וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר (במדבר י״ט:א׳-ב׳) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לֵאמֹר וְגוֹ'. רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (דברים ד׳:מ״ד) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. תָּא חֲזֵי, מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא קַדִּישִׁין אִינּוּן, עִלָּאִין אִינּוּן, מְתִיקִין אִינּוּן. כְּמָה דִּכְתִּיב, (תהילים י״ט:י״א) הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְגוֹ'. מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא, כְּאִלּוּ קָאִים כָּל יוֹמָא עַל טוּרָא דְּסִינַי וְקַבִּיל אוֹרַיְיתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים כ״ז:ט׳) הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם. וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. 1. "And Hashem spoke to Moses and Aaron, saying, 'This is the ordinance of the Torah which Hashem has commanded'" (Bemidbar 19:1-2). Rabbi Yosi opened the discussion saying: "and this is the Torah which Moses set before the children of Yisrael" (Devarim 4:44). Come and behold: the words of the Torah are holy, lofty, and sweet, as it is written: "more to be desired are they than gold, and much fine gold: sweeter also than honey..." (Tehilim 19:11). It is as if whoever studies the Torah stands every day at Mount Sinai and receives the Torah. This is what it says: "this day you are become a people" (Devarim 27:9). And the friends have already set the explanation.

כְּתִיב הָכָא זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, וּכְתִיב וְזֹאת הַתּוֹרָה, מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא רָזָא עִלָּאָה הוּא, וְהָכִי אוֹלִיפְנָא, וְזֹאת הַתּוֹרָה: לְאַחֲזָאָה כֹּלָּא בְּיִחוּדָא חַד, וּלְאַכְלְלָא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא חַד. בְּגִינֵי כַּךְ וְזֹאת הַתּוֹרָה. אֲמַאי תּוֹסֶפֶת וָא"ו. אֶלָּא הָא אִתְּמַר, לְאַחֲזָאָה דְּכֹלָּא חַד, בְּלָא פִּרוּדָא. וְזֹאת: כְּלַל וּפְרָט כַּחֲדָא, דְּכַר וְנוּקְבָּא. וּבְגִין כָּךְ וְזֹאת הַתּוֹרָה וַדַּאי. אֲבָל זֹאת בְּלָא תּוֹסֶפֶת וָא"ו, חֻקַּת הַתּוֹרָה וַדַּאי, וְלָא הַתּוֹרָה, דִּינָא דְּאוֹרַיְיתָא, גְּזֵרָה דְּאוֹרַיְיתָא. AND THE LORD SPAKE UNTO MOSES AND UNTO AARON SAYING, THIS (ZOth) IS THE STATUTE OF THE LAW WHICH THE LORD HATH COMMANDED, SAYING. R. Jose said: ‘This passage commences simply, “This is the statute of the law”, but in another passage we find, “Now this (ve-ZOth) is the law which Moses set before the children of Israel” (Deut. 4, 44). Why this difference? As we have learnt, because the addition of the vau (now) indicates the complete union of all, of the Community of Israel with the Holy One, blessed be He; and such is the essence of the Torah.

תָּא חֲזֵי, (במדבר ח׳:כ״ד) זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם, וְלָא וְזֹאת. דְּהָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא (קשיא) קָא אַתְיָין, וְלָא מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וְהָא כְּתִיב (במדבר ד׳:י״ט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ. וְדָא בְּלֵיוָאֵי אִתְּמַר, וְאַתְּ אַמְרַת זֹאת וְלָא וְזֹאת. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי הָכִי הוּא, וּקְרָא מוֹכַח, מַאן דְּאָחִיד סָמָא דְּמוֹתָא, אִי לָא יְעָרַב בֵּיהּ סָמָא דְּחַיֵּי, הָא וַדַּאי יְמוּת. וְעַל דָּא, וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ, וְלֹא יָמוּתוּ, בְּגִין דְּסָמָא דְּחַיֵּי מְעֻרָב בַּהֲדֵיהּ, וְזֹאת עֲשׂוּ וְחָיוּ וְלֹא יָמוּתוּ, וַדַּאי וְזֹאת אִצְטְרִיךְ לְהוּ, וְלָא זֹאת. בְּגִינֵי כַּךְ וְזֹאת הַתּוֹרָה מַמָּשׁ, בְּיִחוּדָא חַד, בְּיִחוּדָא שְׁלִים, כְּלָלָא דִּדְכַר וְנוּקְבָּא. ו"ה. זֹאת: ה' בִּלְחוֹדוֹי, וְעַל דָּא זֹאת חוּקַּת הַתּוֹרָה. But where this vau is absent, there we have only the “statute of the Law” and not the Law itself.’

רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אַבָּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יִצְחָק, הֲווֹ שְׁכִיחֵי בְּבֵי רִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, אָמַר רִבִּי פִּנְחָס לְרִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּמָטוֹתָא מִנָּךְ אַנְתְּ דְּאוּקְמֵי עֲלָךְ לְעֵילָּא, וּמִילָּךְ בְּאִתְגַּלְיָיא, מַה דְּלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּתָא לְבַּר נָשׁ אַחֲרָא. בְּפַרְשְׁתָּא דָּא אֵימָא מִלָּה חַדְתָּא, אָמַר לֵיהּ וּמַאי הִיא. אָמַר לֵיהּ זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ הָא שְׁאַר חַבְרַיָיא יֹאמְרוּ. אָמַר לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אֶלְעָזָר קוּם בְּקִיּוּמָךְ, וְאֵימָא מִלָּה חַד בְּפַרְשְׁתָּא דָּא, וְחַבְרַיָּיא יֵימְרוּן אֲבַתְרָךְ. When R. Simeon and R. Eleazar and R. Abba and R. Isaac were once in the house of R. Phineas ben Jair, the latter asked R. Simeon to give some new exposition of the section commencing: “This is the statute of the law”. R. Simeon, however, called on R. Eleazar.

קָם רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, (רות ד׳:ז׳) וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּים וְגוֹ'. הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, וְאִי אִינּוּן קַדְמָאֵי עַבְדֵּי הַסְכָּמָה דָּא בְּדִינָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְאָתוּ בַּתְרָאֵי וּבִטְלוּהָ, אֲמַאי בִּטְלוּהָ. וְהָא מַאן דְּבָטִיל מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא. כְּאִילּוּ חָרִיב עָלְמָא שְׁלִים. וְאִי לָאו אִיהוּ בְּדִינָא דְּאוֹרַיְיתָא, אֶלָּא הַסְכָּמָה בְּעָלְמָא, אֲמַאי נַעַל הָכָא. The latter thereupon discoursed on the text: “Now this was the custom in former time in Israel concerning redeeming and concerning exchanging, to confirm all things”, etc. (Ruth 4, 7). ‘This verse’, he said, ‘raises a problem. If the ancients adopted this custom on the basis of the Torah, and later generations abolished it, how could they do so, seeing that to abolish a thing laid down in the Torah is like laying waste the whole world? If, again, it was not an injunction of the Torah, but a mere custom, why was a shoe chosen for the purpose?

אֶלָּא וַדַּאי בְּדִינָא דְּאוֹרַיְיתָא הֲוָה, וּבְרָזָא עִלָּאָה אִתְעָבִידַת מִלָּה, וּבְגִין דַּהֲווֹ קַדְמָאֵי חֲסִידֵי זַכָּאֵי, מִלָּה דָּא אִתְגַּלְיָיא בֵּינַיְיהוּ, וּמִדְּאַסְגִּיאוּ חַיָּיבֵי בְּעָלְמָא, אִתְעָבִידַת (אעברו) הַאי מִלָּה בְּגַוְונָא אַחֲרָא, בְּגִין לְאִתְכַּסָּאָה מִלִּין דְּאִינּוּן בְּרָזָא עִלָּאָה. (והא אוקמוה) The truth is that this was enjoined originally by the Torah, and because the ancients were pious and virtuous this thing was revealed to them, but when sinners multiplied the thing was done in a different way, in order to conceal matters which have a high mystic significance.

