel at Mount Sinai said “we will do” before “we will hear”,¹v. Ex. 24, 7. but when they followed their evil imagination He said, “Verily like Adam ye shall die”; like Adam, that is, whose death drew him down to the dust in order that the evil imagination in him might be wiped out; for it is that evil imagination which died and was consumed within him.’

אָמַר הַהוּא סָבָא דְּעָלַיְיהוּ, אוּף הָכָא כְּתִיב, וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה. מַאי פִּגְרֵיכֶם. דָּא יֵצֶר הָרָע, כָּלִיל דְּכַר וְנוּקְבָּא. חֶסְרוֹנִין דְּאִית בְּכוּ, דְּיֵצֶר הָרָע נָחִית תָּדִיר לְחֶסְרוֹנָא, וְלָא סָלִיק. בַּקֹּדֶשׁ מַעֲלִין וְלָא מוֹרִידִין, בִּמְסָאֲבוּ מוֹרִידִין תָּדִיר, וְלָא מַעֲלִין. וְעַל דָּא אִקְרוּן פִּגְרֵיכֶם, חֶסְרוֹנִין דִּלְכוֹן. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א ל׳:י׳) אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבוֹר אֶת הַנַּחַל וְגוֹ', סוֹפָא דִּקְרָא אוֹכַח, דִּכְתִּיב יִפְּלוּ, וְלָא תִּפְּלוּ. וְעַל דָּא, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ אִינּוּן פְּגָרִים וְשָׁם יָמוּתוּ, בְּגִין דִּרְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְשֵׁיצָאָה לְהָנֵי פְּגָרִים מֵעָלְמָא, לְעָלַם. An old man who was at their head said: ‘Here, too, it is written: AND YOUR CARCASES SHALL FALL IN THIS WILDERNESS. What is meant by “carcases”? The evil imagination. “In this wilderness they shall be consumed” (v. 35), to wit, these carcases, and there they shall die, because it is the will of the Holy One, blessed be He, to destroy those carcases from the world.’

אָמַר לְהוּ רִבִּי אִילָאִי, זַכָּאֵי קְשׁוֹט, עוּלוּ וְתֶחֱמוּ, דְּהָא רְשׁוּ אִתְמְסַר לְכוּ, לְמֵיעָל עַד הַהוּא אֲתָר דְּפָרוֹכְתָּא פְּרִיסָא. זַכָּאָה חוּלָקֵכוֹן. קָמוּ וְעָאלוּ גּוֹ דּוּכְתָּא חֲדָא, וַהֲווּ תַּמָּן מָארֵיהוֹן דְּאַגָּדָה, וְאַנְפֵּיהוֹן מְנַהֲרָן כִּנְהִירוּ דְּשִׁמְשָׁא. אָמְרוּ מַאן אִלֵּין. אָמַר לְהוֹן, אִלֵּין מָארֵיהוֹן דְּאַגָּדָה. וְחָמָאן בְּכָל יוֹמָא נְהִירוּ דְּאוֹרַיְיתָא כַּדְּקָא יֵאוֹת. קַיְימוּ, וּשְׁמָעוּ כַּמָה מִלִּין חַדְתִּין בְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא אִתְיְהִיב לוֹן רְשׁוּ לְמֵיעַל לְגַוַיְיהוּ. R. Ilai said to them: ‘Ye truly virtuous, enter and see, for permission is given you to enter as far as the place where the curtain is hung, happy is your lot!’ So they arose and went to a place where there were Masters of the Agadah,¹i.e. the Cabbalah. their faces shining like the sun. ‘Who are these,’ they asked. He replied: ‘These are the Masters of the Agadah who every day see the true splendour of the Torah. They stood there and heard many new expositions of the Torah, but they were not permitted to join with them.

אָמַר לֵיהּ רִבִּי אִילָאִי, עוּלוּ לְדוּכְתָּא אַחֲרָא וְתֶחמוּ. עָאלוּ לְגוֹ גִּנְתָּא אַחֲרָא, וְחָמוּ אוּף הָכִי כָּרָאן קִבְרִין, וּמִיַּד מֵתִין. וּמִתְהַדְּרִין חַיִּין בְּגוּפִין מְנַהֲרָן קַדִּישִׁין. אָמְרֵי לֵיהּ, מַאי הַאי. אָמַר לֵיהּ, דָּא עַבְדֵּי בְּכָל יוֹמָא, וּמִיַּד דְּשַׁכְבֵי מִתְעַכְּלָא הַהוּא זוּהֲמָא בִּישָׁא דְּקַבִּילוּ בְּקַדְמִיתָא, וְקַיְימִין מִיַּד בְּגוּפִין חַדְתִּין מְנַהֲרִין, בְּאִינּוּן גּוּפִין קַדִּישִׁין דְּקַיְימֵי עַל טוּרָא דְּסִינַי, כְּגַוְונָא דְּאַתּוּן חָמָאן, קַיְימוּ כֻּלְּהוּ עַל טוּרָא דְּסִינַי, בְּגוּפִין בְּלָא לִכְלוּכָא כְּלַל, כֵּיוָן דְּאַמְשִׁיכוּ עָלַיְיהוּ יֵצֶר הָרָע, אִתְהֲדָרוּ בְּגוּפִין אַחֲרָנִין, דְּגוּפִין קַדְמָאִין, גּוּפִין נוּכְרָאִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות ל״ג:ו׳) וַיִּתְנַצְּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֶב. R. Ilai said to them: ‘Come into another place and you will see.’ They went into another garden and saw there people digging graves and dying immediately, and coming to life again with holy, luminous bodies. ‘What does this mean?’ they asked. He replied: ‘They do this every day. As soon as they lie in the dust the evil taint which they received at first is consumed and they rise at once with new and luminous bodies, those in which they stood at Mount Sinai. As you see them, so they stood at Mount Sinai, with bodies free from all taint; but when they drew upon themselves the evil imagination, they were changed into other bodies.’

קָלָא אִתְּעַר, זִילוּ אִתְכְּנָשׁוּ, הָא אָהֳלִיאָב קָאִים עַל קִיּוּמֵיהּ, וְכָל אִינּוּן קַתֶּדְרָאִין קַמֵּיהּ. לְשַׁעֲתָא פָּרְחוּ כֻּלְּהוּ, וְלָא חָמוּ מִדִי, אִשְׁתָּאֲרוּ בִּלְחוֹדַיְיהוּ תְּחוֹת אִילָנִין דְּגִּנְתָּא. חָמוּ פִּתְחָא אַחֲרָא, עָאלוּ תַּמָּן, חָמוּ הֵיכְלָא חֲדָא, עָאלוּ וְיָתִיבוּ תַּמָּן. תְּרֵין עוּלֵימִין הֲווֹ תַּמָּן. זָקְפוּ עַיְינִין, וְחָמוּ חַד מַשְׁכְּנָא מְרֻקְּמָא בְּכָל זִינֵי צִיּוּרִין וּגְוָונִין דְּעָלְמָא, וְעָלֵיהּ פְּרֵיס פְּרִיסָא דִּנְהוֹרָא מְנַצְּצָא, דְּלָא יַכְלִין עַיְינִין לְאִסְתַּכְּלָא (וכפון תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר פרוכתא פריסא דלא חמו), מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה לָא חָמוּ כְּלוּם. A voice then came forth saying: ‘Go, assemble, since Aholiab is in his place and all the thrones before him.’ So the others all flew away and they were left alone under the trees of the garden. They saw a door and went in through it, and they then saw a temple, in which they went and sat down. Two young men were there. They lifted up their eyes and saw a tent embroidered with all sorts of figures in various colours, and over it a curtain of flashing light too dazzling to behold.

אַרְכִּינוּ אוּדְנִין, וּשְׁמָעוּ חַד קָלָא דְּהֲוָה אָמַר, בְּצַלְאֵל רְבִיעָאָה אִיהוּ לִנְהוֹרִין עִלָּאִין. יוֹסֵף רְבִיעָאָה אִיהוּ גּוֹ נְהוֹרִין דְּאָדָם קַדְמָאָה. סְלִיקוּ דִּלְעֵילָּא, חֲבִיבָא דְּכֹלָּא. עָלֵיהּ כְּתִיב, (במדבר כ״ח:ה׳) וְנִסְכּוֹ רְבִיעִית הַהִין בַּקֹּדֶשׁ וְגוֹ'. מַאן דְּיִסְתָּכַּל וְחָמֵי, יִסְמוּן עֵינֵיהּ. מַאן דְּלָא יִסְתָּכַּל, חָמֵי וְאִתְפְּתַח. אִילָנָא דְּתַמְנֵי סְרֵי, כַּד כָּפִיף, יִזְקוֹף וְיִתְקְיַּים. אִי לָא כָּפִיף, חִוְיָא בִּישָׁא אָכִיל לֵיהּ. מַאן דְּעָאל תְּרֵין כְּרוּבִין לְגוֹ, רְעוּתֵיהּ אִתְעָבִיד. מַאן דִּמְעַיֵין, רָחִיק מֵרְעוּתֵיהּ. קָרְבְּנָא דְּרַבְיָא, שְׁלִים לְאִתְקַבְּלָא. פָּסַק הַהוּא קָלָא. They also heard a voice saying: ‘Bezalel is the fourth of the supernal lights… ‘¹Here follow in the text a number of similar enigmatic utterances.

אָמְרוּ אִינּוּן תְּרֵין עוּלֵימִין, סִימָנָא אִית בְּגַּוַיְיכוּ. אָמְרוּ הִין. אַפִּיקוּ אִינּוּן תְּרֵין וְרָדִין, אַרְחוּ בְּהוּ, אָמְרוּ תִּיבוּ, עַד דְּתִשְׁמְעוּן תְּרֵין מִלִּין, בְּרָזִין עַתִּיקִין, מִגּוֹ מָארֵי מְתִיבְתָּא, וִיהוֹן תָּדִיר בְּרָזָא בְּגַוַּיְיכוּ. אָמְרוּ הֵן. When the voice ceased the two youths said to them: ‘Have you a token?’ They said ‘Yes’, and brought out the two roses. They smelt them and said: ‘Sit here till you shall hear two profound mysteries from the head of the Academy, which you must always keep secret.’ They promised to do so.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל הָנֵי מִלִּין, וְכָל מַה דְּחָמוּ, כַּתְבוּ. וְכַד מָטוּ הָכָא, הֲוָה כְּתִיב (תהילים ל״ט:ב׳) אֶשְׁמְרָה דְּרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי. וַאֲנָא שָׁאִילְנָא לַאֲבִי אַבָּא, כַּמָה הֲווֹ אִינּוּן תְּרֵין מִלִּין, וְאָמַר לִי חַיֶּיךָ בְּרִי, אִינּוּן תְּרֵין מִלִּין, בָּאנוּ עָלְמִין, וְחָרִיבוּ עָלְמִין, מַאן דְּאִשְׁתַּמָּשׁ בְּהוּ. (Said R. Simeon: ‘They wrote down all that they had seen, but when they came to this point they said, “I will take heed to my ways that I sin not with my tongue” (Ps. 39, 2): I asked my father about those two words and he said to me: I swear to you, my son, those two words could build worlds and destroy worlds in the hands of one who knew how to use them.’)

כֵּיוָן דְּשַׁמְעוּ אִלֵּין תְּרֵין מִילִּין, אָמְרוּ אִינּוּן יְנוּקֵי, פּוּקוּ פּוּקוּ, לֵית לְכוּ רְשׁוּתָא יַתִּיר לְמִשְׁמַע. אַפִּיק חַד מִנַּיְיהוּ, תַּפּוּחַ אֶחָד, וְיָהַב לוֹן. וְאָמַר, אַרְחוּ בְּדָא, אַרְחוּ בֵּיהּ, וְנַפְקוּ, וּמִכָּל דְּחָמוּ לָא אַנְשׁוּ כְּלוּם. נַפְקוּ. When they had heard those two words the two youths said: ‘Go out, go out, you are not permitted to hear any more.’ One of them brought out an apple and said: ‘Smell this’. They did so and went out, and forgot nothing of all they had seen.

אָמַר לוֹן הַהוּא מְמָנָא, פּוּקוּ. נַפְקוּ בַּהֲדֵיהּ, אָמַר לוֹן, שְׁמַעְתּוּן מִדִי לְגוֹ הַהוּא דַּרְגָּא. אָמְרוּ, שְׁמַעְנָא דְּהָא חַד קָלָא הֲוָה אָמַר, מַאן דְּפָסַק, יִתְפְּסַק. מַאן דְּקָצַר, יִתְקַצָר. מַאן דְּקָצַר, יִתְאֲרָךְ. אָמַר לוֹן, יְדַעְתּוּן מַאי הַאי. אָמְרוּ, לָא. אָמַר לוֹן, חֲמִיתּוּן הַהוּא נִשְׁרָא רַבְרְבָא, וְהַהוּא יְנוֹקָא דְּקָא מְלַקֵּט עֲשָׂבִין, רִבִּי אִילָאִי דִּנְצִיבִין הֲוָה. הוּא וּבְרֵיהּ, וּמָטָא הָכָא, וְחָמָא הוּא וִינוֹקָא בְּרֵיהּ מְעַרְתָּא דָּא, כֵּיוָן דְּעָאלוּ לְגוֹ חָשׁוּךְ, לָא יָכִילוּ לְמִסְבַּל, וּמִיתוּ. The guardian then told them to leave the garden, and they went out with him. He said to them: ‘Did you hear anything from that grade?’ They replied: ‘We heard a voice say, “He who interrupts shall be interrupted, he who shortens shall be shortened, he who shortens shall be lengthened”.’ ‘Did you understand what it meant,’ he asked, and they answered, ‘No’. He said to them: ‘Did you observe a mighty eagle, and a boy who gathered herbs? R. Ilai of Nisibis and his son once came here and saw this cave, and when they went into it they could not endure the darkness and died.

וְהַהוּא יְנוֹקָא בְּרֵיהּ, קַיְּימָא בְּכָל יוֹמָא קָמֵּיהּ דִּבְצַלְאֵל, בְּשַׁעֲתָא דְּנָחִית מִמְּתִיבְתָא עִלָּאָה, וְאָמַר קָמֵּיהּ תְּלַת מִלִּין, עַד לָא יִפְתַּח בְּצַלְאֵל בְּרָזִין סְתִימִין דְּחָכְמְתָא, דְּכָל מִלּוֹי רָזִין סְתִימִין אִינּוּן, (ישעיהו ס״ד:ג׳) דְּעַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ. הַאי (מאן) דְּאָמַר, מַאן דְּפָסַק יִתְפְּסַק. מַאן דְּפָסַק מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, עַל מִלִּין בְּטֵלִין, יִתְפַּסְקוּן חָיּוֹהִי מֵהַאי עָלְמָא, וְדִינֵיה קַיְּימָא בְּהַהוּא עָלְמָא. מַאן דְּקָצַר יִתְקַצָר, מַאן דְּקָצַר אָמֵן, וְלָא מַאֲרִיךְ בֵּיהּ גּוֹ נַיְיחָא, יִתְקְצַר מֵחַיִּין דְּהַאי עָלְמָא. מַאן דְּקָצַר יִתְאֲרָךְ, מַאן דְּאָמַר אֶחָד, אִצְטְרִיךְ לְחַטְּפָא אָלֶף, וּלְקַצְּרָא קְרִיאָה דִּילֵהּ, וְלָא יְעַכֵּב בְּהַאי אָת כְּלָל. וּמַאן דְּעָבִיד דָּא, יִתְאָרְכוּן חַיָיו. The boy stands every day before Bezalel when he comes down from the heavenly Academy and says three things. “He who interrupts shall be interrupted”: that is, if one interrupts his study of the Torah to speak of idle matters, his life shall be interrupted in this world and his judgement awaits him in the other world. “He who shortens shall be shortened”: if one shortens his “Amen”, and does not draw it out, his life shall be shortened. “He who shortens shall be lengthened”: the first syllable of ehad (one)¹In the Shema. should be uttered very rapidly and not dwelt on at all; and if one does so, his life will be prolonged.’

אָמְרוּ לֵיהּ, תּוּ אָמַר, תְּרֵין אִינּוּן, וַחֲדָא אִשְׁתְּתַּף בְּהוּ, וְאִינּוּן תְּלָתָא. וְכַד הֲווֹ תְּלָתָא, אִינּוּן חַד. אָמַר לוֹן, אִלֵּין תְּרֵין שְׁמָהָן דִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן יְיָ יְיָ. אֱלֹהֵינוּ אִשְׁתְּתַּף בְּהוּ, וְאִיהוּ חוֹתָמָא דְּגוּשְׁפַּנְקָא, אֱמֶת. וְכַד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא אִינּוּן חַד בְּיִחוּדָא חֲדָא. They said to him: ‘He also said: “They are two, and one is joined to them, making three, and when they are three they are one”.’ He said to them: ‘These are the two names “Lord” in the Shema ;¹“Hear, O Israel, the Lord our God, the Lord is one.”. “our God” is, as it were, the signature, and when they are joined they form one.’

תּוּ אָמַר, תְּרֵין אִינּוּן וְחַד אִתְהַדָר. כַּד שַׁלִּיט. טָאס עַל גַּדְפֵּי רוּחָא, וְשָׁאט בְּמָאתָן אֶלֶף, וְאִתְטָמַּר. אָמַר לוֹן, אִלֵּין תְּרֵין כְּרוּבִים, דְּהֲוָה רָכִיב בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמִן יוֹמָא דְּאַגְנִיז יוֹסֵף מֵאֲחוּי, אַגְנִיז אִיהוּ (ס"א חד), וְאִשְׁתְּאַר חַד לְגַבֵּי בִּנְיָמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים י״ח:י״א) וַיִּרְכַב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. וְאַגְנִיז בְּמָאתָן אֶלֶף עָלְמִין וְאִתְטָמַּר, הַהוּא דְּרָכִיב עָלֵיהּ, דְּאִינּוּן מָאתָן אֶלֶף גְּנִיזִין, אִינּוּן דִּילֵיהּ, בְּרִיךְ הוּא. They said to him: ‘He also said: “They are two and have become one; when he has sway he flies on the wings of the wind and traverses two hundred thousand and hides himself’.’ He said to them: ‘These are the two cherubim on which the Holy One, blessed be He, used to ride, but from the day that Joseph has been hidden from his brethren one has been hidden away in two hundred thousand worlds, and He who was wont to ride upon it has hidden himself.

פּוּקוּ מֵהָכָא, זַכָּאִין אַתּוּן, נַפְקוּ, יָהַב לוֹן הַהוּא מְמָנָא וַורְדָא (אחרא) חֲדָא וְנַפְקוּ. כַּד נַפְקוּ אַסְתִּים פּוּם מְעַרְתָּא, וְלָא אִתְחֲזֵי כְּלָל. חָמוּ הַהוּא נִשְׁרָא, דְּהֲוָה נָחִית מֵהַהוּא אִילָנָא, וְעָאַל גּוֹ מְעַרְתָּא אַחֲרָא. אַרְחוּ אִינּוּן בְּהַהוּא וַּורְדָּא, וְעָאלוּ תַּמָּן, אַשְׁכָּחוּ הַהוּא נִשְׁרָא אַפּוּם מְעַרְתָּא, אָמַר לוֹן עוּלוּ זַכָּאֵי קְשׁוֹט חַבְרִין, דְּהָא לָא חֲמֵינָא חֶדְוָה דְּחַבְרוּתָא, מִן יוֹמָא דַּאֲנָא הָכָא, אֶלָּא בְּכוּ. Now go forth from here.’ They went forth and the guardian gave them a rose, and the mouth of the cave closed, leaving nothing visible. They saw the eagle come down from a tree and enter another cave. They smelt the rose and entered there, and the eagle said to them: ‘Enter, ye truly virtuous, for yours is the first society I have enjoyed since I came here.’

עָאלוּ מָאטוּ לַפַּרְדֵס אַחֲרָא, וְהַהוּא נִשְׁרָא בַּהֲדַיְיהוּ, כַּד מָטוּ לְגַבֵּי אִינּוּן מָארֵיהוֹן דְּמִשְׁנָה, אִתְהַדָּר הַהוּא נִשְׁרָא בְּדִיּוּקְנָא דְּאָדָם, בִּלְבוּשׁ יְקָר, מְנַהֲרָא כְּוָותַיְיהוּ, וְיָתִיב עִמְּהוֹן כַּחֲדָא, אָמַר לְאִינּוּן דְּיַתְבֵי, הָבוּ יְקָר לְמָארֵי מַתְנִיתָא דְּאָתוּ הָכָא, דְּהָא מָארֵיהוֹן אַחְמֵי לוֹן פְּלִיאָן רַבְרְבָן הָכָא. אָמַר חַד מִנַּיְיהוּ, אִית בְּכוּ סִימָנָא. אָמְרוּ הִין. אַפִּיקוּ תְּרֵין וְרָדִין, וְאַרְחוּ בְּהוּ. אָמְרוּ, תִּיבוּ מָארֵי מְתִיבְתָּא, תִּיבוּ זַכָּאֵי קְשׁוֹט, אֲחִידוּ בְּהוּ, וְיָתְבוּ. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, אוֹלְפוּ תַּמָּן תְּלָתִין הֲלָכוֹת, דְּלָא הֲווֹ יַדְעֵי מִקַּדְמַת דְּנָא, וְרָזִין אַחֲרָנִין דְּאוֹרַיְיתָא. They went in and came to another garden along with the eagle. When they came to the Masters of the Mishnah the eagle took the form of a man in a resplendent robe like theirs and sat down with them. He said to them: ‘Pay honour to the scholars of the Mishnah who have come here, since their teacher showed us many wonderful things here.’ One of them said to them: ‘Have you a token?’ They said: ‘Yes’, and brought out the two roses. They smelt them and said to them: ‘Sit, members of the Academy, sit, ye truly virtuous.’ Then they took hold of them and they sat down and learnt thirty rules that they did not know before, and other mysteries of the Torah.

אָהַדְרוּ לְגַבֵּי אִינּוּן מָארֵי מִקְרָא, אַשְׁכָּחוּ דַּהֲווֹ אַמְרֵי, (תהילים פ״ב:ו׳) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְכֶם. אֲנִי אָמַרְתִּי, בְּשַׁעֲתָא דְּאַקְדִימְתּוּן עֲשִׂיָּה לַשְּׁמִיעָה. דְּהָא אֱלֹהִים אַתֶּם וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּאַמְשִׁכְתּוּן בָּתַר יֵצֶר הֵרַע, אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וְגוֹ'. מַה מִיתָתוֹ שֶׁל אָדָם אָחִית לֵיהּ לְעַפְרָא, בְּגִין דְּיִתְמְחֵי הַהוּא יֵצֶר הָרָע דִּי בְּגַוִּיהּ, וְהַהוּא יֵצֶר הָרָע אִיהוּ דְּמִית, וְאִתְעַכָּל בְּגַוִּיהּ. They then went back to the Masters of Holy Writ and found them expounding the verse: “I said, Ye are gods, and all of you sons of the Most High” (Ps. 82, 6). ‘This’, they said, ‘is what God said when Israel at Mount Sinai said “we will do” before “we will hear”,¹v. Ex. 24, 7. but when they followed their evil imagination He said, “Verily like Adam ye shall die”; like Adam, that is, whose death drew him down to the dust in order that the evil imagination in him might be wiped out; for it is that evil imagination which died and was consumed within him.’

אָמַר הַהוּא סָבָא דְּעָלַיְיהוּ, אוּף הָכָא כְּתִיב, וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה. מַאי פִּגְרֵיכֶם. דָּא יֵצֶר הָרָע, כָּלִיל דְּכַר וְנוּקְבָּא. חֶסְרוֹנִין דְּאִית בְּכוּ, דְּיֵצֶר הָרָע נָחִית תָּדִיר לְחֶסְרוֹנָא, וְלָא סָלִיק. בַּקֹּדֶשׁ מַעֲלִין וְלָא מוֹרִידִין, בִּמְסָאֲבוּ מוֹרִידִין תָּדִיר, וְלָא מַעֲלִין. וְעַל דָּא אִקְרוּן פִּגְרֵיכֶם, חֶסְרוֹנִין דִּלְכוֹן. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א ל׳:י׳) אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבוֹר אֶת הַנַּחַל וְגוֹ', סוֹפָא דִּקְרָא אוֹכַח, דִּכְתִּיב יִפְּלוּ, וְלָא תִּפְּלוּ. וְעַל דָּא, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ אִינּוּן פְּגָרִים וְשָׁם יָמוּתוּ, בְּגִין דִּרְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְשֵׁיצָאָה לְהָנֵי פְּגָרִים מֵעָלְמָא, לְעָלַם. An old man who was at their head said: ‘Here, too, it is written: AND YOUR CARCASES SHALL FALL IN THIS WILDERNESS. What is meant by “carcases”? The evil imagination. “In this wilderness they shall be consumed” (v. 35), to wit, these carcases, and there they shall die, because it is the will of the Holy One, blessed be He, to destroy those carcases from the world.’

אָמַר לְהוּ רִבִּי אִילָאִי, זַכָּאֵי קְשׁוֹט, עוּלוּ וְתֶחֱמוּ, דְּהָא רְשׁוּ אִתְמְסַר לְכוּ, לְמֵיעָל עַד הַהוּא אֲתָר דְּפָרוֹכְתָּא פְּרִיסָא. זַכָּאָה חוּלָקֵכוֹן. קָמוּ וְעָאלוּ גּוֹ דּוּכְתָּא חֲדָא, וַהֲווּ תַּמָּן מָארֵיהוֹן דְּאַגָּדָה, וְאַנְפֵּיהוֹן מְנַהֲרָן כִּנְהִירוּ דְּשִׁמְשָׁא. אָמְרוּ מַאן אִלֵּין. אָמַר לְהוֹן, אִלֵּין מָארֵיהוֹן דְּאַגָּדָה. וְחָמָאן בְּכָל יוֹמָא נְהִירוּ דְּאוֹרַיְיתָא כַּדְּקָא יֵאוֹת. קַיְימוּ, וּשְׁמָעוּ כַּמָה מִלִּין חַדְתִּין בְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא אִתְיְהִיב לוֹן רְשׁוּ לְמֵיעַל לְגַוַיְיהוּ. R. Ilai said to them: ‘Ye truly virtuous, enter and see, for permission is given you to enter as far as the place where the curtain is hung, happy is your lot!’ So they arose and went to a place where there were Masters of the Agadah,¹i.e. the Cabbalah. their faces shining like the sun. ‘Who are these,’ they asked. He replied: ‘These are the Masters of the Agadah who every day see the true splendour of the Torah. They stood there and heard many new expositions of the Torah, but they were not permitted to join with them.

אָמַר לֵיהּ רִבִּי אִילָאִי, עוּלוּ לְדוּכְתָּא אַחֲרָא וְתֶחמוּ. עָאלוּ לְגוֹ גִּנְתָּא אַחֲרָא, וְחָמוּ אוּף הָכִי כָּרָאן קִבְרִין, וּמִיַּד מֵתִין. וּמִתְהַדְּרִין חַיִּין בְּגוּפִין מְנַהֲרָן קַדִּישִׁין. אָמְרֵי לֵיהּ, מַאי הַאי. אָמַר לֵיהּ, דָּא עַבְדֵּי בְּכָל יוֹמָא, וּמִיַּד דְּשַׁכְבֵי מִתְעַכְּלָא הַהוּא זוּהֲמָא בִּישָׁא דְּקַבִּילוּ בְּקַדְמִיתָא, וְקַיְימִין מִיַּד בְּגוּפִין חַדְתִּין מְנַהֲרִין, בְּאִינּוּן גּוּפִין קַדִּישִׁין דְּקַיְימֵי עַל טוּרָא דְּסִינַי, כְּגַוְונָא דְּאַתּוּן חָמָאן, קַיְימוּ כֻּלְּהוּ עַל טוּרָא דְּסִינַי, בְּגוּפִין בְּלָא לִכְלוּכָא כְּלַל, כֵּיוָן דְּאַמְשִׁיכוּ עָלַיְיהוּ יֵצֶר הָרָע, אִתְהֲדָרוּ בְּגוּפִין אַחֲרָנִין, דְּגוּפִין קַדְמָאִין, גּוּפִין נוּכְרָאִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות ל״ג:ו׳) וַיִּתְנַצְּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֶב. R. Ilai said to them: ‘Come into another place and you will see.’ They went into another garden and saw there people digging graves and dying immediately, and coming to life again with holy, luminous bodies. ‘What does this mean?’ they asked. He replied: ‘They do this every day. As soon as they lie in the dust the evil taint which they received at first is consumed and they rise at once with new and luminous bodies, those in which they stood at Mount Sinai. As you see them, so they stood at Mount Sinai, with bodies free from all taint; but when they drew upon themselves the evil imagination, they were changed into other bodies.’

קָלָא אִתְּעַר, זִילוּ אִתְכְּנָשׁוּ, הָא אָהֳלִיאָב קָאִים עַל קִיּוּמֵיהּ, וְכָל אִינּוּן קַתֶּדְרָאִין קַמֵּיהּ. לְשַׁעֲתָא פָּרְחוּ כֻּלְּהוּ, וְלָא חָמוּ מִדִי, אִשְׁתָּאֲרוּ בִּלְחוֹדַיְיהוּ תְּחוֹת אִילָנִין דְּגִּנְתָּא. חָמוּ פִּתְחָא אַחֲרָא, עָאלוּ תַּמָּן, חָמוּ הֵיכְלָא חֲדָא, עָאלוּ וְיָתִיבוּ תַּמָּן. תְּרֵין עוּלֵימִין הֲווֹ תַּמָּן. זָקְפוּ עַיְינִין, וְחָמוּ חַד מַשְׁכְּנָא מְרֻקְּמָא בְּכָל זִינֵי צִיּוּרִין וּגְוָונִין דְּעָלְמָא, וְעָלֵיהּ פְּרֵיס פְּרִיסָא דִּנְהוֹרָא מְנַצְּצָא, דְּלָא יַכְלִין עַיְינִין לְאִסְתַּכְּלָא (וכפון תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר פרוכתא פריסא דלא חמו), מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה לָא חָמוּ כְּלוּם. A voice then came forth saying: ‘Go, assemble, since Aholiab is in his place and all the thrones before him.’ So the others all flew away and they were left alone under the trees of the garden. They saw a door and went in through it, and they then saw a temple, in which they went and sat down. Two young men were there. They lifted up their eyes and saw a tent embroidered with all sorts of figures in various colours, and over it a curtain of flashing light too dazzling to behold.

אַרְכִּינוּ אוּדְנִין, וּשְׁמָעוּ חַד קָלָא דְּהֲוָה אָמַר, בְּצַלְאֵל רְבִיעָאָה אִיהוּ לִנְהוֹרִין עִלָּאִין. יוֹסֵף רְבִיעָאָה אִיהוּ גּוֹ נְהוֹרִין דְּאָדָם קַדְמָאָה. סְלִיקוּ דִּלְעֵילָּא, חֲבִיבָא דְּכֹלָּא. עָלֵיהּ כְּתִיב, (במדבר כ״ח:ה׳) וְנִסְכּוֹ רְבִיעִית הַהִין בַּקֹּדֶשׁ וְגוֹ'. מַאן דְּיִסְתָּכַּל וְחָמֵי, יִסְמוּן עֵינֵיהּ. מַאן דְּלָא יִסְתָּכַּל, חָמֵי וְאִתְפְּתַח. אִילָנָא דְּתַמְנֵי סְרֵי, כַּד כָּפִיף, יִזְקוֹף וְיִתְקְיַּים. אִי לָא כָּפִיף, חִוְיָא בִּישָׁא אָכִיל לֵיהּ. מַאן דְּעָאל תְּרֵין כְּרוּבִין לְגוֹ, רְעוּתֵיהּ אִתְעָבִיד. מַאן דִּמְעַיֵין, רָחִיק מֵרְעוּתֵיהּ. קָרְבְּנָא דְּרַבְיָא, שְׁלִים לְאִתְקַבְּלָא. פָּסַק הַהוּא קָלָא. They also heard a voice saying: ‘Bezalel is the fourth of the supernal lights… ‘¹Here follow in the text a number of similar enigmatic utterances.

אָמְרוּ אִינּוּן תְּרֵין עוּלֵימִין, סִימָנָא אִית בְּגַּוַיְיכוּ. אָמְרוּ הִין. אַפִּיקוּ אִינּוּן תְּרֵין וְרָדִין, אַרְחוּ בְּהוּ, אָמְרוּ תִּיבוּ, עַד דְּתִשְׁמְעוּן תְּרֵין מִלִּין, בְּרָזִין עַתִּיקִין, מִגּוֹ מָארֵי מְתִיבְתָּא, וִיהוֹן תָּדִיר בְּרָזָא בְּגַוַּיְיכוּ. אָמְרוּ הֵן. When the voice ceased the two youths said to them: ‘Have you a token?’ They said ‘Yes’, and brought out the two roses. They smelt them and said: ‘Sit here till you shall hear two profound mysteries from the head of the Academy, which you must always keep secret.’ They promised to do so.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל הָנֵי מִלִּין, וְכָל מַה דְּחָמוּ, כַּתְבוּ. וְכַד מָטוּ הָכָא, הֲוָה כְּתִיב (תהילים ל״ט:ב׳) אֶשְׁמְרָה דְּרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי. וַאֲנָא שָׁאִילְנָא לַאֲבִי אַבָּא, כַּמָה הֲווֹ אִינּוּן תְּרֵין מִלִּין, וְאָמַר לִי חַיֶּיךָ בְּרִי, אִינּוּן תְּרֵין מִלִּין, בָּאנוּ עָלְמִין, וְחָרִיבוּ עָלְמִין, מַאן דְּאִשְׁתַּמָּשׁ בְּהוּ. (Said R. Simeon: ‘They wrote down all that they had seen, but when they came to this point they said, “I will take heed to my ways that I sin not with my tongue” (Ps. 39, 2): I asked my father about those two words and he said to me: I swear to you, my son, those two words could build worlds and destroy worlds in the hands of one who knew how to use them.’)

כֵּיוָן דְּשַׁמְעוּ אִלֵּין תְּרֵין מִילִּין, אָמְרוּ אִינּוּן יְנוּקֵי, פּוּקוּ פּוּקוּ, לֵית לְכוּ רְשׁוּתָא יַתִּיר לְמִשְׁמַע. אַפִּיק חַד מִנַּיְיהוּ, תַּפּוּחַ אֶחָד, וְיָהַב לוֹן. וְאָמַר, אַרְחוּ בְּדָא, אַרְחוּ בֵּיהּ, וְנַפְקוּ, וּמִכָּל דְּחָמוּ לָא אַנְשׁוּ כְּלוּם. נַפְקוּ. When they had heard those two words the two youths said: ‘Go out, go out, you are not permitted to hear any more.’ One of them brought out an apple and said: ‘Smell this’. They did so and went out, and forgot nothing of all they had seen.

הָא מְמָנָא אַחֲרָא, אָתָא אָמַר לוֹן, חַבְרַיָּיא, רִבִּי אִילָאִי שָׁדַרְנִי לְכוּ, תּוֹרֵיכוּ לֵיהּ הָכָא אַפּוּם מְעַרְתָּא, וְהוּא יֵיתֵי וְיוֹדַע לְכוּ מִלִּין עִלָּאִין דְּלָא יְדַעְתּוּן. דְּאִיהוּ תָּבַע מִגּוֹ מְתִיבְתָּא, דִּיהֵא לֵיהּ רְשׁוּ לְגַלָּאָה לְכוּ מִלִּין. נַפְקוּ בַּהֲדֵיהּ וְאוֹרִיכוּ אַפּוּם מְעַרְתָּא, וַהֲווּ מְהַדְרִין מִלֵּי דָּא לְדָא, מִכָּל מַה דְּחָמוּ וְאוֹלִפוּ תַּמָּן. Another guardian then came and said to them: ‘Companions, R. Ilai has sent me to bid you wait here at the entrance of the cave till he comes and tells you notable things which you have not heard before; for he has asked permission from the Academy to reveal to you certain things.’ So they went out and waited at the entrance of the cave, discussing with one another what they had seen and heard there.

אַדְּהָכִי, הָא רִבִּי אִילָאִי אָתָא, נָהִיר כְּשִׁמְשָׁא. אָמַר לֵיהּ אוֹרַיְיתָא חַדְתָּא שְׁמַעְתָּא. אָמַר לוֹן וַדַּאי, וּרְשׁוּ יָהֲבוּ לִי לְמֵימַר לְכוּ מִלֵּי. אִתְחַבְּרָא כַּחֲדָא אַפּוּם מְעַרְתָּא, וְיָתְבוּ. אָמַר לוֹן זַכָּאִין אַתּוּן, דְּאַחְמֵי לְכוֹן מָארֵיכוֹן כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְהָא לֵית לְכוּ דְּחִילוּ וְאֶמְתָּנוּ, אָמְרוּ וַדַּאי הָא אִתְנְשֵׁי מִנָן אָרְחָא דִּבְנֵי נָשָׁא, וּתַוָּוהָא אִיהוּ עַל כָּל מַה דַּחֲמֵינָן בְּהַאי טוּרָא. At last R. Ilai came, resplendent like the sun. They said to him: ‘Have you heard any new exposition?’ He said: ‘Assuredly so, and permission has been given to me to tell you.’ So they gathered together at the mouth of the cave and sat down. He said to them: ‘Happy are you to have been shown by your Master the like of the other world. Are you not afraid?’ They said: ‘Assuredly, we can no longer feel like other human beings, being so amazed at all we have seen in this mountain.’

