Chapter 57
Chapter 57 somebodyVayechi 57:557-563 (Chapter 57) (Vayechi) (Zohar)
Vayechi 57:557-563 (Chapter 57) (Vayechi) (Zohar) somebodyשִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, אָמַר רִבִּי יִצְחָק, הָכָא אָחִיד לוֹן בְּסִטְרָא שְׂמָאלָא דִּשְׁכִינְתָּא. דְּחָמָא עוֹבָדִין דְּדִינָא קַשְׁיָא, דְּלָא יָכִיל עַלְמָא לְמִסְבַּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בִּרְכְתָא דִּלְהוֹן אָן הִיא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, שִׁמְעוֹן לָא אִתְחֲזֵי לְהַאי, דְּחָמָא לֵיהּ כַּמָּה עוֹבָדִין בִּישִׁין. וְלֵוִי דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, וּבִרְכְתָא לָא תַלְיָא בֵּיהּ. וְאֲפִילּוּ כַּד אֲתָא משֶׁה, לָא תָּלֵי בִּרְכָתֵיהּ בֵּיהּ. דִּכְתִיב, (דברים ל״ג:י״א) בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפוֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה, בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תַּלְיָיא. SIMEON AND LEVI ARE BRETHREN. R. Isaac said: ‘He joined them to the left side of the Shekinah, since he saw deeds of vengeance which the world could not endure.’ R. Jose said: ‘Where is their blessing?’ R. Isaac answered: ‘Simeon was not meet for a blessing, since Jacob saw that he had wrought much evil; nor was Levi, because he came from the side of stern justice, and blessing did not attach to him. Even Moses did not bless him directly, but left it to the Almighty, as it is written: “Bless, Lord, his substance and accept the work of his hands” (Deut. 33, 11).
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, (תהילים ק״ד:כ״ה) זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם שָׁם רְמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדוֹלוֹת. זֶה הַיָּם גָּדוֹל, דָּא שְׁכִינְתָּא דְּקָיְימָא עֲלֵיהּ דְּיַעֲקֹב כַּד בָּעָא לְאִסְתַּלְּקָא מֵעַלְמָא. וּרְחַב יָדַיִם, דְּהָא כָּל עַלְמָא אִמְלֵי וְאִשְׁתְּלִים וְאִתְצַמְצֵם תַּמָּן. שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר, דְּכַמָּה מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי וְקַדִּישָׁאֵי אִשְׁתַּכְּחוּ תַּמָּן. חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדוֹלוֹת, אִלֵּין אִינוּן י"ב שְׁבָטִין, בְּנוֹי דְּיַעֲקֹב, דְּאִשְׁתַּכָּחוּ בְּהוֹן בִּשְׁלִימוּ. חַד אַיָּלָה, וְחַד זְאֵב, וְחַד אֲרִי, וְחַד טָלֶה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, אַרְיֵה חַד, וְטָלֶה חַד, חַד זְאֵב, וְחַד גְּדִי, וְכֵן כֻּלְּהוּ, לְאִשְׁתַּכְּחָא חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדוֹלוֹת. It is written: “Yonder is the sea, great and wide, wherein are things creeping innumerable, both small and great beasts” (Ps. 104, 25). The “sea” refers to the Shekinah, which stood over Jacob when he was about to depart from the world. It is called “great and wide” because all the world was compressed into it. There were “creeping things innumerable”, because numbers of celestial holy angels are found there; while the “small and great beasts” refer to the twelve tribes, the sons of Jacob, of whom one was called a hind, one a wolf, one a lion, and one a lamb.’ R. Isaac said: ‘First a lion, then a lamb, then a wolf, then a kid, and so forth, so that there should be great and small beasts.’
רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, כֻּלְּהוּ שַׁפִּיר. אֲבָל יְהוּדָה אַרְיֵה, שִׁמְעוֹן שׁוֹר, וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָיא דְּהֲווּ מַשְׁגִּיחִין דָא לָקֳבֵל דָּא, דָּא מִימִינָא, וְדָא מִשְׂמָאלָא. לְתוֹרָא דְּעוֹבָדוֹי בִּישִׁין, אָמְרוּ נְצַיֵּיר אִקּוּנִין דְּאַרְיֵה בְּקוֹפְטֵיהּ, וְיִסְתַּכֵּל בְּדָא וְיִדְחַל מִנֵּיהּ, כָּךְ שִׁמְעוֹן שׁוֹר, יְהוּדָה אַרְיֵה. R. Judah said: ‘Simeon was an ox and came before Judah, who was a lion, and the Companions have laid down that they faced one another, one on the right and one on the left. It was as if a man had a vicious ox and said: Let us put the figure of a lion in his stall so that he shall see it and be afraid of it.