תָּא חֲזֵי, (שמות ג׳:ה׳) וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלוֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ וְגוֹ'. וְכִי אֲמַאי נַעַל הָכָא. אֶלָּא אִתְּמַר, דְּפָקִיד לֵיהּ עַל אִתְּתָא, לְאִתְפָּרְשָׁא מִנָּהּ, וּלְאִזְדַּוְּוגָא (ס"א באתר) בְּאִתְּתָא אַחֲרָא, דִּנְהִירוּ קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וְאִיהִי שְׁכִינְתָּא. Now when God said to Moses, “Draw not nigh hither” (Ex. 3, 5), He also said, “Put off thy shoes from off thy feet”; and it has been explained that by these words He enjoined him to part from his wife and attach himself to another wife of holy supernal radiance, to wit the Shekinah.

וְהַהוּא נַעַל אוֹקִים לֵיהּ בַּאֲתָר אַחֲרָא, (ס"א ואיהי שכינתא) אַעְבָּר לֵיהּ מֵהַאי עָלְמָא, וְאוֹקִים לֵיהּ בְּעָלְמָא אַחֲרָא. וְעַל דָּא, כָּל מַה דְּיָהִיב מִיתָא לְבַר נָשׁ בְּחֶלְמָא טַב. נָטִיל מָאנֵיהּ מִן בֵּיתָא בִּישׁ, כְּגוֹן סַנְדָלֵיהּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּאַעְבָּר רַגְלֵיהּ, דְּאִינּוּן קִיוּמָא דְּבַר נָשׁ, מֵהַאי עָלְמָא, וְכָנִישׁ לוֹן לְעָלְמָא אַחֲרָא, אֲתָר דְּמוֹתָא שָׁארֵי בֵּיהּ, דִּכְתִּיב, (שיר השירים ז׳:ב׳) מַה יָפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְעָלִים בַּת נָדִיב. (מאי היא בת נדיב דא בת אברהם דכתיב, (תהילים מ״ז:י׳) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם ולא אלהי יצחק) וְרָזָא דְּמִלָּה בֵּין חַבְרַיָּיא אִיהוּ. and the drawing off of the shoe removed him from this world and placed him in another world.

וְדָא כַּד מִיתָא נָטִיל לוֹן, אֲבָל בְּזִמְנָא דְּחַיָּיא שָׁלִיף מָסָאנֵיהּ, וְיָהִיב לְבַר נָשׁ אַחֲרָא, בְּגִין לְקַיְּימָא קְיָּים, קָא עָבִיד בִּגְזֵרָה דִּלְעֵילָּא. נַעַל דַּחֲלִיצָה, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא נַעַל אַחֲרָא, וְכֹלָּא אֲתָר חַד (ס"א כלא אתיחד) (נ"א רזא חדא). Similarly with a dead man who has departed from the world without children.

תָּא חֲזֵי, הַהוּא מִיתָא דְּאִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא בְּלָא בְּנִין, הַאי בַּת נָדִיב לָא כְּנִישַׁת לֵיהּ לְהַהוּא בַּר נָשׁ לְגַבָּהּ, וְאָזִיל לְאִתְטָרְדָא בְּעָלְמָא, דְּלָא אַשְׁכַּח אֲתָר, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָיִיס עָלֵיהּ וּפָקִיד לְאָחוּהִי לְמִפְרַק לֵיהּ, לְאָתָבָא וּלְאִתְתַּקְנָא בְּעַפְרָא אַחֲרָא. כְּמָה דִּכְתִּיב, (איוב ל״ד:ט״ו) וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב (קע"ז ע"א) וְאוֹקְמוּהָ. The Shekinah does not gather him in, and he is driven to and fro about the world, but God has pity on him and bids his brother redeem him so that he may be set right by means of other dust.

וְאִי הַהוּא פָּרוּקָא לָא בָּעֵי לְקַיְּימָא לְאָחוּהִי בְּהַאי עָלְמָא, בָּעֵי לְמִקְטַר חַד נַעַל בְּרַגְלֵיהּ, וְהַהוּא אִתְּתָא דְּתִשְׁרֵי לֵיהּ וּמְקַבְּלָא לְהַהוּא נַעַל לְגַבָּהּ. אֲמַאי נַעַל. אֶלָּא בְּגִין דְּהַהוּא נַעַל בְּגִין מִיתָא הוּא (ס"א בגין דההוא נעל קיומא דמיתא הוא בהאי עלמא), וְאִתְיְהִיב בְּרַגְלֵיהּ דְּחַיָּיא אָחוּהִי, וְאִתְּתָא מְקַבְּלָהּ לְהַהוּא נַעַל לְגַבָּהּ, לְאַחֲזָאָה דְּהָא הַהוּא מִיתָא בֵּין חַיָּיא אַהְדָּר בְּעוֹבָדָא דָּא. Now if that redeemer is not willing to establish seed for his brother in this world, he must tie a shoe on his foot and the wife must loosen it and take it to herself. Why was a shoe chosen for this purpose? Because the shoe was the support of the dead man in this world, and the woman, by taking it, signifies that the dead man who was wandering about among the living

וְהוּא בְּהִפּוּכָא מֵהַהוּא נַעַל דְּנָטִיל מִיתָא מֵחַיָּיא, וְהַשְׁתָּא הַאי נַעַל נָטִיל חַיָיא מִמִּיתָא, וּבְהַהוּא נַעַל הַהוּא מִיתָא אָזִיל בֵּין חַיָיא, (נ"א ובעי נעל דההוא מיתא דא אזיל ביה בחיוהי) וְאִתְּתָא נַטְלָא לֵיהּ לְגַבָּהּ, לְאַחֲזָאָה דְּהַהִיא אִתְּתָא עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, נַטְלָא לֵיהּ וּמְקַבְּלָא לֵיהּ לְגַבָּהּ. will now through that shoe no longer wander about among them.

וּבָעֵי לְבַטְּשָׁא לֵיהּ לְהַהוּא נַעַל בְּאַרְעָא, לְאַחֲזָאָה דְּשָׁכִיךְ גּוּפֵיהּ דְּהַהוּא מִיתָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְזִמְנָא דָּא, אוֹ לְבָתַר זִמְנָא, חָיִיס עָלֵיהּ, וִיקַבֵּל לֵיהּ לְעָלְמָא אַחֲרָא. תּוּ בְּטָשׁוּתָא דְּהַהוּא נַעַל בְּיָדָא (ס"א מידא) דְּאִתְּתָא לְאַרְעָא לְאַחֲזָאָה, דְּהָא יִתְבְּנֵי הַהוּא מִיתָא בְּעַפְרָא אַחֲרָא דְּהַאי עָלְמָא, וְהַשְׁתָּא יְתוּב לְעַפְרֵיהּ דְּהֲוָה מִתַּמָּן בְּקַדְמִיתָא, (אכדין יתוב לעפריה) וּכְדֵין הַהִיא אִתְּתָא תִּשְׁתְּרֵי לְמֶעְבַּד זַרְעָא אַחֲרָא, וְאוּקְמוּהָ. She must dash the shoe on the ground to show that she has laid to rest the body of the dead, and God then, or after a time, has pity on him and receives him into the future world.

