Chapter 59
Chapter 59 somebodyVayechi 59:575-581 (Chapter 59) (Vayechi) (Zohar)
Vayechi 59:575-581 (Chapter 59) (Vayechi) (Zohar) somebodyיְהוּדָה אַתָּה וְגו'. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, מַלְכוּ לִיהוּדָה אִתְקְיַּים, וְהַיְינוּ דְּאַמְרִינָן, מַאי דִכְתִיב, (בראשית כ״ט:ל״ה) הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה', בְּגִין דְּאִיהוּ רְבִיעָאָה, אוֹדֶה אֶת ה', בְּגִין דְּאִיהוּ רַגְלָא רְבִיעָאָה לְכָרְסְיָא. יה"ו, דָּא רְשִׁימָא דִשְׁמָא עִלָּאָה, וּבְמָּה אִשְׁתְּלִים, בְּה"א (ס"א בדל"ת), וְהַיְינוּ ה"א בַּתְרָאָה דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. שְׁמָא קַדִּישָׁא שְׁלִים בְּאַתְווֹי, וְקֶשֶׁר דְּאָחִיד לוֹן, עַל דָּא יוֹדוּךָ אַחֶיךָ, דְּמַלְכוּ לָךְ אִתְחַזְיָא לְאִתְקָיְימָא וַדַאי. (הושע י״ב:א׳) וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נְאֱמָן, מַאן קְדוֹשִׁים, אִלֵּין קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִין, דְּכֻלְּהוּ אוֹדָן לְגַבֵּיהּ, וְשַׁוְיוּהָ נֶאֱמָן, בְּגִין כָּךְ הוּא קַדְמָאָה בְּכוֹלָא, הוּא מַלְכָּא עַל כֹּלָּא. JUDAH, THEE SHALL THY BRETHREN PRAISE. R. Simeon said: ‘The kingship was assigned to Judah; and hence Leah, as we have explained, said at the time of his birth: “This time I shall praise the Lord”, because he was the fourth, the fourth leg of the throne. The letters yod, he vau of his name are the impress of the supernal name, and they were completed by a daleth, which represents the second he, of the sacred name, so that this name is found completely in Judah’s name. Hence “Thy brethren shall praise thee”, because the kingship is meet to remain with thee. Verily, “Judah still walketh with God, and is faithful with the holy ones” (Hosea, XI, 12). These holy ones are the supernal angels, who all acknowledge him and call him faithful. Therefore he is first in everything, and king over all.’
רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (תהילים מ״ה:י״ד) כָּל כְּבוּדָהּ בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה. כָּל כְּבוּדָהּ, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּבוּדָהּ, בְּגִין דְּאִיהוּ כָּבוֹד, דָּא עַל דָּא, דָּא דָּכָר, וְדָא נוּקְבָא (ס"א דא נוקבא), וְאִתְקְרֵי כְּבוּדָהּ. בַּת מֶלֶךְ, הַיְינוּ בַּת שֶׁבַע, בַּת קוֹל דְּאִיהוּ קוֹל גָּדוֹל, וְהַאי מֶלֶךְ עִלָּאָה הוּא. פְּנִימָה, בְּגִין דְּאִית מֶלֶךְ דְּלָאו אִיהוּ לְגוֹ כַּוָּותֵיהּ, וְהַאי כְּבוּדָהּ בַּת מֶלֶךְ. R. Simeon discoursed on the verse: “The all-honoured daughter of the king is within” (Ps. 45, 14). ‘The “all-honoured one” is the Community of Israel, who is called the daughter of the king, the supreme King, who is within, because there is another king who is not so far within.
מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ, בְּגִין דְּאִתְלַבְּשַׁת וְאִתְאַחֲדַת בִּגְבוּרָתָא עִלָּאָה, וְהַאי, אוּף נָמֵי מֶלֶךְ אִקְרֵי, וּבְגִינָהּ קָיְימָא אַרְעָא. אֵימָתַי, בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְאַחֲדַת בְּמִשְׁפָּט. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (משלי כ״ט:ד׳) מֶלֶךְ בַּמִּשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ. וְדָא קָרֵינָן מַלְכוּ דִשְׁמַיָא, וִיהוּדָה אִתְאֲחִיד בָּהּ, וְיָרִית מַלְכוּתָא דִבְאַרְעָא. The “clothing” of this honoured daughter of the king is “inwrought with gold”, because she is clothed and encompassed with supernal might (Geburah), which also is called “king”. On this account the earth is established, namely, when she takes hold of judgement, and this we call “the kingdom of heaven”. Judah took hold of this and inherited the kingdom of the earth.’
