תָּא חֲזֵי, כַּד אִתְּעַר רוּחַ צָפוֹן בְּפַלְגּוּת לֵילְיָא, וְכָרוֹזָא נָפִיק. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתֵי לְגִנְתָּא דְּעֵדֶן לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּרוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, כְּדֵין מִתְכָּוְונֵי (נ"א מתערי) כָּל בְּנֵי מַטְרוֹנִיתָא, וְכָל בְּנֵי הֵיכָלָא, לְשַׁבְּחָא לֵיהּ לְמַלְכָּא קַדִּישָׁא. וּכְדֵין כָּל אִינּוּן פִּקְדּוֹנִין דְּרוּחִין דְּאִתְמַסְּרָן בִּידָהּ, כֻּלְּהוּ אָתִיב לְמָארֵיהוֹן. וְרוּבָּא דִּבְנֵי עָלְמָא מִתְעָרִין בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, וְהָא פִּקְדוֹנֵיהּ דְּכֻלְּהוּ אָתִיב לְגַבַּיְיהוּ. Now when the north wind awakes at midnight and a herald goes forth, and the Holy One, blessed be He, enters the Garden of Eden to have joyous communion with the souls of the righteous, then all the sons of the Matrona, and all the denizens of the palace, prepare to sing praises to the Holy King, and then all the souls that were entrusted to her hand are returned to their owners; and most men awake at that time.

אִינּוּן דִּבְנֵי הֵיכָלָא עִלָּאָה קַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ, מִתְעֲרֵי מִשְׁתַּדְּלֵי בְּתוּשְׁבַּחְתָּא דְּאוֹרַיְיתָא, וּמִשְׁתַּתְּפֵי בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, עַד דְּנָהִיר יְמָמָא. כַּד אָתֵי צַפְרָא, הִיא, וְכָל בְּנֵי הֵיכָלָא (דמלכא) כֻּלְּהוּ אַתְיָין לְגַבֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְאִינּוּן אִקְרוּן בְּנִין דְּמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא. וְהָא אוּקְמוּהָ. Those who belong to the supernal Palace rise up in vigour and betake themselves to praisegiving in accordance with the Torah and join the Community of Israel until the day is light. When the morning comes, She and all who belong to the Palace go to visit the Holy King, they being called the sons of the King and of the Matrona, as has been explained.

כַּד אָתֵי צַפְרָא, בָּעֵי לְנַקָּאָה גַּרְמֵיהּ בְּכֹלָּא, וּלְמֵיזַן זַיְינֵיהּ, לְאִשְׁתַּדְּלָא עִם מַלְכָּא קַדִּישָׁא, דְּהָא בְּלֵילְיָא אִשְׁתְּדַּל בְּמַטְרוֹנִיתָא. הַשְׁתָּא אַתְיָא עִם מַטְרוֹנִיתָא, לְזַוְּוגָא לָהּ עִם מַלְכָּא. When the morning comes, a man should cleanse himself and gird on his weapons¹i.e. fringes and phylacteries. to pay suit to the Holy King. For in the night he paid suit to the Matrona, and now he should come with the Matrona to unite her with the King.

אָתֵי לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, מַדְכֵּי גַּרְמֵיהּ בְּקָרְבְּנִין, מְשַׁבַּח בְּתוּשְׁבַּחְתַּיְיהוּ דְּדָוִד מַלְכָּא. אָחִיד תְּפִילִין בְּרֵישֵׁיהּ, (ס"א בידיה וברישיה) וְצִיצִית בְּגַדְפֵיהּ, אוֹמֵר תְּהִלָּה לְדָוִד. וְהָא אוּקְמוּהָ, צַלֵּי צְלוֹתָא קַמֵּי מָארֵיהּ, בִּצְלוֹתָא בָּעֵי לְמֵיקָם, כְּגַוְונָא (ס"א בזווגא) דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי, לְאִתְחַבְּרָא בַּהֲדַיְיהוּ, דְּאִינּוּן אִקְרוּן הָעוֹמְדִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (זכריה ג׳:ז׳) וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעוֹמְדִים. וּלְכַוְּונָא רְעוּתֵיהּ קַמֵּי מָארֵיהּ, וְיִתְבַּע בָּעוּתֵיהּ. He goes to the synagogue, he purifies himself with [the recital of the] offerings, he repeats the praises of King David; he has the phylacteries on his hand and his head, and the fringes at his side; he says “A psalm of David”, and offers his prayer before his Master. While he says this he must stand like the heavenly angels,¹v. T. B. Berachoth, 10b. who are also called “those who stand”, and concentrate all his thoughts on his Master as he offers his petition.

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַּר נָשׁ קָאִים בְּפַלְגּוּת לֵילְיָא מֵעַרְסֵיהּ, לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, כָּרוֹזָא קָארֵי עָלֵיהּ וְאָמַר, (תהילים קל״ד:א׳) הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ' כָּל עַבְדֵי יְיָ' הָעוֹמְדִים בְּבֵית יְיָ' בַּלֵּילוֹת. הַשְׁתָּא כַּד אִיהוּ קָאִים בִּצְלוֹתָא קַמֵּי מָארֵיהּ, הַהוּא כָּרוֹזָא קָּארֵי עָלֵיהּ וְאָמַר, וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעוֹמְדִים הָאֵלֶּה. Note that when a man arises at midnight to study the Torah a herald proclaims concerning him: “Behold, bless ye the Lord all ye servants of the Lord which stand in the house of the Lord by night” (Ps. 134, 1), and now when he stands in prayer the herald proclaims over him, “And I will give thee places to walk among them that stand” (Zech. 3, 7).

(דברים ג׳:כ״ד) אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ. מַאי שֵׁירוּתָא הָכָא. אֶלָּא וַדַּאי מֹשֶׁה שֵׁירוּתָא הֲוָה בְּעָלְמָא, לְמֶהֱוֵי שְׁלִים בְּכֹלָּא. וְאִי תֵּימָא יַעֲקֹב שְׁלִים הֲוָה, וְאִילָנָא אִשְׁתְּלִים לְתַתָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. הָכִי הוּא וַדַּאי, אֲבָל מַה דְּהֲוָה לְמֹשֶׁה, לָא הֲוָה לְבַּר נָשׁ אַחֲרָא, דְּהָא אִתְעֲטָּר בִּשְׁלִימוּ יַתִּיר, בְּכַמָּה אֶלֶף וְרִבְּבָן מִיִּשְׂרָאֵל, בְּאוֹרַיְיתָא, בְּמַשְׁכְּנָא, בְּכֹהַנִין, בְּלֵיוָאֵי, בִּתְרֵיסַר שְׁבָטִין, רַבְרְבִין מְמָנָן עָלַיְיהוּ, בְּשִׁבְעִין סַנְהֶדְרִין. הוּא אִשְׁתְּלִים בְּגוּפָא שְׁלִים. אַהֲרֹן לִימִינָא, נַחְשׁוֹן לִשְׂמָאלָא, הוּא בֵּינַיְיהוּ. THOU HAST BEGUN TO SHOW THY SERVANT. Why is “beginning” mentioned here? Because Moses indeed made a new beginning in the world by being complete in all. It is true that Jacob was also complete and in him the tree was completed below after the pattern above. Yet there was that in Moses which was not in any other man, since his perfection radiated to many thousands and myriads of Israel in the Tabernacle, the priests, the Levites, the twelve tribes with their chieftains, the seventy members of the Sanhedrin- in fact, with the perfect body, Aaron being at the right, Nahshon at the left, he himself in the centre,

בְּגִין כַּךְ אֶת גָּדְלְךָ, מִימִינָא, דָּא אַהֲרֹן. וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה, מִשְּׂמָאלָא, דָּא נַחְשׁוֹן. וְהָא אִתְּמַר. בְּגִין כָּךְ מֹשֶׁה שֵׁירוּתָא בְּעָלְמָא הֲוָה. וְאִי תֵּימָא מַאן הֲוָה סִיּוּמָא (דהא משה שירותא הוה). סִיּוּמָא מַלְכָּא מְשִׁיחָא הוּא, דְּהָא כְּדֵין יִשְׁתְּכַּח שְׁלִימוּ בְּעָלְמָא, מַה דְּלָא הֲוָה כֵּן לְדָרֵי דָּרִין. בְּהַהוּא זִמְנָא יִשְׁתְּכַּח שְׁלִימוּ לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְיֵהוֹן עָלְמִין כֻּלְּהוּ בְּזִוּוּגָא חַד, כְּדֵין כְּתִיב (זכריה י״ד:ט׳) בַּיוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. as it says here “thy greatness”, referring to Aaron, and “thy strong hand”, referring to Nahshon. Thus Moses was a new beginning in the world. And if you ask, Who is the termination? the answer is, the King Messiah, for then there shall be such perfection in the world as had not been for all generations before. For then there shall be completeness above and below, and all worlds shall be united in one bond, as it is written, “On that day the Lord shall be one and his name one” (Zech. 14, 9).’

(דברים ד') וַיֹּאמֶר יְיָ' אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, רַב לָךְ דְּאִזְדַּוְּוגַת בִּשְׁכִינְתָּא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה אַל תּוֹסֶף, רִבִּי יִצְחָק אָמַר, רַב לָךְ בִּנְהִירוּ דְּשִׁמְשָׁא דְּהֲוָה גַּבָּךְ, אַל תּוֹסֶף, דְּהָא זִמְנָא דְּסִיהֲרָא מָטָא, וְסִיהֲרָא לָא יָכִיל לְאַנְהָרָא, עַד דְּיִתְכְּנִישׁ שִׁמְשָׁא. אֲבָל וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ. אַנְתְּ דְּהוּא שִׁמְשָׁא, בָּעֵי לְאַנְהָרָא לְסִיהֲרָא, וְהָא אִתְּמַר. AND THE LORD SAID UNTO ME, LET IT SUFFICE THEE, SPEAK NO MORE, ETC. R. Hiya said: ‘God said to Moses, It is enough for thee that thou hast been united with the Shekinah; thou canst advance no further.’ R. Isaac said: ‘Long enough hast thou enjoyed the light of the sun that was with thee; thou canst not do so any more, for the time of the moon is come, and the moon cannot shine till the sun is gathered in. Therefore “Charge Joshua and encourage him and strengthen him”; thou who art the sun must give light to the moon.’¹v. T. B. Baba Bathra, 75a.

(דברים ד׳:ד׳) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ' אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ'. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר (תהילים קמ״ד:ט״ו) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ וְגוֹ'. זַכָּאָה עַמָּא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּחַר בְּהוּ מִכָּל עַמִּין עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְסָלִיק לוֹן לְעַדְבֵיהּ, וּבָרִיךְ לוֹן בְּבִרְכָתָא דִּילֵיהּ בְּבִרְכָתָא דִּשְׁמֵיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״א:ט׳) כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְיָ', בֵּרַךְ יְיָ' מַמָּשׁ. BUT YE THAT DID CLEAVE UNTO THE LORD YOUR GOD, ETC. R. Jose said: ‘Happy is the people whom God chose from all the heathens and took for His portion and blessed with His own blessing, the blessing of His Name.

(דברים ד׳:י״ב) וַיְדַבֵּר יְיָ' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שׁוֹמְעִים וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, קוֹל דְּבָרִים, מַאי קוֹל דְּבָרִים. אֶלָּא קוֹל דְּאִקְרֵי דִּבּוּר, דְּכָל דִּבּוּרָא בֵּיהּ תַּלְיָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם, דְּהָא דִּבּוּר בַּאֲתָר דָּא תַּלְיָא, לְהַאי אִקְרֵי קוֹל דְּבָרִים. AND THE LORD SPAKE UNTO YOU OUT OF THE MIDST OF THE FIRE: YE HEARD THE VOICE OF WORDS, ETC. R. Eleazar said: ‘What is meant by “the voice of words”? It means, the Voice which is also called Utterance, because all utterance proceeds from it. Hence also it says “ye heard” [and not “saw”], because “hearing” corresponds to “utterance”.

קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שׁוֹמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רוֹאִים. מַאי וּתְמוּנָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (במדבר יב) וּתְמוּנַת יְיָ' יַבִּיט. דָּבָר אַחֵר וּתְמוּנָה, דָּא קוֹל פְּנִימָאָה, דְּלָא הֲוָה מִתְחֲזֵי כְּלַל. זוּלָתִי קוֹל, דָּא קוֹל אַחֲרָא דְּקָאַמְרָן. וּתְמוּנָה, אֲמַאי אִקְרֵי הָכִי. בְּגִין דְּכָל תִּקּוּנָא דְּגוּפָא מִינֵּיהּ נָפְקָא. BUT YE SAW NO FORM. They were not like Moses, of whom it says, “And he beholdeth the form of the Lord”. Or we may say that “form” refers to the inner Voice which was not seen at all. ONLY YE HEARD A VOICE: this is the other voice, which we mentioned above.

וְאִי תֵּימָא אַחֲרָא אִקְרֵי הָכִי נָמֵי. אִין. דְּהַאי אַחֲרָא תִּקּוּנָא דִּלְתַתָּא מִינֵּיהּ נָפְקָא, וּבְּגִין כָּךְ, ה' עִלָּאָה ה' תַּתָּאָה, ה' עִלָּאָה, קוֹל גָּדוֹל וְלָא יָסָף, דְּלָא פַּסְקֵי מַבּוּעֵי לְעָלְמִין, וְכָל אִינּוּן קוֹלוֹת תַּמָּן אִשְׁתְּכָחוּ כַּד אִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל. וְכֹלָּא נָפְקָא מֵהַהוּא קוֹל פְּנִימָאָה דְּכֹלָּא, בְּגִין דְּבֵיהּ תַּלְיָא מִלְּתָא. Hence there is a higher He and a lower He; the higher He is “the great voice which did not cease”, the flow of which never ceases, and all those “voices” were in it when the Torah was given to Israel.

הַאי דְּאִקְרֵי מִשְׁנֵה תּוֹרָה, מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אַמָרָן. וְהָא אוֹקִימְנָא מִלָּה. אֲמַאי הָכִי. אֶלָּא חָכְמָה עִלָּאָה, כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא אִתְקְרֵי, וּמִנָהּ נָפְקָא כֹּלָּא, בְּהַהוּא קוֹל פְּנִימָאָה. לְבָתַר מִתְיַשְּׁבָא כֹּלָּא וְאִתְאֲחָד, בַּאֲתָר דְּאִקְרֵי עֵץ הַחַיִּים, וּבֵיהּ תַּלְיָא כְּלַל וּפְרָט, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב ושֶׁבְּעַל פֶּה, וְהוּא אִקְרֵי תּוֹרָה וּמִשְׁנֵה תּוֹרָה. בְּקַדְמִיתָא גְּבוּרָה דְּלָא פָּסִק, וְהַשְׁתָּא כֹּלָּא כַּחֲדָא. בְּגִין כָּךְ הָכָא בְּאִלֵּין י' הַדִּבְּרוֹת, כֹּלָּא רָשִׁים בְּוָא"ו, וְלֹא תִּנְאָף, וְלֹא תִּגְנוֹב, וְלֹא תַעֲנֶה, וְלֹא תַחְמוֹד, וְלֹא תִתְאַוֶּה, וְהָא אוֹקְמוּהָ. Now what is called “the repetition of the law” (Deuteronomy) was said by Moses in his own name. For the supreme Wisdom is called the summation of the Torah, and from it all issues through that inner Voice. Eventually it comes to rest in the place called “the Tree of Life”, wherefrom depend the general and the particular, the Written Law and the Oral Law. And to show that both are one, the later (of the Ten) Commandments are in this version connected with one another by “and”.’

