וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וְגוֹ'. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, בָּלָק חַכִּים הֲוָה בְּחַרְשִׁין, יַתִיר מִבִּלְעָם, בַּר דְּלָא הֲוָה מְכַוִּון שַׁעֲתָא לְלַטְיָיא. מָשָׁל וְכוּ'. בְּגִין כָּךְ וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וְגוֹ'. הוּא הֲוָה אַתְקִין לֵיהּ וְאָחִיד לֵיהּ לְכֹלָּא. AND IT CAME TO PASS IN THE MORNING THAT BALAK TOOK BALAAM, ETC. R. Isaac said: Balak was cleverer at enchantments than Balaam, only he did not know how to fix on the right hour for cursing.

וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל. מַאי וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל. אֶלָּא אַשְׁגַח בְּחַרְשׁוֹי, בְּמַאי סִטְרָא יִתְאֲחִיד בְּהוּ, וְאַשְׁכַּח דִּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְמֶעְבַּד בָּמוֹת, וּלְמִפְלַח לַבַּעַל. כְּמָה דִּכְתִּיב, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַבַּעַל. וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם, חָמָא רַבְרְבֵי דְּעַמָּא, וּמַלְכָּא דִּלְהוֹן, דְּפָלְחִין לֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב (מלכים א י״ח:כ״ו) וְיִקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל, וּכְתִיב (מלכים א י״ח:כ״א) אִם יְיָ הָאֱלֹהִים וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּחָמָא בִּלְעָם, דִּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְהַאי, מִיַּד וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת. (חסר כתיב) AND HE BROUGHT HIM UP TO THE HIGH PLACES OF BAAL. He examined by his enchantments from what side he could best attack them, and he found that they would one day make high places and serve Baal. He saw the princes of the people and their king serving him. Straightway he said: BUILD ME HERE SEVEN ALTARS.

רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יְהוּדָה, חַד אָמַר לָקֳבְלֵי מַדְבְּחָן דְּקַדְמָאֵי, אַקְרִיב אִינּוּן שִׁבְעָה מַדְבְּחָן. וְחַד אָמַר, בְּחָכְמְתָא עָבֵד כֹּלָּא, וְאַשְׁכַּח דְּחוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּשִׁבְעָה דַּרְגִּין אִתְקְשָּׁרוּ. בְּגִין כַּךְ אַסְדַּר שִׁבְעָה מַדְבְּחָן. R. Jose and R. Judah differed as to the significance of this number. One said it corresponded to the seven built by the patriarchs. The other said that it was based on cosmological grounds, because the portion of Israel is attached to seven grades.

לְבַּר נָשׁ דְּהֲוָה לֵיהּ רְחִימָא חַד, דְּשָׁבַק לֵיהּ אֲבוֹי. וּבְנֵי נָשָׁא מִסְתָּפוּ לְקַטְּטָה בַּהֲדֵיהּ, בְּגִין הַהוּא רְחִימָא. לְיוֹמִין, אָתָא בַּר נָשׁ חַד, וּבָעָא לְאַתְעָרָא קְטָטוּ בַּהֲדֵיהּ. אָמַר, מַה אַעְבֵּיד, אִי אַתְעַר בֵּיהּ קְטָטָא, הָא הַהוּא רְחִימָא דְּאִתְקְשַׁר בַּהֲדֵיהּ, וְלָא יָכִילְנָא, אָמַר מָה עֲבַד, שָׁדַר לֵיהּ דּוֹרוֹן לְהַהוּא רְחִימָא. אָמַר הַהוּא רְחִימָא, וְכִי מָה אִית לֵיהּ לְהַאי בַּר נָשׁ גַּבָּאי, יְדַעְנָא דִּבְגִין הַהוּא בַּר רְחִימָאי הוּא. אָמַר, הַאי דּוֹרוֹן לָא יֵיעוּל קַמָּאי, זְמִינוּ לֵיהּ לְכַלְבֵּי וְיֵכְלוּנֵיהּ. A man had a friend who was left to him from his father, and on account of whom men were afraid to attack him. One day a man wanted to pick a quarrel with him, but he was afraid lest the friend would protect him. He therefore sent a present to the friend. Said the latter: What does this man want with me? It must be because of the son of my friend. I will therefore not accept this gift, but give it to the dogs.

כַּךְ בִּלְעָם, אָתָא לְאַתְעָרָא קְטָטוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, וְחָמָא דְּלָא יָכִיל בְּגִין הַהוּא רְחִימָא עִלָּאָה דִּלְהוֹן, (כמה דאת אמר (משלי כ״ז:י׳) רעך ורע אביך אל תעזוב.) שָׁארֵי לְתַקְּנָא קַמֵּיהּ דּוֹרוֹן. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע וּמַה אִית לָךְ גַּבָּאי, אַתְּ בָּעֵי לְאִזְדַּוְּוגָא בְּבְנַי, הֲרֵי דּוֹרוֹנָךְ זַמִּין לְכַלְבֵּי. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לָשׁוֹן קֶרִי וְטוּמְאָה. דּוֹרוֹנָךְ לְאִלֵּין אִתְמְסַר וְלָא יֵיעוּל קַמָּאי. So when Balaam desired to attack Israel, seeing that he would not be able to prevail against them on account of their friend, he began to prepare a gift for him. Whereupon God said: Sinner, what have I to do with you? You want to attack my son; here is your gift for my dogs. So it says, “God met Balaam”, the word vayikkar (met) having the connotation of “uncleanness” and also of “uprooting”.’

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, תָּא חֲזֵי, הַאי רָשָׁע, גַּעֲלָא דְּכֹלָּא הֲוָה. דְּלָא תִּשְׁכַּח בְּכָל פָּרַשְׁתָא דָּא, וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל בִּלְעָם, אוֹ וַיְדַבֵּר יְיָ, חַס וְשָׁלוֹם. מַה כְּתִיב. וַיָּשֶׂם יְיָ דָּבָר בְּפִי בִּלְעָם וְגוֹ', כְּמַאן דְּשַׁוִּי חִסְמָא בְּפוּם חֲמָרַא, דְּלָא יִסְטֵי הָכָא אוֹ הָכָא, כַּךְ וַיָּשֶׂם יְיָ דָּבָר בְּפִי וְגוֹ'. R. Simeon said: ‘The loathsomeness of Balaam may be seen from the fact that in all the section it never says, “The Lord said” or “spoke” to Balaam. What it says is, “The Lord placed a word in the mouth of Balaam”, like one who places a bit in the mouth of an ass.

אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע, אַתְּ חָשִׁיב דְּעַל יְדָךְ יְהֵא וְיִתְקַיֵּים בְּרָכָה בְּבָנַי, אוֹ אִפְּכָא. לָא צְרִיכִין אִינּוּן לָךְ, כְּמָה דְּאַמְרִין לַצִּרְעָה וְכוּ'. אֶלָּא אַתְּ שׁוּב אֶל בָּלָק, וְכַד תִּפְתַּח פּוּמָךְ, לָא יְהֵא בִּרְשׁוּתָךְ. וְלָא בְּפוּמָךְ תַּלְיָיא מִלּוּלָא, אֶלָּא וְכֹה תְּדַבֵּר. הֲרֵי כֹּ"ה, דִּזְמִינָא לְבָרְכָא לוֹן. כֹּה, תְּמַלֵּל בְּרָכָה דִּבְנַי, דְּכַד תִּפְתַּח פּוּמָךְ, הִיא תְּמַלֵּל מִלִּין, לְאִתְקַיְּימָא עַל בְּנַי, דְּלָא אֶשְׁבּוֹק מִלִּין לָךְ. God said to him: Sinner, think not that through you the blessing of my sons will be confirmed or otherwise. They do not require you; but return to Balak, and when you open your mouth, it will not be to say your own words, but KOh¹The Shekinah. (thus) will speak out of your mouth.’

לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב, כְּלוֹמַר, לְקוֹט. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, אַשְׁדֵּי לוֹן מֵהַהוּא דַּרְגָּא דְּאִינּוּן קַיְימֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א כ׳:כ׳) צִדָּהּ אוֹרֶה. אָמַר, אִי תֵּיכוּל לְמִשְׁדֵּי (ס"א לון מההוא דרגא) לְהַהוּא דַּרְגָּא דִּלְהוֹן, הָא כֻּלְּהוּ אִתְעֲקָרוּ מֵעָלְמָא. וּלְכָה זוֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא, דְּיִשְׁתְּכַח רוּגְזָא קַמֵּיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים ז) וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם. COME CURSE ME JACOB. R. Jose said: This means: Cast them down from the grade in which they stand, for then they will be uprooted from the world. COME, PROVOKE ISRAEL; that is, the supernal Israel, so that wrath may be aroused.

(במדבר כ״ג:ט׳) כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מֵרֹאשׁ צוּרִים, אִלֵּין אִינּוּן אֲבָהָתָא. דִּכְתִיב (ישעיהו נ״א:א׳) הַבִּיטוּ אֶל צוּר חוּצַּבְתֶּם. וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנוּ, אִלֵּין אִמָּהָן, בֵּין מֵהַאי סִטְרָא וּבֵין מֵהַאי סִטְרָא, לָא יַכְלִין לְאִתְלַטְּיָיא. FOR FROM THE TOP OF THE ROCKS I SEE HIM. R. Isaac said: These are the patriarchs. AND FROM THE HILLS I BEHOLD HIM: these are the matriarchs. From neither side can they be cursed.

רִבִּי אַבָּא אָמַר, כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים, מַאן יָכִיל לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, דְּהָא הוּא אָחִיד מֵרֵישָׁא דְּכָל צוּרִים נָפְקִין (שמות ס"ד), וּמַאן אִינּוּן צוּרִים. גְּבוּרָן. דְּהָא כָּל דִּינִין דְּעָלְמָא מֵאִינּוּן גְּבוּרָן נָפְקֵי, וְאִינּוּן אִתְאַחֲדָן בְּהוּ. וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנוּ, אִלֵּין שְׁאַר מַשִׁרְיָין (ס"א כתרין) דְּאִתְאַחֲדָן בְּהוּ. הֶן עָם לְבָדָד וְגוֹ'. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים ל״ב:י״ב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ. R. Jose said: ‘It means: Who can prevail against Israel, since he is attached to the source whence all rocks, that is, all forceful deeds, issue. LO IT IS A PEOPLE THAT DWELL ALONE: as it is written, “The Lord did lead him alone” (Deut. 32, 12).’

מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹ'. לְתַתָּא, מַאן הוּא עָפָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הַאי דִּכְתִּיב בֵּיהּ (ישעיהו מ״א:ב׳) יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ וְגוֹ'. מַאן חַרְבּוֹ. הָא יְדִיעָא, דִּכְתִיב (ישעיהו ל״ד:ו׳) חֶרֶב לַיְיָ מָלְאָה דָם. עָפָר, הַהוּא אֲתָר דְּאִתְבְּרֵי מִנֵּיהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן, דִּכְתִיב (בראשית ב׳:ז׳) וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר וְגוֹ'. וּמֵהַהוּא עָפָר, כַּמָּה חַיָּילִין, וְכַּמָּה מַשִׁרְיָין נָפְקוּ, כַּמָּה טַפְסִין, כַּמָה גַּרְדִּינֵי נִמוּסִין, כַּמָּה גִּירִין, כַּמָּה בַּלִיסְטְרָאוֹת, כַּמָה רוּמְחִין, וְסַיְיפִין, וְזַיְינִין, אִשְׁתְּכָחוּ מֵהַהוּא עָפָר. (מי מנה) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (איוב כ״ה:ג׳) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו. WHO CAN COUNT THE DUST OF JACOB: this dust is the place whence the first man was created, and from that dust issue many hosts and camps, many flames and arrows and catapults and lances and swords.

וּמִסְפָּר אֶת רוֹבַע יִשְׂרָאֵל. רֹבַע יִשְׂרָאֵל הִיא הֵ"א, וְחַד מִלָּה הִיא. רוֹבַע יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות כ״ג:ה׳) רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, רְבִיעַ הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (שיר השירים ג׳:ז׳) מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. דָּבָר אַחֵר רֹבַע, כְּמוֹ רְבִיעִית מִיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, רֹבַע אִתְקְרֵי לְפוּם כִּתְרִין מַשְׁמַע דָּוִד, דְּאִיהוּ רַגְלָא רְבִיעָאָה דְּכוּרְסְיָיא. OR NUMBER THE FOURTH PART OF ISRAEL: this refers to David, who was the fourth foot of the Throne.¹The last 3 lines of the Hebrew text are not found in our translation.

הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְגוֹ', מַאן עַמָּא תַּקִּיפָא כְּיִשְׂרָאֵל. בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְנְהִיר צַפְרָא, קָם וּמִתְגַבָּר כְּאַרְיָא, לְפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהוֹן, בְּכַמָּה שִׁירִין, בְּכַמָּה תּוּשְׁבְּחָן. מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא כָּל יוֹמָא, וּבַלַּיְלָה לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ'. כַּד בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמִשְׁכַּב עַל עַרְסֵיהּ, מְקַדֵּשׁ שְׁמָא עִלָּאָה, אַמְלִיךְ לֵיהּ לְעֵילָּא וְתַתָּא. כַּמָה גַּרְדִּינֵי נִמוּסִין מִתְקַשְּׁרָן קַמַּיְיהוּ, בְּשַׁעֲתָא דְּפַתְחִין פּוּמְהוֹן עַל עַרְסַיְיהוּ, בִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וּבָעָאן רַחֲמֵי קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, בְּכַמָּה קְרָאֵי דְּרַחֲמֵי. BEHOLD THE PEOPLE RISETH UP AS A LIONESS. What people is strong like Israel? When the day dawns the Israelite rises like a lion refreshed for the service of his Master with songs and praises, and then occupies himself with the Torah all day. And before he lies down at night he sanctifies the supreme Name and declares its kingship above and below. How many officers of judgement are bound hand and foot before them when they open their mouths on their beds with “Hear, O Israel,” and seek compassion from the Holy King with many appropriate Scriptural verses!

רִבִּי אַבָּא אָמַר, הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם. זְמִינִין הַאי עַמָּא, לְמֵיקָם עַל כָּל עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, כְּאַרְיֵה גִּיבָּר וְתַקִּיף, וְיִתְרְמֵי עָלַיְיהוּ. אָרְחַיְיהוּ דְּכָל אַרְיָיוָותָא לְמִשְׁכַּב עַל טַרְפַּיְיהוּ, אֲבָל עַמָּא דָּא לָא יִשְׁכַּב, עַד יֹאכַל טֶרֶף. R. Abba said: ‘This people will one day rise against all the heathen peoples like a mighty lion and throw themselves on them. It is the way of the lion to lie down with his prey, but this people will not lie down till he has eaten of the prey.

דָּבָר אַחֵר הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, לְקָרְבָא קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון קַמֵּי מַלְכְּהוֹן, עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. וְתָאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּרְבְּנָא אִתּוֹקַד עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, הֲווֹ חָמָן דִּיּוּקְנָא דְּחַד אַרְיֵה רְבִיעַ עַל הַהוּא קָרְבְּנָא, וְאָכִיל לֵיהּ. Or, again, we may explain, “he riseth up as a lioness” to offer burnt-offerings and sacrifices before their king on the altar.

