וְעִם כָּל דָּא דְּמֹשֶׁה אוֹכַח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, בִּרְחִימוּתָא הֲווֹ כָּל מִלּוֹי, דִּכְתִּיב, (דברים ז׳:ו׳) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיְיָ' אֱלֹהֶיךָ. וּבְךָ בָּחַר יְיָ' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעָם וְגוֹ' (דברים י״ד:ב׳) בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ' אֱלֹהֵיכֶם (דברים ד׳:ד׳) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ'. וְעַל דָּא (דברים כ״ז:י׳) וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ' אֱלֹהֶיךָ. (דברים ז׳:ח׳) כִּי מֵאַהֲבַת יְיָ' אֶתְכֶם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ה׳:ב׳) פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי רַעְיָתִי. Yet withal he spoke only in love for Israel, as it says, “Ye are a holy people”, etc. (Ibid. 7, 6).

מַה כְּתִיב. (שם) קַמְתִּי אֲנִי לִפְתּוֹחַ לְדוֹדִי, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּעוֹד דַּהֲוֵינָן זְמִינִין לְמֵיעַל לְאַרְעָא, וּלְקַבְּלָא אִינּוּן פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא עַל יְדוֹי דְּמֹשֶׁה. מַה כְּתִיב, (שם) וְדוֹדִי חָמַק עָבָר. דִּכְתִּיב, (דברים ל״ד:ה׳) וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְיָ'. בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, דִּכְתִּיב וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה. קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי, דְּלָא הֲוָה דָּרָא כְּדָרָא דְּמֹשֶׁה, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁמַע לְקַלֵיהוֹן, וְעָבַד לְהוּ נִסִּין וְנִימוּסִין, כְּמָה דְּעָבַד עַל יְדוֹי. Said the Israelites: When we were about to enter into the land and to receive precepts of the Law, then “my beloved withdrew himself and was gone”, for “Moses the servant of the Lord died there”. “I sought him but I could not find him”, as it is written, “There arose not a prophet like Moses”. “I called him but he gave me no answer”, for there was no generation like that of Moses, one to whose voice God hearkened and for whom He did such wonders and miracles.

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, קַמְתִּי אֲנִי לִפְתּוֹחַ לְדוֹדִי, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיוֹמוֹי דְּמֹשֶׁה, דְּכָל יוֹמוֹי לָא בָּעָא דְּמַלְאָכָא וּשְׁלִיחָא לְדַבְּרָא עִמֵּיהּ, דִּכְתִּיב, (שמות ל״ג:ט״ו) אִם אֵין פָּנֶיךָ הוֹלְכִים וְגוֹ'. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתְּכַם לִרְעוּתֵיהּ. וְדוֹדִי חָמַק עָבָר, בְּיוֹמוֹי דִּיהוֹשֻׁעַ, דִּכְתִּיב, (יהושע ה׳:י״ד) לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְיָ'. R. Isaac said: “I rose to open to my beloved”: this was in the days of Moses, during the whole of which there was no need of angel or messenger to guide Israel. “My beloved had withdrawn himself and was gone”: this was in the days of Joshua, as it is written, “Nay, but as captain of the host of the Lord am I now come” (Joshua 5, 16).

תָּא חֲזֵי, מֹשֶׁה הֲוָה שָׁמַע קָלָא קַדִּישָׁא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וְלָא אִזְדַּעְזָע, וְכָּל שֶׁכֵּן מַלְאָכָא, דְּלָא בָּעָא (ולא קבליה). בָּתַר דְּשָׁכִיב מַה כְּתִיב. וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְיָ'. וּכְתִיב (שם) וַיִּפּוֹל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה. עַתָּה בָאתִי, בְּיוֹמוֹי דְּמֹשֶׁה רַבָּךְ אֲתֵינָא, וְלָא קִבְּלָּנִי. בֵּיהּ שַׁעֲתָא, יָדְעוּ יִשְׂרָאֵל שְׁבָחָא דְּמֹשֶׁה. בְּהַהוּא זִמְנָא בָּעוּ יִשְׂרָאֵל לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא אִזְדְּמַן לְהוּ הָכִי כְּיוֹמוֹי דְּמֹשֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ וְגוֹ'. Moses heard the voice of the holy supernal King without trembling; “I came in the days of Moses thy master but he would not accept me”. Then did the children of Israel realize the greatness of Moses; they sought the Holy One, blessed be He, but He was no longer at hand for them as in the days of Moses.’

רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, (שיר השירים ב׳:ג׳) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר וְגוֹ'. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל מִכָּל עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דְּהָא כָּל שְׁאַר עַמִּין אִתְיְהִיבוּ לְרַבְרְבָן מְמָנָן, בְּשֻׁלְטָנוּתָא עָלַיְיהוּ. וְיִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּלָא יָהַב לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא לְמַלְאָכָא, וְלָא לְשָׁלִיטָא אַחֲרָא, אֶלָּא הוּא אָחִיד לוֹן לְחוּלָקֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב כִּי חֵלֶק יְיָ' עַמּוֹ. וּכְתִיב, (תהילים קל״ה:ד׳) כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ. כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, מַה תַּפּוּחַ מִתְפָּרְשָׁא בִּגְוָונוֹי, עַל כָּל שְׁאַר אִילָנֵי חַקְלָא, כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתְפְּרַשׁ וְאִתְרְשִׁים עַל כָּל חֵילִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, בְּגִין כָּךְ (ישעיהו מ״ח:ב׳) יְיָ' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, אוֹת הוּא בְּכָל חֵילָא דִּלְעֵילָּא. R. Isaac discoursed on the verse: “As the apple tree among the trees of the wood, so is my beloved among the sons” (S.S. 2, 3). ‘Just as the apple is superior in its colouring to all other fruits, so the Holy One, blessed be He, is distinguished from all forces, higher and lower.

תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּתַפּוּחַ, דְּאִית בֵּיהּ תְּלַת גַּוְונִין. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כְּשׁוֹשַׁנָּה. מַאן שׁוֹשַׁנָה. אָמַר רִבִּי אַבָּא, שׁוֹשַׁנָה סְתָם, שׁוֹשַׁנָה דְּאִתְכְּלִילַת בְּשִׁית טַרְפֵּי, שׁוֹשַׁנָה דָּא גְּוָונֵיהּ חִוָּור וְסוּמָק. וְכֹלָּא הוּא תְּרֵין גְּוָונֵי, סוּמָק וְחִוָּור, הָכִי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. Observe that the Holy One, blessed be He, is compared to the apple, which has three colours, and the Community of Israel to the lily, which has two, red and white.

תָּא חֲזֵי, כּוּלֵי הַאי אָמַר מֹשֶׁה, וְקָרָא לְעִלָּאִין, עַד לָא יֵימָּא מִלָּה, דִּכְתִּיב הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם. יַעֲרוֹף כַּמָּטָר וְגוֹ'. וְכָל כַּךְ לָמָּה. מִשּׁוּם כִּי שֵׁם יְיָ' אֶקְרָא. עַד דְּיֵימָּא מִלָּה, אַרְעִישׁ כֻּלְּהוּ עָלְמִין. Observe that Moses made a long exordium saying, “Give ear, ye heavens, and hear, O earth, let my discourse drop as the dew”, etc. Why all this? “Because I will call on the name of the Lord”.

תָּאנָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאָמַר מֹשֶׁה הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, אִתְרְגִּישׁוּ עָלְמִין. נָפַק קָלָא וְאָמַר, מֹשֶׁה מֹשֶׁה, אֲמַאי אַתְּ מַרְעִישׁ עָלְמָא כֹּלָּא. אַתְּ בְּרֵיהּ דְּבַר נָשׁ, וּבְגִינָךְ אִתְרְגִּישׁ עָלְמָא. פָּתַח וְאָמַר, כִּי שֵׁם יְיָ' אֶקְרָא. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִשְׁתָּתָקוּ, וַאֲצִיתוּ מִלּוֹי. We have learnt that when Moses said “Give ear, ye heavens, and I will speak”, all worlds were shaken. A voice came forth and said: Moses, why dost thou shake the world, being but a mortal? He replied: Because I will call on the name of the Lord. Forthwith they were silent and listened to his words.’¹Here in the original follows the Idra Zuta, v. Appendix.