רִבִּי (אבא) יְהוּדָה וְרִבִּי יִצְחָק הֲווּ קָאָזְלֵי בְּאָרְחָא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, נִפְתַּח בְּמִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא וְנִיזִיל. פָּתַח רִבִּי יִצְחָק וְאָמַר, (בראשית ג׳:כ״ד) וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַּן עֵדֶן וְגו'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָיא. אֲבָל וַיְגָרֶשׁ, כְּבַּר נָשׁ דְּגָרִישׁ לְאִנְתְּתֵיהּ, אֶת הָאָדָם דַּיְיקָא. R. Judah and R. Isaac were once travelling together. Said R. Isaac: ‘Let us discourse on the Torah as we go along.’ He began with the text: And he drove out the man, and he placed at the east of the garden of Eden, etc. ‘The word vayegaresh (and he drove out)’, he said, ‘may, the Companions have explained, be translated “and he divorced”. The accusative particle eth here has an esoteric meaning.
תָּא חֲזֵי, רָזָא דְמִלָּה, אָדָם בְּמָּה דְחָטָא אִתְּפַס, וְגָרִים מוֹתָא לֵיהּ וּלְכָל עַלְמָא, וְגָרִים לְהַהוּא אִילָנָא דְּחָטָא בֵּיהּ תֵּירוּכִין, לְאִתָּרְכָא בֵּיהּ, וּלְאִתְתָּרְכָא בִּבְנוֹי לְעָלְמִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, אֶת דַּיְיקָא, כְּמָה דִּכְתִיב, (ישעיה ז) וָאֶרְאֶה אֶת ה'. אוּף הָכִי אֶת הָאָדָם. Adam was punished for his sin, and brought death upon himself and all the world, and caused that tree in regard to which he sinned to be driven out along with him and his descendants for ever.
וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַּן עֵדֶן וְגו', הַאי לְתַתָּא. וּכְמָה דִכְרוּבִים לְעֵילָא, אִית כְּרוּבִים לְתַתָּא, וְהַאי אִילָנָא אַשְׁרֵי עֲלַיְיהוּ. וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, אִינוּן טָפְסֵי דְּשַׁלְּהוֹבֵי דְּאֶשָּׁא, מֵהַהוּא חַרְבָּא דְמִתְלַהֲטָא. הַמִּתְהַפֶּכֶת, דָּא הַאי חַרְבָּא, דְּיָנְקָא בִּתְרֵין סִטְרִין, וְאִתְהַפְּכָא מִסִּטְרָא דָא לְסִטְרָא אָחֳרָא. דָּבָר אַחֵר הַמִּתְהַפֶּכֶת, דָּא לַהַט אִינוּן טָפְסֵי דְּשַׁלְּהוֹבָא (ס"א דמלכותא) דְּקָאֲמָרָן, דְּמִתְהַפְּכָן לְזִמְנִין גּוּבְרִין וּלְזִמְנִין נָשִׁין, וּמִתְהַפְּכָן מִדּוּכְתַּיְיהוּ לְכֹלָּא. וְכָל דָּא, לִשְׁמוֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. מַאן דֶּרֶךְ, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו מ״ג:ט״ז) הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ. It says further that God “placed the cherubim on the east of the garden of Eden”; these were the lower cherubim, for as there are cherubim ahove, so there are cherubim below, and he spread this tree over them. The “flame of a sword” refers to the flames of fire which issue from that flashing sword. It is said to “turn every way” because it sucks from two sides, and turns from one side to another. Another explanation is that the flames turn about, being sometimes men and sometimes women.’