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי וְלֹא תִתְאַוֶּה, כֵּיוָן דִּכְתִּיב וְלֹא תַחְמוֹד, דְּהָא בְּהַאי סַגֵּי. אָמַר לֵיהּ, זַכָּאִין אִינּוּן מָארֵי קְשׁוֹט. חֲמִידָה חַד דַּרְגָּא. תַּאֲוָה דַּרְגָּא אַחֲרָא. חֲמִידָה, דְּאִי יָכִיל, אָזִיל לְמֵיסַב דִּילֵיהּ בְּגִין הַהִיא חֲמִידָה דְּנָקַט, אָזִיל לְמֶעְבַּד עוֹבָדָא. תַּאֲוָה, לָאו הָכִי. דְּהָא אֲפִילּוּ דְּלָא יִנְקוּט אוֹרְחָא לְמֵהַךְ אֲבַּתְרֵיהּ, וְהָא אוֹקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. R. Jose said: ‘Why do we find here both “thou shalt not covet” and “thou shalt not desire״? Because they are two different grades. A man covets things which it is in his power to obtain (wrongfully), and through coveting he does try to obtain them. A man can desire things even if he sees no way of obtaining them.

רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (דברים ה׳:כ״ד) קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, (כלהו) כֻּלְּהוֹן קוֹלוֹת אִשְׁתְּכָחוּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָתִיב עַל כּוּרְסְיָּיא, וְדָא מִגּוֹ דְּדָא אִתְחֲזֵי, וּמִלּוּלָא דְּדָא נָפִיק מִגּוֹ עִלָּאָה דְּעָלֵיהּ, וְדָא הוּא רָזָא דִּכְתִּיב, (דברים ה׳:ד׳) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, דְּמִלּוּלָא נָפְקָא, וּמַלִּיל מִגּוֹ אֶשָּׁא וְשַׁלְהוֹבָא, דְּדָחֵי לֵיהּ לְבַר, בִּדְפִיקוּ דְּרוּחָא וּמַיָּיא, דְּיָהֲבִין חֵילָא. דְּאֶשָּׁא וְרוּחָא וּמַיָּיא, מִגּוֹ שׁוֹפָר, דְּאִיהוּ כָּלִיל לְכֻלְּהוּ נָפִיק. וְיִשְׂרָאֵל אִתְרַחִיקוּ מִדְּחִילוּ דָּא. GO THOU NEAR AND HEAR, ETC. When the Law was given to Israel, all the Voices were present and the Holy One, blessed be He, was sitting on His throne, and one was seen within another, and the utterance of each came forth from the one above it, wherefore it is said, “The Lord spake to you face to face in the mount out of the midst of the fire” (Deut. 5, 4), which means that the utterance came forth from the midst of fire and flame, which thrust it forth by the force of spirit and water; and fire, spirit and water all issued from the trumpet which contained them all. Israel were terrified and drew back,

דְּהָא בְּשַׁעֲתָא קַדְמִיתָא מִיתוּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ, דְּהָא אִילָנָא דְּמוֹתָא גָּרִים. לְבָתַר דְּחַייוּ (דחיו) וְקָמוּ וְקָא סָגּוּ, וּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעֲלָא לוֹן לְאִילָנָא דְּחַיֵּי, דְּקָאִים עַל הַהוּא אִילָנָא דְּמוֹתָא, בְּגִין לְמֶהֱוֵי קַיְימִין לְעָלְמִין, אִתְרְחַק וְלָא בָּעוּן, כְּדֵין אִתְחֲלָשׁ חֵילָא דְּמֹשֶׁה עָלַיְיהוּ, וְאִתְחַלָּשׁ חֵילָא אַחֲרָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲנָא בָּעֵינָא לְקַיְּימָא לְכוּ בַּאֲתָר עִלָּאָה, וּלְאִתְדַּבְּקָא בַּחַיִּים, אַתּוּן בָּעִיתוּן אֲתָר דְּנוּקְבָּא שַׁרְיָא. וּבְּגִין כָּךְ, לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם וְגוֹ'. כָּל חַד יְהַךְ לְנוּקְבֵיהּ, וְיִתְיַחֵד בָּהּ. For at the first moment they did die, for so it had to be on account of the tree of death, but after they revived and stood up God desired to bring them up to the Tree of Life, which is above the tree of death, that they might endure for ever, but they drew back and were not willing; therefore was the power of Moses weakened and another power with him. Said the Holy One, blessed be He: I desired to establish you in an exalted place that ye might cleave to life, but ye desired the place of the Female. Therefore GO, SAY TO THEM, RETURN TO YOUR TENTS: let each one go to his female and join her.

וְעִם כָּל דָּא, כֵּיוָן דְּיִשְׂרָאֵל לָא עָבְדוּ, אֶלָּא בִּדְחִילוּ עִלָּאָה דְּהֲוָה עָלַיְיהוּ, לָא אִתְּמַר עָלַיְיהוּ, אֶלָּא מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם וְגוֹ'. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, כָּל מַאן דְּעָבִיד מִלָּה, וְלִבָּא וּרְעוּתֵיהּ לָא שַׁוֵּי לְסִטְרָא בִּישָׁא, אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ בִּישׁ, הוֹאִיל וְלָא עָבִיד בִּרְעוּתָא, עוֹנְשָׁא לָא שַׁרְיָא עָלֵיהּ. וְלָא כְּבַּר נָשׁ אַחֲרָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא דָּאִין לֵיהּ לְבִישׁ. And with all this, since Israel acted thus only through the pious awe that was upon them, nothing worse was said of them than “O that there were such an heart in them that they would fear me”, etc. From this we learn that if a man, though doing an action which in itself is bad, does not turn his mind and intent to the evil side, punishment does not fall upon him as on another man, and God does not impute it to him for evil.

(כי הא ד)רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי חִיָּיא הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר (ס"א חייא) כְּתִיב, (בראשית ג׳:כ״א) וַיַּעַשׂ יְיָ' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר. וְכִי עַד הַשְׁתָּא פְּשִׁיטֵי הֲווֹ מֵהַהוּא עוֹר. אִין. אֶלָּא מָאנֵי לְבוּשֵׁי יְקַר הֲווֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָּיא, אִי הָכִי לָא אִתְחָזוּן לְהוּ אֲפִילּוּ כָּתְנוֹת עוֹר. וְכִי תֵּימָא דְּעַד לָא חָאבוּ אַלְבִּישׁוּ לְהוּ, לָא. אֶלָּא לְבָתַר דְּחָבוּ כְּתִיב, וַיַּעַשׂ יְיָ' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם וְגוֹ'. Thus R. Eleazar and R. Hiya were once walking together, and R. Eleazar said: ‘It is written, “And the Lord God made for Adam and his wife coats of skins” (Gen. 3, 22). Were they then divested of that skin till then? Yes, for they were robes of glory.’ Said R. Hiya: ‘Surely they did not deserve even coats of skin. For you cannot say that this was before they sinned, since it is after they sinned that it is written, “And the Lord God made them coats of skins” ‘.

אָמַר לֵיהּ, הָכִי הוּא וַדַּאי, בְּקַדְמִיתָא הֲווֹ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וּמִתְפָּשְׁטִן מִן גְּוָונֵי דִּלְתַּתָּא, וַהֲוָה נְהוֹרָא דִּלְעֵילָּא אַסְחַר עָלַיְיהוּ. וּלְבָתַר דְּחָבוּ, אַהְדָּר לוֹן בִּגְוָונֵי דְּהַאי עָלְמָא, וְאַעְבַּר מִנַּיְיהוּ גַּוְונֵי דִּלְעֵילָּא. מַה כְּתִיב. וַיַּעַשׂ יְיָ' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם מִגַּוְונָא דְּהַאי עָלְמָא. כְּתִיב (שמות כ״ט:ד׳) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כָּתְנוֹת, הָתָם כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. הָכָא כְּגַוְונָא דִּלְתַּתָּא. הָתָם כָּתְנוֹת שֵׁשׁ, הָכָא כָּתְנוֹת עוֹר. וְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ הָכִי, שַׁפִּירָא דְּאִינּוּן לְבוּשִׁין סָלִיק עַל כֹּלָּא. He replied: ‘At first they were like heavenly creatures, and divested of the earthly type, and heavenly light played around them. After they sinned they became of the type of this world, and the heavenly character was taken away from them, and then God made them coats of skin and clothed them with the character of this world. None the less the beauty of those garments was incomparable.

תָּאנָא בְּרָזָא עִלָּאָה בְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא, ג' חֲלָלִין דְּאַתְוָון רְשִׁימִין, אִתְגַּלְּיָין בָּהּ בְּגוּלְגַּלְתָּא דִּזְעֵיר אַנְפִּין. וְתָנֵינָן, ג' מוֹחֵי אִינּוּן, דִּסְתִּימוּ בְּאִינּוּן חַלָלִין. וּמִשֵּׁירוּתָא (וממשיכותא) דְּמוֹחָא עִלָּאָה סְתִימָאָה דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְּאִתְמְשִׁיךְ בְּהַהוּא זְעֵיר אַנְפִּין, אִשְׁתְּכָחוּ ד' מוֹחֵי. וְאִלֵּין ד' מוֹחִין, (ס"א דינא לית כתראי מכל כתרי מלכא) מִשְׁתַּכְּחִין וּמִתְפָּשְּׁטִין (ס"א בכלא ואינון) בְּכָל גּוּפָא וְאִינּוּן ד' רִיהֲטֵי, דְּאַרְבַּע בָּתֵּי דִּתְפִילִין, דְּאָנַח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. We have learnt as a profound mystery in the Book of Hidden Wisdom that three hollows of inscribed letters are disclosed in the Cranium of the Small of Countenance, and we have further learnt that there are three Brains enclosed in these hollows, but through the influence of the uppermost and hidden brain of the Ancient Holy One which spreads through that Small of Countenance they become four Brains. These spread throughout the whole of the Body, and these are the four compartments of the phylacteries which the Holy One, blessed be He, puts on.

וּבְּגִין כָּךְ בָּעֵי בַּר נָשׁ לַאֲנָחָא בְּכָל יוֹמָא, בְּגִין דְּאִינּוּן שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה בְּאַתְווֹי רְשִׁימָן, דִּכְתִּיב, (דברים כ״ח:י׳) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְיָ' נִקְרָא עָלֶיךָ. וּתְנָן, שֵׁם יְיָ' מַמָּשׁ, וְאִלֵּין תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא. (מוחא עלאה דאתמשך במוחא תתאה אקרון תרי מוחין ואינון דכתיב חכמות, ומתפרשן בחד) Therefore a man should put on the phylacteries every day, because they are the supernal Holy Name in its inscribed letters.

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, הוּא דִּכְתִּיב, (שמות י״ג:ב׳) קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, דָּא הִיא כִּתְרָא דְּכָלִיל וְאַסְתִּים כָּל אִינּוּן אַחֲרָנִין. (כל בכור כל בכור סתם, לעלאה) מְשִׁיכוּתָא (ס"א משרייתא) דִּלְעֵילָּא סְתִימָא בֵּיהּ. (דכלא) וְדָא אִקְרֵי פֶּטֶר כָּל רֶחֶם, פְּתִיחוּתָא דְּכָל מְשִׁיכוּתָא דְּרַחֲמֵי, וִיסוֹדָא (נ"א ונהירו) דִּלְעֵילָּא. The first compartment of the phylacteries contains the passage, “Sanctify unto me every firstborn”, which typifies the highest brain, to wit, Wisdom.

בֵּיתָא תִּנְיָינָא, וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְיָ' (אלהיך). אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מוֹחָא דְּתַרְעוֹי נָפְקִין לְחַמְשִׁין תַּרְעִין. תַּרְעִין סַגִּיאִין, וְאִינּוּן לָקֳבֵל זִמְנִין סַגִּיאִין דִּכְתִּיב, (שמות כ׳:ב׳) אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. (שמות י״ג:י״ח) הוֹצִיאֲךָ יְיָ' מִמִּצְרַיִם. וְאִדְכַּר זִמְנִין סַגִּיאִין דּוּכְרָנָא דְּמִצְרַיִם. וְאִינּוּן חַמְשִׁין לָקֳבֵל חַמְשִׁין. The second compartment contains the passage commencing “And it shall come to pass when the Lord thy God bringeth thee”.’ R. Judah said: ‘This typifies the brain which opens out through fifty gates, which in turn correspond to the numerous places where the going forth from Egypt is mentioned in the Pentateuch

וְתָנֵינָן בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, דְּאָמַר תַּרְעִין סַגִּיאִין דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, תָּבַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דַּהֲווֹ סְתִימִין וּמִתְקַטְּרִין בְּשַׁלְשְׁלֵיהוֹן, בְּגִין לְאַפָּקָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל (לבר). דְּהָא מֵאִלֵּין תַּרְעִין דְּהַהוּא מוֹחָא, מִתְפַּתְּחֵי וּמִשְׁתְּרוּ כָּל שְׁאַר תַּרְעִין. וְאִלְמָלֵא דְּאִתְעָרוּ וְאִתְפְּתָּחוּ אִינּוּן תַּרְעִין דְּהַאי מוֹחָא, לָא הֲווֹ מִתְפַּתְּחִין אִינּוּן אַחֲרָנִין לְמֶעְבַּד דִּינָא, וּלְאַפָּקָא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל מִן עַבְדּוּתָא. We have learnt in the Book of R. Hamnuna the Ancient that God burst open many gates above and below which were closed with chains in order to bring forth Israel, for from the gates of that brain all other gates are unlocked and opened. Had not the gates of that brain been first opened, the others could never have been opened to execute judgement and to bring forth Israel from bondage.

וְכֹלָּא סָתִים בְּהַאי דְּאִקְרֵי אִימָא עִלָּאָה, דְּמִנָהּ אִתְּעַר חֵילָא לְאִימָא תַּתָּאָה. וּמַאי אִיהוּ. דִּכְתִּיב בָּהּ (ישעיהו נ״א:ד׳) וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ. אַל תִּקְרֵי לְאוּמִּי, אֶלָּא לְאִמִּי. דְּלָא זָז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵחַבְּבָהּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, עַד דִּקְרָאָהּ אִמִּי. וְהַאי נָפְקָא מֵאִימָא עִלָּאָה, דְּהִיא בֵּיתָא תִּנְיָינָא, דְּאִקְרֵי ה' דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּאִתְפַּתְּחָא לְחַמְשִׁין תַּרְעִין. וּמֵהַאי נָפַק רוּחָא לְחַד נוּקְבָּא דְּפַרְדַּשְׁקָא דְּחוֹטָמָא. All is closed up in that which is called the Supernal Mother, whence power is derived to the Lower Mother. This one comes forth from the Supernal Mother, who is the second compartment, which is called the He of the Holy Name which opens out through fifty gates, and from this issues a spirit to one of the Nostrils.

