477
וּבְגִין כָּךְ, וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב, וְלָא (אתקף) אִתְתַּקָּנַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָא בְּמִשְׁפָּט, בְּגִין דְּמִתַּמָּן אִתְּזָנַת, וְכָל בִּרְכָאן דְּנָטְלָא, מִתַּמָּן נָטְלָא. וּבְגִין כָּךְ וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב, כָּל תְּאִיבוּ, וְכָל רְחִימוּ דִילָהּ לָקֳבֵיל מִשְׁפָּט. אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵשָׁרִים, רָזָא (קצ"ב ע"א בסתרי תורה) דִתְרֵין כְּרוּבִים לְתַתָּא, דְּאִינוּן תִּקּוּנָא וְיִישׁוּבָא דְעַלְמָא, וְהָא אִתְּמָר. By judgement, too, the Community of Israel is confirmed and established, because from there it is sustained, and receives all its blessings. Hence all its desire and all its longing is for judgement. The words “Thou dost establish equity (mesharim, lit. straightnesses)” refer to the two cherubim below who render the world safe and habitable.’