אָמַר ר' אַבָּא כְּתִיב (שמות כ׳:ט״ו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת. רֹאִים, שֹׁמְעִים מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא הָכִי תָּנִינָן, אִינּוּן קָלִין, הֲווֹ מִתְגַּלְּפֵי בְּהַהוּא חֲשׁוֹכָא וַעֲנָנָא וְקַבָּלָא, וּמִתְחַזְיָין בְּהוּ, כְּמָה דְּאִתְחָזֵי גּוּפָא, וְחָמָאן מַה דְּחָמָאן, וְשַׁמְעִין מַה דְּשַׁמְעִין, מִגּוֹ הַהוּא חֲשׁוֹכָא וְקַבָּלָא וַעֲנָנָא, וּמִגּוֹ הַהוּא חֵיזוּ דַּהֲווֹ חָמָאן, הֲווֹ נְהִירִין בִּנְהִירוּ עִלָּאָה, וְיַדְעִין, מַה דְּלָא יָדְעוּ דָּרִין אַחֲרָנִין, דְּאָתוּ בַּתְרַיְיהוּ. Said R Abba: ‘It is written: “And all the people saw the thunderings” (Ex. 20, 18). Surely it ought to be heard the thunderings? We have, however, been taught that the “voices” were delineated, carved out, as it were, upon the threefold darkness, so that they could be apprehended as something visible, and they saw and heard all those wonderful things out of that darkness, cloud and cloudy darkness; and because they saw that sight they were irradiated with a supernal light, and perceived things beyond the ken of all succeeding generations, and saw face to face (Deut. 5, 4).’

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְכָל הָעָם רֹאִים. רֹאִים: כְּמָה דַּאֲמֵינָא, דְּחָמוּ מִנְּהִירוּ דְּאִינּוּן קַלָן, מַה דְּלָא חָמוּ דָּרִין בַּתְרָאִין אַחֲרָנִין. אֶת הַקּוֹלֹת: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה ו) וָאֵרֶא אֶת יְיָ'. וָאֵרֶא יְיָ', לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֶת יְיָ'. אוּף הָכָא, וְכָל הָעָם רֹאִים הַקּוֹלת לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֶת הַקּוֹלֹת. The word koloth here is preceded by the particle eth, which, as usual, indicates that we are to understand another object in addition to the one mentioned: in this case another voice from below, which gathered into itself all the light¹Shekinah. emanating from the other voices in which they saw, in sublime wisdom, all the celestial treasures and all the hidden mysteries which were never revealed to succeeding generations and will not be revealed until King Messiah comes, when “they shall see eye to eye” (Isa. 52, 8).

כְּגַוְונָא דָּא, אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, דְּהָא אָתִין דִּבְאוֹרַיְיתָא, לְאִסְתַּכְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא (נ"א בחכמתא) אִתְיְיהִיבוּ. (שמות כ׳:י״ב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ (משלי ג׳:ט׳) כַּבֵּד אֶת יְיָ' מֵהוֹנֶךָ. וְכֻלְּהוּ לְאִתְכְּלָלָא בְּהוּ מִלָּה אַחֲרָא. אוּף הָכָא, אֶת הַקּוֹלֹת, לְאַסְגָּאָה הַהוּא קָלָא אַחֲרָא לְתַתָּא, דְּכָנִישׁ לוֹן לְגַבֵּיהּ, מַה דְּנָפִיק מִנַּיְיהוּ, דְּבֵיהּ חָמָאן וּמִסְתַּכְּלָן בְּחָכְמְתָא עִלָּאָה כָּל גִּנְזִין עִלָּאִין, וְכָל רָזִין טְמִירִין וּסְתִימִין, מַה דְּלָא אִתְגַּלְּיָיא לְדָרִין בַּתְרָאִין, דְּאָתוּ בַּתְרֵיהוֹן, וְלָא לְדָרִין דְּיֵיתוּן לְעָלְמִין, עַד זִמְנָא דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא. דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ב:ח׳) כִּי עַיִן בְּעַיִן יֵרָאוּ בְּשׁוּב יְיָ' צִיּוֹן. וְאֶת הַלַּפִּידִים, בְּקַדְמִיתָא בְּרָקִים, וְהַשְׁתָּא לַפִּידִים. כֹּלָּא חַד. אֲבָל מִדְּאִתְתְּקָנוּ בְּתִקּוּנוֹי לְאִתְחֲזָאָה, אִתְקְרוּן הָכִי. In this latter passage (Ex. 20, 18) also we find “fire torches” mentioned instead of the “lightnings” of the former. Both, however, mean one and the same thing; when the lightnings are quite formed and ready to appear they are called “fire-torches” (lapidim).

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, קֹל בַּשֹׁפָר מִבָּעֵי לֵיהּ. הַשֹׁפָר לָמָּה. אֶלָּא, הַהוּא קוֹל דְּאִקְרֵי שׁוֹפָר. דִּכְתִּיב, (ויקרא כ״ה:ט׳) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפָר תְרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, בְּדָא אִתְבְּרֵי (אתקרי) שׁוֹפָר. The “voice of the trumpet” mentioned in the same verse is, according to R. Judah, that voice which is itself called “trumpet” in reference to the Day of Atonement (Lev. 25, 9).

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, קוֹל הַשֹׁפָר, אַתְרָא דְּקָלָא נָפִיק מִנֵּיהּ, אִקְרֵי שׁוֹפָר. תּוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תָּא חֲזֵי, קוֹל הַשׁוֹפָר: אַתְרָא דְּקָלָא, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (דברים ח׳:ג׳) כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִּי יְיָ' יִחְיֶה הָאָדָם. מַאי מוֹצָא פִּי יְיָ'. דָּא קוֹל (ס"א דנפיק משופר והאי קול) הַשׁוֹפָר, הוּא רַב מִכָּל שְׁאַר קַלֵי תַּתָּאֵי, וְתַקִּיפָא מִכֻּלְּהוּ, דִּכְתִּיב וְקוֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד, וְעַל כָּל שְׁאַר קָלִין לָא אִתְּמַר חָזָק מְאֹד. (נ"א אמר רבי שמעון) בְּהַאי קוֹל הַשׁוֹפָר תַּלְיָא כֹּלָּא, וְדָא הוּא דְּאִקְרֵי קוֹל גָּדוֹל, דִּכְתִּיב קוֹל גָּדוֹל וְלא יָסָף. וְאִקְרֵי (מלכים א י״ט:י״ב) קוֹל דְּמָמָה דַקָּה, נְהִירוּ דְּבוּצִינֵי, דְּהוּא זַךְ וְדָקִיק, וְזָכִיך וְנָהִיר לְכֹלָּא. According to R. Simeon, the “voice of the trumpet” is the “word which proceedeth out of the mouth of the Lord” (Deut. 8, 3), by which “man lives”. It is greater and stronger than all lower voices. On it depends all; it is called “great voice”, and also a “still thin voice” (I Kings 19, 12), i.e. a clear though tiny light which illumines all things,

דְּמָמָה, מַהוּ דְּמָמָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִשְׁתּוֹקָא מִנֵּיהּ, וּלְמֶחֱסָם פּוּמֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים ל״ט:ב׳) אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְּרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם. דְּמָמָה אִיהִי שְׁתּוּקָא דְּלָא אִשְׁתְּמַע לְבַר. וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק, דְּחָמוּ מַה דְּחָמוּ. וַיָּנוּעוּ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו ו׳:ד׳) וַיָּנוּעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא. but a “still voice” also because men must be filled with awe and silence to hear it, as it is written: “I said, I will take heed to my ways, that I sin not with my tongue; I will keep my mouth with a bridle” (Ps. 39, 2). The text proceeds: “And when the people saw it, they trembled and stood afar off (Ex. 20, 18). The same word (wa-yanu’u, they shook) is used here of the people as is used of the “posts of the door” in the Temple which moved when Isaiah saw his vision (Isa. 6, 4).

תָּאנָא, מַה כְּתִיב בֵּיהּ בִּיחֶזְקֵאל, כַּד חָמָא גְּבוּרָן נִימוּסֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, (יחזקאל א׳:ד׳) וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה וְגוֹ', רוּחַ סְעָרָה אֲמַאי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, לְתַבְרָא אַרְבַּע מַלְכְּוַון. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, תַּנִּינָא, רוּחָא רַבָּה, דְּאִתְּעַר בְּנִימוּסֵי גְּבוּרָה דִּלְעֵילָּא בָּאָה מִן הַצָּפוֹן. מִצָּפוֹן לָא כְּתִיב אֶלָּא מִן הַצָּפוֹן הַהוּא דְּאִשְׁתְּמוֹדָע לְעֵילָּא, הַהוּא דְּטָמִיר וְגָנִיז לְעֵילָּא. And what do we read of Ezekiel when he saw the Presence? “And I looked, and, behold, a whirlwind came out of the north, a great cloud, and a fire infolding itself, and a brightness was about it, and out of the midst thereof as the colour of amber (hashmal), out of the midst of the fire” (Ezek. 1, 4). The whirlwind, according to R. Jose, was symbolic of the breaking of the power of the four kingdoms. R. Judah added that according to tradition the strong wind which was stirred from the side of celestial Power (Geburah) came from the north, the special region hidden above, out of which justice emanates, as it does not say from “north”, but from “the north”.

עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, דְּהֲוָה אָחִיד בֵּיהּ, (ס"א ולא אחיד, אחיד בסטרוי וכו'), וְלָא הָוָה אָחִיד בְּסִטְרוֹי לְאִתְּעָרָא דִּינָא, דְּתָנֵינָן, תְּלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא, יַנְקָא הַהוּא דִּינָא קַשְׁיָא, בְּקַרְדִיטֵי גְּלִיפִין מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת. בְּגִין לְאִתְּעָרָא בְּעָלְמָא. “The great cloud and a fire infolding itself are the elements which awaken judgements three times a day from the region of Power.

