Chapter 17
Chapter 17 somebodyVaetchanan 17:114-119 (Chapter 17) (Vaetchanan) (Zohar)
Vaetchanan 17:114-119 (Chapter 17) (Vaetchanan) (Zohar) somebodyפָּתַח רִבִּי אַבָּא וְאָמַר, (תהילים קכ״ג:א׳) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמַיִם. שִׁיר דָּא, לָא כְּתִיב מַאן אָמָרוֹ. אֶלָּא בְּכָל אֲתָר דְּאִיהוּ סָתִים, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אַמָרוֹ עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמַיִם, הַיּוֹשֵׁב מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי הַיּוֹשְׁבִי. R. Abba then commenced a discourse on the verse: “A song of degrees, Unto thee do I lift up mine eyes, O thou that sittest in the heavens” (Ps. 123, 1). ‘The author of this psalm is not mentioned, and in all such cases we suppose the holy spirit to have uttered it concerning Israel in captivity.
אֶלָּא אוֹקִימְנָא, מַאן דְּבָעֵי לְצַלָּאָה צְלוֹתֵיהּ קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, בָּעֵי לְמִבָּעֵי מֵעֲמִיקְתָא דְּכֹלָּא, לְאַרְקָא בִּרְכָאן לְתַתָּא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (תהילים ק״ל:א׳) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ'. וְהַאי יוֹ"ד יַתִּיר, עֲמִיקְתָא דְּכֹלָּא הִיא, וּבְהַאי בָּעֵי לְמִבָּעֵי בָּעוּתֵיהּ, לְאַרְקָא בִּרְכָאן לְהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם, לְאַתְּזְנָא מִנֵּיהּ כֹּלָּא, וְעַל דָּא הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמַיִם, בַּשָּׁמַיִם מַמָּשׁ, דְּכַד אִינּוּן בִּרְכָאן נְגִידוּ וְאִתְמְשָׁכוּ מֵהַהוּא אֲתָר עוּמְקָא דְּכֹלָּא, וְאִתְיַשְּׁבָן בַּאֲתָר דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם, כְּדֵין בִּרְכָאן מִשְׁתַּכְּחֵי בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. We have laid down that whoever desires to offer his supplication before the Holy King should pray from the lowest depth that blessing should be poured down below. This is indicated by the superfluous yod in the word hayoshebi (who sittest), the yod being the lowest of all; and therefore through it one should pray that blessings be poured down to the place called “heaven”, that all may be fed from it. For when blessings are drawn from that spot most remote of all and collected in the place called heaven, then blessings abound among both higher and lower beings.
כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, מַאי כְעֵינֵי עֲבָדִים. אִלֵּין אִינּוּן שְׁאַר רַבְרְבֵי עַמִּין, דְּלָא אִתְּזָנוּ אֶלָּא מִשִּׁיּוּרַא (משיורי) (ס"א גופא) נוֹפָא דְּאִילָנָא, דְּיִשְׂרָאֵל מִתְדַּבְּקֵי בֵּיהּ. וְכַד יִשְׂרָאֵל נַטְלִין בִּרְכָאן מֵהַהוּא אֲתָר, כֻּלְּהוּ מִתְבָּרְכָן מִיִּשְׂרָאֵל. “As the eyes of servants look unto the hand of their master”: these are the Chieftains of the other peoples who are fed only from the remnants, the overhanging branches of the tree to which Israel cling, and when Israel receive blessings from that place they are all blessed from Israel.
כְעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִירְתָּהּ, דָּא הִיא שִׁפְחָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּקָטִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֵילָא דִּילָהּ בְּמִצְרַיִם, דְּהָא לֵית חֵילָא דִּידָהּ, אֶלָּא כַּד אִתְנְגִיד מִתַּמְצִית דְּהַאי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גְּבִרְתָּהּ אִקְרֵי. וְעַל הַאי כְּתִיב, (משלי ל׳:כ״א) תַּחַת שָׁלֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ. מַאן אֶרֶץ. דָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְּאִתְּמַר. תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ, אִלֵּין אִינּוּן עֲבָדִים דְּקָאַמְרָן. כַּד אִתְיְהִיב שֻׁלְטָנוּתָא לְחַד מִנַּיְיהוּ. וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. שִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִירְתָּהּ (ס"א מאי היא) דָּא הִיא שִׁפְחָה דְּקָאַמְרָן. “As the eyes of a maiden unto the hand of her mistress”: this, as already stated, is the handmaiden whose host God slew in Egypt, since she has no power of her own save when it is drawn to her from the Land of Israel, which itself is called “mistress”.
תָּא חֲזֵי, מִסִּטְרָא דְּהַאי שִׁפְחָה, נַפְקֵי כַּמָה גַּרְדִּינֵי טְהִירִין, מְקַטְרְגִין לָקֳּבְלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וּלְקַטְרְגָא לוֹן. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל נְטִירוּ, כְּאַבָּא דְּבָעֵי לְנַטְרָא לִבְרֵיהּ מִן כֹּלָּא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כַּמָה מְקַטְרְגִין זְמִינִין לָקֳבְלַיְיכוּ, אִשְׁתְּדָלוּ בְּפוּלְחָנִי, וַאֲנָא אֱהֵא נָטִיר לְכוּ לְבַר. וְאַתּוּן תֶּהֱווֹן זְמִינִין בְּבָתֵּיכוֹן מִלְּגוֹ, וְנַיְימֵי בְּעַרְסֵיכוֹן, וַאֲנָא אֱהֵא נָטִיר לְכוּ לְבַר, וְסוֹחֲרָנֵי עַרְסַיְיכוּ. From the direction of this handmaiden issue many officials of judgement who bring accusations against Israel, but the Holy One, blessed be He, protects Israel from them as a father protects his son. God says to Israel: “Many are the accusers looking out for you, but be diligent in mv service and I will protect you without, while within you will sleep safely in your beds.
וְתָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִינּוּן זִינִין בִּישִׁין קְרִיבִין לְפִתְחָא דְּבַּר נָשׁ זַקְפָן רֵישָׁא, וּמִסְתַּכְּלָן בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאִתְחָזֵי לְבַר, דְּאִיהוּ שַׁדַּי, דְּמִתְעַטָּר בְּעִטְרוֹי, שְׁמָא דָּא שַׁלִּיט עַל כֻּלְּהוּ, מִנֵּיהּ דַּחֲלִין וְעַרְקִין, וְלָא קְרָבִין לְפִתְחָא דְּבַּר נָשׁ. Now when the evil species come to the door of a man’s house, and they raise their eyes and see the Holy Name written outside the mezuzah, namely Shaddai, which has power over all of them, they flee away in fear of it and do not come near the door.’
אָמַר לֵיהּ רִבִּי יִצְחָק, אִי הָכִי, יִרְשׁוֹם בַּר נָשׁ שְׁמָא דָּא בְּפִתְחָא דְּבֵיתָא, וְלָא יַתִּיר, אֲמַאי כָּל פַּרְשְׁתָּא. אָמַר לֵיהּ שַׁפִּיר הוּא, דְּהָא שְׁמָא דָּא לָא אִתְעֲטָּר, אֶלָּא בְּאִינּוּן אַתְוָון כֻּלְּהוּ, רְשִׁימִין בִּרְשִׁימָא דְּמַלְכָּא, וְכַד אַכְתָּב כָּל פַּרְשְׁתָּא, כְּדֵין שְׁמָא דָּא מִתְעֲטָּר בְּעִטְרוֹי וְנָפִיק מַלְכָּא בְּכָל חֵילוֹי, כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין בִּרְשִׁימָא דְּמַלְכָּא, כְּדֵין דַּחֲלִין מִנֵּיהּ, וְעַרְקִין מִקַּמֵּיהּ. Said R. Isaac to him: ‘If that is so, a man should inscribe only this name on his door; why all the section?’ He replied: ‘This is quite right, because this name is crowned only with all those letters, and when the whole section is written this name is crowned with its crowns and the King goes forth with all his hosts stamped with the impress of the King, and they all flee from him in fear.’
תָּא חֲזֵי, וְהָיָה שְׁמָא קַדִּישָׁא, מִתַּתָּא לְעֵילָּא. וְעַל דָּא, שַׁדַּי אִתְרְשִׁים מִלְבַר, לָקֳבְלֵי שְׁמָא דָּא. וְהָיָ"ה מִלְּגַו, שַׁדָּ"י מִלְבַר. לְמֶהֱוֵי נָטִיר בַּר נָשׁ מִכָּל סִטְרִין מִלְּגַאו וּמִלְּבַר. אָמַר רִבִּי אַבָּא, כַּמָה חַיָּילִין קַדִּישִׁין זְמִינִין בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאָנַח בַּר נָשׁ מְזוּזָה לְתַרְעֵיהּ, כֻּלְּהוּ מַכְרְזֵי וְאַמְרֵי (תהלים קיח) זֶה הַשַּׁעַר לַיְיָ' וְגוֹ'. R. Abba said: ‘Many holy hosts are present when a man fixes a mezuzah on his door, and they all proclaim, “This is the gate of the Lord”, etc. (Ps. 118, 20).
זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, כְּדֵין אִשְׁתְּמוֹדְעָן יִשְׂרָאֵל דְּאִינּוּן בְּנֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, דְּהָא כֻּלְּהוּ אִתְרְשִׁימוּ מִנֵּיהּ. אִתְרְשִׁימוּ בְּגוּפַיְיהוּ, בִּרְשִׁימָא קַדִּישָׁא. אִתְרְשִׁימוּ בִּלְבוּשַׁיְיהוּ, בְּעִטּוּפַיְיהוּ דְּמִצְוָה. אִתְרְשִׁימוּ בְּרֵישַׁיְיהוּ, בְּבָתֵּי דִּתְפִילֵי, בִּשְׁמָא דְּמָארֵיהוֹן. אִתְרְשִׁימוּ בִּידַיְיהוּ, בִּרְצוּעֵי דִּקְדוּשָּׁא. אִתְרְשִׁימוּ בִּמְסָאנַיְיהוּ, בִּמְסָאנָא דְּמִצְוָה. אִתְרְשִׁימוּ לְבַר, בִּזְרִיעָה בְּחַצְדָּא. אִתְרְשִׁימוּ בְּבָתֵּיהוֹן, בִּמְּזוּזָה דְּפִתְחָא. בְּכֹלָּא רְשִׁימִין דְּאִינּוּן בְּנֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן. Happy is the portion of Israel, for then Israel know that they are the sons of the Holy King, for all bear His stamp. They are stamped on their bodies with the holy impress; their garments bear the stamp of a religious precept;1The fringes. their heads are stamped with the compartments of the phylacteries with the name of their Master; their hands are stamped with the straps of holiness; their feet with the ceremonial shoes;1The shoe used in the ceremony of halizah. without they bear the stamp of the [precepts connected with] sowing and reaping, and in their houses that of the mezuzah at their doorway. Thus in all ways they are stamped as the sons of the Most High King.’