רִבִּי יִצְחָק הֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא, וְפָגַע בֵּיהּ רִבִּי חִיָּיא, אָמַר לֵיהּ חֲמֵינָא (להו) בְּאַנְפָּךְ, דְּהָא בְּמָדוֹרָא דִּשְׁכִינְתָּא מָדוֹרָךְ. מַאי כְּתִיב. (שמות ג׳:ח׳) וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם. וָאֵרֵד, אֵרֵד מִבָּעֵי לֵיהּ. וָאֵרֵד בְּקַדְמִיתָא. אֵימָתַי. כַּד נָחַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם. וְלָמָּה. לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם. דְּאִלְמָלֵא לָא הֲוָה בֵּינַיְיהוּ, לָא יַכְלִין לְמִסְבַּל גָּלוּתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים צ״א:ט״ו) עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ. As R. Isaac was once journeying on the road, R. Hiya met him. He said to him: ‘I see from the look of your face that your abode is with the Shekinah. Why is it written, “And I am come down to deliver them out of the hand of the Egyptians”? Surely it should be, “And I shall come down”? It means, however, “I went down at first”, namely, when Jacob went down to Egypt; I then went down to deliver them from the hand of the Egyptians, since otherwise they could not have endured the captivity; and so it says, “I am with him in trouble, I will deliver him and honour him” (Ps. 91, 15).’

אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי בְּכָל אֲתָר דְּיִשְׂרָאֵל שַׁרְיָין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּינַיְיהוּ. וְכָל אֲתָר דְּחַכִּימֵי דָּרָא אַזְלִין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָזִיל עִמְּהוֹן, דִּכְתִּיב, (שם) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךָ וְגוֹ'. מְנָלָן דִּכְתִּיב, (בראשית ל״ב:ג׳) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וְגוֹ', וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה. הַשְׁתָּא נִשְׁתַּתֵּף כַּחֲדָא, וְנֵיזִיל בְּאָרְחָא, דְּהָא יְדַעְנָא דִּלְאֲתָר חַד אַזְלֵינָן, לְקַבְּלָא אַנְפּוֹי דִּשְׁכִינְתָּא. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, תָּנֵינָן, שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזוֹקִין, לָא בַּהֲלִיכָתָן וְלָא בַּחֲזָרָתָן. וַאֲנָן לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְלֵינָן, וְלָא דָּחִילְנָא. He replied: ‘Of a truth wherever Israel dwell the Holy One, blessed be He, is among them, and wherever the wise of the generation walk the Holy One, blessed be He, walks with them. How do we know? From Jacob, of whom it is written, “And Jacob went on his way” (Gen. 22, 1), and then, “And Jacob said when he saw them, This is God’s host”. Now let us join one another and proceed, as I know we are going to the same place, to pay our respects to the Shekinah.’ ‘Assuredly so,’ replied the other.

עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, אָמַר רִבִּי חִיָּיא, כְּתִיב (בראשית ב׳:ד׳) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. הַשָּׁמַיִם, לְאַכְלְלָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהָאָרֶץ, לְאַכְלְלָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכָל מַה דִּלְתַתָּא, אִינּוּן אִקְרוּן תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם מִנַיְיהוּ. As they went along, R. Hiya said: ‘It is written, “These are the generations of the heavens and the earth” (Gen. 2, 4). “The heavens” includes the Holy One, blessed be He, and “the earth” includes the Holy One, blessed be He, and all that is lower is called “the generations of the heavens”.

אָמַר לֵיהּ אִי הָכִי מַהוּ בְּהִבָּרְאָם, וְאִתְּמַר בְּה' בְּרָאָם. אָמַר לֵיהּ כֹּלָּא חַד מִלָּה, כַּד שָׁמַיִם אִתְחַבָּרוּ, הַאי ה' אַפִּיקַת תּוֹלְדוֹת, וְאִינּוּן אִקְרוּן תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. אָמַר לֵיהּ אִי הָכִי, בְּמַאי אוֹקִימְנָא בְּה' בְּרָאָם, בְּאַבְרָהָם. אָמַר לֵיהּ כֹּלָּא חַד מִלָּה הוּא, בְּאַבְרָהָם, הַיְינוּ הַשָּׁמַיִם, דְּמִתַּמָּן שַׁרְיָין לְאִתְפַּשְׁטָא. בְּה' בְּרָאָם, הַיְינוּ וְהָאָרֶץ, וְכֹלָּא חַד מִלָּה. We have learnt that this world was created with He‘ and the future world with Vau.

אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי הָכִי הוּא, וְהָא אוֹלִיפְנָא, דִּכְתִּיב, אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וְתָנֵינָן, הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא בְּה', דִּכְתִּיב בְּהִבָּרְאָם. וְהָעוֹלָם הַבָּא, נִבְרָא בְּי', דִּכְתִּיב, (בראשית ב׳:י׳) וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. לְאַכְלְלָא הַשָּׁמַיִם. אֶת הַגָּן, לְאַכְלְלָא אֶת הָאָרֶץ. From the Head of the King the streams issue forth to Binah,

וְהָא אוֹקִימְנָא, דִּכְתִּיב, (שיר השירים ד׳:ט״ו) מַעְיַן גַּנִּים, דָּא הִיא הַשָּׁמַיִם, בְּאֵר מַיִם חַיִּים, דִּכְתִּיב, (בראשית כז) וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר, דִּכְתִיב (שם) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַחְפּוֹר בְּאֵר אַחֶרֶת וְגוֹ'. וְנוֹזְלִין מִן לְבָנוֹן, דְּאִינּוּן מִתְעַטְּרִין לְעֵילָּא, וְסַלְּקִין בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא. דִּכְתִּיב, (תהילים ק״ח:ה׳) כִּי גָּדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ. and thence they flow to all corners until finally they are collected in the place called the Great Sea, whence issue generations for all.’

מִן לְבָנוֹן, מִתַּמָּן נָפְקִין לְבִינָה. וְנָגִיד וְאִתְמְשַׁךְ לְכָל זִוְויָין, עַד דְּנַגְדִּין אִינּוּן מַבּוּעִין, וְנַחְתִּין לְאִתְכַּנְּשָׁא לְאֲתָר דְּאִקְרֵי יַמָּא רַבָּא. דִּכְתִּיב, (קהלת א׳:ז׳) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְגוֹ'. וּכְתִיב, (ישעיהו נ״א:א׳) הַבִּיטוּ אֶל צוּר חוּצַּבְתֶּם וְגוֹ'. לְבָתַר כְּתִיב, (שיר השירים ד׳:י״ב) גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה וְגוֹ'. וּמִכָּאן, נְפִיקוּ תּוֹלְדוֹת לְכֹלָּא. דִּכְתִּיב, בְּהִבָּרְאָם, בְּה' בְּרָאָם מַמָּשׁ, בְּאַבְרָהָם. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וַאֲפִילּוּ בְּיַעֲקֹב מַמָּשׁ. וְכֹלָּא חַד מִלָּה. Said R. Isaac: ‘When we studied with R. Simeon, all this was set forth explicitly and not by way of allusion. ‘ He replied: ‘R. Simeon is not like other men, for they are to him as the other prophets to Moses.’

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כַּד אֲנָן יַתְבִין לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, כֹּלָּא אִתְּמַר קַמֵּיהּ בְּאִתְגַּלְיָא, וְלָא אִצְטְרִיכְנָא לְכָל הַאי. אָמַר לֵיהּ, לָאו רִבִּי שִׁמְעוֹן כִּשְׁאַר בְּנֵי נָשָׁא, דְּכֻלְּהוּ קַמֵּיהּ, כִּשְׁאַר נְבִיאֵי לְקַמֵּי מֹשֶׁה. עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, אָמַר רִבִּי חִיָּיא, כְּתִיב, (ישעיהו מ״ט:ט״ו) הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָּה וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ, וְהָכָא מַאי קָא מַיְירֵי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, אִי בְּקִטוּרָא דְּחַבְרַיָּיא, סְמִיכָא לָא אַסְמַכְנָא, אֲנָן מַה נֵימָא. As they went along, R. Hiya asked R. Isaac the meaning of the verse: “Can a woman forget her sucking child, that she should not have compassion on the son of her womb?” (Isa. 69, 15)’. Said the other: ‘If in the company of the colleagues we could find no proper explanation for it, how can I say?’

אָמַר לֵיהּ, דְּהָא קָלָא דִּרְמִיזָא חַד, שְׁמַעְנָא יוֹמָא חַד, כַּד הֲוָה אֲזִילְנָא בְּאָרְחָא, וְלָא יְדַעְנָא מַאן אָמַר, וְלָא יְדַעְנָא מִלָּה. וְתָּא חֲזֵי, ז' יוֹמִין הֲווֹ דַּחֲלִישְׁנָא עַל דָּא, וְלָא טַעִימְנָא מִדִי. וְהַשְׁתָּא אֲזִלְנָא לְגַבֵּיהּ דְּבוּצִינָא קַדִּישָׁא, דְּלֵימָא לִי דִּילְמָא אֵדְכַר. אָמַר לֵיהּ, דִּילְמָא הַהוּא יוֹמָא דְּהֲוָה אָזִיל רִבִּי אֶלְעָזָר לְגַבֵּיהּ דְּחָמוּי, וְהַהוּא יוֹמָא אֲזִילְנָא עִמֵּיהּ, וְהָא אַדְכַּרְנָא מִלָּה. He thereupon said: ‘I once caught a hint of the meaning as I was going along the road, but I do not know who said it or exactly what he meant. For seven days I was troubled by this and did not eat anything, and now I am going to the Sacred Lamp in case he may be able to remind me.’ Said R. Isaac: ‘Perhaps it was the day when R. Eleazar was going to his father-in-law, and I was with him, and I can remember.’