וּמַה מְבַסֵּם לֵיהּ, הַהוּא דִּכְתִּיב בֵּיהּ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב. דְּהַהוּא זִיהֲרָא דְּאַסְחַר לֵיהּ מִכָּל סִטְרוֹי, מְבַסֵּם לֵיהּ, וּמַתְקִין לֵיהּ, בְּגִין דְּלָא לֶהוֵי דִּינָא קַשְׁיָא, וְיֵיכְלוּן בְּנֵי נָשָׁא לְמִסְבְּלֵיהּ. And what renders it endurable in spite of its severity? “The brightness” that surrounds it, the light which encircles it, so that the judgement is not too hard for men to bear.

תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, חָמוּ יִשְׂרָאֵל הָכָא, מַה דְּלָא חָמָא יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי, וְכֻלְּהוּ אִתְדְּבָקוּ בֶּחָכְמְתָא עִלָּאָה יַקִּירָא. חֲמִשָּׁה דַּרְגִּין דְּקַלִין, חָמוּ יִשְׂרָאֵל בְּטוּרָא דְּסִינַי. וּבַחֲמִשָּׁה דַּרְגִּין אִלֵּין אִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא. דַּרְגָּא חֲמִישָׁאָה הוּא, דִּכְתִּיב קוֹל הַשֹׁפָר. יְחֶזְקֵאל לָקֳבְלֵיהוֹן חָמָא חֲמִשָּׁה דַּרְגִּין דְּאִינּוּן לְבַר מֵאִלֵּין, דְּאִינּוּן רוּחַ סְעָרָה, עָנָן גָּדוֹל, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וְעֵין הַחַשְׁמַל. R. Jose, the son of R. Judah, said that the Israelites at Mount Sinai saw more of the Divine than the prophet Ezekiel, and were all united with the supernal Wisdom. They saw five different grades of voices, by which five the Torah was given-the fifth being the “voice of the trumpet”-but Ezekiel saw but five lower degrees: whirlwind, great cloud, fire, the brightness, and the colour of amber.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב, (דברים ה׳:ד׳) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ' וְגוֹ'. בִּיחֶזְקֵאל כְּתִיב, כְּעֵין, וּדְמוּת, כְּמַאן דְּחָמֵי בָּתַר כּוֹתָלִין סַגִּיאִין, כְּמַאן דְּחָמֵי בַּר נָשׁ בָּתַר כּוֹתָלָא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַה דְּחָמוּ יִשְׂרָאֵל, לָא חָמָא נְבִיאָה אַחֲרָא, כָּל שֶׁכֵּן מַה דְּחָמָא מֹשֶׁה, דְּלָא חָמָא נְבִיאָה אַחֲרָא. (ס"א כל שכן בר נש אחרא) זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (שמות לה) וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ' וְלֹא בְּחֵיזוּ אַחֲרָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (במדבר י״ב:ח׳) וּמַרְאֶה וְלא בְחִידוֹת. Said R. Eleazar: ‘Of the Israelites it says: “Face to face hath the Lord spoken to you” (Deut. 5, 4), but Ezekiel saw only a “likeness” (Ezek. 1, 5), like one who looks through a partition.’ Said R. Eleazar further; ‘If the Israelites saw what no prophet ever saw, how much more true is this of Moses! How happy a lot was his, who “was there with the Lord” (Ex. xxxn, 28), and with whom He spake “in sight but not in riddles” (Num. 12, 8)!’

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, (יחזקאל א) (ב' א') הָיֹה הָיָה דְּבַר יְיָ', נְבוּאָה לְשַׁעֲתָא הָיְתָה. ר' יְהוּדָה אוֹמֵר, לְקִיּוּמָא הוּא דְּאָתָא, דְּאִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דְּהָא לָא שָׁבִיק לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְכָל אֲתָר דְּמִתְפָּזְרִין יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, עִמְהוֹן הוּא שַׁרְיָא. R. Jose drew attention to the expression used of Ezekiel, “The word of the Lord came (hayo haya) unto Ezekiel” (I, 3), indicating that his vision lasted but for a short space of time.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הָיֹה הָיָה: דְּחָמָא וְלָא חָמָא, דְּקָאִים בְּאִינּוּן מִלִּין, וְלָא קָאִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל, וְלָא חַשְׁמַל אֲבָל יִשְׂרָאֵל, מַה כְּתִיב בְּהוּ, וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת, כָּל חַד וְחַד חָמָא, כַּדְקָא חֲזֵי לֵיהּ. R. Eleazar remarked that the expression hayo haya suggests that he both saw and did not see, heard and did not hear (i.e. his vision and hearing were imperfect): as he says, he saw something like hashmal, but not actually hashmal itself; but of the Israelites it is said: “They saw the voices”: every one according to his grade actually saw;

דְּתַנְיָא, כָּל חַד וְחַד הֲווֹ קַיְימִין שׁוּרִין שׁוּרִין, תְּחוּמִין תְּחוּמִין, וְכַדְקָא אִתְחָזֵי לְהוּ, חָמוּ כָּל חַד וְחַד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, רֵישֵׁי דְּעַמָּא בִּלְחוֹדַיְיהוּ, רֵישֵׁי דִּשְׁבָטִין בִּלְחוֹדַיְיהוּ. נוּקְבֵי בִּלְחוֹדַיְיהוּ. ה' דַּרְגִּין לִימִינָא, וְה' דַּרְגִּין לִשְׂמָאלָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים כ״ט:ט׳) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְכֶם לִפְנֵי יְיָ' אֱלהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשׁוֹטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ וְגוֹ', הָא ה' דַּרְגִּין לִימִינָא. וְה' דַּרְגִּין לִשְׂמָאלָא מַאן אִינּוּן. הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (דבהם כט) טַפְּכֶם, נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנְיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. הָא ה' דַּרְגִּין לִשְׂמָאלָא. for there is a tradition that they stood in groups and divisions, and each one saw as befitted it. According to R. Simeon, the chiefs of the tribes stood by themselves, the women by themselves, and the leaders of the people by themselves, five grades at the right and five at the left, as it is written: “Ye stand this day all of you before the Lord your God; your captains of your tribes, your elders, and your officers, with all the men of Israel”-these were five grades at the right; “your little ones, your wives, the stranger that is in thy camp, from the hewer of thy wood unto the drawer of thy water” (Deut. 29, 9)-these were the five grades who stood at the left.

כֻּלְּהוּ דַּרְגִּין אִתְתָּקָנוּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. לָקֳבְלֵיהוֹן יַרְתּוּ יִשְׂרָאֵל אַחֲסָנַת עָלְמִין, עֶשֶׂר אֲמִירָן, דִּבְהוּ תַּלְיָין כָּל פִּקּוּדִין, וְכָל זַכְוָון, וְכָל יְרוּתַת אַחֲסָנָא, דְּאִינּוּן חוּלָקָא טָבָא דְּיִשְׂרָאֵל. All these grades corresponded to the ten celestial grades, and to the Ten Words (Decalogue), which are Israel’s eternal possession, the essence of all the commandments, the good portion of Israel.

תָּאנָא, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי, הֲווֹ חָמָאן כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּמַאן דְּחָמֵי נְהוֹרָא בַּעֲשִׁישָׁתָא, וּמֵהַהוּא נְהוֹרָא הֲוָה חָמֵי כָּל חַד וְחַד, מַה דְּלָא חָמָא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה. We have been taught that when the Holy One revealed Himself on Mount Sinai all the Israelites saw the Divine manifestation as one sees a light streaming through the glass of a lamp, and by means of that light each one of them saw more than did the prophet Ezekiel,

מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּאִינּוּן קַלִין עִלָּאִין, אִתְגְּלִיאוּ (נ"א אתגליפו) בְּחַד, כְּמָה דַּאֲמֵינָא, דִּכְתִּיב, וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת. אֲבָל בִּיחֶזְקֵאל, שְׁכִינְתָּא אִתְגְּלֵי בִּרְתִּיכוֹי, וְלָא יַתִּיר, וַהֲוָה חָמֵי, כְּמַאן דְּחָמֵי בָּתַר כּוֹתָלִין סַגִּיאִין. since those celestial voices were all revealed together, whilst to Ezekiel only the Shekinah was revealed in Her Chariot, and he but caught glimpses of it as though through many barriers.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זַכָּאָה חוּלָקָא דְּמֹשֶׁה, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, וַיֵּרֶד יְיָ' עַל הַר סִינַי וַיִּקְרָא יְיָ' לְמֹשֶׁה, זַכָּאָה דָּרָא, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, יֵרֵד יְיָ' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינַי. Said R. Judah: ‘Blessed was Moses, concerning whom it says: “And the Lord came down upon Mount Sinai… and the Lord called Moses up to the top of the mount”, and blessed was that generation concerning whom it says: “And the Lord came down upon Mount Sinai before the eyes of the whole people.”