תָּא חֲזֵי, עַל דָּא מַאן דְּבָעֵי לְקַיְּימָא קְיָּים, נָטִיל נַעֲלֵיהּ, וְיָהַב לְחַבְרֵיהּ, לְקַיְּימָא עָלֵיהּ קַיָּימָא. (דבת נדיב) הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָה. מַאי וְזֹאת. קַיָּימָא שְׁלִים בְּכֹלָּא. לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל, כַּד הֲווֹ צְנוּעִין קַדִּישִׁין. לְקַיֵּים כָּל דָּבָר, כָּל דָּבָר מַמָּשׁ, דְּהָא דָּא הוּא קִיּוּמָא. וּכְדֵין וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל, ודַּאי. דְּלָא תֵּימָא דְּהַסְכָּמָה בְּעָלְמָא הִיא, וּמִדַּעֲתַּיְיהוּ עַבְדֵּי לָהּ, אֶלָּא קִיוּמָא עִלָּאָה הֲוָה, לְמֶהֱוֵי עוֹבָדֵיהוֹן בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא. Therefore it was that whoever desired to confirm an undertaking took off his shoe and gave it to his neighbour. This was beforetime in Israel when they were pious and holy,

כֵּיוָן דְּאַסְגִּיאוּ חַיָּיבִין בְּעָלְמָא, כָּסִּיאוּ מִלָּה בְּגַוְונָא אַחֲרָא, בְּכַנְפָא דְּמַלְבּוּשָׁא, וְהַאי מַלְבּוּשָׁא הִיא תִּקּוּנָא עִלָּאָה, וְרָזָא דְּמִלָּה, (דברים כ״ג:א׳) וְלֹא יְגַלֶּה כָּנָף אָבִיו כְּתִיב. but when sinners multiplied they concealed the matter under another form, using the corner of a garment.

(במדבר י״ט:ב׳) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. זֹאת: דָּא אָת קַיָּימָא, דְּלָא אִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא (וכד אתפרע דא כלא) דְּאִקְרֵי זֶה. וּמִנוּקְבָא עָיֵיל לִדְכַר. וְעַל דָּא, שָׁמוֹ"ר וְזָכוֹ"ר כַּחֲדָא מִתְחַבְּרָן. חֻקַּת הַתּוֹרָה, חֹק הַתּוֹרָה מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי חֻקַּת. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. זֹּאת - זוֹ אוֹת הַבְּרִית, שֶׁלֹּא יִפָּרְדוּ זֶה מִזֶּה (וכאשר נפרע זה הכל) שֶׁנִּקְרָא זֶה, וּמֵהַנְּקֵבָה עוֹלָה לַזָּכָר. וְעַל זֶה שָׁמוֹ"ר וְזָכוֹ"ר מִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד. חֻקַּת הַתּוֹרָה?! חֹק הַתּוֹרָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה חֻקַּת?

אֶלָּא חֻקַּת וַדַּאי, (נ"ח, ס"א) וְאוֹקִימְנָא, ה' ד' הֲוַת (נ"א חק) וְהָא אִתְּמַר. אֲבָל תּ', הוּא ד' וְנ' מְחֻבָּר כַּחֲדָא. וְנוּ"ן הָא אִתְּמַר, נוּ"ן אֲמַאי אִקְרֵי הָכִי בְּנוּ"ן. אֶלָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ויקרא כ״ה:י״ז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. דְּהַשְׁתָא הִיא בְּאַנְפָּהָא נְהִירִין וְעַבְדָא אוֹנָאָה לִבְנֵי נָשָׁא, לְבָתַר מַחְיָא כְּחִוְיָא, וְשָׁצֵי וְקָטִיל (משלי ל׳:כ׳) וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוְן. וְעַל דָּא הָכִי אִקְרֵי בְּנוּ"ן, דְּאִתְּמַר עָלֵיהּ. ת' כֹּלָּא כַּחֲדָא דָּלֶ"ת נוּ"ן. ד' נוּ"ן דָּלֶ"ת רֵי"שׁ (ה"א ה"א) (נו"ן רי"ש), רֵי"שׁ וְדָלֶ"ת חַד מִלָּה הוּא. וּבְאַתְוָו"ן גְּלִיפִין אִינּוּן תָּא חֲזֵי חֹק וֹת (ס"א אינון חק ות') וְכֹלָּא חַד מִלָּה. אֶלָּא חֻקַּת בְּוַדַּאי, וּבֵאַרְנוּ, ה' הָיְתָה ד' (חק), וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. אֲבָל ת' הוּא ד' וְנ' מְחֻבָּרִים כְּאֶחָד. וְנוּ"ן הֲרֵי נִתְבָּאֵר, נוּ"ן לָמָּה נִקְרֵאת כָּךְ בְּנוּ"ן? אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. שֶׁכָּעֵת הִיא בְּפָנִים מְאִירוֹת וְעוֹשָׂה אוֹנָאָה לִבְנֵי אָדָם, וְאַחַר כָּךְ מַכָּה כְּמוֹ נָחָשׁ, וּמַשְׁמִידָה וְהוֹרֶגֶת, (משליל) וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן. וְעַל זֶה כָּךְ נִקְרֵאת בְּנוּ"ן שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיהָ. ת' הַכֹּל כְּאֶחָד - דָּלֶ"ת נוּ"ן. ד' נוּ"ן דָּלֶ"ת רֵי"שׁ (ה"א ה"א) (נו"ן רי"ש), רֵי"שׁ וְדָלֶ"ת דָּבָר אֶחָד הוּא. וּבְאוֹתִיּוֹת חֲקוּקוֹת הֵם חֹק וְת', וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד.

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (תהילים ק״ד:י׳) הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים וְגוֹ'. יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי וְגוֹ'. הָנֵי קְרָאֵי דָּוִד מַלְכָּא בְּרוּחָא קַדִּישָׁא אַמָרָן, וְאִית לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה בָּטַשׁ בִּגְלִיפוֹי, אַף עַל גַּב דְּהִיא טְמִירָא בְּכָל סִטְרִין, פָּתַח וְאִתְנְגִיד מִנֵּיהּ חַד נַהֲרָא, מַלְיָא (נ"א ומלייא לתרעין) בְּתַרְעִין עִלָּאִין. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (תהלים קד) הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים וְגוֹ'. יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי וְגוֹ'. פְּסוּקִים אֵלּוּ אֲמָרָם דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְיֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם. בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁחָכְמָה עֶלְיוֹנָה מַכָּה בַחֲקִיקוֹת, אַף עַל גַּב שֶׁהִיא נִסְתֶּרֶת בְּכָל הַצְּדָדִים, נִפְתָּח וְשׁוֹפֵעַ מִמֶּנָּה נָהָר אֶחָד מָלֵא (וממלא לשערים) בִשְׁעָרִים עֶלְיוֹנִים.