וְתָנֵינָן, יוֹבְלָא דְּנָפְקִין בֵּיהּ עַבְדִּין לְחֵירוּ, בְּהַאי מוֹחָא אִתְאֲחָד. וְאִינּוּן חַמְשִׁין שְׁנִין דְּיוֹבְלָא. וְאִינּוּן חַמְשִׁין יוֹמִין דְּחוּשְׁבָּנָא דְּעוֹמֶר, בֵּיהּ אִתְאֲחָדוּ. דִּבְהוּ נַיְיחִין רוּחֵי דְּעַבְדִּין, וּמַפְּקֵי רוּחֵיהוֹן (נ"א ומפיק רוחיה) לְנַיְיחָא. כְּמָה דִּכְתִּיב, (ישעיהו י״ד:ג׳) בְּיוֹם הָנִיחַ יְיָ' לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמִרָגְזֶךָ וּמִן הָעֲבוֹדָה וְגוֹ'. וּבְגִין כַּךְ, ה' נַיְיחָא דְּרוּחָא, וּלְאַפָּקָא רוּחָא לְחֵירוּ. וְהַאי בֵּיתָא יְצִיאַת מִצְרַיִם בָּהּ תַּלְיָיא, וּבְאָת ה' דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, כְּמָה דְּאִתְּמַר. עֲד כָּאן כְּלָלָא דְּי"ה דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. We have learnt, too, that the Jubilee in which slaves go forth to freedom is attached to this Brain, and the fifty days of the Jubilee further correspond to the fifty days of the Omer. Thus He stands for the appeasement of the spirit and its going forth to freedom, and thus the going forth from Egypt depends on this compartment and on the letter He of the Holy Name, as has been explained.

תָּא חֲזֵי, מִסִּטְרָא דְּאַבָּא נָפִיק חֶסֶד. מִסִּטְרָא דְּאִמָּא נָפִיק גְּבוּרָה. וְכֹלָּא אָחִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִתְעַטָּר בְּהוּ, אָת וָא"ו. Observe that from the side of the Father issues Lovingkindness and from the side of the Mother Force, and the Holy One, blessed be He, grasps both and crowns himself therewith as the letter Van.

בֵּיתָא תְּלִיתָאָה שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא. וְאָהַבְתָּ אֶת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ. תָּאנָא רִבִּי שִׁמְעוֹן, דָּא הוּא רָזָא עִלָּאָה, דְּיִשְׂרָאֵל עִלָּאָה אִתְעֲטָּר בְּסִטְרָא דְּאַבָּא. וּמַאי אִיהוּ. אַבְרָהָם. וְאִתְעֲטָּר בְּסִטְרָא דְּאִימָּא. וּמַאי אִיהוּ. יִצְחָק. The third compartment contains the passage commencing, “Hear, O Israel”, the reference being to the patriarch Israel. R. Simeon, however, says that the reference is to the supernal Israel crowned from the side of his Father, to wit Abraham, and crowned from the side of his Mother, to wit, Isaac.

תָּנֵינָן, וְאָהַבְתָּ מַאן דְּרָחִים לֵיהּ לְמַלְכָּא, עָבִיד יַתִּיר טִיבוּ חֶסֶד עִם כֹּלָּא. וְחֶסֶד יַתִּירָא, הַהוּא דְּאִקְרֵי חֶסֶד דֶּאֱמֶת, דְּלָא בָּעֵי אֲגָר עָלֵיהּ, אֶלָּא בְּגִין רְחִימוּתָא דְּמַלְכָּא, דְּרָחִים לֵיהּ יַתִּיר, וּבִרְחִימוּתָא דְּמַלְכָּא תַּלְיָא חֶסֶד. וְעַל דָּא אִקְרֵי (ישעיהו מ״א:ח׳) אַבְרָהָם אוֹהֲבִי. וּבְגִין דְּרָחִים לֵיהּ יַתִּיר, אַסְגֵּי חֶסֶד בְּעָלְמָא. וְעַל דָּא, הָכָא וְאָהַבְתָּ. וּבִרְחִימוּתָא תַּלְיָא חֶסֶד, וְדָא הִיא בֵּיתָא תְּלִיתָאָה. We have learnt that he who loves the King does lovingkindness with all, and all the more so if he asks for no reward, which is a “kindness of truth”, through which he increases lovingkindness in the world. Hence this passage goes on, “Thou shalt love”.

בֵּיתָא רְבִיעָאָה, וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם. וְחָרָה אַף יְיָ'. גְּבוּרָה תַּקִּיפָא, וְדִינָא קַשְׁיָא הִיא, וְנַפְקַת מִסִּטְרָא דְּאִימָּא עִלָּאָה. וְתָנֵינָן, אַף עַל גַּב דְּלֵית הִיא דִּינָא, מִסִּטְרָהָא נָפְקָא דִּינָא, (דנפק) גְּבוּרָה עִלָּאָה. וְאִי תֵּימָא, וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ דְּלָאו הִיא דִּינָא. לֵית כִּתְרָא מִכָּל כִּתְרֵי מַלְכָּא, דְּלָא יִתְכְּלִיל דִּינָא וְרַחֲמֵי, כָּל שֶׁכֵּן גְּבוּרָה דְּאִתְכְּלִיל טַב וּבִישׁ. The fourth compartment contains the passage commencing, “And it shall come to pass if ye diligently hearken”. This passage contains the words, “Take heed to yourselves… and the anger of the Lord be kindled against you”, and this compartment typifies Might and stern judgement, and it comes from the side of the supernal Mother; for we have learnt that although She Herself is not judgement, yet from Her side issues judgement and force.

וְאִלֵּין אַרְבָּעָה נָטִיל לוֹן וָא"ו, וְאִתְעֲטָּר בְּהוּ. וְאִלֵּין אִינּוּן תְּפִילִין דְּאָנַח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תָּנֵינָן, הַאי וָא"ו סָלִיק וְאִתְעֲטָּר בְּעִטְרוֹי, וְאָחִיד לְהַאי וּלְהַאי, וְאִתְעֲטָּר בְּכֻלְּהוּ, וְעַל דָּא וָא"ו, אֶמְצָעִיתָא דְּכֹלָּא, דְּעֵילָּא וְתַתָּא, לְאַחֲזָאָה חָכְמְתָא שְׁלֵימָתָא מִכָּל סִטְרוֹי. These four does Vau take and crown himself therewith, and these are the phylacteries which the Holy One, blessed be He, puts on. We have learnt that this Vau ascends and assumes his crowns and grasps both sides and is crowned with all, and therefore Vau is the centre of all above and below to display complete Wisdom on all sides.’

(תאני רבי אבא, כתיב (דברים י׳:ט״ו)) רַק בַּאֲבוֹתֶיךָ חָשַׁק יְיָ'. מִכָּאן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אֲבָהָתָא אִינּוּן רְתִיכָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וּכְתִיב חָשַׁק יְיָ'. תָּא חֲזֵי, כְּמָה דְּאִית רְתִיכָא קַדִּישָׁא לְתַתָּא, כַּךְ אִית רְתִיכָא קַדִּישָׁא לְעֵילָּא. וּמַאי נִיהוּ, הָא דְּאַמָרָן, רְתִיכָא קַדִּישָׁא כֹּלָּא אִקְרֵי, וְכֹלָּא אִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא, וְאִתְעָבִיד כֹּלָּא חַד. R. Abba learnt: It is written, “Only the Lord had a delight in thy fathers” (Deut. 10, 15). Commenting on this, R. Simeon said that the patriarchs are the holy chariot above. As there is a holy chariot below, so there is a holy chariot above. And what is this? As we have said, the holy chariot is the name given to the Whole, all being linked together and made one.

רַק בַּאֲבוֹתֶיךָ תְּלָתָא, וּרְתִיכָא אַרְבְּעָה, ד' מְנָלָן. דִּכְתִּיב (דברים י׳:ט״ו) וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. מַאי מַשְׁמַע. לְאַכְלְלָא בְּהוּ דָּוִד מַלְכָּא, דְּאִיהוּ רְבִיעָאָה, לְאִתְתַּקְנָא בִּרְתִיכָא קַדִּישָׁא. דְּתָנֵינָן, אֲבָהָתָא תִּקּוּנָא וּשְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, וְגוּפָא בְּהוּ אִשְׁתַּכְלָל וְאִתְבְּנֵי, וּבְהוּ אִתְאֲחִיד. אָתָא דָּוִד מַלְכָּא, וְשַׁכְלִיל כֹּלָּא, וְאַתְקִין גּוּפָא, וְאַשְׁלְמֵיהּ בְּהוּ. וְאָמַר רִבִּי יִצְחָק, כְּמָה דְּזָכוּ אֲבָהָתָא לְאִתְעַטְּרָא בִּרְתִיכָא קַדִּישָׁא, כַּךְ זָכָה דָּוִד לְאִתְתַּקְנָא בְּסַמְכָא רְבִיעָאָה דִּרְתִיכָא. But the fathers are only three, and the chariot has four wheels. Who is the fourth? It says: “And he chose their seed after them”; this includes David, who is the fourth to complete the holy chariot, as we have learnt: The patriarchs are the consummation of the whole, and the Body was completed through them and made one. Then King David came and perfected the whole and made firm the body and perfected it. R. Isaac said: ‘As the patriarchs merited to be crowned with the holy chariot, so did David merit to be adorned with the fourth support of the chariot.’

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב בֵּיהּ בְּדָוִד, (שמואל א ט״ז:י״ב) וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי. מַאי טַעֲמָא אַדְמוֹנִי. מִשּׁוּם דְּחוּלָקָא דְּעַדְבֵיהּ גַּרְמָא לֵיהּ. אַדְמוֹנִי דִּינָא וַדַּאי. עִם יְפֵה עֵינַיִם, דִּינָא בְּרַחֲמֵי. כְּמָה דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ה:ג׳) חַסְדֵּי דָּוִד הַנֶּאֱמָנִים. R. Judah said: ‘It is written of David, “He was ruddy and withal fair of eyes”. The “ruddiness” typifies his occupation (as a man of war), while “with fair of eyes” refers to the patriarchs.

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, חַסְדֵּי דָּוִד, בְּאַתְרֵיהּ אוֹקִימְנָא. אֶלָּא וְהוּא אַדְמוֹנִי, כִּדְאַמָרָן. עִם יְפֵה עֵינַיִם, אִלֵּין אֲבָהָתָא. תָּא חֲזֵי, יְרוּשָׁלַיִם וְצִיּוֹן, דִּינָא וְרַחֲמֵי. וְאַף עַל פִּי כֵּן כְּתִיב, (מלכים א ח׳:א׳) עִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן. וּכְתִּיב (הושע י״א:ט׳) בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבֹא בְּעִיר, נִשְׁבַּע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שֶׁלֹּא יִכָּנֵּס בִּיְרוּשָׁלַ ם שֶׁל מַעֲלָה וְכוּ'. אֵימָתַי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כַּד אִתְהַדָּר מַלְכוּ בֵּית דָּוִד לְאַתְרֵיהּ לְתַתָּא. Note that while Jerusalem and Zion correspond respectively to Judgement and Mercy, yet it is written, “The city of David, that is Zion” (I Kings 8, 1).

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, ש' דִּרְשִׁימָא בִּתְלַת קִשְׁרֵי, (דד' קשרין רמיזא היא לתלתא ורמיזא לארבעה, תלת הא דאמרן. ארבעה למהוי רתיכא קדישא כחדא. דהא הוא כללא דתקונא עלאה ומהכא מתפרשן ואתמשכן תתאי באורחייהו ברצועיהון דתליין בהני שערי דרישא דתליין בהו ואתמשכן מנייהו כל אינון אחרנין עד דאתקשרן באתרייהו). We have learnt: Vau takes those upper ones that we have mentioned, and those are the phylacteries which the Holy One, blessed be He, puts on, and therefore a man should take a pride in them. Of such a one it is written, “And all the people of the earth shall see that thou art called by the name of the Lord” (Deut. 28, 10)-literally. These are the phylactery of the head. The phylactery of the arm is the left, which is called “strong”, and inherits from the “strong”. Therefore the second He’, which is the left, takes the four which are one body and entwined in one another, to wit, Tifereth, Nezah, Hod, and Yesod.’

(דברים ו') שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי יֵיסָא, יִשְׂרָאֵל סָבָא. רִבִּי יִצְחָק אָמַר ע' רַבְרְבָא, לְאַכְלְלָא שִׁבְעִין שְׁמָהָן, סַהֲדוּתָא דְּכֹלָּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דִּכְתִּיב, (ישעיהו א׳:ב׳) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם. וּכְתִיב (דברים ל״ב:א׳) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם. אוּף הָכָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וְכֹלָּא חַד מִלָּה הוּא. יְדוָֹ"ד, רֵישָׁא דְּכֹלָּא, בִּנְהִירוּ דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא. וְהַאי הוּא דְּאִקְרֵי אָ"ב. אֱלֹהֵינוּ, עֲמִיקְתָא דְּנַחֲלִין וּמַבּוּעִין, דְּנָפְקִין וְנַגְדִּין לְכֹלָּא. HEAR, ISRAEL. R. Yesa said: ‘This is the patriarch Israel.’ R. Isaac said: ‘ “Israel” here has the same meaning as “heavens” in the verses “Hear, O heavens” (Isa. 1, 2), and “Give ear, O heavens” (Deut. 32, 1). “The Lord” here indicates the starting-point of all, in the radiance of the Holy Ancient One, and this is what is called “Father”.

יְדוָֹ"ד, גוּפָא דְּאִילָנָא שְׁלִימוּ דְּשָׁרָשִׁין. אֶחָד, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְכֹלָּא חַד שְׁלֵימוּתָא, וְאִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח פִּרוּדָא, אֶלָּא כֹּלָּא חַד. “Our God” is the deep source of the streams and founts that flow forth to all. “The Lord” again is the body of the Tree, the completion of the roots. “One” is the Community of Israel. All form one whole linked together without division.’ R. Isaac learnt: ‘The holy supernal chariot consists of the four compartments of the phylacteries which are put on by Vau, as already explained. There is another holy chariot of four other compartments united into one which are put on by the second He’, as already stated.’

תָּנֵי רִבִּי יִצְחָק, רְתִיכָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, אַרְבַּע בָּתֵּי דִּתְפִילִין דְּאָנַח ו'. כְּמָה דְּאִתְּמַר. רְתִיכָא קַדִּישָׁא אָחֳרָא, אַרְבַּע אַחֲרָנִין דִּכְלִילָן בְּחַד, דְּאָנַח ה' בַּתְרָאָה כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ. R. Isaac learnt: ‘The holy supernal chariot consists of the four compartments of the phylacteries which are put on by Vau, as already explained. There is another holy chariot of four other compartments united into one which are put on by the second He’, as already stated.’