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, דְּהָא מִימִינָא אִתְגְּלֵי מַה דְּאִתְגְלֵי. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אָמַר ר' יוֹסֵי, הָכָא בְּסִינַי, רֵישָׁא וְגוּפָא דְּמַלְכָּא, דִּכְתִּיב, (שמואל ב כ״ב:י׳) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, וּבַאֲתַר דְּאִית רֵישָׁא, אִית גּוּפָא, אֲבָל בִּיחֶזְקֵאל כְּתִיב (יחזקאל א׳:ג׳) וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד יְיָ', דְּאִתְגְלֵי יְדָא, וְלָא גּוּפָא. וְתָנֵינָן, אֲפִילּוּ בִּידָא, יַד יְיָ' עִלָּאָה, יַד יְיָ' תַּתָּאָה. As the Torah, however, was given from the Right Hand (“from his right hand went a fiery law for them”, Deut. 33, 2), what essential difference was there between the manifestation to the people and the manifestation to Ezekiel?’ R. Jose replied: ‘On Sinai the “Head” and the “Body” of the King were revealed, as it is written: “He bowed the heavens and came down” (2 Sam. 22, 10); but to Ezekiel it was, as it were, only the “Hand” which was shown: “And the hand of the Lord was there upon him” (Ezek. 1, 3). And even the “Hand” has two aspects, a higher and a lower.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאֹת אֱלֹהִים. מַרְאֹת כְּתִיב חָסֵר, לְאִתְחֲזָאָה דִּבְגִין שְׁכִינְתָּא קָאָמַר, דְּהָא וָאֶרְאֶה מַרְאֹת חָסֵר, מַרְאֶה חַד. אָמַר ר' יֵיסָא, וְכִי שְׁכִינְתָּא לָאו כֹּלָּא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לָא דָּמֵי רֵישָׁא דְּמַלְכָּא, לְרַגְלוֹי דְּמַלְכָּא, אַף עַל גַּב דְּכֹלָּא הֲוֵי בְּגוּפָא דְּמַלְכָּא. Observe that he says: “The heavens were opened and I saw visions (maroth) of God” (Ezek. 1, 1). “Maroth” is written in a defective form, to indicate that he merely had a vision of the Shekinah.’ Said R. Jesse: ‘But is the Shekinah not a representation of the whole of the Deity?’ R. Jose replied: ‘The “Head” of the King is not to be compared to His “Feet”, although both are in the “Body” of the King.’

תָּא חֲזֵי, בִּישַׁעְיָהוּ כְּתִיב, (ישעיה ו) וָאֵרֶא אֶת יְיָ', בִּיחֶזְקֵאל כְּתִיב, וָאֶרְאֶה מַרְאֹת אֱלהִים, הָכָא אֶת, הָתָם מַרְאֹת. מַה דְּחָמָא דָּא, חָמָא דָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה, דְּלָא הֲוָה נְבִיאָה מְהֵימָנָא שְׁלֵימָא כְּוָותֵיהּ. Observe that Isaiah said “I saw (eth) the Lord” (Isa. 6, 1), but Ezekiel said “I saw visions of God”.’ They meant, however, the same thing, and both belonged to the same grade (of spiritual perception).

וָאֵרֶא אֶת יְיָ', אֶת דַּיְיקָא. וָאֶרְאֶה מַרְאֹת אֱלהִים, מַרְאֹת דַּיְיקָא. וּבְדַרְגָּא חַד הָווֹ. אִי הָכִי, אֲמַאי לָא פָּרִישׁ יְשַׁעְיָה כּוּלֵי הַאי. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, דָּא כָּלִיל, דָּא פָּרִישׁ. מַאי טַעֲמָא פָּרִישׁ כּוּלֵי הַאי יְחֶזְקֵאל. אֶלָּא, כֹּלָּא אִצְטְרִיךְ בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּיִנְדְּעוּן חֲבִיבוּתָא דְּחָבִיב לְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּשְׁכִינְתֵּיהּ וּרְתִיכוֹי אַתְיָין לְדַיָּירָא בֵּינַיְיהוּ בְּגָלוּתָא. Why, then, did Isaiah not give a detailed account of his visions, like Ezekiel? According to R. Jose, it was necessary that Ezekiel should speak in a detailed manner in order to impress the people in exile with the fact that the Holy One loved them, and that the Shekinah and Her Chariots had gone down into exile also, to be present with them.

אָמַר רִבִּי חִיָּיא, בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וְהָא כְּתִיב (ישעיהו כ״ג:י״ג) הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה, אֲמַאי אִתְגְּלֵי שְׁכִינְתָּא תַּמָּן. אִי תֵּימָא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, הֲוָה טָב דְּתִשְׁרֵי שְׁכִינְתָּא בְּגַוַּויְיהוּ, וְלָא יִתְגַּלְיָיא. אֶלָּא, הָכִי תָּאנָא, אִי לָאו דְּאִתְגַּלְיָיא לָא הֲווֹ יַדְעִין. R. Hiya asked, why did the Shekinah reveal Herself in “the land of the Chaldeans” (Ezek. 1, 3), of which it says: “Behold the land of the Chaldeans, a people which is not” (Isa. 23, 13, i.e. degraded)? If it was for Israel’s sake, surely She could have been present among them without manifesting Herself in that inauspicious place? However, had She not revealed Herself the people would not have known that She was with them.

וְהָא דְּאִתְגַּלְיָיא, מַה כְּתִיב, עַל נְהַר כְּבָר, עַל מַיָּא, בְּאֲתָר דְּלָא יִסְתְּאַב, וְלָא (ויחי רכ"ב ע"ב) שַׁרְיָא מְסָאֳבוּתָא. וְהַהוּא נַהֲרָא, הֲוָה חַד מֵאַרְבַּע נָהֲרִין, דְּנָפְקִין מִגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, דִּכְתִּיב עַל נְהַר כְּבָר. מַאי כְּבָר. דִּכְבָר הֲוָה. מֵאֲתָר דִּשְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא עֲלוֹי. וּכְתִיב וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד יְיָ', שָׁם, וְלָא בְּאֲתָר אַחֲרָא. Besides, the revelation took place “by the river Chebar” (Ezek. 1, 3), by undefiled waters where impurity has no abode, that river being one of the four which issued from the Garden of Eden.¹v. Zohar, Genesis, 85a. It was there, and nowhere else, then, that “the hand of the Lord was upon him”, as is directly stated.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כְּתִיב וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה. תָּאנָא בְּרָזָא עִלָּאָה, אַרְבַּע חִיוָון אִית, דְּאִינְהוּ לְגוֹ בְּגוֹ הֵיכָלָא קַדִּישָׁא, וְאִינּוּן קַדְמָאֵי, עַתִּיקִין דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, כְּלָלָא דִּשְׁמָא עִלָּאָה. וִיחֶזְקֵאל חָמָא, דְּמוּת דִּרְתִּיכִין עִלָּאִין, דְּהָא הוּא חָמָא, מֵאֲתָר דְּלָא הֲוָה נָהִיר כָּל כַּךְ. תָּאנָא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, אִית לְתַתָּא מִינַיְיהוּ, וְכֵן בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, כּוּלְּהוּ אֲחִידָן דָּא בְּדָא, וְדָא בְּדָא. R. Hiya also expounded, in accordance with the esoteric teaching, Ezekiel’s vision: “Out of the midst thereof came the likeness of four living creatures (Hayoth), and this was their appearance, they had the likeness of a man” (Ibid. 5, 5), saying that there is a sacred Hall in which dwell four living Creatures, which are the most ancient celestial beings ministering to the Holy Ancient, and which constitute the essence of the Supernal Name; and that Ezekiel saw only the likeness of the supernal Chariots, because his beholding was from a region which was not very bright. He furthermore said that there are lower beings corresponding to these upper ones, and so throughout, and they are all linked one with another.

וְאִי תֵּימָא לְעֵילָּא יַתִּיר דְּחָמָא. תָּנִינָן, מֹשֶׁה חָמָא בְּאַסְפָּקָלַרְיָא דְּנָהֲרָא, וְכֻלְּהוּ נְבִיאֵי לָא חָמוּ אֶלָּא מִגּוֹ אַסְפָּקָלַרְיָא דְּלָא נָהֲרָא, דִּכְתִּיב וָאֶרְאֶה מַרְאֹת אֱלהִים. וּכְתִיב (במדבר י״ב:ו׳) אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְיָ' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע וְגוֹ' לא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה וְגו', וּכְתִיב פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ. Our teachers have laid down that Moses derived his prophetic vision from a bright mirror (cf. Midr. Lev. R., p. 145d), whereas the other prophets derived their vision from a dull mirror. So it is written concerning Ezekiel: “I saw visions of God”, whereas in connection with the difference between Moses and all other prophets it says: “If there is a prophet among you, I the Lord will make Myself known to him in a vision…. My servant Moses is not so, who is faithful in all my house: and with him I will speak mouth to mouth” (Num. 12, 7-8).

אָמַר ר' אַבָּא כְּתִיב (שמות כ׳:ט״ו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת. רֹאִים, שֹׁמְעִים מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא הָכִי תָּנִינָן, אִינּוּן קָלִין, הֲווֹ מִתְגַּלְּפֵי בְּהַהוּא חֲשׁוֹכָא וַעֲנָנָא וְקַבָּלָא, וּמִתְחַזְיָין בְּהוּ, כְּמָה דְּאִתְחָזֵי גּוּפָא, וְחָמָאן מַה דְּחָמָאן, וְשַׁמְעִין מַה דְּשַׁמְעִין, מִגּוֹ הַהוּא חֲשׁוֹכָא וְקַבָּלָא וַעֲנָנָא, וּמִגּוֹ הַהוּא חֵיזוּ דַּהֲווֹ חָמָאן, הֲווֹ נְהִירִין בִּנְהִירוּ עִלָּאָה, וְיַדְעִין, מַה דְּלָא יָדְעוּ דָּרִין אַחֲרָנִין, דְּאָתוּ בַּתְרַיְיהוּ. Said R Abba: ‘It is written: “And all the people saw the thunderings” (Ex. 20, 18). Surely it ought to be heard the thunderings? We have, however, been taught that the “voices” were delineated, carved out, as it were, upon the threefold darkness, so that they could be apprehended as something visible, and they saw and heard all those wonderful things out of that darkness, cloud and cloudy darkness; and because they saw that sight they were irradiated with a supernal light, and perceived things beyond the ken of all succeeding generations, and saw face to face (Deut. 5, 4).’

