וַיִּהְיוּ חַיִּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה ועֶשְׂרִים שָׁנָה ושֶׁבַע שָׁנִים, רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, (יונה א׳:ט״ו) ויִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה ויְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם ויַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. הָכָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא, מַאי טַעְמָא אַרְעִישַׁת יַמָּא עֲלֵיהּ דְּיוֹנָה, ולָא אַרְעִישַׁת עֲלֵיהּ אַרְעָא, כֵּיוָן דְּהֲוָה אָזִיל בְּגִין דְּלָא תִשְׁרֵי עֲלֵיהּ שְׁכִינְתָּא, יַמָּא (עלאה) אַמַּאי אָחִיד בֵּיהּ כַּד הֲוָה אָזִיל. AND THE LIFE OF SARAH WAS A HUNDRED AND SEVEN AND TWENTY YEARS. R. Jose discoursed on the verse: And they took up Jonah, and cast him forth into the sea; and the sea ceased from its raging (Jonah 1, 15). ‘The question may here be asked,’ he said, ‘why it was the sea and not the earth that raged against him, seeing that he fled to prevent the Shekinah from resting upon him.

אֶלָא וַדַּאי מִלָּה בְּאַתְרֵיהּ הֲוָה. יַם, תְּנַן יַם דַּמְיָא לְרָקִיעַ וְרָקִיעַ לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּבְגִין כָּךְ יַמָּא אָחִיד בֵּיהּ וְנְטַל לֵיהּ (בגין דהוה עריק) מִקַּמֵּי יַמָא עָרַק (נ"א ומקמי ימא ביה שרא יראה בדוכתיה), שָׁדֵי יַמָּא יְדָא בֵּיהּ בְּדוּכְתָּהָא (נ"א תשרי ידא בדוכתהא). In fact, however, it was appropriate that it should be so. Our teachers say that the sea resembles the sky and the sky resembles the Throne of Glory; hence the sea seized him and held him fast. For as he, in effect, fled from the sea, the sea was the proper agent to fill him with fear and trembling.

וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם. אוֹלִיפְנָא כַּד הֲווּ נָטְלֵי לֵיהּ וְטָבְעֵי יַרְכוֹי בְּיַמָּא, הֲוָה יַמָּא שָׁכִיךְ, זָקְפִין לֵיהּ, אִתְרְעִישׁ יַמָּא, כָּל מַה דְּטָבְעֵי לֵיהּ הָכִי אִשְׁתְּכִיךְ יַמָּא, עַד דְּאִיהוּ אָמַר שָׂאוּנִי וַהֲטִילוּנִי אֶל הַיָּם, מִיָּד וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְּטִלוּהוּ אֶל הַיָּם. “And they took up Jonah and cast him into the sea.” Tradition says that as they took him up and plunged him into the water up to his thighs, the sea was assuaged, and when they lifted him up again the sea resumed its violence. This happened repeatedly, until finally Jonah said: “Take me up, and cast me forth into the sea” (Ibid. 1, 12). Forthwith they did so.

כֵּיוָן דְּאִתְרַמֵּי בַּיָּם פָּרְחָה מִנֵּיהּ נִשְׁמָתֵיהּ, וְסָלְקָא עַד כֻּרְסְיָיא דְמַלְכָּא, וְאִתְדָּנַת קַמֵּיהּ, וְאַהֲדָרַת לֵיהּ נִשְׁמָתֵיהּ, וְעָאל בְּפוּמָא דְהַהוּא נוּנָא, וּמִית נוּנָא, לְבָתַר אִתְקְיַּים הַהוּא נוּנָא, וְאוּקְמוּהָ. No sooner was he cast forth into the sea than his soul took flight from him and ascended to the Throne of the King, before whom she was brought to judgement. She was then restored to Jonah, and then the fish swallowed him. The fish died, but afterwards came to life again. This is the accepted explanation.

וְדִינָא הוּא בִּתְרֵין גְּוָונִין, דְּהָא לָא דָיְינִין לֵיהּ לְבַר נָשׁ עַל בִּישִׁין דְּאִיהוּ עָתִיד וְזַמִּין לְמֶעְבַּד דִּכְתִיב (בראשית כ״א:י״ז) כִּי שָׁמַע אֱלהִים וְגו' בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. וְלָא תֵימָא דְּדָנִין לֵיהּ עַל טָבִין דְּעָבִיד לְחוּד, אֶלָּא לְאוֹטָבָא לֵיהּ עַל אִינוּן טָבִין דְּהַשְׁתָּא כְּמָה דְאִתְּמָר, וְדָנִין לֵיהּ עַל זָכְיָין דְּאִיהוּ זַמִּין לְמֶעְבַּד, וּבְגִינַיְיהוּ אִשְׁתְּזִיב אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ הַשְׁתָּא חַיָּיבָא. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד טִיבוּ עִם כָּל בִּרְיָין וְכָל אָרְחוֹי דְאִיהוּ עָבִיד לְאוֹטָבָא לְכֹלָּא, וְלָא דָאִין לְבַר נָשׁ עַל בִּישִׁין דְּאִיהוּ זַמִּין לְמֶעְבַּד, וּבְגִין כָּךְ אִתְדָּן בַּר נָשׁ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. In the judgement, good and evil actions are not weighed in the same way. No account is taken of evil deeds which a man is likely to perpetrate in the future, for so it is written, “for God hath heard the voice of the lad where he is” (Gen. 21, 17). But in regard to good actions, not only those already performed in the past are taken into consideration, but also those which a man is going to perform in the future; so that even if the present account would prove a man guilty, the Holy One in His bounty towards His creatures puts to his credit all his future good deeds, and the man is thus saved.

תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּאַטִּילוּ לֵיהּ לְיוֹנָה בְּיַמָּא, מַה כְּתִיב, וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. הַיָּם עִלָּאָה, מַאי וַיַּעֲמֹד, דְּקָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ כְּדְקָא יְאוּת, בַּעֲמִידָה אִיהוּ כַּד רוּגְזָא שָׁכִיךְ, בְּשַׁעְתָּא דְּדִינָא שַׁרְיָא בְּעַלְמָא, הַהוּא בֵּי דִינָא אִיהוּ כְּאִתְּתָא דְּמִתְעַבְּרָא, וְקַשְׁיָא לְאוֹלָדָא, וְכַד אוֹלִידַת שְׁכִיךְ רוּגְזָא. הָכִי נָמֵי כַּד דִּינָא שַׁרְיָא בְּעַלְמָא, לָא שָׁכִיךְ וְלָא נָח עַד דְּאִתְעֲבִיד דִּינָא בְּחַיָּיבַיָא, כְּדֵין הוּא נַיְיחָא דִילֵיהּ, לְמֵיקַם בְּדוּכְתָּא שְׁלִים, וּלְמֵיקַם בְּקִיּוּמֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי י״א:י׳) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה. וְהָא אוֹקִימְנָא. Observe that when Jonah was cast forth into the sea, “the sea”-as we read-“stood still from raging”. This means the supernal sea, which is said to “stand still” when its wrath is assuaged. For the heavenly tribunal, at a time when the world is under judgement, is like a pregnant woman who is convulsed with the pangs of childbirth, which cease, however, as soon as she is delivered of the child. Similarly the heavenly tribunal in time of judgement is agitated and convulsed, but once judgement is executed it becomes pacified and resumes with gladness its wonted calm, as it is written, “And when the wicked perish there is joy” (Prov. XI, IO).

בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה. וְהָכְתִיב (יחזקאל י״ח:כ״ג) הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע וְהָא לֵית נַיְיחָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד אִתְעֲבִיד דִּינָא בְּרַשִּׁיעַיָּיא. אֶלָּא כָּאן קוֹדֶם דְּאִשְׁתְּלִים קִיסְטָא, כָּאן לְבָתַר דְּאִשְׁתְּלִים קִיסְטָא (אית ליה נייחא): There is, indeed, a passage to the contrary, saying, “Have I any pleasure at all that the wicked should die?” (Ezek. 18, 23). This passage, however, speaks of those sinners who have not yet gone to the limit of provocation, whereas the previous passage speaks of those sinners whose measure is full.’

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּבַר נָשׁ סָלִיק בְּעַרְסֵיהּ כָּל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, נִשְׁמָתֵיהּ נָפְקַת מִנֵּיהּ וְאִתְדָּנַת קַמֵּי בֵּי דִינָא דְמַלְכָּא, אִי זַכָּאָה לְאִתְקָיְימָא, אִתְהַדָּרַת לְהַאי עַלְמָא. In the same way, every night when a man retires to his bed his soul leaves him and ascends to be judged before the King’s tribunal. If she is found deserving to continue in her present state, she is allowed to return to this world.

וְדִינָא הוּא בִּתְרֵין גְּוָונִין, דְּהָא לָא דָיְינִין לֵיהּ לְבַר נָשׁ עַל בִּישִׁין דְּאִיהוּ עָתִיד וְזַמִּין לְמֶעְבַּד דִּכְתִיב (בראשית כ״א:י״ז) כִּי שָׁמַע אֱלהִים וְגו' בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. וְלָא תֵימָא דְּדָנִין לֵיהּ עַל טָבִין דְּעָבִיד לְחוּד, אֶלָּא לְאוֹטָבָא לֵיהּ עַל אִינוּן טָבִין דְּהַשְׁתָּא כְּמָה דְאִתְּמָר, וְדָנִין לֵיהּ עַל זָכְיָין דְּאִיהוּ זַמִּין לְמֶעְבַּד, וּבְגִינַיְיהוּ אִשְׁתְּזִיב אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ הַשְׁתָּא חַיָּיבָא. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד טִיבוּ עִם כָּל בִּרְיָין וְכָל אָרְחוֹי דְאִיהוּ עָבִיד לְאוֹטָבָא לְכֹלָּא, וְלָא דָאִין לְבַר נָשׁ עַל בִּישִׁין דְּאִיהוּ זַמִּין לְמֶעְבַּד, וּבְגִין כָּךְ אִתְדָּן בַּר נָשׁ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. In the judgement, good and evil actions are not weighed in the same way. No account is taken of evil deeds which a man is likely to perpetrate in the future, for so it is written, “for God hath heard the voice of the lad where he is” (Gen. 21, 17). But in regard to good actions, not only those already performed in the past are taken into consideration, but also those which a man is going to perform in the future; so that even if the present account would prove a man guilty, the Holy One in His bounty towards His creatures puts to his credit all his future good deeds, and the man is thus saved.

תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּאַטִּילוּ לֵיהּ לְיוֹנָה בְּיַמָּא, מַה כְּתִיב, וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. הַיָּם עִלָּאָה, מַאי וַיַּעֲמֹד, דְּקָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ כְּדְקָא יְאוּת, בַּעֲמִידָה אִיהוּ כַּד רוּגְזָא שָׁכִיךְ, בְּשַׁעְתָּא דְּדִינָא שַׁרְיָא בְּעַלְמָא, הַהוּא בֵּי דִינָא אִיהוּ כְּאִתְּתָא דְּמִתְעַבְּרָא, וְקַשְׁיָא לְאוֹלָדָא, וְכַד אוֹלִידַת שְׁכִיךְ רוּגְזָא. הָכִי נָמֵי כַּד דִּינָא שַׁרְיָא בְּעַלְמָא, לָא שָׁכִיךְ וְלָא נָח עַד דְּאִתְעֲבִיד דִּינָא בְּחַיָּיבַיָא, כְּדֵין הוּא נַיְיחָא דִילֵיהּ, לְמֵיקַם בְּדוּכְתָּא שְׁלִים, וּלְמֵיקַם בְּקִיּוּמֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי י״א:י׳) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה. וְהָא אוֹקִימְנָא. Observe that when Jonah was cast forth into the sea, “the sea”-as we read-“stood still from raging”. This means the supernal sea, which is said to “stand still” when its wrath is assuaged. For the heavenly tribunal, at a time when the world is under judgement, is like a pregnant woman who is convulsed with the pangs of childbirth, which cease, however, as soon as she is delivered of the child. Similarly the heavenly tribunal in time of judgement is agitated and convulsed, but once judgement is executed it becomes pacified and resumes with gladness its wonted calm, as it is written, “And when the wicked perish there is joy” (Prov. XI, IO).

בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה. וְהָכְתִיב (יחזקאל י״ח:כ״ג) הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע וְהָא לֵית נַיְיחָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד אִתְעֲבִיד דִּינָא בְּרַשִּׁיעַיָּיא. אֶלָּא כָּאן קוֹדֶם דְּאִשְׁתְּלִים קִיסְטָא, כָּאן לְבָתַר דְּאִשְׁתְּלִים קִיסְטָא (אית ליה נייחא): There is, indeed, a passage to the contrary, saying, “Have I any pleasure at all that the wicked should die?” (Ezek. 18, 23). This passage, however, speaks of those sinners who have not yet gone to the limit of provocation, whereas the previous passage speaks of those sinners whose measure is full.’

וּבְגִין כָּךְ שָׂעִיר דְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ, בְּגִין דְּאִתְפְּרַשׁ הַהוּא שָׂדֶה מִמַּלְכָּא קַדִּישָׁא וְלָא שַׁרְיָין בְּהַאי שָׂדֶה בִּרְכָאָן מֵהַאי מֶלֶךְ. וְכַד אִיהוּ נֶעֱבַד לְהַאי שָׂדֶה כְּדֵין כְּתִיב, (דברים כ״ב:כ״ז) כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ וְגו'. כִּי בַּשָּׂדֶה כְּמָה דְאִתְּמָר. It is for that reason that a he-goat is offered up on New-Moon days, namely, because that field has been estranged from the Divine King, so that no blessings from that King could rest upon it; so when the other king is enslaved to the field, we may apply the words, “for in the field he found her, etc.” (Deut. 22, 27).

תָּא חֲזֵי, אָתַת חַוָּה לְעַלְמָא אִתְדַּבְּקַת בְּהַאי חִוְּיָא וְאַטִּיל בָהּ זוּהֲמָא. וְגָרְמָא מוֹתָא לְעַלְמָא וּלְבַעֲלָהּ. אָתַת שָׂרָה וְנָחֲתַת וְסָלְקַת וְלָא אִתְדַּבְּקַת בֵּיהּ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית י״ג:א׳) וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ. אֲתָא נֹחַ לְעַלְמָא מַה כְּתִיב (בראשית ט׳:כ״א) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגָּל וְגו'. Thus when Eve came into the world she attached herself to the serpent, who injected his impurity into her, so that she brought death into the world and to her husband. Then came Sarah, who, though she went down, came up again, and never attached herself to the serpent, as we read, “And Abram went up out of Egypt, he, and his wife, and all that he had” (Gen. 13, 1). Of Noah, too, it is written, “And he drank of the wine, and was drunken; and he was uncovered within his tent” (Gen. 9, 21).

וּבְגִין דְּאַבְרָהָם וְשָׂרָה לָא אִתְדַּבָּקוּ בֵּיהּ, בְגִין כָּךְ שָׂרָה זָכְתָה לְחַיִּין עִלָּאִין לָהּ וּלְבַעֲלָהּ וְלִבְנָהָא בַּתְרָאָה הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיהו נ״א:א׳) הַבִּיטוּ אֶל צוּר חוּצַבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נוּקַרְתֶּם. וְעַל דָּא וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה דְּזָכְתָה בְּהוּ בְּכֻלְּהוּ, וְלָא כְּתִיב בְּכֻלְּהוּ נַשֵּׁי וַיִּהְיוּ חַיֵּי חַוָּה, וְכֵן בְּכֹלָּא, הִיא אִתְדַּבְּקַת בַּחַיִּין, וְעַל דָּא דִילָהּ הֲווּ חַיִּין: And because Abraham and Sarah kept afar from the serpent, Sarah obtained life eternal for herself, her husband and all her descendants after her, who were bidden to “look unto the rock whence ye were hewn, and to the hole of the pit whence ye were digged” (Is. 51, 1). Hence the Scripture says, “and the life of Sarah was, etc.”, a formula not used in the case of Eve or any other woman. For Sarah attached herself throughout to life, and thus life was made her own.

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה. מַאי שְׁנָא הָכָא שָׂרָה דִּכְתִיב מִיתָתָה בְּאוֹרַיְיתָא מִכָּל נְשֵׁי דְעַלְמָא דְּלָא כְּתִיב הָכִי מִיתַתְהוֹן בְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רַבִּי חִיָיא וְלָאו, וְהָכְתִיב (בראשית ל״ה:י״ט) וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה. וּכְּתִיב, (במדבר כ׳:א׳) וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וְגו'. וּכְתִיב, (בראשית ל״ה:י״ט) וַתָּמָת דְּבוֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה. וּכְתִיב, (בראשית ל״ח:י״ב) וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה. AND THE LIFE OF SARAH WAS, ETC. How is it that the death of Sarah alone, among all women mentioned in the Bible, is recorded? R. Hiya said: ‘Is that so? Do we not find it written, “And Rachel died, and was buried in the way to Ephrah” (Gen. 35, 19), and again, “and Miriam died there, etc.” (Num. 20, 1), also, “and Deborah and a handmaid that is heir to her mistress” (Prov. 30, 21-2-3).

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּכֻלְּהוּ לָא כְּתִיב כְּמָה דִכְתִיב בְּשָׂרָה דְּאִתְּמָר וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. דְּהָא בְּכֻלְּהוּ לָא אִתְמָנוּן יוֹמִין וּשְׁנִין כְּמוֹ לְשָׂרָה. בְּכֻלְּהוּ לָא כְּתִיב פָּרְשָׁתָא חָדָא בִּלְחוּדָהָא כְּמוֹ לְשָׂרָה. אֶלָּא רָזָא אִיהוּ בְּגִין הַהוּא דַרְגָּא דְּכָל יוֹמִין וּשְׁנִין דְּבַר נָשׁ בֵּיהּ תַּלְיָין (דדא היא ה"א בתראה). Rabbi Yosi responded, But it is not written of them as it is written of Sarah, of whom it is said, "And Sarah's life was a hundred and twenty seven years old, these were the years of Sarah's life" (Gen. 23:1). No other woman's days and years were specified as they were for Sarah. Furthermore, none of them has a portion of the scriptures devoted to them, as does Sarah. There is an esoteric reason for this. (The Torah tells us the amount of years she lived) but the secret is that the days and years of all men depend on this grade. From this, the life span of man is also drawn.

פָּתַח וְאָמַר, (קהלת ה׳:ח׳) וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הִיא מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד. וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הִיא וַדַּאי דְּהָא מִתַּמָּן נָפְקִין רוּחִין וְנִשְׁמָתִין וְתוֹעַלְתָּא לְעַלְמָא. מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד, מַאן מֶלֶךְ דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְשָׂדֶה נֶעֱבָד כַּד אִיהוּ (עז ב אתתקן כדקא יאות. ומלך, דא, מלך עלאה דאתחבר לשדה כד איהו נעבד. מאן שדה, דא שדה אשר ברכו יי. דכתיב, (בראשית כ״ז:כ״ז)) כְּרִיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ יְיָ. דְּכַד אִיהוּ (אתעבד) נֶעֱבַד וְאִתְתַּקַּן בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ כְּדְקָא יָאוֹת, כְּדֵין מֶלֶךְ עִלָּאָה אִתְחַבַּר עִמֵּיהּ. He opened with the verse, "Moreover, land has an advantage for everyone, he who tills a field is a king" (Kohelet 5:8). "Moreover, land has an advantage" (is the Nukvah) "for everyone." Certainly, "All" (Heb. כֹּל). Because (from Yesod) emanate spirits and souls and goods to the world. Of the verse, "He who tills a field is a king," who is the king? He is the Holy One, blessed be He, who "tills a field" when it is properly cultivated. The King is the supernal King (Zeir Anpin) who is joined to the field when it is tilled. What is the field? This is a field which Hashem has blessed (Nukvah), "Like the smell of a field which Hashem has blessed" (Gen. 27:27). For when it is tilled and cultivated properly, the supernal King unites with it.

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד. כַּמָּה גַוְונֵי רָזִין עִלָּאִין הָכָא. מֶלֶךְ. דָּא (עזב) שְׁכִינְתָּא דְּלָא שַׁרְיָא בְּבֵיתָא לְאִתְתַּקָּנָא בָהּ אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִתְנָסִיב בַּר נָשׁ וְאִזְדַּוַּוג בְּאִנְתְּתֵיהּ לְאוֹלָדָא וּלְמֶעְבַּד אִיבִּין, וְאִיהִי אֲפִיקַת נִשְׁמָתִין לְאַשְׁרָאָה בָהּ, וּבְגִין כָּךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד וְלָא לְאָחֳרָא. Rabbi Elazar asks, How many mysteries are alluded to in the verse, "He who tills a field is a king"! A king is the Shechinah, which only dwells in a man's house when he is married and mates with his wife to beget children and bear fruit. And she (the Shechinah) brings out souls to dwell in her, which is why (the Shechinah is connected) only to a tilled field.

מַאן דְּפָּסַק יִתְּפַּסַק. מַאן דְּקָצַּר יִתְּקַצַּר. מַאן דְּקָצַּר יִתְּאָרַךָ. רְצּוֹנוֹ לוֹמַר מַאן דְּפָּסַק מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָּא על מִלִּין בְּטֵלִין יִתְּפַּסְקוּן חַיּוֹהִי מֵהַאי עַלְמָא וְדִינִיהּ קָיְימָא בְּהַהוּא עָלְמָא. מַאן דְּקָצַּר אָמֵן ולָא מַאֲרִיךָ גּוֹ נַיְיחָא יִתְּקַצַּר מֵחַיִּין דְּהַאי עָלְמָא. מַאן דְּאָמַר אֶחָד אִצְּטְרִיךָ לְחָטְפָּא אָלֶ"ף וּלְקַצֵּר קַרְנָא דִילֵיהּ ולָא יְעַכֵּב בְּהַאי אוֹתּ כְּלָל, וּמַאן דְּיַעֲבִיד דָּא יִתְּאָרְכוּן חַיָּיו. (אלו הם חדושים שהגידו לרבי שמעון בר יוחאי בישיבה של מעלה), (עד כאן התוספתא השייך לדף קכב ע"ב) מִי שֶׁפָּסַק יִפָּסֵק. מִי שֶׁקִּצֵּר יִתְקַצֵּר. מִי שֶׁקִּצֵּר יִתְאָרֵךְ. רְצוֹנוֹ לוֹמַר, מִי שֶׁפּוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים - יִפָּסְקוּ חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וְדִינוֹ קַיָּם בָּעוֹלָם הַהוּא. מִי שֶׁמְּקַצֵּר בְּאָמֵן וְלֹא מַאֲרִיךְ תּוֹךְ מְנוּחָה - יִתְקַצֵּר מֵהַחַיִּים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה. מִי שֶׁאוֹמֵר אֶחָד, צָרִיךְ לַחְטֹף הָאָלֶ"ף וּלְקַצֵּר אֶת הַקְּרִיאָה שֶׁלָּהּ, וְלֹא יִתְעַכֵּב בָּאוֹת הַזּוֹ כְּלָל, וּמִי שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת זֶה יִתְאָרְכוּ יָמָיו. (אלו החדושים שהגידו לרבי שמעון בר יוחאי בישיבה של מעלה,) ע"כ התוספתא

רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאֲמַר, (תהילים צ״ח:א׳) מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיְיָ שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָא, דְּפָרוֹת אֲמְרוּהָ. כְּמָה דִכְתִיב, (שמואל א ו׳:י״ב) וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ. מַאי וַיִּשַּׁרְנָה, דְּהֲווּ אָמְרֵי שִׁירָתָא חַדְתָּא. וּמַאי שִׁירָה אָמְרוּ. מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיְיָ שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה. R. Jose discoursed on the verse: A Psalm. O sing unto the Lord a new song, for he hath done marvellous things; his right hand and his holy arm hath wrought salvation for him (Ps. 98, 1). ‘According to the companions, this verse was uttered by the cows, of whom it is said, “and the kine sang (vayisharnah) on the way” (I Sam. 6, 12). What they sang was this Psalm, commencing: “O sing unto the Lord a new song, for he hath done marvellous things.”

מִזְמוֹר. הָא אוֹקִימְנָא, וְאִתְּמָר בְּכֹלָּא כְּתִיב מִזְמוֹר לְדָוִד אוֹ לְדָוִד מִזְמוֹר. וְהָכָא לָא אָמַר דָּוִד כְּלָל. אֶלָּא מִזְמוֹר דְּרוּחַ קוּדְשָׁא זַמִּין לְזַמְּרָא לֵיהּ לְזִמְנָא דְיוֹקִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מֵעַפְרָא. וּכְדֵין שִׁירוּ לַיְיָ שִׁיר חָדָשׁ, כְּדֵין אִיהוּ חָדָשׁ, דְּהָא שִׁירָתָא כְּהַאי לָא אִתְּמָר מִיּוֹמָּא דְאִתְבְּרֵי עָלְמָא. The difference between “Psalm of David” and “To David a psalm” has been expounded elsewhere. Here, however, we have “Psalm” simply. The reason is that this Psalm is one destined to be sung by the Holy Spirit at the time when the Almighty will raise Israel from the dust. Hence the epithet “new song”, since such a song will never have been chanted since the creation of the world.’

אָמַר רַבִּי חִיָּיא כְּתִיב, (קהלת א׳:ט׳) אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. וְהָכָא שִׁירָתָא דָא אִיהִי חָדָשׁ וְאִיהִי תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, דְּהָא תְּחוֹת שִׁמְשָׁא לֶהוֵי. וּמַאי אִיהוּ דָּא סִיהֲרָא, וּכְדֵין הֲוִי חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. מַאי טַעְמָא בְּגִין כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה. וּמַאן אִינוּן נִפְלָאוֹת, הַאי דִכְתִיב הוֹשִׁיעָה לוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ. הוֹשִׁיעָה לוֹ. לְמַאן לְהַהוּא דַרְגָּא דְּאָמַר שִׁירָתָא דָא, בְּגִין דְּבְּהוּ אִסְתַּמִּיךְ בִּימִינָא וּבִשְׂמָאלָא. הוֹשִׁיעָה לוֹ יְמִינוֹ, וַדַּאי לְהַהוּא דַרְגָּא דְּהַאי מִזְמוֹר, אֵימָתַי בְּזִמְנָא דִּיקוּמוּן מֵתֵי עַלְמָא וְיִתְעָרוּן מֵעַפְרָא, כְּדֵין יְהֵא חָדָשׁ מַה דְּלָא אִתְעֲבִיד בְּהַאי עָלְמָא. Said R. Hiya: ‘It is written, “there is nothing new under the sun” (Eccl. 1, 9), whereas this song is going to be something new, and is going to happen under the sun. How can this be? The truth is that this is the moon, and is thus both “new” and “under the sun”. Why will there be a new song? Because “He hath done marvellous things; his right hand and his holy arm hath wrought salvation for him.” For whom? For that grade that intones the chant, for on that grade He supports Himself, as it were, by His right hand and by His left hand. When will that Psalm be chanted? When the dead will come to life and rise from the dust; then there will be something new that had never yet been in the world.’

רַבִּי יוֹסֵי אָמַר בְּזִמְנָא דְּיַעֲבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נוּקְמִין בְּעָלְמָא בְּגִינַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל, כְּדֵין יִתְאֲמַר שִׁירָתָא, דְּהָא לְבָתַר יִתְעָרוּן מֵעַפְרָא מֵתֵי עַלְמָא וְיִתְחַדֵּשׁ עַלְמָא בְּקִיּוּם שְׁלִים דְּלָא לֶיהוֵי (כקדמיתא דשליט מותא בעלמא בגין דחויא) (נ"א כרת ומיתה בעלמא ויתעבר חויא מעלמא דגרים) גָּרִים מוֹתָא בְּעַלְמָא לְכֹלָּא וְאִסְתָּאַב עַלְמָא וְאִתְחֲשִׁיךְ אַנְפּוֹי. Said R. Jose: ‘When the Holy One will avenge Israel on the nations, then will this Psalm be chanted. For after the resurrection of the dead the world will be perfectly renewed, and will not be as before, when death prevailed in the world through the influence of the serpent, through whom the world was defiled and disgraced.

רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאֲמַר, (תהילים צ״ח:א׳) מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיְיָ שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָא, דְּפָרוֹת אֲמְרוּהָ. כְּמָה דִכְתִיב, (שמואל א ו׳:י״ב) וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ. מַאי וַיִּשַּׁרְנָה, דְּהֲווּ אָמְרֵי שִׁירָתָא חַדְתָּא. וּמַאי שִׁירָה אָמְרוּ. מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיְיָ שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה. R. Jose discoursed on the verse: A Psalm. O sing unto the Lord a new song, for he hath done marvellous things; his right hand and his holy arm hath wrought salvation for him (Ps. 98, 1). ‘According to the companions, this verse was uttered by the cows, of whom it is said, “and the kine sang (vayisharnah) on the way” (I Sam. 6, 12). What they sang was this Psalm, commencing: “O sing unto the Lord a new song, for he hath done marvellous things.”

הָכָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא, דְּכָל מַה דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעַלְמָא כֻּלְּהוּ אָמְרִי תּוּשְׁבְּחָן וְשִׁירָתָא קַמֵּיהּ בֵּין לְעֵילָא בֵּין לְתַתָּא, וְאִי תֵימָא דְּאִינְהוּ מִגַּרְמַיְיהוּ (ד"א ל"ג הוו) אָמְרֵי שִׁירָתָא דָא, הָכִי הוּא וַדַּאי דְּרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ, אֲבָל הַנֵּי, אֲרוֹנָא הֲוָה עַל גַּבַּיְיהוּ, וְכֵיוָן דַּאֲרוֹנָא אִשְׁתְּקִיל עֲלַיְיהוּ וְשַׁוְיוּהָ לְעֵילָא אִינוּן שְׁרִירוּ (נ"א לא שכיבו מ) שִׁירָתָא, דְּהָא כֵּיוָן דְּאִתְנְטִיל מִנַּיְיהוּ אֲרוֹנָא הֲווּ גָעָאן כְּאוֹרַח שְׁאָר פָּרוֹת דְּעַלְמָא וְלָא אָמְרוּ שִׁירָתָא. וַדַּאי אֲרוֹנָא דְּעַל גַּבַּיְיהוּ עָבִיד לוֹן לְזַמְּרָא. It should here be observed that while everything that the Holy One has created sings songs and praises before Him, both on high and here below, the chanting of these cows was not of the kind that falls within this mystical category, but was due to the fact that they were bearing the sacred ark; for as soon as the ark was removed from them they reverted to their brutishness and began lowing after the manner of other kine. Hence it was assuredly the feeling of the ark on their backs that worked within them and made them utter song.

מִזְמוֹר. הָא אוֹקִימְנָא, וְאִתְּמָר בְּכֹלָּא כְּתִיב מִזְמוֹר לְדָוִד אוֹ לְדָוִד מִזְמוֹר. וְהָכָא לָא אָמַר דָּוִד כְּלָל. אֶלָּא מִזְמוֹר דְּרוּחַ קוּדְשָׁא זַמִּין לְזַמְּרָא לֵיהּ לְזִמְנָא דְיוֹקִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מֵעַפְרָא. וּכְדֵין שִׁירוּ לַיְיָ שִׁיר חָדָשׁ, כְּדֵין אִיהוּ חָדָשׁ, דְּהָא שִׁירָתָא כְּהַאי לָא אִתְּמָר מִיּוֹמָּא דְאִתְבְּרֵי עָלְמָא. The difference between “Psalm of David” and “To David a psalm” has been expounded elsewhere. Here, however, we have “Psalm” simply. The reason is that this Psalm is one destined to be sung by the Holy Spirit at the time when the Almighty will raise Israel from the dust. Hence the epithet “new song”, since such a song will never have been chanted since the creation of the world.’

רַבִּי יוֹסֵי אָמַר בְּזִמְנָא דְּיַעֲבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נוּקְמִין בְּעָלְמָא בְּגִינַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל, כְּדֵין יִתְאֲמַר שִׁירָתָא, דְּהָא לְבָתַר יִתְעָרוּן מֵעַפְרָא מֵתֵי עַלְמָא וְיִתְחַדֵּשׁ עַלְמָא בְּקִיּוּם שְׁלִים דְּלָא לֶיהוֵי (כקדמיתא דשליט מותא בעלמא בגין דחויא) (נ"א כרת ומיתה בעלמא ויתעבר חויא מעלמא דגרים) גָּרִים מוֹתָא בְּעַלְמָא לְכֹלָּא וְאִסְתָּאַב עַלְמָא וְאִתְחֲשִׁיךְ אַנְפּוֹי. Said R. Jose: ‘When the Holy One will avenge Israel on the nations, then will this Psalm be chanted. For after the resurrection of the dead the world will be perfectly renewed, and will not be as before, when death prevailed in the world through the influence of the serpent, through whom the world was defiled and disgraced.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, (בראשית ג׳:ט״ו) וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה. מַאי וְאֵיבָה כְּדִכְתִיב (איוב ט׳:כ״ו) חָלְפוּ עִם אֳנִיּוֹת אֵבֶה. דְּהָא כַּמָּה אַרְבִין שָׁטָאן גּוֹ יַמָּא רַבָּא, וְאִית אַרְבִין וּסְפִינָן מִתְפָּרְשָׁן דָּא מִן דָּא. וְאִינוּן אַרְבִין דְּהַאי נָחָשׁ שָׁאט בְּגַוַּויְיהוּ אִקְרוּן אֳנִיּוֹת אֵבָה. Observe this. It is written, “And I will put enmity between thee and the woman” (Gen. 3, 15). The term ebah (enmity) is akin to a similar word in the verse, “they are passed away as the ships of ebeh” (Job 9, 26), for on the great ocean there float numerous ships and boats of many kinds, and those in which the serpent sails are called “ships of ebeh” (enmity).

בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה. דָּא אִשָּׁה יִרְאַת יְיָ. וּבֵין זַרְעֶךָ, אִלֵּין שְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וּבֵין זַרְעָהּ, אִלֵּין יִשְׂרָאֵל. הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּזַמִּין לְבַעֲרָא לֵיהּ מֵעַלְמָא דִּכְתִיב, (ישעיהו כ״ה:ח׳) בִּלַּע הַמָּוְת לָנֶצַח. וּכְתִיב, (זכריה י״ג:ב׳) וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ. The “woman” referred to here is the God-fearing woman; “thy seed” refers to the idolatrous nations; “her seed” to Israel; “he shall bruise thy head”, to wit, the Holy One, who will one day destroy him, as it is written: “He will swallow up death for ever” (Is. 25, 8), and also, “and I will cause the unclean spirit to pass out of the land” (Zech. 13, 2).

רֹאשׁ, דָּא לְזִמְנָא דְאָתֵי דְיִתְעָרוּן מֵתַיָא. דְּהָא כְּדֵין לֶהֱוֵי עַלְמָא רֹא"שׁ, דְּיִתְקַיַּים בָּרֹא"שׁ דְּאִיהוּ עַלְמָא עִלָּאָה. וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. דָּא בְּהַאי עַלְמָא הַשְׁתָּא דְאִיהוּ עָקֵב וְלָאו אִיהוּ בְּקִיּוּמָא וְהַהוּא חִוְיָא נָשִׁיךְ לְעַלְמָא וְאַחְשִׁיךְ אַנְפּוֹי בִּרְיָין. “In the head” means in the time to come when the dead will come to life; for then the world will be the “head”, since it will be established by the “head”, that is, the supernal world. “In the heel” means now in this world, which is merely “heel” and not endowed with permanence, and so the serpent bites and mankind is in disgrace.

תָּא חֲזֵי, יוֹמִין דְּבַר נָשׁ אִתְבְּרִיאוּ וְקָיְימוּ בְּאִינוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין, כֵּיוָן דִּמְסַיְימוּ לְאִתְקַיְימָא בְּאִינוּן דַּרְגִּין דִּכְתִיב, (תהילים צ׳:י׳) יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְגו', מִכָּאן וּלְהָלְאָה לֵית דַּרְגָא לְאִתְקַיְּימָא. וּבְגִין כָּךְ וְרָהְבָּ"ם עָמָל וָאָוֶן. וְאִינוּן כְּלָא הֲווּ. See, now, a man’s days were created and are located in the supernal grades, but when they draw to the end of their term, when they reach the Scriptural limit of threescore and ten (Ps. 90, 10), there remains then no grade any more for them to abide in, and so “their pride is but travail and vanity” (Ibid,), and they are as nought.

מִדְרָשׁ הַנֶּעֱלָם וַיִּהְיוּ. רַבָּנָן פָּתְחֵי בְּהַאי קְרָא, (שיר השירים ז׳:י״ב) לְכָה דוֹדִי נֵצֵּא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. תָּנוּ רַבָּנָן הַיּוֹצֵּא לַדֶּרֶךְ יִתְפַּלֵּל שָׁלשׁ תְּפִלּוֹת, תְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבָה שֶׁל יוֹם. וּתְפִלַּת הַדֶּרֶךְ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה. וּתְפִלָּה שֶׁיַּחְזוֹר לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם. וְלֵימָא לְהוּ לְהַנֵּי שְׁלשָׁה, אֲפִילּוּ בְּאֶחָד יָכִיל לְמֶעְבְּדֵיהּ, דְּתָנִינָן כָּל שְׁאֵלוֹתָיו שֶׁל אָדָם יָכִיל לְמִכְלְלִינְהוּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וַיִּהְיוּ, רַבּוֹתֵינוּ פָּתְחוּ בַּפָּסוּק הַזֶּה (שיר ז) לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ יִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת: תְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבָה שֶׁל יוֹם, וּתְפִלַּת הַדֶּרֶךְ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, וּתְפִלָּה שֶׁיַּחֲזר לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם. וְיֹאמַר אֶת הַשְּׁלֹשָׁה הָאֵלּוּ, אֲפִלּוּ בְּאֶחָד יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ, שֶׁשָּׁנִינוּ, כָּל שְׁאֵלוֹתָיו שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכְלֹל אוֹתָן בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כָּל עוֹבָדוֹי דְּבַר נָשׁ כְּתִיבִין בְּסִפְרָא, הֵן טַב הֵן בִּישׁ, וְעַל כֻּלְּהוֹן עָתִיד לְמִיתַּן דִּינָא, דְּתָנִינָן אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַאי דִכְתִיב, (תהילים קל״ט:ט״ז) גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ, אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁעָשָׂה הַגּוֹלֶם שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, כּוּלָּם רָאוּ עֵינֶיךָ שֶׁעִיַּינְתָּ בָּהֶם. וְעַל סִפְרְךָ כּוּלָּם יִכָּתֵבוּ, לִיתֵּן עֲלֵיהֶם דִּין וחֶשְׁבּוֹן לָעוֹלָם הַבָּא, הִלְכָּךְ יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּתוֹ תָּמִיד וְיוֹעִיל לֵיהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם כְּתוּבִים בְּסֵפֶר, הֵן טוֹב וְהֵן רַע, וְעַל כֻּלָּם עָתִיד לָתֵת אֶת הַדִּין. שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה שֶּׁכָּתוּב (תהלים קלט) גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךְ - אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁעָשָׂה הַגֹּלֶם, שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, כֻּלָּם רָאוּ עֵינֶיךְ שֶׁעִיַּנְתָּ בָּהֶם. וְעַל סִפְרְךְ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ - לִתֵּן עֲלֵיהֶם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לָעוֹלָם הַבָּא. הִלְכָּךְ יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּתוֹ תָּמִיד וְיוֹעִיל לוֹ.

אָמַר רַבִּי בּוֹ, לָמָּה. אָמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי, כֻּלְּהוּ דְדָמוּ לֵיהּ אוֹ בִּרְמִיזָא דִילֵיהּ, לָא מֵתוּ בְּמִיתַת נַפְשְׁהוֹן, וְכֻלְּהוּ לָקוּ בְּהַהוּא עִנְיָינָא מַמָּשׁ. תָּא חֲזֵי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה דִּיוּקְנֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וְשַׁפִּירוּתֵיהּ הֲוָה כְּזָהֲרָא דִּרְקִיעָא עִלָּאָה דְּעַל גַּבֵּי שְׁאָר רְקִיעֵי, וּכְהַהוּא נְהוֹרָא דְּגָנִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַּדִּיקַיָּיא לְעַלְמָא דְאָתֵי, וְכָל אִינוּן דְּהֲווּ רְמִיזָא בֵּיהּ מִדִיוּקְנֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן בֵּיהּ לָקוּ וּמִיתוּ. אָמַר רַבִּי בּו, לָמָּה? אָמַר לוֹ, בֹּא רְאֵה, כֻּלָּם שֶׁדָּמוּ לוֹ אוֹ בְּרֶמֶז שֶׁלּוֹ, לֹא מֵתוּ בְּמִיתַת נַפְשָׁם, וְכֻלָּם לָקוּ בְּאוֹתוֹ עִנְיָן מַמָּשׁ. בֹּא רְאֵה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, דְּמוּתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְיָפְיוֹ הָיָה כְּזֹהַר הָרָקִיעַ הָעֶלְיוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי שְׁאָר הָרְקִיעִים, וּכְאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁגָּנַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא. וְכָל אוֹתָם שֶׁהָיוּ רְמוּזִים בּוֹ מִדְּמוּתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, בּוֹ הֵם לָקוּ וּמֵתוּ.

דְּכָךְ אוֹרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יָהִיב עוּתְרָא לְבַר אִינִישׁ, לָמָּה, לְמֵיזַן עֲנָיִין וּלְמֶעְבַּד פִּקּוּדוֹי. לָא עָבִיד הַאי ואִתְגָאֵי (ואי אתגליא ביה) בְּהַהוּא עוּתְרָא, בֵּיהּ יִלְקֵי דִּכְתִיב, (קהלת ה׳:י״ב) עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. יָהִיב לֵיהּ בְּנִין, לָמָּה, לְמֵילַף לְהוּ אוֹרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְמִיטַר פִּקּוּדוֹי כִּדְאָמוּר בְּאַבְרָהָם (בראשית י״ח:י״ט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַּוְּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְּדָקָה וְגו'. לָא עָבִיד הַאי וּמִתְגָּאֶה בְּהוּ, בְּהוּ לָקֵי דִּכְתִיב, (איוב י״ח:י״ט) לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְגו'. וְכֵן כְּהַאי גַוונָא כַּד יָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשַׁפִּירוּתָא טָבָא עִלָּאָה דְאָדָם הָרִאשׁוֹן לְהוּ, לָמָּה, בְּגִין לְמִיטַר פִּקּוּדוֹי וּלְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ, לָא עָבְדוּ כְּדֵין אֶלָּא אִתְגָּאוּ בֵּיהּ. בֵּיהּ לָקוּ בְּהַאי שַׁפִּירוּתָא. שֶׁכָּךָ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - נוֹתֵן עֹשֶׁר לָאָדָם, לָמָּה? לָזוּן אֶת הָעֲנִיִּים וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹתָיו. אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת זֶה וּמִתְגָּאֶה (ואם נתגלה בו) בָּעֹשֶׁר הַהוּא - בּוֹ יִלְקֶה, שֶׁכָּתוּב (קהלת ה) עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. נוֹתֵן לוֹ בָּנִים, לָמָּה? לְלַמֵּד אוֹתָם דֶּרֶךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בְּאַבְרָהָם (בראשית יח) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וְגוֹ'. הוּא לֹא עוֹשֶׂה אֶת זֶה וּמִתְגָּאֶה בָהֶם - בָּהֶם הוּא לוֹקֶה, שֶׁכָּתוּב (איוב יח) לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְגוֹ'. וְכֵן כְּמוֹ זֶה, כְּשֶׁנּוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיפִי טוּב עֶלְיוֹן שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן לָהֶם, לָמָּה? כְּדֵי לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ. לֹא עָשׂוּ כָּךְ אֶלָּא הִתְגָּאוּ בוֹ - בּוֹ לוֹקִים, בַּיֹּפִי הַזֶּה.

אָמַר רַב יְהוּדָה, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֲוָה גוֹלֶם עַד לָא זָרִיק בֵּיהּ נִשְׁמָתָא, וְקָרָא לְהַהוּא מַלְאָכָא דְּהוּא מְמוּנֶּה עַל דִּיוּקְנָא דִּבְנֵי נָשָׁא, וְאָמַר לוֹ עַיֵּין וְצֹּר בְּדִיוּקְנָא דְדֵין שִׁיתָּא בְּנִי נְשָׁא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ה׳:ג׳) וַיּוֹלֶּד בִּדְמוּתוֹ כְּצַּלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, כְּלוֹמַר שִׁיתָּא. אָמַר רַב יְהוּדָה, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, הָיָה גֹלֶם טֶרֶם שֶׁזָּרַק בּוֹ נְשָׁמָה, וְקָרָא לְאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל צוּרוֹת בְּנֵי אָדָם, וְאָמַר לוֹ: עַיֵּן וְצֹר בַּדְּמוּת הַזּוֹ שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ה) וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, כְּלוֹמַר שִׁתָּא שֵׁשׁ.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק מֵהַהוּא עַפְרָא מַמָּשׁ דְּאִתְבְּרֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן נָסִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְבְּרָאָה אִלֵּין שִׁיתָּא, וְקָרָא לֵיהּ שֵׁת, שִׁיתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַּלְּמוֹ מֵאוֹתָהּ הָעִיסָה שֶׁנִּבְרָא הַגּוֹלֶם שֶׁלּוֹ, וְעַל כָּךְ נֶאֱמַר גָּלְמִי רָאוּ עֵינְיךָ וְעִיַינְת בּוֹ לַעֲשׂוֹת (ד"א ל"ג בו) דְּדָאמוּ לֵיהּ. וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ, מַאן אִינוּן, כֻּלְּהוּ דְּלָא נָטְרוּ מַאי דְּיָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לוֹן וְאִתְטָרְדוּ מִן עַלְמָא (ואתדנו בההוא דינא). אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֵאוֹתוֹ עָפָר מַמָּשׁ שֶׁנִּבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, לָקַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא אֶת שֵׁשֶׁת אֵלֶּה, וְקָרָא לוֹ שֵׁת שֵׁשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ, מֵאוֹתָהּ הָעִסָּה שֶׁנִּבְרָא הַגֹּלֶם שֶׁלּוֹ. וְעַל כָּךְ נֶאֱמַר גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךְ, וְעִיַּנְתָּ בּוֹ לַעֲשׂוֹת (בו) שֶׁדּוֹמִים לוֹ. וְעַל סִפְרְךְ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ, מִי הֵם? כֻּלָּם שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ מַה שֶּׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהֶם וְנִטְרְדוּ מִן הָעוֹלָם (ונדונו באותו הדין).

תְּנַן הָתָם אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַשְׁכַּחְנָא דִּתְלַת מִטְרָן הֲוִי לֵילְיָא, וְכָל חַד וְחַד אִית עִנְיָינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּבַר נָשׁ. כַּד נָפִיק נִשְׁמָתֵיהּ מִינֵּיהּ ואִשְׁתָּאַר הַהוּא גּוֹלְמָא נָאִים עַל עַרְסֵיהּ, וְנִשְׁמָתֵיהּ סָלְקָא בְּכָל לֵילְיָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אִי זַכָּאָה הִיא חָדָאן עִמַּהּ, וְאִי לָא דַּחְיָין לָהּ לְבַר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַאי דִכְתִיב, (שיר השירים ה׳:ח׳) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ אִם תִּמְצְּאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי. שָׁנִינוּ שָׁם, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מָצָאנוּ שֶׁשָּׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הוּא הַלַּיְלָה, וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ עִנְיָן לַקָּבָּ"ה בָּאָדָם, כְּשֶׁיּוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ וְנִשְׁאָר אוֹתוֹ גֹלֶם יָשֵׁן עַל מִטָּתוֹ, וְנִשְׁמָתוֹ עוֹלָה בְּכָל לַיְלָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם הִיא צַדִּיקָה - שְׂמֵחִים עִמָּהּ, וְאִם לֹא - דּוֹחִים אוֹתָהּ הַחוּצָה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה שֶּׁכָּתוּב (שיר ה) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.

אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם, הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לְאוֹתָם הַנְּשָׁמוֹת הַזּוֹכוֹת לִיכָּנֵס לִירוּשָׁלַם שֶׁל מַעְלָה, והֵם הַנִּקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ עַל שֶׁזּוֹכוֹת לִיכָּנֵס שָׁם, וּלְפִיכָךְ הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לָהֶם הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ אִם תִּמְצְּאוּ אֶת דּוֹדִי דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. רַב אָמַר זֶה זִיו אַסְפַּקְלַרְיָאה שֶׁל מַעְלָה. מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, לֵיהָנוֹת מִזִּיו שֶׁלּוֹ וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּצִּלּוֹ. רַב הוּנָא אָמַר שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, אוֹתָהּ הַתְּשׁוּקָה וְהַכִּסּוּף שֶׁכָּסַפְתִּי בָּעוֹלָם עַל הַכֹּל לְפִיכָךְ אֲנִי חוֹלָה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר זוֹ אַהֲבָה שֶׁאוֹהֶבֶת הַנְּשָׁמָה לַגּוּף, דְּכֵיון שֶׁנִּשְׁלַם קִצּוֹ שֶׁל גּוּף אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁנִּגְזְרוּ עָלָיו כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מַה כְּתִיב וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וְגו'. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלם - הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לְאוֹתָם הַנְּשָׁמוֹת הַזּוֹכוֹת לְהִכָּנֵס לִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, וְהֵם הַנִּקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם עַל שֶׁזּוֹכוֹת לִכָּנֵס שָׁם, וּלְפִיכָךְ הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לָהֶם הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁ לם, אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי - זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַב אָמַר, זֶה זִיו הָאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁל מַעְלָה. מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, לֵהָנוֹת מֵהַזִּיו שֶׁלּוֹ וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ. רַב הוּנָא אָמַר, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי - אוֹתָהּ הַתְּשׁוּקָה וְהַכִּסּוּף שֶׁכָּסַפְתִּי בָּעוֹלָם עַל הַכֹּל, לְפִיכָךְ אֲנִי חוֹלָה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, זוֹ אַהֲבָה שֶׁאוֹהֶבֶת הַנְּשָׁמָה לַגּוּף. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁלָם קִצּוֹ שֶׁל גּוּף, אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁנִּגְזְרוּ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מַה כָּתוּב? וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וְגוֹ'.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַה כְּתִיב בַּפָּסוּק קוֹדֶם זְה דִּכְתִיב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה כָּתוּב בַּפָּסוּק קֹדֶם זֶה? שֶׁכָּתוּב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

רַבִּי יִצְּחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם וְהִכְנִיס בּוֹ אַרְבָּעָה דְבָרִים הַנֶּחֱלָקִים בַּגּוּף. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַמְחוּבָּרִים בַּגּוּף. רַבִּי יִצְּחָק אָמַר הַנֶּחלָקִים בַּגּוּף שֶׁהֵם חוֹלְקִים לְהִתְפָּרֵשׁ כָּל אֶחָד לִיסוֹדוֹ כְּשֶׁיּוֹצֵּא הָאָדָם מִן הָעוֹלָם הַזְּה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר הַמְחוּבָּרִים בַּגּוּף בְּחַיָּיו, מַשְׁמַע מִקְרָא דִכְתִיב וַתָּמָת שָׂרָה, זֶה הַגּוּף. בְּקִרְיַת אַרְבַּע, אֵלּוּ הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת. הִיא חֶבְרוֹן, שֶׁהָיוּ מְחוּבָּרִים בְּגוּפוֹ בְּחַיָּיו. בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בָּעוֹלָם הַזְּה הַבּוֹחֵר אָדָם בִּזְמַן מוּעָט: רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם וְהִכְנִיס בּוֹ אַרְבָּעָה דְבָרִים הַנֶּחֱלָקִים בַּגּוּף. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַמְחֻבָּרִים בַּגּוּף. רַבִּי יִצְחָק אָמַר הַנֶּחֱלָקִים בַּגּוּף, שֶׁהֵם חוֹלְקִים לְהִתְפָּרֵשׁ כָּל אֶחָד לִיסוֹדוֹ כְּשֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַמְחֻבָּרִים בַּגּוּף בְּחַיָּיו, מַשְׁמָע מֵהַפָּסוּק שֶׁכָּתוּב וַתָּמָת שָׂרָה - זֶה הַגּוּף. בְּקִרְיַת אַרְבַּע - אֵלּוּ אַרְבָּעָה הַיְסוֹדוֹת. הִיא חֶבְרוֹן - שֶׁהָיוּ מְחֻבָּרִים בְּגוּפוֹ בְּחַיָּיו. בְּאֶרֶץ כְּנָעַן - בָּעוֹלָם הַזֶּה הַבּוֹחֵר אָדָם בִּזְמַן מוּעָט.

אָמַר רַבִּי בּוֹ, לָמָּה. אָמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי, כֻּלְּהוּ דְדָמוּ לֵיהּ אוֹ בִּרְמִיזָא דִילֵיהּ, לָא מֵתוּ בְּמִיתַת נַפְשְׁהוֹן, וְכֻלְּהוּ לָקוּ בְּהַהוּא עִנְיָינָא מַמָּשׁ. תָּא חֲזֵי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה דִּיוּקְנֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וְשַׁפִּירוּתֵיהּ הֲוָה כְּזָהֲרָא דִּרְקִיעָא עִלָּאָה דְּעַל גַּבֵּי שְׁאָר רְקִיעֵי, וּכְהַהוּא נְהוֹרָא דְּגָנִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַּדִּיקַיָּיא לְעַלְמָא דְאָתֵי, וְכָל אִינוּן דְּהֲווּ רְמִיזָא בֵּיהּ מִדִיוּקְנֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן בֵּיהּ לָקוּ וּמִיתוּ. אָמַר רַבִּי בּו, לָמָּה? אָמַר לוֹ, בֹּא רְאֵה, כֻּלָּם שֶׁדָּמוּ לוֹ אוֹ בְּרֶמֶז שֶׁלּוֹ, לֹא מֵתוּ בְּמִיתַת נַפְשָׁם, וְכֻלָּם לָקוּ בְּאוֹתוֹ עִנְיָן מַמָּשׁ. בֹּא רְאֵה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, דְּמוּתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְיָפְיוֹ הָיָה כְּזֹהַר הָרָקִיעַ הָעֶלְיוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי שְׁאָר הָרְקִיעִים, וּכְאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁגָּנַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא. וְכָל אוֹתָם שֶׁהָיוּ רְמוּזִים בּוֹ מִדְּמוּתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, בּוֹ הֵם לָקוּ וּמֵתוּ.

דְּכָךְ אוֹרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יָהִיב עוּתְרָא לְבַר אִינִישׁ, לָמָּה, לְמֵיזַן עֲנָיִין וּלְמֶעְבַּד פִּקּוּדוֹי. לָא עָבִיד הַאי ואִתְגָאֵי (ואי אתגליא ביה) בְּהַהוּא עוּתְרָא, בֵּיהּ יִלְקֵי דִּכְתִיב, (קהלת ה׳:י״ב) עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. יָהִיב לֵיהּ בְּנִין, לָמָּה, לְמֵילַף לְהוּ אוֹרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְמִיטַר פִּקּוּדוֹי כִּדְאָמוּר בְּאַבְרָהָם (בראשית י״ח:י״ט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַּוְּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְּדָקָה וְגו'. לָא עָבִיד הַאי וּמִתְגָּאֶה בְּהוּ, בְּהוּ לָקֵי דִּכְתִיב, (איוב י״ח:י״ט) לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְגו'. וְכֵן כְּהַאי גַוונָא כַּד יָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשַׁפִּירוּתָא טָבָא עִלָּאָה דְאָדָם הָרִאשׁוֹן לְהוּ, לָמָּה, בְּגִין לְמִיטַר פִּקּוּדוֹי וּלְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ, לָא עָבְדוּ כְּדֵין אֶלָּא אִתְגָּאוּ בֵּיהּ. בֵּיהּ לָקוּ בְּהַאי שַׁפִּירוּתָא. שֶׁכָּךָ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - נוֹתֵן עֹשֶׁר לָאָדָם, לָמָּה? לָזוּן אֶת הָעֲנִיִּים וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹתָיו. אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת זֶה וּמִתְגָּאֶה (ואם נתגלה בו) בָּעֹשֶׁר הַהוּא - בּוֹ יִלְקֶה, שֶׁכָּתוּב (קהלת ה) עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. נוֹתֵן לוֹ בָּנִים, לָמָּה? לְלַמֵּד אוֹתָם דֶּרֶךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בְּאַבְרָהָם (בראשית יח) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וְגוֹ'. הוּא לֹא עוֹשֶׂה אֶת זֶה וּמִתְגָּאֶה בָהֶם - בָּהֶם הוּא לוֹקֶה, שֶׁכָּתוּב (איוב יח) לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְגוֹ'. וְכֵן כְּמוֹ זֶה, כְּשֶׁנּוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיפִי טוּב עֶלְיוֹן שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן לָהֶם, לָמָּה? כְּדֵי לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ. לֹא עָשׂוּ כָּךְ אֶלָּא הִתְגָּאוּ בוֹ - בּוֹ לוֹקִים, בַּיֹּפִי הַזֶּה.

אָמַר רַב יְהוּדָה, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֲוָה גוֹלֶם עַד לָא זָרִיק בֵּיהּ נִשְׁמָתָא, וְקָרָא לְהַהוּא מַלְאָכָא דְּהוּא מְמוּנֶּה עַל דִּיוּקְנָא דִּבְנֵי נָשָׁא, וְאָמַר לוֹ עַיֵּין וְצֹּר בְּדִיוּקְנָא דְדֵין שִׁיתָּא בְּנִי נְשָׁא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ה׳:ג׳) וַיּוֹלֶּד בִּדְמוּתוֹ כְּצַּלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, כְּלוֹמַר שִׁיתָּא. אָמַר רַב יְהוּדָה, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, הָיָה גֹלֶם טֶרֶם שֶׁזָּרַק בּוֹ נְשָׁמָה, וְקָרָא לְאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל צוּרוֹת בְּנֵי אָדָם, וְאָמַר לוֹ: עַיֵּן וְצֹר בַּדְּמוּת הַזּוֹ שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ה) וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, כְּלוֹמַר שִׁתָּא שֵׁשׁ.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק מֵהַהוּא עַפְרָא מַמָּשׁ דְּאִתְבְּרֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן נָסִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְבְּרָאָה אִלֵּין שִׁיתָּא, וְקָרָא לֵיהּ שֵׁת, שִׁיתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַּלְּמוֹ מֵאוֹתָהּ הָעִיסָה שֶׁנִּבְרָא הַגּוֹלֶם שֶׁלּוֹ, וְעַל כָּךְ נֶאֱמַר גָּלְמִי רָאוּ עֵינְיךָ וְעִיַינְת בּוֹ לַעֲשׂוֹת (ד"א ל"ג בו) דְּדָאמוּ לֵיהּ. וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ, מַאן אִינוּן, כֻּלְּהוּ דְּלָא נָטְרוּ מַאי דְּיָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לוֹן וְאִתְטָרְדוּ מִן עַלְמָא (ואתדנו בההוא דינא). אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֵאוֹתוֹ עָפָר מַמָּשׁ שֶׁנִּבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, לָקַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא אֶת שֵׁשֶׁת אֵלֶּה, וְקָרָא לוֹ שֵׁת שֵׁשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ, מֵאוֹתָהּ הָעִסָּה שֶׁנִּבְרָא הַגֹּלֶם שֶׁלּוֹ. וְעַל כָּךְ נֶאֱמַר גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךְ, וְעִיַּנְתָּ בּוֹ לַעֲשׂוֹת (בו) שֶׁדּוֹמִים לוֹ. וְעַל סִפְרְךְ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ, מִי הֵם? כֻּלָּם שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ מַה שֶּׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהֶם וְנִטְרְדוּ מִן הָעוֹלָם (ונדונו באותו הדין).