כְּמַבּוּעָא וּמְקוֹרָא דְּמַיָא דְּמָלֵּי קוּזְפָא רַבָּא מִנֵּיהּ, וּמִתַּמָּן אִתְמַשְּׁכָן מַבּוּעִין דְּנַחֲלִין וְנַהֲרִין בְּכָל סְטָר, כַּךְ הַאי, בְּחַד שְׁבִיל דָּקִיק דְּלָא אִתְיְידַע, מָשִׁיךְ וְנָגִיד הַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק, וּמְמַלֵּי לְהַהוּא נַחֲלָא עֲמִיקָא, וּמִתַּמָּן אִתְמַשְּׁכָאן מַבּוּעִין וּנְחָלִין, וְאִתְמַלְּיָין מִנֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים וְגוֹ'. אִלֵּין נַהֲרֵי עִלָּאֵי קַדִּישָׁא דְּאֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָיא, וְכֻלְּהוּ אִתְשַׁקְיָין כְּחַד מֵהַהוּא נְבִיעָא דְּנַחֲלָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא דְּנָפִיק וְנָגִיד. כְּמַבּוּעַ וּמָקוֹר שֶׁל מַיִם שֶׁמְּמַלֵּא כְּלִי גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִים מַבּוּעִים שֶׁל נְחָלִים וּנְהָרוֹת בְּכָל צַד - כָּךְ זֶה, בִּשְׁבִיל דַּקִּיק אֶחָד שֶׁלֹּא נוֹדָע, מוֹשֵׁךְ וְשׁוֹפֵעַ אוֹתוֹ נָהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא וּמְמַלֵּא לְאוֹתוֹ נַחַל עָמֹק, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִים מַבּוּעִים וּנְחָלִים וּמִתְמַלְּאִים מִמֶּנּוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים וְגוֹ'. אֵלֶּה נְהָרוֹת עֶלְיוֹנֵי קֹדֶשׁ שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן זַךְ, וְכֻלָּם מֻשְׁקִים כְּאֶחָד מֵאוֹתָהּ נְבִיעַת הַנַּחַל הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ שֶׁיּוֹצֵא וְשׁוֹפֵעַ.

לְבָתַר, יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (בראשית ב׳:י׳) וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. הָנֵי ד' רָאשִׁין, אִלֵּין אִינּוּן חַיְתוֹ שָׂדָי, כְּלָלָא דְּכָל אִינּוּן מַשִׁרְיָין, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין, דַּאֲחִידָן בְּהוּ שָׂדַי, אַל תִּקְרֵי שָׂדָי, אֶלָּא שַׁדָּי. דְּהוּא נָטִיל, וְאַשְׁלִים שְׁמָא מִיְּסוֹדָא דְּעָלְמָא. אַחַר כָּךְ, יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (בראשיתב) וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. אַרְבָּעָה רָאשִׁים אֵלֶּה הֵם חַיְתוֹ שָׂדָי, כְּלַל כָּל אוֹתָן מֶרְכָּבוֹת וְכָל אוֹתָם חֲיָלוֹת שֶׁשָּׂדַי אֲחוּזָה בָהֶם. אַל תִּקְרֵי שָׂדַי אֶלָּא שַׁדַּי, שֶׁהוּא נוֹטֵל וּמַשְׁלִים אֶת הַשֵּׁם מִיסוֹד הָעוֹלָם.

יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם, אִלֵּין אִינּוּן דִּכְתִּיב בְּהוּ, (יחזקאל א׳:כ׳) וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים, מַאן חַיָּה. אֶלָּא אִלֵּין חַיְתוֹ שָׂדָי, אַרְבַּע אִינּוּן, וְכָל חַד וְחַד לְחַד סִטְרָא דְּעָלְמָא. וְהַהוּא אִקְרֵי חַיָּה, וְאוֹפַנִּים לָקֳבֵיל כָּל חַד וְחַד. וְלָא אַזְלִין אֶלָּא מֵרוּחַ דְּהַהִיא חַיָּה דְּאָזִיל עָלַיְיהוּ וְכַד אִלֵּין מִתְשַׁקְיָין מֵהַהוּא שַׁקְיוּ עִלָּאָה, כָּל שְׁאַר חַיָּילִין אַחֲרָנִין אִשְׁתַּקְיָין, וְאִתְרַוָון, וּמִשְׁתָּרְשָׁן בְּשָׁרְשַׁיְיהוּ, וְאִתְאַחֲדָן אִלֵּין בְּאִלֵּין, בְּדַרְגִּין יְדִיעָן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן וְגוֹ'. מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו וְגוֹ'. אִלֵּין שְׁאַר דַּרְגִּין עִלָּאִין. יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם - אֵלֶּה אוֹתָם שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (יחזקאל א) וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים. מִי הַחַיָּה? אֶלָּא אֵלּוּ חַיְתוֹ שָׂדָי, אַרְבַּע הֵן, וְכָל אַחַת וְאַחַת לְצַד אֶחָד שֶׁל הָעוֹלָם. וְאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא חַיָּה, וְאוֹפַנִּים מוּל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְלֹא הוֹלְכִים אֶלָּא מֵרוּחַ אוֹתָהּ חַיָּה שֶׁהוֹלֶכֶת עֲלֵיהֶם, וְכַאֲשֶׁר אֵלֶּה מֻשְׁקִים מֵאוֹתָהּ הַשְׁקָאָה עֶלְיוֹנָה, כָּל שְׁאָר הַחֲיָלוֹת הָאֲחֵרִים מֻשְׁקִים וּמֻרְוִים וּמִשְׁתָּרְשִׁים בְּשָׁרְשֵׁיהֶם, וְנֶאֱחָזִים אֵלֶּה בְאֵלֶּה בִּדְרָגוֹת יְדוּעוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן וְגוֹ'. מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו וְגוֹ' - אֵלּוּ שְׁאָר דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת.

לְבָתַר כָּל דָּא, מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ, (ס"א לתתא וכל עלמין וכו') אַרְעָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא. וְכַד אִיהִי מִתְבָּרְכָא, כָּל עָלְמִין כֻּלְּהוּ חַדָּאן, וּמִתְבָּרְכָאן. דָּא בְּשַׁעֲתָא דְּבִרְכָּאן מִשְׁתַּכְּחֵי, מִשַּׁקְיוּ דְּנַחֲלָא (בראשית רכ"א ע"א) עֲמִיקָא דְּכֹלָּא. אַחַר כָּל זֶה - מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךְ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ, (למטה, וכל העולמות וכו') אֶרֶץ עֶלְיוֹנָה קְדוֹשָׁה. וּכְשֶׁהִיא מִתְבָּרֶכֶת, כָּל הָעוֹלָמוֹת בְּשִׂמְחָה, וּמִתְבָּרְכִים. וְזֶה בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצָאוֹת בְּרָכוֹת מֵהַשְׁקָאַת הַנַּחַל הֶעָמֹק שֶׁל הַכֹּל.