וְכֻלְּהוּ, הֲווֹ חָמָאן אַפִּין בְּאַפִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים ה׳:ד׳) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ' עִמָּכֶם. וּמַאן הֲווֹ חָמָאן. תָּאנֵי רַבִּי יוֹסֵי, מִנְּהִירוּ דְּאִינּוּן קַלָן, דְּלָא הֲוָה קוֹל, דְּלָא הֲוָה נָהִיר בִּנְהִירוּ, דְּמִסְתַּכְלֵי בֵּיהּ כָּל גְּנִיזִין, וְכָל טְמִירִין, וְכָל דָּרִין דְּיֵיתוּן עַד מַלְכָּא מְשִׁיחָא. וּבְגִינֵי כַּךְ כְּתִיב וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלת, רֹאִים רְאִיָּה מַמָּשׁ. And whence did they derive the power so to see? According to R. Jose, from the light of those voices, for there was not one of them but emitted light which made perceptible all things hidden and veiled, and even all the generations of men up to the days of King Messiah. Therefore it says: “And all the people saw the voices”; they did actually see them.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְכָל הָעָם רֹאִים. רֹאִים: כְּמָה דַּאֲמֵינָא, דְּחָמוּ מִנְּהִירוּ דְּאִינּוּן קַלָן, מַה דְּלָא חָמוּ דָּרִין בַּתְרָאִין אַחֲרָנִין. אֶת הַקּוֹלֹת: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה ו) וָאֵרֶא אֶת יְיָ'. וָאֵרֶא יְיָ', לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֶת יְיָ'. אוּף הָכָא, וְכָל הָעָם רֹאִים הַקּוֹלת לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֶת הַקּוֹלֹת. The word koloth here is preceded by the particle eth, which, as usual, indicates that we are to understand another object in addition to the one mentioned: in this case another voice from below, which gathered into itself all the light¹Shekinah. emanating from the other voices in which they saw, in sublime wisdom, all the celestial treasures and all the hidden mysteries which were never revealed to succeeding generations and will not be revealed until King Messiah comes, when “they shall see eye to eye” (Isa. 52, 8).

כְּגַוְונָא דָּא, אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, דְּהָא אָתִין דִּבְאוֹרַיְיתָא, לְאִסְתַּכְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא (נ"א בחכמתא) אִתְיְיהִיבוּ. (שמות כ׳:י״ב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ (משלי ג׳:ט׳) כַּבֵּד אֶת יְיָ' מֵהוֹנֶךָ. וְכֻלְּהוּ לְאִתְכְּלָלָא בְּהוּ מִלָּה אַחֲרָא. אוּף הָכָא, אֶת הַקּוֹלֹת, לְאַסְגָּאָה הַהוּא קָלָא אַחֲרָא לְתַתָּא, דְּכָנִישׁ לוֹן לְגַבֵּיהּ, מַה דְּנָפִיק מִנַּיְיהוּ, דְּבֵיהּ חָמָאן וּמִסְתַּכְּלָן בְּחָכְמְתָא עִלָּאָה כָּל גִּנְזִין עִלָּאִין, וְכָל רָזִין טְמִירִין וּסְתִימִין, מַה דְּלָא אִתְגַּלְּיָיא לְדָרִין בַּתְרָאִין, דְּאָתוּ בַּתְרֵיהוֹן, וְלָא לְדָרִין דְּיֵיתוּן לְעָלְמִין, עַד זִמְנָא דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא. דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ב:ח׳) כִּי עַיִן בְּעַיִן יֵרָאוּ בְּשׁוּב יְיָ' צִיּוֹן. וְאֶת הַלַּפִּידִים, בְּקַדְמִיתָא בְּרָקִים, וְהַשְׁתָּא לַפִּידִים. כֹּלָּא חַד. אֲבָל מִדְּאִתְתְּקָנוּ בְּתִקּוּנוֹי לְאִתְחֲזָאָה, אִתְקְרוּן הָכִי. In this latter passage (Ex. 20, 18) also we find “fire torches” mentioned instead of the “lightnings” of the former. Both, however, mean one and the same thing; when the lightnings are quite formed and ready to appear they are called “fire-torches” (lapidim).

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, קֹל בַּשֹׁפָר מִבָּעֵי לֵיהּ. הַשֹׁפָר לָמָּה. אֶלָּא, הַהוּא קוֹל דְּאִקְרֵי שׁוֹפָר. דִּכְתִּיב, (ויקרא כ״ה:ט׳) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפָר תְרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, בְּדָא אִתְבְּרֵי (אתקרי) שׁוֹפָר. The “voice of the trumpet” mentioned in the same verse is, according to R. Judah, that voice which is itself called “trumpet” in reference to the Day of Atonement (Lev. 25, 9).

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, קוֹל הַשֹׁפָר, אַתְרָא דְּקָלָא נָפִיק מִנֵּיהּ, אִקְרֵי שׁוֹפָר. תּוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תָּא חֲזֵי, קוֹל הַשׁוֹפָר: אַתְרָא דְּקָלָא, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (דברים ח׳:ג׳) כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִּי יְיָ' יִחְיֶה הָאָדָם. מַאי מוֹצָא פִּי יְיָ'. דָּא קוֹל (ס"א דנפיק משופר והאי קול) הַשׁוֹפָר, הוּא רַב מִכָּל שְׁאַר קַלֵי תַּתָּאֵי, וְתַקִּיפָא מִכֻּלְּהוּ, דִּכְתִּיב וְקוֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד, וְעַל כָּל שְׁאַר קָלִין לָא אִתְּמַר חָזָק מְאֹד. (נ"א אמר רבי שמעון) בְּהַאי קוֹל הַשׁוֹפָר תַּלְיָא כֹּלָּא, וְדָא הוּא דְּאִקְרֵי קוֹל גָּדוֹל, דִּכְתִּיב קוֹל גָּדוֹל וְלא יָסָף. וְאִקְרֵי (מלכים א י״ט:י״ב) קוֹל דְּמָמָה דַקָּה, נְהִירוּ דְּבוּצִינֵי, דְּהוּא זַךְ וְדָקִיק, וְזָכִיך וְנָהִיר לְכֹלָּא. According to R. Simeon, the “voice of the trumpet” is the “word which proceedeth out of the mouth of the Lord” (Deut. 8, 3), by which “man lives”. It is greater and stronger than all lower voices. On it depends all; it is called “great voice”, and also a “still thin voice” (I Kings 19, 12), i.e. a clear though tiny light which illumines all things,

דְּמָמָה, מַהוּ דְּמָמָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִשְׁתּוֹקָא מִנֵּיהּ, וּלְמֶחֱסָם פּוּמֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים ל״ט:ב׳) אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְּרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם. דְּמָמָה אִיהִי שְׁתּוּקָא דְּלָא אִשְׁתְּמַע לְבַר. וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק, דְּחָמוּ מַה דְּחָמוּ. וַיָּנוּעוּ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו ו׳:ד׳) וַיָּנוּעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא. but a “still voice” also because men must be filled with awe and silence to hear it, as it is written: “I said, I will take heed to my ways, that I sin not with my tongue; I will keep my mouth with a bridle” (Ps. 39, 2). The text proceeds: “And when the people saw it, they trembled and stood afar off (Ex. 20, 18). The same word (wa-yanu’u, they shook) is used here of the people as is used of the “posts of the door” in the Temple which moved when Isaiah saw his vision (Isa. 6, 4).

תָּאנָא, מַה כְּתִיב בֵּיהּ בִּיחֶזְקֵאל, כַּד חָמָא גְּבוּרָן נִימוּסֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, (יחזקאל א׳:ד׳) וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה וְגוֹ', רוּחַ סְעָרָה אֲמַאי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, לְתַבְרָא אַרְבַּע מַלְכְּוַון. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, תַּנִּינָא, רוּחָא רַבָּה, דְּאִתְּעַר בְּנִימוּסֵי גְּבוּרָה דִּלְעֵילָּא בָּאָה מִן הַצָּפוֹן. מִצָּפוֹן לָא כְּתִיב אֶלָּא מִן הַצָּפוֹן הַהוּא דְּאִשְׁתְּמוֹדָע לְעֵילָּא, הַהוּא דְּטָמִיר וְגָנִיז לְעֵילָּא. And what do we read of Ezekiel when he saw the Presence? “And I looked, and, behold, a whirlwind came out of the north, a great cloud, and a fire infolding itself, and a brightness was about it, and out of the midst thereof as the colour of amber (hashmal), out of the midst of the fire” (Ezek. 1, 4). The whirlwind, according to R. Jose, was symbolic of the breaking of the power of the four kingdoms. R. Judah added that according to tradition the strong wind which was stirred from the side of celestial Power (Geburah) came from the north, the special region hidden above, out of which justice emanates, as it does not say from “north”, but from “the north”.

עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, דְּהֲוָה אָחִיד בֵּיהּ, (ס"א ולא אחיד, אחיד בסטרוי וכו'), וְלָא הָוָה אָחִיד בְּסִטְרוֹי לְאִתְּעָרָא דִּינָא, דְּתָנֵינָן, תְּלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא, יַנְקָא הַהוּא דִּינָא קַשְׁיָא, בְּקַרְדִיטֵי גְּלִיפִין מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת. בְּגִין לְאִתְּעָרָא בְּעָלְמָא. “The great cloud and a fire infolding itself are the elements which awaken judgements three times a day from the region of Power.

וּמַה מְבַסֵּם לֵיהּ, הַהוּא דִּכְתִּיב בֵּיהּ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב. דְּהַהוּא זִיהֲרָא דְּאַסְחַר לֵיהּ מִכָּל סִטְרוֹי, מְבַסֵּם לֵיהּ, וּמַתְקִין לֵיהּ, בְּגִין דְּלָא לֶהוֵי דִּינָא קַשְׁיָא, וְיֵיכְלוּן בְּנֵי נָשָׁא לְמִסְבְּלֵיהּ. And what renders it endurable in spite of its severity? “The brightness” that surrounds it, the light which encircles it, so that the judgement is not too hard for men to bear.

תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, חָמוּ יִשְׂרָאֵל הָכָא, מַה דְּלָא חָמָא יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי, וְכֻלְּהוּ אִתְדְּבָקוּ בֶּחָכְמְתָא עִלָּאָה יַקִּירָא. חֲמִשָּׁה דַּרְגִּין דְּקַלִין, חָמוּ יִשְׂרָאֵל בְּטוּרָא דְּסִינַי. וּבַחֲמִשָּׁה דַּרְגִּין אִלֵּין אִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא. דַּרְגָּא חֲמִישָׁאָה הוּא, דִּכְתִּיב קוֹל הַשֹׁפָר. יְחֶזְקֵאל לָקֳבְלֵיהוֹן חָמָא חֲמִשָּׁה דַּרְגִּין דְּאִינּוּן לְבַר מֵאִלֵּין, דְּאִינּוּן רוּחַ סְעָרָה, עָנָן גָּדוֹל, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וְעֵין הַחַשְׁמַל. R. Jose, the son of R. Judah, said that the Israelites at Mount Sinai saw more of the Divine than the prophet Ezekiel, and were all united with the supernal Wisdom. They saw five different grades of voices, by which five the Torah was given-the fifth being the “voice of the trumpet”-but Ezekiel saw but five lower degrees: whirlwind, great cloud, fire, the brightness, and the colour of amber.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב, (דברים ה׳:ד׳) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ' וְגוֹ'. בִּיחֶזְקֵאל כְּתִיב, כְּעֵין, וּדְמוּת, כְּמַאן דְּחָמֵי בָּתַר כּוֹתָלִין סַגִּיאִין, כְּמַאן דְּחָמֵי בַּר נָשׁ בָּתַר כּוֹתָלָא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַה דְּחָמוּ יִשְׂרָאֵל, לָא חָמָא נְבִיאָה אַחֲרָא, כָּל שֶׁכֵּן מַה דְּחָמָא מֹשֶׁה, דְּלָא חָמָא נְבִיאָה אַחֲרָא. (ס"א כל שכן בר נש אחרא) זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (שמות לה) וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ' וְלֹא בְּחֵיזוּ אַחֲרָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (במדבר י״ב:ח׳) וּמַרְאֶה וְלא בְחִידוֹת. Said R. Eleazar: ‘Of the Israelites it says: “Face to face hath the Lord spoken to you” (Deut. 5, 4), but Ezekiel saw only a “likeness” (Ezek. 1, 5), like one who looks through a partition.’ Said R. Eleazar further; ‘If the Israelites saw what no prophet ever saw, how much more true is this of Moses! How happy a lot was his, who “was there with the Lord” (Ex. xxxn, 28), and with whom He spake “in sight but not in riddles” (Num. 12, 8)!’

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, (יחזקאל א) (ב' א') הָיֹה הָיָה דְּבַר יְיָ', נְבוּאָה לְשַׁעֲתָא הָיְתָה. ר' יְהוּדָה אוֹמֵר, לְקִיּוּמָא הוּא דְּאָתָא, דְּאִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דְּהָא לָא שָׁבִיק לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְכָל אֲתָר דְּמִתְפָּזְרִין יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, עִמְהוֹן הוּא שַׁרְיָא. R. Jose drew attention to the expression used of Ezekiel, “The word of the Lord came (hayo haya) unto Ezekiel” (I, 3), indicating that his vision lasted but for a short space of time.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הָיֹה הָיָה: דְּחָמָא וְלָא חָמָא, דְּקָאִים בְּאִינּוּן מִלִּין, וְלָא קָאִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל, וְלָא חַשְׁמַל אֲבָל יִשְׂרָאֵל, מַה כְּתִיב בְּהוּ, וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת, כָּל חַד וְחַד חָמָא, כַּדְקָא חֲזֵי לֵיהּ. R. Eleazar remarked that the expression hayo haya suggests that he both saw and did not see, heard and did not hear (i.e. his vision and hearing were imperfect): as he says, he saw something like hashmal, but not actually hashmal itself; but of the Israelites it is said: “They saw the voices”: every one according to his grade actually saw;

דְּתַנְיָא, כָּל חַד וְחַד הֲווֹ קַיְימִין שׁוּרִין שׁוּרִין, תְּחוּמִין תְּחוּמִין, וְכַדְקָא אִתְחָזֵי לְהוּ, חָמוּ כָּל חַד וְחַד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, רֵישֵׁי דְּעַמָּא בִּלְחוֹדַיְיהוּ, רֵישֵׁי דִּשְׁבָטִין בִּלְחוֹדַיְיהוּ. נוּקְבֵי בִּלְחוֹדַיְיהוּ. ה' דַּרְגִּין לִימִינָא, וְה' דַּרְגִּין לִשְׂמָאלָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים כ״ט:ט׳) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְכֶם לִפְנֵי יְיָ' אֱלהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשׁוֹטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ וְגוֹ', הָא ה' דַּרְגִּין לִימִינָא. וְה' דַּרְגִּין לִשְׂמָאלָא מַאן אִינּוּן. הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (דבהם כט) טַפְּכֶם, נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנְיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. הָא ה' דַּרְגִּין לִשְׂמָאלָא. for there is a tradition that they stood in groups and divisions, and each one saw as befitted it. According to R. Simeon, the chiefs of the tribes stood by themselves, the women by themselves, and the leaders of the people by themselves, five grades at the right and five at the left, as it is written: “Ye stand this day all of you before the Lord your God; your captains of your tribes, your elders, and your officers, with all the men of Israel”-these were five grades at the right; “your little ones, your wives, the stranger that is in thy camp, from the hewer of thy wood unto the drawer of thy water” (Deut. 29, 9)-these were the five grades who stood at the left.

כֻּלְּהוּ דַּרְגִּין אִתְתָּקָנוּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. לָקֳבְלֵיהוֹן יַרְתּוּ יִשְׂרָאֵל אַחֲסָנַת עָלְמִין, עֶשֶׂר אֲמִירָן, דִּבְהוּ תַּלְיָין כָּל פִּקּוּדִין, וְכָל זַכְוָון, וְכָל יְרוּתַת אַחֲסָנָא, דְּאִינּוּן חוּלָקָא טָבָא דְּיִשְׂרָאֵל. All these grades corresponded to the ten celestial grades, and to the Ten Words (Decalogue), which are Israel’s eternal possession, the essence of all the commandments, the good portion of Israel.

תָּאנָא, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי, הֲווֹ חָמָאן כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּמַאן דְּחָמֵי נְהוֹרָא בַּעֲשִׁישָׁתָא, וּמֵהַהוּא נְהוֹרָא הֲוָה חָמֵי כָּל חַד וְחַד, מַה דְּלָא חָמָא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה. We have been taught that when the Holy One revealed Himself on Mount Sinai all the Israelites saw the Divine manifestation as one sees a light streaming through the glass of a lamp, and by means of that light each one of them saw more than did the prophet Ezekiel,

מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּאִינּוּן קַלִין עִלָּאִין, אִתְגְּלִיאוּ (נ"א אתגליפו) בְּחַד, כְּמָה דַּאֲמֵינָא, דִּכְתִּיב, וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת. אֲבָל בִּיחֶזְקֵאל, שְׁכִינְתָּא אִתְגְּלֵי בִּרְתִּיכוֹי, וְלָא יַתִּיר, וַהֲוָה חָמֵי, כְּמַאן דְּחָמֵי בָּתַר כּוֹתָלִין סַגִּיאִין. since those celestial voices were all revealed together, whilst to Ezekiel only the Shekinah was revealed in Her Chariot, and he but caught glimpses of it as though through many barriers.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זַכָּאָה חוּלָקָא דְּמֹשֶׁה, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, וַיֵּרֶד יְיָ' עַל הַר סִינַי וַיִּקְרָא יְיָ' לְמֹשֶׁה, זַכָּאָה דָּרָא, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, יֵרֵד יְיָ' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינַי. Said R. Judah: ‘Blessed was Moses, concerning whom it says: “And the Lord came down upon Mount Sinai… and the Lord called Moses up to the top of the mount”, and blessed was that generation concerning whom it says: “And the Lord came down upon Mount Sinai before the eyes of the whole people.”

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, דְּהָא מִימִינָא אִתְגְּלֵי מַה דְּאִתְגְלֵי. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אָמַר ר' יוֹסֵי, הָכָא בְּסִינַי, רֵישָׁא וְגוּפָא דְּמַלְכָּא, דִּכְתִּיב, (שמואל ב כ״ב:י׳) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, וּבַאֲתַר דְּאִית רֵישָׁא, אִית גּוּפָא, אֲבָל בִּיחֶזְקֵאל כְּתִיב (יחזקאל א׳:ג׳) וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד יְיָ', דְּאִתְגְלֵי יְדָא, וְלָא גּוּפָא. וְתָנֵינָן, אֲפִילּוּ בִּידָא, יַד יְיָ' עִלָּאָה, יַד יְיָ' תַּתָּאָה. As the Torah, however, was given from the Right Hand (“from his right hand went a fiery law for them”, Deut. 33, 2), what essential difference was there between the manifestation to the people and the manifestation to Ezekiel?’ R. Jose replied: ‘On Sinai the “Head” and the “Body” of the King were revealed, as it is written: “He bowed the heavens and came down” (2 Sam. 22, 10); but to Ezekiel it was, as it were, only the “Hand” which was shown: “And the hand of the Lord was there upon him” (Ezek. 1, 3). And even the “Hand” has two aspects, a higher and a lower.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאֹת אֱלֹהִים. מַרְאֹת כְּתִיב חָסֵר, לְאִתְחֲזָאָה דִּבְגִין שְׁכִינְתָּא קָאָמַר, דְּהָא וָאֶרְאֶה מַרְאֹת חָסֵר, מַרְאֶה חַד. אָמַר ר' יֵיסָא, וְכִי שְׁכִינְתָּא לָאו כֹּלָּא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לָא דָּמֵי רֵישָׁא דְּמַלְכָּא, לְרַגְלוֹי דְּמַלְכָּא, אַף עַל גַּב דְּכֹלָּא הֲוֵי בְּגוּפָא דְּמַלְכָּא. Observe that he says: “The heavens were opened and I saw visions (maroth) of God” (Ezek. 1, 1). “Maroth” is written in a defective form, to indicate that he merely had a vision of the Shekinah.’ Said R. Jesse: ‘But is the Shekinah not a representation of the whole of the Deity?’ R. Jose replied: ‘The “Head” of the King is not to be compared to His “Feet”, although both are in the “Body” of the King.’

