הַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם, שַׁבּוּחֵי מְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ בְּכֹלָּא. וְעִם כָּל דָּא, גְּנִיבוּ דְּדַעְתָא קָא גָּנִיב, וְאִסְתַּלָּק בְּמִלּוֹי. בְּמִלִּין זְעִירִין, הֲוָה עָבִיד רַבְרְבִין. מַה דְּאָמַר עַל אִינּוּן דַּרְגִּין מִלִּין מְסָאֲבִין הֲוָה אָמַר, וּקְשׁוֹט אָמַר. אֲבָל הַהוּא רָשָׁע הֲוָה אָמַר וּמְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ בְּאֹרַח סָתִים, וְאִסְתַּלָּק בְּמִלּוֹי, דְּכָל מַאן דְּהֲוָה שָׁמַע, חָשִׁיב דְּאִסְתַּלָּק עַל כָּל נְבִיאֵי עָלְמָא, דִּכְתִיב שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן. מַאן גֶּבֶר בְּעָלְמָא, דְּהֲוָה שָׁמַע מִפּוּמֵיהּ מִלִּין אִלֵּין, דְּלָא חָשִׁיב דְּלֵית בְּעָלְמָא נְבִיאָה מְהֵימָנָא כְּגִינֵיהּ. But the wicked Balaam praised himself in everything, and deceived people as well. He made much of little; for all that he said of himself referred only to the unclean grades, and though it was true, it did not mean much, though whoever heard it imagined that he surpassed all the prophets of the world. When, for instance, he said, “Which heareth the words of God and knoweth the knowledge of the Almighty”, who that heard would not think that there was no true prophet like him?

וּקְשׁוֹט הֲוָה, וְהָכִי הֲוָה. נְאֻם שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל, הָכִי הֲוָה. וְיוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן הָכִי הֲוָה. וְהַהוּא רָשָׁע הֲוָה אָמַר עַל דַּרְגִין דְּאִתְדְּבַק בְּהוּ, שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל, מִלָה דְּאִיהוּ בִּסְלִיקוּ עִלָּאָה. Certainly it was true; but only with reference to the grades to which he was attached. He heard the words of a god-the one who is called “another god”, and he knew the knowledge of the most high

וְהָכִי אָמַר, שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל, הָאֵל לָא כְּתִיב, דְּהָא (תהילים י״ח:ל״א) הָאֵל תָמִים דַּרְכּוֹ. אֲבָל סְתָם אֵל, אֵל אַחֵר אִיהוּ. (שמות ל״ד:י״ד) כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוְה לְאֵל אַחֵר שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל, מִלָּה זְעֵירָא אִיהִי. וְדָמִי לְמַאן דְּלָא יָדַע, דְּאִיהוּ רַב וְעִלָּאָה. שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל, הַהוּא דְּאִקְרֵי אֵל אַחֵר, דִּכְתִיב כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוְה לְאֵל אַחֵר. that is, the highest of the grades of uncleanness, those who direct the boat and the tempest.

וְיוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, עַל כָּל דַּרְגִּין דִּמְסָאֳבוּ, אִינּוּן דִּמְנַהֲגֵי אַרְבָּא דְּיַמָּא וּסְעָרָא. אַרְבְּעִין חָסֵר חַד אִינּוּן. וְהַהוּא רַב הַחוֹבֵל, דְּכֻלְּהוּ מִתְנַהֲגֵי עַל יְדוֹי, אִיהוּ עֶלְיוֹן עַל כֻּלְּהוּ. בְּדָא הֲוָה מִתְדָּבַק הַהוּא רָשָׁע, וְאָמַר דְּהֲוָה יָדַע דַּעַת עֶלְיוֹן, דַּרְגָּא דְּאִיהוּ עֶלְיוֹן עַל כֻּלְּהוּ מְנָהֲגֵי אַרְבָּא. מַאן שָׁמַע הָכִי דְּלָא אִתְבְּהִיל בְּדַעְתֵּיהּ, וְיֵימָּא דְּלָא הֲוָה כְּגִינֵיהּ בְּעָלְמָא. אֶלָּא הַהוּא רָשָׁע מַשְׁבַּח גַּרְמֵיהּ בְּאֹרַח סָתִים וְאָמַר מִלֵּי קְשׁוֹט, וְגָנִיב דַּעְתָא דִּבְנֵי עָלְמָא. There are forty-nine of them, and the steersman is the highest of them all. Thus he praised himself vaguely, and while speaking truthfully he yet misled people.

אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחזֶה, מַאן דְּשָׁמַע דָּא, חָשִׁיב דְּהֲוָה חָמֵי מַה דְּלָא חָמֵי אַחֲרָא בְּעָלְמָא. מַחֲזֵה שַׁדַּי, דָּא עַנְפָא חֲדָא, מֵאִינּוּן עַנְפִין דַּהֲווֹ נָפְקִין מִשַּׁדַּי. וְלָמָּה. דִּבְחָכְמְתָא דָּא, אַחְזֵי תְּלַת, לָקֳבֵל ש' דְּשַׁדַּי, לָקֳבֵל תְּלַת עַנְפִין דְּבֵיהּ, וְאַחְזֵי תְּרֵין נְבִיאִין, בַּדֵי עֲרָבוֹת, דְּתַמְכִין בֵּיהּ. לָקֳבֵל ע' תְּרֵין עַנְפִין דְּעֵינָא בִּישָׁא, לְסַתְמָא לוֹן. כַּד אָתָא בָּלָק, אָמַר אֲנָא אֵיכוּל לוֹן. עֲמָלֵק בַּהֲדֵי חָכְמְתָא דָּא אָתָא לְגַבַּיְיהוּ, וְיָכִיל לוֹן. So when he said, “Who seeth the vision of the Almighty”, the hearers thought that he saw something which no other could see, but what he saw was only one of the branches that issue from Shaddai.

וְשָׁדַר לְבִלְעָם, וְאָמַר לֵיהּ, אֲנָא תְּרֵי אַתְוָון דַּעֲמָלֵק אִית בִּי, דְּאִינּוּן ל"ק, דְּאִינּוּן סִיּוּמָא דַּעֲמָלֵק. אֲנָא לִי ל"ק, וַעֲמָלֵק ל"ק, לִי סִיּוּמָא, וּבָךְ שֵׁירוּתָא ב"ל. אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָכִי אֵימָא שֵׁירוּתָא דְּבָלָק ב"ל, וְשִׁירוּתָא דְּבִלְעָם ב"ל, שֵׁירוּתָא דְּבָלָק הֲוָה בֵּיהּ בְּבִלְעָם. וְסִיּוּמָא דַּעֲמָלֵק, הֲוָה בֵּיהּ בְּבָלָק, וְסִיּוּמָא דְּבִלְעָם, הֲוָה שֵׁירוּתָא דַּעֲמָלֵק. What was that vision? Uzza and Azael, who were “falling down and having eyes open”.

וּלְהָכִי מַחֲזֵה שַׁדַּי כִּדְאַמָרָן, וּלְהָכִי אִתְעֲנָשׁוּ, וְאִתְעֲנָשׁוּ לְעֵילָּא, וְאִקְרוּן מַחֲזֵה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלכים א ז׳:ה׳) וּמוּל מֶחֱזָה אֶל מֶחזָה. עַנְפָא דְּנָפַק מִתַּמָּן. וּמַאן הַהוּא מַחֲזֶה עֲזָא וְעַזָאֵל, דְּאִינּוּן נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם, וְאִיהוּ מַחֲזֵה שַׁדַּי, דְּהֲוָה חָמָא נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. Now where was Balaam at that time? Seeing that he said, “Now I am going to my people”, how can he have been in Midian? The truth is, however, that when he saw that twenty-two thousand of Israel fell through his counsel, he stayed there and demanded his reward; and while he was staying there Phineas and his captains of the host came there.