וְאָמַר רִבִּי אַבָּא, אוּרִיאֵ"ל מַלְאָכָא עִלָּאָה הֲוָה, וְחָמָאן לֵיהּ בְּדִיּוּקְנָא דְּאֲרְיָא תַּקִיפָא, רְבִיעַ עַל מַדְבְּחָא, וְאָכִיל לוֹן לְקָרְבְּנִין. וְכַד יִשְׂרָאֵל לָא הֲווֹ זַכָּאִין כָּל כַּךְ, הֲווֹ חָמָאן דִּיּוּקְנָא דְּחָד כַּלְבָּא חֲצִיפָא רְבִיעַ עָלֵיהּ, כְּדֵין הֲווֹ יַדְעֵי יִשְׂרָאֵל דְּבַעְיָין תְּשׁוּבָה, וּכְדֵין תַּיְיבַן. לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ', אִלֵּין קָרְבְּנִין דְּלֵילְיָא כְּגוֹן עַלָּוָון. וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲגַח קְרָבָא דִּלְהוֹן עַל שַׂנְאֵיהוֹן. “He shall not lie down”: these are the sacrifices of the night, like the burnt-offerings. AND DRINK THE BLOOD OF THE SLAIN: because God makes war upon their enemies.’

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, לֹא יִשְׁכַּב, מַהוּ לֹא יִשְׁכַּב. אֶלָּא בְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, כַּד בַּר נָשׁ אִיהוּ אָזִיל בְּפִקּוּדֵי דְּמָארֵיהּ, לָא שָׁכִיב עַל עַרְסֵיהּ, עַד דְּקָטִיל אֶלֶף וּמְאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמֵשׁ, מֵאִינּוּן זַיְינִין בִּישִׁין, דְּשַׁרְיָין עִמֵּיהּ. רִבִּי אַבָּא אָמַר, אֶלֶף אִינּוּן דִּסְטָר שְׂמָאלָא, דִּכְתִּיב, (תהילים צ״א:ז׳) יִפּוֹל מִצִּדְּךָ אֶלֶף. כְּמָה דִּכְתִּיב, (תהילים קמ״ט:ה׳) יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְכָבוֹד וְגוֹ', (תהילים קמ״ט:ה׳) רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְגוֹ', לַעֲשׂוֹת נְקָמָה וְגוֹ', הֲדָא הוּא דִכְתִיב לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ' וְדָא הוּא לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט וְגוֹ'. R. Eleazar said: ‘What is the meaning of “he shall not lie down”? It means that when a man walks in the precepts of his Master he never¹The last 31 lines of the Hebrew text are not found in our translation. lies down upon his bed at night before he has killed a thousand and a hundred and twenty-five of those evil species that abide with him.’

אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, לָקֳבְלֵי תְּלַת זִמְנִין דְּהוּא מָחָא לְאַתְנֵיהּ, וְאַטְעִין לָהּ בְּחַרְשׁוֹי, אִתְבָּרְכוּן יִשְׂרָאֵל תְּלַת זִמְנִין. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, לָקֳבְלֵיה אִתְבָּרְכוּן יִשְׂרָאֵל תְּלַת זִמְנִין, דְּסַלְּקִין יִשְׂרָאֵל לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. R. Hizkiah said: ‘Corresponding to the three times that Balaam smote his ass and directed it by his sorceries, Israel were blessed three times.’ R. Hiya said that Israel were blessed three times correspondingly by having to appear three times before the Holy King.

(במדבר כ"ג) וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְיָ וְגוֹ', וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וְגוֹ'. מַאי לִקְרַאת נְחָשִׁים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, דְּהָנֵי תְּרֵין זִמְנִין קַדְמָאֵי, הֲוָה אָזִיל בְּכָל חֲרָשׁוֹי, וּבָעָא לְמֵילָט לְיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן דְּחָמָא רְעוּתֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאָמַר שׁוּב אֶל בָּלָק, דְּהָא מִלּוּלָךְ לָא בַּעְיָין בָּנַי. מִלּוּלָא אוֹחֲרָא זַמִּין מֵהַאי כֹּה, כְּמָה דִּכְתִּיב וְכֹה תְּדַבֵּר. כֹּה תְּדַבֵּר, וְלָא אַנְּתְּ. כֹּה תְּדַבֵּר, דְּשַׁלְטָא עַל כָּל שַׁלִיטִין חַרְשִׁין וְקִסְמִין וְּזִינִין בִּישִׁין, דְּלָא יַכְלִין לְאַבְאָשָׁא לִבְנַי. כְּדֵין בָּעָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ, בְּעֵינָא בִּישָׁא. AND WHEN BALAAM SAW THAT IT PLEASED THE LORD TO BLESS ISRAEL, HE WENT NOT AS AT THE OTHER TIMES TO MEET WITH ENCHANTMENTS. R. Jose said: The first two times he went with all his enchantments. When he saw what was God’s purpose, and that he was only the mouthpiece of Koh, he sought to look upon them with the evil eye.

תָּא חֲזֵי, הַאי רָשָׁע כַּד אִסְתָּכַּל בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, הֲוָה מִסְתָּכַּל בְּאִלֵּין תְּרֵין דַּרְגִּין יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, לְאַבְאָשָׁא לוֹן, אוֹ בְּהַאי אוֹ בְּהַאי בְּחֲרָשׁוֹי, בְּגִין כַּךְ כָּל בִּרְכָּן וּבִרְכָּן יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל אִתְבְּרִיכוּ. וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב וְגוֹ'. בַּמֶה חָמָא חָמָא דִּי בְּשַׁעֲתָא דְּאַנְפֵי מַלְכָּא נְהִירִין, זִינִין בִּישִׁין לָא קַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ, וְכָל חַרְשִׁין וְכָל קִסְמִין לָא סַלְּקָאן בְּחַרְשַׁיְיהוּ. He scrutinized the two grades of Jacob and Israel to see through which he could harm them with his enchantments, and that is why all the blessings were bestowed both upon Jacob and Israel.

תָּא חֲזֵי, בְּהָנֵי תְּרֵי זְמַנֵי כְּתִיב וַיִּקָּר. וַיֵּקָּר אֱלֹהִים. וַיִּקָּר יְיָ אֶל בִּלְעָם וְגוֹ'. וּכְתִיב וְכֹה תְּדַבֵּר. וְהַשְׁתָּא כֵּיוָן דְּחָמָא דְּהָא לָא אִשְׁתְּכַח רוּגְזָא, וְחַרְשׁוֹי לָא סַלְּקִין, כְּדֵין וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּאַפְרִישׁ וְאִסְתַּלָּק גַּרְמֵיהּ מֵחַרְשׁוֹי, שָׁארֵי (ברוחא אחרא) בְּאִתְעָרוּתָא אַחֲרָא לְשַׁבְּחָא לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי אִתְּעָרוּתָא הָכָא. אָמַר לֵיהּ, (רוח אלהים ולא רוח יי אלא) אִתְּעָרוּתָא דְּרוּחָא חֲדָא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, הַהוּא דְּאִתְקְשָׁרוּ תְּחוֹתוֹי אִינּוּן זִינִין וְחָרָשִׁין דִּילֵיהּ. Having, therefore, abandoned his enchantments, he began under another impulse to praise Israel, the impulse of a certain spirit from the side of the left under which were made fast those species and enchantments of his.’

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הָכִי אוֹלִיפְנָא, דְּאֲפִילּוּ הַאי זִמְנָא לָא שַׁרְיָא בֵּיהּ רוּחָא דְּקוּדְשָׁא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, אִי הָכִי, הָא כְּתִיב וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים, וּבְכָל אִינּוּן זִמְנִין אָחֲרָנִין לָא כְּתִיב בְּהוּ הָכִי. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (משלי כ״ב:ט׳) טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ, וְהָא אוּקְמוּהָ אַל תִּקְרֵי יְבוֹרָךְ. אֶלָּא יְבָרֵךְ. וּבִלְעָם הֲוָה רַע עַיִן, דְּלָא אִשְׁתְּכַח רַע עַיִן בְּעָלְמָא כְּוָותֵיהּ, דִּבְכָל אֲתָר דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּעֵינוֹי, הֲוָה מִתְלַטְּיָיא. וְעַל דָּא אָמְרוּ, הַאי מַאן דְּאַעְבַּר בְּרֵיהּ בְּשׁוּקָא, וּמִסְתַּפֵי מֵעֵינָא בִּישָׁא, יֶחֱפֵּי סוּדְרָא עַל רֵישֵׁיהּ, בְּגִין דְּלָא יָכִיל עֵינָא בִּישָׁא לְשַׁלְּטָאָה עָלֵיהּ. אוּף הָכָא, כֵּיוָן דְּחָמָא בִּלְעָם, דְּלָא יָכִיל בְּחַרְשׁוֹי וְקִסְמוֹי לְאַבְאָשָׁא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעָא לְאִסְתַּכָּל בְּהוּ בְּעֵינָא בִּישָׁא, בְּגִין דִּבְכָל אֲתָר דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּעֵינוֹי בִּישִׁין, הֲוָה מִתְלַטְּיָיא. Said R. Eleazar: ‘We have learnt that even at that time the spirit of holiness did not rest on him.’ Said R. Jose to him: ‘Why, then, is it written on this occasion that “the spirit of the Lord came upon him”, which we do not find before?’ He replied: ‘It is written, “He that hath a bountiful eye shall be blessed” (Prov. 22, 9), or, as we read, “shall bless”, and Balaam had an evil eye like no other. Now there is a saying that if a man is taking his child through the street and is afraid of the evil eye, he should cover his head with his scarf, and then he will be safe from the evil eye. So here, when Balaam saw that he was not able to harm Israel with his enchantments and sorceries, he sought to look upon them with the evil eye

תָּא חֲזֵי מַה רְעוּתֵיהּ דִּילֵיהּ לַקֳבְלֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, כְּתִיב וַיָּשֶׁתּ אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו, כְּתַרְגּוּמוֹ, (ושוי (ס"א לקבל עגלא) לעגלא די עבדו ישראל במדברא אפוהי), בְּגִין דִּיְהֵא לֵיהּ סְטַר סִיּוּעָא, לְאַבְאָשָׁא לְהוּ. and therefore “he set his face towards the wilderness”, that is, as the Targum renders, to the calf which they made in the wilderness, in order to find some opening for doing them harm,

הַשְׁתָּא חָמֵי מַה כְּתִיב, וַיִּשָּׂא בִּלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל. בָּעָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ בְּעֵינָא בִּישָׁא. בֵּיהּ שַׁעֲתָא, אִלְמָלֵא דְּאַקְדִּים לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְוָותָא, הֲוָה מְאַבֵּד לוֹן בְּאִסְתַּכְּלוּתָא דְּעֵינוֹי. וּמַאי אַסְוָותָא יָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּהַהִיא שַׁעֲתָא. דָּא הוּא דִּכְתִּיב וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. וַתְּהִי עָלָיו, עַל יִשְׂרָאֵל קָאָמַר. כְּמַאן דְּפָרִישׁ סוּדְרָא עַל רֵישֵׁיהּ דְּיַּנּוּקָא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁלוֹט בְּהוּ עֵינוֹי. and had not God provided in advance some remedy for them, he would have destroyed them with the glance of his eye. What was this remedy? It is indicated in the words, “And there was upon him the spirit of God”-upon him, that is, upon Israel; as when a man spreads his scarf over the head of a child in order that the evil eye should not injure him.

כְּדֵין שָׁארֵי וְאָמַר, מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב. תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּבָעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בְּעֵינָא בִּישָׁא, לָא יָכִיל, אֶלָּא כַּד מְשַׁבַּח וְאוֹקִיר לְהַהוּא מִלָּה, דְּבָעֵי לְאַלְטְיָיא בְּעֵינָא בִּישָׁא. וּמַה אָרְחֵיהּ. אָמַר, חָמוּ כַּמָה טָבָא דָּא. כַּמָה יָאָה דָּא. בְּגִין דְּיִשְׁלוֹט בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא. אוּף הָכָא אָמַר, מַה טֹבוּ אֹהֳלֶיךָ יַעֲקֹב, כַּמָה אִינּוּן יָאָן, כַּמָה אִינּוּן שַׁפִּירָן, כַּמָה נְטִיעָן שַׁפִּירָן דְּאִתְנְטָעָן מִנַיְיהוּ, דַּמְיָין לְאִינּוּן נְטִיעִין דְּנָטַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן יָאָיָין. מַאן יִתֵּן, וְאִלֵּין (נ"א דאלין) נְטִיעָן אִשְׁתְּכָחוּ מֵאִינּוּן מִשְׁכְּנֵי, דִּבְהוּ. Then he began to say: “How goodly are thy tents, O Jacob”. Observe that anyone who desires to look at anything with the evil eye has first to praise and laud the thing whieh he desires to curse with the evil eye, as by saying: “See how good this is, how beautiful this is”. So here he said: How goodly are thy tents, how many goodly shoots spring from them, resembling those which God planted in the Garden of Eden.

(במדבר כ״ד:ז׳) יִזַּל מַיִם מִדָּלְּיָו וְגוֹ'. לְבַּר נָשׁ דַּהֲווֹ לֵיהּ יְדָן שַׁפִּירָן, יָאָן לְמֵחֱזֵי. אַעְבָּר חַד בַּר נָשׁ דְּעֵינָא בִּישָׁא, אִסְתָּכַּל בְּאִינּוּן יְדִין, נָקִיט בְּהוּ, שָׁארֵי לְשַׁבְּחָא, אָמַר, כַּמָה אִינּוּן שַׁפִּירָן, כַּמָה אִינּוּן יָאָן, חָמוּ אֶצְבְּעָן מִגְּזֵרָה דְּשַׁפִּירוּ עִלָּאָה. לְבָתַר אָמַר, מַאן יִתֵּן יְדִין אִלֵּין דְּשַׁרְיָין בֵּין אֲבָנִין יַקִירִין, וּבִלְבוּשֵׁי יְקָר דְּאַרְגְּוָונָא (ס"א בביתאי וכו' בתיבותא דיליה) בְּבֵיתֵיהּ לְאִשְׁתַּמְּשָׁא בְּהוּ, וְיֵהוֹן גְּנִיזִין בְּתֵיבוּתָא דִּילֵיהּ. He was like a man who, seeing another with beautiful hands, takes hold of them and begins to praise them, saying: How fair and beautiful they are! See these fingers of divine form! Then he goes on: Would that these hands were encased in precious stones and in purple in my box that I might have the use of them!

כַּךְ בִּלְעָם, שָׁרֵי לְשַׁבְּחָא, מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, חָמוּ כַּמָּה שְׁפִּירָן, כַּמָּה יָאָן וְכוּ', לְבָתַר אָמַר יִזַּל מַיִם מִדָּלְּיָו, לָא יִשְׁתְּכַּח נְטִיעָא שַׁפִּירָא דָּא, נְטִיעָא דְּאוֹרַיְיתָא, לְבַר מֵאִינּוּן מַסְכְּנִין (דליו, כלומר מסכנין) (נ"א משכנין), וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים, דְּלָא יִסְגֵּי וְלָא יַרְבֵּי רוּחָא דְּקוּדְשָׁא. So Balaam, after beginning to praise them went on: “Let water flow from his buckets”, or as we may read, from his poor ones (dalav), as much as to say: Let this fair shoot, the shoot of the Torah, come only from the poor among them.

אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע, לָא יַכְלִין עֵינַיִךְ לְאַבְאָשָׁא, הָא פְּרִיסוּ דְּקוּדְשָׁא עָלַיְיהוּ, כְּדֵין אָמַר, אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם וְגוֹ', הָא לָא יַכְלִין כָּל בְּנֵי עָלְמָא לְאַבְאָשָׁא לוֹן, דְּהָא חֵילָא תַּקִּיפָא עִלָּאָה אָחִיד בְּהוּ, וּמַאי אִיהוּ. אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כְּתוֹעֲפוֹת רְאֵם לוֹ, דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְאוֹשִׁיט יְדֵיהּ עָלֵיהּ, מִגּוֹ רוּמֵיהּ. וּמִדְּאִשְׁתְּכַח בִּזְקִיפוּ עִלָּאָה הָכִי, יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְגוֹ'. וְלֵית מַאן דְּיָכִיל לְאַבְאָשָׁא לוֹן. God said to him: Wretch, thine eyes cannot harm them, since the veil of holiness is over them. Then he went on: “God bringeth him forth out of Egypt”, etc.: the whole world cannot harm them because a mighty power from above takes hold of them.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, לָא אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא חַכִּים לְאַבְאָשָׁא, כְּבִלְעָם רְשִׁיעָא, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא הֲוָה אִשְׁתְּכַח בְּמִצְרַיִם, וְעַל יְדוֹי, קְשִׁירוּ מִצְרָאֵי עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל קִשּׁוּרָא, דְּלָא יִפְּקוּן מֵעַבְדוּתְהוֹן לְעָלְמִין. וְדָא הוּא דְּאָמַר, מָה אֵיכוּל לְאַבְאָשָׁא לְהוּ, דְּהָא אֲנָא עֲבִידְנָא דְּלָא יִפְּקוּן מֵעֲבִידָתָא דְּמִצְרָאֵי לְעָלְמִין, אֲבָל אֵל מוֹצִיאוֹ, מִמִּצְרַיִם וּלָקֳבְלֵיהוֹן (נ"א ולקבליה) לָא יַכְלִין חַכִּמִין וַחֲרָשִׁין דְּעָלְמָא. R. Eleazar said: ‘No man was so skilled in inflicting harm as Balaam. For at first he was in Egypt, and through him the Egyptians fastened upon the Israelites fetters from which they thought they would never escape. Balaam therefore now said: How can I harm them, seeing that it was I who devised that they should not escape from the bondage of Egypt for ever. But “God brought them out of Egypt”, and no enchanters could prevail against them.

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וְגוֹ'. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, בָּלָק חַכִּים הֲוָה בְּחַרְשִׁין, יַתִיר מִבִּלְעָם, בַּר דְּלָא הֲוָה מְכַוִּון שַׁעֲתָא לְלַטְיָיא. מָשָׁל וְכוּ'. בְּגִין כָּךְ וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וְגוֹ'. הוּא הֲוָה אַתְקִין לֵיהּ וְאָחִיד לֵיהּ לְכֹלָּא. AND IT CAME TO PASS IN THE MORNING THAT BALAK TOOK BALAAM, ETC. R. Isaac said: Balak was cleverer at enchantments than Balaam, only he did not know how to fix on the right hour for cursing.

וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל. מַאי וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל. אֶלָּא אַשְׁגַח בְּחַרְשׁוֹי, בְּמַאי סִטְרָא יִתְאֲחִיד בְּהוּ, וְאַשְׁכַּח דִּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְמֶעְבַּד בָּמוֹת, וּלְמִפְלַח לַבַּעַל. כְּמָה דִּכְתִּיב, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַבַּעַל. וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם, חָמָא רַבְרְבֵי דְּעַמָּא, וּמַלְכָּא דִּלְהוֹן, דְּפָלְחִין לֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב (מלכים א י״ח:כ״ו) וְיִקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל, וּכְתִיב (מלכים א י״ח:כ״א) אִם יְיָ הָאֱלֹהִים וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּחָמָא בִּלְעָם, דִּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְהַאי, מִיַּד וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת. (חסר כתיב) AND HE BROUGHT HIM UP TO THE HIGH PLACES OF BAAL. He examined by his enchantments from what side he could best attack them, and he found that they would one day make high places and serve Baal. He saw the princes of the people and their king serving him. Straightway he said: BUILD ME HERE SEVEN ALTARS.

רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יְהוּדָה, חַד אָמַר לָקֳבְלֵי מַדְבְּחָן דְּקַדְמָאֵי, אַקְרִיב אִינּוּן שִׁבְעָה מַדְבְּחָן. וְחַד אָמַר, בְּחָכְמְתָא עָבֵד כֹּלָּא, וְאַשְׁכַּח דְּחוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּשִׁבְעָה דַּרְגִּין אִתְקְשָּׁרוּ. בְּגִין כַּךְ אַסְדַּר שִׁבְעָה מַדְבְּחָן. R. Jose and R. Judah differed as to the significance of this number. One said it corresponded to the seven built by the patriarchs. The other said that it was based on cosmological grounds, because the portion of Israel is attached to seven grades.

לְבַּר נָשׁ דְּהֲוָה לֵיהּ רְחִימָא חַד, דְּשָׁבַק לֵיהּ אֲבוֹי. וּבְנֵי נָשָׁא מִסְתָּפוּ לְקַטְּטָה בַּהֲדֵיהּ, בְּגִין הַהוּא רְחִימָא. לְיוֹמִין, אָתָא בַּר נָשׁ חַד, וּבָעָא לְאַתְעָרָא קְטָטוּ בַּהֲדֵיהּ. אָמַר, מַה אַעְבֵּיד, אִי אַתְעַר בֵּיהּ קְטָטָא, הָא הַהוּא רְחִימָא דְּאִתְקְשַׁר בַּהֲדֵיהּ, וְלָא יָכִילְנָא, אָמַר מָה עֲבַד, שָׁדַר לֵיהּ דּוֹרוֹן לְהַהוּא רְחִימָא. אָמַר הַהוּא רְחִימָא, וְכִי מָה אִית לֵיהּ לְהַאי בַּר נָשׁ גַּבָּאי, יְדַעְנָא דִּבְגִין הַהוּא בַּר רְחִימָאי הוּא. אָמַר, הַאי דּוֹרוֹן לָא יֵיעוּל קַמָּאי, זְמִינוּ לֵיהּ לְכַלְבֵּי וְיֵכְלוּנֵיהּ. A man had a friend who was left to him from his father, and on account of whom men were afraid to attack him. One day a man wanted to pick a quarrel with him, but he was afraid lest the friend would protect him. He therefore sent a present to the friend. Said the latter: What does this man want with me? It must be because of the son of my friend. I will therefore not accept this gift, but give it to the dogs.

כַּךְ בִּלְעָם, אָתָא לְאַתְעָרָא קְטָטוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, וְחָמָא דְּלָא יָכִיל בְּגִין הַהוּא רְחִימָא עִלָּאָה דִּלְהוֹן, (כמה דאת אמר (משלי כ״ז:י׳) רעך ורע אביך אל תעזוב.) שָׁארֵי לְתַקְּנָא קַמֵּיהּ דּוֹרוֹן. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע וּמַה אִית לָךְ גַּבָּאי, אַתְּ בָּעֵי לְאִזְדַּוְּוגָא בְּבְנַי, הֲרֵי דּוֹרוֹנָךְ זַמִּין לְכַלְבֵּי. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לָשׁוֹן קֶרִי וְטוּמְאָה. דּוֹרוֹנָךְ לְאִלֵּין אִתְמְסַר וְלָא יֵיעוּל קַמָּאי. So when Balaam desired to attack Israel, seeing that he would not be able to prevail against them on account of their friend, he began to prepare a gift for him. Whereupon God said: Sinner, what have I to do with you? You want to attack my son; here is your gift for my dogs. So it says, “God met Balaam”, the word vayikkar (met) having the connotation of “uncleanness” and also of “uprooting”.’

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, תָּא חֲזֵי, הַאי רָשָׁע, גַּעֲלָא דְּכֹלָּא הֲוָה. דְּלָא תִּשְׁכַּח בְּכָל פָּרַשְׁתָא דָּא, וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל בִּלְעָם, אוֹ וַיְדַבֵּר יְיָ, חַס וְשָׁלוֹם. מַה כְּתִיב. וַיָּשֶׂם יְיָ דָּבָר בְּפִי בִּלְעָם וְגוֹ', כְּמַאן דְּשַׁוִּי חִסְמָא בְּפוּם חֲמָרַא, דְּלָא יִסְטֵי הָכָא אוֹ הָכָא, כַּךְ וַיָּשֶׂם יְיָ דָּבָר בְּפִי וְגוֹ'. R. Simeon said: ‘The loathsomeness of Balaam may be seen from the fact that in all the section it never says, “The Lord said” or “spoke” to Balaam. What it says is, “The Lord placed a word in the mouth of Balaam”, like one who places a bit in the mouth of an ass.

אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע, אַתְּ חָשִׁיב דְּעַל יְדָךְ יְהֵא וְיִתְקַיֵּים בְּרָכָה בְּבָנַי, אוֹ אִפְּכָא. לָא צְרִיכִין אִינּוּן לָךְ, כְּמָה דְּאַמְרִין לַצִּרְעָה וְכוּ'. אֶלָּא אַתְּ שׁוּב אֶל בָּלָק, וְכַד תִּפְתַּח פּוּמָךְ, לָא יְהֵא בִּרְשׁוּתָךְ. וְלָא בְּפוּמָךְ תַּלְיָיא מִלּוּלָא, אֶלָּא וְכֹה תְּדַבֵּר. הֲרֵי כֹּ"ה, דִּזְמִינָא לְבָרְכָא לוֹן. כֹּה, תְּמַלֵּל בְּרָכָה דִּבְנַי, דְּכַד תִּפְתַּח פּוּמָךְ, הִיא תְּמַלֵּל מִלִּין, לְאִתְקַיְּימָא עַל בְּנַי, דְּלָא אֶשְׁבּוֹק מִלִּין לָךְ. God said to him: Sinner, think not that through you the blessing of my sons will be confirmed or otherwise. They do not require you; but return to Balak, and when you open your mouth, it will not be to say your own words, but KOh¹The Shekinah. (thus) will speak out of your mouth.’

לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב, כְּלוֹמַר, לְקוֹט. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, אַשְׁדֵּי לוֹן מֵהַהוּא דַּרְגָּא דְּאִינּוּן קַיְימֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א כ׳:כ׳) צִדָּהּ אוֹרֶה. אָמַר, אִי תֵּיכוּל לְמִשְׁדֵּי (ס"א לון מההוא דרגא) לְהַהוּא דַּרְגָּא דִּלְהוֹן, הָא כֻּלְּהוּ אִתְעֲקָרוּ מֵעָלְמָא. וּלְכָה זוֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא, דְּיִשְׁתְּכַח רוּגְזָא קַמֵּיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים ז) וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם. COME CURSE ME JACOB. R. Jose said: This means: Cast them down from the grade in which they stand, for then they will be uprooted from the world. COME, PROVOKE ISRAEL; that is, the supernal Israel, so that wrath may be aroused.

(במדבר כ״ג:ט׳) כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מֵרֹאשׁ צוּרִים, אִלֵּין אִינּוּן אֲבָהָתָא. דִּכְתִיב (ישעיהו נ״א:א׳) הַבִּיטוּ אֶל צוּר חוּצַּבְתֶּם. וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנוּ, אִלֵּין אִמָּהָן, בֵּין מֵהַאי סִטְרָא וּבֵין מֵהַאי סִטְרָא, לָא יַכְלִין לְאִתְלַטְּיָיא. FOR FROM THE TOP OF THE ROCKS I SEE HIM. R. Isaac said: These are the patriarchs. AND FROM THE HILLS I BEHOLD HIM: these are the matriarchs. From neither side can they be cursed.

רִבִּי אַבָּא אָמַר, כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים, מַאן יָכִיל לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, דְּהָא הוּא אָחִיד מֵרֵישָׁא דְּכָל צוּרִים נָפְקִין (שמות ס"ד), וּמַאן אִינּוּן צוּרִים. גְּבוּרָן. דְּהָא כָּל דִּינִין דְּעָלְמָא מֵאִינּוּן גְּבוּרָן נָפְקֵי, וְאִינּוּן אִתְאַחֲדָן בְּהוּ. וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנוּ, אִלֵּין שְׁאַר מַשִׁרְיָין (ס"א כתרין) דְּאִתְאַחֲדָן בְּהוּ. הֶן עָם לְבָדָד וְגוֹ'. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים ל״ב:י״ב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ. R. Jose said: ‘It means: Who can prevail against Israel, since he is attached to the source whence all rocks, that is, all forceful deeds, issue. LO IT IS A PEOPLE THAT DWELL ALONE: as it is written, “The Lord did lead him alone” (Deut. 32, 12).’

מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹ'. לְתַתָּא, מַאן הוּא עָפָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הַאי דִּכְתִּיב בֵּיהּ (ישעיהו מ״א:ב׳) יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ וְגוֹ'. מַאן חַרְבּוֹ. הָא יְדִיעָא, דִּכְתִיב (ישעיהו ל״ד:ו׳) חֶרֶב לַיְיָ מָלְאָה דָם. עָפָר, הַהוּא אֲתָר דְּאִתְבְּרֵי מִנֵּיהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן, דִּכְתִיב (בראשית ב׳:ז׳) וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר וְגוֹ'. וּמֵהַהוּא עָפָר, כַּמָּה חַיָּילִין, וְכַּמָּה מַשִׁרְיָין נָפְקוּ, כַּמָּה טַפְסִין, כַּמָה גַּרְדִּינֵי נִמוּסִין, כַּמָּה גִּירִין, כַּמָּה בַּלִיסְטְרָאוֹת, כַּמָה רוּמְחִין, וְסַיְיפִין, וְזַיְינִין, אִשְׁתְּכָחוּ מֵהַהוּא עָפָר. (מי מנה) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (איוב כ״ה:ג׳) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו. WHO CAN COUNT THE DUST OF JACOB: this dust is the place whence the first man was created, and from that dust issue many hosts and camps, many flames and arrows and catapults and lances and swords.

וּמִסְפָּר אֶת רוֹבַע יִשְׂרָאֵל. רֹבַע יִשְׂרָאֵל הִיא הֵ"א, וְחַד מִלָּה הִיא. רוֹבַע יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות כ״ג:ה׳) רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, רְבִיעַ הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (שיר השירים ג׳:ז׳) מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. דָּבָר אַחֵר רֹבַע, כְּמוֹ רְבִיעִית מִיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, רֹבַע אִתְקְרֵי לְפוּם כִּתְרִין מַשְׁמַע דָּוִד, דְּאִיהוּ רַגְלָא רְבִיעָאָה דְּכוּרְסְיָיא. OR NUMBER THE FOURTH PART OF ISRAEL: this refers to David, who was the fourth foot of the Throne.¹The last 3 lines of the Hebrew text are not found in our translation.

הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְגוֹ', מַאן עַמָּא תַּקִּיפָא כְּיִשְׂרָאֵל. בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְנְהִיר צַפְרָא, קָם וּמִתְגַבָּר כְּאַרְיָא, לְפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהוֹן, בְּכַמָּה שִׁירִין, בְּכַמָּה תּוּשְׁבְּחָן. מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא כָּל יוֹמָא, וּבַלַּיְלָה לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ'. כַּד בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמִשְׁכַּב עַל עַרְסֵיהּ, מְקַדֵּשׁ שְׁמָא עִלָּאָה, אַמְלִיךְ לֵיהּ לְעֵילָּא וְתַתָּא. כַּמָה גַּרְדִּינֵי נִמוּסִין מִתְקַשְּׁרָן קַמַּיְיהוּ, בְּשַׁעֲתָא דְּפַתְחִין פּוּמְהוֹן עַל עַרְסַיְיהוּ, בִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וּבָעָאן רַחֲמֵי קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, בְּכַמָּה קְרָאֵי דְּרַחֲמֵי. BEHOLD THE PEOPLE RISETH UP AS A LIONESS. What people is strong like Israel? When the day dawns the Israelite rises like a lion refreshed for the service of his Master with songs and praises, and then occupies himself with the Torah all day. And before he lies down at night he sanctifies the supreme Name and declares its kingship above and below. How many officers of judgement are bound hand and foot before them when they open their mouths on their beds with “Hear, O Israel,” and seek compassion from the Holy King with many appropriate Scriptural verses!