אָמַר לוֹן, חֲמִיתּוּן אִלֵּין טוּרַיָּא, כֻּלְּהוּ רָאשֵׁי מְתִיבְתֵּי לְעַמָּא דָּא דִּבְמַדְבְּרָא. וְזָכוּ הַשְׁתָּא, מַה דְּלָא זָכוּ כַּד הֲווֹ בַּחַיִּין. וְאִלֵּין רֵישֵּׁי מְתִיבְתֵּי, כֻּלְּהוּ בְּרֵישׁ יַרְחֵי וְשַׁבַּתֵּי וּמוֹעֲדַיָּיא, מִתְכַּנְּשֵׁי לְגַבֵּי טוּרָא דְּאַהֲרֹן כַּהֲנָא, וּמִתְעָרֵי לְגַבֵּיהּ, וְעָאלִין גּוֹ מְתִיבְתָּא דִּילֵיהּ, וּמִתְחַדְּשָׁן תַּמָּן, בְּדַכְיוּ דְּטַלָא קַדִּישָׁא דְּנָחִית עַל רֵישֵׁיהּ, וּמְשַׁח רְבוּ דְּנָגִיד עָלֵיהּ, וְעִמֵּיהּ מִתְחַדְּשָׁן כֻּלְּהוּ בְּחִדּוּשִׁין דִּרְחִימִין דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, עַד דְּאִקְרֵי הָכָא מְתִיבְתָּא דִּרְחִימוּתָא. He said to them: ‘Do you see those rocks? They are the Heads of the Academies of this people in the wilderness, and they enjoy now privileges which they did not enjoy when they were alive. On New Moons and Sabbaths and festivals these Heads of Academies gather to the rock of Aaron the priest and throng round him and enter into his academy, and there they are renewed with the purity of the holy dew which descends upon his head and the oil of anointment which flows upon him, and along with him they are all renewed with the rejuvenation of the beloved of the Holy King, so that this is called the Academy of Love,

וְאִיהוּ נָטִיל בְּכָל מְתִיבְתָּא, בִּטְמִירוּ דָּקִיק מִתְעָפְפָן כְּנִשְׁרִין גּוֹ מְתִיבְתָּא דִּנְהוֹרָא, וְאִיהִי מְתִיבְתָּא דְּמֹשֶׁה, וְכֻלְּהוּ קַיְימֵי לְבַר, וְלָא עָאלִין לְגוֹ, בַּר אַהֲרֹן בִּלְחוֹדוֹי וּכְפוּם שַׁעֲתָא אִקְרוּן בִּשְׁמָא. and He sustains the whole Academy secretly¹The text seems here to be imperfect. … flashing like eagles’ wings in the Academy of light, and this is the Academy of Moses. All stand without and no one enters save Aaron alone, but occasionally one or other of them is called by name.

וְלֵית מַאן דְּחָמֵי לֵיהּ לְמֹשֶׁה, דְּהָא הַהוּא מַסְוְה דְּאַנְפּוֹי, פְּרֵיס קָמֵיהּ. וּשְׁבַע עֲנָנֵי יְקָר סַחֲרָנֵיהּ. אַהֲרֹן קָאִים גּוֹ פַּרְגּוֹדָא דִּלְתַּתָּא מִן מֹשֶׁה. וּפַרְגּוֹדָא פָּסִיק, וְלָא פָּסִיק בְּגַּוַּיְיהוּ. וְכָל רֵישֵּׁי מְתִיבְתֵּי, לְבַר מִפָּרוֹכְתָּא דְּפַרְגּוֹדָא דָּא. וְכָל שְׁאָר, לְבַר מֵאִינּוּן עֲנָנִין. וּכְפוּם חִדּוּשֵׁי דִּנְהִירוּ דְּאוֹרַיְיתָא דְּאִתְנַהֲרָא, הָכִי מְנָהֲרָן אִינּוּן עֲנָנִין. No one can see Moses, because a veil overspreads his face and seven clouds of glory surround him. Aaron stands within the curtain below Moses, the curtain half separating them, and all the Heads of the Academies remain outside of this curtain. All the rest remain outside of the clouds. The more illuminating the exposition given of the Torah, the more those clouds are lit up,

וְאִתְקְלִישׁוּ בִּדְקִיקוּ דִּנְהוֹרָא, עַד דְּאִתְחֲזֵי הַהוּא מַסְוְה, וּמִגּוֹ הַהוּא מַסְוְה, חָמָאן נְהוֹרָא דְּנָהִיר יַתִּיר מִכָּל נְהִירִין דְּעָלְמָא. וְאִינּוּן אַנְפֵּי מֹשֶׁה. אַנְפּוֹי לָא אִתְחָזוּן כְּלָל, וְלֵית מַאן דְּחָמֵי לוֹן, בַּר הַהוּא נְהִירוּ דְּנָפִיק מִגּוֹ הַהוּא מַסְוְה, בָּתַר כָּל אִינּוּן עֲנָנִין. and they become more and more transparent until the veil becomes visible, and from the midst of that veil they see a light brighter than that of all other lights, and this is the face of Moses. No one actually sees his face, but only the light which proceeds from the veil behind all the clouds.

מֹשֶׁה אָמַר מִלָּה סְתָם לְאַהֲרֹן, וְאַהֲרֹן פָּרִישׁ לְרַבְרְבֵי מְתִיבְתֵּי. בְּמַה פָּרִישׁ. בְּכָל אִינּוּן מַבּוּעִין דְּאַסְתִּימוּ מִנֵּיהּ, כַּד מָטָא זִמְנֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ. וְהַשְּׁתָּא אִיהוּ מְהָדָר לוֹן. בְּכַמָּה פְּלִיאָן, וּמְקוֹרִין וּמַבּוּעִין וּנְחָלִין דְּנַבְעִין מִכָּל מִלָּה וּמִלָּה. Moses makes a remark to Aaron, and Aaron explains it to the Heads of the Academies. How does he explain it? With all those founts of wisdom which were closed to him when the time of Joshua came. Now he restores them with wonderful streams that flow from each word.

כָּל נָשִׁין זַכְיָין דְּהַאי דָּרָא, אָתָאן לְמִרְיָם אוּף הָכָא בְּהָנֵי זִמְנִין. וּכְדֵין סַלְּקִין כֻּלְּהוּ, כְּתִמְרוֹת עָשָׁן גּוֹ מַדְבְּרָא דָּא. וְהַהוּא יוֹמָא, אִקְרֵי יוֹמָא דְּהִלּוּלָא. נָשִׁין בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת וּבְלֵילֵי יוֹמִין טָבִין, כֻּלְּהוּ אָתָאן לְגַבֵּי מִרְיָם, וְיַדְעִין אִשְׁתַּדְּלוּתָא בִּידִיעָה דְּמָארֵי עָלְמָא. זַכָּאָה דָּרָא דָּא, מִכָּל דָּרִין דְּעָלְמָא. נַפְקֵי מִמְּתִיבְתָּא דְּמֹשֶׁה, וּפַרְחֵי לְגַבֵּי מְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא, וְאִינּוּן דְּאִתְחָזוּן פַּרְחֵי לְגַבֵּי מְתִיבְתָּא עִלָּאָה. עַל הַהוּא דָּרָא כְּתִיב, (תהילים קמ״ד:ט״ו) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו. Similarly all the virtuous women of that generation come to Miriam. Then they all ascend like pillars of smoke in this wilderness. That day is called the day of the marriage celebration. The women on the eves of Sabbaths and festivals all come to Miriam to gain knowledge of the Sovereign of the Universe. Happy is that generation above all other generations. When they emerge from the Academy of Moses they fly to the Academy of the firmament, and those who are qualified fly to the highest Academy. Of that generation it is written: “Happy is the people that is in such a case, yea, happy is the people whose God is the Lord” (Ps. 144, 15).’¹The last 13 lines of the Hebrew text do not appear in our translation.²From here to p. 174a the text is fragmentary, and it is not easy to find a connecting thread.

אָמַר הַהוּא סָבָא דְּעָלַיְיהוּ, אוּף הָכָא כְּתִיב, וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה. מַאי פִּגְרֵיכֶם. דָּא יֵצֶר הָרָע, כָּלִיל דְּכַר וְנוּקְבָּא. חֶסְרוֹנִין דְּאִית בְּכוּ, דְּיֵצֶר הָרָע נָחִית תָּדִיר לְחֶסְרוֹנָא, וְלָא סָלִיק. בַּקֹּדֶשׁ מַעֲלִין וְלָא מוֹרִידִין, בִּמְסָאֲבוּ מוֹרִידִין תָּדִיר, וְלָא מַעֲלִין. וְעַל דָּא אִקְרוּן פִּגְרֵיכֶם, חֶסְרוֹנִין דִּלְכוֹן. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א ל׳:י׳) אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבוֹר אֶת הַנַּחַל וְגוֹ', סוֹפָא דִּקְרָא אוֹכַח, דִּכְתִּיב יִפְּלוּ, וְלָא תִּפְּלוּ. וְעַל דָּא, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ אִינּוּן פְּגָרִים וְשָׁם יָמוּתוּ, בְּגִין דִּרְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְשֵׁיצָאָה לְהָנֵי פְּגָרִים מֵעָלְמָא, לְעָלַם. An old man who was at their head said: ‘Here, too, it is written: AND YOUR CARCASES SHALL FALL IN THIS WILDERNESS. What is meant by “carcases”? The evil imagination. “In this wilderness they shall be consumed” (v. 35), to wit, these carcases, and there they shall die, because it is the will of the Holy One, blessed be He, to destroy those carcases from the world.’

אָמַר לְהוּ רִבִּי אִילָאִי, זַכָּאֵי קְשׁוֹט, עוּלוּ וְתֶחֱמוּ, דְּהָא רְשׁוּ אִתְמְסַר לְכוּ, לְמֵיעָל עַד הַהוּא אֲתָר דְּפָרוֹכְתָּא פְּרִיסָא. זַכָּאָה חוּלָקֵכוֹן. קָמוּ וְעָאלוּ גּוֹ דּוּכְתָּא חֲדָא, וַהֲווּ תַּמָּן מָארֵיהוֹן דְּאַגָּדָה, וְאַנְפֵּיהוֹן מְנַהֲרָן כִּנְהִירוּ דְּשִׁמְשָׁא. אָמְרוּ מַאן אִלֵּין. אָמַר לְהוֹן, אִלֵּין מָארֵיהוֹן דְּאַגָּדָה. וְחָמָאן בְּכָל יוֹמָא נְהִירוּ דְּאוֹרַיְיתָא כַּדְּקָא יֵאוֹת. קַיְימוּ, וּשְׁמָעוּ כַּמָה מִלִּין חַדְתִּין בְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא אִתְיְהִיב לוֹן רְשׁוּ לְמֵיעַל לְגַוַיְיהוּ. R. Ilai said to them: ‘Ye truly virtuous, enter and see, for permission is given you to enter as far as the place where the curtain is hung, happy is your lot!’ So they arose and went to a place where there were Masters of the Agadah,¹i.e. the Cabbalah. their faces shining like the sun. ‘Who are these,’ they asked. He replied: ‘These are the Masters of the Agadah who every day see the true splendour of the Torah. They stood there and heard many new expositions of the Torah, but they were not permitted to join with them.

אָמַר לֵיהּ רִבִּי אִילָאִי, עוּלוּ לְדוּכְתָּא אַחֲרָא וְתֶחמוּ. עָאלוּ לְגוֹ גִּנְתָּא אַחֲרָא, וְחָמוּ אוּף הָכִי כָּרָאן קִבְרִין, וּמִיַּד מֵתִין. וּמִתְהַדְּרִין חַיִּין בְּגוּפִין מְנַהֲרָן קַדִּישִׁין. אָמְרֵי לֵיהּ, מַאי הַאי. אָמַר לֵיהּ, דָּא עַבְדֵּי בְּכָל יוֹמָא, וּמִיַּד דְּשַׁכְבֵי מִתְעַכְּלָא הַהוּא זוּהֲמָא בִּישָׁא דְּקַבִּילוּ בְּקַדְמִיתָא, וְקַיְימִין מִיַּד בְּגוּפִין חַדְתִּין מְנַהֲרִין, בְּאִינּוּן גּוּפִין קַדִּישִׁין דְּקַיְימֵי עַל טוּרָא דְּסִינַי, כְּגַוְונָא דְּאַתּוּן חָמָאן, קַיְימוּ כֻּלְּהוּ עַל טוּרָא דְּסִינַי, בְּגוּפִין בְּלָא לִכְלוּכָא כְּלַל, כֵּיוָן דְּאַמְשִׁיכוּ עָלַיְיהוּ יֵצֶר הָרָע, אִתְהֲדָרוּ בְּגוּפִין אַחֲרָנִין, דְּגוּפִין קַדְמָאִין, גּוּפִין נוּכְרָאִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות ל״ג:ו׳) וַיִּתְנַצְּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֶב. R. Ilai said to them: ‘Come into another place and you will see.’ They went into another garden and saw there people digging graves and dying immediately, and coming to life again with holy, luminous bodies. ‘What does this mean?’ they asked. He replied: ‘They do this every day. As soon as they lie in the dust the evil taint which they received at first is consumed and they rise at once with new and luminous bodies, those in which they stood at Mount Sinai. As you see them, so they stood at Mount Sinai, with bodies free from all taint; but when they drew upon themselves the evil imagination, they were changed into other bodies.’

קָלָא אִתְּעַר, זִילוּ אִתְכְּנָשׁוּ, הָא אָהֳלִיאָב קָאִים עַל קִיּוּמֵיהּ, וְכָל אִינּוּן קַתֶּדְרָאִין קַמֵּיהּ. לְשַׁעֲתָא פָּרְחוּ כֻּלְּהוּ, וְלָא חָמוּ מִדִי, אִשְׁתָּאֲרוּ בִּלְחוֹדַיְיהוּ תְּחוֹת אִילָנִין דְּגִּנְתָּא. חָמוּ פִּתְחָא אַחֲרָא, עָאלוּ תַּמָּן, חָמוּ הֵיכְלָא חֲדָא, עָאלוּ וְיָתִיבוּ תַּמָּן. תְּרֵין עוּלֵימִין הֲווֹ תַּמָּן. זָקְפוּ עַיְינִין, וְחָמוּ חַד מַשְׁכְּנָא מְרֻקְּמָא בְּכָל זִינֵי צִיּוּרִין וּגְוָונִין דְּעָלְמָא, וְעָלֵיהּ פְּרֵיס פְּרִיסָא דִּנְהוֹרָא מְנַצְּצָא, דְּלָא יַכְלִין עַיְינִין לְאִסְתַּכְּלָא (וכפון תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר פרוכתא פריסא דלא חמו), מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה לָא חָמוּ כְּלוּם. A voice then came forth saying: ‘Go, assemble, since Aholiab is in his place and all the thrones before him.’ So the others all flew away and they were left alone under the trees of the garden. They saw a door and went in through it, and they then saw a temple, in which they went and sat down. Two young men were there. They lifted up their eyes and saw a tent embroidered with all sorts of figures in various colours, and over it a curtain of flashing light too dazzling to behold.

אַרְכִּינוּ אוּדְנִין, וּשְׁמָעוּ חַד קָלָא דְּהֲוָה אָמַר, בְּצַלְאֵל רְבִיעָאָה אִיהוּ לִנְהוֹרִין עִלָּאִין. יוֹסֵף רְבִיעָאָה אִיהוּ גּוֹ נְהוֹרִין דְּאָדָם קַדְמָאָה. סְלִיקוּ דִּלְעֵילָּא, חֲבִיבָא דְּכֹלָּא. עָלֵיהּ כְּתִיב, (במדבר כ״ח:ה׳) וְנִסְכּוֹ רְבִיעִית הַהִין בַּקֹּדֶשׁ וְגוֹ'. מַאן דְּיִסְתָּכַּל וְחָמֵי, יִסְמוּן עֵינֵיהּ. מַאן דְּלָא יִסְתָּכַּל, חָמֵי וְאִתְפְּתַח. אִילָנָא דְּתַמְנֵי סְרֵי, כַּד כָּפִיף, יִזְקוֹף וְיִתְקְיַּים. אִי לָא כָּפִיף, חִוְיָא בִּישָׁא אָכִיל לֵיהּ. מַאן דְּעָאל תְּרֵין כְּרוּבִין לְגוֹ, רְעוּתֵיהּ אִתְעָבִיד. מַאן דִּמְעַיֵין, רָחִיק מֵרְעוּתֵיהּ. קָרְבְּנָא דְּרַבְיָא, שְׁלִים לְאִתְקַבְּלָא. פָּסַק הַהוּא קָלָא. They also heard a voice saying: ‘Bezalel is the fourth of the supernal lights… ‘¹Here follow in the text a number of similar enigmatic utterances.

אָמְרוּ אִינּוּן תְּרֵין עוּלֵימִין, סִימָנָא אִית בְּגַּוַיְיכוּ. אָמְרוּ הִין. אַפִּיקוּ אִינּוּן תְּרֵין וְרָדִין, אַרְחוּ בְּהוּ, אָמְרוּ תִּיבוּ, עַד דְּתִשְׁמְעוּן תְּרֵין מִלִּין, בְּרָזִין עַתִּיקִין, מִגּוֹ מָארֵי מְתִיבְתָּא, וִיהוֹן תָּדִיר בְּרָזָא בְּגַוַּיְיכוּ. אָמְרוּ הֵן. When the voice ceased the two youths said to them: ‘Have you a token?’ They said ‘Yes’, and brought out the two roses. They smelt them and said: ‘Sit here till you shall hear two profound mysteries from the head of the Academy, which you must always keep secret.’ They promised to do so.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל הָנֵי מִלִּין, וְכָל מַה דְּחָמוּ, כַּתְבוּ. וְכַד מָטוּ הָכָא, הֲוָה כְּתִיב (תהילים ל״ט:ב׳) אֶשְׁמְרָה דְּרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי. וַאֲנָא שָׁאִילְנָא לַאֲבִי אַבָּא, כַּמָה הֲווֹ אִינּוּן תְּרֵין מִלִּין, וְאָמַר לִי חַיֶּיךָ בְּרִי, אִינּוּן תְּרֵין מִלִּין, בָּאנוּ עָלְמִין, וְחָרִיבוּ עָלְמִין, מַאן דְּאִשְׁתַּמָּשׁ בְּהוּ. (Said R. Simeon: ‘They wrote down all that they had seen, but when they came to this point they said, “I will take heed to my ways that I sin not with my tongue” (Ps. 39, 2): I asked my father about those two words and he said to me: I swear to you, my son, those two words could build worlds and destroy worlds in the hands of one who knew how to use them.’)

כֵּיוָן דְּשַׁמְעוּ אִלֵּין תְּרֵין מִילִּין, אָמְרוּ אִינּוּן יְנוּקֵי, פּוּקוּ פּוּקוּ, לֵית לְכוּ רְשׁוּתָא יַתִּיר לְמִשְׁמַע. אַפִּיק חַד מִנַּיְיהוּ, תַּפּוּחַ אֶחָד, וְיָהַב לוֹן. וְאָמַר, אַרְחוּ בְּדָא, אַרְחוּ בֵּיהּ, וְנַפְקוּ, וּמִכָּל דְּחָמוּ לָא אַנְשׁוּ כְּלוּם. נַפְקוּ. When they had heard those two words the two youths said: ‘Go out, go out, you are not permitted to hear any more.’ One of them brought out an apple and said: ‘Smell this’. They did so and went out, and forgot nothing of all they had seen.

הָא מְמָנָא אַחֲרָא, אָתָא אָמַר לוֹן, חַבְרַיָּיא, רִבִּי אִילָאִי שָׁדַרְנִי לְכוּ, תּוֹרֵיכוּ לֵיהּ הָכָא אַפּוּם מְעַרְתָּא, וְהוּא יֵיתֵי וְיוֹדַע לְכוּ מִלִּין עִלָּאִין דְּלָא יְדַעְתּוּן. דְּאִיהוּ תָּבַע מִגּוֹ מְתִיבְתָּא, דִּיהֵא לֵיהּ רְשׁוּ לְגַלָּאָה לְכוּ מִלִּין. נַפְקוּ בַּהֲדֵיהּ וְאוֹרִיכוּ אַפּוּם מְעַרְתָּא, וַהֲווּ מְהַדְרִין מִלֵּי דָּא לְדָא, מִכָּל מַה דְּחָמוּ וְאוֹלִפוּ תַּמָּן. Another guardian then came and said to them: ‘Companions, R. Ilai has sent me to bid you wait here at the entrance of the cave till he comes and tells you notable things which you have not heard before; for he has asked permission from the Academy to reveal to you certain things.’ So they went out and waited at the entrance of the cave, discussing with one another what they had seen and heard there.

אַדְּהָכִי, הָא רִבִּי אִילָאִי אָתָא, נָהִיר כְּשִׁמְשָׁא. אָמַר לֵיהּ אוֹרַיְיתָא חַדְתָּא שְׁמַעְתָּא. אָמַר לוֹן וַדַּאי, וּרְשׁוּ יָהֲבוּ לִי לְמֵימַר לְכוּ מִלֵּי. אִתְחַבְּרָא כַּחֲדָא אַפּוּם מְעַרְתָּא, וְיָתְבוּ. אָמַר לוֹן זַכָּאִין אַתּוּן, דְּאַחְמֵי לְכוֹן מָארֵיכוֹן כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְהָא לֵית לְכוּ דְּחִילוּ וְאֶמְתָּנוּ, אָמְרוּ וַדַּאי הָא אִתְנְשֵׁי מִנָן אָרְחָא דִּבְנֵי נָשָׁא, וּתַוָּוהָא אִיהוּ עַל כָּל מַה דַּחֲמֵינָן בְּהַאי טוּרָא. At last R. Ilai came, resplendent like the sun. They said to him: ‘Have you heard any new exposition?’ He said: ‘Assuredly so, and permission has been given to me to tell you.’ So they gathered together at the mouth of the cave and sat down. He said to them: ‘Happy are you to have been shown by your Master the like of the other world. Are you not afraid?’ They said: ‘Assuredly, we can no longer feel like other human beings, being so amazed at all we have seen in this mountain.’

אָמַר לוֹן, חֲמִיתּוּן אִלֵּין טוּרַיָּא, כֻּלְּהוּ רָאשֵׁי מְתִיבְתֵּי לְעַמָּא דָּא דִּבְמַדְבְּרָא. וְזָכוּ הַשְׁתָּא, מַה דְּלָא זָכוּ כַּד הֲווֹ בַּחַיִּין. וְאִלֵּין רֵישֵּׁי מְתִיבְתֵּי, כֻּלְּהוּ בְּרֵישׁ יַרְחֵי וְשַׁבַּתֵּי וּמוֹעֲדַיָּיא, מִתְכַּנְּשֵׁי לְגַבֵּי טוּרָא דְּאַהֲרֹן כַּהֲנָא, וּמִתְעָרֵי לְגַבֵּיהּ, וְעָאלִין גּוֹ מְתִיבְתָּא דִּילֵיהּ, וּמִתְחַדְּשָׁן תַּמָּן, בְּדַכְיוּ דְּטַלָא קַדִּישָׁא דְּנָחִית עַל רֵישֵׁיהּ, וּמְשַׁח רְבוּ דְּנָגִיד עָלֵיהּ, וְעִמֵּיהּ מִתְחַדְּשָׁן כֻּלְּהוּ בְּחִדּוּשִׁין דִּרְחִימִין דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, עַד דְּאִקְרֵי הָכָא מְתִיבְתָּא דִּרְחִימוּתָא. He said to them: ‘Do you see those rocks? They are the Heads of the Academies of this people in the wilderness, and they enjoy now privileges which they did not enjoy when they were alive. On New Moons and Sabbaths and festivals these Heads of Academies gather to the rock of Aaron the priest and throng round him and enter into his academy, and there they are renewed with the purity of the holy dew which descends upon his head and the oil of anointment which flows upon him, and along with him they are all renewed with the rejuvenation of the beloved of the Holy King, so that this is called the Academy of Love,

וְאִיהוּ נָטִיל בְּכָל מְתִיבְתָּא, בִּטְמִירוּ דָּקִיק מִתְעָפְפָן כְּנִשְׁרִין גּוֹ מְתִיבְתָּא דִּנְהוֹרָא, וְאִיהִי מְתִיבְתָּא דְּמֹשֶׁה, וְכֻלְּהוּ קַיְימֵי לְבַר, וְלָא עָאלִין לְגוֹ, בַּר אַהֲרֹן בִּלְחוֹדוֹי וּכְפוּם שַׁעֲתָא אִקְרוּן בִּשְׁמָא. and He sustains the whole Academy secretly¹The text seems here to be imperfect. … flashing like eagles’ wings in the Academy of light, and this is the Academy of Moses. All stand without and no one enters save Aaron alone, but occasionally one or other of them is called by name.

וְלֵית מַאן דְּחָמֵי לֵיהּ לְמֹשֶׁה, דְּהָא הַהוּא מַסְוְה דְּאַנְפּוֹי, פְּרֵיס קָמֵיהּ. וּשְׁבַע עֲנָנֵי יְקָר סַחֲרָנֵיהּ. אַהֲרֹן קָאִים גּוֹ פַּרְגּוֹדָא דִּלְתַּתָּא מִן מֹשֶׁה. וּפַרְגּוֹדָא פָּסִיק, וְלָא פָּסִיק בְּגַּוַּיְיהוּ. וְכָל רֵישֵּׁי מְתִיבְתֵּי, לְבַר מִפָּרוֹכְתָּא דְּפַרְגּוֹדָא דָּא. וְכָל שְׁאָר, לְבַר מֵאִינּוּן עֲנָנִין. וּכְפוּם חִדּוּשֵׁי דִּנְהִירוּ דְּאוֹרַיְיתָא דְּאִתְנַהֲרָא, הָכִי מְנָהֲרָן אִינּוּן עֲנָנִין. No one can see Moses, because a veil overspreads his face and seven clouds of glory surround him. Aaron stands within the curtain below Moses, the curtain half separating them, and all the Heads of the Academies remain outside of this curtain. All the rest remain outside of the clouds. The more illuminating the exposition given of the Torah, the more those clouds are lit up,

וְאִתְקְלִישׁוּ בִּדְקִיקוּ דִּנְהוֹרָא, עַד דְּאִתְחֲזֵי הַהוּא מַסְוְה, וּמִגּוֹ הַהוּא מַסְוְה, חָמָאן נְהוֹרָא דְּנָהִיר יַתִּיר מִכָּל נְהִירִין דְּעָלְמָא. וְאִינּוּן אַנְפֵּי מֹשֶׁה. אַנְפּוֹי לָא אִתְחָזוּן כְּלָל, וְלֵית מַאן דְּחָמֵי לוֹן, בַּר הַהוּא נְהִירוּ דְּנָפִיק מִגּוֹ הַהוּא מַסְוְה, בָּתַר כָּל אִינּוּן עֲנָנִין. and they become more and more transparent until the veil becomes visible, and from the midst of that veil they see a light brighter than that of all other lights, and this is the face of Moses. No one actually sees his face, but only the light which proceeds from the veil behind all the clouds.

מֹשֶׁה אָמַר מִלָּה סְתָם לְאַהֲרֹן, וְאַהֲרֹן פָּרִישׁ לְרַבְרְבֵי מְתִיבְתֵּי. בְּמַה פָּרִישׁ. בְּכָל אִינּוּן מַבּוּעִין דְּאַסְתִּימוּ מִנֵּיהּ, כַּד מָטָא זִמְנֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ. וְהַשְּׁתָּא אִיהוּ מְהָדָר לוֹן. בְּכַמָּה פְּלִיאָן, וּמְקוֹרִין וּמַבּוּעִין וּנְחָלִין דְּנַבְעִין מִכָּל מִלָּה וּמִלָּה. Moses makes a remark to Aaron, and Aaron explains it to the Heads of the Academies. How does he explain it? With all those founts of wisdom which were closed to him when the time of Joshua came. Now he restores them with wonderful streams that flow from each word.

כָּל נָשִׁין זַכְיָין דְּהַאי דָּרָא, אָתָאן לְמִרְיָם אוּף הָכָא בְּהָנֵי זִמְנִין. וּכְדֵין סַלְּקִין כֻּלְּהוּ, כְּתִמְרוֹת עָשָׁן גּוֹ מַדְבְּרָא דָּא. וְהַהוּא יוֹמָא, אִקְרֵי יוֹמָא דְּהִלּוּלָא. נָשִׁין בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת וּבְלֵילֵי יוֹמִין טָבִין, כֻּלְּהוּ אָתָאן לְגַבֵּי מִרְיָם, וְיַדְעִין אִשְׁתַּדְּלוּתָא בִּידִיעָה דְּמָארֵי עָלְמָא. זַכָּאָה דָּרָא דָּא, מִכָּל דָּרִין דְּעָלְמָא. נַפְקֵי מִמְּתִיבְתָּא דְּמֹשֶׁה, וּפַרְחֵי לְגַבֵּי מְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא, וְאִינּוּן דְּאִתְחָזוּן פַּרְחֵי לְגַבֵּי מְתִיבְתָּא עִלָּאָה. עַל הַהוּא דָּרָא כְּתִיב, (תהילים קמ״ד:ט״ו) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו. Similarly all the virtuous women of that generation come to Miriam. Then they all ascend like pillars of smoke in this wilderness. That day is called the day of the marriage celebration. The women on the eves of Sabbaths and festivals all come to Miriam to gain knowledge of the Sovereign of the Universe. Happy is that generation above all other generations. When they emerge from the Academy of Moses they fly to the Academy of the firmament, and those who are qualified fly to the highest Academy. Of that generation it is written: “Happy is the people that is in such a case, yea, happy is the people whose God is the Lord” (Ps. 144, 15).’¹The last 13 lines of the Hebrew text do not appear in our translation.²From here to p. 174a the text is fragmentary, and it is not easy to find a connecting thread.

פָּתַח רִבִּי אִילָאִי וְאָמַר, (דברים י״ח:י״ג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ. מַה בֵּין תָּם לְתָמִים. בְאַבְרָהָם כְּתִיב, (בראשית י״ז:א׳) הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וְהְיֵה תָמִים. יַעֲקֹב דְּאִשְׁתְּלִים יַתִּיר, כְּתִיב בֵּיהּ, (בראשית כ״ה:כ״ז) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם. אֲמַאי אִקְרֵי אִישׁ תָּם. בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּאַר בֵּיהּ פְּסוֹלֶת כְּלַל, דְּהָא פְּרִיעָה הֲוָה בֵּיהּ. פָּתַח רַבִּי אִילָאִי וְאָמַר, (דברים יח) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךְ. מַה בֵּין תָּם לְתָמִים? בְּאַבְרָהָם כָּתוּב, (בראשית יז) הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. יַעֲקֹב שֶׁהִשְׁתַּלֵּם יוֹתֵר, כָּתוּב בּוֹ, (שם כה) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם. לָמָּה נִקְרָא אִישׁ תָּם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בּוֹ פְּסֹלֶת כְּלָל, שֶׁהֲרֵי פְּרִיעָה הָיְתָה בּוֹ.

בְּמָה אִתְפְּרַע, (ס"א פריעה הוה ביה דאתפרע) וְאִתְדַכֵּי מֵהַהוּא פְּסוֹלֶת בְּגִין דְּהַהוּא אֲתָר דְּאַתְקִיף לִפְסוֹלֶת, דִּלְגוֹ אֲתָר דִּפְרִיעָה שָׁארֵי, אִיהוּ שׁוֹר, דִּיּוּקְנָא דִּשְׂמָאלָא דְּכֻרְסַיָא דִּילֵיהּ. וְהַהוּא שׁוֹר, אִקְרֵי שׁוֹר תָּם. דְּהָא רְתִיכָא דְּכֻרְסְיָא, רְשִׁימָא דִּבְרִית אִית בֵּיהּ. וְעַל דָּא, הַאי שׁוֹר אִקְרֵי תָּם. וְיַעֲקֹב אָחִיד בֵּיהּ בְּגַוִּויהּ, וּבְהַאי שׁוֹר עָבִיד פְּרִיעָה, וְאַעְבַּר זוּהֲמָא דִּפְסּוֹלֶת כֻּלָּא. בַּמֶּה נִפְרַע (פריעה היתה בו שנפרע) וְנִטְהַר מֵאוֹתָהּ פְּסֹלֶת? מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁמְּחַזֵּק פְּסֹלֶת, שֶׁלְּתוֹךְ מְקוֹם הַפְּרִיעָה שׁוֹרֶה, הוּא שׁוֹר, דְּמוּת הַשְּׂמֹאל שֶׁל כִּסֵּא שֶׁלּוֹ. וְאוֹתוֹ שׁוֹר נִקְרָא שׁוֹר תָּם, שֶׁהֲרֵי מֶרְכֶּבֶת הַכִּסֵּא, רֹשֶׁם שֶׁל בְּרִית יֵשׁ בּוֹ. וְעַל זֶה שׁוֹר זֶה נִקְרָא תָם, וְיַעֲקֹב אָחוּז בּוֹ בְּתוֹכוֹ, וּבְשׁוֹר זֶה עוֹשִׂים פְּרִיעָה, וּמַעֲבִירִים זֻהֲמַת הַפְּסֹלֶת כֻּלָּהּ.

ודַּאי, וְהַהוּא שׁוֹר שׁוֹר תָּם, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם. רִבּוֹן וְשָׁלִיט, מָארֵיהּ דְּבֵיתָא, דְּהַהוּא שׁוֹר תָּם שָׁארֵי בְּגַוִּויהּ. בְּגִין דְּאִית שׁוֹר מוּעָד בִּסְטָר עָרְלָה פְּרִיעָה. וְכַמָּה גַּרְדִּינֵי נִימוּסִין נַפְקִין מִנֵּיהּ, עַד דַּרְגָּא בַּתְרַיְיתָא דְּאִקְרֵי שְׁאִיָ"ה. הַהוּא דְּאָפִיל בֵּיתִין דְּעָלְמָא, דְּלָא דַּיְירִין בְּהוּ בְּנֵי נָשָׁא. וְכֻלְּהוּ נַפְקָא מֵהַהוּא שׁוֹר מוּעָד. וְדָא בְּחִבּוּרָא דַּחֲמוֹר בִּישָׁא. וּבְגִין כָּךְ (דברים כ״ב:י׳) לֹא תַחֲרוֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּיו. בְּגִין דְּלָא לְאַתְּעָרָא לְהוּ. (בראשית כה) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם. רִבּוֹן וְשַׁלִּיט, בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁאוֹתוֹ שׁוֹר תָּם שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ שׁוֹר מוּעָד בְּצַד עָרְלָה פְּרִיעָה. וְכַמָּה מְמֻנִּים עַל הַחֻקִּים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ עַד דַּרְגָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁנִּקְרֵאת שְׁאִיָּ"ה, אוֹתוֹ שֶׁמַּפִּיל בָּתֵּי הָעוֹלָם שֶׁלֹּא דָרִים בָּהֶם אֲנָשִׁים. וְכֻלָּם יוֹצְאִים מֵאוֹתוֹ שׁוֹר מוּעָד. וְזֶה בְּחִבּוּר עִם חֲמוֹר רַע. וּמִשּׁוּם זֶה (דברים כב) לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו, כְּדֵי לֹא לְעוֹרֵר אוֹתָם.

וּבְהַהוּא מְתִיבְתָּא דִּבְצַלְאֵל, וְכֵן בִּתְרֵין מְתִיבְתָּא, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, בַּעְלָהּ דְּהַהוּא תָּם. וּמַאן אִיהוּ א' רָזָא דְּוָ"ו. וְכַד הֲווֹ כְּלַל דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא, כְּדֵין נָטִיל כָּל אַתְוָון אִלֵּין את"ם, וְאִיהוּ אֶמֶ"ת. (מיכה ז׳:כ׳) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, כְּלַל דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא, שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא. וּבְאוֹתָהּ יְשִׁיבַת בְּצַלְאֵל, וְכֵן בִּשְׁתֵּי יְשִׁיבוֹת, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, בַּעְלָהּ שֶׁל אוֹתוֹ תָּם. וּמִיהוּ א'? סוֹד וָ"ו. וּכְשֶׁהָיוּ כְּלַל זָכָר וּנְקֵבָה כְּאֶחָד, אָז נוֹטֵל כָּל אוֹתִיּוֹת אֵלֶּה את"ם, וְהוּא אֱמֶ"ת. (מיכה ז) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב. כְּלַל זָכָר וּנְקֵבָה כְּאֶחָד, שְׁלֵמוּת הַכֹּל.

