Chapter 46
Chapter 46 somebodyBalak 46:497-500 (Chapter 46) (Balak) (Zohar)
Balak 46:497-500 (Chapter 46) (Balak) (Zohar) somebody(במדבר כ״ד:י״ד) וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי וְגוֹ' רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (דברים כ״ג:י״ז) לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו וְגוֹ' עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ. כַּמָה חֲבִיבִין מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. כַּמָה חֲבִיבָה אוֹרַיְיתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כַּמָה חֲבִיבָה אוֹרַיְיתָא, דְּאוֹרִית לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דִּי נַפְקוּ מִמִּצְרָיִם. שְׁמַע בִּלְעָם דְּהָא חֲרָשׁוֹי וְקִסְמוֹי, וְכָל אִינּוּן קִשְׁרִין, לָא סְלִיקוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, שָׁארֵי לְגַרְרָא גַּרְמֵיהּ, וּלְמֵירַט רֵישֵׁיהּ. אָזַל לְאִינּוּן טוּרֵי חֲשׁוֹכָא, וּמָטָא לְגַבֵּי אִינּוּן שַׁלְשְׁלָאֵי דְּפַרְזְלָא. BEHOLD I GO UNTO MY PEOPLE. When the Israelites left Egypt, and Balaam heard that all his enchantments and divinations and magical fetters had not availed anything, he began to tear his flesh and pluck out his hair, and he then betook himself to the “mountains of darkness”-
וְכַךְ הוּא אָרְחָא דְּמַאן דְּמָטֵי גַּבַּיְיהוּ, כֵּיוָן דְּעָאל בַּר נָשׁ בְּרֵישֵׁי טוּרַיָּא, חָמֵי לֵיהּ עֲזָאֵ"ל, הַהוּא דְּאִקְרֵי גְּלוּי עֵינַיִם. מִיַּד אָמַר לַעֲזָ"א, כְּדֵין יָהֲבִין קָלָא, וּמִתְכַּנְּשִׁין גַּבַּיְיהוּ חִוְיָין רַבְרְבֵי דִּמְתוֹקְדָן, וְסַחֲרִין לוֹן. מְשַׁדְּרֵי אוֹנִימְתָא זְעֵירְתָּא לָקֳבְלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, וְתָנָא, כְּמִין שׁוּנְרָא, הִיא, וְרֵישֵׁהּ כְּרֵישָׁא דְּחִוְיָיא, וּתְרֵין זַנְבִין בָּהּ, וִידָהָא וְרַגְלָהָא זְעִירִין. בַּר נָשׁ דְּחָמֵי לָהּ, חָפֵּי אַנְפּוֹי, וְהוּא מַיְיתֵי חַד קַטוּרְתָּא, מֵאוֹקִידוּ דְּתַרְנְגוֹלָא חִוָּורָא, שָׁדֵי בְּאַנְפָּהָא וְהִיא אָתְיָת עִמֵּיהּ. Now when a man first approaches those mountains Azael, who is called “open of eye”, sees him and tells Uzza. Then they give a shout and certain huge flaming beasts gather to them. They send to meet the visitor a little creature like a cat with a serpent’s head and two tails and tiny legs. When the man sees it he covers his face and throws in its face some ashes from the burning of a white cock which he has brought with him, and it then accompanies him to the top of the chains. This top is stuck in the ground and the chain extends thence to the abyss, where it is made fast to a pole stuck in there. When the man reaches the chain he strikes it three times. The others thereupon call him and he falls on his knees and closes his eyes till he reaches them.
עַד דְּמָטֵי לְגַבֵּי רֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאֵי, וְהַהִיא רֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאֵי, נָעִיץ בְּאַרְעָא, וּמָטֵי עַד תְּהוֹמָא. וְתַמָּן בִּתְהוֹמָא. חַד סָמִיךְ, וְהוּא נָעִיץ בִּתְהוֹמָא תַּתָּאָה, וּבְהַהוּא סָמִיךְ אִתְקְשַׁר רֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאֵי. כַּד מָטֵי בַּר נָשׁ לְרֵישָׁא דְּשַׁלְשְׁלָאָה, בָּטַשׁ בָּהּ ג' זִמְנִין, וְאִינּוּן קָרָאן לֵיהּ, כְּדֵין כָּרַע וְסָגִיד עַל בִּרְכּוֹי, וְאָזִיל וְאָטִים עֵינוֹי, עַד דְּמָטֵי גַּבַּיְיהוּ. כְּדֵין יָתִיב קַמַּיְיהוּ, וְכָל אִינּוּן חִוְיָין סָחֲרִין לֵיהּ מֵהַאי סִטְרָא וּמֵהַאי סִטְרָא. פָּתַח עֵינוֹי, וְחָמֵי לוֹן, אִזְדַּעְזָע, וְנָפַל עַל אַנְפּוֹי, וְסָגִיד לָקֳבְלַיְיהוּ. Then he sits before them with all the beasts around him, and when he opens his eyes and sees them he trembles and falls on his face before them.
