140
וְתָּא חֲזֵי, בְּכָל אֲתַר דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר סְתָם אוֹ וַיִּקְרָא סְתָם הוּא מַלְאָכָא דִּבְרִית וְלָא אָחֳרָא. וַיֹּאמֶר דִּכְתִיב, (שמות ט״ו:כ״ו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע וְגו' וַיֹּאמֶר וְלָא קָאֲמַר מַאן הוּא. וַיִּקְרָא דִּכְתִיב, (ויקרא א׳:א׳) וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וְלָא קָאֲמַר מַאן הֲוָה. אָמַר דִּכְתִיב, (שמות כ״ד:ט״ז) וְאֶל משֶׁה אָמַר וְגו' וְלָא אָמַר מַאן הֲוָה. (אוף הכי דכתיב ויאמר שוב אשוב ויאמר סתם ולא קאמר מאן הוה) אֶלָּא בְּכָל הַנֵּי מַלְאָכָא דִּבְרִית הֲוָה וְכֹלָּא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּמָר. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ וְגו'. וְהִנֵּה בֵן וְגו': This is corroborated by the use here of the term vayomer (and he said). For it is to be observed that wherever the verb vayomer (and he said), or vayiqra (and he called), occurs without a subject, then the implied subject is the Angel of the Covenant and no other. Examples are: “And he said, If thou wilt diligently hearken etc.” (Ex. 15, 26); also: “And he called unto Moses” (Lev. 1, 1); also: “And unto Moses he said” (Ex. 24, 1). In all these passages, as well as in our present passage, the unspecified subject of the sentence is the Angel of the Covenant.