רִבִּי אַבָּא אָמַר, הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם. זְמִינִין הַאי עַמָּא, לְמֵיקָם עַל כָּל עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, כְּאַרְיֵה גִּיבָּר וְתַקִּיף, וְיִתְרְמֵי עָלַיְיהוּ. אָרְחַיְיהוּ דְּכָל אַרְיָיוָותָא לְמִשְׁכַּב עַל טַרְפַּיְיהוּ, אֲבָל עַמָּא דָּא לָא יִשְׁכַּב, עַד יֹאכַל טֶרֶף. R. Abba said: ‘This people will one day rise against all the heathen peoples like a mighty lion and throw themselves on them. It is the way of the lion to lie down with his prey, but this people will not lie down till he has eaten of the prey.

דָּבָר אַחֵר הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, לְקָרְבָא קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון קַמֵּי מַלְכְּהוֹן, עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. וְתָאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּרְבְּנָא אִתּוֹקַד עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, הֲווֹ חָמָן דִּיּוּקְנָא דְּחַד אַרְיֵה רְבִיעַ עַל הַהוּא קָרְבְּנָא, וְאָכִיל לֵיהּ. Or, again, we may explain, “he riseth up as a lioness” to offer burnt-offerings and sacrifices before their king on the altar.

וְאָמַר רִבִּי אַבָּא, אוּרִיאֵ"ל מַלְאָכָא עִלָּאָה הֲוָה, וְחָמָאן לֵיהּ בְּדִיּוּקְנָא דְּאֲרְיָא תַּקִיפָא, רְבִיעַ עַל מַדְבְּחָא, וְאָכִיל לוֹן לְקָרְבְּנִין. וְכַד יִשְׂרָאֵל לָא הֲווֹ זַכָּאִין כָּל כַּךְ, הֲווֹ חָמָאן דִּיּוּקְנָא דְּחָד כַּלְבָּא חֲצִיפָא רְבִיעַ עָלֵיהּ, כְּדֵין הֲווֹ יַדְעֵי יִשְׂרָאֵל דְּבַעְיָין תְּשׁוּבָה, וּכְדֵין תַּיְיבַן. לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ', אִלֵּין קָרְבְּנִין דְּלֵילְיָא כְּגוֹן עַלָּוָון. וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲגַח קְרָבָא דִּלְהוֹן עַל שַׂנְאֵיהוֹן. “He shall not lie down”: these are the sacrifices of the night, like the burnt-offerings. AND DRINK THE BLOOD OF THE SLAIN: because God makes war upon their enemies.’

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, לֹא יִשְׁכַּב, מַהוּ לֹא יִשְׁכַּב. אֶלָּא בְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, כַּד בַּר נָשׁ אִיהוּ אָזִיל בְּפִקּוּדֵי דְּמָארֵיהּ, לָא שָׁכִיב עַל עַרְסֵיהּ, עַד דְּקָטִיל אֶלֶף וּמְאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמֵשׁ, מֵאִינּוּן זַיְינִין בִּישִׁין, דְּשַׁרְיָין עִמֵּיהּ. רִבִּי אַבָּא אָמַר, אֶלֶף אִינּוּן דִּסְטָר שְׂמָאלָא, דִּכְתִּיב, (תהילים צ״א:ז׳) יִפּוֹל מִצִּדְּךָ אֶלֶף. כְּמָה דִּכְתִּיב, (תהילים קמ״ט:ה׳) יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְכָבוֹד וְגוֹ', (תהילים קמ״ט:ה׳) רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְגוֹ', לַעֲשׂוֹת נְקָמָה וְגוֹ', הֲדָא הוּא דִכְתִיב לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ' וְדָא הוּא לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט וְגוֹ'. R. Eleazar said: ‘What is the meaning of “he shall not lie down”? It means that when a man walks in the precepts of his Master he never¹The last 31 lines of the Hebrew text are not found in our translation. lies down upon his bed at night before he has killed a thousand and a hundred and twenty-five of those evil species that abide with him.’

אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, לָקֳבְלֵי תְּלַת זִמְנִין דְּהוּא מָחָא לְאַתְנֵיהּ, וְאַטְעִין לָהּ בְּחַרְשׁוֹי, אִתְבָּרְכוּן יִשְׂרָאֵל תְּלַת זִמְנִין. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, לָקֳבְלֵיה אִתְבָּרְכוּן יִשְׂרָאֵל תְּלַת זִמְנִין, דְּסַלְּקִין יִשְׂרָאֵל לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. R. Hizkiah said: ‘Corresponding to the three times that Balaam smote his ass and directed it by his sorceries, Israel were blessed three times.’ R. Hiya said that Israel were blessed three times correspondingly by having to appear three times before the Holy King.

(במדבר כ"ג) וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְיָ וְגוֹ', וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וְגוֹ'. מַאי לִקְרַאת נְחָשִׁים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, דְּהָנֵי תְּרֵין זִמְנִין קַדְמָאֵי, הֲוָה אָזִיל בְּכָל חֲרָשׁוֹי, וּבָעָא לְמֵילָט לְיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן דְּחָמָא רְעוּתֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאָמַר שׁוּב אֶל בָּלָק, דְּהָא מִלּוּלָךְ לָא בַּעְיָין בָּנַי. מִלּוּלָא אוֹחֲרָא זַמִּין מֵהַאי כֹּה, כְּמָה דִּכְתִּיב וְכֹה תְּדַבֵּר. כֹּה תְּדַבֵּר, וְלָא אַנְּתְּ. כֹּה תְּדַבֵּר, דְּשַׁלְטָא עַל כָּל שַׁלִיטִין חַרְשִׁין וְקִסְמִין וְּזִינִין בִּישִׁין, דְּלָא יַכְלִין לְאַבְאָשָׁא לִבְנַי. כְּדֵין בָּעָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ, בְּעֵינָא בִּישָׁא. AND WHEN BALAAM SAW THAT IT PLEASED THE LORD TO BLESS ISRAEL, HE WENT NOT AS AT THE OTHER TIMES TO MEET WITH ENCHANTMENTS. R. Jose said: The first two times he went with all his enchantments. When he saw what was God’s purpose, and that he was only the mouthpiece of Koh, he sought to look upon them with the evil eye.

תָּא חֲזֵי, הַאי רָשָׁע כַּד אִסְתָּכַּל בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, הֲוָה מִסְתָּכַּל בְּאִלֵּין תְּרֵין דַּרְגִּין יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, לְאַבְאָשָׁא לוֹן, אוֹ בְּהַאי אוֹ בְּהַאי בְּחֲרָשׁוֹי, בְּגִין כַּךְ כָּל בִּרְכָּן וּבִרְכָּן יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל אִתְבְּרִיכוּ. וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב וְגוֹ'. בַּמֶה חָמָא חָמָא דִּי בְּשַׁעֲתָא דְּאַנְפֵי מַלְכָּא נְהִירִין, זִינִין בִּישִׁין לָא קַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ, וְכָל חַרְשִׁין וְכָל קִסְמִין לָא סַלְּקָאן בְּחַרְשַׁיְיהוּ. He scrutinized the two grades of Jacob and Israel to see through which he could harm them with his enchantments, and that is why all the blessings were bestowed both upon Jacob and Israel.

תָּא חֲזֵי, בְּהָנֵי תְּרֵי זְמַנֵי כְּתִיב וַיִּקָּר. וַיֵּקָּר אֱלֹהִים. וַיִּקָּר יְיָ אֶל בִּלְעָם וְגוֹ'. וּכְתִיב וְכֹה תְּדַבֵּר. וְהַשְׁתָּא כֵּיוָן דְּחָמָא דְּהָא לָא אִשְׁתְּכַח רוּגְזָא, וְחַרְשׁוֹי לָא סַלְּקִין, כְּדֵין וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּאַפְרִישׁ וְאִסְתַּלָּק גַּרְמֵיהּ מֵחַרְשׁוֹי, שָׁארֵי (ברוחא אחרא) בְּאִתְעָרוּתָא אַחֲרָא לְשַׁבְּחָא לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי אִתְּעָרוּתָא הָכָא. אָמַר לֵיהּ, (רוח אלהים ולא רוח יי אלא) אִתְּעָרוּתָא דְּרוּחָא חֲדָא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, הַהוּא דְּאִתְקְשָׁרוּ תְּחוֹתוֹי אִינּוּן זִינִין וְחָרָשִׁין דִּילֵיהּ. Having, therefore, abandoned his enchantments, he began under another impulse to praise Israel, the impulse of a certain spirit from the side of the left under which were made fast those species and enchantments of his.’

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הָכִי אוֹלִיפְנָא, דְּאֲפִילּוּ הַאי זִמְנָא לָא שַׁרְיָא בֵּיהּ רוּחָא דְּקוּדְשָׁא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, אִי הָכִי, הָא כְּתִיב וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים, וּבְכָל אִינּוּן זִמְנִין אָחֲרָנִין לָא כְּתִיב בְּהוּ הָכִי. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (משלי כ״ב:ט׳) טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ, וְהָא אוּקְמוּהָ אַל תִּקְרֵי יְבוֹרָךְ. אֶלָּא יְבָרֵךְ. וּבִלְעָם הֲוָה רַע עַיִן, דְּלָא אִשְׁתְּכַח רַע עַיִן בְּעָלְמָא כְּוָותֵיהּ, דִּבְכָל אֲתָר דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּעֵינוֹי, הֲוָה מִתְלַטְּיָיא. וְעַל דָּא אָמְרוּ, הַאי מַאן דְּאַעְבַּר בְּרֵיהּ בְּשׁוּקָא, וּמִסְתַּפֵי מֵעֵינָא בִּישָׁא, יֶחֱפֵּי סוּדְרָא עַל רֵישֵׁיהּ, בְּגִין דְּלָא יָכִיל עֵינָא בִּישָׁא לְשַׁלְּטָאָה עָלֵיהּ. אוּף הָכָא, כֵּיוָן דְּחָמָא בִּלְעָם, דְּלָא יָכִיל בְּחַרְשׁוֹי וְקִסְמוֹי לְאַבְאָשָׁא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעָא לְאִסְתַּכָּל בְּהוּ בְּעֵינָא בִּישָׁא, בְּגִין דִּבְכָל אֲתָר דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּעֵינוֹי בִּישִׁין, הֲוָה מִתְלַטְּיָיא. Said R. Eleazar: ‘We have learnt that even at that time the spirit of holiness did not rest on him.’ Said R. Jose to him: ‘Why, then, is it written on this occasion that “the spirit of the Lord came upon him”, which we do not find before?’ He replied: ‘It is written, “He that hath a bountiful eye shall be blessed” (Prov. 22, 9), or, as we read, “shall bless”, and Balaam had an evil eye like no other. Now there is a saying that if a man is taking his child through the street and is afraid of the evil eye, he should cover his head with his scarf, and then he will be safe from the evil eye. So here, when Balaam saw that he was not able to harm Israel with his enchantments and sorceries, he sought to look upon them with the evil eye

תָּא חֲזֵי מַה רְעוּתֵיהּ דִּילֵיהּ לַקֳבְלֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, כְּתִיב וַיָּשֶׁתּ אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו, כְּתַרְגּוּמוֹ, (ושוי (ס"א לקבל עגלא) לעגלא די עבדו ישראל במדברא אפוהי), בְּגִין דִּיְהֵא לֵיהּ סְטַר סִיּוּעָא, לְאַבְאָשָׁא לְהוּ. and therefore “he set his face towards the wilderness”, that is, as the Targum renders, to the calf which they made in the wilderness, in order to find some opening for doing them harm,

הַשְׁתָּא חָמֵי מַה כְּתִיב, וַיִּשָּׂא בִּלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל. בָּעָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ בְּעֵינָא בִּישָׁא. בֵּיהּ שַׁעֲתָא, אִלְמָלֵא דְּאַקְדִּים לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְוָותָא, הֲוָה מְאַבֵּד לוֹן בְּאִסְתַּכְּלוּתָא דְּעֵינוֹי. וּמַאי אַסְוָותָא יָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּהַהִיא שַׁעֲתָא. דָּא הוּא דִּכְתִּיב וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. וַתְּהִי עָלָיו, עַל יִשְׂרָאֵל קָאָמַר. כְּמַאן דְּפָרִישׁ סוּדְרָא עַל רֵישֵׁיהּ דְּיַּנּוּקָא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁלוֹט בְּהוּ עֵינוֹי. and had not God provided in advance some remedy for them, he would have destroyed them with the glance of his eye. What was this remedy? It is indicated in the words, “And there was upon him the spirit of God”-upon him, that is, upon Israel; as when a man spreads his scarf over the head of a child in order that the evil eye should not injure him.

כְּדֵין שָׁארֵי וְאָמַר, מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב. תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּבָעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בְּעֵינָא בִּישָׁא, לָא יָכִיל, אֶלָּא כַּד מְשַׁבַּח וְאוֹקִיר לְהַהוּא מִלָּה, דְּבָעֵי לְאַלְטְיָיא בְּעֵינָא בִּישָׁא. וּמַה אָרְחֵיהּ. אָמַר, חָמוּ כַּמָה טָבָא דָּא. כַּמָה יָאָה דָּא. בְּגִין דְּיִשְׁלוֹט בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא. אוּף הָכָא אָמַר, מַה טֹבוּ אֹהֳלֶיךָ יַעֲקֹב, כַּמָה אִינּוּן יָאָן, כַּמָה אִינּוּן שַׁפִּירָן, כַּמָה נְטִיעָן שַׁפִּירָן דְּאִתְנְטָעָן מִנַיְיהוּ, דַּמְיָין לְאִינּוּן נְטִיעִין דְּנָטַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן יָאָיָין. מַאן יִתֵּן, וְאִלֵּין (נ"א דאלין) נְטִיעָן אִשְׁתְּכָחוּ מֵאִינּוּן מִשְׁכְּנֵי, דִּבְהוּ. Then he began to say: “How goodly are thy tents, O Jacob”. Observe that anyone who desires to look at anything with the evil eye has first to praise and laud the thing whieh he desires to curse with the evil eye, as by saying: “See how good this is, how beautiful this is”. So here he said: How goodly are thy tents, how many goodly shoots spring from them, resembling those which God planted in the Garden of Eden.

(במדבר כ״ד:ז׳) יִזַּל מַיִם מִדָּלְּיָו וְגוֹ'. לְבַּר נָשׁ דַּהֲווֹ לֵיהּ יְדָן שַׁפִּירָן, יָאָן לְמֵחֱזֵי. אַעְבָּר חַד בַּר נָשׁ דְּעֵינָא בִּישָׁא, אִסְתָּכַּל בְּאִינּוּן יְדִין, נָקִיט בְּהוּ, שָׁארֵי לְשַׁבְּחָא, אָמַר, כַּמָה אִינּוּן שַׁפִּירָן, כַּמָה אִינּוּן יָאָן, חָמוּ אֶצְבְּעָן מִגְּזֵרָה דְּשַׁפִּירוּ עִלָּאָה. לְבָתַר אָמַר, מַאן יִתֵּן יְדִין אִלֵּין דְּשַׁרְיָין בֵּין אֲבָנִין יַקִירִין, וּבִלְבוּשֵׁי יְקָר דְּאַרְגְּוָונָא (ס"א בביתאי וכו' בתיבותא דיליה) בְּבֵיתֵיהּ לְאִשְׁתַּמְּשָׁא בְּהוּ, וְיֵהוֹן גְּנִיזִין בְּתֵיבוּתָא דִּילֵיהּ. He was like a man who, seeing another with beautiful hands, takes hold of them and begins to praise them, saying: How fair and beautiful they are! See these fingers of divine form! Then he goes on: Would that these hands were encased in precious stones and in purple in my box that I might have the use of them!

