כְּתִיב (תהילים ס״ח:כ״ג) אָמַר יְיָ מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצוּלוֹת יָם. אִית לָן לְשַׁוָּואָה לִבָּא לִמְהֵימְנוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכָל מִלּוֹי מִלֵּי קְשׁוֹט, וּמְהֵימְנוּתָא סַגִּיא. דְּכֵיוָן דְּמִלָּה אָמַר, כֹּלָּא אִתְעָבִיד, וְדָא בַּר נָשׁ דָּחִיק לִבָּא, וְאָמַר לְכַמָּה שְׁנִין, וּלְכַמָה זִמְנִין יִשְׁתְּלִם דָּא, דְּאִיהוּ כַּךְ. כְּפוּם רַבְרְבָנוּ דִּילֵיהּ, דְּכָל עָלְמִין מַלְיָא יְקָרֵיהּ, הָכִי הוּא. מִלּוֹי בַּר נָשׁ זְעֵיר, וְכָל מִלּוֹי אִינּוּן לְפוּם שַׁעֲתָא, הָכִי הוּא לְפוּם שַׁעֲתָא. אֲבָל בְּתִיּוּבְתָּא, וּבָעוּתָא, וּבְעוֹבָדִין טָבִין, וּבְדִמְעִין סַגִּיאִין, אִיהוּ קַדִּישָׁא רַב וְעִלָּאָה עַל כָּל עָלְמָא, אַזְהִיר נְהוֹרֵיהּ, וְקָמִיט קְדוּשָׁתֵיהּ, לְגַבֵּיהּ דְּבַּר נָשׁ, לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ. It is written: “The Lord said, I will bring again from Bashan, I will bring again from the depths of the sea” (Ps. 68, 23). God’s words are true and can be relied upon, for what He says is done.

אָמַר יְיָ, לְזִמְנָא דְּאָתֵי, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַתְּעָרָא וּלְאָתָבָא מִבָּשָׁן, כָּל אִינּוּן דְּקַטְלוּ לוֹן חֵיוַת בָּרָא וְאַכְלוּ לוֹן. בְּגִין דְּאִית בְּעָלְמָא (ס"א אוף הכא מלך הבשן) אֲתָר מוֹתְבָא, דְּכָל חֵיוָן רַבְרְבָן, וְטוּרִין רָמָאִין וְסַגִּיאִין, וּטְמִירִין אִלֵּין בְּאִלֵּין. וְעָרוֹד מַדְבְּרָא תַּקִּיפָא תַּמָּן, אִיהוּ עוֹג (בין) עֲרוֹדֵי דְּמַדְבְּרָא הֲוָה, וּשְׁכִיחַ תַּמָּן תּוּקְפָּא דִּילֵיהּ, בְּגִין דְּהֲוָה מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, דְּכָל מַלְכֵי עָלְמָא, לָא יַכְלִין לְאַגָּחָא קְרָבָא בֵּיהּ, בְּגִין תּוּקְפָּא דְּבָשָׁן. וְאָתָא מֹשֶׁה, וְאָגַח בֵּיהּ קְרָבָא. In time to come God will arouse and bring back from Bashan all those who were killed and devoured by the wild beasts of prey. For there is in the world an abode of all great beasts, and lofty mountains where they hide. The mighty Og was among the wild asses of the wilderness, and his strength was there because he was the king of Bashan. No king could make war against him, till Moses came and did so.

סִיחוֹן: סַיְיחָא דְּמַדְבְּרָא הֲוָה סִיחוֹן. וְרָחְצָנוּ דְּמוֹאָב עָלֵיהּ הֲוָה. כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמוֹרִי. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּחָרִיבוּ יִשְׂרָאֵל קַרְתָּא דְּסִיחוֹן, כָּרוֹזָא אִתְעַבָּר בְּמַלְכוּ דִּשְׁמַיָּא, אִתְכְּנָשׁוּ גֻּבְרִין שָׁלְטָנִין עַל שְׁאַר עַמִּין, וְתֶחֱמוּן מַלְכוּ דֶּאֱמוֹרָאָה הֵיךְ אִתְחָרַב בְּמַלְכוּ. Sihon was the colt of the wilderness, and the reliance of Moab was upon him. When Israel destroyed the city of Sihon, a herald traversed the kingdom of heaven saying: “Assemble, ye rulers of all the peoples, and see how the kingdom of the Amorite has been laid waste”.

בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, כָּל אִינּוּן שָׁלְטָנִין דַּהֲווֹ מְמָנִין עַל שֶׁבַע עֲמָמִין אִתְכְּנָשׁוּ, וּבָעוּ לְאַהַדָּרָא מָלְכוּ לְיוֹשְׁנָהּ. כֵּיוָן דְּחָמוּ תֻּקְפָּא דְּמֹשֶׁה, אָהַדְרוּ לַאֲחוֹרָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (במדבר כ״א:כ״ז) עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן, אִינּוּן שִׁלְטוֹנִין מְמָנָן עָלַיְיהוּ דְּאִתְכְּנָשׁוּ, וַהֲווּ אַמְרֵי בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן, מַאן הוּא דֵּין דְּחָרִיב לָהּ. תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן כִּדְבְּקַדְמֵיתָא, וְתֶהְדַּר מַלְכוּ לְיוֹשְׁנָהּ. At that time all the Governors of the seven nations (of Canaan) gathered together and sought to restore the kingdom to its former condition. But when they saw the power of Moses they turned back. Hence it is written: “Therefore the rulers said, Come ye to Heshbon, let the city of Sihon be built and established” (Num. 21, 27).