אַבְרָהָם לָא אִתְפְּקַד עַל פְּרִיעָה, וְכַד עָאל, עָאל לְהַאי תָּם, וּלְגוֹ דַּרְגִּין דִּילֵיהּ, דְּאִקְרוּן כַּחֲדָא יָם. וְהַיְינוּ תָּמִים. לְבָתַר אִסְתָּלַּק אַבְרָהָם, וְעָאל לְגוֹ, וְאִתְקְשַׁר עִם יְמִינָא עִלָּאָה. אַבְרָהָם לֹא הִצְטַוָּה עַל פְּרִיעָה, וּכְשֶׁנִּכְנַס, נִכְנַס לְתָם זֶה וּלְתוֹךְ דַּרְגוֹתָיו, שֶׁנִּקְרְאוּ כְאֶחָד יָם, וְהַיְנוּ תָּמִים. אַחַר כָּךְ הִתְעַלָּה אַבְרָהָם, וְנִכְנַס פְּנִימָה, וְנִקְשַׁר עִם יָמִין הָעֶלְיוֹן.

תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ וַדַּאי, כְּמָה דְּאִיהוּ תָּמִים כְּלָלָא חֲדָא, אוּף אַנְתְּ תְּהֵא עִמֵּיהּ תָּמִים, עִמֵּיהּ וַדַּאי. בְּמָה אִתְעָבִיד בַּר נָשׁ תָּמִים, דִּיְהֵא תָּ"ם יָם. תָּם כְּמָה דְּאִתְּמַר. יָ"ם כָּל אִינּוּן דַּרְגִּין קַדִּישִׁין דִּילֵיהּ אִקְרוּן יָ"ם, וְלָא אִתְפָּרְשָׁן מִנֵיהּ לְעָלְמִין. (תרי נוסחי) אוּף אַנְתְּ כְּגַוְונָא דָא, לְאַעֲדָאָה מִנָךְ דַּרְגִין נוּכְרָאִין, וּלְאִתְקְשְּׁרָא בְּתָמִים, לְמֶיהֱוִי בָּךְ דַּרְגִין קַדִּישִׁין, רָזָא דְּיָם, וְדַרְגָּא קַדִּישָׁא, תָּ"ם. לְקַבְּלָא א' רָזָא דְּיַעֲקֹב. בַּר נָשׁ אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוִי בְּכָל יוֹמָא, תָּ"ם יָ"ם. כְּגַוְונָא דָּא מַמָּשׁ. תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךְ וַדַּאי, כְּמוֹ שֶׁהוּא תָּמִים, כְּלָל אֶחָד, גַּם אַתָּה תִהְיֶה עִמּוֹ תָּמִים, עִמּוֹ וַדַּאי. בַּמֶּה נַעֲשֶׂה בֶּן אָדָם תָּמִים, שֶׁיִּהְיֶה תָ"ם יָ"ם? תָּ"ם - כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. יָ"ם - כָּל אוֹתָן דְּרָגוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁלּוֹ נִקְרָאִים יָ"ם, וְלֹא נִפְרָדִים מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים. (שתי נסחאות) גַּם אַתָּה כְּמוֹ זֶה, לְהַעֲבִיר מִמְּךְ דְּרָגוֹת נָכְרִיּוֹת, וּלְהִתְקַשֵּׁר בְּתָמִים, לִהְיוֹת בְּךְ דְּרָגוֹת קְדוֹשׁוֹת, סוֹד שֶׁל הַיָּ"ם, וְדַרְגָּה קְדוֹשָׁה תָּ"ם, כְּנֶגֶד א' סוֹד שֶׁל יַעֲקֹב. בֶּן אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּכָל יוֹם תָּ"ם יָ"ם כְּמוֹ זֶה מַמָּשׁ.

הַשְׁתָּא פָּרִישׁ מַאן דְּפָרִישׁ, בִּמְתִיבְתָּא, דְּסִיהֲרָא קַדִּישָׁא שַׁפִּירָא, אִיהוּ בְּחִוָּורוּ, וְכָל גַּוְונִין מְנַצְצָן בָּהּ וּמְרֻקָּמָן, וְאִיהוּ כְּהַהוּא שְׁפִּירוּ וְחִוָּורוּ דְּשִׁמְשָׁא מַמָּשׁ. וּבְהַהוּא יַמָּא דִּילָהּ, גּוֹ שִׁבְעִין שְׁנִין, נָפְקָא נוּנָא חֲדָא, וְאַפִּיק מִנֵּיהּ גּוָֹון תְּכֵלֶת, וְאִיהִי נַטְלָא גּוָֹון דָּא, וְתַקִּינַת לֵיהּ, וְאִתְחַפְּיָיא לְבַר בְּהַאי גּוָֹון. לָאו דְּהַאי גּוָֹון לְבוּשָׁא דִּילָהּ, דְּהָא (משלי ל״א:כ״ב) שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ. אֲבָל חוּפָּאָה דִּלְבַר הַאי גּוָֹון הוּא. כְּגַוְונָא דָּא הֲוָה מַשְׁכְּנָא, דְּכוּלֵיהּ בִּשְׁפִירוּ מְרֻקָּמָא לְגוֹ, וּלְבָתַר (במדבר ד׳:ו׳) וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּתְחוֹת יָם דָּא, אִית מְצוּלוֹת יָ"ם, כְּלַל דְּכַר וְנוּקְבָּא, וְאִית לוֹן עֵינָא בִּישָׁא לְאִסְתַּכְּלָא, וְכַד מִסְתַּכְּלִין, זַמִּין לְעֵינַיְיהוּ גּוָֹון תְּכֵלָא, וְלָא יַכְלָא עֵינַיְיהוּ לְשַׁלְּטָאָה, וְאִיהִי אִתְתְּקָנַת לְגוֹ, בְּכָל גְּוָונִין מְרֻקָּמָן כַּדְּקָא יָאוּת, מִתְתָּחְמָן לְד' סִטְרִין דְּעָלְמָא. כָּעֵת פֵּרַשׁ מַה שֶּׁפֵּרַשׁ בַּיְשִׁיבָה, שֶׁהַלְּבָנָה הַקְּדוֹשָׁה יָפָה הִיא בְּלֹבֶן, וְכָל הַגְּוָנִים נוֹצְצִים בָּהּ וּמְרֻקָּמִים, וְהִיא כְּאוֹתוֹ יֹפִי וְלֹבֶן הַשֶּׁמֶשׁ מַמָּשׁ. וּבְאוֹתוֹ הַיָּם שֶׁלָּהּ בְּתוֹךְ שִׁבְעִים שָׁנָה יוֹצֵא דָג אֶחָד, וּמוֹצִיא מִמֶּנָּה גָּוֶן תְּכֵלֶת, וְהִיא לוֹקַחַת גָּוֶן זֶה וּמַתְקִינָה אוֹתוֹ, וּמִתְחַפָּה בַחוּץ בַּגָּוֶן הַזֶּה. לֹא שֶׁגָּוֶן זֶה הוּא לְבוּשָׁהּ, שֶׁהֲרֵי (משלי לא) שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ. אֲבָל צִפּוּי חִיצוֹנִי הוּא הַגָּוֶן הַזֶּה. כְּמוֹ זֶה הָיָה הַמִּשְׁכָּן, שֶׁכֻּלּוֹ בְּיֹפִי מְרֻקָּם לִפְנִים, וְאַחַר כָּךְ - (במדבר ד) וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁתַּחַת יָם זֶה יֵשׁ מְצוּלוֹת יָ"ם, כְּלָל שֶׁל זָכָר וּנְקֵבָה, וְיֵשׁ לָהֶם עַיִן הָרָע לְהִסְתַּכֵּל. וּכְשֶׁמִּסְתַּכְּלִים, מִזְדַּמֵּן לְעֵינֵיהֶם צֶבַע תְּכֵלֶת, וְלֹא יְכוֹלָה עֵינָם לִשְׁלֹט, וְהִיא מִתְתַּקֶּנֶת לִפְנִים בְּכָל גְּוָנִים מְרֻקָּמִים כָּרָאוּי, מִתְתַּחְמִים לְאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם.

כְּגַוְונָא דָּא בַּר נָשׁ דְּלָבִישׁ צִיצִית, אִתְעָבִיד בְּכָל יוֹמָא תָּמִים. תָּ"ם, בְּד' כְּנָפַיִם מְתֻקְּנָן כַּדְּקָא יָאוּת. יָ"ם, בְּהַהוּא תְּכֵלֶת דְּנוּנָא, דְּשִׁבְעִין דַּרְגִּין דְּיַמָּא, סִטְרָא בִּישָׁא כַּד אִסְתָּכַּל בְּהַאי בַּר נָשׁ לָא יָכִיל לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ בְּעֵינָא בִּישָׁא. וּכְדֵין אִיהוּ תָּם יָ"ם, עִם יְיָ אֱלֹהָיו מַמָּשׁ, בְּתִקּוּנָא חֲדָא, אִיהִי לְעֵילָּא, וְאִיהוּ לְתַתָּא. כְּמוֹ זֶה בֶּן אָדָם שֶׁלּוֹבֵשׁ צִיצִית, נַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם תָּמִים. תָּ"ם, בְּאַרְבַּע כְּנָפַיִם מְתֻקָּנוֹת כָּרָאוּי. יָ"ם, בְּאוֹתוֹ תְּכֵלֶת שֶׁל הַדָּג שֶׁל שִׁבְעִים דַּרְגוֹת הַיָּם, צַד הָרָע כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בָּאָדָם זֶה לֹא יָכוֹל לְהַזִּיקוֹ בְּעַיִן הָרָע, וְאָז הוּא תָּם יָ"ם עִם ה' אֱלֹהָיו מַמָּשׁ בְּתִקּוּן אֶחָד, הוּא לְמַעְלָה, וְהוּא לְמַטָּה.

לְבָתַר אִסְתָּלָקַת אִיהִי גּוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין. אוּף הָכִי בַּר נָשׁ, אִסְתַּלָּק אִיהוּ לְבָתַר בִּתְפִלִין, גּוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין. וְעַל דָּא תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ, עִמֵּיהּ ודַּאי. וַדַּאי בְּשַׁעֲתָא חֲדָא, בְּרִגְעָא חֲדָא, אִיהִי אִתָּקְנָת לְעֵילָּא, וּבַּר נָשׁ אִתָּקָן לְתַתָּא. אַחַר כָּךְ מִסְתַּלֶּקֶת הִיא לְתוֹךְ דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת. גַּם כָּךְ הַבֶּן אָדָם עוֹלֶה הוּא אַחַר כָּךְ בַּתְּפִלִּין לְתוֹךְ דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת. וְעַל זֶה תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךְ, עִמּוֹ וַדַּאי. וַדַּאי בְּשָׁעָה אַחַת, בְּרֶגַע אֶחָד, הִיא מְתֻקֶּנֶת לְמַעְלָה, וּבֶן אָדָם מְתֻקָּן לְמַטָּה.

אָמַר רִבִּי אִילָאִי, כָּל אִלֵּין דְּהָכָא, כְּגַוְונָא דָּא מְתַקְּנָן, לְמֶהֱוִי כָּל חַד תָּמִים עִם יְיָ. וְעַל רָזָא דָּא, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ. אִי תֵּימְרוּן דְּכַד אִתְּמַר לְבִישׁ אִתְּמַר, הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּהֲוָה לוֹן לְמֶהֱוִי כָּל חַד תָּמִים עִם יְיָ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, אֲתָר דַּיְיָ שָׁארֵי תַּמָּן, לְמֶהֱוִי אַפִּין בְּאַפִּין כַּחֲדָא עִמֵּיהּ, וְהַשְׁתָּא כָּל חַד הֲוִי תָּמִים בְּמַדְבְּרָא דָּא לְבַר, אֲתָר רָחִיק מִתַּמָּן, דְּלָא יִסְתָּכַּל אַנְפִּין בְּאַנְפִּין בַּהֲדֵּיהּ לְמֶהֱוִי עִם יְיָ כַּדְּקָא יָאוּת. וְשָׁם יָמוּתוּ, כְּמָה דַּחֲמִיתוּן דְּעַבְדִּין בְּכָל יוֹמָא. אָמַר רַבִּי אִילָאִי, כָּל אֵלּוּ שֶׁל כָּאן, כְּמוֹ זֶה מְתֻקָּנִים לִהְיוֹת כָּל אֶחָד תָּמִים עִם ה'. וְעַל סוֹד זֶה, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ. אִם תֹּאמְרוּ שֶׁכְּשֶׁנֶּאֱמַר, לְרַע נֶאֱמַר - כָּךְ זֶה בְּוַדַּאי, שֶׁהָיָה לָהֶם לִהְיוֹת כָּל אֶחָד תָּמִים עִם ה' בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, מָקוֹם שֶׁה' שָׁרוּי שָׁם, לִהְיוֹת פָּנִים בְּפָנִים כְּאֶחָד עִמּוֹ, וְכָעֵת כָּל אֶחָד הָיָה תָמִים בְּמִדְבָּר זֶה לַחוּץ, מָקוֹם רָחוֹק מִשָּׁם, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל פָּנִים בְּפָנִים אִתּוֹ לִהְיוֹת עִם ה' כָּרָאוּי. וְשָׁם יָמוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁרְאִיתֶם שֶׁעוֹשִׂים בְּכָל יוֹם.

זַכָּאָה חוּלָקְכוֹן חַבְרַיָּיא קַדִּישִׁין, דְּזָכִיתוּן לְכָל הַאי. הָנֵי תְּרֵי מְעַרְתֵי אַחֲרָנִין דִּילְכוּ, דְּלָא תִּשְׁכְּחוּ כָּל דָּא תַּמָּן, דְּאִינּוּן גּוֹ מְתִיבְתָּא דְּמֹשֶׁה, יַתְבֵי מֵרָחִיק. וְעַל דָּא כְּתִיב בְּמֹשֶׁה, (במדבר י״ב:ג׳) עָנָו מְאֹד מִכָּל הָאָדָם. וּנְבִיאָה עִלָּאָה, קַבִּיל לוֹן לִמְתִיבְתָּא דִּילֵיהּ, מִיּוֹמָא דְּשָׁארֵי לְמֵחֱמֵי כָּל דָּא, עַד הַהִיא שַׁעֲתָא שִׁבְעָה יוֹמִין. וְהָא לָא הֲווֹ מִסְתַּכְּלִין בְּהַאי עָלְמָא כְּלוּם. אַשְׁרֵי חֶלְקְכֶם, חֲבֵרִים קְדוֹשִׁים, שֶׁזְּכִיתֶם לְכָל זֶה. שְׁתֵּי מְעָרוֹת אֵלֶּה אֲחֵרוֹת שֶׁלָּכֶם, שֶׁלֹּא תִמְצְאוּ כָּל זֶה שָׁם, שֶׁהֵם תּוֹךְ יְשִׁיבַת מֹשֶׁה יוֹשְׁבִים מֵרָחוֹק. וְעַל זֶה כָּתוּב בְּמֹשֶׁה, (במדבר יב) עָנָו מְאֹד מִכָּל הָאָדָם. וְנָבִיא עֶלְיוֹן קִבְּלָם לִישִׁיבָתוֹ מִיּוֹם שֶׁהֻתַּר לִרְאוֹת כָּל זֶה עַד אוֹתָהּ שָׁעָה שִׁבְעָה יָמִים. וַהֲרֵי לֹא הָיוּ מִסְתַּכְּלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּלוּם.

אָמַר לוֹן רִבִּי אִילָאִי, זַכָּאִין קַדִּישִׁין, אֵימָא לְכוּ מִלִּין דִּשְׁמַעְתּוּן. וּמִלָּה קַדְמָאָה כַּד תִּנְדְּעוּן מְדִידוּ דְּמִשְׁחָתָא, בִּשְׁמָא גְּלִיפָא מְפֹרָשׁ, תִּנְדְּעוּן (ואף על גב) דִּבְצַלְאֵל רְבִיעָאָה אִיהוּ, דִּנְהוֹרִין עִלָּאִין. דִּכְתִּיב, (שמות ל״א:ג׳) וָאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת. מַאן דְּלָא אִסְתָּכַּל חָמֵי וְאִתְפְּתַח. אָמַר לוֹ רַבִּי אִילָאִי, צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים, אֹמַר לָכֶם דְּבָרִים שֶׁשְּׁמַעְתֶּם. וְדָבָר רִאשׁוֹן כְּשֶׁתֵּדְעוּ מְדִידַת הַמִּשְׁחָה בְּשֵׁם חָקוּק מְפֹרָשׁ, תֵּדְעוּ (שאף על גב) שֶׁבְּצַלְאֵל הוּא רְבִיעִי שֶׁל אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁכָּתוּב (שמות לא) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת. מִי שֶׁלֹּא הִסְתַּכֵּל, רוֹאֶה וְנִפְקָח.

מַאן דְּלָא אִסְתָּכַּל, בְּאִינּוּן תְּלַת מִלִּין טְמִירִין, מַה לְעֵילָּא, מַה לְתַתָּא וְכוּ'. זַמִּין אִיהוּ לְאִתְפַּתְּחָא בְּאוֹרַיְיתָא, וּלְפַקְחָא עַיְינִין בָּהּ. אִילָנָא דְּתַמְנֵי סְרֵי, שִׁדְרָתוֹ דְּבַּר נָשׁ, כַּד כָּפִיף קַמֵּי מָארֵיהּ, יִזְקוֹף וְיִתְקְיָּים לִתְחִיַּית מֵתַיָּיא. אִי לָא כָּפִיף בְּמוֹדִים, אִתְעָבִיד חִוְיָא, וְלֵית לֵיהּ תְּקוּמָה לְהַהוּא זִמְנָא. מַאן דְּעָאל בֵּין תְּרֵין כְּרוּבִים לְגוֹ. מִי שֶׁלֹּא הִסְתַּכֵּל בְּאוֹתָם שְׁלֹשָׁה דְבָרִים טְמִירִים, מַה לְמַעְלָה מַה לְּמַטָּה וְכוּ', עָתִיד הוּא לְהִפָּקֵחַ בַּתּוֹרָה וְלִפְקֹחַ בָּהּ עֵינָיו. עֵץ שֶׁל שְׁמוֹנָה עָשָׂר, שִׁדְרַת הַבֶּן אָדָם, כְּשֶׁמִּתְכּוֹפֵף לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, יִזְקֹף וְיַעֲמֹד לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. אִם לֹא כוֹפֵף בְּמוֹדִים, נַעֲשֶׂה נָחָשׁ, וְאֵין לוֹ תְקוּמָה לְאוֹתוֹ הַזְּמַן.

מַאן דְּעָאל שִׁיעוּר תְּרֵין פִּתְחִין, לְגוֹ בֵּי כְּנִשְׁתָּא, אִתְדַּבָּק בְּמָארֵיהּ, וּרְעוּתֵיהּ אִתְעָבִיד. מַאן דִּמְעַיֵין בִּצְלוֹתֵיהּ, וְאִסְתָּכַּל בָּהּ, רָחִיק מֵרְעוּתֵיהּ דְּשָׁאִיל. קָרְבְּנָא דְּרַבְיָא, כַּד קָרֵב בַּר נָשׁ בְּרֵיהּ לְבֵי סַפְרָא, אוֹ לְמִילָה, דָּא קָרְבְּנָא שְׁלִים לְאִתְקַבְלָא. מִכָּאן וּלְהָלְאָה רְחִימִין, זִילוּ. (חסר) מִי שֶׁנִּכְנָס לְבֵין שְׁנֵי כְרוּבִים פְּנִימָה, מִי שֶׁנִּכְנָס שִׁעוּר שְׁנֵי פְתָחִים לְתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת, נִדְבָּק בְּרִבּוֹנוֹ, וּרְצוֹנוֹ נַעֲשֶׂה. מִי שֶׁמְּעַיֵּן בִּתְפִלָּתוֹ וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ, רָחוֹק מֵרְצוֹנוֹ שֶׁשּׁוֹאֵל. קָרְבַּן הַתִּינוֹק כְּשֶׁמַּקְרִיב אָדָם בְּנוֹ לְבֵית סֵפֶר אוֹ לְמִילָה, זֶה קָרְבָּן שָׁלֵם לְהִתְקַבֵּל. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, אֲהוּבִים, לְכוּ.

פָּתַח רִבִּי אִילָאִי וְאָמַר, (דברים י״ח:י״ג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ. מַה בֵּין תָּם לְתָמִים. בְאַבְרָהָם כְּתִיב, (בראשית י״ז:א׳) הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וְהְיֵה תָמִים. יַעֲקֹב דְּאִשְׁתְּלִים יַתִּיר, כְּתִיב בֵּיהּ, (בראשית כ״ה:כ״ז) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם. אֲמַאי אִקְרֵי אִישׁ תָּם. בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּאַר בֵּיהּ פְּסוֹלֶת כְּלַל, דְּהָא פְּרִיעָה הֲוָה בֵּיהּ. פָּתַח רַבִּי אִילָאִי וְאָמַר, (דברים יח) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךְ. מַה בֵּין תָּם לְתָמִים? בְּאַבְרָהָם כָּתוּב, (בראשית יז) הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. יַעֲקֹב שֶׁהִשְׁתַּלֵּם יוֹתֵר, כָּתוּב בּוֹ, (שם כה) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם. לָמָּה נִקְרָא אִישׁ תָּם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בּוֹ פְּסֹלֶת כְּלָל, שֶׁהֲרֵי פְּרִיעָה הָיְתָה בּוֹ.

בְּמָה אִתְפְּרַע, (ס"א פריעה הוה ביה דאתפרע) וְאִתְדַכֵּי מֵהַהוּא פְּסוֹלֶת בְּגִין דְּהַהוּא אֲתָר דְּאַתְקִיף לִפְסוֹלֶת, דִּלְגוֹ אֲתָר דִּפְרִיעָה שָׁארֵי, אִיהוּ שׁוֹר, דִּיּוּקְנָא דִּשְׂמָאלָא דְּכֻרְסַיָא דִּילֵיהּ. וְהַהוּא שׁוֹר, אִקְרֵי שׁוֹר תָּם. דְּהָא רְתִיכָא דְּכֻרְסְיָא, רְשִׁימָא דִּבְרִית אִית בֵּיהּ. וְעַל דָּא, הַאי שׁוֹר אִקְרֵי תָּם. וְיַעֲקֹב אָחִיד בֵּיהּ בְּגַוִּויהּ, וּבְהַאי שׁוֹר עָבִיד פְּרִיעָה, וְאַעְבַּר זוּהֲמָא דִּפְסּוֹלֶת כֻּלָּא. בַּמֶּה נִפְרַע (פריעה היתה בו שנפרע) וְנִטְהַר מֵאוֹתָהּ פְּסֹלֶת? מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁמְּחַזֵּק פְּסֹלֶת, שֶׁלְּתוֹךְ מְקוֹם הַפְּרִיעָה שׁוֹרֶה, הוּא שׁוֹר, דְּמוּת הַשְּׂמֹאל שֶׁל כִּסֵּא שֶׁלּוֹ. וְאוֹתוֹ שׁוֹר נִקְרָא שׁוֹר תָּם, שֶׁהֲרֵי מֶרְכֶּבֶת הַכִּסֵּא, רֹשֶׁם שֶׁל בְּרִית יֵשׁ בּוֹ. וְעַל זֶה שׁוֹר זֶה נִקְרָא תָם, וְיַעֲקֹב אָחוּז בּוֹ בְּתוֹכוֹ, וּבְשׁוֹר זֶה עוֹשִׂים פְּרִיעָה, וּמַעֲבִירִים זֻהֲמַת הַפְּסֹלֶת כֻּלָּהּ.

בְּמַתְנִיתָא דִּבְצַלְאֵל כְּתִיב, (בראשית ל׳:כ״ב) וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל. בְּשָׂרָה כְּתִיב (בראשית כא) פְּקִידָה, וּבְרָחֵל כְּתִיב זְכִירָה, אֲמַאי. בְּגִין דְּזָכוֹר אִתְרְשִׁים בְּיַעֲקֹב, דְּאִיהוּ בְּרִית שְׁלִים, כַּד (אתעביד) אִתְיְילִיד יוֹסֵף. וּבְמָּה. כַּד נָטַל שׁוֹר בַּהֲדֵיהּ, דְּלָא יַתְקִיף לְסִטְרָא אַחֲרָא. וּבְגִין כָּךְ, אִתְקְרֵי יוֹסֵף (דברים ל״ג:י״ז) בְּכוֹר שׁוֹר, בְּכוֹר דְּהַהוּא שׁוֹר דְּנָטַל יַעֲקֹב בְּכוֹר שׁוֹרוֹ, (ודחי לההוא שור). בְּמִשְׁנַת בְּצַלְאֵל כָּתוּב, (שם ל) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל. בְּשָׂרָה כָּתוּב פְּקִידָה, וּבְרָחֵל כָּתוּב זְכִירָה. לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁזָּכוֹר נִרְשַׁם בְּיַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּרִית שָׁלֵם כְּשֶׁנַּעֲשָׂה (כשנולד) יוֹסֵף, וּבַמֶּה? כְּשֶׁנָּטַל שׁוֹר עִמּוֹ שֶׁלֹּא יִתְחַזֵּק לַצַּד הָאַחֵר, וּמִשּׁוּם זֶה נִקְרָא יוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר, בְּכוֹר שֶׁל אוֹתוֹ שׁוֹר שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב (דברים לג) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ. וַדַּאי, וְאוֹתוֹ שׁוֹר שׁוֹר תָּם,

ודַּאי, וְהַהוּא שׁוֹר שׁוֹר תָּם, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם. רִבּוֹן וְשָׁלִיט, מָארֵיהּ דְּבֵיתָא, דְּהַהוּא שׁוֹר תָּם שָׁארֵי בְּגַוִּויהּ. בְּגִין דְּאִית שׁוֹר מוּעָד בִּסְטָר עָרְלָה פְּרִיעָה. וְכַמָּה גַּרְדִּינֵי נִימוּסִין נַפְקִין מִנֵּיהּ, עַד דַּרְגָּא בַּתְרַיְיתָא דְּאִקְרֵי שְׁאִיָ"ה. הַהוּא דְּאָפִיל בֵּיתִין דְּעָלְמָא, דְּלָא דַּיְירִין בְּהוּ בְּנֵי נָשָׁא. וְכֻלְּהוּ נַפְקָא מֵהַהוּא שׁוֹר מוּעָד. וְדָא בְּחִבּוּרָא דַּחֲמוֹר בִּישָׁא. וּבְגִין כָּךְ (דברים כ״ב:י׳) לֹא תַחֲרוֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּיו. בְּגִין דְּלָא לְאַתְּעָרָא לְהוּ. (בראשית כה) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם. רִבּוֹן וְשַׁלִּיט, בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁאוֹתוֹ שׁוֹר תָּם שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ שׁוֹר מוּעָד בְּצַד עָרְלָה פְּרִיעָה. וְכַמָּה מְמֻנִּים עַל הַחֻקִּים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ עַד דַּרְגָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁנִּקְרֵאת שְׁאִיָּ"ה, אוֹתוֹ שֶׁמַּפִּיל בָּתֵּי הָעוֹלָם שֶׁלֹּא דָרִים בָּהֶם אֲנָשִׁים. וְכֻלָּם יוֹצְאִים מֵאוֹתוֹ שׁוֹר מוּעָד. וְזֶה בְּחִבּוּר עִם חֲמוֹר רַע. וּמִשּׁוּם זֶה (דברים כב) לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו, כְּדֵי לֹא לְעוֹרֵר אוֹתָם.

וּבְהַהוּא מְתִיבְתָּא דִּבְצַלְאֵל, וְכֵן בִּתְרֵין מְתִיבְתָּא, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, בַּעְלָהּ דְּהַהוּא תָּם. וּמַאן אִיהוּ א' רָזָא דְּוָ"ו. וְכַד הֲווֹ כְּלַל דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא, כְּדֵין נָטִיל כָּל אַתְוָון אִלֵּין את"ם, וְאִיהוּ אֶמֶ"ת. (מיכה ז׳:כ׳) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, כְּלַל דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא, שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא. וּבְאוֹתָהּ יְשִׁיבַת בְּצַלְאֵל, וְכֵן בִּשְׁתֵּי יְשִׁיבוֹת, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, בַּעְלָהּ שֶׁל אוֹתוֹ תָּם. וּמִיהוּ א'? סוֹד וָ"ו. וּכְשֶׁהָיוּ כְּלַל זָכָר וּנְקֵבָה כְּאֶחָד, אָז נוֹטֵל כָּל אוֹתִיּוֹת אֵלֶּה את"ם, וְהוּא אֱמֶ"ת. (מיכה ז) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב. כְּלַל זָכָר וּנְקֵבָה כְּאֶחָד, שְׁלֵמוּת הַכֹּל.

אַבְרָהָם לָא אִתְפְּקַד עַל פְּרִיעָה, וְכַד עָאל, עָאל לְהַאי תָּם, וּלְגוֹ דַּרְגִּין דִּילֵיהּ, דְּאִקְרוּן כַּחֲדָא יָם. וְהַיְינוּ תָּמִים. לְבָתַר אִסְתָּלַּק אַבְרָהָם, וְעָאל לְגוֹ, וְאִתְקְשַׁר עִם יְמִינָא עִלָּאָה. אַבְרָהָם לֹא הִצְטַוָּה עַל פְּרִיעָה, וּכְשֶׁנִּכְנַס, נִכְנַס לְתָם זֶה וּלְתוֹךְ דַּרְגוֹתָיו, שֶׁנִּקְרְאוּ כְאֶחָד יָם, וְהַיְנוּ תָּמִים. אַחַר כָּךְ הִתְעַלָּה אַבְרָהָם, וְנִכְנַס פְּנִימָה, וְנִקְשַׁר עִם יָמִין הָעֶלְיוֹן.

תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ וַדַּאי, כְּמָה דְּאִיהוּ תָּמִים כְּלָלָא חֲדָא, אוּף אַנְתְּ תְּהֵא עִמֵּיהּ תָּמִים, עִמֵּיהּ וַדַּאי. בְּמָה אִתְעָבִיד בַּר נָשׁ תָּמִים, דִּיְהֵא תָּ"ם יָם. תָּם כְּמָה דְּאִתְּמַר. יָ"ם כָּל אִינּוּן דַּרְגִּין קַדִּישִׁין דִּילֵיהּ אִקְרוּן יָ"ם, וְלָא אִתְפָּרְשָׁן מִנֵיהּ לְעָלְמִין. (תרי נוסחי) אוּף אַנְתְּ כְּגַוְונָא דָא, לְאַעֲדָאָה מִנָךְ דַּרְגִין נוּכְרָאִין, וּלְאִתְקְשְּׁרָא בְּתָמִים, לְמֶיהֱוִי בָּךְ דַּרְגִין קַדִּישִׁין, רָזָא דְּיָם, וְדַרְגָּא קַדִּישָׁא, תָּ"ם. לְקַבְּלָא א' רָזָא דְּיַעֲקֹב. בַּר נָשׁ אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוִי בְּכָל יוֹמָא, תָּ"ם יָ"ם. כְּגַוְונָא דָּא מַמָּשׁ. תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךְ וַדַּאי, כְּמוֹ שֶׁהוּא תָּמִים, כְּלָל אֶחָד, גַּם אַתָּה תִהְיֶה עִמּוֹ תָּמִים, עִמּוֹ וַדַּאי. בַּמֶּה נַעֲשֶׂה בֶּן אָדָם תָּמִים, שֶׁיִּהְיֶה תָ"ם יָ"ם? תָּ"ם - כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. יָ"ם - כָּל אוֹתָן דְּרָגוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁלּוֹ נִקְרָאִים יָ"ם, וְלֹא נִפְרָדִים מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים. (שתי נסחאות) גַּם אַתָּה כְּמוֹ זֶה, לְהַעֲבִיר מִמְּךְ דְּרָגוֹת נָכְרִיּוֹת, וּלְהִתְקַשֵּׁר בְּתָמִים, לִהְיוֹת בְּךְ דְּרָגוֹת קְדוֹשׁוֹת, סוֹד שֶׁל הַיָּ"ם, וְדַרְגָּה קְדוֹשָׁה תָּ"ם, כְּנֶגֶד א' סוֹד שֶׁל יַעֲקֹב. בֶּן אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּכָל יוֹם תָּ"ם יָ"ם כְּמוֹ זֶה מַמָּשׁ.

הַשְׁתָּא פָּרִישׁ מַאן דְּפָרִישׁ, בִּמְתִיבְתָּא, דְּסִיהֲרָא קַדִּישָׁא שַׁפִּירָא, אִיהוּ בְּחִוָּורוּ, וְכָל גַּוְונִין מְנַצְצָן בָּהּ וּמְרֻקָּמָן, וְאִיהוּ כְּהַהוּא שְׁפִּירוּ וְחִוָּורוּ דְּשִׁמְשָׁא מַמָּשׁ. וּבְהַהוּא יַמָּא דִּילָהּ, גּוֹ שִׁבְעִין שְׁנִין, נָפְקָא נוּנָא חֲדָא, וְאַפִּיק מִנֵּיהּ גּוָֹון תְּכֵלֶת, וְאִיהִי נַטְלָא גּוָֹון דָּא, וְתַקִּינַת לֵיהּ, וְאִתְחַפְּיָיא לְבַר בְּהַאי גּוָֹון. לָאו דְּהַאי גּוָֹון לְבוּשָׁא דִּילָהּ, דְּהָא (משלי ל״א:כ״ב) שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ. אֲבָל חוּפָּאָה דִּלְבַר הַאי גּוָֹון הוּא. כְּגַוְונָא דָּא הֲוָה מַשְׁכְּנָא, דְּכוּלֵיהּ בִּשְׁפִירוּ מְרֻקָּמָא לְגוֹ, וּלְבָתַר (במדבר ד׳:ו׳) וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּתְחוֹת יָם דָּא, אִית מְצוּלוֹת יָ"ם, כְּלַל דְּכַר וְנוּקְבָּא, וְאִית לוֹן עֵינָא בִּישָׁא לְאִסְתַּכְּלָא, וְכַד מִסְתַּכְּלִין, זַמִּין לְעֵינַיְיהוּ גּוָֹון תְּכֵלָא, וְלָא יַכְלָא עֵינַיְיהוּ לְשַׁלְּטָאָה, וְאִיהִי אִתְתְּקָנַת לְגוֹ, בְּכָל גְּוָונִין מְרֻקָּמָן כַּדְּקָא יָאוּת, מִתְתָּחְמָן לְד' סִטְרִין דְּעָלְמָא. כָּעֵת פֵּרַשׁ מַה שֶּׁפֵּרַשׁ בַּיְשִׁיבָה, שֶׁהַלְּבָנָה הַקְּדוֹשָׁה יָפָה הִיא בְּלֹבֶן, וְכָל הַגְּוָנִים נוֹצְצִים בָּהּ וּמְרֻקָּמִים, וְהִיא כְּאוֹתוֹ יֹפִי וְלֹבֶן הַשֶּׁמֶשׁ מַמָּשׁ. וּבְאוֹתוֹ הַיָּם שֶׁלָּהּ בְּתוֹךְ שִׁבְעִים שָׁנָה יוֹצֵא דָג אֶחָד, וּמוֹצִיא מִמֶּנָּה גָּוֶן תְּכֵלֶת, וְהִיא לוֹקַחַת גָּוֶן זֶה וּמַתְקִינָה אוֹתוֹ, וּמִתְחַפָּה בַחוּץ בַּגָּוֶן הַזֶּה. לֹא שֶׁגָּוֶן זֶה הוּא לְבוּשָׁהּ, שֶׁהֲרֵי (משלי לא) שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ. אֲבָל צִפּוּי חִיצוֹנִי הוּא הַגָּוֶן הַזֶּה. כְּמוֹ זֶה הָיָה הַמִּשְׁכָּן, שֶׁכֻּלּוֹ בְּיֹפִי מְרֻקָּם לִפְנִים, וְאַחַר כָּךְ - (במדבר ד) וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁתַּחַת יָם זֶה יֵשׁ מְצוּלוֹת יָ"ם, כְּלָל שֶׁל זָכָר וּנְקֵבָה, וְיֵשׁ לָהֶם עַיִן הָרָע לְהִסְתַּכֵּל. וּכְשֶׁמִּסְתַּכְּלִים, מִזְדַּמֵּן לְעֵינֵיהֶם צֶבַע תְּכֵלֶת, וְלֹא יְכוֹלָה עֵינָם לִשְׁלֹט, וְהִיא מִתְתַּקֶּנֶת לִפְנִים בְּכָל גְּוָנִים מְרֻקָּמִים כָּרָאוּי, מִתְתַּחְמִים לְאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם.