תָּאנָא בְּרָזָא עִלָּאָה בְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא, ג' חֲלָלִין דְּאַתְוָון רְשִׁימִין, אִתְגַּלְּיָין בָּהּ בְּגוּלְגַּלְתָּא דִּזְעֵיר אַנְפִּין. וְתָנֵינָן, ג' מוֹחֵי אִינּוּן, דִּסְתִּימוּ בְּאִינּוּן חַלָלִין. וּמִשֵּׁירוּתָא (וממשיכותא) דְּמוֹחָא עִלָּאָה סְתִימָאָה דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְּאִתְמְשִׁיךְ בְּהַהוּא זְעֵיר אַנְפִּין, אִשְׁתְּכָחוּ ד' מוֹחֵי. וְאִלֵּין ד' מוֹחִין, (ס"א דינא לית כתראי מכל כתרי מלכא) מִשְׁתַּכְּחִין וּמִתְפָּשְּׁטִין (ס"א בכלא ואינון) בְּכָל גּוּפָא וְאִינּוּן ד' רִיהֲטֵי, דְּאַרְבַּע בָּתֵּי דִּתְפִילִין, דְּאָנַח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. We have learnt as a profound mystery in the Book of Hidden Wisdom that three hollows of inscribed letters are disclosed in the Cranium of the Small of Countenance, and we have further learnt that there are three Brains enclosed in these hollows, but through the influence of the uppermost and hidden brain of the Ancient Holy One which spreads through that Small of Countenance they become four Brains. These spread throughout the whole of the Body, and these are the four compartments of the phylacteries which the Holy One, blessed be He, puts on.

וּבְּגִין כָּךְ בָּעֵי בַּר נָשׁ לַאֲנָחָא בְּכָל יוֹמָא, בְּגִין דְּאִינּוּן שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה בְּאַתְווֹי רְשִׁימָן, דִּכְתִּיב, (דברים כ״ח:י׳) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְיָ' נִקְרָא עָלֶיךָ. וּתְנָן, שֵׁם יְיָ' מַמָּשׁ, וְאִלֵּין תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא. (מוחא עלאה דאתמשך במוחא תתאה אקרון תרי מוחין ואינון דכתיב חכמות, ומתפרשן בחד) Therefore a man should put on the phylacteries every day, because they are the supernal Holy Name in its inscribed letters.

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, הוּא דִּכְתִּיב, (שמות י״ג:ב׳) קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, דָּא הִיא כִּתְרָא דְּכָלִיל וְאַסְתִּים כָּל אִינּוּן אַחֲרָנִין. (כל בכור כל בכור סתם, לעלאה) מְשִׁיכוּתָא (ס"א משרייתא) דִּלְעֵילָּא סְתִימָא בֵּיהּ. (דכלא) וְדָא אִקְרֵי פֶּטֶר כָּל רֶחֶם, פְּתִיחוּתָא דְּכָל מְשִׁיכוּתָא דְּרַחֲמֵי, וִיסוֹדָא (נ"א ונהירו) דִּלְעֵילָּא. The first compartment of the phylacteries contains the passage, “Sanctify unto me every firstborn”, which typifies the highest brain, to wit, Wisdom.

בֵּיתָא תִּנְיָינָא, וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְיָ' (אלהיך). אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מוֹחָא דְּתַרְעוֹי נָפְקִין לְחַמְשִׁין תַּרְעִין. תַּרְעִין סַגִּיאִין, וְאִינּוּן לָקֳבֵל זִמְנִין סַגִּיאִין דִּכְתִּיב, (שמות כ׳:ב׳) אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. (שמות י״ג:י״ח) הוֹצִיאֲךָ יְיָ' מִמִּצְרַיִם. וְאִדְכַּר זִמְנִין סַגִּיאִין דּוּכְרָנָא דְּמִצְרַיִם. וְאִינּוּן חַמְשִׁין לָקֳבֵל חַמְשִׁין. The second compartment contains the passage commencing “And it shall come to pass when the Lord thy God bringeth thee”.’ R. Judah said: ‘This typifies the brain which opens out through fifty gates, which in turn correspond to the numerous places where the going forth from Egypt is mentioned in the Pentateuch

וְתָנֵינָן בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, דְּאָמַר תַּרְעִין סַגִּיאִין דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, תָּבַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דַּהֲווֹ סְתִימִין וּמִתְקַטְּרִין בְּשַׁלְשְׁלֵיהוֹן, בְּגִין לְאַפָּקָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל (לבר). דְּהָא מֵאִלֵּין תַּרְעִין דְּהַהוּא מוֹחָא, מִתְפַּתְּחֵי וּמִשְׁתְּרוּ כָּל שְׁאַר תַּרְעִין. וְאִלְמָלֵא דְּאִתְעָרוּ וְאִתְפְּתָּחוּ אִינּוּן תַּרְעִין דְּהַאי מוֹחָא, לָא הֲווֹ מִתְפַּתְּחִין אִינּוּן אַחֲרָנִין לְמֶעְבַּד דִּינָא, וּלְאַפָּקָא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל מִן עַבְדּוּתָא. We have learnt in the Book of R. Hamnuna the Ancient that God burst open many gates above and below which were closed with chains in order to bring forth Israel, for from the gates of that brain all other gates are unlocked and opened. Had not the gates of that brain been first opened, the others could never have been opened to execute judgement and to bring forth Israel from bondage.

וְכֹלָּא סָתִים בְּהַאי דְּאִקְרֵי אִימָא עִלָּאָה, דְּמִנָהּ אִתְּעַר חֵילָא לְאִימָא תַּתָּאָה. וּמַאי אִיהוּ. דִּכְתִּיב בָּהּ (ישעיהו נ״א:ד׳) וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ. אַל תִּקְרֵי לְאוּמִּי, אֶלָּא לְאִמִּי. דְּלָא זָז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵחַבְּבָהּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, עַד דִּקְרָאָהּ אִמִּי. וְהַאי נָפְקָא מֵאִימָא עִלָּאָה, דְּהִיא בֵּיתָא תִּנְיָינָא, דְּאִקְרֵי ה' דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּאִתְפַּתְּחָא לְחַמְשִׁין תַּרְעִין. וּמֵהַאי נָפַק רוּחָא לְחַד נוּקְבָּא דְּפַרְדַּשְׁקָא דְּחוֹטָמָא. All is closed up in that which is called the Supernal Mother, whence power is derived to the Lower Mother. This one comes forth from the Supernal Mother, who is the second compartment, which is called the He of the Holy Name which opens out through fifty gates, and from this issues a spirit to one of the Nostrils.

וְתָנֵינָן, יוֹבְלָא דְּנָפְקִין בֵּיהּ עַבְדִּין לְחֵירוּ, בְּהַאי מוֹחָא אִתְאֲחָד. וְאִינּוּן חַמְשִׁין שְׁנִין דְּיוֹבְלָא. וְאִינּוּן חַמְשִׁין יוֹמִין דְּחוּשְׁבָּנָא דְּעוֹמֶר, בֵּיהּ אִתְאֲחָדוּ. דִּבְהוּ נַיְיחִין רוּחֵי דְּעַבְדִּין, וּמַפְּקֵי רוּחֵיהוֹן (נ"א ומפיק רוחיה) לְנַיְיחָא. כְּמָה דִּכְתִּיב, (ישעיהו י״ד:ג׳) בְּיוֹם הָנִיחַ יְיָ' לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמִרָגְזֶךָ וּמִן הָעֲבוֹדָה וְגוֹ'. וּבְגִין כַּךְ, ה' נַיְיחָא דְּרוּחָא, וּלְאַפָּקָא רוּחָא לְחֵירוּ. וְהַאי בֵּיתָא יְצִיאַת מִצְרַיִם בָּהּ תַּלְיָיא, וּבְאָת ה' דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, כְּמָה דְּאִתְּמַר. עֲד כָּאן כְּלָלָא דְּי"ה דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. We have learnt, too, that the Jubilee in which slaves go forth to freedom is attached to this Brain, and the fifty days of the Jubilee further correspond to the fifty days of the Omer. Thus He stands for the appeasement of the spirit and its going forth to freedom, and thus the going forth from Egypt depends on this compartment and on the letter He of the Holy Name, as has been explained.

תָּא חֲזֵי, מִסִּטְרָא דְּאַבָּא נָפִיק חֶסֶד. מִסִּטְרָא דְּאִמָּא נָפִיק גְּבוּרָה. וְכֹלָּא אָחִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִתְעַטָּר בְּהוּ, אָת וָא"ו. Observe that from the side of the Father issues Lovingkindness and from the side of the Mother Force, and the Holy One, blessed be He, grasps both and crowns himself therewith as the letter Van.

(דברים ו') שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי יֵיסָא, יִשְׂרָאֵל סָבָא. רִבִּי יִצְחָק אָמַר ע' רַבְרְבָא, לְאַכְלְלָא שִׁבְעִין שְׁמָהָן, סַהֲדוּתָא דְּכֹלָּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דִּכְתִּיב, (ישעיהו א׳:ב׳) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם. וּכְתִיב (דברים ל״ב:א׳) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם. אוּף הָכָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וְכֹלָּא חַד מִלָּה הוּא. יְדוָֹ"ד, רֵישָׁא דְּכֹלָּא, בִּנְהִירוּ דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא. וְהַאי הוּא דְּאִקְרֵי אָ"ב. אֱלֹהֵינוּ, עֲמִיקְתָא דְּנַחֲלִין וּמַבּוּעִין, דְּנָפְקִין וְנַגְדִּין לְכֹלָּא. HEAR, ISRAEL. R. Yesa said: ‘This is the patriarch Israel.’ R. Isaac said: ‘ “Israel” here has the same meaning as “heavens” in the verses “Hear, O heavens” (Isa. 1, 2), and “Give ear, O heavens” (Deut. 32, 1). “The Lord” here indicates the starting-point of all, in the radiance of the Holy Ancient One, and this is what is called “Father”.

יְדוָֹ"ד, גוּפָא דְּאִילָנָא שְׁלִימוּ דְּשָׁרָשִׁין. אֶחָד, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְכֹלָּא חַד שְׁלֵימוּתָא, וְאִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח פִּרוּדָא, אֶלָּא כֹּלָּא חַד. “Our God” is the deep source of the streams and founts that flow forth to all. “The Lord” again is the body of the Tree, the completion of the roots. “One” is the Community of Israel. All form one whole linked together without division.’ R. Isaac learnt: ‘The holy supernal chariot consists of the four compartments of the phylacteries which are put on by Vau, as already explained. There is another holy chariot of four other compartments united into one which are put on by the second He’, as already stated.’

תָּנֵי רִבִּי יִצְחָק, רְתִיכָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, אַרְבַּע בָּתֵּי דִּתְפִילִין דְּאָנַח ו'. כְּמָה דְּאִתְּמַר. רְתִיכָא קַדִּישָׁא אָחֳרָא, אַרְבַּע אַחֲרָנִין דִּכְלִילָן בְּחַד, דְּאָנַח ה' בַּתְרָאָה כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ. R. Isaac learnt: ‘The holy supernal chariot consists of the four compartments of the phylacteries which are put on by Vau, as already explained. There is another holy chariot of four other compartments united into one which are put on by the second He’, as already stated.’

רעיא מהימנא
(דברים ו׳:ד׳) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ' אֱלֹהֵינוּ יְיָ' אֶחָד, פִּקּוּדָא דָּא, (ד) (עיין בהקדמה י"ג ע"ב) לְיַחֲדָא שְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל יוֹמָא, דְּהָא כְּמָה דִּמְיַיחֲדֵי שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְתַתָּא, הָכִי אִתְיָיחָד שְׁמֵיהּ לְעֵילָּא. אִשְׁתְּכַח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְחִידָאי עֵילָּא וְתַתָּא. מַאן דִּמְיַיחֵד שְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יְשַׁוִּי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ בְּהַהוּא יִחוּדָא דְּקָאַמְרָן, וִיחַבֵּר כָּל שַׁיְיפוֹי בְּהוּא יִחוּדָא בְּהַהוּא רְעוּתָא לְמֶהֱוִי כֻּלְּהוּ אֶחָד. כְּמָה דְּשַׁוִּי כָּל שַׁיְיפוֹי בְּרָזָא דְּחָד, הָכִי לְעֵילָּא מְחַבֵּר כָּל שַׁיְיפִין עִלָּאִין בְּהַהוּא יִחוּדָא, לְמֶהֱוִי כֻּלְּהוּ חַד. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ' אֱלֹהֵינוּ יְיָ' אֶחָד. מִצְוָה זוֹ לְיַחֵד שֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל יוֹם, שֶׁהֲרֵי כְּמוֹ שֶׁמְּיַחֲדִים שֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַטָּה, כָּךְ מִתְיַחֵד שְׁמוֹ לְמַעְלָה. נִמְצָא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד מַעְלָה וּמַטָּה. מִי שֶׁמְּיַחֵד שֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָשִׂים לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּאוֹתוֹ יִחוּד שֶׁאָמַרְנוּ, וִיחַבֵּר כָּל אֵיבָרָיו בְּאוֹתוֹ יִחוּד לִהְיוֹת כֻּלָּם אֶחָד. כְּמוֹ שֶׁשָּׂם כָּל אֵיבָרָיו בְּסוֹד אֶחָד, כָּךְ לְמַעְלָה מְחַבֵּר כָּל הָאֵיבָרִים הָעֶלְיוֹנִים בְּאוֹתוֹ יִחוּד לִהְיוֹת כֻּלָּם אֶחָד.

בְּשַׁעֲתָא דְּאָתֵי בַּר נָשׁ לְיַיחְדָא שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל חֵילֵי שְׁמַיָא כֻּלְּהוּ, קַיְימִין שׁוּרִין שׁוּרִין, בְּגִין לְאִתְתַּקְנָא וּלְאִתְכַּלְּלָא כֻּלְּהוּ בְּהַהוּא יִחוּדָא, לְמֵיקָם בְּרָזָא דְּחָד בְּיִחוּדָא חֲדָא. כֻּלְּהוּ מִתְתַּקְּנָן בְּתִקּוּנֵיהוֹן כְּדְקָא יָאוּת. בְּהַאי שַׁעֲתָא קַיְּימָא חַד מְמָנָא שַׁמָשָׁא, דְּקַיְּימָא תְּחוֹת רמ"ח עָלְמִין, וְכֻלְּהוּ אִקְרוּן שַׁיְיפִין דְּגוּפָא. וְדָא אִקְרֵי הלני"ו, קַיְּימָא מְחַכָּה לְהַהוּא יִחוּדָא, וְדָא אִיהוּ מְלַקֵּט שׁוֹשַׁנִּים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שיר השירים ו׳:ב׳) וְלִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים. דְּאִינּוּן שַׁיְיפִין דְּגוּפָא. בְּשָׁעָה שֶׁבָּא אָדָם לְיַחֵד אֶת שֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל חֵילוֹת הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן וּלְהִכָּלֵל כֻּלָּם בְּאוֹתוֹ יִחוּד, לַעֲמֹד בְּסוֹד אֶחָד בְּיִחוּד אֶחָד. כֻּלָּם מִתְתַּקְּנִים בְּתִקּוּנֵיהֶם כָּרָאוּי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עוֹמֵד מְמֻנֶּה אֶחָד שַׁמָּשׁ שֶׁעוֹמֵד תַּחַת מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עוֹלָמוֹת, וְכֻלָּם נִקְרָאִים אֵיבְרֵי הַגּוּף. וְזֶה נִקְרָא הלני"ו, עוֹמֵד וּמְחַכֶּה לְאוֹתוֹ יִחוּד, וְזֶהוּ מְלַקֵּט שׁוֹשַׁנִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר [שיר השירים ו] וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים, שֶׁהֵם אֵיבְרֵי הַגּוּף.