כַּד חָמוּ גְּבוּרְתָּא דְּמֹשֶׁה, וְשַׁלְהוֹבָא דְּמַלְכוּ, אָמְרוּ כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחוֹן. כֵּיוָן דִּכְתִּיב מֵחֶשְׁבּוֹן, אֲמַאי מִקִּרְיַת סִיחוֹן. דְּהָא קִרְיַת סִיחוֹן חֶשְׁבּוֹן הֲוָה, דִּכְתִּיב כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי. But when they saw the might of Moses they said: “A fire has gone out of Heshbon, a flame from the city of Sihon”. Why did they use both names? They said: All paths and ways are closed by the power of their leader.

אֶלָּא, שַׁלְהוֹבָא דְּמַלְכָּא שְׁמַיָא נָפַק, וְחָרִיב כֹּלָּא. בְּשַׁעֲתָא דְּאִינּוּן אַמְרִין תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן סְתָם, וְלָא אָמְרוּ חֶשְׁבּוֹן, דְּחָשִׁיבוּ דִּבְגִין כַּךְ יִתְבְּנֵי לְמוֹתָבָא דֶּאֱמוֹרָאָה, כְּדֵין אָתִיבוּ וְאָמְרוּ, לָא יָכִילְנָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּכָל אָרְחִין וּשְׁבִילִין אִסְתָּתָמוּ בְּתֻּקְפָּא דְּרַב עִלָּאָה דִּלְהוֹן. אִי נֶהְדָּר וְנֵימָּא וְנִדְכַּר חֶשְׁבּוֹן דְּתִבָּנֶה, הָא אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן. אִי נֶהְדָּר וְנֵימָא (סתם) קִרְיַת סִיחוֹן, הָא לֶהָבָה יָצְאָה מִקִּרְיַת סִיחוֹן וַדַּאי. כֵּיוָן דְּהַהִיא שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא שַׁרְיָא תַּמָּן עָלָהּ, לֵית מַאן דְּיָכִיל לָהּ לְאַהְדָּרָא לָהּ לְיוֹשְׁנָהּ, דְּהָא מִכָּל סִטְרִין לֵית לָן רְשׁוּ. If we should say, Let Heshbon be rebuilt, behold, a fire has gone out of Heshbon; and if we say merely “the city of Sihon”, behold, a flame has issued from the city of Sihon. Since that flame of fire is there, none can prevail against it to restore the place to its former condition; on every side we are prohibited.

מִכָּאן וּלְהָלְאָה אוֹי לְךָ מוֹאָב, דְּהָא הַהוּא דְּהֲוָה מָגֵן עֲלָךְ, אַתְּבָּר. וּבְגִין כָּךְ מוֹאָב כֵּיוָן דְּחָמוּ דְּמָגֵן דִּלְהוֹן אִתְּבַּר, כְּדֵין וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד. מַאי מְאֹד, יַתִּיר מִמּוֹתָא. Therefore, “Woe is thee, Moab”; he that was thy shield has been crushed. Seeing this, “Moab was sore afraid of the people”-more than of death, because they saw that Israel prevailed above and below, over their Chieftains and Rulers above, and over their chieftains and rulers below.

כִּי רַב הוּא. דְּהָא כְּדֵין אִיהוּ הֲוָה רַב, וְרַב הֲוָה זְעֵיר, דִּכְתִּיב (עובדיה א׳:ב׳) הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם. וְיִשְׂרָאֵל הֲוָה רַב בַּאֲתָר עֵשָׂו, דִּכְתִּיב בֵּיהּ וְרַב. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּחָמוּ דְּשַׁלְטוּ יִשְׂרָאֵל, עֵילָּא וְתַתָּא. דִּכְתִּיב אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמוֹרִי. אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי אֵת כָּל. לְאַסְגָּאָה עֵילָּא וְתַתָּא, עֵילָּא, דְּאֲפִילּוּ מִשָּׁלְטָנֵיהוֹן רַבְרְבִין וְשָׁלְטָנִין דִּלְעֵילָּא. וַאֲפִילּוּ מִשָּׁלְטָנֵיהוֹן רַבְרְבָנִין וְשָׁלְטָנִין דִּלְתַּתָּא. וְעַל דָּא אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה. וְעַל דָּא כִּי רַב הוּא, בַּאֲתָר דְּרַב בּוּכְרָא קַדִּישָׁא, דִּכְתִּיב, (שמות ד) בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל. Israel, in fact, was the “great one”, the elder and the holy one, and not Esau.¹The last 7 lines of the Hebrew text are not found in our translation.