כְּגַוְונָא דָּא בַּר נָשׁ דְּלָבִישׁ צִיצִית, אִתְעָבִיד בְּכָל יוֹמָא תָּמִים. תָּ"ם, בְּד' כְּנָפַיִם מְתֻקְּנָן כַּדְּקָא יָאוּת. יָ"ם, בְּהַהוּא תְּכֵלֶת דְּנוּנָא, דְּשִׁבְעִין דַּרְגִּין דְּיַמָּא, סִטְרָא בִּישָׁא כַּד אִסְתָּכַּל בְּהַאי בַּר נָשׁ לָא יָכִיל לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ בְּעֵינָא בִּישָׁא. וּכְדֵין אִיהוּ תָּם יָ"ם, עִם יְיָ אֱלֹהָיו מַמָּשׁ, בְּתִקּוּנָא חֲדָא, אִיהִי לְעֵילָּא, וְאִיהוּ לְתַתָּא. כְּמוֹ זֶה בֶּן אָדָם שֶׁלּוֹבֵשׁ צִיצִית, נַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם תָּמִים. תָּ"ם, בְּאַרְבַּע כְּנָפַיִם מְתֻקָּנוֹת כָּרָאוּי. יָ"ם, בְּאוֹתוֹ תְּכֵלֶת שֶׁל הַדָּג שֶׁל שִׁבְעִים דַּרְגוֹת הַיָּם, צַד הָרָע כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בָּאָדָם זֶה לֹא יָכוֹל לְהַזִּיקוֹ בְּעַיִן הָרָע, וְאָז הוּא תָּם יָ"ם עִם ה' אֱלֹהָיו מַמָּשׁ בְּתִקּוּן אֶחָד, הוּא לְמַעְלָה, וְהוּא לְמַטָּה.

לְבָתַר אִסְתָּלָקַת אִיהִי גּוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין. אוּף הָכִי בַּר נָשׁ, אִסְתַּלָּק אִיהוּ לְבָתַר בִּתְפִלִין, גּוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין. וְעַל דָּא תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ, עִמֵּיהּ ודַּאי. וַדַּאי בְּשַׁעֲתָא חֲדָא, בְּרִגְעָא חֲדָא, אִיהִי אִתָּקְנָת לְעֵילָּא, וּבַּר נָשׁ אִתָּקָן לְתַתָּא. אַחַר כָּךְ מִסְתַּלֶּקֶת הִיא לְתוֹךְ דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת. גַּם כָּךְ הַבֶּן אָדָם עוֹלֶה הוּא אַחַר כָּךְ בַּתְּפִלִּין לְתוֹךְ דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת. וְעַל זֶה תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךְ, עִמּוֹ וַדַּאי. וַדַּאי בְּשָׁעָה אַחַת, בְּרֶגַע אֶחָד, הִיא מְתֻקֶּנֶת לְמַעְלָה, וּבֶן אָדָם מְתֻקָּן לְמַטָּה.

אָמַר רִבִּי אִילָאִי, כָּל אִלֵּין דְּהָכָא, כְּגַוְונָא דָּא מְתַקְּנָן, לְמֶהֱוִי כָּל חַד תָּמִים עִם יְיָ. וְעַל רָזָא דָּא, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ. אִי תֵּימְרוּן דְּכַד אִתְּמַר לְבִישׁ אִתְּמַר, הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּהֲוָה לוֹן לְמֶהֱוִי כָּל חַד תָּמִים עִם יְיָ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, אֲתָר דַּיְיָ שָׁארֵי תַּמָּן, לְמֶהֱוִי אַפִּין בְּאַפִּין כַּחֲדָא עִמֵּיהּ, וְהַשְׁתָּא כָּל חַד הֲוִי תָּמִים בְּמַדְבְּרָא דָּא לְבַר, אֲתָר רָחִיק מִתַּמָּן, דְּלָא יִסְתָּכַּל אַנְפִּין בְּאַנְפִּין בַּהֲדֵּיהּ לְמֶהֱוִי עִם יְיָ כַּדְּקָא יָאוּת. וְשָׁם יָמוּתוּ, כְּמָה דַּחֲמִיתוּן דְּעַבְדִּין בְּכָל יוֹמָא. אָמַר רַבִּי אִילָאִי, כָּל אֵלּוּ שֶׁל כָּאן, כְּמוֹ זֶה מְתֻקָּנִים לִהְיוֹת כָּל אֶחָד תָּמִים עִם ה'. וְעַל סוֹד זֶה, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ. אִם תֹּאמְרוּ שֶׁכְּשֶׁנֶּאֱמַר, לְרַע נֶאֱמַר - כָּךְ זֶה בְּוַדַּאי, שֶׁהָיָה לָהֶם לִהְיוֹת כָּל אֶחָד תָּמִים עִם ה' בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, מָקוֹם שֶׁה' שָׁרוּי שָׁם, לִהְיוֹת פָּנִים בְּפָנִים כְּאֶחָד עִמּוֹ, וְכָעֵת כָּל אֶחָד הָיָה תָמִים בְּמִדְבָּר זֶה לַחוּץ, מָקוֹם רָחוֹק מִשָּׁם, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל פָּנִים בְּפָנִים אִתּוֹ לִהְיוֹת עִם ה' כָּרָאוּי. וְשָׁם יָמוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁרְאִיתֶם שֶׁעוֹשִׂים בְּכָל יוֹם.

בְּהַהוּא פִּתְחָא דְּאֶמְצָעִיתָא, אִית עֲטָרָה דְּפָז עִלָּאָה וְיַקִּירָא גְּנִיזָא, דְּלָא אִתְחֲזֵי הַשְׁתָּא, גְּלִיפָא וּמְחֻקָּקָא בְּכָל זִינֵי אַבְנֵי יְקָר, וּזְמִינָא לְמֶהֱוִי עַל רֵישָׁא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא, כַּד סָלִיק בְּהַהוּא מִגְדָּל, וּתְרֵין נְשָׁרִין, דָּא מִסִּטְרָא דָּא, וְדָא מִסִּטְרָא דָּא, נַטְלֵי לֵיהּ בִּידַיְיהוּ. בְּאוֹתוֹ פֶּתַח אֶמְצָעִי יֵשׁ עֲטֶרֶת פָּז עֶלְיוֹנָה וְנִכְבָּדָה גְּנוּזָה, שֶׁלֹּא נִרְאֵית כָּעֵת, גְּלוּפָה וַחֲקוּקָה בְּכָל מִינֵי אֲבָנִים יְקָרוֹת, וַעֲתִידָה לִהְיוֹת עַל רֹאשׁ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ כְּשֶׁעוֹלֶה בְּאוֹתוֹ מִגְדָּל, וּשְׁנֵי נְשָׁרִים, זֶה מִצַּד זֶה וְזֶה מִצַּד זֶה, לוֹקְחִים אוֹתוֹ בִּידֵיהֶם.

כַּד סָלִיק מַלְכָּא מְשִׁיחָא, מִתְתָּקְנִין נְשָׁרִין, וְנַטְלֵי עֲטָרָא דָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׁרֵי לְמִקְרֵי, יִתְפְּתַח פִּתְחָא אַחֲרָא, וּמִתַּמָּן תִּפּוּק הַהִיא יוֹנָה, דְּשָׁדַר נֹחַ בִּימֵי טוֹפָנָא, דִּכְתִּיב, (בראשית ח׳:ח׳) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה, הַיּוֹנָה: הַהִיא דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָא, וְלָא מַלִּילוּ בָּהּ קַדְמָאֵי, וְלָא יָדְעוּ מַה הִיא, אֶלָּא מֵהָכָא נַפְקַת, וְעַבְדַת שְׁלִיחוּתָא. כְּשֶׁעוֹלֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, מִתְתַּקְּנִים הַנְּשָׁרִים, וְלוֹקְחִים עֲטָרָה זוֹ בְּשָׁעָה שֶׁיַּתְחִיל לִקְרֹא, יִפָּתַח פֶּתַח אַחֵר, וּמִשָּׁם תֵּצֵא אוֹתָהּ יוֹנָה שֶׁשָּׁלַח נֹחַ בִּימֵי הַמַּבּוּל, שֶׁכָּתוּב (בראשית ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה. הַיּוֹנָה, אוֹתָהּ הַנּוֹדַעַת, וְלֹא דִבְּרוּ בָהּ הַקַּדְמוֹנִים וְלֹא יָדְעוּ מַה הִיא, אֶלָּא מִכָּאן יָצְאָה וְעָשְׂתָה שְׁלִיחוּתָהּ.

וּבְשַׁעֲתָא דִּכְתִּיב וְלָא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד, לָא יָדַע בַּר נָשׁ לְאָן אַזְלַת, וְהִיא תָּבַת לְאַתְרָהּ, וְאִתְגְּנִיזַת בְּפִתְחָא דָּא וְאִיהִי תִּטּוֹל עֲטָרָה בְּפוּמָהָא, וּתְשָׁוִי עַל רֵישֵׁיהּ דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא, מָטֵי וְלָא מָטֵי, וּכְדֵין כְּתִיב, (תהילים כ״א:ד׳) תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז. וּבְשָׁעָה שֶׁכָּתוּב וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד, לֹא יָדַע אָדָם לְאָן הָלְכָה, וְהִיא שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ וְנִגְנְזָה בְּפֶתַח זֶה, וְהִיא תִּקַּח עֲטָרָה בְּפִיהָ וְתָשִׂים עַל רֹאשׁ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הִגִּיעַ וְלֹא הִגִּיעַ, וְאָז כָּתוּב, (תהלים כא) תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז.

תָּא חֲזֵי הַהוּא רָקִיעַ כַּד סָחֲרָא בְּגִלְגּוּלָא מְנַגְּנָא בְּנִגּוּנָא, וּמִקַל נְהִימוּ דְּמַיִין דְּנַבְעִין, לָא יְדִיעַ הַהוּא נִגּוּנָא. כָּל אִינּוּן אַגָּנִין דִּי בְּאַרְבַּע סִטְרִין, מַלְיָין מִנְּבִיעוּ דְּמַיִין דְּנַבְעִין. מַאן דְּאִיהוּ לְגוֹ, בִּתְרֵין סִטְרִין קַיְּימָא תַּמָּן. חַד בְּחֶדְוָה, דְּלֵית חֶדְוָה כְּהַהִיא חֶדְוָה בְּעָלְמָא, לְקַיְּימָא (תהילים ק׳:ב׳) עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּשִׂמְחָה. וְחַד בְּיִרְאָה, דְּלֵית דְּחִילוּ כְּהַהוּא דְּחִילוּ בְּעָלְמָא, לְקַיְּימָא (תהילים ב׳:י״א) עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה. בֹּא וּרְאֵה, אוֹתוֹ רָקִיעַ כְּשֶׁסּוֹבֵב בְּגִלְגּוּל, מְנַגֵּן בְּנִגּוּן, וּמִקּוֹל נַהֲמַת הַמַּיִם הַנּוֹבְעִים לֹא יָדוּעַ אוֹתוֹ נִגּוּן. כָּל אוֹתָם הָאַגָּנִים שֶׁבְּאַרְבָּעָה צְדָדִים מִתְמַלְּאִים מִנְּבִיעַת הַמַּיִם שֶׁנּוֹבְעִים. מִי שֶּׁהוּא בִּפְנִים, בִּשְׁנֵי צְדָדִים עוֹמֵד שָׁם. אֶחָד בְּשִׂמְחָה, שֶׁאֵין שִׂמְחָה כְּאוֹתָהּ שִׂמְחָה בָּעוֹלָם, לְקַיֵּם (שם ק) עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה. וְאֶחָד בְּיִרְאָה, שֶׁאֵין יִרְאָה כְּאוֹתָהּ יִרְאָה בָּעוֹלָם, לְקַיֵּם (שם ב) עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה.

חַד מַעְיָינָא דְּמַיָּיא, דִּנְבִיעַ מִסְּטַר מִזְרָח, דָּא הוּא דְּאָמַר יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה. מֵהַאי מַעְיָינָא, לָא יַכְלִין לְסַיְּימָא שְׁבָחָא כָּל בְּנֵי עָלְמָא. בַּאֲתַר דְּאִתְיְילִיד תַּמָּן לִסְטַר מִזְרָח, לֵית עוּמְקָא וְרוּמָא דִּילֵיהּ, אֶלָּא זְרָתָא וְלָא יַתִּיר. מַעִִיַן מַיִם אֶחָד שֶׁנּוֹבֵעַ מִצַּד מִזְרָח, זֶהוּ שֶׁאָמַר יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא. מִמַּעְיָן זֶה לֹא יְכוֹלִים לְסַיֵּם שֶׁבַח כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹלַד שָׁם לְצַד מִזְרָח, אֵין עֹמֶק וְרוּם שֶׁלּוֹ אֶלָּא זֶרֶת, וְלֹא יוֹתֵר.

כַּד נַבְעִין מַיָּא וְסַלְּקִין, סַלְּקִין כָּל זִינֵי מַרְגְּלָאן דְּעָלְמָא, וְלָא נַפְלִין לְבַר, הַשְׁתָּא אִתְחָזוּן בְּגָוְון חַד, לְפוּם שַׁעֲתָא נַפְלִין אִלֵּין, וְהָא סַלְּקִין, אָחֳרָנִין, כְּגָוַון אָחֳרָא, בְּכָל זִינֵי גַּוְונִין דְּעָלְמָא. נַפְלֵי אִינּוּן מַרְגְּלָאן, וְלָא נַפְלֵי לְבַר. כְּשֶׁנּוֹבְעִים הַמַּיִם וְעוֹלִים, עוֹלִים כָּל מִינֵי מַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְלֹא נוֹפְלִים בַּחוּץ. כָּעֵת נִרְאִים בְּגָוֶן אֶחָד, לְפִי שָׁעָה נוֹפְלִים אֵלֶּה, וְהִנֵּה עוֹלִים אֲחֵרִים בְּגָוֶן אַחֵר בְּכָל מִינֵי גְוָנִים שֶׁבָּעוֹלָם. נוֹפְלוֹת אוֹתָן מַרְגָּלִיּוֹת, וְלֹא נוֹפְלוֹת בַּחוּץ.

סַחֲרָנִין דְּהַהוּא נְבִיעוּ, חֵיזוּר וְשׁוּשָן סָחֲרִין. וְלָא יַכְלִין כָּל בְּנֵי עָלְמָא לְמֵיקָם עַל אִינּוּן גַּוְונִין, כֻּלְּהוּ שַׁלְהוֹבִין מְלָהֲטָאן, וְלָא יַכְלִין לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ. לָא יְדִיעַ חֲשִׁיבוּ דְּעוֹבָדָא. טַרְפִּין דִּלְהוֹן מְנַצְצָן בְּכַמָּה גַּוְונִין. סְבִיב אוֹתָהּ נְבִיעָה סוֹבְבִים כַּפְתּוֹר וָפֶרַח, וְלֹא יְכוֹלִים כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם לַעֲמֹד עַל אוֹתָם גְּוָנִים, כֻּלָּם שַׁלְהָבוֹת לוֹהֲטוֹת, וְלֹא יְכוֹלִים לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם. לֹא יָדוּעַ חֲשִׁיבוּת הַמַּעֲשֶׂה. הֶעָלִים שֶׁלָּהֶם נוֹצְצִים בְּכַמָּה גְוָנִים.

עוֹבֵד צִיּוּר, אוּמָנוּ דְּמָארֵי עָלְמָא, חַפְיָין עַל תְּלַת מְאָה וְשִׁבְעִין וַחֲמִשָּׁה כְּרוּבִין דִּתְחוֹתַיְיהוּ, בָּתַר שְׂבָכִין אַחֲרָנִין לְגוֹ. וְאִינּוּן שְׂבָכִין סְחוֹר דַּעֲזָרָה לְגוֹ. מַעָשֵׂה צִיּוּר, אֻמָּנוּת רִבּוֹן הָעוֹלָם, מְכַסִּים עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה כְּרוּבִים שֶׁתַּחְתֵּיהֶם, אַחַר שְׂבָכִים אֲחֵרִים לִפְנִים. וְאוֹתָם שְׂבָכִים סְבִיב הָעֲזָרָה לִפְנִים.

כָּל אִינּוּן נְטוּרֵי קַיָּימָא קַדִּישָׁא, (ס"א בעון) דְּבָּעוּן לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּי מַלְכָּא, דְּהָא לָא אִתְחָזוּן, אֶלָּא בְּגִין לְאַחֲזָאָה דְּאִינּוּן בְּנֵי גְּזִירוּ קַדִּישָׁא. וְעַל דָּא, (שמות כ״ג:י״ז) יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ, אִינּוּן בְּנֵי קַיָּימָא קַדִּישָׁא. דָּיִיק רַב מְתִיבְתָּא, זְכוּרְךָ, וְלָא זְכָרְךָ. דְּהָא זָכָר כְּתִיב, וְלָא זָכוּר, מַאי זְכוּרְךָ. אֶלָּא כָּל אִינּוּן דְּנַטְרִין קַיָּימָא קַדִּישָׁא, וְלָא חָבָאן בֵּיהּ, אִינּוּן הֲווּ בְּנֵי מַלְכָּא, דִּבְכֹּל יוֹמָא מִשְׁתָּבַח בְּהוּ וְדָכִיר לוֹן תָּדִיר. וְעַל דָּא זְכוּרְךָ, הֲהוּא דְּאִית בֵּיהּ קַיָּימָא קַדִּישָׁא, דְּדָכִיר לוֹן מַלְכָּא בְּכָל יוֹמָא, דְּלֵית שְׁבָחָא קַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה, (אלא) כְּמַאן דְּנָטִיר קַיְּימָא דָּא. כָּל אוֹתָם שׁוֹמְרֵי בְּרִית הַקֹּדֶשׁ (רוצים) שֶׁרוֹצִים לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִרְאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם בְּנֵי מִילָה קְדוֹשָׁה. וְעַל זֶה, (שמות כג) יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךְ, אוֹתָם בְּנֵי בְּרִית קֹדֶשׁ. דִּיֵּק רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, זְכוּרְךְ וְלֹא זְכָרְךְ, שֶׁהֲרֵי זָכָר כָּתוּב, וְלֹא זָכוּר. מַה זֶּה זְכוּרְךְ? אֶלָּא כָּל אוֹתָם שֶׁשָּׁמְרוּ בְּרִית קֹדֶשׁ וְלֹא חָטְאוּ בוֹ, הֵם הָיוּ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁבְּכָל יוֹם מִשְׁתַּבֵּחַ בָּהֶם וְזוֹכֵר אוֹתָם תָּמִיד. וְעַל כֵּן זְכוּרְךְ, הַהוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּרִית קְדוֹשָׁה, שֶׁזּוֹכֵר אוֹתָם הַמֶּלֶךְ בְּכָל יוֹם, שֶׁאֵין שֶׁבַח לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן (אלא) כְּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר בְּרִית זוֹ.

וְעַל דָּא בָּעֵי דְּיִתְחֲזוּן תְּלַת זִמְנִין בְּשַׁתָּא קַמֵּיהּ. תְּלַת זִמְנִין אֲמַאי. אֶלָּא בְּגִין אֲבָהָן קַדְמָאֵי, דְּקַבִּילוּ לְהַאי בְּרִית, קַדְמָאָה לְכָל פִּקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, וּבְגִין כָּךְ תְּלַת זִמְנִין אִינּוּן בְּשַׁתָּא. אַבְרָהָם קַבִּיל בְּרִית. יִצְחָק קַבִּיל בְּרִית. יַעֲקֹב הֲוָה שְׁלִים מְכֻּלְּהוּ, וְעַל דָּא כְּתִיב בֵּיהּ, (בראשית כ״ה:כ״ז) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, שְׁלִים מִכֹּלָּא. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּשָׁנָה לְפָנָיו. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לָמָּה? אֶלָּא בִּגְלַל אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁקִּבְּלוּ בְרִית זוֹ רִאשׁוֹנָה לְכָל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵם בְּשָׁנָה. אַבְרָהָם קִבֵּל בְּרִית, יִצְחָק קִבֵּל בְּרִית, יַעֲקֹב הָיָה שָׁלֵם מִכֻּלָּם, וְעַל כֵּן כָּתוּב בּוֹ (בראשית כה) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, שָׁלֵם מֵהַכֹּל.

וְעַל דָּא כְּתִיב, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֵּךְ נֹחַ. וְכִי מַאן יָכִיל לְמֵיהַךְ עִמֵּיהּ. אֶלָּא כָּל מַאן דְּנָטִיר בְּרִית קַדִּישָׁא, אִזְדַּוְּוגַת בֵּיהּ שְׁכִינְתָּא, וְשָׁרִיאַת עָלֵיהּ. וּבְגִין כָּךְ, (דברים י״ח:י״ג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ. תָּמִים תִּהְיֶה, וּלְבָתַר עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ. בְּזִוּוּגָא חֲדָא. דְּכֵיוָן דְּנָטִיר בְּרִית דָּא, עִם יְיָ לִהֱוִי, וְלָא אִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ. וְעַל זֶה כָּתוּב אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. וְכִי מִי יָכוֹל לָלֶכֶת עִמּוֹ? אֶלָּא כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר בְּרִית קֹדֶשׁ, מִזְדַּוֶּגֶת בּוֹ שְׁכִינָה וְשׁוֹרָה עָלָיו. וּמִשּׁוּם כָּךְ, (דברים יח) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךְ. תָּמִים תִּהְיֶה, וְאַחַר כָּךְ עִם ה' אֱלֹהֶיךְ. בְּזִוּוּג אֶחָד. שֶׁכֵּיוָן שֶׁשּׁוֹמֵר בְּרִית זוֹ, עִם ה' לִהְיוֹת, וְלֹא נִפְרָד מִמֶּנּוּ.

בְּאַבְרָהָם כְּתִיב, (בראשית י״ז:א׳) הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וְהְיֵה תָמִים, גְּזִירוּ דְּאָת קַיָּימָא. הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, מֵהָכָא, דְּלָא יְהַךְ גָּבֶר בָּתַר אִתְּתָא, אֶלָּא קַמָהָא, אֹרַח כָּשֵׁר אִיהוּ. וְהָא כְּתִיב, (שמות כ״ג:כ׳) הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ. (שמות ל״ג:ב׳) וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ. לְאַבְרָהָם דְּלָא הֲוָה גָּזִיר, דָּחָה לֵיהּ לְקַמָּהּ. וְעַל דָּא לָא כְּתִיב הֶיֵה תָּמִים, וְהִתְהַלֵּךְ לְפָנַי. אֶלָּא הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, דְּלָא יֵאוֹת אַנְתְּ, עַד שֶׁתְּהֵא תָּמִים. וְכֵן בְּכֻלְּהוּ, כֵּיוָן דְּבַּר נָשׁ תָּמִים, וְנָטִיר לֵיהּ, מִיַּד הִיא לְקָמֵיהּ, וְאִיהוּ אֲבַתְרָהּ, כָּשֵׁר אִיהוּ לְדָא. לְגִרְעוֹנָא מַה כְּתִיב, (שמואל א ט״ו:י״א) כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי. בְּאַבְרָהָם כָּתוּב, (בראשית יז) הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, מִילַת אוֹתוֹ בְּרִית. הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי - מִכָּאן שֶׁלֹּא יֵלֵךְ גֶּבֶר אַחַר אִשָּׁה, אֶלָּא לְפָנֶיהָ דֶּרֶךְ כָּשֵׁר הוּא. וַהֲרֵי כָּתוּב (שמות כג) הִנֵּה אָנֹכִי שּלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךְ. (שם לג) וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךְ מַלְאָךְ. לְאַבְרָהָם שֶׁלֹּא הָיָה מָהוּל, דָּחָה אוֹתוֹ לְפָנֶיהָ. וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב הֱיֵה תָמִים וְהִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, אֶלָּא הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, שֶׁלֹּא רָאוּי אַתָּה עַד שֶׁתִּהְיֶה תָמִים. וְכֵן בְּכֻלָּם, כֵּיוָן שֶׁבֶּן אָדָם תָּמִים וְשׁוֹמֵר אוֹתוֹ, מִיָּד הִיא לְפָנָיו, וְהוּא אַחֲרֶיהָ, כָּשֵׁר הוּא לָזֶה. לְחִסָּרוֹן מַה כָּתוּב? (שמואל א טו) כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי.

נֹחַ גָּזִיר הֲוָה, וְתָמִים, פְּרִיעָה לָא הֲוָה בֵּיהּ, וּבְגִין דְּלָא הֲוָה בֵּיהּ פְּרִיעָה מַה כְּתִיב, אֶת הָאֱלֹהִים, וְלָא אַחַר הָאֱלֹהִים, לְקַמָּא לָא הֲוָה, בְּגִין דְּהֲוָה גְּזִיר, לַאֲחוֹרָא לָא הֲוָה, בְּגִין דְּלָא אִתְפְּרַע. אֵיךְ הֲוָה. אֶת הָאֱלֹהִים, סָמִיךְ לֵיהּ, וְלָא יָכִיל לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, דְּלָאו כָּשֵׁר כָּל כַּךְ. נֹחַ מָהוּל הָיָה וְתָמִים, פְּרִיעָה לֹא הָיְתָה בּוֹ, וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיְתָה בּוֹ פְּרִיעָה, מַה כָּתוּב? אֶת הָאֱלֹהִים, וְלֹא אַחַר הָאֱלֹהִים. לְפָנִים לֹא הָיָה, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה מָהוּל. לְאָחוֹר לֹא הָיָה, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִפְרַע. אָז אֵיךְ הָיָה? אֶת הָאֱלֹהִים, סָמוּךְ לוֹ, וְלֹא יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ כָּשֵׁר.

בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב, (שמות י״ג:כ״א) וַיְיָ הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, (שמות י״ד:י״א) הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם וְגוֹ'. כִּי טוֹב לָנוּ עֲבוֹד אֶת מִצְרַיִם. כִּבְיָכוֹל, אִתְחֲלָשׁ דַּעְתָּא. כְּתִיב וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיִּסַּע לְמֶעְבַּד בְּהוּ נוּקְמִין. בְּיִשְׂרָאֵל כָּתוּב, (שמות יג) וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן (וגו') וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ וְגוֹ'. כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל (שם יד) הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם וְגוֹ', כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם - כִּבְיָכוֹל נֶחֱלַשׁ דַּעְתּוֹ. כָּתוּב וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם. וַיִּסַּע, לַעֲשׂוֹת בָּהֶם נְקָמוֹת.

הַשְׁתָּא רִבִּי, נֶהְדַּר לְמִלִּין קַדְמָאִין, וְכַד נֶהְדַּר לְאַתְרִין, נִטוֹל רְשׁוּ מֵרַב מְתִיבְתָּא, בְּאִינּוּן מִלִּין דִּנְקַבֵּל מִנֵּיהּ, וְנֵימָא קַמָּךְ. זַכָּאָה חוּלָקָךְ, דְּאַתְּ זָכֵי לִנְהוֹרִין סְתִימִין, מִכָּל סִטְרִין, מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא, מֵהַאי עָלְמָא, וּמֵעָלְמָא אוֹחֲרָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, מִלָּה חֲדָא בָּעֵינָא לְמִנְדַּע, אִי תֵּיכוּל לְאוֹדָעָא לִי. נָשִׁין בְּהַהוּא עָלְמָא, אִי זַכָּאִין לְסַלְּקָא לְעֵילָּא, אוֹ הֵיךְ אִינּוּן תַּמָּן. אָמַר לֵיהּ, אִי רִבִּי אִי רִבִּי, בְּדָא אִית לָן רָזָא יַתִּירָא (ס"א יקירא). בְּגִין דְּלָא לְגַלָּאָה סִתְרִין דְּתַמָּן, אֲבָל דָּא יְהַךְ וְיִטּוֹל רְשׁוּ, וְנֵימָא לָךְ. אַדְּהָכִי פָּרַח חַד, וְאִתְכַּסֵּי מִנַּיְיהוּ, וְאָזַל לֵיהּ. כָּעֵת, רַבִּי, נַחֲזֹּר לַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים, וּכְשֶׁנַּחֲזֹר לִמְקוֹמֵנוּ נִטֹּל רְשׁוּת מֵרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה בְּאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁנְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְנֹאמַר לְפָנֶיךְ. אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ שֶׁאַתָּה זוֹכֶה לְאוֹרוֹת נִסְתָּרִים מִכָּל הַצְּדָדִים מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵעוֹלָם אַחֵר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, דָּבָר אֶחָד רָצִיתִי לָדַעַת, אִם תּוּכַל לְהוֹדִיעַ לִי. נָשִׁים בְּאוֹתוֹ עוֹלָם אִם זַכָּאִיּוֹת לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, אוֹ אֵיךְ הֵן שָׁם? אָמַר לוֹ, אִי רַבִּי אִי רַבִּי, בָּזֶה יֵשׁ לָנוּ סוֹד יָתֵר (נכבד) כְּדֵי לֹא לְגַלּוֹת סוֹדוֹת שֶׁל שָׁם, אֲבָל זֶה יֵלֵךְ וְיִטֹּל רְשׁוּת, וְנֹאמַר לְךְ. בֵּין כָּךְ פָּרַח אֶחָד וְהִתְכַּסָּה מֵהֶם וְהָלַךְ לוֹ.

וּלְפוּם שַׁעֲתָא תָּב לְגַבַּיְיהוּ, אָמַר לוֹן, זְמִינָא הֲוִינָא לְמֵיעָאל, וַהֲווּ כֻּלְּהוּ בְּעִטּוּרָא חֲדָא, דְּדַיָּינֵי דִּינָא דְּחַד בַּר נָשׁ, דְּקָאִים עַל פִּתְחָא דְּגַן עֵדֶן, וְאִינּוּן כְּרוּבִין אֲחִידוּ בֵּיהּ, וְלָא שָׁבְקוּ לֵיהּ לְמֵיעָאל תַּמָּן, וַהֲוָה בְּצַעֲרָא בֵּינַיְיהוּ, וְצָוַוח צַוְוחִין עַל גַּבֵּי פִּתְחָא, וּשְׁמָעוּ כּוּלְהוּ צַדִּיקַיָּיא דְּתַמָּן, וְהַשְׁתָּא הֲווֹ מִתְכַּנְּפֵי כָּל בְּנֵי מְתִיבְתֵּי, לְמֵיעָאל לְגַבֵּי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, לְעַיְּינָא בְּדִינֵיהּ. וַאֲתֵינָא לְאוֹדָעָא לְכוּ, וְדָא חַבְרָאי אִצְטְרִיךְ לְמֵהַךְ תַּמָּן, דְּכָרוֹזָא הֲוָה אַעְבָּר בְּכָל אִינּוּן בְּנֵי מְתִיבְתֵּי. דְּלִיהֱווֹן כְּנִישִׁין הַשְׁתָּא קַמֵּי מָשִׁיחַ. נָטַל פִּתְקָא חֲדָא, וְיָהַב לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר, טוֹל דָּא, וְעָיֵין בְּמָה דְּתַמָּן, עַד דְּנֵיתֵי גַּבָּךְ, פַּרְחוּ תַּרְוַויְיהוּ. וּלְפִי שָׁעָה שָׁב אֲלֵיהֶם. אָמַר לָהֶם, עָתִיד הָיִיתִי לְהִכָּנֵס, וְהָיוּ כֻלָּם בְּעִטּוּר אֶחָד, שֶׁדָּנוּ דִין בֶּן אָדָם אֶחָד שֶׁעָמַד עַל פֶּתַח הַגַּן עֵדֶן, וְאוֹתָם כְּרוּבִים אָחֲזוּ בוֹ, וְלֹא נָתְנוּ אוֹתוֹ לְהִכָּנֵס שָׁם, וְהָיָה בְצַעַר בֵּינֵיהֶם, וְצָוַח צְוָחוֹת עַל גַּבֵּי הַפֶּתַח, וְשָׁמְעוּ כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁשָּׁם, וְכָעֵת הָיוּ מִתְכַּנְּסִים כָּל בְּנֵי הַיְשִׁיבָה לְהִכָּנֵס אֶל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לְעַיֵּן בְּדִינוֹ. וּבָאתִי לְהוֹדִיעַ לָכֶם, וְזֶה חֲבֵרִי הִצְטָרֵךְ לָלֶכֶת לְשָׁם, שֶׁכָּרוֹז הָעֳבַר בְּכָל אוֹתָם בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת שֶׁיִּהְיוּ מִתְכַּנְּסִים כָּעֵת לִפְנֵי הַמָּשִׁיחַ. לָקַח פִּתְקָה אַחַת וְנָתַן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר, קַח אֶת זֶה וְעַיֵּן בְּמַה שֶּׁשָּׁם עַד שֶׁנָּבֹא אֵלֶיךְ. וּפָרְחוּ שְׁנֵיהֶם.

וְרִבִּי שִׁמְעוֹן נָטַל פִּתְקָא, וְחָמָא מַה דְּחָמָא, בְּרָזִין דְּתַמָּן, כָּל הַהוּא יוֹמָא. בְּלֵילְיָא חָמָא שְׁרָגָא, וְנָפִיל בֵּיהּ שֵׁינָתָא, וְדָמַךְ עַד צַפְרָא. כַּד נָהָר יְמָמָא, קָם וּפָרַח הַהוּא פִּתְקָא מִנֵּיהּ, וְהָא אִינּוּן תַּרְוַויְיהוּ אַתְיָין, אָמַר לֵיהּ, קוּם רִבִּי, זַכָּאָה חוּלָקָךְ, קוּם. בְּגִינָךְ חֲמֵינָן וְזָכֵינָן לְכַמָּה סִתְרִין עִלָּאִין, כַּמָה חֶדְוָה אַחְזִיוּ לָן, כַּד יָהֲבוּ רְשׁוּ לְגַלָּאָה לָךְ, כָּל מַה דְּאַתְּ בָּעֵי. רֵישׁ מְתִיבְתָּא עִלָּאָה נָפַק לְגַבָּן, וְאָמַר, שָׁאִילוּ בִּשְׁלָמֵיהּ דְּבַר יוֹחָאי, אַתְרֵיהּ דְּבַר יוֹחָאי, הָא פָּנוּ לֵיהּ מִכַּמָּה יוֹמִין. לֵית מַאן דְּיִקְרַב לְגַבֵּיהּ, זַכָּאָה אִיהוּ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לָקַח הַפִּתְקָה וְרָאָה מַה שֶּׁרָאָה בַּסּוֹדוֹת שֶׁשָּׁם כָּל אוֹתוֹ יוֹם. בַּלַּיְלָה רָאָה נֵר, וְנָפְלָה עָלָיו שֵׁנָה, וְנִרְדַּם עַד הַבֹּקֶר. כְּשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם קָם, וּפָרְחָה אוֹתָהּ פִּתְקָה מִמֶּנּוּ, וְהִנֵּה שְׁנֵיהֶם בָּאִים. אָמַר לוֹ, עֲמֹד רַבִּי, אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ. עֲמֹד. בִּגְלָלְךְ רָאִינוּ וְזָכִינוּ לְכַמָּה סְתָרִים עֶלְיוֹנִים, כַּמָּה חֶדְוָה הֶרְאוּ לָנוּ כְּשֶׁנָּתְנוּ רְשׁוּת לְגַלּוֹת לְךְ כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה. רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הָעֶלְיוֹנָה יָצָא אֵלֵינוּ וְאָמַר: שַׁאֲלוּ בִשְׁלוֹם בַּר יוֹחַאי, מְקוֹמוֹ שֶׁל בַּר יוֹחַאי הֲרֵי פָּנוּי לוֹ מִכַּמָּה יָמִים, אֵין מִי שֶׁיִּקְרַב אֵלָיו, אַשְׁרָיו!