שַׁיְיפִין עִלָּאִין לָקִיט לוֹן שְׁמָא עִלָּאָה, בְּרָזָא דְּיִחוּדָא דְּקָא אִתְיָיחָד בְּרָזָא דְּמ"ב שְׁמָהָן. וְלָקִיט כָּל אִינּוּן שׁוֹשַׁנִּים עִלָּאִין, וְשַׁמָּשָׁא דָּא לָקִיט כָּל אִינּוּן תַּתָּאִין, דִּי כֻּלְּהוּ מְמָנָן בִּכְלָלָא דְּע"ב שְׁמָהָן, וְאִתְלְקִּיטוּ כֻּלְּהוּ בְּהַהוּא יִחוּדָא, וְאִתְעָבִידוּ כֻּלְּהוּ גּוּפָא חֲדָא. בְּרָזָא חֲדָא. וְהַהוּא יִחוּדָא סַלְּקָא, וְקָא מְיַיחֵד כֹּלָּא בִּתְרֵין סִטְרִין בְּיִחוּדָא חֲדָא. בְּהַהוּא שַׁעֲתָא מִתְלַקְּטִין שַׁיְיפִין כֻּלְּהוּ, וּמִתְחַבְּרָן בְּחִבּוּרָא חֲדָא, לְמֶהֱוִי כֻּלְּהוּ בְּרָזָא דְּחָד, עֵילָּא וְתַתָּא, בְּרָזָא דַּיְדוָֹד אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. הָאֵיבָרִים הָעֶלְיוֹנִים לוֹקֵט אוֹתָם הַשֵּׁם הָעֶלְיוֹן בְּסוֹד הַיִּחוּד שֶׁהִתְיַחֵד בְּסוֹד אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם שֵׁמוֹת, וְלוֹקֵט כָּל אוֹתָם שׁוֹשַׁנִּים עֶלְיוֹנִים, וְשַׁמָּשׁ זֶה לוֹקֵט כָּל אוֹתָם הַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁכֻּלָּם מְמֻנִּים בַּכְּלָל שֶׁל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם שֵׁמוֹת, וְנִלְקָטִים כֻּלָּם בְּאוֹתוֹ הַיִּחוּד, וְנַעֲשִׂים כֻּלָּם גּוּף אֶחָד בְּסוֹד אֶחָד. וְאוֹתוֹ הַיִּחוּד עוֹלֶה, וּמְיַחֵד הַכֹּל בִּשְׁנֵי צְדָדִים בְּיִחוּד אֶחָד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִתְלַקְּטִים כָּל הָאֵיבָרִים וּמִתְחַבְּרִים בְּחִבּוּר אֶחָד, לִהְיוֹת כֻּלָּם בְּסוֹד אֶחָד, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, בְּסוֹד שֶׁל ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.

וְעַל דָּא מַאֲרִיכִין בְּאֶחָד, בִּתְרֵי אַתְוָון. לְמִלְקַּט שׁוֹשַׁנִּים, לְאִתְיַיחֲדָא בְּרָזָא דְּאֶחָד בְּיִחוּדָא שְׁלִים. כֵּיוָן דְּאִתְיַיחֲדָן שַׁיְיפִין כֻּלְּהוּ, בְּרָזָא חֲדָא דְּיִחוּדָא חֲדָא, כְּדֵין אִתְקְרֵי כֹּלָּא קָרְבָּן שְׁלִים. וְעַל רָזָא דָּא, אָעִיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגַּן עֵדֶן לְאָדָם קַדְמָאָה, כְּמָה דִּכְתִּיב, (בראשית ב׳:ט״ו) לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. וְתָנֵינָן, דְּאִלֵּין אִינּוּן קָרְבְּנִין תְּרֵין, רָזָא דַּיְדוָֹד אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. דְּאִינּוּן קָרְבְּנִין כְּתִיב, וְלִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים. (ד"א דקודשא בריך הוא איהו לקיט שושנים לקיט כל אינון שייפין דעילא ותתא לחברא לון ביחודא בההוא דקאמרן. כדין אתער מאן דאתער ללקוט שושנים) אִלֵּין שַׁיְיפִין דִּתְרֵין סִטְרִין, דְּאִינּוּן חַד. וְעַל כֵּן מַאֲרִיכִים בְּאֶחָד בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, לִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים, לְהִתְיַחֵד בְּסוֹד שֶׁל אֶחָד בְּיִחוּד שָׁלֵם. כֵּיוָן שֶׁכָּל הָאֵיבָרִים מִתְיַחֲדִים בְּסוֹד אֶחָד שֶׁל יִחוּד אֶחָד, אָז נִקְרָא הַכֹּל קָרְבָּן שָׁלֵם, וְעַל סוֹד זֶה הִכְנִיס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן לְגַן עֵדֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב [בראשית ב] לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. וְשָׁנִינוּ שֶׁאֵלֶּה אוֹתָם קָרְבָּנוֹת שְׁנַיִם, סוֹד שֶׁל ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. שֶׁבְּאֵלּוּ קָרְבָּנוֹת כָּתוּב וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים. [שהקדוש ברוך הוא הוא לוקט שושנים, לוקט כל אותם איברים שלמעלה ומטה לחבר אותם ביחוד באותו שאמרנו. אז מתעורר מי שמתעורר ללקט שושנים] אֵלּוּ הָאֵיבָרִים שֶׁל שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁהֵם אֶחָד.

שׁוֹשַׁנִּים רָזָא אִיהוּ. דְּכַד מִתְחַבְּרָן כָּל (אינון) שַׁיְיפִין כַּחֲדָא, לְמֶהֱוִי כֻּלְּהוּ בְּיִחוּדָא חֲדָא, רָזָא דְּקָרְבָּן, כְּדֵין מִתְעַטֵר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּעֲטָרָה בְּרֵישָׁא דְּכֶתֶם פָּז, לְמֶהֱוִי בִּיקָרוֹי מִתְעַטְרָא. וְרָזָא דָּא הֲוִי דִּכְתִּיב שׁוֹשַׁנִּים, רָזָא דְּכָל אִינּוּן שַׁיְיפִין דְּעֵילָּא וְתַתָּא. וְרָזָא דְּהַהוּא פָּז, עִטוּרָא דְּמִתְעַטְרָא וְסַלְּקָא מִבֵּינַיְיהוּ, וְכֹלָּא אִיהוּ בֵּיהּ. שׁוֹשַׁנִּים, סוֹד הוּא. שֶׁכְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים כָּל [אותם] אֵיבָרִים כְּאֶחָד, לִהְיוֹת כֻּלָּם בְּיִחוּד אֶחָד, סוֹד הַקָּרְבָּן, אָז מִתְעַטֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּעֲטָרָה בָּרֹאשׁ שֶׁל כֶּתֶם פָּז, לִהְיוֹת בִּכְבוֹדוֹ מִתְעַטֵּר. וְסוֹד זֶה הָיָה, שֶׁכָּתוּב שׁוֹשַׁנִּים, סוֹד שֶׁל כָּל אוֹתָם אֵיבָרִים שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה. וְסוֹד שֶׁל אוֹתוֹ פָּז, עִטּוּר שֶׁמִּתְעַטֵּר וְעוֹלֶה מִבֵּינֵיהֶם, וְהַכֹּל נִמְצָא בּוֹ.

פִּקּוּדָא לְמִקְבַּע בַּר נָשׁ מְזוּזָה לְתַרְעֵיהּ, לְמֶהֱוִי כָּל בַּר נָשׁ נָטִיר מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד נָפִיק וְכַד עָיִּיל. וְרָזָא (תהילים קכ״א:ח׳) יְיָ' יִשְׁמָר צֵּאתְךָ וּבֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. בְּגִין דְּרָזָא דִּמְזוּזָה אִיהוּ קָאִים תָּדִיר לְפִתְחָא. וְדָא אִיהוּ פִּתְחָא דִּלְעֵילָּא, וְדָא אִיהוּ דַּרְגָּא דְּאִקְרֵי שׁוֹמֵר, לְאִשְׁתַּכְּחָא בִּנְטִירוּ. מִצְוָה שֶׁיִּקְבַּע אָדָם מְזוּזָה לְשַׁעֲרוֹ, לִהְיוֹת כָּל אָדָם שָׁמוּר מֵעִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁיּוֹצֵא וּכְשֶׁנִּכְנָס. וְהַסּוֹד – [תהלים קכא] ה' יִשְׁמָר צֵאתְךְ וּבֹאֶךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. מִשּׁוּם שֶׁסּוֹד הַמְּזוּזָה עוֹמֵד תָּמִיד לַפֶּתַח, וְזֶהוּ פֶּתַח שֶׁלְּמַעְלָה, וְזוֹהִי דַרְגָּה שֶׁנִּקְרֵאת שׁוֹמֵר, לְהִמָּצֵא בִשְׁמִירָה.

דְּבַּר נָשׁ לָאו אִיהוּ נָטִיר, בַּר נְטִירוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהוּ נָטִיר תָּדִיר, וְקָאִים לְפִתְחָא, וּבַּר נָשׁ לְגוֹ. וְתוּ, דְּלָא יִנְשֵׁי בַּר נָשׁ דּוּכְרָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעָלְמִין. וְדָא אִיהוּ כְּגַוְונָא דְּצִּיצִּית, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (במדבר ט״ו:ל״ט) וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְּכַרְתֶּם אֶת וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּחָמֵי בַּר נָשׁ לְהַאי דּוּכְרָנָא, אִדְכַּר בְּגַרְמֵיהּ לְמֶעְבַּד פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ. וְרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, מְזוּזָה כְּלָלָא דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא. שֶׁאָדָם אֵינוֹ שָׁמוּר, רַק מִשְּׁמִירַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא תָּמִיד שׁוֹמֵר, וְעוֹמֵד לַפֶּתַח, וְהָאָדָם בִּפְנִים. וְעוֹד, שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח אָדָם זִכְרוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמִים. וְזֶהוּ כְּמוֹ הַצִּיצִית, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר [במדבר טו] וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת וְגוֹ'. כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה הָאָדָם אֶת הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, נִזְכָּר בְּעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוַת רִבּוֹנוֹ. וְסוֹד הָאֱמוּנָה, מְזוּזָה כְּלָל שֶׁל זָכָר וּנְקֵבָה כְּאֶחָד.

בְּסִפְרָא דִּשְׁלֹמֹה, סָמִיךְ לְפִתְחָא, לָקֳבֵל תְּרֵין דַּרְגִּין, אִזְדְּמַן חַד שִׁידָא (ודא איהו) וְאִית לֵיהּ רְשׁוּ לְחַבְּלָא. וְאִיהוּ קָאִים לִסְטַר שְׂמָאלָא. זָקִיף בַּר נָשׁ עֵינוֹי, חָמֵי לֵיהּ לְרָזָא דִּשְׁמָא דְּמָארֵיהּ, וְאִדְכַּר לֵיהּ, וְלָא יָכִיל לֵיהּ לְאַבְאָשָׁא. וְאִי תֵּימָא, אִי הָכִי כִּי נָפִיק בַּר נָשׁ מִתַּרְעֵיהּ לְבַר, הָא הַהוּא שִׁידָא קָאִים לִימִינֵיהּ, וּמְזוּזָה לִשְׂמָאלֵיהּ, וְהֵיאַךְ אִתְנְטִיר בַּר נָשׁ, אִי אִיהוּ שָׁארֵי לִשְׂמָאלֵיהּ. בְּסִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה, סָמוּךְ לַפֶּתַח, כְּנֶגֶד שְׁתֵּי דְרָגוֹת, מִזְדַּמֵּן שֵׁד אֶחָד [וזהו] וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְחַבֵּל, וְהוּא עוֹמֵד לְצַד שְׂמֹאל. מֵרִים הָאָדָם אֶת עֵינָיו, וְרוֹאֶה אֶת סוֹד שֵׁם רִבּוֹנוֹ, וְנִזְכָּר בּוֹ, וְלֹא יָכוֹל לְהָרַע לוֹ. וְאִם תֹּאמַר, אִם כָּךְ, כְּשֶׁהָאָדָם יוֹצֵא מֵהַשַּׁעַר הַחוּצָה הֲרֵי אוֹתוֹ שֵׁד עוֹמֵד לִימִינוֹ, וּמְזוּזָה לִשְׂמֹאלוֹ, וְאֵיךְ נִשְׁמָר הָאָדָם כְּשֶׁהוּא שׁוֹרֶה לִשְׂמֹאלוֹ?

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּשַׁעֲתָא דְּבַּר נָשׁ אַקְדִּים בְּפַלְגּוּת לֵילְיָא, וְקָם וְאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, עַד דְּנָהִיר צַפְרָא. בְּצַפְרָא אֲנָח תְּפִילִּין בְּרֵישֵׁיהּ, וּתְפִילִּין בִּרְשִׁימָא קַדִּישָׁא בִּדְרוֹעֵיהּ, וְאִתְעַטָּף בְּעִטּוּפָא דְּמִצְוָה, וְאָתֵי לְנָפְקָא מִתַּרְעָא דְּבֵיתֵיהּ. אִעְרַע בַּמְּזוּזָה, רְשִׁימָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא בְּתַרְעָא דְּבֵיתֵיהּ. אַרְבַּע מַלְאָכִין קַדִּישִׁין מִזְדַוְּוגִין עִמֵּיהּ וְנָפְקִין עִמֵּיהּ מִתַּרְעָא דְּבֵיתֵיהּ, וְאוֹזְפֵי לֵיהּ לְבֵי כְּנִישְׁתָּא. וּמַכְרְזֵי קַמֵּיהּ, הָבוּ יְקָרָא לְדִיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, הָבוּ יְקָרָא לִבְרֵיהּ דְּמַלְכָּא, לְפַרְצוּפָא יְקָרָא דְּמַלְכָּא. רוּחָא קַדִּישָׁא שַׁרְיָא עָלֵיהּ, אַכְרִיז וְאָמַר (ישעיהו מ״ט:ג׳) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. ¹The first 12 lines of the Hebrew text do not appear in our translation.R. Simeon said: ‘When a man rises at midnight and gets up and studies the Torah till daylight, and when the daylight comes he puts the phylacteries with the holy impress on his head and his arm, and covers himself with his fringed robe, and as he issues from the door of his house he passes the mezuzah containing the imprint of the Holy Name on the post of his door, then four holy angels join him and issue with him from the door of his house and accompany him to the synagogue and proclaim before him: Give honour to the image of the Holy King, give honour to the son of the King, to the precious countenance of the King. A holy spirit rests on him and proclaims: “Israel in whom I will be glorified” (Isa. 49, 3),

כְּדֵין הַהוּא רוּחָא קַדִּישָׁא סַלְּקָא לְעֵילָּא, וְאַסְהִיד עָלֵיהּ קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, כְּדֵין פָּקִיד מַלְכָּא עִלָּאָה, לְמִכְתַּב קַמֵּיהּ כָּל אִינּוּן בְּנֵי הֵיכָלֵיהּ, כָּל אִינּוּן דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן קַמֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (מלאכי ג׳:ט״ז) וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ' וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. מַאי וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות לה) (ס"א חשב האפוד) וְחוֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבוֹת, אִינּוּן דְּעַבְדִּין לִשְׁמֵיהּ, אוּמָנוּתָא בְּכֹלָּא, אוּמָנוּתָא דִּתְפִילִּין, בְּבָתֵּיהוֹן בִּרְצוּעֵיהוֹן וּכְתִיבַתְהוֹן. אוּמָנוּתָא דְּצִיצִית, בְּחוּטֵיהוֹן, בְּחוּטָא דִּתְכֶלְתָּא. אוּמָנוּתָא דִּמְזוּזָה. וְאִלֵּין אִינּוּן חוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. וּכְתִיב (שם) וְחוֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבוֹת. and then ascends aloft and testifies concerning him before the Holy King. Then the Most High King orders the names of all the children of His palace, of all those that acknowledge Him, to be written before Him, as it says, “And it was written in the book of remembrance before him, for them that feared the Lord and that thought upon his name” (Mal. 3, 16). The word hoshebei (that thought upon) can also be taken in the sense of “making designs”-designs of the phylacteries with their compartments, their straps and their writing; designs of the fringes with their threads and the thread of blue; and designs of the mezuzah, all for the sake of God’s Name.

וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּבַּח בֵּיהּ, וּמַכְרִיז עָלֵיהּ בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, חָמוּ מַה בִּרְיָה עַבְדֵּית בְּעוֹלָמִי. וּמַאן דְּיֵיעוּל קַמֵּיהּ לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, כַּד נָפִק מִתַּרְעֵיהּ, וְלָא תְּפִילִּין בְּרֵישֵׁיהּ וְצִיצִית בִּלְבוּשֵׁיהּ, וְאוֹמֵר (תהילים ה׳:ח׳) אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, אָן הוּא מוֹרָאִי, הָא סָהִיד סַהֲדוּתָא דְּשִׁקְרָא. God then glories in them and proclaims through all worlds: See what my son has done in my world. He, however, who leaves his house to go to the synagogue without the phylacteries on his head or fringes on his garment and who yet says, I will bow down to Thy holy temple in Thy fear-of him God says: Where is my fear? he is bearing false witness.’

אָמַר רִבִּי יוֹסִי, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה, דְּהָכָא אָמַר אֱלֹהֵינוּ. (נ"א אלהיך) דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, מֹשֶׁה בְּדַרְגָּא עִלָּאָה יַתִּיר אִתְאֲחָד, עַל שְׁאַר נְבִיאֵי מְהֵימְנֵי. וְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אִלְמָלֵא הֲווֹ יַדְעֵי בְּנֵי נָשָׁא מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, לִינְדְּעוּן דְּהָא לֵית שׁוּם מִלָּה בְּאוֹרַיְיתָא, אוֹ אָת בְּאוֹרַיְיתָא, דְּלָא אִית בָּהּ רָזִין עִלָּאִין וְיַקִּירִין. R. Jose said: ‘Happy the portion of Moses who attached himself to a higher grade than all the other faithful prophets.

תָּא חֲזֵי כְּתִיב, (שמות י״ט:י״ט) מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. וְתָנֵינָן, מַאי בְקוֹל. בְּקוֹלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. וְשַׁפִּיר הוּא, בְּקוֹלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה דַּיְיקָא, בְּהַהוּא קוֹל דְּאִיהוּ אָחִיד בֵּיהּ, עַל כָּל שְׁאַר נְבִיאִין. (מתמן משה אתזן על כלהו) וּבְגִין דְּאִיהוּ אִתְאֲחִיד עַל כֻּלְּהוּ, בְּהַהוּא קוֹל, דַּרְגָּא עִלָּאָה, הֲוָה אָמַר לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, יְיָ' אֱלֹהֶיךָ, אִיהוּ דַּרְגָּא דְּאִקְרֵי שְׁכִינְתָּא, דְּשַׁרְיָיא בְּגַוַויְיהוּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ. For in connection with the verse, “Moses spoke and God answered him with a voice” (Ex. 19, 19), we have learnt that this voice was the voice of Moses, the Voice to which he was attached through his superiority over all the other prophets. And because he was attached to this higher grade he was able to say to Israel, “The Lord thy God”, namely, the grade called Shekinah which abode in their midst.’

וְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, תָּנֵינָן, קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה אַמָרָן. וְשֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה, מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אָמָרָן. מַאי מִפִּי עַצְמוֹ. וְכִי סַלְּקָא דַּעְתָּךְ דְּאֲפִילּוּ אָת זְעֵירָא בְּאוֹרַיְיתָא, מֹשֶׁה אָמַר לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ. R. Simeon further said: ‘We have learnt that the curses in Leviticus were uttered by Moses as coming from the mouth of the divine Might, but those in Deuteronomy were uttered by him as from the mouth of himself. What is meant by “as from the mouth of himself,’? Can it be thought that Moses said a single word of the Law of himself?

אֶלָּא שַׁפִּיר הוּא, וְהָא אִתְּעַרְנָא, מֵעַצְמוֹ לָא תָּנֵינָן, אֶלָּא מִפִּי עַצְמוֹ. וּמַאי אִיהוּ. הַהוּא קוֹל דְּאִיהוּ אָחִיד בֵּיהּ. וְעַל דָּא, הַלָּלוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה. וְהַלָּלוּ מִפִּי עַצְמוֹ. מִפִּי הַהוּא דַּרְגָּא דְּאִתְקְשַׁר בֵּיהּ עַל שְׁאַר נְבִיאֵי מְהֵימְנֵי. וְעַל דָּא, בְּכָל אֲתָר אֱלֹהֶיךָ, וְהָכָא אֱלֹהֵינוּ. No: what it refers to is the Voice to which he was attached, which is called “himself’, so that one set of curses were uttered from the mouth of the divine Might and the other of that grade to which he attained in virtue of his superiority over the other prophets. Hence, while in all other places he says “Thy God”, here (in the Shema) he says “Our God”.

פָּתַח רִבִּי אַבָּא וְאָמַר, (תהילים קכ״ג:א׳) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמַיִם. שִׁיר דָּא, לָא כְּתִיב מַאן אָמָרוֹ. אֶלָּא בְּכָל אֲתָר דְּאִיהוּ סָתִים, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אַמָרוֹ עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמַיִם, הַיּוֹשֵׁב מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי הַיּוֹשְׁבִי. R. Abba then commenced a discourse on the verse: “A song of degrees, Unto thee do I lift up mine eyes, O thou that sittest in the heavens” (Ps. 123, 1). ‘The author of this psalm is not mentioned, and in all such cases we suppose the holy spirit to have uttered it concerning Israel in captivity.

אֶלָּא אוֹקִימְנָא, מַאן דְּבָעֵי לְצַלָּאָה צְלוֹתֵיהּ קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, בָּעֵי לְמִבָּעֵי מֵעֲמִיקְתָא דְּכֹלָּא, לְאַרְקָא בִּרְכָאן לְתַתָּא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (תהילים ק״ל:א׳) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ'. וְהַאי יוֹ"ד יַתִּיר, עֲמִיקְתָא דְּכֹלָּא הִיא, וּבְהַאי בָּעֵי לְמִבָּעֵי בָּעוּתֵיהּ, לְאַרְקָא בִּרְכָאן לְהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם, לְאַתְּזְנָא מִנֵּיהּ כֹּלָּא, וְעַל דָּא הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמַיִם, בַּשָּׁמַיִם מַמָּשׁ, דְּכַד אִינּוּן בִּרְכָאן נְגִידוּ וְאִתְמְשָׁכוּ מֵהַהוּא אֲתָר עוּמְקָא דְּכֹלָּא, וְאִתְיַשְּׁבָן בַּאֲתָר דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם, כְּדֵין בִּרְכָאן מִשְׁתַּכְּחֵי בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. We have laid down that whoever desires to offer his supplication before the Holy King should pray from the lowest depth that blessing should be poured down below. This is indicated by the superfluous yod in the word hayoshebi (who sittest), the yod being the lowest of all; and therefore through it one should pray that blessings be poured down to the place called “heaven”, that all may be fed from it. For when blessings are drawn from that spot most remote of all and collected in the place called heaven, then blessings abound among both higher and lower beings.

כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, מַאי כְעֵינֵי עֲבָדִים. אִלֵּין אִינּוּן שְׁאַר רַבְרְבֵי עַמִּין, דְּלָא אִתְּזָנוּ אֶלָּא מִשִּׁיּוּרַא (משיורי) (ס"א גופא) נוֹפָא דְּאִילָנָא, דְּיִשְׂרָאֵל מִתְדַּבְּקֵי בֵּיהּ. וְכַד יִשְׂרָאֵל נַטְלִין בִּרְכָאן מֵהַהוּא אֲתָר, כֻּלְּהוּ מִתְבָּרְכָן מִיִּשְׂרָאֵל. “As the eyes of servants look unto the hand of their master”: these are the Chieftains of the other peoples who are fed only from the remnants, the overhanging branches of the tree to which Israel cling, and when Israel receive blessings from that place they are all blessed from Israel.

עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, אָמַר רִבִּי אַבָּא, מַאי דִּכְתִּיב, (ירמיהו ב׳:י״ג) אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת וְגוֹ'. אוֹתִי עָזְבוּ, דָּא הוּא מַאן דִּמְשַׁקֵּר בְּאָת רְשִׁימָא קַדִּישָׁא. וּבְמָּה מְשַׁקֵּר בֵּיהּ. דְּעָיִיל לֵיהּ בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלאכי ב׳:י״א) וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר, דְּאִקְרֵי (ירמיהו ב׳:י״ג) בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. דְּהָא עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אִקְרוּ בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. As they proceeded R. Abba said: ‘What is the meaning of the verse: “They have forsaken me the fountain of living waters to hew out to them cisterns, broken cisterns that cannot hold the water” (Jer. 2, 13)? This’, he said, ‘refers to one who is false to the sign of the holy impress. And how is he false to it? By letting it enter into an alien domain, which is called “broken cisterns”. For so the idolatrous peoples are called,

וּדְיִשְׂרָאֵל, אִקְרֵי בְּאֵר מְקוֹר מַיִם חַיִּים, דָּא רְשׁוּתָא קַדִּישָׁא, מְהֵימְנוּתָא קַדִּישָׁא. וְאִקְרֵי בְּאֵר מַבּוּעֵי דְּמַיִין צְלִילָן, נָפְקִין וְנַזְלִין מִנָהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שיר השירים ד׳:ט״ו) וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן. (משלי ה׳:ט״ו) וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ. וּכְתִיב (שיר השירים ד׳:ט״ו) מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים. סִטְרָא אַחֲרָא אִקְרֵי בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם. (ס"א מהו, אלא ההוא וכו'). but Israel’s God is called “a fountain of living waters”.

תָּא חֲזֵי, נַהֲרָא דְּנָגִיד וְנָפִיק, אַשְׁקֵי לְכָל גִּינְתָּא, (ס"א ורוי לכל גינתא) וְרַוֵּי לְכָל אֲתָר וַאֲתָר, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, עַד דְּמָלֵּי (נ"א דמטי) לְהַהוּא אֲתָר בְּגִנְתָּא, דְּאִקְרֵי בְּאֵר מַיִם חַיִּים. וּמִתַּמָּן אִתְּזָנוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין, (נ"א עלמין תתאין) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית ב׳:י׳) וּמִשָּׁם יִפָּרֵד. For the perennially flowing Stream waters all the Garden and replenishes every place, as we have already pointed out, until it comes to that place in the Garden which is called “the fountain of living waters”, whence are sustained all creatures above and below.

וְכָל אִינּוּן סִטְרִין דִּסְטָר שְׂמָאלָא, לָא מִשְׁתַּקְיָין מֵהַהוּא נְבִיעוּ דְּמַיִין נְבִיעִין, בְּגִין דְּאִינּוּן מִסִּטְרָא דִּשְׁאַר עַמִּין, וְאִקְרוּ בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. וּמַאן דִּמְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא (נ"א ברשימא) קַדִּישָׁא בְּהַהוּא סִטְרָא, אִתְדְּבַק בְּבוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם, וְלָא עַיְילֵי לְתַמָּן. וְהַהוּא דְּזָכֵי לְנַטְרָא לֵיהּ, זָכֵי לְאִתְשַׁקְיָיא מֵהַהוּא נְבִיעוּ דְּנַחֲלָא (בעלמא דין) בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְזָכֵי דְּאִתְמְלֵּי הַהוּא בְּאֵר עִלָּאָה, לְנַגְדָּא בִּרְכָאן לְעֵילָּא וְתַתָּא. זַכָּאָה אִיהוּ בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, עַל דָּא כְּתִיב, (ישעיהו נ״ח:י״א) וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. But all the sides of the Left Side are not watered from that Stream of running water because they are of the side of the other peoples, and they are called “broken cisterns”. Hence he who is false to the holy impress cleaves to the “broken cisterns which do not hold the waters,, because they do not enter into them, whereas he that is able to guard it is granted to drink of the waters of that stream in the world to come, and causes that supernal Well to be filled so as to pour forth blessings to higher and lower; happy is he in this world and the next: of him it is written, “And thou shalt be like a watered garden and like a spring of water whose waters fail not,, (Isa. 58, 11).

וְאַזְלָא הָא, כִּי הָא דְּאָמַר רִבִּי חִיָּיא אָמַר רִבִּי יוֹסִי, בְּתוּלָה יָרְתָא שֶׁבַע בְּרָכוֹת, דְּאִתְבָּרְכָא בְּשֶׁבַע, בְּגִין דִּבְתּוּלַת יִשְׂרָאֵל יָרְתָא שֶׁבַע בִּרְכָן, וְעַל דָּא אִתְקְרֵי בַּת שֶׁבַע. This, again, is in conformity with what R. Hiya said in the name of R. Jose, that a virgin inherits seven blessings

וְאִנְתְּתָא אַחֲרָא, מַאן בִּרְכָאן דִּילָהּ. בִּרְכָתָא דְּבֹעַז וְרוּת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (רות ד׳:י״א) וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן יְיָ' אֶת וְגוֹ', דְּוַדַּאי בְּתוּלָה בְּז' אִתְבָּרְכָא, וְלָא אִתְּתָא אַחֲרָא בְּרָזָא דָּא. כֵּיוָן דְּמָטוּ בַּחֲקָל חַד, חָמוּ אִילָנִין, יָתְבוּ תְּחוֹתַיְיהוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, הָא צָחוּתָא דְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. נְתִיב. but not a woman who is married again; she, however, inherits the blessing of Boaz and Ruth.’ They came to a field where they saw a number of trees, and sat down beneath them. R. Abba said: ‘Here is clear air for expositions of the Torah; let us stay here.’