תְּנַן הָתָם אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַשְׁכַּחְנָא דִּתְלַת מִטְרָן הֲוִי לֵילְיָא, וְכָל חַד וְחַד אִית עִנְיָינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּבַר נָשׁ. כַּד נָפִיק נִשְׁמָתֵיהּ מִינֵּיהּ ואִשְׁתָּאַר הַהוּא גּוֹלְמָא נָאִים עַל עַרְסֵיהּ, וְנִשְׁמָתֵיהּ סָלְקָא בְּכָל לֵילְיָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אִי זַכָּאָה הִיא חָדָאן עִמַּהּ, וְאִי לָא דַּחְיָין לָהּ לְבַר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַאי דִכְתִיב, (שיר השירים ה׳:ח׳) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ אִם תִּמְצְּאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי. שָׁנִינוּ שָׁם, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מָצָאנוּ שֶׁשָּׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הוּא הַלַּיְלָה, וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ עִנְיָן לַקָּבָּ"ה בָּאָדָם, כְּשֶׁיּוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ וְנִשְׁאָר אוֹתוֹ גֹלֶם יָשֵׁן עַל מִטָּתוֹ, וְנִשְׁמָתוֹ עוֹלָה בְּכָל לַיְלָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם הִיא צַדִּיקָה - שְׂמֵחִים עִמָּהּ, וְאִם לֹא - דּוֹחִים אוֹתָהּ הַחוּצָה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה שֶּׁכָּתוּב (שיר ה) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.

אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם, הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לְאוֹתָם הַנְּשָׁמוֹת הַזּוֹכוֹת לִיכָּנֵס לִירוּשָׁלַם שֶׁל מַעְלָה, והֵם הַנִּקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ עַל שֶׁזּוֹכוֹת לִיכָּנֵס שָׁם, וּלְפִיכָךְ הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לָהֶם הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ אִם תִּמְצְּאוּ אֶת דּוֹדִי דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. רַב אָמַר זֶה זִיו אַסְפַּקְלַרְיָאה שֶׁל מַעְלָה. מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, לֵיהָנוֹת מִזִּיו שֶׁלּוֹ וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּצִּלּוֹ. רַב הוּנָא אָמַר שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, אוֹתָהּ הַתְּשׁוּקָה וְהַכִּסּוּף שֶׁכָּסַפְתִּי בָּעוֹלָם עַל הַכֹּל לְפִיכָךְ אֲנִי חוֹלָה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר זוֹ אַהֲבָה שֶׁאוֹהֶבֶת הַנְּשָׁמָה לַגּוּף, דְּכֵיון שֶׁנִּשְׁלַם קִצּוֹ שֶׁל גּוּף אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁנִּגְזְרוּ עָלָיו כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מַה כְּתִיב וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וְגו'. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלם - הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לְאוֹתָם הַנְּשָׁמוֹת הַזּוֹכוֹת לְהִכָּנֵס לִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, וְהֵם הַנִּקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם עַל שֶׁזּוֹכוֹת לִכָּנֵס שָׁם, וּלְפִיכָךְ הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לָהֶם הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁ לם, אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי - זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַב אָמַר, זֶה זִיו הָאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁל מַעְלָה. מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, לֵהָנוֹת מֵהַזִּיו שֶׁלּוֹ וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ. רַב הוּנָא אָמַר, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי - אוֹתָהּ הַתְּשׁוּקָה וְהַכִּסּוּף שֶׁכָּסַפְתִּי בָּעוֹלָם עַל הַכֹּל, לְפִיכָךְ אֲנִי חוֹלָה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, זוֹ אַהֲבָה שֶׁאוֹהֶבֶת הַנְּשָׁמָה לַגּוּף. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁלָם קִצּוֹ שֶׁל גּוּף, אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁנִּגְזְרוּ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מַה כָּתוּב? וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וְגוֹ'.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַה כְּתִיב בַּפָּסוּק קוֹדֶם זְה דִּכְתִיב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה כָּתוּב בַּפָּסוּק קֹדֶם זֶה? שֶׁכָּתוּב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

רַבִּי יִצְּחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם וְהִכְנִיס בּוֹ אַרְבָּעָה דְבָרִים הַנֶּחֱלָקִים בַּגּוּף. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַמְחוּבָּרִים בַּגּוּף. רַבִּי יִצְּחָק אָמַר הַנֶּחלָקִים בַּגּוּף שֶׁהֵם חוֹלְקִים לְהִתְפָּרֵשׁ כָּל אֶחָד לִיסוֹדוֹ כְּשֶׁיּוֹצֵּא הָאָדָם מִן הָעוֹלָם הַזְּה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר הַמְחוּבָּרִים בַּגּוּף בְּחַיָּיו, מַשְׁמַע מִקְרָא דִכְתִיב וַתָּמָת שָׂרָה, זֶה הַגּוּף. בְּקִרְיַת אַרְבַּע, אֵלּוּ הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת. הִיא חֶבְרוֹן, שֶׁהָיוּ מְחוּבָּרִים בְּגוּפוֹ בְּחַיָּיו. בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בָּעוֹלָם הַזְּה הַבּוֹחֵר אָדָם בִּזְמַן מוּעָט: רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם וְהִכְנִיס בּוֹ אַרְבָּעָה דְבָרִים הַנֶּחֱלָקִים בַּגּוּף. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַמְחֻבָּרִים בַּגּוּף. רַבִּי יִצְחָק אָמַר הַנֶּחֱלָקִים בַּגּוּף, שֶׁהֵם חוֹלְקִים לְהִתְפָּרֵשׁ כָּל אֶחָד לִיסוֹדוֹ כְּשֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַמְחֻבָּרִים בַּגּוּף בְּחַיָּיו, מַשְׁמָע מֵהַפָּסוּק שֶׁכָּתוּב וַתָּמָת שָׂרָה - זֶה הַגּוּף. בְּקִרְיַת אַרְבַּע - אֵלּוּ אַרְבָּעָה הַיְסוֹדוֹת. הִיא חֶבְרוֹן - שֶׁהָיוּ מְחֻבָּרִים בְּגוּפוֹ בְּחַיָּיו. בְּאֶרֶץ כְּנָעַן - בָּעוֹלָם הַזֶּה הַבּוֹחֵר אָדָם בִּזְמַן מוּעָט.

מִדְרָשׁ הַנֶּעֱלָם וַיִּהְיוּ. רַבָּנָן פָּתְחֵי בְּהַאי קְרָא, (שיר השירים ז׳:י״ב) לְכָה דוֹדִי נֵצֵּא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. תָּנוּ רַבָּנָן הַיּוֹצֵּא לַדֶּרֶךְ יִתְפַּלֵּל שָׁלשׁ תְּפִלּוֹת, תְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבָה שֶׁל יוֹם. וּתְפִלַּת הַדֶּרֶךְ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה. וּתְפִלָּה שֶׁיַּחְזוֹר לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם. וְלֵימָא לְהוּ לְהַנֵּי שְׁלשָׁה, אֲפִילּוּ בְּאֶחָד יָכִיל לְמֶעְבְּדֵיהּ, דְּתָנִינָן כָּל שְׁאֵלוֹתָיו שֶׁל אָדָם יָכִיל לְמִכְלְלִינְהוּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וַיִּהְיוּ, רַבּוֹתֵינוּ פָּתְחוּ בַּפָּסוּק הַזֶּה (שיר ז) לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ יִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת: תְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבָה שֶׁל יוֹם, וּתְפִלַּת הַדֶּרֶךְ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, וּתְפִלָּה שֶׁיַּחֲזר לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם. וְיֹאמַר אֶת הַשְּׁלֹשָׁה הָאֵלּוּ, אֲפִלּוּ בְּאֶחָד יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ, שֶׁשָּׁנִינוּ, כָּל שְׁאֵלוֹתָיו שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכְלֹל אוֹתָן בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כָּל עוֹבָדוֹי דְּבַר נָשׁ כְּתִיבִין בְּסִפְרָא, הֵן טַב הֵן בִּישׁ, וְעַל כֻּלְּהוֹן עָתִיד לְמִיתַּן דִּינָא, דְּתָנִינָן אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַאי דִכְתִיב, (תהילים קל״ט:ט״ז) גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ, אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁעָשָׂה הַגּוֹלֶם שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, כּוּלָּם רָאוּ עֵינֶיךָ שֶׁעִיַּינְתָּ בָּהֶם. וְעַל סִפְרְךָ כּוּלָּם יִכָּתֵבוּ, לִיתֵּן עֲלֵיהֶם דִּין וחֶשְׁבּוֹן לָעוֹלָם הַבָּא, הִלְכָּךְ יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּתוֹ תָּמִיד וְיוֹעִיל לֵיהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם כְּתוּבִים בְּסֵפֶר, הֵן טוֹב וְהֵן רַע, וְעַל כֻּלָּם עָתִיד לָתֵת אֶת הַדִּין. שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה שֶּׁכָּתוּב (תהלים קלט) גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךְ - אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁעָשָׂה הַגֹּלֶם, שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, כֻּלָּם רָאוּ עֵינֶיךְ שֶׁעִיַּנְתָּ בָּהֶם. וְעַל סִפְרְךְ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ - לִתֵּן עֲלֵיהֶם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לָעוֹלָם הַבָּא. הִלְכָּךְ יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּתוֹ תָּמִיד וְיוֹעִיל לוֹ.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אֵין אָדָם עוֹשֶׂה עֲבֵירוֹת אֶלָּא מִי שֶׁהוּא גּוֹלֶם ולֹא אָדָם, וְהַיְינוּ הַהוּא דְּלָא מִסְתַּכַּל בְּנִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא, אֶלָּא כָּל עוֹבָדוֹי כְּהַאי בְּעִירָא דְּלָא מַשְׁגַּחַת וְלָא יָדְעַת. אָמַר רַבִּי בּוֹ, וְכִי גוֹלֶם מִתְקְרֵי דָוד דְּאָמַר הַאי פְּסוּקָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יִצְּחָק אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲמָרוֹ, גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ, קוֹדֶם שֶׁזָּרַקְתָּ בִּי נְשָׁמָה, רָאוּ עֵינֶיךָ לְמֶעְבַּד בִּדְיוֹקְנִי בְּנֵי נָשָׁא דְדָמוּ לִי. וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ, מַאן אִינוּן. יָמִים יוּצָּרוּ, כְּהַאי צּוּרָה דִידִי. וְלֹא אֶחָד בָּהֶם דְּלָא אִשְׁתָּאַר חַד מִנְּהוֹן. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֵין אָדָם עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת אֶלָּא מִי שֶׁהוּא גֹלֶם וְלֹא אָדָם, וְהַיְנוּ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא מִסְתַּכֵּל בַּנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה, אֶלָּא כָּל מַעֲשָׂיו כַּבְּהֵמָה הַזּוֹ שֶׁאֵין מַשְׁגַּחַת וְאֵין יוֹדַעַת. אָמַר רַבִּי בּוֹ, וְכִי גֹלֶם נִקְרָא דָוִד שֶׁאָמַר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה? אָמַר לוֹ רַבִּי יִצְחָק, אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲמָרוֹ, גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךְ. קֹדֶם שֶׁזָּרַקְתָּ בִּי נְשָׁמָה, רָאוּ עֵינֶיךְ לַעֲשׂוֹת בִּדְמוּתִי בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּדְמוּ לִי. וְעַל סִפְרְךְ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ, מִי הֵם? יָמִים יֻצָּרוּ, בַּצּוּרָה הַזּוֹ שֶׁלִּי. וְלֹא אֶחָד בָּהֶם, שֶׁלֹּא נִשְׁאָר אֶחָד מֵהֶם.

אָמַר רַבִּי בּוֹ, לָמָּה. אָמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי, כֻּלְּהוּ דְדָמוּ לֵיהּ אוֹ בִּרְמִיזָא דִילֵיהּ, לָא מֵתוּ בְּמִיתַת נַפְשְׁהוֹן, וְכֻלְּהוּ לָקוּ בְּהַהוּא עִנְיָינָא מַמָּשׁ. תָּא חֲזֵי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה דִּיוּקְנֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וְשַׁפִּירוּתֵיהּ הֲוָה כְּזָהֲרָא דִּרְקִיעָא עִלָּאָה דְּעַל גַּבֵּי שְׁאָר רְקִיעֵי, וּכְהַהוּא נְהוֹרָא דְּגָנִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַּדִּיקַיָּיא לְעַלְמָא דְאָתֵי, וְכָל אִינוּן דְּהֲווּ רְמִיזָא בֵּיהּ מִדִיוּקְנֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן בֵּיהּ לָקוּ וּמִיתוּ. אָמַר רַבִּי בּו, לָמָּה? אָמַר לוֹ, בֹּא רְאֵה, כֻּלָּם שֶׁדָּמוּ לוֹ אוֹ בְּרֶמֶז שֶׁלּוֹ, לֹא מֵתוּ בְּמִיתַת נַפְשָׁם, וְכֻלָּם לָקוּ בְּאוֹתוֹ עִנְיָן מַמָּשׁ. בֹּא רְאֵה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, דְּמוּתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְיָפְיוֹ הָיָה כְּזֹהַר הָרָקִיעַ הָעֶלְיוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי שְׁאָר הָרְקִיעִים, וּכְאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁגָּנַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא. וְכָל אוֹתָם שֶׁהָיוּ רְמוּזִים בּוֹ מִדְּמוּתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, בּוֹ הֵם לָקוּ וּמֵתוּ.

דְּכָךְ אוֹרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יָהִיב עוּתְרָא לְבַר אִינִישׁ, לָמָּה, לְמֵיזַן עֲנָיִין וּלְמֶעְבַּד פִּקּוּדוֹי. לָא עָבִיד הַאי ואִתְגָאֵי (ואי אתגליא ביה) בְּהַהוּא עוּתְרָא, בֵּיהּ יִלְקֵי דִּכְתִיב, (קהלת ה׳:י״ב) עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. יָהִיב לֵיהּ בְּנִין, לָמָּה, לְמֵילַף לְהוּ אוֹרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְמִיטַר פִּקּוּדוֹי כִּדְאָמוּר בְּאַבְרָהָם (בראשית י״ח:י״ט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַּוְּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְּדָקָה וְגו'. לָא עָבִיד הַאי וּמִתְגָּאֶה בְּהוּ, בְּהוּ לָקֵי דִּכְתִיב, (איוב י״ח:י״ט) לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְגו'. וְכֵן כְּהַאי גַוונָא כַּד יָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשַׁפִּירוּתָא טָבָא עִלָּאָה דְאָדָם הָרִאשׁוֹן לְהוּ, לָמָּה, בְּגִין לְמִיטַר פִּקּוּדוֹי וּלְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ, לָא עָבְדוּ כְּדֵין אֶלָּא אִתְגָּאוּ בֵּיהּ. בֵּיהּ לָקוּ בְּהַאי שַׁפִּירוּתָא. שֶׁכָּךָ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - נוֹתֵן עֹשֶׁר לָאָדָם, לָמָּה? לָזוּן אֶת הָעֲנִיִּים וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹתָיו. אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת זֶה וּמִתְגָּאֶה (ואם נתגלה בו) בָּעֹשֶׁר הַהוּא - בּוֹ יִלְקֶה, שֶׁכָּתוּב (קהלת ה) עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. נוֹתֵן לוֹ בָּנִים, לָמָּה? לְלַמֵּד אוֹתָם דֶּרֶךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בְּאַבְרָהָם (בראשית יח) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וְגוֹ'. הוּא לֹא עוֹשֶׂה אֶת זֶה וּמִתְגָּאֶה בָהֶם - בָּהֶם הוּא לוֹקֶה, שֶׁכָּתוּב (איוב יח) לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְגוֹ'. וְכֵן כְּמוֹ זֶה, כְּשֶׁנּוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיפִי טוּב עֶלְיוֹן שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן לָהֶם, לָמָּה? כְּדֵי לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ. לֹא עָשׂוּ כָּךְ אֶלָּא הִתְגָּאוּ בוֹ - בּוֹ לוֹקִים, בַּיֹּפִי הַזֶּה.

אָמַר רַב יְהוּדָה, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֲוָה גוֹלֶם עַד לָא זָרִיק בֵּיהּ נִשְׁמָתָא, וְקָרָא לְהַהוּא מַלְאָכָא דְּהוּא מְמוּנֶּה עַל דִּיוּקְנָא דִּבְנֵי נָשָׁא, וְאָמַר לוֹ עַיֵּין וְצֹּר בְּדִיוּקְנָא דְדֵין שִׁיתָּא בְּנִי נְשָׁא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ה׳:ג׳) וַיּוֹלֶּד בִּדְמוּתוֹ כְּצַּלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, כְּלוֹמַר שִׁיתָּא. אָמַר רַב יְהוּדָה, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, הָיָה גֹלֶם טֶרֶם שֶׁזָּרַק בּוֹ נְשָׁמָה, וְקָרָא לְאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל צוּרוֹת בְּנֵי אָדָם, וְאָמַר לוֹ: עַיֵּן וְצֹר בַּדְּמוּת הַזּוֹ שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ה) וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, כְּלוֹמַר שִׁתָּא שֵׁשׁ.

תְּנַן הָתָם אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַשְׁכַּחְנָא דִּתְלַת מִטְרָן הֲוִי לֵילְיָא, וְכָל חַד וְחַד אִית עִנְיָינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּבַר נָשׁ. כַּד נָפִיק נִשְׁמָתֵיהּ מִינֵּיהּ ואִשְׁתָּאַר הַהוּא גּוֹלְמָא נָאִים עַל עַרְסֵיהּ, וְנִשְׁמָתֵיהּ סָלְקָא בְּכָל לֵילְיָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אִי זַכָּאָה הִיא חָדָאן עִמַּהּ, וְאִי לָא דַּחְיָין לָהּ לְבַר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַאי דִכְתִיב, (שיר השירים ה׳:ח׳) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ אִם תִּמְצְּאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי. שָׁנִינוּ שָׁם, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מָצָאנוּ שֶׁשָּׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הוּא הַלַּיְלָה, וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ עִנְיָן לַקָּבָּ"ה בָּאָדָם, כְּשֶׁיּוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ וְנִשְׁאָר אוֹתוֹ גֹלֶם יָשֵׁן עַל מִטָּתוֹ, וְנִשְׁמָתוֹ עוֹלָה בְּכָל לַיְלָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם הִיא צַדִּיקָה - שְׂמֵחִים עִמָּהּ, וְאִם לֹא - דּוֹחִים אוֹתָהּ הַחוּצָה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה שֶּׁכָּתוּב (שיר ה) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.

אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם, הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לְאוֹתָם הַנְּשָׁמוֹת הַזּוֹכוֹת לִיכָּנֵס לִירוּשָׁלַם שֶׁל מַעְלָה, והֵם הַנִּקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ עַל שֶׁזּוֹכוֹת לִיכָּנֵס שָׁם, וּלְפִיכָךְ הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לָהֶם הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ אִם תִּמְצְּאוּ אֶת דּוֹדִי דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. רַב אָמַר זֶה זִיו אַסְפַּקְלַרְיָאה שֶׁל מַעְלָה. מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, לֵיהָנוֹת מִזִּיו שֶׁלּוֹ וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּצִּלּוֹ. רַב הוּנָא אָמַר שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, אוֹתָהּ הַתְּשׁוּקָה וְהַכִּסּוּף שֶׁכָּסַפְתִּי בָּעוֹלָם עַל הַכֹּל לְפִיכָךְ אֲנִי חוֹלָה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר זוֹ אַהֲבָה שֶׁאוֹהֶבֶת הַנְּשָׁמָה לַגּוּף, דְּכֵיון שֶׁנִּשְׁלַם קִצּוֹ שֶׁל גּוּף אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁנִּגְזְרוּ עָלָיו כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מַה כְּתִיב וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וְגו'. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלם - הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לְאוֹתָם הַנְּשָׁמוֹת הַזּוֹכוֹת לְהִכָּנֵס לִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, וְהֵם הַנִּקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם עַל שֶׁזּוֹכוֹת לִכָּנֵס שָׁם, וּלְפִיכָךְ הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לָהֶם הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁ לם, אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי - זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַב אָמַר, זֶה זִיו הָאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁל מַעְלָה. מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, לֵהָנוֹת מֵהַזִּיו שֶׁלּוֹ וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ. רַב הוּנָא אָמַר, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי - אוֹתָהּ הַתְּשׁוּקָה וְהַכִּסּוּף שֶׁכָּסַפְתִּי בָּעוֹלָם עַל הַכֹּל, לְפִיכָךְ אֲנִי חוֹלָה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, זוֹ אַהֲבָה שֶׁאוֹהֶבֶת הַנְּשָׁמָה לַגּוּף. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁלָם קִצּוֹ שֶׁל גּוּף, אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁנִּגְזְרוּ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מַה כָּתוּב? וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וְגוֹ'.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַה כְּתִיב בַּפָּסוּק קוֹדֶם זְה דִּכְתִיב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה כָּתוּב בַּפָּסוּק קֹדֶם זֶה? שֶׁכָּתוּב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

רַבִּי יִצְּחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם וְהִכְנִיס בּוֹ אַרְבָּעָה דְבָרִים הַנֶּחֱלָקִים בַּגּוּף. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַמְחוּבָּרִים בַּגּוּף. רַבִּי יִצְּחָק אָמַר הַנֶּחלָקִים בַּגּוּף שֶׁהֵם חוֹלְקִים לְהִתְפָּרֵשׁ כָּל אֶחָד לִיסוֹדוֹ כְּשֶׁיּוֹצֵּא הָאָדָם מִן הָעוֹלָם הַזְּה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר הַמְחוּבָּרִים בַּגּוּף בְּחַיָּיו, מַשְׁמַע מִקְרָא דִכְתִיב וַתָּמָת שָׂרָה, זֶה הַגּוּף. בְּקִרְיַת אַרְבַּע, אֵלּוּ הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת. הִיא חֶבְרוֹן, שֶׁהָיוּ מְחוּבָּרִים בְּגוּפוֹ בְּחַיָּיו. בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בָּעוֹלָם הַזְּה הַבּוֹחֵר אָדָם בִּזְמַן מוּעָט: רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם וְהִכְנִיס בּוֹ אַרְבָּעָה דְבָרִים הַנֶּחֱלָקִים בַּגּוּף. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַמְחֻבָּרִים בַּגּוּף. רַבִּי יִצְחָק אָמַר הַנֶּחֱלָקִים בַּגּוּף, שֶׁהֵם חוֹלְקִים לְהִתְפָּרֵשׁ כָּל אֶחָד לִיסוֹדוֹ כְּשֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַמְחֻבָּרִים בַּגּוּף בְּחַיָּיו, מַשְׁמָע מֵהַפָּסוּק שֶׁכָּתוּב וַתָּמָת שָׂרָה - זֶה הַגּוּף. בְּקִרְיַת אַרְבַּע - אֵלּוּ אַרְבָּעָה הַיְסוֹדוֹת. הִיא חֶבְרוֹן - שֶׁהָיוּ מְחֻבָּרִים בְּגוּפוֹ בְּחַיָּיו. בְּאֶרֶץ כְּנָעַן - בָּעוֹלָם הַזֶּה הַבּוֹחֵר אָדָם בִּזְמַן מוּעָט.

מִדְרָשׁ הַנֶּעֱלָם וַיִּהְיוּ. רַבָּנָן פָּתְחֵי בְּהַאי קְרָא, (שיר השירים ז׳:י״ב) לְכָה דוֹדִי נֵצֵּא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. תָּנוּ רַבָּנָן הַיּוֹצֵּא לַדֶּרֶךְ יִתְפַּלֵּל שָׁלשׁ תְּפִלּוֹת, תְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבָה שֶׁל יוֹם. וּתְפִלַּת הַדֶּרֶךְ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה. וּתְפִלָּה שֶׁיַּחְזוֹר לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם. וְלֵימָא לְהוּ לְהַנֵּי שְׁלשָׁה, אֲפִילּוּ בְּאֶחָד יָכִיל לְמֶעְבְּדֵיהּ, דְּתָנִינָן כָּל שְׁאֵלוֹתָיו שֶׁל אָדָם יָכִיל לְמִכְלְלִינְהוּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וַיִּהְיוּ, רַבּוֹתֵינוּ פָּתְחוּ בַּפָּסוּק הַזֶּה (שיר ז) לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ יִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת: תְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבָה שֶׁל יוֹם, וּתְפִלַּת הַדֶּרֶךְ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, וּתְפִלָּה שֶׁיַּחֲזר לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם. וְיֹאמַר אֶת הַשְּׁלֹשָׁה הָאֵלּוּ, אֲפִלּוּ בְּאֶחָד יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ, שֶׁשָּׁנִינוּ, כָּל שְׁאֵלוֹתָיו שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכְלֹל אוֹתָן בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כָּל עוֹבָדוֹי דְּבַר נָשׁ כְּתִיבִין בְּסִפְרָא, הֵן טַב הֵן בִּישׁ, וְעַל כֻּלְּהוֹן עָתִיד לְמִיתַּן דִּינָא, דְּתָנִינָן אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַאי דִכְתִיב, (תהילים קל״ט:ט״ז) גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ, אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁעָשָׂה הַגּוֹלֶם שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, כּוּלָּם רָאוּ עֵינֶיךָ שֶׁעִיַּינְתָּ בָּהֶם. וְעַל סִפְרְךָ כּוּלָּם יִכָּתֵבוּ, לִיתֵּן עֲלֵיהֶם דִּין וחֶשְׁבּוֹן לָעוֹלָם הַבָּא, הִלְכָּךְ יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּתוֹ תָּמִיד וְיוֹעִיל לֵיהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם כְּתוּבִים בְּסֵפֶר, הֵן טוֹב וְהֵן רַע, וְעַל כֻּלָּם עָתִיד לָתֵת אֶת הַדִּין. שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה שֶּׁכָּתוּב (תהלים קלט) גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךְ - אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁעָשָׂה הַגֹּלֶם, שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, כֻּלָּם רָאוּ עֵינֶיךְ שֶׁעִיַּנְתָּ בָּהֶם. וְעַל סִפְרְךְ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ - לִתֵּן עֲלֵיהֶם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לָעוֹלָם הַבָּא. הִלְכָּךְ יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּתוֹ תָּמִיד וְיוֹעִיל לוֹ.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אֵין אָדָם עוֹשֶׂה עֲבֵירוֹת אֶלָּא מִי שֶׁהוּא גּוֹלֶם ולֹא אָדָם, וְהַיְינוּ הַהוּא דְּלָא מִסְתַּכַּל בְּנִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא, אֶלָּא כָּל עוֹבָדוֹי כְּהַאי בְּעִירָא דְּלָא מַשְׁגַּחַת וְלָא יָדְעַת. אָמַר רַבִּי בּוֹ, וְכִי גוֹלֶם מִתְקְרֵי דָוד דְּאָמַר הַאי פְּסוּקָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יִצְּחָק אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲמָרוֹ, גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ, קוֹדֶם שֶׁזָּרַקְתָּ בִּי נְשָׁמָה, רָאוּ עֵינֶיךָ לְמֶעְבַּד בִּדְיוֹקְנִי בְּנֵי נָשָׁא דְדָמוּ לִי. וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ, מַאן אִינוּן. יָמִים יוּצָּרוּ, כְּהַאי צּוּרָה דִידִי. וְלֹא אֶחָד בָּהֶם דְּלָא אִשְׁתָּאַר חַד מִנְּהוֹן. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֵין אָדָם עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת אֶלָּא מִי שֶׁהוּא גֹלֶם וְלֹא אָדָם, וְהַיְנוּ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא מִסְתַּכֵּל בַּנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה, אֶלָּא כָּל מַעֲשָׂיו כַּבְּהֵמָה הַזּוֹ שֶׁאֵין מַשְׁגַּחַת וְאֵין יוֹדַעַת. אָמַר רַבִּי בּוֹ, וְכִי גֹלֶם נִקְרָא דָוִד שֶׁאָמַר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה? אָמַר לוֹ רַבִּי יִצְחָק, אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲמָרוֹ, גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךְ. קֹדֶם שֶׁזָּרַקְתָּ בִּי נְשָׁמָה, רָאוּ עֵינֶיךְ לַעֲשׂוֹת בִּדְמוּתִי בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּדְמוּ לִי. וְעַל סִפְרְךְ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ, מִי הֵם? יָמִים יֻצָּרוּ, בַּצּוּרָה הַזּוֹ שֶׁלִּי. וְלֹא אֶחָד בָּהֶם, שֶׁלֹּא נִשְׁאָר אֶחָד מֵהֶם.

אָמַר רַבִּי בּוֹ, לָמָּה. אָמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי, כֻּלְּהוּ דְדָמוּ לֵיהּ אוֹ בִּרְמִיזָא דִילֵיהּ, לָא מֵתוּ בְּמִיתַת נַפְשְׁהוֹן, וְכֻלְּהוּ לָקוּ בְּהַהוּא עִנְיָינָא מַמָּשׁ. תָּא חֲזֵי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה דִּיוּקְנֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וְשַׁפִּירוּתֵיהּ הֲוָה כְּזָהֲרָא דִּרְקִיעָא עִלָּאָה דְּעַל גַּבֵּי שְׁאָר רְקִיעֵי, וּכְהַהוּא נְהוֹרָא דְּגָנִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַּדִּיקַיָּיא לְעַלְמָא דְאָתֵי, וְכָל אִינוּן דְּהֲווּ רְמִיזָא בֵּיהּ מִדִיוּקְנֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן בֵּיהּ לָקוּ וּמִיתוּ. אָמַר רַבִּי בּו, לָמָּה? אָמַר לוֹ, בֹּא רְאֵה, כֻּלָּם שֶׁדָּמוּ לוֹ אוֹ בְּרֶמֶז שֶׁלּוֹ, לֹא מֵתוּ בְּמִיתַת נַפְשָׁם, וְכֻלָּם לָקוּ בְּאוֹתוֹ עִנְיָן מַמָּשׁ. בֹּא רְאֵה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, דְּמוּתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְיָפְיוֹ הָיָה כְּזֹהַר הָרָקִיעַ הָעֶלְיוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי שְׁאָר הָרְקִיעִים, וּכְאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁגָּנַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא. וְכָל אוֹתָם שֶׁהָיוּ רְמוּזִים בּוֹ מִדְּמוּתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, בּוֹ הֵם לָקוּ וּמֵתוּ.

דְּכָךְ אוֹרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יָהִיב עוּתְרָא לְבַר אִינִישׁ, לָמָּה, לְמֵיזַן עֲנָיִין וּלְמֶעְבַּד פִּקּוּדוֹי. לָא עָבִיד הַאי ואִתְגָאֵי (ואי אתגליא ביה) בְּהַהוּא עוּתְרָא, בֵּיהּ יִלְקֵי דִּכְתִיב, (קהלת ה׳:י״ב) עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. יָהִיב לֵיהּ בְּנִין, לָמָּה, לְמֵילַף לְהוּ אוֹרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְמִיטַר פִּקּוּדוֹי כִּדְאָמוּר בְּאַבְרָהָם (בראשית י״ח:י״ט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַּוְּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְּדָקָה וְגו'. לָא עָבִיד הַאי וּמִתְגָּאֶה בְּהוּ, בְּהוּ לָקֵי דִּכְתִיב, (איוב י״ח:י״ט) לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְגו'. וְכֵן כְּהַאי גַוונָא כַּד יָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשַׁפִּירוּתָא טָבָא עִלָּאָה דְאָדָם הָרִאשׁוֹן לְהוּ, לָמָּה, בְּגִין לְמִיטַר פִּקּוּדוֹי וּלְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ, לָא עָבְדוּ כְּדֵין אֶלָּא אִתְגָּאוּ בֵּיהּ. בֵּיהּ לָקוּ בְּהַאי שַׁפִּירוּתָא. שֶׁכָּךָ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - נוֹתֵן עֹשֶׁר לָאָדָם, לָמָּה? לָזוּן אֶת הָעֲנִיִּים וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹתָיו. אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת זֶה וּמִתְגָּאֶה (ואם נתגלה בו) בָּעֹשֶׁר הַהוּא - בּוֹ יִלְקֶה, שֶׁכָּתוּב (קהלת ה) עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. נוֹתֵן לוֹ בָּנִים, לָמָּה? לְלַמֵּד אוֹתָם דֶּרֶךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בְּאַבְרָהָם (בראשית יח) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וְגוֹ'. הוּא לֹא עוֹשֶׂה אֶת זֶה וּמִתְגָּאֶה בָהֶם - בָּהֶם הוּא לוֹקֶה, שֶׁכָּתוּב (איוב יח) לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְגוֹ'. וְכֵן כְּמוֹ זֶה, כְּשֶׁנּוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיפִי טוּב עֶלְיוֹן שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן לָהֶם, לָמָּה? כְּדֵי לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ. לֹא עָשׂוּ כָּךְ אֶלָּא הִתְגָּאוּ בוֹ - בּוֹ לוֹקִים, בַּיֹּפִי הַזֶּה.

אָמַר רַב יְהוּדָה, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֲוָה גוֹלֶם עַד לָא זָרִיק בֵּיהּ נִשְׁמָתָא, וְקָרָא לְהַהוּא מַלְאָכָא דְּהוּא מְמוּנֶּה עַל דִּיוּקְנָא דִּבְנֵי נָשָׁא, וְאָמַר לוֹ עַיֵּין וְצֹּר בְּדִיוּקְנָא דְדֵין שִׁיתָּא בְּנִי נְשָׁא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ה׳:ג׳) וַיּוֹלֶּד בִּדְמוּתוֹ כְּצַּלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, כְּלוֹמַר שִׁיתָּא. אָמַר רַב יְהוּדָה, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, הָיָה גֹלֶם טֶרֶם שֶׁזָּרַק בּוֹ נְשָׁמָה, וְקָרָא לְאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל צוּרוֹת בְּנֵי אָדָם, וְאָמַר לוֹ: עַיֵּן וְצֹר בַּדְּמוּת הַזּוֹ שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ה) וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, כְּלוֹמַר שִׁתָּא שֵׁשׁ.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק מֵהַהוּא עַפְרָא מַמָּשׁ דְּאִתְבְּרֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן נָסִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְבְּרָאָה אִלֵּין שִׁיתָּא, וְקָרָא לֵיהּ שֵׁת, שִׁיתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַּלְּמוֹ מֵאוֹתָהּ הָעִיסָה שֶׁנִּבְרָא הַגּוֹלֶם שֶׁלּוֹ, וְעַל כָּךְ נֶאֱמַר גָּלְמִי רָאוּ עֵינְיךָ וְעִיַינְת בּוֹ לַעֲשׂוֹת (ד"א ל"ג בו) דְּדָאמוּ לֵיהּ. וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ, מַאן אִינוּן, כֻּלְּהוּ דְּלָא נָטְרוּ מַאי דְּיָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לוֹן וְאִתְטָרְדוּ מִן עַלְמָא (ואתדנו בההוא דינא). אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֵאוֹתוֹ עָפָר מַמָּשׁ שֶׁנִּבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, לָקַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא אֶת שֵׁשֶׁת אֵלֶּה, וְקָרָא לוֹ שֵׁת שֵׁשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ, מֵאוֹתָהּ הָעִסָּה שֶׁנִּבְרָא הַגֹּלֶם שֶׁלּוֹ. וְעַל כָּךְ נֶאֱמַר גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךְ, וְעִיַּנְתָּ בּוֹ לַעֲשׂוֹת (בו) שֶׁדּוֹמִים לוֹ. וְעַל סִפְרְךְ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ, מִי הֵם? כֻּלָּם שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ מַה שֶּׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהֶם וְנִטְרְדוּ מִן הָעוֹלָם (ונדונו באותו הדין).

תְּנַן הָתָם אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַשְׁכַּחְנָא דִּתְלַת מִטְרָן הֲוִי לֵילְיָא, וְכָל חַד וְחַד אִית עִנְיָינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּבַר נָשׁ. כַּד נָפִיק נִשְׁמָתֵיהּ מִינֵּיהּ ואִשְׁתָּאַר הַהוּא גּוֹלְמָא נָאִים עַל עַרְסֵיהּ, וְנִשְׁמָתֵיהּ סָלְקָא בְּכָל לֵילְיָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אִי זַכָּאָה הִיא חָדָאן עִמַּהּ, וְאִי לָא דַּחְיָין לָהּ לְבַר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַאי דִכְתִיב, (שיר השירים ה׳:ח׳) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ אִם תִּמְצְּאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי. שָׁנִינוּ שָׁם, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מָצָאנוּ שֶׁשָּׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הוּא הַלַּיְלָה, וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ עִנְיָן לַקָּבָּ"ה בָּאָדָם, כְּשֶׁיּוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ וְנִשְׁאָר אוֹתוֹ גֹלֶם יָשֵׁן עַל מִטָּתוֹ, וְנִשְׁמָתוֹ עוֹלָה בְּכָל לַיְלָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם הִיא צַדִּיקָה - שְׂמֵחִים עִמָּהּ, וְאִם לֹא - דּוֹחִים אוֹתָהּ הַחוּצָה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה שֶּׁכָּתוּב (שיר ה) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.

אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם, הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לְאוֹתָם הַנְּשָׁמוֹת הַזּוֹכוֹת לִיכָּנֵס לִירוּשָׁלַם שֶׁל מַעְלָה, והֵם הַנִּקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ עַל שֶׁזּוֹכוֹת לִיכָּנֵס שָׁם, וּלְפִיכָךְ הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לָהֶם הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ אִם תִּמְצְּאוּ אֶת דּוֹדִי דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. רַב אָמַר זֶה זִיו אַסְפַּקְלַרְיָאה שֶׁל מַעְלָה. מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, לֵיהָנוֹת מִזִּיו שֶׁלּוֹ וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּצִּלּוֹ. רַב הוּנָא אָמַר שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, אוֹתָהּ הַתְּשׁוּקָה וְהַכִּסּוּף שֶׁכָּסַפְתִּי בָּעוֹלָם עַל הַכֹּל לְפִיכָךְ אֲנִי חוֹלָה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר זוֹ אַהֲבָה שֶׁאוֹהֶבֶת הַנְּשָׁמָה לַגּוּף, דְּכֵיון שֶׁנִּשְׁלַם קִצּוֹ שֶׁל גּוּף אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁנִּגְזְרוּ עָלָיו כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מַה כְּתִיב וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וְגו'. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלם - הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לְאוֹתָם הַנְּשָׁמוֹת הַזּוֹכוֹת לְהִכָּנֵס לִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, וְהֵם הַנִּקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם עַל שֶׁזּוֹכוֹת לִכָּנֵס שָׁם, וּלְפִיכָךְ הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לָהֶם הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁ לם, אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי - זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַב אָמַר, זֶה זִיו הָאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁל מַעְלָה. מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, לֵהָנוֹת מֵהַזִּיו שֶׁלּוֹ וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ. רַב הוּנָא אָמַר, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי - אוֹתָהּ הַתְּשׁוּקָה וְהַכִּסּוּף שֶׁכָּסַפְתִּי בָּעוֹלָם עַל הַכֹּל, לְפִיכָךְ אֲנִי חוֹלָה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, זוֹ אַהֲבָה שֶׁאוֹהֶבֶת הַנְּשָׁמָה לַגּוּף. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁלָם קִצּוֹ שֶׁל גּוּף, אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁנִּגְזְרוּ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מַה כָּתוּב? וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וְגוֹ'.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַה כְּתִיב בַּפָּסוּק קוֹדֶם זְה דִּכְתִיב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה כָּתוּב בַּפָּסוּק קֹדֶם זֶה? שֶׁכָּתוּב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה ולִבְכֹּתָהּ. הַיְינוּ (דכתיב) דִתְנַן כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם פּוֹקֶדֶת לְגוּפוֹ וּמִתְאַבֶּלֶת עָלָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב י״ד:כ״ב) אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל. כְּהַאי גַוְונָא וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ. וַיָּבֹא אַבְרָהָם, זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה. לִסְפֹּד לְשָׂרָה, זְה הַגּוּף. וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ. הַיְנוּ (שכתוב) שֶׁשָּׁנִינוּ, כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם פּוֹקֶדֶת לְגוּפוֹ וּמִתְאַבֶּלֶת עָלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב יד) אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל. כְּמוֹ זֶה, וַיָּבא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ. וַיָּבא אַבְרָהָם - זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה. לִסְפֹּד לְשָׂרָה - זֶה הַגּוּף.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַאי קוּלִיתָא דְקַרְדִינוּתָא, כַּד אָזִיל בִּסְרִיחוּתָא לְכָאן וּלְכָאן אָזַל וּמְבַקֵּר לָהּ לְאַתְרָהּ תְּרֵיסַר יַרְחֵי. כָּךְ נִשְׁמָתָא הַהִיא דְּאִתְחַזְּיָא לְקַבְּלָא עָנְשָׁא, אָזְלָה לְבַר בְּעַלְמָא וּמַפְקֶדֶת לָה לְאַתְרָהּ תְּרֵיסַר יַרְחֵי בְּבָתֵּי קִבְרֵי וּבְעַלְמָא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, עֶצֶם הַקּוּלִית (ירך) הַקָּשֶׁה הַזֶּה, כְּשֶׁהוֹלֵךְ בִּסְרִיחוּת לְכָאן וּלְכָאן, הוֹלֵךְ וּמְבַקֵּר אֶת מְקוֹמוֹ שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים. כָּךְ הַנְּשָׁמָה הַהִיא שֶׁרְאוּיָה לְקַבֵּל עֹנֶשׁ, הוֹלֶכֶת בַּחוּץ בָּעוֹלָם, וּפוֹקֶדֶת אֶת מְקוֹמָהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים בְּבָתֵּי הַקְּבָרוֹת וּבָעוֹלָם.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה תָּא חֲזֵי, דִּכְתִיב וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וגו', אָמַר רַבִּי אַבָּא וְהָא תְּנַן דְּכַד נִשְׁמָתָא הִיא בְּתַשְׁלוּמָא עִלָּאָה, נִיתּוֹסַף בָּהּ ה' וְנִקְרֵאת אַבְרָהָם בְּתַשְׁלוּמָא עִלָּאָה. וְהָכָא אַתְּ אָמֵר דְּכַד לֵיתָא זַכָּאָה כָּל כָּךְ דִּכְתִיב וַיָּקָם אַבְרָהָם. עָבְדַת מַאן דְּיָתִיב בְּכֻּרְסְיָיא נָחִית בְּגוֹ זוּטָר תַּתָּאָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֹּא רְאֵה שֶׁכָּתוּב וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי אַבָּא, וַהֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה הִיא בִּשְׁלֵמוּת עֶלְיוֹנָה, נוֹסֶפֶת לָהּ הֵ"א, וְנִקְרֵאת אַבְרָהָם בִּשְׁלֵמוּת עֶלְיוֹנָה, וְכָאן אַתָּה אוֹמֵר כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ צַדִּיק כָּל כָּךְ, שֶׁכָּתוּב וַיָּקָם אַבְרָהָם. עָשִׂיתָ שֶׁמִּי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּכִסֵּא יוֹרֵד לְתוֹךְ קָטָן תַּחְתּוֹן

אֶלָּא הָכִי גַּזַּרְנָא וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ, דְּאָמַר רַבִּי בּוֹ אָמַר רַבִּי זְרִיקָא כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה רְאוּיָה לַעֲלוֹת לִמְקוֹם עִדְנָּה, קוֹדֶם מְגִינָה עַל הַגּוּף הַקָּדוֹשׁ שֶׁיּוֹצֵּאת מִשָּׁם וְאַחַר כָּךְ עוֹלָה לִמְקוֹם מַעֲלָתָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ זְהוּ הַגּוּף. אֶלָּא כָּךְ גָּזַרְתִּי - וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ. שֶׁאָמַר רַבִּי בּוֹ אָמַר רַבִּי זְרִיקָא, כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה רְאוּיָה לַעֲלוֹת לִמְקוֹם עִדְנָהּ, קֹדֶם מְגִנָּה עַל הַגּוּף הַקָּדוֹשׁ שֶׁיּוֹצֵאת מִשָּׁם, וְאַחַר כָּךְ עוֹלָהּ לִמְקוֹם מַעֲלָתָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ, זֶה הַגּוּף.

וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת אֵלּוּ שְׁאָר גּוּפוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם (ד"א ל"ג בני) חַתְּחַתִּים וְנְהֱלָמִים בָּעוֹלָם לְמַעַן יִרְאַת קוֹנָם, חָתִּים עַל שֶׁהֵם שׁוֹכְנֵי עָפָר, וְאַמַּאי צְּרִיכָה לְהוּ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כֹּלָּא בְּמִנְיָינָא כְּתִיבִין, וְעַל (דהוי ד"א דא הוי ההוא) גוּפָא בְּמִנְיָינָא עִמְּהוֹן. וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת - אֵלּוּ שְׁאָר גּוּפוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם (ד"א בני) חַתְחַתִּים וְנֶהֱלָמִים בָּעוֹלָם לְמַעַן יִרְאַת קוֹנָם, חִתִּים עַל שֶׁהֵם שׁוֹכְנֵי עָפָר. וְלָמָּה צְרִיכָה אוֹתָם? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַכֹּל כְּתוּבִים בְּמִנְיָן, וְעַל (שהיה, ד"א זה היה אותו) הַגּוּף בְּמִנְיָן עִמָּהֶם. וּמָה אָמַר לָהֶם בְּדֶרֶךְ פִּיּוּס וּבְדֶרֶךְ כָּבוֹד?

וּמַה אָמַר לְהוּ בְּדֶרֶךְ פִּיּוּס וּבְדֶרֶךְ כָּבוֹד. גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם וְגו' דְּהַאי גּוּפָא יֶהֱוִי בְּמִנְיָינָא חַד עִמְּכוֹן בְּחִבּוּרָא דָא. אָמַר רַבִּי רְאֵה מַה כְּתִיב וַיַּעֲנוּ בְּנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם וְגו'. כְּמוֹ כֵן בְּדֶרֶךְ כָּבוֹד בְּדֶרֶךְ פִּיּוּס, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שְׁמָעֵנוּ אֲדוֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ. גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם וְגוֹ'. שֶׁהַגּוּף הַזֶּה יִהְיֶה בְמִנְיָן אֶחָד עִמָּכֶם בַּחִבּוּר הַזֶּה. אָמַר רַבִּי, רְאֵה מַה כָּתוּב, וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם וְגוֹ'. כְּמוֹ כֵן בְּדֶרֶךְ כָּבוֹד, בְּדֶרֶךְ פִּיּוּס. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב שְׁמָעֵנוּ אֲדנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ.

וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה ולִבְכֹּתָהּ. הַיְינוּ (דכתיב) דִתְנַן כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם פּוֹקֶדֶת לְגוּפוֹ וּמִתְאַבֶּלֶת עָלָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב י״ד:כ״ב) אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל. כְּהַאי גַוְונָא וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ. וַיָּבֹא אַבְרָהָם, זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה. לִסְפֹּד לְשָׂרָה, זְה הַגּוּף. וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ. הַיְנוּ (שכתוב) שֶׁשָּׁנִינוּ, כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם פּוֹקֶדֶת לְגוּפוֹ וּמִתְאַבֶּלֶת עָלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב יד) אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל. כְּמוֹ זֶה, וַיָּבא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ. וַיָּבא אַבְרָהָם - זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה. לִסְפֹּד לְשָׂרָה - זֶה הַגּוּף.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק בְּשָׁעָה שֶׁהַנְּשָׁמָה זוֹכָה וְעוֹלָה לִמְקוֹם מַעֲלָתָהּ, הַגּוּף שׁוֹכֵב בְּשָׁלוֹם וְיָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב נז) יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, הֹלֵךְ נְכֹחֹה. מַאי הוֹלֵךְ נְכֹחֹה. אָמַר רַבִּי יִצְּחָק הַנְּשָׁמָה הוֹלֵךְ נְכֹחֹה לִמְקוֹם הָעֵדֶן הַגָּנוּז לָהּ. מַאי מַשְׁמַע. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מֵהַאי מַשְׁמַע, נְכֹחֹה כְּתִיב, (לפנינו כ' בואו ועי' לעיל פג ב בדרך אמת אות ג) בְּה"א. וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ זוֹכָה וְהִיא רְאוּיָה לְקַבֵּל עוֹנְשָׁהּ הוֹלֶכֶת מְשׁוֹמֶמֶת וּמְבַקֶּרֶת בְּכָל יוֹם לַגּוּף וְלַקֶּבֶר. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בְּשָׁעָה שֶׁהַנְּשָׁמָה זוֹכָה וְעוֹלָה לִמְקוֹם מַעֲלָתָהּ, הַגּוּף שׁוֹכֵב בְּשָׁלוֹם וְיָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נז) יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ. מַה זֶּה הֹלֵךְ נְכֹחוֹ אָמַר רַבִּי יִצְחק, הַנְּשָׁמָה הֹלֵךְ נְכֹחוֹ לִמְקוֹם הָעֵדֶן הַגָּנוּז לָהּ. מַה מַּשְׁמִיעַ? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִזֶּה נִשְׁמָע נְכֹחֹה כָּתוּב בְּהֵ"א. וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ זוֹכָה, וְהִיא רְאוּיָה לְקַבֵּל עָנְשָׁהּ, הוֹלֶכֶת מְשׁוֹמֶמֶת וּמְבַקֶּרֶת בְּכָל יוֹם אֶת הַגּוּף וְאֶת הַקֶּבֶר.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַאי קוּלִיתָא דְקַרְדִינוּתָא, כַּד אָזִיל בִּסְרִיחוּתָא לְכָאן וּלְכָאן אָזַל וּמְבַקֵּר לָהּ לְאַתְרָהּ תְּרֵיסַר יַרְחֵי. כָּךְ נִשְׁמָתָא הַהִיא דְּאִתְחַזְּיָא לְקַבְּלָא עָנְשָׁא, אָזְלָה לְבַר בְּעַלְמָא וּמַפְקֶדֶת לָה לְאַתְרָהּ תְּרֵיסַר יַרְחֵי בְּבָתֵּי קִבְרֵי וּבְעַלְמָא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, עֶצֶם הַקּוּלִית (ירך) הַקָּשֶׁה הַזֶּה, כְּשֶׁהוֹלֵךְ בִּסְרִיחוּת לְכָאן וּלְכָאן, הוֹלֵךְ וּמְבַקֵּר אֶת מְקוֹמוֹ שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים. כָּךְ הַנְּשָׁמָה הַהִיא שֶׁרְאוּיָה לְקַבֵּל עֹנֶשׁ, הוֹלֶכֶת בַּחוּץ בָּעוֹלָם, וּפוֹקֶדֶת אֶת מְקוֹמָהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים בְּבָתֵּי הַקְּבָרוֹת וּבָעוֹלָם.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה תָּא חֲזֵי, דִּכְתִיב וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וגו', אָמַר רַבִּי אַבָּא וְהָא תְּנַן דְּכַד נִשְׁמָתָא הִיא בְּתַשְׁלוּמָא עִלָּאָה, נִיתּוֹסַף בָּהּ ה' וְנִקְרֵאת אַבְרָהָם בְּתַשְׁלוּמָא עִלָּאָה. וְהָכָא אַתְּ אָמֵר דְּכַד לֵיתָא זַכָּאָה כָּל כָּךְ דִּכְתִיב וַיָּקָם אַבְרָהָם. עָבְדַת מַאן דְּיָתִיב בְּכֻּרְסְיָיא נָחִית בְּגוֹ זוּטָר תַּתָּאָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֹּא רְאֵה שֶׁכָּתוּב וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי אַבָּא, וַהֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה הִיא בִּשְׁלֵמוּת עֶלְיוֹנָה, נוֹסֶפֶת לָהּ הֵ"א, וְנִקְרֵאת אַבְרָהָם בִּשְׁלֵמוּת עֶלְיוֹנָה, וְכָאן אַתָּה אוֹמֵר כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ צַדִּיק כָּל כָּךְ, שֶׁכָּתוּב וַיָּקָם אַבְרָהָם. עָשִׂיתָ שֶׁמִּי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּכִסֵּא יוֹרֵד לְתוֹךְ קָטָן תַּחְתּוֹן

אֶלָּא הָכִי גַּזַּרְנָא וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ, דְּאָמַר רַבִּי בּוֹ אָמַר רַבִּי זְרִיקָא כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה רְאוּיָה לַעֲלוֹת לִמְקוֹם עִדְנָּה, קוֹדֶם מְגִינָה עַל הַגּוּף הַקָּדוֹשׁ שֶׁיּוֹצֵּאת מִשָּׁם וְאַחַר כָּךְ עוֹלָה לִמְקוֹם מַעֲלָתָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ זְהוּ הַגּוּף. אֶלָּא כָּךְ גָּזַרְתִּי - וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ. שֶׁאָמַר רַבִּי בּוֹ אָמַר רַבִּי זְרִיקָא, כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה רְאוּיָה לַעֲלוֹת לִמְקוֹם עִדְנָהּ, קֹדֶם מְגִנָּה עַל הַגּוּף הַקָּדוֹשׁ שֶׁיּוֹצֵאת מִשָּׁם, וְאַחַר כָּךְ עוֹלָהּ לִמְקוֹם מַעֲלָתָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ, זֶה הַגּוּף.

וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת אֵלּוּ שְׁאָר גּוּפוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם (ד"א ל"ג בני) חַתְּחַתִּים וְנְהֱלָמִים בָּעוֹלָם לְמַעַן יִרְאַת קוֹנָם, חָתִּים עַל שֶׁהֵם שׁוֹכְנֵי עָפָר, וְאַמַּאי צְּרִיכָה לְהוּ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כֹּלָּא בְּמִנְיָינָא כְּתִיבִין, וְעַל (דהוי ד"א דא הוי ההוא) גוּפָא בְּמִנְיָינָא עִמְּהוֹן. וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת - אֵלּוּ שְׁאָר גּוּפוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם (ד"א בני) חַתְחַתִּים וְנֶהֱלָמִים בָּעוֹלָם לְמַעַן יִרְאַת קוֹנָם, חִתִּים עַל שֶׁהֵם שׁוֹכְנֵי עָפָר. וְלָמָּה צְרִיכָה אוֹתָם? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַכֹּל כְּתוּבִים בְּמִנְיָן, וְעַל (שהיה, ד"א זה היה אותו) הַגּוּף בְּמִנְיָן עִמָּהֶם. וּמָה אָמַר לָהֶם בְּדֶרֶךְ פִּיּוּס וּבְדֶרֶךְ כָּבוֹד?

מַאי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס קוֹדֶם שֶׁיִּצֵּא הַצַּדִּיק מִן הָעוֹלָם, בַּת קוֹל יוֹצֵּאת בְּכָל יוֹם עַל אוֹתָם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן הָכִינוּ מָקוֹם לִפְלוֹנִי שֶׁיָּבֹא לְכָאן. וְעַל כֵּן הֵם אוֹמְרִים מֵאֵת אֱלהִים מִלְּמַעְלָה אַתָּה נָשִׂיא בְּכָל יוֹם בְּתוֹכֵנוּ, בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ בְּמִבְחַר הַצַּדִּיקִים הַצַּדִּיקִים בַּחֲבוּרַת הַמּוּבְחָרִים מְנֵה אוֹתוֹ הַכְנִיסֵהוּ בְּחֶשְׁבּוֹן עִמָּנוּ, וְאִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִמְנַע אֶת הַמִּנְיָן כִּי כוּלָּנוּ שְׂמֵחִים בּוֹ וּמַקְדִּימִים לוֹ שָׁלוֹם. מַה זֶה נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה? אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, קֹדֶם שֶׁיָּצָא הַצַּדִּיק מִן הָעוֹלָם, בַּת קוֹל יוֹצֵאת בְּכָל יוֹם עַל אוֹתָם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן: הָכִינוּ מָקוֹם לִפְלוֹנִי שֶׁיָּבא לְכָאן. וְעַל כֵּן הֵם אוֹמְרִים, מֵאֵת אֱלֹהִים מִלְמַעְלָה אַתָּה נָשִׂיא בְּכָל יוֹם בְּתוֹכֵנוּ. בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ, בְּמִבְחַר הַצַּדִּיקִים, בַּחֲבוּרַת הַצַּדִּיקִים הַמֻּבְחָרִים מְנֵה אוֹתוֹ, הַכְנִיסֵהוּ בְּחֶשְׁבּוֹן עִמָּנוּ, וְאִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִמְנַע אֶת הַמִּנְיָן, כִּי כֻלָּנוּ שְׂמֵחִים בּוֹ וּמַקְדִימִים לוֹ שָׁלוֹם.

אָמַר רַבִּי יִיסָא זֶה הַמַּלְאָךְ הַנִּקְרָא דּוּמָה, וְלָמָּה נִתְכַּנֶּה שְׁמוֹ עֶפְרוֹן, עַל שֶׁהוּא מְמוּנֶּה עַל שׁוֹכְנֵי עָפָר. וְהוּפְקְדוּ בְּיָדוֹ כָּל פִּנְקְסֵי הַצַּדִּיקִים וַחֲבוּרוֹת הַחֲסִידִים הַשּׁוֹכְנִים בֶּעָפָר, וְהוּא עָתִיד לְהוֹצִּיאָם בְּחֶשְׁבּוֹן. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, זֶה הַמַּלְאָךְ הַנִּקְרָא דוּמָה. וְלָמָּה נִתְכַּנֶּה שְׁמוֹ עֶפְרוֹן? עַל שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל שׁוֹכְנֵי עָפָר, וְהֻפְקְדוּ בְיָדוֹ כָּל פִּנְקְסֵי הַצַּדִּיקִים וַחֲבוּרוֹת הַחֲסִידִים הַשּׁוֹכְנִים בֶּעָפָר, וְהוּא עָתִיד לְהוֹצִיאָם בְּחֶשְׁבּוֹן.

וְתָאנָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֶעָתִיד לָבֹא כְּשֶׁיִּפְקוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים, יִקְרָא לַמַּלְאָךְ הַמְּמוּנֶּה עַל הַקְּבָרוֹת, וְדוּמָה שְׁמוֹ, וְיִתְּבַע מִמֶּנּוּ מִנְיַן כָּל הַמֵּתִים הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים וְאוֹתָם גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְשֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל שְׁמוֹ, וְהוּא מוֹצִּיאָם בְּחֶשְׁבּוֹן כְּמוֹ שֶׁנְּטָלָם (שמות צז ב) בְּחֶשְׁבּוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיהו מ׳:כ״ו) הַמּוֹצִּיא בְּמִסְפַּר צְּבָאָם וְגו' אִישׁ לא נֶעְדָר. וְלָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֶעָתִיד לָבא כְּשֶׁיִּפְקֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים, יִקְרָא לַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַקְּבָרוֹת, וְדוּמָה שְׁמוֹ, וְיִתְבַּע מִמֶּנּוּ מִנְיַן כָּל הַמֵּתִים הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים וְאוֹתָם גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְשֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל שְׁמוֹ, וְהוּא מוֹצִיאָם בְּחֶשְׁבּוֹן כְּמוֹ שֶׁנְּטָלָם בְּחֶשְׁבּוֹן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מ) הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם וְגוֹ' אִישׁ לֹא נֶעְדָּר.