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה שַׁפִּיר, וְהָכִי הוּא וַדַּאי, דְּגָרִים אָדָם לְהַהוּא אִילָנָא דְּחָטָא בֵּיהּ לְאִתָּרְכָא, וְאֲפִילּוּ שְׁאָר בְּנֵי עַלְמָא נָמֵי, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה ב) וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם, אֲבָל שַׁפִּיר קָאֲמַרְתְּ, דְּהָא מִדּוּכְתֵּיהּ מַשְׁמַע, דִּכְתִיב וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, בְּגִין דְּדָא שְׁלִימוּ דְּאָדָם הוּא. Said R. Judah: ‘This is certainly correct, that Adam caused that tree through which he sinned to be driven out; and so, also, do other men, as it is written: “Through your transgressions your mother is sent away” (Is. 50, 1). Still you are right, that the word eth refers to the perfection of man,
וּמֵהַהוּא יוֹמָא אִתְפְּגִים סִיהֲרָא, עַד דְּאָתָא נֹחַ וְעָאל בְּתִּיוּבְתָּא (נ"א בתיבותא). אָתוּ חַיָּיבַיָא וְאִתְפְּגִים. עַד דְּאָתָא אַבְרָהָם (ואתקיימו), וְקָיְימָא בִּשְׁלִימוּ דְיַעֲקֹב וּבְנוֹי. וְאָתָא יְהוּדָה וְאָחִיד בֵּיהּ, וְאִתְקַף בְּמַלְכוּתָא, וְאַחְסִין לֵיהּ אַחְסָנַת עָלְמִין, הוּא וְכָל בְּנוֹי בַּתְרוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ. (ס"א בגין דדיליה מלכותא עלייהו, כמא דאת אמרז, (דברי הימים א ה׳:ב׳) כי יהודה גבר באחיו, יודוך אחיך) וַדַּאי בְּשַׁעְתָּא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל יַמָּא, דְּכֻלְּהוּ אוֹדוּ לֵיהּ, וְנָחֲתוּ אֲבַתְרֵיהּ בְּיַמָּא. and from that day the moon was impaired until Noah came and entered the ark. Then came sinners, and it was impaired again until Abraham came, and it was established perfectly through Jacob and his sons, and Judah came and took hold on it, and seized the kingship and took possession of it as an everlasting inheritance for himself and his sons after him.’ JUDAH, THEE SHALL THY BRETHREN PRAISE. When Israel were at the Red Sea, they all praised him and entered after him into the sea.
יָדְךָ בְּעֹרֶף אוֹיְבֶיךָ, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (שופטים א׳:ב׳) יְהוּדָה יַעֲלֶה (בתחילה). יִשְׁתַּחֲוּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ, כְּלָלָא דְּכָל אִינוּן שְׁאָר שִׁבְטִין, בְּגִין דָּא בְּנִי אָבִיךָ, וְלָא בְּנֵי אִמֶּךָ. בְּנֵי אָבִיךָ, הָא כֻּלְּהוּ שְׁאָר שִׁבְטִין, דְּאַף עַל גַּב (בספרים ישנים דאינון אתפליגו) דְּאִתְפְּלִיג לִתְרֵין מַלְכְּוָון, כַּד הֲווּ סָלְקִין לִיְרוּשָׁלַ ם, הֲווּ סְגִידִין וְכָרְעָן לְמַלְכָּא דְּבִיְרוּשָׁלַ ם, בְּגִין דְּמַלְכוּתָא דִּיְרוּשָׁלַ ם, מִמַּלְכוּתָא קַדִּישָׁא (שלטא) מִנֵּיהּ הֲוָה. THY HAND SHALL BE ON THE NECK OF THY ENEMIES , as it says, “Judah shall go up first ‘(Judg. 1, 2). THE SONS OF THY FATHER SHALL BOW DOWN TO THEE : this includes all the other tribes, even though from other mothers. And even when Israel was split into two kingdoms, when the people went up to Jerusalem they used to bow down to the king there, because the kingship in Jerusalem was derived from the holy kingdom.
יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, וְלָא כְּתִיב וְיִשְׁתַּחֲווּ, דְּאִי כְּתִיב וְיִשְׁתַּחֲווּ, לְאוֹסָפָא לִשְׁאָר עַמִּין. וְיִשְׁתַּחֲווּ לָא כְּתִיב, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דִּכְתִיב, (ישעיהו מ״ט:ז׳) שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ, הַשְׁתָּא דְּאָמַר יִשְׁתַּחֲווּ, לְאַחֲזָאָה דְּיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ בִּלְחוֹדַיְיהוּ, כֻּלְּהוּ יִפְלְחוּן לְרֵישָׁא דְגוֹלָה, לְרֹאשׁ דְּבָבֶל, וְלָא שְׁאָר עַמִּין: SHALL BOW DOWN BEFORE THEE. They only, but not other peoples, who will only bow down at the time of the Messiah. But here the expression only indicates Israel, all of whom would bow down to the Exilarch in Babylon, but not other peoples.
גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, בְּקַדְמִיתָא גּוּר, וּלְבָתַר אַרְיֵה, וְרָזָא דְמִלָּה בְּקַדְמִיתָא נַעַר, וּלְבָתַר אִישׁ, (שמות ט״ו:ג׳) יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה. מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, מַאי מִטֶּרֶף. לְאַכְלָלָא מַלְאַךְ הַמָּוְת, דְּאִיהוּ קָיְימָא עַל טֶרֶף, לְשֵׁיצָאָה בְּנֵי עַלְמָא, וְלָא מְשֵׁזִּיב. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (מיכה ה׳:ז׳) וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל. (ומהו) וּמֵהַהוּא טֶרֶף אִסְתַּלְּקַת שְׁכִינְתָּא. JUDAH lS A LlON’S WHELP : first he will be a whelp, and then a lion, corresponding to the transition from “lad”1i.e. Metatron. to “man”, as it is written: “The Lord is a man of war” (Ex. 15, 3). FROM THE PREY, MY SON, THOU ART GONE UP The word “prey” includes the angel of death, who preys upon mankind. From that prey the Shekinah shook itself free.