כַּךְ בִּלְעָם, שָׁרֵי לְשַׁבְּחָא, מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, חָמוּ כַּמָּה שְׁפִּירָן, כַּמָּה יָאָן וְכוּ', לְבָתַר אָמַר יִזַּל מַיִם מִדָּלְּיָו, לָא יִשְׁתְּכַּח נְטִיעָא שַׁפִּירָא דָּא, נְטִיעָא דְּאוֹרַיְיתָא, לְבַר מֵאִינּוּן מַסְכְּנִין (דליו, כלומר מסכנין) (נ"א משכנין), וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים, דְּלָא יִסְגֵּי וְלָא יַרְבֵּי רוּחָא דְּקוּדְשָׁא. So Balaam, after beginning to praise them went on: “Let water flow from his buckets”, or as we may read, from his poor ones (dalav), as much as to say: Let this fair shoot, the shoot of the Torah, come only from the poor among them.

אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע, לָא יַכְלִין עֵינַיִךְ לְאַבְאָשָׁא, הָא פְּרִיסוּ דְּקוּדְשָׁא עָלַיְיהוּ, כְּדֵין אָמַר, אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם וְגוֹ', הָא לָא יַכְלִין כָּל בְּנֵי עָלְמָא לְאַבְאָשָׁא לוֹן, דְּהָא חֵילָא תַּקִּיפָא עִלָּאָה אָחִיד בְּהוּ, וּמַאי אִיהוּ. אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כְּתוֹעֲפוֹת רְאֵם לוֹ, דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְאוֹשִׁיט יְדֵיהּ עָלֵיהּ, מִגּוֹ רוּמֵיהּ. וּמִדְּאִשְׁתְּכַח בִּזְקִיפוּ עִלָּאָה הָכִי, יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְגוֹ'. וְלֵית מַאן דְּיָכִיל לְאַבְאָשָׁא לוֹן. God said to him: Wretch, thine eyes cannot harm them, since the veil of holiness is over them. Then he went on: “God bringeth him forth out of Egypt”, etc.: the whole world cannot harm them because a mighty power from above takes hold of them.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, לָא אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא חַכִּים לְאַבְאָשָׁא, כְּבִלְעָם רְשִׁיעָא, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא הֲוָה אִשְׁתְּכַח בְּמִצְרַיִם, וְעַל יְדוֹי, קְשִׁירוּ מִצְרָאֵי עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל קִשּׁוּרָא, דְּלָא יִפְּקוּן מֵעַבְדוּתְהוֹן לְעָלְמִין. וְדָא הוּא דְּאָמַר, מָה אֵיכוּל לְאַבְאָשָׁא לְהוּ, דְּהָא אֲנָא עֲבִידְנָא דְּלָא יִפְּקוּן מֵעֲבִידָתָא דְּמִצְרָאֵי לְעָלְמִין, אֲבָל אֵל מוֹצִיאוֹ, מִמִּצְרַיִם וּלָקֳבְלֵיהוֹן (נ"א ולקבליה) לָא יַכְלִין חַכִּמִין וַחֲרָשִׁין דְּעָלְמָא. R. Eleazar said: ‘No man was so skilled in inflicting harm as Balaam. For at first he was in Egypt, and through him the Egyptians fastened upon the Israelites fetters from which they thought they would never escape. Balaam therefore now said: How can I harm them, seeing that it was I who devised that they should not escape from the bondage of Egypt for ever. But “God brought them out of Egypt”, and no enchanters could prevail against them.

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וְגוֹ'. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, בָּלָק חַכִּים הֲוָה בְּחַרְשִׁין, יַתִיר מִבִּלְעָם, בַּר דְּלָא הֲוָה מְכַוִּון שַׁעֲתָא לְלַטְיָיא. מָשָׁל וְכוּ'. בְּגִין כָּךְ וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וְגוֹ'. הוּא הֲוָה אַתְקִין לֵיהּ וְאָחִיד לֵיהּ לְכֹלָּא. AND IT CAME TO PASS IN THE MORNING THAT BALAK TOOK BALAAM, ETC. R. Isaac said: Balak was cleverer at enchantments than Balaam, only he did not know how to fix on the right hour for cursing.

וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל. מַאי וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל. אֶלָּא אַשְׁגַח בְּחַרְשׁוֹי, בְּמַאי סִטְרָא יִתְאֲחִיד בְּהוּ, וְאַשְׁכַּח דִּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְמֶעְבַּד בָּמוֹת, וּלְמִפְלַח לַבַּעַל. כְּמָה דִּכְתִּיב, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַבַּעַל. וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם, חָמָא רַבְרְבֵי דְּעַמָּא, וּמַלְכָּא דִּלְהוֹן, דְּפָלְחִין לֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב (מלכים א י״ח:כ״ו) וְיִקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל, וּכְתִיב (מלכים א י״ח:כ״א) אִם יְיָ הָאֱלֹהִים וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּחָמָא בִּלְעָם, דִּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְהַאי, מִיַּד וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת. (חסר כתיב) AND HE BROUGHT HIM UP TO THE HIGH PLACES OF BAAL. He examined by his enchantments from what side he could best attack them, and he found that they would one day make high places and serve Baal. He saw the princes of the people and their king serving him. Straightway he said: BUILD ME HERE SEVEN ALTARS.

רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יְהוּדָה, חַד אָמַר לָקֳבְלֵי מַדְבְּחָן דְּקַדְמָאֵי, אַקְרִיב אִינּוּן שִׁבְעָה מַדְבְּחָן. וְחַד אָמַר, בְּחָכְמְתָא עָבֵד כֹּלָּא, וְאַשְׁכַּח דְּחוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּשִׁבְעָה דַּרְגִּין אִתְקְשָּׁרוּ. בְּגִין כַּךְ אַסְדַּר שִׁבְעָה מַדְבְּחָן. R. Jose and R. Judah differed as to the significance of this number. One said it corresponded to the seven built by the patriarchs. The other said that it was based on cosmological grounds, because the portion of Israel is attached to seven grades.

לְבַּר נָשׁ דְּהֲוָה לֵיהּ רְחִימָא חַד, דְּשָׁבַק לֵיהּ אֲבוֹי. וּבְנֵי נָשָׁא מִסְתָּפוּ לְקַטְּטָה בַּהֲדֵיהּ, בְּגִין הַהוּא רְחִימָא. לְיוֹמִין, אָתָא בַּר נָשׁ חַד, וּבָעָא לְאַתְעָרָא קְטָטוּ בַּהֲדֵיהּ. אָמַר, מַה אַעְבֵּיד, אִי אַתְעַר בֵּיהּ קְטָטָא, הָא הַהוּא רְחִימָא דְּאִתְקְשַׁר בַּהֲדֵיהּ, וְלָא יָכִילְנָא, אָמַר מָה עֲבַד, שָׁדַר לֵיהּ דּוֹרוֹן לְהַהוּא רְחִימָא. אָמַר הַהוּא רְחִימָא, וְכִי מָה אִית לֵיהּ לְהַאי בַּר נָשׁ גַּבָּאי, יְדַעְנָא דִּבְגִין הַהוּא בַּר רְחִימָאי הוּא. אָמַר, הַאי דּוֹרוֹן לָא יֵיעוּל קַמָּאי, זְמִינוּ לֵיהּ לְכַלְבֵּי וְיֵכְלוּנֵיהּ. A man had a friend who was left to him from his father, and on account of whom men were afraid to attack him. One day a man wanted to pick a quarrel with him, but he was afraid lest the friend would protect him. He therefore sent a present to the friend. Said the latter: What does this man want with me? It must be because of the son of my friend. I will therefore not accept this gift, but give it to the dogs.

כַּךְ בִּלְעָם, אָתָא לְאַתְעָרָא קְטָטוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, וְחָמָא דְּלָא יָכִיל בְּגִין הַהוּא רְחִימָא עִלָּאָה דִּלְהוֹן, (כמה דאת אמר (משלי כ״ז:י׳) רעך ורע אביך אל תעזוב.) שָׁארֵי לְתַקְּנָא קַמֵּיהּ דּוֹרוֹן. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע וּמַה אִית לָךְ גַּבָּאי, אַתְּ בָּעֵי לְאִזְדַּוְּוגָא בְּבְנַי, הֲרֵי דּוֹרוֹנָךְ זַמִּין לְכַלְבֵּי. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לָשׁוֹן קֶרִי וְטוּמְאָה. דּוֹרוֹנָךְ לְאִלֵּין אִתְמְסַר וְלָא יֵיעוּל קַמָּאי. So when Balaam desired to attack Israel, seeing that he would not be able to prevail against them on account of their friend, he began to prepare a gift for him. Whereupon God said: Sinner, what have I to do with you? You want to attack my son; here is your gift for my dogs. So it says, “God met Balaam”, the word vayikkar (met) having the connotation of “uncleanness” and also of “uprooting”.’

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, תָּא חֲזֵי, הַאי רָשָׁע, גַּעֲלָא דְּכֹלָּא הֲוָה. דְּלָא תִּשְׁכַּח בְּכָל פָּרַשְׁתָא דָּא, וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל בִּלְעָם, אוֹ וַיְדַבֵּר יְיָ, חַס וְשָׁלוֹם. מַה כְּתִיב. וַיָּשֶׂם יְיָ דָּבָר בְּפִי בִּלְעָם וְגוֹ', כְּמַאן דְּשַׁוִּי חִסְמָא בְּפוּם חֲמָרַא, דְּלָא יִסְטֵי הָכָא אוֹ הָכָא, כַּךְ וַיָּשֶׂם יְיָ דָּבָר בְּפִי וְגוֹ'. R. Simeon said: ‘The loathsomeness of Balaam may be seen from the fact that in all the section it never says, “The Lord said” or “spoke” to Balaam. What it says is, “The Lord placed a word in the mouth of Balaam”, like one who places a bit in the mouth of an ass.

אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע, אַתְּ חָשִׁיב דְּעַל יְדָךְ יְהֵא וְיִתְקַיֵּים בְּרָכָה בְּבָנַי, אוֹ אִפְּכָא. לָא צְרִיכִין אִינּוּן לָךְ, כְּמָה דְּאַמְרִין לַצִּרְעָה וְכוּ'. אֶלָּא אַתְּ שׁוּב אֶל בָּלָק, וְכַד תִּפְתַּח פּוּמָךְ, לָא יְהֵא בִּרְשׁוּתָךְ. וְלָא בְּפוּמָךְ תַּלְיָיא מִלּוּלָא, אֶלָּא וְכֹה תְּדַבֵּר. הֲרֵי כֹּ"ה, דִּזְמִינָא לְבָרְכָא לוֹן. כֹּה, תְּמַלֵּל בְּרָכָה דִּבְנַי, דְּכַד תִּפְתַּח פּוּמָךְ, הִיא תְּמַלֵּל מִלִּין, לְאִתְקַיְּימָא עַל בְּנַי, דְּלָא אֶשְׁבּוֹק מִלִּין לָךְ. God said to him: Sinner, think not that through you the blessing of my sons will be confirmed or otherwise. They do not require you; but return to Balak, and when you open your mouth, it will not be to say your own words, but KOh¹The Shekinah. (thus) will speak out of your mouth.’

לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב, כְּלוֹמַר, לְקוֹט. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, אַשְׁדֵּי לוֹן מֵהַהוּא דַּרְגָּא דְּאִינּוּן קַיְימֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א כ׳:כ׳) צִדָּהּ אוֹרֶה. אָמַר, אִי תֵּיכוּל לְמִשְׁדֵּי (ס"א לון מההוא דרגא) לְהַהוּא דַּרְגָּא דִּלְהוֹן, הָא כֻּלְּהוּ אִתְעֲקָרוּ מֵעָלְמָא. וּלְכָה זוֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא, דְּיִשְׁתְּכַח רוּגְזָא קַמֵּיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים ז) וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם. COME CURSE ME JACOB. R. Jose said: This means: Cast them down from the grade in which they stand, for then they will be uprooted from the world. COME, PROVOKE ISRAEL; that is, the supernal Israel, so that wrath may be aroused.

(במדבר כ״ג:ט׳) כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מֵרֹאשׁ צוּרִים, אִלֵּין אִינּוּן אֲבָהָתָא. דִּכְתִיב (ישעיהו נ״א:א׳) הַבִּיטוּ אֶל צוּר חוּצַּבְתֶּם. וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנוּ, אִלֵּין אִמָּהָן, בֵּין מֵהַאי סִטְרָא וּבֵין מֵהַאי סִטְרָא, לָא יַכְלִין לְאִתְלַטְּיָיא. FOR FROM THE TOP OF THE ROCKS I SEE HIM. R. Isaac said: These are the patriarchs. AND FROM THE HILLS I BEHOLD HIM: these are the matriarchs. From neither side can they be cursed.

רִבִּי אַבָּא אָמַר, כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים, מַאן יָכִיל לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, דְּהָא הוּא אָחִיד מֵרֵישָׁא דְּכָל צוּרִים נָפְקִין (שמות ס"ד), וּמַאן אִינּוּן צוּרִים. גְּבוּרָן. דְּהָא כָּל דִּינִין דְּעָלְמָא מֵאִינּוּן גְּבוּרָן נָפְקֵי, וְאִינּוּן אִתְאַחֲדָן בְּהוּ. וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנוּ, אִלֵּין שְׁאַר מַשִׁרְיָין (ס"א כתרין) דְּאִתְאַחֲדָן בְּהוּ. הֶן עָם לְבָדָד וְגוֹ'. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים ל״ב:י״ב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ. R. Jose said: ‘It means: Who can prevail against Israel, since he is attached to the source whence all rocks, that is, all forceful deeds, issue. LO IT IS A PEOPLE THAT DWELL ALONE: as it is written, “The Lord did lead him alone” (Deut. 32, 12).’

מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹ'. לְתַתָּא, מַאן הוּא עָפָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הַאי דִּכְתִּיב בֵּיהּ (ישעיהו מ״א:ב׳) יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ וְגוֹ'. מַאן חַרְבּוֹ. הָא יְדִיעָא, דִּכְתִיב (ישעיהו ל״ד:ו׳) חֶרֶב לַיְיָ מָלְאָה דָם. עָפָר, הַהוּא אֲתָר דְּאִתְבְּרֵי מִנֵּיהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן, דִּכְתִיב (בראשית ב׳:ז׳) וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר וְגוֹ'. וּמֵהַהוּא עָפָר, כַּמָּה חַיָּילִין, וְכַּמָּה מַשִׁרְיָין נָפְקוּ, כַּמָּה טַפְסִין, כַּמָה גַּרְדִּינֵי נִמוּסִין, כַּמָּה גִּירִין, כַּמָּה בַּלִיסְטְרָאוֹת, כַּמָה רוּמְחִין, וְסַיְיפִין, וְזַיְינִין, אִשְׁתְּכָחוּ מֵהַהוּא עָפָר. (מי מנה) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (איוב כ״ה:ג׳) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו. WHO CAN COUNT THE DUST OF JACOB: this dust is the place whence the first man was created, and from that dust issue many hosts and camps, many flames and arrows and catapults and lances and swords.