רִבִּי רִבִּי, כַּד פָּרַחְנָא (בגינך) מִגַּבָּךְ, עָאלָנָא וַחֲמֵינָא כָּל בְּנֵי מְתִיבְתֵּי, דְּהָא מִתְכַּנְּפֵי לְגוֹ הֵיכָלָא חֲדָא, דְּמָשִׁיחַ תַּמָּן, וְדַיְינוּ דִינָא דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, דְּקָאִים עַל פִּתְחָא, שְׁמֵיהּ לֵית לָן רְשׁוּ לְגַלָּאָה. אִצְטָעַר רִבִּי שִׁמְעוֹן עַל דָּא, אָמַר לֵיהּ, לָא תִּצְטַעָר רִבִּי עַל דָּא, אַנְתְּ תֵּדַע בְּדָא לֵילְיָא בְּחֶלְמָךְ. אֲבָל דִּינָא דַּיְינוּ עָלֵיהּ, דְּגָזַר מָשִׁיחַ, דְּלִהֱוִי הַהוּא בַּר נָשׁ לְבַר בְּהַהוּא צַעֲרָא אַרְבְּעִין יוֹמִין. לְסוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין, יְצַעֲרוּן לֵיהּ בְּדִינָא, בְּצַעֲרָא דְּגֵיהִנָּם, שַׁעֲתָא וּפַלְגָּא. רַבִּי רַבִּי, כְּשֶׁפָּרַחְנוּ מִמְּךְ (בשבילך), נִכְנַסְנוּ וְרָאִינוּ כָּל בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת שֶׁהֲרֵי מִתְכַּנְּסִים לְתוֹךְ הֵיכָל אֶחָד שֶׁשָּׁם הַמָּשִׁיחַ, וְדָנוּ דִין שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם שֶׁעָמַד עַל הַפֶּתַח, שֶׁשְּׁמוֹ אֵין לָנוּ רְשׁוּת לְגַלּוֹת. הִצְטַעֵר רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל זֶה. אָמַר לוֹ, אַל תִּצְטַעֵר רַבִּי עַל זֶה, אַתָּה תֵּדַע בַּלַּיְלָה הַזֶּה בַּחֲלוֹמְךְ. אֲבָל דִּין דָּנוּ עָלָיו, שֶׁגָּזַר מָשִׁיחַ שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ אָדָם בַּחוּץ בְּאוֹתוֹ צַעַר אַרְבָּעִים יוֹם, וּלְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם יְצַעֲרוּ אוֹתוֹ בְּדִין בְּצַעַר הַגֵּיהִנֹּם שָׁעָה וָחֵצִי.

דַּיְינוּ דִּינֵיהּ, וְנַפְקוּ כָּל בְּנֵי מְתִיבְתָּא. וַאֲנָא שָׁאִילְנָא רְשׁוּ, דְּהָא בְּרֵיהּ דְּיוֹחָאי, שָׁאִיל שְׁאֶלְתָּא דָּא. וְעַל דָּא אַחְזִיוּ לִי, מַה דְּלָא יְדַעְנָא מִקַּדְמַת דְּנָא. אִי רִבִּי, שִׁית הֵיכָלִין אַחְזִיוּ לִי, בְּכַמָּה עִנּוּגִין וְעִדּוּנִין, בַּאֲתָר דְּפָרוֹכְתָּא פְּרִישָׁא בְּגִנְתָּא. דְּהָא מֵהַהוּא פָּרוֹכְתָּא וּלְהָלְאָה, לָא עָאלִין דְּכוּרִין כְּלַל. דָּנוּ דִינוֹ, וְיָצְאוּ כָּל בְּנֵי הַיְשִׁיבָה, וַאֲנִי שָׁאַלְתִּי רְשׁוּת, שֶׁהֲרֵי בַּר יוֹחַאי שָׁאַל שְׁאֵלָה זוֹ. וְעַל זֶה הֶרְאוּ לִי מַה שֶּׁלֹּא יָדַעְתִּי מִלִּפְנֵי כֵן. אִי רַבִּי, שִׁשָּׁה הֵיכָלוֹת הֶרְאוּ לִי, בְּכַמָּה עִנּוּגִים וְעִדּוּנִים, בְּמָקוֹם שֶׁפָּרֹכֶת פְּרוּשָׂה בַּגִּנָּה. שֶׁהֲרֵי מֵאוֹתָהּ פָּרֹכֶת וּלְהָלְאָה לֹא נִכְנָסִים זְכָרִים כְּלָל.

בְּהֵיכָלָא חֲדָא, אִית בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה, וְכַמָּה רִבּוֹא וְאַלְפֵי נָשִׁין, זַכְיָין בַּהֲדָהּ, וְכָל חֲדָא וַחֲדָא מִנַּיְיהוּ, דּוּכְתִּין דִּנְהוֹרִין וְעִדּוּנִין, בְּלָא דֹּחֲקָא כְּלָל אִית לָהּ. תְּלַת זִמְנִין בְּכָל יוֹמָא, כָּרוֹזֵי אַכְרִיזוּ, הָא דִּיּוּקְנָא דְּמֹשֶׁה נְבִיאָה מְהֵימָנָא אָתֵי, וּבַתְיָה נַפְקַת, לַאֲתָר דְּפַרְגּוֹדָא חֲדָא דְּאִית לָהּ, וְחָמָאת דִּיּוּקְנָא דְּמֹשֶׁה, וְסָגִידַת לְגַבֵּיהּ, וְאָמְרָה, זַכָּאָה חוּלָקִי דְּרָבִיתִי נְהִירוּ דָּא. וְדָא אִיהוּ עִנּוּגִין דִּילָהּ, יַתִּיר מְכֻּלְּהוּ. בְּהֵיכָל אֶחָד יֵשׁ בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה, וְכַמָּה רִבּוֹא וְאַלְפֵי נָשִׁים זוֹכוֹת אִתָּהּ, וּלְכָל אַחַת וְאַחַת מֵהֶן יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁל אוֹרוֹת וְעִדּוּנִים לְלֹא דחַק כְּלָל. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם הַכָּרוֹזוֹת מַכְרִיזִים: הֲרֵי דְּמוּת מֹשֶׁה נָבִיא הַנֶּאֱמָן בָּאָה! וּבַתְיָה יוֹצֵאת לִמְקוֹם פַּרְגּוֹד אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לָהּ, וְרוֹאָה דְמוּת מֹשֶׁה וּמִשְׁתַּחֲוָה אֵלָיו, וְאוֹמֶרֶת: אַשְׁרֵי חֶלְקִי שֶׁגִּדַּלְתִּי אוֹר זֶה. וְזֶה עִנּוּגִים שֶׁלָּהּ יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

אַהֲדְרַת לְגַבֵּי נָשִׁין, וְאִשְׁתַּדְּלָן בְּפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. כֻּלְּהוּ בְּאִינּוּן דִּיוּקְנִין דַּהֲווֹ בְּהַאי עָלְמָא, בִּלְבוּשָׁא דִּנְהוֹרָא, (ס"א כלבושא) בִּלְבוּשָׁא דִּדְכוּרִין, בַּר דְּלָא נַהֲרֵי הָכִי, פִּקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא דְּלָא זָכוּ לְקַיְּימָא לוֹן בְּהַאי עָלְמָא, מִשְׁתַּדְּלֵי בְּהוּ, וּבְטַעְמַיְיהוּ, בְּהַהוּא עָלְמָא. וְכָל הָנֵי נָשִׁין, דְּיַתְבִין בַּהֲדֵי בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה, אִקְרוּן נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת, דְּלָא אִצְטַעְרוּ בְּצַעֲרָא דְּגֵיהִנָּם כְּלַל. חוֹזֶרֶת לַנָּשִׁים וּמִשְׁתַּדֶּלֶת בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה. כֻּלָּן בְּאוֹתָן דְּמֻיּוֹת שֶׁהָיוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבוּשׁ אוֹר, (כלבוש) בִּלְבוּשׁ הַזְּכָרִים, פְּרָט שֶׁלֹּא מְאִירִים כָּךְ, מִצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא זָכוּ לְקַיְּמָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִשְׁתַּדְּלוֹת בָּהֶן וּבְטַעֲמֵיהֶן בְּאוֹתוֹ עוֹלָם. וְכָל הַנָּשִׁים הַלָּלוּ שֶׁיּוֹשְׁבוֹת יַחַד עִם בַּת פַּרְעֹה נִקְרָאוֹת (ישעיה לב) נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת, שֶׁלֹּא הִצְטַעֲרוּ כְלָל בְּצַעַר הַגֵּיהִנֹּם.

בְּהֵיכָלָא אַחֲרָא, אִית סֶרַח בַּת אָשֵׁר, וְכַמָה נָשִׁין רִבּוֹא וְאַלְפִין בַּהֲדָהּ. תְּלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא מַכְרִיזִין קַמֵּה, הָא דִּיּוּקְנָא דְּיוֹסֵף צַדִּיקָא אָתָא, וְאִיהִי חַדָּאת, וְנַפְקַת לְגַבֵּי פַּרְגּוֹדָא חֲדָא דְּאִית לָהּ, וְחָמָאת נְהִירוּ דְּדִיּוּקְנָא דְּיוֹסֵף, וְחַדָּאת, וְסָגִידַת לְגַבֵּיהּ, וְאָמָרְת, זַכָּאָה הַאי יוֹמָא, דְּאִתְּעָרִית בְּשׂוֹרָה דִּילָךְ לְגַבֵּי סָבָאי. לְבָתַר אַהֲדְרַת לְגַבֵּי שְׁאַר נָשִׁין, וּמִשְׁתַּדְּלִין בְּתוּשְׁבְּחָן דְּמָארֵי עָלְמָא, וּלְאוֹדָאָה שְׁמֵיהּ. וְכַמָּה דּוּכְתִּין וְחֵידוּ, אִית לְכָל חֲדָא וַחֲדָא. וּלְבָתַר אֲהְדְרָן לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, וּבְטַעְמַיְיהוּ. בְּהֵיכָל אַחֵר יֵשׁ סֶרַח בַּת אָשֵׁר, וְכַמָּה נָשִׁים רִבּוֹא וַאֲלָפִים יַחַד אִתָּהּ. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם מַכְרִיזִים לְפָנֶיהָ: הֲרֵי דְּמוּת יוֹסֵף הַצַּדִּיק בָּאָה! וְהִיא שְׂמֵחָה וְיוֹצֵאת לְגַבֵּי פַרְגּוֹד אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לָהּ, וְרוֹאָה אוֹר דְּמוּת יוֹסֵף, וּשְׂמֵחָה, וּמִשְׁתַּחֲוָה אֵלָיו וְאוֹמֶרֶת: אַשְׁרֵי הַיּוֹם שֶׁעוֹרַרְתִּי בְשׂוֹרָתְךְ לְסָבִי. אַחַר כָּךְ חוֹזֶרֶת לִשְׁאָר הַנָּשִׁים, וּמִשְׁתַּדְּלוֹת בְּתִשְׁבְּחוֹת רִבּוֹן הָעוֹלָם וּלְהוֹדוֹת לִשְׁמוֹ. וְכַמָּה מְקוֹמוֹת וְשִׂמְחָה יֵשׁ לְכָל אַחַת וְאַחַת. אַחַר כָּךְ חוֹזְרוֹת לְהִשְׁתַּדֵּל בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה וּבְטַעֲמֵיהֶן.

בְּהֵיכָלָא אַחֲרָא, אִית יוֹכֶבֶד, אִמֵּיהּ דְּמֹשֶׁה נְבִיאָה מְהֵימָנָא, וְכַמָּה אַלְפִין וְרִבְּבָן בַּהֲדָהּ. בְּהֵיכָלָא דָּא, לָא מַכְרְזֵי כְּלַל, אֶלָּא ג' זִמְנִין בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, אוֹדֵת וּמְשַׁבָּחַת לְמָארֵי עָלְמָא, אִיהִי וְכָל אִינּוּן נָשִׁין דִּי בַּהֲדָהּ. וְשִׁירָתָא דְּיַמָּא מְזַמְּרִין בְּכָל יוֹמָא, וְאִיהִי בִּלְחוֹדָהָא אַמְרַת מֵהָכָא, (שמות ט״ו:כ׳) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה וְגוֹ', אֶת הַתּוֹף בְּיָדָהּ וְגוֹ'. וְכָל אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא דִּי בְגַן עֵדֶן, צַיְיתִין לַקָל נְעִימוּ דִּילָהּ. וְכַמָּה מַלְאֲכִין קַדִּישִׁין אוֹדָאן וּמְשַׁבְּחָן עִמָּהּ לִשְׁמָא קַדִּישָׁא. בְּהֵיכָל אַחֵר יֵשׁ יוֹכֶבֶד אֵם מֹשֶׁה נָבִיא הַנֶּאֱמָן, וְכַמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת עִמָּהּ. בְּהֵיכָל זֶה לֹא מַכְרִיזִים כְּלָל, אֶלָּא שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם מוֹדָה וּמְשַׁבַּחַת לְרִבּוֹן הָעוֹלָם הִיא וְכָל הַנָּשִׁים שֶׁאִתָּהּ. וְשִׁירַת הַיָּם מְזַמְּרוֹת בְּכָל יוֹם, וְהִיא לְבַדָּהּ אוֹמֶרֶת מִכָּאן, (שמות טו) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה וְגוֹ', אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וְגוֹ'. וְכָל אוֹתָם צַדִּיקֵי גַּן עֵדֶן מַקְשִׁיבִים לִנְעִימוּת קוֹלָהּ, וְכַמָּה מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים מוֹדִים וּמְשַׁבְּחִים עִמָּהּ לַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ.

בְּהֵיכָלָא אַחֲרָא, אִית דְּבוֹרָה, אוּף הָכִי וְכָל שְׁאַר נָשִׁין בַּהֲדָהּ, אוֹדָן וּמְזַמְּרָן בְּהַהִיא שִׁירָתָא דְּאִיהִי אַמְרַת בְּהַאי עָלְמָא. אִי רִבִּי, אִי רִבִּי, מַאן חָמֵי חֶדְוָה דְּצַדִּיקַיָּיא, וּדְנָשִׁין זַכְיָין דְּעַבְדִּין לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְגוֹ לְגוֹ דְּאִינּוּן הֵיכָלִין, אִית אַרְבַּע הֵיכָלִין טְמִירִין, דְּאִמָּהָן קַדִּישִׁין דְּלָא אִתְמַסְרָן לְאִתְגַּלָּאָה, וְלֵית מַאן דְּחָמֵי לוֹן. בְּכוּלֵיהּ יוֹמָא אִינּוּן בִּלְחוֹדֵיהוֹן, כְּמָה דַּאֲמֵינָא לְךָ, וְגוּבְרִין אוּף הָכִי. בְּהֵיכָל אַחֵר יֵשׁ דְּבוֹרָה, גַּם כָּךְ וְכָל שְׁאָר הַנָּשִׁים אִתָּהּ מוֹדוֹת וּמְזַמְּרוֹת בְּאוֹתָהּ שִׁירָה שֶׁהִיא אָמְרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. אִי רַבִּי, אִי רַבִּי, מִי רָאָה חֶדְוַת הַצַּדִּיקִים וְשֶׁל נָשִׁים זַכָּאִיּוֹת שֶׁעוֹשׂוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁל אוֹתָם הֵיכָלוֹת יֵשׁ אַרְבָּעָה הֵיכָלוֹת טְמִירִים שֶׁל הָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁלֹּא נִמְסָר לְהִגָּלוֹת, וְאֵין מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתָן. בְּכָל הַיּוֹם הֵן לְבַדָּן, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לְךְ, וְהַגְּבָרִים גַּם כֵּן.

וּבְכָל לֵילְיָא אִתְכְּלִילָן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא, בְּגִין דְּשַׁעְתָּא דְּזִוּוּגָא אִיהוּ בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, בֵּין בְּהַאי עָלְמָא, בֵּין בְּהַהוּא עָלְמָא. זִוּוּגָא דְּהַהוּא עָלְמָא, אִתְדַּבְּקוּתָא דְּנִשְׁמְתָא בְּנִשְׁמְתָא נְהוֹרָא בִּנְהוֹרָא. זִוּוּגָא דְּהַאי עָלְמָא, גּוּפָא בְּגוּפָא. וְכֹלָּא כְּמָה דְּאִתְחֲזֵי, זִינָא בָּתַר זִינֵיהּ, זִוּוּגָא בָּתַר זִוּוּגָא, גּוּפָא בָּתַר גּוּפָא, זִוּוּגָא דְּהַהוּא עָלְמָא, נְהוֹרָא בָּתַר נְהוֹרָא. הֵיכָלִין דְּאַרְבַּע אִמָּהָן, אִקְרוּן הֵיכָלִין דְּבָנוֹת בּוֹטְחוֹת. וְלָא זָכֵינָא בְּהוּ לְמֵחמֵי. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, גּוּבְרִין וְנוּקְבֵי דְּאַזְלֵי בְּאֹרַח מֵישָׁר בְּהַאי עָלְמָא, וְזַכָּאִין לְכֻלְּהוּ עִנּוּגִין דְּהַהוּא עָלְמָא. וּבְכָל לַיְלָה נִכְלָלִים כֻּלָּם כְּאֶחָד, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁעַת הַזִּוּוּג הִיא בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, בֵּין בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבֵין בָּעוֹלָם הַבָּא. זִוּוּג אוֹתוֹ עוֹלָם - הִתְדַבְּקוּת נְשָׁמָה בִּנְשָׁמָה, אוֹר בְּאוֹר. זִוּוּג הָעוֹלָם הַזֶּה - גּוּף בְּגוּף. וְהַכֹּל כְּמוֹ שֶׁרָאוּי, מִין אַחַר מִינוֹ, זִוּוּג אַחַר זִוּוּג, גּוּף אַחַר גּוּף, זִוּוּג אוֹתוֹ עוֹלָם אוֹר אַחַר אוֹר. הֵיכְלֵי אַרְבַּע הָאִמָּהוֹת נִקְרָאִים הֵיכָלוֹת שֶׁל בָּנוֹת בּטְחוֹת (ישעיה לב), וְלֹא זָכִינוּ בָהֶם לִרְאוֹת. אַשְׁרֵי חֵלֶק הַצַּדִּיקִים, גְּבָרִים וּנְקֵבוֹת שֶׁהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יָשָׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְזַכָּאִים לְכָל הָעִנּוּגִים שֶׁל אוֹתוֹ עוֹלָם.

אָמַר לֵיהּ, אִי מִלָּה חַדְתָּא יַדְעַת, דַּאֲנָא עַרְטִירָא בָּהּ. אָמַר לֵיהּ אֵימָא. אָמַר קָלָא דְּהַדְרָא בָּעֵינָא לְמִנְדַּע. בַּר נָשׁ יָהִיב קָלָא בְּחַקְלָא, אוֹ בַּאֲתָר אַחֲרָא, וְהַדְרָא קָלָא אַחֲרָא, וְלָא יְדִיעַ. אָמַר לֵיהּ, אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא, עַל מִלָּה דָּא, כַּמָה קָלִין אִתְּעֲרוּ, וְכַמָּה דִּקְדוּקִין הֲווֹ קָמֵי רַב מְתִיבְתָּא, וְכַד נָחִת רַב מְתִיבְתָּא, אָמַר, הָכִי אוּקְמוּהָ מִלָּה בִּמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא, וְרָזָא יַקִּירָא אִיהִי. אָמַר לוֹ, הַאִם דָּבָר חָדָשׁ יָדַעְתָּ שֶׁאֲנִי מְעֻרְטָל מִמֶּנּוּ? אָמַר לוֹ, אֱמֹר. אָמַר, קוֹל הַחוֹזֵר רָצִיתִי לָדַעַת. בֶּן אָדָם נוֹתֵן קוֹל בַּשָּׂדֶה אוֹ בְמָקוֹם אַחֵר, וְחוֹזֵר קוֹל אַחֵר וְלֹא יָדוּעַ. אָמַר לוֹ, אִי חָסִיד קָדוֹשׁ, עַל דָּבָר זֶה כַּמָּה קוֹלוֹת הִתְעוֹרְרוּ, וְכַמָּה דִקְדּוּקִים הָיו לִפְנֵי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה. וּכְשֶׁיָּרַד רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, אָמַר, כָּךְ פֵּרְשׁוּהָ דָּבָר בִּישִׁיבַת הָרָקִיעַ, וְסוֹד נִכְבָּד הוּא.

תָּא חֲזֵי, תְּלַת קָלִין אִינּוּן, דְּלָא אִתְאֲבִידוּ לְעָלְמִין, בַּר קָלִין דְּאוֹרַיְיתָא וּצְלוֹתָא, דְּאִלֵּין סַלְּקִין לְעֵילָּא, וּבָקְעִין רְקִיעִין. אֲבָל קָלִין אַחֲרָנִין אִינּוּן דְּלָא סַלְּקִין, וְלָא אִתְאֲבִידוּ. בֹּא וּרְאֵה, שְׁלֹשָׁה קוֹלוֹת הֵם שֶׁלֹּא נֶאֱבָדִים לְעוֹלָמִים, פְּרָט לְקוֹל הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה, שֶׁאֵלֶּה עוֹלִים לְמַעְלָה וּבוֹקְעִים רְקִיעִים. אֲבָל קוֹלוֹת אֲחֵרִים הֵם שֶׁלֹּא עוֹלִים וְלֹא אוֹבְדִים.

וְאִינּוּן תְּלַת: קוֹל חַיָּה בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהִי עַל קַלְבִּיטָא, הַהוּא קָלָא מְשַׁטְּטָא וְאָזְלָא בַּאֲוִירָא, מִסַּיְיפֵי עָלְמָא עַד סַיְיפֵי עָלְמָא. קוֹל דְּבַר נָשׁ, בְּשַׁעֲתָא, דְּנָפִיק נִשְׁמָתֵיהּ מִגוּפֵיהּ, הַהוּא קָלָא מְשַׁטְּטָא וְאָזְלָא בַּאֲוִירָא, מִסַּיְיפֵי עָלְמָא עַד סַיְיפֵי עָלְמָא. קוֹל נַחַשׁ, בְּשַׁעֲתָא דְּפָשִׁיט מַשְׁכֵּיהּ, הַהוּא קָלָא מְשַׁטְּטָא בַּאֲוִירָא, וְאָזְלָא מִסַּיְיפֵי עָלְמָא עַד סַיְיפֵי עָלְמָא. וְהֵם הַשְּׁלֹשָׁה: קוֹל הַחַיָּה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא עַל הַמַּשְׁבֵּר, אוֹתוֹ קוֹל מְשׁוֹטֵט וְהוֹלֵךְ בָּאֲוִיר מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹף הָעוֹלָם. קוֹל הַבֶּן אָדָם בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ מִגּוּפוֹ, אוֹתוֹ קוֹל מְשׁוֹטֵט וְהוֹלֵךְ בָּאֲוִיר מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹף הָעוֹלָם. קוֹל הַנָּחָשׁ בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹשֵׁט עוֹרוֹ, אוֹתוֹ קוֹל מְשׁוֹטֵט בָּאֲוִיר וְהוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹף הָעוֹלָם.

וְעַל דָּא בְּיוֹמָא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, קוֹל שׁוֹפָר, אִתְּעַר קוֹל שׁוֹפָר אַחֲרָא, זִינָא בָּתַר זִינֵיהּ אָזְלָא. אָרְחֵיהּ דְּנָחָשׁ לְבִישׁ אִיהוּ, לְקָטְלָא וּלְמָחָאָה, בְּהַהוּא קָלָא מַמָּשׁ, לָא אִתְּעַר קָלָא דְּהַאי נָחָשׁ, אֶלָּא בָּתַר זִינֵיהּ. וְדָא אִיהוּ, כַּד בַּר נָשׁ מָחֵי בְּחוּטְרָא בְּאַרְעָא, וְקָרֵי לֵיהּ לְזִינֵיהּ, כְּדֵין אִתְּעַר הַהוּא קָלָא דְּנָחָשׁ, לְאָתָבָא לְזִינֵיהּ. וְרָזָא דָּא אִיהוּ טְמִירוּ. וְעַל כָּךְ בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה קוֹל שׁוֹפָר מְעוֹרֵר קוֹל שׁוֹפָר אַחֵר, מִין אַחַר מִינוֹ הוֹלֵךְ. דֶּרֶךְ הַנָּחָשׁ הוּא לְרַע, לַהֲרֹג וּלְהַכּוֹת. בְּאוֹתוֹ קוֹל מַמָּשׁ לֹא מִתְעוֹרֵר קוֹל נָחָשׁ זֶה אֶלָּא אַחַר מִינוֹ. וְזֶהוּ כְּשֶׁאָדָם מַכֶּה בְּמַקֵּל בָּאָרֶץ וְקוֹרֵא לוֹ לְמִינוֹ, אָז מִתְעוֹרֵר אוֹתוֹ קוֹל הַנָּחָשׁ לְהָשִׁיב לְמִינוֹ. וְסוֹד זֶה הוּא נִסְתָּר.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי מִלָּה דָּא מִלָּה סְתִימָא הִיא. וְתַוַּוהְנָא אֵיךְ שְׁלֹמֹה מַלְכָּא לָא יָדַע מִלָּה דָּא. אָמַר לֵיהּ, שְׁלֹמֹה מַלְכָּא מִנְדַּע יָדַע, וְלָא כָּל כַּךְ. אֲבָל מַה דְּלָא יָדַע, הַהוּא קָלָא מַה תּוֹעַלְתָּא אִית בָּהּ, וְהֵיךְ יָתְבָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי דָּבָר זֶה הוּא דָּבָר נִסְתָּר, וְתָמַהְנוּ אֵיךְ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לֹא יָדַע דָּבָר זֶה. אָמַר לוֹ, שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ יָדוֹעַ יָדַע, וְלֹא כָּל כָּךְ. אֲבָל מַה שֶּׁלֹּא יָדַע, אוֹתוֹ קוֹל מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בּוֹ, וְאֵיךְ יוֹשֵׁב?

וְרַב מְתִיבְתָּא הָכִי אָמַר, דִּקְדוּקָא דָּא לָא יָדַע שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, דְּהָא הַהוּא קָלָא, אִיהִי כְּלִילָא רוּחָא וְנַפְשָׁא, וְהַבַל גַּרְמֵי מֵעִצְּבוֹנָא דְּבִשְׂרָא, וּמְשַׁטְּטָא בַּאֲוִירָא, וְכָל חַד מִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא. וְכַד מָטָא לְהַהוּא אֲתָר דְּעָאל בֵּיהּ, יָתְבָא כְּמֵיתָא. וְכָל אִינּוּן חַרְשִׁין וְקוֹסְמִין יַדְעִין אַתְרִין אִלֵּין בְּחַרְשַׁיְיהוּ, וְגַחְנִין לְאַרְעָא, וְשַׁמְעִין קָלָא דָּא, דְּמִתְחַבְּרוּן אִינּוּן רוּחָא וְנַפְשָׁא, וְהַבַל דְּגַרְמֵי, וְאוֹדְעִין מִלָּה. וְדָא אִיהוּ (ישעיה כט) אוֹב מֵאֶרֶץ. וְעַל דָּא רָדִיף שְׁלֹמֹה, לְמִנְדַּע מַה דְּאִתְעָבִיד מֵהַהוּא קָלָא, וְלָא יָדַע. זַכָּאָה חוּלָקָךְ רִבִּי, דְּאִתְבְּרִיר לָךְ מִלָּה דִּקְשׁוֹט. וְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה כָּךְ אָמַר, דִּקְדּוּק זֶה לֹא יָדַע שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ קוֹל כָּלוּל רוּחַ וְנֶפֶשׁ, וְהֶבֶל עֲצָמוֹת מֵעִצְּבוֹן בָּשָׂר, וּמְשׁוֹטֵט בָּאֲוִיר, וְכָל אֶחָד נִפְרָד זֶה מִזֶּה. וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּכְנַס בּוֹ, יוֹשֵׁב כְּמֵת. וְכָל אוֹתָם מְכַשְּׁפִים וְקוֹסְמִים יוֹדְעִים מְקוֹמוֹת אֵלּוּ בְּכִשְׁפֵיהֶם, וְגוֹחֲנִים לָאָרֶץ, וְשׁוֹמְעִים קוֹל זֶה שֶׁמִּתְחַבְּרִים אוֹתָם רוּחַ וְנֶפֶשׁ וְהֶבֶל עֲצָמוֹת, וּמוֹדִיעִים דָּבָר, וְזֶהוּ (ישעיהכט) אוֹב מֵאֶרֶץ. וְעַל זֶה רָדַף שְׁלֹמֹה לָדַעַת מַה נַּעֲשָׂה מֵאוֹתוֹ קוֹל, וְלֹא יָדַע. אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ, רַבִּי, שֶׁהֻבְרַר לְךְ דְּבַר אֱמֶת.

כַּד בַּר נָשׁ אִתְּעַר קָלָא, מִיַּד (מתחברן) אִתְּעַר הַהוּא קָלָא, וְלֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְאַרְכָּא יַתִּיר. אֶלָּא כְּעֵין הַהוּא קָלָא, דְּאִתְּעַר בַּר נָשׁ, וְלָא יַתִּיר. וְאִי אָרִיךְ בַּר נָשׁ קָּלֵיה, אִיהוּ לֹא אֲרִיךְ כָּל כַּךְ בָּהֲדֵיה, אֶלָא לְסוֹפָא דְקָלָא, בְּגִין דְּלָא יָכִיל לְאֲרְכָּא. מַאי טַעֲמָא, בְּגִין דְּכַד נָפְקָא בְּקַדְמִיתָא, אִתְאֲרִיךְ מִסַּיְיפֵי עָלְמָא עַד סַיְיפֵי עָלְמָא, וְהַשְׁתָּא דְּעָאל תַּמָּן, לָא יָכִיל לְאַרְכָּא קָלָא, דְּהָא לֵית לֵיהּ אֲתָר לְאִתְפַּשְׁטָא תַּמָּן כִּדְבְּקַדְמֵיתָא. כְּשֶׁבֶּן אָדָם מְעוֹרֵר קוֹל, מִיָּד (מתחברים) מִתְעוֹרֵר אוֹתוֹ קוֹל, וְאֵין לוֹ רְשׁוּת לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר, אֶלָּא כְּעֵין אוֹתוֹ קוֹל שֶׁעוֹרֵר הָאָדָם, וְלֹא יוֹתֵר. וְאִם הֶאֱרִיךְ הָאִישׁ קוֹלוֹ, הוּא לֹא מַאֲרִיךְ כָּל כָּךְ אִתּוֹ, אֶלָּא לְסוֹף הַקּוֹל, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁיּוֹצֵא בַּהַתְחָלָה, מִתְאָרֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹף הָעוֹלָם. וְכָעֵת שֶׁנִּכְנָס לְשָׁם, לֹא יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ קוֹל, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ מָקוֹם לְהִתְפַּשֵּׁט שָׁם כְּבַתְּחִלָּה.

חַדֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, אִלְמָלֵי לָא זָכֵינָא לְמִשְׁמַע, אֶלָּא מִלָּה דָּא, דַּי לִי, לְמֶהֱוִי חַדֵּי, דְּזָכֵינָא לְמִשְׁמַע מִלִּין דִּקְשׁוֹט, דְּהַהוּא עָלְמָא. אָמַר לֵיהּ, אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא. אִלְמָלֵי יַדְעַת חֶדְוָה דְּמִלִּין בְּהַהוּא עָלְמָא קַמֵּי רַב מְתִיבְתָּא, תְּהֵא חַדֵּי יַתִּיר. שָׂמַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, אִלְמָלֵא לֹא זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ אֶלָּא דָּבָר זֶה - דַּי לִי לִהְיוֹת שָׂמֵחַ שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ דְּבַר אֱמֶת שֶׁל אוֹתוֹ עוֹלָם. אָמַר לוֹ, אִי חָסִיד קָדוֹשׁ, אִלְמָלֵא יָדַעְתָּ חֶדְוַת דִּבְרֵי אוֹתוֹ עוֹלָם לִפְנֵי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, תִּשְׂמַח יוֹתֵר.

וְאִי תֵּימָא, דַּאֲנָן פַּקְדִין לְבֵי קִבְרֵי בְּרֵישׁ כָּל לֵילְיָא, לָאו עַל גּוּפָא אֶלָּא עַל נַפְשָׁא. (דאזלא ערטיראה) דְּהָא כָּל זִמְנָא דְּבִשְׂרָא קַיְּימָא, רוּחָא פַּקְדָא עָלָה דְּנַפְשָׁא, וְנַפְשָׁא פַּקְדָא לְגוּפָא. אֲבָל הַשְׁתָּא, פִּקְדוֹנָא דִּילָן אִיהוּ לְנַפְשָׁא, דְּאִיהִי מִשְׁתַּכְּכָא. וְאִשְׁתְּאָרַת בְּשִׁכוּכֵי גּוֹ גַּרְמֵי. וּבְגִין כָּךְ, בְּרֵישׁ כָּל לֵילְיָא, פִּקְדוֹנָא דְּרוּחָא לְנַפְשָׁא, וְלָא עַל בִּשְׂרָא. וְאִם תֹּאמַר שֶׁאָנוּ פּוֹקְדִים בָּתֵּי הַקְּבָרוֹת בְּרֹאשׁ כָּל לַיְלָה - לֹא עַל הַגּוּף, אֶלָּא עַל הַנֶּפֶשׁ (שהולכת מערטלת). שֶׁהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁהַבָּשָׂר קַיָּם, הָרוּחַ פּוֹקֶדֶת עַל הַנֶּפֶשׁ, וְהַנֶּפֶשׁ פּוֹקֶדֶת עַל הַגּוּף. אֲבָל עַכְשָׁו פִּקְדוֹנֵנוּ הוּא לַנֶּפֶשׁ, שֶׁהִיא שׁוֹכֶכֶת, וְנִשְׁאֶרֶת שׁוֹכֶכֶת תּוֹךְ הָעֲצָמוֹת. וּמִשּׁוּם זֶה בְּרֹאשׁ כָּל לַיְלָה פִּקְדוֹן הָרוּחַ לַנֶּפֶשׁ, וְלֹא עַל הַבָּשָׂר.

אָמַר לֵיהּ אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא, וַדַּאי אִי לָא אַסְתִּים מִנֵּיהּ כָּל חֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא, וְלָא אִתְאֲבִיד כֹּלָּא מִנֵּיהּ, לָא לֶהֱוִי לֵיהּ חֵיזוּ וְחוּלָקָא דְּהַהוּא עָלְמָא. עָלְמָא דָּא, בְּהִפּוּכָא אִיהוּ מֵהַהוּא עָלְמָא דַּאֲנָן בֵּיהּ, דִּבְזִמְנָא דִּתְחִיַית מֵתַיָּיא, אֲפִילוּ כְּחוּטָא דְּשַׂעֲרָא לָא הֲוָה מֵעוֹבָדָא דְּהַאי עָלְמָא, דְּכֹלָּא אִתְאֲבִיד בְּקַדְמִיתָא, (טלא יבטיל ליה, וישוי ליה) בְּהַהוּא טַלָּא (בקדמיתא) וְיִתְעֲבָר מִנֵּיהּ כָּל זוּהֲמָא, וּלְבָתַר יִתְעֲבִיד כַּחֲמִירָא דָּא, וּמִנֵּיהּ יִתְעֲבִיד גּוּפָא בִּרְיָה חַדְתָּא, כַּךְ הָכָא. אָמַר לוֹ, אִי חָסִיד קָדוֹשׁ, וַדַּאי אִם לֹא נִסְתָּם מִמֶּנּוּ כָּל מַרְאֵה הָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ הַכֹּל, לֹא יִהְיֶה לוֹ מַרְאֶה וְחֵלֶק שֶׁל הָעוֹלָם הַהוּא. עוֹלָם זֶה הוּא בְּהִפּוּךְ מֵאוֹתוֹ עוֹלָם שֶׁאָנוּ בוֹ, שֶׁבִּזְמַן תְּחִיַּת הַמֵּתִים אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה לֹא יִהְיֶה מִמַּעֲשֵׂה הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהַכֹּל נֶאֱבָד בַּהַתְחָלָה (הטל יבטל אותו וישים אותו) בְּאוֹתוֹ הַטַּל (בהתחלה), וְיָעֳבַר מִמֶּנּוּ כָּל זֻהֲמָה, וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה כְּחֹמֶץ זֶה, וּמִמֶּנּוּ יֵעָשֶׂה הַגּוּף בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, כָּךְ כָּאן.

אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, ודַּאי יְדַעְנָא דְּאַתּוּן מְלוּבָּשִׁין תַּמָּן, בִּלְבוּשׁ יְקָר, דְּגוּפָא דַּכְיָא קַדִּישָׁא. אִי הֲוָה בְּגַוְונָא דָּא בְּהַאי עָלְמָא, בַּר נָשׁ דְּאִתְחֲזֵי בְּהַהוּא גּוּפָא, כְּגַוְונָא דְּאַתּוּן קַיְימִין בְּהַהוּא עָלְמָא. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי יָדַעְתִּי שֶׁאַתֶּם מְלֻבָּשִׁים שָׁם בִּלְבוּשׁ נִכְבָּד שֶׁל גּוּף זַךְ קָדוֹשׁ. הַאִם הָיָה כְּמוֹ זֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אָדָם שֶׁנִּרְאֶה בְּאוֹתוֹ גּוּף כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִים בְּאוֹתוֹ עוֹלָם?