כָּרַע, בְּגָלוּתָא דְבָבֶל. רָבַץ, בְּגָלוּתָא דֶאֱדוֹם. כְּאַרְיֵה, דְּאִיהוּ תַּקִּיפָא. וּכְלָבִיא, דְּאִיהוּ תַּקִּיפָא יַתִּיר. כָּךְ יִשְׂרָאֵל תַּקִּיפִין אִינוּן. דִּבְנֵי עַלְמָא עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מְפַתִּין וְדָחֲקִין לוֹן, וְאִינוּן קָיְימֵי בְּדָתֵיהוֹן וּבְנִימוּסֵיהוֹן כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא. It “stooped down” in the captivity of Babylon, it “couched” in the captivity of Edom, “as a lion” which is strong and as a “lioness” which is stronger. So Israel are strong, because though the Gentiles entice and oppress them, they adhere to their laws and their customs like a lion and a lioness.
כָּךְ שְׁכִינְתָּא, דְּאַף עַל גַּב דִּכְתִיב, (עמוס ה׳:ב׳) נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, הִיא תַּקִּיפָא כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא בְּהַאי נְפִילָה. מַה אַרְיֵה וְלָבִיא לָא נָפְלִין, אֶלָּא בְּגִין לְמִטְרַף טַרְפָּא וּלְשַׁלְּטָאָה, דְּהָא מֵרָחִיק אָרַח טַרְפֵּיהּ, וּמִשַׁעְתָּא דְּאָרַח נָפַל, וְלָא קָם עַד דְּדָלִיג עַל טַרְפֵּיהּ וְאָכִיל לָהּ. כָּךְ שְׁכִינְתָּא לָא נָפְלָה אֶלָּא כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, בְּגִין לְנַקְמָא מֵעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּלְדַלְּגָא עֲלַיְיהוּ. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה סג) צוֹעֶה בְּרוֹב כֹּחוֹ. So, too, the Shekinah, which, although it is fallen, remains strong like a lion and a lioness. For just as these crouch only to spring upon their prey, which they smell from afar, so the Shekinah only crouches to take vengeance on idolaters and to spring upon them.
מִי יְקִימֶנּוּ, הוּא לָא יָקוּם לְנַקְמָא מִנַּיְיהוּ נוּקְמָא זְעֵירָא, אֶלָּא מִי יְקִימֶנּוּ. מִי, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (מיכה ב) מִי יִרְפָּא לָךְ, וְהוּא אִיהוּ עַלְמָא עִלָּאָה, דְּבֵיהּ שָׁלְטָנוּתָא לְאִתַּקְפָא לְכֹלָּא. וּכְתִיב, (איוב ל״ח:כ״ט) מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקֶּרַח וְאוּקְמוּהָ: WHO SHALL ROUSE HIM UP. He will not rise to take any petty vengeance. The word “who” (Mi) here indicates the supernal world, which has dominion over all; it is similarly used in the verse “From the womb of whom (Mi) came the ice” (Job 38, 29), as we have explained.
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וְגו', אוּקְמוּהָ חַבְרַיָא, אֲבָל עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹ"ה בְּה"א, בְּגִין דְּשְׁאַר בְּו', לְאַחֲזָאָה הָכָא רָזָא (הכא) דִשְׁמָא קַדִּישָׁא י"ה, בְּאֲתַר אָחֳרָא שִׁילוֹ בְּלָא ה', בְּאֲתַר אָחֳרָא שִׁלֹּה בְּלָא י', וְהָכָא שִׁיל"ה בְּיו"ד ה"א, רָזָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, דִּשְׁכִינְתָּא תָּקוּם בִּשְׁמָא (ס"א דא) דְּי"ה וְאִיהוּ רָזָא דְּי' (ס"א מ"י), כִּדְקָאַמְרִינָן. THE SCEPTRE SHALL NOT DEPART FROM JUDAH, ETC. The word Shiloh, here, is spelt with both a yod and a he, to allude to the holy supernal name, Kah, by which the Shekinah shall rise; and this is also the allusion of Mi, as we have said.