תָּא חֲזֵי, בִּישַׁעְיָהוּ כְּתִיב, (ישעיה ו) וָאֵרֶא אֶת יְיָ', בִּיחֶזְקֵאל כְּתִיב, וָאֶרְאֶה מַרְאֹת אֱלהִים, הָכָא אֶת, הָתָם מַרְאֹת. מַה דְּחָמָא דָּא, חָמָא דָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה, דְּלָא הֲוָה נְבִיאָה מְהֵימָנָא שְׁלֵימָא כְּוָותֵיהּ. Observe that Isaiah said “I saw (eth) the Lord” (Isa. 6, 1), but Ezekiel said “I saw visions of God”.’ They meant, however, the same thing, and both belonged to the same grade (of spiritual perception).

וָאֵרֶא אֶת יְיָ', אֶת דַּיְיקָא. וָאֶרְאֶה מַרְאֹת אֱלהִים, מַרְאֹת דַּיְיקָא. וּבְדַרְגָּא חַד הָווֹ. אִי הָכִי, אֲמַאי לָא פָּרִישׁ יְשַׁעְיָה כּוּלֵי הַאי. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, דָּא כָּלִיל, דָּא פָּרִישׁ. מַאי טַעֲמָא פָּרִישׁ כּוּלֵי הַאי יְחֶזְקֵאל. אֶלָּא, כֹּלָּא אִצְטְרִיךְ בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּיִנְדְּעוּן חֲבִיבוּתָא דְּחָבִיב לְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּשְׁכִינְתֵּיהּ וּרְתִיכוֹי אַתְיָין לְדַיָּירָא בֵּינַיְיהוּ בְּגָלוּתָא. Why, then, did Isaiah not give a detailed account of his visions, like Ezekiel? According to R. Jose, it was necessary that Ezekiel should speak in a detailed manner in order to impress the people in exile with the fact that the Holy One loved them, and that the Shekinah and Her Chariots had gone down into exile also, to be present with them.

אָמַר רִבִּי חִיָּיא, בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וְהָא כְּתִיב (ישעיהו כ״ג:י״ג) הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה, אֲמַאי אִתְגְּלֵי שְׁכִינְתָּא תַּמָּן. אִי תֵּימָא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, הֲוָה טָב דְּתִשְׁרֵי שְׁכִינְתָּא בְּגַוַּויְיהוּ, וְלָא יִתְגַּלְיָיא. אֶלָּא, הָכִי תָּאנָא, אִי לָאו דְּאִתְגַּלְיָיא לָא הֲווֹ יַדְעִין. R. Hiya asked, why did the Shekinah reveal Herself in “the land of the Chaldeans” (Ezek. 1, 3), of which it says: “Behold the land of the Chaldeans, a people which is not” (Isa. 23, 13, i.e. degraded)? If it was for Israel’s sake, surely She could have been present among them without manifesting Herself in that inauspicious place? However, had She not revealed Herself the people would not have known that She was with them.

וְהָא דְּאִתְגַּלְיָיא, מַה כְּתִיב, עַל נְהַר כְּבָר, עַל מַיָּא, בְּאֲתָר דְּלָא יִסְתְּאַב, וְלָא (ויחי רכ"ב ע"ב) שַׁרְיָא מְסָאֳבוּתָא. וְהַהוּא נַהֲרָא, הֲוָה חַד מֵאַרְבַּע נָהֲרִין, דְּנָפְקִין מִגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, דִּכְתִּיב עַל נְהַר כְּבָר. מַאי כְּבָר. דִּכְבָר הֲוָה. מֵאֲתָר דִּשְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא עֲלוֹי. וּכְתִיב וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד יְיָ', שָׁם, וְלָא בְּאֲתָר אַחֲרָא. Besides, the revelation took place “by the river Chebar” (Ezek. 1, 3), by undefiled waters where impurity has no abode, that river being one of the four which issued from the Garden of Eden.¹v. Zohar, Genesis, 85a. It was there, and nowhere else, then, that “the hand of the Lord was upon him”, as is directly stated.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כְּתִיב וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה. תָּאנָא בְּרָזָא עִלָּאָה, אַרְבַּע חִיוָון אִית, דְּאִינְהוּ לְגוֹ בְּגוֹ הֵיכָלָא קַדִּישָׁא, וְאִינּוּן קַדְמָאֵי, עַתִּיקִין דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, כְּלָלָא דִּשְׁמָא עִלָּאָה. וִיחֶזְקֵאל חָמָא, דְּמוּת דִּרְתִּיכִין עִלָּאִין, דְּהָא הוּא חָמָא, מֵאֲתָר דְּלָא הֲוָה נָהִיר כָּל כַּךְ. תָּאנָא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, אִית לְתַתָּא מִינַיְיהוּ, וְכֵן בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, כּוּלְּהוּ אֲחִידָן דָּא בְּדָא, וְדָא בְּדָא. R. Hiya also expounded, in accordance with the esoteric teaching, Ezekiel’s vision: “Out of the midst thereof came the likeness of four living creatures (Hayoth), and this was their appearance, they had the likeness of a man” (Ibid. 5, 5), saying that there is a sacred Hall in which dwell four living Creatures, which are the most ancient celestial beings ministering to the Holy Ancient, and which constitute the essence of the Supernal Name; and that Ezekiel saw only the likeness of the supernal Chariots, because his beholding was from a region which was not very bright. He furthermore said that there are lower beings corresponding to these upper ones, and so throughout, and they are all linked one with another.

וְאִי תֵּימָא לְעֵילָּא יַתִּיר דְּחָמָא. תָּנִינָן, מֹשֶׁה חָמָא בְּאַסְפָּקָלַרְיָא דְּנָהֲרָא, וְכֻלְּהוּ נְבִיאֵי לָא חָמוּ אֶלָּא מִגּוֹ אַסְפָּקָלַרְיָא דְּלָא נָהֲרָא, דִּכְתִּיב וָאֶרְאֶה מַרְאֹת אֱלהִים. וּכְתִיב (במדבר י״ב:ו׳) אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְיָ' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע וְגוֹ' לא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה וְגו', וּכְתִיב פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ. Our teachers have laid down that Moses derived his prophetic vision from a bright mirror (cf. Midr. Lev. R., p. 145d), whereas the other prophets derived their vision from a dull mirror. So it is written concerning Ezekiel: “I saw visions of God”, whereas in connection with the difference between Moses and all other prophets it says: “If there is a prophet among you, I the Lord will make Myself known to him in a vision…. My servant Moses is not so, who is faithful in all my house: and with him I will speak mouth to mouth” (Num. 12, 7-8).

אָמַר ר' אַבָּא כְּתִיב (שמות כ׳:ט״ו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת. רֹאִים, שֹׁמְעִים מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא הָכִי תָּנִינָן, אִינּוּן קָלִין, הֲווֹ מִתְגַּלְּפֵי בְּהַהוּא חֲשׁוֹכָא וַעֲנָנָא וְקַבָּלָא, וּמִתְחַזְיָין בְּהוּ, כְּמָה דְּאִתְחָזֵי גּוּפָא, וְחָמָאן מַה דְּחָמָאן, וְשַׁמְעִין מַה דְּשַׁמְעִין, מִגּוֹ הַהוּא חֲשׁוֹכָא וְקַבָּלָא וַעֲנָנָא, וּמִגּוֹ הַהוּא חֵיזוּ דַּהֲווֹ חָמָאן, הֲווֹ נְהִירִין בִּנְהִירוּ עִלָּאָה, וְיַדְעִין, מַה דְּלָא יָדְעוּ דָּרִין אַחֲרָנִין, דְּאָתוּ בַּתְרַיְיהוּ. Said R Abba: ‘It is written: “And all the people saw the thunderings” (Ex. 20, 18). Surely it ought to be heard the thunderings? We have, however, been taught that the “voices” were delineated, carved out, as it were, upon the threefold darkness, so that they could be apprehended as something visible, and they saw and heard all those wonderful things out of that darkness, cloud and cloudy darkness; and because they saw that sight they were irradiated with a supernal light, and perceived things beyond the ken of all succeeding generations, and saw face to face (Deut. 5, 4).’

וְכֻלְּהוּ, הֲווֹ חָמָאן אַפִּין בְּאַפִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים ה׳:ד׳) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ' עִמָּכֶם. וּמַאן הֲווֹ חָמָאן. תָּאנֵי רַבִּי יוֹסֵי, מִנְּהִירוּ דְּאִינּוּן קַלָן, דְּלָא הֲוָה קוֹל, דְּלָא הֲוָה נָהִיר בִּנְהִירוּ, דְּמִסְתַּכְלֵי בֵּיהּ כָּל גְּנִיזִין, וְכָל טְמִירִין, וְכָל דָּרִין דְּיֵיתוּן עַד מַלְכָּא מְשִׁיחָא. וּבְגִינֵי כַּךְ כְּתִיב וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלת, רֹאִים רְאִיָּה מַמָּשׁ. And whence did they derive the power so to see? According to R. Jose, from the light of those voices, for there was not one of them but emitted light which made perceptible all things hidden and veiled, and even all the generations of men up to the days of King Messiah. Therefore it says: “And all the people saw the voices”; they did actually see them.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְכָל הָעָם רֹאִים. רֹאִים: כְּמָה דַּאֲמֵינָא, דְּחָמוּ מִנְּהִירוּ דְּאִינּוּן קַלָן, מַה דְּלָא חָמוּ דָּרִין בַּתְרָאִין אַחֲרָנִין. אֶת הַקּוֹלֹת: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה ו) וָאֵרֶא אֶת יְיָ'. וָאֵרֶא יְיָ', לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֶת יְיָ'. אוּף הָכָא, וְכָל הָעָם רֹאִים הַקּוֹלת לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֶת הַקּוֹלֹת. The word koloth here is preceded by the particle eth, which, as usual, indicates that we are to understand another object in addition to the one mentioned: in this case another voice from below, which gathered into itself all the light¹Shekinah. emanating from the other voices in which they saw, in sublime wisdom, all the celestial treasures and all the hidden mysteries which were never revealed to succeeding generations and will not be revealed until King Messiah comes, when “they shall see eye to eye” (Isa. 52, 8).