תּוּ אָמַר רִבִּי אַבָּא, כְּתִיב, (תהילים קכ״א:ח׳) יְיָ' יִשְׁמוֹר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִשְׁמָר צֵאתְךָ תִּינַח. אֶלָּא וּבוֹאֶךָ, מַאי קָא מַיְירֵי, דְּהָא מַאן דְּעָאל לְבֵיתֵיהּ לָא מִסְתָּפֵי. אֶלָּא הַאי בַּר נָשׁ דְּשַׁוֵּי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא לְבֵיתֵיהּ, בְּמִלִּין דִּשְׁמָא עִלָּאָה, הַאי אִתְנְטִיר מִכֹּלָּא. כַּד נָפִיק הַהוּא דְּמָדוֹרֵיהּ לְתַרְעָא דְּבֵיתֵיהּ, זָקִיף וְחָמֵי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא, וְעָיִיִן (ס"א נעיץ) בְּפִתְחֵיהּ. כַּד נָפִיק בַּר נָשׁ, הוּא אוֹזִיף לֵיהּ, וְנָטִיר לֵיהּ. כַּד עָיִּיל לְבֵיתֵיהּ, הוּא אַכְרִיז קַמֵּיהּ, אִזְדָּהֲרוּ בִּיקָרָא דְּדִיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. וְכָל דָּא, בְּגִין הַהוּא רְשִׁימָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּאִתְרְשִׁים בְּתַרְעֵיהּ. R. Abba further discoursed on the verse: “The Lord shall keep thy going out and thy coming in from this time forth and for evermore” (Ps. 121, 8). He said: ‘That God shall keep thy going forth we understand; but what need is there to say, “thy coming in”? For when a man goes into his house he is in no danger? What it means, however, is that he who affixes the holy sign to his house with the words of the Holy Name is protected against all danger. The one who dwells at the door of his house accompanies him when he issues forth, and when he returns it proclaims before him: Have a care for the honour of the image of the Holy King-all this on account of the Holy Name which is impressed on his door

וְלָאו דַּי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ דְּאִתְנְטַר בְּבֵיתֵיהּ, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לֵיהּ כַּד עָיִּיל, וְכַד נָפִיק. דִּכְתִּיב, יְיָ' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. so that not only is a man protected in his house, but God protects him both when he goes out and when he comes in, as it is written, “The Lord shall keep thy going out and thy coming in”, etc.

(דברים ו׳:ה׳) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ. רִבִּי יוֹסִי פָּתַח, (ישעיהו נ״ב:ה׳) וְעַתָּה מַה לִי פֹה נְאֻם יְיָ' כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, רְחִימוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל אַף עַל גַּב דְּחוֹבַיְיהוּ גָּרְמוּ לְאִסְתַּלְּקָא מִבֵּינַיְיהוּ, וְאִתְבָּדָּרוּ בֵּינֵי עַמָמַיָא, הוּא תָּבַע עֶלְבּוֹנָא דִּלְהוֹן. וְתָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל שָׁרָאן בְּאַרְעֲהוֹן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּעֲשָׁע בְּגִנְתֵּיהּ, וְקָרִיב לְגַבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְשָׁמַע קַלֵּיהוֹן, וְאִשְׁתְּבַּח בְּהוּ. AND THOU SHALT LOVE THE LORD THY GOD. R. Jose adduced here the verse: “Now, therefore, what do I here, saith the Lord, seeing that my people is taken away for nought” (Isa. 52, 5). ‘This’, he said, ‘shows the love of God for Israel, for although their sins caused Him to depart from them, and they were scattered among the nations, yet He avenges their wrong. When Israel were in their land, God used to delight Himself in His garden and draw near to Israel and hear their voice and glory in them.

כֵּיוָן דְּגַרְמוּ חוֹבַיְיהוּ, וְאִתְגְּלֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא עָאל בְּגִנְתֵּיהּ, וְלָא מִשְׁתַּעֲשָׁע בֵּיהּ. וְלָא עוֹד, אֶלָּא דְּאִיהוּ צָוַוח וְאָמַר, וְעַתָּה מַה לִּי פֹה נְאֻם יְיָ', וּכְתִיב הָתָם (תהילים קל״ב:י״ד) פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּיתִיהָ. כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו נ״ב:ה׳) חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם. But since through their sins Israel have been banished from their land, the Holy One, blessed be He, does not enter His garden nor take delight in it, and He even exclaims, “What do I here, saith the Lord?”

וּמֵהַהוּא יוֹמָא דְּאִתְגְּלִיאוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעֲהוֹן, לָא אִשְׁתְּכַח חֶדְוָותָא קָמֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו נ׳:ג׳) אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. וְכָל דָּא, בְּגִין רְחִימוּתָא דִּלְהוֹן, דְּרָחִים לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (מלאכי א׳:ב׳) אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ'. (ועל דא) וְאָהַבְתָּ אֶת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ. וְאָהַבְתָּ: דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאִתְקַשְּׁרָא בֵּיהּ בִּרְחִימוּתָא עִלָּאָה, דְּכָל פּוּלְחָנָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִפְלַח לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּיִפְלַח בִּרְחִימוּ. דְּלֵית לָךְ פּוּלְחָנָא, כְּמוֹ רְחִימוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. רִבִּי אַבָּא אָמַר, הָנֵי מִלֵּי כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא אִינּוּן, בְּגִין דְּעֶשֶׂר אֲמִירָן דְּאוֹרַיְיתָא, הָכָא אִתְכְּלִילוּ, וְהָא אוֹקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. Since the day that Israel were banished from their land there has been no joy before the Holy One, blessed be He. Therefore because of the love which God shows to Israel it is written, “thou shalt love the Lord thy God”, which means that man should bind himself to Him with very strong love, and that all service performed by man to God should be with love, since there is no service like the love of the Holy One, blessed be He.’ R. Abba said: ‘These words are the epitome of the whole Law, since the Ten Commandments are summed up here, as the Companions have explained.

תָּא חֲזֵי, לֵית לָךְ מִלָּה בַּחֲבִיבוּתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמַאן דְּרָחִים לֵיהּ כַּדְּקָא יָאוּת. וּמַה הוּא. כְּמָה דִּכְתִּיב, בְּכָל לְבָבְךָ. בְּכָל, מַאי קָא מַיְירֵי, בִּלְבָבְךָ מִבָּעֵי לֵיהּ. בְּנַפְשְׁךָ, בִּמְאֹדֶךָ, מַהוּ בְּכָל לְבָבְךָ. אֶלָּא לְאַכְלְלָא תְּרֵין לִבִּין, חַד טַב וְחַד בִּישׁ. בְּכָל נַפְשְׁךָ: חַד טַב, וְחַד בִּישׁ. בְּכָל מְאֹדֶךָ, דָּא לָא אַתְיָא לִדְּרָשָׁא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וַאֲפִילּוּ הַאי לִדְּרָשָׁא הוּא. מַאי טַעְמָא. בֵּין דְּנָפַל לֵיהּ מָמוֹנָא מִיְּרוּתָא, אוֹ מִסִּטְרָא אַחֲרָא, אוֹ בֵּין דְּאִיהוּ רָוַוח לֵיהּ, וְעַל דָּא כְּתִיב בְּכָל מְאֹדֶךָ. Nothing is so beloved of God as that a man should love Him in the fitting manner. How is this? As it is written, “with all thy heart”, which includes two hearts, one good and one evil; “with all thy soul”, one good and one evil;¹T. B. Berachoth, 54a. and “with all thy might”. What lesson can be learnt from the word “all” here?’ R. Eleazar said: ‘The word “might” refers to money, and “all” means both money which comes to a man from inheritance and money which a man earns himself.’

אָמַר רִבִּי אַבָּא, אַהֲדַרְנָא לַקְּרָא וְאָהַבְתָּ. מַאן דְּרָחִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִתְעֲטָּר בְּחֶסֶד מִכָּל סִטְרִין, וְעָבִיד חֶסֶד בְּכֹלָּא, וְלָא חָיִיס עַל גּוּפֵיהּ וְעַל מָמוֹנֵיהּ. מְנָלָן. מֵאַבְרָהָם. כְּמָה דְּאִתְּמַר, דְּהָא לָא חָס בִּרְחִימוּתָא דְּמָארֵיהּ, עַל לִבֵּיהּ, (דהוא יצריה) וְעַל נַפְשֵׁיהּ, וְעַל מָמוֹנֵיהּ. R. Abba said: ‘To return to the words “and thou shalt love”: one who loves God is crowned with lovingkindness on all sides and does lovingkindness throughout, sparing neither his person nor his money. We know this from Abraham, who in his love for his Master spared neither his heart nor his life nor his money.

עַל לִבֵּיהּ לָא אַשְׁגַּח, עַל רְעוּתָא דִּילֵיהּ, בְּגִין רְחִימוּתָא דְּמָארֵיהּ. עַל נַפְשֵׁיהּ, דְּלָא חָס עַל בְּרֵיהּ, וְעַל אִתְּתֵיהּ, בְּגִין רְחִימוּתָא דְּמָארֵיהּ. עַל מָמוֹנֵיהּ, דְּהֲוָה קָאִים בְּפָרָשַׁת אָרְחִין, וְאַתְקִין מְזוֹנֵי לְכָל עָלְמָא. בְּגִין כָּךְ, אִתְעֲטָּר בְּעִטְרָא דְּחֶסֶד. כְּמָה דִּכְתִּיב, (מיכה ז׳:כ׳) חֶסֶד לְאַבְרָהָם. וּמַאן דְּאִתְקְשַּׁר בִּרְחִימוּתָא דְּמָארֵיהּ, זָכָה לְהַאי. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ מִתְבָּרְכָן בְּגִינֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים קמ״ה:י׳) וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה, אַל תִּקְרֵי יְבָרְכוּכָה, אֶלָּא יְבָרְכוּ כֹּ"ה. (דכתיב, (בראשית י״ב:ג׳) ונברכו בך כל משפחות האדמה) He paid no heed to his own desires because of his love for his Master; he spared not his wife, and was ready to sacrifice his son because of his love for his Master; and he sacrificed his money also by standing at the cross-roads and providing food for all comers’ Therefore he was crowned with the crown of lovingkindness. Whoever is attached in love to his Master is deemed worthy of the same, and what is more, all worlds are blessed for his sake.

תָּא חֲזֵי, יֵצֶר הָרָע לְמָה הוּא דּוֹמֶה. בְּשַׁעֲתָא דְּאָתֵי לְאִזְדַּוְּוגָא בְּבַּר נָשׁ, הוּא כְּפַרְזְלָא, עַד דְּעָאלִין לֵיהּ בְּנוּרָא. בָּתַר דְּיִתְחַמֵּם אִתְהַדָּר כֹּלָּא כְּנוּרָא. What does the evil prompting resemble? When it first comes to associate itself with a man it is like iron before it is placed in the fire, but afterwards like iron when it is heated and becomes wholly like fire.

דְּהָכִי אָמַר (רבי שמעון) אַבָּא, תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לָא אִשְׁתְּמוֹדָע, אֶלָּא בְּגִין תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. שְׁכִינְתָּא לָא מִתְיַישְּׁבָא לְעֵילָּא אֶלָּא עִם תּוֹרָה דִּלְתַּתָּא. דְּכָל זִמְנָא דְּאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּכַח עִמֵּיהּ (דבר נש), יַכְלָא לְמֵיקָם בְּעָלְמָא. (נ"א תורה שבכתב לא אשתמודעא אלא בגין תורה שבעל פה, ותורה שבעל פה לא אשתמודעא אלא מתורה שבכתב, ודאי כלל הצריך לפרט, ופרט הצריך לכלל. שכינתא לא מתיישבא לעילא אלא באורייתא דלתתא. דכל זמנא דאורייתא אשתכחת יכילא למיקם בעלמא) הֲדָא הוּא דִכְתִיב, כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה. עַל הָאֲדָמָה סְתָם. וְאִי לָאו דְּאַפְסִיק מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא לָא יַכְלָא לְמֵיקָם. דִּכְתִּיב, (ירמיהו ט׳:י״ב) עַל מַה אָבְדָה הָאָרֶץ. וּכְתִיב, וַיֹּאמֶר יְיָ' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי. For so my father has said: The Oral Law has been made known only for the sake of the Written Law, and the Shekinah finds a home above and below only through the Torah.’

עַד דַּהֲווֹ יַתְבֵי, מָאִיךְ רִבִּי שִׁמְעוֹן רֵישֵׁיהּ. אָמַר, וַדַּאי הָכִי הוּא וְדָא הוּא רָזָא דְּאַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, וְאוֹקִים קְרָא דָּא, בְּרָזָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב, (שמות כ״א:י׳) שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעוֹנָתָהּ לָא יִגְרָע. וְאִי אִתְמְנָעוּ מִנָהּ, מָה כְּתִיב, וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו נ׳:א׳) אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ. וּכְתִיב, (ישעיהו נ״ב:ג׳) חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ. וּמַאן דְּמָנַע אוֹרַיְיתָא מִנָהּ, כְּמַאן דְּנָסַב מָארֵי (ס"א שארה) דְּאִתְּתָא, וּמָנַע לֵיהּ מִנָהּ, דָּא אִשְׁתְּאָרַת כְּאַרְמַלְתָּא, וְלָא אַרְמַלְתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איכה א׳:א׳) הָיְתָה כְּאַלְמָנָה, וְלָא אַלְמָנָה. As they were sitting, R. Simeon bent his head and said: ‘Assuredly it is so, and this secret I have found in the Book of R. Hamnuna the Ancient, who applied to the Community of Israel the verse: “Her food, her raiment, and her duty of marriage shall he not diminish” (Ex. 21, 10); and if they are withheld from her, then it is written, “She shall go out for nothing without money”. He that withholds the Torah from her is like one who withholds the raiment of his wife from her, so that she is left as a widow without being a widow.’

פָּתַח וְאָמַר, וְדִבֶּר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים, בְּכַמָּה דַּרְגִּין עִלָּאִין וְיַקִּירִין, אִתְפְּרַשׁ מֹשֶׁה נְבִיאָה מְהֵימָנָא, עַל כָּל שְׁאַר נְבִיאֵי דְּעָלְמָא. דְּהָא כֻּלְּהוּ לָקֳבְלֵיהּ, כְּקוֹף בִּפְנֵי בְּנֵי נָשָׁא. שְׁאַר נְבִיאֵי הֲווֹ מִסְתַּכְּלֵי בְּאַסְפָּקָלַרְיָא דְּלָא נָהִיר, וְעִם כָּל דָּא לָא הֲווֹ זַקְפָן אַנְפִּין לְעֵילָּא לְאִסְתַּכְּלָא, אֶלָּא כְּמָה דִּכְתִּיב, (דניאל י׳:ט׳) וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּמִלִּין לָא הֲווֹ גַּבַּיְיהוּ בְּאִתְגַּלְיָיא. The man then proceeded: ‘Moses was separated by many degrees from all the other prophets, who bore the same relation to him as an ape to a human being. Other prophets beheld visions in a glass that did not illumine, and even so they did not venture to lift up their eyes and gaze above, but were like Daniel, who said, “I was fallen into a deep sleep on my face, and my face was upon the ground” (Dan. 10, 9); nor was their message given to them in clear terms.