שִׁמְעוֹן לָא זָכָה לְבִרְכָאן, אֶלָּא טָפַל לֵיהּ משֶׁה בִּיהוּדָה. כְּתִיב הָכָא (דברים ל״ג:ז׳) שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה, וּכְתִיב הָתָם (בראשית כ״ט:ל״ג) כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אֲבוּהוֹן סָלִיק לוֹן לְמשֶׁה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, מַאי טַעְמָא אֲבוּהוֹן סָלִיק לוֹן לְמשֶׁה. אָמַר לֵיהּ, אַף אֲנַן נַסְלִיק לֵיהּ לְבוּצִינָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. Simeon was not meet for blessing, but Moses joined him to Judah, saying: “Hear, O Lord, the voice of Judah”; the word “hear” alluding to Simeon, at whose birth his mother said “For the Lord hath heard that I am hated.” ‘Said R. Judah: ‘The blessing of Simeon and Levi was left by their father to Moses. Let us also leave this question to the Holy Lamp.’
אָתוּ שָׁאֲלוּ לֵיהּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר, כַּמָּה חֲבִיבִין מִלִּין. אַטְפַח בִּידוֹי וּבָכָה, אָמַר מַאן יְגַלֵּי לָךְ מְהֵימְנָא קַדִּישָׁא, אִסְתַּלַּקְתְּ בְּחַיָּיךְ עַל בְּנֵי נָשָׁא, אִסְתַּלַּקְתְּ בְּמוֹתָךְ, וְאַסְתִּים דְּיוּקְנָךְ. מַפְּתְּחָן דְמָארַךְ אִתְמַסְרוּ בִּידָךְ תָּדִיר. So they went and asked R. Simeon. He said: ‘How glad I am you have asked me.’ He then clapped his hands and wept, saying: ‘Who shall ope thine eyes, thou holy mirror of faith! Thou hast excelled in thy lifetime all the sons of men, thou hast excelled them in thy death, when thy likeness is effaced. The keys of thy Master have ever been delivered into thy hands.
תָּא חֲזֵי, יַעֲקֹב הֲוָה לֵיהּ אַרְבַּע נָשִׁין, וְאוֹלִיד בְּנִין מִכֻּלְּהוּ, וְאִסְתַּלִּיק (נ"א ואשתלים) בִּנְשׁוֹי. כַּד בָּעָא יַעֲקֹב לְאִסְתַּלָּקָא, שְׁכִינְתָּא קָיְימֵי עֲלוֹי, בָּעָא לִבְרוּכֵי לְאִלֵּין, וְלָא יָכִיל, מִקַּמֵּי שְׁכִינְתָּא דְּדָחִיל. אָמַר, הֵיךְ אַעֲבִיד, דְּהָא תַּרְוַויְיהוּ מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא קָא אַתְיָין. אִי אַתְקִיף בִּשְׁכִינְתָּא לָא יָכִילְנָא, דְּהָא אַרְבַּע נָשִׁין הֲווּ לִי, וְאִשְׁתַּלִּימְנָא בְּהוֹן. אֶלָּא אֲסַלֵּק לוֹן לְמָארֵי דְבֵיתָא, דְּהָא (ביה) בֵּיתָא בִּרְעוּתֵיהּ קָיְימָא, וּמַה דְּבָעֵי יַעֲבִיד. Observe now. Jacob had four wives and begat sons from all of them. When he was about to die the Shekinah stood over him. He sought to bless these two, but he was not able, being afraid of the Shekinah. He said: “What shall I do, seeing that both of them are from the side of stern judgement? And if I try to force the Shekinah, I shall not be able, for I have had four wives, which are a complete portion. I will leave them to the master of the house and he will do as he pleases.”
כָּךָ יַעֲקֹב אָמַר, חוּלָקִין דִּנְשִׁין וּבְנִין הָא נָסְבִית בְּהַאי עַלְמָא, וְאִשְׁתַּלַּמְּנָא, הֵיךְ אַתְקִיף בְּמַטְרוֹנִיתָא יַתִּיר, אֶלָּא אֲסַלֵּק מִלִּין לְמָארֵי מַטְרוֹנִיתָא, וְהוּא יַעֲבִיד מַה דְּבָעֵי, וְלָא יִדְחַל. He also said: “I have taken my share of wives and children in this world and have had my fill; how, then, shall I press the matron more? I will therefore leave the matter to the master of the matron and he will do what he pleases without fear.”
תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, (דברים ל״ג:א׳) וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ משֶׁה אִישׁ הָאֱלהִים, מָארֵיהּ דְּבֵיתָא, מָארֵיהּ דְּמַטְרוֹנִיתָא. כְּמָה דִכְתִיב, (במדבר ל׳:י״ד) אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ. דְּהָא (במדבר ז׳:א׳) כַּלֹּת משֶׁה כְּתִיב. וְעַל דָּא, משֶׁה בָּרִיךְ מַאן דְּבָעָא וְלָא דָחִיל, כִּדְאוֹקִימְנָא. וּבְגִין כָּךְ אָמַר יַעֲקֹב, הָא חָמֵינָן דְּבָנַי אִלֵּין בְּסִטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, (ליתיה) יֵיתֵי מָארִיהּ דְּבֵיתָא וִיבָרֵךְ לוֹן. Hence it is written: “Now this is the blessing wherewith Moses the man of God blessed” (Deut. 33, 1). The term “man” here designates Moses as the master of the house and the master of the matron. Hence Moses blessed whom he pleased without fear, as we have affirmed.’
משֶׁה וַדַּאי אִישׁ הָאֱלהִים הָיָה, וּרְעוּתֵיהּ עָבִיד בְּבֵיתֵיהּ, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (במדבר י׳:ל״ה) וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה'. וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (במדבר י׳:ל״ו) וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה'. וַדַּאי רְעוּתֵיהּ עָבַד מָארֵיהּ דְּבֵיתָא וְלֵית דְּיִמְחֵי בִידֵּיהּ. כְּבַר נָשׁ דְּגָזַר עַל אִנְתְּתֵיהּ, וְעָבְדָא רְעוּתֵיהּ. וְעַל דָּא יַעֲקֹב אַף עַל גַּב דְּהֲוָה אָחִיד בְּאִילָנָא דְחַיֵּי, לָא הֲוָה מָארֵי דְבֵיתָא, אֶלָּא לְתַתָּא, משֶׁה הוּא לְעֵילָא, בְּגִין כָּךְ סָלִיק לוֹן לְמָארֵיהּ דְּבֵיתָא:
בְּסוֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי וְגו', רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (תהילים כ״ה:י״ד) סוֹד יְיָ לִירֵאָיו וְגו'. סוֹד יְיָ לִירֵאָיו, רָזָא עִלָּאָה דְאוֹרַיְיתָא, לָא יָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶלָּא לְאִינוּן דַּחֲלֲי חַטָּאָה. וּמַאן דְּאִינוּן דַּחֲלֵי חַטָּאָה, אִתְגְּלִי לוֹן רָזָא עִלָּאָה דְאוֹרַיְיתָא. וּמַאן אִיהוּ רָזָא עִלָּאָה דְאוֹרַיְיתָא, הֱוֵי אֵימָא דָּא אָת קַיָּימָא קַדִּישָׁא, דְּאִקְרֵי סוֹד יְיָ בְּרִית קֹדֶשׁ. O MY SOUL, COME NOT THOU INTO THEIR COUNCIL. R. Abba discoursed on the verse: The secret of the Lord is for them that fear him. ‘ “The secret of the Lord” ‘, he said, ‘is the recondite doctrine of the Torah which God only gives to those who fear sin, and it is the sign of the holy covenant.
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַטְרְחוּ גַרְמַיְיהוּ עַל הַאי סוֹד, בְּאַנְשֵׁי שְׁכֶם, דְּיִגְזְרוּן גַּרְמַיְיהוּ וִיקַבְּלוֹי עֲלוֹן הַאי סוֹד. וּקְרָא אַסְהִיד, בְּמִרְמָה. תוּ בְּעוֹבָדָא דְּזִמְרִי בֶּן סָלוּא, דְּפָסַל הַאי סוֹד. וְיַעֲקֹב אָמַר בְּסוֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי. מַאי נַפְשִׁי. דָּא נַפְשָׁא דְּעָאֳלַת וְאִתְאַחֲדַת בִּבְרִית עִלָּאָה לְעֵילָא, וְאִקְרֵי נֶפֶשׁ צְרוֹרָא דְחַיֵּי. Simeon and Levi insisted that the men of Shechem should circumcise themselves and accept this secret, and the Scripture tells us that it was “with guile”. Later, Zimri, the son of Salu, who was of the tribe of Simeon, nullified this secret. Hence Jacob said: “Let not my soul enter into their secret” -that soul which entered into the supernal covenant above and was called ‘ the bundle of life’.
בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבוֹדִי. הָא אוּקְמוּהָ, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (במדבר ט״ז:י״ט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח. אַל תֵּחַד כְּבוֹדִי, דָּא כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל סְתָם. וְעַל דָּא לָא בָּרִיךְ לוֹן אֲבוּהוֹן, בְּגִין דְּסָלִיק לוֹן לְמשֶׁה. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, מֵהַנֵּי קְרָאֵי (חסר) (ובגיני כך) (ס"א משמע) דְּלָא אִתְאֲחִיד דָּא בְּדָא, וְאִצְטְרִיךְ הָכִי. וְעַל דָּא אִית בֵּיהּ כֹּלָּא, וְלֵית לָךְ דָּרָא בְּעַלְמָא, דְּלָא נָחֲתָא דִּינָא דִּלְּהוֹן לְקַטְרְגָא בְּעַלְמָא וְאַסְגִּיאוּ מְהַדְּרֵי עַל פְּתָחַיְיהוּ דִבְנֵי נָשָׁא, הֵא לָךְ כֹּלָּא. (ס"א הא לקבל הא): UNTO THEIR ASSEMBLY , MY GLORY BE NOT THOU UNITED. This has been explained to refer to the assembly of Korah (Num. 16, 1). “My honour” here refers to the honour of the people of Israel in general, and therefore their father did not bless them, but left them to Moses. I WILL DIVIDE THEM IN JACOB. R. Hiya said: ‘From this verse we learn that these two tribes were never again united, and so it was meet, and there is no generation in which their punishment does not descend upon the world, and great is the number of beggars among them.’