Chapter 12
Chapter 12 somebodyVaetchanan 12:75-77 (Chapter 12) (Vaetchanan) (Zohar)
Vaetchanan 12:75-77 (Chapter 12) (Vaetchanan) (Zohar) somebodyפִּקּוּדָא לְמִקְבַּע בַּר נָשׁ מְזוּזָה לְתַרְעֵיהּ, לְמֶהֱוִי כָּל בַּר נָשׁ נָטִיר מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד נָפִיק וְכַד עָיִּיל. וְרָזָא (תהילים קכ״א:ח׳) יְיָ' יִשְׁמָר צֵּאתְךָ וּבֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. בְּגִין דְּרָזָא דִּמְזוּזָה אִיהוּ קָאִים תָּדִיר לְפִתְחָא. וְדָא אִיהוּ פִּתְחָא דִּלְעֵילָּא, וְדָא אִיהוּ דַּרְגָּא דְּאִקְרֵי שׁוֹמֵר, לְאִשְׁתַּכְּחָא בִּנְטִירוּ. מִצְוָה שֶׁיִּקְבַּע אָדָם מְזוּזָה לְשַׁעֲרוֹ, לִהְיוֹת כָּל אָדָם שָׁמוּר מֵעִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁיּוֹצֵא וּכְשֶׁנִּכְנָס. וְהַסּוֹד – [תהלים קכא] ה' יִשְׁמָר צֵאתְךְ וּבֹאֶךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. מִשּׁוּם שֶׁסּוֹד הַמְּזוּזָה עוֹמֵד תָּמִיד לַפֶּתַח, וְזֶהוּ פֶּתַח שֶׁלְּמַעְלָה, וְזוֹהִי דַרְגָּה שֶׁנִּקְרֵאת שׁוֹמֵר, לְהִמָּצֵא בִשְׁמִירָה.
דְּבַּר נָשׁ לָאו אִיהוּ נָטִיר, בַּר נְטִירוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהוּ נָטִיר תָּדִיר, וְקָאִים לְפִתְחָא, וּבַּר נָשׁ לְגוֹ. וְתוּ, דְּלָא יִנְשֵׁי בַּר נָשׁ דּוּכְרָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעָלְמִין. וְדָא אִיהוּ כְּגַוְונָא דְּצִּיצִּית, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (במדבר ט״ו:ל״ט) וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְּכַרְתֶּם אֶת וְגוֹ'. כֵּיוָן דְּחָמֵי בַּר נָשׁ לְהַאי דּוּכְרָנָא, אִדְכַּר בְּגַרְמֵיהּ לְמֶעְבַּד פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ. וְרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, מְזוּזָה כְּלָלָא דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא. שֶׁאָדָם אֵינוֹ שָׁמוּר, רַק מִשְּׁמִירַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא תָּמִיד שׁוֹמֵר, וְעוֹמֵד לַפֶּתַח, וְהָאָדָם בִּפְנִים. וְעוֹד, שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח אָדָם זִכְרוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמִים. וְזֶהוּ כְּמוֹ הַצִּיצִית, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר [במדבר טו] וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת וְגוֹ'. כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה הָאָדָם אֶת הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, נִזְכָּר בְּעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוַת רִבּוֹנוֹ. וְסוֹד הָאֱמוּנָה, מְזוּזָה כְּלָל שֶׁל זָכָר וּנְקֵבָה כְּאֶחָד.