וְתָאנָא אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי יַעֲקֹב, נְפָשׁוֹת הָרְשָׁעִים נְתוּנוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל מַלְאָךְ זֶה שֶׁשְּׁמוֹ דוּמָה, לְהַכְנִיסָם בַּגֵּיהִנָּם ולָדוּן שָׁם, וְכֵיוָן שֶׁנִּמְסָרוֹת בְּיָדוֹ, שׁוּב אֵינָן חוֹזְרוֹת עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ לַגֵּיהִנֹּם, וְזְה יִרְאַת דָּוִד שֶׁנִּתְיָירֵא כְּשֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ עָוֹן שֶׁנְּאֱמַר (תהילים צ״ד:י״ז) לוּלֵי יְיָ עֶזְרָתָה לִי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי. אָמַר רַבִּי יִיסָא הַנְּשָׁמָה פּוֹגַעַת לוֹ לְהַכְנִיס אוֹתוֹ גּוּף עִם שְׁאָר גּוּפוֹת הַצַּדִּיקִים בְּחֶשְׁבּוֹנָם הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן וְגו'. וְלָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי יַעֲקֹב, נַפְשׁוֹת הָרְשָׁעִים נְתוּנוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל מַלְאָךְ זֶה שֶׁשְּׁמוֹ דוּמָה לְהַכְנִיסָם בַּגֵּיהִנֹּם וְלָדוּן שָׁם. וְכֵיוָן שֶׁנִּמְסָרוֹת בְּיָדוֹ, שׁוּב אֵינָן חוֹזְרוֹת, עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ לַגֵּיהִנֹּם. וְזֶה יִרְאַת דָּוִד שֶׁנִּתְיָרֵא כְּשֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ עָוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צד) לוּלֵי ה' עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, הַנְּשָׁמָה פּוֹגַעַת לוֹ לְהַכְנִיס אוֹתוֹ גוּף עִם שְׁאָר גּוּפוֹת הַצַּדִּיקִים בְּחֶשְׁבּוֹנָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן וְגוֹ'.

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם הַמַּלְאָךְ קוֹדֵם וְאוֹמֵר לוֹ. רְאֵה מַה כְּתִיב לְמַעְלָה וְעֶפְרוֹן יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת, שִׁחֲתוֹ לִשְׁכּוֹן בֶּעָפָר. והוּא מַקְדִּים וְאוֹמֵר לוֹ לְהַכְנִיס אוֹתוֹ הַגּוּף בְּחֶשְׁבּוֹן הַצַּדִּיקִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר. מַאי לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ. רַב נַחְמָן אָמַר אִינוּן דְּעָאלוּ בִּכְתַב חוּשְׁבַּן פִּנְקָסֵיהּ, דְּאָמַר רַב נַחְמָן וְהָכִי אִתְגְּזַר (על) חֶשְׁבּוֹן, עַל יְדוֹי דְדוּמָה עָאלִין בְּבָתֵּי קִבְרֵי וּבְחוּשְׁבַּן פִּתְקָא זַמִּין לְאֲפָקָא לוֹן וְהוּא מְמוּנֶּה עַל דַּיְירֵי עַפְרָא. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, הַמַּלְאָךְ קוֹדֵם וְאוֹמֵר לוֹ: רְאֵה מַה כָּתוּב לְמַעְלָה - וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת. שִׁחֲתוֹ לִשְׁכֹּן בֶּעָפָר, וְהוּא מַקְדִּים וְאוֹמֵר לוֹ לְהַכְנִיס אוֹתוֹ הַגּוּף בְּחֶשְׁבּוֹן הַצַּדִּיקִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכָל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר. מַה זֶּה לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ? רַב נַחְמָן אָמַר, אוֹתָם שֶׁנִּכְנְסוּ בִּכְתַב חֶשְׁבּוֹן פִּנְקָסוֹ. שֶׁאָמַר רַב נַחְמָן, וְכָךְ נִגְזַר (על) חֶשְׁבּוֹן, עַל יַד דּוּמָה נִכְנָסִים לְבָתֵּי הַקְּבָרוֹת, וּבְחֶשְׁבּוֹן הַפֶּתֶק עָתִיד לְהוֹצִיא אוֹתָם, וְהוּא מְמֻנֶּה עַל שׁוֹכְנֵי הֶעָפָר.

מַהוּ הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַפְקָדָא דְּשַׁלְּוָה וּמְנוּחָה רַבָּה. אָמַר רַבִּי שָׁלוֹם בַּר מִנְיוּמֵי אֵין לְךָ כָּל צַּדִּיק וְצַּדִּיק מֵאוֹתָם הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין לוֹ מָאתַיִם עוֹלָמוֹת וְכִסּוּפִין בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ח׳:י״ב) וּמָאתַיִם לַנּוֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ, וּמָאתַיִם עַל שֶׁמּוֹסְרִים עַצְּמָם בְּכָל יוֹם כְּאִילּוּ נֶהֶרְגוּ עַל קְדוּשַׁת שְׁמוֹ, נִצְּחוֹ כְּהַאי פְּסוּקָא (נ"א וכך אמרו בהאי פסוקא) דִכְתִיב וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ וְגו'. וְתָאנָא כָּל הַמְכַוִין לִבּוֹ בְּהַאי פְּסוּקָא כְּדֵי לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ עַל קְדוּשַׁת שְׁמוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נֶהֱרַג בְּכָל יוֹם עָלָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים מה) כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם. אָמַר רַב נַחְמָן כָּל הַמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ בְּהַאי פְּסוּקָא נוֹחֵל אַרְבַּע מֵאוֹת עוֹלָמוֹת לָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר רַב יוֹסֵף וְהָא תְּנַן מָאתַיִם. אָמַר רַב נַחְמָן מָאתַיִם עַל הַתּוֹרָה, וּמָאתַיִם עַל שֶׁמָּסַר עַצְּמוֹ בְּכָל יוֹם עַל קְדוּשַׁת שְׁמוֹ, מַה זֶּה הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אַשֶׁר בּוֹ? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אוֹצָר שֶׁל שַׁלְוָה וּמְנוּחָה רַבָּה. אָמַר רַבִּי שָׁלוֹם בַּר מִנְיוֹמֵי, אֵין לְךְ כָּל צַדִּיק צַדִּיק מֵאוֹתָם הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין לוֹ מָאתַיִם עוֹלָמוֹת וְכִסּוּפִים בּשְׁבִיל הַתּוֹרָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שיר ח) וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ. וּמָאתַיִם עַל שֶׁמּוֹסְרִים עַצְמָם בְּכָל יוֹם כְּאִלּוּ הֶרְגוּ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ, וְנִצְּחוֹ כְּמוֹ הַפָּסוּק הַזֶּה. (וכך אמרו בפסוק הזה) שֶׁכָּתַב וְאָהַבְתָּ אֵת ה' וְגוֹ'. לָמַדְנוּ, כָּל הַמְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ בַּפָּסוּק הַזֶּה כְּדֵי לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הֱרָג בְּכָל יוֹם עָלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים מד) כי עליך הרגנו כל היום. אמר רב נחמן, כל המוסר נפשו בפסוק זה, נוחל ארבע מאות עולמות לעולם הבא. אמר רב וסף, והרי שנינו מאתים? אמר רב חמן, מאתים על התורה - ומאתם על שמסר עצמו בכל יום על קדשת שמו.

מַאי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס קוֹדֶם שֶׁיִּצֵּא הַצַּדִּיק מִן הָעוֹלָם, בַּת קוֹל יוֹצֵּאת בְּכָל יוֹם עַל אוֹתָם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן הָכִינוּ מָקוֹם לִפְלוֹנִי שֶׁיָּבֹא לְכָאן. וְעַל כֵּן הֵם אוֹמְרִים מֵאֵת אֱלהִים מִלְּמַעְלָה אַתָּה נָשִׂיא בְּכָל יוֹם בְּתוֹכֵנוּ, בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ בְּמִבְחַר הַצַּדִּיקִים הַצַּדִּיקִים בַּחֲבוּרַת הַמּוּבְחָרִים מְנֵה אוֹתוֹ הַכְנִיסֵהוּ בְּחֶשְׁבּוֹן עִמָּנוּ, וְאִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִמְנַע אֶת הַמִּנְיָן כִּי כוּלָּנוּ שְׂמֵחִים בּוֹ וּמַקְדִּימִים לוֹ שָׁלוֹם. מַה זֶה נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה? אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, קֹדֶם שֶׁיָּצָא הַצַּדִּיק מִן הָעוֹלָם, בַּת קוֹל יוֹצֵאת בְּכָל יוֹם עַל אוֹתָם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן: הָכִינוּ מָקוֹם לִפְלוֹנִי שֶׁיָּבא לְכָאן. וְעַל כֵּן הֵם אוֹמְרִים, מֵאֵת אֱלֹהִים מִלְמַעְלָה אַתָּה נָשִׂיא בְּכָל יוֹם בְּתוֹכֵנוּ. בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ, בְּמִבְחַר הַצַּדִּיקִים, בַּחֲבוּרַת הַצַּדִּיקִים הַמֻּבְחָרִים מְנֵה אוֹתוֹ, הַכְנִיסֵהוּ בְּחֶשְׁבּוֹן עִמָּנוּ, וְאִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִמְנַע אֶת הַמִּנְיָן, כִּי כֻלָּנוּ שְׂמֵחִים בּוֹ וּמַקְדִימִים לוֹ שָׁלוֹם.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן פַּזִּי תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה פּוֹגַעַת בָּהֶם (ותדון), לְאַחַר כָּךְ פּוֹגַעַת לְאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַמְמוּנֶּה עֲלֵיהֶם דִּתְנַן מַלְאָךְ מְמוּנֶּה עַל בָּתֵּי קִבְרֵי וְדוּמָה שְׁמוֹ, והוּא מַכְרִיז בֵּינֵיהֶם בְּכָל יוֹם עַל הַצַּדִּיקִים הָעֲתִידִים לִיכָּנֵס בֵּינֵיהֶם, וּמִיָּד פּוֹגַעַת בּוֹ כְּדֵי לְשַׁכֵּן הַגּוּף בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה וּבִמְנוּחָה וּבַהֲנָאָה, (עלאה) הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן פַּזִּי, בּא רְאֵה, כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה פּוֹגַעַת בָּהֶם וְתִדּוֹן, לְאַחַר כָּךְ פּוֹגַעַת לְאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עֲלֵיהֶם. שֶׁשָּׁנִינוּ, מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל בָּתֵּי הַקְּבָרוֹת וְדוּמָה שְׁמוֹ, וְהוּא מַכְרִיז בֵּינֵיהֶם בְּכָל יוֹם עַל הַצַּדִּיקִים הָעֲתִידִים לִכָּנֵס בֵּינֵיהֶם, וּמִיָּד פּוֹגַעַת בּוֹ כְּדֵי לְשַׁכֵּן הַגּוּף בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה וּבִמְנוּחָה וּבַהֲנָאָה (עליונה). זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן.

אָמַר רַבִּי יִיסָא זֶה הַמַּלְאָךְ הַנִּקְרָא דּוּמָה, וְלָמָּה נִתְכַּנֶּה שְׁמוֹ עֶפְרוֹן, עַל שֶׁהוּא מְמוּנֶּה עַל שׁוֹכְנֵי עָפָר. וְהוּפְקְדוּ בְּיָדוֹ כָּל פִּנְקְסֵי הַצַּדִּיקִים וַחֲבוּרוֹת הַחֲסִידִים הַשּׁוֹכְנִים בֶּעָפָר, וְהוּא עָתִיד לְהוֹצִּיאָם בְּחֶשְׁבּוֹן. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, זֶה הַמַּלְאָךְ הַנִּקְרָא דוּמָה. וְלָמָּה נִתְכַּנֶּה שְׁמוֹ עֶפְרוֹן? עַל שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל שׁוֹכְנֵי עָפָר, וְהֻפְקְדוּ בְיָדוֹ כָּל פִּנְקְסֵי הַצַּדִּיקִים וַחֲבוּרוֹת הַחֲסִידִים הַשּׁוֹכְנִים בֶּעָפָר, וְהוּא עָתִיד לְהוֹצִיאָם בְּחֶשְׁבּוֹן.

וְתָאנָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֶעָתִיד לָבֹא כְּשֶׁיִּפְקוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים, יִקְרָא לַמַּלְאָךְ הַמְּמוּנֶּה עַל הַקְּבָרוֹת, וְדוּמָה שְׁמוֹ, וְיִתְּבַע מִמֶּנּוּ מִנְיַן כָּל הַמֵּתִים הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים וְאוֹתָם גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְשֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל שְׁמוֹ, וְהוּא מוֹצִּיאָם בְּחֶשְׁבּוֹן כְּמוֹ שֶׁנְּטָלָם (שמות צז ב) בְּחֶשְׁבּוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיהו מ׳:כ״ו) הַמּוֹצִּיא בְּמִסְפַּר צְּבָאָם וְגו' אִישׁ לא נֶעְדָר. וְלָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֶעָתִיד לָבא כְּשֶׁיִּפְקֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים, יִקְרָא לַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַקְּבָרוֹת, וְדוּמָה שְׁמוֹ, וְיִתְבַּע מִמֶּנּוּ מִנְיַן כָּל הַמֵּתִים הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים וְאוֹתָם גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְשֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל שְׁמוֹ, וְהוּא מוֹצִיאָם בְּחֶשְׁבּוֹן כְּמוֹ שֶׁנְּטָלָם בְּחֶשְׁבּוֹן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מ) הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם וְגוֹ' אִישׁ לֹא נֶעְדָּר.

וְתָאנָא אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי יַעֲקֹב, נְפָשׁוֹת הָרְשָׁעִים נְתוּנוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל מַלְאָךְ זֶה שֶׁשְּׁמוֹ דוּמָה, לְהַכְנִיסָם בַּגֵּיהִנָּם ולָדוּן שָׁם, וְכֵיוָן שֶׁנִּמְסָרוֹת בְּיָדוֹ, שׁוּב אֵינָן חוֹזְרוֹת עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ לַגֵּיהִנֹּם, וְזְה יִרְאַת דָּוִד שֶׁנִּתְיָירֵא כְּשֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ עָוֹן שֶׁנְּאֱמַר (תהילים צ״ד:י״ז) לוּלֵי יְיָ עֶזְרָתָה לִי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי. אָמַר רַבִּי יִיסָא הַנְּשָׁמָה פּוֹגַעַת לוֹ לְהַכְנִיס אוֹתוֹ גּוּף עִם שְׁאָר גּוּפוֹת הַצַּדִּיקִים בְּחֶשְׁבּוֹנָם הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן וְגו'. וְלָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי יַעֲקֹב, נַפְשׁוֹת הָרְשָׁעִים נְתוּנוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל מַלְאָךְ זֶה שֶׁשְּׁמוֹ דוּמָה לְהַכְנִיסָם בַּגֵּיהִנֹּם וְלָדוּן שָׁם. וְכֵיוָן שֶׁנִּמְסָרוֹת בְּיָדוֹ, שׁוּב אֵינָן חוֹזְרוֹת, עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ לַגֵּיהִנֹּם. וְזֶה יִרְאַת דָּוִד שֶׁנִּתְיָרֵא כְּשֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ עָוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צד) לוּלֵי ה' עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, הַנְּשָׁמָה פּוֹגַעַת לוֹ לְהַכְנִיס אוֹתוֹ גוּף עִם שְׁאָר גּוּפוֹת הַצַּדִּיקִים בְּחֶשְׁבּוֹנָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן וְגוֹ'.

וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע. רַבִּי אַבָּא אָמַר כְּגַוְונָא דָא לָא הֲווּ בְּכָל נְשֵׁי עַלְמָא דְּהָא אִתְּמָר חוּשְׁבַּן יוֹמָהָא וּשְׁנָהָא וְקִיּוּמָהָא בְּעָלְמָא וְהַהוּא אֲתַר דְּאִתְקַבְרַת בֵּיהּ. אֶלָּא לְאַחֲזָאָה דְּלָא הֲוָה כְּשָׂרָה בְּכָל נְשֵׁי עָלְמָא. AND SARAH DIED IN KIRYATH-ARBA, ETC. R. Abba said: ‘Of Sarah alone among all women do we find recorded the number of her days and years and the length of her life and the place where she was buried. All this was to show that the like of Sarah was not to be found among all the women of the world.

וְאִי תֵימָא הָא מִרְיָם דִּכְתִיב (במדבר כ׳:א׳) וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. בְּגִין לְאַחֲזָאָה סָרְחָנָא דְיִשְׂרָאֵל קָא אֲתָא, דְּהָא מַיָיא לָא אָזְלֵי לְהוּ בְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּזְכוּתָא דְמִרְיָם. אֲבָל לָא אִתְּמָר בְּמִיתָתָהּ כְּמָה דְאִתְּמָר בְּשָׂרָה. You may object that we find a somewhat similar record in connection with Miriam, of whom it is written, “And Miriam died there, and was buried there” (Num. 20, 1). But the object there was to show the unworthiness of Israel, for whom water was made to flow forth only through the virtue of Miriam. Hence Miriam’s death was not recorded with such full details as that of Sarah.’

רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח (קהלת י׳:י״ז) אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִין וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יאכֵלוּ. הַאי קְרָא (צה ב) אוּקְמוּהָ חַבְרַיָיא, אֲבָל אִית לָן לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ, דְּזַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לוֹן אוֹרַיְיתָא לְמִנְדַע כָּל אוֹרְחִין סְתִימִין וּלְאִתְגַּלְּיָיא לוֹן רָזִין עִלָּאִין וְהָא אִתְּמָר. R. Judah discoursed on the verse: Happy art thou, O land, when thy king is a free man (Eccl. 10, 17). ‘This verse,’ he said, ‘the companions have already explained, but further lessons may be derived from it. Happy are Israel, to whom the Holy One, blessed be He, gave the Torah, by the study of which all hidden paths should be made known to them and sublime mysteries should be revealed to them.

אַשְׁרֵיךָ אֶרֶץ, דָּא אֶרֶץ הַחַיִּים, בְּגִין דְּמַלְכָּא דִילָהּ אַזְמִין לָהּ כָּל בִּרְכָאן דְּאִתְבָּרְכָא מֵאֲבָהָן עִלָּאִין, רָזָא דְוא"ו דְּאִיהוּ קַיְימָא לְאַרְקָא עֲלָהּ בִּרְכָאן תָּדִיר, וְאִיהוּ בֶּן חוֹרִין בֶּן יוֹבֵלָא דְּאַפִּיק עַבְדִּין לְחֵירוּ, בְּרָא דְּעַלְמָא עִלָּאָה דְּאַפִּיק תָּדִיר כָּל חַיִּין וְכָל נְהִירוּ וְכָל מְשַׁח רְבוּת, וְכֹלָּא אָעִיד (נ"א אנגיד) הַאי בְּרָא בּוּכְרָא לְהַאי אֶרֶץ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר (שמות ד) בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל, וּבְגִין כָּךְ אַשְׁ"רֵיךְ אֶרֶץ. The “land” here is “the land of life”, and it is “happy” because its King showers upon it all the blessings pronounced upon it by the patriarchs. This is through the mystic influence of the Vau, who is always in readiness to pour on it blessing, and who is the “son of freedom” and “son of Jubilee”, who obtains for slaves their freedom. He is a scion of the supernal world, and the author of all life, of all illuminations, and all exalted states. All this does the first-born son draw towards that land. Hence, “Happy art thou, O land.”

וּמַה דְּאִתְּמָר אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נַעַר כְּמָה דְאוּקְמוּהָ, דְּהַאי אֶרֶץ תַּתָּאָה וְעַלְמָא תַּתָּאָה לָא יָנְקָא אֶלָּא מִגּוֹ שָׁלְטָנוּתָא (דעילא) דְּעָרְלָה. וְכֹלָּא מֵהַהוּא מַלְכָּא דְּאִקְרֵי נַעַר כְּמָה דְאוּקְמוּהָ. וַוי לְאַרְעָא דְּאִצְטְרִיךְ לִינָקָא הָכִי. On the other hand, the words “Woe to thee, O land, when thy King is a boy” (Ibid.) refer to the nether earth and the nether world which draw their sustenance only from the dominion of the uncircumcised, and from that king called “boy”.¹Metatron. Woe to the land that has to draw its sustenance in this manner!

וְתָא חֲזֵי בְּאֶמְצָעוּת דִּרְקִיעָא אִתְקַטַּר חַד אוֹרְחָא קַסְטְרִירָא וְאִיהוּ חִוְיָא דִּרְקִיעָא דְּכָל כֹּכָבִין דַּקִּיקִין כֻּלְהוּ קְטִירִין בֵּיהּ וְקָיְימֵי בֵּיהּ תִּלֵּי תִּלִּין, וְאִינוּן מְמַנָּן בִּסְתִירוּ (ס"א בסטירו) עוֹבָדֵי בְּנֵי עָלְמָא. In the centre of the heaven there is an illumined path, which is the celestial dragon, and in it are fixed multitudes of little stars which are charged to keep watch over the secret deeds of human beings.

אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתָּאֲבָא, כַּמָּה חֲבִילִין טְהִירִין אִזְדַּמְּנוּ לֵיהּ. וְכֻלְהוּ (סחרן) שַׁרְיָין בֵּיהּ וּמְסַחֲרִין לֵיהּ וּמְסָאֲבִין לֵיהּ וְאִקְרֵי טָמֵא, וְכֻלְּהוּ אָזְלֵי וּמַכְרְזֵי קַמֵּי, טָמֵא טָמֵא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ויקרא י״ג:מ״ה-מ״ו) וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. וְכֻלְּהוּ קְטִירִין בְּהַהוּא חִיוְיָא קַדְמָאָה וּסְתִירִין בְּכַמָּה עוֹבָדֵי עָלְמָא. On the other hand, when a man seeks to pollute himself, hosts of demons, who lie in wait for him, hover over him and surround and pollute him, so that he is called unclean. They all walk in front of him and cry, “unclean, unclean”, as the Scripture says, “and he shall cry, Unclean, unclean” (Lev. 13, 45).’

רַבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווּ אָזְלֵי מִטְּבֶרְיָא לְלוֹד. אָמַר רַבִּי יִצְחָק תְּוַוהֲנָא עַל הַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם דְּכָל עוֹבָדוֹי דְהַהוּא רָשָׁע הֲווּ מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא. וְהָכָא אוֹלִיפְנָא רָזָא חָדָא, דְּכָל זִינֵי נְחָשַׁיָּא דְּעַלְמָא כֻּלְּהוֹן מִתְקַטְּרָן וְנָפְקִין מֵהַהוּא נָחָשׁ קַדְמוֹנִי דְּאִיהוּ רוּחַ מְסָאֲבָא מְזוּהֲמָא, וּבְגִין כָּךְ כָּל חָרָשִׁין דְּעַלְמָא אִקְרוּן עַל שְׁמָא דָא נְחָשִׁים (ועקרבים) וְכֻלְּהוּ מֵהַאי סִטְרָא נָפְקֵי. וּמַאן דְּאִתְמְשַׁךְ בְּהַאי, הָא אִסְתָּאַב. R. Isaac and R. Jose were walking from Tiberias to Lud. Said R. Isaac: ‘I marvel at the wicked Balaam, how all his actions proceeded from the side of impurity. We here learn the mystical lesson that all species of witchcraft are linked up with, and proceed from, the primeval serpent who is the foul and unclean spirit. Hence all sorceries are called n’hashim (lit. serpents).

וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּבָעֵי לְאִסְתָּאֲבָא בְּגִין לְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ הַהוּא סִטְרָא דְּרוּחַ מְסָאֲבָא. דְּהָא תָּנִינָן כְּגַוְונָא דְאִתְעַר בַּר נָשׁ הָכִי נָמֵי אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ מִלְּעֵילָא, אִי אִיהוּ אִתְעַר בְּסִטְרָא דִקְדוּשָּׁה אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ קְדוּשָּׁה מִלְּעֵילָא וְאִתְקַדַּשׁ. וְאִי אִיהוּ אִתְעַר בְּסִטְרָא דִּמְסָאֲבָא הָכִי אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא וְאִסְתָּאַב. דְּהָא אִתְּמָר עַל מַה דְּתָנִינָן אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתָּאֲבָא מְסָאֲבִין לֵיהּ. And whoever becomes addicted to them pollutes himself, nay more, he has first to become polluted in order to attract to himself the side of the unclean spirit. For it is a dictum of our teachers that corresponding to the impulses of a man here are the influences which he attracts to himself from above. Should his impulse be towards holiness, he attracts to himself holiness from on high and so he becomes holy; but if his tendency is towards the side of impurity, he draws down towards himself the unclean spirit and so becomes polluted.

בְּגִין כָּךְ הַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם, בְּגִין לְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא מֵהַהוּא נָחָשׁ עִלָּאָה, הֲוָה אִסְתָּאַב בְּכָל לֵילְיָא בַּאֲתָנֵיהּ, וְהֲוָה עָבִיד עִמַּהּ עוֹבָדֵי אִישׁוּת בְּגִין לְאִסְתָּאֲבָא וּלְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא, וּכְדֵין עֲבִיד חֳרָשׁוֹי וְעוֹבָדוֹי. For this reason, in order to draw towards himself the unclean spirit from that supernal serpent, the wicked Balaam besmirched himself nightly by bestial intercourse with his ass, and he would then proceed to his divinations and sorceries.

וְשֵׁירוּתָא דְּעוֹבָדוֹי הֲוֵי נָטִיל נָחָשׁ מֵאִינוּן חִוְיָין וְקָטִיר לֵיהּ קַמֵּיהּ וּבָזַע רֵישֵׁיהּ וְאַפִּיק לִישָׁנֵיהּ וְנָטִיל עִשְׂבִּין יְדִיעָן וְאוֹקִיד כֹּלָּא וְעֲבִיד מִנֵּיהּ קְטַרְתָּא חָדָא, לְבָתַר נָטִיל רֵישָׁא דְהַהוּא חִוְיָא וּבְזַע לֵיהּ לְאַרְבַּע סִטְרִין וְעֲבִיד מִנֵּיהּ קְטַרְתָּא אָחֳרָא. To begin with he would take one of the familiar serpents, tie it up, break its head, and extract its tongue. Then he would take certain herbs, and burn them as incense. He would then take the head of the serpent, split it into four sections, and offer it up as a second offering.

וְעֲבִיד עִגּוּלָא חַד, וְהֲוָה אָמַר מִלִּין וְעֲבִיד עוֹבָדִין אָחֳרָנִין, עַד דְּאַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחִין מְסָאֲבִין, וְאוֹדִיעִין לֵיהּ מַה דְּאִצְטְרִיךְ, וְעֲבִיד בְּהוּ עוֹבָדוֹי כְּפוּם מַה דְּאִינוּן יָדְעֵי מִסִּטְרָא דְהַהוּא חִוְיָא דִּרְקִיעָא. מִתַּמָּן אִתְמַשַּׁךְ בְּעוֹבָדוֹי וְחָרָשׁוֹי עַד דְּאַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחַ מֵהַהוּא נָחָשׁ קַדְמָאָה. Finally, he traced a circle round himself, mumbled some words, and made some gestures, until he became possessed of the unclean spirits, who told him all that they knew from the side of the heavenly dragon; and he thus continued his magical practices until he became possessed of the spirit of the primeval serpent.

וּמֵהָכָא הֲוָה יָדַע יְדִיעָן וָחֳרָשִׁין וְקוֹסְמִין. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב וְלא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים, נְחָשִׁים וַדַּאי, וְעִקְּרָא וְשָׁרְשָׁא בִּמְסָאֲבוּתָא אִיהוּ כְּמָה דְאִתְּמָר, וּלְבָתַר שֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא לָאו אִיהוּ אֶלָּא בְּנָחָשׁ. It is thus that we understand the passage, “he went not, as at the other times, to meet with n’hashim” (enchantments, lit. serpents) (Num. 24, 1).’

וְתָא חֲזֵי בְּאֶמְצָעוּת דִּרְקִיעָא אִתְקַטַּר חַד אוֹרְחָא קַסְטְרִירָא וְאִיהוּ חִוְיָא דִּרְקִיעָא דְּכָל כֹּכָבִין דַּקִּיקִין כֻּלְהוּ קְטִירִין בֵּיהּ וְקָיְימֵי בֵּיהּ תִּלֵּי תִּלִּין, וְאִינוּן מְמַנָּן בִּסְתִירוּ (ס"א בסטירו) עוֹבָדֵי בְּנֵי עָלְמָא. In the centre of the heaven there is an illumined path, which is the celestial dragon, and in it are fixed multitudes of little stars which are charged to keep watch over the secret deeds of human beings.

כְּגַוְונָא דָא כַּמָּה חֲבִילֵי טְהִירִין נָפְקֵי לְעַלְמָא מֵהַאי חִוְיָא עִלָּאָה קַדְמָאָה דְּאִתְפַּתָּא בֵּיהּ אָדָם, וְכֻלְהוּ מְמַנָּן בִּסְתִירוּ עוֹבָדֵי עַלְמָא, וּבְגִין כָּךְ אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִתְדַּכָּאָה, מְסַיְיעִין לֵיהּ מִלְּעֵילָא, וְסִיּוּעָא דְּמָארֵיהּ סַחֲרָא לֵיהּ וְאִסְתַּמַּר וְאִקְרֵי קָדוֹשׁ. In the same way myriads of emissaries go forth from the primeval celestial serpent, by whom Adam was seduced, to spy out the secret deeds of mankind. Whoever, therefore, strives to live a life of purity is assisted from on high, and is encircled by the protecting hand of his Master, and is called saintly.

אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתָּאֲבָא, כַּמָּה חֲבִילִין טְהִירִין אִזְדַּמְּנוּ לֵיהּ. וְכֻלְהוּ (סחרן) שַׁרְיָין בֵּיהּ וּמְסַחֲרִין לֵיהּ וּמְסָאֲבִין לֵיהּ וְאִקְרֵי טָמֵא, וְכֻלְּהוּ אָזְלֵי וּמַכְרְזֵי קַמֵּי, טָמֵא טָמֵא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ויקרא י״ג:מ״ה-מ״ו) וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. וְכֻלְּהוּ קְטִירִין בְּהַהוּא חִיוְיָא קַדְמָאָה וּסְתִירִין בְּכַמָּה עוֹבָדֵי עָלְמָא. On the other hand, when a man seeks to pollute himself, hosts of demons, who lie in wait for him, hover over him and surround and pollute him, so that he is called unclean. They all walk in front of him and cry, “unclean, unclean”, as the Scripture says, “and he shall cry, Unclean, unclean” (Lev. 13, 45).’

רַבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווּ אָזְלֵי מִטְּבֶרְיָא לְלוֹד. אָמַר רַבִּי יִצְחָק תְּוַוהֲנָא עַל הַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם דְּכָל עוֹבָדוֹי דְהַהוּא רָשָׁע הֲווּ מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא. וְהָכָא אוֹלִיפְנָא רָזָא חָדָא, דְּכָל זִינֵי נְחָשַׁיָּא דְּעַלְמָא כֻּלְּהוֹן מִתְקַטְּרָן וְנָפְקִין מֵהַהוּא נָחָשׁ קַדְמוֹנִי דְּאִיהוּ רוּחַ מְסָאֲבָא מְזוּהֲמָא, וּבְגִין כָּךְ כָּל חָרָשִׁין דְּעַלְמָא אִקְרוּן עַל שְׁמָא דָא נְחָשִׁים (ועקרבים) וְכֻלְּהוּ מֵהַאי סִטְרָא נָפְקֵי. וּמַאן דְּאִתְמְשַׁךְ בְּהַאי, הָא אִסְתָּאַב. R. Isaac and R. Jose were walking from Tiberias to Lud. Said R. Isaac: ‘I marvel at the wicked Balaam, how all his actions proceeded from the side of impurity. We here learn the mystical lesson that all species of witchcraft are linked up with, and proceed from, the primeval serpent who is the foul and unclean spirit. Hence all sorceries are called n’hashim (lit. serpents).

וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּבָעֵי לְאִסְתָּאֲבָא בְּגִין לְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ הַהוּא סִטְרָא דְּרוּחַ מְסָאֲבָא. דְּהָא תָּנִינָן כְּגַוְונָא דְאִתְעַר בַּר נָשׁ הָכִי נָמֵי אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ מִלְּעֵילָא, אִי אִיהוּ אִתְעַר בְּסִטְרָא דִקְדוּשָּׁה אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ קְדוּשָּׁה מִלְּעֵילָא וְאִתְקַדַּשׁ. וְאִי אִיהוּ אִתְעַר בְּסִטְרָא דִּמְסָאֲבָא הָכִי אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא וְאִסְתָּאַב. דְּהָא אִתְּמָר עַל מַה דְּתָנִינָן אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתָּאֲבָא מְסָאֲבִין לֵיהּ. And whoever becomes addicted to them pollutes himself, nay more, he has first to become polluted in order to attract to himself the side of the unclean spirit. For it is a dictum of our teachers that corresponding to the impulses of a man here are the influences which he attracts to himself from above. Should his impulse be towards holiness, he attracts to himself holiness from on high and so he becomes holy; but if his tendency is towards the side of impurity, he draws down towards himself the unclean spirit and so becomes polluted.

בְּגִין כָּךְ הַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם, בְּגִין לְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא מֵהַהוּא נָחָשׁ עִלָּאָה, הֲוָה אִסְתָּאַב בְּכָל לֵילְיָא בַּאֲתָנֵיהּ, וְהֲוָה עָבִיד עִמַּהּ עוֹבָדֵי אִישׁוּת בְּגִין לְאִסְתָּאֲבָא וּלְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא, וּכְדֵין עֲבִיד חֳרָשׁוֹי וְעוֹבָדוֹי. For this reason, in order to draw towards himself the unclean spirit from that supernal serpent, the wicked Balaam besmirched himself nightly by bestial intercourse with his ass, and he would then proceed to his divinations and sorceries.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אַמַּאי כָּל זַיְינֵי חֳרָשִׁין וְקוֹסְמִין לָא אִשְׁתַּכָּחוּ אֶלָּא בִּנְשַׁיָּיא. אָמַר לֵיהּ הָכִי אוֹלִיפְנָא מִדַּאֲתָא נָחָשׁ עַל חַוָּה הִטִּיל בָּהּ זוּהֲמָא, בָּהּ אַטִּיל וְלָא בְּבַעֲלָהּ. אָמַר הָכִי הוּא וַדַּאי, אֲתָא רַבִּי יוֹסֵי וּנְשָׁקֵיהּ לְרַבִּי יִצְחָק, אָמַר כַּמָּה זִמְנִין שָׁאִילְנָא הַאי מִלָּה וְלָא זָכִינָא בָּהּ אֶלָּא הַשְׁתָּא. Said R. Jose: ‘Why is it that many kinds of magic and divination are only found in women?’ R. Isaac replied: ‘Thus I have learnt, that when the serpent had intercourse with Eve he injected defilement into her but not into her husband.’ R. Jose then went up to R. Isaac and kissed him, saying, ‘Many a time have I asked this question, but not until now have I received a real answer.’

אָמַר לֵיהּ כָּל הַנֵּי עוֹבָדִין וְכָל מַה דְּיָדַע בִּלְעָם מֵאָן אֲתַר אוֹלִיף לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ מֵאֲבוֹי. אֲבָל בְּאִינוּן הַרְרֵי קֶדֶם דְּאִיהוּ אֶרֶץ קֶדֶם אוֹלִיף כָּל חֳרָשִׁין וְכָל זִינֵי קוֹסְמִין. (שמות קיב) בְּגִין דִּבְאִינוּן טוִּרִי אִינוּן מַלְאֲכֵי עֲזָ"א וַעֲזָאֵ"ל, דְּאַפִּיל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִן שְׁמַיָא וְאִינוּן קְטִירִין בְּשַׁלְשְׁלָאֵי דְפַרְזְלָא וְאוֹדִיעִין חֳרָשִׁין לִבְנֵי נָשָׁא, וּמִתַּמָּן הֲוָה יָדַע בִּלְעָם כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם. R. Jose further asked him: ‘In which place and from whom did Balaam derive all his magical practices and knowledge?’ R. Isaac replied: ‘He learned it first from his father, but it was in the “mountains of the East”, which are in an eastern country, that he obtained a mastery of all the arts of magic and divination. For those mountains are the abode of the angels Uzza and Azael whom the Holy One cast down from heaven, and who were chained there in iron fetters. It is they who impart to the sons of men a knowledge of magic. Hence the Scripture says: “From Aram Balak bringeth me, the King of Moab, from the mountains of the East” (Num. 23, 7).’

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַאי דְאָמַרְתְּ בְּקַדְמִיתָא דְּכַד נָחָשׁ אֲתָא עַל חַוָּה אַטִיל בָּהּ זוּהֲמָא שַׁפִּיר, אֲבָל הָא תָּנִינָן דְּכַד קָאִימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְסִינַי פָּסַק מִנַּיְיהוּ זוּהֲמָא. יִשְׂרָאֵל דְּקַבִּילוּ אוֹרַיְיתָא פָּסַק מִנַּיְיהוּ זוּהֲמָא, אֲבָל שְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת דְּלָא קַבִּילוּ אוֹרַיְיתָא לָא פָּסְקָא זוּהֲמָא מִנַּיְיהוּ. Said R. Jose: ‘You rightly said that when the serpent had carnal intercourse with Eve he injected into her defilement. We have, however, been taught that when Israel stood at Mount Sinai that defilement left them. But only Israel, who have received the Torah, were freed from it; whereas all the other nations, the idolaters, remained infected with it.’

אָמַר לֵיהּ שַׁפִּיר קָאֲמַרְתְּ, אֲבָל תָּא חֲזֵי, אוֹרַיְיתָא לָא אִתְיְיהִיבַת אֶלָּא לִדְכוּרֵי דִּכְתִיב, (דברים ד׳:מ״ד) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. דְּהָא נַשֵּׁי פְּטִירִין מִפִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. R. Isaac said: ‘What you say is right. But observe that the Torah was only given to males, as it is written, “And this is the law which Moses set before the sons of Israel” (Deut. 4, 44), so that women are exempt from the precepts of the Torah.’

וְעוֹד דְּאַהֲדָרוּ כֻּלְּהוּ לְזוּהֲמָתָן כְּקַדְמִיתָא בָּתַר דְּחָטוּ, וְאִתְּתָא קַשְׁיָא לְאִתְפְּרָשָׁא זוּהֲמָא מִנָּהּ יַתִּיר מִגַּבְרָא. וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתַּכָּחוּ נָשִׁין בַּחֲרָשַׁיָא וּבְזוּהֲמָא דָא יַתִּיר מִגּוּבְרִין. דְּהָא נְשַׁיָא מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא קָא אַתְיָין וְאִתְדַּבָּקוּ בְּדִינָא קַשְׁיָא, וְסִטְרָא דָא אִתְדָּבַּק בְּהוּ יַתִּיר מִגּוּבְרִין כְּמָה דְאִתְּמַר בְּגִין דְּאַתְיָא מִסִּטְרָא דְדִינָא קַשְׁיָא, וְכֹלָּא אִתְדָּבַּק וְאָזִיל בָּתַר זִינֵיהּ. Furthermore, after they sinned they reverted to their former state of infection, of which it is more difficult for a woman to rid herself than for a man. Hence greater numbers of women are found to be addicted to magic and lasciviousness than men, as they come from the left side, and so are under the aegis of the divine rigour, and this side cleaves to them more than to men.

תָּא חֲזֵי, דְּהָכִי הוּא כְּמָה דַאֲמִינָא, דְּבִלְעָם הֲוָה אִסְתָּאַב בְּקַדְמִיתָא בְּגִין לְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ רוּחָא מְסָאֲבָא. כְּגַוְונָא דָא אִתְּתָא בְּיוֹמֵי דִּמְסָאֲבוּ דִילָהּ אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִסְתַּמְּרָא מִנָּהּ, בְּגִין דִּבְרוּחַ מְסָאֲבָא אִתְדַּבְּקַת וּבְהַהוּא זִמְנָא אִי אִיהִי תַּעֲבִיד חֳרָשִׁין אַצְלָחוּ בִּידָהָא יַתִּיר מִזִּמְנָא אָחֳרָא, דְּהָא רוּחַ מְסָאֲבָא שַׁרְיָא עִמַּהּ, וְעַל דָּא בְּכָל מַה דְּקָרִיבַת אִסְתָּאַב, כָּל שֶׁכֵּן מַאן דְּקָרִיב בַּהֲדָהּ. זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לוֹן אוֹרַיְיתָא וְאָמַר לוֹן (ויקרא י״ח:י״ט) וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ אֲנִי יְיָ. Here is a proof of what I have just said, namely, that Balaam polluted himself first in order to draw unto himself the unclean spirit. During the period of a woman’s menstruation a man must keep away from her, as then she is in close touch with the unclean spirit, and therefore at such a period she will be more successful in the use of magical arts than at any other time. Whatever thing she touches becomes unclean, and all the more so any man coming too near her. Happy are Israel, to whom the Holy One gave the Torah containing the precept, “and thou shalt not approach unto a woman to uncover her nakedness, as long as she is impure by her uncleanness” (Lev. 18, 19).’

אָמַר לֵיהּ הַאי מַאן דְּאִסְתַּכַּל בְּצִפְצוּפוֹי דְּעוֹפֵי אַמַּאי אִקְרֵי נָחָשׁ. אָמַר לוֹ דְּהָא מֵהַהוּא סִטְרָא קָאָתֵי דְּרוּחַ מְסָאֲבָא שַׁרְיָא עַל הַהוּא עוֹפָא וְאוֹדַע מִלִּין בְּעַלְמָא. וְכָל רוּחַ מְסָאֲבָא בְּנָחָשׁ אִתְדַּבָּקוּ וְאַתְיָין לְעַלְמָא וְלֵית מַאן דְּיִשְׁתְּזִיב מִנֵּיהּ בְּעַלְמָא, דְּהָא אִיהוּ אִשְׁתַּכַּח עִם כֹּלָּא, עַד זִמְנָא דְּזָמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעֲבָרָא לֵיהּ מֵעַלְמָא כְּמָה דְאִתְּמָר דִּכְתִיב, (ישעיהו כ״ה:ח׳) בִּלַע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגו'. וּכְתִיב, (זכריה י״ג:ב׳) וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ וְגו'. R. Jose asked: ‘Why is one who attempts to interpret the chirping of birds called nahash (magician, also “serpent”)?’ R. Isaac replied: ‘Because such a one certainly comes from the left side, as the unclean spirit hovers over such a bird and imparts to it a knowledge of future events; and all unclean spirits are attached to the serpent (nahash)? from whom none can escape, since he is with everyone and will remain so until the time when the Holy One will remove him from the world, as already said, and as it is written, “He will swallow up death for ever, and the Lord God will wipe away tears from all faces, etc.” (Is. 25, 8), and also, “and the unclean spirit I will cause to pass out of the land” (Zech. 13, 2).’

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אַמַּאי כָּל זַיְינֵי חֳרָשִׁין וְקוֹסְמִין לָא אִשְׁתַּכָּחוּ אֶלָּא בִּנְשַׁיָּיא. אָמַר לֵיהּ הָכִי אוֹלִיפְנָא מִדַּאֲתָא נָחָשׁ עַל חַוָּה הִטִּיל בָּהּ זוּהֲמָא, בָּהּ אַטִּיל וְלָא בְּבַעֲלָהּ. אָמַר הָכִי הוּא וַדַּאי, אֲתָא רַבִּי יוֹסֵי וּנְשָׁקֵיהּ לְרַבִּי יִצְחָק, אָמַר כַּמָּה זִמְנִין שָׁאִילְנָא הַאי מִלָּה וְלָא זָכִינָא בָּהּ אֶלָּא הַשְׁתָּא. Said R. Jose: ‘Why is it that many kinds of magic and divination are only found in women?’ R. Isaac replied: ‘Thus I have learnt, that when the serpent had intercourse with Eve he injected defilement into her but not into her husband.’ R. Jose then went up to R. Isaac and kissed him, saying, ‘Many a time have I asked this question, but not until now have I received a real answer.’

אָמַר לֵיהּ כָּל הַנֵּי עוֹבָדִין וְכָל מַה דְּיָדַע בִּלְעָם מֵאָן אֲתַר אוֹלִיף לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ מֵאֲבוֹי. אֲבָל בְּאִינוּן הַרְרֵי קֶדֶם דְּאִיהוּ אֶרֶץ קֶדֶם אוֹלִיף כָּל חֳרָשִׁין וְכָל זִינֵי קוֹסְמִין. (שמות קיב) בְּגִין דִּבְאִינוּן טוִּרִי אִינוּן מַלְאֲכֵי עֲזָ"א וַעֲזָאֵ"ל, דְּאַפִּיל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִן שְׁמַיָא וְאִינוּן קְטִירִין בְּשַׁלְשְׁלָאֵי דְפַרְזְלָא וְאוֹדִיעִין חֳרָשִׁין לִבְנֵי נָשָׁא, וּמִתַּמָּן הֲוָה יָדַע בִּלְעָם כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם. R. Jose further asked him: ‘In which place and from whom did Balaam derive all his magical practices and knowledge?’ R. Isaac replied: ‘He learned it first from his father, but it was in the “mountains of the East”, which are in an eastern country, that he obtained a mastery of all the arts of magic and divination. For those mountains are the abode of the angels Uzza and Azael whom the Holy One cast down from heaven, and who were chained there in iron fetters. It is they who impart to the sons of men a knowledge of magic. Hence the Scripture says: “From Aram Balak bringeth me, the King of Moab, from the mountains of the East” (Num. 23, 7).’

אָמַר לֵיהּ וְהָא כְּתִיב וְלא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו. אָמַר לֵיהּ, סִטְרָא תַּתָּאָה דְּאַתְיָא מֵרוּחַ מְסָאֲבָא דִלְעֵילָא, הוּא רוּחַ מְסָאֲבָא דְּשַׁלִּיט בְּמַדְבְּרָא כַּד עָבְדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַת עֶגְלָא בְּגִין לְאִסְתָּאֲבָא בַּהֲדֵיהּ דְּאִיהוּ תַּתָּאָה, וּבְכֹלָּא עֲבַד חֳרָשׁוֹי בְּגִין דְּיֵכוּל לְאַעֲקָרָא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל וְלָא יָכִיל. But,’ said R. Jose, ‘is it not written, “and he went not as at the other times to meet with enchantments, but he set his face toward the wilderness” (Ibid. 24, 1)?’ Said R. Isaac to him: ‘The lower side, which comes from the unclean spirit above, was the unclean spirit prevailing in the wilderness when Israel made the calf in order to defile themselves therewith; and Balaam tried every device of magic to uproot Israel, but without success.’

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַאי דְאָמַרְתְּ בְּקַדְמִיתָא דְּכַד נָחָשׁ אֲתָא עַל חַוָּה אַטִיל בָּהּ זוּהֲמָא שַׁפִּיר, אֲבָל הָא תָּנִינָן דְּכַד קָאִימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְסִינַי פָּסַק מִנַּיְיהוּ זוּהֲמָא. יִשְׂרָאֵל דְּקַבִּילוּ אוֹרַיְיתָא פָּסַק מִנַּיְיהוּ זוּהֲמָא, אֲבָל שְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת דְּלָא קַבִּילוּ אוֹרַיְיתָא לָא פָּסְקָא זוּהֲמָא מִנַּיְיהוּ. Said R. Jose: ‘You rightly said that when the serpent had carnal intercourse with Eve he injected into her defilement. We have, however, been taught that when Israel stood at Mount Sinai that defilement left them. But only Israel, who have received the Torah, were freed from it; whereas all the other nations, the idolaters, remained infected with it.’

אָמַר לֵיהּ שַׁפִּיר קָאֲמַרְתְּ, אֲבָל תָּא חֲזֵי, אוֹרַיְיתָא לָא אִתְיְיהִיבַת אֶלָּא לִדְכוּרֵי דִּכְתִיב, (דברים ד׳:מ״ד) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. דְּהָא נַשֵּׁי פְּטִירִין מִפִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. R. Isaac said: ‘What you say is right. But observe that the Torah was only given to males, as it is written, “And this is the law which Moses set before the sons of Israel” (Deut. 4, 44), so that women are exempt from the precepts of the Torah.’

וְעוֹד דְּאַהֲדָרוּ כֻּלְּהוּ לְזוּהֲמָתָן כְּקַדְמִיתָא בָּתַר דְּחָטוּ, וְאִתְּתָא קַשְׁיָא לְאִתְפְּרָשָׁא זוּהֲמָא מִנָּהּ יַתִּיר מִגַּבְרָא. וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתַּכָּחוּ נָשִׁין בַּחֲרָשַׁיָא וּבְזוּהֲמָא דָא יַתִּיר מִגּוּבְרִין. דְּהָא נְשַׁיָא מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא קָא אַתְיָין וְאִתְדַּבָּקוּ בְּדִינָא קַשְׁיָא, וְסִטְרָא דָא אִתְדָּבַּק בְּהוּ יַתִּיר מִגּוּבְרִין כְּמָה דְאִתְּמַר בְּגִין דְּאַתְיָא מִסִּטְרָא דְדִינָא קַשְׁיָא, וְכֹלָּא אִתְדָּבַּק וְאָזִיל בָּתַר זִינֵיהּ. Furthermore, after they sinned they reverted to their former state of infection, of which it is more difficult for a woman to rid herself than for a man. Hence greater numbers of women are found to be addicted to magic and lasciviousness than men, as they come from the left side, and so are under the aegis of the divine rigour, and this side cleaves to them more than to men.

תָּא חֲזֵי, דְּהָכִי הוּא כְּמָה דַאֲמִינָא, דְּבִלְעָם הֲוָה אִסְתָּאַב בְּקַדְמִיתָא בְּגִין לְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ רוּחָא מְסָאֲבָא. כְּגַוְונָא דָא אִתְּתָא בְּיוֹמֵי דִּמְסָאֲבוּ דִילָהּ אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִסְתַּמְּרָא מִנָּהּ, בְּגִין דִּבְרוּחַ מְסָאֲבָא אִתְדַּבְּקַת וּבְהַהוּא זִמְנָא אִי אִיהִי תַּעֲבִיד חֳרָשִׁין אַצְלָחוּ בִּידָהָא יַתִּיר מִזִּמְנָא אָחֳרָא, דְּהָא רוּחַ מְסָאֲבָא שַׁרְיָא עִמַּהּ, וְעַל דָּא בְּכָל מַה דְּקָרִיבַת אִסְתָּאַב, כָּל שֶׁכֵּן מַאן דְּקָרִיב בַּהֲדָהּ. זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לוֹן אוֹרַיְיתָא וְאָמַר לוֹן (ויקרא י״ח:י״ט) וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ אֲנִי יְיָ. Here is a proof of what I have just said, namely, that Balaam polluted himself first in order to draw unto himself the unclean spirit. During the period of a woman’s menstruation a man must keep away from her, as then she is in close touch with the unclean spirit, and therefore at such a period she will be more successful in the use of magical arts than at any other time. Whatever thing she touches becomes unclean, and all the more so any man coming too near her. Happy are Israel, to whom the Holy One gave the Torah containing the precept, “and thou shalt not approach unto a woman to uncover her nakedness, as long as she is impure by her uncleanness” (Lev. 18, 19).’

רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, אַבְרָהָם יָדַע בְּהַהִיא מְעַרְתָּא סִימָנָא, וְלִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ תַּמָּן הֲוָה, בְּגִין דְּמִקַדְּמַת דְּנָא עָאל לְתַמָּן וְחָמָא לְאָדָם וְחַוָּה טְמִירִין תַּמָּן. וּמְנָא הֲוָה יָדַע דְּאִינוּן הֲווּ. אֶלָּא חָמָא דִּיוּקְנֵיהּ, וְאִסְתַּכַּל וְאִתְפַּתַּח לֵיהּ חַד פִּתְחָא דְּגִנְתָּא דְעֵדֶן תַּמָּן וְהַהוּא דִּיוּקְנָא דְאָדָם הֲוָה קָאִים לְגַבֵּיהּ. R. Judah said: ‘Abraham recognised the cave of Machpelah by a certain mark, and he had long set his mind and heart on it. For he had once entered that cave and seen Adam and Eve buried there. He knew that they were Adam and Eve because he saw the form of a man, and whilst he was gazing a door opened into the Garden of Eden, and he perceived the same form standing near it.

וְתָא חֲזֵי כָּל מַאן דְּאִסְתַּכַּל בְּדִיוּקְנָא דְּאָדָם לָא אִשְׁתְּזִיב לְעָלְמִין מִמִּיתָה, בְּגִין דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּבַר נָשׁ אִסְתַּלַּק מֵעַלְמָא חָמֵי לֵיהּ לְאָדָם וּבְהַהוּא זִמְנָא מִית. אֲבָל אַבְרָהָם אִסְתַּכַּל בֵּיהּ וְחָמָא דִיוּקְנֵיהּ וְאִתְקְיַּים, וְחָמָא נְהוֹרָא דְּנָהִיר בִּמְעַרְתָּא וְחַד שְׁרַגָּא דָּלִיק, כְּדֵין תָּאִיב אַבְרָהָם דִּיּוּרֵיהּ בְּהַהוּא אֲתַר, וְלִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ הֲוָה תָּדִיר בִּמְעַרְתָּא. Now, whoever looks at the form of Adam cannot escape death. For when a man is about to pass out of the world he catches sight of Adam and at that moment he dies. Abraham, however, did look at him, and saw his form and yet survived. He saw, moreover, a shining light that illumined the cave, and a lamp burning. Abraham then coveted that cave for his burial place, and his mind and heart were set upon it.

תָּא חֲזֵי, הַשְׁתָּא אַבְרָהָם בְּחָכְמְתָא עֲבַד בְּזִמְנָא דְּתָבַע קִבְרָא לְשָׂרָה, דְּהָא כַּד תָּבַע לָא תָבַע לִמְעַרְתָּא בְּהַהוּא זִמְנָא, וְלָא אָמַר דְּבָעֵי לְאִתְפָּרְשָׁא מִנַּיְיהוּ. אֶלָּא אָמַר, תְּנוּ לִי אֲחוּזַת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנַי. וְאִי תֵימָא דְלָא הֲוָה עֶפְרוֹן תַּמָּן. תַּמָּן הֲוָה, דִּכְתִיב וְעֶפְרוֹן יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת, וְאַבְרָהָם לָא אָמַר לֵיהּ בְּהַהִיא שַׁעְתָּא כְּלוּם. Observe now with what tact Abraham made his request for a burial place for Sarah. He did not ask at first for the cave, neither did he indicate any desire to separate himself from the people of the land, but simply said: GIVE ME A POSSESSION OF A BURYING PLACE WITH YOU, THAT I MAY BURY MY DEAD OUT OF SIGHT. Although he addressed himself to the sons of Heth, we cannot suppose that Ephron was not present then, since it says: Now EPHRON WAS SITTING IN THE MIDST OF THE CHILDREN OF HETH. Abraham, however, did not at first say anything to him,

אֶלָּא מַה דְּאָמַר לוֹן, אָמַר כְּמָה דִכְתִיב וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת וְגו'. וְכִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּאַבְרָהָם בָּעָא לְאִתְקְבְרָא בֵּינַיְיהוּ בֵּין מְסָאֳבִין אוֹ דְּתִאוּבְתֵּיהּ הֲוָה עִמְּהוֹן, אֶלָּא בְּחָכְמָה עֲבַד. but spoke only to them, as it says: AND HE SPOKE TO THE CHILDREN OF HETH, ETC. Now it cannot be imagined that Abraham wished to be buried among them, among the impure, or that he desired to mix with them. But Abraham acted tactfully, giving a lesson to the world.

כֵּיוָן דְּאָמְרוּ לֵיהּ קַמֵּי עֶפְרוֹן שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ וְגו'. מַה כְּתִיב וְעֶפְרוֹן ישֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת. יָשַׁב כְּתִיב, מִשֵּׁירוּתָא דְּמִלִּין דְּאָמַר אַבְרָהָם תַּמָּן הֲוָה. כְּדֵין אָמַר שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ וְגו'. וְאִי תֵימָא בְּגִין יְקָרָא דִּילִי יַתִּיר מִנַּיְיכוּ אֲנָא עָבִיד דְּלָא רָעֵינָא בְּכוּ. בְּתוֹכְכֶם, בְּגִין לְאִתְקְבָרָא בֵּינַיְיכוּ דְּרָעֵינָא בְּכוּ בְּגִין דְּלָא אִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיכוּ. It was only after they said to him in the presence of Ephron: “Hear us, my lord; thou art a mighty prince among us, etc.” that he said, “hear me, and entreat for me to Ephron the son of Zohar, that he may give me the cave of Machpelah, which he hath, etc.” Abraham as much as said: Do not think that I wish to separate from you as being superior to you. No, in the midst of you I desire to be buried, for as I am fond of you I do not wish to keep aloof from you.’

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל אַבְרָהָם בִּמְעַרְתָּא הֵיךְ עָאל. בְּגִין דְּהֲוָה רָהִיט אֲבַתְרֵיהּ דְּהַהוּא עֶגְלָא דִּכְתִיב וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וְגו'. וְהַהוּא בֶּן בָּקָר עָרַק עַד הַהוּא מְעַרְתָּא וְעָאל אֲבַתְרִיהּ וְחָמָא מַה דְּחָמָא. R. Eleazar said: ‘Abraham came to enter the cave in this way. He was running after that calf of which we read, “and Abraham ran unto the herd, and fetched a calf’ (Gen. 18, 7), and the calf ran until it entered a cave, and then Abraham entered after it and saw what we have described.

תוּ בְּגִין דְּאִיהוּ צַלֵּי כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא וְהֲוָה נָפִיק עַד הַהוּא חֲקַל דְּהֲוָה סָלִיק רֵיחִין עִלָּאִין, וְחָמָא נְהוֹרָא דְּנָפִיק מִגּוֹ מְעַרְתָּא וְצַלֵּי תַּמָּן, וְתַמָּן מַלִּיל עִמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְגִין כָּךְ בָּעָא לֵיהּ, דְּתִאוּבְתֵּיהּ הֲוָה בְּהַהוּא אֲתַר תָּדִיר. Further, Abraham used to offer up his prayer daily, and in so doing used to proceed as far as that field, which emitted heavenly odours. Whilst there he saw a light issuing from the cave, so that he prayed on that spot, and on that spot the Holy One communed with him. On that account Abraham now asked for it, having always longed for it since then.

וְאִי תֵימָא אִי הָכִי אַמַּאי לָא בָעָא לָהּ עַד הַשְׁתָּא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁגְּחוּן עֲלֵיהּ הוֹאִיל וְלָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ. הַשְׁתָּא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ, אָמַר, הָא שַׁעְתָּא לְמִתְבַּע לֵיהּ. Why did not he ask for it before that time? Because the people would not have listened to him, as he had no obvious need for it. Now that he needed it, he thought it was time to demand it.

וּמַה דְּלָא תָּבַע אַבְרָהָם בְּקַדְמִיתָא דְּיַזְבִּין לֵיהּ זָבִין, דְּהָא אַבְרָהָם לא קָאָמַר אֶלָּא וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ וְגו'. בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי וְגו', וְאִיהוּ אָמַר הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ וְגו'. בְּגִין דְּכֹלָּא הֲוָה מָאִיס עֲלֵיהּ דְּעֶפְרוֹן דְּלָא יָדַע מַה הִיא. Nay, he even sold him more than he had mentioned in his original request. For Abraham only said, “that he may give me the cave of Machpelah which he hath… for the’ full price let him give it to me”, whereas Ephron said, “the field give I thee, and the cave that is therein”, as he felt indifferent to the whole thing, not realising what it was.

וְתָּא חֲזֵי, כַּד עָאל אַבְרָהָם בִּמְעַרְתָּא בְּקַדְמִיתָא, חָמָא תַּמָּן נְהוֹרָא, וְאִתְרְמֵי עַפְרָא קַמֵּיהּ, וְאִתְגְּלִי לֵיהּ תְּרִין קִבְרִין אַדְהָכִי אִסְתַּלַּק אָדָם בִּדִיוּקְנֵיהּ וְחָמָא לֵיהּ לְאַבְרָהָם וְחַיֵּיךְ, וּבֵיהּ (הוה) יָדַע אַבְרָהָם דְּתַמָּן (הוה) הוּא זַמִּין לְאִתְקְבָרָא. Observe that when Abraham entered the cave for the first time he saw there a bright light, and as he advanced, the ground lifted, revealing to him two graves. Adam then arose in his true form, saw Abraham and smiled at him. (Abraham thereby knew that there he was destined to be buried.)