וּמִסְפָּר אֶת רוֹבַע יִשְׂרָאֵל. רֹבַע יִשְׂרָאֵל הִיא הֵ"א, וְחַד מִלָּה הִיא. רוֹבַע יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות כ״ג:ה׳) רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, רְבִיעַ הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (שיר השירים ג׳:ז׳) מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. דָּבָר אַחֵר רֹבַע, כְּמוֹ רְבִיעִית מִיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, רֹבַע אִתְקְרֵי לְפוּם כִּתְרִין מַשְׁמַע דָּוִד, דְּאִיהוּ רַגְלָא רְבִיעָאָה דְּכוּרְסְיָיא. OR NUMBER THE FOURTH PART OF ISRAEL: this refers to David, who was the fourth foot of the Throne.¹The last 3 lines of the Hebrew text are not found in our translation.

הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְגוֹ', מַאן עַמָּא תַּקִּיפָא כְּיִשְׂרָאֵל. בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְנְהִיר צַפְרָא, קָם וּמִתְגַבָּר כְּאַרְיָא, לְפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהוֹן, בְּכַמָּה שִׁירִין, בְּכַמָּה תּוּשְׁבְּחָן. מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא כָּל יוֹמָא, וּבַלַּיְלָה לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ'. כַּד בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמִשְׁכַּב עַל עַרְסֵיהּ, מְקַדֵּשׁ שְׁמָא עִלָּאָה, אַמְלִיךְ לֵיהּ לְעֵילָּא וְתַתָּא. כַּמָה גַּרְדִּינֵי נִמוּסִין מִתְקַשְּׁרָן קַמַּיְיהוּ, בְּשַׁעֲתָא דְּפַתְחִין פּוּמְהוֹן עַל עַרְסַיְיהוּ, בִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וּבָעָאן רַחֲמֵי קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, בְּכַמָּה קְרָאֵי דְּרַחֲמֵי. BEHOLD THE PEOPLE RISETH UP AS A LIONESS. What people is strong like Israel? When the day dawns the Israelite rises like a lion refreshed for the service of his Master with songs and praises, and then occupies himself with the Torah all day. And before he lies down at night he sanctifies the supreme Name and declares its kingship above and below. How many officers of judgement are bound hand and foot before them when they open their mouths on their beds with “Hear, O Israel,” and seek compassion from the Holy King with many appropriate Scriptural verses!

רִבִּי אַבָּא אָמַר, הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם. זְמִינִין הַאי עַמָּא, לְמֵיקָם עַל כָּל עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, כְּאַרְיֵה גִּיבָּר וְתַקִּיף, וְיִתְרְמֵי עָלַיְיהוּ. אָרְחַיְיהוּ דְּכָל אַרְיָיוָותָא לְמִשְׁכַּב עַל טַרְפַּיְיהוּ, אֲבָל עַמָּא דָּא לָא יִשְׁכַּב, עַד יֹאכַל טֶרֶף. R. Abba said: ‘This people will one day rise against all the heathen peoples like a mighty lion and throw themselves on them. It is the way of the lion to lie down with his prey, but this people will not lie down till he has eaten of the prey.

דָּבָר אַחֵר הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, לְקָרְבָא קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון קַמֵּי מַלְכְּהוֹן, עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. וְתָאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּרְבְּנָא אִתּוֹקַד עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, הֲווֹ חָמָן דִּיּוּקְנָא דְּחַד אַרְיֵה רְבִיעַ עַל הַהוּא קָרְבְּנָא, וְאָכִיל לֵיהּ. Or, again, we may explain, “he riseth up as a lioness” to offer burnt-offerings and sacrifices before their king on the altar.

וְאָמַר רִבִּי אַבָּא, אוּרִיאֵ"ל מַלְאָכָא עִלָּאָה הֲוָה, וְחָמָאן לֵיהּ בְּדִיּוּקְנָא דְּאֲרְיָא תַּקִיפָא, רְבִיעַ עַל מַדְבְּחָא, וְאָכִיל לוֹן לְקָרְבְּנִין. וְכַד יִשְׂרָאֵל לָא הֲווֹ זַכָּאִין כָּל כַּךְ, הֲווֹ חָמָאן דִּיּוּקְנָא דְּחָד כַּלְבָּא חֲצִיפָא רְבִיעַ עָלֵיהּ, כְּדֵין הֲווֹ יַדְעֵי יִשְׂרָאֵל דְּבַעְיָין תְּשׁוּבָה, וּכְדֵין תַּיְיבַן. לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ', אִלֵּין קָרְבְּנִין דְּלֵילְיָא כְּגוֹן עַלָּוָון. וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲגַח קְרָבָא דִּלְהוֹן עַל שַׂנְאֵיהוֹן. “He shall not lie down”: these are the sacrifices of the night, like the burnt-offerings. AND DRINK THE BLOOD OF THE SLAIN: because God makes war upon their enemies.’

אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, לָקֳבְלֵי תְּלַת זִמְנִין דְּהוּא מָחָא לְאַתְנֵיהּ, וְאַטְעִין לָהּ בְּחַרְשׁוֹי, אִתְבָּרְכוּן יִשְׂרָאֵל תְּלַת זִמְנִין. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, לָקֳבְלֵיה אִתְבָּרְכוּן יִשְׂרָאֵל תְּלַת זִמְנִין, דְּסַלְּקִין יִשְׂרָאֵל לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. R. Hizkiah said: ‘Corresponding to the three times that Balaam smote his ass and directed it by his sorceries, Israel were blessed three times.’ R. Hiya said that Israel were blessed three times correspondingly by having to appear three times before the Holy King.

(במדבר כ"ג) וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְיָ וְגוֹ', וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וְגוֹ'. מַאי לִקְרַאת נְחָשִׁים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, דְּהָנֵי תְּרֵין זִמְנִין קַדְמָאֵי, הֲוָה אָזִיל בְּכָל חֲרָשׁוֹי, וּבָעָא לְמֵילָט לְיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן דְּחָמָא רְעוּתֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאָמַר שׁוּב אֶל בָּלָק, דְּהָא מִלּוּלָךְ לָא בַּעְיָין בָּנַי. מִלּוּלָא אוֹחֲרָא זַמִּין מֵהַאי כֹּה, כְּמָה דִּכְתִּיב וְכֹה תְּדַבֵּר. כֹּה תְּדַבֵּר, וְלָא אַנְּתְּ. כֹּה תְּדַבֵּר, דְּשַׁלְטָא עַל כָּל שַׁלִיטִין חַרְשִׁין וְקִסְמִין וְּזִינִין בִּישִׁין, דְּלָא יַכְלִין לְאַבְאָשָׁא לִבְנַי. כְּדֵין בָּעָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ, בְּעֵינָא בִּישָׁא. AND WHEN BALAAM SAW THAT IT PLEASED THE LORD TO BLESS ISRAEL, HE WENT NOT AS AT THE OTHER TIMES TO MEET WITH ENCHANTMENTS. R. Jose said: The first two times he went with all his enchantments. When he saw what was God’s purpose, and that he was only the mouthpiece of Koh, he sought to look upon them with the evil eye.

תָּא חֲזֵי, הַאי רָשָׁע כַּד אִסְתָּכַּל בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, הֲוָה מִסְתָּכַּל בְּאִלֵּין תְּרֵין דַּרְגִּין יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, לְאַבְאָשָׁא לוֹן, אוֹ בְּהַאי אוֹ בְּהַאי בְּחֲרָשׁוֹי, בְּגִין כַּךְ כָּל בִּרְכָּן וּבִרְכָּן יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל אִתְבְּרִיכוּ. וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב וְגוֹ'. בַּמֶה חָמָא חָמָא דִּי בְּשַׁעֲתָא דְּאַנְפֵי מַלְכָּא נְהִירִין, זִינִין בִּישִׁין לָא קַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ, וְכָל חַרְשִׁין וְכָל קִסְמִין לָא סַלְּקָאן בְּחַרְשַׁיְיהוּ. He scrutinized the two grades of Jacob and Israel to see through which he could harm them with his enchantments, and that is why all the blessings were bestowed both upon Jacob and Israel.

תָּא חֲזֵי, בְּהָנֵי תְּרֵי זְמַנֵי כְּתִיב וַיִּקָּר. וַיֵּקָּר אֱלֹהִים. וַיִּקָּר יְיָ אֶל בִּלְעָם וְגוֹ'. וּכְתִיב וְכֹה תְּדַבֵּר. וְהַשְׁתָּא כֵּיוָן דְּחָמָא דְּהָא לָא אִשְׁתְּכַח רוּגְזָא, וְחַרְשׁוֹי לָא סַלְּקִין, כְּדֵין וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּאַפְרִישׁ וְאִסְתַּלָּק גַּרְמֵיהּ מֵחַרְשׁוֹי, שָׁארֵי (ברוחא אחרא) בְּאִתְעָרוּתָא אַחֲרָא לְשַׁבְּחָא לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי אִתְּעָרוּתָא הָכָא. אָמַר לֵיהּ, (רוח אלהים ולא רוח יי אלא) אִתְּעָרוּתָא דְּרוּחָא חֲדָא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, הַהוּא דְּאִתְקְשָׁרוּ תְּחוֹתוֹי אִינּוּן זִינִין וְחָרָשִׁין דִּילֵיהּ. Having, therefore, abandoned his enchantments, he began under another impulse to praise Israel, the impulse of a certain spirit from the side of the left under which were made fast those species and enchantments of his.’

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הָכִי אוֹלִיפְנָא, דְּאֲפִילּוּ הַאי זִמְנָא לָא שַׁרְיָא בֵּיהּ רוּחָא דְּקוּדְשָׁא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, אִי הָכִי, הָא כְּתִיב וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים, וּבְכָל אִינּוּן זִמְנִין אָחֲרָנִין לָא כְּתִיב בְּהוּ הָכִי. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (משלי כ״ב:ט׳) טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ, וְהָא אוּקְמוּהָ אַל תִּקְרֵי יְבוֹרָךְ. אֶלָּא יְבָרֵךְ. וּבִלְעָם הֲוָה רַע עַיִן, דְּלָא אִשְׁתְּכַח רַע עַיִן בְּעָלְמָא כְּוָותֵיהּ, דִּבְכָל אֲתָר דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּעֵינוֹי, הֲוָה מִתְלַטְּיָיא. וְעַל דָּא אָמְרוּ, הַאי מַאן דְּאַעְבַּר בְּרֵיהּ בְּשׁוּקָא, וּמִסְתַּפֵי מֵעֵינָא בִּישָׁא, יֶחֱפֵּי סוּדְרָא עַל רֵישֵׁיהּ, בְּגִין דְּלָא יָכִיל עֵינָא בִּישָׁא לְשַׁלְּטָאָה עָלֵיהּ. אוּף הָכָא, כֵּיוָן דְּחָמָא בִּלְעָם, דְּלָא יָכִיל בְּחַרְשׁוֹי וְקִסְמוֹי לְאַבְאָשָׁא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעָא לְאִסְתַּכָּל בְּהוּ בְּעֵינָא בִּישָׁא, בְּגִין דִּבְכָל אֲתָר דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּעֵינוֹי בִּישִׁין, הֲוָה מִתְלַטְּיָיא. Said R. Eleazar: ‘We have learnt that even at that time the spirit of holiness did not rest on him.’ Said R. Jose to him: ‘Why, then, is it written on this occasion that “the spirit of the Lord came upon him”, which we do not find before?’ He replied: ‘It is written, “He that hath a bountiful eye shall be blessed” (Prov. 22, 9), or, as we read, “shall bless”, and Balaam had an evil eye like no other. Now there is a saying that if a man is taking his child through the street and is afraid of the evil eye, he should cover his head with his scarf, and then he will be safe from the evil eye. So here, when Balaam saw that he was not able to harm Israel with his enchantments and sorceries, he sought to look upon them with the evil eye

תָּא חֲזֵי מַה רְעוּתֵיהּ דִּילֵיהּ לַקֳבְלֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, כְּתִיב וַיָּשֶׁתּ אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו, כְּתַרְגּוּמוֹ, (ושוי (ס"א לקבל עגלא) לעגלא די עבדו ישראל במדברא אפוהי), בְּגִין דִּיְהֵא לֵיהּ סְטַר סִיּוּעָא, לְאַבְאָשָׁא לְהוּ. and therefore “he set his face towards the wilderness”, that is, as the Targum renders, to the calf which they made in the wilderness, in order to find some opening for doing them harm,

הַשְׁתָּא חָמֵי מַה כְּתִיב, וַיִּשָּׂא בִּלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל. בָּעָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ בְּעֵינָא בִּישָׁא. בֵּיהּ שַׁעֲתָא, אִלְמָלֵא דְּאַקְדִּים לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְוָותָא, הֲוָה מְאַבֵּד לוֹן בְּאִסְתַּכְּלוּתָא דְּעֵינוֹי. וּמַאי אַסְוָותָא יָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּהַהִיא שַׁעֲתָא. דָּא הוּא דִּכְתִּיב וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. וַתְּהִי עָלָיו, עַל יִשְׂרָאֵל קָאָמַר. כְּמַאן דְּפָרִישׁ סוּדְרָא עַל רֵישֵׁיהּ דְּיַּנּוּקָא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁלוֹט בְּהוּ עֵינוֹי. and had not God provided in advance some remedy for them, he would have destroyed them with the glance of his eye. What was this remedy? It is indicated in the words, “And there was upon him the spirit of God”-upon him, that is, upon Israel; as when a man spreads his scarf over the head of a child in order that the evil eye should not injure him.

כְּדֵין שָׁארֵי וְאָמַר, מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב. תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּבָעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בְּעֵינָא בִּישָׁא, לָא יָכִיל, אֶלָּא כַּד מְשַׁבַּח וְאוֹקִיר לְהַהוּא מִלָּה, דְּבָעֵי לְאַלְטְיָיא בְּעֵינָא בִּישָׁא. וּמַה אָרְחֵיהּ. אָמַר, חָמוּ כַּמָה טָבָא דָּא. כַּמָה יָאָה דָּא. בְּגִין דְּיִשְׁלוֹט בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא. אוּף הָכָא אָמַר, מַה טֹבוּ אֹהֳלֶיךָ יַעֲקֹב, כַּמָה אִינּוּן יָאָן, כַּמָה אִינּוּן שַׁפִּירָן, כַּמָה נְטִיעָן שַׁפִּירָן דְּאִתְנְטָעָן מִנַיְיהוּ, דַּמְיָין לְאִינּוּן נְטִיעִין דְּנָטַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן יָאָיָין. מַאן יִתֵּן, וְאִלֵּין (נ"א דאלין) נְטִיעָן אִשְׁתְּכָחוּ מֵאִינּוּן מִשְׁכְּנֵי, דִּבְהוּ. Then he began to say: “How goodly are thy tents, O Jacob”. Observe that anyone who desires to look at anything with the evil eye has first to praise and laud the thing whieh he desires to curse with the evil eye, as by saying: “See how good this is, how beautiful this is”. So here he said: How goodly are thy tents, how many goodly shoots spring from them, resembling those which God planted in the Garden of Eden.