(דברים ל״ב:כ״ט) לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כָּל הָנֵי קְרָאֵי דְּהָכָא, אוֹכָחֵי אִינּוּן, דְּאוֹכַח לְהוּ מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, בַּר הַהוּא שְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּגַלֵּי בְּשֵׁירוּתָא דְּמִלוֹי. אָמַר רִבִּי אַבָּא, וַאֲפִילּוּ מַה דְּאוֹכַח לְיִשְׂרָאֵל, בִּכְלָלָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא הוּא, דְּלֵית מִלָּה בְּאוֹרַיְיתָא דְּנָפִיק מִכְּלָלָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. דְּאוֹרַיְיתָא כֹּלָּא שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִינּוּן. O THAT THEY WERE WISE, THAT THEY UNDERSTOOD THIS. R. Jose said: ‘All the verses of this section are reproofs addressed by Moses to Israel, with the exception of the Holy Name which he disclosed at the beginning of his discourse.’ R. Abba said: ‘Even his reproofs are included in the holy name, since there is no word in the Torah which is not comprised in the holy name.

(דברים ל״ב:י׳) יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ, וַדַּאי לְבָתַר עָבֵד לְכָל אִינּוּן קְלִיפִין, דִּיהוֹן כֻּלְּהוּ מִשְׁתַּעְבְּדִין לֵיהּ. עַד הָכָא הֲוָה כְּתִיב בְּהַהוּא סִפְרָא, דְּקָרְטָנָא אַסְיָא לְבָתַר הֲוָה רָשִׁים בְּהַאי קְרָא, כָּל נְטוּרָא דְּאִצְטְרִיךְ אַסְיָא חַכִּים לְמֶעְבַּד לִמְרַע דְּשָׁכִיב בְּבֵי מַרְעֵיהּ, בֵּי אֲסִירֵי דְּמַלְכָּא, לְמִפְלַח לְמָארֵי עָלְמָא. ‘HE FOUND HIM IN A DESERT LAND AND IN THE WASTE HOWLING WILDERNESS . Assuredly he afterwards made all those “shells”¹The klifoth. subservient to him. ‘Up to this point this section was transcribed in the Book of Kartana the physician. Then in a note to this verse were set down all the precautions that a wise physician should take for a person laid up in his sickness, among the prisoners of the King, for the service of his Master, the Lord of the Universe.

דְּכַד אָזִיל אַסְיָא חַכִּים לְגַבֵּיהּ, יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵיל יְשִׁימוֹן, מַרְעִין דְּשַׁרְיָין עָלֵיהּ, אַשְׁכַּח לֵיהּ בַּאֲסִירוּ דְּמַלְכָּא. אִי תֵּימָא הוֹאִיל וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ס"א פקיד) יִפְקוֹד לְתַפְשָׂא לֵיהּ, דְּלָא יִשְׁתְּדַל בַּר נָשׁ אֲבַּתְרֵיהּ. לָאו הָכִי, דְּהָא דָּוִד אָמַר, (תהילים מ״א:ב׳) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל וְגוֹ', דָּל הַהוּא דְּשָׁכִיב בְּבֵי מַרְעֵיהּ. וְאִי אַסְיָא חַכִּים הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לֵיהּ בִּרְכָאן, לְהַהוּא דְּיִשְׁתְּדַּל בֵּיהּ. When the wise physician goes in to him, he “finds him in a desert land and in the waste howling wilderness”. Are we to say that because God has commanded him to be seized, no one should seek to help him? Not so, for David said, “Blessed is he that considereth the poor” (Ps. 41, 2), and the “poor” is one confined to a bed of sickness. What, then, is the wise physician to do?