כְּגַוְונָא דָּא, אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, דְּהָא אָתִין דִּבְאוֹרַיְיתָא, לְאִסְתַּכְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא (נ"א בחכמתא) אִתְיְיהִיבוּ. (שמות כ׳:י״ב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ (משלי ג׳:ט׳) כַּבֵּד אֶת יְיָ' מֵהוֹנֶךָ. וְכֻלְּהוּ לְאִתְכְּלָלָא בְּהוּ מִלָּה אַחֲרָא. אוּף הָכָא, אֶת הַקּוֹלֹת, לְאַסְגָּאָה הַהוּא קָלָא אַחֲרָא לְתַתָּא, דְּכָנִישׁ לוֹן לְגַבֵּיהּ, מַה דְּנָפִיק מִנַּיְיהוּ, דְּבֵיהּ חָמָאן וּמִסְתַּכְּלָן בְּחָכְמְתָא עִלָּאָה כָּל גִּנְזִין עִלָּאִין, וְכָל רָזִין טְמִירִין וּסְתִימִין, מַה דְּלָא אִתְגַּלְּיָיא לְדָרִין בַּתְרָאִין, דְּאָתוּ בַּתְרֵיהוֹן, וְלָא לְדָרִין דְּיֵיתוּן לְעָלְמִין, עַד זִמְנָא דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא. דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ב:ח׳) כִּי עַיִן בְּעַיִן יֵרָאוּ בְּשׁוּב יְיָ' צִיּוֹן. וְאֶת הַלַּפִּידִים, בְּקַדְמִיתָא בְּרָקִים, וְהַשְׁתָּא לַפִּידִים. כֹּלָּא חַד. אֲבָל מִדְּאִתְתְּקָנוּ בְּתִקּוּנוֹי לְאִתְחֲזָאָה, אִתְקְרוּן הָכִי. In this latter passage (Ex. 20, 18) also we find “fire torches” mentioned instead of the “lightnings” of the former. Both, however, mean one and the same thing; when the lightnings are quite formed and ready to appear they are called “fire-torches” (lapidim).

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, קֹל בַּשֹׁפָר מִבָּעֵי לֵיהּ. הַשֹׁפָר לָמָּה. אֶלָּא, הַהוּא קוֹל דְּאִקְרֵי שׁוֹפָר. דִּכְתִּיב, (ויקרא כ״ה:ט׳) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפָר תְרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, בְּדָא אִתְבְּרֵי (אתקרי) שׁוֹפָר. The “voice of the trumpet” mentioned in the same verse is, according to R. Judah, that voice which is itself called “trumpet” in reference to the Day of Atonement (Lev. 25, 9).

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, קוֹל הַשֹׁפָר, אַתְרָא דְּקָלָא נָפִיק מִנֵּיהּ, אִקְרֵי שׁוֹפָר. תּוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תָּא חֲזֵי, קוֹל הַשׁוֹפָר: אַתְרָא דְּקָלָא, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (דברים ח׳:ג׳) כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִּי יְיָ' יִחְיֶה הָאָדָם. מַאי מוֹצָא פִּי יְיָ'. דָּא קוֹל (ס"א דנפיק משופר והאי קול) הַשׁוֹפָר, הוּא רַב מִכָּל שְׁאַר קַלֵי תַּתָּאֵי, וְתַקִּיפָא מִכֻּלְּהוּ, דִּכְתִּיב וְקוֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד, וְעַל כָּל שְׁאַר קָלִין לָא אִתְּמַר חָזָק מְאֹד. (נ"א אמר רבי שמעון) בְּהַאי קוֹל הַשׁוֹפָר תַּלְיָא כֹּלָּא, וְדָא הוּא דְּאִקְרֵי קוֹל גָּדוֹל, דִּכְתִּיב קוֹל גָּדוֹל וְלא יָסָף. וְאִקְרֵי (מלכים א י״ט:י״ב) קוֹל דְּמָמָה דַקָּה, נְהִירוּ דְּבוּצִינֵי, דְּהוּא זַךְ וְדָקִיק, וְזָכִיך וְנָהִיר לְכֹלָּא. According to R. Simeon, the “voice of the trumpet” is the “word which proceedeth out of the mouth of the Lord” (Deut. 8, 3), by which “man lives”. It is greater and stronger than all lower voices. On it depends all; it is called “great voice”, and also a “still thin voice” (I Kings 19, 12), i.e. a clear though tiny light which illumines all things,

דְּמָמָה, מַהוּ דְּמָמָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִשְׁתּוֹקָא מִנֵּיהּ, וּלְמֶחֱסָם פּוּמֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים ל״ט:ב׳) אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְּרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם. דְּמָמָה אִיהִי שְׁתּוּקָא דְּלָא אִשְׁתְּמַע לְבַר. וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק, דְּחָמוּ מַה דְּחָמוּ. וַיָּנוּעוּ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו ו׳:ד׳) וַיָּנוּעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא. but a “still voice” also because men must be filled with awe and silence to hear it, as it is written: “I said, I will take heed to my ways, that I sin not with my tongue; I will keep my mouth with a bridle” (Ps. 39, 2). The text proceeds: “And when the people saw it, they trembled and stood afar off (Ex. 20, 18). The same word (wa-yanu’u, they shook) is used here of the people as is used of the “posts of the door” in the Temple which moved when Isaiah saw his vision (Isa. 6, 4).

תָּאנָא, מַה כְּתִיב בֵּיהּ בִּיחֶזְקֵאל, כַּד חָמָא גְּבוּרָן נִימוּסֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, (יחזקאל א׳:ד׳) וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה וְגוֹ', רוּחַ סְעָרָה אֲמַאי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, לְתַבְרָא אַרְבַּע מַלְכְּוַון. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, תַּנִּינָא, רוּחָא רַבָּה, דְּאִתְּעַר בְּנִימוּסֵי גְּבוּרָה דִּלְעֵילָּא בָּאָה מִן הַצָּפוֹן. מִצָּפוֹן לָא כְּתִיב אֶלָּא מִן הַצָּפוֹן הַהוּא דְּאִשְׁתְּמוֹדָע לְעֵילָּא, הַהוּא דְּטָמִיר וְגָנִיז לְעֵילָּא. And what do we read of Ezekiel when he saw the Presence? “And I looked, and, behold, a whirlwind came out of the north, a great cloud, and a fire infolding itself, and a brightness was about it, and out of the midst thereof as the colour of amber (hashmal), out of the midst of the fire” (Ezek. 1, 4). The whirlwind, according to R. Jose, was symbolic of the breaking of the power of the four kingdoms. R. Judah added that according to tradition the strong wind which was stirred from the side of celestial Power (Geburah) came from the north, the special region hidden above, out of which justice emanates, as it does not say from “north”, but from “the north”.

עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, דְּהֲוָה אָחִיד בֵּיהּ, (ס"א ולא אחיד, אחיד בסטרוי וכו'), וְלָא הָוָה אָחִיד בְּסִטְרוֹי לְאִתְּעָרָא דִּינָא, דְּתָנֵינָן, תְּלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא, יַנְקָא הַהוּא דִּינָא קַשְׁיָא, בְּקַרְדִיטֵי גְּלִיפִין מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת. בְּגִין לְאִתְּעָרָא בְּעָלְמָא. “The great cloud and a fire infolding itself are the elements which awaken judgements three times a day from the region of Power.

וּמַה מְבַסֵּם לֵיהּ, הַהוּא דִּכְתִּיב בֵּיהּ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב. דְּהַהוּא זִיהֲרָא דְּאַסְחַר לֵיהּ מִכָּל סִטְרוֹי, מְבַסֵּם לֵיהּ, וּמַתְקִין לֵיהּ, בְּגִין דְּלָא לֶהוֵי דִּינָא קַשְׁיָא, וְיֵיכְלוּן בְּנֵי נָשָׁא לְמִסְבְּלֵיהּ. And what renders it endurable in spite of its severity? “The brightness” that surrounds it, the light which encircles it, so that the judgement is not too hard for men to bear.

תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, חָמוּ יִשְׂרָאֵל הָכָא, מַה דְּלָא חָמָא יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי, וְכֻלְּהוּ אִתְדְּבָקוּ בֶּחָכְמְתָא עִלָּאָה יַקִּירָא. חֲמִשָּׁה דַּרְגִּין דְּקַלִין, חָמוּ יִשְׂרָאֵל בְּטוּרָא דְּסִינַי. וּבַחֲמִשָּׁה דַּרְגִּין אִלֵּין אִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא. דַּרְגָּא חֲמִישָׁאָה הוּא, דִּכְתִּיב קוֹל הַשֹׁפָר. יְחֶזְקֵאל לָקֳבְלֵיהוֹן חָמָא חֲמִשָּׁה דַּרְגִּין דְּאִינּוּן לְבַר מֵאִלֵּין, דְּאִינּוּן רוּחַ סְעָרָה, עָנָן גָּדוֹל, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וְעֵין הַחַשְׁמַל. R. Jose, the son of R. Judah, said that the Israelites at Mount Sinai saw more of the Divine than the prophet Ezekiel, and were all united with the supernal Wisdom. They saw five different grades of voices, by which five the Torah was given-the fifth being the “voice of the trumpet”-but Ezekiel saw but five lower degrees: whirlwind, great cloud, fire, the brightness, and the colour of amber.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב, (דברים ה׳:ד׳) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ' וְגוֹ'. בִּיחֶזְקֵאל כְּתִיב, כְּעֵין, וּדְמוּת, כְּמַאן דְּחָמֵי בָּתַר כּוֹתָלִין סַגִּיאִין, כְּמַאן דְּחָמֵי בַּר נָשׁ בָּתַר כּוֹתָלָא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַה דְּחָמוּ יִשְׂרָאֵל, לָא חָמָא נְבִיאָה אַחֲרָא, כָּל שֶׁכֵּן מַה דְּחָמָא מֹשֶׁה, דְּלָא חָמָא נְבִיאָה אַחֲרָא. (ס"א כל שכן בר נש אחרא) זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (שמות לה) וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ' וְלֹא בְּחֵיזוּ אַחֲרָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (במדבר י״ב:ח׳) וּמַרְאֶה וְלא בְחִידוֹת. Said R. Eleazar: ‘Of the Israelites it says: “Face to face hath the Lord spoken to you” (Deut. 5, 4), but Ezekiel saw only a “likeness” (Ezek. 1, 5), like one who looks through a partition.’ Said R. Eleazar further; ‘If the Israelites saw what no prophet ever saw, how much more true is this of Moses! How happy a lot was his, who “was there with the Lord” (Ex. xxxn, 28), and with whom He spake “in sight but not in riddles” (Num. 12, 8)!’