בְּסִפְרָא דִּשְׁלֹמֹה, סָמִיךְ לְפִתְחָא, לָקֳבֵל תְּרֵין דַּרְגִּין, אִזְדְּמַן חַד שִׁידָא (ודא איהו) וְאִית לֵיהּ רְשׁוּ לְחַבְּלָא. וְאִיהוּ קָאִים לִסְטַר שְׂמָאלָא. זָקִיף בַּר נָשׁ עֵינוֹי, חָמֵי לֵיהּ לְרָזָא דִּשְׁמָא דְּמָארֵיהּ, וְאִדְכַּר לֵיהּ, וְלָא יָכִיל לֵיהּ לְאַבְאָשָׁא. וְאִי תֵּימָא, אִי הָכִי כִּי נָפִיק בַּר נָשׁ מִתַּרְעֵיהּ לְבַר, הָא הַהוּא שִׁידָא קָאִים לִימִינֵיהּ, וּמְזוּזָה לִשְׂמָאלֵיהּ, וְהֵיאַךְ אִתְנְטִיר בַּר נָשׁ, אִי אִיהוּ שָׁארֵי לִשְׂמָאלֵיהּ. בְּסִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה, סָמוּךְ לַפֶּתַח, כְּנֶגֶד שְׁתֵּי דְרָגוֹת, מִזְדַּמֵּן שֵׁד אֶחָד [וזהו] וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְחַבֵּל, וְהוּא עוֹמֵד לְצַד שְׂמֹאל. מֵרִים הָאָדָם אֶת עֵינָיו, וְרוֹאֶה אֶת סוֹד שֵׁם רִבּוֹנוֹ, וְנִזְכָּר בּוֹ, וְלֹא יָכוֹל לְהָרַע לוֹ. וְאִם תֹּאמַר, אִם כָּךְ, כְּשֶׁהָאָדָם יוֹצֵא מֵהַשַּׁעַר הַחוּצָה הֲרֵי אוֹתוֹ שֵׁד עוֹמֵד לִימִינוֹ, וּמְזוּזָה לִשְׂמֹאלוֹ, וְאֵיךְ נִשְׁמָר הָאָדָם כְּשֶׁהוּא שׁוֹרֶה לִשְׂמֹאלוֹ?
אֶלָּא כָּל מַה דְּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל מִלָּה וּמִלָּה אִתְמְשַׁךְ בָּתַר זִינֵיהּ. בְּבַר נָשׁ קַיְימִין תְּרֵין דַּרְגִּין, חַד מִימִינָא, וְחַד מִשְּׂמָאלָא. הַהוּא דִּימִינָא אִקְרֵי יֵצֶּר הַטוֹב, וְהַהוּא דִּשְׂמָאלָא אִקְרֵי יִצֶּר הָרָע. כֵּיוָן דְּנָפַק בַּר נָשׁ מִתַּרְעָא דְּבֵיתֵיהּ, הַהוּא שִׁידָא זָקִיף עֵינוֹי, וְחָמֵי לְיִצֶּר הָרָע, דְּשָׁארִי לִשְׂמָאלָא, אִתְמְשַׁךְ לְהַהוּא סִטְרָא וְאִתְעָדֵי מִימִינָא. וּבְהַהוּא סִטְרָא, קָאִים שְׁמָא דְּמָארֵיהּ, וְלָא יָכִיל לְקָרְבָא וּלְאַבְאָשָׁא לֵיהּ, וְנָפִיק בַּר נָשׁ וְאִשְׁתְּזִיב מִנֵּיהּ. כַּד עָיִּיל, הָא שְׁמָא קַדִּישָׁא לִימִינָא קָאִים, וְלָא יָכִיל לְקַטְרְגָא בַּהֲדֵיהּ. אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל דָּבָר וְדָבָר נִמְשָׁךְ אַחַר מִינוֹ. בָּאָדָם יֵשׁ שְׁתֵּי דְרָגוֹת, אַחַת מִיָּמִין וְאַחַת מִשְּׂמֹאל. אוֹתוֹ שֶׁמִּיָּמִין נִקְרָא יֵצֶר הַטּוֹב, וְאוֹתוֹ שֶׁל הַשְּׂמֹאל נִקְרָא יֵצֶר הָרָע. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא אָדָם מִשַּׁעַר בֵּיתוֹ, אוֹתוֹ שֵׁד מֵרִים עֵינָיו, וְרוֹאֶה אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁשּׁוֹרֶה לִשְׂמֹאל, נִמְשָׁךְ לְאוֹתוֹ צַד וְזָז מִיָּמִין. וּבְאוֹתוֹ צַד עוֹמֵד שֵׁם שֶׁל רִבּוֹנוֹ, וְלֹא יָכוֹל לְהִתְקָרֵב וּלְהָרַע לוֹ, וְיוֹצֵא הָאָדָם וְנִצּוֹל מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁנִּכְנָס, הֲרֵי הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ עוֹמֵד לְיָמִין וְלֹא יָכוֹל לְקַטְרֵג עִמּוֹ.