וּבְשַׁעֲתָא דְּעָלְמָא יְתִיב בְּדִינָא דְּבִרְכָאן לָא מִשְׁתַּכְּחֵי לְנַחְתָּא בְּעָלְמָא, כְּדֵין אִסְתְּאַב מִקְדָּשׁ (ס"א ובשעתא דברכאן לא משתכחי לנחתא בעלמא, כדין עלמא יתיב בדינא, ומסטרא דשמאלא רוחא אתער ואתפשט בעלמא) וְכַמָּה חֲבִילֵי טְרִיקִין מִשְׁתַּכְּחֵי בְּעָלְמָא, וְשָׁרָאן (בכמה אתרי) עַל בְּנֵי נָשָׁא, וּמְסָאַב הַהוּא רוּחָא לְהוּ, כְּבַר נָשׁ דְּגָוַע (ס"א כבר האי רוח) וְרוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא עָלֵיהּ. הָכִי נָמֵי שַׁרְיָא, לְמַעַן דְּיִקְרַב בַּהֲדֵיהּ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָעוֹלָם יוֹשֵׁב בְּדִין, שֶׁבְּרָכוֹת לֹא נִמְצָאוֹת לָרֶדֶת בָּעוֹלָם, אָז נִטְמָא הַמִּקְדָּשׁ. (ובשעה שאין נמצאות ברכות לרדת למטה, אז העולם יושב בדין. ומצד שמאל מתעוררת רוח ומתפשטת בעולם) וְכַמָּה חֲבִילוֹת שֶׁל מַזִּיקִים נִמְצָאִים בָּעוֹלָם וְשׁוֹרִים (בכמה מקומות) עַל בְּנֵי אָדָם, וּמְטַמֵּאת אוֹתָם אוֹתָהּ הָרוּחַ, כְּמוֹ בֶּן אָדָם שֶׁגָּוַע (כבר הרוח הזו) וְרוּחַ הַטֻּמְאָה שׁוֹרָה עָלָיו. כָּךְ גַּם שׁוֹרָה, לְמִי שֶׁיִּקְרַב אֵלָיו.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב, תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן וְגוֹ'. הַאי קְרָא מַאי קָא מַיְירֵי. אֶלָּא תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן, דְּהָא לָא אִתְשַׁקְיָין לְאִשְׁתַּכְּחָא בִּרְכָאן לְעָלְמִין. תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן, (נ"א לאתערא) וְאִתְּעַר רוּחָא אַחֲרָא מִסִּטְרָא שְׂמָאלָא, וְרוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא עַל בְּנֵי נָשָׁא, עַל אִינּוּן דְּמֵיתִין, וּמַאן דְּקָאִים בַּהֲדַיְיהוּ, וְעַל שְׁאַר בְּנֵי נָשָׁא, מַאי אַסְוָותָא דִּלְהוֹן. הָא דִּכְתִּיב וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן. דָּא עֲפַר שְׂרֵיפַת הַחַטָּאת, (ס"א דא עפר מקדשא דלעילא) בְּגִין לְאִתְדַכְּאָה בֵּיהּ. וְהַיְינוּ רָזָא (קהלת ג׳:כ׳) הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר, ואֲפִילּוּ גַּלְגַּל חַמָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב תַּסְתִּיר פָּנֶיךְ יִבָּהֵלוּן וְגוֹ'. פָּסוּק זֶה מַהוּ אוֹמֵר? אֶלָּא תַּסְתִּיר פָּנֶיךְ יִבָּהֵלוּן, שֶׁהֲרֵי לֹא הֻשְׁקוּ לְהִמָּצֵא בְרָכוֹת לָעוֹלָמוֹת. תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן, (לעורר) וּמִתְעוֹרֵר רוּחַ אַחֵר מִצַּד שְׂמֹאל, וְרוּחַ טֻמְאָה שׁוֹרָה עַל בְּנֵי אָדָם, עַל אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ וּמִי שֶׁעוֹמֵד עֲלֵיהֶם וְעַל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, מָה רְפוּאָתָם? זֶה שֶׁכָּתוּב וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן. זֶה עֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת (זהעפר המקדש שלמעלה) בִּשְׁבִיל לִטַּהֵר בּוֹ, וְהַיְנוּ סוֹד (קהלת ג) הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר, וַאֲפִלּוּ גַּלְגַּל חַמָּה.

לְבָתַר דִּמְהַדְרִן לְהַאי עָפָר, בְּגִין לְאִתְדַכְּאָה בֵּיהּ, מִתְעַבָר רוּחָא מִסְאֲבָא, וְאִתְּעַר רוּחָא אַחֲרָא קַדִּישָׁא, וְשָׁארִי בְּעָלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן, יִבָּרֵאוּן, וְיִתְּסוּן בְּאַסְוָותָא עִלָּאָה, דְּרוּחָא אַחֲרָא. וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה, דְּהָא אִתְדַכִּיאַת, (אתתא לבעלה) וְחַדְתּוּתֵי דְּסִיהֲרָא אִשְׁתְּכַח, וְעָלְמִין כֻּלְּהוּ מִתְבָּרְכָאן. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לוֹן עֵיטָא, דְּכֹלָּא אַסְוָותָא, בְּגִין דְּיִזְכּוּן לְחַיֵּי עָלְמָא דְּאָתֵי, וְיִשְׁתְּכָחוּ דַּכְיָין בְּהַאי עָלְמָא, קַדִּישִׁין לְעָלְמָא דְּאָתֵי, עָלַיְיהוּ כְּתִיב (יחזקאל ל״ו:כ״ה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. לְאַחַר שֶׁחוֹזְרִים לֶעָפָר זֶה בִּשְׁבִיל לִטַּהֵר בּוֹ, נֶעֱבֶרֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה, וּמִתְעוֹרֶרֶת רוּחַ אַחֶרֶת קְדוֹשָׁה וְשׁוֹרָה בָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב תְּשַׁלַּח רוּחֲךְ יִבָּרֵאוּן, יִבָּרֵאוּן וְיֵרָפְאוּ בִּרְפוּאָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל רוּחַ אַחֶרֶת. וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה, שֶׁהֲרֵי נִטְהֲרָה (אשה לבעלה), וְחִדּוּשׁ הַלְּבָנָה נִמְצָא, וְכָל הָעוֹלָמוֹת מִתְבָּרְכִים. אַשְׁרֵי חֵלֶק יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָהֶם עֵצָה שֶׁכֻּלָּהּ רְפוּאָה כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְיִמָּצְאוּ טְהוֹרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, קְדוֹשִׁים לָעוֹלָם הַבָּא, עֲלֵיהֶם כָּתוּב (יחזקאל לו) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם.

(במדבר כ׳:א׳) וַיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִין וְגוֹ'. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, אֲמַאי פַּרְשְׁתָּא דְּפָרָה, סְמִיכָה לְמִיתַת מִרְיָם. הָא אוּקְמוּהָ. אֶלָּא כֵּיוָן (ס"א כמה) דְּאִתְעָבִיד דִּינָא בְּהַאי פָּרָה, לְדַכְּאָה לְמִסְאֲבֵי, אִתְעָבִיד דִּינָא בְּמִרְיָם, לְדַכְּאָה עָלְמָא, וְאִסְתְּלָּקַת מִן עָלְמָא. כֵּיוָן דְּאִסְתַּלָּקַת מִרְיָם, אִסְתַּלָּק הַהוּא בְּאֵר, דְּהֲוָה אָזִיל עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא וְאִסְתַּלָּק בֵּירָא בְּכֹלָּא. AND THE CHILDREN OF ISRAEL, EVEN THE WHOLE CONGREGATION, CAME INTO THE WILDERNESS OF ZIN. R. Judah said: ‘Why is the section of the red heifer followed immediately by the statement of the death of Miriam? To show that just as judgement was executed on this heifer to purify the unclean, so judgement was executed on Miriam to purify the world. When Miriam departed, the well which accompanied Israel in the wilderness also departed. Therefore THERE WAS NO WATER FOR THE CONGREGATION, because the well had departed both above and below.

אָמַר רִבִּי אַבָּא, כְּתִיב וְאַתָּה בֶּן אָדָם שָׂא קִינָא עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, וְכִי עָלָה בִּלְחוֹדָהָא, לָא. אֶלָּא בְּגִין דְּכֹלָּא אִתְּבַּר בְּגִינָהּ. בְּגִינָהּ אִתְּבַּר יְמִינָא אֲבַּתְרָהּ, דְּהֲוָה מְקָרֵב לָהּ גַּבֵּי גּוּפָא. וְגוּפָא דְּאִיהוּ שִׁמְשָׁא, אִתְחֲשָׁךְ בְּגִינָהּ. וְדָא הוּא רָזָא דִּכְתִּיב, (תהילים ס׳:ז׳) הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי. גּוּפָא (ס"א בגינה דכתיב, (ישעיהו י״ג:י׳) חשך השמש בצאתו וכתיב) דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ׳:ג׳) אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת, דְּהָא שִׁמְשָׁא אִתְחֲשָׁךְ בְּגִינָהּ. כְּגַוְונָא דָּא וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וְגוֹ'. Then the right hand was broken, as it says, “Let Aaron be gathered to his people”, and finally the sun was darkened, when God said to Moses, “And die in the mountain”, etc.