(במדבר כ״ד:ז׳) יִזַּל מַיִם מִדָּלְּיָו וְגוֹ'. לְבַּר נָשׁ דַּהֲווֹ לֵיהּ יְדָן שַׁפִּירָן, יָאָן לְמֵחֱזֵי. אַעְבָּר חַד בַּר נָשׁ דְּעֵינָא בִּישָׁא, אִסְתָּכַּל בְּאִינּוּן יְדִין, נָקִיט בְּהוּ, שָׁארֵי לְשַׁבְּחָא, אָמַר, כַּמָה אִינּוּן שַׁפִּירָן, כַּמָה אִינּוּן יָאָן, חָמוּ אֶצְבְּעָן מִגְּזֵרָה דְּשַׁפִּירוּ עִלָּאָה. לְבָתַר אָמַר, מַאן יִתֵּן יְדִין אִלֵּין דְּשַׁרְיָין בֵּין אֲבָנִין יַקִירִין, וּבִלְבוּשֵׁי יְקָר דְּאַרְגְּוָונָא (ס"א בביתאי וכו' בתיבותא דיליה) בְּבֵיתֵיהּ לְאִשְׁתַּמְּשָׁא בְּהוּ, וְיֵהוֹן גְּנִיזִין בְּתֵיבוּתָא דִּילֵיהּ. He was like a man who, seeing another with beautiful hands, takes hold of them and begins to praise them, saying: How fair and beautiful they are! See these fingers of divine form! Then he goes on: Would that these hands were encased in precious stones and in purple in my box that I might have the use of them!

כַּךְ בִּלְעָם, שָׁרֵי לְשַׁבְּחָא, מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, חָמוּ כַּמָּה שְׁפִּירָן, כַּמָּה יָאָן וְכוּ', לְבָתַר אָמַר יִזַּל מַיִם מִדָּלְּיָו, לָא יִשְׁתְּכַּח נְטִיעָא שַׁפִּירָא דָּא, נְטִיעָא דְּאוֹרַיְיתָא, לְבַר מֵאִינּוּן מַסְכְּנִין (דליו, כלומר מסכנין) (נ"א משכנין), וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים, דְּלָא יִסְגֵּי וְלָא יַרְבֵּי רוּחָא דְּקוּדְשָׁא. So Balaam, after beginning to praise them went on: “Let water flow from his buckets”, or as we may read, from his poor ones (dalav), as much as to say: Let this fair shoot, the shoot of the Torah, come only from the poor among them.

אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע, לָא יַכְלִין עֵינַיִךְ לְאַבְאָשָׁא, הָא פְּרִיסוּ דְּקוּדְשָׁא עָלַיְיהוּ, כְּדֵין אָמַר, אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם וְגוֹ', הָא לָא יַכְלִין כָּל בְּנֵי עָלְמָא לְאַבְאָשָׁא לוֹן, דְּהָא חֵילָא תַּקִּיפָא עִלָּאָה אָחִיד בְּהוּ, וּמַאי אִיהוּ. אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כְּתוֹעֲפוֹת רְאֵם לוֹ, דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְאוֹשִׁיט יְדֵיהּ עָלֵיהּ, מִגּוֹ רוּמֵיהּ. וּמִדְּאִשְׁתְּכַח בִּזְקִיפוּ עִלָּאָה הָכִי, יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְגוֹ'. וְלֵית מַאן דְּיָכִיל לְאַבְאָשָׁא לוֹן. God said to him: Wretch, thine eyes cannot harm them, since the veil of holiness is over them. Then he went on: “God bringeth him forth out of Egypt”, etc.: the whole world cannot harm them because a mighty power from above takes hold of them.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, לָא אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא חַכִּים לְאַבְאָשָׁא, כְּבִלְעָם רְשִׁיעָא, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא הֲוָה אִשְׁתְּכַח בְּמִצְרַיִם, וְעַל יְדוֹי, קְשִׁירוּ מִצְרָאֵי עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל קִשּׁוּרָא, דְּלָא יִפְּקוּן מֵעַבְדוּתְהוֹן לְעָלְמִין. וְדָא הוּא דְּאָמַר, מָה אֵיכוּל לְאַבְאָשָׁא לְהוּ, דְּהָא אֲנָא עֲבִידְנָא דְּלָא יִפְּקוּן מֵעֲבִידָתָא דְּמִצְרָאֵי לְעָלְמִין, אֲבָל אֵל מוֹצִיאוֹ, מִמִּצְרַיִם וּלָקֳבְלֵיהוֹן (נ"א ולקבליה) לָא יַכְלִין חַכִּמִין וַחֲרָשִׁין דְּעָלְמָא. R. Eleazar said: ‘No man was so skilled in inflicting harm as Balaam. For at first he was in Egypt, and through him the Egyptians fastened upon the Israelites fetters from which they thought they would never escape. Balaam therefore now said: How can I harm them, seeing that it was I who devised that they should not escape from the bondage of Egypt for ever. But “God brought them out of Egypt”, and no enchanters could prevail against them.

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וְגוֹ'. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, בָּלָק חַכִּים הֲוָה בְּחַרְשִׁין, יַתִיר מִבִּלְעָם, בַּר דְּלָא הֲוָה מְכַוִּון שַׁעֲתָא לְלַטְיָיא. מָשָׁל וְכוּ'. בְּגִין כָּךְ וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וְגוֹ'. הוּא הֲוָה אַתְקִין לֵיהּ וְאָחִיד לֵיהּ לְכֹלָּא. AND IT CAME TO PASS IN THE MORNING THAT BALAK TOOK BALAAM, ETC. R. Isaac said: Balak was cleverer at enchantments than Balaam, only he did not know how to fix on the right hour for cursing.

וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל. מַאי וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל. אֶלָּא אַשְׁגַח בְּחַרְשׁוֹי, בְּמַאי סִטְרָא יִתְאֲחִיד בְּהוּ, וְאַשְׁכַּח דִּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְמֶעְבַּד בָּמוֹת, וּלְמִפְלַח לַבַּעַל. כְּמָה דִּכְתִּיב, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַבַּעַל. וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם, חָמָא רַבְרְבֵי דְּעַמָּא, וּמַלְכָּא דִּלְהוֹן, דְּפָלְחִין לֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב (מלכים א י״ח:כ״ו) וְיִקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל, וּכְתִיב (מלכים א י״ח:כ״א) אִם יְיָ הָאֱלֹהִים וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּחָמָא בִּלְעָם, דִּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְהַאי, מִיַּד וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת. (חסר כתיב) AND HE BROUGHT HIM UP TO THE HIGH PLACES OF BAAL. He examined by his enchantments from what side he could best attack them, and he found that they would one day make high places and serve Baal. He saw the princes of the people and their king serving him. Straightway he said: BUILD ME HERE SEVEN ALTARS.

רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יְהוּדָה, חַד אָמַר לָקֳבְלֵי מַדְבְּחָן דְּקַדְמָאֵי, אַקְרִיב אִינּוּן שִׁבְעָה מַדְבְּחָן. וְחַד אָמַר, בְּחָכְמְתָא עָבֵד כֹּלָּא, וְאַשְׁכַּח דְּחוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּשִׁבְעָה דַּרְגִּין אִתְקְשָּׁרוּ. בְּגִין כַּךְ אַסְדַּר שִׁבְעָה מַדְבְּחָן. R. Jose and R. Judah differed as to the significance of this number. One said it corresponded to the seven built by the patriarchs. The other said that it was based on cosmological grounds, because the portion of Israel is attached to seven grades.

לְבַּר נָשׁ דְּהֲוָה לֵיהּ רְחִימָא חַד, דְּשָׁבַק לֵיהּ אֲבוֹי. וּבְנֵי נָשָׁא מִסְתָּפוּ לְקַטְּטָה בַּהֲדֵיהּ, בְּגִין הַהוּא רְחִימָא. לְיוֹמִין, אָתָא בַּר נָשׁ חַד, וּבָעָא לְאַתְעָרָא קְטָטוּ בַּהֲדֵיהּ. אָמַר, מַה אַעְבֵּיד, אִי אַתְעַר בֵּיהּ קְטָטָא, הָא הַהוּא רְחִימָא דְּאִתְקְשַׁר בַּהֲדֵיהּ, וְלָא יָכִילְנָא, אָמַר מָה עֲבַד, שָׁדַר לֵיהּ דּוֹרוֹן לְהַהוּא רְחִימָא. אָמַר הַהוּא רְחִימָא, וְכִי מָה אִית לֵיהּ לְהַאי בַּר נָשׁ גַּבָּאי, יְדַעְנָא דִּבְגִין הַהוּא בַּר רְחִימָאי הוּא. אָמַר, הַאי דּוֹרוֹן לָא יֵיעוּל קַמָּאי, זְמִינוּ לֵיהּ לְכַלְבֵּי וְיֵכְלוּנֵיהּ. A man had a friend who was left to him from his father, and on account of whom men were afraid to attack him. One day a man wanted to pick a quarrel with him, but he was afraid lest the friend would protect him. He therefore sent a present to the friend. Said the latter: What does this man want with me? It must be because of the son of my friend. I will therefore not accept this gift, but give it to the dogs.

כַּךְ בִּלְעָם, אָתָא לְאַתְעָרָא קְטָטוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, וְחָמָא דְּלָא יָכִיל בְּגִין הַהוּא רְחִימָא עִלָּאָה דִּלְהוֹן, (כמה דאת אמר (משלי כ״ז:י׳) רעך ורע אביך אל תעזוב.) שָׁארֵי לְתַקְּנָא קַמֵּיהּ דּוֹרוֹן. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע וּמַה אִית לָךְ גַּבָּאי, אַתְּ בָּעֵי לְאִזְדַּוְּוגָא בְּבְנַי, הֲרֵי דּוֹרוֹנָךְ זַמִּין לְכַלְבֵּי. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לָשׁוֹן קֶרִי וְטוּמְאָה. דּוֹרוֹנָךְ לְאִלֵּין אִתְמְסַר וְלָא יֵיעוּל קַמָּאי. So when Balaam desired to attack Israel, seeing that he would not be able to prevail against them on account of their friend, he began to prepare a gift for him. Whereupon God said: Sinner, what have I to do with you? You want to attack my son; here is your gift for my dogs. So it says, “God met Balaam”, the word vayikkar (met) having the connotation of “uncleanness” and also of “uprooting”.’

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, תָּא חֲזֵי, הַאי רָשָׁע, גַּעֲלָא דְּכֹלָּא הֲוָה. דְּלָא תִּשְׁכַּח בְּכָל פָּרַשְׁתָא דָּא, וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל בִּלְעָם, אוֹ וַיְדַבֵּר יְיָ, חַס וְשָׁלוֹם. מַה כְּתִיב. וַיָּשֶׂם יְיָ דָּבָר בְּפִי בִּלְעָם וְגוֹ', כְּמַאן דְּשַׁוִּי חִסְמָא בְּפוּם חֲמָרַא, דְּלָא יִסְטֵי הָכָא אוֹ הָכָא, כַּךְ וַיָּשֶׂם יְיָ דָּבָר בְּפִי וְגוֹ'. R. Simeon said: ‘The loathsomeness of Balaam may be seen from the fact that in all the section it never says, “The Lord said” or “spoke” to Balaam. What it says is, “The Lord placed a word in the mouth of Balaam”, like one who places a bit in the mouth of an ass.

אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע, אַתְּ חָשִׁיב דְּעַל יְדָךְ יְהֵא וְיִתְקַיֵּים בְּרָכָה בְּבָנַי, אוֹ אִפְּכָא. לָא צְרִיכִין אִינּוּן לָךְ, כְּמָה דְּאַמְרִין לַצִּרְעָה וְכוּ'. אֶלָּא אַתְּ שׁוּב אֶל בָּלָק, וְכַד תִּפְתַּח פּוּמָךְ, לָא יְהֵא בִּרְשׁוּתָךְ. וְלָא בְּפוּמָךְ תַּלְיָיא מִלּוּלָא, אֶלָּא וְכֹה תְּדַבֵּר. הֲרֵי כֹּ"ה, דִּזְמִינָא לְבָרְכָא לוֹן. כֹּה, תְּמַלֵּל בְּרָכָה דִּבְנַי, דְּכַד תִּפְתַּח פּוּמָךְ, הִיא תְּמַלֵּל מִלִּין, לְאִתְקַיְּימָא עַל בְּנַי, דְּלָא אֶשְׁבּוֹק מִלִּין לָךְ. God said to him: Sinner, think not that through you the blessing of my sons will be confirmed or otherwise. They do not require you; but return to Balak, and when you open your mouth, it will not be to say your own words, but KOh¹The Shekinah. (thus) will speak out of your mouth.’

לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב, כְּלוֹמַר, לְקוֹט. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, אַשְׁדֵּי לוֹן מֵהַהוּא דַּרְגָּא דְּאִינּוּן קַיְימֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א כ׳:כ׳) צִדָּהּ אוֹרֶה. אָמַר, אִי תֵּיכוּל לְמִשְׁדֵּי (ס"א לון מההוא דרגא) לְהַהוּא דַּרְגָּא דִּלְהוֹן, הָא כֻּלְּהוּ אִתְעֲקָרוּ מֵעָלְמָא. וּלְכָה זוֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא, דְּיִשְׁתְּכַח רוּגְזָא קַמֵּיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים ז) וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם. COME CURSE ME JACOB. R. Jose said: This means: Cast them down from the grade in which they stand, for then they will be uprooted from the world. COME, PROVOKE ISRAEL; that is, the supernal Israel, so that wrath may be aroused.

(במדבר כ״ג:ט׳) כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מֵרֹאשׁ צוּרִים, אִלֵּין אִינּוּן אֲבָהָתָא. דִּכְתִיב (ישעיהו נ״א:א׳) הַבִּיטוּ אֶל צוּר חוּצַּבְתֶּם. וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנוּ, אִלֵּין אִמָּהָן, בֵּין מֵהַאי סִטְרָא וּבֵין מֵהַאי סִטְרָא, לָא יַכְלִין לְאִתְלַטְּיָיא. FOR FROM THE TOP OF THE ROCKS I SEE HIM. R. Isaac said: These are the patriarchs. AND FROM THE HILLS I BEHOLD HIM: these are the matriarchs. From neither side can they be cursed.

רִבִּי אַבָּא אָמַר, כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים, מַאן יָכִיל לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, דְּהָא הוּא אָחִיד מֵרֵישָׁא דְּכָל צוּרִים נָפְקִין (שמות ס"ד), וּמַאן אִינּוּן צוּרִים. גְּבוּרָן. דְּהָא כָּל דִּינִין דְּעָלְמָא מֵאִינּוּן גְּבוּרָן נָפְקֵי, וְאִינּוּן אִתְאַחֲדָן בְּהוּ. וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנוּ, אִלֵּין שְׁאַר מַשִׁרְיָין (ס"א כתרין) דְּאִתְאַחֲדָן בְּהוּ. הֶן עָם לְבָדָד וְגוֹ'. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים ל״ב:י״ב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ. R. Jose said: ‘It means: Who can prevail against Israel, since he is attached to the source whence all rocks, that is, all forceful deeds, issue. LO IT IS A PEOPLE THAT DWELL ALONE: as it is written, “The Lord did lead him alone” (Deut. 32, 12).’

מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹ'. לְתַתָּא, מַאן הוּא עָפָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הַאי דִּכְתִּיב בֵּיהּ (ישעיהו מ״א:ב׳) יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ וְגוֹ'. מַאן חַרְבּוֹ. הָא יְדִיעָא, דִּכְתִיב (ישעיהו ל״ד:ו׳) חֶרֶב לַיְיָ מָלְאָה דָם. עָפָר, הַהוּא אֲתָר דְּאִתְבְּרֵי מִנֵּיהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן, דִּכְתִיב (בראשית ב׳:ז׳) וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר וְגוֹ'. וּמֵהַהוּא עָפָר, כַּמָּה חַיָּילִין, וְכַּמָּה מַשִׁרְיָין נָפְקוּ, כַּמָּה טַפְסִין, כַּמָה גַּרְדִּינֵי נִמוּסִין, כַּמָּה גִּירִין, כַּמָּה בַּלִיסְטְרָאוֹת, כַּמָה רוּמְחִין, וְסַיְיפִין, וְזַיְינִין, אִשְׁתְּכָחוּ מֵהַהוּא עָפָר. (מי מנה) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (איוב כ״ה:ג׳) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו. WHO CAN COUNT THE DUST OF JACOB: this dust is the place whence the first man was created, and from that dust issue many hosts and camps, many flames and arrows and catapults and lances and swords.