אָמַר לֵיהּ, מִלָּה דָּא שָׁאִילוּ קַמֵּי רַב מְתִיבְתָּא, תְּרֵין עוּלְימִין דְּאִתְלְבָּשׁוּ בֵּינָנָא, בָּתַר דְּסַבְלוּ צַעֲרָא עַל חוֹבָא, דְּלָא אִתְחֲזֵי לְגַלָּאָה, וְשָׁאִילּוּ דָּא קַמֵּי רַב מְתִיבְתָּא. וְאִיהוּ אָמַר, דְּהָא הֲוָה בְּהַאי עָלְמָא הָכִי. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, (אסתר ה׳:א׳) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, אִתְלַבְּשַׁת בְּהַהוּא דִּיּוּקְנָא דְּהַהוּא עָלְמָא. מַלְכוּת: דָּא רוּחָא דְּקוּדְשָׁא, דְּהָא מַלְכוּת שְׁמַיָא, נָשִׁיב רוּחָא, מֵהַהוּא רוּחָא דַּאֲוִירָא דְּהַהוּא עָלְמָא, וְאִתְלַבְּשָׁא בֵּיהּ אֶסְתֵּר. אָמַר לוֹ, דָּבָר זֶה שָׁאֲלוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, שְׁנֵי עֲלָמִים שֶׁהִתְלַבְּשׁוּ בֵינֵינוּ אַחַר שֶׁסָּבְלוּ צַעַר עַל חֵטְא שֶׁלֹּא נִתָּן לְגַלּוֹת, וְשָׁאֲלוּ זֶה לִפְנֵי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, וְהוּא אָמַר שֶׁזֶּה הָיָה כָּךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב (אסתר ה) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, הִתְלַבְּשָׁה בְאוֹתָהּ דְּמוּת שֶׁל הָעוֹלָם הַהוּא. מַלְכוּת - זוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהֲרֵי מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם נוֹשֶׁבֶת רוּחַ מֵאוֹתָהּ רוּחַ הָאֲוִיר שֶׁל אוֹתוֹ עוֹלָם, וּבָהּ הִתְלַבְּשָׁה אֶסְתֵּר.

וְכַד עָאלַת קַמֵּי מַלְכָּא אֲחַשְׁוִרוֹשׁ, וְחָמָא הַהוּא לְבוּשָׁא דִּנְהוֹרָא, דִּיוּקְנָאָה אִדְמִי לְמַלְאַךְ אֱלֹהִים. פַּרְחָה מִנֵּיהּ נִשְׁמְתָא לְפוּם שַׁעֲתָא. מָרְדְּכַי אוּף הָכִי, דִּכְתִּיב (אסתר ח׳:ט״ו) וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת. לְבוּשׁ מַלְכוּת, ודַּאי, דִּיּוּקְנָא דְּהַהוּא עָלְמָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (אסתר ט׳:ג׳) כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדְּכַי עֲלֵיהֶם. פַּחַד מָרְדְּכַי, וְלָא פַּחַד אֲחַשְׁוִרוֹשׁ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָה מְתִיקִין אִינּוּן מִלִּין, זַכָּאָה חוּלָקִי, וְהָא יְדַעְנָא דְּצַדִּיקַיָּיא (ס"א בהאי) בְּהַהוּא עָלְמָא, מִתְלַבְּשָׁן בִּלְבוּשָׁא דְּאִקְרֵי לְבוּשׁ מַלְכוּת, וְהָכִי הוּא וַדַּאי. וּכְשֶׁנִּכְנְסָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְרָאָה אוֹתוֹ לְבוּשׁ שֶׁל אוֹר, דְּמוּתָהּ נִדְמְתָה לְמַלְאַךְ אֱלֹהִים, וּפָרְחָה מִמֶּנּוּ נִשְׁמָתוֹ לְפִי שָׁעָה. מָרְדְּכַי גַּם כָּךְ, שֶׁכָּתוּב (שם ה) וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת. לְבוּשׁ מַלְכוּת וַדַּאי, דְּמוּת שֶׁל אוֹתוֹ עוֹלָם. וְעַל זֶה כָּתוּב (שם ט) כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם. פַּחַד מָרְדֳּכַי, וְלֹא פַּחַד אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָּה מְתוּקִים דְּבָרִים אֵלּוּ. אַשְׁרֵי חֶלְקִי. וַהֲרֵי יָדַעְתִּי שֶׁצַּדִּיקִים (בזה) בְּאוֹתוֹ עוֹלָם מִתְלַבְּשִׁים בִּלְבוּשׁ שֶׁנִּקְרָא לְבוּשׁ מַלְכוּת, וְכָךְ הוּא וַדַּאי.

אָמַר לֵיהּ, אֲוִירָא דְּגַּן עֵדֶן, נְשִׁיבוּ דְּרוּחַ קוּדְשָׁא אִינּוּן, וּמִתְלַבְּשָׁן בֵּיהּ צַדִּיקַיָּיא, כְּגַוְונָא דַּהֲווֹ בְּהַאי עָלְמָא. וּלְבָתַר, רוּחַ קוּדְשָׁא שָׁרָאת, עַל רֵישָׁא דְּכָל חַד וְחַד. וְאִתְעַטָּר וְאִתְעָבֵידַא לֵיהּ עָטָרָא. וְכַךְ הֲוָה לְמָרְדְּכַי, דִּכְתִּיב בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת, דִּיּוּקְנָא דְּהַהוּא עָלְמָא. וּלְבָתַר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, דָּא עֲטֶרֶת, דִּשְׁרִיאַת עַל רֵישֵׁיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא בְּהַהוּא עָלְמָא. כַּד קַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא, כְּגַוְונָא דָּא הֲוָה לְהוֹן. עַד דְּחָבוּ, דִּכְתִּיב בְּהוּ, (שמות ל״ג:ו׳) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֶב. אִתְפְּשָׁטוּ מֵהַהוּא לְבוּשָׁא. אָמַר לוֹ, אֲוִיר גַּן עֵדֶן, נְשִׁיבַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֵם, וּבוֹ מִתְלַבְּשִׁים הַצַּדִּיקִים כְּמוֹ שֶׁהָיוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עַל רֹאשׁ כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וּמִתְעַטֵּר וְנַעֲשֵׂית לוֹ עֲטָרָה. וְכָךְ הָיָה לְמָרְדְּכַי, שֶׁכָּתוּב (שם ח) בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת, דְּמוּת אוֹתוֹ הָעוֹלָם. אַחַר כָּךְ וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה - זוֹ עֲטֶרֶת שֶׁשּׁוֹרָה עַל רָאשֵׁי הַצַּדִּיקִים בְּאוֹתוֹ עוֹלָם. כְּשֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה, כְּמוֹ זֶה הָיָה לָהֶם עַד שֶׁחָטְאוּ, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (שמות לג) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב. הִתְפַּשְּׁטוּ מֵאוֹתוֹ לְבוּשׁ.

וְכֵן כְּתִיב בִּיהוֹשֻׁעַ כַּהֲנָא רַבָּא, (זכריה ג׳:ד׳) הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מֵעָלָיו. וּכְתִיב וַיַלְבִּישׁוּהוּ בְּגָדִים, אִלֵּין לְבוּשִׁין דְּהַהוּא עָלְמָא. מֵהָכָא מִלִּין קַדְמָאִין. וּמֵהָכָא, דְּכָל זִמְנָא דְּגוּפָא דְּהַאי עָלְמָא קַיְּימָא בְּקִבְרָא בְּקִיּוּמָא, לָא אִתְלְבַּשׁ רוּחָא בִּלְבוּשָׁא דְּהַהוּא עָלְמָא. דִּכְתִּיב וַיָּסִירוּ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מֵעָלָיו בְּקַדְמִיתָא. וּלְבָתַר וַיַלְבִּישׁוּהוּ בְּגָדִים. וּמַלְאַךְ יְיָ עוֹמֵד, מַהוּ עוֹמֵד. אֶלָּא דָּא הִיא עָטָרָא, דְּאִקְרֵי מַלְאַךְ יְיָ, דְּקַיְּימָא עַל רֵישֵׁיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא וְדָא אִיהוּ עוֹמֵד. עוֹמֵד עַל רֵישָׁא לְעֵילָּא. לְבָתַר דְּאִתְלַבְּשָׁן בְּהַאי לְבוּשָׁא דִּיקָר. וְכֵן כָּתוּב בִּיהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל, (זכריה ג) הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו. וְכָתוּב וַיַּלְבִּישֻׁהוּ בְּגָדִים, אֵלּוּ לְבוּשֵׁי הָעוֹלָם הַהוּא. מִכָּאן דְּבָרִים רִאשׁוֹנִים. וּמִכָּאן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁגּוּף הָעוֹלָם הַזֶּה קַיָּם בַּקֶּבֶר בְּקִיּוּמוֹ, לֹא מִתְלַבֵּשׁ רוּחַ בִּלְבוּשׁ אוֹתוֹ עוֹלָם, שֶׁכָּתוּב וַיָּסִירוּ הַבְּגָדִים הַצּאִים מֵעָלָיו - בַּהַתְחָלָה, וְאַחַר כָּךְ - וַיַּלְבִּישֻׁהוּ בְּגָדִים. וּמַלְאַךְ ה' עֹמֵד. מַה זֶּה עֹמֵד? אֶלָּא זוֹהִי עֲטָרָה שֶׁנִּקְרֵאת מַלְאַךְ ה', שֶׁעוֹמֶדֶת עַל רָאשֵׁי הַצַּדִּיקִים. וְזֶהוּ עֹמֵד, עוֹמֵד עַל הָרֹאשׁ לְמַעְלָה לְאַחַר שֶׁמִּתְלַבְּשִׁים בִּלְבוּשׁ כָּבוֹד זֶה.

תְּרֵין גּוּפִין כַּחֲדָא, לָא יַכְלִין לְמֵיקָם, כָּל זִמְנָא דְּהַאי קַיָּים, רוּחָא לָא מְקַבְּלָא אַחֲרָא. אִתְעֲבָר דָּא, הָא אַחֲרָא זְמִינָא מִיַּד, ודַּאי, דָּא נָפִיק, וְדָא עָאל. כְּגַוְונָא דְּיֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע. בְּהַאי עָלְמָא. לָא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּתַרְוַויְיהוּ יְקוּמוּן כַּחֲדָא. שְׁנֵי גוּפִים כְּאֶחָד לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד. כָּל זְמַן שֶׁזֶּה קַיָּם, הָרוּחַ לֹא מְקַבֶּלֶת אַחֵר. הָעֳבַר זֶה, הֲרֵי אַחֵר מְזֻמָּן מִיָּד וַדַּאי. זֶה יוֹצֵא וְזֶה נִכְנָס. כְּמוֹ שֶׁיֵּצֶר טוֹב וְיֵצֶר בָּעוֹלָם הַזֶּה לֹא רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁשְּׁנֵיהֶם יַעַמְדוּ כְאֶחָד.

אָמַר לֵיהּ, תַּוַּוהְנָא עַל מַה דִּכְתִּיב, (זכריה ג׳:א׳) וְהַשָּׂטָן עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ. וְכִי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק כַּךְ, שְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה. אָמַר לֵיהּ, חֲסִידָא קַדִּישָׁא, כַּמָה טְמִירִין סְתִימִין מִלִין אִלֵּין, (אמר ליה) אַף עַל גַּב דְּחַבְרַיָּיא יַדְעִין בְּמִלִּין דְּהַהוּא עָלְמָא, לָא יַכְלִין לְמִנְדַּע בְּרָזִין אִלֵּין. אָמַר לוֹ, תָּהִינוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב, וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ. וְכִי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק כָּךְ, שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר לוֹ, חָסִיד קָדוֹשׁ, כַּמָּה טְמִירִים נִסְתָּרִים הַדְּבָרִים הַלָּלוּ. (אמר לו,) אַף עַל גַּב שֶׁהַחֲבֵרִים יוֹדְעִים בְּדִבְרֵי אוֹתוֹ עוֹלָם, לֹא יְכוֹלִים לָדַעַת בַּסּוֹדוֹת הַלָּלוּ.

אָמַר לֵיהּ, כֵּיוָן דְּבַר נָשׁ בְּהַהוּא עָלְמָא, מַה תּוֹעַלְתָּא אִית לְהַהוּא שָׂטָן לְאַסְטָאָה לֵיהּ, וְלָא דַּי לֵיהּ דְּאַפִּיק נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ, וְקָטִיל לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא, זַכָּאָה חוּלָקָךְ. תָּא חֲזֵי תִּיאוּבְתָּא דְּשָׂטָן לָא הֲוָה, אֶלָּא בְּגִין דְּלָא יִתְלַבָּשׁ הַהוּא זַכָּאָה בִּלְבוּשָׁא דַּכְיָא קַדִּישָׁא, דְּכֵיוָן דְּחָזֵי הַהוּא שָׂטָן, דִּלְבוּשָׁא דִּילֵיהּ אִתְדַּחְיָא, וְלָא אִתְחֲשִׁיב, עַל דָּא אַסְטֵי לֵיהּ. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּאִי אִתְלְבַּשׁ בְּהַהוּא לְבוּשׁ יְקָר, מִיַּד לְבוּשָׁא דְּזוּהֲמָא, וְעַבִידְתָּא דְּהַהוּא שָׂטָן, יִתְבָּטַל וְיַּעֲבֹר מֵעָלְמָא, וְלָא נִיחָא לֵיהּ לְשָׂטָן. אָמַר לוֹ, כֵּיוָן שֶׁבֶּן אָדָם בְּאוֹתוֹ עוֹלָם, מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לְאוֹתוֹ שָׂטָן לְהַשְׂטִינוֹ? וְלֹא דַי לוֹ שֶׁהוֹצִיא נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ וְהָרַג אוֹתוֹ?! אָמַר לוֹ, אִי חָסִיד קָדוֹשׁ, אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ. בּא וּרְאֵה, תַּאֲוַת הַשָּׂטָן לֹא הָיְתָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְלַבֵּשׁ אוֹתוֹ צַדִּיק בִּלְבוּשׁ זַךְ קָדוֹשׁ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ שָׂטָן שֶׁלְּבוּשׁוֹ נִדְחֶה וְלֹא נֶחְשָׁב, עַל כָּךְ מַסְטֶה אוֹתוֹ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁאִם יִתְלַבֵּשׁ בְּאוֹתוֹ לְבוּשׁ נִכְבָּד, מִיָּד לְבוּשׁ הַזֻּהֲמָה וּמַעֲשֵׂה אוֹתוֹ שָׂטָן יִתְבַּטֵּל וְיַעֲבֹר מֵהָעוֹלָם, וְלֹא נוֹחַ לוֹ לַשָּׂטָן.

אֲבָל שָׁארֵי וַחֲגוֹר זֵינָךְ, וְקָטִיר קִטְרָךְ, דְּהָא עִידָנָא הוּא לְגַלָּאָה, כְּמָה דְּשָׁארִית עוֹבָדָא. דְּעַל אַנְפֵּי רוֹחַב בֵּיתָא, אוּלָם דַּעֲזָרָה לְגוֹ. בְּהַאי עֲזָרָה, אִית תְּרֵיסָר פִּתְחִין, לְפוּם חוּשְׁבָּן שִׁבְטַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל. בְּפִתְחָא חֲדָא, כְּתִיב רְאוּבֵן. וּבְפִתְחָא אַחֲרָא, כְּתִיב שִׁמְעוֹן. וְכֵן כָּל שִׁבְטַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל, רְשִׁימִין עַל אִינּוּן פִּתְחִין. בְּזִמְנָא דִּיסַלְקוּן לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּי מָארֵיהּ דְּעָלְמָא. מַאן דְּעָיִיל בְּפִתְחָא דְּרָשִׁים בֵּיהּ רְאוּבֵן, אִי מִשִּׁבְטָא דִּרְאוּבֵן אִיהוּ, מְקַבְּלִין לֵיהּ פִּתְחִין, וְאִי לָא פַּלְטִין לֵיהּ לְבַר. וְכֵן בְּכֻלְּהוּ, דְּלָא יְקַבְּלוּן פִּתְחִין, אֶלָּא לְמַאן דְּאִיהוּ מֵהַהוּא שִׁבְטָא דְּרָשִׁים בְּהוֹן. וּבְדָא יִתְחַקְּקוּן וְיִשְׁתְּמּוֹדְעֻן כָּל חַד וְחַד. אֲבָל הַתֵּר וַחֲגֹר כְּלֵי זֵינְךְ וּקְשֹׁר קִשְׁרְךְ, שֶׁהֲרֵי זְמַן הוּא לְגַלּוֹת כְּמוֹ שֶׁהִתְחַלְתָּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה. שֶׁעַל פְּנֵי רֹחַב הַבַּיִת אוּלַם הָעֲזָרָה לִפְנִים. בַּעֲזָרָה זוֹ יֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר פְּתָחִים לְפִי חֶשְׁבּוֹן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. בְּפֶתַח אֶחָד כָּתוּב רְאוּבֵן, בְּפֶתַח אַחֵר כָּתוּב שִׁמְעוֹן, וְכֵן כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל רְשׁוּמִים עַל אוֹתָם פְּתָחִים בִּזְמַן שֶׁיַּעֲלוּ לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי רִבּוֹן הָעוֹלָם. מִי שֶׁיִּכָּנֵס בַּפֶּתַח שֶׁרָשׁוּם בּוֹ רְאוּבֵן - אִם מִשֵּׁבֶט רְאוּבֵן הוּא, הַפְּתָחִים מְקַבְּלִים אוֹתוֹ. וְאִם לֹא, פּוֹלְטִים אוֹתוֹ הַחוּצָה. וְכֵן בְּכֻלָּם, שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ הַפְּתָחִים אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא מֵאוֹתוֹ שֵׁבֶט שֶׁרָשׁוּם בָּהֶם, וּבָזֶה יִתְחַקְּקוּ וְיִוָּדְעוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

תּוּ פָּתַח רַב מְתִיבְתָּא. שָׂרָה אִתְחֲדָּשָׁת בְּעִדּוּנָא, דַּרְגָּא דִּילָהּ גָּרִים, דִּכְתִּיב, (בראשית י״ח:י״ב) אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה. מַאי עֶדְנָה, מְשִׁיכוּ דְּעֵדֶן עִלָּאָה. וּבְגִין דְּאִתְמְשָׁךְ עָלָה מִסְּטַר דְּנוּקְבָּא, כְּתִיב עֶדְנָה בְּהֵ"א וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב הָיְתָה, וְלֹא הָיָה. עוֹד פָּתַח רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה. שָׂרָה הִתְחַדְּשָׁה בְעִדּוּן, דַּרְגָּתָהּ גָּרְמָה, שֶׁכָּתוּב (בראשית יח) אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה. מַה זֶּה עֶדְנָה? מְשִׁיכַת עֵדֶן הָעֶלְיוֹן. וּמִשּׁוּם שֶׁנִּמְשַׁךְ עָלֶיהָ מִצַּד נְקֵבָה, כָּתוּב עֶדְנָה בְּהֵ"א, וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב הָיְתָה, וְלֹא הָיָה.

וַאדֹנִי זָקֵן. וְכִי אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ זָקֵן, לָא אִתְחֲזֵי לְאוֹלָדָא. אֶלָּא לָאו מִלְּתָא זְעֵירְתָּא אָמְרָה לְגַבֵּיהּ, (דאברהם אלא) דִּבְגִין (לאזער גרמה דאתדבקת) הַהוּא (מלך) זָקֵן, (ד"א דאתדבקא) (וכסיל) לָא אִתְחֲדָּשׁ וְלָא עָבִיד תּוֹלָדִין, דְּאִלְמָלֵא הֲוָה עָבִיד תּוֹלָדִין הֲוָה מְטַשְׁטְשָׁא עָלְמָא. (אלא אמרה לגבי דאברהם, בגין דהוא זקן לא יתחדש ולא עביד תולדין) וְעַל דָּא אַהְדָּר מִלִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָמָּה זֶה צָחֲקָה שָׂרָה וְגוֹ'. וְאִי תֵּימָא וְהָא כְּתִיב (בראשית כ״ד:א׳) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. אֶלָּא בָּא בַּיָּמִים, בְּאִינּוּן יוֹמִין עִלָּאִין, דִּמְחַדְּשֵׁי עוּלְמִין כְּנִשְׁרָא. וְעַל דָּא נִגּוּנָא דָּא נִגּוּנָא דְּהַהוּא חָדָשׁ אִיהוּ. הוֹשִׁיעָה לּוֹ, לְמַאן. לְהַהוּא חָדָשׁ, הוֹשִׁיעָה יְמִינָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וּדְרוֹעָא דִּילֵיהּ. וַאדֹנִי זָקֵן. וְכִי אַף עַל גַּב שֶׁהוּא זָקֵן לֹא רָאוּי לְהוֹלִיד? אֶלָּא לֹא דָבָר קָטָן אָמְרָה עָלָיו, (שאברהם אלא) שֶׁבִּגְלַל (להקטין עצמה שנדבקה) אוֹתוֹ (מלך) זָקֵן (שנדבקה) (וכסיל), לֹא מִתְחַדֵּשׁ וְלֹא עוֹשֶׂה תוֹלָדוֹת, שֶׁאִלְמָלֵא הָיָה עוֹשֶׂה תוֹלָדוֹת, הָיָה מְטַשְׁטֵשׁ אֶת הָעוֹלָם. (אלא אמרה על אברהם, בגלל שהוא זקן לא יתחדש ולא יעשה תולדות) וְעַל זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶחֱזִיר דְּבָרִים, לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה וְגוֹ'. וְאִם תֹּאמַר, וַהֲרֵי כָּתוּב (שם כד) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים? אֶלָּא בָּא בַּיָּמִים, בְּאוֹתָם יָמִים עֶלְיוֹנִים שֶׁמְּחַדְּשִׁים עֲלוּמִים כַּנֶּשֶׁר. וְעַל זֶה נִגּוּן זֶה נִגּוּן שֶׁל אוֹתוֹ חָדָשׁ הוּא. הוֹשִׁיעָה לּוֹ, לְמִי? לְאוֹתוֹ חָדָשׁ, הוֹשִׁיעָה יְמִין הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן וּזְרוֹעוֹ.

אִינּוּן דְּנַחְתֵּי, אוּף הָכִי מְנַגְּנֵי, וְאָמְרֵי שִׁירָה אַחֲרָא יַתְמָא. וּמַאן אִיהוּ. (תהילים ק׳:א׳) מִזְמוֹר לְתוֹדָה, דְּאִיהוּ יַתְמָא, אוּף הָכִי. אוֹתָם שֶׁיּוֹרְדִים גַּם כֵּן מְנַגְּנִים, וְאוֹמְרִים שִׁירָה יְתוֹמָה אַחֶרֶת. וּמַהִי? (תהלים ק) מִזְמוֹר לְתוֹדָה, שֶׁהוּא יָתוֹם, גַּם כָּךְ.

נְהוֹרָא דִּלְהוֹן חַד אִתְחֲזֵי. וְכַד מִתְגַּלְגְּלֵי, אִתְחֲזָן חָמֵשׁ גַּוְונִין דִּנְהוֹרִין. בְּכָל עַמּוּדָא וְעַמּוּדָא. עַמּוּדִין אִלֵּין כֻּלְּהוּ חֲלֻלִין מִלְּגָאו. וְכַד סַלְקֵי וְנַחְתֵּי, נַפְקֵי מִנַּיְיהוּ שַׁלְהוֹבִין דְּנוּרָא, כְּגְוָונֵי חֵיזוּר וְשׁוּשָן. לְעֵילָּא מִכָּל עַמּוּדָא וְעַמּוּדָא, אִית תְּלַת תַּפּוּחִין, דְּבַטְשֵׁי בְּהוּ תְּלַת גַּוְונִין, סוּמָק יָרוֹק וְחִוָּור. בְּכָל גּוָֹון וּגְוָון מְלַהֲטָן אַתְוָון בַּלְטֵי, מִשַּׁלְהוֹבָא יְרוֹקָא דְּאֶשָּׁא, וְלָא מִשְׁתַּכְכֵי לְעָלְמִין. וְלֵית מַאן דִּיְקוּם עָלַיְיהוּ. אוֹרָם אֶחָד נִרְאֶה. וּכְשֶׁמִּתְגַּלְגֵּל, נִרְאִים חֲמִשָּׁה גְוָנִים שֶׁל אוֹרוֹת בְּכָל עַמּוּד וְעַמּוּד. הָעַמּוּדִים הַלָּלוּ כֻּלָּם חֲלוּלִים מִבִּפְנִים, וּכְשֶׁעוֹלִים וְיוֹרְדִים, יוֹצְאִים מֵהֶם שַׁלְהֲבוֹת אֵשׁ, כְּצוּרוֹת כַּפְתּוֹר וָפֶרַח. מֵעַל כָּל עַמּוּד וְעַמּוּד יֵשׁ שְׁלֹשָׁה תַפּוּחִים שֶׁמַּכִּים בָּהֶם שְׁלֹשָׁה גְוָנִים, אָדם יָרֹק וְלָבָן. בְּכָל גָּוֶן וְגָוֶן לוֹהֲטוֹת אוֹתִיּוֹת בּוֹלְטוֹת מִשַּׁלְהֶבֶת יְרֻקָּה שֶׁל אֵשׁ, וְלֹא שׁוֹכְכִים לְעוֹלָמִים, וְאֵין מִי שֶׁיָּקוּם עֲלֵיהֶם.

אַרְבַּע גַּלְגַּלִּין מְתַחֲמָן עוֹבָד צִיּוּר, בְּכָל עַמּוּדָא וְעַמּוּדָא. בְּאִינּוּן גַּלְגַּלִּין, אִית פְּלִיאָן רַבְרְבָן. כַּד מִסְתַּחֲרָן מַפְּקִין מִנַּיְיהוּ זַגִּין דְּדַהֲבָא וְאַבְנֵי יְקָר. וּמִיַּד מִתְכַּנְּשֵׁי בְגַוַויְיהוּ, וְלָא נַפְלֵי לְאַרְעָא. כַּד נָפְקִין אִינּוּן זַגִּין דְּדַהֲבָא, וְאִינּוּן אַבְנֵי יְקָר גּוֹ אִסְתַחֲרוּתָא דְּגַלְגַּלִין, אִשְׁתְּמַע קָלָא דְּאָמְרֵי, (ישעיהו נ״ד:י״ז) זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְיָ וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם יְיָ. אַרְבָּעָה גַלְגַּלִּים תּוֹחֲמִים מַעֲשֵׂה צִיּוּר בְּכָל עַמּוּד וְעַמּוּד. בְּאוֹתָם גַּלְגַּלִּים יֵשׁ פְּלִיאוֹת גְּדוֹלוֹת. כְּשֶׁמִּסְתּוֹבְבִים, מוֹצִיאִים מֵהֶם זַגִּים שֶׁל זָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת. וּמִיָּד מִתְכַּנְּסִים בְּתוֹכָם וְלֹא נוֹפְלִים לָאָרֶץ. כְּשֶׁיּוֹצְאִים אוֹתָם זַגֵּי זָהָב וְאוֹתָם אֲבָנִים יְקָרוֹת תּוֹךְ סִבּוּב הַגַּלְגַּלִּים, נִשְׁמָע קוֹל שֶׁאוֹמְרִים: (ישעיה נד) זֹּאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם ה'.

תְּרֵין אַרְיָין בְּכָל גַּלְגַּלָּא וְגַלְגַּלָּא, אַרְיָא חֲדָא מִסִּטְרָא חֲדָא, וְאַרְיָא חֲדָא מִסִּטְרָא חֲדָא, וְכֻלְּהוּ מֵאֶשָּׁא יְרוֹקָא, וּבְגִלְגּוּלָא דְּקָא מִסְתַּחֲרָן גַּלְגַּלִּין, מִתְחַבְּקָן אִלֵּין בְּאִלֵּין. וְאָזְלֵי כֻּלְּהוּ, בְּגִלְגּוּלָא מִתְדַּבְּקָן דָּא בְּדָא. כַּד סַלְּקִין עַמּוּדִין, מְנָהֲמָן אַרְיָין אִלֵּין בְּאִלֵּין, וְתַפּוּחִין פַּרְחִין בַּאֲוִירָא, וְסַלְּקִין לְעֵילָּא, וּבַטְשֵׁי אִלֵּין בְּאִלֵּין בַּאֲוִירָא. וְתָבוּ לְאַתְרַיְיהוּ, וּמִתַּמָּן נָפְלֵי. וְאַרְיָין פַּשְׁטֵי יְדַיְיהוּ לְנַטְלָא לוֹן, וְסַלְּקִין אִלֵּין מִגַּרְמַיְיהוּ. אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא, מַאן חָמָא חָכְמְתָא דְּאוּמָנוּ, דְּצִיֵּיר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעַמוּדִין אִלֵּין. שְׁנֵי אֲרָיוֹת בְּכָל גַּלְגַּל וְגַלְגַּל, אַרְיֵה אֶחָד מִצַּד אֶחָד, וְאַרְיֵה אֶחָד מִצַּד אֶחָד, וְכֻלָּם מֵאֵשׁ יְרֻקָּה, וּבַגִּלְגּוּל שֶׁמִּסְתּוֹבְבִים הַגַּלְגַּלִּים מִתְחַבְּקִים אֵלֶּה בְאֵלֶּה, וְהוֹלְכִים כֻּלָּם בְּגִלְגּוּל, מִתְדַּבְּקִים זֶה בָּזֶה. כְּשֶׁעוֹלִים הָעַמּוּדִים, נוֹהֲמִים הָאֲרָיוֹת אֵלֶּה בְאֵלֶּה, וְהַתַּפּוּחִים פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר וְעוֹלִים לְמַעְלָה וּמַכִּים אֵלֶּה בְאֵלֶּה בָּאֲוִיר. וְשָׁבִים לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם, וּמִשָּׁם נוֹפְלִים. וְהָאֲרָיוֹת פּוֹשְׁטִים יְדֵיהֶם לְקַבְּלָם, וְעוֹלִים אֵלֶּה מֵעַצְמָם. אִי חָסִיד קָדוֹשׁ, מִי רָאָה חָכְמַת הָאָמָּנוּת שֶׁצִּיֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעַמּוּדִים הַלָּלוּ?

בְּפַלְגּוּ יוֹמָא נָפְקֵי תְּרֵין נִשְׁרִין בְּכָל גַּלְגַּלָּא וְגַלְגַּלָּא, וְלָא יְדִיעַ אֲתָר דְּנַפְקֵי מִתַּמָּן, וְשַׁרְיָין עַל רֵישֵׁיהוֹן דְּאִלֵּין אַרְיָין. וּכְדֵין מִשְׁתַּכְכֵי עַמּוּדִין וְגַלְגְּלִין, וְקַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ. וְתַפּוּחִין נָפְלֵי עַל פּוּמַיְיהוּ דְּנִשְׁרֵי, וּמְקַבְּלֵי לוֹן. וּמִיַּד פַּרְחִין מִפּוּמָא לְפוּמָא, וְאָזְלִין וּמְשַׁטְטֵי בֵּינַיְיהוּ, וְתָבוּ לְאַתְרַיְיהוּ, וְלָא יְדִיעַ מַאן הִיא. לְבָתַר שַׁעֲתָא וּפַלְגָּא, נִשְׁרִין אֲרִימִין קָלָא, וּמְנַגְּנִין נִגּוּנָא תָּאִיבָא, וְאִתְטַמְּרָן, וְלָא יְדִיעַ בְּהֵי אֲתָר. בַּחֲצוֹת הַיּוֹם יוֹצְאִים שְׁנֵי נְשָׁרִים בְּכָל גַּלְגַּל וְגַלְגַּל, וְלֹא יָדוּעַ מָקוֹם שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאִים, וְשׁוֹרִים עַל רֹאשׁ הָאֲרָיוֹת הַלָּלוּ, וְאָז שׁוֹכְכִים הָעַמּוּדִים וְהַגַּלְגַּלִּים, וְעוֹמְדִים בְּקִיּוּמָם. וְהַתַּפּוּחִים נוֹפְלִים עַל פִּיהֶם שֶׁל הַנְּשָׁרִים, וּמְקַבֶּלֶת אוֹתָם. וּמִיָּד פּוֹרְחִים מִפֶּה לְפֶה, וְהוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים בֵּינֵיהֶם, וְשָׁבִים לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם, וְלֹא יָדוּעַ מִי הִיא. לְאַחַר שָׁעָה וָחֵצִי מְרִימִים הַנְּשָׁרִים קוֹל, וּמְנַגְּנִים נִגּוּן מָתוֹק, וְנִסְתָּרִים, וְלֹא יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מָקוֹם.

תָּא חֲזֵי, תְּחוֹת עִגּוּלָא דְּאִינּוּן שְׂבָכִין, דְּתַמָּן בְּאִינּוּן מַיִין דְּהַהוּא נְבִיעוּ דְּמַעְיָינָא, אִתְרְשִׁים נְבִיעוּ חַד, וְאִתְפָּשַּׁט וְנָפִיק לְבַר, וְעָאל גּוֹ יַמָּא רַבָּא. (דתמן) וְרָשִׁים בֵּיהּ אָרְחָא בְּלִבָּא דְּיַמָּא, וּמִינֵּיהּ שָׁתֵי לִוְיָתָן, וְרַוִּי, וְחַדֵּי, וְאִתְרַבֵּי בְּרִבּוּיָיא. וְכַד נָפִיק נְבִיעוּ אַחֲרָא, הַהוּא נְבִיעוּ אִתְפְּשָׁט וְאָזִיל בִּטְמִירוּ, תְּחוֹת תְּהוֹמָא, לְגוֹ יַמָּא בַּתְרָאָה. וְכֹל אִינּוּן מַיִם זֵדוֹנִים, וּמַיִין תַּקִּיפִין, מָאִיךְ לוֹן, וְכָפִיף לוֹן, דְּלָא יִפְּקוּן לְחַבְּלָא בְּנֵי עָלְמָא. וְסִימָן (ישעיהו מ״ג:ט״ז) הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַּיִם עַזִּים נְתִיבָה. בֹּא וּרְאֵה, תַּחַת הָעִגּוּל שֶׁל אוֹתָם שְׂבָכִים שֶׁשָּׁם, בְּאוֹתָם מַיִם שֶׁל אוֹתוֹ מַבּוּעַ הַמַּעְיָן, נִרְשָׁם מַבּוּעַ אֶחָד, וּמִתְפַּשֵּׁט וְיוֹצֵא הַחוּצָה, וְנִכְנָס לְתוֹךְ הַיָּם הַגָּדוֹל, (ששם) וְרוֹשֵׁם בּוֹ דֶּרֶךְ בְּלֵב הַיָּם, וּמִמֶּנּוּ שׁוֹתֶה לִוְיָתָן וְרָוֶה וְשָׂמֵחַ, וּמִתְרַבֶּה בְרִבּוּי. וּכְשֶׁיּוֹצֵא מַבּוּעַ אַחֵר, אוֹתוֹ מַבּוּעַ מִתְפַּשֵּׁט וְהוֹלֵךְ בַּסֵּתֶר תַּחַת הַתְּהוֹם לְתוֹךְ הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְכָל אוֹתָם מַיִם זֵידוֹנִים וּמַיִם תַּקִּיפִים מַנְמִיךְ אוֹתָם וּמְכוֹפֵף אוֹתָם שֶׁלֹּא יֵצְאוּ לְחַבֵּל בִּבְנֵי הָעוֹלָם. וְסִימָן - (ישעיה מג) הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה.

וּבְאֶמְצָעִיתָא דְּהַהִיא עֲזָרָה, אִית תְּרֵין כְּרוּבִים, עוֹבָדָא דְּאוּמָנָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. וְלָא יַכְלִין לְקַיְּימָא בְּהוּ, עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וּתְחוֹתַיְיהוּ זְמִנִין כָּל יִשְׂרָאֵל לְקַיְּימָא, דְּלָא יִפְּקוּן מִתְּחוֹת גַּדְפַּיְיהוּ לְבַר, זַכָּאִין לִיהֱוָון, כָּל דְּעָאלִין תְּחוֹת גַּדְפַּיְיהוּ. תְּלֵיסַר אַלְפֵי מִגְדָּלִין דְּשִׁמְשָׁא, דְּנָהִיר מִנִיצוֹצָא דְּמַרְגְּלָא בְּצִעְצוּעָא (ס"א בניצוצא), כְּדְקָא יָאוּת. רַב מְתִיבְתָּא בְּגִין כָּךְ זָכָה לְהַהוּא יְקָר. וּבְאֶמְצַע אוֹתָהּ עֲזָרָה יֵשׁ שְׁנֵי כְרוּבִים, מַעֲשֵׂה אָמָּנוּת שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְלֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהֶם עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. וְתַחְתֵּיהֶם עֲתִידִים כָּל יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד, שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם הַחוּצָה, זַכָּאִים יִהְיוּ כָּל הַנִּכְנָס תַּחַת כַּנְפֵיהֶם. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֶלֶף מִגְדָּלִים שֶׁל שֶׁמֶשׁ שֶׁמֵּאִיר מִנִּיצוֹץ שֶׁל מַרְגָּלִית בְּצַעֲצוּעַ (בניצוץ) כָּרָאוּי. רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה בִּגְלַל זֶה זָכָה לְאוֹתוֹ כָּבוֹד.