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, (יחזקאל א) (ב' א') הָיֹה הָיָה דְּבַר יְיָ', נְבוּאָה לְשַׁעֲתָא הָיְתָה. ר' יְהוּדָה אוֹמֵר, לְקִיּוּמָא הוּא דְּאָתָא, דְּאִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דְּהָא לָא שָׁבִיק לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְכָל אֲתָר דְּמִתְפָּזְרִין יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, עִמְהוֹן הוּא שַׁרְיָא. R. Jose drew attention to the expression used of Ezekiel, “The word of the Lord came (hayo haya) unto Ezekiel” (I, 3), indicating that his vision lasted but for a short space of time.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הָיֹה הָיָה: דְּחָמָא וְלָא חָמָא, דְּקָאִים בְּאִינּוּן מִלִּין, וְלָא קָאִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל, וְלָא חַשְׁמַל אֲבָל יִשְׂרָאֵל, מַה כְּתִיב בְּהוּ, וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת, כָּל חַד וְחַד חָמָא, כַּדְקָא חֲזֵי לֵיהּ. R. Eleazar remarked that the expression hayo haya suggests that he both saw and did not see, heard and did not hear (i.e. his vision and hearing were imperfect): as he says, he saw something like hashmal, but not actually hashmal itself; but of the Israelites it is said: “They saw the voices”: every one according to his grade actually saw;

דְּתַנְיָא, כָּל חַד וְחַד הֲווֹ קַיְימִין שׁוּרִין שׁוּרִין, תְּחוּמִין תְּחוּמִין, וְכַדְקָא אִתְחָזֵי לְהוּ, חָמוּ כָּל חַד וְחַד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, רֵישֵׁי דְּעַמָּא בִּלְחוֹדַיְיהוּ, רֵישֵׁי דִּשְׁבָטִין בִּלְחוֹדַיְיהוּ. נוּקְבֵי בִּלְחוֹדַיְיהוּ. ה' דַּרְגִּין לִימִינָא, וְה' דַּרְגִּין לִשְׂמָאלָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים כ״ט:ט׳) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְכֶם לִפְנֵי יְיָ' אֱלהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשׁוֹטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ וְגוֹ', הָא ה' דַּרְגִּין לִימִינָא. וְה' דַּרְגִּין לִשְׂמָאלָא מַאן אִינּוּן. הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (דבהם כט) טַפְּכֶם, נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנְיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. הָא ה' דַּרְגִּין לִשְׂמָאלָא. for there is a tradition that they stood in groups and divisions, and each one saw as befitted it. According to R. Simeon, the chiefs of the tribes stood by themselves, the women by themselves, and the leaders of the people by themselves, five grades at the right and five at the left, as it is written: “Ye stand this day all of you before the Lord your God; your captains of your tribes, your elders, and your officers, with all the men of Israel”-these were five grades at the right; “your little ones, your wives, the stranger that is in thy camp, from the hewer of thy wood unto the drawer of thy water” (Deut. 29, 9)-these were the five grades who stood at the left.

כֻּלְּהוּ דַּרְגִּין אִתְתָּקָנוּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. לָקֳבְלֵיהוֹן יַרְתּוּ יִשְׂרָאֵל אַחֲסָנַת עָלְמִין, עֶשֶׂר אֲמִירָן, דִּבְהוּ תַּלְיָין כָּל פִּקּוּדִין, וְכָל זַכְוָון, וְכָל יְרוּתַת אַחֲסָנָא, דְּאִינּוּן חוּלָקָא טָבָא דְּיִשְׂרָאֵל. All these grades corresponded to the ten celestial grades, and to the Ten Words (Decalogue), which are Israel’s eternal possession, the essence of all the commandments, the good portion of Israel.

תָּאנָא, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלֵי בְּטוּרָא דְּסִינַי, הֲווֹ חָמָאן כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּמַאן דְּחָמֵי נְהוֹרָא בַּעֲשִׁישָׁתָא, וּמֵהַהוּא נְהוֹרָא הֲוָה חָמֵי כָּל חַד וְחַד, מַה דְּלָא חָמָא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה. We have been taught that when the Holy One revealed Himself on Mount Sinai all the Israelites saw the Divine manifestation as one sees a light streaming through the glass of a lamp, and by means of that light each one of them saw more than did the prophet Ezekiel,

מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּאִינּוּן קַלִין עִלָּאִין, אִתְגְּלִיאוּ (נ"א אתגליפו) בְּחַד, כְּמָה דַּאֲמֵינָא, דִּכְתִּיב, וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת. אֲבָל בִּיחֶזְקֵאל, שְׁכִינְתָּא אִתְגְּלֵי בִּרְתִּיכוֹי, וְלָא יַתִּיר, וַהֲוָה חָמֵי, כְּמַאן דְּחָמֵי בָּתַר כּוֹתָלִין סַגִּיאִין. since those celestial voices were all revealed together, whilst to Ezekiel only the Shekinah was revealed in Her Chariot, and he but caught glimpses of it as though through many barriers.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זַכָּאָה חוּלָקָא דְּמֹשֶׁה, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, וַיֵּרֶד יְיָ' עַל הַר סִינַי וַיִּקְרָא יְיָ' לְמֹשֶׁה, זַכָּאָה דָּרָא, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, יֵרֵד יְיָ' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינַי. Said R. Judah: ‘Blessed was Moses, concerning whom it says: “And the Lord came down upon Mount Sinai… and the Lord called Moses up to the top of the mount”, and blessed was that generation concerning whom it says: “And the Lord came down upon Mount Sinai before the eyes of the whole people.”

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, דְּהָא מִימִינָא אִתְגְּלֵי מַה דְּאִתְגְלֵי. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אָמַר ר' יוֹסֵי, הָכָא בְּסִינַי, רֵישָׁא וְגוּפָא דְּמַלְכָּא, דִּכְתִּיב, (שמואל ב כ״ב:י׳) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, וּבַאֲתַר דְּאִית רֵישָׁא, אִית גּוּפָא, אֲבָל בִּיחֶזְקֵאל כְּתִיב (יחזקאל א׳:ג׳) וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד יְיָ', דְּאִתְגְלֵי יְדָא, וְלָא גּוּפָא. וְתָנֵינָן, אֲפִילּוּ בִּידָא, יַד יְיָ' עִלָּאָה, יַד יְיָ' תַּתָּאָה. As the Torah, however, was given from the Right Hand (“from his right hand went a fiery law for them”, Deut. 33, 2), what essential difference was there between the manifestation to the people and the manifestation to Ezekiel?’ R. Jose replied: ‘On Sinai the “Head” and the “Body” of the King were revealed, as it is written: “He bowed the heavens and came down” (2 Sam. 22, 10); but to Ezekiel it was, as it were, only the “Hand” which was shown: “And the hand of the Lord was there upon him” (Ezek. 1, 3). And even the “Hand” has two aspects, a higher and a lower.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאֹת אֱלֹהִים. מַרְאֹת כְּתִיב חָסֵר, לְאִתְחֲזָאָה דִּבְגִין שְׁכִינְתָּא קָאָמַר, דְּהָא וָאֶרְאֶה מַרְאֹת חָסֵר, מַרְאֶה חַד. אָמַר ר' יֵיסָא, וְכִי שְׁכִינְתָּא לָאו כֹּלָּא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לָא דָּמֵי רֵישָׁא דְּמַלְכָּא, לְרַגְלוֹי דְּמַלְכָּא, אַף עַל גַּב דְּכֹלָּא הֲוֵי בְּגוּפָא דְּמַלְכָּא. Observe that he says: “The heavens were opened and I saw visions (maroth) of God” (Ezek. 1, 1). “Maroth” is written in a defective form, to indicate that he merely had a vision of the Shekinah.’ Said R. Jesse: ‘But is the Shekinah not a representation of the whole of the Deity?’ R. Jose replied: ‘The “Head” of the King is not to be compared to His “Feet”, although both are in the “Body” of the King.’

תָּא חֲזֵי, בִּישַׁעְיָהוּ כְּתִיב, (ישעיה ו) וָאֵרֶא אֶת יְיָ', בִּיחֶזְקֵאל כְּתִיב, וָאֶרְאֶה מַרְאֹת אֱלהִים, הָכָא אֶת, הָתָם מַרְאֹת. מַה דְּחָמָא דָּא, חָמָא דָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה, דְּלָא הֲוָה נְבִיאָה מְהֵימָנָא שְׁלֵימָא כְּוָותֵיהּ. Observe that Isaiah said “I saw (eth) the Lord” (Isa. 6, 1), but Ezekiel said “I saw visions of God”.’ They meant, however, the same thing, and both belonged to the same grade (of spiritual perception).