(במדבר כ׳:ב׳) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה, דְּהָא אִסְתַּלָּק בֵּירָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא לְבָתַר אִתְּבַּר יְמִינָא, דִּכְתִּיב יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו. וּלְבָתַר אִתְחֲשָׁךְ שִׁמְשָׁא, דִּכְתִּיב, (דברים ל״ב:נ׳) וּמֻת בָּהָר וְגוֹ'. וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּךָ וְגוֹ'. הָא (תצוה קפ"א ע"א) דְּרוֹעָא יְמִינָא אִתְּבַּר, וְגוּפָא דְּאִיהוּ שִׁמְשָׁא אִתְחֲשָׁךְ. "And there was no water for the community" (Numbers 20:2). As behold the higher Well and the lower well departed. Afterwards, the Right Arm was broken, as it is written (Numbers 20:24), "And Aharon shall be gathered to his people." And afterwards the Sun was darkened, as it is written (Deuteronomy 32:50), "And die on the mountain, etc. and be gathered unto your people, etc." The forearm of the Right Arm was broken; and the Body, which is the Sun, was darkened.

וְתָּא חֲזֵי, לָא אִשְׁתְּכַח דָּרָא בְּעָלְמָא, כְּדָרָא דְּמֹשֶׁה קַיְּימָא בְּעָלְמָא, וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם. וְאִי תֵּימָא בְּיוֹמוֹי דִּשְׁלֹמֹה הָכִי נַמֵּי, לָאו. דְּהָא בְּיוֹמוֹי דִּשְׁלֹמֹה שַׁלִּיט סִיהֲרָא, וְשִׁמְּשָׁא אִתְכְּנִישׁ. וּבְיוֹמוֹי דְּמֹשֶׁה, אִתְכְּנִישׁ סִיהֲרָא, וְשִׁמְּשָׁא שַׁלְטָא. There never was a generation like that in which Moses was present along with Aaron and Miriam. And think not that there was the like in the days of Solomon, for in the days of Solomon the Moon held sway but the Sun was gathered in, whereas in the days of Moses the Moon was gathered in but the Sun held sway.

כְּתִיב (קהלת א׳:ה׳) וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוֹקִימְנָא. אֲבָל וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, כַּד נַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, דְּנָהִיר שִׁמְשָׁא וְלָא סִיהֲרָא. וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף וְגוֹ', הָא כְּתִיב וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּמַדְבְּרָא, עִם שְׁאַר מֵתֵי מַדְבְּרָא. כֵּיוָן דְּעָאל שִׁמְשָׁא, לְאָן אֲתָר אִתְכְּנִישׁ. אֶל מְקוֹמוֹ, בְּגִין לְאַנְהָרָא לְסִיהֲרָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם. דְּאַף עַל גַּב דְּאִתְכְּנִישׁ, זוֹרֵחַ הוּא שָׁם וַדַּאי. דְּהָא לָא אַנְהִיר סִיהֲרָא, אֶלָּא מִנְּהוֹרָא דְּשִׁמְשָׁא. וְדָא הוּא רָזָא דִּכְתִּיב, (דברים ל״א:ט״ז) הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ וְקָם. אַף עַל גַּב דְּתִּתְכָּנֵשׁ, הִנְּךָ קַיָּים לְאַנְהָרָא לְסִיהֲרָא. דָּא הוּא יְהוֹשֻׁעַ. It is written: “And the sun ariseth and the sun goeth down” (Eccl. 1, 5). This signifies, as we have explained, that when the Israelites came forth from Egypt the Sun¹tifereth. shone for them and not the Moon, but it went down in the wilderness. To where, then, was it gathered in? “Unto its place”, in order to give light to the Moon.

וְעָלֵיה כָּךְ הוּא מֹשֶׁה וְעָלֵיה כְּתִיב הַאי קְרָא, (קהלת א׳:ג׳) מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ וְגוֹ'. מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ, דָּא יְהוֹשֻׁעַ, דְּאִשְׁתְּדַל לְאַחְסְנָא אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, וְלָא זָכָה לְאַשְׁלְמָא לְסִיהֲרָא כַּדְּקָא יָאוּת, דְּהָא אִיהוּ אַעְמַל בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ תְּחוֹתֵיהּ דְּמֹשֶׁה. תָּא חֲזֵי, וַוי לְהַהוּא כִּסּוּפָא, וַוי לְהַהוּא כְּלִימָה, בְּגִין דְּפָלַח, וְלָא נָטַל אַתְרֵיהּ מַמָּשׁ, אֶלָּא תְּחוֹת שִׁמְשָׁא, וְלָא הֲוָה לֵיהּ נְהִירוּ מִדִילֵיהּ, אֶלָּא נְהִירוּ דְּנָהִיר לֵיהּ. וְאִי הָכִי, מַאי תּוּשְׁבַּחְתָּא הֲוָה לֵיהּ, הוֹאִיל וְלָא אַשְׁלִים לְהָכָא וּלְהָכָא. So it was with Moses, and that is the point of the verse, “What profit is there to a man from all his labour”, etc. (Ibid. 3). The “man” here is Joshua, who laboured to give Israel possession of the land and yet did not succeed in bringing the Moon to fullness, because he laboured for Israel “under the sun”, that is, on a lower plane than the sun of Moses, and he did not really take his place. That being so, what was his glory, seeing that he did not reach perfection on either side (either of the sun or of the moon)?

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, וַדַּאי מַאן דְּנָטִיל סָמָא דְּמוֹתָא בִּלְחוֹדוֹי, עָלֵיהּ כְּתִיב בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמוֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וַדַּאי. וּמַאן הוּא תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. הֲוִי אֵימָא דָּא סִיהֲרָא. וּמַאן דְּאָחִיד סִיהֲרָא בְּלָא שִׁמְשָׁא, עֲמָלוֹ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וַדַּאי. וְדָא הוּא חוֹבָא קַדְמָאָה דְּעָלְמָא. וְעַל דָּא מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ, לָאָדָם קַדְמָאָה, וְכֵן לְכֻלְּהוּ דְּאַתְיָין בַּתְרֵיהּ, דְּחָבוּ בַּאֲתָר דָּא. R. Simeon said: ‘What is “under the sun”? This is the moon; and whoever attaches himself to the moon without the sun, his labour is “under the sun” assuredly; and this was the original sin of the world; and hence it says, “What profit is there to man in all his labour, to wit, to the first Adam and all who have followed him.’

וְעַל אִלֵּין אָמַר שְׁלֹמֹה, מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָּה, דְּהָא אִלֵּין בְּדַרְגָּא עִלָּאָה יַתִּיר מִנַּיְיהוּ. מַאן אִינּוּן. אִינּוּן שֶׁכְּבָר מֵתוּ, וְקַבִּילוּ עוֹנְשָׁא תְּרֵי זִמְנֵי, וְאִלֵּין אִקְרוּן כֶּסֶף מְזוּקָּק, דְּעָאל לְנוּרָא זִמְנִין וּתְרֵין, וְנָפִיק מִנֵּיהּ זוּהֲמָא, וְאִתְבָּרַר וְאִתְנָקֵי. (קהלת ד׳:ג׳) וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֶת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה. הַהוּא רוּחָא דְּקָאִים לְעֵילָּא, וְאִתְעַכָּב לְנַחְתָּא לְתַתָּא, דְּהַאי קָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ, וְלֵית לֵיהּ לְקַבְּלָא עוֹנְשָׁא, וְאִית לֵיהּ מְזוֹנָא מֵהַהוּא מְזוֹנָא עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא לְעֵילָּא. but the others “who have already died” and who have received their punishment once and twice are in a higher grade than they, and are called refined silver which has been purified of its dross. “And better than both is he which hath not yet been”; this refers to the spirit, which remains above and which delays to come down to earth, since it has not to receive any punishment, and it is nurtured with that supernal food above.