אָמַר לֵיהּ, אַבְרָהָם, בְּמָטוּ מִינָךְ, קוּסְטְרָא קְטִיר אִית הָכָא. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טְמָרַנִּי הָכָא וּמֵהַהוּא זִמְנָא עַד הַשְׁתָּא אִתְטַמַּרְנָא כְּגִילְדָא דְּקִירְטָא עַד דַּאֲתִית אַנְתְּ בְּעַלְמָא, הַשְׁתָּא מִכָּאן וָאֵילָךְ הָא קִיּוּמָא לִי וּלְעַלְמָא הֲוָה בְּגִינָךְ. Abraham then said to him: “Could you tell me, is there not a tent for me close to you?” Adam replied: “The Holy One buried me here, and from that time until now I have been lying hid like a corn seed in the ground, until thou camest into the world. But from now there is salvation for me and for the world for thy sake.

חָמֵי מַה כְּתִיב וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, קִימָה מַמָּשׁ הֲוָה לֵיהּ מַה דְּלָא הֲוָה לֵיהּ עַד הַשְׁתָּא. רַבִּי אַבָּא אָמַר וַיָּקָם הַשָּׂדֶה, וַדַּאי קִימָה מַמָּשׁ דְּקָם וְאִסְתַּלַּק קַמֵּיהּ דְּאַבְרָהָם בְּגִין דְּעַד הַשְׁתָּא לָא אִתְחֲזֵי תַּמָּן כְּלוּם, וְהַשְׁתָּא מַה דְּהֲוָה טָמִיר קָם וְאִסְתַּלִּיק וּכְדֵין קָם כֹּלָּא בְּנִמּוּסוֹי. Hence it is written, AND THE FIELD AND THE CAVE THAT IS THEREIN AROSE , that is, there was literally an arising before the presence of Abraham, as up to that time nothing there had been visible, but now what had been hidden rose up, and thus the whole spot was devoted to its lawful purpose.’

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל אַבְרָהָם בִּמְעַרְתָּא וְאָעִיל שָׂרָה תַּמָּן, קָמוּ אָדָם וְחַוָּה וְלָא קַבִּילוּ לְאִתְקְבָרָא תַּמָּן, אָמְרוּ וּמַה אֲנַן בְּכִסּוּפָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא עַלְמָא בְּגִין הַהוּא חוֹבָא דְּגָרִימְנָא וְהַשְׁתָּא יִתּוֹסַף לָן כִּסּוּפָא אָחֳרָא מִקַּמֵּי עוֹבָדִין טָבִין דִּבְכוּ. R. Simeon said: ‘When Abraham brought Sarah in there for burial, Adam and Eve arose and refused to receive her. They said: “Is not our shame already great enough before the Holy One in the other world on account of our sin, which brought death into the world, that ye should come to shame us further with your good deeds?”

אָמַר אַבְרָהָם הָא אֲנָא זַמִּין קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִינָךְ דְּלָא תִכְסִיף קַמֵּיהּ לְעָלְמִין. מִיָּד וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, מַאי וְאַחֲרֵי כֵן. בָּתַר דְּקַבִּיל אַבְרָהָם עֲלֵיהּ מִלָּה דָא. Abraham made answer: “I am already destined to make atonement before the Almighty for thee, so that thou mayest nevermore be shamed before Him.” Forthwith Abraham after this buried Sarah his wife, to wit, after Abraham had taken upon himself this obligation.

אָדָם עָאל בְּדוּכְתֵּיהּ חַוָּה לָא עָאלַת, עַד דְּקָרִיב אַבְרָהָם וְאָעִיל לָהּ לְגַבֵּי אָדָם וְקַבִּיל לָהּ בְּגִינֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, לְשָׂרָה לָא כְּתִיב אֶלָּא אֶת שָׂרָה לְאַסְגָּאָה חַוָּה, וּכְדֵין אִתְיַישְׁבוּ בְּדוּכְתַּיְיהוּ כְּדְקָא יְאוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ד׳) אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, וְתָנִינָן בְּאַבְרָהָם. תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ דָּא אָדָם וְחַוָּה. אֵלֶּה הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֹא כְּתִיב, אֶלָּא תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְלֹא תּוֹלְדוֹת בַּר נָשׁ. וְאִינוּן אִתְקָיְימוּ בְּגִינֵיהּ דְּאַבְרָהָם. וּמְנָא לָן דְּאִתְקָיְימוּ בְּגִינֵיהּ דְּאַבְרָהָם. דִּכְתִיב וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם. וְעַד דְאָתָא אַבְרָהָם לָא אִתְקָיְימוּ אָדָם וְחַוָּה בְּדוּכְתַּיְיהוּ בְּהַהוּא עָלְמָא. Adam then returned to his place, but not Eve, until Abraham came and placed her beside Adam, who received her for his sake. Hence the text says, AND AFTER THIS, ABRAHAM BURIED (eth) SARAH HIS WIFE: the augmenting particle eth indicates that the burial included, as it were, Eve. Thus they were all settled in their proper places. Hence the Scripture says, “These are the generations of heaven and earth when they were created (b’hibar’am)” (Gen. 2, 4), which according to tradition, means “on account of Abraham” (b’Abraham). Now “the generations of the heaven and the earth” can only be Adam and Eve, they having been the direct issue of the heaven and earth and not of human parents, and it was they who became established through Abraham: before Abraham, Adam and Eve were not established in their places in the other world.’

רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאִיל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי, אָמַר הַאי מְעַרְתָּא לָאו אִיהוּ כָּפֵילְתָּא, דְּהָא כְּתִיב מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וּקְרָא קָרֵי לָהּ לְבָתַר מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, מַכְפֵּלָה קָא קָרֵי לֵיהּ לַשָּׂדֶה. R. Eleazar asked his father, R. Simeon, for an explanation of the term Machpelah (lit. “twofold”, or “folded”). ‘How is it,’ he said, ‘that first it is written “the cave of Machpelah”, and subsequently “the cave of the field of Machpelah”, implying that the field and not the cave was “Machpelah” (doubled)?’

אָמַר לֵיהּ הָכִי קָארֵי לֵיהּ מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אֲבָל וַדַּאי חַיֶּיךָ לָאו מְעַרְתָּא אִיהוּ מַכְפֵּלָה. וְלָאו שָׂדֶה אִקְרֵי מַכְפֵּלָה, אֶלָּא הַאי שָׂדֶה וּמְעַרְתָּא עַל שׁוּם מַכְפֵּלָה אִקְרוּן שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וַדַּאי וְלָא מְעַרְתָּא, דְּהָא מְעַרְתָּא בַּשָּׂדֶה אִיהִי, וְהַהוּא שָׂדֶה קָאִים בְּמִלָּה אָחֳרָא. R. Simeon replied: ‘The term Machpelah belongs properly neither to the cave nor to the field, but to something else with which both were connected. The cave belongs to the field, and the field to something else.

תָּא חֲזֵי, יְרוּשָׁלַ ם כָּל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אִתְכַּפַּל תְּחוֹתָהּ. וְאִיהִי קָיְימָא לְעֵילָא וְתַתָּא, כְּגַוְונָא דָא יְרוּשָׁלַם לְעֵילָא יְרוּשָׁלַ ם לְתַתָּא, אֲחִידָא לְעֵילָא וְאַחִידָא לְתַתָּא, יְרוּשָׁלַ ם לְעֵילָא אֲחִידַת בִּתְרֵין סִטְרִין לְעֵילָא וְתַתָּא (ירושלם לתתא אחידתבתרין סטרין לעילא ותתא) וּבְגִין כָּךְ כָּפֶלְתָּא הִיא. For the whole of the Land of Israel and of Jerusalem is folded up beneath it, since it exists both above and below, in the same way as there is a Jerusalem both above and below, both of the same pattern. The Jerusalem above has a twofold attachment, above and below; similarly the Jerusalem below is linked to two sides, higher and lower. Hence it is folded in two;

וְעַל דָּא הַאי שָׂדֶה מֵהַהִיא כָּפֶלְתָּא אִיהוּ דְּבֵיהּ שַׁרְיָא. כְּגַוְונָא דָא כְּתִיב כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ יְיָ לְעֵילָא וְתַתָּא, וּבְגִין כָּךְ שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וַדַּאי וְלָא שָׂדֶה כָּפוּל. and that field partakes of the same character, seeing that it is therein situated. The same reference is contained in the passage, “as the smell of a field which the Lord hath blessed” (Gen. 27, 27), to wit, both above and below. Hence its name, “field of folding”, but not “folded field”.

תוּ רָזָא דְמִלָּה שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וַדַּאי, מַאן מַכְפֵּלָה, ה' דְבִשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאִיהִי מַכְפֵּלָה. וְכֹלָּא קָיְימָא כְּחַד, וּבְגִינֵיהּ קָאֲמַר בְּאוֹרַח סָתִים ה' מַכְפֵּלָה דְּלָא הֲוֵי בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אָת אָחֳרָא מַכְפֵּלָּה בַּר אִיהִי. Further, the esoteric implication of the term Machpelah relates it to the Divine Name, in which the letter He is doubled, though both are as one.

וְאַף עַל גַּב דִּמְעַרְתָּא כָפֶלְתָּא הֲוָה וַדַּאי דְּאִיהִי מְעַרְתָּא גּוֹ מְעַרְתָּא, אֲבָל עַל שׁוּם אָחֳרָא אִקְרֵי מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה כְּמָה דְאִתְּמָר. וְאַבְרָהָם יָדַע, וְכַד אָמַר לִבְנֵי חֵת כַּסֵּי מִלָּה וְאָמַר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָּה, עַל שׁוּם דְּאִיהִי מְעַרְתָּא כָּפֶלְתָּא, וְאוֹרַיְיתָא לָא קָרֵי לָהּ אֶלָּא מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה כְּדְקָא יְאוּת. It is, indeed, true that the cave was a twofold one, a cave within a cave, yet the name “cave of the field of Machpelah” has a different connotation, as already explained. Abraham, on his part, who knew its true character, in speaking to the children of Heth called it simply “cave of Machpelah”, as if to imply merely “double cave”, which it also was in fact. Scripture, however, describes it as “the cave of the field of Machpelah”, this being its true description.

וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבַד כֹּלָּא לְאִשְׁתַּכָּחָא הַאי עַלְמָא כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא, וּלְאִתְדַּבָּקָא דָּא בְּדָא, לְמֶהֱוֵי יְקָרֵיהּ לְעֵילָא וְתַתָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהוּ בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי: For the Holy One has disposed all things in such a way that everything in this world should be a replica of something in the world above, and that the two should be united so that His glory should be spread above and below. Happy the portion of the righteous in whom the Holy One finds pleasure both in this world and in the world to come!’

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל אַבְרָהָם בִּמְעַרְתָּא הֵיךְ עָאל. בְּגִין דְּהֲוָה רָהִיט אֲבַתְרֵיהּ דְּהַהוּא עֶגְלָא דִּכְתִיב וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וְגו'. וְהַהוּא בֶּן בָּקָר עָרַק עַד הַהוּא מְעַרְתָּא וְעָאל אֲבַתְרִיהּ וְחָמָא מַה דְּחָמָא. R. Eleazar said: ‘Abraham came to enter the cave in this way. He was running after that calf of which we read, “and Abraham ran unto the herd, and fetched a calf’ (Gen. 18, 7), and the calf ran until it entered a cave, and then Abraham entered after it and saw what we have described.

תוּ בְּגִין דְּאִיהוּ צַלֵּי כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא וְהֲוָה נָפִיק עַד הַהוּא חֲקַל דְּהֲוָה סָלִיק רֵיחִין עִלָּאִין, וְחָמָא נְהוֹרָא דְּנָפִיק מִגּוֹ מְעַרְתָּא וְצַלֵּי תַּמָּן, וְתַמָּן מַלִּיל עִמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְגִין כָּךְ בָּעָא לֵיהּ, דְּתִאוּבְתֵּיהּ הֲוָה בְּהַהוּא אֲתַר תָּדִיר. Further, Abraham used to offer up his prayer daily, and in so doing used to proceed as far as that field, which emitted heavenly odours. Whilst there he saw a light issuing from the cave, so that he prayed on that spot, and on that spot the Holy One communed with him. On that account Abraham now asked for it, having always longed for it since then.

וְאִי תֵימָא אִי הָכִי אַמַּאי לָא בָעָא לָהּ עַד הַשְׁתָּא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁגְּחוּן עֲלֵיהּ הוֹאִיל וְלָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ. הַשְׁתָּא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ, אָמַר, הָא שַׁעְתָּא לְמִתְבַּע לֵיהּ. Why did not he ask for it before that time? Because the people would not have listened to him, as he had no obvious need for it. Now that he needed it, he thought it was time to demand it.

תָּא חֲזֵי, אִי עֶפְרוֹן הֲוָה חָמֵי בִּמְעַרְתָּא מַה דְּהֲוָה חָמֵי אַבְרָהָם בָּהּ, לָא יַזְבִּין לָהּ לְעָלְמִין. אֶלָּא וַדַּאי לָא חָמָא בָהּ וְלא כְלוּם, דְּהָא לֵית מִלָּה אִתְגַּלְּיָא אֶלָּא לְמָארִיהּ, וּבְגִין כָּךְ לְאַבְרָהָם אִתְגַּלְּיָיא וְלָא לְעֶפְרוֹן. לְאַבְרָהָם אִתְגַלְּיָיא דִּילֵיהּ הֲוָה, לְעֶפְרוֹן לָא הֲוַת אִתְגַּלְּיָא לֵיהּ דְּלָא הֲוָה לֵיהּ חוּלָקָא בֵּיהּ. וּבְגִין כָּךְ לָא אִתְגְּלִי לְעֶפְרוֹן כְּלוּם, וְלָא הֲוָה חָמֵי אֶלָּא חֲשׁוֹכָא, וְעַל דָּא זַבִּין לָהּ. Observe that had Ephron seen inside the cave what Abraham saw, he would never have sold it to him. But he never saw there anything, since such things are never revealed except to their rightful owner. It was thus revealed to Abraham and not to Ephron: to Abraham, who was its rightful owner, but not to Ephron, who had no part or portion in it, and who therefore only saw darkness in it; and for that reason he sold it.

וּמַה דְּלָא תָּבַע אַבְרָהָם בְּקַדְמִיתָא דְּיַזְבִּין לֵיהּ זָבִין, דְּהָא אַבְרָהָם לא קָאָמַר אֶלָּא וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ וְגו'. בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי וְגו', וְאִיהוּ אָמַר הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ וְגו'. בְּגִין דְּכֹלָּא הֲוָה מָאִיס עֲלֵיהּ דְּעֶפְרוֹן דְּלָא יָדַע מַה הִיא. Nay, he even sold him more than he had mentioned in his original request. For Abraham only said, “that he may give me the cave of Machpelah which he hath… for the’ full price let him give it to me”, whereas Ephron said, “the field give I thee, and the cave that is therein”, as he felt indifferent to the whole thing, not realising what it was.

וְתָּא חֲזֵי, כַּד עָאל אַבְרָהָם בִּמְעַרְתָּא בְּקַדְמִיתָא, חָמָא תַּמָּן נְהוֹרָא, וְאִתְרְמֵי עַפְרָא קַמֵּיהּ, וְאִתְגְּלִי לֵיהּ תְּרִין קִבְרִין אַדְהָכִי אִסְתַּלַּק אָדָם בִּדִיוּקְנֵיהּ וְחָמָא לֵיהּ לְאַבְרָהָם וְחַיֵּיךְ, וּבֵיהּ (הוה) יָדַע אַבְרָהָם דְּתַמָּן (הוה) הוּא זַמִּין לְאִתְקְבָרָא. Observe that when Abraham entered the cave for the first time he saw there a bright light, and as he advanced, the ground lifted, revealing to him two graves. Adam then arose in his true form, saw Abraham and smiled at him. (Abraham thereby knew that there he was destined to be buried.)

אָמַר לֵיהּ, אַבְרָהָם, בְּמָטוּ מִינָךְ, קוּסְטְרָא קְטִיר אִית הָכָא. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טְמָרַנִּי הָכָא וּמֵהַהוּא זִמְנָא עַד הַשְׁתָּא אִתְטַמַּרְנָא כְּגִילְדָא דְּקִירְטָא עַד דַּאֲתִית אַנְתְּ בְּעַלְמָא, הַשְׁתָּא מִכָּאן וָאֵילָךְ הָא קִיּוּמָא לִי וּלְעַלְמָא הֲוָה בְּגִינָךְ. Abraham then said to him: “Could you tell me, is there not a tent for me close to you?” Adam replied: “The Holy One buried me here, and from that time until now I have been lying hid like a corn seed in the ground, until thou camest into the world. But from now there is salvation for me and for the world for thy sake.

חָמֵי מַה כְּתִיב וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, קִימָה מַמָּשׁ הֲוָה לֵיהּ מַה דְּלָא הֲוָה לֵיהּ עַד הַשְׁתָּא. רַבִּי אַבָּא אָמַר וַיָּקָם הַשָּׂדֶה, וַדַּאי קִימָה מַמָּשׁ דְּקָם וְאִסְתַּלַּק קַמֵּיהּ דְּאַבְרָהָם בְּגִין דְּעַד הַשְׁתָּא לָא אִתְחֲזֵי תַּמָּן כְּלוּם, וְהַשְׁתָּא מַה דְּהֲוָה טָמִיר קָם וְאִסְתַּלִּיק וּכְדֵין קָם כֹּלָּא בְּנִמּוּסוֹי. Hence it is written, AND THE FIELD AND THE CAVE THAT IS THEREIN AROSE , that is, there was literally an arising before the presence of Abraham, as up to that time nothing there had been visible, but now what had been hidden rose up, and thus the whole spot was devoted to its lawful purpose.’

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל אַבְרָהָם בִּמְעַרְתָּא וְאָעִיל שָׂרָה תַּמָּן, קָמוּ אָדָם וְחַוָּה וְלָא קַבִּילוּ לְאִתְקְבָרָא תַּמָּן, אָמְרוּ וּמַה אֲנַן בְּכִסּוּפָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא עַלְמָא בְּגִין הַהוּא חוֹבָא דְּגָרִימְנָא וְהַשְׁתָּא יִתּוֹסַף לָן כִּסּוּפָא אָחֳרָא מִקַּמֵּי עוֹבָדִין טָבִין דִּבְכוּ. R. Simeon said: ‘When Abraham brought Sarah in there for burial, Adam and Eve arose and refused to receive her. They said: “Is not our shame already great enough before the Holy One in the other world on account of our sin, which brought death into the world, that ye should come to shame us further with your good deeds?”

אָדָם עָאל בְּדוּכְתֵּיהּ חַוָּה לָא עָאלַת, עַד דְּקָרִיב אַבְרָהָם וְאָעִיל לָהּ לְגַבֵּי אָדָם וְקַבִּיל לָהּ בְּגִינֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, לְשָׂרָה לָא כְּתִיב אֶלָּא אֶת שָׂרָה לְאַסְגָּאָה חַוָּה, וּכְדֵין אִתְיַישְׁבוּ בְּדוּכְתַּיְיהוּ כְּדְקָא יְאוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ד׳) אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, וְתָנִינָן בְּאַבְרָהָם. תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ דָּא אָדָם וְחַוָּה. אֵלֶּה הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֹא כְּתִיב, אֶלָּא תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְלֹא תּוֹלְדוֹת בַּר נָשׁ. וְאִינוּן אִתְקָיְימוּ בְּגִינֵיהּ דְּאַבְרָהָם. וּמְנָא לָן דְּאִתְקָיְימוּ בְּגִינֵיהּ דְּאַבְרָהָם. דִּכְתִיב וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם. וְעַד דְאָתָא אַבְרָהָם לָא אִתְקָיְימוּ אָדָם וְחַוָּה בְּדוּכְתַּיְיהוּ בְּהַהוּא עָלְמָא. Adam then returned to his place, but not Eve, until Abraham came and placed her beside Adam, who received her for his sake. Hence the text says, AND AFTER THIS, ABRAHAM BURIED (eth) SARAH HIS WIFE: the augmenting particle eth indicates that the burial included, as it were, Eve. Thus they were all settled in their proper places. Hence the Scripture says, “These are the generations of heaven and earth when they were created (b’hibar’am)” (Gen. 2, 4), which according to tradition, means “on account of Abraham” (b’Abraham). Now “the generations of the heaven and the earth” can only be Adam and Eve, they having been the direct issue of the heaven and earth and not of human parents, and it was they who became established through Abraham: before Abraham, Adam and Eve were not established in their places in the other world.’

רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאִיל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי, אָמַר הַאי מְעַרְתָּא לָאו אִיהוּ כָּפֵילְתָּא, דְּהָא כְּתִיב מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וּקְרָא קָרֵי לָהּ לְבָתַר מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, מַכְפֵּלָה קָא קָרֵי לֵיהּ לַשָּׂדֶה. R. Eleazar asked his father, R. Simeon, for an explanation of the term Machpelah (lit. “twofold”, or “folded”). ‘How is it,’ he said, ‘that first it is written “the cave of Machpelah”, and subsequently “the cave of the field of Machpelah”, implying that the field and not the cave was “Machpelah” (doubled)?’

אָמַר לֵיהּ הָכִי קָארֵי לֵיהּ מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אֲבָל וַדַּאי חַיֶּיךָ לָאו מְעַרְתָּא אִיהוּ מַכְפֵּלָה. וְלָאו שָׂדֶה אִקְרֵי מַכְפֵּלָה, אֶלָּא הַאי שָׂדֶה וּמְעַרְתָּא עַל שׁוּם מַכְפֵּלָה אִקְרוּן שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וַדַּאי וְלָא מְעַרְתָּא, דְּהָא מְעַרְתָּא בַּשָּׂדֶה אִיהִי, וְהַהוּא שָׂדֶה קָאִים בְּמִלָּה אָחֳרָא. R. Simeon replied: ‘The term Machpelah belongs properly neither to the cave nor to the field, but to something else with which both were connected. The cave belongs to the field, and the field to something else.

תָּא חֲזֵי, יְרוּשָׁלַ ם כָּל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אִתְכַּפַּל תְּחוֹתָהּ. וְאִיהִי קָיְימָא לְעֵילָא וְתַתָּא, כְּגַוְונָא דָא יְרוּשָׁלַם לְעֵילָא יְרוּשָׁלַ ם לְתַתָּא, אֲחִידָא לְעֵילָא וְאַחִידָא לְתַתָּא, יְרוּשָׁלַ ם לְעֵילָא אֲחִידַת בִּתְרֵין סִטְרִין לְעֵילָא וְתַתָּא (ירושלם לתתא אחידתבתרין סטרין לעילא ותתא) וּבְגִין כָּךְ כָּפֶלְתָּא הִיא. For the whole of the Land of Israel and of Jerusalem is folded up beneath it, since it exists both above and below, in the same way as there is a Jerusalem both above and below, both of the same pattern. The Jerusalem above has a twofold attachment, above and below; similarly the Jerusalem below is linked to two sides, higher and lower. Hence it is folded in two;

וְעַל דָּא הַאי שָׂדֶה מֵהַהִיא כָּפֶלְתָּא אִיהוּ דְּבֵיהּ שַׁרְיָא. כְּגַוְונָא דָא כְּתִיב כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ יְיָ לְעֵילָא וְתַתָּא, וּבְגִין כָּךְ שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וַדַּאי וְלָא שָׂדֶה כָּפוּל. and that field partakes of the same character, seeing that it is therein situated. The same reference is contained in the passage, “as the smell of a field which the Lord hath blessed” (Gen. 27, 27), to wit, both above and below. Hence its name, “field of folding”, but not “folded field”.

תוּ רָזָא דְמִלָּה שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וַדַּאי, מַאן מַכְפֵּלָה, ה' דְבִשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאִיהִי מַכְפֵּלָה. וְכֹלָּא קָיְימָא כְּחַד, וּבְגִינֵיהּ קָאֲמַר בְּאוֹרַח סָתִים ה' מַכְפֵּלָה דְּלָא הֲוֵי בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אָת אָחֳרָא מַכְפֵּלָּה בַּר אִיהִי. Further, the esoteric implication of the term Machpelah relates it to the Divine Name, in which the letter He is doubled, though both are as one.

וְאַף עַל גַּב דִּמְעַרְתָּא כָפֶלְתָּא הֲוָה וַדַּאי דְּאִיהִי מְעַרְתָּא גּוֹ מְעַרְתָּא, אֲבָל עַל שׁוּם אָחֳרָא אִקְרֵי מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה כְּמָה דְאִתְּמָר. וְאַבְרָהָם יָדַע, וְכַד אָמַר לִבְנֵי חֵת כַּסֵּי מִלָּה וְאָמַר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָּה, עַל שׁוּם דְּאִיהִי מְעַרְתָּא כָּפֶלְתָּא, וְאוֹרַיְיתָא לָא קָרֵי לָהּ אֶלָּא מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה כְּדְקָא יְאוּת. It is, indeed, true that the cave was a twofold one, a cave within a cave, yet the name “cave of the field of Machpelah” has a different connotation, as already explained. Abraham, on his part, who knew its true character, in speaking to the children of Heth called it simply “cave of Machpelah”, as if to imply merely “double cave”, which it also was in fact. Scripture, however, describes it as “the cave of the field of Machpelah”, this being its true description.

וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבַד כֹּלָּא לְאִשְׁתַּכָּחָא הַאי עַלְמָא כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא, וּלְאִתְדַּבָּקָא דָּא בְּדָא, לְמֶהֱוֵי יְקָרֵיהּ לְעֵילָא וְתַתָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהוּ בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי: For the Holy One has disposed all things in such a way that everything in this world should be a replica of something in the world above, and that the two should be united so that His glory should be spread above and below. Happy the portion of the righteous in whom the Holy One finds pleasure both in this world and in the world to come!’

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל אַבְרָהָם בִּמְעַרְתָּא הֵיךְ עָאל. בְּגִין דְּהֲוָה רָהִיט אֲבַתְרֵיהּ דְּהַהוּא עֶגְלָא דִּכְתִיב וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וְגו'. וְהַהוּא בֶּן בָּקָר עָרַק עַד הַהוּא מְעַרְתָּא וְעָאל אֲבַתְרִיהּ וְחָמָא מַה דְּחָמָא. R. Eleazar said: ‘Abraham came to enter the cave in this way. He was running after that calf of which we read, “and Abraham ran unto the herd, and fetched a calf’ (Gen. 18, 7), and the calf ran until it entered a cave, and then Abraham entered after it and saw what we have described.

תוּ בְּגִין דְּאִיהוּ צַלֵּי כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא וְהֲוָה נָפִיק עַד הַהוּא חֲקַל דְּהֲוָה סָלִיק רֵיחִין עִלָּאִין, וְחָמָא נְהוֹרָא דְּנָפִיק מִגּוֹ מְעַרְתָּא וְצַלֵּי תַּמָּן, וְתַמָּן מַלִּיל עִמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְגִין כָּךְ בָּעָא לֵיהּ, דְּתִאוּבְתֵּיהּ הֲוָה בְּהַהוּא אֲתַר תָּדִיר. Further, Abraham used to offer up his prayer daily, and in so doing used to proceed as far as that field, which emitted heavenly odours. Whilst there he saw a light issuing from the cave, so that he prayed on that spot, and on that spot the Holy One communed with him. On that account Abraham now asked for it, having always longed for it since then.

וְאִי תֵימָא אִי הָכִי אַמַּאי לָא בָעָא לָהּ עַד הַשְׁתָּא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁגְּחוּן עֲלֵיהּ הוֹאִיל וְלָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ. הַשְׁתָּא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ, אָמַר, הָא שַׁעְתָּא לְמִתְבַּע לֵיהּ. Why did not he ask for it before that time? Because the people would not have listened to him, as he had no obvious need for it. Now that he needed it, he thought it was time to demand it.

תָּא חֲזֵי, אִי עֶפְרוֹן הֲוָה חָמֵי בִּמְעַרְתָּא מַה דְּהֲוָה חָמֵי אַבְרָהָם בָּהּ, לָא יַזְבִּין לָהּ לְעָלְמִין. אֶלָּא וַדַּאי לָא חָמָא בָהּ וְלא כְלוּם, דְּהָא לֵית מִלָּה אִתְגַּלְּיָא אֶלָּא לְמָארִיהּ, וּבְגִין כָּךְ לְאַבְרָהָם אִתְגַּלְּיָיא וְלָא לְעֶפְרוֹן. לְאַבְרָהָם אִתְגַלְּיָיא דִּילֵיהּ הֲוָה, לְעֶפְרוֹן לָא הֲוַת אִתְגַּלְּיָא לֵיהּ דְּלָא הֲוָה לֵיהּ חוּלָקָא בֵּיהּ. וּבְגִין כָּךְ לָא אִתְגְּלִי לְעֶפְרוֹן כְּלוּם, וְלָא הֲוָה חָמֵי אֶלָּא חֲשׁוֹכָא, וְעַל דָּא זַבִּין לָהּ. Observe that had Ephron seen inside the cave what Abraham saw, he would never have sold it to him. But he never saw there anything, since such things are never revealed except to their rightful owner. It was thus revealed to Abraham and not to Ephron: to Abraham, who was its rightful owner, but not to Ephron, who had no part or portion in it, and who therefore only saw darkness in it; and for that reason he sold it.

וּמַה דְּלָא תָּבַע אַבְרָהָם בְּקַדְמִיתָא דְּיַזְבִּין לֵיהּ זָבִין, דְּהָא אַבְרָהָם לא קָאָמַר אֶלָּא וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ וְגו'. בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי וְגו', וְאִיהוּ אָמַר הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ וְגו'. בְּגִין דְּכֹלָּא הֲוָה מָאִיס עֲלֵיהּ דְּעֶפְרוֹן דְּלָא יָדַע מַה הִיא. Nay, he even sold him more than he had mentioned in his original request. For Abraham only said, “that he may give me the cave of Machpelah which he hath… for the’ full price let him give it to me”, whereas Ephron said, “the field give I thee, and the cave that is therein”, as he felt indifferent to the whole thing, not realising what it was.

וְתָּא חֲזֵי, כַּד עָאל אַבְרָהָם בִּמְעַרְתָּא בְּקַדְמִיתָא, חָמָא תַּמָּן נְהוֹרָא, וְאִתְרְמֵי עַפְרָא קַמֵּיהּ, וְאִתְגְּלִי לֵיהּ תְּרִין קִבְרִין אַדְהָכִי אִסְתַּלַּק אָדָם בִּדִיוּקְנֵיהּ וְחָמָא לֵיהּ לְאַבְרָהָם וְחַיֵּיךְ, וּבֵיהּ (הוה) יָדַע אַבְרָהָם דְּתַמָּן (הוה) הוּא זַמִּין לְאִתְקְבָרָא. Observe that when Abraham entered the cave for the first time he saw there a bright light, and as he advanced, the ground lifted, revealing to him two graves. Adam then arose in his true form, saw Abraham and smiled at him. (Abraham thereby knew that there he was destined to be buried.)

אָמַר לֵיהּ, אַבְרָהָם, בְּמָטוּ מִינָךְ, קוּסְטְרָא קְטִיר אִית הָכָא. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טְמָרַנִּי הָכָא וּמֵהַהוּא זִמְנָא עַד הַשְׁתָּא אִתְטַמַּרְנָא כְּגִילְדָא דְּקִירְטָא עַד דַּאֲתִית אַנְתְּ בְּעַלְמָא, הַשְׁתָּא מִכָּאן וָאֵילָךְ הָא קִיּוּמָא לִי וּלְעַלְמָא הֲוָה בְּגִינָךְ. Abraham then said to him: “Could you tell me, is there not a tent for me close to you?” Adam replied: “The Holy One buried me here, and from that time until now I have been lying hid like a corn seed in the ground, until thou camest into the world. But from now there is salvation for me and for the world for thy sake.

חָמֵי מַה כְּתִיב וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, קִימָה מַמָּשׁ הֲוָה לֵיהּ מַה דְּלָא הֲוָה לֵיהּ עַד הַשְׁתָּא. רַבִּי אַבָּא אָמַר וַיָּקָם הַשָּׂדֶה, וַדַּאי קִימָה מַמָּשׁ דְּקָם וְאִסְתַּלַּק קַמֵּיהּ דְּאַבְרָהָם בְּגִין דְּעַד הַשְׁתָּא לָא אִתְחֲזֵי תַּמָּן כְּלוּם, וְהַשְׁתָּא מַה דְּהֲוָה טָמִיר קָם וְאִסְתַּלִּיק וּכְדֵין קָם כֹּלָּא בְּנִמּוּסוֹי. Hence it is written, AND THE FIELD AND THE CAVE THAT IS THEREIN AROSE , that is, there was literally an arising before the presence of Abraham, as up to that time nothing there had been visible, but now what had been hidden rose up, and thus the whole spot was devoted to its lawful purpose.’

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל אַבְרָהָם בִּמְעַרְתָּא וְאָעִיל שָׂרָה תַּמָּן, קָמוּ אָדָם וְחַוָּה וְלָא קַבִּילוּ לְאִתְקְבָרָא תַּמָּן, אָמְרוּ וּמַה אֲנַן בְּכִסּוּפָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא עַלְמָא בְּגִין הַהוּא חוֹבָא דְּגָרִימְנָא וְהַשְׁתָּא יִתּוֹסַף לָן כִּסּוּפָא אָחֳרָא מִקַּמֵּי עוֹבָדִין טָבִין דִּבְכוּ. R. Simeon said: ‘When Abraham brought Sarah in there for burial, Adam and Eve arose and refused to receive her. They said: “Is not our shame already great enough before the Holy One in the other world on account of our sin, which brought death into the world, that ye should come to shame us further with your good deeds?”

אָמַר אַבְרָהָם הָא אֲנָא זַמִּין קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִינָךְ דְּלָא תִכְסִיף קַמֵּיהּ לְעָלְמִין. מִיָּד וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, מַאי וְאַחֲרֵי כֵן. בָּתַר דְּקַבִּיל אַבְרָהָם עֲלֵיהּ מִלָּה דָא. Abraham made answer: “I am already destined to make atonement before the Almighty for thee, so that thou mayest nevermore be shamed before Him.” Forthwith Abraham after this buried Sarah his wife, to wit, after Abraham had taken upon himself this obligation.

אָדָם עָאל בְּדוּכְתֵּיהּ חַוָּה לָא עָאלַת, עַד דְּקָרִיב אַבְרָהָם וְאָעִיל לָהּ לְגַבֵּי אָדָם וְקַבִּיל לָהּ בְּגִינֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, לְשָׂרָה לָא כְּתִיב אֶלָּא אֶת שָׂרָה לְאַסְגָּאָה חַוָּה, וּכְדֵין אִתְיַישְׁבוּ בְּדוּכְתַּיְיהוּ כְּדְקָא יְאוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ד׳) אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, וְתָנִינָן בְּאַבְרָהָם. תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ דָּא אָדָם וְחַוָּה. אֵלֶּה הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֹא כְּתִיב, אֶלָּא תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְלֹא תּוֹלְדוֹת בַּר נָשׁ. וְאִינוּן אִתְקָיְימוּ בְּגִינֵיהּ דְּאַבְרָהָם. וּמְנָא לָן דְּאִתְקָיְימוּ בְּגִינֵיהּ דְּאַבְרָהָם. דִּכְתִיב וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם. וְעַד דְאָתָא אַבְרָהָם לָא אִתְקָיְימוּ אָדָם וְחַוָּה בְּדוּכְתַּיְיהוּ בְּהַהוּא עָלְמָא. Adam then returned to his place, but not Eve, until Abraham came and placed her beside Adam, who received her for his sake. Hence the text says, AND AFTER THIS, ABRAHAM BURIED (eth) SARAH HIS WIFE: the augmenting particle eth indicates that the burial included, as it were, Eve. Thus they were all settled in their proper places. Hence the Scripture says, “These are the generations of heaven and earth when they were created (b’hibar’am)” (Gen. 2, 4), which according to tradition, means “on account of Abraham” (b’Abraham). Now “the generations of the heaven and the earth” can only be Adam and Eve, they having been the direct issue of the heaven and earth and not of human parents, and it was they who became established through Abraham: before Abraham, Adam and Eve were not established in their places in the other world.’

רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאִיל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי, אָמַר הַאי מְעַרְתָּא לָאו אִיהוּ כָּפֵילְתָּא, דְּהָא כְּתִיב מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וּקְרָא קָרֵי לָהּ לְבָתַר מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, מַכְפֵּלָה קָא קָרֵי לֵיהּ לַשָּׂדֶה. R. Eleazar asked his father, R. Simeon, for an explanation of the term Machpelah (lit. “twofold”, or “folded”). ‘How is it,’ he said, ‘that first it is written “the cave of Machpelah”, and subsequently “the cave of the field of Machpelah”, implying that the field and not the cave was “Machpelah” (doubled)?’

אָמַר לֵיהּ הָכִי קָארֵי לֵיהּ מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אֲבָל וַדַּאי חַיֶּיךָ לָאו מְעַרְתָּא אִיהוּ מַכְפֵּלָה. וְלָאו שָׂדֶה אִקְרֵי מַכְפֵּלָה, אֶלָּא הַאי שָׂדֶה וּמְעַרְתָּא עַל שׁוּם מַכְפֵּלָה אִקְרוּן שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וַדַּאי וְלָא מְעַרְתָּא, דְּהָא מְעַרְתָּא בַּשָּׂדֶה אִיהִי, וְהַהוּא שָׂדֶה קָאִים בְּמִלָּה אָחֳרָא. R. Simeon replied: ‘The term Machpelah belongs properly neither to the cave nor to the field, but to something else with which both were connected. The cave belongs to the field, and the field to something else.

תָּא חֲזֵי, יְרוּשָׁלַ ם כָּל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אִתְכַּפַּל תְּחוֹתָהּ. וְאִיהִי קָיְימָא לְעֵילָא וְתַתָּא, כְּגַוְונָא דָא יְרוּשָׁלַם לְעֵילָא יְרוּשָׁלַ ם לְתַתָּא, אֲחִידָא לְעֵילָא וְאַחִידָא לְתַתָּא, יְרוּשָׁלַ ם לְעֵילָא אֲחִידַת בִּתְרֵין סִטְרִין לְעֵילָא וְתַתָּא (ירושלם לתתא אחידתבתרין סטרין לעילא ותתא) וּבְגִין כָּךְ כָּפֶלְתָּא הִיא. For the whole of the Land of Israel and of Jerusalem is folded up beneath it, since it exists both above and below, in the same way as there is a Jerusalem both above and below, both of the same pattern. The Jerusalem above has a twofold attachment, above and below; similarly the Jerusalem below is linked to two sides, higher and lower. Hence it is folded in two;

תוּ רָזָא דְמִלָּה שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וַדַּאי, מַאן מַכְפֵּלָה, ה' דְבִשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאִיהִי מַכְפֵּלָה. וְכֹלָּא קָיְימָא כְּחַד, וּבְגִינֵיהּ קָאֲמַר בְּאוֹרַח סָתִים ה' מַכְפֵּלָה דְּלָא הֲוֵי בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אָת אָחֳרָא מַכְפֵּלָּה בַּר אִיהִי. Further, the esoteric implication of the term Machpelah relates it to the Divine Name, in which the letter He is doubled, though both are as one.

וְאַף עַל גַּב דִּמְעַרְתָּא כָפֶלְתָּא הֲוָה וַדַּאי דְּאִיהִי מְעַרְתָּא גּוֹ מְעַרְתָּא, אֲבָל עַל שׁוּם אָחֳרָא אִקְרֵי מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה כְּמָה דְאִתְּמָר. וְאַבְרָהָם יָדַע, וְכַד אָמַר לִבְנֵי חֵת כַּסֵּי מִלָּה וְאָמַר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָּה, עַל שׁוּם דְּאִיהִי מְעַרְתָּא כָּפֶלְתָּא, וְאוֹרַיְיתָא לָא קָרֵי לָהּ אֶלָּא מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה כְּדְקָא יְאוּת. It is, indeed, true that the cave was a twofold one, a cave within a cave, yet the name “cave of the field of Machpelah” has a different connotation, as already explained. Abraham, on his part, who knew its true character, in speaking to the children of Heth called it simply “cave of Machpelah”, as if to imply merely “double cave”, which it also was in fact. Scripture, however, describes it as “the cave of the field of Machpelah”, this being its true description.

וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבַד כֹּלָּא לְאִשְׁתַּכָּחָא הַאי עַלְמָא כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא, וּלְאִתְדַּבָּקָא דָּא בְּדָא, לְמֶהֱוֵי יְקָרֵיהּ לְעֵילָא וְתַתָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהוּ בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי: For the Holy One has disposed all things in such a way that everything in this world should be a replica of something in the world above, and that the two should be united so that His glory should be spread above and below. Happy the portion of the righteous in whom the Holy One finds pleasure both in this world and in the world to come!’

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל אַבְרָהָם בִּמְעַרְתָּא הֵיךְ עָאל. בְּגִין דְּהֲוָה רָהִיט אֲבַתְרֵיהּ דְּהַהוּא עֶגְלָא דִּכְתִיב וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וְגו'. וְהַהוּא בֶּן בָּקָר עָרַק עַד הַהוּא מְעַרְתָּא וְעָאל אֲבַתְרִיהּ וְחָמָא מַה דְּחָמָא. R. Eleazar said: ‘Abraham came to enter the cave in this way. He was running after that calf of which we read, “and Abraham ran unto the herd, and fetched a calf’ (Gen. 18, 7), and the calf ran until it entered a cave, and then Abraham entered after it and saw what we have described.

תוּ בְּגִין דְּאִיהוּ צַלֵּי כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא וְהֲוָה נָפִיק עַד הַהוּא חֲקַל דְּהֲוָה סָלִיק רֵיחִין עִלָּאִין, וְחָמָא נְהוֹרָא דְּנָפִיק מִגּוֹ מְעַרְתָּא וְצַלֵּי תַּמָּן, וְתַמָּן מַלִּיל עִמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְגִין כָּךְ בָּעָא לֵיהּ, דְּתִאוּבְתֵּיהּ הֲוָה בְּהַהוּא אֲתַר תָּדִיר. Further, Abraham used to offer up his prayer daily, and in so doing used to proceed as far as that field, which emitted heavenly odours. Whilst there he saw a light issuing from the cave, so that he prayed on that spot, and on that spot the Holy One communed with him. On that account Abraham now asked for it, having always longed for it since then.

וְאִי תֵימָא אִי הָכִי אַמַּאי לָא בָעָא לָהּ עַד הַשְׁתָּא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁגְּחוּן עֲלֵיהּ הוֹאִיל וְלָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ. הַשְׁתָּא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ, אָמַר, הָא שַׁעְתָּא לְמִתְבַּע לֵיהּ. Why did not he ask for it before that time? Because the people would not have listened to him, as he had no obvious need for it. Now that he needed it, he thought it was time to demand it.

תָּא חֲזֵי, אִי עֶפְרוֹן הֲוָה חָמֵי בִּמְעַרְתָּא מַה דְּהֲוָה חָמֵי אַבְרָהָם בָּהּ, לָא יַזְבִּין לָהּ לְעָלְמִין. אֶלָּא וַדַּאי לָא חָמָא בָהּ וְלא כְלוּם, דְּהָא לֵית מִלָּה אִתְגַּלְּיָא אֶלָּא לְמָארִיהּ, וּבְגִין כָּךְ לְאַבְרָהָם אִתְגַּלְּיָיא וְלָא לְעֶפְרוֹן. לְאַבְרָהָם אִתְגַלְּיָיא דִּילֵיהּ הֲוָה, לְעֶפְרוֹן לָא הֲוַת אִתְגַּלְּיָא לֵיהּ דְּלָא הֲוָה לֵיהּ חוּלָקָא בֵּיהּ. וּבְגִין כָּךְ לָא אִתְגְּלִי לְעֶפְרוֹן כְּלוּם, וְלָא הֲוָה חָמֵי אֶלָּא חֲשׁוֹכָא, וְעַל דָּא זַבִּין לָהּ. Observe that had Ephron seen inside the cave what Abraham saw, he would never have sold it to him. But he never saw there anything, since such things are never revealed except to their rightful owner. It was thus revealed to Abraham and not to Ephron: to Abraham, who was its rightful owner, but not to Ephron, who had no part or portion in it, and who therefore only saw darkness in it; and for that reason he sold it.

וּמַה דְּלָא תָּבַע אַבְרָהָם בְּקַדְמִיתָא דְּיַזְבִּין לֵיהּ זָבִין, דְּהָא אַבְרָהָם לא קָאָמַר אֶלָּא וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ וְגו'. בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי וְגו', וְאִיהוּ אָמַר הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ וְגו'. בְּגִין דְּכֹלָּא הֲוָה מָאִיס עֲלֵיהּ דְּעֶפְרוֹן דְּלָא יָדַע מַה הִיא. Nay, he even sold him more than he had mentioned in his original request. For Abraham only said, “that he may give me the cave of Machpelah which he hath… for the’ full price let him give it to me”, whereas Ephron said, “the field give I thee, and the cave that is therein”, as he felt indifferent to the whole thing, not realising what it was.

וְתָּא חֲזֵי, כַּד עָאל אַבְרָהָם בִּמְעַרְתָּא בְּקַדְמִיתָא, חָמָא תַּמָּן נְהוֹרָא, וְאִתְרְמֵי עַפְרָא קַמֵּיהּ, וְאִתְגְּלִי לֵיהּ תְּרִין קִבְרִין אַדְהָכִי אִסְתַּלַּק אָדָם בִּדִיוּקְנֵיהּ וְחָמָא לֵיהּ לְאַבְרָהָם וְחַיֵּיךְ, וּבֵיהּ (הוה) יָדַע אַבְרָהָם דְּתַמָּן (הוה) הוּא זַמִּין לְאִתְקְבָרָא. Observe that when Abraham entered the cave for the first time he saw there a bright light, and as he advanced, the ground lifted, revealing to him two graves. Adam then arose in his true form, saw Abraham and smiled at him. (Abraham thereby knew that there he was destined to be buried.)

אָמַר לֵיהּ, אַבְרָהָם, בְּמָטוּ מִינָךְ, קוּסְטְרָא קְטִיר אִית הָכָא. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טְמָרַנִּי הָכָא וּמֵהַהוּא זִמְנָא עַד הַשְׁתָּא אִתְטַמַּרְנָא כְּגִילְדָא דְּקִירְטָא עַד דַּאֲתִית אַנְתְּ בְּעַלְמָא, הַשְׁתָּא מִכָּאן וָאֵילָךְ הָא קִיּוּמָא לִי וּלְעַלְמָא הֲוָה בְּגִינָךְ. Abraham then said to him: “Could you tell me, is there not a tent for me close to you?” Adam replied: “The Holy One buried me here, and from that time until now I have been lying hid like a corn seed in the ground, until thou camest into the world. But from now there is salvation for me and for the world for thy sake.

חָמֵי מַה כְּתִיב וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, קִימָה מַמָּשׁ הֲוָה לֵיהּ מַה דְּלָא הֲוָה לֵיהּ עַד הַשְׁתָּא. רַבִּי אַבָּא אָמַר וַיָּקָם הַשָּׂדֶה, וַדַּאי קִימָה מַמָּשׁ דְּקָם וְאִסְתַּלַּק קַמֵּיהּ דְּאַבְרָהָם בְּגִין דְּעַד הַשְׁתָּא לָא אִתְחֲזֵי תַּמָּן כְּלוּם, וְהַשְׁתָּא מַה דְּהֲוָה טָמִיר קָם וְאִסְתַּלִּיק וּכְדֵין קָם כֹּלָּא בְּנִמּוּסוֹי. Hence it is written, AND THE FIELD AND THE CAVE THAT IS THEREIN AROSE , that is, there was literally an arising before the presence of Abraham, as up to that time nothing there had been visible, but now what had been hidden rose up, and thus the whole spot was devoted to its lawful purpose.’

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל אַבְרָהָם בִּמְעַרְתָּא וְאָעִיל שָׂרָה תַּמָּן, קָמוּ אָדָם וְחַוָּה וְלָא קַבִּילוּ לְאִתְקְבָרָא תַּמָּן, אָמְרוּ וּמַה אֲנַן בְּכִסּוּפָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא עַלְמָא בְּגִין הַהוּא חוֹבָא דְּגָרִימְנָא וְהַשְׁתָּא יִתּוֹסַף לָן כִּסּוּפָא אָחֳרָא מִקַּמֵּי עוֹבָדִין טָבִין דִּבְכוּ. R. Simeon said: ‘When Abraham brought Sarah in there for burial, Adam and Eve arose and refused to receive her. They said: “Is not our shame already great enough before the Holy One in the other world on account of our sin, which brought death into the world, that ye should come to shame us further with your good deeds?”

אָמַר אַבְרָהָם הָא אֲנָא זַמִּין קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִינָךְ דְּלָא תִכְסִיף קַמֵּיהּ לְעָלְמִין. מִיָּד וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, מַאי וְאַחֲרֵי כֵן. בָּתַר דְּקַבִּיל אַבְרָהָם עֲלֵיהּ מִלָּה דָא. Abraham made answer: “I am already destined to make atonement before the Almighty for thee, so that thou mayest nevermore be shamed before Him.” Forthwith Abraham after this buried Sarah his wife, to wit, after Abraham had taken upon himself this obligation.

אָדָם עָאל בְּדוּכְתֵּיהּ חַוָּה לָא עָאלַת, עַד דְּקָרִיב אַבְרָהָם וְאָעִיל לָהּ לְגַבֵּי אָדָם וְקַבִּיל לָהּ בְּגִינֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, לְשָׂרָה לָא כְּתִיב אֶלָּא אֶת שָׂרָה לְאַסְגָּאָה חַוָּה, וּכְדֵין אִתְיַישְׁבוּ בְּדוּכְתַּיְיהוּ כְּדְקָא יְאוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ד׳) אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, וְתָנִינָן בְּאַבְרָהָם. תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ דָּא אָדָם וְחַוָּה. אֵלֶּה הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֹא כְּתִיב, אֶלָּא תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְלֹא תּוֹלְדוֹת בַּר נָשׁ. וְאִינוּן אִתְקָיְימוּ בְּגִינֵיהּ דְּאַבְרָהָם. וּמְנָא לָן דְּאִתְקָיְימוּ בְּגִינֵיהּ דְּאַבְרָהָם. דִּכְתִיב וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם. וְעַד דְאָתָא אַבְרָהָם לָא אִתְקָיְימוּ אָדָם וְחַוָּה בְּדוּכְתַּיְיהוּ בְּהַהוּא עָלְמָא. Adam then returned to his place, but not Eve, until Abraham came and placed her beside Adam, who received her for his sake. Hence the text says, AND AFTER THIS, ABRAHAM BURIED (eth) SARAH HIS WIFE: the augmenting particle eth indicates that the burial included, as it were, Eve. Thus they were all settled in their proper places. Hence the Scripture says, “These are the generations of heaven and earth when they were created (b’hibar’am)” (Gen. 2, 4), which according to tradition, means “on account of Abraham” (b’Abraham). Now “the generations of the heaven and the earth” can only be Adam and Eve, they having been the direct issue of the heaven and earth and not of human parents, and it was they who became established through Abraham: before Abraham, Adam and Eve were not established in their places in the other world.’

רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאִיל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי, אָמַר הַאי מְעַרְתָּא לָאו אִיהוּ כָּפֵילְתָּא, דְּהָא כְּתִיב מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וּקְרָא קָרֵי לָהּ לְבָתַר מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, מַכְפֵּלָה קָא קָרֵי לֵיהּ לַשָּׂדֶה. R. Eleazar asked his father, R. Simeon, for an explanation of the term Machpelah (lit. “twofold”, or “folded”). ‘How is it,’ he said, ‘that first it is written “the cave of Machpelah”, and subsequently “the cave of the field of Machpelah”, implying that the field and not the cave was “Machpelah” (doubled)?’

אָמַר לֵיהּ הָכִי קָארֵי לֵיהּ מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אֲבָל וַדַּאי חַיֶּיךָ לָאו מְעַרְתָּא אִיהוּ מַכְפֵּלָה. וְלָאו שָׂדֶה אִקְרֵי מַכְפֵּלָה, אֶלָּא הַאי שָׂדֶה וּמְעַרְתָּא עַל שׁוּם מַכְפֵּלָה אִקְרוּן שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וַדַּאי וְלָא מְעַרְתָּא, דְּהָא מְעַרְתָּא בַּשָּׂדֶה אִיהִי, וְהַהוּא שָׂדֶה קָאִים בְּמִלָּה אָחֳרָא. R. Simeon replied: ‘The term Machpelah belongs properly neither to the cave nor to the field, but to something else with which both were connected. The cave belongs to the field, and the field to something else.

תָּא חֲזֵי, יְרוּשָׁלַ ם כָּל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אִתְכַּפַּל תְּחוֹתָהּ. וְאִיהִי קָיְימָא לְעֵילָא וְתַתָּא, כְּגַוְונָא דָא יְרוּשָׁלַם לְעֵילָא יְרוּשָׁלַ ם לְתַתָּא, אֲחִידָא לְעֵילָא וְאַחִידָא לְתַתָּא, יְרוּשָׁלַ ם לְעֵילָא אֲחִידַת בִּתְרֵין סִטְרִין לְעֵילָא וְתַתָּא (ירושלם לתתא אחידתבתרין סטרין לעילא ותתא) וּבְגִין כָּךְ כָּפֶלְתָּא הִיא. For the whole of the Land of Israel and of Jerusalem is folded up beneath it, since it exists both above and below, in the same way as there is a Jerusalem both above and below, both of the same pattern. The Jerusalem above has a twofold attachment, above and below; similarly the Jerusalem below is linked to two sides, higher and lower. Hence it is folded in two;

וְעַל דָּא הַאי שָׂדֶה מֵהַהִיא כָּפֶלְתָּא אִיהוּ דְּבֵיהּ שַׁרְיָא. כְּגַוְונָא דָא כְּתִיב כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ יְיָ לְעֵילָא וְתַתָּא, וּבְגִין כָּךְ שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וַדַּאי וְלָא שָׂדֶה כָּפוּל. and that field partakes of the same character, seeing that it is therein situated. The same reference is contained in the passage, “as the smell of a field which the Lord hath blessed” (Gen. 27, 27), to wit, both above and below. Hence its name, “field of folding”, but not “folded field”.

תוּ רָזָא דְמִלָּה שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וַדַּאי, מַאן מַכְפֵּלָה, ה' דְבִשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאִיהִי מַכְפֵּלָה. וְכֹלָּא קָיְימָא כְּחַד, וּבְגִינֵיהּ קָאֲמַר בְּאוֹרַח סָתִים ה' מַכְפֵּלָה דְּלָא הֲוֵי בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אָת אָחֳרָא מַכְפֵּלָּה בַּר אִיהִי. Further, the esoteric implication of the term Machpelah relates it to the Divine Name, in which the letter He is doubled, though both are as one.

וְאַף עַל גַּב דִּמְעַרְתָּא כָפֶלְתָּא הֲוָה וַדַּאי דְּאִיהִי מְעַרְתָּא גּוֹ מְעַרְתָּא, אֲבָל עַל שׁוּם אָחֳרָא אִקְרֵי מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה כְּמָה דְאִתְּמָר. וְאַבְרָהָם יָדַע, וְכַד אָמַר לִבְנֵי חֵת כַּסֵּי מִלָּה וְאָמַר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָּה, עַל שׁוּם דְּאִיהִי מְעַרְתָּא כָּפֶלְתָּא, וְאוֹרַיְיתָא לָא קָרֵי לָהּ אֶלָּא מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה כְּדְקָא יְאוּת. It is, indeed, true that the cave was a twofold one, a cave within a cave, yet the name “cave of the field of Machpelah” has a different connotation, as already explained. Abraham, on his part, who knew its true character, in speaking to the children of Heth called it simply “cave of Machpelah”, as if to imply merely “double cave”, which it also was in fact. Scripture, however, describes it as “the cave of the field of Machpelah”, this being its true description.

וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבַד כֹּלָּא לְאִשְׁתַּכָּחָא הַאי עַלְמָא כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא, וּלְאִתְדַּבָּקָא דָּא בְּדָא, לְמֶהֱוֵי יְקָרֵיהּ לְעֵילָא וְתַתָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהוּ בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי: For the Holy One has disposed all things in such a way that everything in this world should be a replica of something in the world above, and that the two should be united so that His glory should be spread above and below. Happy the portion of the righteous in whom the Holy One finds pleasure both in this world and in the world to come!’

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח (תהילים ס״ה:ה׳) אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, הַאי קְרָא (צד ע"ב) אִתְּמָר, אֲבָל זַכָּאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּאוֹרְחוֹי אִתְכַּשְׁרָן קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִיהוּ אִתְרָעֵי בֵּיהּ לְקָרָבָא לֵיהּ לְגַבֵּיהּ. AND ABRAHAM WAS OLD, HE HAD COME INTO DAYS; AND THE LORD BLESSED ABRAHAM IN ALL THINGS. R. Judah discoursed on the verse: Happy is the man whom thou choosest and bringest near, that he may dwell in thy courts (Ps. 65, 5). ‘This verse’, he said, ‘may be explained as follows. Happy is the man whose ways are found right before the Holy One and in whom He finds pleasure so as to bring him near to Himself.

תָּא חֲזֵי, אַבְרָהָם אִתְקְרִיב לְגַבֵּיהּ וְתִאוּבְתֵּיהּ דִּילֵיהּ הֲוָה כָּל יוֹמוֹי בְּהַאי, וְלָא אִתְקְרִיב אַבְרָהָם בְּיוֹמָא חָדָא אוֹ בְּזִמְנָא חָדָא, אֶלָּא עוֹבָדוֹי קְרִיבוּ לֵיהּ בְּכָל יוֹמוֹי מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, עַד דְּאִסְתַּלַק בְּדַרְגּוֹי. Observe how Abraham strove to come nearer and nearer to Him, making Him the object of his longing the whole of his days. Not just one day, or just every now and then, but by his works advancing day by day from grade to grade, until he rose, when he was old, to the higher grades proper to him.

כַּד הֲוָה סִיב וְעָאל בְּדַרְגִּין עִלָּאִין כְּדְקָא חָזֵי דִּכְתִיב וְאַבְרָהָם זָקֵן, וּכְדֵין בָּא בַּיָּמִים בְּאִינוּן יוֹמִין עִלָּאִין בְּאִינוּן יוֹמִין יְדִיעָאן בְּרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא. וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. דְּמִתַּמָּן נָפְקִין כָּל בִּרְכָאן וְכָל טִיבוּ. Hence we read that when Abraham was old he “came into days”, i.e. he entered into those supernal days, the days familiar in the doctrine of true faith. Further, “the Lord blessed Abraham in all things (ba-kol)”, the region called kol (all) being the source whence issue all boons and blessings.

תָּא חֲזֵי, כַּמָּה אַתְרִין מְתוּקָנִין לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא עַלְמָא, וּבְכֻלְּהוּ בֵּי מוֹתְבֵי לוֹן לַצַּדִּיקִים. כָּל חַד וְחַד לְפוּם דַּרְגֵּיהּ כְּדְקָא חָזֵי לֵיהּ. For there are many abodes prepared by the Holy One, blessed be He, for the righteous in the next world, each one according to his grade.

כְּתִיב, (תהילים ס״ה:ה׳) אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ דְּסָלְקִין אִינוּן נִשְׁמָתִין מִתַּתָּא לְעֵילָא וּלְאִתְאַחֲדָא בְּאַחְסַנְתֵּיהוֹן דְּאִתְתַּקְנָן לְהוּ. יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, אִלֵּין אַתְרִין וְדַרְגִּין לְבַר, וּמַאן אִינוּן, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר (זכריה ג׳:ז׳) וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעוֹמְדִים הָאֵלֶּה. וְהַאי הוּא דַּרְגָּא בֵּין קַדִּישִׁין עִלָּאִין. It is written: “Happy is the man whom thou choosest, and bringest near, that he may dwell in thy courts”, that is, those whom the Holy One brings near unto Him, those souls who mount from below on high so as to possess themselves of the heritage prepared for them; “that he may dwell in thy courts”, to wit, the outer halls and grades, referred to in the words, “then I will give thee free access among these that stand by” (Zech. 3, 7), i.e. a grade among the supernal holy angels.