לְבָתַר אוֹלְפִין לֵיהּ חֲרָשִׁין וְקִסְמִין, וְיָתִיב גַּבַּיְיהוּ נ' יוֹמִין. כַּד מָטָא זִמְנָא לְמֵיהַךְ לְאָרְחֵיהּ, הַהִיא אוֹנִימְתָא, וְכָל אִינּוּן חִוְיָין, אַזְלִין קַמֵּיהּ, עַד דְּנָפִיק מִן טוּרַיָּיא, בֵּין הַהוּא חֲשׁוֹכָא תַּקִּיפָא. They then teach him enchantments and divinations and he remains with them fifty days. When the time comes for him to depart the small creature and the beasts go before him till he emerges from the mountains and from the thick darkness.
וּבִלְעָם כַּד מָטָא גַּבַּיְיהוּ, אוֹדַע לוֹן מִלָּה, וְאַסְגַּר גַּרְמֵיהּ בְּטוּרַיָיא עִמְּהוֹן. וּבָעָא לְקַטְרְגָא לוֹן, לְאָתָבָא לוֹן לְמִצְרַיִם. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְבֵּל וְקִלְקֵל כָּל חָכְמְתָא דְּעָלְמָא, וְכָל חֲרָשִׁין דְּעָלְמָא, דְּלָא יָכִילוּ לְקָרְבָא בַּהֲדַיְיהוּ. When Balaam came to them, he informed them of what had happened and he sought means of assailing Israel so as to bring them back to Egypt, but God confounded all his wisdom.
תָּא חֲזֵי, הַשְׁתָּא כֵּיוָן דְּחָמָא בִּלְעָם דְּלָא יָכִיל לְאַבְאָשָׁא לְיִשְׂרָאֵל, אַהְדָּר גַּרְמֵיהּ, וְאַמְלִיךְ לֵיהּ לְבָלָק, מַה דְּלָא בָּעָא מִנֵיהּ, בְּגִין לְאַבְאָשָׁא לוֹן. וְעֵיטָא דִּילֵיהּ הֲוָה בְּאִינּוּן נוּקְבֵי דְּמִדְיָן דְּאִינּוּן שָׁפִּירָן, וְאִלְמָלֵא דְאֲמַר לֵיהּ מֹשֶׁה, לָא הֲוִינָא יָדַע, דִּכְתִּיב, (במדבר ל״א:ט״ז) הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם. Now, too, when he saw that he could not harm Israel, without waiting to be asked he gave Balak counsel, namely, regarding the women, as we leam from what Moses said later, “Behold these caused the children of Israel through the counsel of Balaam”, etc. (Num. 31, 16).
כֵּיוָן דְּחָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵיטָא דִּילֵיהּ, אָמַר, הָא וַדַּאי גַּרְמָךְ בְּעִיטֵךְ יִפּוֹל. מַה עָבֵד, הַהוּא חֵילָא דְּשָלַט עַל כָּל חֲרָשִׁין, אַחְמֵי לֵיהּ סוֹפָא דְּכֹלָּא. וְכִי אִית לְהוּ רְשׁוּתָא לִזְמַן רָחִיק. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, עֵינָא חָמָא, וּמִלִּין אִתְמָרוּ מֵהַהוּא דְּקָאִים עָלֵיהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר. מַאן דְּאִית לֵיהּ לְמֵימַר. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּלָא יִתְקַיְּימוּן מִלִּין דְּגָעְלָא, בִּרְעוּתָא עִלָּאָה, (ס"א ובגין דיתקיימון מלין דלעילא) בְּדַעְתָּא עִלָּאָה בְּאוֹרַיְיתָא. God therefore showed to that power which rules over enchantments the end of days, and that is how Balaam came to speak of far-off events, for the words were really spoken by the power which controlled him. I SEE HIM BUT NOT NOW: