וְתָא חֲזֵי בְּאֶמְצָעוּת דִּרְקִיעָא אִתְקַטַּר חַד אוֹרְחָא קַסְטְרִירָא וְאִיהוּ חִוְיָא דִּרְקִיעָא דְּכָל כֹּכָבִין דַּקִּיקִין כֻּלְהוּ קְטִירִין בֵּיהּ וְקָיְימֵי בֵּיהּ תִּלֵּי תִּלִּין, וְאִינוּן מְמַנָּן בִּסְתִירוּ (ס"א בסטירו) עוֹבָדֵי בְּנֵי עָלְמָא. In the centre of the heaven there is an illumined path, which is the celestial dragon, and in it are fixed multitudes of little stars which are charged to keep watch over the secret deeds of human beings.

אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתָּאֲבָא, כַּמָּה חֲבִילִין טְהִירִין אִזְדַּמְּנוּ לֵיהּ. וְכֻלְהוּ (סחרן) שַׁרְיָין בֵּיהּ וּמְסַחֲרִין לֵיהּ וּמְסָאֲבִין לֵיהּ וְאִקְרֵי טָמֵא, וְכֻלְּהוּ אָזְלֵי וּמַכְרְזֵי קַמֵּי, טָמֵא טָמֵא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ויקרא י״ג:מ״ה-מ״ו) וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. וְכֻלְּהוּ קְטִירִין בְּהַהוּא חִיוְיָא קַדְמָאָה וּסְתִירִין בְּכַמָּה עוֹבָדֵי עָלְמָא. On the other hand, when a man seeks to pollute himself, hosts of demons, who lie in wait for him, hover over him and surround and pollute him, so that he is called unclean. They all walk in front of him and cry, “unclean, unclean”, as the Scripture says, “and he shall cry, Unclean, unclean” (Lev. 13, 45).’

רַבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווּ אָזְלֵי מִטְּבֶרְיָא לְלוֹד. אָמַר רַבִּי יִצְחָק תְּוַוהֲנָא עַל הַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם דְּכָל עוֹבָדוֹי דְהַהוּא רָשָׁע הֲווּ מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא. וְהָכָא אוֹלִיפְנָא רָזָא חָדָא, דְּכָל זִינֵי נְחָשַׁיָּא דְּעַלְמָא כֻּלְּהוֹן מִתְקַטְּרָן וְנָפְקִין מֵהַהוּא נָחָשׁ קַדְמוֹנִי דְּאִיהוּ רוּחַ מְסָאֲבָא מְזוּהֲמָא, וּבְגִין כָּךְ כָּל חָרָשִׁין דְּעַלְמָא אִקְרוּן עַל שְׁמָא דָא נְחָשִׁים (ועקרבים) וְכֻלְּהוּ מֵהַאי סִטְרָא נָפְקֵי. וּמַאן דְּאִתְמְשַׁךְ בְּהַאי, הָא אִסְתָּאַב. R. Isaac and R. Jose were walking from Tiberias to Lud. Said R. Isaac: ‘I marvel at the wicked Balaam, how all his actions proceeded from the side of impurity. We here learn the mystical lesson that all species of witchcraft are linked up with, and proceed from, the primeval serpent who is the foul and unclean spirit. Hence all sorceries are called n’hashim (lit. serpents).

וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּבָעֵי לְאִסְתָּאֲבָא בְּגִין לְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ הַהוּא סִטְרָא דְּרוּחַ מְסָאֲבָא. דְּהָא תָּנִינָן כְּגַוְונָא דְאִתְעַר בַּר נָשׁ הָכִי נָמֵי אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ מִלְּעֵילָא, אִי אִיהוּ אִתְעַר בְּסִטְרָא דִקְדוּשָּׁה אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ קְדוּשָּׁה מִלְּעֵילָא וְאִתְקַדַּשׁ. וְאִי אִיהוּ אִתְעַר בְּסִטְרָא דִּמְסָאֲבָא הָכִי אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא וְאִסְתָּאַב. דְּהָא אִתְּמָר עַל מַה דְּתָנִינָן אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתָּאֲבָא מְסָאֲבִין לֵיהּ. And whoever becomes addicted to them pollutes himself, nay more, he has first to become polluted in order to attract to himself the side of the unclean spirit. For it is a dictum of our teachers that corresponding to the impulses of a man here are the influences which he attracts to himself from above. Should his impulse be towards holiness, he attracts to himself holiness from on high and so he becomes holy; but if his tendency is towards the side of impurity, he draws down towards himself the unclean spirit and so becomes polluted.

בְּגִין כָּךְ הַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם, בְּגִין לְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא מֵהַהוּא נָחָשׁ עִלָּאָה, הֲוָה אִסְתָּאַב בְּכָל לֵילְיָא בַּאֲתָנֵיהּ, וְהֲוָה עָבִיד עִמַּהּ עוֹבָדֵי אִישׁוּת בְּגִין לְאִסְתָּאֲבָא וּלְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא, וּכְדֵין עֲבִיד חֳרָשׁוֹי וְעוֹבָדוֹי. For this reason, in order to draw towards himself the unclean spirit from that supernal serpent, the wicked Balaam besmirched himself nightly by bestial intercourse with his ass, and he would then proceed to his divinations and sorceries.

וְשֵׁירוּתָא דְּעוֹבָדוֹי הֲוֵי נָטִיל נָחָשׁ מֵאִינוּן חִוְיָין וְקָטִיר לֵיהּ קַמֵּיהּ וּבָזַע רֵישֵׁיהּ וְאַפִּיק לִישָׁנֵיהּ וְנָטִיל עִשְׂבִּין יְדִיעָן וְאוֹקִיד כֹּלָּא וְעֲבִיד מִנֵּיהּ קְטַרְתָּא חָדָא, לְבָתַר נָטִיל רֵישָׁא דְהַהוּא חִוְיָא וּבְזַע לֵיהּ לְאַרְבַּע סִטְרִין וְעֲבִיד מִנֵּיהּ קְטַרְתָּא אָחֳרָא. To begin with he would take one of the familiar serpents, tie it up, break its head, and extract its tongue. Then he would take certain herbs, and burn them as incense. He would then take the head of the serpent, split it into four sections, and offer it up as a second offering.

וְעֲבִיד עִגּוּלָא חַד, וְהֲוָה אָמַר מִלִּין וְעֲבִיד עוֹבָדִין אָחֳרָנִין, עַד דְּאַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחִין מְסָאֲבִין, וְאוֹדִיעִין לֵיהּ מַה דְּאִצְטְרִיךְ, וְעֲבִיד בְּהוּ עוֹבָדוֹי כְּפוּם מַה דְּאִינוּן יָדְעֵי מִסִּטְרָא דְהַהוּא חִוְיָא דִּרְקִיעָא. מִתַּמָּן אִתְמַשַּׁךְ בְּעוֹבָדוֹי וְחָרָשׁוֹי עַד דְּאַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחַ מֵהַהוּא נָחָשׁ קַדְמָאָה. Finally, he traced a circle round himself, mumbled some words, and made some gestures, until he became possessed of the unclean spirits, who told him all that they knew from the side of the heavenly dragon; and he thus continued his magical practices until he became possessed of the spirit of the primeval serpent.

וּמֵהָכָא הֲוָה יָדַע יְדִיעָן וָחֳרָשִׁין וְקוֹסְמִין. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב וְלא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים, נְחָשִׁים וַדַּאי, וְעִקְּרָא וְשָׁרְשָׁא בִּמְסָאֲבוּתָא אִיהוּ כְּמָה דְאִתְּמָר, וּלְבָתַר שֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא לָאו אִיהוּ אֶלָּא בְּנָחָשׁ. It is thus that we understand the passage, “he went not, as at the other times, to meet with n’hashim” (enchantments, lit. serpents) (Num. 24, 1).’

וְתָא חֲזֵי בְּאֶמְצָעוּת דִּרְקִיעָא אִתְקַטַּר חַד אוֹרְחָא קַסְטְרִירָא וְאִיהוּ חִוְיָא דִּרְקִיעָא דְּכָל כֹּכָבִין דַּקִּיקִין כֻּלְהוּ קְטִירִין בֵּיהּ וְקָיְימֵי בֵּיהּ תִּלֵּי תִּלִּין, וְאִינוּן מְמַנָּן בִּסְתִירוּ (ס"א בסטירו) עוֹבָדֵי בְּנֵי עָלְמָא. In the centre of the heaven there is an illumined path, which is the celestial dragon, and in it are fixed multitudes of little stars which are charged to keep watch over the secret deeds of human beings.

כְּגַוְונָא דָא כַּמָּה חֲבִילֵי טְהִירִין נָפְקֵי לְעַלְמָא מֵהַאי חִוְיָא עִלָּאָה קַדְמָאָה דְּאִתְפַּתָּא בֵּיהּ אָדָם, וְכֻלְהוּ מְמַנָּן בִּסְתִירוּ עוֹבָדֵי עַלְמָא, וּבְגִין כָּךְ אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִתְדַּכָּאָה, מְסַיְיעִין לֵיהּ מִלְּעֵילָא, וְסִיּוּעָא דְּמָארֵיהּ סַחֲרָא לֵיהּ וְאִסְתַּמַּר וְאִקְרֵי קָדוֹשׁ. In the same way myriads of emissaries go forth from the primeval celestial serpent, by whom Adam was seduced, to spy out the secret deeds of mankind. Whoever, therefore, strives to live a life of purity is assisted from on high, and is encircled by the protecting hand of his Master, and is called saintly.

אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתָּאֲבָא, כַּמָּה חֲבִילִין טְהִירִין אִזְדַּמְּנוּ לֵיהּ. וְכֻלְהוּ (סחרן) שַׁרְיָין בֵּיהּ וּמְסַחֲרִין לֵיהּ וּמְסָאֲבִין לֵיהּ וְאִקְרֵי טָמֵא, וְכֻלְּהוּ אָזְלֵי וּמַכְרְזֵי קַמֵּי, טָמֵא טָמֵא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ויקרא י״ג:מ״ה-מ״ו) וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. וְכֻלְּהוּ קְטִירִין בְּהַהוּא חִיוְיָא קַדְמָאָה וּסְתִירִין בְּכַמָּה עוֹבָדֵי עָלְמָא. On the other hand, when a man seeks to pollute himself, hosts of demons, who lie in wait for him, hover over him and surround and pollute him, so that he is called unclean. They all walk in front of him and cry, “unclean, unclean”, as the Scripture says, “and he shall cry, Unclean, unclean” (Lev. 13, 45).’

רַבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווּ אָזְלֵי מִטְּבֶרְיָא לְלוֹד. אָמַר רַבִּי יִצְחָק תְּוַוהֲנָא עַל הַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם דְּכָל עוֹבָדוֹי דְהַהוּא רָשָׁע הֲווּ מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא. וְהָכָא אוֹלִיפְנָא רָזָא חָדָא, דְּכָל זִינֵי נְחָשַׁיָּא דְּעַלְמָא כֻּלְּהוֹן מִתְקַטְּרָן וְנָפְקִין מֵהַהוּא נָחָשׁ קַדְמוֹנִי דְּאִיהוּ רוּחַ מְסָאֲבָא מְזוּהֲמָא, וּבְגִין כָּךְ כָּל חָרָשִׁין דְּעַלְמָא אִקְרוּן עַל שְׁמָא דָא נְחָשִׁים (ועקרבים) וְכֻלְּהוּ מֵהַאי סִטְרָא נָפְקֵי. וּמַאן דְּאִתְמְשַׁךְ בְּהַאי, הָא אִסְתָּאַב. R. Isaac and R. Jose were walking from Tiberias to Lud. Said R. Isaac: ‘I marvel at the wicked Balaam, how all his actions proceeded from the side of impurity. We here learn the mystical lesson that all species of witchcraft are linked up with, and proceed from, the primeval serpent who is the foul and unclean spirit. Hence all sorceries are called n’hashim (lit. serpents).

וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּבָעֵי לְאִסְתָּאֲבָא בְּגִין לְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ הַהוּא סִטְרָא דְּרוּחַ מְסָאֲבָא. דְּהָא תָּנִינָן כְּגַוְונָא דְאִתְעַר בַּר נָשׁ הָכִי נָמֵי אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ מִלְּעֵילָא, אִי אִיהוּ אִתְעַר בְּסִטְרָא דִקְדוּשָּׁה אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ קְדוּשָּׁה מִלְּעֵילָא וְאִתְקַדַּשׁ. וְאִי אִיהוּ אִתְעַר בְּסִטְרָא דִּמְסָאֲבָא הָכִי אַמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא וְאִסְתָּאַב. דְּהָא אִתְּמָר עַל מַה דְּתָנִינָן אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתָּאֲבָא מְסָאֲבִין לֵיהּ. And whoever becomes addicted to them pollutes himself, nay more, he has first to become polluted in order to attract to himself the side of the unclean spirit. For it is a dictum of our teachers that corresponding to the impulses of a man here are the influences which he attracts to himself from above. Should his impulse be towards holiness, he attracts to himself holiness from on high and so he becomes holy; but if his tendency is towards the side of impurity, he draws down towards himself the unclean spirit and so becomes polluted.

בְּגִין כָּךְ הַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם, בְּגִין לְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא מֵהַהוּא נָחָשׁ עִלָּאָה, הֲוָה אִסְתָּאַב בְּכָל לֵילְיָא בַּאֲתָנֵיהּ, וְהֲוָה עָבִיד עִמַּהּ עוֹבָדֵי אִישׁוּת בְּגִין לְאִסְתָּאֲבָא וּלְאַמְשָׁכָא עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא, וּכְדֵין עֲבִיד חֳרָשׁוֹי וְעוֹבָדוֹי. For this reason, in order to draw towards himself the unclean spirit from that supernal serpent, the wicked Balaam besmirched himself nightly by bestial intercourse with his ass, and he would then proceed to his divinations and sorceries.