וּמַאן דְּזַכָּאִין לְדַרְגָּא דָא, אִינוּן שְׁלִיחָן דְּמָארֵי עַלְמָא כְּאִינוּן מַלְאָכִין וְעָבְדִין שְׁלִיחוּתָא תָּדִיר בִּרְעוּתָא דְּמָארִיהוֹן, בְּגִין דְּאִלֵּין (אתקדשו) תָּדִיר בִּקְדוּשָּׁה וְלָא אִסְתָּאֲבוּ. Those who attain that grade are messengers of the Lord, on an equality with the angels, and are constantly being used in the service of their Master, because in life they always strove to remain holy and keep afar from impurity.

כְּגַוְונָא דָא, מַאן דְּאִסְתָּאַב בְּהַאי עַלְמָא אִיהוּ מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאָב, וְכַד נָפַק נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ מְסָאֲבִין לֵיהּ וּמְדוֹרֵיהּ בֵּין אִינוּן מְסָאֲבִין וְאִלֵּין אִינוּן מַזִּיקִין דְּעַלְמָא. כְּמָה דְאִתְמְשַׁךְ בַּר נָשׁ גַּרְמֵיהּ בְּהַאי עַלְמָא הָכִי הוּא מְדוֹרֵיהּ וְאִתְמְשַׁךְ בְּהַהוּא עַלְמָא (נט ואינון רוחי מסאבי מסאבין ליה ואעלין ליה לגיהנם.) Contrariwise, whoever pollutes himself in this world draws to himself the spirit of uncleanness, and when his soul leaves him the unclean spirits pollute it, and its habitation is among them. For according to a man’s strivings in this world is his habitation in the next world; kence such a man is polluted by the spirits of uncleanness and cast into Gehinnom.

וְאִית אָחֳרָנִין דְּאִינוּן לְגוֹ יַתִּיר, דְּלָאו אִינוּן בַּחָצֵר אֶלָּא בְּבֵיתָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים ס״ה:ה׳) נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ. אָמַר דָּוִד נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ, כֵּיוָן דְּאָמַר יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, אַמַּאי כְּתִיב נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ, יִשְׂבַּע בְּטוּב בֵּיתֶךָ מִיבָּעֵי לֵיהּ כְּמָה דִכְתִיב יִשְׁכֹּן. אֶלָּא הָא תָּנִינָן לֵית יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְחוּדַיְיהוּ. But there are others who penetrate further, of whom David said, “we will be satisfied with the goodness of thy house” (Ps. 65, 5). (The use of the term “we” here instead of “he”, as we should have expected, is explained by the dictum that in the Temple Court no seats are permitted save to the kings of the Davidic dynasty.)

וְאִית אֲתַר לַחֲסִידֵי עֶלְיוֹנִין דְּעַיְילֵי לְגוֹ, וּמַאי אִינוּן, כְּדִכְתִיב, (במדבר ג׳:ל״ח) וְהַחוֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה משֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו וְגו'. וְכַמָּה מָדוֹרִין עַל מָדוֹרִין וּנְהוֹרִין עַל נְהוֹרִין מִתְפָּרְשָׁן בְּהַהוּא עַלְמָא, וְכָל חַד אִכְסִיף מִנְּהוֹרָא דְּחַבְרֵיהּ, כְּמָה דְעוֹבָדִין אִתְפָּרְשָׁן בְּהַאי עַלְמָא הָכִי נָמֵי דּוּכְתִּין וּנְהוֹרִין מִתְפָּרְשָׁן בְּהַהוּא עָלְמָא. Still further within is a compartment reserved for the pious of a higher grade, referred to in the verse, “and those that were to pitch before the tabernacle eastward, before the tent of meeting toward the sunrising, were Moses and Aaron and his sons, etc.” (Num. 3, 38). Thus there is in the next world a gradation of glorious abodes and resplendent lights, each outshining the other. ‘As the works of the righteous differ in this world, so do their places and lights differ in the next world.

וְתָא חֲזֵי הָא אִתְּמָר דְּאָפִילּוּ בְּהַאי עַלְמָא כַּד בַּר נָשׁ נָּאִים עַל עַרְסֵיהּ, וְנִשְׁמָתִין אִצְטְרִיכוּ לְאִתְשׁוֹטְטָא בְּעַלְמָא וְנָפְקוּ מִגּוֹ גּוּפָא, לָאו כָּל נִשְׁמָתָא וְנִשְׁמָתָא סַלְקָא וְשַׁטְיָא לְמֶחזֵי בִּיקָר סֵבֶר אַפֵּי דְּעַתִּיק יוֹמִין, אֶלָּא כְּמָא דְאִתְמְשִׁיךְ תָּדִיר וּכְפוּם עוֹבָדֵי הָכִי נִשְׁמָתֵיהּ סָלְקָא. Further, it has been laid down that even in this world, when men sleep at night and their souls leave them and flit about through the world, not every one alike rises to behold the glory of the Ancient of Days, but each one in proportion to a man’s constancy of attachment to God and to his good deeds.

אִי אִסְתָּאַב אִיהוּ נָאִים וְנִשְׁמָתָא נָפְקָא וְכָל אִינוּן רוּחִין מְסָאֲבִין נָקְטִין לָהּ וְאִתְדַּבְּקַת בְּהוּ בְּאִינוּן דַּרְגִּין תַּתָּאִין דְּשָׁטְיָין בְּעַלְמָא וְאִינוּן מוֹדִיעִין לָהּ מִלִּין דְּאִינוּן קְרֵיבִין לְמֵיתֵי בְּעַלְמָא, וּלְזִמְנִין דְּמוֹדְעִין לָהּ מִלִּין כְּדִיבָן וְחָיְיכָן בָּהּ וְהָא אוּקְמוּהָ. The soul of the man who is besmirched, when it leaves the body asleep, meets with throngs of unclean spirits of the infernal orders traversing the universe, who take her up and to whom she clings. They disclose to her events about to come to pass in the world; occasionally they delude her with false information. This has been already stated elsewhere.

וְאִי זָכֵי בַּר נָשׁ כַּד אִיהוּ נָאִים, וְנִשְׁמָתֵיהּ סָלְקָא אָזְלָא וְשָׁטְיָא וּבָקְעָא בֵּין אִלֵּין רוּחִין מְסָאֲבִין, וְכֻלְּהוּ מַכְרִיזִין וְאָמְרִין, פַּנּוּן אֲתַר פַּנּוּן, לָאו דָּא מִסִּטְרָנָא, וְאִיהִי סָלְקָא בֵּין אִינוּן קַדִּישִׁין וּמוֹדָעֵי לָהּ מִלָּה חָדָא דִקְשׁוֹט. But the soul of the worthy man, when it leaves him in sleep, ascends and cleaves its way through the unclean spirits, which cry aloud, “Make way, make way! Here is one not belonging to our side!” The soul then ascends among the holy angels, who communicate to it some true information.

וְכַד נָחֲתָא כָּל אִינוּן חֲבִילִין טְרִיקִין בָּעָאן לְאִתְקְרָבָא בַּהֲדָהּ לְמִנְדַע הַהִיא מִלָּה, וְאִינוּן מוֹדָעִין לָהּ מִלִּין אָחֳרָנִין, וְהַהִיא מִלָּה דְּנָטְלָא גּוֹ אִינוּן קַדִּישִׁין בֵּין אִינוּן אָחֳרָנִין אִיהוּ כְּעִבּוּרָא גּוֹ תִּיבְנָא. וְהַאי (מאן איהו דזכי יתיר בעוד דאיהו קאים ונשמתא קיימא בהאי עלמא.) When the soul is on its descent again, all those malignant bands are eager to meet it in order to obtain from it that information, in exchange for which they impart to it many other things. But the one thing it learnt from the holy angels is to those other things as grain to chaff. This is a rare privilege for one whose soul is still in this world.

כְּגַוְונָא דָּא כַּד נָפְקִין נִשְׁמָתִין מִגּוּפָא מֵהַאי עַלְמָא, בָּעָאן לְסַלְקָא, וְכַמָּה תַּרְעִין חֲבִילֵי טְהִירִין קָיְימֵי, (ו) אִי אִינוּן מִסִּטְרַיְיהוּ כֻּלְּהוּ אָחֲדִין בְּהוּ בְּאִינוּן נַפְשָׁאן וּמָסְרֵי לוֹן בִּידָא דְדוּמָה לְאָעֳלָא לוֹן בַּגֵּיהִנָּם. Similar adventures await the souls when they altogether leave the body to depart from this world. In their attempt to soar upwards they have to pass through many gates at which bands of demons are stationed. These seize the souls that are of their side and deliver them into the hands of Duma in order that he may take them into Gehinnom.

וּלְבָתַר סָלְקָן וְאָחֲדָן בְּהוּ וְאִינוּן נָטְלֵי לְהוֹן וּמַכְרְזֵי בְּהוּ אִלֵּין אִינוּן דְּעָבְרוּ עַל פִּקּוּדֵי דְּמָארֵיהוֹן, וְכֵן שָׁטְיָין בְּכָל עָלְמָא. וּלְבָתַר מְהַדְּרֵי לְהוּ לַגֵּיהִנֹּם, וְכֵן עַד תְּרֵיסַר יַרְחֵי. לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי מִשְׁתַּכְּכֵי בְּהַהוּא אֲתַר דְּאִתְחֲזֵי לוֹן. אִינוּן נִשְׁמָתִין דְּזָכוּ סָלְקֵי לְעֵילָא כְּמָה דְאִתְּמָר וְזָכָאן בְּדוּכְתַּיְיהוּ. They then seize them again and ascend, and make proclamation concerning them, saying, “These are they who transgressed the commands of their Lord.” They then sweep through the universe and bring the souls back to Gehinnom. This procedure goes on for the whole of the first twelve months. After that they are assigned each to its appropriate place. On the other hand, the worthy souls soar upwards, as already explained, and are assigned the places corresponding to their merits.

תָּא חֲזֵי, זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָא דְּאִתְגְּנִיז לְהוּ כַּמָּה טָבִין לְהַהוּא עַלְמָא, וְלֵית אֲתַר פְּנִימָאָה בְּכָל אִינוּן כְּאִינוּן דְּיָדְעֵי רָזָא דְמָארֵיהוֹן וְיָדְעֵי לְאִתְדַּבְּקָא בְּהוּ בְּכָל יוֹמָא, עַל אִלֵּין כְּתִיב, (ישעיהו ס״ד:ג׳) עַיִן לא רָאָתָה אֱלהִים זוּלָתֶךָ, יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ. Happy, therefore, are the righteous, for whom many boons are reserved in the next world. But for none is a more interior abode reserved than for those who penetrate into the divine mystical doctrines and enter each day into close union with their Divine Master. Of such it is written, “What no eye hath seen, O God, beside thee, that will he do for those who wait for him” (Is. 64, 3).

מַאי לִמְחַכֵּה לוֹ, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר (איוב ל״ב:ד׳) חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים. וְאִלֵּין אִינוּן דְּדָחֲקִין לְמִלָּה דְחָכְמְתָא, וְדָיְיקִין לָהּ, וּמְחַכָּאן לָהּ לְמִנְדַע בְּרִירָא דְמִלָּה, וְאִשְׁתְּמוֹדְעָא לְמָארֵיהוֹן, אִלֵּין אִינוּן דְּמָארֵיהוֹן מִשְׁתַּבַּח בְּהוֹן בְּכָל יוֹמָא, אִלֵּין אִינוּן דְּעָאלִין בֵּין עִלָּאִין קַדִּישִׁין, וְאִלֵּין עָאלִין כָּל תַּרְעֵי דִלְעֵילָא וְלֵית מַאן דְּיִמְחֵי בִּידֵהוֹן, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי. The word “wait” here has a parallel in the verse, “now Elihu had waited to speak unto Job” (Job 32, 4), and refers to those who are importunate for any word of esoteric wisdom, who study it minutely and patiently to discover its true significance and so to gain knowledge of their Lord. These are those in whom their Master glorifies Himself each day, who enter the company of the supernal holy angels, and pass through all the celestial gates without let or hindrance. Happy their portion in this world and the next!

תָּא חֲזֵי, אַבְרָהָם עָאל לְמִנְדַע וּלְאִתְדַּבְּקָא בְּמָארֵיהּ כְּדְקָא יָאוֹת לְבָתַר דְּאַקְדִּים עוֹבָדוֹי בְּקַדְמִיתָא, וְזָכָה בְּאִינוּן יוֹמִין עִלָּאִין, וְאִתְבָּרַךְ מֵאֲתַר דְּכָל בִּרְכָאן נָפְקֵי מִתַּמָּן, דִּכְתִיב וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. מַאי בַּכֹּל. אֲתַר דְּנַהֲרָא דְּלָא פַּסְקֵי מֵימוֹי לְעָלְמִין. In this way Abraham penetrated into the Divine Wisdom and united himself with his Divine Master after he had duly prepared himself by a life of pious deeds. He thus merited those supernal days, and received blessings from the region whence all blessings flow, as it is written, “And the Lord blessed Abraham ba-kol” (in all things), where the term kol is the designation of the river the waters of which never fail.’

אָמַר רִבִּי חִיָּיא תָּא חֲזֵי, דְּאַבְרָהָם לָא בָּעָא לְאִתְעָרְבָא בִּנְשֵׁי עַלְמָא וּלְאִתְדַּבְּקָא בִּשְׁאָר עַמִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בְּגִין דִּנְשַׁיָּיא דִּשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אִינוּן סָאֲבִין לְגוּבְרַיְיהוּ וּלְאִינוּן דְּמִתְדַּבְּקִין בְּהוֹן, בְּגִין דְּכַד אַבְרָהָם יָדַע חָכְמְתָא, יָדַע עִקְרָא וְשָׁרְשָׁא וּמֵאָן אֲתַר נָפְקֵי וְשַׁטְיָין רוּחֵי מְסָאֲבִין בְּעַלְמָא, וְעַל דָּא אוֹמֵי לְעַבְדֵּיהּ דְּלָא יִסַּב אִתְּתָא לִבְרֵיהּ מִשְּׁאָר עַמִּין. R. Hiya said: ‘Observe that Abraham abstained from intermarrying with other nations and from attaching himself to idolatrous peoples. For the women of idolatrous nations pollute their husbands and those who come into close contact with them. But Abraham, having penetrated into the mystic doctrines of Wisdom, knew the source whence the unclean spirits emerge to traverse the universe, and it was for this reason that he adjured his servant not to take a wife for his son from other nations.’

תָּא חֲזֵי, כַּמָּה אַתְרִין מְתוּקָנִין לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא עַלְמָא, וּבְכֻלְּהוּ בֵּי מוֹתְבֵי לוֹן לַצַּדִּיקִים. כָּל חַד וְחַד לְפוּם דַּרְגֵּיהּ כְּדְקָא חָזֵי לֵיהּ. For there are many abodes prepared by the Holy One, blessed be He, for the righteous in the next world, each one according to his grade.

כְּתִיב, (תהילים ס״ה:ה׳) אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ דְּסָלְקִין אִינוּן נִשְׁמָתִין מִתַּתָּא לְעֵילָא וּלְאִתְאַחֲדָא בְּאַחְסַנְתֵּיהוֹן דְּאִתְתַּקְנָן לְהוּ. יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, אִלֵּין אַתְרִין וְדַרְגִּין לְבַר, וּמַאן אִינוּן, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר (זכריה ג׳:ז׳) וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעוֹמְדִים הָאֵלֶּה. וְהַאי הוּא דַּרְגָּא בֵּין קַדִּישִׁין עִלָּאִין. It is written: “Happy is the man whom thou choosest, and bringest near, that he may dwell in thy courts”, that is, those whom the Holy One brings near unto Him, those souls who mount from below on high so as to possess themselves of the heritage prepared for them; “that he may dwell in thy courts”, to wit, the outer halls and grades, referred to in the words, “then I will give thee free access among these that stand by” (Zech. 3, 7), i.e. a grade among the supernal holy angels.

וּמַאן דְּזַכָּאִין לְדַרְגָּא דָא, אִינוּן שְׁלִיחָן דְּמָארֵי עַלְמָא כְּאִינוּן מַלְאָכִין וְעָבְדִין שְׁלִיחוּתָא תָּדִיר בִּרְעוּתָא דְּמָארִיהוֹן, בְּגִין דְּאִלֵּין (אתקדשו) תָּדִיר בִּקְדוּשָּׁה וְלָא אִסְתָּאֲבוּ. Those who attain that grade are messengers of the Lord, on an equality with the angels, and are constantly being used in the service of their Master, because in life they always strove to remain holy and keep afar from impurity.

כְּגַוְונָא דָא, מַאן דְּאִסְתָּאַב בְּהַאי עַלְמָא אִיהוּ מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאָב, וְכַד נָפַק נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ מְסָאֲבִין לֵיהּ וּמְדוֹרֵיהּ בֵּין אִינוּן מְסָאֲבִין וְאִלֵּין אִינוּן מַזִּיקִין דְּעַלְמָא. כְּמָה דְאִתְמְשַׁךְ בַּר נָשׁ גַּרְמֵיהּ בְּהַאי עַלְמָא הָכִי הוּא מְדוֹרֵיהּ וְאִתְמְשַׁךְ בְּהַהוּא עַלְמָא (נט ואינון רוחי מסאבי מסאבין ליה ואעלין ליה לגיהנם.) Contrariwise, whoever pollutes himself in this world draws to himself the spirit of uncleanness, and when his soul leaves him the unclean spirits pollute it, and its habitation is among them. For according to a man’s strivings in this world is his habitation in the next world; kence such a man is polluted by the spirits of uncleanness and cast into Gehinnom.

תָּא חֲזֵי מַאן דְּאִתְקַדַּשׁ וְנָטִיר גַּרְמֵיהּ בְּהַאי עַלְמָא דְּלָא אִסְתָּאַב. מְדוֹרֵיהּ בְּהַהוּא עַלְמָא בֵּין אִינוּן קַדִּישִׁין עִלָּאִין וְעָבְדִין שְׁלִיחוּתָא תָּדִיר, וְאִלֵּין קָיְימֵי בַּחָצֵר כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (שמות כ״ז:ט׳) אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן. Thus whoever sanctifies himself and is on his guard against defilement in this world finds his habitation in the next world among the supernal holy angels, where they carry out God’s messages. These are they who abide in the court-“the court of the Tabernacle” (Ex. 27, 9).

וְאִית אָחֳרָנִין דְּאִינוּן לְגוֹ יַתִּיר, דְּלָאו אִינוּן בַּחָצֵר אֶלָּא בְּבֵיתָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים ס״ה:ה׳) נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ. אָמַר דָּוִד נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ, כֵּיוָן דְּאָמַר יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, אַמַּאי כְּתִיב נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ, יִשְׂבַּע בְּטוּב בֵּיתֶךָ מִיבָּעֵי לֵיהּ כְּמָה דִכְתִיב יִשְׁכֹּן. אֶלָּא הָא תָּנִינָן לֵית יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְחוּדַיְיהוּ. But there are others who penetrate further, of whom David said, “we will be satisfied with the goodness of thy house” (Ps. 65, 5). (The use of the term “we” here instead of “he”, as we should have expected, is explained by the dictum that in the Temple Court no seats are permitted save to the kings of the Davidic dynasty.)

וְאִית אֲתַר לַחֲסִידֵי עֶלְיוֹנִין דְּעַיְילֵי לְגוֹ, וּמַאי אִינוּן, כְּדִכְתִיב, (במדבר ג׳:ל״ח) וְהַחוֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה משֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו וְגו'. וְכַמָּה מָדוֹרִין עַל מָדוֹרִין וּנְהוֹרִין עַל נְהוֹרִין מִתְפָּרְשָׁן בְּהַהוּא עַלְמָא, וְכָל חַד אִכְסִיף מִנְּהוֹרָא דְּחַבְרֵיהּ, כְּמָה דְעוֹבָדִין אִתְפָּרְשָׁן בְּהַאי עַלְמָא הָכִי נָמֵי דּוּכְתִּין וּנְהוֹרִין מִתְפָּרְשָׁן בְּהַהוּא עָלְמָא. Still further within is a compartment reserved for the pious of a higher grade, referred to in the verse, “and those that were to pitch before the tabernacle eastward, before the tent of meeting toward the sunrising, were Moses and Aaron and his sons, etc.” (Num. 3, 38). Thus there is in the next world a gradation of glorious abodes and resplendent lights, each outshining the other. ‘As the works of the righteous differ in this world, so do their places and lights differ in the next world.

וְתָא חֲזֵי הָא אִתְּמָר דְּאָפִילּוּ בְּהַאי עַלְמָא כַּד בַּר נָשׁ נָּאִים עַל עַרְסֵיהּ, וְנִשְׁמָתִין אִצְטְרִיכוּ לְאִתְשׁוֹטְטָא בְּעַלְמָא וְנָפְקוּ מִגּוֹ גּוּפָא, לָאו כָּל נִשְׁמָתָא וְנִשְׁמָתָא סַלְקָא וְשַׁטְיָא לְמֶחזֵי בִּיקָר סֵבֶר אַפֵּי דְּעַתִּיק יוֹמִין, אֶלָּא כְּמָא דְאִתְמְשִׁיךְ תָּדִיר וּכְפוּם עוֹבָדֵי הָכִי נִשְׁמָתֵיהּ סָלְקָא. Further, it has been laid down that even in this world, when men sleep at night and their souls leave them and flit about through the world, not every one alike rises to behold the glory of the Ancient of Days, but each one in proportion to a man’s constancy of attachment to God and to his good deeds.

אִי אִסְתָּאַב אִיהוּ נָאִים וְנִשְׁמָתָא נָפְקָא וְכָל אִינוּן רוּחִין מְסָאֲבִין נָקְטִין לָהּ וְאִתְדַּבְּקַת בְּהוּ בְּאִינוּן דַּרְגִּין תַּתָּאִין דְּשָׁטְיָין בְּעַלְמָא וְאִינוּן מוֹדִיעִין לָהּ מִלִּין דְּאִינוּן קְרֵיבִין לְמֵיתֵי בְּעַלְמָא, וּלְזִמְנִין דְּמוֹדְעִין לָהּ מִלִּין כְּדִיבָן וְחָיְיכָן בָּהּ וְהָא אוּקְמוּהָ. The soul of the man who is besmirched, when it leaves the body asleep, meets with throngs of unclean spirits of the infernal orders traversing the universe, who take her up and to whom she clings. They disclose to her events about to come to pass in the world; occasionally they delude her with false information. This has been already stated elsewhere.

וְאִי זָכֵי בַּר נָשׁ כַּד אִיהוּ נָאִים, וְנִשְׁמָתֵיהּ סָלְקָא אָזְלָא וְשָׁטְיָא וּבָקְעָא בֵּין אִלֵּין רוּחִין מְסָאֲבִין, וְכֻלְּהוּ מַכְרִיזִין וְאָמְרִין, פַּנּוּן אֲתַר פַּנּוּן, לָאו דָּא מִסִּטְרָנָא, וְאִיהִי סָלְקָא בֵּין אִינוּן קַדִּישִׁין וּמוֹדָעֵי לָהּ מִלָּה חָדָא דִקְשׁוֹט. But the soul of the worthy man, when it leaves him in sleep, ascends and cleaves its way through the unclean spirits, which cry aloud, “Make way, make way! Here is one not belonging to our side!” The soul then ascends among the holy angels, who communicate to it some true information.

מדרש הנעלם וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וגו'. מַתְנִיתִין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עַל כָּל פָּנִים כָּךְ הוּא דְּהַאי מַתְנִיתִין שַׁפִּיר, דְּאִתְעֲבִיד נִשְׁמָתָא הַהוּא דִכְתִיב בֵּיהּ (יחזקאל א׳:ט״ו) והִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶּל הַחַיּוֹת לְאַרְבַּעַת פָּנָיו. כִּדְאָמוּר בְּהַהִיא מַתְנִיתָא קַמַּיְיתָא. אַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וְגוֹ'. מִשְׁנָה: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, עַל כָּל פָּנִים כָּךְ הוּא, שֶׁהַמִּשְׁנָה הַזּוֹ יָפָה, שֶׁנַּעֲשֵׂית הַנְּשָׁמָה, הַהוּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ (יחזקאל א) והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו, כמו שאמור באותה הבריתא הראשונה.

אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא לֵימָא לָן מַר מֵהַהִיא מַתְנִיתִין אָמַר לֵיהּ הָכִי אִתְפְּרַשׁ בִּתְלַת עֶשֶׂר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי בְּפָרְשָׁתָא דִּילֵיהּ, אֲבָל הָכָא אִית לָן לְמֵימַר. פָּתַח וְאָמַר (שיר השירים ו׳:ט׳) אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ וגו'. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מַאי הִיא דְּאֲנַן קָרִינָן הָכָא בְּשִׁיר הַשִּׁירִים לִישְׁנָא דְּנוּקְבְתָא, וְהָתָם בְּאוֹרַיְיתָא לִישְׁנָא דִּדְכוּרָא. אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, יֹאמַר לָנוּ מַר מִאוֹתָהּ הַמִּשְׁנָה. אָמַר לוֹ, כָּךְ הִתְפָּרֵשׁ בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים בַּפָּרָשָׁה שֶׁלּוֹ, אֲבָל כָּאן שׁ לָנוּ לוֹמַר. פָּתַח וְאָמַר, (שיר ו) אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לאִמָּהּ וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַה הִיא שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים כָּאן בְּשִׁיר הַשִּׁירִים לְשׁוֹן נְקֵבָה, וְשָׁם בַּתּוֹרָה לְשׁוֹן זָכָר?

תְּנַן הָתָם בְּאַרְבָּעָה פְּעָמִים (נ"א בשנה) בְּשָׁעָה בְּכָל יוֹם, עֵדֶן מְנַטֵף עַל הַגָּן, וְיוֹצֵּא מֵאוֹתָם הַטִפּוֹת נָהָר גָּדוֹל הַמִּתְחַלֵּק לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, וּשְׁמֹנֶה וְאַרְבָּעִים טִפּוֹת מְנַטֵף בְּכָל יוֹם וּמִשָּׁם שְׂבֵעִים אִילָנֵי הַגַּן הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ק״ד:ט״ז) יִשְׂבְּעוּ עֲצֵּי יְיָ. רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר מֵהָכָא (תהלים קו) מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו, אֵיזוֹ הִיא עֲלִיָּה זֶהוּ עֵדֶן. וְעֵדֶן בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר לְמַעְלָה מֵעֲרָבוֹת הוּא. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר בַּעֲרָבוֹת הוּא, דְּהָא תְּנַן שָׁם גִּנְזֵי חַיִּים טוֹבִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וְנִשְׁמָתָן שֶׁל צַּדִּיקִים והַגָּנוּז הָעֶלְיוֹן הוּא עֵדֶן, לְמַטָה מְכוּון כְּנְגְדוֹ גַּן בָּאָרֶץ וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ שֶׁפַע בְּכָל יוֹם. שָׁנִינוּ שָׁם, בְּאַרְבַּע פְּעָמִים (בשנה) בְּשָׁעָה בְּכָל יוֹם הָעֵדֶן מְנַטֵּף עַל הַגָּן, וְיוֹצֵא מֵאוֹתָם הַטִּפּוֹת נָהָר גָּדוֹל הַמִּתְחַלֵּק לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, וּשְׁמוֹנֶה וְאַרְבָּעִים טִפּוֹת מְנַטֵּף בְּכָל יוֹם, וּמִשָּׁם שְׂבֵעִים אִילָנֵי הַגָּן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קד) יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה'. רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר, מִכָּאן (שם) מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו. אֵיזוֹ הִיא עֲלִיָּה? זֶהוּ עֵדֶן. וְעֵדֶן בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא? רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, לְמַעְלָה מֵעֲרָבוֹת הוּא. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, בַּעֲרָבוֹת הוּא, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, שָׁם גִּנְזֵי חַיִּים טוֹבִים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וְנִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים, וְהַגָּנוּז הָעֶלְיוֹן. הוּא עֵדֶן לְמַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגְדּוֹ גַּן בָּאָרֶץ וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ שֶׁפַע בְּכָל יוֹם.

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ שְׁמֹנָה וְאַרְבָּעִים נְבִיאִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל וְכָל אֶחָד נָטַל בְּחֶלְקוֹ תַּמְצִּית טִפָּה אַחַת מֵאוֹתָם טִפּוֹת שֶׁל עֵדֶן שֶׁהֵם שְׁמֹנֶה וְאַרְבָּעִים טִפּוֹת. וּמַה אִם כָּל נָבִיא שֶׁנָּטַל טִפָּה אַחַת מֵהֶן הָיְתָה מַעֲלָתוֹ בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ עַל כָּל הַשְּׁאָר. אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה מְקַבֵּל מִשְּׁמֹנָה וְאַרְבָּעִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד כַּמָּה הָיְתָה חָכְמָתוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, שְׁמוֹנָה וְאַרְבָּעִים נְבִיאִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד נָטַל בְּחֶלְקוֹ תַּמְצִית טִפָּה אַחַת מֵאוֹתָם טִפּוֹת שֶׁל עֵדֶן, שֶׁהֵם שְׁמוֹנֶה וְאַרְבָּעִים טִפּוֹת. וּמָה אִם כָּל נָבִיא שֶׁנָּטַל טִפָּה אַחַת מֵהֶן הָיְתָה מַעֲלָתוֹ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל כָּל הַשְּׁאָר - אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה מְקַבֵּל מִשְּׁמוֹנֶה וְאַרְבָּעִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד כַּמָּה הָיְתָה חָכְמָתוֹ.

רַבִּי בָּא אָמַר רַב כַּהֲנָא וכִי מֵאַיִן הָיָה לָהֶם לַנְּבִיאִים מֵאוֹתָם הַטִפּוֹת, אֶלָּא הָכִי תְּנַן, בְּכָל טִפָּה וְטִפָּה הַיּוֹצֵּאת מֵעֵדֶן רוּחַ חָכְמָה יוֹצֵּא עִמּוֹ, וְעַל כֵּן אִתְגְּזַר בְּמַתְנִיתִין, אִית מַיָא מְגַדְּלָן חַכִּימִין, וְאִית מַיָא מְגַדְּלָן טִפְּשִׁין, ואִינוּן מַיָא דִּמְגַדְּלָן חַכִּימִין אִינוּן מַיָא הֲווּ מִטִפִּין דְּעֵדֶן. רַבִּי בָּא אָמַר רַב כַּהֲנָא, וְכִי מֵאַיִן הָיָה לָהֶם לַנְּבִיאִים מֵאוֹתָן הַטִּפּוֹת? אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, בְּכָל טִפָּה וְטִפָּה הַיּוֹצֵאת מֵעֵדֶן, רוּחַ חָכְמָה יוֹצֵאת עִמּוֹ, וְעַל כֵּן נִגְזַר בַּמִּשְׁנָה: יֵשׁ מַיִם שֶׁמְּגַדְּלִים חֲכָמִים, וְיֵשׁ מַיִם שֶׁמְּגַדְּלִים טִפְּשִׁים. וְאוֹתָם הַמַּיִם שֶׁמְּגַדְּלִים חֲכָמִים, אוֹתָם הַמַּיִם הָיוּ מִטִּפּוֹת שֶׁל עֵדֶן.

דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַיָא דְבֵיהּ טִפִּין יָתְבִין (נ"א יתירין) מִכָּל אִינוּן אַרְבַּע נַהֲרֵי קַדְמָאָה הוּא דִּכְתִיב, (בראשית ב׳:י״א) שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן. מַאי שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן. הַמְיוּחָד מִכּוּלָּם פִּישׁוֹן והוּא הַנּוֹפֵל בְּאֶרֶץ מִצְּרַיִם, וּלְפִיכָךְ הָיְתָה חָכְמַת (לישראל) מִצְּרַיִם יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם. שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הַמַּיִם שֶׁבָּהֶם טִפּוֹת יוֹשְׁבִים (נ"א: יתרים) מִכָּל אוֹתָם אַרְבַּעַת הַנְּהָרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, הוּא שֶׁכָּתוּב (בראשית ב) שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן. מַה זֶּה שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן? הַמְיֻחָד מִכֻּלָּם פִּישׁוֹן, וְהוּא הַנּוֹפֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּלְפִיכָךְ הָיְתָה חָכְמַת (לישראל) מִצְרַיִם יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם.

וּמִשֶּׁנִּגְזְרָה גְזִרָה שְׁאָבְדָה חָכְמַת מִצְּרַיִם, נָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹתָם טִפִּין וְזָרַק לוֹן בְּהַהוּא גִּנָּא, בְּהַהוּא נַהֲרָא דְּגִנְתָא דְעֵדֶן דִּכְתִיב, (בראשית ב׳:י׳) ונָהָר יוֹצֵּא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. וְזְה הָיָה מוֹלִיד אַרְבָּעָה אֲחֵרִים וְהָאֶחָד הַמְיוּחָד הַנּוֹלַד מִמֶּנּוּ פִּישׁוֹן הָיָה. מִשֶּׁנִּטְלוּ אֵלּוּ הַטִפּוֹת שֶׁלֹּא יָצְּאוּ מֵהַגַּן אָבְדָה הַחָכְמָה מִמִּצְּרַיִם. וּמִשֶּׁנִּגְזְרָה הַגְּזֵרָה שֶׁאָבְדָה חָכְמַת מִצְרַיִם, נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָם הַטִּפּוֹת וְזָרַק אוֹתָם בְּאוֹתוֹ הַגָּן, בְּאוֹתוֹ הַנָּהָר שֶׁל גַּן עֵדֶן, שֶׁכָּתוּב (שם) וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. וְזֶה הָיָה מוֹלִיד אַרְבָּעָה אֲחֵרִים, וְהָאֶחָד הַמְיֻחָד הַנּוֹלַד מִמֶּנּוּ פִּישׁוֹן הָיָה. מִשֶּׁנִּטְּלוּ אֵלּוּ הַטִּפּוֹת שֶׁלֹּא יָצְאוּ מֵהַגָּן, אָבְדָה הַחָכְמָה מִמִּצְרַיִם.

וּמֵאוֹתוֹ הָרוּחַ שֶׁהָיָה יוֹצֵּא מֵעֵדֶן, תִּמְצּוּ' (נ"ל ימצו) כָּל נָבִיא ונָבִיא, והַיינוּ דִּכְתִיב מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן לְרוּחַ הַיּוֹם. וגָנוּז זֶה בְּגַּן עֵדֶן לֶעָתִיד לָבוֹא, וְזֶה הוּא הַנָּהָר שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל בִּנְבוּאָתוֹ. וְעַל כֵּן אָמַר הַכָּתוּב (ישעיהו י״א:ט׳) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ וְגו'. שֶׁאוֹתָם מַיִם תָּמִיד מְגַדְּלִים הַיְדִיעָה בָּעוֹלָם. וּמֵאוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁהָיְתָה יוֹצֵאת מֵעֵדֶן, תִּמְצוּ (ימצו) כָּל נָבִיא וְנָבִיא, וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן לְרוּחַ הַיּוֹם. וְגָנוּז זֶה בְּגַן עֵדֶן לֶעָתִיד לָבֹא, וְזֶה הוּא הַנָּהָר שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל בִּנְבוּאָתוֹ, וְעַל כֵּן אָמַר הַכָּתוּב (ישעיה יא) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' וְגוֹ'. שֶׁאוֹתָם מַיִם תָּמִיד מְגַדְּלִים הַיְדִיעָה בָּעוֹלָם.

מדרש הנעלם וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וגו'. מַתְנִיתִין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עַל כָּל פָּנִים כָּךְ הוּא דְּהַאי מַתְנִיתִין שַׁפִּיר, דְּאִתְעֲבִיד נִשְׁמָתָא הַהוּא דִכְתִיב בֵּיהּ (יחזקאל א׳:ט״ו) והִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶּל הַחַיּוֹת לְאַרְבַּעַת פָּנָיו. כִּדְאָמוּר בְּהַהִיא מַתְנִיתָא קַמַּיְיתָא. אַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וְגוֹ'. מִשְׁנָה: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, עַל כָּל פָּנִים כָּךְ הוּא, שֶׁהַמִּשְׁנָה הַזּוֹ יָפָה, שֶׁנַּעֲשֵׂית הַנְּשָׁמָה, הַהוּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ (יחזקאל א) והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו, כמו שאמור באותה הבריתא הראשונה.

אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא לֵימָא לָן מַר מֵהַהִיא מַתְנִיתִין אָמַר לֵיהּ הָכִי אִתְפְּרַשׁ בִּתְלַת עֶשֶׂר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי בְּפָרְשָׁתָא דִּילֵיהּ, אֲבָל הָכָא אִית לָן לְמֵימַר. פָּתַח וְאָמַר (שיר השירים ו׳:ט׳) אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ וגו'. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מַאי הִיא דְּאֲנַן קָרִינָן הָכָא בְּשִׁיר הַשִּׁירִים לִישְׁנָא דְּנוּקְבְתָא, וְהָתָם בְּאוֹרַיְיתָא לִישְׁנָא דִּדְכוּרָא. אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, יֹאמַר לָנוּ מַר מִאוֹתָהּ הַמִּשְׁנָה. אָמַר לוֹ, כָּךְ הִתְפָּרֵשׁ בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים בַּפָּרָשָׁה שֶׁלּוֹ, אֲבָל כָּאן שׁ לָנוּ לוֹמַר. פָּתַח וְאָמַר, (שיר ו) אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לאִמָּהּ וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַה הִיא שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים כָּאן בְּשִׁיר הַשִּׁירִים לְשׁוֹן נְקֵבָה, וְשָׁם בַּתּוֹרָה לְשׁוֹן זָכָר?

אֶלָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הָכָא בַּתּוֹרָה נִקְרָא בְּלָשׁוֹן זָכָר אֵצֶּל הַגּוּף מִפְּנֵי שֶׁהַגּוּף אֵצֶּל הַנְּשָׁמָה כְּאִשָּׁה אֵצֶּל הַזָּכָר, וְהַנְּשָׁמָה לְגַבֵּי מַעְלָה, כִּנְקֵבָה בִּפְנִי הַזָּכָר וְכָל אֶחָד מַעֲלָתוֹ יוֹרֵשׁ. אְלָּא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּאן בַּתּוֹרָה נִקְרָא בִּלְשׁוֹן זָכָר אֵצֶל הַגּוּף, מִפְּנֵי שֶׁהַגּוּף אֵצֶל הַנְּשָׁמָה כְּאִשָּׁה אֵצֶל הַזָּכָר, וְהַנְּשָׁמָה כְּלַפֵּי מַעְלָה כִּנְקֵבָה בִּפְנֵי הַזָּכָר, וְכָל אֶחָד יוֹרֵשׁ מַעֲלָתוֹ.

תְּנַן הָתָם בְּאַרְבָּעָה פְּעָמִים (נ"א בשנה) בְּשָׁעָה בְּכָל יוֹם, עֵדֶן מְנַטֵף עַל הַגָּן, וְיוֹצֵּא מֵאוֹתָם הַטִפּוֹת נָהָר גָּדוֹל הַמִּתְחַלֵּק לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, וּשְׁמֹנֶה וְאַרְבָּעִים טִפּוֹת מְנַטֵף בְּכָל יוֹם וּמִשָּׁם שְׂבֵעִים אִילָנֵי הַגַּן הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ק״ד:ט״ז) יִשְׂבְּעוּ עֲצֵּי יְיָ. רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר מֵהָכָא (תהלים קו) מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו, אֵיזוֹ הִיא עֲלִיָּה זֶהוּ עֵדֶן. וְעֵדֶן בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר לְמַעְלָה מֵעֲרָבוֹת הוּא. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר בַּעֲרָבוֹת הוּא, דְּהָא תְּנַן שָׁם גִּנְזֵי חַיִּים טוֹבִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וְנִשְׁמָתָן שֶׁל צַּדִּיקִים והַגָּנוּז הָעֶלְיוֹן הוּא עֵדֶן, לְמַטָה מְכוּון כְּנְגְדוֹ גַּן בָּאָרֶץ וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ שֶׁפַע בְּכָל יוֹם. שָׁנִינוּ שָׁם, בְּאַרְבַּע פְּעָמִים (בשנה) בְּשָׁעָה בְּכָל יוֹם הָעֵדֶן מְנַטֵּף עַל הַגָּן, וְיוֹצֵא מֵאוֹתָם הַטִּפּוֹת נָהָר גָּדוֹל הַמִּתְחַלֵּק לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, וּשְׁמוֹנֶה וְאַרְבָּעִים טִפּוֹת מְנַטֵּף בְּכָל יוֹם, וּמִשָּׁם שְׂבֵעִים אִילָנֵי הַגָּן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קד) יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה'. רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר, מִכָּאן (שם) מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו. אֵיזוֹ הִיא עֲלִיָּה? זֶהוּ עֵדֶן. וְעֵדֶן בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא? רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, לְמַעְלָה מֵעֲרָבוֹת הוּא. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, בַּעֲרָבוֹת הוּא, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, שָׁם גִּנְזֵי חַיִּים טוֹבִים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וְנִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים, וְהַגָּנוּז הָעֶלְיוֹן. הוּא עֵדֶן לְמַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגְדּוֹ גַּן בָּאָרֶץ וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ שֶׁפַע בְּכָל יוֹם.

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ שְׁמֹנָה וְאַרְבָּעִים נְבִיאִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל וְכָל אֶחָד נָטַל בְּחֶלְקוֹ תַּמְצִּית טִפָּה אַחַת מֵאוֹתָם טִפּוֹת שֶׁל עֵדֶן שֶׁהֵם שְׁמֹנֶה וְאַרְבָּעִים טִפּוֹת. וּמַה אִם כָּל נָבִיא שֶׁנָּטַל טִפָּה אַחַת מֵהֶן הָיְתָה מַעֲלָתוֹ בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ עַל כָּל הַשְּׁאָר. אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה מְקַבֵּל מִשְּׁמֹנָה וְאַרְבָּעִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד כַּמָּה הָיְתָה חָכְמָתוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, שְׁמוֹנָה וְאַרְבָּעִים נְבִיאִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד נָטַל בְּחֶלְקוֹ תַּמְצִית טִפָּה אַחַת מֵאוֹתָם טִפּוֹת שֶׁל עֵדֶן, שֶׁהֵם שְׁמוֹנֶה וְאַרְבָּעִים טִפּוֹת. וּמָה אִם כָּל נָבִיא שֶׁנָּטַל טִפָּה אַחַת מֵהֶן הָיְתָה מַעֲלָתוֹ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל כָּל הַשְּׁאָר - אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה מְקַבֵּל מִשְּׁמוֹנֶה וְאַרְבָּעִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד כַּמָּה הָיְתָה חָכְמָתוֹ.

רַבִּי בָּא אָמַר רַב כַּהֲנָא וכִי מֵאַיִן הָיָה לָהֶם לַנְּבִיאִים מֵאוֹתָם הַטִפּוֹת, אֶלָּא הָכִי תְּנַן, בְּכָל טִפָּה וְטִפָּה הַיּוֹצֵּאת מֵעֵדֶן רוּחַ חָכְמָה יוֹצֵּא עִמּוֹ, וְעַל כֵּן אִתְגְּזַר בְּמַתְנִיתִין, אִית מַיָא מְגַדְּלָן חַכִּימִין, וְאִית מַיָא מְגַדְּלָן טִפְּשִׁין, ואִינוּן מַיָא דִּמְגַדְּלָן חַכִּימִין אִינוּן מַיָא הֲווּ מִטִפִּין דְּעֵדֶן. רַבִּי בָּא אָמַר רַב כַּהֲנָא, וְכִי מֵאַיִן הָיָה לָהֶם לַנְּבִיאִים מֵאוֹתָן הַטִּפּוֹת? אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, בְּכָל טִפָּה וְטִפָּה הַיּוֹצֵאת מֵעֵדֶן, רוּחַ חָכְמָה יוֹצֵאת עִמּוֹ, וְעַל כֵּן נִגְזַר בַּמִּשְׁנָה: יֵשׁ מַיִם שֶׁמְּגַדְּלִים חֲכָמִים, וְיֵשׁ מַיִם שֶׁמְּגַדְּלִים טִפְּשִׁים. וְאוֹתָם הַמַּיִם שֶׁמְּגַדְּלִים חֲכָמִים, אוֹתָם הַמַּיִם הָיוּ מִטִּפּוֹת שֶׁל עֵדֶן.

דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַיָא דְבֵיהּ טִפִּין יָתְבִין (נ"א יתירין) מִכָּל אִינוּן אַרְבַּע נַהֲרֵי קַדְמָאָה הוּא דִּכְתִיב, (בראשית ב׳:י״א) שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן. מַאי שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן. הַמְיוּחָד מִכּוּלָּם פִּישׁוֹן והוּא הַנּוֹפֵל בְּאֶרֶץ מִצְּרַיִם, וּלְפִיכָךְ הָיְתָה חָכְמַת (לישראל) מִצְּרַיִם יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם. שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הַמַּיִם שֶׁבָּהֶם טִפּוֹת יוֹשְׁבִים (נ"א: יתרים) מִכָּל אוֹתָם אַרְבַּעַת הַנְּהָרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, הוּא שֶׁכָּתוּב (בראשית ב) שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן. מַה זֶּה שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן? הַמְיֻחָד מִכֻּלָּם פִּישׁוֹן, וְהוּא הַנּוֹפֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּלְפִיכָךְ הָיְתָה חָכְמַת (לישראל) מִצְרַיִם יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם.

תָּנוּ רַבָּנָן כָּל נִשְׁמָתָן שֶׁל צַּדִּיקִים לְמַעְלָה בְּעֵדֶן הֵן. וּמַה מִּמַּה שֶּׁיּוֹרֵד מֵעֵדֶן יִשְׂגֶא הַחָכְמָה בָּעוֹלָם, לָעוֹמְדִים בּוֹ ונֶהֱנִין מֵהֲנָאוֹתָיו וְכִסּוּפָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. The sages said that the souls of all the righteous are above in Eden, and wisdom is strengthened in the world because of what descends from Eden. How much more so for every one of those who stand in it and take their fill of its pleasure and brightness.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה זוֹכָה לִיכָּנֵס בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה. מִיכָאֵ"ל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הוֹלֵךְ עִמָּהּ וּמַקְדִּים לָהּ שָׁלוֹם. מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת תְּמֵהִים בּוֹ וְשׁוֹאֲלִים עָלֶיהָ (שיר השירים ג׳:ו׳) מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר. מִי זֹאת עוֹלָה בֵּין הָעֶלְיוֹנִים מֵהַגּוּף הֶחָרֵב שֶׁדּוֹמֶה לְהֶבֶל דִּכְתִיב, (תהילים קמ״ד:ד׳) אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה. הוּא מֵשִׁיב וְאוֹמֵר (שיר השירים ו׳:ט׳) אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, אַחַת הִיא מְיוּחֶדֶת הִיא. אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, לְאִמָּהּ זוֹ הִיא כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁהִיא אֵם לַנְּשָׁמָה וְיוֹלֶדֶת לָהּ שֶׁנִּגְזְרָה מִמֶּנָּה. Rabbi Yitzchak said, If the soul deserves to pass through the gates of the terrestrial Jerusalem, the great angel Michael hastens to greet and walk with it. The ministering angels wonder about this and ask, "Who is that, coming up from the wilderness" (Shir Hashirim 8:5). Who rises to be among the high ones from the destroyed body, which resembles a breath, as is written, "Man is like a breath" (Tehilim 144:4)? He answers by saying, "My dove, my undefiled is but one; she is distinguished she is the only one of her mother" (Shir Hashirim 6:9). Her mother is the Throne of Glory, a mother for the soul that gives it birth, for the soul is derived from her.

רָאוּהָ בָּנוֹת וַיְאַשְׁרוּהָ. אֵלּוּ שְׁאָר הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהֵן בְּמַעֲלָתָן לְמַעְלָה וְהֵם הַנִּקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הָא חָזַרְנָא עַל מַה דְּאֲמָרָן אֵלּוּ נִקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְהָאֲחֵרוֹת נִקְרָאוֹת בְּנוֹת לוֹט. רָאוּהָ בָּנוֹת וַיְאַשְׁרוּהָ. שְׁאָר הַנְּשָׁמוֹת מְשַׁבְּחוֹת לָהּ, וְאוֹמְרוֹת שָׁלוֹם בּוֹאֵךְ. מְלָכוֹת וּפִלַגְּשִׁים, מְלָכוֹת אֵלּוּ הָאָבוֹת שֶׁהֵם מְלָכוֹת. וּפִלַגְּשִׁים, הֵן גֵּירֵי הַצֶּדֶק. כּוּלָּם מְשַׁבְּחוֹת וּמְקַלְּסוֹת אוֹתָהּ עַד שֶׁנִּכְנְסֶת לְמַעְלָה, וְאֲזַי הַנְּשָׁמָה בְּמַעֲלָתָהּ וּמִתְקַיְּימָא אֲרִיכוּת הַיָּמִים הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. נִכְנַס בַּאֲרִיכוּת הַיָּמִים לָעוֹלָם הַבָּא. "The daughters saw her, and called her happy" (Ibid.). This refers to the other souls, whose rank is high and who are called the daughters of Jerusalem. According to Rabbi Yosi, they are called the daughters of Jerusalem while the other ones are called the daughters of Lot. "The daughters saw her, the rest of the souls praise it and say to it, Come in peace. "The queens and the concubines praised her" (Ibid.). The queens are the Patriarchs that are queens. The concubines are the proselytes. They all praise and laud it until it enters above. Then the soul is in its ascended place, and longevity is maintained, as it is written, "And Abraham was old, advanced in age (lit. 'coming into the days')" (Gen. 24:1), as he entered longevity in the World to Come.

רַבִּי אַבָּא סָבָא קָם עַל רַגְלוֹי וְאָמַר, מְנוּחָה וְשָׁלוֹם גָּרְמִין יְהֵא לָךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי דְּחָזָרַת עֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ. דְּתָנִינָן בְּמַתְנִיתָּא קַדְמָאָה דְּכֵיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא בְּתַשְׁלוּמָהּ בְּאֲתַר עִלָּאָה (לזמנא בתרא עאלין) לָא תָבַאת לְגוּפָא, אֶלָּא אִתְבְּרִיאָן מִנָּהּ נִשְׁמֵי אָחֳרָנִין דְּנָפְקֵי מִנָּהּ ואִיהִי אִשְׁתְּאָרַת בְּקִיּוּמָא, עַד דְּאֲתָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְדָרַשׁ וּמַה אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא הֶבֶל וְהַגּוּף שֶׁהוּא טִפָּה סְרוּחָה נִכְנֶסֶת בּוֹ אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה. לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁיִּצָּרְפוּ כּוּלָּם וְיִהְיְה הַגּוּף מוּבְחָר בְּקִיּוּם וְתַשְׁלוּם יוֹתֵר, אֵינוֹ דִין לְהִכָּנֵס אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה בּוֹ בְּכָל הַתַּשְׁלוּמִין והָעִלּוּיִין שֶׁבָּהּ. Rabbi Abba Saba (the elder) stood up and said, May peace and tranquillity come to you, Rabbi Shimon, the son of Yochai, for restoring the diadem to its former splendor. For we learned in the first Mishnah that since the soul is perfected in the supernal place, it does not return to the body. It remains in the same condition, but other souls are created and come out of it. Then Rabbi Shimon, the son of Yochai, taught that although this world is vanity and the body is a putrid drop of semen, yet the soul enters it. In the future, when everyone will be refined and the body will be more pure, sustained and complete, there will be no reason for the soul to enter it with all its completeness.

אָמַר רַבִּי אַחָא אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה (בו בכל התשלומין והעלויין שבה) מַמָּשׁ ואוֹתוֹ הַגּוּף מַמָּשׁ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִידָן בְּקִיּוּמָן לֶעָתִיד לָבֹא, אֲבָל שְׁנִיהֶם יִהְיוּ שְׁלֵמִים בְּתַשְׁלוּם הַדַּעַת לְהַשִּׂיג מַה שֶּׁלֹּא הִשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזְּה: Rabbi Acha said, The Holy One, blessed be He, will give the very soul and very body existence in the future, but both will be whole and have completeness of knowledge so they can achieve what they did not achieve in this world.

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וגו'. רַבִּי בּוֹ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (באותם הימים) בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם שֶׁהוּא יָמִים, וְלֹא בָּעוֹלָם הַזְּה שֶׁהוּא לַיְלָה. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּאוֹתָם הָעוֹלָמוֹת שֶׁהֵם יָמִים בְּאוֹתָם הַהֲנָאוֹת וְהַכִּסּוּפִין שֶׁהוּא נוֹחֵל: וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. בְּאוֹתוֹ הַמִּשְׂרָה (נ"א המעשר) שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְּׁמוֹ, שֶׁהִיא אוֹת ה"א, שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם. "And Abraham was old, advanced in age (lit. 'coming with the days')." Rabbi Bo said that, according to Rabbi Yochanan, this refers to the world of days and not to that world which is night. Rabbi Ya'akov said those worlds are called days because of all the pleasures and the brightness that he inherits. "And Hashem had blessed Abraham in all" (Gen. 24:1) refers to the office that the Holy One, blessed be He, gave him of His name, which is the letter Hei by which the world was created.

וְתַנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מטטרון שַׂר הַפָּנִים שֶׁהוּא נַעַר עֶבֶד מֵרַבּוֹ הָאָדוֹן הַמּוֹשֵׁל עָלָיו, מְמוּנֶּה עַל הַנְּשָׁמָה בְּכָל יוֹם לְהַסְפִּיק לָהּ מֵאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁנִּצְּטַוָּה, והוּא עָתִיד לְמֵיסַב חוּשְׁבַּן פִּתְקָא בְּבָתֵּי קִבְרֵי מִן דּוּמָה וּלְאַחֲזָאָה לֵיהּ קַמֵּי מָארֵיהּ, והוּא זַמִּין לְמֶעְבַּד חָמִיר הַהוּא גַּרְמָא תְּחוֹת אַרְעָא לְתַקָּנָא לְגוּפַיָיא וּלְקָיְימָא לוֹן בִּשְׁלֵימוּתָא דְּגוּפָא בְּלָא נִשְׁמָתָא (בזמנא) דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְשַׁדַּר לָהּ לְאַתְרָהּ. We learned that Rabbi Yochanan said, Metatron, the great minister, is a boy, a servant whose Rabbi, his master, rules him. He is in charge of the soul and gives it daily of the light he was ordered to give it. In the future, he will receive an account in writing from the cemetery, from Dumah for each body that he can show to his Master. He will turn that backbone into yeast to build the body under the ground, to mend and wholly revive the body, a body without a soul. Later, the Holy One, blessed be He, will send the soul to its place. This will be after it comes to the land of Yisrael.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַה כְּתִיב, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּוֹשֵׁל וְגו'. מַהוּ אֶל עַבְדּוֹ, אִי בְּחָכְמְתָא דָא נִסְתַּכֵּל מַהוּ אֶל עַבְדּוֹ. אָמַר רַבִּי נְהוֹרָאי לֹא נִסְתַּכֵּל אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁאָמַר עַבְדּוֹ, עַבְדּוֹ שֶׁל מָקוֹם. (זקן ביתו) הַקָּרוֹב לַעֲבוֹדָתוֹ, וּמַאן אִיהוּ, זְה מטטרו"ן כִּדְקָאֲמָרָן, דְּאִיהוּ עָתִיד לְיַפּוֹת לַגּוּף בְּבָתֵּי קִבְרֵי. Rabbi Yitzchak said, it is then written, "And Abraham said to the eldest servant of his house, that ruled..." (Gen. 24:2). If we look at this from the aspect of wisdom, what is "his servant"? Rabbi Nehorai responded, We need look only at the words "his servant", the servant of Hashem, close to His worship. Who is he? He is Metatron, who will beatify the body in the grave, as we have said.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ, זְה מטטרון עַבְדּוֹ שֶׁל מָקוֹם. (קפא א) זְקַן בֵּיתוֹ, שֶׁהוּא תְּחִלַּת בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל מָקוֹם. הַמּוֹשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, שֶׁנָּתַן לוֹ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֶמְשָׁלָה עַל כָּל צִבְאוֹתָיו. Thus the words, "And Abraham said to his eldest servant" refer to Metatron, the servant of Hashem. The phrase, "The eldest servant of his house" is the beginning of the creations of Hashem. "That ruled over all that he had" means that the Holy One, blessed be He, gave him power over all His hosts, namely over the upper angels.

וְתָאנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אָמַר רַב, כָּל צִּבְאוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ עֶבֶד נוֹטְלִים אוֹר ונֶהֱנִין מִזִּיו הַנְּשָׁמָה, דְּתָאנָא אוֹר הַנְּשָׁמָה לָעוֹלָם הַבָּא גָּדוֹל מֵאוֹר הַכִּסֵּא. והָא מֵהַכִּסֵּא נִטְלָה הַנְּשָׁמָה. אֶלָּא זְה לְפִי הָרָאוּי לוֹ וְזֶה לְפִי הָרָאוּי לוֹ. רַב נַחְמָן אָמַר גָּדוֹל מֵאוֹר הַכִּסֵּא מַמָּשׁ דִּכְתִיב, (יחזקאל א׳:כ״ו) דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמַעְלָה, מַאי עָלָיו עַל זָהֳרוֹ. We learned that Rabbi Shimon quoted Rabbi Yosi who quoted Rav saying that all the hosts of the servant receive light and delight in the splendor of the soul, as the light of the soul in the World to Come is greater than the light of the throne. It seems that the soul was taken from the throne, each had according to what was appropriate for it. Rav Nachman added that it is actually greater than the light of the throne, as it is written, "The likeness as the appearance of a man above upon it" (Ezekiel 1:26), above it in splendor.

וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ כָּל צִּבְאוֹתָיו וְהַמֶּרְכָּבָה שֶׁלּוֹ נִזּוֹנִין מֵאוֹתוֹ הַזּוֹהַר. הֲדָא הוּא שֶׁהַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לוֹ (דכתיב) שִׂים נָא יָדְךָ, כְּלוֹמַר סִיעָתְךָ, תַּחַת יְרֵכִי, זְהוּ אוֹר הַנִּשְׁפַּע מִן הַנְּשָׁמָה עֲלֵיהֶם. When he goes to perform the errand (of Hashem), all his hosts and his Chariot are nourished by that splendor of the oul. And the soul says to him, "Put...your hand" namely, your escort, "under my thigh" (Gen. 24:2). This is the light that flows from the soul.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שָׁלוֹם כָּךְ קִבַּלְנוּ בְּשָׁעָה שֶׁזֶּה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵנִיעַ כָּל צִּבְאוֹתָיו שֶׁל מַעְלָה בְּאוֹת אַחַת מִשְׁמוֹ. אָמַר רַב הוּנָא כָּךְ יְרֵכִ"י בְּגִימַטְרִיָּא רָ"ם. כְּלוֹמַר הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת שִׂים נָא יָדְךָ סִיעָתְךָ תַּחַת מַעֲלָתוֹ שֶׁל רָם ונִשָּׂא הַמּוֹשֵׁל עַל הַכֹּל וּלְאַחַר שֶׁצִּוָּה סִיעַת עֶלְיוֹנִים תַּחַת יָדוֹ אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ שְׁבוּעָה גְדוֹלָה בּוֹ. Rabbi Yehuda the son of Rabbi Shalom said that we have been taught that when he goes on an errand for the Holy One, blessed be He, He moves His upper hosts by one letter of His name, namely by the letter Yud of the name Yud Hev Vav Hei. Hei is the secret of Imma and Abba, the root of the soul's light. Rav Huna said, Yerechi ('my thigh') has the same numerical value as ram (lit. 'high'), which is what the soul says, that is, "Put...your hand," your escort, under the grade of the high and elevated, that rules over all. After the soul commanded the escort of high ones to be under Him, it told him I make you swear a great oath.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אֱלהֵי הַשָּׁמַיִם וִאלהֵי הָאָרֶץ. הוֹאִיל וְאָמַר בְּיְיָ שֶׁהוּא הַכֹּל, לָמָּה נֶאֱמַר אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה שֶׁהוּא אָדוֹן עַל הַכֹּל, בְּבַת אַחַת וּבְרֶגַע אֶחָד הוּא מֵנִיעַ לַכֹּל וְכֻלָּם כְּאַיִן נְגְדוֹ. רַבִּי יִצְּחָק אוֹמֵר עַל שְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת מִשְּׁמוֹ לְהוֹרוֹת שֶׁהוּא הַכֹּל ואֵין אַחֵר בִּלְתּוֹ: Rabbi Yitzchak said, It is written, "Elohim of the heaven, and Elohim of the earth" (Ezekiel 1:26). Since he already mentioned Hashem, why add "Elohim of the heaven? Rabbi Yehuda said, to show that He is Master over everything simultaneously. In one instant, He moves everything, and everything is nothing compared to Him, heaven and earth in the oath, which is the secret of the letter Yud, which indicates that this light governs all the grades and everything is as naught compared to it. Rabbi Yitzchak said that by two letters of His name He moves His whole hosts. This is to show that He is all, and there is nothing save Him.

וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וִאלֹהֵי הָאָרֶץ. אָמַר רַב הוּנָא וְאִי הֲוִינָא עִמְּהוֹן דְּמָארֵי מַתְנִיתָּא כַּד גִּלּוּ רָזָא דְּנָא לָא אִיפְרַשְׁנָא מִנְּהוֹן הָכִי, דְּהָא אֲנָא חָזֵי עֲמִיקִין סַגִּיאִין בְּפוּמַיְיהוּ דְּגָלוּ וְלָא אִתְחַזְּיָין לְכָל אֵינִישׁ. תָּא חֲזֵי, שְׁבוּעַת קְיָימָא דָא אוֹמֵי לָהּ נִשְׁמָתָא דִּכְתִיב אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי. "And I will make you swear by Hashem, Elohim of the heaven..." Ran Huna said, If he had been with those versed in the Baraita at the time that they revealed the secret of this verse, he would not have left them without knowing everything, for he saw great depth in their utterances. They revealed much, but man does not understand what they revealed. Come and behold, The soul causes to swear this oath of the covenant, as it is written, "That you shall not take a wife to my son" (Gen. 24:3).

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק מֵהָכָא מַשְׁמַע שֶׁהוֹאִיל וְאַתָּה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּת זֶה לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא תִקַּח גּוּף לִבְנִי (ד"אלבנייני) לִיכָּנֵס בְּגוּף אַחֵר בְּגוּף זָר בְּגוּף שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ, אֶלָּא בְּהַהוּא מַמָּשׁ שֶׁהוּא שֶׁלִּי, בְּהַהוּא מַמָּשׁ שֶׁיָּצָּאתִי מִמֶּנּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב כִּי אִם אֶל אַרְצִּי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ. Rabbi Yitzchak said, from here, it is understood that the soul said to Metatron, Because you are going on this mission to resurrect the dead, "you shall not take a wife for my son." This means you shall not take a body for my son. He cannot enter another body, an idolatrous body, a body not worthy of him, but only the body which is actually my own, the very one I came from. And this is what is meant by the verse, "But you shall go to my country, and to my kindred" (Ibid. 4).

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַהוּ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְּחָק. אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אוֹתוֹ הַגּוּף שֶׁנִּצְּטָעֵר עִמִּי בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם, וְלֹא הָיָה לוֹ הֲנָאָה וְכִסּוּף בּוֹ מִפְּנֵי יִרְאַת קוֹנוֹ, אוֹתוֹ הַגּוּף מַמָּשׁ תִּקַּח לִיצְּחַק עִמּוֹ בְּהַאי שִׂמְחַת הַצַּדִּיקִים. לִיצַּחֵק עִמּוֹ בְּשִׂמְחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לִיצַּחֵק עִמּוֹ דְּעַכְשָׁיו עֵת שְׂחוֹק בָּעוֹלָם הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים קכ״ו:ב׳) אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וגו'. Rabbi Yosi said, What is meant by the verse, "And take a wife to my son Isaac"? Rabbi Yitzchak replies, The very body that suffered with me in that world and had no pleasure or content for fear of its Possessor (this refers to the Luz bone). This very body shall you take to laugh with, in that rejoicing of the righteous, to take delight in it in the joy of the Holy One, blessed be He. Have pleasure with it, because it is time for laughter, as it is written, "Then was our mouth filled with laughter" (Tehilim 126:2).

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר יִצְּחָק תָּא שְׁמַע אֵין מַלְאָךְ אֶחָד עוֹשֶׂה אֶלָא שְׁלִיחוּת אֶחָד, וְלֹא ב' שְׁלִיחוּת בְּבַת אַחַת. וְתַנְיָא אָמַר רַבִּי אַבָּא מַלְאָךְ אֶחָד אֲשֶׁר קֶסֶת הַסּוֹפֵר בְּמָתְנָיו עָתִיד לְהַרְשִׁים כָּל אֶחָד וְאֶחָד עַל מִצְּחוֹ, וּלְאַחַר כֵּן הַשַּׂר הַגָּדוֹל הוֹלֵךְ לְתַקֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד וּלְהַעֲמִידוֹ לְקַבֵּל נִשְׁמָתוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, מַאי לְפָנֶיךָ לִפְנֵי שְׁלִיחוּתְךָ. Rabbi Yehudah, the son of Rabbi Yitzchak, said, Come and listen, An angel does only one errand, not two at the same time. There are, however, two errands to perform, to resurrect the body in the grave and to make it rise to the land of Yisrael, where the soul will be enclothed in it. But one angel does not perform two errands. Rabbi Abba said, There is one angel with an inkstand at his waist. (Gabriel) He will put a mark on the brow of each. Afterward, the great minister (Metatron) will go and mend each one, preparing it to receive its soul. This is the meaning of the verse, "He shall send his angel before you, and you shall take a wife" (Gen. 24:7). What is meant by "before you"? It indicates that (Hashem will send an angel) before your errand.

רַבִּי (אלעזר) אֱלִיעֶזֶר אֲזַל לְמֶחֱמֵי לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי רַבֵּיהּ, והַהוּא יוֹמָא רֵישׁ יַרְחָא הֲוָה, כַּד מָטָא גַבֵּיהּ Rabbi Eliezer went to see his Rabbi, Rabban Yochanan ben Zakai, on the first day of the month. When he arrived he told him, 'O Well for those who see, filled with drawn water, yet gushing more from its own source. What does it seek here?'

אָמַר לֵיהּ חַיָּיב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ. אָמַר לֵיהּ לָאו עַל כָּךְ אֲמָרִית. אֶלָּא אֲנָא חָמֵי בְּאַנְפָּךְ דְּמִלָּה חַדְתָּא אִית גַּבָּךְ מֵאִינוּן עֲמִיקִים דְּאַתְּ עָתִיד לְמִתְבַּע. He answers, It behooves a man to greet his Rabbi (on Rosh Chodesh). He said to him, Not for that reason I said. I see in your face that there is a new deep secret about which you are going to ask.

אָמַר לֵיהּ, חָמֵינָא הַאי אוֹר הָרִאשׁוֹן דְּמַטְלָנוֹי עֲשָׂרָה וּבַעֲשָׂרָה נָטִיל, וּבְרָזָא דַעֲשָׂרָה נָהִיג לְכֹלָּא, וּבְאַתְוָותָא דַּעֲשָׂרָה עָבִיד עוֹבָדוֹי. וְתָאנָא עֲשָׂרָה פִּתְקִין עֲשָׂרָה מַפְתְּחָן דְּבֵי קַצְּרֵי בִּידוֹי, וּפִתְקִין עֲשָׂרָה נָטִיל בְּגִינְתָא דְעֵדֶן לְאַתְקָנָא אַרְעָא עַל גּוּפֵיהוֹן דְּצַּדִּיקַיָּא. He said to him, I see that primordial light travels by ten and conducts everything according to the secret of ten. We learned that there are ten writings, ten keys to the hospital in its hands. It takes these and ten notes in the Garden of Eden to mend the earth for the bodies of the righteous.

אָמַר לֵיהּ אֱלִיעֶזֶר בְּרִי חָמִית הֲוִית יַתִּיר מִמַּלְאָכָא קַדִּישָׁא דְּעַלְמָא, בַּעֲשָׂרָה אִתְבְּרֵי, בַּעֲשָׂרָה אִתְנְהִיג. בַּעֲשָׂרָה כֻּרְסְיָיא קַדִּישָׁא, בַּעֲשָׂרָה אוֹרַיְיתָא, הוּא בַּעֲשָׂרָה מַטְלָנוֹי, בַּעֲשָׂרָה עַלְמִין עִלָּאִין (בעשרה) וְחַד עִלָּאָה עַל כֹּלָּא בְּרִיךְ הוּא. He said, Eliezer my son, you have seen more than a holy angel. The world, is created by ten, and it is conducted by ten. The holy throne is according to ten. The Torah is by ten. Its traveling is by ten. The supernal worlds are by ten. And there is the supernal one above them all, blessed be He.

וְאֵימָא לָךְ מִלָּה דַּעְתֵּיהּ דְּמָארֵי דְּמַתְנִיתָּא הֲוָה בְּהַאי מַה כְּתִיב וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיִּלֶךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זָכִינָא לִפְסוּקָא דָא, אֲבָל וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ מַהוּ. אָמַר לֵיהּ הוּא שְׁמֵיהּ דְּמָארֵיהּ דְּאָזִיל גַּבֵּי לְאֲעָלָא לֵיהּ וּלְאַנְהָגָא (ולאגנא) לֵיהּ, אָמַר דָּא וַדַּאי הוּא כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ. I will tell you something else. Those versed in the Mishnah put some thought into it, as it is written, "And the servant took ten camels" (Gen. 42:10). R' Eliezer said to him, Master, I know this verse, but what is the meaning of, "For all the goods of his master were in his hands" (Ibid.)? He said to him, This is the name of his Master (the Shechinah) that went with him to bring him and to protect him. R' Eliezer said, Assuredly this is "For My name was in him" (Shemot 23:21).

תְּנַן אָמַר רַבִי אַבָּהוּ תָּא חֲזֵי, מַאן דְּיָדַע שְׁמֵיהּ עַל בּוּרְיֵיהּ, יָדַע דְּהוּא וּשְׁמֵיהּ חַד הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁמֵיהּ חַד דִּכְתִיב, (זכריה יד) יְיָ אֶחָד וְגו' (כלהו) כְּלוֹמַר הַשֵּׁם וְהוּא אֶחָד. Rabbi Abahu said, Come and behold, He who knows His name perfectly knows that He and his Name are one. The Holy One, blessed be He, and His Name are one, as it is written, "Hashem shall be one, and his Name One" (Zecharyah 14:9). That is, the name and He are one.

אָמַר רַבִּי אַבָּא אִית לְאִסְתַּכָּלָא בְּפָרְשָׁתָא דָא: וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמַּיִם. אָמַר רַבִּי אַבָּא מִחוּץ לָעִיר, דָּא הוּא בֵּי קִבְרֵי. אֶל בְּאֵר הַמָּיִם, דְּתַנְיָא הַנִּקְדָּמִים בְּבָתֵּי קִבְרֵי אוֹתָם שֶׁנָּשְׂאוּ וְנָתְנוּ בַּתּוֹרָה, דְּהָא תְּנַן כְּשֶׁנִּכְנַס אָדָם לַקֶּבֶר מַה דְּשָׁאֲלוּ לֵיהּ תְּחִילָּה אִם קָבַע עִתִּים לַתּוֹרָה דִּכְתִיב, (ישעיהו ל״ג:ו׳) והָיָה אֱמוּנַת עִתֶּךָ וְגו'. וּכְשֶׁיֵּצֵּא אֵינוֹ דִּין (לקיימם) לַהֲקִימָם בַּתְּחִלָּה. Rabbi Abba said, We should look at the verse, "And he made his camels kneel down outside the city by a well of water" (Gen. 24:11). According to Rabbi Abba, outside the city means in the cemetery. "By a well of water" refers, as we learnt, that those who are the first (to be revived) in the cemetery, are those who dealt in Torah. As we have learned, when a man comes into his grave, he is first asked if he set appointed times to study Torah, as it is written, "And he shall be the faith of your times" (Isaiah 33:6). Without question, he who responds yes, is revived first.

אָמַר רַבִּי אַבָּא לְעֵת עֶרֶב זֶהוּ יוֹם שִׁשִּׁי שֶׁהוּא עֶרֶב הַשַּׁבָּת שֶׁאָז הַזְּמַן לְקָיְימָא מֵתַיָּיא, מַאי מַשְׁמַע דִּתְנַן שִׁיתָּא אַלְפֵי שְׁנִין הֲוִי עַלְמָא, והוּא אֶלֶף הַשִּׁשִּׁי שֶׁהוּא סִיּוּם הַכֹּל, וְהַיְינוּ לְעֵת עֶרֶב, זְמַן סִיּוּם הַכֹּל. לְעֵת צֵּאת הַשּׁוֹאֲבוֹת, אֵלּוּ הֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַשּׁוֹאֲבִים מֵימֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁהוּא עֵת לָצֵּאת וּלְהִתְנַעֵר מִן הֶעָפָר. Rabbi Abba said that "at the time of evening" (Gen. 24:11) refers to Friday, Shabbat eve, the time of the resurrection of the dead. What is the meaning? We have learned that the world exists for 6,000 years and that Erev Shabbat is the 6th millennium, the ending of all. Thus "at the time of evening" means the time of ending for everything. The phrase, "At the time that the women go out to draw water" refers to the scholars of the Torah, who draw the water of Torah, the time to go out and shake off the dust.

וְאֲמַר רַבִּי אַבָּא עוֹד יִשׁ לָדַעַת דִּתְנַן אוֹתָם הַמִּתְעַסְּקִים לָדַעַת אֶת בּוֹרְאָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִשְׁמָתָם בְּתַשְׁלוּמָהּ לָעוֹלָם הַבָּא זָכוּ לָצֵּאת מִשְּׁבוּעוֹת הַנְּשָׁמָה הוֹלֵךְ לָדַעַת מִי הוּא גוּפָהּ מַמָּשׁ וּמַאי הוּא. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם אַף עַל גַּב שֶׁתַּלְמִיד חָכָם הוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּשְׁלוּם, דִּכְתִיב וְהָיָה הָעַלְמָה הַיּוֹצֵּאת לִשְׁאוֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ אֱמוֹר לִי רֶמֶז יְדִיעָתוֹ מִמַּה שֶּׁהִשַּׂגְתָּ. Rabbi Abba added that there is more to know, as we have learned that those occupied in knowing their Master in this world and their soul to perfection in the World to Come, deserve to get out of the grave by the oath of the soul. (Metatron) comes to know which is the soul's proper body and it is written, "Behold, I stand here by the well of water" (Gen. 24:43). Although it is the scholar of the Torah, (Metatron goes)to look for perfection, as it is written, "And it shall come to pass, that the maid who comes forth to draw, and I say to her, 'Give me, I pray you, a little water from your pitcher'" (Ibid. 44), which means 'tell me by hint, the knowledge of the name, from what you conceived'.

וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה, אַף אַתָּה עֶבֶד (כמוך) כָּמוֹנִי וְלֹא נִתְחַלֵּף לִי (על) יְדִיעָתְךָ בִּידִיעָתוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְצָּרִיךְ אַתָּה לְהַשִּׂיג שֶׁאַתָּה נִבְרָא כָּמוֹנִי. "And she says to me, 'Both drink you'" (Gen. 24:44). (She knows three things) You are a servant like me; The knowledge of you does not compare with the knowledge of Hashem, blessed be He; It behooves you to conceive that you are a creature like me.

וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, כְּלוֹמַר יְדִיעַת הַשָּׂגָתִי שֶׁלא הִשִּׂיגוּ סִיעָתְךָ, וְיָדַעְתִּי כִּי מַעֲלָה יִשׁ לִי עָלֶיךָ והֵיאַךְ נִבְרָא אַתָּה מִזִּיו הַנָּתוּן אֶצְּלְךָ. אִם הוּא אוֹמֵר סִימָן זֶה יְהִי מָסוּר בְּיָדִי עַל כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ, וְאֵדַע שֶׁהִיא הָאִשָּׁה הוּא הַגּוּף מֵאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבִּיעַנִי: "I will draw water for your camels also" (Gen. 24:19) indicates that it also drew forth for his attendants from what it perceived. The words "your camels" means "your retinue." In other words, my understanding is that: 1) Your retinue was not aware; 2) "I know that I have an advantage over you"; 3) I know how you were created from the radiance that was placed with you. If the body mentions (all of these) let this sign be delivered to me. Then I shall know she is the woman. She is the body from the same soul according to the oath it made me swear.

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְגו'. רִבִּי יִצְּחָק אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בְּעוֹד שֶׁכָּל הָעִנְיָינִים הוּא רוֹצֶּה לְנַסּוֹת עַל הַגּוּף, מַאי כְּתִיב וְהִנֵּה רִבְקָה יוֹצֵּאת, זֶהוּ הַגּוּף קָדוֹשׁ שֶׁנִּתְעַסָּק בְּדִּבְרֵי תּוֹרָה וְכִתֵּת גּוּפוֹ לְהַשִּׂיג וְלָדַעַת אֶת קוֹנוֹ. אֲשֶׁר יָלְדָה לִבְתוּאֵל, אָמַר רַב יְהוּדָה בִּתּוֹ שֶׁל אֵל. בֶּן מִלְכָּה, בֶּן מַלְכָּהּ שֶׁל עוֹלָם. אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם. חֶבְרַת הַשֵּׂכֶל גּוּף שֶׁנִּדְבַּק בַּשֵּׂכֶל וְהִיא אָח הַנְּשָׁמָה. וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ, מַשָּׂא הַחָכְמָה עָלֶיהָ. "And it came to pass, before he had done speaking" (Gen. 24:15). According to Rabbi Yitzchak, Rabbi Yehudah said while he was thinking of how to try the body, it is written, "Behold, Rivkah came out," which is the holy body that is occupied in Torah. It pounds the body for knowledge of the conception of his Possessor, "who was born to Betuel" (Ibid.). Rav Yehuda said she was the daughter (Heb. bat) of El, the "son of Milkah" (Ibid.), who is a son to the king (Heb. Malkah) of the universe. "The wife of Nachor, Abraham's brother" alludes to the company of the mind, the body attached to the mind, and is the brother of the soul, and the phrase, "With her pitcher upon her shoulder" alludes to the weight of wisdom upon it.

ויָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ. זְה מטטרו"ן. וַיֹּאמֶר הַגְּמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ, אֱמוֹר לִי רֶמֶז חָכְמָתָא בִּידִיעַת בּוֹרְאֵךְ מִמַּה שֶּׁעָסַקְתְּ בָּעוֹלָם שֶׁיָּצָּאת מִמֶּנּוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא כִּדְפָרְשִׁינָן, אַחַר כָּל זֶה מַה כְּתִיב ואָשִׂים הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל ידֶיהָ. אָמַר רַבִּי אַבָּא אוֹתָם הָעֲצָּמוֹת שֶׁנִּפְזְרוּ לְכָאן וּלְכָאן, הוּא צּוֹמֵד אוֹתָם וְשׁוֹקְלָם זֶה עַל זְה כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו נ״ח:י״א) וְעַצְּמוֹתֶיךָ יַחְלִיץ. אָמַר רִבִּי אַבָּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אוֹתוֹ הַגּוּף עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְשָׁם נִכְנַס בּוֹ נִשְׁמָתוֹ. "And the servant ran to meet her" (Gen. 24:17) refers to Metatron. And said, "Let me, I pray you, drink a little water of your pitcher" give me a hint of the wisdom of the knowledge of your Maker that you dealt with in the world you left. Rabbi Abba said, We have explained that after that it is written, "And I put the ring upon her nose, and the bracelets upon her hands" (Ibid. 47). Rabbi Abba said that these are the bones that were scattered here and there. He puts them together and weighs them one upon the other, as is written, "And strengthen your bones" (Isaiah 58:11). Rabbi Abba said, At that time, the body stands in the land of Yisrael, where the soul enters it.

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִי מוֹלִיךְ הַגּוּף לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר רִבִּי זֵירָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עוֹשֶׂה מְחִילוֹת תַּחַת הָאָרֶץ וְהֵם מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו כ״ו:י״ט) ואֶרְץ רְפָאִים תַּפִּיל. Rabbi Yochanan asks, Who conducts the body to the land of Yisrael? Rabbi Zeira said, The Holy One, blessed be He, digs caverns under the ground and they roll to the land of Yisrael. Hence it is written, "And the earth shall cast out the shades of the dead" (Isaiah 26:19).

אָמַר רִבִּי יִצְּחָק גַּבְרִיאֵ"ל מוֹלִיךְ אוֹתָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מְנָא לָן דִּכְתִיב, (בראשית כ״ד:נ״ח) הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזְּה, וּכְתִיב הָתָם (דניאל ט׳:כ״א) וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַאי דִכְתִיב וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן. אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אֵין יִצֶּר הָרָע בָּטֵל מִן הָעוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלּוֹ לֹא נִמְצָּא קְצָּתוֹ נִמְצָּא. Rabbi Yitzchak said, Gabriel conducts them to the land of Yisrael. How do we know that? From the verse, "Will you go with this man?" (Gen. 24:58). Elsewhere, it is written, "The man Gabriel" (Daniel 9:21). Rabbi Yosi asks, Why is it written, "And Rivkah had a brother and his name was Laban" (Ibid. 29)? Rabbi Yitzchak answered, The Evil Inclination does not pass away from the world, and though it is not entirely present, some of it is.

תָּא חֲזֵי, בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁהָיָה מוּטָל בָּעוֹלָם הַזֶּה נִקְרָא לוֹט, לָעוֹלָם הַבָּא (יבדל) יִבָּטֵל מִן הָעוֹלָם, אֲבָל (לעתיד לבא) לא כּוּלּוֹ, ונִקְרָא לָבָן לא מְנוּוָל כְּבָרִאשׁוֹנָה אֶלָּא כְּמַאן דְּסָחֵי מִנִּוּוּלוֹ. לָבָן לְמַאי אִצְּטְרִיךְ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְמֶעְבַּד פְּרִיָּה וּרְבִיָּה אִצְּטְרִיךְ, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אִם אֵין יֵצֶּר הָרָע נִמְצָּא, פְּרִיָּה וּרְבִיָּה אֵינוֹ מָצּוּי. Come and behold, When it was in this world, it was called Lot. In the World to Come, it will be partly canceled and called Laban, its not as corrupt as before, but as one who washed the filth off of himself. Why is there need of Laban? Rabbi Shimon said, It is needed for being fruitful and multiply. If there is no Evil Inclination, nothing is fruitful or multiplies.

תָּא שְׁמַע כֵּיוָן שֶׁהַגּוּף נִבְנָה וְעוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ, מַאי כְּתִיב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחוֹתָם וְגו'. מַאי (הוי) וְאֶת מֵנִיקְתָּהּ, זֶה כֹּחַ הַתְּנוּעָה. רִבִּי יִצְּחָק אָמַר זְה כֹּחַ הַגּוּף. Come and listen, Since the body was constructed and established, why is it then written, "And they sent away Rivkah, their sister, and her nurse..." (Gen. 24:59). What does the phrase "and her nurse" imply? It is the power of movement. Rabbi Yitzchak further clarifies this by explaining that this is the power of the body.

רִבִּי אַבָּהוּ פָּתַח בְּהַאי קְרָא (שיר השירים ד׳:ח׳) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבֹאִי וגו', אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ כֵּיוָן שֶׁהַגּוּף נִבְנֶה עַל קִיּוּמוֹ וּמְבִיאִין אוֹתוֹ לְקַבֵּל נִשְׁמָתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַנְּשָׁמָה מַמְתֶּנֶת אֵלָיו וְיוֹצֵּאת לִקְרָאתוֹ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיֵּצֵּא יִצְּחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה. זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה. תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, הַיְינוּ דִכְתִיב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא. Rabbi Abahu opened with the verse, "Come with me from Lebanon, my bride, with me from Lebanon..." (Shir Hashirim 4:8). Rabbi Abahu said, Once the body was built and established, it is brought to the land of Yisrael to receive its soul. The soul awaits it there and comes out to greet it, as is written, "And Isaac went out to meditate in the field" (Gen. 24:63). "Come with me from Lebanon, my bride" is the soul, and "Look from the top of Amana" (Ibid.) corresponds to, "And he lifted his eyes and saw" (Ibid.).

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אִם הִיא הַנְּשָׁמָה, תֵּינַח אַבְרָהָם כִּדְקָאֲמָרָן, אֲבָל יִצְּחָק מַהוּ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ הָא חַבְרַיָּיא אָמְרוּ דְּעַכְשָׁיו אִתְקְרֵי יִצְּחָק עַל שׁוּם חֶדְוָותָא סַגִּיאָה דִּבְעָלְמָא. Rabbi Yehuda said, If this is the soul, Abraham is satisfactory, as was said. What then is Isaac? Rabbi Abahu said, The friends said it is now called Isaac because of the increased joy in the world.

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בַּתְּחִלָּה נִקְרֵאת הַנְּשָׁמָה אַבְרָהָם וְהַגּוּף שָׂרָה, עַכְשָׁיו נִקְרֵאת הַנְּשָׁמָה יִצְּחָק וְהַגּוּף רִבְקָה. תְּנַן בְּמַתְנִיתִין, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אַרְבָּעִים שָׁנָה קוֹדֶם קִיּוּם הַגּוּף מַמְתֶּנֶת הַנְּשָׁמָה לַגּוּף בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּאֵיזֶה מָקוֹם בְּמָקוֹם הַמִּקְדָּשׁ. Rabbi Abahu said, First the soul was called Abraham and the body Sarah. Now the soul is called Isaac and the body Rivkah. Rabbi Shimon said, It was taught in the Mishnah that the soul awaited the body in the land of Yisrael forty years before the body existed. Where? At the Temple.

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ תָּא חֲזֵי, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיְּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְּחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ. אוֹהֵב לְאוֹתוֹ הַגּוּף וּמִתְנַחֵם עִמּוֹ, והוּא עֵת לִשְׂחוֹק וְהַחֶדְוָה בָּעוֹלָם. Rabbi Abahu said, Look at the verse, "And took Rivkah, and she became his wife, and he loved her; and Isaac was comforted after his mother's death" (Gen. 24:67). When he loves the body and is comforted by it, it is time for laughter and delight in the world.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה הָא כָּל פָּרְשָׁתָא דָא אִתְבְּרַר לָן, אֲבָל לָא יָכִילְנָא לְמִנְדַע מַהוּ: וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וּלְשִׁקּוּלָא דְדַעְתָּא כָּל פָּרְשָׁתָא דָא לִיסְתּוּרֵי. Rabbi Yehuda said, Now this whole portion of the scripture is made clear, but I do not know the meaning of the verse, "Then again Abraham took a wife, and her name was Keturah" (Gen. 25:1). To a reasonable mind, this text is contradictory. It contradicts the explanation concerning the soul and body at the time of resurrection.

כַּד אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר, הַאי פָּרְשָׁתָא דָא שָׁמַעְנָא וְלָא אִדְכַּרְנָא, אָמְרוּ דְּעִלָּאִין תַּקִּיפִין לָא זִמְנוּהָ לְגַלָּאָה ואֲנַן מַאי נֵימָא. קָם רִבִּי יְהוּדָה וְאָמַר מִמְתִיבְתָּא דְּחַבְרָנָא מָארֵי מַתְנִיתָּא גַּלְיָא. Rav Dimi arrived and said, I have heard an explanation for this portion, but I do not remember it. They said that the high and strong did not present it for revelation. What have we to say? Rabbi Yehudah stood up and said that the portion is revealed in the Yeshivah of our friends, the sages of the Mishnah.

קָמוּ וְאֲזְלוּ הוּא ורִבִּי יִיסָא וְרִבִּי חִיָּיא, אַשְׁכְּחוּהָ לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וְהֲוָה מְגַלֶּה רָזִין דִּתְפִילִּין. עָאלוּ קַמֵּיהּ וְאָמְרוּ בְּמַאי אִתְעַסַּק מַר. אָמַר לוֹן טַעְמָא דִתְפִילִּין אֲמִינָא, דְּהָא זַכָּאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּמָנַח תְּפִילִּין וְיָדַע טַעְמָא דִידְהוּ. They stood up and began walking, he, Rabbi Yeesa, and Rabbi Chiya. They found Rabbi Elazar ben Rabbi Shimon, who was revealing the secret of Tefilin. They came before him and asks, Master, what are you engaged in? He replies, I am recounting the reason for the Tefilin, for blessed is the man who dons Tefilin and knows the sense thereof.

אָמְרוּ אִי נִיחָא קַמֵּיהּ דְּמַר לֵימָא לָן מִלָּה. אָמְרוּ שְׁמַעְנָא מֵאֲבוּךְ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּרְחִימוּ סַגִּיאָה דְּהֲוָה לֵיהּ עִם יִשְׂרָאֵל אָמַר לוֹן לְמֶעְבַּד לֵיהּ בֵּי מַשְׁכְּנָא כְּגַוונָא דִּרְתִיכָא עִלָּאָה דִלְעֵילָא וְיֵיתֵי דִיּוּרֵיהּ עִמְּהוֹן הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות כ״ה:ח׳) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. וְשָׁמַעְנָא מֵאֲבוּךְ דְּהָכָא סָתִים טַעְמָא דִּתְפִילִּין בְּהַאי פְּסוּקָא. They said, If it is well before you, Master, may you tell us something. They said, We learned from your father that the Holy One, blessed be He, in His great love for the children of Yisrael, told them to build Him a tabernacle, reflecting the supernal high Chariot, so He might come and dwell among them. This is the meaning of, "And let them make Me a sanctuary, so that I may dwell among them" (Shemot 25:8). We learned from your father that the reason for the Tefilin was hidden in this verse.

אָמַר לֵיהּ תָּא חֲזִי, כְּגַוְונָא עִלָּאָה אִתְעֲבַד מִקְדָּשׁ בִּרְתִיכוֹי קַדִּישִׁין, וּבָתַר כֵּן אַשְׁרֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּיּוּרֵיהּ עִמְּהוֹן, כְּעִנְיָינָא דָא, וּכְגַוונָא דָא אִתְעָרוּ חַבְרַיָּיא מָארֵי מַתְנִיתָּא בְּטַעְמָא דִּתְפִלִּין, לְמֶהֱוִי הַהוּא גַבְרָא דּוּגְמָא דִרְתִיכֵי עִלָּאִין, רְתִיכָא תַּתָּאָה רְתִיכָא עִלָּאָה, לְמֵיתֵי מַלְכוּתָא דִילֵיהּ וְיַשְׁרֵי דִּיּוּרֵיהּ עִלָוִיה. He said to them, Come and behold, The Temple was made to reflect the upper one in its holy Chariots. And then the Holy One, blessed be He, caused His Shechinah to dwell among them. In this manner, those versed in the Mishnah discussed the reason for the Tefilin. Any man who wears tefilin will be patterned after the upper Chariots, the lower Chariot and the upper Chariot so that His kingdom will come and the Shechinah will dwell upon him.

וְתָנִינָן אִית בֵּיהּ רָזִין עִלָּאִין וְדוּגְמֵיהוֹן, וְאִית בֵּיהּ תְּלַת רְתִיכִין, דּוּגְמַת עִלָּאִין קַדִּישִׁין רָזִין דִּתְלַת אַתְוָותָא דִּשְׁמָהָן קַדִּישֵׁי, עָלְמִין תְּלַת, רְתִיכִין תְּלָתָא אַתְוָותָא, אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שַׁלִּיט עַל אַרְבַּע, וְעַל כָּךְ רָזָא דְשי"ן דִּתְלַת כִּתְרִין, ושי"ן דְּאַרְבַּע כִּתְרִין, תְּלָתָא מְלָכִין שַׁלִּיטִין בְּגוּפָא תְּפִילִּין עֲלוֹי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא, אִלֵּין תְּפִילִּין דְּרֵישָׁא, תְּפִילִּין דִּדְרוֹעָא אַרְבַּע פָּרָשִׁיָּין. We learned that there are deep secrets in the tefilin and its patterns. There are three Chariots within them, like the high and holy ones, reflecting the secrets of the three letters of His Holy Name. For these three Chariots are the three letters YUD-HEI-VAV. The four sections govern the four letters of His Holy Name. This is therefore the secret of the Shin of three crowns and Shin of four crowns, the three kings ruling over the body and the Tefilin upon the Holy One, blessed be He, above the head Tefilin and the hand Tefilin, four sections, which correspond to the Shin with four heads.

לִבָּא רָכִיב דּוּגְמָא דִּרְתִיכָא תַּתָּאָה וְתַתָּאָה רָכִיב. עוֹד תָּנִינָן דָּא רְכִיבָא דִּדְרוֹעָא לְתַתָּא. וְלִבָּא רָכִיב, דּוּגְמָא דְּאִיהוּ לְתַתָּא וְאִתְמַסְּרוּן בִּידֵיהּ לְאַעֲלָאָה לוֹן כָּל חֵילֵי שְׁמַיָא, כָּךְ לִבָּא הוּא רָכִיב לְתַתָּא ואִתְמַסְּרוּ בִּידוֹי כָּל אֵבְרֵי גוּפָא. Similarly, the heart rides as if on the lower Chariot. And the lower one is mounted. We have also learned that this Chariot of the arm, is below. The heart rides as if beneath. It was given to it to bring in all the heavenly hosts. So the heart rides down below and all the limbs of the body are given to it.

וְעֵילָא מִנִּיהּ אַרְבָּע פָּרָשִׁיָּין עַל מוֹחָא דְרֵישָׁא אִיהוּ, אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁלִּיטָא עִלָּאָה מַלְכָּא מִכֹּלָּא. (ורוח) ורָזָא דְחָכְמְתָא דָא, הוּא כְּגַוונָא דְמַקְדְּשָׁא דִּכְתִיב וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָּה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָּה. וְעֲלַיְיהוּ דִּיּוּרֵיהּ דְּמַלְכָּא בְּאַרְבַּע אַתְוָון תְּרֵין רְתִיכִין. Above the heart are the four sections of the brain. The Holy One, blessed be He, is supreme ruler over them. He is King of all. And the secret of wisdom resembles the Temple, as it is written, "And make one Cherub on the one end, and the other Cherub on the other end" (Shemot 25:19). Above them is the King's Shechinah, within the four letters Yud Hev Vav Hei. Yud-Hei is on the right Cherub, and Vav-Hei on the left cherub. Within the two Chariots, the upper Chariot is on the right Cherub and the lower Chariot is on the left Cherub.

וּכְהַאי גַוונָא לִבָּא וּמוֹחָא, לִבָּא מִכָּאן וּמוֹחָא מִכָּאן וְעֲלַיְיהוּ מְדוֹרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְבַּע (ד"א ארבע) פָּרָשִׁיָּין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִכָּאן וּלְהָלְאָה רָזֵי דְּכִתְרֵי אַתְוָותָא וּפָרָשִׁיָּין בְּגוּפַיְיהוּ וּרְצּוּעוֹתֵיהוֹן. הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי וּרְמִיזָא דִלְהוֹן אִתְגְּלִי וְטַעְמָא דְּכֹלָּא בִּתְלַת עֶשֶׂר מְכִילָן (דרחמי). Similarly, the heart and the brain, the heart is on one side and the brain on the other side. Upon them is the King's Shechinah in four sections. Rabbi Elazar said, From now on, the secrets of the crowns of the letters, the sections in their bodies and the straps are an ancient tradition that Moses received in Sinai. They were already explained by allusion and the sense of all this is in the secret of the thirteen divine attributes.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אִלְמָלֵא לָא אָתֵינָא אֶלָּא בְּדִיל רָזָא דָא דַּיַּי. אָמְרוּ לֵיהּ זַכָּאָה חוּלָקָךְ לְעַלְמָא דְאָתֵי דְּכָל רָז לָא אָנִיס לָךְ. אָמְרוּ לֵיהּ אָתֵינָא קַמֵּיהּ דְּמַר לְמִנְדַע רָזָא דְהַאי פְּסוּקָא וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. Rabbi Yehuda said, Even if we came only for this secret, it would have sufficed. They said to him, Happy is your lot in the World to Come, for no secret is withheld from you. They said to him, We came before you, Master, to know the secret of the verse, "Then again Abraham took a wife, and her name was Keturah" (Gen. 25:1).

אָמַר פֵּירוּשָׁא דְהַאי פְּסוּקָא כְּמָה דְגָלוּ חַבְרָנָא מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּכַד נִשְׁמָתָא יֵיתֵי בְּהַהוּא גוּפָא קַדִּישָׁא דִילָהּ, הָא מִילַיָּיא הֲווּ עַל חַיָּיבַיָא דִּיקוּמוּן ויִכְשְׁרוּן עוֹבָדִין וְיִתֵּן לְהוּ מִזִּיוָא יְקָרָא דִילֵיהּ דְּיִנְדְּעוּן וִיתוּבוּן וְיִזְכּוּן זְכוּתָא שְׁלֵימָתָא. He said, the explanation of this verse is revealed by the friends versed in the Mishnah. When the soul enters its holy body, these words will be said of the wicked, who will be resurrected and make better their deeds. And the soul will grant them its precious splendor, so they will know, repent and have full merit again.

וְכַד חָמָא שְׁלמֹה דָא הֲוָה סַגֵּי (ד"א תוה סגי) וְאָמַר (קהלת ח׳:י׳) וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבוּרִים ובָאוּ וּמִמְקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ, שֶׁיָּבֹאוּ וְיִחְיוּ מִמְקוֹם קָדוֹשׁ. ותָנִינָן אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּתִיב, (ירמיה ג) הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו, כָּךְ הָרְשָׁעִים שֶׁלא זָכוּ לָשׁוּב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְהַקְטִיר מַעֲשִׂים טוֹבִים לָעוֹלָם, לא יַקְטִירוּ בָּעוֹלָם הַבָּא. רְאֵה מַה כְּתִיב וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וְשֶׁרוֹצֶּה לַעֲשׂוֹת לָהֶם נְשָׁמָה לְגוּפָם וּלְקַרְבָם בִּתְשׁוּבָה, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן. When Solomon saw this, he wondered very much, and said, "And so I saw the wicked buried, and come to their rest...gone from the holy place" (Kohelet 8:10). Rabbi Abba quoted Rabbi Yochanan, saying it is written, "Can the Kushite change his skin, or the leopard his spots?" (Jer. 13:23), similarly the wicked who did not deserve to repent in this world and offer good deeds as sacrifices will never burn sacrifices in the World to Come. It is written, "Then again Abraham took a wife" and wanted to produce a soul for their bodies and bring them closer in repentance, as it is written, "And the souls that they had made in Charan" (Gen. 12:5).

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב ותֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן, הַרְבֵּה מַעֲשִׂים רָעִים עַד שֶׁנִּגְרָשִׁים מִן הָעוֹלָם דִּכְתִיב וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְּחָק בְּנוֹ. וַעֲלֵיהֶם נְאֱמַר (דניאל י״ב:ב׳) וְרַבִּים מִישֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצּוּ וְגו', וְעַל הָאֲחֵרִים נֶאֱמַר וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזהַר הָרָקִיעַ וגו'. Rabbi Elazar said, Look at the verse, "And she bore him Zimran, and Yokshan" (Gen. 25:2). They did many evil deeds, until they were driven from the world, as it is written, "And sent them away from his son Isaac" (Ibid.). Of them it is written, "And many of those who sleep in the dust of the earth shall awake..." (Daniel 12:2). Of the others, it is written, "And they who are wise shall shine like the brightness of the firmament" (Ibid. 3).

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה הַאי מַשְׁמַע עַל פָּרְשָׁתָא, וּמַשְׁמַע דְּאוֹתוֹ זְמַן (נקרא) (ס"א אבד) עֲבַד שֵׁם (הנשמה) אַבְרָהָם, וּבִמְקוֹמוֹ נִקְרֵאת יצְּחָק כִּדְקָאֲמָרָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ויְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְּחָק בְּנוֹ, וַיִּשֶׁב יִצְּחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי. עִם יְדִיעַת הַחַי שֶׁהוּא חַי הָעוֹלָמִים לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג מַה שֶּׁלא הִשִּׂיג בָּעוֹלָם הַזֶּה הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו י״א:ט׳) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ, (עד כאן מדרש הנעלם) Rabbi Yehuda said, This is the meaning of the text indicating that it was called Abraham at one time, and is now called Isaac in his place, as it is written, "And it came to pass after the death of Abraham, that Elohim blessed his son Isaac; and Isaac dwelt by Beer Lachai Roi (lit. 'the well of living and seeing')" (Gen. 25:11). Through the knowledge of the living, the life of the world, he may know and conceive what he had not conceived in this world, as it is written, "For the earth shall be full of the knowledge of Hashem" (Isaiah 11:9). (End of Midrash Hane'elam)

רִבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר, (קהלת י״ב:ז׳) וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. תָּא חֲזֵי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם, נָטַל עֲפָרֵיהּ מֵאֲתַר דְּמַקְדְּשָׁא, וּבָנָה גוּפֵיהּ מֵאַרְבַּע סִטְרִין דְּעַלְמָא, דְּכֻלְּהוּ יָהֲבוּ לֵיהּ חֵילָא, לְבָתַר אִתְרַק עֲלֵיהּ רוּחָא דְחַיֵּי כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית ב׳:ז׳) וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וְגו' לְבָתַר קָם וְיָדַע דְּאִיהוּ מֵעֵילָא וְתַתָּא, וּכְדֵין אִתְדָּבַּק וְיָדַע חָכְמָה עִלָּאָה. R. Isaac discoursed on the verse: And the dust returneth to the earth as it was, and the spirit returneth unto God who gave it (Eccl. 12, 7). He said: ‘When the Holy One, blessed be He, created Adam, He took his dust from the site of the Temple and built his body out of the four corners of the world, all of which contributed to his formation. After that He poured over him the spirit of life, as it says, “and he breathed into his nostrils the breath of life” (Gen. 2, 7). Adam then arose and realised that he was both of heaven and of earth, and so he united himself to the Divine and was endowed with mystic Wisdom.

כְּגַוְונָא דָא כָּל בַּר נָשׁ דְּעַלְמָא אִיהוּ כָּלִיל מֵעֵילָא וְתַתָּא, וְכָל אִינוּן דְּיָדְעִין לְאִתְקַדְּשָׁא בְּהַאי עַלְמָא כְּדְקָא יְאוּת, כַּד אוֹלִידוּ בַּר, מָשְׁכִין עֲלֵיהּ רוּחַ קַדִּישָׁא מֵאֲתַר דְּכָל קַדִּישֵׁי נָפְקִין מִנֵּיהּ, וְאִלֵּין אִקְרוּן בְּנִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין דְּגוּפָא אִתְעֲבִיד בִּקְדוּשָׁה כְּדְקָא יָאוֹת, הָכִי נָמֵי יָהֲבִין לֵיהּ רוּחָא מֵאֲתַר עִלָּאָה קַדִּישָׁא כְּדְקָא חָזֵי וְהָא אִתְּמַר. Each son of man is, after the same model, a composite of the heavenly and the earthly; and all those who know how to sanctify themselves in the right manner in this world, when they beget a son cause the holy spirit to be drawn upon him from the region whence all sanctities emerge. Such are called the children of the Holy One; and as their bodies were formed in sanctity, so are they given a spirit from the supernal holy region.

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּזַמִּין בַּר נָשׁ לְמֵיהַב חוּשְׁבַּן עוֹבָדוֹי עַד לָא יִפּוּק מֵעַלְמָא, הַהוּא יוֹמָא, יוֹמָא דְּחוּשְׁבַּן אִיהוּ, דְּגוּפָא וְנִשְׁמָתָא יָהֲבֵי חוּשְׁבְּנָא. לְבָתַר נִשְׁמָתָא אִתְפָּרְשָׁא מִינֵיהּ, וְגוּפָא תָּב לְאַרְעָא, וְכֹלָּא תָּב לְאַתְרֵיהּ דְּאִתְנָסִיב מִתַּמָּן וְהָא אוּקְמוּהָ, עַד זִמְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא כֹּלָּא גָּנִיז קַמֵּיהּ. Observe that the day on which a man is about to depart from this world is a day of reckoning when the body and the soul in combination have to give an account of their works. The soul afterwards leaves him, and the body returns to the earth, both thus returning to their original source, where they will remain until the time when the Holy One will bring the dead to life again.

וְהַהוּא גּוּפָא מַמָּשׁ וְהַהִיא נִשְׁמָתָא מַמָּשׁ זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאֲתָבָא לְעַלְמָא כְּמִלְּקַדְמִין וּלְחַדְתָּא אַנְפֵּי עַלְמָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו כ״ו:י״ט) יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן. וְהַהִיא נִשְׁמָתָא מַמָּשׁ גְּנִיזָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְתָבַת לְאַתְרָהּ כְּפוּם אָרְחָהָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. וּלְזִמְנָא דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא, זַמִּין אִיהוּ לְאֲרָקָא טַלָּא מֵרִישֵׁיהּ עֲלַיְיהוּ, וּבְהַהוּא טַלָּא יְקוּמוּן כֹּלָּא מֵעַפְרָא. Then God will cause the identical body and the identical soul to return to the world in their former state, as it is written, “Thy dead shall live, my dead bodies shall arise” (Is. XXVI, I9). The same soul is meanwhile stored up by the Holy One, thus returning to its original place, as it is written, “And the spirit returns to God who gave it” (Eccl. 12, 7). And at the time when the Holy One will raise the dead to life He will cause dew to descend upon them from His head. By means of that dew all will rise from the dust,

וּבְהַהוּא זִמְנָא הַהוּא יֵצֶר הָרָע דְּאִיהוּ חִוְיָא בִישָׁא יִסְתַּלַּק מֵעַלְמָא וְיַעֲבַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּמָה דְאִתְּמָר (זכריה י״ג:ב׳) וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ. וּלְבָתַר דְּאִיהוּ יִתְעֲבַר מֵעַלְמָא, סִיהֲרָא לָא אִתְכַּסְיָא, וְנַהֲרָא דְּנָגִיד וְנָפִיק לָא יִפָּסְקוּן מַבּוּעוֹי, וּכְדֵין כְּתִיב, (ישעיהו ל׳:כ״ו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים וְגו'. At that time, however, the evil tempter, who is none other than the evil serpent, will be removed from the world by the Almighty and disappear, as it is written, “and I will cause the unclean spirit to pass out of the earth” (Zech. 13, 2). After he disappears the moon will no more be obscured, and the waters of the celestial river will flow on perennially. Then will be fulfilled the prophecy, “Moreover the light of the moon shall be as the light of the sun, and the light of the sun shall be sevenfold, as the light of the seven days, etc.” (Is. 30, 26).

אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה אִי תֵימָא דְּכָל גּוּפִין דְּעַלְמָא יְקוּמוּן וְיִתְעָרוּן מֵעַפְרָא, אִינוּן גּוּפֵי דְּאִתְנְטִיעוּ בְּנִשְׁמָתָא חָדָא מַה תְּהֵא מִנַּיְיהוּ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אִינוּן גּוּפִין דְּלָא זָכוּ וְלָא אַצְלָחוּ הֲרֵי אִינוּן כְּלָא הֲווּ, כְּמָה דְּהֲווּ עֵץ יָבֵשׁ בְּהַהִיא עַלְמָא הָכִי נָמֵי בְּהַהוּא זִמְנָא, וְגוּפָא בַּתְרָאָה דְּאִתְנְטַע וְאַצְלַח וְנָטַל שָׁרָשׁוֹי כְּדְקָא יְאוּת יָקוּם. Said R. Hizkiah: ‘If it be so that all the dead bodies will rise up from the dust, what will happen to a number of bodies which shared in succession the same soul?’ R. Jose answered: ‘Those bodies which were unworthy and did not achieve their purpose will be regarded as though they had not been: as they were a withered tree in this world, so will they be regarded at the time of the resurrection. Only the last that had been firmly planted and took root and prospered will come to life,

וְעֲלֵיהּ כְּתִיב, (ירמיהו י״ז:ח׳) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְגו' וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וְגו'. דְּעֲבַד אִיבִּין וְנָטַע שָׁרָשִׁין וְאַצְלַח כְּדְקָא יְאוּת. וְעַל הַהוּא גּוּפָא קַדְמָאָה דְּלָא עֲבַד אִיבִּין וְלָא נָטַע שָׁרָשִׁין (ולא זכה ולא אצלח) כְּתִיב, (ירמיהו י״ז:ו׳) וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלא יִרְאֶה כִּי יָבֹא טוֹב וְגו'. כִּי יָבֹא טוֹב דָּא תְּחִיַּית הַמֵּתִים. as it says, “For he shall be as a tree planted by the waters… but its foliage shall be luxuriant, etc.” (Jer. 17, 8). This alludes to the body that struck deep root, produced fruit and prospered. But of the former body which remained fruitless, which did not take root, which was unworthy and did not achieve its end, it is written, “For he shall be like a tamarisk in the desert, and shall not see when good cometh, etc.” (Ibid. 6), i.e. he will not be included in the resurrection,

וְיִתְנְהִיר הַהוּא נְהוֹרָא דְּזַמִּין לְאַנְהָרָא לְהוּ לְצַדִּיקַיָּא דְּהֲוָה גָנִיז קַמֵּיהּ מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עַלְמָא דִּכְתִיב, (בראשית א׳:ד׳) וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. וּכְדֵין זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא, וּכְתִיב, (מלאכי ג׳:כ׳) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וְגו', וּכְדֵין יִתְגַּבַּר טוֹב בְּעַלְמָא, וְהַהוּא דְּאִתְקְרֵי רַע יִתְעֲבַר מֵעַלְמָא כִּדְאֲמָרָן. וּכְדֵין אִינוּן גּוּפִין קַדְמָאֵי לֶהֱווֹ כְּלָּא הֲווּ. and will not see the light stored up at the Creation for the delectation of the righteous, regarding which it says, “And God saw the light that it was good” (Gen. 1, 4), and also, “But unto you that fear my name shall the sun of righteousness arise, etc.” (Mal. 3, 20). The Holy One will thus in the future raise the dead to life again, and the good principle will prevail in the world and the Evil One will vanish from the world, as already said, and the previous bodies will be as though they never had been.’

אָמַר רִבִּי יִצְחָק זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲרָקָא עֲלַיְיהוּ עַל אִינוּן גּוּפִין רוּחִין אָחֳרָנִין, וְאִי זָכָאן בְּהוֹן יְקוּמוּן בְּעַלְמָא כְּדְקָא יְאוּת, וְאִי לָאו יְהוֹן קִטְמָא תְּחוֹת רַגְלֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָא דִּכְתִיב (מלאכי ג), וּכְתִיב, (דניאל י״ב:ב׳) וְרַבִּים מִישֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ וְגו'. וְכֹלָּא אִתָּקַם וְאִתְעַתַּד קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכֻלְּהוּ בְּמִנְיָינָא הֲווּ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו מ׳:כ״ו) הַמּוֹצִיא בְּמִסְפַּר צְבָאָם וְגו'. Said R. Isaac: ‘For such bodies the Holy One will provide other spirits, and if found worthy they will obtain an abiding in the world, but if not, they will be ashes under the feet of the righteous, as it is written, “and many of them that sleep in the dust of the earth shall awake, etc.” (Dan. 12, 2). All then will rise up and will be ranged before the Holy One, who will enumerate them, as it were, as it says, “He that bringeth out their host by number” (Is. 40, 26).

תָּא חֲזֵי, הָא אִתְּמָר כָּל אִינוּן מֵתִין דִּבְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל יְקוּמוּן בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְעַר עֲלַיְיהוּ וְיוֹקִים לוֹן, עֲלַיְיהוּ כְּתִיב יִחְיוּ מֵתֶיךָ, אִלֵּין אִינוּן דִּי בְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, אִלֵּין אִינוּן דִּבְגוֹ אַרְעָאן אָחֳרָנִין, דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ תְּחִיָּיה אֶלָּא קִימָה. דְּהָא רוּחָא דְחַיֵּי לָא תִשְׁרֵי אֶלָּא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא דְיִשְׂרָאֵל, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב בְּהוּ יִחְיוּ מֵתֶיךָ, וְאִינוּן דִּלְבַר, יִתְבְּרֵי גוּפָא דִלְהוֹן וִיקוּמוּן גּוּפָא בְּלָא רוּחָא. וּלְבָתַר יִתְגַּלְגְּלוּן תְּחוֹת עַפְרָא עַד דְּיִמְטוּן לְאֶרֶץ יִּשְׂרָאֵל, וְתַמָּן יְקַבְּלוּן נִשְׁמָתָא, וְלָא בִּרְשׁוּ אָחֳרָא, בְּגִין דְּיִתְקַיְּימוּן בְּעַלְמָא כְּדְקָא חָזֵי. Observe that it has been laid down that the dead of the Land of Israel will be the first to rise, and of them it is written, “Thy dead shall live” (Ibid. 26, 19). On the other hand, the words “my dead bodies shall arise” (Ibid.) allude to the dead of other lands, since instead of “shall live” it says “snall arise”. The living spirit, in fact, will only infuse the bodies in tne Land of Israel. “Thy dead”, then, “shall live”. But the other dead bodies will rise without the spirit of life, and only after they shall have rolled themselves underground and reached the Land of Israel will they receive souls-only there, but not in other realms-so that they may be really resurrected.’

רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יֵיסָא הֲווּ יַתְבֵי לֵילְיָא חַד וְעָסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא, כָּל אִינוּן נִשְׁמָתִין דְּיִתְעָרוּן קַמֵּיהּ כֻּלְּהוּ קָיְימִין דִּיוּקְנִין דִּיוּקְנִין קַמֵּיהּ בְּהַהוּא דִּיוּקְנָא מַמָּשׁ דְּהֲווּ בְּהַאי עַלְמָא, וְנָחִית לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיִקְרֵי לוֹן בִּשְׁמָהָן כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה נח) לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. וְכָל נִשְׁמָתָא תֵּיעוֹל לְדוּכְתָּהָּ, וִיקוּמוּן בְּקִיּוּמָא בְּעַלְמָא כְּדְקָא חָזֵי, וּכְדֵין יְהֵא עַלְמָא שְׁלִים, וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִיב, (ישעיהו כ״ה:ח׳) וְחֶרְפַת עַמּוֹ יָסִיר וְגו', מַאי וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר. דָּא יֵצֶר הָרָע דְּאַחְשִׁיךְ אַנְפֵּי בִּרְיָין וְשַׁלִּיט בְּהוּ. R. Eleazar and R. Jose were one night studying the Torah. Said R. Eleazar: ‘Observe that at the time when the Holy One will bring the dead back to life, all the souls mustered before Him will bear each a form identical with the one it bore in this world. The Holy One will bring them down, and will call them by their names, as it says, “He calleth them all by name” (Ibid. 40, 26). Every soul will then enter into its own place, and the dead will be fully resurrected, and the world will thus reach its consummation. Of that time it is written, “And the reproach of his people will he take away from off all the earth” (Ibid. 25, 8), which is a reference to the evil tempter, who darkens the faces of men and leads them astray.’

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָא חָמִינָן כָּל זִמְנָא דְּבַר נָשׁ קָאִים בְּרוּחָא דָא. לָאו אִיהוּ מְסָאָב, נָפְקָא נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ אִיהוּ מְסָאָב. אָמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא, וְהָכִי אִתְּמָר דְּהָא הַהוּא יֵצֶר הָרָע כַּד נָטִיל רוּחָא דְּבַר נָשׁ סָאִיב לֵיהּ וְאִשְׁתָּאַר גּוּפָא מְסָאָב, וּשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כַּד אִינוּן בְּחַיֵּיהוֹן אִינוּן מְסָאֲבִין דְּהָא מִסִּטְרָא מִסָּאֲבָא אִית לוֹן נִשְׁמָתִין, וְכַד אִתְרִיק מִנֵּיהּ הַהוּא מְסָאֲבוּ אִשְׁתָּאַר גּוּפָא בְּלָא מְסָאֲבוּ כְּלָל. R. Jose, interposing, said: ‘How is it that a man whilst the spirit of life is in him is not a source of defilement, whereas after his soul leaves him he becomes a source of defilement 7’ R. Isaac replied: ‘Assuredly this is the law, and the explanation given is that the evil tempter, in the act of taking away the spirit of a man, defiles it, and thus the body is left in a state of defilement. This, however, is not the case with idolatrous nations. For since they carry defilement during life, as their souls are derived from the side of defilement, when this defilement is removed the body remains without any defilement whatever.

בְּגִין כָּךְ מַאן דְּאִתְדָּבַּק בְּאִתְּתָא דִּשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אִסְתָּאַב אִיהוּ. וְהַהוּא בְּרָא דְּאִתְיְלִיד לֵיהּ יְקַבֵּל עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא. וְאִי תֵימָא הָא בְּסִטְרָא דְּאֲבוֹי מִיִּשְׂרָאֵל קָא אַתְיָא, אַמַּאי יְקַבֵּל עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֳבָא. תָּא חֲזֵי, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא אִסְתָּאַב אֲבוֹי בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְדָּבַּק בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּאִיהִי מְסָאֳבָא, וְכֵיוָן דְּאָב אִיהוּ אִסְתָּאָב בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּאִיהִי מְסָאֳבָא, כָּל שֶׁכֵּן דְּאִיהוּ בְּרָא דְּאִתְיְלִיד מִינָּהּ יְקַבֵּל עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֳבָא. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּעֲבַר עַל אוֹרַיְיתָא דִּכְתִיב, (שמות לה) כִּי לא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, כִּי יְיָ קַנָּא שְׁמוֹ בְּגִין דְּקַנֵּי עַל הַאי בְּרִית קַדִּישָׁא. For this reason whoever forms an attachment with a woman of any of the idolatrous nations becomes defiled, and the offspring born from such an attachment receives a defiled spirit. It may be asked why, seeing that the father is an Israelite, the offspring should receive a defiled spirit. The reason is that as soon as the father attached himself to that woman, defilement entered into him. Now if the father became defiled through the unclean woman, how much more must the offspring born of her be defiled to its very spirit. Such a man, moreover, transgresses the precept of the Torah, contained in the words, “For thou shalt bow down to no other god; for the Lord whose name is Jealous, is a jealous God” (Ex. 34, 14), i.e. He is jealous for the sanctity of the holy covenant.’

תָּנוּ רַבָּנָן כָּל נִשְׁמָתָן שֶׁל צַּדִּיקִים לְמַעְלָה בְּעֵדֶן הֵן. וּמַה מִּמַּה שֶּׁיּוֹרֵד מֵעֵדֶן יִשְׂגֶא הַחָכְמָה בָּעוֹלָם, לָעוֹמְדִים בּוֹ ונֶהֱנִין מֵהֲנָאוֹתָיו וְכִסּוּפָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. The sages said that the souls of all the righteous are above in Eden, and wisdom is strengthened in the world because of what descends from Eden. How much more so for every one of those who stand in it and take their fill of its pleasure and brightness.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה זוֹכָה לִיכָּנֵס בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה. מִיכָאֵ"ל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הוֹלֵךְ עִמָּהּ וּמַקְדִּים לָהּ שָׁלוֹם. מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת תְּמֵהִים בּוֹ וְשׁוֹאֲלִים עָלֶיהָ (שיר השירים ג׳:ו׳) מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר. מִי זֹאת עוֹלָה בֵּין הָעֶלְיוֹנִים מֵהַגּוּף הֶחָרֵב שֶׁדּוֹמֶה לְהֶבֶל דִּכְתִיב, (תהילים קמ״ד:ד׳) אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה. הוּא מֵשִׁיב וְאוֹמֵר (שיר השירים ו׳:ט׳) אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, אַחַת הִיא מְיוּחֶדֶת הִיא. אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, לְאִמָּהּ זוֹ הִיא כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁהִיא אֵם לַנְּשָׁמָה וְיוֹלֶדֶת לָהּ שֶׁנִּגְזְרָה מִמֶּנָּה. Rabbi Yitzchak said, If the soul deserves to pass through the gates of the terrestrial Jerusalem, the great angel Michael hastens to greet and walk with it. The ministering angels wonder about this and ask, "Who is that, coming up from the wilderness" (Shir Hashirim 8:5). Who rises to be among the high ones from the destroyed body, which resembles a breath, as is written, "Man is like a breath" (Tehilim 144:4)? He answers by saying, "My dove, my undefiled is but one; she is distinguished she is the only one of her mother" (Shir Hashirim 6:9). Her mother is the Throne of Glory, a mother for the soul that gives it birth, for the soul is derived from her.