וְהַהוּא אַסְיָא, יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, בְּבֵי מַרְעֵיהּ שְׁכִיב. וּבְתֹהוּ יְלֵיל יְשִׁימוֹן, דְּאִינּוּן מַרְעִין דַּחֲקִין לֵיהּ. מַאי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְמֶעְבַּד. יְסוֹבְבֶנְהוּ יְסוֹבֵב סִבּוֹת, וְיֵיתֵי עִלּוֹת, בְּגִין דְּיִמְנַע מִנֵּיהּ אִינּוּן מִלִּין דְּנַזְקִין לֵיהּ. יַקִּיז לֵיהּ, וְיַפִּיק מִנֵּיהּ דָּמָא בִּישָׁא. יְבוֹנֵנֶהוּ יִסְתְּכַּל וְיָבִין הַהוּא מַרְעָא מִמָּה הֲוֵי, וְיִסְתְּכַּל בְּגִין דְּלָא יִתְרַבֵּי עֲלוֹי, וְיַמְאִךְ לֵיהּ. לְבָתַר יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ, בְּגִין דִּיְהֵא נָטִיר כַּדְּקָא יָאוּת, בְּאִינּוּן מַשְׁקֵי, בְּאִינּוּן אַסְוָותָא דְּאִצְטְרִיכוּ לֵיהּ, וְלָא יִטְעֵי (ס"א מינייהו) בֵּינַיְיהוּ. דְּאִלְמָלֵי יִטְעֵי, אֲפִילּוּ בְּמִלָּה חַד, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָשִׁיב עַל הַהוּא אַסְיָא, כְּאִלּוּ שָׁפִיךְ דָּמָא וְקַטְלֵיהּ. He “compasses him about”, finding means to protect him against the things that injure him, by letting blood and removing the bad blood from him. “He cares for him”, examining the cause of the disease, and taking steps that it should not grow worse. Then “he keeps him as the apple of his eye”, that he may be careful to prescribe for him the proper medicines, since if he makes a mistake in a single particular God imputes it to him as if he were to shed blood, for, although that man is among the prisoners of the King, yet God desires that his fellow man should tend him and help to release him from the prison.

מַאן דְּיִתְחֲזֵי לְשָׁרוּשֵׁי, יִתְפְסוּן לֵיהּ, וְיָהֲבֵי לֵיהּ בְּבֵי אֲסִירֵי, עַד דְּיִשְׁתְּרַשׁ מִכֹּלָּא. וּלְזִמְנִין דְּיִשְׁתְּרַשׁ מִשַּׁיְיפֵי, אוֹ מֵחַד מִנַּיְיהוּ, וּלְבָתַר יַפְּקוּן לֵיהּ מִבֵּי אֲסִירֵי. מַאן דְּיִתְחֲזֵי לַמָוֶת, הָכִי הוּא, דְּאִילּוּ יִתֵּן כָּל כּוּפְרָא, וְכָל מָמוֹנָא דְּעָלְמָא לָא יִשְׁתְּזִיב. He who is liable to uprooting is seized and thrown into the prison until he is completely uprooted, though sometimes he is uprooted only from his limbs or from one of them and is then released. But one who is liable to death cannot save himself by any ransom whatever.

וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְאַסְיָא חַכִּים, לְאִשְׁתַּדְּלָא עָלֵיהּ, אִי יָכִיל לְמֵיהַב לֵיהּ אַסְוָותָא מִן גּוּפָא, יָאוּת. וְאִי לָאו, יִתֵּן לֵיהּ אַסְוָותָא לְנִשְׁמָתֵיהּ, וְיִשְׁתְּדַל עַל אַסְוָותָא דְּנִשְׁמְתָא. וְדָא הוּא אַסְיָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִשְׁתְּדַל עָלֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. Hence a wise physician must do his best first to provide him a healing for his body, and if he cannot do this he must try to find a healing for his soul. This is the physician whom God assists both in this world and in the next.’

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, עַד הַשְׁתָּא לָא שְׁמַעְנָא מֵאַסְיָא דָּא, וּמִסִּפְרָא דָּא. בַּר מִזִּמְנָא חֲדָא, דְּאָמַר לִי טַיְּיעָא חֲדָא, דְּשָׁמַע לַאֲבוֹי, דְּאַסְיָא חַד הֲוָה בְּיוֹמוֹי, דְּכַד הֲוָה מִסְתְּכַּל בְּבַּר נָשׁ, כַּד אִיהוּ בְּבֵי מַרְעֵיהּ, הֲוָה אָמַר, דָּא חַי וְדָא מֵת. וַהֲווּ אַמְרִין עָלֵיהּ דְּהוּא זַכָּאָה קְשׁוֹט, דְּחִיל חַטָּאָה. וְכָל מַה דְּלָא יָכִיל (אצ"ל למזבן) לְמִדְבַּק מַה דְּאִצְטְרִיךְ, אִיהוּ הֲוָה קָנֵי, וְיָהִיב מִדִּילֵיהּ. הֲוָה אַמְרִין, דְּלֵית חַכִּים בְּעָלְמָא כְּגִינֵיהּ. וּבִצְלוֹתֵיהּ הֲוָה עָבִיד יַתִּיר, מִמָּה דְּהֲוָה עָבִיד בִּידוֹי. וּכְדְדָמֵי לָן, דָּא הֲוָה הַהוּא אַסְיָא. R. Eleazar said: ‘I never heard before of this physician and this book, save once when a certain merchant told me that he had heard his father say that in his days there was a physician who on looking at a patient would say: This one wIII live, or this one will die. He was said to be a virtuous God-fearing man, and if a patient could not afford to get what he prescribed he would give him out of his own pocket. It was said, too, that there was no physician so skilful as he, and that he accomplished more with his prayer than with his hands. I fancy this was that same physician.

אָמַר הַהוּא טַיְּיעָא, וַדַּאי סִפְרָא דִּילֵיהּ בִּידִי אִיהוּ, דְּקָא יָרִיתְנָא מֵאָבִי אַבָּא, וְכָל מִלּוֹי דְּהַהוּא סִפְרָא, כֻּלְּהוּ אִתְיַיסְּדוּן עַל רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְרָזִין סְתִימִין אַשְׁכַּחְנָא בֵּיהּ, וּמִלִּין דְּאַסְוָּותָא סַגִּיאִין, דְּאִיהוּ אָמַר דְּלָא יָאוּת לְמִפְעַל לוֹן, בַּר (אי) אִיהוּ דְּחִיל חַטָּאָה. Said that merchant: His book is indeed in my possession, as I inherited it from my father’s father, and all the words of that book are founded upon hidden meanings of the Torah, and I have discovered profound secrets in it and many remedies which he said should not be administered save by one who was God-fearing,

וְאִינּוּן מִמַּה דְּהֲוָה עָבִיד בִּלְעָם, דְּהֲוָה לָחִישׁ לְחִישִׁין עַל מְרָע, וַהֲוָה אָמַר בְּפוּמוֹי וְאִתְסֵּי מִיַּד. וְכֻלְּהוּ בָּרִיר לוֹן בְּהַהוּא סִפְרָא. וְאָמַר, דָּא אָסוּר, וְדָא מוּתָּר לְמַאן דִּדְחִיל חַטָּאָה. בְּגִין דְּמַרְעִין סַגִּיאִין אָמַר, דְּתַלְיָיא אַסְוָותָא דִּלְהוֹן, בִּלְחִישׁוּ דְּפוּמָא. וְאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּנָחָשׁ, וּמִנְּהוֹן מִסִּטְרָא דְּקֶסֶם. וְכָל אִינּוּן דְּאָסוּר לוֹמַר בְּפוּמָא, וְאָסוּר לְמֶעְבַּד בְּעוֹבָדָא, הֲוָה אָמַר. עַד דְּאַשְׁכַּחְנָא עַל מַרְעִין יְדִיעָאן דְּאִצְטְרִיךְ לוֹמַר כַּךְ. וּלְנַדּוּיֵי בְּנִדּוּי וּבְשַׁמָתָא, עַל הַהוּא מְרָע. וְאִיהוּ תַּוָּוהָא סַגִּי לְגַבָּן. they being of those which were employed by Balaam, who used to utter an incantation over a sickness and heal it forthwith. All this he explained in that book, saying: This is forbidden and this is permitted to one who fears sin, since, as he said, the cure of many illnesses depends on the incantation. These are from the side of enchantment, some of them from the side of magic. All those which it is forbidden to pronounce with the mouth or to do with the hands were set down, and we found that certain diseases it was necessary to excommunicate, which was a great wonder to us.’

חַדֵי רִבִּי אֶלְעָזָר, וְחַדוּ חַבְרַיָּיא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִי הַהוּא סִפְרָא הֲוָה לְגַבָּן נֶחְמֵי מַה אִיהוּ אָמַר. אֲנָא אִמְסַר בִּמְסִירָה, עַל מְנַת לְאַחְזָאָה לְבוּצִינָא קַדִישָׁא. וְתָנֵינָן, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַהוּא סִפְרָא הֲוָה בִּידִי תְּרֵיסָר יַרְחֵי, וְאַשְׁכַּחְנָא בֵּיהּ נְהוֹרִין עִלָּאִין וְיַקִירִין. כַּד מָטֵינָא לְאִינּוּן רָזִין דְּהֲוָה מִבִּלְעָם תַּוַּוהְנָא. R. Eleazar and the Companions were greatly interested to hear this. Said R. Eleazar: ‘If I had that book I would see what it says, and I vow that I would show it to the Sacred Lamp’. We have learnt that R. Eleazar said: I had that book for twelve months and I found in it many illuminating things. When I came to the incantations of Balaam I was in some perplexity.

יוֹמָא חַד לָחִישְׁנָא בַּאֲתָר חַד, וַהֲווּ אַתְוָון סַלְקָן וְנַחְתָּן. עַד דַּחֲמֵינָא בְּחֶלְמָא, וְאָמַר לִּי, מַה לָךְ לְמֵיעַל בִּתְחוּמָא דְּלָא דִּילָךְ, וְלָא אִצְטְרִיךְ לָךְ. אִתְּעַרְנָא, וְאַבְאִישׁ קַמָּאי, עַל רָזִין סְתִימִין דַּהֲווֹ תַּמָּן. שָׁדַרְנָא לְהַהוּא יוּדָאִי, וְרִבִּי יוֹסֵי בַּרִבִּי יְהוּדָה שְׁמֵיהּ, וְיָהִיבְנָא לֵיהּ סִפְרָא. One day I uttered one in a certain place, and letters went up and down and a voice said to me in a dream: Why dost thou enter into a domain which is not thine and not thy concern? When I woke I was sore displeased with the hidden mysteries there. I sent to a certain Jew named R. Jose, son of R. Judah, and gave him the book.

וּבְרָזִין דְּבִלְעָם אַשְׁכַּחְנָא, מֵאִינּוּן שְׁמָהָן דְּמַלְאָכִין דְּשָׁדַר לֵיהּ בָּלָק, וְלָא הֲווֹ מִסְתַּדְּרָן עַל תִּקּוּנַיְיהוּ כַּדְּקָא יָאוּת. אֲבָל כַּמָה זִינֵי אַסְוָותָא אַשְׁכַּחְנָא בֵּיהּ, דְּקָא מִתְתַּקְּנֵי עַל תִּקּוּנֵי אוֹרַיְיתָא, וְרָזִין סְתִימִין דִּילָהּ. וַחֲמֵינָא דְּאִינּוּן בַּחֲסִידוּתָא. וּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאִי תֵּימָא, דְּהֲוָה עָבִיד אַסְוָותָא בִּפְסוּקֵי אוֹרַיְיתָא, אוֹ בְּרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא. חַס וְשָׁלוֹם. אֶלָּא הֲוָה אָמַר רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְעַל הַהוּא רָזָא אַפִּיק רָזִין דְּאַסְוָּותָא, דְּלָא חֲמֵינָא כְּהַהוּא גַּוְונָא לְעָלְמִין. אֲמֵינָא בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דְּאַחְכִּים לִבְנֵי נָשָׁא מֵחָכְמָתָא דִּלְעֵילָּא. In the secrets of Balaam I had found some of the names of the angels which Balak sent to him, but not set down in the proper manner. I also, however, found a number of remedies which were based on arrangements of texts and secret mysteries of the Torah, and saw that they consisted of pious remarks and prayers and supplications to the Almighty. It must not be thought, however, that he performed healing with verses of the Scripture or with mysteries of the Torah; far from it. He used to pronounce mysteries of the Torah, and thereby he discovered secret healings the like of which I have never seen. I said: Blessed be God who has imparted to man of the supernal wisdom.

וּמֵאִינּוּן מִלִּין דְּבִלְעָם נָסִיבְנָא, וַחֲמֵינָא בְּהוּ דְּלָא הֲוָה בְּעָלְמָא חַכִּים בַּחֲרָשִׁין כְּגִינֵיהּ. אֲמֵינָא, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּבִטֵּל מֵעָלְמָא חַרְשִׁין, דְּלָא יִטְעוּן בְּנֵי נָשָׁא מִבָּתַר דַּחַלְתָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה שְׁמוֹ אָמֵן. (ע"כ). (מכאן חזור לפרשת בלק, אמר רבי אלעזר, בלעם חייבא, מאן קטיל ליה וכו', דף קצ"ג ע"ב) בָּרוּךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן יִמְלוֹךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. I also took some of the words of Balaam, from which I could see that there never was a sorcerer like him. I said: Blessed be God for removing sorcery from the world, so that men should not be led astray from the fear of the Holy One, blessed be He.