וְעַל דָּא אִצְּטְרִיךְ בַּר נָשׁ, דְּלָא יַעְבִּיד (ס"א יעביר) טִנּוּפָא וְלִכְלוּכָא בְּתַרְעָא דְּבֵיתֵיהּ, וְלָא יוֹשִׁיד מַיִין עֲכוּרִין. חַד, דְּלָא יַעְבִּיד קְלָנָא לְגַבֵּי שְׁמָא דְּמָארֵיהּ. וְחַד, דְּאִית לֵיהּ רְשׁוּ לְהַהוּא מְחַבְּלָא לְחַבְּלָא. וּבְּגִין כָּךְ יִזְדַּהֵר בַּר נָשׁ מֵהַאי, וְיִזְדְּהַר בַּר נָשׁ דְּלָא יִמְנַע מִתַּרְעָא דְּבֵיתֵיהּ שְׁמָא דְּמָארֵיהּ. וְעַל זֶה צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה [יעביר] טִנּוּף וְלִכְלוּךְ בְּשַׁעַר בֵּיתוֹ וְלֹא יִשְׁפֹּךְ מַיִם עֲכוּרִים. אֶחָד, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה קָלוֹן לְשֵׁם רִבּוֹנוֹ. וְאֶחָד, שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לְאוֹתוֹ הַמְחַבֵּל לְחַבֵּל. וְלָכֵן יִזָּהֵר הָאָדָם מִזֶּה, וְיִזָּהֵר הָאָדָם שֶׁלֹּא יִמְנַע מִשַּׁעַר בֵּיתוֹ שֵׁם רִבּוֹנוֹ.
וְכַד בַּר נָשׁ אַתְקִין מְזוּזָה לְפִתְחֵיהּ, כַּד עָיִּיל (ס"א ההוא בר נש), הַהוּא יִצֶּר הָרָע וְהַהוּא שִׁידָא בַּעַל כָּרְחַיְּיהוּ נַטְרֵי לֵיהּ, וְאַמְרֵי (תהילים קי״ח:כ׳) זֶה הַשַּׁעַר לַיְיָ' צַּדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ. וְכַד לָא קָאִים מְזוּזָה לְפִתְחֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, יִצֶּר הָרָע וְהַהוּא שִׁידָא מִתְתַּקְנִין כַּחֲדָא, שַׁוּוּ יְדַיְיהוּ עַל רֵישֵׁיהּ בְּזִמְנָא דְּעָיִּיל, פַּתְחֵי וְאַמְרֵי, וַוי לֵיהּ לִפְלַנְיָּא, דְּהָא נָפַק מֵרְשׁוּתָא דְּמָארֵיהּ, מֵהַהוּא זִמְנָא קָאִים בְּלָא נְטִירוּ, דְּלֵית מַאן דְּנָטִיר עָלֵיהּ, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן (צ"א ע"ב פקודאי לאומאה וכו'). וּכְשֶׁאָדָם מַתְקִין מְזוּזָה לְפִתְחוֹ, כְּשֶׁנִּכְנָס [אותו האדם], אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע וְאוֹתוֹ שֵׁד בְּעַל כָּרְחָם שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ, וְאוֹמְרִים [תהלים קיח] זה השער לה' צדיקים יבאו בו. וכשלא עומדת מזוזה בפתח האיש, יצר הרע ואותו שד מתתקנים כאחד, שמים ידיהם על ראשו בזמן שנכנס, פותחים ואומרים: אוי לו לפלוני שיצא מרשות רבונו! מאותו זמן הוא עומד בלי שמירה, שאין מי שישמר עליו. הרחמן יצילנו.