טַב מְכֻּלְּהוּ, מַאן דְּלָא אִתְפְּרַשׁ, וְלָא אִתְגַּלְיָיא, וְכָל מִלּוֹי בִּסְתִּימָא אִינּוּן. דָּא הוּא זַכָּאָה חֲסִידָא, דְּנָטַר פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, וְקִיֵּים לוֹן, וְאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי. דָּא אִתְאֲחִיד וְאִתְהֲנֵי בְּדַרְגָּא עִלָּאָה עַל כָּל שְׁאַר בְּנֵי נָשָׁא, וְכֻלְּהוּ אִתְאַחֲדָן (ס"א אתוקדן) מֵחוּפָּה דְּהַאי. [Or, again, we may explain that] best of all is he that has not separated from God and is concealed in obscurity, the pious saintly ones that keep the precepts of the Law and study the Torah day and night: such a one reaches a higher grade than all other men, and all envy his canopy.

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו, אִתְחֲלָשׁ חֵילָא דִּילֵיהּ, וְיָדַע דְּהָא אַתְּבַּר (תצוה קפ"א ע"א) דְּרוֹעָא יְמִינָא דִּילֵיהּ, וְאִזְדַּעְזְעָא כָּל גּוּפֵיהּ, כֵּיוָן דְּאָמַר קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֹשֶׁה, הָא דְּרוֹעָא אַחֲרָא אוֹזִיפְנָא לָךְ (זמינית לך), וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן וְגוֹ', וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף, הֵא אֶלְעָזָר יְהֵא לְגַבָּךְ, זִמְנָא (נ"א ימינא) דָא תֵּחוֹת אֲבוֹי. וְעִם כָּל דָּא לָא אַשְׁלִים אֲתָר בְּהַהוּא זִמְנָא כַּאֲבוֹי, דְּהָא עֲנָנֵי יְקָר אִסְתְּלָקוּ, וְלָא אָהַדְרוּ אֶלָּא בִּזְכוּתָא דְּמֹשֶׁה, וְלָא בִּזְכוּתָא דְּאֶלְעָזָר. Now when God said to Moses, “Let Aaron be gathered to his people”, he was greatly distressed, as he knew that his right hand was being broken, and he trembled greatly, until God said to him, “Take Aaron and Eleazar his son”, as if to say: “Moses, see, I have prepared for thee another right hand”. And for all that, Eleazar did not completely fill the place of his father, since the clouds of glory departed on Aaron’s death and did not return save for the merit of Moses, and not of Eleazar.

(במדבר כ׳:כ״ז) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה וְגוֹ'. אֲמַאי לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה. אֶלָּא, בְּגִין דְּאַהֲרֹן הֲוָה רְחִימָא דְּעַמָּא, יַתִּיר מִכֹּלָּא, וְלָא יֵימְרוּן דְּהָא אִתְנְגִיד עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה. וּמֹשֶׁה מָשִׁיךְ לְאַהֲרֹן בְּמִלִּין, עַד דְּסָלִיקוּ לְטוּרָא, וְכָל יִשְׂרָאֵל הֲווֹ חָמָאן, בְּשַׁעֲתָא דְּאַפְשִׁיט מֹשֶׁה לְבוּשֵׁי דְּאַהֲרֹן, וְאַלְבִּישׁ לוֹן לְאֶלְעָזָר. AND MOSES DID AS THE LORD COMMANDED, ETC. Why did they go up “in the sight of all the congregation”? Aaron was most dearly beloved of all the people, and therefore, so that they should not say that he was laid out by Moses, they all saw when he stripped Aaron of the garments and put them on Eleazar.

מַאי טַעֲמָא מֹשֶׁה (נ"א ולאהרן). אֶלָּא מֹשֶׁה אַלְבִּשִׁינוּן לְאַהֲרֹן כַּד סָלִיק לְכַהֲנָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְיַלְבֵּשׁ מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו, וּכְתִיב (ויקרא ח׳:ז׳) וְיַלְבֵּשׁ אוֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל. הַשְׁתָּא. מֹשֶׁה אַעְדֵּי מִנֵּיהּ, מַה דְּיָהַב לֵיהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַעְדֵּי מִנֵּיהּ, מַה דְּיָהַב לֵיהּ. וְתַרְוַויְיהוּ אַפְשִׁיטוּ לֵיהּ לְאַהֲרֹן מִכֹּלָּא, וּמֹשֶׁה אַעְדֵּי לְבַר, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגוֹ. וְעַד דְּאַעְדֵּי מֹשֶׁה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אַעְדֵּי, זַכָּאָה חוּלָקָא דְּמֹשֶׁה. Why was Moses chosen for this task? Because Moses had put them on Aaron when he was invested with the priesthood; so now he stripped him of what he had given him, while God stripped him of what He had given him, Moses stripping without and God within.

זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי בִּיקָרֵיהוֹן. אַתְקִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַהֲרֹן, עַרְסָא וּמְנַרְתָּא דְּדַהֲבָא דְּנַהֲרָא. וּמִדִּידֵיהּ נָטִיל, מֵהַהוּא מְנַרְתָּא דְּהֲוָה דָּלִיק בְּכָל יוֹמָא תְּרֵי זִמְנֵי וְאַסְתִּים פּוּם מְעַרְתָּא וְנַחְתּוּ. God prepared for Aaron a bed and a candlestick of gold with a light, taken from the candlestick which he used to light twice a day, and He closed the mouth of the cave and they descended.

רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, פּוּם מְעַרְתָּא הֲוָה פְּתִיחָא, דְּכָל יִשְׂרָאֵל הֲווֹ חָמָאן לְאַהֲרֹן שָׁכִיב, וּבוּצִינָא דִּמְנַרְתָּא דָּלִיק קַמֵּיהּ, וְעַרְסֵיהּ נָפִיק וְעָיִיל, וַעֲנָנָא חַד קָאִים עָלֵיהּ. וּכְדֵין יָדְעוּ יִשְׂרָאֵל דְּהָא אַהֲרֹן מִית. וְחָמוּ דְּהָא אִסְתְּלָקוּ עֲנָנֵי כָּבוֹד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וְגוֹ', וְהָא אוּקְמוּהָ. וְעַל דָּא בָּכוּ לְאַהֲרֹן כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, גּוּבְרִין וְנָשִׁין וְטָף, דְּהָא רְחִימָא מְכֻּלְּהוּ הֲוָה. R. Judah said: ‘The mouth of the cave was left open and all Israel saw Aaron Iying there and the light burning before him and his bed being taken out and in, with a cloud resting on it, and then they knew that Aaron was dead, besides which they saw that the clouds of glory had departed. Therefore all the house of Israel, men, women and children, wept for Aaron because he was most beloved of all.’