סַחֲרָנַיְיהוּ דְּאִינּוּן עַמּוּדִין, אִית שְׂבָכִין עוֹבָד צִיּוּר. אֶשָּׁא סוּמָקָא, וּנְהוֹרָא חִוָּורָא, וְחוּטִין דְּדַהֲבָא, סְחוֹר סְחוֹר, סָחֲרִין לְכָל סְטָר. וּמַעְיָינָא דְּמַיָּא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וְהָיָה בַּיוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִיְרוּשָלַיִם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן. סְבִיב אוֹתָם הָעַמּוּדִים יֵשׁ שְׂבָכִים מַעֲשֵׂה צִיּוּר. אֵשׁ אֲדֻמָּה וְאוֹר לָבָן וְחוּטֵי זָהָב סָבִיב סָבִיב סוֹבְבִים לְכָל צַד, וּמַעְיַן מַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן.

הָכָא פָּרִישׁ רַב מְתִיבְתָּא קְרָא דָּא לְגוֹ, וְקַלֵיהּ אִשְׁתְּמַע לְבַר. מִדַּהֲוָה פָּרִישׁ קְרָא דָּא. (אי קדישא אי קדישא) קַל יְנוֹקָא אִתְּעַר מִלְּבַר, הַהוּא יְנוֹקָא דְּהֲוָה פָּרִישׁ תַּלְמוּדֵיהּ, וְגָמִיר קַמֵּי חַד עַמּוּדָא דְּעָלְמָא, בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה, דְּרָבִית אַנְתְּ. וַהֲווּ אַחְדֵּי בֵּיהּ לְדִינָא, וְקַלֵיהּ אִתְּעַר מִלְּבַר, בְּהַאי קְרָא, וְאָמַר, מַיָּא דְּאִינּוּן מִלְּרַע הֵיךְ סַלְּקִין לְעֵילָּא מִנֵּיהּ, לַאֲתָר עִלָּאָה יַתִּיר מִנֵּיהּ, בְּכַמָּה דַּרְגִּין, וּמַה אִצְטְרִךְ לוֹן לְאִינּוּן מַיִין לְעֵילָּא. וּמָה אֲתָר דְּכָל (תפוחי) מַבּוּעִין וּנְחָלִין נָפְקִין מִנֵּיהּ, וְלֵית פְּסִיקוּ לְמַבּוּעֵי וְנַחֲלֵי, אִתְשַׁקְיָא מֵאֲתָר נָגִיב, מַאן חָמָא חֲפִירָא דְּבֵירָא, יָהִיב מַיִין לְמַבּוּעָא דִּנְבִיעַ. וְכִי יְרוּשָׁלַ ם, יָהִיב מַיִין אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, אֲתָר דְּכָל מֵימִין דְּעָלְמָא נָפְקֵי מִתַּמָּן, וְנַבְעִין מִנֵּיהּ. אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא, לְקָלָא דָּא אִשְׁתְּכָכוּ, וְצָיְיתוּ כָּל קָלִין דִּבְנֵי מְתִיבְתֵּי דְּתַמָּן, וּבְגִין כָּךְ לָא יָכִילוּ מָארֵי דְּדִינָא לְמִקְרַב גַּבֵּיהּ. כָּאן פֵּרַשׁ רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה פָּסוּק זֶה לְפָנִים, וְקוֹלוֹ נִשְׁמַע הַחוּצָה. מִשֶּׁהָיָה מְפָרֵשׁ פָּסוּק זֶה, (אי קדוש, אי קדוש) קוֹל תִּינוֹק הִתְעוֹרֵר מִבַּחוּץ, אוֹתוֹ תִּינוֹק שֶׁהָיָה מְפָרֵשׁ תַּלְמוּדוֹ, וְלָמַד לִפְנֵי עַמּוּד אֶחָד שֶׁל הָעוֹלָם, בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה שֶׁגִּדַּלְתָּ. וְאָחֲזוּ בוֹ לְדִין, וְקוֹלוֹ הִתְעוֹרֵר מִבַּחוּץ בְּפָסוק זֶה, וְאָמַר, מַיִם שֶׁהֵם מִלְּמַטָּה, אֵיךְ יַעֲלוּ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, לְמָקוֹם עֶלְיוֹן יוֹתֵר מִמֶּנּוּ בְּכַמָּה מַעֲלוֹת? וּמַה צָּרִיךְ לְאוֹתָם מַיִם לְמַעְלָה? וּמַה מָּקוֹם שֶׁכָּל (תפוחי) הַמַּבּוּעִים וְהַנְּחָלִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, וְאֵין הֶפְסֵק לַמַּבּוּעִים וְהַנְּחָלִים, הֻשְׁקָה מִמָּקוֹם יָבֵשׁ? מִי רָאָה חֲפִירַת הַבְּאֵר נוֹתֵן מַיִם לַמַּבּוּעַ שֶׁנּוֹבֵעַ? וְכִי יְרוּשָׁלַיִם תִּתֵּן מַיִם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, מָקוֹם שֶׁכָּל מֵימֵי הָעוֹלָם יוֹצְאִים מִשָּׁם וְנוֹבְעִים מִשָּׁם? אִי חָסִיד קָדוֹשׁ, לְקוֹל זֶה שָׁכְכוּ וְשָׁמְעוּ כָּל קוֹלוֹת בְּנֵי הַיְשִׁיבָה שֶׁל שָׁם, וּמִשּׁוּם זֶה לֹא יָכְלוּ בַּעֲלֵי הַדִּין לִקְרַב אֵלָיו.

בָּכָה רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לֵיהּ לָא תִּבְכֵּי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, זַכָּאָה חוּלָקָךְ, דְּאֲפִילּוּ יְנּוּקֵי, מִנָּךְ אַמְרֵי רָזִין סְתִימִין דְּאוֹרַיְיתָא. תָּא, וְאֵימָא לְךָ, מַה דְּעָבְדוּ בְּנֵי מְתִיבְתֵּי עַל קַלֵיהּ דְּהַהוּא יְנוֹקָא, כַּד עָאל קַלֵיהּ דְּהַהוּא יְנוֹקָא, כְּגִירָא לְגוֹ, וְכֻלְּהוּ צַיְיתֵי לֵיהּ. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִזְדַּעְזָע רַב מְתִיבְתָּא, וְכָל אִינּוּן דַּהֲווֹ קַמֵּיהּ, וְאָמַר, מַאן אִינּוּן דְּלָא שַׁבְקִין לְהַהוּא בְּרָא דֶּאֱלָהָא חַיָיא, לְמֵיעַל. קָמוּ וְאָחִידוּ בֵּיהּ תְּלַת עַמּוּדִין דְּקַיְימֵי קַמֵּי רַב מְתִיבְתָּא, וְעָאל. וְכָל בְּנֵי מְתִיבְתֵּי אִתְכְּנָשׁוּ לְגַבֵּיהּ, אָמַר רַב מְתִיבְתָּא, אֵימָּא קְרָאִיךְ בְּרָא קַדִּישָׁא. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לוֹ, אַל תִּבְכֶּה מְנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ שֶׁאֲפִלּוּ תִינוֹקוֹת מִמְּךְ אוֹמְרִים סוֹדוֹת נִסְתָּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה. בֹּא וְאֹמַר לְךְ מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּנֵי הַיְשִׁיבָה עַל קוֹל אוֹתוֹ תִּינוֹק. כְּשֶׁנִּכְנַס קוֹל אוֹתוֹ תִּינוֹק כְּחֵץ פְּנִימָה וְכֻלָּם הִקְשִׁיבוּ לוֹ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִזְדַּעֲזַע רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וְכָל אֵלּוּ שֶׁהָיוּ לְפָנָיו, וְאָמַר, מִי אֵלּוּ שֶׁלֹּא הִשְׁאִירוּ אֶת אוֹתוֹ בֶּן אֱלֹהִים חַיִּים לְהִכָּנֵס? קָמוּ וְאָחֲזוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה עַמּוּדִים שֶׁעוֹמְדִים לִפְנֵי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, וְנִכְנַס, וְכָל בְּנֵי הַיְשִׁיבָה נִכְנְסוּ אֵלָיו. אָמַר רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, פְּסֹק פְּסוּקְךְ בֵּן קָדוֹשׁ!

אָמַר, עַד כְּעַן דָּחִילְנָא, דְּהָא אֲנָא מִמְּתִיבְתָּא אַחֲרִינָא הֲוִינָא, וְהָכִי אָמְרוּ לִי, כַּד מָארֵי דְּדִינָא הֲווֹ אֲחַדִין בֵּיה. אָמַר לֵיהּ, לָא תִּדְחַל בְּרָא קַדִּישָׁא, הָכָא תְּהֵא בֵּינָנָא שִׁבְעָה יוֹמִין, וְתִתְסְחֵי בְּכָל יוֹמָא מִטַּלָּא קַדִּישָׁא. וּלְבָתַר יְסַלְּקוּן לָךְ. לְגוֹ הַהוּא מְתִיבְתָּא בִּשְׁאַר יַנּוּקָא דְּהָכָא. אָמַר, עַד כָּעֵת פָּחַדְתִּי, שֶׁהֲרֵינִי מִישִׁיבָה אַחֶרֶת, וְכָךְ אָמְרוּ לִי כְּשֶׁבַּעֲלֵי הַדִּין אָחֲזוּ בוֹ. אָמַר לוֹ, אַל תִּפְחַד בֵּן קָדוֹשׁ, כָּאן תִּהְיֶה בֵּינֵינוּ שִׁבְעָה יָמִים, וְתִתְרַחֵץ בְּכָל יוֹם מִטַּל הַקָּדוֹשׁ, וְאַחַר כָּךְ יַעֲלוּ אוֹתְךְ לְתוֹךְ אוֹתָהּ יְשִׁיבָה כִּשְׁאָר הַתִּינוֹקוֹת מִכָּאן.

פָּתַח הַהוּא יְנּוּקָא וְאָמַר, וְהָיָה בַּיוֹם הַהוּא. הַהוּא, לָא יְדִיעַ מַאן הוּא. אֶלָּא בְּכָל אֲתָר בַּיוֹם הַהוּא, יוֹמָא בַּתְרָאָה הוּא, אֲמַאי אִקְרֵי יוֹם הַהוּא. אֶלָּא דָּא הוּא יוֹמָא דְּאָחִיד סוֹפָא בְּשֵׁירוּתָא. שֵׁירוּתָא אִקְרֵי הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (במדבר י״ח:כ״ג) וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא פּוּלְחָנָא דְּלֵוִי, לְדַרְגָּא דְּאִקְרֵי הוּא, טָמִיר וְגָנִיז. וְאִקְרֵי הַהוּא (ה' הוא), לְאַחֲזָאָה סוֹפָא דְּכָל דַּרְגִּין, דְּאִיהוּ שֵׁירוּתָא, וְכֹלָּא חַד. וּבְגִין דְּאִיהוּ סוֹפָא, אִתּוֹסַף בֵּיהּ ה'. (ס"א ועבד הלוי הוא טמיר וגניז. ואקרי יום ההוא, לאחזאה סופא דכל דרגין, דאחיד שירותא וכלא חד) פָּתַח אוֹתוֹ תִּינוֹק וְאָמַר, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, הַהוּא - לֹא יָדוּעַ מִיהוּ. אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹם אַחֲרוֹן הוּא. לָמָּה נִקְרָא יוֹם הַהוּא? אֶלָּא זֶהוּ יוֹם שֶׁאוֹחֵז סוֹף בָּרֹאשׁ. רֵאשִׁית נִקְרָא הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח) וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא. עֲבוֹדַת הַלֵּוִי לְדַרְגָּה שֶׁנִּקְרֵאת הוּא, טָמִיר וְגָנוּז. וְנִקְרָא הַהוּא (ה' הוא), לְהַרְאוֹת סוֹף כָּל הַמַּעֲלוֹת, שֶׁהִיא רֵאשִׁית, וְהַכֹּל אֶחָד. וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא סוֹף, הִתּוֹסֵף בּוֹ ה'. (הלוי הוא טמיר וגנוז. ונקרא יום ההוא, להראות סוף של כל הדרגות, שאחוז תחלה, והכל אחד).

זְמִינָא יְרוּשָׁלַ ם לְאַפָּקָא מַיִין, וּלְנַבְעָא נְבִיעוּ, הָכָא אִית לוֹמַר, סוֹפָא דְּכָל דַּרְגִּין, לָאו אִיהוּ יְרוּשָׁלַם, אֶלָּא וַדַּאי יְרוּשָׁלַ ם וְיוֹמָא הַהוּא כֹּלָּא חַד. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא יְרוּשָׁלַם, כָּל דַּרְגִּין קַדִּישִׁין דִּילָהּ, כַּד אִסְתַּחֲרָן, אִקְרוּן יְרוּשָׁלַ ם. וְהָכִי אִתְּחֲמָאן. וְאִית דַּרְגִּין דְּסַחֲרָן, וְאִקְרוּן עֲזָרוֹת, אִלֵּין פְּנִימָאִין, וְאִלֵּין לְבַר. וְאִית דַּרְגִּין דְּאִקְרוּן כַּד אִסְתַּחֲרָן, לְשָׁכוֹת. (ס"א כד אסתחרן אלין פנימאין, ואלין לבר. אקרון ירושלם. ואית דרגין דסחרן, ואקרון עזרות, ואית דרגין דאקרון לשכות) וְאִית דַּרְגִּין דְּאִקְרוּן כַּד אִסְתַּחֲרָן. הֵיכָל וּדְבִיר. לְגוֹ מִכָּל אִינּוּן דַּרְגִּין, אִית חַד נְקוּדָה, (תהילים מ״ה:י״ד) כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה. נְקוּדָה דָּא, אִקְרֵי יוֹם הַהוּא, וְסִימָנִיךְ (דברים ג׳:י״ג) הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ. עָתִידָה יְרוּשָׁלַיִם לְהוֹצִיא מַיִם וְלִנְבֹּעַ מַבּוּעַ. כָּאן יֵשׁ לוֹמַר, סוֹף לְכָל הַדְּרָגוֹת אֵינָהּ יְרוּשָׁלַיִם, אֶלָּא וַדַּאי יְרוּשָׁלַיִם וְיוֹם הַהוּא, הַכֹּל אֶחָד. מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אֶלָּא יְרוּשָׁלַיִם, כָּל הַדְּרָגוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁלָּהּ, כְּשֶׁסּוֹבְבִים נִקְרָאִים יְרוּשָׁלַיִם, וְכָךְ נִרְאִים. וְיֵשׁ דְּרָגוֹת שֶׁסּוֹבְבוֹת, וְנִקְרָאוֹת עֲזָרוֹת. אֵלֶּה פְּנִימִיּוֹת וְאֵלֶּה בַּחוּץ. וְיֵשׁ דְּרָגוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת כְּשֶׁסּוֹבְבוֹת לְשָׁכוֹת. (כשמסתובבות אלו הפנימיות ואלו לבחוץ, נקראו ירושלים. ויש דרגות שסובבות, ונקראות עזרות. ויש דרגות שנקראות לשכות) וְיֵשׁ דְּרָגוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת כְּשֶׁסּוֹבְבוֹת הֵיכָל וּדְבִיר. לִפְנִים מִכָּל אֵלּוּ הַדְּרָגוֹת יֵשׁ נְקֻדָּה אַחַת, (תהלים מה) כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה. נְקֻדָּה זוֹ נִקְרֵאת יוֹם הַהוּא, וְסִימָנְךְ - (דברים ג) הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ.

וְכַד יְקוּם יוֹמָא דָּא, מִגּוֹ שְׂבָכִין דַּעֲזָרָה יְקוּם נְבִיעוּ דְּמַיָּא, וְהַהוּא נְבִיעוּ מִן הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי לֶהֱוִי. כְּגַוְונָא דְּאִמָּא, דִּבְרָהּ בֵּין דְּרוֹעָהָא, וּמִסְּגִיאוּ חֲלָבָא דְּיָנִיק, אִתְמְלֵי פּוּמֵיהּ, וְאִתְרַבֵּי בֵּיהּ, אָרִיק חֲלָבָא לְפוּמָא דְּאִמֵּיהּ. כַּךְ חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי. וּכְשֶׁיַּעָמֹד יוֹם זֶה מִתּוֹךְ שִׂבְכֵי הָעֲזָרָה, תָּקוּם נְבִיעַת מַיִם, וְאוֹתָהּ נְבִיעָה תִּהְיֶה מֵהַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, כְּמוֹ אִמָּא שֶׁבְּנָהּ בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ, וּמֵרֹב חָלָב שֶׁיּוֹנֵק, מִתְמַלֵּא פִיו וְנִתְגַּדֵּל בּוֹ, מֵרִיק חָלָב לְפִי אִמּוֹ. כָּךְ חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי.

נַטְלֵיהּ רַב מְתִיבְתָּא, וּנְשָׁקֵיהּ. אָמַר חַיֶּיךָ (ס"א חיין דעלמא דמלה דא הכי), אוּקְמוּהָ בִּמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא, וְהָכִי הוּא וַדַּאי. יָם הָאַחֲרוֹן: דַּרְגִּין בַּתְרָאִין דִּילָהּ. אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא, כַּמָה חֶדְוָה עַל חֶדְוָה, אִתּוֹסַף בְּהַהוּא יַנּוּקָא, גּוֹ בְּנֵי מְתִיבְתֵּי. כ"ז טַעֲמֵי דְּאוֹרַיְיתָא, אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא. וְשִׁבְעִין כִּתְרִין אַעְטְּרוּהָ לַאֲבוּהָ בְּהַהוּא יוֹמָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, מַאן דְּזָכֵי לְמֵילַף לִבְרֵיהּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, לָא זָכָה אֲבוּהָ לְמֵילַף לֵיהּ. אָמַר, אֲבוּהָ שָׁבַק. לְקָחוֹ רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וּנְשָׁקוֹ. אָמַר, חַיֶּיךְ (חיי עולם שדבר זה כך), כָּךְ פֵּרְשׁוּהוּ בִּישִׁיבַת הָרָקִיעַ, וְכָךְ זֶה וַדַּאי. יָם הָאַחֲרוֹן - מַעֲלוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁלָּהּ. אִי חָסִיד קָדוֹשׁ, כַּמָּה חֶדְוָה עַל חֶדְוָה נִתּוֹסְפָה בְּאוֹתוֹ תִּינוֹק תּוֹךְ בְּנֵי הַיְשִׁיבָה. עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע טַעֲמֵי הַתּוֹרָה, אָמַר אוֹתוֹ תִּינוֹק. וְשִׁבְעִים כְּתָרִים עִטְּרוּ לְאָבִיו בְּאוֹתוֹ יוֹם. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ מִי שֶׁזּוֹכֶה לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לֹא זָכָה אָבִיו לְלַמֵּד. אָמַר, אָבִיו הִשְׁאִיר.

אִיהוּ מָשִׁיךְ מְשִׁיכוּ מִסִּטְרָא דִּילֵיהּ, וְאִתְטָמַּר וְאִתְחָפָּא תְּחוֹת אֲתָר דְּאִקְרֵי (מלכים א י״ד:כ״ח) תָּא הָרָצִים, עַד פַּלְגּוּ לֵילְיָא. מִבָּתַר פַּלְגּוּ לֵילְיָא, שַׁלְהוֹבָא דְּעַמּוּדָא דְּיִצְחָק נָפִיק, וּבָטַשׁ בְּהַאי תַּרְנְגוֹלָא דְּאִקְרֵי גָּבֶר, כְּגַוְונָא דְּגֶבֶר אַחֲרָא עִלָּאָה עָלֵיהּ. כֵּיוָן דְּבָטַשׁ בֵּיהּ הַאי גָּבַר, קָרֵי וְיָהִיב שִׁית קָלִין, וְכֻלְּהוּ בְּסָכְלְתָנוּ. הוּא מוֹשֵׁךְ מְשִׁיכוּת מִצִּדּוֹ, וְנִסְתָּר וּמִתְכַּסֶּה תַחַת מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא תָּא הָרָצִים עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה. מֵאַחַר חֲצוֹת הַלַּיְלָה יוֹצֵאת שַׁלְהֶבֶת עַמּוּד יִצְחָק, וּמַכָּה בַּתַּרְנְגוֹל הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא גֶבֶר, כְּמוֹ גֶבֶר אַחֵר עֶלְיוֹן מִמֶּנּוּ. כֵּיוָן שֶׁמַּכֶּה בּוֹ גֶּבֶר זֶה, קוֹרֵא וְנוֹתֵן שִׁשָּׁה קוֹלוֹת, וְכֻלָּם בְּהַשְׂכֵּל.

וּמַאי קָרֵי. כָּל עוֹבָדִין דִּבְנֵי עָלְמָא, בְּגִין דְּאִיהוּ מָארֵיהּ דְּאַחְמְתָא (ס"א דחכמתא) וְקֶסֶת הַסּוֹפֵר בְּחַרְצוֹי. וְכָל עוֹבָדִין דִּבְנֵי עָלְמָא כַּתִיב בְּכָל יוֹמָא. וּבְלֵילְיָא, בָּתַר דְּקָרֵי כָּל קְרִיאָן אִלֵּין, קָרֵי כָּל מַה דְּכָתַב בְּיוֹמָא. וּמַה קּוֹרֵא? כָּל מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא בַּעַל הַתִּיק (שלהחכמה) וְקֶסֶת הַסּוֹפֵר בְּמָתְנָיו, וְכָל מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָעוֹלָם כּוֹתֵב בְּכָל יוֹם. וּבַלַּיְלָה לְאַחַר שֶׁקּוֹרֵא כָּל הַקְּרִיאוֹת הַלָּלוּ, קוֹרֵא כָּל מַה שֶּׁכָּתַב בַּיּוֹם.

וְאִלְמָלֵא רַגְלוֹי אֶצְבְּעָאן דִּילֵיהּ, דְּאִינּוּן תְּרֵין דַּרְגִּין, חַד הַהוּא דְּקַיְּימָא בְּאֶמְצָעִיתָא. דְּאִיהוּ רַב. וְהַהוּא דְּקַיְּימָא מֵאֲחוֹרָא, דְּאִיהוּ זְעֵיר, דְּקָא מְעַכְּבִין לֵיהּ, יְהֵא מוֹקִיד עָלְמָא בְּשַׁלְהוֹבוֹי. וּמָה עַבְדֵּי. כֵּיוָן דְּסָלִיק צַפְרָא, וְחוּטָא דִּנְהִירוּ נָפִיק מִסְטַר דָּרוֹם, כְּדֵין מִתְחַבְּרִין כֻּלְּהוּ, וְאִתְעָבְדִין תְּרֵין רַגְלִין תְּרֵין טְלָפַיִן כְּעֶגְלָא, לְקַיְּימָא דִּכְתִּיב (יחזקאל א׳:ז׳) וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל, וְהָא יַדְעַת רָזָא דָּא. שְׁאֵלָת עַנְפָּא דְּגוֹרֶן. לְגוֹ בַּעֲזָרָה דָּא, אִית תְּלַת מְאָה וְשִׁתִּין וַחֲמִשָּׁה הֵיכָלִין, כְּחוּשְׁבָן יוֹמֵי שַׁתָּא. וּבְכָל פִּתְחָא וּפִתְחָא כְּתִיב, (תהילים קכ״ב:ז׳) יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. לָא יְדִיעַ מַאי הוּא בְּהָנֵי הֵיכָלִין, אֶלָּא כֻּלְּהוּ, אִתְּחֲמָן עוֹבָד צִיּוּר. שֶׁבַע סִדְרִין דְּמַרְגְּלָאן אִתְּחֲמָן אִלֵּין בְּאִלֵּין, בְּכָל חַד וְחַד. וְאִלְמָלֵא רַגְלָיו אֶצְבָּעוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם שְׁתֵּי דְרָגוֹת - אֶחָד אוֹתוֹ שֶׁעוֹמֵד בָּאֶמְצַע שֶׁהוּא גָּדוֹל, וְאוֹתוֹ שֶׁעוֹמֵד מֵאָחוֹר שֶׁהוּא קָטָן, שֶׁמְּעַכְּבִים אוֹתוֹ - יִשְׂרֹף הָעוֹלָם בְּשַׁלְהֲבוֹתָיו. וּמָה עוֹשִׂים? כֵּיוָן שֶׁעוֹלֶה הַבֹּקֶר וְחוּט אוֹר יוֹצֵא מִצַּד דָּרוֹם, אָז מִתְחַבְּרִים כֻּלָּם וְנַעֲשִׂים שְׁתֵּי רַגְלַיִם שְׁנֵי טַלְפֵי עֵגֶל, לְקַיֵּם הַכָּתוּב (יחזקאל א) וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל. וַהֲרֵי יָדַעְתָּ סוֹד זֶה. שְׁאֵלַת עֲנַף הַגֹּרֶן. לְתוֹךָ עֲזָרָה זוֹ יֵשׁ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה הֵיכָלוֹת, כְּחֶשְׁבּוֹן יְמוֹת הַשָּׁנָה. וּבְכָל פֶּתַח וּפֶתַח כָּתוּב: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ (תהלים קכב). לֹא יָדוּעַ מַהוּ בַּהֵיכָלוֹת הָאֵלֶּה, אֶלָּא כֻּלָּם נִרְאִים מַעֲשֵׂה צִיּוּר. שִׁבְעָה סִדְרֵי מַרְגָּלִיּוֹת נִרְאִים אֵלּוּ בְאֵלּוּ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד.

דְּתַתָּא גּוֹ שְׁמָרִים דְּחַמְרָא, דּוּרְדְיָין בִּישִׁין, נָפִיק חַד עִרְעוּרָא מְקַטְרְגָא, מַזִיקָא קַדְמָאָה, וְאִיהוּ בְּרוּחָא דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם, ם כַּד קָרִיב לְגוֹ קוּדְשָׁא. כֵּיוָן דְּמִתְעֲבֵר מִתַּמָּן, וּבָעֵי לְנַחְתָּא לְתַתָּא, לְאִתְלַבְּשָׁא בִּלְבוּשָׁא לְנַזְקָא עָלְמָא, נָחִית הוּא וּרְתִיכוֹי. וּלְבוּשָׁא קַדְמָאָה דְּקָא נָקִיט תַּבְנִית שׁוֹר, דִּיּוּקְנָא דְּשׁוֹר. וְקַדְמָאָה לַנְּזִיקִין מֵאִינּוּן אַרְבַּע, שׁוֹר אִיהוּ. וְאִינּוּן אַרְבַּע אָבוֹת לְנַזְקָא עָלְמָא. וְכֻלְּהוּ תְּלָתָא אָבוֹת נְזִיקִין, בַּר שׁוֹר, כֻּלְּהוּ דִּילֵיהּ. שֶׁלְּמַטָה תּוֹךְ שִׁמְרֵי הַיַּיִן, שְׁמָרִים רָעִים, יוֹצֵא עִרְעוּר אֶחָד מְקַטְרֵג, מַזִּיק קַדְמוֹן, וְהוּא בְּרוּחַ דְּמוּת אָדָם כְּשֶׁמִּתְקָרֵב לַקֹּדֶשׁ. כֵּיוָן שֶׁנֶּעֱבָר מִשָּׁם וְרוֹצֶה לָרֶדֶת לְמַטָּה לְהִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשׁ לְהַזִּיק אֶת הָעוֹלָם, יוֹרֵד הוּא וּמַרְכְּבוֹתָיו, וּלְבוּשׁ קַדְמוֹן שֶׁלּוֹבֵשׁ תַּבְנִית שׁוֹר, דְּמוּת שׁוֹר. וְרִאשׁוֹן לַנְּזִיקִין מֵאוֹתָם אַרְבָּעָה הוּא שׁוֹר, וְאוֹתָם אַרְבָּעָה אָבוֹת לְהַזִּיק הָעוֹלָם. וְכֻלָּם שְׁלֹשָׁה אֲבוֹת נְזִיקִין פְּרָט לַשּׁוֹר כֻּלָּם שֶׁלּוֹ.

וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים ק״ו:כ׳) וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אוֹכֵל עֵשֶׂב. מַהוּ אוֹכֵל עֵשֶׂב, הָא דַּרְשִׁינָן בֵּיהּ. אֲבָל עִקָּרָא דְּמִלָּה, מִתַּמְצִית הַלֶּחֶם, וְלָא שִׁבְעַת זִינֵי דָּגָן, לֵית לֵיהּ בְּהוּ חוּלָקָא, וְלָא יָאוּת לֵיהּ לְמֶהֱוִי תַּמָּן. וְעַל זֶה כָּתוּב, (תהלים קו) וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב. מַהוּ אֹכֵל עֵשֶׂב? הֲרֵי דָּרַשְׁנוּ בוֹ, אֲבָל עִקַּר הַדָּבָר מִתַּמְצִית הַלֶּחֶם, וְלֹא מִשִּׁבְעַת מִינֵי דָגָן, אֵין לוֹ בָּהֶם חֵלֶק, וְלֹא רָאוּי לוֹ לִהְיוֹת שָׁם.

מִדּוּכְתַּיְיהוּ, וְאִלֵּין יַתְבִין בְּדוּכְתַּיְיהוּ, עַד לָא נָפְקֵי אִלֵּין, זְמִינִין אִלֵּין, נְהִירוּ וּנְצִיצוּ דִּלְהוֹן, לָא יַכְלִין עַיְינִין לְמִסְבַּל. אַזְלִין בְּסָחֲרָנִין, לֵית לְהוֹן שְׁכִיכוּ לְעָלְמִין. מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם, וְאֵלֶּה יוֹשְׁבִים בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶם. עַד שֶׁלֹּא יוֹצְאִים אֵלּוּ, מְזֻמָּנִים אֵלּוּ. אוֹר וְהִתְנוֹצְצוּת שֶׁלָּהֶם אֵין הָעֵינַיִם יְכוֹלוֹת לִסְבֹּל. הוֹלְכִים מִסָּבִיב, אֵין הֵם שׁוֹכְכִים לְעוֹלָמִים.

אַלְפָא בֵּיתִין כֻּלְּהוּ, מְשֻׁלָּבָן וּמִתְצָרְפָאן אִלֵּין בְּאִלֵּין, וְאִתְחַבְּרָן בְּצֵרוּפָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. כֵּיוָן דְּאִתְחָזוּן אַתְוָון בְּצֵרוּפָא דָּא, אִלֵּין גְּנִיזִין, וְנָפְקִין אַחֲרָנִין, וְכֵן כֻּלְּהוּ. אִלֵּין גְּנִיזִין, וְאִלֵּין נָפְקִין, כֻּלְּהוּ לְגוֹ בְּחָלוּלָא דְּאִינּוּן כַּפְתּוֹרִים. כָּל הָאַלְפָא בֵּיתוֹת מְשֻׁלָּבוֹת וּמִצְטָרְפוֹת אֵלֶּה בְאֵלֶּה, וּמִתְחַבְּרוֹת בְּצֵרוּף הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. כֵּיוָן שֶׁנִּרְאוּ הָאוֹתִיּוֹת בְּצֵרוּף זֶה, אֵלֶּה נִגְנָזִים, וְיוֹצְאִים אֲחֵרִים, וְכֵן כֻּלָּם. אֵלֶּה נִגְנָזִים, וְאֵלֶּה יוֹצְאִים, כֻּלָּם לִפְנִים בַּחֲלַל אוֹתָם כַּפְתּוֹרִים.

תּוּ פַּרְחֵי תְּלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא בַּאֲוִירָא וְנָפְקָא לְבַר, וְקַיְּימָא שְׁמָא בְּאַרְבַּע אַתְוָון, תַּלְיָין בַּאֲוִירָא שַׁעֲתָא וּפַלְגָּא, לְבָתַר גָּנִיז דָּא, מִיַּד נָפִיק מִגּוֹ אֲוִירָא מֵחָלוּלָא דִּילֵיהּ, שְׁמָא דִּתְרֵיסָר אַתְוָון, פָּרַח וְתַלְיָא בַּאֲוִירָא, שַׁעֲתָא חֲדָא, וְלָא יַתִּיר. לְבָתַר גָּנִיז דָּא, וְנָפְקָא מִיַּד צֵרוּפָא דְּאַתְוָון אַחֲרָנִין, שְׁמָא דכ' (דכ"ב) אַתְוָון, וְתַלְיָין בַּאֲוִירָא שַׁעֲתָא אַחֲרָא, וְאַגְנִיז. וּמִיַּד נָפְקֵי אַתְוָון מֵחָלוּלָא אַחֲרָא, שְׁמָא דִּתְמָנְיָא וְעֶשְׂרִין אַתְוָון, מִתְעַטְּרִין כֻּלְּהוּ בְּכִתְרַיְיהוּ, וְקַיְימֵי שַׁעֲתָא וּפַלְגָּא, וְאַגְנִיז דָּא. וּמִיַּד נָפְקֵי תַּלְיָא בַּאֲוִירָא, שְׁמָא דְּעֶשְׂרִין וַחֲמֵשׁ אַתְוָון בְּצִרוּפַיְּיהוּ, וְקַיְּימָא שַׁעֲתָא וּתְלַת רִגְעֵי, נַפְקֵי אַתְוָון דְּאַרְבְּעִין וּתְרֵין אַתְוָון. לְעָלְמָא קַיְּימָא. שׁוּב פּוֹרְחִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם בָּאֲוִיר וְיוֹצְאִים הַחוּצָה, וְעוֹמֵד הַשֵּׁם בְּאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, תְּלוּיִים בָּאֲוִיר שָׁעָה וָחֵצִי. לְאַחַר שֶׁנִּגְנַז זֶה מִיָּד יוֹצֵא מִתּוֹךְ חֲלַל הָאֲוִיר שֵׁם שֶׁל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת, פּוֹרֵחַ וְתָלוּי בָּאֲוִיר שָׁעָה אַחַת, וְלֹא יוֹתֵר. אַחַר כָּךְ זֶה נִגְנָז, וְיוֹצֵא מִיָּד צֵרוּף אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת, שֵׁם שֶׁל כ' (של כ"ב) אותיות, ותלוי באויר שעה אחרת ונגנז. ומיד יוצאות אותיות מחלל אחר, שם של עשרים ושמונה אותיות, מתעטרים כלם בכתריהם, ועומדים שעה וחצי, ונגנז זה. ומיד יוצאים תלויים באויר שם של עשרים וחמש אותיות בצרופיהן, ועומד שעה ושלשה רגעים. יוצאות אותיות של ארבעים ושתים אותיות, ועומדות לעולם.

כַּד פַּרְחָן אַתְוָון דְּאַלְפָא בֵּיתִין, אִלֵּין פַּרְחִין מִכָּאן, וְאִלֵּין מִכָּאן, וּמִתְצָרְפָן כֻּלְּהוּ. כַּד נָחִית תַּמָּן רַב מְתִיבְתָּא, שָׁארֵי, מָשִׁיחַ חָמָא בְּצֵרוּפָא דְּאַלְפָא בֵּיתָא, אַתְוָון כְּמָה דְּחָמָא דָּנִיאֵל, דְּאִינּוּן ממתוס ננקפי אאלרן. כְּשֶׁפּוֹרְחוֹת אוֹתִיּוֹת הָאָלֶף בֵּית, אֵלֶּה פּוֹרְחוֹת מִכָּאן וְאֵלֶּה מִכָּאן, וּמִצְטָרְפוֹת כֻּלָּן. כְּשֶׁיּוֹרֵד שָׁם רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, מַתְחִיל, מָשִׁיחַ רוֹאֶה בְצֵרוּף א"ב אוֹתִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁרָאָה דָנִיֵּאל, שֶׁהֵם: ממתוס ננקפי אאלרן (מנא מנא תקל ופרסין (דניאל ה, כה)).

תּוּ פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו מ׳:ט׳) עַל הַר גָּבוֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן וְגוֹ'. עַל הַר גָּבוֹהַּ, הַאי וַדַּאי הַר הָעֲבָרִים, אֲתָר דְּמֹשֶׁה אִתְקְבַר. וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּשְׁכִינְתָּא תְּסַלֵּק לְתַמָן, וּתְבַשֵּׂר עָלְמָא. אֲבָל כֹּלָּא אִיהוּ, מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, דָּא אִיהִי חֶפְצִי בָּהּ, אִתְּתָא דְּנָתָן בַּר דָּוִד. אִימָּא אִיהִי דִּמְשִׁיחָא, מְנַחֵם בַּ"ר עַמִּיאֵ"ל, וְאִיהִי תִּיפּוּק וּתְבַשֵּׂר, וְאִיהִי בִּכְלָלָא דִּמְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן. עוֹד פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה מ) עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן וְגוֹ'. עַל הַר גָּבהַּ - זֶה וַדַּאי הַר הָעֲבָרִים, מָקוֹם שֶׁמֹּשֶׁה נִקְבַּר בּוֹ. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁשְּׁכִינָה תַעֲלֶה לְשָׁם וּתְבַשֵּׂר לָעוֹלָם. אֲבָל הַכֹּל הוּא מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, זוֹהִי חֶפְצִי בָהּ, אֵשֶׁת נָתָן בֶּן דָּוִד, אֵם הַמָּשִׁיחַ, מְנַחֵם בַּ"ר עַמִּיאֵ"ל, וְהִיא תֵצֵא וּתְבַשֵּׂר, וְהִיא בִּכְלַל מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן.

קָלָא יִשְׁתְּמַע בְּעָלְמָא, וּתְרֵין מַלְכִין יִתְּעֲרוּן בְּעָלְמָא, לְאַגָּחָא קְרָבָא, וְיִפּוּק שְׁמָא קַדִּישָׁא עַל עָלְמָא. מַה תְּבַשֵּׂר וְתֵימָא. (ישעיהו מ׳:י׳) הִנֵּה יְיָ אֱלֹהִים בְּחָזָק יָבֹא וּזְרוֹעוֹ מוֹשְׁלָה לּוֹ. הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעוּלָּתוֹ לְפָנָיו. הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּרִיז בְּכָל פָּמַלְיָא דִּלְעֵילָּא, וְיֵימָא לוֹן, אִתְכְּנָשׁוּ וְדָאִינוּ דִּינָא. מַאן דְּמָסַר נִשְׁמָתֵיהּ עַל קְדוּשַׁת שְׁמִי, אַגְרֵיהּ מַאי הוּא. וְאִינּוּן יֵימְרוּן כַּךְ וְכַךְ. מַאן דְּסָבִיל כַּמָה חֵרוּפִין וְגִדּוּפִין בְּכָל יוֹמָא עָלַי, מַהוּ אַגְרֵיהּ. אִינּוּן אַמְרֵי כַּךְ. מַאן דְּאִתְעֲנָשׁ בְּכָל יוֹמָא עָלַי, מַהוּ אַגְרֵיהּ. אִינּוּן אַמְרֵי כַּךְ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעוּלָּתוֹ לְפָנָיו. קוֹל יִשָּׁמַע בָּעוֹלָם, וּשְׁנֵי מְלָכִים יִתְעוֹרְרוּ בָעוֹלָם לַעֲרֹךְ קְרָב, וְיֵצֵא שֵׁם הַקָּדוֹשׁ עַל הָעוֹלָם. מַה תְּבַשֵּׂר וְתֹאמַר? (שם) הִנֵּה ה' אֱלֹהִים בְּחָזָק יָבֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו. הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ - שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיז בְּכָל פָּמַלְיָה שֶׁל מַעְלָה וְיֹאמַר לָהֶם: הִתְכַּנְּסוּ וְדוּנוּ דִין, מִי שֶׁמָּסַר נִשְׁמָתוֹ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמִי מַהוּ שְּׂכָרוֹ? וְאֵלּוּ יֹאמְרוּ כָּךְ וְכָךְ. מִי שֶׁסָּבַל כַּמָּה חֵרוּפִים וְגִדּוּפִים בְּכָל יוֹם עָלַי מַה שְּׂכָרוֹ? הֵם יֹאמְרוּ כָּךְ. מִי שֶׁנֶּעֱנָשׁ בְּכָל יוֹם יוֹם עָלַי מַה שְּׂכָרוֹ? הֵם יֹאמְרוּ כָּךְ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו.

מַהוּ וּפְעוּלָּתוֹ. אֶלָּא כְּמָה דִּכְתִּיב, (תהילים ל״א:כ׳) מָה רַב טוּבְךָ וְגוֹ'. פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ. דָּא הוּא פְּעוּלָּתוֹ. נֶגֶד בְּנֵי אָדָם מַהוּ. אֶלָּא נֶגֶד עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, מַהוּ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ. וְכִי מַאן יִגְזוֹל וְיִטּוֹל מִן יְדוֹי, מַה דְּהוּא בָּעֵי לְמֵיהַב, דִּכְתִּיב צָפַנְתָּ. מַהוּ וּפְעֻלָּתוֹ? אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, (תהלים לא) מָה רַב טוּבְךְ וְגוֹ', פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ. זֶהוּ פְּעֻלָּתוֹ. נֶגֶד בְּנֵי אָדָם מַה זֶּה? אֶלָּא נֶגֶד עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךְ, מַה זֶּה אֲשֶׁר צָפַנְתָּ? וְכִי מִי יִגְזֹל וְיִטֹּל מִיָּדוֹ מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לָתֵת, שֶׁכָּתוּב צָפַנְתָּ?

אֶלָּא פּוּק וְחָמֵי עוֹבָדִין דְּרַחֲמָנוּ דְּעָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּמַה דְּאִיהוּ מָחֵי, בֵּיהּ יָהִיב אַסְוָותָא. בְּמַה מָחֵי בִּשְׂמָאלָא, בִּימִינָא קָרִיב, וּבִשְׂמָאלָא מָחֵי. בְּמָה דְּמָחֵי, בֵּיהּ יָהִיב אַסְוָותָא לְעוֹלָם, כְּתִיב (ירמיהו א׳:י״ד) מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, וּבְצָפוֹן מָחֵי. דְּמִתַּמָּן נָפְקֵי כָּל דִּינִין וְכָל גְּזִירֵי קַשְׁיָין. וּבֵיהּ שָׁרֵי כָּל אֲגָר טַב, וְכָל טִיבוּ, דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵיהַב לְיִשְׂרָאֵל. לְזִמְנָא דְּאָתֵי, קָרֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַצָּפוֹן, וְיֵימָּא לֵיהּ, בָּךְ יָהַבִית כָּל טִיבוּ, וְכָל אֲגָר טוֹב לִבַנַי, דְּסַבְלוּ כַּמָה בִּישִׁין בְּהַאי עָלְמָא, עַל קְדוּשַׁת שְׁמִי. הַב אַגְרִין טָבִין דְּיָהֲבִית בָּךְ. אֶלָּא צֵא וּרְאֵה מַעֲשֵׂי הָרַחֲמָנוּת שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּמַה שֶּׁהוּא מַכֶּה - בּוֹ נוֹתֵן רְפוּאָה. בַּמֶּה מַכֶּה? בִּשְׂמֹאל. בְּיָמִין מְקָרֵב וּבִשְׂמֹאל מַכֶּה. בְּמַה שֶּׁמַּכֶּה - בּוֹ נוֹתֵן רְפוּאָה לָעוֹלָם. כָּתוּב (ירמיה א) מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, וּבְצָפוֹן מַכֶּה, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאִים כָּל הַדִּינִים וְכָל הַגְּזֵרוֹת הַקָּשׁוֹת - וּבוֹ שׁוֹרֶה כָּל שָׂכָר טוֹב וְכָל טוֹב שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָתֵת לְיִשְׂרָאֵל. לֶעָתִיד לָבֹא קוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצָּפוֹן וְיֹאמַר לוֹ: בְּךְ נָתַתִּי כָּל טוֹב וְכָל שָׂכָר טוֹב לְבָנַי שֶׁסָּבְלוּ כַּמָּה רָעוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל קְדֻשַּׁת שְׁמִי, תֵּן שְׂכָרִים טוֹבִים שֶׁנָּתַתִּי בְךְ.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו מ״ג:ו׳) אוֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי וְגוֹ'. וְכִי אָרְחָא הָכִי הוּא דְּדָרוֹם, לְמִמְנַע בִּרְכָאן, וְהָא כָּל בִּרְכָאן מִסִּטְרָא דְּדָרוֹם, וְכָל טָבִין דְּעָלְמָא מִדָּרוֹם נָפְקֵי, וְאִיהוּ אָמַר לְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (ישעיה מג) אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי וְגוֹ'. וְכִי דֶרֶךְ הַדָּרוֹם כָּךְ הוּא, לִמְנֹעַ בְּרָכוֹת? וַהֲרֵי כָּל הַבְּרָכוֹת מִצַּד דָּרוֹם, וְכָל טוֹבוֹת הָעוֹלָם מִדָּרוֹם יוֹצְאוֹת, וְהוּא אוֹמֵר לְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי?!

אֶלָּא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, יִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַבְרָהָם, וְיֵימָא לֵיהּ קוּם, דְּהָא מָטָא זִמְנָא דַּאֲנָא פָּרִיק לִבְנַךְ, לְמֵיהַב לוֹן אֲגָר טַב, עַל כָּל מַה דְּסַבְלוּ בְּגָלוּתָא. וּמִגּוֹ דְּאַבְרָהָם הֲוָה בִּזְבִינוּ דִּלְהוֹן, דִּכְתִּיב, (דברים ל״ב:ל׳) אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם, דָּא אַבְרָהָם. הֲוָה לֵיהּ כְּמַאן דְּלָא טַב בְּעֵינוֹי, וְאַחְמֵי גַּרְמֵיהּ, כְּמַאן דְּבָעֵי דְּיִלְקוּן עַל חוֹבֵיהוֹן יַתִּיר, וְיֵימָּא גְּבוּ מֵחוֹבֵיהוֹן, גְּבוּ מֵחֲטָאֵיהוֹן. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַבְרָהָם, יְדַעְנָא כֹּלָּא אִיהוּ מַה דְּאַמְרַת לְאַנְפִּין. אֲנָא אוּף הָכִי לְאַנְפִּין. אַל תִּכְלָאִי, אֲנָא בָּעֵי לְפַיְּיסָא לָךְ עַל בָּנֶךָ. לָא תִּמְנָע טִיבוּ מִנְּהוֹן, לָא תִּמְנָע אֲגָר טַב מִנְּהוֹן, כַּמָה וְכַמָּה סַבְלוּ עַל חוֹבֵיהוֹן, וּבְגִינֵי כַּךְ אוֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי. וְהַיְינוּ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ, וְדָא הוּא מִלָּה (ס"א דתהא) דְּהַהִיא מְבַשֶּׂרֶת. אֶלָּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יְעוֹרֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם וְיֹאמַר לוֹ: קוּם, שֶׁהֲרֵי הִגִּיעַ זְמַן שֶׁאֲנִי גּוֹאֵל אֶת בָּנֶיךְ לָתֵת לָהֶם שָׂכָר טוֹב עַל כָּל מַה שֶּׁסָּבְלוּ בַגָּלוּת. וּמִתּוֹךְ שֶׁאַבְרָהָם הָיָה בִמְכִירָתָם, שֶׁכָּתוּב (דברים לב) אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם - זֶה אַבְרָהָם, הָיָה לוֹ כְּמִי שֶׁלֹּא טוֹב בְּעֵינָיו, וּמַרְאֶה עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּלְקוּ עַל חֲטָאֵיהֶם יוֹתֵר וְיֹאמַר: גְּבוּ מֵעֲונוֹתֵיהֶם! גְּבוּ מֵחֲטָאֵיהֶם! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: יָדַעְתִּי כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לְפָנִים. אֲנִי גַּם כֵּן לְפָנִים. אַל תִּכְלָאִי. אֲנִי רוֹצֶה לְפַיֶּסְךְ עַל בָּנֶיךְ, אַל תִּמְנַע מֵהֶם טוֹבוֹת, אַל תִּמְנַע מֵהֶם שָׂכָר טוֹב, כַּמָּה וְכַמָּה סָבְלוּ עַל חֲטָאֵיהֶם. וּמִשּׁוּם כָּךְ - אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי. וְהַיְנוּ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ, וְזֶהוּ הַדָּבָר (שתהא) שֶׁל אוֹתָהּ מְבַשֶּׂרֶת.

וְתוּ תְּבַשֵּׂר זִמְנָא תִּנְיָינָא, בְּשַׁעֲתָא דִּשְׁכִינְתָּא תְּסַלֵּק עַל הַהוּא טוּרָא עִלָּאָה, וְתֵהַךְ וּתְבַשֵּׂר לַאֲבָהָן, מִיַּד תֵּהַךְ לִיְרוּשָׁלַ ם, וְתֶחמֵי לָהּ בְּחָרְבָּנָא. תֵּיעוּל לְצִיּוֹן, וְתַמָּן תְּקַרְקֵר קִירָא כְּמִלְּקַדְּמִין, עַל אֲתָר בֵּי מוֹתְבָה, וְעַל יְקָרָא דִּילָהּ בְּהַהוּא אֲתָר. וְתַמָּן אוֹמִיאַת, דְּלָא תִּיטוֹל מִתַּמָּן, וְלָא תִּפּוּק, עַד דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִפְרוּק לִבְנָהָא, וְדָא חֶפְצִי בָּהּ. תְּבַשֵּׂר כְּמִלְּקַדְּמִין וְאַמְרַת, (ישעיהו י״ב:ו׳) צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָּדוֹל בְּקִרְבֵּךְ וְגוֹ'. מַאי גָּדוֹל בְּקִרְבֵּךְ. דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִיהוּ אָתֵי לְגַבָּהּ, לְאַקָּמָא לָהּ מֵעַפְרָא, וְיֵימָא לָהּ (ישעיהו נ״ב:ב׳) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלַם. יְרוּשָׁלַם אִיהִי, וִיְרוּשָׁלַם שְׁמָהּ וַדַּאי. וְעוֹד תְּבַשֵּׂר פַּעַם שְׁנִיָּה, בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁכִינָה תַעֲלֶה עַל אוֹתוֹ הַר עֶלְיוֹן, וְתֵלֵךְ וּתְבַשֵּׂר לָאָבוֹת. מִיָּד תֵּלֵךְ לִירוּשָׁלַיִם וְתִרְאֶה אוֹתָהּ בְּחֻרְבָּנָהּ. תִּכָּנֵס לְצִיּוֹן, וְשָׁם תְּקַרְקֵר קִיר כְּמִקֹּדֶם עַל מְקוֹם בֵּית מוֹשָׁבָהּ וְעַל כְּבוֹדָהּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וְשָׁם נִשְׁבַּעְתָּ שֶׁלֹּא תִקַּח מִשָּׁם וְלֹא תֵצֵא עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִגְאַל אֶת בָּנֶיהָ, וְחֶפְצִי בָהּ זוֹ תְּבַשֵּׂר כְּמִקֹּדֶם וְאוֹמֶרֶת: (ישעיה יב) צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ וְגוֹ'. מַה זֶּה גָּדוֹל בְּקִרְבֵּךְ? זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּא אֵלֶיהָ לַהֲקִימָהּ מִן הֶעָפָר, וְיֹאמַר לָהּ: (שם נב) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלם. יְרוּשָׁלַיִם הִיא, וִירוּשָׁלַיִם שְׁמָהּ בְּוַדַּאי.

וּבְדָא אוּף הָכִי, כַּמָה חֵדּוּ עַל חֵדּוּ הֲוִי לְצַדִּיקַיָּיא בְּגַן עֵדֶן. וּבְגִין כָּךְ זַכָּאָה אִיהוּ, מַאן דְּנִשְׁמָתֵיהּ בְּשַׁבָּת אַסְהִידַת קָמֵי מַלְכָּא, עַל חִדּוּשָׁא דְּאוֹרַיְיתָא, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכָל פָּמַלְיָא דִּילֵיהּ, וְכָל אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא דַּהֲווֹ בְּגַן עֵדֶן, כֻּלְּהוּ מִתְעַטְּרִין בְּהַהוּא מִלָּה. וּבָזְהִ גַּם כָּךְ כַּמָּה שִׂמְחָה עַל שִׂמְחָה תִּהְיֶה לַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן. וּמִשּׁוּם זֶה אַשְׁרָיו מִי שֶׁנִּשְׁמָתוֹ בְּשַׁבָּת מְעִידָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ עַל חִדּוּשׁ הַתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכָל פָּמַלְיָתוֹ וְכָל אוֹתָן נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ בְּגַן עֵדֶן, כֻּלָּם מִתְעַטְּרִים בְּאוֹתוֹ דָבָר.

(במדבר ט״ו:א׳-ב׳) וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדוֹרוֹתָם וְגוֹ'. רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, (זכריה ג׳:א׳) וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְגוֹ'. כַּמָה זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי בִּיקָרֵהוֹן עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא, וְיָהַב לוֹן אוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא, וְיָהַב לוֹן נְבִיאֵי מְהֵימְנֵי, דִּמְדַבְּרֵי לְהוּ בְּאוֹרַיְיתָא, בְּאֹרַח קְשׁוֹט. ¹Most of this page does not appear in our Hebrew text as explained in the translator’s note on page 163a.AND THE LORD SAID TO MOSES, SPEAK UNTO THE CHILDREN OF ISRAEL… THAT THEY MAKE THEMSELVES FRINGES ON THE CORNERS OF THEIR GARMENTS, ETC. R. Hizkiah adduced here the verse: “And he showed me Joshua the high priest”, etc. (Zech. 3, 1).

(זכריה ג׳:א׳) וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, מַאי קָא חָמָא, דְּהֲוָה קָאִים קָמֵי מַלְאָכָא, וּמִתְלְבַּשׁ בִּלְבוּשִׁין מְלוּכְלָכִין, עַד דְּכָרוֹזָא נָפִיק, וְאָמַר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מֵעָלָיו. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כְּתִיב הָכָא וְעוֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ, מַאי לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ. דְּהֲוָה דָּאִין דִּינוֹי, הַהוּא דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (קהלת ה׳:ה׳) וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא. מַאי קָא מַשְׁמַע לָן. דְּכָל בַּר נָשׁ דְּלָא זָכֵי בְּהַאי עָלְמָא, לְאִתְעַטְּפָא בְּעִטּוּפָא דְּמִצְוָה, וּלְאִתְלַבְּשָׁא בִּלְבוּשָׁא דְּמִצְוָה. כַּד עָיֵיל בְּהַהוּא עָלְמָא, קָאִים בִּלְבוּשָׁא טִנּוּפָא, דְּלָא אִצְטְרִיךְ, וְקָאִים בְּדִינָא עָלֵיהּ. ¹Only the last 4 lines of the Hebrew text appear in our translation.‘What did he see? He saw him standing before the angel.’ R. Isaac said: ‘What does this tell us? That every man who in this world does not wrap himself in the ceremonial garb and clothe himself therewith, when he enters the other world is covered with a filthy garment and is brought up for trial.

תָּא חֲזֵי, כַּמָה לְבוּשִׁין מִזְדַּמְּנִין בְּהַהוּא עָלְמָא, וְהַהוּא בַּר נָשׁ דְּלָא זָכֵי בְּהַאי עָלְמָא בִּלְבוּשִׁין דְּמִצְוָה, כַּד עָיֵיל לְהַהוּא עָלְמָא, מְלָבְּשִׁין לֵיהּ בְּחַד לְבוּשָׁא דְּאִשְׁתְּמוֹדַע לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן דְּגֵיהִנָּם, וְהַהוּא לְבוּשָׁא, וַוי לְמַאן דְּאִתְלְבָּשׁ בֵּיהּ. דְּהָא כַּמָּה גַּרְדִּינֵי נִמוּסִין, זְמִינִין לְאַחֲדָא בֵּיהּ, וְעַיְילֵי לֵיהּ לַגֵּיהִנָם. וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא צָוַוח וְאָמַר (קהלת ט׳:ח׳) בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים. Many are the garments prepared for man in this world, and he who does not acquire the garment of religious observance is in the next world clad in a garment which is known to the masters of Gehinnom, and woe to the man who is clad therein, for he is seized by many officers of judgement and dragged down to Gehinnom, and therefore King Solomon cried aloud, “At all times let thy garments be white”.’

תָּאנָא בְּרָזָא דְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא, אַרְבַּע מַלְכִין נָפְקִין לְקַדְמוּת אַרְבַּע. בְּהוּ תַּלְיָין כַּעֲנָבִים בְּאִתְכְּלָא, צְרִירָן בְּהוּ ז' רְהִיטִין, סָהֲדִין סַהֲדוּתָא. וְלָא קַיְימִין בְּדוּכְתַּיְיהוּ. ..

כְּתִֹיב (שמות כ״ח:ל״ו) וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב, וְהָא אוֹקִימְנָא רָזָא דְּצִּיץ לְאִתְעַטְרָא בֵּיהּ כַּהֲנָא רַבָּא. וְדָא אִיהוּ צִּיץ, לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ עַיְינִין, דְּאִיהוּ סִימַן דְּעָלְמָא עִלָּאָה, דְּאִתְעַטָר בֵּיהּ כַּהֲנָא רַבָּא. It is written (Exodus 28:36), "You shall make a tzitz (diadem) of gold; and behold, we have established the secret of the tzitz that is to adorn the high priest. And this is that tzitz that eyes gaze upon, for it is a sign of the higher world with which the high priest is adorned.

וּבְגִין כַּךְ אִסְתַּכְּלוּתָא דִּילֵיהּ מְכַפְּרָא עַל עַזּוּת פָּנִים, דְּלָא קַיְּימָא לְקַמֵּיהּ, אֶלָּא פָּנִים דְּקְשׁוֹט, רָזָא דְּכָל אִינּוּן פָּנִים עִלָּאִין, דְּאִינּוּן פָּנִים דִּקְשׁוֹט, פָּנִים דֶּאֱמֶת. דִּכְלִילָן בֶּאֱמֶת דְּיַעֲקֹב. And because of that, gazing at it atones for brazen-facedness. For only a truthful face can exist before it. This is the secret of all the higher faces, as they are truthful faces - faces of truth, which are crowned by the truth of Yaakov.

צִּיצִּית אִיהוּ נוּקְבָא, רָזָא דְּעַלְמָא תַּתָּאָה. אִסְתַּכְּלוּתָא לְאַדְכְּרָא. צִּיץ דְּכַר, צִּיצִּית נוּקְבָא, וְדָא לְכָל בַר נַשׁ. צִּיץ לְכַהַנָא. Tzitzit, that is the Female, the secret of the lower world. Gazing [at it] is to remind. Tzitz is the Male; tzitzit is the Female, and it is for all people. Tzitz is for the priesthood.

וְתָנֵינָן, אָסוּר לְאִסְתַּכְּלָא בִּשְׁכִינְתָּא, בְּגִין כָּךְ אִית תְּכֵלָא, בְּגִין דִּתְכֵלֶת, אִיהוּ כֻּרְסְיָיא לְבֵית דָּוִד, וְתִקּוּנָא דִּילֵיהּ. וְדָא אִיהוּ דַּחֲלָא מִן קֳדָם יְיָ לְדַחֲלָא מֵהַהוּא אֲתָר. וְעַל דָּא וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְּכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְּוֹת יְיָ, וְדָא כֻּרְסְיָיא דְּדַיְינִין בָּהּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ, דְּכָל גַּוְונִין טָבִין לְחֶלְמָא, בַּר תְּכֵלָא, דְּאִיהוּ כֻּרְסְיָיא דְּסָלִיק בְּדִינָא דִּנְפָשׁוֹת. And we have learned, it is forbidden to gaze at the Divine Presence. Because of that, there is green-blue (tekhelet). It is because the green-blue is the Throne of the House of David, and its rectification. And that is the fear before the Lord, before that Place. And about this [it is written], "and you will look upon it and remember all the commandments of the Lord, and do them." And that is the Throne from which death penalties are judged, as we have established. For all colors are good in a dream, except for green-blue. As it is the Throne from which death penalties go out.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כַּמָּה סַהֲדֵי עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַסְהֲדָא בְּהוּ בִּבְנֵי נָשָׁא, וְכֻלְּהוּ בְּעֵיטָא וּבְסַהֲדוּתָא קַיְימִין לָקֳבְלֵיהּ. קָם בְּצַפְרָא אוֹשִׁיט רַגְלוֹי לְמֵהַךְ, סָהֲדַיָּיא קַיְימִין לָקֳבְלֵיהּ, מַכְרִיזִין וְאָמְרִין, (שמואל א ב׳:ט׳) רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמוֹר וְגוֹ'. (קהלת ד׳:י״ז) שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ. (משלי ד׳:כ״ו) פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ. אַפְתַּח עֵינוֹי לְאִסְתַּכְּלָא בְּעָלְמָא, סָהֲדַיָּיא אָמְרֵי, (משלי ד׳:כ״ה) עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ. קָם לְמַלְּלָא, סָהֲדַיָּיא אָמְרֵי (תהילים ל״ד:י״ד) נְצוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וְגוֹ'. אוֹשִׁיט יְדוֹי בְּמִלֵּי עָלְמָא, סָהֲדַיָּיא אָמְרֵי (תהילים ל״ד:ט״ו) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב. R. Judah said: ‘God has appointed many witnesses to give man warning. When he rises in the morning and begins to move, the witnesses stand before him and say: “He shall keep the feet of his saints” (I Sam. 2, 9), and “keep thy feet when thou goest” (Eccl. 4, 17). When he opens his eyes to observe the world, the witnesses say: “Thine eyes shall look right on” (Prov. 4, 25). When he begins to speak the witnesses say: “Keep thy tongue from evil” (Ps. 34, 14). When he begins to transact business they say: “Depart from evil and do good” (Ibid. 16).

אִי צַיִית לְהוּ, יָאוּת. וְאִי לָא, כְּתִיב (זכריה ג׳:א׳) וְהַשָּׂטָן עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ. כֻּלְּהוּ סָהֲדִין עָלֵיהּ בְּחוֹבוֹי לְעֵילָּא. אִי בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּפוּלְחָנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כֻּלְּהוּ סָהֲדִין סַנֵּיגוֹרִין קַמֵּיהּ, וְקַיְימִין לְאַסְהֲדָא עָלֵיהּ טָבָאן, בְּשַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ. If he listens to them, well and good, but if not, then they all testify against him above. But if he desires to labour in the service of the Almighty, they all become his advocates in the hour of need.

קָם בְּצַפְרָא, מְבָרֵךְ כַּמָה בִּרְכָאן. אֲנָח תְּפִילִין בְּרֵישֵׁיהּ בֵּין עֵינוֹי. בָּעֵי לְזַקְפָא רֵישֵׁיהּ, חָמֵי שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, אָחִיד וְרָשִׁים עַל רֵישֵׁיהּ. וּרְצוּעִין תַּלְיָין מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא עָל לִבֵּיהּ. הָא אֶסְתָּכַּל בִּיקָרָא דְּמָארֵיהּ. אוֹשִׁיט יְדוֹי, חָמֵי יְדָא אַחֲרָא, מִתְקַשְּׁרָא בְּקִשּׁוּרָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. אַהְדָּר יְדֵיהּ וְאִסְתָּכַּל בִּיקָרֵיהּ דְּמָארֵיהּ. אִתְעֲטָּף בְּעִטּוּפָא דְּמִצְוָה, בְּאַרְבַּע זִיוְיָין דִּכְסוּתֵיהּ, אַרְבַּע מַלְכִין נָפְקִין לְקַדְמוּת אַרְבַּע. אַרְבַּע סַהֲדֵי קְשׁוֹט דְּמַלְכָּא, תַּלְיָיא מֵאַרְבַּע זִיוְיָין, וְתַלְיָין בְּהוּ כַּעֲנָבִים בְּאִתְכְּלָא. When, therefore, he rises in the morning, he should recite a number of blessings. He then puts the phylactery on his head and he knows he has the Holy Name impressed on his head. When he stretches out his arm he sees it bound with the knot of the Holy Name. When he puts on the ceremonial garment he sees in the four corners four kings issuing to meet four. Four true witnesses of the King are suspended from the four corners like grapes from a cluster.

מָה אַתְכְּלָא, דְּאִיהוּ חַד, וְתַּלְיָין בֵּיהּ כַּמָה עֲנָבִים, מֵהַאי סְטָר וּמֵהַאי סְטָר. כַּךְ הַאי, מִצְוָה חֲדָא, וְתַּלְיָין בֵּיהּ כַּמָה עֲנָבִים, וְזָגִין וּזְמוֹרִין צְרִירִין בְּהוּ, שִׁבְעָה רְהִיטִין אִלֵּין אִינּוּן שִׁבְעָה צְרִירִין דִּתְכֶלְתָּא, דְּבָעֵי לְכַרְכָא בֵּיהּ בְּכָל חַד וְחָד, אוֹ לְאַסְגָּאָה עַד תְּלֵיסַר, מַאן דְּיוֹסִיף, לָא יוֹסִיף עָלַיְיהוּ עַל תְּלֵיסַר. מַאן דְּיִמְעַט, לָא יִמְעַט מִשִּׁבְעָה. Like seven couriers are the seven windings of blue round each one, which may be increased up to thirteen, but not more.

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, שִׁבְעָה כְּרִיכָן דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא שְׁבִיעָתָא דְּכֹלָּא וַדַּאי. דְּהָא הִיא מִתְבָּרְכָא מִשִׁיתָּא אַחֲרָנִין, עַל יְדָא דְּצַדִּיק. וְאִי תְּלַת עֲשַׂר, תְּלַת עֲשַׂר אִינּוּן, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ בִּתְלַת עֲשַׂר מְכִילָן. וְהַאי הִיא פִּתְחָא דְּכֻלְּהוּ. R. Isaac said that if there are seven, they are symbolical of the Shekinah, and if thirteen, of the thirteen attributes.

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, אִינּוּן חוּטִין, לְאַחֲזָאָה הֵיךְ תַּלְיָין מִכָּאן וּמִכָּאן, לְד' סִטְרֵי עָלְמָא, מֵהַאי אֲתָר. וְאִיהִי שַׁלְטָא עַל כֹּלָּא. בְּרָזָא דְּלֵב, דְּאִיהִי לִבָּא דְּכָל הַאי עָלְמָא, וְלִבָּא דְּעִלָּאֵי, וְתַלְיָא בַּלֵּב עִלָּאָה. וְכֹלָּא הוּא בַּלֵּב, דְּנָפַק מֵחָכְמָה עִלָּאָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, שִׁעוּרָא דְּהַאי, (ס"א ואורכא) דְּהַאי, אִתְּמַר בְּאַתְוָון גְּלִיפָן דְּרִבִּי אֶלְעָזָר. R. Isaac said that the threads indicate how the four sides of the world are suspended from that special place which controls all as the heart the body.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַאן דְּבָעֵי לְמֵהַךְ בָּתַר דָּחַלְתִּי, יְהַךְ בָּתַר לִבָּא דָּא, וּבָתַר עַיְינִין דְּקַיְימִין עָלָהּ. מַאן אִינּוּן עַיְינִין. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים לא) עֵינֵי יְיָ אֶל צַדִּיקִים אֲבָל אַתֶּם לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. מַאי טַעְמָא בְּגִין דְּאַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם. R. Judah said: ‘The Holy One, blessed be He, thus signifies that whoever wishes to walk in the fear of Him should follow after this heart and after the eyes that are above it, but “ye shall not go astray after your heart and your eyes”.’

אָמַר רִבִּי חִיָיא, מַאי טַעֲמָא הָכָא יְצִיאַת מִצְרַיִם, דִּכְתִּיב אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. אֶלָּא, בְּגִין דְּכַד נַפְקוּ מִמִּצְרָיִם, בְּהַאי חוּלָקָא עָאל. וּבְהַאי, קָטִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָטוּלָא דְּמִצְרַיִם. וְעַל דָּא בְּאַתְרֵיהּ אִתְדְּכַר, וּבְאַתְרֵיהּ אִזְדְּהַר לְהוּ בְּדָא. מַאי בְּאַתְרֵיהּ. בְּגִין דְּהַאי מִצְוָה, הִיא אֲתָר דִּילָהּ. R. Hiya said: ‘Why is the exodus from Egypt mentioned in this passage? Because when they went forth from Egypt God brought them into this portion (of the commandments), and therefore He admonished them thus. ‘

(זכריה ג׳:א׳) וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, מַאי קָא חָמָא, דְּהֲוָה קָאִים קָמֵי מַלְאָכָא, וּמִתְלְבַּשׁ בִּלְבוּשִׁין מְלוּכְלָכִין, עַד דְּכָרוֹזָא נָפִיק, וְאָמַר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מֵעָלָיו. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כְּתִיב הָכָא וְעוֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ, מַאי לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ. דְּהֲוָה דָּאִין דִּינוֹי, הַהוּא דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (קהלת ה׳:ה׳) וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא. מַאי קָא מַשְׁמַע לָן. דְּכָל בַּר נָשׁ דְּלָא זָכֵי בְּהַאי עָלְמָא, לְאִתְעַטְּפָא בְּעִטּוּפָא דְּמִצְוָה, וּלְאִתְלַבְּשָׁא בִּלְבוּשָׁא דְּמִצְוָה. כַּד עָיֵיל בְּהַהוּא עָלְמָא, קָאִים בִּלְבוּשָׁא טִנּוּפָא, דְּלָא אִצְטְרִיךְ, וְקָאִים בְּדִינָא עָלֵיהּ. ¹Only the last 4 lines of the Hebrew text appear in our translation.‘What did he see? He saw him standing before the angel.’ R. Isaac said: ‘What does this tell us? That every man who in this world does not wrap himself in the ceremonial garb and clothe himself therewith, when he enters the other world is covered with a filthy garment and is brought up for trial.

רעיא מהימנא צִּיצִּית פִּקּוּדָא דָּא אִיהוּ לְאַדְכָּרָא כָּל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא בְגִינָהּ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְּוֹת יְיָ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם דָּא אִיהוּ סִימָנָא דְּמַלִכָּא לְאַדְכָּרָא וּלְמַעַבְּדָא. Raya Mehemna (The Faithful Shepherd: Tzitzit (Fringes) - this commandment is a reminder of all of the commandments of the Torah, on account of it. It is as you say (Numbers 15:39), "and you will look upon it and remember all the commandments of the Lord, and do them." It is a sign of the King, to remember and to do [the commandments].

כְּתִֹיב (שמות כ״ח:ל״ו) וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב, וְהָא אוֹקִימְנָא רָזָא דְּצִּיץ לְאִתְעַטְרָא בֵּיהּ כַּהֲנָא רַבָּא. וְדָא אִיהוּ צִּיץ, לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ עַיְינִין, דְּאִיהוּ סִימַן דְּעָלְמָא עִלָּאָה, דְּאִתְעַטָר בֵּיהּ כַּהֲנָא רַבָּא. It is written (Exodus 28:36), "You shall make a tzitz (diadem) of gold; and behold, we have established the secret of the tzitz that is to adorn the high priest. And this is that tzitz that eyes gaze upon, for it is a sign of the higher world with which the high priest is adorned.

וּבְגִין כַּךְ אִסְתַּכְּלוּתָא דִּילֵיהּ מְכַפְּרָא עַל עַזּוּת פָּנִים, דְּלָא קַיְּימָא לְקַמֵּיהּ, אֶלָּא פָּנִים דְּקְשׁוֹט, רָזָא דְּכָל אִינּוּן פָּנִים עִלָּאִין, דְּאִינּוּן פָּנִים דִּקְשׁוֹט, פָּנִים דֶּאֱמֶת. דִּכְלִילָן בֶּאֱמֶת דְּיַעֲקֹב. And because of that, gazing at it atones for brazen-facedness. For only a truthful face can exist before it. This is the secret of all the higher faces, as they are truthful faces - faces of truth, which are crowned by the truth of Yaakov.

צִּיצִּית אִיהוּ נוּקְבָא, רָזָא דְּעַלְמָא תַּתָּאָה. אִסְתַּכְּלוּתָא לְאַדְכְּרָא. צִּיץ דְּכַר, צִּיצִּית נוּקְבָא, וְדָא לְכָל בַר נַשׁ. צִּיץ לְכַהַנָא. Tzitzit, that is the Female, the secret of the lower world. Gazing [at it] is to remind. Tzitz is the Male; tzitzit is the Female, and it is for all people. Tzitz is for the priesthood.

וְתָנֵינָן, אָסוּר לְאִסְתַּכְּלָא בִּשְׁכִינְתָּא, בְּגִין כָּךְ אִית תְּכֵלָא, בְּגִין דִּתְכֵלֶת, אִיהוּ כֻּרְסְיָיא לְבֵית דָּוִד, וְתִקּוּנָא דִּילֵיהּ. וְדָא אִיהוּ דַּחֲלָא מִן קֳדָם יְיָ לְדַחֲלָא מֵהַהוּא אֲתָר. וְעַל דָּא וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְּכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְּוֹת יְיָ, וְדָא כֻּרְסְיָיא דְּדַיְינִין בָּהּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ, דְּכָל גַּוְונִין טָבִין לְחֶלְמָא, בַּר תְּכֵלָא, דְּאִיהוּ כֻּרְסְיָיא דְּסָלִיק בְּדִינָא דִּנְפָשׁוֹת. And we have learned, it is forbidden to gaze at the Divine Presence. Because of that, there is green-blue (tekhelet). It is because the green-blue is the Throne of the House of David, and its rectification. And that is the fear before the Lord, before that Place. And about this [it is written], "and you will look upon it and remember all the commandments of the Lord, and do them." And that is the Throne from which death penalties are judged, as we have established. For all colors are good in a dream, except for green-blue. As it is the Throne from which death penalties go out.