וְחַבְרַיָּיא יַתְבֵי דָּרוֹמָא אוֹקְמוּהָ בְּרָזָא דִּלְהוֹן, אַרְבַּע בָּתֵּי דִּתְפִילִין כְּהַאי גַּוְונָא. (נ"א בגוונא אחרא) קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר סְתָם, לָקֳבֵל כִּתְרָא עִלָּאָה דְּכֹלָּא. וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ, לָקֳבֵל חָכְמָה. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְאָהַבְתָּ, לָקֳבֵל בִּינָה. וְהָיָה לָקֳבֵל חֶסֶד. לְבָתַר כְּלִילָן כֻּלְּהוּ בִּדְרוֹעָא שְׂמָאלָא, דְּאִקְרֵי עֹז. וּכְתִיב, (ישעיהו ס״ב:ח׳) וּבִזְרוֹעַ עְֵזּוֹ. וְאֵין עֹז, אֶלָּא תּוֹרָה, וְאֵין עֹז, אֶלָּא תְּפִלִּין. Our colleagues who dwell in the South have explained the inner meaning of the four compartments of the phylacteries in their own way, viz., that the passage “sanctify to me every firstborn” is to correspond to the Supernal Crown (Kether); “and it shall come to pass when the Lord bringeth thee” to Wisdom; “hear, O Israel,” to Binah; and “and it shall come to pass if thou hearkenest diligently” to Hesed. Then they are all combined in one on the left arm which is called Strength (Geburah).

פָּתַח רִבִּי אֲחָא וְאָמַר (שופטים ה׳:כ״ג) אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְיָ' וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, הַאי קְרָא רָזָא הוּא בְּרָזִין עִלָּאִין. בְּשַׁעֲתָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא מָסַר בֵּיתֵיהּ בִּידָא דְּמַטְרוֹנִיתָא כָּל זַיְינִין וְרוּמְחִין וּבַלֵיסְטְרָאוֹת דִּילֵיהּ אַפְקִיד בִּידָהָא, וְכָל אִינּוּן מַגִיחֵי קְרָבָא דִּילֵיהּ אַפְקִיד עִמָּהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ג׳:ז׳) הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָא אוֹקְמוּהָ, וְכַד אֲגַח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קְרָבָא, בְּאִינּוּן גִּבּוֹרִין מַגִיחֵי קְרָבָא דְּקָאָמַרָן אַגָח, וְאִינּוּן אִקְרוּן מְלוּמְּדֵי מִלְחָמָה. R. Aha then discoursed on the verse: “Curse ye Meroz, saith the angel of the Lord”, etc. (Judges 5, 23). ‘This verse’, he said, ‘contains a profound mystery. When the Holy King handed over his house to the Matrona, he placed in her hands all kinds of weapons and engines of war, and put Her in command of all his warriors who are called “the mighty men of Israel, expert in war” (S.S. 3, 7-8); for when the Holy One, blessed be He, makes war, it is with these that He does so.

כְּתִיב (שופטים ה׳:כ׳) מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא וְגוֹ'. וּתְנָן, בְּהַאי שַׁעֲתָא דְּאִתְנְדִיבוּ יִשְׂרָאֵל לְגַלָּאָה רְשִׁימָא קַדִּישָׁא בִּבְשָׂרֵהוֹן, כְּדֵין הַאי חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית, כָּנַשׁ כָּל חֵילָא דִּילֵיהּ, וְכָל זַיְינִין, וְכָל אִינּוּן מַגִיחֵי קְרָבָא, לְאַגָּחָא קְרָבָא עִמֵּיהּ (נ"א דסיהרא) דְּסִיסְרָא. וְכוֹכָבַיָּיא הֲווֹ אוֹשְׁדִין נוּרָא מִלְעֵילָּא. וְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל כּוֹכָב וְכוֹכָב אִית לֵיהּ שְׁמָא בִּלְחוֹדוֹי, וְכֻלְּהוּ בִּשְׁמָהָן אִקְרוּן. We have learnt that when the Israelites vowed to uncover the holy impress on their flesh,¹At the time of circumcision. then that “sword that executeth the vengeance of the covenant” collected all its forces and armament to make war with Sisera, and the stars poured down fire from heaven, as it says, “The stars from their courses fought with Sisera” (Jud. 5, 20).

אָמַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִתְעַתְּדוּ לְנַקְמָא נוּקְמָא דְּבָנַי. תְּרֵי נוּקְמֵי אֲנָא זַמִּין לְאִתְפָּרְעָא מִנַּיְיהוּ. חַד נוּקְמָא דְּשִׁית מְאָה רְתִיכִין דְּאוֹזִיף לֵיהּ לְרַבְרְבָא דְּמִצְרָאֵי, בְּגִין לְאַגָחָא קְרָבָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. דִּכְתִּיב, (שמות י״ד:ז׳) וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם. וְחַד נוּקְמָא דְּבָנַי, דְּעָאקוּ לְהוּ עַד הַשְׁתָּא. וּבְגִין כַּךְ אִתְדָּנוּ בִּתְרֵין דִּינִין, חַד בְּמַיָּיא, וְחַד בְּאֶשָּׁא. בְּמַיָּיא, דִּכְתִּיב, (שופטים ה׳:כ״א) נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם. בְּאֶשָּׁא, דִּכְתִּיב הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם. For God said to them: Be ready to execute the vengeance of my sons. I am going to exact a twofold vengeance from the enemy, once for the six hundred chariots which he lent the Egyptians to make war against Israel, and again for their oppression of my sons till now. Therefore they were judged with two punishments, one of fire and one of water.

וּבְאִינּוּן כֹּכָבַיָיא, אִית כֹּכָבָא חַד דְּלָא אָתָא לְהַהוּא נוּקְמָא, וְאִתְלַטְּיָּא לְעָלְמִין, דְּכַד שָׁארֵי לְאַנְהָרָא, אָתָאן שְׁאַר כֹּכָבַיָיא וּבַלְעִין לֵיהּ, וּלְכָל סִיעָתָא דִּילֵיהּ, וְאִתְאֲבִידוּ כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְיָ'. וְכִי רְשׁוּת אִית לְמַלְאָכָא בְּהַאי. אֶלָּא דָּא הוּא מַלְאָךְ, דִּכְתִּיב בֵּיהּ (שמות י״ד:י״ט) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וְדָא הוּא דְּכָל קְרָבִין דִּילֵיהּ אִינּוּן. Among the stars was one which did not come to assist in the work of vengeance, and it was cursed for ever, so that when it commences to shine the other stars come and swallow it up with all its attendant stars, and they all vanish. Hence it says, “Curse ye Meroz, saith the angel of the Lord”. It may be asked, Has an angel the right to say this? This, however, is the one of whom it is written, “And the angel of the Lord that went before the camp of Israel removed”, etc. (Ex. 14, 19), for to him belong all wars, and this is also the one whom Jacob called “The angel that delivered me” (Gen. 48, 16).

פָּתַח וְאָמַר (בראשית כ״ט:ז׳) הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ, דְּכַד יִשְׂרָאֵל יִתְּעֲרוּן תְּשׁוּבָה לְקָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּזְכוּ אוֹרַיְיתָא יְתוּבוּן לְאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְיִתְכַּנְּשׁוּן מִן גָּלוּתָא. דְּהָא וַדַּאי יוֹמָא חַד יְהֵא גָּלוּתָא לְיִשְׂרָאֵל, וְלָא יַתִּיר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איכה א׳:י״ג) נְתָנַנִי שׁוֹמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה. וְאִי לָא יְתוּבוּן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה, בְּלָא זְכוּ וּבְלָא עוֹבָדִין דְּכַשְׁרָן. אֲבָל אַסְוָתָא חַד לְכוּ, הַשְׁקוּ הַצֹאן, אִשְׁתְּדָּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִתְשַׁקְייוּ מֵימֵי אוֹרַיְיתָא. וּלְכוּ רְעוּ, לַאֲתָר דְּנַיְיחָא לַאֲתָר טָבָא וְכִסּוּפָא דְּאַחֲסַנְתֵּיכוֹן. He then discoursed on the verse: “Lo, it is yet high day”, etc. (Gen. 29, 7). ‘This verse’, he said, ‘has been expounded to signify that when Israel shall turn in repentance before the Holy One, blessed be He, through the merit of the Torah they shall return to the Holy Land and be gathered from exile. For the captivity of Israel is only one day and no more.

דָּבָר אַחֵר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, דָּא הוּא יוֹם דְּאִקְרֵי (ישעיהו כ״ב:ה׳) יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה, דִּי בְּהַהוּא יוֹם אִתְחֲרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְנָפְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. וּבְגִין עוֹבָדִין בִּישִׁין, הַהוּא יוֹמָא אִתְמְשַׁךְ וְאִתְרְבֵּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה, בְּגִין דְּאִינּוּן מַשְׁכִין לֵיהּ לְהַהוּא יוֹמָא. הַשְׁקוּ הַצֹּאן, כְּמָה דְּאִתְּמַר בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא בִּזְכוּתָא דְּאוֹרַיְיתָא יִפְּקוּן יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא. If, therefore, they do not repent, God says: Behold it is still high day, it is not time that the cattle should be gathered together- without merits or good deeds to their credit. You have, however, a remedy: “Water the sheep”: study the Torah and drink of its waters, “and go and feed” in a restful spot, the desirable place of your inheritance. Or, again, we may take the “day” mentioned here to refer to the “day of discomfiture, of treading down, and of perplexity” (Isa. 22, 5), when the Temple was destroyed and Israel went into captivity, and on account of their evil deeds that day is prolonged and drawn out. Therefore “water the sheep”, as we have explained, with words of the Torah, for through the merit of the Torah Israel will escape from captivity.

יִשְׂרָאֵל מַאי קָא אַמְרֵי. וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים, עַד דְּיִתְכַּנְּשׁוּ כָּל שְׁאַר יוֹמִין עִלָּאִין. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, וְיִגַּנְדְּרוּן לְהַהוּא דִּינָא קַשְׁיָא דְּהַהוּא יוֹמָא דְּשַׁלְטָא עַל פִּי הַבְּאֵר, וְאִשְׁתְּכָחַת הַהִיא בְּאֵ"ר בְּגָלוּתָא עִמָּנָא. וְכַד אִתְגַּלְיָיא הַאי בְּאֵ"ר, וְהַהוּא אֶבֶן לָא שַׁלְטָא עָלָהּ, מִיַּד וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן. What do Israel reply? “We cannot, until all the flocks be gathered together”, that is, until the other supernal Days be gathered together, “so that they may roll the stone”, roll away the stern judgement of that Day which commands the mouth of the “Well” that is in captivity with us. When that Well is released and the stone will no longer dominate it, then “we shall water the sheep”.

וְזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּסוֹף יוֹמַיָּיא, לְאָהַדְרָא לְיִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא קַדִּישָׁא, וּלְאַכְנְשָׁא לוֹן מִגָּלוּתָא. וּמַאן אִינּוּן סוֹף יוֹמַיָּיא, הַהוּא דְּהִיא אַחֲרִית הַיָּמִים. בְּהַאי אַחֲרִית הַיָּמִים, יִשְׂרָאֵל סַבְלוּ גָּלוּתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים ד׳:ל׳) בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וּכְתִיב (דברים ל״א:כ״ט) וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. בְּאַחֲרִית הַיָּמִים דַּיְיקָא, וְדָא הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. וְעִם אַחֲרִית הַיָּמִים דָּא, קַבִּילוּ עוֹנְשָׁא בְּגָלוּתָא. וּבְדָא יַעְבִּיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נוּקְמִין לְיִשְׂרָאֵל תְּדִירָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (במדבר כ״ד:י״ד) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וּבְכָל אֲתָר דָּא הִיא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לְאָתָבָא לָהּ לְאַתְרָהָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ב׳:ב׳) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ' וְגוֹ' וְדָא הוּא יוֹם. At the end of days God will restore Israel to the Holy Land and gather them from exile. This “end of days” is the “latter end of days” frequently mentioned in Scripture, which is also a name for the Community of Israel in exile. With this the Holy One, blessed be He, will execute vengeance, and He will also restore it to its place, as it is written, “And it shall come to pass in the latter end of days that the mountain of the Lord’s house shall be established”, etc. (Isa. 2, 2).

וּמִדְּשָׁארֵי צֵל לְמֶעְבַּד בְּשֵׁירוּתָא דְּיוֹמָא אָחֳרָא, כְּמָה בְּזִמְנָא דְּאִתְחֲרִיב מַקְדְּשָׁא הֲוָה, וְנָטָה צֵל לְמֵיעַל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ירמיהו ו׳:ד׳) אוֹי לָנוּ כִּי פָּנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב. יוֹם וְצֵל, הוּא סוֹף גָּלוּתָא. וְשִׁיעוּרָא דְּהַאי צֵל, שִׁית קְמָצִין וּפַלְגָּא. וּבְגוּדָל דְּמִשְׁחָא דְּבַר נָשׁ, גְּבַר בֵּין גּוּבְרִין. וְדוּכְרָנָא דְּהַאי רָזָא דְּבֵין חַבְרַיָּיא, דִּכְתִּיב, (איוב ח׳:ט׳) כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ. כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ בְּגָלוּתָא, וְלָא הֲוֵינָא יַדְעֵי כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ, לְאַשְׁרָאָה לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלֵי אָרֶץ. Just as when the Temple was destroyed the shadows commenced to fall, as it is written, “Woe unto us for the day declineth, for the shadows of evening are stretched out” (Jer. 6, 4), so at the end of the captivity the shadows will commence to pass. The extent of that shadow will be six fists and a half, measured by the hand of a man who is a man among men. The mnemonic for this mystery among the Companions is the verse, “For we are but of yesterday and know nothing, because our days upon earth are but a shadow” (Job 8, 9): that is to say: We are but from yesterday in captivity, and we did not know that the shadow is for God to settle us upon the land.

זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּחָמֵי לֵיהּ, וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּלָא חָמֵי לֵיהּ. וַוי לְמַאן דְּיִזְדָּמַן כַּד יִתְבַּע אַרְיָא רַבְרְבָא, לְאִתְחַבְּרָא לְנוּקְבֵיהּ. כָּל שֶׁכֵּן בְּשַׁעֲתָא דְּיִזְדַּוְּוגֻן כַּחֲדָא, עַל הַהִיא שַׁעֲתָא כְּתִיב, (עמוס ג׳:ח׳) אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא וְגוֹ'. Happy he that sees it and happy he that does not see it. Woe to him who will be at hand when the mighty lion seeks to join his mate, still more when they actually do join. Of that time it is written, “The lion roareth, who will not fear”, etc. (Amos. 3, 8). Of that time it is also written, “And the Lord God will turn thy captivity”, etc. (Deut. 30, 3): the Community of Israel will return from exile and the Zaddik will return to occupy his place.’