רָאוּהָ בָּנוֹת וַיְאַשְׁרוּהָ. אֵלּוּ שְׁאָר הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהֵן בְּמַעֲלָתָן לְמַעְלָה וְהֵם הַנִּקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הָא חָזַרְנָא עַל מַה דְּאֲמָרָן אֵלּוּ נִקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְהָאֲחֵרוֹת נִקְרָאוֹת בְּנוֹת לוֹט. רָאוּהָ בָּנוֹת וַיְאַשְׁרוּהָ. שְׁאָר הַנְּשָׁמוֹת מְשַׁבְּחוֹת לָהּ, וְאוֹמְרוֹת שָׁלוֹם בּוֹאֵךְ. מְלָכוֹת וּפִלַגְּשִׁים, מְלָכוֹת אֵלּוּ הָאָבוֹת שֶׁהֵם מְלָכוֹת. וּפִלַגְּשִׁים, הֵן גֵּירֵי הַצֶּדֶק. כּוּלָּם מְשַׁבְּחוֹת וּמְקַלְּסוֹת אוֹתָהּ עַד שֶׁנִּכְנְסֶת לְמַעְלָה, וְאֲזַי הַנְּשָׁמָה בְּמַעֲלָתָהּ וּמִתְקַיְּימָא אֲרִיכוּת הַיָּמִים הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. נִכְנַס בַּאֲרִיכוּת הַיָּמִים לָעוֹלָם הַבָּא. "The daughters saw her, and called her happy" (Ibid.). This refers to the other souls, whose rank is high and who are called the daughters of Jerusalem. According to Rabbi Yosi, they are called the daughters of Jerusalem while the other ones are called the daughters of Lot. "The daughters saw her, the rest of the souls praise it and say to it, Come in peace. "The queens and the concubines praised her" (Ibid.). The queens are the Patriarchs that are queens. The concubines are the proselytes. They all praise and laud it until it enters above. Then the soul is in its ascended place, and longevity is maintained, as it is written, "And Abraham was old, advanced in age (lit. 'coming into the days')" (Gen. 24:1), as he entered longevity in the World to Come.

רַבִּי אַבָּא סָבָא קָם עַל רַגְלוֹי וְאָמַר, מְנוּחָה וְשָׁלוֹם גָּרְמִין יְהֵא לָךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי דְּחָזָרַת עֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ. דְּתָנִינָן בְּמַתְנִיתָּא קַדְמָאָה דְּכֵיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא בְּתַשְׁלוּמָהּ בְּאֲתַר עִלָּאָה (לזמנא בתרא עאלין) לָא תָבַאת לְגוּפָא, אֶלָּא אִתְבְּרִיאָן מִנָּהּ נִשְׁמֵי אָחֳרָנִין דְּנָפְקֵי מִנָּהּ ואִיהִי אִשְׁתְּאָרַת בְּקִיּוּמָא, עַד דְּאֲתָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְדָרַשׁ וּמַה אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא הֶבֶל וְהַגּוּף שֶׁהוּא טִפָּה סְרוּחָה נִכְנֶסֶת בּוֹ אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה. לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁיִּצָּרְפוּ כּוּלָּם וְיִהְיְה הַגּוּף מוּבְחָר בְּקִיּוּם וְתַשְׁלוּם יוֹתֵר, אֵינוֹ דִין לְהִכָּנֵס אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה בּוֹ בְּכָל הַתַּשְׁלוּמִין והָעִלּוּיִין שֶׁבָּהּ. Rabbi Abba Saba (the elder) stood up and said, May peace and tranquillity come to you, Rabbi Shimon, the son of Yochai, for restoring the diadem to its former splendor. For we learned in the first Mishnah that since the soul is perfected in the supernal place, it does not return to the body. It remains in the same condition, but other souls are created and come out of it. Then Rabbi Shimon, the son of Yochai, taught that although this world is vanity and the body is a putrid drop of semen, yet the soul enters it. In the future, when everyone will be refined and the body will be more pure, sustained and complete, there will be no reason for the soul to enter it with all its completeness.

אָמַר רַבִּי אַחָא אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה (בו בכל התשלומין והעלויין שבה) מַמָּשׁ ואוֹתוֹ הַגּוּף מַמָּשׁ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִידָן בְּקִיּוּמָן לֶעָתִיד לָבֹא, אֲבָל שְׁנִיהֶם יִהְיוּ שְׁלֵמִים בְּתַשְׁלוּם הַדַּעַת לְהַשִּׂיג מַה שֶּׁלֹּא הִשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזְּה: Rabbi Acha said, The Holy One, blessed be He, will give the very soul and very body existence in the future, but both will be whole and have completeness of knowledge so they can achieve what they did not achieve in this world.

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וגו'. רַבִּי בּוֹ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (באותם הימים) בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם שֶׁהוּא יָמִים, וְלֹא בָּעוֹלָם הַזְּה שֶׁהוּא לַיְלָה. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּאוֹתָם הָעוֹלָמוֹת שֶׁהֵם יָמִים בְּאוֹתָם הַהֲנָאוֹת וְהַכִּסּוּפִין שֶׁהוּא נוֹחֵל: וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. בְּאוֹתוֹ הַמִּשְׂרָה (נ"א המעשר) שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְּׁמוֹ, שֶׁהִיא אוֹת ה"א, שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם. "And Abraham was old, advanced in age (lit. 'coming with the days')." Rabbi Bo said that, according to Rabbi Yochanan, this refers to the world of days and not to that world which is night. Rabbi Ya'akov said those worlds are called days because of all the pleasures and the brightness that he inherits. "And Hashem had blessed Abraham in all" (Gen. 24:1) refers to the office that the Holy One, blessed be He, gave him of His name, which is the letter Hei by which the world was created.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַה כְּתִיב, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּוֹשֵׁל וְגו'. מַהוּ אֶל עַבְדּוֹ, אִי בְּחָכְמְתָא דָא נִסְתַּכֵּל מַהוּ אֶל עַבְדּוֹ. אָמַר רַבִּי נְהוֹרָאי לֹא נִסְתַּכֵּל אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁאָמַר עַבְדּוֹ, עַבְדּוֹ שֶׁל מָקוֹם. (זקן ביתו) הַקָּרוֹב לַעֲבוֹדָתוֹ, וּמַאן אִיהוּ, זְה מטטרו"ן כִּדְקָאֲמָרָן, דְּאִיהוּ עָתִיד לְיַפּוֹת לַגּוּף בְּבָתֵּי קִבְרֵי. Rabbi Yitzchak said, it is then written, "And Abraham said to the eldest servant of his house, that ruled..." (Gen. 24:2). If we look at this from the aspect of wisdom, what is "his servant"? Rabbi Nehorai responded, We need look only at the words "his servant", the servant of Hashem, close to His worship. Who is he? He is Metatron, who will beatify the body in the grave, as we have said.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ, זְה מטטרון עַבְדּוֹ שֶׁל מָקוֹם. (קפא א) זְקַן בֵּיתוֹ, שֶׁהוּא תְּחִלַּת בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל מָקוֹם. הַמּוֹשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, שֶׁנָּתַן לוֹ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֶמְשָׁלָה עַל כָּל צִבְאוֹתָיו. Thus the words, "And Abraham said to his eldest servant" refer to Metatron, the servant of Hashem. The phrase, "The eldest servant of his house" is the beginning of the creations of Hashem. "That ruled over all that he had" means that the Holy One, blessed be He, gave him power over all His hosts, namely over the upper angels.

וְתָאנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אָמַר רַב, כָּל צִּבְאוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ עֶבֶד נוֹטְלִים אוֹר ונֶהֱנִין מִזִּיו הַנְּשָׁמָה, דְּתָאנָא אוֹר הַנְּשָׁמָה לָעוֹלָם הַבָּא גָּדוֹל מֵאוֹר הַכִּסֵּא. והָא מֵהַכִּסֵּא נִטְלָה הַנְּשָׁמָה. אֶלָּא זְה לְפִי הָרָאוּי לוֹ וְזֶה לְפִי הָרָאוּי לוֹ. רַב נַחְמָן אָמַר גָּדוֹל מֵאוֹר הַכִּסֵּא מַמָּשׁ דִּכְתִיב, (יחזקאל א׳:כ״ו) דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמַעְלָה, מַאי עָלָיו עַל זָהֳרוֹ. We learned that Rabbi Shimon quoted Rabbi Yosi who quoted Rav saying that all the hosts of the servant receive light and delight in the splendor of the soul, as the light of the soul in the World to Come is greater than the light of the throne. It seems that the soul was taken from the throne, each had according to what was appropriate for it. Rav Nachman added that it is actually greater than the light of the throne, as it is written, "The likeness as the appearance of a man above upon it" (Ezekiel 1:26), above it in splendor.

וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ כָּל צִּבְאוֹתָיו וְהַמֶּרְכָּבָה שֶׁלּוֹ נִזּוֹנִין מֵאוֹתוֹ הַזּוֹהַר. הֲדָא הוּא שֶׁהַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לוֹ (דכתיב) שִׂים נָא יָדְךָ, כְּלוֹמַר סִיעָתְךָ, תַּחַת יְרֵכִי, זְהוּ אוֹר הַנִּשְׁפַּע מִן הַנְּשָׁמָה עֲלֵיהֶם. When he goes to perform the errand (of Hashem), all his hosts and his Chariot are nourished by that splendor of the oul. And the soul says to him, "Put...your hand" namely, your escort, "under my thigh" (Gen. 24:2). This is the light that flows from the soul.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שָׁלוֹם כָּךְ קִבַּלְנוּ בְּשָׁעָה שֶׁזֶּה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵנִיעַ כָּל צִּבְאוֹתָיו שֶׁל מַעְלָה בְּאוֹת אַחַת מִשְׁמוֹ. אָמַר רַב הוּנָא כָּךְ יְרֵכִ"י בְּגִימַטְרִיָּא רָ"ם. כְּלוֹמַר הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת שִׂים נָא יָדְךָ סִיעָתְךָ תַּחַת מַעֲלָתוֹ שֶׁל רָם ונִשָּׂא הַמּוֹשֵׁל עַל הַכֹּל וּלְאַחַר שֶׁצִּוָּה סִיעַת עֶלְיוֹנִים תַּחַת יָדוֹ אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ שְׁבוּעָה גְדוֹלָה בּוֹ. Rabbi Yehuda the son of Rabbi Shalom said that we have been taught that when he goes on an errand for the Holy One, blessed be He, He moves His upper hosts by one letter of His name, namely by the letter Yud of the name Yud Hev Vav Hei. Hei is the secret of Imma and Abba, the root of the soul's light. Rav Huna said, Yerechi ('my thigh') has the same numerical value as ram (lit. 'high'), which is what the soul says, that is, "Put...your hand," your escort, under the grade of the high and elevated, that rules over all. After the soul commanded the escort of high ones to be under Him, it told him I make you swear a great oath.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אֱלהֵי הַשָּׁמַיִם וִאלהֵי הָאָרֶץ. הוֹאִיל וְאָמַר בְּיְיָ שֶׁהוּא הַכֹּל, לָמָּה נֶאֱמַר אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה שֶׁהוּא אָדוֹן עַל הַכֹּל, בְּבַת אַחַת וּבְרֶגַע אֶחָד הוּא מֵנִיעַ לַכֹּל וְכֻלָּם כְּאַיִן נְגְדוֹ. רַבִּי יִצְּחָק אוֹמֵר עַל שְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת מִשְּׁמוֹ לְהוֹרוֹת שֶׁהוּא הַכֹּל ואֵין אַחֵר בִּלְתּוֹ: Rabbi Yitzchak said, It is written, "Elohim of the heaven, and Elohim of the earth" (Ezekiel 1:26). Since he already mentioned Hashem, why add "Elohim of the heaven? Rabbi Yehuda said, to show that He is Master over everything simultaneously. In one instant, He moves everything, and everything is nothing compared to Him, heaven and earth in the oath, which is the secret of the letter Yud, which indicates that this light governs all the grades and everything is as naught compared to it. Rabbi Yitzchak said that by two letters of His name He moves His whole hosts. This is to show that He is all, and there is nothing save Him.

וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וִאלֹהֵי הָאָרֶץ. אָמַר רַב הוּנָא וְאִי הֲוִינָא עִמְּהוֹן דְּמָארֵי מַתְנִיתָּא כַּד גִּלּוּ רָזָא דְּנָא לָא אִיפְרַשְׁנָא מִנְּהוֹן הָכִי, דְּהָא אֲנָא חָזֵי עֲמִיקִין סַגִּיאִין בְּפוּמַיְיהוּ דְּגָלוּ וְלָא אִתְחַזְּיָין לְכָל אֵינִישׁ. תָּא חֲזֵי, שְׁבוּעַת קְיָימָא דָא אוֹמֵי לָהּ נִשְׁמָתָא דִּכְתִיב אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי. "And I will make you swear by Hashem, Elohim of the heaven..." Ran Huna said, If he had been with those versed in the Baraita at the time that they revealed the secret of this verse, he would not have left them without knowing everything, for he saw great depth in their utterances. They revealed much, but man does not understand what they revealed. Come and behold, The soul causes to swear this oath of the covenant, as it is written, "That you shall not take a wife to my son" (Gen. 24:3).

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק מֵהָכָא מַשְׁמַע שֶׁהוֹאִיל וְאַתָּה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּת זֶה לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא תִקַּח גּוּף לִבְנִי (ד"אלבנייני) לִיכָּנֵס בְּגוּף אַחֵר בְּגוּף זָר בְּגוּף שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ, אֶלָּא בְּהַהוּא מַמָּשׁ שֶׁהוּא שֶׁלִּי, בְּהַהוּא מַמָּשׁ שֶׁיָּצָּאתִי מִמֶּנּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב כִּי אִם אֶל אַרְצִּי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ. Rabbi Yitzchak said, from here, it is understood that the soul said to Metatron, Because you are going on this mission to resurrect the dead, "you shall not take a wife for my son." This means you shall not take a body for my son. He cannot enter another body, an idolatrous body, a body not worthy of him, but only the body which is actually my own, the very one I came from. And this is what is meant by the verse, "But you shall go to my country, and to my kindred" (Ibid. 4).

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַהוּ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְּחָק. אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אוֹתוֹ הַגּוּף שֶׁנִּצְּטָעֵר עִמִּי בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם, וְלֹא הָיָה לוֹ הֲנָאָה וְכִסּוּף בּוֹ מִפְּנֵי יִרְאַת קוֹנוֹ, אוֹתוֹ הַגּוּף מַמָּשׁ תִּקַּח לִיצְּחַק עִמּוֹ בְּהַאי שִׂמְחַת הַצַּדִּיקִים. לִיצַּחֵק עִמּוֹ בְּשִׂמְחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לִיצַּחֵק עִמּוֹ דְּעַכְשָׁיו עֵת שְׂחוֹק בָּעוֹלָם הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים קכ״ו:ב׳) אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וגו'. Rabbi Yosi said, What is meant by the verse, "And take a wife to my son Isaac"? Rabbi Yitzchak replies, The very body that suffered with me in that world and had no pleasure or content for fear of its Possessor (this refers to the Luz bone). This very body shall you take to laugh with, in that rejoicing of the righteous, to take delight in it in the joy of the Holy One, blessed be He. Have pleasure with it, because it is time for laughter, as it is written, "Then was our mouth filled with laughter" (Tehilim 126:2).

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר יִצְּחָק תָּא שְׁמַע אֵין מַלְאָךְ אֶחָד עוֹשֶׂה אֶלָא שְׁלִיחוּת אֶחָד, וְלֹא ב' שְׁלִיחוּת בְּבַת אַחַת. וְתַנְיָא אָמַר רַבִּי אַבָּא מַלְאָךְ אֶחָד אֲשֶׁר קֶסֶת הַסּוֹפֵר בְּמָתְנָיו עָתִיד לְהַרְשִׁים כָּל אֶחָד וְאֶחָד עַל מִצְּחוֹ, וּלְאַחַר כֵּן הַשַּׂר הַגָּדוֹל הוֹלֵךְ לְתַקֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד וּלְהַעֲמִידוֹ לְקַבֵּל נִשְׁמָתוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, מַאי לְפָנֶיךָ לִפְנֵי שְׁלִיחוּתְךָ. Rabbi Yehudah, the son of Rabbi Yitzchak, said, Come and listen, An angel does only one errand, not two at the same time. There are, however, two errands to perform, to resurrect the body in the grave and to make it rise to the land of Yisrael, where the soul will be enclothed in it. But one angel does not perform two errands. Rabbi Abba said, There is one angel with an inkstand at his waist. (Gabriel) He will put a mark on the brow of each. Afterward, the great minister (Metatron) will go and mend each one, preparing it to receive its soul. This is the meaning of the verse, "He shall send his angel before you, and you shall take a wife" (Gen. 24:7). What is meant by "before you"? It indicates that (Hashem will send an angel) before your errand.

רַבִּי (אלעזר) אֱלִיעֶזֶר אֲזַל לְמֶחֱמֵי לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי רַבֵּיהּ, והַהוּא יוֹמָא רֵישׁ יַרְחָא הֲוָה, כַּד מָטָא גַבֵּיהּ Rabbi Eliezer went to see his Rabbi, Rabban Yochanan ben Zakai, on the first day of the month. When he arrived he told him, 'O Well for those who see, filled with drawn water, yet gushing more from its own source. What does it seek here?'

אָמַר לֵיהּ חַיָּיב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ. אָמַר לֵיהּ לָאו עַל כָּךְ אֲמָרִית. אֶלָּא אֲנָא חָמֵי בְּאַנְפָּךְ דְּמִלָּה חַדְתָּא אִית גַּבָּךְ מֵאִינוּן עֲמִיקִים דְּאַתְּ עָתִיד לְמִתְבַּע. He answers, It behooves a man to greet his Rabbi (on Rosh Chodesh). He said to him, Not for that reason I said. I see in your face that there is a new deep secret about which you are going to ask.

אָמַר לֵיהּ, חָמֵינָא הַאי אוֹר הָרִאשׁוֹן דְּמַטְלָנוֹי עֲשָׂרָה וּבַעֲשָׂרָה נָטִיל, וּבְרָזָא דַעֲשָׂרָה נָהִיג לְכֹלָּא, וּבְאַתְוָותָא דַּעֲשָׂרָה עָבִיד עוֹבָדוֹי. וְתָאנָא עֲשָׂרָה פִּתְקִין עֲשָׂרָה מַפְתְּחָן דְּבֵי קַצְּרֵי בִּידוֹי, וּפִתְקִין עֲשָׂרָה נָטִיל בְּגִינְתָא דְעֵדֶן לְאַתְקָנָא אַרְעָא עַל גּוּפֵיהוֹן דְּצַּדִּיקַיָּא. He said to him, I see that primordial light travels by ten and conducts everything according to the secret of ten. We learned that there are ten writings, ten keys to the hospital in its hands. It takes these and ten notes in the Garden of Eden to mend the earth for the bodies of the righteous.

אָמַר לֵיהּ אֱלִיעֶזֶר בְּרִי חָמִית הֲוִית יַתִּיר מִמַּלְאָכָא קַדִּישָׁא דְּעַלְמָא, בַּעֲשָׂרָה אִתְבְּרֵי, בַּעֲשָׂרָה אִתְנְהִיג. בַּעֲשָׂרָה כֻּרְסְיָיא קַדִּישָׁא, בַּעֲשָׂרָה אוֹרַיְיתָא, הוּא בַּעֲשָׂרָה מַטְלָנוֹי, בַּעֲשָׂרָה עַלְמִין עִלָּאִין (בעשרה) וְחַד עִלָּאָה עַל כֹּלָּא בְּרִיךְ הוּא. He said, Eliezer my son, you have seen more than a holy angel. The world, is created by ten, and it is conducted by ten. The holy throne is according to ten. The Torah is by ten. Its traveling is by ten. The supernal worlds are by ten. And there is the supernal one above them all, blessed be He.

וְאֵימָא לָךְ מִלָּה דַּעְתֵּיהּ דְּמָארֵי דְּמַתְנִיתָּא הֲוָה בְּהַאי מַה כְּתִיב וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיִּלֶךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זָכִינָא לִפְסוּקָא דָא, אֲבָל וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ מַהוּ. אָמַר לֵיהּ הוּא שְׁמֵיהּ דְּמָארֵיהּ דְּאָזִיל גַּבֵּי לְאֲעָלָא לֵיהּ וּלְאַנְהָגָא (ולאגנא) לֵיהּ, אָמַר דָּא וַדַּאי הוּא כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ. I will tell you something else. Those versed in the Mishnah put some thought into it, as it is written, "And the servant took ten camels" (Gen. 42:10). R' Eliezer said to him, Master, I know this verse, but what is the meaning of, "For all the goods of his master were in his hands" (Ibid.)? He said to him, This is the name of his Master (the Shechinah) that went with him to bring him and to protect him. R' Eliezer said, Assuredly this is "For My name was in him" (Shemot 23:21).

תְּנַן אָמַר רַבִי אַבָּהוּ תָּא חֲזֵי, מַאן דְּיָדַע שְׁמֵיהּ עַל בּוּרְיֵיהּ, יָדַע דְּהוּא וּשְׁמֵיהּ חַד הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁמֵיהּ חַד דִּכְתִיב, (זכריה יד) יְיָ אֶחָד וְגו' (כלהו) כְּלוֹמַר הַשֵּׁם וְהוּא אֶחָד. Rabbi Abahu said, Come and behold, He who knows His name perfectly knows that He and his Name are one. The Holy One, blessed be He, and His Name are one, as it is written, "Hashem shall be one, and his Name One" (Zecharyah 14:9). That is, the name and He are one.

אָמַר רַבִּי אַבָּא אִית לְאִסְתַּכָּלָא בְּפָרְשָׁתָא דָא: וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמַּיִם. אָמַר רַבִּי אַבָּא מִחוּץ לָעִיר, דָּא הוּא בֵּי קִבְרֵי. אֶל בְּאֵר הַמָּיִם, דְּתַנְיָא הַנִּקְדָּמִים בְּבָתֵּי קִבְרֵי אוֹתָם שֶׁנָּשְׂאוּ וְנָתְנוּ בַּתּוֹרָה, דְּהָא תְּנַן כְּשֶׁנִּכְנַס אָדָם לַקֶּבֶר מַה דְּשָׁאֲלוּ לֵיהּ תְּחִילָּה אִם קָבַע עִתִּים לַתּוֹרָה דִּכְתִיב, (ישעיהו ל״ג:ו׳) והָיָה אֱמוּנַת עִתֶּךָ וְגו'. וּכְשֶׁיֵּצֵּא אֵינוֹ דִּין (לקיימם) לַהֲקִימָם בַּתְּחִלָּה. Rabbi Abba said, We should look at the verse, "And he made his camels kneel down outside the city by a well of water" (Gen. 24:11). According to Rabbi Abba, outside the city means in the cemetery. "By a well of water" refers, as we learnt, that those who are the first (to be revived) in the cemetery, are those who dealt in Torah. As we have learned, when a man comes into his grave, he is first asked if he set appointed times to study Torah, as it is written, "And he shall be the faith of your times" (Isaiah 33:6). Without question, he who responds yes, is revived first.

אָמַר רַבִּי אַבָּא לְעֵת עֶרֶב זֶהוּ יוֹם שִׁשִּׁי שֶׁהוּא עֶרֶב הַשַּׁבָּת שֶׁאָז הַזְּמַן לְקָיְימָא מֵתַיָּיא, מַאי מַשְׁמַע דִּתְנַן שִׁיתָּא אַלְפֵי שְׁנִין הֲוִי עַלְמָא, והוּא אֶלֶף הַשִּׁשִּׁי שֶׁהוּא סִיּוּם הַכֹּל, וְהַיְינוּ לְעֵת עֶרֶב, זְמַן סִיּוּם הַכֹּל. לְעֵת צֵּאת הַשּׁוֹאֲבוֹת, אֵלּוּ הֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַשּׁוֹאֲבִים מֵימֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁהוּא עֵת לָצֵּאת וּלְהִתְנַעֵר מִן הֶעָפָר. Rabbi Abba said that "at the time of evening" (Gen. 24:11) refers to Friday, Shabbat eve, the time of the resurrection of the dead. What is the meaning? We have learned that the world exists for 6,000 years and that Erev Shabbat is the 6th millennium, the ending of all. Thus "at the time of evening" means the time of ending for everything. The phrase, "At the time that the women go out to draw water" refers to the scholars of the Torah, who draw the water of Torah, the time to go out and shake off the dust.

וְאֲמַר רַבִּי אַבָּא עוֹד יִשׁ לָדַעַת דִּתְנַן אוֹתָם הַמִּתְעַסְּקִים לָדַעַת אֶת בּוֹרְאָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִשְׁמָתָם בְּתַשְׁלוּמָהּ לָעוֹלָם הַבָּא זָכוּ לָצֵּאת מִשְּׁבוּעוֹת הַנְּשָׁמָה הוֹלֵךְ לָדַעַת מִי הוּא גוּפָהּ מַמָּשׁ וּמַאי הוּא. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם אַף עַל גַּב שֶׁתַּלְמִיד חָכָם הוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּשְׁלוּם, דִּכְתִיב וְהָיָה הָעַלְמָה הַיּוֹצֵּאת לִשְׁאוֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ אֱמוֹר לִי רֶמֶז יְדִיעָתוֹ מִמַּה שֶּׁהִשַּׂגְתָּ. Rabbi Abba added that there is more to know, as we have learned that those occupied in knowing their Master in this world and their soul to perfection in the World to Come, deserve to get out of the grave by the oath of the soul. (Metatron) comes to know which is the soul's proper body and it is written, "Behold, I stand here by the well of water" (Gen. 24:43). Although it is the scholar of the Torah, (Metatron goes)to look for perfection, as it is written, "And it shall come to pass, that the maid who comes forth to draw, and I say to her, 'Give me, I pray you, a little water from your pitcher'" (Ibid. 44), which means 'tell me by hint, the knowledge of the name, from what you conceived'.

וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה, אַף אַתָּה עֶבֶד (כמוך) כָּמוֹנִי וְלֹא נִתְחַלֵּף לִי (על) יְדִיעָתְךָ בִּידִיעָתוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְצָּרִיךְ אַתָּה לְהַשִּׂיג שֶׁאַתָּה נִבְרָא כָּמוֹנִי. "And she says to me, 'Both drink you'" (Gen. 24:44). (She knows three things) You are a servant like me; The knowledge of you does not compare with the knowledge of Hashem, blessed be He; It behooves you to conceive that you are a creature like me.

וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, כְּלוֹמַר יְדִיעַת הַשָּׂגָתִי שֶׁלא הִשִּׂיגוּ סִיעָתְךָ, וְיָדַעְתִּי כִּי מַעֲלָה יִשׁ לִי עָלֶיךָ והֵיאַךְ נִבְרָא אַתָּה מִזִּיו הַנָּתוּן אֶצְּלְךָ. אִם הוּא אוֹמֵר סִימָן זֶה יְהִי מָסוּר בְּיָדִי עַל כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ, וְאֵדַע שֶׁהִיא הָאִשָּׁה הוּא הַגּוּף מֵאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבִּיעַנִי: "I will draw water for your camels also" (Gen. 24:19) indicates that it also drew forth for his attendants from what it perceived. The words "your camels" means "your retinue." In other words, my understanding is that: 1) Your retinue was not aware; 2) "I know that I have an advantage over you"; 3) I know how you were created from the radiance that was placed with you. If the body mentions (all of these) let this sign be delivered to me. Then I shall know she is the woman. She is the body from the same soul according to the oath it made me swear.

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְגו'. רִבִּי יִצְּחָק אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בְּעוֹד שֶׁכָּל הָעִנְיָינִים הוּא רוֹצֶּה לְנַסּוֹת עַל הַגּוּף, מַאי כְּתִיב וְהִנֵּה רִבְקָה יוֹצֵּאת, זֶהוּ הַגּוּף קָדוֹשׁ שֶׁנִּתְעַסָּק בְּדִּבְרֵי תּוֹרָה וְכִתֵּת גּוּפוֹ לְהַשִּׂיג וְלָדַעַת אֶת קוֹנוֹ. אֲשֶׁר יָלְדָה לִבְתוּאֵל, אָמַר רַב יְהוּדָה בִּתּוֹ שֶׁל אֵל. בֶּן מִלְכָּה, בֶּן מַלְכָּהּ שֶׁל עוֹלָם. אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם. חֶבְרַת הַשֵּׂכֶל גּוּף שֶׁנִּדְבַּק בַּשֵּׂכֶל וְהִיא אָח הַנְּשָׁמָה. וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ, מַשָּׂא הַחָכְמָה עָלֶיהָ. "And it came to pass, before he had done speaking" (Gen. 24:15). According to Rabbi Yitzchak, Rabbi Yehudah said while he was thinking of how to try the body, it is written, "Behold, Rivkah came out," which is the holy body that is occupied in Torah. It pounds the body for knowledge of the conception of his Possessor, "who was born to Betuel" (Ibid.). Rav Yehuda said she was the daughter (Heb. bat) of El, the "son of Milkah" (Ibid.), who is a son to the king (Heb. Malkah) of the universe. "The wife of Nachor, Abraham's brother" alludes to the company of the mind, the body attached to the mind, and is the brother of the soul, and the phrase, "With her pitcher upon her shoulder" alludes to the weight of wisdom upon it.

ויָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ. זְה מטטרו"ן. וַיֹּאמֶר הַגְּמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ, אֱמוֹר לִי רֶמֶז חָכְמָתָא בִּידִיעַת בּוֹרְאֵךְ מִמַּה שֶּׁעָסַקְתְּ בָּעוֹלָם שֶׁיָּצָּאת מִמֶּנּוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא כִּדְפָרְשִׁינָן, אַחַר כָּל זֶה מַה כְּתִיב ואָשִׂים הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל ידֶיהָ. אָמַר רַבִּי אַבָּא אוֹתָם הָעֲצָּמוֹת שֶׁנִּפְזְרוּ לְכָאן וּלְכָאן, הוּא צּוֹמֵד אוֹתָם וְשׁוֹקְלָם זֶה עַל זְה כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו נ״ח:י״א) וְעַצְּמוֹתֶיךָ יַחְלִיץ. אָמַר רִבִּי אַבָּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אוֹתוֹ הַגּוּף עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְשָׁם נִכְנַס בּוֹ נִשְׁמָתוֹ. "And the servant ran to meet her" (Gen. 24:17) refers to Metatron. And said, "Let me, I pray you, drink a little water of your pitcher" give me a hint of the wisdom of the knowledge of your Maker that you dealt with in the world you left. Rabbi Abba said, We have explained that after that it is written, "And I put the ring upon her nose, and the bracelets upon her hands" (Ibid. 47). Rabbi Abba said that these are the bones that were scattered here and there. He puts them together and weighs them one upon the other, as is written, "And strengthen your bones" (Isaiah 58:11). Rabbi Abba said, At that time, the body stands in the land of Yisrael, where the soul enters it.

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִי מוֹלִיךְ הַגּוּף לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר רִבִּי זֵירָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עוֹשֶׂה מְחִילוֹת תַּחַת הָאָרֶץ וְהֵם מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו כ״ו:י״ט) ואֶרְץ רְפָאִים תַּפִּיל. Rabbi Yochanan asks, Who conducts the body to the land of Yisrael? Rabbi Zeira said, The Holy One, blessed be He, digs caverns under the ground and they roll to the land of Yisrael. Hence it is written, "And the earth shall cast out the shades of the dead" (Isaiah 26:19).

אָמַר רִבִּי יִצְּחָק גַּבְרִיאֵ"ל מוֹלִיךְ אוֹתָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מְנָא לָן דִּכְתִיב, (בראשית כ״ד:נ״ח) הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזְּה, וּכְתִיב הָתָם (דניאל ט׳:כ״א) וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַאי דִכְתִיב וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן. אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אֵין יִצֶּר הָרָע בָּטֵל מִן הָעוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלּוֹ לֹא נִמְצָּא קְצָּתוֹ נִמְצָּא. Rabbi Yitzchak said, Gabriel conducts them to the land of Yisrael. How do we know that? From the verse, "Will you go with this man?" (Gen. 24:58). Elsewhere, it is written, "The man Gabriel" (Daniel 9:21). Rabbi Yosi asks, Why is it written, "And Rivkah had a brother and his name was Laban" (Ibid. 29)? Rabbi Yitzchak answered, The Evil Inclination does not pass away from the world, and though it is not entirely present, some of it is.

תָּא חֲזֵי, בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁהָיָה מוּטָל בָּעוֹלָם הַזֶּה נִקְרָא לוֹט, לָעוֹלָם הַבָּא (יבדל) יִבָּטֵל מִן הָעוֹלָם, אֲבָל (לעתיד לבא) לא כּוּלּוֹ, ונִקְרָא לָבָן לא מְנוּוָל כְּבָרִאשׁוֹנָה אֶלָּא כְּמַאן דְּסָחֵי מִנִּוּוּלוֹ. לָבָן לְמַאי אִצְּטְרִיךְ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְמֶעְבַּד פְּרִיָּה וּרְבִיָּה אִצְּטְרִיךְ, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אִם אֵין יֵצֶּר הָרָע נִמְצָּא, פְּרִיָּה וּרְבִיָּה אֵינוֹ מָצּוּי. Come and behold, When it was in this world, it was called Lot. In the World to Come, it will be partly canceled and called Laban, its not as corrupt as before, but as one who washed the filth off of himself. Why is there need of Laban? Rabbi Shimon said, It is needed for being fruitful and multiply. If there is no Evil Inclination, nothing is fruitful or multiplies.

תָּא שְׁמַע כֵּיוָן שֶׁהַגּוּף נִבְנָה וְעוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ, מַאי כְּתִיב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחוֹתָם וְגו'. מַאי (הוי) וְאֶת מֵנִיקְתָּהּ, זֶה כֹּחַ הַתְּנוּעָה. רִבִּי יִצְּחָק אָמַר זְה כֹּחַ הַגּוּף. Come and listen, Since the body was constructed and established, why is it then written, "And they sent away Rivkah, their sister, and her nurse..." (Gen. 24:59). What does the phrase "and her nurse" imply? It is the power of movement. Rabbi Yitzchak further clarifies this by explaining that this is the power of the body.

רִבִּי אַבָּהוּ פָּתַח בְּהַאי קְרָא (שיר השירים ד׳:ח׳) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבֹאִי וגו', אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ כֵּיוָן שֶׁהַגּוּף נִבְנֶה עַל קִיּוּמוֹ וּמְבִיאִין אוֹתוֹ לְקַבֵּל נִשְׁמָתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַנְּשָׁמָה מַמְתֶּנֶת אֵלָיו וְיוֹצֵּאת לִקְרָאתוֹ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיֵּצֵּא יִצְּחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה. זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה. תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, הַיְינוּ דִכְתִיב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא. Rabbi Abahu opened with the verse, "Come with me from Lebanon, my bride, with me from Lebanon..." (Shir Hashirim 4:8). Rabbi Abahu said, Once the body was built and established, it is brought to the land of Yisrael to receive its soul. The soul awaits it there and comes out to greet it, as is written, "And Isaac went out to meditate in the field" (Gen. 24:63). "Come with me from Lebanon, my bride" is the soul, and "Look from the top of Amana" (Ibid.) corresponds to, "And he lifted his eyes and saw" (Ibid.).

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אִם הִיא הַנְּשָׁמָה, תֵּינַח אַבְרָהָם כִּדְקָאֲמָרָן, אֲבָל יִצְּחָק מַהוּ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ הָא חַבְרַיָּיא אָמְרוּ דְּעַכְשָׁיו אִתְקְרֵי יִצְּחָק עַל שׁוּם חֶדְוָותָא סַגִּיאָה דִּבְעָלְמָא. Rabbi Yehuda said, If this is the soul, Abraham is satisfactory, as was said. What then is Isaac? Rabbi Abahu said, The friends said it is now called Isaac because of the increased joy in the world.

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בַּתְּחִלָּה נִקְרֵאת הַנְּשָׁמָה אַבְרָהָם וְהַגּוּף שָׂרָה, עַכְשָׁיו נִקְרֵאת הַנְּשָׁמָה יִצְּחָק וְהַגּוּף רִבְקָה. תְּנַן בְּמַתְנִיתִין, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אַרְבָּעִים שָׁנָה קוֹדֶם קִיּוּם הַגּוּף מַמְתֶּנֶת הַנְּשָׁמָה לַגּוּף בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּאֵיזֶה מָקוֹם בְּמָקוֹם הַמִּקְדָּשׁ. Rabbi Abahu said, First the soul was called Abraham and the body Sarah. Now the soul is called Isaac and the body Rivkah. Rabbi Shimon said, It was taught in the Mishnah that the soul awaited the body in the land of Yisrael forty years before the body existed. Where? At the Temple.

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ תָּא חֲזֵי, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיְּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְּחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ. אוֹהֵב לְאוֹתוֹ הַגּוּף וּמִתְנַחֵם עִמּוֹ, והוּא עֵת לִשְׂחוֹק וְהַחֶדְוָה בָּעוֹלָם. Rabbi Abahu said, Look at the verse, "And took Rivkah, and she became his wife, and he loved her; and Isaac was comforted after his mother's death" (Gen. 24:67). When he loves the body and is comforted by it, it is time for laughter and delight in the world.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה הָא כָּל פָּרְשָׁתָא דָא אִתְבְּרַר לָן, אֲבָל לָא יָכִילְנָא לְמִנְדַע מַהוּ: וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וּלְשִׁקּוּלָא דְדַעְתָּא כָּל פָּרְשָׁתָא דָא לִיסְתּוּרֵי. Rabbi Yehuda said, Now this whole portion of the scripture is made clear, but I do not know the meaning of the verse, "Then again Abraham took a wife, and her name was Keturah" (Gen. 25:1). To a reasonable mind, this text is contradictory. It contradicts the explanation concerning the soul and body at the time of resurrection.

כַּד אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר, הַאי פָּרְשָׁתָא דָא שָׁמַעְנָא וְלָא אִדְכַּרְנָא, אָמְרוּ דְּעִלָּאִין תַּקִּיפִין לָא זִמְנוּהָ לְגַלָּאָה ואֲנַן מַאי נֵימָא. קָם רִבִּי יְהוּדָה וְאָמַר מִמְתִיבְתָּא דְּחַבְרָנָא מָארֵי מַתְנִיתָּא גַּלְיָא. Rav Dimi arrived and said, I have heard an explanation for this portion, but I do not remember it. They said that the high and strong did not present it for revelation. What have we to say? Rabbi Yehudah stood up and said that the portion is revealed in the Yeshivah of our friends, the sages of the Mishnah.

קָמוּ וְאֲזְלוּ הוּא ורִבִּי יִיסָא וְרִבִּי חִיָּיא, אַשְׁכְּחוּהָ לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וְהֲוָה מְגַלֶּה רָזִין דִּתְפִילִּין. עָאלוּ קַמֵּיהּ וְאָמְרוּ בְּמַאי אִתְעַסַּק מַר. אָמַר לוֹן טַעְמָא דִתְפִילִּין אֲמִינָא, דְּהָא זַכָּאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּמָנַח תְּפִילִּין וְיָדַע טַעְמָא דִידְהוּ. They stood up and began walking, he, Rabbi Yeesa, and Rabbi Chiya. They found Rabbi Elazar ben Rabbi Shimon, who was revealing the secret of Tefilin. They came before him and asks, Master, what are you engaged in? He replies, I am recounting the reason for the Tefilin, for blessed is the man who dons Tefilin and knows the sense thereof.

אָמְרוּ אִי נִיחָא קַמֵּיהּ דְּמַר לֵימָא לָן מִלָּה. אָמְרוּ שְׁמַעְנָא מֵאֲבוּךְ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּרְחִימוּ סַגִּיאָה דְּהֲוָה לֵיהּ עִם יִשְׂרָאֵל אָמַר לוֹן לְמֶעְבַּד לֵיהּ בֵּי מַשְׁכְּנָא כְּגַוונָא דִּרְתִיכָא עִלָּאָה דִלְעֵילָא וְיֵיתֵי דִיּוּרֵיהּ עִמְּהוֹן הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות כ״ה:ח׳) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. וְשָׁמַעְנָא מֵאֲבוּךְ דְּהָכָא סָתִים טַעְמָא דִּתְפִילִּין בְּהַאי פְּסוּקָא. They said, If it is well before you, Master, may you tell us something. They said, We learned from your father that the Holy One, blessed be He, in His great love for the children of Yisrael, told them to build Him a tabernacle, reflecting the supernal high Chariot, so He might come and dwell among them. This is the meaning of, "And let them make Me a sanctuary, so that I may dwell among them" (Shemot 25:8). We learned from your father that the reason for the Tefilin was hidden in this verse.

אָמַר לֵיהּ תָּא חֲזִי, כְּגַוְונָא עִלָּאָה אִתְעֲבַד מִקְדָּשׁ בִּרְתִיכוֹי קַדִּישִׁין, וּבָתַר כֵּן אַשְׁרֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּיּוּרֵיהּ עִמְּהוֹן, כְּעִנְיָינָא דָא, וּכְגַוונָא דָא אִתְעָרוּ חַבְרַיָּיא מָארֵי מַתְנִיתָּא בְּטַעְמָא דִּתְפִלִּין, לְמֶהֱוִי הַהוּא גַבְרָא דּוּגְמָא דִרְתִיכֵי עִלָּאִין, רְתִיכָא תַּתָּאָה רְתִיכָא עִלָּאָה, לְמֵיתֵי מַלְכוּתָא דִילֵיהּ וְיַשְׁרֵי דִּיּוּרֵיהּ עִלָוִיה. He said to them, Come and behold, The Temple was made to reflect the upper one in its holy Chariots. And then the Holy One, blessed be He, caused His Shechinah to dwell among them. In this manner, those versed in the Mishnah discussed the reason for the Tefilin. Any man who wears tefilin will be patterned after the upper Chariots, the lower Chariot and the upper Chariot so that His kingdom will come and the Shechinah will dwell upon him.

וְתָנִינָן אִית בֵּיהּ רָזִין עִלָּאִין וְדוּגְמֵיהוֹן, וְאִית בֵּיהּ תְּלַת רְתִיכִין, דּוּגְמַת עִלָּאִין קַדִּישִׁין רָזִין דִּתְלַת אַתְוָותָא דִּשְׁמָהָן קַדִּישֵׁי, עָלְמִין תְּלַת, רְתִיכִין תְּלָתָא אַתְוָותָא, אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שַׁלִּיט עַל אַרְבַּע, וְעַל כָּךְ רָזָא דְשי"ן דִּתְלַת כִּתְרִין, ושי"ן דְּאַרְבַּע כִּתְרִין, תְּלָתָא מְלָכִין שַׁלִּיטִין בְּגוּפָא תְּפִילִּין עֲלוֹי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא, אִלֵּין תְּפִילִּין דְּרֵישָׁא, תְּפִילִּין דִּדְרוֹעָא אַרְבַּע פָּרָשִׁיָּין. We learned that there are deep secrets in the tefilin and its patterns. There are three Chariots within them, like the high and holy ones, reflecting the secrets of the three letters of His Holy Name. For these three Chariots are the three letters YUD-HEI-VAV. The four sections govern the four letters of His Holy Name. This is therefore the secret of the Shin of three crowns and Shin of four crowns, the three kings ruling over the body and the Tefilin upon the Holy One, blessed be He, above the head Tefilin and the hand Tefilin, four sections, which correspond to the Shin with four heads.

לִבָּא רָכִיב דּוּגְמָא דִּרְתִיכָא תַּתָּאָה וְתַתָּאָה רָכִיב. עוֹד תָּנִינָן דָּא רְכִיבָא דִּדְרוֹעָא לְתַתָּא. וְלִבָּא רָכִיב, דּוּגְמָא דְּאִיהוּ לְתַתָּא וְאִתְמַסְּרוּן בִּידֵיהּ לְאַעֲלָאָה לוֹן כָּל חֵילֵי שְׁמַיָא, כָּךְ לִבָּא הוּא רָכִיב לְתַתָּא ואִתְמַסְּרוּ בִּידוֹי כָּל אֵבְרֵי גוּפָא. Similarly, the heart rides as if on the lower Chariot. And the lower one is mounted. We have also learned that this Chariot of the arm, is below. The heart rides as if beneath. It was given to it to bring in all the heavenly hosts. So the heart rides down below and all the limbs of the body are given to it.

וְעֵילָא מִנִּיהּ אַרְבָּע פָּרָשִׁיָּין עַל מוֹחָא דְרֵישָׁא אִיהוּ, אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁלִּיטָא עִלָּאָה מַלְכָּא מִכֹּלָּא. (ורוח) ורָזָא דְחָכְמְתָא דָא, הוּא כְּגַוונָא דְמַקְדְּשָׁא דִּכְתִיב וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָּה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָּה. וְעֲלַיְיהוּ דִּיּוּרֵיהּ דְּמַלְכָּא בְּאַרְבַּע אַתְוָון תְּרֵין רְתִיכִין. Above the heart are the four sections of the brain. The Holy One, blessed be He, is supreme ruler over them. He is King of all. And the secret of wisdom resembles the Temple, as it is written, "And make one Cherub on the one end, and the other Cherub on the other end" (Shemot 25:19). Above them is the King's Shechinah, within the four letters Yud Hev Vav Hei. Yud-Hei is on the right Cherub, and Vav-Hei on the left cherub. Within the two Chariots, the upper Chariot is on the right Cherub and the lower Chariot is on the left Cherub.

וּכְהַאי גַוונָא לִבָּא וּמוֹחָא, לִבָּא מִכָּאן וּמוֹחָא מִכָּאן וְעֲלַיְיהוּ מְדוֹרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְבַּע (ד"א ארבע) פָּרָשִׁיָּין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִכָּאן וּלְהָלְאָה רָזֵי דְּכִתְרֵי אַתְוָותָא וּפָרָשִׁיָּין בְּגוּפַיְיהוּ וּרְצּוּעוֹתֵיהוֹן. הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי וּרְמִיזָא דִלְהוֹן אִתְגְּלִי וְטַעְמָא דְּכֹלָּא בִּתְלַת עֶשֶׂר מְכִילָן (דרחמי). Similarly, the heart and the brain, the heart is on one side and the brain on the other side. Upon them is the King's Shechinah in four sections. Rabbi Elazar said, From now on, the secrets of the crowns of the letters, the sections in their bodies and the straps are an ancient tradition that Moses received in Sinai. They were already explained by allusion and the sense of all this is in the secret of the thirteen divine attributes.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אִלְמָלֵא לָא אָתֵינָא אֶלָּא בְּדִיל רָזָא דָא דַּיַּי. אָמְרוּ לֵיהּ זַכָּאָה חוּלָקָךְ לְעַלְמָא דְאָתֵי דְּכָל רָז לָא אָנִיס לָךְ. אָמְרוּ לֵיהּ אָתֵינָא קַמֵּיהּ דְּמַר לְמִנְדַע רָזָא דְהַאי פְּסוּקָא וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. Rabbi Yehuda said, Even if we came only for this secret, it would have sufficed. They said to him, Happy is your lot in the World to Come, for no secret is withheld from you. They said to him, We came before you, Master, to know the secret of the verse, "Then again Abraham took a wife, and her name was Keturah" (Gen. 25:1).

אָמַר פֵּירוּשָׁא דְהַאי פְּסוּקָא כְּמָה דְגָלוּ חַבְרָנָא מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּכַד נִשְׁמָתָא יֵיתֵי בְּהַהוּא גוּפָא קַדִּישָׁא דִילָהּ, הָא מִילַיָּיא הֲווּ עַל חַיָּיבַיָא דִּיקוּמוּן ויִכְשְׁרוּן עוֹבָדִין וְיִתֵּן לְהוּ מִזִּיוָא יְקָרָא דִילֵיהּ דְּיִנְדְּעוּן וִיתוּבוּן וְיִזְכּוּן זְכוּתָא שְׁלֵימָתָא. He said, the explanation of this verse is revealed by the friends versed in the Mishnah. When the soul enters its holy body, these words will be said of the wicked, who will be resurrected and make better their deeds. And the soul will grant them its precious splendor, so they will know, repent and have full merit again.

וְכַד חָמָא שְׁלמֹה דָא הֲוָה סַגֵּי (ד"א תוה סגי) וְאָמַר (קהלת ח׳:י׳) וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבוּרִים ובָאוּ וּמִמְקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ, שֶׁיָּבֹאוּ וְיִחְיוּ מִמְקוֹם קָדוֹשׁ. ותָנִינָן אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּתִיב, (ירמיה ג) הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו, כָּךְ הָרְשָׁעִים שֶׁלא זָכוּ לָשׁוּב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְהַקְטִיר מַעֲשִׂים טוֹבִים לָעוֹלָם, לא יַקְטִירוּ בָּעוֹלָם הַבָּא. רְאֵה מַה כְּתִיב וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וְשֶׁרוֹצֶּה לַעֲשׂוֹת לָהֶם נְשָׁמָה לְגוּפָם וּלְקַרְבָם בִּתְשׁוּבָה, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן. When Solomon saw this, he wondered very much, and said, "And so I saw the wicked buried, and come to their rest...gone from the holy place" (Kohelet 8:10). Rabbi Abba quoted Rabbi Yochanan, saying it is written, "Can the Kushite change his skin, or the leopard his spots?" (Jer. 13:23), similarly the wicked who did not deserve to repent in this world and offer good deeds as sacrifices will never burn sacrifices in the World to Come. It is written, "Then again Abraham took a wife" and wanted to produce a soul for their bodies and bring them closer in repentance, as it is written, "And the souls that they had made in Charan" (Gen. 12:5).

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב ותֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן, הַרְבֵּה מַעֲשִׂים רָעִים עַד שֶׁנִּגְרָשִׁים מִן הָעוֹלָם דִּכְתִיב וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְּחָק בְּנוֹ. וַעֲלֵיהֶם נְאֱמַר (דניאל י״ב:ב׳) וְרַבִּים מִישֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצּוּ וְגו', וְעַל הָאֲחֵרִים נֶאֱמַר וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזהַר הָרָקִיעַ וגו'. Rabbi Elazar said, Look at the verse, "And she bore him Zimran, and Yokshan" (Gen. 25:2). They did many evil deeds, until they were driven from the world, as it is written, "And sent them away from his son Isaac" (Ibid.). Of them it is written, "And many of those who sleep in the dust of the earth shall awake..." (Daniel 12:2). Of the others, it is written, "And they who are wise shall shine like the brightness of the firmament" (Ibid. 3).

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה הַאי מַשְׁמַע עַל פָּרְשָׁתָא, וּמַשְׁמַע דְּאוֹתוֹ זְמַן (נקרא) (ס"א אבד) עֲבַד שֵׁם (הנשמה) אַבְרָהָם, וּבִמְקוֹמוֹ נִקְרֵאת יצְּחָק כִּדְקָאֲמָרָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ויְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְּחָק בְּנוֹ, וַיִּשֶׁב יִצְּחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי. עִם יְדִיעַת הַחַי שֶׁהוּא חַי הָעוֹלָמִים לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג מַה שֶּׁלא הִשִּׂיג בָּעוֹלָם הַזֶּה הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו י״א:ט׳) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ, (עד כאן מדרש הנעלם) Rabbi Yehuda said, This is the meaning of the text indicating that it was called Abraham at one time, and is now called Isaac in his place, as it is written, "And it came to pass after the death of Abraham, that Elohim blessed his son Isaac; and Isaac dwelt by Beer Lachai Roi (lit. 'the well of living and seeing')" (Gen. 25:11). Through the knowledge of the living, the life of the world, he may know and conceive what he had not conceived in this world, as it is written, "For the earth shall be full of the knowledge of Hashem" (Isaiah 11:9). (End of Midrash Hane'elam)

רִבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר, (קהלת י״ב:ז׳) וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. תָּא חֲזֵי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם, נָטַל עֲפָרֵיהּ מֵאֲתַר דְּמַקְדְּשָׁא, וּבָנָה גוּפֵיהּ מֵאַרְבַּע סִטְרִין דְּעַלְמָא, דְּכֻלְּהוּ יָהֲבוּ לֵיהּ חֵילָא, לְבָתַר אִתְרַק עֲלֵיהּ רוּחָא דְחַיֵּי כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית ב׳:ז׳) וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וְגו' לְבָתַר קָם וְיָדַע דְּאִיהוּ מֵעֵילָא וְתַתָּא, וּכְדֵין אִתְדָּבַּק וְיָדַע חָכְמָה עִלָּאָה. R. Isaac discoursed on the verse: And the dust returneth to the earth as it was, and the spirit returneth unto God who gave it (Eccl. 12, 7). He said: ‘When the Holy One, blessed be He, created Adam, He took his dust from the site of the Temple and built his body out of the four corners of the world, all of which contributed to his formation. After that He poured over him the spirit of life, as it says, “and he breathed into his nostrils the breath of life” (Gen. 2, 7). Adam then arose and realised that he was both of heaven and of earth, and so he united himself to the Divine and was endowed with mystic Wisdom.

כְּגַוְונָא דָא כָּל בַּר נָשׁ דְּעַלְמָא אִיהוּ כָּלִיל מֵעֵילָא וְתַתָּא, וְכָל אִינוּן דְּיָדְעִין לְאִתְקַדְּשָׁא בְּהַאי עַלְמָא כְּדְקָא יְאוּת, כַּד אוֹלִידוּ בַּר, מָשְׁכִין עֲלֵיהּ רוּחַ קַדִּישָׁא מֵאֲתַר דְּכָל קַדִּישֵׁי נָפְקִין מִנֵּיהּ, וְאִלֵּין אִקְרוּן בְּנִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין דְּגוּפָא אִתְעֲבִיד בִּקְדוּשָׁה כְּדְקָא יָאוֹת, הָכִי נָמֵי יָהֲבִין לֵיהּ רוּחָא מֵאֲתַר עִלָּאָה קַדִּישָׁא כְּדְקָא חָזֵי וְהָא אִתְּמַר. Each son of man is, after the same model, a composite of the heavenly and the earthly; and all those who know how to sanctify themselves in the right manner in this world, when they beget a son cause the holy spirit to be drawn upon him from the region whence all sanctities emerge. Such are called the children of the Holy One; and as their bodies were formed in sanctity, so are they given a spirit from the supernal holy region.

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּזַמִּין בַּר נָשׁ לְמֵיהַב חוּשְׁבַּן עוֹבָדוֹי עַד לָא יִפּוּק מֵעַלְמָא, הַהוּא יוֹמָא, יוֹמָא דְּחוּשְׁבַּן אִיהוּ, דְּגוּפָא וְנִשְׁמָתָא יָהֲבֵי חוּשְׁבְּנָא. לְבָתַר נִשְׁמָתָא אִתְפָּרְשָׁא מִינֵיהּ, וְגוּפָא תָּב לְאַרְעָא, וְכֹלָּא תָּב לְאַתְרֵיהּ דְּאִתְנָסִיב מִתַּמָּן וְהָא אוּקְמוּהָ, עַד זִמְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא כֹּלָּא גָּנִיז קַמֵּיהּ. Observe that the day on which a man is about to depart from this world is a day of reckoning when the body and the soul in combination have to give an account of their works. The soul afterwards leaves him, and the body returns to the earth, both thus returning to their original source, where they will remain until the time when the Holy One will bring the dead to life again.

וְהַהוּא גּוּפָא מַמָּשׁ וְהַהִיא נִשְׁמָתָא מַמָּשׁ זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאֲתָבָא לְעַלְמָא כְּמִלְּקַדְמִין וּלְחַדְתָּא אַנְפֵּי עַלְמָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו כ״ו:י״ט) יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן. וְהַהִיא נִשְׁמָתָא מַמָּשׁ גְּנִיזָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְתָבַת לְאַתְרָהּ כְּפוּם אָרְחָהָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. וּלְזִמְנָא דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא, זַמִּין אִיהוּ לְאֲרָקָא טַלָּא מֵרִישֵׁיהּ עֲלַיְיהוּ, וּבְהַהוּא טַלָּא יְקוּמוּן כֹּלָּא מֵעַפְרָא. Then God will cause the identical body and the identical soul to return to the world in their former state, as it is written, “Thy dead shall live, my dead bodies shall arise” (Is. XXVI, I9). The same soul is meanwhile stored up by the Holy One, thus returning to its original place, as it is written, “And the spirit returns to God who gave it” (Eccl. 12, 7). And at the time when the Holy One will raise the dead to life He will cause dew to descend upon them from His head. By means of that dew all will rise from the dust,

הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו כ״ו:י״ט) כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ. מַאי טַל אוֹרוֹת, אוֹרוֹת מַמָּשׁ מֵאִינוּן נְהוֹרִין דִּלְעֵילָא דִּבְהוֹן זַמִּין לַאֲרָקָא חַיִּין לְעַלְמָא, בְּגִין דְּאִילָנָא דְחַיֵּי יָרִיק חַיִּין דְּלָא פָּסְקִין לְעָלְמִין, דְּהָא הַשְׁתָּא פָּסְקִין בְּגִין דְּהָא חִוְיָא בִּישָׁא שָׁלְטָא וְאִתְכַּסֵּי סִיהֲרָא. וּבְגִין כָּךְ כִּבְ"יָכוֹל פָּסְקִין מֵימוֹי וְחַיִּין לָא שָׁלְטִין בְּעַלְמָא כְּדְקָא יְאוּת. as it says, “for thy dew is as the dew of lights” (Is. 26, 19), these being the supernal lights through which the Almighty will in future pour forth life upon the world. For the tree of life exudes life unceasingly into the universe. Life in the present dispensation is cut short through the influence of the evil serpent, whose dominion is symbolised by the darkened moon. Under the same influence the celestial waters, as it were, fail, and life is not dispensed in the world in proper measure.

וּבְהַהוּא זִמְנָא הַהוּא יֵצֶר הָרָע דְּאִיהוּ חִוְיָא בִישָׁא יִסְתַּלַּק מֵעַלְמָא וְיַעֲבַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּמָה דְאִתְּמָר (זכריה י״ג:ב׳) וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ. וּלְבָתַר דְּאִיהוּ יִתְעֲבַר מֵעַלְמָא, סִיהֲרָא לָא אִתְכַּסְיָא, וְנַהֲרָא דְּנָגִיד וְנָפִיק לָא יִפָּסְקוּן מַבּוּעוֹי, וּכְדֵין כְּתִיב, (ישעיהו ל׳:כ״ו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים וְגו'. At that time, however, the evil tempter, who is none other than the evil serpent, will be removed from the world by the Almighty and disappear, as it is written, “and I will cause the unclean spirit to pass out of the earth” (Zech. 13, 2). After he disappears the moon will no more be obscured, and the waters of the celestial river will flow on perennially. Then will be fulfilled the prophecy, “Moreover the light of the moon shall be as the light of the sun, and the light of the sun shall be sevenfold, as the light of the seven days, etc.” (Is. 30, 26).

אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה אִי תֵימָא דְּכָל גּוּפִין דְּעַלְמָא יְקוּמוּן וְיִתְעָרוּן מֵעַפְרָא, אִינוּן גּוּפֵי דְּאִתְנְטִיעוּ בְּנִשְׁמָתָא חָדָא מַה תְּהֵא מִנַּיְיהוּ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אִינוּן גּוּפִין דְּלָא זָכוּ וְלָא אַצְלָחוּ הֲרֵי אִינוּן כְּלָא הֲווּ, כְּמָה דְּהֲווּ עֵץ יָבֵשׁ בְּהַהִיא עַלְמָא הָכִי נָמֵי בְּהַהוּא זִמְנָא, וְגוּפָא בַּתְרָאָה דְּאִתְנְטַע וְאַצְלַח וְנָטַל שָׁרָשׁוֹי כְּדְקָא יְאוּת יָקוּם. Said R. Hizkiah: ‘If it be so that all the dead bodies will rise up from the dust, what will happen to a number of bodies which shared in succession the same soul?’ R. Jose answered: ‘Those bodies which were unworthy and did not achieve their purpose will be regarded as though they had not been: as they were a withered tree in this world, so will they be regarded at the time of the resurrection. Only the last that had been firmly planted and took root and prospered will come to life,

וְעֲלֵיהּ כְּתִיב, (ירמיהו י״ז:ח׳) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְגו' וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וְגו'. דְּעֲבַד אִיבִּין וְנָטַע שָׁרָשִׁין וְאַצְלַח כְּדְקָא יְאוּת. וְעַל הַהוּא גּוּפָא קַדְמָאָה דְּלָא עֲבַד אִיבִּין וְלָא נָטַע שָׁרָשִׁין (ולא זכה ולא אצלח) כְּתִיב, (ירמיהו י״ז:ו׳) וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלא יִרְאֶה כִּי יָבֹא טוֹב וְגו'. כִּי יָבֹא טוֹב דָּא תְּחִיַּית הַמֵּתִים. as it says, “For he shall be as a tree planted by the waters… but its foliage shall be luxuriant, etc.” (Jer. 17, 8). This alludes to the body that struck deep root, produced fruit and prospered. But of the former body which remained fruitless, which did not take root, which was unworthy and did not achieve its end, it is written, “For he shall be like a tamarisk in the desert, and shall not see when good cometh, etc.” (Ibid. 6), i.e. he will not be included in the resurrection,

וְיִתְנְהִיר הַהוּא נְהוֹרָא דְּזַמִּין לְאַנְהָרָא לְהוּ לְצַדִּיקַיָּא דְּהֲוָה גָנִיז קַמֵּיהּ מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עַלְמָא דִּכְתִיב, (בראשית א׳:ד׳) וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. וּכְדֵין זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא, וּכְתִיב, (מלאכי ג׳:כ׳) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וְגו', וּכְדֵין יִתְגַּבַּר טוֹב בְּעַלְמָא, וְהַהוּא דְּאִתְקְרֵי רַע יִתְעֲבַר מֵעַלְמָא כִּדְאֲמָרָן. וּכְדֵין אִינוּן גּוּפִין קַדְמָאֵי לֶהֱווֹ כְּלָּא הֲווּ. and will not see the light stored up at the Creation for the delectation of the righteous, regarding which it says, “And God saw the light that it was good” (Gen. 1, 4), and also, “But unto you that fear my name shall the sun of righteousness arise, etc.” (Mal. 3, 20). The Holy One will thus in the future raise the dead to life again, and the good principle will prevail in the world and the Evil One will vanish from the world, as already said, and the previous bodies will be as though they never had been.’

אָמַר רִבִּי יִצְחָק זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲרָקָא עֲלַיְיהוּ עַל אִינוּן גּוּפִין רוּחִין אָחֳרָנִין, וְאִי זָכָאן בְּהוֹן יְקוּמוּן בְּעַלְמָא כְּדְקָא יְאוּת, וְאִי לָאו יְהוֹן קִטְמָא תְּחוֹת רַגְלֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָא דִּכְתִיב (מלאכי ג), וּכְתִיב, (דניאל י״ב:ב׳) וְרַבִּים מִישֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ וְגו'. וְכֹלָּא אִתָּקַם וְאִתְעַתַּד קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכֻלְּהוּ בְּמִנְיָינָא הֲווּ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו מ׳:כ״ו) הַמּוֹצִיא בְּמִסְפַּר צְבָאָם וְגו'. Said R. Isaac: ‘For such bodies the Holy One will provide other spirits, and if found worthy they will obtain an abiding in the world, but if not, they will be ashes under the feet of the righteous, as it is written, “and many of them that sleep in the dust of the earth shall awake, etc.” (Dan. 12, 2). All then will rise up and will be ranged before the Holy One, who will enumerate them, as it were, as it says, “He that bringeth out their host by number” (Is. 40, 26).

תָּא חֲזֵי, הָא אִתְּמָר כָּל אִינוּן מֵתִין דִּבְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל יְקוּמוּן בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְעַר עֲלַיְיהוּ וְיוֹקִים לוֹן, עֲלַיְיהוּ כְּתִיב יִחְיוּ מֵתֶיךָ, אִלֵּין אִינוּן דִּי בְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, אִלֵּין אִינוּן דִּבְגוֹ אַרְעָאן אָחֳרָנִין, דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ תְּחִיָּיה אֶלָּא קִימָה. דְּהָא רוּחָא דְחַיֵּי לָא תִשְׁרֵי אֶלָּא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא דְיִשְׂרָאֵל, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב בְּהוּ יִחְיוּ מֵתֶיךָ, וְאִינוּן דִּלְבַר, יִתְבְּרֵי גוּפָא דִלְהוֹן וִיקוּמוּן גּוּפָא בְּלָא רוּחָא. וּלְבָתַר יִתְגַּלְגְּלוּן תְּחוֹת עַפְרָא עַד דְּיִמְטוּן לְאֶרֶץ יִּשְׂרָאֵל, וְתַמָּן יְקַבְּלוּן נִשְׁמָתָא, וְלָא בִּרְשׁוּ אָחֳרָא, בְּגִין דְּיִתְקַיְּימוּן בְּעַלְמָא כְּדְקָא חָזֵי. Observe that it has been laid down that the dead of the Land of Israel will be the first to rise, and of them it is written, “Thy dead shall live” (Ibid. 26, 19). On the other hand, the words “my dead bodies shall arise” (Ibid.) allude to the dead of other lands, since instead of “shall live” it says “snall arise”. The living spirit, in fact, will only infuse the bodies in tne Land of Israel. “Thy dead”, then, “shall live”. But the other dead bodies will rise without the spirit of life, and only after they shall have rolled themselves underground and reached the Land of Israel will they receive souls-only there, but not in other realms-so that they may be really resurrected.’

רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יֵיסָא הֲווּ יַתְבֵי לֵילְיָא חַד וְעָסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא, כָּל אִינוּן נִשְׁמָתִין דְּיִתְעָרוּן קַמֵּיהּ כֻּלְּהוּ קָיְימִין דִּיוּקְנִין דִּיוּקְנִין קַמֵּיהּ בְּהַהוּא דִּיוּקְנָא מַמָּשׁ דְּהֲווּ בְּהַאי עַלְמָא, וְנָחִית לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיִקְרֵי לוֹן בִּשְׁמָהָן כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה נח) לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. וְכָל נִשְׁמָתָא תֵּיעוֹל לְדוּכְתָּהָּ, וִיקוּמוּן בְּקִיּוּמָא בְּעַלְמָא כְּדְקָא חָזֵי, וּכְדֵין יְהֵא עַלְמָא שְׁלִים, וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִיב, (ישעיהו כ״ה:ח׳) וְחֶרְפַת עַמּוֹ יָסִיר וְגו', מַאי וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר. דָּא יֵצֶר הָרָע דְּאַחְשִׁיךְ אַנְפֵּי בִּרְיָין וְשַׁלִּיט בְּהוּ. R. Eleazar and R. Jose were one night studying the Torah. Said R. Eleazar: ‘Observe that at the time when the Holy One will bring the dead back to life, all the souls mustered before Him will bear each a form identical with the one it bore in this world. The Holy One will bring them down, and will call them by their names, as it says, “He calleth them all by name” (Ibid. 40, 26). Every soul will then enter into its own place, and the dead will be fully resurrected, and the world will thus reach its consummation. Of that time it is written, “And the reproach of his people will he take away from off all the earth” (Ibid. 25, 8), which is a reference to the evil tempter, who darkens the faces of men and leads them astray.’

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָא חָמִינָן כָּל זִמְנָא דְּבַר נָשׁ קָאִים בְּרוּחָא דָא. לָאו אִיהוּ מְסָאָב, נָפְקָא נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ אִיהוּ מְסָאָב. אָמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא, וְהָכִי אִתְּמָר דְּהָא הַהוּא יֵצֶר הָרָע כַּד נָטִיל רוּחָא דְּבַר נָשׁ סָאִיב לֵיהּ וְאִשְׁתָּאַר גּוּפָא מְסָאָב, וּשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כַּד אִינוּן בְּחַיֵּיהוֹן אִינוּן מְסָאֲבִין דְּהָא מִסִּטְרָא מִסָּאֲבָא אִית לוֹן נִשְׁמָתִין, וְכַד אִתְרִיק מִנֵּיהּ הַהוּא מְסָאֲבוּ אִשְׁתָּאַר גּוּפָא בְּלָא מְסָאֲבוּ כְּלָל. R. Jose, interposing, said: ‘How is it that a man whilst the spirit of life is in him is not a source of defilement, whereas after his soul leaves him he becomes a source of defilement 7’ R. Isaac replied: ‘Assuredly this is the law, and the explanation given is that the evil tempter, in the act of taking away the spirit of a man, defiles it, and thus the body is left in a state of defilement. This, however, is not the case with idolatrous nations. For since they carry defilement during life, as their souls are derived from the side of defilement, when this defilement is removed the body remains without any defilement whatever.

בְּגִין כָּךְ מַאן דְּאִתְדָּבַּק בְּאִתְּתָא דִּשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אִסְתָּאַב אִיהוּ. וְהַהוּא בְּרָא דְּאִתְיְלִיד לֵיהּ יְקַבֵּל עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא. וְאִי תֵימָא הָא בְּסִטְרָא דְּאֲבוֹי מִיִּשְׂרָאֵל קָא אַתְיָא, אַמַּאי יְקַבֵּל עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֳבָא. תָּא חֲזֵי, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא אִסְתָּאַב אֲבוֹי בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְדָּבַּק בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּאִיהִי מְסָאֳבָא, וְכֵיוָן דְּאָב אִיהוּ אִסְתָּאָב בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּאִיהִי מְסָאֳבָא, כָּל שֶׁכֵּן דְּאִיהוּ בְּרָא דְּאִתְיְלִיד מִינָּהּ יְקַבֵּל עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֳבָא. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּעֲבַר עַל אוֹרַיְיתָא דִּכְתִיב, (שמות לה) כִּי לא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, כִּי יְיָ קַנָּא שְׁמוֹ בְּגִין דְּקַנֵּי עַל הַאי בְּרִית קַדִּישָׁא. For this reason whoever forms an attachment with a woman of any of the idolatrous nations becomes defiled, and the offspring born from such an attachment receives a defiled spirit. It may be asked why, seeing that the father is an Israelite, the offspring should receive a defiled spirit. The reason is that as soon as the father attached himself to that woman, defilement entered into him. Now if the father became defiled through the unclean woman, how much more must the offspring born of her be defiled to its very spirit. Such a man, moreover, transgresses the precept of the Torah, contained in the words, “For thou shalt bow down to no other god; for the Lord whose name is Jealous, is a jealous God” (Ex. 34, 14), i.e. He is jealous for the sanctity of the holy covenant.’

תָּנוּ רַבָּנָן כָּל נִשְׁמָתָן שֶׁל צַּדִּיקִים לְמַעְלָה בְּעֵדֶן הֵן. וּמַה מִּמַּה שֶּׁיּוֹרֵד מֵעֵדֶן יִשְׂגֶא הַחָכְמָה בָּעוֹלָם, לָעוֹמְדִים בּוֹ ונֶהֱנִין מֵהֲנָאוֹתָיו וְכִסּוּפָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. The sages said that the souls of all the righteous are above in Eden, and wisdom is strengthened in the world because of what descends from Eden. How much more so for every one of those who stand in it and take their fill of its pleasure and brightness.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה זוֹכָה לִיכָּנֵס בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה. מִיכָאֵ"ל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הוֹלֵךְ עִמָּהּ וּמַקְדִּים לָהּ שָׁלוֹם. מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת תְּמֵהִים בּוֹ וְשׁוֹאֲלִים עָלֶיהָ (שיר השירים ג׳:ו׳) מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר. מִי זֹאת עוֹלָה בֵּין הָעֶלְיוֹנִים מֵהַגּוּף הֶחָרֵב שֶׁדּוֹמֶה לְהֶבֶל דִּכְתִיב, (תהילים קמ״ד:ד׳) אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה. הוּא מֵשִׁיב וְאוֹמֵר (שיר השירים ו׳:ט׳) אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, אַחַת הִיא מְיוּחֶדֶת הִיא. אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, לְאִמָּהּ זוֹ הִיא כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁהִיא אֵם לַנְּשָׁמָה וְיוֹלֶדֶת לָהּ שֶׁנִּגְזְרָה מִמֶּנָּה. Rabbi Yitzchak said, If the soul deserves to pass through the gates of the terrestrial Jerusalem, the great angel Michael hastens to greet and walk with it. The ministering angels wonder about this and ask, "Who is that, coming up from the wilderness" (Shir Hashirim 8:5). Who rises to be among the high ones from the destroyed body, which resembles a breath, as is written, "Man is like a breath" (Tehilim 144:4)? He answers by saying, "My dove, my undefiled is but one; she is distinguished she is the only one of her mother" (Shir Hashirim 6:9). Her mother is the Throne of Glory, a mother for the soul that gives it birth, for the soul is derived from her.

רָאוּהָ בָּנוֹת וַיְאַשְׁרוּהָ. אֵלּוּ שְׁאָר הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהֵן בְּמַעֲלָתָן לְמַעְלָה וְהֵם הַנִּקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הָא חָזַרְנָא עַל מַה דְּאֲמָרָן אֵלּוּ נִקְרָאוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְהָאֲחֵרוֹת נִקְרָאוֹת בְּנוֹת לוֹט. רָאוּהָ בָּנוֹת וַיְאַשְׁרוּהָ. שְׁאָר הַנְּשָׁמוֹת מְשַׁבְּחוֹת לָהּ, וְאוֹמְרוֹת שָׁלוֹם בּוֹאֵךְ. מְלָכוֹת וּפִלַגְּשִׁים, מְלָכוֹת אֵלּוּ הָאָבוֹת שֶׁהֵם מְלָכוֹת. וּפִלַגְּשִׁים, הֵן גֵּירֵי הַצֶּדֶק. כּוּלָּם מְשַׁבְּחוֹת וּמְקַלְּסוֹת אוֹתָהּ עַד שֶׁנִּכְנְסֶת לְמַעְלָה, וְאֲזַי הַנְּשָׁמָה בְּמַעֲלָתָהּ וּמִתְקַיְּימָא אֲרִיכוּת הַיָּמִים הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. נִכְנַס בַּאֲרִיכוּת הַיָּמִים לָעוֹלָם הַבָּא. "The daughters saw her, and called her happy" (Ibid.). This refers to the other souls, whose rank is high and who are called the daughters of Jerusalem. According to Rabbi Yosi, they are called the daughters of Jerusalem while the other ones are called the daughters of Lot. "The daughters saw her, the rest of the souls praise it and say to it, Come in peace. "The queens and the concubines praised her" (Ibid.). The queens are the Patriarchs that are queens. The concubines are the proselytes. They all praise and laud it until it enters above. Then the soul is in its ascended place, and longevity is maintained, as it is written, "And Abraham was old, advanced in age (lit. 'coming into the days')" (Gen. 24:1), as he entered longevity in the World to Come.

רַבִּי אַבָּא סָבָא קָם עַל רַגְלוֹי וְאָמַר, מְנוּחָה וְשָׁלוֹם גָּרְמִין יְהֵא לָךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי דְּחָזָרַת עֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ. דְּתָנִינָן בְּמַתְנִיתָּא קַדְמָאָה דְּכֵיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא בְּתַשְׁלוּמָהּ בְּאֲתַר עִלָּאָה (לזמנא בתרא עאלין) לָא תָבַאת לְגוּפָא, אֶלָּא אִתְבְּרִיאָן מִנָּהּ נִשְׁמֵי אָחֳרָנִין דְּנָפְקֵי מִנָּהּ ואִיהִי אִשְׁתְּאָרַת בְּקִיּוּמָא, עַד דְּאֲתָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְדָרַשׁ וּמַה אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא הֶבֶל וְהַגּוּף שֶׁהוּא טִפָּה סְרוּחָה נִכְנֶסֶת בּוֹ אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה. לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁיִּצָּרְפוּ כּוּלָּם וְיִהְיְה הַגּוּף מוּבְחָר בְּקִיּוּם וְתַשְׁלוּם יוֹתֵר, אֵינוֹ דִין לְהִכָּנֵס אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה בּוֹ בְּכָל הַתַּשְׁלוּמִין והָעִלּוּיִין שֶׁבָּהּ. Rabbi Abba Saba (the elder) stood up and said, May peace and tranquillity come to you, Rabbi Shimon, the son of Yochai, for restoring the diadem to its former splendor. For we learned in the first Mishnah that since the soul is perfected in the supernal place, it does not return to the body. It remains in the same condition, but other souls are created and come out of it. Then Rabbi Shimon, the son of Yochai, taught that although this world is vanity and the body is a putrid drop of semen, yet the soul enters it. In the future, when everyone will be refined and the body will be more pure, sustained and complete, there will be no reason for the soul to enter it with all its completeness.

אָמַר רַבִּי אַחָא אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה (בו בכל התשלומין והעלויין שבה) מַמָּשׁ ואוֹתוֹ הַגּוּף מַמָּשׁ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִידָן בְּקִיּוּמָן לֶעָתִיד לָבֹא, אֲבָל שְׁנִיהֶם יִהְיוּ שְׁלֵמִים בְּתַשְׁלוּם הַדַּעַת לְהַשִּׂיג מַה שֶּׁלֹּא הִשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזְּה: Rabbi Acha said, The Holy One, blessed be He, will give the very soul and very body existence in the future, but both will be whole and have completeness of knowledge so they can achieve what they did not achieve in this world.

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וגו'. רַבִּי בּוֹ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (באותם הימים) בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם שֶׁהוּא יָמִים, וְלֹא בָּעוֹלָם הַזְּה שֶׁהוּא לַיְלָה. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּאוֹתָם הָעוֹלָמוֹת שֶׁהֵם יָמִים בְּאוֹתָם הַהֲנָאוֹת וְהַכִּסּוּפִין שֶׁהוּא נוֹחֵל: וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. בְּאוֹתוֹ הַמִּשְׂרָה (נ"א המעשר) שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְּׁמוֹ, שֶׁהִיא אוֹת ה"א, שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם. "And Abraham was old, advanced in age (lit. 'coming with the days')." Rabbi Bo said that, according to Rabbi Yochanan, this refers to the world of days and not to that world which is night. Rabbi Ya'akov said those worlds are called days because of all the pleasures and the brightness that he inherits. "And Hashem had blessed Abraham in all" (Gen. 24:1) refers to the office that the Holy One, blessed be He, gave him of His name, which is the letter Hei by which the world was created.

וְתַנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מטטרון שַׂר הַפָּנִים שֶׁהוּא נַעַר עֶבֶד מֵרַבּוֹ הָאָדוֹן הַמּוֹשֵׁל עָלָיו, מְמוּנֶּה עַל הַנְּשָׁמָה בְּכָל יוֹם לְהַסְפִּיק לָהּ מֵאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁנִּצְּטַוָּה, והוּא עָתִיד לְמֵיסַב חוּשְׁבַּן פִּתְקָא בְּבָתֵּי קִבְרֵי מִן דּוּמָה וּלְאַחֲזָאָה לֵיהּ קַמֵּי מָארֵיהּ, והוּא זַמִּין לְמֶעְבַּד חָמִיר הַהוּא גַּרְמָא תְּחוֹת אַרְעָא לְתַקָּנָא לְגוּפַיָיא וּלְקָיְימָא לוֹן בִּשְׁלֵימוּתָא דְּגוּפָא בְּלָא נִשְׁמָתָא (בזמנא) דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְשַׁדַּר לָהּ לְאַתְרָהּ. We learned that Rabbi Yochanan said, Metatron, the great minister, is a boy, a servant whose Rabbi, his master, rules him. He is in charge of the soul and gives it daily of the light he was ordered to give it. In the future, he will receive an account in writing from the cemetery, from Dumah for each body that he can show to his Master. He will turn that backbone into yeast to build the body under the ground, to mend and wholly revive the body, a body without a soul. Later, the Holy One, blessed be He, will send the soul to its place. This will be after it comes to the land of Yisrael.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַה כְּתִיב, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּוֹשֵׁל וְגו'. מַהוּ אֶל עַבְדּוֹ, אִי בְּחָכְמְתָא דָא נִסְתַּכֵּל מַהוּ אֶל עַבְדּוֹ. אָמַר רַבִּי נְהוֹרָאי לֹא נִסְתַּכֵּל אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁאָמַר עַבְדּוֹ, עַבְדּוֹ שֶׁל מָקוֹם. (זקן ביתו) הַקָּרוֹב לַעֲבוֹדָתוֹ, וּמַאן אִיהוּ, זְה מטטרו"ן כִּדְקָאֲמָרָן, דְּאִיהוּ עָתִיד לְיַפּוֹת לַגּוּף בְּבָתֵּי קִבְרֵי. Rabbi Yitzchak said, it is then written, "And Abraham said to the eldest servant of his house, that ruled..." (Gen. 24:2). If we look at this from the aspect of wisdom, what is "his servant"? Rabbi Nehorai responded, We need look only at the words "his servant", the servant of Hashem, close to His worship. Who is he? He is Metatron, who will beatify the body in the grave, as we have said.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ, זְה מטטרון עַבְדּוֹ שֶׁל מָקוֹם. (קפא א) זְקַן בֵּיתוֹ, שֶׁהוּא תְּחִלַּת בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל מָקוֹם. הַמּוֹשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, שֶׁנָּתַן לוֹ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֶמְשָׁלָה עַל כָּל צִבְאוֹתָיו. Thus the words, "And Abraham said to his eldest servant" refer to Metatron, the servant of Hashem. The phrase, "The eldest servant of his house" is the beginning of the creations of Hashem. "That ruled over all that he had" means that the Holy One, blessed be He, gave him power over all His hosts, namely over the upper angels.

וְתָאנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אָמַר רַב, כָּל צִּבְאוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ עֶבֶד נוֹטְלִים אוֹר ונֶהֱנִין מִזִּיו הַנְּשָׁמָה, דְּתָאנָא אוֹר הַנְּשָׁמָה לָעוֹלָם הַבָּא גָּדוֹל מֵאוֹר הַכִּסֵּא. והָא מֵהַכִּסֵּא נִטְלָה הַנְּשָׁמָה. אֶלָּא זְה לְפִי הָרָאוּי לוֹ וְזֶה לְפִי הָרָאוּי לוֹ. רַב נַחְמָן אָמַר גָּדוֹל מֵאוֹר הַכִּסֵּא מַמָּשׁ דִּכְתִיב, (יחזקאל א׳:כ״ו) דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמַעְלָה, מַאי עָלָיו עַל זָהֳרוֹ. We learned that Rabbi Shimon quoted Rabbi Yosi who quoted Rav saying that all the hosts of the servant receive light and delight in the splendor of the soul, as the light of the soul in the World to Come is greater than the light of the throne. It seems that the soul was taken from the throne, each had according to what was appropriate for it. Rav Nachman added that it is actually greater than the light of the throne, as it is written, "The likeness as the appearance of a man above upon it" (Ezekiel 1:26), above it in splendor.

וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ כָּל צִּבְאוֹתָיו וְהַמֶּרְכָּבָה שֶׁלּוֹ נִזּוֹנִין מֵאוֹתוֹ הַזּוֹהַר. הֲדָא הוּא שֶׁהַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לוֹ (דכתיב) שִׂים נָא יָדְךָ, כְּלוֹמַר סִיעָתְךָ, תַּחַת יְרֵכִי, זְהוּ אוֹר הַנִּשְׁפַּע מִן הַנְּשָׁמָה עֲלֵיהֶם. When he goes to perform the errand (of Hashem), all his hosts and his Chariot are nourished by that splendor of the oul. And the soul says to him, "Put...your hand" namely, your escort, "under my thigh" (Gen. 24:2). This is the light that flows from the soul.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שָׁלוֹם כָּךְ קִבַּלְנוּ בְּשָׁעָה שֶׁזֶּה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵנִיעַ כָּל צִּבְאוֹתָיו שֶׁל מַעְלָה בְּאוֹת אַחַת מִשְׁמוֹ. אָמַר רַב הוּנָא כָּךְ יְרֵכִ"י בְּגִימַטְרִיָּא רָ"ם. כְּלוֹמַר הַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת שִׂים נָא יָדְךָ סִיעָתְךָ תַּחַת מַעֲלָתוֹ שֶׁל רָם ונִשָּׂא הַמּוֹשֵׁל עַל הַכֹּל וּלְאַחַר שֶׁצִּוָּה סִיעַת עֶלְיוֹנִים תַּחַת יָדוֹ אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ שְׁבוּעָה גְדוֹלָה בּוֹ. Rabbi Yehuda the son of Rabbi Shalom said that we have been taught that when he goes on an errand for the Holy One, blessed be He, He moves His upper hosts by one letter of His name, namely by the letter Yud of the name Yud Hev Vav Hei. Hei is the secret of Imma and Abba, the root of the soul's light. Rav Huna said, Yerechi ('my thigh') has the same numerical value as ram (lit. 'high'), which is what the soul says, that is, "Put...your hand," your escort, under the grade of the high and elevated, that rules over all. After the soul commanded the escort of high ones to be under Him, it told him I make you swear a great oath.

אָמַר לֵיהּ, חָמֵינָא הַאי אוֹר הָרִאשׁוֹן דְּמַטְלָנוֹי עֲשָׂרָה וּבַעֲשָׂרָה נָטִיל, וּבְרָזָא דַעֲשָׂרָה נָהִיג לְכֹלָּא, וּבְאַתְוָותָא דַּעֲשָׂרָה עָבִיד עוֹבָדוֹי. וְתָאנָא עֲשָׂרָה פִּתְקִין עֲשָׂרָה מַפְתְּחָן דְּבֵי קַצְּרֵי בִּידוֹי, וּפִתְקִין עֲשָׂרָה נָטִיל בְּגִינְתָא דְעֵדֶן לְאַתְקָנָא אַרְעָא עַל גּוּפֵיהוֹן דְּצַּדִּיקַיָּא. He said to him, I see that primordial light travels by ten and conducts everything according to the secret of ten. We learned that there are ten writings, ten keys to the hospital in its hands. It takes these and ten notes in the Garden of Eden to mend the earth for the bodies of the righteous.

אָמַר לֵיהּ אֱלִיעֶזֶר בְּרִי חָמִית הֲוִית יַתִּיר מִמַּלְאָכָא קַדִּישָׁא דְּעַלְמָא, בַּעֲשָׂרָה אִתְבְּרֵי, בַּעֲשָׂרָה אִתְנְהִיג. בַּעֲשָׂרָה כֻּרְסְיָיא קַדִּישָׁא, בַּעֲשָׂרָה אוֹרַיְיתָא, הוּא בַּעֲשָׂרָה מַטְלָנוֹי, בַּעֲשָׂרָה עַלְמִין עִלָּאִין (בעשרה) וְחַד עִלָּאָה עַל כֹּלָּא בְּרִיךְ הוּא. He said, Eliezer my son, you have seen more than a holy angel. The world, is created by ten, and it is conducted by ten. The holy throne is according to ten. The Torah is by ten. Its traveling is by ten. The supernal worlds are by ten. And there is the supernal one above them all, blessed be He.

וְאֵימָא לָךְ מִלָּה דַּעְתֵּיהּ דְּמָארֵי דְּמַתְנִיתָּא הֲוָה בְּהַאי מַה כְּתִיב וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיִּלֶךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זָכִינָא לִפְסוּקָא דָא, אֲבָל וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ מַהוּ. אָמַר לֵיהּ הוּא שְׁמֵיהּ דְּמָארֵיהּ דְּאָזִיל גַּבֵּי לְאֲעָלָא לֵיהּ וּלְאַנְהָגָא (ולאגנא) לֵיהּ, אָמַר דָּא וַדַּאי הוּא כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ. I will tell you something else. Those versed in the Mishnah put some thought into it, as it is written, "And the servant took ten camels" (Gen. 42:10). R' Eliezer said to him, Master, I know this verse, but what is the meaning of, "For all the goods of his master were in his hands" (Ibid.)? He said to him, This is the name of his Master (the Shechinah) that went with him to bring him and to protect him. R' Eliezer said, Assuredly this is "For My name was in him" (Shemot 23:21).

תְּנַן אָמַר רַבִי אַבָּהוּ תָּא חֲזֵי, מַאן דְּיָדַע שְׁמֵיהּ עַל בּוּרְיֵיהּ, יָדַע דְּהוּא וּשְׁמֵיהּ חַד הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁמֵיהּ חַד דִּכְתִיב, (זכריה יד) יְיָ אֶחָד וְגו' (כלהו) כְּלוֹמַר הַשֵּׁם וְהוּא אֶחָד. Rabbi Abahu said, Come and behold, He who knows His name perfectly knows that He and his Name are one. The Holy One, blessed be He, and His Name are one, as it is written, "Hashem shall be one, and his Name One" (Zecharyah 14:9). That is, the name and He are one.

אָמַר רַבִּי אַבָּא אִית לְאִסְתַּכָּלָא בְּפָרְשָׁתָא דָא: וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמַּיִם. אָמַר רַבִּי אַבָּא מִחוּץ לָעִיר, דָּא הוּא בֵּי קִבְרֵי. אֶל בְּאֵר הַמָּיִם, דְּתַנְיָא הַנִּקְדָּמִים בְּבָתֵּי קִבְרֵי אוֹתָם שֶׁנָּשְׂאוּ וְנָתְנוּ בַּתּוֹרָה, דְּהָא תְּנַן כְּשֶׁנִּכְנַס אָדָם לַקֶּבֶר מַה דְּשָׁאֲלוּ לֵיהּ תְּחִילָּה אִם קָבַע עִתִּים לַתּוֹרָה דִּכְתִיב, (ישעיהו ל״ג:ו׳) והָיָה אֱמוּנַת עִתֶּךָ וְגו'. וּכְשֶׁיֵּצֵּא אֵינוֹ דִּין (לקיימם) לַהֲקִימָם בַּתְּחִלָּה. Rabbi Abba said, We should look at the verse, "And he made his camels kneel down outside the city by a well of water" (Gen. 24:11). According to Rabbi Abba, outside the city means in the cemetery. "By a well of water" refers, as we learnt, that those who are the first (to be revived) in the cemetery, are those who dealt in Torah. As we have learned, when a man comes into his grave, he is first asked if he set appointed times to study Torah, as it is written, "And he shall be the faith of your times" (Isaiah 33:6). Without question, he who responds yes, is revived first.

אָמַר רַבִּי אַבָּא לְעֵת עֶרֶב זֶהוּ יוֹם שִׁשִּׁי שֶׁהוּא עֶרֶב הַשַּׁבָּת שֶׁאָז הַזְּמַן לְקָיְימָא מֵתַיָּיא, מַאי מַשְׁמַע דִּתְנַן שִׁיתָּא אַלְפֵי שְׁנִין הֲוִי עַלְמָא, והוּא אֶלֶף הַשִּׁשִּׁי שֶׁהוּא סִיּוּם הַכֹּל, וְהַיְינוּ לְעֵת עֶרֶב, זְמַן סִיּוּם הַכֹּל. לְעֵת צֵּאת הַשּׁוֹאֲבוֹת, אֵלּוּ הֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַשּׁוֹאֲבִים מֵימֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁהוּא עֵת לָצֵּאת וּלְהִתְנַעֵר מִן הֶעָפָר. Rabbi Abba said that "at the time of evening" (Gen. 24:11) refers to Friday, Shabbat eve, the time of the resurrection of the dead. What is the meaning? We have learned that the world exists for 6,000 years and that Erev Shabbat is the 6th millennium, the ending of all. Thus "at the time of evening" means the time of ending for everything. The phrase, "At the time that the women go out to draw water" refers to the scholars of the Torah, who draw the water of Torah, the time to go out and shake off the dust.

וְאֲמַר רַבִּי אַבָּא עוֹד יִשׁ לָדַעַת דִּתְנַן אוֹתָם הַמִּתְעַסְּקִים לָדַעַת אֶת בּוֹרְאָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִשְׁמָתָם בְּתַשְׁלוּמָהּ לָעוֹלָם הַבָּא זָכוּ לָצֵּאת מִשְּׁבוּעוֹת הַנְּשָׁמָה הוֹלֵךְ לָדַעַת מִי הוּא גוּפָהּ מַמָּשׁ וּמַאי הוּא. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם אַף עַל גַּב שֶׁתַּלְמִיד חָכָם הוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּשְׁלוּם, דִּכְתִיב וְהָיָה הָעַלְמָה הַיּוֹצֵּאת לִשְׁאוֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ אֱמוֹר לִי רֶמֶז יְדִיעָתוֹ מִמַּה שֶּׁהִשַּׂגְתָּ. Rabbi Abba added that there is more to know, as we have learned that those occupied in knowing their Master in this world and their soul to perfection in the World to Come, deserve to get out of the grave by the oath of the soul. (Metatron) comes to know which is the soul's proper body and it is written, "Behold, I stand here by the well of water" (Gen. 24:43). Although it is the scholar of the Torah, (Metatron goes)to look for perfection, as it is written, "And it shall come to pass, that the maid who comes forth to draw, and I say to her, 'Give me, I pray you, a little water from your pitcher'" (Ibid. 44), which means 'tell me by hint, the knowledge of the name, from what you conceived'.

וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה, אַף אַתָּה עֶבֶד (כמוך) כָּמוֹנִי וְלֹא נִתְחַלֵּף לִי (על) יְדִיעָתְךָ בִּידִיעָתוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְצָּרִיךְ אַתָּה לְהַשִּׂיג שֶׁאַתָּה נִבְרָא כָּמוֹנִי. "And she says to me, 'Both drink you'" (Gen. 24:44). (She knows three things) You are a servant like me; The knowledge of you does not compare with the knowledge of Hashem, blessed be He; It behooves you to conceive that you are a creature like me.

וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, כְּלוֹמַר יְדִיעַת הַשָּׂגָתִי שֶׁלא הִשִּׂיגוּ סִיעָתְךָ, וְיָדַעְתִּי כִּי מַעֲלָה יִשׁ לִי עָלֶיךָ והֵיאַךְ נִבְרָא אַתָּה מִזִּיו הַנָּתוּן אֶצְּלְךָ. אִם הוּא אוֹמֵר סִימָן זֶה יְהִי מָסוּר בְּיָדִי עַל כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ, וְאֵדַע שֶׁהִיא הָאִשָּׁה הוּא הַגּוּף מֵאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבִּיעַנִי: "I will draw water for your camels also" (Gen. 24:19) indicates that it also drew forth for his attendants from what it perceived. The words "your camels" means "your retinue." In other words, my understanding is that: 1) Your retinue was not aware; 2) "I know that I have an advantage over you"; 3) I know how you were created from the radiance that was placed with you. If the body mentions (all of these) let this sign be delivered to me. Then I shall know she is the woman. She is the body from the same soul according to the oath it made me swear.

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְגו'. רִבִּי יִצְּחָק אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בְּעוֹד שֶׁכָּל הָעִנְיָינִים הוּא רוֹצֶּה לְנַסּוֹת עַל הַגּוּף, מַאי כְּתִיב וְהִנֵּה רִבְקָה יוֹצֵּאת, זֶהוּ הַגּוּף קָדוֹשׁ שֶׁנִּתְעַסָּק בְּדִּבְרֵי תּוֹרָה וְכִתֵּת גּוּפוֹ לְהַשִּׂיג וְלָדַעַת אֶת קוֹנוֹ. אֲשֶׁר יָלְדָה לִבְתוּאֵל, אָמַר רַב יְהוּדָה בִּתּוֹ שֶׁל אֵל. בֶּן מִלְכָּה, בֶּן מַלְכָּהּ שֶׁל עוֹלָם. אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם. חֶבְרַת הַשֵּׂכֶל גּוּף שֶׁנִּדְבַּק בַּשֵּׂכֶל וְהִיא אָח הַנְּשָׁמָה. וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ, מַשָּׂא הַחָכְמָה עָלֶיהָ. "And it came to pass, before he had done speaking" (Gen. 24:15). According to Rabbi Yitzchak, Rabbi Yehudah said while he was thinking of how to try the body, it is written, "Behold, Rivkah came out," which is the holy body that is occupied in Torah. It pounds the body for knowledge of the conception of his Possessor, "who was born to Betuel" (Ibid.). Rav Yehuda said she was the daughter (Heb. bat) of El, the "son of Milkah" (Ibid.), who is a son to the king (Heb. Malkah) of the universe. "The wife of Nachor, Abraham's brother" alludes to the company of the mind, the body attached to the mind, and is the brother of the soul, and the phrase, "With her pitcher upon her shoulder" alludes to the weight of wisdom upon it.

ויָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ. זְה מטטרו"ן. וַיֹּאמֶר הַגְּמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ, אֱמוֹר לִי רֶמֶז חָכְמָתָא בִּידִיעַת בּוֹרְאֵךְ מִמַּה שֶּׁעָסַקְתְּ בָּעוֹלָם שֶׁיָּצָּאת מִמֶּנּוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא כִּדְפָרְשִׁינָן, אַחַר כָּל זֶה מַה כְּתִיב ואָשִׂים הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל ידֶיהָ. אָמַר רַבִּי אַבָּא אוֹתָם הָעֲצָּמוֹת שֶׁנִּפְזְרוּ לְכָאן וּלְכָאן, הוּא צּוֹמֵד אוֹתָם וְשׁוֹקְלָם זֶה עַל זְה כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו נ״ח:י״א) וְעַצְּמוֹתֶיךָ יַחְלִיץ. אָמַר רִבִּי אַבָּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אוֹתוֹ הַגּוּף עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְשָׁם נִכְנַס בּוֹ נִשְׁמָתוֹ. "And the servant ran to meet her" (Gen. 24:17) refers to Metatron. And said, "Let me, I pray you, drink a little water of your pitcher" give me a hint of the wisdom of the knowledge of your Maker that you dealt with in the world you left. Rabbi Abba said, We have explained that after that it is written, "And I put the ring upon her nose, and the bracelets upon her hands" (Ibid. 47). Rabbi Abba said that these are the bones that were scattered here and there. He puts them together and weighs them one upon the other, as is written, "And strengthen your bones" (Isaiah 58:11). Rabbi Abba said, At that time, the body stands in the land of Yisrael, where the soul enters it.

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִי מוֹלִיךְ הַגּוּף לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר רִבִּי זֵירָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עוֹשֶׂה מְחִילוֹת תַּחַת הָאָרֶץ וְהֵם מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו כ״ו:י״ט) ואֶרְץ רְפָאִים תַּפִּיל. Rabbi Yochanan asks, Who conducts the body to the land of Yisrael? Rabbi Zeira said, The Holy One, blessed be He, digs caverns under the ground and they roll to the land of Yisrael. Hence it is written, "And the earth shall cast out the shades of the dead" (Isaiah 26:19).

אָמַר רִבִּי יִצְּחָק גַּבְרִיאֵ"ל מוֹלִיךְ אוֹתָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מְנָא לָן דִּכְתִיב, (בראשית כ״ד:נ״ח) הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזְּה, וּכְתִיב הָתָם (דניאל ט׳:כ״א) וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַאי דִכְתִיב וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן. אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אֵין יִצֶּר הָרָע בָּטֵל מִן הָעוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלּוֹ לֹא נִמְצָּא קְצָּתוֹ נִמְצָּא. Rabbi Yitzchak said, Gabriel conducts them to the land of Yisrael. How do we know that? From the verse, "Will you go with this man?" (Gen. 24:58). Elsewhere, it is written, "The man Gabriel" (Daniel 9:21). Rabbi Yosi asks, Why is it written, "And Rivkah had a brother and his name was Laban" (Ibid. 29)? Rabbi Yitzchak answered, The Evil Inclination does not pass away from the world, and though it is not entirely present, some of it is.

תָּא חֲזֵי, בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁהָיָה מוּטָל בָּעוֹלָם הַזֶּה נִקְרָא לוֹט, לָעוֹלָם הַבָּא (יבדל) יִבָּטֵל מִן הָעוֹלָם, אֲבָל (לעתיד לבא) לא כּוּלּוֹ, ונִקְרָא לָבָן לא מְנוּוָל כְּבָרִאשׁוֹנָה אֶלָּא כְּמַאן דְּסָחֵי מִנִּוּוּלוֹ. לָבָן לְמַאי אִצְּטְרִיךְ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְמֶעְבַּד פְּרִיָּה וּרְבִיָּה אִצְּטְרִיךְ, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אִם אֵין יֵצֶּר הָרָע נִמְצָּא, פְּרִיָּה וּרְבִיָּה אֵינוֹ מָצּוּי. Come and behold, When it was in this world, it was called Lot. In the World to Come, it will be partly canceled and called Laban, its not as corrupt as before, but as one who washed the filth off of himself. Why is there need of Laban? Rabbi Shimon said, It is needed for being fruitful and multiply. If there is no Evil Inclination, nothing is fruitful or multiplies.

תָּא שְׁמַע כֵּיוָן שֶׁהַגּוּף נִבְנָה וְעוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ, מַאי כְּתִיב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחוֹתָם וְגו'. מַאי (הוי) וְאֶת מֵנִיקְתָּהּ, זֶה כֹּחַ הַתְּנוּעָה. רִבִּי יִצְּחָק אָמַר זְה כֹּחַ הַגּוּף. Come and listen, Since the body was constructed and established, why is it then written, "And they sent away Rivkah, their sister, and her nurse..." (Gen. 24:59). What does the phrase "and her nurse" imply? It is the power of movement. Rabbi Yitzchak further clarifies this by explaining that this is the power of the body.

רִבִּי אַבָּהוּ פָּתַח בְּהַאי קְרָא (שיר השירים ד׳:ח׳) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבֹאִי וגו', אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ כֵּיוָן שֶׁהַגּוּף נִבְנֶה עַל קִיּוּמוֹ וּמְבִיאִין אוֹתוֹ לְקַבֵּל נִשְׁמָתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַנְּשָׁמָה מַמְתֶּנֶת אֵלָיו וְיוֹצֵּאת לִקְרָאתוֹ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיֵּצֵּא יִצְּחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה. זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה. תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, הַיְינוּ דִכְתִיב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא. Rabbi Abahu opened with the verse, "Come with me from Lebanon, my bride, with me from Lebanon..." (Shir Hashirim 4:8). Rabbi Abahu said, Once the body was built and established, it is brought to the land of Yisrael to receive its soul. The soul awaits it there and comes out to greet it, as is written, "And Isaac went out to meditate in the field" (Gen. 24:63). "Come with me from Lebanon, my bride" is the soul, and "Look from the top of Amana" (Ibid.) corresponds to, "And he lifted his eyes and saw" (Ibid.).

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אִם הִיא הַנְּשָׁמָה, תֵּינַח אַבְרָהָם כִּדְקָאֲמָרָן, אֲבָל יִצְּחָק מַהוּ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ הָא חַבְרַיָּיא אָמְרוּ דְּעַכְשָׁיו אִתְקְרֵי יִצְּחָק עַל שׁוּם חֶדְוָותָא סַגִּיאָה דִּבְעָלְמָא. Rabbi Yehuda said, If this is the soul, Abraham is satisfactory, as was said. What then is Isaac? Rabbi Abahu said, The friends said it is now called Isaac because of the increased joy in the world.

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בַּתְּחִלָּה נִקְרֵאת הַנְּשָׁמָה אַבְרָהָם וְהַגּוּף שָׂרָה, עַכְשָׁיו נִקְרֵאת הַנְּשָׁמָה יִצְּחָק וְהַגּוּף רִבְקָה. תְּנַן בְּמַתְנִיתִין, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אַרְבָּעִים שָׁנָה קוֹדֶם קִיּוּם הַגּוּף מַמְתֶּנֶת הַנְּשָׁמָה לַגּוּף בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּאֵיזֶה מָקוֹם בְּמָקוֹם הַמִּקְדָּשׁ. Rabbi Abahu said, First the soul was called Abraham and the body Sarah. Now the soul is called Isaac and the body Rivkah. Rabbi Shimon said, It was taught in the Mishnah that the soul awaited the body in the land of Yisrael forty years before the body existed. Where? At the Temple.

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ תָּא חֲזֵי, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיְּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְּחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ. אוֹהֵב לְאוֹתוֹ הַגּוּף וּמִתְנַחֵם עִמּוֹ, והוּא עֵת לִשְׂחוֹק וְהַחֶדְוָה בָּעוֹלָם. Rabbi Abahu said, Look at the verse, "And took Rivkah, and she became his wife, and he loved her; and Isaac was comforted after his mother's death" (Gen. 24:67). When he loves the body and is comforted by it, it is time for laughter and delight in the world.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה הָא כָּל פָּרְשָׁתָא דָא אִתְבְּרַר לָן, אֲבָל לָא יָכִילְנָא לְמִנְדַע מַהוּ: וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וּלְשִׁקּוּלָא דְדַעְתָּא כָּל פָּרְשָׁתָא דָא לִיסְתּוּרֵי. Rabbi Yehuda said, Now this whole portion of the scripture is made clear, but I do not know the meaning of the verse, "Then again Abraham took a wife, and her name was Keturah" (Gen. 25:1). To a reasonable mind, this text is contradictory. It contradicts the explanation concerning the soul and body at the time of resurrection.

כַּד אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר, הַאי פָּרְשָׁתָא דָא שָׁמַעְנָא וְלָא אִדְכַּרְנָא, אָמְרוּ דְּעִלָּאִין תַּקִּיפִין לָא זִמְנוּהָ לְגַלָּאָה ואֲנַן מַאי נֵימָא. קָם רִבִּי יְהוּדָה וְאָמַר מִמְתִיבְתָּא דְּחַבְרָנָא מָארֵי מַתְנִיתָּא גַּלְיָא. Rav Dimi arrived and said, I have heard an explanation for this portion, but I do not remember it. They said that the high and strong did not present it for revelation. What have we to say? Rabbi Yehudah stood up and said that the portion is revealed in the Yeshivah of our friends, the sages of the Mishnah.

קָמוּ וְאֲזְלוּ הוּא ורִבִּי יִיסָא וְרִבִּי חִיָּיא, אַשְׁכְּחוּהָ לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וְהֲוָה מְגַלֶּה רָזִין דִּתְפִילִּין. עָאלוּ קַמֵּיהּ וְאָמְרוּ בְּמַאי אִתְעַסַּק מַר. אָמַר לוֹן טַעְמָא דִתְפִילִּין אֲמִינָא, דְּהָא זַכָּאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּמָנַח תְּפִילִּין וְיָדַע טַעְמָא דִידְהוּ. They stood up and began walking, he, Rabbi Yeesa, and Rabbi Chiya. They found Rabbi Elazar ben Rabbi Shimon, who was revealing the secret of Tefilin. They came before him and asks, Master, what are you engaged in? He replies, I am recounting the reason for the Tefilin, for blessed is the man who dons Tefilin and knows the sense thereof.

אָמְרוּ אִי נִיחָא קַמֵּיהּ דְּמַר לֵימָא לָן מִלָּה. אָמְרוּ שְׁמַעְנָא מֵאֲבוּךְ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּרְחִימוּ סַגִּיאָה דְּהֲוָה לֵיהּ עִם יִשְׂרָאֵל אָמַר לוֹן לְמֶעְבַּד לֵיהּ בֵּי מַשְׁכְּנָא כְּגַוונָא דִּרְתִיכָא עִלָּאָה דִלְעֵילָא וְיֵיתֵי דִיּוּרֵיהּ עִמְּהוֹן הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות כ״ה:ח׳) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. וְשָׁמַעְנָא מֵאֲבוּךְ דְּהָכָא סָתִים טַעְמָא דִּתְפִילִּין בְּהַאי פְּסוּקָא. They said, If it is well before you, Master, may you tell us something. They said, We learned from your father that the Holy One, blessed be He, in His great love for the children of Yisrael, told them to build Him a tabernacle, reflecting the supernal high Chariot, so He might come and dwell among them. This is the meaning of, "And let them make Me a sanctuary, so that I may dwell among them" (Shemot 25:8). We learned from your father that the reason for the Tefilin was hidden in this verse.

אָמַר לֵיהּ תָּא חֲזִי, כְּגַוְונָא עִלָּאָה אִתְעֲבַד מִקְדָּשׁ בִּרְתִיכוֹי קַדִּישִׁין, וּבָתַר כֵּן אַשְׁרֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּיּוּרֵיהּ עִמְּהוֹן, כְּעִנְיָינָא דָא, וּכְגַוונָא דָא אִתְעָרוּ חַבְרַיָּיא מָארֵי מַתְנִיתָּא בְּטַעְמָא דִּתְפִלִּין, לְמֶהֱוִי הַהוּא גַבְרָא דּוּגְמָא דִרְתִיכֵי עִלָּאִין, רְתִיכָא תַּתָּאָה רְתִיכָא עִלָּאָה, לְמֵיתֵי מַלְכוּתָא דִילֵיהּ וְיַשְׁרֵי דִּיּוּרֵיהּ עִלָוִיה. He said to them, Come and behold, The Temple was made to reflect the upper one in its holy Chariots. And then the Holy One, blessed be He, caused His Shechinah to dwell among them. In this manner, those versed in the Mishnah discussed the reason for the Tefilin. Any man who wears tefilin will be patterned after the upper Chariots, the lower Chariot and the upper Chariot so that His kingdom will come and the Shechinah will dwell upon him.

וְתָנִינָן אִית בֵּיהּ רָזִין עִלָּאִין וְדוּגְמֵיהוֹן, וְאִית בֵּיהּ תְּלַת רְתִיכִין, דּוּגְמַת עִלָּאִין קַדִּישִׁין רָזִין דִּתְלַת אַתְוָותָא דִּשְׁמָהָן קַדִּישֵׁי, עָלְמִין תְּלַת, רְתִיכִין תְּלָתָא אַתְוָותָא, אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שַׁלִּיט עַל אַרְבַּע, וְעַל כָּךְ רָזָא דְשי"ן דִּתְלַת כִּתְרִין, ושי"ן דְּאַרְבַּע כִּתְרִין, תְּלָתָא מְלָכִין שַׁלִּיטִין בְּגוּפָא תְּפִילִּין עֲלוֹי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא, אִלֵּין תְּפִילִּין דְּרֵישָׁא, תְּפִילִּין דִּדְרוֹעָא אַרְבַּע פָּרָשִׁיָּין. We learned that there are deep secrets in the tefilin and its patterns. There are three Chariots within them, like the high and holy ones, reflecting the secrets of the three letters of His Holy Name. For these three Chariots are the three letters YUD-HEI-VAV. The four sections govern the four letters of His Holy Name. This is therefore the secret of the Shin of three crowns and Shin of four crowns, the three kings ruling over the body and the Tefilin upon the Holy One, blessed be He, above the head Tefilin and the hand Tefilin, four sections, which correspond to the Shin with four heads.

לִבָּא רָכִיב דּוּגְמָא דִּרְתִיכָא תַּתָּאָה וְתַתָּאָה רָכִיב. עוֹד תָּנִינָן דָּא רְכִיבָא דִּדְרוֹעָא לְתַתָּא. וְלִבָּא רָכִיב, דּוּגְמָא דְּאִיהוּ לְתַתָּא וְאִתְמַסְּרוּן בִּידֵיהּ לְאַעֲלָאָה לוֹן כָּל חֵילֵי שְׁמַיָא, כָּךְ לִבָּא הוּא רָכִיב לְתַתָּא ואִתְמַסְּרוּ בִּידוֹי כָּל אֵבְרֵי גוּפָא. Similarly, the heart rides as if on the lower Chariot. And the lower one is mounted. We have also learned that this Chariot of the arm, is below. The heart rides as if beneath. It was given to it to bring in all the heavenly hosts. So the heart rides down below and all the limbs of the body are given to it.

וְעֵילָא מִנִּיהּ אַרְבָּע פָּרָשִׁיָּין עַל מוֹחָא דְרֵישָׁא אִיהוּ, אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁלִּיטָא עִלָּאָה מַלְכָּא מִכֹּלָּא. (ורוח) ורָזָא דְחָכְמְתָא דָא, הוּא כְּגַוונָא דְמַקְדְּשָׁא דִּכְתִיב וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָּה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָּה. וְעֲלַיְיהוּ דִּיּוּרֵיהּ דְּמַלְכָּא בְּאַרְבַּע אַתְוָון תְּרֵין רְתִיכִין. Above the heart are the four sections of the brain. The Holy One, blessed be He, is supreme ruler over them. He is King of all. And the secret of wisdom resembles the Temple, as it is written, "And make one Cherub on the one end, and the other Cherub on the other end" (Shemot 25:19). Above them is the King's Shechinah, within the four letters Yud Hev Vav Hei. Yud-Hei is on the right Cherub, and Vav-Hei on the left cherub. Within the two Chariots, the upper Chariot is on the right Cherub and the lower Chariot is on the left Cherub.

וּכְהַאי גַוונָא לִבָּא וּמוֹחָא, לִבָּא מִכָּאן וּמוֹחָא מִכָּאן וְעֲלַיְיהוּ מְדוֹרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְבַּע (ד"א ארבע) פָּרָשִׁיָּין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִכָּאן וּלְהָלְאָה רָזֵי דְּכִתְרֵי אַתְוָותָא וּפָרָשִׁיָּין בְּגוּפַיְיהוּ וּרְצּוּעוֹתֵיהוֹן. הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי וּרְמִיזָא דִלְהוֹן אִתְגְּלִי וְטַעְמָא דְּכֹלָּא בִּתְלַת עֶשֶׂר מְכִילָן (דרחמי). Similarly, the heart and the brain, the heart is on one side and the brain on the other side. Upon them is the King's Shechinah in four sections. Rabbi Elazar said, From now on, the secrets of the crowns of the letters, the sections in their bodies and the straps are an ancient tradition that Moses received in Sinai. They were already explained by allusion and the sense of all this is in the secret of the thirteen divine attributes.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אִלְמָלֵא לָא אָתֵינָא אֶלָּא בְּדִיל רָזָא דָא דַּיַּי. אָמְרוּ לֵיהּ זַכָּאָה חוּלָקָךְ לְעַלְמָא דְאָתֵי דְּכָל רָז לָא אָנִיס לָךְ. אָמְרוּ לֵיהּ אָתֵינָא קַמֵּיהּ דְּמַר לְמִנְדַע רָזָא דְהַאי פְּסוּקָא וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. Rabbi Yehuda said, Even if we came only for this secret, it would have sufficed. They said to him, Happy is your lot in the World to Come, for no secret is withheld from you. They said to him, We came before you, Master, to know the secret of the verse, "Then again Abraham took a wife, and her name was Keturah" (Gen. 25:1).

אָמַר פֵּירוּשָׁא דְהַאי פְּסוּקָא כְּמָה דְגָלוּ חַבְרָנָא מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּכַד נִשְׁמָתָא יֵיתֵי בְּהַהוּא גוּפָא קַדִּישָׁא דִילָהּ, הָא מִילַיָּיא הֲווּ עַל חַיָּיבַיָא דִּיקוּמוּן ויִכְשְׁרוּן עוֹבָדִין וְיִתֵּן לְהוּ מִזִּיוָא יְקָרָא דִילֵיהּ דְּיִנְדְּעוּן וִיתוּבוּן וְיִזְכּוּן זְכוּתָא שְׁלֵימָתָא. He said, the explanation of this verse is revealed by the friends versed in the Mishnah. When the soul enters its holy body, these words will be said of the wicked, who will be resurrected and make better their deeds. And the soul will grant them its precious splendor, so they will know, repent and have full merit again.

וְכַד חָמָא שְׁלמֹה דָא הֲוָה סַגֵּי (ד"א תוה סגי) וְאָמַר (קהלת ח׳:י׳) וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבוּרִים ובָאוּ וּמִמְקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ, שֶׁיָּבֹאוּ וְיִחְיוּ מִמְקוֹם קָדוֹשׁ. ותָנִינָן אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּתִיב, (ירמיה ג) הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו, כָּךְ הָרְשָׁעִים שֶׁלא זָכוּ לָשׁוּב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְהַקְטִיר מַעֲשִׂים טוֹבִים לָעוֹלָם, לא יַקְטִירוּ בָּעוֹלָם הַבָּא. רְאֵה מַה כְּתִיב וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וְשֶׁרוֹצֶּה לַעֲשׂוֹת לָהֶם נְשָׁמָה לְגוּפָם וּלְקַרְבָם בִּתְשׁוּבָה, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן. When Solomon saw this, he wondered very much, and said, "And so I saw the wicked buried, and come to their rest...gone from the holy place" (Kohelet 8:10). Rabbi Abba quoted Rabbi Yochanan, saying it is written, "Can the Kushite change his skin, or the leopard his spots?" (Jer. 13:23), similarly the wicked who did not deserve to repent in this world and offer good deeds as sacrifices will never burn sacrifices in the World to Come. It is written, "Then again Abraham took a wife" and wanted to produce a soul for their bodies and bring them closer in repentance, as it is written, "And the souls that they had made in Charan" (Gen. 12:5).

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב ותֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן, הַרְבֵּה מַעֲשִׂים רָעִים עַד שֶׁנִּגְרָשִׁים מִן הָעוֹלָם דִּכְתִיב וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְּחָק בְּנוֹ. וַעֲלֵיהֶם נְאֱמַר (דניאל י״ב:ב׳) וְרַבִּים מִישֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצּוּ וְגו', וְעַל הָאֲחֵרִים נֶאֱמַר וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזהַר הָרָקִיעַ וגו'. Rabbi Elazar said, Look at the verse, "And she bore him Zimran, and Yokshan" (Gen. 25:2). They did many evil deeds, until they were driven from the world, as it is written, "And sent them away from his son Isaac" (Ibid.). Of them it is written, "And many of those who sleep in the dust of the earth shall awake..." (Daniel 12:2). Of the others, it is written, "And they who are wise shall shine like the brightness of the firmament" (Ibid. 3).

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה הַאי מַשְׁמַע עַל פָּרְשָׁתָא, וּמַשְׁמַע דְּאוֹתוֹ זְמַן (נקרא) (ס"א אבד) עֲבַד שֵׁם (הנשמה) אַבְרָהָם, וּבִמְקוֹמוֹ נִקְרֵאת יצְּחָק כִּדְקָאֲמָרָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ויְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְּחָק בְּנוֹ, וַיִּשֶׁב יִצְּחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי. עִם יְדִיעַת הַחַי שֶׁהוּא חַי הָעוֹלָמִים לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג מַה שֶּׁלא הִשִּׂיג בָּעוֹלָם הַזֶּה הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו י״א:ט׳) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ, (עד כאן מדרש הנעלם) Rabbi Yehuda said, This is the meaning of the text indicating that it was called Abraham at one time, and is now called Isaac in his place, as it is written, "And it came to pass after the death of Abraham, that Elohim blessed his son Isaac; and Isaac dwelt by Beer Lachai Roi (lit. 'the well of living and seeing')" (Gen. 25:11). Through the knowledge of the living, the life of the world, he may know and conceive what he had not conceived in this world, as it is written, "For the earth shall be full of the knowledge of Hashem" (Isaiah 11:9). (End of Midrash Hane'elam)

רִבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר, (קהלת י״ב:ז׳) וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. תָּא חֲזֵי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם, נָטַל עֲפָרֵיהּ מֵאֲתַר דְּמַקְדְּשָׁא, וּבָנָה גוּפֵיהּ מֵאַרְבַּע סִטְרִין דְּעַלְמָא, דְּכֻלְּהוּ יָהֲבוּ לֵיהּ חֵילָא, לְבָתַר אִתְרַק עֲלֵיהּ רוּחָא דְחַיֵּי כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית ב׳:ז׳) וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וְגו' לְבָתַר קָם וְיָדַע דְּאִיהוּ מֵעֵילָא וְתַתָּא, וּכְדֵין אִתְדָּבַּק וְיָדַע חָכְמָה עִלָּאָה. R. Isaac discoursed on the verse: And the dust returneth to the earth as it was, and the spirit returneth unto God who gave it (Eccl. 12, 7). He said: ‘When the Holy One, blessed be He, created Adam, He took his dust from the site of the Temple and built his body out of the four corners of the world, all of which contributed to his formation. After that He poured over him the spirit of life, as it says, “and he breathed into his nostrils the breath of life” (Gen. 2, 7). Adam then arose and realised that he was both of heaven and of earth, and so he united himself to the Divine and was endowed with mystic Wisdom.