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הָנֵי תְּלָתָא אָחִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין, אֲמַאי לָא אִתְקָבָרוּ בְּאֲתָר חַד, וְשַׁיְיפִין אִתְבַּדְרוּ, חַד הָכָא, וְחַד הָכָא, וְחַד בְּאֲתָר אַחֲרָא. אֶלָּא אִית דְּאַמְרֵי, בַּאֲתָר דְּבָעָאן יִשְׂרָאֵל לְאִסְתַּכְּנָא בֵּיהּ, מִית כָּל חַד וְחַד, בְּגִין לְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ, וְאִשְׁתֵּזְבוּן, אֲבָל כָּל חַד וְחַד מִית כַּדְּקָא חֲזֵי עָלַיְיהוּ. מִרְיָם בְּקָדֵשׁ, בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. אַהֲרֹן לִסְטַר יְמִינָא. מֹשֶׁה כַּדְּקָא חֲזֵי לֵיהּ. אָחִיד הַהוּא טוּרָא לְטוּרָא דְּאַהֲרֹן, וְכָנִישׁ לִקְבוּרָתָא דְּמִרְיָם לְגַבֵּי הַהוּא טוּרָא, אָחִיד לִתְרֵי סִטְרֵי. וְעַל דָּא אִתְקְרֵי הַר הָעֲבָרִים, דִּתְרֵי סִטְרֵי טוּרָא דִּמְעַבְרֵי, וְאָחִיד לְסִטְרָא דָּא וּלְסִטְרָא דָּא. R. Simeon said: ‘Why were not these three holy brethren buried in one place? Some say that each was buried in a place where Israel was destined to be in danger, so as to protect them, but in truth each died in the fitting place, Miriam in Kadesh, between the north and the south, Aaron on the right side, and Moses in his fitting place, which was connected [by underground passages] both with the mountain where Aaron died and with the grave of Miriam.

וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה. דְּאָמְרוּ מִלָּה בִּישָׁא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּכְתַרְגּוּמוֹ. וְעִם מֹשֶׁה נָצוּ. לָמָּה הֶעֱלִיתוּנוּ, שַׁווּ כָּל אַפַּיָיא שַׁוְּויָן בְּגִין כָּךְ אִזְדְּמַן לְגַבַּיְיהוּ חִוְויָין, דְּמוֹקְדָן לוֹן כְּאֶשָּׁא, וְעַיִּיל אֶשָּׁא לְמֵעַיְיהוּ וְנַפְלִין מֵתִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיְשַׁלַח יְיָ בָּעָם אֵת הַנְחָשִׁים הַשְּׂרָפִים. ¹The first 11 lines of the Hebrew text do not appear in our translation.AND THE PEOPLE SPAKE AGAINST GOD AND AGAINST MOSES. That is to say, they spoke against God and wrangled with Moses. WHEREFORE HAVE YE BROUGHT US UP: they put all faces [i.e. God and Moses] on the same level. Therefore there were sent among them serpents that burnt them like fire, and the fire entered their bodies and they fell dead.

אוּף הָכָא, הֲווֹ אַמְרֵי יִשְׂרָאֵל הָנֵי מִלִּין, מִלִּין דִּקְשׁוֹט, בְּגִין לְאַתְּעָרָא לְהַאי בֵּירָא, וּלְאַשְׁקָאָה לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְעַד דְּאַמְרֵי הָנֵי מִלֵּי לָא אִתְּעַר. וְכֵן אֲפִילּוּ בְּאִינּוּן חֲרָשֵׁי עָלְמָא, דְּמִשְׁתַּמְשֵׁי בְּזִינִין בִּישִׁין, עַד דְּעַבְדֵּי עוֹבָדוֹי דִּקְשׁוֹט לְגַבַּיְיהוּ, אִי לָא אָמְרוּ מִלֵּי דִּקְשׁוֹט, בְּגִין לְאַמְשָׁכָא לוֹן בְּהָנֵי גְּוָונָא דְּבַעְיָין, לָא מִתְעָרִין לְגַבַּיְיהוּ, וַאֲפִילּוּ דְּצַוְוחֵי כָּל יוֹמָא בְּמִלִּין אַחֲרָנִין, אוֹ בְּעוֹבָדָא אַחֲרָא, לָא מַשְׁכִין לוֹן לְגַבַּיְיהוּ לְעָלְמִין, וְלָא מִתְעָרִין לָקֳּבְלַיְיהוּ. this well, and before they did this it would not move. So also with magicians who get the “evil species” to serve them, if they do not employ the right formulas to draw them, they do not stir.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, (מלכים א י״ח:כ״ו) וְיִקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל וְגוֹ'. מַאי טַעֲמָא. חַד דְּלָאו רְשׁוּ בְּהַהוּא בַּעַל בְּהַאי. וְעוֹד דְּמִלִּין לָא מִתְכַּשְּׁרָן בֵּינַיְיהוּ, וְאַנְשֵׁי לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִנְּהוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (מלכים א י״ח:ל״ז) וְאַתָּה הַסִבּוֹתָ אֶת לִבָּם אֲחוֹרַנִּית. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּיַדְעֵי לְמִקְרֵי לְמָארֵיהוֹן כַּדְּקָא יָאוּת. So it says, “They called on the name of Baal”, etc. (I Kings 18, 26), yet they availed nothing, for one thing because it was not permitted to them to bring fire down from heaven, and for another because they did not use the right invocation, since God confused them, as it says, “Thou didst turn their heart backwards” (Ibid. 37).’

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָכָא בָּעֵינָא לְגַלָּאָה מִלָּה. תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּיָדַע לְסַדְּרָא עוֹבָדָא כַּדְּקָא יָאוּת, וּלְסַדְּרָא מִלִּין כַּדְּקָא יָאוּת, הָא ודַּאי מַתְעָרֵי לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאַמְשָׁכָא מִלִּין עִלָּאִין דְּמִתְכַּשְׁרָן. (ס"א ואי לא, לא אתכשר לגבייהו). וְלָא אִכְשַׁר לְגַבַּיְיהוּ אִי הָכִי כָּל עָלְמָא יַדְעֵי לְסַדְּרָא עוֹבָדָא, וּלְסַדְּרָא מִלִּין, מַאי חָשִׁיבוּ דִּלְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּיַדְעֵי עִקָּרָא דְּמִלָּה וְעוֹבָדָא, וְיַדְעֵי לְכַוְּונָא לִבָּא וּרְעוּתָא, יַתִּיר מֵאִלֵּין אַחֲרָנִין, דְּלָא יַדְעֵי כָּל כַּךְ. R. Simeon said: ‘Here I must tell you something. Whoever knows how to perform the correct ceremony and recite the proper words can certainly influence the Holy One, blessed be He. If so, it may be asked, what is the superiority of the righteous who know the root of the matter and can concentrate their minds and thoughts more than the others who do not know this?

אֶלָּא אִלֵּין דְּלָא יַדְעֵי עִקָּרָא דְּעוֹבָדָא כּוּלֵי הַאי, אֶלָּא סִדּוּרָא בְּעָלְמָא וְלָא יַתִּיר, מַשְׁכִין עָלַיְיהוּ מְשִׁיכוּ דְּבָתַר כַּתְפוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא טָס בַּאֲוִירָא דִּשְׁגִּיחוּ אִקְרֵי. The truth is that those who do not know the basis of the ceremony, and perform it only as a mat|ter of rote, draw down to themselves an influence from behind the shoulders of the Holy One, blessed be He, which is only called “Providence”,

וְאִלֵּין דְּיַדְעֵי וּמְכַוְּונֵי לִבָּא וּרְעוּתָא, מַפְּקֵי בִּרְכָאן מֵאֲתָר דְּמַחֲשָׁבָה, וְנָפְקֵי בְּכָל גִּזְעִין וְשָׁרָשִׁין בְּאֹרַח מֵישָׁר כַּדְּקָא יָאוּת, עַד דְּמִתְבָּרְכִן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה מִתְבָּרַךְ עַל יְדֵיהוֹן. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לְגַבֵּיהוֹן, וְזַמִּין לָקֳבְלֵיהוֹן, בְּשַׁעֲתָא דְּקָארוּן לֵיהּ, הוּא זַמִּין לוֹן. בְּשַׁעֲתָא דְּאִינּוּן בְּעָאקוּ, הוּא לְגַבַּיְיהוּ, הוּא אוֹקִיר לוֹן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים צ״א:י״ד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי. but those who do know draw forth blessings from the place which is called “Thought” until upper and lower beings are blessed and the Holy Name is blessed through them. Happy are they in that God is near them and ready to answer them when they call.