וּמִסְפָּר אֶת רוֹבַע יִשְׂרָאֵל. רֹבַע יִשְׂרָאֵל הִיא הֵ"א, וְחַד מִלָּה הִיא. רוֹבַע יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות כ״ג:ה׳) רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, רְבִיעַ הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (שיר השירים ג׳:ז׳) מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. דָּבָר אַחֵר רֹבַע, כְּמוֹ רְבִיעִית מִיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, רֹבַע אִתְקְרֵי לְפוּם כִּתְרִין מַשְׁמַע דָּוִד, דְּאִיהוּ רַגְלָא רְבִיעָאָה דְּכוּרְסְיָיא. OR NUMBER THE FOURTH PART OF ISRAEL: this refers to David, who was the fourth foot of the Throne.¹The last 3 lines of the Hebrew text are not found in our translation.

הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְגוֹ', מַאן עַמָּא תַּקִּיפָא כְּיִשְׂרָאֵל. בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְנְהִיר צַפְרָא, קָם וּמִתְגַבָּר כְּאַרְיָא, לְפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהוֹן, בְּכַמָּה שִׁירִין, בְּכַמָּה תּוּשְׁבְּחָן. מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא כָּל יוֹמָא, וּבַלַּיְלָה לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ'. כַּד בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמִשְׁכַּב עַל עַרְסֵיהּ, מְקַדֵּשׁ שְׁמָא עִלָּאָה, אַמְלִיךְ לֵיהּ לְעֵילָּא וְתַתָּא. כַּמָה גַּרְדִּינֵי נִמוּסִין מִתְקַשְּׁרָן קַמַּיְיהוּ, בְּשַׁעֲתָא דְּפַתְחִין פּוּמְהוֹן עַל עַרְסַיְיהוּ, בִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וּבָעָאן רַחֲמֵי קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, בְּכַמָּה קְרָאֵי דְּרַחֲמֵי. BEHOLD THE PEOPLE RISETH UP AS A LIONESS. What people is strong like Israel? When the day dawns the Israelite rises like a lion refreshed for the service of his Master with songs and praises, and then occupies himself with the Torah all day. And before he lies down at night he sanctifies the supreme Name and declares its kingship above and below. How many officers of judgement are bound hand and foot before them when they open their mouths on their beds with “Hear, O Israel,” and seek compassion from the Holy King with many appropriate Scriptural verses!

רִבִּי אַבָּא אָמַר, הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם. זְמִינִין הַאי עַמָּא, לְמֵיקָם עַל כָּל עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, כְּאַרְיֵה גִּיבָּר וְתַקִּיף, וְיִתְרְמֵי עָלַיְיהוּ. אָרְחַיְיהוּ דְּכָל אַרְיָיוָותָא לְמִשְׁכַּב עַל טַרְפַּיְיהוּ, אֲבָל עַמָּא דָּא לָא יִשְׁכַּב, עַד יֹאכַל טֶרֶף. R. Abba said: ‘This people will one day rise against all the heathen peoples like a mighty lion and throw themselves on them. It is the way of the lion to lie down with his prey, but this people will not lie down till he has eaten of the prey.

דָּבָר אַחֵר הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, לְקָרְבָא קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון קַמֵּי מַלְכְּהוֹן, עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. וְתָאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּרְבְּנָא אִתּוֹקַד עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, הֲווֹ חָמָן דִּיּוּקְנָא דְּחַד אַרְיֵה רְבִיעַ עַל הַהוּא קָרְבְּנָא, וְאָכִיל לֵיהּ. Or, again, we may explain, “he riseth up as a lioness” to offer burnt-offerings and sacrifices before their king on the altar.

וְאָמַר רִבִּי אַבָּא, אוּרִיאֵ"ל מַלְאָכָא עִלָּאָה הֲוָה, וְחָמָאן לֵיהּ בְּדִיּוּקְנָא דְּאֲרְיָא תַּקִיפָא, רְבִיעַ עַל מַדְבְּחָא, וְאָכִיל לוֹן לְקָרְבְּנִין. וְכַד יִשְׂרָאֵל לָא הֲווֹ זַכָּאִין כָּל כַּךְ, הֲווֹ חָמָאן דִּיּוּקְנָא דְּחָד כַּלְבָּא חֲצִיפָא רְבִיעַ עָלֵיהּ, כְּדֵין הֲווֹ יַדְעֵי יִשְׂרָאֵל דְּבַעְיָין תְּשׁוּבָה, וּכְדֵין תַּיְיבַן. לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ', אִלֵּין קָרְבְּנִין דְּלֵילְיָא כְּגוֹן עַלָּוָון. וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲגַח קְרָבָא דִּלְהוֹן עַל שַׂנְאֵיהוֹן. “He shall not lie down”: these are the sacrifices of the night, like the burnt-offerings. AND DRINK THE BLOOD OF THE SLAIN: because God makes war upon their enemies.’

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, לֹא יִשְׁכַּב, מַהוּ לֹא יִשְׁכַּב. אֶלָּא בְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, כַּד בַּר נָשׁ אִיהוּ אָזִיל בְּפִקּוּדֵי דְּמָארֵיהּ, לָא שָׁכִיב עַל עַרְסֵיהּ, עַד דְּקָטִיל אֶלֶף וּמְאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמֵשׁ, מֵאִינּוּן זַיְינִין בִּישִׁין, דְּשַׁרְיָין עִמֵּיהּ. רִבִּי אַבָּא אָמַר, אֶלֶף אִינּוּן דִּסְטָר שְׂמָאלָא, דִּכְתִּיב, (תהילים צ״א:ז׳) יִפּוֹל מִצִּדְּךָ אֶלֶף. כְּמָה דִּכְתִּיב, (תהילים קמ״ט:ה׳) יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְכָבוֹד וְגוֹ', (תהילים קמ״ט:ה׳) רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְגוֹ', לַעֲשׂוֹת נְקָמָה וְגוֹ', הֲדָא הוּא דִכְתִיב לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹ' וְדָא הוּא לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט וְגוֹ'. R. Eleazar said: ‘What is the meaning of “he shall not lie down”? It means that when a man walks in the precepts of his Master he never¹The last 31 lines of the Hebrew text are not found in our translation. lies down upon his bed at night before he has killed a thousand and a hundred and twenty-five of those evil species that abide with him.’

אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, לָקֳבְלֵי תְּלַת זִמְנִין דְּהוּא מָחָא לְאַתְנֵיהּ, וְאַטְעִין לָהּ בְּחַרְשׁוֹי, אִתְבָּרְכוּן יִשְׂרָאֵל תְּלַת זִמְנִין. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, לָקֳבְלֵיה אִתְבָּרְכוּן יִשְׂרָאֵל תְּלַת זִמְנִין, דְּסַלְּקִין יִשְׂרָאֵל לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. R. Hizkiah said: ‘Corresponding to the three times that Balaam smote his ass and directed it by his sorceries, Israel were blessed three times.’ R. Hiya said that Israel were blessed three times correspondingly by having to appear three times before the Holy King.

(במדבר כ"ג) וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְיָ וְגוֹ', וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וְגוֹ'. מַאי לִקְרַאת נְחָשִׁים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, דְּהָנֵי תְּרֵין זִמְנִין קַדְמָאֵי, הֲוָה אָזִיל בְּכָל חֲרָשׁוֹי, וּבָעָא לְמֵילָט לְיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן דְּחָמָא רְעוּתֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאָמַר שׁוּב אֶל בָּלָק, דְּהָא מִלּוּלָךְ לָא בַּעְיָין בָּנַי. מִלּוּלָא אוֹחֲרָא זַמִּין מֵהַאי כֹּה, כְּמָה דִּכְתִּיב וְכֹה תְּדַבֵּר. כֹּה תְּדַבֵּר, וְלָא אַנְּתְּ. כֹּה תְּדַבֵּר, דְּשַׁלְטָא עַל כָּל שַׁלִיטִין חַרְשִׁין וְקִסְמִין וְּזִינִין בִּישִׁין, דְּלָא יַכְלִין לְאַבְאָשָׁא לִבְנַי. כְּדֵין בָּעָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ, בְּעֵינָא בִּישָׁא. AND WHEN BALAAM SAW THAT IT PLEASED THE LORD TO BLESS ISRAEL, HE WENT NOT AS AT THE OTHER TIMES TO MEET WITH ENCHANTMENTS. R. Jose said: The first two times he went with all his enchantments. When he saw what was God’s purpose, and that he was only the mouthpiece of Koh, he sought to look upon them with the evil eye.

תָּא חֲזֵי, הַאי רָשָׁע כַּד אִסְתָּכַּל בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, הֲוָה מִסְתָּכַּל בְּאִלֵּין תְּרֵין דַּרְגִּין יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, לְאַבְאָשָׁא לוֹן, אוֹ בְּהַאי אוֹ בְּהַאי בְּחֲרָשׁוֹי, בְּגִין כַּךְ כָּל בִּרְכָּן וּבִרְכָּן יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל אִתְבְּרִיכוּ. וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב וְגוֹ'. בַּמֶה חָמָא חָמָא דִּי בְּשַׁעֲתָא דְּאַנְפֵי מַלְכָּא נְהִירִין, זִינִין בִּישִׁין לָא קַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ, וְכָל חַרְשִׁין וְכָל קִסְמִין לָא סַלְּקָאן בְּחַרְשַׁיְיהוּ. He scrutinized the two grades of Jacob and Israel to see through which he could harm them with his enchantments, and that is why all the blessings were bestowed both upon Jacob and Israel.

תָּא חֲזֵי, בְּהָנֵי תְּרֵי זְמַנֵי כְּתִיב וַיִּקָּר. וַיֵּקָּר אֱלֹהִים. וַיִּקָּר יְיָ אֶל בִּלְעָם וְגוֹ'. וּכְתִיב וְכֹה תְּדַבֵּר. וְהַשְׁתָּא כֵּיוָן דְּחָמָא דְּהָא לָא אִשְׁתְּכַח רוּגְזָא, וְחַרְשׁוֹי לָא סַלְּקִין, כְּדֵין וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּאַפְרִישׁ וְאִסְתַּלָּק גַּרְמֵיהּ מֵחַרְשׁוֹי, שָׁארֵי (ברוחא אחרא) בְּאִתְעָרוּתָא אַחֲרָא לְשַׁבְּחָא לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי אִתְּעָרוּתָא הָכָא. אָמַר לֵיהּ, (רוח אלהים ולא רוח יי אלא) אִתְּעָרוּתָא דְּרוּחָא חֲדָא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, הַהוּא דְּאִתְקְשָׁרוּ תְּחוֹתוֹי אִינּוּן זִינִין וְחָרָשִׁין דִּילֵיהּ. Having, therefore, abandoned his enchantments, he began under another impulse to praise Israel, the impulse of a certain spirit from the side of the left under which were made fast those species and enchantments of his.’

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הָכִי אוֹלִיפְנָא, דְּאֲפִילּוּ הַאי זִמְנָא לָא שַׁרְיָא בֵּיהּ רוּחָא דְּקוּדְשָׁא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, אִי הָכִי, הָא כְּתִיב וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים, וּבְכָל אִינּוּן זִמְנִין אָחֲרָנִין לָא כְּתִיב בְּהוּ הָכִי. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (משלי כ״ב:ט׳) טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ, וְהָא אוּקְמוּהָ אַל תִּקְרֵי יְבוֹרָךְ. אֶלָּא יְבָרֵךְ. וּבִלְעָם הֲוָה רַע עַיִן, דְּלָא אִשְׁתְּכַח רַע עַיִן בְּעָלְמָא כְּוָותֵיהּ, דִּבְכָל אֲתָר דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּעֵינוֹי, הֲוָה מִתְלַטְּיָיא. וְעַל דָּא אָמְרוּ, הַאי מַאן דְּאַעְבַּר בְּרֵיהּ בְּשׁוּקָא, וּמִסְתַּפֵי מֵעֵינָא בִּישָׁא, יֶחֱפֵּי סוּדְרָא עַל רֵישֵׁיהּ, בְּגִין דְּלָא יָכִיל עֵינָא בִּישָׁא לְשַׁלְּטָאָה עָלֵיהּ. אוּף הָכָא, כֵּיוָן דְּחָמָא בִּלְעָם, דְּלָא יָכִיל בְּחַרְשׁוֹי וְקִסְמוֹי לְאַבְאָשָׁא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעָא לְאִסְתַּכָּל בְּהוּ בְּעֵינָא בִּישָׁא, בְּגִין דִּבְכָל אֲתָר דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּעֵינוֹי בִּישִׁין, הֲוָה מִתְלַטְּיָיא. Said R. Eleazar: ‘We have learnt that even at that time the spirit of holiness did not rest on him.’ Said R. Jose to him: ‘Why, then, is it written on this occasion that “the spirit of the Lord came upon him”, which we do not find before?’ He replied: ‘It is written, “He that hath a bountiful eye shall be blessed” (Prov. 22, 9), or, as we read, “shall bless”, and Balaam had an evil eye like no other. Now there is a saying that if a man is taking his child through the street and is afraid of the evil eye, he should cover his head with his scarf, and then he will be safe from the evil eye. So here, when Balaam saw that he was not able to harm Israel with his enchantments and sorceries, he sought to look upon them with the evil eye

תָּא חֲזֵי מַה רְעוּתֵיהּ דִּילֵיהּ לַקֳבְלֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, כְּתִיב וַיָּשֶׁתּ אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו, כְּתַרְגּוּמוֹ, (ושוי (ס"א לקבל עגלא) לעגלא די עבדו ישראל במדברא אפוהי), בְּגִין דִּיְהֵא לֵיהּ סְטַר סִיּוּעָא, לְאַבְאָשָׁא לְהוּ. and therefore “he set his face towards the wilderness”, that is, as the Targum renders, to the calf which they made in the wilderness, in order to find some opening for doing them harm,

הַשְׁתָּא חָמֵי מַה כְּתִיב, וַיִּשָּׂא בִּלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל. בָּעָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ בְּעֵינָא בִּישָׁא. בֵּיהּ שַׁעֲתָא, אִלְמָלֵא דְּאַקְדִּים לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְוָותָא, הֲוָה מְאַבֵּד לוֹן בְּאִסְתַּכְּלוּתָא דְּעֵינוֹי. וּמַאי אַסְוָותָא יָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּהַהִיא שַׁעֲתָא. דָּא הוּא דִּכְתִּיב וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. וַתְּהִי עָלָיו, עַל יִשְׂרָאֵל קָאָמַר. כְּמַאן דְּפָרִישׁ סוּדְרָא עַל רֵישֵׁיהּ דְּיַּנּוּקָא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁלוֹט בְּהוּ עֵינוֹי. and had not God provided in advance some remedy for them, he would have destroyed them with the glance of his eye. What was this remedy? It is indicated in the words, “And there was upon him the spirit of God”-upon him, that is, upon Israel; as when a man spreads his scarf over the head of a child in order that the evil eye should not injure him.